## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:1)

(813) לשון הגמרא לפנינו: "כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה, עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים". ובעין יעקב שם "כיון שרואה העולם כולו מתחייב בדין, עומד מעל כסא הדין ויושב על כסא רחמים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:2)

(814) "קוצב להם מהיכן תזדמן להם פרנסתם" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:3)

(815) "קרני ראמים - חיה גדולה. ביצי כנים - מינא הוא דמתקרי 'ביצי כנים', ודקין הם" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:4)

(816) זו התלונה השניה המופיעה בקונטרס נגד התלמוד, וראה במבוא. ותלונה זו מבוססת על ההנחה ש"יושב ועוסק בתורה" פירושו שלומד תורה בכדי לדעת כיצד לעשות, בבחינת "התלמוד מביא לידי מעשה" [קידושין מ:], וברי שלימוד מעין זה לא שייך להאמר כלפי מעלה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:5)

(817) זו התלונה השמינית המופיעה בקונטרס נגד התלמוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:6)

(818) בנוסף למאמרים שהובאו עד כה. ודע, כי בח"א לע"ז ג: [ד, כב:] כתב כפי שדבריו כאן בביאור מאמר זה, עם הוספות, שיובאו בהערות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:7)

(819) לשון הרמב"ן [שמות יג, טז]: "הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה... ומכחישים בהשגחה, ויעשו אדם כדגי הים, שלא ישגיח הא-ל בהם, ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו 'עזב ה' את הארץ'". ובסמוך כתב: "המתפלספים אשר אמרו כי עזב ה' את הארץ לשפלות ולפחיתות העולם השפל". ובגבורות ה' פמ"ז [קפא.] כתב: "ודע כי ג' אמונות הם יסוד הדת, וכאשר חס ושלום תפול אחת מהם, תפול הדת בכללה. האחת, הוא ההשגחה, שהוא משגיח בתחתונים. ולא כמו שאומרים המינים 'עזב ה' את הארץ'. שאם כן למה נעבוד אותו, אחר שאין משגיח בתחתונים לפקוד את מעשיהם", ושם מאריך בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:8)

(820) בסמוך [ד"ה אמנם מה] יבאר מדוע נקט ש"רצונו מתאחד עם הנמצאים", ולא שהוא עצמו מתאחד עם הנמצאים, וראה הערה 869.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:9)

(821) יסוד נפוץ מאוד בספריו. וכגון, בנצח ישראל פ"ג [מז.] כתב: "כי התורה סדר הנמצא והנהגתו", וראה שם הערה 56, ושם פי"א הערה 147. ובנתיב התורה ר"פ א [א, ג.] כתב: "דברי תורה תומכין כל העולם... כי לכך הוסיף ה"א ב'ששי' [בראשית א, לא], לומר כי כל מעשה בראשית היו תלוים ועומדים עד ששי בסיון, אם יקבלו ישראל התורה - מוטב [רש"י שם]... וא"כ ד"ת מחזקים ותומכים הכל, עד שיש לעולם קיום. וכל זה מפני כי התורה היא סדר האדם, באיזה מעשה יהיה נוהג, ואיך יהיה נוהג, ואיך יהיה מסודר במעשיו, וזהו ענין התורה". ובנתיב התשובה פ"ב [ד"ה אמנם עיקר] כתב: "כי זה ענין כל התורה, שהיא סדר העולם שסידר השם יתברך את העולם", וראה שם הערה 141. וראה להלן בבאר החמישי הערה 108.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:10)

(822) לשונו בנצח ישראל פ"ג [מו:]: "ודבר זה רמזה התורה במלת 'בראשית ברא אלהים', כי הבי"ת של 'בראשית' פירושה בשביל ראשית נברא הכל. כלומר כאשר יש כאן ראשית שהוא אחת, בשביל אותה התחלה שהיא אחת נברא הכל, מפני שהכל השלמה אל הדבר שהוא התחלה... כי התורה שהיא שכלית, היא במעלה קודם הכל, והיא נבראת קודם לכל, ולכך כתיב [משלי ח, כב] 'ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז', כי כל פועל דבר מה, תחלה נמצא ממנו סדר הדבר אשר הוא רוצה לפעול. לכך השם יתברך אשר רצה לפעול העולם, בתחלה היה נמצא סדר העולם, כמו שבארנו במקום אחר, כי התורה הוא סדר הנמצא והנהגתו, ודבר זה ראשון והתחלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:11)

(823) המשך לשונו בנתיב התורה ר"פ א: "וזהו שאמרו במדרש [ב"ר א, א] שהיה מביט בתורה וברא את עולמו, ר"ל שהתורה בעצמה היא סדר הכל. ולכך כאשר רצה השי"ת לברוא את עולמו ולסדר אותו, היה מביט בתורה, שהיא סדר הכל, וברא את עולמו... והסדר הוא מקיים הכל. ולכך אמרו שכל מע"ב היו תלויים ועומדים עד שהיו ישראל מקבלים התורה, שאז היו מקבלים בעולם התורה שהיא סדר הכל, ובה יהיה מתקיים הכל". וראיה זו מדברי המדרש הביא גם בגבורות ה' פ"ע [שכב.], דר"ח פ"ה מכ"ב [ערה.], שם פ"ו מ"ב [רפא.], תפארת ישראל פכ"ד [שסד:], שם פס"ב [תתקסח:], נתיב יראת השם פ"ו [ב, לז.], ח"א לגיטין ו: [ב, צא:], ועוד. ובדרוש על המצות [נא:] כתב: "במדרש [מביא המדרש ש"היה מביט בתורה וברא העולם"]... בארו כי כאשר ברא הש"י עולמו, בראו כפי הראוי אל התכלית שנברא עליו. כמו האדם כשבונה בית, הוא בונאו עד שראוי לדירה, ולעשות בו כל הראוי לו [ראה ציון 864], כך ברא הש"י עולמו בשביל האדם, והאדם לעבוד את בוראו כמבואר, ועבודתו היא בתורה. הנה בנאו עד שהוא ראוי לאדם שבו ולתכליתו, דהיינו עבודת הש"י שע"י התורה. זהו 'שהיה מביט בתורה וברא העולם', שרוצה לומר שהיה מביט בתורה שהיא עבודתו, והיה בורא העולם בענין הראוי ומתיחס לבא בו האדם אל תכלית זה... שנברא [העולם] באופן שיהיה מוכן לתכלית התורה, זהו שהיה מביט בה וכו', שנברא בו אדם ברמ"ח אברים נגד מצות עשה, והכל כדי שיהא האדם מוכן לשמרם, כי הם לאדם בעצמו שצריך עשיה ע"י גופו... הרי לך כי השי"ת היה מביט בתורה וברא העולם. ולפי זה מה שאמרו במסכת מכות [כג.] רמ"ח מצות עשה נגד אבריו של אדם, ושס"ה מצות לא תעשה נגד ימות החמה. אין פירושו שלכך נתן רמ"ח מצות עשה נגד אבריו של אדם וכן אצל החמה, דזה אינו, כי התורה נבראת קודם הכל. רק שהמכוון הוא בהפך; שברא לאדם רמ"ח איברים לשיקיים רמ"ח מצות עשה, וכן גבל שס"ה ימים לחמה, שהאדם, שהוא תחתה, לא יעבור שס"ה מצות לא תעשה, כמנהג החמה, שהיא מקומו ואהל לו, שאינה עוברת חוק שס"ה אשר לה, זהו שהיה מביט וכו'". **וממו"ר שליט"א** שמעתי הערה נפלאה בזה. שהנה לשון חכמים הוא [ב"ר א, א] "היה מביט בתורה ובורא את העולם", ולמה לא אמרו בקיצור "היה בורא העולם לפי התורה", ומה ההדגשה שהבריאה נעשתה על פי **הבטה** בתורה דוקא. אמנם בהלכות כתיבת ספר תורה שנינו "צריך שיהיה לפניו ספר אחר שיעתיק ממנו, שאסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב" [שו"ע יו"ד סימן רעד סעיף ב]. ואף הקב"ה נהג כן בבריאת העולם, ולכך "היה מביט בתורה ובורא את העולם". ולמדנו ממאמר זה של חכמים, שלא רק שהעולם נברא על פי התורה, אלא שיש לעולם גופא גדר של תורה, עד כדי כך שבריאתו מחייבת הבטה בתורה קדומה יותר. באופן, שאין בריאת העולם אלא מהדורא תנינא של תורה. ודפח"ח. וראה ציון 854.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:12)

(824) המשך לשונו בנתיב התורה ר"פ א: "וכמו שהתורה היא סדר האדם, כך התורה היא סדר של העולם, עד שהתורה היא סדר הכל. רק כי סדר האדם הוא נגלה ומפורש בתורה... אבל סדר העולם כולו ג"כ הוא בתורה, שאין התורה רק סדר המציאות העולם בכללו". ובדר"ח פ"ה מכ"ב [ערה.], כתב: "הפוך בה והפוך בה דכולא בה. דבר זה צריך פירוש, איך נמצא בתורה הכל, שאמר 'דכולה בה'. ודבר זה רמזו במדרש... שהיה הקב"ה מביט בתורה וברא את העולם, עד כאן. וכבר בארנו כי התורה היא הסדר השכלי שסדר הש"י סדר הנהגתו של אדם, ומתחייב זה הסדר מאתו בראשונה. ולפיכך נקראת התורה, שהיא סדר האדם, 'ראשית', שנאמר [משלי ח, כב] 'ה' קנני ראשית דרכו'. ולפי סדר התורה סידר הש"י סדר העולם, עד שהכל נמשך אחר התורה. כי כך ראוי שהאדם הוא יותר במעלה על כל העולם, כי בשביל האדם נברא הכל, ולפיכך אחר תורת האדם וסדר שלו נמשך סדר העולם, כי ברא הש"י העולם לפי מה שראוי אל סדר האדם. וזה שאמר 'שהיה מביט בתורה וברא העולם', כי אחר סדר התורה נמשך סדר העולם. וזה שאמר 'הפוך בה דכולא בה', כלומר כאשר ישיג בתורה, הנה הוא משיג בכל סדר המציאות, אחר כי דרכי העולם הזה יוצאים מן דרכי התורה, וקשורים דרכי העולם עם דרכי התורה, עד שהכל יוצא מן התורה שהיא סדר האדם, נמצא כי הכל הוא בתורה. ואע"ג שכאשר מתעסק בתורה אינו מבין הדברים ההם איך יוצא הכל מן התורה, סוף סוף הוא מתעסק בדבר שיש לו מעלה עליונה, דכולא ביה... ולפיכך אמרו כי 'היה מביט בתורה וברא העולם', לומר כי אחר סדר תורת האדם נמשך סדר כל העולם, ולפיכך אמר 'הפוך בה דכולא בה'". **ובהמשך שם** [רעו:] עמד על כך שמשנה זו נאמרה בלשון ארמי, וז"ל: "כי יש לתורה שתי בחינות; כי התורה היא נתנה לעוה"ז, ומצד שנתנה התורה לעולם הזה היא בלשון הקודש. והעוה"ז נברא בלשון הקודש [רש"י בראשית ב, כג]. אבל מצד שהתורה היא מעולם העליון, היא בלשון תרגום... כי זה טעם שנים מקרא ואחד תרגום. וזהו מפני כי מדריגת התורה שהיא מעולם העליון, צריך שיקרא כל פסוק שלשה פעמים, כנגד עולם התחתון, וכנגד עולם האמצעי, וכנגד עולם העליון, והשלישי כנגד עולם העליון. ומפני זה המאמר 'הפוך בה והפוך בה דכולא בה' מלשון ארמי. כי לכך 'כולה בה' מפני שהתורה היא מעולם העליון, לכך כולה בה. וכן כל התלמוד חברו בלשון ארמי... ודוקא התלמוד, אבל המשניות הם בלשון הקודש. וזה מפני כי התלמוד הוא לברר משפטי התורה, ולבאר איך כולה נמצא בתורה. ודבר זה מפני כי התורה היא מעולם העליון, ולכך הכל הוא בתורה. והתלמוד היא מעלת התורה בפרט, ולכך היא בלשון ארמי. ובאולי ישאל אדם, שאין סברא שיהיה התרגום כנגד עולם העליון, והוא אינו נחשב ללשון. הלא דבר זה אינו קשיא, כי זהו הגורם כי העוה"ז נברא בלשון הקודש, ולכך לשון הקודש מורה על עוה"ז. ואילו התרגום אינו לעוה"ז, ולפיכך הוא בלשון התרגום, שאינו שייך אל העוה"ז. ומפני זה עצמו אין המלאכים מבינים לשון ארמי [שבת יב:], שאין הלשון הזה הוא מכלל סדר עוה"ז. ודברים אלו דברים גדולים הם, וברורים הם". ובתפארת ישראל ס"פ נג [תתלד:] ביאר שאף עולם התחיה נכלל ב"כולא בה" של תורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:13)

(825) יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. וכגון, נאמר [שמות ב, ה] "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ונערותיה הולכות על יד היאור וגו'", ופירש רש"י שם "ורבותינו אמרו, 'הולכות' לשון מיתה, הולכות למות, לפי שמיחו בה". וכתב על כך בגבורות ה' פי"ז [פ.] בזה"ל: "ויראה שהענין זה מיתה עליונה, כי נסתלק מהם כחם ומזלם לגמרי, וזהו מיתה עליונה... ובפירוש זה יתורץ לך מה שלא כתב בפירוש דבר זה בכתוב... שלא היה זה נס מפורסם". וכן כתב בקשר לענין אחר בגו"א שמות פ"ג סוף אות י, ושם הערה 110. ובגו"א בראשית פ"י אות ב ביאר מדוע לא נזכר בפירוש בתורה הע"ז של נמרוד, וז"ל: "כי אין ע"ז דבר נגלה בימיהם, כי לא נודע עבודת השם יתברך לכל עד שלא היה נקרא 'עבודה זרה', ולכך לא כתב גם כן בפירוש". וכן ביאר בגו"א בראשית פ"ב אות יח את דברי רש"י [בראשית ב, ז] שתיבת "וייצר" [בשתי יודי"ן] מורה על "שתי יצירות, יצירה לעולם הזה, ויצירה לתחיית המתים". וכתב על כך בגו"א שם: "יצירה אחת כתיב בפירוש, ויצירה שניה נתרבה באות יו"ד, לפי שלא היתה יצירה לגמרי, והיה כמו נקודה קטנה". וכן כתב באור חדש [קא.] שלא נזכרה במגילת אסתר טענת המלאכים לפני הקב"ה, "כי מה שהיו המלאכים אומרים לפני השם יתברך, אין זה בנגלה לאדם, רק בנסתר, ולכך זה ג"כ בנסתר ולא בנגלה". ובתפארת ישראל פס"ג [תתקפה:] ביאר שההשגות הדקות של תורה נמצאות בתגין שבתורה. וראה פחד יצחק פסח מאמר נב, שכתב: "כוונת דברי קדשו של המהר"ל היא, כי מכיון דהסתכל באורייתא וברא עלמא, ממילא כל השבעים פנים לתורה יש להם פנים מקבילים בעולמות, וכל פנים בתורה מגלים הם את הפנים אשר לעומתם בעולמות. ומפני כן, מה שנתגלה בתורה בפנים של פשט, הרי הוא מאורע של פשט בעולם הפשט. ומה שנתגלה בתורה בפנים של רמז, הרי הוא מאורע של רמז בעולם הרמז. והוא הדין והיא המדה בכל השבעים פנים אשר לתורה". ושם מאריך לבאר יסוד זה. וראה להלן בבאר החמישי הערה 620, ונצח ישראל פמ"ו הערה 111.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:14)

(826) בח"א לגיטין ו: [ב, צא:] כתב: "וכמו שהוא יתברך אמרו עליו שהוא עוסק בסדר המציאות, כדאיתא בפ"ק דע"ז [ג:] שאמרו ג' שעות ראשונת יושב הקב"ה ועוסק בתורה. ופרשנו לשם כי התורה היא סדר העולם, שכך אמרו במדרש [ב"ר א, א] שהיה מביט הקב"ה בתורה וברא בה עולמו, ורוצה לומר כי התורה היא סדר העולם, והקב"ה ברא העולם בסדר מאוד. ולכך אמר כי הקב"ה היה מביט בתורה וברא בה עולמו. לכך מה שאמר כי עוסק בתורה, כלומר כי הוא יתברך מקיים הסדר, ושומר אותו שיהיה העולם עומד בסדר אשר בראו, וזה נקרא שעוסק בתורה". וכן ביאר לפי זה את מה שאמרו שם בגיטין שהקב"ה עסק בסוגית פילגש בגבעה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:15)

(827) בח"א לע"ז ג: [ד, כג.] כתב משפט זה כך: "ודבר זה עדיין אינו חבור לנמצאים בעצם, רק שהוא יודע הסדר שלהם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:16)

(828) ומלך מתחבר לעמו, שהרי "אין מלך בלא אשר מולך עליו, כי אין עילה בלא עלול" [כמבואר להלן בסוף הבאר הזה, וראה שם בהערה 1412]. ואודות שמלך דן את עמו, כן כתב בתפארת ישראל פמ"ו [תשיג:] ש"המשפט הוא שייך למלכות". ובנתיב הדין פ"א [א, קפח.] כתב: "כי הכסא שייך בו משפט... כי אין דבר מתייחס למשפט כמו הכסא. ולפיכך כאשר עלה שלמה בכסא, היה מכריז 'לא תטה משפט' [דברים טז, יט], כי אין כסא מלכות רק המשפט, דכתיב [משלי כט, ד] 'מלך במשפט יעמיד ארץ'". ולשון המקרא [תהלים קכב, ה] "כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד". ובדרשה לשבת תשובה [עב:] כתב: "המשפט ראוי למלך במה שהוא מלך, כדכתיב 'מלך במשפט יעמיד ארץ'". וראה גבורות ה' ס"פ כט [קטז:]. ובנצח ישראל פ"מ [תשח:] כתב: "כי המלך הוא מיוחד... שהוא מנהיג את העם, ועושה להם משפט", ושם הערה 28. ובח"א לסנהדרין ז: [ג, קלג:] כתב: "אי אפשר שיבוא המשפט רק ממי שהוא כמו מלך, שאינו חסר. כי אם הוא חסר, אין ספק שהמשפט הבא ממנו ג"כ חסר, ואין זה משפט גמור". וראה גו"א בראשית פי"ד הערה 26.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:17)

(829) אודות שעשית דין מורה על הריחוק, נקודה זו מבוארת היטב בדרשת שבת הגדול [רכו:], שכתב: "הקשור והחבור מבטל הדין. כי כל דין אינו רק על אחר, שהרי פסול לדין על קרובו [נדה מט:]. כי הקרוב הוא כמו גופו, לכך... אין כאן דין כלל. כי כאשר יש קשור וחבור עם הש"י, אין קרוב יותר מזה, ואין כאן דין, רק נשיאת פנים שהוא לפנים משורת הדין". ובדר"ח פ"ד מכ"ב [ריג.] כתב: "על ידי התשובה ומעשים טובים נעשה האדם עם השם יתברך אחד לגמרי, ואין הדין על מי שהוא דבק בו יתברך ונעשה עמו אחד לגמרי". ובתפארת ישראל פי"ח [רעא.] כתב: "אם היה [הקב"ה] מצורף אליהם [לצדיקים], לא היה עושה דין בהם. כי הדין אשר עושה בצדיק מורה זה כי הוא יתברך נבדל לגמרי, אף מאוהביו". וראה הערה 835.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:18)

(830) אודות שהפרנסה היא קיום האדם, כן כתב בח"א לקידושין פב. [ב, קנב.]: "הפרנסה לאדם הוא קיומו, ואם היה אדם חסר פרנסה, שהוא קיום מציאותו, אין זה מפעולת הפועל שיפעל פעולה שאין לה קיום ועמידה. אבל מגדר הפועל השלם, שיהיה פעולתו בשלימות. ולפיכך נמצא בכל הנמצאים שיש להם פרנסה בלא טורח ובלא עמל כאשר ראוי, ומכ"ש היה ראוי דבר זה לאדם אשר הוא מבחר מן הנמצאים, וכן היה קודם שחטא האדם, עד שהרע את מעשיו וקפח פרנסתו". וכן כתב בנתיב עבודה ר"פ יח [א, קלב.]. וראה בסמוך הערה 851. ובאור חדש [קטו.] כתב: "ובמדרש [בראשית רבה ל, ט] רבנן אמרין, כל מי שנאמר בו 'היה', זן ופירנס. נח שנאמר בו [בראשית ו, ט] 'איש צדיק היה', זן ופירנס כל י"ב חודש, שנאמר [בראשית ו, כא] 'ואתה קח לך וגו"... ביאור זה, כי מי שזן ופירנס, מפני שהוא נותן קיום לאותו שמפרנס, ולכך כתיב אצל המפרנס לשון 'היה', כי 'היה' הוא הויה שעבר, וכל עבר הוא קודם, וזה שזן ופרנס את אחר, ג"כ הוא קודם לאחר, ולכך כל שנאמר בו לשון 'היה', זן ופרנס את אחר, שהיה קודם לו, והיה הויה לאחר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:19)

(831) כי החבור הזה הוא כדי לקיים את נמצאים, ולא כדי לדון אותם. וזהו שכתב כאן "נתוסף החבור, מה שהוא **פונה** אליהם לפרנס אותם... שהוא **פונה** אל הנמצאים לתת להם קיום". וענין הפניה הזאת הוא כלשון הכתוב [ויקרא כו, ט] "ופניתי אליכם והפריתי אתכם וגו'", ופירש רש"י שם "ופניתי אליכם - אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם", הרי שיש כאן התייחדות וחבור בין הנותן לבין המקבל, וכמבואר בגו"א שם אות יד. ובח"א לכתובות סז: [א, קנד:] כתב: "והבן מה שאמר שהקב"ה יושב ברומו של עולם [ומחלק מזונות לכל בריה (פסחים קיח.)], אמר לשון 'יושב', כי כל ישיבה הוא הקיום, ומצד הקיום שלו נותן קיום לכל הנמצאים". ונמצאת אומר, שאע"פ שבכל שלשת החלקים הראשונים של היום נאמרה לשון ישיבה ["יושב הקב"ה ועוסק בתורה", "יושב ודן את כל העולם כולו", "יושב הקב"ה וזן כל העולם"], מכל מקום אין הישיבה נתפסת כשוה בכולם; כי ישיבה בתורה מורה על העמילות שבדבר [דר"ח פ"ג מ"ב (קיז.)], וישיבה בדין מורה על שהנדון תלוי בדיין [גו"א בראשית פי"ח אות ז], וישיבה בפרנסה מורה על הקיום.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:20)

(832) בח"א לע"ז ג: [ד, כג:] כתב משפט זה כך: "שאין דבר יותר מן השחוק, שהוא עצם הרצון לגמרי, שיש לו עם ברואיו, כמו שיתבאר". הרי ששם הזכיר את השחוק, ואילו כאן הזכיר את החבור. ומצירופם של הדברים הללו עולה שאין חבור להדדי יותר מאשר חבור של שחוק, שהוא עצם הרצון. וכן יבאר להלן [ד"ה ועצם השחוק] ש"עצם השחוק אינו רק חבור והתאחדות עם הדבר, לא זולת זה", וראה שם בהערות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:21)

(833) ד"ה אמנם בגמרא, שהחבור הולך ומתעצם במשך היום, כי הנברא הולך ונשלם במשך היום.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:22)

(834) פירוש - הגמרא [ע"ז ד:] אמרה "לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא ["בשעת חרון" (רש"י שם)] דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד, דלמא כיון דמפקיד דינא, דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי". ועל כך שאלה הגמרא "והא אמרת שלש שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה", ופירש רש"י שם "והא אמרת ראשונות יושב ועוסק בתורה, שניות דן, והכא אמרת בקמייתא דן". ותירצה על כך הגמרא שני תירוצים; "איפוך [בראשונות דן, ובשניות עוסק בתורה]. ואיבעית אימא, לעולם לא תיפוך, תורה דכתיב בה אמת, דכתיב [משלי כג, כג] 'אמת קנה ואל תמכור', אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין. דין, דלא כתיב ביה אמת, הקב"ה עושה לפנים משורת הדין". הרי שיש בגמרא שני תירוצים; לתירוץ הראשון, בשלש שעות ראשונות הקב"ה דן את העולם, ובשניות עוסק בתורה. ואילו לתירוץ השני הוי לאידך גיסא, שבראשונות הקב"ה עוסק בתורה, ובשניות דן את העולם. ובהמשך יכנה את התירוץ השני "מסקנא", לעומת התירוץ הראשון. ועד כה ביאר את סדר הדברים לפי התירוץ השני [המסקנא], ומעתה יבאר סדר הדברים לפי התירוץ הראשון ["איפוך"].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:23)

(835) כמבואר למעלה [הערה 829] שלכך דיין אינו יכול לדון את קרובו. ובדר"ח פ"ד מ"ח [קעז.] כתב בביאור המשנה שם "אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד", וז"ל: "וכאשר תבין עוד תדע להבין מה שאמר כאן 'שאין דן יחידי אלא אחד', כי יש לך לדעת כי הדיין הוא נבדל מן אותם שהוא דן עליהם, ואם לא היה נבדל מהם לא היה ראוי שידון אותם. ונקרא הדיין 'אלהים' [רש"י שמות כא, ו], ושם הזה בא על מי שפועל באחד, ולכך בא שם 'אלהים' במעשה בראשית [בראשית פרק א], כאשר היה פועל העולם. ואין אחד פועל בעצמו רק בזולתו, וזה שאמר 'שאין דן יחידי אלא אחד', כי מה שהוא יתברך אחד, הוא עצמו גורם שהוא דן יחידי, מפני שהוא אחד נבדל מכל הנמצאים, ואין לו שתוף עם אחר, שהרי הוא אחד. ואם היה לו שתוף, לא היה חס וחלילה אחד. ובמה שהוא נבדל מזולתו, הוא עצמו שהוא דן זולתו, כי אין דן את אחר רק אם הוא נבדל ממנו. ודבר זה בארנו במקומות הרבה, כי לכך פסלה התורה קרובים לדון [נדה מט.], לפי שאין אדם נבדל מקרוביו. ולכך השם יתברך מצד שהוא אחד, יש בו כח הדין. אבל מי שאינו אחד, אין ראוי לו לדין, כי אין האדם שהוא אחד נבדל מזולתו... ולפיכך אין לו לדון יחידי, כי אין ליחיד סגולה זאת שהוא נבדל מזולתו. וכבר התבאר כי הדיין ראוי שיהיה נבדל מן בעלי דין, והאדם שהוא אחד אינו נבדל מן בני אדם, ולכך אין לו לדון יחידי, שגם בעלי דינין הם בני אדם, ויש לאדם שהוא יחיד צירוף אל שאר בני אדם". וכן כתב שם במשנה כב [ריב:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:24)

(836) כי כל ידיעה היא חבור, וכמו שכתב בנתיב התורה פט"ו [א, סה.]: "החבור והזיווג נקרא [בראשית ד, א] 'והאדם ידע את חוה אשתו', נקרא החבור ידיעה, כי הידיעה הוא חבור היודע בידוע". וראה רש"י בראשית יח, יח שכתב: "כי ידעתיו - לשון חיבה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:25)

(837) לדין, כי "עוסק בתורה" הוא פחות חבור מדין, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:26)

(838) בא לבאר מדוע החבור במשך היום הוא בבחינת "מוסיף והולך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:27)

(839) פירוש - כפי עומק השלימות כך עומק החבור.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:28)

(840) "פירוש, דהזכיר 'ה' אלקים' שם מלא, רק כאשר נברא העולם במלואו, להראות לנו כי ברא אותו בשלימות" [לשון היפה תואר שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:29)

(841) כן ביאר בגו"א בראשית פל"ג סוף אות טז, שכל האבנים תחת מראשותיו של יעקב נעשו לאחת [רש"י בראשית כח, יא], "שאין פרטי וחלק שייך בנבדל, לכך נעשו כל האבנים אחד, ומצד זה מצטרפים אל הנבדל במה שהם הכל, והם אחד, ודבר זה מצטרף אל הנבדל. ראיה לזה, שהזכיר השם מלא על עולם מלא ואחד". וכן הזכיר להלן [ראה הערה 1348, ולהלן בבאר הששי הערה 141]. ובנתיב יראת השם פ"ג [ב, כח.] כתב: "בפרק עושין פסין [עירובין יח:], אמר רבי ירמיה, מיום שחרב בית המקדש, דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות, שנאמר [תהלים קנ, ו] 'כל הנשמה תהלל יה'. ורוצה לומר, כי העולם הזה אינו כדאי כאשר חרב בהמ"ק לשם במלואו. כי לא נזכר שם במלואו רק כאשר היה העולם מלא, וקודם שהיה העולם מלא לא הזכיר שם בן ד' אותיות. וכאשר היה העולם מלא, אז הזכיר שם מלא על עולם מלא. ולפיכך כאשר היה חורבן בהמ"ק, ולא שייך לומר שיהיה כאן עולם מלא, אין לעולם להשתמש בשם מלא, רק בב' אותיות". ובע"ז יז: אמרו "כל העוסק בתורה בלבד, דומה כמי שאין לו אלוה". וכתב שם בח"א [ד, מב:] בזה"ל: "פירוש זה, כי תמצא בבריאת עולם כאשר נשלמה הבריאה זכר שם מלא על עולם מלא. הרי לך כי השם נקרא על דבר שהוא שלם. ואף כי התורה היא עיקר, אבל השלמת האדם הוא במעשה דוקא, ועל ידי זה יושלם האדם. ולכך כאשר אינו עוסק במצות, עם מעלתו שיש לו בתורה, הוא כמו כלי חשוב שעדיין לא הושלם, ולכך לא נקרא שהש"י הוא אלוה שלו, עד שיושלם ע"י מעשה, ואז נקרא השם עליו, שהוא אלוה שלו. ודבר זה בארנו במקום אחר, והבן זה". וראה תפארת ישראל פמ"ו הערה 88. **ובודאי שיש** לצרף לכאן את דבריו בגו"א דברים פ"ח אות ג [ד"ה ואם], שביאר שם שהקב"ה עשה נסים לדור המדבר בבגדיהם [רש"י דברים ח, ד], אע"פ שהיו יכולים לעשות בגדים לעצמם, ש"כמו שהקב"ה נתן להם המזון, והיה ענין אלקי... כך היו מלבושיהם ג"כ דבר אלקי, ולא ע"י בשר ודם... שלא בא דבר בלתי שלם מן השם יתברך, שאחר שסיפק צרכיהם במדבר באכילה ושתיה, היה מספק כל צרכם אף במלבושיהם". וראה תפארת ישראל פ"ב הערה 48. ובתפארת ישראל פל"ה [תקיד.] כתב: "ואיך יהיה מעשה אלקים חסר". הרי ש"אין אל השם יתברך חבור אל דבר חסר". וראה ציון 863. ובזוה"ק ח"א רטז: איתא "שכינתא לא שריא אלא באתר שלים, ולא באתר חסר, ולא באתר פגים". וראה להלן בבאר החמישי הערה 197, ובבאר הששי הערה 1214, ובנר מצוה ח"א הערה 35.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:30)

(842) "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית" [תפילת שחרית]. ובגבורות ה' פמ"ו [קעו.] כתב: "יש לעולם דביקות בו יתברך, שהוא נמצא מאתו יתברך, ומציאותו הוא בחסד, שהוא יתברך השפיע העולם מטובו, כמו שאמר [תהלים פט, ג] 'אמרתי עולם חסד יבנה'... ואל תאמר כי חסד זה לא היה כי אם בעת הבריאה, שהשפיע את הנבראים. כי השם יתברך בכל יום מחדש מעשה בראשית, משפיע לעולם מציאותו". ובנתיב האמת פ"א [א, קצט:] כתב: "הה"א שבשמו הגדול מורה שהוא יתברך ברא העולם, כי ברא העולם בה"א, וכדכתיב [בראשית ב, ד] 'אלה תולדות השמים בהבראם', בה"א בראם [רש"י שם]... הה"א האחרונה בשמו הגדול יתברך מורה שהוא יתברך מחדש בכל יום מעשה בראשית. ולפיכך שני ההי"ן בשמו הגדול, הה"א ראשונה מורה שהוא יתברך ברא את העולם, הה"א שניה מורה שהוא יתברך מוציא תולדות העולם, וכדכתיב 'אלה תולדות השמים והארץ בהבראם', בה"א בראם". וראה להלן הערות 1225, 1312.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:31)

(843) דוגמה לדבר; אמרו חכמים [סוטה מח:] "כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר, אינו אלא מקטני אמונה". וביאר זאת בח"א שם [ב, פז.] בזה"ל: "פירוש, כיון דכתיב [תהלים סח, כ] 'ברוך ה' יום יום', והוא יתברך מפרנס בריותיו כל יום ויום, א"כ מי שיש לו פת בסלו ואומר 'מה אוכל למחר' הרי זה מקטני אמונה, שאין מאמין שהוא יתברך מפרנס עולמו. שאם היה מאמין בו, לא היה מסתפק מה אוכל למחר". ופירושו, שכל יום ויום הוא יחידת זמן בפני עצמה, שיש לו את מזונותיו משלו. ולכך, מי שיש לו פת בסלו, ודואג על מזונות המחר, הרי זו דאגה המביעה חוסר אמונה, כי דואג על דבר שלא שייך אליו היום. וראה גו"א שמות פי"ח הערה 280, ונתיב התשובה פ"ז הערה 32. וראה להלן בבאר הששי הערה 495.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:32)

(844) בח"א לע"ז ג: [ד, כג:] הוסיף כאן דברים, וז"ל: "ולפיכך אמר כי בג' שעות ראשונות הוא עוסק בתורה, כמו שהיה מביט בתורה בתחלת הבריאה וברא את עולמו [ב"ר א, א], אף עתה עוסק בתורה ומחדש מעשה בראשית בכל יום. וזה נכון בתחלת היום, שאין כאן שלימות הבריאה, ואין כאן חבור גמור". וכן בסמוך כאן יביא את המדרש שהיה מביט בתורה וברא עולם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:33)

(845) אודות שההשלמה היא בסוף, כן כתב בתפארת ישראל ס"פ מט: "וההשלמה הוא בסוף". ובגו"א בראשית פל"ה אות יב [ד"ה אמנם] ביאר שבנימין הוא ההשלמה לכל השבטים, כי הוא סוף השבטים, ולכך נולדו עמו שתי תאומות [רש"י בראשית לה, יז]. ובתפארת ישראל פי"ז [רנט:] ביאר שאדם נברא לאחרונה, וישראל היו האומה האחרונה להבראות, מחמת ששניהם הם שלימות הבריאה. ובנתיב השלום פ"א [א, רטו:] הביא את המדרש [במדב"ר יא, ז] "גדול השלום שאין חותם כל התפלה אלא שלום, ואין חותם ברכת כהנים אלא שלום", וכתב לבאר: "כי השלום הוא עצם השלימות... והשלימות היא באחרונה, כאשר יושלם הדבר". וכן כתב בדר"ח פ"א מי"ח [נז.], ושם ספ"ב [קח.]. ושם פ"ד מי"ח [קצז.] ביאר שהשלימות תהיה בעוה"ב, ולא בעוה"ז, כי העוה"ב הוא הסוף, ושם שייכת שלימות. ובח"א לשבת נה. [א, לא:] ביאר שאות תי"ו מורה על השלימות, כי היא האות האחרונה. ובנצח ישראל ר"פ מב כתב: "כבר התבאר לך פעמים הרבה כי התכלית והסוף מסוגל לשלימות יותר מהכל. וזה כי ההתחלה במה שהיא ההתחלה, אין בה שלימות, שהרי לא נשלם עדיין. רק הסוף יש בו השלמה, ולכך הסוף ראוי אל השלימות. והנה המתחייב מזה שיהיה תכלית הזמן מן ימי עולם מסוגל לשלימות, וזהו ימי המשיח, שהוא באחרית הזמן... וסוף העולם מוכן שיהיה אלקי. וכמו האדם הזה, כאשר הוא בעיקר ימיו אינו אלקי, אבל כאשר הוא בסוף ימיו נסתלק ממנו כוחות הגשמי עד שהוא אלקי, ודבר זה גם כן אצל העולם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:34)

(846) להלן ד"ה ועצם השחוק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:35)

(847) פירוש - הסברו השני שיביא כאן, הוא דרך אחד עם הסברו הקודם. ודרכו של המהר"ל להדגיש שהסבריו השונים מתאחדים ביניהם, כמבואר בהערות 430, 540, 700. ובעוד שבהסברו הראשון ביאר שארבעה חלקי היום הם כנגד ארבעה סוגי חבור, כאשר החבור הוא מוסיף והולך, הרי בהסברו השני יבאר שאיירי כאן בדרך למימוש תכלית הבריאה, כאשר שלשת חלקי היום הראשונים הם כנגד התכנית והבפועל של הבריאה, והחלק הרביעי הוא כנגד תכלית הבריאה. וכלשונו בסמוך: "כי מי אשר בונה בית, תחלה מסדר את בנינו כמו שראוי להיות, ואח"כ מוציא אותו לפעל לבנותו, ואח"כ נותן לו קיום, מחזק אותו במסמרות עד שיהיה לו קיום, ולא יפול הבנין כשיהיה פוסק מלבנות, רק יהיה בנין מקויים. ואח"כ יש לו חבור אל ביתו". ושני ההסברים הללו הם "דרך אחד", כי ככל שתכנית הבריאה מתקדמת לתכליתה, כן הבריאה מתחברת יותר להקב"ה, כי הבריאה נעשית שלימה יותר כאשר היא מתקרבת לתכליתה, ו"הוא יתברך מתחבר אל הנמצאים כפי שלימותם, שאין השם יתברך מתחבר אל דבר שהוא חסר" [לשונו למעלה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:36)

(848) כמבואר בהערה 821. ובח"א לע"ז ג: [ד, כג:] כתב משפט זה כך: "כי מה שאמר ג' שעות ראשונות יושב ועוסק בתורה, כי מה שהוא יושב ועוסק בתורה אין זה רק ידיעת סדר המציאות, שאין התורה רק נמוס סדר המציאות, כמו שאמרנו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:37)

(849) לשונו בח"א שם: "וג' שעות שניות, שפועל בהם ומנהיגם לפי נמוס המציאות אשר ראוי". לאמור, הדין הוא האם העולם נוהג כפי הסדר הראוי לו, המתחייב מסדר המציאות אשר קבעה התורה השכלית. וכן כתב בנתיב יראת השם פ"ב [ב, כד.]: "כי הדין אם היה האדם הנהגתו כאשר היה ראוי לו מה שנברא באדם הנשמה מן העליונים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:38)

(850) בתפארת ישראל פ"ו [קב:] ביאר שהקב"ה מנהיג את עולמו באמצעות המצוות שנתן לישראל, ושם הערה 35. וזהו שכתב כאן "ומנהיגם לפי סדר המציאות אשר ראוי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:39)

(851) פירוש - לאחר שנקבע סדר העולם ע"י התורה [ג' שעות ראשונות], והעולם נידון על פיו [ג' שעות שניות], יש צורך לפרנס את העולם כדי שהעולם יתמיד בקיומו. וראה הערה 830 שנתבאר שם שמכלל בריאת הדבר, נמצא גם קיום הדבר [פרנסתו], כי א"א לברוא דבר מבלי שיהיה לו אפשרות של קיום. ועל כך נאמר [תהלים לג, ט] "כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד". וכן אמרו חכמים [שבת קנב.] "מאי דכתיב 'כי הוא אמר ויהי' זו אשה, 'הוא צוה ויעמוד' אלו בנים". וכתב שם בח"א [א, פב:]: "פירוש, הכתוב שאמר 'כי הוא אמר', משמע על דבר חדוש אשר הוא יתברך אמר והיה כך כמו שאמר, וכן 'הוא צוה ויעמוד', ולפיכך אמרו זו אשה וכו'... והוא יתברך אמר 'ויהי', שהשלים הויות העולם. כי האשה היא עזר כנגדו, וצריך לאדם להשלמת הוייתו... ונקראים הבנים 'הוא ציוה ויעמוד', כי הבנים הם לעמידת העולם ולקיומו. ולפיכך דרשו 'הוא אמר ויהי' זו אשה, 'הוא ציוה ויעמוד' אלו הבנים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:40)

(852) "וזה השחוק עם הלויתן, כמו שיתבאר" [המשך לשונו בח"א לע"ז ג: (ד, כג:)]. וכמבואר למעלה, שהקב"ה מתחבר רק לדבר שלם, וכן יבאר שוב בסמוך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:41)

(853) בח"א לע"ז שם הקדים למשפט זה את המלים הבאות: "ומעתה יהיה דומה ההנהגה הפרטית של כל יום ויום לבריאה הכללית".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:42)

(854) למעלה [ד"ה דע כי], ושם הערה 823.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:43)

(855) לשונו בגבורות ה' פ"ע [שכב.]: "כי גזר הש"י קודם לכל שיהיה לעולם ציור וסדר שיהיה נוהג בו, וזהו שהתורה נבראת תחלה, שהרי התורה היא ציור וסדר העולם אשר נוהג בו. ולפיכך אמרו כשברא העולם היה מביט בתורה וברא העולם. כי היה מביט בציור וסדר אשר גזר שיהיה לעולם, ובו ברא העולם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:44)

(856) בח"א שם [ד, כד.] הוסיף כאן: "והוא אשר היה מביט בתורה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:45)

(857) וסידור של דבר שקול לבריאת הדבר. וכן נאמר [בראשית א, ז] "ויעש אלקים את הרקיע וגו'", ופירש רש"י שם "תקנו על עמדו, והיא עשייתו, כמו [דברים כא, יב] 'ועשתה את צפרניה'". וכתב הגר"י הוטנר זצ"ל [בפתח דבר של אוצר מפרשי התלמוד (ב"מ כרך ב)]: "סידור הדברים הוא עבודת יצירה עצמותית. בתהלים [פרק קלו] ישנה חזרה בת עשרים ושש פעם על האמרה 'כי לעולם חסדו'. בין העשרים ושש התופעות שעליהן נאמר השבח של 'כי לעולם חסדו', נמצאות הן שלש התופעות של מציאות האור בעולם. ועל זה הוא אומר [תהלים קלו, ז] 'לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו', ואחר כך הוא ממשיך [שם פסוקים ח-ט] 'את השמש לממשלת ביום כי לעולם חסדו את הירח וכוכבים לממשלות בלילה כי לעולם חסדו'. הרי לנו להדיא כי אותו השבח עצמו הנאמר על עצם יצירת המאורות, אותו השבח עצמו נאמר על סידור המאורות בזמנים מיוחדים כל אחד לעצמו. כי על כן, הכנסת סדר, התאמה, וקצב בתוכן היצירה, משתוים היא בערכם ובמשקלם עם גוף היצירה עצמה [מפיו של הסבא מסלבודקה נשמתו עדן]".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:46)

(858) ושותפות זו היא מחמת שמסדר ומיישר את העולם. וכן כתב בהסברו הראשון בגו"א שמות פי"ח אות לב, וז"ל: "מפרשים [טור חו"מ ס"א] מה שהוא נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כי הרשעים הגוזלים והחומסים מחריבין את העולם עד שאין העולם מתקיים. והדיין שדן דין אמת לאמתו, הוא מקיים ומעמיד את העולם עד שהוא נשאר עומד, והוי שותף להקב"ה, שברא העולם להיות קיים. כך פירש רבי יעקב בעל הטורים בתחלת חושן משפט [שם]. ואם תאמר, לפי זה לא יהיה דווקא אלא דין של רשע דגזל או שחמס וכיוצא בזה, אבל שאר דין לא, דלא שייך הך טעמא, ובגמרא משמע ש'כל דיין שדן דין אמת לאמיתו' בכל דין קאמר. ויש לתרץ, דכיון שרואים הרשעים כי יש אלהים שופטים בארץ [עפ"י תהלים נח, יב], אז הם יראים ולא יגזלו, ולפיכך בכל דין שעושה - נעשה שותף להקב"ה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:47)

(859) שבכל מעשה בראשית נאמר "ויאמר אלקים" [בראשית פרק א], הרי שהבריאה נעשתה במידת הדין, כי שם "אלקים" מורה דין [ב"ר לג, ג]. וכן כתב בתפארת ישראל פ"ו [קב.]. וראה למעלה הערה 153. וזהו יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. ולדוגמה, בדר"ח פ"ב מ"ח [פו.] כתב: "כל הנבראים נבראו בדין ובמשפט... כי מה שברא הקב"ה - ברא במידת הדין, כמו שנאמר בכל מעשה בראשית שם 'אלקים', שהוא מדת הדין", וכן כתב בדר"ח פ"א מי"ח [נז:], בתפארת ישראל ס"פ כו [ת:], שם פמ"א [תרמט:], גבורות ה' הקדמה ראשונה [ד], שם פס"ה [שב:], ח"א לנדרים לט. [ב, טז.], ח"א לסנהדרין קי. [ג, רסו:], ועוד. ובח"א לב"מ פח. [ג, נב.] כתב: "כי בבריאה נאמר בכל הפרשה 'אלקים', היינו לעניין היציאה אל הפעל, שהיה נברא מכח דין, שהיה הדין נותן שיהיה נברא, ובדין נברא". וכן כתב להלן בבאר הששי [ד"ה וזה שאמר], ושם בהערה 95. וראה הערה 1312. וצרף לכאן, שפתוי הנחש היה [בראשית ג, ה] "והייתם כאלקים", ופירש רש"י שם "יוצרי עולמות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:48)

(860) "והגישו אדוניו אל האלקים וגו'" [שמות כא, ו], ופירש רש"י שם "לבית דין". וכן נאמר [שמות כב, ז] "ונקרב בעל הבית אל האלקים וגו'", ופירש רש"י שם "אל הדיינין". ובגו"א בראשית פ"א אות טז כתב: "'אלקים' זה מדת הדין, שכן מספרו 'הוא דיין'". ובח"א לשבת נו: [א, לו:] כתב: "'אלקים' בגמטריא 'זה דיין'". ובסנהדרין ז: אמרו "כל המעמיד דיין על הצבור שאינו הגון, כאילו נוטע אשרה בישראל", וביאר שם בח"א [ג, קלג:]: "כי הדיין נקרא 'אלקים' בכל הכתוב, מפני 'כי המשפט לאלקים' [דברים א, יז], ולכך זה שהוא דיין ראוי שיהיה נקרא 'אלקים'... ולכך דיין שאינו הגון נקרא 'אשירה', כי האשירה היא אל זר. וכיון שהדיין נקרא 'אלקים', כאשר אינו הגון הוא אל זר, ולכך אמר 'כאילו נטע אשירה'". וכשם שדיין נקרא "אלקים", כך "אלקים" מורה על מדת המשפט של הקב"ה, וכפי שכתב רש"י שמות כ, א "אין 'אלקים' אלא דיין". וכן כתב בגו"א במדבר פט"ו אות לג. ובגו"א בראשית פ"ב אות יד ביאר מדוע שם "אלקים" הוא בלשון רבים, וז"ל: "וזה מפני שהוא משפיל ומרומם במשפט... וכל משפט יש בו חילוף וריבוי כוחות, לעשות לזה כך, ולשני אשר כנגדו כך, ולפיכך נקרא 'אלקים' בלשון רבים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:49)

(861) כבר נתבאר שכאשר המהר"ל כותב "במקומו" כוונתו לחידושי אגדות על אתר [ראה הקדמה הערה 93]. וכן כאן היה מקום לומר שכוונתו לח"א בשבת. ואכן בח"א לסנהדרין ז: [ג, קלג:] כתב: "ואמרו כל הדן דין אמת לאמתו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כמו שבארנו בפ"ק דשבת [י.]". הרי שלהדיא מתייחס לדבריו בח"א לשבת בקשר למאמר זה גופא. אמנם בח"א לשבת שלפנינו כתב "בארנו זה בספר גור אריה פרשת יתרו, עיין שם". והוא בגו"א שמות פי"ח אות לב. וכן הוא בדר"ח פ"א מי"ז [נז:, נח:]. ובנתיב הדין פ"א [א, קפו:] הרחיב יותר, וכתב: "דבר זה בארנו בפרקים, כי מי שדן דין אמת לאמתו הוא נקרא 'האלהים', כמו שכתוב בקרא [שמות כב, ז] 'ונקרב בעל הבית אל האלהים', 'עד האלהים יבא דבר שניהם וגו" [שמות כב, ח], ודבר זה ידוע, כי 'אלהים' מדת הדין, ובשם הזה ברא הקב"ה עולמו, שנאמר [בראשית א, א] 'בראשית ברא אלהים', כי נברא העולם בדין, שגזר להיות נבראים, ובמדת הדין נבראו. והדיין שדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שהרי נקרא הדיין בשם 'אלהים', ובזה נשתתף לשמו אשר ברא הכל. ואין הדין כמו מדת החסד, כי יש חסד למעלה מן החסד, והקב"ה חסדו גדול יותר מחסד האדם. ואף שהאדם עושה חסד, אין חסד זה חסדי ה' לגמרי, ולא שייך בזה לומר שנעשה שותף עם הש"י. אבל המשפט שהוא משפט אמת, אין לומר בזה כי משפט גדול מן משפט אחר. ולכך כאשר דן דין אמת לאמתו, מתחבר אל הדין, כי ברא העולם בדין, ועד שם מגיע מדת המשפט כאשר הדיין דן דין אמת לאמתו... ולפיכך הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית". וראה להלן בבאר הששי הערה 96.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:50)

(862) וזהו המאמר האחרון שבעשרה מאמרות, וכפי שביאר בח"א לשבת נה. [א, ל.]. וכן הוא בגבורות ה' פנ"ז [רנד.]. וכן מצינו ביציאת מצרים, שהיא יצירת האדם [כנס"י] במהדורא תנינא [כמבואר למעלה בהערה 372], גם שם מיד נמצאת בסמוך לה פרנסתם של ישראל, וכפי שכתב בנתיב העבודה פי"ז [א, קל.]: "ויש לך לדעת כי האדם צריך לפרנסה, הן פרנסת הנפש, הן פרנסת הגוף. פרנסת הגוף הוא מזונות הגשמי, ופרנסת הנפש הוא התורה, שנקראת 'לחם', כדכתיב [משלי ט, ה] 'לכו לחמו בלחמי'. ולכך כאשר הש"י הוציא את ישראל ממצרים, והיה מלך עליהם, וישראל הם עבדיו, מיד שהוציאם היה מפרנס אותם במן שהוא פרנסת הגוף, ואחר כך נתן להם התורה מיד, שהיא פרנסת הנפש. עד כי הש"י כמו שברא את האדם בגופו ובנפשו, כך הוא מפרנס הגוף והנפש". והובא למעלה בבאר השני הערה 51.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:51)

(863) כמבואר בהערה 841.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:52)

(864) כמבואר למעלה הערה 823, שסדר הבית הוא שיהיה ראוי לדיורי אדם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:53)

(865) מה שכתב "ולא יפול הבנין כשיהיה פוסק מלבנות", כי אם הבנין יפול בשלבי הבניה, אזי לא נגמר השלב השני של "מוציא אותו לפעל לבנותו". וכאן רוצה להורות שלאחר שנגמר השלב השני [ההוצאה לפועל] מגיע השלב השלישי [קיום הבנין], והוא חולק מקום לעצמו בנוסף לשלב הקודם לו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:54)

(866) כמבואר בהערה 819.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:55)

(867) בא לבאר שני דברים; (א) לשון משחק. (ב) מהות הלויתן. ובתחילה יבאר ענינו של השחוק, ולאחריו ענינו של לויתן. וכן בח"א לע"ז ג: [ד, כד.] ייחד תחילת דבריו ל"לשון משחק".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:56)

(868) כמו שאמרו [ברכות לד.] "חברותא כלפי שמיא מי איכא", ופירש רש"י [מגילה כה.] "וכי מנהג חבירו נוהג בהקב"ה לדבר לפניו שלא במתכוין". וכן נאמר [ויקרא כו, יב] "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים וגו'", ופירש רש"י שם "והתהלכתי בתוככם - אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם, ולא תהיו מזדעזעים ממני. יכול לא תיראו ממני, תלמוד לומר 'והייתי לכם לאלקים'". ובנתיב אהבת השם פ"א [ב, לח:] כתב: "שהוא יתברך בשמים, ואתה על הארץ, ואי אפשר לומר בפה הרחוק שבין השם יתברך ובין האדם". וכוונתו שם לפסוק [קהלת ה, א] "אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים". ובגבורות ה' פס"ב [רעט:] כתב: "וכדי שלא תאמר כי הוא יתברך משותף לתחתונים, ואין הדבר כך, כי 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני האדם' [תהלים קטו, טז], אמר [תהלים קיג, ד] 'ה' על השמים כבודו', שהוא נבדל מן התחתונים, כי על השמים כבודו". וראה תפארת ישראל פמ"ג הערה 30, ובסמוך ציון 931.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:57)

(869) מחלק בזה בין השם יתברך עצמו [שאינו מתאחד עם הנמצאים], לבין רצונו יתברך [המתאחד עם הנמצאים]. והנה אמרינן בתפילה "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", והחילוק בין "קודשא בריך הוא" לבין "שכינתיה" הוא הוא החילוק הנ"ל, ש"קודשא בריך הוא" מורה על מידותיו של השם יתברך בלי תכלית, ואילו "שכינתיה" מורה על הבפועל והלמעשה של המידות בעולמנו [ראה בספר "שבת מלכתא" עמוד יב]. הרי שהרצון שהוזכר כאן הוא מכוון לאותו רצון של הקב"ה לדור בתחתונים, ולהשרות שכינתו בתוכם. וכן אמרו חכמים [תנחומא בחוקותי אות ג]: "אם יעשו **רצוני** אין שכינתי זזה מביניהן. למה... **נתאוה** הקב"ה, כשם שיש לי דירה למעלה, כך יהא לו דירה למטה". ולכך נמצא בספרי המהר"ל שביאר שרצון ה' קשור לצבור דוקא, וכמו שכתב בדר"ח פ"ב מ"ד [עד:]: "כל ענין הצבור הוא רצונו, וראיה לזה כי אמרו בפ"ק דברכות [ח.]... 'אימתי עת רצון - בשעה שהצבור מתפללין'. הרי לך מבואר שהש"י רצונו בצבור דוקא... כי הצבור הוא רצונו של הקב"ה... כי אין מקטרג לצבור במה שהם צבור, [כי] יש להם כח כללי, ובצד הכלל אין חטא, כי החטא הוא בפרטים, אבל בכללי לא שייך חטא וקטרוג. ותפילת הצבור בבית הכנסת הוא מצד הצבור, ולפיכך הוא שעת רצון... הצבור הם דבוקים ברצונו יתברך כאשר ידוע". וכן כתב בח"א לב"ב קטז. [ג, קכד.], שהרצון דבוק בכללי, ולא בפרטי. וכ"ה בח"א לע"ז ד. [ד, כח:]. וטעם הדבר, כי רצון ה' מכוון להתקשרות שבין ה' לנמצאים, ולכך התקשרות זו נמצאת במיוחד בצבור, שבתוכם משרה שכינתו, כי אין ה' מייחד שמו על היחיד [תפארת ישראל פל"ט (תקצז.), ושם הערה 31]. וכן כתב בגבורות ה' פס"ו [שה:]: "ויש לשאול, הנה השמים כסאו והארץ הדום רגלו [ישעיה סו, א], ויהא שכינתו בעליונים, ולמה בחר לשכון בתחתונים... כי הוא יתברך מצטרף לנמצאים במה שהם עלולים, כי הוא יתברך שהוא עילת הכל, **רצונו** בעלול, וכאשר יש עלה יש כאן עלול נמצא, כי התקשרות הסבה הראשונה בנמצאים מצד שהוא יתברך עלה להם, והנמצאים הם עלולים ממנו". ונתבארו דבריו כאן "שרצונו מתאחד עמהם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:58)

(870) בדר"ח פ"ו מ"י [שכא:] עמד על כך שלשון "בריאה" נאמר בפרשת בראשית רק לגבי שלשה דברים; (א) שמים וארץ [בראשית א, א]. (ב) תנינים [בראשית א, כא], והתנינים הם לויתן ובן זוגו [רש"י שם]. (ג) אדם [בראשית א, כז]. וז"ל: "כי לשון בריאה נאמר על הצורה הנבדלת האלהית שדבק בנבראים, וזה כי האדם כתיב בפירוש [בראשית ט, ו] 'בצלם אלהים עשה את האדם', שתדע מזה כי דבק בצורת האדם ענין אלהי. וכן בשמים וארץ, שהם כלל העולם, אין ספק שדבק בהם ענין אלהי, ולכך כתיב לשון בריאה. וכן התנינים הגדולים, שהכתוב מפרש שהם תנינים גדולים, ולפי גדלם עד שהם בריאה נפלאה דבק בהם ענין האלהי, נאמר אצלם לשון בריאה. כי כל הנבראים יש בהם דבר זה כמו שיתבאר, רק התורה הזכירה לשון בריאה באלו שלשה, כי באלו שלשה מפורסם ונראה לגמרי לעין, ובשאר דברים אינו נראה". וכן כתב בגו"א בראשית פ"א אות נו. וראה להלן בבאר הששי הערה 952.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:59)

(871) בח"א לע"ז ג: [ד, כד.] הוסיף כאן: "היא בריאה שאינה גשמית".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:60)

(872) בח"א שם כתב: "**ועוד** כי הבריאה הזאת וכו'", ומשמע מכך שהוי טעם שני.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:61)

(873) כפי שכתב בתפארת ישראל ר"פ יז [רנט.]: "כי האדם שהוא מבחר המינים התחתונים, ובשבילו נברא הכל". וכן כתב שם ר"פ ב: "האדם יציר כפו של הקב"ה, מבחר התחתונים". ושם פט"ז [רמה:] כתב: "כי האדם מיוחד מכל הנמצאים שהוא בעל בחירה רצונית לעשות מה שירצה". ובגו"א בראשית פ"א אות נד כתב: "האדם הוא בר דעת ובעל בחירה יותר משאר הנבראים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:62)

(874) ולכך לא שייך רצון באדם, כי עליו לעמול ולהוציא את עצמו לפעל, וכמו שמבאר. ובענין זה הרחיב מאוד בתפארת ישראל פ"ג, ובתוך דבריו כתב [סא:]: "האדם הזה לא נברא בשלמותו האחרון, והוא נברא להוציא שלמותו אל הפעל. וזה 'אדם לעמל יולד', שהוא נולד ונמצא אל תכלית העמל, דהיינו להוציא השלמות אל הפעל. ולא יגיע להיות נמצא בפעל לגמרי לעולם, אבל תמיד יהיה עמל להוציא שלימותו אל הפעל, וזה שלימותו האחרון. ולפיכך אמר 'אדם לעמל יולד', והעמל הוא היציאה אל הפעל, ותמיד הוא בכח עוד לצאת אל הפעל, כי זה האדם הוא בכח ויוצא אל הפעל. וכמה שהוא יוצא אל הפעל, נשאר בכח לצאת עוד אל הפעל תמיד". וכן כתב בנתיב התורה פט"ו [א, סג:]. ובדר"ח פ"ב מ"ח [פו.] כתב: "אי אפשר שיהיה בריאת האדם שיהיה בעל הנחה, שהדבר שהוא שלם הוא בעל הנחה, שכבר הוא נשלם ואז הוא נח. אבל האדם אינו כך, שאינו נשלם, ומאחר שאינו נשלם אינו בעל הנחה, אבל הוא מתנועע תמיד אל השלמתו. ואף אם אפשר שיצא לגמרי אל הפועל, מ"מ אי אפשר שיהיה בעל הנחה, שזה שייך אל הדברים אשר הם בעלי השלמה, ולא כן האדם". וכן כתב שם בפ"ו מ"ז [דש.]. ובח"א לסנהדרין צט: [ג, רכז.] כתב: "אדם לעמל יולד וכו'. פירוש, האדם הזה מצד שהוא בעל גוף, וכל בעל גוף אי אפשר לו שיהיה נח, כי ההנחה ראויה אל הדבר שהוא נבדל. ודמיון זה, כי השבת הוא יום המנוחה, מפני שהוא קודש... ולפיכך האדם שהוא בעל גוף, הוא בעל עמל. ועוד, כי האדם הוא בכח ולא בפעל, כי כל גשם הוא בכח ולא בפעל, רק הנבדל הוא בפעל, ולפי מה שהוא נבדל, אם הוא נבדל לגמרי הוא בפעל הגמור... וכל שהוא בכח, ראוי אליו העמל, שהוא יציאה אל הפעל, ולפיכך 'אדם לעמל יולד'". וראה למעלה בבאר השני הערה 141, ולהלן הערה 1060, ובבאר השביעי הערה 28.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:63)

(875) פירוש - לא רק מבחינת ה"אדם" שבו, אלא אף מבחינת ה"צדיק" שבו אינו ראוי לרצון ונחת, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:64)

(876) רש"י בראשית לז, ב: "צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אמר הקב"ה, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה". הרי דוקא מפאת היותם צדיקים המקבלים שכר מרובה בעוה"ב, רועמת עליהם הטענה שלא ישבו בשלוה בעוה"ז. **ובח"א לע"ז** יח. [ד, מג:] כתב: "כי השם יתברך מראה לצדיקים בעולם הזה אם הם בני עולם הבא". ואין זה סותר לדבריו כאן, כי גם משם חזינן שהצדיקים מופקעים מרצון ונחת בעוה"ז גופא, ורק שמראים לצדיקים בעוה"ז שהם בני עוה"ב, אך לית ליה מעוה"ז כלום.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:65)

(877) בפשטות כוונתו לדברי רש"י [בראשית א, כא] שהקב"ה "הרג את הנקבה, ומלחה לצדיקים לעתיד לבא", ומקורו מב"ב עד: ושם בגו"א אות נב האריך לבאר מאמר זה, וכן בח"א שם [ג, קה.-קז:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:66)

(878) בח"א לע"ז ג: [ד, כד.] כתב משפט זה כך: "ואין בריאה מיוחדת אל הרצון, רק הלויתן, מצד כי הבריאה זאת מן המים, והמים אין בהם דין, רק רצון, ודבר זה ידוע למבינים, וכדכתיב [ישעיה יב, ג] 'ושאבתם מים בששון', והששון והשחוק הכל אחד למבינים. ולפיכך קבלת הרצון הוא בבריאה זאת בפרט". ובח"א לב"ב עד: [ג, קו.] כתב: "הלויתן, אשר הוא במים, אשר המים מתייחסים למדה מיוחדת, שהם מושפעים מן הימין... מה שאמרנו שהלויתן הוא מן המים, אל תטעה לומר שהוא גוף נברא מן המים החומריים, שאין הדבר כך, אבל הוא מציאות מתיחס אל המים, ונמשך מן כח המים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:67)

(879) ושם מורה על מהות, וכמבואר למעלה בבאר השלישי הערה 108, ובבאר זה הערה 5. ובגבורות ה' פכ"ה [קו:] כתב: "כל שם מורה על מהות, כמו שם 'אש' נקרא דבר שהוא חם ויבש". וראה תפארת ישראל פ"א הערה 12, ולהלן בבאר החמישי הערה 564.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:68)

(880) "'לוית חן' רוצה לומר חבור של חן" [לשונו בדר"ח פ"ו מ"ח (שח.)]. וכן כתב בנתיב הכעס פ"ב [ב, רלח:], וכן מבואר ברד"ק ספר השרשים, שורש לוה, ש"לויתן" הוא משורש לוה. ובאבני אליהו, בסוף הלל, איתא: "וביאור 'לויתן' ענין דביקות, כמו 'לוית חן', וזהו [תהלים קד, כו] 'לויתן זה יצרת לשחק בו'". וברמ"ע מפאנו מאמר שבתות ה' מכ"י חלק ו כתב ש"לויתן" בגימטריה היא "מלכות". וכבר נתבאר למעלה [הערה 828] שמלך מתחבר לעמו, והם הם הדברים. **ובח"א לע"ז** [ד, כד:] הוסיף כאן דברים, וז"ל: "ותדע כי הלויתן נקרא 'ראשית', וכן כתיב באיוב [מ, יט] 'כי הוא ראשית דרכי אל', כי לעולם החבור הוא אל דבר שהוא ראשון. ולכך נקרא לויתן, כי הוא מלשון חבור, כי דבר שהוא ראשית והתחלה הוא ראשון אל החבור אליו יתברך. ושאר נבראים לפי מדריגתם. וזהו ענין השחוק, כי אין דבר חבור כמו השחוק. והבריאה הזאת היא ראשית החבור, לכך כתיב בו 'כי הוא ראשית דרכי אל', ואח"כ החבור אל כל הנבראים, כל אחד ואחד כפי מעלתו, עד שהחבור הוא אל כל העולם. רק כי עצם החבור אינו רק אל הלויתן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:69)

(881) בח"א לע"ז ג: [ד, כד:] הרחיב בנקודה זו, וז"ל: "ומפני שהיו סבורים בני אדם כי שחוק הזה הוא מעשה התול והבאי, ולכך נבהלים על הדברים האלה. אבל חכמי האמת לא כן אתם, כי אין ענין השחוק הזה רק הרצון הגמור, שמתאחד עם ברואיו, וזהו השחוק. כי רז"ל בחכמתם לוקחים מהות ענין מה שהוא עצם השחוק [ראה הערה 658], ועצם השחוק אינו רק חבור והתאחדות הרצון עם הדבר שהשחוק עליו, לא זולת זה. ולפיכך אמרו שהוא יתברך משחק עם הלויתן". וראה למעלה ציון 315 שביאר שם שענין השחוק הוא שמחה בהפלגה, וציין שם לעיין בדבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:70)

(882) בח"א שם כתב משפט זה כך: "ובאדם הוא גם כן השחוק אצלו כאשר מתחבר רצונו אל דבר אחד לגמרי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:71)

(883) כלשון הזו לא מצאתי בחז"ל. וכן בנתיב הליצנות פ"ב [ב, ריט.] כתב: "האדם נמשך ביותר אחר הליצנות, ונפשו נהנה בליצנות, כמו שאמרו שאני ליצנותא דמימשך אחריה". ובפסחים קיב: אמרו "צוה רבנו הקדוש את בניו; אל תדור בשכנציב [עיר בבבל], משום דליצני הוו, ומשכו לך בליצנותא". ובע"ז כז: אמרו על דרך זה בנוגע למינות, "שאני מינות דמשכא, דאתי למימשך בתרייהו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:72)

(884) ולכך אין האדם נמשך להתחבר לדבר שקשה עליו, וכמבואר בגו"א שמות פי"ט הערה 258. ואודות הקושי בהשגת המושכלות, כן ביאר בתחילת באר זה [ד"ה והנני משתטח], שכתב: "הדברים האלו לא יכנסו בלב הקורא רק בעיון רב מאוד, כי כך הם כל דברי אמת ויושר, נראים רחוקים בתחלת העיון", ושם הערה 30. והגר"א למשלי [א, כב] כתב: "בני אדם מרחיקים עצמם מן התורה... מחמת שתלמודם קשה עליהם, ורוצה שהתורה תבוא להם מעצמה, בלי טורח. וכשרואים שאין התורה באה לידם, עוזבים אותה, כי אינם רואים מתיקותה". וראה להלן בבאר הששי הערה 814.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:73)

(885) לשונו בתפארת ישראל פנ"ו [תתסו.]: "כי האדם חושק לדברים אלו, כמו שהאדם בוחר בדברי שחוק וכיוצא בזה מן השבושים, כאילו היה מועיל להם". ובנתיב הליצנות פ"ב [ב, ריט.] כתב: "כי האדם נמשך ביותר אחר הליצנות, ונפשו נהנה בליצנות... כי הליצנות דבר שאין בו ממש... דבר אפס ותוהו לגמרי". ובנתיב דרך ארץ פ"א [ב, רמח:] כתב: "הליצנות הוא דבר שאינו מן מציאות העולם, שהרי הוא ליצנות והבאי". ובדר"ח פ"ו מ"ז [רחצ:] כתב: "ואין ספק כי ההתול הוא הפך השכל, כי הליצנות הוא דבר שאין בו ממש, רק היתול, והשכל מה שראוי לפי האמת, ולפיכך השחוק מבטל השכל". ובנתיב האמת פ"א [א, קצט:] כתב: "הליצנות הם דברי הבאי, שעושה מעשים שאין בהם ממש כלל, כמו שהוא כל ליצנות... שהולך אחר דברי הבאי ודברי בטלה". והגר"א [משלי א, כב] כתב על הליצנות: "בני אדם מרחיקים עצמם מן התורה... מחמת שחפצים לדבר דברים בטלים, אף שאין בזה הנאת עולם הזה, מ"מ הוא מתוק אצלם". ושם בהערה 113 הובאו דבריו ממקום אחר שכתב: "והם יושבי קרנות, ומדברים דברי לצנות בלי שום תועלת, רק שהנאתם בזה". וראה למעלה בבאר השני הערה 26. **הנה העמיד** כאן המהר"ל את קושי השגת המושכלות לעומת דברי ליצנות. ומתוך כך משמע שדוקא משום שהליצנות והשגת המושכלות עומדות "זה לעומת זה", לכך הליצנות ערבה ומתחברת לאדם. ובביאור מרגניתא זו, ראה דברי הגר"א [משלי א, כג] שכתב: "בכל דבר שאדם עושה, נותנים לו רוח ממרום, והוא המסייע אותו לעשות עוד דברים כאלה. וזה הרוח אינו נח ושקט עד שעושה עוד דברים כאלה, והוא נהנה מהם. ומזה יש לו נחת רוח, הן בדבר מצוה, והן בדבר עבירה. וזהו מצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה [אבות פ"ד מ"ב]. וכל דבר עבירה שהיא גדולה, גם הרוח הבאה ממנה היא גדולה, ומתאוה עוד יותר לעבירה. וכן בדבר מצוה גדולה, בא רוח ממקום קדוש מאוד, ומתאוה מאוד למצוה, ונהנה מאוד מחמת זה המצוה. וידוע שהמצוה הגדולה מכל המצות היא לימוד התורה. ולהיפך, דברים בטלים ולצנות שהם היפך התורה, ולכן יש הנאה מדברים בטלים ולצנות יותר מכל העבירות, אף שאין בזה עולם הזה. אך מחמת שרוח הטומאה גדולה עד מאוד, והיא כמעיין הנובע, היפך התורה שהיא כמעין הנובע... רק ההנאה היא מחמת שהוא היפך התורה, והיא עבירה גדולה ורוח הטומאה נובע". ואלו דבריו כאן. וראה להלן בבאר הששי הערה 813.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:74)

(886) איך אפשר לומר שהקב"ה משחק עם הלויתן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:75)

(887) וכדרכו בספר זה, הוא מצדיק את דברי חכמים מתוך הנאמר בתורה שבכתב, כי המתלוננים נגד חז"ל מודים בתורה שבכתב. וראה למעלה בבאר הראשון הערה 13, ובבאר זה הערה 480.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:76)

(888) מכניס כאן שמחה, כדי להורות ששחוק מצד עצמו שייך לפרשה של שמחה, וכמו שמבאר. וכשם שאין גנאי בשמחה, כך אין גנאי בשחוק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:77)

(889) אודות שהשמחה מורה על שלימות, כן נתבאר למעלה הרבה פעמים [בבאר השני הערות 558, 587, ובבאר זה הערות 186, 313, 585, 646, 659, 728]. ואודות שהשחוק מורה על שלימות, כן כתב בנצח ישראל פכ"ג [תפט.], שהשחוק אינו אלא ה"בפועל" של שמחה, ויובא בהערה 895. וכן בנתיב הליצנות פ"א [ב, ריז:] הזכיר את שמחה ושחוק בחדא מחתא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:78)

(890) לשונו בח"א לשבת שם [א, יד:]: "פירוש, כאשר האדם בשמחה אז נפשו בשלימות, כמו שבארנו דבר זה במקומת הרבה מאוד מענין השמחה, שהיא שלימות הנפש. וכאשר השמחה היא של מצוה, אז השלימות הזה שלימות אלקי, ושלימות הזה ראוי לשבח. אבל השלימות שאינו אלקי, רק שלימות גופני, מה זאת, כי אין זה מעלה ושלימות כאשר השלימות הזה גשמי, אבל הוא חסרון שהוא נוטה אחר הגשמי. רק כאשר השלימות הוא אלקי, ואז יש לשבח השמחה הזאת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:79)

(891) לגבי גדרי שחוק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:80)

(892) המתלוננים על דברי חז"ל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:81)

(893) קידושין פא. "רבי מאיר הוה מתלוצץ בעוברי עבירה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:82)

(894) אלא שהוא שוחק עם הלויתן, ומדוע נקטו בדוקא בלשון "שחוק" התמוה, ולא בלשון "שמחה" המובנת יותר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:83)

(895) דבריו כאן, וכן ראיתו מהפסוק "אז ימלא שחוק פינו", יוסברו היטב על פי מה שכתב בנצח ישראל פכ"ג [תפט.], וז"ל: "אמר שם [ברכות לא.] רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי, אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר [תהלים קכו, ב] 'אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה', אימתי ימלא שחוק פינו, בזמן ש'יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה' [שם]... ביאור זה, כי האדם בעולם הזה אין ראוי שימלא שחוק פיו, כי מה שממלא שחוק פיו הוא בשביל השלימות, שהוא בפעל הגמור. ולא כך השמחה שהוא שייך בלב, דכתיב [תהלים ד, ח] 'נתת שמחה בלבי' [ראה להלן הערה 1048]. אבל השחוק - הוא בפעל, כאשר יש לו שחוק. ולכך אמר אסור שימלא שחוק פיו בעולם הזה, כי השחוק, שהוא בפעל לגמרי, ודבר זה אינו ראוי לעולם הזה כלל. כי המדריגה הזאת אינו בעולם הזה, לפי שהאדם אינו בשלימות ובפעל. רק לעתיד, ואז נאמר 'אז ימלא שחוק פינו', כי יאמרו 'הגדיל ה' לעשות עם אלה'. כי כאשר יהיה לעתיד, והגדיל עם אלה מה שלא היה קודם, שלא היה האדם בפעל השלימות. לכך אין לו השחוק, שהוא שמחה בפעל, רק השמחה היה לו, שעיקר השמחה בלב, ואינו בפעל, רק לעתיד אז יהיה בעולם השחוק". ולכך השחוק "הוא הרצון הגמור עם מי שהוא שוחק עמו", לעומת השמחה, "כי אין השמחה הרצון הגמור עם הדבר שהוא שמח בו", כי רק כאשר הדבר מתגלה בחוץ הוא נחשב לבפועל גמור, מה שאין כן כאשר הדבר מוסתר בתוך לב האדם. וכן חילק בין אהבה מוסתרת לאהבה גלויה בדר"ח פ"ג מי"ד [קמו.], וז"ל: "ועוד תדע ההפרש שיש בין החבה שהיא אהבה מוסתרת, שהיא אהבה שלא יצאה לפעל כלל, רק היא אהבה מוסתרת. אבל האהבה הנודעת הנגלית אל הנאהב, כבר יצאה לפעל, עד שהיתה בגלוי. ובודאי הדבר שהוא בפעל יותר נחשב מן דבר שהוא בכח ולא יצאת לפעל [ראה להלן בבאר השביעי הערה 53]. וזהו עצמו מה שאמרנו כי האהבה שהיא בפעל הנגלה, האהבה זאת הוא חבור גמור כאשר האהבה היא בפעל". וככל דבריו אלו ניתן לומר על החילוק שבין שמחה [שהיא בלב] לבין שחוק [שהוא בגלוי].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:84)

(896) לשון הגמרא שם: "מיום שחרב ביהמ"ק אין שחוק להקב"ה... ברביעיות מאי עביד". ופירושו, מחורבן ביהמ"ק ואילך אי אפשר לומר שברבע האחרון של היום [שלש שעות האחרונות של היום] הקב"ה משחק עם הלויתן, א"כ מה הוא עושה במקום זאת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:85)

(897) למעלה ד"ה ודע כי, ושם הערה 633, וד"ה עוד אמרו במדרש, ושם הערה 811.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:86
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:86](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:86)

(898) בח"א לע"ז ג: [ד, כה.] האריך יותר בנקודה זו, וז"ל: "ואין הכונה כאן שאצלו אין השמחה, רק כי הכונה כי מיום שחרב בית המקדש לא נמצא הוא יתברך אל עולמו [בשמחה]. כי דבר זה בארנו בכמה מקומות [ראה למעלה הערה 633], כי הוא יתברך נגלה אל עולמו כפי מה שהוא המקבל... ובסיני כאשר בא לתת את התורה נגלה להם כזקן יושב בישיבה, ועל הים נגלה להם כאיש מלחמה [רש"י שמות כ, ב]... וכן בכל דבר נמצא הוא יתברך אל העולם כפי מה שהוא המקבל. ומכי חרב ב"ה לא נגלה הוא יתברך אל עולמו בשמחה, כי אין ראוי שיהיה השמחה בעולם הזה. וראוי שלא יהיה שמחה משעה שחרב הבית, כי ב"ה הוא נקרא 'לב העולם', כי ב"ה באמצע העולם [תנחומא קדושים אות י] כמו שהלב באמצע האדם. וכאשר אין הלב, אז אין כאן שמחה בעולם, כי הלב בו השמחה, דכתיב [תהלים ד, ח] 'נתת שמחה בלבי'. וגם בב"ה כתיב [מ"א ט, ג] 'והיה עיני ולבי שם כל הימים'. לכך מיום שחרב, אין לומר שיש שמחה לפניו. וכן אמרו [תענית כו:] 'ביום חתונתו' [שיה"ש ג, יא] זה מתן תורה, 'וביום שמחת לבו' [שם] זה ב"ה. לכך מצד העולם אין שחוק לפניו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:87
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:87](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:87)

(899) בתפארת ישראל פט"ז [רמג:] עמד על כפילות הברכות בברכת התורה ["לעסוק", ו"המלמד תורה"], וז"ל: "ברכה ראשונה 'אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בתורה', וברכה זאת היא כמו שאר ברכות המצות, שמברך על המצות, וגם זה שעוסק בתורה מצוה עושה, ומברך עליו. ומפני כי אין די בברכה זו, כי השם יתברך הוא שמוציא שכל האדם אל הפעל, ואין דומה זה לשאר מצוה שהאדם עושה מעצמו, אבל התורה השם יתברך הוא המוציא שכל האדם אל הפעל, ואין זה לאדם מעצמו, לכך יש לו לברך 'ברוך המלמד תורה לעמו ישראל', וזה כנגד שהשם יתברך מוציא שכל האדם אל הפעל, ומלמד תורה לעמו ישראל. וכך מוכח לשון 'המלמד', דמשמע לשון הוה, ודבר זה כי עתה מלמד תורה לעמו, ומוציא שכל האדם אל הפעל", ושם הערה 53. וכן כתב שם בסוף הפרק [רנה.], שהקב"ה הוא המוציא שכל האדם לפעל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:88
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:88](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:88)

(900) כפי שביאר בח"א לסוטה לח: [ב, עו.], שאמרו שם שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים, וז"ל: "פירוש דבר זה, שהוא יתברך עלת הכל, ואי אפשר לעלה שלא ישפיע, וכאילו הוא דבר מחויב, כי כך ראוי לעלה להשפיע אל אשר הוא עלול לו. והנה ברכת כהנים הוא הברכה והשפע בכל צד, ולכך אמר שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים, כי מתאוה העלה במה שהוא עלה להשפיע, ויותר מזה ממה שהתינוק רוצה לינק, האשה רוצה להניק, כי כח המשפיע יותר גדול מן המקבל, כי זהו פועל וזה מקבל. לכך הקב"ה מתאוה לברכת כהנים. וכמו שאמרו ג"כ [יבמות סד.] הקב"ה מתאוה לתפילת צדיקים, כי הכל הוא ענין אחד. ויש לך להבין כל זה ממה שיש ששים אותיות בברכת כהנים, נגד 'ששים גבורים סביב לה' [שיה"ש ג, ז], מכח הגבורה הזאת הקב"ה מתאוה לברכת כהנים". וראה בח"א ליבמות סד. [א, קמא:], ובסמוך הערה 904.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:89
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:89](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:89)

(901) בח"א לע"ז ג: [ד, כה.] הוסיף כאן דברים, וז"ל: "וכמו שהלויתן הוא התחלה וראשון כמו שאמרנו [ראה הערה 880], כך הוצאת השכל אל הפעל גם כן ראשון, שאין לך יותר ראשון מן השכל. ולכך אמר שהוא יושב ומלמד תורה לתינוקות של בית רבן. ודברים אלו עמוקים מאוד, כי הלויתן התחלה מצד אחד, ותינוקות של בית רבן מצד אחר, והכל דברי חכמה עמוקה". וכוונתו היא שהלויתן מורה על החסד והימין [ח"א לב"ב עד: (ג, קו.)], ואילו הרצון של המשפיע להשפיע הוא בא מכח הגבורה והשמאל [כמבואר בהערה הקודמת].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:90
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:90](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:90)

(902) פירוש - הקטן הוא מקבל גמור, כי אינו יכול להשפיע לאחרים. וכן על הפסוק [שיה"ש ח, א] "אחות לנו קטנה ושדים אין לה" דרשו חכמים [קידושין מט:] "זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד". וכן אמרו "קטן אינו מוליד" [סנהדרין סח:], הרי שקטן אינו יכול להשפיע לאחרים. ובנצח ישראל פי"ז הערה 93 נתבאר שהמקבל נקרא "קטן", וכמו הירח [המקבל מהחמה דר"ח פ"א מ"א (יט:)] נקרא בתורה "המאור הקטן" [בראשית א, טז]. ובסנהדרין צב. אמרו "לעולם הוי קבל וקיים", ופירש רש"י שם "הוי קבל הוי ענו ותחיה. 'קבל' לשון אפל, עשה עצמך אפל ושפל". ובח"א לסוטה ה. [הוצאת כשר ח"א עמוד כז] כתב: "הקטון והשפל מוכן לקבלה יותר מכל. כמו שהגדול מוכן להשפיע, כך הקטון מוכן לקבל". וכן כתב בקצרה בנצח ישראל פנ"ז [תתפד:]. וראה להלן הערה 1414.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:91
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:91](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:91)

(903) דוגמה לדבר; אמרו חכמים [סנהדרין צט:] "כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו", וכתב על כך בנתיב התורה פ"ח [א, לד.]: "ודוקא אמר 'בן חבירו', אבל אם ילמד את חכם אחר, לא נחשב בשביל זה שעשאו, כי כבר היה בן תורה, אף על גב שלא היה יודע דבר זה שלמד ממנו... אבל המלמד לחכם לא שייך כל זה, ודבר זה מבואר ממה שאמר כי התלמיד חכם עצמו הוא התורה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:92
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:92](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:92)

(904) כמו שאמרו לאידך גיסא בסוטה ה. "כל אדם שיש בו גסות הרוח, אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם". ובפסחים פז: אמרו "אוי לרבנות שמקברת את בעליה", וכתב על כך בדר"ח פ"א מי"ג [מח.] בזה"ל: "ויש לך לדעת מה שהרבנות קוברת בעליה. כי האדם הוא מקבל החיות והקיום מן הש"י... והנה כל אשר הוא עושה עצמו מקבל, שהוא משפיל עצמו, ראוי הוא לקבל החיים מן הש"י. אבל הבעל שררה, שהוא מושל על האחר, ואינו עושה עצמו מקבל... אינו מקבל הקיום והחיים... וכל אשר הוא משפיל עצמו, הוא מקבל הקיום מן השם יתברך". וכבר נתבאר למעלה [הערה 900] שזו ההנהגה של "הקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים" [יבמות סד.], ושם בח"א [א, קמב.] כתב: "ודוקא לתפילת צדיקים, כי הצדיק משפיל עצמו ועושה עצמו עלול אל העילה. אבל הרשע אין עושה עצמו עלול אל העלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:93
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:93](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:93)

(905) אודות שהמקבל משתוקק אל המשפיע שיקבל ממנו, כן אמרו בב"ר [כ, ז] "אין תשוקתה של אשה אלא לאישה, שנאמר [בראשית ג, טז] 'ואל אישך תשוקתך'". ובנתיב כח היצר פ"ד [ב, קלא.] כתב לבאר: "אין תשוקת אשה אלא לאישה. דבר זה מצד כי משתוקק המקבל שהוא חסר אל המשפיע, והוא השתוקקות החומר אל הצורה... והאשה מושלמת באיש כמו שיושלם החומר בצורה". וכן ביאר בנצח ישראל פנ"ד [תתמז.] שהבאר שהיתה לישראל במדבר מורה על השתוקקות ישראל אל ה', ולכך הבאר היתה בזכות מרים [תענית ט.], עיי"ש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:94
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:94](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:94)

(906) בסוכה ה: ביארו ש"כרוב" הוא "כרביא" ["פני תינוק" (רש"י חגיגה יג:)]. ושאל על כך אביי, הרי נאמר [יחזקאל י, יד] "פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם", "היינו כרוב היינו אדם", ופירש רש"י שם "הלא שניהן שוין, ולמה חלקם הכתוב". ועל כך תירצה הגמרא "אפי רברבי ואפי זוטרא", ופירש רש"י שם "לעולם כרוב נמי פני תינוק הוא, וזהו חילוקם; פני אדם - אפי רברבי, פני הכרוב - אפי זוטרי". ובחגיגה יג: פירש "האחד פני גדול, והאחד פני קטן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:95
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:95](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:95)

(907) הרי שהגדול משתוקק ופונה אל הקטן. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:96
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:96](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:96)

(908) לשונו בח"א לב"ב צט. [ג, קכב:]: "שני הכרובים היו בתואר עלה ועלול, כי לכך היו הכרובים אפי רברבי ואפי זוטרא, כי הקטון הוא העלול". וראה נצח ישראל פי"ז [שצב.], ושם הערה 93, ושם בפרק נז [תתפד.], ושם הערה 76.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:97
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:97](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:97)

(909) לשון הגמרא שם: "בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן; ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:98
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:98](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:98)

(910) פירוש - מה שהקב"ה מלמד תינוקות של בית רבן, ומה שהכרובים מורים, הוא ענין אחד, והוא; השתוקקות העילה לעלול ולמקבל הגמור. ויש בזה הטעמה מיוחדת. הנה נאמר [דברים ז, ז] "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים", ואמרו על כך חכמים [חולין פט.] "'לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו", אמר להם הקב"ה לישראל, חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטין עצמכם לפני. נתתי גדולה לאברהם, אמר לפני 'ואנכי עפר ואפר' [בראשית יח, כז]. למשה ואהרן, אמר 'ונחנו מה' [שמות טז, ז]. לדוד, אמר 'ואנכי תולעת ולא איש' [תהלים כב, ז]. אבל עובדי כוכבים אינן כן, נתתי גדולה לנמרוד, אמר 'הבה נבנה לנו עיר' [בראשית יא, ד] וכו'". וראה בנתיב הענוה ר"פ ב [ב, ה.] בביאור המאמר. וחזינן שקטנות ישראל [עד שגם לאחר קבלת ההשפעה הם עדיין מקטינים את עצמם] היא המביאה לכך שהקב"ה יאמר עליהם "חושקני בכם", והם הם הדברים שביאר כאן על השתוקקותו של המשפיע למקבל גמור.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:99
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:99](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:99)

(911) "חבור רצוני אל העולם" - חבור והתאחדות רצון ה' עם העולם, ולא של הקב"ה עצמו, כמבואר בהערה 869.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:100
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:100](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:100)

(912) כמבואר בהערה 819. אמנם כאן מוסיף שהקב"ה עשה כן [לדעת הפילוסופים] מחמת "שפלות ופחיתות העולם השפל". וכן כתב הרמב"ן [בהקדמתו לספר איוב]: "ההשגחה יסירו ממנו, יאמרו כי מפחיתות האדם אצל מעלתו ורממותו יתברך, לא ישגיח עליו". וכן כתב בדר"ח פ"ב מ"א [סט.]: "אמנם שיהיה הש"י משגיח להיות נכנס באזנו הדברים התחתונים, להשגיח על התחתונים [סוברים הרשעים] זה אינו, כי דומה אל מלך גדול מאוד, ולגדולתו אם אחד מן השפלים או מן הפחותים יעבור דבריו או ציווי שלו, אין נכנס דבר זה באוזנו [של המלך] לשפלותו [של האדם]. וכך יחשוב האדם, לשפלות האדם אשר הוא בארץ... אין השגחה במעשיו לשפלות האדם". ובדרשת שבת הגדול [ר:] כתב: "שלא יעלה על הדעת כמו שהיו אומרים, אע"ג שהוא יתברך מלך העולם, עם כל זה עזב הארץ, ואינו משגיח בעולמו לגדולתו ולרוממותו, כי לפעמים לפי גדלות ורוממות המלך אינו רוצה למלוך על עם שהוא שפל בעיניו... וכן דוד המלך ע"ה היה תמיהה בעיניו, שאמר [תהלים קמד, ג] 'ה' מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו'". ובהמשך שם [סוף רו:] כתב: "שהיו אומרים שאין ראוי לפי הדעת והסברא שיהיה הש"י יודע ומשגיח בתחתונים לשפלותם ופחיתותם, שהם במדרגה השפלה, ואין הדעת נותן שיהיה מלך רם ונשא שוכן עד מביט ומשגיח בשפלים כמו שהם בתחתונים. דרך משל, וכי מלך בשר ודם משגיח בשרץ שהוא שפל עמו ומתעסק עמו, והרי הוא מסלק ידיעתו והשגחתו ממנו. כי הידיעה וההשגחה בכל דבר לפי החשיבות. ומפני כך אמרו אין ראוי שתהיה השגחה בתחתונים, שיש בהם מינים שפלים". וכן הוא בספר העקרים מאמר ג, יח, והובא בתפארת ישראל פמ"ו הערה 5. אמנם בגו"א שמות פ"ט אות ד [ד"ה ועוד] כתב: "לא נתנו להשם יתברך שהשגחתו פרטית בתחתונים, כי זה מעלה יתירה ורוממות גדול להשגיח בפרטים". הרי שביאר שכפרו בהשגחה מפאת רוממות הענין, ולא מפאת פחיתות הענין. וראה שם בהערה 42 בישוב תמיה זו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:101
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:101](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:101)

(913) אודות שהעולם הזה נקרא "עולם השפל", ראה בגו"א בראשית פי"ח אות ז. ושם שמות פ"כ אות ג כתב: "כי העולם העליון נקרא 'עולם האחדות'... שעולם הזה השפל, רחוק מאתו יתברך". וכן הוא שם במדבר פכ"ח הערה 59. ובדר"ח פ"א מי"ח [נו:] כתב: "העולם השפל הזה הוא עולם התחתון... הוא נקרא 'עולם השפל', אשר הוא עולם הויה והפסד". וראה תפארת ישראל פ"ד הערות 3, 6.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:102
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 9:102](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/9:102)

(914) ובח"א לע"ז ג: [ד, כד:] כתב: "ועוד תבין כי ראוי שיהיה כאן ד' דברים [עוסק בתורה, דן העולם, מפרנס העולם, משחק עם לויתן או לחלופין מלמד תורה לתשב"ר], כי הוא יתברך ברא העולם בד' אותיות של שם הגדול, שנאמר [ישעיה כו, ד] 'כי ביה ה' צור עולמים'. הבן בחכמה וחקור בבינה ותמצא זה. וזה שהוא עוסק בתורה תחלה, ואחר כך דן העולם. וב' אותיות האחרונים גם הוא זן ומפרנס הנמצאים, כי ממרחק יביא העולם פרנסתו, וזהו מסיבת הוי"ו. ובאות האחרון הוא התחברות לנמצאים, לומר [שיה"ש ה, טז] 'זה דודי וזה רעי'. והרי הם ד' דברים אלו לשם הגדול, ובהם הנהגת העולם". וראה למעלה בבאר השני הערה 206.