## Noam Yerushalmi on Shevuot Chapter 3

###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:2:1
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:1:2:1)

**מתני'** שבועות שתי' שהן ארבע שבועה אוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי כו' ובגמ' ניחא שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי מה אנן קיימין אם בידוע שאכל ונשבע שלא אכל שבועת שקר היא ואם סבור שאכל ונשבע שלא אכל ר' בא בר ר"י בשם רב בשוגג בקרבנה ובמזיד בקרבנה אבל סבור הייתי שאין בו שבועה מותר אלא במזיד בה ובשוגג בקרבנה ולא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן מזיד בחלב ושוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן לית יכיל דאמר ר' אילא בשם ר' אליעזר כך משיב ר' ישמעאל לר' עקיבה מצינו דבר שחייבין בזדונו משום שבועת שקר ובהעלמו משום ביטוי ויתיביני' ר' עקיבא מצינו דבר שחייבין בזדונו משום שבועת שקר ומביא קרבן:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:2:2
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:1:2:2)

**והנה** מפי' הפ"מ מוכח דר"ע לית לי' הא דר' יוחנן וזהו דוחק דהא דר' יוחנן הובא בירושלמי בשבת ובב"ק [ע"כ נראה לי דאיפשר לומר דבשבועות שגגה לשעבר ליתא בזה לדר' יוחנן והוא כמו דאיתא בש"ס דילן בשבת (ד' ס"ט) אמר אביי הכל מודים בשבועת ביטוי שאין חייבין עלי' קרבן עד שישגוג בלאו שבה הכל מודים מאן ר' יוחנן פשיטא כי א"ר יוחנן היכא דאיכא כרת אבל היכא דליכא כרת לא סד"א הואיל וחיוב קרבן חידוש הואיל דבכל התורה כולה לא אשכחן לאו דמייתי עלי' קרבן כו' וא"כ הכא כיון דהוא בלאו ולא בכרת וא"כ בעינן שישגוג בלאו שבה וא"כ לא יכול לשנויי בשוגג בקרבנה ומזיד בקרבנה כיון דהקרבן הוא על הלאו שבה:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:2:3
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:1:2:3)

**עוד** שם אלא כי אנן קיימין בברי לו שאכל ונשבע ונמצא שלא אכל לא באומר אין זו שבועה (פי' דאם בכה"ג הרי הוא כאומר אין זו שבועה וכמו דאמר רב אבל אם אומר סבור הייתי שאין בו שבועה מותר). וע"ז אומר תמן באומר אין זו שבועה ברם הכא ביודע בה ששבועה היא אלא שטועה מחמת דבר אחר:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:2:4
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:1:2:4)

**[והנה** הפ"מ פי' בזה בדוחק. ולי נראה דהא דאמר מתחילה מה אנן קיימין אם בידוע שאכל כו' ואם סבור שאכל ונשבע שלא אכל ר' בא רב יהודה בשם רב בשוגג בקרבנה ובמזיד בקרבנה לא אמר רב על הא דשבועת ביטוי אלא שרב אמרה בשבועת העדות וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דשבועות ה"ב) ר' בא רב יהודה בשם רב בשוגג בקרבן במזיד בקרבן אבל אם אמר סבור הייתי שאין זו שבועה מותר וע"ז אמר ר' בא בר רב יהודה בשם רב בשוגג בקרבן במזיד בקרבן וכן איתא בש"ס דילן בשבועו' (ד' ל"א) ועל שגגתה עם זדון העדות היכי דמי שגגתה עם זדון העדות אמר רב יהודה אמר רב באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע אם חייבין עלי' קרבן וע"ז פריך ה"נ בשבועת ביטוי דאיך איפשר שבועת ביטוי לשעבר ואם כסבור שאכל והוא לא אכל וא"כ אמאי אמר רב שם בשבועת העדות באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע אם חייבין עלי' קרבן:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:2:5
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:2:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:1:2:5)

**וע"ז** משני בירושלמי המן באומר אין זו שבועה והוא דשבועת העדות אם טעה שאינו יודע לו עדות א"כ בקושטא קא משתבע וכמו שהקשו התוס' בשבועות (ד' ל"א) בד"ה ואין כו' והוא בקושטא קא משתבע דהא באמת אינם יודעים עדות ומה שכתבו התוס' דמיירי באומר לא ידענו או לא ראינו לך עדות איפשר לומר דלשיטת הירושלמי קאי רב אמתניתין ושם תנן אין אנו יודעים לך עדות וע"ז אומר תמן באומר אין זו שבועה אבל הכא ביודע בה ששבועה היא אלא שהוא כטועה מחמת דבר אחר (פי' אם כסבור שאכל והוא לא אכל הוי האדם בשבועה שהוא רק כטועה מחמת דבר אחר או שהירושלמי מחלק בין שבועת העדות לשבועת ביטוי כמו דאיתא בשבועות (שם) ואין חייבין על שגגתה לימא תנינא לדרב כהנא ורב אסי לא אע"ג דתנן איצטריך ס"ד אמינא הכא הוא דלא כתיב ונעלם דבעינן שוגג דומי' דמזיד אבל הכא דכתיב ונעלם אפי' שגגתה כל דהו קמל"ן וע"ז אומר דבשבועת העדות לא מיחייב ע"ז בלשעבר רק באומר ששבועה זו אסורה אבל אינו יודע שחייבין עלי' קרבן אבל לענין שבועת ביטוי דכתיב ונעלם הוי האדם בשבועה שהוא רק כטועה מחמת דבר אחר [ובזה הי' מתבאר לקמן הירושלמי (פ"ג דשבועות ה"ח) לפי גירסת הרשב"א שם שבועה שאין אנו יודעין לך עדות חייבין עלי' משום ביטוי שבועה שלא נעידך לוקין עליו משום שבועת שוא (כצ"ל) והקשה הרשב"א דהא אין חייבין בלשעבר אלא באומר ששבועה זו אסורה אבל איני יוד אם חייבין עלי' קרבן ובכה"ג חייב משום שבועת העדות נמי אבל לפי מה שביארתי דהירושלמי מחלק בין שבועת העדות לשבועת ביטוי דבשבועת ביטוי מיחייב על לשעבר אף על שגגתה גרידא הוי ניחא שפיר].


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:3:1
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:1:3:1)

**עוד** שם מה אנן קיימין אם באומר שבועה שאוכל אכילת תורה אף ר' עקיבא מודה ואם באומר שבועה שלא אטעום אף רבנן מודו אלא כי אנן קיימין כל שהוא כל שהוא אכילה פתר לה כר"ע דאמר כל שהוא אכילה (וכתב הפ"מ כל שהוא אכילה לא שייכא הכא מידי דהא בפלוגתא דר"ע ורבנן מיירי אלא בהלכה דלקמן גרסינן לה דמוקי לה התם לברייתא כל שהוא ופריך כל שהוא אכילה בתמי' פתר לה כר"ע דר"ע אמר כל שהוא אכילה ואגב שטפא דלקמן טעו והעתיקו לה הכא) ושגה בזה דאדרבא לקמן הוא ט"ס והעתיקו להא דהכא וכמו שכתב הוא בעצמו לקמן דביומא לא גריס להא כל שהוא אכילה והתם צריך לגרוס אם בדם שקרש והתני דם שקרש לא אוכל ולא משקה אלא כי אנן קיימין כמו הוא וכן איתא ביומא והוא ט"ס והעתיקו להא דהכא:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:3:2
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:1:3:2)

**ובכאן** צ"ל פתר לה כר"ש והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' כב) איבעי' להו ר"ע בכל התורה כולה כר"ש ס"ל דמיחייב במשהו דתני' ר"ש אימר כל שהו למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן כו' ת"ש ר"ע אומר נזיר ששרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב ואי ס"ד בעלמא כר"ש למה לי לצרף כו' והירושלמי סובר דר"ע כר"ש ס"ל דמה"ת בכל שהוא למלקות (והא דמקשה הש"ס מהא דר"ע אומר נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב וכמו שכתבו התוס' בע"ג (ד' מז) ד"ה ואיהו כו' מה שפירש ר"ת דהיינו דווקא כשהאיסור הוא בעין אבל ע"י תערובות לא וכבר הבאתי בספרי נחלת יהושע שקשה על התוס' דא"כ מאי מקשה הש"ס בשבועות (ד' כא) עיי"ש) וע"כ סברי התוס' דר"ע כר"ש ס"ל דאכילה בכל שהוא וכמו שביארתי


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:3:3
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:3:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:1:3:3)

**ובזה** יתבאר הא דאמר אח"כ בירושלמי מה מפקא מביניהן כו' ופירש הפ"מ כלומר מאי איכא עוד בינייהו באומר שבועה שאוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא כו' והוא דוחק:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:3:4
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:3:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:1:3:4)

**ע"כ** נראה לי דקאמר מה מפקא מביניהן (פי' אי אמרי' דהטעם של ר"ע הוא משום שלא נתנה התורה שיעורין אלא דווקא באיסור הבא מאיליו אבל לא באיסור שבא ע"י עצמו וא"כ לפי"ז זה אינו רק אם נשבע שלא אוכל ואכל כל שהוא שחייב ואף דלכל האיסורין שיעור אכילה הוא בכזית זהו דווקא בשאר איסורין אבל לא באיסור הבא ע"י עצמו וכמו דתנן אמרו לו לר' עקיבא היכן מצינו באוכל כל שהוא חייב שזה חייב אמר להן איכן מצינו במדבר ומביא קרבן שזה מדבר ומביא קרבן וא"כ זהו דווקא בנשבע שלא אוכל ואכל כל שהוא אבל בשבועה שאוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא א"כ כיון שנשבע שלא יאכל הככר בשלימות א"כ אכלה חסר כל שהוא חייב דהא כל שהוא אינו אכילה וכן בשבועת ביטוי שבועה אשתי נהנית לי אם אוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא נמי אינו שייך להפלוגתא דר"ע ורבנן אבל אם הטעם שר"ע סובר כר' שמעון דשיעור אכילה בכל שהוא אלא דלקרבן הלמ"מ דבעינן כזית (ועיין במ"ל) וא"כ בשבועה שאוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא נמי לר"ע פטור ולרבנן חייב:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:3:5
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:1:3:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:1:3:5)

**וע"ז** אומר מה מפקא מביניהן (פי' בין שני הטעמים אם מחמת שהוא אוסר על עצמו או שסובר כר"ש) ע"ז אומר שבועה שאוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא על דעתי' דר"ע חייב על דעתין דרבנן פטור שלא אוכל ככר זה ואכלה חסר כל שהוא על דעתי' דר"ע פטור על דעתין דרבנן חייב (והכא הוא בהיפוך דר"ע לקולא ורבנן לחומרא כו') וכל זה הוא דווקא אי אמרי' דהטעם הוא דר"ע סובר כר"ש אבל אם הטעם דהיכן מצינו במדבר מביא קרבן וע"כ מיחייב אפי' אמשהו א"כ לר"ע הוא דווקא לחומרא להתחייב אבל לא לקולא ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:2:1
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:2:2:1)

**שם** (ה"ב) מתניתין שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים ובגמ' שתי' בכלל אכילה ולא אכילה בכלל שתי' ר' יונה שמע כולהון מיכא על כן אמרתי לבנ"י כל נפש מכם לא תאכל דם מה אנן קיימין אם בדם שקרש והתני דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כן אנן קיימין כמו שהוא (כצ"ל) והא דאמר כל שהוא אכילה פתר לה כר"ע כבר ביארתי לעיל (בהלכה א') שהוא ט"ס ומועתק מהא דלעיל וכן ביומא ליתא ומחמת דאמר לעיל כל שהוא אכילה העתיקו נמי להכא (ודלא כהפ"מ) ועיין לעיל (ה"א):


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:2:2
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:2:2:2)

**עוד** שם חזר ר' יונה ופתר מתניתא ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כו' אם בטועם טעם יין לתבשיל והלא טעם לפגם הוא כו' (ומזה הירושלמי ראי' למה שכתבתי בע"ג (פ"ה ה"ג) דיין בתבשיל נותן טעם לפגם וביארתי שם דלא כהפ"מ ששגה בזה ופי' דיין בתבשיל הוא נותן טעם לשבח):


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:3:1
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:2:3:1)

**עוד** שם ר' יוסי שמע כולהון מכא שבועה שלא אוכל ושתה אינו חייב אלא אחת אמרי חברי' קומי ר' יוסי ומר דבתרה שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת אמר לון ר' יוסי אילו מי שאמר שבועה שלא אוכל ככר זו וחזר ואמר בועה שלא אוכל ככר זו ואכל שתיהן שמא אינו חייב שתים:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:3:2
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:2:3:2)

**[והנה** בספרי נועם ירושלמי (פ"ג דמ"ש) הגהתי שם וביארתי שם כמו דאמרינן הכא לקמן עד כדון כשאמר שבועה שלא אוכל ושתה וכרבי דאמר שבועה שלא אשתה וביארתי שם שצריך להגיה הכא הא דאמר לקמן עד כדון כשאמר שבועה שלא אוכל ושתה וכרב (צ"ל כרבנן) דאמרי שבועה שלא אשתה (פי' דמתניתין מיירי שאומר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה פי' וא"כ אין ראי' מכאן דשתי' בכלל אכילה):


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:3:3
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:3:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:2:3:3)

**עוד** שם אמרי חברי' קימי דר' יוסי ומר דבתרה שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת אמר לון ר' יוסי אילו מי שאמר שבועה שלא אוכל ככר זו וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו ואכל שתיהן שמא אינו חייב שתים:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:3:4
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:3:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:2:3:4)

**והנה** הירושלמי הזה יש בו שיבושים וט"ס ונתחלפו השורות (וכצ"ל) אמר חברי' קימי דר' יוסי ומר דבתרה שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים (פי' וא"כ מוכח דאין שתיה בכלל אכילה דאל"ה אינו חייב אלא אחת וכמו דאיתא בשבועות (דף כ"ג) א"ל אביי אלא מאי שתיה בכלל אכילה אימא סיפא שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים כיון דאמר שלא אוכל איתסר לי' בשתי' כי אמר שלא אשתה אמאי חייב אילו אמר שלא אשתה תרי זימני מי מחייב תרתי):


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:3:5
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:3:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:2:3:5)

**והנה** בכאן צריך לגרוס הא דאיתא בירו' בסוף (ונתחלפו השורות) עד כדון בשאמר שלא אוכל ושתה אמר שלא אשתה ושלא אוכל שתיה בכלל אכילה ולא אכילה בכלל שתיה (והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ג) התם דאמר שלא אשתה והדר אמר שלא אוכל דשתי' בכלל אכילה איתא אכיל' בכלל שתי' ליתא).


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:3:6
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:3:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:2:3:6)

**ואח"ז** צריך לגרוס הא דאמר לון ר' יוסי אילו מי שאמר שבועה שלא א וכל ככר זו וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו ואכל שתיהן שמא אינו חייב שתים. והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ב דמ"ש) שם ביארתי דהפי' הוא כמו דמשני בשבועות (שם) אלא לעולם כדקתני ושאני הכא כיון דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אשתה גלי אדעתי' דהך אכילה דאמר אכילה גרידתא היא ע"ז אמר לון ש יוסי (שם פ"ב דמ"ש) אילו מי שהיו לפניו שני ככרים ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה שמא אינו חייב שתים (פי' דחייב שתים משום שחילקוהו לכל ככר בפני עצמו וה"נ הא חלקינהו לאכילה ושתיה בפני עצמו וע"כ חייב שתים וכן צריך לפרש הכא אמר לון ר' יוסי אילו מי שאמר שבועה שלא אוכל ככר זו וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו ואכל שתיהן שמא אינו חייב שתים מ דכיון דחלקינהו מיחייב שתים וה"נ אם אמר שלא אוכל והדר אמר שלא אשתה):


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:3:7
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:3:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:2:3:7)

**אך** זה דחוק דהא אינו דומה זה לזה דהתם היו ב' ככרות וע"כ חייב שתים משא"כ הכא כיון דשתיה בכלל אכילה ע"כ איפשר לומר דאינו חייב אלא אחת]:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:3:8
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:3:8](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:2:3:8)

**ע"כ** נראה לי שהוא ט"ס (וכצ"ל) אמר לון ר' יוסי וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דמ"ש) אילו מי שהיו לפניו שני ככרים ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה הוא ט"ס וצ"ל) שלא אוכל שתיהם שמא אינו חייב שתים אי משום דחל שבועה על הככר בכולל דהא נשבע אח"כ שלא אוכל שתיהם) והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' כח) גבי שבועה שנא אוכל תאנים וחזר ואמר שלא אוכל תאנים וענבים וא"כ כיון דחייב על ככר זה שנשבע תחילה שתים והוא משום דחל בכולל וא"כ אמאי תנן אכל ושתה חייב שתים דכיון דאמר שלא אשתה תחילה והדר אמר שלא אוכל. וא"כ בשבועה האחרונה שתי' בכלל אכילה וחל על השבועה הראשונה מחמת שניתוסף בו אכילה ג"כ וא"כ למאי תנן אכל ושתה דאפי' לא אכל נמי חייב שתים וכן הקשו התוס' בשבועות (ד' כג) בתוס' ד"ה כגון דאמר שלא אשתה ושלא אוכל וא"ת א"כ מאי אירי' אכל ושתה אפי' שתה תרי זימני נמי דמיגו דחיילא שבועה בתרייתא אאכילה חיילא נמי אשתי' דכה"ג אמרו לקמן (ד' כד) גבי שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שלא אוכל תאנים וענבים כו' עיי"ש וכן מקשה ר' יוסי בירושלמי וכמו שביארתי:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:7:1
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:2:7:1)

**שם** עד כדון בשאמר שלא אוכל כו' כבר ביארתי שנתחלפו השורו' ומקומו לעיל כמו שביארתי:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:3:2:1
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:3:2:1)

**שם** (ה"ג) מתניתין שבועה שלא אוכל ואכל פת חיטים ופת שעורין ופת כוסמין אינו חייב אלא אחת שבועה כו' ובגמ' שבועה שלא אוכל פת וכרכה בעלי קנים ועלי גפנים ואכל אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אוכל פת וחרצנים וזגין וכרכה בחרצנים וזגין חייב על כל אחת ואחת ואם הי' נזיר חייב שלש:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:3:2:2
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:3:2:2)

**[והנה** הפ"מ פירש דכרכה בעלי גפנים ועלי קנים אינו חייב אלא אחת משום סיפא נקט כו' ועיקר הרבותא הוא דלא תימא הואיל וכרכה במידי דלאו בר אכילה לא ליחייב נמי על הפת קמ"ל ואיפשר דצריך לגרוס חייב (ועיין במ"ל פ"ד מה' מאכלות אסורות) והא שאומר שבועה שלא אוכל פת וחרצנים וזגין חייב על כל אחת ואחת ופי' הפ"מ דאלו על החרצן לחוד אינו מתחייב דכיון דלא מתאכיל בעיני' לאו מידי דבר אכילה הוא כו' והוא דוחק דא"כ אמאי חייב על כל אחת ואחת דילמא כונתו הי' שלא יאכל פת עם חרצנים וזגים משום דבעיני' לא מתאכיל כמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ב) וכן מה שפי' הפ"מ שם על הא שאמר שם ואם הי' נזיר חייב שלש ופי' הפ"מ חייב שלש אחת על הפת ואחת על החרצן ואחת על הזג וטעמא משום דכיון דלענין איסורי נזיר חייב עליהן בפני עצמן כדתני' (בפ"ו דנזיר) חייב על החרצנים בפני עצמן ועל הזגים בפני עצמן ה"נ לענין שבועת ביטוי מתחייב על כל אחד בפני עצמו ואע"ג דכבר מושבע ואן השבועה חלה עליהם שאני הכא דכלל הוא גם דבר היתר דהא נשבע על הפת עמהן ומיגו דחיילא שבועה על הפת חיילא נמי על החרצנים וזגין כדר' יוחנן לקמי']:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:3:2:3
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:3:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:3:2:3)

**והנה** פירושו דחוק למאוד במה שכתב כיון דלענין איסורי נזיר חייל על כל א' בפני עצמו הכא נמי לענין שבועת ביטוי ועוד דא"כ חייב יותר משלשה מחמת הנזירות ומחמת השבועה:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:3:2:4
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:3:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:3:2:4)

**ע"כ** נראה לי לבאר הא דאמר תחילה שבועה שלא אוכל וחרצן וזגין וכרכה בחרצנים וזגין חייב על כל אחת ואחת והוא עפ"י מה שביארתי בספרי נועם ירושלמי שהבאתי שם מה שכתב האבני מילואים בשו"ת (ס' ד') מה שכתב התבואות שור ליישב דברי הב"ח והיא שסובר הב"ח במה שכתב על הטור שיש מפרשין החילוק בין נבילה לטריפה לענין איסורין מבטלין זה את זה דכל שהן שני שמות מבטלין זא"ז כמו חלב ודם אבל כל שהוא מאיסור א' אין לו ביטול והקשו דהא אין איסורין מבטלין זא"ז אלא בחלוקין בטעמן כהא (דס' צ"ח) כגון כבד ובשר ותירץ דנ"מ בחלוקין בטעמן רק משום דהוי שם א' ע"כ אין מבטלין זה את זה דדווקא באיסורין חילוקין כגון זה נבילה וזה טריפה אי נמי דם וחלב קיי"ל דמבטלין זא"ז אבל איסור א' החלוק בטעמו אין מבטלין זא"ז וא"כ א א נפקא מינה אם היא נבילה או טריפה:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:3:2:5
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:3:2:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:3:2:5)

**ובזה** יתבאר הירושלמי שבועה שלא אוכל פת וחרצנים וזגין וכרכה בחרצנים וזגין חייב על כל אחת ואחת ואע"ג דהטעמים חלוקים אעפ"כ אין מבטלין זא"ז (והא דקאמר תחילה שבועה שלא אוכל וכרכה בעלי גפנים ואכל חייב (כצ"ל) הוא משום דהעלים אין בו טעם שיבטלו את הפת וע"כ חייב. אבל אם אמר שבועה שלח אוכל פת וחרצנים וזגין אעפ"י שיש בכל א' טעם אחר אפ"ה אין מבטלין זא"ז והוא משו' דכולן הוא מחמת איסו' א' וקמ"ל דלאו דוקא באיסורין דממילא אם הם איסור א' אף שחלוקין בטעמן אעפ"כ אין מבטלין זה את זה אלא אפי' בשבועה שבא ע"י עצמו אפ"ה כיון דכולם הם מש שום שבועה ע"כ אין מבטלין זה את זה ועוד קמ"ל דאע"ג דלוקה גל כל א' וא' א"כ הוי כמו איסורין חלוקין ובאיסורין חלוקין מבטלין זא"ז אעפ"כ כיון דכולם אינו אלא משום שבועה ע"כ אין מבטלין זא"ז והא דלוקה על כל אחת ואחת היינו משום דחלקינהו דאמר שבועה שלא אוכל פת וחרצנים וזגין ותלי בפלוגתא דר"מ ור' יהודה באם וי"ו פרטא הוי או כללא הוי ולמ"ד וא"ו פרטא הוי לוקה על כל אחת ואחת ואעפ"כ אין מבטלין זא"ז.


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:3:2:6
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:3:2:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:3:2:6)

**וע"ז** או ומר ואם הי' נזיר חייב שלש ולא קאי אהא דאמר תחילה בועה שלא אוכל פת וחרצנים וזגין (כמו שכתב הפ"מ) אלא אם לא הי' רק נזיר וחייב שלש אחת משום חרצן והשנית משום זגין והשלישית חייב על הפת משום משרת ענבים דכיון שאכלם כאחת א"כ נכנס טעם הזג בפת וחייב משום משרת ענבים וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דנזיר ה"א) אין לי אלא משרת ענבים משרת חרצנים מנין ת"ל ב משרת לרבות כל המשרת למשרה משרת יין ביין מצטרפין משרת ענבים בענבים מצטרפין משרת ענבים ביין מהו שיצטרפו. וע"ז אומר דאם הי' נזיר חייב שלש ואין האיסורין מבטלין זא"ז כיון דכולם הם משום איסור א' אע"ג דלוקה על כל א' וא' והא דפליגי ר' יוחנן ור"ל בכולל אינו שייך לכאן צריך לגרוס זה אחר המשנה (ה"ד) שבוע עה שלא אוכל כו' שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ור"ש פוטר ושם צריך לגרוס יוחנן אומר בכולל אבל בפורט אין שבועות חלות על האיסור וכמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי במסכת נדרים דאפי' בכולל אינו חל רק בסתם אבל לא בפורט ור"ל אמר דאפי' בכולל איןשבועות חלות על האיסורין וע"כ צריך לגרוס הפלוגתא אחר המשנה אבל הכא לא מיירי בכולל בלל (ועיין במ"ל פי"ד ממאכלות אסורות שהאריך בפי' הירושלמי הזה וכמו שביארתי כן נראה לי):


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:4:3:1
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:4:3:1)

**שם** (ה"ד) כל יומי דר' בא בר ממל לא אשכחנן תותבה כו' אם באומר שבועה שלא אוכל בשר עי' מה שביארתי במס' נדרי':


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:4:7:1
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:4:7:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:4:7:1)

**שם** הדא אמרה שאין אבות מלאכות ביוה"כ אילו מי שעשה כולם בהעלם א' כלום חייב אלא אחת על כולן אילו מי שעשה כל אחת בפני עצמה שמא אינו חייב על כל אחת ואחת ועיין בספרי נועם ירו' (פ"ג דב"ק ה"ד) מה שביארתי ע"ז ושם הגהתי והא שאומר הדא אמרה שאין אבות מלאכות ביוה"כ (פי' דביוה"כ לא מיחייב על הוצאה דאל"כ איך אמר ר"מ בכריתות (ד' י"ד) אם הי' שבת והוציאו בפיו חייב ואמאי לא מיחייב משום יוה"כ. וכמו דאמרינן בכריתות (ד' י"ד ושם) וניתני אם הוציאו חייב מ"ש קתני אם הי' שבת אמר רפרם עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליום הכפורים:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:4:7:2
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:4:7:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:4:7:2)

**וע"ז** אומר אילו מי שעשה כולם בהעלם א' כלום חייב אלא אחת על כולן אילו מי שעשה כל אחת בפני עצמה שמא אינו חייב על כל אחת ואחת והפ"מ נדחק בזה (והוא ט"ס וצ"ל) אילו מי שעשה כל אחת בפני עצמה שמא אינו חייב על כל אחת ואחת אילו מי שעשה בהעלם א' כלום חייב אלא אחת על כולן (פי' אם היה עושה מלאכה בשבת ויוה"כ הי' חייב על כל אחת ואחת. וע"כ כיון שהם חלוקים אפי' עשאן כולם בהעלם אחד כלום חייב אלא אחת. א"כ כיון שחייב שתים ניחא הא דקאמר ר"מ אם היה שבת והוציאו בפיו חייב אף שיש עירוב והוצאה ליוה"כ אעפ"כ קאמר ר"מ אם הי' שבת והוציאו חייב אף משום שבת (והוא כמו דמשני בכריתות (שם) דילמא יש עירוב והוצאה ליוה"כ והכי קתני אם היה שבת והוציא חייב אף משום שבת ויום הכפורים (ודלא כמו שנדחק הפ"מ)]:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:4:9:1
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:4:9:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:4:9:1)

**עוד** שם לא סוף דבר סתם אלא אפי' פלוני עיין מה שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ב דנדרים ה"ג) שהארכתי בזה:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:1
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:5:2:1)

**שם** (ה"ה) מתניתין א' דברים של עצמו וא' דברים של אחרים אחד דברים שיש להן ממש וא' דברים שאין בהם ממש כיצד אמר שבועה שאתן לאיש פלוני ושלא אתן שנתתי ושלא נתתי כו' ובגמ' עילה הי' רוצה להודות לו:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:2
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:5:2:2)

**והנה** הפ"מ נדחק בזה מאוד ולי נראה כמו שביארתי במ"א והוא משום דקשי' להירושלמי קושי' הר"ן דאיך הוי שבועת ביטוי דילמא לא ירצה לקבל והוי לי' כאומר יזרוק פלוני צרור לים דפטור משום ביטוי כמו דאמרינן בסמוך דליתא בלהבא ועיין שם שתירץ דכונתו לא הי' אלא אם ירצה לקבל כו' וההוא דאמרינן בגיטין (ד' ע"ה) על מנת שתתני לי ב' מאות זוז נתינה בע"כ אינה מגורשת גיטין שאני שאפילו אמר מחולין לך אינו גט כו' עיין שם.


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:3
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:5:2:3)

**וע"כ** אומר הירושלמי דבשבועה שאתן לך עילה הי' רוצה להודות לו דודאי גזלי' לחברי' ומתבייש להודות לו שהוא חייב לו וע"כ נשבע שיתן לו וא"כ כיון שכבר הי' חייב לו ע"כ אם לא ירצה לקבל ואם כן ימחול על גזילותו וממילא אינו צריך ליתן לו ועיין בספרי נחלת יהושע שהבאתי מה שכתב הפ"י דלענין גזילה דמהני מחילה במקום תשלומין כיון שהי' שלו מתחילה. משא"כ לענין גזל הגר שצריך ליתן לכהנים לא מהני מחילה במקום תשלומין כיון דלא הוי שלהם מעולם ותירץ בזה הקושי' שהקשה על התוס' דב"ק (ד' ק"ט) וה"נ לענין גזילה הוי המחילה כנתינה ממש ועוד שלא נשבע רק לצאת ידי גזילה וא"כ כיון שאינו רוצה לקבל יצא ידי גזילה אך שיש להקשות ע"ז דא"כ הוי מושבע ועומד מהר סיני להחזיר לו גזילתו ולא חל ואיפשר לומר שנשבע ליתן לו פרוטה יותר וחל בכולל ואעפ"כ מהני אם לא ירצה לקבל כיון שעיקר השבועה הי' מפני הגזילה וכיון שנתבטלה מקצתה בטלה כולה ולפי"ז צריך לומר שאם אינו רוצה לקבל שאומר לא גזלו לא הוי מחילה במקום תשלומין ו אומר הריני כאלו נתקבלתי אין הטעם דמחילה הוי במקום תשלומין אלא מפני שלא אמר רק מפני כבודו ועיין בירושלמי שם ועי' במ"ש המ"ל (פ"ה מה' שבועות ה"כ) בענין אם נשבע ליתן מתנה לחבירו ואין לו לקיים רק מקצתה שאפשר שאינו מחוייב ליתן כלל עי' שם (ויש לדחות) ודו"ק] ועיין בפ"ג דסנהדרין (ה"ד) עילה הי' רוצה להודות לו עיי"ש מה שביארתי על זה:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:4
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:5:2:4)

**[אך** זה ניחא לר' יוחנן דאמר דחייב שבועה בכולל הבא ע"י עצמו אבל לר"ל שסובר דאינו חל בכולל הבא ע"י עצמו וא"כ איך חל השבועה שאתן ואיפשר לומר דמיירי באומר יודע אני שגזלתיך ואיני יודע אם החזרתי לך דחייב רק לצאת ידי שמים בדלא תבעו וכמו דאמר ר' יוחנן (פ"י דב"ק ה"ז) ר' יוחנן אמר בבא לצאת ידי שמים ע"ש מה שביארתי על זה ואיפשר לומר דחל השביעה על זה וכמו שכתבו התוס' בשבועות (דף כ"ב) בד"ה אהיתרא קא משתבע אפי' לר' יוחנן דאמר חצי שיעור אסור מן התורה אתי בעי' דרב אסי דמסתמא כר' יוחנן ס"ל דהלכתא כוותי' והיינו טעמא כיון דליכא אלא איסורא בעלמא לא חשיב ליה מושבע ועומד מהר סיני כו' עיין שם.


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:5
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:5:2:5)

**ועוד** יש לומר דלר"ל בלא"ה ניחא והוא כמו דאיתא בירו' (פ"ז דגיטין ה"ו) אירע לו אונס ר' יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עביד ר"ל אמר אונסא כמאן דעבד כו' אשכח אמר ר' יוחנן ור' בא לא סברין כרשב"ג (פי' כרשב"ג דאמר כל עכבה שאינה הימנו ה"ז גט) ר"ל ורב נחמן בר יעקב סברין כרשב"ג (פי' דכל עכבה שאינה הימנו ה"ז גט, חתכה דדה כמו שעכבה נחתך דדה כמו שלא עכבה. וא"כ ה"נ אם זה אינו רוצה לקבל הרי הוי עכבה שאינו הימנו ואונסא כמאן דעבד וא"כ נתקיים שבועתו דנשבע שאתן. וא"כ כל הקושי' הוא רק לר' יוחנן שסובר דאונסא כמאן דלא עביד ולר' יוחנן ניחא דמיירי בכולל וא"כ ניחא לשיטת הירושלמי בין לר' יוחנן בין לר"ל ודו"ק):


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:6
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:5:2:6)

**עוד** שם ר בא בשם שמואל שבועה שנתן פלוני ופלוני מנה ונמצא שלא נתן מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר התיב ר' יוסי הרי תפילין אין בהן לבא ויש בהן לשעבר אמר לו תפילין ממקום אחר באו להרע או להטיב מה הטבה רכות אף הרע' רשות יצא דבר שהוא של איסור ושל היתר [פי' דעל דבר שהוא של איסור לא חל כגון שלא אוכל נבילות דאין איסור חל על איסור וא"כ בלא"ה מושבע שלא יעבור אבל בלעבר לא שייך אם נשבע שאכל נבילות דלא חל כיון שכבר עבר וכן איתא בירושלמי (פ"ה דשבועות ה"ג) אף בשבועת ביטוי כן שבועה שלא אוכל שלא אוכל שבועה על דעתין דרבנן מביא קרבן על כל אחת ואחת על דעתי' דר' אלעזר מביא אחת על הכל אף ר' אליעזר מודה שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין (פי' שאין שבועה חלה על שבועה) לא אתי דלא (פי' אלא אמר הוא לשעבר) שבועה שלא אכלתי שלא אכלתי שבועה על דעתין דרבנן מביא שני קרבנות על כל אחת ואחת על דעתי' דר' אליעזר מביא אחד (וכן בירושלמי פ"ג דשבועות) זה חומר לשעבר מלבא שהאומר לא אוכל לא אוכל אינו חייב אלא אחת לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל אחת ואחת אלמא דבלעבר מביא קרבן אף שכבר נשבע משא"כ להבא וא"כ לעבר אינו בכלל להרע או להיטיב וע"כ אף דליתי' בלהבא מחמת שצריך להניח תפילין אעפ"כ לעבר לא אתי רק מריבוי' ולא מלהרע או להיטיב ע"כ אמר שמואל דדווקא אם ליתא בלהבא דהיינו שזרק פלוני צרור לים שזה אינו בידו וע"כ הוי על להבא שבועת שוא ולא שבועת ביטוי וע"כ אינו חייב משא"כ בהא דשלא הניח תפילין דהא יכול לעבור שלא להניח תפילין אלא דאינו כמו להרע או להיטיב דמה הטבה רשות אף הרעה רשות וזה אינו רק בלהבא ולא שלעבר כן נראה לי דלא כהפ"מ שנדחק בזה]:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:7
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:5:2:7)

**עוד** שם לכל אשר יבטא פרט לקטן כתב הפ"מ דלגירסא דהאי תלמודא איפשר לומר דאיצטריך הכא למעוטי קטן דמהו דתימא או נפש כתיב בפרשה ואפי' קטן במשמע לענין איסור כדאמרינן פ' יוצא דופן דנפש כל דהו משמע קמ"ל דלכל אשר יבטא כו' ולי נראה דקאי אקטן דהיינו מופלא הסמוך לאיש וצ"ל לכל אשר יבטא האד' פרט לקטן דהיינו מופלא הסמוך לאיש ואפי' למ"ד דמופלא הסמיך לאיש הוי דאורייתא אעפ"כ אינו מביא קרבן אפי' לאחר שיגדיל וכמו דאיתא בנדה (ד' מ"ו) לפי שמצינו שהשוה הכתוב הקטן כגדול לזדון שבועה ולאיסור בל יחל יכול יהא חייב על הקדישו קרבן ת"ל וזה הדבר וע"כ ממעט בירושלמי נמי מהאדם דקטן אפי' מופלא סמוך לאיש פטור אפי' לכשיגדיל ועיין בתוס' נדה (שם) בד"ה כגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים כו':


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:8
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:8](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:5:2:8)

**עוד** שם ונעלם ממנו ונעלמה ממנו שבועה או יכול ונעלם ממנו החפץ ת"ל בשבועה כו' על העלם שבועה הוא חיי' ואינו חיי' על העלם חפץ ותן העלם חפץ על העלם שבועה ויהא חיי' ואין ביניהן העלם טומאה על העלם מקדש ויהא חייב שתים וכתב הפ"מ ותן העלם חפץ אמאי לא יהא חייב ג"כ על העלם חפץ כמו על העלם שבועה כו' ואין ביניהן העלם טומאה כו' וכתב הפ"מ מסקנת הקושי' היא כלומר ומה בין זה להעלם טומאה דבין דין דשביעית ביטוי כתיב בי' ונעלם כו' ויהא חייב שתים ופי' הפ"מ כלומר על שתיהן על העלם שבועה ועל העלם חפץ כר' ישמעאל דמחייב התם על שתיהן והוא דוחק:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:9
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:5:2:9](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:5:2:9)

**ע"כ** נראה לי דפריך ותן העלם חפץ על העלם שבועה ויהא חייב (פי' כגון העלם זה וזה וכמו דאיתא בשבועות (ד' כו) בעא מיני' רבא מר"נ העלם זה וזה בידו) וע"ז אמר ואין ביניהן העלם טומאה (והוא ט"ס וצ"ל) ואין כיני תן (והאי ביניהן הוא ט"ס וצ"ל כיני תן) (פי' דאין כיני פי' דמדמית להעלם טומאה והעלם מקדש) ואין כיני תן העלם טומאה על העלם מקדש ויהא חייב שתים וא"כ ה"נ תן העלם חפץ על העלם שבועה ויהא חייב שתים וע"ז משני תמן כתיב ונעלם ונעלם שני פעמים והכא כתיב ונעלם פעם אחת:.


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:7:2:1
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:7:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:7:2:1)

**שם** (ה"ז) מתניתין שבועה שלא אוכל ככר זו כו' ובגמ' שבועה שאוכל ככר זה היום כו' עיין בספרי עמק יהושע (ס' ב'):


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:7:4:1
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:7:4:1)

**שם** ר' יוסי בעי כו' עיין מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירושלמי (ש"ב דנדרים ה"ג) ושם מבואר:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:7:5:1
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:7:5:1)

**עוד** שם אבימי אחוה דחיפה אמר כו' עיין מה שביארתי מ"ז בספרי נועם ירושלמי (פ"ב דנדרים ה"ג) ושם ביארתי:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:8:5:1
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:8:5:1)

**שם** (ה"ח) שבועה שאין אנו יודעין לך עדות כו' עיין בפ"מ ועיין לעיל רפ"ב מה שביארתי שם:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:9:2:1
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:9:2:1)

**שם** (ה"ט) שבוע' שלא אוכל ככר זו כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (רפ"ג דנדרים ה"ב) ושם ביארתי:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:9:5:1
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:9:5:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:9:5:1)

**עוד** שם שבועה שאוכל ככר זו היום כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ב דנדרים ה"ג) ושם ביארתי כל הסוגיא עיי"ש:


###### Noam Yerushalmi on Shevuot 3:10:2:1
[Noam Yerushalmi on Shevuot 3:10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Shevuot/r/3:10:2:1)

**(ה"י) מתניתין** שבועה ביטוי נוהגת באנשים ובנשי' ברחוקים כו' ובגמ' נפש נפש מה נפש האמור בשבועת העדות עשה את המושבע כנשבע אף נפש שנאמר בשבועת הפיקדון עשה את המושבע כנשבע עיין בפ"מ שנדחק בזה ולי נראה דהירושלמי נקט בקצרה נפש נפש והג"ש הוא כמו דאיתא בירוש' לקמן (פ"ד ה"ו) נפש כי תחטא נפש כי תחטא לגזירה שוה מה נפש שנאמר להלן תביעת ממון יש לו אף נפש כי תחטא שנאמר להלן תביעת ממון יש לו וע"כ בשבועת ביטוי שלא נאמר רק נפש בלבד ע"כ ליכא גזירה שוה דנפש נפש והא שמביא הכא היינו משום דאיפשר לומר דהא דבשבועת הפיקדון עשה מושבע כנשבע היינו דגמר מק"ו דמה שבועת העדות שאינה נוהגת בנשים שאנשים וחייב בין מפי עצמו בין מפי אחרים שבועת הפיקדון שעשה בו הנשים כאנשים קרובים כרחוקים פסולים ככשירים לא כש"כ שעשה בו המושבע כנשבע (וכמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' ל"א) בד"ה מההיא ואם כן אמאי לא ילפינן בק"ו לענין שבועת ביטוי נמי שנוהגת בנשים כאנשים בקרובין ובפסולין וא"כ אמאי תנן דהמושבע מפי אחרים דווקא דאם אמר אמן חייב דהוי כמושבע מפי עצמו או שנאמר בהיפוך שבועת ביטוי תוכיח שעשה בו הנשים כאנשים קרובים כרחוקים כו' ואעפ"כ פטור במושבע מפי אחרים אלא רק כשענה אמן וע"ז מביא הברייתא דנפש נפש והיינו נפש כי תחטא דמה נפש שנאמר בשבועת העדות עשה את המושבע כנשבע אף נפש שנאמר בשבועת הפיקדון עשה את המושבע כנשבע אבל לא יליף בק"ו וא"כ בשבועת ביטוי דליכא ג"ש ע"כ פטור במושבע מפי אחרים רק אם ענה אמן דהוי כמושבע מפי עצמו: