## Noam Yerushalmi on Nazir Chapter 2

###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:1:4:1
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:1:4:1)

**אהן** תחת (כצ"ל) משמש לשון חילול כו' אילין קדשי מזבח חית בהו חילול ואית בהו תמורה קדשי המזבח שקדם הקדיש את מומן ה"ז תחת זו בא להקריב תמימה אומרים לו לדמים קדשה בא לוכל בעל מום אומרים לו לתמורה קדשה והנה בספרי נחלת יהושע (ס' א') השגתי שם על הק"ע והפ"מ וביארתי שם שהפי' הוא קדשי מזבח שקדם הקדיש את מומן (פי' דאם לא הי' בעל מום לא הי' הספק דילמא כונתו לאחולי דהא אינו יכול לחלל כיון שהיא תמימה ואם קדם מומו להקדישו לא הי' הספק דילמא כונתו לאתפוסי דאם קדם מומו להקדישו אינו עושה תמורה כמו דתנן בבכורות (ד' י"ד) וע"כ אמר קדשי מזבח שקדם הקדישו את מומו בא להקריב תמימה (פי' בתורת תמורה) אומרים לו לדמים קדשה ופי' לאחולי בקדושה דמים) בא לוכל בעל מום (פי' הראשונה כיון שהוא לאחולי וא"כיצתה לחולין) אומרים לו לתמורה קדשה ולא יצתה הראשונה לחולין והוא משום דמספקא לו בכונתו (ולא כמו שפירשו הק"ע והפ"מ שהוא קדוש בקדושת מזבח וקדושת בדק הבית).


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:1:4:2
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:1:4:2)

**[אך** בספרי אבי הנחל (דרוש א') הקשיתי מהא דאיתא בפ"ק דר"ה (ד' ה') אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שהומם בתוך הרגל וחוללו ועבר עליה הרגל כו' אלמא דאם מחלל על בעל מום הוא עצמו קרב לגבי המזבח וכן ביומא (ד' ס"ג) רבינא אמר כגון שהומם וחיללו על אחר אלמא דאם מחלל על אחר נעשה אותו אחר מה שהיה הראשון וכן בפ"ק דתמורה (ד' ו') רבא אמר לא נצרכא אלא כגון שהומם וחיללו על אחר וכן בירושלמי (פ"ק דר"ה) לא תאחר לשלמו ולא את חליפין כו' אלא כי אנן קיימין באומר ה"ז עולה ועברו עליה שני רגלים והביא אחרת תחתיה ולא הקריבה מיד כו' אלמא דהוא עצמו קרב וכן בתמורה (ד' ט') בעי ר' אבין הפריש אשם להתכפר כו' או שני גופין וקידשה אחת קמיבעי' ליה כו' ופירש"י דכי אמר ר"י הקדש שני אינו מוסיף חומש כגון מתפיס בעל מום לבדק הבית וחיללה בבעל מום אחר דהאי לא מחדש בה מידי אבל הכא דמתפיס תם בבעל מום דהא חזי למזבח הקדש שני קרינן דההוא קמא לא חזי אלא לדמי והאי חזי למזבח וקדושה חדשה היא ואפשר לחלק דהתם מיירי שאמר ה"ז מחוללת על זו כמו דתנן בתמורה (דף כ"ו) ה"ז מחוללת על זו אין תמורה כו' אך דמה שאמר דילמא לדמים קדשה א"כ לא יוכל להקריב קשה דיקדיש אח"כ לגופו ואיפשר לומר שהוא כמו דאיתא בפ"ק דקידושין (ד' ז') דאמר ר' יוחנן בהמה של שני שותפין הקדיש חציה וחזר ולקחה והקדישה קדושה ואינה קריבה ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה ש"מ תלח ש"מ בעלי חיים נדחין כו' ופירש"י דתמורתה כיוצא בה דאינה קריבה דמכח קדושה דחוי' קא אתי וא"כ מפני מה אם חיללו לבעל מום על בהמה אמאי קריבה הא מכח קדושה דחויה קא אתי אך הטעם הוא כמו שפירש"י בתמורה (ד' ט') דההיא קדושה חדשה היא דההיא קמא לא חזי אלא לדמי והאי חזי למזבח. ואם כן כיון דקדושה חדשה היא ע"כ לא אתי מכח קדושה דחויה דאע"ג דהיא מקודשת מחמת החילול של בעל מום אעפ"כ קדושה חדשה היא אבל אם הקדיש לדמים א"כ לאו קדושה חדשה היא וא"כ כשקדש מתחילה לדמים נדחית דהא איתא (שם) בקידושין וש"מ יש דיחוי בדמים והתוס' כתבו שם דיש ספרים דגרסינן ש"מ קדושת דמים מדחה. וע"כ כיון שנדחה מתחילה כשהקדישה לדמים דהא מכח קדושה דחויה קאתי ע"כ אפי' הקדישה אח"כ למזבח אעפ"כ הקדושת דמים שהיה בתחילה מדחה אח"כ לאחר שהוקדשה קדושת הגוף ע"כ אינה קריבה אף לאחר כך:


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:1:4:3
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:1:4:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:1:4:3)

**ולפי** מה דאמר ר' יצחק בן אליעזר כיון שהוא יודע כו' שכל המימר לוקה אף הוא לא עלת' על דעתו להמיר איפשר לתרץ דע"כ אמרינן ביומא (שם) ובפ"ק דר"ה (שם) שאם מחלל על בעל מום היא עצמה קריבה מפני שאם מקדיש תמימה לבדק הבית עובר בעשה וכמו דאיתא בפ"ק דתמורה (ד' ז') וכן בירושלמי לקמן (בפ"ה ה"א) הקדיש תמימין לבדק הבית עובר בעשה מניין בל"ת כו' וע"כ כיון שעובר בעשה או בלאו א"כ בודאי מקדיש למזבח והא דאמר תחילה דמקדיש לדמים היינו קודם שאמר ר' יצחק בן אליעזר שבודאי אין כונתו להמיר שכל המימר לוקה משא"כ למאי דמסיק שאין כונתו להמיר משום שעובר בלאו וכן נמי אינו מקדיש לדמים ועי' בתמור' (ד' כ"ז) בעי אביי היו לפניו שתי בהמות כו' ודו"ק):


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:2:4:1
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:2:4:1)

**שם** (ה"ב) מתני' אמר אמרה פרה זו הריני נזיר עומדת אני אמר הדלת הזה הריני נזירה אם נפתח אני כו' ובגמ' עד שתעמוד הפרה עד שתפתח הדלת (פירוש אם הא דבש"א דהוי נזיר היינו דווקא אם עמדה הפרה או נפתח הדלת) והא דב"ה פליגי הוא משום שאמר אמרה פרה זו הריני נזירה כו' אבל לא נזיר בעצמו וא"כ פליגי בפלוגתא (דפ"ב ה"א) הריני נזיר מן הגרוגרת ומן הדבילה כו' דאמר ר' יוחנן טעמא דב"ש משום שהוציא נזירות מפיו וב"ה פליגי על זה וכן הכא נמי פליגי בזה וכמו דאיתא בנזיר (ד' י') והלכו ב"ש לשיטתן וב"ה לשיטתן ב"ש דאמרי מן הגרוגרת ומן הדבילה כו' וב"ה חמרי לא הוי נזיר והא אמרוה ב"ש חדא זימנא אמר רבא תרתי תלת וכן תני ר' חייא תרתי תלת וכה"ג מפרש הירושלמי לשיטתו דפליגי התם דטעמא דב"ש משום שהוציא נזירות מפיו ופליגי ע"ז ב"ה והכא נמי ב"ש לטעמי' וכן איתא בירושל' (פ"ב ה"א ושם) ר' עוקבא בעי קומי ר' מנא מחלפא שיטתי' דר"ש בן לקיש דתנינן תמן הרי עלי מנחה כו' ומר ר' אבהו בשם רשב"ל שהוציא מנחה מתוך פיו וכא הוא אומר אכן אית לי' הכין ואית לי' הכין אית לי' משום שהוציא נזירות מפיו ואית לי' משום כינויי כינויין תדע לך שהוא כן דתנינן אמר אמרה פרה זו כלום אמרה אמרת לא משום שהוציא נזירות מפיו וכא משום שהוציא נזירות מפיו וא"כ פליגי בזה אבל אעפ"כ דווקא אם תעמוד הפרה ושתפתח הדלת וע"ז אומר נשמעינה מן הדא בש"א כולם נזירות וב"ה אומרים אין נזירין כו' והתם הפלוגתא הוא משום דב"ש אומרים דהקדש בטעות הוי הקדש וכמו דאיתא לקמן (ספ"ה דנזיר) אי איפשר שלא נתקיימו דברי א' מהן (פי' ואמאי הוי נזיר כיון שלא נתקיים דברי אחד מהם). וע"ז משני אמר ר' יסא דב"ש היא שב"ש אומרים הקדש טעות הקדש ע"ז אומר אפי' לא עמדה פרה אפי' לא נפתח הדלת אפ"ה הוי נזיר לב"ש וב"ה פליגי כמו דפליגי בהריני נזיר מן הגרוגרת ומן הדבילה ולית להו הא דב"ש משום שהוציא נזירות מפיו:


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:4:2:1
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:4:2:1)

**(ה"ד) מתני'** הריני נזיר ע"מ שאהא שותה יין ומטמא למתי' כו' מתניתא דר"מ דרמ"א צריך לכפול תמן ד"ה היא כו' ועיין (ברפ"א ה"א) מה שביארתי שם והשגתי על הק"ע והפ"מ וביארתי שם שהפי' הוא ותמן דברי הכל הוא במנחות (ד' פ"א) במתני' האומר הרי עלי תודה כו' תודה עלי מן החולין ולחמה מן המעשר יביא היא ולחמה מן החולין (פי' דהתם אפי' לרבנן דר"מ דלא בעי תנאי כפול אפ"ה יביא היא ולחמה מן החולין הוא כמו דתניא שם כופין אותו ואומר לו שמור ושמעת מאי שמור ושמעת אמר אביי שמיר הבא תודה ושמעת הבא לחמה (פי' שצריך לשמור ולקיים ושישמע מה שאומרים לו שצריך שיביא שניהם מן החולין) ושגה בזה בפירושו שפי' שישמע לזה דמתני' דברי הכל היא וכן הפ"מ נדחק בזה) אבל הכא שאמרה בתנאי דע"מ שאהא שותה יין אתי כר' מאיר דאמר דבעינן תנאי כפול]):


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:6:2:1
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:6:2:1)

**(ה"ו) מתניתין** הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חבירו ואמר ואני עלי לגלח חצי נזיר זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם דברי ר"מ וחכמים אומרים זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר ובגמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן ורב חסדא תרויהון אמרין בסתם חלוקין מה מקיימין אם באומר כל חצי ראש כל עמא מודו שהוא מגלח נזיר שלם אם באומר חצי חובה כל עמא מודו שמגלח חצי נזיר אלא כן אנן קיימין באומר חצי ר"מ אומר כחצי ראש ורבנן אמרין כאומ' חצי חובה א"ר יודן אשכח אמר קלת וחומרת על דעתי' דר' מאיר דו אמר חצי ראש מביא קרבן א' שכן הנזיר מגלח עליו קרבן שלם על דעתין דרבנן דאינון אמרין חצי חובה מביא קרבן ומחצה חצי חובת יחיד:


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:6:2:2
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:6:2:2)

**והנה** הק"ע הקשה דמדקאמר קלת וחומרת משמע בכל מקום קולא וחומרא לזה ולזה ונראה דהוא קולא וחומרא משום דפעמים שאין נזיר מצוי שרוצה לזוג עם זה והוא דוחק ע"כ נראה לי שיש (ט"ס) בירושלמי שאומר על דעתי' דר"מ דו אמר חצי ראש מביא קרבן א' שכן הנזיר מגלח עליו קרבן שלם הא שאמר קרבן שלם הוא (ט"ס) [והי' כתוב כר"ש והגיהו אח"כ קר"ש שהוא ר"ת קרבן שלם והוא ט"ס וצ"ל כר"ש] והפי' הוא על דעתי' דר"מ דו אמר חצי ראש מביא קרבן א' שכן הנזיר מגלח עלי' כר"ש (פי' לר"ש דתנן בנזיר (ד' מ"ו) ר' שמעון אומר כיון שנזרק עלי' א' מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין ולהטמא למתי') וע"כ חומר על דעתי' דר"מ דו אמר חצי ראש מביא קרבן א' שכן הנזיר מגלח עלי' כר"ש (פי' לדברי ר"ש דאמר דכיון שנזרק עלי' א' מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין כו') על דעתין דרבנן דאינון אמרין חצי חוב' מביא קרבן ומחצה חצי חובת יחיד (פי' דהא צריך להביא ג' קרבנות וא"כ החצי חובה הוא קרבן ומחצה) וזהו קולא לר' מאיר דאינו מביא רק קרבן א' וזהו דווקא לר"ש אבל לר"א שסובר דאחר מעשה כולו א"כ יהי' חומרא לר"מ דכיון דר"מ סובר דחצי ראש והוא צריך לגלח על כולן א"כ צריך שלשה קרבנות אבל לרבנן דאמרי חצי חובה אינו מביא אלא קרבן ומחצה וא"כ הוא חומרא לר"מ וע"ז אמר ר' יודן אשכח קלת וחומרת על דעתי' דר"מ (פי' דלר"מ אליבא דר"ש הוי קולא ולרבנן הוי חומרא) ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:9:2:1
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:9:2:1)

**(ה"ט) מתני'** הריני נזיר ונזיר כשיהי' לי בן התחיל מונה את שלו ואח"כ נולד לו בן משלים את שלו ואח"כ מונה של בנו ובגמ' ר' יוסי בעי אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אילו אמר ר' זעירא קומי ר' מנא ולאו מתניתא היא מניח את שלו ומונה של בנו אלא אפילו אשתו יושבת על המשבר א"ל נזירותו לנזירות בנו לא דמי אלא אמר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרים יום. הנה הק"ע האריך בכאן וגרס גירסות אחרות והאריך בדחוקים וגם הפ"מ לא ביאר כל הצורך:


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:9:2:2
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:9:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:9:2:2)

**ע"כ** נראה לי לבאר דהא דמיבעי' לי' לר' יוסי אם אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אלו הוא כמו דאיתא בנדרים (ד' י"ז) יש נדר בתוך נדר כו' אמר רב הונא לא שנו אלא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דמיגו דקא מתוסף יומא יתירא חיילא נזירות על נזירות אבל אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום אין חלה נזירות על נזירות ושמואל אמר אפי' אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום חלה נזירות על נזירות וע"כמיבעי' לר' יוסי אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אלו אם הוי נזיר שתים או דבכה"ג לא חל נזירות על נזירות וע"ז אמר ר' זעירא קומי ר' מנא ולאו מתניתא היא מניח את שלו ומונה של בנו ונראה לי (דט"ס הוא וצ"ל משלים את שלו ואח"כ מונה את של בנו אלא אפי' אשתו יושבת על המשבר וא"כ דמי לאומר הריני נזיר לשלשים יום אלו ולל' יום אלו א"ל נזירותו לנזירת בנו לא דמי אלא אמר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרים יום (פי' כיון דלא תלה בימים כמו האומר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אלו) לא דמי אלא לאומר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרים יום וזה איכא למיפשט ממתניתין דלאחר עשרים יום אינו מפסיק נזירותו אלא משלים את שלו תחילה אבל לא דמי להאומר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אלו:


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:9:2:3
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:9:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:9:2:3)

**ואפשר** לומ' דנתחלפו השורו' (וכצ"ל) ר' זעירא בעא אמ' הריני נזיר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אילו אמר ר' זעירא קומי ר' מנא ולאו מתניתא היא מניח את שלו ומונה של בנו והוא (ט"ס וצ"ל) משלים את שלו ואח"כ מונה של בנו (והוא מרישא דמתניתין) א"ל נזירותו ונזירות בנו לא דמי אלא אמר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרים יום דהא תנן ונזיר כשיהי' לו בן א"כ אפשר שיולד הבן בתוך ימי נזירותו ואעפ"כ תנן משלים את שלו ואח"כ מונה של בנו אבל לא דמי לאומר שלשים אלו ושלשים אל ואח"ז צריך לגרוס אלא אפי' אשתו יושבת על המשבר (פי' כיון דמתני' סתמא תנן וא"כ כיון דאפי' אשתו יושבת על המשבר נמי תנן דמשלים את שלו ואח"כ מונה של בנו א"כ מוכח דאפי' אם אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אלו נמי צריך למנות ב' נזירות) (וזהו דלא כמו שכתבו התוספות בנזיר ד"ה לאחר כו' שאם נולד הבן ביום ראשון שהתחיל נזירותו שימנה ל' ועולין לשניהם ומשיטת הירושלמי משמע דאפילו נולד ביום ראשון צריך למנות ב' נזירות):


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:9:2:4
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:9:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:9:2:4)

**שם** ר' אליעזר וריב"ח תריהון אמרין השלים נזירותו לעולם אין נזירות בנו חלה עליו ועד שתהא קרבן מגלח והוא (ט"ס וצ"ל עד שיביא קרבן ויגלח) הנה הק"ע הקשה לקמן דאיתא בירושלמי (ה"י) השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן מגלח תגלחת א' על שתיהן הפריש קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן תמן אמרין מגלח תגלחת א' על שניהן ר' יוחנן אמר מגלח וחוזר ומגלח אלמא דמגלח תגלחת א' על שתיהן והכא אומר דר' אליעזר וריב"ח תריהון אמרין השלים נזירותו לעולם אין נזירות בנו חלה עליו עד שיביא קרבן ויגלח ולקמן יתבאר בזה:


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:9:2:5
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:9:2:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:9:2:5)

**עוד** שם וכן נזיר שנטמא (כצ"ל) (פי' דאין מתחיל נזירות עד שיביא קרבן ויגלח) וע"ז מקשה מחלפא שיטתי' דריב"ח תמן דו אמר טמא מת שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין נזיר שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין (פי' והכא כטמא מת שנזר דהא נזירות אחרית' הוא) וע"ז משני לא טמא מת שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין שאינו זקוק להביא קרבן טומאה ולא נזיר שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין וכא הואיל וזקוק להביא קרבן טומאה אין השביעי שלו עולה לו מן המנין (מחמת שזקוק להביא קרבן טומאה):


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:9:3:1
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:9:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:9:3:1)

**שם** שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן נטמא בנזירות בנו והתרו בו משום נזירותו לוקה (פי' דאסיפא דמתניתין קאי דתנן מניח אה שלו ומונה של בנו וקאמר אם נטמא בנזירות בנו והתרו בו משום נזירותו לוקה דכחדא נזירות הוא) (וע' בנזיר ד' י"ד) נטמא בימי בנו ר' יוחנן אמר סותר) הפריש קרבנותיו קדשו לא חשין להדא דתני ר' חייא קרבנו לה' על נזרו לא שיקדים קרבנו לנזרו (והוא כיון דחדא נזירות אריכתא הוא ע"כ לא חשינן להדא דתני ר' חייא קרבנו לה' על נזרו ולא שיקדי' קרבנו לנזרו) וכן איתא בירושל' לקמן (פ"ג ה"ב) דקאמר ר' הונא בשם ר' פנחס תיפתר בנזירות של בנו דאלו"ה הא כתיב קרבנו לד' על נזרו שיקדים נזרו לקרבנו ולא שיקדים קרבנו לנזרו והוא משום דבנזירותו ובנזירות בנו לא חשין להדא דתני ר' חייא קרבנו כו' שיקדים נזרו לקרבנו לא שיקדים קרבנו לנזרו:


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:10:2:1
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:10:2:1)

**שם** (ה"י) מתני' הריני נזי' כשיהא לי בן ונזי' מאה יום נולד לו עד שבעי' יום לא הפסיד כלום לאחר שבעים סותר שבעים שאין תגלחת פחות משלשים יום ובגמ' פשיטא שסוף היום עולה לו ככולו תחילת היום מה שיעל' לו ככולו אחר שבעי' סותר שבעים לא אפי' מקצת הדא אמרה שתחילת היום עולה לו ככולו והנה הק"ע פירש פשיטא לי שאם נולד הבן באמצע היום שאותו המותר עד סוף היום נמנה לנזירות בנו ליום א' גם הפ"מ לא ביאר יפה וע"כ נראה לי לבאר והוא כמו דאיתא בנזיר (ד' ט"ו) אמר רב יום שבעים עולה לכאן ולכאן תנן נולד לו עד שבעים לא הפסיד כלום ואי' ס"ד עולה לכאן ולכאן איתגורי מיתגר אלא בדין הוא דלא ליתני עד שבעים ומשום דקתני סיפא אחר שבעים סותר שבעים קתני רישא שבעים (ופי' התוס' דלא הי' לו לשנות לא הפסיד דהא איתגורי איתגר אלא משום דקתני סיפא הפסיד תנא רישא נמי לא הפסיד) וע"ז אומר בירושלמי פשיטא שבסוף היום עולה לו ככולו (נראה לי שהוא ט"ס) וצריך להגיה אינו עולה לו ככולו (פי' שזה ודאי שאין סוף היום עולה ככולו למנות נזירות בנו) תחלת היום מה שיעלה ככולו (פי' שאם הי' סוף היום עולה ככולו למנות נזירות בנו ותחילת היום עולה לו ככולו לנזירותו) וכמו רב דאמר יום שבעים עולה לכאן ולכאן א"כ איתגורי איתגר) תחלת היום מה שיעלה לו ככולו (פי' לנזירותו) ולאו מתניתא היא לאחר שבעים סותר שבעים לא אפי' מקצת (וא"כ קרי הפסד מה שהפסיד מקצת היום) א"כ ביום שבעים אם לא הי' עולה לנזירותו א"כ בתוך שבעים נמי הפסיד מקצתו אלא ודאי דבתוך שבעים גופא נמי עולה לנזירותו ע"ז אמר הדא אמרה שתחילת היום עולה לו ככולו וע"כ עולה לנזירות (ועיין בתוס' רע"ק על המשניות ודו"ק) (וע' לקמן (פ"ג ה"ה) אמר ר' אבין אפי' תימר בחצי היום כו' תחילת היום עולה לו סוף היום אין עולה לו ושם יתבאר ודו"ק):


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:10:3:1
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:10:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:10:3:1)

**עוד** שם השלים נזירותו ובא להשלים נזירות בנו (והוא ט"ס וצ"ל) השלים נזירות בנו ובא להשלי' נזירותו (ודלא כהק"ע והפ"מ) וקאי אהא דאמר בתחלה נולד ביום תשעים סותר עשרים נטמא בתוך עשרה ימים הראשונים סותר הכל (שאותן עשרה הוא צריך להשלים נזירות של עצמו של מאה) וע"ז אומר סותר הכל (כיון שהוא להשלים המנין של מאה) בתוך עשרים ימים האחרונים (פי' שהם רק מפני שאין תגלחת פחות משלשים יום) ר' בא בשם רב ורבי יוחנן תריהון אמרין סותר שלשים ר' שמואל אמר אינו סותר אלא שבע כדין תגלחת טומאה (והוא כמו דאיתא בנזיר (ד' י"ד) נטמא ביום גידול שער רב אמר אינו סותר ופירשו התוס' שם בד"ה נטמא כו' כגון בנזיר שלשים יום וכשמנה כ' מנזירות גילחוהו לסטים דהשתא לא יוכל לגלח ביום שלשים לנזירות ולהביא קרבנותיו עד אחר ל' יום מיום שגלחוהו הלסטים דאין גידול פחות משלשים יום והתחיל השלשים וכשמנה כו' ואלו העשרים יום האחרונים אינו רק לגדל שער) ולפי מה שביארתי הוא קאי על מתניתין דאם נולד ביום תשעים ונטמא בכ' האחרוני' וא"כ העשרה ימים הם לתשלום המאה אבל העשרים האחרונים אינו רק מפני גידול שער וע"ז אומר שמואל בר ווא קומי ר' יסא מסבר סבור ר' יוחנן סתירת תער כסתירה ממש למה לי למימר סותר שלשים לסתור הכל אך לא קשה כל כך דהא דאמר סתירת תער כסתירה ממש היינו אף שאינו ממנין הנזירות אך מפני סתירת תער דהיינו בעשרים ימים האחרים שהם לענין תגלחת הוי כסתירה ממש לסתור אבל אעפ"כ רק שלשים יום מפני שהם צריכים לתער משום שאין תגלחת פחות משלשי' יום] אבל לסתור הכל בודאי שאין בסתיר' תער כסתירה ממש שבימי הנזירות כיון שזה אינו רק משום תגלחת שאין תגלחת פחות משלשים יום] והא דקאמר אמר ר' אבין בר חיי' קומי ר' זעירא תיפתר כו' הוא ענין בפני עצמו ולא כמו שכתב הק"ע שהוא תירוץ על הא דמקשה תחלה ונדחק בזה וזה אינו שהוא ענין בפני עצמו כמו שאבאר


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:10:3:2
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:10:3:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:10:3:2)

**עוד** שם יאמר ר' אבין בר חייא קומי ר' זעירא תיפתר ד שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן כו'. [הנה הק"ע פי' דקאי אהא דמקשה תחילה וכבר כתבתי שהוא דוחק והפ"מ פי' דהא דאמר תיפתר שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן ע"כ סותר הגע עצמך שנולד בלילה אם השלים נזירותו בלילה אם סותר מחמת שאינו ראוי להביא קרבן כו' וזה דחוק מאוד] וע"כ נראה לי שנתחלפו השורו' וצריך לגרוס בכאן הא שאמר אח"כ השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן מגלח תגלחת א' לשניהם והנה קשה דהא איתא בירו' בפרקין (ה"ט) ר' לעזר וריב"ח תריהון אמרין השלים נזירותו לעולםאין נזירות בנו חלה עליו ועד שתהא קרבן מגלח (וצ"ל עד שיביא קרבן ויגלח) וא"כ איך אומר בכאן השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן מגלח תגלחת אחת על שניהן וכן הקש' הק"ע:


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:10:3:3
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:10:3:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:10:3:3)

**וע"כ** נראה לי שבכאן צריך לגרוס אמר ר' אבין בר חיי' קומי ר' זעירא תיפתר שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן דהיינו שנטמא וא"כ לא חלה עליו נזירות של בנו דהא אינו ראוי להביא קרבן וא"כ כיון שאין עליו החיוב של תגלחת ראשונה דהיינו להביא קרבנות של נזירות וע"כ יכול אח"כ למנות נזירות של בנו ולהביא קרבן אחד של נזירות על שניהן אבל אם הי' ראוי להביא קרבן ואחר כך נולד לו הבן א"כ צריך להביא קרבן ולגלח תחילה וכן איתא בירושלמי (פ"ג ה"ה) ר' שמואל בר אבא בעי יום א' לנזירותו ויום א' לנזירות בנו מהו שיצטרפו אמר ר' יוסי מה צריכא ליה בנזיר טהור אבל בנזיר טמא פשיטא ליה שהן מצטרפין (פי' שמצטרפין לר"א שאומר עד שיהיה לו ימים הראשוני') א"ר מנא קומי ר' יוסי לא כל שכן מה ימים שאין עולין לו בנזירותו ולא בנזירות בנו את אומר מצטרפין ימים שהם עולים בנזירותו ובנזירות בנו אינו דין שיצטרפו א"ר יוסי תמן אינו ראוי לקבל התראה ונדחק בזה הפ"מ ופי' שכן ראוי לקבל התראה וא"כ צריך להתרות בו משום כל נזירות לחודיה]:


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:10:3:4
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:10:3:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:10:3:4)

**ולי** נראה שהפי' הוא שכן ראוי לקבל התראה שיביא קרבנותיו ולא יעבור על בל תאחר כמו דאיתא בנדרים (ד' ד') אמר רב אשי הואיל וכן נזיר שטימא עצמו במזיד עובר משום בל תאחר נזירות דטהרה רב אחא בריה דרב איקא עובר בבל תאחר תגלחתו לא מיבעי למ"ד תגלחת מעכבת אלא אפי' למ"ד תגלחת אינה מעכבת מצות גילוח מיהא לא קיים וע"ז אומר תמן אינו ראוי לקבל התראה ברם הכא ראוי לקבל התראה (פי' שתמן אינו ראוי לקבל התראה שלא יעבור בבל תאחר כיון שנטמא) ברם הכא ראוי לקבל התראה (פי' שיביא מיד קרבנותיו ויגלח ע"כ הוי כתרי נזירות וע"כ אין מצטרפין):


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:10:3:5
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:10:3:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:10:3:5)

**וע"ז** אומר הכא דהא דאמרינן השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן מגלח תגלחת אחת על שתיהן ע"ז אומר אמר ר' אבין בר חייא קומי ר' זעירא תיפתר שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן אבל אם נולד ביום שראוי להביא קרבן א"כ אם ימתין עוד עובר על בל תאחר. אבל אם נולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן א"כ חל הנזירות הב' מיד דהא צריך להביא קרבן וע"כ כיון שחל הנזירות השני' ע"כ מגלח תגלחת א' לשניהן והא דאמר בפרקין (ה"ט) דהשלים נזירותו לעולם אין נזירות בנו חלה עליו עד שיביא קרבן ויגלח (כצ"ל) היינו דווקא בשיכול להביא קרבנותיו וע"כ כיון שצריך להביא קרבנותיו ע"כ אינו חל עליו נזירות השני' משא"כ אם אינו יכול להביא קרבן דהיינו שנטמא וע"ז אומר הגע עצמך שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן ומפרש הגע עצמך שנולד בלילה הרי אינו ראוי להביא קרבן וא"כ יכול להביא קרבן א' על שתיהן וע"ז משני ראוי הוא לילה הוא שגרם (פי' משום דלילה לא הוי מחוסר זמן אבל מ"מ הוא ראוי להבאת קרבן) הגע עצמך הרי שנולד בשבת הרי אינו ראוי להביא קרבן וע"ז אומר ראוי הוא שבת שגרמה א"כ העיכוב הוא רק מחמת היום אבל מ"מ החיוב של קרבנות הוי עניו ע"כ לא חלה עליו נזירות הבן עד שיגלח ויביא קרבנותיו משא"כ אם נטמא ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:10:3:6
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:10:3:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:10:3:6)

**עוד** שם הפריש קרבנותיו ולא הספי' לגלח עד שנול' הבן תמן אמרין מגלח תגלחת אחת על שניהן ר"י אמר מגלח וחוזר ומגלח והוא דתמן אמרין מגלח תגלחת א' על שניהן והוא כיון דהפריש קרבנותיו חלה עליו נזירו' השני' וע"כ איך יגלח דהא אסור לגלח מחמת נזירו' השני' ע"ז אמרי דמגלח תגלחת א' על שניהן ור' יוחנן אמר מגלח וחוזר ומגלח דכיון דעדיין לא הקריב קרבנותיו ולא גילח א"כ אכתי לא חלה עליו נזירות השני' עד שישלים הראשונה וע"כ מותר לו לגלח וע"כ אמר מגלח וחוזר ומגלח (ומה שהקשה הק"ע דמשמע דכל היכא דמגלח תגלחת א' לשתיהן אינו מביא אלא קרבן א' וקשה דכתבו התוס' (ד' י"ג) בד"ה הריני כו' דכיון דשל בנו מובלעין תוך הק' יום עולים לשל בנו ולשלו וישלים מאה יום ויגלח על שניהם ויביא שתי קרבנות וה"ה אם אמר הריני נזיר כשיהי' לי בן ונזיר והתחיל למנות את שלו אם נולד לו הבן במנינו ביום א' דאותן שלשים יום עולין הי' לבנו ולעצמו כיון דשל בנו מובלע בשל עצמו דאידי ואידי שלשים יום [אך לפי מה שביארתי שיטת הירושלמי הוא דלא כמו שכתבו התוס' דמה שכתבו התוס' דעד שבעים לא הפסיד כלום זהו לפי' התוס' אבל לשיטת הירו' הוא דאמר (פ"ב ה"י) דנולד ביום שמונים סותר עשרה הוא כמו שהרמב"ם מפרש וכמו שכתב התוי"ט (פ"כ משנה ט') בד"ה מניח כו' דלהרמב"ם בחיבורו פרק ד' אין בין נזירות מרובה לנזירות מועטת ואחר השלמת בנו מגלח וחוזר לשלו וצריך שימנה שלשים אפי' אם אין לו עליו שלשים ולפי שאין בין תגלחת לתגלחת פחות משלשים יום וכן הוא שיטת הירושלמי] אבל זה קשה דלשיטת הירושלמי דמגלח תגלחת א' על שתיהן אינו מביא אלא קרבן א' כמו שהקשה הק"ע וא"כ בזה קשה דהתוס' כתבו דאפי' אם מגלח תגלחת א' לשתיהן אעפ"כ צריך להביא ב' קרבנות:


###### Noam Yerushalmi on Nazir 2:10:3:7
[Noam Yerushalmi on Nazir 2:10:3:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Nazir/r/2:10:3:7)

**ע"כ** נראה לי שאין הפי' בירושלמי הא שאומר דהפריש קרבנותיו מגלח תגלחת א' על שתיהן דאינו מביא אלא קרבן א' דבודאי צריך להביא ב' קרבנות אלא שאומר דתמן אמרין דכיון שהפריש קרבנותיו חל עליו נזירות השני' וע"כ צריך למנות השניה ומגלח תגלחת אחת על שתיהן ואף על פי כן צריך להביא ב' קרבנות ור' יוחנן אמר מגלח וחוזר ומגלח והוא כיון דעדיין לא הקריב קרבנותיו ולא גילח לא חל עליו נזירות השני' וע"כ מגלח וחוזר ומגלח ולפי מה שביארתי לעיל שאומר בירושלמי תיפתר שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן וע"כ לא חל עליו נזירות אבל אם נולד ביום שראוי להביא קרבן חל עלי' נזירות בנו הכא נמי מיירי שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן אך איפשר דפליגי על הא דאמר ר' אבין ב"ר זעירא תיפתר שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן וע"ז פריך מהא דתניא שאלו את רשב"י הרי שהיה נזיר ומצורע כו' אבל אם היה נזיר ונזיר מגלח תגלחת אחת על שתיהן וא"כ צריך לומר דמיירי שהפריש קרבנותיו דאם לא הפריש קרבנותיו בודאי לא חל עליו נזירות השניה וע"ז משני פתר לה חלוקים על רשב"י [ואיפשר לומר דהטעם הוא דרשב"י לטעמיה ששובר דכל העומד לזרוק כזרוק דמי כמו דאיתא בב"ק (ד' ע"ו) ע"כ סובר נמי כיון דעומד להקריב כמו שהקריב דמי וע"כ חל עליו נזירות השני' ואסור לגלח אבל חלוקין עליו חכמים דאף שעומד לזרוק לאו כזרוק דמי וכן אם הפריש קרבנותיו ועומדים להקריב ח"כ לא חל עלי' נזירות השני' עד שיקריב וע"כ מגלח וחוזר ומגלח דהא לא חל עליו נזירות השני' עד שיביא קרבנותיו וע"כ מגלח וחוזר ומגלח וע' בתוס' ב"ק (ד' ע"ו) ודו"ק]: