## Noam Yerushalmi on Eruvin Chapter 1

###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:4:1
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:1:4:1)

**לא** אמר אלא למעלה מעשרים הא סוף עשרים כשר ותייא כדרב דרב אמר סוף שיעורן להקל ר' יוחנן אמר סוף שיעורן להחמיר ר' חייא בשם ר' יוחנן מבוי שקורתן למעלה מעשרים נותן קורה בתוך עשרים וממעט בתוך עשרים א"ר יוסי והוא שיהא כל הכשר קורה בתוך עשרים (פי' שאם ינטל למעלה מעשרים יהא כשיעור הכשר קורה בתוך עשרים) ר' חלקי' בשם ר' אחא אמר ואפי' כרב אתי (פי' הא דאמר ר' יוחנן) דרב אמר שחיטה מחצה למחצה כשירה ולמה אמר פסולה מפני מראות שאין תימר שיתן בתוך עשרים אף הוא נותן למעלה מעשרים כו' הא דאמר רב סוף שיעורן להקל משמע דהיינו בדברים שהם מדרבנן ור' יוחנן סובר דאפי' בשיעורי חכמים נמי להחמיר וכמו שסובר ר' יוחנן בחולין (ד' נ"ה) דאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן כל שיעורן של חכמים נמי להחמיר חוץ מכגריס של כתמים להקל אבל רב סובר דסוף שיעורן להקל (והא דלא מייתי מהא דרב דאמר שחיטה מחצה למחצה כשירה הוא כמו שכתבו התוס' בעירובין (ד' ט"ז) והלכתא כוותי' דר"פ אמר פרוץ כעומד מותר אין לתמוה דהכא קיי"ל פרוץ כעומד מותר ובפ"ב דחולין (ד' כ"ט) לכ"ע מחצה על מחצה אינו כרוב כו' ושמא יש לחלק בין מחיצות לאיסור וטומאה וע"כ מביא מהא דאמר רב סוף שיעורן להקל ואיפשר לומר דהירושלמי מדמה להו אהדדי וע"כ אמר מחצה על מחצה כרוב משום דסוף שיעורן להקל אבל לר' יוחנן שאומר דסוף שיעורן להחמיר סובר דמחצה על מחצה אינו כרוב וע"כ אומר לקמן בירושלמי (ה"ג) שתי קורות בזו שליש וכל שהוא ובזו שליש וכל שהוא וביניהן פחות משליש ייבא כיי דמר ר' יוחנן העומד והחלל מצטרפין בארבעה והוא שיהא עומד רבה על החלל אלמא דלשיטת הירושלמי סוף שיעורן להחמיר לר' יוחנן וע"כ בעי שיהא עומד מרובה על הפרוץ דווקא ועיין בירושלמי (פ"א דסוכה ה"ט) המקרה סוכתו בשפודין או בארוכת המטה אם יש ריוח ביניהן כמותו כשירה תני יותר מכמותו אלמא דסובר דפרוץ כעומד אסור. דהש"ס דילן בסוכה (ד' ט"ו) מדמה להו אהדדי]:.


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:12:1
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:1:12:1)

**שם** בירושלמי מבוי עקום ומפולש ר' יוחנן אמר נותן לחי וקורה מכאן ועושה צורת פתח מכאן ריש לקיש אמר נותן לחי או קורה ומתיר על דעתי' דר"ש בן לקיש בקשו לעשות להם תקנה אלו משתמשין עד מקום הכותל ואלו משתמשין עד מקום הכותל ולא נמצא שתי רשויות משתמשת ברשות אחת. אלא אלו משתמשין דרך עקמימות ואלו משתמשין דרך עקמימות ולא נמצאו שתי רשויות משתמשת ברשות האסורה להן רב ושמואל רב כר' יוחנן ושמואל כריש לקיש ר"י וריש לקיש הוין שרין בשקקא דר' יצחק ר"ל טילטל כדעתי' ר"י לא אסר ולא טילטל א"ר יוחנן הניחו לבני מבוי שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. מה טילטל או לא טילטל אין תימר טילטל מחלפא שיטתי' דר' יוחנן אין תימר לא טילטל יאסר לבני מבוי ר' יוחנן ביטל רשותו א"ר אחא כף ריש לקיש לר' יוחנן וטלטל. א"ר מתני' ויאות. מ"ט דר"מ עשו אותו כשוגג אצל מזיד מ"ט דרבנן מכיון שחשודין הן לטלטל כמזידין הן ואמרינן לי' אין כיני יעשה שונאי' של ר' יוחנן כצדוקי אצל בני המבוי ויאסר לבני מבוי א"ר יוסי בר בון צדוקי חשוד לטלטל וכא מה אית לך מה נפקא מביניהון הוי עשוי כעין כי ר"י אמר נותן לחי וקורה מכאן ועושה צורת הפתח מכאן ריש לקיש אמר אפי' כמה קורות אינן מתירות אותה:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:12:2
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:12:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:1:12:2)

**הנה** בהירושלמי הזה נדחקו בו המפרשים הק"ע והפ"מ ופירושיהם דחוק מאוד ע"כ נראה לי שיש בהירושלמי הזה (ט"ס וחילופי השורות וכמו שאבאר וכצ"ל) מבוי עקום ומפולש ר' יוחנן אמר נותן לחי וקורה מכאן ועושה צורת הפתח מכאן (פי' דס"ל שמבוי עקום תורתו כמפולש ריש לקיש אמר נותן לחי או קורה ומתיר פי' משום דס"ל דתורתו כסתום) והא דקאמר אח"כ על דעתי' דריש לקיש יש כאן חילופי השורות ומקומו אח"כ ובכאן צ"ל רב ושמואל רב כר' יוחנן (פי' דרב ס"ל כר"י דתורתו כמפולש ושמואל כריש לקיש (פי' דתורתו כסתום) ר"י וריש לקיש הוי שריין בשקקא דר' יצחק ריש לקיש טלטל כדעתי' (פי' משום דס"ל דתורתו כסתום) ור"י לא אסר ולא טילטל. א"ר יוחנן הניחו לבני מבוי שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. וע"ז אומר מה טילטל או לא טילטל (פי' אם חזר בו ר' יוחנן לגמרי וסובר דתורתו כסתום אי לא טילטל (פי' שסובר דתורתו כמפולש אלא שלא הי' כח בידו למחות) וע"ז אומר לבני מבוי אין טילטל מחלפא שיטתי' דר' יוחנן (פי' א"כ חזר בו מדבריו בתמיה) אין תימר לא טילטל ויאסור לבני מבוי (פי' שאוסר לבני מבוי מפני שלא עירב עמהם דהא הוא ס"ל דאסור לטלטל במבוי זה ע"י לחי או קורה] וע"ז משני ר' יוחנן ביטל רשותו (פי' שביטל להם רשותו שלא יאסר עליהם). אמר ר' אחא כף ר"ל לר' יוחנן וטילטל ונ"ל שהוא ט"ס וצ"ל) וביטל פי' שכף ר"ל לר' יוחנן ואמר כיון שהם מטלטלים א"כ אמאי לא יבטל להם רשותו. דהא אין לו הפסד בזה שר' יוחנן בלאו הכי לא יטלטל וא"כ אמאי לא יבטל להם רשותו כדי שלא יעברו ע"ז ויטלטלו בלא עירוב ושיתוף. וע"ז א"ר מתני' ויאות (פי' בודאי שכיון שטילטלו ור' יוחנן לא הי' יכול למחות בהם א"כ היה צריך שיבטל להם רשותו וע"ז אומר מ"ט דר"מ (והוא ר"ת ר' מתני') שאומר דיאות פי' מ"ש דאמר ר' מתני' דיאות א"ר אחא שכף ר"ל לר"י וביטל דהיינו שהי' לו ביכולת לכוף וע"ז אומר עשו אותי (צ"ל עשה אותם) כשוגג אצל מזיד (פי' שעשו אותם כשוגגים אעפ"י שאינם כשוגגים גמורים אעפ"כ עשו אותם כשוגגים. או שצ"ל עשו אותם כשוגג ולא כמזיד) פי' אף שר' יוחנן אסר אעפ"כ הם סמכו על רשב"ל דאמר שמותר לטלטל וע"כ לא הוו כשוגגין אף שידעו שר"י אוסר וע"כ ניחא מה שכף ר"ל לר' יוחנן (והוא כמו דאיתא ביבמות (ד' קי"א הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לאחר מיתת בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה דבחיי בעלה. לא נתכוונה לפטור עצמה ממנו ע"כ כופין אותו שיחלוץ לה וכן בקידושין (ד' ס"ה) רב אמר כופין ושמואל אמר מבקשין אהייא אלימא ארישא לא כופין איכא ולא מבקשין איכא אלא אסיפא בשלמא מבקשין לחיי אלא כופין אמאי אמר לא ניחא לו דאיתסר בקרובותי'] וע"כ אם הם הוי כשוגגים ע"כ ניחא מה דכף ר"ל לר' יוחנן וע"ז אומר מ"ט דר"מ (והיינו ר' מתני' שאמר ויאות על הא דאמר ר' אחא כף ר"ל לר' יוחנן וטילטל. מ"ט דרבנן (פי' סתמא דתלמודא דמשני ר' יוחנן ביטל להם רשותו ולא משני דכף ר"ל לר"י) ע"ז אומר מכיון שחשודים הם לטלטל כמזידין הן וע"כ כיון דהוו מזידין דלא שמעו לר' יוחנן דאסר להם ע"כ אין ביד ר"ל לכוף לר' יוחנן שיבטל להם רשותו וע"כ תירצו דר' יוחנן ביטל להם רשותו בעצמו ובכאן צריך לגרוס על דעתי' דר"ל בקשו לעשות להם תקנה (פי' על הדא דמייתי בההיא שקקה דר"ל שבקשו לעשות להם תקנה ע"י לחי או קורה משום דסובר דתורתו כסתום מ"מ בודאי לא עירבו יחד א"כ אוסרים זה על זה וכמו דתנן בעירובין (ד' מ"ה) אמר ר' שמעון למה הדבר דומה לשלש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות לר"ה עירבו שתים אם לאמצעות היא מותרת עמהן והם מותרות עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו ופריך בגמ' (ד' מ"ח) ואמאי כיון דערבו להו חיצונות בהדי אמצעות ה"ל חדא אמר רב יהודה כגון שנתנו עירובין באמצעות כו' וע"ז מקשה בירושלמי אלו משתמשין עד מקום הכותל כו' ולא נמצאו שתי רשויות משתמשות ברשות אחת אלא אלו משתמשין דרך עקמימות ואלו משתמשין דרך עקמימות ולא נמצאו שתי רשויות משמשות ברשות האסורה להן (פי' בשלמא לר' יוחנן שסובר דתורתו כמפולש ובעי צורת הפתח ע"כ הוי צורת הפתח כסתום (וכמו שכתב הרא"ש (בס"פ כיצד מערבין) על הירושלמי א"ר אסי הדא אמרה בני מבוי שנתנו קורתם באמצע המבוי אלו אסורים ואלו מותרים נתנו אלו ואלו אלו ואלו אסורים כו' דכיון דהורגלו לערב יחד כל המבוי אי איפשר ליחלק להשתמש אלו בחצי המבוי ואלו בחצי המבוי וה"נ כיון שהורגלו בני העיר לערב יחד אסרי אהדדי כו' ונ"ל דדוק' בלחי וקור' הוא דאין מועיל לחלק זה מזה אבל בצ"ה או משהו מכאן ומשהו מכאן נחלקי' זה מזה כו'] אבל לר"ל מהו התקנה.[אך אעפ"כ לא קשה דהקושי' אינה אלא במבוי עקום כמו חי"ת. וא"כ האי מבוי שבאמצע אין לו דרך לעבור רק דרך המבואות וא"כ אוסרין זה על זה אבל סתם מבוי עקום ששני פתחין פתוחות לר"ה מזה אין קושי' דהא אין צריכים לעבור זה על זה וא"כ לא אסרי אהדדי וכה"ג כתבו התוספות בעירובין (ד' מ"ח) בד"ה ופתוחות לר"ה דאל"ה אותם שיש להם דריסת הרגל על חבירתה אוסרת עליו וא"כ במבוי עקום ששתי פתחיו פתוחות לר"ה ע"כ אינם אוסרים זה על זה:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:12:3
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:12:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:1:12:3)

**וע"ז** אומר מה נפיק מביניהון. (פי' במה שהקשו דמה תקנה היא לר"ל בלחי וקורה) דבהאי שקקא יש לתרץ דלא הי' עקום כמין ח' וא"כ שני פתחיו פתוחות לר"ה וע"כ אינם אוסרין זה על זה וע"ז אומר מה נפיק מביניהון הי' עשוי כמין כי פי' כמין כי דהיינו כמין ח' ר' יוחנן אמר נותן לחי וקורה מכאן ועושה צורת פתח מכאן. דצורת הפתח הוי כסתום ר"ל אמר אפי' כמה קורות אינן מתירין אותה (פי' שאף שלמבוי יש לו היתר ע"י לחי או קורה. אבל לענין שלא יהא שתי רשויות משתמשות ברשות אחת. בעינן צורת הפתח: והא דפליגי ר"י וריש לקיש אינו במבוי העשוי כמין כי דהיינו כמין ח' אלא במבוי עקום ששני פתחיו פתוחות לר"ה וע"כ כיון ששני פתחיו פתוחות לר"ה ואין להם דריסת הרגל זה על זה ע"כ אין אוסרים זה על זה וסגי בלחי או קורה אבל במבוי עקום כמין ח' צריך צורת הפתח שלא יאסרו זה על זה:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:12:4
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:12:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:1:12:4)

**וכן** אמרינן בירושלמי שאחר זה מבוי שנפרץ מכנגדו ארבעה מן הצד יותר מעשר כו' ופריך ולא כן סברין מימר רב כר' יוחנן (פירש דתורתו כמפולש וא"כ אמאי קאמר דרב כר"י אי ביותר מעשר הא לרב לא מהני צורת הפתח יותר מעשר (וכן הקשו התוספות בעירובין (דף נ') בתוספות ד"ה רב אמר תורתו כמפולש) ואי בעשר הא אמר רב דפרצתו מבוי ביותר מעשר ועל זה משני אמר ר' יוסי בר' בון כדי לעשות כל הרשויות כאחת (פי' וע"כ בעי צורת הפתח ודו"ק):


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:19:1
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:19:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:1:19:1)

**שם** בירושלמי רב נחמן בר יעקב בשם ר' יוחנן מבוי אין פחות משני חצירות חצר אינה פחותה משני בתים מבוי שארכו ורחבו שוין אין ניתרים בלחי וקורה. אלא בפסים כחצר. שמואל שאל לרב כמה יהא ארכו יתר על רחבו והוא א"ל כל שהוא ההין דרייא דארעא דישראל מה בעו. והנה הא דקאמר ההין דרייא דארעא דישראל מה בעו כתב הק"ע והכי פירושו ואל תתמה אם במשהו סגי א"כ לא מצינו שיהיו שוים ולמה נ"מ שאם ארכו כרחבו הרי הוא כחצר דמי מצמצם ארכו דרחבו. שכן דירות שבא"י הן מרובעין ממש ארכן כרחבן לכך איצטריך לאשמועינן שאם הם שוים בצמצום הרי הוא כחצר. והפ"מ פירש ההין דרייא דארעא דישראל מרבען. ובפ' הדר גריס הכין כו' כלומר שכך עושין הדרים בארץ ישראל שמודדין במדת רבוע לכוון שיהא אורך יותר על הרוחב בכל שהוא. ופירושם דחוק מאוד ועוד מה דקאמר אח"כ בירושלמי חמשה מבואות פתוחין למבוי עומד מרובה על הפרוץ ופרוץ מרובה על העומד א"צ קורה אם יש ביניהן ד' אמות הופלג זה אין לו פירוש כלל והק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאד.


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:19:2
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:19:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:1:19:2)

**וע"כ** נראה לי ששני הגירסות הם נכונות, (מה דאיתא הכא ההין דרייא דארעא דישראל מה בעו וכן הגירסא (דפ"ו דעירובין ה"ח) שמואל שאל לרב כמה יהא ארכו יתר על רחבו והוא א"ל כל שהוא הכין דרייא דארעא דישראל מרבען ג"כ נכון (וכצ"ל הכא) ההין דרייא דארעא דישראל מרבען מה בעו פי' ששמואל שאל לרב כמה יהא ארכו יותר על רחבו והוא א"ל כל שהוא (פי' אם הוא יותר כל שהוא יש לו דין מבוי וניתר בלחי משהו, אבל אם אין ארכו יתר על רחבו אפי' כל שהוא יש לו דין חצר ואינו ניתר בלחי וקורה. וכמו דאמרינן בש"ס דילן בעירובין (דף י"ב) אמר רב יהודה אמר רב מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בלחי משהו. אמר רב חייא בר אשי אמר רב מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בקורה טפח א"ר זירא כמה מכוין שמעתא דסבי כיון דארכו כרחבו ה"ל חצר וחצר אינה ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ארבעה. אמר ר' זירא אי קשי' לי' הא קשי' לי' להוי האי כפס משהו ונשתרי כו' הא דאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן פסי חצר צריכין שיהי' ארבעה, וא"כ מבוי קיל מחצר שניתר אפי' בלחי משהו, וע"ז אומר מה בעו (פי' מה רצו בזה שיהי' מרבען הא אדרב' אם ארכו יתר על רחבו ניתר בלחי משהו משא"כ אם הוא מרובע אם כן דינו כחצר וצריך פס ארבעה:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:19:3
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:19:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:1:19:3)

**וע"ז** משני חמשה מבואות פתוחין למבוי עומד מרובה על הפרוץ ופרוץ מרובה על העומד א"צ קורה ואם יש ביניהן ארבע אמות הופלג פי' דע"כ בעו שיהא מרובע דנ"מ לדיני' אילו דהיינו חמשה מבואות הפתוחין למבוי (פי' לענין מבוי עקום בעי צורת הפתח. אבל אם הוא מרובע וא"כ דינו כחצר ובחצר אפי' עקום לא בעינן צורת הפתח וכמו שכתב המ"א באו"ח (סי' שס"ג) וכתב שלכן נראה לי דכיון דסתם רמ"א וכתב כל מבואות שוה ויש להם דין חצירות משמע אפי' אין מוקף חומה כיון שאין בתים וחצירות פתוחין לתוכו יש להם דין חצר ובחצר אין חילוק בין עקום לשוה א"צ אלא תיקון א' בראשון). וע"ז משני חמשה מבואות הפתוחין למבוי פי' דמהני לענין מבוי עקום ונקט חמשה מבואות הפתוחין למבוי דנקט לישנא דמתניתין בעירובין (ד' ע"ג) חמש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי, שבמבוי צריך תיקון משא"כ בחמש חצירות אין חילוק בין עקום לשוה:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:19:4
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:19:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:1:19:4)

**וע"ז** אומר עומד מרובה על הפרוץ ופרוץ מרובה על העומד (והוא מיותר ואגב שיטפא דעומד מרובה על הפרוץ נקט פרוץ מרובה על העומד) פי' דיש עוד נ"מ לענין עומד מרובה על הפרוץ דמהני בחצר ובמבוי לא מהני, והוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' ה') אמר רמי בר חמא אמר רב הונא לחי הבולט מדופן של מבוי פחות מד"א נידון משום לחי וא"צ לחי אחר להתירו ארבע אמות נידון משום מבוי וצריך לחי אחר להתירו כו' אמר ר"ה ברי' דרב יהושע לא אמרן אלא במבוי שמונה אבל במבוי שבעה ניתר בעומד מרובה על הפרוץ וק"ו מחצר ומה חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ. מבוי שניתר בלחי וקורה אינו דין שניתר בעומד מרובה על הפרוץ ופריך מה לחצר שכן פירצתה בעשר תאמר במבוי שפרצתו בארבע, ומשני קסבר רב הונא ברי' דרב יהושע מבוי נמי פרצתה בעשר ופריך למאן קאמרינן לרב הונא והא רב הונא פרצתה בד' ס"ל. ומשני רב הונא ברי' דרב יהושע טעמא דנפשי' קאמר וא"כ לשיטת הירושלמי דאיתא בירושלמי לקמן חברי' בשם רב לא שנא בין שכנגדו בין מן הצד בארבעה, וא"כ ליכא ק"ו מחצר דמה לחצר שכן פרצתו בעשר תאמר במבוי שפרצתו בד' וא"כ מבוי אינו ניתר בעומד מרובה על הפרוץ וחצר ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ ועל זה משני על הא שהקשה מאי בעו (פי' מה רצו שיהיו המבואות מרובעין) (ועל זה משני תחלה לענין חמשה מבואות הפתוחין). וע"ז אומר עוד נ"מ לענין עומד מרובה על הפרוץ דבמבוי לא מהני וע"כ הוי דיירי דארעא דישראל מרבען והוי דינן כחצר ומותר בעומד מרובה על הפרוץ.


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:19:5
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:19:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:1:19:5)

**עוד** קאמר שם אם יש ביניהן ארבע אמות הופלג (פי' דקאמר עוד נ"מ דיש פעולה במה דדיירי דארעא דישראל מרבען) דהיינו לענין אם יש ביניהן ארבע אמות הופלג (פי' דאם האי מבוי רחב יותר מארבע אמות וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ה' ושם) אמר רמי בר חמא אמר רב הונא לחי הבולט מדופנו של מבוי פחות מארבע אמות נידון משום לחי ואין צריך לחי אחר להתירו ד' אמות נידון משום מבוי וצריך לחי אחר להתירו. והנה כל זה הוא במבוי שאינו ניתר רק בלחי וע"כ אם הוא רחב יותר מד' אמות נידון משום מבוי ואינו מתיר משום לחי משא"כ בחצר שניתן בפס אינו מגרע מה שהוא רחב יותר וכמו שכתבו התוס' בד"ה אינו דין שיהא ניתר בעומד מרובה פי' בקונטרס ומיהו במבוי ח' אע"ג דבהאי ק"ו נמי מצי למישרי דהא יותר מד' הוי האי פס וחצר משתרי בד' כיון דלאו לשם לחי הוקבע ולא לשם תיקון פס הוקבע כי היכי דאפקינן מתורת לחי אפקינן נמי מתורת פס. ור"י פי' דאין סברא ללמוד לענין תורת פס מחצר דבחצר הפס מהני משום מחיצה משום הכי כש"כ דמהני היכא דסותמו טפי אבל במבוי שהקילו חכמים בלחי אפי' למאן דאמר משום מחיצה צריך שיהא שם לחי עליו אבל לענין עומד מרובה הוי קל וחומר טוב משום דהוי מחיצה גמורה שמועיל בכל דפנות כו' ואם כן מוכח מהתוספות דבחצר מועיל אם הפס הוא רחב מד' אמות. מה שאין כן במבוי אם הוא רחב מד' אמות נפק מתורת לחי והוי מבוי וע"כ אינו מתיר.


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:19:6
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:1:19:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:1:19:6)

**וע"ז** אומר אם יש ארבע אמות הופלג (פי' דלענין זה נמי יש נ"מ וטוב יותר אם דיירי דארעא דישראל מרבען) והוא לענין אם יש בלחי יותר מד' אמות שהופלג (פי' שהופלג יותר מכשיעור לחי עד שיעור מבוי וא"כ אינו מתיר בתורת לחי למבוי) משא"כ אם מרבען וא"כ יש להם דין חצר וכחצר מועיל פס אף אם הוא רחב יותר מד' אמות, וע"ז אומר דהני דיירי דארעא דישראל מרבען, וע"ז אומר מה בעו פי' למאי רצו דיהא מרבען הא מבוי קיל יותר שהתירו בלחי, וע"ז משני חמשה מבואות פתוחין למבוי פי' במבוי עקום דצריך היתר בעקמימותו משא"כ בחצר עומד מרובה על הפרוץ וכו' לענין עומד מרובה על הפרוץ דבחצר מהני ובמבוי לא מהני אם יש ביניהן ארבע אמות הופלג (פי' לענין זה נמי מהני מה שהם מרבען שמותר פס אפי' הוא יותר מד' אמות נמי מותר והא דקאמר אם יש ביניהן ארבע אמות הופלג. ולפי"ז ה"ל למימר אם יש בו יותר מד' אמות הופלג אך אפשר שהפי' הוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' ט') רב אשי אמר כגון שרצפו בלחיים פחות מארבעה במשך ארבע אמות לרשב"ג דאמר אמרינן לבוד ה"ל מבוי וצריך לחי אחר להתירו ולרבנן דאמרי לא אמרינן לבוד ה"ל מבוי וצריך לחי אחר להתירו וע"כ קאמר דאם יש ביניהן ד' אמות פי' אם הלחיים סמוכים זו לזו בפחות מג' א"כ אמרינן לבוד וא"כ כיון דאמרינן לבוד א"כ הופלג דה"ל יותר מד' אמות ואינו מתיר במבוי ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:4:3:1
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:4:3:1)

**שם** (ה"ד) רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח ר' יהודה אומר רחבה אעפ"י שאינה בריאה כו' רב אזל לחד אתר חמא חד מבוי שריתי' בלחי יהב לה בחוטרא ואפלה א"ל רב חונא דיקלא קאים. א"ל רב עינוי דרב חונא גבה ועינוי דרב לא גבה אלא הריני אוסר להם משום קורה ולשבת הבאה אני מתיר להן משום לחי שיהיו יודעין שאם ינטל הדקל שהוא אסור לטלטל אית בעי מימר דלא יהוון סברין כר' יודה דר"י אמר רחבה אעפ"י שאינה בריאה ופי' לפי זה ההיא מעשה הי' בע"ש מבעו"י דהא אמרינן יהיב לה בחוטרא ואפלה (וצ"ל אזל לחד אתר חמי חד מבוי שריתי' בקורה יהיב לה חוטרא ואפלה א"ל רב חונא דיקלא קאים וא"כ יסמוך על הדקל וע"ז א"ל רב הריני אוסר להם משום קורה ולשבת הבאה אני מתיר להם משום לחי ויהיו יודעים שעיקר הסמיכות הוא על הדקל ולא על הקורה ואם ינטל הדקל שהוא אסור לטלטל או דלא יהוון סברין כר' יהודה דאמר רחבה אעפ"י שאינה בריאה):


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:4:3:2
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:4:3:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:4:3:2)

**וע"ז** אומר ר' חיננא לא אמר כן אלא רב אזל לחד אתר חמא חד מבוי שניטל קורתו ואסר לה א"ל רב חונא דיקלא קאים א"ל רב עינוי דרב חונא גבה ועינוי דרב לא גבה אלא הריני אוסר להם משום קורה ולשבת הבאה אני מתיר להם משום לחי שיהיו יודעין שאם ינטל הדקל שהוא אסור לטלטל. אית דבעי מימר דלא יהוון סברין כר' יהודה דתנינן תמן איזהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר דברי ר' יודה:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:4:3:3
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:4:3:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:4:3:3)

**והנה** המפרשים נדחקו בפירושיהם ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) שלא יהיו סברין כר' יהודה בעירובין (דף צ"ד) חצר שנפרצה לר"ה וכן מבוי שניטלו קורותיו או לחייו מותרים באותו שבת כו' דשבת כיון שהותרה הותרה דלפי דברי ר' חיננא הי' ההוא מעשה בשבת. ורב לא ס"ל כר' יהודה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ט דעירובין ה"ד) ורב ור"י אמרו אסור בין בשבת כו' ומשמע דסבירי להו כר' יוסי דלא אמרינן דשבת כיון שהותרה הותרה וכן אמרינן בעירובין (ד' צ"ג) איתמר כותל שבין שתי חצירות שנפל רב אמר אין מטלטלין בו אלא ד' אמות דרב לית לי' דשבת כיון שהותרה הותרה:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:4:3:4
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:4:3:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:4:3:4)

**[וא"כ** כיון דההוא מעשה הי' בשבת ואם לא הי' רב חושש שלא יאמרו דס"ל כר"י דאמר שבת כיון שהותרה הותרה הי' סומך על הדקל משום לחי אעפ"י דלא סמכינן עליו מאתמול הוא דלא כשיטת הש"ס דילן בעירובין (דף י"ז) דאמרינן שם דרב הונא הוי יתיב בההיא מבואה הוה יתיב רב קמי' א"ל לשמעי' זיל אייתי כוזא דמיא עד דאתא נפל לחי אחוי לי' בידו קום אדוכתא אמר לי' רב הונא לא סבר לה מר לסמוך אדיקלא א"ל דמי האי מדרבנן כו' מי סמכינן עלה מאתמול כו' ולשיטת הירושלמי משמע דאי לאו שהיה חושש שיאמר דס"ל כר"י דשבת הואיל והותרה הותרה הי' סומך על הדקל אע"ג דלא סמך עלה מאתמול (ועי' בתוספות ד"ה לא כו אע"ג דרב הונא אית לי' בפרקין (ד' י"ז) שבת הואיל והותרה הותרה ולא צריך למיסמך אדיקלא הא מסיק לקמן דהיכא דליתנהו למחיצות לא אמרינן הואיל והותרה הותרה א"נ הכא לפי דברי רב הי' מקשה ולקמן יתבאר בזה שיטת הירושלמי בלחי העומד מאיליו]


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:1
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:6:3:1)

**שם** (ה"ו) כותל הנכנס ונראה כפס מבפנים ושוה מבחוץ או שנראה כפס מבחוץ ושוה מבפנים נידון כלחיים היה משוך אבא בר רב חונה אומר רואין אותו כאלו הוא כנוס. ונראה לי דתחילה קאמר כותל הנכנס ונראה כפס מבפנים ושוה מבחוץ או שנראה כפס מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי הוא כמו שפי' רש"י בעירובין (ד ט') על כותל שצידו א' כנוס מחבירו ששקע הכותל מלפניו דהיינו שנראה לעומדי' בר"ה וזה פשיטא ליה דמהני והא דקאמר אח"כ היה משוך היינו שמשך כל הלחי לחוץ וכמו שהביאו התוס' בעירובין רובין (ד' ט') בד"ה כותל ב' הפירושים של רש"י:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:2
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:6:3:2)

**שם** התיב רב חסדאי והא תנינן חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה ויעשו כותלי גדולה כלחיים אצל כותלי קטנה והותרה קטנה (פי' דפריך על הא דאמר דאם הי' משוך רואין אותו כאלו הוא כנוס דא"כ אמאי תנינן חצר קטנה שנפרצה לגדולה הגדולה מותרת והקטנה אסורה שיעשו כותלי גדולה אצל הקטנה כלחיים. אי אמרינן דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משו' לחי) [וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ט') אמר רבה ומותבינן אשמעתין חצר קטנה שנפרצה לגדולה הגדולה מותרת והקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה ואם איתא קטנה נמי תישתרי בנראה מבחוץ ושוה מבפנים]:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:3
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:6:3:3)

**וע"ז** משני א"ל אבא בר רב חונה תיפתר במשוכין יותר מעשר. והוא כמו דמשני א"ר זירא בנכנסין כותלי קטנה לגדולה והא דקאמר במשוכין יותר מעשר דלפי"ז נפיק לי' מתורת לחי [והא דקאמר בריש עירובין (ה"א) בהירושלמי הכן דיירי דארעא דישראל מרבען א"כ יש ביניהן ארבע אמות הופלג כו' אם יש ארבע אמות נפיק ליה מתורת לחי. אבל בתורת פס לחצר מותר התם איירי ברוחב והכא באורך אמר במשוכין יותר מעשר]:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:4
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:6:3:4)

**עוד** שם תני ר' שיין קומי ר' אחא בגדולה אחת עשרה ובקטנה עשר (פי' וא"כ למאי מוקי לה בגדולה אחת עשרה ובקטנה עשר הוא להורות שאעפ"י שיוכל לומר לבוד דהא הוי הקטנים פחות מג' טפחים לכאן ולכאן שעובי הכתלים ממעטין ואפ"ה הקטנה אסורה) והוא מחמת שנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי [וכן פריך בעירובין (ד' ט') והא תני רב אדא בר אבדימי קמי דר' חנינא קטנה בעשר גדולה באחת עשרה ומסיק דפשיט מינה דנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי א"ל רב אחא כן אמר רשב"ל כל משנה שלא נכנס לחבורה אין סומכין עלי' (פי' דכיון שלא נישנית בחבורה אין סומכין על זה הברייתא]. א"ר יוסי אתי' כמ"ד חצר ניתרת בשני פסין ובלבד פס של ד' טפחים מכאן ופס של ד' טפחים מכאן (פי' דמהברייתא לא קשיא דע"כ הקטנה אסורה דאף דיש לומר לבוד אעפ"כ הא בעינן פס ארבעה):


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:5
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:6:3:5)

**והנה** התירוץ הזה הוא תמוה מאוד. דא"כ איך יתיישב הא דתנן דהגדולה מותרת. אך יש לפרש הא דקאמר ע"ז בירושלמי א"ר יוסי בר בון ואפי' תימא כן אתי' כמ"ד חצר ניתרת בשני פסין ובלבד פס של ד' טפחים מכאן ופס של ד' טפחים מכאן: הוא שמקש' דא"כ איך יתיישב הא דתנן דהגדול' מותר' (ואיפשר עוד לפרש ולגרוס אתי כמ"ד חצר ניתרת בשני פסין ובלבד פס של שלשה טפחים מכאן ופס של ג' טפחים מכאן (פי' דרבי סבר לה כר' יוסי דאמר בעינן שלשה טפחים וכמו דמשני בש"ס דילן רבי היא דאמר בעינן שני פסין דתני' חצר כו' רבי אומר בשני פסין ורבי סבר לה כר' יוסי:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:6
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:6:3:6)

**וע"ז** אומר ר' יוסי בר' בון ואפי' תימא אתי כמאן דמר חצר ניתרת בשני פסין ובלבד פס של ג' טפחים מכאן (לפי מה שהגהתי) (פי' שזה אינו רק לתרץ הברייתא דלמאי תני ר' הושעי' דלמאי תני בברייתא בגדולה אחת עשרה ובקטנה עשרה והוא דאל"כ במה ניתרת הגדולה משום דהברייתא סובר כרבי דאמר בעינן שני פסין וסבר לה כר' יוסי דבעינן שלשה טפחים אבל מ"מ יש להוכיח מזה דנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי דאל"ה תשתרי הקטנה נמי:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:7
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:6:3:7)

**וע"ז** אומר רב עוקבה בשם רבנן דתמן לגדולה הן נידונות ואינן נידונות לקטנה (פי' שאף דהוי פחות מג' ופחות מג' אמרינן לבוד אעפ"כ כיון דלא עשאום לשם לחי אלא דהוי לחי ממילא ע"י לבוד בכה"ג לא אמרינן דהוי לחי והוא משום דהוי כמו לחי העומדמאיליו ולא סמכינן עלה מאתמול ג"כ בשלמא הגדולה מותרת דנעשית תחילה לשם מחיצה ואע"ג דנפרצה מ"מ נשאר שלשה טפחים מכאן ושלשה טפחים מכאן ע"כ מותר משא"כ הקטנה דצריך להתיר ע"י לבוד ונפרצה בשבת ע"כ כיון שנעשית מאילי' ע"כ אפי' אי אמרינן דנראה מבחוץ ושוה מבפנים מ"מ הרי הועמד לשם לחי אבל כאן ההיתר ע"י לבוד נעשית מאיליו ולא הועמד לשם לחי ואיפשר דע"כ אומ' בשם רבנן דתמן דהיינו רבנן שבבבל דפליגי בזה אי לחי משו' מחיצה או לחי משום היכר ולכ"ע בעינן דסמכינן ע"ז מאתמול וע"כ לגדולה מהני דמ"מ הועמד מתחילה לשם מחיצה ע"כ יוכל להעשות לחי אבל בקטנה להתירה ע"י לבוד כיון דלא סמכינן מאתמול לא מהני משום לחי וזהו דווקא לרבנן דתמן אבל לשיטת הירושלמי שהבאתי (בה"ד) הא דקאמר הריני אוסר להם משום קורה ולשבת הבאה אני מתיר לכם משום לחי שיהיו יודעין שאם ינטל הדקל שהוא אסור לטלטל אית דבעי מימר דלא יהוון סברין כר' יהודה כו' משמע אבל בלא"ה הי' סומך על הדקל אע"ג דלא סמיך עליו מאתמול אלמא דהירושלמי לא בעי דסמכי' עליו מאתמול א"כ לא יתורץ במה שאמר לגדולה הן נידונות ואין נידונות לקטנה לפי מה שביארתי שהטעם משום דלא סמכי עליו מאתמול וע"כ אומר רב עוקבא בשם רבנן דתמן דווקא דהיינו בשם רבנן שבבבל דס"ל דבעינן דווקא דסמיכי עליו מאתמול]:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:8
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:8](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:6:3:8)

**ולפי"ז** איפשר לומר דאפי' אי אמרינן דלא מיירי במשוכין יותר מעשר אעפ"כ אינו מותר בנראה מבחוץ ושוה מבפנים. כיון דלא סמך ע"ז מאתמול רק הגדולה ניתרת ע"י מה שנשאר שלשה טפחים לכאן ושלשה טפחים לכאן משום דמה שנשתייר הי' מאתמול ג"כ לשם מחיצה ואיפשר לומר בפשיטות דלגדולה נידונות ולא לקטנה משום דכיון דלא הועמד לשם הקטנה ע"כ לא הוי לחי. וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ט"ז) ורבא לטעמיה דאמר לחי משום היכר אי עביד בידים הוי היכר ואי לא לא הוי היכר כו' ת"ש דרב הוה יתיב בההיא מבואה הוה יתיב רב הונא קמיה אמר ליה לשמעיה זיל אייתי לי כוזא דמיא כו' לא סבר לה מר לסמוך אדיקלא כו' מי סמכינן עלה מאתמול טעמא דלא סמכינן הא סמכינן הוי לחי. וא"כ איפשר לומר דרבנן דתמן סבירי להו כמו רבא דלחי הוא משום היכר וע"כ בעינן דעביד בידים וע"כ אומר בשם רבנן דתמן דלהירושלמי סמכינן אדיקלא אע"ג דלא סמכינן עלה מאתמול] אף עפ"כ איפשר לפרש כמו שביארתי דהטעם דלשיטת הירושלמי מיירי בנפרצה בשבת וע"כ אמרינן דנידונות הן לגדולה ואין נידונות לקטנה משום דלא סמכינן עלה מאתמול וכמו שאבאר:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:9
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:9](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:6:3:9)

**והא** דלא משני בש"ס דילן הכי היינו טעמא משום דאמרינן בעירובין (דף צג) בעי רב הושעי' דיורין הבאין בשבת מהו שיאסרו אמר רב חסדא ת"ש חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה אמר רבה אימר מבעוד יום נפרצה א"ל אביי לא תימא מר אימר אלא ודאי מבעוד יום נפרצה דהא מר הוא דאמר בעי מיניה מרב הונא כו' ואמר לי שבת כיון שהותרה הותרה ובגמרא דילן (דף ט') אמרינן אמר רבה ומותבינן אשמעתין כו' ולרבה מיירי מתניתין דמבעוד יום נפרצה וע"כ לא משני הש"ס דילן לגדולה הן נידונות ואין נדונות לקטנה לפי מה שבארתי שהטעם הוא מחמת דלא סמכו מאתמול דכיון דמבעוד יום נפרצה. וכמו דאיתא בש"ע או"ח (סי' שס"ג) דאם לא היה שם לחי אחר מע"ש כאלו סמכו עליו דמי וע"כ לא יוכל לשנות כמו הירושלמי דלגדולה הן נידונות ואין נידונות לקטנה דכיון דנפרצה מבעוד יום כאלו סמכו עליו מאתמול דמי אבל בירושלמי איתא היה משוך אבא בר רב הונא אומר רואין אותו כאלו הוא כנוס התיב רב חסדא והתנינן חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה ויעשו כותל גדול' כלחיים אצל כותלי קטנה והותרה קטנה וע"כ אומר רב עוקבא בשם רבנן דתמן לגדולה הן נידונות ואין נידונות לקטנ' דהא לרב חסדא מיירי מתניתין דנפרצה בשבת וכמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"ג ושם) בעי רב הושעי' דיורין הבאין בשבת מהו שיאסרו אמר רב חסדא ת"ש חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה (פי' דאלמא דיורין הבאין אוסרין א"כ אליבא דרב חסדא מיירי שנפרצה בשבת) וע"כ משני לגדולה הן נידונות ואין נידונות לקטנה:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:10
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:6:3:10](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:6:3:10)

**[וכן** משמע שיטת הירושלמי (פ"ט ה"ב) גג גדול הסמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסור כו' מפני' פליגא על שמואל חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה ויטלטלו בה עד מקום מחיצות חברי' אמרין קומי ר' יוסי כו' מה דמר שמואל בשבת זו מה דהיא מתניתין בשבת הבאה כו' וזהו אליבא דשמואל שסובר דדיורין הבאים בשבת אינם אוסרין אבל הירושלמי סובר דיורין הבאין בשבת אוסרין ולא אמרינן כיון דהותרה הותרה. ואיפשר שסובר הירו' דלענין מחיצות טפי עדיף ואמרי' כיון דהותרה הותרה. וכמו דאמרינן בעירובין (דף י"ז) ור' יצחק אנא דאמר אפי' לר' יהודה עד כאן לא קאמר ר' יהודה אלא דאיתנהו לדיורין הכא ליתנהו לדיורין וזה גרע טפי ממחיצות. וע"כ אמרינן בירושלמי ופ"ב דעירובין) באו מים בשבת כבר נכנסה שבת באיסור חרבה הבאר כבר נכנסה שבת בהיתר ובש"ס דילן בעירובין (ד' כ') אמרינן בעא מיניה אביי מרבה יבשו מים בשבת א"ל כלום נעשית מחיצה אלא בשביל מים מים אין כאן מחיצה אין כאן אלמא דלא אמרינן דשבת כיון שהותרה הותרה. אלא דלשיטת הירושלמי דיורין גריעא ממחיצות ובירו' (פ"ק דעירובין) היך עבידא הי' שנים ועירבו עירוב א' כו' (וכן בפ"י דעירובין ה"ד) בעי ר' בא אף לענין מחיצות כן (פי' אי אמרינן כיון דהותרה הותרה). ויתבאר לקמן ודו"ק]:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:7:4:1
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:7:4:1)

**שם** (ה"ז) כותבין עליו גיטי נשים ר' יוסי הגלילי פוסל כו' מ"ט דריה"ג ספר מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים אף כל דבר שאין בו רוח חיים מה ספר דבר מיוחד שאינו אוכל אף כל שאינו אוכל מ"ט דרבנן מה ספר מיוחד שהוא בתלוש אף כל דבר שהוא בתלוש על דעתיה דר"י הגלילי ידות אוכלין כאוכלין נשמעינה מן הדא כתבו על קרן הצבי וגדדו וחתמו ונתנו לה כשר מפני שגדדו ואח"כ חתמו הא אם חתמו ואח"כ גדדו לא ופי' הק"ע טעמא שחתכו מתחילה ולא כתב במחובר לצבי אלא התורף הא אם חתמו ואח"כ חתכו לא (ופי' הק"ע הא לאו חי הוא אלא לאו משום דהקרן מחובר לאוכלין ש"מ דסובר ר"י הגלילי ידות האוכלין כאוכלין והק"ע כ' דמיירי בין בחי ובין בשחוט והפ"מ פי' והא בריית' ריה"ג היא דאי לרבנן איכא תקנתא שיתן לה הקרן עם הצבי אלמא דשמעינן אליבא דריה"ג שכל המחובר לרוח חיים כרוח חיי' היא וה"נ ידות האוכלין המחובר לאוכלין כאוכלין הוא ופירושיהם דחוק מאוד:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:7:4:2
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:7:4:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:7:4:2)

**ע"כ** נראה ני דלא כמו דגרסי כתבו על קרן הצבי וגדדו וחתמו ונתנו לה כשר אלא שצ"ל וגדדו (פי' שגרד האוכלים מבפנים פי' דמיירי אפי' בשחוט והטעם מפני שהוא יד לאוכלין אם יש בשר מבפנים וכמו דאמרינן בחולין (ד' קי"ח) אמר רב אין יד לפחות מכזית כו' ור' יוחנן אמר יש יד לפחות מכזית כו') וע"כ קאמר דאם גרדו מבפנים (פי' שגרד הבשר בפנים שלא יהי' יד לאוכלין). וע"ז אומר כתבו על קרן הצבי וחתמו ונתנו לה כשר משום שסובר דהעיקר היא החתימה ע"כ אם גרדו קודם החתימה כשר דלא הוי יד לאוכלין אבל אם גרדו אחר החתימה א"כ הוי יד לאוכלין וא"כ ש"מ דידות אוכלין כאוכלין לענין גט לריה"ג:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:7:4:3
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:7:4:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:7:4:3)

**שם** ר' אחא בשם ר' מיישא והוא שכתב על זכרותו של קרן אבל אם כתב על נרתיקו כפרוש הוא וכשר נ"ל דקאמר דלר"י הגלילי אינו פסול מפני שהוא מחובר לבע"ח והוי כמו בע"ח או מפני שהוא יד לאוכלין זהו דווקא בזכרותו אבל על נרתיקו כפרוש הוא וכשר ולא הוי כמו בעלי חיים וגם מטעם יד נמי לא הוי וכה"ג אמרינן בחולין (ד' קכ"א) תנן התם החרטום והצפרנים מטמאין ומטמאין ומצטרפין כו' קרנים אמר ר"פ במקום שחותכין ויוצאין מהם דם (ומה שהקשה הק"ע דמ"ט לא הביאוהו הפוסקים דזה הוא דווקא לריה"ג והוא דלא הוי כמו ב"ח ולא כמו יד. אבל לא לענין אם מחוסר קציצה ועיין בתוספות גיטין דנסתפקו אפי' לענין קלף עי' שם ובפ"ב דגיטין שם יתבאר ודו"ק


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:7:4:4
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:7:4:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:7:4:4)

**שם** ר' יונה בעי אף לענין הכשר זרעים כן האיך עבידא חישב עליהן שירדו על הבהמה ומן הבהמה על האוכלין ופי' הפ"מ דכמו דחשיב הבהמה דהוי דבר שיש בו רוח חיים כמחובר וה"נ לענין הכשר כן. [ואיפשר לומר דמיבעי' לי' אליבא דריה"ג והוא כמו שכתבתי בספרי א"ה בסופו על הא דאמרינן בפסחים (ד' כ') אמר רב יהודה אמר שמואל כגון שהי' פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליו ופירש"י להכי נקיט פרה של זבחי שלמים לפי שהעור והבשר לבעלים ומתעסק ליפות העור והבשר ומעבירה בנהר סמוך לשחיטה ומשקין אותה כדי שתהא נוחה לה לפשוט והקשה הקצה"ח שלפי מה שכתב הרמב"ם (פי"ג מה' טו"א) שהכשר בעינן שיהא ברצון הבעלים וכתב הכ"מ (שהרשב"א חולק) וטעמו של הרמב"ם דרצון בעלים בעינן דאי איפשר שרצון אחרים יגרום הטומאה לדבר שאינו שלהם וא"כ האיך איפשר בקדשים הכשר מים כיון דבעינן רצון בעלים וקדשים לית להו בעלים וע"כ אומר כגון ששחט פרה של זבחי שלמים משום דס"ל כריה"ג דקדשים קלים הוי ממון בעלים וע"כ מהני הכשר דהוי רצון בעלים משא"כ בשאר קדשים


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:7:4:5
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:7:4:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:7:4:5)

**והנה** התוספות כתבו בפסחים (ד' כ') ובשעת שחיטה עדיין משקה טופח עליו פי' הקונטרס דאי איפשר שלא יפלו מן העור על הבשר. ואין נראה דא"כ ה"ל תלושין ותלושין לא מיכשרי כיון דדריש שמואל יעמא ממש וליכאאלא חד קרא בהכשר וההוא מוקי לה במחוברים ולהכי נקיט והעבירה בנהר משום דבעי הכשר מן הנהר שהוא מחובר ואומר ר"י דע"י העור הוכשר הבשר דבחולין (ד' קי"ח) פליגי אי יש יד להכשר אבל לכ"ע יש שומר להכשר ובכל העור באו מים בעודם מחוברים וא"כ הא דמשנינן דהוכשר במים הוא דווקא אליבא דריה"ג שסובר דקדשים הוא ממון בעלים והוכשר ע"י שהעבירה בנהר. והוי הכשר ע"י העור כמו שכתבו התוס' וע"כ אומר ר' יונה בעי אף לענין הכשר זרעים כן חישב עליהם שירדו על הבהמה ומן הבהמה על האוכלים וכי היכי דממעט לענין גט דבר שאין בו רוח חיים ה"נ לענין הכשר וא"כ אי איפשר לומר כגון שהעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עלי' אפי' לריה"ג דהא לדידיה לא הוי הכשר וע"י חיבת הקודש אימר דמהני חיבת הקודש לאיפסולי גופי' אבל למימני בי' ראשון ושני לא כמו דאמרינן בפסחים (ד' כ') אימר דמהני חיבת הקודש לאיפסולי גופי' למימני ביה ראשון ושני נמי תיפשוט דבעי ריש לקיש צריד של מנחות מונין בו ראשון ושני' כו' וכן אמרינן בירוש' (פ"ג דחגיגה ה"ב) רשב"ל בעי צריד של מנחות מהו שיעשה מניין. התיב ר' לעזר והא כתיב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא את שטומאתו על ידי מים עושה מנין את שאין טומאתו ע"י מים אינו עושה מנין וע"כ מיבעי' לי' לר"י הגלילי ועל זה אומר או שני' היא דכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ודו"ק]:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:9:2:1
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:9:2:1)

**שם** (ה"ט) מקיפין ג' חבלים זו למעלה מזו וזו למעלה מזו ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו ג' טפחים שיעור חבלים ועוביין יותר על טפח שיהא הכל עשרה טפחים א"ר זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר הא פחות מיכן לא ותני כן הביא דופן של ז' טפחים והגביהו מן הארץ פחות מג' מותר:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:9:2:2
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:9:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:9:2:2)

**הנה** הירושלמי הזה הוא תמוה מאוד והק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד ע"כ נראה לי שיש בכאן וטעות הדפוס וחילוף השורות). וכן צריך להיות הא פחות מיכן לא ותני כן הביא דופן של שבעה טפחים והגביהו מן הארץ פחות מג' מותר. תמן את אמר כל פחות מג' כסתום וכא את אמר כל פחות משלשה כסתום (והוא ט"ס וצ"ל כל פחות מג' אינו כסתום) א"ר זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר.


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:9:2:3
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:9:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:9:2:3)

**ויתבאר** הא שאומר הא פחות מיכן לא והוא כמו דאמרינן בעירובין (דף טז) אמר רב המנונא אמר רב הרי אמרו עומד מרובה על הפרוץ בשתי הוי עומד בעי רב המנונא בערב מאי אמר אביי ת"ש שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח שיהו הכל י' טפחים ואם איתא למה לי יתר על טפח ליעביד פחות משלשה וחבל משהו פחות משלשה וחבל משהו פחות מארבעה וחבל משהו ותיסברא האי פחות מד' היכא מוקים ליה אי מוקים ליה תתאי ה"ל כמחיצה שהגדיים בוקעין בה אי מוקים ליה עילאי אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה אי מוקים לי' במיצעי ה"ל עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות ש"מ עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות הוי עומד והתוספות הקשו ע"ז דאכתי נעביד פחות מג' וחבל משהו ופחות מג' וחצי וחבל משהו ופחות מג' וחבל חצי טפח ומשהו כו':


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:9:2:4
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:9:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:9:2:4)

**וע"ז** הקשה בירושלמי הא פחות מיכן לא (פי' דלמה לי יתר על טפח הא יכול להיות בפחות מיכן דליעבד פחות משלשה וחבל משהו ופחות מג' כו' והני כן הביא דופן של ז' טפחים והגביהו מן הארץ פחות מג' מותר המן את אמר כל פחות מג' כסתום וכא את אמר כל פחות מג' אינו כסתום.


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:9:2:5
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:9:2:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:9:2:5)

**וע"ז** אומר אמר רבי זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר (פי' בעשר היינו כמו שמביא הא דתני' דהביא דופן של שבעה טפחים והגביהו מן הארץ פחות מג' כשר וביותר מעשר הוא כמו דאמרינן בשבת (דף ח) כפאה על פיה שבעה ומשהו חייב שבעה ומחצה פטור ופירש"י אבל גבוה ז' טפחים ומחצה והוא הדין לשני משהוין פטור דכי מטא לפחות משלשה סמוך לקרקע אמרינן לבוד במחיצתי' והרי היא כמונחת נמצאו שוליה למעלה מי' ואינו נוחה כולה ברה"ר ובשלא כפאה ליכא למימר לבוד דלא אמרינן לבוד אלא במחיצות וכן אמרינן בירושל' רפ"י דשבת הוציא כו' הואיל ואין כולה ניחה ברה"ר פטור אמר רב שמואל כו' הוציא קורה מרה"י לרה"ר עד שלא הניחה ברה"ר נכנס ראשה לרה"י אחרת הואיל ואין כולה ניחה ברה"ר פטור ואין הטעם משום דעברה דרך מקום פטור דהיינו למעלה מעשרה אלא הטעם הוא כמו דאמרינן בשבת (דף. ט) גבי כוורת והוא דכי מטי פחות מג' סמוך לקרקע אמרינן לבוד כמחיצות והרי היא כמונחת ונמצאת למעלה מי' ואף שפירש"י דדווקא כפאה על פיה ובשלא כפאה ליכא למימר לבוד דלא אמרינן לבוד אלא במחיצות והתוס' פירשו דקאי דווקא ארחב ששה עיי"ש בתוספות וזה נתבאר (רפ"י דשבת ה"ג). ושם ביארתי דאע"ג דאמרינן לבוד בכל הדברים וכמו דאמרינן בגיטין (דף עט) דכל פחות מג' הסמוך לגג הוי כגג וכן אמרינן בעירובין (דף צט) אמר רב נחמן הכא במזחילה פחות מג' סמוך לגג עסקינן דכל פחות מג' סמוך לגג כגג דמי וכן אמרינן בשבת (דף פ) גבי חצי גרוגרת דאם העבירה דרך עלי' חייב והיינו בפחות משלשה והוא משום דאמרינן לבוד אך שיש ב' מיני לבוד וכמו שכתב המ"מ (פט"ו מהל' שבת) דלבוד א' הוא כגון פחות מג' סמוך לגג הוי כגג כה"ג אמרינן בכל הדברים אבל לראות כאלו המחיצות יורדין למטה ונמצאת ראשה למעלה מי'. א"כ צריך לומר לבוד דהוי כסתום וכהאי גוונא לא אמרינן אלא במחיצות. ושם בשבת (רפ"י) ביארתי]:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:9:2:6
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:9:2:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:9:2:6)

**וע"ז** אומר א"ר זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר פי' שאם הוא יותר אין מתחייב הזורק דכיון דמטי פחות מג' סמוך לקרקע א"כ נמצא דראשה למעלה מי' וא"כ אמרינן דלבוד הוא כסתום אעפ"כ לא אמרינן אלא בכה"ג אבל שיהיה לבוד כסתום שיהיה כמו עומד מרובה על הפרוץ בכה"ג לא הוי לבוד כסתום וכה"ג כתב הג"א הביאו המ"א באו"ח (סי' שס"ב) אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא מבטלי מחיצתה היכא שכל א' בפני עצמו רחב יותר מן המחיצה ועומד גמור מרובה על הפרוץ מב' רוחות הוי עומד אבל אלו עומדים פרוצים הם אלא דהוה כמו עומד ע"י לבוד ולא הוי עומד מרובה על הפרוץ ולשיטת הירושל' אפי' אי אמרינן לבוד יהיה עומד מרובה על הפרוץ מרוח א' בכה"ג לא אמרינן דהוי לבוד כסתום. וכמו שאומר א"ר זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר.


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:9:2:7
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:9:2:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:9:2:7)

**וע"ז** אומר אין את בעי מקשי' הכין קשי הביא דופן של שבעה טפחים וכל שהו והגביהו מן הארץ ב' טפחים חסר כל שהוא כו' והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה שהוא (ט"ס וכצ"ל) הביא דופן של ז' טפחים וכל שהוא והגביהו מן הארץ ג"ט חסר כל שהוא והפי' הוא שהביא דופן של ז' טפחים וכל שהוא היינו שחקק בהדופן והניח כל שהוא והעמיד הכל שהוא פחות מג' והוא כמו דאמרינן בעירובין (דף ס"ז) אלא רב המנונא הכי קא מיבעי' ליה כגון דאייתי מחיצות דהוא ז' ומשהו וחקק בה ג' טפחים ושבק ד ומשהו וכמו שפירש"י ושבק בה ד' שלמין למעלה ומשהו למטה. וע"ז קשיא ליה דליהוי מותר בכה"ג:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:9:2:8
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:9:2:8](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:9:2:8)

**וע"ז** אומר ייבא כיי דמר ר' יוחנן העומד והחלל מצטרפין בארבעה והוא שיהא העומד רבה על החלל (ולא סיים) והוא כמו דאיתא בשבת (פי"א ה"ב) רבי זעירא בעי עד שיהא עומד שבכאן ושבכאן. ואם כן בעינן שני עומדים שיהא רבה והכא ליכא אלא עומד א' ודו"ק ועיין בפ"א דסוכה (הלכה י"א):


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:2:1
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:10:2:1)

**שם** (ה"י) מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו ג' טפחים בשיירא דברו דברי ר"י וחכ"א לא דברו בשיירא אלא בהווה כל מחיצה שאינה של כו' אינה מחיצה דברי ר' יוסי בר' יהודה וחכ"א ח' משני דברים:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:2:2
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:10:2:2)

**ואמרינן** בגמ' שם מקיפין בקנים בשיירא דברי ר"י הא יחיד צריך והא ר"י מהשניי (כצ"ל) בין יחיד לשיירא ורבנן לא מהשניי בין יחיד לשיירא (פי' דמיבעי' ליה אם לרבנן יש חילוק בין יחיד לשיירא ואמר נשמעינה מן הדא שיירא שחנת' בתל שהוא גבוה עשרה בנקע שהוא עמוק עשרה כו' (וכצ"ל) מטלטלין בכולה עד בית סאתים ובלבד שלא ישיירו בה בית סאתים פנוי ר' אחא בשם ר' חיננה אפי' אוכפות אפילו עביטין (פי' דמותר לטלטל בכולה אפי' יותר מבית סאתים ובלבד שלא יהיה בית סאתים פנוי מכלים והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בעירובין ודף טז) וחכ"א א' יחיד וא' שיירא נותנים להן כל צרכן ובלבד שלא יהיו בית סאתים פנוי (ופירש"י שלא יקיפו יותר מכדי צרכן בית סאתים וא"כ לפי"ז אין חילוק לרבנן בין יחיד לשיירא:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:2:3
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:10:2:3)

**וע"ז** אומר מילתיה דרב הונא אמרה ובלבד אדם דמר ר' בא בשם רב חונה א' או שנים נותנים להם בית סאתים ג' נותנים להם בית ששת סאין מיכן והילך לפי חשבון (ולפי"ז יש חילוק אפי' לרבנן בין יחיד לשיירא דא' או ב' נותנים להם סאתים אבל שלשה נותנים להם בית ששת סאין. ולפי"ז לשיטתהירושלמי לדברי רב הונא א"כ חכמים נמי סברי דאפי' בשיירא אין ניתנים להן כל צרכן רק בית שש סאין והוא כמו שיטת הש"ס דילן לדברי ר' יוסי בר' יהודה דאמרינן התם א' יחיד וא' שיירא לחבלים ומה בין יחיד לשיירא יחיד נותנים לו בית סאתים שנים נותנים להן בית סאתים ג' נעשו שיירא ונותנים להם בית שש דברי ר"י בר' יהודה וחכ"א א' יחיד ואחד שיירא נותנים להם כל צרכן ולשיטת רב הונא חכמים סברי דאפי' שיירא אין נותנים להם רק בית שש. דהא הוא מפרש דובלבד שלא יהי' בית סאתים פנוי היינו מאדם. ולקמן יתבאר איך רבי יוסי ברבי יהודה סובר לפי שיטת הירושלמי אליבא דרב הונא:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:3:1
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:10:3:1)

**שם** בירושלמי היך עבידא היו שנים ועירבו עירוב א' ובא כו' והוסיף כבר נכנסה שבת באיסור היו ג' ועירבו שנים עירובין ובא כו' ופחת כבר נכנסה שבת בהיתר והנה הק"ע פירש דאם היו שנים וניתוספו עליהם דיורין אמרינן דכבר נכנסה שבת באיסור פי' ואינו מותר רק בבית סאתים היה ג' ועירבו שנים עירובין ובא כו' ופיחת דהיינו שנטל א' מהם והפ"מ פירש שפיחת היינו שפינה כלים וא"כ יש יותר מבית סאתים פנוי. ע"ז אומר כבר נכנסה שבת בהיתר וא"כ הוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' יז) איתמר שלשה ומת א' מהם שנים וניתוספו עליהן רב הונא ורב יצחק חד אמר שבת גורמת וחד אמר דיורין גורמין כו':


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:3:2
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:3:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:10:3:2)

**ולי** נראה שהפי' כך הוא דהא לשיטת הירושלמי אליבא דרב יחיד או שנים אין נותנים להם רק בית סאתים והנה הק"ע כתב כתב הרב"י (בסי' ש"ס) מספקא ליה אם אין נותנים לשנים אלא בית סאתים כיון ששבתו יחד או אם נותנים לכל א' בית סאתים כו' וצ"ע ומכאן משמע מפורש דא' ושנים שוין דלשניהם אין נותנים להם אלא בית סאתים עכ"ל:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:3:3
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:3:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:10:3:3)

**והנה** שגה בזה דהנה בש"ע או"ח (סי' ש"ס) כ' יחיד ששבת בבקעה והקיף מחיצות גרועות כו' עד סאתים מותר לטלטל בכולן מסאתים ואילך אין מטלטלין אלא בארבע וכן הדין אם הם שנים וכתב הט"ז ב"י נסתפק אם רוצה לומר דלשנים נותנים נמי בית סאתים לשניהם ביחד כיון ששבתו או אם רוצה לומר דאין נותנים לכל א' מהם אלא בית סאתים ובפ' כל גגות גבי ג' קרפיפות (דף צג) משמע דלכל א' נותנים בית סאתים דקאמר אמצעי מנופץ כו' אין נותנים להם אלא בית שש ושמא יש לחלק דשאני התם ששבתו כל א' בקרפף שלו. אבל היכא ששבתו ב' בקרפף א' איפשר שאין נותנים לשניהם אלא קרפף א' עכ"ל והביא הט"ז ראיה מדאמרינן פ"ק דרש רב נחמן יחיד נותנים לו בית סאתים ב' נותנים להם בית סאתים ג' נעשו שיירא ונותנים להם שש ואי הפי' דלב' נותנים להם ד' סאים מאי רבותא דג' דנותנים להם שש ולמה לנו מעלה דנעשית שיירא אם נותנים לפי ערך אלא ע"כ דעד ג' אין נותנים להם לפי ערך אלא בב' דווקא יש מעלה דהוה לפי ערך ולמסקנא כל צרכו עכ"ל:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:3:4
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:3:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:10:3:4)

**והנה** כל מה שנסתפק הב"י אם א' או שנים יש להם דין אחד דאין נותנים רק בית סאתים הוא בוודאי רק לפי המסקנא דנותנים להם כל צרכן אבל לא לדברי ר' יוסי בר' יהודה דאמר יחיד נותנים לו בית סאתים שנים נותנים להם בית סאתים ג' נעשו שיירא ונותנים להם בית שש דאל"כ מהו החילוק בין יחיד לשיירא וא"כ לפי"ז דלשיטת רב הונא שאמר דובלבד שלא יהי' פנוי היינו מאדם ודחכמים סברי כמו ריב"י לשיטת הש"ס דילן א"כ ודאי דא' או שנים דין א' להם דאין נותנים להם אלא בית סאתים:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:3:5
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:3:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:10:3:5)

**ובזה** יתבאר מה דבעי ר' בא דהיינו לשיטת ר' בא דאמר שם ר' בא בשם רב הונא א' או שנים נותנים להם בית סאתים וא"כ מבואר דא' או שנים יש להם דין א' וע"ז בעי ר' בא היך עבידא היו שנים ועירבו עירוב א' (פי' וא"כ אין להם רק בית סאתים) ובא כו' והוסיף פי' שעשה מחיצה ביניהם א"כ צריך לכל א' ליתן בית סאתים דהא ליחיד ג"כ נותנים בית סאתים וא"כ אם הבדיל במחיצה ביניהם צריך ליתן לכל א' בית סאתים וע"ז אומר היך עבידא היו שנים ועירבו עירוב א' ובא כו' והוסיף כבר נכנסה שבת באיסור (פי' דאין להם יותר מבית סאתים היו ב' (כצ"ל) ועירבו שנים עירובין (פי' דלאו דווקא שנים עירובין אלא שהי' כל א' לבדו ובא כו' ופיחת כבר נכנסה שבת בהיתר (פי' ונותנים להם בית סאתים לכל אחד כמו שהי' בתחילה כיון דנכנסה שבת בהיתר:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:3:6
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:3:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:10:3:6)

**[ואיפשר** דהא דנקיט ועירבו שנים עירובין הוא כמו דאיתא בעירובין (פ"י ה"ד) ר' בא בעי אף לענין מחיצות כן האיך עבידא היו שנים ועירבו עירוב א' כו' היו ב' (כצ"ל) ועירבו שנים עירובין דהתם בעי לענין אם יכולים לבטל בשבת וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ס"ז) בעא מיני' רב חסדא מרב ששת שני בתים משני צידי רה"ר בשבת ובאו כו והקיפום מחיצה בשבת מהו אליבא דמ"ד אין ביטול רשות מחצר כו' כי תיבעי לך אליבא דמ"ד יש ביטול רשות מחצר לחצר כו' אבל הכא דלא מצו מערבי מאתמול בטולי נמי לא מצי לבטל או דילמא לא שנא וכיון דהתם הבעי' לענין עירוב אם יכולים לבטל ע"כ נקט הכא ועירבו עירוב שנים וכמו דאיתא בירושלמי בהרבה מקומות:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:3:7
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:3:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:10:3:7)

**וא"כ** נתבאר דהבעי' דר' בא הוא אינו כמו דבעי לה בש"ס דילן בעירובין (ד' י"ז) דאמרינן שם איתמר שלשה ומת א' מהם שנים וניתוספו עליהם כו' אלא כמו שביארתי והא דלא מיבעי' בש"ס דילן כמו דבעי לה בירושלמי לענין שנים ובא כו' והוסיף מחיצה או פיחת המחיצה איפשר לומר דמזה מוכח דלמאי דמסיק דאמר ר"נ אחד נותנים לו בית סאתים שנים נותנים להם בית סאתים ג' נעשו שיירא ונותנים להם כל צרכן דהפי' הוא דיחיד נותנים לו בית סאתים שנים נותנים להם בית סאתים לכל א' ועיין בס' אבן העזר) וע"כ לא בעי לה בש"ס דילן כמו הירושלמי דאם היו מתחילה שנים נותנים לכל א' בית סאתים והחילוק בין יחיד לשיירא הוא דבשיירא נותנים להם כל צרכן אבל לשיטת הירושלמי אליבא דר' בא בשם רב הונא דא' או שנים נותנים להם בית סאתים ואין נ"מ בין א' או שנים דאל"ה אין חילוק בין יחיד לשיירא דהא לשייר' נמי אין נותנים להם רק בית שש וע"כ בעי ר' בא אם בא כו' ופיחת או הוסיף וכמו שביארתי ודו"ק]:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:3:8
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:3:8](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:10:3:8)

**שם** בירושלמי ר' רדיפה אמר ר' ניסא שאל מהו ליתן להם ג' ראשי תורין שיהא זה מטלטל בתוך סאתים של זה וזה מטלטל בתוך סאתים של של זה. והנה הפ"מ פי' מהו ליתן להם שלשה ראשי תורין ראש תור הוא באלכסון שראש תור הזה נכנס בשל זה והבעי' היא בשנים שמן הדין אין לכל א' יותר מבית סאתים ומי נימא דהואיל ונכנס ראש בית סאתים של זה בשל זה מותרין הן לטלטל אפילו ביותר מסאתים והנה שגה בזה דלשיטת הירושלמי אליבא דר' בא אמר רב הונא יחיד ושנים שוין הן דאין נותנים להם רק בית סאתים והבעי' הוא דווקא בשלשה דמה דאמרינן בשלשה דנותנים להם בית שש היינו דנותנים לכל א' בית סאתים וע"כ מיבעי' לי' בראש תור א' בית סאתים. וע"כ מיבעי' לי' בראש תור שכל קרפף נכנס בתוך של חבירו אם מותרין להשתמש א' בשל חבירו דאי אמרינן דהוי כל א' וא' לבדו א"כ יש לכל א' בית סאתים או דהוי כמו שהם שלשה ביחד ונותנים להם בית ששת סאין שיהי' כל א' מותר להשתמש בתוך חבירו ואין זה האיבעי' כמו שאומר בש"ס דילן בעירובין (ד' צ"ג) אמר רב יהודה ג' קרפיפות זה בצד זה ושנים החיצוני' מגופפים והאמצעי אינו מגופף ויחיד בזה ויחיד בזה נעשה כשיירא ונותנין להם כל צרכן ודאי אמצעי מגופף ושנים החיצונים אינם מגופפים ויחיד בזה ויחיד בזה אין נותנים להם אלא בית שש התם הוא לענין אם הם בשיירא ונותנים להם כל צרכן שיש להם דין יחידים וע"כ נותנים לכל א' בית סאתים (לפי' הב"י הוא מחמת שהקרפיפים מחולקים ולפי מה שביארתי הדין כך הוא אליבא דרב נחמן דנותנים לכל א' בית סאתים וע"כ תלוי אם האמצעי מגופף או שאינו מגופף אבל הא דמיבעי' לי' בירושלמי היינו לפי שיטת הירושלמי דאפי' שלשה דנעשים שיירא אין נותנים להם אלא בית ששת סאין וכן אם כל א' לבדו נותנים לו בית סאתים אלא דהבעי' הוא אם כל א' נכנס בראש תור בתוך של חבירו אם מותרין הם להשתמש זה בצד זה ודו"ק ולקמן יתבאר בזה תש (פ"ב ה"ה) ודו"ק]:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:4:1
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:4:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:10:4:1)

**שם** בירושלמי ר' אחא בשם רב חסדיי אתי' דר"י בר"י בשיטת אביו וחלוק על אביו בשיטת אביו ביחיד יתר מבית סאתים (נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל) ביחיד פחות מבית סאתים וחלוק על אביו שיירא פחות מבית סאתים (ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל בשייר יתר מבית סאתים):


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:4:2
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:4:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:10:4:2)

**והענין** הוא דקאי אהא דתנן כל מחיצה שאינה של כו' אינה מחיצה דברי ר' יוסי בר יהודה וחכמים אומרים ח' משני דברים ולשיטת הש"ס דילן בעירובין הוא דר' יהודה דקאמר בשיירא דברו היינו ליתן להם כל צרכן ור' יוסי בר יהודה מחמיר יותר מדר' יהודה דאפי' בשיירא אין נותנים להם אלא בית שש כמו דהני' אחד יחיד וא' שיירא לחבלים ומה בין יחיד לשייראלשיירא יחיד נותנים לו בית סאתים שנים נותנים להם בית סאתים ג' נעשו שיירא ונותנים להם בית שש וכן אמרינן ההם אוקמת ר"נ אמורא עליו כו' ברם כך אמרו יחיד נותנים להם בית סאתים שנים נותנים להם בית סאתים ב' נעשו שיירא ונותנים להם כל צרכן רישא ר' יוסי בר' יהודה וסיפא רבנן ופי' רש"י רישא ר' יוסי בר' יהודה דקאמר יחיד בית סאתים דאי לרבנן אפי' ליחיד כל צרכו וסיפא רבנן ומשני אין משום דקאי אבוה בשיטתי' ופירש"י גבי יחיד קאמר ר' יהודה דאין נותנים לו אלא בית סאתים במחיצה כו']. ולשיטת הירושלמי אפי' לרבנן נמי אין נותנים להם כל צרכן. רק נותנים להם בית שש וא"כ תחילה דפליגי ר' יהודה ורבנן דר' יהודה בשיירא דבר דברי ר' יהודה וחכ"א לא דיברו בשיירא אלא בהווה. וא"כ פליגי ביחיד וא"כ אי איפשר לומר דביחיד נותנים לו כל צרכו דהא לשיטת הירושלמי אפי' בשיירא תני' שלא יהי' בה בית סאתים פנוי וקא מפרש רב הונא פנוי מאדם. וא"כ צריך לומר דפליגי ביחיד בבית סאתים במחיצה שאינה גמורה דלרבנן מותר ולר' יהודה אין נותנים ליחיד בית סאתים:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:4:3
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:4:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:10:4:3)

**והא** דתנן כל מחיצה כו' אינה מחיצה דברי ר' יוסי בר' יהודה וחכ"א א' משני דברים וא"כ פליגי בשיירא וא"כ לשיטת הירושלמי לרבנן נמי אין נותנים לו רק בית שש וא"כ צריך לומר דר"י בר"י סובר דאפי' בשיירא אין ליתן יותר מבית סאתים:


###### Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:4:4
[Noam Yerushalmi on Eruvin 1:10:4:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Eruvin/r/1:10:4:4)

**וע"ז** אומר ר' אחא בשם רב חסדא אתי דר"י בר"י בשיטת אביו וחולק על אביו וע"ז אומר בשיטת אביו ביחיד בפחות מבית סאתים (כצ"ל לפי הגהתי) דלר' יהודה דפליג ברישא ביחיד דקאמר בשיירא דברו א"כ פליג על יחיד ואי איפשר לומר ליתן לו כל צרכו כמו שסובר הש"ס דילן דהא לשיטת הירושלמי אפי' לרבנן נמי אין נותנים להם רק בית שש וא"כ פליג על יחיד בפחות מבית סאתים וחולק על אביו בשיירא יתר מבית סאתים דלר' יהודה דלא פליג רק על יחיד א"כ סובר בשיירא דנותנים להם בית שש כמו רבנן ור"י בר"י חולק על אביו ג"כ אפי' על שיירא ביתר מבית סאתים וסובר דבשיירא נותנים להם בית סאתים וע"ז אומר והן אשכחן דר' יהודה אומר ביחיד יותר מבית סאתים צריך כו' ונראה שהוא (ט"ס וצ"ל) ביחיד פחות מבית סאתים צריך כו' פי' מנין לנו שר' יהודה חולק ביחיד אפי' על פחות מבית סאתים דילמא לא פליג ביחיד רק בבית סאתים. ע"ז אומר נשמעינה מהדא דמר ר' אחא כו' כשם שחלוקים כאן כך חלוקים בכלאים וכלאים לא אפי' היא בית רובע (פי' דחולק נמי בכלאים דמחיצה שאינה גמורה אינה מתרת והתם הוא אפי' בית רובע אלמא דר"י פליג אפי' בפחות מבית סאתים וע"כ ר"י בר"י סובר בשיטת אביו ביחיד היינו בפחות מבית סאתים וחולק על אביו בשיירא דבשיירא מודה ר"י לחכמים והוא חולק על חכמים אפי' בשיירא ביותר מבית סאתים וליכא למימר דאינו חולק על חכמים רק בהא דליתן להם כל צרכן דהא לשיטת הירושלמי אפי' לרבנן נמי אין ניתנים להם כל צרכן רק בית שש. וא"כ ר"י בר"י דחולק על חכמים היינו בשיירא יותר מבית סאתים וחולק בזה על ר"י ג"כ דר"י סובר כחכמים בשיירא ודו"ק: