## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:1)

(578) לשון הגמרא לפנינו; "תניא רבי יוסי אומר, אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה הם רואות. עומדות, ואינן יודעות על מה הן עומדות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:2)

(579) "ומה ענין זה לזה, אלא ללמדך שההרים עומדין על רוח" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:3)

(580) "דבר הרוח, הסערה עשאתו" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:4)

(581) "ומתחת - כל היצירה. זרועות עולם - הסובלות אותו" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:5)

(582) לשון המהרש"א בח"א שם: "הקושיא בכלל, וכי משום שאינן יודעין הבריות כל זה יהיה אוי להם, ומאי נפקא מינה בידיעתן כל זה [ראה הערה 629], ומה ענין העמודים הללו במספר, למר כדאית ליה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:6)

(583) מעין זה נמצא בספר הבהיר פיסקא קב, ובהשמטות של הזוה"ק ח"א רנג:, וברקנטי יג: [טור רביעי]. והרשב"א בפירושי ההגדות לברכות ז. [סוף עמוד יז בהוצאת מוסד הרב קוק] הזכיר בקצרה מאמר זה, וכתב עליו: "לומר שהוא יתברך מתמיד עמידת הכל וקיומם, שהוא מקום עולמו, וקיום העולם נסמך אליו". ועיין במהרש"א חגיגה יב: שביאר בדרך הדומה לביאור זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:7)

(584) יסוד נפוץ בספריו, וכגון בנתיב העבודה פ"א [א, עט:] כתב: "לפיכך אמרו [אבות פ"א מ"ב] כי העולם עומד על העבודה. כי אם לא היה העבודה, היה האדם עומד בפני עצמו, ואין לשום דבר קיום מצד עצמו, רק מצד השם יתברך, ובזה שישראל עבדים עובדים אל השם יתברך, בזה שייכים אל השם יתברך, ולכך יש להם קיום, ולא זולת זה". ובנתיב התשובה פ"ב [ד"ה אמנם עיקר] כתב: "דבר זה הוא סדר העולם, שהעולם הזה שב אל הש"י, ואין לו קיום מצד עצמו, רק שהוא שב אל הש"י, אשר ממנו הוא נמצא, ואליו שבים כל הנמצאים, וזהו קיום שלהם, מפני שהם שבים אל הש"י. ובדבר זה הארכנו בפרק משה קבל מה שהעולם עומד על העבודה הוא מטעם שהעולם יש לו השבה אל הש"י, והוא קיומו, וזולת זה לא היה קיום אל העולם". וכן כתב בנצח ישראל ס"פ כו [תקפג.]. ובתפארת ישראל פ"י [קסה.] כתב: "כי אין לנמצאים שום קיום אם לא בו יתברך", ושם הערה 63. **אמנם ההכרח** לומר שאין קיום לדבר מצד עצמו, אלא מצד הקב"ה, מתבאר בתחילת דרשת שבת הגדול, שכתב בזה"ל: "אי אפשר שיהיה שום נמצא שיהיה, נברא לעצמו, שהדבר הזה לא יתן השכל שיהיה שום נברא בשביל עצמו, שא"כ היה נראה ח"ו שיש דבר זולת הש"י, וכן אמר הכתוב [דברים ד, לט] 'וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד'. ואין פירוש 'אין עוד' כי אין עוד אלהים, אבל פירושו כי אין עוד דבר בעולם, רק הש"י, כי כל הנבראים לא נבראו אלא למענהו יתברך, ואם לא כן לא היה נברא אותו נברא בעולם. רק הכל נברא בשביל לשבח ולפאר יוצרו ולעבדו, לפיכך אמר 'אין עוד'. כלומר כי אין בריאה עוד בנמצא, רק הכל הוא לשבח ולפאר הש"י. כי הכסא אשר ישב עליו בעל הכסא, אין לכסא שם בפני עצמו, רק כי הוא לישיבת בעל הכסא, אבל מצד עצמו אין מציאות לו. לפיכך הנבראים כולם אשר נבראו לשבח יוצרם ולפאר שם כבודו, אין להם שם בפני עצמם, והרי 'אין עוד'. אבל אם היה ח"ו דבר שעומד לעצמו, ולא היה נברא לקלס להקב"ה, היה נראה כאילו היה דבר ח"ו זולת הש"י. ואף אם אותו הבריאה מקבל אלהותו ועבדותו, זה הוא מצד אותה עבודה בלבד. וא"כ בשעה שאינו עובד, כשאוכל ושותה, אז יהיה דבר ח"ו זולת הש"י. אבל אם נאמר שהאדם תחילת בריאתו וחיותו הוא לעבוד בוראו, אף אם אוכל ושותה להחיות נפשו, מאחר שתחילת בריאתו לכבודו, אף כאשר אוכל ושותה לקיים נפשו הרי הוא עצמו נברא לכבוד הש"י, והכל הוא אל השם יתברך. וזהו הקילוס הזה שנותנין הנבראים אל הקב"ה, מה שנראה בהם שבח יוצר הכל בבריאה שיש בהן מן הפאר, שנבראו בתכלית השלימות, וכמו שתקנו חכמים ז"ל בברכות [מג:] כשהאדם יוצא בחודש ניסן ורואה אילנות מלבלבין, מברך 'ברוך שככה לו בעולמו'. והנה שבח הקב"ה מכל יצורי עולמים. ואל יחשוב אדם כי בקטנים, כמו השרצים, אין נראה בהם שבח יוצר הכל. אדרבה, כי בקטנים יותר נראה שבח יוצר הכל, אשר ברא בריאה כמו זאת, כמו שתמצא מינים שפלים פחותים, אשר בהם נראה שבח יוצר הכל". וכן כתב בגבורות ה' פס"ח [שיד.]. ובדר"ח פ"א מ"ב [כז:] כתב: "כי העולם לא נברא אלא בשביל הקב"ה, שנאמר [משלי טז, ד] 'כל פעל ה' למענהו'. כי אין ראוי לשום דבר שיהיה לו מציאות, כי אם אשר הוא אל השי"ת, עד שהכל צורך גבוה. ודבר זה בארו חכמים ז"ל באמרם [יומא לח.] כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא ברא אלא לכבודו, שנאמר 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'. ונאמר [ישעיה מג, ז] 'כל פעל ה' למענהו'. כי אם נמצא לעצמו, הרי יש ח"ו דבר זולת השם. ובמה שהוא לכבוד הש"י לעבדו, הרי בזה הוא למענהו. וזה שאמר [אבות פ"א מ"ב] 'ועל העבודה'. כי מה שעובדין אל השם יתברך, בזה העולם הוא אל השם יתברך, ואינו העולם דבר לעצמו, שיאמר ח"ו שיש מציאות זולת השם יתברך. כי אין אל העבד שום מציאות מצד עצמו, רק שהוא משמש לרבו, וכל אשר משמש לזולתו אין עליו שם בפני עצמו. ולפיכך העבודה היא העמוד השני... כי לא נבראו אלא בשביל כבודו לעבדו". וראה למעלה בבאר הרביעי הערות 440, 561, 564, 1403, וסוף הבאר החמישי, דר"ח פ"ו מ"י [שכא.], נתיב התשובה פ"ג הערה 78, נר מצוה ח"א הערה 39, ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:8)

(585) כמבואר בהערה הקודמת. ובנתיב גמילות חסדים פ"ג [א, קנה:] כתב: "ועוד יש לך להבין כי העולם הוא מקבל קיום מן הש"י, מצד כי יש לעולם דביקות בו יתברך, והעולם דבק בו יתברך לגמרי מצד החסד, אבל לא מצד המשפט. כי מצד המשפט השם יתברך נבדל מן העולם כאשר עושה בו משפט... ולפיכך מצד המשפט אין קיום גמור לעולם, כאשר מצד המשפט אין דביקות בו יתברך. רק הדביקות בו יתברך מצד החסד, ומצד הזה יש לעולם קיום". וכן הוא בנתיב העבודה ס"פ א. ובנתיב התמימות פ"א [ב, רו.] כתב: "וכאשר הוא עם ה', מקבל הקיום הנצחי מן השם יתברך, וכדכתיב [דברים ד, ד] 'ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום', הרי שהדביקות בו יתברך גורם לו הקיום הנצחי". ובדר"ח פ"ד מכ"ב [רו.] כתב: "וכאשר הוא עם הש"י אז הוא חי לעולם, כמו שבארנו פעמים הרבה, דכתיב 'ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום', שעל ידי הדביקות בו יתברך שהוא חי וקים, האדם גם כן חי וקים לעולם". ובגבורות ה' פנ"ו [רמו:] כתב: "ויש מכה שבאה בלא פעולה במקבל, רק שהשם יתברך מסלק עצמו מן הנמצא, וזהו הנמצא נעדר, ואין כאן פעולה במקבל, רק סלוק מן הנמצא... כי המיתה הוא העדר בלבד... כי כל הנמצאים קיומם בו יתברך, וכאשר הוא מסתיר פניו מהם, אז יקבלו העדר, והם אינם נמצאים... שהוא יתברך מסלק ומסתיר פניו יבהלון, והם נפסדים, וזה לא נקרא פעולה באחר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:9)

(586) כמו שכתב בגו"א בראשית פ"א אות לג: "הארץ היא יסוד התחתון". ובגו"א שמות פי"ב אות סז [ד"ה ודע] כתב: "אבל נקרא מקומו [של הארץ] תכלית המטה, שהוא מקום הארץ". וכן כתב גו"א דברים פ"ד אות יט [ד"ה ותימה], ושם הערה 79, ח"א ליבמות סג. [א, קלז:], גבורות ה' פ"ע [שכ:], נתיב הענוה פ"ב [ב, ו.], נתיב השלום פ"ג [א, רכה.], ובדרוש על התורה [לא.]. ובדרשת שבת הגדול [סוף רד.] כתב: "כי יסוד הארץ הוא התחתון והוא השפל שבכל היסודות, כמו שידוע מן הארץ". וראה למעלה באר הרביעי הערה 1413, באר החמישי הערה 113, ובתפארת ישראל פ"י הערה 29. וכן להלן ליד ציון 774 כתב כן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:10)

(587) משום שהארץ היא בתכלית המטה, ואין עמידה לדבר שהוא כ"כ מרחוק מהקב"ה. ואודות שהארץ במיוחד רחוקה מהקב"ה, כן נתבאר למעלה בבאר הרביעי הערה 1381. ומשמע מדבריו שמחמת שהארץ היא בתכלית המטה, לכך היא חסרת קיום במיוחד. אמנם בכמה מקומות ביאר להיפך, שיש לארץ קיום חזק יותר משאר יסודות. וכגון בתחילת דר"ח [יב.] כתב: "כל דבר שהוא נח הוא יותר ראוי אל הקיום, כי הדבר שהוא בעל תנועה יש לו שינוי, כי כל מתנועע משתנה, וכיון שהוא משתנה אין לו קיום. ואין לך בכל היסודות שהוא נח עומד כמו יסוד הארץ, כי כלם הם מתנועעים כמו האש היסודי, האויר, והמים, כולם מתנועעים חוץ מן הארץ שהיא נחה. לכך כתיב [קהלת א, ד] 'והארץ לעולם עומדת'. וזה שאמר [ישעיה ס, כא] 'ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ', שהוא קיימת, ובזה ג"כ קיימים לעולם, כאשר ירשו דבר נח עומד קיים". וכן כתב בנתיב התמימות פ"א [ב, רה.], ובח"א לסנהדרין צ. [ג, קעו.]. ובאור חדש [קיא.] כתב: "שבט בנימין מוכן הוא אל הקיום שלא ישלטו שונאיו בו, ודבר זה כי בנימין הוא הקטון שבשבטים, [ו]הקטון יש לו קיום ביותר, ודבר זה תדע להבין כי אין לך קטן ביסודות העולם כמו הארץ, שהוא יסוד הקטון, ונאמר [קהלת א, ד] 'והארץ לעולם עומדת', ודבר זה נתבאר בכמה מקומות". וראה בנצח ישראל פי"ד הערה 96. וצריך לומר, שמחמת שהארץ היא נחה וקטנה מכל היסודות, לכך קיומה מהקב"ה מובטח לה יותר, כי הקב"ה מתחבר אל הבלתי משתנה והקטן, אך הארץ לכשעצמה היא מסולקת לגמרי מהקיום, בשל היותה בתכלית המטה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:11)

(588) אודות שהארץ היא חמרית לגמרי, כן כתב בגו"א דברים פ"ג אות יח, וז"ל: "הארץ היא חומרי ביותר". וכן בנצח ישראל פ"ז [קצ:] כתב: "תדע שכל אשר הוא יותר חמרי, הוא עכור. שתמצא הארץ שהיא יותר גשמית, היא עבה ועכורה לגמרי. והמים יש להם גשם דק, יש בהם יותר בהירות. והרוח יש לו דקות הגשמי יותר, והוא עוד יותר בהיר, וכן תמיד, כאשר ידוע". ובנתיב הצדק פ"א [ב, קלו:] כתב: "כל אשר הוא גשמי יותר הוא עכור וחשוך יותר... ויסוד המים חומרו יותר עב, והוא גשמי יותר... והארץ חומר שלה יותר עב ויותר גס, הוא חושך לגמרי". ובח"א לקידושין מט: [ב, קמו.] כתב: "כל דבר שהוא יותר גשמי הוא יותר חשוך, כמו הארץ שיש לה חומר עב היא חשוכה". וראה הערה 592, ששם הובא הפסוק [בראשית ג, יט] "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" להוכיח שהאדמה היא חומרית. וראה להלן הערה 729.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:12)

(589) כמו שמצינו [ילקו"ש ח"ב רמז תתקכא] שבשעת מתן תורה האומות שמעו קול ה', ומתו. וכתב לבאר זאת בתפארת ישראל פל"א [תסח.], וז"ל: "כי איך יתחבר קול אלקים חיים אל אומות העולם מכחישי ה', שהם חומריים, ודבוק הזה אין ראוי להם". ואודות שאין קיום לחומרי במקום נבדל וקדוש, דוגמה לדבר הוא מה שאמרו [נדרים ז:] "כל מקום שהזכרת השם מצויה, שם עניות מצויה". וכתב שם בח"א [ב, א.] לבאר: "כי עם שמו יתברך לא יוכלו הנמצאים המורכבים לעמוד, שאינם פשוטים. שכן כאשר בקע משה הים, בקע את הים בשמו [ראה גו"א שמות פ"ב הערה 85]. וכתיב [תהלים קיד, ג] 'הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור'... כי עם שמו אינם יכולים הנמצאים כמו אלו לעמוד. וכיון שאין הנמצאים יכולים לעמוד, לכך כאשר הזכרת ש"ש מצויה שם העניות מצויה". ובתפארת ישראל פל"ט [תקצט:] כתב אודות גמרא זו [שהעניות מצויה במקום הזכרת ה']: "כי הדברים אשר הם שייכים לעולם הגשמי, הם בורחים ומתרחקים מן הדברים העליונים הנבדלים. ולכך נתנה תורה במדבר, ששם הכל חרב, ולא נמצא דבר במדבר, רק היא עניה וחסירה מכל". ובגבורות ה' פס"ב [רפא:] כתב: "ומה שזכר [תהלים קיד, ד] 'ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן' יותר ממזה שזכר שאר הנמצאים. שבא לומר כאשר יצאו ישראל ממצרים, היה זה על ידי השם יתברך אשר הוציאם, ולפיכך לא היתה היציאה בענין טבעי, רק הכל יוצא מן הטבע, שהיה פועל הקב"ה נסים ונפלאות. וכאשר ההוצאה על ידי הקב"ה, שהוא קדוש, לפיכך הנמצאים, כמו הים והירדן בורחים מפני קדושתו יתברך. ואלו הנמצאים רחוקים מן קדושתו יתברך. וזה כי אלו הנמצאים כמו הים והירדן נוטים לענין החומר, והם רחוקים מן הצורה... ולפיכך דבר שאין לו צורה כלל, ואין לו שלימות כלל של צורה, כמו המים, לא יוכלו לעמוד מפני הקדוש והנבדל [ראה הערה 611]. וכן ההרים בעבור שהם בעלי חומר גס, אין עמידה להם בפני הקדוש והנבדל. ולפיכך אלו שני מציאות 'הים ראה וינוס ההרים רקדו כאלים', כלומר שאין עמידה לנמצאים בעלי חומר בפני קדוש נבדל". וכן הוא בתפארת ישראל פכ"ו [שצ:]. וראה בסמוך הערה 607, ובנר מצוה ח"ב הערה 102.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:13)

(590) מעין מה שביאר בגבורות ה' פי"א [סג:] לגבי מכירת יוסף, שנמכר על ידי כמה גורמים [ישמעאלים, סוחרים, וכיו"ב] עד שהגיע למצרים, וז"ל: "כי לא היה ראוי שיהיה יוסף יוצא מחזקתו הראשונה, אשר היה בארץ כנען בחשיבות היותר גדול מאוד, ועכשיו לעבד נמכר יוסף, אלא שהיה על ידי אמצעים מוכנים לזה". וכן בנתיב העבודה פי"ח [א, קלו:] כתב: "ומפני כי הברכה באה מלמעלה למטה, אשר המעלה והמטה הם נבדלים זה מזה, וצריך שיהיה כאן אמצעי אשר הוא שייך למעלה ושייך למטה, שעל ידו הברכה באה למטה, וזה בהמ"ק. כי בהמ"ק הוא מחבר עליונים ותחתונים, ולכך על ידו באים הברכות לעולם מעליונים לתחתונים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:14)

(591) והאדם הוא האמצעי בין הארץ לבין ה', מחמת שיש לאדם צלם אלקים, וכמו שיבאר בהמשך. וצרף לכאן מאמרם [חולין ס:] שגשמים ירדו לעולם רק לאחר שבא אדה"ר ובקש רחמים. וכתב שם בח"א [ד, צח.] לבאר: "כי המטר הזה בא מלמעלה למטה, ודבר זה היה על ידי האדם, כי האדם הוא בין העליונים לתחתונים, והאדם מחבר עליונים ותחתונים ביחד. ולפיכך הדשאים עמדו על פתח הקרקע ולא היה כאן מטר מן העליונים לתחתונים, שלא היה כאן חבור עליונים ותחתונים שיתנו העליונים הגשמים למטה, עד שהאדם שהוא בין עליונים ותחתונים הביא המטר מן עליונים לתחתונים ע"י התפלה שהתפלל... ואז עליונים ותחתונים מתחברים ובאים הגשמים מעליונים לתחתונים, ולא קודם". וראה תפארת ישראל פל"ג [תצא:], ושם הערה 42.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:15)

(592) כמו שכתב בנתיב גמ"ח ריש פ"ה [א, קסג.]: "כי הישוב הוא לאדם, שנאמר 'והארץ נתן לבני אדם', וכל אשר נתן לאדם, אין מושלים כ"כ אשר הם מחריבים ומפסידים הישוב, כמו גזלנים ולסטים ורוחות רעות, וכל המזיקים אינם מושלים שם... אבל אותם מקומות שאינם מסוגלים לישוב, ואין ישוב בני אדם שם, צריך בהם לויה ושמירה יותר... כי אדם הראשון אשר ממנו יצאו כלל בני אדם, והוא נחשב כמו כלל בני אדם, שהרי שמו היה אדם, ועליו נאמר 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם'. ולפיכך כל ארץ שגזר עליה לישוב נתישבה [סוטה מו:]. ופירוש הגזירה הזאת אינה גזירה בדבור, כי למה יגזור על זה ולא יגזור על זה. אלא שהישוב הוא לפי ענין האדם. כי תמצא באדם יש אבר שהוא עיקר האדם, כמו הראש, וכנגד זה הוא בארץ גם כן מקום שהוא ראש ומעולה מן כל הארץ, והוא ארץ ישראל. וכן יש אבר שהוא אינו חשוב כ"כ, וכך הוא בארץ, שעל זה נאמר כל ארץ שגזר עליו אדם הראשון להתיישב נתיישב, כי הישוב הוא לפי האדם". **ואם תאמר**, מדוע הארץ מתחברת לאדם רק מפאת שהיא ניתנה לאדם, הרי בלא"ה יש חבור ביניהם מחמת שהאדם נברא מהארץ [בראשית ב, ז], וזו סבה מספקת לחבר את האדם אל הארץ. וכן פירש רש"י [בראשית ג, יז] "ארורה האדמה בעבורך - מעלה לך דברים ארורים, כגון זבובים ופרעושים ונמלים. משל ליוצא לתרבות רעה והבריות מקללות שדים שינק מהם". ובגו"א בראשית פ"א אות לג [ד"ה ולקמן] כתב על כך: "והפירוש כי מפני שהאדם נברא מן האדמה, והיא שגרמה לאדם לחטא, לפי שהאדמה היא חומרית, כמו שאמר [בראשית ג, יט] 'כי עפר אתה ואל עפר תשוב' [ראה הערה 588], ודבר החומרי סבה לחטא. כמו שהאם שממנה נולד הבן סבה לחטא הבן, שהיא נותנת גם כן החומר שממנה נוצר... לכך כאשר באה הקללה לאדם, באה גם אל הדבר שהיא סבה לחטא". אמנם לא קשה, כי כאן מבאר שהאדם הוא האמצעי בין הארץ החומרית לבין הקב"ה, ומבחינה זו האדם הוא מעל הארץ, והארץ נמוכה הימנו. וחבור זה נעשה רק מחמת שהארץ ניתנה לאדם, ובכך האדם הוא אדוני הארץ. אך העובדה שהאדם נברא מהארץ אינה מורה על עליונות האדם על הארץ, אלא להיפך, על היותו מסובב ממנה כפי שהבן מסובב מאמו. והרי "הדבר שהוא סבה לאחר הוא יותר במעלה ובמדרגה מן הדבר עצמו... כאשר ידוע מענין הסבה, שהיא נבדלת מן המסובב" [לשונו בח"א לשבת נה. (א, ל.), והובא למעלה בבאר החמישי הערה 717].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:16)

(593) רש"י בראשית לז, ז "וגם נצבה - לעמוד על עומדה בזקיפה". והראב"ע הארוך [שמות יג, כא] כתב: "וטעם 'בעמוד הענן' [שם], שלא היה כדמות העבים, רק כדמות נטוי מן השמים על הארץ".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:17)

(594) יסוד נפוץ מאוד בספריו. וכגון בדר"ח פ"ה מכ"א [רעד:] כתב: "ואמר 'בן תשעים לשוח' [שם], פירוש שהוא אדם חסר, והוא הולך שחוח. וזה כי תמצא האדם שהוא בלבד הולך בקומה זקופה יותר מן כל שאר בעלי חיים... ומזה תלמד כי האדם מצד שלימותו יש לו דבר זה שהולך בקומה זקופה... כי האדם מפני שהוא מלך בתחתונים, ולכך הוא הולך בקומה זקופה, דמיון המלך. ושאר הנבראים הולכים שחוח לפניו. וכאשר הוא בן תשעים הוא אדם חסר, שאינו בשלימותו, ומתחיל להיות הולך שחוח" [ראה הערה 602]. וקודם לכן בפ"ג מי"ד [קמב.] כתב: "בריאתו של אדם בזקיפה, ולא כמו שאר בעלי חיים הולכי שחוח. כי מי שהולך שחוח, הוא מורה על שיש עליו אדון, ולפיכך הולך שחוח כמו עבד שהולך שחוח לפני אדון שלו... דהיינו מצד שהולך אדם בזקיפה... וכל בעלי חיים הולכים שחוח, מפני שהם תחת האדם, שהוא המלך על הכל... והאדם הולך זקוף כפי מדריגתו שיש לו, כי אין עליו בתחתונים". ובתפארת ישראל פט"ז [רנ.] כתב: "כל הנבראים כולם הולכים כפופים, פניהם יורד למטה. אבל האדם הולך קומם, מפני שהוא מלך הנמצאים התחתונים, והמלך ראוי שיהיה הולך בזקיפה. ובתחתונים אין על האדם, ולפיכך כל בעלי חיים הולכים כפופים, כמו העבד שהוא כפוף מפני המלך. והאדם בלבד הוא עומד בזקיפה". וכן כתב בנתיב העבודה פ"י [א, קח.], נתיב יראת השם ס"פ ב [ב, כו:], דרשה לשבת תשובה [עז.], ח"א לסנהדרין לח: [ג, קנא.]. ובח"א לסנהדרין פא. [ג, קעא:] כתב: "מי שהולך בקומה זקופה אין עליו יראת בוראו. ואמרו [קידושין לא.] שמי שהולך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי שכינה". וראה עוד בח"א לב"ק טז. [ג, ב.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:18)

(595) פירוש - מה שהאדם הולך בקומה זקופה דבר זה מורה על מעלתו העליונה יותר ממה שהאדם הוא חי מדבר. ואע"פ שגדר האדם הוא שהינו "חי מדבר", עם כל זה הליכתו בקומה זקופה מורה על מדריגה עליונה הימנה, וכמו שיתבאר בסמוך. **ואודות שהאדם** נקרא "חי מדבר", וזהו מהותו וצורתו, כן כתב בדרוש לשבת תשובה [עז:], וז"ל: "יש איברים זוגות; שתי עינים לאדם... רק הלשון היא יחידית באדם. ודבר זה כי אין הלשון ראויה שתהיה שתים, כי הדבור הוא האדם בעצמו, שהאדם הוא חי מדבר, וזהו גדר האדם. ואילו היו שתי לשונות באדם, היה האדם שהוא אחד, שנים, ודבר זה לא יתכן". וראה למעלה בבאר השלישי הערה 183, באר החמישי הערה 204, ולהלן בבאר השביעי הערה 26. ובדר"ח פ"א מי"ז [נה:] כתב: "כח הדברי הזה כמו צורה, כי צורת האדם 'חי מדבר'". ובגו"א שמות פ"כ אות ה עמד על כך שהאדם נקרא "חי מדבר", ולא "חי אומר", עיי"ש. וכן כתב בנתיב הלשון פ"ו [ב, עה.] "האדם נקרא 'חי מדבר'". וכן בדר"ח פ"ו מ"ח [שח.] כתב: "האדם הוא בעל חי מדבר... כי אונקלוס תרגם 'ויהי האדם לנפש חיה' [בראשית ב, ז] 'והות האדם לרוח ממללא', שמזה תדע כי עיקר האדם מה שהוא חי מדבר". וכ"ה בח"א לשבת לג. [א, כה:]. ובנתיב העבודה פי"ז [א, קלא.] כתב: "הדבור שהוא גדר האדם, שהוא חי מדבר, והוא צורתו, כמו שהתבאר זה בכמה מקומות, כי שכל הדברי הוא צורת האדם, שהרי הכתוב אמר 'ויהי האדם לנפש חיה', ותרגם אונקלוס 'והוה אנשא לרוח ממללא', כלומר שנעשה בעל חי מדבר, ואם כן הדבור הוא צורתו" [הובא למעלה בבאר החמישי הערה 204]. ובדר"ח פ"ו מ"ח [שח.] כתב: "הדבור של אדם בארנו לך פעמים הרבה הוא החיות של אדם בעולם הזה, שהרי האדם הוא בעל חי מדבר, וכמו שבארנו פעמים [הרבה], כי אונקלס תרגם 'ויהי האדם לנפש חיה', 'והות באדם לרוח ממללא', שמזה תדע כי עיקר האדם מה שהוא חי מדבר". ובח"א לשבת לב: [א, כו.] כתב: "וכבר אמרנו מה שתרגום אונקלס על 'ויהי האדם לנפש חיה', 'והוה באנשא לרוח ממללא', כלומר שנשלם האדם והיה לחי מדבר, וזהו מציאתו בפעל, כאשר נשלם האדם... שמציאתו בפעל במה שהוא רוח ממללא". ועיין עוד בפירושי המהר"ל מהדורת כשר, בדברי מבוא לכרך ג. ובפירוש המלות הזרות [בסוף ספר מורה נבוכים, אות הכ"ף] כתב: "המעתיקים והמחברים מבני עמנו אשר לפני כתבו בגדר האדם שהוא 'חי מדבר', והיה ראוי יותר לכתוב 'חי משכיל'. ואני נמשכתי אחריהם". וראה נר מצוה ח"א הערות 261, 262. **וטעם הדבר** שההליכה בקומה זקופה מורה על מעלת האדם יותר מדיבורו, כי דיבורו נובע מהנפש המדברת, וכפי שכתב בדר"ח פ"ב מ"ח [פו.], וז"ל: "ג' דברים יש באדם; כי האדם יש בו נפש כמו שיש לכל שאר בעלי חיים. ויש בו נפש המדברת נוסף על שאר בעלי חיים, שאין להם נפש המדברת. ויש עוד לאדם שכל נבדל מן הגוף לגמרי, כי הנפש המדברת אינו שכל נבדל, כי גם לתינוק יש לו שכל זה" [והובא למעלה בהקדמה הערה 39]. ובדר"ח פ"א מי"ז [נה.] כתב: "כי הדיבור הוא נפש המדברת, אשר נפש המדברת הוא כח גופני... ואינו שכלי לגמרי... וכאשר הוא פועל בכח הדברי, מבטל כח השכלי אשר אינו גופני... וכאשר שותק האדם, אז השכל פועל פעולתו" [והובא למעלה בבאר הרביעי הערה 1052]. ואילו הליכת האדם בקומה זקופה מורה על מדריגת הצלם של האדם [כפי שיבאר בסמוך], ומדריגה זו נעלית יותר מ"נפש המדברת" שיש לאדם, וכמו שכתב בנר מצוה [ח"א כג:], וז"ל: "וזה כי יש באדם... כח שכלי, ומלרע ממנו כח נפשי, ומלרע ממנו כח גופני אשר הוא מוטבע בגוף לגמרי, ואלו הם ג' חלקים... אבל כל אלו כוחות אין בהם מעלת עצם האדם, במה שהוא אדם, שנברא בצלם אלקים [בראשית א, כז]. כי יש באדם עוד מעלה שהוא עצם האדם, והוא צלם האלקי, אשר זה הוא על הכל" [הובא למעלה הערה 139].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:19)

(596) ופסוק זה לכאורה מורה "שיש אל השם יתברך צלם ודמות" [לשונו בדר"ח פ"ג מי"ד (קמב.)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:20)

(597) לשון הפסוק במלואו "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחורב מתוך האש". ובתפארת ישראל פמ"ו [תשח.] כתב: "ובמכילתא [שמות כ, כג] 'לא תעשו אתי' [שם], רבי נתן אומר, לא תעשו אותי. שלא תאמר הרי אני עושה כמין דמות ואעבוד לו, ת"ל 'לא תעשו אותי'. וכך הוא אומר [דברים ד, טו] 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וגו". ופירוש זה... [שאם] עושה דמות אליו, זה הוא עבודת אלילים גמורה, אף שאינו מכוין לעבוד רק להשם יתברך... ועלה קאמר 'כי לא ראיתם כל תמונה', כלומר איך תעשה תמונה, כי לא ראיתם כל תמונה, ואתה עושה תמונה למי שאין לו תמונה". הרי פסוק זה מורה שאין לה' דמות ותמונה. וביסוד השלישי של עיקרי האמונה, כתב הרמב"ם [בפירוש המשניות פ"י בסנהדרין] בזה"ל: "שלילת הגשמות ממנו, וזה שנאמין כי האחד הזה שזכרנו אינו גוף ולא כח בגוף... מורה עליו מה שנאמר 'כי לא ראיתם כל תמונה', כלומר לא השגתם אותו בעל תמונה, לפי שהוא כמו שזכרנו, אינו גוף ולא כח בגוף".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:21)

(598) בתמיה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:22)

(599) פירוש - הצלם אינו אלא סימן מסויים, המורה על תוארו של אותו אחד שהצלם מתיימר לשקף. וכך הצלם אלקים של האדם אינו אלא סימן מסויים המורה על תארו של הקב"ה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:23)

(600) פירוש - כאשר אדם מצייר אדם אחר בגוונים וסמנים, הרי שלא ימצאו באדם גופא שצוייר גוונים וסמנים, כי האדם לחוד, והציור לחוד. וכך גם בנוגע לצלם אלקים של אדם; הצלם האלקים הוא כמו גוונים וסמנים המורים על דבר מסוים של הקב"ה, אך אינם נוגעים להקב"ה עצמו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:24)

(601) פירוש - כאשר אתה בוחן את צורת האדם, ומעיין לברר מהו החלק האלקי שיש בו [שאינו אלא גוון וסימן כלפי מעלה], בעל כרחך שתצביע על קומתו הזקופה של האדם כ"צלם אלקים" שיש בו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:25)

(602) דברים אלו מבוארים יותר בדר"ח פ"ג מי"ד [קמב.], וז"ל: "ויש לפרש מה שאמר הכתוב [בראשית א, כז] 'ויברא אלקים את האדם בצלמו', אין פירושו שיש אל השם יתברך צלם ודמות, שאין הדבר כך כלל. אבל הכתוב בא לומר כי כאשר בא לרמוז בתמונה הגשמית מה שנמצא בהקב"ה בעיון נבדל מן הגשמי, כי בודאי יכול האדם לצייר בענין הגשמי דבר הנבדל הבלתי גשמי. דמיון זה, כאשר בא לצייר השם יתברך שהוא מלך על הכל, ואין עליו במציאות, הנה יצייר תמונה בזקיפה. אף בודאי שאין לתת שום תמונה חס וחלילה אל השם יתברך, היינו שדבר זה אסור בודאי לאדם מצד השכל שבאדם, שמשיג הדבר כפי מה שהוא... אבל מכל מקום מה שנמצא בהקב"ה הוא מצוייר באדם הגשמי שבריאתו של אדם בזקיפה, ולא כמו שאר בעלי חיים הולכי שחוח. כי מי שהולך שחוח הוא מורה על שיש עליו אדון, ולפיכך הולך שחוח, כמו עבד שהולך שחוח לפני אדון שלו. אבל השם יתברך אין עליו, לכך האדם שהוא בזקיפה נאמר עליו שהוא בצלם אלקים. כלומר כאשר אחד בא ליתן צלם ותמונה גשמית מה שנמצא בו יתברך בלתי גשמי, הנה האדם הוא בצלם אלהים, כי האדם הוא בעולם התחתון, ומדבר הכתוב מן העולם התחתון, ומצד עולם התחתון האדם בצלם אלהים, כי אז יתואר השם יתברך כפי מה שראוי אל עולם הזה הגשמי. כי בודאי כאשר יתואר השם יתברך בעולם הזה מצד שכל האדם, אשר שכל האדם הוא נבדל, ראוי שיהיה מתואר השם יתברך כפי אשר ראוי מצד השכל שהוא נבדל, ומצד הזה אסרה התורה כל צלם וכל דמות לאדם אשר הוא בעל שכל נבדל. וכתיב [דברים ד, טו] 'כי לא ראיתם כל תמונה', וזה היה כאשר הגיעו ישראל אל המעלה הנבדלת בלתי גשמית, ובמדריגה הזאת אין צלם ודמות. אבל בריאת האדם בעולם הגשמי, ומצד עולם הגשמי נאמר על האדם שהוא בצלם אלקים. וזה שתקנו ז"ל [כתובות ח.] 'אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו', לא אמרו שהאדם הוא בצלם דמותו יתברך, אבל על הבריאה נאמר, והבריאה היא בעולם הגשמי, אשר בעולם הגשמי יש שם דמות וצלם... כי כך מתיחס השם יתברך מצד עולם הגשמי. כי האדם שקומתו זקופה, מורה על המלכות, ולכך הולך זקוף. ומפני כך האדם בבריאתו בעולם הזה בצלם אלהים, אשר יתואר לו יתברך מצד עולם הגשמי, כי שם יתואר הכל גשמי. וידוע כי העולם הזה הגשמי, הוא כמו מלבוש אל עולם הנבדל. וכמו שהמלבוש מתואר בו הלובש לא באמתתו של הלובש, רק כפי המלבוש יתואר בו הלובש, אף שאינו באמתתו, וכן יתואר השם יתברך בעולם הגשמי מצד עולם הגשמי. ונאמר על האדם שהוא בצלם אלהים, דהיינו מצד שהולך האדם בזקיפה כמו שהתבאר... וכן אם אתה בא להורות היושר שיש בו יתברך, הנה אתה מורה עליו בזקיפה, שהוא כמו קו ישר. וכן מה שהשם יתברך רואה ומשגיח בעולם, רואה הטוב ואת הרע, הנה מצייר אותו כאלו היה לו שתי עינים, האחת לטוב, והאחת לרע. וכמו שאמרו ז"ל 'עיני ד' אלהיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה' [דברים יא, יב], ודרשו ז"ל [ר"ה יז:] 'עיני ד' אלהיך' בלשון רבים, עתים לטובה ועתים לרעה, וזה מפני שכתוב 'עיני' לשון רבים, וכן כל דבר [ראה למעלה בבאר הרביעי הערה 657]. וזה שאמר איוב [איוב יט, כו] 'ומבשרי אחזה אלוה', כי כאשר יתבונן האדם בציור גופו, יכול האדם לעמוד לדעת את השם יתברך... והנה פירוש 'ויברא את האדם בצלמו', כי האדם הוא בצלמו של הקב"ה, רוצה לומר מתיחס לו יתברך מצד עולם הזה הגשמי. כי בריאת האדם בעולם הגשמי שיהיה האדם מלך בתחתונים כמו השם יתברך על הכל, ונברא מפני כך האדם בציור הגשמי כמו שהוא יתברך נבדל, ושייך לומר על זה 'כי בצלם אלהים עשה את האדם', ופירוש הגון הוא". ושם מאריך יותר לבאר ענין זה. וכן הזכיר בקצרה בתפארת ישראל פט"ז [רנ:]. וראה בסמוך הערה 604. **והעולה מזה**, כי דוקא משום שהאדם הוא גשמי ונמצא בעולם התחתון והגשמי, לכך הוא ב"צלם אלקים". אך כאשר הוא במדריגה רוחנית נבדלת [כישראל במתן תורה], אזי מופקע האדם מהיות "צלם אלקים". ויש בזה הטעמה מיוחדת. שהרי "בן תשעים לשוח" [אבות פ"ה מכ"א] משום שהוא "אדם חסר, והוא הולך שחוח... כי האדם מצד שלימותו יש לו דבר זה שהולך בקומה זקופה... וכאשר הוא בן תשעים הוא אדם חסר, שאינו בשלימותו, ומתחיל להיות הולך שחוח" [לשונו בדר"ח שם (רעד:), והובא בהערה 594]. והרי כאשר אדם הוא זקן, הוא רוחני ביותר, וכפי שכתב בח"א לב"מ פז. [ג, נא.], וז"ל: "כי לעת זקנתו נחלשו כחות הגופניים, ומתגברים כחות השכליים... ומפני כך ציוה בתורה [ויקרא יט, לב] 'מפני זקן תקום והדרת פני זקן', כי הזקן הוא כאילו כאשר היה מסולק מן הגשמי, והוא נבדל, ולפיכך יש לכבדו" [הובא למעלה בהערה 102]. הרי שבן תשעים הוא מחד גיסא רוחני ונבדל, ומאידך גיסא צלם אלקים שלו נמצא בירידה, שהולך שחוח מפאת חסרונו. ולכאורה הדברים סותרים זה לזה. אמנם הם הם הדברים; דוקא משום שהזקן נעשה רוחני ונבדל, לכך אין הוא משמש יותר כדוגמה לצלם אלקים. וכפי שהיה צורך לומר לישראל במתן תורה "לא ראיתם כל תמונה" מפאת שהגיעו למדריגה נבדלת, כך הזקן הולך שחוח מפאת שהגיע למדריגה נבדלת, ששם אין ענין ל"צלם אלקים". ודו"ק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:26)

(603) לשונו בדר"ח פ"ג מי"ד [קמד:]: "האדם מצד מה יש לו המציאות ביותר מכל הנמצאים, זולת השם יתברך. שכל דבר שהוא תחת רשות אחר, הרי אין לו מציאות גמור בעצמו, שהרי הוא אינו נמצא מצד עצמו, והוא נכנס תחת רשות אחר. והאדם מפני שהוא מלך בתחתונים, הנה יש לו המציאות הגמור. אף כי בודאי הוא תחת העלה השי"ת, מ"מ [תהלים קטו, טז] 'השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם', ובעולמו אשר שם האדם הוא מלך, ואין עליו רק השי"ת, והוא מושל בכל... וזהו שאמר הכתוב 'נעשה אדם בצלמינו כדמותינו וירדו בדגת הים וגו", מה ענין זה לזה שאמר כי 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים וגו". אבל פירוש זה כי הכל הוא אחד, כי מצד שהאדם נברא בצלם אלהים, שהוא מורה על שיש לו בעולמו המציאות שאין עליו כמוהו, לבד הש"י, ואם לא היו אחרים תחת רשותו, מה כחו יותר מכל שאר הנבראים אשר בארץ. אבל אמר שיהיה רודה בהכל, והכל יהיה תחת רשותו". ובדרשת שבת הגדול [ריג.] כתב: "האדם נברא מלך בתחתונים, שהש"י נתן הכל תחת האדם, כדכתיב 'וירדו בדגת הים וגו"". ובגו"א בראשית פל"ג אות טז [ד"ה ויש] כתב: "העולם התחתון נתן הקב"ה לבני האדם, כדכתיב 'וירדו בדגת הים ובעוף השמים'". ובתפארת ישראל פ"ד [עז:] כתב: "נברא [האדם] בצלם האלקים, ומצד הזה הוא מלך בתחתונים, שנאמר [בראשית א, כו] 'נעשה אדם בצלמנו וגו' וירדו בדגת הים ובעוף השמים'". **ויש לדון** בזה, כי מדבריו כאן משמע שהואיל והאדם הוא מושל בעולם, לכך ניתן לו צלם אלקים. אך מדבריו בתפארת ישראל שהובאו כאן משמע שהמהלך הוא הפוך; שהואיל והאדם עשוי בצלם אלקים, לכך הוא מושל בעולם. וצ"ע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:27)

(604) כמבואר למעלה. ובדרוש לשבת תשובה [עז.] כתב: "ביצירה זאת שיצר השם יתעלה את האדם, יצירתו עליונה, עד שמבשרו יחזה אלוה. שהרי האדם נברא בצלם אלהים... ולא שהשם יתעלה יש לו דמות וצורה, רק ברא האדם בדמיון הגשמי, כמו שהוא היוצר יתעלה בלתי גוף. וזה כי השם יתעלה בעליונים מלך על כל הנמצאים עליונים ותחתונים, ובדמות זה ברא השם יתעלה האדם בדמותו הגשמי. שהרי תבניתו וצלמו של אדם מורה כי האדם מלך הנמצאים התחתונים. ולכך האדם בלבד הולך בקומה זקופה יותר מכל הנמצאים התחתונים, שהם הולכים שחוח, כמו עבד שהוא שחוח לפני רבו. והנה האדם שהוא הולך בקומה זקופה, יש בדמותו הגשמי דמיון מלך מלכי המלכים. ועוד יותר, כי השם יתעלה הוא הכל, והכל נברא בשבילו ולכבודו. וכן האדם בתחתונים הוא הכל, וכל הנבראים הם לשמשו... עד שהאדם נברא בצורתו הגשמית לגמרי בצלם אלהים. והנה פעולות השם יתעלה באים מאתו טוב אל המקבל, ובאים מאתו פעולות להפך, והם ימין ושמאל. ולכך יש איברים זוגות; שתי עינים לאדם, ימין ושמאל. וזה מורה כי עין ה' לפעמים להטיב, ולפעמים להרע. וכן האזנים, שהוא שומע תפלה מבני אדם, והוא לטוב. ושומע קנטור שלהם לרעה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:28)

(605) כי הצלם הגשמי משקף את מלכות ה' בעולם. ואודות שקרבת האדם לה' עוברת דרך צלמו, כן כתב בתפארת ישראל פ"ט [קנ:], וז"ל: "ואין ספק כי האדם ראוי לזה [שיהיה דבק בה'], מצד כי האדם נברא בצלם אלקים בדמותו, וזה הקירוב היותר. כמו שאמר התנא האלקי [אבות פ"ג מי"ד] 'חביב האדם שנברא בצלם אלקים'". ובנצח ישראל פי"א [שג:] כתב: "ולכך אמר 'חביב האדם שנברא בצלם אלקים', שזה מורה כי האדם הוא הבריאה השלימה שבכל הנמצאים, שהרי נברא בצלם אלקים, ואין שלימות יותר מזה כאשר נברא בצלם אלקים, ובשביל כך ראוי שתהיה חבה אליו מצד שלימות בריאתו בעצמו... שהרי נברא בדמותו, והדומה אוהב ומצורף לדומה לו". וראה שם הערות 267-249. ובדר"ח שם [קמו:] כתב: "ואמר לשון 'חביב האדם', ולא אמר 'גדול אדם', כי מעלה זאת בפרט גורם חבה, כי מה שנברא האדם בצלם אלקים ובדמותו, כדכתיב [בראשית א, כו] 'כדמותנו', והדומה יאהב את הדומה בטבע, ולכך חביב האדם שנברא בצלם אלקים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:29)

(606) בדר"ח פ"ג מי"ד [קמו.] עמד על כך שנאמר במשנה שם "חביב **אדם** שנברא בצלם", ולא נאמר "חביב **ישראל**", וז"ל: "ואף כי מעלה זאת אינה רק לישראל בלבד, אמר על זה 'חביב האדם' ולא אמר 'חביבין ישראל', וזה כי הפרש גדול יש, אף כי גם מעלה זו היא לישראל בפרט, מ"מ יש צורת אדם באומות ג"כ, רק שעיקר צורת אדם לא נמצא באומות, מ"מ נמצא הצלם הזה אצל שאר אומות, רק שאינו נחשב לכלום. ולכך לא אמר 'חביבין ישראל שנבראו בצלם אלהים'. ועוד, כי כאשר נברא האדם היה מעלה זאת לאדם ולנח, אף כי אינם בשם ישראל נקראים, ואם אחר שבחר השי"ת בישראל נתמעט הצלם הזה אצל האומות, מ"מ הצלם האלהי הוא שייך לאדם במה שהוא אדם, ודבר זה מבואר". וכן כתב אות באות בנצח ישראל פי"א [דש:], וראה שם הערה 266, והובא למעלה בבאר השני הערה 562. וראה הערה 614. **ויש לעיין** בזה, שכאן כתב ללא ספק ש"הצלם הזה כולל כל בני אדם, הן ישראל הן אומות", ואילו בדר"ח כתב שאין הדבר כך, ואצל הגוים הצלם "אינו נחשב לכלום". ועוד, כאן כתב "הכל יש לו צלם אלקים, שהולך זקוף", ואם כך מה מקום יש לחלק בזה בין ישראל לאומות, הרי סו"ס גם גוים הולכים בקומה זקופה. והנראה בזה, כי שאלה אחת מתורצת בחברתה, שבדר"ח שם [קמג:] כתב שני הסברים לביאור "צלם אלקים"; (א) הקומה זקופה שיש לאדם, וכמו שנתבאר כאן. (ב) האור שיש לאדם בפניו, וכלשונו שם: "ואם אתה רוצה לפרש מלת 'בצלמו' [בראשית א, כז], הצלם שיש לו להשם יתברך לפי האמת, תפרש מה שנאמר [שם פסוק כו] 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו'... שכל דבר שיש לו צלם ודמות יש לו זיו, והוא עיקר הצלם והדמות, דהיינו האור והזיו של הצלם. וכמו שאמר הכתוב [דניאל ג, יט] 'וצלם אנפוהי אשתני'. ואין ספק כי לא היה משתנה התמונה הגשמית, רק כי כאשר יקרה לאדם דבר מה, משתנה לו הזיו של הפנים והאור שלו. וזה פירוש הכתוב 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו', כי דבק בפנים שלו זיו, וניצוץ עליון דבק בו, ודבר זה הוא 'צלם אלהים', ובזה מיוחד האדם מכל הנבראים בזיו ואור הצלם. ואין האור הזה אור גשמי כלל, אבל הוא אור וזיו נבדל אלהי שדבק באדם, ועליו נאמר [בראשית ט, ו] 'כי בצלם אלהים עשה את האדם'. כי השם יתברך נקרא 'אור'... וזהו ענין הצלם שהכתוב רצה לומר, כי האדם הזה הגשמי דבק בו ענין נבדל לגמרי בלתי גשמי, וזה זיו צלמו". הרי שיש כאן שתי הגדרות שונות לצלם אלקים; (א) קומה זקופה. (ב) זיו ואור הצלם. [וראה תפארת ישראל פ"ד (עט:) שכתב: "יהיה הפירוש מה שיהיה בלשון 'צלם אלקים', סוף סוף יש באדם דבר אלקי נבדל", ושם הערה 73]. וכאן הענין מתחלק לפי נושאים; (א) בהגדרה הראשונה [קומה זקופה] אין שום הבדל בין ישראל לגוי, ו"הכל יש לו צלם אלקים, שהולך זקוף" [לשונו כאן]. (ב) בהגדרה השניה [אור וזיו הצלם], בזה ישנו הבדל בין ישראל לגוי, ואין האור של ישראל שוה לאור של הגוי. ולכך כאן שביאר שהצלם מתבטא בקומה זקופה, כתב באופן חד משמעי שצלם זה כולל בתוכו את ישראל והאומות בצורה שוה. אך בדר"ח שם שכתב שהצלם מתבטא באור וזיו, כתב שאין הצלם נמצא אצל האומות כפי שהוא נמצא אצל ישראל, כי אצל האמות "אינו נחשב לכלום". וראה הערות 613, 614.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:30)

(607) כי אין הצלם הזה בלתי גשמי לגמרי, והראיה שאף לאומות הגשמיות יש אותו. ולמעלה [הערה 589] נתבאר שאין לדבר גשמי דביקות גמורה בה'. והמשך המאמר יעסוק בעליה מדרגה לדרגה [עמודים, מים, הרים, רוח, וכו'] עד שימצא הדבר הרוחני המוחלט, אשר דבוק לגמרי בה'.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:31)

(608) פירוש - העולם כולו [אף אומות העולם] עומד על בני אדם ["עמודים"] שניתנה להם התורה ["מים"], ואלו הם ישראל, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:32)

(609) על הפסוק "הוי כל צמא לכו למים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:33)

(610) לשון הגמרא שם: "למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב 'הוי כל צמא לכו למים', לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה". ובביאור המאמר הזה, ראה בנתיב התורה פ"ב [א, י:], שכתב: "פירוש, כמו שתראה התפשטות המים לכל צד תמיד, ואין למים גדר וגבול. לא כמו הגשם שמתפשט כפי גדלו, אבל המים הם הולכים ומתפשטים תמיד מבלי גבול כלל. ולפיכך מניחין המים מקום גבוה, והולכים למקום נמוך, שמקום הגבוה יש לו גבול, שהוא מוגבל בשטח שלו, והמים מניחין מקום הגבוה שיש לו גבול, והולכים למקום נמוך שלא יוגבל. וכך התורה שהיא שכלית, ואין גבול לה, לכך מנחת מקום הגבוה, היינו גס רוח, שמגביל עצמו שכל כך הוא גדול, והולכת למקום נמוך, הם שפלי רוח בעלי ענוה, שאין מגבילים עצמם ואין מחשיבים עצמם לכלום, כאילו הם אינם דבר מוגבל, ומפני כך נמצאת התורה אצלם". וכן כתב בנתיב הענוה פ"ח [ב, יח:]. וראה למעלה בבאר הראשון סוף הערה 274.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:34)

(611) כמו שאמרו [ב"ק פב.] על הפסוק [שמות טו, כב] "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים", "דורשי רשומות אמרו, אין מים אלא תורה, שנאמר 'הוי כל צמא לכו למים', כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה, נלאו". וכן אמרו בב"ק יז., ובע"ז ה:. ובנתיב התורה פט"ו [א, סב.] כתב: "התורה נקראת 'מים' בכל מקום, שנאמר 'הוי כל צמא לכו למים'. ודמיון גמור יש לתורה אל המים". וכן כתב בח"א לע"ז ג: [ד, כו:]. **ויש לעיין בזה**, שבהרבה מקומות ביאר שמים מורים על החומריות [ראה הערה 589], וכגון בגבורות ה' פי"ח [פב:] ביאר את שמו של משה, שנקרא על שם [שמות ב, י] "מן המים משיתהו", וז"ל: "יש לדקדק במה שאמרה 'כי מן המים משיתהו', והוי לה לומר 'כי מן היאור משיתהו', להורות מאיזה מים הוציאה אותו. ואומר אני כי שם 'משה' הוא הוראה על עיקר ענין משה ומעלתו, אשר הוא מסולק ומוסר מן המים. וזה כי המים אין להם צורה עומדת קיימת... כי מעלת משה רבינו ע"ה מעלת הצורה, לפי שהיה נבדל במעלתו מן החומר... ולכך היה משה רבינו ע"ה ענין צורה בלבד, מבלי חומר. והמים הם הפך, כי המים אין להם צורה גמורה, ולכך נקראים תמיד בלשון רבים, ולא תמצא לשון יחיד במים, לפי שכל אחדות מכח הצורה המאחד את הדבר, והמים הם בלי צורה גמורה... וזה הפך המים, שאין במים יחוד צורה. ומפני זה נקרא משה שהיה משוי ממים, כלומר שמשה מסולק מן המים, כי בעבור שיש למשה צורה נבדלת, היה משוי ונבדל מן המים. ומזה תדע כי המים הפך משה רבינו ע"ה, שאלו הם בלא צורה, ומשה רבינו ע"ה מעלתו הצורה המקויימת". ובח"א לקידושין יג. [ב, קלא.] כתב בנוגע לדור המבול שנשטפו במים, בזה"ל: "אין דבר שהוא יותר נוטה אחר החומר כמו המים, שהוסרו מן הצורה מכל וכל... כי המים הם חמרים ביותר מכל. כאשר היו נמשכים אחר הזנות, שהוא דבר חמרי כאשר ידוע, ולכך היו המים באים עליהם ושוטפים אותם". וראה למעלה בבאר הרביעי הערה 666 ובבאר החמישי הערה 291, שהובאו מקורות נוספים על כך. וכיצד אמרינן מחד גיסא "אין מים אלא תורה", ומאידך גיסא "אין דבר שהוא יותר נוטה אחר החומר כמו המים". **ומו"ר שליט"א** ביאר, שכאשר אנו אומרים על מים שהם נוטים אחר החומר, הכוונה בזה היא שהמים הם נעדרי צורה מצד עצמם, אך דוקא מחמת כן גופא הם מצטרפים אל הכל, ומקבלים את הצורה של מקבלם, וכפי שנתבאר בהערה הקודמת. והרי כך היא המדה לגבי תורה; הואיל והתורה נמשלה למים, לכך היא מצטרפת אל הכל, ומתפשטת אל הכל [כמבואר בהערה הקודמת, וראה בנתיב התשובה פ"א הערה 5], אך מחמת כן גופא היא מתקבלת בהתאם להכנתו של המקבל, עד שאמרו חכמים [יומא עב:] "זכה, נעשית לו סם חיים. לא זכה, נעשית לו סם מיתה". ועוד אמרו חכמים [בשבת סג.] "למיימנין בה ["עוסקין לשמה" (רש"י שם)] אורך ימים איכא, וכל שכן עושר וכבוד. למשמאילים בה ["שלא לשמה" (רש"י שם)] עושר וכבוד איכא, אורך ימים ליכא". ובדר"ח פ"ד מ"ט [קעט.] כתב: "וכפי התכלית אשר הוא מכוין אליו יקנה על ידה, שהוא מדריגת עולם הזה, דהיינו עושר וכבוד בלבד, שהם דברים אשר הם בעולם הזה". הרי התורה מתקבלת כפי הכנת המקבל. ומצד זה התורה דומה למים, כי מה שהתורה והמים מתפשטים לכל, וכן מה שהם נטולי צורה מצד עצמם, אין אלו אלא שני צדדים של מטבע אחת. ודפח"ח. וכן הוא בפירוש הגר"א למשלי יט, ט, וז"ל: "הגשם בא לכל הארץ בשוה... אך פעולתו היא לפי המקבל, מקום שזרוע חיטים, אז מחמתו יצמחו שם החיטים. ומקום הזרוע סם המות, יצמיח סם המות. אך הגשמים עצמם נקראים לעולם טוב. וכן היא התורה, הבאה מן השמים, עושה פעולתה שתצמיח מה שבלבו, אם לבו טוב, תגדיל יראתו. ואם חס ושלום בלבו פורה שורש ראש ולענה, יכשל עוד בהגותו בה ויגדיל הטינא אשר בלבו... וזהו שאמרו 'למיימנים סמא דחיים', כמו שמצמיח סם חיים... 'ולמשמאילים' מצמיח סם המות". וכן חזר ופירש במשלי כד, לא. **ויש בזה** הטעמה מיוחדת; הרי הפסוק גופא המשוה מים לתורה ["הוי כל צמא לכו למים"] הוא גופא המורה שהתורה מצטרפת למקבל כפי הכנתו, וכמו שכתב בדרוש על התורה [כג.], וז"ל: "ההכנה הצריכה אליו [לקבלת התורה]... שהיא שיהא חושק ונכסף מאוד לקבלה, ושותה בצמא את דבריה... כאשר נכסף הצמא למים, כענין 'כל צמא לכו למים', שתהא בעיניו כמים קרים על נפש עיפה". הרי שהגדרת "מים" בתורה קשורה להכנה הנצרכת לתורה. וראה להלן הערה 793.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:35)

(612) שבת פח. "מאי דכתיב [בראשית א, לא] 'ויהי ערב ויהי בקר יום הששי', ה' יתירה למה לי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם; אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". ומה שייחד את הדיבור על "מין האדם", כי לאחר שביאר ש"העמודים" הם כל בני אדם ["הן ישראל הן אומות"], ועמודים אלו תלויים על המים [תורה], הרי מתבאר שכל מין האדם תלויים על ישראל מקבלי התורה. וראה להלן הערה 655.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:36)

(613) פירוש - מצד מעלת הצלם, יש חבור בין האומות לישראל, שאף לאומות יש מעלת הצלם כמו שיש לישראל [כמבואר בהערה 606], ורק מעלת ישראל היא יותר מצד התורה, וכמו שמבאר. ולהלן תחילת הבאר השביעי כתב: "כי כל בני אדם הם ברואיו מעשה ידיו", ושם הערה 6. ובר"ה יט. אמרו ישראל למלכות הרשעה "לא אחיכם אנחנו, ולא בני אב אחד אנחנו, ולא בני אם אחת אנחנו, מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות קשות". וראה למעלה בהקדמה הערה 8.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:37)

(614) מעין זה מבואר בדר"ח שם, והובא בהערה 606. ובסוף גבורות ה' [בהלכות נסך ואיסורו (שלג.)] כתב: "כי ישראל והאומות הם שוים משתתפים בדבר הנגלה, ותראה שיש לכל בני אדם ראש ידים ורגלים, ואין חלוק ביניהם" [והובא למעלה בבאר הראשון הערה 60, ובבאר החמישי הערה 511]. והואיל ומדובר בצלם המתבטא בקומה זקופה [כמבואר בהערה 606], לכך שוים בו ישראל והאומות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:38)

(615) לשונו בנצח ישראל פי"א [שג:]: "ולכך אמר 'חביב האדם שנברא בצלם אלקים'... ואף כי מעלה זאת אינה רק לישראל בלבד, אמר על זה 'חביב האדם', וזה כי הפרש גדול יש בין מעלה זאת ובין שאר מעלות שזכר אחר כך, שאינם רק לישראל, ואין חלק ונחלה כלל לשאר אומות. ולא כן שם 'אדם', אף על גב שמדריגה זאת אינה שייכת רק לישראל ולא לאומות, מכל מקום יש לאומות שם 'אדם' במה, כי נקראו 'אדם' בשביל הצלם האלקי, כדכתיב [בראשית א, כו] 'נעשה אדם בצלמנו וגו". רק שאצל האומות צורת האדם בטילה אצל הגוף, כי מצד הגוף החומרי נתבטל הצלם האלקי הזה שהוא לאדם, וכאילו היה הכל חומרי, ואין כאן צלם האלקי הזה. מכל מקום נמצא הצלם הזה אצל שאר אומות, רק שהוא בטל ואינו נחשב לכלום. ולכך אמר 'חביב האדם', ולא אמר 'חביבין ישראל שנבראו בצלם אלקים', מפני כי יש להם לאומות הצלם הזה - שנברא בו האדם - במה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:39)

(616) כי אין לכל ישראל המדרגה הנבדלת הבלתי גשמית, אשר נמצאת רק אצל יחידי סגולה. וכמו שכתב בתפארת ישראל פמ"ט [תשעו.]: "כל מדריגה עליונה היא מעט וקטנה", ושם הערה 53. וחכמים אמרו [סוכה מה:] "ראיתי בני עליה, והן מועטין", ופירש רש"י שם "רואה אני לפי מעשה הבריות שבני עלייה, כת המקבלין פני שכינה, מועטים הם". ובירושלמי ברכות פ"ט ה"ב אמרו "אני ראיתי בני העוה"ב, ומיעוטין הן". ובגו"א דברים פכ"ה אות ב כתב: "שכן תמצא לעולם, שהחשוב הוא מעט מן שאינו חשוב, שהוא הרוב". וראה להלן בבאר השביעי הערה 92.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:40)

(617) "מסוימים" - בולטים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:41)

(618) אודות שההרים הם גבוהים, כן כתב בגו"א במדבר פכ"א אות לג [ד"ה אמנם]: "אין דבר שיש לו גודל כמו הר... שיש לו גבעה גבוהה". ובגו"א דברים פ"ג אות יח כתב: "ההר הוא נבדל בגבהותו ורוממותו משאר הארץ". ובנצח ישראל ר"פ נב [תתכח:] כתב: "החסד מתדמה כהר, לפי שכל חסד הוא גדול... וכדכתיב [תהלים לו, ו] 'צדקתך כהררי אל'" [ראה הערה 669]. ובסוכה נב. אמרו שהיצה"ר נראה לצדיקים כמו הר, ופירש זאת בנתיב היצר פ"ב [ב, קכו.]: "הצדיקים הם רחוקים ונבדלים מן היצה"ר לגמרי, נדמה אליהם היצה"ר כהר, כי הדבר שהוא היפך אליו נראה לו גדול".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:42)

(619) ברכות נח: "מה הר ציון עתיד הקב"ה להחזירו לישובו, אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב"ה להחזירן לישובן", ולפי דבריו כאן מחוור היטב הדמיון בין הר ציון לבתי צדיקים. וביבמות טו: שאלו את רבי יהושע לגבי מחלוקת מסויימת של ב"ה וב"ש כמי ההלכה, והשיב "מפני מה אתם מכניסין ראשי בין שני הרים גדולים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:43)

(620) "ואומר שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים - אלמא הם איתנים הם הרים, ואשכחן דנקראו אבות הרים, שנאמר 'מדלג על ההרים', ודילג את הקץ בשביל ההרים" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:44)

(621) כמו שאמרו בב"ר [א, טו] "תמיה אני היאך נחלקו אבות העולם, בית שמאי ובית הלל על בריית שמים וארץ". וכן בעדיות פ"א מ"ד נקראו ב"ה וב"ש "אבות העולם". ובנתיב התשובה פ"ו [ד"ה אך כל] כתב: "אך כל אבות העולם, גאונים ראשונים ואחרונים". וראה בתפארת ישראל ס"פ יג, ושם הערה 97. ובדר"ח פ"א מ"א [יז.] כתב: "נחשב משה אב לעולם בודאי, ונחשב יהושע מן אבות העולם, שהוא קבל התורה ממשה, ומפני זה נקרא יהושע אב בעולם. וכן הזקנים וכן הנביאים וכן אנשי כנסת הגדולה, כלם בשביל קבלתם התורה, הם אבות עולם. וכן אנטיגנוס איש סוכו נחשב אב לעולם, שהוא קבל התורה משמעון הצדיק... בודאי הם גם כן אבות העולם בקבלתם התורה, ולפיכך יש לאדם לקבל מוסר שלהם כמו שעל הבן ראוי לקבל מוסר האב, כדכתיב [משלי א, ח] 'שמע בני מוסר אביך'... שהם היו אבות העולם לפי שקבלו התורה. ומפני כך ראוי ונאה להם לתת מוסר לעולם אותם שנחשבו אבות העולם. לכך נקראת מסכתא זאת מסכת 'אבות', כי במסכתא הזאת נשנה המוסר שלמדו אבות העולם". ובנצח ישראל פל"ה [תרסז:] כתב: "התלמידי חכמים, שהם לעולם כמו יסוד ושרשים", ושם הערה 117. אמנם בגו"א בראשית פל"ב סוף אות ב [ד"ה ומה] כתב: "אבל משה רבנו עליו השלום... אינו מן האבות בעבור שאינו התחלה, שאין אבות העולם רק אותם שהם התחלה, ומהם נתייסד העולם... כי האבות הם עיקר העולם שממנו נתייסדו ישראל". ואולי כוונתו שם שאין משה רבינו מצד הולדתו בגדר "אב העולם", כי זה נאמר רק על אותם שהם התחלה, אך בודאי שמשה נחשב ל"אב העולם" מצד תורתו. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:45)

(622) כמו הסנהדרין, שאמרו [שיהש"ר א, טו] "סנהדרין הם עינים לעדה... רמ"ח איברים יש באדם, וכולם אינן הולכים וחוזרים אלא אחר עינים. כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם". ולהלן בבאר השביעי [ד"ה ועתה יתבארו] כתב: "החכמים שבהם, מנהיגים העם בחכמתם ובתורתם, כמו הסנהדרין והדיינים, נקראים 'עיני העם', וכדכתיב [במדבר טו, כד] 'אם מעיני העדה נעשתה לשגגה', ודרשו ז"ל [שיהש"ר א, טו] 'עיני העדה' אלו סנהדרין, שהם 'עיני העדה', שהם כמו העינים מנהיגים את האדם, ואחרי העינים האדם הולך. וכן הסנהדרין הם מנהיגים את העם, והעם הולכים אחריהם", וראה שם הערה 112, ובגו"א דברים פי"ז אות ז [ד"ה ולפיכך], ושם הערה 47.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:46)

(623) אודות שהחכמה היא סבה להתקרבות אל ה', כן כתב בתפארת ישראל פ"י [קסה:], וז"ל: "ראוי להיות לו דבקות בו [בה'], שהרי הדבקות הוא מכח החכמה... שראוי מצד החכמה שיהיה לו קירוב אל השם יתברך". ובדר"ח פ"ג מ"ט [קלא.] כתב: "כי דבר זה בארנו במקומות הרבה, כי על ידי החכמה יש דביקות אל האדם בו יתברך, והחכמה, היא התורה בפרט, היא כמו אמצעי בין הש"י ובין האדם, עד כי דביקות האדם בו יתברך על ידי התורה... כי החכמה היא עם השם יתברך, עד שנחשב הש"י יסוד ועיקר אל החכמה, והוא יתברך בית החכמה. וכמו שהיסוד מקבל הבנין, כך הש"י הוא עיקר ויסוד, מקבל החכמה כי שם ביתה... כאשר החכמה היא שבה אל הש"י להתדבק בו יתברך, כי שם מקומה ושם היא חוזרת. וכמו שחוזרים כל הדברים אל מקומם ואל יסוד שלהם". ובדר"ח פ"ב מ"ה [עז:] כתב: "האיש אשר הוא חסר התורה השכלית, נקרא רחוק מן השם יתברך. כי הקירוב אל הש"י הוא על ידי התורה, עד שעל ידי התורה בני אדם דבוקים בו יתברך... כי זולת זה האדם הוא בעל גוף, ואין לבעל הגוף הגשמי התקרבות אל הש"י אשר הוא נבדל מן הגוף, רק על ידי התורה שהיא שכלית, על ידי זה יש לאדם קירוב אל הש"י. ולפיכך נחשב מי שאין בו חכמה ותורה, שהוא רחוק מן השם יתברך". ובדר"ח פ"ג מי"ז [קנד.] כתב: "והחכמה היא מדריגה ליראת שמים, שע"י החכמה יבא לידי יראת שמים... כי מורא מלכות הוא מצד הקירוב אל המלך, שכאשר האדם עם המלך אז מקבל יראתו. אבל הרחוקים מן המלך, אין יראה להם מן המלך. וכך האדם שהוא בעל חכמה, נחשב קרוב אל הש"י עד שהוא מקבל היראה מן הש"י. אבל הבור, מצד שהוא רחוק מן הש"י, שהוא בעל חומר בלבד, והוא רחוק מן המלך, א"א שיהיה ירא חטא. ולפיכך ע"י החכמה מגיע אל יראת שמים". ובנתיב הענוה פ"א [ב, א.] כתב: "החכמה היא מדרגה ומעלה עליונה, שעל ידה מגיע האדם ליראת שמים. כי על ידי החכמה מכיר האדם את עלתו, וירא מפניו. ודבר זה אין צריך ראיה" [הובא למעלה בבאר הרביעי הערה 78].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:47)

(624) כי אם אין להם מעשים טובים, אלא רק חכמה, אזי אף חכמתם אינה נחשבת, וכמו שאמרו [יבמות קט:] "כל האומר אין לו אלא תורה, אפילו תורה אין לו... כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה, כל שאינו בעשיה אינו בלמידה". וכתב לבאר זאת בנתיב התורה פ"ז [א, לא.], וז"ל: "כי התורה שהיא שכל עליון, אין לה עמידה באדם, כי האדם בעל גוף. לפיכך אין לאדם דביקות אל התורה מצד שהיא שכל, כי אם באמצעות המעשה, שהמעשה שייך לגוף, ועל ידי זה יש לו חבור וצרוף אל התורה. ולפיכך, אם כל כוונתו ללמוד מבלי שיבקש לעשות, אפילו תורה אין לו... [כי] המעשה שייך לאדם במה שהאדם גשמי" [ראה להלן הערה 1114]. ומתוך כך מתבאר שרק על ידי המעשים ניתן להתקרב לה', אך ללא מעשים ישאר גוף האדם מסך המבדיל בינו לבין קונו, וכל פרק ט של תפארת ישראל בא לבאר יסוד זה. ובגו"א בראשית פכ"ח אות ח כתב: "הצדיק בעיר מדריך האנשים בקרבה ביראת שמים, שהוא מצות עשה ולא תעשה, והם מצות השם יתברך. והשני, שהוא משכיל אותם בחכמה, והשלישי, ללמד אותם מדות טובות והגונות הנזכרים במסכת אבות". הרי שהצדיק עוסק במושכלות ובמעשים טובים. **וצרף לכאן** דבריו בתחילת דרוש על התורה [נ.], שכתב: "שם 'תורה' הונח על המצות שנתן השם יתברך על ידי משה. ולא נקראו בשם 'מצות', אף שהיה שם זה ראוי יותר, באשר הם מצות מאתו יתברך, מפני כי לשון 'מצוה' שייך בציווי הבא ממי שלא יבקש שידע המצטוה ענין הציווי ומהותו, רק כל תכליתו לשתהא ציוויו נעשית. והשם יתברך רחקו מחשבותיו מזה בתתו המצות לישראל, וחפץ שידעו ויבינו כל ענין המצוה. ולכך נקראו 'תורה' לשון הוראה, שמורה דברים השכליים שבהם והחכמה. ובאולי תאמר אם כן היה ראוי לקרותם 'חכמה', שאין לך חכמה יותר מזה. והכתוב העיד [דברים ד, ה-ו] 'ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים וגו' ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו". אין הכוונה בתורה שנתן השם יתברך החכמה לבדה. רק שהיא מורה לאדם המעשה אשר יעשה, מה שאין בזולת מהחכמות, שאין כוונת תכליתם על המעשה, רק עצם החכמה בלבד. אבל התורה צריכה לשניהם; להבין החכמה שבמצותיה, ולעשותם על פי הידיעה ההיא. לכן יפול בזה לשון 'תורה', הכולל שניהם; להורות להם הידיעה בם, ואת המעשה אשר יעשה, כי אם אין מעשים אין תורה" [הובא למעלה בהערה 564]. וכן כתב בתפארת ישראל פ"ט [קמט:], והוסיף שהדביקות אל ה' אפשרית רק ע"י עשיית התורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:48)

(625) פירוש - המים הם מתחברים ומתקשרים אל ההרים. ובנמשל, התורה מתחברת אל לומדיה. וראוי לצרף לכאן את יסודו [נתיב התורה ר"פ יא (א, מו:)] ש"מעלת החכם, שלא יאמר האדם כי בעל התורה הוא כמו שאר אדם, ואין שם 'תורה' נקרא עליו... דבר זה אינו, רק כי התלמיד חכם כמו עצם התורה, ויש לו דמיון גמור אל התורה... כי החכמים הם עצם התורה גם כן, וכמו שגזר השם יתברך ונתן התורה לישראל, כך נתן החכמים, והם גם כן עצם התורה" [והובא למעלה בבאר הראשון הערה 142, ולהלן בבאר השביעי הערה 142]. ולכך יש חבור גמור בין ה"מים" [תורה] ל"הרים" [חכמי התורה]. ולא נתברר לי כוונתו בתיבת "וכו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:49)

(626) מחמת שהחכמים סו"ס הם בעלי גוף, ולכך מן הנמנע שיהיו בחייהם דבקים לגמרי בה'. ובדרוש על התורה [יט.] כתב: "המיתה היא סילוק מן הגוף הגשמי, עד שהנשמה נבדלת על ידה מהגוף" [והובא למעלה בבאר הראשון הערה 209]. ובהספד [קעח] כתב: "המיתה הוא בשביל זה... דבמיתתו מסתלק מן הגוף, ונעשה רוחני... כי לא נחשב המיתה פחיתות לצדיק, אבל נחשב לצדיק עליה כאשר הצדיק נלקח למעלה. כי לפני זה היה למטה בארץ במקום שהוא פחות ושפל מאוד, ועתה נלקח למעלה. ואף כי משה רבנו ע"ה אף כאשר היה בחיים היה מדבר עם השכינה, מ"מ לא היה במחיצה עליונית לגמרי, וראוי לצדיק שיקנה מעלה זאת. ואין מגיע האדם לדבר זה, רק כאשר נלקח מן העוה"ז" [הובא למעלה בבאר השני הערה 33, בבאר הרביעי הערה 1090, ובבאר החמישי הערה 210]. וראה למעלה הערות 88, 465. ובנתיב התורה פ"ט [א, לט.] כתב שאע"פ שהת"ח "יש לו דביקות בו יתברך בערך שאר אדם... שהת"ח דבק בו יתברך וטפל אליו יתברך בערך שאר אדם", מכל מקום "ודאי השם יתברך נבדל מן הכל, רק אצל שאר הנבראים שאין להם דביקות הזה שיש לת"ח יאמר כי יש לתלמידי חכמים דביקות אל השם יתברך. והם לפי האמת נבדלים מאתו, כי הוא נבדל מהכל. אבל מ"מ אצל שאר האדם נחשב התלמיד חכם כאילו הוא טפל עם השם יתברך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:50)

(627) וכמו שנאמר [בראשית כא, יב] "ויאמר אלקים אל אברהם וגו' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה וגו'". והגו"א שם אות יד כתב: "שמע לרוח הקודש, לפיכך נאמר 'שמע בקולה', כי רוה"ק הוא בקולה, כי הקול הוא רוח גם כן, וקול שלה יש בו רוח הקודש". ובתפארת ישראל פ"ל [תנ:] כתב: "כי אי אפשר שיהיה קול כי אם על ידי רוח". הרי ש"רוח" יכולה לכלול בתוכה "רוח הקודש". **ואם תאמר**, מהו הקשר בין "הרים" ל"רוח", עד שביארו שההרים תלוים ברוח. שהרי בנמשל הביאור הוא שהחכמים הגדולים תלוים ברוה"ק, וכיצד תלות זאת נעשית. ואולי ניתן לבאר, שהרוח הקודש שהוזכרה כאן אינה מנותקת מהדברים שנאמרו עד כה, אלא היא רוח הקודש שיש לתלמידי חכמים הנובעת מתורתם ומעשיהם הטובים. שהרי זהו המהלך שנעשה עד כה; מתחילה דובר על כל בני אדם ["עמודים"], ולאחר מכן דובר על בני אדם [ישראל] שיש להם התורה ["מים"], ולאחר מכן דובר על החכמים שבתוך ישראל ["הרים"]. וממילא כאשר השלב הבא עוסק ברוח הקודש ["רוח"], הכוונה היא לצמצום נוסף, והוא שאיירי בתלמידי חכמים בעלי רוח הקודש. וכן הם דברי הרמב"ן בב"ב יב. בביאור דברי הגמרא שם "חכם עדיף מנביא", שכתב: "אע"פ שנטלה נבואת הנביאים שהוא המראה והחזון, נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה לא נטלה, אלא יודעים האמת ברוח הקדש שבקרבם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:51)

(628) כי רוח הקודש באה מחמת הדביקות בעליונים. ובמכילתא [שמות יד, לא] אמרו שבשכר האמונה שהאמינו ישראל שרתה עליהם רוח הקודש, ובנצח ישראל פכ"ט [תקעח.] כתב לבאר זאת בזה"ל: "דכאשר הוא דבק בו יתברך [ע"י האמונה], שורה עליו רוח הקודש", ושם הערה 23. וכן כתב בגבורות ה' פ"ז [מג.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:52)

(629) בא ליישב הקושיא "וכי משום שאינן יודעין הבריות כל זה יהיה אוי להם, ומאי נפקא מינה בידיעתן כל זה" [לשון המהרש"א בח"א לחגיגה יב:, והובא למעלה הערה 582].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:53)

(630) בדר"ח פ"ה מכ"ב [ערה:] כתב: "שאין לך מדה טובה הימנה [מהתורה]... שהיא הדבר המביא אל השי"ת להתדבק בו יתברך ביחוד יותר מהכל, ולא כן שאר חכמות. ואילו ידעו בני אדם יושבי חושך להבין... לא היו מבלים ימיהם בדברי חכמי האומות ועוזבין תורת אמת, אשר בצלה אנו חיים". והאור החיים הקדוש [דברים כו, יא] כתב: "אם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:54)

(631) וה"הרים" הם החכמים הגדולים הקרובים אל ה' "בעבור חכמתם העליונה ומעשיהם הגדולים" [לשונו למעלה], הרי שמתוך כך יכול האדם לעמוד על "שבח התורה והמצות". ולכאורה משפט זה היה צריך להאמר בבבא הקודמת [לפני שביאר "וההרים על הרוח"], שהרי לא הזכיר כאן "רוח", אלא עמודים, מים, והרים. וצ"ב מדוע נטר עד להכא לומר משפט זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:55)

(632) מקורו בזוה"ק ח"ג לה. "אינון דאמרי מלין ברוח הקודש קיימין לתתא מכלהו". וכן מבואר במורה נבוכים ח"ב פמ"ה [ד"ה המדרגה ב], שספרי הכתובים הם על פי רוה"ק, ואילו ספרי הנביאים הם על פי הנבואה, ומדרגת רוה"ק פחותה ממדריגת הנבואה [ראה אברבנאל שם]. והר"ן בר"ה לב. [דף ט. בדפי הרי"ף, ד"ה מתחיל] כתב שקדושת הכתובים נמוכה מקדושת הנביאים, ולכך [בפסוקי מלכיות של ר"ה] מקדימים פסוקי כתובים לפסוקי נביאים "כדי שיהא אחר כך מעלין בקודש" [לשון הר"ן שם]. ובחידושי אנשי שם אות א כתב "כתובים קרי דברי קדושה, שנאמרו ברוח הקדש. נביאים דברי קבלה, שכן קבלו מפי הגבורה, ומפני זה קדושת הנביאים חמורה מן הכתובים". והרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ז ה"א כתב: "מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם. ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גבור במדותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו... מיד רוח הקודש שורה עליו". והר"ש איגר כתב על כך: "אבל נבואה עדיין אינה באה כי אם ברצון אלקי, כמו שכתב לקמן ה"ה וה"ו, כי רוח הקודש הוא תועלתו וטובתו לבד לא ימנעו ה' ממנו. אבל נביא [הוא] להדור, יש סיבות ידועות לה' למה ימנעהו". הרי שרוח הקודש לחוד, ונבואה לחוד, כאשר רוה"ק נמוכה מנבואה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:56)

(633) פירוש - מהמתבאר בגמרא עולה שרוה"ק נקראת "רוח", ואילו נבואה נקראת "רוח סערה", ו"רוח סערה" היא רוח חזקה [מצודת ציון ישעיה כט, ו]. נמצא שההבדל בין רוה"ק לנבואה הוא שרוה"ק היא רוח בלבד, ללא חוזק הרוח.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:57)

(634) "כל 'יד ה" שבנבואה לשון כפייה הוא, שהיתה הרוח כופה אותו לילך כמשתגע אל מקום שהרוח חפץ" [רש"י יחזקאל לז, א]. והרמב"ן [דברים לד, יב] כתב: "'היד החזקה' [שם] זו מדת הדין, כלשון 'היתה עלי יד ה"... ולכן יאמרו במשפט [רות א, יג] 'כי יצאה בי יד ה"".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:58)

(635) לשון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ז ה"ב "וכולן כשמתנבאים, אבריהן מזדעזעין, וכח הגוף כשל, ועשתנותיהם מתטרפות... כמו שנאמר באברהם [בראשית טו, יב] 'והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו'. וכמו שנאמר בדניאל [דניאל י, ח] 'והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח'". ועיין בפירוש המשניות לרמב"ם סנהדרין פ"י ביסוד השביעי, ובמו"נ ח"ב פמ"א. וכן בגו"א דברים פי"ח אות יג [ד"ה זה] הביא את דברי הספרי [דברים יח, טו] ש"כל הנביאים לא יהיו מתיראים", וכתב לבאר בזה"ל: "דכאשר לא ירא הנביא, ענין זה הוא מפני כי דבר רוח אלקים עליו, שהם דברי קודש, ומכח דברי קודש, שהוא נורא על כל בשר ודם, לא היה הנביא מתיירא מבשר ודם, כי זהו הוראה על שנבואתו נבדלת אלקית, שהרי אינו מתיירא מבשר ודם, וזהו שנבואתו למעלה מבשר ודם" [הובא למעלה בבאר החמישי הערה 468]. ולפי דבריו כאן הדבר מחוור, כי מדת הדין על הנביא, "שהוא נורא על כל בשר ודם", ולכך אין הנביא מתיירא מבשר ודם. וזהו שכתב בנתיב התשובה פ"א [ד"ה אבל יש]: "כי הנבואה היא במדת הדין". ובנדרים לח. אמרו "כל הנביאים כלם עשירים היו", וכתב לבאר זאת בח"א שם [ב, יג.], וז"ל: "פירוש זה, כי ראוי לנביא יותר העושר מכל שאר דברים, כי כבר אמרנו למעלה כי העשירות הוא מצד שמאל כמו שהתבאר למעלה, ומשם הנבואה, כדכתיב [יחזקאל לג, כב] 'ויד ה' היתה עלי', וכל מקום שנאמר 'יד' הוא שמאל [מנחות לז.], שנאמר [ישעיה מח, יג] 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים', ולכך אמר כל הנביאים היו עשירים בפרט". ובדר"ח פ"א מ"א [כ:] ביאר שהנביאים מקבלים מצד שמאל, משום שנאמר בנבואה "יד ה'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:59)

(636) שמות ו, ו, דברים ד, לד, שם ה, טו, שם ז, יט, שם ט, כט, שם יא, ב, ועוד. ובגבורות ה' פרקים נב, נו, האריך בכמה הסברים לבאר את הכפילות של "יד חזקה וזרוע נטויה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:60)

(637) לשונו בגבורות ה' פמ"ד [קסט.]: "הזרוע שבו כחו, ולכך נקרא 'זרוע' על שם הזרוע והכח, וכדכתיב [דברים ט, כט] 'ובזרועך הנטויה'. ודבר שהוא כחו הוא עיקר מציאותו, כי חזקו וכחו הוא כח מציאותו, כי כאשר אין לו כח, מציאותו חלש" [הובא למעלה בבאר הרביעי הערה 492, עיי"ש].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:61)

(638) בא לבאר הסבר שני ל"סערה" שהוזכרה כאן, שלא מדובר בנבואה [כפי הסברו הראשון], אלא ביראת שמים, שהדביקות הגמורה היא על ידי יראת שמים, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:62)

(639) לשון הגמרא שם: "אמר ריש לקיש, מאי דכתיב [ישעיה לג, ו] 'והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו". 'אמונת' זה סדר זרעים, 'עתיך' זה סדר מועד. 'חסן' זה סדר נשים. 'ישועות' זה סדר נזיקין. 'חכמת' זה סדר קדשים. 'ודעת' זה סדר טהרות. ואפילו הכי, 'יראת ה' היא אוצרו' ["הוא עיקר החשוב בעיניו לאצור ולעשות סגולה לזכרון" (רש"י שם)]. אמר רבא, בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו, נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה ["היינו חוסן" (רש"י שם)], צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר. ואפילו הכי אי 'יראת ה' היא אוצרו' אין, אי לא, לא. משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חיטין לעלייה, הלך והעלה לו. אמר לו עירבת לי בהן קב חומטין ["ארץ מלחה ומשמרת את הפירות מלהתליע" (רש"י שם)], אמר לו, לאו. אמר לו, מוטב אם לא העליתה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:63)

(640) "עלול" - טפל ובטל לעילה, וכמו שכתב בנתיב יראת השם פ"א [ב, כב.]: "כי אין היראה רק שעושה עצמו עלול, והוא אצלו כאילו אינו, כך הירא ה' עושה עצמו כאין אצל עילתו... שהוא עושה עצמו כאילו אינו נמצא, וזהו אמיתת היראה". ושם בר"פ ג [ב, כו.] כתב: "כי יראת שמים מה שהאדם הוא עלול אל השם יתברך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:64)

(641) לשונו בנצח ישראל פכ"ט [תקפג.]: "ואמר שאף שיש בו כל הדברים, צריך ליראת ה'. זהו אף כי יש בו המעלות שיש לעליונים, צריך ליראת שמים. כי האדם הוא עלול, ואין לעלול קיום מצד עצמו, כי אם מצד העלה. וכאשר אין בו יראת שמים, הרי נשאר העלול בעצמו, ואין קיום לעלול בלא עלה. אבל כאשר יש בו יראת ה' יתברך, אז הוא מקוים על ידי העלה, שיש לעלול קיום בעלתו. ולפיכך כתיב [ישעיה לג, ו] 'יראת ה' היא אוצרו', כי האוצר הוא מקיים. ואמר כי יראת ה' הוא המקיים את הכל, והוא דומה לקב חומטין המקיים את התבואה, שאם אין כאן קב חומטין, אף על גב שהתבואה יפה וטובה, אין קיום אל התבואה רק מצד קב חומטין, אשר הוא מקיים הכל. וכך אף על גב שיש באדם כל המעלות, סוף סוף אין לעלול קיום כלל בלא העלה, וצריך אל העלה המקיים אותו, וזהו על ידי יראת ה', שנראה כי יש לאדם עלה, שהוא מתירא ממנו יתברך". וכן כתב אות באות בנתיב יראת השם פ"ב [ב, כו.]. ובתפארת ישראל פ"י [קסד.] כתב: "ואמר אף כי יש בידו כל החכמות, אין החכמות בעצמם הם עיקר בהשארות וקיום הנפש. אף כי הם הכשר לקנות מדרגה יותר עליונה, מכל מקום אין זה עצם הקיום הנצחי בעצמו. כי עצם הקיום הוא השם יתברך בלבד, אשר הוא נותן המציאות לכל על ידי הדבקות בו יתברך. וזה שאמר שהוא משל למי שאמר לשלוחו העלה לי חטים לעליה לתת אותם באוצר, והעלה לו ואמר לו אם ערבת שם קב חומטין, אשר הוא המעמיד ומקיים את התבואה, מוטב. ואם לאו, מוטב שלא העליתה". ובח"א לשבת לא. [א, טז.] כתב: "ואף על פי כן יראת ה' היא אוצרו. פירוש הקיום הנצחי הוא על ידי יראת הש"י, שנקרא יראת הש"י אוצרו. כי האוצר מכניסין לשם לקיום, ולכך נקרא אוצר. וכך הדבר הזה בעצמו, אף אם היה לו כל התורה כולה, אין הקיום אלא בשביל יראת ה'. והדבר הזה, כי העלול במה שהוא עלול, אין לו קיום בעצמו, רק מה שיש לו מן הש"י, אשר הוא העלה, ומצד עצמו אין קיום לאדם, רק מצד הש"י אשר הוא מקיים הכל". וראה הערה 812.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:65)

(642) לשונו בנתיב יראת השם פ"א [ב, כ:]: "ומפני כי עצם היראה מה שהוא עלול אל השם יתברך, שהוא העלה, והעלול יש לו קיום בעלה, ולפיכך אמר שלמה גם כן [משלי י, כז] 'יראת ה' תוסיף חיים ושנות רשעים תקצורנה'. ודבר זה רוצה לומר כי מי שיש בו יראת השם, מפני שהוא עלול גמור, ראוי שיהיה מקבל הקיום מן העלה יתברך, ולפיכך 'יראת ה' תוסיף חיים'. ואילו שנות רשעים, אשר הם סרים מן העלה יתברך, שנותם תקצורנה, שאין להם קיום מן העלה... והכל מצד שהוא עלול אל העלה, ומפני כך העלה נותן קיום אליו... כי בעל יראת ה' הוא חוסה תחת כנפי השכינה, הוא העלה... ולפיכך יראת השם שומרת אותו מן הפגיעה... והתבאר לך ענין מעלת יראת שמים שעושה עצמו עלול כאילו אינו כלל נגד העלה יתברך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:66)

(643) לשונו בדרוש לשבת תשובה [עד:]: "כי ירא שמים, מפני שהוא ירא ה', ומפחד תמיד מן השם יתעלה, אינו בטוב, כי ראוי לעבוד השם יתברך שמו בשמחה ובאהבה, ולפיכך לא נאמר 'טוב לך' גבי ירא שמים [ראה ברכות ח.]". ובנצח ישראל פכ"ג [תפה:] נתבאר שיראת שמים סותרת לשמחה, וראה שם הערה 33.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:67)

(644) פירוש - רוח הקודש תלויה ביראת שמים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:68)

(645) כמבואר למעלה שהזרוע מורה על ה' [הערה 637]. ודביקות זו היא אף יותר מהאוהב את השם יתברך, וכמו שכתב בתפארת ישראל פ"י [קסד:]: "וכך מי שאין בו יראת שמים, שעל ידו הוא הקיום בו יתברך, ולא האהבה, כאשר דבר זה ידוע למשכילים. כי מי שיש בו יראת שמים, הוא דבק לגמרי בו. ולא כן האהבה, אף כי הוא הדבוק בו יתברך, אין מחשיב עצמו כאילו אין לו מציאות, רק שהוא מתחבר אליו כמו שני אוהבים שמתחברים זה לזה. אבל היראה, מפני שהירא מאחר אין מחשיב עצמו לכלום, ומבטל מציאותו אצל אחר, וכאשר הוא מבטל מציאותו אצל השם יתברך, נמצא שאין לו מציאות מצד עצמו, רק מה שיש לו מן השם יתברך. וזהו קיומו בודאי, כי אין לנמצאים שום קיום אם לא בו יתברך", וראה שם הערה 62, ולמעלה הערה 584. ובנצח ישראל פכ"ט [תקפג:] כתב: "ולא קאמר 'אהבת ה' אוצרו', כי אין דבר זה מקיים את הכל, רק ביראת ה', שידע שהוא עלול ויש לו עלה". ובח"א לשבת לא. [א, טז.] כתב: "ודבר זה הוא קיום העלול, לא מצד אהבת הש"י, כי האהבה מצד שהיא בין שני דברים, אין בזה הקיום מן הש"י, שסוף סוף יש לכל אחד ענין בפני עצמו, ואין לעלול קיום בצד עצמו, רק מצד העלה. ולפיכך יראת ה' היא אוצרו בלבד, כי מי שיש בו יראת שמים הוא מבטל צורתו לגמרי אצל הש"י, שהרי יראת השם על פניו, וכאלו הוא אין דבר בו בעצמו, רק הכל הוא הש"י. וכאשר הוא בעצמו אין דבר, רק הכל מן הש"י, הנה זה נמסר לגמרי אל הש"י... ומפני כך יקבל הנצחית, ולכך יראת ה' היא אוצרו, והבן הדברים האלו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:69)

(646) אמנם צריך ביאור כיצד דברים אלו עולים בקנה אחד עם דבריו בנתיב העבודה פי"ג [א, קכ.], שכתב שם בזה"ל: "העובד מאהבה הוא דבק בו... אבל היראה, שהוא ירא מן השם יתברך, בזה אין דביקות בו יתברך, כי אדרבה, הירא מן האחד אינו מתחבר עמו, ולכך מצד היראה אינם דביקים בעלה... שהרי הוא ירא מן העלה והוא בפני עצמו". [וראה עוד בנתיב התשובה פ"ב הערות 64, 65, 133.] ואילו כאן מבאר ש"יראת שמים הוא דבוק עם השם יתברך לגמרי". ושמעתי ממו"ר הגר"י דיוויד שליט"א לבאר, שבע"כ איירי בשני סוגי דביקות שונים; כי הדביקות שהוזכרה בנתיב העבודה היא דביקות של אחדות וחיבור. ואילו הדביקות שהוזכרה כאן היא דביקות של קיום העלול, שאינו מש ממקור יניקתו, וכל חיותו באה לו רק מעילתו. ודוגמה לכך הוא הצמח שחי כל עוד הוא נטוע בארץ. הרי שבודאי הצמח דבוק הוא אל הארץ, אך אין זו דביקות של התאחדות, אלא דביקות של קיום. ולכך אף כאן שהזכיר ענין הדביקות, כוונתו לדביקות של קיום. ודפח"ח. וממילא ברור הוא שאף שאמרו שאהבה גדולה מיראה [סוטה לא.], מ"מ אין זה סותר לדבריו כאן, כי כאן איירי בדביקות של קיום, ולא בדביקות של אחדות. ודו"ק. וראה עוד בנתיב יראת השם פרקים א, ו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:70)

(647) פירוש - הארץ מתחברת לבני אדם שהיא נתנה בעבורם, ואלו השבטים, וכמו שמבאר והולך. וכן ביאר למעלה [סד"ה ויש בודאי] כי "הארץ נתן לבני אדם, והנה הארץ יש לה חבור אל האדם, במה שהיא לאדם", ושם הערות 591, 592.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:71)

(648) לשונו בגו"א ויקרא פ"ט אות ה [ד"ה ואם]: "ישראל שהם אומה בכלל, יש להם התחלה ויש להם שלימות; והתחלתן היה בני יעקב, שאז נקראו 'בני ישראל', וזהו התחלתן, ושלימותן היו כשיצאו [ממצרים], שאז היה אומה שלימה", וראה שם הערה 61, ובנר מצוה ח"א הערות 64, 65.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:72)

(649) לשונו בתפארת ישראל פ"א [לח.]: "ישראל נבראו קודם שנברא העולם הטבע". ואמרו בב"ר א, ד: "ששה דברים קדמו לבריאת העולם. יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות. התורה והכסא הכבוד נבראו... האבות וישראל... עלו במחשבה להבראות". וכן מה שכתב "וישראל הם קודמים לכל שבעים אומות" כוונתו שעלו במחשבה קודם לעולם הטבעי, אך בפועל ישראל נתגלו בעולם לאחר כל האומות, וכמבואר בתפארת ישראל ס"פ יב [קצה.], וז"ל: "וכן תמצא בישראל, שכל האומות נבראו קודם, כי שבעים אומות היו בדור הפלגה, כחז"ל [פרקי דר"א פרק כד]. ואף עמון ומואב ואדום תמצא כי היו לעם קודם שהיו ישראל. כי כאשר יצאו ממצרים, והיו לעם, כבר ישבו עמון ומואב ואדום בארצם [דברים ב, פסוקים ה, ט, יח]. שמזה תראה כי היו לאומות ונתישבו בארצם קודם ישראל. כי יש על ישראל משפט הצורה, שהיא יוצאת באחרונה", ושם הערה 84. ובשמות ד, כב נאמר "בני בכורי ישראל", ופירש רש"י שם "ומדרשו, כאן חתם הקב"ה על מכירת הבכורה שלקח יעקב מעשו". ובגו"א שם [אות טז] כתב: "לפי שהם [ישראל] ראשונים לכל הנבראים, ורק אותם ידע ה', ומפני זה נקראו 'בכורי', כי השם יתברך ידע את ישראל בראשונה, ואחר כך כל האומות, וזהו בכורה שלהם". ובגבורות ה' פכ"ט [קיג:] הוסיף בזה בזה"ל: "תמצא בישראל שכל האומות נעשו לאומות גדולות - כמו אומות אדום עמון ומואב וישמעאל - קודם ישראל. כי היותר במעלה יוצא אחרון לעולם הטבע... עם שסדר ישראל - שעלה מחשבתן של ישראל לפני הקב"ה קודם שנברא העולם, ביאתן לעולם הטבע באחרונה היה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:73)

(650) פירוש - הארץ מתקיימת רק ע"י השם יתברך המקיים אותה, אך "אי אפשר לומר שתהיה לארץ בעצמה דביקות בו יתברך, שדבר זה אינו, שאין לדבר שהוא חמרי לגמרי, כמו הארץ, שיהיה לה דביקות בו יתברך בעצמו, כי אם על ידי אמצעי, ועל ידי אמצעי יש לה דביקות בו יתברך" [לשונו למעלה ד"ה ויש בודאי, ושם הערה 590]. והאמצעי הזה הוא השבטים, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:74)

(651) וצרף לכאן דבריו בנר מצוה [ח"א יא:] שכתב: "ישראל, אשר האומה הזאת נבראת לכבוד השם יתברך, וכדכתיב [ישעיה מג, כא] 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו'... כי עיקר כבודו מה שהוא יתברך אחד בעולמו ואין זולתו... ולא נבראו לזה רק ישראל שהם עם אחד כמו שרמז הכתוב [ישעיה מג, כא] 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו'. כי מה שאמר עם 'זו' במספרו י"ג, והוא מספר אחד. כי ישראל הם י"ג שבטים עם שבט לוי, כי אפרים ומנשה שנים הם [בראשית מח, ה]. וכמו שהוא מלת 'אחד', כן היו השבטים; שבט לוי הוא שבט מיוחד ונבדל משאר השבטים, והוא בפני עצמו, כנגד האל"ף שב'אחד', שהיא אחת. והח' נגד בני האמהות, שהיו ח' זולת לוי, נרמז בח"ת של 'אחד', ועוד ד' בני השפחות. ולפיכך אמר עם 'זו', שהם כמספר אחד, 'תהלתי יספרו', עיקר תהלתי שהוא יתברך אחד ואין זולתו. ועל דבר זה נבראו בתחלת בריאתם, כי האומה הזאת מעידה על השם שהוא אחד". וכן כתב בנצח ישראל פמ"ד [תשנד.]. הרי שאחדות ה' בעולם [שהיא "עיקר כבודו" של הקב"ה] מתגלית בעולם דרך השבטים. **וצריך ביאור**, מדוע דוקא באמצעות השבטים נוצרה תיבת "אחד". ובגמרא [פסחים נו.] איתא "אמר [יעקב לבניו] שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' [דברים ו, ד], כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד". ובנתיב העבודה פ"ז [א, צח:] ביאר בזה"ל: "היה תחלת קבלת מלכות שמים ע"י י"ב שבטים, שהם בני יעקב, כי בני יעקב היו הראשונים לקבל מלכות שמים, ולומר 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד'. ולא יעקב אביהם, כי יעקב היה אחד מן האבות, לא נחשב כאשר מלכותו יתברך עליו מלכות שמים שלימה בעולם הזה, כי למעלתו של יעקב שהיה צורתו חקוקה בכסא הכבוד אין נחשב בזה מלכותו יתברך על ידו שהוא בתחתונים. רק ע"י ישראל שהם בתחתונים, ועל ידם מלכות שמים שלימה. ולפיכך בני יעקב היו ראשונים לקבלת מלכות שמים". הרי שאחדות ה' בעולם הזה הוא דוקא באמצעות השבטים, כי הם התחלת ישראל, והרי העיקר מתגלה בהתחלה [כמבואר למעלה בבאר השני הערות 153, ולמעלה בהערה 431. ובארמית התחלה נקראת "מעיקרא", מלשון "עיקר"]. ולכך עיקריות ישראל [שנבראו להעיד שה' אחד] מתגלית דוקא באמצעות השבטים. ובגו"א בראשית פל"ז אות מ [ד"ה וכל] האריך לבאר כיצד חרם השבטים שלא לגלות ליעקב על מכירת יוסף [רש"י בראשית לז, לג] חל כלפי הקב"ה, וכתב שם: "הקב"ה לא גילה הדבר הוא מפני החרם שעשו שבטים שהיה שומע להם, לא שהיו יכולים להחרים עליו חס ושלום, אלא הוא יתברך מפני שאינו מקיל בחרם השבטים, וחשוב הוא בעיניו, שמע לגזירתם, והנה קבל גזירתם, ולא גילה הדבר... דמפני חשיבות החרם לא גילה". וחשיבות זו מבוארת על פי דבריו כאן. **אוזן מילים תבחן**. שהנה רש"י בס"פ וירא [בראשית כב, כ] כתב "'הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך' - אף היא השוותה משפחותיה למשפחות אברהם י"ב; מה אברהם, י"ב שבטים שיצאו מיעקב - ח' בני הגבירות וד' בני השפחות, אף אלו - ח' בני גבירות וד' בני פלגש". ובהשקפה ראשונה לא ברור מהו פשר שויון זה שהתורה טרחה לרמוז עליו באמצעות תיבת "גם". אך לדברי המהר"ל יש הטעמה מיוחדת לדברי רש"י אלו; אף מלכה השוותה משפחותיה לאותיות חי"ת ודל"ת שבתיבת "אחד". אך היא חסרה את ה"אל"ף" הנבדלת השייכת למשפחת אברהם. ודו"ק. וראה הערה 680.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:75)

(652) ברכות טז: "אין קורין 'אבות' ["לישראל" (רש"י שם)] אלא לשלשה ["אברהם יצחק ויעקב, לאפוקי שבטים" (רש"י שם)]. ואין קורין 'אמהות' אלא לארבע ["שרה רבקה רחל ולאה" (רש"י שם)]... עד הכא חשיבי, טפי לא חשיבי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:76)

(653) וצריך ביאור, הרי כולי עלמא מודו שהאבות "הם יותר התחלה מן השבטים", ואם כן מדוע חכמים לא הסכימו גם כן לומר שהעולם עומד על שבעה עמודים. ונראה שחכמים סוברים שהאבות הם שייכים למערכת עליונה יותר מאשר קיום הארץ, ולכך אי אפשר לתלות בהם את קיום התחתונים. וכפי שהובא למעלה [הערה 651] מנתיב העבודה פ"ז שלכך השבטים הם שאמרו "שמע ישראל", ולא יעקב, "כי יעקב היה אחד מן האבות, לא נחשב כאשר מלכותו יתברך עליו מלכות שמים שלימה בעולם הזה, כי למעלתו של יעקב שהיה צורתו חקוקה בכסא הכבוד אין נחשב בזה מלכותו יתברך על ידו שהוא בתחתונים. רק ע"י ישראל שהם בתחתונים, ועל ידם מלכות שמים שלימה". אך דעת היש אומרים היא שאף האבות הם התחלת ישראל הנמצאים בתחתונים, ולכך ניתן לתלות בהם את קיום העולם. ונמצא שנחלקו בגדר האבות; האם הם סוף העליונים [דעת חכמים], או התחלת התחתונים [דעת היש אומרים]. וצרף לכאן, שרש"י [בראשית כט, לד] כתב לגבי קריאת שם לוי "ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו, וקרא לו שם זה". ובגו"א שם [אות כד] כתב: "אבל ליעקב כאשר קרא לו שם [בראשית כה, כו], לא שלח הקב"ה לגבריאל, מפני כי יעקב אחד מן האבות, והן הן מרכבה [ב"ר מז, ו], אין צריך למלאך. אבל לוי אינו כמו יעקב, והוצרך למלאך, ולא על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו". וביאור הדבר, כי האבות שייכים למערכת העליונה ["הן הן המרכבה"], ואילו השבטים שייכים לתחתונים, ולכך המלאכים הממונים על התחתונים [ראה הערה הבאה] הם הנותנים שמות לשבטים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:77)

(654) לשונו בגו"א בראשית פל"ב אות ב [ד"ה ומה]: "חשוב ענין האבות יותר ויותר, לפי שהאבות הם התחלה ותולדה לבנים. וטעם זה ידוע למבין כי הוא דבר נפלא, כי האבות הם יסוד העולם בעבור שהם עיקר לכל ישראל, וגם השבטים הם אבות כל שבט ושבט לשבטו. כי ראובן, בני ראובן נקראו על שמו, והם עיקר צורת העולם, כי כל אחד נחשב בפני עצמו עד שהוא עיקר הבריאה. והמלאכים אשר הם ניתנים לשמור העולם וממונים עליו, הם נמצאים עם האבות, שהם יסודות הבריאה... כי האבות הם עיקר העולם שממנו נתייסדו ישראל", ושם הערה 49. ובגו"א בראשית פמ"ה אות יא כתב על השבטים "כי האבות העולם הם היו סימן לבנים". ובגו"א בראשית פמ"ו אות ה [ד"ה ואפשר] כתב: "י"ב שבטים עמודי עולם". וראה בסמוך הערה 656.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:78)

(655) שהרי העולם נברא בשביל ישראל [רש"י בראשית א, א], ולכך יסוד לישראל הוא יסוד לעולם. וראה הערה קודמת והערה 612. וזהו יסוד נפוץ בספריו, וכגון בנצח ישראל ר"פ נו [תתסד.] כתב: "דבר שהוא עיקר בבריאת עולם, כמו שהיה נראה בישראל שהם עיקר המציאות; שהוציא השם יתברך אותם הוא יתברך בעצמו פנים בפנים. ובנה להם משכן, ונגלה כבודו פנים בפנים. ובנה להם עוד בית הבחירה, ונגלה כבודו שם פנים בפנים. עד שחרב בעונינו ובעון אבותינו אתנו, והחזיר בניינו, עד שחרב שנית. דבר שלא עשה לכל גוי עד היום הזה. שנראה כי ישראל הם עיקר ויסוד העולם, עד כי נחשבים ישראל צורת העולם בכלל. ואם היו בטלים חס ושלום ישראל, היה בטל כל העולם". ושם פ"י [רנט:] כתב: "אם אין ישראל, אין הפלטרין, שהוא העולם, משמש כלום, והוא סגור, וכאילו אין שם פלטרין עליו כלל... וכבר התבאר כי ישראל נחשבים שהם כמו צורה אל העולם". ובתפארת ישראל פי"ב [קצד:] כתב: "כי ישראל משלימים הכל ונותנים צורה אל כל העולם, ובלא ישראל אין העולם נחשב כלל". ובח"א לסנהדרין צח: [ג, רכג:] כתב: "עיקר צורת העולם הם ישראל... שלא נשלם העולם עד שהיו ישראל וקבלו את התורה, ואז הושלם העולם כאשר באה התורה אל העולם". וראה רמב"ן דברים לב, כו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:79)

(656) אודות שהאבות הם עיקר ויסוד העולם, ראה הערה 654. ובגבורות ה' פט"ז [עו:] יישב לפי זה את קושית הראב"ע [בראשית מו, כז] מדוע הנס ששרה ילדה בן לזקנותה מוזכר בהבלטה רבה בתורה [בראשית כא, ו-ז], לעומת יוכבד שילדה אף היא לזקנותה [רש"י שמות ב, א], ואין נס זה מובלט בתורה, וז"ל: "והוא ענין נפלא, כי התורה היא סדר העולם, בה ברא הקב"ה את העולם, ולפיכך הדברים שהם עיקר יסוד העולם, התורה מספר בהן באריכות. כמו אבות העולם, שהם אבות ושורש אל אומה הישראלית, שהם עיקר העולם, נמצא כי האבות הם יסוד העולם, וראוי לבאר היסוד על מה הוטבע העולם. ולפיכך לא יקשה לך למה מאריך לספר בענין שרה בת כמה היתה שרה כשנולד יצחק, שכן דרך הכתוב לספר באריכות אפילו מה שקרה לעבדי האבות [רש"י בראשית כד, מב], כל שכן מה שקרה להם בעצמם". וכן כתב בקצרה בגו"א שמות פ"ב אות ב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:80)

(657) מעין חילוק זה בין האבות לשאר צדיקים כתב גם בגו"א בראשית פי"ז אות כא, שרש"י כתב שם [בראשית יז, כב] "הצדיקים מרכבתו של מקום", והקשה עליו הרמב"ן [שם] שבב"ר [מז, ו] אמרו "האבות הן הן המרכבה", ולא שאר צדיקים. והגו"א שם הצדיק את קושית הרמב"ן, וכתב: "אין שייך לומר מרכבה רק באבות... לפי שהם אבות העולם בכלל, וראוי שיהיו מרכבה, אבל פרטי הצדיקים, מפני שהם פרטים, לא שייך בהם מרכבה. ובזה דברי חז"ל במדרש 'האבות הן הן מרכבה', דוקא אבות, מטעם שאמרנו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:81)

(658) ולכך בני אדם מתחברים לצדיק הנמצא ביניהם, וכמו שכתב למעלה [ד"ה ואמר שהעמודים] לגבי גוים וישראל, וז"ל: "ובודאי כל האומות הם מתחברים אל ישראל במה שהם כולם בני אדם", ושם הערה 613. ולהלן בתחילת הבאר השביעי [סד"ה ויש לך לדעת] כתב: "תלמיד חכם, הוא הבריאה בשלימות, ואל הבריאה הזאת ראוי שיתחבר הכל", ושם בהערה 44 הובאו דברי הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים שביאר כיצד כל הבריאה מתחברת ליחיד שבדור. וראה למעלה הערה 57.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:82)

(659) במה שהארץ ניתנה לבני אדם, וחיבורה בנתינתה, וכמבואר למעלה הערה 592.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:83)

(660) כפי שכתב הרמ"א בשו"ע בתחילת אורח חיים, וז"ל: "'שויתי ה' לנגדי תמיד' [תהלים טז, ח] הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול. ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך. כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר [ירמיה כג, כד] 'אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה", מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת, ובושתו ממנו תמיד". ומקורו במו"נ ח"ג פנ"ב, וכן שם בפנ"א האריך בזה הרמב"ם טובא. ובדרוש לשבת תשובה [ע:] כתב: "כי האדם יש לו דביקות בעליונים כאשר הוא צדיק, ויש לו ריחוק מן העליונים כאשר יחטא". ובהמשך הדרשה שם [עה.] כתב גם לאידך גיסא, שדביקות האדם בה' מצד עצם הויתו גורמת לו שיהיה צדיק, וכלשונו: "ואמר עוד אחר כך [נדה לא.] שמשביעין אותו [את הולד שבמעי אמו] שיהיה צדיק. ורצה לומר שיש לאדם דביקות בו יתעלה, עד שמצד אותו הדביקות ראוי שלא יהיה נפרד מאתו. ודבר זה השבועה שמשביעין אותו שיהיה צדיק. כי מה שיש לאדם דביקות בו יתעלה, דבר זה מחזיק ומקיים האדם שלא יסור מן השם יתעלה... כי כבר קודם שיצא לאויר העולם נתנו לאדם קשור ודביקות בו יתעלה, עד שמחמת קשור ודביקות זה היה עליו שיהיה צדיק... כי יש לאדם דביקות בו יתעלה, עד שדביקות זה גוזר עליו שיהיה צדיק ולא רשע". ובנתיב הצדק פ"ב [ב, קמ.] כתב: "במה שיש לצדיק התדבקות בו יתברך, ולפיכך השם יתברך 'רגלי חסידיו ישמור' [ש"א ב, ט] שלא יבוא לידי חטא. כי הצדיק יש לו דביקות בו יתברך, וראוי שיהיה השם יתברך שומר אותו מן החטא" [הובא למעלה בבאר החמישי הערה 598].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:84)

(661) יומא לח: "אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר [משלי י, כה] 'וצדיק יסוד עולם'". ובנתיב הצדק פ"א [ב, קלו.] כתב לבאר: "כי הצדיק שנקרא 'צדיק' בשביל שאינו יוצא מן המיצוע, רק הולך ביושר ובצדק, הפך הרשע שנוטה בכל מעשיו אל הקצה... והפך זה הצדיק שאינו יוצא אל הקצה, בכל מעשיו הוא הישר. והיושר הוא ראשון, כי העקום הוא יוצא מן היושר, אם כן היושר הוא ראשון. ולפיכך הצדיק אשר בו היושר, הוא ראשון. וידוע כי היסוד הוא ראשון אל הכל אשר עומד עליו, ולכך כתיב 'וצדיק יסוד עולם', והבן דברים אלו כי הם עמוקים מאוד. וכל דבר זה מובן הוא מלשון 'צדיק', כי הלשון נאמר על מי שאינו יוצא מן היושר, כי הצדיק והיושר הוא ענין אחד". וראה ציון 686.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:85)

(662) פירוש - האבות [הם שבעה העמודים] והשבטים [הם י"ב העמודים] אינם נמצאים כיום בעוה"ז, אלא בעוה"ב, ולכך היה נראה לר"א בר שמוע דוחק לתלות את קיום העוה"ז באותם שנמצאים בעוה"ב. אמנם דבר זה צריך ביאור, שפשיטא ששתי הדעות הקודמות סוברות שאע"פ שהאבות והשבטים נמצאים בעוה"ב, מ"מ הם הניחו יסודות איתנים שעליהם מושתתים כל ימי העולם. ולכך בודאי שניתן לתלות את קיום העוה"ז בהם, כי אע"פ שהם נמצאים בעוה"ב, אך פרי ידיהם הוא המקיים את העוה"ז, ומאי טעמא של ר"א בר שמוע שסירב לומר כן. ונראה לבאר זאת על פי דבריו באור חדש [סג.], שאמרו חכמים [מגילה י:] על הפסוק [ישעיה יד, כב] "והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאום ה'", "שם - זה הכתב". וביאר שם באור חדש: "כי יש לכל אומה ואומה מהות בפני עצמן מה שהיא אומה זאת, וכל מהות הוא ציור שכלי... ועל דבר זה מורה הכתב... ואמר שהכתב יכרת מהם עד שלא יהיה להם המהות אשר היה להם קודם... ולכך מה שהקשו בתוספות [שם] הרי עדיין יש להם כתב לבבל, דבר זה אינו קשיא, כי אם עדיין יש בידם כתב זה, זהו בשביל שהיה להם כבר כתב, ונשאר הכתב אצלם בשביל שהורגלו בכתב שהיה להם כבר, ומ"מ אין ראוי שיהיה להם כתב, אחר שנאבד מן האומה המהות שלהם כבר... ודבר זה ידוע לכל משכיל ענין זה". וכתב על זה הפחד יצחק, פסח [מאמר ג, אות ב]: "דלעולם אין שום דרגא מתייחסת לבעליה לגמרי אם לא היו בעליה ראויים לקנות דרגא זו עכשיו, אבל אם כל עצמה של דרגא זו אינה קנויה לבעליה עכשיו אלא מפני שהיתה קנויה לו מכבר, הרי זה פגם גדול בשלימות הקנין". ולכך, דעת ר"א בר שמוע היא, שנהי שהאבות והשבטים הניחו יסודות שעליהם עומד העולם, אך הנחת יסודות זו נעשתה זה מכבר ונשארה בעולם, אך כאשר אנו מבקשים לברר את סבת קיום העולם כיום, עלינו למצוא זאת בדבר שנמצא עתה בעולם, ולא להתפרנס מהעבר. וראה גו"א שמות פל"ב הערה 78, ויקרא פט"ו הערה 53, הקדמה לנצח ישראל הערה 10, והקדמה לתפארת ישראל הערה 56.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:86
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:86](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:86)

(663) למעלה [ד"ה ויש בודאי], ושם הערות 584-590.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:87
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:87](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:87)

(664) הולך לבאר פירוש אחר למאמר, והוא פירוש פנימי יותר. והדברים שיובאו להלן שמעתי ממו"ר שליט"א.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:88
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:88](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:88)

(665) כוונתו לסדר הספירות מלמטה למעלה, והסדר הוא: מלכות, יסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה, חסד, דעת, בינה, חכמה [אמנם כאן יבאר שתפארת היא מעל לחסד]. והארץ "היא סוף המציאות", משום שהיא מדת מלכות, שהיא הנוקבא המקבלת, שאין לה מעצמה כלום, והיא מקבלת מהכל, וכמו שאמרו בזוה"ק ח"ב יב. "ארץ דא כנסת ישראל". ובגו"א בראשית פ"א אות לג [ד"ה ודוקא] כתב: "דבר זה מבואר מאוד בדברים עמוקים איך הארץ שהיא יסוד תחתון מקבלת מן אשר במעלה העליונה ממנה", ושם הערה 114. ולמעלה סוף הבאר הרביעי כתב: "כי התחלת הארץ מתחת מלכותו יתברך, כי במה שהוא יתברך מלך מושל נבדל מהכל, ומזה הצד נבראת הארץ, כי הארץ מיוחדת לזה, שהרי היא בתחתונים", ושם הערה 1385. ובדר"ח פ"ה מ"ה [רלא.] ביאר שעשרה נסים שהיו במקדש [שהוזכרו שם במשנה] מקבילים לספירות, וכלשונו: "כי אלו עשרה נסים נגד עשר ספירות בלי מה, החל באחרונה. לכך אמר 'לא הפילה אשה מריח בשר הקדשים', כי האשה היא אחרונה, שהיא מקבלת מאחר". וזהו המקביל לארץ שהוזכרה כאן, שהרי [תענית ו:] "מיטרא בעלה דארעא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:89
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:89](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:89)

(666) שכאשר עולים מלמטה למעלה בסדר הספירות, עולים ממלכות ליסוד. ובזוה"ק ח"א טז: איתא "יסודא דעלמא עליה קיימין עלמין". ובדר"ח פ"ה מ"ה [רלא.] כתב על הנס השני שהיה בבית המקדש: "אמר אחר כך 'ולא הסריח בשר קדשים', רק מקוים מקבל העמידה והקיום במקדש, ולא היו הדברים אשר במקדש בעלי הפסד, רק היו מקבלים הקיום והיסוד, והבן זה". וזהו מקביל לעמודים הנותנים קיום לארץ. כי המקבל חייב להיות נשען על המדה של יסוד, שנקודת המעבר בין המשפיע למקבל הוא יסוד. ללא היסוד, לא היה מציאות אל המקבל, כי מציאותו רופפת וחלושה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:90
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:90](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:90)

(667) עולה מיסוד לנצח [בדילוג הוד]. ומבאר שאין דבר יותר נצחי ממים, כי לעולם הם נשארים, ואף כאשר מתייבשים, הם נהפכים לעננים, ולעולם נמצאים במחזוריות. וכן בזוה"ק ח"ג סח. מבואר ש"אפיקי מים" הם נצח והוד. והואיל והמים אינם ברי צורה [ראה למעלה הערה 611], לכך אינם יכולים להחרב, כי בהעדר צורה - חורבן מנין. ודילג על ספירת הוד, כי מדבר על התרוממות בקו ימין, כי היסוד שייך לקו ימין, והוד שייך לקו שמאל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:91
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:91](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:91)

(668) שנאמר [תהלים קיח, טז] "ימין ה' רוממה". וכוונתו שהמים [נצח] מתעלים לחסד של ה' [הרים], וכמבואר בהערה הבאה. ואם כן יש מעבר מנצח לחסד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:92
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:92](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:92)

(669) לשונו בנצח ישראל ר"פ נב [תתכח:]: "החסד מתדמה כהר, לפי שכל חסד הוא גדול... וכדכתיב [תהלים לו, ו] 'צדקתך כהררי אל'" [הובא בהערה 618]. וכאן מבאר ש"הרים" מורים על התעלות והתרוממות אל הימין, כי החסד הוא התרוממות לימין, וכמו שכתב בנצח ישראל ס"פ י: "ורמזו חכמים דבר זה, שאמרו במדרש [ויק"ר ד, א] שני דברים הם ביד ימינו של הקב"ה, התורה וגמילות חסדים... גמילות חסדים, דכתיב [תהלים מח, יא] 'צדק מלאה ימינך'... וכל ענין זה לגלות על אלו ב' דברים, כי על ידם האדם מתעלה למעלה. ולכך הם בימינו, כי היד הימנית יש בה התעלות... דכתיב [תהלים קיח, טז] 'ימין ה' רוממה'". ובח"א לב"ב י: [ג, סד:] כתב: "בעל הצדקה מתעלה... כי מצד שבעל הצדקה משפיע אל המקבל, וכל המשפיע מצד שהוא משפיע אל המקבל, יש לו מעלה עליונה, שהוא משפיע לאחר... וכן אמרו בזה הלשון על השם יתברך [פסחים קיח.], שהוא יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה. הרי כי אל המשפיע ראוי התרוממות". ובנתיב גמילות חסדים פ"א [א, קמז:] כתב: "כי גמילות חסד מדת אברהם, שנקרא 'אב רם', שהיה מתעלה ומתרומם בשביל מדה זאת". ועוד אודות שחסד הוא לימין, כן הוא בנתיב התורה פט"ז [א, ע.], שכתב שם: "כי היד הימין הוא להגיע בו לאחר, כי היד הימנית לקלות תנועתה היא מתפשטת עד שהיא מגיעה לאחר. והיד השמאלי אין לה קלות התנועה, לכן היא עומדת לקבלה... וכן הצדקה, שהוא עושה צדקה עם אחרים, הוא בימינו, שהוא יתברך מגיע צדקתו לכל הנבראים". וכן כתב בתפארת ישראל פל"ח [תקעח:], נתיב הצדקה פ"ג [א, קעג:], נתיב אהבת ריע ר"פ ב [ב, נו:], נתיב התשובה ס"פ ה, גבורות ה' פמ"ה [קעד:], דר"ח פ"ב מ"ג [סוף עג:], שם פ"ה מ"ד [רכו:], ח"א לנדרים סד: [ב, כג.], ח"א לסוטה מו: [ב, פג.], ח"א לב"מ נט. [ג, כד:], ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:93
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:93](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:93)

(670) כוונתו לספירת תפארת, כי "רוח אלקים" היא תפארת [ת"ז קה.]. ובצד מסוים תפארת קודמת לחסד, כי היא מחברת אותו לדין.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:94
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:94](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:94)

(671) כמו שנאמר [יחזקאל א, ד] "והנה רוח סערה באה מן הצפון". וראה למעלה הערות 633, 634. לאמור תפארת מתעלה לבינה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:95
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:95](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:95)

(672) ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א [ח:] "והארץ עומדת על מים... והמים עומדים על הרים... וההרים עומדין על רוח... והרוח תלויה בסערה... וסערה עשאה הקב"ה כמין קמיע ותלויה בזרעו". וכן איתא במדרש [בתי מדרשות חלק א (אייזנשטיין) , סידור רבה דבראשית רבה אות ח] "'צור עולמים' [ישעיה כו, ד], שהוא דומה לצור שסובל את כל עמודי הבית. אף כך הקב"ה סובל אותן קצ"ו אלפים עולמים, והעולם הזה והעולם הבא תחת זרועו הגדולה, ודומה כמין קמיע שהוא תלוי בזרוע גיבור, שנאמר [דברים לג, כז] 'ומתחת זרועות עולם'". ובהקשר אחר אמרו [סנהדרין כא:] לגבי ספר תורה של המלך "עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו". וצרף זאת לדבריו למעלה בבאר הרביעי [ד"ה ועתה ראה] לגבי "תפילין דמארי עלמא" [ברכות ז.], שהעולם נברא להיות פאר ותכשיט לבורא אשר יצר העולם בחכמתו, והמציאו אל הפועל בכח וגבורה, וה"זרוע" היא הגבורה [ראה שם הערה 492]. וקמיע הוא האופן להפעיל את הדבר במצב הטוב ביותר, שעל ידי הקמיע יתגלה הדבר בצורה הטובה ביותר. לאמור שכך הוא האופן שהקב"ה מוציא את הדברים לפועל ומנהיג את העולם במדת הדין, שלאחר שיש רצון לברוא את העולם, אזי ההנהגה היא במדת הדין [תפארת ישראל פ"ו (קב.), ולמעלה הערה 497]. אם כן בינה מתחברת לחכמה, "כולם בחכמה עשית" [תהלים קד, כד], וכח העשיה נמצא בזרוע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:96
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:96](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:96)

(673) אם כן דובר כאן על החבור הספירות מהתחתונה ביותר [ארץ] עד העליונה ביותר [זרוע].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:97
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:97](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:97)

(674) המקור לגבולי אלכסונים הוא בספר היצירה פ"ה מ"ב. וכן הזכיר בגבורות ה' פי"ג [סח.], ח"א ליבמות טז: [א, קכט.], ובח"א לסנהדרין כא. [ג, קלט:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:98
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:98](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:98)

(675) יסוד נפוץ בספריו, וכגון בגבורות ה' פ"ג [כו:] כתב: "כי שש הוא מספר שלם. וזה כי לא תמצא דבר שלם כי אם על ידי מספר ששה. וזה כי נקודה היא אחת והיא חסירה, בעבור שאין לה התפשטות כלל. והקו אשר יש לו התפשטות באורך, ויש לו שלימות יותר, בעבור שיש לו התפשטות באורך. אך אין זה שלימות גמור, בעבור שאין לקו התפשטות רק אורך, ואין לו התפשטות אורך ורוחב. והשטח אשר יש לו התפשטות אורך ורוחב, הוא שלם יותר בעבור שיש לו התפשטות אל הצדדין הארבע, אבל אין לו עומק. אמנם הגשם הוא השלם, בעבור שיש לו התפשטות הצדדין הששה. דהיינו מעלה ומטה וארבע רוחות, ואין התפשטות יותר משש קצוות אלו. וכן הסכימו חכמי המחקר, כי הגשם הוא השלם בעבור שיש לו שש קצוות, ולפיכך דבר שהוא בעל שש צדדין הוא השלם". ושם בפמ"ו [קעה.] כתב: "הגשם יש לו חלופי ו' צדדין, והם המעלה והמטה ימין ושמאל פנים ואחור. וכל שש צדדין אלו מתיחסים אל הגשמית בעבור שכל צד יש לו רחוק, וזהו גדר הגשם". ובתפארת ישראל פ"מ [תריג.] כתב: "וכבר ידוע כי הגשם יש לו חלופי צדדים ששה, ועל ידם הגשם שלם, והם; המעלה והמטה, וארבע צדדין, שהם ארבע רוחות הידועים. כי אין גשם שלם רק כאשר יש לו ששה צדדין. והצדדים האלו שייכים לגשם, כי הגשם הוא בעל רוחק, שזהו גדר הגשם שהוא בעל רוחק". ובגו"א בראשית פכ"ו אות כא [ד"ה ויש] כתב: "מספר ששה נגד ו' קצוות; ארבע צדדין, והמעלה והמטה". וכן כתב בדר"ח פ"ה מט"ו [סוף רנה:], וז"ל: "וידוע הששה קצוות הם מתיחסים ביותר אל הגשמי, שהרי יש להם רוחק, אשר הרוחק שייך אל הגשם". וכן הוא בח"א לב"מ פד: [ג, לו.], ובח"א לסנהדרין י: [ג, קלה.]. וראה למעלה הערה 301.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:99
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:99](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:99)

(676) פירוש - כי לכל קוביה בעלת ששה צדדים יש שמונה קדקדים [ארבעה למעלה, וארבעה בתחתית הקוביא]. נמצא שלמעלה יש ארבעה קוים המחברים את ארבעת הקדקדים, ובתחתית הקוביא יש גם כן ארבעה קוים המחברים את ארבעת הקדקדים. ובנוסף לכך, יש עוד ארבעה קוים המחברים בין ארבעת הקדקדים העליונים לבין ארבעת הקדקדים התחתונים הנמצאים בקו אנכי תחתיהם. צירופם של כל הקוים האלו להדדי הוא שנים עשר קוים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:100
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:100](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:100)

(677) פירוש - ישנו קו מחבר את שני הקדקדים העליונים של צד מזרח, וכן ישנו קו המחבר את שני הקדקדים התחתונים של צד מזרח. ומעתה ימשיך להראות שכך יש שני קוים [עליון ותחתון] בשלשת הצדדים הנותרים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:101
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:101](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:101)

(678) מעתה הולך להורות שיש ארבעה קוים נוספים המחברים את ארבעת הקדקדים העליונים לארבעת הקדקדים התחתונים הנמצאים מתחתיהם. ומתחיל בשני הקדקדים הנמצאים במקום המפגש של צד מזרח וצד דרום.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:102
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:102](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:102)

(679) פירוש - יש י"ב קשורים מיוחדים ונפרדים שנועדו לקשר כל אחד מי"ב האלכסונים אל הקב"ה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:103
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:103](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:103)

(680) נראה ביאורו, שכבר נתבאר למעלה שגדר הגשם שהוא בעל רחקים [ראה בבאר הרביעי הערה 231, וכאן הערות 301, 675]. וכן גדר האומות שהם גשמיות [ראה למעלה בבאר החמישי (ד"ה ודעת רבי חנינא), ושם הערות 561, 562]. וממוצא דבר אתה למד, שגדר האומות הוא הרחקים וההתפשטות. וכן כתב בגו"א בראשית פט"ו אות טו: "האומות נמשלו לבהמות, לפי שהבהמה גדולה, והאומות גדולים בכמותם". ולכך "גבולות עמים" הם גבולי אלכסונים, המורים על התפשטות ללא כח מאחד. ולמעלה בהערה 651 הובאו דברי רש"י בס"פ וירא [בראשית כב, כ], שכתב "'הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך' - אף היא השוותה משפחותיה למשפחות אברהם י"ב; מה אברהם, י"ב שבטים שיצאו מיעקב - ח' בני הגבירות וד' בני השפחות, אף אלו - ח' בני גבירות וד' בני פלגש". ובהשקפה ראשונה לא ברור מהו פשר שויון זה שהתורה טרחה לרמוז עליו באמצעות תיבת "גם". אך לפי דבריו כאן הדבר מחוור, כי אלו הם שנים עשרה גבולות אלכסונים שיש אצל אומות העולם, כאשר חסר אצלם הכח המאחד של יעקב אבינו. ולכך יעקב ובניו הם "אחד", ואילו אומות העולם הם "חד". "אחד" הוא מאחד את הפרטים ליחידה אחת, ואילו "חד" הוא חותך ומקצץ ומפריד בין הדברים. **ודברים אלו** מבוארים יותר בנצח ישראל פ"כ [תלה:], וז"ל: "כי ד' מלכיות הם כנגד ד' רוחות... וישראל מתיחסים אל הנקודה האמצעית. מפני שהצד מתיחס אל הגשמי, שהרי כל צד אשר יש לו רוחק, שהוא מתרחק מן האמצעי, אשר אין לו רוחק. וכל דבר אשר יש לו רוחק, הוא מתדמה אל הגשמי, אשר גדר הגשם הוא הרוחק. ומדריגת האומות שהם גשמיים, ולפיכך המלכיות הם ד', כנגד הצדדין שהם ד'". וראה שם הערה 23, כי הוא יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. הרי שהאומות הן כנגד הרוחקים, והם הם גבולי אלכסונים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:104
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:104](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:104)

(681) שבטים. וכן כתב בגבורות ה' פי"ג [סח.], וז"ל: "וכל תולדות יעקב בא בענין נפלא מאוד. כי כאשר היה ראוי לשורש האמת שיהיה אחד, וזה כי השורש אחד, ומן האחד שהוא יעקב יצאו י"ב שבטים. ונקראו 'שבטים', כי השבט הוא ענף וחלק האילן, כן אלו י"ב, כל אחד חלק הכלל. והיה מספר שלהם י"ב, מפני שכל דבר אחד נעשים ממנו י"ב גבולים מחולקים, כל אחד בפני עצמו [ומפרט את שנים עשר גבולי אלכסון]... אלו י"ב גבולין אלכסונים נעשים מדבר אחד, וכנגדם היו בניו של יעקב י"ב. כי יעקב שהוא אחד, נעשים ממנו י"ב גבולין מחולקין. לכך על ידי יעקב יצאו י"ב שבטים. דברים אלו כבשונו של עולם, איך היו יוצאים מן יעקב י"ב שבטים. וכנגדם היו בניו של יעקב י"ב, כי יעקב הוא אחד, נעשים ממנו י"ב גבולין מחולקין, ולכך על ידי יעקב יצאו י"ב שבטים". וכאן מתבאר ש"גבולות עמים" ו"מספר בני ישראל" הוא שנים עשרה. אמנם רש"י שם [דברים לב, ח] ביאר שהוא מספר שבעים; שבעים אומות לעומת שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים. וכרש"י ביאר בגבורות ה' פי"ג [סח.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:105
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:105](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:105)

(682) לאו דוקא, אלא זו דעת היש אומרים בגמרא. ואילו דעת ר"א בן שמוע היא שהעולם עומד על צדיק אחד, וכפי שביאר את המאמר עד כה. ובסמוך יביא את הדעה שהעולם עומד על צדיק אחד [דעתו של ר"א בן שמוע] בשם "יש אומרים", ונתחלף ר"א בן שמוע עם היש אומרים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:106
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:106](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:106)

(683) לשונו בדר"ח פ"ה מט"ו [סוף רנה:]: "מספר שבעה כנגד שש הקצוות והאמצעית, שהוא נקרא 'היכל הקודש' [ספר יצירה פ"ד] אשר ביניהם. ודבר זה ידוע לנבונים, כי מספר שבעה הוא כנגד שש קצוות, והיכל הקודש שביניהם. וידוע הששה קצוות הם מתיחסים ביותר אל הגשמי, שהרי יש להם רוחק, אשר הרוחק שייך אל הגשם, ואילו האמצעי אין לו רוחק כלל, שהרי לא שייך רוחק באמצעי, ולפיכך הוא מתייחס אל הבלתי גשמי, ולכך קראו האמצעי 'היכל הקודש', אשר הוא בתוך שש קצוות, לפי שהוא נבדל מן הגשם, וזהו קדושתו. והתבאר לך במבואר מאוד, כי מספר שבעה מורה על... מדריגת הבלתי גשמי עומד בגשמי. ולפיכך תמצא בכל מקום כי במספר שבעה חול וקדושה; שבעת ימי שבוע, ששה ימי חול, והשביעי הוא קודש... ובשנים - ששה שני עבודה, והשביעית שמיטה, והיא שנת קודש. וכל זה מפני כי מספר הששה הם חול, והם כנגד ששה קצוות הגשם, שהוא חול, ואילו השביעי הוא כנגד היכל הקודש, שהוא השביעי, והוא באמצע. ודבר זה ידוע... ודבר זה מבואר שאין ספק, כי כאשר יש שבעה יש כאן חבור הקודש אל הגשמי". ובגבורות ה' פס"ט [שיח.] כתב: "כי הדבר שהוא שלם בלי חסרון הוא דבר שיש לו ששה קצוות, וביניהם האמצעי, שהוא נקרא 'היכל הקודש' [ספר היצירה פ"ד] מכוון באמצע". וראה תפארת ישראל פ"ע [תתרצז.], ושם הערה 29, ח"א לנדרים לט. [ב, יד.], למעלה בבאר הרביעי הערה 744, ובבאר זה הערות 318, 322.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:107
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:107](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:107)

(684) יש לעיין בזה, מדוע יש צורך בעמוד שביעי, הרי הנקודה השביעית שיש בגשם היא נקודה נבדלת, ונקראת "היכל הקודש" [כמבואר בהערה הקודמת], ומה הצורך לחבר "היכל הקודש" אל ה', הרי הוא מחובר ועומד מצד עצמו. אמנם להלן יבאר שאין העמודים דבר שהוא חיצוני לארץ, אלא שמהות הארץ היא העמודים המחזיקים אותה, וכמו שיתבאר. ולכך האמצעי הוא עמוד בפני עצמו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:108
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:108](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:108)

(685) פירוש - הואיל וכל העולם עומד על עמוד אחד, בעל כרחך שעמוד זה מקשר את כל חלקי העולם למקורם העליון. והאופן היחידי שדבר אחד יהיה מקשר את הכל, הוא רק אם אותו אחד הוא אמצעי, "אשר האמצע הוא משותף אל כל הצדדין". ואודות שהאמצע משותף אל כל הצדדין, זהו יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. ולדוגמא, בגו"א בראשית פ"ד אות י כתב: "כי האמצעי משותף לשני הקצוות". ושם שמות פכ"א סוף אות ג כתב: "כי האמצע מקשר כל החלקים, לפי שהוא באמצע". ושם במדבר פ"ד אות יט כתב: "כי האמצעי לעולם דומה אל הכלל, לפי שהאמצעי הוא נוטה לשני הצדדין". ובנתיב הענוה פ"ג [ב, ז.] כתב: "האמצע... משותף לכל". ובתפארת ישראל פכ"ד [שסד.] כתב: "האמצעי יש בו כח הכל, ומקבל מן הכל בעבור שהוא תוך הכל, ומתחבר הכל אליו... שהכל מתחבר אל האמצעי". וראה בנר מצוה ח"א הערה 89, ולמעלה בבאר הרביעי הערה 1082, ולהן הערה 914. **ועוד אודות** היחס שבין האחד לבין האמצעי, כן כתב בנצח ישראל פ"א [טו.], וז"ל: "כל אחדות בעולם הוא באמצע, שהקצוות הם מחולקים, והאמצע אחד". ובנר מצוה [ח"א ז:] כתב: "האמצעי מתייחס אל אחד, כאשר האמצעי בפרט הוא אחד. לכך בית המקדש וירושלים שהם אחד בלבד, והם באמצע העולם, כי האמצעי הוא מסוגל להם... כלל הדבר, דבר שהוא אחד מסוגל לו האמצעי", ושם הערה 42. ובנצח ישראל בפ"כ [תלז.] כתב: "האמצע הוא אחד". ובח"א לשבת קיח. [א, נה:] כתב: "כל האברים הם זוגות, והלב הוא אחד... והלב באמצע האדם". הרי שדבר שהוא באמצע הוא אחד, וכן הדבר שהוא אחד הוא באמצע. ובנתיב התורה פי"ג [א, נד.] כתב: "דבר זה ידוע שכל אמצעי הוא אחד... כמו הנקודה שהיא באמצע העיגול". וצרף לכאן, כי האמצעי הוא מאחד ומקשר הכל [כמבואר בנצח ישראל פ"א הערה 58, גבורות ה' פנ"ח (רנח.)], וכל המאחד חייב להיות אחד, וכמבואר בגו"א במדבר פכ"ח אות יא, ד"ה אמנם, וז"ל: "כי איך יתקשר להיות אחד על ידי שנים, כי שנים הם מחולקים". [ומעין זה כתב בגו"א בראשית פ"א אות סט, ושם הערה 295]. ולכך הואיל והאמצע מאחד הכל, בע"כ שהוא עצמו אחד, כי אין שנים מאחדים. וראה למעלה הערה 178.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:109
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:109](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:109)

(686) כמבואר בהערה 661. וכן הוא בבאר הרביעי הערות 30, 257. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:110
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:110](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:110)

(687) פירוש - כשם שהצדיק הוא האמצע, כך האמצע נקרא צדיק. ולמעלה בבאר הרביעי [ד"ה וכבר בארנו] כתב: "אמר השם יתברך אל הירח [חולין ס:] 'צדיקים יקראו על שמך'. ורוצה לומר כי הקטנות היא מדת הצדק, ולכך יקרא הצדיק 'קטן'". הרי שהצדיק נקרא "קטן", ונקרא "אמצע". ובביאור הדבר, ראה בגו"א במדבר פכ"ח אות יא [ד"ה ואז], שכתב: "ואז השיב הקב"ה 'צדיקים יקראו על שמך'. וכך פירושו... אמר לה הרי בעצמו הקטנות דבר הגון, כי הצדיקים יקראו על שמך. שכאשר תבין בארץ שהיא הנקודה האמצעית, אשר איננה נוטה אל אחד מן הקצוות, והיא הקטנה ביסודות. שתראה מזה כי הקטנות הוא ראוי אל הצדיק, שהצדיק גם כן הוא אינו נוטה מן האמצעי, ראוי לקטנות, כמו שהארץ - שהיא בפרט עומדת באמצע - היא קטנה. כי הקטן אין לו התפשטות, לכך ראוי לו האמצע. לכך הארץ, שהיא קטנה, באמצע העולם. כלל הדבר, כי הצדיק הוא מי שהוא אינו נוטה מן היושר, ואינו נוטה מן הצדק, ונשאר על הנקודה, ובאמצע. והקטן בעבור שאין לו התפשטות ראוי לזה. אמנם הגדול, מפני שהוא גדול, יש לו התפשטות בגדלותו, היפך הקטן, ואין זה סגולת הצדיק. וזהו שאמר 'צדיקים יקראו על שמך', כלומר הצדיקים במה שהם צדיקים, יקראו על שם הקטנות, והוא ראוי לנמצאות". וכן כתב בח"א לשבועות ט. [ד, יב:], וז"ל: "הקטנות הוא ראוי אל דבר שהוא צדק, מפני כי הצדק הוא שיש בו היושר, ואינו נוטה מן המצוע כלל. והמצוע הוא כמו הנקודה, כאשר ידוע מן כל דבר שהוא באמצע, שהוא כמו נקודה קטנה. ואילו הגדול בעבור גדולתו אין לו סגולת האמצעי, שהוא קטן. וזה שאמר 'צדיקים יקראו על שמך', כי הצדיק במה שהוא צדיק וישר, שאינו יוצא מן האמצעי, יש לו סגולת הקטנות. ולפיכך אין תלונה על הקטנות, שהרי הקטנות עצם הצדק. ועוד, כי הקטן הוא עלול יותר מן העלה פירוש, הקטן דינו יותר כעלול היוצא מן העילה], ממה שהוא הגדול [יותר ממה שהגדול הוא עלול היוצא מן העילה], כמו שידוע. ולפיכך הצדק הוא הקטנות" [הובא למעלה בבאר הרביעי הערה 257]. הרי הצדיק, הארץ, הקטנות, האמצע, הם כולם שייכים זה לזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:111
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:111](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:111)

(688) "פשיטות" שאין לדבר אלא עצם העובדה שהוא קיים, שאינו דבר מסויים ומוגדר כלל. וראה למעלה הערה 217. ובנתיב התשובה פ"א [ד"ה ואמר רבי אבא] כתב: "הענוה, המדה הזאת היא מדת הפשיטות. ולכך כליו של השם יתברך שבורים [ויק"ר ז, ב]. כי השבור הוא הפשיטות, כאשר אין לו שם 'כלי' כלל" [הובא למעלה בבאר הרביעי הערה 231]. ואלו דבריו כאן, שהמטה לגמרי יש לה הפשיטות, כי המטה אינה נגדרת כלל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:112
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:112](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:112)

(689) בח"א לחולין פט. [ד, קא.-קג.], שהובאו שם בגמרא שלש דעות לבאר את קיום הארץ ["תולה ארץ על בלימה" (איוב כו, ז)]; (א) בזכות משה ואהרן שאמרו [שמות טז, ו] "ונחנו מה". (ב) בזכות מי שבולם פיו בשעת מריבה. (ג) בזכות מי שמשים עצמו כאילו אינו. ובתוך דבריו כתב: "הנה לדעת כלם עמידת הארץ בשביל הפשיטות שיש למקום הארץ, ודבר זה קיום העולם. כי הפשוט הוא ראוי שיהיה ראשון ויסוד, כי הפשוט עומד בעצמו. כי הדבר שאינו פשוט בזה שייך לומר שהוא מצורף אל אחר נסמך עליו. אבל הדבר שהוא פשוט הוא עומד בעצמו. ולפיכך אמר שהעולם עומד בזכות משה ואהרן, שהיה להם מדת הפשיטות בשביל הענוה, כי הענוה היא מדת הפשיטות... וזהו בודאי מדת בפשיטות הגמור כאשר אין כאן יחוד... כי עמידת הארץ הוא מצד שהוא במקום המטה, ודבר זה הוא פשיטות גמור". ושם מאריך טובא לבאר את שתי הדעות הנוספות. וכן כתב ביתר קצור בנתיב הענוה פ"ב [ב, ו.], ובנתיב השלום פ"ג [א, רכה.]. ובח"א לסנהדרין צב. [ג, קפד:] כתב: "המיעוט שממעט עצמו גורם לו הקיום. והבאנו ראיה ברורה מן הארץ, שהיא יסוד הכל והפחות, ועל הארץ נאמר [קהלת א, ד] 'והארץ לעולם עומדת', מה שלא נאמר בכל היסודות. שתראה מזה כי הקטנות מביא הקיום והנצחיות". וראה למעלה הערה 587. וכן למעלה סוף הבאר הרביעי כתב: "ומצד זה נבראת הארץ, שהוא עלול הגמור, ומקבל מלכותו יתברך", ושם הערה 1413. ובנצח ישראל פי"ד [שנ:] כתב: "כי העפר הזה, עם ירידתה והיא למטה לגמרי, מכל מקום יש לעפר קיום יותר מהכל, וכמו שאמר הכתוב [קהלת א, ד] 'והארץ לעולם עומדת'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:113
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:113](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:113)

(690) "הסוף מן הדבר" - תכלית הדבר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:114
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:114](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:114)

(691) שמעתי ממו"ר שליט"א לבאר, ששלש הדעות הללו נחלקו בקשר למהות הארץ וענינה, לאמור, מהו הדבר שעושה שהארץ תהיה קיימת; למ"ד שהארץ עומדת על י"ב עמודים, פירושו שהארץ קיימת על העובדה שהיא מקום של בית, כי י"ב אלכסונין הם י"ב החבורים שמהם נוצר בית, והארץ קיימת על היסוד שאצלה הכל מתחבר לבית, בבחינת "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" [מדרש תנחומא נשא אות טז], והארץ עומדת על מערכת חבורים והגבולות שיש בה. והמ"ד הסובר שהארץ עומדת על שבעה עמודים סובר, שהארץ עומדת על כח הגלוי שיש בההתפשטות שלה, שמנקודת האמצע יוצאים ששה צדדים, ויש לה מציאות מתגלה. והעולם קיים מחמת שיש בה גלוי של מציאות, כי כל צד מגלה פנים אחרות. והמ"ד הסובר שהארץ עומדת על עמוד אחד, סובר שהארץ עומדת על נקודת המציאות עצמה, שהיא עצם הקיום, כי הארץ היא המציאות עצמה, שהיא נקודת האמצע, שהיא הנקודה הפנימית ביותר של כל המציאות כולה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:115
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:115](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:115)

(692) כמבואר בהערה 687. וכן כתב בדר"ח [יב.], וביאר לפי"ז את הפסוק [ישעיה ס, כא] "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ", "שהצדיק אינו יוצא מן היושר והצדק, ראוי להם הארץ שהיא עומדת באמצע, אינה יוצאת מן היושר". וכן ביאר בח"א לסנהדרין צ. [ג, קעו.]. ובנתיב הצדק ר"פ א [ב, קלה.] כתב: "הדבר שהוא יוצא מן הראוי ומן המיצוע, כמו שהרשע יוצא ברשעתו מן המיצוע, הפך הצדיק, שנקרא 'צדיק' בשביל הצדק והיושר שבו... והדבר שהוא יוצא אל הקצה, יש לו קצה וסוף ג"כ, ונאבד... וצדיק שהוא צדיק בשביל הצדק, אשר הצדק אינו יוצא מן המיצוע, ולכך הוא יסוד עולם. כי כן כל דבר שהוא הצדק אינו יוצא מן המיצוע, כמו הצדיק, הוא יסוד קיים. והדבר הזה נראה בארץ, בשביל שהיא עומדת באמצע, ואינה יוצאת מן המיצוע, רק עומדת בשוה. לכך היא עומדת קיים לעולם, יותר מכל שאר יסודות. כמו שאמר הכתוב [קהלת א, ד] 'והארץ לעולם עומדת'... וזה שנאמר כאן [משלי י, כה] 'וצדיק יסוד עולם', כמו שהארץ היא יסוד עולם בשביל המיצוע שאינה יוצאת מן השווי, לכך היא עומדת לעולם. וכך הצדיק, שהוא הפך הרשע היוצא אל הקצה, הוא יסוד עולם... כי הצדיקים ראוי להם הארץ אשר אינה יוצאת מן המיצוע כמו הצדיק".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:116
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:116](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:116)

(693) לא מצאתי מקומו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:117
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:117](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:117)

(694) שי"ב העמודים מורים על השבטים, וז' העמודים מורים על האבות והאמהות, ועמוד אחד מורה על הצדיק. וכן ביאר שה"מים" מורים על התורה, ו"הרים" מורים על החכמים, ו"רוח" מורה על רוח הקודש, ו"סערה" מורה על הנבואה, או על יראת שמים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:118
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 6 8:118](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%206/r/8:118)

(695) כמו שכתב למעלה בתחילת הבאר החמישי: "דברי חכמים... יש להם נגלה ונסתר, והמה נמשלים אל 'תפוחי זהב במשכיות כסף' [משלי כה, יא], שהפנימי נמשל לזהב, והנגלה לכסף, ושניהם יקרים. כך דברי חכמים, שיש להם נגלה ונסתר, שהנסתר הוא יקר בחכמה, והנגלה הוא נחמד וטוב למראה", ושם הערה 50.