## Noam Yerushalmi on Ketubot Chapter 10

###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:2:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:1:2:1)

**מתניתין** מי שהי' נשוי לשתי נשים ומת הראשונה קודמת לשני' יורשי הראשונה קודמין ליורשי השני' נשא את הראשונה ומתה נשא שני' ומת היא שני' ויורשי' קודמין ליורשי הראשונ' ובגמ' מתניתא לענין כתובה אבל לענין מזונות שתיהן שוות ולכאו' איפשר לפרש דקאי על מזונות מחיים דלית בה דין קדימה והוא דהירו' לטעמיה כמו שביארתי בפ"ה דכתובות דהירושלמי סובר דיכול הבעל לומר לאשה צאי מעשה ידיך במזונותיך וכמו דאמרינן בירושלמי לקמן (רפי"א) אשת איש שאמרה יצאו מעשה ידי למזונותי אין שומעין לה ודלא כמו רב הונא שסובר בכתובות דיכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה ג"כ כיון שמעשה ידיה עיקר א"כ הבעל יכול לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך ע"כ לית בה דין קדימה רק מהרמב"ם (פי"ח מה' אישות הי"ד) מוכח שסובר דהירו' קאי על מזונות אלמנה שכתב הניח נשים רבות אעפ"י שנשאן זו אחר זו ניזונות בשוה שאין דין קדימה במטלטלין וכתב הראב"ד ואפי' ניזונות מן הקרקע לפי שאין חיוב המזונות אלא לאחר מותו וכבר הגיע שעת החיוב לכולן בבת אחת וה"ל כלוה ולוה וחזר וקנה שכולם שווים בו והה"מ פירש דברי הרמב"ם שכמו שלא אמרו חכמים קדימה במטלטלין לפי שיש ללוה למוכרן ולהפקיען מידי שיעבוד המלוה כך לא אמרו דין קדימה במזונות לפי שאם רצה הבעל למכור נכסיו הרי הוא מפקיען מידי שיעבוד מזונות וטעם נכון הוא זה והטעם שכתב הר"א בהשגות מפני שאין חיוב המזונות אלא לאחר מותו אינו נכון ואפי' בכתובה לא תהיה דין קדימה באלמנה שהרי אינה נגבית אלא משעת מיתה והרשב"א כתב בדין המזונות דבשעבוד מזונות הקילו ולי נראה דאין מהירושלמי ראיה דהירושלמי לטעמיה שסובר דשיעבוד דמזונות אלמנה לא אלימא וכמו שביארתי (בפ"ט דכתובות) וכמו דאמרינן לקמן (פי"ג דכתובות ה"ג) אין אלמנה דוחה את הבנים ואין אלמנה דוחה את הבנות כו' ראויה היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה ובירושלמי (פ"ט דב"ב ה"א) ראויה היא לתבוע ולאבד מזונותיה כהדא ארמלתא דר' שובתי הות מבזבזא בנכסי' כו' איתחמון זבנין מן נכסיה ואתית ותבעת פורנא כו' א"כ שיטת הירושלמי דאפי' באונס ג"כ אבדה מזונותי' ועיין מה שביארתי (פ"ט דכתובות ה"ז) וא"כ איפשר שתהא המוקדמת תובעת כתובתה ותאבד מזונותי' והשניה לא תאבד מזונותיה וע"כ ליכא דין קדימה במזונות האלמנה וא"כ אין ראיה מזה לשיטת הש"ס דילן דמשמע שסובר דדוקא מן השופי אבל באונס לא וכמו שהביא הרא"ש בפ"ה דכתובות וח"כ אין ראיה מזה הירושלמי אך משמעות הפוסקים שפסקו כהירושלמי לדינא אפי' לשיטת הש"ס דילן דליכא דין קדימה במזונות:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:4:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:1:4:1)

**עוד** שם אמר בן ננס יורשי הראשונה אומרים ליורשי השני אם כבע"ח אתם טלו את שלכם וצאו ואם לאו אנו ואתם נחלוק בשוה אמר לו ר"ע בני שני' קפצה עליהן ירושת תורה ונוטלין כתובת אמם וחוזרין וחולקים ר' מנא אמר בשיש שם דינר יתר נחלקו אבל אם אין שם דינר יתר אף בן ננס יודה לר"ע בני השני' קפצה עליהן ירושת תורה (כצ"ל) א"ל ר' יוסי ב"ר בון הך דלא תניתא פליגא את עביד לי' פליגא (פי' לדברי ר' מנא שחומר בן ננס טלו את שלכם וצאו משמע דליכא ירושה יותר (וכן פירש"י בכתובות (ד' צ'). וע"ז אומר הך דלא תניתא פליגא את עביד פליגא משום דמשמע מן הברייתא דבאין שם יתר דינר נחלקו וע"ז אומר אלא בשאין שם יתר דינר נחלקו אבל אם יש שם יתר דינר אף ר"ע יודי לבן ננס כו' והוא כמו דאמרינן בכתובות (ד' צ') אמר רבה כו' דכ"ע אחת בחייו וא' במותו יש להם כתובת בנין דיכרין והכא בכתובה נעשית מותר לחבירתה והוא הדין לבע"ח מר סבר כתובה נעשית מותר לחבירתה והוא הדין לבע"ח ומר סבר אין כתובה נעשית מותר לחבירתה והוא הדין לבע"ח ואמינא להו אנא בבע"ח כ"ע לאפליגי דהוי מותר כי פליגי בכתובה מתקיף לה רב יוסף אי הכי ר"ע אומר כבר קפצה נחלה אם יש שם מותר דינר מיבעי' לי' והנה צריך לבאר דבהש"ס דילן פריך עלה רב יוסף אהא דאמר דפליגי אם כתובה נעשית מותר לחבירתה אלא דפליגי בא' בחייו וא' במותו אם יש להם כתובת בנין דיכרין ובירושלמי מסיק בהיפך דר' מנא קאמר דפליגי בשיש שם יתר דינר ופליגי בן ננס ור"ע בא' בחייו וא' במותו ור' יוסי בר בון אמר הך דלא תניתא פליגא את עביד לי' פליגא אלא כשאין שם יתר דינר נחלקו והנה הוא בהיפך שיטת הירושלמי משיטת הש"ס דילן:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:4:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:1:4:2)

**ע"כ** נראה לי לבאר והוא כמו שפירש במשניות בתוס' רע"ק דהטעם הוא דאמרינן בבע"ח כ"ע לא פליגי דהוי מותר והוא משום דבע"ח דנוטל מיקרי בזה קיום נחלה דאורייתא אבל בכתובה דהם מקבלין ולא פורעין (והיינו במותר שתיהן לא מקיימי נחלה דאוריית') אלא דאנן קיי"ל דאפי' כתובה נעשית מותר וא"כ יש לומר דהטעם דכשמת והשני' קיימת הי' בזה דין כתובת בנין דכרין כיון דהאם נוטלת דהוי כבע"ח ומשום הכי אף שמתה אח"כ והיורשים דידה מקבלים ולא פורעים מ"מ הוי כמרובים ונתמעטו ועוד ביאר בזה דהטעם דבע"ח נעשה מותר ולא כתובה יש לומר הטעם דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה א"כ קודם שגובה הבע"ח יש כאן מותר דינר ואף דהבע"ח בא וגובה הוי כמרובים ונתמעטו וכיון שכן יש לומר דההפרש בין בע"ח לכתובה כיון דכתובה בחזקת אלמנה לחד תירוצי בתוס' כתובות (דצ"ו) יש לומר דמיד כשמת הוי כשגבתה האלמנ' ולא מקרי מרובים ונתמעטו אלא דאנן קיי"ל דאף כתובה נעשית מותר היינו משום דמכל מקום הוי מחוסר גוביינא ומקרי מרובים ונתמעטו:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:4:3
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:4:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:1:4:3)

**וא"כ** יש לומר דלשיטת הירושלמי פליגי בזה בן ננס ור"ע דבן ננס סובר דבעל חוב וכן כתובה נעשית מותר לחבירתה והטעם דבן ננס לטעמי' שסובר דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"י דכתובות ה"ה) ר אבינא בשם שמואל לשטר א' שיצא על חמשה (כצ"ל) לקוחות כולם חולקים בשוה שסובר כיון דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה א"כ ליכא דין קדימה וכמו שאבאר לקמן וע"כ כיון שבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה א"כ הי' מותר דינר ואח"כ נתמעט ור"ע סובר דמכאן ולמפרע הוא גובה וא"כ ליכא מותר דינר וכמו שאומר אח"כ החוב ממעט ודכוותה החוב מרבה (פי' כיון דלר"ע שהלכה כמותו החוב ממעט והוא דלמפרע הוא גובה וא"כ החוב נמי מרבה דהוי כמו שיש שם מותר דינר דכיון דבע"ח מכאן ולמפרע הוא גובה א"כ הוי כאלו גבו מתחילה וא"כ יש שם מותר דינר) וע"ז אמר ר' יוסי ב"ר בון הך דלא תניתא פליגא את עביד פליגא (פי' דאי כשאין שם מותר דינר רק אם כתובה נעשית מותר לחבירתה א"כ מצינו דפליגי בזה בן ננס ות"ק) והוא דלבן ננס מכאן ולהבא הוא גובה הוי כמו מרובים ונתמעטו ע"כ יש להן כתובה בנין דכרין משא"כ לר"ע דלמפרע הוא גובה א"כ לא הי' מתחילה מותר דינר וע"כ כיון דמצינו דפליגי בזה במשנה אחרת הכי נמי פליגי בזה נמי לענין כתובת בנין דכרין אבל בא' בחייו וא' במותו לא מצינו דפליגי בזה וכל זה הוא לשיטת הירושלמי דפליגי לקמן בן ננס ות"ק אם גובה למפרע או לא אבל לשיטת הש"ס דילן בכתובות (ד' צ"ד) דפליגי בבע"ח מאוחר שקדם וגבה אם מה שגבה גבה ע"כ אמר רב יוסף דפליגי בא' בחייו וא' במותו אם יש להם כתובת בנין דכרין ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:5:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:1:5:1)

**עוד** שם והחוב ממעט ודכותה החוב מרבה כבר ביארתי דהירושלמי סובר (דלא כהש"ס דילן (ד' צ') דאמר רבה ואמינא להו אנא בבע"ח כ"ע לא פליגי דהוי מותר דינר) אלא דפליגי בזה אם בע"ח נעשה מותר דינר וא"כ סובר ר"ע דבע"ח אינו נעשה מותר דינר וא"כ החוב ממעט ולפי מה שביארתי דהטעם הוא דלמפרע הוא גובה א"כ החוב מרבה ג"כ. וכמו דאמרינן בב"ב (ד' ק"מ) ב"ח מהו שימעט בנכסים מי אמרינן כיון דכי מיית נמי אית לי' ממעיט או דילמא כיון דמחוסר גוביינא לא ממעיט וכן אמרינן לקמן בירושלמי (פי"ג ה"ג) כמה דאת אמר חוץ מכתובתה חוץ מקבורתה חוץ ממלוה בעדים שש חוץ ממלוה בשטר אלמא דלענין נכסים מועטים בע"ח ממעיט וע"ז בעי לה החוב ממעט (פי' דאנו רואים כאילו נגבה מתחילה) (ודכותה החוב מרבה) האיך עבידא הי' שם שדה והיא עתידה לחזור ביובל את רואה אותן כאלו היא מוחזרת). והנה המפרשים הק"ע והפ"מ פירשו דהאיך עבידא קאי אהא דקאמר בתחילה ודכותה החוב מרבה וע"ז אומר האיך עבידא הי' שם שדה והיא עתידה לחזור ביובל והוא שהוקשה להם דהא תנן לקמן (ה"ג) היו שם נכסים בראוי אינה כבמוחזק ופי' הרע"ב במשניו' כגון עסקא שביד אחרים או הלוה אך זה לא קשה דאע"ג דגבי בכור הוי מלוה ראוי אעפ"כ לא לענין כל הדברים הוי מלוה ראוי וכמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' פ"ד) בד"ה לכתובת אשה תימא דהא דתנן בבכורות (ד' נ"ב) דאין אשה נוטלת בראוי ומלוה הוי ראוי לרבנן וצריך לחלק דדוקא גבי בכור הוי מלוה ראוי ולא לכתובת אשה ועוד לפי מה שביארתי (פ"ד דכתובות ה"ב) דלשיטת הירושלמי לא הוי מלוה ראוי לגבי בכור נמי וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קכ"ד) שלחו מתם בכור נוטל פי שנים במלוה אבל לא בריבית כו' לעולם רבנן ומלוה כמאן דגבי דמי' וע"ז אומר ודכותה החוב מרבה כיון דהוה מעיקרא כמאן דגבוי דמי והא דתנן לקמן היו שם נכסים בראוי אינו כבמוחזק היינו כמו שפירש"י שראוי ליפול להם ירושה מאבי אביהם אחר מות אביהם והא דקאמר האיך עבידא הי' שם שדה והיא עתידה לחזור ביובל את רואה אותן כאלו היא מוחזרת היא בעי' בפני עצמה:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:6:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:1:6:1)

**עוד** (שם) האיך עבידא קידש רחל וכנס לאה וחזר וכנס רחל על דעתין דרבנן רחל קודמת (פירוש לרבנן דסברי דכתובה מן האירוסין שוה לכתובה מן הנישואין) על דעתי' דראב"ע לאה קודמת (פי' לראב"ע דאמר התם דמן האירוסין אינו גובה את הכל לאה קודמת). אומר אף ר' לעזר מודי מאחר שחזר וכנס רחל רחל קודמת למה זה דומה לא' שלוה מחבירו ואמר לו אם לא החזרתי לך מכאן ועד י"ב חודש יהיו כל נכסי משועבדין לך הגיע י"ב חודש ולא החזיר נשתעבדו הנכסים מכאן ולהבא אבל אם אמר לא יהיו נכסי משועבדין אלא לאחר כו'.


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:6:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:1:6:2)

**עוד** שם ימים שבנתיים תפלוגתא דר"מ ורבנן על דעתיה דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו (והנה בספרי אבי הנחל כתבתי שהמפרשים הק"ע והפ"מ דבריהם דחוקים וכתבתי שם שנראה לי לבאר במה שכתב המקנה בפ"ק דקידושין (ד' י"ב) דשיעבוד הנכסים דמשתעבדין למלוה אי איפשר דמשתעבדי הנכסים ע"י השט"ח וכמו שנקנים קרקעות בשטר כן משתעבדין בשטר דא"כ קשה לפי מאי דקייל"ן אחריות טעות סופר הוא דאפי' לא כתב אחריות נשתעבדו הנכסים בשטר דא"כ במה נשתעבדו כיון שלא כתב הנכסים בשטר ואפי' תימא דט"ס הוא מ"מ לא נכתבו בשטר ואם כן במה נשתעבדו הנכסים. נהי דהקרקעות שהיה ליה בשעת הלואה איפשר דמשתעבדין על ידי כסף כמו שיקנה ע"י כסף מ"מ לפי מאי דקיי"ל בש"ע (סי' קי"ב) דאמרינן בדאקני נמי ש"ס קשה דבמאי משתעבדי עיי"ש שהאריך בזה וכתב שמשתעבדין מן התורה מדין ערב וכמו שפירש"י בב"מ (ד' ס"ו) גבי הא משכנתא באתרי כו' עיי"ש.


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:6:3
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:6:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:1:6:3)

**ובזה** יתבאר הירושלמי דמיבעי' לי' ימים שבנתיים מהו (פי' דקאי אהא דאם לא החזרתי לך מכאן ועד י"ב חודש יהיו כל נכסי משועבדין לך הגיע י"ב חודש ולא חזר נשתעבדו הנכסים למפרע אבל אם אמר לו לא יהיו נכסי משועבדין לך אלא לאחר י"ב חודש לא נשתעבדו הנכסים אלא לאחר י"ב חודש) וע"כ מיבעי' ליה ימים שבנתיים כו' אם קנה נכסים בנתיים אם נשתעבדו אותם הנכסים או לו ותלי בהא אם השיעבוד הוא בכסף א"כ נכסים שקנה אח"כ לא משתעבדי דהא לא הי' בשעת הלואת הכסף שישתעבדו ע"י כסף אבל אם השיעבוד הוא ע"י השטר אז משועבד בשטר נכסים שקנה אח"כ ג"כ דהא כתב לו כל נכסי משועבדין לך וע"כ משתעבדין נכסים שקנו אח"כ דהא כתב לו אם לא החזרתי לך מכהן ועד י"ב חודש יהיו נכסי משועבדין והוי מה שכתב עד י"ב חודש כמו דכתב דאיקני וע"ז אומר על דעתי' דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים דהירושלמי סובר דטעמיה דר"מ דס"ל בפ"ק דב"מ (ד' י"ב) אין בהם אחריות נכסים יחזיר שאין ב"ד נפרעין מהם דהטעם כמו שכתב המקנה דאפי' אחריות ט"ס הוא מ"מ כיון שעיקר השיעבוד בשטר א"כ לא נשתעבדו הנכסים כיון דמ"מ לא נכתבו אחריות נכסים בשטר נהי דאחריות ט"ס הוא אעפ"כ ליכא שיעבוד על נכסים אבל לרבנן דסברי דבכסף נשתעבדו הנכסים וע"כ כיון דאחריות ט"ס הוא ע"כ אפי' לא נכתבו אחריות נכסים בשטר נמי מהני וע"כ לר"מ שסובר דבשטר נשתעבדו הנכסים ע"כ הנכסים שקנה אח"כ ג"כ בכלל נכסים אבל לרבנן דאמרי דבכסף נשתעבדו הנכסים ע"כ אינו משועבד רק הנכסים שהי' בעת הלואת הכסף ועיין בב"ב (ד' קנ"ו) ודלא כהק"ע והפ"מ שנדחקו בזה ופירשו הא דר"מ ורבנן בענינים אחרים ופירשו בדחוקים אך דלפי מה שביארתי קשה דא"כ לרבנן דאמרי דבכסףנשתעבדו הנכסים א"כ איך מהני דאקני לרבנן ובב"ב (ד' קנ"ז) בעי שמואל דאיקני וקנה מהו אליבא דר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא תיבעי' לך דודאי קנה אלא כי תיבעי' לך אליבא דרבנן דאמרי אין אדם מקנה דשלב"ל וא"כ במה הוא משתעבד להנכסים שקנה אח"כ דהא ליתא לכסף]:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:6:4
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:6:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:1:6:4)

**ע"כ** נראה לי דהא דאמר בירו' על דעתין דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו הנכסים הוא דבין לר"מ בין לרבנן משתעבדי הנכסים דנקנה אח"כ (דאיקני מהני לכ"ע לשיטת הירושלמי וכמו דאמרינן בירושלמי לקמן (ה"ו) בההיא דלא כתב לי' כל דאיקני אלמא דאיקני מהני) וזה יתבאר במאי דאמרינן בירושלמי (פ"ב דקידושין) אמר ר' אלעזר דר"ש בן אלעזר היא (פי' הא דתנן הי' אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהי' באחת מהן שוה פרוטה הוא דרשב"א דתני' התקדשי לי בפיקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנב או שנאבד אם נשתייר שם שווה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת במלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או אבדה אפי' לא נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת רשב"א אומר משום ר' מאיר מלוה כפיקדון אם נשתייר שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת [והנה לשיטת הירו' סברי חכמים דבמלוה אפי' לא נשתייר שוה פרוטה מקודשת ולר"מ בעינן דוק' שנשתייר שוה פרוט' ודלא כשיט' הש"ס דילן בקידושין (ד' מ"ז) אמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת מלוה להוצאה ניתנה כו' מיתבי האומר לאשה התקדשי לי בפיקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנב או שנאבד אם נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ובמלוה אעפ"י שלא נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת ורשב"א אומר משום ר"מ מלוה הרי היא כפיקדון עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר מלוה אע"ג דלא נשתייר שוה פרוטה ומר סבר נשתייר הימנו שוה פרוטה אין ואי לא נשתייר הימנו שוה פרוטה לא אבל דכ"ע המקדש במלוה מקודשת א"ל רבא כו' ומוקים לה דפליגי במילתא אחריתי אבל לשיטת הירושלמי פליגי בזה דלרבנן המקדש במלוה מקודשת אע"ג דלא נשתייר הימנו שוה פרוטה ולר' מאיר בעינן דוקא שנשתייר הימנו שוה פרוטה וכן אמרינן בירושלמי (פרק קמא דקידושין ה"ב) אתי דר"י בר"י כרשב"א דתני בפיקדון כו' מלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או שנאבדה אפי' לא נשתייר בה שוה פרוטה מקודשת ורשב"א אומר משום ר' מאיר מלוה כפיקדון אם נשתייר שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כמה דרשב"א עביד מלוה כפקדון כן ר' יוסי בר' יודה עביד יעודים כמלוה ופי' הפ"מ אתי דר"י בר"י כרשב"א דס"ל במלוה עד שישתייר בה שוה פרוטה וה"נ ביעוד אליבא דר"י בר"י וא"כ לשיטת הירושלמי דסוברים דהמקדש במלוה מקודשת אעפ"י שלא נשתייר שוה פרוטה א"כ יכול לשעבד הנכסים בכסף דהא יכול לקנות הנכסים נמי במלוה אעפ"י שלא נשתייר אבל לר"מ שסובר דבמלוה דווקא אם נשתייר שוה פרוטה מקודשת א"כ הכא נמי אינו קונה במלוה רק אם נשתייר]:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:6:5
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:6:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:1:6:5)

**וע"ז** אומר בירושלמי ימים שבנתיים (פי' אם קנה נכסים בנתיים) על דעתי' דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים דהא בכסף אינו יכול לשעבד הנכסים דהא הנכסים אינם משתעבדין בדין רק אחר י"ב חודש וא"כ ליכא הכסף ודמי למלוה שלא נשתייר שו"פ וע"כ לר"מ בשטר נתחייבו הנכסים ולרבנן בכסף נתחייבו הנכסים דהא לשיטת הירושלמי סברי רבנן דבמלוה אעפ"י שלא נשתייר שוה פרוטה נמי מקודשת א"כ יכול להשתעבד בכסף ולדברי שניהם משתעבדים הנכסים רק שלר"מ בשטר ולרבנן בכסף והנ"מ בין ר' מאיר לרבנן הוא דלרבנן אם לא כתב דאיקני אמרינן אחריות ט"ס דהא יכול להשתעבד בכסף לפי שיטת הירושלמי ולר"מ דבשטר נתחייבו הנכסים לא הוי אחריות ט"ס אפי' בלא דאיקני (והא דאמר לקמן סוף פרקין בלא כתב דאקני או שאמר לו אל יהא לך פרעון אלא מזה משום דאפשר לומר דבאקני לא הוי אחריות ט"ס) אך כל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן דבמלוה אינה מקודשת וא"כ שיעבוד הנכסים הוא מטעם ערבות כמו שכתב המקנה ע"כ קאמר בב"ב (ד' קנ"ז) דלר"מ פשיטא ד משתעבד בדאקני שמכר פי' דאדם מקנה דשלב"ל וקא מיבעי' לי' אליבא דרבנן ולקמן (ה"ד) יתבאר עוד בזה ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:6:6
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:1:6:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:1:6:6)

**[ועוד** נ"ל דזה תלוי בהא דפליגי ר"מ ורבנן בב"ק (ד' ל') שטר שכתוב בו ריבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי ר"מ וחכ"א גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית וכן הוא בירושלמי (פ"ה דב"מ הי"א) תני ישראל שהלוה בריבית לישראל אינו גובה את הקרן ולא את הריבית דברי ר"מ וחכ"א גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית וכן הוא בירושלמי (פ"ב דפסחים) והנה אמרינן בב"ק (שם) לימא רב דאמר כר"מ פי' דאמר דקנסו בין בגופן בין בשבחן וזעירא אמר בשבחן אבל לא בגופן) אמר לך רב אנא דאמרי אפי' כרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא קרן דבהתירא קא אתי לידיה אבל הכא קרן גופא קא מזיק וזעירי אמר לך אנא דאחרי אפי' לר"מ עד כאן לא קאמר ר"מ התם אלא דמשעת כתיבה עביד ליה שומא אבל הכא מי יימר דמזיק וא"כ איפשר דהירושלמי סובר דהטעם של ר"מ הוא משום דבשטר נתחייבו הנכסים וע"כ כיון דבהשטר יש בו ריבית וא"כ בטל השיעבוד אפי' לגבי הקרן נמי כיון דצריך לקרוע השטר וכמו דאמרי' בב"מ (ד' ס"ב) לא מאי קום עשה לקרוע שטרא מאי קסבר אי קסבר שטר העומד לגבות כגבוי דמי והא עבדי איסור' ואי לאו כגבוי הא לא עביד ולא כלום לעולם קסבר שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי והא קמל"ן דשומא מילתא הוא וזהו לר"מ דאומר דבשטר נתחייבו הנכסים וע"כ קניס הקרן אטו הריבית אבל לרבנן דבכסף נתחייבו הנכסים וע"כ כיון שעיקר החיוב הוא בכסף וע"כ אומרים דגובה את הקרן ואינו גובה הריבית ועיין בתוס' ב"ק דגובה את הקרן אפי' ממשעבדי והוא משום דסברי דבכסף נתחייבו הנכסים וע"כ גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית ובפ"ק דקידושין יתבאר הירושלמי באופן אחרן:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:4:2:1)

**שם** (ה"ד) מי שהי' נשוי לשלש נשים ומת כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים ושל זו שלש מאות ואין שם אלא מנה חולקות בשוה כו' ובגמ' שמואל אמר שודא דדייני לשני שטרות שיצאו על שדה אחת איזה מהם שירצו ב"ד להחליט מחליטין מתניתא פליגא על שמואל אין שם אלא מנה חולקות בשוה לא שודא דדייני את אמרת והא תני היורשין שירשו שט"ח הבכור נוטל פי שנים עוד יצא עליהן שטר חוב הבכור נוטל פי שנים עוד הא לשודא דדיינא את אמרת והנה הרי"ף כתב (פ' הכותב) דהא דאמר שמואל בשני שטרות היוצאים ביום א' שודא דדייני לאו שטרי בעלי חובות נינהו אלא שטרי קרקעות נינהו כו' אבל בשטרי הודאות והלואות לא אמר שמואל שודא דדייני דהא תנן היו כולן יוצאות בשעה אחת ואין שם אלא מנה חולקות בשוה וליכא למימר דשמואל פליג אמתניתין דאם איתא דפליג שמואל אמתניתין אדמותבינן עלה מברייתא דתני שני שטרות היוצאות בשדה אחת ופריך הא מני ר' מאיר דאמר עידי חתימה כרתי לותבי' ממתניתין אלא ודאי מדלא אותבי' ממתניתין שמעינן דלא פליג שמואל אמתניתין אלא דשמואל לחוד ומתניתין לחוד ואע"ג דחזינן בירושלמי דאקשו בה על שמואל וקאמר הכין מתניתין פליגא על שמואל דאמר מי שהי' נשוי כו' אין שם אלא מנה חולקות בשוה ולית תמן שודא דדיינא והר"ן כתב בפרקין על הירושלמי מתניתין פליגא על שמואל דתנינן ואם אין שם אלא מנה חולקות בשוה ומפרקינן ולא שודא דדיינא את אמרת כלומר הא שמואל לא קאמר אלא במקום שיש להכריע ליפות כחו של זה מזה ומתניתין במקום שאין להכריע מיירי שלא בא התנא אלא ללמוד דין חלוקתם. ובסוף כתב הר"ן ואעפ"י שאין ראיותי' מכריעות דינו נראה כו' דבהודאות והלואות לא שייכא הך פלוגתא אלא לעולם חולקין דאפי' לוה מזה תחילה וכתב ומסר לו ואח"כ כתב ומסר לאחר אפ"ה חולקין לפי שאין שיעבוד השטר חל אלא משעה שמוכיח מתוכו דהיינו מסוף היום כו' עיין שם.


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:4:2:2)

וכן כתבו התוס' בכתובות (ד' צ"ד) דאמרינן איתמר כל שטרות היוצאים ביום א' רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדיינא וכתבו התוס' (פי' של מכר או של מתנה) ושמואל אמר שודא דדייני דלא דמי להא דתנן היו כולם יוצאות בשעה אחת חולקות בשוה דהתם בשיעבוד איירי ואין השיעבוד חל אלא משעה שמוכיח מתוך השטר כשהתחיל השיעבוד דהיינו ממחרת יום שכתב דביום שכתב אין מוכיח מתוך השטר מתי התחיל בבוקר או בערב אבל מתנה או מכר כל הקודם באותו היום זכה. עוד כתבו שם התוס' בד"ה לימא כו' ונראה לרבי דמיירי הכא במתנה או במכר במקום שכותבין את השטר דבמקום שאין כותבין שהקרקע נקנה בכסף ובחזקה ובחליפין והשטר אינו עומד אלא לראיה התם כ"ע מודו דאמרינן שודא דדייני דאין צריך התם שיהא ניכר מתוך החתימה איזה קנה תחילה הואיל ואינו אלא לראיה בעלמא. והנה צריך לבאר במאי פליגי הירושלמי והבבלי שבירושלמי הקשה על זה ממתניתין דתנן היו כולם יוצאות ואין שם אלא מנה חולקות בשוה ובבבלי לא מקשה ע"ז ממתניתין]:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:3
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:4:2:3)

**וע"כ** נראה לי לבאר במה שביארתי תחילה (ה"א) על הא דאמרינן שם ימים שבנתיים פלוגתא דר"מ ורבנן על דעתין דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו וביארתי שם דר"מ דאית לי' אחריות לאו טעות סופר הטעם הוא משום שסובר דבשטר נשתעבדו הנכסים וא"כ אפי' אם אחריות ט"ס הוא מ"מ כיון שלא נכתב אחריות בשטר לא נשתעבדו הנכסים אבל לרבנן דאמרי אחריות ט"ס היינו משום דאע"ג דלא נכתב האחריות בשטר מ"מ עיקר השיעבוד הוא בכסף:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:4
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:4:2:4)

**ומה** שהקשיתי דא"כ כיון דבכסף נשתעבדו הנכסים א"כ איך משתעבדי ע"י דאיקני ואמרינן לקמן (ה"ו) בדלא כתב דאיקני וא"כ משתעבד בדאיקני וכתבתי דהירושלמי לטעמי' שסובר דהמקדש במלוה מקודשת א"כ יוכל להשתעבד ע"י כסף בדאיקני ג"כ. אך מהירושלמי דקידושין (פ"ב ה"ה) ר' חייא בשם ר"יבקידושי מלוה לחומרין ובקרקעות לא קנה א"כ מוכח דרבי יוחנן סובר דבמכר לא קנה במלוה וא"כ לרבנן דאמרי דשיעבוד נכסים אינו רק בכסף א"כ לא קנה בדאקני:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:5
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:4:2:5)

**ע"כ** נראה לי דהירושלמי סובר דאיקני לא קנה כיון דשיעבוד הנכסים הוא בכסף וליתא לכסף אח"כ: [ובזה יתבאר הא דאמרינן בב"ק (פ"ט הלכה א') אמר שמואל דאקני אינו גובה ממשועבדין (ותמה על זה הפ"מ דבב"ב (ד' קנ"ו) מיבעיא לי' לשמואל אי כתוב דאיקני אי מהני לגבי לקוחות ופי' דאקני היינו לשון דיוק ושגה בזה דודאי הפי' הוא דאיקני אינו גובה והוא דלשיטת הירושלמי דעל דעתין דרבנן בכסף נתחייבו הנכסים א"כ איך יהא מהני דאקני וכן אמרינן בב"מ (פ"א ה"י) שמואל אמר דאיקני אינו גובה ממשועבדין דלא מהני דאיקני לחכמים כיון דליתא לכסף שישתעבד בו וע"ז אומר הא מבני חורין גבי ופריך הכא את מר גובה והכא את מר אינו גובה ופי' שמקשה לשמואל דלר"מ שאומר דבשטר נשתעבדו הנכסים וע"כ סובר ר"מ דאחריות לאו ט"ס והא דיחזיר הוא משום שסובר דשטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבני חורין (פי' כיון שאין בו אחריות ולא נשתעבדו הנכסים ע"כ אינו גובה מבני חורין ג"כ) וע"ז מקשה דהא אמר שמואל דאיקני אינו גובה ממשועבדי והוא משום דשיעבוד הנכסים בכסף. וא"כ אמאי אמר דאינו גובה ממשעבדי הא מבני חרי גבי וע"ז אומר הכא את מר גובה והכא את מר אינו גובה וע"ז אומר לא דמי מי ששיעבד מקצת למי שלא שיעבד כל עיקר (פי' התם שיעבד במקצת דהא מועיל לנכסים שקנה כבר וע"כ לנכסים שקנה אח"כ אע"ג שאינו מועיל מ"מ מועיל לגבות מבני חרי משא"כ לר"מ שאומר דאחריות לאו ט"ס הוא א"כ לא שיעבד כלל כיון שאין מפורש השיעבוד בשטר] וא"כ לשיטת הירושלמי סובר שמואל כחכמים דאמרי דבכסף נתחייבו הנכסי' (וע"כ אמר שמואל דאיקני לא קנה) וא"כ השטר אינו אלא לראיה משום דבשטר אית ליה קלא וע"כ לשיטת הירושלמי סובר שמואל דבשטרי הלואות נמי אמרינן שודא דדייני וכמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' צ"ד) ונראה לרבי דמיירי הכא במתנה או במכר שכותבין את השטר דבמקום שאין כותבין שהקרקע נקנה בכסף ובחזקה כו' והשטר אינו עומד אלא לראיה התם כ"ע מודו דאמרינן שודא דאין צריך התם שיהא ניכר מתוך עידי חתימה איזו קנה תחילה הואיל ואינו אלא לראיה בעלמא וא"כ לשיטת הירושלמי אליבא דשמואל דעיקר השיעבוד הוא בכסף א"כ אין השיעבוד מכח השטר וא"כ אם שני שטרי הלואות שנכתבו ביום אחד א"כ יש לומר שודא מחמת שיש ספק לאיזה הלוה תחלה ולמי נשתעבד תחלה ע"י כסף:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:6
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:4:2:6)

**אך** כל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן הא דפליגי באחריות ט"ס לא משום דפליגי במה הוא השיעבוד אלא אם ט"ס הוא אבל הוא רצה לשעבד הנכסי' אי דלא הוי ט"ס וכיון דלא נכתבו האחריות בשטר מסתמא לא רצה לכתוב אחריות אבל לא פליגי כלל אם השיעבוד נכסים הוא בכסף או בשטר ואדרבא בב"ב (ד' קנ"ז) אמרינן בעי שמואל דאיקני וקנה מהו ליבא דר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא תיבעי' לך דודאי קנה אלא כי תיבעיא לך אליבא דרבנן וא"כ לר"מ דאיקני מהני משום שסובר דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולרבנן מיבעי' ליה אי דאיקני מהני משום דהוי דבר שלא בא לעולם או דבשיעבוד יכול אדם לשעבד אעפ"י שלא בא לעולם אבל לא תלי בהא אם בכסף או בשטר וא"כ ודאי דסובר דבשטר נשתעבדו הנכסים וע"כ הא דאמר שמואל שודא דדייני לא הוי בשטרי הלואות כמו שכתבו הרי"ף והר"ן והתוס' וע"ז אומר מתניתא פליגא על שמואל אין שם אלא מנה חולקות בשוה לא שודא דדייני את אמרת (ואפשר לפרש כפי' הרי"ף דבזה צריך להיות שודא דדייני) ועוד אפשר לומר לפי מה שביארתי דזה תלוי בהא דלרבנן דאמרי דבכסף נשתעבדו הנכסי' וע"כ סברי דאחריות ט"ס הוא א"כ צריך להיות שודא דדייני אך איפשר לומר כיון דהכא ליכא כסף א"כ משתעבד בהשט"ח וע"כ ליכא בזה שודא דדייני אך לפי מה דאמרינן בירושלמי (פ"ד דכתובות ה"ט) לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי ב"ד כו' מתניתא דר"מ דר"מ אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ה"ז בעילת זנות (פי' וא"כ אתי מתניתין כר"מ) וע"ז אומר למי נצרכה לר"מ אע"ג דר"מ אומר שטר שאין בו אחריות נכסים אין גובה מודה הוא הכא שגובה ובש"ס דינן בכתובות (ד' נ"א) מני ר"מ היא דאמר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ה"ז בעילת זנות כו' אימא סיפא כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתך חייב שהוא תנאי ב"ד אתאן לר' יהודה אחריות ט"ס הוא כו' וכ"ת כולי' ר"מ היא ושאני ליה לר"מ בין כתובה לשטרי ומי שני לי' כו' וא"כ לשיטת הירושלמי דבכתובה מודה דאחריות ט"ס הוא וא"כ משמע דאינו משתעבד בכתובה אך אפשר לומר דבמקום שכותבין הכתובה משתעבד ע"י הכתובה כיון דהכא ליכא כסף שישתעבדו הנכסים בזה וע"כ כיון דמשתעבד בשטרא א"כ ליכא בזה שודא דדייני כיון דהשיעבוד הוא ע"י השטר וביום שנכתב אינו מוכיח מתוך השטר מתי התחיל בבוקר או בערב וע"כ אפי' לשיטת הירושלמי ליכא בזה שודא דדייני:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:7
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:4:2:7)

**עוד** שם תני היורשין שירשו שט"ח הבכור נוטל פי שנים עוד יצא עליהן שט"ח הבכור נותן פי שנים וא"כ מוכח דלא כשמואל דאמר שודא דדייני ע"ז משני עוד הכא לשודא דדייני את אמרת (פי' דבהא ליכא שודא דדייני דהכא ליכא קדימה ולא אמר אלא בשטרי מקח במקום שאין כותבין השטר או בשטרי הלואות משו' דבכסף נשתעבדו הנכסי' לשיט' הירו' וכמו שביארתי):


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:8
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:8](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:4:2:8)

**עוד** שם ר' אבין בשם שמואל לא שנו בין שני שטרות שיצאו על שדה אחת דהיינו משני שטרות מקח או משני שטרי בע"ח לפי שיטת הירושלמי בין שטר א' שיצא על שני שדות דהיינו שטר א' שיצא על שתי שדות של שני לקוחות ואינו ידוע איזהו שלקח ראשון וא"כ אינו יכול לגבות ממנו דהא יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות ממנו אך כיון שהם ביום א' ובמקח במקום שאין כותבין השטר א"כ קונה בכסף ע"כ אמרינן בזה שודא דדייני וכמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' צ"ד) דבמקום שאין כותבין שטר שהקרקע נקנית בכסף והשטר אינו עומד אלא לראי' התם כ"ע מודו דאמרינן שודא וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דקדושין הל' ה') בכסף ר' בא סבר מימר בכסף ע"מ שלא יכתוב אונו אבל בכסף ע"מ לכתוב לו אונו לא קנה עד שיכתוב כו' אתי דר' בא כשמואל כו' ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:9
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:2:9](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:4:2:9)

**ועוד** איפשר לומר דהא דאמרינן לקמן בירושלמי (רפי"ב הל' א') הנושא את האשה ופסק עמה כו' ופריך במה הוא מתחייב לה ר"י ורשב"ל תריהון אמרין הכותב שט"ח על חבירו בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב ליתן לו ובש"ס דילן אמרינן בכתובות (ד' ק"א) איתמר האומר לחבירו חייב אני לך מנה בשטר ר"י אומר חייב ור"ל אמר פטור כו' והכא במאי עסקינן דא"ל חייב אני לך מנה בשטר ר"י אומר חייב אלימא מילתא דשטרא כמאן דאמר להו אתם עדים דמי ר"ל אמר לא אלימא מילתא ובירושלמי אמרינן דר"י ור"ל תרווייהו סברי דהמתחייב עצמו בשטר בחזקת שהוא ונמצא שאינו חייב אינו חייב ליתן לו הוא משום דהירושלמי לטעמי' אזיל דלרבנן השיעבוד נכסים אינו אלא בכסף ולא בשטר וע"כ כיון דליכא שיעבוד נכסים לא אלימא מילתא דשטרא וע"כ אפי' מבני חורין לא גבי (והכי סובר ר"מ דשטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבני חרי וכמו שהבאתי הירושלמי דפ"ק דב"מ (ה"י) שמואל אמר דאקני אינו גובה ממשועבדים הא מבני חרי גבי הכא את מר גובה והכא את מר אינו גובה (פי' כיון דאינו גובה ממשועבדים לא גבי נמי מבני חורין) וע"ז משני לא דמי מי ששיעבד מקצת למי שלא שיעבד כל עיקר וכמו שביארתי דבאיקני אע"ג דלא משתעבדי דהא ליכא כסף אפ"ה מועיל לנכסים שקנה כבר וע"כ אע"ג שאינו גובה ממשועבדים אבל אעפ"כ גובה מבני חורין משא"כ למי שלא שיעבד כל עיקר הכא נמי כיון דלא חייב לו א"כ ליכא כסף ולרבנן משתעבדי הנכסים בכסף וע"כ אינו חייב ליתן לו אפי' מבני חורין וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן לא תלי הך פלוגתא דר"מ ורבנן באחריות ט"ס אם בשטר נשתעבדו הנכסי' או בכסף וכמו שביארתי ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:3:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:4:3:1)

**שם** שמואל אמר במרשות זו את זו בשהרשת השלישית את השני' לדון עם הראשונה אמרה לה לא מנה אית לך סב חמשין ואיזל לך הנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה שהפי' הוא כמו דאמרינן בכתובות (ד' צ"ג) תלתין ותלתא הוא דאית לה אמר שמואל בכתובת בעלת מאתים לבעלת מנהדין ודברים אין לי עמך במנה אי הכי אימא סיפא של מאתים כו' הי' שם שלש מאות וכו' של מאתים מנה שבעים וחמשה הוא דאית לה אמר שמואל בכותבת בעלת שלש מאות לבעלת מאתים ולבעלת מנה דין ודברים אין לי עמכם במנה וע"כ אומר בירושלמי שמואל אמר במרשות זו את זו זה קאי ארישי' דאמר שמואל ע"ז בכותבת בעלת מאתים לבעלת מנה דין ודברים אין לי עמך במנה והא דקאמר בשהרשת השלישית את השני' לדון עמה במנה קאי אסיפא וע"ז קאמר בירושלמי בשהרשת השלישית את השני' לדון עם הראשונה אמרה לה לא מנה אית לך סב לך חמשין ותיזול ועי' תוס' בד"ה תימא כו':


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:4:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:4:4:1)

**שם** שלשה שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין א"ר אלעזר הדא דאת אמר בשהי' הסלע חסירה או יתירה אבל לשכר ולהפסד כולהון חולקין בשוה כו' תמן תנינן חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינר זהב ר' שמואל בר זעירא וכן לשכר אמר ר' יוסי דר' זעירא פליגא על דר' אלעזר (פי' דלר' אלעזר חולקין בשכר בשוה). ר' מנא אמר קומי ר' יודן לא מודי ר' אלעזר שאם התנו ביניהם שזה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו שוורים כמותנים הם (ופי' הפ"מ שהרי לא נשתתפו מרצונם והוי כמו שלקח זה בשלו וזה בשלו ונתערבו ע"כ כל א' נוטל לפי חלקו) חזר ואמרה קומי ר' יוסי א"ל בפירוש פליגין ר' אלעזר אמר סתמא חולקים בשוה ר' זירא אמר סתמא זה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו. [ולפ"ז הא שכתבו התו' בכתובות (ד' צ"ג ד"ה הותירו כו' מפרש דלהכי קשיא ליה בכור ופשוט משום שור לחרישה ועומד לחרישה לכ"ע השכר לאמצע משום הכי פריך כיצד יעשו דבזה אין הבכור נוטל פי שנים ומשני עובד לזה יום א' ולזה שני ימים ולא דמי לשור לחרישה ועומד לחרישה דמשום הכי הוי התם השכר לאמצע דמעיקרא להכי נשתתפו אבל גבי בכור דלא שייך האי טעמא כל א' נוטל לפי חלקו והנה התוס' כתבו בפשיטות דהכי מסיק דבבכור ופשוט כיון דלא נשתתפו להכי לא הוי השכר לאמצע ולשיטת הירושלמי פליגי בזה ר"א ור' זירא דלר' אלעזר אפי' בכה"ג שלא נשתתפו מתחילה להכי נמי הוי השכר לאמצע ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:4:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:4:4:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:4:4:2)

**אך** א"כ יש להקשות דלר"א שסובר דאפי' נשתתפו בסתם נמי חולקין בשוה וא"כ צריך לומר דהא דתנן חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז דדווקא בזה אבל לא בשכר (ואיפשר לומר דהחילוק הוא כיון דקיי"ל סתם שוורים בחזקת שימור קיימ' והכא דמיירי בתם א"כ הוי לא שכיח וע"כ לא שייך ע"ז שותפין וע"כ אם נגח לא אמרינן שיהיה ההיזק בשוה) ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ה דב"ק ה"א) וכן פרה שנגחה את השור ר' בון בר' כהנא בעי קומי ר' אימי מפני שהוא ספק הא אילו ודאי זה נותן מחצה וזה נותן מחצה א"ל במועד היא מתניתא והנה הפ"מ הגיה בעומד היא מתניתא דהיינו לפי ערך וכמו שכתבו התו' בב"ק (ד' מ"ו) עיי"ש ועיין בגליון הירושלמי שביאר כפי הגירסא במועד היא מתניתא עיי"ש אבל לפי מה שביארתי אפ"ל דמשני במועד היא מתניתא והוא דכאן כיון דהוי כנשתתפו לדעת א"כ שוין הן להפסד ולכך זה משלם מחצה וזה משלם מחצה וע"כ כיון שהוא ספק משלם רביעי אך אם מיירי בתם לא נשתתפו לזה וא"כ צריך כל א' לשלם לפי ערך וע"ז משני במועד היא מתניתא וע"כ כיון דהוי כנשתתפו לדעת ע"כ שוין הן להפסד ודו"ק]:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:5:2:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:5:2:1)

**שם** (ה"ה) מתניתין מי שהי' נשוי ארבעה נשים ומת הראשונה קודמת לשני' ושני' לשלישית כו' אמר בן ננס וכי מפני שהיא אחרונה כו' ובגמ' ר' אבינא בשם ר' שמואל כדברי בן ננס לשטר א' שיצא על חמשה לקוחות כולן חולקין בשוה [פי' משום דסובר דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה ובשעה שהוא גובה הרי כל הנכסים משועבדין בשוה והרי הוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קנז) בלוה ולוה ואח"כ קנה דחולקין בשוה ואמר ר' עקיבא קומי ר' מנא לית הדא פליגא על ר' שמואל דשמואל אמר שודא דדיינא לשני שטרות שיצאו על שדה אחת כו' א"ל לא שמיע ליה דמר ר' אבין בשם שמואל לא שנו בין שטר א' ובין שני שטרות שיצאו על שדה אחת איזה מהן שירצו ב"ד להחליט מחליטין ובירושלמי לא תירץ ע"ז כלום והוא כמו שביארתי בתחילה על הא דקאמר תחילה (ה"ד) לא שודא דדיינא את אמרת והכא ליכא שודא דדייני דהא דאמר שמואל שודא דדייני היינו דסובר כחכמים דבכסף נשתעבדו הנכסים וע"כ כיון דהשטר אינו אלא לראיה ע"כ הוי שודא דדייני משא"כ בכתובה או ביורשין שירשו שט"ח נמי ליכא שודא כיון דבן ננס סובר לשטר א' שיצא על חמשה לקוחו' חולקים כיון דמכאן ולהבא הוא גובה א"כ חל השיעבוד על כולם בשוה וע"כ כיון דחל על כולם בשוה לא שייך בזה שודא דדייני והוי כלוה ולוה ואח"כ קנה אם כתב דאקני כולם חולקות בשוה אלא דלשמואל לפי שיט' הירו' דאקני לא משתעבד משו' דסובר כחכמי' דבכסף נשתעבדו הנכסי' וא"כ בשעה שקנה אח"כ ליתא לכסף שישתעבד וכמו שביארתי ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:5:2:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:5:2:2)

**וע"כ** אמרינן שם הנהיג רבי בארנונא ובגולגולת ובאנפרות דבן ננס משום דהתם השיעבוד הוא על גברא ולא על הנכסים וע"כ נפרעים מכולם בשוה דלא שייך בזה הנחתי לך מקום לגבות הימנו וכמו דאמרינן בב"ב (דף נ"ה) וה"מ לטסקא אבל לכרגא לא מ"ט כרגא אקרקף דגברי מנח רק לשיטת הש"ס דילן בב"ב שם מסקינן שם דאפי' שערי דכדא משתעבדי לכרגא עיין שם. וע"ז אומר כהדא קרובין דר' יוסי זבנין חקלוון מן אילין דבר תפקין כו' ומזה מוכח דבשאר חובות אמרינן דאינו יכול לגבות מן הלוקח הראשון דהא בשעה שלקח היה בני חורין והניח מקום לגבות:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:6:2:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:6:2:1)

**שם** (ה"ו) מתניתין מי שהי' נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך השני' מוציאה מיד הלוקח והראשונה מן השני' ולוקח מן הראשונה וחוזרת חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם ובגמ' אמר ר' יוסי הדא אמרה ההן דיזיף מן תרין כו' אתא תנינא א"ל קומי פושרין א"ל ולית סופי' דקדמי' משמע ומיתי מיטרף יכול לומר פושרין ואין טרף טרף פישר מן השני חזקה שהראשון בא וטורף פישר מן הראשון אמר ר' פנחס אתא עובדא קומי ר' ירמי' אמר פישר פישר (פי' דכיון שפישר עם הראשון אין הבע"ח השני יכול לטרוף משום דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו וא"כ אם הי' הבע"ח הראשון טורף א"כ לא יוכל הבע"ח השני ליטרף וא"כ כיון שזה פשר עם הבע"ח הראשון יש לו כל הזכות של הבע"ח ע"כ לא יוכל הבע"ח השני לטרוף) וע"ז אמר הדא אמרה ההן דיזיף מן תרין כו' והוא כמו דאמרינן בירו' בריש הכותב א"ר אבין בר חייא קומי ר' זעירא מתניתא אמרה כן שאין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה (פי' בתמיה) (דהא ממתני' מוכח דמהני אם אמר דין ודברים אין לי על שדה זו) דתנינן מי שהי' נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה ראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך השני' מוציאה מיד הלוקח הא הראשון לא א"ל כל גרמא שאין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה דאל"כ כאן אפי' השניה לא תוציאה מיד הלוקח דהא כיון שכתבה ראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך וא"כ יש ללוקח כל זכותו של הראשונה אלא ודאי דכיון דלא לקח הזכות רק שאמר דין ודברים אין לי עמך ע"כ תוכל השניה לטרוף מן הלוקח ולמה אין הראשונה מוציאה מיד הלוקח אעפ"י שלא כתבה רק דין ודברים אין לי עמך שפן הוא כותבה לו כל ערר שיש לי בשדה זו אל יהי לי עמך כלום (פי' וע"כ מהני לגבי לוקח ראשון אבל לא לגבי לוקח שני) וע"ז אומר ר' יוסי הדא אמרה ההן דיזיף מן תרין כו' (פי' כיון דבמתני' לא תנן אלא אם אמרה דין ודברים אין לי עמך א"כ משמע דאם פישר מן הראשון ונתן לו דמים יש לו הזכות של הראשון ואין השני בא וטורף (או שהפי' הוא כמו שפירש הפ"מ דקאי על הא דממתניתין דאמרי המאוחר טורף מתחילה אעפ"י שיחזור הראשון ויטרוף כו').


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:6:2:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:6:2:2)

**עוד** שם אמר ר' יוסי ולא כתב דאיקני (פי' וא"כ אף שאין זכות לבע"ח השני משום שיש לו הזכות מן הראשון היינו לגבי השיעבוד שקדם אבל מכח השיעבוד דלהבא משתעבד אם כתב דאיקני) ואיפשר לומ' דבעי מיניה דאיפשר שסובר כשמואל דאיקני לא משתעבד כמו שביארתי בה"ב) וע"ז אומר לא אתי אלא דהיורש אינו משתעבד בנכסים שקנה אח"כ. או שאמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזה (ופי' הפ"מ דשוי' ליה אפותיקו לראשון שאמר לו אל יהא לך פרעון אלא מזה ולפיכך אין השני יכול לטרוף שלא נשתעבד לו מעולם והנה הפ"מ שגה בזה והפי' הוא שכתב להשני לא יהא לך פרעון אלא מזה וא"כ כיון שקנה מן הראשון א"כ יש לו כל זכות של הראשון וא"כ לא משתעבד עוד לשני במה שלקח אח"כ דהא לא זהו הקרק' ששיעבד לו מתחיל' אלא שהיא קניה חדשה וע"כ אין השני יכול לטרוף:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 10:6:2:3
[Noam Yerushalmi on Ketubot 10:6:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/10:6:2:3)

**עוד** שם אמר ר' מתניה אתי כמאן דמר לכתובתה אבל לא לתניין ברם כמ"ד בין לכתובה בין לתנאים הא חזירה והנה הק"ע והפ"מ שגו בפירושם שהם פירשו דהא דקאמר כמ"ד בין לכתובה בין לתנאים קאי על מתניתין דמיירי בכתובה ושגו בזה דקאי על הא דקא' תחילה שאם פישר מן הראשון אין השני בא וטורף וע"ז אומר ר' מתניה דאתי כמאן דאמר לכתובה אבל לא לתניין (פי' דפליגי (ספ"ט דכתובו' בהמגרש את האשה ומחזירה ע"מ כתובת הראשונ' הוא מחזירה דחד אמר לכתובה אבל לא לתנאים וחד אמר לכתובה ולתנאי' לקמן (פי"ב ה"ב) הפקחין היו כותבין על מנת שאזון את בתך ה' שנים כל זמן שאת עמי ואמרי' התם נתגרשה אינה עמו החזירהמ"ד לכתובה אבל לא לתנאין (פי' דחד מ"ד סובר דאם החזירה לא חזרה למה שהי' בתחילה וע"כ אינו חייב לזון את בתה) מ"ד בין לכתובה בין לתנאין (פי' אם החזירה הוי כמו שהי' בתחילה וע"כ חייב לזונה) וכן ביארתי בספרי נועם ירושלמי על זרעים (פ"ו דדמאי) שיהיו כל המעשרות כל זמן שהוא לפני (פי' אם מכר כהן ע"מ שיהיו המעשרות שלו) כמו דאמרינן בב"ב (ד' ס"ג) מכרה לאחר אין לו במעשרות (כצ"ל) חזר ולקח ממנו תני ר' חייא אין לו במעשרות תני ר' הושעי' יש לו במעשרות אתי אילין פלוגתא כאילין פלוגתא דתנינן תמן המגרש את האשה והחזירה ע"מ כתובה ראשונ' הוא מחזירה ר' חגא קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמר לכתובה אבל לא לתנאים וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאים מ"ד לכתובה אבל לא לתנאים יש לו במעשרות והוא ט"ס וצ"ל אין לו במעשרות) ומ"ד בין לכתובה בין לתנאים אין לו במעשרות (והוא ט"ס וצ"ל יש לו במעשרות) (פי' דמ"ד לכתובה אבל לא לתנאים א"כ לא הוי חזרה כדמעיקרא וע"כ אעפ"י שחזר ולקחה אין לו לכהן במעשרות דכיון שמכרה אעפ"י שלקחה לא חזר לזכותו הראשון אבל למ"ד בין לכתובה בין לתנאים א"כ הכא נמי כיון שחזר ולקחה יש לכהן הזכות במעשרות כמעיקרא ועיין שם בספרי נועם ירושלמי שהארכתי בזה וע"ז אומר אמר ר' מתני' כמ"ד לכתובה אבל לא לתניין ע"כ אמרינן כיון שפשר פשר ואין לבע"ח השני לטרוף אבל למ"ד בין לכתובה בין לתנאים הא חזירה (פי' וא"כ חזרה כמעיקרא ולא הוי קני' חדשה) וא"כ כיון שנסתלק הבע"ח הראשון א"כ חזר השיעבוד למה שהי' בתחילה ואפי' אם אמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזה אך כיון דחזרה למעיקרא נמי חזר השיעבוד כמו שהי' בתחילה וע"כ יכול הבע"ח השני לטרוף ודו"ק: