## Noam Yerushalmi on Yevamot Chapter 15

###### Noam Yerushalmi on Yevamot 15:4:2:1
[Noam Yerushalmi on Yevamot 15:4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/15:4:2:1)

**שם** (ה"ד) הכל נאמנים להעידה כו' עד אחד אמר מת ונישאת ובא אחד ואמר לא מת ה"ז לא תצא עד א' אומר מת ושנים אומרים לא מת כו' ובגמ' עד א' אמר מת ונישאת ובא אחר ואמר לא מת ה"ז לא תצא מפני שאמר משנישאת הא אם עד שלא נישאת ונישאת תצא זו דברי ר' מנחם בר יוסי אבל דברי חכמים בין אמר משנישאת בין שאמר עד שלא נישאת לא תנשא אם נישאת לא תצא הנה משמע מהירושלמי שסובר דלא כשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' קי"ד) דאמרינן שם טעמא דנישאת הא לא נישאת לא תנשא והאמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד א' והרי כאן שנים ואין דבריו של א' במקום שנים ומשני ה"ק עד א' אומר מת והתירוה להנשא ובא א' ואמר לא מת לא תצא מהתירה הראשון והירושלמי לא סבר להא דעולא דכל מקום שהאמינה תורה לעד א' הרי כאן שנים וכן בפ"ו דסוטה (ה"ד) נמי לא חילק הירושלמי בין באו בבת אחת לבאו בזה אחר זה כמו דשקיל וטרי בש"ס דילן בסוטה (ד' ל"א) דכאן בבת אחת כאן בזה אחר זה דזהו דווקא לעולא שאומר דכל מקום שהאמינה התורה עד א' הרי כאן שנים ואין דבריו של א' במקום שנים. ובזה אפ"ל דמה דאמרי' בירוש' לקמן (ה"ו) עד אמר מת ועד אמר לא מת ואשה אומרת לא מת ה"ז לא תנשא גידל בר בנימין בשם רב בכל מקום שהכשירו עדות האשה באיש שהאיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש (כצ"ל) ופריך ניתני עד אומר מת ואשה אומרת לא מת אשה אומרת מת ועד א' אומר לא מת זהו דווקא לשיטת הירושלמי דלא הכשירה התורה עד א' כמו שנים אלא שהכשירה התורה בתורת עד א' וא"כ כיון דהתורה התירה עד א' בסוטה וכן בעגלה ערופה וכן בפסולי עדות ע"כ שקולין שניהם אבל לפי שיטת הש"ס דילן דכל מקום שהכשירה התורה עד א' הרי כאן שנים והכשירה התורה להיות כמו שנים וא"כ יש נ"מ בין אשה לעד א' דבאשה אי אפשר שהכשירה התורה להיות כשנים לגבי איש דהא אפי' הם נמי הוי פסולי עדות וע"כ פסק הרמב"ם (פי"ב מה גירושין ה' כ"א) דאשה אומרת מת ואח"כ בא עד כשר ואמר לא מת ה"ז לא תנשא ואם נישאת תצא. והמ"מ הקשה על זה מהירושלמי דלקמן (הלכה ו') דבכ"מ שהכשירו עדות האשה האשה מכחשת את האיש כו' והענין הוא משום דבאשה אי אפשר לומר שהאמינה התורה כשנים לגבי איש אבל לשיטת הירושלמי אין נ"מ דהא לשיטת הירו' אפי' באיש נמי לא הוי משו' שהאמינה התורה לעד א' כשנים וע"כ מפרש המשנה כפשטה דעד א' אמר מת ונשאת ובא א' ואמר לא מת ה"ז לא תצא והטעם הוא כיון שנשאת והוי כדיעבד וכמו דאמרינן בתרי ותרי כמו דאמרינן בירושלמי (פ"י ה"ג) אמר ר' יוחנן ותני כן שנים אומרים מה ושנים אומרים לא מת לא תנשא ואם נישאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נישאת תצא ואמרינן התם על דעתין דרבנן דתמן ניחא היא מיתה היא גירושין לא תנשא ואם נישאת תצא תמן אמר לא שני' היא מיתה היא גירושין כו' על דעתין דרבנן דהכא מה בין מיתה מה בין גירושין כו' בעידי מיתה מאחר שאילו יבוא היא מכחיש וא"כ בעד א' נמי הא דאם נישאת לא תצא הוא משום דהוי כתרי ותרי אבל לשיטת הש"ס דילן בעינן דווקא להעד ואומרת ברי לי אבל בלאו"ה באשם תלוי קאי (וסובר דבעד א' נמי דינא הכי) והא דתנן עד אומר מת ונישאת ובא א' ואמר לא מת ה"ז לא תצא הוא לא משום דהוי בדיעבד רק משום דהתירוה להנשא וכל מקום שהאמינה תורה עד א' הרי הוא כשנים ואין דבריו של א' במקום שנים והא דאמרינן בעינן דווקא התירוה להנשא היינו דהוי כמו בזה אחר זה ועיין תוספות יבמות (דף קי"ז) ד"ה הא כו' ובפ"ו דסוטה (ה"ד) יתבאר עוד בזה:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 15:8:2:1
[Noam Yerushalmi on Yevamot 15:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/15:8:2:1)

**(ה"ח) אמרה** מת בעלי ואח"כ מת חמי תנשא ותטול כתובתה וחמותה אסורה הי' בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי ר' טרפון ר' עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתה מידי עבירה עד שתהא אסורה להנשא ואסורה מלאכול בתרומה ובגמ' ותהא נאמנת לומר מת חמי. לא כן סברין מימר כשם שאינן נאמנות עלי' כך היא אינה נאמנת עליהון. אמר ר' חנינא תיפתר שהי' חמי' כאן וסיימה והק"ע פירש שגם חמי' הי' שם במקום שהיה בעלה וסיימה והא דלא מפרש כןבמתניתין משום דמסתמא דרך הבן להיות אצל אביו והוא דוחק דאכתי לא תירץ הא דפריך ותהא נאמנת לומר מת חמי וא"כ יהי' מוכח דכשם שאינם נאמנות עליה כך אינן נאמנות עליהן והפ"מ פי' תיפתר שהי' חמי' כאן וסיימה כלומר והכירה כלומר שהי' חמי' עם אשתו כאן והיא הי' אצלם והכירה לחמותה וכבר הרגישה צערה מחמותה כו' גם דברי הפ"מ דחוקים ע"כ נראה לי דמדחה דאפשר לומר דאף על פי שאינה נאמנת עלי' משום דחמותה היא מחמש נשים שאינן נאמנות להעיד אעפ"כ היא נאמנת להעיד על חמותה והא דאין נאמנת כאן ע"ז משני שהי' חמי' כאן וסיימה (פי' שהי' חמי' כאן ומת כאן והא דאמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי היינו שמסיימה אימתי הוא מת) וע"ז אמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי פי' שבעלי מת מקודם ואח"כ מת חמי ולא הי' לו בן וא"כ צריכה להתייבם והוא כמו דתנן ביבמות וד' צ"ב) אמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעליך ונתייבמה כו' ע"כ כיון שהוחזקה תחילה לשוק דהא הי' לה בן שיצא למדינת הים א"כ לא הי' צריכה להתייבם וא"כ כיון שהוחזקה חמותה לשוק ע"כ לא מהימנא דאפי' עד א' כשר נמי אינו נאמן וכמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ד) בעא מיני' מרב ששת עד א' ביבמה מהו כו' ואיכ' דאמר הא לא תיבעי לך דאפי' איהי נמי מהימנא דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתייבם כו' וא"כ כיון שהוחזקה לשוק אפי' איהי נמי לא מהימנא וכמו דתנן ביבמות (ד' קי"ח) האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי ואח"כ מת בני נאמנת (והוא משום דהרי בחזקת לשוק יצאת) מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת (והוא משום דאפקה נפשה מחזקה וא"כ ה"נ עד א' לא מהימן לומר שמת בנה ואח"כ מת בעלה שתתייבם) ובירושלמי (פ"ו דיבמות ה"ה) אין תקיימינה בעד א' נמצאת אומר עד א' מתירה ליבם ועד א' גרע מהאשה עצמה לפי שיטת הירושלמי וכמו דאמרינן בירושלמי (רפט"ו ה"א) לא סוף דבר כמשנה האחרונה שעד א' מתירה ואפי' כמשנה הראשונה שאין עד א' מתירה היא מתרת את עצמה מה בינה לבין עד א' עד א' חשוד לקלקלה והיא אינה חשודה לקלקלה את עצמה וא"כ כיון שמעידה על חמיה שמת אחר בעלה אינה נאמנת וע"כ אסורה להתייבם לאחי בעלה:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 15:8:2:2
[Noam Yerushalmi on Yevamot 15:8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/15:8:2:2)

**וע"ז** אומר היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה ר"ע אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שתהא אסורה להנשא ואסורה לאכול בתרומה ולפי שיטת הש"ס דילן פליגי בזה אם חמש נשים נאמנות להחמיר. אבל לפי שיטת הירושלמי פליגי בזה כמו דפליגי תחילה שר' טרפון אומר שעל עצמה נאמנת לומר שמת בעלה אבל לא על חמיה ומותרת לאכול בתרומה (פי' אעפ"י שהיה חמיה כאן א"כ בודאי מת אבל אוכלת בתרומה ואעפ"י שמתירין לכלתה להנשא משום שמת בעלה וא"כ כיון שמת חמיה כאן ובעלה נמי מת וא"כ אין לה זרע ממנו וא"כ אמאי אוכלת בתרומה אלא דלגבי עצמה נאמנת אבל לא לגבי חמותה משום שאינה נאמנת שתתייבם) וע"ז אמר ר"ע אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שתהא אסורה להנשא ואסורה מלאכול בתרומה (פי' דכיון שהתירוה להנשא א"כ בעלה מת וא"כ איך נתיר לחמותה לאכול בתרומה ולשיטת הירושלמי ניחא הא דתנן אמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי דמאי נ"מ אם הוא אח"כ או לא ואע"ג דלפי שיטת הש"ס דילן הא דאמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי פי' רש"י ביבמות (ד' קי"ז) ת"ש אמרה מת בעלי ואח"כ מה חמי רבותא אשמועינן דאע"ג דאמרה ברישא מת בעלי ונמצא שאין זו חמותה והרי היא כנכרית אפ"ה לא מהימנא כו' וא"כ תלוי מה שאמרה תחילה מת בעלי ואח"כ אמרה מת חמי אבל לא אם מת בעלה תחילה ואחר כך מת חמיה. ולשיטת הירושלמי היא עדותה שאמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי דהיה חמיה כאן ומת כאן והא דקאמר וסיימה היינו שסיימה אימתי מת אם קודם שמת בעלה או אחר שמת בעלה:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 15:8:2:3
[Noam Yerushalmi on Yevamot 15:8:2:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/15:8:2:3)

**[ובזה** יתיישב הא דאמרי' אח"כ בירושלמי (ה"י) האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים באה ואמרה מת בעלי ואח"כ מת בני נאמנת. מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת וחוששין לדברי' וחולצת ולא מתייבמת כו' ובגמ' ר' חנינא בעי קומי ר' אילא מאן תנא חוששין לדברי' חולצת ר' טרפון דלא כר"ע א"ל דברי הכל היא הכא אוף ר"ע מודה (ופי' המפרשים הק"ע והפ"מ מאן תנא חוששין לדברי' דקאמר לדברי' משמע מיעוטא לדברי' הוא חוששין הא לדברי צרה אין חוששין ומאן תנא אם נימא דכר' טרפון אתיא דאמר גבי צרתה אם היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דאין חוששין לדברי צרה כלל ודלא כר"ע דסובר התם דחוששין ואסורה לאכול בתרומה (והוא כמו דאמרינן (ביבמות ד' קי"ח) אר"י אמר שמואל הלכה כר' טרפון אמר אביי אף אנן נמי תנינא ניתן לי בן במדינת הים מת בני ואח"כ מת בעלי נאמנת בעלי ואח"כ בני אינה נאמנת וחוששין לדברי' וחולצת ולא מתייבמת לדברי' הוא דחוששין הא לדברי צרה אין חוששין) א"ל דברי הכל היא הכא אף ר' עקיבא מודה בה ופירשו המפרשים הק"ע והפ"מ הכא אוף ר' עקיבא מודה דאין חוששין לדברי צרה כלל (פי' דאינן נאמנות אפי' להחמיר נמי והתם בתרומה מחמיר משום עבירה) וכקושי' התוס' ע"כ. (פי' וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' קי"ח) בתוס' ד"ה לדברי' הוא דחוששין תימא לר"י דהיכי מייתי סייעתא לר"ט מהך דקתני לדברי' ולא דברי צרתה דילמא הכא ר"ע מודה כיון שאם לא תחוש לדברי צרה ליכא עבירה כלל אבל בדר"ע אילו לא ניחוש לדברי צרה איכא עבירה ודאי. (ועיין בתוס' ד"ה לכהן כו' מיהו איכא חדא דעביד איסורא ממ"נ ובכה"ג לא ילפינן מסוטה):


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 15:8:2:4
[Noam Yerushalmi on Yevamot 15:8:2:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/15:8:2:4)

**וע"ז** אומר הכא אפי' ר"ע מודה והתם דמחמיר משום דחדא עביד איסורא ממ"נ וקשה הא זה לא הוי רק ברישא דתנן האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה הית' בת ישראל לכהן תאכל בתרומה והתם ניחא דע"כ אמר ר' עקיבא אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שתהא אסורה להנשא ואסורה לאכול בתרומה והוא דממ"נ חדא עבדא איסורא אבל בסיפא דאמרה מת לי בעלי ואח"כ מת חמי תנשא ותטול כתובה וחמותה אסורה להנשא הא הכא ליכא ממ"נ דהיא תוכל להנשא וחמותה מותרת לאכול בתרומה משום דחמי' חי והכא ליכא עבירה בודאי וח"כ אמאי אמר ר"ע אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שתהא אסורה לינשא ואסורה לאכול בתרומה וא"כ אמאי אמר בירושלמי הכא אפי' ר"ע מודה בה וא"כ צריך לומר דהקושיא הוא רק מחמת הדיוק דלדברי' אין חוששין הא לדברי צרה חוששין היינו רק ארישא דצרה מעידה לחבירתה אבל לא אסיפא וכמו שמדייק לדברי' הוא דחוששין הא לדברי צרה אין חוששין אבל לפי מה שאבאר לקמן דהא דאמר ר' חנניא בעא קומי ר' אילא מאן תנא חוששין לדברי' חולצת ר' טרפון דלא כר' עקיבא הוא מדקאמר חוששין לדברי' והוא רק מחמת דשוי' אנפשה חתיכא דאיסורא וכמו שפירש"י שם ביבמות אבל היכא דליכא הטעם דשוי' אנפשא כו' אין חוששין להחמיר ג"כ (דאילו הי' הדיוק מחמת דתנן לדברי דווקא הי' להירושלמי לפרש וכמו שיתבאר לקמן) וא"כ הקושי' הוא על הסיפא ג"כ דלא אתי כר' עקיבא דאמר אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה כו' דהא התם ליכא עבירה בודאי אלא ודאי שהוא כמו שביארתי דמשני ר' חנינא תיפתר שהי' חמי' כאן וסיימה וא"כ אם היא מותרת לינשא מחמת שבעלה מת וחמותה תאכל בתרומה א"כ ודאי עבירה. וע"ז אמר ר' עקיבא אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שתהא אסורה וע"כ אין חוששין לדברי' משום דשוי' אנפשה כו' אבל לענין צרתה וכלתה אין חוששין לדברי' כלל ואפי ר"ע מודה בה והא דפליג ר"ע בהא דאשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים כו' וכן בהא דאמרה מת חמי ואח"כ מת בעלי הוא רק משום דאיכא עבירה בודאי אבל בלאו"ה אינו חושש אפי' להחמיר ודו"ק]:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 15:9:3:1
[Noam Yerushalmi on Yevamot 15:9:3:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/15:9:3:1)

**(ה"ט) קידש** אחת מחמש נשים ואין ידוע איזה קידש כל אחת ואחת אומרת אותי קידש נותן גט לכל אחת וא' וכתובה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון ר"ע אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת גזל א' מחמשה ואינו יודע איזה מהם גזל וכל ח' וא' אומר אותי גזל מניח את הגזילה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון ר"ע אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל א' וא' אמר רב אסי (וכן הגיה הפ"מ) מתניתין דר"ע דלא כר"ט דתנינן תמן אמר לשנים גזלתי את א' מכם מנה ואיני יודע איזה מכם או אביו של א' מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה מכם או אביו של א' מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה מכם הוא נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן דברי הכל היא אומרים לו צא ידי שמים וכן משני בב"מ (דף ל"ד) התם דקא תיבעי' לי' הכא בבא לצאת ידי שמים דיקא נמי דקתני שהודה מפי עצמו ר' בא בשם רב יהודה כאן שיש עדים יודעים כאן שאין עדים יודעים ר' הילא בשם ר' אלעזר כאן בשותקים כאן במדברים (ולדברי כולם חד תירוצא הוא דמתני' דב"מ אתי ככ"ע ובבא לצאת ידי שמים וכמו דאמרי' שם דיקא נמי דקתני שהודה מפי עצמו ר' ירמיה בשם רב כאן בשנשבע כאן בשלא נשבע (פי' שמתרץ תירוץ אחר דבב"מ מיירי בשנשבע וכמו דאיתא בב"ק (ד' ק"ג) וכי אמר ר"ע עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד היכא דאישתבע הוא דקאמ' מ"ט דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו) וע"ז משני דאתי נמי כר"ט ור"ט נמי מודה כשנשבע משום דכתיב לאשר לו יתננו ביום אשמתו ר' יוחנן אמר אם בשנשבע היה לו לעשות שליח ב"ד (פי' ואמאי צריך לשלם לכל אחד וא') ר' יוחנן סבר מימר שליחב"ד (כצ"ל) שעשאו גוזל לא ב"ד שעשאו נגזל. ואם יכול לעשות שליח ב"ד כמו דאמר בב"ק (שם) דיכול ליתן לשליח ב"ד משום תקנת השבים) וע"ז אומר רב אמר ב"ד שעשאו נגזל ולא ב"ד שעשאו גוזל וע"כ אינו יכול לעשות שליח ב"ד וצריך לשלם לכל א' וא' חיילי' דרב מן הדא דמר רשב"א ב"ד שעשאו נגזל ולא ב"ד שעשאו גוזל. ר' ירמי' בעי אם בשנשבע הי' לו לשתוק ולא להודות ר' יוסי סבר מימר הי' לו לשתוק ולא להשבע (ופי' הק"ע דלא הי' לו להודות כיון שאינו יודע למי גזל וכל זמן שלא הודה אינו חייב לעשות השבה מעלייתא וכן הפ"מ נדחק בזה):


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 15:9:3:2
[Noam Yerushalmi on Yevamot 15:9:3:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/15:9:3:2)

**[ואיפשר** לומר שהפי' הוא דר' ירמי' בעי אם בנשבע הי' לו לשתוק ולא להודות והוא דפריך אליבא דרב דאמרינן בב"ק (ד' ק"ו) אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ונשבע ובאו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו בעלים שבועה שוב אין משלמין ממון וע"ז פריך אם כשנשבע הי' לו לשתוק ולא להודות דהא רב סובר דשבועה קונה וכן איתא בירושלמי (פ"ז דשבועות ה"א) רב הונא אמר אם בשנשבע הביא עדים הי' עומדת באבוס כבר גזלתו שבוע' מתניתא פליגא על רב הונא איכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר כו' ועדים מעידים שאכלו משלם הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם מתניתא בשאכלו ואח"כ נשבע לו מה דמר רב הונא בשנשבע לו ואח"כ אכלו והנה הפ"מ נדחק שם בפירושו ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) מתניתא בשנשבע לו ואח"כ אכלו מה דמר רב הונא בשאכלו ואח"כ נשבע לו (פי' דהוא דשיטת הירושלמי דהא דאמ' רב דשבועה קונה היינו דוקא אם אינו בעין אבל אם הוא בעין אין שבועה קונה וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ק"ו) אמר רבא מסתברא מילתי' דרב במלוה דלהוצאה ניתנה אבל פיקדון ברשותי' דמרי' קאי כו' אמר רב אפי' בפיקדון דכי כתיב קרא בפיקדון כתיב וע"ז אומר רב הונא אם בשנשבע הביא עדים והיתה עומדת באבוס נראה לי דצריך להגיה ולא הי' עומדת באבוס פי' שכבר גזלו גזלתו שבועה אבל אם הוא בעין לא גזלתו שבועה וע"ז הקשה לו מהא דתנן איכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן ועדים מעידים שאכלו משלם הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם וכן מקשה בש"ם דילן (ד' ק"ו) איתיבי' רב אחא כו' היכן פקדוני א"ל אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מפי עצמו משלם קרן וחומש ואשם א"ל ר"נ הכא במאי עסקינן כגון דנשבע חוץ לב"ד כו' וזהו לשיטת הש"ס דילן דאין חילוק בין מלוה לפיקדון אבל לשיטת הירושלמי דיש חילוק בין מלוה לפקדון ע"כ משני דמתניתין מיירי בשנשבע לו תחילה ואח"כ אכלו וא"כ הי' תחילה הפיקדון בעין ורב הונא מיירי בשאכלו ואח"כ נשבע לו וא"כ לא הי' בעין וע"כ גזלתו שבועה:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 15:9:3:3
[Noam Yerushalmi on Yevamot 15:9:3:3](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/15:9:3:3)

**וע"ז** אומר ר' ירמי' בעי אם כשנשבע הי' לו לשתוק (פי' אליבא דרב דאמר שבועה קונה דהא רב משני כאן בשנשבע כאן בשלא נשבע) וכן איתא בירושלמי ב"מ (פ"ג ה"ג) ר' ירמי' בשם רב כאן בשנשבע כאן בשלא נשבע ר' ירמי' בעי בשם רב (פי' דרב בעצמו אמר התירוץ דכאן בשנשבע כאן בשלא נשבע ולא כמו דאמרי' דר' ירמי' אמרה משמי' דרב דא"כ איך אמרי בעי ר' ירמיה אם בשנשבע הי' לו לשתוק וע"כ תמן אמרי בשם רב גופא) וא"כ כיון דרב סובר דשבועה קונה א"כ הי' לו לשתוק ולא להודות וכ"ת הא כתיב בקרא והתודה כו' אך שר' ירמיה סובר דקרא ג"כ מיירי חוץ לב"ד כמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ק"ו) בד"ה איתיביה כו' ונראה דהא ודאי פשיטא דלא אמר בטוען טענת גנב ונשבע ובאו עדים שיהא פטור דא"כ לא משכח' כפל דכתי' באוריי' אבל בהוד' ס"ד דרב פוטר ואע"ג דבשבוע' והודאה כתיב חומש רב הוה מוקי לקרא בקפץ ונשבע דחומש ואשם מחייב אף אשבועת עצמו אבל בנשבע ע"י ב"ד והודה בעי רב מימר דפטור דאשבועת ב"ד כתיב ולקח בעליו ולא ישלם וע"ז אומר ר' ירמי' בעי אם בשנשבע הי' לו לשתוק ולא להודות (פי' דהא קנה בשבועה) אך דאין זה קושי' דאיפשר לומר דנשבע חוץ לב"ד וכמו דצריך לתרץ קרא דמיירי בחוץ לב"ד ה"נ איפשר לתרץ מתני' דמיירי בשנשבע חוץ לב"ד וע"ז אומר ר' יוסי סבר מימר הי' לו לשתוק ולא להשבע דמי חייבו שבועה כיון שלא היה בב"ד:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 15:9:3:4
[Noam Yerushalmi on Yevamot 15:9:3:4](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/15:9:3:4)

**וע"ז** אומר א"ר יודן ואפי' תימר דאינון אמרין היא שותקין והיא מדברים בגזיל' מודה בפיקדון ופי' הפ"מ דאפי' תימא דהיא שותקין והם מדברי' ולא יתרצו דכאן בשותקים וכאן במדברים אלא בבא לצאת י"ש אלא דמחלק בין גזילה לפקדון דמוד' בפקדון דפקדון א"צ לצאת י"ש והקשה מהתו' דב"מ (ד' נ"ז) דגם בפיקדון צריך לצאת ידי שמים ונדחק שם ועוד צריך לבאר הא דאיתא בב"מ בירושלמי (פ"ח ה"ג) היא גזילה היא מלוה היא פיקדון:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 15:9:3:5
[Noam Yerushalmi on Yevamot 15:9:3:5](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/15:9:3:5)

**ע"כ** נראה לי דאמר ר' יודן ואפי' תימר דאין אמרין היא שותקין והיא מדברים בגזילה (פי' דקנה בשבועתי' ולא צריך לשלם וכמו דמקשה אם בנשבע לא הי' להודות דקני' בשבועה מודה בפיקדון דכיון דפיקדון הוא בעין הוא לשיטת הירושלמי שלא קנה וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ק"ו) דאמר רבא מסתברא מילתי' דרב במלוה דלהוצאה ניתנה אבל בפיקדון לא וכן אומר שם בב"מ בירושלמי היא גזילה היא בעילה הכא מלוה הכל מודים בפיקדון (פי' דהא דמשני בשנשבע היינו בפקדון ובפיקדון כיון דהוי בעין ע"כ לא קנה ע"י שבועה וא"כ מאי פריך שלא הי' לו להודות דהא בקרא כתיב והתודה דכיון דהוא בעין לא קני' בשבועתו וא"כ לא תקשה קושי' דר' ירמי' דלא הוי צריך להודות דהא קרא כתיב והתודה דאינו קונה בשבועתו בפיקדון וגם מה שהקשה ר' יוסי דהוי לו לשתוק ולא לישבע דהוא סובר דמיירי חוץ לב"ד א"כ הי' לו לשתוק ולא לישבע). וע"ז אומר דכ"ע מודו בפיקדון ומיירי בב"ד וב"ד חייבוהו לישבע על פקדון דהיינו שבועת שומרים וע"כ חייב לשלם אח"כ ולא קנה בשבוע' כיון שהוא בעין ולא הי' קשה רק מגזל דכיון דגזלי' הוי כמו שאינו בעין דע"כ אומר רב הונא שלא הי' עומדת באיבוס וע"כ הוי כמו שאינו בעין וע"כ קנה אבל בפיקדון ניחא שפיר הא דמתרץ רב כאן בשנשבע כאן בשלא נשבע וע"כ ניחא דרב מתרץ בגזילה היינו בבא לצאת ידי שמים ואפי' ר"ט מודה ובפיקדון לא רצה לתרץ בבא לצאת ידי שמים וע"כ מתרץ דבפקדון מיירי דווקא בשנשבע אבל לא בגזל דבגזל ניחא דמחוייב לצאת ידי שמים דבגזל לא מצי לתרץ דאיירי כשנשבע דא"כ קנאו ע"י השבועה ועיין בספרי נועם ירושלמי (ספ"ו דשביעית) מה שביארתי שם על הירושלמי ודו"ק]:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 15:9:3:6
[Noam Yerushalmi on Yevamot 15:9:3:6](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/15:9:3:6)

**ועוד** איפשר לומר דהא דאיתא בב"מ (פ"ג ה"ג) היא גזילה היא בעילה היא מלוה הכל מודים בפיקדון היינו דבכולם שייך שצריך לצאת ידי שמים משא"כ בפיקדון וכמו שכתב הקצ"ח (ס' ש"ע סי' א') ואפי' בבא לצאת ידי שמים פטור ונראה הא דסובר המחבר (בסי' רכ"ב) גבי מקח בלקח מה' בני אדם דחייב לצאת ידי שמים ואילו הכא דבכרך א' אפילו תבעי לי' פטור ואפי' לצאת ידי שמים משום דפיקדון כל היכא דאיתא ברשות' דמארי' ואין הנפקד חייב להשיב ליד הבעלים דלא כתיב והשיב אלא בגזילה וכן בהלואה משום דמלוה להוצאה ניתנה אלא היכי דפשע מחוייב לשלם דמי הפיקדון ומחוייב להחזיר הדמים ליד הבעלים אבל כל היכא שהפקדון איתא בעינא אינו מחוייב בהשבה אלא הבעלים נוטלין את שלהם מיד הנפקד כו' ומש"ה כאן בפיקדון סובר הש"ע כיון דבכרך א' לא פשע מידי א"כ אין לו לנפקד להחזיר לבעלים אלא אומר הרי שלך לפניך כל היכא דאית' ואינו מחוייב אפי' לצאת ידי שמים ואפי' תבעו אבל במקח (ס' רכ"ב) בלקח בחמשה בני אדם דהתם הוי' לי' חוב וצריך להחזיר חובו ליד בעליו וכיון שאינו יודע מי הוא בעלי' צריך לחזור לשניהם כשתבעו לצאת ידי שמים אבל בפיקדון ליכא דין חזרה כלל וכמה שכתבתי אלא על הבעלים להחזיר על שלהם ומש"ה אפי' לצאת ידי שמים אין בו עכ"ל. וע"כ אומר היא גזילה היא בעילה היא מלוה הכל מודים בפקדון (פי' שכולם הם בתורת חוב ע"כ מחוייב להחזיר הכל מודים בפיקדון שאין בו חיוב לצאת ידי שמים) וע"כ הא דמחוייב לשלם הוא רק כמו דמתרץ רב כאן בשנשבע כאן בשלא נשבע ובנשבע ודאי דמחוייב לצאת ידי שמים וע"ז כתיב והי' כי יחטא ואשם כו' והשיב את הגזילה אשר גזל כו' או את הפיקדון אשר הפקד אתו כו' ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 15:9:3:7
[Noam Yerushalmi on Yevamot 15:9:3:7](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/15:9:3:7)

**וכל** זה הוא לשיטת הירושלמי אליבא דרב אבל לשיטת הש"ס דילן מסיק רבא בב"ק (ד' ק"י) דכל הודה לא שנא טוען טענת אבד ולא שנא טוען טענת גנב נמי לא אמר רב דהא כתיב והתודה וא"כ לא קשה קושי' הירושלמי דלא הי' לו להודות או לא הי' לו לישבע דמיירי שתבעו בב"ד ואפ"ה לא קנה בשבועתו דבהא לא אמר רב דהא כתיב והתודה ודו"ק:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 15:9:3:8
[Noam Yerushalmi on Yevamot 15:9:3:8](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/15:9:3:8)

**והא** דקאמר דשתיק מיתבר ודמשתעי מספר זה קאי לתרוצי מתניתין דב"מ (דף ל"ז) דמהו החילוק בין רישא לסיפא ע"ז אומר דברישא הודה מפי עצמו וצריך לצאת ידי שמים משא"כ בסיפא דלא הודה מעצמו ע"כ אינו חייב לשלם (ובש"ס דילן מחלק דסיפא נעשה כמו שהפקידו לו בכרך א' דלא הוי לי' למידק והירושלמי משני דשתק מיתבר ודמשתעי מפסיד (כצ"ל) מן הכא אמר גזלתי כו', וא"כ תנן דמחייב לצאת י"ש משא"כ בסיפא דלא הוי רק ע"י תביעה ע"כ פטור ודו"ק]:


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 15:10:2:1
[Noam Yerushalmi on Yevamot 15:10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/15:10:2:1)

**(ה"י) האשה** שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי ואח"כ מת בני נאמנת מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת וחוששין לדברי' וחולצת ולא מתייבמת כו' ובגמ' ר' חנני' בעי קומי ר' הילא מאן תנא חוששין לדברי' חולצת ר' טרפון דלא כר"ע א"ל ד"ה היא הכא אוף ר"ע מודה כבר ביארתי (ה"ח) שהמפרשים פירשו דמאן תנא חוששין לדברי' דדוקא לדברי' הוא דחוששין הא לדברי צרה אין חוששין וא"כ הוא כר"ט דלא כר' עקיבא וע"ז משני דאפי' ר"ע מודה בזה דהתם הוא משום דאיכא ודאי עבירה וכמו שהקשו התו' ביבמות (ד' קי"ח) תימא לר"י דהיכי מייתי סייעתא לר"ט מהך דקתני חוששין לדברי' ולא לדברי צרתה דילמא הכא ר"ע מודה כיון שאם לא ניחוש לדברי צרה ליכא עבירה כלל אבל בדר"ע אילו לא ניחוש לדברי צרה ואכלה בתרומה איכא עבירה בודאי ואור"י דלא דייק אלא מייתור וחוששין לדברי' אך עכ"ז הי' להירושלמי לפרש דדייק מדקתני חוששין לדברי' הא לדברי צרה אין חוששין וביארתי שהירושלמי סובר כפירש"י דהטעם הא דחוששין לדברי' הוא משום דשוי' אנפשה חתיכה דאיסו' וכמו שהקשו התוס' על הא דאמר בעא מיני' רבא מר"נ המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו א"ל תניתוה וחוששין לדברי' וחולצת ולא מתייבמת וכתבו התוס' וא"ת האי דאינה מתייבמ' משום דשויתי' לנפשה חתיכא דאיס' ותירצו דדייק מדקתני חולצת דמשמע שכן הדין כו' אבל הירושלמי סובר דהטעם הוא משום דשוי' אנפשה כו' וע"ז אומר מאן תנא חוששין לדברי' ר"ט דלא כר"פ דר"ע שסובר דחוששין להחמיר א"כ אפי' הצרות וכלתה נמי נאמנת להחמיר וע"ז א"ל דברי הכל היא הכא אוף ר"ע מודה דהתם דווקא משום דאיכא עבירה בודאי אבל בלא"האינה נאמנת אף להחמיר ובאשה הטעם משום דשווי' אנפשה חתיכה כו':


###### Noam Yerushalmi on Yevamot 15:10:2:2
[Noam Yerushalmi on Yevamot 15:10:2:2](https://torahapp.org/share/book/Noam%20Yerushalmi%20on%20Yevamot/r/15:10:2:2)

**ובזה** יתיישב הא דאמרינן ביבמות (ד' קי"ט) לעצמה שלשה לחבירתה לעולם ופריך ותחלוץ ממה נפשך אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין אמרי תרוייהו גזירה שמא יהי' הולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה וליצרכה דילמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה יאמרו קא שרי חלוצה לכהן ופריך תנן ניתן לו בן במדינת הים ואמרה מת בני ואחר כך מת בעלי נאמנת בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת וחוששין לדברי' וחולצת ולא מתייבמת.. וליחוש דילמא אתי עדים ואמרי כדקאמרה ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה אמר רב פפא בגרושה רב חיי' ברי' דרב הונא אמר באומרת אני והוא נחבאנו במערה וא"כ קשה על הירושלמי דבירושלמי קסבר נמי הטעם דלא אתה תהא מצריכה כרוז לכהונה וכן אמרינן בירושלמי (רפט"ז) האשה שהלך בעלה למדינת הים באו ואמרו לה מת בעליך לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה ואמרינן שם רב שאל לר' חייא רובא ותמתין שלשה ותחלוץ מיד מ"נ אם בן קיימא הוא לא נגעה בה חליצה ואם אינו בן קיימא הרי חליצתה בידה א"ל לא שנו שלשה חדשים אלא אצלה הא אצל צרתה (דלא די בג' חדשים שמא היא מעוברת ואין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם) תמתין כמה תמתין ט' חדשים ותחלוץ מיד ממ"נ אם בן קיימא הוא לא נגעה בה חליצה אם אין בן קיימא הרי חליצתה בידה אתא ר' יהודה בשם ר' אלעזר בשם ר' חייא רובא שלא תהא צריכה כרוז לכהונה וא"כ אמאי לא מקשה הירושלמי מהא מתניתין דניתן לו בן במדינת הים דחוששין לדברי' וחולצת ולא מתייבמת וליחוש דילמא אתו עדים ואמרו כדאמרה דלא הי' זקוקה לו ואין חליצתה כלום ואתה מצריכה כרוז לכהונה אלא ודאי דהירושלמי סובר דאין חוששין לדברי' כלל ומן הדין שרי ליבמה אלא דחולצת מחמת דשוי' אנפשה חתיכה כו' וע"כ חולצת משום דמן הדין מוקמינן אחזקה דעומדת ליבום ובודאי דלא אתי עדים ואמרו כדאמרה והא דאינה מתייבמת הוא משום דשויתי' אנפשה כו' אבל בהא לא שייך דשוויתי' אנפשה דלפי דברי' א"כ יוכלו עדים להעיד כדברי' ונמצא אתה מצריכה כרוז כו' דבזה לא שייך שוויתי' אנפשה כיון דהוא מדרבנן ועוד דאינו מוכרח שיבואו עדים וקושי' הגמ' לא הי' רק לשיטת הש"ס דילן דמן הדין חוששין לדברי'. וכמו דמוכח מהא דאמרינן ביבמות (דף קי"ח) א"ל תנינא וחוששין לדברי' וא"כ כיון דמן הדין חיישינן ע"כ פריך ודילמא אתי עדים ואמרי כדאמרה. אבל לשיטת הירושלמי דהטעם הוא משום דשוי' אנפשה ע"כ לא קשי' ודילמא אתי עדים ואמרי כדאמרה דאי לא שוי' אנפשה לא מהימן כלל וע"כ פריך דמתניתין דר"ט דלא כר"ע דהא לר"ע צריך לחוש מה"ד להחמיר וכ"ת דמתניתין מן הדין קאמר דחוששין לדברי' דא"כ תקשה דאיך חולצת וליחוש דילמא אתי עדים ואמרי כדאמרה ונמצא אתה מצריכה כרוז אלא ודאי דזהו רק מחמת דשוי' אנפשה וא"כ אמאי קאמר ר"ע דבחמש נשים נאמנת להחמיר וע"ז משני בהא אפי' ר"ע מודה בה והא דפליג התם הוא משום דאיכא ודאי עבירה ובסיפא נמי גבי חמותה הוא נמי משום דאיכא ודאי עבירה וכמו שביארתי על הירושלמי (פ"ה ה"ח) על הא דאמר ר' חנינא תיפתר שהי' חמי' כאן וסיימה עיין שם ודו"ק: