## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:1)

(321) חוזר בזה לדבריו שבתחילת הבאר, כאשר ביאר שהתלונה הראשונה של המתלוננים נגד חז"ל מורכבת מארבעה חלקים; (א) עברו על בל תוסיף. (ב) יש כאן שתי תורות; תורת משה ותורת החכמים, ואין כאן תורה אחת כפי הראוי. (ג) הוספות חז"ל מורות שתורת משה היא חסרה, כאשר צריך להשלימה על ידי החכמים. (ד) גם גרעו מן התורה, והכתוב אומר [דברים ד, ב] "לא תגרעו". ועד כאן יישב את שלשת החלקים הראשונים של תלונתם, ומעתה יבוא ליישב את החלק הרביעי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:2)

(322) בהקדמה [ד"ה ודבר זה, וד"ה ולכך כאשר].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:3)

(323) שביאר בהקדמה שם שמחמת ירידת הדורות מימי חז"ל עד ימינו לכך דברי חז"ל נראים לנו כספר חתום. ובסוף הבאר השני כתב: "כי כל דבריהם הם בחכמה עליונה, כי כאשר גבהו שמים מארץ כן גבהו מחשבותיהם ממחשבותינו". ובבאר הרביעי [ד"ה ואחר כל] כתב: "אם נמצא דברים בדבריהם שנראים רחוקים מהשגת האדם, הלא חכמה נסתרה בהם... וכי בשביל שאין אנו עומדין על דבריהם נחשוב רע עליהם. ואין פלא גם כן אם לא יעמוד בסוד דבריהם, כמו שרחוק זמנו מזמן שלהם שהוא רב מאוד, כך יש הבדל בין חכמתם ובין חכמתנו כהבדל הזמנים. והכל מודים בדבר זה כי החכמה לראשונים ולא לאחרונים. וכבר הפליגו חכמי ישראל החלוף בין הראשונים ובין האחרונים בחכמתם כמו שהתבאר למעלה. לכך מן הדין עלינו לומר שלא נבין חדות חכמתם, ואילו היו הם עמנו בזמן אחד אז היה ראוי לנו לחשוב על דבריהם, אבל ההבדל והחלוק בין הזמנים עושה הבדל בין חכמתם ובין חכמתנו". וראה למעלה בהקדמה הערה 20, ולהלן בבאר השני הערה 9. אמנם כאן אינו תולה את הפער שבינינו לחז"ל מחמת מרחק הזמן, אלא מחמת מעלת החכמה, שחכמת חז"ל היא אלקית, לעומת חכמתינו שהיא אנושית. וראה על כך להלן בבאר השני הערה 10.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:4)

(324) מה שקורא למשה רבינו "אדון כל הנביאים", זהו בטוי מצוי בספריו [גבורות ה' פ"ז (מג:), גו"א בראשית פט"ו סוף אות ז, שם דברים פ"ג אות ט (ד"ה אבל), תפארת ישראל פ"ד (עד:), הקדמה לדרוש על התורה (ו:), להלן באר החמישי (ד"ה כי מה)]. וכן רבינו בחיי בהקדמתו לתורה כתב: "ודבר זה ידוע כי משה רבינו ע"ה אדון כל הנביאים", וראה שם בהערת הרב שעוועל זצ"ל ציון 30. ובביאור תואר זה ראה באור החיים במדבר יא, כה. אמנם במדרש חכמים הוא נקרא "ראש הנביאים" [פתיחתא לאסת"ר אות י], או "רבן של הנביאים" [שמו"ר כא, ד].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:5)

(325) הרי שחכמת חז"ל באה אליהם במסורה ממשה רבינו. וכן כתב להלן בבאר החמישי [ד"ה וכאשר תבין]: "אין חכמתם [של חז"ל] דומה לחכמת חכמי האומות. כי חכמי האומות אף כי היו חכמים, היה חכמתם שכל האנושי. אבל חכמינו, חכמתם חכמה פנימית סתרי החכמה, מה שידעו על פי הקבלה מרבם, ורבם מרבם, עד הנביאים ועד משה רבינו עליו השלום". וראה להלן בבאר השני הערות 61, 544, ובבאר הרביעי הערה 45.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:6)

(326) "כי טעם מלקות שיש להכותו ארבעים כנגד יצירת הולד, רוצה לומר יצירה זאת שנבראת בארבעים יום, יצירה רעה כך היא, לכך יש להכותו כפי מספר היצירה שהיא רעה" [לשונו בסמוך]. ובגו"א שם כתב: "יש מפרשים, דודאי דין הוא שילקה ארבעים, מפני שחטא וחייב עונש לשמים יהיה נלקה ארבעים, כנגד ארבעים יום של יצירת הולד". ובתנחומא ישן במדבר אות כח אמרו "ולמה ארבעים, אלא האדם נוצר למ' יום... ילקה מ' ויצא ידי עונשו". וכן הוא ברמב"ן דברים כה, ג. ובח"א לקידושין כח. [ב, קלב:] כתב: "המלקות כנגד יצירת האדם, שהוא בארבעים, לייסר היצירה שנבראת במ' יום, שנמצא בו דבר שלא כהוגן. ולכן מייסרין אותו ארבעים, כנגד היצירה, לנקות היצירה ולזכותו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:7)

(327) "גמר יצירתו" הוא יום שהולד מקבל את הנשמה, וכלשונו בגו"א שם: "וביום האחרון, הוא יום ארבעים, מקבל הולד הנשמה, ובכל ל"ט [יום] הוא בריאת הגוף". וראה בבית אוצר מערכת א-ד סוף כלל י שפלפל ביסוד זה [שהנשמה ניתנת לעובר ביום הארבעים], ותלה זאת בדברי רבי ואנטונינוס [סנהדרין צא:], וסיכם שם: "ועל כל פנים... קודם יום המ' לא מיקרי 'אדם'. ועיין אוהלות פי"ח מ"ז דקודם מ' יום אינו מטמא באוהל... דהוא מטעם הנ"ל". ושם מאריך בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:8)

(328) יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. וכגון, בדר"ח פ"ד מי"א [קפב:] כתב: "גורם החטא הוא החומר, ואם לא היה החומר היה האדם כמו מלאך, ולא היה בו חטא כלל". ובנתיב התשובה פ"ד [ד"ה ולמאן דאמר] כתב: "כי מצד הגוף החומרי הוא החטא... אבל מצד הנשמה, אין מצד הנשמה החטא". וכן כתב קודם לכן שם בפ"א [ד"ה אמנם כאשר]. ובגו"א בראשית פ"א אות לג כתב: "ודבר החומרי הוא סבה לחטא", וראה שם הערה 130. וכן כתב שם בדברים פ"ג אות יח, ושם הערה 66. ובנצח ישראל פ"ה [קד:] כתב: "על ידי הגוף הוא בא החטא, שאם אין הגוף היה האדם כמו מלאך", ושם הערה 257. ובתפארת ישראל פ"ד [פ:] כתב: "וידוע כי החטא הוא מצד החומר, לא מצד הצורה", ושם הערה 79, שהזכיר יסוד זה הרבה פעמים בספר התפארת. ובח"א ליבמות קה. [א, קמו.] כתב: "כי החטא והעון הוא מצד החומר". וכן כתב בח"א לסנהדרין לח. [ג, קמט.], ועוד. אמנם בגו"א בראשית פ"ו אות יא ביאר שיש מאן דאמר בב"ר [כז, ד] הסובר כי החטא בא אף מהנשמה. אמנם בכל ספריו נקט כדבר פשוט שאין החטא בא אלא מן הגוף החומרי. וראה להלן הערה 336, בבאר הששי הערות 62, 462.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:9)

(329) לכאורה צריך להגיה ולומר "רק כי ההעדר **דבק** בחומר". ומבאר כאן שני יסודות; (א) החטא הוא ההעדר. (ב) ההעדר דבק בחומר. ולגבי יסודו הראשון, כן כתב להלן בבאר הרביעי [ד"ה וכן פירש], וז"ל: "וכן 'חטאת' אין פירושו רק לשון חסרון, כמו שפירש רש"י [בראשית לא, לט] על 'אנכי אחטנה', ופירש רש"י [שם] שהוא לשון חסרון, כמו 'קולע אל השערה ולא יחטא' [שופטים כ, טז], וכן [מ"א א, כא] 'אני ובני שלמה חטאים'", ושם בהערה 242. כי הוא יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. ולגבי יסודו השני [שההעדר דבק בחומר], זהו ג"כ יסוד נפוץ מאוד בספרי המהר"ל. וכפי שכתב בתפארת ישראל פי"ב [קצא:]: "לפי שדבק בחומר ההעדר והחסרון". ושם פמ"ז [תשכז:] כתב: "אשר דבק בחומר ההעדר", וראה שם הערה 18, שם פמ"ח הערה 68. ובדר"ח פ"א מ"ה [לה.] כתב: "כי ההעדר נמשך אחר החומר, כמו שידוע מענין החומר שדבק בו, ונמשך אחריו ההעדר". ושם פ"ב מ"ז [פב:] כתב: "אמרו מרבה בשר מרבה רמה. פירוש הבשר הוא גוף האדם בעצמו. והמרבה בשר, שהוא הגוף בעצמו, מרבה רמה. פירוש רמה הוא ההעדר, כי התולע הוא יאכל הבשר עד שלא נמצא. ר"ל כי דבק בחומר האדם ההעדר, כאשר פירשנו פעמים הרבה, כי בחומר האדם דבק ההעדר. ולפיכך המרבה בשר, מרבה רמה, הוא ההעדר. ואין הכונה פה על רבוי הבשר בלבד... רק כאשר האדם נמשך אחר ענין הגוף החמרי, אין תוספות זה רק שמרבה ההעדר, וזהו הרמה, וכמו שאמרו שתאוות מוציאין את האדם מן העולם". ושם פ"ד מי"א [קפב:] כתב: "ההעדר הזה הוא מצד החומר. ודבר זה רמזו חכמים [ב"ר יז, ו]... כי לא כתיב סמ"ך עד שנבראת האשה ["ויסגור בשר תחתנה" (בראשית ב, כא)]. לומר לך כי כאשר נבראת האשה נברא השטן עמה. כי האיש נוטה אל הצורה, והאשה נוטה אל החומר. וההעדר הזה דבק בחומר, כי הוא נעדר השלימות, היא הצורה". ושם פ"ה מי"ט [רסה:] כתב: "ידוע כי החומר דבק בו ההעדר". ובנצח ישראל ס"פ ל כתב: "ומפני שהחומר אין לו מציאות בפועל, והוא בכח בלבד, ודבק בו ההעדר, כאשר ידוע מענין החומר שאינו נמצא בפועל", ושם הערה 64. וכן נתבאר שהגיהנום דבק בחומר [תפארת ישראל פי"א הערה 16, שם פי"ח הערה 22, ושם פכ"ג הערה 51]. וכן הוא בדר"ח פ"א מ"ב [כה:], שכתב: "כי החומר דבק בו הרע... הדבר שהוא חמרי, הוא רע גמור... כי הדבר הזה הוא ברור, כי החומר דבק בו הרע... וכל אשר הוא רחוק מן החומר, כמו התורה שהיא השכל האלוקי הברור - הוא טוב לגמרי". וכן כתב בח"א למנחות נג. [ד, פב.]. ובדר"ח פ"ב מ"ה [עח.] כתב: "כי הטוב הוא שייך בדבר הנבדל מן החומר, וזה שאמר 'ולא עם הארץ חסיד', כי אין חסידות בכל מקום רק מדת הטוב, שמדה זו לא שייך בעם הארץ שהוא בעל חומר גס, ואין לו זכות החומר, רק גסות ועבות החומר". וצרף לכאן דבריו בדר"ח פ"ה מי"ט [סוף רסה:] שבבלעם הרשע דבקו המידות הרעות [עין רעה, רוח גבוהה וכו'] מפאת חיבורו אל החומריות, ולכך היה חסר ובעל העדר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:10)

(330) פירוש - חטא אדה"ר בא מחמת שהאשה נתנה לו מפרי עץ הדעת [בראשית ג, ו]. וכן נאמר [בראשית ג, יב] "ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:11)

(331) יסוד נפוץ מאוד מאוד בספריו. וכגון בתפארת ישראל פ"י [קס:] כתב: "וידוע כי האשה יותר חמרית מן הזכר", וראה שם הערה 37. וכן הוא שם בפנ"א [תתח:], הערה 59. ובמסכת סוטה [יב.] אמרו "כל הנושא אשה לשם שמים, כאילו ילדה". וכתב על כך באור חדש [קיד.] בזה"ל: "אמרו במסכת סנהדרין [כב:] האשה גולם כלי עץ, ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. כלומר, שאין האשה רק במדריגת החומר, והאיש נחשב שהוא כמו צורה לה... ולכך מדמה האשה כמו גולם, שהוא חומר בלבד, ואין בו הצורה של כלי... כי החומר אין מציאותו בפעל... כי האשה נחשב כמו החומר ועל ידי האיש... נמצאת האשה בפעל. ולכך נחשב כאילו ילדה האיש, והוציאה לפעל". ובנתיב התורה פט"ו [א, סו.] הזכיר כן בקיצור. וראה נצח ישראל פ"ז הערה 311, גו"א בראשית פ"ב אות מב, שמות פ"ו הערה 116, שם פי"ט הערות 94, 276, שם פל"ה הערה 114, שם במדבר פי"ד הערה 22, ושם פי"ט הערה 182. ובהקדמה לנתיבות עולם כתב: "האשה... הוא החומר נקרא... כמו שבארנו בכל מקום". וכן הוא בדר"ח פ"א מ"ה [לה.]. וראה בתפארת ישראל פ"ד הערה 82, שצויינו שם הפעמים הרבות שיסוד זה הובא בספר התפארת. ובגבורות ה' פנ"ו [רמט.] כתב: "כי הזכר הוא הצורה, והנקבה היא החומר, ודבר זה ידוע". וכן הוא בגבורות ה' פס"ח [שיד.]. ובנתיב העבודה פ"ג [א, פה:] כתב: "'זכר' בגמטריה 'ברכה'... שהוא כנגד הצורה שהיא ברכה. והנקבה כנגד החומר, שאין בחומר ברכה, רק הוא מקבל". ובנתיב הפרישות פ"א [ב, קיג:] ביאר לפי זה מדוע איש רשאי לישא שתי נשים, ואילו האשה אסורה להנשא לשני אנשים, והובא למעלה בהערה 198. וכן הוא בח"א סנהדרין כב: [ג, קמג:]. וראה להלן בבאר השני הערות 554, 574, ובבאר החמישי הערות 162, 307, 363.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:12)

(332) יסוד נפוץ בספריו. וכגון, בתפארת ישראל פי"ב [קצה.] כתב: "כי ישראל משלימים הכל ונותנים צורה אל כל העולם, ובלא ישראל אין [העולם] נחשב כלל. וכבר בארנו זה גם כן במקום אחר. ותראה שכן הוא, כי יש לישראל מדרגת הצורה, שכבר אמרנו כי ישראל היו נקראים 'אדם' בפרט, כמו שאמרו [יבמות סא.] 'אתם נקראים אדם, ואין מכחישי התורה נקראים אדם'. והאדם הוא צורה והשלמה אל כל העולם. ולכך תמצא הסגולה של צורה באדם, וכמו כן בישראל. כי כל הדברים - הצורה באה באחרונה, והחומר קודם. כי הצורה הוא המשלים, ראוי שיהיה באחרונה. ולפיכך נברא האדם באחרונה לכל מעשה בראשית, וכמו שבארנו זה במקומו, כי יש על האדם משפט הצורה שהיא באה באחרונה. וכן תמצא בישראל, שכל האומות נבראו קודם. כי שבעים אומות היו בדור הפלגה, כחז"ל [פרקי דר"א פרק כד]. ואף עמון ומואב ואדום תמצא כי היו לעם קודם שהיו ישראל. כי כאשר יצאו ממצרים, והיו לעם, כבר ישבו עמון ומואב ואדום בארצם. שמזה תראה, כי היו לאומות ונתישבו בארצם קודם ישראל. כי יש על ישראל משפט הצורה, שהיא יוצאת באחרונה" [ראה כאן הערה 356, ולהלן בבאר הרביעי הערה 1257]. ושם בתפארת ישראל פס"ט [תתרפה.] כתב: "תמצא כך אצל האדם, שהכח השכלי אינו מקבל אותו האדם, כי אם על ידי השלמת כח אחד, והוא מקבל השכל הנבדל", ושם הערה 69. ובגבורות ה' פנ"ו [רמט.] כתב: "החומר אינו רק התחלה, כי הצורה היא שלימות הנמצא... כי החומר נקרא התחלה, והצורה נקרא תכלית ושלימות". ובדר"ח פ"ה מכ"א [רעג:] כתב "הגוף הוא בשלימות כאשר הוא בן שמונה עשרה שנים, הצורה היא בשלימות כאשר הוא בן עשרים שנה". ובכלליות קבע שלחומר יש מדריגה ראשונה, ולצורה יש מדריגה שניה [ח"א לערכין ל: (ד, קמז:)]. וכן כתב בח"א למנחות נג: [ד, פב:]. **אמנם** בח"א ליבמות סד. [א, קמג.] כתב: "ועוד יש לך לדעת כי האיש הוא הזכר הוא התחלה, והנקיבה אינה התחלה, רק היא בסוף, ואינה רק השלמת הזכר, והשלמת הדבר הוא בסוף... כי האיש והאשה הם כנגד הצורה והחומר... וההתחלה מתיחס אל הצורה, הפך החומר שהוא מתיחס אל הסוף". ומעין זה כתב בתפארת ישראל ס"פ מט [תשעח.], ושם הערה 65. וכיצד דברים אלו עולים בקנה אחד עם דבריו כאן שהצורה חלה באחרונה. וצ"ע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:13)

(333) וצרף לכאן דברי רבא [סנהדרין י.] "מלקות במקום מיתה עומדת", ופירש רש"י שם: "דכיון דעבר על אזהרת בוראו, ראוי הוא למות, ומיתה זו קנס עליו הכתוב... מלקות כאחת מן המיתות". וחזינן מכך שני דברים; (א) חמורה היא עבירה אחת, ולכך יש בה לתת שם של "יצירה רעה" על האדם [ראה תפארת ישראל פנ"א הערה 39]. (ב) המלקות נחשבות למיתה, שמסלקות את היצירה הקודמת, וממילא מתחדשת כאן יצירה שניה. **וכל דבריו** מבוארים בגמרא סנהדרין [צא.], שאמרו שם: "אמר ליה אנטונינוס לרבי, גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין. כיצד, גוף אומר נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר. ונשמה אומרת גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור. אמר ליה, אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה, והיה בו בכורות נאות ["תאני הבכורות" (רש"י שם)], והושיב בו שני שומרים, אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא, בכורות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני, ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא, והביאום ואכלום. לימים בא בעל פרדס, אמר להן בכורות נאות היכן הן. אמר לו חיגר, כלום יש לי רגלים להלך בהן. אמר לו סומא, כלום יש לי עינים לראות, מה עשה, הרכיב חיגר על גבי סומא, ודן אותם כאחד. אף הקדוש ברוך הוא מביא נשמה וזורקה בגוף, ודן אותם כאחד". הרי שהנשמה נענשת עד כמה שהיא מחוברת לגוף.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:14)

(334) שבת מח: "כל המחובר לו הרי הוא כמוהו", ומדובר שם לגבי חיבור לטומאה, שכאשר שני כלים מחוברים יחד, אזי לכשנטמא האחד נחשב שאף השני נטמא עמו. וכן מבואר בכלים פ"ה מ"ג, וראה להלן בבאר הששי הערה 463. וכן כתב להלן בבאר השביעי [ד"ה ויש לך לדעת]: "כי המחובר לדבר הרי הוא כמוהו", ושם הערה 234.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:15)

(335) מכות כג. "תנו רבנן, הגדול שבדיינין קורא, השני מונה, והשלישי אומר הכהו". הרי שיש מנין לכל מכה ומכה. וכן הובא להלכה ברמב"ם הלכות סנהדרין פט"ז הי"א. וראה הערה 338.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:16)

(336) לשונו בגו"א דברים פכ"ה אות ג: "אמנם נראה, כי בודאי היה ראוי ללקות ארבעים, כנגד ארבעים יום של יצירת הולד. וביום האחרון - הוא יום ארבעים - מקבל הולד הנשמה, ובכל ל"ט הוא בריאת הגוף. ובגוף הוא החטא, שבו היצר הרע. והנשמה חטאה עמו, שכל המחובר לטמא הרי הוא כמוהו בעודה עם הגוף. ולפיכך אמרה תורה 'ארבעים יכנו', שאף הנשמה שעם הגוף חייב המלקות, שכל אשר הנשמה עם הגוף - שהוא החוטא - הרי היא כמוהו, כדלעיל. אכן כשמכין אותו ל"ט מכות, ובזה שב יצירת הגוף נקי מן החטא, שכן אמרו חכמים [מכות כג.] כל חייבי מלקות נפטרו מידי עונשן על ידי מלקות, והרי בל"ט מכות הוסר החטא מן הגוף, וממילא נמצא הנשמה טהורה. שאין בה פחיתות בעצמה, רק כאשר היא מצורפת לגוף החוטא, וכאשר הגוף נקי מן החטא, אין כאן פחיתות וחטא בנשמה, ואין צריך להלקותו עוד". אמנם יש לעיין לפי זה מדוע כשעבר על שתי עבירות לוקה שמונים [מכות ד.], הרי לאחר שספג את ל"ט המלקות הראשונות "הוסר החטא מן הגוף" [לשונו בגו"א שם], ומדוע יוסיף וילקה מחמת העבירה האחרת. ויל"ע בזה. **וטעמו של** רבי יהודה המחייב ארבעים מלקות [מכות כב.], ניתן לבאר שהוא סובר כמ"ד בב"ר [כז, ד] שיש חטא גם מצד הנשמה, וכמובא למעלה בהערה 328, ולכך ילקה אף מצד הנשמה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:17)

(337) פירוש - נאמר [דברים כה, ב] "והיה אם בן הכות הרשע והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר", ובפסוק שלאחריו [פסוק ג] נאמר "ארבעים יכנו לא יוסיף וגו'". הרי שהתורה הפסיקה בין תיבת "במספר" לתיבת "ארבעים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:18)

(338) כמו [במדבר א, ב] "שאו את ראש בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגולגלותם", ושם הכוונה לספור כל אחד ואחד [רמב"ן שם פסוק מה]. וכן נאמר [תהלים קמז, ד] "מונה מספר לכוכבים וגו'", והכוונה שמונה הכוכבים אחד לאחד [גו"א שמות פ"א אות ג]. וכך אם היה נאמר כאן באותו פסוק "כדי רשעתו במספר ארבעים יכנו", היה משמע שבספירה המפורטת של המלקות יכה אף מכה ארבעים. וזה המקור שהדיין השני מונה את המלקות אחת לאחת [מכות כג., והובא בהערה 335].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:19)

(339) ולפי הסבר זה עדיין יש לשאול מנין לך שלוקה ל"ט מלקות, דהא תינח שההפסקה בין "במספר" לבין "ארבעים" מורה שאינו לוקה ארבעים שלימות, אך מנין שלוקה ל"ט, ולא פחות מזה. ואולי משום טעמו שאמר למעלה שישנה סבה שאינו לוקה את כל הארבעים [כי אין הצורה לכשעצמה מחוייבת הלקאה], וסבה זו כוחה יפה רק להוריד הלקאה אחת מהארבעים, ולא יותר מכך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:20)

(340) מה שנקט "תנא קמא", כי במשנה שם [מכות כב.] אמרו "כמה מלקין אותו, ארבעים חסר אחת, שנאמר 'במספר ארבעים', מנין שהוא סמוך לארבעים. רבי יהודה אומר, ארבעים שלימות הוא לוקה". הרי שלת"ק אמרינן שלוקה ארבעים חסר אחת, מה שא"כ לדעת רבי יהודה שלוקה ארבעים שלימות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:21)

(341) לשון הגמרא: "הוה אמינא ארבעים במניינא", כי תיבת "ארבעים" הוזכרה לפני תיבת "במספר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:22)

(342) לשון הגמרא [מכות כב:] שלפנינו "מאי טעמא, אי כתיב 'ארבעים במספר' הוה אמינא ארבעים במניינא, השתא דכתיב 'במספר ארבעים', מנין שהוא סוכם את הארבעים". וזהו טעם אחר ממה שכתב למעלה שהדרשה נלמדת מההפסקה שבין תיבת "במספר" לתיבת "ארבעים". ומעתה יבאר טעמה של הגמרא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:23)

(343) אלא עומד לעצמו, ללא תלות בתיבת "ארבעים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:24)

(344) ומיד יבאר דקדוק זה על פי רש"י בפירושו לחומש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:25)

(345) לשון רש"י שם: "ואינו נקוד 'בַּמספר' [בי"ת פתוחה], למד שהוא דבוק, לומר במספר ארבעים, ולא ארבעים שלמים, אלא מנין שהוא סוכם ומשלים לארבעים, והן ארבעים חסר אחת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:26)

(346) כי בי"ת פתוחה היא כמו ה"א הידיעה, וכאילו היה נאמר "בְּהמספר" [רש"י בראשית יד, י, שם כד, כז, שמות יג, כא, שם כב, יט]. וראה בגו"א שמות פי"ג אות יז בביאור הדבר. ולכך אילו היה נאמר כאן "בַּמספר" [בי"ת פתוחה], היתה כאן התיחסות למספר ידוע, והוא המפורש בצידו "ארבעים יכנו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:27)

(347) "למד שהוא דבוק, לומר במספר ארבעים" [רש"י דברים כה, ב].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:28)

(348) אותיות מש"ה כל"ב הן אותיות שימושיות. ולגבי אות בי"ת, ראה רש"י בראשית לה, ז.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:29)

(349) ואז תיבת "במספר" היתה עומדת לעצמה, כי היתה מתפרשת "במספר הידוע", שהשופט יכהו במספר המלקות הידוע. והפסוק שלאחריו ["ארבעים יכנו"] היה לפי זה פירוש לפסוק שלפניו, אך אינו המשכו של הפסוק שלפניו. כל זה אין לומר מחמת שלא נאמר "בַּמספר" בי"ת פתוחה, אלא בי"ת שואית.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:30)

(350) פירוש - הא תינח שמתוך שתיבת "במספר" אינה מנוקדת בבי"ת פתוחה מוכח שלא איירי במספר ידוע, אך מנין לך לומר "מנין שהוא סוכם ומשלים לארבעים", ובכך הפסוק "ארבעים יכנו" הוא המשכו של הפסוק "כדי רשעתו במספר", שמא עדיין כל פסוק ופסוק עומד לעצמו, ופירוש "כדי רשעתו במספר" הוא פסוק סתום שאינו מפרש כוונתו, אך אנו מעצמנו נבאר ש"במספר" איירי בארבעים, מבלי ששאבנו ידיעה זו מהפסוק שבא לאחריו "ארבעים יכנו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:31)

(351) כי אם לא מדובר במספר הידוע, וגם אינך נסמך על הפסוק הבא, מנין לך שאכן פירוש "במספר" הוא ארבעים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:32)

(352) "והן ארבעים חסר אחת" [לשון רש"י בחומש שם]. ורש"י במשנה [מכות כב.] כתב: "מדלא כתיב 'יכנו ארבעים במספר', אלא 'במספר ארבעים יכנו', שמעינן דהכי קאמר, מנין הסוכם הארבעים, חשבון המשלים סכום של ארבעים, שגורם לקרות אחריו ארבעים, והיינו שלשים ותשע".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:33)

(353) משני הטעמים שהוזכרו עד כה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:34)

(354) פירוש - כל דבריה של תורה, אף הפרטים שבה, מורים על חכמה. וכמו שכתב בתפארת ישראל פ"ז [קיד:], וז"ל: "כי על כל התורה אמר הכתוב [דברים ד, ח] 'כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת'. ואמר עוד [שם פסוק ו] 'ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני על העמים אשר ישמעון כל החוקים האלה וגו". והרי כי כל דבר שבתורה, בכלל ובפרט, הכל דברי חכמה. ולא כמו שחשב הוא [הרמב"ם במו"נ ח"ג פכ"ו] כי לדברים הפרטיים אין טעם כלל, כי לא היה זה תורה של חכמה". וכן הוא להלן בבאר השני הערה 382, ובבאר הששי הערה 564.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:35)

(355) כמו שכתב למעלה בהסברו הראשון. ולא ידעתי למה כפל כאן הדברים. ועכ"פ מבאר כאן שהואיל והתורה נקטה במספר "ארבעים יכנו", אי אפשר לבאר שזהו לאו בדוקא, כי כל מה ששיערה התורה אין ספק שיש לו טעם. ובעל כרחך מה שבפועל לוקה רק ל"ט, זהו משום הכרח בביצוע העונש המחייבנו להוריד מלקה אחת, אך לא שתהיה כאן הפקעה מעיקרא ממספר "ארבעים". ומעתה הולך לבאר מהו ההכרח בביצוע העונש המחייבנו להפחית מלקה אחת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:36)

(356) כמו כל צורה שמשלים את הכל, ולכך הצורה באה לבסוף, וכמבואר בהערה 332.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:37)

(357) דוגמה לדבר; בספירה של בני ישראל כשירדו למצרים נאמר [בראשית מו, כז] "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים". ופירש רש"י [במדבר ג, טו] "עם כניסתה [של יוכבד] בפתח מצרים ילדה אותה, ונמנית בשבעים נפשות, שכשאתה מונה חשבונם לא תמצאם אלא שבעים חסר אחת, והיא השלימה את המנין". הרי שוב חזינן שהמספר הכללי הוא שבעים, אך במספר הפרטי נמנו רק ששים ותשעה אנשים. וביאר זאת בגבורות ה' פי"ג [סח:] בזה"ל: "ויש לשאול באיזה אופן היה כאן שבעים נפש יוצאי ירך יעקב. ויש דעות הרבה בזה [ב"ר צד, ט]. רבי לוי אומר אמם יוכבד השלימה המנין, כי היתה לידתה בין החומות... כי היתה לידתה במצרים בשביל שלא היתה יוכבד רק השלמה להשלים שבעים נפש, ומפני שלא היתה רק השלמה... לכך לא היתה לגמרי כמו הראשונים שנולדים בארץ כנען... כי המשלים במה שהוא השלמה, הוא מובדל מן הפרטים". הרי שוב חזינן שאין גדר "פרט" על המשלים. ובנצח ישראל פמ"ב [תשלה:] כתב: "כי לעולם אותו שהוא אחרון הוא לעצמו, בעבור שהוא בסוף, והסוף הוא נבדל מהכל, באשר הוא סוף, ואינו מקובץ עם האחרים. ודבר זה ידוע". וראה שם הערה 106. ובח"א לר"ה טז. [א, קא.] כתב: "הסוף הוא נבדל מן העיקר הדבר, כי התכלית הוא שנבדל מן הדבר". וכן הוא בנתיב העבודה פי"א [א, קיב.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:38)

(358) ענין זה מבואר יותר בתפארת ישראל פכ"ה [שפ.], וז"ל: "אמנם ממצות הספירה נראה שלא היה אפשר להנתן התורה עד אותו היום. וזה שכאשר יצאו ממצרים, היו ישראל כמו התינוק היוצא ממעי אמו, שנולד בגופו... ואין השכל משתתף ומתחבר עם הגוף, רק הוא נבדל מן הגוף. ולפיכך צריך הספירה עד חמשים, כי אז בא הוא למדרגת התורה, שהיא שכל נבדל. כי התורה היא משער החמשים, שהוא נבדל מן האדם. ולפיכך מספר החמשים ראוי אל המעלה הנבדלת השכלית. כי מספר זה, שהוא חמשים, נבדל מן המספר הקודם, וראוי לקבל אז התורה השכלית, שהוא נבדל מן הגוף. ודבר זה ברור אין ספק למי שמבין דברים אלו. ולפיכך צריך לספור עד החמשים, ואין החמשים בכלל הספירה. כי אם היה גם כן בכלל הספירה, היה משותף עם התשע והארבעים, ודבר זה אינו, כי לא היה בכלל התשע וארבעים, רק הוא נבדל לעצמו, כמו השכל שהוא נבדל", ושם הערה 62. ובגו"א ויקרא פכ"ג אות טז הזכיר ענין זה ברמז.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:39)

(359) כי בפירוש הראשון ביאר שיום הארבעים הוא כנגד קבלת הצורה והנשמה [ולכך אין הכאה לצורה]. ואילו כאן ביאר שיום הארבעים הוא כנגד המשלים [ואין ספירה והכאה פרטית לדבר שהוא משלים]. והעומק השוה בשניהם הוא, כי החשיבות של "המשלים" הוא שלאחר ספירת כל הפרטים, באים לדרגה שהיא מעבר לפרטים. כי לאחר שהמקבל עשה את שלו מלמטה, שורה עליו מהנותן ברכה וקדושה מלמעלה, החורגת בהרבה מאוסף הפרטים של המקבל. אמור מעתה, שהמעבר מהפרטים אל המשלים הוא מעבר מהמקבל אל הנותן [כמבואר בהערה הקודמת שהגיעו ביום החמישים לשער החמישים, הנבדל מן האדם]. וזה המאפיין את הצורה והנשמה הניתנת לולד ביום הארבעים; לאחר שנשלמה פעולת יצירת הגוף, שהיא פעולה של הטבע [כמבואר למעלה הערה 131], באה הנשמה מנשמת פיו יתברך, וחלה בתוך הולד. ולכך ברור הוא שאין חטא בנשמה, כי "אלקי, נשמה שנתת בי טהורה היא" [מברכות השחר]. וראה להלן בבאר הששי הערה 462.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:40)

(360) לשון הפסוק [איוב יא, ט] "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים". ובגמרא בעירובין כא. העמידו את הפסוק שעוסק בתורה. וכאן החליף את הרוחב הים בעומק הים. וכן להלן בבאר הששי [ד"ה וכאשר תבין] כתב גם כן: "דברי חכמים... העמוקים מני ים". וכן בנתיב השלום פ"ב [א, רכד:] כתב: "אלו דברים הם עמוקים מני ים". וכן כתב בדר"ח פ"ד מ"ז [קעו.]. אמנם בדרוש על התורה [יח.] חילק להדיא בין אורך ורוחב התורה, לבין עומק התורה, וציטט שם את הפסוק "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים" כמורים על האורך והרוחב, ואילו העומק מתבטא בפסוק אחר [משלי ג, כ] "בדעתו תהומות נבקעו". ויל"ע בזה. **והנה מתבאר** שאין זה נחשב לגרעון מהתורה מה שלוקה ל"ט מלקות, כי מהתורה גופא מוכח שילקה ל"ט מלקות, וכפי שביאר כאן בטעמים שונים. אך לכאורה בנתיב התורה ר"פ יא [א, מו:] כתב דברים שאינם עולים בקנה אחד עם דבריו כאן, וז"ל: "ובפרק בתרא דמכות [כב:], אמר רבא, כמה טפשאי שאר אנשי, דמקמי ספר תורה קיימי, ולא קיימי קמי גברא רבא, שהרי התורה אמרה [דברים כה, ג] 'ארבעים יכנו', ואתו רבנן ובצרי חדא, עד כאן. בא להודיע על מעלת החכם, שלא יאמר האדם כי בעל התורה הוא כמו שאר אדם, ואין שם תורה נקרא עליו, רק אדם שיודע תורה. ודבר זה אינו, רק כי התלמיד חכם כמו עצם התורה, ויש לו דמיון גמור אל התורה. ובודאי דבר זה הוא הטעם שאמרה התורה [דברים יז, יא] 'לא תסור ימין ושמאל מכל אשר יורוך', כי החכמים הם עצם התורה גם כן. וכמו שגזר השם יתברך ונתן התורה לישראל, כך נתן החכמים, והם גם כן עצם התורה... ומביא ראיה כי החכמים הם עצם התורה, שאם לא כן, לא היה בידם כח למעט מן ארבעים מכות. אפילו יש בידם דרש, מכל מקום אם לא היו החכמים עצם התורה, אין ראוי לפחות דבר מן התורה על ידי החכמים שדרשו או קבלו כך. **כי הם פוחתים מן התורה**, כי בתורה כתיב בפירוש 'ארבעים יכנו'. אלא שגם החכמים עצם התורה, והתורה יש בה כח לפרש התורה. ולכך אמר 'כמה טפשאי דקיימי מקמי ס"ת, ולא קיימי מקמי גברא רבא', כי גם הם עצם התורה, ולכך יש כח בת"ח למעט על פי דרשות שלהם וחכמתם אחד מן המספר". הרי שביאר שם שאין בידי הדרשה להפקיע מפשוטו של מקרא ד"ארבעים יכנו", כי יש בכך הפחתה מהתורה. ולולא שהחכמים היו עצם התורה, היה לוקה ארבעים מלקות. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא, שמתבאר שחכמים אכן גרעו מהמשמעות של התורה. וכל מה שטרח המהר"ל כאן לבאר שהמשמעות של התורה מורה על ל"ט מלקות, לכאורה נסתר מדבריו בנתיב התורה, ששם ביאר שלעולם ל"ט מלקות הן הפחתה ממשמעות התורה, ולכך אין בידי הדרשות לכשעצמן להוציא מפשוטו של מקרא, אלא שהוצאה זו נעשית רק מכוחם של חכמים, שהם עצם התורה. ואם נפשך לומר שמחמת שחכמים הם עצם התורה, לכך אין כאן הפחתה מהתורה ["כי התורה יש בה כח לפרש התורה" (לשונו שם)], א"כ לא היה צריך כאן לבאר שהדרשה מוכחת מהפסוק, שהרי בלא"ה לא מחמת ההוכחה קבענו שילקה ל"ט מלקות [דזה לא היה מספיק לכך], אלא מחמת שהחכמים הם עצם התורה, ובכחם לפרש התורה כפי שהתורה עצמה יכולה לעשות כן. ומאי נפק"מ שהדרשה מוכחת היטב מהפסוק. ובקיצור קשה, כי כאן ביאר שהדרשה היא חזקה ומוכחת מהפסוק, ולא שהחכמים חזקים דיים להפחית ממשמעות הפסוק. ואילו בנתיב התורה ביאר להיפך; הדרשה אכן אינה מספיק חזקה להסתמך עליה שילקה ל"ט מלקות, אך חכמים הם חזקים דיים להפחית ממשמעות המקרא. ושמעתי ממו"ר שליט"א לתרץ, שזה וזה גורם. שכאן דבריו באים לבאר שאין דרשת חכמים [ל"ט מלקות] סותרת לפסוק ["ארבעים יכנו"], כי אם הדרשה היתה סותרת לגמרי לפסוק, אזי אי אפשר היה לומר הדרשה, אף שהחכמים הם עצם התורה. אך עם כל זה, בודאי שזהו דוחק מסויים בפסוק, כי לעולם פשטות "ארבעים" אינה "שלושים ותשע", ויש כאן "שבקיה לקרא דאיהו דחיק, ומוקי אנפשיה" [פסחים נט:]. ובכדי שיתאפשר לחכמים להעמיד את הפסוק אף בפירוש דחוק, עליך לומר שהחכמים הם עצם התורה, וכדבריו בנתיב התורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:41)

(361) עפ"י אבות פ"א מ"ד "והוי שותה בצמא את דבריהם". ושם בדר"ח [לד.] ביאר שהצמאון מורה על חסרון האדם כאשר הוא חסר שכל החכמים, וכלשונו: "כאשר אין השכל באדם אז האדם חסר, ובשכל יושלם האדם. ולפיכך ישתה האדם בצמאה דבריהם, כי האדם שלא ישתה הוא חסר, ובשתיה יושלם. ולפיכך הוא שותה בצמאה והוא להוט מאד אחר השלמת חסרון שלו. שכל זמן שהוא חסר אינו בטוב, ולכך ישתה בצמאה דבריהם גם כן, שבזה נראה כי הת"ח הוא השלמת בני אדם כמו שהוא [השכל] אצל האדם, שהשכל הוא השלמת האדם, וכאשר אין בו שכל הוא חסר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:42)

(362) עפ"י דברים טו, כב. והזכיר דברים אלו על פי הגמרא בחגיגה [ג:] שהביא למעלה אודות דברי חכמים "הללו מטמאין הללו מטהרין, הללו אוסרין הללו מתירין, הללו פוסלין הללו מכשירין".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:43)

(363) כפי שביאר בהתחלת הבאר, שתוספת וגרעון יהיו רק בפרטי המצוה, ולא בדבר מחוץ לפרטי המצוה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:44)

(364) בכך מיישב את השאלות השניה והשלישית שפתח בהן את הבאר; "גם יש כאן שתי תורות; התורה שנתנה מפי השם יתברך על ידי משה רבינו עליו השלום, ותורת חכמים תורה בפני עצמה, ואין כאן תורה אחת, כמו שראוי. גם תורת משה על ידי זה חסירה, כאשר צריך להשלימה על ידי מצות חכמים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:45)

(365) מוסיף בזה שתקנות חכמים הם גם כבוד התורה. וכפי שביאר הפחד יצחק פסח מאמר פג, אות ד: "תוכן החובה של עשיית משמרת לדברי תורה אינו ענין שלילי של מניעה מאיסורין, אלא שזהו מכשיר חיובי של כבוד התורה והרמת קרנה ["אינו דומה פלטרין (של מלך) שיש עליו שומרים, לפלטרין של מלך שאין עליו שומרים" (רמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ח ה"א)]. וכשאדם מישראל מקיים סייג מדברי סופרים, הרי הוא נעשה על ידי זה ליוצר פועל של כבוד התורה בעולם. ולאידך גיסא, כשהוא עובר עליהם אינו רק מפקיר עצמו לנשיכת הנחש... אלא שמשחית הוא את הכלי שרת של כבוד התורה, ומצד זה נמצאת חומרא יתירה בעובר על דברי סופרים יותר מבעובר על דברי תורה". וראה למעלה הערה 200.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:46)

(366) זה נאמר על דברי סופרים ושאר פירושי רבנן. וכן כתב הרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה: "כל המצות שניתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו, שנאמר [שמות כד, יב] 'ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה'. 'תורה' זו תורה שבכתב. 'והמצוה' זו פירושה. וצונו לעשות התורה על פי המצוה. ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה". הרי שדברי חכמים הם פירוש לתורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:47)

(367) נראה כוונתו, כי למעלה השריש שתקנות וגזרות דרבנן מורות על העובד האהבה [ראה הערה 226]. ובנתיב אהבת השם פ"א [ב, מד:] ביאר: "מי שהוא ירא מהקב"ה יותר מיוחד אל העולם הזה... כי בעולם הזה נמצא בו היראה והפחד, אבל האהבה שהוא הטוב הגמור אל זה ראוי עולם הבא. לכן כתיב [תהלים קיא, ה] 'טרף נתן ליראיו', דהיינו עולם הזה שהוא ראוי לירא שמים. אבל עולם הבא הוא שייך אל אהבה, שהוא נמשך אחר השם יתברך באהבה ובטוב לב, ולכך ראוי אל העולם הבא שכולו טוב". וראה דר"ח פ"ד מ"א [קסב:]. הרי שעוה"ב מיוחד לעובדים מאהבה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:48)

(368) כי נתבאר למעלה [הערה 231] שמכלל תקנות דרבנן נמצא גם העובד מיראה, והעובד מיראה מקבל ברכה בעוה"ז, וכמבואר בהערה הקודמת. ונאמר [בראשית יב, ב] "ואברכך", ופירש רש"י שם "זהו שאומר אלקי יצחק". וביאר הגו"א שם באות ה: "הברכה היא מכח יצחק יורדת לעולם" [ראה להלן בבאר הששי הערה 490], ויצחק היה עובד מיראה, וכמו שכתב בנתיב התשובה פ"ב [ד"ה ומעתה הם]: "מדת יצחק שהוא מדת היראה, דכתיב [בראשית לא, מב] 'ופחד יצחק היה לי'". וכמו כן מקבל קדושה, כי כל קדושה היא הפרשה והבדלה [למעלה הערות 241, 248].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:49)

(369) למעלה בהקדמה [ד"ה ומעתה אם], ושם הערה 90.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:50)

(370) כפי שכתב רש"י במדבר יא, כג: "אי אפשר לעמוד על הטפל, מאחר שאינן מבקשים אלא עלילה לא תספיק להם... אם אתה נותן להם בשר בהמה גסה, יאמרו דקה בקשנו. ואם אתה נותן להם דקה, יאמרו גסה בקשנו. חיה ועוף בקשנו, דגים וחגבים בקשנו". וראה גו"א שם אות טז, ולהלן בבאר הרביעי הערה 1427.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:51)

(371) כרך ענוה ביחד עם "מודה על האמת". ונראה ביאורו, שבנתיב הענוה פ"א [ב, א:] כתב: "בעל ענוה משפיל עצמו לפני כל, ואיך לא ישפיל עצמו לפני השם יתברך". ולכך ניתן לומר ג"כ "ואיך לא ישפיל עצמו לפני האמת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 1 7:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%201/r/7:52)

(372) כוונתו לפסוק [משלי ג, לד] "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן", ודרשו על כך בגמרא [יומא לח:] "בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין אותו". ופירש רש"י שם "אם ללצים הוא יליץ - אם ללצים הוא בא להתחבר, הוא יליץ, לא ימנעוהו ולא יעזרוהו. אם לענוים - הוא בא להתחבר, יתן לו חן, מי שבידו ליתן".