## Noam Yerushalmi on Ketubot Chapter 7

###### Noam Yerushalmi on Ketubot 7:1:2:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 7:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/7:1:2:1)

**מתניתין** המדיר את אשתו מליהנות לו עד שלשים יום יעמיד לה פרנס יתר מכאן יוציא ויתן כתובה כו' תמן תנינן המדיר את אשתו מתשמיש המטה וכא את מר הכין (פי' דהתם תנן שבת אחת יוציא ויתן כתובה והכא אה מר הכין דתמתין שלשים יום) ומשני תמן במדירה מגופו ברם הכא במדירה מנכסיו ופריך ויש אדם נודר שלא לפרוע את חובו ופי' בשלמא בתשמיש המטה יכול להדירה דמיירי באומר הנאת תשמישך עלי) וכמו דאיתא בכתובות (דף ע"א) כדרב כהנא דאמר רב כהנא הנאת תשמישי עליך כופה ומשמשתו הנאת תשמישך עלי' יפר לפי שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו וכן איתא בירושלמי (פי"א דנדרים ה"א) אמר רב הונא הנייתי עליך כופה ומשמשתו הנייתך עלי הרי זה יפר אבל הכא במדירה מנכסיו קשה ויש אדם נודר שלא לפרוע את חובו אמר ר"י בן חנינא מכיון שהוא עתיד לגרשה וליתן כתובה ולמעט ממזונותיו כמו שאין בו חוב (פי' דהא יכול להפקיע שיעבודה דהא יכול לגרשה וא"כ יכול להפקיע שיעבודה וע"ז פריך ותהא יושבת וממתנת אם גירש הרי יפה ואם לאו יעלה לה מזונות וע"ז משני כמאן דמר אין מזונות האשה דבר תורה: והנה בספרי עמק יהושע (ס' כ"ד) הקשיתי שם על הא דמשני כמ"ד אין מזונות האשה דבר תורה (וע"כ חל הנדר) וקשה דהא מעשה ידיה הוי לכולי עלמא מדרבנן ואפ"ה קאמר ר' עקיבא יפר שמא תעדיף עליה יותר מן הראוי לו אבל בחמש סלעים אינו יכול לאסור וכה"ג הקשו תוספות על רש"י בכתובות (דף ע"א) בד"ה שהגיע זמן ולא נישאו פירש בקונטרס דמדאורייתא לא משתעבד לה לפיכך הנדר חל וקשה דא"כ מן הנשואין נמי יחול הנדר מהאי טעמא דהא קייל"ן דמזונות האשה דרבנן ועוד קונם שאני עושה לפיך אמאי אין הנדר חל והא מעשה ידיה לכולי עלמא לא הוי אלא מדרבנן ותירצו שם דהירושלמי סובר דבשיעבודא דבעל אלמוהו לשיעבודא ע"כ אינה יכולה לאסור משא"כ בשיעבודא דאשה דהא בלאו"ה יכול להוציאה בע"כ וכה"ג כתב הר"ן לתרץ דברי הרמב"ם עיין שם):


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 7:1:2:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 7:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/7:1:2:2)

**וכעת** נראה לי דהירושלמי לית לי' הא דאלמוה לשיעבודא (שלא הובא זה בירושלמי) והא דאמר כמאן דאמר אין מזונות האשה דבר תורה הוא כמו דאמרינן בירושלמי (פי"א דכתובות ה"א) אשת איש שאמרה תורה יצאו מעשה ידי למזונותי' אין שומעין לה וא"כ מוכח דהירושלמי סובר כמו ריש לקיש בכתובות (ד' נ"ט) דמעשה ידי' עיקר ומזונות תקח תחת מעשה ידי' וע"כ משני כמ"ד אין מזונות אשה מד"ת ולא הוי רק דרבנן והוא בשביל מעשה ידי' ולר"ל כיון דמעשה ידי' עיקר ומזונות תחת מעשה ידי' וא"כ יכול הבעל לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך כיון דעיקר התקנה הוא משום הבעל וע"כ כיון שיכול לומר לו צאי מעשה ידיך במזונותיך ע"כ יכול לאסור על אשתו נכסיו דהא יכול להפקיע שיעבודה על ידי שיאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך והוא כמו דאיתא בכתובות (ד' ע') אלא מתוך שיכול לומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך נעשה כאומר צאי מעשה ידיך במזונותיך ופריך על זה ואם איתא להא דאמר רב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה כו' וא"כ להירושלמי שאינו סובר כרב הונא ע"כ יכול לאסור על אשתו משא"כ כשהיא אומרת קונם שאני עושה לפיך מחמת שהיא משועבדת למעשה ידי' דהא הירושלמי סובר דאשת איש שאמרה יצא מעשה ידי למזונותי אין שומעין לה וע"כ אינה יכולה לאסור בקונם רק בהעדפה וכמו דאיתא בירושלמי (פי"א דנדרים ה"ד) אמר ר' בא כשאסרה מעשה ידי' מלעשות עד ה' סלעים פודה מכאן ואילך אינו כופה (פי' וע"כ חל הנדר על ההעדפה) ועל זה אומר כהדא דתני אין ב"ד פוסקין לאשה מזונות מדמי שביעית אבל ניזונית היא אצל בעלה בשביעית (ואם כן מוכח דמזונות תחת מעשה ידיה ועל כן הוי כמו פריעת חוב מדמי שביעי') ופריך ויעמיד לה פרנס כהדא איש פלוני מודר ממני הניי' כו' (פירוש שאומר דמוכח דמותר בהעמדת פרנס ואע"ג דפרנס שליחותי' קא עביד והוא כמו דפריך בכתובות (דף ע') ופרנס לאו שליחותיה קא עביד ומשני אמר רב הונא באומר כל הזן אינו מפסיד כו' והירושלמי משני לה כהדא איש פלוני מודר הנאה ממני והוא כמו שהקשו התוס' בכתובות בד"ה כל הזן אינו מפסיד ולא בעי לשנויי בחנוני הרגיל אצלו אומר ר' דיעמיד פרנס משמע דמפרנס לה מזונו אבל בחנוני הרגיל אצלו לא מפרש והירושלמי שאומר כהדא איש פלוני איפשר דלא ניחא ליה לתרוצי באומר כל הזן אינו מפסיד והוא דסובר כר' אמי דדוקא בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד ואתי למעוטי אפי' שאר איסורי' ג"כ ואיפשר לומר דע"כ פריך ויעמיד פרנס כהדא איש פלוני מודר הנאה ממני דבלאו"ה הי' אפשר לומר דיעמיד פרנס הוא בשיאמר כל הזן אינו מפסיד ואמר ר' אמי בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד וע"כ התירו לה שלשים יום והוא משום שמא ימצא פתח לנדרו אבל לעולם לא התירו ע"י פרנס דכל הזן אינו מפסיד ע"כ פריך ויעמיד פרנס כהדא איש פלוני מודר ממנו הנאה דזה מותר לגמרי וא"כ יעמיד פרנס לעולם וע"ז משני רשות ביד האשה לומר אי אפשר להתפרנס מאחר אלא מבעלי והתנינן המשרה את אשתו ע"י שליש ומשני כאן כשקיבלה עלי' כאן בשלא קיבלה עלי' כו'.


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 7:1:5:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 7:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/7:1:5:1)

**עוד** שם ר' יוסי אומר בכהנות פליגין יותר מכאן יוציא ויתן כתובה בסוף שנים ור' יהודה אומר בישראל חדש א' יקיים ושנים יוציא ויתן כתובה בסוף שנים ובכהנת שנים יקיים שלשה יוציא ויתן כתובתה בתחלת שלשה ותני פליג בסוף שלשה דברי ר"מ א"ל ר' מנא הן דלא תניתא פליגא את עביד פליגא אלא בישראל פליגין יותר מכאן יוציא ויתן כתובה בתחילת שנים ור' יודה אומר בישראל חדש א' יקיים ושנים יוציא ויתן כתובה בתחלת שנים ובכהנת ב' מקיים ג' יוציא ויתן כתוב' בסוף ג' ותני כן בסוף נ' ד"ה והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה הירושלמי. ולי נראה שיש כאן (ט"ס) וחילוף השורות (וכצ"ל) ר' יוסי אומר בכהנת פליגין יותר מכאן יוציא ויתן כתובה בסוף שנים ור' יהודה אומר בישראל חודש ח' יקיים ושנים יוציא ויתן כתובה בסוף שנים (והוא ט"ס וצ"ל בתחילת שנים) והוא שסובר דבכהנת פליגין אבל בישראל לא פליגי וא"כ כיון דת"ק קאמר עד שלשים יעמיד פרנס כו' ה"נ סובר ר' יהודה והא דקאמר בישראל חודש א' יקיים שנים יוציא ויתן כתובה היינו בתחילת שנים כמו הת"ק) ובכהנת שנים יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה בתחילת שלש (פי' דכמו דאמרינן בישראל שנים יוציא ויתן כתובה הוא בתחילת שנים דהא ר' יוסי אומר דבכהנת פליגין) ולא בישראל וא"כ הא דקאמר נמי ובכהנת שנים יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה היינו בתחילת שלש ותני פליג בסוף שלשה דברי ר' מאיר ומביא ראי' מחבריי' דבסוף שלשה דברי ר' מאיר אלמא דר' יהודה סובר בתחילת שלשה ופליג עם ר"מ. וע"ז אמר לו ר' מנא הן דלא תניתא פליגא את עביד פליגא דאדרבה יותר טוב לפרש דר' יהודה פליג עם ת"ק בישראל נמי דאל"כ למה לו לומר בישראל חודש א' יקיים אלא ודאי דפליג עם ת"ק בישראל נמי והא דתני בסוף שלש נמי הוא דוחק דר"מ יחלק עם ר' יהודה כיון דסובר כמו ר' יהודה דיש חילוק בין ישראל לכהנת א"כ למה לאפושי פלוגתא בין ר"מ ובין ר' יהודה ושיהי' שלש מחלוקת בדבר וע"ז אמר לי' ר' מנא הן דלא תניתא פליגא את עביד פליגא אלא בישראל פליגין יותר מכאן יוציא ויתן כחובה בתחלת שנים ור' יהודה אומר בישראל חודש א' יקיים ושנים יוציא ויתן כתובה בתחילת שנים (והוא ט"ס וכצ"ל בסוף שנים) וא"כ חולק עם ת"ק בישראל נמי ובכהנת שנים יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה בסוף שלשה (דכיון שאומר תחילה בישראל חודש א' יקיים שנים יוציא ויתן כתובה היינו בסוף שנים (בכדי שמחלק בזה עם הת"ק) א"כ צריך לומר נמי הא דקאמר ובכהנים שניםיקיים שלשה יוציא ויתן כתובה היינו בסוף שלשה וע"ז אומר ותני כן בסוף שלשה דברי הכל ולא נחלק בזה ר' יהודה עם ר' מאיר (ובש"ס דילן בכתובות ד' ע"א) אמרינן ר' יהודה היינו ת"ק אמר אביי כהנת אתי לאשמועינן ורבא אמר חודש מלא וחודש חסר איכא בינייהו והירושלמי מתרץ לה באופן אחר ודו"ק]:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 7:3:2:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 7:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/7:3:2:1)

**שם** (ה"ג) מתניתין המדיר את אשתו שלא תתקשט באח' מכל המינים יוציא ויתן כתובה ר' יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה אבל בעשירות שלשים יום ובגמ' רב הונא אמר כיני מתניתא בעניות שלא נתן קצבה והנה הק"ע כתב בעניות שלא נתן קצבה ולא גרסינן בעניות שלא נתנה קצבה דהך מתניתין לא איירי בשנדרה איהי וקיים לה הוא דקסבר קישוט לאו דברים שבינו לבינה הן ואין הבעל יכול להפר ולמה יוציא אי נמי קסבר רב הונא אף דברים שבינו לבינה אין הבעל יכול להפר:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 7:3:2:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 7:3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/7:3:2:2)

**[והנה** שגה בזה דהא אמרינן בכתובות (ד' ע"א) דאיתמר דברים שבינו לבינה רב הונא אמר הבעל מיפר רב אדא בר אהבה אמר אין הבעל מיפר וא"כ אף שזהו מסוגיות הפוכות כמו שכתבו התוס' במנחות (ד' נ"ח) אעפ"כ איפשר לומר דהירושלמי סובר דרב הונא סובר דהבעל יכול להפר משום דברים שבינו לבינה ועוד דהא איתא בירושלמי (פי"א דנדרים ה"א) ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט ואם לא אתקשט אמר ר' יוסי אין אילו נדרי עינוי נפש וע"ז אומר ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין דר' יוסי לא פליג אלא שאין אלו נדרי עינוי נפש אבל מ"מ מיפר משום דברים שבינו לבינה וא"כ סובר ר' יוסי דקישוט הוי דברים שבינו לבינה וא"כ הכא נמי מיירי כשנדרה אשתו ושמע בעלה ולא היפר לה וכמו דמשני תחילה ואפי' כמאן דמר היא נתנה אצבע בין שיני' תצא שלא בכתובה מודה במקניטה ונדרה וע"כ נראה לי דצריך לגרוס אמר רב הונא כיני מתניתין בעניות שלא נתנה קצבה דהא כיון דמיירי בנדרה היא ע"כ אומר כיני מתניתא בעניות שלא נתנה קצבה והש"ס דילן דמשני בכתובות (ד' ע"א) דתלינהו לקישוטי' בתשמיש המטה היינו משום דסובר דלר' יוסי אינו מיפר אפי' משום דברים שבינו לבינה והא דאומר בירושלמי עולא בר ישמעאל אמר בעניות שלא נתן קצבה אבל אם נתן קצבה אפי' עד עשר שנים מותרות שאין שועל עפר פרין מת אין הטעם דאינו מיפר משום דברים שבינו לבינה כמו דאיתא בכתובות (ד' ע"א) רב אדא בר אהבה אמר אין הבעל מיפר משום דברים שבינו לבינה שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר דהא הירושלמי סובר דמיפר משום דברים שבינו לבינה אלא שאומר דבעניות אם נתנה קצבה אפילו עד עשר שנים מותרות שאין שועל עפר פרין מת והיינו בעניות מתוך שהורגלה שלא להתקשט ע"כ אפי' עד עשר שנים מותרות]:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 7:6:6:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 7:6:6:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/7:6:6:1)

**(ה"ו) מתני'** אלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית ואיזו היא דת משה מאכילתו שאינו מעושר כו' תני' ר' חנן בשם ר' שמואל א' נשים שאמרו אין להם כתובה וא' נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה כגון היתומה והשני' והאיילונית לא שנו אלא כתובת מנה ומאתים אלא אפילו היתה כתובה של אלף דינר מאבדת וע' בפ"מ שהביא גירסת הר"ן דהיינו נשים שאין להם כתובה כגון היתומה והשני' והאיילונית לא שנו אלא כתובה מנה ומאתים אבל כתובתה של אלף דינר נוטלת וכ' הפ"מ ולפי גירסא זו אתי כמסקנא דלקמן ומדלקמן מוכח כגירסת הספר והך ברייתא פליגא ולי נראה ג"כ כגירסת הספר וכמו שיתבאר לקמן והמפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו שם ויתבאר לקמן (וכצ"ל) תני ר' חנן בשם שמואל א' נשים שאמרו אין להם כתובה וא' נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה לא שנו אלא כתובה מנה ומאתים אלא אפי' היא כתובה של אלף דינר מאבדת את הכל ואין חילוק בין נשים שאמרו אין להם כתוב' ובין נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה דאין להם אפי' התוספת (וכן מוכח ממה שאבאר לקמן).


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 7:6:6:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 7:6:6:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/7:6:6:2)

**עוד** שם ר' יסא ר' בא בר כהן מטי בה בשם ר' חנינא בן גמליאל נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה לא שנו אלא כתובה מנה ומאתים אלא אפי' היתה כתובתה של אלף דינר מאבדת ר' סימון אמר ר' יוחנן כל המשניות מחוברות במשנה זו אמר ר' מנא קימי ר' יסא בהיידא מתניתא בר' חנן דשמואל א"ל דברי הכל היא ותני ר' חייא כן נשים המעברות על הדת מאבדות את הכל. והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו מאוד בהא דאמר ר' יוחנן המשניות מחוברות במשנה זו אמר ר' מנא קומי ר' יסא בהיידא מתניתא בר' חנן דשמואל ע"כ נראה לי לבאר במה שכתב הר"ן (סוף פרק אלמנה ניזונית) נשים שאמרו חכמים אין להם כתובה כגון הממאנת והשניה והאיילונית אין להם מנה ומאתים אבל תוספת יש להם לומר דאפי' איילונית שאעפ"י שלא הכיר בה והי' מקח טעות אפילו הכי אית לה תוספת שכיון שהוסיף מדעת ולא חשש לשמא תמצא איילונית רצה לזוק בנכסי ולישנא דחברותי' הכי משמע דאפי' אאיילונית קאי אבל הראב"ד כתב דאשני' דוקא דמשום דאיכא שניות טובא קרי להו חברותי' כו' ולאו דוקא דאיילונית שלא הכיר בה כיון שהוא מקח טעות אפי' תוספת אין לה כו' ועוד דבירושלמי מפורש כדברי הרי"ף ז"ל דגרסינן התם נשים שאמרו חכמים אין להם כתובה כגון היתומה והשני' והאיילונית לא שנו אלא כתובה מנה ומאתים אבל כתובה של אלף דינר נוטלת כו' (וכבר כתבתי דגירסת הירושלמי שלנו הוא שלא כגירסת הר"ן) וכי תימא אמאי והא אמרינן בסיפא דעוברת על דת וחברותיה אין להן תוספת. היינו נמצא עלי' נדרים או מומין אלמא כל שמקחו מקח טעות אפילו תוספת אין להם ומאי שנא איילונית כשלא הכיר בה יש לומר דלא דמי דהתם כיון שהי' יודעת במומין והדבר ידוע שאין אדם נתפייס במומין כו' עלה דידה רמי לגלויי ועלי' סמיך ולא חשש לבדוק אחרי' חבל באיילונית לא הוי הדבר מוטל עלי' שהרי לא היתה יודעת בכך וכן הדין באלמנה לכה"ג כו' שאעפ"י שלא הכיר בהן יש להן תוספת שלא הי' הדבר מוטל עליהן לגלות דסברי שאפשר שיערב עליו המקח ואעפ"י שיש איסור כו' משא"כ במומין כו' שאין אדם נתפייס בהן.


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 7:6:6:3
[Noam Yerushalmi on Ketubot 7:6:6:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/7:6:6:3)

**ובזה** יתבאר הירושלמי ר' סימון אמר ר' יוחנן כל המשניות מחוברות במשנה זו אמר ר' מנא קומי ר' יסא בהיידא מתניתא דר' חנן דשמואל והוא דאי אמרינן דנשים היוצאות בלא כתובה אין להם תוספת והוא כגון עוברת על דת וחברותי' (ופירש"י וחברותי' נמצאו עלי' נדרי' או מומין כו' וא"כ כל שהוא מקח טעו' להם לא מנה ומאתי' ולא תוספ' ונשי' שאמרו חכמי' אין להם כתוב' מנה ומאתים אבל תוספת יש להן וא"כ קשה מאיילונית דהא איילוני' הוי מקח טעות ואפשר שקשה ג"כ מהא דתנן אלמנה גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להם כתובה וקאי אהכיר בה אבל לא הכיר בה אין לה כתובה וא"כ יהי' ג"כ הדין דאין להם כתובה אבל מנה ומאתים יש לה וא"כ קשה דהא הוי מקח טעות דסובר ר' יוחנן דמחמת איסור הוי נמי מקח טעות אבל אי אמרינן דבין נשים שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה ובין נשים שאמרו חכמים אין להם כתובה אין להם אפי' תוספת ג"כ א"כ אתי שפיר דבאיילונית אין לה אפי' תוספת בלא הכיר בה


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 7:6:6:4
[Noam Yerushalmi on Ketubot 7:6:6:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/7:6:6:4)

**וע"כ** אמר ר"י כל המשניות מחוברות במשנה זו אמר ר"מ בהיידא מתני' דר"ח דשמואל (פי' בהא בריי' דר' חנן בשם ר' שמוא' דא' נשים שאמרו אין להם כתוב' וא' נשים שאמרו יוצאות בלא כתוב' כגון היתומ' והשני' והאיילונית לא שנו כתובה מנה ומאתים אלא אפי' כתובתה של אלף דינר מאבדת) וא"כ ניחא שפיר כל המשניות אבל לפי מה דאמר ר' הילא ר' יסא ר' בא מטי בה בשם ר' חנינא בן גמליאל נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה לא שנו אלא כתובה מנה ומאתים אלא אפי' הי' כתובתה אלף דינר מאבדת את הכל ובנשים שאמרו אין להם כתובה יש להם מנה ומאתים וא"כ הקשה מאיילונית ומאלמנה לכה"ג שלא הכיר בה אמר לי' ד"ה היא (פי' דהא דאמר נשים שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה אפי' תוספת אין להם לא אתי למעוטי הני דאין להם כתובה דכיון שהוא מקח טעות בודאי אין להם כתובה ולא תוספת וכן באיילונית) (ועיין בתו' יבמות (ד ב') שתירצו דהא דאמר בכתובות (ד' ק') הממאנת והשני' והאיילונית אין להם כתובה משמע אבל גיטא בעי כתבו דנקט האי לישנא משום דלא מצי למינקט אינן צריכין גט משום שני' דקתני בהדייהו כו' וא"כ כיון דיש לומר דאינה צריכה גט א"כ בודאי דאין להם אפי' תוספת אלא דאתי לאשמועינן שנשים שיוצאות שלא בכתובה נמי אין להם לא כתובה ולא תוספת וע"ז אומר תני ר' חייא כן נשים המעברות על הדת מאבדות את הכל ומתניתין שאח"כ דנמצאו עלי' מומין הוי מקח טעות בודאי דאין להם תוספת וכן באיילונית וכמו שכתב הראב"ד. ואפשר דכן באלמנה לכה"ג נמי אם לא הכיר בה הוי מקח טעות לשיטת הירושלמי אך בירושלמי דגיטין (פ"ד ה"ח) אמרינן אמר ר' זעירא תדע לך שעילה הי' רוצה לגרשה שהרי כמה נשים נשואין איילונית ועל ידי שיש להם נחת רוח מקיימין אותן אך אפשר דהתם בספק איילונית שאין הסימנים ניכרים יפה שיש להם רפואה וכמו שחילקו התוס' ביבמות דהא קתני סיפא נישאת לאחר והיו לה בנים. אבל בודאי איילונית בודאי אין שום אדם מוחל והוא דלא כשיטת הש"ס דילן לשיטת הרי"ף. ובזה הי' אפשר ליישב הא שהקשיתי בירושלמי (פ"ד דסוטה ה"א) קינא לה עודה ארוסה וכנסה ונסתרה (והוא ט"ס וצ"ל ונסתרה וכנסה) וכן הגיה הק"ע וידע בה תצא בכתובה ואם לאו תצא שלח בכתובה ופי' הק"ע משוםמקח טעות וכבר הארכתי שם וכתבתי שמה שכתב עוד שם בזה דחוק והקשיתי שם דאי אמרינן דבלא ידע שנסתרה הוי מנוקה מעון וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דסוטה ה"ג) כאן שידע בה כאן שלא ידע בה ולפי מה שפירש הפ"מ שם דאם לא ידע בשעת ביאה הוי מנוקה מעון א"כ אמאי לא ישקנה אחר כך דהא מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה ואמאי תצא שלא בכתובה. אך לפי מה שביארתי דבאלמנה לכהן גדול אם לא הכיר בה הוי מקח טעות ואף על גב שנוכל לברר על ידי השקאה עכ"ז שלא הכיר בה הוי נשואין בטעות וא"כ לא הוי אלא ארוסה וארוסה אין משקין אותה דתחת אישך כתיב ואף דנוכל לברר ע"י השקאה מ"מ כיון דהוי מקח טעות א"כ לא הוי נשואה ועיין ביבמות (ד' ק"ז ודף נ"ח) והא שהקשו התוס' ביבמות (ד' נ"ח) ונקה האיש מעון וא"ת ונוקמא כגון שבא עלי' בשוגג כשבא עלי' לא ידע עדיין שנסתרה כו' וא"כ לפי מה שביארתי מה הקשו דהא הוי הנשואין בטעות אך התוס' הקשו לפי שיטת הש"ס דילן דמה שהוא ע"י ביאת איסור לא הוי מקח טעות משא"כ לשיטת הירושלמי ויש לדחות ודו"ק):


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 7:7:6:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 7:7:6:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/7:7:6:1)

**שם** (ה"ז) מתניתא במומין שאין דרכן להולד אבל במומין שדרכן להולד אפי' משנכנסה לרשות הבעל צריך להביא ראי' ולומר התניתי עמה ופי' הפ"מ מתניתא דמחלק בין נולדו ברשות האב לנכנסה לרשות הבעל דוק' במומין שאין דרכן להולד בכל עת דרך מקרה והילכך ברשו' האב האב צריך להביא ראי' שלא היו בה מקודם אבל במומין שדרכן להולד תמיד אפי' משלא נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראי' שכך התניתי עמה שאפי' במומין כאילו אני מקפיד בהן והוא דוחק מאוד והק"ע גריס מתני' במומין שדרכן להולד אבל במומין שאין דרכן להולד האב צריך להביא ראי' וכן אמרינן בכתובות (ד' ע"ו) מודה ר"מ במומין הראויין לבוא עמה מבית אבי' שעל האב להביא ראי' ואמאי מנה לי בידך הוא אמר לי' הכא במאי עסקינן ביתרת יתרת מאי ראי' מייתי ראי' דראה ונפייס הוא:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 7:7:6:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 7:7:6:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/7:7:6:2)

**ועוד** נראה לי לפי מה שביארתי בפרק קמא (הלכה י') ר' אלעזר שאל לר' יוחנן מתניתין דר"ג ור"א דלא כר' יהושע אמר לי' דברי הכל שני' היא מומין שדרכן להולד. וביארתי שם דלא כהק"ע והפ"מ הוא שני' היא מומין שדרכן להולד ע"כ אמרינן כאן נמצא כאן הי' אבל בבתולין שאינו מצוי שתהי' נבעלת אחר הנשואין אלא ודאי שנבעלה בבית אבי' וכמו שאמר שם בירושלמי אמר ר' יוסי מקמא דין חמיי רבנן מדמי מומין לבתולים כו' מומין מבתולים שאם נולדו כו' הבעל צריך להביא ראי' ובתולין וכי בטלי לא בבית אבי' בטלי כו' וע"ז אומר מתניתין במומין שדרכן להולד (כצ"ל) (פי' שדרכן להולד בשעה מועטת) אבל במומין שאין דרכן להולד (פי' שאי איפשר שיולדו ביום א') א"כ ודאי המומין היו בבית אבי' וא"כ ליכא בזה הטעם דכאן נמצא כאן הי' כיון דודאי בבית אבי' הי' וע"כ האב צריך להביא ראי' אך מה שמסיים צריך להביא ראי' ולומר התניתי עמה צריך להגיה ולומר התניתי עמו (פי' שהאב צריך להביא ראי' כיון שאין דרכן להולד ביום א' א"כ ודאי ברשות אבי' נולדו). אך מה שמסיים לומר התניתי עמו הי' לו לומר האב צריך להביא ראי' שברשותו נולד


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 7:7:6:3
[Noam Yerushalmi on Ketubot 7:7:6:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/7:7:6:3)

**ע"כ** נ"ל שמביא הבריית' מתניתין במומין שדרכן להולד אבל במומין שאין דרכן להולד על האב להביא ראי' וא"כ מוכח מזה שהטעם משום כאן נמצא כאן הי' וזהו כמו ר' יוחנן דס"ל דמתניתין אתי ככולי עלמא מחמת שאין דרכן להולד אבל לר' יוסי דאמר דילפינן מומין מבתולים וא"כ אפילו מימין שאין דרכן להולד ביום א' נמי על הבעל להביא ראי' והוא כמו שביארתי שם דרישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך וא"כ כיון דנכנסה לרשות הבעל ע"כ אפילו מומין שאין דרכן להולד ביום א' נמי הבעל צריך להביא ראי']: וע"ז מסיים הירושלמי לומר התניתי עמו וא"כ יהי' הפירוש שבמומין שאין דרכן להולד מחדש אלא שנולדו עמה כגון ביתר אבר וא"כ מאי יביא ראי' שהתנה עמו (פי' שהתנה עם הבעל ונתרצה לזה) והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן (ד' ע"ו) איתיבי' רב אחא ברי' דרב אוי' לרב אשי מודה ר"מ במומין הראוין לבוא עמה מבית אבי' שעל האב להביא ראי' ואמאי מנה לי בידך הוא א"ל ביתרת יתרת מאי ראי' מייתי ראי' דראה ונפייס הוא:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 7:8:2:1
[Noam Yerushalmi on Ketubot 7:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/7:8:2:1)

**שם** (ה"ח) האיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא אמר רשב"ג בד"א במומין הקטנים אבל במומין הגדולים כופין אותו להוציא ובגמ' ר' יהודה בשם רב כיני מתניתא בשהיו בו אבל נולדו בו כופין אותו להוציא ר' בא בר כהנא בשם ר' יוחנן הלכה כרשב"ג אתא עובדא קומי ר' ירמי' בכופיא וכפפו ואתי' דרב בשאין בו ודרשב"ג כשנולדו בו (פי' דפריך לרב דמוקי להא דת"ק בשהיו בו ורשב"ג ודאי בשנולדו בו דאי בשהיו בו מה לי גדולים מה לי קטנים הא קיבלה אלא ודאי בשנולדו בו א"כ לא פליגי ת"ק ורשב"ג בדבר א') (ואפשר שצריך לגרוס ואתי' דרבנן כשהיו בו (פי' לדברי רב) ודרשב"ג בשנולדו בו אמר ר' זעירא אתייא דרשב"ג כר"מ (והוא כמו דפריך בש"ס דילן בכתובות (ד' ע"ז) רב יהודא תני נולדו חיי' בר רב תני היו מ"ד נולדו כ"ש היו כו' מאן דאמר היו אבל נולדו לא תנן אמר רשב"ג בד"א במומין קטנים אבל במומין גדולים כופין אותו להוציא בשלמא למ"ד נולדו היינו דשני בין גדולים לקטנים אלא למ"ד היו מה לי גדולים מה לי קטנים כו' כסבורה שיכולה לקבל ועכשיו אינה יכולה לקבל והוא כר"מ שאומר אעפ"י שהתנה עמה יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל וכן משני בירושלמי כר"מ וע"ז פריך היי דין ר"מ בקדמייא או באחרייא אין בקדמייא דהיינו ר"מ דקדמיי' היינו במשנה שבתחילה דסובר ר"מ שאפי' על מומין שבגלוי יכול לטעון וסובר הירושלמי דר"מ פליג על רבנן דאמרו ראה ונפייס דאפשר דסבור הי' שיכול לקבל ועכשיו אינו יכול לקבל (ולפי"ז הוא דלא כמה שכתבו התוס' בכתובות (ד' ע"ה) נראה לרבינו יצחק דר"מ לא פליג אמומין שבגלוי דמודה דאין יכול לטעון דראה ונפייס הוא כדאמר סתמא דהש"ס בגמ' ולשיטת הירושלמי אפשר לומר דר"מ לטעמי' שאומר שהיא יכולה לומר כסבורה הייתי וכמו כן לגבי דידי' יכול לטעון אפי' במומין שבגלוי שסובר ר"מ דלא אמרינן ראה ונפייס ואפשר דטעמי' שיכול לומר כסבור הייתי כו' והא דקאמר אין בקדמייא עד שיתנה אפשר לומר לפי גירסת הירושלמי בד"א במומין שדרכן להולד אבל במומין שאין דרכן להולד ופירשתי דהיינו ביתרת אבר וגרסתי שם עד שיתנה עמו ופי' שיתנה האב עמו שאינו מקפיד ע"ז) אין באחריי' אפי' התנה לא כלום הוא אלא סלקת מתניתין כרשב"ג (פי' ואין באחריי' אפי' התנה לאו כלום הוא) והוא דלא כמו שפירשו הק"ע והפ"מ שהוא קושי' אלא בניחותא והפי' הוא דאתי כר"מ ואין בקדמייא עד שיתנה אבל בלאו"ה לא אמרינן דראה ונפייס ואין באחריי' אפילו התנה לאו כלום הוא והא דקאמר אלא סלקת מתניתין כרשב"ג ואל הן כופין אותו להוציא כרבנן והפ"מ והק"ע נדחקו בזה:


###### Noam Yerushalmi on Ketubot 7:8:2:2
[Noam Yerushalmi on Ketubot 7:8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Ketubot/r/7:8:2:2)

**ע"כ** נראה לי כמו שביארתי דקאמר תחילה דלרשב"ג נמי מיירי בשהיו בו והא דמחלק בין מומין קטנים לגדולים ע"ז קאמר דזה ניחא דרשב"ג אתי כר"מ אלא סלקת מתניתין כרשב"ג ואלו הן שכופין אותו להוציא כרבנן (פי' שפשט המשנה משמע דהא דקאמר ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס הוא פירוש להא דאמר רשב"ג בד"א במומין הקטנים אבל במומין הגדולים כופין אותו להוציא וע"ז קאמר אלו הן שכופין להוציא אבל לפי מה שתירץ דרשב"ג סובר כר"מ באחרנייתא וע"כ אומר בד"א במומין הקטנים אבל בגדולים כופין אותו להוציא אפי' בשהיו בו והוא כר"מ שאומר שיכולה לומר סבורה הייתי כו' וא"כ איך ר"מ פליג ע"ז הא ר"ג כר"מ סבירא לי' וא"כ צריך לומר דסלקת מתניתין כרשב"ג (פי' דסיום המשנה הוא כרשב"ג) ואלו שכופין אותו להוציא כרבנן (פי' דבזה אפי' רבנן נמי מודו) (וכן ביארתי בספרי נועם ירושלמי בשבת (פ"ג דשבת ה"ג) סלקת מתניתין מעשה שעשו אנשי טברי' כן הגהתי שם והפי' הוא סלקת מתניתין שזהו סוף המשנה והבאתי ראיות ע"ז עיין שם) וה"נ הפי' הוא דא"כ דרשב"ג סובר כר"מ אם אלו שכופין אותו להוציא נמי שייך לדברי רשב"ג וא"כ איך יחלוק ר"מ על זה הא רשב"ג סובר כר"מ וא"כ צריך לומר דסלקת מתניתין כרשב"ג שסוף המשנה הא דאלו שכופין להוציא הוא כרבנן וע"ז אומר נשמעינה מן הדא (פי' שמהברייתא נמי מוכח דהא דתנן ואלו שכופין אותו להוציא אינו מדברי רשב"ג) וע"ז מביא הברייתא רשב"ג אומר אם הי' מום גדול כגון סומא באחת מעיניו קיטע באחת מידיו חיגר באחת מרגליו יוציא ויתן כתובה וא"כ הא דקאמר ואלו הן שכופין אותו להוציא אינו מדברי רשב"ג דהא הא דקאמר רשב"ג דבמומין הגדולים כופין אותו להוציא היינו קיטע באחת מידיו חיגר באחת מרגליו ע"ז אומר הדא אמרה סלקת מתניתין כרשב"ג ואלו שכופין להוציא כרבנן וא"כ איפשר לומר כרב דתני היו בו ואפי' בהיו בו מחלק נמי רשב"ג בין מומין הקטנים לגדולים דסובר כר"מ והא דפליג ר"מ היינו ממתניתין דואלו שכופין אותו להוציא שזה אינו מדברי רשב"ג והפ"מ נדחק בזה מאוד עיין שם ודו"ק: