## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:1)

(691) "אחור לאחרון וקדם ליום הקדם. כי ביום אחרון נברא אחר בהמה חיה ורמש, וביום ראשון נברא קודם הכל" [פירוש מהרז"ו שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:2)

(692) תלונה זו מופיעה בקונטרס נגד בתלמוד, מספר 15. וראה במבוא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:3)

(693) "אף על גב שלא היה עדיין אותה יצירה, שהיא לעתיד" [קושיתו בגו"א בראשית פ"ב אות יח, בביאור דברי רש"י שם (בראשית ב, ז) "וייצר שתי יצירות; יצירה לעולם הזה, ויצירה לתחיית המתים".] אמנם בגו"א בראשית פ"א אות כא גם הקשה מעין זה על דברי רש"י שם [בראשית א, ד] אודות האור הראשון ש"ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים, והבדילו לצדיקים לעתיד לבא", ועל כך כתב שם בגו"א בזה"ל: "ואין להקשות אחר שידע [הקב"ה] שהאור שיברא אינו כדאי לעולם הזה, אם כן למה בראו בששת ימי בראשית. שיש לומר, שכל דבר, אף מה שיהיה לעתיד, הכל נברא בששת ימי בראשית, 'ואין חדש תחת השמש' [קהלת א, ט]. וכן דרשו בב"ר [יב, י] שאף עולם הבא נברא בששת ימי בראשית... מטעם ש'אין כל חדש תחת השמש'" [והובא למעלה בבאר השני הערה 653, ובבאר הרביעי הערה 589]. ולכאורה כך גם היה גם לבאר כאן לגבי רוחו של משיח. וצריך לומר, שמשמעות המדרש היא שרוחו של משיח אכן נבראה בפועל בששת ימי בראשית, ולא רק שנבראה בכח, שהרי השוו בריאה זו לבריאת אדה"ר בסוף מעשי בראשית. אך בריאת עוה"ב היא בכח, וכפי שנתבאר למעלה בבאר השני הערה 653. ועל בריאתה בפועל של רוח המשיח שייך יותר להקשות "למה זה ועל מה זה שברא המשיח בששת ימי המעשה". וכן במשנה [אבות פ"ה מ"ו] שנתפרטו שם עשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, ואשר כולם שייכים לדברים שיהיו בעתיד ["פי הארץ... וקבורתו של משה, ואילו של אברהם"], אין מקום לקושיא זו, כי כבר ביאר שם בדר"ח [רלט.] "דאין הבריאה מה שנברא עשרה דברים בין השמשות בריאה ממש, אלא שגזר הבריאה בין השמשות. שאין נראה כי האיל של יצחק היה חי מששת ימי בראשית עד אברהם, רק שגזר על בריאתו, וזהו בריאתו". מה שא"כ רוחו של משיח, שמשמעות המדרש מורה שנבראה בפועל בששת ימי בראשית.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:4)

(694) והרי אמרו [שבת עז:] "כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא ברא דבר אחד לבטלה", ומדוע שיברא דבר בששת ימי בראשית, אם אין לו שום תפקיד ותועלת עד לעתיד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:5)

(695) מלשון זה משמע שמתייחס לשאלה הראשונה ["כי למה זה... שברא המשיח בששת ימי בראשית"], מאשר לשאלה השניה ["כי מה מעשיו עד יום שיהיה נגלה"]. אמנם שני הסבריו להלן יישבו גם את השאלה השניה, וראה הערות 723, 745.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:6)

(696) פירוש - לא רק שהקב"ה ברא את העולם, אלא שעשה יותר מזה בבריאת העולם, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:7)

(697) לשונו בהקדמה לתפארת ישראל [ו.]: "ואין ספק כי כל פעולה אשר רחוק שיגיע הפועל אל תכלית כוונתו, אין ראוי שיפעל אותה פעולה, שלא יהיה פעולתו לריק ולבטלה". ושם בפל"ז [תקסא:] כתב: "כל דבר נמצא על שלש סבות... השלישי, הוא התכלית, אשר הוא בכל פעולה יפעל לתכלית נאה, ולא יפעל הפועל אל לא תכלית. ולפיכך התכלית הוא סבת מציאות הדבר... שבשביל התכלית יפעל הפועל, וזה הוא סבת מציאות הדבר". ובהקדמה שניה לגבורות ה' [ט] כתב: "וזה מבואר הנמנע והביטול שיהיה פועל ללא תכלית". ושם בפס"ו [שה.] כתב: "כאשר לכל דבר יבוקש תכלית, ולפי ענין שלו יש לו תכלית... ומכל שכן פעל הא-ל, שכל פעולותיו ומעשיו הם הולכים לתכלית ראוי לפי הפועל". ובגו"א בראשית פ"א אות ז [ד"ה אמנם] כתב: "כמו האילן שהוא נטוע... תכלית הגידול שלו להוציא פירות, ובשביל תכלית זה גדל וצמח. שאם אין הפרי שיצא בסוף, לא היה גדל, וזה שגורם גידול שלו". ובנצח ישראל פי"א [רפט:] כתב: "ואם יאמר האדם, הרי בודאי כל פעולה בעולם, ומכל שכן אל פעולת השם יתברך, צריך סבה ותכלית שיפעל", וראה שם הערה 131.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:8)

(698) לשונו למעלה בבאר הרביעי [ד"ה דע כי]: "ראוי לך לדעת כי כל הנבראים נבראו לכבודו יתברך, וכמו שתקנו חכמים [כתובות ח.] 'שהכל ברא לכבודו יתברך'. וכמו שאמרו [יומא לח.] כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא ברא אלא לכבודו". וזהו יסוד נפוץ מאוד בספרי המהר"ל. וכפי שכתב בגו"א בראשית פ"א אות ז, בביאור דברי רש"י [בראשית א, א] שהעולם נברא בשביל התורה ובשביל ישראל, שכתב: "ויראה לומר מה שנברא העולם בשביל אלו ב' דברים, דכתיב [משלי טז, ד] 'כל פעל ה' למענהו', רוצה לומר כל מה שנברא בעולם בשביל הקב"ה נברא ולכבודו נבראו [יומא לח.], 'כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו' [ישעיה מג, ז], ואין כבוד מן הנבראים אלא כאשר יקיימו את מצוותיו ועובדים אותו, ואין זה רק באומה הישראלית, ועליהם נאמר [שם פסוק כא] 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו', שלכך יצרתי אותם כדי שיספרו תהלתי. וישראל אינם עובדים להקב"ה אלא במצוותיו שמקיימים את התורה. וזה בשביל ישראל ובשביל התורה נברא העולם... ומפני שאלו ב' דברים יש להם טעם נכון שבשבילם נברא העולם, הביא רש"י אלו שנים, אף על גב שהרבה דברים דרשו רז"ל שבשבילם נברא העולם". והובא למעלה בבאר הרביעי הערה 356, ובסמוך הערה 715, ולהלן בבאר השביעי הערה 43. ובתחילת דרשת שבת הגדול כתב: "אי אפשר שיהיה שום נמצא שיהיה, נברא לעצמו, שהדבר הזה לא יתן השכל שיהיה שום נברא בשביל עצמו, שא"כ היה נראה ח"ו שיש דבר זולת הש"י, וכן אמר הכתוב [דברים ד, לט] 'וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד'. ואין פירוש 'אין עוד' כי אין עוד אלהים, אבל פירושו כי אין עוד דבר בעולם, רק הש"י, כי כל הנבראים לא נבראו אלא למענהו יתברך, ואם לא כן, לא היה נברא אותו נברא בעולם. רק הכל נברא בשביל לשבח ולפאר יוצרו ולעבדו, לפיכך אמר 'אין עוד'. כלומר כי אין בריאה עוד בנמצא, רק הכל הוא לשבח ולפאר הש"י. כי הכסא אשר ישב עליו בעל הכסא, אין לכסא שם בפני עצמו, רק כי הוא לישיבת בעל הכסא, אבל מצד עצמו אין מציאות לו. לפיכך הנבראים כולם אשר נבראו לשבח יוצרם ולפאר שם כבודו, אין להם שם בפני עצמם, והרי 'אין עוד'. אבל אם היה ח"ו דבר שעומד לעצמו, ולא היה נברא לקלס להקב"ה, היה נראה כאילו היה דבר ח"ו זולת הש"י. ואף אם אותו הבריאה מקבל אלהותו ועבדותו, זה הוא מצד אותה עבודה בלבד. וא"כ בשעה שאינו עובד, כשאוכל ושותה, אז יהיה דבר ח"ו זולת הש"י. אבל אם נאמר שהאדם תחילת בריאתו וחיותו הוא לעבוד בוראו, אף אם אוכל ושותה להחיות נפשו, מאחר שתחילת בריאתו לכבודו, אף כאשר אוכל ושותה לקיים נפשו הרי הוא עצמו נברא לכבוד הש"י, והכל הוא אל השם יתברך. וזהו הקילוס הזה שנותנין הנבראים אל הקב"ה, מה שנראה בהם שבח יוצר הכל בבריאה שיש בהן מן הפאר, שנבראו בתכלית השלימות, וכמו שתקנו חכמים ז"ל בברכות [מג:] כשהאדם יוצא בחודש ניסן ורואה אילנות מלבלבין, מברך 'ברוך שככה לו בעולמו'. והנה שבח הקב"ה מכל יצורי עולמים. ואל יחשוב אדם כי בקטנים, כמו השרצים, אין נראה בהם שבח יוצר הכל. אדרבה, כי בקטנים יותר נראה שבח יוצר הכל, אשר ברא בריאה כמו זאת, כמו שתמצא מינים שפלים פחותים, אשר בהם נראה שבח יוצר הכל". וכן כתב בגבורות ה' פס"ח [שיד.]. ובדר"ח פ"א מ"ב [כז:] כתב: "כי העולם לא נברא אלא בשביל הקב"ה, שנאמר 'כל פעל ה' למענהו'. כי אין ראוי לשום דבר שיהיה לו מציאות, כי אם אשר הוא אל השי"ת, עד שהכל צורך גבוה. ודבר זה בארו חכמים ז"ל באמרם [יומא לח.] כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא ברא אלא לכבודו, שנאמר [ישעיה מג, ז] 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'. ונאמר 'כל פעל ה' למענהו'. כי אם נמצא לעצמו, הרי יש ח"ו דבר זולת השם. ובמה שהוא לכבוד הש"י לעבדו, הרי בזה הוא למענהו. וזה שאמר [אבות פ"א מ"ב] 'ועל העבודה'. כי מה שעובדין אל השם יתברך, בזה העולם הוא אל השם יתברך, ואינו העולם דבר לעצמו, שיאמר ח"ו שיש מציאות זולת השם יתברך. כי אין אל העבד שום מציאות מצד עצמו, רק שהוא משמש לרבו, וכל אשר משמש לזולתו אין עליו שם בפני עצמו. ולפיכך העבודה היא העמוד השני... כי לא נבראו אלא בשביל כבודו לעבדו". וראה בבאר הרביעי הערות 561, 564, 1403, דר"ח פ"ו מ"י [שכא.], נתיב התשובה פ"ג הערה 78, נר מצוה ח"א הערה 39, ועוד. והובא למעלה בבאר הרביעי הערה 440.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:9)

(699) כי בזמן המשיח העולם יגיע לתכליתו [יבאר בסמוך], והרצון מכוון להשגת התכלית, כי למקום התכלית שואף הרצון להגיע. ושמעתי ממו"ר שליט"א לבאר שלכך בלשון הקודש נזדמנו לפונדק אחד ולתיבה אחת רצון ותכלית; תיבה זו היא "נפש". שהרי רצון נקרא "נפש", שנאמר [בראשית כג, ח] "אם יש את נפשכם", ופירש רש"י שם "נפשכם - רצונכם". [והבטוי "ממה נפשך" פירושו מהיכן שתרצה]. וכן התכלית נקראת "נפש", שהרי נאמר על הגעה לתכלית [שמות לא, יז] "כי ששת ימים עשה ה' וגו' וביום השביעי שבת וינפש", ופירש רש"י שם "וינפש - כתרגומו 'ונח'. וכל לשון נופש הוא לשון נפש, שמשיב נפשו ונשימתו בהרגיעו מטורח המלאכה". לאמור, הרצון שואף להגיע לנופש הבא לאחר שהרצון והריצה השיגו את יעדם. ורש"י [חולין קכ.] כתב: "'נפש' משמע כל דבר המיישב דעתו של אדם... כמו 'אם יש את נפשכם', שהיא לשון תאוה וקורת רוח, שהנפש נהנה ממנו". ולכך רצון ה' בעולם מכוון לזמן המשיח, כי כי אז יהיה ה"וינפש" של העולם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:10)

(700) מביא פסוק העוסק בסיום מלחמת גוג ומגוג [רד"ק שם פסוק א], והיא מלחמה נגד המשיח כמבואר בנצח ישראל ס"פ לו. ושם ר"פ לז כתב: "בזמן מלך המשיח שיגלה במהרה בימינו, קודם מלכותו יהיה מלחמת גוג ומגוג, שכל האומות יעלו עליו למלחמה, עד שינצח המשיח את הכל, ואז יהיה מלך אחד בעולם, הוא המלך המשיח". וראה שם פל"ח הערה 30.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:11)

(701) הרי שאז ה' יהיה אחד, ומלך על כל הארץ. ומלכותו נובעת מאחדותו, וכמבואר בגו"א במדבר פכ"ח אות יא [ד"ה אמנם כאשר], שכתב: "ויש לך לדעת, כי המלך הוא המקשר את מלכותו עד שהכל אחד. ולפיכך צריך שיהיה מלך אחד, ולא שני מלכים, כי איך יתקשר להיות אחד על ידי שנים, כי שנים הם מחולקים. וקראו רז"ל [ברכות יג.] 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' [דברים ו, ד] קבלת מלכותו. ומה ענין 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' אל מלכותו, רק כי אין אחדות אלא למלך, שהוא יחיד בעמו, ועל ידו יתקשר הכל להיות כלל אחד... כי האחדות הוא המלכות, שמאחר שהוא אחד - ראוי למלכות" [והובא למעלה בבאר השני הערה 254, ובבאר הרביעי הערה 1004].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:12)

(702) רש"י דברים ו, ד "ה' אלקינו ה' אחד - ה' שהוא אלקינו עתה, ולא אלקי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר [צפניה ג, ט] 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה", ונאמר [זכריה יד, ט] 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'". ובנצח ישראל פמ"ב [תשכז:] כתב: "וביאור זה, כי מה שכתב 'והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד וגו", אין זה חס ושלום מצד עצמו, כי הוא יתברך מצד עצמו הוא אחד לעולם, אבל הענין הוא מצד המקבלים... והנה עצם המשיח שהוא יהיה מאחד הכל... עד שיהיה העולם אחד, ולכך 'ה' אחד'". ושם מאריך לבאר יסוד זה. וראה להלן הערה 741.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:13)

(703) כי עיקר כבודו הוא אחדותו, וכמבואר בנר מצוה [יא.], שכתב: "כי עיקר כבודו מה שהוא יתברך אחד בעולמו, ואין זולתו" [ראה להלן בבאר הששי הערה 492]. ונראה לבאר עיקריות זו, על פי דברי הפחד יצחק שבועות, מאמר טז, אות י, שכתב לגבי מדת הכבוד של אדם: "נמצא האדם בחתירה תמידית להבקיע את ההסתר של הרבוי בכדי לגלות לעצמו את תואר היחידות של אישיותו... עיקרו של רגש הכבוד... היא תאות ההתיחדות. האדם חש עלבון כשמתיחסים אליו יחס אל אדם בכלל, ולא יחס שאליו בפרט... כל מה שאתה מכללו, אתה מחללו יותר. ולאידך גיסא, כל מה שאתה מיחדו, יחוד על גבי יחוד, יותר אתה משביע את תאות הכבוד שלו". הרי שכבוד קשור ליחוד, ואין יחוד יותר גבוה מ"אחד בעולמו ואין זולתו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:14)

(704) באמצעות מלך המשיח, וכפי שכתב בנצח ישראל פ"מ [תשטו.]: "והמלך המשיח [מורה על השם יתברך], אשר בימיו יהיה הוא יתברך אחד ושמו אחד, ולכך... [ב"ב עה:] נקרא על שמו יתברך", ושם הערה 94.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:15)

(705) שאז יהיה כבוד ה' נגלה לכל, והרי העולם נברא לכבודו. וזה לשונו בנצח ישראל ס"פ מג: "לדעת רבי יוחנן לא נברא העולם אלא למשיח, כי אז יהיה העולם בשלימותו האחרון, שלא נמצא בעולם חסרון, רק הכל בשלימות. וראוי לדבר זה [להיות] דבר שהוא עיקר, שכל דבר נמצא בשביל שלימותו, כי זהו צורתו". וראה להלן בבאר הששי הערה 999.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:16)

(706) פירוש - מאחר שנתבאר כי כל פועל יפעל לעבר תכלית מכוונת, ולולא כן אינו ראוי שיקרא פועל, לכך כבר מתחילת הבריאה בהכרח שהעולם נברא באופן שישיג את תכליתו. והביאור הוא, כי כל התחלה היא שנוי מהמצב הקודם, ובהכרח שתהיה סבה לשנוי הזה. וכן כתב בתפארת ישראל פל"ז [תקסב.]: "כי כל התחלה יש לה סבה, כי אין התחלה בלא סבה". ובח"א לשבת קמ: [א, סוף עו:] כתב: "ענין חדש, כאשר לא הורגל ענינו... הוא נחשב שינוי... אמרו במכילתא בפרשת יתרו [שמות יט, ה] כל ההתחלות קשות. וזה מפני שההתחלה היא שינוי". ובגבורות ה' פע"א [שכו:] כתב: "כל יציאה לפעל הוא שנוי, וכל שנוי צריך אל זה כח וחוזק המשנה הדבר, וכל כח וחוזק הוא במדת הדין". ומצירוף הדברים הללו עולה, שבכדי לשנות דבר ממצבו הקודם [כפי שבכל התחלה יש שנוי כזה], יש צורך בסבה לכך, כי אל"כ, מדוע שישתנה הדבר ממצבו הקודם. וראה למעלה בבאר הרביעי הערה 934, שנקודה זו נתבארה שם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:17)

(707) לשונו בדרוש על המצות [נא:]: "כאשר ברא הש"י עולמו, בראו כפי הראוי אל התכלית שנברא עליו. כמו האדם כשבונה בית, הוא בונאו עד שראוי לדירה, ולעשות בו כל הראוי לו. כך ברא הש"י עולמו בשביל האדם, והאדם לעבוד את בוראו, כמבואר, ועבודתו היא בתורה. הנה בנאו עד שהוא ראוי לאדם שבו ולתכליתו, דהיינו עבודת הש"י שע"י התורה. זהו שהיה מביט בתורה וברא העולם [ב"ר א, א], שרוצה לומר שהיה מביט בתורה, שהיא עבודתו, והיה בורא העולם בענין הראוי ומתיחס לבא בו האדם אל תכלית זה". והם הם הדברים. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:18)

(708) כמבואר בהערה הקודמת. ועל כך אמרינן [בפזמון לכה דודי] "סוף מעשה במחשבה תחילה". והנה מצינו במדרש [ב"ר ב, ד] שהפסוק [בראשית א, ב] "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום" נדרש לרמז על ארבע המלכיות. והרי ארבע המלכיות סותרות לתכלית העולם [לשונו בתחילת נר מצוה: "המלכיות האלו ממעטים כבוד השם יתברך בעולמו"], ואם בתחילת הבריאה יש הדגשה על תכלית הבריאה, כיצד נשתרבבה לתחילה זו ההפך הגמור מתכלית הבריאה. ובתחילת נר מצוה כתב בענין זה: "כי ראוי שיהיו נרמזים אלו ד' מלכיות בראשית הבריאה... ודבר זה ראוי שיהיה נרמז בתחלת הבריאה, מאחר כי מצד עצם הבריאה היה ראוי שיהיה הכל תחת רשות השם יתברך, וכמו שאמרו [יומא לח.] כל מה שברא הקב"ה, לכבודו בראו, שנאמר [ישעיה מג, ז] 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'. ורוצה לומר, כי מאחר שברא השם יתברך הכל, בודאי נברא הכל לכבודו, כי אי אפשר שיצא דבר מן האחד, והוא כנגדו, שאם כן יהיה הדבר כנגד עצמו. ודבר זה אינו כלל, רק הכל נברא לכבודו. ואם כן כיצד ימצאו המלכיות המבטלים כבודו יתברך. רק שיש כאן חסרון בבריאה עצמה, שהחסרון אינו מפעולת השם יתברך, וזה היה סבה עצמית". ושם מבאר החסרון שבבריאה שממנו נובעות ארבע המלכיות. אמנם עדיין תמוה, שאם התחלת הבריאה מוקדשת לתכליתה, מה מקומן של ארבע המלכיות שם. **אך סתירה** זו בנין היא. שהואיל ו"ידיעת ההפכים אחת" [כמבואר בנצח ישראל ר"פ א], הרי מפאת כן יש להזכיר בתחילת הבריאה את הדברים הנראים כסותרים לתכלית הבריאה, כי גם זה מורה על תכלית הבריאה דוקא מחמת ההפכיות שבו. וכן כתב בעצמו שם בנר מצוה [יד:]: "וכמו שרמז הכתוב את ישראל בתחלת הבריאה, כמו שאמר הכתוב [בראשית א, א] 'בראשית', בשביל ישראל נברא העולם [רש"י שם]... לכך ראוי שיהיה נרמז בתחלת הבריאה, וכן רמז הכתוב גם כן ד' מלכיות, שהוא החסרון שנמצא בבריאה". ובח"א לע"ז ב. [ד, יז.] כתב: "מצד כי ידיעת ההפכים אחד, וכאשר הם מעידים בעצמם [אומות העולם] שהם בעלי ע"ז, וידוע כי האומות הם הפכים לישראל, א"כ בזה מעידים על ישראל כי הם צדיקים". וארבע המלכיות אינן אלא בטוי לתכלית הבריאה, דוקא מחמת שכל מהותן סותרת לתכלית זו. וביתר העמקה; כשם שתכלית הבריאה מחייבת את בריאת ישראל, כך תכלית הבריאה גופא מחייבת את מציאותן של ארבע המלכיות, ההפוכות לישראל, וכמבואר בגבורות ה' פ"ה [לה:], שכתב: "ואם תשאל, ולמה צריך להפכים, ולמה לא תהא בריאת אברהם בלבד, מבלי הפכו... שאם תשאל כך, לא מחכמה שאלת על זאת. כי הדברים האלו ידועים בעצמם, כי לא ברא הקב"ה את אברהם בלבד בעולם, מחמת חסרון המקבל, שלא יתכן להיות המקבל הפעולה שלימה, לכך נמשך אל העלול חסרון. כי בריאת העולם הזה אין במציאותו השלימות בכולו. כמו שתמצא האדם, אשר ברא הקב"ה, ויש בחלק ממנו דבר נכבד, הוא השכל. ואין עליך לשאול למה לא בראו שכלי בלא חומר, כי אין מדריגת האדם נותן כך שיהא שלם כל כך שיהא כלו שכלי. ואמנם בחלק ממנו ימצא זה. וכך היה בכלל העולם, אשר אין מדריגת העולם שיהא בכללו השלימות, רק בריאת עולם במדריגה אשר השלימות יש חלק, ולא בכללו. ואילו לא נברא בעולם רק אברהם וזרעו, היה מדריגת העולם הזה שהוא כולו שלם. והנה זהו ענין אברהם ואומה הנבחרת שהם חלקים, ואי אפשר מבלתי האומות, שאין שלימות העולם רק בחלק לבד, והחלק הזה חלק ה', כדכתיב [דברים לב, ט] 'כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו'". וכן חזר וכתב שם בפרק סז [שיא.]. והובא למעלה בהערה 324. ולכך הזכרת המשיח וארבע המלכיות בתחילת הבריאה אינן אלא שני צדדים של מטבע אחת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:19)

(709) לשונו בגו"א שמות פ"ד אות יד [ד"ה וקאמר]: "הפשוט הוא יותר ראשית ויותר מוקדם לאשר הוא מאוחר. וזה ידוע, כי היסודות הפשוטים הם קרובים יותר בצד מה אל ההתחלה, מן המורכבים מהם". ובגבורות ה' פכ"ט [קטו.] כתב: "ולפיכך נברא האדם אחרון יותר מכל הנבראים, כי לחשיבות צורתו צריך הרכבה יותר". ובגבורות ה' פ"ע [שכא:] כתב: "כאשר הפליגו חכמים עוד בחכמה על צורת העולם הזה, מצאו כי המורכב האחרון הוא האדם, וקודם לו מורכב הבעל חי, וקודם לו מורכב הדומם, וקודם לו הגשם הפשוט". וכן כתב בח"א לב"ב עג: [ג, צ:]: "הפשוט הוא קודם וראשון לאשר הוא מורכב, כי היסודות הפשוטים קודמים למורכב" [הובא למעלה בהערה 177].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:20)

(710) כמבואר למעלה בהערה 538. אמנם לשונו כאן צריך ביאור, שכתב: "כי זה האדם הוא שכלי, ומורכב מגוף ושכל", הרי שפתח רק ב"שכלי", וסיים ב"גוף ושכל". וצריך לומר, שכוונתו היא שמהותו האמיתית של האדם היא שכלו ודעתו, וכפי שכתב בגו"א בראשית פ"ב אות לב בביאור דברי רש"י [בראשית ב, טו] על הפסוק "ויקח ה' אלקים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה", שפירש רש"י שם "ויקח - לקחו בדברים נאים ופתהו ליכנס", וכתב בגו"א שם בזה"ל: "פירוש, שבאדם לא שייך לקיחה, לפי שעיקר האדם במה שהוא חי משכיל, ובזה לא שייך לקיחה. שאף על פי שהוא לוקח גוף האדם ברשותו, אין שכלו ודעתו יכול לקחת. ולפיכך פירש שלקחו בדברים, והשתא אתי שפיר, דלקח גם דעתו ברשותו בדברים. וכן בכל מקום שכתוב אצל האדם לקיחה מפרש אותו הרב בענין זה, שפתהו בדברים, כדי שיבא הלקיחה גם כן על דעת האדם, שהוא עיקר האדם, ואם לא כן לא היה בא לקיחה על האדם, שעיקר האדם הוא דעתו ושכלו". וראה למעלה בבאר הרביעי הערה 1359, ובתפארת ישראל פ"א הערה 18. ובתפארת ישראל פנ"ז [תתצט:] כתב: "אין האדם רק שהוא בעל חי משכיל", ושם הערה 55. ובנצח ישראל פ"ט [תטו:] כתב: "כי עצם האדם הוא דעתו", ושם הערה 21.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:21)

(711) לשונו בח"א לסנהדרין לח. [ג, קמט.]: "כי האדם הוא יותר מורכב מן שאר בעלי חיים, כי שאר בעלי חיים כאילו היה הכל חומר. אבל האדם שיש בו דעת וחכמה, הוא מורכב משניהם, מגוף ושכל". וצרף לכאן את דברי הרמ"א בשו"ע אור"ח סימן ו סעיף א בהג"ה ש"מפליא לעשות" [הנאמר בסוף ברכת "אשר יצר"] הוא משום "שמפליא לעשות במה ששומר רוח אדם בקרבו וקושר דבר רוחני בדבר גשמי" [והובא למעלה בבאר השני הערה 646]. ומוכח מכך ש"אין לך דבר שהוא יותר מורכב מן האדם", ולכך בהרכבה זו נמצא הפלא הגדול ביותר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:22)

(712) כמבואר בהערה 709, שהפשוט יותר קרוב אל ההתחלה. ובגו"א שמות פ"ד אות יד [ד"ה וקאמר] ביאר לפי זה מדוע קדושת פטר רחם נוהגת בחמור, מה שא"כ בשאר בהמות טמאות [רש"י שמות יג, יג], כי מחמת פשיטות החמור חלה בו קדושת ראשית. וראה שם הערות 140, 148. ובח"א לסנהדרין לח. [ג, קמט:] כתב עוד טעם מדוע הפשוט קודם למורכב, וז"ל: "ועוד כי המורכב אין לאחד מהם מציאות שהורכב מהם בשלימות. שכן ענין המורכב משני דברים, שכל אחד אשר מורכב מהם, אין לו מציאות בשלימות, לכך אומרים 'יתוש קדמך'. וגם זה מצד החומר, כי לשאר בעלי חיים יש להם הגוף והחומר כראוי בשלימות, אבל האדם אשר מורכב מגוף ושכל, מאחר שהוא מורכב משניהם, אין לו אחד מהם בשלימות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:23)

(713) כי התורה עושה את האדם לשכלי. וכן כתב בנתיב אהבת ריע פ"א [ב, נא.], וז"ל: "תכלית התורה שיקנה האדם מעלה זאת העליונה, הוא צלם האלהים... כי כל התורה כולה פירוש באיזה צד יגיע למדרגה הזאת, שיהיה האדם בצלם אלהים לגמרי. ולכך המצות עשה בתורה הם רמ"ח, כמנין איברי האדם [מכות כג:], ואיברי האדם הם צלמו... וכל התורה הוא פירוש זה באיזה ענין מגיע האדם למעלה זאת, והוא ע"י מצות עשה, שהם רמ"ח כנגד אברי האדם שהם צלמו", והובא למעלה בבאר הראשון הערה 93.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:24)

(714) בח"א לסנהדרין לח. [ג, קמט.] הרחיב בביאור ענין זה [חלקו הובא למעלה בבאר השני הערה 646], וז"ל: "לכך אומרים לו 'יתוש קדמך', לפי שהיתוש הוא פשוט, שכל ב"ח יהיה מה שיהיה נחשב חמרי, וא"כ הוא פשוט, והפשוט הוא ראשון למורכב. ואין להקשות, הרי אדרבא, זה נחשב מעלה שהרי יש באדם השכל. אין זה קשיא, כי דברינו כאשר אין האדם קונה על ידי התורה ומצות מעלה עליונה נבדלת, והוא רוצה לסמוך על מה שיש בו השכל האנושי, ואין דבר זה נחשב לכלום. ואז יש לומר אליו כי אדרבא, היתוש קודם וראשון לאדם, מפני שהוא פשוט, והפשוט יותר ראשון למורכב... וכך אמרו במדרש [ב"ר ח, א] אם זכה אומרים הרי קודם אתה אף למלאכים... ואם אין זוכה, יתוש קדמו... ובאור זה כמו שאמרנו, שאם אין קונה מעלה הנבדלת על ידי תורה ומצות, היתוש קודם, לפי שהוא פשוט, והפשוט קודם... כאשר לא קנה התורה והמצות, יתוש קדמו, כי הפשוט יותר ראשון למורכב... ולפיכך אם בא להתגאות מצד עצמו, אומרים לו יתוש קדמך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:25)

(715) "שכל הנבראים התחתונים נבראו בשביל האדם" [לשונו למעלה בבאר הרביעי ד"ה ובפרק אחד דיני ממונות, ושם הערה 363]. אמנם כאן כוונתו היא שהואיל ותכלית העולם היא לכבודו יתברך, הרי שכבוד זה אינו עולה אלא מהאדם העובד אלקיו, וכמבואר למעלה בהערות 698, 707.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:26)

(716) לא מצאתי מקומו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:27)

(717) ולכך יחס התכלית אל הכל הוא יחס של הסבה אל המסובב, והסבה קודמת למסובב, וזהו יסוד נפוץ בספריו, וכמו שכתב בגבורות ה' פכ"ב [צה:]: "הסיבה קודמת למה שהוא סיבה לו". וכן הוא בגו"א בראשית פל"א אות ח והערה 21, שם מדבר פ"כ הערה 80, שם דברים פ"ו אות ג והערה 15, תפארת ישראל פכ"ט הערה 31, שם פמ"ב הערה 15. ובח"א לשבת נה. [א, ל.] כתב: "הדבר שהוא סבה לאחר יותר במעלה ובמדרגה מן הדבר עצמו. שכן ענין הסבה שהיא קודמת למסובב... כאשר ידוע מענין הסבה, שהיא נבדלת מן המסובב". וראה במבוא לדרשות המהר"ל עמוד 16, שהביאו שם את דברי הרמב"ם [באור מלות ההגיון, שער יב] שכתב: "יאמר אצלנו על מה שהוא קודם לדבר אחר, על ה' פנים. הראשון הוא הקדימה בזמן... החמישי הקדימה בסבה שיהיו שני דברים... האחד מהם סבה למציאות האחר, הנה נאמר בסבה שהיא יותר קדומה מן המסובב, כמו שנאמר שעלית השמש היא סבה למציאות היום". ושם בהערה 1 ציינו שבשו"ת ארץ צבי סימן פא [ד"ה ועל פי] הביא שכעין זה נמצא בקצה"ח סימן עה, ובהקדמת הרב המגיד הלכות שבת, ד"ה ראיתי לתת טעם. וראה להלן בבאר הששי הערה 592.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:28)

(718) פירוש - האדם הוא תכלית לכל הנבראים. ותכלית לכל בני האדם הוא המשיח, שהוא תכלית העולם. ולכך רוחו של משיח קודם לכל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:29)

(719) "שכל פועל בתחלת פעלו הוא מביט איך יגיע פעלו אל התכלית, לכך אי אפשר לומר רק שהוא פועל בתחלת פעלו כדי שיבא אל התכלית" [לשונו למעלה]. ובמתק לשונו מקופל היסוד שהעיקר מתגלה בהתחלה, ולכך בארמית ההתחלה נקראת "מעיקרא", וכפי שנתבאר למעלה הרבה פעמים [ראה למעלה בבאר השני הערה 153]. ועוד אודות שהמשיח הוא עיקר העולם, כן ביאר בנצח ישראל ס"פ מג, והובא בהערה 705.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:30)

(720) בא להורות באצבע כיצד רוח משיח נזכרה בתחילת הבריאה, שהפסוק [בראשית א, ב] "רוח אלקים" מוסב על רוח המשיח, וכמבואר במדרש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:31)

(721) בראשית א, א "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:32)

(722) בא ליישב את השאלה העולה מאיליה, שאם רוח המשיח צריכה להיות מוזכרת בתחילת הבריאה, מדוע נזכרה רק לאחר בריאת שמים וארץ. וכן הקשה היפה תואר בב"ר שם: "ואף על גב דביום ראשון כתיב שמים וארץ לפני 'ורוח אלקים', ואיך אמר דקודם למעשה יום ראשון, הלא שמים וארץ נבראו לפניו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:33)

(723) פירוש - רוחו של משיח נזכרת רק לאחר בריאת שמים וארץ, כי המשיח מצעיד את כל הבריאה לעבר תכליתה, ולכך בהכרח שקודם יש להזכיר את הבריאה [בריאת שמים וארץ, כי שמים וארץ הם כל המציאות (תפארת ישראל פ"ד הערה 52)], ורק לאחריה יש להזכיר את רוח המשיח. ובנצח ישראל פס"ג [תתקמו.] כתב: "כי גאולתינו העתידה... היא שלימות כל העולם בכלל, עד שבשביל זה אמר [ישעיה מד, כג] 'רנו שמים כי עשה הריעו תחתיות ארץ וגו", כי אלו [שמים וארץ] הם כל המציאות... כי ראוי הסוף דוקא אל ההשלמה, כי שלימות כל דבר הוא בסופו, ששם הוא נשלם... וגאולה האחרונה, שהיא בסוף הזמן [ע"ז ט.], ראוי אל השלמה, שאז יהיה שלימות העולם", ושם הערה 10. **ולפי הסבר** זה מיושבת גם השאלה השניה למעלה ["איך אפשר להיות שיהיה נברא (המשיח בששת ימי בראשית), כי מה מעשיו עד יום שיהיה נגלה במהרה בימינו"], כי אין כוונת המדרש שרוח משיח אכן נבראה בפועל, אלא שהקב"ה היה מביט בתחילת הבריאה בתכלית הבריאה, וכמו שנתבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:34)

(724) הולך לבאר הסבר שני מדוע רוח משיח מוזכרת בהתחלת הבריאה. ועד כה ביאר משום שהמשיח הוא תכלית הבריאה, ומההתחלה הבריאה מכוונת אל עבר תכליתה. אך מעתה יבאר שרוח המשיח אכן נבראה ביום ראשון לבריאה, ולא הוזכרה כאן רק כתכלית שאליה אמורה הבריאה להגיע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:35)

(725) ראה הערה 709.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:36)

(726) קצת קשה הלשון "ואף **אם** יש לו גוף", דפשיטא שיש למשיח גוף, והיה לו לומר "ואף שיש לו גוף". ועוד קשה, הרי ביום ראשון לבריאה נבראה רק רוחו של משיח, ללא גוף, ואז בודאי הרוח היתה נבדלת לגמרי מהגוף. ונראה ששאלה אחת מתורצת בחברתה, שכוונתו לומר שרוחו של משיח היא נבדלת לגמרי, לא רק כאשר היא ללא גוף, אלא אף לכשתמצא בגוף. והואיל ובעת יצירתה של רוח המשיח לא היתה הרוח בגוף, אלא כך יהיה רק לעתיד, לכך אמרינן על אותו עתיד "אם יש לו גוף", כי בינתיים אין הרוח נתונה בתוך הגוף.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:37)

(727) כי "פשוט" פירושו ללא הרכבה [כמבואר למעלה בבאר הראשון הערה 293, ובבאר השני הערה 621], והואיל ורוחו של משיח נבדל מן הגוף, לכך אין בו כלל הרכבה, והינו פשוט. וכן אדם הזוכה [שהמדרש השוה אותו לרוח משיח], נחשב הוא פשוט, וכפי שכתב בח"א לסנהדרין לח. [ג, קמט:], וז"ל: "אבל אם הוא בעל תורה ומצות, אז קונה האדם מעלה נבדלת אלקית, והוא נבדל מן החמרי לגמרי, עד שהוא נבדל לגמרי, והוא יותר קודם אף מן המלאכים... ובזה הוא פשוט לגמרי... כי להם לא נתנה התורה, שהיא השכל האלקי הנבדל לגמרי... אבל כאשר יש לו תורה ומצוה, הוא קודם אף למלאכים, ויש לו פשיטות יותר, והבן הדברים האלו". וכל הדברים האלו בודאי נאמרים על רוחו של משיח. וראה ההערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:38)

(728) בגבורות ה' פ"ע [שכא:] הביא את דברי הגמרא [נדרים לט:] ש"שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן; תורה... ושמו של משיח", וכתב על כך שם [שכג:]: "מה שאמר 'שמו של משיח', רוצה לומר עצם מעלת המשיח מה שהוא מיוחד מבין שאר הנבראים, מעלתו המיוחדת לו נקרא 'שמו', כי השם הוא מורה על דבר המיוחד בו מבין שאר הנמצאים. ולפיכך אף כי המשיח בעצמו לא נברא קודם שנברא העולם, אבל שמו, דהיינו מה שהוא מיוחד בו, נברא קודם שנברא העולם, שגזר השם יתברך קודם שנברא העולם על המעלה שלו המיוחדת לו, וגזירתו יתברך היא הבריאה בעצמו... ולפיכך שמו של המשיח נברא קודם שנברא העולם, כי הפשוט הוא קודם למורכב. כלל העולה מן המאמר הזה, אשר העמיקו חכמים כי כל דבר שנברא בעולם יש בו הרכבה, ובודאי הפשוט יש לו בריאה קודמת, ואלו ז' דברים הם הם הפשוטים". ומבואר מדבריו שם ששמו של משיח הוא הדבר האחרון משבעת הדברים שנבראו קודם לעולם, והוא הדבר הראשון שנברא בעולם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:39)

(729) נראה כוונתו, שהמשיח הוא ראש לתחתונים, וכפי שכתב בח"א לנדרים לט: [ב, טו:]: "כי משיח הוא ראשית לבני אדם שהם בתחתונים. ולפיכך משיח יש לו יחוס שהוא ראשון ועליון לתחתונים", וראה למעלה הערה 114. ולכך תחילת בריאת התחתונים היא רוחו של משיח.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:40)

(730) ש"רוחו של משיח" אכן נבראה ונוצרה בראשון לששת מעשה בראשית, ולא שמדובר בתכלית הבריאה [כהסברו הראשון].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:41)

(731) שנבראו ביום השני [רש"י בראשית א, ה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:42)

(732) לפי דבריו בח"א לסנהדרין לח. [ג, קמט:, והובאו למעלה בהערה 727], לא קשיא כלל, כי אכן "אם הוא בעל תורה ומצות, אז קונה האדם מעלה נבדלת אלקית... והוא יותר קודם אף מן המלאכים... כי להם לא נתנה התורה, שהיא השכל האלקי הנבדל לגמרי... אבל כאשר יש לו תורה ומצוה, הוא קודם אף למלאכים, ויש לו פשיטות יותר, והבן הדברים האלו". והרי המדרש השוה בין אדם הזוכה לרוחו של משיח. ולכך רוחו של משיח יותר נבדלת מן המלאכים. וכן בנצח ישראל פ"מ הקדיש את כל הפרק להורות על מעלתו הנבדלת של המשיח, וכיצד מעלתו גבוהה מהמלאכים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:43)

(733) פירוש - היה אז ניתן לטעות ולומר שאף המלאכים הללו הם אלהי העולם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:44)

(734) כוונתו לשמים וארץ, שהם כל העולם, וכמבואר בהערה 723. וכן כתב בדר"ח פ"ה מ"א [ריד.]: "כשברא השמים וארץ נכלל בזה כל העולם... שהרי הכל נברא ביום הראשון... כאשר ברא שמים וארץ שהם כלל העולם... כי השמים והארץ הם הכל... שהכל נברא ביום הראשון". וכן הוא בדרשת שבת הגדול [ריט.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:45)

(735) לשונו בח"א לסנהדרין לח. [ג, קמט:]: "שודאי אילו נבראו [המלאכים] ביום א', קודם שנברא שמים וארץ, אמרו במדרש אם נבראו המלאכים ביום א', היו אומרים מיכאל היה מותח בדרום, וגבריאל מותח בצפון. ור"ל כי הרקיע יש בו דרום וצפון, ומיכאל מתיחס אליו צד דרום, כמו שידוע. וכן גבריאל בצד צפון, כמו שידוע. ומפני כך היו אומרים שותף היה לו במעשה בראשית... ולפיכך ביום ב' נבראו המלאכים, ולא ביום א'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:46)

(736) כמבואר למעלה הערה 87, שהעולם אחד מחמת שהוא נוצר מפועל אחד, קחנו משם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:47)

(737) לשון רש"י [בראשית א, ה]: "יום אחד - לפי סדר הפרשה היה לו לכתוב 'יום ראשון', כמו שכתוב בשאר ימים 'שני' שלישי' 'רביעי', למה כתב 'אחד', על שם שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני". וכתב שם בגו"א אות כב: "ונראה שמה שפירשו רז"ל [ב"ר ג, ח] שלכך נכתב 'יום אחד' שהקב"ה היה יחיד בעולמו ביום הראשון, אין הפירוש 'יום אחד' יום שהיה הקב"ה בו אחד, שזה היה דרש רחוק מאד, אלא פירושו כמשמעו שהיום אחד, רק מפני שהוקשה להם דהוי למכתב 'יום ראשון'... וכתב 'יום אחד' להודיעך כי זה היום היה אחד, שלא היה ביום הזה שום שניות לגמרי, רק אחדות גמור. כי הזמן שהוא היום מתיחס אל הדבר שנמצא בו, ומפני שלא היה נמצא בו רק אחדות, נקרא 'יום אחד', כי הזמן שהוא מתיחס אל הנמצא בו הוא ברור". הרי שהזמן נגדר ונקבע בהתאם לנמצא בו. ולפי זה הזמן הוא מסובב מהנמצא בו. אמנם בגבורות ה' פנ"א [ריט:] כתב גם לאידך גיסא, שהזמן הוא סבה לדבר הנמצא בו, וכלשונו: "כי הדבר שנתהוה, מתיחס אל הזמן שנעשה בו אותה הויה". והובא למעלה בבאר הרביעי הערה 1278. ודבריו כאן הולכים לפי מהלך זה, שהזמן הוא הקובע את אופי הדברים שיבראו בו. ולכך ביום אחד נברא עולם אחד, ולא נבראו בו דברים החורגים מאחדות זו, וכמו שמבאר. וראה הערות 739, 744.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:48)

(738) יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. וכמו בנצח ישראל פנ"א [תתיח:] כתב: "השי"ת כולל הכל, דין וחסד, ולא כמו המלאכים, הממונה על חסד אינו ממונה על דין, והממונה על דין אינו ממונה על חסד, והוא יתברך כולל הכל" וכידוע, מיכאל ממונה על חסד, וגבריאל ממונה על דין [נצח ישראל פנ"א (תתיז:), ח"א לב"ב עה. (ג, קיא.), וראה למעלה בבאר השלישי הערה 259]. ובגבורות ה' פנ"ה [רמה.] כתב: "המים והאש הם שני הפכים בפעולתן, ויש פעולות נמשכים מן מדת המים, ויש מן מדת האש, ולא תמצא כח הכולל הכל, זולת השי"ת, כי כל המלאכים זה ממונה על זה, וזה ממונה על זה, אבל השי"ת הוא הכל... והמלאכים הם ממונים על דברים פרטים... ולפיכך מיכאל מים וגבריאל אש, ואין אחד כולל הכל, רק כל אחד חלק אחד פרטי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:49)

(739) חידוש גדול למדים אנו מדבריו. כי לשון רש"י [בראשית א, ה] הוא: "יום אחד - לפי סדר הפרשה היה לו לכתוב 'יום ראשון', כמו שכתוב בשאר ימים 'שני' שלישי' 'רביעי', למה כתב 'אחד', על שם שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני". ופשטות דבריו היא, שהואיל והמלאכים לא נבראו אלא עד יום שני, לכך יום ראשון הוא "יום אחד", "על שם שהיה הקב"ה יחיד בעולמו". ולפי זה אי בריאת המלאכים היא הסבה, ו"יום אחד" הוא המסובב. אך לפי דבריו כאן סדר הדברים הוא הפוך; "יום אחד" הוא הסבה, והמסובב מכך הוא שבריאת המלאכים אינה יכולה להעשות ביום שבו נמצאת האחדות. וכן התבאר בהערה 737.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:50)

(740) "והמה אלקות לעולם" [לשונו למעלה ושם הערה 733]. ובגו"א שמות פי"ח אות א [ד"ה ואם] ביאר שקריעת ים סוף ומלחמת עמלק גרמו ליתרו לבוא, יותר משאר מכות מצרים, "לפי שהם [מכות מצרים] מכות פרטים... ואין זה הודאה כי הוא יתעלה גדול מכל האלהים, כי ידוע כי העובדים ע"ז גם מייחסים אל הע"ז כוחות פרטיות, שזה ממונה על האש, וזה על המים... ואין אחת שאומרים עליה שהיא כללית". ושם מבאר מדוע מלחמת עמלק וקרי"ס הן בגדר כללי ולא פרטי. וכך גם לנידון דידן, אם מיכאל וגבריאל היו נבראים ביום ראשון, בכך היו מצטרפים ל"אחד" של הקב"ה, והיו נחשבים ג"כ "אחד", ולא יחשבו לפרטים הממונים על חלק בלבד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:51)

(741) שעל כך נאמר [זכריה יד, ט] "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", וראה למעלה הערה 702. וזהו יסוד נפוץ. וכגון, בנצח ישראל פל"ב [תריד:] כתב: "לימות המשיח יתאחד הרבוי אשר הוא בעולם הזה על ידי המשיח", ושם הערה 36. ושם ר"פ לג כתב: "כבר התבאר לך כי העולם הזה אין ראוי שיהיה העולם אחד, עד זמן המלך המשיח. ואז 'לא ישא גוי אל גוי חרב' [ישעיה ב, ד], ויהיה העולם אחד, בלי שום חלוק ופירוד", וראה שם הערה 3, שיסוד זה חוזר ונשנה הרבה פעמים בספר הנצח.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:52)

(742) בנצח ישראל ר"פ לח כתב: "כל שני דברים אשר הם מחולקים, אין להם עמידה יחד, והאחד מבטל השני... אבל כאשר יגיעו ימי המשיח, אשר הזמן ההוא ראוי שלא יהיה עוד חלוק והבדל... שאי אפשר שיתקיים השניות והחלוק בעולם". אוזן מילים תבחן, שעל ימות המשיח נתנבא ישעיה [ישעיה יא, ו-ח] "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ וכפיר ומריא יחדו וגו' ופרה ודוב תרעינה יחדו וגו' ואריה כבקר יאכל תבן ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורות צפעוני גמול ידו הדה". והנה מטרת פסוקים אלו היא להורות שבימי המשיח החיות לא יטרפו יותר בשר [רמב"ן ויקרא כו, ו]. ובהשקפה ראשונה היה נראה שמחמת שיבוטל הטבע הטורף של החיות, כתוצאה מכך יהיה "וגר זאב עם כבש וגו' ושעשע יונק על חור פתן". אך זה יקשה, שלפי"ז הדגשת הפסוק היא על המסובב ולא על הסבה, ומדוע לא יאמר במקום זאת "וזאב לא יטרוף כבש", וממילא נדע שבהסתלק הסכנה יגורו יחד הזאב עם הכבש. אמנם לפי דברי המהר"ל בנצח ישראל ר"פ לח מיושבת היטב תמיהה זו. שאכן הפסוקים נקטו את הסבה, ולא את המסובב. שמחמת שבימי המשיח יתבטל החילוק וההבדל שיש בבריאה, לכך הזאב והנמר יגורו עם הכבש והגדי, ומגורים משותפים אלו יביאו לסילוק טבע הטורף שבחיות, כי האפשרות היחידה שההפכים יגורו יחד היא בבטול ההפכיות שבהם. וא"כ הסבה לשינוי שיהיה לעת"ל היא ה"וגר זאב **עם** כבש וגו' פרה ודב תרעינה **יחדו** וגו' ושעשע יונק **על** חור פתן". והמסובב מן האחדות הזו הוא בטול טבען של החיות הטורפות. ולכך מובן הוא היטב מדוע הדגשת הפסוקים היא על ה"יחד" שיהיה בימי המשיח, ולא על המסובב מכך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:53)

(743) לכאורה זהו טעם שני; כי למעלה ביאר שרוחו של משיח נבראה ביום ראשון כי רוחו של משיח נבדלת לגמרי, "ולכך הוא פשוט, ולפיכך נברא רוחו ראשון קודם הכל". ואילו כאן מבאר שרוחו של משיח נבראה ביום ראשון "מפני שעל ידו יהיה כל העולם אחד... ראוי לו שיהיה נברא ביום א', שהוא יום אחד". ונראה, שהטעם שכתב למעלה מבאר מדוע רוחו של משיח קודמת לכל, אך עדיין אין בזה להסביר מדוע רוחו של משיח לא נבראה ביום שני, כפי שהמלאכים נבראו ביום שני, והרי גם בכך תהיה הקדמה לשאר הנבראים. ועל כך בא טעמו השני לבאר שהזמן הראוי לבריאת רוחו של משיח הוא ביום ראשון, ולא ביום שני.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:54)

(744) כמבואר בהערה 738. ובגו"א בראשית פ"א אות מה כתב: "כי לעולם היה הנבראים שהם משונים זה מזה, נבראים בזמנים מחולפים", וראה שם הערה 159, ולמעלה בבאר הרביעי הערה 1278. ובאור חדש [ק.] כתב: "פירוש 'יודעי העיתים' [אסתר א, יג], פירוש שיודעין כל הדברים באמתתן כפי מה שהם, שכל הדברים הם תחת הזמן, וחילופי הדברים כפי חילופי הזמן. ולכך אמר 'יודעי העתים', כלומר שידעו כל הדברים בסבתן, שהם העיתים. ודבר זה הוא ידוע כי הזמן מחדש כל הדברים, וכדכתיב [קהלת ג, א] 'לכל זמן ועת לכל חפץ'. וזהו 'יודעי העיתים', כאילו אמר שהם יודעים לעמוד על הדברים שמחדש הזמן, והם הדברים שמתהוים בעולם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 5 12:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%205/r/12:55)

(745) ולכך לא קשה מדוע נבראה רוח המשיח כבר ביום ראשון של ששת ימי בראשית, כי לאמיתו של דבר זהו הזמן היחידי הראוי לבריאה זו, כי לרוב פשיטותה חייבת היא להברא קודם לשאר הנבראים, ולכך הזמן המיוחד לבריאת רוחו של משיח אינו אלא ביום א'. **ולפי הסבר** זה [שאכן ביום ראשון נבראה בפועל רוחו של משיח] אין לשאול את השאלה השניה למעלה ["איך אפשר להיות שיהיה נברא (המשיח בששת ימי בראשית), כי מה מעשיו עד יום שיהיה נגלה במהרה בימינו"], כי רק רוחו של משיח נבראה ביום ראשון, מחמת פשיטותה, אך גופו של משיח לא נברא אז, ובודאי שאין מקום להקשות על רוח "מה מעשיה עד יום שתהיה נגלית".