## Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges

###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:1
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:1](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:1)

כבוא השמש. נראה דאף על גב דאמר בשבת דף ל"ה. הלכה כרבי יהודא לענין שבת, דנקרא ביאת השמש תיכף אחר שקיעה מחמת ספיקא, מכל מקום בעניננו אין צריך להשיב עד צאת הכוכבים מדכתיב (דברים כ"ד י'ג); ושכב בשלמתו, וקודם להכי לאו זמן שכיבה הוא כדמשמע בברכות ב':.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:2
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:2](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:2)

חוזר ונוטלו. ואין על זה איסור הלאו דלא תבוא אל ביתו, דמדמשכניה קנייה (שמשמשכנו קנהו), וכי מהדר ליה הוי רק כפיקדון גביה וכפירוש רש"י בבא מציעא קט"ו. דיבור המתחיל שלא, עיין שם.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:3
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:3](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:3)

עד בא השמש. ועיין בסעיף ג' דהוא עד צאת הכוכבים.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:4
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:4](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:4)

נראה וכו'. כן מוכח מסוגית הגמרא קי"ג ע"ב: עד ל' יום מהדר ליה בעיניה וכו', והיינו משום מצות השבת העבוט, וכמו שכתב בשיטה מקובצת. ומלשון הדר בעיניה, משמע דאין יכול להחליף באחרת, וכן משמע בספר התרומות שער א' חלק ו' דין ב', דכל ל' צריך להחזיר בעיניה שהוא בתורת חזרה וחזרה בעיניה הוא, עיין שם. ואף דלכאורה משמע בדברי התוספות קי"ד. דיבור המתחיל מהו, היפוך דברינו, דמפרשי שם דהברייתא דפליגי ר' ישמעאל ור' עקיבא עם רבנן, היינו דתנא קמא סבר דמפשיטין אותו איצטלא בת מאה מנה ונותנין לו הראויה לו, וממנה עושין השבת העבוט בכל יום וכו', ור' ישמעאל ור' עקיבא סברי דמן הטובה עושה השבת העבוט, ומשום דכל ישראל ראויין לאותה איצטלא. ומשמע מזה לכאורה דבעלמא היכא שיתן לו חפץ אחר ששוה כמותו שיכול להחליפו, מ"מ מפשטות הסוגיא הנ"ל שהבאנו, מוכח כמו שכתבנו. ואף דנוכל לדחוק לדעת התוספות ולתרץ דהגמרא לא קאמר זה, אלא אם נימא דר' שמעון בן גמליאל סבירא ליה דמסדרין, ולדידיה על כרחך הא דקאמר לאחר ל' יום מוכרן בבית דין, היינו דמהדר ליה מאי דחזי ליה ומזבנינן ליה מאי דלא חזי ליה, וממילא מאי דקאמר דעד ל' יום מחזיר, על כרחך היינו דמהדר ליה בעיניה. מה שאין כן לפי המסקנא, דר' שמעון בן גמליאל סבירא ליה דאין מסדרין ולאחר ל' יום מוכרן לגמרי, אין אנו מוכרחין לומר דעד ל' יום אין להחליף באחרת. מכל מקום לדינא נראה שאין לסמוך על זה, דהתוספות לא דחקו עצמן לפרש כן הברייתא דר' ישמעאל ור' עקיבא דמיירי בבא ליקח את האיצטלא בתורת משכון, כי אם לשיטת רבנו תם (בתוס' שם) דסבירא ליה להלכה דאין מסדרין, אבל לשיטת הגאונים והרי"ף והרמב"ם והשולחן ערוך דלהלכה קיימא לן דמסדרין, ממילא הברייתא כפשטא דמיירי בבא ליקח האיצטלא בתורת גבייה, וכן פירש רש"י שם (קי"ג) בדיבור המתחיל מפשיטין, ושארי ראשונים, ואינו מוכח כלל מדברי התוספות דאף בלקח בתורת משכון יכול ליתן לו חפץ אחר תחתיו, ואם כן אמאי נשבוק פשטות סוגית הגמרא דקאמר עד ל' יום הדר בעיניה, דמשמע מזה דצריך להחזיר החפץ עצמו בעין משום מצות השבת העבוט, ואינו יכול להחליף באחר. והקרוב דהטעם הוא משום דכתיב: ושכב בשלמתו וגו', וכמו שכתבנו בפנים.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:5
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:5](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:5)

אסור וכו'. וכן מוכח מהסוגיא הנ"ל דקאמר עד ל' יום הדר ליה בעיניה וכו' והתם קאי גם על כלי תשמיש דקתני במשנה ואת המחרישה ביום, וכדמוכח בסוף הסוגיא שם בהדיא (קט"ז), ועיין שם.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:6
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:6](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:6)

יש וכו'. דכמו לענין כסות יום אמרה התורה עד בא השמש תשיבנו לו, כן הוא הדין לענין לילה צריך להשיב עד הבוקר ויש עליו גם הלאו דלא תשכב בעבוטו אם לא עשה כן. ומה שכתבנו עד זמן שדרכן וכו', אף דאיתא במשנה שם (קי'ג), מחזיר את הכר בלילה, ומשעלה עמוד השחר קיימא לן בכל התורה דלאו לילה הוא. מכל מקום הכא בעניננו, כיון דתלה התורה בשכיבה, דכתיב. ושכב בשלמתו וגו', וקיימא לן בברכות דף ט':, דאסור לקרות קריאת שמע של שחרית אחר שעלה עמוד השחר, עד שיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירהו, ופירש הרמב"ן במלחמות, הטעם, משום דרובא דאינשי לא קיימי עד ההיא שעתא ואכתי לאו זמן קימה הוא, ממילא בעניננו נמי צריך להחזיר לו עד זמן משיכיר את חבירו ברחוק ד' אמות. ואולי דזמנו הוא עד הנץ החמה, דעד זמן זה יש עדיין מקצת אנשים דגנו בההיא שעתא, דמשום זה פסק שם בגמרא (ח) ובאורח חיים סימן נ"ח סעיף ה' דבאנוס יצא בקריאת שמע של לילה עד הנץ החמה, דעדיין זמן שכיבה הוא במקצתו.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:7
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:7](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:7)

בעת וכו'. היינו משיכיר, דאף דכל הפוסקים כתבו סתמא מחזיר לו כסות יום ביום, הכא בעניננו כיון דרובא דאינשי לא קיימי עד ההיא שעתא, אין צריך להחזיר לו עד זמן משיכיר. ואולי כיון דבסימן נ"ח סעיף ד' כתב דבדיעבד מקרי זמן קימה משעלה עמוד השחר משום דמקצת אנשים קמים אז, אולי גם בעניננו הדין כן. אמנם בכלי אומנות דפסק בשו"ע (חושן משפט סימן צ"ז סעיף י"ז), דמחזיר לו כלי אומנות ביום כדי לעשות מלאכתו, שם ודאי דינא הוא דמחזיר לו בעת הנץ, דאז זמן מלאכה הוא לפועלין וכדאיתא בבבא מציעא פ"ג ע"ב מדכתיב (תהילים ק ד כ ב): תזרח השמש יאספון וגו', ואחר כך (שם כ"ג): יצא אדם לפעלו וגו', וגמר הפעולה הוא בצאת הכוכבים כדאיתא בחושן משפט סימן של"א סעיף א' בהג"ה. ולולי דמסתפינא הוה אמינא דאף כסות יום זמן השבה הוא משעת הנץ, דמה דכתיב: עד בא השמש תשיבנו לו, היינו שציותה התורה שיראה להשיב לו המשכון עד הנץ החמה, שאז זמן קימה לכל היא, וצריך הוא לכסותו, ולזה מסיים התורה (שמות כ"ב כ"ו): כי היא כסותה לבדה וגו'. ואעתיק בזה מה שאמרתי בחידושי בבבא מציעא קי"ד ע"ב בגמרא: תני רב שיזבי קמיה דרבא, עד בא השמש תשיבנו לו, זו כסות לילה וכו', איסמייה וכו', אמר ליה, לא, הכי קאמר: עד בא השמש תשיבנו לו, זו כסות יום, שניתנה לחבול בלילה, השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש, זו כסות לילה שניתנה לחבול ביום. עיין פירוש רש"י בדיבור המתחיל אמר ליה לא תסמייה וכו', והכי קאמר: עד בא השמש תשיבנו לו, וכבוא השמש תטלנו, זה כסות יום, ולימדך הכתוב שניתנה לו רשות לחובלה בלילה וכו', עיין שם. והנה לפירוש רש"י דחוק מאוד בכמה דברים, אחד דלמה שני הכתוב, בכסות לילה כתבה הזמן דתחלת השבה, והיינו כבוא השמש, ובכסות יום כתבה לנו רק עד אימתי נמשך הזמן של השבה, והוא עד בא השמש, ותחלת זמן השבה לא גילתה התורה כלום.
גם לפירוש רש"י אין דומה התחלת המימרא לסוף המימרא. גם מאי סלקא דעתך דרב שיזבי מעיקרא. על כן נראה לי לבאר הכל בעזרת ה' יתברך על פי דברי הירושלמי ב"מ בפרק המקבל, דביאת השמש נקרא לפעמים על זריחה ולפעמים על שקיעה [ובזה מתורץ קושית התוספות ברכות דף ב' ע"ב דיבור המתחיל דילמא, על רש"י דפירש דביאת אורו היינו שיאיר השמש, ע"ש]. ועיין שם בירושלמי דמפרש את הפסוק כבוא השמש, היינו זריחה, ועד בא השמש, היינו שקיעה. וכן איתא במדרש רבה פרשת משפטים (פרשה ל"א ז'), וכן תרגם יונתן בן עוזיאל (שמות כ'ב כ"ה). ועתה יתבאר באופן נאות, והוא דרב שיזבי היה סובר בפירוש הכתוב כדעת הירושלמי ולא קשיא עליה כלל קושית הגמרא שלנו, אך הש, 'ס דילן לא סבר כן, משום דגבי כבוא השמש כתיב ושכב בשלמתו ומשמע דמיירי בכסות לילה [ודעת הירושלמי אפשר משום דדרשינן באם אינו ענין, וכעין זה כתב הגר"א בפרשת משפטים על הפסוק: עד בא השמש דדרשוהו על כסות יום, אף דפשטיה דקרא גם הוא על כסות לילה דרשינן ליה, באם אינו ענין, על כסות יום], ומשום הכי שאל אותו רב שיזבי בלשון שאלה איסמייה. ועל כן מפרש הגמרא להיפוך, דעד בא השמש מיירי בכסות יום, ופירושו שיראה להשיב לו המשכון עד זריחת השמש, שאז זמן קימה לכל היא כדמוכח ברכות ט': וצריך לכסותו. ולזה קאמר הגמרא: זו כסות יום שניתנה לחבול בלילה, היינו בלילה שלפניו [וכדאיתא בירושלמי: קרדום ומחרישה שדרכן לעשות מלאכה ביום, חובלן בלילה ומחזירן ביום], השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש, זו כסות לילה, שניתנה לחבול ביום. ופירוש ביאת השמש בזה, היינו בעת גמר שקיעת החמה תשיב לו את המשכון שחבלת אותו ביום. ולפירושנו זה הולך כל סוגית הגמרא באופן אחד, וגם שני המקראות מיירי בענין אחד בתחלת זמן השבה, ויוצא לנו מזה נ"מ לדינא, דכסות יום זמן חזרתו הוא עם הנץ החמה וכמו שמפורש בירושלמי הנ"ל.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:8
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:8](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:8)

שאז וכו'. וגם בלאו הכי הלא קיימא לן [בשבת ל"ה.] כר' יוסי להחמיר דעד צאת הכוכבים עדיין לאו בכלל ביאת השמש הוא.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:9
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:9](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:9)

בין וכו'. שולחן ערוך סימן צ"ז סעיף ט"ז.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:10
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:10](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:10)

וצריך להחפץ. לאפוקי אם יש לו עוד חפץ אחר כיוצא בזה דאין בזה מצות השבת העבוט בסימן צ"ז סעיף י"ח עי"ש.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:11
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:11](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:11)

מחזיר וכו'. שם בסעיף י"ז.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:12
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:12](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:12)

אחר וכו'. מסימן של"א סעיף א, בהג"ה עיין שם. ובמקום שיש מנהג במלאכה באופן אחר, ממילא ישתנה זה הדין גם כן.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:13
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:13](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:13)

בעת וכו'. בשו"ע שם סוף סעיף ו' ובסמ"ע וכן פירש בנתיבות (שם ס"ק ט').


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:14
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:14](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:14)

הוא דעת הרמב"ם (פרק א ממלוה ולוה ה"א וה"ב), והגר"א כתב בהגהותיו על הש"ס (בב מ קי'ג) דהעיקר כדעת הרמב"ם.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:15
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:15](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:15)

כשמשכן. שו"ע שם סעיף ט"ז עיין שם.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:16
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:16](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:16)

אפילו. אחרונים.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:17
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:17](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:17)

אינו וכו'. מידי דהוי אענין סידור, עיין שם סימן צ"ז סעיף כ"ח.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:18
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:18](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:18)

דדין וכו'. דעת הרמ"ה הובא בטור שם.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:19
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:19](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:19)

דגם. הוא דעת ספר התרומות, ויש להקשות לפי דעתו דחוב הבא על האדם שלא בדרך הלואה, אין בו מצות השבת העבוט, מהא דאמרינן בב"מ דף קי"ד ע"א, ויחזירו בהקדש [היינו כשאמר, הרי עלי מנה לבדק הבית דמיירי שם בסוגיא], קל וחומר מבעל חוב, ומה בעל חוב שאין מסדרין מחזירין, הקדש שמסדרין אינו דין שמחזירין וכו', נימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, דבבעל חוב גופא ליכא מצות השבת העבוט כי אם בבא עליו החוב על ידי הלואה. ואין לומר דאליבא דר' טרפון קבעי דלית ליה דיו היכא דמיפרך קל וחומר, דהא בעניננו גם כן לא מיפרך קל וחומר דקל וחומר יהיה מצי קאי על חוב של הקדש שבא עליו על ידי דרך הלואה, עיין בבא מציעא נ"ז ע"ב בסוף הסוגיא, ואיך בעי למילף בהקדש שיהא צריך להחזיר אף בחוב שלא בא דרך הלואה דהיינו באומר הרי עלי מנה לבדק הבית דמיירי שם בסוגיא, ועיין.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:20
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:20](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:20)

אין וכו'. שו"ע שם בסעיף י"ב. ומיירי בכלי אוכל נפש כמו שכתב בהג"ה שם.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:21
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:21](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:21)

גם בכאן. כמו שכתב בביאור הגר"א שם (ס"ק כ 'ה), עיין שם.


###### Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:22
[Netiv Chesed on Ahavat Chesed, Part I, Laws of Pledges 8:22](https://torahapp.org/share/book/Netiv%20Chesed%20on%20Ahavat%20Chesed/s/Part%20I,_Laws%20of%20Pledges/r/8:22)

נוהג בם. עיין לעיל בפרק שביעי דין ח' ובנתיב החסד שם. והשולחן ערוך שם בסעיף י"ב דכתב אלא אם כן הממשכן גזבר הקדש או גזבר עניים, על כרחך לאו בחדא מחתא, דבהקדש אפילו בא עליו החוב לכתחלה דרך הלואה, כגון שהגזבר הלוה אותו [ובאופן המותר כמבואר בבבא מציעא נ"ז:], אפילו הכי אין בזה מצות השבת העבוט דנתמעט מקרא (רברים כ ר י 'ג) ולך תהיה צדקה, מה שאין כן בגזבר עניים וכמו שביארתי הכל למעלה בפרק שביעי, עיין שם בנתיב החסד ס"ק כ'.