## Noam Yerushalmi on Berakhot Chapter 6

###### Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:1
[Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Berakhot/r/6:1:4:1)

**ר'** יוחנן נסיב זיתא ובירך לפניו ולאחריו. והוה ר' חייא ב"ר בא מסתכל בי'. א"ל ר' יוחנן בבלי' למה את מסתכל בי לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחרי' אית ליה ומה צריכא לי' מפני שגלעינתו ממעטת. מה עביד לה ר' יוחנן משום ברי'. מילתא דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת של ענב או פרידה אחת של רימון שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו


###### Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:2
[Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Berakhot/r/6:1:4:2)

**והנה** התוספות בברכות (ד' ל"ט) כתבו על הא דאמרינן שם. א"ל ר' ירמי' לר' זעירא ור' יוחנן היכי מברך על זית כיון דשקילא לגרעיני' בצר לי' שיעורא א"ל מי סברת כזית גדול בעינן כזית בינוני בעינן והא ליכא כו'. וכתבו התוספות ובירושלמי ר' יוחנן היכי בריך אזית הא לא הוי שיעורא. וקאמר משום ברי' דאפילו אכל אלא פרידה אחת של ענב או פרידה אחת של רימון בעי ברכה משום דבברי' מברכין אפילו על פחות מכזית. וחולק על גמרא דידן כדמשמע הכא. והר' ר' יוסי היה מפרש שהירושלמי אינו חולק על גמרא שלנו. דהכא מיירי שהוסרו הגרעינין ונמלח. א"כ לא הוי כבריתא. אבל אם אכלו שלם אפילו אם היה פרידה אחת של רימון מברך עליו תחילה וסוף. וגמר ירושלמי היה סובר שהזית הוא שלם. ולכך הוצרך לתרץ באותו ענין דאכל פרידה דברי' הי'. ואינן חולקין יחד עכ"ל.


###### Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:3
[Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Berakhot/r/6:1:4:3)

**ולי** נראה לבאר שהירושלמי חולק עם הש"ס דילן והירושלמי אזיל לשיטתי' והבבלי אזיל לשיטתי' ולטעמי' וכמו שאבאר. דאמרינן בירושלמי (פ"ו דנזיר ה"א) ר' אומרלחברי' הוי ידעין דאתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל אבר מן החי שחלקו ואכלו ד"ה פטור מה פליגין כשחלקו בפיו ואכלו ר' יוחנן עביד פיו כלפנים. ר"ש ב"ל עביד פנים כלחוץ כו' אין כיני אפילו חלקו בחוץ ואכלו יהא חייב למה דרך אכילה היא. נמלה שחלקה בפיו ואכלה פלוגתא דר"י ורשב"ל. ר' מיישא שאל לר' זעירא ענבה שחלקה בפיו ואכלה פלוגתא דר"י ורשב"ל כו' רבנן דקיסרין אמרין ר' ניסא שאל פרידה של רימון של ערלה שחלקו בפיו ואכלו. פלוגתא דר"י ורשב"ל כו'. וא"כ מוכח מהירושלמי דסבירא ליה דענבה בנזיר וכן רימון של ערלה הוי ברי':


###### Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:4
[Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Berakhot/r/6:1:4:4)

**ולפי** שיטת הש"ס דילן לפי מה שכתבו התוספות בחולין (ד' צ"ו) דברי' לא הוי אלא אם הוא מפורש בתור כגון גיד ואבר מן החי. וע"כ הוי כאילו פירשה התורה שלא תאכלו בין קטן ובין גדול. אבל נבילה אפילו חתיכה מיקרי נבילה דכל דבר שנתנבל קרי נבילה ואינו שם העצם וכן שור הנסקל לא מיקרי ברי' כדמוכח בפ' התערובות (ד' ע"ב) משום דכתיב לא יאכל בשרו דמשמע אפילו חתיכה אחת ממנו. אבל באבר מן החי וגיד קאמר לא תאכל אותם בין גדול בין קטן. וכן כתב הרא"ש בחולין (ד' ק') וא"כ לפי זה לא לכל הדברים אמרינן דברי' הוי כמו כזית רק היכי שפירשה התורה. ולשיטת רש"י היינו דווקא במה שאסור מתחילת בריתו וכמו שפירש"י בחולין (ד' ק') אבל לשיטת הירושלמי דקאמר דבנזיר שחלקה ענבה בפיו ואכלה פלוגתא דר"י ורשב"ל כו'. אלמא דמחייב על ענבה שלמה בנזיר. (וכן אמרינן לקמן בירושלמי אין כיני אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים. ואף בצירופי נזיר כן. אכל מן הצרופין ויש בהן כזית חייב כו'. אין כיני אכל ענבה שיש בה כזית חייב שתים] א"כ משמע דאפילו ענבה שנתגדלה אחר שנעשה נזיר. א"כ מוכח דאפילו שאינו אסור מתחילת בריתו הוי ברי' וכן מדקאמר ר' ניסא שאל פרידה של רימון של ערלה שחלקו בפיו ואכלו פלוגתא דר"י ור"ל (פי' לענין אם חלקו בפיו) א"כ מוכח מזה דאפילו בערלה אמרינן דהוי ברי'. אע"ג דאפילו מקצת נמי קרי ערלה כמו נבילה. א"כ מוכח דכיון דהוי ברי' אף על גב שאינו מפורש אפילו הכי הוי ברי' וע"כ סובר הירושלמי דכל שהוא ענבה שלימה הוי ברי' וכמו דאמר הכא בירושלמי מילתי' דר"י אמרה שכן אפילו אכל פרידה אחת של ענב או פרידה אחת של רימון שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו. וע"כ אמר דבירך עליו ברכה אחרונה משום ברי'. אבל לשיטת הש"ס דילן לא אמרינן הכי. דלשיטת הש"ס דילן לא בכל מקום הוי ברי'. ול נאמר רק בנמלה ובגיד וכהאי גוונא. דהוי כמו שפירשה התורה שלא תאכלם בין גדולים בין קטנים:


###### Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:5
[Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Berakhot/r/6:1:4:5)

**[אעפ"כ** נראה לי שבזה מודה הירושלמי לשיטת הש"ס דילן דדוקא במה שפירשה התורה. דהיינו במה שאמר דאם אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים משום ברי' ומשום כזית. וכן במה שאומר גבי נזיר דאם אכל ענבה שיש בה כזית חייב שתים. זהו דווקא בנמלה ובנזיר משום דהוי כמו שפירשה התורה שלא תאכל אותם בין גדולים בין קטנים. וא"כ יש בו שני איסורים אחד משום ברי' והשני משום נבילה וכן גבי איסורי נזיר לוקה נמי שתים אם אכל כזית ענבה. הא' משום ענבה שפירשה התורה. והב' משום כזית כמו בכל איסורי נזיר. משא"כ גבי ערלה אע"פ שחייב על רימון א' משום ברי' אע"פ שאין בו כזית אעפ"כ אינו חייב שתים משום כזית ומשום ברי' כיון דלא פירשה התורה א"כ מ"מ לא אכל רק כזית א'. רק בהני שפירשה התורה אמרינן דלוקה שתים. וכן כתבו התוספות במכות א י"ז) בד"ה ולא פליגי כו' ולא ידענא כיון דנחית להכי לימא בחד בד לוקה. שיש משום ברי' ומשום כזית נבילה עיי"ש. (וא"כ גם הש"ס דילן סובר הכי גבי נמלה) ודוק]:


###### Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:6
[Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Berakhot/r/6:1:4:6)

**עוד** נראה לי דאיפשר לומר דלשיטת הירושלמי דאמר דמשום ברי' צריך לברך ברכה אחרונה. הוא משום דסביר' ליה דעל בריה שייך לשון אכילה כמו על כזית. וע"כ אומר דצריך לברך ברכה אחרונה דסמכינהו אכזית מהא דכתיב ואכלת כו' ואכילה הוא בכזית. משא"כ לשיטת הש"ס דילן לא שייך לשון אכילה על ברי'. וכמו דאמרינן בחולין (ד' צ"ו) אכלו ואין בו כזית חייב. ר' יהודא אומר עד שיהא בו כזית. מ"ט דרבנן ברי' בפני עצמו היא. ור' יהודא אכילה כתיבה בי'. ורבנן ההוא אכילה דאי אית בי' ארבעה וחמשה זיתים ואכל חד כזית מחייב. וכתבו התוספות וא"ת הא אמרינן בסוף פירקין (ד' ק"ב) אבר מן האי צריך שיהא בו כזית מ"ט אכילה כתיבה בי'. דילמא הא דכתיבא ביה אכילה לומר דמחייב בכזית. אע"ג דאית בי' ד' או ה' זיתים. וי"ל דלעולם לא מתחייב עד שיאכל אבר שלם דהיינו בשר גידים ועצמות כו' וא"כ מוכח מהש"ס דילן דעל ברי' לא שייך לשון אכילה. והא דכתיב אכילה היינו משום דאי אית בי' כמה זיתים מחייב אכל חדא וחדא וא"כ אין זה שייך להא דברכה אחרונה. דעיקר הטעם משום אכילה משא"כ לשיטת הירושלמי שייך לשון אכילה על ברי'. וע"כ אומר דאם אכל פרידה אחת של רימון חייב. אע"ג דכתיב לשון אכילה והוא משום דעל ברי' שייך לשון אכילה. וע"כ קאמר הירושלמי דהטעם הא דבירך לאחרי' הוא משום ברי'


###### Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:7
[Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Berakhot/r/6:1:4:7)

**והנה** נתבאר שהש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי דברי' חשיב להיות מברכין עלי' בסוף. וכמו שביארתי ואע"ג דאמרינן בחולין (ד' קי"ט) ת"ש דתני דבי ר' ישמעאל על כל זרע זרוע אשר יזרע. כדרך שמוציאין חיטין בקליפתן ושעורים בקליפתן כו' (פי' אלמא יש שומר לפחות מכפול) ומשני ברי' שאני. וא"כ משמע דהש"ס דילן נמי סובר דברי' שאני ה"מ לענין חשיבות שחשוב כמו פול. אבל לא לענין אכילה שיברך עליו ברכה אחרונה


###### Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:8
[Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:8](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Berakhot/r/6:1:4:8)

**והנה** צריך לבאר דאיך סובר הירושלמי אם כהש"ס דילן דזית מליח היה. א"כ הי' לו להביא לקמן ראי' לענין הא דאמר ר' חייא ב"ר בא בשם ר' יוחנן. זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. ר' בנימין בר יפת בשם ר"י ירק שלוק אומר שהכל נהיה בדברו. אמר ר' זירא מאי משמע יאות מן ר' יוחנן ר' חייא בר ווא או ר' בנימין בר יפת לא ר' חייא בר ווא. וא"כ אמאי לא מייתי הך עובדא דאכל זית מליח דבריך עלה תחילה וסוף. וא"כ צריך לומר דפליג הירושלמי על הבבלי דלאו זית מליח היה אך איפשר לומר דהירושלמי סובר כמו דאמרינן בחולין (ד' קי"א) כי אתא רבין אמר ר' יוחנן מליח אינו כרותח וכבוש אינו כמבושל. אמר אביי הא דרבנן ליתא כו'. אבל הירושלמי ס"ל דמליח אינו כרותח. וע"כ אמר לקמן זית כבוש ולא זית מליח. דאע"ג דסובר כמו רבנן דמליח אינו כרותח וכבוש אינו כמבושל. מ"מ הוי כבוש כרותח. וכן אמרין לקמן בירושלמי (פי"ד דתרומות) א"ר יוחנן לית כאן נכבשים אלא נשלקים כבוש כרותח הוא. וע"כ כיון דאמר דכבוש הוא רק כרותח. א"כ איפשר דמליח אינו אפילו כרותח. ע"כ לא הביא הירושלמי מזה ראי' כלל לענין שלקות. משא"כ לשיטת הש"ס דילן אמרינן (בחולין) שם אמר אביי' הא דרבנן ליתא. דההוא פינכא דהוי בי ר' אמי דמלח בשרי' ותברי' כו' מ"ט תברי' לאו משום דשמיע לי' מר' יוחנן דאמר מליח הוא כרותח. וע"כ מדמי לה לשלקות. ולפי זה היה איפשר לומר הא דאמרינן בברכות (ד' ל"ח) ור' יוחנן היכי מברך על זית מליח כיון דשקילא לגרעיני בצר לי' שיעורא. דלכאורה יש לדקדק למאי קאמר היכי מברך על זית מליח דמה שייך מליח לזה. ותחילה רציתי לומר דקאי על הא דלעיל דאם שלקות לאו במלתי' קיימא ובריך עלי' בסוף בורא נפשות. א"כ לא הוי רי'. וכן מצאתי בצל"ח.


###### Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:9
[Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:9](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Berakhot/r/6:1:4:9)

**אך** לפי מה שבארתי איפשר לומר דפריך לפי מאי דמדמה מליח לשלקות והטעם משום דמליח כרותח. א"כ לא הוי ברי' אבל בלא"ה איפשר לומר דס"ל לר' יוחנן דמליח אינו כרותח (וכמו רבנן דאמרו משמיה דר' יוחנן) וע"כ משני כזית גדול הוי. אבל לפי שיטת הירושלמי דמליח אינו כרותח ואינו שייך לשלקות ע"כ משני משום ברי'. ולפי"ז הי' איפשר לומר דלא פליג הירושלמי על ש"ס דילן דעל ברי' צריך לברך. וכמו דמשני בחולין (דף קי"ט) ברי' שאני:


###### Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:10
[Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:10](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Berakhot/r/6:1:4:10)

**[ועוד** אפשר לומר דהש"ס דילן לא רצה לומר מטעם ברי' דמסתמא לא אכל ר' יוחנן כל הזית בשלימות אלא שחלקו תחלה ואמרינןבחולין (דף ק"ג) בעי מיני' רשב"ל מר' יוחנן חלקו מבחוץ מהו א"ל פטור מבפנים מאי א"ל חייב. כי אתא רבין אמר חלקו מבחוץ פטור מבפנים ר' יוחנן אמר חייב ור"ל אמר פטור אכילה במעיו בעינן וליכא. וע"כ לא קאמר הש"ס דילן משום ברי' כיון דחלקו תחלה אבל לשיטת הירושלמי דאיתא (פ"ו דנזיר) אין כיני אפילו חלקו מבחוץ ואכלו יהא חייב למה אכילה הוא (פי' שדרך לאכול ע"י חלוקה ואיפשר דאפילו ר' יוחנן נמי מודה דלא קאמר חלקו בחוץ ואכלו שפטור אלא שחלקו תחילה ואח"כ אכלו אבל אם חלקו בכדי לאכול הוי דרך אכילה. וע"כ קאמר הירושלמי שהטעם משום ברי' ודוק:


###### Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:11
[Noam Yerushalmi on Berakhot 6:1:4:11](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Berakhot/r/6:1:4:11)

**ובזה** איפשר לומר קצת הא דאמרינן לקמן בירושלמי תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס אמר ר' חייא בר ווא הדין אמרה הדין דנסיב פוגלא ומברך עלי' והוא לא אתא לידי' צריך לברך עליו זמן תניינות. וכתב הרא"ש מתוך הירושלמי משמע דהא דאין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא בוצע היינו טעמא שלא יבצע קודם ברכה שמא תפול הפרוסה מידו ואבדה ויצטרך לחזור ולברך על פרוסה אחרת ויש כאן ברכה לבטלה אבל כשהוא מברך קודם בצוע על כל הפת אם תפול זו הפרוסה מידו יפרוס אחרת ולא יצטרך לברך אע"ג דגמ' דידן פליג אירושלמי בהאי טעמא כו' ולכאורה אמאי לא קאמר הירושלמי כמו דאיתא בש"ס דילן דהטעם משום שלימות והירושלמי ס"ל נמי דשלם עדיף וכמו דאמרין לקמן בירושלמי תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה של בעה"ב אומר על הקלוסקין פרוסה של קלוסקין ושלמה של בעה"ב אומר על השלימה של בעה"ב כו' וא"כ כיון דס"ל ג"כ דשלמה עדיף טפי א"כ אמאי לא קאמר הטעם דאין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס אך לפי מה שביארתי דהירושלמי אזיל לטעמיה דכל דבר השלם אף אם מחלק מתחלה לצורך אכילה אעפ"כ הוי שלם וכמו דאיתא בנזיר לענין אבר מן החי שאף שחלקו מבחוץ פטור אעפ"כ אם חלקו לצורך אכילה לא אבד שלמותו וע"כ גבי פת נמי אע"פ שמחלקו לצורך אכילה אעפ"כ הוי שלם וע"כ אומר ר' חייא שמברך בשעה שהוא פורס ולא שיברך ואח"כ יבצע אע"פ דסוף ברכה נגמר בשעה שהוא פורס תחילה נמי משא"כ לשיטת הש"ס דילן דחלקו מבחוץ אבד השלימות ואע"ג דר"א סובר דחלקו מבחוץ חייב היינו משום דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ובהכי חייבה רחמנא אבל לא מטעם שיהא שלם וע"כ מפרש הש"ס דילן דהטעם הוא משום שלימות ולא מטעם של הירושלמי שמא תפול כו'. שזהו רק משום דאלו תפול הפת אלא מטעם שאם פורס תחילה לא הוי שלם וכמו שביארתי תחילה לענין ברי'. ודוק:


###### Noam Yerushalmi on Berakhot 6:2:4:1
[Noam Yerushalmi on Berakhot 6:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Berakhot/r/6:2:4:1)

**שם** בירושלמי בר קפרא ותרין תלמידיו נתאחרו אצל בעה"ב בהדין פונדקא דברכתא [ופי' המפרש שם שם הפונדקא] אפיק קומיהון פרגן ואחוניות וקפלוטות. אמרי נברך על הקפלוטין דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגן. נברך על אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין. [פי' דעל פרגן שהוא מין עופות מברך שהנ"ב ועל הקפלוטין מברך בפ"הא ועל אחוניתא צריך לברך בורא פרי העץ. וע"ז אומר נברך על הקפלוטין דו פטר אחוניתא. ופי' שברכת בפה"א פוטר של עץ ולא פטר פרגיניתא דעל פרגיניתא שהוא מין עופות מברך שהכל. נברך על אחוניתא (פי' בורא פרי העץ) לא פטר לא דין ולא דין. קפץ חד ובריך על פרגיניתא שהנ"ב (פי' שברכת שהכל פוטרת כולם) גחיך לי' חברי'. א"ל בר קפרא לא לזה גורגרין אלא לך לוגלן זה עשה בגרגרנותו אתה למה אתה לגלגתא כו'. מיי כדון מסתברא מברך על הקפלוטין שה"נב טפילה לי'. פי' דמברך על הקפלוטין מפני שהוא בפה"א ופוטרת של עץ וא"כ יותר טוב לברך על הקפלוטין שלא להצטרך לברך בורא פרי העץ. אבל מ"מ אין לברך על הפרגיניתא שהנ"ב ולפטור את כולם. משום דברכת שהכל אינה ברכה מבוררת. וע"כ הא דאמרינן שאם בירך שהנ"ב על כולם יצא היינו אם טעה ובירך שהכל אבל אין לסמוך לכתחילה ולברך שהנ"ב ולפטור על בפה"א ועל בפה"ע אבל בפה"א יכול לברך לכתחילה ולפטור של עץ. וע"כ יברך על הקפלוטין ונפטר של עץ:


###### Noam Yerushalmi on Berakhot 6:2:4:2
[Noam Yerushalmi on Berakhot 6:2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Berakhot/r/6:2:4:2)

**והנה** מזה משמע שהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן בברכות (דף מ"א) דאמר עולא מחלוקת כשברכותיהן שוות דר' יהודה סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף. אבל כשאין ברכותיהן שוות ד"ה מברך על זה וחוזר ומברך על זה מיתיבי הי' לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית הכא במאי עסקינן כשהצנון עיקר כו'. ופי' רש"י אבל בשאין ברכותיהן שוות ד"ה אין ברכה א' פוטרתן ושוב אין כאן מחלוקת ואע"ג דתנן בירך על פירות האילן בפה"א יצא ה"מ בחד מינא וטעה ובירך עליו בפ"הא. אבל צנון וזית ובירך על הצנון לא נפטר הזית. והא דתנן הי' לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית היינו משום דצנון עיקר וזית טפל לו אבל שיטת הירושלמי דיכול לכתחילה לברך על הצנון ולפטור את הזית משום דברכת בורא פה"א פוטרת של עץ. וא"כ למאי יברך ברכה שאינה צריכה משא"כ לשיטת הש"ס דילן. וע"כ אמרינן בברכות (דף ל"ז) באופן אחר דהביאו לפניו כרוב ודורמסקין ופרגיות. וכרוב ודורמסקין היינו שלקות ומברכין עלייהו ברכת שהנ"ב. ופליגי בזה דמר סבר חביב עדיף דהיינו פרגיות ומר סבר כרוב עדיף דזיין. אבל אין בהם ברכות חלוקות דבברכות חלוקות אמרינן ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך על זה. ולשיטת הרא"ש מברך על איזה מהם שירצה ולא דחביב עדיף:


###### Noam Yerushalmi on Berakhot 6:2:4:3
[Noam Yerushalmi on Berakhot 6:2:4:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Berakhot/r/6:2:4:3)

**ובזה** יתבאר הירושלמי שאח"כ דתנן היו לפניו מינים הרבה ר' יהודא אומר אם יש ביניהם ממין שבעה עליו הוא מברך. וחכ"א על איזה מהם שירצה. ריב"ל אמר מאי פליגין ר' יהודא ורבנן כשהי' דעתו לאכול פת אבל אין דעתו לאכול פת כ"ע מודים שאם יש ביניהם ממין שבעה עליו הוא מברך. ופי' שאם אין בדעתו לאכול פת. וא"כ בודאי מין שבעה עדיף דהא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלשה. וא"כ איך יברך בתחילה על מין עץ שאינו מברך עליהם ברכה אחרונה מעין שלשה ויפטור המין שבעה ואח"כ יברך ברכה אחרונה על המין שבעה. ע"כ אומר רי"בל דמיירי כשהי' דעתו לאכול פת וא"צ לברך ברכה אחרונה. וע"כ פליגי בזה דר' יהודא סובר דמין שבעה עדיף משום דכתיבא בקרא. ורבנן סברי דמין חביב עדיף אמר רבי אבא צריך לברך בסוף ואין ברכת המזון פוטרתן. ואפי' אם אכל לפני הסעודה. וא"כ מוכח דפליגי בזה אף אם צריך לברך אח"כ ברכה מעין שלש.


###### Noam Yerushalmi on Berakhot 6:2:4:4
[Noam Yerushalmi on Berakhot 6:2:4:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Berakhot/r/6:2:4:4)

**וכן** נראה לי לפרש הא דאמרינן אח"כ הדא גריזמתא ר' ירמי' בשם רב מברך על תורמסא. א"ר לוי על שם אל תגזול דל. ונראה לי דלא קאי אהא שאומר דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה דא"כ אמאי עד כדון כשהי' בדעתו לאכול פת אבל אם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא דכיון שהוא טפל ודאי אין נ"מ אלא שהפי' הוא הדא גריזמתא. פי' שהי' לפניו הרבה פירות וגם תורמוסין בתוכה. וע"ז אומר דמברך על התורמוסין דס"ל להירושלמי דכיון שאם יברך על התורמוסין יפטור את של עץ. ע"כ צריך לברך על התורמוסין. וכמו שאומר בירושלמי גבי עובדא דבר קפרא מסתברא דמברך על הקפלוטין (ופי' ופוטר אחוניתא דהיינו ברכה של עץ) וה"נ קאמר שצריך לברך על התורמוסין לפטור את של עץ. וע"ז אומר אל תגזול דל כי דל הוא. פי' אע"פ שברכת בפה"ע היא ברכה מבוררת יותר. אעפ"כ כיון דבברכ' בפה"א יכול לפטור של עץ. ע"כ צריך לברך ברכת בפה"א לפטור את של עץ. וע"ז אומר עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת אבל אין בדעתו לאכול פת לא בדא. (פי' שזהו דווקא אם בדעתו לאכול פת וא"צ לברך ברכה אחרונה דהיינו ברכה מעין שלש) אבל אם אין בדעתו לאכול פת לא בדא (פי' דבזה ודאי דצריך לברך על מין שבעה. דהכא צריך וודאי לברך על מין שבעה אם אין בדעתו לאכול פת יותר מהי' לפניו מינים של עץ ומין שבעה ג"כ דהתם איפשר לומר דמברך על החביב דהא בברכת בפה"ע יפטור מברכה של מין שבעה ג"כ וכמו דאיתא בש"ע או"ח (סימן ר"ח) וע"כ אפי' אין דעתו לאכול פת היה איפשר לומר דמברך על של עץ וברכה אחרונה יברך על מין שבעה:


###### Noam Yerushalmi on Berakhot 6:2:4:5
[Noam Yerushalmi on Berakhot 6:2:4:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Berakhot/r/6:2:4:5)

**אבל** הכא גבי תורמוסין אם יברך על התורמוסין לפטור את מין שבעה בברכת בפה"א א"כ איך יברך ברכה אחרונה שאין שייך לברכה ראשונה דבפה"א אינו נפטר בברכ' מעין שלש. (ועיין תוס' ברכות (דף ל"ז) בד"ה הכוסס את החטה) וכמו שהביאו מן הירושלמי הדין דאכל סולת פי' קליות מאי מברך בסיפא. ר' ירמיה אמר לא אכלי סולת מן יומי:
**וע"ז** אומר ר' גמליאל זוגא סליק לגבי אילין דבית ר' ינאי חמתין נסבין זיתי ומברכין עלייהו תחילה וסוף. אמר לון ועבדון כדין. [פי' ששאל לון דאמאי לא בירך בפה"א לפטור את של עץ]. אבל באמת לא קשה דכיון דמברך עליהן תחילה וסוף. וא"כ כיון דצריך לברך ברכה אחרונה מעין שלש. בזה לא אמרינן דמברך בפה"א על התורמוסין דכיון דצריך לברך אח"כ ברכה מעין שלש. א"כ איך יברך תחילה בפה"א. וע"ז אומר ר' זירא שלח לרב שמואל בר נחמן בשם ר' אבינא כ"ע מודי אם יש ביניהם ממין שבעה עליו הוא מברך. פי' דהא דאמרינן דצריך לברך על התורמוסין לפטור את של עץ היינו אם הפרי אינו ממין שבעה. אבל אם יש ביניהם ממין שבעה צריך לברך על המין שבעה. וע"כ בהא דבית רבי ינאי נסבין זיתי ומברכין עלייהו תחילה וסוף. וע"ז אומר כולי עלמא מודי פי' אע"פ שאם היו לפניו מינים הרבה פליגי רבנן דעל איזה מהם שירצה הוא מברך היינו משום דמ"מ יכול לברך ברכה אחרונה על הברכה הקודמת דהא מ"מ נפטר בברכה מעין שלש. אבל בברכת בפה"א כיון שאינו נפטר בברכה אחרונה אזי בודאי צריך לברך על המין שבעה והוא משום ברכה אחרונה.


###### Noam Yerushalmi on Berakhot 6:2:4:6
[Noam Yerushalmi on Berakhot 6:2:4:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Berakhot/r/6:2:4:6)

**וע"ז** אמר ר' זירא ויאות מן מה דאנן חמיין רבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא שיש בדעתו לאכול פת. [פי' דקאמר דהא דבית ר' ינאי חמתין נסבין זיתי ומברכין עלייהו תחילה וסוף אין הטעם כמו שאומר משום ברכה אחרונה דאפילו ליכא הטעם דברכה אחרונה אעפ"כ אם היה ביניהון מין שבעה צריך לברך על מין שבעה והוא משום דקיי"ל כר' יהודא דמברך על מין שבעה]. וע"ז מביא ראיה מהא דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לא שיש בדעתו לאכול פת. וא"כ ליכא הטעם דברכה אחרונה דהא לא היו מברכין ברכה אחרונה משום שדעתם לאכול פת. אפ"ה היו מברכין על הענבים. אלמא דקיי"ל כר"י דמברך על מין שבעה וא"כ משמע קצת מהירושלמי דאפילו אין ברכותיהן שוות נמי מברך על מין שבעה. וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן. ודוק: