## Noam Yerushalmi on Sanhedrin Chapter 9

###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:3:2:1
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:3:2:1)

**מתניתין** המכה את חבירו בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה היקל ממה שהי' ולאחר מכאן הכביד ומת חייב ר' נחמיה פוטר שרגלים לדבר כו' אם בשאמדוהו למיתה בדא כתיב רק שבתו יתן ורפא ירפא ר' הילא בשם רשב"ל חידוש מקרא הוא שיתן ר' אבהו בשם ריב"ח אומר של טעות הי' והנה בהירושלמי יש כמה ט"ס וצריך להגיה וכמו שאבאר:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:3:2:2
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:3:2:2)

**והוא** כמו שביארתי בספרי אבי הנחל (דרוש י') דהירושלמי סובר וכן הש"ס דילן דאמדוהו למיתה הוי כחייבי מיתות שוגגין (ועיין בספרי אבי הנחל שהארכתי שם במה שכתבו התוס' בסנהדרין (ד' עח) ובזה ביארתי שם הירושלמי אם כשאמדוהו למיתה בדא כתוב רק שבתו יתן ורפא ירפא (פי' דליהוי כחייבי מיתות שוגגין ויפטר) ע"ז משני ר' הילא בשם ר"ש ב"ל חידוש מקרא הוא שיתן (פי' דחידוש הוא שחידשה התורה דאין חייבי מיתות שוגגין פטורין בזה) ור' אבהו בשם ריב"ח משני דאומד של טעות הי' (פי דכיון שאמדוהו למותוחי' אח"כ א"כ איגלאי מילתא למפרע דאומד של טעות הי' ולא הי' עליו חיוב מיתה כלל:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:3:2:3
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:3:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:3:2:3)

**וע"ז** אומר הירושלמי מה מפקא מביניהן (פי' מה הנ"מ שביניהון הקיל ממה שהי' ולאח"כ הכביד ומת חייב ר' נחמי' פוטר שרגלים לדבר (פי' אם אמדוהו למיתה והיקל ממה שהי' ולאח"כ הכביד ומת שחייב לרבנן) מאן דאמר חידוש מקרא הוא שיתן נתן נתן לא נתן מהו שיתן מאן דאמר אומד של טעות הי' לא נתן אין אומרים לו שיתן נתן מהו שיטול פי' שזהו הנ"מ שביניהן דלמ"ד חידוש מקרא הוא שיתן א"כ גלי רחמנא דחייבי מיתות שוגגין אינה פוטרת מתשלומין של הנחבל בעצמו (ועיין תוס' סנהדרין (ד' עט) וא"כ אם היקל ממה שהי' בינתיים ה"ל בנתיים בשעה שהיקל כחייבי מיתות שוגגין וא"כ לר"ל שאומר שחידוש מקרא הוא שיתן א"כ חייבי מיתות שוגגין פוטרת. ומה שהקיל בנתיים חשיב כמו חייבי מיתות שוגגין ע"כ אם נתן נתן דכיון שנתן בנתיים בשעה שהקיל ובשעה שהקיל הי' לו הדין כמו חייבי מיתות שוגגין: וע"כ אם נתן נתן ואינו יכול ליטול דכיון דחידוש מקרא הוא דאין חייבי מיתות שוגגין פוטרת מדמי הנחבל לא נתן מהו שיתן ועוד יש ספק דאפי' לא נתן בינתיים מהו שיתן דכיון דחידוש מקרא הוא שיתן ואין חייבי מיתות שוגגין פוטרין מדמי הנחבל בעצמו ולא לדבר אחר ועיין תוס' סנהדרין (ד' ע"ט) ע"כ איפשר שאפי' לא נתן שיתן או איפשר לומר דמ"מ כיון שלא נתן עד לאח"כ שהכביד ומת. א"כ ה"ל כחייבי מיתות ודאין דהא לאח"כ חייב מיתה לרבנן ע"כ איפשר שאם לא נתן שאין מחייבין אותו עוד ליתן אבל אם נתן בשעה שהיקל מה שנתן נתן דאז הי' לו הדין של חייבי מיתות שוגגין וזהו דווקא אליבא דר"ל דאמר חידוש מקרא הוא שיתן אבל לר' אבהו דאמר אומד של טעות הי' דס"ל דבאמת חייבי מיתות שוגגין נמי פטור אפי' מדמי הנחבל בעצמו אלא דהטעם דאמדוהו לחיים ומת שחייב לשלם הוא משום דאומד של טעות הי' ואיגלאי מילתא למפרע דלא הי' עליו חיוב מיתה כלל וא"כ אם אמדוהו למיתה והיקל ממה שהי' ולאחר מכאן הכביד ומת א"כ ליכא אומד שלי טעות דהא לבסוף איגלאי מילתא דאומד יפה הי' וע"כ לא נתן אין אומרים לו שיתן דכיון דאיגלאי מילתא למפרע שאומד מכוון הי' וא"כ לא נתן אין אומרים לו שיתן דהא אפי' חייבי מיתות שוגגין נמי פטורין. וע"כ אפי' אם תאמר שבשעה שהיקל הי' כמו חייבי מיתות שוגגין מ"מ חייבי מיתות שוגגין נמי פטור ע"כ אם לא נתן אין מחייבין אותו בודאי שיתן נתן מהו שיטול דנהי דבנתיים נתן משום דכיון דהיקל סברי שאומד טעות הי' עכ"ז כיון דאח"כ איגלאי מילתא למפרע שאומד אמיתי הי' וא"כ אפי' נתן בינתיים נמי יש סברא שיטול (או איפשר דכיון שבנתיים נתן אין אומרים שיטול אח"כ) (ועיין ביבמות (ד' ל"ז) פלוגתא דאמוראי אם קם דינא או הדר דינא ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:3:2:4
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:3:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:3:2:4)

**וע"ז** אמר הירושלמי מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין וכו' [הנה הירושלמי הזה הוא משובש ויש בו טעות הדפוס טעות דמוכח וע"כ צריך להגיה אותו ולפרשו באר היטיב מתניתא מסייע לר' יוסי בר' חנינא אמדוהו לחיים ומת מאימתי מונין לו משיכביד (הוא ט"ס וצ"ל עד שיכביד) הדא אמרה אומד של טעות הי' ואין תימר חידוש מקרא הוא שיתן יתן משעה הראשונה (הוא ט"ס וצ"ל יתן עד שעה שימות) פי' שאומר דההיא מתניתא מסייע לר"י ב"ח שאומר דאומד של טעות הי' אבל בלאו"ה אפי' חייבי מיתות שוגגין נמי פטור וע"כ ניחא דאמדוהו לחיים ומת דנותן עד שיכביד דכיון שאמדוהו לחיים ומת ע"כ צריך ליתן עד שיכביד דעד שיכביד ליכא עליו חיוב מיתה כלל דאמדוהו לחיים אבל לאחר שהכביד אעפ"י שאמדוהו לחיים אעפ"כ הוי כחייבי מיתות שוגגין וע"כ פטור וא"כ מוכח דהטעם כריב"ח דאומד של טעות הי'. אבל באמת חייבי מיתות שוגגין נמי פטור וע"כ אין צריך ליתן רק עד שיכביד דלר"ל שאמר בחידוש הוא שחידשה תורה דחייבי מיתות שוגגין חייבין אם כן צריך ליתן אפי' משהכביד נמי דהא לא הוי רק כחייבי מיתות שוגגין כיון דאמדוהו לחיים וא"כ פטור דהא יצא מב"ד זכאי. מתניתא מסייע לרשב"ל אמדוהו למיתה וחי' מאימתי מונין לו משיכביד (וט"ס וצ"ל משיקל) א"ר יוסי לית כאן משיכביד (ט"ס וצ"ל משיקל) אלא משעה ראשונה נ"ל דהוא טעות הדפוס וגרסינן ליה אח"כ וכן צ"ל מתניתא מסייע לרשב"ל אמדוהו למיתה וחי' מאימתי מונין לו משיקל. הדא אמרה חידוש מקרא הוא שיתן אין תימר אומד של טעות הי' יתן עד שעה שימות והוא ט"ס וצ"ל יתן משעה הראשונה (פי' שאומר דמתניתא מסייע לרשב"ל שאומר חידוש הוא שחידשה תורה בחובל בחבירו דאין חייבי מיתות שוגגין פוטרתו דהא אמרינן דאמדוהו למיתה וחי' מאימתי מונין לו משיקל (פי' שמשיקל צריך לשלם משום דאע"ג דאמדוהו למיתה אעפ"כ משעה שהיקל נמצא דאינו חייב מיתה ואע"ג דהוי כחייבי מיתות שוגגין וכמו שכתבו התוס' אפ"ה חייב לשלם וא"כ לרשב"ל שאומר דחידוש הוא שחידשה תורה וע"כ חייב לשלם משיקל. אבל תחילה קודם שהכביד פטור מלשלם דאז כיון דאמדוהו למיתה ה"ל כחייבי מיתות ממש וע"כ פטור רק לאח"כ לאחר שהיקל ה"ל כחייבי מיתות שוגגין וע"כ צריך לשלם משעה שיקל. אבל תחילה כשאמדוהו למיתה והיקל כיון שה ה רשות ביד ב"ד להורגו הוה כמו דאתעביד בי' מיתה ממש וא"כ פטור אבל לאחר שיקל נמצא דאינו מחוייב מיתה ולא הוי רק כחייבי מיתות שוגגין. וחייבי מיתות שוגגין חייבין משום דחידוש הוא שחידשה תורה אבל לריב"ח שאומר אומד של טעות הי' א"כ אמדוהו למיתה וחי' איגלאי מילתא למפרע דאומד של טעות הי' א"כ אמאי אינו ניתן לו רק משעה שיקל ואמאי אינו נותן לו משעה ראשונה כיון דאיגלאי מילתא דאומד של טעית הי' ולא הי' עליו חיוב מיתה כלל א"כ יתן משעה ראשונה:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:3:2:5
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:3:2:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:3:2:5)

**ובכאן** צריך לגרוס א"ר יוסי לית כאן משיכביד אלא משעה ראשונה וכבר ביארתי שהוא ט"ס וצ"ל לית כהן משיקל אלא משעה ראשונה (פי' שר' יוסי אומר לית כאן משיקל אלא משעה ראשונה (פי' אפי' לר"ל שאומר חידוש שש ק מקרא הוא שיתן אעפ"כ צריך ליתן משעה ראשונה כיון דחי' אח"כ א"כ לא הוי רק כחייבי מיתות שוגגין וחייבי מיתות שוגגין חייב לר"ל דאמר חידוש הוא שחידשה תורה דלא ס"ל כמו שביארתי מתחילה דכיון דאמדוהו למיתה א"כ בשעה שאמדוהו והי' רשות ביד ב"ד להורגו א"כ הוי כמו דעבדו בי' החומר של מיתה ממש ע"כ חמור יותר מחייבי מיתות שוגגין (וכה"ג כתב הקצה"ח גבי רודף בסנהדרין (ד' ע"ב) דהוי כמו בעבדו בו החומר של מיתה ממש ע"ש לענין מה שכתב דאם עבדו בי' החמור של מיתה ממש פטור אפי' לצאת י"ש נמי. ותירץ בזה הקושי' של התוס' גבי הנהו דיכרי עיי"ש ודו"ק). ור' יוסי סובר דלא הוי רק כחייבי מיתות שוגגין וע"כ אפילו לר"ל שאומר חידוש הוא שחידשה התורה בחובל בחבירו דאפי' חייבי מיתות שוגגין נמי פטורין ע"כ צריך שיתן משעה ראשונה וכמו לריב"ח שאומר דאומד של טעות הי' ואין בזה נ"מ ביניהן ודו"ק):


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:1
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:5:2:1)

**שם** (ה"ה) מתני' רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין ר' יהודה, אומר כונסין אותו לכיפה ובגמ' א"ר יוחנן ברוצח שנתערב בכשירים היא מתניתא ר' שמעון בן לקיש אמר ברוצח שלא נגמר דינו ונתערב ברוצח שנגמר דינו היא מתניתא שמואל אמר בשור בשוורי' היא מתניתא ובדא תנינן כונסין אותו לכיפה ופי' הפ"מ אם בשור בשוורים היא מתניתא קשי' בדא תנינן כונסין אותו לכיפה ומאי טעמא הוה פליג ר' יהודה בשוורים ובמראה הפנים כתב בשור בשוורים היא מתניתא כו' ואיפשר לפרש בהא תנינן כו' דבניחותא קאמר וכמו אי הכי היינו דתנינן והוי כמסקנא דהתם וכדפרישית במתניתין אלא דלישנא דהאי ש"ס בתמיה וקושי' היא:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:2
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:5:2:2)

**ולי** נראה דהירושלמי אזיל לשיטתי' דלא לשיטת הש"ס דילן דאמרינן בזבחים (ד' ע"ג) דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי אלא דבעלי חיים הוי ככל שדרכו להמנות וכמו דאמרינן כם (ד' ע"ב) וניבטלו ברוב וכי תימא חשיבי ולא בטלי הניחא למ"ד כל שדרכו למנות שנינו אלא למ"ד את שדרכו לימנות שנינו מאי איכא למימר כמו דאיתא בירו' במס' עבודת כוכבים (פ"ה הי"ב) ר"י בן חנינא בעי איסורי הנאה מהו שיבטלו בצירוף והתנינן שור הנסקל תפתר בחתיכות (פי' דחתיכות אינה בטילה מחמת שהיא ראוי' להתכבד אבל שור הנסקל בחיים בטיל) וע"כ מקשה לשמואל דאמר בכור בשוורים היא מתניתא בדא תנינן כונסין אותו לכיפה ומ"ט אינו בטל וא"כ יהיו כולם מותרים והא דאמרינן בזבחים (ד' ע') כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הניסקל אפי' אחת ברבוא ימותו כולן היינו דווקא לגבוה וכמו דאיתא בתמורה (ד' כ"ח) וצריכא דאי אשמועינן לגבי קדשים משום דמאיסי כו' וכן בירושלמי (פ"ב דערלה) עד כאן דבר שהוא מעלה ומתיר להדיוט דבר שהוא מעלה ומתיר לגבוה כו' פי' אי מהני ביטול לגבוה וכן אמר ר' חנינא התם אמר ר' חנינא הדא דתימר עולות בעולות אכל חטאת בעולות הרי יש כאן ודאי בלא תעשה (פי' דלפי"ז הא דמהני ביטול היינו בשנתערב איברי עולה באיברי חטאת וחטאה הוא נאכל לכהנים וע"כ מהני ביטול אבל איברי חטאת באיברי עולה א"כ הביטול לגבוה ולגבוה לא מהני ביטול):


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:3
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:5:2:3)

**וע"כ** מקשה הירו' אם בשור בשוורים היא מתניתא בדא תנינן כונסין אותו לכיפה (פי' אמאי לא יהיו מותרים באכיל') וזהו דווקא לשיט' הירו' אבל לשי' הש"ס דילן לא מקשה על זה דהא בזבחי' (ד' (ד' ע"ג) איתא שם רב אשי אמ' אפי' תימא רבנן חשיבי ולא בטלי וא"כ כיון דמ"מ אסורים ע"כ סובר ר' יהודה כונסין אותו לכיפה וכמו שפי' רש"י בסנהדרין שאין צריך לסוקלן שלא להטריח ב"ד אלא כונסים אותו לכיפה ועוד אפי' לפי מאי דמשני שם (ד' ע"ב) רב פפא האי תנא תנא דליטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שיש בו מנין אפי' בדרבנן לא בטל וכש"כ בדאורייתא דתנן ליטרא קציעות שדרסה ע"פ עיגול כו' ר"מ אומר ר"א אומר רואין את העליונות כאלו הן פרודות והתחתונות מעלות את העליונות כו' ר"י אומר ר"א אומר אם יש שם ק' כו' ר' יהושע אומר אפי' יש שם ג' מאות כו' לא יעלו וא"כ סובר ר' יהודה דכל דבר שיש בו מנין אפי' בדרבנן לא בטיל וע"כ ניחא דר' יהודה לטעמי' דאמר כונסין אותו לכיפה משום דסובר דכל דבר שבמנין אפי' בדרבנן לא בטיל וע"כ כונסין אותו לכיפה:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:4
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:5:2:4)

**אבל** הירושלמי לטעמי' שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דערלה) דר' יהוד' סובר דכל דבר שדרכו לימנות בטל והוא כמו דאיתא בירושלמי (ס"ד דתרומות) ליטרא קציעות שדרסה כו' ר' אליעזר אם יש שם מאה כו' ר' יהושע אומר אפילו יש שם מאה כו' דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר ר"אאומר אם יש שם מאה פומין תעלה ואם לאו כו' ר' יהושע אומ' אפי' יש שם שלש מאות פומין לא תעלה וא"כ גירסת הירוש' הוא בהיפוך דר"מ מחמיר ור' יהודה מקיל ור' יהודה סובר דכל דבר שבמנין בטל וע"כ ביארתי שם דבירושלמי (שם פ"ב דערלה) הגירסא בהיפוך מגירסת הש"ס דילן דבש"ס דילן ביבמות (ד' פ"א) איתא חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות וכן פרוסה של לחם הפנים טמאה שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים טהורות תעלה ר' יהודה אומר לא תעלה ובירושלמי הגירסא להיפוך דאיתא שם תני פרוסה של לחם הפנים שנתערבה במאה פרוסות של חולין וכן חתיכה של חטאת שנתערבו במאה חתיכות של חולין לא יעלו ר' יהודה אומר יעלו מ"ט דר' יהודה ושה אחת מן הצאן מן המאתים וקשי' כתיב מאתים ור' יהודה אומר מאה כתיב חיים ור' יהודה אומר שחוטים ר' חיננא אמר חיים עשו אותן כדבר שדרכו להימנות (פי' שצריך מאתים דהיינו לגבוה):


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:5
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:5:2:5)

**וא"כ** ת"ק מחמיר ור' יהודה מיקל והוא דת"ק סובר דכל דבר שדרכו לימנות לא בטל ור' והודה סובר דבטל והוא משום דהירושלמי לטעמי' שר"מ סובר כל שדרכו לימנות אינו בטל ור"י סובר דבטל:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:6
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:5:2:6)

**וע"כ** מקשה הירושלמי אי בשור בשוורים היא מתניתא בדא תנינן כונסין אותו לכיפה. דהא לשיטת הירושלמי בעלי חיים עשו אותן כדבר שדרכו להמנות ור' יהודה סובר דכל דבר שבמנין בטל וא"כ אמאי סובר ר' יהודה דכונסין אותו לכיפה. אבל לשיטת הש"ס דילן הוא או שהטעם הוא משום דכל דבר שבמנין אפי' באלף לא בטל ור' יהודה לטעמי' שסובר דכל דבר שבמנין אפי' בדרבנן לא בטל וכש"כ בדאורייתא או משום דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי וע"כ לא פריך הש"ס דילן על זה:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:7
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:5:2:7)

**והא** דבירושלמי אינו מתרץ על זה היינו משום דיש לתרץ וכמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי (ספ"ג דערלה) ר' יוחנן וריש לקיש חד אמר דברי ר"מ עשרה דברים מקדשים וחרנא אמר דברי ר"מ כל הדברים מקדשים כו' וביארתי שם דלאו הכל מודים בזה שר' יהודה מיקל וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ד דתרומות) הדא מסייע לר' יוחנן דו אמר הניין אינון (פי' לר"מ דאי סובר ר"מ כל כל הדברים מקדשין דהיינו כל שדרכו לימנות לא בטל וא"כ תקשה מתניתין (פי"ז דכלים ה"ה) הרימון שאמרו לא קטן כו' ולמה כו' שיהיה רימוני באדן מקדשין בכל שהוא אלמא דווקא רימוני באדן אבל לא שאר רימונים והתוס' כתבו בזבחים (ד' ע"ב) דבאותה משנה יש לדקדק דסתם רימונים אפי' כל שדרכו לימנות לא חשיבי אבל הירושלמי סובר דהוי כל שדרכו לימנות א"כ צ"ל תניין אינון ע"ש שהארכתי בזה (בספ"ג דערלה):


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:8
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:8](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:5:2:8)

**וע"כ** מחולקים הגירסות שבליטרא קציעות בין הירושלמי לשיטת הש"ס דילן שיש תנאים שמחליפים הגירסא שאדרבא ר"מ סובר ששה דברים מקדשין ור' יהודה אומר כל שדרכו לימנות אפי' באלף לא בטיל והכי משמע מתניתין (פי"ז דכלים ה"ה) שר"מ סובר דכל שדרכו לימנות בטל וא"כ ר' יהודה מחמיר דכל שדרכו לימנות אפי' באלף לא בטיל וע"כ אף דבעלי חיים הוי כל שדרכו לימנות אעפ"כ ר' יהודה לטעמי' שסובר דכל שדרכו לימנות לא בטל וע"כ סובר ר' יהודה דכונסין אותו לכיפה:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:9
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:9](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:5:2:9)

**ובזה** איפשר לומר דע"כ הגירסא מוחלפת בין הירושלמי להש"ס דילן דבש"ס דילן איתא בסנהדרין אמר ר' אבהו אמר שמואל הכא ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינן כו' וריש לקיש משני דהכא בשור שלא נגמר דינו שנתערב בשורים אחרים ולגירסת הר' יצחק כו' בתוס' שם הוא בשוורים מעלי' וכדמסיק) ובירושלמי הוא להיפוך דר"ש בן לקיש שאמר ברוצח של נגמר דינו ונתערב כו' ושמואל אמר בשור בשוורים היא מתניתא והוא דר' יוחנן ור"ל פליגי דר' יוחנן סבר את שדרכו לימנות בדר' מאיר ור"ל סובר כל שדרכו לימנות שנינו וא"כ לר' יוחנן שסובר את שדרכו למנות א"כ הוא מיקל לגבי ר' יהודה וסובר דאינו מקדש רק את שדרכו לימנות ור' יהודה סובר דכל שדרכו לימנות לא בטל בל לר"ל צ"ל הגירסא כמו דאיתא בירושלמי דמחליף דר"מ לדר"י דר"מ סובר דכל שדרכו לימנות לא בטל ור"י מיקל וא"כ קשה דאיך יתרץ ריש לקיש דבשור בשוורים היא מתניתא אי גרסינן בשוורים מעלי' כגירסת הריב"ם א"כ איך אמר ר' יהודה כונסין אותו לכיפה אך הש"ס דילן לטעמי' כמו דמשני רב אשי דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי וא"כ ר' יהודה נמי מודה בזה אבל הירושלמי לטעמי' שסובר בירושלמי (פ' השוכר את הפועל) דשור הנסקל הוא דווקא בחתיכות וא"כ תקשה דלר"ל איך קאמ' ר' יהודה כונסין אותו לכיפה דכיון דר"מ סובר דכל שדרכו לימנות לא בטל וא"כ ר' יהודה מיקל וא"כ אמאי אמר ר' יהודה דכונסין אותו לכיפה ובירושלמי (ספ"ג דערלה) ר' יוחנן ורשב"ל חד אמר דברי ר"מ עשרה דברים מקדשין וחרנא אמר דברי ר' מאיר כל הדברים מקדשין וזהו הפלוגתא דבש"ס דילן ביבמות (ד' פ"א) דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש אי את שדרכו למנות שנינו או כל שדרכו למנות שנינו וא"כ לר"ל ר"מ מחמיר ור' יהודה מיקל דכל שדרכו למנות בטל וא"כ אמאי סובר ר' יהודה דכונסין לכיפה וע"כ מהופך הגירסא דריש לקיש אמ' ברוצח שלא נגמר דינו כו' ושמואל אמר בשור בשורים היא מתניתא כדי לתרץ הקושי' שמקשה הירושלמי אם בשור בשוורים היא מתניתא בדא תנינן כונסין אותו לכיפה:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:10
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:10](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:5:2:10)

**ובזה** יתבאר הירושלמי (פ"ב דערלה) האיך סבר ר' יהודה אי גר' אליעזר או כר' יהושע אי כר"א מעלה ואוכל אי כר' יהושע מעלה ושורף והארכתי בזה הרבה דהמפרש מהרא"פ נדחק בזה הירושלמי ושם ביארתי דקאי אהא דר"א ור' יהושע במנחות (ד' כ"ו) דנטמאו שני' כו' והגהתי שם דצ"ל הגירסא בהיפוך עיי"ש:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:11
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:11](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:5:2:11)

**וכעת** נראה לי דקאי אהא דר"א ור' יהושע דפליגי בליטרא קציעות דלר"א כל שבמנין בטיל ולר' יהושע לא בטיל ואף שבירוש' הגירסא הוא בהיפוך (בפ"ד דתרומות) אך לפי מה שביארתי דתנאים פליגי בזה ומוכח לשיטת הירושל' (וממתניתין פי"ז דכלים) דר"י סובר דווקא את שדרכו לימנות וכן ר' יוחנן סובר דאת שדרכו לימנות לא בטל וא"כ ר' יהודה סובר דכל שדרכו למנות לא בטל וא"כ קשה הא דתני' בברייתא לפי גירסת הירושלמי דר' יהודה אומר תעלה וא"כ קשה דאיך העלה דהא כל שבמנין אפי' באלף לא בטיל וע"ז אומר האיך סבר ר' יהודה אי כר"א מעלה ואוכל (פי' אליבא דר"א ניחא שפיר דר"א סובר דכל שדרכו למנות בטיל אפי' לר' יהודה) אי כר' יהושע מעלה ושורף דכיון דר' יהושע סובר דכל שדרכו לימנות לא בטל וכמו שהגירסא הוא בש"ס דילן א"כ מעלה ושורף והא דמעלה הוא משום גזל השבט דלכהנים שרי' או שמקשה דאי אליבא דר' יהושע מעלה ושורף כיון דסובר דכל דבר שבמנין אפי' באלף לא בטיל א"כ אמאי מעלה דהא לכהני' שרי ואם לא יתן לכהנים מעלה ושורף וא"כ צריך לומר דר' יהודה כר"א סבירא לי' ולא כר' יהושע וע"כ בש"ס דילן מהפך הגירסא שת"ק אומר תעלה ור' יהודה אומר לא תעלה ור' יהודה לטעמי' דקא סבר כל דבר שבמנין אפי' באלף לא בטיל כמו שכתבו התוס'


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:12
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:12](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:5:2:12)

**אבל** הכא ניחא דכיון דתניין אינון וא"כ תנא דמתניתין סובר דר' יהודה אומר כל שדרכו לימנות אפי' באלף לא בטיל וע"כ סובר ר' יהודה דכונסין אותו לכיפה ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:13
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:5:2:13](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:5:2:13)

**ובזה** יתבאר הא דאמר ר' יוחנן ברוצחין שנתערב בכשירים היא מתניתא וא"כ קשה קושי' הש"ס בסנהדרין (ד' עט) מאן אחרים אלימא אחרים כשירים פשיטא ותו בהא לימא ר' יהודה כונסין אותו לכיפה וע"כ נראה לי שר' יוחנן נמי מפרש בשור בשורים כמו דאמר שמואל ולר' יוחנן לא קשי' אם בשור בשורים היא מתניתא בדא תנינן כונסין אותו לכיפה דכיון דר' יוחנן סובר ביבמות (ד' פא) דאת שדרכו לימנות שנינו וא"כ ר' יהודה מחמיר וסובר דכל שדרכו לימנות וא"כ ניחא הא דאמר ר' יהודה כונסין אותו לכיפה והנה לפי מה שביארתי הוא לפי מאי דמסיק בש"ס דילן בסנהדרין (ד' פ') דאמ' רבא שור שנגמר דינו שנתערב בשורים אחרים מעלי' סוקלין אותן ר' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה וכמו שכתב הריב"ם אך תחילה מוקי לה בשור שנתערבו בשורים אחרים שנגמר דינן ואח"כ מסיק רבא דמיירי שנגמר בשנתערב בשורי' אחרי' מעלי' וכפירוש רבינו הם ועיין במהרש"ל ובמהרש"א ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:6:2:1
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:6:2:1)

**שם** (ה"ו) מתניתין מי שנתחייב שתי מיתות ב"ד נידון בחמורה עבר עביר' שיש בה ב' מיתות ב"ד נידון בחמורה. ר' יוסי אומ' נידון בזיק' הראשונ' שבא עלי' כו' ובגמ' תמן תנינן ר' יוסי אומ' נידון בזיק' הראשונ' שבאה עליו כיצד חמותו ונעשה א"א ה"ז בשריפהאשת איש ונעשית חמותו בחניקה. בא על חמותו והיידא לה חמותו וכלתו האיך עבידא כו' חמותו וכלתו כאחת מה אמר בה ר"י חומר בקל מה אמר בה ר"י שני איסורין מה אמ' בה ר"י (ופי' הפ"מ השתא מהדר להבעי' חמותו וכלתו כאחת מה אמר בה ר"י אם דווקא אשת איש קאמר ר"י דאינה חל על איסור חמותו אבל כלתו דחמורה היא דבסקילה הוא מודה דחל על איסו' חמותו) והוא תמוה דהא ר"י אומ' דנידון בזיקה הראשונה הבאה עליו ואשת איש ואח"כ נעשית חמותו בחניק' אע"ג דחמותו היא בשריפה ואשת איש היא בחנק א"כ סובר ר"י דאין איסור חל על איסור אפי' חומר על הקל ולא כמו ר' יהוד' דאיתא בירושלמי לעיל (פ"ז דסנהדרין ה"ו) אחותו ואשת איש את תופשו משום אחותו מבריחו מן החמורה ומקנתרה בקלה לית את יכיל ואף שסובר ר' יהוד' דאין איסו' חל על איסור אף באיסו' מוסיף וכמו שאומר ר' יהודה דבאשת אביו והיא אמו שאינו חייב עלי' רק משום אמו וכמו שהקשה ר' יוסי שם הרי חורגה הרי הוא חייב עלי' משום אשת איש והגהתי שם שצ"ל הרי חורגה חייב עלי' משום אשת אב ובנה אינו חייב עלי' משום אשת אב אלמא דלית לי' לר' יהודה איסור מוסיף ועיין במה שביארתי לעיל דלשיטת הירושלמי אין הטעם משום גזירת הכתוב באמו ואשת אביו לר' יהודה אלא דר' יהודה סובר דאין איסור חל על איסור (ודלא כשיטת הש"ס דילן שהוא מגזירת הכתוב) ואעפ"כ סובר ר' יהודה דחל חמור על קל:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:6:2:2
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:6:2:2)

**והא** דמיבעי' לי' בירושלמי חמותו וכלתו כאחת היינו שנשאו שניהם בבת אחת היינו שהוא נשא את הבת ובנו נשא את האם אם חייב בבת אחת דבאיסור מוסיף מודה ר' יוסי וכמו דאמרינן בש"ס דילן בסנהדרין (ד' פ"א) מודה ר' יוסי באיסור מוסיף. ולהירושלמי איסור בת אחת קיל טפי וכמו שביארתי (בפ"ג דב"ק) דלהירושלמי איסור מוסיף חמור מבת אחת וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' ל"ג) בד"ה בר קפרא כו' וקשה לר"י דמשמע דבאיסור מוסיף חל טפי על איסור מבאיסור בת אחת כו' וע"כ מיבעי' לי' מאי סבר ר' יוסי בחמותו וכלתו כאחת. וכן לקמן מיבעי' ליה לר' ישמעאל שסובר דחל איסור מוסיף ומיבעי' ליה באיסור בת אחת). חומר בקל מה אמר בה ר' יוסי שני איסורין כאחת מה אמר בה ר' יוסי. ואיפשר לפרש דמיבעי' לי' בבת אחת בחומר בקל דילמא בחומר בקל תפוש החמור ואינו חייב על הקל משא"כ שני איסורין כאחת דהיינו ששניהם שוין איפשר דחלים תרווי' וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' ל"ג) דבאיסור בת אחת תופשין החמור אבל בשני איסורין כאחת איפשר דחיילי תרווי' דאין לא' במה לדחות את חבירו את האיסור השני וע"כ איפשר דחיילי תרווי'. וע"כ בעי חומר בקל מה אמר בה ר' יוסי דילמא בבת אחת והא' חמור תופשין החומר ואין איסור הקל חלה עלי' אבל שני איסורין כאחת מה אמר בה ר' יוסי דכיון דשניהם שקולי' וא"כ איזה מהם חל וכיון שאין א' יכול לדחות האיסו' השני ע"כ חלי' שניהם או דלא חלים שניהם להתחייב משום שניהם אלא דבאיזה מהם ששגג חייב משא"כ אי תופשין החמור צריך להיות שוגג באותו איסור ועיין לקמן ושם יתבאר:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:6:2:3
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:6:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:6:2:3)

**ועוד** איפשר לפרש שצ"ל קל בחומר מה אמר בה ר' יוסי (פי' שבאיסור מוסיף מודה ר' יוסי דהכי מוכח בכריתות (ד' י"ד) דתנן ר' יוסי אומר אם עבר זקן ונשאה חייב עלי' משום אשת אב ואמרינן שם מי אית לי' לר' יוסי איסור חל על איסור והא תנן עבר עבירה שיש בה שתי מיתות נידון בחמורה ר' יוסי אומר נידון בזיקה ראשונה שבאה עליו ותני כיצד אמר ר' יוסי נידון בזיקה הראשונה שבאה עלי' חמותו ונעשית אשת איש נידון משום חמותו אשת איש ונעשית חמותו נידון משום אשת איש אמר ר' אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף מאי איסור מוסיף איכא הכא כגון דאיכא ברא לסבא מיגו דאיתוסף איסורא לגבי ברי' איתוסף איסורא לגבי דידיה:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:6:2:4
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:6:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:6:2:4)

**וע"ז** מיבעי' לי' בירושלמי קל בחומר מה אמר בה ר' יוסי דילמא דווקא חומר בקל או ששני האיסורים שוים אבל קל בחומר ל חל אליבא דר' יוסי אפי' באיסור מוסיף וכמו שכתבו התוס' ישנים בכריתות (י"ד) בד"ה מודה ר' יוסי באיסור מוסיף שאיסור חמור חל על איסור קל או באיסור שוין כגון איסור אח ואיסור אחות אשה אבל קל על חמור לא חיילא פי' באיסור מוסיף הילכך חמותו ונעשי' אשת איש כו' ור"י דאיתא לאסופי באשת אב אינו מודה בהני דהזכיר ת"ק דבשלמא בכלתו דבסקילה חייל אבת בתו דבשריפה ואשת אב חייל על כלתו דשניהם שוין אבל אשת איש דבחנק לא חיילא אשריפה ואסקילה כו' והנה בש"ס דילן לא משמע הכי דהא אמרינן בסנהדרין (ד' פ"א) א"ל רב אדא בר אהבה לרבא חמותו ונעשית אשת איש נידון בחמותו ונידון נמי אאיסור אשת איש דהא אמר ר' אבהו מוד' ר' יוסי באיסור מוסיף א"ל אדא ברי בתרי קטלי קטלית לי'. וא"כ משמע דלענין התראה אם התרו בו משום אשת איש או לענין חטאו' דחייב ב' חטאות משמע דחל אשת איש על חמותו אע"ג דאשת איש קל שהוא בחנק מחמותו שהיא בשריפה:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:6:2:5
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:6:2:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:6:2:5)

**אך** הירושלמי מיבעי' לי' אם חל קל על חמור באיסור מוסיף ואח"כ מיבעי' לי' שני איסורין כאחת אע"ג דכבר מיבעי' לי' בחמותו וכלתו כאחת אך התם כלתו חמור מאשת איש ע"כ איפשר דחל כלתו ולא חמותו אכל שני איסורים כאחת דהיינו ששניהם שוין מיבעי' לי' וכמו שביארתי תחילה:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:6:3:1
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:6:3:1)

**עוד** שם כמה דאשתאלת על דר' יוסי כך אשתאלת על דר' ישמעאל דתני בשם ר' ישמעאל והכי גרסינן נתאלמנה ונתגרשה נתחללה וזינתה ואח"כ בא עלי' חייב על כל אחת ואחת זינתה ונתחללה ונתגרשה ונתאלמנה אינו חייב אלא אחת וע"ז מיבעי' לי' נתאלמנה ונתגרשה כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל (פי' אם סובר דבבת אחת נמי חל או לא וכמו שביארתי לעיל ששיטת הירושל' דבת אחת קיל מאיסור מוסיף) (ומה שנדחק שם הפ"מ דאיך איפשר שתהי' נתאלמנה ונתגרשה כאחת ופי' דאיפשר בספיקא דהיינו כגון שקדשה א' בקידושי ספק ובא אחר וקידשה קידושין גמורין דהדין בזה דמגרש ראשון והשני נושאה כמו דאיתא בגיטין (ד' פ"ט) והשתא אם באותה שעה שקיבלה הגט מהראשון מת הכני והשתא חל עלה איסור גרושה ואיסור אלמנה כאחת והוא דוחק דא"כ לא הוי גרושה רק מספק וכבר ביארתי בספרי עמק יהושע (ס' ט"ו) דמיירי כמו דאמרינן בקידושין (ד' נ"ט) בא א' ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא א' ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום ובא א' ואמר הרי את מקודש' לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים ואמרינן התם דר' יוחנן סובר דאפילו מאה תופסין בה וכן שיטת הירושלמי וכמו דאיתא ביבמות (פ"ג ה"ד) ובקידושין (פ"ג ה"א) וההיא דאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפי' קידושי מאה תופסין בה דלא כב"ש) וע"כ מיבעי' לי' אם נתארמלה ונתגרשה כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל ומיבעי' לי' אח"כ חומר בקל מה אמר בה ר' ישמעאל שזהו בבת אחת וחומר בקל דהא גרושה חמורה מאלמנה שגרושה אסורה אפי' לכהן הדיוט ואח"כ מיבעי' לי' שני איסורין כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל (פי' ששני איסורין כאחת דהיינו ששניהם שוים) או דמיבעי' לי' באיסור מוסיף דקל על חמור וכמו שביארתי לעיל באיבעי' דמיבעי' לי' אליבא דר' יוסי (וכצ"ל) קל בחומר מאי עביד לי' אי בעינן באיסור מוסיף שיהיו שניהם שוין וכמו שביארתי לעיל אליבא דר' יוסי דמיבעי' לי' הכא. וכמו שהבאתי התוס' ישנים והוא דלא כמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' ל"ג) בד"ה אמר ר' יוסי כו' דאע"ג דבאיסור מוסיף חל לר' יוסי אפי' באיסור קל על איסור חמור כדפריך רב אדא בסנהדרין (ד' פ"א) ולידון נמי באיסור אשת איש דאע"ג דאיסו' אשת איש קל מאיסור חמותו כו' דלא כמו שכתבו התוס' ישנים שהבאתי) ועיין בספרי נחלת יהושע (ס"א) על הא דאמרי' בירו' (פ"ג דב"ק ה"ב) א"ר יוסי ב"ב אהי' דר"מ כר"ע (פי' דאי' לי' בכריתו' (ד' י"ד) דחייב משו' שבת ויוה"כ דתני' מניין ל וה"כ שחל להיות בשבת ועשה מלאכה מניין שחייב ע"ז בעצמו וע"ז בעצמו ת"ל שבת היא יוה"כ הוא דברי ר' עקיבא ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא אחת אלמא דר' ישמעאל לית לי' איסור בת אחת וא"כ מאי מיבעי' לי' וביארתי שם דהא דאינו מתחייב בבת א' לאו משום דלית לי' איסור בת אחת אלא הטעם משום דשבת ויוה"כ שם א' הוא ואין לו במה להתחייב שתים. וע"כ באיזה מהם ששגג חייב ועיין בספרי נחלת יהושע (ס"א) מה שכתבתי על התוס' ביבמות (ד' ל"ג) דלמאן דלא ס"ל בת אחת חייב משום החמור ובעינן שישגוג באיסור החמור עיי"ש שהקשיתי מהא דחולין (ד' ק"א)וריה"ג לית לי' איסור כולל כו' שלח רבין משמי' דריב"ח למאי דאפכן שגג בשבת והזיד ביוה"כ חייב הזיד בשבת ושגג ביוה"כ פטור מ"ט אמ' אביי שבת קביע' וקיימא יוה"כ בי דינא קבעי לה א"ל רבא סוף סוף תרוייהו בהדי הדדי קא אתי ופירש"י ואין כאן אחרון וע"כ כי פטר ריה"ג משו' כו' ואי נמי הזיד בא' מהם הרי שגגת חבירו עומדת וחייב אלמא מאן דלית לי' איסור בת אחת והיינו דלא מתחייב אלא חדא אף עפ"כ ההיא חדא לא קביעא אלא באיזה מהם ששגג חייב אך איפשר דהירו' סובר דחומר בקל תפוש החמור וצריך להתרות בו משום החמור או לענין החטאות שהשגגה יהי' בהחמור וע"כ מיבעי' לי' בשני איסורין כאחת דאיפשר דלא קביעא ובאיזה מהם ששגג חייב או דחיילי תרווייהו:


###### Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:6:4:1
[Noam Yerushalmi on Sanhedrin 9:6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Sanhedrin/r/9:6:4:1)

**שם** ר"י ב"ר חנינא אמר בשאינו יכול לקבל התרי' עיין מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירושלמי (ספ"ו דיבמות):