## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:1)

(72) בגמרא שלפנינו איתא "היינו 'עזובה' היינו 'שכוחה', אמר ריש לקיש וכו'". וכן בנר מצוה [לה.] החסיר מלים אלו, כפי שהחסירן כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:2)

(73) בגמרא שלפנינו איתא "אדם נושא אשה על אשתו ראשונה, זוכר מעשה ראשונה", וכך הובא בנר מצוה [לה.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:3)

(74) בגמרא שלפנינו לא מובא הפסוק "התשכח אשה עולה", אלא רק בהמשך המאמר. אך בעין יעקב מובא הפסוק גם כאן. וכבר נתבאר בהערה 16 שדרכו להביא כגירסת העין יעקב. וכן המשך המאמר הוא כגירסת העין יעקב. וכן בנר מצוה [לה.] הביא כגירסת העין יעקב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:4)

(75) "ראשי גייסות וחבורות חלוקות" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:5)

(76) "לגיון וקרטון וגסטרא, שמות של שררה, כגון שלטון והגמון ודוכוס ופחה" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:6)

(77) "עולה - כמו עולות וקרבנות" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:7)

(78) "מעשה העגל, שנאמר בו [שמות לב, ד] 'אלה אלהיך ישראל'" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:8)

(79) בגמרא שלפנינו איתא "והיינו דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושיעיא, מאי דכתיב 'גם אלה תשכחנה' זה מעשה העגל, 'ואנכי לא אשכחך' זה מעשה סיני". ופירש רש"י שם "ואנכי זה מעשה סיני - שנאמר בו [שמות כ, ב] 'אנכי ה' אלקיך'" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:9)

(80) שהרי דרשו "התשכח אשה עוּלה" מלשון "עוֹלוֹת ואילים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:10)

(81) שנאמר "התשכח אשה עולה מֵרַחֵם בן בטנה", שהוא מלשון רחמים, ופירושו, האם אשה תשכח "מלרחם על בן בטנה" [רש"י בישעיה מט, טו].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:11)

(82) "אפילו אם אלה תשכחנה אנכי לא אשכחך" [רש"י בישעיה שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:12)

(83) לשון הרד"ק שם: "גם אלה תשכחנה - פעמים שגם אלה הנשים תשכחנה בניהן כשיש בהן מדת אכזריות כי ימצא בהן, אבל הן מעטות, אבל אני רחום ולא אשכחך לעולם". והמהר"ל מבין ברד"ק שהקושי שעמד בפני הרד"ק הוא לשון הרבים שנאמר בפסוק, ועל כך ביאר "פעמים שגם אלה הנשים", שמוסב על "נשים דעלמא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:13)

(84) "התשכח אשה עולה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:14)

(85) ולא להזכיר שם הקב"ה פעמיים ["ותאמר ציון עזבני ה', וה' שכחני"]. וראה להלן הערה 164 בביאור כיצד לבסוף כל השאלות נתיישבו אחת לאחת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:15)

(86) כפי שכתב בנצח ישראל ר"פ י [רמו.]: "כאשר האדם שומע הדברים אשר הגיעו לעם ה', אשר לא הגיע לשום אומה בעולם, ורוב הצרות אשר באו עליהם, והשפלות היתרה אשר הם ירודים עד עפר, ויותר מזה. ותהרהר במחשבתך באולי הוא יתברך עזב אותם, והם אליו כאומה אחרת חס ושלום, ויותר פחות מהם, כאשר הם ירודים אל הכל". ושם מבאר מדוע אין לומר כך. ובסנהדרין קה. אמרו ישראל בעקבות גלות בבל "עבד שמכרו רבו, ואשה שגרשה בעלה, כלום יש לזה על זה כלום". ושם הקב"ה השיב לטענה זו, כפי שמשיב עליה כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:16)

(87) פירוש - הזיווג הראשון יותר תואם אותו. ואודות מעלת זיווג ראשון, הנה אמרו בסוטה ב. שרק על זיווג שני אמרינן "וקשין לזווגן כקריעת ים סוף", ולא בזיווג ראשון. וכתב לבאר זאת בח"א שם [ב, כח.] בזה"ל: "קריעת ים סוף היה נס שלא כסדר העולם, וכך החבור הזה הוא שלא ממדריגת העולם הזה. כי בטבעם הם מחולקים, ואי אפשר שיזדווגו ויתאחדו רק שלא ממדריגת עולם הזה... ולפיכך קשה לזווגם כקריעת ים סוף. אבל זיווג ראשון הוא מסודר מן הש"י בראשונה, ומכיון שהוא מסודר מן הש"י, אין זווגם קשה כקריעת ים סוף... כי זיווג הראשון הוא מסודר בראשונה, אין לומר בו שהוא קשה כמו קריעת ים סוף, שדבר זה שנוי. אבל זיווג שני אין לומר כך". ובסנהדרין כב. אמרו "לכל יש תמורה חוץ מאשת נעורים... אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה". וכתב לבאר זאת בח"א שם [ג, קמג.]: "אין אדם מוצא קורת רוח. מפני שאין דבר מיוחד לו שהוא חבורו וזיווג שלו והוא אחד עמו כמו אשתו ראשונה, לכך אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שהיא שוה ודומה לו. וכן הא דאמר אל הכל יש תמורה אליו חוץ מאשתו ראשונה, כי לדבר שאין דומה לו אין תמורה לו. וכמו שאין תמורה לאדם בעצמו, כך אין תמורה לאשתו ראשונה, ולאפוקי אשתו שניה יכול להיות לו אשה אחרת, אבל לאשתו ראשונה, שהיא אחד עמו לגמרי, אין תמורה בודאי". וקודם לכן כתב [ג, קמב.]: "כי אשתו ראשונה בת קול יוצאת ואומרת 'בת פלוני לפלוני' [סוטה ב.], ולכך החבור והדבוק הוא לגמרי". וראה להלן בבאר הרביעי הערה 1316.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:17)

(88) אודות השייכות של זכרון לדבר ראשון, ראה תפארת ישראל פנ"ב [תתטז:] שכתב: "לעולם יש לזכור ההתחלה, היא יציאת מצרים". והביאור הוא, שכבר נתבאר למעלה [באר השני הערה 153] שהעיקר מתגלה בהתחלה [ראה להלן ציון 119]. וגם נתבאר למעלה [באר הראשון הערה 285] שאין שכחה בדבר שהוא עיקר [ויסוד זה יתבאר ג"כ בסמוך]. ומצירוף הדברים להדדי עולה ש"אין ראוי שלא יזכור מעשה ראשונה", כי הזכרון עולה על הראשון והעיקר, בעוד שהשכחה נופלת על המאוחר והטפל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:18)

(89) פירוש - אף לשיטתם של ישראל שהקב"ה עזבם ובחר במקומם באומה אחרת [אשר לאמיתו של דבר אין זה נכון כלל], מ"מ גם אז יש לישראל דין "אשה ראשונה" שאינה נשכחת, וכמו שהתבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:19)

(90) "להגדיל הענין" - לציין עובדה תמוהה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:20)

(91) "התמיה" - להתלונן על הדבר התמוה. כי החידוש בדרשת חז"ל [לעומת פשוטם של דברים] הוא שמדובר בפסוקים אלו בדו שיח בין ישראל להקב"ה, ולא באמירה אחת של ישראל כמשיחה לעצמה, ואמירה אחת של הקב"ה. ולכך הכפילות שבפסוק ["ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני"] מוסברת על פי זה, כי החלק הראשון עוסק בציון העובדה, ואילו החלק השני עוסק בשאלה עצמה. ונראה שאין המלים "וה' שכחני" מורות בעצם על דבר השונה מהמלים "עזבני ה'", שהרי שאלת הגמרא היתה "היינו עזובה, היינו שכוחה". אלא מתוך שהמלים "וה' שכחני" הוזכרו לאחר המלים "עזבני ה'", מוכח שהמלים הראשונות הן ציון העובדה, ואילו המלים האחרונות הן השאלה גופא, כדרך השאלה שבאה לעולם לאחר ההנחה הראשונה. **ויש בזה** הטעמה מיוחדת. שהנה לשון הפסוק הוא "ותאמר ציון עזבני הויה ואדנות שכחני". ובביאור שם "אדנות" ראה דבריו בתפארת ישראל ס"פ יט, שהביא שם את דברי הגמרא [ברכות ז:] "מיום שברא הקב"ה את העולם, לא היה אדם שקראו 'אדון', עד שבא אברהם וקראו 'אדון'", וכתב לבאר: "בארו ז"ל בחכמה כי לא היה אל הקב"ה צירוף וחבור אל העולם עד שבא אברהם, כי היה הטבע החמרית מפסיק וחוצץ בין השם יתברך ובין העולם עד שבא אברהם. ולכך קרא להשם יתברך 'אדון', כי האדון מצטרף ומתחבר אל אשר הוא אדון לו, ואינו נבדל הימנו. ודבר זה ידוע למי שיודע בסתרי החכמה והתבונה. לכך עד אברהם לא נקרא 'אדון', עד שבא אברהם. וזהו הסרת הערלה שנצטוה לאברהם, שהוא ההבדל והכסוי בין השם יתברך, שהוא העלה, ובין האדם. והדבר הזה ברור מאד שלכך נתנה המילה לאברהם", ושם הערה 46. הרי ששם אדנות מורה על הצירוף והחיבור. ולכך צמד המלים "ואדנות שכחני" גונז בתוכו את התמיה מיניה וביה; כיצד המחבר והמצרף שכחני. לכך העליה בדרגה מ"להגדיל הענין" ל"התמיה" מתבטאת במעבר משם הויה לשם אדנות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:21)

(92) דוגמה לדבר; רש"י [שמות לח, כב] ביאר "כי משה צוה לבצלאל לעשות תחילה כלים ואחר כך משכן, אמר לו בצלאל מנהג העולם לעשות תחילה בית ואחר כך משים כלים בתוכו. אמר לו, כך שמעתי מפי הקב"ה... כי בודאי כך צוה לי הקב"ה, וכך עשה המשכן תחלה ואחר כך עשה כלים". ובביאור ההבדל בין הבנת משה להבנת בצלאל כתב בגו"א שם אות ה בזה"ל: "ואם תאמר, ומשה למה לא ציווה לעשות המשכן קודם. יש לומר דמשה היה מקדים את הכלים, דהרי הכלים הם חשובים מן המשכן, כמו שמוכיח שהכלים משא בני קהת [במדבר ד, טו], והמשכן במשא בני מררי [שם פסוקים לא-לב], ובני קהת היו חשובים מן בני מררי, ויש להתחיל בעיקר. אבל בענין המעשה, יש להקדים את המשכן, מפני שהמשכן הוא שמירת הכלים. ולפיכך בצלאל אשר היה ממונה על המעשה, בא אליו הידיעה לעשות את המשכן קודם. אבל משה דהיה ממונה על הלימוד בלבד, והיה יודע ציור המשכן, וזהו הלימוד איך יצוה, התחיל בכלים תחלה. אבל ענין העשיה, מה יקדים במעשה, **נשכח הימנו**, עד כי בצלאל, המיוחד לעשיה, הזכיר אותו". [והובא למעלה בבאר הראשון הערה 285]. הרי הדבר שמשה לא היה ממונה עליו נשכח ממנו. ובנצח ישראל פכ"ג [תצב.] הביא את הפסוק [תהלים קלז, ה] "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", וכתב: "כי ירושלים הוא עצם ועיקר מעלת העולם, ודבר שאינו עיקר ועצם יש בו הסרה והסתלקות, אבל דבר שהוא עיקר - אין שכחה בדבר שהוא עיקר. ולכך אמר 'תשכח ימיני', שאי אפשר לשכוח באדם דבר שהוא עיקר, כמו הימין. כי דבר שאינו עיקר, אין האדם משגיח עליו, ויש בו השכחה, לא דבר שהוא עיקר, וירושלים הוא עיקר העולם". ובפסיקתא רבתי לב, ד, קישרו חז"ל את אי שכיחת ירושלים לעניננו, שאמרו: "כשאמרה ציון 'עזבני ושכחני', אמר לה הקב"ה, ימיני ממושכנת בשבילך, ואני שוכח אותך, אם שוכח אני אותך ימיני אני שוכח, 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני'". ובנר מצוה האריך ג"כ בביאור מאמר זה, וכתב [לו.]: "דבר שהוא עיקר ועצם אין שכחה, כי דבר שאינו עיקר והוא מקרה בלבד יש בו שכחה, לפי שהוא במקרה", ושם הערות 208, 209. וכן כתב בתפארת ישראל פל"ז [תקנז:], ובנצח ישראל פי"א [רצט:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:22)

(93) רש"י בראשית א, א "בראשית ברא - בשביל ישראל שנקראו 'ראשית תבואתה' [ירמיה ב, ג]", ומקורו בב"ר א, ד. ובב"ר פג, ה, אמרו "התבן והקש והמוץ מריבים [מדינים] זה עם זה. זה אומר בשבילי נזרעה השדה, וזה אומר בשבילי נזרעה השדה. אמרו החטים, המתינו עד שתבוא הגורן, ואנו יודעין בשביל מה נזרעה השדה. באו לגורן, ויצא בעל הבית לזרותה, הלך לו המוץ ברוח, נטל את התבן והשליכו על הארץ, ונטל את הקש ושרפו, נטל את החטים ועשה אותן כרי... כך אומות העולם הללו אומרים אנו עיקר, ובשבילנו נברא העולם. והללו אומרים בשבילנו נברא העולם. אמרו להם ישראל המתינו עד שיגיע היום, ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם. הדא הוא דכתיב [מלאכי ג, יט] 'כי הנה היום בא בוער כתנור'. ועליהם הוא אומר [ישעיה מא, טז] 'תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם'. אבל ישראל [שם] 'ואתה תגיל בה' קדוש ישראל תתהלל'". וכן הוא בשמו"ר לח, ד, שיהש"ר ב, ו, תנא דבי אליהו רבה פי"ד, ילקו"ש ח"ב רמז רסד, ועוד. והוא יסוד נפוץ בספרי המהר"ל, וכגון: דר"ח פ"ג סוף מי"ד [קמז:], נצח ישראל פט"ו [שנו.], שם פכ"ד [תקיא:], נר מצוה [יד:], אור חדש [קלג., קמג., קעח.], ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:23)

(94) "נשכחתי כמת מלב" [תהלים לא, יג]. ובפסחים נד: אמרו "[גזירה] על המת שישתכח מן הלב". ובח"א לשבת קנג. [א, פז.] כתב: "גזר על כל מת שישתכח מן הלב, מפני שאינו נמצא, ומה שאינו במציאות נשכח מן הלב לגמרי". **וצרף לכאן** דבריו בתפארת ישראל ס"פ כז [תטז.], שכתב: "הזכירה שנזכר... לפני הקב"ה הוא לטובה, וכך הוא הזכירה בכל מקום". ובירושלמי סוטה פ"ג ה"ד אמרו "כל זכרונות שנאמרו בתורה לטובה". ומדוע כל זכרון הוא לטובה. אמנם לפי המתבאר כאן הדבר מחוור למדי, כי הטוב הוא המציאות [גו"א שמות פ"ד אות א, ושם הערה 1]. וכן כתב בח"א לשבת ל. [א, יב:]: "כי המציאות הוא הטוב, וההעדר הוא הרע, ודבר זה נתבאר במקומות הרבה מאוד מאוד. ולכך נאמר במעשה בראשית בכל אחד ואחד 'וירא אלקים כי טוב', שתראה מזה כי המציאות הוא הטוב". והואיל ונתבאר כאן שהזכרון חלה על המציאות [לעומת הנשכח שאין לו מציאות], ממילא ברור הוא שכל זכרון הוא לטובה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:24)

(95) ובדבר שלפניו לא שייכת שכחה, וכן לא שייך זכרון, וכמבואר ברש"י ויקרא כו, מב, בביאור הפסוק "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור", ופירש רש"י שם "ולמה לא נאמרה זכירה ביצחק, אלא אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח על המזבח". ובגו"א בראשית פ"ו אות טו כתב: "אין לשון זכירה רק אחר שכחה והסתר... ומהאי טעמא אין צריך לומר על צדיק 'זכר צדיק לברכה' רק כשהוא מזכיר אותו אחר מותו, שזהו נקרא 'זכירה', שנשכח כמת מלב". וזהו המסתעף מדבריו כאן, כי הואיל ואין שכחה בדבר שלפני האדם, ממילא אין זכרון בדבר שלפני האדם, כי "אין זכירה אלא בדבר המשתכח" [רש"י ביצה טו:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:25)

(96) בא ליישב הקושי, שלפי דברי חז"ל הקב"ה משיב לישראל שאי אפשר שישכח אותם, א"כ איך נאמר בפסוק הקודם "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני", הרי דבר זה הוא מן הנמנע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:26)

(97) כן פירש רש"י שם "עולה - עולל שלה". וכן פירש הרד"ק בספר השרשים, שורש עול.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:27)

(98) לשון הרד"ק בישעיה שם: "עולה - בנה הקטן, כי היא מרחמת עליו ביותר בעבור שאין לו כח לבקש פרנסתו כמו הגדול, וכפל הענין ואמר 'מרחם בן בטנה', וכן אמר גם כן על הקטן כמו עול". וכן הוא ברד"ק ספר השרשים שורש עול.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:28)

(99) "בעצם" - בעצמיותם, שתכלית בריאתם היא לעצמם, ולא שתכלית בריאתם היא לזולתם, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:29)

(100) יסוד נפוץ מאוד בספרי המהר"ל. וכגון בתפארת ישראל פי"ז [רסב.] כתב: "כל הנבראים הם אפשרים מצד עצמם, כי לא נבראו כי אם לשמש זולתם, אבל מצד עצמם אפשריים... [אך] ישראל הם מחויבים מצד העלה בעצמה. כי כל עלול אף שהוא אפשרי מצד עצמו, הוא מחויב מצד עלתו יתברך. אבל שאר הנבראים ומכחישי ה' אינם מחויבים מצד העלה, כי הם נבראו לשמש זולתם, ואין זה דבר שהוא מחויב". ובגבורות ה' פמ"ד [קסז.] כתב: "כל הנבראים נבראו לשמש זולתם מן הנמצאים. כי השמים נבראו לשמש האדם, שהרי המאורות שהם חשובים מן השמים כתיב [בראשית א, יז] 'ויתן אותם ברקיע השמים להאיר על הארץ', ומכל שכן הארץ. ואף המלאכים הרי נקרא 'מלאך' מלשון שליחות בעולם, והרי הוא משמש הנמצאים, ולכך נקרא 'מלאך'. ואף שהוא יתברך גם כן שומר את העולם, זה אינו, לפי שכל הנמצאים לא נבראו אלא לכבודו יתברך, ולפיכך הוא פועל לעצמו, אבל המלאך הוא עושה שליחותו לשמור התחתונים, אף שהוא לא יקבל שום עבודה מן אותו שמשמש לו. ולפיכך האדם יותר נבחר בצד זה, ובפרט ישראל שלא נבראו בשביל זולתם". ובהקדמה בדר"ח [יג:] כתב: "וזהו מעלת ישראל העליונה שהם עם אחד ואין זולתם, כי אף אם נבראו האומות, אינם רק לשמש את ישראל, אם היו ישראל עושים רצונו של מקום, כמו שיהיה עוד בעתיד". ובגו"א דברים פכ"ה אות כה כתב: "כי כל האומות כולם נבראו לשמש את ישראל, כדכתיב [דברים טו, ו] 'ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשולו'". ובגו"א בראשית פ"א אות ז כתב: "בשביל ישראל ובשביל התורה נברא העולם, וכל שאר העולם נברא בשביל ישראל". ובגבורות ה' פ"ס [רעא:] כתב: "כי דבר זה התבאר במקומות הרבה מאוד, כי לא היה בריאת האומות רק שהם טפילים אל האומה הנבחרת, והכל נברא בשביל ישראל, והם [ישראל] נבראו בשביל עצמם" [ראה להלן הערה 285]. וכן כתב בנתיב אהבת השם פ"א [ב, לט:], ובח"א לסנהדרין צ. [ג, קעו:]. ובאור חדש [רא.] כתב: "אצל ישראל הפרש גדול בינם ובין ממון שלהם, כי הם עצמם עיקר, ואילו ממון שלהם אין זה רק שמשמש לצרכיהם מה שהם צריכים... אבל האומות, הם והממון שלהם הכל דבר אחד, כי גם כן הם נבראים לשמש את ישראל" [והובא למעלה בבאר השני הערה 384]. וראה גו"א שמות פ"ד הערה 167, שם פל"ג הערה 102, שם ויקרא פ"ב הערה 122, שם דברים פי"א הערה 20, ושם פי"ד הערה 26. ובח"א לחולין קט: [ד, קיד:] כתב: "האומות אין ראוי להם הבריאה, רק בשביל שנבראו ישראל, וראוי להם הבריאה... כי דבר זה א"א שיהיו נבראים ישראל בלבד". וכן הוא באור חדש [עט:]. וראה הערה 102.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:30)

(101) לשונו בתפארת ישראל פי"ז [רסג.]: "הבן אינו נברא לשמש את אחר". וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:31)

(102) אודות שישראל נקראים "בנים" משום שלא נבראו לשמש זולתם, כן ביאר בהרבה מקומות. וכגון, בדר"ח פ"ג מי"ד, בביאור המשנה "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום", כתב [קמז:]: "ואמר 'חביבין ישראל שנקראים בנים למקום'. כי ישראל נקראו 'בנים' בשביל שהם נבראים בשביל עצמם שיהיו אל הש"י, כמו הבן שהוא בשביל עצמו, והוא אל אביו. וכן ישראל נבראו בשביל עצמם. ואף המלאכים נבראו לשמש את העולם, וכולם נקראו 'עבדים', כמו העבד שנברא לשמש את העולם. אבל ישראל כל העולם נברא בשבילם, ולכך נקראו ישראל 'בנים', שהם אינם רק בשביל עצמם. גם פירשנו זה במקום אחר, ודבר זה גורם החבה כמו חבת בן לאב והדביקות לגמרי בו. ולכך אמר 'חבה יתירה נודעת להם וכו", ובזה תדע תמיד מעלת ישראל". ובנתיב אהבת השם פ"א [ב, לט:] כתב: "האהבה שיש מן הש"י אל ישראל... כי ישראל נקראו 'בנים' למקום, וידוע כי האב אוהב את בנו מפני שבא הבן ממנו, ודבר שבא ממנו מצורף אליו ביותר. וישראל הן מן הש"י נבראים, כי אע"ג שכל הנבראים הם מן הש"י, מ"מ אין דבר שבא ממנו בעצם ובראשונה כמו ישראל. כי שאר האומות הם טפילים בבריאה... וכל האומות הם בשביל ישראל, וא"כ הם [ישראל] בריאה שברא מן הש"י". ובח"א לסנהדרין צ. [ג, קעו:] כתב: "כי הם [ישראל] מעשה ידיו יותר מן האומות, כי ישראל נקראים 'בנים' אל השי"ת... ואע"ג כי כל הנבראים נאמר ג"כ עליהם 'מעשה ידיו' [מגילה י:]... הפרש יש, כי אין נקראים 'בנים' אל השי"ת... רק נבראו לשמש ישראל, אבל ישראל נבראו לעצמם, והם נקראו בשביל זה 'בנים'". וכן כתב בגו"א דברים פי"ד אות א, גבורות ה' פמ"ז [קפו.], שם פס"ד [רצד.], שם פס"ז [שי:], להלן בבאר הרביעי הערות 462, 463, בהקדמתו לאור חדש [נו:], שם בהמשך [קעז:, רא:], ח"א ליבמות סד. [א, קמא:], ח"א לקידושין לא. [ב, קלח:], ועוד. וראה נצח ישראל פי"א הערה 4, שיסוד זה הוזכר בספר הנצח פעמים רבות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:32)

(103) נקודה זו מבוארת יותר בנצח ישראל ר"פ יא, וז"ל: "ויש לך להבין בשם הנכבד הזה מה שנקראו ישראל 'בנים' לה'. וזה כי אין ספק כי הנמצאים הם עלולים ומושפעים מן השם יתברך. ואין הנמצאים מתדמים יחד; רק כי יש מושפע מאמתת עצמו, ויש שאינו כך, לפי רחוק הנמצאים ולפי קורבתם אליו יתברך. והנה ישראל אומה זאת מושפעים ממנו יתברך מאמתת עצמו יתברך, ובדבר זה יותר יש להם צירוף וחבור אל השם יתברך. ועל זה מורה השם הנכבד הזה שנקראו 'בנים', ונקראו בשם 'בני בכורי' [שמות ד, כב]. כי שם 'בן' יאמר על שנמצא מאמתת עצמו. ומצד שם הזה אין בזה עדיין הצירוף הגמור שהוא מיוחד, כי אפשר שיהיו ב' בנים לאחד, והצירוף אשר הוא לשנים אינו צירוף גמור מיוחד. ואף כי אין אומה עוד נקראת 'בן' אל השם יתברך יותר מישראל, מכל מקום שם 'בן' אינו כל כך הצירוף אליו, כיון שאפשר שיהיה לאחד שני בנים. ולכך נקראו ישראל 'בני בכורי', כי אי אפשר שיהיה לאחד שני בכורים. ומזה תבין כי אי אפשר שתהיה עוד אומה שנקראו 'בנים', כי השם יתברך הוא אחד בעצמו [דברים ו, ד], ומאחר כי הבן הוא מן אמתת עצמו, אשר אמתת עצמו הוא אחד, ולכך בנו גם כן הוא אחד. וזה מבואר ממה שאמרו במדרש [מובא בתוספות חגיגה ג:] כי השם יתברך מעיד על ישראל שהם אחד. ופירוש זה, כי מאחר כי ישראל הם מן אמתת עצמו יתברך, והוא יתברך אחד, וכך אשר מושפע מאתו יתברך הוא אחד. אבל שאר אומות, שאף שהם מושפעים מן השם יתברך, מכל מקום אינם מושפעים מאמתת עצמו, רק ישראל מושפעים מאמתת עצמו". ושם מאריך לבאר יסוד זה. ובסמוך יבאר יותר את אחדותם של ישראל. וכן הוא בגבורות ה' פכ"ט [קיג.], ושם פל"ט [קמה:]. ובפחד יצחק, אגרות וכתבים, אגרת נה, כתב: "אחדותו יתברך ואחדותם של ישראל הם בבחינת הא בהא תליא... ועלינו לדעת כי זה שכנסת ישראל קרויה היא 'יחידה ליחדך' [פיוט "אום אני חומה" להושענא רבה], עומק הכוונה בזה הוא דאלה שני הייחודים הם כרוכים ומעורים ותלויים זה בזה. יחידה ליחדך". וראה נצח ישראל פל"ח [תרצג:], ושם הערה 17, נר מצוה ח"א הערה 67, ולהלן בבאר השביעי הערה 172.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:33)

(104) כמו שנאמר [שמות יג, ו] "שבעת ימים תאכל מצות, וביום השביעי חג לה'", ופירש הרמב"ן שם "שיביאו חגיהם ביום השביעי". ובחטא העגל נאמר [שמות לב, ה] "וירא אהרן וגו' ויאמר חג לה' מחר", ופירש הרמב"ן שם "שיזבחו לשם המיוחד על המזבח אשר בנה הוא לשמו... ולא תהיה כוונתם בזבחים בלתי לה' לבדו". וא"כ "חג ה'" פירושו זבח הנזבח לשם ה'.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:34)

(105) ראב"ע הארוך שמות ה, א: "ויחגו לי במדבר לזבוח זבחים, כמו [תהלים קיח, כז] 'אסרו חג בעבותים', [ישעיה כט, א] 'חגים ינקפו'". ושם בישעיה כתב הראב"ע: "חגים הם העולות". והרד"ק בספר השרשים, שורש חגג, כתב: "נקרא הקרבן עצמו 'חג' על שם שקרב בחג... [שמות כג, יח] 'חלב חגי עד בקר'... [מלאכי ב, ג] 'פרוש חגיכם'". ונראה ביאורו, כי בנתיב העבודה פ"א [א, עז.] ביאר שענין הקרבן הוא ש"האדם מוסר עצמו אל השם יתברך, ואף אם אין מוסר עצמו אליו, רק ממון שלו שמקריב אליו קרבן, מ"מ גם זה נקרא שמוסר עצמו אל השם יתברך כאשר מקריב אליו ממון שלו". וא"כ הקרבן מורה שהכל חוזר אל ה'. והרי מילת "חג" פירושו גם סיבוב [שמעתי משמו של מרן בעל הפחד יצחק זצ"ל], וכמו [ישעיה מ, כב] "היושב על חוג הארץ", ש"פירוש גלגל הסובב הארץ" [רד"ק ספר שרשים, שורש חוג]. א"כ "חג" פירושו קרבן, כי שניהם מורים על המעגל והסיבוב, שהכל לבסוף חוזר למקום שבא ממנו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:35)

(106) וכפי שכתב הרמב"ן [ויקרא א, סוף פסוק ט]: "וכל קרבן לשון קריבה ואחדות". וכן ביאר בגבורות ה' פ"ח [מה:], וז"ל: "כי אין הקרבן זולת הקירוב והדבוק בו יתברך... וזהו לשון 'קרבן', התקרבות אל השם יתברך על ידי הקרבן". וכן כתב בגו"א בראשית פמ"ו אות א: "קרבן, על ידו הוא מתקרב ומתקשר בו יתברך". ובגו"א שמות פכ"א אות ג כתב: "נקרא 'קרבן', על שהוא מקרב את האדם לבורא יתעלה". ובח"א לשבועות ט. [ד, יב:] כתב: "הקרבן הוא הקרבתם אל השם יתברך, אשר הוא מביא אליו הקרבן, כמו שמורה לך שם 'קרבן'". וכן כתב בתפארת ישראל פ"ע [תתשא.], וז"ל: "הקרבן הוא הקירוב והחבור בו יתברך". וטעם הדבר מבואר בנתיב העבודה פ"א [א, עז:], שענין הקרבן הוא שמוסר את עצמו לה' [הובא בהערה הקודמת], ולכך מונחת בקרבן ההתקרבות לה'. וראה להלן בבאר הרביעי הערה 228.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:36)

(107) שנאמר [תהלים קמח, יג] "לבני ישראל עם קרובו", וראה למעלה בבאר השני הערה 688. ובגבורות ה' פמ"ד [קסז:] כתב: "כי ישראל הם עם קרובו מכל הנמצאים". ובח"א ליבמות מח: [א, קלא.] כתב: "אין דרך שיהיה [הגוי] אוהב הש"י, כי דווקא הקרובים, כמו ישראל, שנאמר עליהם 'עם קרובו', שייך בהם אהבה. כי אהבה הוא בין שנים שיש להם חיבור ביחד, כמו שיש לישראל, שנאמר [דברים ד, ד] 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם', אבל האומות אין להם קירוב כלל אל השם יתברך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:37)

(108) לשונו בנתיב העבודה פ"א [א, עז:]: "וזה מורה גם כן [ענין הקרבן] על שהוא יתברך אחד, ואין זולתו יתברך. כי כאשר מקריבין אליו קרבן, מורה זה כי הכל שלו, וכאשר הכל הוא שלו, אם כן אין זולתו, והוא יתברך אחד. ואם לא היה זה, היה אפשר לומר כי יש זולתו, אבל בהקרבה שמקריבין אליו מורה שהוא הכל ואין זולתו, ובזה הש"י אחד... ואל העבודה הזאת לא בחר השם יתברך כי אם ישראל. וזה כמו שאמרנו, שהקרבנות הם מורים כי השם יתברך אחד, ואין זולתו יתברך, ולכך ראוי שיהיו מקריבין לפניו עם שהם אחד גם כן. וזה כי לא שייכים להקריב לו אותם שאינם אחד, כי אדרבה, אותם שאינם אחד אין בהם הוראה על אחדותו יתברך". הרי ששם ביאר כי היות ישראל "עם אחד" מכשירה אותם להקריב הקרבנות, ואילו כאן ביאר שהכשרה זו באה להם מהיותם קרובים אל ה' מכל הנמצאים. אמנם אין כאן אלא טעם אחד. כי היות ישראל קרובים אל ה' פירושה שכשם שהקב"ה הוא אחד, כך ישראל הם עם אחד [כמבואר בהערה 103]. א"כ מה שנקט כאן שמעלת ישראל היא קרבתם לה', ואילו בנתיב העבודה נקט שמעלת ישראל היא אחדותם, הוי דבר אחד לגמרי. ואחדות ישראל מכשירה אותם להקריב קרבן. **והביאור בזה**, כי אחדות ה' פירושה שכל המציאות בטלה אליו, עד שאין עוד מלבדו [כמבואר למעלה בבאר השני הערות 250, 251]. וישראל הם אלו המסוגלים להורות לכל את ההתבטלות הזו, כי הם עצמם בטלים לגמרי לה', כי מעלתם היא בהתבטלותם המוחלטת לה'. ונקודה זו מבוארת היטב בנצח ישראל ר"פ יג, וז"ל: "כאשר תתבונן במעלת ישראל תדע כי לא דבר זה בלבד מה שישראל חלק השם יתברך, וכמו שמעיד עליהם השם של 'ישראל', שחתם השם בשמם, כי אין לישראל בעצמם שום מציאות ושום הויה רק בו יתברך. ולא תאמר אף אם הם חלק ה', מכל מקום הם בריאה לעצמם, אל תאמר כך, אבל הם לגמרי אל השם יתברך, עד כי בטל מציאות עצמם אל השם יתברך. ודבר זה נראה באומה הזאת, שעל יחוד שמו וקידוש שמו בעולמו ולקיים תורתו היו מבטלים עצמם ונותנים עצמם לכל מיני הפסד... שזהו ענין קדימת 'נעשה' ל'נשמע' שאמרו ישראל [שמות כד, ז], כי אין ישראל נמשכים לרצונם כלל, רק לרצון העלה ברוך הוא, והם ונפשם אל השם יתברך, ולא שייך בזה להקדים 'נשמע' ל'נעשה' כאילו היה תלוים בדעתם וברצונם, אבל אינם תולים בדעתם וברצונם כלל [ראה הערה 154]... כי אין לישראל מצד עצמם שום מציאות כלל, רק המציאות שיש להם הוא השם יתברך, שנותן מציאות להם, וכל מציאותם וקיומם הוא השם יתברך. ואף כי כל הנמצאים קיום שלהם [הוא מ]השם יתברך, המקיים את הכל, הפרש יש; כי כל הנמצאים אין להם קיום מן השם יתברך מצד אמיתת עצמם, רק דבר שאין אמיתת עצמם, ולפיכך בסוף מגיעים אל ההפסד. אבל ישראל, אמיתת עצמם יש לו קיום מן השם יתברך, ולכך הם מקוימים, ואין הפסד להם. וכל זה נרמז בשם 'ישראל', כי השם הוא בא על עצם הדבר ומהותו [ראה להלן בבאר הרביעי הערה 5], ודבק בשם הזה שם 'אל'". ולכך רק ישראל בלבד ראוים להקריב קרבן לפניו, כי רק ישראל בלבד שייכים לענין הקרבן, שהוא התבטלות מוחלטת לה'. אך אומות העולם המורות על קיום כביכול שאינו מחובר לה', אינם ברי קרבן, כי מהותם סותרת לענין הקרבן. וראה להלן בבאר הששי הערות 497, 1149.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:38)

(109) "כי הקרובים הם בשר מבשרו ועצמו הם" [לשונו בנתיב הענוה פ"ד (ב, י:), והובא למעלה בבאר השני הערה 673]. וכמו שאין אדם שוכח את עצמו, כך אין אדם שוכח קרובו. וכשם שמצינו לאידך גיסא "כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש עביד לה ולאו אדעתיה" [שבועות לד:], כך היא ההנהגה ההפוכה; כל מילתא דרמיא עליה דאינש אדעתיה עליה, וקרוב הוא בגדר "רמיא עליה". ובנצח ישראל ר"פ מ ביאר שמחשבה נופלת רק על דברים הקרובים אל האדם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:39)

(110) רש"י שמות יח, יב "עולה - כמשמעה, שהיא כולה כליל". וכן כתב הרד"ק בספר השרשים שורש עלה, וז"ל: "ונקרא הקרבן הזה כן ["עולה"], לפי שהיה העולה כולו כליל על המזבח". ובתנחומא צו, אות א, אמרו: "למה נקרא שמה 'עולה', שהיא עליונה על כל הקרבנות, וכולה עולה להקב"ה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:40)

(111) נקודה זו מבוארת יותר בדרשת שבת הגדול [רטז:], שהביא שם את דברי רש"י [ויקרא א, ד] שהעולה מכפרת על העובר במזיד על עשה ולאו שניתק לעשה, וכתב בזה"ל: "האדם יש לו נשמה מן העליונים, ומצד זה האדם הוא קרוב אל השם יתברך, כאשר הנשמה מן העליונים... ומפני כך מביא קרבן אל השם יתברך, שהוא בעל נפש ג"כ, והוא כולו כליל, ולא נשאר ממנו דבר. וזה מצד כי הנשמה מתקרב אל הש"י לגמרי, ומפני זה הקרבן הוא כליל, שכל אשר מתקרב ומתעלה אל הש"י, יותר הוא כליל, וכמו שהתבאר למעלה [שם ריג. "ומפני כי אין שום שררה וגדולה אצל השי"ת, שהכל נחשב לכלום אצל השם יתברך, ולפיכך קרבן העולה כולו כליל, כי מה שהוא כליל מורה כי גדולתו (של האדם) אינו נחשב כלום אצל השם יתברך"]. כי אין עם הש"י נמצא שום דבר... והעולה מכפרת על החטא שעשה במזיד, כי המזיד הוא מצד המחשבה, שהוא לנשמה... וקרבן זה הוא מצד הנשמה, שממנה המחשבה, ומצד הזה האדם קרוב אל הש"י, ולכך קרבן זה יש לו התקרבות לגמרי אל הש"י, וקרבנו הוא כליל לגבוה, ככל אשר יש לו התקרבות אל השם יתברך". ושם מאריך לבאר ענין זה. וראה בגו"א ויקרא פ"א סוף אות לג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:41)

(112) שמות יג, ב "קדש לי כל בכור פטר כל רחם וגו'", ופירש רש"י שם "פטר כל רחם - שפתח את הרחם תחלה, כמו [משלי יז, יד] 'פוטר מים ראשית מדון'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:42)

(113) כי מקרא מפורש הוא שקדושת הבכורה בישראל נובעת היא ממכת בכורות של המצריים, שנאמר [במדבר ג, יג] "כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני ה'". וכן פירש רש"י [שמות יג, ב] "לי הוא - לעצמי קניתים על ידי שהכיתי בכורי מצרים". וכאן מוסיף שמכת הבכורות במצריים אינה התחלת הענין, אלא שהיא גופא נובעת משלב קדום יותר, והוא היות ישראל בגדר "בני בכורי ישראל", ומחמת שפרעה מיאן לשלח את בכורו של הקב"ה, לכך פרעה נענש במכת בכורות, שהביאה לקדושת הבכורה בישראל. והכל מתחיל מ"בני בכורי ישראל". וסמיכות הפסוקים מורה כן, שנאמר [שמות ד, כב-כג] "ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך", ומשמעות הענין שיש כאן "בכור תמורת בכור". וכן כתב בגבורות ה' פל"ב [קכב:], והראה שמקור הדברים הוא בשמו"ר טו, כז, שאמרו שם "ולפי שהן היו בכורים, לכך הרג בכורים". וכן פירש שם הספורנו [שם פסוק כג] "הנה אנכי הורג את בנך בכורך - כפי משפט האלקי שהוא מדה כנגד מדה". וכן כתב שם החזקוני.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:43)

(114) כי שתי הנקודות שהזכירו מכוונות לעבר היות ישראל בכורו של הקב"ה; (א) הקרבת עולות מורה על קירבה לה' שאין למעלה הימנה, וכפי שהבכור מיוחד לאביו. (ב) "פטרי רחמים" הוא ענף המשתלשל מבכורת ישראל, וכמו שביאר. ועוד אודות שישראל הם "אומה יחידה", ראה נצח ישראל ר"פ לג, ושם הערה 4.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:44)

(115) ולפי מהלך זה [המובן הפשוט של הפסוק] אין כאן התייחסות להקרבת קרבנות עולה שהיו במדבר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:45)

(116) ואז לא היה נוקט בלשון "עולה", ולא בלשון "מרחם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:46)

(117) והוא על פי הכלל של "לשון נופל על לשון", וכמבואר למעלה הערה 41. והעומק של תיבת "עוֹלָה" [כקרבן] הוא "עוּל" [מלשון עולל ובן קטן], כי קרבן עולה הוא כולו כליל לה' [ועל כך מורה תיבת "עוֹלָה" (כמבואר בהערה 110)], וכלילות זו [המורה על הקירוב הגמור לה'] רק שייכת שתבוא מבן, וכמו שהתבאר. וכן תיבת "מרחם" אשר מתפרשת מלשון רחמים, שייכת היא לרחם שבו נוצר הולד, כי כבר השריש בנצח ישראל פנ"ב [תתכט:] ש"מדת רחמים זהו עצם החבור... כי זה ענין הרחמים, האהבה והחבור. שכבר אמרנו זה כי 'אוהב' תרגומו 'מרחמוהו' [בראשית כה, כח]. וכן בלשון חכמים [כתובות קה:] 'לא לדין אינש מאן דמרחם ליה'... ולפיכך מדה זאת בעצמה הוא סבה אל החבור שיש אל השם יתברך לתחתונים, ודבר זה ידוע למבינים". ובח"א לשבת קלט. [א, עב:] כתב: "ובכל המדות אין חבור רק הרחמים, שכאשר מרחם על אחד מתחבר אליו, והוא מרחם על דבר שיש לו קשור אליו 'כרחם אב על הבנים' [תהלים קג, יג], דבר זה קשור והחבור שיש לבנו, ובשביל כך הוא מרחם עליו. ולפיכך נקרא האוהב שמתחבר עמו בלשון תרגום 'רחמוהי'". ובח"א לשבת קנב. [א, פב:] כתב: "וכבר אמרנו פעמים הרבה, כי לכך נקרא האוהב בלשון תרגום 'מרחמוהי', מפני שכל האוהבים הם מתקשרים יחד בשביל האהבה, ואז נמצא הרחמנות בהם, שהאחד מרחם על השני, שתמצא כי מדת הרחמנות מכח האחדות". ובח"א לגיטין נו: [ב, קה.] כתב: "כי מפני שמרחם על אחד הוא דבק בו לגמרי, והוא אחד עמו". ובח"א לסנהדרין צב. [ג, קפג.] כתב: "כי הרחמנות בשביל שיש לו חבור ודביקות אל מי שמרחם עליו, ומצד זה בא הרחמנות, כמו שמרחם האב על הבן והאם על פרי בטנה, מפני שהבן כרעיה דאבוה". והרי "עובר ירך אמו" [גיטין כג:], ולכך מקום המצאות העובר נקרא 'רחם', כי אחדות זו שבין העובר לאמו היא שורש מדת הרחמים. וראה להלן בבאר הרביעי הערה 1349, שנתבאר שם ששם הויה [מידת הרחמים] מורה על האחדות. וראה להלן בבאר השביעי הערה 189.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:47)

(118) כמבואר למעלה בבאר הראשון הערה 285, ובבאר השני הערה 153, ולמעלה הערה 88. ודייק לה, שבארמית ההתחלה נקראת "מעיקרא", מלשון "עיקר". וראה בספר המפתח לחומש גור אריה, ערך "עיקר" [עמוד רנד], שיסוד זה הובא בגו"א כשלשים פעמים. וכן הוא מלוקט בנצח ישראל פ"ג הערה 47. ובתפארת ישראל פל"ז [תקנט:] כתב: "ההתחלה הוא עיקר הדבר, מפני שהוא התחלה אל הכל, ולכך ההתחלה הוראה על כל הדבר ומהותו, כי בכח ההתחלה הוא הכל, לפי שהוא התחלה אל הכל... כי הכל הוא בכח התחלה". וראה שם הערה 142, ולהלן בבאר הרביעי הערה 1388.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:48)

(119) כמבואר למעלה הערות 88, 92, 94.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:49)

(120) וכן כתב בנר מצוה [לה:], וז"ל: "ומה שאמר 'כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר', ולא אמר כל הקרבנות שהקריבו לפניו. וזה שבא לומר, כי אין לישראל שום הסרה מן השם יתברך, מפני שהם נבראים מן השם יתברך בעצם וראשונה, ודבר זה אין לו סילוק והסרה כלל עד שיהיה שייך בהם השכחה. ומפני שבמדבר היה הקרבה הראשונה, כי הקרבה הראשונה הוא עיקר ועצם הדבר, מפני שהוא התחלה, וכל התחלה הוא עיקר, והוא בעצם לא במקרה, ולדבר שהוא עיקר ועצם אין שכחה. כי דבר שאינו עיקר, והוא מקרה בלבד, יש בו שכחה, לפי שהוא במקרה. אבל דבר שהוא עצם הדבר, אין שכחה בו. ולכך אמר כלום אשכח עצם הדבר מה שהקריבו לפני במדבר. וזה מורה כי ישראל עבדים לה' בעצם, 'התשכח' זה הוא תמיה, ואין שייך שיהיה בזה שכחה, דבר שהוא עצם הדבר". אמנם כאן כתב שההקרבה הראשונה "מורה על שישראל הם בניו של הקב"ה", ואילו בנר מצוה כתב שההקרבה הראשונה "מורה כי ישראל עבדים לה' בעצם". ודבר זה יתיישב ברווחה בהערה 128. **והנה נקט** כאן כמה פעמים שההקרבה הראשונה של ישראל היתה במדבר. וצ"ב, הרי הקרבן הראשון שישראל הקריבו היה קרבן פסח בארץ מצרים [שמות יב, כח], ובגו"א שם אות יב ביאר שעל ידי קרבן פסח נעשינו עבדי ה', ולכך קרבן פסח נקרא "עבודה" סתם [שמות יב, כו, שם יג, ה], וכלשונו שם: "כי העבד צריך שיהא עובד, ואם אינו עובד אין כאן עבדות, לכך נתן להם הפסח שהיא עבודה, דבכל מקום נקרא 'עבודה'". וצריך לומר, שמ"מ לאחר שנעשינו לעם [וזה היה רק כשיצאנו ממצרים, וכמבואר בנצח ישראל פ"י (רנ:), ושם הערה 36], אזי ההקרבה הראשונה שלנו היתה במדבר. ויל"ע בזה. **וקשה**, שנאמר [ירמיה ז, כב-כג] "כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציא אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח, כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם למען ייטב לכם". ואילו כאן מבאר שישראל מיד הקריבו קרבנות במדבר "כי עצם ישראל הם נבראים על זה, ואי אפשר בלא זה" [לשונו בנר מצוה (לז:)]. ואולי כוונת הנביא היא לשלול את הקרבנות כמטרה לעצמם, אלא הם היכי תמצא להתקרבות לה' ולשמוע בקולו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:50)

(121) "אין שכחה לפני כסא כבודך" [ברכות לב:], ו"אין שכחה לפני המקום" [ירושלמי יומא פ"ג ה"ט]. ובאבות פ"ד מכ"ב אמרו "שאין לפניו לא עולה, ולא שכחה", וראה בדר"ח שם [ריא:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:51)

(122) "מן השם יתברך" [תוספת מלים שכתב בנר מצוה (לז.)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:52)

(123) ואין סילוק והפרדה ביחס של אב ובן. וכן כתב בגו"א בראשית פמ"ט אות כד, וז"ל: "וידוע כי האב והבן מתיחסים ביחד... שהאב והבן מצטרפים... כי זה אי אפשר שיבטל היחס הזה, מאחר שאין בן בלא אב, א"כ יחוס זה וצירוף זה אין ביטול לו". וראה שם הערה 179.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:53)

(124) בנר מצוה [לז:] כתב עד כאן כמעט אות באות כדבריו כאן, והוסיף: "וזה נראה מצד שהקריבו לפני השם יתברך קרבנות במדבר, שאין ראוי שיהיו מקריבין שם במדבר, כי אין רגיל ושכיח שימצא במדבר פרים, ועם כל זה הקריבו. וכל זה מפני כי עצם ישראל הם נבראים על זה, ואי אפשר שיהיו בלא זה, בפרט כאשר היה בתחלה כאשר לקח השם יתברך את ישראל לעם. לכך בראשונה, מיד שיצאו, אף אם היו במדבר, היו מקריבין קרבנות, והחבור הזה הוא מצד עצם ישראל", ושם הערות 213-217.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:54)

(125) בנר מצוה [לח:] הוסיף: "ונתן להם התורה". וראה הערה 128.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:55)

(126) גיטין לו: "עלובה כלה שזינתה בקרב חופתה", ופירש רש"י "עלובה - חצופה. שזינתה בקרב חופתה - בעוד שכינה וישראל בסיני, עשו את העגל, שהרי לא נסעו מסיני עד לאחר הקמת המשכן בשנה שניה, כדכתיב [במדבר י, יא-יב] 'ויהי בשנה השנית וגו' ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני'". ובמדב"ר ז, ד, אמרו "אחר מ' יום שקבלו ישראל את התורה עשו את העגל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:56)

(127) וצרף לכאן דברי הגמרא [ע"ז נג:] "מדפלחו ישראל לעגל, גלו אדעתייהו דניחא להו בעבודת כוכבים". הרי שממעשה העגל ילפינן הלכה לדורות אודות יחס הנפשי עצמי של ישראל לע"ז, ולא אמרינן שמעשה העגל נחשב למקרה גרידא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:57)

(128) לשונו בנר מצוה [לח.]: "ויש סילוק גם כן לזה, במה שישראל נפרדים מהשם יתברך על ידי מעשה עגל, שמיד שהוציא אותם ממצרים **ונתן להם התורה** עשו את העגל. וזה נראה שיש פירוד וסילוק לישראל בדבר מה מן השם יתברך מצד עצם ישראל, שאילו היה לישראל חבור לגמרי אל הקב"ה מצד עצמם, לא עשו העגל בראשית כאשר לקח השם יתברך את ישראל לעם. ומיד שהוציא אותם ממצרים, **ונתן להם התורה**, עשו את העגל, ודבר זה מורה בודאי כי יש כאן סילוק ופירוד. וכמו שיש להם חיבור וקירוב אל השם יתברך מצד עצמם, כך יש להם גם כן פירוד מצד עצמם... ולפיכך בודאי יש כאן סילוק ופירוד מצד זה. ולכך אמרו [היוונים] לישראל [ב"ר ב, ד] 'כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל'. כי מצד העגל, שעבדו ישראל את העגל **מיד שנתן להם התורה**, דבר זה מורה כי יש כאן סילוק והפרדה בעצם שלהם". **ויש מקום** לעיין בזה, שכאן לא הזכיר כלל את מתן תורה, אלא רק את יציאת מצרים [ראה הערה 125]. ואילו בנר מצוה הזכיר [בנוסף ליצ"מ] את מתן תורה שלש פעמים [כמודגש למעלה]. וכן כבר צויין למעלה [הערה 120] שכאן ביאר שהקרבת הקרבנות הראשונה במדבר מורה על היות ישראל בניו של מקום, ואילו בנר מצוה ביאר שהיא מורה על היות ישראל עבדיו של מקום. והלא דבר הוא. והנראה בזה, כי גאולת ישראל החלה ביצ"מ, ונגמרה במ"ת. שהרי קיימא לן שגר אינו גר עד שימול ויטבול [יבמות מו.]. והרי המילה נעשתה במצרים [רש"י שמות יב, ו], והטבילה נעשתה במתן תורה [יבמות מו:, וראה בפחד יצחק אגרות וכתבים, אגרת נו]. ומוכח מכך שיצ"מ ומ"ת משלימות להדדי. והנה תואר "בנים" נמצא אצל ישראל משעת קריעת ים סוף [שמעתי ממו"ר שליט"א שהביא לכך את התפילה "המעביר בניו בין גזרי ים סוף", וכן ראה פחד יצחק פסח, קונטרס רשימות, ג]. וקריעת ים סוף היא גמר גאולת מצרים [ירושלמי פסחים פ"י ה"ו]. ואילו העבדות שלנו בפועל החלה משעת מ"ת, שאע"פ שזכינו לתואר "עבדי ה'" מיצ"מ [ויקרא כה, נה], מ"מ העבדות בפועל החלה במ"ת, "שהרי תיכף כשיצאנו ממצרים, עדיין לא ידענו במה נעבוד את השם עד בואנו שמה" [לשון הפחד יצחק פסח, מאמר מד, אות ד]. ועל כך אמרו במכילתא [שמות כ, ג] "קבלתם מלכותי במצרים... קבלו גזירותי [במתן תורה]", ללמדנו שקבלת המלכות שהחלה ביצ"מ נגמרה במ"ת. נמצא שהיותנו בניו של מקום נשלמה בגמר גאולת מצרים, ואילו היותנו עבדיו של מקום נשלמה במתן תורה. והנה דבריו בנר מצוה באים לבאר את טענת יון "אין לכם חלק באלקי ישראל". טענה זו של יון באה להפקיע מישראל את שייכותם להקב"ה דרך עבודתם בפועל, ועל כך אמרינן "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", לאמור עמידת יון היא כנגד "קבלו גזירותי". יון מוכיחה ממעשה העגל שאין ישראל ראויים להיות עבדי השם בפועל, ובכך רצונם לעקור מישראל את מתן תורה. לכך בנר מצוה הזכיר שמעשה העגל נעשה בסמיכות למתן תורה, בכדי לבאר את ערעורם של יון על מ"ת, שהוא בבחינת שטר [מ"ת] ושוברו [העגל] בצדו. אך דבריו כאן באים לבאר כיצד דרשת חז"ל מוכרחת בלשון הפסוק, והרי הפסוק הזכיר "עולה ובן בטנה", ולא הזכיר כלל ענינה של עבדות. לכן ביאר כאן את תואר הבנים של ישראל הנמצא בידינו מגמר יציאת מצרים, ולא הזכיר כלל את מתן תורה והיותנו עבדיו של מקום. ודו"ק. **וכשנאמרו דברים** אלו למו"ר שליט"א, הוטבו בעיניו, והוסיף שבהקרבת קרבן יש שני דברים; (א) ההתקרבות שבקרבן. (ב) העבודה שבקרבן. החלק הראשון שייך להיותנו בניו של מקום, ואילו החלק השני שייך להיותנו עבדיו של מקום. דבריו כאן נסובים על החלק הראשון, ולכך נקט כאן שההקרבה מורה שישראל הם בניו של מקום. ואילו דבריו בנר מצוה מוסבים על החלק השני, ולכך נקט שם שההקרבה מורה שישראל הם עבדיו של מקום. [ודייק לה, שכאן הרחיב לבאר אודות הקירוב שיש בקרבן, "שלכך הוא נקרא 'קרבן' שעל ידי זה הוא הקירוב הגמור" (לשונו למעלה), ושהקרבנות מורים על "הקירוב הגמור". ודברים אלו לא הוזכרו כלל בנר מצוה]. והואיל והפסוק שלפנינו עוסק בקירבה שיש לישראל עם הקב"ה ["התשכח אשה עולה"], לכך דבריו כאן עוסקים בקירבה זו. אך חוד החנית של יון מכוון הוא כנגד העבדות של ישראל ["אין לכם חלק באלקי ישראל", וכל לשון "חלק" הוא לשון קנין], לכך דבריו בנר מצוה עוסקים בעבדות זו. ודפח"ח.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:58)

(129) דברים אלו אינם מובנים, כי פסוק זה אינו עוסק בעריות, אלא במדות. ולשון הגמרא הוא "קשה עונשין של מדות יותר מעונשין של עריות, שזה [עריות] נאמר בהן 'אל' ["כי את כל התועבות האל" (ויקרא יח, כז)], וזה נאמר בהן 'אלה', 'אל' קשה, ו'אלה' קשה מ'אל'". וכן הביא כגירסת הגמרא בנר מצוה [מ:]. וכנראה יש להגיה כאן "קשה עונשן של מדות" במקום "של עריות", כפי שכתב בנר מצוה שם. ובביאור מאמר זה, ראה גו"א דברים פכ"ה אות כד, ושם בהערות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:59)

(130) כן מבואר בגמרא שם [יבמות כא.]. ורש"י בראשית לא, כט כתב "יש לאל ידי - יש כח וחיל בידי... וכל 'אל' שהוא לשון קודש, על שם עזוז ורוב אונים הוא". ובשמות טו, יא, כתב "באלים - בחזקים, כמו 'ואת אילי הארץ לקח' [יחזקאל יז, יג], 'אילותי לעזרתי חושה' [תהלים כב, כ]". וכן הבהמה שנקראת "איל" - פירשה רש"י [ויקרא ה, טו] "לשון קשה, כמו 'ואת אילי הארץ לקח', אף כאן קשה, בן שתי שנים". וביומא סז: אמרו "'עזאזל' קשה שבהרים, וכן הוא אומר 'ואת אילי הארץ לקח'". ובגו"א בראשית פ"ב אות יד כתב "לשון 'אלקים' מלשון חוזק. כמו 'ואת אילי הארץ לקח'". וכן כתב שם בראשית פל"א אות טו, גבורות ה' פמ"ה [קעג.], שם פמ"ז [קפ.], נצח ישראל פ"ה [קכד:], ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:60)

(131) בנר מצוה [מא.] כתב משפט זה כך: "הוא ענין חזק וקשה שיהיה כאן סילוק ופירוד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:61)

(132) פירוש - הפסוק הולך לבאר שאם הקשר בין הקב"ה לישראל היה רק קשר של אב ובן, היה ניתן לומר שיתכן [למרות הקשר האמיץ הזה] שיהיה בו סילוק ופירוד [וכמו שמבאר והולך]. אך הקשר הוא מסוג אחר, שאינו בר ניתוק, וכמו שיבאר בהמשך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:62)

(133) לשונו בנר מצוה [לט:]: "וזה כי כמו שיש לאב חבור וקשור לבנו זה לזה, מצד כי זה הוא האב וזה הוא הבן, כך יש להם פירוד גם כן בצד מה. כי אב ובן הם מחולקים בעצמם, שזה הוא אב, וזה בן, ודבר זה נחשב פירוד". ובח"א לב"ב צט. [ג, קכב.] כתב: "והעלה עם העלול יש בזה שתי בחינות; הבחינה האחת מצד הצרוף, כי העלה והעלול מצטרפים ביחד, כמו שתראה האב והבן שהם מצטרפים, ויש להם חבור ביחד. ובצד מה הם מחולקים כי העלה מחולק מן העלול". ויחס כפול זה יתבאר להלן בבאר הרביעי ד"ה וזה כי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:63)

(134) לשונו בנר מצוה [מא.]: "ואמר אף על גב שהענין הזה שהוא חבור האם אל פרי בטנה הוא ענין חזק, וקשה שיהיה כאן סילוק ופירוד, ואם כן ראוי היה מצד שישראל הם בניו, שלא יהיה סילוק ושכחה לדבר זה. מכל מקום יש כאן סילוק והסרה לדבר זה. כי אב ובן חלוקים הם, כמו שאמרנו. ולכך יש הסרה כאשר ישראל אין עושים רצונו של הקב"ה, ושייך בזה שכחה, אילו לא היה חבור מצד אחר לישראל רק מצד שהם בניו. אף כי הוא דבר קשה, היה שכחה לדבר זה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:64)

(135) בנתיב התשובה פ"ד [ד"ה ותמיה על] האריך לבאר שאע"פ שאמרו חכמים על חטא העגל [ע"ז ד:] "לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה", מ"מ לא היו ישראל מחוייבים לעשות את העגל. ומה שכתב "**וכן** העגל... אפשר היה שלא יעשו ישראל את העגל", כוונתו שגם ביחס של אב ובן הקשר אכן ניתן לניתוק משום שהוא קשר אפשרי, ולא הכרחי, כי אפשר היה שלא יוליד את הבן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:65)

(136) פירוש - אע"פ שעשית העגל בסמיכות ליצ"מ מורה "שיש פירוד וסילוק לישראל בדבר מה מן השם יתברך מצד עצמם" [לשונו למעלה], אך עם כל זה תתכן בזה שכחה והסרה, כי עדיין הוא בגדר "דבר שהוא אפשרי", ואינו דבר מוכרח. וכשם שהקשר בין אב לבן הוא קשר עצמי, אך עם כל זה הוא "דבר שהוא אפשרי", כי אפשר היה שלא יוליד את הבן, כך מעשה העגל אצל ישראל; דבר עצמי, אך עם כל זה אפשרי. ואודות יסודו כאן, הנה אמרו חכמים [נדרים לב:] "ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם... כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם, שנאמר [בראשית יד, יט-כ] 'ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון'. אמר לו אברהם, וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו, מיד נתנה לאברהם". וכתב על בח"א שם [ב, יב.] בזה"ל: "ועוד יראה כי שם בן נח הכיר את הש"י כאשר ראה את פעולת מעשיו בעולם, ומצד הזה הכיר את בוראו, ולכך אמר שם 'ברוך אברם לאל עליון וגו' וברוך אל עליון'. כי מפני שראה ברכת אברהם, ואשר פעל הש"י עמו, מצד הזה היה מכיר את הש"י. ולכך ראוי להקדים ברכת אברהם, כי מפני זה עצמו הכיר בוראו. אבל אברהם היה מכיר את הש"י מצד עצמו, לא מצד פעולותיו, רק מצד עצמו. וההכרה שהיה לשם מצד פעולותיו, אין זה דבר מחויב ומוכרח שיהיה, רק הוא דבר אפשרי, וכל דבר אפשרי יש לו סלוק והסרה, שאם לא היה לו הסרה, היה מחויב, לא אפשרי, לכך היה לכהונה של שם הסרה. אבל אברהם היה מכיר הש"י מצד עצמו, והוא מחויב שיהיה. ומאחר שהיה מכיר הש"י מצד אשר הוא מחויב, והדבר שהוא מחויב אי אפשר שיהיה לו הסרה, לכך לא היה הסרה לכהונתו, כי הוא דבר מחויב. והבן זה". ובסמוך יבאר שזהו ענינה של כפית הר כגיגית בשעת מתן תורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:66)

(137) כן כתב בתפארת ישראל פל"ז [תקמ.], וז"ל: "הכתוב ["אנכי"] אומר כי על ישראל נקרא שמו, ומלכותו עליהם". ואודות ששמו של ה' נקרא בפרט על ישראל, הנה זהו יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. ולדוגמה, ראה דבריו בגו"א במדבר פל"א אות ה בביאור דברי רש"י שם [במדבר לא, ג] "שהעומד כנגד ישראל כאילו עומד כנגד הקב"ה", שכתב שם: "והיינו מפני שכתיב [יהושע ז, ט] 'והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול', כי שם ה' נקרא על ישראל, ולפיכך העומד עליהם כאילו עומד על הקב"ה". ובנתיב העבודה פ"ח [א, קלח:] כתב: "שאם ח"ו יעשה כליה בישראל 'ומה תעשה לשמך הגדול', וכי יהא נקרא שמו הגדול על עצים ואבנים". ובאור חדש [קעז:] כתב: "המן הרשע רצה לאבד את ישראל... ואם אין ישראל, א"כ אין על השי"ת שם עילה, דעל מי יהיה נקרא שם עילה. וכמו שאמר יהושע 'והכרית וגו' ומה תעשה לשמך הגדול'... ודבר זה שהוא איבוד ישראל ח"ו, דבר זה נוגע אל השם יתברך". וכן הוא בנצח ישראל פ"י [רסא.], דר"ח פ"ו מ"י [שיז.], ובדרשת שבת הגדול [ריא:]. וראה רמב"ן דברים לב, כו, שהאריך לבאר יסוד זה. וזהו הצירוף בין קריאת שמו על ישראל למלכותו עליהם, שבשניהם נוהג הכלל ש"אין מלך בלא עם", וזו הנקודה שהולך לבאר כאן שהכל צורך גבוה הוא. וכן הוא ברמב"ן שמות כט, לו. וראה להלן בבאר החמישי הערה 510.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:67)

(138) רש"י במדבר טו, מא "שלא יאמרו ישראל מפני מה אמר המקום [לשמור התורה], לא שנעשה ונטול שכר, אנו לא עושים ולא נוטלים שכר, על כרחכם אני מלככם, וכן הוא אומר [יחזקאל כ, לג] 'אם לא ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם'". ומקורו מהספרי שם. ובתפארת ישראל פל"ב [תעט:] כתב: "ובמדרש, אתה מוצא כשבקשו לפרוק עול בימי יחזקאל, באו מזקני יהודה לדרוש [יחזקאל כ, א]. אמרו לו, בן אדם, כהן הקונה עבד, מהו שיאכל בתרומה. אמר להם, יאכל. אמרו לו, אם חזר ומכרו לישראל, אם יצא מרשותו. אמר להם, הן. אמרו לו, אף אנו יצאנו מרשותו של הקב"ה, נהיה כאומות העולם מכחישי ה'. אמר להם יחזקאל [יחזקאל כ, לב-לג] 'העולה על רוחכם היה לא תהיה חי אני נאום ה' אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם', עד כאן. הרי במדרש הזה בארו כי היו רוצים הרשעים לפרוק עול, שהיו חושבים כי חבור זה אינו מוכרח, רק אפשרי שיהיה, ואפשר שלא יהיה. והשיב להם יחזקאל כי חבור זה מוכרח, כי הוא יתברך מכריח אותם על זה. ולפיכך כפה עליהם ההר כגיגית, במה שהחבור הזה הכרחי, ואינו דבר שאפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה". וכן יבאר בסמוך את כפיית ההר כגיגית.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:68)

(139) כי זו מהות התורה [כמלך הגוזר גזירות על עמו], וכמו שכתב בנתיב האמונה פ"ב [א, סוף רט.]: "אבל תורה שהיא לשון הוראה מה שהמלך גוזר ומורה לעם מה שיעשו ומה שלא יעשו". וכן כתב בגו"א בראשית פ"א אות א, וז"ל: "שם 'תורה' אינו נופל אלא על מצות התורה, שהרי לשון 'תורה' הוא לשון הוראה, להורות לנו המעשה אשר נעשה... ולפיכך דוקא תורת משה נקרא 'תורה' [דברים לג, ד], מפני שבא כתובים המצות". והובא למעלה בבאר הראשון הערה 120. וראה להלן בבאר השביעי הערה 303.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:69)

(140) מכילתא שמות כ, ג "'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' [שמות כ, ג]. למה נאמר, לפי שנאמר 'אנכי ה' אלקיך', משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה. אמרו לו עבדיו, גזור עליהם גזרות. אמר להם, כשיקבלו את מלכותי אגזור עליהם, שאם מלכותי לא יקבלו, גזרותי לא יקבלו. כך אמר המקום לישראל 'אנכי ה' אלקיך לא יהיה לך', אני הוא שקבלתם מלכותי במצרים, אמרו לו כן. וכשם שקבלתם מלכותי, קבלו גזרותי 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני'. רבי שמעון בן יוחאי אומר, הוא שנאמר [ויקרא יח, ב] 'אני ה' אלהיכם', שקבלתם מלכותי בסיני, אמרו לו הן והן. קבלתם מלכותי, קבלו גזרותי, [שם פסוק ג] 'כמעשה ארץ מצרים וגו". הוא שנאמר כאן 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים', וקבלתם מלכותי, והן קבלתם מלכותי באהבה, קבלו גזרותי". הרי שהדיבור של "אנכי" עוסק בהודעת מלכות ה'. ובירושלמי ברכות פ"א ה"א הקבילו את הדיבור "אנכי" ל"שמע ישראל ה' אלקינו" [דברים ו, ד], כי שניהם עוסקים במלכות ה'.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:70)

(141) שמות יט, יז "ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר", ופירש רש"י שם "בתחתית ההר - ומדרשו, שנתלש ההר ממקומו, ונכפה עליהם כגיגית", ומקורו משבת פח. ואין כוונתו שבעת השמעת הדיבור "אנכי" נכפה עליהם הר כגיגית, כי הרי כפיית ההר נעשתה בטרם השמעת הדברות [כמבואר ברש"י שהובא כאן]. אלא כוונתו שלקראת מתן תורה [שהוא הוא הכרזת מלכות ה' על ישראל], כפה ההר כגיגית.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:71)

(142) אודות שהבחירה בישראל אינה מצד ישראל, אלא מצדו יתברך, כן כתב בנצח ישראל פי"א [רחצ.], ויובא בסמוך. ובביאור הענין, הנה ידוע מאמרם ז"ל ש"קודשא בריך הוא אורייתא וישראל - חד" [זוה"ק ח"ג עג.]. אחד מהגילוים של ה"חד הוא" נמצא בעניננו, והוא שהצד השוה בין "קוב"ה אורייתא וישראל" שיש בכל אחד ואחד מהם את אותן שתי בחינות; בחינת הנותן, ובחינת המקבל. ונתחיל באורייתא; בתפארת ישראל פמ"ג [תרסב:] כתב: "ראוי לך לדעת ההפרש שיש בין משנה תורה... ובין שאר התורה... כי התורה שנתן השי"ת לישראל יש בה שתי בחינות; הבחינה האחת מצד השי"ת אשר הוא נותן התורה. הבחינה השנית מצד ישראל המקבלים את התורה... ולפיכך התורה כולה חוץ ממשנה תורה שהוא חומש אחרון, ראוי שימצא בה הבחינה מצד הנותן, כי המקבל מקבל בסוף כאשר גמר הנותן את גזרת דבריו, ואז המקבל מקבל, ולפיכך נקרא משנה תורה כאילו היה דבר מיוחד שהוא מצד המקבל". וראה שם בהערות. **וכן מצאנו** לגבי קוב"ה, שיש בו בחינה כיצד שמתקבל אצל המקבלים, ויש בו בחינה לכשעצמו, וכפי שכתב בגו"א שמות פ"ג אות ב: "כאשר ישראל בצרה אין מלכותו בשלימות... וזהו פירוש 'עמו אנכי בצרה' [תהלים צא, טו], רוצה לומר שהוא עם ישראל בצרה, ומאחר שהוא עמהם בצרה אין מלכותו בשלימות... אכן ראוי לך לדעת כי כל ענין זה מצד העוה"ז, כי ישראל הם בעוה"ז... אבל עצם כבודו - 'ברוך כבוד ה' ממקומו' [יחזקאל ג, יב]". ובבאר הרביעי הזכיר יסוד זה פעמים רבות [לדוגמה; שם בסד"ה (עוד אמרו במדרש) כתב: "ודבר זה יהיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך, שכל דברים אלו וכיוצא בהם, נאמרו מצד המקבל", ושם הערה 811]. **וכאן מגיע** חידושו של המהר"ל הקובע שאף בצלע השלישית [ישראל] יש בה את אותן שתי בחינות; יש "ישראל" מצד המקבלים, ויש "ישראל" מצד הנותן. וכאשר הקב"ה בחר בישראל, הרי בחירתו חלה על חלקו של הנותן הנמצא בישראל. חלק זה אינו תלוי במעשיהם של ישראל, אלא הוא חלק אלוק ממעל הנתון בישראל. ואע"פ שהחלק של המקבל בישראל קשור ואדוק במעשיהם של ישראל, מ"מ החלק הנותן בישראל מופקע ממעשיהם של ישראל. לפיכך, אין בחירת ישראל באה כתוצאה מזכויותיהם, אלא היא פועל יוצא של רצונו יתברך, בהתאם לחוקים שביקש להשליט בעולמו. מעתה מחשבתו והנהגתו של הקב"ה בבריאה, יתבטאו על ידי האומה שבחר לו שתשמש כנושא כליו בעולם, ושבאמצעותה תתבצע מטרת הבריאה. ועל אופן בחירה זה ביאר המהר"ל שהוא אינו בר הסרה, מחמת שבחירה זו שייכת לקוב"ה בינו לבין עצמו. וראה בנצח ישראל פי"א הערה 117, ולהלן בבאר הרביעי הערה 522, ובנר מצוה ח"א הערה 242.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:72)

(143) פירוש - מציאותו של המקבל היא אפשרית, ואינה מוכרחת, כי אפשר שלא היה בא כלל לעולם. וכן כתב בתפארת ישראל פט"ז [רלח:]: "המציאות הזה [של האדם] הוא אפשרי מצד עצמו, והוא מחוייב מצד עלתו", וראה שם הערה 22. ושם בפי"ז [רסב:] כתב: "כי כל עלול, אף שהוא אפשרי מצד עצמו, הוא מחוייב מצד עלתו יתברך". ובח"א לכתובות עז: [א, קנח:] כתב: "כל נמצא מצד עצמו הוא אפשרי המציאות. וכל אשר הוא אפשר, אי אפשר שלא יהיה מקבל העדר, דאל"כ לא היה אפשרי, רק מחויב. ולפיכך מצד עצמו בודאי יש חבור אל כל נמצא אל ההעדר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:73)

(144) כי כל עצמו של המקבל הוא אפשרי, ולכך כל מה שיעשה עמו הוא אפשרי ולא הכרחי, ודיו לבוא מן הנדון להיות כנדון. דוגמה לדבר; הגמרא [זבחים ה:] ביארה שאין "לשמו" מעכב בהקטרת אימורין, כי "הוא עצמו אם לא הקטירו אימורין כשר". ופירש רש"י שם "ליכא למימר בהקטרה דנבעי לשמו לעכב, דהוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר, דאין כפרה אלא בדם". לאמור, שאין פרטי הדבר חמורים מעצם הדבר. ואם עצם הדבר אינו מעכב, אף פרטיו אינם מעכבים. והוא הדין לדידן, אי אפשר לומר על המקבל מצד עצמו שיהיה בו דבר הכרחי ומחוייב שאינו ניתן להסרה וסילוק, כי הוא עצמו אינו אלא אפשרי, וכיצד יחול בו דבר הכרחי ומחוייב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:74)

(145) "שנקרא שמו על ישראל והוא יתברך מלך עליהם" [לשונו למעלה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:75)

(146) פרק לב [תעז:], ושם ס"פ נא. וזה לשונו בס"פ נא: "נתינת התורה מצד השם יתברך, הוא העלה, לא מצד האדם המקבל... ולכך אמרו במדרש... כאשר בא השם יתברך לתת התורה, כפה עליהם ההר כגיגית שיקבלו את התורה, שיהיו ישראל נחשבים אנוסתו, ובאנוסה נאמר [דברים כב, כט] 'לא יוכל שלחה כל ימיו'. והדבר הזה, כי רצה שיהיה הכל מצד העלה, כי הדבר שהוא מצד העלה אין השתנות לו, ואינו כמו כאשר הדבר מצד המקבל, כי המקבל יש לו שנוי. לכך כאשר היה מאנס את האשה, והיה החבור מצד הצורה, שהוא האיש, שנחשב כמו הצורה, אז יש לחבור הזה קיום נצחי, לכך נאמר 'לא יוכל שלחה כל ימיו', כי החבור הזה נמצא מצד הצורה, ולא כאשר החבור היא מצד האשה גם כן, שהאשה היא המקבל, והמקבל יש לו שנוי, כי כל מקבל הוא מצד החמרי, אשר בו השנוי. ולכך היה נתינת התורה מצד העלה, הוא השם יתברך, לא מצד המקבל, ואי אפשר רק שיהיה נצחי". וראה שם הערה 63.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:76)

(147) לשונו בנצח ישראל פי"א [רחצ:]: "מצד שהוא יתברך עלה ופועל, ואין עלה בלא עלול... והעלול הזה האומה שבחר בה השם יתברך. ומזה תוכל לדעת ולהבין כי דבר זה שבחר בישראל מחויב מצד העלה. ואם יאמר האומר כי דבר זה היה לו בטול והסרה מצד החטא אשר היה בישראל, דבר זה אינו, כי מאחר שהיה הבחירה מצד השם יתברך, אשר הוא העלה, אין בטול לדבר זה מצד חטא העלול כלל. ודבר זה בארו חכמים באמונתם במסכת ברכות בפרק אין עומדין [מביא את המאמר שלפנינו]... כי הוא יתברך עלה הכרחית אל ישראל, ואין עלה בלא עלול, ולפיכך בהכרח ימלוך השם יתברך עליהם, אף אם לא ירצו, כי דבר זה הוא מצד העלה, ולא מצד העלול. כי דבר שהוא מצד העלול אפשר שישתנה, כי העלול הוא בעל שנוי, לכך הוא אפשרי מצד עצמו ומחוייב מצד עלתו. ולפיכך אמר מאחר שהדבר הזה הוא מצד העלה, הוא מחויב, ולפיכך 'בחימה שפוכה אמלוך עליכם' [יחזקאל כ, לג]". וראה למעלה בבאר השני הערה 405.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:77)

(148) לעומת שאר הדברות התלויות ברצון המקבלים, וכמו שיבאר בסמוך. וההכרח קודם לאפשר, וכמו שכתב בתפארת ישראל פכ"ט [תלז:]: "כלל הדבר, מה שהוא מחויב ומוכרח, הוא קודם לדבר שאינו מחויב ומוכרח". ובגו"א בראשית פ"ד אות ד כתב: "שההכרח קודם לאינו הכרח, ולכך עבודת האדמה קדמה לעבודת הצאן". וכן בגו"א שמות פכ"ה ריש אות ד כתב שתרומת חובה קודמת לתרומת נדבה, כי החיוב קודם לאינו חיוב. ובח"א לסנהדרין ז. [ג, קלב.] כתב: "המשפט במה שהוא מחויב הוא ראשון, וקודם לדבר שאינו מחויב". והרמב"ם בפיהמ"ש [בהקדמתו לסדר זרעים] כתב: "סדר נשים התחיל במסכת יבמות. והטעם שהצריכוהו להתחיל ביבמות ולא התחיל במסכת כתובות, ועיון השכל נותן שהיתה ראויה להקדים. אבל נעשה זה מפני שהנשואין הוא דבר עומד ברשות אדם ורצונו, ואין לבית דין לכוף אדם עד שישא אשה. אבל היבום הוא מוכרח לעשותו ולומר לו חלוץ או יבם. וההתחלה בדברים המוכרחים הוא הנכון והראוי מן הדברים שאינם מוכרחים. ועל כן התחיל ביבמות, וסדר אחר כך כתובות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:78)

(149) כי מעשה העגל נחשב לע"ז, וכמו שאמרו [ע"ז נג:] "מדפלחו ישראל לעגל, גלו אדעתייהו דניחא להו בעבודת כוכבים". ובגו"א שמות פל"ח אות ד כתב: "כי כאשר ישראל עשו את העגל, היו כמו אשה שמזנה תחת בעלה, דבקו באלהי נכר" וראה שם הערה 13.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:79)

(150) כן מבואר ברמב"ן שמות לב, א, וז"ל: "כי בידוע שלא היו ישראל סבורים שמשה הוא האלהים, ושהוא בכחו עשה להם האותות והמופתים, ומה טעם שיאמרו כיון שהלך משה ממנו נעשה אלהים. ועוד, כי בפירוש אמרו 'אלהים אשר ילכו לפנינו' [שם], לא שיהיו נותנין להם חיים בעולם הזה או בעולם הבא. אבל היו מבקשין משה אחר, אמרו, משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, שהיו המסעים ע"פ ה' ביד משה [במדבר ט, כג], הנה אבד ממנו, נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו ע"פ ה' בידו... שלא בקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה, וקבלו עבודת אלהותו עליהם, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם". וכן כתב בתפארת ישראל פי"ב [קצד.]. **ויש ראיה** לזה. כי במדרש תהלים מזמור ג אמרו "אומות העכו"ם... אומרים לנפשי, אפשר אומה ששמעה מפי אלקים שאמר [שמות כ, ג] 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני', ולסוף ארבעים יום אמרו לעגל [שם לב, ד] 'אלה אלהיך ישראל', יש להן תשועה. אין ישועתה לו". הרי שהאומות ציטטו רק את הדבור השני ["לא יהיה לך"], ודילגו לגמרי על הדבור הראשון. נמצא שאף האומות מודות שאין חטא העגל עומד בסתירה ל"אנכי". אמנם במדרש תנחומא כי תשא אות ד אמרו: "אומרין לישראל אומה ששמעה בסיני 'אנכי ה' אלקיך', 'לא יהיה לך אלהים אחרים', ולסוף ארבעים יום אמרו לעגל 'אלה אלהיך ישראל', יש להם תשועה, אין ישועתה לו". הרי שהאומות ציטטו אף את הדבור הראשון של "אנכי". **והנה כאן** מתבאר שהדבור של "אנכי" לחוד, והדבור של "לא יהיה לך" לחוד. אמנם בתפארת ישראל פכ"א [שיג:] כתב בזה"ל: "בפרק בתרא דמכות [כג:], תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני... 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום, עד כאן. ויקשה לך, למה שמעו 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה. ודבר זה בודאי ראוי שיהיה כך, כי בדבור 'אנכי' הוא שקבלו השם יתברך לאלוה. וכן 'לא יהיה לך' שלא יהיה להם אלוה זולת השם יתברך, שאם היה להם אלוה זולת השם יתברך, היו מבטלים מלכותו יתברך חס ושלום". ומכך משמע שאין להבדיל ולחלק בין שתי הדברות הראשונות, אלא הן נידונות בחדא מחתא. ואילו כאן מבאר, שאף שישראל עברו על "לא יהיה", מ"מ לא כפרו ב"אנכי". ויל"ע בזה. ובנצח ישראל פ"ז [קעט:] כתב: "קרא ד'אנכי ה' אלקיך' לא משתמע מיניה עבודה זרה, רק שלא יכפור בעיקר", ושם הערה 150.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:80)

(151) "כי דבר שהוא מצד המקבל... אפשר שיהיה הסרה וסלוק" [לשונו למעלה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:81)

(152) בלשון ציווי, לעומת שאר הדברות שנאמרו בלשון ציווי. וכן העיר הראב"ע הארוך [שמות כ, א], וכן הביא קושיא זו בשם "מפרשי הפשט" בדרשת שבת הגדול [ר.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:82)

(153) שם תחילת פרק לז [תקלד:], שכתב: "פירוש 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים', ולכך לא תכפור בי לומר שאיני אלקיך ח"ו. ומה שלא אמר 'אנכי אהיה לך לאלקים', כי היה זה משמע כי מצוה זאת כמו שאר מצות, כמו שאמר 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני', ואפשר שיעשה לו אלהים אחרים, וכן כל המצות. אבל 'אנכי ה' אלקיך' אף אם לא יקבל אותו האדם לאלוק, הוא אלקים שלו, והוא מלכו מצד עצמו. וכמו שאמר הכתוב על אותם שרצו לפרוק עול של הקב"ה שלא יהיה הוא יתברך מלך עליהם, על זה אמר [יחזקאל כ, לג] 'חי ה' אם לא בחמה שפוכה וגו". וכדי שלא יטעה האדם בטעותו לומר כי אפשר שיפרקו עולו מהם, וכמו מלך בשר ודם יכולים העם לפרוק עולו מאתו עד שאינו מלך עליהם, אמר בלשון הזה 'אנכי ה' אלקיך וגו", כלומר שעל כל פנים אני ה' אלקיך מצד עצמי. ואילו אמר 'אנכי ה' אמר הוצאתיך מארץ מצרים אהיה לך לאלקים', היה משמע שאפשר להם לעבור ולפרוק עולו מאתם, כי הוא אלקיהם מצד הפועל, כאשר מקבל אותו לאלקים, אבל לא מצד עצמו. לכך אמר 'אנכי ה' אלקיך', כי הוא אלקיהם מצד עצמו, לא מצד הפועל. ופירוש 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים', כלומר שאני אלקיך, וכן תקבל עליך אלקותו". וכן כתב בדרשת שבת הגדול [ר.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:83)

(154) בנר מצוה [מא:] האריך בזה יותר, וז"ל: "אבל החבור והצירוף שיש לישראל אל הקב"ה מצד אחר, והוא חבור מצד העילה עצמה. וחבור שהוא מצד העילה, אין לדבר זה, שהוא מצד העילה, יש לו שנוי. כי מצד העילה אין שנוי, רק ההשתנות הוא מצד העלול, שהוא בעל שנוי. וזה מפני שאין לישראל דבר בעצמם עד שיהיה הסרה שייך בהם, רק השם יתברך בחר בם, ודבר זה הוא מצד העילה. ולכך, 'ואנכי', כי השם יתברך אמר להם 'אנכי ה' אלקיך' [שמות כ, ב], וזהו מצד העילה, וזה אין שכחה לו, דבר שהוא מצד העילה. וזה כי אנכי הוא מצד שהוא יתברך עילה להם, ובפרט עילה מחויבת כמו שמוכיח הלשון שאמר 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים' [שמות כ, ב]. וכבר הקשו כמה חכמים, כי לא נזכר כאן שום מצוה, רק היה לו לומר 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים לכך אהיה לך לאלקים', וכאן לא אמר דבר צווי כלל... אבל עיקר פירוש זה, שאם אמר 'אנכי ה' אלקיך לכך אהיה לך לאלקים', אם כן היה זה משמע שהוא יתברך אלוה להם תולה בישראל, והיה זה מצד העלול שהם מקבלים השם יתברך לאלקים. ואם כן [שלא נאמר כך], אי אפשר שיהיה סילוק לזה, דבר שהוא מצד העילה, כי הוא יתברך עילה מחויבת לישראל, ודבר שהוא מצד העילה אין סילוק לזה כלל. ולכך אמרו ישראל 'נעשה ונשמע' [שמות כד, ז]. ואילו אמרו 'נשמע ונעשה' היה להם דעת עצמם, כמו כל בריה שיש לו דעת עצמו, ולא היה להם דבר זה. רק כי הם היו נמשכים אחר השם יתברך, הוא העילה, והכל הוא מצד העילה ולא מצד עצמם, וכאילו אינם דבר בעצמם. ולפיכך הקדימו 'נעשה' ל'נשמע', ולא היו תולים בדעת עצמם, רק כל אשר יגזור עליהם השם יתברך יעשו מבלי שיבחנו הדבר בדעתם [ראה הערה 108]. אם כן אין להם דעת עצמם, ודבר שאינו מציאות לעצמו רק הוא תולה בו יתברך, לא שייך סילוק והסרה מאתו. וזה שאמר [ישעיה מט, טו] 'ואנכי לא אשכחך'. פירוש, אף על גב שיש הסרה וסילוק אף שהם בנים נחשבים, כמו שאמרנו, מכל מקום מצד העילה הוא השם יתברך, ואינם מיוחדים לעצמם, אין להם הסרה, והיינו 'ואנכי לא אשכחך'. כי זה מה שנקראו ישראל 'בנים' להשם יתברך, דבר זה מצד המקבל שנקראו בנים, ואין זה מצד העילה, ולדבר זה יש לו הסרה וסילוק. אבל 'ואנכי', שהוא יתברך אלקיך. וזה שאמר 'אנכי ה' אלקיך', כלומר שאני ה' אלקיך, ואין תולה בכם, רק כי כך מחויב מן השם יתברך שהוא העילה, ומן השם יתברך שהוא העילה מחויב שאני אלקיך. והדבר שהוא מחויב אין לו שנוי, ותקבלו אותי לאלוה, כאשר דבר זה מחויב על כל פנים, ולפיכך 'ואנכי לא אשכחך', כי דבר זה הוא מצד העילה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:84)

(155) בתפארת ישראל פל"ז [תקנו.] הוסיף להורות כיצד תיבת "אנכי" גופא מקפלת בתוכה ענין זה, וז"ל: "ומה שאמר 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים', ולא אמר 'אני ה' אשר הוצאתיך וגו", נראה כי מלת 'אנכי' מורה על עצם המדבר בכל מקום, כאילו אמר אנכי בעצמי. ובא לומר כי השם יתברך בעצמו הוא אלהי ישראל, ואין השם יתברך אלהי ישראל מצד התואר, רק מצד עצמו יתברך הוא אלהיהם. כי אם היה אלהותו יתברך על ישראל מצד התואר בלבד, ואינו מצד עצמו, הרי התארים הם מצד הפעולות אשר יפעל, והפועל הוא בזמן מיוחד. כי פעם יפעל דבר זה, ופעם יפעל דבר זה. ולפיכך אילו אמר 'אני ה' אלהיך וגו", היה משמע כי מצד שהוא יתברך רחום וחנון הוא אלוהיהם, ומדה זאת אינו פועל השם יתברך תמיד. ולכך אמר 'אנכי ה' אלהיך וגו", כי מצד עצמו הוא יתברך אלהיהם, ודבר זה אינו מצד התואר, ולכך הוא נצחי מבלי שנוי. וביארו ז"ל דבר זה בחכמתם, וזה אומרם בפרק אין עומדין [ומביא המאמר שלפנינו]... בארו בזה כי ישראל יש להם חבור ודבקות עם השם יתברך בעצמו, ולפיכך אמר הכתוב 'ואנכי לא אשכחך', כי אי אפשר לשכוח אותך אחר שישראל דבקים בו יתברך בעצמו, שהרי בסיני כתיב 'אנכי ה' אלקיך', שדבר זה הוראה כי ישראל מצד עצמו מלכותו עליהם, והוא יתברך דבק בהם מצד עצמו. ומאחר שדבקים בו מצד עצמו, אין שכחה לדבר זה, ולפיכך 'ואנכי לא אשכחך'. רוצה לומר כי מה שמורה עליו מלת 'אנכי', שמורה כי ישראל יש להם דבקות בעצמו יתברך, ולפיכך 'לא אשכחך'. ואין להאריך בזה, כי כבר הארכנו בזה מאד בחבור באר הגולה, ע"ש. ומכל מקום דבר זה מקהה שיני האומות מכחישי ה', אם נביט שמלת 'אנכי' בכל מקום אשר הוא בא על עצם המדבר, ומורה לך כי מלכותו יתברך מצד עצמו על ישראל, הוא מורה נצחית דבר זה אשר לא תוסר לנצח נצחים. גם מה שבארנו למעלה שלא נאמר דבור 'אנכי' בלשון פעל, לומר כי השם יתברך אלהיהם לא מצד הפועל, רק מצד עצמו, שכך הוא שהוא אלקים לישראל מצד עצמו, והפועל יש לו שנוי ותמורה, אבל הדבר שהוא כך מצד עצמו, אין לו שנוי ותמורה כלל, ודבר זה גם כן מורה הנצחית".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:85)

(156) ועוד אודות צמצום הכתב לעומת הרצאת דברים שבע"פ, ראה דבריו בתפארת ישראל ס"פ ד, שכתב: "וראוי להבין דברים אלו, שהם דברים גדולים מאד, כי אי אפשר לכתוב יותר, ועם שהם יותר עמוקים". ושם ס"פ כב כתב: "והחכם יוסיף חכמה ודעת, כי אי אפשר לפרש הכל בכתב". וראה תפארת ישראל פל"ח [תקעט:], ר"פ סח, ושם הערה 11. ובגו"א שמות פי"ט סוף אות יח כתב: "אך קשה מאוד הבנה שלימה בכתב לכמו אלו הדברים העמוקים, רק יוסיף חכמה ודעת". ושם פל"ד אות כ כתב: "כל דבר שנכתב הוא משוער ומוגבל". ובנצח ישראל ס"פ ז כתב: "אל תשער בדעתך כי אפשר לכתוב בפירוש, כי איך אפשר לפרש הכל בכתב". וראה להלן בבאר הששי הערה 478.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:86
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:86](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:86)

(157) כמבואר למעלה [ד"ה התשכח אשה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:87
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:87](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:87)

(158) שתיבת "עוּלָה" מוסב על קרבן עוֹלָה, ותיבת "מרחם" מוסב על פטרי רחמים שהקריבו ישראל, ודברים אלו מורים על שישראל הם בניו של מקום, כמבואר בהערות 114, 120. ואודות "לשון נופל על לשון" ראה למעלה הערות 41, 117.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:88
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:88](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:88)

(159) כמבואר למעלה [ד"ה ועל זה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:89
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:89](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:89)

(160) כי כל דבר הנעשה מצד העלול הוא בר שכחה, הן לטוב [תואר "בנים"], והן למוטב [חטא העגל], וכמבואר למעלה סד"ה ועל זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:90
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:90](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:90)

(161) כי "אלה" הוא לשון קשה, וכמבואר למעלה הערה 130. ואף כאן הרמז נעשה באופן של "לשון נופל על לשון", שנאמר "גם אלה תשכחנה", והיה צריך להאמר בלשון יחיד "גם היא תשכח", כשם שרישא דקרא נאמר בלשון יחיד ["התשכח אשה עולה"], וכפי שהעיר למעלה [ד"ה והמאמר הזה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:91
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:91](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:91)

(162) שעבודה זרה הוא "חטא קשה", ולכך תיבת "אלה" מגדירה אותו. ובקידושין ל: אמרו על היצה"ר "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש... אם ברזל הוא מתפוצץ". וכתב שם בח"א [ב, קלו:]: "הוא נגד יצרא דע"ז... שממנו מחשבות רעות וזרות של ע"ז לקצץ בנטיעות מה שהוא יתברך אחד, ואין שניות. ויצר הרע של ע"ז מקצץ האחדות ולעשות לו שניות, ולכך נקרא 'ברזל'. ופירוש זה מופלג מאוד כאשר תבין אותו, והוא עיקר". ובנתיב התורה פי"ג [א, נה.] ביאר שהברזל מורה על הקושי, שהרי אומרים "קשה כברזל" [מנחות צח:]. ולכך ההשוואה לברזל מורה על הקושי שיש בחטא ע"ז. ובח"א ליבמות עח: [א, קמד.] כתב: "החטא הוא קשה ביותר, שהוא עבודה זרה, לכך נעשים השמים קשים כברזל על ידי חטא הקשה". ובתפארת ישראל פל"ח [תקעו:] הרחיב טובא בהגדרת חטא ע"ז, ובתוך דבריו כתב שם: "כאשר עשו ישראל את העגל, שמטו אחד מן החיצונית, הוא השור במרכבה, ועשו אותו אלוה", וראה שם הערה 87. ובגבורות ה' פמ"ז [קפז:] כתב על השור שבמרכבה "כי השור יש לו חוזק ביותר ממה שיש לכל שאר בעל חי... ודבר זה מבואר על פי החכמה גם כן, כאשר ידוע כי פני השור מן השמאל [יחזקאל א, י], וזה צד צפון, שנקרא שמאל" [ראה להלן בבאר הששי הערה 865]. ואף מכך ניתן להורות על הקושי שיש בחטא ע"ז.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:92
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:92](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:92)

(163) אודות שהקב"ה הוא אלקי ישראל בפרט, הרי שאף דבר זה קשור לדבור "אנכי ה' אלקיך", וכמבואר בתפארת ישראל פל"ז [תקלח.], וז"ל: "למה אמר 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים', ולמה לא אמר 'אנכי ה' אלקיך אשר בראתי שמים וארץ'. כי דבר זה לא שייך לומר כלל, כי הכתוב רוצה לומר למה הוא אלקיהם, ועל זה אמר 'אשר הוצאתיך מארץ מצרים', ועל ידי זה שהוצאתי אתכם מארץ מצרים קבלתם אותי למלך, ותהיו עבדים לי. ואם יקשה להם כי הוא יתברך אלקיהם לא בשביל שהוציא אותם מארץ מצרים, רק בשביל שברא את האדם, והוא אלקי הכל... אלו האנשים מבינים כי אין חלוק בין אלקותו יתברך על ישראל, ובין אלקותו על הכל, וכמו שהוא יתברך אלקי הכל, כך הוא אלקי ישראל. ודבר זה טעות, כי מה שאמר הכתוב 'אנכי ה' אלקיך' רוצה לומר שאני אלקיך בפרט, שהוא יתברך שמו חל על האומה הנבחרת בפרט, אף כי הוא אלקי הכל, אין נקרא שמו רק על האומה הנבחרת, ואין מלכותו רק על האומה הנבחרת. וזהו 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים', כי לא דבר הכתוב לענין הממשלה, כי דבר זה בודאי שהוא יתברך מושל על כל, רק כי הכתוב אומר כי על ישראל נקרא שמו ומלכותו עליהם". **והטעם לכך** הוא כמבואר כאן, שהחלת שמו יתברך על ישראל היא מצד העלה, ואילו אצל האומות היא מצד העלול, וכמו שביאר בדרשת שבת הגדול [רה.], וז"ל: "ונראה שהוקשה... מה שאמר בפרשה זאת [בראשית יב, א] 'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו", מבלי שיוקדם לפניו מעלת אברהם. שראוי לומר קודם שהיה צדיק, ובשביל כך נגלתה השכינה ואמרה 'לך לך מארצך'. וכמו שתמצא אצל נח, שקודם זה מקדים מעשיו 'ונח מצא חן בעיני ה" [בראשית ו, ח], ואחר כך כתיב [בראשית ו, יג] 'ויאמר ה' לנח וגו". וכאן מיד כתיב 'ויאמר ה' אל אברם', מבלי הקדמה ממעשה אברהם כלל. וקושיא זאת הקשה הרמב"ן ז"ל בפירושו לתורה [בראשית יב, ב], כמו שתמצא בדבריו. וכבר פירשנו קושיא זאת בכמה מקומות, כי דבר זה היה להודיע כי הש"י בחר באברהם ובזרעו מצד עצמו, ולא בחר הש"י באברהם וזרעו אחריו מצד המעשים שגרמו, כי אם המעשים היו גורמים, אם היה זרעו ח"ו משנים מעשיהם מטוב לרע, כבר בטלה הבחירה הזאת... ודבר זה אינו, כי הבחירה באברהם ובזרעו היה מצד עצם אברהם ובזרעו מבלי מעשה, ודבר הזה קיים לעולם מבלי שינוי כלל... ולפיכך לא כתיב לפני זה צדקת אברהם, שהיה משמע כי בשביל המעשים בחר באברהם ובזרעו, והיה משמע כאשר אין המעשים, בטל הבחירה. ואצל בני נח המעשים גורמים. ובמדרש [ילקו"ש ח"ב סוף רמז שיב], מעלה זו יש בין ישראל לבני נח, דאילו בישראל כתיב [יחזקאל לז, כז] 'והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם'. ואילו בבני נח כתיב [ירמיה ל, כא-כב] 'מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה' והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים', עד כאן. הרי לך כי זה הפרש אשר יש בין ישראל לבני נח; דאילו בני נח הם צריכים לקרב עצמם, ואז הש"י מקרב אותם. אבל ישראל, הש"י מקדים אותם לקרב, אף שלא קרבו ישראל עצמם. כלומר כי אין תולה אהבת הש"י לישראל מצד צדקתם, רק כי הוא יתברך בחר באומה זאת בעצם, שרוצה בהם והם בניו בעצמם. ואין הבן צריך לקרב עצמו אל האב, רק האב מקרב הבן. לכן יש לפרש שלא הקדים בתורה צדקת אברהם, לפי שקרבו השם יתברך ואמר לו 'לך לך מארצך'". וכן הוא בנצח ישראל פי"א [רפה.]. וראה להלן בבאר השביעי הערה 138.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:93
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:93](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:93)

(164) עד כאן ביאורו למאמר זה. והנה בתחילה [ד"ה והמאמר הזה] שאל על המאמר ארבע קושיות; (א) מדוע פתח בלשון יחיד ["התשכח אשה עולה"] וסיים בלשון רבים ["גם אלה תשכחנה"]. (ב) מדוע כתב בתחילה "התשכח אשה עולה" ובהמשך "גם אלה תשכחנה", היה לו לכתוב ישר "גם אשה תשכח עולה ואנכי לא אשכחך". (ג) לא היה לו לכתוב רק "ותאמר ציון עזבני ושכחני ה'". (ד) כפל הלשון "התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה". וכל השאלות הללו מיושבות על פי מאמרם; (א) שאלה ראשונה לא קשה, כי "אלה" בא לרמוז לחטא העגל. (ב) שאלה שניה לא קשה, כי בא לבאר שיש לישראל מדרגת "בנים", דבר שלא היה בא לידי בטוי אם היה נאמר ישירות "גם אלה תשכחנה". (ג) שאלה שלישית לא קשה, כי יש כאן שתי נקודות שונות, ציון עובדה תמוהה, ושאלה להקב"ה, וכמבואר בהערה 91. (ד) שאלה רביעית לא קשה, כי נאמרה כאן כפילות, משום שיש כאן רמז לשני דברים; הקרבת קרבן עולה, והקרבת בכורות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:94
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:94](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:94)

(165) כמו שכתב למעלה בתחילת הבאר הזה: "ורבים יתמהו על המאמר הזה, שהוא רחוק מפשט הכתוב... ויותר קשה בסבה שנתנו". הרי שיש בזה שתי תמיהות; (א) אין הדרשה נכנסת לפשט המאמר. (ב) עצם דבריהם אינו נראה לבני אדם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:95
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:95](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:95)

(166) מוכיח דבריו מהתורה שבכתב, וכפי שעשה פעמים רבות עד כה. כי הספר באר הגולה מכוון הוא כנגד אלו המודים בתושב"כ, אך חולקים על התורה שבע"פ. ולכך מוכיח את נקודתו מהתורה שבכתב, כי בזה כו"ע מודו. וראה למעלה בבאר הראשון הערה 13. וכדבריו כאן כתב בתחילת הבאר השני, וז"ל: "כי אין ספק מה שנראה דברי חכמים רחוקים, בשביל חילוף מדריגת החכמה. כי חכמים ז"ל היה בידם מקובל דברי חכמה חכמת אלקות, וע"פ החכמה הזאת מיוסדים דרכיהם. ולפיכך האדם שאין בידו דרכים אלו, רק דרכים טבעיים ושכל אנושי, רחוק מהם דבריהם. ולכך נמצא החילוף בין דעתם ובין דעת שאר בני אדם. כמו החילוף בתורה עצמה, כי כמה דברים אשר הם בתורה הם רחוקים מהשגת האדם, בשביל שדברי תורה אלקיים נבדלים ביותר מהשגת האדם. ועל זה הדרך הם דברי חכמים, שדבריהם הם גם כן אלקיים ביותר. ולפיכך יש מדבריהם קשים להשיג טעמם, מפני שדבריהם הם דברים אלקיים, כאשר הוא מקובל להם". וראה שם הערה 12.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:96
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:96](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:96)

(167) כוונתו לנאמר [דברים לב, מז] "כי לא דבר ריק הוא מכם וגו'", ודרשו על כך חכמים [ירושלמי פאה פ"א ה"א] "'כי לא דבר ריק הוא', ואם ריק הוא - מכם הוא, ולמה, מפני שאין אתם יגעין בתורה". ובגו"א בראשית פי"א סוף אות יט כתב: "אין דבר ריק בדברי חכמים, ואם ריק - הוא ממנו". וכן הוא בגו"א שמות פי"ז סוף אות א. וראה למעלה בבאר זה הערה 8, להלן בבאר הרביעי הערה 87, ובבאר החמישי הערה 649.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:97
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:97](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:97)

(168) בתפארת ישראל פס"ד הביא מאמר מסנהדרין כא: [שלא הובא בבאר הגולה], ולבסוף כתב עליו [תתקצח:]: "כי כבר בארנו בחבור באר הגולה ענין דרשות אלו, שאם נראים רחוקים, הם קרובים בעצמם". הרי שדבריו כאן מוסבים על כל דרשות חז"ל, שכל הדרשות הן "עומק הכתוב על פי אמיתתו, כאשר הוא מעמיק בפירוש הכתוב ימצא אותו". וכן בנצח ישראל פל"ב [תרכח:] עסק במאמר חז"ל שלא הובא בבאר הגולה, וכתב: "ודרש זה הוא לשון נופל על לשון... כמו שהתבאר בחבור באר הגולה". וכן כתב להדיא בתחילת הבאר [ד"ה בפרק קמא].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:98
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:98](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:98)

(169) כלשון התורה [דברים יג, טו] "ודרשת וחקרת ושאלת היטב", וראה רש"י שם. ובמשנה [סנהדרין לב.] אמרינן "אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:99
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:99](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:99)

(170) מקשה על עצמו, דבשלמא אם הדרשות אינן מגלות את עומק הכתוב, אלא הן דבר נוסף על הכתוב, יובן היטב מדוע יש מחלוקת בין החכמים, כי כל אחד מוסיף דבר משלו על הכתוב. אך אם הדרשות כולן מגלות את עומק הכתוב, כיצד נמצא "זה דורש בעניין זה, וזה בעניין אחר", הרי הכתוב הוא אחד, ואיך מדבר אחד יצאו דברים מתחלפים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:100
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:100](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:100)

(171) דוגמה לדבר; "תוכל לומר על העץ שהוא מתיחס אל יסוד המים, וכן הוא האמת שיש בו מן המים. ותוכל לומר שיש בו מן יסוד האויר, וכן הוא האמת שיש בו יסוד האויר" [לשונו למעלה באר הראשון (ד"ה ואמר שמא), ושם הערה 289]. הרי שצורת העץ היא אחת, אבל בעומק יש בעץ דברים מתחלפים. וה"ה ביחס של הפשט והדרש; צורת הפשט היא אחת, "אבל הדברים העמוקים היוצאים ממנו הם הרבה מאוד" [לשונו כאן]. ויוסבר לפי זה לשונו כאן "וכן כל דבר ודבר שנמצא בעולם הוא אחד וכו'". וכן בסוף הבאר ימשיל את היחס של הפשט לדרש כיחס שורש האילן לענפים, לפירות, ולעלים של האילן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:101
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:101](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:101)

(172) כך כתב כמה פעמים שהממאן לדברי חכמים עושה כן מחמת העדר חכמה, וכמובא למעלה בבאר הראשון הערה 89. ובדר"ח פ"ו מ"ג [רפז:] כתב: "הדבר הזה כמו שאר דברי חכמים, שנראים רחוקים מאוד למי שהוא חסר דעת". וראה להלן בבאר הששי הערה 787.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:102
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:102](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:102)

(173) כן כתב בגו"א שמות פי"ט סוף אות כ: "אך עתה עמדו דרשנים דורשים דברים אשר לא כן, כל העולה על רוחם ודעתם. ואין ספק אלי שהתורה חוגרת שק עליהם לפרש התורה כרצונם. וזה מעשה האומות שמפרשים כרצונם. ובזה האמת נעדרת, תחת אשר נקראת [מלאכי ב, ו] 'תורת אמת'". ובנתיב התוכחה פ"ג [ב, קצה:] הקדיש את כל הפרק לנושא זה, ובתוך דבריו כתב: "ועכ"פ צריך שלא יהיה בדבריו דבר שהוא נוטה מן האמת, אשר ידוע לרבים לשומעים הדברים שהם דברים אשר אין להם יסוד ושורש. כמו שעושים עתה במדינות אלו, הדורשים לרבים, מפרשים הכתובים, ואף דברי חכמים, בכוונה שלא כוונו להם, ולא עלה על לבם ועל דעתם. ויאמרו שהם מפרשים כוונות למאמרים. והם כוונתם להזיק. כי אילו היו מניחים דברי חכמים כמו שהם, בודאי פשט מאמריהם הם דברי חכמה גדולה מאוד. והם מהפכים מתוק למר, וא"כ כוונתם להזיק. ואיך לא יהיה כונתם להזיק, בודאי בפשט מאמריהם של חכמים חכמה עמוקה, שהרי אפילו שיחת חולין שלהם צריך תלמוד [סוכה כא:]... ק"ו בן בנו של ק"ו דבריהם בעצמם, שכל דבריהם חכמה עמוקה, אשר יש לאדם לתת לב בדבריהם ולהעמיק בהם עד שעומד על דבריהם... לא כמו שעושים עתה שדורשים ברבים דברים שהם יודעים כי פיהם לא כן ידבר. וטוב היה להם שידרשו ברבים דברים שאינם דברי תורה כלל, ממה שידרשו דברים כאלו. וגם דבר זה מן הדברים אשר ראוי להכות כף על כף לעשות כך בדברי תורה התמימה, ועושים מצוה גדולה מאוד כאילו היה פלסתר לדרוש דברים כאלו ברבים, לפרש הכתוב או דברי חכמים כך, ואינם מכונים רק להראות לפני בני אדם הבלתי יודעים כאילו הם מחדשים דברים בדברי תורה. ויאמרו, שאם לא נעשה כך, מה אנו מחדשים יותר ממה שאחרים יודעים... אבל לדרוש דברים שהם עצמם יודעים כי לא כן ידברו, בודאי דבר זה יש להרחיק הרחקה גמורה, ולגעור באותם האנשים. ולא די בלבד שלא יקבלו שכר על זה, והלואי שלא יהיה עליהם אשמה יתירה לתעתע ולהבל בדברי תורה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:103
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:103](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:103)

(174) פירוש - אין הדרשה חורגת בכי הוא זה מהקבלה שקיבלו חכמים. וי"ג המדות מובאות בספרא בריש ספר ויקרא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:104
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:104](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:104)

(175) המשך לשונו בנתיב התוכחה פ"ג [ב, קצז:]: "ואם יאמרו הלא מצאנו בדברי חכמים שדרשו הכתובים בדרש רחוק מאוד. ואפילו אם נודה שכך עשו, לא עשו זה אלא בתורה ובדברי נביאים, שנכתבו ברוח הקודש, ובכמה פנים נדרשים. אבל בדברי חכמים, דבר זה לא נמצא. וגם בכתוב ח"ו שיהיו מפרשים הכתוב בפירוש שאין דעתם מסכמת. כי בודאי פירוש שלהם נרמז בכתוב, שאף שנראה הדברים רחוקים מאוד, הוא קרוב למביני דעת וחכמה. וכבר פרשנו והארכנו במקום אחר, ובכמה מקומות השיבו הם 'עד מתי אתה מעוות עלינו הכתובים' [ספרי ר"פ דברים, והובא ברש"י בראשית מא, מג], שתראה שהם מרחקים פירוש זר בפסוק... ובאמת דבר זה ג"כ מתחבר אל למודם בישיבה שכל הלמוד להראות בלבד ואל"כ אומרים מה בינם לשאר אדם". וראה להלן בבאר הששי הערה 1059.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:105
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:105](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:105)

(176) פירוש - אי אפשר לבאר את כל המאמר, על כל מרכיביו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:106
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:106](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:106)

(177) כן כתב בגבורות ה' פ"ח [מו.]: "ואם באנו לפרש דבר זה, היה ארוך מאוד". וכן כתב בנצח ישראל ס"פ ז: "כי כל דבריהם דברי חכמה... ואם היינו באים לכתוב על המאמרים האלו מה שרמזו, לא היה מספיק הזמן". וכן להלן בתחילת הבאר הרביעי כתב: "שאם בא לפרש חכמתם... לא יספיק זמן רב". וראה בהקדמה הערה 89.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:107
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:107](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:107)

(178) כפי שכתב בשער הספר של הגור אריה: "ומן המאמרים הידועים שבאו בפירוש רש"י, ראיה על האחרים, שכולם דברי חכמה, ומום אין בהם". ובמבוא לספר המפתח של "חומש גור אריה השלם" [עמוד 11, בהגהה שניה] הוכח שהדברים שבשער הספר נכתבו על ידי המהר"ל עצמו. והובא למעלה בהקדמה הערה 91. וראה כאן הערה 6.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:108
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:108](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:108)

(179) כפי שכתב בתחילת הבאר שבבאר זה יעסוק בדרשות הרחוקות ביותר, וכלשונו: "ואנחנו נביא היותר נראה רחוק, ויותר קשה בדבריהם". וכן כתב להלן בתחילת הבאר הרביעי, וז"ל: "להביא ראיה ועדות נאמנה, ובחינת צדק ואמת, להשקיט התלונות בדברים ברורים, מן קצת דברים אשר הם יותר נראים זרים ורחוקים מן הדעת, והם יהיו הבחינה על שאר דברים, שכלם הם דברים יקרים. שאם הדברים אשר הם יותר רחוקים יהיו לדברי חמודות ויקרים, מכל שכן הדברים שאין כל כך להם לזרא, ובזה תושקט תלונות האנשים האלו", ושם הערה 22. ומהרחוקים אתה יודע בק"ו את טיבם של הקרובים; כשם שיש ממש ברחוקים, כך בק"ו יש ממש בקרובים [ראה רש"י דברים יג, ח]. וראה להלן בבאר הרביעי הערות 22, 102, ובבאר הששי הערה 788.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:109
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:109](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:109)

(180) כמבואר למעלה בהערה 9 שדברי חכמה אלו נראים בתחלת העיון רחוקים, אך הם קרובים. וכן כתב בגו"א שמות פט"ו אות לג: "כי דברי רז"ל בודאי קרובים, ורחוקים בתחלת המחשבה, וקרובים כאשר מדקדק בהם". ובויקרא פ"ז אות ד כתב: "ודברי תימה הן בתחילת הדעת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:110
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:110](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:110)

(181) פירוש - אף דבריהם הפשוטים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:111
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:111](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:111)

(182) "סתימת הדברים" - שדבריהם נראים חסרי ביאור, וכספר חתום.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:112
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:112](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:112)

(183) כי גם הקטן בחכמה וגם הגדול בחכמה מבטאים את עצמם בדיבורים, ואידי ואידי בכלל "מדבר" הם. רק שבתוך אותם דיבורים, הגדול בחכמה משקיע בהם עומק, ואילו הקטן בחכמה אינו משקיע בהם עומק. כי הדיבור מבטא את מהות האדם; הגדול בחכמה דבריו עמוקים, והקטן בחכמה דבריו שטחיים. ואודות שהדיבור הוא מהות האדם, ראה דבריו בדרוש לשבת תשובה [עז:], שכתב: "יש איברים זוגות; שתי עינים לאדם... רק הלשון היא יחידית באדם. ודבר זה כי אין הלשון ראויה שתהיה שתים, כי הדבור הוא האדם בעצמו, שהאדם הוא חי מדבר, וזהו גדר האדם. ואילו היו שתי לשונות באדם, היה האדם שהוא אחד, שנים, ודבר זה לא יתכן". וראה להלן בבאר הששי הערה 595, ובבאר השביעי הערה 26. ובח"א לקידושין מט: [ב, קמז.] ביאר מדוע החכם אינו מרבה דברים. הרי שישנה זיקה בין החכם, לבין דיבורו. ומעין זה ביאר בגו"א דברים פ"א אות נא לגבי לשון של אומה. שנאמר שם שהמרגלים נצטוו [דברים א, כב] "וישיבו אותנו דבר וגו'", ופירש רש"י "באיזה לשון הם מדברים". וכתב שם בגו"א: "ואם תאמר, מאי אכפת להו באיזה לשון הם מדברים. ויראה, כי ע' לשונות הם כנגד ע' אומות, ולכל אומה נתן לה לשון. והלשון הוא מתיחס אל האומה, לפי מה שהיא - נתן לה הקב"ה לשון. כי לשון הקודש נתן לעם הקודש. נמצא כי הלשון הוא מתיחס לפי מדריגת האומה. ולפיכך היו רוצים לדעת באיזה לשון הם מדברים. והם ידעו כבר ענין כל לשון, כי אותם שיש להם לשון זה - ענינם כך. ורצו שיעמדו על ענין האומה מה הם, כי הלשון הוא גדר האומה מה שהיא". וראה נר מצוה הערה 190. וכך הוא הדין לגבי היחיד. וראה גו"א בראשית פכ"ז אות יג שיצחק חשב שזה שעשו מדבר בלשון קנטוריא [רש"י בראשית כז, כב] מורה שעשו יהיה גביר ואדון, שנאמר [משלי יח, כג] "ועשיר יענה עזות". וראה להלן בבאר החמישי הערה 308.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:113
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 3 2:113](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%203/r/2:113)

(184) ויש כאן שלשה שלבים; (א) חז"ל היו גדולים בחכמה. (ב) כתוצאה מכך כל דבריהם מבטאים עומק מיוחד. (ג) כתוצאה מכך דברים נראים כסתומים. וממילא, ככל שדבריהם סתומים יותר, כך בהכרח שגנוז בדבריהם עומק יותר. וכן כתב בנתיב התוכחה פ"ג [ב, קצה:]: "וכל עוד שיראה יותר דבריהם רחוק מן השכל, יש לך לדעת כי היא חכמה עמוקה נסתרה בדבריהם. ויש לאדם לחפש אחר דבריהם אם רוצה לעמוד על דבריהם, כי דבריהם צריכים חקירה ודרישה מאוד". וראה למעלה בבאר השני הערה 10. ולהלן ריש הבאר החמישי כתב: "והרי דבר זה נמצא ג"כ כי חכמי האומות הקדמונים מאוד, שגם הם היו דבריהם סתומים מאוד מאוד, עד שהראו פירושים לדבריהם. ודבר זה נמצא למי שראה דבריהם בספריהם. א"כ למה ישימו אשמה בדברי חכמים".