## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:1)

(946) פירוש - מתי הקב"ה זועם על העולם. ומאמר זה מופיע גם בברכות ז., וכלשון הנמצא בברכות מובא כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:2)

(947) ותמוה, כיצד אפשר לומר על הקב"ה שהוא כועס, הרי "כיון שנתברר שאינו גוף וגוייה, יתברר שלא יארע לו אחד ממאורעות הגופות... ולא כעס ולא שחוק ולא שמחה ולא עצבות" [לשון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"א הי"א]. וכן לא מצינו שהמלכים משתחוים לחמה, ומהיכי תיתי לומר כן. ותלונה זו אינה מופיעה בקונטרס נגד התלמוד, אך המשך המאמר ["כי חוורא כרבלתא דתרנגולא"] מובא שם במספר ארבעים ושש. וראה במבוא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:3)

(948) כלפי מעלה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:4)

(949) וקודם לכן נאמר [שם פסוק טז] "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם", ועל זה נאמר "וחרה אף ה' בכם וגו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:5)

(950) וכתוב אחריו [שם פסוקים כד-כה] "ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלקי אבותם וגו' וילכו ויעבדו אלהים אחרים וגו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:6)

(951) מדובר שם על חטא העגל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:7)

(952) "פן יחרה אף ה'" [דברים ו, טו], "להכעיסו במעשה ידיכם" [דברים לא, כט], "הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם וגו'" [דברים לב, כא], "כי אל קנא וגו'" [דברים ו, טו], "מכעס בניו ובנותיו" [דברים לב, יט], "כי אש קדחה באפי" [דברים לב, כב], "מדוע הכעיסוני בפסיליהם" [ירמיה ח, יט], ופסוקים אלו הובאו ברמב"ם במורה נבוכים א, לו, אשר מובא בסמוך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:8)

(953) לשון הרמב"ם שם: "כשתסתכל בכל התורה ובכל ספרי הנביאים, לא תמצא לשון 'חרון אף'... אלא בעבודה זרה לבד [ומביא שם פסוקים רבים להורות על יסוד זה]... וזה הרבה משיסופר, אלא כאשר תעבור על כל מה שיש מזה הענין בכל הספרים, תמצאהו". וכן הוא ברש"י דברים יג, יח, הובא בהערה 992.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:9)

(954) הרמב"ן שמות כ, ג, האברבנאל בפירושו למורה נבוכים שם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:10)

(955) הקושיא משני הפסוקים הראשונים [שנאמרו אצל משה שסירב ללכת לשליחות לפרעה, ואצל אהרן ומרים שדברו במשה] הקשה הרמב"ן שם, והקושיא מהפסוק השלישי [אודות המענה יתום ואלמנה] הקשה האברבנאל במו"נ שם בשם "המפרשים כלם", וכלשונו: "הקושי במאמר הזה מבואר מאד, והעירו עליו המפרשים כלם, והוא שמצאנו חרון אף שלא בא על ע"ז, אם במשה אמר 'ויחר אף ה' במשה', ואם באהרן ובמרים 'ויחר אף ה' בם וילך', ואמר 'והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים', ובאיוב [מב, ז] אמר 'חרה אפי בך ובשני רעיך'". וקושיא אחרונה זו מאיוב הקשה הרמב"ן בפרשת יתרו שם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:11)

(956) פירוש - אין כוונת הרמב"ם שלשון "חרון אף" נאמר רק על ע"ז, אלא כוונתו היא שלשון "חרון אף" נאמר על הדבר המאפיין את ע"ז [והוא ההתנגדות לה']. ולפיכך אף בשאר חטאים יכול להמצא לשון "חרון אף" אם יש בהם ההתנגדות לה', וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:12)

(957) מה שכתב שחטא ע"ז הוא התנגדות אל **כבוד** ה', כן נאמר [ישעיה מב, ח] "אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים". וביאור הדבר, כי אם באנו להגדיר באיזו נקודה ע"ז היא התנגדות לה', נמצא שנקודה זו היא נוגעת לכבוד ה', וכמו שכתב בתפארת ישראל ר"פ לו: "'לא יהיה לך אלהים אחרים' [שמות כ, ג], שלא ישתתף שום אלהות עמו, אף כי הוא מודה במציאות הסבה הראשונה שהוא התחלת הכל. ואם עובד אלהים זולתו, שיאמר אף כי יש סבה ראשונה, יש לאדם מנהיג זולת הסבה הראשונה, עובר בזה אזהרת 'לא יהיה לך'... כי העובד זולתו, אף כי אינו כופר במציאות הסבה הראשונה, מכל מקום הוא ממעט מן הסבה הראשונה, במה שהוא עובד זולתו, שהוא יתברך הכל ואין זולתו. ולכך העובד זולתו, אינו נותן אל השם יתברך מדרגה זאת, שהוא הכל ואין זולתו". וכן חזר וכתב שם ר"פ לח, ור"פ מו. הרי שהעובד ע"ז מתנגד ל"ה' אחד". וכבר כתב בנר מצוה [יב.] "עיקר כבודו [של ה'] מה שהוא יתברך אחד בעולמו, ואין זולתו" [הובא למעלה הערה 468, ולהלן הערה 994]. וראה תפארת ישראל פל"ו הערה 9 שנתבאר שם שהעובד ע"ז מתנגד למלכותו יתברך בעולם. הרי שחטא ע"ז עומד כנגד אחדות ה' ומלכותו, ולכך זו התנגדות לכבודו יתברך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:13)

(958) ישעיה כח, כ "כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס", ובגמרא [יומא ט:] דרשו שהפסוק מוסב על ע"ז, "וכל שכן בהכניסם מסכה עמי כביכול צר לנו המקום" [רש"י ישעיה כח, כ], "תעשה לו מסכה צרה, כאשה שנעשית צרה לחברתה" [רש"י סנהדרין קג:]. הרי שע"ז היא שניות כלפי הקב"ה, הסותרת לאחדותו. ובח"א לסנהדרין קג: [ג, רמ:] כתב: "בודאי אל הש"י אין הע"ז כלום, כי מה יהיה נחשב הכלב הזה אל עלת העלות. אבל הדבר הזה כנגד מעשה האדם, שנחשב שעושה האדם צרה אל הש"י". וראה הערה 991.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:14)

(959) כפי שכתב בגבורות ה' פ"ע [שכג.]: "הימין נקרא יד אחת, והיא ראשונה, ואין בה שניות. ויד השמאלית נקראת יד שנית. וכאשר יש יד שנית, אז יש שניות, ובכל שניות יש התנגדות... שכל שניות יש בו התנגדות". ובתפארת ישראל פל"ח [תקעו:] כתב: "בעל עובד ע"ז מכוון לדבר שהוא חוץ וחיצון, מתנגד אל העיקר, הוא השם יתברך". ובנתיב הענוה פ"ד [ב, י.] כתב: "ענין עבודה זרה שרוצה להוציא עצמו מרשות הקב"ה, שהוא עילת הכל, והכל תחת רשות העילה". ובגו"א בראשית פ"ב אות לד [ד"ה ועוד] כתב: "דבר שהוא רע ויוצא חוץ מהשם יתברך, כמו עבודה זרה". ושם בפ"ו אות כז כתב: "כי העובד עבודה זרה חוטא בו יתברך, לכך השם יתעלה נפרע ממנו בעצמו". וראה נצח ישראל ס"פ ג. **דוגמה לדבר;** הנה ידיעת ההפכים אחת [כמבואר למעלה בהקדמה הערה 67]. והעומד כנגד ע"ז הוא יצחק אבינו, וכמו שכתב בנצח ישראל פ"ד [סט:]: "יצחק זכותו ההרחקה מע"ז, שהרי מסר נפשו להקרבה אל השם יתברך". וכן הוא בדר"ח פ"ה מ"ט [רמז:], ובנתיב לב טוב פ"א [ב, ריא.]. והמאפיין את יצחק הוא דביקותו הגמורה בה', וכפי שביאר בנצח ישראל פי"ג [שכ:], וז"ל: "כי מצד יצחק ומדתו אי אפשר שיהיה הסרה והפרדה לישראל מן השם יתברך, רק יש להם דביקות וחבור לגמרי אל השם יתברך... כי מצד שיצחק מסר נפשו אל השם יתברך [בראשית כב, ט], דבר זה מורה על שיצחק הוא אל השם יתברך לגמרי". ומתוך שיצחק "הוא אל השם יתברך לגמרי", הרי עבודה זרה היא עומדת כנגד השם יתברך, ומתנגדת אליו. וכן יצחק בנה רק מזבח אחד [לעומת אברהם שבנה ארבעה מזבחות, ויעקב שבנה שני מזבחות (רש"י במדבר כג, ד)]. וביאר זאת בגבורות ה' פס"ט [שיח:]: "כי כל אחד כפי מדתו שהיה דבק בה בנה מזבחות. כי יצחק, מפני שמדתו מדת הדין, והדין הוא כמו נקודה אחת שאין לו נטייה כלל, וכך הדין אין לו נטיה כלל ממה שהדין מחייב, לא לימין ולא לשמאל. ולכך בנה יצחק מזבח אחד בלבד, כפי מדתו שהוא דין גמור" [ראה להלן בבאר הששי הערה 493]. הרי שיצחק עומד על נקודת האחדות, ההיפך הגמור מע"ז השייכת לשניות. וכן יצחק הוא קרבן, וקרבן לה' הוא להיפך מע"ז [כמבואר בהערה הבאה]. נמצא בשלשה דברים יצחק הוא ההיפך מע"ז; דביקות בה' לעומת התנגדות אליו, אחדות לעומת שניות, וקרבן לעומת ע"ז.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:15)

(960) הנה ע"ז עומדת כנגד הקרבנות, כי עבודת הקרבנות מורה "על שהוא יתברך אחד ואין זולתו יתברך, כי כאשר מקריבין אליו קרבן מורה זה כי הכל שלו, וכאשר הכל הוא שלו, אם כן אין זולתו, והוא יתברך אחד" [לשונו בנתיב העבודה פ"א (א, עז.)]. ועל הקרבנות נאמר לשון "ריח ניחוח" [ויקרא א, ט], ולכך הנזם זהב שנתן אליעזר לרבקה [בראשית כד, כב] מורה תרומות על שקלי ישראל בעבור הקרבנות [רש"י וגו"א שם אות טז], "כי הקרבנות כתיב אצלם 'לריח ניחוח', לפיכך היה מרמז הקרבנות בנזם זהב שהוא על האף, ששייך ריח באף" [לשונו בדר"ח פ"א מ"ב (כט:)]. ולכך כשם שבקרבנות נאמר "ריח ניחוח" ששייך לאף, כן לאידך גיסא נאמר בע"ז "חרון אף", ששייך לאף, ש"חרון אף ניכר בחוטם, שמתחמם ומוציא הבל, על כן הוא קרוי 'חרון אף'" [רש"י ברכות נו: ד"ה חרון]. וכשם שה"ריח ניחוח" נדרש לומר "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני" [רש"י ויקרא א, ט], כך ע"ז פועלת את ההיפך לנחת רוח, והוא "חרון אף בעולם" [רש"י דברים יג, יח]. וראה הערה 992 שהובא שם מדברי חכמים שכל עוד שיש ע"ז בעולם, אין העריבות מהקרבנות כפי שצריך. והם הם הדברים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:16)

(961) לפרעה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:17)

(962) ודייק לה, שהרושם מחרון אף ה' במשה היה שמשה לא נהיה לכהן [רש"י שמות ד, יד]. והמדה כנגד מדה בזה היא, שהואיל וסירובו של משה להעתר לבקשת ה' להיות שליח נחשב להתנגדות כלפי מעלה, לכך מן הנמנע שמשה יהיה כהן, "שהכהן הוא האמצעי בין הקב"ה ובין ישראל לעשות שלום ביניהם על ידי הקרבנות" [גו"א במדבר פ"ה אות י]. והתנגדות לה' מפקיעה מלהיות אמצעי לה'. ומעין זה מבואר בגו"א שמות פ"ד אות ט.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:18)

(963) לשון רש"י שם על הפסוק [במדבר יב, ח] "ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה וגו'", "אינו אומר 'בעבדי משה', אלא 'בעבדי במשה', בעבדי אע"פ שאינו משה, במשה אפילו אינו עבדי, כדאי הייתם לירא מפניו, וכל שכן שהוא עבדי, ועבד מלך מלך, היה לכם לומר אין המלך אוהבו חנם. ואם תאמרו איני מכיר במעשיו, זו קשה מן הראשונה". הרי שהתנהגות אהרן ומרים נחשבת כהתנגדות כלפי מעלה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:19)

(964) לשון הפסוקים שם [שמות כב, כא-כג]: "כל אלמנה ויתום לא תענון. אם ענה תענה אותו כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו. וחרה אפי בכם והרגתי אתכם בחרב וגו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:20)

(965) רש"י שמות כב, כא "כל אלמנה ויתום לא תענון - הוא הדין לכל אדם, אלא שדיבר הכתוב בהוה, לפי שהם תשושי כח, ודבר מצוי לענותם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:21)

(966) כפי שאמרו [ב"ק עט:] "מפני מה החמירה תורה בגנב ["לשלם כפל ארבעה וחמשה" (רש"י שם)] יותר מגזלן. אמר להן, זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו, וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו ["לא ירא מבני אדם כדרך שלא ירא מהקב"ה, אבל גנב לא השוה עבד לקונו, אלא כיבד העבד יותר מקונו, שהוא ירא מבני אדם, ומעין של מעלה לא נזהר" (רש"י שם)], כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה, ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:22)

(967) מקורו משמו"ר ל, ח, שאמרו שם: "'כל אלמנה ויתום לא תענון', ר' יוסי אומר, למה אהב אלקים יתומים ואלמנות, אלא שאין עיניהם תלויות אלא בו, שנאמר [תהלים סח, ו] 'אבי יתומים ודיין אלמנות', לכך כל הגוזלן כאילו גוזל להקב"ה, שהוא אביהם שבשמים, והוא כועס עליו, שנאמר 'וחרה אפי והרגתי אתכם'". ובסליחות אומרים "עננו אבי יתומים עננו, עננו דין אלמנות עננו". וכן הביא בטוי זה בגבורות ה' פס"ז [שי.], וביאר שם מדוע הקב"ה משגיח במיוחד על אלמנות ויתומים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:23)

(968) נראה שנקט במצות שבת, כי מצינו שישנו צד השוה בין שבת לע"ז, וכמו שאמרו [חולין ה.] שהעובר על שבת וע"ז הוי מומר לכל התורה כולה. ופירש רש"י שם "האי תנא חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים, דהעובד כוכבים כופר בהקב"ה, והמחלל שבת כופר במעשיו, ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:24)

(969) ולא אל הקב"ה. ואף שנתבאר בהערה הקודמת שהמחלל שבת כופר במעשה ה', זהו בעקיפין, שהואיל ובשבת כל יהודי מעיד על הקב"ה, לכך המחלל שבת מעיד עדות שקר שלא שבת הקב"ה במע"ב. אך אין בחלול שבת לכשעצמו משום התנגדות והתרסה כלפי מעלה. וראה פחד יצחק שבת מאמר ד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:25)

(970) סנהדרין צט. "אפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה, אלא משה מפי עצמו, זהו 'כי דבר ה' בזה' [במדבר טו, לא]". והרמב"ם בהלכות תשובה פ"ג ה"ח כתב שהאומרים כן "הן כופרים בתורה". וזהו שכתב כאן "שזהו בכלל כופר בו יתברך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:26)

(971) כמו שנאמר בבלעם [במדבר כב, כב] "ויחר אף אלקים כי הולך הוא", ופירש רש"י "ראה שהדבר רע בעיני המקום, ונתאוה לילך". הרי שנאמר לשון "ויחר אף אלקים" כאשר מדובר בהתרסה והתנגדות כלפי מעלה, אע"פ שלא מדובר שם בע"ז. וראה גו"א שם אות לג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:27)

(972) "עולם הטבע" הכוונה כאן לעולם חומרי, שאינו מתחבר למקורו האלקי. וכמו שכתב בנצח ישראל פל"ד [תרמט.]: "כי העולם הטבעי הוא מתנגד לדבר אלקי. ודבר זה בארנו בכמה מקומות, רמזו עליו חכמים [פסחים מט:] שאמר רבי עקיבא, כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור. כי עם הארץ שאינו שכלי, רק טבעי חמרי, והוא מבטל השכלי הנבדל מן החומר לגמרי". ושם בפ"ב [לה.] כתב: "העולם הזה הוא עולם הטבע, ואין הדברים אלקיים נמצאים בו בשלימות". ושם בפכ"ח [תקעב.] כתב: "עולם הזה הוא טבעי גשמי... וידוע כי הגשמי מתנגד לבלתי גשמי". ובקידושין פב. אמרו "טוב שברופאים לגיהנום", וכתב לבאר שם בח"א [ב, קנג.]: "ונראה פירושו, מפני שמלאכתו בטבע, והטבע הוא לחומר. וכל עסקי הרופא בגוף החמרי, ולפיכך 'טוב שברופאים לגיהנום'... ואין לך אומנות בעולם שכל עסק שלו בחומר, ולא מצד הצורה כלל, רק הרופא, שכל עסק שלו עם גוף האדם מצד טבעו החומרית, ולא עיין בצורה". ובח"א לע"ז ב: [ד, כא:] כתב: "הטבעי הוא גשמי, והוא נבדל מן השם יתברך, שהוא בלתי גשמי". ובאור חדש [קפג.] כתב: "כי הטבע הוא חמרי, כאשר ידוע". ובתפארת ישראל פי"ט [רפח.] כתב: "הטבע שהיא חמרית, היא מבדלת בין השי"ת ובין הבריות", וראה למעלה בבאר הראשון הערה 137. ובנצח ישראל פי"ט [תכט.] כתב: "העולם הזה הוא עולם הטבע, שנברא בשבעת ימי בראשית".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:28)

(973) מה שנקט כאן ב"עולם השפל", ולא בעולם הטבע [כפי שנקט למעלה], נראה כי בתפארת ישראל פ"ד [עג.] טרח לבאר שאע"פ שהשמש מושלת על העולם הזה, מ"מ אין האדם נכלל בממשלתה, וכמו שכתב שם: "כמו שהשמש הוא מלך, גם כן האדם הוא מלך". וכדי להורות שהנהגת השמש אינה כוללת את האדם, כתב כאן "מנהיג העולם השפל" דוקא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:29)

(974) לשונו בתפארת ישראל פ"ד [עא:]: "המציאות התחתון, והוא בכללו מסודר תחת השמש, והשמש כולל אותו. כי השמש מלך עולם הטבע, ועולם הטבע מסודר תחתיו. וכמו שתמצא מבואר מן הכתוב, שכאשר ירצה להזכיר כל העולם יאמר 'תחת השמש', וכדכתיב [קהלת א, ג] 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש'. 'וראיתי כל אשר נעשה תחת השמש' [קהלת א, יד], וכן תמיד. והשמש היא שמירת סדר עולם הטבע במהלכה ובתנועתה, במה שהיא מושלת בעולם הטבע. וכמו המלך שהוא השומר את הסדר לבלתי יצא אחד מן הסדר הראוי, כך השמש שהוא המושל על עולם הזה, וכדכתיב [תהלים קלו, ח] 'את השמש לממשלת ביום', והוא השומר סדר העולם לבלתי יחליף וימיר את סדר הראוי, ויעמוד על עמדו. ודבר זה ידוע מאד ואין ספק בזה". **ויש לשאול**, מהי הראיה שהשמש מנהיגה את העולם השפל מהפסוק "את המאור הגדול לממשלת היום", הרי המשך הפסוק הוא "ואת המאור הקטן לממשלת הלילה וגו'", ומאי אולמא השמש מהירח. וכן ראייתו שהביא בתפארת ישראל מהפסוק "את השמש לממשלת ביום" צריכה ביאור, כי הפסוק שלאחריו אומר "את הירח וכוכבים לממשלות בלילה וגו'". ונראה, שעיקר המציאות הוא ביום, ולא בלילה הנחשב לזמן העדר, ולכך השמש היא המנהיגה את המציאות. וכן כתב בתפארת ישראל פט"ז [רמח:], וז"ל: "לילה הוא העדר, כמו שהתבאר פעמים הרבה". ובנתיב התורה ר"פ ד [א, טז.] כתב: "עיקר הנהגת המציאות היא ביום, שבו האור. אבל בלילה שהוא חושך, הכל בטל". ובגבורות ה' פל"ו [קלה:] כתב: "כי היום מתייחס אל המציאות, והלילה אל ההעדר, וזה ידוע". וכן הוא בנתיב העבודה ר"פ ז [א, צה.], נצח ישראל פכ"ה [תקלד.]. ובנצח ישראל פל"ו [תרעח:] כתב: "כי שם 'יום' נאמר על המציאות, והלילה על ההעדר, כמו שמבואר בכמה מקומות. כי ביום נמצא ונראה הכל לאור, ובלילה נעדר הכל... שהרי נקרא 'חושך' מלשון העדר ומניעה, כמו [בראשית כ, ו] 'ואחשוך אותך מחטא לי', [בראשית כב, יב] 'ולא חשכת את בנך וגו"". וראה למעלה בבאר השני הערה 484, ולהלן הערה 1387. ולהלן בבאר הששי [ד"ה תנו רבנן] כתב: "כי החמה יש לה ממשלה ומלכות בעולם התחתון", ושם הערה 428.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:30)

(975) לשונו בנצח ישראל פי"ז [שפז.]: "כי השמש הוא מלך ומושל בעולם הזה", ושם הערות 33, 46. ובנתיב האמונה פ"ב [א, רט:] כתב: "החמה הוא מלך בצבא השמים". ובגבורות ה' פמ"ו [קעה.] כתב: "השנה משוער מן השמש, שהוא מלך בצבא השמים, וראוי למנות למלך... ולכך מונין השנה לחמה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:31)

(976) כמו שאומרים על המאורות [תפילת שחרית דשבת] "כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל". הרי שאע"פ שהקב"ה מושל בכל, מ"מ בתוך עולמו של הקב"ה ניתנה לשמש ממשלה וגבורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:32)

(977) כי הטבע הוא חציצה והפרדה בין הקב"ה לבני אדם, וכפי שכתב בתפארת ישראל פי"ט [רפח.]: "כי הטבע שהיא חמרית, היא מבדלת בין השם יתברך ובין הבריות", ושם הערה 42. ולהלן בבאר זה [ד"ה ועוד תדע להבין] כתב: "כי החומר בעולם הזה מסך מבדיל בין השם יתברך ובין הצדיקים, שהוא מונע שאין השם יתברך נמצא אליהם לגמרי", ושם הערה 1070.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:33)

(978) על פי הפסוק [ישעיה ה, יב] "ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו". ובגמרא [שבת עה.] אמרו "כל היודע לחשב בתקופות ומזלות, ואינו חושב, עליו הכתוב אומר 'ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו'". הרי שפסוק זה מוסב על אלו שאינם מבחינים ביד ה' בקשר לצבא השמים. ובנתיב התורה פי"ד [א, ס:] כתב על כך: "כי תקופות ומזלות אשר הם בשמים פעל ה', ונקראו השמים מעשה ידיו, שנאמר [תהלים ח, ד] 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך'. וזה כי מן השמים יכול האדם להכיר מהם מעלת הפועל אשר פעל אותם, ועל גודל כחו ועל חכמתו, כאשר מתבונן במהלך שלהם ובסדר שלהם. ולכך האדם מחויב עליו לדעת ולהכיר את בוראו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:34)

(979) כי הטבע מושך את האדם לומר שעולם כמנהגו נוהג, וכפי שכתב בח"א לסנהדרין לח. [ג, קנד.], וז"ל: "כי עולם התחתון הוא נוהג על פי טבעו כאשר ברא הש"י שיהיה העולם נוהג... והיה מוסר עצמו תחת הטבע לומר כי עולם כמנהגו נוהג". וכן בגו"א בראשית פ"א אות סב ביאר שרק על ידי האדם נמצא שהעליונים והתחתונים מתקשרים ומתאחדים, אך מצד עצמו עולם התחתון הוא בפני עצמו, ואינו מתחבר לעליונים. וראה שם הערה 269, ובסמוך הערה 999, ולהלן בבאר הששי הערה 1221.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:35)

(980) פירוש - רק כאשר עובדים לשמש יש בכך משום ע"ז, ולא כאשר עובדים לשאר דברי הבאי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:36)

(981) שמו"ר מג, ו: "בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, עמד לו משה מפייס את האלהים. אמר, רבון העולם, עשו לך סיוע, ואתה כועס עליהם. העגל הזה שעשו, יהיה מסייעך; אתה מזריח את החמה, והוא הלבנה. אתה הכוכבים, והוא המזלות. אתה מוריד את הטל, והוא משיב רוחות. אתה מוריד גשמים, והוא מגדל צמחים. אמר הקב"ה, משה, אף אתה טועה כמותם, והלא אין בו ממש. אמר לו, א"כ למה אתה כועס על בניך, הוי 'למה ה' יחרה אפך'". ורש"י [שמות לב, יא] כתב: "למה ה' יחרה אפך - כלום מתקנא אלא חכם בחכם, גבור בגבור".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:37)

(982) מה שנקט כאן דוקא בתואר "מלך מלכי המלכים", כי בהגדה של פסח אמרינן "לא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה", וכתב על כך בגבורות ה' פל"ו [קלד:]: "הסבה באכילת מצה 'שלא הספיק בצקת אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם', זכר 'מלך מלכי המלכים' אצל זה, וביאור זה כאשר היו רוצים להכין עצמם אל הדרך לצאת, והתחילו לעסוק בבצק, לא הספיק בצקם להחמיץ, שגאולתם היתה בלא זמן. להודיע כי הגאולה שלהם מדריגה נבדלת, לא מצד המזל שהוא גשמי פועל בזמן. וכך היה גואל אותם הקב"ה בלי המשך זמן כלל, כאשר אמרנו, לפי שיצאו לא על ידי מזל ולא על ידי שאר כח שהם נופלים תחת הזמן, רק על ידי הקב"ה שאינו נופל תחת הזמן, ולפיכך גאל אותם בלי זמן". הרי כאשר הקב"ה מתגבר על הזמן, הוא נקרא "מלך מלכי המלכים". והרי החמה היא מלך צבא השמים דוקא מפאת שמסדרת את הזמן, וכמו שכתב בגבורות ה' פמ"ו [קעה.]: "השמש, שהוא המלך בצבא השמים... מפני שעל ידה סדר משך המציאות, שהוא הזמן". ולכך כאשר יש התגברות על החמה, נקרא הקב"ה בשם "מלך מלכי המלכים". וכן מוכח מהבטוי "מלך **מלכי** המלכים", ומדוע לא נאמר רק "מלך המלכים", ועל מה מוסבת תיבת "מלכי". אלא ברור שהכוונה היא למלך על צבא השמים, ובצבא השמים נמצאים מלכי המלכים התחתונים [השמש והירח], והקב"ה רוכב על צבא השמים, ולכך נקרא "מלך מלכי המלכים". וזהו שאמרינן בתפילת "עלינו"; "שהם משתחוים להבל ולריק ומתפללים אל אל לא יושיע, ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה". לאמור, לאחר שנאמר שהאומות משתחוות לשמש ולירח [השורש לכל ע"ז, וראה הערה 984], מדגישים אנו שלא כצורינו צורם, אלא הוא "מלך מלכי המלכים" [מפי בני הבה"ח משה יונה נ"י]. ובנתיב אהבת השם פ"ג [ב, כז:] כתב: "אמרו במדרש [פרקי דרבי אליעזר פ"ו] כי על השמש כתובים ג' אותיות משמו של הקב"ה. וכל זה מפני כי השמש מקלסת שמו תמיד, ולכך שם ה' עליה... כי השמש הוא מלך בצבא עליונים, לכך שם ה' עליה, שלא יהיה נראה כאילו ח"ו אין כאן מלך מלכי מלכים, לכך שם ה' עליה". והם הם הדברים שנתבארו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:38)

(983) אודות שיש לקשר את הכל להקב"ה, כן מבואר בדר"ח פ"א מי"ח [נח:], שכתב: "כי ראוי שיהיה העולם מקושר, שצריך שיהיה בודאי העולם אחד מקושר, כי הבורא הוא הש"י הוא אחד... עד שראוי שיהיה העולם אחד מקושר". וכן הוא בגו"א בראשית פ"א אות סב. וראה למעלה הערה 372. וצרף לכאן את דבריו המסולאים של המשך חכמה על הפסוק [בראשית טו, יז] "ויהי השמש באה", שכתב: "הנה דע כי עד אברהם לא נקרא [החמה] 'שמש', רק 'המאור הגדול' [בראשית א, טז]. רק משבא אברהם... ולימד כי השמש מוכרח מהיוצר... והוא רק 'שמש' לשמש פני קונו... לכך קרא להחמה 'שמש'". והובא למעלה בהערה 596. וראה בח"א לב"ב כה. [ג, פ.] שביאר שם מדוע שקיעת החמה היא במערב ולא במזרח, ושהשקיעה מורה שהחמה נתלית בה'. ודבריו שם מאוד נוגעים לדבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:39)

(984) בפחד יצחק, ר"ה, מאמר כז, ביאר היטב ענין זה, וז"ל: "הנה בפרשת ע"ז נמצאים הם אזהרות לא לעשות תבנית של דגי הים, של בהמה, של צפור, כל רמש באדמה וגומר [דברים ד, טז-יח]. אלא שישנו סוג של ע"ז שלא נכלל במנין כל העבודות זרות בפסוק זה, וסוג עבודה זה עומד בפסוק מיוחד לעצמו; 'פן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם' [שם פסוק יט]. הרי לנו בכאן דיבורים מיוחדים לע"ז זו של צבא השמים. ולא עוד, אלא שיש כאן ביטוי מיוחד לע"ז זו, שהלא רק כאן, בעבודה זו לצבא השמים, נאמר בכתוב 'ונדחת', שלא מצינו דוגמתו בשאר סוגי ע"ז. מה הוא פשר דבר זה... חלוקה זו בין שאר סוגי ע"ז, ובין העבודה לצבא השמים נובעת היא מפרשת מעשה בראשית, שמכל הנבראים כולם נתיחדו רק שנים המחוננים בכח ממשלה. אין אנו מוצאים שום ענין ממשלה בכל פרשת הבריאה מלבד אצל האדם ואצל צבא השמים. אצל צבא השמים הוא אומר [בראשית א, טז] 'את המאור הגדול לממשלת היום וגו"... ומכאן נובע הוא יחוד מושג ההדחה לע"ז של צבא השמים. כי העובד לשאר חלקי הבריאה, הרי הוא מעמיד עליו מושל אשר במהותו הוא נעדר ממשלה. ואין כאן הדחה, כי אם דמיון של ממשלה בתוכו של אפס ממשלה. אבל מי שעובד לצבא השמים, הרי הוא מעמיד על עצמו מלך, אשר מתחילת בריאתו יצא לעולם ביעוד של ממשלה ובתפקיד של ממשלה. ומתוך כך יש לו ליצרא דע"ז תוקף הסתה הרבה יותר עז, בשעה שהוא מסית לע"ז בצבא השמים, מאשר בשעת הסתה לשאר סוג של ע"ז. תדע, שאפילו בשעה שאנחנו עוסקים בשבחו של מקום, ואנחנו אומרים 'אתה עשית את השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כולם' [נחמיה ט, ו], עדיין מוצאים אנו את עצמנו כמי שהחסיר בשבחו של מלך, עד שאנו מוסיפים בהדיא במפורש ובמיוחד 'וצבא השמים לך משתחוים' [שם]... אלא שהם הם הדברים. מכיון שביחס לצבא השמים יש לו ליצרא דע"ז תוקף הסתה מיוחד, והיינו מפני שצבא השמים הם מהות של ממשלה בטבע, על כן בסוד 'זה לעומת זה' עומדים אנו כאן בתוקף דקדושה ומכריזים שממשלה זו דצבא השמים איננה אלא מציאות של התבטלות ליוצרם ולקונם, 'וצבא השמים לך משתחוים', ואין השתחויה אלא התבטלות... ולא עוד, אלא ששמם בעצמם מוכיח על זה. שהרי המונח הכללי לעובדי ע"ז הוא עכו"ם, נוטריקון 'עובדי כוכבים ומזלות'. והלא מכל חלקי היקום עשו בני אדם אלילים, ולמה נפרטו כוכבים ומזלות בשמם הכללי, אלא שכלליות השם תופסת את הענין בשרשו. וההדחה שבע"ז, לצבא השמים היא מתיחסת". והם דברי המהר"ל כאן. ועיין שם בפחד יצחק שמרחיב יותר בענין זה. וראה להלן בבאר הששי הערות 492, 893.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:40)

(985) מלהפקיע ממלכות השמש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:41)

(986) מה שכתב כאן "השם המיוחד", שהוא שם הויה, כי שם זה מורה "כי הוא יתברך אחד, ואין זולתו" [לשונו בנתיב העבודה פ"א (א, עז:)]. ובגו"א שמות פ"ג אות ט [ד"ה ומה שאמר] כתב: "שם בן ארבע אותיות נאמר על שהוא הויה, שאין לו תלות בזולתו, וזולתו אפס. ולפיכך נקרא בשם הויה, שהוא ההוה בלבד בעצמו... כי מפני זה הוא אומר בשם הזה [שמות ג, טו] 'זה שמי', רוצה לומר המיוחד לי, שהרי בשם הזה על שהוא נבדל מן הנמצאות, ואין הצטרפות בו אל הנמצאות, לכך הוא שמו המיוחד". וראה שם הערה 58, ולהלן הערה 1224. ובגו"א שמות פי"ז אות יג כתב: "כי השם הזה של הקב"ה הוא 'אחד', כדכתיב [דברים ו, ד] שמע ישראל ה' אחד'. השם הזה נקרא שם המיוחד, שלא תמצא שם זה לשום נמצא בעולם". ובגבורות ה' פס"ט [שטז:] כתב: "כל ענין הקרבנות להורות כי השי"ת יחיד בעולם ואפס זולתו, ולכך לא תמצא בכל הקרבנות לא 'אל' ולא 'אלהיך' רק שם המיוחד [מנחות קי.]. כי הקרבנות כמו שהם להורות על אחדותו, שכל הנמצאים במדריגת רוממותו ומעלתו נחשבים לאפס, והכל שב אליו, שאין דבר נמצא זולת מחסדי ה', אבל באמיתת מציאותו הכל שב אליו, ואין כאן בריאה כלל". וא"כ "שם המיוחד" פירושו שם שנמצא רק לה' יתברך, ואין לשאר נמצאים שום שייכות אליו. ובפחד יצחק ר"ה מאמר לג, ה, כתב: "שם הויה לא ניתן לתרגם, ואינו משותף לשום ענין אחר בעולם בלתי לה' לבדו". ולכך כאשר אין הבריאה מתבטלת לגמרי אל ה', אלא השמש חולקת כביכול מקום לעצמה, אזי בני אדם אינם בגדר "לעבוד השם המיוחד". וראה תפארת ישראל פט"ו הערה 36.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:42)

(987) כפי שכתב בגו"א בראשית פמ"ט אות יב: "כי העיר [החמור] מיוחד לתשמיש ולכל צרכי האדם, והעם למלך כמו העיר לאדם, לפי שהאדם רוכב ומושל עליו. וזהו שאמרו [שבת קנב.] 'דעל סוס - מלך', כי דומה הרוכב למלך מפני שהוא רוכב על הבהמה, כמו המלך שהוא רוכב על העם", וראה שם הערה 68, ולהלן בבאר הששי הערה 894. אוזן מלים תבחן, כאשר אחי יוסף התרעמו ליוסף, נאמר [בראשית לז, ח] "ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך **עלינו** אם משול תמשול **בנו** וגו'". מדוע ברישא אמרו "עלינו" ובסיפא "בנו". אלא שכאשר איירי במלכות, האדם הוא תחת המלך, כי קבלוהו ברצון עליהם [ראה גו"א בראשית פי"ז אות א]. מה שאין כן בממשלה, שנעשה בעל כרחו ושלא ברצון האדם, ולכך ממשלתו היא "בנו", אך לא "עלינו". וזהו שביאר שם הראב"ע "המלוך תמלוך או משול תמשול, אנחנו נשימך מלך, או אתה תמשול בנו בחזקה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:43)

(988) כמבואר בנצח ישראל פי"ז [שפה:], שכתב: "ידוע כי המלכים והמושלים כחם מן כח השמש, בעבור שהוא המאור הגדול המושל בעולם הזה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:44)

(989) לשונו בתפארת ישראל פ"ד [עב.]: "כי השמש מלך עולם הטבע, ועולם הטבע מסודר תחתיו. וכמו שתמצא מבואר מן הכתוב, שכאשר ירצה להזכיר כל העולם יאמר 'תחת השמש', וכדכתיב [קהלת א, ג] 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש'. 'וראיתי כל אשר נעשה תחת השמש' [קהלת א, יד], וכן תמיד". הרי ש"תחת השמש" מורה שהעולם מסודר ונתון לממשלת השמש, והשמש נמצאת מעליו כמלך הנמצא מעל עמו. וראה בדרוש על התורה [טז.], ובסמוך ציון 1009.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:45)

(990) דוגמה לדבר; "כל הדר בארץ ישראל אני לו לאלקים, וכל היוצא ממנה כעובד עבודה זרה" [רש"י ויקרא כה, לח]. וביאר זאת הגו"א שם אות נח: "כל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז, ומטעם כי מאחר שהוא בארץ אשר היא נתונה תחת יד שרים העליונים, הדר בחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז, כי 'ברוב עם הדרת מלך' [משלי יד, כח], והדר בחוצה לארץ הוא מהדר ומפאר לאלהי נכר הארץ". הרי שהדר בחו"ל הוא "כאילו עובד ע"ז" לא מחמת שעשה מעשה עבודה לשרים העליונים, אלא שכך הוא באופן דממילא, דהואיל והוא נשאר ברשות השרים העליונים, ממילא הוא מצטרף לעם של אותם שרים העליונים, ובזה הוא מהדר ומפאר אותם יותר. וכך הנמצא תחת מלכות השמש, אף שאינו עובד לשמש, מ"מ כל עוד שאינו מחבר עצמו להדיא לעבודת ה', ממילא הוא נשאר תחת מלכות השמש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:46)

(991) אולי מדגיש בזה שכל הכעס הזה אינו אלא מצד המקבלים, וכיסודו למעלה שכל הדברים נבחנים מצד המקבלים [הערה 811]. וראה הערה 958. או שמדגיש שהכעס אינו על היות העולם מצד עצמו מנותק מה' ונמצא תחת השמש, אלא על היות שבני אדם אינם מחברים את העולם אל ה'.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:47)

(992) רש"י דברים יג, יח "כל זמן שעבודה זרה בעולם, חרון אף בעולם". וצרף לכאן דברי חכמים [ויק"ר ז, ד] "'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמניות' [מלאכי ג, ד]... 'כימי עולם' כימי נח, 'וכשנים קדמניות' כימי הבל, שלא היתה עבודת כוכבים בימיו". הרי משנמצאת ע"ז בעולם, נפגמת העריבות מהקרבנות. וזאת משום שכאשר יש ע"ז בעולם "הרי הכעס בעולם", וממילא ה"ריח ניחוח" מהקרבנות נפגם מחמת ה"חרון אף" של ע"ז. וראה למעלה הערה 960.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:48)

(993) בא ליישב, שלשון הגמרא הוא "אימת רתח", לאמור שזהו דבר מובן מאליו שיש כאן כעס, ורק השאלה היא אימתי הוא אותו כעס. ומנין שהאומות מסרבות להכיר באחדות ה', עד שברור הוא מאליו שישנו כעס בעולם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:49)

(994) לשונו בנר מצוה [יא.]: "ארבע מלכיות... הם מבטלים כבודו יתברך בעולם הזה התחתון. כי אף ימצא בהם דבר מה שנותנים כבוד לשמו יתברך... הלא לא מעוקצם ולא מדובשם השם יתברך חפץ, כי עיקר כבודו מה שהוא יתברך אחד בעולמו, ואין זולתו, דבר זה ממעטים האומות". ובהקדמה שלישית לגבורות ה' [כ] ביאר שכל עוד שזרע עמלק בעולם, אין אחדות ה' בעולם. ובנצח ישראל פמ"ב [תשלא.] ביאר שכח אדום מתנגד אל האחדות, ושם הערה 49. וכן הוא בגו"א שמות פי"ז אות יג, ושם בדברים פכ"ה אות כה. וראה נצח ישראל פ"ס [תתקכג:]. ובנצח ישראל פל"ב [תריח:] כתב שלא תמצא אומה יותר רחוקה מישראל כעמון ומואב, ושם הערה 135.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:50)

(995) מכילתא שמות כ, ג "קבלתם מלכותי, קבלו גזירותי", והובא בתפארת ישראל פל"ז [תקלז.]. ובנר מצוה [יא:] ביאר שישראל נבראו להודיע בעולם שה' אחד. הרי אף שישראל נמצאים בעולם התחתון תחת השמש, מ"מ הם מקבלים מלכותו, ומדוע נתבאר למעלה שכל הנמצא בעולם התחתון מופקע ממלכות ה'.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:51)

(996) נקודה זו מבוארת היטב בגו"א דברים פ"ד אות י, שנאמר שם [דברים ד, יט] "ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח וגו' אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים תחת כל השמים", ופירש רש"י שם "אשר חלק להם - להאיר להם". וכתב על כך הגו"א שם: "ואם תאמר, ומכל מקום קשיא, דאף לישראל הם מאירים. ויראה, דודאי אין המאורות מאירים לישראל, רק שמאירים לאומות שהוא חלקם, רק שישראל נהנים מהטוב שהוא בא לאומות, כמו שפירש רש"י בפרשת בלק [במדבר כג, ט] אצל 'הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב', שישראל אוכלים עם הטובות שבאות לאומות, ואין עולות להם מן החשבון. והמאורות, אי אפשר לומר שיהיו נבראים בשביל ישראל, שהרי כתיב [בראשית א, יז] 'ויתן אותם ברקיע השמים להאיר על הארץ', וכתיב [שם פסוק טז] 'ויעש אלהים המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה', והרי המאורות אינם מושלים בישראל, דכתיב [ירמיה י, ב] 'מאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה', הרי כי אין המאורות מושלים בישראל, אם כן המאורות אין פעולתם לישראל. ואם כן אי אפשר לומר שיהיו נבראים לישראל בשביל כל פעולתם... ולפיכך יש לומר שנבראו להאיר לאומות, והטוב - שהוא להאיר להם - לוקחים ישראל ואוכלים עמהם, והרע - שהוא ממשלתם - אינם מקבלים". ובשבת קנו. דרשו מהפסוק בירמיה ש"אין מזל לישראל", ובח"א לנדרים לב. [ב, ח.] כתב על כך: "כי מצד הזה דביקים ישראל במעלה העליונה שיש להם, מצד הזה יש בטול למזל שלהם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:52)

(997) וצרף לכאן שהארץ חטאה שלא הוציאה טעם העץ כטעם הפרי [רש"י בראשית א, יא], וביאר בנתיב האמת פ"ג [א, רד:], וז"ל: "כי מצד שהארץ היא בלבד מן התחתונים, מוכנת היא לשינוי ולשקר, ואינה מקבלת הגזירה מן השמים, ואינה נמשכת אחר גזירת העליונים, וזה מצד שהיא מן התחתונים, ואינה מן העליונים, וזה שאמר [תהלים קטו, טז] 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם'". וכן הוא בגו"א בראשית פ"א אות לג. וראה נצח ישראל פמ"ג הערה 46, ולהלן הערה 1381, ובנר מצוה ח"א הערה 53.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:53)

(998) כך אמרו בגמרא שם קודם המימרא שהובאה למעלה, שזה לשון הגמרא: "היה יודע [בלעם] לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה... אמר להן הקב"ה לישראל, עמי, ראו כמה צדקות עשיתי עמכם, שלא כעסתי עליכם כל אותן ימים... וכמה זעמו, רגע. וכמה רגע, אמר אמימר, ואיתימא רבינא, רגע כמימריה. ומנלן דרגע הוה ריתחיה, דכתיב [תהלים ל, ו] 'כי רגע באפו חיים ברצונו'. ואיבעית אימא מהכא, [ישעיה כו, כ] 'חבי כמעט רגע עד יעבור זעם'. אימת רתח, אמר אביי, בתלת שעי קמייתא, כי חיורא כרבלתא דתרנגולא [באותן שלש שעות ראשונות של היום, כאשר מלבינה כרבולת התרנגול]. כל שעתא ושעתא מחוור חיורא [שואלת הגמרא, הרי כל שעה ושעה הוא עומד כך, ומה סימן הוא זה]. כל שעתא אית ביה סורייקי סומקי [כל שעה יש בה בכרבולת חוטים אדומים, שלא החוירו לגמרי], ההיא שעתא לית ביה סורייקי סומקי [באותה שעה שהקב"ה כועס אין בה חוטים אדומים]". ובסמוך יבאר את דברי הגמרא הללו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:54)

(999) כמבואר למעלה הערות 979, 983. וראה למעלה הערות 105, 564, שנתבאר שם שאין לשום נברא מציאות וקיום לעצמו, אלא הכל נברא בשביל ה', ועל כך נאמר [דברים ד, לט] "אין עוד", "כי אי אפשר לומר שיהיה שום נמצא שיהיה נברא לעצמו, שהדבר הזה לא יתן השכל שיהיה שום נברא לעצמו, שאם כן היה נראה ח"ו שיש דבר זולת השם יתברך" [לשונו בתחילת דרשת שבת הגדול]. ובודאי שדברים אלו מוסבים גם על כלליות העולם התחתון, שמן הנמנע שהוא יהיה נפרד לעצמו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:55)

(1000) הכפופים לחמה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:56)

(1001) כי כל ענין ע"ז הוא לעשות דבר שאינו התחלה להתחלה, כי היחס של עובדי ע"ז לאלילם הוא כיחס אל התחלתם, וכפי שכתב בגו"א שמות פי"א אות ז: "כי אלוה הוא התחלה שלהם [של המצריים]". וכן כתב שם בפי"ב אות כז: "שהעבודה זרה... היא התחלתם של הטועים אחריה... מפני שהעובדים עושים אותה התחלה". ובגו"א במדבר פי"ד אות ב ביאר ש"נתנה ראש" [במדבר יד, ד] הוא לשון ע"ז [רש"י שם], משום "שרצו לעשות ראש וסיבה ועיקר - מה שאינו 'ראש', אלא שהוא תחת הקב"ה, והם רצו לעשות אותו לראש, והוא עבודה זרה". וכן כתב רש"י [במדבר יט, ב] שפרה אדומה מכפרת על חטא העגל, ש"תבוא אמו ותקנח הצואה, כך תבוא פרה ותכפר על העגל". וכתב על כך בגו"א שם אות כז בזה"ל: "אמנם מה שאמרו [תנחומא חוקת אות ח] 'תבא אמו ותכפר על מעשה עגל', רמזו בזה רמז מופלג בחכמה מאד. כי כאשר חטאו ועשו העגל סבה והתחלה, מה שאינו התחלה, הוצרכו כפרה להורות כי אין העגל סבה והתחלה, רק שיש סבה והתחלה לעגל, והיא האם. ואין להקשות, דיאמרו שהאם התחלה, זה אינו, כי אין נקבה התחלה, שהיא עלולה, ואינה עלה, הנה הכל עלול ואינו עלה. ובזה האם מקנחת טינוף העגל בנה. ואף כי גם כן בעלי עבודה זרה אומרים כי העגל הוא עלול, מכל מקום היו אומרים שהאדם יש לעשות אותו התחלה אליו. וזהו כל הטועים אחר עבודה זרה, שמודים שהוא יתברך התחלת הכל, רק שאומרים שיש לעשות התחלה אל האדם. והנה כפרתם שהיו מודים שאין לעשות התחלה לאדם, רק העגל נחשב עלול אל האדם, ואין התחלה לאדם רק השם יתברך. ולפיכך כאשר הודו שהעגל נחשב עלול מן הפרה, זהו כפרה על חטאם שעשו העגל התחלה, ולפיכך האם מקנח טינוף העגל". ובח"א לנדרים לט. [ב, יז.] כתב: "ובמדרש [ויק"ר לא, ט]... רבי לוי אמר, בכל יום ויום עומדין [החמה והלבנה] לדין לפני הקב"ה, למה, שהם מתביישים לצאת, אומרים שהבריות משתחוים להם ומכעיסים להקב"ה. מה הקב"ה עושה, והם יוצאים על כרחם... שאין התנועה הזאת להם מעצמם... כי מצד תנועה, שהיא לעצמם יש יציאה מן הסבה הראשונה, אחר שהם מושלים, ולא נראה בהם שהם אינם התחלה הראשונה. ולכך אינם רוצים לצאת, כלומר שאין ראוי להם לצאת מעצמם, שדבר זה היה מפני שהם התחלה, ולכך תנועתם מן הש"י, ובזה אינם התחלה, רק הש"י התחלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:57)

(1002) כי "רגע" הוא "הזמן המועט" [רד"ק ספר השרשים, שורש רגע], שאינו ניתן להתחלק יותר. ודבר שאינו ניתן לחילוק הוא התחלה, כי כל התחלה לא יתחלק כלל, כי כל התחלה היא אחת, ואם ההתחלה תתחלק, היא תהיה יותר מאחת. וכן כתב בדר"ח פ"ו מ"י [שיח.], וז"ל: "כל התחלה במה שהוא התחלה - הוא אחד". ובח"א לב"ב נח. [ג, פג.] כתב: "ההתחלה ראוי שתהיה אחת, בעבור שההתחלה הוא מפועל אחד, שהוא סבת ההתחלה, ולכך מתדמה במה אל הסבה שממנו ההתחלה. ואם היה מחלוקת לגמרי, היה מורה זה ח"ו כי הסבה אינה ג"כ אחת, רק שתים". ובנצח ישראל פ"ג [מו.] כתב: "כל התחלה היא יחידית", ושם הערה 48. וכוונתו היא, שהואיל וחטאם הוא שעושים את העוה"ז התחלה לעצמה, לכך הכעס על כך הוא גם בגדר "התחלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:58)

(1003) שנאמר [דברים ו, ז] "ושננתם לבניך וגו' ובשכבך ובקומך", ובמשנה [ברכות ט:] מובאת דעתו של רבי יהושע שקורין את השמע בשחרית "עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות", ולכך "ובקומך" מוסב עד שלש שעות. וכן רש"י [סנהדרין קה:] ביאר שהמיוחד בשלש השעות הראשונות [שבהן הקב"ה כועס] הוא שזהו זמן קימה. וראה להלן בבאר הששי הערה 342.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:59)

(1004) פירוש - שלש שעות הראשונות הן התחלת היום, ולכך זהו זמן האחדות [כי כל התחלה היא אחת, וכמבואר בהערה 1002], וזמן האחדות הוא המתאים לקריאת שמע, שהיא קבלת עול מלכות שמים [ברכות יג.]. ובגו"א במדבר פכ"ח אות יא [ד"ה אמנם כאשר] כתב: "ויש לך לדעת, כי המלך הוא המקשר את מלכותו עד שהכל אחד. ולפיכך צריך שיהיה מלך אחד, ולא שני מלכים, כי איך יתקשר להיות אחד על ידי שנים, כי שנים הם מחולקים. וקראו רז"ל [ברכות יג.] 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' [דברים ו, ד] קבלת מלכותו. ומה ענין 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' אל מלכותו, רק כי אין אחדות אלא למלך, שהוא יחיד בעמו, ועל ידו יתקשר הכל להיות כלל אחד... כי האחדות הוא המלכות, שמאחר שהוא אחד - ראוי למלכות" [וראה להלן בבאר החמישי הערה 701]. וראה עוד בנתיב העבודה ר"פ ז [א, צה.] שביאר שם שיש חיוב קריאת שמע ביום, "כי ממנו נמצא הכל. והנה הוא אחד ... מצד הבוקר שהכל נמצא... כי מאתו נמצא הכל, ומאחר שמאתו נמצא הכל, הוא יתברך אחד ואין זולתו". ופירושו שקריאת שמע ביום היא מחמת שאז ניכר כיצד הקב"ה הוא התחלת הכל, והוא אחד ואין זולתו. וראה למעלה הערה 107.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:60)

(1005) דוגמה לדבר; בגו"א בראשית פ"י סוף אות ב כתב אודות נמרוד, שהיה עובד ע"ז [רש"י בראשית י, ח]: "הוא [נמרוד] היה מלך הראשון, וסתם מלכות הארץ מתנגד למלכות השמים, ולכך לא היה חפץ הוא יתברך שימליכו ישראל עליהם מלך [סנהדרין כ:], וזה היה מלך הראשון, אין ספק שהיה ממריד העולם עליו". ובדב"ר ה, ה אמרו "אמר הקב"ה, לא עזבתם אותי ובקשתם לכם מלכים" [בתמיה, וראה להלן בבאר השביעי הערה 282]. ובגו"א במדבר פי"ד אות ב, שביאר שם ש"ראש" הוא לשון עבודה זרה, וכמבואר שם הערה 3. הרי שמלכותא דארעא סותרת למלכותא דרקיע, ומקפלת בתוכה ניצני עבודה זרה. והוא הדין למלכות החמה, ולכך יש בה יציאה מן האחדות. וראה תפארת ישראל פט"ז [רמה.], ושם הערה 62.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:61)

(1006) הוא הפסוק שהובא בגמרא שם [ע"ז ד:] שהקב"ה זועם בכל יום. וראה למעלה [הערה 843] שכל יום ויום נחשב לבריאה בפני עצמה, ולכך בכל יום ויום יש את הכעס שלו על שהבריאה יוצאת מהאחדות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:62)

(1007) בא לבאר את מה שאמרו שם בגמרא [ע"ז ד:] שהקב"ה לא כעס בימי בלעם הרשע. והמהר"ל מבין שאיירי בכל תקופת הזמן שישראל היו במדבר. אמנם רש"י בסנהדרין קה: ביאר ש"כל אותן הימים שהיה בלעם מצפה לקללכם בשעה שהקב"ה כועס בה... לא זעם ה'", ומשמע מדבריו שאיירי בתקופה שבלעם היה מצפה לקללם, ולא לאורך כל זמן שהות ישראל במדבר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:63)

(1008) כמבואר בתורה [דברים ח, ב-ד], ויובא בהערה 1010. וזה לשונו בח"א לסוטה לד: [ב, סח:]: "יוצאי מצרים הכל היה שלא בטבע, כי אם על ידי נסים, ומי שכל ענינו על ידי נסים, וכל הנהגתו על ידי נסים, מתנגד אל הטבע, ולכך היו יוצאי מצרים מוציאים דבה על הארץ". ומה שכתב "שהיה **העולם** נוהג בהנהגה שאינה טבעית", לכאורה אינו מובן, שאמנם ההנהגה עם ישראל במדבר היתה לא טבעית, אך כיצד נילף מכאן שהנהגת העולם בכללותו היתה הנהגה לא טבעית. ובעל כרחך לומר שכל העולם נגרר אחר ישראל, וכאשר ישראל מונהגים בהנהגה לא טבעית, אזי כל העולם נחשב כמונהג בהנהגה לא טבעית. דוגמה לדבר; בתפארת ישראל פמ"ד [תרפב.] כתב: "יציאת מצרים היה השלמת העולם לגמרי, כי לא הושלם העולם עד שהיו ישראל במציאות, ולפיכך יציאת מצרים, שאז היו ישראל לעם, הוא השלמת העולם", ושם הערה 31. וכשם שיצ"מ היא השלמה לכל העולם, ולא רק לישראל, כך המשך הנהגת ישראל במדבר שייכת היא לכל העולם, ולא רק לישראל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:64)

(1009) והשמש היא ההתחלה של העולם, מפאת שהיא ראש העולם, וכמבואר בהערה 989.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:65)

(1010) רומז בזה ללשון התורה [דברים ח, ב-ד] "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלקיך זה ארבעים שנה במדבר וגו' ויענך וירעבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה". הרי שעל ההנהגה הנסית של דור המדבר נאמר "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:66)

(1011) כי כאשר העולם התחתון דבק בה' יתברך, אזי ברי הוא שהעולם הוא עלול לעלה, ואין העלול בגדר "התחלה". וכן ביאר בגו"א בראשית פ"ג אות לח, שרש"י שם [בראשית ג, כב] ביאר שאם האדם הראשון "יחיה לעולם, הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו ולומר אף הוא אלוה". וכתב על הגו"א שם: "אף על גב דכל הבריות יחיו לעולם, יהיו טועים אחר האדם, מפני כי הנולדים אחריו לא ידעו מתי נברא האדם, והוא קודם לכולם. אבל אותן הנבראים לא יחשבו עצמם אלהים כאשר יהיו נבראים, ולא יוכל לומר קין לאדם 'אני אלהים', שהרי אדם הולידו". הרי שכאשר ברור שהנברא הוא בגדר נולד ועלול, אין הוא יכול לומר שהוא אלוה ועלה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:67)

(1012) כמו שאמרו בגמרא [ע"ז ד:], שבאותה שעה שהקב"ה כועס, אין לתרנגול חוטים אדומים, והובא בהערה 998. ובא לבאר כיצד התרנגול מבחין בדבר זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:68)

(1013) "בסגולה" - בטבעו. כגון, בנתיב עין טוב פ"א [ב, ריג:] כתב: "כי עוף השמים הוא מסוגל לדברים כמו אלו שהם דברים רוחניים, כדכתיב [קהלת י, כ] 'כי עוף השמים יוליך הקול'. ודבר זה ידוע אצל המבינים, כי עוף השמים מוכן לקבל יותר מן שאר בעלי חיים". ובח"א לחולין סג. [ד, צח:] כתב: "כי העופות כפי שהם טבעם [מוכנות] לקבל הגזירות שבאים מלמעלה. ולא שיש בהם השכל, רק מצד שהם עוף השמים, פורחים באויר השמים, הם מקבלים הגזירות שהם באים מלמעלה... ולכן כתיב 'כי עוף השמים יוליך את הקול'... כי העוף הוא פורח באויר השמים, ולכך הוא מוכן לקבל הגזירה הבאה מלמעלה מן השמים... שהם פורחים באויר בשביל שהם קלי הטבע, ואין להם עבות החמרי, ולכך מוכנים לקבל הגזירה שהיא באה מלמעלה, שהוא דבר רוחני". וכן הוא בגו"א בראשית פט"ו אות טו. ועוד אודות שהעופות מוכנים לגזירת העליונים - כן מבואר זוה"ק ח"א קפג: שאמרו שם "'כי לא יעשה ה' אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים' [עמוס ג, ז], בזמנא דנביאים אשתכחו בעלמא, ואי לאו... בצפרי שמיא משתכחי מלה". וראה שם ניצוצי זהר אות ד. וכן הוא שם בח"ב ו:. וראה נצח ישראל פמ"ב [תשלד:]. ותרנגול הוא בכלל עוף [נדה נ:]. וראה להלן בבאר החמישי הערות 206, 207.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:69)

(1014) כי רצון ה' הוא המקיים את הבריאה, ובהעדר רצון ה', תתבטל הבריאה. וכן כתב הרמב"ן [בראשית א, ד]: "כי עמידתם בחפצו, ואם החפץ יתפרד רגע מהם, יהיו לאין". וראה למעלה הערה 733.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:70)

(1015) רומז לברכת השחר [ברכות ס:] "אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה", ו"שכוי" הוא תרנגול [תרגום איוב לח, לו, ורש"י שם, ובברכות ס:]. ובנתיב אהבת השם פ"א [ב, מג.] כתב: "התרנגול דומה אל הנפש, שהרי התרנגול יש לו יותר נפש מן שאר ב"ח, שיש לו הבחנה. וכמו שאמרו 'נותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה', אף כי אין דעת אלא לאדם בלבד, מ"מ התרנגול קרוב לנפש השכלית מצד הבחינה שיש לו... כי לא לחנם הנהיגו לשחוט תרנגול בערב יום הכפורים, שיהיה תמורת נפשו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:71)

(1016) איך יש לבעלי חיים כוחות הדומים לדעת ושכל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:72)

(1017) כפי שביאר בגו"א בראשית פכ"ח אות יז [ד"ה ומעתה] את דברי רש"י שם [בראשית כח, יא] שהאבנים שהיו מראשותיו של יעקב החלו לריב זו עם זו "עלי יניח צדיק את ראשו", וכתב לבאר שם: "ומעתה אל יקשה לך שאין דעת באבנים לומר 'עלי יניח צדיק ראשו', שאם היה הדבר הזה שהיו חולקים מצד הבחירה על ידי שכל בלבד, היה זה קשיא, הרי אין דעת וחכמה באבנים. אבל אין הדבר כך, רק מה שהיו האבנים אומרים 'עלי יניח צדיק ראשו'... דבר כזה נעשה אף בדבר שהוא בלתי בעל שכל, כמו כל הדברים הטבעים פועלים לפי טבעם, אף אם אין בהם דעת. וכך תאמר גם כן שהיו פועלים אלו אבנים, אחר שכך ראוי לפי הענין אשר ראוי ליעקב". וכן כתב בח"א לסנהדרין קח: [ג, רנט.]: "כבר התבאר בכמה מקומות כי תמצא בב"ח מן הדברים הטובים בסגולה, אע"ג שאין בהם דעת. כמו שאמרו ז"ל [עירובין ק:] למדנו גזל מנמלה, וצניעות מחתול, ועריות מיונה. ואע"ג שאינם בני דעת, מ"מ נמצא איזה דברים בהם בטבע". וכן כתב בח"א לחולין נז: [ד, צה:], וז"ל: "ויש לדעת כי הש"י ברא המינים ונוהגים עניניהם אחר המושכל הראוי, ולא שידעו ויבינו ויש בהם דעת, רק כי הטבע שהוטבע בהם נמשך אחר המושכל. וכמו שאמרו ז"ל [עירובין ק:] למדנו גזל מנמלה, צניעות מחתול, דרך ארץ מתרנגול. והרי כי הנמלה ידוע בה דבר זה שאינה גוזלת כלל, ואין דבר זה מהם מצד החכמה או יראת שמים, רק כי הטבע שהוטבע בהם נמשכים אחר מדה זאת, היא הרחקת הגזל. וכן החתול אחר הצניעות, והתרנגול אחר דרך ארץ". וראה תפארת ישראל פט"ז הערה 5, ולמעלה בבאר הראשון הערות 95, 141.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:73)

(1018) לשונו בנתיב אהבת השם פ"א [ב, מג.]: "כי התרנגול שנקרא 'גבר', הוא דומה לנפש האדם, כי הנפש הוא הגבר, ותרנגול שהוא גבר, הוא לגמרי מתיחס אל הנפש".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:74)

(1019) לשונו בנתיב התורה ר"פ יג [א, נג.]: "בפרק בתרא דפסחים [קיג:] שלשה שונאים זה את זה; הכלבים, והתרנגולים, והחברים... תרנגולים דבר זה גם כן חכמה מאוד, כי התרנגול נקרא 'גבר', והגבר הוא 'איש'. ומה שתרנגול נקרא גבר, דבר זה אין כאן מקומו. אבל מפני שהוא נקרא בלשון איש, אשר שם איש מורה על איש פרטי שהוא מיוחד בעצמו, ואין ללשון 'איש' ריבוי, רק יאמר 'אנשים', ולא 'אישים'... כי הוא דבר ידוע שכל גבר רוצה להתגבר עד שהוא מיוחד, ואין אחד שוה לו. לכך שונאים זה את זה". ובזמן הכעס מתעוררת גבורה זו במיוחד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 11:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/11:75)

(1020) אמרו חכמים [חולין סג.] שכאשר העוף שנקרא "רחם" מצפצף בקולו, משיח בא. וביאר זאת בנצח ישראל פמ"ב [תשלד.] בזה"ל: "יש מין עופות שהם באכזריות, כמו העורב. ויש בחסידות, כמו החסידה, שעושה חסידות עם חברותיה. ויש ברחמים, כמו עוף שנקרא 'רחם' [ויקרא יא, יח], ולפיכך נקרא 'רחם' על שם הרחמים... כי כאשר דבר אחד מסוגל לדבר מה, כאשר יבא לעולם דבר שהוא מסוגל אליו, הוא מתעורר אל זה בקול... ומפני כי העוף הזה הוא מתייחס לרחמים, שנקרא 'רחם', לכך כאשר רחמים באים לעולם, אז מתעורר בקול, שהוא קול שמחה". וכשם שעוף רחם מתעורר כאשר מגיעה מדת הרחמים לעולם, כך התרנגול מתעורר כאשר יש חרון אף בעולם.