## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:1)

(54) פירוש - עדים זוממין שהרגו את הנידון, "שלא הוזמו עד שנהרג הנדון על פיהם" [רש"י מכות ה:], אינם נהרגין. אך אם לא הרגו את הנידון, והוזמו, נהרגין.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:2)

(55) פירוש - מורים באצבע מתוך לגלוג, כמו שנאמר [ישעיה נח, ט] "וישלח אצבע", ותרגם שם אונקלוס "מרמז באצבע". וראה למעלה בהקדמה הערה 101.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:3)

(56) שהם דברים קשים לקבל. ובביאור הפסוק ראה דבריו בנתיב הצדק פ"א [ב, קלה:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:4)

(57) למעלה בדיבור הקודם, והערה 44. וכן למעלה בבאר הראשון [ד"ה ואין לשאול] כתב: "כי הדברים אשר הם דברים עליונים, ויש להם שכל עליון, כמו שהם מצות התורה, הם מן השם יתברך", וראה שם הערה 135.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:5)

(58) כפי שכתב בסוף הבאר הראשון [ד"ה אמנם מה], והובא בהערה 10.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:6)

(59) כשאר החוקים של התורה. וכן כתב כמה פעמים בתפארת ישראל, וכגון בפ"ח [קלב.] כתב: "כי אין התורה טבעית. שאילו היתה התורה טבעית, היה זה קשיא מה ענין הטומאה והטהרה. אבל אין זה דבר טבעי כלל, רק הוא סדר שכלי. ואם כי אינו יודע ואינו מבין ענין החוק הזה, הלא התורה לא ניתנה רק לצרף הבריות [ב"ר מד, א], והצירוף הזה הוא לאדם בין יודע טעם של מצוה או לא ידע, רק כאשר מעשיו הם נמשכים אחר הסדר השכלי מה שראוי לו, ובזה מעשיו כמו שראוי לפי השכלי, והוא צירוף וזכוך נפשו מן הטבעי, כמו שהתבאר. כי התורה היא סדר השכלי אשר ראוי לאדם במה שהוא אדם. ועל ידי המצות דבק בשכלי, ועל ידי זה דבק בו יתברך... שאף אם אין ידוע לנו טעם וסבה על כל דבר ודבר שנמצא באדם למה הוא כך, מכל מקום ידוע לנו שאין דבר אחד לבטלה. וכך סדר השם יתברך בחכמתו כל הנבראים עליונים ותחתונים. וכן ענין המצות למה הם כך; בודאי ידענו שכך נותן הסדר שסדר השם יתברך התורה, וכך מתחייב ממנו. ולכך אין לשאול על טעם המצות למה הם כך, כי כך גזר השם יתברך הסדר לפי חכמתו, ואין דבר אחד לבטלה, וכך חקק השם יתברך. והאדם העושה והשומר הסדר הזה אשר סדר השם יתברך, דבר זה צירוף וזכוך נפש האדם. כי על ידי עשיית המצות, שהם הסדר השכלי, הוא דבק בשכלי, ועל ידי זה דבק בו יתברך. והעובר על המצות, הוא יוצא מן הסדר השכלי שסדר השם יתברך. וכל אשר יוצא מן הסדר, מביא לו זה אבוד הנפש לגמרי. ולפיכך כל מי שנותן במצות טעם על פי הטבע, לומר כי לכך אסרה תורה חזיר [ויקרא יא, ז-ח], מפני שהוא מוליד בגוף מזג רע, וכן הוא בודאי האמת. וכן נתנו טעם באיסור חלב, שהוא מוליד מזג רע, וכן בדם. ומכל שכן בשקצים ובעופות הטמאות, בכולם נתנו טעם על פי הטבע. וכאילו היתה התורה ספר מספרי הרפואות או ספר הטבע, חס ושלום לומר כך" [והובא למעלה בבאר הראשון הערה 105.] ושם בפ"ט [קמה.] כתב: "והנה אלו המעשים הטובים מיחדים נפש האדם האצולה מן השם יתברך, להוציא אותה מן הטבע אשר משותף האדם עם שאר בעלי חיים, כאשר יש לו על ידי מעשים אלו דבקות בו יתברך ויתעלה. ולכך אין בהם תמיה כלל איך המעשים האלו מביאים אל האדם הצלחה עליונה, ועל ידי מעשה הרע מביא עליו עונש נצחי. וכן המצות שלא נדע טעמם באיזה צד הם הצלחת נפשו ויקנה בהם הצלחה עליונה, כי כבר אמרנו כי המצות האלו ראוים אל האדם, מצד כי המצות כלם שכליות אלהיות. שכך סדר השם יתברך, לא מה שחייב שכל האדם, רק מה שסדר השם יתברך בחכמתו. ולכך הדבק במצות, דבק בשכלי, והוא השכל האלקי העליון, ועל ידי זה יש לו דבקות בו יתברך, ומוציאין אותו מן הטבע המשותפת, ובזה נפשו צרופה, ואז דבק בו יתברך" [והובא למעלה בבאר הראשון הערה 135]. וראה להלן בבאר הרביעי הערה 921.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:7)

(60) מעין זה כתב גם בתפארת ישראל פ"ו [צח.] לגבי השאלה מהי התועלת במצוות, וז"ל: "ואף כי מן הראוי שלא להשיב על שאלתם כלל. כי דבר זה מה שרוצים לתת סבה מחייבת בכל הדברים, אילו היינו רואים שנתנו לנו סבה בכל הדברים הטבעיים הפחותים מאד, היה מוטל עלינו לתת לב על שאלתם. ועם כי הבדל יש כגבוה שמים מעל הארץ, כי הדברים הטבעיים הם בארץ, והתורה לא תמצא אף בשמים, כי אם מעולם העליון, מכל מקום היה מוטל עלינו לתת לב על השאלה. אך אין הדברים כך. כי הדברים הטבעיים, כמו הבעלי חיים, ואף הצמחים, אין נותנים לנו סבה וטעם. כי איך יעלה על הדעת שיתנו סבה מספקת לכל בעל חי; מספר גידיו ואבריו, לכל אחד סבה ותארו המיוחד, וכן לצמחים. ואל תשגיח ברופאים ובחכמי הטבע, שאם נתנו סבה - הוא לאחד מני אלף. ואף אשר נתנו - אין כן האמת הברור, כמו שידוע למי שיעיין בדבריהם. ואם הדבר הזה הוא בדברים הטבעיים, כל שכן בדברים אלקיים והם המצות האלקיות אשר חייב האדם לפעול, למה יעשה פעולה זאת ולא יעשה פעולה אחרת. כשם שלא נדע גופו ותוארו - אשר הוא קיומו בעולם הזה - לא נדע על השלמות. ואם לא היה נברא על זה התאר, לא היה לו חיותו ושלמותו הגופני שיהיה מקוים. ומכל שכן פעולות האלקיות המביאים את האדם אל החיים הנצחיים, אף אם לא נדע באיזה ענין ולמה הם בענין הזה, אין זה פלא. והנה לא היתה זאת שאלת החכמים שמחויבים אנחנו בתשובתה, אם לא שהיו נותנים לנו סבות בכל הדברים הטבעיים באדם ובצמחים, ודבר זה אינו נמצא. אבל דרכי החכמים יודעי התורה ומצפוניה לא נעלים, ובזה תעמוד על דרכי התורה". וכן כתב שם ר"פ נח: "מכל מקום לא נעלים להשיב תשובה נצחת לשאלה זאת". וראה להלן הערה 238, ובבאר החמישי הערה 450, ובבאר הששי הערה 137.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:8)

(61) וכן כתב להלן בבאר החמישי [ד"ה וכאשר תבין]: "אין חכמתם [של חז"ל] דומה לחכמת חכמי האומות. כי חכמי האומות אף כי היו חכמים, היה חכמתם שכל האנושי. אבל חכמינו, חכמתם חכמה פנימית סתרי החכמה, מה שידעו על פי הקבלה מרבם, ורבם מרבם, עד הנביאים ועד משה רבינו עליו השלום... למען דעת כל עמי הארץ כי אין חכמה זולת חכמתם". וראה להלן הערות 544, 591, ובבאר הרביעי הערות 266, 428, 437, ובבאר החמישי הערות 375, 437.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:9)

(62) לשון הרמב"ן שם: "כאשר זמם ולא כאשר עשה, מכאן אמרו הרגו אין נהרגין, לשון רש"י מדברי רבותינו [מכות ה:]. והטעם בזה, בעבור כי משפט העדים המוזמין בגזרת השליט, שהם שנים ושנים, והנה כאשר יבואו שנים ויעידו על ראובן שהרג את הנפש, ויבואו שנים אחרים ויזימו אותם מעדותם, צוה הכתוב שיהרגו, כי בזכותו של ראובן שהיה נקי וצדיק בא המעשה הזה, אילו היה רשע בן מות לא הצילו השם מיד ב"ד, כאשר אמר [שמות כג, ז] 'כי לא אצדיק רשע'. אבל אם נהרג ראובן, נחשוב שהיה אמת כל אשר העידו עליו הראשונים, כי הוא בעונו מת, ואילו היה צדיק לא יעזבנו ה' בידם. כמו שאמר הכתוב [תהלים לז, לג] 'ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו'. ועוד, שלא יתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי, כי המשפט לאלהים הוא, ובקרב אלהים ישפוט. והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי ישראל, וההבטחה שהקב"ה מסכים על ידם ועמהם בדבר המשפט. וזה טעם 'ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה" [דברים יט, יז], כי לפני ה' הם עומדים בבואם לפני הכהנים והשופטים, והוא ינחם בדרך אמת". וכאן כתב על טעמו של הרמב"ן שהוא "טעם לשבח", אך בגו"א דברים פי"ט אות יא דחה טעם זה, וכלשונו: "ואין דבר זה טעם לסמוך על דבר זה, שלא יהיה נהרג על ידי בית דין אם לא היה חייב ממקום אחר, דבכל מקום אמרו [ב"ב קלא.] אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, והקולר תלוי בצואר העדים, ומה יעשו בית דין". וראה שם בהערות בביאור דחיה זו. ויל"ע בזה מדוע כאן משבח טעם שדחה בגו"א. וראה הערה 455, בתארים שהרעיף המהר"ל על הרמב"ן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:10)

(63) ואם תאמר, הרי בגמרא [מכות ה:] אכן רצו ללמוד ק"ו מ"כאשר זמם" ל"כאשר עשה", והשיבו "שאין עונשין מן הדין" [אין מחייבין עונש על ידי לימוד מקל וחומר], ומה הצורך להתפלפל בזה עוד בטעם הדבר. כן הקשה הרא"ם שם [דברים יט, יט], וז"ל: "והרמב"ן ז"ל רצה לתת טעם בזה, והכניס עצמו בכמה דוחקים. ולא ידעתי מי הכניסו בזה, שאם כן צריך לתת טעם בכל מקום שאמרו 'אין עונשין מן הדין'". וכתב לתרץ: "ושמא יש לומר, שבשאר המקומות שאמרו 'אין עונשין מן הדין'... חזרו ונכתבו בפירוש [התורה כתבה את הדין בפירוש, אף שניתן ללמוד מקל וחומר], ולא למדו אותו מהקל וחומר, ואין בכך כלום. אבל פה שלא נכתב להרוג את ההורגין, אלא מדין קל וחומר בלבד [היתה הו"א שיתחייבו], ואמרו 'אין עונשין מן הדין', ונשארו פטורין, הוא התימה הגדול, וצריך לתת בהן טעם בלי ספק". אמנם עדיין קשה, שעם כל זה רואים שהגמרא לא הבינה שיש טעם מיוחד ל"כאשר זמם ולא כאשר עשה", כי א"כ על השאלה "ולאו קל וחומר הוא" הגמרא היתה צריכה מיד להשיב שאכן לאו ק"ו הוא, כי זהו דין מיוחד בהזמה, וכמו שמתבאר כאן. ומתוך שהגמרא לא השיבה כך, מוכח שמעיקר הדין היה מקום לק"ו, ורק הכלל ש"אין עונשין מן הדין" מונע לימוד זה. ואולי יש לומר, כי בודאי ההבנה הפשוטה היא שיש כאן ק"ו, ועל כך נשאלה השאלה "ולאו קל וחומר הוא". אך לאחר שנאמר הכלל "אין עונשין מן הדין", מתבאר שהתורה הטילה עונש רק על ההזמה, ולא על העשיה, "וצריך לתת בהן טעם בלי ספק" [לשון הרא"ם]. ורק בשלב הזה מתגלה העומק המיוחד בדבר, וכמבואר ברמב"ן ובמהר"ל כאן. **ועדיין קשה**, שהטעם ש"אין עונשין מן הדין" הוא מכיון שהנלמד חמור מן המלמד, היא הנותנת שלא תועיל לו הכפרה בעונש של המלמד הקל ממנו [מהרש"א סנהדרין סד:]. וא"כ זהו גופא הטעם ל"כאשר זמם ולא כאשר עשה", כי אין ראוי שתהיה כפרה ל"כאשר עשה", ומדוע יש צורך בטעמים נוספים [ובאמת שכך ביאר הכסף משנה בהלכות עדות פ"כ ה"ב את הטעם ל"כאשר זמם ולא כאשר עשה"]. ובע"כ מוכח מהרמב"ן והמהר"ל שהם לא למדו שזהו הטעם ל"אין עונשין מן הדין", אלא כטעם האחר שנמצא במפרשים, שכיון שהק"ו הוא היקש שכלי, ואדם דן ק"ו מעצמו, חוששים לענין העונש אולי יש איזו פירכא על הקל וחומר [הליכות עולם; קרבן אהרן, במידות אהרן, פ"ב חי"ג]. ולפי"ז אין לך סבה מדוע התורה גופא לא חייבה "כאשר עשה", ולכך הוצרכו טעמים מיוחדים לכך. וראה בגו"א שמות פכ"א אות סז, ושם הערה 639, שנתבאר גם שם שהמהר"ל חלק על טעמו של המהרש"א.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:11)

(64) פירוש - בדיני נפשות בעי דרישה וחקירה, שאע"פ שמהתורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה, מ"מ אמרו חכמים שאין דיני ממונות צריכים דרישה וחקירה [סנהדרין לב.]. ובמשנה [סנהדרין מ.] מפורטות שבע החקירות [באיזו שמיטה של היובל, באיזו שנה של שמיטה, באיזה חודש, בכמה בחודש, באיזה יום מימי השבוע, באיזו שעה של היום, ובאיזה מקום]. יתר על שבע החקירות השוות בכל העדיות [והן השאלות על הזמן והמקום], חוקרים את העדים בשאלות על גוף המעשה. ונקראות שאלות אלו בשם 'דרישות' [ביאור הגר"א חו"מ סימן ל סק"ה], והן משתנות הכל לפי המעשה ולפי ענינו [ב"ח חו"מ ר"ס ל]. שאם העידו עליו שעבד ע"ז, שואלים אותם את מי עבד, את פעור או את מרקוליס [סנהדרין מ.], ובאיזו עבד; בזיבוח, בקיטור, בניסוך או בהשתחוויה [סנהדרין מ:]. אמנם לא מצאתי את מקורו שאף מספר הדרישות הוא שבע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:12)

(65) כמו שנאמר [בראשית ט, ו] "שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים עשה את האדם", ופירש רש"י שם "אם יש עדים המיתוהו אתם, למה, כי בצלם אלקים עשה את האדם". והרד"ק שם פירש: "כי הוא [האדם] נבדל מכל הנבראים... כי אם יהרגהו, הנה השחית מעשה הא-ל... והוא [הקב"ה] עשה אותו בצלמו, והוא [הרוצח] השחיתו, הנה עשה כנגד הא-ל לבטל מעשיו". ובאבות פ"ג מי"ד אמרו "חביב אדם שנברא בצלם, חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר 'כי בצלם אלקים עשה את האדם'". וכתב שם בדר"ח [קמו:] בזה"ל: "ומפני כך מביא הכתוב של 'כי בצלם אלקים עשה את האדם', ולא 'ויברא אלקים את האדם בצלמו' [בראשית א, כז], כי לא מצאנו כי דבר זה של 'ויברא אלקים את האדם בצלמו' נודע החבה לאדם. אבל מאחר שאמר 'שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים וגומר', נודע לאדם החבה, שהרי בשביל זה השופך דם האדם נהרג, והנה נודע לאדם חבתו של הקב"ה". ובנתיב הלשון פ"ו [ב, סוף עה:] כתב: "שפיכות דם הוא אל האדם במה שהוא אדם, והוא אל צלמו, כדכתיב 'שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים עשה את האדם'. כי שפיכות דם הוא אל הצלם הזה". ובנתיב גמילות חסדים פ"ה [א, קסד.] הביא ג"כ את הפסוק מבראשית, והוסיף: "הרי לך כי עיקר שפיכות דם הוא בשביל שמבטל צלם האלקים שיש לאדם". ובדר"ח פ"ה מ"א [ריז.] כתב בתוך דבריו: "ההורג ומפסיד בהמה אין עליו עונש, וההורג אדם שנברא בצלם אלקים חייב מיתה, מפני שיש באדם ענין אלקי". וראה להלן בבאר הששי הערה 155.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:13)

(66) החושב לרצוח חברו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:14)

(67) משנה מכות ז. "רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים, אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם ["שבדקו את העדים בדבר שלא ידעו להשיב" (רש"י שם)]. רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף הן מרבין שופכי דמים בישראל ["אף אם היו עושים כן היו מרבין שופכי דמים, שלא יראו מבית דין" (רש"י שם)]. וכשיטת רשב"ג כתב דבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:15)

(68) אודות הזהירות המופלגת בהריגת אדם בבית דין.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:16)

(69) "ועמך כולם צדיקים" [ישעיה ס, כא]. ובביאור הפסוק ראה בדר"ח בהקדמה [יא:]. ובנתיב העבודה פ"א [א, עט.] כתב: "ומה שאמר [משלי טו, ח] 'ותפלת ישרים רצונו', רמז על ישראל גם כן, וזהו כי ישראל נקראו 'ישורון' [דברים לג, ה], על שם היושר שבהם... ו'זבח רשעים תועבה' נאמר על העובדי כוכבים ומזלות, שמאס השם יתברך בקרבן שלהם, והם נקראים 'רשעים', הפך ישראל שאמר עליהם 'ועמך כלם צדיקים'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:17)

(70) ראה גו"א ס"פ בראשית [פ"ו סוף אות יד] שדן שם אם אפשר או אי אפשר לעולם בלא רשעים, והכריע "שאי אפשר לעולם בלא רשעים", ולכך כאן כתב "ואף אם אחד חוטא", כי אי אפשר בלא רשעים. וראה תפארת ישראל פ"ה [צה.], ולהלן בבאר הששי הערה 50.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:18)

(71) לשון הגמרא שם: "תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר, שמעתי ["מרבותי" (רש"י שם)] שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ["שבית דין מותרין להיות מכין מלקות ועונשין עונש מיתה שלא מן התורה" (רש"י שם)], ולא לעבור על דברי תורה, אלא כדי לעשות סייג לתורה ["מפני צורך השעה לעשות סייג גדר" (רש"י שם)]. ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו, לא מפני שראוי לכך ["דשבות בעלמא הוא מדרבנן" (רש"י שם)], אלא שהשעה צריכה לכך ["מפני שהיו פרוצים בעבירות... והיו מצות בזויות בעיניהם" (רש"י שם)]. שוב מעשה באדם אחד שהטיח את אשתו ["בא עליה" (רש"י שם)] תחת התאנה ["מקום גלוי" (רש"י שם)], והביאוהו לבית דין והלקוהו, לא מפני שראוי לכך, אלא שהשעה צריכה לכך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:19)

(72) כוונתו שענין זה מוזכר גם במשנה שם [סנהדרין מה:], שאמרו שם "שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון". ופירושו, ש"מעשה ותלה שמעון בן שטח שמונים נשים ביום אחד באשקלון, ולא היו שם כל דרכי הדרישה והחקירה וההתראה, ולא בעדות ברורה, אלא הוראת שעה כפי מה שראה" [רמב"ם הלכות סנהדרין פכ"ד ה"ד]. "שהיו בנות ישראל פרוצות בכשפים, ועשה סייג לשעה ותלאן לפרסומא למילתא, ודן את כולם ביום אחד" [רש"י סנהדרין מה:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:20)

(73) והוא להרבות בחקירות ודרישות כדי למנוע שפיכות הדמים. ומבואר מדבריו שהטעם של דרישות וחקירות הוא מחמת החומרה של שפיכות דמים. והנה מצאנו שלשה טעמים לצורך של דרישות וחקירות; (א) הרמב"ם בספר המצות מ"ע קעט והחינוך מצוה תסג כתבו שהטעם לדרישות וחקירות הוא כדי לעמוד על בירור אמיתות הדבר, ולא נפסוק הדין במהירות. (ב) הנמוקי יוסף בסנהדרין ר"פ ד והש"ך חו"מ סימן לג ס"ק טז כתבו שהטעם הוא כדי שהעדים יוכלו לבוא לידי הזמה, כי עדות שאי אפשר להזימה אינה עדות [סנהדרין מא.]. (ג) הנודע ביהודה מהדו"ק אהע"ז סימן עב [בסתירת ההיתר הראשון] ביאר שהטעם של החקירות הוא שמא ימצאו בדבריהם שקרנים על ידי שיכחישו זה את זה, ותתבטל עדותם. וראה במנחת חינוך מצוה תסג אות ב. ולכאורה דברי המהר"ל כאן [שהחומרא של שפ"ד מחייבת להקפיד על עדות העדים] יכולים להתפרש לפי הטעם הראשון והאחרון, אך לא לפי הטעם השני [הזמה], כי הצורך בעדות שאתה יכול להזימה הוא לכאורה משום גזה"כ, ולא משום בירור האמת. אמנם הפרי חדש בחידושיו שנדפסו בסוף מסכת כתובות לג., והגבורות ארי [מכות סוף ה:] והערוך לנר [מכות ב.] נקטו שהטעם שבעי עדות שאתה יכול להזימה הוא כדי שתהיה לעדים הרתעה מלשקר, שיפחדו מהעונש אם יווכח ששיקרו. וא"כ הכל חוזר לבירור האמת, ולכך דברי המהר"ל יובנו אף לפי טעם זה. וראה בקובץ שיעורים לכתובות אות קיב שתלה שאלה זו [האם בעינן "עדות שאתה יכול להזימה" משום גזה"כ או משום חשש משקר] במחלוקת תנאים. **אך קצת קשה**, הרי מהתורה צריך דו"ח אף בדיני ממונות [סנהדרין לב.], וכיצד מבאר המהר"ל שהטעם הוא משום החומרה של שפיכות דמים. ומעין שאלה זו הקשו הנוב"י שם והמנ"ח שם על שיטת הנמוק"י [שהטעם לדו"ח הוא משום שתהיה עדות שאתה יכול להזימה], הרי מהתורה צריך דו"ח אף בדיני ממונות, אע"פ שבדיני ממונות סוברים הרבה פוסקים דלא בעינן עדות שאתה יכול להזימה. וקושיא זו תקשי אף לשיטת המהר"ל, שביאר שטעם הדו"ח הוא משום חומרת שפיכות דמים. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:21)

(74) ומדוע "משפט צדק" מחייב לדרוש ולחקור העדים, אדרבה, "משפט צדק" צריך לקחת בחשבון שלא יהיה מצב שהחוטא לא יקבל עונשו, ומחמת כן עדיף שלא לחקור ולדרוש העדים כל כך. ולהלן [ד"ה וכבר אמרנו] הגדיר שאלה זו מצד "חוטא נשכר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:22)

(75) שזו עבירה שנעשית בדרך כלל בהסתר, וכמו שאמרו חכמים [במדב"ר ט, א] "הנואף אומר אין בריה יודעת בי, לפי שכל מעשיו אינן אלא בחושך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:23)

(76) וגניבה נעשית בסתר, ובכך שונה מגזילה [ב"ק עט:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:24)

(77) כמו שאמרו במכות י: "במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד. לזה אין עדים ולזה אין עדים. הקב"ה מזמינן לפונדק אחד; זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו ["ויש עדים ויגלה על כרחו" (רש"י שם)]. זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה". וגמרא זו יביא אותה בהמשך דבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:25)

(78) שהעדים לא התקבלו מחמת רבוי החקירות והדרישות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:26)

(79) ה"כלל ופרט" מוסבר היטב על פי דבריו בח"א לר"ה יח. [א, קיט:], שאמרו שם "בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון... כמעלות בית מרון... כחיילות של בית דוד", וכתב על כך בזה"ל: "ורש"י גרס עוד גירסא אחרת; אמר רמי בר בר חנא, כחיילות של בית דוד וכבני מרון. ומה מאוד שמחתי בגרסא זאת. כי רבה בב"ח סובר כי הידיעה ביצורים על שני הצדדים. כי הם מתקשרים בקשר אחד ומסודרים בסדר אחד הכל ביחד, וזהו 'כחיילות בית דוד'. אמנם יש לכל אחד ואחד מדריגה בפני עצמו גם כן במה שהוא אדם זה, כי כאשר אמרנו למעלה כי האדם ג"כ פרטי [וזהו 'וכבני מרון']. והוא עם זה נקשר בקשר ובסדר כלם יחד, והרי הוא בכלל ופרט". הרי שדינו של אדם נקבע "בכלל ופרט"; כחלק מהכלל, וכאדם בפני עצמו. ונתבארו דבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:27)

(80) חלוקה זו בין "גודל העבירה" לבין "מצד עצם הדין" מתבארת בהמשך [ד"ה ואם קשה], שביאר שם שעד כמה שנוגע לקלקול הדור, בודאי ש"כאשר עשה" חמור יותר, כי הרשעים ילמדו מכך כיצד לנהוג באויביהם. אך עד כמה שנוגע לדין אמת ועצם הדין, "כאשר זמם" נענש יותר בבי"ד מ"כאשר עשה", וכמו שיבאר. והואיל ושפיכות דמים חמורה, לכך אם נחסר אפילו כחוט השערה מדין אמת ועצם הדין, שוב אין בי"ד נזקקים להמיתו, וכמו שיתבאר בהמשך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:28)

(81) פירוש - שלא נעשה על פי העדים מעשה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:29)

(82) תיבת "זמם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:30)

(83) בראשית יא, ו "לא יבצר וגו' כל אשר יזמו לעשות", וכן נאמר [ירמיה ד, כח] "על כי דברתי זמותי ולא נחמתי", וכן [זכריה א, ו] "כאשר זמם ה' צבקות לעשות", ועוד. והרד"ק [בראשית יא, ו] כתב: "יזמו - ענין מחשבה, ו'יזם' ו'זמם' בנין אחד היה". וכן הוא בספר השרשים לרד"ק, שורש יזם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:31)

(84) יש כאן הד ליסודו שאין הגדת העדות הבאת המעשה לידיעת הדיינים גרידא, אלא הצגת האירוע בפועל, כביכול, על ידי העדים. וכפי שכתב בדר"ח פ"ד מכ"ב [רי:]: "יש לך לדעת ענין העדות, שאל תאמר כי ענין העדות שצריך שידע הדיין המעשה, ואם אין עד, לא ידע המעשה. שא"כ למה 'אין עד נעשה דיין' [כתובות כא:], הרי הדיין יודע... אלא אין הדין חל רק כאשר הדבר הוא נגלה בפועל לפני הדיין... והעד הוא שמוציא הדבר לפועל לפני הדיין, עד שיוכל לדון הדיין. ולפיכך אין עד נעשה דיין, שהרי צריך שיוציא הדבר אל הפועל לפני הדיין, ואם העד נעשה דיין, לא הוציא אחר העדות לפועל לפני הדיין, שיהיה הדין חל. ולכך, אף אם [הדיין] ידע הדבר, כיוון שלא הוציא העד העדות לפועל לפני הדיין, אין כאן דין". וכן כתב בנצח ישראל ר"פ נז. הרי שאין הגדת העדות הבאת המעשה לידיעת הדיינים, אלא הצגת האירוע בפועל, כביכול, מציאות המעשה משתקפת בעדים. שבראייתם חדר המעשה אל תודעתם, ועל ידי הגדתם מתגלה התרחשות המעשה כלפי חוץ. נמצא אין הבית דין דן על פי ידיעה, אלא על פי ראיה. וראה במבוא לדרשות המהר"ל עמוד 56, שהובאו שם דברי האבני נזר [אהע"ז ח"א סימן קא], שכתב שכאשר הב"ד שומעים מעדים שראו המעשה, חשוב הדבר כאילו ראו הב"ד בשעה ששמעו העדות. ולכך "כאשר בית דין עוסקים בעדות זה" אזי המעשה כאילו נמצא בפני הדיינים, ולכך "אז נמצא המחשבה, וניכר המחשבה". וראה נר מצוה הערה 68.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:32)

(85) פירוש - אבל אם לא הרגו בידים, אלא שזממו להרגו, ונהרג לבסוף.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:33)

(86) על מעשה שעשו בית דין, והוא רק היה גרמא בדבר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:34)

(87) כן כתב בגו"א דברים פי"ט אות יא [ד"ה ואם] בטעמו הראשון, וז"ל: "ואם היינו באים ליתן טעם בדבר, יותר היה נראה ליתן טעם דהכתוב אומר גבי עדים זוממין 'ובערת הרע בקרבך', פירוש דבר שהוא רע. והמחשבה של אדם אינו דבר קיים, שהיום יחשוב על דבר, ומיד יסור מחשבתו ממנו. ולפיכך עדים זוממין, שאינם עושים מעשה בידיהם, והרע מה שעשו [הוא] מה שחושבים במחשבתם רע, והכתוב אומר 'כאשר זמם', כלומר בשביל שחשב להמית אותו. לכך אינם נהרגין אלא אם עדיין במחשבתו, שמבקשים להרוג. אבל אם כלתה המחשבה, שנגמר המעשה, שסר מהם אז המחשבה שלהם, לא יתכן בזה 'ובערת הרע'. בשלמא גבי מעשה שהאדם עושה בידים, כיון שעשה בידים המעשה, יש קיום לו מה שעשה המעשה. אבל עידי זוממין לא עשו שום מעשה, רק שעלה על דעתם לעשות לאחיו, ולפיכך דווקא כאשר עדיין לא הרגו - והמחשבה של עדים זוממין עדיין מקוים - אז יש להרוג. אבל אם עברה המחשבה, כיון דהמחשבה אינה עוד, לא יתכן בו 'ובערת הרע' בדבר שאינו נמצא. כן היה נראה לומר. ובפרק אחד דיני ממונות [צ"ל בפרק ארבע מיתות (סנהדרין סה:)], ובדברי רב אלפס [שם בסנהדרין טז: בדפי הרי"ף] תמצא מפורש כי עדים זוממין לאו מעשה נחשב, ועיין שם. ודבר שאינו מעשה, חמור קודם שנגמר מן אחר שנגמר; שקודם שנגמר הרי הוא נמצא עדיין במחשבתו, ובענין הראשון. לכך גבי עדים זוממין, חמור קודם שנהרג מאחר שנהרג". **וטעמא בעי**, מדוע המעשה נשאר בעולם אף לאחר שנגמר, ואילו המחשבה אינה בעולם לאחר שנגמרה. ובגו"א שם הסביר זאת משום ש"המחשבה של אדם אינו דבר קיים, שהיום יחשוב על דבר, ומיד יסור מחשבתו ממנו", לעומת המעשה "שהאדם עושה בידים, כיון שעשה בידים המעשה, יש קיום לו מה שעשה המעשה", ומהו פשר חילוק זה. אמנם לכשתדייק בלשונו כאן, תראה שהוסיף עוד נקודה, שבמעשה יש "**רושם** מעשה", ובמחשבה אין "רושם מעשה". והענין מתבאר על פי דבריו בדר"ח פ"ב מ"א [סט.] בביאור המשנה שם "וכל מעשיך בספר נכתבים", שכתב: "שאל יאמר כי אין רושם וזכר למעשה האדם אשר עשה, וא"כ לא יבא לדון עליהם. ועל זה אמר כי אין הדברים כך, רק מעשיו יש להם רושם, כי יש להם ציור מושכל קיים, כמו שיש לעולם ציור מושכל קיים, כך יש למעשה בני אדם. כי אין ספק כי ציור המושכל של עולם לפי הצדיקים והרשעים שהם בעולם. כי כאשר יש רשעים בעולם, הנה ציור המושכל שיוצא העולם מן הסדר. וכאשר יש צדיקים בעולם, הנה ציור של עולם צדק ואמת. וכן מה שאמרו [ר"ה טז:] שלשה ספרים נפתחים בר"ה, הם אלו דברים אשר אמרנו. כי מעשה האדם יש להם ציור מושכל קיים במציאות, וציור של צדק ואמת הוא ציור בפני עצמו, וציור של רשעים ציור בפני עצמו, וציור בינונים ציור מיוחד בפני עצמו. והם הם שנפתחים בר"ה. ועל זה אמר 'וכל מעשיך בספר נכתבין'". ובדר"ח פ"ג מ"ו [קכו:] כתב: "האדם ומעשה אדם הוא מכלל ציור העולם. ואין האדם דומה לשאר בעלי חיים שאינם נחשבים. אבל האדם מפני מעלתו הוא עצם העולם. ואם האדם ומעשיו טובים, יש כאן ציור משובח וטוב. וכן להיפך, אם האדם רע, שיש כאן ציור בעולם לפי ענין האדם נרשם בעולם. וזהו ספר שנכתב בו הכל". והואיל ואין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה [קידושין מ.], לכך אין למחשבה רעה "רושם מעשה", וקיימת רק כל עוד שנמצאת לפנינו. מה שא"כ במעשה, רושם המעשה נשאר אף בחלוף שעת המעשה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:35)

(88) אך בגו"א דברים פי"ט אות יא כתב על טעם זה: "אבל גם זה אין עיקר הטעם". והולך ומבאר שם טעם שני, וכטעם השני שמביא כאן. **ויש להעיר**, שלכאורה טעם זה כוחו יפה רק לגבי "הרגו אין נהרגין, לא הרגו נהרגין", שענין של "ובערת הרע מקרבך" רק שייך ב"כאשר זמם ולא כאשר עשה". אך כל זה שייך לעונש מיתה, אך מה נאמר לגבי ממון ומלקות, שאף בהם נאמר הדין "כאשר זמם ולא כאשר עשה", ואין בו ענין של "ובערת הרע מקרבך". ובשלמא לגבי ממון לא קשיא, כי תוספות בב"ק ד: [ד"ה ועדים] ביארו שבממון לא אמרינן "כאשר זמם ולא כאשר עשה", ואפילו אם הנידון שילם על פי העדים זוממין, חייבין העדים זוממין לשלם. אך מה נבאר לגבי מלקות, מדוע שם אמרינן "כאשר זמם ולא כאשר עשה", ושם אין ענין של "ובערת הרע מקרבך". אמנם גם לגבי מלקות שיטת הרמב"ם היא [הלכות עדות פ"כ ה"ב] ש"נהרג זה שהעידו עליו ואחר כך הוזמו, אינן נהרגין מן הדין, שנאמר 'כאשר זמם לעשות' ועדיין לא עשה, ודבר זה מפי הקבלה. אבל אם לקה זה שהעידו עליו, לוקין. וכן אם יצא הממון מיד זה ליד זה בעדותן, חוזר לבעליו ומשלמין לו". הרי שפסק שרק במיתה אמרינן "כאשר זמם ולא כאשר עשה", מה שא"כ במלקות ובממון. וראה שם בכסף משנה שהביא שכמה ראשונים חולקים על חידוש הרמב"ם במלקות. ועיין בחידושי רבי חיים הלוי שביאר את שיטת הרמב"ם. ונוכל לומר שהמהר"ל אזיל בשיטת הרמב"ם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:36)

(89) ולא אמרה סתם "יומת", שהרי הפסוק עוסק בעונש מיתה, שנאמר בו "ובערת הרע מקרבך". והתורה תתלה את המסובב בסבתו האמיתית, ולא בסבתו הצדדית, וכמבואר בגו"א הרבה פעמים [ראה בספר המפתח לגו"א, ערך סבה ומסובב, שיסוד זה הוזכר בגו"א עשרים ושש פעמים]. וכן השריש הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פ"ז הי"א: "היאך תלה הכתוב... בדבר שאינו עיקר ולא הסיבה, אלא נקרה קרה". וראה להלן בבאר השלישי הערה 275.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:37)

(90) לשונו בגו"א דברים פי"ט אות יא [ד"ה אבל], וז"ל: "אבל עיקר הטעם הוא ענין נפלא, יש לך להבין ממלת 'כאשר זמם' בעצמו. דהמחשבה שהוא חשב לעשות לאחר - יהפך עליו, וחייב מיתה, כי מה שרצה לעשות לאחר - אותה המחשבה יהפוך עליו. ולאפוקי אם כבר הרגו, שאותה המחשבה לא יתכן להפוך עליו, אחר שכבר נעשה... ולפיכך המחשבה שהוא רוצה לעשות שלא כדין - מתהפך עליו. וזה ענין נפלא למבין. לכך אמר כאן 'כאשר זמם', ולא נגמרה המחשבה, ראוי שתתהפך המחשבה עליו, שכן המדה נותן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:38)

(91) כמו שיביא בהמשך, שמחמת כן אמרו חכמים [שבת צז.] "החושד בכשרים לוקה בגופו". וכן אמרו סנהדרין מח: "כל קללות שקלל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד", וכמו שיתבאר לפנינו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:39)

(92) משל זה עם האבן הביא בגו"א דברים פי"ט אות יא, אור חדש [קפ.], ח"א לשבת צז. [א, מו:], ובח"א לסנהדרין מח: [ג, קסא.], ויובאו בסמוך. ובגו"א שם כתב: "וזה טעם הדבר, כי לעולם תמצא כי המחשבה מתהפך על המחשב רע - אם חשב שלא כדין. ואמר הכתוב גבי המן [אסתר ט, כה] 'ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ'. תלה הכתוב הדבר לפי שהוא חשב לרע על היהודים שלא כדין - אותה המחשבה תבא עליו. לפי שכאשר יחשוב לעשות רע, והוא שלא כדין, הוא עושה רושם בעצמו. משל לספינה שעל הים, והיא רצה בכח נגד [הספינה] השנית שכנגדה לטובעה, אם אותה [ספינה שניה] חזקה, הרי היא טובעת את עצמה מכח אותה מכה שהיא מכה באחר... והוא דומה לאדם שזרק אבן בדבר קשה, ואין נכנס בו אותו אבן - שב עליו. וכן אם אדם רוצה להביא דבר על אחר, ומפני שהוא שלא כדין, מתהפך עליו... והכל ברמז זה במה שאמרו חכמים 'כאשר זמם ולא כאשר עשה', כי כאשר זמם, אותה המחשבה שהיה רוצה לעשות - נהפך עליו. אבל 'לא כאשר עשה', דלא שייך בו זה. ודבר זה אמת למבין".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:40)

(93) לשונו בגו"א דברים פי"ט אות יא [ד"ה וזהו]: "וזהו מה שרמזו חכמים [שבת צז.] 'כל החושד בכשרים לוקה בגופו'. פירוש, אחר שהוא חושד שלא כדין, וחושב עליו מחשבה שלא כדין, הנה המחשבה תהפך עליו בגופו להיות נלקה באותה המחשבה. וכן לענין קללה אמרו [סנהדרין מט.] 'לעולם תהא מן לוטא ולא תהא מן לייטא'. פירוש, שיותר טוב להיות מקולל, מאשר יהיה מקלל אחרים. כי המקולל, בעבור כי שלא כדין [המקלל] עושה, אין הקללה תבא עליו. אבל המקלל שלא כדין, הרי אותה קללה בעצמה תחזור ותבא עליו כאשר אמרתי, כי ראוי להיות נהפך עליו". ובח"א לסנהדרין מט. [ג, קסא.] כתב בביאור הגמרא שם "תהא לוטא ולא תהא לאטה" ["נוח לך להיות מן המקוללים, ולא מן המקללים, לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל" (רש"י שם)], וז"ל: "כי קללת חנם בא על עצמו, מפני שהוא מקלל אחד, ואותו אחד אין ראוי לקבל קללת חנם, ולכך הקללה חוזרת עליו. למה הדבר דומה, הזורק אבן בכותל של אבנים, שאין הכותל מקבל האבן, וחוזר האבן על הזורק. וכן המקלל, בשביל שאין מקבל אותו... חוזרת הקללה עליו. וכהאי גוונא אמרו [שבת צז.] החושד בכשרים לוקה בגופו. כי מפני שהוא חושד אחר, אם היה אמת בעבירה, והעבירה בודאי היה גורם לו הקללה ופורענות. והרי הוא חשד חנם, ולכך העונש שהיה ראוי לבא על אותו אחר אם היה אמת, החושד דבר זה חוזר עליו ולוקה בגופו... ולכך נקט הך לישנא, ולא אמר 'תהא מן שנתקללו ולא מן מקללים', כי שם 'לוט' הוא לאחריו 'טול'. וכן מה שמליט את אחר, הקללה חוזרת עליו, והוא לוקח קללה לעצמו, כי הקללה חוזרת לאחוריו ונעשה מזה 'טול'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:41)

(94) דבריו צריכים ביאור, שכתב כאן שלמדו את ההנהגה של "החושד בכשרים לוקה בגופו" מהדין של "כאשר זמם ולא כאשר עשה". אמנם בגמרא שם למדו כן ממקום אחר, שאמרו שם: "אמר ריש לקיש, החושד בכשרים לוקה בגופו, דכתיב [שמות ד, א] 'והן לא יאמינו לי וגו", וגליא קמי קודשא בריך הוא דמהימני ישראל. אמר לו, הן מאמינים בני מאמינים, ואתה אין סופך להאמין... ממאי דלקה, דכתיב [שמות ד, ו] 'ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך וגו" ["והנה ידו מצורעת, היינו לוקה בגופו" (רש"י שם)]". הרי שלמדו דין זה מידו המצורעת של משה, ולא מדין עדים זוממים. וביאר מו"ר שליט"א, שכוונת המהר"ל היא, שלולא הדין של עדים זוממין, לא היינו יודעים ללמוד לשאר אינשי מצרעתו של משה רבינו, אלא היינו תולים צרעת זו במעלתו המיוחדת של משה רבינו, שהיה לו להאמין בישראל שהם מאמינים [וכלשון הגמרא "אתה אין סופך להאמין"]. אך לאחר שישנו דין כללי של "כאשר זמם ולא כאשר עשה", ממילא יכולים אנו ללמוד ממשה רבינו לכולי עלמא ש"החושד בכשרים לוקה בגופו", ולא לתלות זו ביחודיותו של משה רבינו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:42)

(95) לשונו בח"א לשבת צז. [א, מו:]: "החושד בכשרים לוקה בגופו. פירוש, כי החושד בכשרים ראוי ללקות בגופו. משל למי שהוא זורק אבן בכותל, אם הכותל של אבנים, ואין מקבל את האבן, הרי אותו האבן חוזר עליו, כיון שאין הכותל מקבל את האבן. ואם הכותל מן טיט, מקבל את האבן, אז אין האבן חוזר עליו. וכך אם האדם חושד את אחר, אם מקבל אותו החשד מפני שהדברים הם אמת, אז אין חוזר עליו אותו החשד, כי מקבל אותו האדם. אבל אם חושד בכשרים, ואינו מקבל [הנחשד] כי אינו אמת, הרי חוזר עליו אותו החשד. וכבר בארנו בזה מה שאמרה התורה 'כאשר זמם' ולא כאשר עשה, עיין בספר גור אריה בפרשת שופטים". ועוד אודות יסודו החוזר והנשנה כאן שעונש עדים זוממין הוא לקבל את העונש שזממו לעשות לנידון, כן מבואר בקובץ שיעורים לכתובות סימן קח. וראה עוד בעליות דרבינו יונה לסנהדרין מא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:43)

(96) פירוש - דבר שהוא קל לצאת לפועל, הוא גם קל לצאת לפועל על ידי שיתהפך על החושב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:44)

(97) ולא במעשה שעשה, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:45)

(98) לשונו בגו"א דברים פי"ט סוף אות יא: "אבל אם נגמר המעשה, שוב אין לומר כי אותו מעשה יתהפך עליו, שהרי אדרבה, נגמר המעשה, ואיך יתהפך עליו". ובמכתב אליהו, חלק א, עמוד 97, הביא את דברי המהר"ל הללו, וכתב: "לרצון האדם מסר הקב"ה כח פעולה חזק מאד, ולכן כשאין זממם של העדים יוצא לפועל כפי שכיוונו הם, מכיון שמוכרח הוא לפעול על כל פנים, נהפך הוא על ראשם של העדים עצמם, והם מקבלים את העונש שהיה ברצונם לגרום לנאשם. לא כן הדברים כשרצונם יצא לפועל, והגיע ל'כאשר עשה'. ומביא משל מכדור שזורקים בכח, כשפוגע בקיר שמעכב מהלכו, אז חוזר הוא אל הזורק. ביאור הדבר הוא; השי"ת ברא את האדם כך שרצונו יוכל לפעול גדולות, שהרי בצלם אלקים עשה את האדם. וכמו שרצון ה' הוא הפועל ובורא את הכל [ידוע שכל 'ויאמר' שבמעשה בראשית ביאורו שכך רצה וכן נתהווה כפי רצונו, עיין שם ברמב"ן (בראשית א, ג)], מעין כח זה נתן הבורא לאדם, שברצונו לבד יוכל לפעול הרבה. אף שאנו רואים שפעמים הרבה אין רצונו של אדם מתגשם, אין זאת אלא משום שרצונותיהם של אחרים מתנגדים לרצונו". **דוגמה לדבר;** בסנהדרין קה. אמרו "חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני", ולמדו כן מבלעם הרשע. וכתב שם בח"א [ג, רמה:] בזה"ל: "פירוש, כי השם יתברך נותן לאדם כפי רצונו. לכך כאשר מתחזק נגד השם יתברך, מניח לו לעשות כפי רצונו שהוא מחציף בו. וכמו כאשר אדם מתחזק בתפילה עושה השם יתברך רצון האדם, כך חוצפא, כל אשר מחציף הוא מעיז ומתחזק, לכך השם יתברך עושה רצונו". וכן כתב בנתיב הבושה ס"פ ב [ב, רד:]: "כי הוא יתברך שעושה רצון הנבראים, עושה רצונו מחמת חוזק ותוקף שלו, וזה מבואר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:46)

(99) קשה, כיצד נתקיימה בידו המצורעת של משה רבינו [שהיא המקור ל"לוקה בגופו" וכמו שהובא בהערה 94] הפיכת מחשבת החושד על עצמו, הרי משה לא אמר על ישראל שהם מצורעים, אלא שאין הם מאמינים, וכיצד ידו המצורעת היא היפוך החשד של "והן לא יאמינו לי". וביאר מו"ר שליט"א, כי ענינה של צרעת הוא ניתוק ממקור החיים, שלכך אמרו חכמים [נדרים סד.] "מצורע חשוב כמת". וענינה של אמונה היא חבור גמור בהקב"ה, וכמו שכתב בנתיב האמונה פ"א [א, רו:}: "עצם האמונה... כאשר הוא מאמין בו יתברך, והוא מתדבק לגמרי... בעל אמונה הוא נטיעה חזקה עם השם יתברך, אשר כל הרוחות באות אין מזיזין אותו ממקומו". ושם בסוף פ"ב [א, ריב.] כתב: "כי זהו ענין האמונה, שדבק בו יתברך לגמרי, ולפיכך יש לו דביקות בו יתברך לגמרי על ידי אמונה, שכאשר האדם מאמין בו יתברך בכל לבו, הוא דבק בו יתברך, ואין סר מאיתו". ולכך עומק טענת מרע"ה ב"הן לא יאמינו לי" הוא שאין ישראל מחוברים דיים להקב"ה. ועל כך לקה בצרעת, שכל מהותה היא התנתקות מהקב"ה. וראה להלן הערה 494.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:47)

(100) למעלה בד"ה ולכך הדין.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:48)

(101) (א) עצם הדין. (ב) למיגדר מילתא כשהדור פרוץ בדבר. ועתה יבאר את הגדר הראשון.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:49)

(102) כפי שכתב בתפארת ישראל פי"ח [ערב.]: "וזה כי התורה היא 'תורת אמת' [מלאכי ב, ו]. לא כמו שאר דברים, כי עם שהם אמת, כמו אם יאמר אחד 'ראובן הוא בבית זה', והאמת שהוא בבית, מכל מקום לא נקרא דבר זה שהוא אמת, מצד כי אפשר שלא יהיה בבית. ועם שהוא אמת, דבר זה הוא במקרה. וכאשר יאמר האדם 'ראובן אינו בבית' הוא שקר, אבל הוא שקר במקרה, כי היה אפשר שיהיה בבית. אבל האמת שהיא אמת בעצם, היא תורת משה, שהיא אמת בעצם. שכל דבריה הם מוכרחים, ואי אפשר בענין אחר... כל דברי תורה הם כך שמציאותם הכרחי... כי כל דברי תורה הם מוכרחים להיות, ואינם מציאות במקרה. כמו שסדר העולם בעצם ואינו במקרה, שדבר זה הכל מודים שאין העולם מציאותו במקרה. כך הם כל דברי תורה". ושם בפרק נט [תתקכה:] כתב: "מושכלות התורה הם דברים ברורים וצרופים מאד, שאין בהם דבר ספק, רק השגה מבוארת ניכרת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:50)

(103) כי הגדת עדות אינה נחשבת מעשה, וכמבואר למעלה בהערה 87.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:51)

(104) קידושין מג. "האומר לשלוחו צא הרוג את הנפש, הוא חייב ושולחיו פטור". והרמב"ם בהלכות רוצח פ"ב ה"ב כתב: "השוכר הורג להרוג את חבירו, או ששלח עבדיו והרגוהו... שופך דמים הוא, ועון הריגה בידו, וחייב מיתה לשמים, ואין בהן מיתת בית דין". ובכס"מ שם ביאר שמקור הרמב"ם היא הגמרא הנ"ל מקידושין.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:52)

(105) אודות שהתורה היא חכמה, אמרו בתנחומא וילך אות ב: "אין חכמה אלא תורה". ובדר"ח פ"ג מ"ט [קלא.] כתב: "והחכמה היא התורה בפרט". ובח"א לר"ה טז. [א, קה.] כתב: "החיטים מחכימים [סנהדרין ע:]... ומזה הטעם מקריבים שתי הלחם בעצרת [ר"ה טז.], שבו ניתנה תורה [פסחים סח:], והיא החכמה". ובתפארת ישראל פ"י [קסא:] כתב: "אין ראוי שיקרא מי שהוא חכם וידע בדברים הגשמיים, כמו שאין נקרא 'חכם' מי שהוא חכם במלאכת הרצענות, אף שהיא חכמה גם כן. ולכך דוקא החכם המעיין בענין הקדושה, וזה נקרא חכמה". וראה בנתיב התשובה פ"א הערה 2. וראה להלן בבאר החמישי הערה 353 שכתב שם שרק חכמת חז"ל היא הנקראת חכמה. וכן הוא להלן בבאר הששי הערה 1119.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:53)

(106) צריך ביאור, כי על פסוק זה אמרו חכמים במשנה [סוטה מה:] "וכי על דעתינו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הן, אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לוייה". ואם כן לא מדובר שם בשפיכות דמים בידים, אלא בשפיכות דמים הבאה על ידי העדר מזונות ולוייה. ונראה, שאדרבה, היא הנותנת. שהרי אמרו על כך בגמרא [סוטה מו:] "כל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך דמים". וראיית המהר"ל היא, שכאשר התורה רוצה לומר ש"כאילו שופך דמים" נקטה היא בלשון "ידינו לא שפכו את הדם". הרי הדוגמה לשפיכות דמים היא דוקא ב"ידינו לא שפכו". ואם היה אפשר לשפיכות דמים שתהיה בלא ידים, מדוע נקטו ב"ידים" דוקא, כאשר ציור הפסוק אינו בשפ"ד בידים, אלא בשפ"ד של העדר מזונות ולוייה. ואם כשהנך עוסק בהעדר לוייה ומזונות הנך נזקק לומר "ידינו לא שפכו", זו ראיה שאין שפיכות דמים אפשרית ללא ידים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:54)

(107) מכות ה. "אין מיתה למחצה". ואודות שדברי תורה משוערין, ראה להלן הערה 381.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:55)

(108) כמבואר ברמב"ם הלכות רוצח פ"ב ה"ב וה"ג גבי שלח או שכר אדם שיהרוג אדם אחר, והובא בחלקו בהערה 104. ומשמע מהמהר"ל שאף עדים זוממין שהגדתם הגיעה ל"כאשר עשה" חייבים בידי שמים. וראה במשנה למלך בהלכות רוצח פ"ב ה"ב שדן שם אם יש חיוב מיתה בידי שמים בדיבורא גרידא. אך אין זה נוגע לכאן, כי שם איירי כשעושה שליח לדבר עבירה, שעל כך יש ראשונים שאומרים שאינו חייב אם שלח רק בדיבור, כי סבור המשלח שלא ישמע לו השליח [תוספות ב"ק נו. ד"ה אלא, ורשב"א שם]. אך כאן בודאי שהעדים אינם יכולים לומר שסברו שלא ישמעו הדיינים להם, שהרי הדיינים לא ידעו שהם זוממים. והרי אף כשלא עשה מעשה בידים חייב בדיני שמים, וכגון נשברה כדו ברה"ר ולא סילק את החרסים, או נפל גמלו ולא העמידו, שפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים [ב"ק כט.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:56)

(109) לא ברור מדוע מוסיף כאן "אף כחוט השערה לא יוסיף ולא יפחת", כי ברור שהקב"ה ישפוט אותו משפט אמת. ובשלמא למעלה הזכיר "ואם חסר אל העושה כחוט השערה שאין הדין נותן להיות דמו נשפך", התם ניחא, כי בא להורות שאם חסר משהו מחיוב מיתה, אין בי"ד של מטה ממיתים אותו. אך כאן שאיירי בדין של מעלה, מה הצורך להדגיש שהעובר יענש בדיוק כפרי מעלליו, לא פחות ולא יותר. ונראה שבא לבאר את הטעם בהעברת הדין מבי"ד של מטה לידי בי"ד של מעלה. והוא, שהואיל ואין בידי בי"ד של מטה לדונו בדיוק כפי המגיע לו, לכך דינו עובר לבי"ד של מעלה שיש בידו לדונו בדיוק כפי המגיע לו. וכן כתב להלן: "ואם הוא פחות אפילו כחוט השערה, בית דין לא יעשו אף כחוט השערה יותר מן האמת והצדק. והקב"ה יתן לו דינו הצדק, בלא פחות ולא יותר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:57)

(110) וזהו כנגד המשפט הראשון שהזכיר למעלה. ומעתה יבאר את המשפט השני [למגדר מילתא].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:58)

(111) כמו שביאר למעלה [ציון 69].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:59)

(112) עצם הדין מהתורה, וכמו הדין של "כאשר זמם ולא כאשר עשה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:60)

(113) וכן כתב הרמב"ם בהלכות סנהדרין פכ"ד ה"ד, וז"ל: "יש לבית דין להלקות מי שאינו מחוייב מלקות, ולהרוג מי שאינו מחוייב מיתה, ולא לעבור על דברי תורה, אלא לעשות סייג לתורה. וכיון שרואים בית דין שפרצו העם בדבר, יש להן לגדור ולחזק הדבר כפי מה שיראה להם, הכל הוראת שעה, לא שיקבע הלכה לדורות. מעשה והלקו אדם שבעל אשתו תחת אילן, ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו. ומעשה ותלה שמעון בן שטח שמונים נשים ביום אחד באשקלון, ולא היו שם כל דרכי הדרישה וחקירה וההתראה, ולא בעדות ברורה, אלא הוראת שעה כפי מה שראה". וכן כתב הרמב"ם לגבי השוכר אדם להרוג את חבירו או שכפת חבירו והניחו לפני הארי, בהלכות רוצח פ"ב ה"ד וה"ה, וז"ל: "וכל אלו הרצחנים וכיוצא בהן שאינן מחוייבים מיתת בית דין, אם רצה מלך ישראל להרגם בדין המלכות ותקנת העולם, הרשות בידו. וכן אם ראו בית דין להרוג אותן בהוראת שעה אם היתה השעה צריכה לכך, הרי יש להם רשות כפי מה שיראו. הרי שלא הרגם המלך ולא היתה השעה צריכה לחזק הדבר, הרי בית דין חייבין מכל מקום להכותם מכה רבה הקרובה למיתה, ולאסור אותן במצור ובמצוק שנים רבות ולצערן בכל מיני צער, כדי להפחיד ולאיים על שאר הרשעים שלא יהיה להם הדבר לפוקה ולמכשול לבב, ויאמר הריני מסבב להרוג אויבי כדרך שעשה פלוני ואפטר". ולשון הרמב"ם בספר המצות מ"ע קעו הוא: "בית דין מכריחים לעשות מצות התורה, ולהחזיר הנוטים מדרך האמת אליה על כרחם, ויצוו לעשות טוב ויחזרו מהרע, ויעמידו הגדרים על העובר, עד שלא יהיו מצות התורה ואזהרותיה נידונות לפי אמונת כל איש". ובהלכות יום טוב פ"ו הכ"א פסק: "חייבין בי"ד להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה". **והעולה מכך** הוא שיש לבית דין שני תפקידים; (א) לשפוט על פי דיני תורה. (ב) למגדר מילתא, וכאשר השעה זקוקה לכך אף להלקות ולהמית. ובגו"א בראשית פכ"א אות כ [ד"ה אבל] ביאר שתפקידו של בית דין אינו רק להעניש עוברי עבירה, אלא בנוסף לכך לכוון את ישראל לדרך הישרה, ולכך כופין על קיום מצות עשה [כתובות פו.]. ותמצית נקודתו היא, שעד כמה שנוגע לקלקול הדור בודאי ש"כאשר עשה" חמור יותר מ"כאשר זמם", שמורה לרשעים להרוג באויביהם. אך עד כמה שנוגע לעצם הדין, "כאשר זמם" נענש יותר בבי"ד מ"כאשר עשה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:61)

(114) למעלה [ד"ה ואם יקשה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:62)

(115) פירוש - שכאשר הוי "כאשר זמם" אזי נענש בבי"ד כאן, ואילו כאשר חוטא יותר ב"כאשר עשה" אינו נענש בבית דין, ונמצא "חוטא נשכר" [יבמות צב:], ולקתה מידת הדין. [וזו שאלה שלישית על מאמר "כאשר זמם ולא כאשר עשה"; שעד כה שאל (א) כיצד לא יענש ב"כאשר עשה", הרי זה חמור מ"כאשר זמם". (ב) אף ללא ההשוואה ל"כאשר זמם", מ"מ "כאשר עשה" הוא עבירה חמורה, ומדוע לא יענש על כך בבי"ד. ועתה שואל (ג) הרי "חוטא נשכר". וראה הערה 128].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:63)

(116) דברים אלו יוטעמו יותר על פי דבריו בגו"א בראשית פכ"ג אות ב [ד"ה ואם], שעמד שם על דברי רש"י [בראשית כג, א] ששרה לא חטאה, כי "מה בת כ' לא חטאת, שהרי אינה בת עונשין, אף בת ק' בלא חטא", וכתב שם: "ואם תאמר, תינח עונשי שמים [שאין בי"ד של מעלה מענישין אלא מבת כ' שנה ואילך (שבת פט:)], עונשין בית דין של מטה, דמענישין משלשה עשר, מנא לן דלא חטאת. ולא קשה מידי, דודאי עונשי שמים הם על עבירות קלות, כדכתיב [קהלת יא, ט] 'ודע כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט', 'אם טוב ואם רע' [קהלת יב, יד]. ודרשו בפרק קמא דחגיגה [ה.] אפילו על דבר קל אדם נענש לפעמים, כדאיתא התם [הרק בפני חברו ונמאס, הנותן צדקה לעני בפרהסיא, ההורג כינה בפני חבירו ונמאס, וכיו"ב שם בגמרא]. וכיון שלא חטאת [שרה אמנו] בדיני שמים, מכל שכן בדיני אדם, שהם בעבירות החמורות, שלא חטאת בהם". הרי שבי"ד של מעלה מחמיר יותר מבי"ד של מטה. ולכך כאשר עונשו של החוטא נמסר לבי"ד של מעלה, אין בכך "חוטא נשכר", דאדרבה, יש בכך חומרא גדולה, כי בי"ד של מעלה מעניש אף על הקלות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:64)

(117) שאז נמצא שאין ה"כאשר עשה" נענש בבי"ד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:65)

(118) פסוק זה עוסק במתן שכר מידי לרשעים, וכמבואר ברש"י שם, ובתפארת ישראל פ"ס [תתקמב.]. ואילו כאן רוצה לבאר שהעונש יבוא מיד. ונקט כאן מצד שיגרא דלישנא, לאמור שהעונש ניתן כאן בעולם הזה, כפי שהשכר של רשעים ניתן כאן בעולם הזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:66)

(119) מדבריו מתבאר שיש כאן הנהגה מיוחדת ושפיטה מיוחדת לדור צדיק מצדו של הקב"ה. כי היה ניתן להבין שכך היה מתרחש באופן דממילא; הואיל ובדור צדיק אין בי"ד מחוייבים להמית את העדים שעשו "כאשר עשה", כי אין לחוש לקלקול הדור, ממילא באותו הדור הקב"ה ישפוט אותם. ושפיטת הקב"ה באה מצד הכלל "אם נעשה הדין למטה, אין הדין נעשה למעלה. ואם לא נעשה הדין למטה, הדין נעשה למעלה" [דב"ר ה, ה. וראה פחד יצחק יוה"כ מאמר לו בביאור הנהגה זו]. ולפי הבנה זו שפיטת הקב"ה באה משום שאין דין למטה, אך לא שיש כאן בצורה חיובית דין מיוחד לדור צדיק. אך מדבריו כאן מתבאר יותר, שניכוש העשבים השוטים מכרם ישראל נעשה במיוחד בדור צדיק. באופן שבדור צדיק מתרחשים שני דברים הקשורים במהותם לדור צדיק; (א) בי"ד אינו מחוייב להעניש את העדים שעשו "כאשר עשה", כי אין לחוש לקלקול הדור. (ב) הקב"ה מצידו יסלק את הרשעים המחבלים בכנסת ישראל. **דוגמה לדבר;** בנוגע לנגע הצרעת, נאמר [ויקרא יד, לד] "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם", ומהי התליה הזאת של נגעי צרעת בארץ ישראל. וביאר על כך הרמב"ן [ויקרא יג, מז] בזה"ל: "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת. זה איננו בטבע כלל, ולא הווה בעולם. וכן נגעי הבתים. אבל בהיות ישראל שלמים לה', יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב. וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועון, יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי השם סר מעליו. ולכך אמר הכתוב [ויקרא יד, לד] 'ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם', כי היא מכת השם בבית ההוא. והנה איננו נוהג אלא בארץ, שהיא נחלת ה', כמו שאמר [שם] 'כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה'. ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע, אבל מפני שלא יבא הענין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר השם הנכבד שוכן בתוכה. ובתורת כהנים [שם] דרשו עוד, שאין הבית מטמא אלא אחר כבוש וחלוק, ושיהא כל אחד ואחד מכיר את שלו. והטעם, כי אז נתישבה דעתם עליהם לדעת את ה', ותשרה שכינה בתוכם. וכן אני חושב בנגעי הבגדים שלא ינהגו אלא בארץ, ולא הוצרך למעט מהן חוצה לארץ, כי לא יארעו שם לעולם". הרי במקום שכינה יש הנהגה מיוחדת של ביעור הרע. וכשם שהנגעים מתרחשים רק בארץ ישראל, כך איבוד הרשעים נעשה כששכינה בישראל. וראה בדרשת שבת הגדול [רה.] שביאר שבמקום של בירור ההשגחה שם יש איבוד רשעים. וראה בסמוך הערה 122.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:67)

(120) הרוצח בשוגג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:68)

(121) כתובות ל. "מיום שחרב בית המקדש, אף על פי שבטלו סנהדרין... דין ארבע מיתות לא בטלו. מי שנתחייב סקילה, או נופל מן הגג, או חיה דורסתו. ומי שנתחייב שריפה, או נופל בדליקה, או נחש מכישו. ומי שנתחייב הריגה, או נמסר למלכות, או ליסטים באין עליו. ומי שנתחייב חנק, או טובע בנהר, או מת בסרונכי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:69)

(122) תמוה טובא, מנין לומר שהנהגה זו קיימת רק בדור צדיק "כאשר השם יתברך עם ישראל", הרי הגמרא להדיא ביארה שהנהגה זו נמצאת "מיום שחרב בית המקדש", ומהיכי תיתי לומר שעם כל זה מדובר בדור בעל מעלה שנקרא "דור צדיק". וכן להלן [סד"ה ועוד תדע] כתב: "לכך פוטרין אותו, וידון אותו הדיין האמיתי... וכבר אמרנו למעלה כי כל הדברים האלו כאשר היה השכינה עם ישראל, ואין לחוש לקלקול הדור כלל". וצ"ע מנין לומר כך. ונראה שהוקשה לו, דבשלמא כשאי אפשר לדון דיני נפשות בבית דין, וכמו לאחר חורבן הבתים ["אין דנין דיני נפשות אלא בפני הבית" (רמב"ם הלכות סנהדרין פי"ד הי"א)], שפיר אמרינן שהקב"ה יהיה דן את בעלי העבירה, וכמבואר להדיא בגמרא. אך איך אפשר לומר כך גם כאשר נמצאים בתי דין בישראל, שעם כל זה מלכתחילה התורה תעביר את דינו של ה"כאשר עשה" מידי בי"ד של מטה, ותסמוך על דינו של בי"ד של מעלה. והרי אמרו חכמים [ברכות נה.] שמן הראוי שלא ימסור אדם דינו לשמים, ומדוע כאן התורה מלכתחילה מוסרת הדין לשמים. ועל כך ביאר, שהואיל ומסירת דין זו נעשית רק כשהדור מתוקן, ממילא במצב כזה אין זה בגדר רבותא למסור הדין לשמים, כי השם יתברך משגיח בישראל לאבד החוטאים מן הדור. ובודאי שהנהגה זו קיימת אף בזמן החורבן ובדור שאינו צדיק ג"כ, אך החידוש כאן הוא שאפשר לכתחילה לסמוך על כך גם כאשר יש בתי דינים הדנים דיני נפשות, שבאופנים מסויימים בתי הדין של למטה יסירו את ידם מן הענין, והדין יעבור לידי בי"ד של מעלה. ומה שהביא ראיה לכך מהגמרא במכות י:, ומהגמרא בכתובות ל., כי שתי גמרות אלו עוסקות גם בזמן הבית. כי הגמרא במכות איירי שמחייבים גלות, וגלות ניתן לחייב רק כשדנים דיני נפשות בפני הבית [תוספות כתובות ל. סד"ה מיום, חינוך סוף מצוה תי, ומנחת חינוך שם]. והגמרא בכתובות ל., אע"פ שנקטה בזמן של חורבן, מ"מ דין בי"ד היה נוהג אף בזמן הבית גם כן, וכמו שהוכיחו שם התוספות ד"ה מיום.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:70)

(123) מביא דוגמה נוספת שהתורה מעיקרא מעבירה את הדין מבי"ד של מטה לבי"ד של מעלה. וכן להלן [ד"ה ועוד תדע] הזכיר שוב את דבריו כאן, וראה הערה 158.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:71)

(124) ענין זה של "בית דין צדק" יבואר בסמוך [ד"ה ועוד תדע, וד"ה וזה שאמרו], קחנו משם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:72)

(125) עד כאן השאלה, ומכאן ואילך התשובה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:73)

(126) כן פירש רש"י שמות כג, ז: "כי לא אצדיק רשע, אין עליך להחזירו, כי אני לא אצדיקנו בדיני אם יצא מידך זכאי. יש לי שלוחים הרבה להמיתו במיתה שנתחייב בה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:74)

(127) מחיוב מיתה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 2 2:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%202/r/2:75)

(128) וא"כ היו כאן שלש קושיות על מאמר חכמים "כאשר זמם ולא כאשר עשה"; (א) כיצד יתכן שהעדים נענשים ב"כאשר זמם", ולא ב"כאשר עשה", הרי "כאשר עשה" חמור יותר. [ועל כך תירץ שזהו גדר מיוחד למחשבה, וביאר זאת בשתי פנים.] (ב) איך יתכן שב"כאשר עשה" לא יהיה נענש בבי"ד, הרי עשה חטא גדול. [ועל כך תירץ שאע"פ שמצד קלקול הדור "כאשר עשה" חמור ביותר, אך בדור צדיק בי"ד דנים מצד עצם הדין, ולא מצד קלקול הדור.] (ג) אם "כאשר עשה" אינו נענש בבי"ד, יש כאן "חוטא נשכר". [ועל כך תירץ כי משפטו אצל השם יתברך, שיענישו כפרי מעלליו.]