## Noam Yerushalmi on Bava Metzia Chapter 6

###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:1
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:1)

**בד"א** שלא הלכו החמרי' הלכו ולא מצאו תבואה פועלין לנכש ומצאו שדהו לחה נותן להם שכר הליכה וחזרה ולא דומה הבא טעון להבא ריקן עושה מלאכה ליושב בטל כו' ר' חייא רובה אגר חמרין למיתא לי' כיתן הלכו ומצאוה לחה אמר לון רב פוק והב לון אגרן משלם ואמר להון לא דאנא חייב מיתן לכון אגריכן אלא אנא חייא מתרית לכון (פי' שהוא מוותר להן משלו):


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:2
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:2)

**והנה** בב"מ (ד' ע"ו) אמרינן הני ת"ק דרב נותן להן שכרן משלם כו' והא עלה קתני אינו דומה הבא טעון להבא ריקן עושה מלאכה ליושב ובטל לא סיימוה קמי' איכא דאמרי סיימוה קמי והכי קאמ' חביבי אמ' אי הואי אנא לא הוה יהיבנ' להו כלל ואת אמרת כפועל בטל אלא קשי' הך לא קשי' הא דסיירא לארעא מאורתא הא דלא סיירא לארעא מאורתא כי הא דאמר רבא האי מאן דאגיר אגירא לריפקא ואתא מיטרא ומלי' מיא אי סיירי לארעא מאורתא פסידא דפועלים לא סיירא כו' פסידא דבה"ב (ופרש"י דאמרי לי' מי יימר דלדעתא דההוא ארעא אגרתן) ולפי"ז משמע דשיטת הירושלמי הוא נמי כשיטת הש"ס דילן והא דאמר ר' חייא לא דאנא חייב מיתן לכון אגריכון אלא אנא חייא מתרית לכון פי' שהוא מוותר להם זה קאי על שנתן להם שכר משלם וכמו דאמרינן בב"מ (שם) א"ל חביבי אילו אנא הואי לא יהיבנא להו אלא כפועל בטל ואת אמרת נותן להן שכרן משלם (וכן כתב הפ"מ) אך משמע קצתמהירושלמי דקאמר לא דאנא חייב מיתן לכון אגריכון משמע דעל כל השכר קאמר אלא דהוא מוותר להון. וא"כ לפי"ז אפשר לומר דלשיטת הש"ס מיירי דהפועלים לא ידעו מזה הכיתנא והוי כמאן דלא סיירי לארעא מאורתא והבע"ה הוי לו להודיעם שאולי יהא הכיתנא לחה.


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:3
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:3)

**ולי** נראה דאיפשר לבאר הירושלמי עפ"י הירושלמי (פ"ז דגיטין ה"ו) אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן סדר סימפון כך אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית כו' ע"מ ליתן לך מיקמת פלן ומכניסיך ליום פלן דאין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי עליך כלום אירע לו אונס ר"י אמר אונסא כמאן דלא עביד ריש לקיש אמר אונסא כמאן דעביד על דעתי' דריש לקיש אין הוי צרי' למיעב' ואין אתא יום פלוני ולא כנסת לי לא יהוי לי עליך כלום (ועי' בספרי נחלת יהושע מה שביארתי ע"ז דלא כהפ"מ) ר' יוחנן מי דמיך פקיד לבנתי' די יהווין עבדין כריש לקיש אמר שמא יעמד ב"ד אחר ויסבור דכותי' ונמצאו בניו באין לידי ממזירות חד בר נש אקדים פריטין לאילפא ונגב נהרא (ופי' הפ"מ כלומר דיכול לומר לו הרי הספינה מוכנת אייתי נהרא ומה אני יכול לעשות הרי אין העיכוב ממנו דס"ל לרב נחמן יש טענת אונס) והוא כמו דמסיק לקמן דאונסא כמאן דעביד אבא בר רב הונא בשם ר' אבא הוי מצלי דייגב נהרא בגין דניסב פרוטה (ופי' הפ"מ כלומר דפליג וס"ל דאין טענת אונס טענה וכשהי' מקדים מעות לבעל הספינה ורצה לחזור בו הי' מתפלל שיתנגב הנהר כדי שיקח ממנו המעות בחזרה שיכול לומר הרי אין את יכול לעבור) אשכחת אמר ר"י ור' בא לא סברין כרשב"ג ר"ל ורב נחמן בר יעקב סברין כרשב"ג חתכה דדה כמי שעכבה נחתך דדה כמי שלא עכבה. וא"כ שיטת הירושלמי כרב נחמן דהלכתא כותי' דדינא דהלכה כרשב"ג דאונסא כמאן דעביד ועיין בירושלמי (סוף ב"ב (ה"ח) תמן אמרין בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה וע"כ אמר תמן דהיינו בבבלי שזהו ר"נ בר יעקב. אבל ר"י שהוא מא"י לא סבר כרשב"ג ולשיטת הירושלמי לית לי' הא דאמרינן בגיטין (ד' ע"ה) וכן בב"ב (ד' קע"ד) ובסנהדרין דאמר רבה בב"ח א"ר יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה דהא ר' יוחנן סובר דאונסא כמאן דלא עביד וכמו דאמרינן בירושלמי דגיטין (פ"ז ה"ו) ר' יוחנן ור' בא לא סברי כרשב"ג ע"כ אמר שם בירושלמי (סוף ב"ב) המן אמרין בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה ולשיטת הש"ס דילן דא"ר יוחנן הכי אע"ג דר' יוחנן סובר דאונסא כמאן דנא עביד. אך הש"ס דילן מחלק בגיטין (ד' ע"ד) בין אם הכונה לצעורי או להרוחה. ובהא דע"מ שתשמשי את אבא או שתניקי את בני כונתו להרוחה כמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' ע"ה) בד"ה כלל אמר רשב"ג כו':


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:4
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:4)

**וא"כ** לפי"ז הא דאמרינן הכא ר' חייא רובא אגר חמרי למיתא לי' כיתן הלכו ומצאוה לחה אמר לון רב פוק והב לון אגרא משלם והוא דרב סובר הלנה כרשב"ג. וכמו דאמרינן שם בירושלמי (סוף ב"ב ה"ח) תמן אמרין הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה אמרין ובלבד במשנתנו ר' אמי בר קרחה בשם רב ולמה אמרו בכל מקום הלכה כרשב"ג שהלכות קצובות הי' אומר מפי בית דינו. וא"כ כיון דרב סובר דאונסא כמאן דעביד ע"כ אמר שצריך ליתן אגרא משלם. ור' חייא שאמר שעושה כן מחמת שהוא ותרן סובר כר' יוחנן דאונסא כמאן דלא עביד וא"כ לשיטת הירושלמי לא מחלקינן בין סיירא לארעא מאורתא ובין דלא סיירא לארעא מאורתא ולשיטת הש"ס דילן אמרינן בב"מ (ד' ע"ה) איכא דאמרי סיימוה קמי' והכי קאמ' אמר חביבי אי הואי אנא לא יהיבנא בנא להו כלל ואת אמרת כפועל בטל אנא קשי' הך לא קשי' הא דסיירא לארעא מאורתא כו':


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:5
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:5)

**אך** בספרי נחלת יהושע (ס"ג) כתבתי דאיפשר לומר דהא דפליגי ר"י ור"ל היינו דווקא בתנאי שלאחר המעשה דעיקר המעשה נעשה מעיקרא והתנאי הוא רק שלא לבטל המעשה וע"כ אמרינן בזה אונסא כמאן דעביד וכן הא דאמרינן חד בר נש אקדים פריטא לאילפא ונגב נהרא אתא עובדא קמי' ר"נ בר יעקב הא אילפא אייתי נהרא כו' התם כבר נתן לו המעות והא שצריך ליתן האילפא להעבירו ע"ג הנהר אינו אלא כמו שצריך לקי ים התנאי אבל אם לא נתן לו המעות לא אמרינן אפי' לריש לקיש דכיון דנגב נהרא ע"כ אונסא כמאן דעביד וכמו שכתבו התוס' בב"מ (ד' ע"ט) דהא דאמר לא כו' אלא בספינה זו ויין זה דכיון דנתן לו שכרו נתרצה שיהא שלו לאלתר והכי משמע בירושלמי (פ' השוכר) השוכר את החמור להביא יין לחולה אם הביא חייב ליתן לו ואם לא הביא אינו חייב ליתן לו וא"כ תקשי מזה לר"ל דסובר אונסא כמאן דעביד אלא ודאי כיון שלא הקדים לו מעות בזה הוא אונסא כמאן דלא עביד):


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:6
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:6)

**ועוד** נראה לי שפועל שאני וכמו שכתבו התוס' בגיטין (דף ע"ד) בד"ה רבה אמר כו' וי"ל דשאני התם שאינו אלא שכיר יום שלא שכרו בעה"ב אלא לדלות וכיון שלא הוצרך אינו שכיר כו' וא"כ בפועל אם לא עשה מלאכה לא הוי שכירות כלל:


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:7
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:7)

**ועוד** נראה לי דאיפשר לומר דהא דפליגי אם אונסא כמאן דעביד היינו דפליגי בתנאי איך הי' כונת התנאי אם כונת התנאי היינו רק דווקא על המעשה או שכונת התנאי הי' באם שלא ירצה לעשות בכונה אבל אם יארע אונס הוי כמאן דעביד וא"כ בשכירות ספינה איפשר לומר דהכונה הי' שמשכיר לו את הספינה ואפי' יארע אונס אבל בפועל אי איפשר שיהי' הכונה אפי' יארע לו אונס דאונסא כמאן דעביד. זה אינו דאפי' אי אמרינן דאונסא כמאן דעביד מ"מ אינו דומה הבא טעון להבא ריקן עושה מלאכה ליושב בטל וא"כ איך תהי' הכונה שאם יארע לו אונס יהא כמאן דעביד מ"מ לא הוי רק כמאן שנעשה מאליו. בשלמא בתנאי גיטין וקדושין דכיון שנעשה התנאי נתקיים המעשה. אבל בפועל שמשלם שכר בעד טרחתו א"כ אי איפשר שיהי' הכונה שאפי' יארע לו אונס משלם שכר פעולתו בשלימות הא אינו דומה עושה מלאכה ליושב בטל היושב בצל ליושב בחמה. וא"כ כיון שאין האונס נכלל בהשכירו' לשלם לו בשלימות ע"כ א"צ לשלם לו כלל אי סיירוה לארעא מאורתא שבזה אין לומר דאונסא כמאן דעביד שהכונה הי' שאפי' באונס ישלמו לו השכר בשלימות דהא אינו דומה וא"כ כיון שלא הי' זה בכלל התנאי ע"כ לא הוי אונסא כמאן דעביד כלל שאין לומ' דאונסא כמאן דעביד לגמרי שיהי' השכר בשלימות דהא מ"מ לא טרחו וע"כ לא אמרינן בזה כלל אונסא כמאן דעביד:


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:8
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:8](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:8)

**[וכמו** דאמרינן בירושלמי בעבודת כוכבים (פ"ה ה"א) הי' עושה עמו חצי היום באיסור וחצי היום בהיתר הי' מוכר חולין ושני בכרך א' איזה שירצה חולין יעשה ושני יעשה והכא כן (ופי' הפ"מ מסקנת האיבעי' הוא מי אמרינן דדמי הא לדין דמוכר חולין ומ"ש בבת אחת וגבי מ"ש תנן אין מוכרין אותו והשתא הוא דמכרן בכרך א' ואינו ניכר איזהו חולין ואיזהו מעשר דאמרינן לאיזה שירצה יעשה חולין ולאיזה שירצה יעשה מ"ש וכלומר דאע"ג דבכרך א' הן אין קפידא בכך אלא החצי שירצה יעשה אותה חולין ומכירתו מכירה והחצי השני של מ"ש הוא ואין במכירתו כלום ונשאר בקדושת מעשר ופירושו דחוק דמאי קאמ' לאיזה שירצה כו' הא החולין הם מכורים והמ"ש אינו מחולל ע"כ נראה לי דאתי כמ"ד דמוכרין מ"ש דממון הדיוט הוא וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דמ"ש) מאן תנא אין מוכרין אותו ר"מ ברם כר' יהודה בדין הוא שמותר למוכרן:


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:9
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:9](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:9)

**והא** דתני בברייתא הי' מוכר חולין ושני בכרך א' הוא דאם מכר חולין ומ"ש כאחת. א"כ בעד החולין הוי הדמים חולין ובעד המעשר הוי הדמים מעשר ומכירה הוי כפדיון וכמו שביארתי הירושלמי (פ"ז דב"ק) על דקאמר מילתי' דר"ל אמרה מכירה כפדיון ועיין בסוכה (ד' מ') אמר ר"א אין שביעית מתחללת אלא דרך מקח ור' יוחנן אמר בין דרך מקח בין דרך חילול):


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:10
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:10](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:10)

**וא"כ** תני בברייתא דהי' מוכר חולין ומ"ש בכרך א' וא"כ אינו ניכר בהדמים איזה חולין ואיזה מ"ש דהמעות חולין הם חונין והמעות של מ"ש הם מ"ש וע"ז קאמר איזה שירצה חולין יעשה ושני יעשה (פי' דאמרינן דיש ברירה וכמו שכתבו התוס' בתמורה (ד' ל') בד"ה ואידך כו שזה כלל גדול בדין זה דודאי כל היכא שהוכר האיסור מתחילה ואח"כ נתערב בהיתר לא סמכינן אברירה כיון שתערובתו הי' באיסור אבל אם לא הי' האיסור מבורר בתחילה אמרינן דיש ברירה. וע"ז אומר איזה שירצה תולין יעשה ושני יעשה היינו איזה שירצה יהי' המעות חולין ואיזה שירצה יהי' מעשר)].


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:11
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:11](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:11)

**וע"כ** מיבעי' לי' אם הי' עושה חצי יום באיסור וחצי יום בהיתר ולזה מביא הברייתא דהי' מוכר חולין ושני בכרך אחד איזה שירצה חולין ועשה ושני יעשה והכא כן (פי' אם ה"נ כן שיכול ליטול המעות ואיזו שירצה יעשה היתר ואיזו שירצה יעשה איסור כיון דלא הי' מבורר האיסור מתחילה אמרינן ברירה):


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:12
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:12](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:12)

**וע"ז** אומר השוכר את הפועל להביא יין לחולה אם הביא חייב ליתן לו ואם לאו אינו חייב ליתן לו אבל אם אמר יין לחולה ממקום פלוני בין הביא בין לא הביא חייב ליתן לו דמי רגליו נותן לו וכא לא דמי רגליו ניתן לו (ופי' הפ"מ דדמי רגליו הוא נותן ואע"פ שבשביל שכר המלאכה משלם לא הי' רשאי ליהנות בו שמעורב עמו שכר מלאכת האיסור אעפ"כ שכר טרחתו הוא נותן לו) ופירושו דחוק מאוד]:


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:13
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:13](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:13)

**וע"כ** נראה לי שמביא ראי' שבשכר פעולה אינו יכול לחלק שזהו בשביל היתר וזה בשביל חצי היום שעשה באיסור. וע"ז מביא הברייתא השוכר את הפועל להביא יין לחולה אם הביא לו חייב ליתן לו ואם לאו אינו חייב ליתן לו אבל אם אמר לו יין לחולה ממקום פלוני ותפוח לחולה ממקום פלוני בין הביא ובין לא הביא חייב ליתן לו דמי רגליו וכא לא דמי רגליו נותן לו (פי' דקאמר מפני מה אם אמר לו להביא ממקום פליגי שבין הביא ובין לא הביאחייב ליתן לו והוא משום שדמי רגליו הוא נותן לו וכא לא דמי רגליו הוא נותן לו (פי' שמקשה דאמאי אם אמר לו להביא יין לחולה אינו נותן לו כלל והוא משום שלא השלים שכירותו דמ"מ אמאי לא יהי' חייב ליתן לו דמי רגלו. דהא בכלל השכירות להביא יין ממקום פליגי מעורב נמי דמי רגלו וא"כ אמאי לא יתן לו לכל הפחות דמי רגלו כמו שאם אמר לו להביא ממקום פלוני אלא ודא כיון דאמר לו להביא ממקום פלוני ושכר הטירחא הוא נכלל עם שכר השכירות להביא ע"כ לא מחלק ש ואינו נוטל כלל וה"נ אם שכרו חצי היום לעשות מלאכת היתר וחצי היום לעשות מלאכת איסור לא יוכל לחלק ליטול שכר של חצי היום של מלאכת היתר מפני ששכר הפעולה מעורבת עד שאינו יכול לחלקם ולא תלי בברירה כמו במ"ש וחולין ודו"ק]:


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:14
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:14](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:14)

**וה"נ** בפועל כיון ששכרו על מנת לעשות מלאכה דבזה ודאי נא הוי אונסא כמאן דעביד דישלם לו בשלימות דהא אינו דומה יושב טעון ליושב בטל היושב בצל להיושב בחמה וא"כ כיון שאין זה בכלל התנאי הוי כמו דלא נתקיים התנאי כמו שהתנה לשלם ו בשלימות וע"כ אינו משלם לו אפי' כיושב בטל נמי ורק אם לא סיירא לארעא מאורתא שאז יכולים לומר לו מי יימר דלההיא אגרתן או שאם הי' לו לבעה"ב לידע אז גרם להם היזק וע"כ צריך לשלם להם שכר ואינו דומה הבא טעון להבא ריקם ולא מחמת התנאי אבל לא מחמה דאונסא כמאן דעביד דזה לא הי' בכלל התנאי:


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:15
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:15](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:15)

**ובזה** יתבאר הירושלמי (פ"י דב"ק ה"ה) שטף נהר חמור וחמור חבירו שלו יפה מנה ושל חבירו מאתים הניח את שלו והציל של חבירו אין לו אלא שכרו אם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי ד דמי שלי חייב ליתן לו תני הניח שלו להציל של חבירו ועלה של חבירו מאיליו אינו נזקק לו והקשה בס' מחנה אפרים שהביא מה שכתב הרמב"ן וההיא דירד להציל ולא הציל יש בכלל אפי' עלה החמור מאליו ובהכי איתא בהדי' בירושלמי עלה של חבירו מאיליו אינו נזקק לכלום רק הראי' שהביא הרמב"ן אינה ראי דהירושלמי הני איני נזקק לכלום ומשמע אפי' טרחו לא יהיב לי' וכי גרע מירד להציל ולא הציל דשכרו מיהא שקיל ולכן הי' נראה דהירושלמי מיירי בלא התנה:


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:16
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:16](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:16)

**ולי** נראה דהא דקאמר אם הניח שלו ועלה של חבירו מאליו אינו נזקק לו היינו שלא טרח כלל וא"כ אין לשלם בעד טרחתו כמו שפי' הרמב"ן ואעפ"י שהתנה ולשיטת הירושלמי אפי' אונסא כמאן דעביד דמי א"כ תקשה מי גרע מאונס דכמאן דעביד דמי אך לפי מה שביארתי שבפועל לא שייך הא דאונסא כמאן דעביד דמי כיון דמ"מ צריך לנכות שכר הטירחא. וא"כ כיון שעלה של חבירו מאליו אינו נזקק לו והא דירד להציל ולא הציל אין לו אלא שכרו היינו שכר הטירחא:


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:17
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:1:2:17](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:1:2:17)

**וא"כ** לפי"ז איפשר לבאר הא דקאמר הכא ר' חייא רובה אגר לי' חמרא למיתא לי' כיתנין הלכו ומצאוה לחה אמר לון רב פוק והב לי' אגרא משלם ואמר להון לא דאנא חייב מיתן לכון אגריכון אנא חייא מתרית לכון היינו או דקאמר לענין שנתן להם ככרם משלם שהוא מוותר או לכל השכר והיינו אם סיירוה לארעא מאורתא שאז הוא פסידא דפועלים כשיטת הש"ס ס ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:2:2:1
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:2:2:1)

**שם** (ה"ב) השוכר את האומנין וחזרו בהן ידו לתחתונה אם בעה"ב חזר בו ידו על התחתונה כל המשנה ידו לתחתונה וכל החוזר בו ידו לתחתונה ובגמ' רב אמר כי לי בני ישראל עבדים אין ישראל קונים זה את זה אמר ר' יוחנן עבד עברי הוא מתניתא על דעתי' דרב בין פועל בין בעה"ב יכול לחזור בו על דעתי' דר' יוחנן פועל יכול לחזור בו ולא בעה"ב והנה הפ"מ נדחק בזה דרב מפרש למתניתין בפועל ורב פליג אמתניתין ור' יוחנן סובר דבעבד עברי היא מתניתא ומיירי דקבלן כעבד עברי ופירושו דחוק מאוד:


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:2:2:2
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:2:2:2)

**ע"כ** נ"ל לבאר במה שהאריך הקצה"ח בזה (ס' של"ג] דהא דפועל חוזר אפי' בחצי היום אם הוא מחמת שאינו קנוי כלל כמו דכתיב כי לי בני ישראל עבדים אין ישראל קינין זה את וא"כ יוצא אפי' נטל השכירות ואין לו להחזיר השכירות אעפ"כ יוצא מחמת שאינו קנוי או שהוא קנוי אלא שיוצא בגרעון כסף כמו עבד עברי וא"כ אם אין לו להחזיר השכירות אינו יוצא וכתב ועיין בתי' ב"מ (ד' י"ט) בד"ה כי לי בני ישראל עבדים נראה ה לי דמותר לאדם להשכיר עצמו דדווקא עבד עברי שאינו יכול לחזור בו ואינו יוצא קודם זמנו אלא בשטר שיחרור עובר משום עבד די הם משמע דפועל אין גופו קנוי:


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:2:2:3
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:2:2:3)

**ובזה** יתבאר הירושלמי רב אמר כי לי בני ישראל עבדים אין ישראל קונין זה את זה וא"כ פועל יכול לחזור בו והא דתנן במתניתין השוכר את האומנין וחזרו בהם ידם על התחתונה צריך לפרש דמיירי בקבלנות ור' יוחנן אמר בעבד עברי היא מתניתא ונראה לי דאין הפירוש דמתניתין מיירי בעבד עברי דהא במתניתין תנן השוכר את האומנים אלא דקאמר דהמתניתא דהיינו הברייתא דתני בה כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים היא נישנית בעבד עברי וא"כ אין לומר הטעם כמו שאמר רב כי לי בני ישראל עבדים אין ישראל קונין זה את זה דהא קרא כתיב בעבד עברי ועבד עברי גופו קנוי וכמו דאמרינן בקדושין (ד' ט"ז) אמר רכא זאת אומרת עבד עבר רי גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול. וא"כ גופו קנוי והא דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדי' לעבדי' היינו שהעבד יכול לצאת בגרעון כסף והכא נמי הא שהפועל יכו לחזור בו אע"פ שגופו קנוי היינו מדין גרעון כסף וע"כ דווקא אם יש לו כסף אבל אם אין לו אינו יוצא וכמו שכתב בתשובת מימוני (הביא הקצה"ח ס' של"ג) דפועל דחוזר היינו משום גרעון כסף ואם קיבל כל שכרו ואין לו מה לשלם אינו יוצא:


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:2:2:4
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:2:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:2:2:4)

**וע"ז** אומר על דעתי' דרב בין פועל בין בעה"ב יכול לחזור בו דסובר דקרא כתיב לענין פועל שאין ישראל קונה זה את זה וא"כ כיון שאין ישראל קונה זה את זה בין פועל בין בעה"ב יכול לחזור בו על דעתי' דר' יוחנן דאמר בעבד עברי היא מתניתא ובעבד עברי גופו קנוי רק שחוזר בו בגרעון כסף וה"נ פועל א"כ דווקא פועל יכול לחזור בו אם לא נטל שכרו או אם יש לו להחזיר אבל בעה"ב אינו יכול חזיר בו (ולפי"ז איפשר דמתני' מיירי אף אם קיבל שכרו ואין לו מה להחזיר ע"כ אינו יכול לחזור בו ואם חוזר בו ידו על התחתונה):


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:2:2:5
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:2:2:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:2:2:5)

**[ובזה** יתבאר אירושלמי (פ"ז דשבועות ה"ח) עד כמה מגלגלין עליו אמר ר' יוחנן עד כדי שיאמר לו עבדי אתה הגע עצמך שהי' כהן עבד עברי (בתמיה ואם הי' זה כהן וכי האיך יכול לגלגל עליו בטענה זו דהא אין כהן נמכר בעבד עברי לפי שאינו יכול להיות נרצע שנעשה בעל מים) והוא תמוה דהא כהן נמי נמכר בעבד עברי וכמו דאמרינן בקדושין (ד' כ"א) איבעי' להו עבד עברי כהן מהו שימסור לו רבו שפחה כנענית חידוש הוא לא שנא כהנים לא שנא ישראל כו' אלמא דכהן נמי נמכר בעבד עברי אלא שאינו נרצע כמו דאמרי' התם א"ל ר"נ לרב ענן כי הויתו בי מר שמואל באסקונדרי' איטלליתו מ"ט לא תימרו לי' מהא וחכ"א אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום וא"ת אין רבו מוסר לו שפחה כנענית תי פוק לי' דבעינא אהבתי את אדוני כו' אלמא דכהן נמכר בעבד עברי ע"ב נראה לי דהכי פירושו שאומר עד כמה מגלגלין עליו א"ר יוחנן עד כדי שיאמר לו עבדי אתה (והיו סבורים שהפי' ק שאומר לו עבדי אתה עבד כנעני וכמו דאמרינן בקידושין (ד' כח) עד היכן לגול שביעה אמר רב יהודה אמר רב דאמר ליה השבע לי שאין עבדי אתה ההוא כו' וע"ז אומר בירושלמי עד כמה מגלגלין עליו א"ר יוחנן עד כדי שיאמר לו עבד אתה וע"ז אומר הגע עצמך שהי' כהן וא"כ אם הוא מיוחס לכהן איך אמר עליו עבדי אתה וע"ז משני בעבד עברי כהן נמי יכול להיות עבד עברי ועבד עברי גופי קנוי ופירש"י ואינה טענת מטלטלין וע"ז פריך וכי יש עבד עברי בזמן הזה. ולא מתרץ ע"ז והוא משים דאיפשר נתרץ וכה"ג יש כמה מקומות בירושלמי שאינו מסיים התירוץ והוא משום דר' יוחנן אזיל לטעמיה שאומר הכא דבעבד עברי הוא מתניתא ופועל הוי גופו קנוי כמו עבד עברי שגופו קנוי אלא שיוצא בגרעון כסף וא"כ כיון שגופו קנוי הוי כמו קרקע וכמו בעבד עברי וע"כ לא משני על זה:


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:2:2:6
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:2:2:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:2:2:6)

**ובזה** איפשר לומר הא דאיתא בירושלמי (פ"ק דב"מ ה"ה) ריש לקיש אמר אין אדם זיכה לחבירו במציאה (והוא ט"ס וצ"ל אדם זוכה לחבירו במציאה) אמר ר' לא דמר ר"ש אכן אנא דקשי ני' על הא דתני ר' הושעי' השוכר את הפועל לעשות בכל מלאכה מציאתו לבעה"ב אמר ר"ל אדם שיש לו רשות נחזור בו תהא מציאתו לרבו (פי' וע"כ מוכח מזה דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ולא משני ע"ז דהא ר' יוחנן פליג ואמר אין אדם זוכה לחבירו במציאה) אך איפשר לומ' שהוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' י') א"ל שאני פיעל דידו כיד בעה"ב והא אמר רב פועל יכיל לחזור בו אפי' בחצי היום א"ל כל כמה דלא הדר בי' כיד בעה"ב היא כי הדר בי' מטעמא אחרינא הוא דכתיב כי לי ב"י עבדים כו' ולשיטת הירושלמי איפשר לומר דר' יוחנן אזיל לטעמי' שסובר דפועל נמי גופו קנוי כמו עבד עברי רק הא דחוזר בו הוא מטעם דיוצא בגרעון כסף ואם קיבל שכרו ואין לו מה להחזיר אינו יוצא והא דעבד עברי נמי מציאתו לעצמו הוא כמו דאמר אח"כ מה בין עבדו ושפחתו העברים לעבדו ושפחתו הכנענים אמר ר יוחנן עבדו ושפחתו העברים הואיל ואינו רשאי לשנותו ממלאכתו מציאתו לעצמו עבדו ושפחתו הכנענים הואיל ורשאי לשנותן ממלאכתן מציאתן לרבן אך לתשובתמיימוני הש"ס דילן נמי סובר דפועל גופו קנוי אלא דיוצא בגרעון כסף כמו עבד עברי ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:5:2:1
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:5:2:1)

**שם** (ה"ה) מתניתין כל האומנין שומרי שכר כו' המלוה על המשכון שומר שכר ר' יהודה אומר הלוהו מעות שומר חנם הלוהו פירות שומר שכר כו' ובגמ' הדא אנטיכריסים ריבית הוא ופי' הפ"מ ואכולן שאמרו הבא מעות קאי וכלומר הרי זה דומה למלוה בריבית אעפ"י שאינו ריבית שהרי זה אמר הבא מעות וטול שלך משמע שעדיין תופסו בשביל שכרו ואעפ"כ לא הוי אלא שומר חנם כל זמן שאינו מביא לו מעותיו ומיחזי מילתא דבשביל שממתין נו זה המעות נפטר מחיובו ואנטיכריסים של נשך רבית הוא ופירושו דחוק מאוד:


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:5:2:2
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:5:2:2)

**ע"כ** נראה לי (שיש ט"ס בירושלמי ונתחלפו השורות וצריך לגרוס אחר המשנה) שמואל אמר בשאמר לו הנח לפני אבל אמר לו הנח לפניך אינו לא שומר חנם ולא שומר שכר:


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:5:2:3
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:5:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:5:2:3)

**ואח"ז** צריך לגרוס הדא אנטריכסוס ריבית הוא ר' יוחנן אמר רוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו על ידי משכון ר' אבהו בשם ריב"ח רוצה דם ליתן כמה ולמכור פירותיו למי שיפייסנו ע"י משכון (והכי פירושו דהירוש' מקשה דהדא אנטריכסוס ריבית הוא (פי' דאיך אמר ר' יהודה הלוהו פירות שומר שכר דאיך מותר לעשות כן דהא הדא אנטריכסוס ריבית הוא והוא דאם הי' משהה פירותיו היו נרקבין וא"כ כשמלוה הפירות ויהי' ההפסד על הלוה והוא מקבל ההפסד על להבא מחמת שנותן לו הפירות עכשיו והוא כמו דתנן במתניתין בב"מ (ד' ע"ה) לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חיטין ואני אתן לך לגורן אבל אומר לו הלויני עד שיבוא בני או עד שאמצא מפתח והלל אוסר וכן הי' הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שיעשנה דמים שמא יוקרו חיטים ונמצאו באות לידי ריבית ובגמ' והלל אוסר א"ר נחמן אמר שמואל הלכה כדברי הלל ולית הילכתא כותי' ובירו' (ספ"ה דב"מ) תני לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חיטים ואני נותן לך לגורן הא עד שתים ושלש שבתות מותרות והלל אוסר שמואל אמר הלכה כהלל וא"כ לשיטת הירושלמי דאפי' לא קבע לו זמן לגורן נמי אסור דפסק הלכה כהלל. וע"ז מקשה דהדא אנטריכסוס ריבית הוא דהוי ריבית שמשתכר המלוה הפירות שלא ירקבו ועוד שמא יוקרו וא"כ איך קאמר ר' יהודה הלוהו מעות שומר חנם הלוהו פירות שומר שכר ואיך מותר להלוות פירות.


###### Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:5:2:4
[Noam Yerushalmi on Bava Metzia 6:5:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Bava%20Metzia/r/6:5:2:4)

**וע"ז** אומר אמר ר' יוחנן רוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו ע"י משכון (פי שהי' רוצה לאחר הלואה למכור פירותיו למי שהי' נותן לו מעות מיד ויהי' המוכר פירות שיבא ויתן לו משכנו שיש ת"י על זה פי' כיון שאינו בטיח לו רק ע"י משכון. וא"כ צריך לשמור המשכון וע"כ הי' טוב לו שיתן לו אחר מעות מיד ויהי' מוכר פירותיו שיבוא לידו ע"י משכון זה שיש ת"י וא"כ לא הוי שכר המתנת הפירות שזה ניחא לו יותר למכור פירותיו מיד וליטול מעות אך דמה דאמר ר' יוחנן רוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו ע"י משכון פי' שהוא יתן המשכון לאחר ולמכור פירותיו וא"כ לא ניחא דאיך יכול לעשות כן דהא אינו יכול ליתן המשכון לאחר וכמו דאמרינן בב"מ (ד' לו) ולטעמי' דר' יוחנן לא מיבעי' שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעי לשמירתו אלא אפי' שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלי' עלוייה לשמירתו חייב דא"ל אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ובירושלמי לעיל (פ"ג ה"ד) ויש לו רשות להשאיל לא כן תני ר' חייא אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר ולא השוכר רשאי להשאיל (פי' אפי' עלייה לשמירתו אלא א"כ נטל רשות מהבעלים) ובירושלמי (פ"ט דכתובות ה"ה) תמן תנינן השוכר פרה מחבירו ר' הילא בשם ר' ינאי והוא שנתנו לו רשות להשאיל כו' וכולם ששנינו את ששמירותיהן שלא מדעת הבעלים חייבים כו' ר' יוחנן תלמידו דר' ינאי וא"כ אם ימכור פירותיו לאחר ע"י משכון שיש ת"י בכדי שלא יצטרך לשמור המשכון הא לר' יוחנן גופא ס"ל דשומר שנתן לשומר חייב וע"ז אומר ר' אבהו בשם ריב"ח רוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו למי שיפייסנו ע"י משכון (פי' למי שיתנו לו הבעלים של המשכון רשות שימסור לו המשכון וימכור לו פירותיו בודאי הי' רוצה שלא יצטרך לשמור המשכון וע"כ לא הוי ריבית והתם במתניתין (ד' ע"ה) דלא יאמר אדם לחבירו הלוני כור חיטים כו' התם מיירי שאם הוא בטוח לו בלא משכון והש"ס דילן לא פריך ע"ז דהא התם אמרינן זו דברי הלל אבל חכמים אומרים לוין סתם ופורעין סתם ולית הילכתא כהלל והירושלמי מקשה לשיטתו דהלכה כהלל ואע"ג דר' יהודה סובר צד א' בריבית מותר עיין בתו' ב"מ (ד' ס"ג) בד"ה צד א' בריבית כו' וא"ת א"כ סאה בסאה נמי יהא מותר ללות לר' יהודה דצד א' הוא דשמא לא יוקרו דבהלואה נמי שרי ר' יהודה צד א' בריבית כדאמרינן לקמן גבי משכן לו בית משכן לו שדה הא דלא כר' יהודה ויש לומר דלא הוי צד א' אלא בדבר שיש ביד המלוה או ביד הלוה לעשות נד א' שלא יהא ריבית ולא דמי לסאה בסאה שתלוי בשער וע"כ יהא ריבית אם יוקרו ודו"ק]: