## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:1)

(330) "על גזע דקל קצוץ" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:2)

(331) פירוש - בשעת לימודו רבה בר נחמני שמע שנחלקו במתיבתא של הרקיע אודות דיני צרעת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:3)

(332) "אם" הוא כמו "כאשר", שכאשר בהרת קודמת לשער לבן, טמא, "דשער לבן שפרח בו הוא סימן לטומאה, כדכתיב [ויקרא יג, כה] 'והנה נהפך שער לבן בבהרת'" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:4)

(333) אם בהרת קדמה, או שער לבן קדם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:5)

(334) פירוש - אמרו מי יוכיח ויכריע במחלוקת זו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:6)

(335) פירוש - מלאך המות לא היה יכול להתקרב לרבה, משום שלא פסק פיו מתלמודו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:7)

(336) פירוש - בתוך כך נשב רוח וקם רעש בין הקנים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:8)

(337) "גדוד של פרשים שמחפשין אחריו" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:9)

(338) פירוש - רבה אמר על עצמו שעדיף לו למות בידי מלאך המות, ולא להמסר ביד המלכות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:10)

(339) פירוש - בשעת פטירתו אמר רבה בר נחמני אודות המחלוקת במתיבתא דרקיע, שהוא מכריע שספק טהור.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:11)

(340) פירוש - המתלוננים על חז"ל מתרעמים כאן בשתי נקודות, וכמו שמבאר. וזאת התלונה החמישית המופיעה בקונטרס נגד התלמוד. וראה במבוא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:12)

(341) בהספד [נדפס בסוף גו"א במדבר הוצאת ב"ב], הביא מאמר זה, וכתב שם [עמוד קפה]: "ויש לשאול שאלות הרבה בזה... ועל הכל, איך יהיו חולקים ברקיע עם הקב"ה, איך אפשר לומר זה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:13)

(342) דוגמה לדבר; במדרש ויק"ר כד, ב, איתא "רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר, הדא הוא דכתיב [תהלים צב, ט] 'ואתה מרום לעולם ה", לעולם ידך בעליונה. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם יושב בדין, בזמן שהוא נותן דימוס ["פסק דין של הצלה וחסד" (מתנו"כ שם)] כל העם מקלסים אותו. ובזמן שהוא נותן ספיקלא ["יסורים ועונשי הגוף" (מהרז"ו שם)], אין כל בריה מקלסת אותו, מפני שהן יודעין שיש שטף בדינו. אבל הקב"ה אינו כן, אלא בין במידת הטוב, בין במידת פורעניות 'ואתה מרום לעולם ה", לעולם ידך בעליונה". וכתב על כך המשך חכמה במדבר כו, סא: "פירוש, דאם לבשר ודם יחטא אדם, הורגו לפי המשפט. אבל מה שיש צער לאביו שאין לו בן, זה שלא במשפט אך בחנם. לא כן במלך מלכי המלכים הקב"ה, אם מעניש לאחד, כולם חייבים, הבן חייב והאב גם כן. וזה 'שיש שטף בדינו', שבמדת בשר ודם יש אחד מה שאינו חייב וסובל העונש".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:14)

(343) למעלה בסמוך, ד"ה והשם יתברך, בביאור המאמר [ב"מ נט:] "נצחוני בני".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:15)

(344) בח"א לב"מ פו. [ג, מד.] כתב משפט זה כך: "ולא יעשה הקב"ה דבר, כי אם הוא ראוי ונכון אל המקבלים, שלא יהיה דבר מתנגד בעולם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:16)

(345) לשונו בגו"א בראשית פ"א אות ס: "כי מלך בשר ודם עושה מעשה, והוא ישר לזה, ואינו ישר לאחר, כי אין כל הדעות שוות. והשם יתברך, פעולותיו ומעשיו אצל כל חלופי הדעות וחלופי המציאות, מעשיו ישרים ואמתיים... ומעשיו ישרים ואמתיים אצל הכל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:17)

(346) לפנינו בגמרא "כל מקום שפקרו המינים", ופירש רש"י שם "שפקרו הצדוקים - שמביאין ראיה מן התורה להפקירן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:18)

(347) לשון רבים, "ויש מקום למינים לרדות" [רש"י בראשית א, כו].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:19)

(348) "תשובת המינים כתב בצדו, 'ויברא את האדם', ולא כתב 'ויבראו'" [רש"י בראשית א, כו].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:20)

(349) "לשון יחיד" [רש"י סנהדרין שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:21)

(350) פתח בלשון רבים ["קרובים אליו"], וסיים בלשון יחיד ["אליו"].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:22)

(351) הרי לשון רבים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:23)

(352) "הרי לשון יחיד" [רש"י סנהדרין שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:24)

(353) שפירושו עד אשר הכסאות הורמו ועתיק ימים יושב. ורש"י בסנהדרין שם כתב: "נתיישבו הכסאות, דמשמע שנים, כתיב ביה ועתיק יומין יתיב, יחידי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:25)

(354) "למה נכתב בלשון רבים" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:26)

(355) "שהכל בעצת פמליא שלו" [רש"י שם]. וברש"י שבעין יעקב שם איתא "שהכל בעצת פמליא של מעלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:27)

(356) בח"א לב"מ פו. [ג, מד.] כתב משפט זה כך: "כאשר בא הקב"ה לברא את האדם, אף **בודאי** היה ראוי להיות נברא מצד הפועל, הוא השם יתברך". וטעם הדבר, כי הבריאה מצדו של הקב"ה היא מצד כבודו יתברך, וכפי שכתב בגו"א בראשית פ"א אות ז, בביאור דברי רש"י [בראשית א, א] שהעולם נברא בשביל התורה ובשביל ישראל, שכתב: "ויראה לומר מה שנברא העולם בשביל אלו ב' דברים, דכתיב [משלי טז, ד] 'כל פעל ה' למענהו', רוצה לומר כל מה שנברא בעולם בשביל הקב"ה נברא ולכבודו נבראו [יומא לח.], 'כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו' [ישעיה מג, ז], ואין כבוד מן הנבראים אלא כאשר יקיימו את מצוותיו ועובדים אותו, ואין זה רק באומה הישראלית, ועליהם נאמר [שם פסוק כא] 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו', שלכך יצרתי אותם כדי שיספרו תהלתי. וישראל אינם עובדים להקב"ה אלא במצוותיו שמקיימים את התורה. וזה בשביל ישראל ובשביל התורה נברא העולם... ומפני שאלו ב' דברים יש להם טעם נכון שבשבילם נברא העולם, הביא רש"י אלו שנים, אף על גב שהרבה דברים דרשו רז"ל שבשבילם נברא העולם". וכן מבואר להלן בסוף הבאר החמישי. ולכך ברי הוא שמצדו של הקב"ה יש לבראות את האדם, כי מטרת הבריאה מתקיימת רק באמצעות האדם. וראה להלן הערה 440.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:28)

(357) בח"א לב"מ פו. [ג, מד.] כתב כדבריו כאן אות באות, והוסיף בנקודה זו: "לא היה נברא". ובח"א לסנהדרין לח: [ג, קנד:] כתב: "אין הקב"ה עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה. אין הפירוש שהוא יתברך צריך ח"ו לעצה מן המלאכים, רק הפירוש כי הוא יתברך אין עושה פעל שהוא כנגד פמליא של מעלה, רק דבר שמסכימים עליו פמליא של מעלה הוא עושה. כי אם היה עושה דבר כנגד פמליא של מעלה, אם כן היו מתנגדים לאותו מעשה, ולא היה כאן עולם אחד מקושר כאשר היו לו מתנגדים מן פמליא של מעלה. וכאשר בא הש"י לברא את האדם, אם היה האדם נברא נגד העליונים לא היה העולם אחד, והיה חלוק והתנגדות בעולם. ולפיכך נמלך הקב"ה בפמליא של מעלה עד שמעשיו של הש"י הם ישרים בעיני הכל, ואז הוא עולם אחד בלתי מחולק [ראה הערה 365]. וזה אין להקשות שיהיה הש"י עושה רצונו, ויהיו פמליא שלו נמשכים אחר רצונו. דבר זה אין קשיא, כי הוא יתברך ברא פמליא של מעלה, ונתן לכל אחד ואחד שיפעל כפי מה שהוא, וכפי שברא הש"י אותם, וא"כ פמליא של מעלה פעולתם כפי מה שברא הש"י אותם. ולכך אין הש"י עושה דבר אלא א"כ נמלך בפמליא של מעלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:29)

(358) בא ליישב, שלשונו של רבי יוחנן הוא "אין הקב"ה עושה דבר עד שנמלך בפמליא של מעלה", ומכך משמע שכך היא ההנהגה בכל דבר בעולם. ומאידך גיסא, הגלוי להמלכה זו נאמרה רק בבריאת האדם ["נעשה אדם"], ולא בשאר ברואים. וכן כתב בגו"א בראשית פ"א אות ס, לאחר שביאר שמרש"י שם [בראשית א, כו] משמע שהקב"ה נמלך רק בבריאת האדם, ולא נמלך בבריאת הברואים האחרים, כתב: "אמנם לא מוכח כך בפרק אחד דיני ממונות [סנהדרין לח:], שאמרו שם על פסוק 'נעשה אדם', שאין הקב"ה עושה דבר עד שנמלך בפמליא שלו. משמע שאין חילוק בין מעשה למעשה, שהכל נמלך בפמליא שלו... ולפיכך כל מעשיו נמלך בפמליא שלו, והם חלופי הכוחות שאין זה כזה, ומעשיו ישרים ואמתיים אצל הכל". וגם שם הקשה על עצמו "ומה שלא הוזכר בכתוב שהיה נמלך רק באדם", ותשובתו תובא בסמוך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:30)

(359) כפי שכתב הרמב"ן על הפסוק [בראשית ב, א] "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", וזה לשונו: "צבא הארץ הם הנזכרים, חיה ורמש ודגים, וכל הצומח, גם האדם. וצבא השמים שני המאורות והכוכבים הנזכרים... גם יכלול השכלים הנבדלים, כענין [מ"א כב, יט] 'ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו וכו"... והנה בכאן רמז על יצירת המלאכים במעשה בראשית. וכן נפשות האדם צבא השמים הנה". וכן כתב בנצח ישראל פ"מ [תשיד:], שגוף האדם הוא מהתחתונים, ואילו נשמת אדם היא מן העליונים. וראה תפארת ישראל פ"ג הערה 61. ובתפארת ישראל פכ"ג [שלט.] כתב: "יש לאדם ב' בחינות; כי האדם הזה יש לו דבקות אל העליונים מצד הנשמה הנבדלת, ויש לו חבור אל התחתונים מצד גופו החמרי". והחכמה והשכל שהזכיר כאן שייכים ג"כ לנשמה, וכפי שכתב בח"א לנדה לא. [ד, קסא.], וז"ל: "הקב"ה נותן באדם עשרה דברים רוחניים, אשר שייכים לנשמה". ועשרה הדברים, שהוזכרו בגמרא שם, הם: "רוח, ונשמה, וקלסתר פנים, וראיית העין, ושמיעת האוזן, ודבור פה, והלוך רגלים, ודעת, ובינה, והשכל". ומוכח כן מלשונו כאן, שכתב "שהאדם יש בו דבר מן העליונים, הוא הנשמה והחכמה והשכל". ואם היו כאן דברים מחולקים, לא היה אומר "יש בו **דבר** מן העליונים", אלא "יש בו דברים מן העליונים". וראה נר מצוה ח"א הערה 142.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:31)

(360) בח"א לב"מ פו. [ג, מד.] כתב משפט זה כך: "וכאשר זוכה האדם יש לו מעלה ומדרגה **מן** העליונים", וכאן כתב "**בין** העליונים". וכדברים אלו [שרק כאשר האדם זוכה יש לו מעלה בין העליונים] מוכח מדבריו בנצח ישראל פ"מ [תשיד:], שכתב: "**הצדיקים** הם מן העליונים ומן התחתונים. כי גוף **האדם** הוא מן התחתונים, והנשמה מן העליונים". הרי שפתח בצדיקים, וסיים באדם. ובעל כרחך כוונתו כדבריו כאן, שלכל אדם יש את ה"בכח" להיות מחובר לעליונים מפאת שיש לו נשמה מן העליונים. אך ה"בכח" נעשה ל"בפעל" אצל הצדיקים הזוכים לכך. וכן כתב למעלה בתחילת הבאר הזה [ד"ה וקודם יש]: "אם האדם הולך בדרכיהם, יש לו מהלכים בין העומדים הקיימים למעלה", וראה שם הערה 43, שיסוד זה נתבאר שם. וראה בסמוך הערה 368.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:32)

(361) "שיהיה בצד" - שיהיה באופן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:33)

(362) בח"א לב"מ פו. [ג, מד.] כתב דברים אלו כך: "ולפיכך ראוי לבריאה זאת שיהיה לה קשור עם העליונים, בצד שלא ימצא לה התנגדות מהם, כי ראוי שיהיה כל מעשה ה' ישרים אצל כל הנמצאים, ולא יהיה כאן התנגדות". ובח"א לסנהדרין לח: [ג, קנב.] כתב: "כי כבר אמרנו כי אי אפשר שיהיה נברא האדם, שיש לו מהלכים בין העליונים, אף כי האדם הוא בארץ, מ"מ יש לו מקום בעליונים גם כן, אם לא שיתאחדו עמו העליונים, ויסכימו על בריאתו". ובהספד [הנדפס בסוף גו"א במדבר הוצאת ב"ב, עמוד קפח] הוסיף לבאר מדוע יש צד שהעליונים יתנגדו לבריאת האדם, וז"ל: "בריאה זאת שהוא האדם, שתמצא בו שאלה יותר משאר הנבראים. וזה מפני שהאדם יש בו מן העליונים, הוא הנשמה והחכמה והשכל. וכאשר זוכה האדם יש לו מעלה ומדריגה בין העליונים, ולפיכך הבריאה הזאת יש לה קישור עם העליונים. והרי גם כן האדם מן התחתונים, ואם כן יש לאדם התנגדות העליונים, שיבוא ביניהם את אשר הוא מן התחתונים ["מה לילוד אשה בינינו" (שבת פח:)]. לכך צריך שאלה על בריאה זו ביותר, שלא יהיה התנגדות מן העליונים. ולפיכך בכל הנבראים לא כתב 'נעשה', רק באדם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:34)

(363) כפי שנתגלה במבול, שכל היקום נמחה משום ש"הכל נברא בשביל אדם, וכיון שהוא כלה מה צורך באלו" [רש"י בראשית ו, ז]. ובקידושין פב: אמרו: "מימי לא ראיתי צבי קיץ וארי סבל ושועל חנוני... והם לא נבראו אלא לשמשני". וכן כתב בדר"ח פ"א מ"ב [כה.], וז"ל: "כי הנבראים כולם הם בשביל האדם... ודבר זה אמרו ז"ל בכל מקום כי הכל נברא בשביל האדם". וכן כתב שם בפ"ה מ"א [ריז:], שם מכ"ב [ערה.], שם פ"ו מ"י [שכא.], גו"א בראשית פ"א אות ס [סד"ה אמנם], תפארת ישראל פ"ד [עג.], שם פי"ב הערה 18, שם ר"פ יז, דרוש לשבת תשובה [עז.], ח"א לשבת עז: [א, מא:], להלן סוף הבאר החמישי הערה 715, באר השביעי הערה 36, ועוד. וראה למעלה בבאר השני הערה 530, ובבאר השלישי הערה 100. **אמנם כאן** הוסיף "שכל הנבראים **התחתונים** נבראו בשביל האדם". וכן כתב בדר"ח פ"ג מ"ב [קיד.]: "ובשביל האדם נבראו כל התחתונים". ומשמע מכך שהנבראים העליונים לא נבראו בשביל האדם. אמנם בתפארת ישראל פי"ב [קפד:] הדגיש שאף העליונים נבראו לשמש את האדם, וכלשונו שם: "שהם [הפילוסופים] אומרים כי האדם פחות היצירה, שפל הבריאה מן הגלגלים, ומכל שכן מן המלאכים... אין רוח חכמים נוחה בזה, והוא הפך האמונה לגמרי. ולא תמצא דבר זה בדברי חכמים, רק ההפך, כמו שהתבאר בחבור גבורות ה' [פמ"ד (קסז.)]. וגלו דבר זה במקומות הרבה מאד, ודרשו זה [ב"ר עח, א] מן הכתוב [תהלים צא, יא] 'כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך', מי הוא גדול - השומר או הנשמר. וזהו באמת דעת חכמים. וקראו המלאכים והגלגלים שהם עבדים משמשים אל הנבראים, וכדכתיב בקרא [בראשית א, יז] 'ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ'. הרי כי תחלת בריאתם היה כדי לשמש את העולם, ולא נבראו לעצמם כלל. והאדם הוא עיקר הבריאה, שהכל נברא בשבילו, והוא בלבד כל המציאות, לא זולת זה". ובתפארת ישראל פל"ג [תפח:] כתב: "כי כל העליונים נבראו לשמש האדם, ולפיכך האדם עיקר בעולם הזה". ובגבורות ה' פמ"ד [קסז.] כתב: "כי השמים נבראו לשמש האדם, שהרי המאורות שהם חשובים מן השמים, כתיב [בראשית א, יז] 'ויתן אותם ברקיע השמים להאיר על הארץ', ומכל שכן הארץ". ומשמע מכך שאף העליונים נבראו לשמש האדם. ובח"א לנדרים לא: [ב, ו.] כתב: "אם לא היה האדם, לא ברא הקב"ה **שמים וארץ**. כי האדם בלבד ראוי לו המציאות, והכל בשבילו נבראו ויצאו לפעל, אחר שראוי אליו המציאות בצד עצמו. אבל שאר הנבראים לא נמצאו בצד עצמם, רק שנבראו לשמש את האדם. ודבר זה מבואר כי **התחתונים** נבראו בשביל האדם לשמש". הרי שפתח ב"שמים וארץ", וסיים ש"התחתונים נבראו בשביל האדם לשמש". וצ"ע בזה. וראה להלן הערה 1254, ובבאר הששי הערה 57.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:35)

(364) מבאר מדוע ביצירת האדם היה צורך שיאמר "נעשה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:36)

(365) לכאורה זהו טעם שני להמלכת הקב"ה עם העליונים. כי הטעם הראשון היה שהואיל ו"כאשר האדם זוכה יש לו מעלה ומדרגה בין העליונים, ולפיכך ראוי לבריאה זאת שיהיה לו קשור עם העליונים... שלא ימצא לו התנגדות לאדם". ואילו כאן מבאר שהקב"ה נמלך עם העליונים כדי שיהיה העולם אחד [כמבואר גם בהערה 357]. ולכאורה אלו שני הסברים שונים. ונראה שהדבר תלוי בשני הטעמים שביאר כאן על הצורך שתהיה המלכה ביצירת האדם. הטעם הראשון הוא כאמור מחמת רום מדרגת האדם. ולפי טעם זה אין צורך לבאר שההמלכה נעשתה כדי לאחד את העולם, אלא היא נעשתה כדי שרום מדרגת האדם תהיה בין העליונים ללא ההתנגדות מהעליונים. אך לפי טעמו השני, שההמלכה נעשתה ביצירת האדם משום שכל הבריאה תלויה באדם, הנה לפי טעם זה לא נתבאר החשיבות של ההמלכה, ומה היה חסר בלעדיה. ולכך לפי טעם זה יש להוסיף שההמלכה נעשתה כדי שהעולם יהיה אחד. וכן מדויק מהמשך לשונו כאן. ואחדות זו תבואר יותר בסמוך. ובהספד [קפח] כתב: "כי הקב"ה פועל את הנבראים, וכל פעולותיו ומעשיו אשר הוא עושה, הם ישרים וראויים. כמו שהוא ראוי מצד הפועל, כך הם ראויים מצד הנמצאים, עד שיהיה העולם אחד, ואין בו התנגדות. זהו מה שאמרו שאין עושה דבר עד שנמלך בפמליא של מעלה, שלא יהיה התנגדות בעולם. וכמו שכל מעשים שלו ראויים מצד הפועל, וכן הם ישרים מצד המקבלים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:37)

(366) כן כתב בגו"א בראשית פ"א אות ס [ד"ה אמנם], וז"ל: "ומה שלא הוזכר בכתוב שהיה נמלך רק באדם, זה מפני שכל הנבראים תולין באדם, שאם יש לברוא האדם, יש לבראות הכל, כי כל הנבראים הם לשמש האדם. אבל באדם נאמר שנמלך במלאכים, שהאדם נברא לעצמו, וראוי שיהיה נברא בהסכמת הכל. ומעתה אין חילוק בין מעשה למעשה, שנמלך בכל המעשים... ואע"ג שלא נמצא זה רק באדם, ולא בשאר הנבראים, היינו שכל שאר הנבראים נמשכים אל האדם, ובשבילו נברא הכל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:38)

(367) הולך ומבאר את הסברו הראשון מלמעלה, שהואיל והאדם מתחבר לעליונים, לכך מן הראוי שלא תהיה כלפיו התנגדות מהעליונים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:39)

(368) זכריה ג, ז "כה אמר ה' צבאות אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור חצרי ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה". ופירש הרד"ק שם "הם המלאכים, שהם עומדים וקיימים לעולם, רוצה לומר תלך ביניהם. וזה רמז לנשמתו בהפרדו מהגוף". וראה למעלה הערות 43, 360.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:40)

(369) שהקב"ה נמלך בפמליא של מעלה, ומקבל את הסכמתם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:41)

(370) פירוש - הגזירות שהקב"ה מביא לעולם [המתקבלות בהסכמת פמליא של מעלה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:42)

(371) "מלאכים" [רש"י פסחים לג.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:43)

(372) אודות שעל העולם להיות אחד, ראה דבריו בדר"ח פ"א מי"ח [נח.], שכתב: "היה העולם מחולק, ודבר זה אי אפשר, כי העולם הוא מן השם יתברך, שהוא אחד, ראוי שיהיה העולם אחד... שצריך שיהיה בודאי העולם אחד מקושר, כי הבורא הוא השם יתברך, הוא אחד". ובדר"ח פ"ה מי"ז [רנח:] כתב: "העולם הוא אחד, כי אין העולם מחולק, כי הוא מן הש"י שהוא אחד". ובנתיב הצדקה פ"ו [א, קפא:] כתב: "כאשר אין העולם אחד, רק מחולק, אם כן יש להעלות על הדעת כי האלהות שברא אותם גם כן מחולקים חס ושלום. אבל עתה שהבריות מתחברים, כי זה מקבל מזה, וזה מקבל מזה, אם כן העולם הוא אחד, וזה מורה אשר ברא אותם הוא ג"כ אחד יחיד ומיוחד". ולהלן בתחילת הבאר החמישי כתב: "דרך חכמים לעסוק בציור העולם ובסדור שלו איך הוא סדורו וקשורו זה עם זה, עד שהעולם מקושר ומסודר יחד, עד שהוא אחד. שכך ראוי שיהיה אחד, לפי שהוא מפועל אחד. וכבר האריך הרמב"ם ז"ל בספרו [מו"נ ח"א] פרק ע"ב בדבר זה מאוד". וכן הוא בגו"א בראשית פ"א אות סב, ובדרשת שבת הגדול [קצה.]. וראה תפארת ישראל פל"ח הערה 136, ולהלן הערות 402, 1339, ובבאר החמישי הערה 87. **דוגמה לדבר;** נאמר [שמות כב, ל] "ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו". ופירש רש"י שם "שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר [שמות יא, ז] 'ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו', אמר הקב"ה תנו לו שכרו". וכתב על כך בגו"א שם אות לה בזה"ל: "כי כשיצאו ממצרים, יצאו במעלה שכל הנמצאים נמשכים לה, אז יצאו בהסכמת כל המציאות, להורות כי יציאת מצרים שלימות מציאות צורת העולם בכללו, עד שאף הכלבים הרחוקים ממציאות העולם... מ"מ מפני שהיה יצ"מ משלים הכל, לכך אף הכלבים לא יחרץ". וכשם שיצירת אדם נעשתה בהסכמת כל הנמצאים, כך יציאת מצרים, שהיא יצירת כנסת ישראל ביצ"מ, שהם הם הנקראים "אדם" [יבמות סא.], חוזרת ונשנית הסכמתם של כל הנמצאים. וראה להלן הערה 983.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:44)

(373) ברכות לג: "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו... מפני שעושה מדותיו ["מצותיו" (רש"י שם)] של הקב"ה רחמים, ואינן אלא גזרות". ופירש רש"י שם: "והוא לא לרחמים עשה, אלא להטיל על ישראל חוקי גזרותיו, להודיע שהם עבדיו ושומרי מצותיו וגזרות חוקותיו". ובתפארת ישראל פ"ו [קא:] ביאר הדבר. דוגמה נוספת לדבר; במגילה טו. אמרו "אמר רבי יצחק נפחא, שלחה ליה [אסתר המלכה להתך] שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה, דכתיב [שמות לב, טו] 'מזה ומזה הם כתובים'". וכתב על כך באור חדש [קמח:]: "ופירוש דבר זה, כי כאשר ראתה הגזירה הקשה והחמורה שקמה על ישראל [מחמת המן הרשע], אשר לא היתה מעולם כמוהו לכלות ולאבד ישראל, אמרה כי באולי הגזירה הזאת כי ישראל עברו התורה. כי התורה הם גזירות מן השם יתברך, מבוררים ונגזרים בגזירה ממנו... ולכך הדין עליהם גם כן דין גמור, שהוא הכליון הגמור, כאשר עברו על התורה שהוא גזירה גמורה, לכך בא עליהם גזירה גמורה כליון גמור".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:45)

(374) ויש בזה הטעמה מיוחדת. כי בח"א לסנהדרין צט. [ג, רכה.] כתב: "כי יש לאדם שהוא העלול, חבור עם העלה. וצרוף וחבור זה הוא על ידי התורה, שהיא גזירת הש"י. והתורה היא ברית והחבור בעצמו שבין האדם לבוראו, ולכך נקראו [דברים ט, ט] 'לוחות הברית', לפי שהתורה היא הברית והחבור בין הקב"ה ובין האדם". וכן כתב בתפארת ישראל פמ"ח [תשסב:]: "כי התורה היא החבור בין השם יתברך שהשפיע התורה, ובין האדם, הוא המקבל את התורה", ושם הערה 111. וכן כתב בדרוש על התורה [לג.]: "התורה היא הגורמת חבור בין עליונים ותחתונים, באשר היא מן העליונים וקבלוה התחתונים, שהוא החבור שיש לעליונים ותחתונים כאילו הם אחד". הרי שכל מהות התורה היא לחבר עליונים לתחתונים, וחבור זה נעשה ע"י שגזירת העליונים מתקבלת אצל התחתונים. ולכך דין הוא שהגזירה שבתורה תהיה מקובלת ורצויה אצל התחתונים, כי רק כך תושג מטרת התורה, שהיא חבור העליונים והתחתונים לדבר אחד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:46)

(375) "היו מחלקים במתיבתא דרקיע" [הוספה שנמצאת בהספד (קפח), שכתב כאן אות באות כדבריו כאן, והוסיף כן בנקודה זו].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:47)

(376) רש"י סנהדרין סוף סז: "פנה להלכות נגעים ואהלות, שהן חמורים". ובח"א לב"מ פו. [ג, מד:] כתב דברים אלו כך: "ואמר שבדין הזה, שהוא ספק נגע, אם בהרת קודם, או שער לבן קודם, היו מחולקים במתיבתא דרקיע. כי דין זה הוא אשר יותר רחוק מן האדם, כמו שאמרו 'מה לך אצל אגדות, כלך אצל נגעים ואהלות', מורה זה על העומק שיש בהם". וכן כתב בהספד [קפט]. ובתפארת ישראל פ"י [קסב:] כתב: "הטהרה היא עוד מדרגה יותר בהשגה. ודבר זה אמרו במקומות הרבה 'מה לך אצל אגדות, כלך אצל נגעים ואהלות'. שדבר זה מורה כי סדר טהרות הם דברים עמוקים. שהטהרה הוא דבר נבדל, ואינו ענין גשמי, והטהרה היא דבוק בו יתברך לגמרי". ובתפארת ישראל פנ"ו [תתנח:] כתב: "ידוע כי סדר טהרות יש בו מן העומק יותר". והרמב"ם בסוף הקדמתו לסדר טהרות כתב: "לא תחשוב הדבור באלו הענינים כמו הדבור בסוכה או בלולב או בשבועת השומרים... ותעיין בו בתחילת מחשבתך ותחשוב שכבר השלמת הדבר... ותשוה אותו... לסדרים קודמים, לפי שאלו השרשים... יקשה אפילו לגדולי הרבנים, וכל שכן לתלמידים". וראה להלן בבאר הששי הערה 1112.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:48)

(377) לשונו בח"א לב"מ פו. [ג, מד:]: "ויותר מזה, כי הדבר שהוא ספק נגע, מחמת שהוא ספק ואין בו בירור, קשה לעמוד עליו, כיון שהוא ספק. ולפיכך היה מחלוקת ברקיע".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:49)

(378) ביצה ג: "וכל ספיקא דאורייתא לחומרא", "כל ספק בשחיטה פסולה" [חולין כח.], "ספק סכנתא לחומרא" [חולין ט:], "ספק ערלה בארץ אסור" [קידושין לח:]. ומה שאמרו "ספק דרבנן לקולא" [ביצה ג:], זהו משום ש"ספק דדבריהם לא עבדו רבנן חיזוק" [כתובות נו:]. ובקונטרס דברי סופרים לרבי אלחנן וסרמן זצ"ל אות מג כתב: "כך התנו חכמים, שלעולם לא אסרו אלא ודאי דדבריהן, ולא את ספיקותיהן. ולפי"ז נראה דספיקא דרבנן מותר בתורת ודאי", ושם מאריך בזה. אמנם שיטת הרמב"ם [הלכות איסורי ביאה פי"ח הי"ז] היא דספק דאורייתא לחומרא היינו מדרבנן, אך מדאורייתא הוי לקולא. וא"כ לכאורה דברי המהר"ל כאן הם לא כשיטת הרמב"ם, אלא כשיטת החולקים [רשב"א תורת הבית בית ד, שער א, ר"ן קידושין לח:]. אמנם לפי הפני יהושע ברכות יב., ניתן לבאר דברי המהר"ל ככו"ע, וכלשונו: "דהא דפשיטא לן בכולה תלמודא דספיקא דאורייתא לחומרא, וספיקא דרבנן לקולא, היינו דוקא במידי דאיסורא, בין לשיטת הרמב"ם דספק דאורייתא לחומרא היינו מדרבנן, ובין לשיטת הסוברים דהוי מדאורייתא... מ"מ היינו דוקא במידי דאית ביה פסידא אם נעביד לחומרא, או טירחא יתירה, ומש"ה במידי דרבנן לא מפסדינן ליה, ולא מטרחינן ליה מספיקא, ומוקמינן ליה אחזקת היתר, או פטור. מה שא"כ לענין... דלא שייך פסידא, ולא הוי נמי טרחא... שפיר צריך... להסתלק מן הספק בנקל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:50)

(379) פירוש - זהו מושכל ראשון שיש להחמיר בספק. וכן כתב בהספד [קפט], וז"ל: "ולפיכך היה המחלוקת ברקיע, שאף שכל הנמצאים מודים ומעידים שכל דבריו של הש"י אמת וצדק, מ"מ מצד הנמצאים המקבלין יש מחלוקת, כי מתיבתא דרקיע היו מטמאין, כאשר נותן כך הדעת הפשוט, שכל ספק להחמיר, וזהו דעת הקרוב". וכן כתב בח"א לב"מ פו. [ג, מד:]. ובדר"ח פ"א מט"ז [נד.] כתב: "ובודאי לענין איסור אין צריך לומר כי ספק אסור לחומרא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:51)

(380) לשונו בח"א לב"מ פו. [ג, מד:]: "וכאשר יש בחינה אצל הנמצאים שאינה אצל השם יתברך, דבר זה נקרא מחלוקת. שלכך הוא יתברך נמלך עד שהכל מסכימים על מה שעושה בנבראים, ואם אין הנבראים מסכימים דבר, זה הוא מחלוקת מצד הנמצאים. כיון שראוי שיהיה השם יתברך גזירתו אמת אצל הנמצאים, כמו שהוא מצד הגוזר". ופירושו, שלולא ההנהגה ש"אין הקב"ה עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה", אזי לא היתה שייכת מחלוקת כלפי מעלה, כי כל הדעות היו בטלות כלפי רצונו יתברך. אך הואיל ויש הנהגה זו, המורה על רצונו יתברך שהנמצאים יסכימו לגזירותיו, ולא רק שיתבטלו כלפיו, לכך כאשר יש בחינה אצל הנמצאים שאינה תואמת לגזירה שמלמעלה, נקראת אי התאמה זו בשם "מחלוקת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:52)

(381) בספק אם הבהרת קדמה לשער לבן, או שער לבן קדם לבהרת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:53)

(382) לשונו בנתיב הלשון פ"ח [ב, פ.]: "כי הנגעים הם דבר שיוצא מן הסדר של המציאות, כי אין ראוי שיהיה באדם נגעים, שהוא דבר זר. ולכך אמרה תורה [ויקרא יג, מו] 'בדד ישב מחוץ למחנה מושבו', שאינו בכלל שאר הבריות, כאשר הוא דבר זר, ואינו ראוי שיהיה משותף לבריות". ובגו"א בראשית פמ"ד אות ט כתב: "כל ענין הצרעת דבר זר שאינו רגיל בבני אדם". וכן כתב בח"א לסנהדרין צז. [ג, רז:], וז"ל: "כי הצרעת הוא הפסד לאדם, כדכתיב [במדבר יב, יב] 'אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו'. והפסד זה אינו ראוי לאדם, שיהיה לאדם צרעת, ולכך הוא טמא, שהוא שנוי בסדר העולם. ולכך אמרה תורה 'בדד ישב מחוץ למחנה מושבו', כי הוא דבר שהוא חוץ לסדר". והרמב"ן [ויקרא יג, מז] כתב על נגעי בתים ובגדים "זה אינו בטבע כלל, ולא הווה בעולם". וראה להלן ציון 400.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:54)

(383) לשונו בהספד [קפט]: "כי הנגעים הם דברים מקריים זרים, שמתחדשים בעולם, ואינו כמנהגו של עולם, רק דבר זר הוא, יוצא ממנהגו של עולם". ובח"א לב"מ פו. [ג, מד:] כתב: "והבן עוד מה שהיו חולקים בספק בהרת קודם, או שער לבן קודם. רמזו בחכמתם דבר גדול. כי ידוע עניין נגעים הם מקרים מתהווים בעולם... כי לשון 'נגע' בא על מקרה". וראה להלן הערה 405.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:55)

(384) אודות שמקרה סותר לעצם, ראה למעלה בבאר השני הערה 163, שנתבאר שם שאין דבר שבמקרה מבטל דבר שבעצם. ואודות ההבדל בין המקרה לבין עצם, ראה דבריו בגבורות ה' פנ"ב [רכג:] שכתב: "כי יש שני פועלים; האחד - הוא פועל במקרה. והשני - הוא פועל בעצם. הפועל במקרה - משל זה הבית שהוא נשרף, ובא מטר וכבה את השריפה. המטר פועל הכבוי, והוא פועל במקרה, שלא היה מכוין לכבות, ואין המטר נמשך אחר השריפה כלל. השני - פועל בעצם ובכונה, כגון מי שרואה ביתו נשרף ומכבה אותו, זהו פועל בעצם, כיון שהיה כונתו הראשונה שהוא הכבוי מפני השריפה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:56)

(385) יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. וכגון, באור חדש [קמט.] כתב: "ובמדרש [אסתר רבה ח, ד] אמרו כלשון זה, 'ותצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה' [אסתר ד, ה], אמר מימיהם של ישראל לא באו לצרה כמו זאת, שמא כפרו ישראל ב'זה אלי ואנוהו' [שמות טו, ב]... כי מלת 'זה אלי' מורה על שהוא יתברך נמצא, כי כך משמע מלת 'זה', כי זהו שנמצא לפניך, ונקרא בשם 'זה', כי הוא מחויב המציאות לגמרי... ואין דבר יותר מחויב שיהיה נמצא כמו הש"י, שהוא מחויב המציאות". ובסוף דרוש לשבת תשובה [עט:] כתב: "האות השני [מהשם המיוחד] הוא הה"א, מורה כי הוא יתעלה מחויב המציאות. כי לשון ה"א כמו 'הא לכם זרע', רוצה לומר הנה נמצא לכם זרע. ובכל התלמוד ובמשנה כאשר שמשו בלשון 'הא לך' שמורה מלה 'הא' על הישות ועל המציאות, ודבר זה ידוע". וכן הוא בדר"ח פ"א מ"ב [כו.], תפארת ישראל פי"ז [רסא:], ושם הערה 27, נתיב הדין פ"א [א, קפו.], נתיב כח היצר [ב, קכג:], נתיב התוכחה פ"א [ב, קצא.], ח"א לב"ק נ. [ג, ט:], ח"א לב"ב פח: [ג, קיח:], ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:57)

(386) לשונו בנתיב התורה פ"ד [א, יח:]: "כאשר האדם עוסק בתורה והוא עני, אז נחשב תורתו שהיא תורה בעצם, לא תורה שהיא במקרה, אחר שאין העוני מבטל תורתו. אבל כאשר הוא עוסק בתורה כאשר יש לו פנאי מעסקיו, נחשב תורתו שהיא במקרה. וזהו פחיתות גדול לתורה, שאין המקרה נחשב מציאות כלל". ובתפארת ישראל פ"י [קנז:] כתב: "דבר זה הסכימו עליו, שאין ראוי שיהיה המציאות מקרה קרה כלל". ובהמשך דבריו שם כתב: "ובפרק חלק [סנהדרין צט.] 'נואף אשה חסר לב' [משלי ו, לב], אמר ריש לקיש, זה הלומד תורה לפרקים... מה שאמר 'חסר לב', רוצה לומר שאינו נחשב המקרה מציאות, וזה 'חסר לב'. כי הלב בו תלוי חיותו ומציאותו, ולכך הלומד תורה במקרה, אין כאן תורה, כי המקרה שאינו דבר עצמי, אינו נחשב מציאות כלל". ואודות שהמקרה רחוק מהקב"ה, ראה דבריו בנתיב התשובה פ"ג [ד"ה פירוש דבר], שהביא את דברי הגמרא [יומא פו:] שמדת בשר ודם שאם חברו הקניטו "ספק מתפייס ממנו, ספק אין מתפייס ממנו", ואילו מדת הקב"ה שמתפייס בדברים, וכתב לבאר: "כל דבריו של בשר ודם נמשכים אחר המקרה בלבד; לפעמים מתפייס, ולפעמים אינו מתפייס, הכל לפי המקרה. אבל השם יתברך, אין דבריו במקרה, ולפיכך השם יתברך בודאי מתפייס, כי כך מדתו יתברך, שיהיה מתפייס בדברים". וראה שם הערה 8, ולהלן בבאר הששי הערה 92, ובבאר השביעי הערה 260. **דוגמה לדבר;** רש"י ויקרא א, א, כתב: "ויקרא אל משה - לכל דברות ולכל אמירות ולכל צווים קדמה קריאה, לשון חבה... אבל לנביאי האומות נגלה עליהן בלשון עראי, בלשון טומאה, שנאמר [במדבר כג, ד] 'ויקר אלקים אל בלעם'". ואין "ויקר" אלא לשון מקרה, וכמו שנאמר [ויקרא כו, כא] "ואם תלכו עמי קרי וגו'", ופירש רש"י שם "רבותינו אמרו עראי במקרה, שאינו אלא לפרקים, כן תלכו עראי במצות". נמצאנו למדים, שיחס ישראל להקב"ה לעומת יחס האומות להקב"ה הוא כהבדל שבין עצם למקרה. ופרשת התוכחה מתגלגלת עלינו כאשר אף יחסנו להקב"ה נהפכת להיות מקרי. וכל זה משום שהמקרה הוא מרוחק מהקב"ה, המחויב המציאות. ולכך קרבת ישראל אל ה', לעומת ריחוק האומות מה', נמדדת במטבע של עצם לעומת מקרה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:58)

(387) אודות ההתנגדות שבין המקרה לבין מחוייב המציאות, ראה דבריו באור חדש [קמט:], שכתב: "ובמדרש [אסתר רבה ח, ה] 'ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו' [אסתר ד, ז], אמר להתך, לך אמור לה בן בנה של 'קרהו' בא עלינו, דכתיב ביה [דברים כה, יח] 'אשר קרך בדרך'... כי מאחר שצוה השם יתברך למחות את זכר עמלק [דברים כה, יט], מזה תדע כאילו אין להם מציאות בעצם כלל, רק נחשבים דבר מקרה, ולא דבר שהוא בעצם. ומאחר שאינם נחשבים דבר שבעצם, רק דבר שהוא במקרה, אומה כמו זאת יותר מהם מתנגדים בפרט אל ישראל, שהם עצם ועיקר. כי שאר האומות אשר יש להם מציאות מה שהוא, אינם כ"כ מתנגדים להם, כאשר משותפים ביחד, שנחשבים ג"כ מן המציאות. רק עמלק וזרעו, אשר הם אין נחשבים רק מקריים, כאשר אינם מן המציאות, שהרי הש"י גזר עליהם 'תמחה את זכר עמלק'". וישראל הם בגדר "מחויבי המציאות" מצד הקב"ה, וכמבואר בתפארת ישראל פי"ז [רסב.]. לכך עמלק המקרי עומד בפרט כנגד ישראל מחוייבי המציאות. ואף ביחס הקב"ה כלפי עמלק ניכרת הנהגה זו; שהרי אף שביאר שמחמת הגזירה "תמחה את זכר עמלק" נעשו עמלק למציאות מקרית, אך מקריות זו החלה בעמלק גופא אף לפני הגזירה, וכמו שנאמר על עמלק "אשר קרך בדרך" [דברים כה, יח]. ואדרבה, מחמת המקריות שבעמלק, הקב"ה גזר עליהם שמציאותם תהיה מקרית. הרי שמציאות מקרית אינה בת קיום אצל השם יתברך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:59)

(388) כפי שכתב בתפארת ישראל פי"ז [רסב.]: "כל הנבראים הם אפשריים מצד עצמם, כי לא נבראו כי אם לשמש זולתם, אבל מצד עצמם אפשריים... ואין זה דבר שהוא מחויב". וראה הערה 363, שנתבאר שם שאף צבא השמים נברא לשמש את האדם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:60)

(389) דוגמה לדבר; אחד מההבדלים המהותיים שבין ישראל לעמים הוא היחס לעוה"ז. בעוד שאצל העמים נתפס עולם הזה כדבר של עיקר, הרי אצל ישראל קדושים הוא נתפס כפרוזדור לטרקלין גרידא. הבדל זה הוא "לשיטתם"; אצל העמים, עיקר מציאותם הוא בעוה"ז, לכך עוה"ז הוא מציאות חשובה. אך אצל ישראל, עיקר מציאותם הוא לעוה"ב, לכך היחס שלהם לעוה"ז הוא כמו לדבר הטפל לעיקר. וכפי שכתב בח"א לקידושין לא. [ב, קלח.], שאצל האומות יש נטיה טבעית יותר לכיבוד הורים, וכלשונו: "מיוחד האב שמביאו לחיי העולם הזה, ודבר זה מיוחד בו הגוים, שאליהם נתן העולם הזה... לכך כל האומות אשר חלקם הוא עולם הזה, ואביו בשר ודם הוא שמביא אותו לעולם הזה, לכך אצלו נמצא הכבוד לאביו בשר ודם. אבל ישראל שיש לו עולם הבא, ולא עוה"ז, לא נמצא בהם כ"כ הזריזות למצוה זאת כמו שנמצא באומות, שיש בהם הזריזות למצוה זאת ביותר מאוד". הרי שכל אחד ואחד מחשיב את המציאות בהתאם למהותו; מהות הגוי מביאה אותו להחשיב את העוה"ז לעיקר המציאות, ואילו מהות ישראל מביאה אותם להחשיב את העוה"ז כטפל לעיקר. וכך גם ביחס של מתיבתא דרקיע לנגעים; הואיל ומתיבתא דרקיע אינם מחוייבי המציאות, לכך לשיטתם אין מקריות הנגעים נחשבת אצלם לחסרון, "רק יש להם מציאות אצלם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:61)

(390) פסחים קיח. "בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו לתוך כבשן האש, אמר גבריאל לפני הקב"ה, רבש"ע, ארד ואצנן ואציל את הצדיק מכבשן האש. אמר לו הקב"ה, אני יחיד בעולמי, והוא יחיד בעולמו, נאה ליחיד להציל את היחיד". ובח"א לסוטה י. [ב, מב.] ביאר על פי זה את דברי הגמרא שם שאברהם אבינו הקריא שמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב, וז"ל שם: "דבר זה מבואר, אברהם שהיה יחיד בעולם, כמו שהקב"ה יחיד בעולם, וכמו שאמרו בפרק ערבי פסחים, באמרם 'נאה ליחיד להציל היחיד'. לכך הקריא שמו בפי הכל". ובילקו"ש סוף רמז א אמרו "השיב הקב"ה ואמר לו, אל"ף אל תתירא, שאתה ראש לכולן כמלך; אתה אחד, ואני אחד, והתורה אחת, שאני עתיד ליתן בך לעמי ישראל, שנאמר [שמות כ, ב] 'אנכי ה' אלקיך'". וראה הערות 393, 406.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:62)

(391) אודות הבטוי "חכמי לב", ראה למעלה הערה 26.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:63)

(392) כמבואר למעלה הערה 105.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:64)

(393) תלה כאן את היות הקב"ה מחויב המציאות לגמרי, בכך שהוא אחד לגמרי. ונראה ביאורו על פי צירוף דבריו משני מקומות. בדרוש על התורה [מא:] כתב: "אמר הקב"ה אל האל"ף, אני אחד, ואתה אחד, והתורה היא אחת וכו' [ילקו"ש סוף רמז א]. והדבר שהוא אחד לא ימלט שהוא אמת לגמרי. וכמו שייסד הפייט [בפיוט שבקדושת מוסף ליו"ט ראשון של ר"ה, הפותח במלים "ועמך כולם תלואים בתשובה"] 'אמת חותמו להודיע כי הוא אחד'. וכי מה ענין זה לזה, אלא שכל שיש לו דבר שני לו, אזי אותו דבר שהוא שני לו א"א שלא ישתנה מן הראשון מצד מה, שהרי זהו ראשון, וזה שני, והוא הוא לשון 'שני' בעצמו. ואם כן אצל השני שהוא משונה, אין הדבר הראשון אמת אצלו, שהרי נמצא דבר שהוא שני שנוי לו. אבל הדבר שהוא אחד, הוא אמת גמור. לכן במה שחותמו אמת [שבת נה.], מודיע שהוא אחד. כי כאשר הוא אמת גמור... אזי אי אפשר שיהיה שני לו, כמו שהתבאר". א"כ במה שהקב"ה "אחד לגמרי ואין זולתו" [לשונו כאן] מבואר שהקב"ה הוא אמת. ומעתה יש לצרף לכאן דבריו בנתיב האמת פ"א [א, קצו.], שכתב: "יש לפרש מה שחותמו אמת, כי כל הנמצאים, אף על גב שכולם ברא הש"י באמת, מ"מ יש בהם בחינה שהם נוטים חוץ מן האמת, שהרי כל הנמצאים אפשרים מצד עצמם, ואינם מחויבים. אבל השם יתברך מחויב המציאות, וכבר התבאר כי ההפרש שהוא בין האמת והשקר, שהאמת הוא נמצא לגמרי, והשקר אין לו מציאות כלל. כי זהו ענין השקר ושאר הנמצאים, אע"ג שהם נמצאים, כיון שהם אפשרים מצד עצמם, ומצד עצמם אפשר שלא יהיו נמצאים, הנה אין אתם האמת הגמור. כלל הדבר, כי הש"י הוא האמת הגמור, שהוא מחויב המציאות בעצמו, והוא עצם האמת, ואין זולתו... כי הוא יתברך האמת הגמור, שהוא מחויב המציאות". והובא למעלה הערה 74.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:65)

(394) פירוש - מפני כך יצאה נשמתו של רבה כאשר אמר על ספק בהרת "טהור, טהור".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:66)

(395) "בזה" - בהכרעת רבה ["טהור טהור"].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:67)

(396) פירוש - הואיל והכרעת רבה ["טהור"] נובעת מקירובו אל הקב"ה, ושעת יציאת הנשמה היא זמן המסוגל לקרבה זו [יבואר בסמוך], לכך בשעת יציאת הנשמה אמר רבה "טהור, טהור". וענין זה מבואר בח"א לשבת קיח: [א, נח:], שאמרו שם "יהא חלקי ממתים בחולי מעיים, דאמר מר, רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים", וכתב שם: "מפרש בפרקי ר"א [הובא בתוספות שם בשם המדרש (ב"ר סב, ב)] כדי לטהר אכילה שבמעיים, להיותם טהורים כמלאכי שרת. ובאור זה, כי המיתה היא סלוק הגוף וטהרת הנפש מן הגוף. וכאשר הוא מת בחולי המעיים, שמורה כי מיתתו היה כדי לטהר הנפש מן הגוף, ולכך בא עליו חולי מעיים לטהר אכילה שבמעיו, מורה שגם המיתה שבא אחר כך היא טהרת הנפש מן הגוף, ובזה נעשה נפשו זכה וצרופה ובהירה, כאשר היה המיתה לטהר הנפש מן הגוף". והוא הדין לכאן, שכשם שמיתה מתוך חולי מעיים מורה ש"נפשו זכה וצרופה ובהירה", כך מיתתו של רבה בר נחמני מתוך אמירת "טהור טהור" מורה על זכות נפשו ומעלתה. וראה בנתיב התשובה פ"ב הערה 29.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:68)

(397) משמע מדבריו שכל ספק [ולא רק ספק של נגעים] עומד בסתירה למחויב המציאות. וכמו שאמרו בסנהדרין ז: לגבי דין, ש"אם ברור לך הדבר כבוקר, אמרהו, ואם לאו, אל תאמרהו". ועוד אמרו שם "אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך, אומרהו. ואם לאו, אל תאמרהו". ובנתיב הדין פ"ב [א, קצ:] כתב: "וכל זה מפני כי נקרא 'משפט' ו'דין' כאשר הדין גמור ומחויב. ומפני כך אם הדבר ברור יותר עד שאין ספק בו יאמר אותו, כי אז הוא נקרא דין ומשפט מחויב. אבל אם אין הדבר ברור, אינו משפט גמור מחויב, וזה מבואר". ו"ספק" פירושו שהוא דבר אפשרי ולא מחוייב. ובדר"ח פ"ג מי"ח [קנח.] כתב: "ודבר כזה [דבר של ספק] אין נקרא שכל וחכמה... וראוי כל חכמה שתהיה ודאית, אבל דבר שהוא ספק לא יכנס בכלל חכמה. ואין ראוי לדבר רק מדברים הכרחיים, לא מדברים אפשריים, שלא יכנס זה בכלל החכמה". וראה למעלה בבאר השני הערות 229, 352. ואלו דבריו כאן. וצרף לכאן את מה שאיתא בספרים הקדושים ש"עמלק" הוא גימטריה "ספק".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:69)

(398) לספק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:70)

(399) "שלא יהיו טמאים יושבין עמו. ואמרו רבותינו, מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד, הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, אף הוא יבדל. מחוץ למחנה - חוץ לשלש מחנות" [רש"י ויקרא יג, מו].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:71)

(400) כמבואר למעלה הערות 382, 383. אך בעוד שלמעלה הדגיש את המקריות שבנגע, כאן מדגיש את השניות שבנגע, וכמו שמבאר. ובספר חרדים פרק סו כתב: "לפי שהוא דבק בחצונים, יהיה מושבו מחוץ למחנה. ולפי שהחצונים טמאים, גם הוא שדבק נקרא טמא". ובנתיב הלשון פ"ח [ב, פ.] כתב: "דע, כי הנגעים ראוים לבא על מי שהוא נבדל מן המציאות, כמו שאמרה תורה אצל המצורע 'בדד ישב מחוץ למחנה מושבו'. כי כך ראוי אל אשר הנגע בו, להיות יוצא מן המחנה. ואמר שאין ראוי לזה רק בעל לשון הרע. כי כבר התבאר למעלה כי המספר לשון הרע כאילו כופר בעיקר, ובארנו כי הטעם כי בעל לשון הרע נבדל מן כל הנמצאים אשר הם מעידים על העיקר, כמו שהתבאר למעלה... ולפיכך ראוי שיבוא נגעים עליו, כי בעל נגע נבדל מהכל". ובנתיב היסורין פ"ב [ב, קעו:] כתב: "על ידי הנגע הוא מרוחק לגמרי מן הש"י, עד שהוא מרוחק מן הבריות, מכ"ש מן הש"י, שהרי כתיב 'בדד ישב מחוץ למחנה מושבו', הרי נתרחק לגמרי". וכן הוא בח"א לערכין טו:, טז. [ד, קלה:, קמ.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:72)

(401) "שניות" פירושה דבר הנראה כלא שייך אל אחדות ה'. וכמו שכתב בתפארת ישראל פל"ח [תקפ.]: "כי העבודת אלילים הוא שעושה שניות אל השם יתברך". ובגבורות ה' פ"ט [נח.] כתב: "כל שניות אין בו אחדות". וראה למעלה בבאר השני הערה 247.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:73)

(402) מחמת שנברא על ידי בורא אחד. וכפי שכתב בדר"ח פ"א מי"ח [נח.]: "כי העולם הוא מן השם יתברך, שהוא אחד, ראוי שיהיה כאן עולם אחד". ושם בפ"ה מ"א [רטו:] כתב: "כי העולם הזה אשר נברא מן השם יתברך אשר הוא אחד, ולכך אי אפשר שלא יהיה פעולתו גם כן אחת. כי כל פעולה מתדמה אל הפועל... ולכך צריך שתהיה הפעולה שהוא העולם אחד". ושם במשנה יז [רנח:] כתב: "שהוא העולם שהוא אחד, כי אין העולם מחולק, כי הוא מן הש"י שהוא אחד, ולכך העולם אחד". וכן הוא בנתיב הצדקה פ"ו [א, קפא:]. ובדרשת שבת הגדול [קצד:] כתב: "וידוע כי הפועל שהוא אחד, יבוא ממנו פעולה אחת... וכאשר הפעולה אחת, גם כן הפועל אחד, כי הפעולה מתיחסת ודומה אל הפועל, ודבר זה הסכימו עליו הכל". ולהלן בבאר החמישי כתב: "כי העולם הוא אחד, ובא מפועל אחד, הוא השם יתברך". ושם בהערה 95 נתבאר כיצד עם כל זה העולם הזה נקרא "עולם הפירוד". וראה למעלה הערה 372, ולהלן ציון 1339.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:74)

(403) ואין שניות במקום האחדות, וכפי שכתב כמה פעמים. וכגון בדר"ח פ"ג מ"א [קי:] כתב: "אחדות השם יתברך הוא סבה להסתלקות היצר הרע, שהיצר הוא שניות". ובנצח ישראל פ"ח [רח:] כתב: "כי בית המקדש הוא אחד לאל אחד, ולא יכול להתקיים שם השניות, והאחד דוחה השני, כי קצר מצע האחדות מלהשתרע שם השניות". ושם ר"פ לח כתב שבזמן המשיח העולם יתאחד, ואז "אי אפשר שיתקיים השניות והחילוק בעולם", ושם הערה 7.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:75)

(404) כוונתו לברכות ה. "כל הקורא קריאת שמע על מטתו, כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו", ופירש רש"י שם "להרוג את המזיקין". וכתב על כך למעלה בבאר השני [ד"ה והוא אמרם], וז"ל: "והוא אמרם בפרק קמא דברכות [ה:], כל הקורא ק"ש על מטתו, כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו, שנאמר [תהלים קמט, ו] 'רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם'. וביאור זה, כי 'רוממות אל' שהוא יתברך יחיד בעליונים, והוא מרומם על הכל, וזהו קריאת שמע. וכאשר האדם מתדבק באחדותו יתברך, האחדות שלו מבטל כח המזיקים, שאין בהם רק השניות", ושם הערות 250, 251.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:76)

(405) כוונתו מתבארת על פי מה שאמרו בשבועות יד. "אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים וכו' ובשיר". ובגמרא [שבועות טו:] אמרו "תנו רבנן, שיר של תודה... ושיר של פגעים, ויש אומרין שיר של נגעים. מאן דאמר דנגעים, דכתיב [תהלים צא, י] 'ונגע לא יקרב באהלך'. ומאן דאמר פגעים, דכתיב [תהלים צא, ז] 'יפול מצדך אלף', ואומר [שם פסוק א] 'יושב בסתר עליון בצל שקי יתלונן', עד [שם פסוק ט] 'כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך'". הרי שיש שקוראים לפרק זה בתהלים "שיר של פגעים", ויש שקוראים לו "שיר של נגעים". משמע שנגעים ופגעים שייכים להדדי, עד ש"הנגעים הם גם כן כמו פגעים". ומכך מוכח שכשם שהפגעים שייכים לשניות [כמבואר למעלה בבאר השני ד"ה וענין זה], אף הנגעים שייכים לשניות. וראה למעלה בבאר השני הערה 232, וכאן הערה 383. ובח"א לב"מ פו. [ג, מה.] כתב: "כי ידוע עניין הנגעים הם מקרים מתהווים בעולם, והם פגעי הזמן, כמו שנאמר 'לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך'. ושם מזכיר פגעי הזמן ומקריו, וכמו שקראו רז"ל [שבועות טו:] המזמור הזה 'שיר של פגעים'. ונמצא כי לשון 'נגע' בא על מקרה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:77)

(406) נמצא שביאר עד כה שני הסברים לכך שהקב"ה מטהר ספק נגע; (א) אין למקרה קיום אצל מחוייב המציאות. (ב) אין לשניות קיום אצל אחדות ה', וראה הערה 429. ובח"א לב"מ פו. [ג, מה:] כתב הבט שלישי, שאין למקרה קיום אצל מי שהשגתו פשוטה, וכלשונו: "היה אומר הקב"ה ספק אם בהרת קודם, או שער לבן קודם, [טהור]. שהוא ספק במקרים שהם מתהווים בעולם, כי הנגעים הם מקריים בלבד. והש"י השגתו פשוטה, משיג המציאות משולל ומסולק מן המקרה. ולכך כל ספק מקרה הוא טהור, בשביל כי השגה הפשוטה נבדלת מן המקרה, עד שאין מציאות אל המקרה... ודוקא אצל הש"י, כי הוא יתברך השגתו פשוטה, רחוק מן המקרים, ולכך כל ספק טהור, שאין לו מציאות אל המקרה... אבל שאר הנמצאים, מצד שאין השגתם כל כך פשוטה להשיג מציאות העולם בעצם, מסולק מן המקרה, ואין השגתם נבדל מן המקרה, ולכך נותנין יותר מציאות אל פגעי הזמן, והם מקריו. ודבר זה נקרא שהם מטמאים הספק, שאין משיגים הדבר מופשט מהמקריים, רק השגתם בלתי פשוטה. כי לפי פשיטות השגה, משיג הדבר מופשט מן המקרה. וזה נקרא שהוא מטהר ספק נגע, כמו שהתבאר, וזהו המחלוקת. ורבה שהיה מטהר הספק, מורה על שהשגתו פשוטה, ובשביל השגה הפשוטה שבו, היה דביקותו בו יתברך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:78)

(407) כמבואר בהערה 390. ואודות שכאשר יש דמיון מסוים בין הנברא לבין הבורא, אזי נמשך הנברא אחר הבורא, ראה דבריו בתפארת ישראל פ"ט [קמב.], שכתב: "וכל הדברים הטובים, כמו הצדקה, ולעשות משפט, דבר זה אין צריך לפרש כי על ידם הוא זוכה אל הצלחה אחרונה. וזה כי בדברים ההם יש לו ההתמדות וההתיחסות אל השם יתברך, במה שאלו הדברים הם דרכי השם יתברך, שהוא עושה חסד משפט וצדקה בארץ. וההתיחסות הזה הוא הדבוק בו יתברך, וכמו שאמרו בפרק קמא דסוטה [יד.] 'אחרי ה' אלהיכם תלכו' [דברים יג, ה], וכי אפשר להדבק בשכינה, אלא הלוך אחר מדותיו. הרי כי ההתדמות אליו במעשים מה שאפשר, נקרא הליכה אחריו, וההליכה אחריו הוא דבוק בו יתברך. כי ראוי ההתדמות באין ספק להביא החבור, כאשר תמצא דברים הדומים יש להם חבור יחד. והדברים אשר הם הפכים זה לזה, אי אפשר שימצאו יחד, ודבר זה אין צריך ראיה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:79)

(408) בא לבאר כיצד דעתו של רבה מיישבת את המחלוקת שהיתה בעליונים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:80)

(409) כמבואר למעלה ד"ה דע כי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:81)

(410) בח"א לב"מ פו. [ג, מד:] הוסיף בנקודה זו: "והוא יוכיח, כי הוא ראוי לזה, כמו שאמרנו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:82)

(411) בח"א לב"מ שם כתב משפט זה כך: "אף מצד הנמצאים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:83)

(412) לשונו בהספד [קפט]: "מפני שהשם יתברך רוצה שיהא הכל מסכימין על גזירותיו, וכאשר יש בחינה אצל הנמצאים, שאינה אצל השם יתברך, דבר זה נקרא 'מחלוקת', שלכך הוא יתברך נמלך בפמליא שלו, עד שהכל מסכימין על מה שעושה. ואם לא שהיה רבה בר נחמני גם כן מטהר, אם כן לא היה אצל הנמצאים הדין כך. כי הדעת הראשון, וכמו שכל הקרוב שהוא אצל הכל, כל ספק להחמיר. לכך אמרו במתיבתא דרקיע, כיון שראוי שיהיה השם יתברך גזירתו אמת אצל הנמצאים, כמו שהוא גוזר, ואצלינו שאנו המקבלים אינו כן, כי דעת ושכל האדם שהספק טמא, שכל ספק להחמיר, ולכך אמרו 'מאן נוכח' לברר דין זה מצד המקבלים. ואמרו רבה בר נחמני, מפני שהוא יחיד בנגעים ואהלות, והוא יוכיח כי כן הדין שהוא טהור אף מצד הנמצאים המקבלים, ובזה יהיה גזירת השם יתברך אמת נגד הכל. והנה רבה לפי השגתו הגדולה אמר טהור, וזהו מצד שהוא היה יחיד בהשגה הזאת, והיה עומד על אמיתת השגה זאת כמו שראוי. ואילו שאר מתיבתא דרקיע לא היה השגתם כל כך לעמוד על דבר זה, רק אמרו דעת הקרוב יותר, שכל ספק להחמיר... לכך היתה מדריגתו של רבה בעולם העליון להיות עם השם יתברך, עד שהיה לרבה הדביקות בו יתברך מצד הזה יותר משאר מתיבתא. וזה מה שבאו חכמים לבאר ענין מעלת רבה בר נחמני ומדריגתו ודביקות אשר היה קונה, עד שהיה השגתו מצורף אל השם יתברך. ולכך אמר שיצאה נשמתו בטהרה, והיה לו דביקות עם השם יתברך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:84)

(413) בח"א לב"מ פו. [ג, מד:] האריך יותר בביאור מעלת רבה, וז"ל: "והנה רבה, לפי שהשגתו הגדולה במה שהיה יחיד בנגעים ובאהלות, אמר טהור. וזהו מצד היחידות שבו בהשגה הזאת, והיה עומד על אמתת השגה הזאת, ואילו שאר מתיבתא דרקיע לא היה השגתה כל כך לעמוד על דבר זה, מה שהשגה הזאת הוא השגה עליונה בתכלית, לכך היה מדריגתו בעולם העליון להיות עם השם יתברך, כמו שהיה קרוב אליו בהשגה הזאת, עד שהיה לרבה הדביקות בו יתברך משאר מתיבתא... ומעתה דברי חכמים הם דברים ברורים בלי קושיא. וכדי שיהיה נגלה לעין כל אמיתות דבריהם, יש לך לדעת כי הצדיקים השלימים בהפרדם מעולם הזה, נכנסים לעולם העליון. שכל כך מעלתם, עד שהם משלימים העליון, כמו שהם משלימים העולם הזה, ובזה הם נחשבים כמו פמליא של מעלה, הם מלאכי מרום העומדים לפני ה'. וזה שאמר דאיפליגי בהשגה אחת עליונה. ופירוש המחלוקת הזה הוא חילוק ההשגה, מצד שהם מרוחקים ונבדלים מן השם יתברך, בשביל זה אינם משתתפים גם כן עמו בהשגה. ומעתה לא תתמה על ענין המחלוקת עם השם יתברך, כי בוודאי המחלוקת הזה מצד שנחלקים ונבדלים ממנו יתברך בעצמם, לכך רחוקים ממנו יתברך בהשגה, וזהו המחלוקת. ואמרו 'מאן לוכח', פירוש מאן לוכח עד שלא ימצא חילוק ופירוד, שיהיו הכל מתאחדים עם השם יתברך. כי מצד מדריגות שאר הנמצאים, שהם המתיבתא, אין כאן השתתפות, מצד ריחוק והבדל שלהם מן השם יתברך. אבל רבה מצד שאין לו הריחוק וההבדל הזה, והיה משיג השגה הזאת העמוקה, ועל ידו יקבלו השאר מן המתיבתא דרקיע, ויתקרבו ויתאחדו עם השם יתברך. וכאשר הם מתאחדים על ידי רבה, אז מקבלים אמיתות השגה, כי על ידו יתאחדו עם השם יתברך בהשגה אחת, כי אז הוסר ההבדל שהיה להם, וכאשר היה להם הבדל אז השגתם חלוקה, ועל ידי רבה יוסר ההבדל, וכאשר הוסר ההבדל אז ההשגה אחת... ורבה שהיה מטהר הספק, מורה על שהשגתו פשוטה, ובשביל השגה הפשוטה שבו היה דביקותו בו יתברך, ועל ידו היה דביקות ואחדות לשאר נמצאים, שמצד הנמצאים בעצמם היה ריחוק והבדל ומצד רבה נמצא האחדות, והוא שלימות העולם כמו שהתבאר, ועל ידו יקבלו אמיתות ההשגה. וזה שרמזו בדבר זה שנתבקש מהעליונים בישיבה של מעלה, להיות מאחד ומקשר שאר הנמצאים אל השם יתברך כמו שאמרנו. ואל יהא לאדם ספק בדברים אלו, כי כאשר יבין ויחקור ויעמוק בדברים אלו, ימצא שכל הדברים אשר נתבארו הם דברים ברורים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:85)

(414) פירוש - כשהנגוע עדיין בחזקת טהור, אזי ספקו טהור, וזהו כל זמן שלא החליטו הכהן לטומאה. אך משנזקק לטומאה [לאחר שכבר הוחלט לטומאה], ספקו טמא, שמעמידים אותו על חזקתו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:86
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:86](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:86)

(415) לפנינו לא נמצא כן בפרק המדיר בכתובות. ואף בהספד [הובא בהערה 421] הביא כן מפרק המדיר בכתובות. אך לשונו כאן צריך ביאור, שפתח בציטוט מהגמרא בנזיר, וסיים בפרק המדיר בכתובות. ועוד, מהו הלשון "גרסת ז"ל", לשון שאינו מצוי בספריו. אמנם בח"א לב"מ פו. [ג, מה:] כתב: "כך גרס ר"ת ז"ל בפרק המדיר בכתובות", וכוונתו לר"ת המובא בתוספות בפרק המדיר [עה: ד"ה ספק, וד"ה אמר], שגרס בגמרא בנזיר כמובא כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:87
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:87](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:87)

(416) לשון הגמרא בנזיר סה: "אי הכי אפילו משנזקק לטומאה נמי ספקו טהור. אלא כי איתמר דרב יהודה אמר רב, אהא איתמר, אם בהרת קדמה לשער לבן, טמא. ואם שער לבן קודם לבהרת, טהור. ספק, טמא. ורבי יהושע אמר כיהה. מאי כיהה, אמר רב יהודה, כיהה וטהור. ודילמא כיהה וטמא, אמר רב יהודה אמר רב, אמר קרא 'לטהרו או לטמאו', הואיל ופתח בו הכתוב בטהרה תחילה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:88
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:88](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:88)

(417) כי "כיהה" פירושו "דקדק בדבר הרבה" [תוספות יבמות קי: ד"ה וקמקוו].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:89
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:89](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:89)

(418) האומרים "ואם ספק, טמא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:90
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:90](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:90)

(419) לשונו בח"א לב"מ פו. [ג, מה:]: "ולא מקשה ארבה, דפשיטא שרבי יהושע סובר כיהה וטהור, דאל"כ מה בינו לבין תנא קמא. אלא דפריך מאי סברא דקאמר רבי יהושע, דאמר כיהה וטיהר, דמשמע בשביל שהוא ספק לכך הוא טיהר. אדרבא, הואיל ואינו נגע ברור הוא, דלמא אדרבא לחומרא, כי כל ספק טמא הוא חומרא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:91
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:91](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:91)

(420) ענין זה מבואר בקשר לפסוק [שמות ד, ו-ז], שנאמר שם "ויאמר ה' לו עוד הבא את ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת ויאמר השב ידך אל חיקך וישב ידו אל חיקו ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו". ופירש רש"י שם "מכאן שמדה טובה ממהרת לבא ממדת פורענות, שהרי בראשונה לא נאמר 'מחיקו'". ובגבורות ה' פכ"ז [קיא:] כתב: "ומה שאמר כאשר נעשית היד מצורעת 'ויוציאה והנה מצורעת כשלג', וכאשר חזרה להתרפאות נאמר 'ויוציאה מחיקו'. נראה כי הצרעת מאחר שהיא טומאה, אין זה רק בגלוי, כי מקום בית הסתרים אינו טמא [נדה סז.], וגם שם אין הטומאה באה. לכך כתיב 'ויוציאה והנה מצורעת'... ודבר מופלג בחכמה, כי הטומאה לא באה רק מכחות חצונות, לא פנימות. אבל בטהרה כתיב 'ויוציאה מחיקו' שמחיקו נתרפא. אבל רז"ל [שבת צז.] דרשו מזה כי מדה טובה ממהרת לבא ממדה של פורענות, שהרי במדה טובה נאמר 'ויוציאה מחיקו', ובמדה של פורענות נאמר 'ויוציאה', ולא 'מחיקו'. והמבין עיקר הדברים יבין כי הוא עצמו הטעם אשר אמרנו, כי הטהרה באה ממקום עליון נסתר, ולפיכך תוך חיקו באה הטהרה. ואילו הטומאה באה מכח חיצון, ולפיכך כאשר נגלה באה הטומאה, וזהו עצמו שמדה טובה, שהיא הטהרה, ממהרת לבא". וכן בתפארת ישראל פ"י [קסג.] כתב: "הטהרה הוא דבר נבדל, ואינו ענין גשמי, והטהרה היא דבוק בו יתברך לגמרי". ובח"א לשבת צז. [א, מו:] כתב: "מדה טובה ממהרת כו'. פירוש, כי מדה הטובה היא בעצם, וכך ראוי וכך מסודר מן השם יתברך, שיבוא הטוב לעולם מן השם יתברך... והפך זה מדה רעה... ולפיכך מדה טובה יותר ממהרת ממדת פורעניות". והובא למעלה בבאר השני הערה 149. הרי שמבואר מזה שהטהרה היא בעצם ואילו הנגע הוא במקרה, וכן שדבר שבעצם קודם לדבר שבמקרה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:92
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:92](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:92)

(421) לשונו בהספד [קפט]: "אבל רבה לא בחר בזה לטמא הספק, כי הנגעים הם דברים מקריים זרים שמתחדשים בעולם, ואינם כמנהגו של עולם, רק דבר זר הוא יוצא ממנהגו של עולם, ואין לומר שהיה דבר זר יוצא ממנהגו של עולם, רק אם הוא ידוע בודאי שהוא כך, אבל מספק אין לומר כך. ולכך פתח הכתוב גבי נגעים לומר [ויקרא יג, נט] 'לטהרו או לטמאו', כי הדבר שהוא כסדר הוא קודם מן הדבר שהוא יוצא חוץ לסדר. ומזה למדו בכתובות בפרק המדיר [לפנינו הוא בנזיר סה:, וראה הערה 415] כי ספק זה להקל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:93
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:93](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:93)

(422) ומהי הרבותא בספק זה, יותר מאשר סתם ספק נגע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:94
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:94](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:94)

(423) כתובות עה: תוד"ה ספק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:95
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:95](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:95)

(424) לשון תוספות שם: "ספק טמא - הקשה רבינו תם, מ"ט דרבנן דאמרי טמא, אמאי לא אזלינן בתר חזקה, דהא אמרינן בפ"ק דחולין [י:] מנא הא מילתא דאמור רבנן אוקי מילתא בתר חזקה, ומייתי לה מקרא. אומר ר"ת, דהכא מיירי כשנזקק לטומאה, שהיה בו נגע אחד שחין או מכוה קודם, והיה מוחלט ממנו, וקודם שנטהר, נולד בו ספק. ואחר שנטהר מן הראשון, לא נשאר בו אלא ספק זה. וכן משמע בשלהי נזיר [סה:] דבנזקק לטומאה איירי, והשתא מייתי שפיר דאזיל רבי יהושע בתר חזקה דגופא, דהעמידנו בחזקת שלא היה בו נגע, אע"ג דאיכא חזקה דהעמידנו בחזקת טומאה כנגדה... וא"ת, והיכי יליף מהתם, דשאני התם דכתיב קרא כדיליף בסוף נזיר מ'לטהרו או לטמאו', דפתח בו הכתוב לטהרה תחילה. וי"ל, דמהתם גמרינן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:96
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:96](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:96)

(425) לשונו בח"א לב"מ פו. [ג, מו.]: "ומה שספק זה אם בהרת קודם או שער לבן קודם, פירש ר"ת ז"ל דאיירי אפילו אם נזקק לטומאה, ולכך צריך קרא, דאפילו הכי כח הטהרה עדיפא. ופרשנו במסכת כתובות בפרק המדיר כשלא נזקק לטומאה צריך קרא דלטהרו עדיף, ואין כאן מקום זה". הרי שחולק על ביאור הר"ת. ולפנינו בח"א שלו לכתובות לא נמצא כלל ענין זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:97
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:97](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:97)

(426) כמבואר בהערה 420.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:98
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:98](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:98)

(427) לשונו בח"א לב"מ פו. [ג, מד:]: "וזה מה שבאו חכמים לבאר, עניין מעלת רבה בר נחמני ומדריגתו ודביקותו, אשר היה קונה בעולם העליון ע"י השגה הזאת בעניין הטהרה, עד שיצאתה נשמתו בטהרה. כי הטהרה היא שלימות הנשמה, כמו שאמרו [ברכות ס:] 'אלקי נשמה שנתת בי טהורה וכו", ודבר זה ידוע לנבונים. ולפיכך כאשר יצאת נשמתו בטהרה, היה לו דביקות עם השי"ת. כמו שמצינו [סנהדרין סח.] ברבי אליעזר הגדול ג"כ, שיצאה נשמתו בטהרה, כי מדה זה אל דביקות הנשמה לגמרי בו יתברך. ודבר זה תבין ממה שאמרו [שבת לא.] 'והיה אמונת עתיך וגו'[חוסן ישועות חכמת ודעת' (ישעיה לג, ו)], והמדריגה האחרונה, וזה טהרות, והוא נקרא 'דעת', אשר על זה אמרו [ברכות לג.] גדולה דעה שנתנה בין ב' אותיות השם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:99
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:99](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:99)

(428) כפי שנתבאר למעלה כמה פעמים, שהספר באר הגולה נכתב כמענה לאומות העולם [הקדמה הערה 80, בבאר השני הערות 2, 61]. ובבאר הזה [סד"ה וכי לא] כתב: "והוא יתברך יכפר בעדנו, כי כוונתנו להראות לעמים מעט, והוא כבודן ותפארתן של חכמים", וראה שם הערה 266, ובסמוך הערה 437, ולהלן בבאר החמישי הערות 375, 437.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:100
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:100](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:100)

(429) מדגיש שאע"פ שנאמרו כאן שני הסברים לכך שהקב"ה מטהר ספק נגע [כי המקרה אינו בר קיום כלפי מחוייב המציאות, וכן אין שניות במקום אחדות, וראה הערה 406], מ"מ "הכל הוא סגנון אחד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:101
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:101](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:101)

(430) כי שניות ומקרה שייכים להדדי, וכמו שכתב בגבורות ה' פל"ח [קמב.]: "כי הדבר שהוא בעצם הוא ראשון, והדבר שאינו בעצם הוא בשניות, והמזיקים אין בריאותם בעצם, רק נבראים מפני שהם נמשכים אחר העולם, כמו דבר המקרה שהוא נמשך אחר מה שהוא בעצם, ולפיכך אינם שולטים רק על שניות לא על ראשון". **ודרך המהר"ל** להדגיש שהסבריו השונים אינם אלא בעלי גוון אחד, וכמו שכתב בתפארת ישראל ס"פ ד: "והכל שורש אחד אמת, וגזע צדק, יוצא מפרדס החכמה". ובאור חדש [קלה:] כתב: "ועם כי נתבאר למעלה ענין זה ג"כ, הלא הכל שורש אחד אמת ונכון". ובגבורות ה' פ"ס [רסז.] כתב: "ולאיש חכם אשר נתן ה' בו חכמה ודעת, ידע כי משורש אחד יצאו הפירושים". ובדר"ח פ"א מ"ב [ל:] כתב: "כי הכל הולך אל מקום אחד, ושורש אחד אליו". ושם פ"ב מי"ד [קד:] כתב: "ופירשנו הדבר בבחינות שונות זה מזה... כי אף אם הם הבחינות שונות, הכל שורש אחד אמיתי, אין ספק בזה כלל למי שמבין". וכן הוא בנצח ישראל ס"פ ד. ובגו"א ויקרא פ"ח סוף אות ח כתב: "והרואה יחשוב שהוא פירוש אחר, ואינו רק פירוש אחד למבין". וראה להלן הערות 540, 700, 847, 1408.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:102
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 4 5:102](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%204/r/5:102)

(431) על שגילה מסודות חז"ל, וכמבואר למעלה בהערות 18, 265.