## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:1)

(250) "הוא המחט התקוע בראש העץ שטוענין בו השוורים בעת החרישה. והמחט יקרא 'דרבן', והעץ יקרא 'מלמד'. וכן אמרו במשנה [כלים פ"ט מ"ו] 'מלמד שבלע את הדרבן', כלומר שנבלע אותו המחט התקוע בעץ בתוכו" [לשון הרד"ק בספר השרשים, שורש דרבן (בבני ארבע אותיות)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:2)

(251) בגמרא שלפנינו הוסיפו כאן "להוציא חיים לעולם". ובעין יעקב איתא "להביא חיים לעולם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:3)

(252) לשון המהרש"א שם בח"א: "דכמו שהדרבן מטה את הפרה להדריכה ישר לתלמיה להוציא חיים גופנים לעולם, כך ד"ת וחכמים מכוונין לב התלמידים מדרכי מיתה לחיים הרוחניים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:4)

(253) בסמוך יבאר מאמר זה לפרטיו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:5)

(254) "מה מסמר זה כשנועצין אותו בכותל הוא מחסרו, יכול אף זה כן, תלמוד לומר 'נטועים', כנטיעה שדרכה לפרות ולרבות" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:6)

(255) "שייך לומר לענין פסול עדות ופסול כהונה" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:7)

(256) "אין לך מבני המחלוקת מביא ראיה מתורת אלוה אחר, אלא מתורת אלהינו" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:8)

(257) "אין לך מביא ראייה מדברי נביא הבא לחלוק על משה רבינו" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:9)

(258) ועל כך נאמרה ההו"א "אי מה דרבון מטלטל, אף דברי תורה מטלטלים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:10)

(259) פירוש - דברי חכמים מבוססים היטב בעומק הפשט והדרש, ואין הם דברים חסרי בסיס. וכמו שכתב להלן שלהי הבאר השלישי [ד"ה ומעתה כאשר]: "כאשר תבין דברים אלו אשר נתבארו כאן... ישתומם לבך על מראה הלזה, איך פירוש הכתוב בעומק מאוד, והוא פירוש הכתוב באמת ובדקדוק מאוד מאוד... וכל איש חכם ונבון על הקירוב שיש לדבריהם אל הפשט עם עומק המופלא מאוד מאוד. ואיש אשר זר מדברי חכמה יתפלא על הריחוק מן פירוש הכתוב, וגם דבריהם אינם נראים לו... וכן כל דברי הדרשות אשר הם בתלמוד ובשאר מדרשים כולם, אין אחד מהם, הן גדול הן קטן, שאין הדברים עומק הכתוב על פי אמיתתו, כאשר הוא מעמיק בפירוש הכתוב ימצא אותו". וכמה פעמים מכנה את דברי חכמים שנאמרו באמונה, כי דבריהם תקיפים ויציבים [ראה נצח ישראל פ"ו הערה 22, שם פ"ז הערה 314, שם פי"א הערה 114, שם פט"ו הערה 5, ולמעלה בהקדמה הערה 94].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:11)

(260) פירוש - בכל מקום שחז"ל דברו, דבריהם מכוונים מאוד לאמיתה של תורה, וכמו שביארו במאמר זה ש"הללו מטמאין הללו מטהרין, הללו אוסרין הללו מתירין, הללו פוסלין הללו מכשירין".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:12)

(261) פירוש - לפי הסברו הקודם מאמר זה בא להורות על אמיתותם של דברי חכמים. אך לפי הסברו השני מאמר זה בא להורות על ההכרחיות והבלעדיות של דברי חכמים, שאין דבריהם כמו דת נימוסית היכולה להעשות גם באופן אחר, אלא שדברי חכמים אינם יכולים להאמר אלא באופן שנאמרו. ולכך זה נחשב "מעלת דברי חכמים בעצמם", פירוש שזהו מעלת דברי חכמים בעצם, ולא כהסברו הקודם שדבריהם מכוונים לאמת וקולעים אל המטרה, שאין בכך הגדרה אחידה וכללית לדברי חכמים, כי הרי מה שכיוונו לאמת במקום אחד אינו קשור לכך שכיוונו לאמת במקום אחר, כי כל מקום ומקום עומד לעצמו. אך לפי הסברו השני ההכרח שבדברי חז"ל במקום אחד הוא אותו הכרח שקיים במקום שני, שאין דבריהם דת נימוסית הניתנת לאפשריות שונות, אלא מהלך אחד ויחיד שאינו ניתן אלא באופן שניתן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:13)

(262) אודות היחס שבין ישרות לשיווי ["מיישר את הפרה... עד שהולכת בשווי"], ראה דבריו בדר"ח פ"ה מי"א [רנא.] שכתב: "ואמנם יש לפרש מה שאמר כאן נוח לכעוס וקשה לרצות שהוא רשע, וכן מה שאמר קשה לכעוס ונוח לרצות הוא חסיד, כמשמעו, וכדאמרינן בפרק ד' דנדרים [כב:], אמר רב נחמן, כל אדם הכועס בידוע שעונותיו מרובין, שנאמר [משלי כט, כב] 'איש אף יגרה מדון ובעל חמה רב פשע', עד כאן הגמרא. הרי לך כי מי שהוא נוח לכעוס הוא רב פשע, כמו שאמר הכתוב. ובודאי דבר זה יש לו טעם מופלג בחכמה מאוד, כי כל כעס היא יציאה מן השווי בתגבורת כאשר הוא בעל כעס וחמה שהוא יוצא מן השעור הראוי, ודבר זה הוא מורה על פשע וחטא, כי האדם אשר הוא בעל זכיות אינו יוצא מן השווי, ואדרבא הוא נשאר בשווי, כמו שנקרא צדיק וישר שהוא נשאר על היושר השוה מבלי שהוא יוצא מן היושר הגמור. וזה שהוא בעל חמה רב פשע יוצא ברגזנותו מן היושר והשווי, בודאי הוא בעל פשע, שבעל פשע הוא יוצא מן היושר ומן השווי. ומפני זה אמר בכאן מי שנוח לכעוס וקשה לרצות הרי הוא קרוב אל הכעס ואל החימה ולהיות עומד בחימה ובכעס, וזהו יציאה מן השווי והיושר. ולהפך גם כן, אם הוא קשה לכעוס ונוח לרצות, בודאי אדם כזה בעל שווי ובעל יושר הוא, ולכך קשה שיצא מן השווי, ואם הוא יוצא נוח לחזור אל השווי שהוא מקומו, שהוא איש צדיק וישר. כי הכעס היא יציאה בתגבורת החימה מן השווי, ודבר זה מבואר", הרי שיושר ושווי בני חדא בקתא אינון. וביאור "השווי" הוא שנשאר על קו האמצע והממוצע, וכמו שכתב בדר"ח פ"ה מ"ז [רמ.]: "השווי לגמרי היא האמצע, שאינו נוטה לשום צד". ובנתיב השלום פ"ג [א, רכה:] כתב: "מי שבולם עצמו בשעת מריבה, שאינו יוצא מן השווי, והוא האמצע". וכן כתב בח"א לחולין פט: [ד, קא:], ומעין זה בח"א לשבת לב: [א, כה:]. וכבר נתבאר בתפארת ישראל פ"א הערה 82 ושם פל"ח הערה 115 שהישר והאמצע והממוצע הם דבר אחד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:14)

(263) הזכיר כאן חיים, כי כך אמרו בגמרא [חגיגה ג:] "מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים". ואודות השייכות בין שווי לחיים, ראה דבריו בדר"ח פ"ב מי"ד [קג:], שכתב: "יש לך לדעת כי המיתה מגעת אל האדם כאשר הוא סר מן האמצע... ונוטה אל אחד הקצוות, בזה מגיע אל האדם המיתה... שכל מיתה הוא קצה, אבל השווי והמצוע הוא חיים". ועוד אודות שהשוה אינו הולך אל הקצה, ראה דבריו בגו"א בראשית פמ"ט אות כד בביאור מאמרם ז"ל [תענית ה:] "יעקב אבינו לא מת", שכתב שם [ד"ה ועוד] בזה"ל: "כי המיתה היא קצה וסוף, ודבר שאין לו קצה - אין לו מיתה. ומפני שיעקב אין מתייחס לו קצה... [כי] הוא האמצעי בין אברהם ובין יצחק... הוא כנגד הנקודה האמצעית שאין מתייחס לה קצה וגבול... ועל פי סוד הזה נקרא יעקב 'ישורון' [ישעיה מד, ב] על שם היושר, כי כל דבר יושר אין לו קצה, שהקצה למי שנטה מן היושר... ואין לישר מיתה בעצם... וזה שאמר... 'יעקב אבינו לא מת'". ובנצח ישראל פ"ח [רד:] כתב: "השוה אינו הולך אל הקצה". וראה להלן בבאר הששי הערות 179, 954.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:15)

(264) לשונו בתפארת ישראל פ"כ [רצו:]: "אין מצות התורה... כאשר יראה האדם בתחלת המחשבה, שהתורה כל עניניה סדר ונמוס קיום האדם הגשמי בלבד... הוא קיום קיבוץ בני אדם, כמו שחשבו מקצת בני אדם. אבל אין הדבר כך, כי אין התורה נושא שלה ענין גשמי". ושם בפרק כו [שצו:] כתב: "אין התורה דת טבעית או דת נימוסית... כי קצת אנשים שחשבו כי התורה היא נימוס בני אדם". והגדרת "הנהגה נימוסית" היא "שהיא על ידי המלכות מה שירצה ומה שלא ירצה, וגוזר גזירתו על האדם, והוא הנהגת הנימוס" [לשונו בדר"ח פ"ג מ"ה (קכג.)]. וכן מוכח מדבריו בסמוך שאיירי בהנהגה של מלכות. ובנצח ישראל פ"י [רמט.] כתב: "ישראל, שעליהם נאמר [ש"ב, ז, כג] 'ומי כעמך ישראל גוי אחד', שיש להם התורה, ובשביל זה הם עם אחד. ולא כמו שאר אומות, אין להם תורה מן השמים שהיא תורה אחת, רק יש לאומות דת נימוסית, ודת נימוסית אפשר שיהיה בפנים הרבה. רק התורה כתיב בה [במדבר טו, כט] 'תורה אחת תהיה לכם', ועל ידי התורה גם כן ישראל עם אחד". ובאור חדש [קלז.] כתב: "'ודתיהם שונות מכל עם' [אסתר ג, ח]... שהוא קלקול להם [כך טען המן הרשע על ישראל], שיש להם חקים אשר אין טעם והבנה להם, כמו כל החקים שבתורה, ואינם כמו דת נימוסית אשר הוא תקון המלך כדי לקיים קבוץ המדינה, ותקון זה אינם עושים. ולכך אמר 'ולמלך אין שוה להניחם' [שם], כי המלך הוא תקון העם, והם אינם נמשכים אחר התקון הזה, הוא דת המלך בנימוסין שסדר המלך, והוא תקון המדינה. אבל אלו אין להו תקון... כי דתיהם שונות מכל עם, ואין להם דת נמוסית שהוא תקון המדינה". וכן כתב להלן בתחילת הבאר השני, ושם בהמשך הבאר הערה 372. וראה שם ד"ה וכל זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:16)

(265) אבות פ"ג מ"ב "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". ונתבאר בהערה הקודמת שכאן מדובר בדת נימוסית של המלכות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:17)

(266) וראה למעלה הערה 39. וזה יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. וכגון בגו"א בראשית פכ"ד סוף אות מג כתב: "אין ראוי לחסר מכוונת חז"ל, כי כל דבריהם בחכמה ובשיעור, לא הוסיפו ולא גרעו. והנה רש"י רצה לחסר מדברי רז"ל... והנה זה חסרון מן הכוונה אשר רצו רז"ל". ובהקדמתו לדר"ח [י:] כתב: "כי אין ספק כי דברי חכמים הם דברים עמוקים, ולא נאמרו דברי חכמים באומד דעת ובסברא, כמו שיש חושבים ומפרשים דברי חכמים, אבל כל דיבור ודיבור דברי חכמה עמוקה מאוד, ולכך פירוש דבריהם ג"כ צריך הבנה ועיון רב, ולא בדעת הראשון כלל". ובדר"ח פ"ב מ"ט [פט.] כתב: "לא כמו שבני אדם מבינים דברי חכמים שהם נאמרים באומדנא, אבל אין הדבר כך, כי כל דברי החכמים דברי חכמה גדולה". ושם בפ"ג מ"ב [קיז.] כתב: "התורה - כל דבריה מוכרחים ומחוייבים, אי אפשר רק שיהיו כך, ולא אפשר בענין אחר כלל, וזה מעלת התורה... כי אי אפשר שיהיה דבר אחד, אף נקודה אחת בתורה שאפשר שיהיה בענין אחר, רק כך. ואין לומר בתורה שראוי שיהיה כך אבל אינו מחוייב שיהיה כך, ואפשר בענין אחר... דבר זה אינו בתורה, כי הדבר הראוי בלבד, ואפשר שיהיה בענין אחר, אינו מיוחד. אבל דברי תורה מחוייבים שיהיו כך, ואי אפשר בענין אחר". וראה להלן בבאר הששי הערה 551.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:18)

(267) אודות שהשכל מחייב, כן כתב בח"א למכות יא. [ד, ב.], וז"ל: "כל ענין השכל גוזר ומחייב". ולהלן בבאר השני [ד"ה ודברים אלו] כתב: "ראוי להשכל שיהיה מעמיד מדותיו, כי השכל כל ענינו במשפט ודין... כי השכל רוצה הדברים המחוייבים להיות, כי זה ענין השכל בעצמו שהוא מחוייב מוכרח להיות... ולפיכך מדת ת"ח שאינו מוותר [יומא כג.], כי הויתור והדין שני הפכים, כי הויתור אינו דין". וכן כתב בתפארת ישראל פמ"א [תרנ:], וז"ל: "כל דבר שהוא חייב לעשות, השכל נותן אותו... שהוא נמשך אחר החיוב, שהשכל נותן ומחייב, ואינו מוותר אף על פחות משוה פרוטה". וראה להלן בבאר השני הערות 336, 339.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:19)

(268) אודות חוזק השכל, הנה בנתיב הלשון פ"ה [ב, עג.] כתב: "השכלי דומה לאבן בשביל חוזק השכל... נכתבה התורה על לוחות אבן, ולא נכתבה על זהב וכסף, רק על אבן, מפני שהשכל דומה לאבן שאין לו שנוי כלל, אבל הוא דבר מקויים". וכן הוא בנתיב התורה פ"ד [א, כא:], ושם פי"ג [א, ריש נה.]. וזהו היחס שבין דברי תורה לדת נימוסית; דברי תורה אינם ברי שנוי, ולכך אינם משתנים. ואילו דת נימוסית יכולה להיות באופנים רבים. וראה בנר מצוה [ח"א] הערה 385. **דוגמה לדבר;** יחס לשון הקודש לשאר לשונות, דומה ליחס של ד"ת לדת נימוסית. שבעוד ש"כל הלשונות אינן אלא הסכמת אומה ואומה" [לשון הר"ן נדרים ב.], הרי לשון הקודש היא לשון בעצם, כי "בנין התיבות בלשון הקודש מתאים הוא למציאות, ואינם בגדר הסכמה" [לשון הפחד יצחק שבת מאמר ד אות ז]. ולכך לשון הקודש היא לשון שאינה יכולה להיות נאמרת באופן אחר, אלא רק באופן התואם למציאות. אך לשונן של אומות העולם אינה לשון בעצם, אלא שכך הסכימו ביניהם, והיו באותה מידה יכולות להסכים ביניהן באופן אחר, ולכך היא בגדר "שפה נימוסית". וראה להלן בבאר השני הערה 374.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:20)

(269) כפי שכתב להלן בתחילת הבאר השני וז"ל: "כאשר מעיין בדבר ימצא דבריהם [של חכמים] הם גוף הדבר ועצמן של דברים, לא כמו הדברים שהם דברים נימוסים אשר הונחו שיהיה כך, ואפשר שיהיה בענין אחר, ואינם עצם הדבר וגוף הדבר. אבל דברי חכמים הם גוף ועצם הדבר, שכך ראוי שיהיה לפי עצמו, לא בדרך הנחה בלבד כמו שמניח דת הנימוסית שיהיה כך, שזה אין עצמו של דבר, כי אין מחוייב שיהיה כך דוקא". ובהמשך הבאר [ד"ה וכל זה] כתב: "כי דברי חכמים על פי התורה, שכל דברי תורה משוערים בשכל, וכאשר ראוי לפי השכל כך ראוי לעשות... ואינו דת נימוסית מניח הדברים לפי הסברא ולפי המחשבה, והתורה שכלית לגמרי, ואין התורה פונה אל הסברא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:21)

(270) יסוד נפוץ מאוד מאוד בספרי המהר"ל, שעל ידי התורה יש לאדם דביקות בהקב"ה. וכגון, בנתיב התורה פ"ה [א, כו.] כתב: "אין אדם מתקרב אל הש"י כי אם על ידי התורה. כי האדם הוא בשר ודם, ומצד שהוא בשר ודם אין קירוב כי אם על ידי התורה השכלית, ובזה יש קירוב לאדם אל בוראו". ובנצח ישראל פ"ב [כט:] כתב: "כי על ידי התורה יש לישראל דביקות אל הקב"ה". ובהקדמה לתפארת ישראל [טז:] כתב: "כי על ידי התורה קונה האדם דבקות בו יתברך... לגמרי בכל צד". ובתפארת ישראל פמ"ח [תשסב:] כתב: "כי התורה היא החבור בין השי"ת, שהשפיע התורה, ובין האדם, הוא המקבל את התורה... החבור הגמור שיש אל האדם עם השם יתברך על ידי התורה". וקודם לכן כתב בפ"ט [קמט.]: "כי התורה מוציאה את האדם מן הטבע ומביא אותו אל הדביקות בו יתברך... התורה היא מלמדת ומורה לך דרך החיים, שהאדם יקנה ההצלחה האחרונה, היא הדבקות בו יתברך, שנפשו תהיה צרורה בצרור החיים את ה', ודבר זה שיבוא אל הדבקות הזה הוא על ידי עשיית התורה. וזהו ההפרש שיש בין התורה ובין שאר החכמות; כי שאר החכמות אינם מביאין את האדם אל הדבקות הזה, אף כי בודאי על ידי החכמה ג"כ האדם הוא שכלי, מ"מ מה שקונה מן השכל אינו כדאי שיהיה דבק עם השי"ת, שהוא נבדל לגמרי מהכל. אבל מה שמביא האדם אל הדבקות היא התורה, שהיא מורה הדרך אל השי"ת, שעל ידי זה יהיה דבק בו יתברך... שהאדם יש לו חיבור אל השי"ת באמצעות התורה". ושם מאריך לבאר יסוד זה. ובגו"א במדבר פט"ו אות יח כתב: "והחבור שהוא אל אדם עם בוראו היא התורה, שהיא אמצעי בין האדם לבוראו". וראה שם הערה 61. וכ"ה בדרשה לשבת תשובה [סח.]. ובדרוש על התורה [לג.] כתב: "התורה היא הגורמת חבור בין עליונים ותחתונים, באשר היא מן העליונים וקבלוה התחתונים, שהוא החבור שיש לעליונים ותחתונים כאילו הם דבר אחד". **וטעמא רבה** יש בדבר, שהרי אין דבר קרוב אל ה' יותר מן התורה, וממילא ברור הוא שהאדם קונה דביקות גמורה אל ה' על ידי התורה. ואודות שאין דבר קרוב להקב"ה יותר מתורה, כן כתב בתפארת ישראל פל"ד [תקד:], וז"ל: "התורה היא מן השם יתברך... ואין דבר קודם לתורה, והיא ראשונה... כי התורה היא קרובה אליו יותר מכל, ולכך התורה מתייחסת ביותר אל השם יתברך". ובנתיב התורה פ"ד [א, סוף יז:], כתב: "אין דבר שהוא קרוב אל השם יתברך כמו התורה". ובגו"א שמות פ"כ אות ג [ד"ה ועוד] כתב: "התורה ניתנה מפיו יתעלה, ואין דבר קרוב אל האחד רק התורה". ובדר"ח פ"ו מ"ח [סוף שז.] כתב: "אין לך דבר שהוא קרוב אל הש"י כמו התורה, שהיא אצולה מן הש"י, ולכך התורה נקראת 'עץ' [משלי ג, יח], שהעץ הוא יוצא מן העיקר ונאצל מן העיקר, וכך התורה היא אצולה מן השם יתברך". הרי שדביקות התורה בהקב"ה מחייבת את דביקותו של הלומד תורה בהקב"ה, וכמו שכתב בהספד [עמוד קצ, (דפוס ב"ב)]: "כי בעל התורה הוא תחת צל הקב"ה, ואין דבר שהוא תחת כנפי השם כמו התורה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:22)

(271) נראה להטעים זאת, כי רש"י [בראשית ט, כא] כתב שעשרת השבטים גלו על עסקי יין. וביאר זאת בגו"א שם אות יד: "דע, כי השכל הוא הדבוק בה' יתברך, ועל ידי השכרות יאבד הדבוק ההיא. וכאשר אין האדם דבוק בה' - יבא פירוד וגלות לאדם. כי כל זמן אשר האדם שכלו עליו, הוא נטע נאמן, 'כי האדם עץ השדה' [דברים כ, יט] הוא, ונטיעותיו בשמים, כי הראש שהוא השורש של (אילן) [אדם] פונה למעלה, וזה כי נקרא האדם 'עץ השדה' נטוע בשמים. ועל ידי השכל הוא נטוע במקומו, אשר אם כל הרוחות באות ומנשבות בו אין מזיזין אותו ממקומו [אבות פ"ג מי"ז], וכאשר הולך האדם אחר השכרות, ושכלו נאבד, אז הוא גולה". ובפסחים מט. אמרו "כל הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה", וכתב על כך בנתיב התורה פ"ג [א, יד:] בזה"ל: "כי כאשר הוא נהנה מסעודות הרשות, שרודף אחר הנאות הגוף... לכך הוא ראוי לגלות. כי האדם דבק בעליונים, ובשביל שיש לו דביקות לשם אינו זז ואינו גולה ממקומו. וחבור זה הוא על ידי השכל, כי בלא השכל אין לאדם חבור לעליונים כלל. וכאשר התלמיד חכם מרבה סעודתו בסעודת הרשות, שדבר זה הוא נטיה אל החמרי, אז יוסר ממנו החבור והדביקות אשר לאדם בעליונים כאשר הוא שכלי [ראה להלן בבאר השביעי הערה 32]. ולפיכך אמר כי אדם כזה אין לו דביקות למעלה, ולכך אמר כי לבסוף גולה". ובסנהדרין צב. אמרו "כל אדם שאין בו דעה לסוף גולה". וכתב על כך בח"א שם [ג, קפג:], וז"ל: "אין מקום של אדם כמו מקום של שאר דבר גשמים. כי כל שאר דברים גשמים מקומם הוא מקום גשמי, אבל האדם אינו כך. ובארנו במקום אחר כי נקרא האדם 'עץ השדה' [דברים כ, יט]. ובפרט ת"ח נקרא 'עץ השדה', כמו שהתבאר בפרק קמא דתענית [ז.], עיין שם, רק שהוא עץ הפוך. כי האדם דומה לעץ לגמרי, ראשו הוא שורש העץ הזה, כי הראש הוא התחלתו, וידיו אשר הם מתפשטים אילך ואילך, וכן רגליו, הם כמו הענפים שהם מתפשטים מן העץ. והנה הוא אילן הפוך, מפני כי האילן שרשו בארץ, ושם מקומו. אבל האדם שרשו פונה אל השמים, כי מקומו למעלה, הוא הש"י. ולפיכך אם אין לשורש הזה, הוא השכל אשר בראשו, אשר על ידו יש לשורש הזה חבור אל מקומו ונטוע שם, ואם אין לו השכל, אז נפרד החבור ונעקר השורש מן המקום אשר הוא נטוע שם, והוא גולה, והבן זה". וזהו שכתב כאן, כי רק באמצעות התורה יש לאדם דביקות בעליונים [כמבואר בהערה הקודמת], "ובשביל שיש לו דביקות לשם [בעליונים] אינו זז ואינו גולה ממקומו" [לשונו בנתיב התורה הנ"ל]. ולכך ברי הוא שעל ידי דברי תורה אין האדם מטולטל, אלא הוא מושרש במקומו. וראה בנתיב התשובה פ"ה הערה 76.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:23)

(272) לשונו בתפארת ישראל פכ"ז [תיא:]: "קבלת התורה [בהר סיני] ביום שבת [שבת פו:]. וזה מפני כי הקבלה יותר ראויה ביום השבת, וזה מפני שהוא יום שבאה בו ברכה מעליונים לתחתונים, דכתיב [בראשית ב, ג] 'ויברך אלקים את יום השביעי וגו". הרי יום השביעי מוכן שתבוא הברכה מעליונים לתחתונים. ומפני זה הוא מוכן שתבא התורה מן עליונים לתחתונים גם כן, שאין לך יותר מן התורה, שכולה ברכה. ואין לך יום שראוי שתבא לעולם רק יום השבת, שהוא יום מיוחד להגעת הברכה אל התחתונים". ונאמר [דברים לג, א] "וזאת הברכה", ודרשו על כך חכמים [דב"ר יא, ד] "זו תורה". וראה הערה 274.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:24)

(273) ופסוק זה מורה על הברכה שבתורה, כי דבר הפרה ורבה ועושה פירות הוא דבר שיש בו ברכה, וכמבואר בקידושין יז. שהואיל ונאמר בהענקת עבד עברי [דברים טו, יד] "אשר ברכך", ממעטינן פרדות מהענקת עבד עברי, משום שאינן בכלל ברכה, שהרי אינן פרות ורבות. וכן הוא בגו"א בראשית פכ"ו אות יא. ורש"י בסוטה י. ד"ה במה בירכו כתב: "כל ברכה שבמקרא לשון ריבוי הוא, דבר המרבה ומצוי בו שובע". וכן כתב בשמות טז, ה, משלי יא, כה, וב"מ מב. ד"ה אין הברכה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:25)

(274) לשונו בדרוש עה"ת [כא:]: "מהידוע כי המעכבים ומונעים לתורה... מפני שיש לו תוספת עושר וברכה, עד שצריך לעסוק בו יותר... כי אם יחשוב האדם רבוי עושרו למונע, יראה כי התורה נתנה במים, הוא המטר, אשר היה עם נתינתה הוא ברכה לעולם, כדכתיב [דברים לב, ב] 'יערוף כמטר לקחי', ואמרו בספרי [שם] מה מטר חיים וברכה לעולם, אף דברי תורה חיים וברכה לעולם. להורות שאם יעסוק בתורה, התורה היא לו למטר מים, ויתברכו נכסיו, באופן שגם אם לא יעסוק כל כך בעסקיו, יתן לו הש"י ברכה. והרי אמרו בע"ז [יט:] על פסוק [תהלים א, ב- ג] 'כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו' וכל אשר יעשה יצליח'. אמר רבי יהושע בן לוי, כל העוסק בתורה, נכסיו מצליחין. הרי לך אם עוסק בתורה, ומתוך כך אינו נותן דעתו ומחשבתו על נכסיו כ"כ, אף אם לא יהיה מטר על פני האדמה, גושמה ארצו מן הברכה. וכן הוא הדין בכל שאר דברים הצריכים לו, עד אשר מלאכתו נעשית. לכן מצד העושר התורה היא הפקר [בת השגה], ואיננו למונע ומעכב מלעסוק בה". ובח"א לכתובות קיא: [א, קסו:] כתב: "ואמר כי ראה ארץ זבת חלב ודבש של כל ארץ ישראל והיה עשרים ושתים פרסה... ודבר זה מפני כי הוא ברכה עליונה שמתפשט הברכה מן מקור העליון, שהוא כנגד כ"ב אותיות התורה, שהיא מקור הברכה... ודבר זה נתבאר עוד במסכת מגילה כי ממדריגת התורה נמשכת הברכה". ובנתיב הענוה פ"ח [ב, יט.] כתב: "העושר הוא ברכה ושפע מן השם יתברך. וכמו שהתורה נמשלת במים [תענית ז.], כך הברכה והשפע מן השם יתברך נמשל במים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:26)

(275) הנה בהוריות יב. אמרו שבראש השנה האדם יאכל קרא ורוביא וכרתי. ובח"א שם [ד, ס.] כתב: "ואני אומר כי אלו דברים נזכרו בהם זכות אבות. כי כך אמרו ז"ל במדרש [ויק"ר כט, ז] 'מלמדך להועיל' [ישעיה מח, יז], אמר הקב"ה, תהיו מזכירין לפני זכות אבות בר"ה, שהוא יום הדין, ותהיו נצולים מן הדין. ולכך יהיו לפניו אלו דברים שהם סימן טוב, והמעלה שהיה לאבות נזכר בזה, ובזה יהיה ניצול מן הדין. והנה 'קרא' ["דלעת" (רש"י הוריות שם)] פרי גדול מאוד, וזהו סימן לאברהם, שנאמר עליו [יהושע יד, טו] 'האדם הגדול בענקים' [ויק"ר כט, ח]. רביא ["מין קטניות הוא, ולמתק הקדרה בא" (רש"י יבמות פא.)] הוא סימן ליצחק, שאליו נאמר [בראשית כו, ד] 'והרביתי את זרעך', כי מן מדת יצחק הברכה באה לעולם. ולכך דרשו במדרש [פסחים קיז:] 'ואעשך לגוי גדול' [בראשית יב, ב] שאומרים 'אלקי אברהם'. 'ואברכך' [שם] זה שאומרים 'אלקי יצחק'. כי אברהם ברכתו הגדולה, ויצחק ממדתו הברכה לעולם, ולכך אמרו 'ואברכך' זה שאומרים 'אלקי יצחק'. והנה שתי אלו ברכות הם, באיכות ובכמות; ברכת הגדלות היא באיכות, וברכת הרבייה היא בכמות. וכרתי הוא כנגד מדת יעקב, שעליו נאמר [בראשית לב, כט] 'כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל', שזה היה מדת יעקב, שהיה גובר על שונאיו, ושונאיו לא יוכלו לו מצד ברכתו העליונה... לפי שאלו שלשה הם מורים על סימן טוב, והיו גם כן באבות העולם, וזכותם יעמוד לנו בדין, הם ברכות כוללות הכל, כמו שפרשנו, ואין להאריך" [הובא להלן בבאר השני הערה 448]. וכך נאמר גם כאן; הכוונת האדם מדרכי מיתה לדרכי חיים היא כנגד אברהם. הרבוי שיש בדברי תורה הוא כנגד יצחק. הקביעות שיש לדברי תורה, שהם כמסמרות נטועים שאינם מטולטלים, הוא כנגד יעקב. ועוד שמעתי מחכ"א לבאר, שכוונתו שבתורה נכללים שלשת הקוים; ימין, שמאל, ואמצע. חיים נמצאים בימין ["החכמה תחיה בעליה" (קהלת ז, יב)], ואילו האמת [שאין דברי תורה מטולטלים] היא בשמאל [בינה], ורבוי בנים הוא האמצע [דעת]. וכנגד שלשת האבות; אברהם, יצחק, ויעקב, וליעקב היה רבוי בנים [גבורות ה' פנ"ד (רלט:), אור חדש (קע:)]. ולמעלה בהקדמה הערה 32 הובא שיש למהר"ל שלשה הסברים למילת "תורה", שהיא לשון הוראה [זוה"ק ח"ג נג:]; (א) מלשון הוראת הציווים, כמלך המצוה לעמו [גו"א בראשית פ"א אות א, ונתיב האמונה פ"ב (א, סוף רט.)]. (ב) מלשון הוראת הבנת טעמי התורה [ריש דרוש על המצות (נ.)]. (ג) מלשון הוראת הדרך, שמוליך את האדם לעוה"ב [נתיב התורה פ"א (א, ד.), דר"ח ספ"ג (קנט.), וראה בתפארת ישראל פ"ט הערה 69].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:27)

(276) כי החיים שהוזכרו כאן הם חיים הנובעים ממדרגת התורה המורה על עולם הבא, ומשתלשל מכך חיים בעולם הזה, וכמו שכתב בתפארת ישראל פי"ג [רז:]: "כי מן עולם הבא ששם אריכות ימים ושנים, באים לו אריכות ימים ושנים". ובנצח ישראל פי"ג [שכז:] כתב: "כי העולם הזה יש לו חבור ודביקות בעולם הבא מצד החיים, כי עולם הבא שם החיים הגמורים". ולכך, אע"פ שמדובר כאן בחיי עוה"ז, מכל מקום יש בכך רמז לחיי עולם הבא, שהם המקור לחיי עוה"ז. ואודות שעל ידי התורה האדם מגיע לעוה"ב, ראה דבריו בח"א לשבת סג. [א, לט.] בביאור הגמרא שם "למיימנים בה אורך ימים איכא", שכתב: "כי מי שעוסק בתורה מתעלה, ולכך ראוי אליו אורך ימים, הוא עולם הבא, ומכל שכן אורך ימים בעולם הזה הוא ראוי לו, כי שם 'אורך ימים' לשניהם... כי התורה יש לה התעלות עד עולם העליון, ולפיכך אמרו כי למיימנים, דהיינו שלומד תורה לשמה כאשר ראוי להיות, זוכה מה שהוא ראוי אל התורה, והוא זוכה לאורך ימים, הוא עוה"ב, הוא מדריגת התורה, שכל מקום שאמרו 'אורך ימים' הוא ליום שכולו ארוך". וכ"כ בדר"ח פ"ד מ"ט [קעט.]. ובתפארת ישראל פרקים ט-יד האריך לבאר שרק על ידי התורה אדם מגיע לעוה"ב, ובמיוחד ראה שם ס"פ יד, הערות 59, 62, 63. ובנצח ישראל פט"ו [שנז:] כתב שאין לומר ח"ו שהקב"ה יגזור צרות שיהיו כ"כ חמורות שימנעו מישראל לעסוק בתורה, שא"כ "היה דבר זה נחשב גם כן אבוד להם, שהרי לא יהיה להם חלק עולם הבא", וראה שם הערה 20.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:28)

(277) בתפארת ישראל פרקים מט-נו האריך לבאר את נצחיות התורה. ושם ס"פ מט כתב: "התבאר לך כי כל הוויות שהם בתורה, לא יהיה להם ביטול כלל". ובסוף פרק נב כתב: "לכן אף אם אנחנו מודים כי לזמן התחיה בטלים המצות... אין בזה שנוי אל התורה כלל בדבר מה". **ומלשונו משמע** שדוקא מחמת שעל ידי התורה קונה החיים הנצחיים, לכך מן הנמנע שיהיו בה שנוים. כי כאשר היתה לו ההו"א לומר שיש בתורה השתנות מה, כתב זאת באופן של "אף על פי"; "אף שהתורה היא עומדת נצחית, **ויש בה החיים**, מכל מקום יש לה השתנות במה", ועל כך באה המסקנה שנצחיות החיים שבתורה מונעת את השנויים. ובביאור נקודה זו, צרף לכאן את דבריו בדר"ח ספ"ג [קנח:], שכתב: ""עיקר התורה היא ההלכה, וכמו שאמרו בפרק ד' דמגילה [כח:], תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא... והטעם כי התורה היא מביאה את האדם לחיי עולם הבא. וכאשר ההלכה היא הלכה פסוקה, ואינה נוטה מנקודת האמת לא לימין ולא לשמאל, ולכך נקרא 'הלכה', כי ההולך הוא הולך בדרך הישר, אינו נוטה לימין ולשמאל. ולפיכך הדרך הזה שאינו נוטה לימין ולשמאל, הוא הדרך שמביא האדם לעוה"ב לגמרי. אבל הנוטה לימין ואל השמאל, הוא שנוטה אל הקצה, ויש לו נטיה במה אל המיתה, כי הקצה יש לו סוף וקץ. ולפיכך אין בזה חיי עולם הבא לגמרי, רק הדרך שאינו נוטה אל הקצה כלל, ודבר זה ראוי אל עולם אשר הוא נצחי, שאין לו קצה וסוף". וכן כתב בנתיב התורה פ"א [א, ז.]. ולכך נצחיות החיים גופא מונעת "השתנות מה", כי כל שנוי במהותו נחשב לנטיה מנקודת האמת, ובכך גופא יש נטיה במה אל המיתה, וכמו שנתבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:29)

(278) והכוונה היא לתורה שבעל פה, וכפי שביאר הטור את הברכה שניה לעולה לתורה, שהיא "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו", וכתב על כך הטור באור"ח סימן קלט ס"י בזה"ל: "פירוש 'תורת אמת' היא תורה שבכתב, 'וחיי עולם נטע בתוכנו' היא תורה שבעל פה, דכתיב [קהלת יב, יא] 'דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים', לאפוקי מאותם שאומרים 'ולחיי עולם נטעה בתוכנו'". וביאר שם הב"ח: "ולאפוקי מאותם האומרים 'ולחיי עולם נטעה בתוכנו', פירוש דלשון זה משמע דקאי אתורה שבכתב, שנתן לנו תורת אמת, ונטעה בתוכנו להביא אותנו לחיי עולם הבא. דאם כן קשיא, למה תקנו לשון נטיעה". ובנוסף לכך מתבאר, שאין ברכת הרבוי של תורה עומדת כנגד נצחיותה, אלא היא משתלבת עם נצחיותה, שהרי נצחיותה של תורה ["וחיי **עולם**] הוזכרה ביחד עם ברכתה של תורה ["**נטע** בתוכנו"], עד שנוצרה מטבע אחת של "וחיי עולם נטע בתוכנו". **והנה בדיבור** זה לא הזכיר להדיא דברי חכמים, אלא עסק בנצחיות דברי תורה עצמם, ובברכתם. ואע"פ שדברי הגמרא נסובים על דברי חכמים [ולשון הפסוק המובא בגמרא הוא "דברי חכמים כדרבנות"], מ"מ מתוך מה שנאמר על דברי חכמים ניתן להסיק את מעלתה הנצחית של התורה עצמה. וצרף לכאן מאמרם [אבות דרבי נתן פ"ג מ"ט] "דברי תורה ודברי חכמים קיימין הם לעולם ולעולמי עולמים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:30)

(279) חוזר להמשך דברי הגמרא [חגיגה ג:] "'בעלי אסופות' אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין הללו מטהרין וכו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:31)

(280) "כשם שאין פרצופיהן שווין זה לזה, כך אין דעתן שוה" [במדב"ר כא, ב]. וראה להלן בבאר החמישי הערה 512.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:32)

(281) פירוש - אי אפשר שיהיה דבר אחד שאין בו כמה בחינות מחולקות, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:33)

(282) שהרי אמרו [סנהדרין יז.] "אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מהתורה", הרי אע"פ שהשרץ טמא מן התורה [ויקרא יא, כט], מ"מ יש בו צדדים לטהרו. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:34)

(283) נקודה זו צריכה ביאור, כי מדוע אי אפשר לומר שישנו דבר שהוא טהור לחלוטין, מבלי שתהיה לו שום בחינה של טומאה. ובדרוש על התורה [מב:] כתב בזה דברים נוספים, וז"ל: "בפ"ק דעירובין [יג:] אמרו על תלמיד אחד שהיה לר"מ שהיה מטהר השרץ במ"ח פנים. ועוד שם תלמיד ותיק אחד היה ביבנה שהיה מטהר השרץ בק"ן פנים. וכן בסנהדרין [יז.], אמר רב יודא אמר רב, אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה. אמר רב אני אדון ואטהרנו וכו'. ואע"ג שהוא שקר גמור, שאין שרץ טהור... כי בודאי מה שהיה מטהר השרץ במ"ח פנים איננו חריפות של הבל, כי הוא דבר עיקריי בתורה. שיש לדעת הדברים במהותם בכל בחינותיהם, והשרץ הלא יש לו בחינות לטהרה בעצם מהותו, ככל הלימודים שלמד בזה שם ["ומה נחש שממית ומרבה טומאה טהור (כשהוא מת, שאינו בכלל שמנה שרצים" - רש"י), שרץ שאינו ממית ומרבה טומאה אינו דין שיהא טהור" (סנהדרין יז:)]. ומצדם יש לו בחינה מה לטהרה, אף כי התורה טמאתו... [ומביא כאן משל מהעצים הבנויים מיסודות שונים, ויובא בהערה 294]... מה שהיה מטהר השרץ במ"ח פנים, הוא לעמוד על מהות השרץ בכל בחינותיו, אשר יש לו צד בחינה לטהרה מצד הלמודים ההם, ועם כל זה התורה טמאתו. לכן אין זה פלפול של הבל כלל, כי אם פלפול אמתי מצד אותה בחינה שהיה לטהרה, כי בזה עומד על אמתת השרץ כפי כל מה שהוא בעצמו, כזה המחכים על העצים לדעת כל מהותן". **אמנם עדיין** צ"ב, מדוע כך חייב להיות, ואי אפשר שיהיה באופן אחר. שהרי כתב כאן "הדבר הטמא, **אי אפשר** שלא יהיה לו צד בחינה אל טהרה של מה. וכן אם הדבר טהור, **אי אפשר** שלא יהיה לו בחינה מה של טומאה". ובשלמא לגבי טומאה ניתן ליישב זאת על פי דבריו בח"א לחולין מב. [ד, צד.], שכתב שם: "אין הטעם שהבהמה טהורה בשביל שיש לה מפרסת פרסה, דלמה בשביל כן טהורה. ואין הבהמה טמאה בשביל שאין לה מפרסת פרסה, אבל דבר זה סימן בלבד... כי הטהרה תולה במה שזה המין שאינו מרוחק מן השם יתברך... והטומאה תולה במה שזה המין הוא מרוחק מן השם יתברך... ודבר זה טהרה בעצם וטומאה בעצם". ולכך בכל דבר בעולם יש בו צד שהוא קרוב להקב"ה [שהרי הקב"ה בראו], וכן צד שהוא מרוחק מהקב"ה [שהרי הקב"ה נבדל מהכל]. וכל זה מהני לגבי טומאה בלבד, אך כאן כתב כן לא רק לגבי טומאה, אלא "כי בכל דבר ודבר אי אפשר שלא יהיה בחינה יותר מאחת לדבר אחד". ולהדיא בגמרא בחגיגה ג: אמרו "הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין הללו מתירין, הללו פוסלין הללו מכשירין", א"כ לא דובר רק על עניני טומאה וטהרה, אלא בשאר ענינים, ומה ההכרח שם לבאר שיש בכל דבר בחינות מתחלפות. **ונראה בזה**, שהרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק כתב את היסוד השני בזה"ל: "יחוד השם יתברך, כלומר שנאמין שזה הוא סבת הכל אחד ואין כאחד הזוג, ולא כאחד המין, ולא כאיש האחד שנחלק לאחדים רבים, ולא אחד כמו הגוף הפשוט... אבל הוא השם יתברך אחד באחדות שאין כמותה אחדות. וזה היסוד השני המורה עליו מה שנאמר [דברים ו, ד] 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד'". ובהלכות יסודי התורה פ"א ה"ז כתב: "אלוק זה אחד הוא... שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם. לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה, ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות, אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם". ולשון המהר"ל בזה הוא: "כי הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות" [הקדמה שניה בגבורות ה' (ט)]. וכן "אמיתתו יתברך מה שהוא פשוט בתכלית הפשיטות" [גבורות ה' פס"ז (שי.)]. ולכך כל דבר, מלבד הקב"ה, אינו אחד. ולא עוד, אלא שהמבדיל בין הקב"ה לשאר נמצאים הוא אחדותו יתברך, וכפי שכתב בגו"א בראשית פ"ב אות לד: "אין ראוי האחדות אלא ליחיד הקב"ה, ומאחר שהוא [האדם] אינו אלוה, בהכרח שיהיה לו זוג, ולא היה ראוי לו אחדות... שאם היה ראוי לו האחדות, היה אלוה". ובתפארת ישראל פ"מ [תרכט.] כתב: "אי אפשר שיהיה נמצא דבר שהוא אחד לגמרי, רק השם יתברך שהוא אחד שלם. אבל שאר הנמצאים, אם הוא אחד לגמרי הוא חסר, שאם היה אחד והוא שלם, היה הוא אלוה. כי הוא יתברך הוא אחד, ואין זולתו" [ראה להלן בבאר השני הערה 255]. ולכך שפיר כתב כאן שבכל דבר ודבר "אי אפשר שלא יהיה בחינה יותר מאחת לדבר אחד". וראה בסמוך [ד"ה והיינו דאמר] שחזר על דבריו כאן, והוסיף: "שאין העולם פשוט שלא יהיה בו חילוף בחינות", והם הם הדברים. וראה להלן בבאר השני הערות 166, 254.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:35)

(284) להלן בד"ה והיינו דאמר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:36)

(285) דוגמה לדבר; רש"י [שמות לח, כב] ביאר "כי משה צוה לבצלאל לעשות תחילה כלים ואחר כך משכן, אמר לו בצלאל מנהג העולם לעשות תחילה בית ואחר כך משים כלים בתוכו. אמר לו, כך שמעתי מפי הקב"ה... כי בודאי כך צוה לי הקב"ה, וכך עשה המשכן תחלה ואחר כך עשה כלים". ובביאור ההבדל בין הבנת משה להבנת בצלאל כתב בגו"א שם אות ה בזה"ל: "ואם תאמר, ומשה למה לא ציווה לעשות המשכן קודם. יש לומר דמשה היה מקדים את הכלים, דהרי הכלים הם חשובים מן המשכן, כמו שמוכיח שהכלים משא בני קהת [במדבר ד, טו], והמשכן במשא בני מררי [שם פסוקים לא-לב], ובני קהת היו חשובים מן בני מררי, ויש להתחיל בעיקר. אבל בענין המעשה, יש להקדים את המשכן, מפני שהמשכן הוא שמירת הכלים. ולפיכך בצלאל אשר היה ממונה על המעשה, בא אליו הידיעה לעשות את המשכן קודם. אבל משה דהיה ממונה על הלימוד בלבד, והיה יודע ציור המשכן, וזהו הלימוד איך יצוה, התחיל בכלים תחלה, אבל ענין העשיה מה יקדים במעשה נשכח הימנו, עד כי בצלאל, המיוחד לעשיה, הזכיר אותו. על זה אמר לו משה 'שמא בצל אל היית', כי משה מיוחד לתלמוד ולא למעשה, ובצלאל לעשיה. כלל הדבר, למשה בא הידיעה בענין התלמוד, לפי שהוא מיוחד אל הלימוד, ויש להתחיל בלימוד בדברים שהם עיקרים. ולבצלאל המיוחד על המעשה, בא אליו [הידיעה] איך יעשם, ולכך היה יודע בצלאל עשייתם". [והובא להלן בבאר השלישי הערה 92, באר הרביעי הערה 491, ובבאר החמישי הערה 236]. הרי כל אחד ואחד הבין "כפי חלוק שכלם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:37)

(286) משמע מלשונו ש"בעלי אסופות" נאמר רק על אוסף אנשים בעלי דעות שונות, אך אם לא היו האנשים חלוקים בדעתם, אלא היו כולם בעלי דעה אחת, אזי לא היה ניתן לכנותם "בעלי אסופות". שכתב: "**ועל זה** [שהם בעלי דעות שונות] קראם 'בעלי אסופות'... שאף שמחולקים בשכלם, מ"מ הם מתאספים יחד. וכאשר הם מתאספים יש בהם כל הדעות המחולקות". ופירושו ש"אסופות" מורה שנאספו ובאו לכאן כל מכלול הדעות, כי אם היו נאספים רק בעלי דעה אחת, היה חסר מאסיפה זו שלל הדעות האחרות. ורק צירופם להדדי של כל הדעות האפשריות, נותן לכינוס זה שם של "בעלי אסופות". דוגמה לדבר; בגמרא [ברכות נח.] אמרו "הרואה אוכלוסי ישראל ["חיל גדול של ששים רבוא" (רש"י שם)] אומר 'ברוך חכם הרזים' ["היודע מה שבלב כל אלו" (רש"י שם)], שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה". הרי דווקא כשהנך עומד מול כלל גדול של אנשים, אזי תשומת הלב מתמקדת על עושר ואוסף הפרטים השונים, היוצרים את הכלל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:38)

(287) פירוש - בתורה נמצאים כל הדברים כפי מה שהם, על מורכבותם ועל פרטיהם הרבים, ולא רק מבחינה מסויימת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:39)

(288) כפי שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ד הלכות א-ב: "ארבעה גופים הללו, שהם אש ורוח ומים וארץ הם יסודות כל הנבראים למטה מן הרקיע. וכל שיהיה מאדם ומבהמה ועוף ורמש ודג וצמח ומתכת ואבנים טובות... מחובר מארבעה יסודות הללו... טבע האש חם ויבש, והוא קל מכולם. והרוח חם ולח. והמים קרים ולחים. והארץ יבשה וקרה, והיא כבידה מכולם, והמים קלים ממנה, לפיכך נמצאים למעלה על הארץ. והרוח קל מן המים, לפיכך הוא מרחף על פני המים. והאש קל מן הרוח. ומפני שהם יסודות לכל גופים שתחת הרקיע, ימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה וחיה ועוף ודג וצמח ומתכת ואבן גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר, וארבעתן יתערבו ביחד, וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב, עד שימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו, ואין במעורב מהן אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמו, או מים בפני עצמן, או ארץ בפני עצמה, או רוח בפני עצמה. אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחד, וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן. ימצא בו קור וחום, לח ויבש כאחד. אבל יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש, כמו בעלי נפש חיה, לפיכך יראה בהם החום יתר. ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד הארץ, כמו האבנים, לפיכך יראה בהם היובש הרבה. ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד המים, לפיכך יראה בהם הלח יתר. ועל הדרך הזה ימצא גוף חם יתר מגוף אחר חם, וגוף יבש יתר מגוף אחר יבש. וכן ימצאו גופים שיראה בהן הקור בלבד, וגופים יראה בהן הלח בלבד, וגופים יראה בהן הקור והיובש כאחד בשוה, או הקור והלח כאחד בשוה, או החום והיובש כאחד בשוה, או החום והלח כאחד בשוה. לפי רוב היסוד שהיה בעיקר התערובת יראה מעשה אותו היסוד וטבעו בגוף המעורב". וראה להלן בבאר השני הערה 638, לגבי יסוד האש, ובבאר הרביעי הערה 665 לגבי יסוד המים, ובבאר החמישי הערה 110, ובבאר הששי הערה 1191.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:40)

(289) בדרוש על התורה [מב:] הביא משל זה מן העץ, ושם ביאר שיש בעץ יסוד העפר ויסוד הרוח [אויר, ויובא בהערה 295]. ואילו כאן ביאר שיש בעץ יסוד המים ויסוד. אמנם כבר נתבאר בהערה הקודמת בשם הרמב"ם שבכל הנבראים יש ארבעת היסודות, וכן להלן יבאר שהעץ מורכב מארבעה יסודות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:41)

(290) "שאין העולם פשוט שלא יהיה בו חילוף בחינות" [לשונו להלן בסמוך]. וראה הערה 283.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:42)

(291) כן כתב הריטב"א בעירובין יג:, וז"ל: "אלו ואלו דברי אלקים חיים. שאלו רבני צרפת ז"ל, היאך אפשר שיהו שניהם דברי אלקים חיים, וזה אוסר וזה מתיר. ותירצו, כי כשעלה משה למרום לקבל התורה, הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור, ומ"ט פנים להיתר. ושאל להקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור, ויהיה הכרעה כמותם. ונכון הוא לפי הדרש. ובדרך האמת יש טעם סוד בדבר". ומקורו מהמדרש תהלים פי"ב [ד"ה אמרות], שאמרו שם: "אמר רבי ינאי, לא ניתנו דברי תורה חתוכין, אלא כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה, היה אומר מ"ט פנים טהור, ומ"ט פנים טמא. אמר לפניו, רבונו של עולם, עד מתי נעמוד על בירורה של הלכה. אמר לו [שמות כג, ב] 'אחרי רבים להטות', רבו המטמאין - טמא, רבו המטהרין - טהור".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:43)

(292) ענין זה של הרבוי וההפכים היוצאים מבורא אחד הוא נפוץ מאוד בספרי המהר"ל. ובנצח ישראל פ"ג [מא:] הביא את דעת הסוברים ש"מן הדבר שהוא אחד לא יבוא רק אחד", ושם חלק על כך לחלוטין, והראה שדווקא מבורא אחד יבוא רבוי דברים. וכן הוא בגבורות ה' ר"פ לו [קלד.], דרשת שבת הגדול [סוף קצד:], נר מצוה [יז.], ח"א לסנהדרין לח. [ג, רלז.], ועוד [ראה להלן בבאר השלישי הערה 329]. ובמקומות אלו ביאר שאין הרבוי סותר לאחדותו. אמנם בתפארת ישראל פל"א ביאר שהרבוי הוא ראיה להתחלה אחת. ובגבורות ה' פ"ס [רסד.] כתב כן לגבי ההפכים, וז"ל: "שהם [האפיקורסים] אומרים כי מן האחד לא יבוא ריבוי, רק מכח אחד יבוא דבר אחד בלבד... [אך האמת היא] הפך הדבר מה שחשבו. כי הם אמרו כי מן האחד לא יבואו פעולות הפכים, הדבר הוא הפך זה, כי מפני שהוא אחד הוא הכל, שהרי אין זולתו, ולפיכך מאיתו באו ההפכים... כי ההפכים הם ג"כ הכל, בעבור שלא ימצא עוד חלק, ועל ידי הפכים יש הכל". וכן הוא בח"א לר"ה כא: [א, קכב:]. וראה עוד תפארת ישראל פ"ל הערה 63. ובדר"ח פ"ה מי"ז [רנט.], בביאור המשנה שם "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים... זו מחלוקת הלל ושמאי", כתב: "כי אש ומים חלוק שלהם לשם שמים, כי הש"י ברא כל אחד ואחד, [וכל או"א] עושה רצונו, האש בפני עצמו, והמים בפני עצמם. ובודאי דבר זה בכלל מחלוקת שהיא לשם שמים, לכך יש לה קיום. כי לכך מחלוקת שהיא לשם שמים יש לה קיום, ואף כי הם הפכים, כי הוא יתעלה ויתברך הוא המאחד שני הפכים. כי אף אם מחולקים והפכים הם בעצמם, מכל מקום מצד הש"י הם מתאחדים, כי הוא יתברך שהוא אחד, הוא סבה לשני הפכים. ומה שהוא סבה לשני הפכים דבר זה בעצמו אחדותו יתברך. שאם לא היה הוא סבה רק לדבר אחד, כאילו תאמר שהוא סבה לאש, ואם כן חס ושלום יש עוד סבה להפך האש, הם המים, שהם הפך האש. ומפני כי הוא יתברך סבה להפכים, הוא יתברך אחד, שהרי אין זולתו, כי הוא סבה אל הכל, ואף אם הם הפכים, והרי בשביל ההפכים אשר הוא סבה להם הוא יתברך אחד. ודבר זה בארנו במקומות הרבה בספר גבורת השם, כי הש"י שהוא אחד הוא סבה להפכים. ולפיכך המחלוקת שהוא לשם שמים, אף כי המחלוקת מחולק מצד עצמו, והם הפכים, וההפכים מצד עצמם אי אפשר שימצאו יחד, אבל מצד הש"י אשר הוא סבה להפכים הנה אלו שני הפכים הם אחד. כי הם אל הש"י שהוא אחד, ובשניהם עושה ופועל רצונו מה שירצה הוא יתברך. ולכן אותם הפכים אשר אי אפשר שיהיו יחד, מכל מקום מצד הש"י שהוא כולל הכל, אם הם הפכים הם מתאחדים. וזה אמרם כאן 'כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים', ואמרו איזהו מחלוקת שהיא לש"ש, זה מחלוקת בית שמאי ובית הלל, שהיתה לש"ש. כי אף שהם הפכים מצד עצמם, שאלו פוסלין ואלו מכשירין, ואצל האדם הם שני דברים שהם הפכים, מכל מקום מצד השם יתברך, אשר המחלוקת הזה לשמו יתברך, אשר הוא יתברך כולל ההפכים, ומן השם יתברך יצאו ההפכים, מצד הזה הם אחד". וראה להלן בבאר החמישי הערה 89, בבאר השביעי הערה 139, ובנר מצוה ח"א הערה 87.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:44)

(293) כמבואר בהערה 283 שרק הקב"ה פשוט בתכלית הפשיטות, לעומת שאר הנמצאים שהם בעלי הרכבה. ו"פשוט" פירושו שאינו מורכב, וכמבואר בנצח ישראל פ"ג הערה 30, גו"א שמות פ"ד הערה 139, ועוד. וראה להלן בבאר השני הערה 621, ובבאר החמישי הערה 727. ובדרוש על התורה [מב.] כתב: "הלא יש לפקפק, מה צורך לומר 'מפי אדון כל המעשים', ומה ענין לשון זה לכאן. אלא שבא לומר שאל יקשה לך מכיון שאינם הלכה, איך נתנו מרועה אחד, ומה לנו ולהם. על זה אמר שהם 'מפי אדון כל המעשים'. רוצה לומר, כמו שרבוי המעשים הם מאתו יתברך, ככל הנבראים שעם שהם מחולקים ומהם הפכיים לגמרי, עם כל זה כלם מן השם יתברך, שהוא אחד, וכלם יש בהם האמת מצד. כמו שאנו אומרים [סנהדרין מב.] 'פועל אמת שפעולתו אמת'. כי המים בבחינת מה שנבראו עליו הם אמת. וכן האש שהוא הפכם, בבחינתו אשר הוא נברא עליו גם הוא אמת. ככה רבוי הדעות בעצמם הם כלם מאתו יתברך, ואף אם הם הפכיות, מכל מקום כל אחת יש לה בחינה אמתית מצד". וכן כתב בדר"ח פ"ה מי"ז [רנט.], ויובא בסמוך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:45)

(294) המשך לשונו שם בדרוש על התורה [מב:]: "וכמו שהנמצאים, הגם שכל אחד אמת מצד בחינתו, מכל מקום ימצא לפעמים אחד מהם הקרוב אל האמת יותר מחבירו, והוא האמת הגמור. כי אין ספק שהאדם קרוב אליו [להקב"ה] בעצמו יותר מכל הבעלי חיים. כן הדעות המחלוקות, יש קרובה אל האמת לגמרי, והיא הלכה. אבל אעפ"כ אותה שאינה אמת גמור עד שתהא הלכה, אין לדחותה מפני זה. כמו בנבראים שעל כל פנים האחרים הם ג"כ במציאות כאשר גם הם שלמים ואמתיים מצד. וזהו אמרם 'אף על פי שזה אוסר וזה מתיר, זה פוסל וזה מכשיר, אל אחד אמרם'. שכך אמר הקב"ה שבבחינה אחת הדין כך, ובבחינה אחרת כך. ומ"מ האחד הוא אמת בעצמו לגמרי, לא בבחינה פרטית. א"כ אין לדחות השאר ג"כ כאילו אין בו ממש, כמו שאין לדחות מעשה הש"י, אף שיש מהם שהוא ישר ואמת יותר. ולכך כל אחת מהדעות היא תורה, ויש שכר טוב לפעולתם בכוונם לשם שמים לאל אחד שאמרם, כי כולם מאתו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:46)

(295) כמבואר ברמב"ם פ"ד מהלכות יסודי התורה ה"א, שכל הנמצאים מורכבים מארבעת היסודות. וראה הערה 289.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:47)

(296) לשונו בדרוש עה"ת [מב:]: "המשל בזה, מי שהיה מתווכח וידבר על העצים שהם מיסוד הרוח. ושכנגדו יאמר כי הם יסוד העפר. אשר מבואר נגלה שדברי שניהם אמת, רק שהאומר שהם מיסוד הרוח ידבר בעיקר מהותם, שכל עיקרם רוחניי, כמוכח מהיותם צפים על פני המים, שאם היו עפרוריים לגמרי היו שוקעים כמו העפר. ואשר יאמר שהם מיסוד העפר, גם הוא אמת בבחינה מה, והוא כי יש בהם ג"כ מיסוד העפר במוחש בעת שישרפו. אלא שאין זה עיקר בחינתן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 5:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/5:48)

(297) כן כתב בדר"ח פ"ה מי"ז [רנט.], וז"ל: "והנה יש לך להתבונן איך אפשר לומר כי עם שהם הפכים לגמרי, יאמר 'אל אחד אמרם'. ועוד, למה הוצרך לומר 'מפי אדון כל המעשים', דאין ענינו לכאן. אבל פירושו, שהוא השם יתברך אל אחד, ומאחר שהוא אל אחד, אי אפשר שלא יהיו ממנו כל המעשים שהם הפכים... וכמו שהוא אדון כל המעשים שהם הפכים, כי המים והאש הם שני הפכים מצד עצמם, מכל מקום שניהם הם רצון השם יתברך, שהוא רוצה באש, ורוצה במים. וכך הם דברי חכמים, אף שהם הפכים, כי אלו פוסלין ואלו מכשירין, הנה שניהם מפי השם יתברך. כי מצד זה, רוצה לומר מטעם זה, יש להכשיר. ומצד זה, רוצה לומר מטעם זה, יש לפסול. ושני הצדדין האלו, שהם שני הטעמים, הן מן השם יתברך, שהרי בזה טעם, ובזה טעם, והטעמים הם מן הש"י. כי מה שאמר 'כולם אל אחד אמרם', אין הפירוש כלל פסול וכשר בלבד, רק פירושו בשביל טעם זה הוא פסול, ובשביל טעם זה הוא כשר, ושני הטעמים אמת מן הקב"ה, שמצד זה הוא פסול, ומצד זה הוא כשר, שכל טעם הוא בפני עצמו. ולא שייך בזה 'ומי איכא ספיקא קמיה שמיא', דזה לא שייך להקשות רק גבי פלגש בגבעה [גיטין ו:], משום שהיה על מעשה אחד, שייך להקשות 'ומי איכא ספיקא קמיה שמיא'. אבל בכשר ופסול, טמא וטהור, שניהם מן השם יתברך, כי הטעמים הם מן הש"י. ואף על גב דלענין הלכה איך יעשה האדם הם הפכים, ואי אפשר שיהיו שניהם למעשה, מכל מקום שני הדברים והטעמים הם מן השם יתברך, שהוא כולל ההפכים. ואם למד שתי הדעות, הרי למד התורה שהיא מפי השם יתברך, הן הפוסל והן המכשיר. וכאשר אנו פוסקין הלכה, אין זה רק הלכה למעשה איך יעשה האדם. דודאי אף על גב ששני הדברים כל אחד ואחד יש לו טעם, אפשר שהאחד יותר הלכה. וכך תמצא בנבראים שהם הפכים, אף על גב כי ההפכים שניהם מן השם יתברך, מכל מקום האחד יותר קרוב אל השם יתברך מן האחר. מכל מקום בכל אחד יש טעם... ואם הם הפכים, הם מן השם יתברך, ופסק הלכה הוא מצד מדריגה שהיא למעלה מן המחלוקת. והכל הוא מן השם יתברך; הן גוף המחלוקת, שזה פוסל וזה מכשיר, וכל אחר טעם בפני עצמו. הן בירור המחלוקת, דהיינו ההלכה, והוא מצד השכל הפשוט, שהוא שכל גמור, שלא שייך בשכל פשוט לגמרי מחלוקת. אף כי השכל הפשוט למעלה משכל [שאינו כ"כ פשוט], מכל מקום הכל הוא מן השם יתברך, אשר מאתו הכל. ודבר זה פשוט". וצרף לכאן דבריו בשלהי הבאר הששי [ד"ה אמנם מה] שהסבה שאין למדין הלכה מאגדה [ירושלמי חגיגה פ"א ה"ח] היא משום ש"התורה יש לה כמה פנים, מכל מקום דבר שהוא הלכה למעשה אינו רק פנים אחד", ושם הערה 1105.