## Noam Yerushalmi on Yevamot Chapter 14

###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:1:2:1
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:1:2:1)

**מתניתין** חרש שנשא פקחת ופיקח שנשא חרשת אם רצה להוציא יוציא ואם רצה לקיים יקיים כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה ובגמ' כיצד הוא עושה רומז והוא נותן לה גיטה כשם שהוא רומז כך היא נרמז מתניתין בשקדשה בכסף אבל אם קידשה בבעילה קידושיה מעשה וגירושיה אינו מעשה:.


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:1:2:2
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:1:2:2)

**[והנה** בספרי נחלת יהושע (ס' כ') ביארתי זה הירושלמי במה שכתב הא"מ (ס' מ"ג) בענין שנחלקו בזה בתשובות מהרי"ק בבן י"א שנה שקידש לו אביו אשה בטבעת ועדי' שצריכה גט שמצינו בכל מקום שזכין לאדם שלא בפניו וכבר האריך בזה בתשובות נודע ביהודה וכתב שם דלדברי מי שחושש לקידושי תורה משום דזכין לאדם שלא בפניו והיינו לקטן דא"כ קידושי קטן עצמו דהכל יודעים שאין קדושי קטן כלום ואמאי הא קטן אית לי' זכי' מדאורייתא היכי שדעת אחרת מקנה אותו כו' בשלמא בקידושי כסף ניחא דכיון שאין נתינתו בדמים נתינה כמו שכתב (הה"מ פ"ט מה' מכירה) דקטן זוכה לעצמו דבר תורה כשיש דעת אחרת מקנה אותו אבל במקח כיון שאין נתינתו בדמים נתינה אין מעשיו כלום מה"ת אבל במתנה אם זכו לו קונה ד"ת כיון שיש דעת אחרת מקנה (וכן הובא סברא זו ברא"ש פ"ב דכתובות (ד' כ') גבי ההוא בר שטי') וא"כ מה"ט נמי בקטן שקידש כיון שאין נתינתו בדמים נתינה אין מעשיו כלום אך הא תינח אם קדיש בכספא או בשטר כיון שאין נתינתו בדמים נתינה וכן אין נתינתו בשטר כלום דאע"ג דקידושי שטר לא צריך שוה פרוטה אבל נתינה בעי ונתינת קטן לא שמי' נתינה לכן אין חוששין לקדושין אבל קידש בביאה מא"ל ואח"כ כתב עפ"י מה שכתב הר"ן בנדרים (ד' כ"ט) דכיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא כי תלקח אשה לאיש לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל כו' אלמא כיון שהיא מסכמת ומבטלת רצונה לקידושי האיש הרי משוה עצמה לבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו הילכך אין אנו דנין בקידושין מצד האשה אלא מצד האיש כו' עיין שם. והעלה אח"כ שזה תלוי במחלוקת רש"י ותוס' דלרש"י דהפקר הוי דעת אחרת מקנה בפ"ק דב"מ (ד' י"ב) ע"כ בקטן שקידש בביאה הוי מדאוריי' והביא שם בשם רש"י בכתובות (ד' ע"ג) דקטן שקידש בביאה הוי דאורייתא אבל לדעת התוס' דלא הוי דעת אחרת מקנה ע"כ לא הוי מדאורייתא וכתב שם אח"כ שוב ראיתי בחידושי הרשב"א ליבמות ר"פ חרש וז"ל רצה יוציא רצה יקיים ירושלמי מתניתין בשקדשה בכסף אבל אם קדשה בביאה קידושי' מעשה וגירושי' אינו מעשה עכ"ל וא"כ נראה דה"ה בקטן דחרש דין קטן אית לי' אלא דלפי מ"ש נראה דבחרש לא מהני זכי'. ולפי"ז איפשר לומר הא דמחלק בירושלמי בין קידושי כסף לקידושי ביאה הוא משום דאם קידש בביאה הוי מעשה משום דע"י דעת אחרת מקנה אית לי' זכי' אבל בקידושי כסף אין החרש יכול להקנות הכסף דאין נתינתו בדמים נתינה אך מהרא"ש בפ"ב דכתובות שכתב במתנה זכין לאדם שלא בפניו ואית לי' זכי' לשוטה מידי דהוי אקטן דאית לי' זכי' הואיל ואתא לכלל דעת גם זה הי' עתים חלים משמע דלחרש לית לי' זכי' ולקמן (ה' ב') יתבאר עוד בזה]:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:1:4:1
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:1:4:1)

**שם** ר' אלעזר שאל לר' יוחנן אשתו של חרש ושל שוטה א"ל אפי' אשם תלוי אין בה ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן ר' הילא בשם ר' אלעזר אפי' אשם תלוי אין בה מכיון דאת אמר אפי' אשם תלוי אין בה ובא אחר וקידשה תפסי בה קידושין גירש מותרת להנשא לראשון הנה המ"ל פי' דע"כ גירש מותרת להנשא לראשון הוא דכיון שיודעים שאין לחרש קידושין מה"ת וע"כ יתלו שמה שקידש השני אינו מחמת דגירשה הראשון אלא מחמת דקדושי השני קידושי תורה וע"כ תופסין בה קידושין וכמו שאומר מכיון דאת אמר אפי' אשם תלוי אין בה ע"כ אם קידש השני תפסו קידושין וע"כ אם גירשה מותרת להנשא לראשון אך שנדחקו בזה שאומר כהדא דתני ר' חייא אשתו של חרש שגירשה והלכה ונישאת לחרש או לפיקח קורא אני עליו לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אשת של פקח שגירשה והלכה ונישאת לחרש איני קורא עליו לא יוכל בעלה הראשון (לפי גירסת הרמב"ם) דלא אתי נשואי חרש מדרבנן ואסרי אפיקח משום מחזיר גרושתו וא"כ לא דמי להא דאמר תחילה גבי מכיון דאת אמר אפי' אשם תלוי אין בה ובא אחר וקידשה תפסו בה קידושין גירש מותרת להנשא לראשון וכמו שביארתי שלא יתלו שהראשון גירשה אלו שנתפסו בה קידושין וא"כ איך אתמר כהדא דהא התם אם נישאת אח"כ לפיקח קורא אני עליו לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וא"כ איך אומר כהדא דתני ר' חיי' (והפ"מ נדחק בזה):


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:1:4:2
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:1:4:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:1:4:2)

**[ולי** נראה דקאמר ר' אלעזר שאל לר' יוחנן אשתו של חרש ושל שוטה א"ל אפי' אשם תלוי אין בה ר' אחא בשם ר' יוחנן ר' הילא בשם ר' אליעזר אפי' אשם תלוי אין בה כו' ובא אחר וקידשה נתפסו בה קידושין וא"כ משמע דאם הי' חייב אשם תלוי ובא אחר וקידשה לא נתפסו בה קידושין ואמאי הא כיון דהוי ספק קידושין א"כ אם בא אחר וקידשה בודאי תפסי קידושין שני. ע"כ נראה לי כמו שכתב השעה"מ (פ"ז מה' אישות ה"ב) שיש לומר שאם יש ס"ס לחומרא בקדושין לא תפסי קידושי שני דכיון דאיכא ס"ס להחמיר חשיבה ההוא צד דלא נתקדשה כמיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן לקידושי שני וע"כ שאל ר' אלעזר מר' יוחנן אשתו של חרש ושל שוטה (פי' דמיבעי' לי' אם היא אשתו של חרש וא"כ יש ספק דילמא דעתא צלותא הוא) וכמו דאמרינן ביבמות (ד' קי"ג) מ"ט דר"א מפשט פשיטא לי' דחרש דעתא קלישתא הוא ומיהו מספקא לי' אי דעתא צלותא ולעולם חדא דעתא היא או דילמא פשיטא לי' דדעתא קלישתא כו' והכא היינו טעמא כיון דעתים חלים ועתים שוטה עכ"פ איך שהוא יש ספק בחרש דילמא הוי קידושין וא"כ אם נשאה אח"כ ולפי מה שאומר תחילה מתניתין בשקידשה בכסף אבל אם קידשה בבעילה קידושין מעשה וגירושין אינו מעשה א"כ איפשר לומר דהיא נתכוונה אח"כ לקידושין וא"כ הוי דעת אחרת מקנה ואפי' הקידושין שמתחילה לא הוי קידושין כלל [וכמו דאמרינן ביבמות (ד' קי"א) קטנה שלא מיאנה הגדילה עמדה ונישאת רב אמר אינה צריכה גט משני ושמואל אמר צריכה גט משנימשום דכל הבועל כו' בעל] וא"כ יש ס"ס להחמיר וא"כ לא תפסי בה קידושין וכן צריכה להתחייב חטאת דהא ס"ס הוו כמו רובא וא"כ יש רוב דהוי קידושין וא"כ אם זינתה מחוייבת חטאת וע"ז השיב לו ר' יוחנן דאפי' אשם תלוי אין בה (פי' לא מיבעי' דאינו חייב חטאת אלא דאפי' אשם תלוי אין בה דליכא כאן ספיק' דאורייתא דקיי"ל חרש שתרם אין תרומתו תרומ' כמו דאמרינן ביבמות (ד' קי"ג) ועל הספק השני דילמא היא נתכוונה אח"כ לקידושין ג"כ לית בה ספק דאורייתא וכמו שביארתי מתחילה דהא דאמר מתניתא בשקדשה בכסף אבל אם קידשה בבעילה קידושי' מעשה וגירושי' אינו מעשה אינו רק דווקא אם קידשה בבעילה אבל אם קידשה בכסף אע"פ שנשא אח"כ אעפ"כ כיון דקידשה בכסף לא הוי קידושין כלל) וע"ז אומר מכיון דאת אמר אפי' אשם תלוי אין בה ובא אחר וקידשה נתפסו בה קידושין וכמו שביארתי דלפי השאלה שיש ב' ספיקות להחמיר א"כ לא הוי נתפסו בה קידושי שני) וע"ז אומר מכיון דנתפסו בה קידושי שני ע"כ גירש מותרת להנשא לראשון והוא מחמת שלא יתלו שגירשה הראשון אלא מחמת דקידושי חרש דרבנן וע"כ תפסו קידושי שני וע"ז אומר כהדא דתני ר' חייא אשתו של חרש כו' והוא שמביא ראי' דאפי' אשתו לית בה ספק דאורייתא וכמו דאמר ר' חייא אשתו של פיקח שגירשה והלכה ונישאת לחרש אינו קורא בה לא יוכל בעלה הראשון והוא משום דנשואי חרש דרבנן לא אסרי אפיקח דהוי דאורייתא וא"כ אי אמרינן דיש בה ספק מה"ת וחייבין עלי' אשם תלוי ח"כ אמאי אין אני קורא בה לא יוכל בעלה כו' ואמאי לא אסרי נשואי חרש על הפיקח ובפרט אי אמרינן דיש בה ס"ס להחמיר אלא ודאי דאפי' אשם תלוי אין בה וע"ז אומר כהדא דתני ר' חייא וכל זה הוא לפי גירסת הרמב"ם אשתו של פיקח שגירשה והלכה ונישאת לחרש אין אני קורא בה לא יוכל בעלה הראשון כו' אבל לפי גירסת הראב"ד ברמב"ם (פי"א מה' גירושין הט"ו) שכתב לא מצאתי כן בירושלמי אלא שאמר שאני קורא בה לא יוכל בעלה הראשון וכן נראה לפי מה שאמרו בחרש שגירש ע"כ והנה המ"ל כתב (בפ"ד מה' אישות ה"ט) על מה שהשיג שם הראב"ד (ה"ט) חרש שנשא פיקחת וגירש שהיא מותרת לבעלה הראשון וכתב הראב"ד טעה בזה שאינה מותרת לבעלה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא מחזיר גרושתו מן הנשואין וכתב ע"ז המ"ל שהראב"ד לא ראה הירושלמי דר"פ חרש גירש מותרת להנשא לראשון ותמה ע"ז שהרי הראב"ד בעצמו הביא הירו' (בפי"א מה' גירושין ה' ט"ו) והק"ע נדחק בזה


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:1:4:3
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:1:4:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:1:4:3)

**ולי** נראה שהראב"ד פי' הירושלמי פי' אחר דהא שאומר גירש מותרת להנשא לראשון (פי' אם גירש מותרת להנשא לראשון וע"ז אומר כהדא היא דתני ר' חיי' אשת חרש שגירשה והלכה ונישאת לחרש או לפיקח קורא אני עלי' לא יוכל בעלה הראשון כו' אשתו של פיקח שגירשה והלכה ונישאת לחרש קורא אני עלי' לא יוכל כו' ולפי גירסת הראב"ד) וע"כ מביא ראי' להא דמיבעי' לי' בתחילה גירשה אם מותרת להנשא לראשון. וע"כ מביא ראי' שאסור שמא יאמרו גירש זה כו' לראשון. וע"ז אומר כהדא דתני ר' חייא וכבר ביארתי ליישב לפי גירסת הרמב"ם הא דאמר כהדא דתני ר' חייא אבל לפי גירסת הראב"ד ניחא שפיר על הא דאם גירש הפיקח אם מותרת להנשא לחרש וע"ז מביא ראי' מהא דתני ר' חייא אשתו של חרש שגירשה והלכה ונישאת לחרש או לפיקח קורא אני כו' וא"כ אם גירשה אסורה להנשא לראשון והא דלא הביא הראב"ד (פ"ד מה' אישות) הירושלמי משום דלא מוכרע בזה אם כשיטת הרמב"ם דגירשה מותרת להנשא לראשון הוא שאומר דהדין הוא שמותרת להנשא לראשון או שהוא כמו בעי' דמיבעי' לי' וע"כ הביא הירושלמי ובזה יתיישב נמי על הפ"מ שלא הביא הירושלמי אבל זה ודאי דלפי גירסת הראב"ד הפי' הוא דבעי לה גירשה אם מותרת להנשא לראשון והוא ענין בפני עצמו ולא קאי אהא דאמר בתחילה דבא אחר וקידשה דנתפסו בה קידושין]:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:1:4:4
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:1:4:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:1:4:4)

**עוד** שם אשתו של חרש שהלך לה בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך והלכה ונישאת לחרש או לפיקח ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה אשתו של פיקח שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך והלכה ונישאת לחרש ואח"כ בא הפקח הוינן סברין מימר יוציא החרש ויקיים הפיקח עוד היא באילין קנסי'. והנה לשיטת הרמב"ם וגירסתו א"כ חמיר באשתו של פקח שהלך בעלה למדינת הים דתצא מזה ומזה והוא חמיר מאם גירשה הפיקח והלכה ונישאת לחרש כו' ולשיטת הראב"ד הוי כמו שגירשה הפיקח והלכה ונישאת לחרש דבשניהם אסור והתם הוא מצד הדין ובהלך בעלה למדינת הים הוא מחמת קנס:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:1:4:5
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:1:4:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:1:4:5)

**והנה** אפשר לומר דאין מהירושלמי הזה ראי' להלכה מהא דאמר הוינן סברין מימר יוציא החרש ויקיים הפיקח וקאמר עוד הוא באילין קנסיא. דהא לכאורה קשה דכל הטעם דאמרינן תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה הוא משום שלא יאמרו שהוא מחזיר גרושתו וא"כ איך אפשר שאם גירשה הפיקח ונשאה החרש וגירשה מותרת לחזור לראשון ובאשתו של פיקח שהלך בעלה למדינת הים ונישאת לחרש יהי' הדין דתצא מזה ומזה והא דאומר בירושלמי עוד הוא באילין קנסי' הוא דהירו' אזיל לטעמי' וכמו דאמרינן בירו' עוד (רפ"י ה"א) עד כדון ביודעת שהיא א"א לא היתה יודעת שהיא אשת איש נשמעינה מן הדא קטנ' שהשיאה אביה והלכה והשיאה את עצמה (כצ"ל) ואמר ר' אילא תני תמן כל העריות אינן צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש בלבד ר' עקיבא אומר אף אחות אשתו ואשת אחיו שני' היא תמן בין שהיא יודעת בין שאינה יודעת והכא לא שני' בין שהיא יודעת בין שאינה יודעת ונדחקו בה המפרשים וכבר ביארתי שם שצריך להגיה בירושלמי כמו דאיתא לקמן ברם כרבנן דהכא ר' אחייא אמר בשם ר' יוחנן הכל מודים באשת אחיו שהיא צריכה ממנו גט משום הלכה אשת איש והוא משום דלא פלוג אע"ג דבאשת אחיו לא שייך שמא יאמרו גירש זה ונשא זה מ"מ הלכו בה משום אשת איש ותצא מזה ומזה אבל לרבנן דתני תמן דבאשת אחיו אינה צריכה הימנו גט וכן פסק הרמב"ם (פ"י מה' גירושין ה"ח) וכן הדין באחיו שקידש א' כו' ודוקא דקידש משום דאיפשר שתנאי היה בקידושין אבל לא בנשואין כמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ד) וא"כ ה"נ כיון שאפי' אם גירש זה ונשא זה נמי מותר שאין נשואי חרש אוסרין על נשואי פיקח א"כ איך נחמיר באשה שהלך בעלה למדינת הים כיון דאפי' אם נתגרשה נמי מותר ובשלמא לשיטת הראב"ד ניחא דלפי גירסתו אם גירשה הפקח ונשאה החרש נמי קורא אני בה לא יוכל בעלה הראשון כו' וע"כ באשה שהלך בעלה החרש למדינת הים והלכה ונישאת לפיקח נמי הדין כן שלא יאמרו גירש זה כו' אבל לשיטת הרמב"ם אין ראיה מהירושלמי שזהו דווקא לרבנן דהכא אבל לא לרבנן דתמן והרמב"ם פסק כהירושלמי (פ"י מה' גירושין ה"ה) שכתב וכן הדין באשה שבאו עדות שמת בעלה ונישאת ואח"כ בא בעלה בין שהיה בעלה פיקח בין שהיה חרש בין שנשאת לפיקח בין שנשאת לחרש שאין קדושין גמורין תצא משניהם וצריכה גט מזה ומזה ונאסרו על שניהם וכתב הפ"מ שזהו מהירושלמי דהכא ומהירושלמי אין ראיה כמו שביארתי ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:1:5:1
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:1:5:1)

**שם** נשתטתה לא יוציא דבית ר' ינאי אמרי מפני גרירה ר' זעירא ור' הילא אמרין שאינה יכולה לשמור את גיטה ר' נחמיה בריה דר' עוקבן בריה דר' יוסי אמר תלתא עבר וגירש מ"ד מפני גרירה גירש מ"ד שאינה יכולה לשמור את גיטה אסור יש לה בן ואב ואח (והוא ט"ס וצ"ל יש לה אב) מ"ד מפני גרירה אסור ומ"ד שאינה יכולה לשמור את גיטה יש לה אב ויכולה היא לשמור את גיטה פעמים שוטה ופעמים חלומה מ"ד מפני גרירה אסור מ"ד שאינה יכולה לשמור גיטה יש לה עתים ויכולה היא לשמור גיטה ונראה לי דהא דקאמר יש לה אב ויכולה לשמור גיטה היינו אם האב מקבל הגט אם כן היא יכולה לשמור את הגט וכן משמע מתוספות יבמות (ד' קי"ג) ממה שהורה ר"ת בקטנה שקיבל אביה גיטה אעפ"י שאינה יודעת לשמור גיטה נמי מגורשת וא"כ היכי מיירי אם בקטנה הא כתב ר"ת דבקטנה ליכא גרירה אך איפשר דהכא כשתגדיל תהיה נגררת אבל מ"מ מיירי בקטנה ואפי' נישאת לפי מה שאבאר לקמן שיטת הירושלמי דאמרי' בירושלמי בגיטין (פ"ו ה"ב) נישאת היא ולא אביה קטנה אביה ולא היא ניסת בין היא בין אביה אם יש בה דעת היא ולא אביה והוא כשיטה הפוסקים דמפרשי' הירושלמי דניסת בין היא בין אביה היינו ששנים יכולים לקבל הגט ואביה נמי יכול לקבל הגט אפי' ניסת וכמו שכתב השעה"מ ברמב"ם (פ"ג מה' גירושין) מה שכתב הג"מ פ' התקבל בשם הר"י דניסת בין היא בין אביה יכולים לקבל הגט וא"כ איפשר דמיירי אפי' בנישאת וכיון שנשתטית א"כ אין לה דעת פ"כ בין היא בין אביה יכולין לקבל הגט ולקמן יתבאר עוד בזה:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:2:2:1
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:2:2:1)

**שם** (ה"ב) אמר ריב"נ וכי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאת והאיש המתחרש אינו מוציא אמרו לו לא דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו העיד ר' יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט אמרו לו אף זו כיוצא בה ובגמ' ר' חנני' בעי קומי ר' הילא נראין הדברים בפיקחת שיש בה דעת שהיא יוצאה בין לדעת בין שלא לדעת וחרשת שאין בה דעת לא תצא אלא לדעת ולא עדות היא אף זו כיוצא בה ומוסיפין על העדות ר' חנני' סבר מימר בפיקחת שהשיאה אביה ונתחרשה. ר' יוסי סבר מימר בקטנה שהשיאה אבי' ונתגרשה:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:2:2:2
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:2:2:2)

**הנה** מה דאמר ולא עדות היא אף זו כיוצא בה ומוסיפין על העדות הוא תמוה והק"ע והפ"מ נדחקו בזה. [ולי נראה שנתחלפו השיטות (וכצ"ל מיד אמתניתין וכצ"ל) ולא עדות היא זו ומוסיפין על העדות אף זו כיוצא בה ואח"כ צריך לגרוס ר' חנניה בעא קומי ר' הילא כו' והפי' הוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' קי"ג) איבעיא להו ריב"נ איש פשיטא ליה ואשה קא מיבעי ליה א"ד אשה פשיטא ליה ואיש קא מיבעי' לי' ת"ש מדקאמרי לי' דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת שהאיש יוצא לרצונו והאשה אינו מוציא אלא לרצונו ש"מ איש קא מיבעיא ליה אדרבה מדא"ל אף זו כיוצא בה ש"מ אשה קא מיבעי' ליה אלא ריב"נ לדבריהם קאמר להו לדידי כי היכי דאיש לא מצי מגרש אשה נמי לא מגרשה אלא לדידכו מ"ש איש ומ"ש אשה אמרו לו אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת.


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:2:2:3
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:2:2:3)

**וע"ז** קאמר בירושלמי ולא עדות היא זו ומוסיפין על העדות (פי' שמתחילה היה סובר דאיש קא מיבעי' ליה לריב"נ והראיה דהא השיבו לו אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת אלמא דאשה פשיטא ליה והוא מסתמא מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא והוא רצה לדמות לזה איש המגרש ג"כ) וע"ז הקשו ולא עדות היא זו ומוסיפין על העדות (פי' דאיך רצה להוסיף עוד על העדות שאפי' האיש שנתחרש יוכל לגרש) וע"ז קאמר אף זו כיוצא בה (פי' שמוכיח מזה דלא רצה להוסיף על העדות שהאיש שנתחרש נמי יכול להוציא אלא אדרבה שהשיב על העדות של ריב"נ דמפני מה האיש שנתחרש אינו מוציא וע"כ אפי' באשה שנתחרשה נמי לא יוכל להוציאה והראיה מהא דאמרו לו אף זו כיוצא בה אלמא דאשה קא מיבעי' לי') ולקמן יתבאר עוד בזה:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:2:2:4
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:2:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:2:2:4)

**וע"ז** אומר ר' חנניה בעי קומי ר' הילא נראין הדברים בפקחת שיש בהן דעת שהיא יוצאה בין לדעת בין שלא לדעת וחרשת שאין בה דעת לא תצא אלא לדעת ובכאן (צ"ל) ר' חנניה סבר מימר בפיקחת שהשיאה אביה ונתחרשה (פי' שהית' מתחילה פקחת ואח"כ נחחרשה ע"כ יש בה דעת לשמור את גיטה אבל אם היתה חרשת מעיקרא לא תוכל להתגרש) ר' יוסי סבר מימר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה ונראה לי שצ"ל ר' יוחנן סבר מימר והוא ריב"נ שאמר וכי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא ורצה לומר שהאשה שנתחרשה נמי לא תצא והא דהעיד ר"י בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט ע"ז אומר ר"י סבר מימר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והוא שריב"נ סובר דהמעשה היה כך דקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה ע"י אביה והוא כמו שביארתי תחילה דקטנה אעפ"י שנישאת אעפ"כ אביה מגרשה וכמו שכתב רש"י ביבמות (ד' ק"ט) מודים חכמים לר"א בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כו' בד"א שנתגרשה כשהיא קטנ' והחזיר כשהיא קטנה ופי' רש"י בד"א דחכמים מודי' בשגירשה כשהיא קטנה וקבל אבי' גיטה כו' וכן פי' רש"י בסנהדרין (ד' ס"ט) ועיין בתוס' קידושין (ד' י') ובמ"א יתבאר וע"ז העיד על החרשת שהשיאה אביה (פי' אף שהיא אינה יכולה לשמור) שיוצאה בגט (פי' ע"י אביה שהוא יכול לשמור את הגט) ובפרט לפי מה דאיתא בירושלמי (פ"ו דגיטין ה"ב) ניסת בין היא בין אביה אם יש לה דעת היא ולא אביה, (ולא כמו שפי' הר"ן דניסת בין היא ובין אביה שוים) אלא דיכולים לקבל הגט וע"ז העיד ר"י בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט וע"ז אומר ר' יוסי (צ"ל יוחנן) סבר מימר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה (פי' שהיא עדיין קטנה וע"כ אף שאינה יכולה לשמור אח גיטה אעפ"כ מתגרשת ע"י אביה אבל חרשת אינה יכולה להתגרש באשה קא מיבעי' ליה דאשה שנתחרשה נמי אינה יכולה להתגרש ודו"ק]:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:2:3:1
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:2:3:1)

**שם** בירושלמי א"ר יוחנן לית כן על ראשה אית כן על סופה מה אית כן על ראשה כשהי' חרש בעל חרשת פיקח בעל הפיקחת אבל אם הי' חרש בעל הפקחת פקח בעל החרשת הד הוא דתנינן דבתר דבתרה:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:2:3:2
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:2:3:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:2:3:2)

**והנה** הק"ע והפ"מ פירשו דצריך לגרוס אחר מתניתין שאח"כ ונדחקו הרבה בזה הירושלמי ע"כ נראה לי לפרש עפ"י הירושלמי (ר"פ חרש) דאמר התם מתניתא בשקידשה בכסף אבל אם קידשה בבעילה קידושיה מעשה וגירושיה אינו מעשה. והקשה ע"ז המ"ל דא"כ איך תנן במתניתין אם היו נכריות יכנסו ואם רצה להוציא יוציאו הא כיון דכנסה א"כ הוי קידושין מעשה וגירושין אינו מעשה וא"כ איך תנן אם רצה להוציא יוציא וביארתי דהא דאמרינן קדושין מעשה היינו דוקא אם היא פיקחת ע"כ הוי מעשה משום דהוי דעת אחרת מקנה אבל אם היא חרשת אע"ג שהוא פיקח אעפ"כ לא הוי מעשה וא"כ הא דתנן במתניתין ואם היו נכריות יכנסו ואם רצה להוציא יוציאו לא קאי ארישא דמתניתין שני אחים חרשים נשואים לשתי אחיות חרשות או לב' אחיות פקחות או לשתי אחיות א' חרשת א' פיקח' לית כאן הא דתנן אם היו נכריות יכנסו דכיון דהם פיקחות א"כ אם נופלת לפני יבם הוי פקחת לחרש א"כ הוי קידושי' מעשה וגירושי' אינו מעשה וא"כ איך תנן אם רצו להוציא יוציאו וע"ז אומר מה אית כאן על ראשה והוא (ט"ס וצ"ל) מה אית כן על סופה כשהי' חרש בעל החרשת ופיקח בעל החרשת וע"כ כיון ששניהם חרשת ובחרשת לא שייך קידושי' מעשה וגירושי' אינו מעשה או (שצ"ל) מה ליה כאן על ראשה (פי' דהא ברישא תנן נמי ב' אחים חרשים נשואים לב' אחיות חרשות או לב' אחיות פקחות או לב' אחיות א' חרשת וא' פיקחת) ע"ז אומר מהו לית כן על ראשה (כצ"ל) כשהיה חרש בעל החרשת פיקח בעל הפקחת והוא (ט"ס וצ"ל) כשהיה חרש בעל החרשת פיקח בעל הפיקחת ומת הבעל הפיקחת וע"כ לית כאן על ראשה דא"כ נפלה הפיקחת להחרש וא"כ איך תנן דאם רצה להוציא יוציאו דכיון דהיא פקחת א"כ הוי קידושיה מעשה מחמת שהיא פיקחת והיא מקנה את עצמה אליו:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:2:3:3
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:2:3:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:2:3:3)

**וע"ז** אומר אבל אם היה חרש בעל הפיקחת ופיקח בעל החרשת (פי' ונפלה החרשת מאחיו הפיקח) הדא היא דתנינן דבתרה ודבתר דבתרה (פי' זה פשיטא דאינו יכול להוציא כיון דנפלה ליה מאחיו הפיקח א"כ לא יכול להוציא מחמת קידושי אחיו הפיקח דהוי דאורייתא ואח"כ יבם אותה ע"כ לא יוכל לגרש וכמו דתנן אח"כ (ה"ו) מת פיקח בעל פקחת כונס ואינו מוציא לעולם וכן מה דתנן אח"כ (ה"ז) מה יעשה חרש בעל חרשת כונס ואינו מוציא לעולם דלא אתי גט דידיה ומפקיע נשואין שהיה מכח זיקת יבומי אחי' הראשון וא"כ זה פשיטא אלא דר' יוחנן קמל"ן דליה כאן על ראשה אפי' פיקחת שנפלה ליה מאחי' חרש אפ"ה אם כנס אינו מוציא מחמת שהיא פיקחת מקנה את עצמה אליו ע"כ קידושיה מעשה וגירושי' אינו מעשה ולקמן יתבאר עוד בזה:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:3:2:1
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:3:2:1)

**שם** (ה"ג) צרתה מהו נשמעינה מן הדא בתו פיקחת נשואה לאחיו חרש צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום (פי' דבזה ודאי דצרתה פטורה מן החליצה ומן היבום דהא קנינם שוה וע"כ ודאי דפוטרת צרתה) (והפ"מ שכתב משום דהואיל והיא פיקחת מיחלפא בצרת ערוה דעלמא שגה בזה):


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:4:2:1
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:4:2:1)

**שם** (ה"ד) צרתה מהו נשמעינה מן הדא בתו חרשת נשואה לאחיו פיקח צרת' חולצת ולא מתייבמ' (פי' כיון דבתו היא חרשת א"כ נשואין מדרבנן ע"כ אינה יכולה ליפטר צרתה שהיא פיקחת דהוי קידושי דאורייתא וע"כ חולצת ולא מתייבמת):


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:5:2:1
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:5:2:1)

**שם** (ה"ה) צרתה מהו נשמעינה מהדא בתו חרשת נשואה לאחיו חרש צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום (פי' אעפ"י שצרתה הוי פיקחת אעפ"כ נפטרה מן החליצה ומן היבום משום שהיא צרת ערוה של בתו החרשת) ואף שביארתי שאם קידשה בביאה קידושי' מעשה וגירושי' אינו מעשה וא"כ איך נפטרה צרתה הפקחת הי' נשואה לאחיו החרש דהא בחרשת לא הי' רק קידושין דרבנן והיא שהיא פיקחת א"כ הוי קידושין מעשה. אך זהו דוקא אם קידש בביאה אבל אם קידשה בכסף אינה מקודשת מחמת שבעלה אח"כ ועוד דאע"ג דהוי קידושי מעשה אעפ"כ לא הוי רק דרבנן דרבנן תקנו נשואין לחרש וע"כ פוטרת צרתה:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:6:2:1
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:6:2:1)

**(ה"ו) שני** אחין א' חרש וא' פיקח נשואין לשתי נכריות פקחות מת חרש בעל פיקחת מה יעשה פיקח בעל פקחת כו' מת פיקח בעל פיקחת מה יעשה החרש בעל פיקחת כונס ואינו מוציא לעולם מהו שתאכל בתרומה נשמעינה מן הדא בת ישראל פיקחת שנישאת לכהן חרש אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם אם הי' פיקח אוכלת חרש אינה אוכלת הנה זה הברייתא הובאה (בפ"ו הל' א') מת ונפלה לפני היבם אם הי' פיקחת אוכלה רשת אינה אוכלת ונדחקו בזה הק"ע והפ"א. אבל לפי מה דאיתא הכא אם הי' פיקח אוכלת ניחא שפיר ולקמן יתבאר עוד בזה:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:6:2:2
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:6:2:2)

**עוד** שם (הלכה ז') מהו שתאכל בתרומה נשמעינה מהדא בת ישראל פיקחת שנתארסה לכהן פיקח לא הספיק לכונסה לחופה של נשואין עד שנתחרש הוא או עד שנתחרשה היא אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם ואפי' חרש אוכלת ובזה יפה כח היבם מכח הבעל שהיבם חרש מאכיל והבעל חרש אינו מאכיל הנה הפ"מ הקשה דבפ' הבא על יבמתו מייתי לה להני תרתי ברייתא חדא לסייע לשמואל דבעינן דאכלה מעיקרא וחדא לסייע לר' יוחנן כו' והכא לא רמי להו להדדי כו' ונדחק בזה והירושלמי הזה הוא תמוה דלעיל אמר מהו שתאכל בתרומה נשמעינה מהדא בת ישראל פיקחת שנתארסה לכהן חרש אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם אם הי' פיקח אוכלת חרש אינה אוכלה והכא מייתי הך ברייתא נשמעינה מן הדא בת ישראלפקחת שנתארסה לכהן פיקח כו' ואמרינן בפ"ו דיבמות (ה"א) מהו שתאכל בתרומה (פי' ע"י ביאה גרועה) אמר ר' בא בשם שמואל נראין הדברים אם הי' אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם אם הי' פיקחת אוכלת חרשת אינה אוכלת ר' יוחנן אמר אפי' לא אכלה אוכלת ר' יוסי אומר אפי' נראית לאכול מתניתא מסייע לרבנן מתני' מסייע להדין מתניתא מסייע לשמואל בת ישראל פיקחת שנישאת לכהן פיקח לא הספיק לכונסה לחופה של נישואין עד שנתחרש הוא או עד שנתחרשה היא אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם אפי' חרש אוכלת בזה יפה כח היבם מכח הבעל שהיבם חרש מאכיל והבעל חרש אינו מאכיל וע"כ איך מביא הכא להלכה שני הברייתות דסתרן אהדדי:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:6:2:3
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:6:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:6:2:3)

**ע"כ** נראה לי שב' הברייתות אתי שפיר והוא כמו דאמר התם ר' יוסי אמר אפי' נראית לאכול ופי' הפ"מ כגון שהגיע זמן שנותנים לבתולה כדאמרי' בכתובות ומת דאוכלת עכשיו בביאה גרועה והוא דוחק ולי נראה דהא דאמר ר' יוסי אפי' נראית לאכול היינו משום דבזה יתיישבו ב' הברייתות דהא דתניא בת ישראל פיקחת שנישאת לכהן חרש אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם חרש ואם הי' פיקח אוכלת חרש אינה אוכלת היינו שכנסה כשהוא חרש ע"כ אם נפלה לפני היבם חרש אינו מאכיל שהי' לא הי' ראוי לאכול לפני הבעל ע"כ אינה אוכלת אפי' לפני היבם אבל בהברייתא שמביא אח"כ (ה"ז) מהו שתאכל בתרומה נשמעינה מן הדא בת ישראל פיקחת שנתארסה לכהן פיקח לח הספיק לכונסה לחופה של נשואין עד שנתחרש הוא או עד שנתחרשה היא אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם חרש אוכלת ובזה יפה כח היבם מכח הבעל כו' א"כ נתארסה לפיקח ואם לא הי' נתחרש הי' יכולה לאכול לפני הבעל ע"כ אפי' נתחרש אח"כ ונפלה לפני היבם נמי אוכלת משא"כ בברי תא הראשונה (ה"ו) דתני' התם בת ישראל פיקחת שנתארסה לכהן חרש א"כ לא הי' ראוי' לאכול ע"כ אינה אוכלת א"כ הברייתות גופא לא קשיין אהדדי אך לשמואל ור' יוחנן דלא מחלקי בהכי ע"כ אומר מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 14:6:2:4
[Noam Yerushalmi on Yevamot 14:6:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/14:6:2:4)

**עוד** איפשר לומר כמו שביארתי דפיקחת ליבם חרש הוי מעשה מחמת שהיא מקנה את עצמה אליו א"כ איפשר לומר דהברייתות לא קשי' אהדדי דהא דתני' בת ישראל פיקחת שנתארסה לכהן פיקח ולא הספיק לכונסה לחופה של נשואין עד שנתחרש הוא או שנתחרשה היא אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם חרש אוכלת ומיירי בפקחת וא"כ היא מקנה אלי' וא"כ כיון שהי' הזיקה מאחיו שהי' תחילה פיקח ואח"כ נפלה לפני החרש א"כ הוי זיקה ע"י קידושי דאורייתא וביאה גרועה לא הוי כיון דהיא פיקחת וא"כ הוי קידושי' מעשה ואע"ג שביארתי דלא הוי רק דרבנן בפיקחת לחרש התם הוא משום דהוא אינו בר קידושין מדאורייתא ע"כ לא הוי דאורייתא ע"י מה שהיא פיקחת אבל הכא שנתארסה לכהן פיקח א"כ הוי קידושי דאורייתא וא"כ היא מזוקקת דאורייתא ע"כ אפי' מת ונפלה לפני יבם חרש נמי אוכלת והא דאמרינן בירושלמי מתניתין מסייע לדין הוא דמ"מ קשי' דאמר שמואל אם הי' אוכלת בתרומה היינו דוקא אם הי' אוכלת ממש אבל אם לא הי' אוכלת אינה אוכלת משמע אפי' פיקחת מאחיו שהי' פיקח ולא הספיק לכונסה לחופה של נשואין עד שנתחרש אך לפי"ז צריך לפרש הברייתא מת ונפלה לפני היבם חרש אוכלת דלא קאי על הא דאמר תחילה עד שנתחרש הוא או שנתחרשה היא אינה אוכלת דלא קאי רק ארישא דברייתא דקאמר בת ישראל שנתארסה לכהן פיקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש וע"כ אם נפלה לפני היבם אפי' הוא חרש אוכלת כיון דהזיקה הוי דאורייתא ע"כ מהני מה שהיא פיקחת דלא ליהוי ביאה גרועה. ואפשר לומר שע"כ אמרינן אמר ר' יוסי אפי' נראית לאכול אוכלת וצריך לבאר דמה בכך שהי' ראוי' לאכול אך כיון שהי' ראוי' לאכול א"כ הוי זיקה דאורייתא וע"כ מהני מה שהיא פיקחת כדי שלא תהא ביאה גרועה וע"כ אוכלת בתרומה (ואיפשר שצ"ל ר' יוסי אומר אחר הברייתא שהביא לסייע לר' יוחנן ע"כ אמר ר' יוסי אמר אפי' נראית לאכול ע"כ מהני מה שהיא פיקחת שתאכל בתרומה) וע"ז אומר יפה כח היבם מכח הבעל הבעל חרש אינו מאכיל (פי' אפי' היא פיקחת דכיון דאין לו רק קידושין דרבנן ע"כ אינה אוכלת בתרומה משא"כ אם היבם חרש והוא הי' תחילה פיקח אעפ"י שלא הספיק לכונסה לחופה של נשואין אפ"ה כיון דהיא מזוקקת אלי' דאורייתא ע"כ מהני מה שהיא פיקחת שתאכל בתרומה) והוא כמו שביארתי מתחילה דכיון דהי' ראוי' לאכול א"כ הוי זיקה דאורייתא ע"כ יכול להאכילה אפי' היא חרשת ג"כ משא"כ תחילה שאמר פיקחית שנישאת לכהן חרש א"כ לא הית' ראוי' לאכול כלל ודו"ק]: