## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:1)

(1) מעין כן פתח את הבאר השני, וז"ל: "הבאר השני מים טהורים, נראים גלי ים עכורים, והם צלולים זכים וברורים, מכל עירוב נבדלים ושמורים". וכאן הוסיף "מכל סיג ופסולת מוסרים", כי תלונה זו מבוססת על החשד שחכמים רצו להנקם ולבייש את עמי הארצות, ולהתנהג שלא כדין כלפי הגוים, וכנגד חשד מכוער זה כתב כאן "מכל סיג ופסולת מוסרים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:2)

(2) נראה לומר שכותב כן כנגד המתלוננים החושדים שחז"ל לא נקטו בדרך האמת [יבואר בסמוך], אך על כך אמרו חכמים [שבת קד.] "קושטא קאי, שקרא לא קאי". ובנתיב האמת פ"א [א, קצו:] כתב: "מעלת האמת, שכל אשר נמשך אחר האמת שראוי אליו הקיום, וכמו שאמרו חכמים קושטא קאי, שקרא לא קאי. כי האמת ראוי אליו המציאות, והשקר ראוי אליו ההעדר, שלא יהיה נמצא". והואיל ודברי חכמים "עומדים לדור דורים", הרי עמידה זו מורה על אמיתותם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:3)

(3) כן כתב בתחילת הבאר השני: "במצולותיו לא ירדו זרים, נותנים דעת לפתאים ובוערים, יפים ללב ולעינים מאירים". ומה שתלה היופי בלב, והאור לעינים, מבואר על פי דברי המשך חכמה שמות [יב, כא], שהאריך לבאר שם ש"תורה" מכוונת כנגד הכח השכלי שבאדם, ואילו "מצוות" מכוונות כנגד הרגשות שבאדם, וכתב: "הרבה להם תורה מושכלות רבות... לחנך כח השכל להיות קיים ועומד... ועל ההרגשות... הרבה להם במצוות, לחזק להם ההרגשות... וכל ההרגשות מקום להן במצוות, יופי - 'פרי עץ הדר' [ויקרא כג, מ]... וזה 'רצה הקב"ה לזכות את ישראל' [מכות כג:], ולהעמידם על הדת הפילוסופי... 'הרבה להם תורה' [שם], מושכלות לגעור בכוח המדמה. 'ומצוות' [שם], ליקח כל המוחשים וההרגשות למצוות ומעשים טובים, שלא יפתו את האדם לרע. ולכך נשא הציץ על הראש, והיה כתוב [שמות כח, לו] 'קודש לה", שהשכל כולו קודש. אמנם על הלב, מקור ההרגשות, כתיב [שמות כח, ל] 'בני ישראל', להורות שההרגשות יהיו אל המצוות, שרובן המה התאחדות האומה... ולכן יהיו ההרגשות עסוקים במצוות", עכ"ל. וזהו שאנו אומרים "והאר עינינו בתורתך, ודבק לבנו במצוותיך". הרי שחיברו את העינים לתורה, ואת הלב למצוות, כי העינים הן מורות על "עין השכל" [ראה בבאר החמישי הערה 34], והלב הוא מקום ההרגשות, המיועד למצוות. וזהו שכתב כאן "יפים ללב ולעינים מאירים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:4)

(4) לשונו בסוף ההקדמה: "[התלונה] השביעי, שאמרו, כי העבירו משפט ודין אשר אינם חכמים, לנקמה מהם לביישן". ופירושו, שיש בדברי חכמים יחס הנראה כמשפיל לעמי הארצות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:5)

(5) כגון [ב"ק לח.] "שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור", וכמו שיביא להלן בבאר זה. והמשך לשונו בסוף ההקדמה: "וכן העבירו משפט אשר לא מבני ישראל המה, דברו עליהם כרצונם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:6)

(6) כמו שנאמר [מלאכי ב, י] "הלא אב אחד לכולנו הלא אל אחד בראנו". ואמרו חכמים [מגילה י:] שהקב"ה אמר על המצריים "מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה". ובהקדמה לדרך חיים [יב:] כתב: "כי כל הנבראים נאמר ג"כ עליהם 'מעשה ידיו', כמו שאמרו רז"ל 'מעשה ידי טובעים בים ואתם רוצים לומר שירה'". ובר"ה יט. אמרו ישראל למלכות הרשעה "לא אחיכם אנחנו, ולא בני אב אחד אנחנו, ולא בני אם אחת אנחנו, מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות קשות". וראה למעלה בבאר הששי הערה 613, ולהלן הערה 354.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:7)

(7) לשונו למעלה בסוף ההקדמה: "ודבר זה אין ראוי ואין נכון לעשות, מכל שכן חכמים אשר אוהבים האמת", ושם הערה 108. ואודות שיש לשנוא ולרחק את העולה והשקר, כן נאמר [תהלים קיט, קד] "שנאתי כל אורח שקר", "שקר שנאתי ואתעבה" [שם פסוק קסג], "דבר שקר ישנא צדיק" [משלי יג, ה], "שנאת כל פועלי און" [תהלים ה, ו], "תרחיק עולה מאוהלך" [איוב כב, כג]. ובדר"ח פ"א מי"ח [ס.] כתב: "כי האמת הוא שאהוב, והשקר הוא שנאוי ומאוס". וראה למעלה בבאר השלישי הערה 70.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:8)

(8) עפ"י ישעיה סב, א "למען ציון לא אחשה וגו' עד יצא כנוגה צדקה וישועתה כלפיד יבער", וראה להלן הערה 416. וגם בבאר זה יצא כאור נוגה משפט צדקם, בנוסף לששת הבארות הקודמים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:9)

(9) עפ"י צפניה ג, יג "ולא ימצא בפיהם לשון תרמית".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:10)

(10) לפנינו בגמרא ובעין יעקב מובא מאמר זה קודם למאמר "מותר לנוחרו", ולא הובא בשם רבי אלעזר, אלא בשמו של רבי. ובנתיב התורה פט"ו [א, סד.] הביא כגירסת הגמרא שלפנינו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:11)

(11) "ללמוד תורה ולחיות" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:12)

(12) "ויש לדאג שמא יהרגנו" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:13)

(13) "דתו לא חיי" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:14)

(14) תלונה זו אינה מופיעה בקונטרס נגד התלמוד. ובנתיב התורה פט"ו [א, סד.] כתב: "והרבה מתמיהים על זה, ונתנו בזה פירושים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:15)

(15) פירוש - שחז"ל החסירו המשפט והצדק הנוהגים בשאר בני אדם מאלו שלא חכמו בתורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:16)

(16) "באמת ובצדק" כנגד "העולה והשקר" שהזכיר למעלה; "אמת" היא כנגד "שקר", "וצדק" הוא כנגד "העולה". וכן למעלה בתחילת הבאר הרביעי כתב: "ומשפטים אמת צדיקים וישרים, נחשבים [בעיני המתלוננים] לשקרים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:17)

(17) גם בגו"א במדבר פכ"ח אות יא כתב [בהקשר אחר] "הרב הגדול הרב אלפס ז"ל מפרש".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:18)

(18) וז"ל הרי"ף שם [פסחים טז. בדפי הרי"ף]: "שהוא [הע"ה] חשוד על העריות, כדאמר רבי אלעזר, מותר לנוחרו ביום הכפורים, כגון שהיה רץ אחר הזכור, או אחר נערה המאורסה, ביום הכפורים, שמותר להצילו בנפשו, כדתנן [סנהדרין עג.] ואלו שמצילין בנפשו וכו'". והר"ן שם תמה עליו "לא נהירא, דאי הכי אפילו ת"ח נמי". והר"ן שם מביא דעות אחרות בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:19)

(19) אינו מקבל את פירושו של הרי"ף. וכן בנתיב התורה פט"ו [א, סד.] כתב: "גם רב אלפס ז"ל פירש בזה, כמו שמבואר בפרק אלו עוברין, אבל הפירוש הברור וכו'". וכן בגו"א במדבר פכ"ח אות יא הביא את דברי הרי"ף בביאור מאמר תמוה, וכתב על כך "ונכון הוא פירוש זה להשיב לשואלים. ועדיין יש לדקדק למה הוצרכו לומר... [ומקשה שם שלש קושיות על פירוש הרי"ף]... ואני אומר 'אם ללצים הוא יליץ ואם לענוים יתן חן' [משלי ג, לד], אמנם המאמר הזה הוא מכלל המאמרים הנפלאים בדברי חכמים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:20)

(20) הולך לבאר שאין מאמר זה נוגע אלא למיעוט קטן וקיצוני של עמי הארצות, אך רובם של ע"ה אינם נכללים במאמר זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:21)

(21) כי "אנשכנו כחמור" מורה על הבדלה מוחלטת בין הע"ה לת"ח. וכפי שכתב בנצח ישראל פל"ד [תרמט.], ויובא בהערה 87. וכן יבואר שם שההתנגדות של ע"ה לת"ח היא יותר מההתנגדות של אש למים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:22)

(22) אע"פ שלכאורה איירי בעמי הארצות הנבדלים מן החכמים, ולא מן התורה, אך כבר השריש בגו"א ויקרא פכ"ו אות כ ש"השונא את החכמים שונאם מפני שהוא שונא את החכמה", ושם הערה 75. הרי ששנאת חכמים ניזונת משנאת השכלי והרוחני, ואדם כזה בודאי מופקע משום שייכות לתורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:23)

(23) "ענין הבהמה שהיא כולה גוף וחומר" [לשונו בגו"א ויקרא פי"ט אות ג, ושם הערה 7]. ובנר מצוה [ח"א כב:] כתב: "כי החיה חסר לה הכח האלקי הנבדל", ושם הערה 117. ואמרו [פסחים מט:] "כל המשיא בתו לעם הארץ, כאילו כופתה ומניחה לפני הארי, מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים, אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים", הרי שהשוו בין ע"ה לארי. ובביאור הדבר כתב בנתיב התורה פט"ו [א, סה.] בזה"ל: "ויש לך להבין מאוד מה שמדמה את עם הארץ לארי. כי הארי יש לו כח גופני מאוד, ולגודל כח גופני ועזותו אשר יש לו יוצא לקצה בעזותו לדרוס הבעל חי. וכך עם הארץ יוצא לקצה בכח גופני אשר יש לו, שהוא בעל גוף בלבד, עד שהוא עז פנים. כי כל אשר יוצא חוץ מן המצוע, כמו עם הארץ שהוא בעל גוף לגמרי, יש לו עזות ביותר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:24)

(24) ב"ק צב: "כל המחובר לטהור, טהור". ובשבת מח: אמרו "כל המחובר לו, הרי הוא כמוהו". וכפי שכתב למעלה בסוף הבאר הראשון: "כאשר הצורה מחובר לחומר [אזי החטא מתייחס גם לצורה], והמחובר לטמא, טמא", ושם הערה 334. ובתפארת ישראל ס"פ א [מד.] כתב: "כאשר נתגייר נעשה טפל לאומה הישראלית, והרי הוא כמוה", ושם הערה 96. ובגו"א שמות פכ"ה אות יז כתב: "כל המחובר לדבר, הרי הוא בטל אצלו כמוהו", ושם הערה 151. וראה למעלה בבאר הששי הערה 463.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:25)

(25) בביאור "נפש המדברת" ראה דבריו בדר"ח פ"ב מ"ח [פו.], שכתב: "וג' דברים יש באדם; כי האדם יש בו נפש כמו שיש לכל שאר בעלי חיים. ויש בו נפש המדברת נוסף על שאר בעלי חיים, שאין להם נפש המדברת. ויש עוד לאדם שכל נבדל מן הגוף לגמרי, כי הנפש המדברת אינו שכל נבדל, כי גם לתינוק יש לו שכל זה" [והובא למעלה בהקדמה הערה 39]. ובדר"ח פ"א מי"ז [נה.] כתב: "כי הדיבור הוא נפש המדברת, אשר נפש המדברת הוא כח גופני... ואינו שכלי לגמרי... וכאשר הוא פועל בכח הדברי, מבטל כח השכלי אשר אינו גופני... וכאשר שותק האדם, אז השכל פועל פעולתו" [והובא למעלה בבאר הרביעי הערה 1052].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:26)

(26) לשונו בנתיב העבודה פי"ז [א, קלא.]: "הדבור שהוא גדר האדם, שהוא חי מדבר, והוא צורתו, כמו שהתבאר זה בכמה מקומות, כי שכל הדברי הוא צורת האדם, שהרי הכתוב אמר 'ויהי האדם לנפש חיה', ותרגם אונקלוס 'והוה אנשא לרוח ממללא', כלומר שנעשה בעל חי מדבר, ואם כן הדבור הוא צורתו" [הובא למעלה בבאר החמישי הערה 204]. ובדר"ח פ"ו מ"ח [שח.] כתב: "הדבור של אדם בארנו לך פעמים הרבה הוא החיות של אדם בעולם הזה, שהרי האדם הוא בעל חי מדבר, וכמו שבארנו פעמים [הרבה], כי אונקלס תרגם 'ויהי האדם לנפש חיה', 'והות באדם לרוח ממללא', שמזה תדע כי עיקר האדם מה שהוא חי מדבר". ובח"א לשבת לב: [א, כו.] כתב: "וכבר אמרנו מה שתרגום אונקלס על 'ויהי האדם לנפש חיה', 'והוה באנשא לרוח ממללא', כלומר שנשלם האדם והיה לחי מדבר, וזהו מציאתו בפעל, כאשר נשלם האדם... שמציאתו בפעל במה שהוא רוח ממללא". וראה למעלה בבאר הששי הערה 595. **דוגמה לדבר;** בנתיב העבודה פ"ב [א, פא.] ביאר מדוע תפלה היא בדיבור דוקא, ולא במחשבה, וז"ל: "ויש שואלין על התפלה... למה צריך להתפלל בדבור, והרי השם יתברך יודע מחשבות בני אדם, ודי היה במחשבה... אבל דבר זה כי התפלה היא להשלים את האדם מה שהוא חסר, ואז השם יתברך שומע תפלתו ובקשתו, כאשר האדם הוא חסר וצריך אל השלמה. והאדם הוא נחשב אדם מצד הדבור, ובזולת זה אינו אדם, וכאשר אין אדם מתפלל ומבקש בדבור, אין כאן מקבל, כי כל מקבל מבקש לקבל מה שהוא חסר. ולכך צריך שיהיה מבקש חסרונו בדבור, ואז הוא מבקש חסרונו במה שהוא אדם חסר. ואין זה מוכן להשלמה מן העלה רק כאשר יוציא חסרונו אשר הוא חסר מצד שהוא אדם, ואז הוא מוכן לקבל השלמה מן העלה. ולפיכך צריך שיתפלל האדם אל השם יתברך שהוא העלה בדבור, כי בזה האדם מצד שהוא אדם אז מוכן לקבל השלמה מן העלה, כאשר הוא אדם חסר, וזה כאשר יוציא חסרונו בדבור, שמצד הדבור הוא אדם. אבל כאשר הוא מתפלל בלבו בלבד, לא נקרא שמוציא חסרונו מצד שהוא חי מדבר. רק אם הוא צדיק גמור, והוא שכלי, אז השם יתברך שומע אף שקורא אל השם יתברך בלבו בלבד" [והובא למעלה בבאר השני הערה 579, ובבאר הרביעי הערה 1210]. הרי שהאדם הוא "אדם" מצד הדיבור שבו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:27)

(27) אודות שהכל מתחבר ל"נפש מדברת", כן ביאר בח"א לזבחים פח: [ד, סח.], וז"ל: "מה שפועל האדם ע"י שלשה אלו חלקים [שכל, נפש, גוף], כי ע"י כל אלו שלשה הוא אדם. והאדם יש לו נפש המדברת, וזהו גדר האדם שיש לו הדבור. והדבור, האדם פועל ע"י כל אלו שלשה; כי אין הדבור בלא שכל האדם, שהרי הבהמה שאין בה דעת, אין בה הדבור. והדבור צריך שיהיה ע"י כח הנפש שפועלת תנועות הלשון, שהדבור על ידו. ונעשה הדבור ע"י גוף, הוא הלשון בו נעשה הדבור. לכך כאשר חוטא האדם בלשון, שהוא מדבר לשון הרע, הוא עושה חטא ע"י כל החלקים... לשון הרע הוא חוטא בכל החלקים. כי האדם עצמו הוא חי מדבר, אשר הוא כולל כל החלקים. ולפיכך תרגם אונקלוס 'ויהי האדם לנפש חיה', שזה נאמר על כלל האדם, אמר 'והוה נפש דאנשא לרוח ממללא', כי נפש המדברת היא כל האדם". וכן כתב בדרוש לשבת תשובה [עח:]. אמנם כאן מוסיף, שאף האברים שאינם משתתפים בדבור חל עליהם שם "אדם", וחלות זו אינה אלא מחמת שאברים אלו מחוברים לנפש המדברת בחבור שכני, וכך יועיל חבור כזה בין ע"ה לת"ח, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:28)

(28) ויש בזה הטעמה מיוחדת. כי כבר השריש בנתיב התורה פט"ו [א, סג.] ששם "אדם" מורה שיש על האדם להוציא את עצמו מהכח אל הפעל, כפי שהאדמה מוציאה זרע אל הפעל [הובא למעלה בבאר השני הערה 631]. ובדר"ח פ"ו מ"ט [שיג:] כתב: "אין דבר שהוא יציאה מן הכח אל הפועל כמו הדבור, שפותח פיו ומוציא הדבור אל הפועל. וכאשר פיו סתום הוא בכח בלבד" [ראה למעלה בבאר הששי הערה 449]. ולכך דין הוא ששם "אדם" יהיה צמוד והדוק לנפש המדברת. **ולפי זה** יתיישב קושי הנמצא בדבריו כאן, שהנה בח"א לערכין טו. [ד, קלג.] עמד על כך שנאמר "ויהי האדם לְנפש חיה", ולא נאמר "ויהי האדם נפש חיה", וז"ל: "אמנם מן הכתוב שאמר 'ויהי האדם לנפש חיה', ולא אמר 'ויהי האדם נפש חיה', מזה משמע כי אין האדם ג"כ צורתו השכל הדברי. כי לא נברא עם האדם השכל הדברי, שהרי כאשר נברא האדם אין השכל הדברי נברא עמו, אבל קונה השכל הדברי אחר כך. והאדם עצמו מוטבע בגוף לגמרי, וזה נקרא 'אדם'... כי האדם הוא בעל אדמה... אין שכל הדברי מוטבע בחומר, אבל נבדל מן החומר. וכבר אמרנו שלא כתיב 'ויהי האדם נפש חיה', שאז היה פירושו כי האדם בעצמו נפש חיה, והוא רוח ממללא, אבל 'לנפש חיה' כתיב. וכמו שהשכל אין ראוי לומר עליו שהוא האדם לגודל מעלת הדבור... ולפיכך התורה אמרה 'ויהי האדם לנפש חיה', ותרגום 'והוה אנשא לרוח ממללא', כי במה שאמר הכתוב 'ויהי האדם לנפש חיה', יורה בזה כי הדבור משלים את האדם. ובמה שלא כתיב 'ויהי האדם נפש חיה', יורה בזה כי אין הדבור שנקרא 'נפש חיה' הוא האדם, במה שהוא אדם הוא בעל אדמה, ואילו שכל הדברי אינו מוטבע בחומר". ולכאורה לפי דברים אלו, אין שם "אדם" שייך לכח הדבור, שא"כ היה נאמר "ויהי אדם נפש חיה", ודלא כדבריו כאן. אמנם לפי המבואר כאן, קושיא זו מיושבת ברווחה. כי בתפארת ישראל פ"ג [סא:] ביאר שהאדם "תמיד הוא בכח לצאת אל הפעל. כי זה האדם הוא בכח, ויוצא אל הפעל. וכמה שהוא יוצא אל הפעל, נשאר בכח לצאת עוד אל הפעל תמיד" [הובא למעלה בבאר הרביעי הערה 874]. ולכך לעולם אי אפשר לומר על האדם "ויהי נפש חיה", כי הואיל והמכוון בפסוק הוא לומר שהאדם מוציא את עצמו מהכח אל הפעל [והדיבור הוא הסימן המובהק לכך], הרי שמן הנמנע יהיה לכתוב שאכן ההוצאה לפעל כבר נעשתה ונגמרה, כי לעולם יש לאדם להוציא א"ע אל הפעל עוד, ולכך לעולם יהיה האדם בגדר "לְנפש חיה", ולא "נפש חיה". **ועוד אודות** שמות האדם השונים, ראה דבריו בדר"ח פ"ד מ"ד [קסז.] שכתב בזה"ל: "ג' שמות שיש לאדם; 'אדם', 'אנוש', 'איש'. שם 'איש' יאמר על הכח בלבד. ושם 'אדם' על שם האדמה בלבד. ושם 'אנוש' על שם שניהם, הכח והאדמה מתחברים יחד, וכח שלו מוטבע בחומר. ודבר זה תדע, כי שם 'אנוש' כמספר 'אדם' 'איש', כי 'אדם' נקרא על שם האדמה, ו'איש' על שם הכח, ו'אנוש' בא על חבור הכח והאדמה יחד, ולכך מספר 'אנוש' כמספר 'אדם' 'איש'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:29)

(29) אודות שהתלמיד חכם הוא בגדר "שכל", כן כתב למעלה בבאר השני [ד"ה ודברים אלו], וז"ל: "מדת השכל בתלמיד חכם", ועל פי זה ביאר שם מדוע תלמיד חכם הוא נוקם ונוטר כנחש [יומא כב:], ושם הערה 336. ובנתיב התורה פי"א [א, מט:] כתב: "תלמיד חכם יש בו השכל הנבדל, ויש לו דביקות בעולם העליון". ובנצח ישראל פל"ה [תרסא.] כתב: "תלמידי חכמים... [הם] אותם שיש בהם השכל". ובתפארת ישראל פנ"ז [תתצו.] כתב: "החכם בו שכל נבדל מן החמרי", וראה שם הערה 41. וראה למעלה בהקדמה הערה 86. ובבאר הראשון הערה 137 נתבאר ששנאת ע"ה לת"ח ניזונת משנאת החמרי לשכלי. ובנתיב התוכחה פ"ב [ב, קצג.] כתב: "ובפרק שני דייני גזירות [כתובות קה:] אמר אביי, האי צורבא מדרבנן דמרחמי ליה בני מאתיה [ת"ח שבני עירו אוהבים אותו], לא משום דמעלי טפי, רק משום דלא מוכח להו במילי דשמיא [אין זה משום מעלתו, אלא משום שאינו מוכיח אותם במילי דשמיא], עד כאן. פירוש, כבר אמרנו כי הת"ח בעם הוא דומה כמו השכל בגוף... והשכל בגוף מושל על הגוף, ומורה להם את אשר יעשו. וא"א שיהיה אהבה וחיבור בין השכל והגוף, כי השכל פועל בגוף, ואין זה חיבור ואהבה כלל. ולפיכך האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מאתיה, אי אפשר שיהיה זה רק משום שאין עליו משפט השכל, דלא מוכח להו במילי דשמיא. ומזה הצד יש כאן חיבור ואהבה... ויש לו לת"ח משפט השכל להנהיג ולהוכיח הדור, וזה מבואר". וראה דבריו בח"א למכות יא. [ד, ב.] בביאור הגמרא שם ש"קללת חכם אפילו בחנם היא באה", שתלה זאת "כי הת"ח יש לו השכל". וראה הערות 119, 123.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:30)

(30) צריך ביאור, מדוע הזכיר כלל שהחבור אל הת"ח הוא בגדר חבור אל השכל, שכתב "וכך כאשר האדם יש לו חבור **אל השכל**, הוא התלמיד חכם, כאשר יש לו חבור אליו, נכנס בגדר עמו". ומה היה דיבורו חסר אם היה משמיט נקודה זו, ורק היה כותב "כאשר האדם יש לו חבור לתלמיד חכם... נכנס בגדר עמו", מבלי לציין שהחבור לת"ח הוא בעל גוון של חבור אל השכל, דמה יוסיף ומה יתן לדבריו כאן שהחבור לת"ח הוא חבור אל השכל. ונראה, שדין זה ["המחובר לדבר הרי הוא כמוהו"] אינו נאמר בכל חבור וחבור, אלא הוא נאמר בחבור של טפל לעיקר, שטפל המחובר לעיקר יש לו דין של עיקר, כי העיקריות חלה על הטפל לה. וכן בסמוך [סד"ה בפרק בתרא דכתובות] כתב "שיהיה [הע"ה] **טפל** אצל אותם שהם בעלי תורה", ושם הערה 101. באופן, שאם הת"ח לא היה בגדר של שכל, לא היינו אומרים שהמחובר אליו הרי הוא כמוהו. וכפי שכתב למעלה בבאר החמישי [ד"ה במה שדרך]: "רק הם נמשכים אחר העיקר, כמו כל דבר טפל שנמשך אחר העיקר", ושם הערות 99, 141. ובנתיב התורה פ"ט [א, לט:] כתב: "כל עצם, נמשך אחריו דבר טפל, כי העצם נושא אל הדבר הטפל". ובנתיב אהבת השם פ"ה [ב, לה.] כתב: "לשון 'את'... בא על עיקר עצם הדבר, ואין עצם בלא מקרה, כי העצם נושא המקרה". ובגו"א בראשית פ"א אות לח כתב: "כל עצם נמשכים אליו ונתלים בו מקרים, כי דבר שאינו עצם נמשך אחר דבר אחר. ואין דבר נמשך ונתלה רק בדבר שהוא עצם, כמו דבר שהוא עיקר, שנמשך אליו דברים הרבה... יש להם דברים נמשכים אחר העצם, שאין עצם בלא מקרה". וראה למעלה בבאר הראשון הערות 116, 118, ובבאר הרביעי הערה 734, ובסמוך הערה 37.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:31)

(31) לשון הגמרא שם "אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה". וראה הערה 98.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:32)

(32) כמבואר בהערה 29. ודביקות בה' עוברת דרך השכל, וזהו יסוד נפוץ בספריו. וכפי שכתב בנתיב התורה פ"ט [א, מ.]: "ובמסכת ברכות פרק אין עומדין [לג.], אמר רבי אלעזר, כל מי שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו... וכל זה מפני שיש באדם השכל שהוא נבדל מן הגוף, לכך יש לו דביקות עם השם יתברך, כמו שיש למקדש שבו השכינה שורה דביקות עם השם יתברך". ובח"א לקידושין מ. [ב, קמ.] כתב: "כי השכל יש לו קישור בו יתברך". ובגו"א בראשית פ"ט אות יד כתב: "ודע, כי השכל הוא הדבוק בה' יתברך". ובנתיב התורה פ"ג [א, טו.] כתב: "כי האדם דבק בעליונים... וחבור זה ע"י השכל, כי בלא השכל אין לאדם חיבור לעליונים כלל... והדביקות אשר לאדם בעליונים כאשר הוא שכלי". ובח"א לסוטה ג. [הוצאת כשר] כתב: "כי הדיבוק [בהשי"ת] ע"י השכל, אשר מקשר אותו בבוראו עד שלא יפרד ממנו". והפחד יצחק פסח, מאמר טו, אות ד כתב: "בלשונו של המהר"ל 'שכל' הוא כינוי לנפש האלקית". וראה למעלה בבאר הראשון הערה 271, ובהקדמה הערה 19, ובבאר השני הערה 336.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:33)

(33) כפי שכתב בנתיב אהבת השם פ"א [ב, מה.] לגבי אהבת ת"ח, וז"ל: "הדבר שהוא תולדה וענף אל אהבת השם יתברך, הוא אהבת חכמים. שכאשר אחד אוהב את אחד, כל אשר שייך אליו ודבק בו הוא ג"כ אוהב אותו. וכבר התבאר כי הת"ח הוא עם הש"י ודבק בו... ולפיכך האוהב את החכמים שהם יודעי התורה, כאילו אוהב את השם יתברך". ובדר"ח פ"א מ"ה [לו:] הביא את הגמרא הנ"ל מכתובות, וכתב על כך: "הרי הדבוק בחכמים הוא אהבת השם יתברך, ולכל הפחות ענף מן אהבת השם יתברך". וראה עוד בדרוש על התורה [לח.]. וכל דבריו לגבי אהבת ת"ח נוגעים גם לגבי דביקות בת"ח, וכפי שכתב בהקדמתו לתפארת ישראל [יג:] ש"כל אהבה היא דבקות בנאהב". וראה למעלה בבאר הראשון הערה 234. אמנם כאן מחדד את הנקודה מזוית אחרת. כי בנתיב אהבת השם ובדר"ח ביאר שאהבת ה' כוללת בתוכה גם אהבת ת"ח, ומאהבת ה' משתלשל הענף של אהבת ת"ח. אך כאן כתב לאידך גיסא; דביקות בת"ח [שיש לו דביקות בשכינה], מביאה לדביקות בשכינה. ומעין זה כתב בנצח ישראל פכ"ח [תקסט:], שהביא שם את הגמרא [סנהדרין צח.] שרבי יהושע בן לוי היה עם אליהו זכור לטוב, ומתוך כך שמע את הקב"ה, וכתב לבאר: "כי יש לאליהו ז"ל חבור עם השם יתברך... אע"ג שלא היה לו לריב"ל דבוק לגמרי עם השם יתברך, שמע קולו של השם יתברך... כי על ידי אליהו ז"ל שהיה עם ריב"ל, היה לו [לריב"ל] דביקות בו יתברך גם כן, עד ששמע קולו של הקב"ה", וראה שם הערה 43.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:34)

(34) להלן [ד"ה בפרק בתרא דכתובות, וד"ה ועתה יתבארו].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:35)

(35) מעין זה פירשו התוספות שם [פסחים מט: ד"ה ויש] שמדובר שם בעם הארץ "במכיר וכופר להכעיס, דהוה ליה הריגתו כמו פיקוח נפש, שהוא לסטין וחשוד על הדמים, דאי לאו הכי היאך מותר להורגו ביום הכפורים שחל להיות בשבת, הלא אפילו נכרי אסור... דיש הרבה עניני עם הארץ" [ראה הערה 49].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:36)

(36) כפי שכתב בבאר הרביעי [ד"ה ובפרק אחד דיני ממונות]: "כל הנבראים התחתונים נבראו בשביל האדם", וראה שם הערה 363. וכן נתגלה במבול, שכל היקום נמחה משום ש"הכל נברא בשביל אדם, וכיון שהוא כלה מה צורך באלו" [רש"י בראשית ו, ז]. ובקידושין פב: אמרו: "מימי לא ראיתי צבי קיץ וארי סבל ושועל חנוני... והם לא נבראו אלא לשמשני". וכן כתב בדר"ח פ"א מ"ב [כה.], וז"ל: "כי הנבראים כולם הם בשביל האדם... ודבר זה אמרו ז"ל בכל מקום כי הכל נברא בשביל האדם". וכן כתב שם בפ"ה מ"א [ריז:], שם מכ"ב [ערה.], שם פ"ו מ"י [שכא.], גו"א בראשית פ"א אות ס [סד"ה אמנם], תפארת ישראל פ"ד [עג.], שם פי"ב הערה 18, ר"פ יז, דרוש לשבת תשובה [עז.], ח"א לשבת עז: [א, מא:], למעלה סוף הבאר החמישי הערה 715, ועוד. וראה למעלה בבאר השני הערה 530, ובבאר השלישי הערה 100.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:37)

(37) אודות שהאדם הוא שלימות הבריאה בתחתונים, כן כתב בנצח ישראל פי"א [שג:], וז"ל: "'חביב אדם שנברא בצלם אלקים' [אבות פ"ג מי"ד], שזה מורה כי האדם הוא הבריאה השלימה שבכל הנמצאים, שהרי נברא בצלם אלקים, ואין שלימות יותר מזה כאשר נברא בצלם אלקים". ובדר"ח שם [קמד.] כתב: "ענין הצלם הזה שהוא אור וניצוץ אלקי נבדל דבק באדם... הוא נבדל לגמרי... כי מצד שהאדם נברא בצלם אלקים, שהוא מורה על שיש לו בעולמו המציאות, שאין עליו כמוהו לבד הש"י... שהאדם בתחתונים מלך, ואין עליו כי אם השי"ת, לכך יש לו אור וזיו המציאות ביותר מכל... כלל הדבר, כי האדם מצד שאין עליו בתחתונים נקרא אור, וזיו הצלם של אדם שהוא בצלם אלקים, כי האור והזיו שהוא מורה על המציאות הוא כמו אור המציאות של השי"ת... ועל זה אמר שברא אותו בצלם אלקים מצד מעלת המציאות שיש לאדם". הרי ש"שלימות הבריאה" מתפרש כמו "עיקר הבריאה", וממילא כל הנבראים מתחברים לעיקריות זו, וכמבואר בהערה 30, שמדובר כאן בחבור של טפל לעיקר. ובבאר השני [סד"ה וכדי שתדע] כתב: "האדם הוא שלימות הבריאה בתחתונים", וראה שם הערה 556. וכאן כוונתו לבאר שעיקר הבריאה הם תלמידי החכמים, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:38)

(38) עם הארץ השונא את החכמים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:39)

(39) הוא התלמיד חכם, וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:40)

(40) משאר בעלי חיים. דוגמה לדבר; רש"י [שמות כב, ל] ביאר שהכלב נכבד יותר מן העובד ע"ז. ובגו"א שם [אותיות לד, לה] כתב: "מה שהכלב הוא יותר טוב מן עובד עבודה זרה... כי המינים שהם נמצאים בעולם הם צורת העולם, ואין אחד מהם שאין צורת העולם. אבל העובד עבודה זרה אינו צורת העולם, שהרי הישראל הוא צורת האדם, שהם נקראים 'אדם' [יבמות סא.], והוא צורתו של עולם, ולמה צריך עובד עבודה זרה, ואינו מצורת העולם [ראה למעלה בבאר השני הערה 552, ובבאר הששי הערה 78]... כי הכלב כמו שאמרתי למעלה הוא מצורת העולם גם כן, ובשביל שהוא מצורת העולם, לכך היו מצטרפים אל המציאות. לכך 'לא יחרץ כלב לשונו' [שמות יא, ז], כי כשיצאו ממצרים יצאו במעלה שכל הנמצאים נמשכים לה, אז יצאו בהסכמת כל המציאות, להורות כי יציאת מצרים שלימות מציאות צורת העולם בכללו, עד שאף הכלבים הרחוקים ממציאות העולם, שאינם נחשבים ממציאות העולם, מכל מקום מפני שהיה יציאת מצרים משלים הכל, לכך אף הכלבים לא יחרץ". [והובא למעלה בבאר החמישי הערות 119, 462]. הרי שהכלב מצטרף לצורת העולם [שהיא יציאת מצרים, שבה נוצר ה"אדם" של כנסת ישראל], ואילו העובד ע"ז אינו מצטרף לצורת העולם. וכך הוא היחס כאן בין בעלי חיים לעם הארץ.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:41)

(41) רמב"ם הלכות שחיטה פ"א ה"ב "השוחט בהמה או חיה או עוף מברך תחלה אקב"ו על השחיטה", וכן מבואר בפסחים ז:


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:42)

(42) פירוש - הברכה מורה על בריאתו של הדבר הטעון ברכה, כי הברכה היא שאנו מברכים להקב"ה שברא כך וכך [יבואר בסמוך], והואיל ושחיטת בהמה לצורך אדם טעונה ברכה, ממילא הברכה מורה שהבהמה נבראה לצורך האדם, ואכן ראויה היא בריאה זו לברכה, כי בריאה זו מצטרפת לעיקר הבריאה, ובריה חשובה היא. מה שאין כן ע"ה השונא ת"ח, הרי הוא מנותק מעיקר הבריאה, ולכך אינו נחשב לבריה חשובה הטעונה ברכה. **ודברים אלו** מבוארים יותר בנתיב התורה פט"ו [א, סד.], שכתב: "ומה שאמר 'זה טעון ברכה', פירוש שע"ה אין בו דבר כלל, ואינו נחשב לכלום. ולכך אילו אמר 'מותר לשחטו', היה משמע שיש בעם הארץ דבר מה, כי בהמה נבראת לשחיטה, כמו שאמרו [ברכות יז.] סוף בהמה לשחיטה, וסוף אדם למיתה [ראה הערה 77]. ולפיכך שחיטת בהמה טעון ברכה, כי כל דבר שהוא בסדר עולם, אנו מברכין עליו אל השם יתברך שברא כך וכך. אבל עם הארץ שאינו מכלל המציאות לגמרי, ולכך אמר שמותר לנחרו, שאין בנחירה ברכה. מזה תדע כי עם הארץ אין בו דבר, והוא גרוע מן הבהמה שיש בה דבר מה, כמו שהתבאר, שהיא עומדת לשחיטה. ובזה שלא אמר שמותר לשחטו, בא לומר שאין בו מציאות כלל... ואצל הנמצאים שייך לומר שהם נבראו לכבוד השם יתברך, כמו שאמר התנא [אבות ספ"ו] כי הכל נברא לכבודו. ולכן יש בהם ברכה אל השם יתברך בשעת שחיטה. אבל עם הארץ אינו בכלל הנמצאים שהם לכבוד השם יתברך, ולפיכך לא אמר 'מותר לשחטו', רק אמר שמותר לנחרו, כלומר שאין בהם ברכה אל השם יתברך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:43)

(43) אודות שהת"ח הוא הבריאה בשלימות, נראה לבאר זאת מצירוף דבריו משני מקומות. בגבורות ה' ר"פ ו כתב: "כי שלימות הבריאה אשר בה היה רצון הבורא". הרי ש"שלימות הבריאה" היא דבר שבו מתגלמת רצון הבורא. ובגו"א בראשית פ"א אות ז כתב [בביאור דברי רש"י (בראשית א, א) שהעולם נברא בשביל התורה ובשביל ישראל], בזה"ל: "ויראה לומר מה שנברא העולם בשביל אלו ב' דברים, דכתיב [משלי טז, ד] 'כל פעל ה' למענהו', רוצה לומר כל מה שנברא בעולם בשביל הקב"ה נברא ולכבודו נבראו [יומא לח.], 'כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו' [ישעיה מג, ז], ואין כבוד מן הנבראים אלא כאשר יקיימו את מצוותיו ועובדים אותו, ואין זה רק באומה הישראלית, ועליהם נאמר [שם פסוק כא] 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו', שלכך יצרתי אותם כדי שיספרו תהלתי. וישראל אינם עובדים להקב"ה אלא במצוותיו שמקיימים את התורה. וזה בשביל ישראל ובשביל התורה נברא העולם... ומפני שאלו ב' דברים יש להם טעם נכון שבשבילם נברא העולם, הביא רש"י אלו שנים, אף על גב שהרבה דברים דרשו רז"ל שבשבילם נברא העולם". והובא למעלה בבאר הרביעי הערה 356, ובבאר החמישי הערה 698. והמקום המובהק ביותר שבו נפגשים "ישראל" ו"תורה" הוא בדמותו של התלמיד חכם. ולכך רצון הבורא מתגלמת ביתר שאת וביתר עוז במציאותו של הת"ח, ולכך הת"ח הוא "הבריאה בשלימות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:44)

(44) כי כל הבריאה נועדה לשרת את העיקר שבבריאה, והוא הת"ח. וכן אמרו [שבת ל:] על ירא השמים ש"כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות ["צוותא" (רש"י שם)] לזה", וכתב על כך בח"א שם [א, יד.]: "ומי שאמר שכל העולם לא נברא אלא לצוות, רצה בזה כי זה שיש בו יראת שמים הוא משלים הכל... ולכך אמר לא נברא כל העולם אלא לצוות ולחבר לזה האדם, שבשביל שהכל מתחברים אליו, הרי כאלו יש לכל העולם מדריגה זאת של יראת שמים. כי ערך ירא שמים אל שאר הבריות, כמו ערך הנשמה אל הגוף, שהנשמה היא נבדלת בלתי גשמי, והגוף הוא חמרי [ראה למעלה בבאר הששי הערה 462], ונברא הגוף שיהיה לה חבור אל הנשמה. וזה שאמר לא נברא כל העולם אלא לצוות לזה". ובח"א לסנהדרין לח: [ג, קנב:] צירף לזה את הגמרא [יומא לח:] "בשביל צדיק אחד נברא העולם". וראוי לצרף לכאן את יסודו [נתיב התורה ר"פ יא (א, מו:)] ש"מעלת החכם, שלא יאמר האדם כי בעל התורה הוא כמו שאר אדם, ואין שם 'תורה' נקרא עליו... דבר זה אינו, רק כי התלמיד חכם כמו עצם התורה, ויש לו דמיון גמור אל התורה... כי החכמים הם עצם התורה גם כן, וכמו שגזר השם יתברך ונתן התורה לישראל, כך נתן החכמים, והם גם כן עצם התורה" [והובא בבאר הראשון הערה 142, ובבאר הששי הערה 625]. ולכך בודאי שהכל ראוי להתחבר לת"ח, כפי שהכל ראוי להתחבר לתורה. **והרמב"ם בהקדמה** לסדר זרעים [דף נה: במודפס במסכת ברכות] כתב: "ונשאר בכאן שאלה אחת... מדוע המציא הקב"ה כל האנשים אשר לא יציירו מושכל לנפשם. ואנו רואים שרוב בני אדם ערומים מן הערמה, וריקים מן החכמה, מבקשים התאוה, ושהאיש החכם, המואס בעולם, הוא יחיד בין רבים, לא ימצא אלא אחד בדור מהדורות [ראה הערה 91]. התשובה על זה, שהאנשים ההם נמצאו... להיותם משמשים לאחד ההוא... ברוב ממונו או רכושו יצוה לעבדיו לבנות ארמון כליל יופי, ולנטוע כרם חשוב, כמו שיעשו המלכים, וכל הדומה להם. ואפשר שיהיה הארמון ההוא מזומן לאיש חסיד, יבוא באחרית הימים, ויחסה יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם, ויהיה לו סבה להנצל ממות. כמו שאמר [איוב כז, יז] 'יכין וצדיק ילבש'. או יקחו מן הכרם ההוא כוס יין, יום א', לעשות ממנו צרי, הנקרא טריאקה, וימלט בו מן המות איש תמים ושלם, אשר נשכו האפעה... וזה הענין ביארוהו חכמים עליהם השלום [ברכות נח.], אמרו כי בן זומא היה עומד על הר הבית, והיה רואה ישראל שעולים לחוג, ואומר 'ברוך שברא כל אלה לשרתני', כי היה עליו השלום יחיד בדורו". וראה למעלה בבאר הששי הערות 57, 659.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:45)

(45) הנה לא כתב "שכל שעה אפשר **שילמד** התורה", אלא "שכל שעה אפשר **שיקבל** התורה". ויש כאן הד ליסודו, שכל שעה הקב"ה משפיע התורה, וממילא כל שעה אפשר לקבל התורה. כי כמה פעמים כתב שהקב"ה משפיע תורה תמיד ללא הפסק [תפארת ישראל ס"פ נו], ולכך ברכת התורה היא בלשון הוה "נותן התורה", ולא בלשון עבר "נתן התורה" [שם, דרוש על התורה (לה:), נתיב התורה פ"ז (א, לב:), וגו"א דברים פ"ה אות ח, והובא למעלה בבאר הרביעי הערה 139]. ולכך כל שעה ראויה לקבלת התורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:46)

(46) הנה אמרו [שבת קה:] "העומד על המת בשעת יציאת נשמה, חייב לקרוע, הא למה זה דומה, לספר תורה שנשרף", ופירש רש"י שם "נשמת ישראל הניטלת דומה לו [לשריפת ס"ת], שאין לך ריק בישראל שאין בו תורה ומצות". הרי שרש"י ביאר הדבר מחמת ה"בפועל" של ישראל, שכבר עשה הרבה מצות. אמנם המהר"ל לא ביאר כן, אלא שאיירי על ה"בכח" שהיה יכול עוד ללמוד, וכפי שכתב בגו"א במדבר פ"ח אות יז [ד"ה ועוד]: "כל אחד מישראל חשוב כחמשה חומשי תורה, ואם מת הרי כאילו נשרף ספר תורה... העומד על יציאת נפש חייב לקרוע, ומפרש שם הטעם דאדם שמת [הוא] כספר תורה שנשרף, ומפרש רש"י [אינו רש"י על הגמרא, אלא על הרי"ף במו"ק (טו. בדפי הרי"ף שם)] לפי שהיה יכול עוד ללמוד, וכיון שמת הרי הוא כספר תורה שנשרף". ובדר"ח פ"ו סוף מ"ז [שו.] האריך להוכיח את בני דורו על אופן לימודם, וכתב שם: "וראיתי בנים אשר לבם כפתחו של אולם, עד שראוים לקבל כל התורה, ואחריתם נאבדו, והיו כלא היו, כשאר עמי הארץ. חי ה' צבאות אם אין ראוי לקרוע על זה כמו על ספר תורה שנשרף, וכמו שאמרו 'העומד על יציאת הנפש חייב לקרוע', ופירש רש"י ז"ל הטעם שהיה בכוחו ללמוד תורה עוד, ועכשו נתבטל במיתתו. כל שכן שיש כאן באלו ביטול התורה והפסדה, וראוי לקרוע על זה כמו על ספר תורה שנשרף" [הובא למעלה בבאר החמישי הערה 663].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:47)

(47) כנראה הוסיף "או שהוא מוכן להתחבר אל החכמים", כי לא כל אדם מוכן לקבל את התורה, וכפי שכתב בנר מצוה [עמוד קטז.] "אין להקשות, כי למה לא אמר [שבת כג:] 'הרגיל בנר יהיה הוא עצמו תלמיד חכם' [ובמקום זאת אמרו שם "הויין ליה בנים תלמידי חכמים"]... כי לפעמים אינו ראוי להיות תלמיד חכם, כאשר אין לו חכמה כלל. לכך אמר 'הויין לו בנים תלמידי חכמים', כי הכל ראוי לזה" [וראה שם הערות 317, 318]. וכמו כן כאן הכל ראויים להתחבר אל החכמים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:48)

(48) אודות שאף הקטן הוא "בכח" לקבל את התורה, כן ביאר בתפארת ישראל פ"ה [צא.], וז"ל: "מה שישראל הם מוכנים אל התורה, היא מדרגה בפני עצמה, כי מפני שהם מוכנים אל תורה... ואינם כמו שאר אומות עכו"ם שאין מוכנים לתורה... ואם לא היה מעלת ישראל במה שהם מוכנים אל התורה, באיזה צד נוכל לומר שאותם שלא היו יכולים לקיים מצות התורה, שמתו כשהם קטנים, שיהיו בני עולם הבא [סנהדרין קי:]. אבל הענין הוא במה שהם העם שיש להם תורה, ומוכנים לתורה ומצוה, בשביל הכנתם לתורה יזכו לחיי עולם הבא... כי זה מסגולת נפשם של ישראל, שהם מוכנים אל המצות... ולפיכך אמרו [סנהדרין צ.] כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא מפני הכנתם אל התורה. ויותר מזה אמרו [סנהדרין קי:] שאפילו קטן שנולד יש לו חלק לעולם הבא... ואין זה רק מצד שלימות בריאתו בעצמו, שהוא מוכן אל התורה, ולכך זוכה לעולם הבא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:49)

(49) ואם תאמר, מדוע לא יאמר שמותר לנחור גוי, הרי אין בכח גוי להיות ת"ח [כמבואר בהערה הקודמת]. וקושיא זו הקשו תוספות בפסחים מט: [ד"ה ויש], אך תירוצם שם אינו נוגע למהלכו של המהר"ל [הובא בהערה 35]. ונראה, שרק מחמת שיש לישראל את ההכנה לתורה, לכך העדר התורה אצל בן ישראל הוא חסרון כל כך גדול, עד שאמרו שמותר לנחור ע"ה. אך גוי שמעולם לא היה מוכן כלל לתורה, אין בהעדר התורה אצלו חסרון כה גדול. ומעין זה כתב בגו"א במדבר פכ"א אות לג [ד"ה ודע], וז"ל: "כל כח הוא ראוי שיצא לפעל, וזהו ענין הכח. וכאשר אין הכח יוצא לפועל, הוא תוספת על בעל הכח, כיון שאין הכח יוצא לפעל. וכאשר הוא תוספת על בעל הכח, הוא לו חסרון, כי כל תוספת - חסרון הוא, כמו שמוסכם מפי הכל [חולין נח:] כי 'כל יתר כנטול דמי'". ולמעלה בבאר הרביעי [ד"ה ואמר ואזל] כתב: "המעשים המתועבים אין גנאי לעובדי עבודה זרה", וראה שם הערה 1183. וכן נתבאר למעלה בבאר החמישי הערה 663, שכגודל יכולת הברכה, כך גודל האבידה כאשר הברכה לא מתממשת. וראה להלן הערה 224.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:50)

(50) אודות חסרונו של העם הארץ, ראה דבריו בנתיב התורה פט"ו [א, סג.], שכתב: "אמנם אשר הוא חסר מן התורה כמו ע"ה, אין צריך לבאר חסרונו, כי אינו אדם. כי האדם הוא בכח והוא נברא שיצא אל הפעל על ידי תורה ומצות. ולכך נקרא בשם 'אדם' על שם אדמה [ב"ר יז, ד], כי האדמה היא בכח, ויצאה אל הפעל. ולפי הסברה יותר ראוי שיהיה נקראת הבהמה בשם הזה, שהיא אדמה גמורה. אבל הוא הפך זה, שהאדם שיש בו השכל, נקרא 'אדם' על שם אדמה. וזהו כי דומה אל האדמה שנזרע בו החטה, שהוא זרע נקי, והאדמה מוציאה זרע אל הפעל, עד שהיא בפעל. וכך נזרע בגוף האדם, שהוא נברא מן האדמה, הנשמה שהיא זכה ונקיה בלא פסולת, וצריך האדם להוציא אל הפעל הדבר אשר נזרע בו. ולכך נקרא 'אדם'. והתורה והמעשים הם 'פרי', כמו שאמר הכתוב [ישעיה ג, י] 'אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו', ואשר אינו מוציא הנשמה אל הפעל בתורה ובמצות נקרא 'בור', שהוא כמו שדה בור... הרי מי שהוא בלא תורה אינו בגדר האדם כלל, כי הוא אדם על ידי שיצא אל הפעל" [והובא למעלה בבאר השני הערה 631].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:51)

(51) "בתורה" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:52)

(52) לשון הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ה ה"ב: "כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו". והגר"א [משלי טז, כו] כתב: "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת [אבות פ"ב מ"ח]. והיינו שמלמדים לאדם בבטן אמו כל התורה [נדה ל:], שיהיה ביכולת האדם להשיג כל ימי עמדו בזה העולם, וזהו 'כי לכך נוצרת'. וזה שאמרו [מגילה ו:] 'יגעת ומצאת תאמין', כי מה שהיה ואבד כשבא לעולם, יוכל להמצא". אמנם יש לעיין בראיה זו מהגמרא ["יגעתי ולא מצאתי אל תאמין"], שמפורש אמרו שם בהמשך הגמרא "לא אמרן אלא לחדודי, אבל לאוקמי גירסא ["שלא תשתכח ממנו" (רש"י שם)] סייעתא מן שמיא ["ויש יגע ואינו מוצא" (רש"י שם)]". והרי גדר תלמיד חכם ובעל תורה אינו ב"לחדודי", אלא ב"אוקמי גירסא", וכפי שביאר בנתיב התורה פ"ה [א, כו.], וז"ל: "ואל יעלה על דעתך שהאדם הוא נחשב בעל תורה בשביל שאם יש לפניו משנה או גמרא, שיכול לפלפל ולישא וליתן להקשות ולעקור הרים. אל תאמר כי זה בעל תורה, שהרי אין התורה עמו, רק שהוא חכם ויודע לפלפל. אבל מה שייך לומר עליו שהוא בעל תורה. רק אם התורה היא עמו קודם, ויכול לפלפל ולישא וליתן בתורה, זהו שהוא חכם בתורה אשר היא עמו. אבל שיקראו שם 'בעל תורה' כאשר הובא לפניו שיטת הלכה, והוא מקשה ומתרץ בה, מה שייך אליו שם 'בעל תורה', דבר זה אינו כלל, רק שהוא חכם ויודע לפלפל". ולכאורה לפי"ז אי אפשר להוכיח מגמרא זו ש"כל אדם הוא בכח להיות תלמיד חכם". וצ"ע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:53)

(53) והדבר שבפועל הוא יותר מהדבר שבכח, וכפי שכתב בדר"ח פ"ג מי"ד [קמו.]: "ובודאי הדבר שהוא בפועל יותר נחשב מן הדבר שהוא בכח ולא יצאת לפועל" [והובא למעלה בבאר הרביעי הערה 895].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:54)

(54) שחיים בפועל, אלא שחי מחמת הבכח, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Be'er HaGolah, Well 7 1:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Be%27er%20HaGolah/s/Well%207/r/1:55)

(55) כן ביאר בנתיב התורה פט"ו [א, סד.], וז"ל: "אבל הפירוש הברור, כי מצד אשר הוא ע"ה היה מותר לנחרו. אף על גב דודאי אסור לנחרו, והממיתו חייב מיתה, אבל זהו מצד שהוא בכח להיות תלמיד חכם, כי כל עם הארץ הוא בכח להיות תלמיד חכם, והרי נחשב תלמיד חכם בכח, ומצד הזה ראוי אליו החיים. אבל מצד שהוא ע"ה, היה מותר לנחרו ביום הכפורים. וזה מורה על פחיתות גדול, שאין לו החיות רק מצד הדבר שהוא בכח עליו. ולא כך התלמיד חכם, שהחיות אליו מה שנמצא בו תורה בפעל. ודבר זה מבואר, והוא פירוש אמת אין בו ספק". וראה בדר"ח פ"ד מ"ה [קעד.] שהזכיר שם ברמיזה יסוד זה.