## Noam Yerushalmi on Taanit Chapter 1

###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:1:2:1
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:1:2:1)

**מאימתי** מזכירין גבורות גשמים רא"א מיו"ט ראשון של חג ור' יהושע אומר מיו"ט האחרון כו'. מחלפא שיטתיה דר"י תמן הוא אמר מיום טוב האחרון והכא הוא אמר משעת הניחו א"ר מנא שכל היום כשר ללולב (פי' וא"כ משעת הניחו נמי אינו אלא ביו"ט האחרון של חג ויזכיר מבערב לית כל עמא תמן (פי' אין כל העם מצוין בערב נמצא זה מזכיר משיב הרוח וזה אינו מזכיר) ויזכיר בשחרית אף הוא סבר שמא הזכירו מבערב והוא הוי מדכר מכיון דהוא חמי לון דלא מדכרין בקדמיתא ומדכרין באחריתא אף הוא יודע שלא אמרו מבערב אר"ח בר מרי הכין הוה ר' יונה אביך הוי בה ר' חגי בשם ר' פדת כו' עד שיזכיר ש"צ (פי' שהיחיד לא מזכיר עד שיזכיר שליח ציבור) ר' סימון בשם ריב"ל בשליח ציבור הדבר תלוי:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:1:2:2
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:1:2:2)

**והנה** הרא"ש כתב בפ"ק דתענית נראה לי דהאי טעמא קאי אפירכא תנינא דפריך ויזכיר בשחרית וקאמר שאין היחיד אומר עד שיזכור שליח ציבור (פי' שיאמר קודם תפילה מוסף בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם והאי אי איפשר בבוקר לפי שאינו יכול להפסיק בין גאולה לתפלה):


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:1:3:1
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:1:3:1)

**עוד** (שם) בירושלמי דאת אמר בשליח ציבור הדבר תלוי ביחיד אם רצה להזכיר מזכיר בטל ודא דאת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"צ בגשם קמון לצלותא כמו שהזכיר ש"צ (פי' אפי' שלא שמעו מהש"ץ אך כיון שכבר אמר הש"ץ משיב הרוח ע"כ יכול לומר בתפילתו משיב הרוח):


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:1:3:2
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:1:3:2)

**והרא"ש** כתב שאחר שאמר שליח ציבור במוסף מתחילין העם לומר בתחילת המנחה ודייק מלישנא דמתניתין העובר לפני התיבה כו' האחרון מזכיר משמע דווקא העובר לפני התיבה דהיינו שליח ציבור כו' ואיפשר שגם מן הירושלמי דקדקה דקאמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"צ בגשם ולא נהוג עלמא כך:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:1
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:2:2:1)

**עוד** (שם) בירושלמי (ה"ב) אין שואלין את הגשמים סמוך לגשמים ר' יהודה אומר העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג האחרון מזכיר כו' אמר ר' יוחנן הלכה כר' יודא שאמר משום ר' יודא בן בתירא ר' אבון בשם ר' יוחנן טעמא דר' יודא כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:2
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:2:2:2)

**[וכתב** הרא"ש והאי טעמא קאי אהזכרה ולא אהפסקה כי ביו"ט הכל באין לבהכ"נ בערב כי אין עושין מלאכה בחוה"מ ולכך אין מספיק הטעם הראשון ולכך מפרש כו' והר"ן כתב וכי מקשינן ויזכיר מבערב ויזכיר משחרית איו"ט של פסח בלחוד הוא דמקשינן דאילו ליו"ט האחרון של חג בטעמא בכדי שיצאו כל המועדות בטל סגי לן דכשם שבשביל כך אסרו שאלת גשמים עד יו"ט האחרון של חג דאיפשר דר' יהודה לא חייש לטעם דגשמים בחג סימן קללה אף מפני טעם זה בעצמו אחרוה עד מוספין אבל ביו"ט א' של פסח דכיון שמפני שיצאו כל המועדות בטל הפסיקו בו ההזכרה אע"פ שהוא זמן גשמים עדיין א"כ יזכיר מבערב ומשני לית כל עמא תמן וכו' כדאיתא התם]:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:3
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:2:2:3)

**ולי** נראה לבאר כמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דברכות) על הא דאיתא בירושלמי (סוף ר"ה) הלכה כר"ג באילין תקיעתא והוכיח מזה הרמב"ן דאין הלכה כר' גמליאל אלא באילין תקיעתא דהיינו בברכות של מלכיות כו' אבל לא בכל התפילה ובגמ' דילן איתא בר"ה (ד' ל"ה) א"ר יוחנן הלכה כר"ג בברכות של ר"ה ויוה"כ כו' משום דאוושי ברכות משמע דקאי על כל התפילה וביארתי שם דהירושלמי לטעמי' אזיל שפוסק דהלכה כר' יהודה שאמר משום ראב"ע דכל מקום שיש חבר עיר היחיד פטור מתפילת המוספין ואמרינן בגמ' שם רב ביבי בשם ר' חנא אמר הלכה כר' יהודה שאמר משום ראב"ע מילתי' דשמואל אמרה כן דשמואל אמר מן יומי לא צלית דמוספין אלא חד זמן דמית ברי' דריש גלותא ולא צלי ציבורא וצלית וא"כ ביחיד בחבר עיר היחיד פטור מתפילת מוסף אלא דבמלכיות כל יחיד חייב ע"ז אומר הלכה כר"ג באילין תקיעתא דהש"ץ מוציא אבל בתפילת מוסף בלא"ה פטור והש"ס דילן אזיל לטעמי' דמסיק בברכות (ד' ל') דאין הלכה כר' יהודה שאמר משום ראב"ע וע"כ אומר הלכה כר"ג בברכות של ר"ה:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:4
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:2:2:4)

**ובזה** יתבאר הירושלמי דהכא דהקשה ויזכור מבערב ומשני לית כל עמא תמן כו' וע"ז משני ר' חגי וכן ר' סימון בשם ריב"ל דבשליח ציבור הדבר תלוי פי' בכדי שלא יהיו חלוקים העולם עם השליח ציבור שאינם יכולים לומר משיב הרוח עד שיאמר שליח ציבור משיב הרוח ולא שיאמר תחילה משיב הרוח קודם התפילה דאין זה מועיל אלא דהעיקר שיאמר תחילה בתפילתו ואח"כ יאמרו העולם וא"כ זה א"א רק בתפילת המוסף דבערב אין הש"ץ מחזיר את התפילה. ובשחרית אין יכול לומר עד שיאמר ש"ץ ואם ציבור לא יאמרו והש"ץ יאמר א"כ אין התפילות שוות (וכמו שכתב הריא"ז ברי"ף ונראה בעיני שכשם שש"ץ אומר בתפילתו כך כל יחיד ויחיד אומר בתפילת המוספים כשמתפלל כל א' תפלתו בלחש שכך הוא תפילת היחידים כמו תפילת השליח ציבור) וע"כ אומר משיב הרוח במוסף לפי שיטת הירושלמי שהלכה כר' יהודה שאמר משום ראב"ע דיחיד בחבר עיר פטור מתפילת המוספין וא"כ הציבור פטור מתפילת המוספין רק שהחיוב הוא על שליח הציבור וא"כ כשהשליח ציבור אומר הרי כל הציבור נפטרים באמירת שליח ציבור במה שהוא אומר בתפילה דהא יחיד בחבר עיר פטור מתפילת המוספין:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:5
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:2:2:5)

**ובזה** יתיישב מה שדקדק בס' רב עמרם הובא ברא"ש (פ"ק דתענית) הא דאמר ר' יהודה העובר לפני התיבה וכו' האחרון מזכיר משמע דדווקא העובר לפני התיבה דהיינו שליח ציבור מדלא תני במוסף כו' ולפי מה שביארתי ר' יהודה לטעמי' שאומר משום ראב"ע דיחיד בחבר עיר פטור מתפילת המוספין וע"כ קאמר העובר לפני התיבה ותמיהני על הראשונים דאמאי לא תירצו דר' יהודה לטעמי' שסובר דיחיד פטור מתפילה המוספין בחבר עיר:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:6
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:2:2:6)

**ולפי"ז** מתרץ הירושלמי במה שאומר דבשליח ציבור הדבר תלוי על מה שמקשה תחילה ויזכיר מבערב ויזכיר מבשחרית דכיון דתלוי בש"צ א"כ צריכים הציבור להתפלל שלא כהשליח ציבור שלא לומר משיב הרוח א"כ חלוקה תפילתן ע"כ קאמר ר' יהודה העובר לפני התיבה וא"כ הציבור שוין עם השליח ציבור דהא נפטרין במה שהשליח ציבור מתפלל


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:7
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:2:2:7)

**וע"כ** קאמר בירושלמי (שם) קמון לצלותא כמו שהזכיר שליח ציבור פי' הבאים אחר תפילת הציבור והם אינם בכלל העיר ואין שליח ציבור פוטרן וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ז דברכות) דמר ר' יוחנן אני ראיתי את ר' ינאי עומד ומתפלל בשוק של ציפורין ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף ואין חבר בציפורי כו' את ש"מ של ציפורין כציפורין (צ"ל שוק' של ציפורין כציפורין) את ש"מ חלוקים על ר' יהודה שאמר משום ראב"ע את ש"מ שאדם מתפלל ומהלך ד"א ומתפלל של מוסף (פי' דאם שוק של ציפורין אינה כציפורין א"כ לא מוכח שחלוקין די למא משום דלא הוה שוקא של ציפורין וא"כ לא הוי יחיד בחבר עיר) וא"כ מי שאינו נגרר אחר העיר א"כ חייב בתפילת המוספין ע"ז אומר קמון לצלותא א כמו שהזכיר שליח ציבור דכיון דאמר שליח ציבור משיב הרוח אע"ג שלא שמעו מהשליח ציבור אעפ"כ אומרים משיב הרוח וכמו שכתב (המ"א באו"ח ס' קי"ד) דהדר במקום שאין מנין ימתין עד זמן שמתפללין בקהילות:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:8
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:8](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:2:2:8)

**והא** דאמר בירושלמי ר' אבון בשם ר' יוחנן טעמא דר' יהודה כדי שיצאו המועדות בטל אף עפ"י שביארתי שלכך אומרים משיב הרוח בתפילת המוסף משום דבשליח ציבור הדבר תלוי ובעינן שלא יהיו חלוקים בהתפילות וע"כ תיקנו במוסף משום דיחיד בחבר עיר פטור מתפלת המוספין וע"כ אין הציבור והש"ץ חלוקים בהתפילות. וא"כ למה לי הטעם כדי שיצאו המועדות בטל וזה בודאי הוא דקאי לענין להתחיל לומר משיב הרוח דלענין הפסקה א"כ בודאי קשי' שיפסיק מבערב (וא"כ אין לתרץ כמו דמשני בירושלמי בריש פרקין לית כל עמא תמן כמו שכתב הרא"ש) וא"כ כיון דקאי לענין להזכיר משיב הרוח א"כ מספיק הטעם כמו שביארתי דלכך מתחילין במוסף משום דר"י לטעמי' שסובר דיחיד בחבר עיר פטור מתפילת המוספין:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:9
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:9](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:2:2:9)

**ע"כ** נראה לי דקאי אהא דאמר ר' יוחנן הלכה כר' יודא שאמר משום ר"י בן בתירא דהיינו עד שיעבור הפסח כמו דתנן ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח (וכמו דאמר בירושלמי תמן הוא אומר עובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג האחרון כו' והכא הוא אמר הכי חדא בשם גרמי' וחדא בשם ריב"ב) וע"ז אומר טעמא דר' יהודה (פי' שאינו אומר כדברי ר' יהודה בן בתירא עד שיעבור הפסח דהא עדיין זמן גשמים עד שיצא ניסן (ור"י פוסק כריב"ב) וע"ז אומר כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל הוא סימן ברכה (וע"כ אומר ר' יהודה העובר לפני התיבה ביו"ט הראשון של פסח כדי שיצאו המועדות בטל):


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:10
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:2:2:10](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:2:2:10)

**וא"כ** לפי מה שביארתי א"כ הא דאמרינן בש"ס דילן בתענית (ד' ד') אמר רב אסי אמר ר' יוחנן הלכה כר' יודא אע"ג דבש"ס דילן פסק בברכות (ד' ל') דאין הלכ' כר' יהודה שאמר משום ראב"ע ור' יוחנן גופי' ס"ל דאין הלכ' כר' יודא שאמר משום ראב"ע דהא א"ר יוחנן אני ראיתי את ר' ינאי דצלי והדר צלי וכן בירושל' (פ"ד דברכו') מילתיה דר"י אמרה כן דמר ר' יוחנן אני ראיתי את ר' ינאי עומד ומתפלל בשוק של ציפורין ומהלך ד"א ומתפלל מוסף כו' ואת ש"מ חלוקים על ר' יהודה שאמר משום ראב"ע כו וא"כ צריך לומר הטעם משום דלית כל עמא תמן אפי' ביו"ט האחרון של חג נמי וא"כ אינו מוכרח מהירושל' שצריך הש"ץ לומר תחילה מה"ר אך כבר פסקו הראשונים לומר הש"ץ תחילה משיב הרוח וכן עיקר ועיין בש"ע או"ח (סי' קי"ד):


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:3:1
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:3:1)

**שם** (ה"ג) כמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך ר' חיי' בשם ר"י בתחילה כדי רביעה ובסוף שידוחו פני הקרמיד ר' ינאי בשם ר' ישמעאל בתחילה כדי רביעה ובסוף כדי שתשרה המגופה ויש מגופה נשרית אלא רואין אותה כשהיא שרוי' ר' יוסי בשם ר' זעירא להפסק תענית נאמרה. (ופי' הק"ע וה"ק אם בתחילה קודם שהתחילו להתענות ירדו גשמים אפי' מועטין אין גוזרין תענית על הציבור אבל בסוף שכבר התחילו הציבור בתענית אין פוסקין עד שירדו גשמים מרובין לכל א' כדאית לי'). ר' חזקי' ור' נחום ורב אדא בר איכומה הוון יתיבין א"ל ר' אדא בר איכומא לא מסתברא רא לברכה נאמר' (ופי' הק"ע לברכה נאמרה בתחילה כדי רביעה כו' ולא לענין הפסק תענית) א"ל אין א"ל ולמה אמרת לי' דאי נהיג בשיטת רבו (וכ' הק"ע וה"ג א"ל ר' חזקי' לרב אדא בר אבימי לא מסתברא להפסק תענית נאמרה א"ל אין א"ל למה את אמרת לו הין הכין א"ל דהוא נהוג בשיטת רבו וכן הוא בברכות (פ' הרואה) והכי פירושא דלר"ח אמר רב אדא דלהפסק תענית נאמרה והקשה לו ר"ח למה אמרת לר' נחום כן שלענין ברכה נאמרה ולדידי' קא אמרת כן על הפסק תענית אמרת לי' בשיטת רבו א"ר מנא לר' חזקי' ומני רבו א"ל ר' זעירא א"ל ואנן אמרין ר' יוסי בשם ר' זעירא להפסק תענית נאמרה):


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:3:2
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:3:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:3:2)

**והנה** המפרשים פירשו דבשיטת רבו א"ל דלענין ברכה נאמרה וע"ז אומר ומני רבו א"ל ר' זעירא א"ל ואנן אמרין ר' יוסי בשם ר' זעירא להפסק תענית נאמרה (פי' דנא כמו שאמר בשם ר' זעירא דלברכה נאמרה אלא דלענין הפסק תענית נאמרה):


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:3:3
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:3:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:3:3)

**[ולי** נראה שצריך לומר דהא דאמר דלהפסק תענית נאמרה היינו בשיטת רבו ר' זעירא והגירסא הכא היא עיקר א"ל אף אנן אמרין ר' יוסי בשם ר' זעירא להפסק תענית נאמרה (פי' דאנן אמרינן דר' יוסי שמע מר' זעירא דלהפסק תענית נאמרה והוא אמר מסתברא דלהפסק תענית פי' דבשיטת ר' זעירא מסתברא דלהפסק תענית נאמרה).


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:3:4
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:3:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:3:4)

**וא"כ** צריך לבאר הא דאמר מסתברא דלהפסק תענית נאמרה הוא בשיטת ר' זעירא והוא דמה דאמר דלברכה נאמרה הוא ניחא דבתחילה מברך על כדי רביעה פי' דברביעה שני' בעינן יותר לברכה. דהא כדי רביעה כבר ירד בתחילה וע"כ צריך לברך על יותר דאי כדי רביעה אין זה חידוש שיהא צריך לברך עוד הפעם וע"כ צרי' שיעורא יותר אבל לענין הפסק תענית א"כ הפי' הוא בתחילה (פי' קודם שהתחילו להתענות מספיק כדי רביעה) אבל לענין הפסק תענית צריך יותר ואמאי צריך להתענות דכיון שירדו גשמים כדי רביעה א"צ להתענות כן ה"נ אם התחילו להתענות וירדו כדי רביעה צריך להפסיק מתעניתם. וע"כ אמר דמסתברא דלענין ברכה נאמרה וירדו גשמים כדרכן וע"כ בתחילה הוא כדי רביעה ואח"כ שיברך עוד צריך יותר אבל שיהי' הפי' לענין הפסק תענית כיון דבתחילה סגי כדי רביעה צריך לפסוק מתעניתם:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:3:5
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:3:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:3:5)

**וע"ז** אומר דמה דאמרה להפסק תענית הוא בשיטת ר' זעירא והוא דהטעם דאם ירדו כדי רביעה דצריכים שיתענו ולא שיפסיקו מתעניתם אין הטעם משום דבעינן מטר עוד יותר על כדי רביעה ואמאי כיון דבתחלה סגי כדי רביעה אלא הטעם כמו שכתב הרא"ש בתענית (ד' י') מי שהי' מתענה על החולה ונתרפא או על הצרה ועברה ה"ז מתענה ומשלים והקשה הראב"ד מ"ש מתענית גשמים לקמן (ד' י"ט) שמפסיקין ביום אם ירדו להם גשמים ותירץ דשאני תענית גשמים דכיון שירדו להם גשמים כל צרכן שוב אינו צורך בזה הפעם אבל צרה אחרת כל שעה צריך רחמים שלא תחזור ואינו טעם מספיק דבגשמים אפי' לא ירדו להם כל צרכן אוכלין ושותין ושמחין ואומרים הלל לפי שנתקבלה תפלתם כו' אלא נ"ל לחלק בין ציבור ליחיד דביחיד ה"ז משלים כל התענית שקבל עליו כו':


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:3:6
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:3:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:3:6)

**וע"כ** אומר הירושלמי דבשיטת ר' זעירא ניחא דהא דבתחלה סגי בכדי רביעה אבל לבסוף בעינן כדי שתשרה המגופה. והטעם דאע"ג דסגי בכדי רביעה והראי' דאם ירדו להם בתחילה כדי רביעה סגי. אבל אעפ"כ אין פוסקין מתעניתם לא מפני שצריך עוד גשמים יותר אלא דכל הענין שירדו להם גשמים עד כדי רביעה הוא מפני שקיבלו עליהם התענית ואעפ"י שלא התענו אעפ"כ מהני מה שקיבלו עליהם התענית כמו שהתענו וכמו דאמרינן בתענית (ד' ח') בימי ר' זעירא גזור גזירה וגזור דלא למיתב בתעניתא א"ל ר' זירא נקבלי' עילוון ולכי בטיל הגזירה ליתבי' א"ל מנא לך הא אמר להו דכתיב אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך נשמעו דבריך ובירושל' (בפ"ג דר"ה ה"ה) זו דברי ר' יודא ור"י אבל דברי חכמים קידוש ב"ד ותקיעת שופר והשמט כספים משמיטין ניחא קידוש ב"ד ותקיעת שופר השמט כספים ולא בסוף הן משמיטין ר' זעירא שמע לה מן הדא ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך כו' כבר נשמעו דבריך וכן (ברפ"ג דתענית) ר' זעירא שמע לה מן הדא ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפניו כו' כבר נשמעו דבריך וכאן מכיון שנתנו ב"ד נפשן לעשות כמי שעשוי עכ"ל וא"כ כיון שלשיטת ר' זעירא מיום שנותנים לבם להתענות הוא כמו שהתענו וא"כ צריכים להשלים תעניתם אף אם ירדו להם גשמים ברביעה שאם לא היו מתחילים להתענות לא היו צריכים להתענות אעפ"כ צריכים להשלים תעניתם ואין מפסיקין דהא שירדו להם כדי רביעה היינו משום שקבלו עליהם התענית וא"כ איך יפסיקו וע"כ השיעור הוא עד שירדו גשמים כדי שתשרה מגופה. דאם ירד כשיעור הזה סובר הירושלמי דצריך לומר הלל ואין אומרים אלא על נפש שבעה וכרס מלאה והוא כמו שחילק הרא"ש אך הרא"ש כתב דאם התענה על החולה אפי' מת צריך להשלים מחמת שקיבל עליו התענית ולשיטת הירושלמי הוא דווקא אם הבריא דכל עיקר שריחמו עליו הוא מחמת התענית שקיבל עליו וע"כ צריך להשלים תעניתו ודו"ק]:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:1
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:8:1)

**שם** תני אם הי' שנה חסרה נותן לה חסרונה ואם לאו הולך אחר סידרה דברי רשב"ג רבי אומר לעולם הולכין אחר סדרה (ופי' הק"ע אף עפ"י שחסרו ה' חדשים קודם מרחשוון הרביעה מג' בו) אם הי' השנה מעוברת הולכין אחר עיבורה מחלפא שיטתי' דרבי המן הוא אמר אחר סידורה. וכא הוא אמר אחר עיבורה (ופי' הק"ע ופריך מיחלפא שיטתי' דרבי תמן בערכין (פ"ט) תנן המוכר בית בבתי ערי חומה רבי אומר נותן לו שנה ועיבורה בין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת נותנין לו שס"ה ימים והוא הדין בכל דבר התלוי בשנים סובר רבי דנותנים לו שס"ה ימים והכא אומר רבי דנותן לו כל העיבור ר"ז ר' יסא ר' שמואל בר רב יצחק ומטא בה בשם ר' יוחנן לבסוף נצרכה ופי' הק"ע לבסוף נצרכה כמו קשי' כלומר לבסוף קא מיבעי' לי' דברי רבי ופירושו תמוה וכן מה שפירש הפ"מ ג"כ הוא דוחק:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:2
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:8:2)

**ע"כ** נראה לי דהא דאמר לבסוף נצרכה הוא שאומר דאינו קשיא דהא דאמרינן דסובר רבי ביומא (ד' ס"ה) אלא גזירה משום חטאת שעברה שנתה גזירה היא גופא חטאת שעברה שנתה הא לא קשיא כרבי דתניא שנה תמימה מונה שלש מאות וששים וחמשה יום כמנין ימות החמה דברי רבי וחכ"א מונה שנים עשר חודש מיום ליום ואם נתעברה נתעברה למוכר וא"כ לרבי לענין חטאת בת שנתה הוא אליבא דרבי שס"ה ימים כמו שסובר לענין בתי ערי חומה וכן לענין מה שעובר בבל תאחר בשנה בלא רגלים נמי איתא בר"ה (ד' ו') דלרבי בשנה מעוברת הוי שנה בלא רגלים דזה אינו תלוי בעיבור השנה וע"כ סובר דהשנה הוא שס"ה ימים משא"כ מה שתלוי בענין העיבור בודאי דמודה רבי דאחר עיבורה ואין זמן הרביעה אלא אח"כ:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:3
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:8:3)

**ויתבאר** זה מהא דאיתא בסנהדרין (ד' י"ח) גופא אין מושיבין מלך בסנהדרין ולא מלך וכה"ג בעיבור שנה כו' כה"ג משום צינה ופירש"י כה"ג מפני צינה אינו רוצה שתתעבר השנה מפני הצינה שצריך לטבול ולקדש ביוה"כ חמש טבילות ועשרה קידושין ואם תתעבר השנה הרי תשרי במרחשון וצינת מרחשוון תהי' בתשרי אמר רב פפא ש"מ שתא בתר ירחא אזיל ופירש"י אחר ירחים הראוי' להיות אם לא נתעברה הולך קור וחום של שנה וצינה הראוי' במרחשוון הוי בתשרי כשמתעבר) איני והא הנך ג' רועי בקר דהוו קיימי ושמעינהו רבנן דקאמרי חד אמר אם בכיר ולקיש כחדא יינץ דין הוא אדר כו' ועברוה רבנן לההיא שתא ופירש"י ועברוה רבנן ועשאוהו כשבט שקבעו אדר השני אחריו אלמא שתא בתר עיבורא אזיל ולא נהגא חום דניסן באדר אלא מנהג אדר באדר השני ותסברא רבנן ארעיותא סמוך אלא רבנן אחושבנייהו סמוך ובלא"ה מעברין לי' והכא איסתיועי מסתייע' מילתי' כלומר כו' דאיקלע עיבור כמילתייהו ומיהו ברוב העיבורים שתא בתר ירחא אזלא. וזהו לשיטת הש"ס דילן:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:4
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:8:4)

**אבל** שיטת הירושלמי הוא השתא בתר עיבורא אזיל והוא דאיתא בירושלמי דסנהדרין (רפ"ב ה"א) ר' חנינא ור' כו' ולא כה"ג יושב בעיבור שאין כבוד כה"ג לישב בשבעה, תא חמי בשבעה אין כבודו לישב לח כש"כ בג' (פי' פשיטא דאין כבודו לדון לפני שלשה הדא אמרה דיני ממונות כלו בעשרים ושלשה):


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:5
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:8:5)

**וצריך** לבאר דאמאי אין הירושלמי מפרש כשיטת הש"ס דילן בסנהדרין דהטעם דאין יושב בעיבור השנה הוא מפני הצינה אך הטעם הוא דשיטת הש"ס דילן דשתא בתרירחא אזיל וע"כ אומר דהטעם דאין הכה"ג יושב בעיבור הוא משום צינה אבל שיטת הירושלמי דשתא בתר עיבור השנה אזיל וא"כ לא יכול לפרש הטעם משום צינה דכיון שיעברו השנה לא יהי' צינה ביוה"כ דשתא בתר עיבור השנה אזיל ע"כ מפרש הטעם דאין כבודו של כה"ג לישב בשבעה והש"ס דילן סובר דד"מ שלו נמי בג' דדווקא דבר גדול ממש ולא דבר של גדול וכן פסק הרמב"ם ברפ"ה מה' סנהדרין ע"כ מפרש הטעם משום צינה:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:6
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:8:6)

**ובזה** יתבאר הירושלמי (פ"ק דסנהדרין) ר"ל אקדמי' חד סב בעיבור כו' ולח שמיע דמר ר' קריפסדא בשם ר' יוחנן מעשה ועיברו את השנה ג' רועי בקר חד אמר בכיר ולקיש באדר מינץ כו' ונן חמיין הדין שתא ולית בה חד מינהון ועיברו השנה על פיהם א"ר חלבו וב"ד הסכים עמהם ולא כן א"ר זעירא והוא שיהו הכל מודין מצד אחד (פי' שצריכין לעבר השנה הכל מטעם א' ואלו הרועי בקר זה אומר כך וזה אומר כך ומשני כיון דאילין מודין לאילן כו' כמי שכולם מודין מצד אחד וא"כ משמע דכל עיבור השנה הוי מחמת שהרועים אמרו סימנים איך שצריך להיות אדר וע"כ כיון שרואים שאין בה א' מכל אלו דברים ע"כ עיברו השנה, וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן דאמרינן בסנהדרין (דף י"ח) אלא רבנן אחושבנייהו סמוך ורועי בקר איסתיוע הוא דאיסתייע מילתי' והוא משום דהש"ס דילן סובר דשתא בתר ירחא אזיל אבל שיטת הירושלמי דשתא אזיל בתר העיבור:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:7
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:8:7)

**ובזה** יתבאר הירושלמי תמן הוא אומר אחר סידורה. (פי' דרבי סובר בערכין (ד' ל"ח) דשנה תמימה היינו שנה ועיבורה דהיינו שס"ה ימים ואין העיבור בכלל השנה) וכא הוא אומר אחר עיבורה (פי' ובכאן לענין התענית אומר אם הי' שנה מעוברת הולכין אחר עיבורה) ר"ז ר' יסא ר' שמואל בר רב יצחק ומטי בה בשם ר' יוחנן לבסוף נצרכה (פי' דזה אין חידוש אם השנה הולכת אחר עיבורה אפי' למ"ד דרבי לא קאמר אלא לענין שנה שכתבה התורה כגון לענין בתי ערי חומה וכן לענין בל תאחר וכן לענין שעירי חטאת אבל לא לענין הגשמים שזה הולך אחר העיבור דהא תנן בספ"ק דתענית היחידים חוזרים ומתענין עד שיצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה שנאמר הלא קציר חטים היום וא"כ אם נתעברה השנה בודאי היחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן אע"ג שזה הי' על ידי עיבור השנה אך מכיון שב"ד מעברין השנה ע"כ הולך אחר העיבור ובפרט לשיטת הירושלמי דשתא בתר עיבור אזיל ואפי' לשיטת הבבלי נמי כך הוא הדין אליבא דכ"ע וא"כ מאי מקשה דרבי סובר דשנה הוא שס"ה ימים והכא סובר דאחר עיבורה דע"י העיבור משתנה לענין גשמים. וכה"ג איתא בירושלמי (ספ"ו דנדרים ה"ט) בת ג' שנים ויום א בא עלי' ה"ז בסקילה נמלכו ב"ד לעברו ובא עלי' אינו בסקילה א"ר אבין אקרא כו' לאל גומר עלי בת שלשה שנים ויום א' נמלכו ב"ד לעברו בתולין חוזרין ואם לאו אינן חוזרין וא"כ לכ"ע משתנה לפי העיבור וא"כ אין קושי' על רבי אלא לבסוף נצרכה פי' דהתם כל ההשתנות הוא לאחר העיבור שעיברו את השנה והכא סובר רבי דהולך אחר עיבורה אעפ"י שעדיין לא הגיע אדר. אך כיון שרוצים לעבר השנה הולך אחר עיבורה. וזה הוא החידוש וא"כ מוכח דהשנה משתנית אחר עיבורה אפי' העיבור הוא לבסוף אבל בודאי דאינו דומה להני דינים דרבי סובר דשנה תמימה הוא שס"ה ימים אלא לבסוף נצרכה אפי' העיבור הוא לבסוף:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:8
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:8](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:8:8)

**[וכה"ג** איתא בירושלמי ספ"ק דתענית לימים שבינתים צריכה (פי' דהחידוש הוא לימים שבינתים) כמו שפירשו המפרשים הק"ע והפ"מ ועיין לקמן מה שאבאר בזה] ודו"ק


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:9
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:9](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:8:9)

[**עוד** יש לבאר הא דקאמר לבסוף נצרכה שהוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"א דמגילה ה"ה) אדר הראשון תוספת אדר השני תוספת מה ביניהון ר' שמואל ב"ר רב יצחק אומר כו' נולד בחמשה משר באדר בשנה שאינה מעוברת ונכנס לשנה שהיא מעוברת. אין תימר אדר הראשון תוספת שנה ארוכה היא. אין תימר אדר השני תוספת אין לו אלא עד חמשה עשר באדר הראשון. והנה צריך לבאר דמאי קא מיבעי' לי' הא איתא בערכין (ד' ל"ח) כשהוא אומר תמימה להביא את חודש העיבור ואיתא שם א"ר אבא בר ממל שני בתי ערי חומה אחד בחמשה עשר באדר הראשון כו' ואמר ר' אבא בר ממל נולדו לו שני טלאים כו' הא תו למה לי היינו הך מהו דתימא התם כתיב תמימה הכא לא כתיב תמימה קמ"ל וא"כ חודש העיבור הוא בכלל השנה ומאי קא מיבעי' לי' אם אדר הראשון תוספת או אדר השני תוספת וע"כ איפשר לומר דקא מיבעי' ליה אם השנה נשלמת באדר הראשון וא"כ כיון שכבר נשלם השנה באדר הראשון וא"כ אין תימר אדר הראשון תוספת שנה ארוכה היא אין תימר אדר השני תוספת אין לו אלא עד חמשה עשר באדר הראשון דכיון שכבר נשלם השנה באדר הראשון א"כ אינו ראוי להקרבת כבשים שהם בני שנה אבל אם השנה אינה נשלמת אלא אחר אדר השני א"כ בודאי הוי אדר שני נמי בכלל השנה ועוד איפשר לומר דמיירי שנתעברה השנה לאחר שנשלם השנה באדר הראשון וא"כ כבר נשלם השנה באדר הראשון וא"כ אינו כשר להיות כבש שכבר נפסל משעה שנשלמה שנתו באדר הראשון רק אי אמרינן דאדר הראשון תוספת. א"כ איגלאי מילתא למפרע שלא נשלמה שנתו באדר הראשון אבל אם אדר השני תוספת וא"כ כיון שנתעברה אח"כ כבר נשלמה שנתו מאדר הראשון ע"כ פסול לקרבן של כבשים בני שנה:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:10
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:10](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:8:10)

**וא"כ** איפשר לומר דהא דקא מיבעי' ליה בכבשים ואמאי לא מיבעי' ליה בבתי ערי חומה אם נשלמה השנה באדר הראשון ולפי מה שפירשתי דמיירי אם נתעברה אח"כ א"כ ליבעי בבתי ערי חומה ששם עיקר הפלוגתא של רבה וחכמים איפשר לומר דהתם כיון דכתיב תמימה וע"כ אפי' אם נשלמה השנה באדר הראשון ואפי' אם נתעברה אח"כ אך כיון דכתיב תמימה ע"כ פשיטא ליה להירושלמי דאפילו בכה"ג הוי אדר השני בכלל השנה דהא כתיב תמימה ולא מיבעי' ליה אלא לענין טלאים דלא כתיב תמימה והירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דילפינן שנה שנה מהתם וע"כ לא מיבעי' ליה אלא לענין טלאים אם נשלמה שנתו באדר הראשון אבל לא לענין בתי ערי חומה


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:11
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:11](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:8:11)

**ולפי"ז** איפשר לומר דהא דפליגי רבי וחכמים בבתי ערי חומה היינו דווקא אם נשלמה השנה באדר הראשון (או שנתעברה אח"כ באדר הראשון) ועל כן פליגי דרבנן סברי דכתי' תמימה היינו לענין עיבור השנה אפי' אם נשלמה השנה באדר הראשון ונתעברה אחר כך ורבי סובר דתמימה היינו דבין שנה פשוטה ובין שנה מעוברת צריך להוסיף אחד עשר יום כמנין ימות החמה:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:12
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:3:8:12](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:3:8:12)

**וע"כ** איפשר לומר דע"כ אומר על הא דמקשה בירושלמי אהא דרבי אומר אם היתה שנה מעוברת הולכין אחר עיבורה ומקשה מחלפא שיטתיה דרבי תמן הוא אומר אחר סידורה וכא הוא אמר אחר עיבורה וע"ז אומר רבי יסא ר' שמואל בר רב יצחק ומטי בה בשם ר' יוחנן לבסוף נצרכה. (פי' הא דפליגי ר' וחכמים בבתי ערי חומה היינו אם נשלמה השנה באדר הראשון ולא שהיתה נשלמה אח"כ. או כמו שביארתי לענין שאם עיברוה אח"כ וע"כ פליגי רבי וחכמים אבל אם העיבור היה שהסכימו תחילה לעבר השנה כ"ע מודו דהעיבור הוא בכלל השנה וע"ז אומר דלבסוף נצרכה אם נשלמה השנה באדר הראשון ועיברוה אח"כ אבל אם נתעברה בתחילה דהיינו שב"ד הסכימו שתהא השנה מעוברת בודאי דהולכין אחר עיבורה וע"כ לא קשיא מדרבי אדרבי ולא מיחלפא שיטתיה ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:8:2:1
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:8:2:1)

**שם** (ה"ח) עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין בנשואין בשאילת שלום כו' אמר רשב"ל הדא דתימר בבנין של שמחה כו' שמואל אמר אפי' בט' באב יארס שלא יקדמנו אחר כו' תני אין שואלים בשלום חבירים בתשעה באב אבל משיבין את ההדיוטות כו' לימים שבינתי' נצרכה (ופי' הק"ע דפריך מהא דתני אין שואלים בשלום חבירים בתשעה באב והוא הדין בכל העניה וכיון דתנן היחידים חוזרים ומתענים ממילא ידעינן דאין שואל שלום ומשני לימים שבינתים צריכה אין היחידים מתענין אלא שני וחמישי קמ"ל מתניתין דאף בשאר הימים אין בהם שאילת שלום והפ"מ פירש לא כן הני אהא דקתני ממעטין בשאילת שלום פריך דמשמע דבמיעוט לחודיה סגי והא לא כן תני אין שואלין בשלום בתשעה באב ואם כן אין שואלין כלל ומשני לימים שבינתים נצרכה בימים שבין שלשה תענית לג' תענית כו') עיין שם ופירושם דחוק מאוד:.


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:8:2:2
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:8:2:2)

**ע"כ** נראה לי דקאי אהא דקאמר שמואל דמותר לארוס אשה אפי' בתשעה באב, וא"כ חמיר הני ימים דעברו אלו ולא נעני לענין אירוסין דהא הכא אמרינן דממעטין באירסין ואילו בט' באב אמר שמואל דמארסין והאי ממעטין היינו שלא היו מאריסין כלל וכמו שכתבו התוס' בפ"ק דמגילה (ד' ה') בד"ה ממעטין רוצה לומר שלא יהא ששים כלל וחמירי מט' בחב שמארסין בו אבל אין לפרש ממעטין אבל ששים קצת דא"כ היה לו לפרש השיעור מה הוא קורא ממעט עכ"ל וא"כ הני ימים חמירי מט' באב לשמואל דאמר מארסין בתשעה באב וא"כ קשיא דלמה ליה למיתני בשאילת שלום דהא הוא ק"ו מתשעה באב. דהא הני ימים חמירי לענין אירוסין (ועיין תוספות יבמות (דף חג) בד"ה שאני כו' אבל בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור ליארס דאי שרי אכתי איכא ק"ו דכיבוס ומיהו במגילת סתרים מתיר ליארס אפי' בתשעה באב שלא יקדמנו אחר ברחמים והביא ראיה מירושלמי וצ"ל דבאבילות דרבים יש להחמיר אפי' בכיבוס כו']:


###### Noam Yerushalmi on Taanit 1:8:2:3
[Noam Yerushalmi on Taanit 1:8:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Taanit/r/1:8:2:3)

**וע"ז** משני לימים שבינתים צריכה ונראה לי להגיה לשבתות שבינתים צריכה דאילו בתשעה באב שחל בשבת שואלים בשבת דהוי כמו פרהסי' ויש שאילת שלום בשבת והא דאמרי' בירוש' ברכות ובפ"ג דמוע"ק ר' יוסי בן חלפתא הוי משבח בי ר"מ קומי ציפוראי כו' לי' חמא אבילי' בשובתא ושאל בון א"ל כו להודיענו שאין אבל בשבת ואמרינן התם מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלים זהו לענין לשאול בשלום אבלים אבל אבלים מותרין בשאילת שלום כמו דאיתא בש"ע יו"ד וסי' שפ"ה) אבל בהני ימים תנינן וממעטין בשאילת שלום דהני לאו משום אבילות אלא צער שמצערין עד שיענו ע"כ ממעטין בשאילת שלום וע"כ צריך למיתני דאע"ג דהוי ק"ו מט' באב דמארסין ואעפ"כ אין בו שאילת שלום מכש"כ הני דחמירי לענין אירוסין עכ"ז משמיענו דאפי' בשבתות נמי אין שואלים וע"ז אומר לימים שבינתים צריכ' פירוש בשבתות או שצ"ל לשבתות שבינתים נצרכה וכמו שביארתי: