## Noam Yerushalmi on Ketubot Chapter 4

###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:2:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:1:2:1)

**מתניתין** נערה שנתפתתה בושתה ופגמה וקנסה לאבי' והצער בתפוסה כו' ובגמ' מאן תנא נערה ר"מ ברם כרבנן אפי' קטנה כו' והנה הק"ע הקשה דלמה לא דייק הש"ס הכי בריש פרק אלו נערות גם בבבלי (ד' כ"ט) דייק הש"ס נערה אין קטנה לא מאן תנא אמר רב יהודא אמר רב ר' מאיר היא דתני' קטנה מבת יום א' עד שתביא שתי שערות יש לה מכר ואין לה קנס והק"ע נדחק בזה ולי נראה דע"כ דייק הירושלמי הכא מאן תנא נערה אין קטנה לא משום דבר"פ אלו נערות איפשר לומר דאין הכי נמי דאפי' קטנה אלא דאתי למעוטי בוגרת וכמו שהקשו התוס' שם וע"כ נקט נערות אע"ג דקטנה נמי יש לה קנס והכא דייק מדקתני נערה שנתפתתה בושתה ופגמה לאביה ומדייק הירו' מאן תנא נערה אין קטנה לא והוא משו' דהו"ל למיתני דוקא בקטנה והוא משום דתנן לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה וכבר הבאתי בירושלמי (פ"ג ה"ז) דשיטת הירושלמי הוא כמו שכתב הר"ן דבמפותה אע"ג שהיה תחילה של אב קודם שבגרה אעפ"כ כיון שבגרה אח"כ וקנסה לעצמה אחולי אחלה והא דתנן הכא לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה כו' לא קאי רק על אונס אבל לא במפותה וא"כ סיפא לא קאי על הרישא דתנן נערה שנתפתתה בושתה ופגמה כו' וא"כ איירי סיפא דמתניתין רק באנוסה אבל לא במפותה (וכמו שכתב הר"ן וכן לפי מה שביארתי שם שיטת הראב"ד) א"כ אמאי לא תני במתניתין בקטנה דמחילת קטנה אינה מחילה כמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' מ"ב) דבקטנה לא שייך מחילה וא"כ היה יכול להשמיענו מפותה נמי דבגרה לעצמה וע"כ דייק הירושלמי דמאן תנא נערה ר"מ ברם כרבנן אפילו קטנה (פי' דמוכח ממתניתין דסובר כר"מ) ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:4:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:1:4:1)

**עוד** שם עד כדון דברים הבאים מחמת הביאה אבל בסימא את עינה קטע את ידה שיבר את רגלה למי הוא משלם לה או לאביה ר' יוחנן אמר נותן לאביה רשב"ל אמר נותן לעצמה מיסבר סבר רשב"ל שמעשה ידיה שלה עד שתבגור ור' יוחנן אמר מבוגרת ואילך (פי' דפליגי בזה רשב"ל ור' יוחנן דרשב"ל סובר דמעשה ידיה שלה עד שתבגור ואם כן הכא בחבלה סובר רשב"ל דאין כל החבלה של האב כיון שהיא נפחתה מנערות ואילך וזה הפחת שייך אליה) [ואיפשר דהפי' הוא בירושלמי מסבר סבור רשב"ל שמעשה ידיה שלה (פי' ואיך אמר ר"ל דנותן לעצמה) וע"ז משני עד שתבגור וא"כ הפחת שלאח"כ צריך ליתן לעצמה ור' יוחנן אמר נותן לאביה (פי' כיון שנעשה לה בעודהברשות האב וכמו שכתבו התוס' בכתובות (דף מג) והתנחלתם אותם לבניכם כו' מתקיף לה רבה ואימא בפתוי הבת וקנסות וחבלות הכתוב מדבר ופריך חבלות צערא דגופא היא (פי' וצערא דגופא לא זכי לי' רחמנא לאב) אמר ר' יוסי בר' חנינא שפצעה בפני' וכתבו התוס' וא"ת תקשי הך ברייתא לרב ור"ל דמשמע בהחובל (ד' פ"ט) דפליגי אר' יוחנן דאמר פצעה בפניה דהוי דאב וי"ל דבפחת דעד הנערות מודו כ"ע דהוי דאב שמפסיד במה שהיה יכול למוכרה והתם פליגי במה שהיא נפחתת מנערות ואילך וסבר ר' יוחנן דכל הפחיתה דאב הואיל ונעשה לה בעודה ברשות האב כו' וע"כ קאמר בירושלמי דבזה פליגי ר' יוחנן ור"ל (דלא כהפ"מ שנדחק בזה):


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:4:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:1:4:2)

**עוד** שם ר' אבין בשם ר' הילא עד שעת בגרות פליגין אבל מבגרות ואילך כל עמא מודו שהן של עצמה ואיפשר לומר דר' אבין סובר כתירוץ השני שתירצו בתוס' (ד' מ"ג ושם) אי נמי בפחיתת מכירה מודו כ"ע דהוי דאב והתם פליגי במה שנפחתה לקדושין דסבירא להו לרב וריש לקיש דלא זכי ליה רחמנא אלא קדושין ממש וכן סובר ר' אבין דפליגי בזה בפחיתות קדושין וע"ז אומר מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין מתניתא מסייע לר' יוחנן החובל בבתו ובנו של חבירו של בנו יתן מיד ושל בתו יעשה בהן סגולה (פי' וא"כ מסייע לר' יוחנן למאי דקא אמר ר' אבין דפליגי עד שעת בגרות ולר' יוחנן עד שעת בגרות דאביה הוי וע"כ יעשה בהם סגולה ולשיטת הירושלמי אין הפירוש כמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (ד' פ"ז) דאמרינן בבנו קטן יעשה לו סגולה שהפי' הוא כיון שהוא קטן עדיין ע"כ יעשו לו סגולה וכמו דאמרינן שם מאי סגולה רב חסדא אמר ס"ת רבה בר רב הונא דיקלא דאכיל מיניה תמרי א"כ הא דעושין סגולה הוא מחמת שהוא קטן אבל שיטת הירושל' הא דאמרינן של בתו יעשה בהם סגולה הוא מחמת דבימי נערות הוי של אב ומבגרות ואילך הוי של עצמה ולר' אבין הוי הפחת שלה שיהיה מזה אחר שתבגור ע"כ אמרינן שיעשה בהם סגולה ועד שעת בגרות הוי לאב ולאח"כ הוי שלה והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד פ"ו) איתמר הקיטע יד עבד עברי של חבירו אביי אמר נותן לו שבת גדולה לעבד (פי' דמי ידו) ושבת קטנה לרב רבא אמר הכל ינתן לעבד וילקח בהם קרקע והרב אוכל פירות וא"כ עיקר הקרקע הוא לעבד והרב אוכל פירות בשביל שביטל לו מעשה ידיו (ועיין תוס' בד"ה רבא כו' וברא"ש גירסת הרי"ף ודו"ק) וע"כ קאמר הכא נמי של בתו יעשה בהם סגולה דהיינו שיקחו קרקע והאב אוכל הפירות עד שתבגור וכל מה שפי' הפ"מ בכאן שגה בזה גם מה שפירש דסגולה היינו ס"ת זה אינו לשיטת הירושלמי דבש"ס דילן אמרינן כה"ג בבנו קטן ששייך אליו אך כיון שאין למי ליתן דהא הוי קטן ע"כ עושים לו סגולה והכא הא דתני' עושים להם סגולה היינו מפני שגוף היד לאחר שתבגור שלה ומעשה ידיה עד שתבגור הוי של אב ע"כ עושים סגולה וכמו שהבאתי מהא דב"ק (ד' פ"ו) לענין עבד עברי ודו"ק]:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:4:3
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:4:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:1:4:3)

**עוד** שם אמר ר' יודן אבוי דר"י אבוי דר' מתני' אית מתני' רישא וסיפא מסייע לרשב"ל החובל בבתו קטנה נזקה שלה ופטור מן הבושת ומן הפגם אחרים שחבלו בה נזקה שלה והשאר יעשה בהן סגולה ובושתה ופגמה של אבי' (והא דאמר והשאר יעשה בהן סגולה אין הפי' כמו הש"ס דילן בב"ק שם והוא רק כמו שביארתי דעל נזקה קאמר דהוי שלה (והוא דאפחתא מכספא לענין קידושין וזה שייך רק אלי' דלא זכי לי' רחמנא רק קדושין ממש אבל לא מה שבא על ידי קידושין ובושת ופגם לאבי' דהא אי בעי מסר לה כו' וע"כ בושת ופגם לאבי' והשאר יעשה בהם סגולה (היינו כמו שבת קטנ' שמחמת החולי ושבת גדולה שמחמת היד) ע"כ יעשה בהם סגולה דהיינו קרקע שיהי' שלה ואביה יאכל הפירות עד שתבגור וע"כ קאמר רישא וסיפא מסייע לרשב"ל דתני' דנזקה שלה והיינו דאפחתא מכספא לענין קידושין:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:6:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:1:6:1)

**עוד** שם קנס אימתי הוא מתחייב ר' יונה אמר משעה ראשונה ר' יוסי אמר בסוף וכתב הק"ע דנ"מ לענין אם יכולה למחול והוא כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דכתובות ה"ז) ויש אדם מוחל על דבר שאינו שלו נשמעינה מן הדא דמר ר' בון ב"ח בשם ר' זעירא קנס אין בו משעה ראשונה וגם הפ"מ נדחק בזה ועיין בספר נחלת יהושע (ס' י"ד) מה שכתבתי בזה וכעת נראה דהנפקא מינה הוא כמו דאמרינן במכות (ד' ה') ואמר רבא באו שנים ואמרו בחד בשבתא כו' דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא הוא וכן לענין תשלומי קנס באו שנים ואמרו בחד בשבתא עמנו הייתם אלא בתרי בשבתא גנב וטבח ומכר משלמין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר תשלומין הוא באו שנים ואמרו בחד בשבתא עמנו הייתם אלא ערב שבת גנב וטבח ומכר ונגמר דינו ולא עוד אלא אפי' אמרו בחד בשבתא גנב וטבח ומכר ובתרי בשבתא נגמר דינו אין משלמין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר תשלומין הוא וכתבו התוס' בד"ה וכן לענין קנס אבל ודאי לענין ממון לא דכשמעידין דבחד בשבת גנב ובאו שנים ואמרו דבע"ש גנב ובחד בשבת עמנו הייתם ודאי אין משלמין ממון דבההיא שעתא דקא מסהדא גנב גברא בר חיובא הוא [וכן אמרינן בירושלמי (פ"ק דמכות ה"י) תנינן הכא מה דלא תנינן בכל סנהדרין הוא והן נהרגין והשני' פטורה והקשה הפ"מ מאי קמל"ן ונדחק שם מאוד ול"נ דהפי' הוא כמו דאמרינן במכות (ד"ה) ואמר רבא באו שנים ואמרו בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו בחד בשבתא עמנו הייתם אלא בתרי בשבתא הרג פלוני את הנפש נהרגין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא ופריך מאי קמל"ן תנינא לפיכך אם נמצאת א' מהם זוממת הוא והן נהרגין והשני' פטורה ופי' רש"י מאי קמל"ן דאע"ג דאיהו מקטיל אינהו מיקטלי תנינא במתניתין בפרקין גבי שנים רואים אותו מחלון זה כו' הוא והן נהרגין וע"ז אומר תנינן הכא מה דלא תנינן בסנהדרין דאעפ"י שהוא נהרג אפ"ה העדים נהרגין משום דבעידנא דמסהדי גברא לאו בר קטלא הוא ואגב נבאר כל הירושלמי היו שנים רואים אותו מחלון זה ושנים רואים אותו מחלון זה וא' מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו הרי אילו ב' עדות אמר ר' ירמי' חמי היך תנינן הכא היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואים אותו מחלון זה וא' מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אילו עדות א' ואם לאו הרי ב' עדות הא שלשה שלשה לא בדא תנינן הכא מה דלא תנינן בכל סנהדרין הוא והן נהרגין והשני' פטורה והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד כאשר יראה המעיין והפי' הוא דמדייק דמדתני דווקא בשנים שנים דאם אין המתרה רואה אותן הוי ב' עדות משמע הא שלשה שלשה לא (דהיינו א' רואה אותן מחלון זה וא' רואה אותו מחלון זה וא' מתר' בו באמצע) וכמו שכתבו התו' מכות (ד' ו') בד"ה תני' כו' דאי ממתניתין ה"א דווקא בב' כיתי עדים דכל חדא וחדא חשיב עדות באנפי נפשה אבל בכת א' מצטרפי וע"ז מייתי ראי' דאפי' ג' בכת א' נמי הכי וע"ז אמר בירושלמי אמר ר' ירמי' חמי היך תנינן הכא הי' שנים רואים אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה וא' מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אילו הרי אלו ב' עדות הא אם היו ג' ג' לא בדא (פי' א' רואה אותו מחלון זה וא' רואה אותו מחלון זה והמתרה באמצע אעפ"י שאין רואין אותו אלו לאלו נמי מצטרפין וכמו שכתבו התוס' (שם) דה"א דוקא כו' אמר ר' יוסי תנינן שלשה שלשה (פי' תנינן בברייתא אפי ג' ג' וכמו דמסיק) לא בדא תנינן הכא מה דלא תנינן בכל סנהדרין הוא והן נהרגין והשני' פטורה (פי' וע"כ תנא בשנים שנים וא' מתרה באמצע משום סיפא דהוא והן נהרגין והשני' פטורה דתנינן הכא מה דלא תנינן בכל סנהדרין דאע"ג דגברא בר קטלא הוא חייב ע"כ תנינן במתניתין בשנים שנים וא' מתרה באמצע וה"ה אפי' בג' ג' דהיינו א' רואה כו' וא' כו' רק דנקט ב' ב' משום סיפא ודו"ק]: וכן אמרינן בב"ק (ד' ע"ד) ואי דלא עמד בדין אכתי דמי כולי' עבד לרב בעי שלומי דאכתי גברא לא מחייב אלא דעמד בדין וכתבו התוס' דאין הטעם משום דאי הוה בעי הוי אתי לב"ד ומודה ומפטר דאפי' לשמואל דאומר לקמן (ד' ע"ה) מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב הכא כיון דלא עמד בדין הוי גברא בר חיובא לענין קנס כדפרישית בסוף המניח (ד' ל"ב) בשמעתין דהוחלט השור:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:6:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:6:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:1:6:2)

**וע"כ** פליגי בירושלמי דקנס אימתי הוא מתחייב ר' יונה אמר משעה ראשונה וא"כ לענין עידי הזמה אם יאמרו העדים בחד בשבתא גנב ובאו עדים והזימום ואמרו דבע"ש גנב א"כ לא מתחייבים העדים ור' יוסי אמר בסוף וע"כ אפילו אמרו העדים בחד בשבת גנב ובאו עדים והזימום ואפי' אמרו דבע"ש גנב אעפ"כ כיון דלא עמד בדין גברא לאו בר חיובא הוא וחייבים העדים לשלם:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:6:3
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:6:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:1:6:3)

**וע"ז** אמרינן מתיב ר' יוסי לר' יונה על דעתך דתימר משעה ראשונה והא תנן עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחיו (פי' וא"כ תלוי קנס בהעמדה בדין וא"כ מוכח דקנס אין בו משעה ראשונה) וע"ז משני מטינתא לההיא דתני רשב"י ונתן לנערה נותן לאבי הנערה (פי' וא"כ גלי קרא דזה תלוי בהעמדה בדין) כו':


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:6:4
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:6:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:1:6:4)

**שם** ואתי אילין פלוגתא כהדין פלוגתא דתנינן תמן גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת משלם תשלומי ארבעה וחמשה מתיב ר' חגי לר' יוסי על דעתיך דתימר בעמידת בית דין הדבר תלוי ניתני גנב משל אביו וטבח ומכר בחיי אביו ולא הספיק לעמוד בדין עד שמת משלם תשלומי כפל והן אמר ארבעה וחמשה ברם הכא כל עמא מודו שהן של עצמה לא צריכה דלא למי הוא נותן לעצמה נותן לאבי':


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:6:5
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:6:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:1:6:5)

**[והנה** המפרשים הק"ע והפ"מ ביארו הירושלמי שמקשה דאיך חייב לשלם אם מת אביו והא אין אדם מוריש קנס לבניו והוא כמו שהקשו התוס' בב"ק (ד' כ"ב) והתירוץ הוא כמו שתירצו התוס' דבשלמא התם שייכי האחין בדבר שהקנס יוצא ממנו והיינו הבהמה ובכה"ג אדם מוריש לבניו הקנס אעפ"י שלא עמד בדין שהרי הבהמה עצמה מורישלבניו כו' ברם הכא כל עמא מודו שהן שייכין לעצמה ואין לאחין חלק בהם אלא דזכתה התורה זכותה לאב ואותו זכות הוא מוריש לבניו כו' והוא דוחק בדברי הירושלמי] ע"כ נראה לי לבאר והוא כמו דאמרי' בב"ק (ד' ע"א) בעא מיני' רבא מר"נ גנב שור של שני שותפין וטבחו והודה לא' מהן חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר או. דילמא חמשה בקר אמר רחמנא ואפי' חמשה חצאי בקר א"ל חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר איתבי' גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת אביו משלם תשלומי ארבעה וחמשה והא הכא כיון דמת האב כמו שקדם והודה לא' מהן דמי וקתני משלם תשלומי ארבעה וחמשה א"ל הכא במאי עסקינן כגון שעמד אביו בדין אבל לא עמד בדין מאי אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה אי הכי אדתני סיפא גנב משל אביו ומת ואח"כ טבח ומכר אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה ניפלוג בדידי' במה דברים אמורים כשעמד בדין אבל לא עמד בדין אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה א"ל הכי נמי איידי דנסיב רישא גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת אביו נסיב סיפא נמי גנב משל אביו ומת אביו ואח"כ טבח ומכר לצפרא א"ל חמשה בקר אמר רחמנא ואפי' חמשה חצאי בקר כו' ואלא מ"ש רישא ומ"ש סיפא א"ל רישא קרינא בי' וטבחו כולו באיסור' סיפא לא קרינא בי' וטבחו כולו באיסורא:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:6:6
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:6:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:1:6:6)

**ובזה** יתבאר הירושלמי שאומר ואתי אילין פלוגתא כאילין פלוגתא דתנינן תמן גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת אביו משלם תשלומי ארבעה וחמשה מתיב ר' חגי לר' יוסי על דעתיך דתימר בעמידת ב"ד הדבר תלוי (פי' ר' יוסי דפליג עם ר' יונה ואמר דקנס מתחייב בסוף דהיינו העיקר הוא העמדה בדין) ניתני גנב משל אביו וטבח ומכר בחיי אביו לא הספיק לעמוד בדין עד שמת אביו משלם תשלומי כפל (פי' ולא ארבעה וחמשה דחמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר) וע"כ לא פריך דלא יתחייב כפל שיש בתוכו קנס בכפל לבד הקרן שאין הקושיא ממה שאין אדם מוריש קנס לבניו כמו שפירשו המפרשים הק"ע והפ"מ אך עיקר הקושי' הוא מהא דחמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר וא"כ לא שייך בכפל דמתחייב על כל מה שגנב כפל וע"כ פריך דליתני דאינו מתחייב רק כפל בלא עמד בדין כיון דלא עמד בדין עד שמת אביו וקנס אינו רק בסוף א"כ ה"ל חמשה חצאי בקר דהא מחלקו מיפטר אבל אי אמרינן דקנס חייב משעה ראשונה וע"כ כיון דטבח בחיי אביו א"כ ה"ל חמשה בקר שלימין בשעת החיוב דהיינו הטביחה. אבל לר' יוסי שסובר דקנס אינו מתחייב רק בהעמדה בדין וא"כ כיון דמת אביו קודם העמדה בדין ח"כ ה"ל חמשה חצאי בקר בשעת העמדה בדין דהא כבר מת אביו והוא כמו דמקשה בש"ס דילן בב"ק (ד' ע"א) רבא לר"נ:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:6:7
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:6:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:1:6:7)

**וע"ז** אומר והן אמר מארבעה וחמשה ונראה לי שהוא (ט"ס וכצ"ל אמר לו והן ארבעה וחמשה) (פי' שר' יוסי השיב לדברי ר' חגי שאין הטעם משום דחמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר אלא דחמשה בקר אמר רחמנא ואפי' חמשה חצאי בקר) וע"ז א"ל והן ארבעה וחמשה (פי' דזה הוי נמי ארבעה וחמשה אלא דהחילוק בין רישא לסיפא הוא דרישא קרינא בי' וטבחו כולו באיסורא משא"כ בסיפא וא"כ לא תלי רק על שעת טביחה אם יש בזה החיוב של טביחה או לא ברם הכא כל עמא מודו דהן של עצמה וצ"ל שהן של עצמה לא צריכא דלא למי הוא נותן לעצמה נותן לאבי' וע"כ כיון דזה תלוי בהעמדה בדין ע"כ קאמר ר' יוסי דקנס מתחייב בסוף (אבל גבי טביחה אין הענין מחמת התשלומין של חמשה בקר אלא מחמת עצם החיוב דאם מת אח"כ הוי טביחה כונו בחיוב משא"כ אם מת קודם שטבחו וכמו שביארתי) ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:6:8
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:1:6:8](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:1:6:8)

**ובזה** יתבאר הירו' (פ"ז דב"ק) ר' זעירא בעי מכר חצי' מהי מכר חצי' לזה וחצי' לזה מהו נשמעינה מהדא מכרה חוץ מידה חוץ מרגלה חוץ מגיזתה משלם תשלומי ד' וה' ר"א ב"ש אומר חוץ מקרנה משלם תשלומי כפל חוץ מגיזתה משלם תשלומי ד' וה' רבי אומר חוץ מדבר שהנשמה תלוי' בה משלם תשלומי ד וה' כו' וקשה דמאי מביא ראי' מהברייתא לענין מכרו חצי' מהו או מכרו לזה ולזה אך לפי מה שביארתי ניחא דהבעי' הוא דאם מכרו חוץ מא' ממאה שבו או שהי' בה שותפות פטור היינו משום דחמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר א"כ אם מכרו כולו רק שלא מכרו בב"א חייב לשלם דמ"מ משלם תשלומי ד' וה' בשלימות והוי חמשה בקר בשלימות וע"כ אם גנב משל אביו ואח"כ מת אביו וטבח ומכר אינו משלם תשלומי ד' וה' משום דחמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר וע"ז מביא ראי' ממה דפליגי דראב"ש אומר חוץ מקרנה משלם תשלומי כפל כו' רבי אומר חוץ מדבר שהנשמה תלוי' בה ואמרינן בב"ק (ד' ע"ח) דרבי דסובר חוץ מדבר שהנשמה תלוי' בה סובר דדוקא מידי דהוה בטביחה (פי' שמעכב השחיטה דומי' דוטבחו לאפוקי ידה ורגלה למטה מארכובה דלא מעכבי בשחיטה לא ורשב"א סובר דדבר הניתר בשחיטה לאפוקי גיזתה וקרנה) א"כ מוכח דהטעם דומכרו כולו וטבחו כולו ומקשינן מכירה לטביחה וע"כ כמו שבטבחו היינו דווקא בבת א' ה"נ במכירה וא"כ אין הטעם משום דחמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר ועיין בגליון שפירש קצת באופן אחר אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר ודו"ק]:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:2:2:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:2:2:1)

**שם** (ה"ב) עמדה בב"ד עד שלא בגרה הרי הן של אב מת האב הרי הן של עצמה ור' שמעון אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה כו' ובגמ' תני רשב"י ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף מלמד שאין האב זוכה אלא בנתינה ר' שמעון אומר במגבה הדבר תלוי ורבנן אמרי בעמידת ב"ד הדבר תלוי ר' שמעון עביד לה כמעשה ב"ד ורבנן עבדי לה כמלוה על דעתי' דר"ש גובה בעדיו' על דעתין דרבנן גובה בבינונו' [פי' דלר"ש שאמר דבמגבה הדבר תלוי א"כ בעמידת ב"ד לא נשתנה הדין דאונס ומפתה דצריך לשלם מן העדיות כמו דאמרינן בב"ק (ד' ד') והאונס והמפתה כו' על דעתין דרבנן גובה בבינונית (פי' דרבנן סברי דבעמידת ב"ד הדבר תלוי וא"כ כיון שעמדו בדין ע"כ הוי לה כמלוה ומלוה דינה בבינונית על דעתי' דר' שמעון אין השביעית משמטתה על דעתין דרבנן השביעית משמטתה (פי' לר' שמעון שאומר דבמגבה הדבר תלוי אין השביעית משמטתה דלא הוי מלוה ע"י העמדה בדין ועל דעתין דרבנן דאמרו בעמידת ב"ד הדבר תלוי וא"כ נעשה כמלוה ובמלוה השביעית משמטתה)


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:2:2:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:2:2:2)

**עוד** שם על דעתי' דר' שמעון הבכור נוטל פי שנים על דעתין דרבנן אין הבכור נוטל פי שנים (ופי' הפ"מ דלר' שמעון הבכור נוטל פי שנים בירושת קנס כבשאר קנסות ולרבנן אין הבכור נוטל פי שנים כמלוה שראוי הוא ואין הבכור נוטל פי שנים והקשה הק"ע דבמאי קמיירי אי בשגבה האב מחיים מי איכא למ"ד דאין הבכור נוטל פי שנים הא ודאי ממונו הוא ואי בשלא גבה למה יטול פי שנים הא לאו ממונא דאבוה הוא עד שעת נתינה כדאמר ר"ש בסמוך שאין האב זוכה עד שעת נתינה וי"ל מ"מ לענין בכור ממונו הוא עכ"ל.


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:2:2:3
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:2:2:3)

**ולי** נראה שיש (ט"ס) בירושלמי (וכצ"ל) על דעתי' דר' שמעון אין הבכור ניטל פי שנים על דעתי' דרבנן הבכור נוטל פי שנים והוא דלר' שמעון דאמר דבמגבה הדבר תלוי א"כ ה"ל ראוי ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק אבל לרבנן דאמרו דהוי כמלוה לא הוי ראוי דאע"ג דאמרינן בב"ב (ד' קכ"ה) אמר ר"פ הלכתא כו' ואין נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות אעפ"כ הירושלמי חולק על הש"ס דילן וכמו דאמרינן בב"ב (ד' כ"ד) שלחו מתם בכור נוטל פי שנים במלוה אבל לא בריבית למאן אלימא לרבנן השתא שבחא דאיתי' ברשותא אמרו רבנן דלא שקיל מלוה מיבעי' אלא לרבי ולרבי בריבית לא כו' לעולם רבנן היא ומלוה כמאן דגבי דמי אלמא דשלחו מהתם דאפי' לרבנן הוי מלוה כגבוי. וא"כ כיון דשלחו מתם א"כ שיטת הירושלמי דמלוה הוי כגבוי וכן משמע בירושלמי (פ"ח דב"ב ה"ג) דאמרינן שם כתיב בכל אשר ימצא לו כו' כיצד אין יורש (כצ"ל) בראוי כבמוחזק כיצד מת אביו בחיי אבי אביו נוטל פי שנים מנכסי אביו ואינו נוטל פי שנים מנכסי אבי אביו ולא הביא פלוגתא דר' ורבנן אלמא דראוי לא הוי רק אם מת אביו בחיי אבי אביו זה הוי ראוי. וכן בירושלמי (פ"ה דגיטין ה"א) כרמו פרט לראוי כבמוחזק ר' אלעזר בשם ר' ניסא כשחפר אביו בור והזיק בחיי אביו ונפלו נו נכסים אחר מיתת אביו כו' וזה מקרי ראוי לשיטת הירו' וכן אמרי' בירושלמי לקמן בכתובות (פ"י ה"ד) והא תני' היורשין שירשו שט"ח הבכור נוטל פי שנים עוד יצא עליהן שט"ח הבכור נותן פי שנים (ופי' הפ"מ כיון דמלוה בשטר הוא מוחזק ולא ראוי והבכור נוטל פי שנים) ומביא הברייתא סתם ולא כמו דאמרי' בב"ב (דף קכ"ד) רבי אומר אומר אני בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים כו' ירשו שט"ח בכור נוטל פי שנים כו' וא"כ הוא אליבא דרבי והירושלמי מביא בסתם אלא דקאמר דדוקא בשטר וא"כ העמדה בדין הוי כשטר וע"ז אומר על דעתי' דר' שמעון הבכור נוטל פי שנים וצ"ל הבכור אינו נוטל פי שנים מחמת שקנס במגבה תלוי ולא בב"ד ע"כ הוי כמו ראוי לר"ש על דעתין דרבנן אין הבכור נוטל (והוא ט"ס וצ"ל הבכור נוטל פי שנים) משום דלשיטת הירו' לא הוי מלוה ראוי וע"כ נוטל פי שנים וכמו שביארתי ודלא כהק"ע והפ"מ]:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:2:2:4
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:2:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:2:2:4)

**ר"י** אומר הראשונה של אב כו' ור' יעקב בר אחא ממוציא שם רע למד ר' מאיר והתניא ר' חייא זינתה ועודה בבית אביה ומשבגרה הוציא עלי' שם רע הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע אלא או היא או זוממי' מקדימין לבית הסקילה ר' מנא בעי קומי ר' יוסי הגע עצמך הוציא עלי' שם רע עודנו נערה ובגרה א"ל שמענו שנותן לאבי' א"ר ירמי' קומי ר' זעירא ותמי' אני איך רבנן מדמין כתובה לקנס ולא דמי כתובה משעה ראשונהוקנס בסוף ואת אמר אכן אמר ליה מי יאמר לך אפי' קנס משעה ראשונה ואתי דר' ינאי כר' ירמיה דר' יוסי כר' זעירא [ואלולא דמסתפינא הייתי מגיה ממוציא שם רע למד ר"י דעל ת"ק אינו צריך ליתן טעם דכיון שנשאת יצתה מרשות אביה וגם ר' בון בר חייא מפרש נמי שם טעמא דר"י (פי' כמו דבמוציא שם רע צריך ליתן הקנס לאביה אע"פ שנשאת ונפקא מרשותי' אפ"ה צריך ליתן הקנס לאבי' דאזלינן בתר התחלת החיוב כיון שמוציא שם רע שהיא זינתה בבית אבי' ע"כ נותן הקנס לאבי' וה"נ אזלינן בתר התחלת החיוב וכשזינתה הי' בבית האב כיון דהתחלת החיוב הי' עדיין ברשות האב ע"כ נותן לאבי') וקאמר והתני ר' חייא זינתה ועודה בבית אביה ומשבגרה הוציא עליו שם רע הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע פי' דמקשה דא"כ אזלינן בתר התחלת החיוב ושזינתה הי' בבית האב והוא הוציא ע"ז ש"ר א"כ מאי טעמא תני ר' חיי' דאם משבגרה אח"כ הוציא עליו שם רע פטור ליזיל בתר התחלת החיוב והתחלת החיוב הי' עדיין בבית אבי' ולא שני ע"ז כלם דהתם גזירת הכתוב הוא דאימתי מתחייב ההיא שעתא וההיא שעתא בוגרת היא כמו דאמרינן בש"ס דילן בכתובות (ד מ"ה) ר' מנא בעי קומי ר' יוסי הגע עצמך הוציא עליו שם רע ודנה נערה ובגרה (פי' אם אזלינן בתר התחלת החיוב וע"כ צריך ליתן לאבי' משו' שהוציא שם רע על הזנות שברשות אבי' וע"כ אפי' בגרה אח"כ נמי) וע"ז אמר ר' ירמי' קומי ר' זעירא ותמי' אני איך מדמי רבנן כתובה לקנס ולא דמי כתובה משעה ראשונה וקנס בסוף (פי' דאיך תדמי לענין קנס דבקנס לא אזלינן בתר מעיקרא דנימא דכיון דנתחייב איגלאי מילתא למפרע וע"כ לא אזלינן בתר מעיקרא משא"כ בכתובה אזלינן בתר מעיקרא וע"כ אפי' נשאת נמי ועיין במה שביארתי (פ' ג' דכתובות ה"ד):


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:7:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:7:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:4:7:1)

**שם** בירושלמי (ה"ד) לעולם אין העדים נסקלין ולא הבעל לוקה ונותן ק' סלע עד שיאמרו עמנו הייתם במקום פלוני והבעל שכרן להעיד עדות שקר כו' הביא האב שני כיתי עדים אחת אומרת עמנו הייתם במקום פלוני ואחת אומרת הבעל שכרן להעיד עדות שקר פשיטא אותן שאמרו עמנו הי' במקום פלוני נסקלין (פי' שחזרו והוזמו הן) ואותן שאמרו הבעל שכרן להעיד עדות שקר נותנים מאה סלע אמר ר' יוסי ב"ר בון ולא ע"י אילו וע"י אילו לוקין ונותנים מאה סלע אלא לוקין משום לא תענה ברעך עד שקר כבר ביארתי בירושלמי בריש סוטה (הל' א') על הא דאמר שם ר' יהודה בשם שמואל אין למידין דבר מדבר בעדים זוממין והוא כמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' כ"ד) ובסנהדרין ד' כ"ו) בד"ה רמיזא לאו כלום הוא גבי ליעודי תורא וליעודי גבר' דמסקינן התם אלא דקא מרמזי רמיזי לא דמי לרמיזה דהכא דהתם מיירי ברמיזה חשובה שכל השלשה ימים באו אלו עדים עם אלו לוקין מרמזי אבל ברמיזה גרועה איירי דלאו מילתא היא אי נמי דיני נפשות שאני וע"ז אמר אין למידין דבר מדבר בעדי' זוממין ע"ש שהארכתי בזה:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:7:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:7:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:4:7:2)

**וא"כ** ה"נ אם באו עדים ואמרו שהבעל שכר לעדי' שלו להעיד אעפ"כ אין הבעל מתחייב ללקות ולשלם מאה כסף ע"י עדי' אלו אלא בצרוף העדי' שאמרו עמנו הייתם וא"כ יכולי' לומר שלא באו להעיד שיהא הבעל לוקה ונותן מאה סלע כיון דעדים זוממין לא בעי התראה אלא שלא להפסיד להאשה כתובתה. ואם כן איך יתחייבו לשלם אם הוזמו (וזהו שלא כדברי התוס' בסנהדרין (ד' ח') בד"ה מוציא שם רע כו' שכתבו כגון שהביא הבעל עדים שזינתה והוכחשו דמחייב הבעל השתא ק' סלעים כו' והירושלמי סובר כמו דאמר שם אין הבעל לוקה ונותן מאה סלע עד שיאמרו עמנו הי' במקום פלוני והבעל שכרו להעיד עדות שקר (וע"כ אמר ר' יוסי בר בון ולא ע"י אלו ואלו לוקין ונותנים מאה סלע וא"כ יכולים לומר שלא באו אלא להכחיש את הבעל שלא להפסידה כתובתה ורמיזא לאו כלום הוא) וע"ז אומר אלא לוקין משום לא תענה ברעך עד שקר:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:8:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:8:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:4:8:1)

**עוד** שם ר' בון ב"ר חיי' בעא קומי ר' זעירא הביא האב עדים להזים עדי הבעל הוזמו עדי האב לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלים בעשרי' ושלשה (והוא ט"ס וצ"ל לוקין ונסקלים בשלשה) (וכן גריס הק"ע) א"ל אילו לא הוזמו עידי האב לא נמצא הבעל לוקה ונותן מאה סלע ועדים נסקלים בעשרים שלשה (פי' וע"כ אם הוזמו עדי האב נמי לוקין ומשלמין בשלשה ונסקלין בעשרים ושלשה (והוא כמו שיתבאר לקמן דבמוציא שם רע שלוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בעשרים ושלשה הוא משום דזהו ב' דינים דהבעל לוקה ונותן מאה סלע והוא דינו של הבעל והעדים נסקלין בעשרים זהו דינו של העדים ע"כ הוי ב' דינים לר"מ וע"כ מיבעי' ליה אם הוזמו עדי האב א"כ העדים בעצמם לוקין ונותנים מאה סלע ונסקלין בעשרים ושלשה אם הוי חד דינא או לא כיון דכל הדין הוא בעדים וע"ז אומר אילו לא הוזמו עדי האב לא נמצא הבעל לוקה ונותן מאה סלע והעדים נסקלין בעשרים ושלשה וא"כ אף שהוא הכל בעדי האב אעפ"כ הוי ב' דינים וע"ז אומר סבר ר' זעירא שני דינים הן (והוא משום דסבר פלוגתא דר"מ ורבנן היא בנערה המאורסה דכל הדין הוא בנערה לענין הפסדת כתובתה ולענין אם נסקלת כמו שסובר ר' מנא לקמן אבל לענין מוציא שם רע חכמים נמי סברי דשני דינים הן וכמו שאומר לקמן ר' מנא כר' זעירא) ר' ירמיה בשם ר' אבהו כולו דין א' הוא (פי' שסובר דפלוגתא דר"מ ורבנן הוא במוציא שם רע וא"כ סברי חכמים דדין א' הוא וכמו שאומר לקמן דר' יוסי בר בון כר' אבהו) מתניתא פליגא על ר' אבהו אל זקני העיר זה ב"ד של שלשה השערה זה ב"ד של עשרים ושלשה (פי' וא"כ מוכח דהוי ב' דינים) וע"ז משני התם כר"מ דר"מ אמר לוקה ומשלם וצ"ל לוקה ומשלם בשלשה (ומחמת דאיתא בריש פ"ג דאמר לוקה ומשלם ע"כ איתא נמי הכי כר"מ דר"מ אמר לוקה ומשלם וצ"ל בשלשה) והוא ר"מ דסנהדרין שסובר דב' דינים הן וע"ז אומר תמן תנינן האונס והמפתה והמוציא ש"ר בשלשה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מוציא שם רע בעשרים ושלשה מפני שיש בו דיני נפשות ור' מנא אמר בנערה המאורסה פליגין ר' מאיר אומר מפסדת כתובתה בשלשה ונסקלת בשלשה ועשרים וחכמים אומרים מקום שנסקלת שם היא מפסדת כתובתה אבל במוציא שם רע כל עמא מודו מקום שהעדים נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו הרבה בזה הירושלמי ולי נראה דגרסינן אבל במוציא שם רע כל עמא מודו דלא מקום שהעדי' נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע והוא משום שהם בב' גופין שזה בהבעל וזה בהעדים (והוא כפירש"י בסנהדרין (ד' ח') דקאמר וכי יש בו דיני נפשות מאי הוי אמר עולא בחוששין ללעז קא מפלגי ר' מאיר סבר אין חוששין ללעז ופירש"י דמיירי שהבעל טוען פתח פתוח מצאתי להפסידה כתובתה ורבנן סברי חוששין ללעז):


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:8:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:8:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:4:8:2)

**וע"ז** אמר לו ר' יוסי ב"ר בון אנן דלא תניתא (פי' מה דלא נשנה במתניתין את עביד פלוגתא והוא כמו שהקשה ר"ת לרש"י בסנהדרין שם דגבי אונס ומפתה קתני לה שהן קנסות ועוד דבכל דוכתא דקאמר מוציא שם רע הוא לענין ק' סלעי') וע"כ אומר אלא במוציא שם רע פליגין ר"מ אומר לוקה ונותן מאה סלעים בשלשה והעדים נסקלין בשלשה עשרים ורבנן אומרי' מקום שהעדי' נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע אבל בנערה מאורסה כל עמא מודו מקום שנסקלת שם מפסדת כתובתה (פי' כיון דחד גופא היא) וע"ז אתי ר' מנא כר' זעירא דר' יוסי בר בון כר' אבהו


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:9:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:9:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:4:9:1)

**עוד** שם לעולם אין הבעל לוקה ולא נותן מאה סלע עד שיסקלו העדים קנס אימתי הוא מתחייב ר' יונה אמר בסוף ר' יוסי אומר משעה ראשונה מתיב ר' יוסי לר' יונה על דעתיך דתימר בסוף לוקה ונותן מאה סלע בג' ועדים נסקלין בכ"ג א"ר מנא אפי' על ר' יוסי דכי (צ"ל הכי) כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה ולא התרה בהם לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בשלשה ועשרים אמר ר' אבמרי מאן דמר דו כן והנה (בה"א) ביארתי שם דמהו הנ"מ אם קנס מתחייב משעה ראשונה או לא עיין שם ואיפשר לבאר עוד כמו שביארתי בס' נ"י (סי' י"ד) והוא דמחולקים אם התחייבות הקנס הוא רק על ע"פ עדים וכל זמן שלא יתבאר בב"ד אינו מחוייב וע"כ אפי' אם העידו לפני ב"ד לא אמרינן בזה אגלאי מילתא למפרע דהחיוב הי' מתחילה אלא החיוב הוא רק משעה שב"ד מחייבין אותו או שכיון שנתברר בב"ד והעידו עדים אגלאי מילתא למפרע שהי' מחויב כמו בד"מ אלא שבד"מ מתחייב נמי ע"פ הודאת עצמו ובקנס אינו מתחייב ע"פ הודאת עצמו אבל מ"מ ע"פ עדים אגלאי מילתא למפרע וע"כ מחויב משעה ראשונה (ועיין בנ"י סי' י"ד):


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:9:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:9:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:4:9:2)

**[והנה** המפרשים נדחקו בזה בהא דקאמר ר' מנא אפי' על ר' יוסי הכי אתי מקשיין כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה ולא התרה בהם לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בשלשה ועשרים א"ר אבמרי מאן דמר דו כן ע"כ נ"ל לבאר והוא דקאמר מתיב ר' יונה לר' יוסי על דעתיך דתימר בסוף לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בעשרים ושלשה (פי' כיון דקנס ג"כ מתחייב בסוף פי' משעה שנגמר החיובוהא אין הבעל לוקה ונותן מאה סלע עד שיסקלו העדים א"כ חד דינא אית להו (פי' בשלמא אי אמרי' דקנס מתחייב משעה ראשונה ע"כ אע"ג דאין הבעל לוקה ונותן מאה סלע עד שיסקלו העדים אעפ"כ אמרי' דאיגלאי מלתא למפרע דחייב משעה ראשונה כמו שאר קנס דתלוי דוקא בהעמדה בדין אפ"ה אמרי' דהקנס הוי משעה ראשונה ומלקות שהוא בתורת קנס הוי ג"כ משעה ראשונה וכמו דאמרי' במכות ד' ב') אמר רבה תדע שהרי נא עשו מעשה ונהרגים ומשלמין ממון משא"כ במיתת העדים שנסקלים אינם חייבים משעה ראשונה דכיון דנסקלין הוא מחמת הזמה ואין העדים זוממין עד שיגמור דין. וא"כ אינם חייבים משעה ראשונה רק משעת גמר דין אבל אי אמרי' דקנס אינו אלא לבסוף א"כ אמאי לוקה ונותן מאה סלע בג' ועדים נסקלין בכ"ג הא שניהם הוא לבסוף. וע"ז אומר אמר ר' מנא אפי' על ר' יוסי הכי אתי מקשין (פי' אע"ג שאומר דמתחייב משעה ראשונה כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה) ולא התרה בהן (פי' וא"כ אינם חייבים). וא"כ תקשה על הא דאמר מתחילה ר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא הביא האב להזים עידי הבעל הוזמו עידי האב לוקין ונותנים מאה סלע ונסקלין בעשרים ושלשה (פי' אע"ג דבחד גופא הוא דהיינו בהעדים אעפ"כ לוקין ונותנים מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בעשרים ושלשם. וע"ז אומר לו אילו לא הוזמו עידי האב לא נמצא הבעל לוקה ונותן מאה סלע בשלשה ועדים נסקלין בעשרים ושלשה (פי' כיון דתחילה היה בב' גופין ולוקין ונותנים מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בעשרים ושלשה ע"כ אף דנעשה בחד גופא דה דהיינו בהעדים אעפ"כ נמי דינא הכי דלוקין ונותנים מאה סלע בשלשה ונסקלין בעשרים ושלשה:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:9:3
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:9:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:4:9:3)

**[וע"ז** אומר דאפי' על ר' יוסי שאומר בתחילה הכי מקשיי' כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה וההתראה צריך שיהיה בהמלקות והמיתה ובממון ודאי אינם צריכים התראה ולא גריעי מהא דבכל ממון ח"נ התראה. וע"ז אומר כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה וחם כן כיון שההתראה צריכה שתהיה בכולו וא"כ איך לוקין ונותנים מחה סלע ונסקלין בעשרים ושלשה. וע"ז אומר ר' אבמרי מאן דמר דו כן (פי' מי הוא שאומר כן דהעדים לוקין ונותנים מאה סלע ונסקלים ג"כ הא הטעם הא דאמרי' דנותנים מאה סלע בשלשה ונסקלין הוא כמו דאמרי' בסנה' (ד' ט) אמר רב יוסף הביא הבעל עדים שזינתה והביא. עדים והזימו לעידי הבעל עידי הבעל נהרגין ואין משלמין ממון ופירש"י אע"פ שהיה מפסידין אותה כתובה אין משלמין טובת הנאה כתובתה כדין שאר זוממי כתובה במכות (דף ג') דכיון דבשבילה הן נהרגין אין משלמין לה ממון דמתחייב בנפשו פטור מן התשלומין כו' ואי משום מאה סלע דהוי בעי' לאפסודי לאב כו' חזר והביא הבעל עדים והזימום לעידי האב עידי האב נהרגין ומשלמין ממון לזה ונפשות לזה ולא אמר רב יוסף רק שנהרגין ומשלמין ממון חבל לא שלוקין דהא המלקות והממון באים מחמת הבעל שרצו נחייבו וא"כ הו"ל ב' רשעיות ואמרי' בכתובות (דף ל"ג) בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין. וע"כ משלמין מאה סלע ואין לוקין. וא"כ לא קשה מה שהקשה דלמ"ד עדים זוממין בעי התראה וא"כ ההתראה הוא על מאה סלע ועל המלקות ועל המית' כא' וא"כ כיון שההתראה היא בבת אחת וא"כ איך לוקין ונותנים מחה סלע בשלשה ונסקלים בעשרים ושלשה דזה אינו דהא ממון לא בעי התראה בעדים זוממין נמי כמו שאר ממון וא"כ הקו' אינה רק ממלקות. וע"ז אמר ר' אבמרי מאן דמר דו כן (פי' שחייבים מלקות דהא פטורים מחמת המאה סלע שזהו לאדם א'). ועוד אפשר לומר דאפי' לר"מ שסובר דאדם לוקה ומשלם אעפ"כ פטורים ממלקות מחמת המיתה דהא דאמרי' דממון לזה ונפשות לזה חייב היינו דוקא לענין ממון אבל לענין מלקות לא שייך מיתה לזה ומלקות לזה וע"ז אמר ר' אבמרי מאן דמר דו כן (פי' אפי' לר"מ שסובר דלוקה ומשלם אעפ"כ נפטרים מחמת המיתה דר"מ לוקה ומשלם חית לי' מת ומשל לית ליה ובמלקות נא שייך מיתה לזה ומלקות לזה כיון דהמלקות הוא משום כאשר זמם נעשות לבעל והא דבעל לוקה הוא מחמת העבירה וא"כ לא שייך מלקות לזה ומיתה לזה וא"כ לא קשה הא שהקשה דכמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה א"כ איך לוקין בשלשה ונסקלים בעשרים ושלשה דזה אינו דמאה סלע לא בעי התראה ובמלקות אינם חייבים רק מאה סלע דהוי ממון לזה ומיתה לזה כמו שביארתי ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:9:4
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:9:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:4:9:4)

**[והנה** הק"ע וכן הפ"מ הקשו דבריש פרקין (ה"א) חמר איפכא ר' יונה אמר משעה ראשונה ור' יוסי אומר בסוף ואף דאיכא לאוקמי הא דריש פרקין באונס ומפת' ודהכא במוציא שם רע מ"מ מאי שנא הכא ומחי שנא הכא בשלמא לר' יוסי לא קשי' דנפקא לי' מהא דכתיב ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה מלמד שאין האב זוכה באונס ומפתה אלא משעת נתינה כו' אבל במוציא שם רע דלא כתיב קרא זוכה מיד אלא לר' יונה קשי' ואיפשר לומר דע"כ אומר ר' יונה בסוף הוא משום דהירושלמי לשיטתי' דאמרינן לקמן המוציא ש"ר על הקטנה פטור אמר ר' יוסי ויאות אינו גדולה שלא התרו בה שמא כלום הוא וקטנה שהתרו בה כגדולה שלא התרו בה וא"כ משמע דהקנס שהבעל חייב במוציא שם רע הוא דווקא שתסקול והוא דלא כשיטת הש"ס דינן שכתבו התוס' בכתובות (ד' מ"ד) בד"ה ה"מ כו' דלא בעי רב למיליף קנס ממיתה דכל היכי דלא מחייב מיתה לא מחייב קנס כו' וכן כתבו התוספות בסנהדרין (ד' ח') בד"ה והביא האב כו' ואין להקשות לפיר"ת לאביי ולכולהו אמוראי דלקמן דלא מחייב מיתה לר"מ היכי מיחייב בק' כסף הא קייל"ן בכתובות דלא מחייב ק' סלע היכי דלא מצי למיתי לידי חיוב סקילה דאמר בכתובות (ד' מ"ד) המוציא שם רע על הקטנה פטור כיון דלא מצי לקיים אם אמת הדבר וסקלוה ויש לומר דמהאי טעמא לא ממעטינן אלא קטנה דלאו בת עונשין כלל עיין שם אבל לשיטת הירושלמי דאפי' לא התרו בה אין הבעל חייב בק' סלע ע"כ סובר ר' יונה דקנס דמוציא שם רע מתחייב לבסוף (אך איפשר שנתחלף הגירסא וצריך לגרוס בשניהם גירסא אחת בהפלוגתא שבין ר' יוסי לר' יונה ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:11:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:4:11:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:4:11:1)

**שם** רב המנונא בשם רב אדא בר אחוה לעולם אינה מקדמת לבית הסקילה עד שתהא נערה בשעת הוצאה מ"ט והוציאו הנערה אל פתח בית אביה והא תני ר' חייא זינת' ועודה בבית אבי' ומשבגרה הוציא עלי' שם רע היא אינה לוקה ואינו נותן מאה סלע אלא או היא או זוממי' מקדימין לבית הסקילה והנה בירושלמי לא תירץ ע"ז ואיפשר לומר שהוא כמו דאמרינן בכתובות (דף מ"ד) תני שילא ג' מידות בנערה כו' סרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק למימרא כל היכא דאשתני גופא אשתני קטלא ורמינהו נערה המאורסה שזינת ומשבגרה הוציא עליה שם רע היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה אמר רבא מוציא שם רע קאמרת שאני מוציא שם רע דחידוש הוא דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה וזינתה בחנק ואילו מוציא שם רע בסקילה א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא דילמא כי חדית רחמנא היכא דלא אשתני גופא אבל היכא דאשתני גופא לא חדית רחמנא כו' וא"כ איפשר לומר דלא מחלקינן בין אישתני גופא וע"כ אפי' בגרה אח"כ וזינתה בחנק ועיין במה שביארתי (פ"ג ה"ד) ממה דתומר תמן תחת בעלה היא נותן לאביה ובפרקין (ה"ו) ר' מנא בעא קומי ר' יוסי הגע עצמך הוציא עליו שם רע עודה נערה ובגרה א"ל שמענו שנותן לאביה (פי ששאל ממנו אם הוציא עליה שם רע עודנו נערה ובגרה א"כ שייך לאביה או דילמא כיון דמוציא שם רע חידוש היא במה שנותן לאביה דהא יצתה מרשות אביה וכמו דאמרינן בכתובות (שם) דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא וזינתה בחנק ואילו מוציא שם רע בסקילה וא"כ אפילו בגרה נמי וע"ז השיב לו שמענו שנותן לאביה דאין חילוק דכיון דחידוש הוא ע"כ אפילו בגרה נמי נותן לאביה. ועל כן לא קשה אהא דאמר לעולם אינה מקדמת לבית הסקילה עד שתהא נערה בשעת הוצאה (פי' דבעינן דאפי' לאחר שנגמר דינה תהא נערה) ולא קשה מהא דתני ר' חייא זינתה עודה בבית אביה ומשבגרה הוציא עלי' שם רע היא איני לוקה ואינה נותן מאה סלע אלא היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה דהתם שאני דהוי חידוש וע"כ משבגרה נמי היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה ודו"ק:)


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:13:2:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:13:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:13:2:1)

**שם** (ה' י"ג) מתניתין ואת תהא יתבא בביתי כו' ובגמ' ר' זעירא שאל שאיל לר"נ כו' לא היה שם בית א"ל היורשין שוכרין לה בית מכאן ואילך היא אומרת קרקע והן אומרים מעות הדין עם היתומים (פי' שאין גוף הקרקע קנוי לה כו' ולפיכך יכולין לשכור לה בית אחר) כהדא חדא איתא (פי' אשה אחת) הוה פורנא עשרין דינר והוי תמן חד בית בטב עשרה דינרין אתא עובדא קומי ר' חנינא אמר או יבון לה ביתא או יבון לה כ' דינר א"ר מנא מכיון דלית ביתא טב אלא י' כמאן דלית לה פורנא אלא עשר מכאן ואילך היא אומרת קרקע והם אומרים מעות הדין עם היתומים וכתב הפ"מ כן הוא גירסת הרא"ש ופירושו ולפ"ז לר' מנא דאמר שכיון שאין הבית שוה אלא י' דינרין הרי הוא כאילו לא נתחייב אלא י' דינרין ויכולים הם לסלקה בדמי הקרקע לבד ואעפ"י שהוא רוצה לקחת הקרקע בכדי כל כתובתה והר"ן כתב ע"ז דלמה לא תוכל להעלותו עד כדי סך כתובתה אחר שהיא רוצה לקחתו בכולה כו' והרא"ה כתב דהטעם הוא דמאחר שאין לשיעבוד כתובתה אלא בכדי עשרה דינרין הרי הוא כאילו חין כתובתה אלא י' דינרין וכיון שהדין עם היתומים יכולין לסלקה במעות אעפ"י שהיא רוצה בקרקע נותנים לה מעות ומסלקין אותה.


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 4:13:2:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 4:13:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/4:13:2:2)

**ואיפשר** לומר דזה דמי להא דאמרינן בירושלמי לקמן (פי' י"ג ה"ג) לא הי' שם מזון י"ב חודש מהו שיאמרו בנים לבנות טלו את שלכם וצאו ופי' הפ"מ הרי לכם מעות כדי שתיזונו מהן כפי הנכסים שזכיתם אתם וצאו מהן ואנחנו נירש שבעינינו שוין הן הרבה מהדא מתניתא אמרה שאין שומעין להן אלא שמין את הנכסים בב"ד ואם אין שם נותר חולקין בשוה והכי נמי אין שומעין להן במה שאומרים אנחנו מעלין את הנכסים והרי לכם כדי המגיע וצאו אלא שמין את הנכסים בב"ד ואם אין שם כדי מזון כו' כולן לבנות וא"כ איפשר לומר דכיון דיכולין היתומים לסלק במעות ע"כ אין שומעין לה במה שאומרת שהבית שוה לה כ' דינרין וכמו שהביא הירושלמי ראי' ממתניתין שאם אמרו היתומין הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יפה דינר כו' אין שומעין להם ודו"ק: