## Nimukei Yosef on Bava Metzia Daf 61b

###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:1
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:1](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:1)

**אנשי** אלכסנדריא ה"נ דרשי אפשר היה לפרש לכשתנשאי לחופה הוי לי נשואה גמורה ומעכשיו בשעת אירוסין כשכתב לה כתובה היא ארוסה אלא שא"כ לא היה הדבר צריך לאומרו ולפיכך היה דורש הלל דתנאה הוא דרמו בקדושין שלא יהו נגמרין עד שעת כניסה לחופה א"כ כשחטפוה לא היתה מקודשת:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:2
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:2](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:2)

**לא ימשכננו ע"י שליח ב"ד במשכון שהוא יותר על חובו דרשינן זה מדחזינן שהוא כותב לו תשלומתא וכו'.** אם משיב לו את העבוט לזמן מרובה שעושה עמו כ"כ טובה אינו בתורת השבת העבוט אלא דוקא כשמשיב לו העבוט בכל יום הילכך אף על פי שפטור מגרעון בהשבת העבוט הכא מותר ליקח ממנו הגרעון דטובה זו תורת שאלה יש להו [ביד הלוה שכבר הקנהו למלוה וחזר והשאילו ממנו] ולא תורת השבה הילכך שמין את המשכון וכותב לוה למלוה בשטר יהא לך בתשלומין עלי ליפרע דמי משכון זה ומדכתב לו הכי אלמא שאין לו למשכנו יתר על חובו שא"כ נמצא שהיה גובה ממנו שלא כדין וה"נ יש דרש שהרי היה אפשר [לומר] כשכותב לו תשלומתא וכו' כל קבל דיכי על החוב שחייב לו קאמר ולא על המשכון אלא דא"כ לא היה צריך לומר כן שהיאך יפרענו יותר מחובו לפיכך דרש רבי יהושע דאמשכון קאי שלא ימשכננו יותר:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:3
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:3](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:3)

**טעמא דכתב ליה הכי.** כלומר למה ליה למכתב ליה והא רבי יוחנן אמר משכנו והשיב לו העבוט ומת הלוה שומטו המלוה מעל גבי בניו ולא הוי כשאר מטלטלי דיתמי דלא משתעבדי לבע"ח אלא כיון דמשכניה קנייה לגוביינא:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:4
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:4](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:4)

**אהני** כתיבה לגרעון והשטר מועיל לפחת דמיו אם יפחתו דמי המשכון בעבור מה שנשתמש הלוה בו יפרע משאר נכסיו ככל הכתוב בשטר:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:5
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:5](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:5)

**כתובה מלוה.** שכל מה שכתוב בכתובה דא נדוניא דהנעלת ליה נפרעת ממנו כשנתארמלה או נתגרשה כדרך שבעל חוב נפרע כל הכתוב בשטר מלוה כגון שכותבין בה כמו שאנו כותבין אחריות שטרא דנא קבלית עלי:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:6
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:6](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:6)

**גובה מלוה.** הבעל גובה מאבי הכלה כל שכתוב בכתובה כאילו הלוהו:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:7
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:7](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:7)

**שנהגו לכפול.** לשום את מה שמכנסת לו כפלים בדמיו בשביל כבוד ולכתוב [כפלים] בכתובה וכשהיא יוצאת אינה נפרעת אלא החצי:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:8
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:8](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:8)

**גובה מחצה.** גובה החתן מאביה מחצה והכי נמי יש דרש כיון שאנו לומדין מה שהבעל גובה מן האב ממה שהאשה גובה מן הבעל והכי משמע בירושלמי [פרק ד' הלכה ח'] דגרס התם בכתובות גבי זה מדרש דרש ר"א הבנים יירשו והבנות יזונו מה בנים וכו' ואף הלל הזקן היה עושה [כתובה מדרש] דתניא אנשי אלכסנדריא וכו' ר"מ היה דורש לשון הדיוט וכו' ומייתי כל הני דשמעתין אלמא דורש לשון הדיוט דומיא דמדרשו של ר"א בן עזריה שהיה דורש בתנאי כתובה כאילו היה כתוב של תורה ועושה היקשא מתנאי בנים לתנאי בנות ולפי זה אין לנו דרשות לשון הדיוט אלא בכתב כן בפירוש אבל בסתמא לא ואיכא למידק מדאמרינן בירושלמי בפירקין [הלכה ג'] א"ר יצחק הדא אמרה המבטל כיסו של חברו פטור. המבטל שדה של חברו חייב לשפותו פירוש מבטל כיסו דפטור יליף לה מדתניא ליקח בהם חטין ולא לקח אין לו עליו אלא תרעומות ואתמר עלה הדא אמרה המבטל כיסו של חבירו פטור ואע"ג דהכא בפרקין לא תני לה לההיא דהנותן מעות נקט לה בלשון הדא אמרה כלישנא דהתם וקאמר נמי דמבטל שדהו של חברו [חייב] לשפותו וממתני' דהכא יליף לה וקשיא דאדרבה איפכא שמעת מינה דטעמא דכתב הא לא כתב פטור [דקתני שכך כותב לו כו'] אלא ודאי כל הני דדרשי לשון הדיוט עבדי לה כתנאי כתובה שאע"פ שלא נכתב כאילו נכתב דמי ואף זה בכלל דורש לומר שהיה עושה מנהג ההדיוטות עיקר ודן על פיהם כאילו נהגו ע"פ חכמים שכיון שהיה מנהג פשוט וכולן עושין כן וכל המקבל על דעת כן מקבל הרי הוא כתנאי ב"ד שאע"פ שלא נכתב כאילו נכתב דמי ולפיכך אמרו בירושלמי דהדא אמרה דהמבטל שדהו של חבירו חייב לשפותו אע"פ שלא כתב מאחר שנהגו כך ובעו התם בירושלמי חנותו מהו ספינתו מהו כלומר דמספקא להו מאחר שנהגו לכתוב בקבלנות שדה אם יהא הדין כן בשאר קבלנותא דספינה וחנות וכן כתבו רבינו האיי ור"ח ז"ל בכל הני דשמעתין דאע"פ שלא כתב כמי שכתב דמי והלל הזקן אע"פ שלא ראה כתובת אמן הכשיר וכן כולם הילכך שמעינן משמעתין שכל שההדיוטות רגילין לכתוב אע"פ שלא נכתב כמי שנכתב דמי ואם הוא מנהג שהוא נהוג ברוב המקומות דנין בכ"מ בסתם ואם אינו נהוג אלא בקצת מקומות אין דנין בהם אלא באותם מקומות בלבד והיינו דר"מ ור' יהודה ור' יהושע בן קרחה ור' יוסי אמרו סתם והלל אמר שהיו בני אלכסנדריא לפי שאין דנין כן אלא באותו מקום בלבד הרנב"ר ז"ל:

**Sefaria Community Translation:**
He collect half. The groom collects from her father one half. And here it is also expounded for we learn that the husband collects from her father from what the woman collects from the husband. And this is also according to the Yerushalmi Perek 4 Halakha 8, for we learn there in Ketuvot regarding this is expounded by Rav Elazar that the sons inherit and the daughters are supported, just like the sons...Also Hillel the Elder expounded from the Ketubah per the Baraita: the people of Alexandria...Rav Meir expounded common language...And we list all these sayings to teach us that we expound common language, as the expounding by Rav Elazar ben Azaria who expounded the conditions of the Ketubah as if it was biblical text, and learned from the conditions for sons to derive the conditions for daughters. And for this we see that we only expound common language from written text. This is clear, but otherwise not. And one may learn this from the Yerushalmi Halakha 3: Rav Yitzhak said that one in possession of other's money who fails to profit from it, is exempt. But in possession of other's field and fails to profit, owes his partner. The exemption by money we learn from the Baraita: to buy wheat and he does not, is only guilty of deceit. And this is meant by in possession of other's money who fails to profit from it, is exempt. And although here in this chapter we do not rule that one who gives money, does it with the same intent as we assume over there. We also rule that one who wastes the opportunity to profit from possession of other's field, owes damages. And derives it from this Mishna. This is a difficulty for we learned just the opposite that the ruling applies when it is written, but otherwise he is exempt. But certainly all the cases of expounding common language apply to the conditions of a Ketubah, for which unwritten conditions are considered as written. And this also applies to expounding, saying that we follow secular customs and rule according to them, as if they were following the Sages. Because if they are widely spread customs, and everyone follows them, and anyone entering an agreement does so assuming common practices are followed, it becomes a rabbinical condition, even if it is unwritten it is treated as if it were written. And for this reason it is written in the Yerushalmi that one who does not make profit from other's field owes the other, even if there was no written clause, for it is the common custom. And it is asked in the Yerushalmi, what about his store or his boat? Since there was a custom to include a profit clause in the documents governing transfers of fields, would the same apply to stores or boats? This was also written by Rav Hai (Gaon) and Rabenu Chanan'el, to apply even if the conditions are unwritten. And Hillel the Elder even though he did not see his mother's Ketubah he ruled, and similarly the others. Therefore we learn from here that for all these common customs we consider unwritten clauses as if they were written. And if it is a custom that is followed in most places then it is followed in all places. And if it is only followed in a few places, then they only apply to those places. And that is why Rav Meir, Rav Yehuda, Rav Yehoshua ben Korcha and Rav Yossi made no mention of place, and Hillel mentioned Alexandria because the ruling only applies there.


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:9
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:9](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:9)

**מגבי שבחא.** כל מה שהוא כותב וכופל גובה מאבי הבת:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:10
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:10](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:10)

**הא דקנו מיניה.** מאבי הבת:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:11
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:11](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:11)

**ההוא דא"ל וכו'.** מצוה מחמת מיתה הוא:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:12
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:12](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:12)

**שלחה רב אחא.** האי לכתובתה אכתיבה קאי או אגוביינא קאי ומקום שנהגו לכפול הוה:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:13
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:13](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:13)

**ד' מאה זוזי קאמר.** שיכתבו אותם תמני מאה בכתובה או ד' מאה לכתובה דאינון מאתן לגבייה:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:14
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:14](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:14)

**לכתובה.** לגוביינא קאמר:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:15
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:15](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:15)

**בכתובתה.** לכתוב לה בכתובה קאמר:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:16
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:16](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:16)

**ולא היא וכו' הבו לה סתמא.** כלומר שלא יזכיר כלל כתובה והא דשני לן בסוף נערה שנתפתתה בין אמר למזונות בין אמר במזונות דאי אמר במזונות קצץ לה מזונות ואי אמר למזונות ריבה לה מזונות וכדכתיבנא התם בס"ד לא קשיא דהכא לא היה לו להזכיר כתובה כלל דמשמע לשון כתיבה אם לא היתה כוונתו שיהיה כן דוקא בכתיבה אבל התם מלת מזונות לא עולה ולא יורדת הילכך דייקי שפיר בין במזונות למזונות:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:17
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:17](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:17)

**אמר** המחבר ולפי תירוץ התוספות דהכא היתומים מוחזקין והתם ההפך דמזונות בחזקת אשה קיימי משמע דלא דייקינן הכי לאפוקי ממונא אלא דוקא לאוקומי ע"כ:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:18
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:18](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:18)

**ההוא גברא.** לא גזים. אינו מקבל עליו דבר גוזמא אלא במשפט ולאו אסמכתא הוא דהכי אפסדיה וכתבו האחרונים ז"ל דלאו למימרא דכל היכא דלא גזים לא הוי אסמכתא דהא קי"ל [לעיל דף סו:] כל דאי לא קני אלא ה"ק התם לא גזים וכיון שכן עבוד רבנן תקנתא אבל היכא דגזים אפילו דבר שהוא בידו לא תקון אבל ודאי דמדינא אע"ג דלא גזים ובידו אסמכתא היא והכי דיינינן בעלמא וכן דעת גאון ז"ל וכתב הריא"ף ז"ל בהלכות דנהי דלא משלם כל מאי דאתני כיון דאמר מילתא יתירתא מ"מ כל מאי דאפסיד ליה משלם דלמיהב מאי דאפסיד בשוה שעבודי משעבד נפשיה וגמר ומקני:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:19
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:19](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:19)

**ההוא גברא דקביל ארעא.** קבלנות היתה לזרעה שומשמין והם יקרים מן החטים ומכחישים את הקרקע יותר מן החטים:


###### Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:20
[Nimukei Yosef on Bava Metzia 61b:20](https://torahapp.org/share/book/Nimukei%20Yosef%20on%20Bava%20Metzia/r/61b:20)

**ועבדה חטי כשומשמי.** הצליחה זריעתו ואף החטין הוקרו ונמצא שלא הפסיד בעל הבית במה ששינה זה ונשתכר בכחש הקרקע שהיה נכחש בשומשמין יותר מחטין: