## Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans

###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:1
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:1](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/5:1)

ישראל וכנעני וכו'. בבא מציעא דף ע"א. תני רב יוסף, אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, עמי וכנעני עמי קודם, פשיטא, ומשני לא צריכא דאפילו לכנעני בריבית ולישראל בחנם.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:2
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:2](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/5:2)

ושניהם וכו'. כן כתב בספר אגודה והוא פשוט.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:3
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:3](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/5:3)

אם וכו', שם.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:4
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:4](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/5:4)

ואין וכו'. כן כתבו המפרשים וכן משמע פשטיות הגמרא (שם).


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:5
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:5](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/5:5)

הואיל וכו'. כן כתב בספר אגודה.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:6
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:6](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/5:6)

ודאי וכו'. טעמו דמשום דהוא צריך המעות לפרנסתו בשביל זה ימות העני ברעב והרי אפילו מיראת דבר השמיטה הזהירה התורה (דברים ט ו ט) השמר לך וגו' קרבה שנת השבע וגו' ורעה עינך באחיך האביון וגו', וקל וחומר בזה שאין לו שום חשש בהפסד קרן, רק מניעת הריוח, שיהיה בו חטא, אם לא ילוה לו. ונאמר (ויקרא כ ה ל"ה): וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו, ופירשו זכרונם לברכה (ספרא בהר פרשתא ה', א), דהכונה החזק בו כדי שלא יתמוטט לגמרי ויצטרך לבריות. ואם כן בעניננו, אם ישמיט את עצמו מלהלוות לו, בעל כרחו יהיה צריך להיות מיד נודד ללחם.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:7
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:7](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/5:7)

אבל אם בא וכו'. דממה שאמרו (בב מ ע"א) עמי וכנעני משמע שהם שניהם לפנינו.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:8
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:8](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/5:8)

כשיודע בודאי וכו'. וראיה לזה ממה שכתב בשולחן ערוך יורה דעה סימן רנ"א סעיף י"א, דאם בא עם הארץ לפנינו מת ברעב, חייב להחיותו אף על פי שהוא ספק אם יחסר אחר כך לתלמיד חכם, עד כאן לשונו. משמע דאם ודאי יחסר לו, אף על פי שאינו עדיין לפנינו, יש לו למנוע את עצמו כדי להקדים לתלמיד חכם, והכי נמי בעניננו, לענין עובד גילולים וישראל. אך יש לדחות קצת, דהתם כיון שיודע שחסר לחם לתלמיד חכם הרי החיוב מוטל לפרנסו, ואף שלא בא עדיין לפנינו, מה בכך, והוא ככל חיוב צדקה שמוטל על בעל הבית להשגיח על העני לפרנסו אפילו אם העני בוש לפשוט יד לבקשו, מה שאין כן לענין הלואה מסתברא כל זמן שלא בא לפנינו לבקש הלואה אין מוטל לעת עתה חיוב על בעל הבית, וממילא יוכל ליתן להכנעני, וכשיבוא אחר כך הישראל, תו אין עליו חיוב, כיון דאין לו, מכל מקום נראה כמו שכתבתי דהוא כמו שאמרו בקידושין ל"ג.: יכול יעצים עיניו מקמי דלימטי זמן חיובא, דכי מטי זמן חיובא הא לא חזי ליה (לפני שיגיע זמן החיוב, שהרי כשמגיע זמן החיוב אינו רואה), תלמוד לומר (ויקרא י"ט ל"ב): ויראת מאלהיך. הרי דכיון שיודע שבקרוב יבוא עליו חיוב מן התורה אף שלעת עתה לא בא החיוב עליו, אין לו לבקש טצדקי (עצות) להפטר ממצוות, והכי נמי בעניננו. וגם ראיה זו יש לדחות קצת, דהתם בעצימת עיניו כונתו להפקיע עצמו ממצוה וכדמשמע מפירוש רש"י שם, אבל הכא במה שמקדים את עצמו ומלוה להכנעני כונתו רק להרויח עתה ממון על ידי זה, וממילא נפקע אחר כך המצוה, שאין לו מה להלוות עוד לישראל. גם ראייתנו מקידושין הוא רק לשיטת הסוברים דעל הלואת כנעני בריבית אין מצות עשה, אבל לדעת הרמב"ם שם דהוא מקיים בזה מצות עשה דלנכרי וכו' אין ראיה לאיסור. ומכל מקום בעני שצריך להלואה, דעל הלואה כזה יש מצות עשה דוהחזקת בו וחי אחיך עמך והוא מהח' מעלות שבמצות צדקה, כמו שכתב בשולחן ערוך יורה דעה סימן רמ"ט סעיף ו', לכאורה נראה דלא גרע מצדקה דצריך להשים עין עליו לטובה אפילו קודם שבא אליו, כיון שיודע שבודאי יבוא אליו, והוא דומה להא דיורה דעה הנ"ל לענין עם הארץ ותלמיד חכם. ועכשיו אין לדחות להקל משום דהוא מקיים בהלואתו לכנעני בריבית מצות עשה לדעת הרמב"ם, דהא שם בצדקה גם כן מקיים הוא מצות עשה בנתינתו לעם הארץ, ואפילו הכי כיון שיודע שיחסר על ידי זה אחר כך לתלמיד חכם אסור, והכי נמי דכוותיה, כן נראה לעניות דעתי.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:9
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:9](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/5:9)

י"א דאפילו וכו'. כן כתב במגילת אסתר בשורש ו' בביאורו על ספר המצות להרמב"ם דבזה משני שם דלא תקשה אמאי דמשני שם בגמרא ב"מ (ע"א.) לא צריכא דאפילו לכנעני בריבית וכו' ממה דאמר בעבודה זרה דף כ'; דלר' יהודה להקדים נתינה דגר למכירה דכנעני לא צריך קרא, משום דגר אתה מצוה להחיותו, ואם כן כל שכן בעניננו. דאיירי בישראל גמור דעדיף מגר, ולזה כתב דהרבותא הוא דשם הטעם משום דהוי דבר מועט כמו שכתבו התוספות שם דבור המתחיל ור' מאיר [ואף דכתבו התוספות שם עוד סברא משום דלגר הוא שוה הרבה, ואם כן בעלמא דליכא סברא זו גם על דבר מועט יש רבותא, לא הזכירו האחרונים סברא זו משום דמשמע להו דזה איננו עיקר ההיתר ורק לשופרא דמילתא כתבו זה. ותדע דבחולין קי"ד ע"ב לא הזכירו התוספות דבר זה וכתבו רק דהוא דבר מועט]. ואשמועינן התורה דבעניננו לענין הלואה חייב להלוות לישראל בחנם, אפילו אם על ידי זה ימנע ממנו ריוח מרובה [אך להרמב"ם שם דסבירא ליה דפסוק לנכרי וכו', הוא מצות עשה תו אין ראיה לדין זה עיין שם]. וכן כתב בפני יהושע בבבא מציעא דף ע"א, עיין שם. והיש אומרים השני הוא דעת השער המשפט בסימן צ"ז שמצדד כן במסקנא, עיין שם. והנה הראיה שהביא השער המשפט לסברתו מהשבת אבידה, עיין בפני יהושע הנ"ל, שהביאה ודחה אותה. והנה באמת קושיא זו הנ"ל נוכל לתרץ בפשיטות, דאי מנבילה הוה אמינא דשם הלא איירי בגר תושב שהוא עני ואין לו, ואתה מצווה להחיותו, מה שאין כן בענין הלואה דמיירי אפילו בעשיר, דלא שייך בזה שימנע את עצמו מריוח כדי לקיים וחי אחיך עמך, וקא משמע לן הקרא דאף על פי כן מחויב להלוותו. [ומצאתי בספר גור אריה על התורה שהזכיר גם כן סברא זו]. ואם כן נוכל לאמר דבעניננו גם כן בריוח מועט, ואפילו הכי איצטריך קרא. ומה שכתבנו בפנים דכן משמע קצת מרמ"א בסימן י'. הוא ממה שכתב שם ביסוד השלישי ראיה מבבא מציעא דף ע"א הנ"ל לסברתו, דאף בענין ממכר וקנין טוב יותר להשתתף עם ישראל ואף דעל ידי זה יצטרך להוסיף על הקנין, ושם בוראי הלא רוקא בדבר מועט, ואם כן הכי נמי בעניננו.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:10
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:10](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/5:10)

בכדי שיעור וכו'. דביותר מזה היינו שאין ידו משגת להלוות סך גדול כזה בלי ריוח נראה דלכולי עלמא מותר להלוות לכנעני בריבית, שלא הקדים התורה לישראל בחנם, אלא באופן שבלי הזדמנות הכנעני היה מחויב להלוות לישראל בחנם, כגון שהיה בתוך שיעור כדי השגת ידו, וכדלעיל בפרק א' סעיף ד' בשם החינוך, ובזה העדיפה התורה להלוותו בחנם אף כשהכנעני רוצה ליתן לו רבית, מה שאין כן ביתר מכדי השיעור דגם בלי הכנעני, אינו מחויב להלוותו פשיטא דבזה שנזדמן לו כנעני שרוצה ליתן לו ריבית לא ימשך עליו החיוב להלוות לישראל.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:11
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:11](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/5:11)

ופשוט דהוא הדין לענין וכו'. ואף דאין זה צריך ראיה, מכל מקום מפני שמצוי בעוונותינו הרבים לעבור על זה אביא ראיה גם כן. דהא על האי קרא גופיה קאמר בבבא מציעא נ"ו:, עיין שם, דשכירות ליומיה ממכר הוא עיין שם. ועיין לקמן בחלק ב' פרק כ"א סעיף ד' מה שנכתוב שם בזה.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:12
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:12](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/5:12)

ואפילו אם הכנעני מוסיף וכו'. הנה הרמ"א בתשובה סימן י' הביא ראיה לדין זה, מהא דבבא מציעא דף ע"א הנ"ל, דמוטב להלוות לישראל בחנם מלכנעני בריבית, אף דהוא מפסיד על ידי זה. וכתב שם עוד, ואין לומר דזהו דוקא התם שאינו מפסיד משלו, אלא שאינו מרויח, אבל במקום שמפסיד משלו כי הכא, אינו צריך להקדים לישראל [כהא דפרק מי שהחשיך קנ"ג ע"א, דמחלק שם בין כיסו למציאה ובשאר מקומות]. זה אינו דהא בהדיא גרסינן בפרק קמא דעבודה זרה (כ' ע'א): לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי (דברים י"ד כ"א). אין לי אלא לגר בנתינה ולכנעני במכירה. לגר במכירה מנין תלמוד לומר וכו', לכנעני בנתינה מנין תלמוד לומר וכו' דברי ר' מאיר. רבי יהודא אומר: דברים ככתבן, לגר בנתינה ולכנעני במכירה וכו', עיין שם בגמרא. וקאמר שם דלר' מאיר קאי קרא לאקדומי נתינה דגר למכירה דכנעני, ור' יהודא כיון דגר אתה מצוה להחיותו, וכנעני אי אתה מצוה להחיותו, לא צריך קרא להקדים. ואם כן נאמר דעל כרחך לא פליגי ר' מאיר ור' יהודה אלא לענין לאצרוכי קרא להיות גר קודם, אבל לדינא כולי עלמא מודים דגר קודם לכנעני, ואף על פי שמפסיד בקרנא שלו, מכל מקום הוא מחויב לקיים: לגר אשר בשעריך תתננה. אם כן הוא הדין בנידון דידן, מחוייב כל אדם לקיים מיד עמיתך עמיתך קודם, עכ"ל. ולעניות דעתי ראיה זו יש לדחות, דשם בגר תושב שהוא עני, הצריכה התורה להפסיד קרן כדי להחיותו, מה שאין כן לענין עשיר מנ"ל. אך הראיה השלישית שהביא שם לדין זה לכאורה ראיה חזקה היא. וזה לשונו, דעל כרחך הא דמפרש קרא דעמיתו הוא קודם לכנעני, מיירי אפילו היכא דמוזיל הכנעני דקיימא לן [בעירובין מ"ו:], ר' מאיר ור' יהודה, הלכה כרבי יהודה. ור' יהודה קאמר הכא דלאקדומי לא צריך קרא, אם כן הא דקאמר הכתוב: או קנה מיד עמיתך, מיירי כשמוזיל גביה, דאם בשויין הכתוב מדבר, לא צריך קרא דפשיטא הוא, אלא שמע מינה דהכי קאמר, דאפילו בכנעני במעות ולחברו בהפסד, מכל מקום חבירו קודם, עד כאן לשונו בקצרה, ועל כרחך כונתו היכא דהוא נוגע רק לדבר מועט, דאי לאו הכי פשוט וברור, דאין מחויב בדבר הזה. ואין להקשות על דברי רמ"א מהא דאיתא בחושן משפט בסימן קע"ה סעיף מ', עיין שם לענין מצרנות ופוסק שם בסעיף מ"א, במה דברים אמורים, כשיכול למוכרה לישראל בדמים שנותן הכנעני, אבל אינו חייב למוכרה לישראל בפחות, ומשמע שם מן הסמ"ע (ס"ק ע"ג) דאפילו דבר מועט אין חייב להוזיל. יש לומר אין הכי נמי דחיוב אין עליו, אבל מצוה יש עליו בזה וכמו שכתבתי. ונפקא מינה לענין לכפותו בזה, דהא המחבר קאי על מה דכתב בסעיף מ', דהיו משמתינן ליה וכו' וקאמר דבאופן זה לא שייך זה. ודע דנראה לי דוקא בדבר שאין מקחו ידוע, אבל בדבר שמקחו ידוע, והכנעני רוצה ליתן לו כפי המקח, והישראל רוצה שיוזיל לו המוכר מן המקח, לא צותה עליו התורה בזה, דאפילו אם לא היה כאן הכנעני, גם כן אין מחויב להוזיל, וכן לענין אם יכול לקנות מן הכנעני כפי המקח הידוע, והישראל המוכר רוצה שיוסיף לו מעט, אין מחויב בזה.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:13
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:13](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/5:13)

דאז וכו'. והקרוב לומר דאפילו אין צריך הכלי להשתכר רק להשתמש בו, כיון דעני הוא ואין לו במה לקנות, הרי מחויב להשאיל לו מתורת צדקה, וכנ"ל בפרק א' סעיף ג', ומה בכך שמפסיד על ידי זה הריוח של השכר כיון שידו משגת לכך, ועיין.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:14
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:14](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/5:14)

דאיש וכו'. נובע מהא דאיתא בהוריות י"ג ע"א, דלהשיב אבידה האיש קודם לאשה, מפני שהאיש חייב במצות יותר, וכדפירש שם הרמב"ם במשנה, אם כן הוא הדין לענין הלואה. [הג"ה. ולפלא שלא הועתק המשנה זו ברמב"ם וטור שולחן ערוך, וצריך עיון.] ומה שכתבתי דבזמן ששניהם עניים, האשה קודמת, הוא מהא דאיתא ביורה דעה בסימן רנ"א סעיף ח' דלהאכיל, האשה קודמת לאיש, מפני שמתביישת לשאול על הפתחים, ואם כן נראה דהוא הדין בעניננו, דעל ידי הלואה שהוא מלוה להעני, מצוי הוא שעל ידי זה מחזיק בידו שלא יפול ויצטרך לבריות, ומקיים בזה המצוה דומטה ידו עמך והחזקת בו, וכדאיתא ביורה דעה בסימן רמ"ט ס"ו, אם כן ממילא האשה קודמת. אך על עיקרא דדינא דשולחן ערוך יש לעורר הרבה, דלכאורה פשטיות המשנה דהאיש קודם לאשה להחיות, משמע דבכל דבר שהוא להחיות - האיש קודם, ורק לכסות האשה קודמת, משום דבזיונה בחסרון הכסות גדול מהאיש, וכמו שפירש הרע"ב בהוריות שם. ומה שתירץ הבית יוסף בטור שם סימן רנ"א (אות ח') דהמשנה איירי לענין טביעה בנהר וכהאי גונא, הוא דוחק גדול. ועוד מהירושלמי שהביא שם הבית יוסף בעצמו, מוכח דמה שאמרה המשנה להחיותו לא איירי בענין סכנת נפשות [דאי לאו הכי אמאי אמר שם בירושלמי דכסות אשת חבר קודם לחיי עם הארץ, הלא סכנת נפשות ממש בודאי מחויב להקדים לעם הארץ. ומה דמשמע שם מהש"ך ס"ק ט"ז, דאפילו לענין פיקוח נפש כסות החבר הוא קודם, בעל כורחך צריך לומר דכונתו לא פיקוח נפש ממש, אלא מזון קורא פיקוח נפש, מפני שחיי אדם תלויין בזה, וכן כתב בחכמת אדם (כלל קמ'ה ס 'א) בהדיא לדינא], אלא לענין להאכילו. ומה דהקשו מכתובות ס"ז. דאיתא שם בברייתא, דיתום ויתומה שבאו להתפרנס, מפרנסין את היתומה תחלה, אפשר מפני שלא הגיעה עדיין למידה זו לחזור על הפתחים, מחוייבין הגבאים ליתן לה תחלה, כדי שלא תבוא למידה זו, שאין דרכה של אשה בכך. מה שאין כן היכא שכבר היא חוזרת בלאו הכי על הפתחים, האיש קודם להקדימו להחיותו, מפני שהאיש חייב במצוות יותר [ודלא כש"ך שם בס"ק י"ב]. ומכל מקום לענין הלואה נראה דהאשה קודמת וכמו שכתבנו בפנים, דאם לא ילוה לה, יוכל להיות שתצטרך לחזור על הפתחים. אמנם מצאתי אחר כך בשיטה מקובצת על כתובות בדף ס"ז. בשם הרשב"א שמפרש, ההיא דאמרו שם דלענין פרנסה היתומה קודמת, היינו לכסות דוקא [ומשום שאין דרכה לחזור על הפתחים להשיג מעות על כסות, מה שאין כן באיש]. מה שאין כן לענין מזון האיש קודם, וכדמשמע פשטיות המשנה בהוריות דלהחיות, האיש קודם, עיין שם. ואם כן ממילא לדידיה לענין הלואה גם כן נראה דהאיש קודם [אם לא שהם באים ללוות כדי לעשות כסות]. ומכל מקום לא רציתי לסתום כן בפנים משום דרש"י שם בכתובות פירש שם בהדיא דקאי על מזונות, וכן הרמב"ם (פ"ח ממתנות עניים הט"ו) וטור שולחן ערוך (סימן רנ"א ס, 'ח) פסקו כולם דלענין מזונות גם כן האשה קודמת.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:15
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Loans 5:15](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Loans/r/5:15)

ואם וכו'. מקורו מהא דפסק ביורה דעה סימן רנ"ב סעיף ח' בהג"ה, עי"ש.