## Noam Yerushalmi on Gittin Chapter 7

###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:1:6:1
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:1:6:1)

**תני** חרש שתרם אין תרומתו תרומה כו' עיין בספרי נחלת יהושע (סי' כ"א) ושם ביארתי:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:2:2:1
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:2:2:1)

**שם** (ה"ב) מתניתין אמרו לו נכתוב גט לאשתך אמר להן כתבו אמרו לסופר וכתב לעדים וחתמו אעפ"י שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ובגמ' אמר לשנים אמרו לפלוני שיכתו' ולפלוני ופלוני שיחתמו ר' זעירא בשם ר' ירמי' מעשה הי' בימי רבי ואמר לא יעשה כן בישראל שמואל אמר יעשה ויעשה ע' מה שביארתי ע"ז (ברפ"ג דגיטין ה"א) אמר לי' מאן את בעי מן רבי כר' יהודה דר' יודה פוסל בגט משום דסתם אשה לאו לגירושין קיימא ושמואל אמר יעשה ויעשה דאע"ג דאמרינן בירושלמי (פ"ב דגיטין ה"ה) דאמרינן שם שמואל אמר צריך שיניח תורפו של גט עמו ואתי כיי דמר רשב"ל כתב תורפו בטופס פסול וכן מביא ראי' בזבחים (ד' ב') מה דאמר שמואל צריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם אך אעפ"כ מכשיר באומר אמרו וכמו דאמרינן בש"ס דילן (ד' ס"ו) ואי סבירא לן דהאי כתבו כתב ידן הוא הא כתב הגט כשר והאמר שמואל אמר רבי הלכה כר' יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח אמרי אי סבירא לן כתבו כתב ידן הוא כתב הגט נעשה כאומר אמרו ומודה ר' יוסי באומר אמרו:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:2:2:2
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:2:2:2)

**עוד** שם רבי ירמי' שאל לשמואל אמר לשנים אמרו לפלוני שיכתוב ואתם חתומו אמר לי' ה"ז גט אלא שהדבר צריך תלמוד מחלפא שיטתי' דשמואל תמן הוא אמר יעשה ויעשה והכא הוא אומר אכן שני' היא ששינו עדותן ופי' הפ"מ דמיירי שהם לא חתמו בעצמן אלא דציוו לאחרים לחתום והוא דוחק דזה ודאי פסול כיון ששינו מציווי הבעל (והק"ע גריס אמר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי ואמר לסופר וכתב וחתמו הן מהו אמר להו ה"ז תצא והדבר צריך תלמוד) ואיפשר לפרש לפי גירסת הירושלמי שר' ירמיה שאל לשמואל אמרו לשנים אמרו לפלוני שיכתוב ואתם חתומו א"ל ה"ז גט אלא שהדבר צריך תלמוד (פי' משום דמילי לא מימסרן לשליח) וע"ז אומר מחלפא שיטתיה דשמואל תמן הוא אמר יעשה ויעשה והכא הוא אמר אכן (פי' דהא שמואל מכשיר באומר אמרו וע"ז אומר שני' הכא ששינו את עדותן (פי' שעדותן לא היה שיאמרו לסופר לכתוב ולפלוני ופלוני שיחתמו שאז כשר באומר אמרו דאע"ג דמילי לא מימסרן לשליח אך כיון שאמר אמרו לסופר שיכתוב ולפלוני ופלוני שיחתמו לא מסר להם שליחותו להיות הם עושים שליח אחר דהא מילי לא מימסרן לשליח אלא הוא בעצמו עשה שליח להסופר על ידיהם וכן להעדים שיחתמו וע"כ לא הוי כמו מילי דלא מימסרן לשליח דזהו דווקא אם הם עושים מרצונם ע"כ הוי מילי דלא מימסרן לשליח אבל כיון שאמר אמרו לסופר הוא בעצמו עשה שליח להסופר ולהעדים אלא שהם יאמרו להסופר לכתוב ולהעדים לחתום אבל אם אמר אמרו לפלוני שיכתוב ואתם חתומו כיון שעשאן עדים שיחתמו ולא סילק שליחותם א"כ איפשר לומר דמה שאמר אמרו לסופר שיכתוב הוא מרצונם והם יעשו שליח להסופר והראי' דהא אמר להם שהם בעצמם יחתמו אלא שאינם יכולים לכתוב ע"כ אמר להם שיאמרו לפלוני לכתוב וע"כ כיון שזה מרצונם א"כ הוי כמו מילי ומילי לא מימסרן לשליח וע"כ אמר שמואל שהדבר צריך תלמוד) וע"ז אומר שני' הכא ששינו עדותן שאמרו שיאמרו לסופר לכתוב והם בעצמם יחתמו ע"כ בכה"ג איפשר דהוי מילי ומילי לא מימסרן לשליח וע"כ אמר שהדבר צריך תלמוד ומחולק בזה עם הש"ס דילן בגיטין (דף סו) דבש"ס דילן קאמר שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו אמרו לשנים כתבו ותנו גט לאשתי ואמר לסופר כתוב ולעדים חתומו כו' אלא לשמואל הא קא מיבעי' ליה אי כתבו כתב ידן אי כתב הגט כו':


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:2:3:1
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:2:3:1)

**עוד** שם ניחא לעדים וחתמו לסופר וכתב לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר כתב תורפו בטופס כשר פתר לה כר' יודה דר' יודה פוסל בטופסין וכתב הק"ע וקשה מי לא מודה ר' יוחנן דאם נכתב שם האיש והאשה שלא לשמה דפסול דהא כתיב וכתב לה לשמה וליכא מאן דפליג בהא כמפורש בהרבה משניות במכילתין וכדתנן פ' כל הגט ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים והא ודאי אין לומר דאם כתב הגט לשמה אפי' שלא מדעתו כשר דהא תנן התם הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום הזמן ואי ס"ד בדעת הסופר תלוי יכתוב שם האיש והאשה דהא ודאי לשמן הוא כותב עכ"ל:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:2:3:2
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:2:3:2)

**והנה** מה שכתב דשם האיש והאשה ודאי פסול אם נכתב שלא לשמה הא התוס' הקשו בגיטין (דף סו) בד"ה הא כתב הגט כשר ואית מאי קשי' לי' נהי דמילי לא מימסרן לשליח הא לר"מ אפי' מצאו באשפה כשר וי"ל דשמואל פסק הלכה כר"א ולית לי' דר"מ אי נמי נהי דמכשיר ר"מ כשמצאו הבעל באשפה היכא שצוה לכתוב מודה ר"מ שצריך לעשות ציוויו כו' א"כ לר"מ אפי' מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:2:3:3
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:2:3:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:2:3:3)

**והנה** כבר ביארתי שיטת הירושלמי בירושלמי ופרק ב' דגיטין ה"ב וברפ"ג דגיטין) דת"ק שאומר הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה כו' ור"י אומר דכ' תורפו בטופס כשר הוא משום דסובר דסתמא לשמה הוא והא שצריך שיניח מקום האיש ומקום האשה כו' הוא כמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ג ה"א) ר' יוסי שאל לר' ירמיה הגע עצמך שזיווג א"ל כן אמר ר' זעירא מכיון שאינו מצוי גזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג (פי' כיון דהשמות אינו מצוי לזווג שיהיו שווין שם האיש והאשה ע"כ אפי' זיווג כמו שלא זיווג) וע"כ צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה: אך זהו דווקא בסופר הכותב טופסי גיטין אבל אם הבעל רוצה לגרש אשתו א"כ ידוע שם האיש והאשה א"כ אפי' בשמות נמי כשר אפי' בלא צווי הבעל דבהא ליכא הטעם כיון שאינו מצוי לזווג וכמו דתנן בגיטין (ד' כ"ב) האשה כותבת את גיטה והאיש כותב את שוברו שאין קיום הגט אלא בחותמיו ובזה אפי בשמות נמי כשר. וע"ז פריך בירו' (רפ"ב דגיטין ה"א) המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב אבל לא בפני נחתם כו' בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו ופריך בגמ' ניחא בפ"נ אבל לא בפני נחתם בפני נחת' אבל לא בפני נכתב כלום קיומו של גט אלא בחותמיו (פי' שהוא כדתנן האשה כותבת את גיטה והאיש כותב את שוברו שאין קיום הגט אלא בחותמיו) וקשה דהא בריש מכילתין תנן המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אך התם לא קשיא דהא צריך לומר בפני נכתב משום שמות האיש והאשה דכיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג ובזה כ"ע מודו לשיטת הירושלמי אך הכא שאומר בפני נכתב חציו ג"כ פסול וע"ז פריך ממתניתין דכלום קיומו של גט אלא בחותמיו וע"ז משני אלא כר' יודה דר' יודה פוסל בטופסין (פי' וא"כ צריך שיהא נכתב הגט לשמה אפי' בטופס והוא משום דסובר דסתמא פסול):


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:2:3:4
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:2:3:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:2:3:4)

**וע"ז** אומר הכא ניחא לעדים וחתמו לסופר וכתב לית הדא פליגא על דר' יוחנן דר' יוחנן אמר כתב תורפו בטופס כשר (פי' וא"כ הכא אפי בשמות האיש והאשה נמי כשר דהא הכא ליכא הטעם דאינו מצוי לזווג דכיון דהאיש רוצה לגרש את אשתו דהא אמרו לו נכתוב גט לאשתך אמר להן כתבו כו' וא"כ אמאי בעינן עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו (אפי' בשם האיש והאשה) וא"כ לר' יוחנן דאמר כתב תורפו בטופס כשר והוא משום דסתמא כשר א"כ הכא שם האיש והאשה נמי דמי לכתב תורפו בטופס דהא הכא ליכא הטעם דאינו מצוי לזווג כו' וע"ז משני פתר לה כר' יודה דר' יודה פוסל בטופסין והוא משום דסובר דסתמא פסול משום דאשה לאו לגירושין קיימא וע"כ צריך שיכתוב הטופס נמי לשמה ועיין לקמן (פ"ט דגיטין ה"ח) על הא דתנן כתב סופר ועד כשר אמר ר' אלעזר דברי הכל היא אמר ר' יוחנן דר' יודה ושם יתבאר עוד בזה ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:3:5:1
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:3:5:1)

**שם** (ה"ג) תמן תנינן הכותב נכסיו לבניו כו' ר' שמעון בן יקים אעיל עובדא קומי ר' יוחנן מהיום ולאחר מיתה מתנתו מתנה מהיום ולאחר מיתה אינו גט (עיין מה שביארתי על זה בספרי נועם ירושלמי רפ"ו דפיאה):


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:3:5:2
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:3:5:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:3:5:2)

**(ה"ג) מהו** שתהא מותרת להנשא ר' חגי אמר מותרת לינשא ר' יוסי אמר אסורה לינשא אני אומר נעשו לו נסים וחיי' עיין בספרי נחלת יהושע (סי' ט"ז) מה שביארתי שם:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:4:5:1
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:4:5:1)

**(ה"ד) ר'** יוסי פתר מתניתא נתיחדה עמו כדי בעילה חוששין לה משום בעילת זנות ואין חוששין לה משום קידושין בבעילה לא נתיחדה עמו כדי בעילה אין חוששין לה משום קידושין בכסף ר' יוסי ב"ר יהודה אף חוששין לה משום קידושין בכסף אמר ר' אבין אתי דב"ש כרבנן וב"ה כר' יוסי ב"ר יהודה (פי' כמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ח ה"ט) אמר ר' יוסי ב"ר בון ב"ש כדעתיהון וב"ה כדעתיהון ב"ש דאינון אמרין לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה אינון דאמרין מזוהמת היא לפני' ואינו חשוד עלי' לפיכך אינה צריכה ממנו גט שני ב"ה דאינוןאמרין אפילו הקדיחה תבשילו אינון דאמרין אינה מזוהמת מלפניו והוא חשוד עלי' לפיכך צריכה הימנו גט שני ואע"ג דקאמר הכא דנתיחדה עמו כדי בעילה חוששין לה משום בעילת זנות א"כ מסתמא מיירי בשראוה שנבעלה א"כ אינה מזוהמת היא בעיניו וא"כ אמאי אין חוששין לה משום קידושין אך איפשר לומר דבראוה שנבעלה אמרינן בגיטין (ד' פ"א) דתני' אמר רשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על שלא ראוה שנבעלה שאינה צריכה הימנו גט שני על מה נחלקו על שראינוה שנבעלה שב"ש אומרים אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובה"א אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וא"כ איפשר לומר דלב"ש דאמרו דלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה ע"כ אפילו בעל לא בעל לשם קידושין דהטעם הוא משום דאין אד עושה בעילתו בעילת זנות והכא סוף כל סוף ה"ז בעילתו בעילת זנות דהא לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה אבל ב"ה דסברי דאפי' הקדיחה הבשילו ע"כ סברי דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וע"כ חיישינן שמא בעל לשם קידושי וע"כ פליגי בנתגרשה דאם הפלוגתא הוא אם אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"ר לפלגי אם נתיחד עם אשה ובעל כיון שראוה שנבעלה אלא ודאי דפליגי דווקא בגרושה ובפלוגתא דב"ש וב"ה ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:4:6:1
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:4:6:1)

**שם** ליידא מילה ר' אליעזר אמר ויורשה כו' עיין בספרי נחלת יהושע (ס' י"ט) ושם ביארתי:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:2:1
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:5:2:1)

**(ה"ה) מתני'** ה"ז גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ה"ז מגורשת ותתן כו' ובגמ' תני לא הספיקה ליתן עד שמת רשב"ג אומר תנתן לאביו לאחיו והיא פטורה מן החליצה ומן היבום אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז ולא הספיק ליתן לה עד שמה רשב"ג אומר אביו או אחיו נותנים לה והיא זקוקה לחליצה וליבום:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:2:2
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:5:2:2)

**[הנה** בספרי נחלת יהושע (סי' ג') הבאתי שם מה שכתב הרמ"א, (ס' רמ"א סעי' ז') בשם הרשב"א כאומר לחבירו שדה זו נתונה לך על מנת שתתן לי מאתים זוז בניו נותנים לו והמתנה קיימת אע"ג דהאומר על מנת שתתן לי לי ולא ליורשי קאמר וא"כ משמע דהא דאמרינן בגיטין (דף עד) ה"ז גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבם לא נתנה זקוקה ליבם רשב"ג אומר נותנת לאביו או לאחד מן הקרובים ואמרינן התם דפליגי מר סבר לי ולא ליורשי ומר סבר לי ואפי' ליורשי היינו דווקא מחמת דאמר ע"מ שתתני לי אבל בלאו"ה אפי' יורשים במשמע והקשיתי ע"ז מהירושלמי דהכא דקאמר אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז לא הספיק ליתן עד שמת רשב"ג אומר אביו או אמו או אחיו נותנים לה והיא זקוקה לחליצה וליבום אלמא דלת"ק דקאמר לי ולא ליורשי הוא הדין אם אמר לה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז ולא הספיק ליתן לה עד שמח אעפ"כ אמרינן דדווקא הוא בעצמו ולא יורשיו והרשב"א עצמו הביא הירושלמי הזה בגיטין וא"כ לרבנן דאמרי לי ולא ליורשי הוא הדין במת הנותן לא מתקיים בנתינת היורשין רק דבירושלמי לא הביא פלוגתא בזה רק רשב"ג לחוד) וכן הקשה בש' המקנה על הש"ע באה"ע (ס' ל"ח סעי' לו) דאם אמר לה התקדשי לי בפרוטה זו ע"מ שאתן לך מנה כו' דאם מת קודם שקיים התנאי אפי' חליצה לא בעי מהא שפסק הש"ע (סי' רמ"א סעי' ז) שכתב הרמ"א שהאומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי מאתים זוז בניו נותנים לו עיי"ש שנדחק בזה מאוד (ותמיהני שלא הביא הירושלמי דהכא דזה תלוי בפלוגתא דרשב"ג ורבנן]:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:2:3
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:5:2:3)

**והנה** כתבתי שם שנראה לי דהאומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי מאתים זוז ומת המקבל מתנה דודאי בניו נותנים והמתנה קיימת כמו שכתב הרשב"א דכיון דכונתו להרוחה מאי איכפת ליה למוכר אם מת הלוקח ובניו נותנים לו ולא פליגי הרשב"א וההג"מ אלא דווקא בנותן מתנה לחבירו ע"מ שתתן לי מאתים זוז ומת הניתן דלהג"מ המתנה קיימת כיון דלהרוחה איכוין ומת ואין העכבה ממנו וכמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' עה) דאם להרוחה קא מכוין כיון שמת ולא איצטריך סובר רשב"ג דכל עכבה שאינה הימנו ה"ז גט והרשב"א איפשר שסובר כיון דבירושלמי אמרינן לקמן (ה"ו) אירע לו אונס ר' יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עביד ור"ל אמר אונסא כמאן דעביד כו' ואמרינן התם ר' יוחנן ור' בא לא סברין כרשב"ג ור"ל ורנב"י סברין כרשב"ג וא"כ כיון דר' יוחנן לא סבר כרשב"ג הלכה כר' יוחנן לגבי ר"ל שסובר דאונסא כמאן דלא עביד וא"כ בנותן מתנה לחבירו ע"מ שתתן לי מאתים זוז אפי' תימא דאיכוין להרוחה מ"מ הא מת ולא היה לו הרוחה וכ"ת כיון דמכוין משום הרוחה ומת הא הין העכבה ממנו והוי מתנה זה אינו דזהו לרשב"ל דס"ל אונסא כמאן דעביד אבל לר' יוחנן דקייל"ן כותיה דאונסא כמאן דלא עביד א"כ הא מת ולא היה לו הרוחה:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:2:4
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:5:2:4)

**אבל** האומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי מאתים זוז ומת המקבל בודאי דבניו נותנים והמתנה קיימת דכיון דמכוין משום הרוחה דידיה א"כ מאי איכפת ליה אם בניו של המקבל נותנים לו כיון דנתמלא הרוחה דידיה והא דמדמה הירושלמי דקאמר אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז ולא הספיק ליתן עד שמת כו' הא כבר ביארתי דזהו דווקא אם מת המקבל ע"כ איפשר לומר דלא נתמלא הרוחה דידיה משא"כ במת הנותן מאי איכפת לי' להמקבל מי שיתן:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:2:5
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:2:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:5:2:5)

**ע"כ** ביארתי שם שזהו דווקא אם כונתו להרוחה ע"כ אם מת הנותן יוכלו היורשין ליתן והא דקאמר בירושלמי ושלמי אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז ומת דהא הכא מת הנותן וביארתי שם עפ"י מה שכתב הר"ן בפ"ק דקידושין בשם הרמב"ן מכאן שמעינן אעפ"י שהתנאי הוא לטובת המקבל תנאה הוי ואע"ג דבעלמא גמרינן מתנאי ב"ג ובני ראובן והתם הוי תנאה לטובת הנותן אפ"ה תנאה דהכא דהוי להנאת המקבל כי הכא מהני ואין הלה יכול לומר הריני כאלו נתקבלתי שהמוכר תלה ג"כ הדבר בתנאי כדי שיוכל לחזור בכל שעה קודם שיתקיים התנאי ולפיכך האומר לחבירו שדי מכורה לך ע"מ שאתן לך מאתים זוז חוזר בזה ובזה וכן כתב הרא"ש בב"ב (דף עז) וז"ל ולי נראה דאפי' אמר זכו בשדה זו לפלוני ע"מ שתתנו לו מאתים זוז יכול לבטל התנאי והמעשה ולא אמרינן תתקיים התנאי בע"כ ותתקיים המעשה למפרע משום דתנאי זה אינו אלא לפטומי מילי בעלמא שהוא טובתו של לוקח ועליה דידיה רמי' לאתנויי ולא על המוכר כו' ואין לומר כיון דלאו תנאי הוא א"כ המעשה קיים ואפי' לא נתקיים התנאי דלטובת המוכר ודאי תנאי הוא ואם חוזר מן התנאי גם המעשה בטל:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:2:6
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:2:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:5:2:6)

**ומעתה** ניחא דהירושלמי דמדמה לפלוגתא דת"ק ורשב"ג בלי ולא ליורשי דצריך לקיים כפי התנאי הוא משום דאם הכונה לצעורי' ע"כ תלוי דווקא בהמעשה ממש ואינה יכולה לומר הריני כאילו נתקבלתי בגיטין (דף עב) ע"כ אומר אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז וע"כ כיון שהתנה התנאי שהוא לטובת האשה ואינה יכולה ג"כ לומר הריני כאילו נתקבלתי ותלוי דווקא בנתינת המאתים זוז ע"כ לת"ק אם מת אינה יכולה לקיים התנאי ולרשב"ג נותנת ליורשיו או לא' מקרוביו והיינו דווקא במתנה בדבר שהוא לטובת המקבל ע"כ תלוי דווקא בקיום התנאי בפועל אבל האומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי מאתים זוז בודאי דהיורשי' יכולים ליתן דכיון דכונתו להרוחה, א"כ מאי איכפת לי' אם היורשים נותנים לו כמו שכתב הרמ"א (בחוה"מ סי' רמ"א) עיין שם שהארכתי בזה]:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:2:7
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:2:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:5:2:7)

**אך** כעת נראה לי דעכ"ז קשה איך מדמה הירושלמי להא דאף בקידושין כן הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן ליך מאתים זוז אי אמרינן דהפלוגתא דת"ק ורשב"ג הוא בהא דאם לי וליורשי או לי ולא ליורשי א"כ איך אומר אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז הא לא פליגי רק בלי ולא ליורשי ע"כ נראה לי דאיפשר לומר דשיטת הירושלמי הוא לא דתלי בהא דלי ולא ליורשי אלא דהפלוגת' הוא דלת"ק אינו יכול להתקיים התנאי ע"י היורשים בין אם היורשים מקבלין או שהיורשים נותנים ולרשב"ג יכול להתקיים התנאי ע"י היורשים בין שהם נותנים בין שהם מקבלין. וע"כ איפשר לומר דלטעמייהו אזלי דלפי מאי דמפרש לקמן בירושל' (ה"ו) דהא דתנן הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים ועל מנת שתניקי את בני שתי שנים מת האב או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט ורשב"ג אומר כזה גט ואח"כ מביא הירושלמי הפלוגתא דר"י ור"ל דר"י סבר אונסא כמאן דלא עביד ור"ל סובר אונסא כמאן דעביד ואמרינן שם ר' יוחנן ור' בא לא סברין כרשב"ג ר"ל ור"נ בר יעקב סברין כרשב"ג וא"כ לרשב"ג אי הוי אונס בקיום התנאי א"כ אונסא כמאן דעביד והמעשה קיימת וע"כ סובר רשב"ג לא הספיקה ליתן עד שמת רשב"ג אומר תנתן לאביו או לא' מן הקרובים והוא דודאי היה ניחא ליה שתתן אפי' ליורשיו דאי לאו הכי היה אונסא כמאן דעביד ותהיה מגורשת אעפ"י שלא נתנה לי' משא"כ לת"ק שסובר דאונסא כמאן דלא עביד ע"כ סובר דאינה יכולה ליתן ליורשיו שכוונתו היה דוקא שיתנו לו אבל בלאו"ה לא תהוי מגורשת דהא ת"ק סובר דאונסא כמאן דלא עביד וא"כ אם מת והתנאי אינו יכול להתקיים שיתנו לו יתבטל הגירושין וע"כ לא ניחא לי' שיתקיים התנאי ע"י יורשיו וע"ז אומר בירושלמי אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז ולא הספיק ליתן לה עד שמת רשב"ג אומר אביו או אחיו נותנים לה והיא זקוקה לחליצה ויבום והוא ג"כ מטעם זה דאם לא יוכלו היורשים ליתן לה א"כ תהיה מקודשת דהא אונסא כמאן דעבד וא"כ כיון שאפי' לא יתנו היורשים תהיה ממ"נ מקודשת והוא רוצה בהתנאי אע"ג שהוא לטובתה אך התנאי הוא לטובתו שאם לא ירצה ליתן יבטל הקידושין ע"כ ודאי כונתו שיוכל להתקיים התנאי ע"י היורשים וע"כ אם לא ירצו היורשים ליתן יתבטל הקידושין והוא שאם יהא התנאי בדוקא שיתנו לו א"כ תהיה מקודשת דהא אונסא כמאן דעביד ואף שביארתי בספרי (שם) שאם התנאי הוא לצעורי לא הוי אונסא כמאן דעבד כיון שכונתו בהמעשה ממש דווקא. אך לקמן יתבאר שהירושלמי לאס"ל החילוק הזה בין לצעורי ובין להרוחה ואף בלצעורי נמי אמרינן דאונסא כמאן דעביד וע"כ אמר בירושלמי אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז ולא הספיק ליתן עד שמת דבהא הי' איפשר לומר דבזה מודה דאמרינן אונסא כמאן דלא עביד וא"כ כיון דאונסא כמאן דלא עביד א"כ תתבטל הקידושין דדילמא היה כונתו דווקא שיתן הוא בעצמו אבל אם לא יתן בעצמו יתבטל הקידושין וכי תימא דהא אונסא כמאן דעביד וא"כ אפי' אם לא יתן תהיה מקודשת אך שהוא אפשר שזהו דווקא אם כונתו להרוחה אבל לא אם הכונה לצעורי דבזה לא הוי אונסא כמאן דעבד והכא הוי כמו לצעורי דהתנאי תלוי בהמעשה ממש ואינה יכולה לומר הריני כאלו נתקבלתי וכמו שביארתי דכיון שאומר הרי את מקודשת ע"מ שאתן לך מאתים זוז זה לא הוי משום הרוחה. וע"ז אומר דאף בקידושין כן והוא משום דבקדושין נמי אונסא כמאן דעבד וא"כ אם לא יתקיים התנאי ע"י יורשים תהי' בין כך ובין כך מקודשת ע"כ ודאי ניחא ליה שיתקיים התנאי ע"י היורשין ואם לא ירצו היורשין ליתן ע"כ לא תהיה מקודשת ואף שהירושלמי סובר דבעינן ביטול התנאי בפועל א"כ אם לא ירצו היורשין ליתן נמי תהא זקוקה לחליצה דהא בעינן ביטול התנאי בפועל מ"מ לא תוכל להתייבם]:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:3:1
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:5:3:1)

**עוד** שם אמר ר' יודן בשאבדה באונס אנן קיימין [ואיפשר לומר דר' יודן מפרש דהא דקאמר רשב"ג תתן לו את דמי' הוא משום דסבר דאונסא כמאן דעביד וכמו דאמר רשב"ג לקמן (ה"ו) כל עכבה שאינה ממנה ה"ז גט ואמרינן התם ר"ל ור"נ בר יעקב (פי' דסברי דאונסא כמאן דעביד) סברין כרשב"ג (פי' דאונסא כמאן דעביד) וע"כ אמר רשב"ג תתן לו את דמיה משום דמיירי בשאבדה באונס וא"כ אונס דעביד אך זהו לגבי איצטלית גופא אבל לגבי הדמים ליכא אונס ע"כ אמר תתן לו את דמי' אבל חכמים דסברי דאונסא כמאן דלא עבד ע"כ אומרים דאיצטלית דוקא קאמר ליה:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:3:2
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:3:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:5:3:2)

**וע"ז** אומ' עשו אותה כמתנה ש"ח להיות פטור מן השבועה (פי' דאל"כ מפני מה אנו מאמינין לה שאבדה באונס דילמ' אבדה בפשיעה וא"כ לא שייך בזה אונסא כמאן דעביד אם אבדה בפשיעה) וע"ז אומר אמר ר' יוסי וכא אתינן מיתני שומר חנם להיות פטור כו' (פי' בשלמא בדיני ממונות יוכל להתנות שיאמין להשומר וע"כ מתנה שומר חנם להיות פטור כו' אבל הכא לענין גיטין דהטעם הוא אם אבדה באונס הוא משום דאונסא כמאן דעביד אבל אם לא היה אונס א"כ לא הוה כמאן דעביד וא"כ איך מגורשת):


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:3:3
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:5:3:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:5:3:3)

**וע"ז** אומר אלא כשאבדה בפשיעה אנן קיימין דמים עשו אותה כאיצטלית רבנן אמרין אחת זו ואחת זו משום תנאי גיטין. וכבר ביארתי זה הירושלמי (בפ"ג דגיטין ה"ה) בהא דקאמר ר' בא בריה דר' חייא משום תנאי גיטין וביארתי שם דמפני תנאי גיטין היינו כיון שהקפיד בשעת התנאי אעפ"י שכבר נעשה הפעולה אפי' ע"י שינוי התנאי אעפ"כ אינו גט משום תנאי גיטין דכיון דבשעה שהתנה היה קפידא ע"כ אפילו נעשית רצונו בשינוי התנאי אעפ"כ לא הוי גיטא (ואין הפי' משום תנאי גיטין משום דבגיטין לצעורי קא בעי דבירו' לא מצינו מבואר זה החילוק וכמו שאבאר) וע"ז אומר אלא כשאבדה בפשיעה אנן קיימין דמים עשו אותה כאצטלית והוא כמו דאמרינן בגיטין (דף עה) אמר רב חסדא הא מני רשב"ג היא דאמר תתן לו את דמי' הכא נמי איפשר דמפייסא ליה בדמי מתקיף לה אביי אימר דאמר רשב"ג היכא דליתא בעיני' היכא דאיתא בעיני' מי אמר וע"ז אומר דמים עשו אותה כאצטלית דכיון דנאבדה אע"ג דנאבדה בפשיעה אפ"ה כיון דליתא לאיצטלית א"כ הוי דמים כאצטלית ורבנן אמרין אחת זו ואחת זו משום תנאי גיטין (פי' דכיון דבשעה שהתנה א"כ היה צריכה ליתן אצטליתו דווקא ט"כ אף שנאבדה האיצטלית וא"כ כיון דליתא בעיני' א"כ הוי הדמים כמו האיצטלית אך כיון שבשעה שהתנה א"כ לא הוי דמים כאצטלית ע"כ אפי' נאבדה האיצטלית נמי לא תהי' מגורשת ע"י שתתן דמיה וע"ז אומר מחמת תנאי גיטין אבל זה לא מצינו בירושלמי לחלק בין אם כונתו לצעורי או להרוחה כמו שיתבאר לקמן]:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:2:1
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:6:2:1)

**שם** (ה"ו) מתניתין ה"ז גיטיך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני כמה היא מניקתו שתי שנים ר' יהודה אומ' שמונה עשר חודש מת הבן או שמת האב ה"ז גט ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים וע"מ שתניקי את בני שתי שנים מת הבן או שאמר האב אי איפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט ר' שמעון ב"ג אומר כזה גט כלל אמר רשב"ג כל עכבה שאינה ממנה ה"ז גט ובגמ' אמר ר' חייא בר' בא בחייו והוא שתשמשנו כל צרכו והוא שתניקו כל צרכו לאחר מיתה אפי' לא הניקתו כל צרכו אפי' לא שימשתו כל צרכו אלא אפי' שימשתו שעה אח' כו' רשב"ל אמר בחייו אפי' לא שימשתו כל צרכו אפי לא הניקתו כל צרכו אלא אפי' שימשתו שעה, אחת אפי' הניקתו שעה אחת לאחר מיתה אפי' לא שימשתו ולא הניקתו כלום מתניתא פליגא על ריש לקיש כמה היא מניקתו שתי שנים ר' יהודה אומר שמונה עשר חודש אמר ר' אבין בשכר מניקה שנו:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:2:2
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:6:2:2)

**[והנה** הפ"מ פירש על הא דאמר אמר ר' אבין בשכר מניקה שנו כלומר לא דמתניתין מיירי שהתנה על מנת שתניקי את בני אלא בהתנה עליה ע"מ שתתן שכר מניקה להניק את בנו דבהא איכא למימר לצעורי קא מכוין דהוי כאלו התנה עמה ע"מ שתתן מאתים זוז ובדווקא התנה שתתן שכר זמן הנקת הבן דהיינו שתי שנים לרבנן כו':


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:2:3
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:6:2:3)

**והנה** כל דבריו דחוקים דמאי נ"מ בין אם אמר ע"מ שתניקי את בני דאמרינן דכונתו להרוחה וע"כ אפי' הניקתו שעה אחת ובין אם אומר שתשלם שכר הנקה דאז כונתו לצעורי]:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:2:4
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:6:2:4)

**ע"כ** נראה לי לבאר במה שהבאתי בספרי (נ"י סי"ו) מה שכתב הנתיבות בחוה"מ (ס' ס) שהביא מה שכתב הב"י באה"ע (ס' קי"ד) מה שכתב הרשב"א בתשובה שכל המקבל עליו לזון כו' כל זמן שצריך מזונות משמע וכמו שאסר על עצמו סתם שלא יאכל מן המינים שאסור בהם לעולם וכמו דאיתא (פ"ד דנדרים ד' כ"ח) כיון דאמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי איתסרא כל פירי דעלמא עילויה ופרקינן דאמר היום כו' אלמא כל סתם כלעולם דמי והרא"ש בתשובה (כלל ששי סי' צ"ד) כתב שהמקבל לזון את חבירו בסתם או ליתן ק' זהובים לשנה בשנה אחת נפטר כו' ועיין שם שהשגתי על הנתיבות וכתבתי שם דזה הכלל דאם אמר יאסר כל פירות שבעולם עלי איתסרו עליה לעולם היינו בשב ואל תעשה דודאי כונתו לעולם אבל האומר ידור פלוני בביתי דהיינו בקום ועשה כיון שקיים שעה אחת הרי נתקיים וכתבתי שם שהטעם הוא דבשלילת המעשה ודאי כוונתו לעולם דכיון שהוא בשלילת המעשה א"כ אין לומר שהמעשה הוא הזמן ע"כ ודאי כונתו לעולם אבל בדבר שהוא בקום ועשה א"כ איפשר שיהי' השיעור כפי שיוכל אותה מעשה להתקיים ע"כ די בשעה אחת עיין שם שהארכתי בזה:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:2:5
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:2:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:6:2:5)

**וע"ז** אומ' רשב"ל אמר בחייו אפי' לא שימשתו כל צרכו כו' אלא אפי' שימשתו שעה אחת אפי' הניקתו שעה אחת (פי' כיון דאמר ע"מ שתשמשי את אבא א"כ תלה תנאי במעשה דשימוש או דהנקה ע"כ די אפי' בשעה אחת (וכמו שביארתי דבקום ועשה די בשעה אחת כפי שיעור אותו המעשה) ואחר מיתה אפי' לא שימשתו ולא הניקתו כלום (דכיון דאמר ע"מ שתניקי את בני וא"כ הי' כונתו אם יצטרך להנקה) (ולא משום דאונסא כמאן דעביד דהא בזה פליגי ת"ק ורשב"ג בסיפא והוא דהתם אמר ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים וע"כ כיון דאמר שתי שנים ע"כ אם מת תלוי בזה אם אונסא כמאן דעביד אבל הכא כיון שאמר ע"מ שתניקי את בני א"כ לא הי' כוונתו אם ימות ואין למי להניק) (ועוד איפשר דר"ל אזיל לטעמי' שסובר דאונסא כמאן דעביד וסובר דהלכה כרשב"ג):


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:2:6
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:2:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:6:2:6)

**וע"ז** אומר מתניתא פליגא על ר"ל כמה היא מניקתו שתי שנים ר' יהודה אומר שמונה עשר חודש (פי' וא"כ מוכח דדוקא שנים עשר חודש) וע"ז משני בשכר מניקה שנו (פי' וע"כ כיון דלא תלה במעשה דהנקה אלא בשכר א"כ ודאי כוונתו לשכר הנקה של ב' שנים דאל"כ איזה זמן תתן אבל אם תלה במעשה דהנקה גופא ע"כ השיעור הוא אם הניקה אותו שעה אחת או שימשתו שעה אחת [והא דאמרינן בש"ס דילן בגיטין (ד' ע"ב) בעא מיני' ר' אסי מר' יוחנן הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין לך מהו כו' א"ל אינה מגורשת איתיבי' האומר לחבירו קונם שאתה נהנה לי אם אי אתה כו' יכול להתיר נדרו שלא כו' ר"מ אומר עד שיתן וחכ"א אף זה יכול להתיר שלא כו' ואומר הריני כאילו התקבלתי הכי השתא התם לצעורי קא מכוין הכא להרוחה קא מכוין לית ליה להירושלמי והכי משמע בהירושלמי (פ"ח דנדרים ה"ז) ר' יסא בעא קומי ר' יוחנן מתניתא דרשב"ג דרשב"ג אומר כל עכבה שאינה הימנ' ה"ז גט א"ל שני' הכא מפני פתיחת נדר אמר ר' יוסי ולא נדרים שאינו צריך היתר חכם אנן קיימין (פי' דהא תנן שיכול להתיר את נדרו שלא עפ"י חכם אמר ר' יונה לא בלבד התולה נדרו בדבר אנן קיימין כו' יכול הוא מימר ליה לא בעית אלא למבדקינך כיון דחמיתך מצטער הרי אני כאלו נתקבלתי וא"כ משמע משום דלא הי' כוונתו מתחלה רק למבדקיני' אבל בכל התנאים אינו יכול לומר הריני כאלו נתקבלתי]:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:3:1
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:6:3:1)

**עוד (שם)** אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן סדר סימפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדש לך כו' ע"מ ליתן לך מיקמת פלן ומכניסינך ליום פלן דאין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עליך כלום אירע לו אונס ר"י אמר אונסא כמאן דלא עבד ריש לקיש אמר אונסא כמאן דעבד על דעתי' דריש לקיש אין הוה צריך למיעבד ואין אתא יום פלן ולא כנסתה לא יהי' לי עליך כלוםופי' הפ"מ דלרשב"ל שסובר דאונסא כמאן דעבד א"כ יכול לפטור עצמו בטענת אונס ועל זה אומר אין צריך למיעבד (פי' אין צריך למיעבד שלא יוכל לפטור עצמו בטענת אונס) ע"ז אומר אין אתא יום פלן ולא כנסתה לא יהוי לי עליך כלום ופי' הפ"מ דהתקנה הוא באם חזרה האשה והתנה עמו. וכבר הבאתי בספרי נחלת יהושע מה שכתב האבני מילואים ג"כ שהפי' הוא שמודה ר"ל היכ' דהאשה מתנ' התנאי דאין אתא יום פלן כו' ע"כ לא אמרי' אונסא כמאן דעביד והקשה שם דא"כ איך מדמה הירושלמי להך דאצטלית דהתם המגרש הוא דמתנה ובדידי' דמגרש תלוי א"כ גם לר"ל הוי נמי כמאן דלא עביד וביארתי שם שהפי' הוא שלא יכתוב אין אתא יום פלן ולא כנסתיך דהיינו על פועל המעשה שלא יכנסנה דבזה סובר ר"ל דאונסא כמאן דעביד אלא שיכתוב בהסמפון דאין אתא יום פלן ולא כנסת לי (פי' שלא תהא כנוסה לי שאיך שיארע אך שלא תהא הענין של הכניסה שאם הוא אומר ולא כנסתיך משמע שתלוי ברצונו ובפעולתו וע"כ אם אירע לו אונס מאי הוי לי' למיעבד כיון שרצונו היה לכנוס אך שלא היה יכול אבל אם אמר שלא כנסת לי המשמעות שלא תהא כנוסה אם ברצון או באונס אך שלא יהיה כניסה אז יהי' הקידושין בטילין וכמו שכתב המהרי"ט (ח"א שאלה קל"א) דבפ' כל הגט (ד' ל') הקשו התוס' אהא דקאמר וכי יהיב לה תרקבא דדינרי כו' וא"ת כי יהיב לה כו' אמאי לא הוי גיטא הא לא איפייסה ואומר ר"י דאי לא מפייסנא משמע אם לא אטרח לפייסה בדבר גדול ואי יהיב לה הרי טרח לפייסה וקיים תנאו אעפ"י שלא נתפייסה וכתב המהרי"ט דמשמע מדבריהם שאם היה אומר אם לא מתפייסה אפי' יהיב לה תרקבא דדינרי לא מקיים תנאה דהא לא מתפייסא וה"נ כיון שאמר שאם לא תהא כנוסה ביום פלן לא יהוי לי עליך כלום אפי' הוי אונס הוי כמאן דלא עביד דהא מ"מ לא נתהוית כנוסה]:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:3:2
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:3:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:6:3:2)

**וכעת** נראה לי על מה שהבאתי בספרי נחלת יהושע (סי' ג') מה שהקשה הקצה"ח מהא דתנן בגיטין (ד' ס"ו) כולכם כתובו א' כותב וכולם חותמין לפיכך אם מת א' מהן ה"ז גט בטל והקשה הקצה"ח דלמאי דפליגי ר"י ור"ל בירושלמי דר"ל סובר אונסא כמאן דעביד וא"כ אם מת א' מהם אמאי הוי גט בטל הא אונסא כמאן דעביד ותירץ דפליגי בגיטין (ד' י"ח) ר"י ור"ל וסובר ר"י דשנים משום עדים וכולם משום תנאי ור"ל סבר דכולם משום עדים והשתא ניחא שפיר דר"י ס"ל דאונסא כמאן דלא עביד וע"כ אם מת א' מהן אע"ג דשנים משום עדים וכולן משום תנאי אעפ"כ הא ס"ל דאונסא כמאן דלא עביד ור"ל דס"ל בירושלמי דאונסא כמאן דעביד ס"ל דכולם משום עדים וע"כ כיון שהם בתורת עדים ע"כ אם מה א' מהן בטל כיון דמשום עדים הן ולא משום תנאי ומזה הוכיח כמו שכתב הש"ך (ס' כ"א) דהגירסא בדברי ר' יוחנן אונסא כמאן דלא עביד ור"ל ס"ל דאונסא כמאן דעביד וע"כ ניחא דאזלי לטעמייהו דאם הי' הגירסא כמאן דלא עבר ברי"ש לא יתיישב


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:3:3
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:3:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:6:3:3)

**[**והנה הקצה"ח לא ראה הפלוגתא דר"י ורשב"ל בירושלמי דבירושלמי (רפ"ב דגיטין) איתא שם בהיפך מן הש"ס דילן דאמרינן שם היה מחותם בארבעה ואמר בפני נכתב ובפני נחתם בשני עדים אילין תרין חורנא כו' תפלוגת' דר"י ור"ל דאתפלגו אמר לעשר' חתמו בגט והוחתמו מקצתן היום ומקצתן למחר ר"ל אמר כשר והשאר על תנאי ר"י אמר פסול עד שיחתמו בו ביום וע"ש בק"ע שהביא תשובת הרא"ש והכריע דהגירסא הוא עיקר בהירושלמי כמו שמוכח בכמה מקומות בירושלמי כמו שהביא שם הק"ע ולפי"ז קשה כיון דר"ל סובר דכולן משום תנאי (ולשיטת הירושלמי) א"כ אם מת א' מהם אמאי הגט בטל הא ר"ל ס"ל דאונסא כמאן דעביד (וכמו שמוכח מכל הפוסקים שפסקו כר"י לגבי ר"ל דאונסא כמאן דלא עביד דאונס רחמנא פטרי' אמרינן אבל אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן) וא"כ אם מת א' מהן נמי נימא אונסא כמאן דעביד מידי דהוי אכל תנאי דעלמא:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:3:4
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:3:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:6:3:4)

**והנה** (שם) תירצתי דלא אמרינן אונסא כמאן דעביד אלא דוקא אם כוונתו להרווחה אבל אם כונתו לצעורי לא הוי אונסא כמאן דעביד כיון דבעי לצעורי דווקא וע"כ הכא ודאי בעדים אם אמר לעשרה דודאי אין כונתו להרוחה דמה יהיה לו ריוח בזה וע"כ לא הוי אונסא כמאן דעביד אפי' לר"ל אך לפי מה שביארתי לעיל דהירו' אינו מחלק בין להרוחה בין לצעורי אם כן לא יתיישב ודוחק לומר דלשיטת הירושלמי דבזה פליגי ת"ק ורשב"ג וכמו דאמרינן לקמן חד בר נש אקדים פריטין לאילפא ונגב נהרא אתא עובדא קומי ר"נ בר יעקב הא אילפא אייתי נהרא (והוא משום דסובר דאונסא כמאן דעביד) אבא בר הונא בשם רבי אבא הוה מצלי דנגב נהרא בגין דיסב פריטי (פי' משום דסובר דאונסא כמאן דלא עביד). א"ר יוחנן ור' בא לא סברין כרשב"ג ר"ל ור"נ בר יעקב סברין כרשב"ג וא"כ כיון דתנאי פליגי בזה דת"ק סובר דאונסא כמאן דלא עביד ורשב"ג סובר דאונסא כמאן דעביד וא"כ אתי מתניתין דגיטין (ד' ס"ו) דאם מת א' מהן ה"ז גט בטל דלא כרשב"ג זהו דוחק:


###### Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:3:5
[Noam Yerushalmi on Gittin 7:6:3:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Gittin/r/7:6:3:5)

**ע"כ** נראה לי דהא דפליגי אם אונסא כמאן דעבד או כמאן דלא עבד זהו דווקא אם הדבר הי' תלוי תחילה ברצונו וע"כ אם אירע לו אונס אח"כ סובר רשב"ל דאונסא כמאן דעביד אבל בתנאי דתחילה לא הי' תלוי ברצונו אלא שהלוי ברצון אחר וע"כ אם התנה ודאי הי' כונתו שאפי' באונס נמי יהי' כמאן דלא עביד כיון שהדבר אין תלוי ברצונו ע"כ אפי' באונס נמי לא הוי כמאן דעבד וע"כ אם אמר לעשרה כולכם כתובו א' כותב וכולם חותמין אפילו אי הוה שנים משום עדים וכולן משום תנאי אעפ"כ כיון שזה אינו תלוי ברצונו אלא ברצונם ואם לא ירצו לחתום הרי הגט בטל אע"ג דמה לו לעשות אם העדים אינם רוצים לחתום וא"כ אין עכבה ממנו וא"כ אין כאן תנאי אלא ודאי שהי' התנאי שלו שאם לא יהי' נחתם בכולם יהי' הגט בטל וה"נ אם מת א' מהם וכמו שביארתי על הא דאמר בירושלמי על דעתי' דר"ל אין הוי צריך למיעבד ואין אתא יום פלן ולא כנסתה לי לא יהוי לי עליך כלום (פי' איך שיהי' אם באונס אם ברצון כל זמן שלא תהא כנוסה לא יהוי לי עליך כלום וע"כ לא הוי אונסא כמאן דעביד אפי' לר"ל וה"נ בתנאי של עדים כיון דזה אינו תלוי לא ברצונו ולא ברצונה א"כ הי' התנאי שלו שאם לא יהי' נחתם בכולם לא הוי גט וע"כ אם מת א' מהן הגט בטל) ודו"ק: