## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:1)

(1) כפי שכתב למעלה בהקדמה שהבאר הראשון יעסוק בטענה שאומרים המתלוננים "כי בא במשנה ובתלמוד דברים שהם הוספה על תורת משה, כמו שתקנו נטילת ידים... גם גרעו מן תורת משה, כי המצוה 'ארבעים יכנו', והם אומרים להכות אותו מספר ל"ט". ומעין טענה זו הוזכרה באוצר ויכוחים עמוד 137 [ד"ה מלחמת מצוה], בויכוחו של הרשב"ש [רבי שלמה בן שמעון דוראן], שהתנהל בשנת רכ"ז [בשנת 1467 למנינם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:2)

(2) קורא למֵי הבאר של החכמים "מים קדושים", וזאת על פי דברי הגמרא [יבמות כא.] "כל המקיים דברי חכמים נקרא קודש". וגמרא זו תבואר להלן בבאר זה [ד"ה ובפרק ב' דיבמות].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:3)

(3) על פי [במדבר כא, יח] "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם וגו'". ו"שרים" הם חכמי התורה, וכמו שפירש רש"י שם שכוונת הפסוק היא למשה ולאהרן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:4)

(4) על פי ישעיה ג, ג "שר חמישים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש". ופירש רש"י שם "וחכם חרשים - שכשפותח בדברי תורה נעשו הכל כחרשים". ומקורו בחגיגה יד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:5)

(5) נקט כן כנגד הסייגים והתקנות של חכמים, הבאים להרחיק את האדם מן העבירה, וכמו שיבאר להלן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:6)

(6) אודות שתקנות החכמים ודיניהם מבריאים ומחזיקים את האדם, ראה להלן [ד"ה ולרב יהודה] שביאר שכל האחיזה בדברי תורה אפשרית רק באמצעות תקנות חז"ל. והרי בשעת מתן תורה נתרפאו כל ישראל [רש"י שמות כ, טו], וכמבואר בגו"א שם אות כב, ובדרוש לשבת תשובה [עד:] שרפוי זה שייך לעצם התורה. ואם כן כח הרפוי של תורה עובר דרך חכמים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:7)

(7) לשונו להלן: "וכאשר תחקור על מקומו של הבאר הזה תמצא אותו נחלק לארבעה ראשים; האחד מה שפרשו חכמים המצוה שבתורה, וזה שנקרא 'דברי סופרים'... השני, הם המצות שהם בעצמם דברי סופרים, והביאו ראיה ודרש מן התורה, ואמרו על זה כי המצוה מדבריהם רק קרא אסמכתא בעלמא... השלישי, הם המצות שגזרו חכמים גדר וסייג לתורה... הרביעי הם המצות שאינם לסייג ולגדר, ובכלל זה המצוה שתקנו בזמן מן הזמנים, כמו נר חנוכה וכיוצא בזה". ודבריו הם על פי הפסוק [בראשית ב, י] "ונהר יוצא מעדן וגו' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים". וכבר נתבאר בסוף ההקדמה שדברי חכמים נמשלו לנהר היוצא מעדן, וראה שם הערה 113. **ועוד אודות** המשמעות של פסוק זה, הנה בגבורות ה' פ"ס [רסט:] ביאר את ענינם של ארבע הכוסות של ליל הסדר, וכתב: "לפיכך הם ארבע כוסות, כי הגאולה היא באה מעולם העליון לעולם הזה, שהוא עולם הרבוי. וכל דבר שהוא בא מעולם הנבדל לעוה"ז, יש בו ריבוי מחולק לארבע, כי מספר זה הוא מספר הריבוי, שהוא נגד ארבע צדדין המחולקים... וסוד הזה מבואר בתורה [בראשית ב, י] 'ונהר יוצא מעדן להשקות וגו' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים', שמזה מבואר לך כי כל דבר שבא מעולם הנבדל, כמו נהר שהוא יוצא מעדן... כשהוא בא אל עולם הטבע, הוא עולם הריבוי, יפרד לארבעה ראשים. כי זהו נגד הפירוד והרבוי שהוא בעולם הרבוי. ולפיכך הגאולה שבאה מעולם העליון הנבדל, היה מתפרד לארבעה ראשים, הם ארבע לשונות של גאולה. ודבר זה הם ארבע כוסות". [וראה אודות יסוד זה בגו"א בראשית פכ"ג סוף אות ד, שם שמות פ"כ הערה 10, שם פכ"ה הערה 97, דר"ח פ"ה מט"ז (רנו:), תפארת ישראל פל"א הערה 16, ובח"א לר"ה כג. (א, קכג:)]. וברור שדברים אלו מיישך שייכי לכאן, וכמו שיתבאר להלן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:8)

(8) וזהו החלק השני של תלונה זו. ואודות שראויה האחדות לתורה, הנה זהו יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. וכגון, בנצח ישראל פ"י [רמט:] כתב: "שאר אומות אין להם תורה מן השמים שהיא תורה אחת, רק יש לאומות דת נימוסית, ודת נימוסית אפשר שיהיה בפנים הרבה. רק התורה כתיב בה [במדבר טו, כט] 'תורה אחת תהיה לכם'". וראה שם הערה 30 שנתבאר שם שהתורה היא אחת משום שני טעמים: (א) כל דבריה מוכרחים [דר"ח פ"ג מ"ב (קיז.), וכמובא למעלה בהקדמה הערה 46]. (ב) היא כוללת הכל מפאת שהיא סדר הכל [דר"ח פ"ו מ"י (שיז:)]. וכאן כוונתו בעיקר לטעם השני, שהואיל ותורת משה כוללת הכל, לכך כל הוספה תיראה כתורה שניה לה. ובתפארת ישראל פל"ד [תקג.] הוסיף בזה, וז"ל: "התורה היא אחת... כי התורה כמו סדר העולם, עד שהעולם אחד. ולפיכך התורה היא אחת, וראוי שתבוא התורה שהיא אחת, מן השי"ת אשר הוא אחד. ולכך התחלת התורה באל"ף 'אנכי ה' אלקיך וגו" [שמות כ, ב], כי התורה הפך העולם, שהוא הרבוי, והתורה היא סדר העולם וקשור העולם, עד שהיא אחד, מורה על מסדר שהוא אחד, לכך בא מאתו סדר אחד... כי התורה היא אחת לגמרי, כאשר ראוי לדבר שהוא סדר אחד... וסדר הבריאה היא התורה, ולכך התחלת התורה דוקא באל"ף". וראה עוד בדרוש על התורה [כז.]. ובגו"א שמות פכ"א אות א [ד"ה ונראה] ביאר שאחדות התורה מחייבת שכל המצות יאמרו במקום אחד, ולא מקצתן כאן, ומקצתן במקום אחר, וכלשונו: "אף על גב שכל המצות נאמרו מסיני, יש מצות שהם עיקר יותר מסיני, לפי שהם מצות חשובות, וירד הקב"ה בשבילם על הר סיני לאותם דוקא שנאמרו בפירוש כאשר הם כתובים, וכל שאר המצות נאמרו עמהם מסיני, וזה בשביל כי 'תורת ה' תמימה' [תהלים יט, ח], אין מצותיה מחולקות, ולפיכך נאמרו כולם מהר סיני... ותדע, שאמרו [סוטה לז:] התורה נתנה כללותיה ופרטותיה מסיני, חזרו ונשנו באוהל מועד, וחזרו ונשנו בערבות מואב. והשתא קשה, למה באלו מצות דוקא נכתב שנאמרו באוהל מועד, כגון מצות הקרבנות [ויקרא א, א]. על כרחך כמו שאמרנו, אף על גב שכל המצות נאמרו בסיני ונשנו באוהל מועד, לא נשנו כולם רק בשביל איזה מצות ששייכים דוקא באוהל מועד, כמו מצות קרבנות ששייכים אל אוהל מועד, ועל ידי אותן מצות נאמרה כל התורה באוהל מועד, לפי שהתורה היא אחת, אין לומר שיהיו קצת מצות נאמרו במקום זה, ומקצתן במקום אחר, ולפיכך נאמרו כולן שם". ולכך בודאי יש לתמוה כאשר ישנו מצות שניתנו על ידי משה, ומצות אחרות שניתנו על ידי חכמים, "ואין כאן תורה אחת כמו שראוי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:9)

(9) זהו החלק השלישי של תלונה זו. ואודות תמימות התורה, הנה נאמר [תהלים יט, ח] "תורת ה' תמימה", שהיא תמימה ללא כל חסרון. ובתפארת ישראל ר"פ יג כתב: "כי התורה התמימה תקיף גם כן בכל ההשגות, ולא תחסר כל בה". ושם פס"ו [תתרל:] כתב: "התבאר לך כי תורת ה' תמימה ניתנה, ולא נתוסף דבר בה, לא אות, ולא נקודה, כאשר ראוי לדברי אלקים חיים, ברוך הוא ומבורך לעולמי עולמים". ושם ר"פ סז כתב: "התבאר לך כי תורת ה' תמימה ושלימה בכל, ואין חסרון בה". ובביאור הדבר, ראה דבריו בתפארת ישראל פמ"ט [תשסט.] שכתב: "כי התורה היא סדר המציאות. כאשר אתה מחסיר אות, או מוסיף אות, הרי יש כאן תוספת או חסרון על סדר המציאות. וכמו שסדר השם יתברך כל המציאות בכללו, ו'מעשה אלקים אין להוסיף ואין לגרוע' [קהלת ג, יד], וכאשר יש תוספת או גרעון בסדר מציאות העולם, הוא חורבן כל העולם. וכן התורה כאשר יש בה תוספת או גרעון, הוא חורבן כל העולם. כי כבר אמרנו פעמים הרבה, כי התורה נחשב בריאה חדשה בעולם, כאשר יצא לעולם הסדר אשר סדר השם יתברך את העולם בתורה, ודבר זה בארנו פעמים הרבה. ולכך המוסיף אות, או גורע אות, יש בזה שנוי בריאה. שאם יש תוספת או גרעון, כאילו יש חסרון או גרעון בעולם, שממנה התחייב סדר המציאות. ולכך המחסר בכתיבה, או המוסיף בכתיבה, הוא שנוי סדר המציאות, וזה חורבן העולם [עירובין יג.]. כך יראה פירושו, והוא ברור".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:10)

(10) שהתורה אמרה [דברים כה, ג] "ארבעים יכנו", והם אמרו להכותו שלושים ותשע מלקות [מכות כב.], וכמבואר בהקדמה ליד ציון 96.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:11)

(11) וא"כ יש כאן ארבעה חלקים לתלונה זו על דברי חכמים; (א) תקנות דרבנן נראות כעוברות על הציווי "לא תוסיפו". (ב) נראה שיש כאן שתי תורות; ממשה, ומחכמים. (ג) נראה שתורת משה חסירה, הזקוקה להשלמתה מחכמים. (ד) חכמים גרעו מהתורה, והכתוב אמר "לא תגרעו". והרמב"ם בהלכות ממרים פ"ב ה"ט כתב: "הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר... וכן יש להן להתיר איסורי תורה לפי שעה, מהו זה שהזהירה תורה [דברים יג, א] 'לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו'", ועיי"ש בהמשך דבריו ובראב"ד שם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:12)

(12) אסתר ט, כט "ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית", ושם פסוק ל"א נאמר "לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וגו'". וקודם לכן שם בפסוק כא נאמר "לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה". ובירושלמי מגילה פ"א ה"ה אמרו "מה עשו מרדכי ואסתר, כתבו אגרת ושלחו לרבותינו, שכן אמרו להם מקבלין אתם עליכם שני ימים הללו בכל שנה", ושם לבסוף חכמים קבלו את דבריהם. הרי שימי הפורים של י"ד וט"ו אדר הם תקנות של מרדכי ואסתר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:13)

(13) וזה לא יתכן. וקצ"ב, מה ראיה יש ממרדכי ואסתר יותר משאר דברי חכמים. ואם המתלוננים סוברים שתקנות חכמים הן עבירה על "לא תוסיפו", א"כ הוא הדין לימי הפורים של מרדכי ואסתר, ומאי אולמא מרדכי ואסתר משאר חכמים. זאת ועוד, כי הנה הרמב"ן [דברים ד, ב] הביא את הירושלמי [מגילה פ"א ה"ה] שהוקשה לחכמים, ונצטערו בדבר, להוסיף את מצות פורים, וכלשונו: "הרי שהיתה מצוה הזו [של הוספת פורים] אסורה להם, אם כן היא בכלל 'לא תוסיף עליו'... ומה שתקנו חכמים משום גדר כגון שניות לעריות... זו היא מצוה מן התורה". וכתב על כך הפחד יצחק חנוכה מאמר טז [אות ד]: "והקושי בדברי חכמים אלו גדול הוא מאוד. דמאי שנא מכל מצות דרבנן שאין בה משום סייג, שלא מצינו שנצטערו בהן מחשש הוספה על דברי תורה". ושם הולך לבאר שחמורה הוספת מועד משאר הוספות ותקנות של חכמים. וא"כ קביעת ימי הפורים חמורה יותר משאר קביעות של חכמים. ואילו כאן מתבאר להיפך; קביעת מרדכי ואסתר מובנת יותר משאר קביעות, וילמדו שאר ההוספות מהוספת ימי הפורים. **והנראה בזה,** שהנה תלונה זו מכוונת היא כנגד דברי חכמים, שדבריהם הם התורה שבע"פ. אך מתלוננים אלו מעולם לא התרעמו על התורה שבכתב. ובמיוחד שדברים אלו נכונים כלפי אותם מתלוננים מאנשי אומות העולם [שכלפיהם בעיקר נכתב הספר באר הגולה, וכמבואר במבוא], המכירים באמיתות התורה שבכתב, וכמבואר בנצח ישראל פי"א [רצג.], שהאומות מודות בתורה שבכתב [ושם הערה 157], ובתפארת ישראל פס"ט [תתרעז.] ושם הערה 10. ולכך הענין מתחלק בהתאם; כלפי המתלוננים, ניתן להוכיח ביתר קלות מהוספת פורים לשאר הוספות חכמים, כי העדיפות של פורים היא בכך שהיא משתייכת לתורה שבכתב. אך לאמיתו של דבר, קביעת פורים קשה יותר מאשר שאר הוספות חכמים, כי יש בה הוספה של מועד, וכמבואר בפחד יצחק שהובא למעלה. וראה להלן בבאר השני הערות 232, 451, 469, 667, ובבאר השלישי הערה 166, ובבאר הרביעי הערות 480, 615, 714, 887, 1149, ובבאר החמישי הערות 45, 416, ובבאר השביעי הערה 372.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:14)

(14) כמו בויקרא כו, יד "ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה". וכן הוא בדברים ח, א, שם יא, ח, שם פסוק כב, שם טו, ה, ועוד. וכן כתב בגו"א דברים פ"ד אות א, בביאור דברי רש"י שם [דברים ד, ב] שפירש "לא תוסיפו" - "כגון חמש פרשיות בתפילין, חמשת מינין בלולב, וחמש ציציות, וכן לא תגרעו". וכתב על כך בגו"א שם: "כלומר, שאין לפרש כמו שהוסיפו חכמים שניות לעריות, שבות לשבת, וכל איסור דרבנן, דאם כן 'לא תגרעו' גם כן שלא יפחות מצוה אחת שלא יקיים אותה, דזה לא יתכן, דלא נקרא 'תגרעו' אלא נקרא זה שאינו מקיים המצוה, ודבר זה הזהיר עליו פעמים הרבה לקיים המצות כולם, ולמה לי 'לא תגרעו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:15)

(15) ועוד אודות "גרעון", ראה דבריו בגו"א שמות פכ"א אות לה. והטורי אבן לר"ה בסוף המסכת [אבני מלואים לדף כח.] כתב בזה"ל: "אינו עובר בבל תגרע אלא דאם גרע אפילו הכי כשר בדיעבד, ולא בטל מצוותו. כגון מתן ד', דקיי"ל ראש פרק ד' דזבחים [לו:] כל הניתנין על מזבח החיצון שאם נותנן מתנה אחת כיפר. אבל היכי דמגרע ביטל המצוה לגמרי, ופסול אפילו בדיעבד, כגון דקיי"ל ד' פרשיות שבתפילין מעכבין זה את זה [מנחות כח.]... ואם חיסר אחד מהן, אף הג' שעשה אינו כלום, ואין כאן מצות תפילין... אינו עובר על בל תגרע. דאין לשון 'גרעון' נופל אלא היכא שעשה מצוה, אלא שלא עשה בשלימותה ובמילואה, וחיסר קצת מטכסיסי המצוה. אבל הכא שהגרעון פוסלה ומבטלה לגמרי, אין שייך כאן לשון 'גרעון', והוי ליה כאילו לא הניח תפילין כלל... ואין להם שייכות כלל ללאו דבל תגרע. והיינו דלא מצינו בכולה גמרא שעובר על בל תגרע אלא בהך דמתן ד' לחוד [ר"ה כח:]".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:16)

(16) שנאמר [דברים כב, יב] "גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה", ודרשו חכמים [מנחות מג:] "'ארבע' ולא שלש" ["דטלית בעלת ג' פטורה" (רש"י שם)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:17)

(17) תמוה, מה דוחקיה להעמיד בציור כזה, ולא בציור שיש לו בגד של ארבע כנפות, אך הטיל רק בשלש מהן ציציות. אמנם זה לא קשה, כי אמרו במשנה [מנחות כח.] "ד' ציציות מעכבות זו את זו, שארבעתן מצוה אחת". ולכך לא נקט בציור של ארבע כנפות והטיל ציציות בשלש מהן, שאז לא קיים את המצוה כלל, ואין בזה "לא תגרע", וכמו שביאר הטורי אבן [הובא בהערה 15]. אך עדיין תמוה, מהי המצוה שיש בבגד של שלש כנפות, והרי גם בזה לא קיים מצות ציצית כלל [שו"ע אור"ח סימן י ס"א, וראה הערה קודמת]. ומהו ההבדל בין הציור של בגד בעל ארבע כנפות אך הטיל רק בשלש מהן ציציות [שאותו ציור לא נקט, כי אין בזה קיום מצוה כלל], לבין הציור של שלש כנפות והטיל בשלשתן ציציות. ועוד יש לדייק בדבריו, שכתב כאן "ולא יאמר **אף כי המצוה היא לעשות ד' ציצית על ד' כנפות,** אם יש בגד שיש לו ג' כנפות יעשה ג' ציצית על ג' כנפות שלו". ומדוע הקדים לומר שאדם זה מודה שהמצוה מעיקרא היא בד' ציצית על ד' כנפות, שמא דעתו של הגורע היא שהמצוה מעיקרא היא בג' כנפות, ומה מהותה של הודאה זו כאן. ונראה ליישב זאת על פי דבריו של המהר"ץ חיות בתורת הנביאים מאמר בל תוסיף [כרך א, עמוד פח, בהוצאת כתבי המהר"ץ חיות] שכתב בזה"ל: "אם יחיד עושה התוספת בלא שום כונה נפסדת... בודאי ליכא כאן שום איסור. מה שאין כן אם היחיד מוסיף מפני מחשבת פיגול שעולה על רוחו שהקב"ה רוצה בתוספת הללו... הנה משפט האיש הזה ודתו כמשפט החכם שמתנגד בהוראתו להוסיף במצות התורה. לכן כאשר תדקדק לשון הברייתא דספרי [דברים יג, א, והובא בר"ה כח:] תראה אמתת הדבר כי רק על ידי הכונה הנפסדה יש כאן בל תוסיף. וז"ל הברייתא 'לא יאמר הכהן הואיל ונתנה לי התורה רשות לברך, אוסיף ברכה משלי'. ולמה לא אמרה הברייתא סתם 'מנין שלא יוסיף הכהן ברכה בברכת כהנים'. אלא ודאי דאם יחיד מוסיף בלא כונה אין כאן בל תוסיף כלל... אבל כיון שהכהן אומר הואיל ונתנה לי התורה רשות לברך אוסיף ברכה, ומדמה בלבו דמצות התורה הוא שיברך הכהן בכל נוסח שירצה, ובכה"ג שוב מחשבתו הנפסדה ניכרת מתוך מעשיו", עכ"ל. ולכך בהכרח שאיירי כאן שכוונתו לגרוע מדברי תורה. אך אם חושב שהמצוה מתחילתה נאמרה באופן של ג' כנפות, א"כ אין הוא מתכוון לגרע מהמצוה, אלא שטועה בפירוש המצוה, ובכזה ציור אינו עובר על בל תגרע. ועד כאן בנוגע לשאלתנו השניה. והמשך דבריו של המהר"ץ חיות שם יישב גם את שאלתנו הראשונה, שז"ל: "ומפני זה נתיישב מאוד סוגית הש"ס [מנחות מ:] הטיל למוטלת כשרה ["שהיה בה ד' ציצית, והטיל לה ד' אחרים, כשרה בהני בתראי, ואע"ג דהדר פסקינהו לקמאי. והא הכא דשלא לצורך עבדינהו בשעת העשייה, ומכשרא בהו" (רש"י שם)]. ומקשה הש"ס הרי הוא תעשה ולא מן העשוי. וקאמר רבא השתא גברא בבל תוסיף קאי, מעשה לא הוי ["להכי מכשרא בבתראי דקאי בבל תוסיף כי עבדינהו, ולא הוו מעשה כיון דעובר על דברי תורה, לא מיקרי מעשה, הלכך כי פסיק לקמאי היא הויא עשייתן דבתראי" (רש"י שם)]... והקשו האחרונים [קרן אורה שם] דאיך שייך בל תוסיף, דהרי פשטות הש"ס משמע דאינו לובש הבגד, רק שהוא מוטל בקופסא... מה איסור עושה כאן בבגד אשר אינו לובש... ודחקו [קרן אורה שם] דסוגיא זו אזלא שלא כהלכתא וס"ל דכלי קופסא חייב בציצית [מנחות מא.]. אבל לפי הנ"ל ניחא, דהנה... אם מכוין להוסיף אזי הכונה הנפסדה היא עיקר האיסור, ואין חילוק בין אם עושה הציצית על הטלית שלובש, או שמונח בקופסא, בשתיהן כשמדמה בדעתו דהתורה ציותה להוסיף, ומצות התורה מסורים ביד בני אדם לשנותם ולחסר ולהוסיף בכל עת, אזי זאת היא האיסור בכל מקום... ולכך בהטיל למוטלת, דלא מיירי רק מעשיות היחיד, ואם נתכון להוסיף היה כמו הכחשה בנצחות התורה. אבל בלא כונה ליכא כאן בל תוסיף כלל, דלא נאמר על עשיות היחיד בלא כונה". ולכך אף שאין מצוה בבגד של ג' כנפות, מ"מ עובר על בל תגרע, כפי שעובר על בל תוסיף בציצית הנמצאת בכלי קופסא. אמנם עכ"ז, אם מטיל שלש ציציות בבגד של ארבע כנפות, אינו עובר בבל תגרע, כי אז מבטל המצוה המוטלת עליו, ומוזהר ועומד מחמת הפסוק "ואם לא תשמעו ולא תעשו". מה שאין כן בבגד של ג' כנפות, שאינו מחוייב כלל מהתורה, ולכך הואיל ואינו נכלל בפסוק "ואם לא תשמעו ולא תעשו", הרי הוא נכלל בגדר של בל תגרע. **והנה הרשב"א** בר"ה טז: כתב שאם תיקנו חכמים לצורך סייג לבטל איזו מצוה, כגון יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת, שאע"פ שמן התורה חייבים לתקוע בשופר, חכמים גזרו שלא לתקוע [ר"ה כט:], אין בזה משום בל תגרע, כי יש מצוה מן התורה לשמוע לחכמים. והטורי אבן שם הוכיח מכך שדעת הרשב"א היא שאדם המבטל פעם אחת איזו מצות עשה ולא קיימה, הרי מלבד ביטול המצוה עובר גם בבל תגרע. והטורי אבן שם חלק עליו וסבר שאין איסור בל תגרע אלא כשמקיים את המצוה וגורע ממנה, אבל אם מבטלה לגמרי ואינו מקיימה כלל, אין בידו אלא עבירת ביטול המצוה בלבד, אבל לא איסור בל תגרע. וכן חזר וכתב בעל הטורי אבן בסוף מסכת ר"ה באבני מלואים דף כח. ודעת המהר"ל היא כדעת הטורי אבן. וראה עוד בשו"ת בית הלוי ח"א סימן מב ובקהלות יעקב ר"ה סימן טז שהאריכו לבאר את דעת הרשב"א. ובשערי תשובה לרבינו יונה, שער שלישי אות יא כתב: "עונש בטול מצות עשה... יש על כל מצות עשה אזהרת לאו כוללת, שנאמר [דברים יג, א] 'לא תוסף עליו ולא תגרע'". וזהו כרשב"א [לפי הבנת הטו"א]. ובאדרת אליהו לגר"א בדברים יג, א, כתב שלכך נאמרו שני פסוקים בתורה על איסור בל תגרע; "ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים וגו' ולא תגרעו ממנו" [דברים ד, א-ב], והפסוק השני "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם היום וגו' ולא תגרע ממנו" [דברים יג, א]. שהפסוק הראשון הוא ציווי שלא לגרוע מתרי"ג מצוות, ואילו הפסוק השני הוא ציווי שלא לגרוע באותה מצוה עצמה. וכל זה דלא כמהר"ל. ואכן בגו"א דברים פי"ג אות א ביאר באופן אחר את כפילות הציווים של בל תוסיף ובל תגרע. וראה הערה 31.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:18)

(18) דינים אלו מבוארים בר"ה כח:, ובעירובין צו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:19)

(19) כגון בחוץ לארץ שיושבים בשמיני עצרת בסוכה משום ספיקא דיומא, ובכך אינם עוברים על בל תוסיף, לפי שלא בזמנה בלי כוונה למצוה אינה תוספת, ומכיוון שיושבים בסוכה משום ספק שביעי, הרי אם באמת שמיני הוא, אין מתכוונים למצות סוכה [רש"י עירובין צו. ד"ה ועוד הישן]. ומטעם זה תוקעים בשופר ביום שני של ר"ה, ומברכים על אכילת מצה בחו"ל בליל שני של פסח, שכיון שאין עושים כן אלא משום ספק, אין כאן משום בל תוסיף [שלטי גבורים ר"ה פ"ד בשם ריא"ז].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:20)

(20) כמבואר בתורה שפסח הוא שבעת ימים [ויקרא כג, ו], וכן סוכות [שם פסוק מב]. ובגו"א דברים פ"ד אות א כתב: "לא יוסיפו על המצוה עצמה, לעשות ה' ציצית, או ה' בתים בתפילין. דאע"ג שלא כיון להוסיף, אפילו הכי כיון שד' ציצית הם מצוה, אם יעשה ה' ציצית הוא מוסיף עליהן... אבל אם ישן בסוכה אחר שעברו ימי סוכות, אין זה הוספה, כיון שכבר עברו ימי החג, והוא לא מכוין להוספה. אבל אם מכוין להוספה אפילו יושב באמצע החורף בסוכה לשם מצוה, עובר משום בל תוסיף, שכיוון להוסיף". ודינים אלו מבוארים בר"ה כח:, וכפי שאמר שם רבא "לעבור [על בל תוסיף] בזמנו לא בעי כוונה, שלא בזמנו בעי כוונה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:21)

(21) רמב"ם הלכות תפילין פ"א ה"א: "ארבע פרשיות אלו, שהן 'קדש לי' [שמות יג, א-י], 'והיה כי יביאך ה" [שם פסוקים יא-טז] שבספר ואלה שמות, ו'שמע' [דברים ו, ד-ט], 'והיה אם שמוע' [דברים יא, יג-כא], הן שנכתבות בפני עצמן ומחפין אותן בעור, ונקראים תפילין, ומניחין אותן על הראש וקושרין אותן על היד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:22)

(22) רמב"ם הלכות מזוזה פ"ה ה"א: "כיצד כותבין את המזוזה, כותבין שתי פרשיות, 'שמע' [דברים ו, ד-ט], 'והיה אם שמוע' [דברים יא, יג-כא] על דף אחד ביריעה אחת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:23)

(23) כפי שכתב רש"י [דברים ד, ב]: "לא תוסיפו - כגון חמש פרשיות בתפילין, חמשת מינין בלולב, וחמש ציציות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:24)

(24) תמוה, מדוע צייר ציור דחוק כ"כ [שהניח ארבע פרשיות בתוך שלשה בתים], ולא בפשטות שהניח שלש פרשיות בלבד. וכשם שבבל תוסיף נקט בציור של חמש פרשיות, כך בבל תגרע היה לו לנקוט בציור של שלש פרשיות. אלא שכבר נתבאר למעלה [הערות 15, 17] שכאשר מבטל מ"ע בידים, אין הוא עובר על בל תגרע, אלא עובר על "ואם לא תשמעו ולא תעשו". והואיל וארבע פרשיות של תפילין מעכבות זו את זו [מנחות כח.], לכך אם איירי בהניח שלש פרשיות, אזי אינו עובר על בל תגרע, כי ביטל מ"ע של תפילין, וכמו שנתבאר. אך כאשר הניח כל ארבע הפרשיות, רק שהניחם בשלשה בתים, בזה קיים מצות תפילין, אך עבר על בל תגרע, וכמו שאם נתן ד' מתנות במתנה אחת. ודייק בלשונו הזהב ותראה שלכך כוונתו. אך מ"מ יוצא מזה חידוש נשגב, שרק ארבע הפרשיות מעכבות זו את זו, ואין ארבעת הבתים מעכבים זה את זה.	**ונראה לבאר** טעמו של חילוק זה, שהנה הדין של ארבעה בתים בתש"ר אינו נלמד מהלכה למשה מסיני [וכדמוכח מהרמב"ם בהלכות תפילין ר"פ שלישי, שהביא שם את שמונה ההלכות שנאמרו למשה מסיני בתפילין, ולא מנה בתוכן דין ארבעה בתים.] ומקור דין זה הוא מקרא שנאמר [דברים ו, ח] "והיו **לטוטפות** בין עיניך", ודרשו חכמים [סנהדרין ד:] "טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים". והנה יש לברר האם לימוד זה נאמר על פרשיות התפילין, או על הבתים של תפילין. ורש"י בחומש [דברים ו, ח] כתב: "ועל שם מנין **פרשיותיהם** נקראו 'טוטפות'". אמנם בזבחים לז: כתב: "לטוטפות, דילפינן מינה ארבע בתים לתפילין". וכן כתב בסנהדרין ד: "כתיב 'לטוטפות' מלא, הרי כאן ד' בתים לתפילין של ראש". ובסנהדרין פח: הוזכרה דרשת "לטוטפות", ושם איירי להדיא לגבי בתים. וכן בגו"א שמות פי"ט אות כ כתב: "ילפינן ארבע בתים מדברי תורה 'טט' בכתפי שתים, 'פת' באפריקי שתים". ונראה שעיקר הקרא קאי על הפרשיות ["והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם וגו' וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך", הרי המדובר הוא בתוכן הדברים, שהדברים אשר נשנים לבנים יהיו על היד ועל הראש], רק הואיל ויש דין של ארבע פרשיות, ממילא ילפינן מכך שיהיו ארבעה בתים, שכל פרשה ופרשה תהיה בבית שלה. וכן מבואר בדברי רש"י מנחות ריש לד: "לטוטפות... הרי כאן ד', מכאן שכותב ד' פרשיות בד' בתים". והנה המקור שהפרשיות של תפילין מעכבות להדדי הוא מכך ש"בתפילין כתיב הויה, 'והיו לטוטפות'" [רש"י מנחות כח.]. והרי תיבת "והיו" מוסבת על תיבת "לטוטפות". והואיל ונתבאר לנו שעיקרה של תיבה זו איירי בפרשיות [והבתים נלמדים מהפרשיות], לכך ניתן לומר שהעיכוב להדדי נאמר רק על הפרשיות, ולא על הבתים. אמנם לא מצאתי מקור לחילוק זה שבין הפרשיות לבין הבתים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:25)

(25) בא לבאר, שאם "לא תגרע" אינו עוסק במי שביטל המצוה, אלא עוסק במי שהפחית מן המצוה, אך מ"מ קיימה, מדוע יש על כך איסור מיוחד, וכי חמור הדבר יותר ממי שמבטל לגמרי את המצוה, שהמבטל אינו עובר איסור זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:26)

(26) סברה זו הוזכרה בגמרא [ר"ה כח:] בקשר לניתנין בארבע מתנות שנתערבו בניתנין במתן אחת, שרבי יהושע סובר ינתנו במתן אחת, ולא במתן ד', משום "כשלא נתת [ארבע מתנות] עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך, כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך". ועוד אודות שעבירה על לא תעשה חמורה מעבירת עשה, ראה דבריו בנתיב התשובה פ"ג [ד"ה אבל כאשר], שכתב: "כי הפרש יש בין עשה ולא תעשה; כי העובר העשה לא עשה מעשה, וכיון שלא עשה מעשה, רק שלא עשה הגזירה והמצוה שהיה לו לעשות, לא יאמר בזה רק שחסר לו המצוה והמעלה שהיה לו לקנות... אבל מי שעושה מעשה חטא, נתרחק ממדריגתו הראשונה שהיה לו כבר. ויש בו פחיתות וטומאה בעצמו על ידי חטא, מה שאין כך כאשר הוא עובר מצות עשה. ולפיכך יאמר שיש בו טומאת החטא". והרמב"ן שמות כ, ח, כתב: "ומפני זה יהיה העונש במצות לא תעשה גדול, ועושין בו דין, כגון מלקות ומיתה, ואין עושין בו דין במצות עשה כלל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:27)

(27) בעל שלש כנפות, וכמבואר בהערה 17.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:28)

(28) בבגד בעל ארבע כנפות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:29)

(29) מנחות מד. "כל שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:30)

(30) "הכתוב אצלו" [לשונו למעלה בד"ה ואין ספק], שאף כאן תפרש שלא יוסיף על חלקי המצוה, אך לא איירי בהוספה חדשה לכשעצמה. ואם היינו מעמידים איסור "בל תוסיף" בגדר שונה מאיסור "בל תגרע" היינו בכך מחלקים את הפסוק לגדרים שונים, ועל כך קיימת התמיה שב"סכינא חריפא מפסקא קראי" [ב"ב קיא:, וראה להלן בבאר השלישי הערה 31]. ובגבורות ה' פנ"ז [רנד.] כתב: "שכל תוספת וכל גרעון שוה הוא... כי התוספת והמגרעת שניהם כאחד שוים". אמנם הרמב"ן [דברים ד, ב] כתב לגבי בל תוסיף: "ולפי דעתי אפילו בדא לעשות מצוה בפני עצמה, כגון שעשה חג בחודש שבדא מלבו כירבעם [מ"א יב, לג], עובר בלאו". וזה דלא כדברי המהר"ל כאן. ועיין באגרות משה אור"ח ח"א סימן יד, שהאריך להוכיח שדעת הרמב"ן היא דעת יחידאה, כנגד הרבה מהראשונים. ובספר העקרים ח"ג פי"ד פירש גם כשיטת המהר"ל. וראה בתורת הנביאים למהר"ץ חיות מאמר בל תוסיף, שהביא בזה אריכות דברים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:31)

(31) בספרי לדברים יג, א [והובא ברש"י שם] ביארו "מנין שאין מוסיפין לא על הלולב ולא על הציצית, תלמוד לומר 'לא תוסף עליו'. ומנין שאין פוחתים מהם, תלמוד לומר 'ולא תגרע ממנו'". הרי שביארו שהפסוק עוסק בהוספה במצוה עצמה, ולא בהוספה חדשה לכשעצמה, וכמהר"ל. **ועד כה** יישב את החלק הראשון של התלונה "כי הוסיפו חכמים על התורה... כי בתורה כתיב 'לא תוסיפו'" [לשונו בתחילת הבאר]. ומעתה יעסוק בהרחבה בשאלה השניה "גם יש כאן שתי תורות... ואין כאן תורה אחת כמו שראוי" [שם], ויבאר שהכל מתמזג לתורה אחת. **ועדיין צ"ב**, כי כאן מדגיש שאין בתקנות דרבנן משום בל תוסיף, כי בל תוסיף נאמר רק בהוספה בפרטי המצוה, ולא בהוספה חדשה בפני עצמה. ואילו בגו"א דברים פ"ד אות א ביאר שאין במצות דרבנן משום בל תוסיף כיון שאין הן שוות לתורה, וכלשונו שם: "כל מצות דרבנן אינם הוספה על התורה, דלא הוי 'לא תוסיפו' רק כאשר מוסיף על התורה להיות שוה עם התורה, אבל לעשות גדרים וסייגים אין זה תוספת, שלא ישוו עמהם". וכן כתב הרמב"ם בהלכות ממרים פ"ב ה"ט שאין במצות דרבנן משום בל תוסיף כיון שאין אומרים עליהם שהוא אסור מהתורה, אלא שהוא סייג לתורה. וכן הוא ברמב"ן דברים ד, ב, וז"ל: "ומה שתקנו חכמים משום גדר כגון שניות לעריות וכיוצא בהן, זו היא מצוה מן התורה, ובלבד שידע שהם משום הגדר הזה, ואינן מפי הקב"ה בתורה". ולכאורה הם שני טעמים שונים. והנפק"מ תהיה בציור שמוסיף פרשה חמישית לתפילין, אך מודיע לכל שאין פרשה זו שוה לקודמותיה. שלפי דבריו כאן יעבור על בל תוסיף, כי הוסיף בפרטי המצוה. אך לפי דבריו בגו"א לא יעבור, כי לא השוה בין התוספת לעיקר. ויש לעיין בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:32)

(32) פירוש - תקנות דרבנן מסווגות לארבעה סוגים. וראה הערה 7.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:33)

(33) כגון מה שאמרו במשנה בסנהדרין פח: לגבי דינו של זקן ממרא "חומר בדברי סופרים מבדברי תורה; האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור ["דאין זה הוראה, דזיל קרי ביה רב הוא" (רש"י שם)]. חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים, חייב". הרי איירי בביאור מצות תפילין. וראה ההערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:34)

(34) כן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות לכלים פי"ז סוף משנה יב, וכלשונו: "כל מה שלא התבאר בלשון התורה יקרא מדברי סופרים, ואע"פ שהדברים הן הלכה למשה מסיני". ובהלכות אישות פ"א ה"ב כתב שקידושי כסף הם "מדברי סופרים". וכתב שם הכסף משנה: "קשה, היאך כתב שהכסף מדברי סופרים, שהרי למדו קידושי כסף קיחה קיחה משדה עפרון [קידושין ד:], וכל דבר הנלמד באחת מי"ג מדות הוי דבר תורה". ותירץ שם: "דדברי סופרים קרא לדבר שהוא דאורייתא, אלא שאינו מפורש בתורה, וקרינן ליה 'דברי סופרים', כלומר דבר שאילו לא שקבלו סופרים פירושו, לא היינו מבינים אותו כך". ושם הכס"מ הוסיף ראיה לכך, וכלשונו: "ודע שאני מצאתי סעד לדברי רבינו, מדתנן בפרק הנחנקין [סנהדרין פח:] 'חומר בדברי סופרים מד"ת, האומר אין תפילין כדי לעבור על ד"ת פטור. חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב'. ובגמרא [שם] אמר רבי אלעזר אמר רבי אושיעא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס.... הרי דלארבע טוטפות קרי 'דברי סופרים', אע"פ שהם דאורייתא, שהרי זקן ממרא אם הורה לעשות חמש טוטפות ממיתין אותו, והא פשיטא דאין ממיתין אותו אלא אם כן הורה לעשות הפך הדבר שהוא מדאורייתא, ואם כן ע"כ דדברי סופרים קרא לדבר שהוא דאורייתא". וראיה זו הביא המהר"ל בתפארת ישראל פכ"ז, ודבריו יובאו בהערה הבאה. וכן הוא בחידושי הר"ן לסנהדרין פח:


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:35)

(35) לשונו בתפארת ישראל פכ"ז [תז:]: "אבל פירוש זה, דודאי כל מה שהוציאו חכמים מן הכתוב על ידי דרשה שלהם, נקרא הכל דברי חכמים ודעתם, אף שהוא נרמז בתורה, והוא מן התורה, מכל מקום הם הוציאו הפירוש מחכמתם ודעתם... כי שאר דברים שהוציאו חכמים מן הכתובים נקראו 'דברי חכמים', ולא שהם מדרבנן, רק שהם דברי תורה כמו שאר דברים, אבל נקראו בשם 'סופרים'. כדמוכח מתניתין דפרק הנחנקין [סנהדרין פח:], דתנן חומר בדברי סופרים מדברי תורה. ושם הוא מדבר במצות התורה, רק שנקרא 'דברי סופרים' לפי שהוציאו חכמים מדעתם דברים אלו... כמו שהוא כל דברי חכמים שאינם אלא פירוש". וכן כתב בגו"א שמות פי"ט ריש אות כ.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:36)

(36) שלהי הבאר השני [ד"ה בפרק הנחנקין], וז"ל: "המצוה כתוב בתורה, ופירושה של מצוה היא מדברי סופרים, כמו שהרבה מצות נאמרו פירושם מדברי סופרים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:37)

(37) כגון בחגיגה ד. אמרו שקטן שהגיע לחינוך חייב בראיה, ודרשו כן מהפסוק [שמות כג, יז] "יראה כל זכורך", ואין חיובו אלא מדרבנן, משום מצות חינוך, והדרשה היא אסמכתא. וכן גזרו על כמה קרובות להיות אסורות כעריות, והסמיכו לפסוקים בתורת אסמכתא [יבמות כא.]. וכן אמרו [ברכות מא:] לגבי שיעורים [כזית, כביצה, וכו'] שנלמדו מהפסוק [דברים ח, ח] "ארץ חטה ושעורה וגפן תאנה וגו'", וביארה שם הגמרא ששיעורים אלו הם "מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא", וכאלה הרבה. וכן יביא דוגמאות מספר בסמוך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:38)

(38) כן ביאר הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות, וז"ל: "אין לשיעורין עיקר להוציא אותם ממנו בדרך סברא, ואין להם רמז בכל התורה, אבל נסמכה זאת המצוה לזה הפסוק [ראה הערה קודמת], לסימן, כדי שיהא נודע ונזכר, ואינו מענין הכתוב. וזה ענין מה שאמרו 'קרא אסמכתא בעלמא' בכ"מ שיזכרוהו". וכן כתב במורה נבוכים ח"ג סוף פרק מג. וכן הוא בכוזרי מאמר ג אות עג, ובקרית ספר להמבי"ט בהקדמה פ"א. ועיין תוספות מנחות צב: ד"ה גירסא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:39)

(39) יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. וכגון בגו"א בראשית פכ"ח אות יז [ד"ה עוד] כתב: "עוד דע אתה אם תחפש דברי חכמים כמטמוניות, אז תמצא אוצר כלי חמדה אשר אצרו במטמוניהם, ואיש הפתי חושב אך דברי דרשה הם, לא אמרו כך אלא להרחבת הלשון, ואתה לא תחשוב כן, רק כי כל דבר מדבריהם שורש התורה". וראה שם הערה 101, שנתקבצו שם מקבילות ליסוד זה. ובנתיב הענוה פ"ג [ב, ט:] כתב: "האדם כאשר יראה מה שדרש כאן רב אשי מן 'לשאת ולספחת' [ויקרא יד, נו], אשר הכתוב מדבר מן הנגעים ודרש זה על גסות רוח, יחשוב שאין דבר זה רק מליצה בלבד, ואינו כך, רק הוא דבר חכמה מאוד". ובסוף ספר גבורות ה' [שלג.] כתב על דרשת חכמים: "ואין דבר זה דברי מליצה, רק דברי אמת". ובגבורות ה' פנ"ג [רלג:] כתב: "יש שאמרו שכל דברי חכמים הם אסמכתא ודרש ומליצת לשון. והם לא ידעו ולא יבינו בדרכי התורה כלל ובמדרשי חכמים". וראה להלן הערה 266, ובבאר השלישי הערה 14.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:40)

(40) לשונו בגו"א שמות פי"ט אות כ [ד"ה ואל]: "ואל תטעה לומר כי בכל מקום שאמרו ז"ל אסמכתא, הוא שמשה רבינו כאשר כתב התורה לא כתב אותו בשביל אותה אסמכתא, רק הם ז"ל אסמכוה אותה מדעתם. אומר אני האומר כן טועה בדברי חכמים, שאם כן יהיה דברי חכמים רק עמל ויגיעה ואין בו ממש. שלפעמים מוציאים דבר מן המקרא על ידי למוד דרשות, ולא יהיה זה רק ליפות הדברים, או לגנוב דעת הבריות, כאילו הוא דרשה מן התורה. ולא נאה זהו לחכם, שהרי אין להם שום חלק ונחלה בתורה, אלא הם ז"ל אסמכוה אותם מדעתם אקרא". והריטב"א בר"ה טז. כתב: "לא כדברי המפרשים האסמכתות שהוא כדרך סימן שנתנו חכמים, ולא שכונת התורה לכך, חס ושלום, ישתקע הדבר ולא יאמר, שזו מינות היא". וכן מוכח מהריטב"א מכות יג. ד"ה גרושה וחלוצה, ששיטתו היא שאסמכתא היא מעין דאורייתא, וחזקה יותר מסתם דרבנן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:41)

(41) לשונו בגו"א שמות פי"ט אות כ [סד"ה ואל]: "אבל כך פירושו, שיש לדבריהם אסמכתא, שדבריהם נסמכים אקרא, ונקרא זה 'אסמכתא'. כלומר שאין זה גוף המקרא, אלא שנסמך דבריהם על דברי תורה, ומחובר אל דברי התורה. ולעולם בתורה יש להם חלק, והיינו אסמכתא גופיה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:42)

(42) פירוש - יבאר כאן מספר דוגמאות, ומכך ניתן להסיק לכלל הענין של אסמכתא. ובח"א ליבמות כא: [א, קל.], בביאור דברי הגמרא שם שהשניות נאסרו מדרבנן, והמקרא שדרשו שם אינו אלא אסמכתא בעלמא, כתב: "אל תאמר כלל שהוא אסמכתא, ולא כונה התורה על זה כלל, דא"כ מאי רבותא דשניות מן שאר דבר שאמרו. אבל כך פירושו, שאין הדבר הזה כמו שאר דברי תורה. רק שאר דברי תורה גוף התורה, ודבר הזה יש לו סמך לתורה, ואינם כמו התורה עצמה, אבל שניהם הם מן הש"י. כמו שנברא הפרי והשומר שלו ג"כ, ואין השומר כמו הפרי. כך דברי התורה הם הפרי, ודברי רבנן שיש להם אסמכתא כמו גדר ושומר התורה". וענין זה יתבאר כאן בהרחבה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:43)

(43) "הא שטף במים את ידיו טהור מנגיעתו בזב, בתמיה" [רש"י שם]. כי אותו אדם שנגע בזב טעון טבילה לטהרתו, ולא די לו בשטיפת ידים לטהרתו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:44)

(44) "אלא הכי קאמר, הנוגע בזב ומי שאינו שוטף את ידיו שניהם טמאין, ואסמכתא בעלמא היא" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:45)

(45) "אסור מדרבנן" - הוא משום תקנה של דרבנן. ובחולין קו. אמרו "נטילת ידים לחולין מפני סרך תרומה, ועוד משום מצוה. מאי מצוה, אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים ["שתקנוה" (רש"י שם)]". וראה עירובין כא:


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:46)

(46) כי הפסוק נקט בידים יותר מאשר בשאר אברים, וכמו שמבאר. הרי שהמלמד דיני טומאה הם הידים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:47)

(47) בנתיב העבודה פט"ז [א, קכו.] האריך לבאר ענין זה, וכתב בתוך דבריו: "כי מה שבית הסתרים אינו מטמא הוא דבר חכמה, כי אין הטומאה שולטת רק בחוץ, לא בנסתר, ובנסתר הכל טהרה, אבל בחוץ שם הטומאה, כאשר ידוע לנבונים". ובגבורות ה' פכ"ז [קיא:] כתב: "ומה שאמר כאשר נעשית היד [של משה] מצורעת 'ויוציאה והנה מצורעת כשלג' [שמות ד, ו], וכאשר חזרה להתרפאות נאמר [שם פסוק ז] 'ויוציאה מחיקו' [שמשמע שכבר בחיקו נתרפאה ידו], נראה כי הצרעת מאחר שהיא טומאה אין זה רק בגלוי, כי מקום בית הסתרים אינו טמא, וגם שם אין טומאה באה, לכך כתיב 'ויוציאה והנה מצורעת'... ודבר מופלג בחכמה, כי הטומאה לא באה רק מכחות חצונות, לא פנימות. אבל בטהרה כתיב 'ויוציאה מחיקו', שמחיקו נתרפא... כי הטהרה באה ממקום עליון נסתר, ולפיכך תוך חיקו באה הטהרה. ואילו הטומאה באה מכח חיצון, ולפיכך כאשר נגלה באה הטומאה". ובנצח ישראל פנ"ח [תתצז:] כתב: "כחות טומאה נבדלים מן השם יתברך, כי הם כחות חיצונות". וכן כתב בנתיב העבודה פ"ב [א, פא:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:48)

(48) לשונו בנתיב העבודה פט"ז [א, קכו.]: "אבל בודאי נדרש עיקר זה המצוה מן הכתוב, כי אף על גב דעיקר קרא אתי לדרוש 'מה ידיו מאבראי, אף כל מאבראי', מכל מקום יש ללמוד מזה נטילת ידים. כי יש לדקדק, וכי רגליו של אדם, או גופו, או ראשו, אינו מאבראי, ולמה כתיב 'וידיו לא שטף במים'. אבל ביאור דבר זה... מפני כי הידים הם עוד חיצוניות יותר מכל הגוף, לפי שהידים מתפשטין לחוץ ביותר מכל האברים. ולכך הצריך הכתוב לידים ורגלים טהרה במקדש [שמות ל, יט]; הידים מכח התפשטות שלהם לחוץ, ושולטת בהם הטומאה. וזה אמרם [שבת יד.] מפני שהידים עסקניות הם. כלומר מפני כי התפשטות הידים בכל מקום בחוץ, ולפיכך יש עליהם משפט טומאה. והרגלים צריכים קדוש, מפני פחיתות שלהם שייך טומאה בהם ג"כ, כאילו הם ג"כ יוצאים מן האדם. ולכך אלו שניהם בפרט צריכים טהרה. וקאמר רבי אלעזר שאם לא היה דבר זה, כי יש טומאה בידים מה שאין נמצא בשאר איברים, למה כתב 'וידיו לא שטף'. אלא שהידים יותר ויותר יש בהם טומאה, שאף במקום שאין שאר אברים צריכים טהרה, כגון לנטילת ידים, צריכים הידים טהרה, וזהו טעם נטילת ידים... וכל זה מפני שהידים נכנסים לטומאה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:49)

(49) אודות יסודו שהמסוגל לדבר נחשב כאילו לעולם עושה את הדבר, אף שבפועל לא עושה את הדבר, כן כתב בדרוש על המצות [נז.] בנוגע לאיסור יין נסך, שאע"פ שאין האומות מנסכות עתה לעבודה זרה, מ"מ "תיכף בנגיעת העכו"ם היין נאסר, כי הדבר שהוא מוכן אל דבר אחד נמשך מעצמו אל הדבר במעט הפעולה. ובעכו"ם דבק בכח שלו הוא ע"ז, ואף בלא כוונתו לנסך, נמשך היין אל דבר רוחני, הוא אלהים אחרים, כי הוא מוכן לזה ביותר, ותכף ומיד נתנסך בלי שום כוונה ופעולה... כי כל דבר נמשך אל אשר דבק בו. ולפיכך העכו"ם שהוא נמשך אחר הע"ז מעצמו, ולכך היין שהוא משכשך, כאילו היה מנסכו לע"ז מעצמו... שכל דבר שהוא מוכן אל דבר, בקלות מגיע אליו". וכן כתב בדרוש על התורה [כח.], וז"ל: "וכל המוכן לדבר מה, בנקל ישיגו מצד תכונתו". וראה תפארת ישראל פמ"ח הערה 105. ואף כאן, הואיל והידים מוכנות לטומאה, לכך הן נחשבות תמיד כנוגעות בטומאה, אף שבפועל לא נגעו. וראה להלן הערה 188, ובבאר השביעי הערה 74.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:50)

(50) כפי שכתב בגו"א במדבר פכ"א אות לג [ד"ה ובמדרש]: "'והידים ידי עשו' [בראשית כז, כב], כי הידים, אין בכל איברי האדם שיש בהם התפשטות כמו הידים, שהם עשויים לפשוט בהם. וזהו סגולת הגשם, שיש לו התפשטות כמו הידים, וזה הכח הוא כח עשו". ובאור חדש [קיג.] כתב: "אין לך דבר חוצה יותר מן הידים, שמתפשטים לחוץ". ובגבורות ה' פמ"ד [קסט.] כתב: "לא תמצא דבר שהוא מתפשט מן האדם כמו הזרוע". וראה בנצח ישראל פ"ז הערה 64, שם פי"א הערה 236, ולהלן בבאר הרביעי הערה 530.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:51)

(51) לשונו בנתיב העבודה פט"ז [א, קכו:]: "ומעתה הכתוב הזה אסמכתא גמורה ברורה מאוד יוצא מזה נטילת ידים. רק דקאמר מכאן אסמכוהו חכמים לנטילת ידים, מפני שאין כאן מצוה מן התורה. ומכל מקום רמזה התורה ענין הידים שהם עלולים לטומאה, ובשביל זה גזרו על נטילתם, ופירוש זה ברור מורה על המצוה הזאת". וכן כתב השל"ה בתורה שבעל פה כלל רבנן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:52)

(52) "כל דבר שבישלו עובד כוכבים ואפילו בכלי טהור, וכולהו משום חתנות. 'וכבשין' לכבוש דגים וירק וראש ורגלים של בהמה בחומץ" [רש"י ע"ז לה:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:53)

(53) "דבישולי עובדי כוכבים אסירי" [רש"י ע"ז לז:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:54)

(54) מדובר שם בבקשת ישראל מסיחון מלך חשבון שיואיל לאפשר לישראל לעבור בארצו בדרכם לארץ ישראל. וישראל הוסיפו בבקשתם שיקנו בכסף מבני סיחון אוכל ומים, ש"כך אמר משה, אע"פ שיש בידינו מן לאכול ובאר לשתות, לא נשתה ממנו, אלא נקנה מכם אוכל ומים להנאתכם. מכאן לאכסנאי, אע"פ שיש בידו לאכול, יקנה מן החנוני, כדי להנות את אושפיזו" [רש"י במדבר כ, יז].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:55)

(55) לפנינו בגמרא איתא "מה מים שלא נשתנו מברייתן ע"י האור, אף אוכל שלא נשתנה מברייתו על ידי האור".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:56)

(56) פירוש - הגמרא תמהה על לימוד זה, כי בשלמא אם הלימוד היה נעשה באופן של "מה מים שלא נשתנו מברייתן, אף אוכל שלא נשתנה מברייתו" היה ניחא, כי המאפיין הכללי של מים הוא שאינם משתנים מברייתן. אך הגמרא שם דחתה לימוד זה משום ש"אלא מעתה חיטין וטחנן הכי נמי דאסורין, והתניא... מותרין". ומחמת כן הגמרא העמידה את הלימוד ממים באופן של "מה מים שלא נשתנו מברייתן על ידי האור, אף אוכל וכו'". הרי שההשוואה למים הוגבלה רק להשפעת האור, שכשם שמים לא משתנים מחמת האור, כך שאר אוכל צריך שלא ישתנה מחמת האור. ועל כך יש מקום לתמוה מנין לנו להגביל את ההשוואה למים רק למאפיין בודד של מים [לא נשתנה ע"י האור], ולא למאפיין הכללי של מים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:57)

(57) פירוש - אין הפסוק אלא אסמכתא בעלמא, שהרי לא הוזכר בכתוב שינוי שעל ידי האור, ואילו סתם שינוי מברייתו [המוזכר בפסוק], כגון חטים וטחנן, הרי מותר. א"כ מה שהפסוק אומר [כמים שלא נשתנה כלל] אנו לא דורשים, ומה שאנו דורשים [שנוי על ידי האור] הפסוק לא אמר. אמנם לא נתבאר מדוע אכן לא למדנו מהפסוק לאסור שינוי מברייתו, ונאסור חטים וטחנן, הרי זו ההבנה הפשוטה של "מים". ונקודה זו תתבאר בהמשך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:58)

(58) כפי שיש הלומדים גדרה של אסמכתא, והובא בהערה 38.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:59)

(59) ולכאורה לא היה צורך לפרט "מים", אלא היה מספיק לכתוב בכלליות "ומשקה ושתיתי", וכמו [ויקרא יא, לד] "וכל משקה אשר ישתה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:60)

(60) שנאמר [ויקרא כ, כו] "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", וכן "המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים" [פסחים קד.]. ובנצח ישראל פ"י [רס:] כתב: "כי ישראל הם אומה נבדלת מכל האומות, והיא אומה לעצמה מיוחדת". וזהו יסוד מוסד בספרי המהר"ל. וכגון, בנצח ישראל פי"ג [שלא.] ביאר את הפסוק [במדבר כג, ט] "הן עם לבדד ישכון", "שזה נאמר על ישראל שהם אומה יחידה, שאין לה חבור אל שום אומה, רק לבדד ישכון". ושם האריך בזה. וכן ביאר שם פכ"ה [תקלד:] שישראל משולים לאש, ואומה"ע למים, ואין להם חיבור ביחד. וכן הוא באור חדש [קלז.]. ובגו"א בראשית פל"ג אות טז [ד"ה ויש לך] כתב: "ואין ספק כי הם [ישראל] עליונים על כל האומות, וכל האומות תחת רשותם וממשלתם בעשותם רצון בוראם, ומקודשים ומובדלים מכלל כל הנמצאים". וכן כתב בנתיב העבודה פי"ח [א, קמא.]. ובח"א לסנהדרין צ. [ג, קעו:] כתב: "ישראל נבדלים וקדושים מן האומות, שהאומות נוטים אל הגשמי, וישראל נוטים אל הנבדל מן הגשמי, וזהו גדר ישראל. וביארנו זה במקומות הרבה מאוד". ובנצח ישראל פי"ד [שדמ.] כתב: "ישראל מיוחדים ונבדלים מכל האומות, אשר הם [האומות] במדרגה החומרית, וישראל במדריגת הצורה. ודבר זה בארנו פעמים הרבה, כמו שאמרו חז"ל [יבמות סא.] 'אתם קרויין אדם, ואין האומות קרויין אדם'. כאילו דבר פשוט הוא אצלם שמדריגת ישראל בערך אל האומות כמדריגת האדם אל ב"ח בלתי מדברים... וכך מדריגת ישראל שהם נבדלים מן החומר ואינם מוטבעים בחומר. וכאילו אצל ישראל בטל החומר אצל הנפש, ואין החומר רק נושא שעליו רוכב הנפש, ובטל החומר הזה אצל רוכבו, כמו שבטל וטפל החמור אצל מי שרוכב עליו... ואילו אצל האומות הוא ההיפך, כאילו היה הנפש בטל אצל הגוף, וכאילו היה כולו גוף וחומר בלבד". ובגבורות ה' פמ"ד [קסז:] כתב: "וכמו שתמצא בעלי חיים, והם כמו אמצעי בין האדם ובין שאר בעלי חיים, כמו הקוף שהוא אמצעי בין הבעל חי ובין האדם, כך יש אדם ואינו אדם בשלימות... והרי אצל האומות... בטל הצורה אצל החומר, כאילו אינם אדם, שהחומר עיקר והצורה טפילה. וכל דבר שיש עיקר ועמו טפל, הטפל בטל אצל העיקר. ואצל ישראל הוא הפך זה, כי הצורה עיקר, והחומר טפל, ובטל הטפל אצל העיקר". וכן כתב בתפארת ישראל ספ"א. וכן כתב בקיצור בדר"ח פ"ב מ"ה [עח.]. ובסוף ספר גבורות ה' [בהלכות יין נסך ואיסורו (שלג.)] כתב: "הנה דבר ידוע, אף כי ישראל והאומות הם שוים משתתפים בדבר הנגלה, ותראה שיש לכל בני אדם ראש ידים ורגלים, ואין חלוק ביניהם [ראה להלן בבאר החמישי הערה 511, ובבאר הששי הערה 614]. אבל שלא יהיה שום חלוק בין ישראל לאומות בדבר הפנימי, דבר זה אינו כלל. ואף חכמי האומות מודים בזה שיש לאומות מחולקות לכל אחת ואחת מזל בפני עצמו... ואנו אין תולים החילוק הזה במזל וגלגל, אבל אנו אומרים שיש לכל אומה ואומה שר מיוחד. כמו שנזכר בכתוב [דניאל י, כ] שר פרס שר יון... הרי כי האומות דביקים בכח מיוחד, וישראל דביקים בכח קדוש, הוא השם יתברך, אשר הבדיל אותם מן העמים ולקחם אליו. ואין ספק כי יש לאומות הכנה פנימית שעל ידי אותה ההכנה מוכנים להתדבק בכח שלהם, ויש לישראל הכנה פנימית שעל ידי אותה ההכנה דביקים בו יתברך, ולכך אף אם כל בני אדם מתדמים בדברים המורגשים והחצונים, מובדלים הם בכח פנימי". וראה להלן בבאר השני הערה 561.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:61)

(61) כי אין חבור בין הנבדלים, וכמו שאמרו [שבת פט.] "כלום יש עבד נותן שלום לרבו". וביאר זאת להלן בבאר הרביעי [ד"ה פרק ר"ע] "השלום מורה על השתוף, ואין עבד נותן שלום לרבו מפני כי אין לעבד שתוף עם רבו". וכן הוא בח"א לגיטין סב. [ב, קכג:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:62)

(62) כי אז אין במאכל הזה הטבעת חותם של האומה המבשלת את המאכל, ובהעדר חותם - חבור מנלן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:63)

(63) שאומה החותרת לשמור על יחודה, נמנעת מאכילת מאכלים שנעשו על ידי אומה אחרת הנבדלת ממנה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:64)

(64) כמבואר ברש"י ע"ז לה: שבשולי עכו"ם נאסרו משום חתנות. וכן כתב רש"י ביצה טז. "גזרו חכמים בבשולי נכרים משום חתנות". וכן הוא בתוספות ע"ז לז:, ולח., וברמב"ן ומאירי שם. אמנם יש שביארו הטעם כדי שלא יהיה ישראל רגיל אצלו במאכל ובמשתה ויאכילנו דבר טמא [אור זרוע ע"ז סימן קצא בשם רשב"ם, ורש"י ע"ז לח.]. וצרף לכאן דברי רש"י באיכה א, כא, שכנס"י אומרת להשי"ת "אתה גרמת לי שהם [אומות העולם] שונאים אותי, שהבדלתני ממאכלם וממשתיהם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:65)

(65) פירוש - ישנה התאמה בין נפש האדם למאכל שמבשל, עד כדי כך שמאכלו של אדם הוא בטוי לנפשו. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:66)

(66) פירוש - הואיל והאכילה היא קיומו של האדם, לכך האכילה מורה על מהותו של האדם. ואודות שהאכילה היא קיום האדם, כן כתב בגו"א בראשית פ"א אות נב [ד"ה ואל]: "האכילה... תהיה סעודה המקיים וסועד את האדם, ונותן לו קיום, לכך תקרא 'סעודה'... כל ענין הסעודה אינו אלא קיום, מלשון 'סעד'". ובנצח ישראל פכ"ה [תקלג:] כתב: "הדברים אשר שייכים לאדם, האכילה, שהוא קיום האדם, ובו מובדלים מן האומות. כי אין ספק שהאכילה מקיים את הנפש". **והואיל והאוכל** מחיה האדם, לכך האוכל מתייחס לעצם האדם, ותואם לו. וכפי שכתב בגו"א בראשית פכ"ה אות לא: "כלל ישראל ואדום שיש להם ענין מיוחד, שהם גיים. ורוצה לומר כי נפש חשוב יש להם, ונוהגים במאכל שלהם בחשיבות. וזהו שאמרו [רש"י בראשית כה, כג] כי 'לא פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת'. ורוצה בזה כי יש אוכל אכילתו כבהמה ואינו מחשיב עצמו. אבל ישראל ועשו אין נוהגין כך, רק מתקנין תקון הראוי לאדם להחשיב עצמו... והכל לעדן את נפשם... לא כמו ישמעאל שאינם מקפידים על מאכלם... וכן היו ישראל נמשכים אחר זה מפני מעלתם וחשיבותם בעצמם. לכך אמר [בראשית כה, כג] 'שני גאים בבטנך', ורוצה בזה כי אומות חשובות שיש להם חשיבות נפש". הרי שהאוכל מבטא את נפש האדם, וזאת משום שהאוכל הוא קיום האדם. וכן כתב בנתיב העבודה פט"ז [א, קכו:]: "כאשר בא האדם לאכול, מפני שהאכילה היא קיום גופו וחיות של אדם תלוי בזה, אין ראוי שיהיה בטומאה, רק ראוי שיהיה אכילתו ופרנסתו בטהרה ובקדושה". וכן הוא בנתיב העבודה פי"ז [א, קכט.]. ולהלן בתחילת הבאר הששי [ליד ציון 47] ביאר את ההתאמה שהיתה קיימת בין מעלת אדה"ר קודם החטא לבין פירות גן עדן. וכן מבואר בנפש החיים שער ב ס"פ ו בהגהה, שכתב שם: "קודם חטא אדה"ר היו מאכליו מבוררים ונקיים מכל סיג ופסולת, ואמרו [סנהדרין נט:] שהמלאכים היו צולין לו בשר ומסננין לו יין... ואחר החטא, שעירב רע בטוב במזון העולמות, כתיב [בראשית ג, יח] 'קוץ ודרדר'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:67)

(67) ולכך אומה הנבדלת במהותה מאומה אחרת, תרחיק את עצמה ממאכלי אומה אחרת, כי בכך היא שומרת על יחודה המהותי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:68)

(68) "האדם עצמו" פירוש מקיים את עצם האדם ומהותו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:69)

(69) כאשר לא נשתנה על ידי האור.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:70)

(70) פירוש - אין אותו מאכל מורה על מהות אותה אומה, כי לא נעשה לאוכל ע"י אותה אומה, ולכך אין בו בטוי למהותה של אותה אומה. ולכך רק אם המאכל נשתנה על ידי האור הוא נאסר משום בשולי גוים, ולא כשלא נשתנה על ידי האור. וכן "כל הנאכל כמות שהוא חי, אין בו משום בישולי גוים" [ע"ז לח.], שלא אסרו אלא כשבישול הגוי הכשירו לאכילה [רשב"א בתוה"א בית ג שער ז]. ואף זה מונח בלשונו כאן שכתב "כי לא עשאוהו אוכל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:71)

(71) "ענין מצות עירוב תבשילין, שיום טוב הסמוך לשבת מניח עירוב תבשילין מבעוד יום קודם יום טוב, ואז אף ביום טוב יכול לתקן מאכלו לשבת" [לשונו בנצח ישראל פמ"ו (תשעב.)]. והרמ"א בשו"ע אור"ח סימן תקכז ס"א כתב: "פירוש ענין העירוב הוא שיבשל ויאפה מיו"ט לשבת עם מה שבשל ואפה כבר מעיו"ט לשם שבת, ונמצא שלא התחיל מלאכה ביו"ט, אלא גמר אותה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:72)

(72) "לאו דוקא מקראי יליף, דערובי תבשילין דרבנן, והכי קא מבעיא ליה אהיכא אסמכוה רבנן" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:73)

(73) "הוה ליה למכתב 'היום אפו ובשלו', אלא רמז הוא שיש לך יום ששי שאין אופין לצורך מחר" [רש"י שם]. והמהר"ל יבאר באופן נוסף בהמשך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:74)

(74) "פת" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:75)

(75) "בחמישי בשבת" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:76)

(76) "תבשיל" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:77)

(77) לפנינו בגמרא "מכאן סמכו חכמים לערובי תבשילין מן התורה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:78)

(78) כפי שביאר רש"י שם [שמות טז, כג] "מה שאתם רוצים לאפות בתנור [מחר] אפו היום הכל לשני ימים". וביאר הגו"א שם אות כא: "כלומר, שאין פירושו 'אשר תאפו אפו' כמשמעו [שמשה אומר להם שמה שאתם רוצים לאפות תאפו], דאם כן מאי בא לומר 'אשר תאפו אפו', דודאי יאפו אותו, דמאי יעשה בו. אלא רוצה לומר מה שאתם רוצים לאפות למחר, אפו היום". וכן הרא"ם שם כתב: "יהיה פירוש 'אשר תאפו' אשר תרצו לאפות, לא על האפיה עצמה. ופירש 'אפו' על האפיה עצמה, כאילו אמר את אשר תרצו לאפות היום ומחר אפוהו היום".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:79)

(79) בערב שבת [והוא יום חול רגיל].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:80)

(80) בשבת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:81)

(81) שישנה רבותא באיסור אפיה שהתחילה מבעוד יום, לעומת אפיה שהתחילה בשבת עצמה, שאע"פ ששתיהן אסורות, מ"מ יש יותר חידוש באיסור של אפיה שהחלה מבעוד יום, וכמו שמבאר, ולכך הוצרך רבוי מיוחד לאסור גמר אפיה ובישול בשבת. ולכך אם נבוא להתיר במקום אחר [ביו"ט] אפיה שהתחילה מבעוד יום, יש לזה סמך מהתורה, וכמו שיבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:82)

(82) לשונו בתפארת ישראל פ"מ [תרכד.]: "מה שאין לעשות מלאכה ביום השבת הוא קדושה לשבת, שהיום הזה אין בו תנועת מלאכה, שכל תנועה גשמית". ובח"א לשבת קיג. [א, נ:] כתב: "כי השבת הוא קודש... וכל דבר שהוא קדוש הוא נבדל מן עניני החומרי. כמו שהוא השבת נבדל מן המלאכה. שכל מלאכה הוצאה לפועל, וכל הוצאה לפועל הוא שייך לגשם אשר יוצא לפועל. ולפיכך המלאכה אסורה ביום השבת, שהוא קדוש".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:83)

(83) שהרי אף יום טוב נקרא "שבת" [רש"י שבועות טו: ד"ה אין בנין], ו"דומיא דכוותיה קממעט", כמו שמצאנו בגמרא שהמתמעט דומה לממעט. וכגון בזבחים ג:, שעל הפסוק [ויקרא ד, לה] "וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא וגו'" דרשו שם "עליו ולא על חבירו", וביארה הגמרא "חבירו דומיה דידיה שמחוייב כפרה כמותו", "משמע עליו מכפר ולא על חבירו מכפר, על המחוייב חטאת כזה, דשייכא ביה כפרה זו" [לשון תוספות חולין לב. סד"ה אבל]. וביבמות עד. דרשו שמעשר שני שנטמא מותר לסוך בו, ולמדו כן מהנאמר [דברים כו, יד] "ולא נתתי ממנו למת" - "למת הוא דלא נתתי, הא לחי דומיא דמת - נתתי, איזה דבר ששוה בחיים ובמתים, הוי אומר זו סיכה", וכיו"ב. וכן מבואר בגו"א ויקרא פט"ז ריש אות כג, ושם הערה 127. ובמדבר פ"ה אות יט כתב "ובודאי דכוותיה ממעט", וראה שם הערה 107. ושם פ"ח אות כא [ד"ה ועוד] כתב: "ולפיכך המעוט הוי בדדמי לה", וראה שם הערה 123. וכן חזר וכתב שם פכ"ח הערה 15.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:84)

(84) בנצח ישראל פמ"ו [תשעב.] ביאר ענינו של עירוב תבשילין, ומדוע יו"ט לכשעצמו אינו מכין לשבת, אך אם החל לבשל מבעוד יום אזי מותר לבשל ביו"ט עבור שבת, וז"ל: "ויש לפרש כי זה ענין מצות עירוב תבשילין. שיום טוב הסמוך לשבת מניח עירוב תבשילין מבעוד יום קודם יום טוב, ואז אף ביום טוב יכול לתקן מאכלו לשבת. כי מה שצריך לתקן סעודות שבת קודם שבת, רמז הוא שהשבת מעין עולם הבא, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ומי שלא טרח בערב שבת מה יאכל [ע"ז ג.]. ויום טוב הסמוך לשבת, הם ימים טובים שיש לאדם, כמו ימי המשיח, וכל ימים טובים שיש לאדם. ואז לא יבשל בתחלה בהן לשבת, שאין יום טוב מכין לשבת, שיהיה מתקן בו - בימות המשיח שהם ימים טובים, או שאר ימים טובים שיש לאדם - לא יכול לתקן מה שיאכל לעולם הבא. שזה אינו, שאם מקיים מצות ומעשים בשביל שיש לו הרבה טובות, והוא מקיים מצות, אין זה כלום. לכך אין מבשלין מתחלה מיום טוב לשבת. וכמו שאמר הכתוב על איוב שהיה 'ירא אלקים' [איוב א, ח], אמר השטן [ר' איוב א, ט-יא] 'החנם איוב ירא אלקים הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב מעשה ידיו ברכת מקניהו פרץ בארץ ואולם שלח נא ידך וגו". ולפיכך האדם אם הוא צדיק מפני הטוב, אין זה דבר. ולכך אין מתקנין מיום טוב לסעודת שבת, רק אם התחיל לבשל לפני יום טוב - הוא מבשל אף ביום טוב, שזה מוכח שלא בשביל יום טוב הוא מבשל לשבת - עד שלא יהיה רשאי לבשל מתחלה לשבת, שהרי התחיל כבר לפני יום טוב".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:85)

(85) פירוש - אין דרשה זו רחוקה מההבנה. ומצוי שהמהר"ל בגו"א טורח לציין שאין דברי רש"י רחוקים, אלא קרובים. וכגון בבראשית פ"ב אות לו כתב: "ואל תרחיק זה הפירוש, עם שהוא נראה רחוק". וכן הוא בשמות פ"א הערה 112, ויקרא פ"א הערה 344, שם פכ"ה הערה 103, ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:86
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:86](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:86)

(86) לכאורה מה שנקט "במצות לא תעשה" אינו בדוקא, כי כאן הרי איירי בעירוב תבשילין, ואין זה בגדר איסור של לא תעשה. אלא דברים אלו חוזרים לעסוק באסמכתאות שהן איסורים, וכמו בישולי גוים, שניות לעריות [יבמות כא.], וכיו"ב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:87
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:87](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:87)

(87) אזהרה שכיחה בספרי המהר"ל אודות שלא להקל בדברי חז"ל. וכגון, בגבורות ה' פל"ו [קלז.] כתב: "הנה כל אלו דברים אע"ג שנראים פשוטים, יש לאלו דברים דרך נעלם ועמוק, לכך אל יהיו קלים בעיני האדם". ובנצח ישראל ס"פ ד כתב: "ואלו דברים נראים קלים, אבל הם דברים עמוקים וגדולים". ובח"א לגיטין ז. [ב, צה.] כתב: "ואל יהא בעיניך קלים דברי אגדה אלו... כי דברים אלו שדרש הם דברי שכל בעצמם". ובח"א לחולין צב. [ד, קיא:] כתב: "ואל יהיו דברים אלו קלים בעיניך, כי הם דברים חשובים ונכבדים מאוד". וכן הוא בנתיב הענוה פ"ג [ב, ח:], ועוד. ובגו"א בראשית פכ"ח סוף אות יז כתב: "עוד דע אתה אם תחפש דברי חכמים כמטמניות אז תמצא אוצר כלי חמדה אשר אצרו במטמוניהם. ואיש הפתי יחשוב אך דברי דרשה הם, לא אמרו כך אלא להרחבת הלשון. ואתה לא תחשוב כן, רק כי כל דבר מדבריהם שורש התורה". וראה שם הערה 101. ובתפארת ישראל פ"י [קנח:] כתב: "אף אם נראה לאדם שהם [דברי חכמים] דברים קלים מאד, אין הדבר כך". וראה שם הערה 27.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:88
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:88](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:88)

(88) דוגמה לדבר; בברכות מא. למדו מהפסוק [דברים ח, ח] "ארץ חטה ושעורה וגפן תאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" ש"כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר". ופירש רש"י שם "שבחה של א"י שיש בה פירות ששיעורי תורה נתלין בהן". ומסיקה שם הגמרא [ברכות מא:] שלימוד זה הוא "מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא". ועל אסמכתא זו כתב הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים ש"אין לשיעורין עיקר... ואין להם רמז בכל התורה, אבל נסמכה זאת המצוה לזה הפסוק לסימן כדי שיהא נודע ונזכר, ואינו מענין הכתוב. וזה ענין מה שאמרו קרא אסמכתא בעלמא בכל מקום שיזכרוהו". והמהר"ל לכאורה יענה על כך, שכל ענינו של שיעור אינו אלא ענין של חשיבות [ר' שבת צ:]. והרי לכך מהני "אחשביה" שלא נצריך שיעור שלם [שם, וריטב"א מכות יז.]. ובודאי פשוטו של מקרא "ארץ חטה ושעורה וגו'" בא להורות שא"י נשתבחה בפירות חשובים. והנה אחד מהמאפיינים הרבים של הפרי הוא בודאי גם מידתו וגודלו. ולכך מתוך שהתורה מחשיבה את החטה והשעורה לפירות חשובים, מונחת בכך גם הכרת חשיבות למדות החטה והשעורה. ולכך יש כאן סמך מהפסוק ששיעורי הפירות הללו הם אמות מידה להגדרת חשיבות. ומתוך כך באו רבנן וקבעו שפירות אלו הם רשימה ומקור לקביעת שיעורים בכל שטחי התורה. הרי שהשיעורים הם אסמכתא, אך מ"מ העיקרון שעליו בנויה האסמכתא נמצא היטב בתוך הפסוק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:89
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:89](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:89)

(89) מצוי הוא בספרי המהר"ל שכך הוא מסיים דבריו. וכגון בגו"א דברים פ"ד סוף אות כא כתב: "וזה הפירוש הוא ברור מאד, לא ימאן רק מי שלא נתן לו השם לב לדעת". ושם פ"י סוף אות ט כתב: "לא ימאן אותו אדם אלא אם לא יבין דברי חכמה". ולהלן בבאר השלישי [ד"ה וכל איש חכם] כתב: "והכל הוא אמת, רק מי שאינו עומד על דבריהם נראה לו הדבר זר". ולהלן בבאר החמישי [ד"ה רק אם] כתב: "והם דברים אמתיים ברורים, לא ימאן לקבלו מי שיש בו חכמה". וראה להלן בבאר הששי הערה 787.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:90
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 1:90](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/1:90)

(90) להלן שתקנות דרבנן מתקשרות לגוף דברי התורה באופנים שונים.