## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:1)

(1) כי הבאר הזה עוסק בתלונה "כי לא זו בלבד שהוסיפו וגרעו [חז"ל על התורה], אבל הם עברו חוק ומשפט בדברים שאינם לפי הדעת והשכל, וקרבו לעשות מה שלא יעשה, והרחיקו מלעשות מה שראוי להיות נעשה" [לשונו בסוף ההקדמה]. ולכך איירי בדברי חז"ל ה"נראים גלי ים עכורים" [לשונו בסמוך]. ולכך בבאר זה ימצאו "מים טהורים", הנקיים מכל תעוב. וכן את הבאר השביעי יפתח במלים "מים טהורים", מחמת אותה סבה. וראה שם הערה 1.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:2)

(2) רומז בזה שהמתלוננים לא מבני ישראל המה, וכפי שנתבאר בהקדמה הערה 80.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:3)

(3) כמו שנאמר [תהלים יט, ח] "תורת ה' תמימה וגו' עדות ה' נאמנה מחכימת פתי". וכתב על כך בהקדמה לתפארת ישראל [יט.]: "ואחר כך אמר 'עדות ה' נאמנה מחכימת פתי'. פירוש, כי מה נחשב האדם שאין בו רק שכל האנושי. אבל 'עדות ה' נאמנה מחכימת פתי', שעל ידי התורה נעשה חכם. כי התורה מעידה על הנמצאים לברר כל דבר, והיא נאמנה, מחכימת הפתי, עד שנחשב שכלי ביותר". [ראה להלן הערה 336.] ובירור כל דבר בודאי נעשה בתורה שבע"פ, ולכך בירור הדבר קשור לדברי חכמים. והמשך דבריו כאן "יפים ללב ולעינים מאירים" כתב גם בתחילת הבאר השביעי, ושם נתבאר מדוע תלה היופי בלב, והאור בעינים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:4)

(4) כן כתב להלן בתחילת הבאר השביעי: "צלולים ולא עכורים, יפים ללב ולעינים מאירים". ומה שתלה היופי בלב, והאור לעינים, מבואר על פי דברי המשך חכמה [שמות יב, כא], שהאריך לבאר שם ש"תורה" מכוונת כנגד הכח השכלי שבאדם, ואילו "מצוות" מכוונות כנגד הרגשות שבאדם, וכתב: "הרבה להם תורה מושכלות רבות... לחנך כח השכל להיות קיים ועומד... ועל ההרגשות... הרבה להם במצוות, לחזק להם ההרגשות... וכל ההרגשות מקום להן במצוות, יופי - 'פרי עץ הדר' [ויקרא כג, מ]... וזה 'רצה הקב"ה לזכות את ישראל' [מכות כג:], ולהעמידם על הדת הפילוסופי... 'הרבה להם תורה' [שם], מושכלות לגעור בכוח המדמה. 'ומצוות' [שם], ליקח כל המוחשים וההרגשות למצוות ומעשים טובים, שלא יפתו את האדם לרע. ולכך נשא הציץ על הראש, והיה כתוב [שמות כח, לו] 'קודש לה", שהשכל כולו קודש. אמנם על הלב, מקור ההרגשות, כתיב [שמות כח, ל] 'בני ישראל', להורות שההרגשות יהיו אל המצוות, שרובן המה התאחדות האומה... ולכן יהיו ההרגשות עסוקים במצוות", עכ"ל. וזהו שאנו אומרים "והאר עינינו בתורתך, ודבק לבנו במצוותיך". הרי שחיברו את העינים לתורה, ואת הלב למצוות, כי העינים הן מורות על "עין השכל" [ראה להלן בבאר החמישי הערה 34], והלב הוא מקום ההרגשות, המיועד למצוות. וזהו שכתב כאן "יפים ללב ולעינים מאירים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:5)

(5) כמו הדין של "כאשר זמם ולא כאשר עשה" [רש"י מכות ב:], ושאר דינים שיובאו בהמשך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:6)

(6) בנוסף למה שנתבאר בבאר הראשון, שאין להעליל על חז"ל שהוסיפו וגרעו על התורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:7)

(7) לשון רש"י [שמות כג, ח] "דברי צדיקים - דברים המצודקים, משפטי אמת... ישרים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:8)

(8) פירוש - שאף הדברים שאינם ברורים נגדרים בגדר של שאר דבריהם, וילמד סתום מן המפורש. ומה שכתב "אחר הכל" כוונתו אחר הרוב [לשיטתם של המתלוננים], ורובו ככולו. ואולי צריך להגיה "נמשך אחר השכל". ומעין זה כתב בשער הספר של הגור אריה: "ומן המאמרים הידועים [של חז"ל] שבאו בפירוש רש"י, ראיה על האחרים, שכולם דברי חכמה, ומום אין בהם". וראה הערה הבאה. ולהלן בתחילת הבאר הרביעי כתב כן, וראה שם הערה 38.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:9)

(9) כדבריו להלן ריש הבאר הרביעי: "כי הדברים האלו לא יכנסו בלב הקורא רק בעיון רב מאוד, כי כך הם כל דברי אמת ויושר, נראים רחוקים בתחלת העיון, ולבסוף יתגלה ויאירו כשמש בצהרים" ובבאר השלישי [ד"ה ודבר זה] כתב: "רק שהדברים אשר אמרנו ללמוד על הכלל כולו, שכולם הם אמיתיים ושלימים ומום אין בהם... רק שדבריהם צריכים התבוננות גדול, שהאדם יחשוב בתחלת העיון שדברים רחוקים הם, והם קרובים". ושם מבאר את הסבה לכך שדברי חכמים נראים מתחילה רחוקים. וראה בספר המפתח לגור אריה [כרך ט] בדברי מבוא, עמוד 27.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:10)

(10) כפי שכתב בסוף הבאר הראשון: "מה שחושבין [בני אדם] עליהם [על חכמים] דבר זה [שדבריהם רחוקים], הוא כמו שנתבאר, כי החלוף במעלת החכמה הוא שגורם לזה. כי להם בפרט היה מקובל בידם חכמה אלקית מפי אדון כל הנביאים, וכמו שאמרו [אבות פ"א מ"א] משה קבל תורה מסיני ומסרה וכו". וכך היו מקבלים החכמה האלקית זה מזה דור אחר דור", ושם הערות 323, 325, ולהלן הערה 58. והנה גם כאן, ולהלן הערה 591, ובסוף הבאר הראשון [ד"ה אמנם מה], ביאר כנ"ל, שהסבה שדברי חכמים רחוקים מאתנו היא משום ההבדל במעלת החכמה [חכמה אלקית לעומת חכמה אנושית]. ואילו בהקדמה [ד"ה הרי שהם] ולהלן ריש הבאר הרביעי [ד"ה ואחר כל] כתב שהסבה לכך היא ריחוק הזמן שיש בין זמננו לבין זמנם של חז"ל. ובבאר השלישי [ד"ה שהאדם יחשוב] ביאר סבה נוספת, שכפי עומק החכמה, כך סתימת הדברים והסתרם. הרי שנתן בזה שלש סבות שונות. וראה להלן בבאר הרביעי הערה 91.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:11)

(11) פירוש - כפי החילוק שיש בין התורה עצמה לדעת בני אדם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:12)

(12) אודות שדברי התורה שבכתב רחוקים מן האדם, ראה דבריו בח"א לסוטה מד. [ב, פא:] שכתב: "מקרא הוא התחלת הבנת המצוה כאשר היא באה מן השם יתברך. ולא באה בהתחלה כל מצוה ומצוה בבירור אצל האדם, כי דברי השם יתברך רחוקים מן האדם, לכך בירור המצוה בשלימותה לא נרמז בתורה. כי נזכר בתורה עשיית הסוכה, ולא נזכר בה ענינה על השורש" [והובא למעלה בבאר הראשון הערה 219]. וכן בגו"א בראשית פכ"ו אות ה כתב: "דברי תורה שהיא רחוקה מהשגת האדם". וענין זה נתבאר למעלה בבאר הראשון בהערות 136, 140, 165, 219. וראה בסמוך ציון 42, ובבאר השלישי הערה 166. ובהקדמת הקצות החושן כתב: "אמרו בש"ס [גיטין ס:] תורה רובה בעל פה ומיעוטה בכתב, שנאמר [הושע ח, יב] 'אכתוב להם רובי תורתי כמו זר נחשבו'. והיינו דאם היה הכל בכתב מיד ה' עלינו השכיל, אנחנו כמו זר נחשבנו, כי מה לשכל האנושי להבין בתורת ה', אבל בתורה שבעל פה משלנו הוא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:13)

(13) ובהקשר זה יש לצרף את דבריו של רבי ישראל מסלנט [אור ישראל מכתב יח] שהתלמוד אצלנו הוא בבחינת מקרא בימי חז"ל. והובא למעלה בהקדמה הערה 76.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:14)

(14) ועל כך נאמר [ישעיה נה, ט] "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם". ומכלל זה גבהו דברי חז"ל מדברינו, וכפי שכתב בסוף הבאר הזה: "כי כל דבריהם הם בחכמה עליונה, כי כאשר גבהו שמים מארץ כן גבהו מחשבותיהם ממחשבותינו". ולא נקט בפסוק זה כמליצה בעלמא, אלא שהפסוק עוסק בפער שבין הדברים האלקיים לדברים האנושיים, והוא הוא הפער שבין דברי חז"ל לבינינו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:15)

(15) בגמרא שלפנינו איתא "דרב אחא בר עולא", אך בעין יעקב שם איתא כמו שכתב המהר"ל. ודרכו של המהר"ל לצטט כפי הגירסא שבעין יעקב, וכמו שצויין פעמים רבות בספר תפארת ישראל [פ"ד הערה 10, פי"ד הערה 5, פכ"ה הערה 69, פ"ל הערה 6, פל"ה הערה 48, פל"ו הערה 29, ועוד]. וראה בסמוך הערות 18, 310, 331, 607, בבאר השלישי הערה 16, בבאר הרביעי הערות 103, 1041, בבאר החמישי הערה 439, בבאר הששי הערות 246, 830, ובבאר השביעי הערה 97.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:16)

(16) "ולהג הרבה - המלעיג עליהן ביגיעות בשר נידון" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:17)

(17) לשון הגמרא שלפנינו: "מתקיף לה רבא, מי כתיב 'לעג', 'להג' כתיב".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:18)

(18) לפנינו בגמרא "אלא כל ההוגה בהן טועם וכו'". אך בעין יעקב איתא "כל הלוהג בהן", וציטט כדרכו כגירסת העין יעקב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:19)

(19) "בכל שעה שאדם מחזר בדברי תורה מוצא בהן טעם" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:20)

(20) "רק" בלשון המהר"ל הוא כמו "אלא", לאמור שאין רבא חולק על רב פפא אלא בביאור הפסוק ["לוהג" לעומת "לועג"], אך לא שחולק על עצם דרשתו של רב פפא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:21)

(21) בגיטין נז., שאמרו שעונשו של אותו האיש היה שנדון בצואה רותחת, "דאמר מר, כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת". אך לא מצאתי מקומות נוספים שהזכירו כן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:22)

(22) כפי שכתב בתפארת ישראל פנ"ט [תתקל.]: "התורה, אף כי יש לה צירוף וחבור אל העולם, אין כאן קבלה מעורב עם המקבל, רק התורה מצרף אל המקבל, ואינו מעורב עם המקבל כלל". ובדר"ח פ"ד מי"ד [קפז.] ביאר שארון ברית ה' נסע לפני ישראל דרך שלשת ימים [במדבר י, לג], וכתב על כך: "וביאור דבר זה כי כתר תורה, במה שהשכל נבדל מן האדם, ולפיכך לא היה ארון ברית ה' הולך בתוך המחנה של ישראל, רק היה נוסע לפניהם... כי השכל הוא נבדל מן האדם, ואינו מוטבע באדם החמרי, והוא נבדל ממנו. אבל מ"מ יש כאן קשר, שמקושר השכל באדם... ומהלך ג' ימים עדיין יש לו קשור אל אותו שהוא אחריו, וכמו שמצינו שאמר ישראל [שמות ה, ג] 'דרך שלשת ימים נלך במדבר וגו"... היינו שאין רוצים להרחיק לגמרי, וכמו שאמר פרעה [שמות ח, כד] 'רק הרחק לא תרחיקו וגו", לכן לא היה הארון נבדל מהם לגמרי". וכן כתב כמה פעמים בנוגע להקב"ה, וכגון בגבורות ה' פס"ב [רעט:] כתב: "וכדי שלא תאמר כי הוא יתברך משותף לתחתונים, ואין הדבר כך, כי 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני האדם' [תהלים קטו, טז], אמר [תהלים קיג, ד] 'ה' על השמים כבודו', שהוא נבדל מן התחתונים, כי על השמים כבודו". ובנצח ישראל פכ"ז [תקס:] כתב: "הוא יתברך נבדל מכל הנמצאים. ואף שהוא יתברך מצטרף אל הנמצאים במה שהוא סבה ועלת הנמצאים, מכל מקום הוא נבדל מהם גם כן". ובנתיב הדין פרק א [א, קפו.] כתב: "אף שהוא יתברך נבדל מן הנמצאים, ולכך נקרא הוא יתברך 'קדוש', שהקדוש הוא נבדל מהכל. ועם כל זה משרה הש"י קדושתו בתוך ישראל". וכן מצינו לגבי יחס הת"ח עם שאר בני אדם, וכלשונו בנתיב התורה פ"ד [א, כא:]: "ישים האדם עצמו כי לא יהיה אדוק עם הבריות, רק יהיה רואה ואינו נראה. כלומר שיהיה רואה את הבריות, ואל יהא נבדל מן הבריות לגמרי עד שלא ישגיח עליהם. אבל ישגיח על הבריות, ובזה הוא רואה אחרים, אבל אינו נראה מהם, כי לא יהיה לו חבור וצירוף אל הבריות. וכאשר עושה כך תלמודו מתקיים... דמיון אל השכל... אשר הוא עומד באדם, יש לו דביקות באדם, ואינו דבוק עם האדם עד שיהיה מעורב לגמרי השכל עם הגוף. וכך יהיה תלמיד חכם עם הבריות בענין זה לגמרי, שהוא נבדל מן הבריות, ואינו נבדל לגמרי". ושם להלן פט"ז [א, ע.] כתב: "התלמיד חכם, מצד השכל שבו, הוא נבדל מכלל שאר בני אדם". וכן בתפארת ישראל פכ"ה [שפ:] כתב: "אין השכל משתתף ומתחבר עם הגוף, רק הוא נבדל מן הגוף". ובסנהדרין נב: אמרו "למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ. בתחלה ["בעודו מתנהג בכבודו, שאין צריך לו (הת"ח לע"ה) הוא יקר בעיניו" (רש"י שם)] דומה לקיתון של זהב. סיפר הימנו, דומה לקיתון של כסף. נהנה ממנו דומה לקיתון של חרש, כיון שנשבר שוב אין לו תקנה". וכתב על כך בח"א שם [ג, קסב.] בזה"ל: "כי השכל הוא נבדל מן הגוף, והת"ח דומה אל השכל, ועם הארץ דומה אל הגוף. וכאשר הת"ח יש לו מעלת השכל הנבדל, שהוא נבדל מן הגוף, כאשר ראוי אל השכל הנבדל, שלכך נקרא 'שכל נבדל' שהוא נבדל מן הגוף, ואז יש לו מעלתו. אבל כאשר השכל מעורב עם הגוף, אז השכל בטל אצל הגוף, כאילו אינו נמצא. וזה שאמר 'כיון שנשבר שוב אין לו תקנה', כי כלי חרס שנשבר אינו עומד לשום דבר, והוא בטל לגמרי. כיון שנהנה ממנו, זה נחשב שהוא מעורב עם הגוף כאשר מקבל הנאה ממנו, ואז השכל בטל, ואין השכל במעלתו רק כאשר הוא נבדל מן הגוף, וזה מבואר למשכילים ולנבונים". וראה להלן בבאר החמישי הערה 430. ובח"א להוריות יג. [ד, ס:] ביאר את דברי הגמרא שם "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ", וז"ל: "מפני שמעלת כ"ג, אע"ג שהיא גדולה, אינה שכלית. אבל הממזר, אע"ג שפגום הוא, זהו מצד הגוף, ובדבר זה לא יפגם השכל, כי השכל בפני עצמו נבדל מן הגוף, ולפיכך ממזר ת"ח קודם לכ"ג עם הארץ". ובאבות פ"א מ"ד אמרו "יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם", וכתב שם בדר"ח [לג:] לבאר: "כלומר שלא יהיו החכמים נחשבים אליו כמו דרך החברים, שבזה ממעט במעלת החכמה כאשר עדיין אינו חכם כמותם. אבל יהיה מתחבר להם דהיינו להשפיל תחת רגליהם... ודבר זה ראוי, וזה מפני כי השכל גם כן הוא נבדל, ואם מתחבר לת"ח כמו שני חברים, לא היה החכם אצלו במדריגת השכל שהוא נבדל. ולא שיהיה נבדל לגמרי מן הת"ח, שא"כ לא היה הת"ח אצל האדם במדריגת השכל שהוא באדם. שנמצא השכל בביתו, הוא גוף האדם הגשמי שדומה לבית. כי השכל נבדל מן האדם, רק יש אל האדם קשור עם השכל, ובזה האדם מתאבק בשכל. וכך יהיה נוהג עם ת"ח בביתו, שיהיה נמצא ת"ח בביתו, אבל לא יהיה לו חבור גמור אליהם, רק מתאבק בעפר רגליהם כאשר ראוי לנהוג. וכאשר ימצא השכל באדם שהוא נבדל מן האדם אין לו חבור גמור עמו, רק שנמצא עמו, והבן זה". וכן ביאר בנתיב התורה פי"ד [א, נז:], וז"ל: "'כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה' [משלי ב, ו]... ר"ל כי כל דבר שישיג נקרא 'חכמה', ולפיכך לא כתיב רק כי ה' יתן חכמה. אבל אצל הדעת והבינה, שהוא שכל עליון, שכל אלקי נבדל לגמרי, נאמר 'מפיו דעת ותבונה', כי מפני כי הדעת והתבונה הוא נבדל אלקי לגמרי, אמר 'מפיו', כי ע"י דעת ותבונה הדבוק בו יתברך לגמרי פה אל פה. ושני דברים הנושקים פה אל פה זה הדבוק הגמור. ומזה תדע כי הדעת והתבונה הוא יותר עליון מן החכמה, כי דבר זה שכל נבדל לגמרי, לא כמו החכמה, שאין זה שכל נבדל לגמרי... וכן תקנו חכמים בברכת 'אתה חונן לאדם דעת', כי במה שהוא 'אדם' בעל גוף, לכך הדעת שהוא שכל הנבדל, [מגיע] אליו דרך חנינה, כמו מי שנותן מתנה לאחד דרך חנינה, אף שהוא אינו ראוי מצד עצמו, רק דרך חנינה". וראה להלן הערה 336, בבאר הששי הערה 467, ובנר מצוה ח"א הערה 141.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:23)

(23) כי כל לעג הוא מורה על ההרחקה מהדבר שלועגים עליו. ובגו"א במדבר פט"ז אות לג מבואר שכל לעג אינו אלא בגדר ליצנות. וכל ליצנות פירושה ביטול חשיבות הדבר [כמבואר בפחד יצחק פורים ענין א]. ובנתיב התשובה פ"ח [ד"ה הז'] כתב שהמלעיג על המצות מחמת שמלעיג על דברי אלקים חיים, יש בכך יציאה גמורה מן הראוי. וראה בסמוך הערות 26, 41.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:24)

(24) השכל האלקי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:25)

(25) לא מצאתי מקורו. ואודות שחכמי המחקר מהללים ומשבחים את מדרגת השכל, כן כתב בריש פרק ט בתפארת ישראל, וז"ל: "אשר הלכו בדרך חכמי המחקר, והם הפילוסופים... יתנו שם ותפארת אל השכל, ועל ידי המושכלות יקנה האדם הנצחיות". דוגמה לדבר; בדר"ח פ"ב מ"ט [צג:] כתב: "כח הראות הוא כח הנפשי נבדל יותר מכל שאר החושים. וכבר הביאו ראיות ברורות על זה איך כח העין הוא כח נבדל, שאם לא כן, לא היה רואה בעין שהוא קטן, השמים הגדולים. רק בודאי מקבל כח הראות את המראה הנבדל מן הגשם... וזה ראיה שכח הראות הוא כח נבדל". וכן הוא בראב"ע הארוך לשמות ג, ו, שכתב: "שער העין משער השמים, כי ברגע אחד יראה תמונות רבות רחוקות עם קרובות" [וראה להלן בבאר החמישי הערה 555]. הרי שדבר שקשור לשכל [כפי כח הראות, וכמבואר שם בדר"ח], הוא נבדל לגמרי מגדרי הגוף ומגבלותיו. ואם כך בכח הראיה, שיש בו מכח השכל, ק"ו שמדריגת השכל עצמה נבדלת לגמרי. ובתפארת ישראל פמ"ג הערה 21 נתבאר שאין מגבלות הטבע וחוקי הגשם חלות על הדבר הנבדל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:26)

(26) כי הלועג על דבר, שם את עצמו במצב שעומד כהפכו של אותו דבר, וכמבואר בהערה 23, ובסמוך הערה 30. ובדר"ח פ"ו מ"ז [רחצ:] כתב: "מרבה שחוק אינו זוכה לתורה. וטעמא כי השחוק... הוא הפך המחשבה, שהוא השכל. לכך השחוק מבטל השכל. ודבר זה תוכל להבין, כי השחוק מתחדש מן התול וליצנות בלבד. ואין ספק כי ההתול הוא הפך השכל, כי הליצנות הוא דבר שאין בו ממש, רק התול. והשכל מה שראוי לפי האמת, ולפיכך השחוק הוא מבטל השכל". וכן נגע בענין זה להלן בבאר הרביעי [ד"ה ועצם השחוק], וכתב שם בתוך דבריו: "עצם השחוק אינו רק חבור והתאחדות עם הדבר, לא זולת זה... ואדם - השחוק אצלו כאשר הוא מתחבר רצונו אל דבר אחד לגמרי... שאין האדם דעתו מתחבר לדבר רק כמו הלצנות... כי השגות המושכלות וכיוצא בזה הוא קשה על האדם, ואין דבר שמתחבר אליו רצונו רק הליצנות והשחוק", ושם הערה 885. ומדבריו בבאר הרביעי מתבאר מה שכתב כאן "אותו האיש **דבק** בהפך זה", שלא רק שההתול עומד כנגד השכל, אלא שההתול **מדביק** את האדם להפכו של השכל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:27)

(27) למעלתו של השכל האלקי, וכמו שנתבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:28)

(28) והיא הצואה ["צואה" מלשון "יציאה" (מו"נ ג, ח)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:29)

(29) לשונו בח"א לגיטין נז. [ב, קיא.]: "כי אין דבר פחות ורחוק מן האדם רק הצואה... עד שלגודל פחיתות הצואה היא נבדלת מן האדם ואינה עומדת באדם... כי אין לך דבר מאוס יותר מן הצואה". והחידוש הוא שאין פחיתות הצואה מחמת שהיא יוצאת מן האדם, אלא להיפך; היא יוצאת מן האדם מחמת פחיתותה, כי אם לא היתה מאוסה כ"כ, לא היתה יוצאת מן האדם. א"כ היציאה מן האדם אינה סבה לפחיתותה, אלא סימן לפחיתותה. וראיה לדבר, ממה שאמרו חכמים [מכות טז:] שהמשהה את נקביו עובר משום "לא תשקצו" [ויקרא יא, מג]. הרי אף בטרם שיצא מן האדם נחשב לדבר משוקץ. ולשון הרמב"ם בסוף הלכות מאכלות אסורות פי"ז הלכה ל"א הוא: "וכן אסור לאדם שישהה את נקביו, בין גדולים בין קטנים, וכל המשהה נקביו הרי זה בכלל משקץ נפשו". וכן בנצח ישראל פל"ו [תרעב.] ביאר שהיוצא ונפרש מן החומר הוא המדריגה השפלה ביותר. ובנתיב העושר פ"ב [ב, רכה.] כתב: "וכמו שאמרו [ברכות נז:] תשמיש אחד מששים בעוה"ב. ומוקי ליה בגמרא תשמיש נקבים. כלומר היציאה לאדם. ור"ל כי אין העוה"ב רק קורת רוח... וכאשר יסולק ההוצאה, מסולק ממנו התנגדות שיש לאדם. כי הוצאה היא מתנגד לאדם, וכאשר יסולק זה מן האדם מביא אל האדם נחת רוח ביותר". ולפי דבריו כאן מבואר מהי ההתנגדות שיש בהוצאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:30)

(30) לשונו בח"א לגיטין נז. [ב, קיא.]: "ויש לך לדעת, כי אין ראוי למלעיג על דברי חכמים רק עונש זה. וזה כי החכם כל דבריו דברי חכמה, והחכמה הוא שכל נבדל מן הגשמי למעלת השכל. והמלעיג על דברי חכמים, והוא הפך החכמים שיש בהם שכל הנבדל מן האדם, שהרי מלעיג עליהם, לכך נדון בהפך זה, שהוא נדון בצואה רותחת, שהוא דבר נבדל מן האדם, ויוצא ממנו מפני פחיתותה. וסוד זה רמזו חכמים באמונתם במסכת סוכה [מב:], כל קטן שאין בו דעת [אין] מרחקין מצואתו. יש בו דעת, מרחיקין מצואתו, שנאמר [קהלת א, יח] 'יוסיף דעת יוסיף מכאוב'. והדבר הזה כי מציאת ההפכים אחד, וכאשר נמצא האחד, ימצא השני שהוא כנגדו. ולכך במציאות הדעת ימצא הפך זה הוא הצואה. וכל אלו דברים הם עמוקים מאוד בסוד החכמה". וכן כתב בנצח ישראל פ"ה [קמא:]. **דוגמה נוספת** ליסוד זה; מצאנו שקבורת משה היתה "מול בית פעור" [דברים לד, ו]. ובח"א לסוטה יד. [ב, נז:] ביאר זאת, וז"ל: "כי אין ע"ז בעולם שכ"כ גנאי לאדם כמו פעור, שהיו מתריזים לפניה... ומפני כי משה רבינו ע"ה היה איש אלקים [דברים לג, א], ובפרט במיתתו היה יותר מתעלה בקדושה עליונה [ראה בסמוך הערה 33]... והיה שב אל מדריגת הפשיטות יותר... ראוי היה שנקבר משה מול פעור, כי כנגד הקדושה הוא הטומאה והתעוב, שאם ימצא קדושה עליונה, כך ימצא כנגד זה התעוב, ולפיכך נקבר משה רבינו ע"ה מול פעור... שהיה משה נגד פעור, והפך שלו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:31)

(31) הלועג על דברי חכמים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:32)

(32) מקורו בזוה"ק ח"ב קנ:, שאמרו שם: "אתר אית בגיהנום... דאקרון 'צואה רותחת', ותמן איהו זוהמא דנשמתין... ונורא דגיהנום שלטא בההוא זוהמא". ובח"א לגיטין נז. [ב, קיא.] כתב: "כל המלעיג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת. ור"ל כי דין של אותו האיש שהיה דבק במדריגה הפחותה, והשחיתות הזה הוא ענין גיהנם, ולכך נקרא 'צואה רותחת'. כי אין דבר [פחות] ומרוחק מן האדם רק הצואה... שהיה הוא דבק במדריגה הפחותה והמאוסה והיא מדריגה התחתונה בגיהנם. כי דיני הגהינם הם כמה מדרגות... כאשר האדם ראוי לו מצד עצמו להיות בכבוד והדר, וכאשר הוא חוטא בעולם, אז הוא בההוא עלמא בהפך, שהוא דבק בשקוץ ובמיאוס הגמור [ראה להלן בבאר הששי הערה 62]. ואינו שקוץ ומיאוס כמו שהוא בעולם הזה, רק שהוא שקוץ ותעוב רוחני בלתי גשמי, וזה נקרא 'צואה רותחת'. כי אין לך דבר מאוס יותר מן הצואה, והיא רותחת, ר"ל אשיי, כי האש הזה אינו גשמי". ועל כך ניתן לקרוא [דניאל י, ח] "והודי הפך עלי למשחית". וכן הוא בנצח ישראל פ"ה [קמ:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:33)

(33) פירוש - מעמיד כאן ב"זה לעומת זה" את עונש הגיהנום של "צואה רותחת" [הניתן למלעיגים על דברי חז"ל] מול מדריגת הצדיקים לאחר מיתה. [ובסמוך יבאר שזהו היחס של הצואה אל האדם]. ומה שנקט במדרגת הצדיקים **אחר מיתה** דוקא, כי כל השוואה צריכה להיות באותה מישור. והואיל והעונש של "צואה רותחת" הוא בגיהנום לאחר מיתה, לכך המקביל וההפך לו הוא מדרגת הצדיקים לאחר מיתה. ואודות מדרגת הצדיקים לאחר מיתה, כבר הובא בהערה 30 שמשה רבינו הגיע למדרגת הפשיטות במיתתו. וענין זה מבואר היטב בהספד [עמוד קעח], שכתב שם: "לא נחשב המיתה פחיתות לצדיק, אבל נחשב לצדיק עליה כאשר הצדיק נלקח למעלה... ואף כי משה רבינו ע"ה אף כאשר היה בחיים היה מדבר עם השכינה, מ"מ לא היה במחיצה עליונית לגמרי... ואין מגיע האדם לדבר זה רק כאשר נלקח מן העוה"ז... כי הצדיק מתבקש להיות בישיבה של מעלה, ואין דבר יותר עילוי אל הצדיק מדבר זה". ושם מאריך לבאר יסוד זה. וכן הוא להלן בבאר הרביעי [הערה 1090]. ובנתיב התשובה פ"ח [ד"ה ולפיכך אמר] כתב: "כי כאשר סילק גופו... והגיע אל המיתה, אז נעשה שכלי, וכאילו נבדל מן הגוף לגמרי". וכן הוא בגו"א בראשית פכ"ה אות יג. וזהו מאמר חכמים [חולין ז:] "גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן". וראה להלן בבאר הרביעי הערה 1089, ובבאר החמישי הערה 210, ובבאר הששי הערה 88.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:34)

(34) "הצואה מן האדם" - פירושו הצואה היוצאת מן האדם מחמת רוב פחיתותה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:35)

(35) "עם" - ביחס.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:36)

(36) צריך ביאור, שפעמיים העמיד כאן את המלעיג כעומד נגד "כלל הצדיקים", ופעמיים העמיד אותו כעומד נגד "כלל [בני] האדם". ועד כמה שנוגע לבאר ענינה של "צואה רותחת", היה לכאורה די בהעמדתו כנגד "כלל [בני] האדם"; שכשם שהצואה מרוחקת מהאדם, כך המלעיג על דברי חכמים רחוק מן כלל [בני] האדם בתכלית הריחוק. אמנם לכשתדייק בלשונו תראה, שכאשר איירי בעונש המלעיג בגיהנום, אז ה"כנגדו" הוא "כלל הצדיקים". אך כאשר איירי במדרגת המלעיג בעודו חי בעוה"ז, אז ה"כנגדו" הוא "כלל [בני] אדם". והענין מבואר על פי דבריו בדרוש לשבת תשובה [עו:], שכתב שם: "נברא האדם בעולם הזה ולעולם הבא... ואלו שני עולמות נרמזים, שהאדם נברא ויש לו פנים ויש לו אחור... וידוע כי הפנים... מרמז לך על אור עולם הבא... אבל הגב... שייך לעולם הזה... אי אפשר להכיר האדם מאחוריו, ולא ניכר זה מזה מאחוריו. אבל בפנים של אדם יש היכר בין אדם לאדם. וכך יש היכר בין אדם לאדם בעולם הבא, ואין היכר בין אדם לאדם בעולם הזה". [והובא בחלקו למעלה בהקדמה הערה 31]. ולכך בעוה"ז כולם בגדר "בני אדם", אך לאחר שהוסרו מחיצות הגוף, ברור למדי מעמדם של הצדיקים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:37)

(37) צ"ב, מה הצורך לומר תיבת "הרבה" ["ולהג **הרבה**"], הרי מדובר בלועג על דברי חכמים, והיה סגי בתיבת "להג" לחודא. ואין לומר שכוונתו היא שלועג הרבה [לאפוקי מלועג קצת], כי לשונו הוא "מי שהוא מדבר הרבה ולועג", ולא כתב "מי שהוא לועג הרבה". הרי ש"מדבר הרבה" לחודא, ו"לועג" לחודא. ונראה לבאר, כי בגבורות ה' פכ"ח [קיב:] כתב: "ואמרו חכמים מרבה דברים מרבה שטות. כי הדבור פעל גשמי, כי ברוב דברים ירחק מן השכל". ובדר"ח פ"ו מ"ז [רחצ:], בביאור המשנה שאחד מקניניה של תורה הוא "מיעוט שיחה", כתב: "כי מרבה דברים מרבה שטות... כי השתיקה היא סימן חכמה, והמרבה שיחה אין בו סימן חכמה, שהשיחה מבטלת פעולת השכל. ולפיכך דבר הזה, שהוא מיעוט שיחה, הוא יסוד גדול אל החכמה" [ראה להלן בבאר הששי הערה 983]. וא"כ הפסוק מלמדנו שלעג זה על דברי חכמים בא לו מחמת שהיה מרבה דברים. ואין הכוונה שהפסוק סתם מורה לנו מהיכן צצה פחיתות זו, אלא שהפסוק בא להורות באצבע על מהותה של פחיתות זו, שכל ענינה אינה אלא הפקעה מהשכל, ולכך היא תולדה מהנהגה הנוגדת לשכל, וזהו "מרבה דברים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:38)

(38) עונשו המחכה לו בסוף [גיהנום].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:39)

(39) מעין דברי המחבר באור"ח סימן ג סעיף ט: "לא ישב במהרה ובחוזק, ולא יאנוס לדחוק עצמו יותר מדי, שלא ינתק שיני הכרכשתא", ומקורו בשבת פב. ורש"י בראשית יט, יז השוה בין "והמליטה זכר" [ישעיה סו, ז], שהוא פעולת ההולדה, לבין "ולא יכלו מלט המשא" [ישעיה מו, ב], שהוא "להשמיט משא הרעי שבנקביהם" [לשונו בבראשית שם], ששניהם "לשון הוצאה ממקום בלוע" [רש"י ישעיה מו, ב]. וברור שכל הוצאה ממקור בלוע נעשית על ידי יגיעה, וכצער הלידה. וכוונת הענין היא שיגיעה זו מורה עד כמה פחיתות יש בצואה, שבעל כרחו של האדם עליו להפריש את עצמו ממנה, כדי לדחות את הפסולת ממנו, למרות שהדבר כרוך ביגיעה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:40)

(40) השכל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:41)

(41) כי המתרחק מדבר אחד, ממילא מתקרב ומתחבר אל הפכו, וכמבואר בהערה 26. ובדר"ח פ"ג מ"ח [קכט:] כתב: "כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו [במשנה שם]. כי הפרישה מדבר אחד מורה על הפורש שהוא הפך אל הדבר שהוא פורש ממנו, כמו שבורח ופורש האש מן המים, מפני שהאש הפך המים. ומפני כי התורה היא שכלית, ויש אל השכל מציאות שהוא קיים ביותר, ולא כמו החומר שאין לו מציאות גמור, ודבק בחומר ההעדר... ומפני שהפורש מדבר הוא הפכי לו, ולכך הפורש מן התורה הוא הפך המציאות, שאין מציאות יותר רק אל התורה. ולפיכך השוכח דבר אחד מתלמודו מתחייב בנפשו". והם הם הדברים המבוארים כאן. ובגמרא [פסחים מט:] "שנה ופירש יותר מכולם", וכתב על כך בנתיב התורה פט"ו [א, סו.]: "כי זה יותר חומרי מה שהיה לו התורה ופירש מן התורה. וזה מורה שהוא מתנגד אל השכלי לגמרי כיון שפירש. ולכך הוא יותר נוטה אל החמרי... בשביל החמרית שבו פורש מן התורה, לכך הוא יותר קשה מכל". וראה להלן בבאר השביעי הערה 224.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:42)

(42) כי השכל האלקי מרוחק מן האדם, וכמו שנתבאר למעלה הערות 9, 12.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:43)

(43) לכאורה לפי זה היה לרבא לומר שכל הלוהג [הוגה] בהם טועם טעם עצמות, כי נתבאר בכמה מקומות שגוף הבהמה הוא העצמות, וכגון בדרשת שבת הגדול [קצז:] כתב: "כי העצם הוא בנין בעל חי... עיקר בנין בעל חי הם העצמות, שעליהם נסמך הבעל חי". ובגו"א במדבר פכ"ד אות ח כתב: "כי העצם עיקר שעומד עליו האדם". וכן רמז לכך בגבורות ה' פ"ס [סוף רסג:]. ובנתיב לב טוב ספ"א [ב, ריב:] כתב: "כי העצמות הם עיקר בנין האדם, שנותנים לאדם מציאות, והם חוזק האדם" [וראה להלן באר החמישי הערה 225, ובאר השביעי הערה 86]. וכן כתב בנתיב התורה פט"ו [א, סה.]: "כי העצם הוא עיקר קיום האדם, שהאדם נסמך עליו כל בנינו". אמנם לא שייך לומר "טעם עצמות", כי אין בעצמות נותן טעם [חולין צח:]. ואולי יש לחלק כי העצמות הם אמנם עיקר **בנין וקיום** הבעל חי, אך אינם עיקר הבעל חי, אלא עיקר הבעל חי הוא הבשר. וראה להלן בבאר החמישי הערה 225, ובבאר השביעי הערה 84.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:44)

(44) ועוד אודות דת נימוסית לעומת ההכרח שבדברי תורה וחכמים, ראה למעלה בבאר הראשון [ד"ה באו לפרש], ושם הערות 264, 266, שענין זה התבאר שם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:45)

(45) שנאמר שם [בראשית פרק א, פסוקים כט, ל] "ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן". ופירש רש"י שם "השוה להם [לאדם וחוה] בהמות וחיות למאכל, ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כולם. וכשבאו בני נח התיר להם בשר, שנאמר [בראשית ט, ג] 'כל רמש אשר הוא חי וגו' כירק עשב' שהתרתי לאדם הראשון, 'נתתי לכם את כל'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:46)

(46) ואע"פ שבעלי החיים נבראו בשביל האדם, וכמבואר ברש"י ס"פ בראשית [ו, ז] שהבהמות נימחו במבול כי "הכל נברא בשביל אדם, וכיון שהוא כלה, מה צורך באלו". וכן במשנה [קידושין פב.] אמר התנא שחיה ועוף "לא נבראו אלא לשמשני". מ"מ דבריו כאן מוסבים על עצם קיומם, שלעומת הפירות והירקות שנאכלים על ידי זולתם [האדם והבהמה], הבהמות והחיות אינן נאכלות על ידי זולתם [קודם נח]. ואף שנבראו לשמש את האדם בגיזה וחלב [ראה גו"א בראשית פ"ד אות ד], מ"מ עצם קיומם אינו מותנה ותלוי באדם. וראה להלן הערה 240, ובנצח ישראל פ"י הערה 49.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:47)

(47) מה שכתב "שלא הותר לאדם להמית בעל חי", כן הוא לשון רש"י שם. ועיין בגו"א שם אות עג, שדייק מכך שאם מתה מעצמה היה מותר לאדה"ר לאכלה. ושם נשא ונתן בזה. **אמנם מה** שכתב כאן לכאורה אינו עולה בקנה אחד עם דבריו בגבורות ה' פל"ה [קלב.], שכתב שם: "כי כל נמצא הוא ברשות עצמו בעצם, כי מצד עצם הנמצא אין ראוי להיות תחת יד אחר, כי אם בעלי חיים שאינם מדברים, שאלו דוקא מצד עצמם בבריאותם ראוים שיהיו תחת האדם". ואילו כאן כתב שקודם המבול אף הבע"ח נבראו בעצם להיות ברשות עצמם. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:48)

(48) להלן בתחילת הבאר השביעי, וז"ל: "מה שאסר לאדם הראשון לאכול בשר עד שבא נח והותר לו הבשר. מפני כי אדם על שם האדמה [ב"ר יז, ד]. והוא בפרט נברא מן האדמה. וכן כל עשרה דורות עד נח היו מתיחסים אל האדמה. עד שבא נח ונקרא 'איש האדמה' [בראשית ט, כ], ר"ל שהיה גובר על האדמה, והיה לו מדריגה נבדלת. ודבר זה ידוע, כי החמרי אין לו מציאות כלל אצל המדריגה הנבדלת, ונחשב כאילו אינו, כיון שזה חמרי, וזה נבדל מן החמרי. ולכך לא הותר לאדם הראשון הבשר, כי האכילה שהוא מורה שאין מציאותו נחשב אצלו, ולכך הוא אוכלו. ואע"ג שהיה אדם הראשון מלא חכמה, מצד כי היה נוטה גופו אל האדמה, לא היה רשאי לאכול בשר. עד שבא נח, שהיה 'איש האדמה', ולא היה נוטה אל האדמה מצד גופו, והותר לו בשר ב"ח שהוא חמרי. כי כבר אמרנו כי אין מציאות כלל אל החמרי אצל הנבדל, והוא אוכל אותו עד שאין לו מציאות". וכן כתב בנתיב התורה פט"ו [א, סד.], ובח"א לסנהדרין נט: [ג, קסד.]. ושם בח"א הביא טעם נוסף, אך דחה אותו. וכטעם הנוסף הזה כתב גם בגו"א בראשית פ"א אות עג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:49)

(49) ויש בזה הטעמה מיוחדת של טעם בשר. כי הנה שמועה טובה נקראת גם "בשורה טובה". ומהו פשר תיבת "בשורה", ששורשה "בשר". אך הענין מתבאר על פי דבריו כאן בצירוף דבריו בנצח ישראל פ"ה [קט.], שהביא שם את הפסוק [משלי טו, ל] "שמועה טובה תדשן עצם". וביאר שם בזה"ל: "כי השמועה הטובה שבאה פתאומית לאדם מדשן עצם האדם... רוצה לומר עצמו של אדם, ודבר זה שינוי אל האדם עצמו. וזה שאמר 'שמועה טובה תדשן עצם', אין רוצה לומר עצם של אדם שהוא בבשרו, רק רוצה לומר עצמו של אדם, ומביא לאשר בא עליו השמועה שנוי בסגנון שלו, דהיינו בעצמו". ושם מאריך לבאר זאת. הרי ששמועה טובה היא שמועה שמשפיעה על עצם האדם, ואינה סתם ידיעה בעלמא. וכאשר מדובר על דבר שחל על עצם האדם, דין הוא שיקרא בשם "בשורה", משורש "בשר", כי ענינו דבר שבעצם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:50)

(50) מה שכתב "פרנסת הנפש" כוונתו לפרנסת הגוף, וכמו שמוכח מהמשך דבריו. ואודות שהבשר הוא עיקר פרנסת האדם, כן מבואר בשבת קכט., שאמרו שם "ימכור מנעלים ויספיק מהם צרכי סעודה, מאי צרכי סעודה, בשר ויין". ובשבת קמ: איתא "אמר רב חסדא, אנא לא בעניותי אכלי ירקא, ולא בעתירותי אכלי ירקא [אני לא בעניותי אכלתי ירק, ולא בעשירותי אכלתי ירק]. בעניותי משום דגריר [בעניותי, מפני שהוא מעורר תאבון]. בעתירותי דאמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי [ובעשירותי, שאמרתי במקום שנכנס ירק שיכנסו בשר ודגים]".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:51)

(51) אודות שדברי תורה הם פרנסת השכל, כן כתב במקומות מספר. וכגון בדר"ח פ"ג מ"ג [קיט.] כתב: "כי הש"י הוא המלך, אשר כל מלך מפרנס עמו. והמלך אשר הוא בשר ודם, מפרנס עמו בצרכי הגוף, כי הוא בשר ודם. אבל מלך העליון, אשר ברא הגוף והנפש, הוא מפרנס שניהם, הגוף והנפש. וכמו שנתן הש"י פרנסת הגוף, כך נתן התורה פרנסת הנפש, כי נפש בלא דעת לא טוב. ולכך מיד שבא הש"י למלוך על ישראל, אמר [שמות כ, ב] 'אנכי ה' אלהיך', ונתן להם התורה, שדבר זה פרנסת הנפש, אחר שנתן להם פרנסת הגוף, הוא המן... ומצינו אצל התורה לשון 'פרנס', כמו שאמרו בחגיגה [ג:] פרנס אחד אמרם". ובדר"ח פ"ג מי"ז [קנה:] כתב: "כי התורה היא פרנסת האדם ג"כ, והרי הכתוב קורא התורה בכל מקום לחם [משלי ט, ה] 'לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי'. וכמו [ישעיה ג, ז] 'בביתי אין לחם ושמלה', שדרשו רז"ל על לחמה של תורה במסכת שבת [קכ.]... ואין דבר זה צריך ראיה כי התורה היא פרנסת הנפש כמו שהלחם הוא פרנסת הגוף. כי הלחם משלים הגוף עד שאינו חסר, והתורה משלמת הנפש, וע"י שניהם אלו פרנסת האדם, עד שיש לו פרנסה בכל". ובנתיב העבודה פי"ז [א, קל.] כתב: "ויש לך לדעת כי האדם צריך לפרנסה, הן פרנסת הנפש, הן פרנסת הגוף. פרנסת הגוף הוא מזונות הגשמי, ופרנסת הנפש הוא התורה, שנקראת 'לחם', כדכתיב [משלי ט, ה] 'לכו לחמו בלחמי'. ולכך כאשר הש"י הוציא את ישראל ממצרים, והיה מלך עליהם, וישראל הם עבדיו, מיד שהוציאם היה מפרנס אותם במן שהוא פרנסת הגוף, ואחר כך נתן להם התורה מיד, שהיא פרנסת הנפש. עד כי הש"י כמו שברא את האדם בגופו ובנפשו, כך הוא מפרנס הגוף והנפש". וראה להלן בבאר הרביעי הערה 863. ובח"א למנחות צט: [ד, פו:] כתב: "האדם אל התורה כמו הדג שהוא במים, ששניהם שייכים זה לזה, ואי אפשר שיהיה הדג בלא מים, כך הנשמה הנבדלת צריכה אל התורה", והובא למעלה בהקדמה הערה 114.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:52)

(52) פירוש - אין דבר משובח לפרנסת השכל יותר מדברי חכמים. וכשם שהבשר הוא פסגת פרנסת הגוף, כך דברי חכמים הם פסגת פרנסת השכל. ולכך דברי חכמים נקראים בשם "בשר". וצרף לכאן דברי רב נחמן [ב"ק עב.] שאמר על עצמו שלא דקדק טעמו של דבר במלים "לא אכלי בשרא דתורא" [ראה רש"י שם]. ובח"א לשבת קמ: [א, עה.] כתב: "השמועות וההלכות החמורות קראו אותו בשרא שמינה, כמו שאמר [ב"ב כב.] 'אכלו בישרא שמינה בי רבא'". וראה להלן בבאר הששי הערה 1064.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 1:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/1:53)

(53) כי בין לרב פפא ובין לרבא נתבאר שדברי חכמים הם השכל האלקי המרוחק מהאדם הטבעי [לר"פ - כתוצאה מכך נידון בצואה רותחת. ולרבא - כתוצאה מכך יש להתייגע רבות על דברי חכמים]. ולכך בני אדם שלא עמדו על העומק שבדבריהם, יחלוקו עליהם, וכפי שביאר בתחילת הבאר הזה.