## Noam Yerushalmi on Challah Chapter 1

###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:11:1
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:11:1)

**ר"י** בן פזי בשם ר"י דר"י בנו של ריב"ב הוא. דתני ר"י בנו של ריב"ב יכול הביא מן הכוסמין ושבולת שועל והשיפון ודין הוא מה אם החטים שכשרו לשאר כל המנחות לא כשרו למנחת העומר (ומה שפי' המפרש מהרא"פ דגמרינן ג"ש דאביב אביב דכתיב בעומר אביב כו' מה אביב זה שעורים אף במנחת העומר שעורים עכ"ל) [ויותר נראה לפרש דחטים נתמעט מהא דאמרי' במנחות (ד' ס"ח) ובמנחות (ד' פ"ד) אם אתה אומר מן החטי' אין שתי הלחם ביכורי' דאם הילפותא הוא מג"ש דאביב אביב. א"כ צריך למעט שאר מינין ואם הם בכלל שעורים. א"כ איך יליף ממנחת סוטה דכתיב בה שעורים] כוסמין ושבולת שועל והשיפון לא כשרו לשאר מנחות אינו דין שלא יוכשרו למנחת העומר השעורים יוכיחו שלא כשרו לשאר כל המנחות וכשרו למנחת העומר. לא אם אמרת בשעורים שמנחת סוטה באה מהם תאמר בכוסמין ושבולת שועל והשיפון שאין מנחת סוטה באה מהם יצאו חטים מן הכתוב וכוסמין ושבולת שועל והשיפון מק"ו. אמר ר' יוסי מסבר סבר ר' יהודא בן פזי שמנחת העומר באה מן הכוסמין ושבולת שועל והשיפון. אלו מן דאמר תאנים שחורות עלי שמא אינו מותר בלבנות. אלא שחורות אמר לבנות לא אמר. והכא שעורה אביב אמר שבולת שועל אביב לא אמר. ברם כרבנן ג' מינים הן השיפון מין כוסמין שבולת שועל מין שעורים:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:11:2
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:11:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:11:2)

**והנה** הא דאמר ר' יוסי מסבר סבר ר' יהודא בן פזי שמנחת העומר באה מן הכוסמין אין לזה פירוש כלל. והמפרש נדחק בכל הסוגי' ופי' בדוחק למאוד ע"כ נראה לי שנתחלפו השורות והוא ט"ס וכצ"ל ר"י בן פזי בשם ר' יוחנן ר"י בנו של ריב"ב היא דתני ריב"ב אומר יכול כו' יצאו חטים מן הכתוב וכוסמין ושבולת שועל והשיפון מק"ו [ואח"כ צריך לגרוס] ברם כרבנן ג' מינים הם השיפון מין כוסמין שבולת שועל מין שעורים (פי' שאומר מדתני במתניתין חמשה דברים חייבים בחלה ור"י ב"פ סובר דהא דתני חמשה דברים כו' הוי כמו חמשה מינים. (פי' שקשה לו מהמתניתין דריש כלאים החטים והזונין אינם כלאים זב"ז. והשעורים ושבולת שועל והכוסמין והשיפון כו' ואמרינן התם זוגות קתני. א"כ השעורים הוי של מין א' עם שבולת שועל והכוסמין מין א' עם שיפון. וא"כ איך אמר חמשה דברים חייבין בחלה. וע"ז אמר ר"י ב"פ דריב"ב היא דממעט מדכתיב שעורים שבולת שועל וכוסמין ושיפון. וא"כ סובר דשבולת שועל לא הוי מין של שעורים וע"כ חשיב ה' דברים חייבין בחלה. וע"ז אומר ברם כרבנן ג' מינים הן השיפון מין כוסמין שבולת שועל מין שעורים. וא"כ ליכא רק ג' מינים. וא"כ איך קאמר חמשה דברים חייבין בחלה:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:11:3
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:11:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:11:3)

**ואח"כ** צריך לגרוס אמר ר' יוסי מסבר סבר ר"י ב"פ שמנחת העומר באה מן הכוסמין ושבולת שועל והשיפון. אלו מן דאמר תאנים שחורות שמא אינו מותר בלבנות. אלא שחורות אמר לבנות לא אמר. והכא שעורה אביב אמר שבולת שועל אביב לא אמר (פי' דקאמר דמשמע דמדייק מדריב"ב שסובר דשבולת שועל לא הוי מין שעורים מדיליף דמנחת העומר דווקא מן השעורים ולא מן השבולת שועל וע"ז אומר דזה אינו תלוי בזה דאפי' הוי מין א' אעפ"כ כיון דכתיב אביב ואביב לא נאמר רק בשעורים ע"כ שעורים דווקא ואינו יכול להביא משבולת שועל אפי' לרבנן שסוברים דהוי מין א'. דאלו מן דאמר תאנים שחורות עלו שמא אינו מותר בלבנות אלא שחורות אמר לבנות לא אמר. והכא שעורה אביב אמר שבולת שועל אביב לא אמר [ונקט הדרש של ר"א דילפינן מדכתיב אביב] וא"כ לפי"ז אין ראי' מריב"ב נמי. וא"כ כמאן אתי הא דתנן חמשה דברים משמע שהם חמשה מינים:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:11:4
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:11:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:11:4)

**וע"ז** אומר רבנן דקיסרין בעון מה תנינן ה' מינים לא חמשה דברים שני דברים מין א' ושני דברים מין א' ופי' שאומר ה' דברים אבל מ"מ הם רק ג' מיני'. היינו חטים מין א' ושעורים ושבולת שועל הוי ג"כ מין א'. וכוסמין ושיפון נמי מין א' והא דתני חמשה דברים אין הפי' שהוא חמשה מינים ודוק:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:1
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:1)

**שם** תמן תנינן איזו מין במינו החטים אין מצטרפין עם הכל אלא עם הכוסמין. השעורים מצטרפין עם הכל חוץ מן החטים ור' יוסי אמר סתם (פי' לא משום ר' יוחנן ר' יונה אמר בשם ר' יוחנן תמן בנשוך וכאן בבלול (פי' דהא דתנן ומצטרפין זע"ז מיירי בבלול. והא דתנן החטים אין מצטרפין עם הכל אלא עם הכוסמין כו' מיירי בנשוך ואיפשר לומר דהא דאמר ר' יוסי אמר סתם ר' יונה אמר בשם ר' יוחנן משום דאיפשר לומר דהא דמחלקינן בין נשוך לבלול היינו דווקא אי אמרינן דחיבור של נשוך אינו דבר תורה אבל אי אמרינן דחיבור של נשוך הוא ד"ת אין נ"מ בין בלול לנשוך ע"כ אמר ר' יונה אמר בשם ר' יוחנן והוא כמו דאמרינן (פ"ג דחלה) אתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר הנשוך תורה. רשב"ל אמר אין הנשוך תורה. וע"ז אומר דאעפ"י שר' יוחנן סובר דהנשוך תורה. אעפ"כ לענין אם נתערבו חטין עם שעורים יש נ"מ בין נשוך לבלול ועיין לקמן בירושלמי (רפ"ד דחלה) אית תנא תני כל המינים מצטרפים זע"ז. על דעתי' דהך תנא מה בין נשוך מה בין בלול (פי' כיון דהך תנא ברא סובר שכל המינים מצטרפים. וא"כ מהו החילוק בין נשוך בין בלול כו' משום דאי אמרינן דאין כל המינים מצטרפים יש חילוק בין נשוך לבלול דבנשוך אין כל המינים מצטרפים. אבל בבלול מצטרפים):


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:2
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:2)

**שם** תני ר' חייא וכולן שבללם תבואה קמחים ובצקות מצטרפין כו' מהו שילקו על חלתן ד"ת ר' יונה בשם שמואל ר' יוסי ר' אבהו בשם רשב"ל אין לוקין על חלתן דבר תורה (פי' אפי' בבלול נמי אין לוקין על חלתן ד"ת. וכמו שאומר לקמן דשני דברים רבים על דבר א' ומבטלין אותו) אמר ר"י ב"א רשב"ל כדעתי' דאתפלגון הפיגול והנותר ששחקן ר' יוחנן אמר לא ביטלו זא"ז ורשב"ל אמר ביטלו זא"ז (פי' דרשב"ל לטעמי' שאומר בזבחים (ד' ע"ח) דהפיגול והנותר מבטלין זא"ז. ה"נ אין לוקין על חלתן ד"ת משום דמבטלין זא"ז). ונראה לי שסובר הירושלמי כמו דס"ד תחילה בזבחים (שם) דהא דפיגול ונותר מיירי במין בשאינו מינו. וכמו שפי' רש"י בזבחים (ד' ע"ח) אמר ר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זב"ז פטור א"א שלא ירבה מין א' על חבירו ויבטלנו כו' ש"מ נותן טעם ברוב לאו דאורייתא (ופי' רש"י דקס"ד השתא דאפי' פיגול ונותר מב' מינים שטעמו של זה ניכר בזה נמי פטור לר"ל כגון האי בשר והאי שירי מנחה עכ"ל. ולא כמו דמסיק הש"ס דילן בזבחים (שם) אלא מין בשאינו מינו בטעמא מין במינו ברובה כו' ופירש"י וכי קאמר ר"ל בפיגול ונותר של מין במינו דליכא למיקם אטעמא:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:3
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:3)

**וע"כ** אומר דר"ל לטעמי' שסובר דהפיגול והנותר מבטלין זא"ז (פי' משום דס"ל דנותן טעם ברוב לאו דאוריית' וכל א' בטל בשל חבירו אע"ג דכולם הם איסור אעפ"כ מבטלין זא"ז וה"נ ס"ל בחלה דמבטלין זא"ז אם עירב מחמשה מינים (דאל"ה מהו הדמיון הא התם הוא מין במינו אלא דהאיסורים מחולקים. אבל הכא המינים מחולקים והאיסור א'. אלא ודאי דסברת הירושלמי הוא דהביטול הוא מצד שהטעמים חלוקים. אבל לא מצד האיסורים. והא דמבטלין זא"ז אע"ג דהוי מין בשאינו מינו ואינו בטל ברוב ואיפשר לומר משום דהירושל' לטעמי' דס"ל דטעם כעיקר הוא רק מדרבנן דאמרינן בירושלמי (פ"ג דערלה) ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהם עד שיטעום טעם ממשו של איסור. ולפי פי' רש"י בע"ג (ד' ס"ו) הוא מחמת דהוי דרבנן:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:4
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:4)

**ולפי** זה אי אמרינן דהירושלמי ס"ל טעם כעיקר דרבנן א"כ לכאורה קשי' מהא דתנן העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בו טעם דגן חייבת בחלה כו' ואדם יוצא בה י"ח בפסח ומסקינן בזבחים (שם) דהא דאמר ר"ל הפיגול והנותר מיירי דווקא במין במינו. אבל מיןבשאינו מינו נא בטל. ולהירושלמי ביארתי דמיירי אפי' במין בשאינו מינו מצד דשני דברים רבים על א' ומבטלים אותו. והא דקאמרינן העושה עיסה מן החטים ומן האורז חייב בחלה ואדם יוצא בה י"ח בפסח איפשר לומר כמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ג דחלה) ר' הילא בשם רשב"ל לא שנו אלא העושה עיסה מן החיטין ומן האורז ואינו נגרר אלא עם החיטין בלבד. וא"כ הטעם משום שנגרר אחר החיטין ובא לידי חימוץ [ולפי"ז לא היו צריכים לדוחק שנדחק הרא"ש בסוף הלכות חלה שכתב והירושלמי שפי' הטעם משום גרירה משום דהוי קשה לי' נהי דאזלינן בתר טעם וחשיב כולה חיטין מ"מ כיון דרובה אורז אין בא לידי חימוץ. ואיך יוצא בה משום מצה. ולכך הוצרך לפרש הטעם דהחטה גורר את האורז וגורם לבוא לידי חימוץ. דלפי מה שביארתי דהירושלמי ס"ל דטעם כעיקר דרבנן הא שפיר דע"כ צריך לטעמא דגרירה:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:5
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:5)

**וע"ז** אמר ר' יוסי ולא דמיין תמן זה אסור וזה אסור ברם הכא שני דברים רבים על דבר א' ומבטלין אותו וכבר ביטלו עד שלא נעשה איסור אלו א' עשה חמש עיסיות מחמשת מינים ועירבו ואמר רשב"ל אין לוקין על חלתן ד"ת יאות (פי' אם הי' חמש עיסיות שיש בכל א' שיעור חלה. ואמר רשב"ל אין לוקין על חלתן ד"ת יאות דאז הוה אמרינן דרשב"ל לטעמי' דאיסורין מבטלין זא"ז. אבל הכא מיירי שלא הי' עדיין חיוב חלה בכל א'. וע"כ כ"ע מודו דשני דברים רבים על דבר א' ומבטלין אותו):


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:6
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:6)

**וא"כ** מוכח מהירושלמי דאפי' אם הוא איסור א' כל שחלוקים בטעמן מבטלין זא"ז דהא אומר בירושלמי דאלו א' עשה חמש עיסיות מחמשת מינים ועירבו ואמר רשב"ל לוקין על חלתן דבר תורה יאות ופי' הוי אמרינן דרשב"ל לטעמי' דס"ל דאיסורין מבטלין זא"ז. ולכאורה א"כ האיך מייתי מהא דרשב"ל דאמר הפיגול והנותר כו' דהתם האיסורין חלוקין. ולכאורה הי' איפשר ליישב כמו שהקשו התוס' בזבחים (ד' ע"ח) דהא תנן במעילה (ד' י"ז) הפיגול והנותר אין מצטרפים זע"ז מפני שהם ב' שמות. ואמר בגמ' לא שנו אלא לטומאת ידים דמדרבנן. אבל לענין אכילה מצטרפין דתני' ר"א אומר לא יאכל כו' קודש הם כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו. וי"ל דהתם בדלא מיערב אבל הכא דמיערב בטל דאיסורין מבטלין זא"ז. א"נ הכא ללקות משום פיגול ונותר קאי אבל התם מיירי לעבור עליו משום שכל שבקודש פסול בא הכתוב כו'. ועוד התם נהי דאיסורא איכא אבל מלקות ליכא עכ"ל:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:7
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:7)

**וא"כ** איפשר לומר דהירושלמי ס"ל דהוי איסור א' משום כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו דהטעם בטל ברוב. אך לשיטת הירושלמי אינו מוכרח כל כך דהא במעילה (ד' י"ט) תנן הפיגול והנותר אין מצטרפין מפני שהם ב' שמות ואמרינן בגמ' אמר ר"י א"ש לא שנו אלא לטומאת ידים דמדרבנן אבל לענין אכילה מצטרפין דתני' ר"א אומר לא יאכל כי קודש הוא כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו. וא"כ לשיטת הירושלמי מוכרחין אנו לומר דקאי על פיגול ונותר. דהא אמרינן בירושלמי (פ"ז דפסחים הי"ב) וכן (בסוף פסחים) ר' סימון בשם ריב"ל הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים כו' וא"כ כיון דס"ל להירושלמי דהפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים. א"כ הא דתנן הפיגול והנותר אין מצטרפין מפני שהם ב' שמות קאי לענין אכילה וא"כ הוי ב' איסורין והירושלמי מייתי לה לענין חלה דהוי הכל משם א' דהיינו משום טבל לחלה:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:8
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:8](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:8)

**וכן** משמע בירושלמי (פ"ק דחלה) האוכל מהם כזית בפסח יצא ידי חובתו כזית חמץ חייב בה כרת ואמרינן שם אמר ר' יעקב בר זבדא זאת אומרת שלוקין על חלתן ד"ת (פי' מדמצטרפין לענין חמץ ללקות ולא אמרינן שיבטלו זא"ז) ר' ירמי' בשם ר' חייא בר ווא תיפתר שאכל כזית מזה וכזית מזה (פי' הא דתנן שהאוכל מהם חייב כרת היינו שאכל מכל א' לבדו) א"ר יוסי אפי' תימר כזית בכולן שני' הוא שכולם לשם חמץ ופי' דכיון דהוי איסור א' ע"כ לא שייך לומר מבטלין זא"ז) מחלפא שיטתי' דר' יוסי תמן הוא אומר שני דברים רבים על דבר א' ומבטלין אותו וכא הוא אמר הכין (פי' וא"כ מוכח דס"ל דאפי' באיסור א' מבטלין זא"ז) א"ר יוסי בר בון כיני מתניתין או כזית מזה וכזית מזה (פי' או כזית מזה או מזה אלמא דאפי' באיסור א' מבטלין זא"ז):


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:9
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:9](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:9)

**[והנה** צריך לבאר דבמאי פליגי ר"י ור"ל בהא דפליגי בהפיגול והנותר ששחקן דר' יוחנן ס"ל דלא ביטלו זה את זה ור"ל אמר ביטלו זה את זה וליכא למימר דאזלי לטעמיי' (פ"ה דפסחים ה"ד) דאתפלגון שני יו"ט של גליות ר' יוחנן אמר מקבלין התרא' על הספק רשב"ל אמר אין מקבלין התרא' על הספק וע"כ אזלי לטעמיי' דר' יוחנן ס"ל דהתראת ס' שמי' התראה ע"כ ס"ל דאין מבטלין זא"ז ולוקה משום דס"ל התראת ס' שמי' התראה ור"ל ס"ל דאינו לוקה משום דס"ל התראת ספק לא שמי' התראה וכמו דאמרינן בזבחים (דף ע"ח) אמר ר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זב"ז ואכלן פטור א"א שלא ירבה מין א' על חבירו ויבטלנו כו' וש"מ התראת ספק לא שמי' התראה:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:10
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:10](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:10)

**אך** אעפ"כ אי איפשר לומר כן לשיטת הירושלמי דהא אמרינן אמר ר' אבהו בשם רשב"ל אין לוקין על חלתן ד"ת אמר ר' יעקב רשב"ל כדעתי' דאתפלגון הפיגול והנותר ששחקן ר' יוחנן אמר לא ביטלו זא"ז רשב"ל אמר ביטלו זא"ז כו' וא"כ כיון דאמרינן דע"כ סובר ר"ל בחלה דאין לוקין על חלתן ד"ת הא גבי חלה איסור א' וא"כ מה שייך שם התראת ס' כיון דחד לאו הוא:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:11
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:11](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:11)

**ע"כ** נראה לי דהטעם הוא דאזלי לטעמיי' במה דפליגי (רפ"ד דתרומות ופ"ג דחלה) דאמר ר' שמעון בן לקיש בשם חזקי' טבל בטל ברוב כו' א"ר יוחנן אין הטבל בטל ברוב וכבר ביארתי שם דמוכח כל הסוגי' שם דר' יוחנן ס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא וביארתי שם עפ"י מה שכתב הר"ן בנדרים (דף נ"ב) בענין דבר שיש לו מתירין דאינו בטל דה"ט דמין במינו לא בטיל לפי שכל שהוא דומה לחבירו אינו מחלישו ומבטלו אלא מעמידו ומחזיקו ומשום הכי ס"ל לר"י בכולהו איסורי דמין במינו לא בטיל ורבנן לא משמע להו הכי דמכל מקום מין במינו דאיסור והיתר אין דומין זה לזה כיון דחד אסור וחד שרי שאין ראוי לילך אחר דמיונם בעצם אלא אחר חילוקם באיסור והיתר אלא היינו טעמא דדם הפר אינו מבטל דם השעיר משום דשניהם עולין כלומר שכשירין לזריקה אין מבטלין זה את זה דכי היכי דאזיל ר' יהודא אחר דמיון העצם אזלי רבנן אחר דמיון ההיתר ולפיכך כל שחלוקים באיסור והיתר אפי' מין במינו בטלי דה"ל כמין בשאינו מינו ומשום הכי אמרינן דבדבר שיש לו מתירין נטו רבנן משום חומרא לדר' יהודה דכיון שאין דבר זה חלוק מן ההיתר לגמרי באיסור והיתר שהרי אף הוא סופו להיות ניתר כמוהו אמרינן שאינו בטל במינו כו' וע"כ ס"ל לר' יוחנן (לשיטת הירושלמי) דדשיל"מ לא בטל מדאורייתא ור"ל ס"ל דדווקא עולין אין מבטלין זא"ז אבל לא מחמת הדמיון דשניהם היתר.


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:12
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:12](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:12)

**וע"כ** פליגי נמי ר' יוחנן ור"ל אם איסורים מבטלים זא"ז כיון דשניהם הם מין איסור וא"כ לר' יוחנן דס"ל דהטעם דלרבנן לא בטיל משום דאזלינן אחר דמיון ההיתר וע"כ ה"ל כמין במינו וכל דבר שהוא דומה לחבירו אינו מחלישו ומבטלו אלא מעמידו ומחזיקו וה"נ כיון דשניהם איסור ע"כ אין מבטלים זה את זה וכן כתב הר"ן בספ"ז דנדרים (דף נ"ט) אעפ"י שאין האיסורים כו' מ"מ איסור באיסור הוא ודברים שהן שוים זה לזה לגמרי אין א' מהם מבטל את חבירו כו' עיין שם ור"ל סובר דלא אזלינן אחר דמיון האיסור שיהא רבנן אומרים בזה דלא בטל ואע"ג דדבר שיש לו מתירין היינו דווקא במין במינו אבל לא במין בשאינו מינו והכא אמרינן דאין לוקין על חלתן ד"ת דהיינו בבלול מחמשת המינים וא"כ אפי' לר' יוחנן נמי אין לוקין דמבטלים זא"ז:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:13
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:13](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:13)

**אך** זה יתבאר ג"כ עפ"י מה שכתב הר"ן דאם יש לו עכשיו היתר כי ההיא דפ' משילין (דף ל"ט) שאף מים ומלח מותרים עכשיו במקום שרגלי שתיהם שוין בה הרי נתקרב הרבה היתר של עיסה למים ומלח שאף עכשיו שניהם מותרים וכיון שהיתרן קרוב אי איפשר לחילוק שיש בין מין לשאינו מינו שישלימנו כו' וה"נ כיון דשניהם מין איסור א"כ הם דומים לגמרי זה לזה וע"כ ס"ל לר' יוחנן דאין מבטלין זא"ז ור"ל ס"ל דלא אזלינן אחר דמיון ההיתר וכן האיסור וע"כ ס"ל דמבטלים זא"ז וע"כ ס"ל דאין לוקין על חלתן ד"ת וע"ז אומר אמר ר' יעקב בר אחא רשב"ל כדעתי' דאתפלגון הפיגול והנותר ששחקן ר' יוחנן אמר לא ביטלו זא"ז ורשב"ל אמר ביטלו זא"ז והוא משום דלר' יוחנן הוי כמין במינו דעולין וע"כ אין מבטלים זא"ז:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:14
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:14](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:14)

**וע"ז** אמר ר"י ולא דמיין תמן זה אסור וזה אסור (כצ"ל) ברם הכא שני דברים רבים על דבר א' ומבטלין אותו וכבר ביטלו עד שלא נעשה איסור אלו א' עשה כו' מחמשת המינים ועירבו ואמר רשב"ל אין לוקין על חלתן ד"ת יאות (סי' שאומר דאין זה דומה להא דפליגי ר"י ור"ל אם איסורין מבטלין זא"ז דהא דאמר ר"ל אין לוקין על חלתן ד"ת הוא משום שכבר ביטלו עד שלא נעשה איסור אלו א' עשה חמש עיסיות מחמשת מינין ועירבו וא"ר שמעון בן לקיש אין לוקין על חלתן ד"ת יאות (פי' הי' איפשר לומר דר"ל אזיל לטעמי' דס"ל דאיסוריןמבטלין זא"ז אבל הכא כבר ביטלו עד שלא נעשה איסור שלא הוטבלו עדיין לחלה וע"כ אין לוקין על חלתן ד"ת לכ"ע]:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:15
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:15](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:15)

**ולכאורה** היה איפשר לומר דפליגי בזה בירושלמי (פ"ג דחלה) א"ר הילא בין כרבנן דהכא בין כרבנן דתמן אמרין עד שיהא רובה דגן וטעמי' דגן רב הונא אמר טעמא דגן אעפ"י שאין רובה דגן. ולכאורה פליגי בזה דר' הילא סובר דטעם כעיקר דרבנן ע"כ אמר עד שיהא רובה דגן וטעמי' דגן דאי הוי רובה אורז היה בטל ברוב משום שסובר דטעם כעיקר הוא דרבנן ורב הונא דאמר טעמי' דגן אעפ"י שאין רובה דגן משום דטעם כעיקר דאורייתא


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:16
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:16](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:16)

**אבל** באמת לא פליגי בזה דא"כ איך אמרינן שם מתנית' פליגא על רב הונא עירב בה שאר מינים עד שיהא רובה דגן וטעמו דגן פתר לה במינים אחרים וא"כ במינים אחרים מודה רב הונא דבעי רובה דגן וטעמו דגן אלמא דהפלוגתא אי הא דאמרינן דאורז מפני שנגרר אחר חיטין ע"כ אפי' רובה אורז נמי חייב בחלה ואדם יוצא בה י"ח כיון שהוא נגרר עם החיטים וא"כ בא לידי חמץ ומצה וע"כ אמר ר' הילא דאעפ"כ בעינן רובה דבין כרבנן דהכא בין כרבנן דתמן בעינן רובא דגן וטעמו דגן (ואיפשר דלר' הילא לא צריך לטעמא דנגרר האורז עם החיטין. והראיה דהא הירושלמי מביא אח"כ הברייתא עירב בה שאר מינים עד שיהא רובה דגן וטעמו דגן וקאמר הירושלמי דרב הונא פתר לה בשאר מינים וא"כ משמע דלרבי הילא שוה אורז לשאר מיני' דבשניהם בעינן רובה דגן וטעמו דגן (דכיון דרובה דגן בודאי הוי טעמו דגן) ורב הונא סובר דבאור כיון דנגרר אחר חיטין על כן לא בעינן כלל רובה דגן וטעמו דגן:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:17
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:17](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:17)

**וע"ז** קאמר הירושלמי מתניתא פליגא על רבי הילא הנוטל שאור מעיסת חטים ונותנה לתוך עיסת האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואם לאו פטורה אלמא דבטעמא לחוד סגי ולא בעינן רובה דגן והא דלא פריך מריש' דמתניתין משום דהתם קאמר העושה עיסה מן החטים ומן האורז איפשר לומר דדוקא רובה דגן אבל הכא קאמר הנוטל שאור מעיסת חטים ונותן לעיסת האורז משמע דרובה אורז ובטעם לחוד סגי וע"ז משני בגין ניתני דבתרא א"כ למה אמרו הטבל אוסר בכל שהוא מין במינו ושלא במינו בנותן טעם (פי' דטבל אוסר שלא במינו בנותן טעם לחוד. דאפי' אי טעם כעיקר דרבנן מ"מ אסור לאכול בנ"ט לחוד. ע"כ נקט תחילה אם יש בו טעם דגן. אבל באמת להתחייב בחלה בעינן דווקא רובה דגן וטעמו דגן ודלא כפי' המפרש שם] והא דקאמר ר' הילא (רפ"ק דחלה) הטעם משום דאורז נגרר אחר חיטים היינו למי שאומר דטעמו דגן אעפ"י שאין רובה דגן וכמו דאמרינן הכא ר' יוסי הוה מסמיך לר' הילא שמע קלי' דר' הילא יתיב מתני ר' יוחנן טעמי' דגן אעפ"י שאין רובה דגן כו':


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:18
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:18](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:18)

**אבל** שיטת הירושלמי נראה לי דס"ל טעם כעיקר דרבנן והכי משמע בירושלמי (פ"ו דנזיר) ר' אבהו בשם ר"י כל נותני טעמים אין לוקין עליהם עד שיטעום טעם ממשו של איסור. התיב ר' חייא בר יוסף קומי ר' יוחנן הרי בשר בחלב לא טעם טעם ממשו של איסור ואת אמר לוקה וקבלה אמר ר' בון בר חייא קומי ר' זעירא מאי וקבלה כאינש דאמר בעל דיני' קבלי' (פי' משום דיש לדחות דשאני התם דדרך בישול אסרה תורה) עכ"פ מדמקשה לי' מבשר בחלב ש"מ דקאי אשאינו מינו וכן משמע שם מהא דמקשה על ר' זעירא דקאמר מתניתא מסייע לר' בא בר ממל כו' אלא שאם שרה ענבים במים ושרה פתו ביין כו' מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה אלמא דר' זעירא קאמר אפי' במין בשאינו מינו ואפ"ה אמר דאין לוקין אלמא דס"ל דטעם כעיקר ולא כשיטת הש"ס דילן ודוק:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:19
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:14:19](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:14:19)

**והכי** משמע בירושלמי (פ"ב דפסחים ה' ד') והא תני יוצאים במצה מתובל' אעפ"י שאין בה טעם דגן והוא שיהא רובה דגן סברין מימר מתובלת מתובלת אגוזים אלמא דאם אין רובה דגן אעפ"י שיש בה טעם דגן אעפ"כ בטיל ברוב וא"כ אם טעם כעיקר דאורייתא א"כ איך בטיל מין בשאינו מינו ברוב. אלא ודאי דס"ל להירושלמי דטעם כעיקר הוא דרבנן ועיין במנחות (דף כ"ג) בתוס' ד"ה תיבלה בקצח לענין מצ' מתני' כדקתני מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת ובתוספתא דפסחים תני כה"ג יוצאין במצה מתובלת אבל ברייתא זו לא אשכחן לא במנחו' ולא בפסחים עכ"ל. ולי נרא' שזה הברייתא שמביא הירושלמי אלא שהוא בשינוי קצת וכמו דמתרץ הכא במאי עסקינן דלא אפיש לה תבלין דרובה מצה היא ולא בטלה והירושלמי מביא הברייתא להדי' והוא שיהא רובה דגן עכ"פ מוכח מזה דס"ל להירושלמי דטעם כעיקר הוא מדרבנן וע"ש בתוס' ד"ה אלא כו' ודוק:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:1
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:18:1)

**שם** ואסורין בחדש מלפני הפסח אית תניי תני מלפני הפסח. ואית תניי תני מלפני העומר. מ"ד לפני הפסח מסייע לר"י מ"ד לפני העומר מסייע לחזקי' דאמר ר' יונה בשם חזקי' בשעת הקרבן קרבן מתיר שלא בשעת הקרבן היום מתיר ור' יוחנן אמר בין בשעת קרבן בין שלא בשעת קרבן היום מתיר כו' מודה ר' יוחנן באיסור שהוא אסור איסורו מהו ר' ירמיה אמר איסורו דבר תורה ר' יונה ור' יוסי תרוייהו אמרין איסורו מדבריהם אמר ר' יוסי מיליהון דרבנן מסייעין לי' דתנינן תמן אין מביאין מנחות וביכורים ומנחת בהמה (פי' מנחת נסכים של בהמה (כמו שפי' רש"י במנחות (דף ס"ח) קודם לעומר ואם הביא פסול) ר' הושעי' דרומא כו' בשם ר' יוחנן לא שני' אלא שלשה עשר וארבעה עשר וחמשה עשר הא ששה עשר עבר והביא כשר. אין תימר איסורו ד"ת לא שני' היא שלשה עשר היא ארבעה עשר היא חמשה עשר היא ששה עשר עבר והביא פסול ועוד מן הדא דא"ר זעירא עלי' דרב בר דעתון דבנוי דר' חייא רבה הוא סבר כותהון אין תימר איסורו ד"ת רב בר דעתיה דר' יוחנן הוא עכ"ל:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:2
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:18:2)

**ופירש** המפרש מהרא"פ דרב ס"ל דבשעת המקדש אסור עד הבאת העומר וש"מ הא דמודה ר' יוחנן דאסור ע"כ מדבריהן קאמר דאי מד"ת כר' יוחנן נמי קאמר עכ"ל. ותמיהני דאם זהו רב דאמרינן במנחות (דף ס"ח) רב ושמואל דאמרי תרוייהו בזמן שביהמ"ק קיים עומר מתיר בזמן שאין ביהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר כו' ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו אפי' בזמן שאין ביה"מ קיים האיר המזרח מתיר. והא כתיב עד הביאכם למצוה כו' אם זהו רב דאמר עלי' ר' זירא דסבר דבנוי דר' חייא. א"כ מוכח דפליג עם ר' יוחנן להדי' ואפי' אם ר' יוחנן סובר דאסור ד"ת אעפ"כ רב סובר דעובר בלאו כמו דפליג חזקיה עם ר"י אפי' אם נאמר דס"ל דמדאורייתא הוא ואם הירושלמי לא סבר להאי פלוגתא דרב א"כ על איזה רב קאי.


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:3
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:18:3)

**ע"כ** נראה לי דקאי על הא דאמרינן במנחות (דף ד') אמר רב מנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסולה הואיל ובאת להתיר ולא התירה. וכן אתה באשם נזיר ובאשם מצורע ששחטן שלא לשמן פסולין הואיל ובא להכשיר ולא הכשירו כו' מיתיבי אשם מצורע שנשחט שלא לשמו או שלא ניתן מדמו ע"ג בהונות ה"ז עולה לגבי מזבח וטעון נסכי' וצריך אשם אחר להכשירו תיובתא דרב ורשב"ל אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירים ושירי' אין נאכלים עד שתביא מנחת העומר ותתירנה. מקרב היכי קרבי ממשקה ישראל מן המותר לישראל. אמר רב אדא בר אהבה קסבר ר"ל אין מחוסר זמן לבו ביום וע"כ איפשר לומר דהירושלמי סובר דלא אמר רב רק גבי מנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסול ואין הטעם משום דבא להכשיר ולא הכשירו (דא"כ הוא הדין גבי אשם נזיר ואשם מצורע. וא"כ קשי' עלי' דרב מהך ברייתא דאשם מצורע שנשחט שלא לשמו. אלא הטעם של רב דכיון דקמצה שלא לשמה א"כ לא התירה החדש. וא"כ אינו יכול להקריבה משום משקה ישראל מן המותר לישראל ויש דיחוי אצל קדשים ע"כ אינו יכול להקריבה אפי' לאח"כ ורב סובר דיש מחוסר זמן לבו ביום [וכן הבאתי במ"א ראי'דהירושלמי ס"ל דיש מחוסר זמן לבו ביום דאמרינן בירושלמי (פ"ק דר"ה ה' א') תמן תנינן ביום השמיני היה מביא שלש בהמות חטאת ואשם הדל היה מביא חטאת העוף ועולת העוף ואין חטאת העוף מחוסרת זמן אצל האשם. אמר ר' לעזר כאן התירה התורה להקדיש מחוסרי זמן (פי' דגבי מצורע התירה התורה להקדיש מחוסרי זמן א"כ אי אמרינן דאין מחוסר זמן לבו ביום מאי פריך (וכן מקשה במנחות שם) הקדים חטאתו לאשמו כו' ואי אין מחוסר זמן לבו ביום הא אחר ממרס בדמה ולהקריב אשם והדר ליקרב חטאת וא"כ משמע דהירושלמי ס"ל דיש מחוסר זמן לבו ביום ועיין תוס' שם בד"ה שכתבו דלענין הפרשה קיל טפי וא"כ משמע דס"ל דיש מחוסר זמן לבו ביום (ויש לדחות) והכי מוכח נמי מדפריך הירושלמי אין תימר איסורו ד"ת לא שני' היא שלשה עשר היא ארבעה עשר היא חמשה עשר היא ששה עשר עבר והביא פסול ואי אמרינן דאין מחוסר זמן לבו ביום א"כ דילמא בששה עשר מותר משום דאין מחוסר זמן לבו ביום ודוק:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:4
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:18:4)

**וע"כ** אמר ר' זעירא דזהו הטעם של רב שסובר כבנוי דר' חייא דבשעת העומר דווקא הקרבן מתיר ולא האיר המזרח וע"כ מנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסול משום דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל וכמו דמקשה הש"ס במנחות (שם) והא בעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל [וכן בירושלמי (פרק ב' דערלה) ושה אחד מן הצאן כו' ממשקה ישראל מדבר המותר לישראל וע"כ פסול מנחת העומר שקמצה שלא לשמה בשלמא מנחת העומר שקמצה לשמה התירה התורה. וכמו דאמרינן במנחות (דף ה') דבר שאינו ראוי לעבודה ועיין בתוס' שם ועוד דבשעת הקרבה היא מתרת. וע"כ קאמר רב דמנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסולה (וסובר הירושלמי דלא אמר רק במנחת העומר שקמצה שלא לשמה ולא באשם וע"כ לא קשי' עליה מברייתא. דכיון שאין הטעם משום דבא להכשיר ולא הכשירו):


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:5
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:18:5)

**וע"כ** קאמר ר' זירא דס"ל כבנוי דר' חייא דבשעת הקרבן הקרבן מתיר. וע"כ בעינן ממשקה ישראל. וע"כ פשיט הירושלמי ועוד דא"ר זעירא עלי' דרב בר דעתון דבנוי ר' חייא רבה הוא סבר כותהון וע"כ סובר דמנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסול. וע"ז אומר אין תימר איסורו ד"ת בר דעתי' דר' יוחנן הוא (פי' דא"כ א"צ לומר דסובר כבנוי ר' חייא רבה דהיינו כחזקי' דבשעת הקרבן הקרבן מתיר דהא אפי' לר' יוחנן דסובר בין בשעת הקרבן בין שלא בשעת הקרבן האיר המזרח מתיר אעפ"כ סובר ר' יוחנן דאיסור ד"ת. א"כ הוא בר דעתי' דר' יוחנן נמי פי' דאתי אפי' ר' יוחנן. וכמו דאמרינן במנחות (ד"ה) אלא אמר ר"פ היינו טעמי' דר"ל דקסבר האיר המזרח מתיר כו' והקשו התוס' נהי דמתיר הלאו העשה מיהא איכא כו' לכך נראה דאינו אלא מצוה מן המובחר בעלמא ואפי' עשה ליכא. וע"ז אומר דאי איסורו ד"ת א"כ ניחא הא דאמר רב דקמצה שלא לשמה אפי' אי סובר כר' יוחנן דהא בעינן ממשקה ישראל. אלא ודאי דסובר ר' יוחנן דאין איסורו אלא מדרבנן ועיין במה שהארכתי בביאורי הירושלמי (פ' י"ט דשבת ה' ה') ודוק:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:6
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:18:6)

**מעשר** ראשון שנטלה תרומתו ומכיון שנטלה תרומתו לאו כחולין הוא תיפתר שהקדימו בשבלין דאמר ר' אבהו בשם ר"ל מעשר ראשון שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה אמר רבי יוסי את כל חלבו את מקדשו ממנו לא חלבו וחלב חבירו כו' בשמירח ואח"כ הפריש תרומת מעשר שבו אבל אם הפריש תרומת מעשר ואח"כ מירחו לא בדא כו'.


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:7
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:18:7)

**והנה** המ"ל ברמב"ם (פ"ג מה' תרומות ה' י"ג) כתב המ"ל שפירש הרב שדה יהושע דווקא כשמירח ואחר המירוח הוציא תרומת מעשר שבו דכי חל עלה חיובא דמעשר דהיינו בתר מירוח רחמנא פטרי' מת"ג ומש"ה שייך בי' ממנו תרומת מעשר ולא ת"ג אבל אם הפריש תרומת מעשר קודם מירוח כי הדר מירחו דחל עלה חיובא דמעשר כיון דתו לא מפריש מפריש ממנו תרומת מעשר דהא מופרשת כבר לא מצינא קרינא כו' ולא תרומת מעשר ותרומה גדולה ולא חלבו כו' דהא אזלה מיניה תרומת מעשר ומשום הכי חייב בתרומה גדולה:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:8
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:8](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:18:8)

**ולי** נראה לפרש באופן אחר קצת דזה ודאי כיון דהפריש מעשר חל עלה שם מעשר ולא עוד אלא ששמו טובלו לתרומת מעשר כמו דאמרינן בביצה (ד' י"ג) וכמו דאמרינן בירושלמי (בפ"ב דתרומות) מעשר ראשון שהקדימו בשבלים אסור לאכול ממנו עראי כו' אלא דקודם מירוח לא הוקבע לת"ג וכמו שהאריך בזה המ"ל שם (פ"ג דתרומות) לענין אם הוקבע לת"מ אם הוקבע לת"ג לענין שאם הקדימו בכרי והוציא הלוי ת"מ יכול הלוי לאכול קודם שיפריש ת"ג משום דעדיין לא הוקבע לת"ג וגדולה מזו כתב רבינו (פ"א מה' מעשר דין י"ג) שאין הראשון קובע לשני והוא מהירושלמי (פ"ב דמעשרות) ראשון מהו שיטבול כו' וא"כ כיון שקודם מירוח לא הוקבע רק לת"מ אבל לא הוקבע לענין ת"ג ע"כ אם הפריש תחילה תרומת מעשר לא פטרה מת"ג מטעם תרומת מעשר ולא ת"ג ותרומת מעשר מן המעשר כיון עדיין לא חל החיוב של ת"ג וע"כ כשנתמרח אח"כ חייב בת"ג כיון שלא נפטר מתחילה בעת שהפריש תרומת מעשר אבל אם מירח תחילה שכבר יש בו חיוב תרומה הפרשת ת"מ שבו פוטרת מן התרומה כיון שכבר יש עליו חיוב תרומה:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:9
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:9](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:18:9)

**ובזה** נראה לי לבאר כשהפריש ממנו עליו אבל כשהפריש ממקום אחר לא בדא והוא דעיקר הפטור תלוי בהא דתרומת מעשר דהתורה אמרה שאם הפריש בשבלים וצריך להפריש תרומת מעשר ליתן לכהן שא"צ להפריש רק תרומת מעשר ולא מעשר ותרומת מעשר וע"כ כיון שהותר לכהן לאכול התרומת מעשר אזי ממילא נפטר כל המעשר שביד לוי וע"ז אומר דדווקא אחר מירוח שכבר נתחייב בתרומה וע"כ כיון שנפטר מתרומה מחמת שא"צ ליתן לכהן רק תרומת מעשר ולא תרומה ות"מ ממילא נפטר המעשר ראשון מתרומה אבל אם היה קודם מירוח שאכתי לא נתחייבה בתרומה ע"כ לא נפטר בשעת הפרשת הת"מ מתרומה כיון שלא נתחייבה בתרומה ע"כ חייב וכמו שביארתי:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:10
[Noam Yerushalmi on Challah 1:1:18:10](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:1:18:10)

**וע"כ** אומר בשמירח ואח"כ הפריש תרומת מעשר שבו אבל אם הפריש תרומת מעשר ואח"כ מירחו לא בדא וע"ז אומר כשהפריש ממנו עליו אבל אם הפריש ממקום אחר לא בדא (פי' דווקא כשהפריש מזה גופא וע"כ כיון שהותר הכהן לאכול משום דתרומת מעשר אמרתי לך ולא ת"ג ותרומת מעשר מן המעשר ע"כ הותר כל המעשר ראשון אבל אם הפריש ממקום אחר דהיינו ממקום שנתרמה תרומה גדולה ואח"כ הפריש תרומת מעשר על זה א"כ אוכל הכהן התרומת מעשר שנתרמה תרומה גדולה וא"כ לא נפטר המעשר ראשון נמי מת"ג דהא הכהן אכל תרומת מעשר שנתרמה תרומה כיון שהפריש ממקום אחר על זה ואינו פטור רק אם נותנם מזה המעשר שהקדימו בשבלים וע"כ כיון שהכהן מותר לאכול מצד שתרומת מעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ות"מ מן המעשר ע"כ הותר כל המעשר ראשון וזהו דווקא אם אוכל הת"מ שהפריש מזה גופא ולא אם אוכל ת"מ ממקום אחר שהופרש כהלכתו תרומה תחילה וע"כ שאר המעשר חייב בת"ג ודוק:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:1
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:7:1)

**עוד** שם בירושלמי מ"ש והקדש שנפדו ר"ז ר' יוסי כו' מטו בשם ר' יהודא כו' מ"ש שהקדימו בשבלין פטור מת"ג ר' יונה כמ"ד אינו כנכסיו ברם כמ"ד כנכסיו הוא חייב א"ל אוף אנא סבר כן הוי מ"ש הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב הוי פליגי הוא מ"ד חייב אפי' תרומה שבו חייבת מ"ד פטור אפי' חולין שבו פטור מ"ד חייב עשאו תרומת מעשר על מקום אחר כו'.


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:2
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:7:2)

**ונראה** לי לבאר שאומר דמ"ש שהקדימו בשבלין פטור מת"ג ור' יונה כמ"ד אינו כנכסיו (פי' דמ"ש ממוןגבוה הוא ברם כמ"ד מנכסיו הוא חייב וכן אמרינן בירושלמי (פ"ה דמ"ש) ר' חייא בר בא בשם ר' יוחנן עיסת מ"ש בירושלים כר"מ פטורה מן החלה כר' יהודא חייבת בחלה וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ל"ה) וכן ה"נ אי אמרינן דמ"ש ממון גבוה הוא פטורה מן התרומה אבל אי אמרינן דמ"ש ממון הדיוט הוא ע"כ חייבת בתרומה. והא דקאמר הוי מ"ש הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב (ולכאורה נראה שהוא ט"ס וצ"ל הוי מעשר עני הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב אך שעדיין צריך לבאר הא שאומר הוי פליגי הוא מ"ד חייב אפי' בתרומה שבו חייבת ומ"ד פטור אפי' חולין שבו פטור):


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:3
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:7:3)

**ע"כ** נראה לי דקאמר דמ"ד חייב אפילו תרומה שבו חייבת פי' דמ"ד שחייב משום דס"ל דמ"ש הוא כנכסיו דהוי ממון הדיוט וע"כ חייב וס"ל דכיון דהוי מ"ש קובע אפי' לענין ת"ג שיש בו וכמו שמעשר ראשון טובל לת"מ ואסור לאכול אפילו עראי קודם הפרשת ת"מ כן נמי מ"ש קובע לענין ת"ג שאפי' ת"ג חייבת פי' שחייבת אפי' בת"ג וקובע לכל המעשרות אף שהחיובים הם מתחילה (וכמו שנסתפק המ"ל אי קובע לת"ג אפילו מדרבנן) וכמו שכתב שם ברמב"ם (פ"ג דתרומות) ומ"מ עדיין אין זה מוכרח דאיפשר דמעשר ראשון אינו קובע אלא לת"מ אבל לא לת"ג שהיא קודמת לת"מ כו' וח"כ מספקא לי' אפי' בקביעות דרבנן והירושלמי אומר דפליגי בזה דמ"ד חייב אפי' בתרומה שבו חייבת (פי' כיון שיצא עליו שם מעשר הרי הוקבע בתוכו כל החיובים שמתחילה) ומ"ד פטור אפי' חולין שבו פטור (פי' שאפי' חולין שבו פטור מכל החיובים כיון דהוי ממון גבוה וא"כ הוי כמו הקדש שפוטר):


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:4
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:7:4)

**וע"ז** אמר הוי מ"ש הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב (פי' ששם המעשר קובע אפי' לחיובים שהוא מתחיל שאסור לאכול עראי אפי' בעודם שבלים) ע"ז אומר הוי פליגי מ"ד חייב אפי' בתרומה שבו חייבת מחמת ששם מעשר קובע ומ"ד פטור אפי' חולין שבו פטור:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:5
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:7:5)

**ולי** נראה דאיפשר עוד לפרש דקאי אהא דלעיל וע"ז אומר הוי פליגי וצ"ל הוי מעשר ראשון הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב (פי' דהא דאומר הוי פליגי קאי אהא דלעיל דלפי מה שביארתי דהא דקאמר תחילה כשמירח ואח"כ הפריש ת"מ שבו וע"כ פטור מת"ג והטעם דבשעת הפרשת ת"מ חל החיוב של תרומה שהיה אחר מירוח אבל אם הפריש ת"מ קודם מירוח דאכתי לא חל החיוב של ת"ג ע"כ אינו נפטר בעת ההיא מת"ג וע"כ חייב לאחר המירוח בת"ג וכל זה אי אמרינן דאין המעשר קובע רק לת"מ אבל לא לת"ג אבל אם קובע לת"ג א"כ חייבת בת"ג וקובעת לת"ג אף שהוא תחילה בחיוב א"כ אין חילוק בין אם הפריש לאחר מירוח בין קודם מירוח) וע"ז אומר הוי מעשר ראשון הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב (פי' שחייב בת"ג המעשר ראשון רק מחמת שפטרתו התורה או שצריך לגרוס הוי מעשר עני) וע"ז אומר הוי פליגי וא"כ פליגי על הא דקאמר מתחילה ומחלק בין קודם מירוח לאחר המירוח מחמת שאם מפריש תחילה קודם מירוח וע"כ כיון שלא חל עלה חיוב תרומה אינה פוטרת דאי אמרינן כיון דשמו טובלו לת"מ וקובע שאסור לאכול עראי כן קובע לענין ת"ג שהיא חייבת מתחילה א"כ אין נ"מ בין קודם מירוח לאחר מירוח ועל זה אמר הוי פליגי:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:6
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:7:6)

**ויותר** טוב להגיה בירושלמי שנתחלפו השיטות ותחילה צריך לגרוס מ"ד חייב אפילו תרומה שבו חייבת פי' שקובע לתרומה גדולה ג"כ ומ"ד פטור אפילו חולין שבו פטורין ואח"כ צ"ל הוי מעשר ראשון הואיל וכ"ע מודו שהוא בנכסיו חייב פי' שקובע לת"מ הוי פליגא פי' על חילוק הראשון בין קודם מירוח לאחר מירוח וכמו שביארתי [ולפי"ז לא יחלוק הירושלמי על שיטת הש"ס דילן כמו שהוכיח המ"ל מהא דאמר דהא דכותי' כו' הוא קנסא דאפי' קודם מירוח נמי פטור מת"ג דלפי זה גם הירושלמי מסיק דפליגי ואין נ"מ בין קודם מירוח לאחר מירוח]:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:7
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:7:7)

**וע"ז** אומר עשאו תרומת מעשר על מקום אחר ופי' כיון דאמרינן דמ"ש קובע לכל החיובים שמתחילה) וע"ז מיבעי לי' אם עשאו תרומת מעשר ונ"ל שר"ל עשאו תרומה ומעשר על מקום אחר (פי' אם הוא רק קובע מדרבנן מפני שנקרא עליו שם מעשר או שקובע מדאורייתא ויכול להפריש על מקום אחר):


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:8
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:8](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:7:8)

**עוד** שם בירושלמי מה את עביד לה כגדיש שנדמע כעיסה שנדמעה. ר' יוחנן אמר אנא בעיתא ר' יאשי' אמר אנא בעיתא מה בין גדיש שנדמע לעיסה שנדמע גדיש שנדמעה את אמר חייב עיסה שנדמעה את אמר פטורה ר' תנחומא בשם רב הונא גדיש שנדמע עד שלא נדמע עבר והפריש ממנו תרומה אינה תרומה עיסה שנדמעה עד שלא נדמעה עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה דתנינן תמן המפריש חלה קמח אינה חלה וגזל ביד כהן:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:9
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:7:9](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:7:9)

**והנה** המפרש מהרא"פ שגה בזה מאוד בפירושו ע"כ נראה לי לבאר דהיינו לפי מה שביארתי מתחילה דקאמר ששם מעשר שבו קובע אפי' לת"ג שהיא קודמת בחיוב א"כ מפני מה יש עיסה שנדמעה שאם נדמעת בתרומה קודם שחל עלה חיוב של חלה ע"כ פוטר אח"כ הדימוע מתרומה וכמו דאמרינן בנדה (ד' ט"ז) אתי דימוע דרבנן ומפקיע חלה שהוא מדרבנן ולדעת הירושלמי שוה חלה לתרומות ומעשרות דלדידי' הטעם שהוא דרבנן מפני שמחניהם קבלו המעשרות ובטלה הקדושה וא"כ אין נ"מ בין חלה למעשרות א"כ אם נדמע גדיש דהיינו שבלין של תרומה בשבלין של טבל א"כ ליתי הדימוע של תרומה לפטור ממעשרות ג"כ כמו שדימוע פוטר מחלה ובשלמא בתרומה שנגמרה ליכא למימר שאם נתערבה בטבל שתהא פטורה כיון שכבר חל החיוב ודימוע אינה פוטרת מן החלה רק כיון שנדמעת תחילה קודם שחל החיוב של חלה ובתרומה בעודנה בשבלין קס"ד דלא הוי תרומה מדאורייתא ותרומה שנגמרה אי איפשר שתתערב בשבלין וע"כ קא חשיב במתניתין אלו שחייבים במעשרות כו' והמדומע פטור מן החלה אבל אי אמרינן דמעשר קובע אפי' לת"ג א"כ איפשר שתהיה ת"ג בשבלין וא"כ אם נתערבה צריך שתפטור מן המעשר וע"ז אמר ר' יוחנן דאנא בעיתא ור' יאשי' אמר אנא בעיתא שהוא שאל זה השאלה מה בין גדיש שנדמע לעיסה שנדמעה גדיש שנדמע את אמר חייב (פי' במעשרות) ועיסה שנדמעה את אמר פטורה וע"ז אמר ר' תנחומא בשם רב הונא גדיש שנדמע עד שלא נדמע עבר והפריש ממנו תרומה אינה תרומה (פי' בתמיה או שצ"ל תרומה) פי' וא"כ הוי ודאי תרומה א"כ אפי' על שבלין אע"פ שמותר לאכול מהם עראי וקבע אינה רק מדרבנן אעפ"כ הוי כמו שחל עליהם החיוב של תרומה וע"כ אין דימוע פוטר כיון שחל עליהם החיוב משא"כ בחלה שעיסה שנדמעה עד שלא נדמעה עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה וע"כ אתי דימוע דרבנן ומפיק חלה דרבנן ומפני שהדימוע היה תחילה קודם החיוב משא"כ בגדיש שנדמע כיון שאם עבר והפריש ממנו תרומה הוי תרומה אפי' בשבלין ג"כ וע"כ לא הוי כמו שנדמע קודם החיוב וע"כ אינו פוטר בגדיש שנדמע אבל באמת אף בשבלין איפשר שתהיה תרומה דאורייתא ודוק]:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:12:1
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:12:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:12:1)

**שם** שמואל ב"ר אבא בעי איזהו חדש וישן שבחלה שתי שדות א' הביאה שליש וא' פחות משליש לחלה א' למעשרות שתים. פי' לחלה לא הוי חדש וישן. דהא לענין חלה לא נ"מ בשליש דהא אפי' תרומה שלא הביאה שליש נמי חייב בחלה. אבל למעשרות שתים. ולא יכול לעשר דהוי כמן החדש על הישן והמפרש שפי' דלחלה א' שנגררת הוא שגה בזה שהוא סבר דקאי על הא דקאמר מתחילה ר' חייא בר יוסף שאל על דעתי' דר"א מהו שיהי' נגרר לענין חלה כעיסת האורז כו'] ובאמת הוא ענין בפני עצמו. וקאי אליבא דרבנן דסברי דפחות משליש חייב בחלה. וע"כ הוי פחות משליש ושליש א' הוא. ואעפ"י ששדה אחת הביאה שליש בשנה זו והשני' לא הביאה שליש רק בשנה האחרת אעפ"כ הוי כמו ששניהם גדלו בשנה אחת. דהא אפי' פחות משליש נמי חייב בחלה. אבל למעשרות שתים:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:12:2
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:12:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:12:2)

**וע"כ** אומר א' פחות משליש וא' עשבים לחלה שתים ולמעשרות א'. דהא כשהוא עשבים פטורה מן החלה. וכשהוא פחות משליש חייבים וע"כ הוי לענין חלה חדש וישן משא"כ למעשרות דשניהם פטירי. וע"כ הוי אחת. אחת הביאה שליש ואחת עשבים בין לחלה בין למעשרות שתים. [דעשבים פטורה מן החלה ומן המעשרות. ויותר משליש חייב בחלה ובמעשרות. וע"כ הוי חדש וישן בין לחלה בין למעשרות]:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:13:1
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:13:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:13:1)

**עוד** אמרינן שם בירושלמי בנתיים כבראשונה. ר' יוסי בשם רשב"ל בנתיים כבאחרונה. איזהו בנתיים העושה עיסה מן הטבל. חלה חייבת בתרומה תרומה חייבת בחלה. מניין שהחלה חייבת בתרומהכו' חלה תרימו תרומה ומניין שהתרומה חייבת בחלה כו' אותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:13:2
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:13:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:13:2)

**והנה** המפרש מהרא"פ הביא מה שפירש בשדה יהושע וזה לשונו. בנתיים קרי לעיסה הנעשה מן הטבל שעדיין לא תרם מן הטבל תרומה גדולה והיינו בנתיים שעשה עיסה בשני חיובים בין תרומה הקודם לחלה ובין החלה. מהו שתהא חייבת בתרומה הקודם לה. וגם התרומה שמגביה מעיסה זו אם חייבת בחלה. כבראשונה. כמו שאמרו בראשונה בתחילת מתניתין דחייבת בחלה ובמעשרות. כבאחרונה בסוף מתניתין דפטורה מהחלה. וטעמא דה"ל כמדומע דמתניתין כך פי' בשדה יהושע. ויש עוד לפרש לפי שיש לפנינו ג' חלוקי תרומה וטבל וקודם שנגמרה מלאכתן כגון שעשה עיסה משבלין קודם גמר מלאכה למעשר והפריש מהם תרומה. על כן אותה תרומה חייבת בחלה לכולי עלמא וטבל הוה ליה בנתיים ופליגי בה יש שמדמה להו בשם רשב"ל לשבלין ויש שמדמה לה לתרומה כו' עכ"ל וכל הפירושים כולם דחוקים למאוד:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:13:3
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:13:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:13:3)

**ע"כ** נראה לי דקאי אמה שאמר בתחלה שמואל ב"ר אבא בעי איזהו חדש וישן שבחלה והא דקאמר בעי משמע דמספקא לי' [ומה שכתב המפרש בעי שהפי' שהוא רוצה לומר הוא דחוק] ע"כ הא דקאמר בנתיים מהו זהו הבעי' שלו דכיון דחלה יכול להפריש משתי שדות שהאחת גדלה שליש בשנה שעברה והשנית פחות משליש בשנה שעברה וא"כ לענין חלה יכול להפריש חלה מאותה השדה שהי' פחות משליש בשנה שעברה ונתגדלה שליש בשנה השני' על אותה השדה שנתגדלה שליש בשנה הראשונה


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:13:4
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:13:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:13:4)

**וע"כ** מיבעי לי' להירושלמי אם מפריש אח"כ תרומה מהחלה כגון העושה עיסה מן הטבל שהחלה חייבת בתרומה וא"כ אם עשה עיסה מן שתי השדות וע"כ מיבעי לי' אם מפריש אח"כ תרומה מהחלה אם יכול להפריש תרומה על חלה האחרת דהא לגבי תרומה הוי מחדש על הישן או דילמא כיון שהפריש חלה וצריך להפריש תרומה על חלה ע"כ יכול להפריש [וזו היא סיום הבעי' של שמואל ב"ר אבא שאמר איזהו חדש וישן שבחלה כו']:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:13:5
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:13:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:13:5)

**וע"כ** אומר בנתיים מהו דהיינו שיש עליו ב' חיובים ואיפשר שהוא ט"ס וצ"ל בשתים מהו פי' דהיינו כמו דאמר בתחילה איזהו חדש וישן שבחלה שתי שדות א' הביאה שליש וא' פחות משליש לחלה א' ולמעשרות שתים וע"כ מיבעי לי' בנתיים מהו (פי' הא דאמרינן למעשרו' שתי' אם יכול להפריש מזו על זו ולא סיים עדיין לפרש מהו בשתים מהו עד לב וע"ז אומר דפליגי ר' יונה בשם ר"ל בשתים (כצ"ל) כבראשונה ר' יוסי בשם ר"ל בשתים כבאחרונה) וע"ז מפרש הבעי' שלו איזו בנתיים (פי' מהו הספק של בנתיים) וע"ז אומר דבכה"ג מיירי העוש' עיסה מן הטבל חלה חייבת בתרומה תרומ' חייבת בחלה וע"כ מיבעי' לי' התרומה שפירש מן החלה אי אמרינן כיון דחלה שהפריש בראשונה הוי אחת ע"כ הוי אחת לאחרונה ולא הוי שתים שיהא מן החדש על הישן או דילמא כיון שאח"כ צריך להפריש תרומה מן החלה ע"כ כיון דהוי שתים לתרומה הוי נמי שתים לענין חלה ג"כ וע"כ פליגי בזה אמוראי דר"י בשם ר"ל אמר בשתים כבראשונה כגון אם הפריש חלה ולחלה הוי אחת הוי לתרומה נמי אחת ור"י בשם ר"ל אמר בשתי' באחרונה כיון דצריך להפריש אח"כ תרומ' אזלינן לחומרא דכיון דהוי שתים לענין תרומה כמו דאמרינן שם בירושלמי הוי נמי שתים לענין חלה ג"כ ולא איפשטא הבעי' ודוק:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:13:6
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:13:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:13:6)

**שם** פחות מחמשת רבעים בתבואה א"ר אבינא הדא אמרה כשהי' פחות מחמשת רבעים כו' ר' אסי בשם ר' בון לא על הדא אתאמרת אלא על הדא אתאמרת דאמר ר' יוחנן מדומע פטור מן החלה ספק הנאכל משום דימוע חייב בחלה עלי' ר' יוסי ב"ר בון כו' הדא דאיתמר כשהי' יותר מחמשת רבעים אבל אם הי' חמשת רבעים מצומצמין פטורה מן החלה:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:13:7
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:13:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:13:7)

**והנה** המפרש שגה בזה בפירושו ונדחק מאוד והוא ט"ס וצ"ל ספק. והנאכל משום דימוע חייב בחלה (פי' מה שהוא ספק דימוע ולא ודאי דימוע חייב בחלה וכן פסק הרמב"ם (פ"ו מה' בכורים ה"ג) דספק מדומע חייב בחלה. וכן הנאכל משום דימוע חייב בחלה (פי' דאימתי מדומע פטור מן החלה היינו אם הוא פחות ממאה שאינו נאכל לישראל אז פטור מן החלה אבל הנאכל משום דימוע דהיינו שעולה בא' ומאה חייב בחלה כיון דהוי היתר ע"כ חייב בחלה (פי' דלא נימא דדימוע נק' אפי' עולה בא' ומאה וכה"ג אמרינן בירושלמי (פ"ק דדמאי) על הא דתנן פ"ק שם חלת ע"ה והמדומע כו' פטורין מן הדמאי אמר ר' יוחנן בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על דברים הללו אמר ר' הושעי' אימת קדשים עלי' ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן כו' מאי נפיק מביניהון סאה עולה מתוך מאה (ופי' שם הרמב"ן הביאו המפרש מהרא"פ (פי' דא"ב אם המדומע עולה בא' ומאה דלר' יוחנן לא גזרו על המדומע ע"כ אפי' עולה א' מתוך מאה נמי לא גזרו אבל לר' הושעי' דאמר אימת קדשים עליו וע"כ כיון דכבר נתבטל ועולה בא' ומאה ע"כ חייב בדמאי וא"כ מצינו לר' יוחנן דהא דאמרינן דמדומע פטור מן הדמאי הוא אפי' עולה בא' ומאה) וע"ז אומר ר' יוחנן דהא דתנן דהמדומע פטור מן החלה היינו דווקא אם אינו נאכל משום דימוע דהיינו שהוא פחות ממאה אבל אם נאכל משום דימוע דהיינו שעולה בא' ומאה חייב בחלה:


###### Noam Yerushalmi on Challah 1:3:13:8
[Noam Yerushalmi on Challah 1:3:13:8](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Challah/r/1:3:13:8)

**וע"ז** אמר ר' בון על הא דאמר ר' יוחנן דספק מדומע והנאכל משום דימוע דחייב בחלה הדא דאיתמר כשהי' יותר מחמשת רבעים אבל אם הי' חמשת רבעים מצומצמין פטורים מן החלה והטעם הוא כיון דיש בילה וא"כ עולה נמי מן החולין ג"כ וא"כ נחסר מחמשת רבעים וזה ודאי דתרומה אינה משלמת לשיעור חלה וע"כ פטור מן החלה אפי' אם עולה בא' ומאה ועיין בפ"ב דמ"ש ר"י אמר עד כזיתים נבללין. ועיין בהר"ש וצ"ע ודוק: