## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:1)

(1041) כן היא הגירסא בעין יעקב. אמנם בגמרא איתא "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן", וראה בעץ יוסף שציין את ההבדל בגירסאות. ודרכו של המהר"ל להביא כגירסת העין יעקב, כמבואר בבאר השני הערה 15.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:2)

(1042) לשון נופל על לשון, שכנגד "מראה עליו באצבעו" כתב "מרמזין באצבע". ועל הפסוק [ישעיה נח, ט] "וישלח אצבע" תרגם אונקלוס "מרמז באצבע". וראה בהקדמה הערה 101. ותלונה זו אינה מופיעה בקונטרס נגד התלמוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:3)

(1043) לכאורה מה שנקט "שהעולם הבא נבדל מן הגשמיות" הוא לאו דוקא, שהרי במאמר הזכירו "בגן עדן", ולא עולם הבא. ואודות שגן עדן נבדל מן הגשמיות, כן ביאר בארוכה בגו"א בראשית פ"א אות נב [ד"ה לפיכך] שהאכילה של אדה"ר בגן עדן, והאכילה שתהיה לעת"ל בגן עדן לצדיקים, אינה אכילה גשמית, אלא אכילה רוחנית. ובתפארת ישראל פל"ה [תקכ.] כתב: "כי באמת קודם שחטא האדם, והיה בגן עדן [בראשית ב, ח], לא היה אותה מדרגה שיהיה בגן עדן ראויה לעולם הזה, ואינה בכלל המציאות עולם הזה". ואודות שקדושה היא הבדלה מהגשמיות, כן ביאר בגו"א ויקרא פי"ט אות ג, וז"ל: "נקרא 'קדוש', רוצה לומר פרוש מעניני עולם הזה, שהוא גוף", ושם הערה 9. ובגבורות ה' פט"ז [עז.] כתב: "מי שהוא קדוש הוא נבדל ממעשה החומר". ובגו"א בראשית פל"ג אות טז כתב: "כל 'קדוש' יש לו מעלה נבדלת מן הגוף". וכן כתב שם פל"ז אות ט, ושם הערה 127. ובנתיב הפרישות רפ"א [ב, קיא:] כתב: "אין קדושה רק שהוא נבדל מדברים הגופניים, ויהיה לו מדריגת העליונים שהם קדושיים מן הגוף... וכל אשר מרחיק יותר - הוא יותר קדוש ויותר נבדל", ועיי"ש שמאריך בזה. וראה בסמוך הערה 1075.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:4)

(1044) "נערּוּת ובחרוּת" - פעולות שהן בגדר מעשי נערות, וכמו [קהלת יב, א] "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך", וכן "זקנה ביום דין ובחרות ביום קרב" [שיר הכבוד]. וראה ההערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:5)

(1045) כי המחול נעשה בדרך כלל במהירות ובתנועה, והן אינן שייכות למקום של קדושה. וכמו שכתב בתפארת ישראל פ"מ [תרכג.]: "כל תנועה היא לגשם שאינו קדוש", ושם הערה 81. ובח"א לב"ב עה. [ג, קח:] כתב: "בגן עדן שם הנחה והשקט ועונג".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:6)

(1046) שנאמר [תהלים לא, כ] "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך". ובילקוט שמעוני דברים פרק יד רמז תתצח אמרו שפסוק זה עוסק בשכר של גן עדן, שאמרו שם "משלות רשעים בעולם הזה אתה למד מתן שכרם של צדיקים לעתיד לבוא בגן עדן, שנאמר 'מה רב טובך אשר צפנת ליראיך'". ובבתי מדרשות חלק ב [מדרש אותיות רבי עקיבא השלם נוסח א אות ס] אמרו "כל נבואתן שנתנבאו [דוד ושלמה] על ישראל, לא נתנבאו אלא כנגד מתן שכרן של צדיקים שבגן עדן... דוד נתנבא ואמר כשראה טובה של גן עדן 'מה רב טובך אשר צפנת ליראיך'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:7)

(1047) לשון הפסוק במילואו "אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדו וגו'", הרי שהמחול נזכר רק בקשר לבתולה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:8)

(1048) אודות שהשמחה היא בלב, הרי כך נאמר בכמה פסוקים, וכמו [שמות ד, יד] "וראך ושמח בלבו", [תהלים קה, ג] "ישמח לב מבקשי ה'", [תהלים צא, יא] "ולישרי לב שמחה", [צפניה ג, יד] "שמחי ועלזי בכל לב", [משלי טו, יג] "לב שמח ייטב פנים". וראה גו"א שמות פט"ו אות א. ובנצח ישראל פכ"ג [תפט.] כתב: "האדם בעולם הזה אין ראוי שימלא שחוק פיו, כי מה שממלא שחוק פיו הוא בשביל השלימות, שהוא בפעל הגמור. ולא כך השמחה שהוא שייך בלב, דכתיב [תהלים ד, ח] 'נתת שמחה בלבי'. אבל השחוק - הוא בפעל, כאשר יש לו שחוק" [והובא בהערה 895]. ובדר"ח פ"ו מ"ז [רחצ:] כתב: "עיקר השמחה בלב בלבד, אבל השחוק אינו בלב בלבד, רק אף במעשה". וראה בח"א לשבת קלט. [א, עד.] שביאר שרק לב שאין בו קנאה יכול לשמוח במעלת חבירו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:9)

(1049) קידושין פ: לא יתייחד אדם עם שתי נשים, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים... מאי טעמא ["לא יתייחד עם שתי נשים, כאשה שמתייחדת עם ב' אנשים" (רש"י שם)], תנא דבי אליהו הואיל ונשים דעתן קלה עליהן" ["ושתיהן נוחות להתפתות" (רש"י שם)]. והרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פ"א הלכה יג כתב: "צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד, אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן". וראה עוד ברמב"ם הלכות תשובה פ"י ה"א. וצרף לכאן דבריו בתפארת ישראל פט"ז [רלח.] שכתב שהדמיון מטעה את האדם, ובאור חדש [צג.] כתב: "כי האשה, גובר בה כח המדמה". וכן כתב בדר"ח פ"ב מ"ז [פג.]. וראה להלן בבאר הששי הערה 1190.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:10)

(1050) נראה לבאר זאת, כי השמחה מורה על השלימות של האדם, וכמו שהתבאר למעלה [באר השני הערה 558, וכאן הערה 186], ואילו המחשבה של אדם מורה לו כמה עליו עוד להשלים את עצמו, שהרי אמרו [שבועות מא:] "כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה", הרי שדעתו של האדם עוסקת במה שמוטל עליו לעשות. ולכך מחשבה ושמחה מתנגדות זו לזו. וראה ההערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:11)

(1051) ואם תאמר, מדוע התנגדות המחשבה לשמחה בולמת רק את היציאה לפעל של השמחה, ולא מונעת מעיקרא מהשמחה לחול בלב. אמנם לפי המבואר בהערה הקודמת ניחא, כי המחשבה מורה לאדם שהוא לא יצא לגמרי לפעל, ויש עליו עוד להשלים את עצמו. אך אין בידי המחשבה לשלול לחלוטין מהאדם הרגשת שלימות שאינה בגדר יציאה לגמרי לפעל. ולכך אין שום סתירה בין מחשבה לשמחה בלב, אך יש סתירה בין מחשבה לשמחה שיוצאת לפעל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:12)

(1052) כפי שכתב למעלה "כי הנשים, ובפרט הבתולות, אינן בעלות מחשבה". וצריך ביאור, במה בתולה מופקעת ממחשבה יותר משאר נשים. ונראה לבאר זאת על פי דבריו באור חדש [קיד.], שכתב: "אמר במסכת סנהדרין [כב:] האשה גולם כלי עץ ["קודם שנבעלה" (רש"י שם)], ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. כלומר, שאין האשה רק במדריגת החומר, והאיש נחשב שהוא כמו צורה לה... ולכך מדמה האשה כמו גולם, שהוא חומר בלבד, ואין בו הצורה של כלי. ואמר שאין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, כלומר שאין לאשה חבור וברית רק לאיש, שהוא נחשב צורה לאשה... כי האשה נחשב כמו החומר, ועל ידי האיש, שנחשב כמו צורה לאשה, נמצאת האשה בפעל". הרי שלבתולה חסר הדבר שיוציא אותה מחומריותה, וברי הוא שככל שהחומריות גדלה יותר, כן המחשבה מופקעת יותר. וכמו שמצינו ביחס של דבור ומחשבה, שכבר השריש כמה פעמים שהדיבור עומד כנגד המחשבה, ופעולתו של האחד היא ביטולו של השני. וכמו שכתב בביאור מאמרם [סנהדרין קא.] "הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר... מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ואומרת לפניו, רבש"ע עשוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים". ושם בח"א [ג, ריש רלב.] כתב: "כלומר שדבר זה נחשב הפסד... כי הכינור הוא הפך התורה, כי התורה עיקר שלה המחשבה והשכל, והזמר הוא בפה. וכאילו לא היתה התורה רק דברים שנאמרים בפה בלבד, ואין בהם חכמה עמוקה. וכאשר האדם מחשב מחשבה עמוקה, סותם פיו ואין מדבר. ומי שעושה התורה כמין זמר שמנגנים בפה, כאילו אין בה רק הדיבור בלבד, ואין עיקר שלה חכמה עמוקה השכלית, דבר זה ביטול לתורה". וכן כתב בדר"ח פ"א מי"ז [ריש נה.], וז"ל: "כי הדיבור הוא נפש המדברת, אשר נפש המדברת הוא כח גופני... ואינו שכלי לגמרי... וכאשר הוא פועל בכח הדברי, מבטל כח השכלי אשר אינו גופני... וכאשר שותק האדם אז השכל פועל פעולתו". וכן חזר וביאר שם בפ"ד מ"ז [קעו:], ובנתיב השתיקה פ"א [ב, צז.]. ובנתיב הלשון פ"ד [ב, עב.] כתב: "כי כח המחשבה וכח הדיבור הם מחולקים, אין שייך זה לזה כלל". הרי שהחומרי מופקע ממחשבה, ולכך בתולה אינה שייכת למחשבה. וצרף לכאן, שנשים הן דברניות [קידושין מט:], ולכך זו הסבה גופא שאינן בעלות מחשבה. וכן גוי הוא מרבה דברים [עירובין עה:], ומחמת כן גופא אינו פועל דבר במחשבתו, ואינו יכול להקדיש במחשבתו, וכמבואר למעלה בבאר השני הערה 579. וראה להלן בבאר החמישי הערה 311, בבאר הששי הערה 595, ובבאר השביעי הערה 25.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:13)

(1053) כמבואר למעלה בהערה 895, שרק בעוה"ז אסור למלאות שחוק פיו [ברכות לא.], כי האדם אינו בפועל בעוה"ז.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:14)

(1054) מבאר המשך המאמר "והוא יושב ביניהן וכל אחד ואחד מראה עליו באצבעו"


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:15)

(1055) כי כל הפרק שם עוסק בלעתיד לבוא, לאחר הכרתת עמלק [רש"י תהלים צז, א], ומלחמת גוג ומגוג [רש"י שם פסוק ג]


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:16)

(1056) פירוש - שמחת הצדיקים היא שהקב"ה הוציא אותם לפועל, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:17)

(1057) שהקב"ה הוא השלמתם. וכפי שכתב בנתיב אהבת השם פ"א [ב, לח:]: "כי השם יתברך הוא קיום האדם, ואי אפשר זולתו, ולפיכך שייך אהבה אליו, כי כל דבר הוא אוהב דבר אשר הוא השלמתו, והוא יתברך השלמת האדם". ובשבת קד. אמרו "הבא ליטהר מסייעין לו", וכתב לבאר זאת בח"א שם [א, מז:]: "דע כאשר האדם הוא בא לטהר, ולהיות טוב בפעל לגמרי, מסייעין לו מן השמים שיהיה טוב בפעל לגמרי. שכבר בא לטהר ולהיות בפעל, והש"י הוא בפעל, מסייע למי שרוצה להיות בפעל. אבל אם אינו בא לטהר, והוא בכח, אין מסייעין לו מן השמים להיות נמצא צדיק בפעל, שהרי נברא האדם בכח בלבד. רק אם רוצה ומחשבתו להיות בפעל, אז התחיל לצאת אל הפעל, מסייעין לו, שהרי אינו על בריאתו אשר הוא בכח, והוא יתברך בפעל משלים הכל להיות בפעל. לכך הבא לטהר מסייען לו ומשלימין אותו, עד שהוא שלם בפעל לגמרי, כאשר התחיל להיות בפעל. כי הוא יתברך השלם בפעל, מוציא הכל אל השלימות להיות בפעל". וכנגד ה"מסייעין" מראים הצדיקים על ה' באצבעם. וכן מבואר בנתיב הצדק פ"ב [ב, קמ.], שכתב: "בא ליטהר מסייעין אותו... כי כל הדברים אשר הם ראוים להיות בעולם הזה, השם יתברך מוציא אותם לפעל. וגם צדקת הצדיק, כאשר הצדיק עושה מצוה, קונה מדריגה העליונה שלא היה לו קודם, ומדריגה זאת מוציא השם יתברך אל הפעל". וראה ההערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:18)

(1058) נראה להטעים זאת על פי דבריו בח"א לסוטה יג: [ב, נה.], וז"ל: "נקרא משה בשם 'זה', 'כי זה משה האיש' [שמות לב, א], כי מלת 'זה' מורה על כי היה למשה מעלת הצורה. כי מלת 'זה' מורה על הדבר הרמוז הנגלה, שיש לו מציאות בפעל לגמרי". לכך הצדיקים בגן עדן השמחים על הוצאתם לפועל, הבאה להם מסיועו של הקב"ה, מחזירים את שמחתם לשורשה, ומורים על כך באצבע ואומרים "הנה אלקינו זה", לאמור מתוך הבפועל של ה' נסתייעו הם להוציא עצמם לפועל [ראה הערה קודמת].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:19)

(1059) כמבואר הרבה פעמים עד כה, וראה למעלה בבאר השני הערה 558, וכאן הערה 1050.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:20)

(1060) כיסודו הידוע שכל חומרי הוא בכח ולא בפעל, וכגון בנצח ישראל ס"פ ל [תקצב.] כתב: "שהחומר אין לו מציאות בפועל, והוא בכח בלבד... כאשר ידוע מענין החומר שאינו נמצא בפועל", ושם הערה 64. וכן כתב בח"א לסנהדרין צט: [ג, רכז:]: "כי כל גשם הוא בכח ולא בפעל, רק הנבדל הוא בפעל, ולפי מה שהוא נבדל, אם הוא נבדל לגמרי הוא בפעל הגמור... וכל שהוא בכח ראוי אליו העמל, שהוא יציאה אל הפעל, ולפיכך [איוב ה, ז] 'אדם לעמל יולד'". וראה למעלה בבאר הראשון הערה 329. ובתפארת ישראל ר"פ ג [נו:] כתב: "וכי יעלה על דעת האדם שיהיה נמצא מעלתו האחרונה בפעל, כי זהו מדרגת העליונים שהם בפעל, אבל התחתונים שהם בעלי חומר, אינם בפעל". וכן כתב בגבורות ה' פמ"ה [קעא:], וז"ל: "אין לך דבר שהוא בכח ואינו בשלימות רק הגשם וכוחות הגשם. ואין הגשם בפועל, כי כל גשם הוא בכח לשנות המצב בתנועה ממקום למקום... לכך דבר הגשמי אינו בעל השלמה". ובח"א לחולין פט. [ד, קג.] כתב: "כל גשם הוא בכח ולא בפעל". וכ"ה בנתיב השלום פ"ב [א, רכד.], נתיב יראת השם פ"ב [ב, כה:], וח"א לסנהדרין צד. [ג, קצא.]. ובנצח ישראל פכ"ט [תקפב.] כתב: "הנבדל הוא בפעל, והאדם הגשמי אינו בפעל, רק הוא בכח, כי זהו ענין החומר שהוא בכח". ובדר"ח פ"ג מ"ו [קכו:] כתב: "דע כי החומר הוא מדרגה הראשונה של הנמצא, ואין לחומר מציאות בפועל רק בכח, והצורה היא המדרגה השניה, ובצורה הדבר נמצא ונרשם בפועל לגמרי". ושם בפ"ד מי"ח [קצז.] כתב: "החומר הוא בכח תמיד ואינו בפעל... שהאדם בעל חומר, אשר החומר הוא בכח ולא בפעל, והוא מקבל תמיד הצורה והשלימות". ובע"ז ג. אמרו "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת". ופירש רש"י שם "בערב שבת - בעולם הזה". ובח"א לע"ז ג. [ד, כא.] כתב: "כי העוה"ז הוא עולם הגשמי, אשר הוא בכח תמיד. ולפיכך בעוה"ז שייך מצות ומעש"ט... לפי שהעולם יוצא אל הפעל, כאשר הגשמי הוא בכח ויוצא אל הפועל. אבל בעוה"ב האדם שם הוא בפועל, ולא שייך שם יציאה אל הפועל כאשר אינו גשמי, ולפיכך העוה"ב הוא שביתה מנוחה, ואין שם יציאה אל הפעל... ולפיכך אמר, מי שטרח בער"ש, הוא יום המעשה, ואז יאכל בשבת, כי השבת הוא יום המנוחה, ובלתי יציאה אל הפעל, רק הכל במנוחה, ולפיכך המצות אינם שייכים רק לעוה"ז בלבד". ובגבורות ה' פנ"ב [רכו.] כתב: "כל דבר שהוא בכח ויוצא לפועל, אין יציאתו לפועל כי אם על ידי הקב"ה, שהוא בלבד בפועל הגמור, וזהו מפני שהוא יתברך נבדל מן החומר, שכל ענין החומר הוא בכח. וכל אשר יש לו צירוף גשמי, אי אפשר שיהיה בפועל הגמור. לכן הוא יתברך נבדל לגמרי מן החומר, והוא בלבד בפועל הגמור. ולא כך המלאכים, כי אף שאינם גשמיים, מ"מ יש להם יחוס וקירוב אל הגשם, ולכך אינם בפועל הגמור, ר"ל שאין מדריגתם בתכלית השלימות, כי הנמצא שהוא חסר ואינו שלם בתכלית - אינו בפועל הגמור, ר"ל שאין מדריגתם בתכלית השלימות. כי הנמצא שהוא חסר ואינו שלם בתכלית אינו בפעל, כי המציאות בפעל כאשר הוא שלם כבר ואינו חסר". והובא למעלה בבאר השני הערה 141.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:21)

(1061) כותב כן כדי להורות שבזמן הריקוד והמחול האדם יוצא מגדר גופו החמרי, כי המאפיין את החומרי הוא כבידות הטבע, וכמו שיבאר. ובנצח ישראל פי"ד [שמט.] כתב: "כי העוף אינו כל כך חומרי, שאין לו עבות החומר, שאילו היה בעל חומר לא היה פורח באויר, שהרי מעכב עליו כבידות החומר. אבל אין העוף כל כך חמרי, ודבר זה בארנו בכמה מקומות". וכן כתב להלן בבאר החמישי [ד"ה ומפני כי, ושם הערה 206]. ובנצח ישראל פנ"ז [תתפח.] כתב: "כי החיה כאשר היא דבר קל בתנועה, וזה מורה על כי הנפש שבו מסולק מן האדמה. כי כל בעל אדמה יש לו כבידות הטבע, ואילו החיה והעוף אין לו כבידות הטבע, כמו שיש לבהמה שיש לה כבדות הטבע". וכן הוא באור חדש [צח.]. ובנתיב התורה פי"ז [א, עד.] כתב: "כי כבידות הגוף מונע האדם מן הזריזות, וכאשר הוא זריז במצות השם יתברך, בזה גובר האדם על גופו המונע אותו". וכן הוא בח"א לב"ב עג: [ג, צג:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:22)

(1062) כן כתב בנצח ישראל פכ"ג [תפח.], וז"ל: "כי האדם הזה אשר הוא חמרי גשמי, אין ראוי אליו השמחה. כי השמחה שייכת אל הנפש הנבדלת, ואין האדם נבדל במעלתו, רק הוא חמרי גשמי. ומפני שהוא חמרי גשמי, אין ראוי לו השמחה". ובנתיב התורה פ"ד [א, כב:] כתב: "כי כל שמחה כאשר הוא שלם, ואין לו חסרון, ומפני השלימות נמצא השמחה. והפך זה ההפסד גורם אבל ותוגה, שהרי יש אבל על מת שהוא הפסד". והואיל והחומר לעולם אינו בשלימות, אלא בחסרון, לכך מחמתו ימצא התוגה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:23)

(1063) חידוש גדול יש בדברים אלו. כי שגרת המחשבה תופסת את הריקוד כפועל יוצא של שמחה, שכאשר אדם שרוי בשמחה, שמחה זו מגיעה לידי בטוי על ידי ריקוד. ולפי זה הריקוד הוא סימן לשמחה. אך כאן מתבאר להיפך; כאשר אדם מרקד, הנפש נמצאת בשלימות כוחה [מעל לכבידות הטבע], ולכך השמחה [שהיא לנפש] חלה אז על האדם ביתר שאת. ולפי זה הריקוד הוא סבה לשמחה, ולא רק סימן לשמחה. כי הריקוד משיל מעל האדם את חומריותו, ומשחררת את הנפש מכבלי הגוף. ובשם משמואל [כרך במדבר, עמוד רסה] כתב: "ענין הריקוד, נראה לפרש שהמרקד מגביה את עצמו מחומר הארץ, והוא רומז שהפעולות החומריות יהיו נמי כולן קדושות ומזוככות ומסולקות מתאוות החומר. והוא נמי כענין מלאכת מרקד, להפריד הפסולת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:24)

(1064) בא ליישב לפי הסבר זה [שהמחול נעשה בגן עדן, כי שם יש סילוק מהחומרי העכור], מדוע המחול הוא רק לצדיקים ולא לרשעים, שהרי בפשטות אף לרשעים לאחר מותם מסולקים מהחומר העכור. בשלמא לפי הסברו הראשון, שהמחול מורה על השמחה שתהיה לצדיקים על שהגיעו לרום מדרגתם, ניחא, כי בודאי אין לרשעים שייכות למדרגת הצדיקים, ושמחה זו מהי עושה אצלם. אך לפי הסבר זה שהמחול נעשה מחמת השתחררות מן החומר, מדוע הוא מיוחד רק לצדיקים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:25)

(1065) כן כתב בגו"א בראשית פכ"ה אות יג: "הרשעים, בעבור כי נפשם אינה זכה וטהורה, ונפשם נוטה אל הגוף, הרי נפשם... לא נסתלק הגוף מהם". וכן כתב רבינו יונה בשערי תשובה שער שני אות יח. וכן הוא בח"א לשבת קנב: [א, פד:]. וראה להלן בבאר השביעי הערה 118.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:26)

(1066) לשונו בנתיב הצדק פ"ג [ב, קמו.]: "ודבר זה הוא ענין הרשע, שהוא נמשך אחר הגוף". ואם הגדרת רשע היא שהוא נמשך אחר הגוף, ממילא אתה למד שהגדרת צדיק היא שהוא "גובר על הגוף". ובנתיב התשובה פ"ד [ד"ה ועוד יש] כתב: "הצדיק... כאשר היה בעוה"ז, לא היה נמשך אחר גופו החמרי, אשר בו החטא", ושם הערה 46. ומעתה בא לבאר, מדוע המחול [המורה על השתחררות מהגוף] הוא רק לעת"ל, הרי גם בעוה"ז הצדיקים מתגברים על הגוף, ומן הראוי שיהיה להם מחול גם בעוה"ז.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:27)

(1067) בעל כרחו של הגוף, כי "מושל" הוא כנגד רצונו של הנשלט, לעומת "מלך" שהוא בהסכמת הנשלט [גו"א בראשית פי"ז אות א, וראה להלן הערה 1405]. ובב"ר נט, ח אמרו "'המושל בכל אשר לו' [בראשית כד, ב], שהיה [אליעזר] שליט ביצרו כמותו [כאברהם]". הרי שבעוה"ז הצדיק מושל על יצרו, אך לא מולך עליו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:28)

(1068) ברצונו, וכמבואר בהערה הקודמת. ובעוה"ז ניתן רק להתגבר על הגוף, אך לא שהגוף עצמו ימשך אחר הנפש. ומעין זה מצינו בירושלמי ברכות פ"ט ה"ה שרק אברהם אבינו עשה יצה"ר לטוב, אך שאר צדיקים התגברו על יצרם, אך לא עשוהו לטוב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:29)

(1069) אודות שלגבי הצדיקים אף בעוה"ז נפשם לא נמשכה אחר הגוף, ומחמת כן לאחר מיתה יש לגביהם הסרה גמורה מן הגוף, כן מבואר בגו"א בראשית פכ"ה אות יג, בביאור דברי רש"י שם [בראשית כה, יז] ש"לא נאמרה 'גויעה' אלא בצדיקים", שכתב שם: "לא נאמר גויעה רק בצדיקים. בסוף פרק קמא דבבא בתרא [טז:]. ושם הקשה, והלא דור המבול נאמר בו גויעה [בראשית ז, כא], ומתרץ התם 'גויעה ואסיפה' קאמר. ונראה דהכי פירושו, כי לשון 'גויעה' היא אפיסה לגמרי, כמו 'גוענו ואבדנו' [במדבר יז, כז], נמצא כי לשון גויעה הוא אפיסה, והצדיק נתפשט מן הגוף וכוחות הגופנים פסו תמו ממנו לגמרי, עד שנפשו שכלית, ונקרא 'גויעה' על הגוף, שיקנה מדריגת הרוחנית. אבל הרשעים, בעבור כי נפשם אינה זכה וטהורה, ונפשם נוטה אל הגוף, הרי בנפשם לא שייך 'גויעה', שלא נסתלק הגוף מהם. ומקשה והא בדור המבול נמי כתיב לשון 'גויעה', ומתרץ 'גויעה ואסיפה' קאמרינן. פירוש דודאי בדור המבול דכתיב 'גויעה' מפני שנתמו ונאבדו לגמרי, ולא נשאר נפשם וגופם, ושייך בזה גויעה בודאי. אבל 'גויעה ואסיפה' שייך דוקא בצדיק, כיון דכתיב [בראשית כה, פסוקים ח, יז] 'אסיפה', הרי מורה על השארות שיש לו, שהרי נאמר שאסף נפשו, ונאמר 'גויעה' דהוא לא נאמר רק על סלוק הגוף ממנו, עד שנסתלק הגוף לגמרי, לפיכך במקום שנאמר 'גויעה ואסיפה' אי אפשר לפרש רק על הצדיק. והנה פירושו כי מפני הסתלקות הגוף, נאסף הנפש אל עמיו, כי הגויעה היא הסתלקות הגוף, וזהו שייך גבי צדיקים דוקא, כי להם יש התפשטות הגוף, ולא לרשעים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:30)

(1070) ראה למעלה הערה 977. וכן כתב בנצח ישראל פמ"ב [תשכח:]: "בעולם הזה, אשר האדם הוא גשמי חמרי, ויש מסך מבדיל בין השם יתברך ובין האדם". ושם פמ"ט [תתה.] כתב: "כי החומר מסך מבדיל בין השי"ת ובין הנמצא". וכן כתב בגו"א בראשית פ"ו אות יב [ד"ה וכן]: "כי יש מסך בינו ובין ברואיו". ובנתיב התורה פ"ד [א, יז.] כתב: "הגשמי הוא מסך המבדיל בין השי"ת ובין האדם, כאשר התבאר זה בכמה מקומות". וכ"ה בנתיב יראת השם פ"ד [ב, סוף לא:]. ובח"א לסנהדרין צה: [ג, קצט:] כתב: "יש מסך מבדיל בין הש"י ובין האדם, כי אין מציאות לאדם עם הש"י". וכן כתב בח"א לסוטה מט. [ב, פח:], ובח"א למכות כג: [ד, ז:]. וראה להלן בבאר השביעי הערה 120.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:31)

(1071) מעין זה ביאר בנצח ישראל פמ"ב [תשכז:], וז"ל: "ובפרק אלו עוברין [פסחים נ.], 'והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד' [זכריה יד, ט]... וכי עד האידנא לאו אחד, אמר רב נחמן בר יצחק, לא כעולם הזה עולם הבא; עולם הזה נכתב ביו"ד ה"א, ונקרא באל"ף דל"ת. עולם הבא נכתב ביו"ד ה"א, ונקרא ביו"ד ה"א... וביאור זה, כי מה שכתב 'והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד וגו"... כי השם המיוחד הוא נבדל מכל הנמצאים בעולם הזה, שהם גשמיים. ואף כי הוא נכתב בשם הויה, לא נקרא כך, כי הכתיבה הוא מורה על אמיתת עצמו, אבל הקריאה הוא אל האדם, והכתיבה נבדל מן האדם. ובעולם הזה אשר האדם הוא גשמי חמרי, ויש מסך מבדיל בין השם יתברך ובין האדם, לכך בעולם הזה הקריאה בפני עצמו בשם אד', כי העבד הוא נבדל מן האדון, ואין לו שתוף עמו, לכך בעולם הזה נקרא בשם אד'. אבל לעולם הבא, שלא יהיה האדם חמרי וגשמי כמו שהוא בעולם הזה, רק יהיה האדם במדריגת המלאכים המסולקים מן הגשמיות, יהיה נקרא גם כן בשם בן ד'". וכשם שלעת"ל שם הויה יקרא ככתיבתו, כך מאותו טעם עצמו הצדיקים ירמזו באצבע לה' "זה ה' קוינו לו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:32)

(1072) ועד כה ביאר שני הסברים למחול שיהיה לצדיקים בגן עדן; (א) המחול מורה על השמחה בפועל, לעומת השמחה שבלב. הצדיקים בגן עדן ישמחו על יציאתם לפועל, ומתוך כך יצביעו אל ה', כי תולים את שמחתם בה'. (ב) המחול מורה על הסתלקות מהחומר העכור והכבד, ועל הנפש שגובר. והצדיקים בגן עדן מסולקים מכל זיקה לחומר, ולכך ימצא המחול לגמרי. וההצבעה על ה' מורה שנסתלק לגמרי המסך המפריד בין ה' לבין הברואים. ובסמוך יביא עוד שני הסברים, וכפי המלוקט בהערה 1091.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:33)

(1073) ב"ב עה: "עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה... עתידין צדיקים שאומרים לפניהן 'קדוש' כדרך שאומרים לפני הקב"ה". ובדר"ח פ"ו מ"י [שכא.] כתב: "הצדיקים נקראו ע"ש של הקב"ה... כמו שנקרא הקב"ה 'קדוש', כך יקראו הצדיקים 'קדוש'". והובא למעלה הערה 441. ובח"א לב"ב שם [ג, קטו:] כתב: "עתידים צדיקים שיאמר לפניהם וכו'. פירוש, כי בעולם הזה קדושת האדם הוא עומד בגוף, ולפיכך אין לומר 'קדוש' לפני הצדיקים. אבל לעתיד יהיו הצדיקים קדושים לגמרי, ולא יהיו מוטבעים [בחומר] כמו שהוא בעולם הזה, ולפיכך יהיו אומרים לפניהם 'קדוש', כי קדושתם תהיה יותר מן המלאכים, שהרי יהיו יותר קרובים אל השכינה מן המלאכים, כמו שפרשו 'כעת יאמר ליעקב' [רש"י במדבר כג, כג]. ומאחר שיהיו צדיקים יותר קרובים אל הש"י, שהוא קדוש מן המלאכים, לכך המלאכים יאמרו לפניהם קדוש".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:34)

(1074) ויקרא יא, מד-מה, שם יט, ב, שם כ, כו, שם כא, ח, ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:35)

(1075) כמבואר בהערה 1043. וזה לשונו בתפארת ישראל פי"א [קעט.]: "מקדישין את השם יתברך לומר 'קדוש' [ישעיה ו, ג], כלומר שהוא יתברך בלבד נבדל וקדוש מן החומר, וזהו ענין הקדושה בכל מקום". ובדר"ח פ"ה מ"ט [רמו.] כתב: "כל קדושה שהיא נבדלת מן החמרי. שלכך מקדישין השם יתברך שהוא נבדל מן הגופנית, ודבר זה ביארנו הרבה מאוד, שאין ענין קדושה רק שהוא נבדל מן החומרי". ובגבורות ה' פמ"ז [קצ:] כתב: "כי הוא יתברך נאדר בקודש, שהוא נבדל מן הנבראים. וזהו ענין הקדושה בכל מקום, שהוא אינו משתתף עם הנמצאים. שכולם הם משותפים או מצורפים אל החומר, זולת הקדוש ברוך הוא, שלכך נקרא 'הקדוש ברוך הוא' מפני שהוא קדוש מן הנמצאים שהם בעלי חומר, או מצורפים אל החומר". ובנתיב הפרישות פ"א [ב, קיג.] כתב: "כי השי"ת נבדל לגמרי, והם ג' מדריגות; האחד, שאינו גשם. השני, שאינו כח בגשם. והשלישי, שאין לו שום חיבור כלל אל הגשם. ותדע כי הם שלשה מדריגות, שהגוף - הוא הגשם, והנפש יש לו כח בגשם, והשכל יש לו הקשר עם הגשם, והוא קשר מציאות. ולפיכך אומרים 'קדוש קדוש קדוש' [ישעיה ו, ג]. קדוש הראשון - שאינו גשם. קדוש השני - שאינו כמו הנפש, שהוא כח בגשם. קדוש השלישי - שאינו כמו השכל, שהוא קשור אל הגשם, אבל השי"ת נבדל לגמרי". וכן הוא בתפארת ישראל פל"ז [תקנד:]. וראה נר מצוה ח"א הערה 144.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:36)

(1076) כמבואר בהסבר השני למעלה שהמחול מורה על סילוק החומר לגמרי מפאת שאין בו כלל כבידות החומר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:37)

(1077) לשונו בח"א לב"ב עה: [ג, קיב:]: "כאשר אנו מקדישין שמו יתברך, צריך להתעלות מן הארץ שלשה פעמים". וכן הביא להלכה הרמ"א בשו"ע אור"ח סימן קכה, סעיף ב, וז"ל: "בשעה שאומרים קדושה מנענעים גופן ונושאין אותו מן הארץ". והמגן אברהם שם סק"ב הביא את התנחומא פרשת צו, אות יג, שאמרו שם "'ובשתים יעופף' [ישעיה ו, ב], וכי בכנפים מעופף, אלא מכאן תקנו זכרונם לברכה לעוף אדם על רגליו בשעה שאומר שליח הצבור 'קדוש קדוש קדוש ה' צבאות'". ושם המג"א הוסיף "ולא כאותם שדולגים וקופצים". ובפשטות כונתו לומר שאין להתעלות ג' פעמים, אלא יש להתעלות פעם אחת לכל ג' "קדוש". אמנם המשנה ברורה שם סק"ח מביא שמנהג ישראל הוא לעשות ג' פעמים התעלות. ומהמהר"ל שם בח"א לב"ב מוכח להדיא כמנהג ישראל, וכן משמע מדבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:38)

(1078) כי אמירת קדושה לפני ה' מחייבת שהאומר יהיה ג"כ בגדר קדוש, וכמו שאומרים בשמונה עשרה "אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה". וכן "נאה לקדוש פאר מקדושים" [תפילת מוסף של ר"ה, בפיוט של "חמול על מעשיך"]. וההסבר הוא, שכל קדושה היא הבדלה והפרשה מהאומר, ואם האומר הוא במדריגה חומרית, הרי על פי זה תהיה נדונת ההבדלה וההפרשה ממנו, שהיא מרוממת רק ממדריגה חומרית נמוכה, כי "בשלו הן שמין" [ב"ק ז:]. ולכך מן הנמנע שאדם בעל גוף חומרי יהיה מקדיש את ה' כראוי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:39)

(1079) נקודה זו מבוארת יותר בנצח ישראל ס"פ נא, ובח"א לב"ב עה: [ג, קיב:], שאמרו בב"ב שם: "עתיד הקב"ה להגביה את ירושלים שלש פרסאות למעלה", שביאר שם שמספר שלשה ראוי לקדושה, וביאר לפי זה שברכה שלישית של שמונה עשרה היא ברכת "אתה קדוש", ולכך בקדושה צריך להתעלות שלש פעמים מן הארץ. ודבריו שם נוגעים מאוד לדבריו כאן. ובנתיב העבודה פ"י [א, קט:] כתב: "מה שנושא אדם עצמו למעלה בשעה שאומרים 'קדוש, קדוש, קדוש', דבר זה מפני כי כל קדושה שהוא יתברך נבדל בקדושתו מן התחתונים, ואין לו יתברך חבור וצרוף אליהם. לכן האדם ג"כ כאשר יאמר 'קדוש, קדוש, קדוש' נבדל קצת מן הארץ, ומתנשא כלפי מעלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:40)

(1080) רש"י תענית לא. "מחול - סביב, לשון [כלאים פ"ד מ"א] 'מחול הכרם'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:41)

(1081) כפי שכתב בגבורות ה' פי"ב [סו:]: "העשירי הוא נבדל מכל החלקים לעצמו, והוא מאחד את כולם, דמיון הנקודה שבעיגול שהוא נבדל מן העיגול עצמו, מחבר כל העיגול". ובתפארת ישראל פל"ג [תצ:] השוה את יחס האדם לשאר הנבראים כיחס הנקודה בתוך העיגול לעיגול. ובתחילת דר"ח [יב.] השוה את יחס הארץ לשאר היסודות כיחס הנקודה בתוך העיגול למעגל. ובדר"ח פ"ג מי"ג [קמ:] כתב: "העשירי נגד הנקודה שהיא תוך העיגול, ומפני זה העשירי קודש אל הש"י, כי הנקודה אין לה התפשטות גשמי כלל. וכן היו"ד אין לה התפשטות גשמי כלל, ומפני כך בכח העשירי שהוא כנגד הנקודה הוא הכל, כי ממנה מתפשט הכל ומתקשר הכל". ועוד אודות שהאמצעי הוא נבדל ומתייחס לקדושה, כן מבואר למעלה בהערות 744, 746, 750. וראה להלן בבאר החמישי הערה 126.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:42)

(1082) פירוש - כל הנקודות שהן על העיגול נמצאות במרחק שוה מנקדת האמצע, וכולן מתייחסות בצורה אחת אל נקודת האמצע, מבלי לסטות ימין או שמאל. ובתפארת ישראל פל"ג [תצ:] כתב: "האדם עיקר המציאות בעולם, כמשל הנקודה שהיא בתוך העגול, מגבלת כל העגול; הימין והשמאל, הגבוה והמטה. וזה על ידי הנקודה שהיא עיקר ואמצע העגול, ולכך היא מגבלת הכל. וכך כל הנמצאים נקראים כפי אשר הם מתייחסים אל האדם, שהוא עיקר המציאות". ובתפארת ישראל פכ"ד [שסג:} כתב : "האמצעי יש בו כח הכל, בעבור שהוא תוך הכל, ומתחבר הכל אליו... שהכל מתחבר אל האמצעי, ואין לאמצעי שום התנגדות כלל. ודבר זה ידוע, כי לכל דבר יש התנגדות, חוץ מן האמצעי, והכל מתחברים עם הנקודה האמצעית". וראה שם הערה 86, ולהלן בבאר הששי הערה 685.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:43)

(1083) הרי שהמחול מורה על מעלת הצדיקים ["התפשטות מן החמרי לגמרי, עד שיהיו פונים אליו יתברך, מתחברים עם השם יתברך"], ועם כל זה שהקב"ה נבדל מן הצדיקים ["כמו שנבדל האמצעי מן העיגול"]. ואין אלו שתי נקודות סותרות, שדוקא מחמת שהנקודה האמצעית נבדלת מהכל, לכך היא שייכת אל הכל, ומתייחסת אל הכל. כי אם הנקודה האמצעית היתה מזוהה עם אחד מהחלקים במיוחד, היתה בכך הפקעה מהחלקים האחרים, ורק מחמת שהנקודה האמצעית מרוממת משאר כל החלקים, לכך היא מתייחסת לכל החלקים באופן שוה. **דוגמה לדבר**; בפחד יצחק אגרות וכתבים, אגרת קלב [עמוד רכג] נכתב: "בכל העיירות היה שעון העיר עומד במקום גבוה... הפיקחים היו אומרים שהעמדת שעון העיר במקום גבוה דוקא יש לה שני טעמים... בכדי שייראה גם ממרחק... [וגם כי] עיקר ענינו של שעון העיר הוא בכדי שהקהל יכוון את השעה על פיו. הרי אם היה השעון עומד במקום נמוך, אז היה כל אחד ניגש אליו ומכוון את הזמן של שעון העיר בהתאם לשעונו הפרטי, וממילא היתה מתבטלת על ידי כך כל המטרה של שעון העיר". הטעם הראשון מורה על שייכות שעון העיר לכל, ואילו הטעם השני מורה על הבדלת שעון העיר מהכל. ושני טעמים הללו הם מיישך שייכי להדדי; דהואיל ושעון העיר אינו נמצא בשליטתו של מאן דהוא [הטעם השני], לכך יש בו להורות לכל את השעה הנכונה [הטעם הראשון]. והוא הדין לנקודה שבתוך העיגול; הנקודה נבדלת משאר חלקי העגול, ורק מחמת כן גופא היא שייכת לשאר חלקי העגול. **אוזן מלים** תבחן. על הפסוק [ויקרא כו, יב] "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים וגו'", פירש רש"י שם "והתהלכתי בתוככם - אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם, ולא תהיו מזדעזעים ממני. יכול לא תיראו ממני, תלמוד לומר 'והייתי לכם לאלקים'". הרי שהשילוב של חבור ["אטייל עמכם כאחד מכם"] והבדלה ["תיראו ממני"] נמצא בגן עדן. והם הם הדברים שנתבארו כאן באמצעות המחול של הצדיקים שיהיה בגן עדן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:44)

(1084) כפי שאכן כך הוא בעוה"ז, שצדיק אחד אינו כולל את כל הדביקות. וכן ביאר בגבורות ה' פס"ט [שיח.] שהאבות ביחד בנו שבעה מזבחות [רש"י במדבר כג, ד], וזאת שמספר שבע מורה דביקות שלימה בה', ו"הקרבת הקרבן מורה על הדבוק בו יתברך. ויש צדיקים דבוקים בו יתברך, אבל אינה דביקות שלם לגמרי, רק דביקות במה. ולפיכך לא בנה אברהם בלבד שבעה מזבחות, כי לא היה לו דביקות שלם בכל. רק שכל האבות ביחד בנו שבעה מזבחות, כי כלם ביחד היה להם דביקות בשלימות". וכן כתב בגבורות ה' פס"ד [רצא.]: "יש צדיקים דבקים במדת הדין, ויש צדיקים דבקים במדת הרחמים, ויש צדיקים דבקים במדת החסד". וכן כתב בנתיב אהבת ה' פ"א [ב, מא.]: "האבות היו דביקים בו יתברך כל אחד ואחד במידה מיוחדת, עד כי שלשה האבות היה להם הדביקות לגמרי, וכל אחד היה דביקות מיוחד". וכן כתב בנצח ישראל ר"פ מא, ובגו"א שמות פ"ד אות יד [ד"ה והצדיקים]. ובח"א לסנהדרין צח: [ג, רכ.] ביאר כי כל הצדיקים מתחלקים בהתאם למדות של ג' האבות, ו"יש להם מענין מדת יעקב, ויש להם ממדת אברהם, ויש להם ממדת יצחק". ולכך מן הנמנע שיהיה בעוה"ז צדיק שתהיה לו דביקות שלימה בה'.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:45)

(1085) "הוא נגד" - הצדיק עומד לעומת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:46)

(1086) אין כוונתו לומר שהדביקות העליונה שתהיה לעתיד לבוא לכל צדיק וצדיק באה לו מחמת שהוא מצטרף עם שאר הצדיקים, ומחמת שהוא יוצר עמם מחול אחד המקיף לגמרי את הקב"ה, לכך הצדיק היחידי יהיה נדון כחלק מכלל הצדיקים היוצרים את המחול, ולא יהיה נדון כיחידה שעומדת לעצמה. זה אין לומר. כי כבר השריש בח"א לב"מ פג: [ג, לא.] שאין "נדון אחר רובו" לעתיד לבוא, וכלשונו שם: "ומה שאמר [בגמרא שם] שאין צדיק שאין לו מדור לפי כבודו, בא לומר העולם הזה שנדון אחר רובו [קידושין מ:], אבל לעולם הבא שהוא עולם אמיתי, שהוא עולם המתיחס ליום, וכמו שהיום בו ניכר כל אחד ואחד בפני עצמו... כך לעתיד לעולם הבא יהיה היכר לכל צדיק וצדיק בפני עצמו". והואיל ויש היכר לכל צדיק וצדיק בפני עצמו, מה שייך לומר כאן שלכל צדיק וצדיק תהיה דביקות בה' מצד המחול של כלל הצדיקים, שהיא דביקות גדולה יותר מאשר הדביקות שהיתה אמורה להיות לו מצד עצמו, הרי בעולם האמת אין הצדיק נידון אחר רובו, אלא נדון בפני עצמו בלבד. אלא כוונתו כאן היא שהואיל והצדיק נמצא במחול המקיף את ה', הרי שכל צדיק וצדיק מחמת עצמו נמצא בתנועה של עיגול, וזה מורה שתהיה לו דביקות מקיפה בה', ולא דביקות חלקית. ואע"פ שבעוה"ז היתה לצדיק רק דביקות חלקית בה', זה היה משום המסך החומרי המבדיל בין ה' לבין הצדיקים. אך לעתיד לבוא, כשתוסר מחיצה זו, תהיה לכל צדיק הפוסע במחול מצד עצמו דביקות גמורה ומקיפה בה'.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:47)

(1087) "כי בדברים אלו באו לגלות רב טוב הצפון לצדיקים לעתיד בגן עדן" [לשונו למעלה, ושם הערה 1046]. וה"רב טוב" הוא דביקות גמורה בה', ומעין מה שאמרו [ברכות יז.] "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה... אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר [שמות כד, יא] 'ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו'". ובדר"ח פ"ג מט"ז [קנב:] כתב: "מן האור של השם יתברך, הוא מציאותו יתברך, יושלם מציאות הצדיקים, שיהיו בשלימות בפעל, ודבר זה הוא התענוג העליון כאשר דבר אחד בשלימות... וזהו מה שאמר 'ונהנין מזיו השכינה'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:48)

(1088) כי הכרת אמיתתו של דבר מתבטאת בהכרת הדבר במה שהוא מיוחד ונבדל מן הנמצאים. וכן כתב בדר"ח פ"ג מי"ז [קנד:]: "הדעת הוא שידע אמתת הדברים כפי מה שהם בהבדל הדברים", והובא למעלה בבאר השני הערה 228. ובכמה מקומות ביאר שהכרה אמיתית של דבר נקראת "פנים" של הדבר, וכפי שכתב בגו"א שמות פל"ג אות יט: "'לא תוכל לראות את פני' [שמות לג, כ], פירוש 'פנים' הוא הכרת אמיתת כבודו יתברך, שבו נבדל מזולתו, והוא עצם כבודו... שהאחור אין בו הכרה אמיתית, רק ההכרה האמתית הוא בפנים". הרי שהכרה אמיתית היא הכרה המבדילה ומייחדת את הדבר משאר דברים. ובנתיב הצדקה פ"ד [א, קעז.] כתב: "המידה האמתית שלו [של השי"ת] נקראת 'פני הקב"ה'... כמו שאמר 'הראני נא את כבודך' [שמות לג, יח], וכתיב 'וראית את אחורי ופני לא יראו' [שמות לג, כג], פירוש מידה אמתית שלו נקרא 'פנים'". ובנתיב התוכחה פ"א [ב, קצא.] כתב: "כי הפנים הוא אמתת מציאות הדבר, שאין הדבר נמצא ונגלה רק בפנים שלו, ו'פני השכינה' רוצה לומר אמתת מציאותו יתברך". ובנתיב אהבת ריע פ"א [ב, נג:] כתב: "כי הפנים של אדם... הוא עיקר האדם, שבו יוכר ויובדל". וכן הוא בתפארת ישראל פל"ח [תקעג.]. וראה למעלה הערה 474.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:49)

(1089) פירוש - כשם שהכרת אמיתתו יתברך מביאה להבחנה במה שהוא יתברך נבדל ומיוחד מכל הנמצאים, כך הוא גם לאידך גיסא; ההבחנה במה שהוא נבדל ומיוחד מכל הנמצאים מביאה להכרת אמיתתו. והואיל והוראה באצבע היא ההבחנה ש"הוא דבר מיוחד מן השאר" [לשונו למעלה], ממילא ההוראה באצבע מקפלת בתוכה את הכרת אמתתו במה שהוא נבדל מכל הנמצאים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:50)

(1090) ועוד אודות מדרגת הצדיקים השכלית לאחר מיתה, ראה דבריו בהספד [עמוד קעח], שכתב: "לא נחשב המיתה פחיתות לצדיק, אבל נחשב לצדיק עליה כאשר הצדיק נלקח למעלה. כי לפני זה היה למטה בארץ במקום שהוא פחות ושפל, ועתה נלקח למעלה. ואף כי משה רבינו ע"ה אף כאשר היה בחיים היה מדבר עם השכינה, מ"מ לא היה במחיצה עליונית לגמרי. וראוי לצדיק שיקנה מעלה זאת, ואין מגיע האדם לדבר זה רק כאשר נלקח מן העוה"ז... כי הצדיק מתבקש להיות בישיבה של מעלה, ואין דבר יותר עילוי אל הצדיק מדבר זה... כי השלמים בהפרדם מעולם הזה ונכנסין לעולם העליון, שכל כך מעלתם עד שהם מתחברים להיות בישיבה של מעלה, ובזה הם נחשבים פמליא של מעלה, הם מלאכי מרום העומדים לפני ה'". וחלקו הובא למעלה בבאר השני הערה 33, ולהלן בבאר החמישי הערה 210, ובבאר הששי הערה 88.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:51)

(1091) ארבעה הסברים; (א) המחול מורה על השמחה בפועל, לעומת השמחה שבלב. (ב) המחול מורה על התגברות הנפש על המעכב החומרי. (ג) המחול מורה על התפשטות והתעלות מן החומרי, עד שיהיו נמשכים אחר השם יתברך. (ד) המחול מורה על דביקות מקיפה ומוחלטת בה'. ובהתאם לכך ישנם ארבעה הסברים להוראת האצבע על ה'; (א) להורות על ה' שהוא הסבה לשמחתם בפועל. (ב) לאחר שהוסר המסך החוצץ, ניתן להורות עליו באצבע. (ג) התחברות עם השם יתברך, כמו שהעיגול מתחבר לנקודה האמצעית. (ד) הכרת אמיתתו במה שיש לצדיקים דביקות עם אמיתתו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:52)

(1092) נראה שכוונתו, שנאמר [ש"א כה, כט] "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך וגו'", ודרשו על כך חכמים [שבת קנב:] "נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר 'והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים'". ובדרוש על התורה [יג:] הביא מאמר זה, וביארו בג' טעמים מדוע מקום נשמת הצדיק ראוי להיות תחת כסא הכבוד. והואיל והמחול הזה מורה על דביקות מוחלטת וגמורה בה', בעל כרחך שהוא מורה שנשמות הצדיקים נמצאות תחת כסא הכבוד, וזהו "צרור החיים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:53)

(1093) שנאמר [דברים ל, יט] "ובחרת בחיים", וכמו כן יש לבחור כאן בצרור החיים, שהוא נכלל בבחירה בחיים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:54)

(1094) שיש לשמור על דרך עץ החיים, ולא לגלות יותר מדאי [כמבואר למעלה הערות 18, 263, 438, ולהלן הערה 1245].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:55)

(1095) ראה הערה 1040. ומבאר שדבריו בכתב הם המיעוט, ולא גלה יותר מדי, וכמבואר בהערה הקודמת. וכן כתב להלן [סד"ה אך פן]: "והוא יתברך יכפר בעדנו, אך שמרנו דרך החכמים להסתיר ולהעלים מה שאפשר באלו דברים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:56)

(1096) כמבואר למעלה [הערה 265] שבבאר זה מצוי שמבקש כפרה על הדברים שגילה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 13:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/13:57)

(1097) בבחינת "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" [אבות פ"ד מט"ז], וכתב שם בדר"ח [קצד:]: "אם הוא זנב לאריות, מ"מ שם ארי נקרא על הכל ביחד, שאף על הזנב יש שם ארי. ואל יהא ראש לשועלים, שאף על הראש שם שועל, ולפיכך יהא זנב לאריות, ואל יהא ראש לשועלים. ואל יקשה דמאי חזית, דשמא כיון שיש עליו שם זנב הוא גרע טפי, שזה אינו, דשם זנב שהוא פחיתות שלו, כיון שהזנב הוא טפל אצל כל הארי, הנה בטל קצת פחיתתו, כי הדבר הטפל בטל אצל העיקר. והפך זה, החשיבות שנקרא ראש לשועלים, הרי הראש של שועל בטל אצל השועל, והנה חשיבתו בטל. ולפיכך יותר טוב שיהיה זנב לאריות, שהרי נקרא ארי, ושם חשיבות עליו, ואלו שם שפלתו שנקרא זנב, הרי הזנב אינו עיקר, והוא בטל אצל העיקר, עד שיסולק הפחיתות בצד זה... לכך אמר תהא זנב לאריות ואל תהא ראש לשועלים, ופירוש ברור הוא זה". ולכך דבריו מכוונים כאן, שכדאי להיות זנב לזנב הצדיקים, ובכך כולנו נצטרף לצדיקים שבמחול, כטפל הבטל לעיקר. וכן בגו"א ס"פ חיי שרה כתב: "והוא יתעלה שמו יצרף אותנו אל הצדיקים, ויתן חלקנו בחיים, אמן". וראה להלן בבאר השביעי הערה 417.