## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol Chapter 17

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:1)

(1225) "שור שהקריב אדם הראשון - כדאמרינן בלפני אידיהן במסכת ע"ז [ח.]" [רש"י שם]. ובגמרא בע"ז [שם] אמרו "תנו רבנן, יום שנברא בו אדם הראשון, כיון ששקעה עליו חמה, אמר, אוי לי שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי, ויחזור עולם לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים. היה יושב בתענית ובוכה כל הלילה, וחוה בוכה כנגדו. כיון שעלה עמוד השחר, אמר, מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב שור". וראה להלן הערה 1284.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:2)

(1226) לשון הגמרא במילואו "ואמר רב יהודה, שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר [תהלים סט, לב] 'ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס'. 'מקרין' תרתי משמע ["מקרין תרתי משמע - דסתם מקרין כל קרניו" (רש"י שבת כח:)]. אמר רב נחמן, 'מקרן' כתיב".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:3)

(1227) "שכל שוורים פרסותיהם נולדות עמם, וקרנותיהם גדלים לאחר זמן. אבל של מעשה בראשית בקומתם נבראו ובקרניהן, וכשיצא מן הארץ ראשו תחלה, נמצאו שקדמו קרנותיו לפרסותיו" [רש"י חולין ס.]. וראה להלן הערה 1288.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:4)

(1228) פירוש - מהי החשיבות שקרניו קדמו לפרסותיו, שזהו השור שהקריב אדם הראשון. וכן כיצד ענין זה תואם לאדם הראשון, ש"הרי כל קרבן מיוחד לבעל הקרבן" [לשונו למעלה לפני ציון 1180].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:5)

(1229) כמו [ירמיה מח, כה] "נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאום ה'". וכן [יחזקאל כט, כא] "ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל". וכן [תהלים עה, ה] "אמרתי להוללים אל תהולו ולרשעים אל תרימו קרן", ופירש הרד"ק [שם] "אל תרימו קרן - אל תרימו ראש כלפי מעלה". ושם [קמח, יד] "וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:6)

(1230) כמו שנאמר [ירמיה מח, כה] "נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאום ה'", ופירש הרד"ק [שם] "נגדעה קרן מואב - מלכות מואב, ולפי שהקרן היא גבוה על כל אברי הבהמה נקראת המלכות 'קרן', שהיא גבוהה במעלה על כל העם". ואודות שהראש הוא עליון וגבוה, כן כתב בבאר הגולה באר הרביעי [תב.]: "אמנם מה שהתפילין הם על הראש, דבר זה כי הכבוד הזה הוא תוספת כבוד, לפי שהוא מצד השם יתברך, לא מצד האדם עצמו. וראוי שיהיה כבוד זה, שהוא תוספת, על הראש... שהראש הוא בתכלית הגובה". ובגו"א במדבר פכ"א אות לג [שנג:] כתב: "אין דבר עליון באדם רק הראש". ובדר"ח פ"ה מי"ט [תמא.] כתב: "כי הראש יש לו התעלות ביותר, שהראש הוא מתעלה על הכל". ושם פ"ו מ"ו [קכח.] כתב: "המעלה הנבדלת ראויה אל הראש, שהוא היותר עליון באדם, ושם הנשמה שהיא נבדלת, ולכך אל הראש ראוי תכשיט של כבוד". ובגבורות ה' פ"ח [תכד:] כתב: "הראש הוא בעליון ובגבוה". ובאור חדש פ"ב [תקג:] כתב: "הראש הוא עליון". וראה להלן ציון 1247.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:7)

(1231) פירוש - בדרך כלל יש לבהמה שתי קרנות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:8)

(1232) לשונו להלן [לאחר ציון 1243]: "ולפיכך יש לבהמה שני קרנות, כנגד שני גבהות שימצא גם כן לבהמה... שני קרנות שראוים אל הבהמה, כאשר היה לו גבהות הגוף וגבהות הנפש, כמו שיש לבהמה". וראה להלן ציון 1282.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:9)

(1233) לשונו למעלה [לאחר ציון 198]: "וחלקיו [של האדם] הם; השכל, והגוף, והנפש, אלו ג' דברים הם לאדם". וזהו יסוד נפוץ מאוד בספריו, וכמלוקט למעלה הערה 199, קחנו משם. וראה להלן הערות 1612, 1885.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:10)

(1234) כמבואר למעלה [לאחר ציון 1215].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:11)

(1235) כמבואר למעלה [לאחר ציון 1215]. וראה למעלה הערות 1216, 1217.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:12)

(1236) לשונו בגבורות ה' פ"ח [תכ:]: "מלכות יון [רצתה] לבטל אותם מתורתן, שהיא שלימות השכל". ושם ס"פ מב [רא:] כתב: "כאשר גברו ישראל על האויב, אז זכו לתורה, שהיא מעלה עוד יותר לתת להם התורה, שהיא מעלה שכלית, שנתן להם הקב"ה השכל והחכמה". ושם פמ"ו [ת.] כתב: "הנה יום החמשים הוא שבת לשבתות, והוא קודש קדשים... ואז קנו ישראל מעלת התורה, [שהיא] מעלת השכל שקנו ביום זה". ובגו"א בראשית פכ"ד אות טז [תג.] כתב: "תורה היא שלימות השכל". ובהקדמה לתפארת ישראל [יט.] כתב: "כי מה נחשב האדם שאין בו רק שכל האנושי. אבל [תהלים יט, ח] 'עדות ה' נאמנה מחכימת פתי', שעל ידי התורה נעשה חכם". ושם פי"ב [קפז.] כתב: "לפיכך התורה, שהיא תורת האדם אשר יש לו צלם אלקים... הוא השלמת האדם, לא בזולת זה, כי אין ראוי שיושלם הגדול בפחות. ואם יושלם האדם בידיעת המלאכים ומכל שכן בידיעת הגלגלים, ואף בידיעת היסודות, ומה שהוא עוד יותר פחות מזה, היה זה השלמת הגדול בפחות. ולפיכך הידיעה בתורה, שהוא השלמת האדם, שהוא [האדם] היותר חשוב, והוא עיקר המציאות מצד צלמו, שהוא צלם אלקים, בדבר זה אפשר שיקנה ההצלחה, לא בדבר שאין עיקר המציאות. ולכך הגדילו חכמים על כל ידיעת התורה, לא הידיעה בנבראים זולת התורה, מאחר שאין עצם הבריאה רק האדם, וכאילו האדם הוא צורה אל הנבראים בעבור חשיבות צורתו שנברא בצלם אלקים". ובהמשך שם [קצ.] כתב: "ומזה יתבאר לך כי אין השלמת האדם רק כאשר הוא מושלם בתורה השכלית, לא בהשגת שאר הנבראים, רק השגת התורה השכלית, שהיא כמו צורה והשלמה לאדם, אשר האדם הוא כל הבריאה. וכאשר משיג בהשגתו התורה, שהיא השלמת האדם, הוא משיג בהשגת הכל, וזהו מדרגה היותר עליונה. והנה כאשר יתבאר לך זה לא יהיה לך ספק שאין ראוי בשום ידיעה לקנות ההצלחה, רק בהשגת דבר שעל ידו יושלם הכל, ודבר זה הוא הצלחתו, ואין זה רק בידיעת התורה". ושם פט"ז [רמא:] כתב: "כאשר נתן השם יתברך לעולם התורה, דבר זה השלמת השכל לגמרי. ואף כי האדם אין משיג כל התורה, מכל מקום יש לאדם השלמה בצד הזה שנתן לו התורה שבה הכל, ויש לו השלמה, כמו שאמרו [אבות פ"ה מכ"ב] 'הפוך בה דכולה בה'". ואמרו במשנה [אבות פ"ד מי"ד] "שלשה כתרים הם; כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות", ובדר"ח שם [רפב.] כתב: "מנינא למה לי, שאמר 'ג' כתרים הם', ולמה צריך למנין. ויש לך לדעת, כי אלו ג' כתרים שזכרו כאן שנתן השם יתברך לישראל, תורה ומלכות וכהונה, הם כנגד האדם. כי יש באדם ג' חלקים; החלק האחד הוא השכל שבאדם, החלק הב' הוא הנפש, החלק הג' הוא הגוף, אלו ג' חלקים הם כל חלקי האדם. וכנגד אלו הם ג' כתרים אלו; כי כתר תורה הוא כנגד השכל". ושם פ"ה מכ"ב [תקלז:] כתב: "התורה היא על הכל, שהיא הדבר המביאה אל השם יתברך להתדבק בו יתברך ביחוד, יותר מהכל, ולא כן שאר החכמות. ואילו ידעו בני אדם יושבי חושך להבין... לא היו מבלים ימיהם בדברי חכמי האומות, ועוזבין התורה, תורת אמת, אשר בצלה אנו חיים". ובאור חדש פ"א [תה.] כתב: "כלל הדבר, כי תכלית ישראל הוא המעלה אלקית. לכך כאשר אוכלים ושותים, והמה בשלימות שלהם, ואז מבקשים לדבר דברי תורה, שהוא שלימות שכל האלקי". ושם פ"ח [תתשל:] כתב: "כי התורה מדריגתה ומעלה על כל... שייך אל השכל, והשכל הוא עליון... שהתורה היא שכלי, ומקבל אותה השכל". ובח"א לנדרים לב. [ב, ז.] כתב: "יש ברית בין השם יתברך ובין האדם מצד התורה, שהיא השלמת האדם מצד השכל... כי התורה היא השלמה שכלית". וראה להלן ציון 1243.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:13)

(1237) אודות שהגוף מתנגד לשכל, כן השריש הרבה פעמים. וכגון, בנתיב התורה פ"ג [קכו:] כתב: "הוא דוחה הגוף החמרי בשביל השכלי. ואם כך עושה, שמבטל הגוף בשביל השכלי, יש אל השכל קיום, כאשר אין לו מבטל. אבל אם אינו עושה כך, הרי תאות הגוף מבטל השכל, כי אין מתנגד יותר אל השכל רק הגוף". ושם בסמוך [קל:] כתב: "רק צריך שיהיה גובר על גופו הגשמי, אשר הוא סבת הרחקה מן השכל הנבדל, ואז יש לתורתו קיום". וכן שם בסמוך [קלא:] כתב: "וזה כמו שאמרנו כי הגוף מתנגד אל השכל". ושוב כתב שם [קמא.] "כי הגוף הוא מונע אל השכלי, וכמו שהתבאר כמה פעמים". ושם פט"ו [תרב:] כתב: "כי החמרי מתנגד לשכל, עד שאצל החמרי אין מציאות אל השכל, שהחומר והשכל שני הפכים". ובח"א לשבת קנב. [א, פב:], בביאור מאמרם [שם] שתלמידי חכמים כל זמן שמזקינים חכמה נתוספת בהם, כתב: "כאשר החומר נחלש לעת הזקנה... כח השכלי מתגבר, שכן כאשר זה היה נופל זה קם. שכח החומרי בחזקו ובתקפו, אין השכלי בכוחו. ולעת זקנתו, שבטל ונחלש החמרי, מתגבר השכלי מעלה מעלה". ובדרוש על התורה [טז:] כתב: "אמנם כאשר מסלק את גופו לגמרי, אז בודאי התורה השכלית מתקיימת בו. ואם לאו, אין התורה מתקיימת בו... כי אי אפשר להתקיים באדם התורה השכלית כשהוא בעל גוף ובעל תאוה... לכן כתיב [שמות יט, א] 'באו מדבר סיני', רצה לומר כי האדם אם רוצה לקבל התורה צריך שיעשה את עצמו כחיה במדבר, אשר אין לה מכל תאוות הגוף... רק ההכרחי... ובהתלבש האדם במדה זו, היא לו לסולם לעלות בו מעלה מעלה עד לשמים. וזהו גם כן הרמוז בכאן באמרו 'באו מדבר סיני', כי 'סיני' הוא במספר 'סלם'... כי האדם בהסתלקו מהגוף ותאוותיו הרי יש לו סולם שעולה בו מן הגוף השמימה להיות עם השם יתברך, וקרוב אליו", ושם מוסיף עוד להאריך בזה. ואודות שגם השכל מתנגד לחומר, ראה בסמוך הערה 1240. **וכאן מוסיף** שאף הנפש מתנגדת לשכל, "כי אלו שניהם [הגוף והנפש] נוטים אל הגוף", לכך "מי שרוצה בחכמה, צריך לסלק את אלו שני גבהות". וכן כתב בנתיב התורה פ"ב [קכא.]: "כאשר מדת הנפש... גובר באדם, דבר זה מבטל... כח השכלי, עד שאין נמצא באדם בשלימות". וכן בתפארת ישראל פל"ז [תקנה.] כתב: "הגוף הוא גשמי, והנפש הוא כח בגשמי, והשכל אינו כח בגשם". אך יש להעיר מדבריו בדר"ח פ"ד מ"א [כה:], שכתב: "נאמר [ירמיה ט, כב] 'אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו וגו''... כי אלו ג' דברים שייכים אל האדם, כי האדם יש בו השכל, ויש בו הנפש, ויש לו העושר, ואי אפשר לאדם זולת אלו שלשה. ואמר אל יתהלל החכם במעלות השכלי שבו, שהוא חלק אחד מחלקי האדם. ואל יתהלל בגבורה, שהוא מעלת הנפש, כי הגבורה מצד כח הנפש. ויש עוד דבר שלישי שגם כן הוא שייך לאדם, והוא עושרו... אבל אינו מן האדם עצמו כמו השכל והנפש, שהם לאדם... ומפני זה אצל הגבורה כתיב 'וְאל יתהלל' בוי"ו, כי הנפש והשכל מחוברים יחד. אבל העושר הוא נבדל מן האדם לגמרי, ולפיכך כתיב 'אל [בלא וי"ו] יתהלל עשיר בעשרו'". ובתפארת ישראל פכ"ח [תכט.] כתב: "וידוע שהנפש יש לו חבור אל הגוף ואל השכל". ובדרוש על התורה [כח:] כתב: "כי הנפש מתחבר לשניהם; אם לגוף, שהרי הוא עומד בגוף. אם לשכל, שהנפש מקבל השכל". ובח"א בכורות ח: [ד, קכא:] כתב: "ידוע כי נפש האדם אינו כמו נפש בעל חי, שאין נוסף על נפש בעל חי מדריגה יותר עליונה. אבל הנפש של אדם אין ספק שנוסף עליו השכל, שהוא מדריגה יותר עליונה, ודבר זה ברור אין ספק בו... כי השכל נוסף על הנפש... ודבר זה מתייחס אל נפש האדם שהוא נושא משא, שהוא נושא ההכנה לקבל השכל, ובזה מגיע עד השכל ע"י ההכנה שבנפש לקבל השכל, ושם ינוח כי אין מגיע יותר". ואילו כאן העמיד את הנפש ביחד עם הגוף, נגד השכל. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:14)

(1238) בשאר ספריו ביאר שמאמר זה עוסק בסילוק הגוף. וכגון, בדר"ח פ"ו מ"ה [קיא:] כתב: "פירוש דבר זה, כי התורה היא שכלית, והאדם בעל גוף חמרי, ואין ספק כי השכל והגוף הפכים מתנגדים זה את זה, ולפיכך אין אל התורה קיום בגוף החמרי, שאיך יהיה אל התורה, שהיא שכל, קיום בגוף החמרי, כיון שהם הפכים, ואין עמידה אל אשר הם הפכים יחד. ולכך אמר שאין התורה מתקיימת רק אם ממית עצמו על התורה, שכאשר ממית עצמו על התורה, עד שמסלק הגוף לגמרי בשביל התורה, ונמצא כי עיקר שלו הוא השכל, לא הגוף, ואז יש קיום אל התורה, שאין הגוף החמרי מונע אל התורה כלל כאשר האדם מסלק את הגוף החמרי כאילו אינו. וזה שכתוב 'וזאת התורה אדם כי ימות באוהל', שהאדם שהוא בעל אדמה, צריך לסלק הגוף עד שראוי לשוב אל האדמה, אז יש קיום אל התורה, ואין כאן מתנגד אל התורה, שהרי הגוף בענין שמסלקו בשביל התורה, והרי אינו מתנגד אל התורה כלל כאשר מסולק הגוף בשביל התורה... כי כך ראוי זה אל התורה במה שהיא תורה שכלית, שלא יהיה נמשך כלל אחר התענוגים, שהם תאות הגוף, ואז יש קיום אל התורה". ובנתיב התורה פ"ג [קלא:] כתב: "אין התורה השכלית מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. וזה כמו שאמרנו, כי הגוף מתנגד אל השכל, ולפיכך צריך שימות על דברי תורה, כלומר לסלק הגוף לגמרי כאילו אינו, ואז יש לתורתו קיום, כאשר האדם גובר על הגוף לגמרי, ובזה הוא שכלי. ודבר זה בארנו במקום אחר גם כן, כי זה עיקר הכנה שצריך אל האדם". ובנצח ישראל פ"ז [קפב:] כתב: "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם. דבר זה ענין מופלא, כי התורה והגוף שהם שני הפכים, ואם כן איך תתקיים התורה, שהיא שכלית, בגוף הגשמי, שהגשמי הפך הנבדל. ולפיכך אין קיום התורה באדם הגשמי, שהם כמו שני דברים שאינם מתדמים ומתיחסים ביחד, שאין להם עמידה ביחד. ולפיכך אין התורה מתקיימת רק במי שממית עצמו על התורה. ואדם כמו זה גופו אינו נחשב כלל, וכאילו אינו גופני כלל, שהרי הוא ממית ומסלק עצמו על התורה, ובזה התורה מתקיים, שהרי אינו בעל גוף. אבל מי שאינו ממית עצמו על התורה, והוא גופני גשמי, אי אפשר שתהיה מקוים בו התורה השכלית, שהיא אינה גשמית". ובח"א לשבת פג: [א, מג:] כתב: "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו על התורה. וזה כי אדרבה, התורה שהיא שכלית, איך אפשר שתעמוד באדם חומרי, כי אלו שני דברים הם הפכים. ואין ראוי שיהיה השכל מתקיים אלא במי שממית עצמו על התורה, שמסלק גופו וגשמו בשביל התורה. ובשביל שהוא מסלק גופו בשביל התורה, הרי אין נחשב לו גופו בשביל התורה, ובאדם זה התורה השכלית מתקיימת. שלא תוכל לומר איך אפשר שתהיה התורה עומדת באדם שהוא בעל גוף, כי זה ממית עצמו על התורה, כלומר שלא נחשב לו גופו לדבר בשביל התורה, והרי אצל התורה אינו בעל גוף, ומסלק הגוף ממנו, ואצל זה התורה עומדת, לא מי שמחשיב גופו אצל התורה, אין ראוי שתעמוד התורה בו, והוא מבואר". ובדרוש על התורה [טז:] כתב: "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר 'זאת התורה אדם כי ימות באהל'. ורצה לומר בהיות שהתורה היא שכל גמור, והשכל הוא נבדל מן הגוף לגמרי, איך אפשר שיהיו שני הפכים בנושא אחד, דהיינו התורה שהיא שכל גמור, והאדם בעל גוף". ובח"א לסנהדרין קיא. [ג, רסט.] כתב: "כי האדם הוא בעל גוף, וכאשר מחיה עצמו, שהוא גופו, הוא בטול לתורה שהיא שכלית, כאשר מחיה גופו, שמעדן בתענוגים שהם גופנים, לא תמצא בו התורה השכלית. כי השכל והגוף הפכים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:15)

(1239) אם כוונתו שמאמר זה נתפרש בהרבה מקומות בספריו, אכן כך הוא, והם; דר"ח פ"ד מ"י [קצט.], שם פ"ו מ"ה [קיא.], נתיב התורה פ"ג [קלא.], נצח ישראל פ"ז [קפב:], דרוש על התורה [טז:], ח"א לשבת פג: [א, מג:], ח"א לגיטין נז: [ב, קיח:], וח"א לסנהדרין קיא. [ג, רסט.], וחלקם הובאו בהערה הקודמת. ובנתיב התורה פ"ג [קמא.] כתב: "אם לא יסלק את גופו בשביל התורה, אינו קונה התורה השכלית, כי הגוף הוא מונע אל השכלי, וכמו שהתבאר כמה פעמים". אך יותר נראה שכוונתו לדברי חכמים, שתמצא בכל מקום שביארו שמי שרוצה בחכמה מוטל עליו לסלק את הגוף והנוטה אל הגוף. וכגון, בגמרא [עירובין נד.] אמרו "אם אדם משים עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת, ואיכא דאמרי שמסרחת ואוכלת, תלמודו מתקיים בידו. ואם לאו, אין תלמודו מתקיים בידו". ובנתיב התורה פ"ג [קכה.] הביא מאמר זה, וביארו על פי היסוד הנ"ל. ושם הביא ארבעה מאמרים נוספים להורות כן. ועוד אמרו [שבת קמז:] "חמרא דפרוגייתא, ומיא דדיומסת, קיפחו עשרת השבטים מישראל. רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם, אימשיך בתרייהו, איעקר תלמודיה". ובדר"ח פ"ד מט"ו [שטז.] הביא מאמר זה, וביארו על פי היסוד הנ"ל. ובאבות פ"ו מ"ה אמרו "כך היא דרכה של תורה; פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל", ושם בדר"ח [קיא:] ביאר זאת על פי היסוד הנ"ל [הובא בתחילת ההערה הקודמת]. ובתנחומא נח אות ג אמרו "שלא תמצא תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה, אלא במי שממית עצמו עליה", ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:16)

(1240) אודות שהשכל מתנגד לחומר [בנוסף לחומר שמתנגד לשכל (כמבואר למעלה הערות 1237, 1238)], כן כתב בגבורות ה' פכ"ב [רפ:]: "כי הם הפכים ביחד, הדברים הטבעים והדברים אשר אינם טבעים, וכמו שמתנגד השכל לחומר, בעבור שזה שכלי וזה כולו חמרי, כך יתנגד הרוחני לגשמי". ובדר"ח פ"ו מ"ה [קיא:] כתב: "התורה היא שכלית, והאדם בעל גוף חמרי, ואין ספק כי השכל והגוף הפכים מתנגדים זה את זה". ובהקדמה לאור חדש [מז.] כתב: "כי הגוף והשכל שני הפכים; שאם האחד קם, השני נופל, וכל אשר הוא נוטה אחר השכל, הוא נגד הנאת גופו". וכן נאמר במלחמת מדין [במדבר לא, ו] "וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס בן אלעזר הכהן וגו'", ופירש רש"י [שם] "ומפני מה הלך פינחס, ולא הלך אלעזר... שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו, שנאמר [בראשית לז, לו] 'והמדינים מכרו אותו'". ובגו"א שם אות ט [תקח:] כתב: "שהלך לנקום נקמת יוסף. נראה לי שאין כוונת המדרש הזה [סוטה מג.] שפנחס זכר להם מה שעשו מדין ליוסף. כי גם אהבתם גם שנאתם כבר אבדה [קהלת ט, ו], ואין זכר להם. אלא כך פירושו, כי אחר שראה משה שמכירת יוסף על ידי מדינים, ראה שמדינים מתנגדים היו ליוסף, שאילו לא כן, לא היה מתגלגל על ידי מדינים מכירתו של יוסף. כי אין מגלגלין חובה לאדם אלא על ידי מי שהוא מתנגד לו, ועל ידו בא לו חובה. והיה יוסף היפך למדין; זה היה גדור מאוד בערוה, ומדינים הפקירו נשותיהן ובנותיהן בשביל ערוה כדי לזנות [במדבר כה, יח]... ומאחר שהוא... היפך למדין, יקבלו הם חובה שלהם על ידי פנחס, שהוא מזרעו של יוסף, שהיה גדור בערוה, היפך למדינים". הרי שקדושת פנחס מתנגדת לזנות מדין. **ואמרו חכמים** [ב"מ פז.] "עד אברהם לא הוי זקנה", ובח"א שם [ג, נא.] כתב: "פירוש, כי הזקן יש בו השכל והחכמה, שהרי כן אמרו [קידושין לב:] 'אין זקן אלא שקנה חכמה', כי לעת זקנתו נחלשו כחות הגופניים, ומתגברים כחות השכליים... כי בהתגבר השכלי מתיש כחו של אדם הגופני... ולפיכך עד אברהם, שהיה הדור חסר חכמה, שלא היו מכירים בוראם... והיה חסר השכל בעולם, ולכך לא היה זקנה, הוא הסתלקות כחות הגוף. אבל אברהם היה עושה שהיה מקבל העולם מעלת השכל, ועם זה הוא הזקנה. אף כי לא היה כל העולם חכמים ונבונים, אין זה כלום, סוף סוף היה אל העולם מעלת השכל, אשר השכל מתנגד אל כחות הגוף. לכך מן אברהם ואילך, שהיה שכל בעולם, היה נוהג זקנה בעולם, והבן הדברים האלו מאוד" [הובא למעלה הערה 47].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:17)

(1241) שהרי גבהות הגוף וגבהות הנפש נמצאות גם אצל הבהמה, לכך בהכרח שאין הן עיקר אצל האדם [מבאר בסמוך]. אך אם יש לאדם גבהות הגוף וגבהות הנפש, אז השכל נהיה טפל, ולא עיקר, וכמבואר להלן הערה 1269.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:18)

(1242) הלשון "מלא **כל** חכמה", מורה שכוונתו לכל החכמות, ולא רק לחכמת התורה. אמנם למעלה [לפני ציון 1236] כתב: "כאשר הוא חכם משכיל בתורה". וכן מיד בהמשך כתב "ודבר זה קרן אמיתי במה שהאדם שלימותו שהוא משכיל ויודע התורה". ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:19)

(1243) כמבואר למעלה הערה 1236. וראה להלן ציון 1286.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:20)

(1244) פירוש - לא רק ששני הקרנות האלו שייכים גם לבהמה, אלא שהם ראוים דוקא לבהמה, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:21)

(1245) כי ישנה התנגדות הדדית בין קרן השכל לשני הקרנות של הגוף והנפש, לכך אין הם נמצאים יחד. וכן כתב למעלה [לאחר ציון 1236] "ותדע כי אלו שני גבהות, דהיינו כאשר הגוף בשלימותו באכילה ושתיה, והשני כאשר יש לו חמדת לבבו, הם מגרשים את השלישי, הוא גבהות השכל... ומי שרוצה בחכמה, צריך לסלק את אלו שני גבהות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:22)

(1246) לשונו בגבורות ה' פמ"ד [רצג.]: "הראש ששם השכל, הוא מהות האדם, כי עיקר האדם הוא השכל". ובגו"א בראשית פ"ב אות לב [סז:] כתב: "עיקר האדם הוא דעתו ושכלו". וכן כתב שם שמות פי"ד אות י [רעג:]. ושם במדבר פט"ז אות ג [רמג:] כתב: "עיקר האדם הוא נפש המשכלת". ושם דברים פ"ד אות כא [צה.] כתב: "הענין האלקי שבאדם... זהו עיקר צורת האדם, אין אנו משגיחין עוד בשיעור הגוף, שהאדם עיקר שלו במה שיש בו ענין אלקי, ובטל אצלו הגוף, ואין בחינה בו, ולא היו בוחנין רק עיקר האדם". ובתפארת ישראל פנ"ז [תתצט:] כתב: "כי השכל באדם... הוא האדם בעצמו, כי אין האדם רק שהוא בעל חי משכיל... שהרי הגוף מצטרף ומתחבר אל השכל". ובנצח ישראל פי"ט [תטו:] כתב: "והחטא בשוגג אין זה לעצם האדם, כי עצם האדם הוא דעתו, והשוגג עשה בלא דעת". ובאור חדש פ"ט [תתתסג:] כתב: "מה שאין האדם נחשב לדבר מה, דבר זה הוא מצד הגוף... מה האדם נחשב כאשר מסולק ממנו השכל... שאין נחשב לכלום". ובח"א לקידושין כב: [ב, קלב.] כתב: "אין הגוף של האדם עיקר האדם" [הובא למעלה הערה 205]. ומה שחוזר וכותב כאן שקרן זו מורה על הרוממות, צרף לכאן מאמר חכמים [פסחים סח:] שרב יוסף אמר על יום מתן תורה [שם] "אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא", ופירש רש"י [שם] "אי לאו האי יומא - שלמדתי תורה **ונתרוממתי**, הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף, ומה ביני לבינם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:23)

(1247) והראש מורה על הרוממות, וכמבואר למעלה הערה 1230. וכאן הדגשתו שהקרן הזו בולטת, כי היא על ראשו של האדם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:24)

(1248) אודות שהשכל והחכמה שייכים לאור, כן נאמר [קהלת ב, יג] "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך". וכן [קהלת ח, א] "חכמת אדם תאיר פניו". ולהלן בדרשה [לאחר ציון 1362] כתב: "כי השמן הוא החכמה והשכל, כמו שאמרו בהוריות [יג:] הרוצה שיחכים ירגיל עצמו בשמן זית, שממנו האור, שהוא דומה לשכל". ובגבורות ה' פמ"א [קלט.] כתב: "וידוע כי השכל הוא המוציא דברים הנעלמים הסגורים לאור המציאות, ולפיכך נקרא השכל 'אור' בכמה מקומות; [משלי ו, כג] 'כי נר מצוה ותורה אור', שכשם שהאור מוציא הדברים הבלתי נראים שיהיו נראים, כך השכל מוציא דברים הנעלמים לאור המציאות". ובדר"ח פ"ו מ"ג [פג:] כתב: "האור דומה לחכמה בכל מקום, שהחכמה היא אור וזיו, שנאמר 'חכמת אדם תאיר פניו', וכדאיתא במסכת בבא בתרא [ד.] אצל הורדוס, 'הוא כבה אורו של עולם, ילך ויעסוק באורו של עולם'". ובתפארת ישראל פמ"ו [תשכ.] כתב: "התורה היא נקראת 'אור' [משלי ו, כג], כי החכמה היא אור, הפך הכסיל אשר בחושך ילך, והחכם עיניו בראשו, הולך לאור השכל. ולפיכך נקראת התורה 'אור' כמו שהתבאר, שהשכל והאור מתיחסים ביחד. וכאשר זכה משה להתחבר אל התורה, שהיא השכל האלקי, אז קבל מן הזיו והאור [שמות לד, כט, שמו"ר לג, א]. כי אין ספק שהגוף, ובפרט הפנים, יש לו יחוס אל האור, דכתיב [קהלת ח, א] 'חכמת אדם תאיר פניו'. ולפיכך פני משה היו מקבלים האור והזוהר". ובנתיב יראת השם פ"ג [ב, כו:] כתב: "והחכמה מאירה, דכתיב 'חכמת אדם תאיר פניו', ואין צריך ראיה על זה". ובח"א לנדרים נ: [ב, כ:] כתב: "מה שאמר [קהלת ח, א] 'חכמת אדם תאיר פניו', דבר זה כמו שהיה אצל משה, שנאמר בו [שמות לד, כט] 'כי קרן עור פניו', ואין היופי ההוא יופי גשמי, רק אור נבדל שראוי לבעל שכל, כי החכמה היא אור בודאי". וראה להלן הערות 1364, 1447.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:25)

(1249) פירוש - האור שהיה למשה בפניו נקרא "קרן", כי האור מבהיק ובולט כמו קרן. והרד"ק בספר השרשים, שורש קרן [בסופו] כתב: "'כי קרן עור פני משה' [שמות לד, לה]... ענין זהר. וקרוב לענין הראשון, כי בהסתכל האדם בשמש היטב, או בכל אורה, ידמה לו שיעשה הזוהר קרנים". אך המהר"ל אינו מבאר שיש לאור קרנים, אלא שיש לאדם קרן של אור.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:26)

(1250) פירוש - כמו שהזיו מבהיק ובולט, כך החכמה והשכל מבהיקים ובולטים, לכך שלשתם נקראים "קרן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:27)

(1251) המורה על השכל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:28)

(1252) שהן כנגד הגוף והנפש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:29)

(1253) כי הגוף הוא לימין, והנפש היא לשמאל. ובגבורות ה' פמ"ה [שנו:] כתב: "כי הגוף הוא בצד ימינו של הקב"ה, ואם לא כן, לא היה קיום לגוף לשפלותו, אבל יש לו קיום על ידי חסד, שנאמר [תהלים מח, יא] 'צדק מלאה ימינך'. והפך זה הנפש, הוא בשמאלו של הקב"ה. וכן אמרו בויקרא רבה [ד, א] בפסוק [ויקרא ד, ב] 'נפש כי תחטא', הנפש ביד שמאלו של הקב"ה, שנאמר [איוב יב, י] 'אשר בידו נפש כל חי'". ובח"א לנדרים סד: [ב, כב:] כתב: "הגוף הוא מצד הימין... הנפש הוא מצד שמאל, דכתיב [איוב יב, י] 'אשר בידו נפש כל חי'". **ומה שמזכיר** כאן האמצע והיושר ["הם נוטים מן האמצע ומן היושר"], דע שבספריו תיבות "יושר" "אמצע" ו"שיווי" הן תיבות מתחלפות. וכגון, בגו"א בראשית פ"ב אות כא [סב:] כתב: "דע כי המזבח הוא באמצע מקום ישוב הארץ, ואותה האדמה היא בין הקצוות לגמרי, וכל דבר שהוא באמצע הוא בשיווי, ואינו נוטה אל אחד הקצוות". ובתפארת ישראל פי"א [קעב:] כתב: "כל דבר המשולש הוא שיש בו היושר בעבור השלישי, שהוא באמצע, אין נוטה מן היושר לא לימין ולא לשמאל. וכאשר יש ב' בלא ג', אין כאן יושר, שאין כאן האמצעי, שהוא היושר. וקאמר [שבת פח.] 'בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי', שדברי התורה אינם יוצאים מן היושר. ונתן אותם לעם תליתאי [שם], לאשר יש בהם היושר. ומפני כי יעקב היה השלישי לאבות, נקרא יעקב 'ישורון' [ישעיה מד, ב], מלשון ישר, שהוא אמצעי בין אברהם ובין יצחק". ושם פס"ו [תתרלז:] כתב: "משפט האמצעי אשר אינו יוצא מן השווי והיושר... אינה נוטה לא לימין ולא לשמאל, רק עומדת באמצע וביושר כמשפט האמצעי". ובנצח ישראל פנ"ט [תתקב:] כתב: "כי הקצה במה שהוא קצה, הוא יוצא מן השווי, לכך נקרא 'קצה'. אבל האמצעי אין לו יציאה, רק הוא בשווי". ובבאר הגולה באר הששי [רנו:] כתב: "כי הצדיק הוא כמו האמצע, שאינו יוצא מן היושר כלל, ואינו נוטה לשום קצה". ובדר"ח פ"ה מי"א [שכח:] כתב: "בעל פשע הוא יוצא מן היושר ומן השווי". ובנתיב השלום פ"ג [א, רכה:] כתב: "מי שבולם עצמו בשעת מריבה, שאינו יוצא מן השווי, והוא האמצע". ובאור חדש פ"ד [תתמה:] כתב: "בשלשה יש בו היושר, כי כל שלשה יש בו אמצע, שהאמצע הוא היושר, והשנים הם הקצוות". וכן כתב בח"א לחולין פט: [ד, קא:]. וראה גבורות ה' פ"ע הערה 102, תפארת ישראל פ"א הערה 82, באר הגולה באר הראשון הערה 262, ודר"ח פ"ה הערות 677, 1027.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:30)

(1254) מבאר שהאמת היא האמצע והיושר, לעומת השקר. וכן כתב בגבורות ה' פ"ט [תצט.]: "יעקב נגד אמצעי... לכך מדת יעקב מדת אמת ["תתן אמת ליעקב" (מיכה ז, כ)], כי האמת אין לו נטיה לא לימין ולא לשמאל, לכך יעקב הוא נגד האמצעי שאין לו ימין ושמאל, וכל זרע יעקב זרע אמת, שלא היה פסולת בזרעו, אבל אברהם ויצחק היה פסולת בזרעם". ובנצח ישראל פנ"ה [תתנז:] כתב: "אמת הוא היושר השכלי, כי האמת אינו יוצא מן היושר ומן המצוע". ובדר"ח פ"ה מ"ז [רמ:] כתב: "מה שהאמת הוא דומה אל האמצעי... כי האמת אין לו נטיה מן היושר כלל, וזהו ענין האמצעי, שאין לו נטיה מן היושר, שהרי הוא האמת בעצמו, ולא שייך אצלו נטיה. אבל השקר הוא נוטה מן היושר, ולפיכך אותיות 'שקר' הם בסוף אלפ"א בית"א, כל זה מפני כי השקר יש לו נטיה מן היושר". ובח"א לשבת קד. [א, מח.] כתב: "השקר... [אותיותיו] הם זה אצל זה [שבת קד.]... לפיכך אותיות 'שקר' בסוף, ואינו מתפשט כלל, והוא רחוק מן האמצע, כי האמצע הוא ראוי אל היושר. ולפיכך אותיות 'שקר' בסוף אלפא ביתא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:31)

(1255) כמו שיבאר בסמוך, שחטא אדה"ר בא מחמת שנטה אחר הגוף והנפש. וראה להלן ציון 1285.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:32)

(1256) אודות שהחטא הוא מחמת יציאה מן האמצע והיושר, כן כתב בכמה מקומות. וכגון, בגו"א בראשית פ"ב אות כא [סג.] כתב: "כי החטא הוא בעבור שהוא נוטה אל אחד הקצוות. ואחר שהאדם נברא מן המצוע, נקל הוא לשוב אל האמצעי, למקום שנברא, והוסר ממנו החטא". ובנתיב העבודה ר"פ יג [א, קיז.] כתב: "החטא הוא יציאה מן השיווי, כי כאשר האדם עומד בשיווי, אין כאן חטא. וכאשר הוא יוצא מן השיווי, הן מצד גופו, הן מצד נפשו, הוא חוטא". ובנתיב גמילות חסדים ר"פ א [א, קמו.] כתב: "בספר משלי [טז, ו] 'בחסד ואמת יכופר עון'. שלמה המלך רצה לומר כי מי שעושה גמילות חסדים לבני אדם, ראוי שיהיה השם יתברך עושה אתו גם כן חסד לכפר עונותיו, ואין מדקדק עמו במה שעשה מן החטאים... ועוד כי החסידות הוא שנכנס לפנים משורת הדין, ויש לו דביקות במדה זאת. והחטא הוא שיוצא לגמרי מן היושר. הרי לך כי הם שני הפכים; כי הדבק בחסד לא זה שהוא עושה כשורה וכדין, רק שנכנס לפנים משורת הדין. והחוטא, לא זה שאינו נכנס לעשות לפנים משורת הדין, רק שיוצא חוץ מן היושר והדין. ולכך כאשר חטא ויצא מן היושר, אם יעשה חסידות ויכנס לפנים משורת הדין, דבר זה הפך אשר חטא, והוא כפרה לו". ובנתיב הבושה פ"א [ב, קצט:] כתב: "ואחרים הוסיפו לומר [נדרים כ.] שיותר מזה שמי שיש לו בושת פנים, לא במהרה הוא חוטא. ודבר זה תוכל להבין מפני כי החוטא הוא יוצא מן היושר, כמו שכתוב [משלי כא, כט] 'העז איש רשע בפניו וישר יבין דרכו'. ולכך מי שהוא הפך העז פנים, לא במהרה הוא חוטא". ובתפארת ישראל פל"ח [תקפב:] כתב: "הרשע הוא בעל חטא, הוא יוצא מן הראוי והיושר, לסור מהיושר ולהיות חוצה". ובאור חדש פ"ט [תתתנו:] כתב: "כי החוטא הוא שיוצא מן היושר לגמרי, שזה ענין החטא שיוצא מן היושר". ובח"א לשבת נה: [א, לב:] כתב: "בנימין בן יעקב הוא מסולק מן החטא, כי החטא שהוא נוטה חוץ ליושר, וזהו ענין חטא. אבל בנימין בן יעקב לא היה נוטה חוץ ליושר, והיה כולו צדיק. וזה תדע כי היה בחלקו בית המקדש, שהוא באמצע העולם [תנחומא קדושים אות י], אינו נוטה מן היושר, כדכתיב [דברים לג, יב] 'ובין כתפיו שכן' [יומא יב.]. ומפני שאינו נוטה חוץ ליושר, הרי הוא מסולק מן החטא. גם במה שאמר 'בנימין בן יעקב', תבין זה שהיה נפשו קשורה בנפשו של יעקב, שהוא נקרא [ישעיה מד, ב] 'ישורון'. ולכך יחס כאן אותו אחר האב לומר 'בנימין בן יעקב', כי מה שהיה בן יעקב הוא שגרם לו להיות צדיק".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:33)

(1257) כי ההשכלה היא יותר חשובה ממאכל ותאוה לעינים. ובבאר הגולה באר החמישי [מ:] כתב: "התורה מזכיר העיקר, הוא המדריגה העליונה, קודם". והעיקר הוא בהתחלה, וכמבואר למעלה הערה 73, ולהלן הערות 1265, 1525. וכן למעלה [לאחר ציון 204] כתב: "כי שעבוד השכל הוא בראשונה, ועל ידי זה יקבל הנפש גם כן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:34)

(1258) כמו שכתב רש"י [בראשית ג, ו] "ותרא האשה - ראתה דבריו של נחש והנאו לה והאמינתו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:35)

(1259) דע שרש"י [בראשית ג, ו] פירש ששלשת הדברים שנאמרו אצל האשה [שם] הם כנגד שלשת הדברים שאמר הנחש [שם פסוק ה], אך בשנויי סדר מסוים; (א) הנחש אמר בתחילה "ונפקחו עיניכם", וכנגד זה נאמר אצל האשה בדבר שני "וכי תאוה הוא לעינים", ופירש רש"י "כמו שאמר לה 'ונפקחו עיניכם'". (ב) הדבר השני שאמר הנחש היה "והייתם כאלהים", וכנגד זה נאמר אצל האשה בתחילה "כי טוב העץ למאכל", ופירש רש"י "להיות כאלהים". (ג) הדבר השלישי שאמר הנחש היה "יודעי טוב ורע", וכנגד זה נאמר אצל האשה בדבר השלישי "ונחמד העץ להשכיל", ופירש רש"י "כמו שאמר לה 'יודעי טוב ורע'". הרי הדבר השלישי של הנחש ["יודעי טוב ורע"] ושל האשה ["ונחמד העץ להשכיל"] מקבילים לגמרי. אך הדבר הראשון שאמר הנחש ["ונפקחו עיניכם"], הוא הדבר השני שנאמר אצל האשה ["וכי תאוה הוא לעינים"], והדבר השני שאמר הנחש ["והייתם כאלהים"] הוא הדבר הראשון שנאמר אצל האשה ["כי טוב העץ למאכל"]. ועל אי הקבלה זו כתב בגו"א שם אות ט [עז:]: "ואם תאמר, למה הפך סדר הדבורים, שהנחש אמר 'ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע', והיא הקדימה תחלה לומר 'כי טוב העץ למאכל'. ויש לומר, דהנחש אמר כסדר הענין, דמתחלה 'ונפקחו עיניכם', ואחר כך 'והייתם כאלהים יודעי טוב ורע'. אבל האשה היתה רואה כדברי הנחש, ומתבונן בהם אם על ידי אכילת העץ יהיו כאלהים, והוא העיקר, לכך בזה היתה מתבונן תחילה". כל זה לשיטת רש"י. ולשיטה זו אין מקום להקשות ולכך מקשה ש"היה לו להקדים 'ונחמד העץ להשכיל'", כי כפי שאצל הנחש הוא דבר שלישי, כך אצל האשה הוא דבר שלישי, וזה מקומו המתאים. אך המהר"ל אינו מבאר ששני הדברים הראשונים שנאמרו אצל האשה ["כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים"] מקבילים לדברי הנחש, ולכך מקשה שפיר ש"היה לו להקדים 'ונחמד העץ להשכיל'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:36)

(1260) ונאמר [קהלת ב, י] "וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם לא מנעתי את לבי מכל שמחה". ואמרו חכמים [סנהדרין קח.] "רבי יוסי אמר, דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין שדומה למים, שנאמר [בראשית ו, ב] 'ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו'. לפיכך דן אותן במים, שדומה לגלגל העין". ובח"א שם [ג, רנה.] כתב: "בא לבאר למה נדונו במים, כי לפי הסברא לא היה ראוי שיהיו נדונים במים, רק באש שהוא יותר קשה... רבי יוסי סבר בשביל שהלכו אחר עיניהם, כדכתיב 'ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו', וכל אשר שאלו עיניהם הלכו אחריו. ולפיכך לקו בדבר שהעין דומה לו, כי העין דומה למים שיש בו לחלוחית, כמו מים. ומה שהעין הוא חפץ בכל אשר רואה, זאת הוא מכח המים והלחלוחית שיש בעין. לכך דור המבול שהלכו אחר עיניהם, ראוי שיהיו נלקים במים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:37)

(1261) לשונו בגבורות ה' ס"פ כד [שפד.]: "כי החמדה אינו רק חמדת העין". ובדר"ח פ"ג מי"ד [שסב:] כתב: "כי הדבר שהוא נחמד, הוא נחמד למראה, כמו שאמר [בראשית ב, ט] 'נחמד למראה'". וראה למעלה הערה 1217.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:38)

(1262) לשונו בדר"ח פ"ד מכ"ב [תמג:]: "תבין איך אלו שלשה דברים [הקנאה התאוה והכבוד] מוציאין את האדם מן העולם, תראה כי אלו שלשה דברים מסוגלים לזה, והם הוציאו את האדם מן העולם, הוא אדם הראשון. ותמצא כי העץ שאכל ממנו אדם הראשון, שהביא לו המיתה, היה בו אלו שלשה דברים. רוצה לומר שהאדם היה יוצא מן השעור המוגבל באלו שלשה כחות, שכאשר האדם יצא בהן חוץ לגבול, הביא לו המיתה. וזה שאמר הכתוב [בראשית ג, ו] 'ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל'. הנה זכר הכתוב אלו כחות כסדר מאד; 'כי טוב העץ למאכל' נגד התאוה, כי האכילה שהיא לאדם הוא מן התאוה... שהוא מן כח הטבעי שמתאוה אל האכילה. 'וכי תאוה הוא לעינים' הוא כנגד כח הנפשי... כי העין היא כח נפשי, וכמו שאמרו [ע"ז כח:] שוריינא דעינא בלבא תליא. 'ונחמד העץ להשכיל' הוא נגד כח השכלי. והנה אלו שלשה דברים היו בעץ הדעת, ומפני זה היה האדם נמשך אחר עץ הדעת. ואם לא כן, רק היו אחד או שני דברים בעץ הדעת, לא היה האדם נמשך אחריו בכל חלקיו, כי החלק אשר אין לו שייכות לעץ הדעת היה מונע. אבל עתה היו כל שלשה כחות האדם נמשכים אחר עץ זה, שאלו ג' דברים היו מוציאין את האדם מן החיים". וראה להלן הערה 1276 במה שהוקשה משם על דברים אלו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:39)

(1263) והעונש הוא [בראשית ג, טז] "אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:40)

(1264) נזיר כג: "אמר רב נחמן בר יצחק, גדולה עבירה לשמה ["גדולה עבירה לשמה - כלומר לשם מצוה" (רש"י שם)] ממצוה שלא לשמה... דכתיב [שופטים ה, כד] 'תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באהל תבורך' ["על שעשתה עבירה לשמה כדי להתיש כחו של אותו רשע, כדי שתהא יכולה להורגו" (רש"י שם)]". ויש להקשות, שאם זו היתה "עבירה לשמה" אזי לא היה צריך להיות על האשה שום עונש כלל [כפי שיעל לא נענשה כלל], ואילו כאן כתב "ואילו היה דעת האשה שהיתה רוצה להשכיל בלבד, בודאי לא היה עונשה כל כך גדול... והיה זה עבירה לשמה, ולא היה העונש שלה כל כך גדול", אך עונש קטן עדיין ינתן לה, אף שעבירה לשמה היא כמצוה שלא לשמה. ושמעתי מבני הגאון רבי חנוך דוב שליט"א להשיב, שבגמרא [שם] הקשו על מעשה יעל "והא קא מתהניא מבעילה דיליה. אמר רבי יוחנן, כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים". וגם אצל האשה שאכלה מעץ הדעת יש מקום להעיר "והא קא מתהניא מאכילה דידה", ועל כך אינך יכול להשיב "כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים", כי רש"י פירש [שם] "גבי יעל אשת חבר מאי רעה איכא גבה, דהטיל בה אותו רשע זוהמא", וזה לא שייך באכילה מעץ הדעת. לכך אף אם האשה היתה מתכוונת רק להחכים ולהשכיל, מ"מ לא יצאנו לגמרי מידי עבירה, כיון שהטענה "והא קא מתהניא" היתה רועמת וקיימת. ודפח"ח. **וצרף לכאן** דברי הפחד יצחק [פסח מאמר נ אות ב], שכתב: "הצעת דבריהם של חכמי עבודת השם דהך דיליף בגמרא דגדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה מיעל שנבעלה לסיסרא. ופריך על זה בגמרא והא מתהניא מעבירה, ומשני טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים. והנה בכל המצוות והמעשים שהאדם מחוייב בעשייתם, אין חובה זו נפחתת על ידי ההנאה שהאדם נהנה בשעת מילוי חובתו. ואפילו אם הוא עושה אותם בהדיא ובמפורש לשם הנאתו, אין כאן אלא טענה בטהרת המצוה, אבל אין זה נוגע כלל לגוף הקיום של המצוה. ואם כן מאחר דיליף מיעל דעבירה לשמה יש קיום מצוה בעשייתה, מה איכפת לן אם גם הנאה צדדית יש כאן. ואם בכל זאת חזינן שיש כאן פירכא מהנאתה של יעל, שמע מינה כי אכן יש חידוש בגדר קיום המצוה של עבירה לשמה, כי מכיון שגוף המעשה כשהוא לעצמו תורת עבירה עליו, ורק מצד הצירוף להכוונה אתה מכניסו לתורת מצוה, שוב בעינן כי גם המעשה יהא נעשה מתוך סילוק נגיעה. ומצוה זו של עבירה לשמה, היא המצוה היחידה אשר אם אין היא נעשית מתוך סילוק נגיעה, הרי היא מופקעת מתורת מצוה". לכך שפיר אף אם האשה היתה מתכוונת רק להשכיל, מ"מ היתה נענשת במדה מסויימת, כי ההנאה מהעבירה מפקיעה ממנה תורת מצוה, ולכך שם עבירה עליה. **ועוד הוסיף** בני שליט"א, שבהכרח שאין כאן דמיון גמור לעבירה לשמה, כי עבירה לשמה פירושה לעשות עבירה לשם מצוה, וכמו שיעל נבעלה לסיסרא כדי להציל את ישראל. אך מה שייך לומר שאם האשה היתה אוכלת מעץ הדעת כדי "לקנות חכמה ודעת" היתה זו עבירה לשמה, הרי הקב"ה אסר עליה לקנות חכמה ודעת [ראה להלן הערה 1274 בטעם הדבר], ואיזו "לשמה" יש בזה. ובעל כרחך שאין כוונת המהר"ל ל"עבירה לשמה" עם כל הדינים שלה, אלא לעבירה קלה יותר מעבירה רגילה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:41)

(1265) כי ההקדמה של הדבר מורה על היותו עיקר, ולכך "מעיקרא" הוא מלשון עיקר, וכמבואר למעלה הערה 73, ולהלן הערות 1525, 1608, 2030.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:42)

(1266) כפי הטענה שהיתה על בני גד וראובן, שאמרו [במדבר לב, טז] "ויגשו אליו ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו", ופירש רש"י [שם] "חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם. אמר להם משה, לא כן, עשו העיקר עיקר והטפל טפל, בנו לכם תחלה ערים לטפכם, ואחר כך גדרות לצאנכם [שם פסוק כד]".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:43)

(1267) למעלה [לאחר ציון 1236].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:44)

(1268) פירוש - כאשר מזכירים שלש קרנות אלו ביחד [גוף נפש ושכל], אזי השנים הראשונים הם עיקר, והשכל הוא טפל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:45)

(1269) "כי שני הגבהות מגרשים ומסלקים השכל" [לשונו להלן לאחר ציון 1274]. וראה להלן הערה 1275.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:46)

(1270) רומז בדבריו שהטפל בטל אצל העיקר, ולכך "כאילו אינו כלל". ובגבורות ה' פמ"ד [רפ:] כתב: "אצל האומות בטל הצורה אצל החומר... שהחומר עיקר והצורה טפילה, וכל דבר שיש עיקר ועמו טפל, הטפל בטל אצל העיקר". ובגו"א דברים פ"ד סוף אות כא [צז:] כתב: "כי בטל הטפל אצל העיקר... ואין בחינה בטפל, רק בעיקר". ושם פל"ב אות ז [תפב:] כתב: "העבירה שעשה [הצדיק] הוא מיעוט, ואינו עיקר, ודבר בטל הוא אצל זכות הצדיק". ובדר"ח פ"ד מט"ז [שדמ.] כתב: "הדבר הטפל בטל אצל העיקר". ובח"א לר"ה יז. [א, קיג:] כתב: "כלל הדבר, כי כאשר רוב האדם הוא צדיק, אז אע"ג דמעוטו פושע בגופו, הרי אזלינן בתר רובו, ורובו הוא צדיק. ומכיוון דרובו הוא צדיק, נחשב צדיק בכלל. ואם רובו רשע, הרי הוא רשע ברובו, והוי ככולו רשע". וראה להלן הערה 1594, באר הגולה באר הששי הערה 334, ותפארת ישראל פס"ו הערה 194.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:47)

(1271) בא לבאר הסבר שני מדוע אם היה נאמר "ונחמד העץ להשכיל" ראשונה לא היה החטא כל כך חמור. ועד כה ביאר שזה היה מורה שהשכל עיקר, ועשתה את החטא כדי לקנות חכמה ודעת, ואז זו היתה עבירה לשמה. אך מעתה יבאר שאז החטא לא היה נעשה כלל, כי הנמשך אחר השכל אינו בא לידי חטא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:48)

(1272) "שאין בזה [השכל] שום תאוה וחמדה, והוא קרן האמיתי שבזה מתרומם האדם כאשר הוא אדם שיש בו חכמה ודעת" [לשונו למעלה לאחר ציון 1262]. לכך השכל מצד עצמו הוא מורה לאדם את הדרך, ולא יבוא לידי חטא וטעות. ובהקדמה לדר"ח [ב.] כתב: "האדם אשר ברא השם יתברך על האדמה, סוכתו ענן וערפל, עד שהוא יושב בחושך, ולא אור, הוא הגוף העכור והחושך, אשר מכסה עליו... נתן לו השם יתברך השכל, אשר הוא נר מאיר, ובהלו נר השכל על ראשו, ידע מה שיעשה מצד שהוא אדם" [ראה למעלה הערה 864]. ושם פ"ד מי"ד [רנז:] כתב: "ולפעמים השכל, שהוא מאיר אל האדם החמרי, אינו אתו, והוא טועה. אבל בשכל אין שייך טעות... למה הדבר דומה; לאדם אשר הולך בחושך, ומשבר את הכלים שהם לפניו, בודאי שייך בזה שיהיה שוגג, שלא ראה. אבל האדם שיש בידו נר מאיר, והולך ומשבר את הכלים, שלא שם לבו על זה, בודאי דבר זה עולה זדון, אחר שיש בידו נר מאיר, ולא שם לבו על זה... כי התלמיד חכם, אשר בראשם הנר המאיר... אין לו לטעות בשום דבר, ותמיד ישכיל בשכלו ולא יטעה, אפילו במעשה הגוף היה לו להיות נזהר, ולא יכשל כלל". ובבאר הגולה באר השני [קפו:] כתב: "יש ללכת אחר השכל, שהוא נר מאיר לאדם, ולא ילך בחושך. ובכל מעשיו יהיה נמשך אחר השכל והדעת, וכמו שאמר הכתוב [משלי ו, כג] 'כי נר מצוה ותורה אור'". ובנתיב התשובה פ"א [ד.] כתב: "כי יש חוטא שהוא חומד אל התאוה מן זנות ושאר תאות, וזהו שאמר [משלי א, כב] 'תאהבו פתי', שאין נמשך אחר השכל, רק אחר הגוף. ולכך יקרא 'פתי', שאין לו השכל ודעת. וכמו שאמרו [תנחומא נשא אות ה] 'כי תשטה' [במדבר ה, יב], אין האשה מנאפת עד שתכנס בה רוח שטות. כי הזנות מעשה חמרי, וכאשר מנאפת נכנס בה רוח שטות, והלך השכל אשר מרחיק התאוות הגופנים". ובנתיב אהבת השם פ"א [ב, מג.] כתב: "נר הוא כנגד השכל, שנקרא נר, שהוא מאיר לאדם. ובכל מקום נקרא השכל נר, וכמו שאמרו במסכת שבת בפרק במה מדליקין [כג:] הזהיר בנר הויין לו בנים תלמידי חכמים, שנאמר 'כי נר מצוה ותורה אור'. ודבר פשוט שהשכל הוא הנר המאיר לאדם, ואין צריך דבר זה ביאור". וכן חזר וכתב בנתיב הבטחון פ"א [ב, רלג.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:49)

(1273) פירוש - הגוף והנפש מביאים את השכל לידי טעות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:50)

(1274) לשונו בבאר הגולה באר הראשון [צה.]: "השכל נמשך אחר המדה שיש בו". לכך השכל שנמשך אחר הגוף והנפש, הוא שכל הבא לידי טעות. ואודות שלא היה ראוי לאדם הראשון לקנות הידיעה בעץ הדעת, כן כתב בדר"ח פ"ד מכ"ב [תמח.]: "כי תוספת השכל שהיה לאדם הראשון הוא חסרון לו, כי כאשר האדם תמים הוא נמשך אחר השם יתברך, כמו שדרך התמים להיות נמשך אחר השם יתברך... וכאשר הוא עם השם יתברך, אז הוא חי לעולם... שעל ידי הדביקות בו יתברך, שהוא חי וקים, האדם גם כן חי וקים לעולם. והתמים מי שאין לו תוספת חכמה, כי זהו גדר התמים שאינו מתחכם ביותר בערמה ותחבולה, רק הוא מאמין ותמים. ולפיכך כאשר הגיע לו ההתחכמות וההתבוננות שהוא מצד האדם עצמו, כאשר הוא יותר מדאי, בזה היה נפרד מן התמימות, והגיע לו המיתה. ויותר מזה, כי הידיעה של טוב ורע הוא ידיעה יתירה, וכדכתיב [בראשית ג, ה] 'והייתם כאלהים יודעי טוב ורע'. ודבר זה כי האדם קודם שחטא היה דבק בו יתברך, וסבתו היה השם יתברך, אשר הוא הטוב הגמור. לכך לא ידע רק הטוב בלבד, כי הוא יתברך אינו רק הטוב. והוא יתברך שאין לו סבה כלל, הוא יודע טוב ורע. ולפיכך קודם שחטא, לא היה נבדל מסבתו יתברך, ולא היה יודע רק הטוב בלבד. ואמר לה הנחש כי כאשר תאכל מעץ הדעת יקנו ידיעה יתירה, שידעו טוב ורע, ודבר זה ידיעה יתירה, ודבר זה בעצמו המיתה. שקודם היה האדם דבק בו יתברך לגמרי, ולכך לא ידע טוב ורע, רק הטוב בלבד. ואחר שחטא, וידע טוב ורע, לא היה עוד דבק בו יתברך לגמרי, והגיע לו המיתה... ולפיכך דבר זה היה מפריד אותו מן השם יתברך, עד שיהיה האדם בפני עצמו, ודבר זה גורם לו המיתה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:51)

(1275) לשונו למעלה [לאחר ציון 1236]: "ותדע כי אלו שני גבהות, דהיינו כאשר הגוף בשלימותו באכילה ושתיה, והשני כאשר יש לו חמדת לבבו, הם מגרשים את השלישי, הוא גבהות השכל. כי אם פונה אל אלו השנים, לא ימצא לו גבהות השכל כלל, כי אלו שניהם נוטים אל הגוף".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:52)

(1276) מכאן משמע שהואיל ואדם הראשון היה נמשך לאחר הגוף והנפש, לכך לא היה בידי השכל לבדו לעצרו מלעשות החטא. אמנם בדר"ח פ"ד מכ"ב [תמה.] כתב שהשכל לבדו היה יכול למנוע את החטא [אלא שלא עשה כן כי הוא עצמו נמשך אחר החטא], וכלשונו: "הנה אלו שלשה דברים [גוף נפש ושכל] היו בעץ הדעת, ומפני זה היה האדם נמשך אחר עץ הדעת. ואם לא כן, רק היו אחד או שני דברים בעץ הדעת, לא היה האדם נמשך אחריו בכל חלקיו, כי החלק אשר אין לו שייכות לעץ הדעת היה מונע. אבל עתה היו כל שלשה כחות האדם נמשכים אחר עץ זה, שאלו ג' דברים היו מוציאין את האדם מן החיים" [הובא למעלה הערה 1262]. ומכך משמע שאף אם אדה"ר היה נמשך אחר הגוף והנפש, אך כל עוד שהשכל לא היה מצטרף עמהם בחטא, היה בידי השכל למנוע את החטא, ודלא כדבריו כאן. וכן שם בדר"ח הערה 1889 נשאלה שאלה זו, ונשארה בצ"ע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:53)

(1277) פירוש - הנחש לא הזכיר בדבריו שהעץ הוא טוב למאכל ותאוה לעינים, אלא אמר [בראשית ג, ה] "כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:54)

(1278) דבריו מתבארים היטב על פי מה שכתב הכתב והקבלה [דברים יג, ז]: "בהבדל בין פתה, השיא, הסית, אמר רשד"ל [בית האוצר ח"ב עמודים 121-122] שהמפתה מראה לאדם ההנאה אשר תבא לו בעשותו הדבר, והנפתה עושה הדבר בעבור הטוב אשר יקוה ממעשהו. המשיא מסיר היראה ממי שהיה נמנע מעשות הדבר מפני היראה. והמסית אומר כי טוב הדבר לעשותו לא להנאה הנמשכת ממנו, רק למען האמת והצדק". וזהו שכתב כאן "כי המסית אינו אומר עשה עבירה זאת כי יהיה לך הנאה מן העבירה", כי אז היה נחשב למפתה, ולא למסית.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:55)

(1279) חוה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:56)

(1280) כשחטא באכילה מעץ הדעת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:57)

(1281) ופסוק זה נאמר על האדם לאחר שחטא, וכמו שאמרו חכמים [סנהדרין לח:] "שעה ראשונה הוצבר עפרו, שניה, נעשה גולם... תשיעית, נצטווה שלא לאכול מן האילן. עשירית, סרח. אחת עשרה, נידון. שתים עשרה, נטרד והלך לו, שנאמר 'אדם ביקר בל ילין'". ובמדרש תהלים [מזמור צב] אמרו "עשירית, חטא. אחת עשרה, נידון. שתים עשרה, נתגרש. בא ליתן לו איפופסין, נכנס השבת פינהו משם, והיו מלאכי השרת קוראין לו 'אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:58)

(1282) למעלה [לאחר ציון 1243], שכתב: "ולפיכך יש לבהמה שני קרנות, כנגד שני גבהות שימצא גם כן לבהמה... שני קרנות שראוים אל הבהמה, כאשר היה לו גבהות הגוף וגבהות הנפש, כמו שיש לבהמה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:59)

(1283) לשונו בגו"א דברים פ"ד אות כא [צא:]: "האדם קודם שחטא היה מתפשט בכל, שהאדם הוא הכל. אמנם אחר אשר חטא, ונטה אחר החומר, וכמו שאמר הכתוב 'אדם ביקר ולא ילין נמשל כבהמות נדמו'... שנטה בעצמו אל החומרי, שהוא הבהמית... הרי הוא בהמי חומרי שנטה אחריו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:60)

(1284) אודות שאדה"ר הביא קרבן עם קרן אחת לאחר שחזר בתשובה, כן מבואר מדברי חכמים [ע"ז ח.], שאמרו "תנו רבנן, יום שנברא בו אדם הראשון, כיון ששקעה עליו חמה אמר אוי לי שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי, ויחזור עולם לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים. היה יושב בתענית ובוכה כל הלילה, וחוה בוכה כנגדו. כיון שעלה עמוד השחר, אמר, מנהגו של עולם הוא. עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו... שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו" [הובא למעלה הערה 1225]. וראה בסמוך הערה 1287 שהיות השור בעל קרן אחת קשורה בעצם לתשובת אדם הראשון. וראה להלן ציון 1874, שהזכיר שם את דבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:61)

(1285) כמו שכתב למעלה [לאחר ציון 1250].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:62)

(1286) לשונו למעלה [לאחר ציון 1240]: "ואלו שנים אינם עיקר. והשלישי, הוא שכל האדם ושלימותו וגבהותו כאשר מלא כל חכמה, ודבר זה הוא קרן אמיתי, במה שהאדם שלימותו שהוא משכיל ויודע התורה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:63)

(1287) ראה להלן הערה 1306. ובח"א לע"ז ח. [ד, לג:] כתב שלשה טעמים אחרים מדוע היה לשור קרן אחת באמצע; (א) האמצע הוא טהור. (ב) האחד הוא התחלה [וכתב שטעם זה הוא עיקר]. (ג) האחד הוא האחדות. וכלשונו: "מה שהיה לו קרן אחת במצחו, מורה דבר על העלוי שהוא מסולק מכל טומאה, עד שקרבן זה היה טהור לגמרי, מבלי שום צד בחינות טומאה כלל... שאין מיוחד אל הטהרה רק הדבר שאינו יוצא מן האמצע. כי הטומאה הוא יוצא חוץ לימין ולשמאל, כאשר ידוע דבר זה לנבונים, והדבר שהוא באמצע, כמו שהיה לו לשור הזה קרן אחת במצחו, הוא טהור לגמרי. כאילו היה לקרבן הזה טהרה על טהרה... אמנם יש לך להבין כי אדם הראשון כמו שנקרא שמו 'אדם הראשון', קרבן שלו הוא גם כן ראשון לגמרי... כן זה עצמו שהיה לו קרן אחת בעצמו מורה על שהוא התחלה, כי שנים אין אחד התחלה, כי ההתחלה היא אחת, וכאשר יש שנים אין התחלת הכל... ולפיכך אדם הראשון שהוא ראשון והתחלה, הקריב שור שהוא נקרא ראשון... שהיה לו קרן אחת במצחו [ראה להלן הערה 1308]... ויש לפרש גם כן כי אדם הראשון היה אחד, שהרי נברא אחד, ובשביל זה ראוי לו להקריב קרבן שהוא אחד לגמרי. ואם לא היה לשור שהקריב קרן אחת במצחו, אין זה אחד, כי כל האיברים הם זוגות, והראש הוא אחד. ואם היה לו שתי קרניים, הנה שתי קרניים שהם על הראש מבטלין אחדות שלו. אבל כאשר יש לו קרן אחת, הנה הכל עולה אל אחדות... והיה מתיחס קרבן זה לאדם הראשון שהיה אחד, כי האדם יחידי נברא, והיה התחלת הכל. ועיקר הפירוש כמו שאמרנו למעלה לפני זה... שהיה לו קרן אחת במצחו... מורה שהוא ראשון והתחלה. וכאשר חטא האדם ושב אל השם יתברך אחר שנתרחק, הקריב שור שהיה לו קרן אחת במצחו... כי כל התחלה ראויה אל התשובה לשוב אל השם יתברך... כי ראובן בכור יעקב היה ראשון בתשובה [ב"ר פד, יט], ובארנו זה במקום אחר [נתיב התשובה ס"פ ד (עה.)]". ובח"א לשבת כח: [א, י.] גם הזכיר שלשה טעמים, כששנים מהם [הראשון והשני] הם כטעמו הראשון והשלישי בח"א לע"ז. וטעמו השלישי שם [הוראה על המצוע] אינו נזכר בשאר מקומות, וז"ל: "ויש לך להבין עוד מה שאמר שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היה לו במצחו, ובזה היה דומה לאדם הראשון. כי אדם הראשון זה נברא מן האמצעי גם כן, כי זהו מדריגת האדם שהוא אמצעי לכל הנבראים, וכמו שהארכנו בזה כמו שאמרו ז"ל [ב"ר יד, ח] אדם הראשון מן המזבח נברא, ובספר גור אריה [בראשית פ"ב אות כא (סב:)] הארכנו בזה מאוד איך האדם נברא מן האמצעי... ובזה היה קרבן אדם הראשון מתיחס אליו דומה לו, שהיה לו קרן אחת במצחו, כי מה שהיה לו קרן אחת במצחו מורה על המצוע, מה שהיה לו קרן אחת באמצע מצחו". וראה להלן הערה 1298.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:64)

(1288) "שכל שוורים פרסותיהם נולדות עמם, וקרנותיהם גדלים לאחר זמן. אבל של מעשה בראשית בקומתם נבראו ובקרניהן, וכשיצא מן הארץ ראשו תחלה, נמצאו שקדמו קרנותיו לפרסותיו" [רש"י חולין ס.], והובא למעלה הערה 1227.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:65)

(1289) פירוש - האדם נולד קטן וחסר, ואחר כך יושלם. ובדר"ח פ"ד מי"ז [שסא:] כתב: "ואל יקשה לך, למה צריך אל עולם הזה, יברא העולם הבא בלבד. כי דבר זה אינו קשיא, כי חסרון העלול הוא נראה בעולם הזה, שהוא התחלה, ואחר כך יושלם. כי אף שראוי מצד הפועל שתהיה הפעולה מתיחסת בשלימותה אל הפועל, דבר זה מצד הפועל, שכל פעולה ראויה שתהיה מתיחסת אל הפועל. אבל מצד הפעולה עצמה, שהוא עלול, הרי מצד עצמה ראוי לה ההעדר, שהרי היא נמצאת אחר שלא היתה. ולפיכך תחילת יציאתה אל הפועל הוא בחסרון, והוא עולם הזה. עד שיש לפעולה התקרבות אל ההעדר, שהוא ראוי אל הפעולה מצד עצמה... דומה בזה אל האדם הנולד, שבא לעולם אחר שלא היה נמצא כלל. ומפני שבא לעולם אחר שהיה נעדר, די בזה [ש]הוא קטן ופחות. ואחר שהתחיל לגדל, עד אחר כך יתרומם. וכן הוא העולם, אין ראוי שיהיה העולם הבא בתחילה. וכי אפשר שיהיה בריאת האדם בתחלתו בשלימות, או שיהיה האילן גדל בתחילתו בשלימות גדולו. אבל בתחלה הוא קטן, ואין לו המעלה שמגיע אליו בסוף". וראה להלן הערה 1993.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:66)

(1290) לשונו למעלה [לאחר ציון 87]: "כי האדם נברא אחרון בשביל שהאדם הזה משלים מעשה בראשית, והאדם מקשר העולם עד שהוא אחד לגמרי. כי התחתונים בפני עצמם, והעליונים בפני עצמם, והאדם הוא שנברא מן העליונים ומן התחתונים, הרי האדם מחבר העליונים ותחתונים, עד שהעליונים ותחתונים נעשו לאחד, ואין עוד עליונים בפני עצמם, ותחתונים בפני עצמם. ומפני כך נברא האדם אחרון, כי הדבר שהוא מחבר הכל ראוי שיהיה אחרון. כמו מי שהוא עושה חלק אחד, ואחר כך עושה עוד חלק אחד, ואחר כך מחברם, עד שהכל נעשה אחד", ושם הערה 88. ולהלן [לאחר ציון 1990] כתב: "כי השלום הוא סוף של דבר, כדכתיב [תהלים לז, לז] 'כי אחרית לאיש שלום', כי על ידי השלום הדבר הוא בשלימות, והשלימות הוא בסוף, כי בהתחלה אין הדבר בשלימות. וכאשר הדבר הוא בשלום, הוא בשלימות, כי לכך נקרא 'שלום', כי כאשר הדבר בשלום, הוא בשלימות לגמרי. וכבר אמרנו כי השלימות הוא בסוף, לכך השלום בכל הברכות הוא בסוף... כי השלום ראוי שיהיה לאדם באחריתו, כי אז יושלם הדבר וינוח בשלום לגמרי". **וזהו יסוד נפוץ** בספריו. כגון, בגבורות ה' פל"ג [תקעג:] כתב: "מכת בכורות... היא באחרונה, ובה נשלמו המכות, יש לה משפט השלמה שמתחבר אל שלפניו". ושם פל"ט [כח:] כתב: "שלימות הדבר בגמר שלו". ושם פ"ס [תכח.] כתב: "כי אין ספק כי שלימות הדבר בא בסוף הדבר ובגמר שלו, כאשר כולו נגמר ונשלם". ושם פס"א [תצד.] כתב: "כי בסוף כבר נשלם הדבר, ושלימות הדבר יותר עליון". ובתפארת ישראל ס"פ מט [תשעח.] כתב: "כי מדרגת הזכר שהוא התחלה, והאשה משלמת את הזכר, וההשלמה הוא בסוף". וכן כתב שם פ"ס [תתקמ.]. ובנצח ישראל פי"ט [תכג.] כתב: "התשלומין הם בסוף ובהשלמה, ודבר זה אמרו ז"ל גם כן באמרם [ב"מ סה.] אין שכירות משתלמת אלא בסוף. וכמו שהוא מורה הלשון שנקרא 'תשלומין' מלשון שלם, כאשר נשלם הדבר אז כאן השכר. ואין השכר רק בשביל שלימות הדבר, והשלימות הוא בסוף הדבר, כי אין השלימות בחצי דבר. ולפיכך אם האדם מבקש שכרו בעולם הזה, כאילו הוא מבקש שיהיה סופו בעולם הזה". ושם ר"פ כ [תלד.] כתב: "מעלת ושלימות הגשם בתכלית שלו, כי בתכלית הדבר שם נשלם הדבר, ולכך שם שלימותו... ודבר זה מה שאמר [משלי טז, יח] 'לפני שבר גאון'... לפני שבר, שהוא תכליתו שלו, שם הוא גאון שלו, שהוא שלימותו. ומזה תדע כי הדבר שהוא בשלימותו ובמעלתו בעולם הזה, תדע כי זהו תכלית, ואינו מוכן לשלימות אחר יותר גדול מזה. ואינו כך הדבר שאינו בשלימותו, מורה על שאינו בתכליתו וסופו... ומזה תדע ותבין, כי כאשר אתה רואה שלימות האומות בעולם הזה, תדע שזהו תכליתם וסופם, אין עומדים לשלימות אחר יותר גדול מזה. אבל ישראל אינם כך, אחר שתראה שהם אינם בשלימותם בעולם הזה, תראה מזה כי לא הגיעו לתכלית וסוף שלהם... כי הם עומדים לקבל שלימות יותר. וכאשר תבין דברים אלו בענין האומות, אז אין לך לקנאות על גדולתם בעולם הזה". ושם ר"פ מב [תשכו.] כתב: "כבר התבאר לך פעמים הרבה, כי התכלית והסוף מסוגל לשלימות יותר מהכל. וזה כי ההתחלה במה שהיא ההתחלה, אין בה שלימות, שהרי לא נשלם עדיין. רק הסוף יש בו השלמה, ולכך הסוף ראוי אל השלימות. והנה המתחייב מזה שיהיה תכלית הזמן מן ימי עולם מסוגל לשלימות, וזהו ימי המשיח, שהוא באחרית הזמן" [הובא למעלה הערה 1031, ולהלן הערה 2109]. ובח"א לשבת לב. [א, כ:] כתב: "השבת תכלית הבריאה, ובו נשלמה הבריאה בשלימות" [ראה להלן הערה 2109]. ובח"א לע"ז ג: [ד, כב.] כתב: "השלימות הוא כאשר הוא תכלית של הדבר, וזה נתבאר בכמה מקומות, כי לכך נקרא 'שלימות' לפי שהוא כאשר הוא שלם, וזה הוא סופו ותכליתו". ולהלן הערה 1992 הובאו מקבילות נוספות ליסוד זה. וראה להלן הערה 2142.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:67)

(1291) לשונו בח"א לע"ז ח. [ד, לג.]: "הפרסה הוא החלק הפחות והשפל", כי הרגל היא החלק השפל בנברא. וכן כתב בכמה מקומות. כגון, בגבורות ה' פס"ד [צד:] כתב: "'ואת רגלי מדחי' [תהלים קטז, ח] נאמר על החומר, והוא ידוע שנקרא החומר 'רגל' לפחיתותו, שהוא שפל כמו הרגל" [הובא למעלה הערה 812, ולהלן הערה 1375]. ובנצח ישראל פ"ה [קד.] כתב על הרגל ש"הוא מקום שפלת הגוף, שם פחיתות חומרי". ושם פט"ז [שעט:] כתב: "הרגל הוא מיוחד, שיש בו פחיתות". ושם פכ"ב [תסז.] כתב: "הרגל הוא הדבר הפחות והשפל". וכן כתב בדר"ח פ"א מ"ד [רמב:]. ובהקדמה לנתיבות עולם [יא:] כתב: "ואחר כך אמר [משלי ה, ה] 'רגליה יורדות מות', כי ידבק באשה זאת המיתה, בשביל החומר שדבק בו ההעדר והמיתה. ולכך אמר 'רגליה יורדות מות', כי רגלים הם כנוי אל הפחיתות, שזה ענין הרגל, ובפחיתות החומר דבק בו המיתה". ובנתיב העבודה פ"ו [א, צא:] כתב: "כי הרגלים הם מורים על פחיתות, כאשר ידוע מן הרגלים, שהם בשפלות האדם". ובנתיב השתיקה פ"א [ב, קא.] כתב: "כי הרגל הוא מתיחס אל השפלות ואל פחיתות החמרי... ואין דבר פחות ושפל כמו הרגל". ובח"א לב"ב עג: [ג, צו:] כתב: "וידוע כי האדם התחלתו הוא... ארכבותיו [הברכיים (תויו"ט חולין פ"ד מ"ו)], כי למטה מזה אינו נחשב מן האדם כלל... הרגל הוא פחיתות האדם בכל מקום". ובח"א לגיטין סח: [ב, קכט.] כתב: "ברגל, הוא מקום שיש חסרון ופחיתות". וכן הוא בנתיב העבודה פט"ז [א, קכו.], נתיב כח היצר פ"א [ב, קכג.], אור חדש פ"א [שנח:], ועוד. וראה למעלה הערה 812, ולהלן הערה 1434.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:68)

(1292) כי אותיות "חכמה" הן "כח מה" [זוה"ק ח"ג רלה:]. וראה להלן הערה 1506.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:69)

(1293) לשונו להלן [לאחר ציון 1364]: "מי שהוא משפיל עצמו ראוי אל החכמה, כמו שהתבאר למעלה כי משה לא זכה אלא התורה רק בשביל הענוה". ולמעלה [לאחר ציון 700] הביא את דברי הגמרא [שבת פט.] שלאחר שמשה אמר על עצמו "מה אני", הקב"ה אמר למשה "הואיל ומעטת עצמך תקרא על שמך". וביאר זאת משום שהתורה "ראויה לו [למשה] לפי שעושה עצמו 'מה', ואם כן לא יוגבל כלל, ויכול לקבל התורה אף שהיא רחבה מן העולם" [לשונו למעלה לאחר ציון 710]. אך יש להעיר, כי בשני המקומות האלו [להלן ולמעלה] ביאר שהשפל זוכה לחכמה. אך כאן מבאר להיפך; הזוכה לחכמה משפיל את עצמו, ואומר על עצמו "מה אני", כי "הקרן של חכמה הוא מביא אל השפלות", ולכאורה נקודה זו לא נתבארה למעלה [ראה להלן הערה 1365]. ויל"ע. ובנתיב הענוה ר"פ א [ב, א.] ביאר שהחכמה מביאה לידי יראת שמים, וכלשונו: "כי על ידי החכמה האדם מגיע ליראת שמים, כמו שאמרו חכמינו ז"ל [אבות פ"ב מ"ה] 'אין עם הארץ חסיד, ואין בור ירא חטא', שמזה תראה כי החכמה היא מדרגה ומעלה עליונה שעל ידה מגיע האדם ליראת שמים. כי על ידי החכמה מכיר האדם את עלתו, וירא מפניו, ודבר זה אין צריך ראיה. ופירוש [תהלים קיא, י] 'ראשית חכמה יראת ה'', רצה לומר כי יראת השם ראש לחכמה, שמן החכמה מגיע אל המדריגה שהיא יותר עליונה מן החכמה, דהיינו יראת השם יתברך, שהוא ראשית וראש על החכמה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:70)

(1294) כמו שאמרו חכמים [תנחומא וישב אות ד] "'לכו חזו מפעלות אלקים נורא עלילה על בני אדם' [תהלים סו, ה]. אמר רבי יהושע בן קרחה, אף הנוראות שאתה מביא עלינו, בעלילה את מביאן. בא וראה, כשברא הקב"ה את העולם מיום הראשון ברא מלאך המות... ואדם נברא בששי, ועלילה נתלה בו שהוא הביא את המיתה לעולם... משל למה הדבר דומה, למי שמבקש לגרש את אשתו, כשבקש לילך לביתו כתב גט, נכנס לביתו והגט בידו, מבקש עלילה ליתנו לה. אמר לה, מזגי לי את הכוס שאשתה, מזגה לו. כיון שנטל הכוס מידה אמר לה הרי זה גיטך. אמרה לו, מה פשעי. אמר לה צאי מביתי, שמזגת לי כוס פשור. אמרה לו, כבר היית יודע שאני עתידה למזוג לך כוס פשור שכתבת הגט והביאתו בידך. אף כך אמר אדם לפני הקב"ה, רבש"ע, עד שלא בראת עולמך קודם שני אלפים שנה היתה תורה אצלך אמון... וכתיב בה [במדבר יט, יד] 'זאת התורה אדם כי ימות באהל'. אלולי שהתקנת מות לבריות היית כותב בה כך. אלא באת לתלות בי את העלילה, הוי 'נורא עלילה על בני אדם'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:71)

(1295) נוקט בלשון "פר" ו"שור", כי כך הוא לשון הפסוק [תהלים סט, לב] 'ותיטב לה' משור פר מקרין'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:72)

(1296) כמו שאמרו חכמים [ילקו"ש ח"א רמז רמג] "מאי דכתיב [שמות טו, א] 'שירו לה' כי גאה גאה', שירו למי שמתגאה על גאים. ארבעה גאים הם בעולם; אריה בחיות, שור בבהמות, ונשר בעופות, ואדם גאה על כולם. נטלן הקב"ה וקבען בכסא הכבוד, שמתגאה על הגאים". וראה למעלה הערה 1167. ומבאר בזה שהשור הוא בעל חי גאה, ועם קרנו האחת הוא עוד יותר מתרומם, וכל זה מוליך לפרסותיו, המורות על שפלותו. אם כן יש בזה סילוק הגבהות לגמרי, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:73)

(1297) כי הקרן הזו מביאה אל השפלות, וכמו שביאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:74)

(1298) כי כפרת האדם נעשית כאשר מסלק את סבת החטא. והואיל וסבת החטא של הרהור הלב היא גבהות הרוח, לכך כאשר האדם מודה שאין לו שום חשיבות, בזה הוא מסלק את גבהות הרוח ממנו, ובכך כפרתו [ראה למעלה הערה 1214]. **ודע כי** בח"א לע"ז ח. [ד, לג.] הביא שני טעמים אחרים בביאור המעלה "קרניו קודמות לפרסותיו"; (א) כשהקרנות קודמות אז התחלת השור היא בחשיבות, ואז גם ההמשל ימשך אחר זה. (ב) אדם הראשון צריך להביא קרבן ראשון, וזה נעשה כשהקרן ראשונה, וכלשונו: "כי לא היה אותה הבריאה כמו שאר בהמות, כי כל שאר בהמות בעלי קרנים פרסותיהן קודמות לקרניהן. וזה כי הקרן, שהוא על הראש, והוא החשוב... והפך זה הפרסה, הוא החלק הפחות והשפל. וכשהפרסה קודמת, שהוא חלק השפל, כאשר מקבל אחר כך החלק החשוב, אז הקרן נמשך אחר הפרסות, כאשר הפרסות קודמות. אבל אם קרניו קודמות לפרסותיו, שהקרן הוא החלק החשוב, ומאחר שהוא קודם אם כן הקרן עיקר, ונמשכו אחריו הפרסות, שהוא חלק השפל, ובזה חלק המובחר יותר... כי השור שהקריב אדם הראשון קרניו קודמות לפרסותיו, שהפחות והשפל נמשך אחר החלק החשוב, ולא שהיה נמשך החשוב אחר הפחות... אמנם יש לך להבין כי אדם הראשון כמו שנקרא שמו 'אדם הראשון', קרבן שלו הוא גם כן ראשון לגמרי, כמו שהוא בעצמו ראשון. כי שאר בהמות אין ראוי שיקראו 'ראשון' כי אם זה, כי הראש ראוי שיהיה נקרא 'ראשון', כשמו שנקרא 'ראש'. והקרן שהוא על הראש נקרא עוד יותר 'ראשון', שהוא על הראש. ואם פרסותיו קודמות לקרניו, הנה אין קרניו הם ראשית, שהרי פרסותיו קודמות. אבל קרניו היו קודמים לפרסותיו, ובזה שהיו קרניו קודמות, היה התחלה וראשית". וראה למעלה הערה 1287.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:75)

(1299) יבאר הסבר שני במה שמורה השור שהקריב אדה"ר. ועד כה ביאר שהשור מורה כיצד ינהג אדה"ר מכאן ואילך [הקרן האחת במצחו מורה שמעתה יהיה נמשך אחר החכמה, ומה שהקרן קדמה לפרסות מורה שמעתה יגיע לשפלות]. אך עכשיו יבאר שהשור מורה על שמעתה אדה"ר יעבוד את ה' בכל כחותיו. וראה להלן הערה 1306.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:76)

(1300) "וכי זה כבוד גדול הראוי למלך" [לשון הרד"ל ויק"ר ז, ב, אות ט].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:77)

(1301) לשון המדרש [ויק"ר ז, ב] "אבל לכשתיטיב ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:78)

(1302) מהמשך דבריו מבואר שכוונתו היא שרוח נשברה מורה על ההכנעה, אך לעת"ל יעבדו את ה' בכל כחם, ולא רק בהכנעה ובחלישות כח. ואודות שהקרבן הוא הכנעה, אמרו חכמים [סוטה ה:] "בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה; שבשעה שבית המקדש קיים, אדם מקריב עולה, שכר עולה בידו. מנחה, שכר מנחה בידו. אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, שנאמר [תהלים נא, יט] 'זבחי אלקים רוח נשברה'". ובח"א שם [ב, לה:] כתב: "כי הקרבן הוא שמקריב אל השם יתברך, ומי שדעתו שפלה ונשברה בקרבו, כאילו הקריב עצמו, כי דבר זה מה שנשבר רוחו בקרבו הוא השבתו אל העלה לגמרי". ובנתיב הענוה פ"א [ב, ג:] כתב: "מי שרוחו נשברה, כאילו הוא מבטל עצמו מן המציאות לגמרי, ודבר זה עצמו כמו כל הקרבנות, שאין ענין הקרבנות רק להודיע כי הוא יתברך הכל, ואפס זולתו. ולפיכך שוחטין ומקריבין אליו הקרבן, ודבר זה מבואר במקומות הרבה כי זה ענין הקרבן. וכאשר רוחו נשברה בקרבו, הרי כאילו הקריב כל הקרבנות, שכל הקרבנות ביחד מורים כי הנמצאים כולם אינם חשובים... עד שבכל הקרבנות נשלמה הוראה זאת. והאדם כאשר בעצמו רוחו נשברה בקרבו, עד שהאדם בכללו אינו נחשב לכלום, דבר זה מורה בי הכל אפס זולתו יתברך. כי האדם הוא הכל, והוא מלך של כל הנמצאים, וכאשר האדם אינו כלום, כל הנמצאים אינם כלום, ובזה נחשב כשאדם רוחו נמוכה כמו כל הקרבנות". וראה עוד בנתיב התשובה פ"א [יב.-יג:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:79)

(1303) כי הפסוק הזה ["היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים" (תהלים נא, כ)] עוסק בימות המשיח, וכמו שכתב הרד"ק [שם] "בימי המשיח יהיו הקרבנות רצויים, שיהיו כל ישראל בלב אחד לעבוד את ה', לפיכך אמר 'היטיבה ברצונך את ציון'". ובימי המשיח יסולק היצר הרע, וכמו שכתב כמה פעמים בנצח ישראל. וכגון, בתחילת פ"נ [תתי.] כתב: "כבר בארנו, כי אף למאן דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות [ברכות לד:], שאין דעתו לומר שלא יהיה דבר יותר רק שלא נהיה אנחנו ובנינו ובני בנינו משועבדים ולא יותר, כי דבר זה אין לומר כלל. אבל לא יהיה העולם מוטבע בחומרים כאשר הוא עתה, ויסתלק היצר הרע מן האדם, ויטו הבריות לב אחד לעבוד את יוצר הכל". וכן הוא שם פל"ז [תרצ:]. ושם פמ"ו [תשעה.] כתב: "בימי המשיח יסולק יצר הרע, וכדכתיב [דברים ל, ו] 'ומל ה' אלקיך את לבבך וגו'". ובסוף דרשת שבת תשובה [פה.] כתב: "עשו וזרעו הן הן יצה"ר של ישראל, ובבטול האומה הזאת מן העולם אז יתבטל יצה"ר מישראל". וכן כתב הרמב"ן [דברים ל, ו]: "לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי, ולא יחפוץ בו כלל, והיא המילה הנזכרת כאן. כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה, וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדה"ר, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות... שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי... וזהו שאמרו רבותינו [שבת קנא:] 'והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ', אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה, כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ, אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי". והערוך השולחן [או"ח סימן לד ס"ט] כתב: "כתיב 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד' [זכריה יד, ט], מפני שאז יהיה ביטול היצר הרע, כדכתיב [ישעיה יא, ט] 'לא ירעו ולא ישחיתו', וממילא שגם הצרות יכלו כידוע". והפסוק "לא ירעו" עוסק בימות המשיח, וכמבואר בפרק ההוא להדיא. וראה למעלה הערה 331, ולהלן הערה 1650.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:80)

(1304) לשונו בגבורות ה' פמ"ג [ריא:]: "השור הוא בעל כח ביותר, כאשר ידוע כי כח השור גדול". ובהמשך הפרק שם [רלג:] כתב: "היינו דקאמר מביאין שוורים, שאין דבר יותר בעל כח מן השור, דכתיב [משלי יד, ד] 'ורב תבואות בכח שור'". ושם פמ"ז [תקב.] כתב: "כי השור יש לו חוזק ביותר ממה שיש לכל שאר בעל חי. ואם שיש לארי כח וטורף הכל, אין זה מדת החוזק והקיום, כי הקיום היא מדה אחרת לגמרי. ולפיכך השור בעל עבודה רבה, וזה מורה על החוזק, ויש לו קיום, שיכול לעמוד במלאכה קשה" [ראה להלן (לאחר ציון 1494) שכתב "אין יותר חזק כמו הארי", ויתיישב על פי דבריו בגבורות ה', וכמבואר להלן הערה 1495]. ובנתיב כח היצר פ"א [ב, קכג.] כתב: "תנא דבי אליהו דרש, שישים האדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי [ע"ז ה:]. פירוש זה כי האדם ילמד תורה, הן אם יש לו מונע כחות נפשו, ונפש קורא 'שור', וזה שנאמר 'ורב תבואות בכח שור', והנפש בעל כח בודאי, ולפיכך הנפש נקראת שור". וכן כתב בח"א למכות כג. [ד, ד:]. ובדרוש על התורה [יא.] כתב: "ובע"ז [ה:], 'אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור' [ישעיה לב, כ], תנא דבי אליהו, לעולם ישים עצמו כשור לעול וכחמור למשאוי על דברי תורה, עד כאן. הרי כי האדם צריך שידמה לשור וחמור המיוחדים לפרך העבודה, ויט שכמו לסבול עול דברי תורה. וזכר שני המינים, המה השור והחמור, להוראת שני סוגי עול עבודתו בתורה. כי צריך שיעשה עצמו כחמור למשא, שהוא בעל גוף חזק... כן יהיה האדם מצד גופו שישתעבד גופו למשאוי התורה בלי מנוח... ועוד נוסף על זה ישעבד כח הנפשיי אשר לו אל התורה, כבחינת השור שכחו גדול... אם בנפש אשר בו יעמול בתורה, לעיין בהלכה בעיון קשה ועמוק, עד כי יעשה עצמו בזה כשור הזה המשוה בכחו כל תל גבוה, ולעקור קרקע קשה לחרוש ולפרר בכח שלו את הכל, באשר כח נפשו גדול, כנאמר 'ורב תבואות בכח שור'. וכן הדבר ממש, אם יש לאדם לפניו עיון קשה ביותר, הוא משוה כל עקום ודבר קשה בעיונו וכח נפשו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:81)

(1305) פירוש - הפסוק [תהלים נא, כ] "אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים" מתפרש שהואיל ובימי המשיח יסולק היצה"ר, לכך כל כחות האדם יוקדשו לעבודת ה', לא רוח נשברה בלבד, אלא בכח גדול כמו שיש לפרים [שוורים].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:82)

(1306) לכאורה כל זה כבר כתב למעלה [לאחר ציון 1280], וכלשונו: "והיו לאדם שני קרנות שראוים אל הבהמה, כאשר היה לו גבהות הגוף וגבהות הנפש כמו שיש לבהמה, ואז היה נאמר עליו [תהלים מט, יג] 'ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו', כי הבהמה יש לה שתי קרנות כאשר אמרנו, והיה האדם נוטה אליהם, ולכך אמר הכתוב כי היה האדם נמשל כבהמות. אבל כאשר חזר האדם בתשובה, הביא שור שאין לו אלא קרן אחד במצחו, שהוא באמצע, אחר שהיה האדם נמשך אחר שני קרנות של בהמה, אשר הם נוטים לימין ולשמאל, חוץ מן האמצע, ועזב הקרן שהוא באמצע, אשר הוא קרן האמיתי, הוא החכמה. ולכך הביא אל כפרתו שור שהיה לו קרן אחת במצחו, שהוא באמצע, שרוצה להיות נמשך אחר הקרן האמיתי, לא כמו שעשה בראשונה". ומה נתחדש כאן יותר. ויש לומר, שלמעלה ביאר שלאחר שאדה"ר עשה תשובה, היה נמשך אחר החכמה, שעליה מורה הקרן הבודדה. אך כאן מבאר שלאחר שאדה"ר עשה תשובה, היה עובד את ה' בכל כוחו, "כלומר כל כחות שלו יהיה מקריב אל השם יתברך" [לשונו כאן]. וראה להלן ציון 1874, שהזכיר שם את דבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:83)

(1307) למעלה [לאחר ציון 1291].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:84)

(1308) תיבת "הנבחר" כאן אינה מובנת כל כך. ואולי כוונתו ב"נבחר" היא שזה קרבן התואם לאדם ביותר, וכפי שכתב בח"א לע"ז ח. [ד, לג:]: "אמנם יש לך להבין כי אדם הראשון כמו שנקרא שמו 'אדם הראשון', קרבן שלו הוא גם כן ראשון לגמרי, כמו שהוא בעצמו ראשון. כי שאר בהמות אין ראוי שיקראו ראשון כי אם זה, כי הראש ראוי שיהיה נקרא ראשון, כשמו שנקרא 'ראש'. והקרן שהוא על הראש נקרא עוד יותר ראשון, שהוא על הראש... כן זה עצמו שהיה לו קרן אחת בעצמו מורה על שהוא התחלה, כי שנים אין אחד התחלה, כי ההתחלה היא אחת, וכאשר יש שנים אין התחלת הכל... שאין שם התחלה רק על דבר שהוא אחד... וכאשר יש לו קרן אחת, והיה קודם לפרסותיו, מורה כי שור זה הוא התחלה... ולפיכך אדם הראשון שהוא ראשון והתחלה, הקריב שור שהוא נקרא ראשון... שהיה לו קרן אחת במצחו" [ראה למעלה הערה 1287].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 17:85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/17:85)

(1309) חוזר בזה לענות על שאלתו הראשונה [מתוך תשעה עשרה שאלות] ששאל למעלה [לאחר ציון 365]: "האחד, מה שאמר [ויקרא ו, ב] 'זאת תורת העולה היא העולה', כפל לשון, והוה ליה למכתב 'זאת תורת העולה על מוקדה'". תשובתו הראשונה היתה [למעלה לאחר ציון 1195] ש"העולה" הראשונה היא כמשמעותה, ו"העולה" השניה היא כנגד היות האדם מלך בתחתונים, ועולה על הכל. ותשובתו השניה [למעלה לאחר ציון 1214] היתה ששתי העולות הן כנגד שני הגורמים לגבהות הלב; גבהות הגוף, וגבהות הנפש. ואלו דבריו כאן, שמרמז לשתי הקרנות המביאות לגבהות הלב. וזה לשונו למעלה [לאחר ציון 1214]: "ויש לפרש עוד כי מה שאמר [ויקרא ו, ב] 'זאת תורת העולה היא העולה' כפל לשון, כי הגבהות ו'היא העולה' בא על ידי שנים; האחד, כאשר יש לאדם אכילה ושתיה וכל תאוות הגוף. והשני, כאשר יש לאדם כל חמדת לבו. כי כאשר הגוף הוא בטוב, והיינו כאשר יש לו רצונו באכילה ושתיה וכל דבר שהוא הנאתו. השני הוא כאשר נפשו יש לו כל חמדה מעושר, וכיוצא בו מהדברים שהם חמדת לבבו... וכאשר האדם הוא בגבהות באלו שני דברים, מתחדש מזה לאדם הגאוה, והוא בא לידי הרהור".