## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:1)

(1186) "כמודה בברכתי ועונה אמן" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:2)

(1187) כנראה כלול בתלונה מספר ארבע בקונטרס נגד התלמוד [ראה למעלה הערה 104]. וכן הרשב"א בפירושי ההגדות עמד על זה [עמוד טו]. ובספר יערות דבש חלק שני - דרוש טז כתב: "וכן יובן במה שאמרו כי ה' אמר לר' ישמעאל כהן גדול ברכני, וגם בזה אומות העולם צוחקים על ישראל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:3)

(1188) ולהבדיל כמו שאמרו "תבן אתם מכניסים לעפריים, עיר שכולה תבן, אף אתם מביאין מכשפות למצרים שכולה כשפים" [רש"י שמות ז, כב]. ומה שייך להוסיף ברכה למי שהוא מקור הברכה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:4)

(1189) שכל הדברים נאמרו מצד המקבל, ולא מצד הנותן [למעלה הערות 633, 639, 646, 728, 731, 811, ועוד].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:5)

(1190) לשונו למעלה [ד"ה בפרק כשם]: "שאיך יתכן דבר זה, שיהיה השם יתברך מתיחס אל כל הנמצאים בשוה, עד שיהיה מתיחס לעליונים, שבהיכל שלהם כולו כבוד, ולתחתונים אשר בתי חומר שוכנים, יהיה נמצא כבוד השם יתברך אליהם בשוה. אבל הפרש יש, ולכל אחד הוא יתברך נמצא כפי מדרגיתו". וכן ביאר בגבורות ה' פכ"ג [צט:], וז"ל: "כי דברים אלו הם כפי אשר נמצא לנו. ואל יהא ספק כי המקבלים אי אפשר להם לקבל עצם כבודו יתברך, שאף המלאכים אינם יודעים כבודו, מפני שעצם כבודו אין מציאות שיוכל לקבל אותו. ולפיכך המקבלים מקבלים לפי כחם, לפי ריחוק שלהם שהם רחוקים מן הש"י. וכמו שאין לך לומר כי העליונים ותחתונים שוים, שהעליונים במה שהם עליונים מקבלים כבודו יתברך, ויותר כבודו עמהם ממה שהוא בתחתונים... ואין זה נגד כבוד הש"י אם ימצא בנמצאים המקבלים דבר כזה, שהוא מצד המקבלים, שלא ימצא אצלם כבוד ה'... ורצה לומר שלא נמצא השם יתברך בשלימות כבודו אל המקבלים". והובא למעלה בהערות 646, 799. ובתפארת ישראל פל"ג [תצד:] כתב: "וכי דבר זה שייך לומר שהוא יתברך נמצא לעליונים ולתחתונים בענין אחד. בודאי הוא נמצא לעליונים כפי מה שהם, ולתחתונים כפי מה שהם. וכן נמצא לנמצאים כאשר הם בחסרון כפי מה שהם. וכאשר הם בשלמות, נמצא להם כפי מה שהם בשלמות. ונאמר בזה [תהלים קד, לא] 'ישמח ה' במעשיו', הפך [בראשית ו, ו] 'ויתעצב ה' אל לבו'", והובא למעלה בהערות 645, 799.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:6)

(1191) כמו שאמרו במנחות קי. לגבי קרבנות: "שמא תאמר לאכילה הוא צריך, תלמוד לומר [תהלים נ, יב] 'אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה'. ונאמר [שם פסוקים י, יא, יג] 'כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה', לא אמרתי אליכם זבחו כדי שתאמר אעשה רצונו ויעשה רצוני, לא לרצוני אתם זובחים, אלא לרצונכם אתם זובחים, שנאמר [ויקרא יט, ה] 'לרצונכם תזבחהו'". הרי שמן הנמנע "שהוא יתברך מקבל ברכה מברואיו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:7)

(1192) כפי שכתב רש"י סוטה י. [ד"ה במה ברכו]: "כל ברכה שבמקרא לשון רבוי הוא, דבר המרבה ומצוי בו שובע, פוייש"ן בלע"ז". וכן כתב בשמות טז, ה, משלי יא, כה, יבמות סג. ד"ה ברכה, ב"מ מב. ד"ה אין ברכה. והרשב"א בחידושי ההגדות שלו [עמוד טז] כתב: "הברכה לשון תוספת ורבוי, מלשון [שמות כג, כה] 'וברך את לחמך ואת מימך'... וגורמת לרבות הרחמים על בריותיו". וכן כתב הרשב"א בשו"ת ח"ה סימן נא: "באמת לשון ברכה תוספת ורבוי הוא", וראה ברבינו בחיי דברים ח, י. והרד"ק בספר השרשים שורש ברך כתב: "תוספת טובה". וכן הוא בנפש החיים שער ב פרקים ב, ד. וראה נצח ישראל פ"ה הערה 193. ולכן כאן, שמדובר בבנים, הרי רצונו של אב הוא להשפיע מעבר לשיעור, ולכך אמר "ישמעאל **בני** ברכני". וראה הערה 1201.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:8)

(1193) דוגמה לדבר; נאמר [בראשית ב, ג] "ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו וגו'", ופירש רש"י שם "ברכו במן, שכל ימות השבוע יורד להם עומר לגולגולת, ובששי לחם משנה". ובגו"א שם אות ג הקשה: "ויש להקשות, דמאי ברכה הוא זה, אחר שנתן להם ביום השבת כמו שנתן להם ביום אחר, ולא היה כאן תוספות, ולא נקרא 'ברכה' אלא כאשר יש תוספות". ובגו"א שמות פ"כ אות כ שאל כך, ותירץ: "זו היא ברכתו ליתן אותו כפליים בפעם אחד, ולא מצומצם עומר לגולגולת [שמות טז, טז], וזהו ברכתו, כי הכל הולך אחר הנתינה, לא כפי הצורך. וכשהוא נותן הרבה, זהו ברכה יותר, וכשהוא אינו נותן הרבה אין ברכה". והחילוק בין ברכה לצורך, הוא מעין החילוק בין חסד לרחמים, וכפי שכתב בנצח ישראל פמ"ז [תשפח:]: "כי השם יתברך הוא משפיע החסד, ומרחם על עולמו. והחילוק שיש בין חסד ורחמים; החסד הוא הטוב שהוא משפיע לעולם, אף שאין הכרחי כל כך לעולם, הוא משפיע את הטוב לעולם, והוא חסד. והרחמים כאשר התחתונים בצרה, וצריכים לרחמים, מרחם עליהם. ואלו שני דברים הם מן השם יתברך אל התחתונים". ובגבורות ה' פס"ט [שיח.] כתב: "החילוק שיש בין חסד ורחמים, כי הרחמים אינם רק כאשר הוא צריך אותו דבר מתוך צרה, וחסד בין שצריך לאותו דבר ובין שאינו צריך לאותו דבר, נותן חסד על צד היותר טוב". וכן כתב בנתיב העבודה פי"ח [א, קלח.], ובגו"א שמות פל"ד אות ג, ושם הערה 13, והובא בהערה 802. וענין זה מבואר היטב בנצח ישראל פמ"ג [תשמג.], שכתב שם: "וכן הא דאמר שם [סנהדרין צד.] כיוצא בדבר אתה אומר 'ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו" [שמות יח, י], תנא משום רבי פפייס, גנאי למשה רבינו שלא אמר 'ברוך' עד שבא יתרו ואמר 'ברוך', עד כאן. ואין הפירוש שלא היו רוצים לומר 'ברוך'. כי הפירוש הוא שידעו שאין ראוי לומר 'ברוך', כי לשון 'ברכה' הוא על הברכה שהעולם מקבל. ולא היו הם דבקים במדת הברכה, שהרי אין כאן ברכה להם, רק היציאה מסבלותם, ואין זה תוספות ברכה להם כלל. ולפיכך לא אמרו 'ברוך'. אבל יתרו שלא היה בצרה... היה זה נחשב ברכה. ולפיכך אמר יתרו 'ברוך ה' אשר הציל אתכם וגו". אבל למשה וישראל שהיו במצרים בסבלות קשה, ולא היה כאן תוספות ברכה, לא היה אפשר לומר 'ברוך'... ואין להקשות, אם כן מה גנאי היה למשה, כיון שלא היה ראוי להם לומר 'ברוך'. מכל מקום נחשב זה קצת גנאי, שלא נמצא מדה זאת אצלם, ודבר זה ענין נפלא כאשר תבין". וראה שם הערות 42, 43, ולהלן הערה 1206.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:9)

(1194) בתפארת ישראל פל"ד [תצט:] ביאר שתיבת "ברך" גופא מורה על הרבוי, וכלשונו: "מלת 'ברך' כלם אותיות השניות, שהן לשון ברכה; הבי"ת באחדים, הכ"ף בעשיריות, הרי"ש במאות. שמן השני התחלת הרבוי, שהוא ברכה", ושם הערה 7.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:10)

(1195) בסוטה יא. אמרו "כל מי שעוסק בבנין מתמסכן ["שמביא את האדם לידי עניות" (רש"י שם)]". וכתב שם בח"א [ב, מו.] בזה"ל: "כי הבנין הפך הברכה, כי בברכה אין גדר וגבול, ולכך נאמר בברכה [בראשית כח, יד] 'ופרצת ימה וקדמה'. אין הברכה אלא בדבר הפרוץ, ואין לו גדר וגבול, וזהו ענין הברכה. והבנין הוא הפך זה, שבונה גבולים וגדרים. והעוסק בדבר שהוא הפך הברכה, מתמסכן". וכן הוא בגבורות ה' ר"פ טו. ונאמר [בראשית כט, לד] "ותהר עוד ותלד בן וגו' על כן קרא שמו לוי", ופירש רש"י שם "כל מי שנאמר בו 'על כן' מרובה באוכלוסין". וכתב על כך בגו"א שם אות כב: "ואם תאמר, מאי ענין 'על כן' שיהיה מרובה באוכלוסין. ואפשר כי לשון 'כן' הוא לשון גבול ושיעור 'כן וכן יהיה', ומי שנאמר לו 'על כן', שלא יהיה שיעור מוגבל, והם יותר משיעור מוגבל, וזהו 'על כן'". וראה להלן בבאר הששי הערה 361. ולכך אמרו [ב"מ מב.] "אין הברכה מצוייה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד, ולא בדבר המנוי", כי דבר מוגבל ומוגדר הוא ההפך מברכה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:11)

(1196) בא לישב, שאם הברכה נמדדת מצדו של המקבל, מדוע שהברכה לא תאמר אף בשאר דברים שהמקבל זקוק להם, ולא רק להנהגה לפנים משורת הדין.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:12)

(1197) פירוש - אמנם איירי מצדו של המקבל, אך מ"מ איירי בברכה להקב"ה שהוא יתגלה כלפי המקבל באופן של ברכה. ולכך הנידון הוא גלוי של הקב"ה כלפי המקבל, ולא בענינו של המקבל בלבד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:13)

(1198) רבי ישמעאל מהקב"ה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:14)

(1199) איכה רבה א, לג [על הפסוק (איכה א, ו) "וילכו בלא כח לפני רודף"] "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מוסיפין כח בגבורה של מעלה, כמו דאת אמר [תהלים ס, יד] 'באלקים נעשה חיל'. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, כביכול מתישין כח גדול של מעלן, דכתיב [דברים לב, יח] 'צור ילדך תשי'". וכן הוא בילקו"ש האזינו רמז תתקמה "בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, הן מוסיפין כח וגבורה, שנאמר [במדבר יד, יז] 'ועתה יגדל נא כח ה". בשעה שהם מכעיסים אותו, כביכול [דברים לב, יח] 'צור ילדך תשי'". וראה גו"א במדבר פי"א אות טז [ד"ה ואני]. ובנפש החיים שער א פ"ג כתב: "זהו [בראשית א, כז] 'ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים וגו"... שכמו שהוא יתברך שמו הוא האלקים בעל הכחות הנמצאים בכל העולמות כולם, ומסדרם ומנהיגם כל רגע כרצונו. כן השליט רצונו יתברך את האדם, שיהא הוא הפותח והסוגר של כמה אלפי רבואות כחות ועולמות עפ"י כל פרטי סדרי הנהגותיו בכל עניניו בכל עת ורגע ממש, כפי שרשו העליון של מעשיו ודבוריו ומחשבותיו, כאילו הוא ג"כ הבעל כח שלהם כביכול. ואמרו ז"ל באיכה רבתי... בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה... וזה שאמר הכתוב 'תנו עוז לאלקים' [תהלים סח, לה]. ובזוהר [ח"ב לב:]... כד ישראל עבדין עובדין דלא כשרן כביכול מתישין חילא דקב"ה. וכד עבדין עובדין דכשרן יהבין תוקפא וחילא לקב"ה, ועל דא כתיב 'תנו עז לאלקים' במה, בעובדין דכשרן. ולכן אמר 'לאלקים'. וכן 'באלקים נעשה חיל', שפירוש בעל הכחות כולם, וכנ"ל". וראה למעלה הערה 940.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:15)

(1200) לשונו למעלה [ד"ה ואמר הוא]: "כי הגדלת הכח בעולם הוא מצד המקבל, כאשר המקבל מוכן, אז הפועל יפעל", ושם הערה 940.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:16)

(1201) מה שמדגיש כמה פעמים תואר "בנים" ["שיהיה הוא יתברך נוהג עם בניו במדת הברכה", "כאשר אני נוהג לפנים משורת הדין עם בני", ועוד], כי בסמוך יבאר שהברכה כלפי מעלה נועדה להוציא לפעל את הרצון הפנימי, ולגבי בנים "בידוע שרחמי האב על הבן" [רש"י שמות כב, ב], ולכך הנהגה של לפנים משורת הדין עם בנים היא "ויפק רצון מה'" [משלי ח, לה]. וראה הערה 1192.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:17)

(1202) רש"י דברים ג, כד "אינך דומה למלך בשר ודם, שיש לו יועצין וסנקנתדרין הממחין בידו כשרוצה לעשות חסד ולעבור על מדותיו. אתה אין מי ימחה בידך אם תמחול לי ותבטל גזירתך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:18)

(1203) ובשלמא אם המאמר היה מובן כפשוטו [שכביכול ה' מקבל ברכה מבני אדם], לא היה קשה, שאז שפיר היה הצורך לפנות לבני אדם שיברכו את ה', כדי שיעניקו את ברכתם כלפי מעלה. אך עתה שנתבאר שאין כאן שום קבלת ברכה מהתחתונים, והכל נמצא בעליונים, תקשי לך לשם מה יש צורך לפנות לתחתונים, אם בלא"ה אין הם מוסיפים דבר כלפי מעלה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:19)

(1204) "הנמצאים" - המקבלים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:20)

(1205) כמבואר בהערה 1192.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:21)

(1206) דוגמה לדבר; אמרו חכמים [סנהדרין צד.] גנאי הוא למשה וששים רבוא שלא אמרו 'ברוך', עד שבא יתרו ואמר [שמות יח, י] 'ברוך ה"". וכתב על כך בח"א שם [ג, קצב.]: "מה שאמר גנאי היה למשה וששים רבוא שלא אמרו 'ברוך', דבר זה, כי לא היה משה וששים רבוא ראוי להם לומר 'ברוך', רק יתרו. מפני שישראל היו בכלל מנין, והיו ששים רבוא, ואין כאן תוספת ברכה. ומפני כך לא היו אומרים 'ברוך', כי ששים רבוא הוא לישראל בפרט מספר זה. ומכל מקום גנאי היה להם שלא אמרו 'ברוך', שהיה להם לומר 'ברוך', והיה מגיע מספרם יותר מששים רבוא. עד שבא יתרו, שהוא לא היה בכלל ישראל, ולפיכך אמר 'ברוך', כי יתרו היה תוספות וברכה של ישראל, שהרי גר היה, ולכך ראוי לומר 'ברוך'". וראה למעלה הערה 1193.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:22)

(1207) בברכות מה: אמרו "העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה". וביאר זאת בנתיב העבודה פי"א [א, קיב.]: "כי העונה אמן הוא יותר עליון... ודבר זה לא שייך רק כאשר עונה על ברכת אחר, שבא להוסיף עליו. אבל הוא עצמו אין שייך בו תוספת כלל". וכן כתב שם בפי"ח [א, קלז:, קמג.]. דוגמה לדבר; השו"ע אור"ח סימן צא סעיף ד פסק: "הנחת יד על הראש לא חשיבא כסוי, ואם אחר מניח ידו על ראשו של זה משמע דחשיבא כסוי". וכתב שם המשנה ברורה סק"י: "לא חשיב כסוי, דהראש והיד חד גוף אינון, ואין הגוף יכול לכסות עצמו". ומקור הדברים הוא בתרומת הדשן סימן י, שביאר שם שהכסוי נועד להורות על אימה וכבוד, וזה לא שייך בדבר שהוא גופו. והביאור הוא, שרק דבר שהוא תוספת על האדם יכול להורות על אימה וכבוד, אך אין תוספת שייכת בדבר שהוא עצמו. וראה גו"א בראשית פכ"ד אות ב, ושם הערה 4.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:23)

(1208) בב"ק צג. אמרו "לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך", וכתב על כך בח"א שם [ג, טו.]: "פירוש, אל יאמר האדם כי קללת הדיוט אינה בא, שאין ההדיוט זוכה לדבר זה שעל ידו תבא הקללה. אל יאמר כך, כי כל הנמצאים יש להם חלק בו יתברך, אף ההדיוט, וכח הקללה הוא גדול מאוד, ולפיכך יכול שתבא על ידו הקללה. וכן הברכה היא מן השם יתברך, אשר כל הנבראים יש להם חלק בו יתברך, ולפיכך ג"כ על ידי ההדיוט באה הברכה, כי כח הברכה גדול מאוד. ויש לך לדעת כי הקללה היא העדר, וכן הברכה שהיא תוספת, דבר זה שייך ביותר שיבא על ידי ההדיוט. לפי שההדיוט קרוב אל ההעדר, וכן תוספת שייך ביותר אל ההדיוט, כי ההדיוט הוא תוספת בעצמו. ולכך אמר 'אל תהא קללת הדיוט קלה בעיניך', וכן 'אל תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך', לפי שהדבר שהוא קרוב אל אחד, קרוב להביא אותו, ודבר זה מבואר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:24)

(1209) כפי שכתב למעלה [ד"ה והמאמר הזה]: "אין ענין התפלה רק בקשה, וזהו עצם לשון התפלה בכל מקום", ושם הערות 130, 133. אמנם כאן מוסיף שתפלה היא "בקשת צרכו במה שחסר לו". וכן פירש רש"י [שבת י.] שתפלה נקראת שם "חיי שעה", משום ש"תפלה צורך חיי שעה היא לרפואה לשלום ולמזונות". והקשה על כך הפחד יצחק ראש השנה מאמר ה אות ב: "הרי מתפללים גם כן על חיי עולם , כגון דעת, תשובה, והצלחה בלימוד התורה". ושם באות ה כתב לתרץ: "תוכנה של תפילה הוא בקשת צרכיו, אע"ג דכוללת היא גם את השבח וגם את ההודאה, מכל מקום הרי באמצעיתה עומדת הבקשה למילוי צרכיו של אדם. נמצא דאע"ג דבכל הענינים יכולתו של אדם נמנית על צד שלימותו, ואילו צרכיו של אדם נמנים על צד חסרונו, מ"מ בענין התפילה יכולת העמידה לפני המלך ניזונת דוקא מחסרונו. ולו יצוייר אדם שאינו חסר לו כלום, הרי שלימות זו של העמידה לפני המלך נעולה היא לפניו. ויש לנו בכאן שלימות הסמוכה על שלחנו של החסרון ומתפרנסת ממנו. והם הם הדברים שכתב רש"י דתפילה הרי היא חיי שעה משום דהוא מתפלל על מזונות. והיינו כנ"ל, דצורך שעה של מזונות בידו ליצור את החיים של קרבת אלקים דתפילה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:25)

(1210) נקודה זו תתבאר היטב על פי דברי בנתיב העבודה פ"ב [א, פא.], וז"ל: "ויש שואלין על התפלה... למה צריך להתפלל בדבור, והרי השם יתברך יודע מחשבות בני אדם, ודי היה במחשבה... אבל דבר זה כי התפלה היא להשלים את האדם מה שהוא חסר, ואז השם יתברך שומע תפלתו ובקשתו, כאשר האדם הוא חסר וצריך אל השלמה. והאדם הוא נחשב אדם מצד הדבור, ובזולת זה אינו אדם, וכאשר אין אדם מתפלל ומבקש בדבור, אין כאן מקבל, כי כל מקבל מבקש לקבל מה שהוא חסר. ולכך צריך שיהיה מבקש חסרונו בדבור, ואז הוא מבקש חסרונו במה שהוא אדם חסר. ואין זה מוכן להשלמה מן העלה רק כאשר יוציא חסרונו אשר הוא חסר מצד שהוא אדם, ואז הוא מוכן לקבל השלמה מן העלה. ולפיכך צריך שיתפלל האדם אל השם יתברך שהוא העלה בדבור, כי בזה האדם מצד שהוא אדם אז מוכן לקבל השלמה מן העלה, כאשר הוא אדם חסר, וזה כאשר יוציא חסרונו בדבור, שמצד הדבור הוא אדם. אבל כאשר הוא מתפלל בלבו בלבד, לא נקרא שמוציא חסרונו מצד שהוא חי מדבר" [וראה להלן בבאר השביעי הערה 25]. והלא דברים קל וחומר; אם מחשבתו של אדם נחשבת "חוץ" לאדם, ולכך אינה די לתפילה, על אחת כמה וכמה שתפילת אחרים עליו תיחשב "חוץ" לאדם, ולא תהיה די לתפילה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:26)

(1211) עמוד והבט, כיצד דברים אלו מפרנסים דבריו בגו"א, שרש"י [בראשית כא, יז] הביא מאמר זה ["יפה תפלת החולה מתפלת אחרים עליו, והיא קודמת להתקבל"], והרא"ם שם תמה עליו מדברי הגמרא [ברכות ה:] שאמרו שם שרבי יוחנן חלה, ורבי חנינא ריפאו על ידי שהחזיק את ידו. ושאלה הגמרא "לוקים רבי יוחנן לנפשיה", ומדוע ריו"ח לא ריפא את עצמו. ותירצה על כך ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". והקשה מכך הרא"ם, דמדוע בתפלה לא אמרינן גם כן "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין", ולא תועיל תפלת עצמו. והגו"א שם [אות יט] כתב לתרץ: "ובודאי דאין זה קושיא, דתפילה לא שייך ביה 'אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים', דהא תפילה היא, והקב"ה מתיר אותו. אבל התם דאמר ליה 'הב לי ידך ואוקמיה', ופירוש התחזק עצמך, ואז יגיע לך עזר אלקים שתהיה חזק. ובזה שייך 'אין חבוש מתיר עצמו', שאין האדם מתחזק עצמו, וצריך אחר לחזקו. אבל תפילה לא שייך זה, שהקב"ה שומע תפילתו ומחזקו". והם הם הדברים שנתפרשו כאן; תפילה פועלת מצד שהמתפלל מעמיד עצמו לפני המלך, ומבקש מהמלך את השלמת חסרונו. לכך אין לטעון שם "אין חבוש מתיר עצמו", כי אדרבה, השלמתו באה אליו דוקא כשמדגיש שהוא חבוש האסור באזיקי חסרונו. אך כאשר בעי שהאדם יחזק את עצמו, שם נוהג הוא הכלל "אין חבוש מתיר עצמו", וחיזוקו בהכרח יבוא מזולתו, כפי שהברכה יכולה לבוא רק מזולתו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:27)

(1212) לשונו בסמוך [ד"ה ולמדריגה הזאת]: "כי העולם הזה מושפע מן השם יתברך, הוא עצם הברכה, לכך הנמצאים מצד שהם עצמם ברכה, מוציאים לפעל הברכה לגמרי, שהוא ההנהגה לפנים משורת הדין, ועל ידם נמצא השם יתברך אל עולמו במדת הברכה", ושם הערה 1233.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:28)

(1213) כי הברכה [הנמצאים] מביאה דבר הדומה לה [ברכה], "לפי שהדבר שהוא קרוב אל אחד, קרוב להביא אותו, ודבר זה מבואר" [לשונו בח"א לב"ק צג. (ג, טו.), והובא למעלה בסוף הערה 1208]. וראה ציון 1234.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:29)

(1214) הולך לבאר השם "אכתריאל י-ה הויה צבאות", שתיבת "אכתריאל" בנויה מאות אל"ף, "כתר", ו"אל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:30)

(1215) כפי שכתב בגבורות ה' פכ"ה [קו.] לגבי שם "אהיה", וז"ל: "שם 'אהיה' מורה לך על שהוא יתברך עיקר הכל, ונותן קיום לכל הנמצאים, כי העיקר נותן קיום אל הכל. ובשביל כך התחלת השם הזה באל"ף, כי האל"ף הוא התחלה... מורה שהוא יתברך התחלת הכל, נותן קיום הכל... דמיון זה שורש האילן, נותן קיום האילן, והוא צורת האילן, שבלא העיקר אין עליו שם אילן. והוא יתברך מאתו קיום לנמצאים כלם, וזה מורה עליו שם 'אהיה'". ובדר"ח פ"ד מכ"ב [רי:] ביאר את המשנה שם "שהוא אל", בזה"ל: "ואמר שהוא אל, כלומר שהוא קדמון, ולכך נקרא 'אל' על שהוא קדמון. ולכך כתיב [ישעיה מג, י] 'לפני לא נוצר אל'. ומורה שם הזה שהוא קדמון, כי האות הראשון הוא אל"ף, שהוא התחלת האל"ף בית"א... גם האל"ף והלמ"ד יבואו זה תמורת זה בא"ל ב"ם, ולכך שתיהם מורים על ההתחלה, ולפיכך שם 'אל' מורה שהוא התחלה". וכן כתב בנתיב העבודה פי"א [קיא:]. ובח"א לע"ז יז. [ד, מ.] כתב: "אין התשובה רק אם נשאר דבר אצלו עד שאינו נפרש לגמרי מן הש"י. וכך מורה שם 'תשובה', כי השורש שהוא 'שב', השי"ן מורה כי לא הגיע אל האחרית, כי התי"ו היא אחרונה... עד ב', וכל זה בכלל תשובה. אבל מ"מ צריך שיהיה נשאר בו דבר אחד, שהוא האל"ף, אבל אם פירש לגמרי, כמו מינות וע"ז, ובזה הוסר מן הש"י, ולא נשאר בו אף הדבר שהוא התחלה כמו האל"ף, ובזה הוסר לגמרי, ואין תשובה לזה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:31)

(1216) לשונו בח"א לסנהדרין ק. [ג, רלא:]: "כל כתר נבדל מן אשר עליו הכתר, שהרי [הוא] עליו, נבדל ממנו. ואינו כמו המלבוש אשר הוא מצורף לגמרי". ובח"א למנחות כט: [ד, עז:] כתב: "כי הכתר מורה על שהוא נבדל, כי המלך שיש לו כתר נבדל מן העם". ובח"א לסנהדרין קה: [ג, רמו:] כתב: "הכתר מורה על מעלה נבדלת". ובח"א לשבועות ט. [ד, יא:] הוסיף שמיקומו של הכתר מורה על מהותו, וכלשונו: "כי הכתר נבדל מבעל הכתר, כאשר הכתר הוא **על** ראשו. ולכך ראוי הכתר למלך, שהרי המלך ג"כ הוא נבדל מן הכלל". ובדר"ח פ"א מי"ג [מט:] כתב: "כי על ידי כתר מלכות, שהוא בראש המלך, הוא נבדל מן העם, כמו שידוע מענין המלך". וכן הוא בתפארת ישראל פס"ג [תתקפ.], ושם הערה 17. וראה למעלה הערה 943, ולהלן בבאר הששי הערה 893.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:32)

(1217) כפי שכתב בנצח ישראל פמ"ד [תשנו.]: "המלאכים, אשר הם נבדלים והם קדושים מן החומר". ובדר"ח פ"ד מי"א [קפב:] כתב: "אם לא היה החומר, היה האדם כמו מלאך, ולא היה בו חטא כלל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:33)

(1218) כמו גבריאל, רפאל, מיכאל, וכפי שיבאר בסמוך. ובתפארת ישראל פל"ז [תקמ.] הביא המדרש [ילקו"ש ח"א רפו], ש"שמו של הקב"ה... משותף בשמו של מלאך מיכאל, גבריאל, רפאל", וכתב על כך שם בהמשך [תקמא:]: "בא השתוף של 'אל' במלאכים, כמו מיכאל וגבריאל בסוף השם, לומר כי אין דבר זה עצמם, רק מקבלים דבר זה מן השם יתברך", ושם הערה 39. ובח"א לב"מ קיד. [ג, נה.] כתב: "אליהו... לא קיבל מיתה... ולפיכך חתם שם 'אל' בשם 'אליהו', כמו שחתם שם 'אל' בשמות המלאכים; מיכאל, גבריאל, רפאל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:34)

(1219) ב"מ פו: "גבריאל אזל למהפכיה לסדום". וראה גו"א בראשית פל"ז אות כח. ובח"א לב"ב עה. [ג, קח.] כתב: "הקב"ה עוזר לגבריאל, וזה מפני כי גבריאל יש לו קשור וחבור עם השם יתברך, שהרי בסוף שמו שם 'אל'". וראה שם בהמשך [ג, קיא.], ובנצח ישראל פנ"א [תתיח.], ושם הערה 27, שנתבאר שם שגבריאל ממונה על הדין. וראה להלן בבאר הששי הערה 483.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:35)

(1220) ב"מ פו: "רפאל, שבא לרפא את אברהם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:36)

(1221) כמו "מיכאל", שהוא ממונה על החסד, וכמבואר בנצח ישראל פנ"א [תתיח.], ושם הערות 28, 29. ובקריאת שמע על המטה אומרים "בשם ה' אלקי ישראל מימיני מיכאל, ומשמאלי גבריאל, ומלפני אוריאל, ומאחורי רפאל, ועל ראשי שכינת אל". ובנצח ישראל פ"י [רסא:] כתב שאף בשם "ישראל" נמצא שתוף שמו יתברך, "לשון 'אל' מורה שיש בהם ענין אלקי, שהרי בשביל זה נקרא יעקב בשם 'ישראל', [בראשית לב, כט] 'שרית עם אלקים ועם אנשים'. ואם כן שם 'ישראל' רוצה לומר שהיה ביעקב ענין אלקי", וראה שם הערה 112, ולהלן בבאר החמישי [ד"ה ועוד תדע]. ובנצח ישראל פנ"ה [תתנה:] ביאר לפי זה מדוע בית המקדש נקרא "אריאל" [ילקו"ש ח"ב רנט].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:37)

(1222) לשונו בנתיב יראת השם פ"ג [ב, כח.]: "בפרק עושין פסין [עירובין יח:], אמר רבי ירמיה, מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות, שנאמר [תהלים קנ, ו] 'כל הנשמה תהלל יה"... כאשר היה חורבן בהמ"ק, ולא שייך לומר שיהיה כאן עולם מלא, אין לעולם להשתמש בשם מלא, רק בב' אותיות [ראה למעלה הערה 841]. ויש לדעת כי בשתי אותיות נברא שני עולמים, שנאמר 'כי ביה ה' צור עולמים', ואילו תולדות שמים וארץ הם נבראו בשתי אותיות אחרונות מן השם... כי התולדות הם בכח התחלה, ולפיכך בכח השם של שתי אותיות הם כל ד' אותיות, דהיינו יו"ד ה"א במספרו כ"ו, כמו השם כולו, כי בכח ההתחלה הם התולדות". וכן כתב בדר"ח פ"ה מ"ו [רלה:]. וראה עוד בגבורות ה' פנ"ט [רס.], ולמעלה בבאר השני הערות 206, 577. ובנר מצוה [טו.] כתב: "בשם י"ה ברא השם יתברך את עולמו, עולם הבא נבראה ביו"ד משמו הגדול, והעולם הזה נברא בה"א משמו הגדול. וזה כי שם י"ה ברוך הוא, היו"ד מן שם י"ה מורה שהוא יתברך אחד, ואין בו חלוק כלל. כי היו"ד שהיא קטנה, אי אפשר לחלקה, רק היא אחת, ולכך היו"ד מורה על שהוא יתברך אחד. והה"א מורה, כי אל תאמר כי הוא יתברך אחד ואין כחו יתברך על הכל, והוא כמו שאר דבר שהוא אחד ואין כחו על הכל, אבל השם יתברך הוא אחד, וכחו מתפשט אל הכל. וזה מורה הה"א משמו הגדול, כי הה"א יש בו הד', ויש בה נקודה תוך הד'. וכבר אמרנו כי הד' מורה על ההתפשטות של ד' צדדין, וזה מורה כי עם שהוא יתברך אחד, יש בכחו הכל". הרי שהכל נברא ומשתלשל בשם י"ה. **וצרף לכאן** דבריו בגו"א במדבר פכ"ו אות ה, שביאר את דברי רש"י שם [במדבר כו, ה] ש"לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם [על משפחות ישראל במצרים, וכמו "משפחת **ה**חנוכ**י**" (שם)], ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה, לומר מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם". וכתב שם בזה"ל: "שם י"ה נתן הקב"ה באיש ואשה, היו"ד באיש וה"א באשה [סוטה יז.]. ולפיכך זה השם י"ה מעיד עליהם שהם בני אבותיהם, כלומר אותו השם שהוא בזיווג איש ואשה, מעיד על הבנים שהם בני אבותיהם. שמי שהוא אצל הענין יכול להעיד, וזה השם הוא אצל הזיווג, מעיד עליהם". ומבואר מדבריו שלא רק שהשם י"ה נמצא באיש ובאשה, אלא שהוא נמצא במיוחד ובמסויים בזיווג של איש והאשה המביא להולדת בנים. הרי ששם י"ה הוא המקור שממנו משתלשלים התולדות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:38)

(1223) לשונו בנתיב העבודה פי"ח [א, קלח:]: "'בעבור שמו הגדול' [ברכה ראשונה בברכת המזון], רוצה לומר כי השם יתברך מפרנס לכל, כדי שיהיה אל העולם קיום, וזה 'בעבור שמו הגדול'... כי הפרנסה הוא קיום האדם, ושם הויה הוא שנותן הויה וקיום לעולם. ולכך אחר שברא העולם, והעולם צריך לקיום, מיד זכר השם הזה, [בראשית ב, ד] 'ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים וגו". ומפני כך זכר דוד המלך במזמור [תהלים פרק קלו] 'הודו לה' כי טוב וגו", כ"ו פעמים 'לעולם חסדו', ובאחרונה שהשלים מספר כ"ו, כנגד מספרו של שם הגדול, זכר [שם פסוקים כה-כו] 'נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו', כי זה הוא על הכל מה שהוא יתברך נותן לחם לכל בשר, לכך הוא נזכר באחרונה, ובו יושלם מספר כ"ו 'לעולם חסדו', שהם כנגד מספר השם המיוחד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:39)

(1224) צרף לכאן, שנאמר [שמות לד, ו] "ויעבור ה' וגו' ה' ה' אל רחום וחנון וגו'", ופירש רש"י שם "ה' ה' - אחת קודם שיחטא, ואחת היא לאחר שיחטא וישוב". וכתב שם בגו"א אות ב: "ואם תאמר, בשלמא במדות האחרות 'אל' 'ארך אפים', יש חילוק בשמות, ומשום כך יש חילוק גם כן במדות. אבל כאן דשני שמות [שוים] הם, איך יתכן לחלק ביניהם לומר כי השם האחרון יותר מדת רחמים מן הראשון. ואני אומר כי גם בזה יש חילוק, וכך פירושו; כי הוא יתברך לא ישתנה לעולם, כי אף אם חטא האדם נגדו, עדיין הוא ברחמים. לא כבשר ודם כאשר חבירו חטא נגדו, נתרחק דעתו, ושוב לא יקבלו. אבל השם יתברך הווייתו נצחית, ואף אחר שחטא, הוא ברחמים. ולפיכך השם השני, שהוא שם הויה, פירושו אשר הווייתו נצחית לא ישתנה, אף אם חטא ועשה התשובה, מרחם עליו". ובגו"א שמות פ"ג אות ט [ד"ה ומה] ביאר ששם הויה מורה "שהוא ההויה שאין לו התלות בזולתו, וזולתו אפס", והובא למעלה בהערה 986.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:40)

(1225) לכאורה דברים אלו אינם עולים בקנה אחד עם מה שכתב בשאר מקומות שהתולדות באים לעולם מחמת שתי האותיות האחרונות שבשם הויה, וכגון בנתיב יראת השם פ"ג [ב, כח.] כתב: "ויש לדעת כי בשתי אותיות נברא שני עולמים... ואילו תולדות שמים וארץ הם נבראו בשתי אותיות אחרונות מן השם, וזה שכתוב [בראשית ב, ד] 'אלה תולדות השמים והארץ וגו' ביום עשות ה' אלקים', הזכיר השם המיוחד... שתי האותיות אחרונות הם סוד הברכה, ולפיכך על ידי שתי אותיות אחרונות התולדות באים לעולם על ידי ברכה". ובנתיב האמת פ"א [א, קצט:] כתב: "שני ההי"ן בשמו הגדול; הה"א הראשונה מורה שהוא יתברך ברא את העולם, הה"א השניה מורה שהוא יתברך מוציא תולדות העולם... אות ה"א שניה שהוא יתברך מוציא תולדות העולם אל הפעל", והובא למעלה בהערה 842. וכיצד דברים אלו מתיישבים עם דבריו כאן שרק שם "צבאות" הוא המוציא התולדות אל הפעל, ולא שם הויה. וצ"ע. ואולי יש לחלק בין הוצאת תולדות לפועל [שתי האותיות האחרונות שבשם הויה], לבין "**רבוי** התולדות" [שם "צבאות"], וכך מורה לשונו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:41)

(1226) ברכות לא: "מיום שברא הקב"ה את עולמו, לא היה אדם שקראו להקב"ה 'צבאות', עד שבאתה חנה וקראתו 'צבאות' [ש"א א, יא]. אמרה חנה לפני הקב"ה, רבש"ע, מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך, קשה בעיניך שתתן לי בן אחד". הרי ששם "צבאות" מורה על הרבוי, ונזכר בקשר להולדת בנים. וראה רש"י בש"א א, יא. והרד"ק בספר השרשים, שורש צבא כתב: "'ה' צבאות' [ש"א א, יא], כלומר אדון החיילות, חיילות מעלה וחיילות מטה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:42)

(1227) כי השמות הקדושים האלו מתחילים באות אל"ף [התחלה וקדמון] ומסתיימים ברבוי התולדות בעולם, הרי שזהו "סדר השתלשלות" של הבריאה מתחילתה ועד סופה. ועוד אודות סדר ההשתלשלות מהסבה הראשונה, ראה להלן בבאר החמישי [ד"ה ומה שאמר דחזי].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:43)

(1228) פירוש - הקטרת הקטורת ביוה"כ לפני ולפנים מורה על הדביקות היותר פנימית ועליונה שיש לאדם. ודברים אלו מבוארים בדרוש לשבת תשובה [פא.], שכתב: "מה שתמצא ביום הכפורים קטורת מיוחדת שנאמר [ויקרא טז, יב] 'ומלא חפניו קטורת סמים דקה'. מפני שאמרו ז"ל בפרק המזבח מקדש [זבחים פח:] תנא דבי רבי ישמעאל, על מה הקטורת מכפר, על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי, ויכפר על מעשה שבחשאי, עד כאן. ויש בזה גם כן סוד איך הקטורת מכפר על לשון הרע. שאמרו בפרק יש בערכין [ערכין טו:] רבי אבא בר חנינא אמר, ספר לשון הרע אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקודש, שנאמר [תהלים יב, ד] 'יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות'. ומאחר שכבר נכרת ואין כאן תקנה, הקטורת שהוא הקישור בו יתעלה, שלכך נקרא 'קטורת' מלשון קישור, וכאשר ידוע מסוד הקטורת. ולכך הקטורת בפרט מכפר על לשון הרע, שנכרת מן השם יתעלה. ומפני שישראל דומים ביום הכפורים למלאכי השרת והשכינה ביניהם, שלכך נקרא יום הכפורים [ישעיה נח, יג] 'לקדוש ה' מכובד' [שבת קיג:], כי ישראל ביום זה קדושים ונקיים כמלאכי השרת, אשר שכינה ביניהם, צריכים כפרה מן אבק לשון הרע ביותר, אשר הוא מסלק השכינה. ובפרק גט פשוט [ב"ב קסה.], אמר רב יהודה אמר רב, רוב בגזל, ומיעוט בעריות, והכל בלשון הרע. לשון הרע סלקא דעתך, אלא באבק לשון הרע. ולכך יש שני קטורת ביום הכפורים, האחד על לשון הרע ממש, והשני על אבק לשון הרע. ולפיכך אמרו במסכת יומא [מה.] 'ומלא חפניו קטרת סמים דקה' [ויקרא טז, יב], דקה מן הדקה, שבערב יום הכפורים מחזיר הקטורת למכתשת, עד שהיא דקה מן הדקה. וזה, מפני כי הקטורת הנוסף ביום הכפורים הוא בשביל אבק לשון הרע. ולכך צריך אבק גמור, שהוא על אבק לשון הרע. ומפני שאמרו 'והכל באבק לשון הרע', ורצה לומר שאי אפשר לאדם במה שהוא אדם להיות נשמר מזה, ולכך בשאר ימות השנה אין ראוי שיהיה כפרה מיוחדת על זה. אבל ביום הכפורים, שאדם הוא במדרגת המלאך, יש לסלק את חטאו עד שיהיה כמו מלאך. ולכך ביום זה ראוי שיהיה קטורת זה לפני ולפנים, שאין מקום ראוי לבא רק ביום הכפורים בלבד, ושם מכפר על החטא הזה, עד שהוא טהור לגמרי כמו מלאך". וכן הוא בנתיב הלשון פי"א [ב, צו:], שכתב: "האדם מוכן אל חטא הזה [אבק לשון הרע], ואין נצול מזה, א"כ לא שייך כפרה זאת כל השנה. רק ביוה"כ, שהאדם נחשב כמו מלאך, ומצד הזה שיש הסרה לחטא הזה שהוא אבק לשון הרע, אבל לא מצד שהוא אדם. כי מצד שהוא אדם אין הסרה לחטא הזה". ולכך הקטרת קטורת ביוה"כ לפני ולפנים מורה על הדביקות העליונה שיש לאדם, שמורה עליו שנחשב כמו מלאך. וכאשר רבי ישמעאל הגיע למדריגה זו, אז נגלה לפניו סדר ההשתלשלות מהאל"ף של "אכתריאל" עד שם "צבאות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:44)

(1229) בכל השמות הקדושים שראה רבי ישמעאל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:45)

(1230) פירוש - היה מן הצורך שהקב"ה יבקש מרבי ישמעאל "ברכני" כדי לנהוג בהנהגה לפנים משורת הדין, ולא היה סגי לזה השמות הקדושים שנגלו קודם לכן לרבי ישמעאל, כי השמות הקדושים הללו אינם כוללים בתוכם ההנהגה של לפנים משורת הדין, וכמו שיבאר, ולכך הנהגה זו תבוא רק לאחר ה"ברכני" של רבי ישמעאל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:46)

(1231) כמבואר במדרש אותיות דרבי עקיבא [הוצאת ורטהימר, ח"ב, עמוד תג], ובילקו"ש ח"א סוף רמז א, שאמרו שם: "אמר רבי עקיבא, אלו עשרים ושנים אותיות שבהן נתנה כל התורה כלה, והן חקוקין בעט שלהבת על כתר נורא של הקב"ה, ובשעה שבקש לבראות את העולם ירדו ועמדו לפני הקב"ה, זה אומר לפניו בי תברא את העולם, וזה אומר לפניו בי תברא את העולם. בתחלה נכנס תי"ו לפניו ואמר לפניו רבונו של עולם, רצונך שתברא בי את העולם, שבי אתה עתיד ליתן תורה לישראל על ידי משה, שנאמר [דברים לג, ד] 'תורה צוה לנו משה'. השיב הקב"ה ואמר לאו, מפני שאני עתיד לעשות בך רושם על מצחות האנשים, שנאמר [יחזקאל ט, ד] 'והתוית תיו'. מיד יצא מלפניו בפחי נפש. ואחר כך נכנס שי"ן, וכן כל אות ואות. ואחרי כולן נכנס בי"ת, ואמר לפניו, רבונו של עולם, רצונך שתברא בי את העולם, שבי אומרים בכל יום [תהלים פט, נג] 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן'. השיב הקב"ה הן, [תהלים קיח, כו] 'ברוך הבא בשם ה". מיד קבלו הקב"ה וברא בו את העולם בבי"ת, שנאמר [בראשית א, א] 'בראשית ברא'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:47)

(1232) תפארת ישראל פל"ד [תצט.], נצח ישראל פמ"ה [תשסג.], דרוש על התורה [כו.], ובח"א לסנהדרין צז: [ג, רי:]. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:48)

(1233) לשונו בתפארת ישראל פל"ד [תצט:]: "כי ראוי העולם שנברא בב', וזה כי הבי"ת בפרט הוא התחלת הרבוי, שהרי האל"ף אין בו רבוי, ואילו הבי"ת הוא התחלת הרבוי, והוא ברכה... וזה שאמר כי העולם נברא בבי"ת, מפני שהוא לשון ברכה... כי בריאת עולם הוא הרבוי שהוא מן השם יתברך, ראוי שיהיה נברא בבי"ת, שהוא התחלת הרבוי והברכה... שהבריאה היא הברכה בעולם... ולכך ברא והשפיע ממנו העולם, בשביל שהוא יתברך ברוך וממנו הברכה". וכן כתב בנצח ישראל פמ"ה [תשסד:]. ובדרוש על התורה [כו:] כתב: "עצם הבריאה גם היא ברכה, במה שיצאו רבוי חלוקי נבראים לפעל". וראה להלן בבאר הששי הערה 361.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:49)

(1234) כמבואר בהערות 1208, 1213.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:50)

(1235) כמבואר למעלה הערות 1206-1208, ושם נתבאר שההדיוט מסוגל ביותר לברכה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:51)

(1236) שאולי דברים אלו נאמרו מצד אמיתתו יתברך, ולא רק מצד המקבלים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:52)

(1237) כמו שנאמר [תהלים לו, י] "כי עמך מקור חיים וגו'". ובזוה"ק ח"ב קלה: איתא שהקב"ה נקרא מקור הברכה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:53)

(1238) פירוש - אין אדם יכול להוסיף על כך, כדין כל מקור שמתברך מעצמו, ואינו ניזון מאחרים. וכמו שאמרו [נדרים מ.] "נהרא מכיפיה מתבריך", ופירש הר"ן שם "כלומר ממקורו הוא מתגדל". ובגבורות ה' פס"ט [שטז.] כתב: "אין הקרבן הזה שהוא שב אליו יתברך, הוספה על כלל המציאות, שהוא שב בכללתו אל השם יתברך. משל אדם אחד נטל מים והביאם לים, וכי הוסיף זה על יסוד המים. אין כאן תוספת כלל, כי הים הוא יסוד המים, והוא הכל, ואין דבר פרטי מוסיף עליו". וראה להלן בבאר החמישי הערה 125.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:54)

(1239) כמבואר בהערה 1190.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:55)

(1240) ואמרו שם "מאי מצלי... יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ותנהג עם בני במדת הרחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין", והובא בארוכה למעלה לאחר ציון 103.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:56)

(1241) וראה למעלה [מציון 104 והלאה] שהאריך טובא בביאור מאמר זה, ועמד על כך שהתפילה היא במטבע לשון של "יהי רצון" [שם הערות 137-142], וכן מדוע נאמר "הקב"ה מתפלל", ולא "הקב"ה מבקש" [שם הערות 148-165]. ובסוף דבריו כתב שם: "ועוד יתבאר מזה במאמר 'ישמעאל בני ברכני', עיין שם, כי שם הוספנו לפתוח עוד פתח חכמה ושער השמים", ושם ציון 206. ונראה שהפתח והשער הנוספים שיש בדבריו כאן לעומת דבריו שם הוא, שבעוד שם ביאר ש"הקב"ה מתפלל" פירושו "שהשם יתברך חפץ מאוד מאוד שיהיה נמצא הרצון שיכבשו רחמיו את כעסו, וכאשר יהיה זה על ידי רצון השם יתברך, אז יהיה כבישת הכעס בשלימות לגמרי" [לשונו למעלה, לאחר ציון 178], "ואילו אמרו בזה הלשון, שהוא יתברך הטוב בעצמו, ולכך מבקש שיפעול הטוב, היו הדברים מרוצים ומקובלים, וכך הוא ענין זה בעצמו" [לשונו למעלה ליד ציון 158], הרי כאן מוסיף לבאר שהדברים נאמרו מצד המקבל, שאכן תפילת הקב"ה היא שהברכה תחול במדותיו מעבר להגבלה והשיעור של מעלת הנמצאים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:57)

(1242) מאמר שהובא למעלה מציון 432 ואילך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:58)

(1243) פירוש - הקב"ה מצד עצמו אינו זקוק לפאר מצד הזולת, כי כבודו נמצא עמו ["בהיכלו כולו אומר כבוד"], ורק כאשר הוא מתגלה למקבל, כאן נוהג הכלל ש"אין מלך בלא עם" [להלן סוף הבאר הזה, ד"ה אמנם מה], וכבודו מגיע מהעלול. וכן הוא ברמב"ן שמות כט, מו, שכתב: "כפי פשט הדבר השכינה בישראל צורך הדיוט, ולא צורך גבוה. אבל הוא כענין שאמר הכתוב [ישעיה מט, ג] 'ישראל אשר בך אתפאר'. ואמר יהושע [יהושע ז, ט] 'ומה תעשה לשמך הגדול'". וראה למעלה [ד"ה וכאשר תבין], ושם הערות 549-564.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:59)

(1244) על מה שגילה, וכפי שכתב למעלה בבאר השני [סד"ה ומעתה נתבארו], ושם הערה 592, ובבאר זה הערות 18, 265, 431, 1096, ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 15:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/15:60)

(1245) כפי שכתב למעלה [ד"ה וכי לא]: "רק שמרנו דרך עץ החיים, שלא לגלות יותר מדאי", וראה שם הערות 263, 438, 1094. ואודות שדרך חכמים להסתיר דברים אלו, ראה למעלה בתחילת הבאר ד"ה ומפני, ושם הערה 18.