## Noam Yerushalmi on Ketubot Chapter 6

###### Noam Yerushalmi on Ketubot 6:1:2:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 6:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/6:1:2:1)

**מתניתין** מציאת האשה ומעשה ידי' של בעלה וירושתה הוא אוכל פירות בחיי' בושתה ופגמה שלה כו' ובגמ' ר' חזקי' בשם ר' אימי אתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל חד אמר דברי הכל וחרנא אמר במחלוקת כו' מסתברא דרשב"ל הוא דו אמר במחלוקת דו פתר לה במעלה לה מזונות ואינו נותן מעה כסף לצרכי' ותנינן ואם אין נותן לה מעה כסף לצרכי' מעשה ידי' שלה (ומפרש ר"ל דפליגי בזה דלר"מ תיקנו מותר תחת מזונות ומעשה ידי' תחת מעה כסף ולר"י הסנדלר איפכא וא"כ הכא דקאמ' דמעשה ידי' של בעלה תלוי במחלוקת אם מעשה ידי' תחת מזונות או תחת מעה כסף) וחד אמר דברי הכל הוא ור' יוחנן לטעמי' דמפרש (בפ"ה ה"ה) דבמותר לאחר מיתה פליגין אבל לא פליגי מפני מה מעשה ידי' של בעלה וע"כ אמר דברי הכל מעשה ידים שהן כמציאה והנה מה שפירשו המפרשי' הוא דחוק:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 6:1:2:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 6:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/6:1:2:2)

**ע"כ** נראה לי שנתחלפו השורות וצ"ל אח"כ (וכצ"ל) אתא ר' יעקב כו' בשם רשב"ל דברי הכל הוא (פי' כר' יוחנן דר"מ ור"י הסנדלר לא פליגי בזה אם מעשה ידי' תחת מזונות או שמותר מעשה ידי' תחת מזונות) רק דפליגי בלאחר מיתה אם אדם מקנה דבשלב"ל וע"ז משני הוי דיעון דיעון אית לי' לר' שמעון בן לקיש פי' שיטות חלוקות הי' לו לרשב"ל) ופעמים שהי' אומר דפליגי בלאחר מיתה כר' יוחנן וכאן צריך לומר מעשה ידים שהן כמציאה (פי' דקשה לו אהא דתנן מציאת האשה ומעשה ידי' של בעלה דמאי קמ"ל תנינא האב זכאי בבתו בקידושי' בכסף ושטר וביאה זכאי במציאתה ומעשה ידי' כו' נישאת יתר עלי' הבעל שהוא אוכל פירות בחיי' וא"כ מאי קמ"ל במתניתין וכן מקשה בש"ס דילן בכתובות ד' ס"ה) וע"ז אומר בירושלמי מעשה ידי' שהן כמציאתה (פי' דקמ"ל דאפילו מעשה ידי' שהן כמציאתה נמי לבעלה) וכמו דאמרינן בכתובות (ד' ס"ו) כי פליגי בהעדפה שע"י הדחק ת"ק סבר לבעלה ור' עקיבא סבר לעצמה אמר רב פפא מציאתה כהעדפה שע"י הדחק דמי וע"כ קמ"ל במתניתין דמציאתה ומעשה ידי' של בעלה אפי' בהעדפה שע"י הדחק נמי (ואע"ג דתנן זכאי במציאתה ומעשה ידי' כו' יתר עלי' הבעל אעפ"כ תנא לה במתניתין דממשנה יתירא אשמועינן דהעדפה שע"י הדחק נמי הוי לבעל דומי' דמציאתה וכן אומר למי נצרכה לר"מ אע"ג דר"מ עביד יד העבד כיד רבו זכתה האשה זכה בעלה מודה שאין לו עלי' אלא אכילת פירות בלבד (פי' שמתרץ ג"כ דלמאי תני וירושתה הוא אוכל פירות בחיי'. וע"ז משני דקיי"ל דאפי' לר"מ שאומר דיד העבד כיד רבו ויד האשה כיד בעלה אעפ"כ אין לו אלא אכילת פירות בלבד):


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 6:4:2:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 6:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/6:4:2:1)

**שם** (ה"ד) פסקה להכניס לו בחמש מאות דינר שום עושה אותן ד' מאות לא עשה כן אלא עשה אותו אלף אם עשת קיצותה גובה את הכל ואם לאו מיגרע חמשה דינר לכל סלע ואינו נוגע בתוספת פסקה להכניס לו חמש מאות דינר כספים עושה אותן שבע מאות ומחצה לא עשה כן אלא עשה אותן אלף אם עשת קיצותא גובה את הכל ואם לאו מיגרע ששה דינר לכל סלע ואינו נוגע בתוספת פסקה להכניס לו אלף זוז צריך לעשותן ט"ו מנה לא עשה כן אלא כתב לה שדה שוה בשנים עשר מנה תחת אלף זוז אם עשת קיצותא גושה את הכל ואם לאו אין פוחתין לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הנה המפרשי' נדחקו בפי' הירושלמי הזה ולי נרא' לפרש שמגרע ותולין שטעה בשום ולא פיחת חומש וע"כ מגרע אבל התוספת שהוא אפי' לאחר הגירעון זה צריך לשלם אבל בפסקה להכניס חמש מאות דינר וכספים עושה אותן שבע מאות ומחצה כו' צ"ל נוגע בתוספת דתלינן שטעה בזה בהוספת שליש וע"כ הוסיף עד אלף ע"כ צריך להוסיף לה עד שבע מאות ומחצה ולא יותר שאין לה תוספת דתלינן שטעה בתוספ' שליש וכתב אלף זוז דברישא שהיה צריך לפחות ולא להוסיף טעה בהפחת אבל ההוספה שהוסיף אין לזה טעות ע"כ צריך לנכות ואינו נוגע בהתוספת שהתוספ' צריך לשלם דאין הגירעון מעיקר הנידוני' וע"כ אינו נוגע בתוספ' אבל בסיפא שהטעות היה בתוספת ע"כ נוגע בהתוספת שא"צ לשלם יותר רק משבע מאות ומחצה פסקה להכניס אלף זוז צריך לעשותו ט"ו מנה לא עשה כן אלא כתב לה שדה שוה שנים עשר מנה תחת אלף זוז אם עשת קיצותא גובה הכל ואם לאו אין פוחתין לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה שאם פיחת אמרינן דלא רצה להוסיף רק שרצה לפחות (אפי' אי גרסינן בסיפא נמי אינו נוגע בהתוספ' היינו עד שבע מאות ומחצה שזה צריך להוסיף אבל יותר לא דתלינן בהטעות):


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 6:4:2:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 6:4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/6:4:2:2)

**ובזה** יתבאר הא שאומר אח"כ הכא את אמר מיגרע והכא את אמר אינו מיגרע כאן בנטלה מקצת וכאן בלא נטלה מקצת (פי' לפי מה שביארתי ברישא אע"ג דצריך לפחות השום אפ"ה אינו נוגע בהתוספת ומה שהוסיף צריך לשלם אלא דמנכה לה מה שהוא צריך לשלם בעד מה שהכניסה ואינו שייך להתוספ' לומר שנתבטל התוספ' ג"כ) והנה המפרשי' נדחקו בזה מאוד ולי נראה דקאי אהא דאיתא בכתובות (ד' נ"ד) אמר ר' איבו אמר ר' ינאי תנאי כתובה ככתובה דמי נפקא מינה למוכרה כו' ולפוגמת וכתבו התוס' איצטריך דאם פגמה כתובתה לא תגבה גם התוספ' אלא בשבועה וא"כ הפגם של עיקר הכתובה שייך נמי להתוספ' וא"כ אמאי תני דאם פסקה בחמש מאות דינר שום עושה אותן ארבע מאו' לא עשה כן אלא עשה אותו אלף ע"כ אע"ג שיש טעות בעיקר הכתוב' צריך לנכות מן השום אעפ"כ ההתחייבות שהוסיף בתוספת אינו נוגע בהם ואמאי לא אמרינן דכיון שנתבטל החיוב של עיקר הכתובה נתבטל ג"כ התוספ' וע"ז משני כאן בנטלה מקצת כאן בלא נטלה מקצת (פי' התם שפגמה עיקר הכתובה וקבלה ע"כ יש לה דין פוגמת בכל אפי' בהתוספת אבל הכא לא נטלה מקצת רק שיש טעות בעיקר הנדוני' ע"כ אינו נוגע בהתוספת או דקאי על הא דאמרינן בירושלמי (פי"ב ה"ה) הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה דרב אמר במזכה על ידיה כו' אמר ר' בא טעמא דר' יוסי בר' חנינא לא סוף דבר כתובתה מנה ומאתים אלא אפי' כתובתה אלף דינר מקולי כתובה שנו אלמא אע"ג דלא קיבלה אלא כל שהוא ע"כ אבדה כתובתה וא"כ הוא הדין שאף התוספ' לא תגבה וא"כ הכא נמי כיון שנמצא טעות בעיקר החיוב נמי צריך להיות מיגרע גרע שהגירעון יהיה בכולן וע"ז משני כאן שנטלה מקצת וע"כ כיון שקבלה הוי כאלו מחלה כל הכתובה משא"כ הכא שלא קיבלה ע"כ אף שנמצא טעות בהשומא אעפ"כ אינו נוגע בהתוספת והתוספ' צריך לשלם משא"כ בסיפא דתלינן שהוא טעות בההוספה ע"כ אין צריך לשלם ההוספהכלל וע"ז אומר הכא את מר נוגע בהתוספת והכא את מר אינו נוגע בהתוספ' פירוש דמקשה דמ"ט ברישא תלינן שהוא הטעות בעיקר הכתובה ע"כ לא נתבטלה התוספת וא"כ מ"ט בסיפא דכתב שנים עשר מנה תחת אלף זוז א"כ נמצא טעות בזה דהא פיחת א"כ יתבטל מה שכתב בהכתובה היה חייב להוסיף לה כפי הדין (וכן אפי' בסיפא אע"ג דאין צריך להוסיף יותר מכדי שבע מאות ומחצה אעפ"כ השבע מאות ומחצה צריך ליתן והכא נמי נתלה בטעות ויתחייב להוסיף כפי הדין דסלע נעשה ששה דינרין) וע"ז משני התם הוסיף ולא פיחת והטעות היה ע"י הוספה ע"כ אמרינן דצריך לנכות ואינו נוגע בהתוספת והתוספ' חייב לשלם אבל הכא דרואים אנו שפיחת ממה שצריך ליתן ע"כ לא תלינן בטעות שליש אלא שרוצה לפחות והיא מחלה לו ע"כ יכול לפחות ובלבד שלא יפחות לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:2:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/6:7:2:1)

**(ה"ז) מתניתין** המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן עלי בעלי יעשה השליש מה שהשליש בידו דברי ר' מאיר אמר ר' יוסי וכי אינה אלא שדה אחר והוא רוצה למוכרה והרי היא מכורה מעכשיו כו' מתניתא בפסק מן הארוסין אבל אם פסק מן הנשואין אף ר' מאיר מודי השליש מן הנשואין הוא המחלוקת:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:2:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/6:7:2:2)

**והנה** הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הא דקאמר. השליש מן הנשואין הוא המחלוקת וכתב הק"ע וקשה מ"ט דר"י דהא חזינן שהקפיד האב שלא יקחם הבעל דלמה ליה להשלישם יתנם ביד הבעל ואיפשר לומר דקסבר ר' יוסי שלא השלישם אלא כל זמן שהוא חי אבל כשימות תזכה בהם בתו לעשות בהם כרצונה כו' והוא דוחק:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:2:3
[Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/6:7:2:3)

**[וע"כ** נראה לי דהא דקאמר השליש מן הנישואין הוא המחלוקת קאי אהא דלקמן דאמר אח"כ האומר תנו לבני שקל בשבת והן ראוים ליטול סלע נותנים להם סלע אל תתנו להן אלא שקל נותנים להם שקל ולמזון האשה והבנות בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו נותנין להם שקל תני רשב"ג אומר ר' מאיר היה אומר האומר חנו לבני שקל בשבת והם ראוים ליטול סלע נותנים להן שקל והשאר מתפרנס מן הצדקה וחכמים אומרים גובין והולכין עד שיכלו הנכסים והשאר יתפרנסו מן הצדקה וע"ז אומר תחילה השליש מן הנשואין הוא המחלוקת (פי' זהו המחלוקת של ר"מ וחכמים דלר"מ אף שהן צריכין לקבל מן הצדקה אף עפ"כ לא יתן השליש והוא משום דמצוה לקיים דברי המת ולחכמים צריך ליתן כיון דבלא"ה יהיו נצרכין להתפרנס מן הצדקה):


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:3:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/6:7:3:1)

**עוד** שם אמר ר' יוסי הדא פשטא שאילתא דאילפי אמרי אייתיבון על גוף נהרא דלא אפקית מתניתא דר' חייא רבה מן מתניתין יזרקוני לנהרא מה הוי מימר יעשה שליש מה שהוא בידו והוא כמו דאמרינן בכתובות (ד' ס"ט) אילפא תלי נפשי' כו' אמר איכא דאתי דאמר לי מילתא דר' חייא ור' אושעי' ולא פשיטנא לי' ממתניתין נפילא מאסקרי' וטבענא אתא ההוא סבא תנא לי' האומר תנו שקל לבני בשבת וראוים ליתן להם סלע נותנים להם סלע ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל אין נותנים להם אלא שקל ואם אמר אם מתג יירשו אחרי' תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל אמר ליה הא מני ר' מאיר היא דאמר מצוה לקיים דברי המה):


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:4:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/6:7:4:1)

**עוד** שם מתו יירשו אחרים לא כן א"ר אבהו בשם ר"י כל הלשונו' אדם מזכה חוץ מלשון ירושה לית כאן ירתון אלא יטלון (פי' כיון שאינם יורשים א"כ איך מזכה להם בלשון ירושה וע"כ אמר ר' יוחנן לית כאן ירתון אלא יטלון):


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:4:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:4:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/6:7:4:2)

**עוד** שם ר' זעירא בעא קומי ר' מנא כאן במתנ' (פי' כיון שאמר תחילה תנו להם שקל לבני כו' ע"כ מהני ללשון ירושה שאח"כ) וע"ז אמר אתפלגון כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת כתב לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה אמר ר' אלעזר מכיון שזכה בו בלשון מתנ' זכה זה בלשון ירושה אמר ר' יוחנן נראים דברים בלשון מתנה זכה בלשון ירושה לא זכה (פי' וע"כ אמר ר' יוחנן לית כאן ירתון אלא יטלון והוא משום שסובר דאין לשון מתנה של זה מהני ללשון ירושה של זה) והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קכ"ט) דפליגי בזה ר"י ור"א ואמרינן שם אמר רב המנונא לא שנו אלא אדם א' כו' ורב ששת אמר אפילו שתי שדות ושני בני אדם אמר רב ששת מנא אמינא לה דתני' האומר תנו שקל לבני בשבת וראוים ליתן להם סלע נותנים להם סלע ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל אין נותנים להם אלא שקל ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל והא הכא דכשתי שדות ושני בני אדם דמי וקתני דקני הוא מותיב לה והוא מפרק לה בראוי ליורשו ור' יוחנן בן ברוקה הוא (ולקמן יתבאר מה דלא משני הירושלמי הכי):


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:4:3
[Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:4:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/6:7:4:3)

**עוד** שם אמר ר' פנחס אתא עובדין קומי ר' ירמי' מכיון דר"א אמר אולפן ור' יוחנן אמר נראין הלכה כר' אלעזר (פי' דמהני אם זכה לזה ולזה בירושה כר"א) אמר ר' שמואל לא ר"מ אמרה ואינן נראית שמא כלום היא לא כן אמר ר' יוחנן בשם ר' יסא צמר בכור שטרפו בטל ברוב ואייתי ר' חייא ציפורי קומי ר' אמי ליטרא בשמונה ולא הורי לי' דמר ר' יוסא לא מתניתא היא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד משער נזיר ומפט' חמור בשק ידלק השק והנה מה שפי הפ"מ והק"ע הם דחוקי' (ועיין בספרי נועם ירושלמי במס' ערלה (פ"ג) דפריך ואין נראית שמא כלום הוא (פי' דפריך על הא דאמר דמכיון דר"א אמר אולפן ור"י אמר נראין הלכה כר"א (פי' דמהני) ולא כר' יוחנן דאמר נראין וע"ז פריך ואין נראית שמא כלום היא (פי' אפי' לר"א דאמר הלכה ולא אמר נראין אעפ"כ אין הלכה כר"א דהא כל הראיה של ר"א הוא מדאמר ר"מ אמר תנו שקל לבני בשבת כו' ואם מת יירשו אחרים תחתי' בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל שמזה מוכח דלשון מתנה של זה מהני ללשון ירושה לזה ואין זה ראיה דהא ר"מ הוא דקאמר הכי ורבנן פליגי עלה וע"ז אומר לא כן אמר ר' יסא בשם ר' יוחנן צמר הבכור שטרפו בטל ברוב וחייתי ר' חייא ציפוריה קומי ר' אימי ליטרא בשמונה ולא הורו ליה דמר ר' יסא וכתבתי שם שהוא ט"ס וצ"ל כמו דאיתא בפ"ג דערלה ולא הודו אילולי דאמר ר' יוסי ולאו מתניתא הוא (פי' שלא הודו לר' יוחנן דצמר בכור שטרפו בטל ברוב עד דאמר ר' יוסי ולאו מתניתא היא (פי' שהביא ראי' מהא דתנן האורג מלא הסיט בצמר בכור ידלק הבגד וא"כ דוקא מלא הסיט שהוא דבר חשוב לר"מ אבל בלאו"ה בטל ברוב וא"כ סמכי להביא ראיה מר"ה דצמר בכור שטרפו בטל ואע"ג דההיא מתניתין אתי כר"מ דאמרינן התם בירושלמי מאן תנא סיט כר"מ ברם כרבנן הוא סיט הוא פחות מסיט והוא דרבנן פליגי עליה ואמרו דאינו מקדש אלא ששה דברים בלבד ואפ"ה כיון דבזה לא פליגי על ר"מ ע"כ מביאין ראיה שצמר בכור שטרפו בטל ברוב דרבנן לא פליגי עליה אלא דאפי' סיט נמי בטל משום דאינו מקדיש אלא ששה דברים בלבד וא"כ הכא נמי אע"ג דרבנן פליגי על ר"מ אעפ"כ שזה דמוכח דר"מ סובר דלשון מתנה של זה מהני בזה לא פליגי אלא דפליגי אהא דאמר ר"מ מצוה לקיים דברי המת) וא"כ הלכה כר"א ולא כר' יוחנן ואפי' ר' יוחנן לא אמר נראין רק הלכה נמי הלכה כר"א משום הראיה שהביא מר"מ (ושם פירשתי ואפי' אין נראית שמא כלום הוא (פי' אפי' היה ר' יוחנן אומר בפירוש שאין נראין כר' אלעזר אעפ"כ הלכה כדבריו משום שהביא ראיה מר"מ ואעפ"כ דרבנן פליגי עליה אעפ"כ לא פליגי עליה בזה ודו"ק]:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:4:4
[Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:4:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/6:7:4:4)

**עוד** שם מתניתא פליגא על ר' יוחנן כתב בין בתחילה בין בסוף בלשון מתנה דבריו קיימין (וא"כ מוכח דלשון מתנה מהני ללשון ירושה ג"כ] וע"ז משני תמן לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה ברם הכא כל א' ואחד בלשון מתנה כל אחד ואחד בלשון ירושה (פי' תמן הוא בדברי ר' יוחנן לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה אבל במתניתין הוא לכל אחד בלשון מתנה ולכל א' ואחד בלשון ירושה) וכמו דאמרינן בב"ב שם (ד' קכ"ט):


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:4:5
[Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:4:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/6:7:4:5)

**עוד** שם ר חגי בעא קומי ר' יוסי ואינו חב לאחרים א"ל שאין שם אחין ואינו חב לאחי אביו ר' חנניא ברי' דר' הילל רוצה הוא בתקנת ביתו יותר מקרוביו ופי' הפ"מ דקאי על הא דקאמ' דלשון מהנה של זה מהני לשל זה ופריך ואמאי מהני והא חב לאחרים ונימא דבמקום שחב לאחרים אינו מועיל כו' והוא דוחק גם הק"ע פירש דפריך אר' יוסי דמתניתין דאמר שנותן לבעל האשה הא חב לאחרים ופירושיהם דחוק:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:4:6
[Noam Yerushalmi on Ketubot 6:7:4:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/6:7:4:6)

**[ע"כ** נראה לי לבאר דמקשה אהא דאמר ר"מ תנו שקל לבני בשבת והם ראוים ליטול סלע ניתנים להם סלע אל תתנו להם אלא שקל אין נותנים להם אלא שקל ואם אמר אם מתי יירשו אחרים תחתיהן בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל והטעם כיון דחב לאחרים שאמר אם מתו ירשו אחרים תחתיהן ע"כ בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל וע"ז פריך דאפי' אם לא אמר אם מתי יירשו אחרים תחתיהן אעפ"כ כיון שאמר תנו להם שקל איך נותנים להם סלע דהא חב לאחרים היינו לאחיו שאם יתנו לו יותר יפחות להם וכמו שפירש רשב"ם בב"ב (ד' קכ"ט) דמיירי שהלך למדינת הים וא"כ אם יתנו להם יותר למזונות יפחות לשאר היורשים כשימות וע"ז משני כשאין שם אחים וא"כ אינו חב לאחין וע"ז פריך ואינו חב לאחי אביו (פי' דילמא ימות הוא וא"כ לא ישארלירושת אחי אביו וע"ז אומר רוצה הוא בתקנת בתו יותר מן הקרובים (פי' דזה לא הוי חב לאחרים משום שרוצה אדם בתקנת בתו יותר מן הקרובים (פי' דמסתמא רוצה בתקנת בניו יותר) ובזה יתיישב הא דמקשה תחילה בירושלמי דכל הלשונות אדם מזכה חוץ מלשון ירושה וא"כ איך תני דאם מחו יירשו אחרים תחתיהם כו' דאיך מהני לשון ירושה ואמאי לא משני כמו דמשני בש"ס דילן (ד' קכ"ט) דפריך והא הכא דכשתי שדות ושני בני אדם דמי וקתני דקני הוא מותיב לה והוא מפרק לה בראוי ליורשו ור' יוחנן בן ברוקה הוא אך כיון דמשני בירושלמי דמיירי דאין לו אחים והירושלמי לטעמיה דאמרינן בב"ב (פ"ח ה"ה) אמר ר' יוחנן לא אמר ר' יוחנן בו ברוקה אלא על בן בין הבנים ועל בת בין הבנות וא"כ כיון דמשני דמיירי שאין לו אחים ע"כ לא מתרץ כמו דמתרץ הש"ס דילן בראוי ליורשו וריב"ב הוא ובש"ס דילן דמשני בראוי ליורשו היינו כמו רבנן דפליגי עליה דר' ישמעאל בנו של ריב"ב ומוקמי לפלוגתא דריב"ב באחר במקום בת כמו שפירש רשב"ם ולהש"ס דילן לא קשה ליה דאינו חב לאחרים במה שיוכל לבוא מזה חוב לאחרים ואינו רק אם אמר בפירוש אם מתי יירשו אחרים תחתיהם ע"כ אמרינן דבין שאמר תנו ובין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל משום שאין לנו להפסיד את הבאים אחריהם אבל באומר תנו שקל לבני לא קשה להש"ס דילן הא דחב לאחרים ודו"ק):