## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol Chapter 19

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:1)

(1382) כוונתו לתורת כהנים [ויקרא א, ד (דיבורא דנדבה פ"ד אות ח)]. ומצוי שמכנה כל מדרשי ההלכה בשם "ספרי", אע"פ שדבריו שמביא נמצאים במכילתא או בתורת כהנים, וכמו בדר"ח פ"ב מ"י [תשפד.] ונתיב אהבת ריע פ"ג [ב, סב.] כינה את המכילתא בשם "ספרי". ובגבורות ה' ר"פ ד [רטז.], נתיב הפרישות פ"א [ב, קיא:], נתיב הזריזות [ב, קפז:], וח"א לב"ב פח: [ג, קיח:] כינה את התו"כ בשם "ספרי", כפי שעשה כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:2)

(1383) לשון רש"י [ויקרא א, ד] "ונרצה לו - על מה הוא מרצה לו, אם תאמר על כריתות ומיתות ב"ד, או מיתה בידי שמים, או מלקות, הרי עונשן אמור. הא אינו מרצה אלא על עשה ועל לאו שנתק לעשה". וכן אמרו בגמרא [יומא לו.] "אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה", ופירש רש"י [שם]: "טעמא מפרש בתוספתא על מה עולה באה, אם על כריתות ומיתות בית דין, הרי עונשן אמור. אם על לא תעשה, הרי עונשן אמור, מלקות. הא אין עולה באה אלא על עשה, ועל לא תעשה שניתק לעשה, שאין לוקין עליו". וראה למעלה הערה 393, ולהלן הערות 1400, 1540.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:3)

(1384) פירוש - כל מה שביאר עד כה היה לפי דברי המדרש [ויק"ר ז, ו] שהעולה באה לכפר על הרהור הלב, והרהור הלב הוא "רמות רוח" [ראה למעלה מציון 1160 ואילך], ולכך העולה נשרפת כי המתגאה נדון באש. אך בתו"כ מבואר שאין העולה באה על הרהור הלב, אלא על עבירות אחרות [ביטול מצות עשה, ולאו הניתק לעשה], ולפי זה יש צורך לבאר באופן אחר מדוע העולה נשרפת. וראה להלן הערה 1405.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:4)

(1385) לשונו למעלה [לאחר ציון 632]: "כי האדם עולה לשמים מצד הנשמה, שהיא מן העליונים, ויורד מצד הגוף, שהוא בתחתונים". רש"י [בראשית ב, ז] "ויפח באפיו - עשאו מן התחתונים ומן העליונים; גוף מן התחתונים, ונשמה מן העליונים". והרמב"ן בראשית [ב, א] כתב: "'צבא הארץ' הם הנזכרים, חיה ורמש ודגים וכל הצומח, גם האדם. ו'צבא השמים' שני המאורות והכוכבים הנזכרים... וכן נפשות האדם 'צבא השמים' הנה". וראה למעלה הערות 76, 633, 706, 1023, 1349.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:5)

(1386) לשונו בתפארת ישראל פכ"ג [שלט.]: "יש לאדם ב' בחינות; כי האדם יש לו דבקות אל העליונים מצד הנשמה הנבדלת... ומצד הדבקות שיש לו אל העליונים, אין לו מקטרג על התורה, כי האדם נחשב מן העליונים" [הובא למעלה הערה 706]. וכן כתב בכמה מקומות. וכגון, בנתיב התורה פ"ג [קמו:] כתב: "כי האדם דבק בעליונים... וחבור זה הוא על ידי השכל, כי בלא השכל אין לאדם חבור לעליונים כלל... והדביקות אשר לאדם בעליונים כאשר הוא שכלי". ובדרשה לשבת תשובה [פא.] כתב: "אין השכינה שורה על הגוף, כי אם על הנשמה שנתן השם יתעלה באדם, שהיא מן העליונים". ובדר"ח פ"ו מ"ח [ער.] כתב: "התורה תתן... לנשמה שהיא בראש מדריגה נבדלת... כי על ידי זה יש לאדם חבור אל השם יתברך". ובבאר הגולה באר הרביעי [שעב.] כתב: "האדם יש בו דבר מן העליונים, הוא הנשמה והחכמה והשכל. וכאשר זוכה האדם, יש לו מעלה ומדריגה מן העליונים. ולפיכך ראוי לבריאה זאת שיהיה לה קשור עם העליונים". ובח"א לסוטה ג. [הוצאת כשר, כרך א, עמוד יח] כתב: "השטות הוא מבדיל אותו מן השם יתברך, כי הדיבוק [בהשי"ת] על ידי השכל, אשר מקשר אותו בבוראו עד שלא יפרד ממנו. ולכך כאשר נכנס רוח שטות, אז נבדל ממנו". והפחד יצחק פסח, מאמר טו אות ד, כתב: "בלשונו של המהר"ל 'שכל' הוא כינוי לנפש האלקית". ולעומת זאת, בדר"ח פ"ב מי"ג [תתב:] כתב: "כי האדם מצד גופו אינו עם השם יתברך". ושם פ"ג מט"ז [תב.] כתב שהנפש היא בפרט ביד הקב"ה, לעומת הגוף. ובסליחות אומרים "הנשמה לך והגוף פעלך... הנשמה לך והגוף שלך", שמכך רואים שהנשמה מקורבת לה' יותר מהגוף. **ורבינו יונה** בשערי תשובה שער ראשון אות יג כתב: "'כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי' [ישעיה נז, טז]. ביאורו, כאשר יעטוף ויצטער הרוח שהוא מלפני, כי הוא מן העליונים, ויעטפו נשמות אשר אני עשיתי, לא אריב עוד ולא אקצוף, כי איך לא אחון וארחם על נפש יקרה אשר הוא מלפני, ונשמות אני עשיתי... כי היגון יבא מאת טוהר הנשמה העליונה, ונרצתה בזה יותר מאשר תרצה ברוב יסורי הגוף ומכאוביו. והמשל בזה, כי המלך יחמול על חניכיו ילידי ביתו הקרובים אליו, והם מאצילי ארץ הנכבדים, ויתן להם חנינה, יותר מחמלתו על הרחוקים והפחותים. ואמר 'ונשמות אני עשיתי' לקרבתן אל העליונים, אף על פי שהגוף והכל מעשי ידיו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:6)

(1387) פירוש - לנשמה מצד עצמה אין כבידות הגוף, לכך היא מתעלה ועולה אל יוצרה. דוגמה לדבר; אמרו חכמים [גיטין ז.] "כל הגוזז מנכסיו ועושה מהן צדקה, ניצל מדינה של גיהנם. משל לשתי רחילות שהיו עוברות במים; אחת גזוזה, ואחת אינה גזוזה. גזוזה עברה, ושאינה גזוזה לא עברה". ובח"א שם [ב, צה:] כתב: "פירוש דבר זה הוא ענין נפלא. כי הגוזז נכסיו ועושה מהם צדקה לזולתו, דבק הוא במדריגה העליונה במה שהוא משפיע, ולכך ניצל מדינה של גיהנם לירד מטה מטה. ולפיכך אמר שהוא משל לשתי רחילות וכו'. ביאור זה, כי הרחל גזוזה מפני שאין עליה צמר המכביד אותה לירד מטה, יכולה להתעלות למעלה. וכך הנשמה שנתן באדם הוא מן העליונים, וראויה שתשוב אל השם יתברך שנתנה, כאשר יש לה הדבר השייך אל הנשמה. כי הנשמה שהוא נבדלת ראויה להשפיע, הפך החומר שהוא מקבל. והגוזז נכסיו ועושה מהם צדקה, מה שהוא משפיע אל אחרים מסלק האדם החמרות שבו, ומקרב הנשמה אל המעלה הנבדלת. ובזה דומה אל רחל גזוזה, שסלקה הצמר שהוא דבר מת חמרי מכביד עליה לירד מטה, לכך עולה מעלה, מפני שהחי נושא עצמו למעלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:7)

(1388) כמו שנאמר [ויקרא א, ג] שהעולה באה מן הבקר, ומן הכבשים והעזים [שם פסוק י], ומן העוף [שם פסוק יד]. וראה למעלה הערה 1185.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:8)

(1389) רש"י [שמות יח, יב] "עולה - כמשמעה, שהיא כולה כליל". וכן כתב הרד"ק בספר השרשים שורש עלה, וז"ל: "ונקרא הקרבן הזה כן ["עולה"], לפי שהיה העולה כולו כליל על המזבח". ובתנחומא [צו אות א], אמרו: "למה נקרא שמה 'עולה', שהיא עליונה על כל הקרבנות, וכולה עולה להקב"ה". ובגבורות ה' פ"ח [שפד.] כתב: "עולה לחשיבות הקרבן... כי העולה היא כולה כליל", ושם הערה 96. וראה למעלה הערה 395.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:9)

(1390) לאחר ציון 1186, ויובא בהערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:10)

(1391) לשונו למעלה [לאחר ציון 1186]: "אין שום שררה וגדולה אצל השם יתברך, שהכל נחשב לכלום אצל השם יתברך, ולפיכך קרבן העולה כולו כליל, כי מה שהוא כליל מורה כי גדולתו [של האדם] אינו נחשב כלום אצל השם יתברך. ולפיכך כתיב [ויקרא ו, ב] 'זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה וגו'', כי ראוי שיהיה כליל באש אל השם יתברך". אמנם יש הבדל בין דבריו כאן לדבריו למעלה; למעלה ביאר שבמחיצת הקב"ה אין שום שררה וגדולה של הנמצאים. אך כאן מבאר שבמחיצת הקב"ה אין שום נמצא קיים, כי אין גוף או דמות הגוף במחיצת הקב"ה. ובבאר הגולה באר השלישי [רסח:] כתב: "כי העולה שהוא כולה כליל אל השם יתברך, מורה זה הקירוב הגמור אל השם יתברך". וראה להלן הערות 1407, 1472.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:11)

(1392) לשון הגמרא [זבחים מח.] "צפונה בעולה היכא כתיבא, [ויקרא א, יא] 'ושחט אותו על ירך המזבח צפונה'. אשכחן בן צאן, בן בקר [שם פסוקים ג-ט] מנא לן, אמר קרא 'ואם מן הצאן', וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון", ופירש רש"י [שם] "פרשת בן בקר למעלה מפרשת בן צאן". ובדר"ח פ"א מ"ב [קצט:] כתב: "הרי כי בשביל העקידה היה העבודה אל השם יתברך, מפני כי יצחק הקריב עצמו אל השם יתברך, ולפיכך עיקר העבודה היה ליצחק שהקריב עצמו. והוא הסוד שלא נאמר 'צפונה' אלא בפרשת 'ואם מן הצאן קרבנו' בפרשת ויקרא [ויקרא א, י], ואף כי העולה מן הבקר שפרשה ראשונה מדברת ממנו [ויקרא א, ג-ט] גם כן צריכה צפון, וכמו שדרשו מן וי"ו של 'ואם מן הצאן', מכל מקום לא נזכר 'צפון' אלא אצל הצאן. מפני כי קרבן של יצחק היה איל [בראשית כב, יג, ואיל הוא ממין צאן (ויקרא ה, טו "איל תמים מן הצאן")], וראוי אליו צפון, והוא ידוע למבינים, כי משם היה העקידה". וראה להלן הערה 1869.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:12)

(1393) לאחר ציון 159, ויובא בהערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:13)

(1394) לשונו למעלה [לאחר ציון 159]: "כשילך לישון אז יחזיר האדם הנשמה למי שנתן אליו נשמתו, וממקום שבאו הנשמות לעולם, שם יהיה מפקיד האדם נשמתו גם כן אל הקב"ה, אשר נתן לו הנפש. והנשמות הם באוצר הנשמות, ואוצר הנשמות הוא בצפון... ומביא ראיה [ברכות ה:] שהנשמות מצפון, שנאמר [תהלים יז, יד] 'וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים'. והכתוב רצה לומר כי הנשמות הם באוצר, ולפיכך אמר 'וצפונך תמלא בטנם', רצה לומר מן אוצר שלך, וכל דבר שהוא באוצר הוא בצפון, שנקרא 'צפון' בשביל כך, שהדברים שבאים משם צפונים. ולפיכך בניו זכרים, כי נשמת הזכר יותר באוצר נחשב לפי חשיבות הזכר, שכל אשר הוא חשוב יותר, נחשב אוצר, ולפיכך בנים שלו זכרים, והדברים ידועים ליודעים בעמקי החכמה... ולפיכך כאשר הולך לישון יפקיד רוחו באוצר הקב"ה, שהנשמות באות משם, ושם גנוזות, ושם שבות, שנאמר [תהלים לא, ו] 'בידך אפקיד רוחי', וכל מקום שנאמר 'יד' הוא יד שמאל [מנחות לו:], וצפון הוא שמאל, שהרי הדרום נקרא 'ימין' בכל הכתוב, ואם כן צד צפון הוא שמאל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:14)

(1395) רומז בזה ליסוד שהנסתר הוא בכח, והנגלה הוא בפועל. וכן כתב בכמה מקומות. וכגון, בגבורות ה' פס"ז [שז:] כתב: "הירך הוא הפך הפנים, כי הפנים הוא בגלוי, וזה מפני שהפנים יש בו הכרתו של אדם מה שהוא, וזהו ענין הצורה, שהצורה בה הכרתו של הנמצא מה שהוא, ולפיכך הפנים הוא בגלוי ביותר מכל, מפני כי הצורה משימה הנמצא נגלה בפועל מה שהוא לגמרי. והירך שהוא בסתר... הפך הפנים, שהפנים הוא בגלוי, לפי שהפנים עיקר הצורה שהיא משימה הנמצא בפועל מה שהוא, והירך הוא בסתר מקום חושך". ובדר"ח פ"ג מי"ג [רצג.] כתב: "התורה אין לה מציאות גמור אצל האדם, וצריך לעשות סייג אל התורה שלא תסור התורה מן האדם. וזהו על ידי מסורת וסימנים, כי הדבר שיש לו סימן נותן הכרה אל האדם, עד שנמצא אצלו בפועל, ונגלה לגמרי אליו. ולא שיהיה בכח אל החכמה, רק בפועל לגמרי. ואם צריך אל האדם התבוננות גדול עד שיזכור התורה, לא נמצא אצלו התורה בפועל. ולכך צריך שיהיה לו סימנים, שעל ידי זה גלוי לפניו התורה, והתורה אצלו בפועל". ושם פ"ג מי"ד [שנו.] כתב: "ועוד תדע ההפרש שיש בין החבה שהיא אהבה מוסתרת, שהיא אהבה שלא יצאה לפעל כלל, רק היא אהבה מוסתרת. אבל האהבה הנודעת הנגלית אל הנאהב, כבר יצאה לפעל עד שהיתה בגלוי". ובגו"א בראשית פ"ב אות יט [נט:] כתב: "כי הקבורה שהוא הטמנה, מורה שהוא בכח לדבר העתיד כשיחיו המתים, כי הדבר הנגלה הוא בפעל, והדבר הנטמן הוא בכח". ובח"א לשבת יב: [א, ג.] כתב: "המלאכים נזקקין ללשון דוקא, שהוא נגלה והוא נמצא בפעל. לאפוקי המחשבה, לא נמצא בפעל כלל, ולדבר שאין נמצא בפעל, כמו שהוא הדבור שהוא נגלה בפעל, אין נזקקין. ולפיכך עיקר התפלה הוא בדבור שהוא בפעל". ובח"א לנדרים לב. [ב, ו:] כתב: "דבר שאינו בפעל הנגלה הוא בכח נחשב". ובח"א לסוטה יג. [ב, נה.] כתב: "נקרא משה בשם 'זה', 'כי זה משה האיש' [שמות לב, א], כי מלת 'זה' מורה על כי היה למשה מעלת הצורה. כי מלת 'זה' מורה על דבר הרמוז הנגלה שיש לו מציאות בפעל לגמרי. וזהו ענין הצורה, שיש לה מציאות בפעל לגמרי". ובח"א לסנהדרין ק. [ג, רלא:] כתב: "כל נסתר אין לו מציאות גמור בפעל, שהוא נסתר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:15)

(1396) פירוש - הואיל ונתבאר כאן שהעולה באה מצד נשמתו של אדם, שהיא מתקרבת ומתעלה לה', לכך קרבן עולה נשחט בצפון, כי זהו הצד של הנשמה, שאוצר הנשמות נמצא בצפון, ולשם היא שבה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:16)

(1397) בגו"א ויקרא פ"א אות לג [כז.-כט:] ביאר בשלשה אופנים כיצד מוכח שעולה מכפרת על מזיד, ולא על שוגג, והסברו השלישי נוגע יותר לדבריו כאן, וכלשונו [כט.]: "ועוד נראה, כי ברור לרז"ל [תו"כ ויקרא א, ב] כי העולה תכפר דוקא על המזיד. כי אשר חטא במזיד הוא חוטא כשהוא בדעתו ושכלו, שהוא כולו קודש לה', לכך תהא העולה כליל לה'. וכך מוכח במדרש רז"ל [ויק"ר ז, ג], שאמרו כי העולה באה על המחשבה, והביאו ראיה מדכתיב [יחזקאל כ, לב] 'והעולה על רוחכם וגומר', וכל זה מפני שהעולה כליל לה'. ומזה הטעם סבירו להו גם כן דהעולה באה על המזיד, שהוא עושה בדעתו ובמחשבתו. וכל זה נכון וברור, ואין להאריך", וראה שם את שני הסבריו הראשונים. אמנם כאן יבאר הסבר אחר. וראה הערה הבאה, ולהלן הערות 1590, 1593.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:17)

(1398) כמבואר בהערה הקודמת. ובדר"ח פ"ד מ"ד [פד.] כתב: "כי חטא השוגג מתיחס אל גוף, שאצל הגוף שייך שוגג כאשר הוסר מאתו השכל, ואילו היה אצלו השכל לא שייך שוגג וטעות כלל, שאין השוגג רק כאשר הוסר מאתו השכל ונעשה בעל גוף. ולכך חטא השוגג אינו במדריגת המזיד, שהוא החטא כאשר האדם הוא בדעתו ושכלו". ובגו"א שמות פט"ו אות ג [רצג:] כתב: "שהיו במזיד מחשבים לעשות העגל ובדעת... כי המעשה היה מסודר על המחשבה שלהם מתחלה, לא היו שוגגין בזה". ובנצח ישראל פי"ט [תטו:] כתב: "והחטא בשוגג אין זה לעצם האדם, כי עצם האדם הוא דעתו, והשוגג עשה בלא דעת". ובח"א לקידושין מ. [ב, קמב:] כתב: "כי חטא השוגג מתיחס אל גוף, שאצל הגוף שייך שוגג כאשר הוסר מאתו השכל, ונעשה בעל גוף. לכך חטא השוגג אינו במדריגת המזיד, כאשר האדם הוא חוטא בדעתו ושכלו". ובח"א למכות יב. [ד, ג:] כתב: "וקאמר שאינו קולט [עיר מקלט] רק השוגג... כי הקליטה כאשר יש לו מקום לקלוט, והמזיד הוא מצד השכל, אשר אין אל השכל מקום, ולכך אין קליטה אל מזיד, שחוטא מצד שכלו". וראה הערה הבאה, והערה 1592.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:18)

(1399) אודות שהמחשבה היא לנשמה, כן אמרו במדרש [ב"ר יד, ט]: "חמשה שמות נקראו לה; נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה. נפש זה הדם... רוח שהיא עולה ויורדת... נשמה זו האופיה. דברייתא אמרין האופיתא טבא", ובמתנו"כ [שם] כתב "האופיה - פירש רש"י וערוך עיקרו ודעתו". ובתיקוני זהר [סוף תיקון כב] אמרו: "ארבעה יסודין דגופא בהון שריא ידו"ד, ודא איהו [ישעיה מג, ז] 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'. 'בראתיו' דא נשמתא קדישא, דאיהי עולם המחשבה. 'יצרתיו' דא רוח ממללא, דמניה חיוון ממללין. 'עשיתיו' דא נפש, דתמן עשייה דשריא ברמ"ח פקודים". ובתפארת ישראל פ"ג [ס.] כתב: "אל תטעה בדברים אלו [ששלימות האדם היא רק כשמוציא עצמו מהכח אל הפעל] לשלול השלמות ממי שאי אפשר לו שיוציא שלימותו אל הפעל, אשר הלך לעולמו קודם שהוציא שלמות שלו אל הפעל. אין אנו שוללים העולם הבא ממנו כלל אם יש בו הכנה אל השלמות ומת, שאנוס היה שלא הוציא שלמות שלו לפעל, כאמרם ז"ל [ברכות ו.] חשב לעשות מצוה ונאנס, יש לו על זה שכר כאילו עשה המצוה. וזה מצד כי השכר לעתיד הוא לנשמה, וכאשר הוא אנוס, לא היה עכוב זה מצד הנשמה, רק לגוף, ולכך נותנין לנשמה שכר כאילו עשה המצוה. רק אם עשה במזיד בדעתו ובשכלו, וזה היה מצד הנשמה". וכן רבינו יונה [משלי כ, כז] כתב: "כי נשמת אדם מן העליונים, על כן יש לאדם למשול במעשיו גם במחשבותיו, וראוי להענש כי יחטא ואשם יותר משארי בעלי חיים... כי נשמת אדם הוא נר השם בתוך הגוף, והוא בתוכו כמאור העליון בעולם. ועל כן 'חופש השם כל חדרי בטן' [משלי כ, כז], כי יפקד האדם על מחשבותיו, אחרי אשר ניתנה שם הנשמה הנכבדת להאיר ולהשכיל". והאדרת אליהו [בראשית ב, ז] כתב: "מחשבה דבור מעשה. המחשבה באה מפאת הנשמה הפנימית, והמעשה מגוף והנפש, והדיבור מרוח החיוני המוליך את הקול". וכן כתב הרוח חיים פ"א סוף מ"א. ובנפש החיים שער ראשון ס"פ יד כתב: "מחשבה היא בחינת הנשמה, שהיא המלמדת לאדם דיעה ובינה בתוה"ק. לכן עיקר משכנה הוא במוח, כלי המחשבה, והוא הבחינה העליונה שבהם". והפלא יועץ, ערך כלילת יופי, אות כא, כתב: "מחשבה רעה מטמאה את הנשמה". ובצדקת צדיק אות קמה כתב: "בכל פעולת האדם המעשה הוא כמו גוף, והמחשבה נשמה, וגוף בלא נשמה אינו כלום, לכך מתעסק פטור... וידוע 'נשמה שנתת בי טהורה' [ברכות ס:], ולכך מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה [קידושין מ.], כי באמת כל מחשבות רעות הוא מרוח שטות, שהוא דמיון המתדמה לחכמה כקוף בפני אדם, כידוע. רק כשיוצא לפועל במעשה ובעשייה, שם הוא מקום שליטת הרע וכח הדמיון".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:19)

(1400) לשון רש"י [ויקרא א, ד] "ונרצה לו - על מה הוא מרצה לו, אם תאמר על כריתות ומיתות ב"ד, או מיתה בידי שמים, או מלקות, הרי עונשן אמור". והתיבות "הרי עונשן אמור" מסלקות את האפשרות שכפרת העולה ["ונרצה לו לכפר עליו"] תאמר על אלו שעונשן אמור. ואם תאמר, הרי תשובה מועילה לחייבי כריתות [מכות יג:], ומדוע לא נאמר שכך קרבן עולה יועיל לחייבי כריתות. ועוד קשה, דכיצד עולה מועילה לכפרה על מצות עשה, דממה נפשך יקשה; אם עשה תשובה, הרי שאין צורך בקרבן עולה, כי תשובה לחוד מהני [יומא פו.]. ואם לא עשה תשובה, אי אפשר להביא אז קרבן עולה, שעל כך נאמר [משלי כא, כז] "זבח רשעים תועבה" [ראה למעלה הערה 582]. וכך אמרו להדיא בגמרא [זבחים ז:] "אמר רבא, עולה דורון היא ["אינה באה לכפר על עשה כפרה ממש, אלא אחר שכיפרה התשובה על העשה היא באה להקבלת פנים" (רש"י שם)]. היכי דמי ["כלומר היכי דמי שתהא באה לכפרה" (רש"י שם)], אי דליכא תשובה ["אעבירות עשה שבידו" (רש"י שם)], 'זבח רשעים תועבה'. ואי דאיכא תשובה, התניא עבר על מצות עשה ושב, לא זז משם עד שמוחלים לו. אלא שמע מינה דורון הוא". והואיל והעולה היא דורון ["אינה באה לכפר על עשה כפרה ממש, אלא אחר שכיפרה התשובה על העשה היא באה להקבלת פנים" (רש"י שם)], מדוע היא דורון רק בעבר על מצות עשה, ולא תהיה דורון גם בחייבי מיתה כרת ומלקות. וראה תוספות זבחים ריש ז:, ושם ב"ב מח. [ד"ה יקריב], שנגעו בשאלה זו. וכן במושב זקנים [ויקרא א, ד] האריך בעניין זה טובא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:20)

(1401) הובא למעלה [לאחר ציון 1160].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:21)

(1402) כמבואר למעלה [לאחר ציון 1161] אודות הרהור הלב, ובהערה שם [1162] נתבאר שהרהור הלב דומה ל"עלה במחשבה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:22)

(1403) בא לבאר את שתי ההדגשות שבפסוק; (א) העולה נשרפת באש. (ב) שריפת העולה היא כל הלילה. וכבר ביאר זאת למעלה [לאחר ציון 1186] לפי מהלכו הקודם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:23)

(1404) למעלה [לאחר ציון 1191], וכלשונו: "ולפיכך כתיב [ויקרא ו, ב] 'על מוקדה כל הלילה', כי הלילה היא חשיכה, וכל הנמצאים נחשבים נעדרים בלתי נמצאים, ולכך כתיב 'על מוקדה כל הלילה'. וכל מי שיש לו חשיבות אצל השם יתברך, בלתי נמצא כלל. וזהו אמרם במדרש הזה [ויק"ר ז, ו], ולמדו מן הכתוב הזה שאמר 'היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה', שכל המתגאה נדון באש". וראה למעלה הערות 1331, 1337, ולהלן הערה 1540.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:24)

(1405) מדרש זה כבר הביא למעלה [לאחר ציון 1153] וביארו [לאחר ציון 1160]. אך כאן חוזר לבארו, כי למעלה עיקר ביארו היה שהרהור הלב בא מרמות רוח וגאוה, ולכך מתאים לומר על כך שכל המתגאה נדון באש. אך כאן ביאר שהאש של העולה נובעת מצד שהנשמה מתעלה אל ה', וכלשונו [לאחר ציון 1402]: "קרבן זה הוא מצד הנשמה שממנה המחשבה, ומצד הזה האדם קרוב אל השם יתברך, ולכך קרבן זה יש לו התקרבות לגמרי אל השם יתברך, וקרבנו הוא כליל לגבוה, ככל אשר יש לו התקרבות אל השם יתברך. ומפני כך נאמר גם כן [ויקרא ו, ב] 'היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה'". לכך צריך לבאר כיצד נכנס לכאן הענין שכל המתגאה נדון באש. וראה למעלה הערה 1384.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:25)

(1406) לשונו למעלה [לאחר ציון 1075]: "כל דבר שאין בו גוף, קדוש הוא, כמו שהשם יתברך קדוש מפני שאינו גוף", ושם [הערה 1077] הובאו מקבילות רבות ליסוד זה, קחנו משם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:26)

(1407) פירוש - הואיל והקב"ה נבדל מהגוף, לכך במחיצת הקב"ה אין מקום לדברים שהם בעלי גוף, ומתחייב מכך כליון בעל הגוף [קרבן עולה]. ואודות שאין קיום לדברים חומריים במחיצת הקב"ה, כן כתב בכמה מקומות. וכגון, בתפארת ישראל פכ"ו [שצ:] כתב: "כי הים והירדן הם חמריים... ולפיכך אין להם קיום ועמידה עם השם יתברך, שהוא קדוש, נבדל מן החמרי. ולפיכך בים נאמר [תהלים קיד, ג] 'הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור', שלא היו יכולים אלו דברים לעמוד עם השם יתברך". ובנתיב התורה פ"ז [רצב:] כתב: "כי אין מציאות לדבר החמרי עם הנבדל... שאין אלו דברים יש להם מציאות וחבור יחד, ונדחה הפחות והחול מן אשר הוא קדוש. וכמו שאמר הכתוב [שופטים יג, כב] 'אלקים ראינו מות נמות', וכי אלקינו הוא המיתה לאדם. אלא שאמר שאין לאדם להתחבר עם הקודש, והאדם, שהוא חול, נדחה". וכן כתב בדר"ח פ"א מי"ג [שנד:]. ואמרו חכמים [נדרים ז:] "כל מקום שהזכרת השם מצויה עניות מצויה", ובח"א שם [ב, א.] כתב: "כי עם שמו יתברך לא יוכלו הנמצאים המורכבים לעמוד, שאינם פשוטים. שכן כאשר בקע משה הים, בקע הים בשמו הגדול. וכתיב 'הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור'... כי עם שמו אינם יכולים הנמצאים כמו אלו לעמוד, וכיון שאין הנמצאים יכולים לעמוד, לכך כאשר הזכרת שם שמים מצויה שם עניות מצויה". דוגמה נוספת לדבר; בנצח ישראל פ"ה [קכג.] כתב: "מה שתמצא אצל בני אהרן שמתו מיד [ויקרא י, א-ב], זהו מפני שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה [יבמות קכא:], ואותם שהם סביביו לא יסבול הקב"ה שיש בהם חטא, כי לא יגור אצלו דבר חטא, לכך נענשו מיד". וראה להלן הערה 2055.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:27)

(1408) פירוש - הואיל וכליון העולה בעלת הגוף הוא מחמת שבמחיצת הקב"ה אין קיום לבעלי הגוף, לכך כליון זה יעשה באופן המורה על סבת הכליון, והוא על ידי דבר שהוא עצמו אינו גוף. ואודות שהאש אינו בעל גוף, כן כתב בתפארת ישראל פ"כ [רצו.]: "כי האש דבר שאינו גשמי, כי אין באש גוף גשמי, ולפיכך כל דבר שאינו גשמי נקרא 'אש'". ושם פנ"ט [תתקכג:] כתב: "כי התורה כל דבריה הם אלקיים, ואין התורה כמו דת טבעית או דת נמוסית, לכך התורה היא מתיחסת לאש. כמו שיאמר על השם יתברך [דברים ד, כד] 'כי ה' אש אוכלה', רצה לומר שהוא נבדל לגמרי מן העולם". ובנצח ישראל פי"ד [שמה.] כתב: "ועוד האריכו עליהם [על ישראל] במסכת ביצה [כה:] שהם עזים כמו אש. וכל זה מפני שהם נבדלים מן החומרי, כי האש, שהוא להב, אין בו גוף". ובח"א לשבת קיט: [א, סה.] כתב: "כי הקדושה נמשלה כאש. ולפיכך התחתונים שהם חומריים, אפשר להם להתחבר לכל היסודות, שהם; אויר, מים, עפר. חוץ מן האש. וכמו שאמרו ז"ל [סוטה יד.] 'אחרי ה' אלקים תלכו וגו' ובו תדבקון' [דברים יג, ה], וכי אפשר לאדם להתדבק עם השכינה, והלא כתיב [דברים ד, כד] 'כי ה' אלקיך אש אכלה הוא', ובשביל שהוא יתברך אש אכלה, הוא קדוש ונבדל מן כל התחתונים, אשר לא יתחברו אל האש". ובח"א לבכורות ח: [ד, קכא.] כתב: "כי אין ספק שהשכל דומה לאש, וכדכתיב [ירמיה כג, כט] 'הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע'. כלל הדבר, אין שם יותר ראוי אל השכל מן האש, כי שם זה הונח אף להשם יתברך, כדכתיב [דברים ד, כד] 'כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא'. שתראה מזה כי הדבר הנבדל מן הגוף נקרא בשם 'אש'. לכך השכל הנבדל נקרא 'אש'. ודבר זה מבואר מאוד, והכתוב מוכיח כך, כדכתיב [דברים לג, ב] 'מימינו אש דת למו', הרי התורה נקראת 'אש'". וראה למעלה הערה 1195, ולהלן הערה 1422.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:28)

(1409) הנה הרבה פעמים כתב בגבורות ה' לאידך גיסא, שהמים הם חומריים [ולא שהחומרי מתייחס למים]. וכגון, שם פי"ח [קלח:] כתב: "אלא שיש לדקדק במה שאמרה [שמות ב, י] 'כי מן המים משיתהו', והוי לה לומר 'כי מן היאור משיתהו', להורות מאיזה מים הוציאה אותו. ואומר אני כי שם 'משה' הוא הוראה על עיקר ענין משה ומעלתו, אשר הוא מסולק ומוסר מן המים. וזה כי המים אין להם צורה עומדת קיימת... וכאשר תדע זה, תדע לך כי מעלת משה רבינו עליו השלום מעלת הצורה, לפי שהיה נבדל במעלתו מן החומר... והמים הם הפך, כי המים אין להם צורה גמורה, ולכך נקראים תמיד בלשון רבים, ולא תמצא לשון יחיד במים. לפי שכל אחדות מכח הצורה המאחד את הדבר, והמים הם בלי צורה גמורה, ולפיכך המים, שהם בלי צורה מקוימת, בלשון רבים. והיה משה הפך להם, שהוא צורה נבדלת, והיה מיוחד, שלא נמצא נביא כמוהו, כדכתיב [דברים לד, י] 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה', וזה הפך המים, שאין במים יחוד צורה. ומפני זה נקרא 'משה', שהיה משוי ממים, כלומר שמשה מסולק מן המים, כי בעבור שיש למשה צורה נבדלת, היה משוי ונבדל מן המים. ומזה תדע כי המים הפך משה רבינו עליו השלום; שאלו הם בלא צורה, ומשה רבינו עליו השלום מעלתו הצורה המקויימת". וכן כתב שם פי"ד [יא], ס"פ כג [שנה.], פל"ט [נב:], פ"מ [צב:, קל.], פ"ס [שפה:], פס"ב [תקלה:], ועוד. וראה למעלה הערה 856. אך כאן כתב לאידך גיסא; לא שהמים הם חומריים, אלא שבעלי הגוף והחומר מתייחסים למים. אמנם במקום אחד בגבורות ה' פמ"א [קנג.] כתב שהחומרי נקרא "מים", אך עם כל זה חיבר זאת לפסוק [שמות ב, י] "כי מן המים משיתהו", וכלשונו: "נקרא החומר שבעולם 'גנאי'. ונקרא 'גנאי נהרא' [חולין ז.], ולא 'גנאי' בלבד, זהו שאמרנו לך כי החמרי נקרא 'מים' בכל מקום, וכמו שפירשנו למעלה [פי"ח] אצל 'כי מן המים משתיהו', ובכמה מקומות". ובח"א לחולין ז. [ד, צג.] כתב: "דע כי החומר הראשון נקרא 'מים', מפני שהוא נעדר כל צורה, והדבר שהוא נעדר צורה נקרא 'מים'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:29)

(1410) פירוש - האש של המזבח עצמה היתה נאכלת במזבח.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:30)

(1411) לשון המדרש [ויק"ר ז, ה] "'ואש המזבח תוקד בו'. אמר רבי פנחס, 'ואש המזבח תוקד עליו' אין כתיב כאן, אלא 'תוקד בו', האש היה מתוקד בו". ופירושו שהאש של המזבח עצמה היתה נאכלת משום שהיא מחמת המזבח ["על ידי המזבח"], והמזבח אינו נבדל מן הגוף לגמרי, כפי שהקב"ה נבדל מן הגוף לגמרי [כמו שמבאר והולך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:31)

(1412) פירוש - המזבח עומד בשביל השם יתברך, כי עליו עובדים את השם יתברך. ואמרו חכמים [סנהדרין ז:] "דרש בר קפרא, מנא הא מילתא דאמרו רבנן 'הוו מתונין בדין'. דכתיב [שמות כ, כג] 'לא תעלה במעלות', וסמיך ליה [שם כא, א] 'ואלה המשפטים'". ובנתיב הדין פ"א [א, קפז:] כתב: "מה שלמדו מן 'לא תעלה במעלות על מזבחי' שיהיה מתון בדין, הוא דרש נכבד מאוד לפי זה, ואל יהי קל עליך מדרש זה, אף כי נראה מאוד רחוק. כי כבר התבאר כי הדין הוא שוה למזבח; כמו שהמזבח הוא אל השם יתברך, כך הדין הוא אל השם יתברך. לכך אמרו [מכילתא ס"פ יתרו] שתשים סנהדרין אצל מזבח לגמרי. וכמו שהזהירה התורה שלא תעלה במעלות על מזבחי, שדבר זה יציאה מן הסדר, ואינו ראוי אל העבודה שיהא בה שום דבר זה, וכמו כן אין ראוי שימצא בדין דבר שהוא יוצא מן הסדר הראוי. והראוי לדין הוא המתנה, וזהו בסדר הראוי לאדם, והמהירות בדין הוא יוצא מן הסדר". וראה להלן ציון 1436.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:32)

(1413) השם יתברך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:33)

(1414) עיקר מטרתו בהבאת המדרש הנ"ל הוא להורות שבמחיצתו של הקב"ה אין מקום לשום מציאות שאינה נבדלת לגמרי מהחומר. לכך אף האש של המזבח היתה נאכלת ומתבטלת, כי המזבח נמצא במחיצת הקב"ה ["כי המזבח שהוא אל השם יתברך"], והקב"ה נבדל לגמרי מהחומר, לכך הקב"ה ש"הוא יותר אש מן אש המזבח", מביא לכליונה של אש המזבח.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:34)

(1415) "דבר זה מפורסם לכל, כי המתגאה הוא בעל גוף, ודבר הזה נרמז בלשון 'גסות', כי לשון זה משמע על דבר שהוא גס ועב, הפך השכל אשר הוא דק" [לשונו בסמוך]. ואמרו חכמים [סוטה ה.] "כל אדם שיש בו גסות הרוח, אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם". ובנתיב הענוה פ"ב [ב, ה.] כתב: "כי הגאוה מידה גשמית". ובנתיב הלשון פ"ה [ב, עד.] כתב: "השם יתברך נבדל לגמרי מן הגשמי... ובעל גאוה הוא נוטה אל הגשמי לגמרי. ולפיכך אין כאן חבור כלל, ואי אפשר שיהיו ביחד שני דברים שהם הפכים... כי בעל הגאוה הוא נוטה אל הגשמי, והשם יתברך הוא נבדל מן הגשמי". ובח"א לחולין פט. [ד, ק:] כתב: "כי כאשר האדם מתגאה הוא מורה על שהוא בעל גשם, וכאשר מקטין עצמו מורה על מעלה בלתי גשמית, ודבר זה מבואר בכמה מקומות". ובח"א לערכין טו: [ד, קלו.] כתב: "דבר זה מבואר במקומות הרבה מאוד, שכל מי שהוא מגדיל עצמו הוא גשמי, וסימן זה שרוחק והגודל גדר הגשם... וכאשר יראה עצמו גדול הוא בעל גשמי. ולפיכך האומות שמגדילין עצמם כאשר נתן להם מעלה יתירה, אין הקב"ה חפץ בהם, כי שנאוי ענין הגשמות אצל השם יתברך, שהוא יתברך נבדל מכל גשמות... בעל הגאוה הוא נוטה אל הגוף, ומפני כך הוא מרוחק מן השם יתברך". וראה למעלה הערה 1325.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:35)

(1416) לשונו למעלה [לאחר ציון 1333]: "מי שהוא שפל כמו דשן הוא מסולק מן הגשמות, כי משה לא זכה אל התורה השכלית רק בשביל שהיה משפיל עצמו, כמו שנתבאר למעלה". ולמעלה [לאחר ציון 1364] כתב: "כי משה לא זכה אל התורה רק בשביל הענוה", וראה למעלה הערות 1334, 1335, 1365.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:36)

(1417) לפנינו בגמרא ובעין יעקב אמרו קודם "אם חכם הוא", ולאחר מכן "אם נביא הוא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:37)

(1418) בנתיב הענוה פ"ז [ב, יז.] הביא מאמר זה, וכתב: "בארנו בחבור זה כי כמו שמדת הענוה היא מדה נבדלת מן הגשמי... כך מדת הגאוה גשמית, והארכנו בזה בכמה מקומות. גם בארנו זה לפני זה, כי כאשר מיחד עצמו שהוא בעל מעלה ואינו אדם פשוט, שבעל מדה זאת נוטה אל הגשמי במה שהוא יוצא מן הפשיטות... ומזה תדע כי הגאוה היא מדה נוטה בה אל הגשמיות, וכל זה במה שהוא יוצא מן הפשיטות שנמצא בבעל הענוה. וזה שאמר כאן 'כל המתיהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו'... כי לא יתחבר המדריגה הנבדלת הבלתי גשמי, היא הנבואה והחכמה, שאלו בפרט הם מעלות נבדלות מן הגשמי, שיהיו עם בעל יהיר, שבדעתו הוא גדול, שהיא מדה גשמית, ודבר זה מבואר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:38)

(1419) בנתיב הענוה פ"ז [ב, יז:] הביא מאמר זה, וכתב: "דבר זה מבואר, כי גס רוח הוא בעל גשמי, לכך סימן לגסות הרוח עניות של תורה". ובח"א לשבת סג. [א, לח:] כתב: "אם מתגאה הרי הוא יוצא ממדריגה השכלית. שדבר זה התבאר במקומות הרבה מאוד שאין השכל ראוי לגסי רוח, עד שאמרו [קידושין מט:] סימן לגסות רוח עניות, מאי עניות, עניות דתורה... כי בארנו בראיות ברורות כי המתגאה הוא בעל גוף, ואין לו המדריגה השכלית". ובח"א לסנהדרין כד. [ג, קמד.] כתב: "גסות רוח... היא מדה חמרית, והענוה היא שכלית, כמו שבארנו זה בכמה מקומות. כי משה לא זכה לתורה השכלית רק בשביל הענוה... כי המדה הזאת [גסות רוח] היא רחוקה מן השכלי... לכך אמרו [פסחים סו:] כל המתיהר, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת הימנו. וכבר נתבאר במקום אחר ענין זה. ולכך סימן לגסות רוח עניות של תורה, שהתורה לא תמצא רק בשפלי רוח". וראה בסמוך הערה 1421.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:39)

(1420) כי גאוה נקראת "גסות הרוח" [שבת לג., סוכה כט:, סוטה ה., ב"ב עח:, ועוד]. ורש"י [סוכה כט:] כתב "ועל גסות הרוח - שמתגאים ומשתררין על אחיהם בשביל עושרן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:40)

(1421) לשונו בדר"ח פ"ב מ"ה [תקפד:]: "התורה היא הפך גס הרוח, שהוא מתדמה שיש לו הגובה על הכל, ומפני זה הגס רוח נוטה אל הגשמי, כי הגובה הוא רוחק גשמי. ודבר זה ידוע כי מדת גס רוח מדה גשמית... ויורה זה השם בעצמו שנקרא 'גס רוח', כי לשון גסות שייך אל הגשמי, לא אל השכל, כי אין גסות בשכל, והוא שכל דק. ודבר זה בארנו במקומות הרבה, וביארו אותו חכמים כי מדת גס הרוח מדה זאת נוטה אל הגשמי". ובנתיב התורה פ"ב [קה.] כתב: "לשון 'גסות' מורה על עבות, וגסות ועבות הוא לגשם". ושם בהמשך הפרק [קכא:] כתב: "הגאוה מדה גשמית, וכמו שהוא לשון 'גס רוח', שהגסות והעבות הוא לגשמי". ובנתיב הענוה פ"ז [ב, יז:] כתב: "הלשונות שבאו על מדה זאת כולם מורים גשמית, שהרי נקרא 'גס רוח', וכל גסות ועבות הוא גשמי, שלא תמצא לשון גסות רק על דבר הגשמי, שהוא גס ואינו דק". ובח"א לקידושין מט: [ב, קמו.] כתב: "גסות רוח ודבר זה הפך החכמה, כי נקרא 'גסות' כשמו כן הוא, כי על הגשמי שייך גודל וגסות. והוא הפך החכמה, כי החכמה יש בה דקות, והיא שייכת למי שיש בו דקות החומר... כי הגסות אין בו תורה, כי הם שני הפכים; הגסות הוא מענין גשמי, שהוא מחשב עצמו גדול... כי הגסות מלשון עבות, והוא נאמר על החומר העב והגס, וזה עניות של תורה". ובח"א לסנהדרין כד. [ג, קמד.] כתב: "גסות רוח... היא מדה חמרית... לכך נקרא 'גס רוח' מלשון גסות, שהגסות מתיחס אל החמרי". ובח"א לסנהדרין צח. [ג, רטו.] כתב: "דע כי גסי הרוח הם נוטים אל הגשמית ביותר, ודבר זה בארנו בכמה מקומות, מורה על זה שם 'גסות', כמו שיבא לשון 'דק' על השכל, כך יבא לשון 'גס' על הגשמי. ולכך אמרו ז"ל סימן לגסות רוח עניות של תורה במסכת קדושין [מט:]. ודבר זה בארנו במקומות הרבה, כי גסי הרוח מדה גשמית".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:41)

(1422) לשונו בגבורות ה' פי"ח [קלד:] "הקדושה נמשלת באש לדקות האש". ושם פע"ב [תקו:] כתב: "התורה היא מתייחסת לאש בעבור שהאש דק וזך החומר". ובתפארת ישראל פנ"ט [תתקלא:] כתב: "כי התורה עצמה נקראת 'אש' לפשיטות ודקות השכל שבה", וראה למעלה הערות 1195, 1408. אמנם למעלה [לאחר ציון 1171] כתב "אין דבר יותר מתגאה כמו האש", ואילו כאן שהאש הוא אינו גוף ודק. אך אין זו התחלת קושיא, כי כוונתו למעלה שהאש מתרוממת מעל לכל, כמבואר שם. **ויש בזה** הטעמה מיוחדת; הנה עיקר נקודתו בדברים אלו הוא להראות שהגאוה היא מדה חומרית [ולכך היא מפקיעה את בעליה מקנין התורה]. ויש ראיה מוכחת לכך שהגאוה היא מדה חומרית, שאמרו חכמים [ירושלמי קידושין פ"ד הי"א (מח.)] "רוב עבדים גאים" [כגירסת הפני משה שם, וכן הוא במסכת סופרים ס"פ טו, ובגר"א שם]. והרי העבדים הם חומריים, ועליהם נאמר "עם הדומה לחמור" [יבמות סב.], וכמפורסם מאוד בספרי המהר"ל. וכגון, בגבורות ה' פמ"ד [רסד.] כתב: "כי העבד הוא חמרי, וכמו שאמרו חכמים [יבמות סב.] 'שבו לכם פה עם החמור' [בראשית כב, ה], עם הדומה לחמור. והרבה פעמים התבאר זה, כי העבד שהוא משועבד, דומה לחומר, שהוא משועבד מתפעל, כמו העבד הזה", ושם הערות 16, 18. ובדר"ח פ"ב מ"ט [תרפח:] כתב: "על העבד נאמר [בראשית כב, ה] 'שבו לכם פה עם החמור', עם הדומה לחמור, רצה לומר כי הוא נוטה אל החומר", ושם בהערה 1049 נלקטו הרבה מקומות שיסוד זה מופיע בספריו. ובנתיב היסורין ס"פ א [ב, קעה:] כתב: "העבד הוא בעל חומר, וכמו שאמרו ז"ל על העבדים 'שבו לכם פה עם החמור', 'עם הדומה לחמור'. כי כל עבד הוא כמו בהמה נחשב, שהיא חמרית... ובארנו אותם בכמה מקומות שהעבד נחשב חמרי". והואיל והגאוה היא מדה חמרית, לכך ברי הוא ש"רוב עבדים גאים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:42)

(1423) פירוש - קרבן עולה מורה על האדם, וכמו שנתבאר. והואיל ושייך אצל האדם שיהיה מסולק מעבות החומר, לכך כנגד זה עומד קרבן עולה כשנשרף ונעשה דשן, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:43)

(1424) לשונו בח"א לחולין פח: [ד, ק.] כתב: "כאשר מחבר האפר במים חיים, בזה מסלק הטומאה מן האדם, שקבל טומאה מן המת. ופשיטות האפר שהוא פשוט מכל צורה, עם מים חיים, מסלק הטומאה". הרי האפר [הדשן] הוא דבר פשוט, ופשוט ודק הם שני צדדים של מטבע אחת, וכמבואר בהערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:44)

(1425) פירוש - דבר דק הוא דבר פשוט ואינו מורכב, והדשן מורה על כך. ולמעלה [לאחר ציון 1339] כתב: "כי כאשר מסולק מן ההרכבה ונעשה דשן, כי זהו סלוק ההרכבה". ובדר"ח פ"ב מ"ט [תשכד.] כתב: "כי על ידי השכל הדק, שהוא שכל פשוט, רואה את הנולד, ששכלו הוא בהיר". ובח"א לחולין פח: [ד, צט:] כתב: "כל עוד שהמצוה דבר דק, מורה על הפשיטות". וראה למעלה הערה 1340.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:45)

(1426) לשונו למעלה [לאחר ציון 1309]: "כי כאשר נשרף העולה ונשאר הדשן, אז האדם אל השם יתברך, לא כמו שהיה בראשונה שהיה כולו כליל באש המזבח, וזהו כנגד גבהות האדם שהוא מלך בתחתונים. אבל כאשר נעשה אפר, אז יש חלק אל השם יתברך באדם... כאשר מסולק מן האדם הדבר הזה מה שהוא מלך בתחתונים, ולא נשאר רק הדשן, ואז האדם מתחבר ומתקרב אל השם יתברך, הפך מה שהיה קודם [ויקרא ו, ב] 'העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה', שהוא כלה מן אש המזבח. אבל מצד הדשן כתיב [שם פסוק ג] 'והרים הדשן ושמו אצל המזבח', שהוא מתחבר עם המזבח, והחבור הזה הוא חבור גמור. ולכך אמרו ז"ל שהיה נבלע הדשן במקומו. שהרי לא תמצא שהיה מוציא הדשן כאשר היה הדשן הרבה אצל המזבח, אלא שנבלע שם במקומו... וזה מורה על החבור והדבוק הגמור כאשר נבלע שם". ושם מאריך בזה עוד. **וכפי שמציין** כאן, כן כתב בכמה מקומות. וכגון, בדר"ח פ"ה מי"ט [תמד:] כתב: "כי האדם הזה השכל שיש לו הוא רוכב על החומר הגופני. ויש שתי כחות המשמשות אל השכל, והם כחות גופניות... כי אברהם דומה אל השכל, לפי שהיה אברהם מקיים כל התורה כולה משכלו [ב"ר סא, א]. וזה שאמר [בראשית כב, ה] 'ושני נעריו עמו', ואמר לשני נעריו [שם] 'שבו עם החמור', עם הדומה לחמור [יבמות סב.]. כי כחות האלו, שהם כחות גופניות, הם 'עם הדומה לחמור'. וכאשר היה אברהם הולך לעבוד השם יתברך, להקריב את בנו להתגבר על יצרו שהוא בגוף, ואז הוא מסלק מאתו החומר וכחות הגוף. ואמר להם 'שבו לכם פה עם החמור', עם הדומה לחמור, [בראשית כב, ה] 'ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה'. כי כל זמן שהכחות הגופניות הם עם השכל, מעכבים ההשתחויה אל השם יתברך, להיות נכנע לפני השם יתברך. וכאשר מסלק מאתו החומר עם הכחות, אז הולך לעבוד את השם יתברך". ובנתיב היסורין פ"ג [ב, קפ.] כתב: "כי כאשר היסורים באים על ישראל, הם נכנעים, והם קוראים אל השם יתברך, כדכתיב [תהלים קטז, ג-ד] 'צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא'. כלומר כל עוד שהיסורין באים עליהם, הם מסלקים את פחיתות שלהם המרחיק אותם מן השם יתברך, עד שהם קרובים אל השם יתברך כאשר מסולק הגוף החמרי, ונעשה נבדל, דבקים בו יתברך... כי ישראל מסולקים בעצמם מן הפחיתות, רק שמצד החטא הם נוטים אל הפחיתות. היסורים שבאים עליהם למרק הפחיתות שנמצא בהם, ונעשו טהורים... הם קונים יותר דביקות בו יתברך". ובאור חדש פ"ט [תתתסב:] כתב: "כאשר מסלק האדם ממנו הגוף על ידי התענית, שהוא ממעט הגוף, יש לאדם דביקות אל השם יתברך". והביאור הוא, כי הגוף הוא מסך מבדיל בין ה' לבין האדם, ובהסלק הגוף הוסר המסך, וממילא יש לאדם דביקות אל ה'. ובנתיב התורה פ"ד [קסח:] כתב: "כי החומר הוא מסך המבדיל בין השם יתברך ובין האדם הגשמי, וכאשר גובר על הגשמי ודבק בשכלי, וזה כאשר לומד תורה מתוך הדוחק, אז אין כאן מסך מבדיל כלל. כי כבר התבאר כי הגשמי הוא מסך המבדיל בין השם יתברך ובין האדם, כאשר התבאר זה בכמה מקומות". ובנתיב יראת השם פ"ד [ב, לא:] כתב: "על ידי התורה יש לו פתח ושער לכנוס אל בית דירה, ואם לא כן המקום סגור. כי האדם הגשמי יש לו מסך מבדיל ומחיצה בין השם יתברך ובין האדם הגשמי, ועל ידי התורה יש לו פתח". ולמעלה [הערות 568, 1031] נתבאר שבימי זקנותו של האדם נחלשים כחות הגוף, ואז מתגברים כחות השכל. וראה להלן הערות 1992, 2055.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:46)

(1427) לאחר ציון 1336, ויובא בהערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:47)

(1428) לשונו למעלה [לאחר ציון 1336]: "כי אלו שני בגדים, דהיינו הכתונת וכן המכנסים, מכסים את הגוף ומסלקים אותו עד שאין נראה. כי אל הדשן, שכבר נסתלק הגוף, ראוי ללבוש אלו שני בגדים", ושם הערה 1337.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:48)

(1429) לשונו למעלה [לאחר ציון 1338]: "ואמר 'מדו בד', כי כאשר מסולק מן ההרכבה ונעשה דשן, כי זהו סלוק ההרכבה, ואל עבודה זאת ראוי מלבוש בד, כי הבד הוא הפשתן, ונקרא 'בד' שעולה בד בבד, ואין בו הרכבה כלל, רק הוא פשוט. לאפוקי הצמר, שהוא מסובך תמיד, והוא הפך הפשתן. ולכך אל עבודה זאת, שהוא הדשן, שהוא מסולק מן ההרכבה ונעשה דשן פשוט, כתיב 'מדו בד'. ואמר 'מדו' שתהא כמדתו, כי הדבר הפשוט אין בו תוספות, כי התוספות הוא הרכבה, אבל 'מדו בד' הוא הפשיטות הגמור, והוא ראוי אל עבודת הדשן הפשוט הגמור, והבן זה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:49)

(1430) פירוש - לאחר שמסולק עבות החמורי של הגוף, נשאר הגוף זך, ואז הגוף מתעלה אל הקב"ה. ואע"פ שכתב למעלה [לאחר ציון 1427] "כי אלו שני בגדים הם סלוק הגוף, שהם מכסים הגוף והבשר עד שאינו נמצא", אין כוונתו שהגוף נסתלק לגמרי, אלא שעבות החומרי של הגוף נסתלק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:50)

(1431) העיקר המבאר שכאשר האדם מסלק מעצמו את עבות החומרי אז הוא מתעלה אל הקב"ה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:51)

(1432) מאמר זה נתבאר בנצח ישראל פ"י [רסה:], נתיב גמילות חסדים פ"א [א, קמז.], ובאור חדש פ"ד [תתכח:]. והוזכר בקצרה בדר"ח פ"א מי"ח [תמד:], נצח ישראל פכ"ה [תקכה:], וח"א ליבמות קה. [א, קמו.]. אמנם לשונו כאן "ובארנו אותו במקום אחר **אצל** העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור" מורה יותר שכוונתו לחידושי אגדות על אתר במסכת ברכות, שזהו "**אצל** העוסק בתורה וכו'". וכן כתב בדר"ח פ"ה מ"ה [קע:]: "ובארנו זה בברכות אצל 'איש קדוש עובר עלינו'". ובח"א לב"ב ח. [ג, נט.] כתב "ודבר זה בארנו במסכת ברכות בפרק הרואה אצל [ברכות סג:] כשנכנסו לכרם שביבנה". ובח"א לסנהדרין קי: [ג, רסח.] כתב: "וכמו שבארנו במסכת ברכות [כח:] אצל למדנו אורחות חיים". ובח"א לנדה טז: [ד, קנד:] כתב: "ודבר זה תבין ממה שבארנו במסכת ברכות [י:] אצל איש קדוש עובר עלינו". וכמה פעמים ציין לדבריו בחידושי אגדות [ראה גבורות ה' פ"ח הערה 106, תפארת ישראל הערה 81, הקדמה לבאר הגולה (יז.), נתיב התורה פ"ז הערה 50, הקדמה לאור חדש הערה 430, אור חדש פ"ב הערה 312, נר מצוה (סו:), ושם הערה 169, ועוד]. ובאור חדש פ"ב [תקמ.] כתב: "וכדאמרינן בפרק קמא דברכות... וכמו שפרשנו שם". ולא זכינו לאורו בחידושי אגדות למסכת ברכות. וכאן בא לבאר את הבבא של גמילות חסדים, שיש בגמילות חסדים חומר זך המביא להתעלות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:52)

(1433) לשונו בדר"ח פ"ב מ"ה [תקעא:]: "'ולא עם הארץ חסיד'. כי האדם שיש בו החכמה, מצד כי גופו מחובר לשכל, הנה יש בו זכות החומר. כי אין ספק כי לא ישוה גוף האדם וגוף הבהמה; כי גוף הבהמה מפני שאין גוף שלה קרוב אל השכל, היא בעלת חומר עב וגס לגמרי. אבל גוף האדם, מפני שהאדם הוא בעל שכל, חומר שלו דק וזך. וכאשר הוא בעל חכמה לגמרי, אז הוא מסולק מן עבות החמרי לגמרי. ומפני זה אפשר שימצא בו החסידות, שהוא איש טוב עושה חסידות עם הכל. והיפך זה 'אין עם הארץ חסיד', שהוא רחוק מן הטוב, כי הוא בעל חומר גס, ואיך יהיה בו החסידות. כי החסידות מצד אשר הוא אדם טוב, והטוב ימצא כאשר הוא מסולק [מן] עבות החמרי, עד שהוא קרוב אל השכלי, ואז נמצא בו הטוב. וזה שהוא עם הארץ והוא בעל חומר, איך יהיה חסיד לעשות לפנים משורת הדין. כי זה הוא מצד הטוב בלבד, אשר הטוב אינו נמצא בחומר... ומצד שאין אל האדם מעלת השכל הוא בעל חומר גס, לכך אינו חסיד לעשות הטוב שהוא לפנים משורת הדין, רק מצד הפשיטות מן החומר, וכל אשר הוא נוטה אל החמרי יותר, אין בו טוב" [ראה להלן הערה 1461]. ושם פ"ב מ"ט [תרצו:] כתב: "'אין עם הארץ חסיד'... כי כאשר יש לו גסות החומר, ומפני כך נקרא 'עם הארץ' שהוא בעל חומר עב וגס כמו הארץ, אי אפשר שיהיה אדם כמו זה חסיד, כי החסידות כאשר יש לו זכות וטוב החומר". ושם פ"ד מי"ד [רנט:] כתב: "עמי הארץ... מפני שהוא חסר השכל, והוא כולו גופני, והוא דומה למי שהולך בלא נר". ובנצח ישראל פל"ד [תרמט.] כתב: "עם הארץ אינו שכלי, רק טבעי חמרי". ובח"א לסנהדרין נט: [ג, קסד.] כתב: "עם הארץ אסור לאכול בשר [פסחים מט:], והטעם הוא כי עם הארץ שהוא חמרי לגמרי, אין ראוי שיהיה על הבהמה החמרית, כי גם עם הארץ הוא בהמי, ואין האחד ראוי שיהיו גובר על השני לאכול אותו". וכן כתב בבאר הגולה באר השביעי [שעו.]. וראה להלן ציון 1474.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:53)

(1434) לשונו באור חדש פ"ד [תתלא.]: "ועוד יש להם התרוממות והתעלות מן האומות על ידי גמילות חסדים, כי על ידי גמילות חסדים האדם מתרומם אל השם יתברך, כי המדה הזאת כאשר גומל חסד והוא טוב לבריות, בזה מתעלה ומתרומם האדם. ודבר זה מבואר במסכת בבא בתרא [י:], שאלו לשלמה, עד היכן כחה של צדקה, אמר להם כו' עד [תהלים קיב, ט] 'פיזר נתן לאביונים וגו' קרנו תרום בכבוד'. וכל הדברים האלו כי גמילות חסדים מדת אברהם, שנקרא 'אב המון גוים נתתיך' [בראשית יז, ה], והיה אב ורם בשביל מדה זאת". וכן כתב כמעט אות באות בנצח ישראל פ"י [רסו:]. ובנתיב גמילות חסדים פ"א [א, קמז:] כתב: "על ידי גמילות חסדים האדם מתרומם ומתעלה. ועל דבר זה יש ראיות ברורות דכתיב [משלי יד, לד] 'צדקה תרומם גוי וגו''. ועוד כתיב [ישעיה לג, טו-טז] 'הולך צדקות דובר מישרים וגו' הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו'. וכל הדברים האלו כי גמילות חסד מדת אברהם שנקרא 'אב רם', שהיה מתעלה ומתרומם בשביל מדה זאת. ועוד, כי בעל גמילות חסדים משפיע לאחר, וכל משפיע לאחר הוא מתרומם" [ראה למעלה הערות 1132, 1325]. ורומז בדבריו כאן שהיות ישראל בגלות היא שפלות, וכמו שכתב למעלה [לאחר ציון 1115]: "ישראל שהם שפלים בין האומות... דומים לאסקופת הבית שהכל דורסין עליה, כך ישראל בגלות הם דומים לאסקופה", ושם הערה 1123. וכן רומז שהגומל חסדים מתרומם מן השפלות של החומרי, כי החומרי הוא שפל, וכמבואר למעלה הערות 812, 1195, 1291, 1375.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:54)

(1435) פירוש - שאר המאמר [העוסק בלימוד תורה ובתפילה בצבור] נתבארו במקומות שצויינו בהערה 1432.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:55)

(1436) "כי המזבח שהוא אל השם יתברך" [לשונו למעלה לאחר ציון 1411], וראה למעלה הערה 1412.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:56)

(1437) לשונו בדרוש על התורה [יז.]: "כי האדם בהסתלקו מהגוף ותאוותיו, הרי יש לו סולם שעולה בו מן הגוף השמימה, להיות עם השם יתברך וקרוב אליו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:57)

(1438) "סולת, שהוא נקי וזך" [לשונו בסמוך (לפני ציון 1444)], לכך הסולת מורה על הסילוק מעבות החומרי. ולשונו מורה שסתם מנחה היא סולת ["שהיא מדברת מן המנחה, שהיא סולת"]. וכן כתב רש"י [ויקרא ב, א]: "האומר 'הרי עלי מנחה' סתם, מביא מנחת סולת [מנחות קד:], שהיא הראשונה שבמנחות, ונקמצת כשהיא סלת". ובגו"א שם אות א [מט.] כתב: "סולת יהיה קרבנו כו' שהיא הראשונה שבמנחות. אין פירושו שיביא מנחת סולת מפני שהיא הראשונה שבמנחות, דאם כן האומר 'הרי עלי עולה' יביא בקר, שהיא ראשונה שבעולות. אלא הכי פירושו, 'שהיא ראשונה' שאינה צריכה כל כך מעשה להיות נעשית מנחה, כמו שמפרש שהיא נקמצת בעודה סולת, ומפני כך נקרא 'מנחה' סתם. והאומר 'הרי עלי מנחה' יביא מנחת סולת, לאפוקי מנחת חלות ורקיקין [שם פסוק ד], מחבת [שם פסוק ה] ומרחשת [שם פסוק ז], שאינם נקמצים עד אחר אפייה. וכל מי שאומר 'הרי עלי מנחה' יביא היותר קרוב וראשון להיות נקרא מנחה, ומפני שהיא נקמצת בעודה סולת, היא ראשונה שבמנחות, רוצה לומר להיות מנחה שאין צריך לה תקון הרבה. לאפוקי אחרים שאינם נקמצים בעודן סולת, צריכין תקון יותר". וכן הזכיר בקצרה שם ויקרא פ"ז אות ד [קמג:]. וזו הטעמה נוספת לכך שמנחת סולת מורה על הפשיטות. וראה להלן הערה 1863.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:58)

(1439) לשונו למעלה [לאחר ציון 207]: "כי יצר הרע הוא בגופו של אדם, כי הנשמה היא בלא יצר הרע". וראה להלן הערה 1650. אמנם כאן מוסיף שהיצר הרע נמצא בגוף שהוא "חומר העב". והביאור הוא שהיצה"ר נקרא "שאור שבעיסה" [ברכות יז.], וכמבואר למעלה [הערה 1359]. נמצא שיצה"ר בגוף הוא כמו שאור שבעיסה. ועיסה שיש בה שאור היא "חומר עב", כי "חומר דק" הוא מצה ללא שאור, וכמו שמבאר והולך. ובגבורות ה' פנ"א [ו:] כתב: "אם יש בו שאור או חמץ, טעם השאור והחמץ הוא נוסף על עצם העיסה... עיסה שיש בה שאור או חמץ, יצאה יותר מעניות, ממה שיש בגוף העיסה חמץ". וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:59)

(1440) כהמשך להערה הקודמת [שיצה"ר בגוף העב דומה לשאור שבעיסה], הרי למצה אין שאור, לכך אדם ללא חומר עב הוא כמצה ללא שאור. ואודות שהמצה נקיה ללא שאור, כן כתב להלן בדרשה [לאחר ציון 1860]: "כי המצה אין בה שאור, מורה על שאין יצר הרע בהם". ובגבורות ה' פל"ו [תרנו.] כתב: "כי המצה היא פשוטה, שהרי אין בה שאור". ובהמשך הפרק שם [תרסט.] כתב: "כי אברהם ראוי להיות נקרא בשם 'מצה', כי המצה משוללת מן שאור, כי כל עיסה יש בה שאור, ומצה עיסה שאין בה שאור. וכך אברהם גר היה נבדל מן הגוים, וכל האומות יש בהם שאור בעיסה שלהם, רצה לומר בגוף שלהם, ואברהם היה לו גוף טהור נבדל משאור הגוים". ושם פנ"א [כד.] כתב: "פשט הכתוב שתקרא מצה 'לחם עוני' [דברים טז, ג], שהיא משוללת מכל שאור, ואין לה דבר, רק עומדת בעצמה". ושם פ"ס [תו:] כתב: "ענין המצה שהיא פשוטה, שאין בה שאור". ובח"א לר"ה יא: [א, ק.] כתב: "כי זאת הלילה [ליל טו ניסן] אין המזיקים שולטין בה, מפני כי זאת הלילה היא מיוחדת לאכילת המצה, אשר המצה היא משומרת מן השאור והחמוץ. והמזיקים הם כלם נמשכים מן החמץ והשאור בעבור שהם נמשכים מן צד שמאל". ושאור "היא המחמצת שמחמיצין בה העיסה" [לשון הרד"ק בספר השרשים, שורש שאר (השני)], ופשיטא שלא יהיה שאור במצה. ובדר"ח פ"ג מי"ז [תמה.] כתב: "הקמח אין בו שאור, שנמשל ליצר הרע". וראה למעלה הערה 207.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:60)

(1441) לא נתבררה לי כוונתו. ובכד הקמח, ערך פסח, כתב: "ומן הידוע באיסור חמץ שיש בו רמז ליצר הרע" [הובא למעלה הערה 207]. ואודות הביטוי "סוד קדושים", כן נאמר [תהלים פט, ח] "אל נערץ בסוד קדושים רבה וגו'". ובנצח ישראל פ"ה [ק:] כתב: "וכל אלו דברים ברורים, אין ספק למי שעמד בסוד קדושים". ושם ס"פ ז [קצט.] כתב: "ואתה האדם, הבן דברי חכמים וסודותיהם, אשר אם תדע ותבין את אשר לפניך לא יהיה לך ספק בכל אלו הדברים, שכולם בנוים על יסוד אחד, וסדר האמת והחכמה... כי איך אפשר לחמורים כמונו לעמוד בסוד קדושים... ואם תתבונן מאוד מאוד, תמצא שכל הדברים האלו אמת, והם יוצאים מחכמה פנימית". ובדר"ח פ"ב מ"ט [תשכז:] כתב: "והחכם יוסיף חכמה ותבונה... וימצא סוד קדושים". ושם פ"ה מ"ט [ש:] כתב: "כאשר ידוע למי שעמד בסוד קדושים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:61)

(1442) כפי שכתב למעלה [לאחר ציון 1177]: "ויש לדעת כי קרבן האדם מתיחס אל מי שמביא הקרבן, וכמו שתמצא בפרשת ויקרא קרבן מיוחד לכהן משיח [ויקרא ד, ג], וכן לנשיא [שם פסוק כב], וכן להדיוט [שם פסוק כז]. ובפרשה הזאת קרבן מיוחד לאהרן ובניו [ויקרא ו, יג], הרי כל קרבן מיוחד לבעל הקרבן". ולהלן [להלן לאחר ציון 1521] כתב: "כי קרבן נשיאים [במדבר ז, א-פח] שהיו עובדים השם יתברך בקרבנות מיוחדים לנשיאים במה שהם נשיאים. כי כבר ביארנו כי הקרבנות מיוחדים כפי מה שהוא המקריב". וראה למעלה הערות 581, 1180, ולהלן הערה 1522.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:62)

(1443) כפי שכתב למעלה [לאחר ציון 1348]: "כי האדם הזה יש בו חלק אל השם יתברך, ואינו כולו אל השם יתברך. שאם היה כולו עם השם יתברך, לא היה בתחתונים, רק בעליונים, והרי האדם הוא בתחתונים". ולמעלה [לאחר ציון 1370] כתב: "וכמו שנאמר למעלה [ויקרא ו, ג] 'והרים את הדשן', כתיב כאן [שם פסוק ח] 'והרים ממנו', כי האדם אינו כולו עם השם יתברך, כמו שהתבאר למעלה, ולפיכך 'והרים ממנו בקמצו וגו''".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:63)

(1444) כמבואר למעלה הערה 1438.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:64)

(1445) כי הסולת היא גוף המנחה, ומורה על גוף המקריב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:65)

(1446) יש להבין, הרי השמן של המנחות אינו חייב להיות זך, וכמו שאמרו במשנה [מנחות פו.] "אף כל המנחות היו בדין שיטענו שמן זית זך; מה מנורה שאינה לאכילה, טעונה שמן זית זך, מנחות שהן לאכילה, אינו דין שיטענו שמן זית זך. תלמוד לומר [שמות כז, כ] 'זך כתית למאור', ואין זך כתית למנחות". ובהמשך שם [פו:] אמרו "'זך', אין 'זך' אלא נקי". הרי השמן של המנחות אינו חייב להיות נקי וזך. ויל"ע בזה. וראה בסמוך הערה 1450.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:66)

(1447) לשונו למעלה [לאחר ציון 1361]: "המנחה הזאת נותן בה שמן... כי השמן הוא החכמה והשכל, כמו שאמרו בהוריות [יג:] הרוצה שיחכים ירגיל עצמו בשמן זית, שממנו האור שהוא דומה לשכל". וראה למעלה הערות 1248, 1364.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:67)

(1448) כמו שיבאר בסמוך שהלבונה מורה על מעשים זכים. והנה לא נזכר בפרשת צו "לבונה זכה", אך נזכר כן לגבי הקטורת ולחם הפנים, שנאמר [שמות ל, לד] "ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה", ושוב נאמר [ויקרא כד, ז] "ונתת על המערכת לבונה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה לה'", שהיא לבונה ברורה [תו"כ שם], ולבנה ביותר, וכמו שכתב הב"ח [או"ח סימן קלג]: "והיא לבנה ביותר, דכתיב 'לבונה זכה'". ורש"י [ע"ז יד.] כתב "לבונה זכה - מין לבונה היא", ומשמע מכך ש"לבונה" ו"לבונה זכה" הן שני מיני לבונה [ריח השדה, ואוהל משה (הורוויץ), שם]. מ"מ כתבו הראשונים שלבונה הבאה עם המנחות צריכה להיות זכה [תוספות השלם עה"ת (ויקרא ב, א), ורבינו אפרים (שם)], וכדברי המהר"ל כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:68)

(1449) בדר"ח פ"ה מ"ב [ס:], וז"ל: "ויש לשאול, למה היו הדורות שמתחילת הבריאה דוקא כל כך חוטאים, כי אלו עשרה דורות מאדם עד נח היו מתחילת הבריאה דוקא. ויש לך לדעת... שהכל נמשך אחר גוף האדם, שהוא נחשב יסוד ועיקר האדם. וכאשר היסוד הזה הוא לפי מה שראוי להיות, מסולק מן הפחיתות, אחר כך הוא מוסיף ומתעלה מעלה מעלה, עד שקונה מדריגה העליונה. ודומה דבר זה אל השורש מן האילן שהוא חזק, שהוא גדל ומתעלה מעלה מעלה. אבל כאשר אין מעלתו מצד השורש, רק עיקר המעלה מצד שהיה מקבל מדריגה עליונה, ואין לו המעלה מן השורש, דבר זה אינו נחשב מעלה, וברוב הוא מגיע אל החסרון לגמרי... ואחר כך היה אברהם, והיה לו מדריגת הגוף בשלימות. ולפיכך היה מספר 'אברהם' רמ"ח, כנגד רמ"ח איברים שבאדם, וכמו שאמרו ז"ל [נדרים לב:] שהמליך אותו הקב"ה על רמ"ח אברים. ולכך נתנה לאברהם ברית מילה [בראשית יז, י] בגופו של אדם. ודבר זה הוא המעלה היותר עליונה, כי כאשר האדם בשלימות מצד גופו הגשמי, אשר דבר זה נחשב יסוד ועיקר, אז מקבל בשלימות מדריגת הצורה, שהוא כמו ענף לפי שלימות גופו. ומקבל הוד הצלם האלקי, כפי המדריגה העליונה שראוי אליו, ואז מדריגת השכל רוכב על החמרי... והיה אברהם הפך כל דורות הראשונים; כי אברהם היה דומה לאילן ששרשיו מרובים מן הענפים שלו, ושאר דורות היו דומים לאילן שענפים מרובים מן שרשיו. ולפיכך אברהם היה יסוד כל העולם, הכל לפי שהיו שרשיו מרובים", ושם הערה 260. הרי שרק לאחר שהושלמה המדריגה הראשונה ניתן להוסיף עליה את המדריגה השניה, אך כל עוד שיש חסרון במדריגה הראשונה, אזי אי אפשר למדריגה השניה לחול. וכן בדר"ח פ"א מי"ז [ת:] כתב: "ואמר [שם] 'לא המדרש עיקר אלא המעשה'... כי המעשה הוא לגוף, והמדרש לשכל. ועל זה אמר שאף שהמעלה בודאי גדולה מאד למדרש, ומכל מקום העיקר הוא המעשה, רק שהמדרש, שהוא השכל, הוא המעלה העליונה, ומכל מקום המעשה הוא היסוד, ואין קונה מעלת השכל רק שצריך שיהיה לו קודם יסוד מוכן, ואחר כך בונה מעלה מעלה". ובדר"ח פ"ג מי"ז [תמח:] כתב: "כי האדם אשר הוא בעל אדמה, ועם כל זה הוא בעל שכל, ומכל מקום שם ה'אדם' הוא בא על שם האדמה [ב"ר יז, ד], שתראה מזה כי שורש האדם הוא הגוף, והוא עיקר שלו". ובתפארת ישראל פנ"ב [תתכא:] כתב: "הגוף הוא עיקר האדם". ושם פס"ט [תתרפד.] כתב: "אין חבור וקבלה לזאת המעלה העליונה לתורה, כי אם על ידי שלמות קודם לו, והוא הכנה לקבל שלימות התורה... תמצא כך אצל האדם, שהכח השכלי אינו מקבל אותו האדם, כי אם על ידי השלמת כח אחד [הקודם לשכל], והוא מקבל השכל הנבדל". ובח"א לב"ב עג: [ג, צז.] כתב: "כי הגוף כאשר הוא בשלימות, אז הנפש... רוכב עליו". וכן הנשמה ניתנת לעובר רק ביום הארבעים, לאחר שנשלמה יצירת הגוף בשלשים ותשעה יום הראשונים [גו"א דברים פכ"ה אות ג (שפב:)]. וראה למעלה הערה 205 במה שהוקשה שם על יסוד זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:69)

(1450) שוב יקשה, דהמלים האלו ["שמן זית זך"] נאמרו פעמיים בתורה [שמות כז, כ, ויקרא כד, ב] אצל הדלקת המנורה, אך לא אצל שמן המנחה, דבשמן מנחה אכן לא בעינן שהשמן יהיה זך [מנחות פו.], וכפי שהוקשה למעלה [הערה 1446].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:70)

(1451) לאחר ציון 1432. ומוכיח מעם הארץ שמי שיש לו עבות החמרי, אזי הדרך להתעלות אל החכמה והשכל הזך נעולה בפניו, ורק ניתן לעשות כן מתוך גוף זך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:71)

(1452) כוונתו היא שאדם שיש לו שכל זך, הרי מעשיו נמשכים אחר ברירות זו, ובנוים עליו. וכן כתב בדר"ח פ"א מט"ז [שפח.]: "אין ראוי לאדם רק שיהיו כל מעשיו ברורים מסולקים מן הספק, שכך ראוי לבעל שכל שלא יהיה הולך בחושך... כי מדה זאת היא ראויה אל בעל שכל, שיהיו מעשיו נמשכים אחר השכל הברור". ובתחילת דרוש על המצות [נ.] ביאר שזה ענינה של "תורה", וכלשונו: "שם 'תורה' הונח על המצות שנתן השם יתברך על ידי משה. ולא נקראו בשם 'מצות', אף שהיה שם זה ראוי יותר, באשר הם מצות מאתו יתברך, מפני כי לשון 'מצוה' שייך בציווי הבא ממי שלא יבקש שידע המצטוה ענין הציווי ומהותו, רק כל תכליתו לשתהא ציוויו נעשית. והשם יתברך רחקו מחשבותיו מזה בתתו המצות לישראל, וחפץ שידעו ויבינו כל ענין המצוה. ולכך נקראו 'תורה', לשון הוראה, שמורה דברים השכליים שבהם והחכמה. ובאולי תאמר אם כן היה ראוי לקרותם 'חכמה', שאין לך חכמה יותר מזה... אין הכוונה בתורה שנתן השם יתברך החכמה לבדה, רק שהיא מורה לאדם המעשה אשר יעשה... התורה צריכה לשניהם; להבין החכמה שבמצוותיה, ולעשותם על פי הידיעה ההיא". **ובנתיב הזריזות** פ"א [ב, קפה:] הביא את המדרש [דב"ר ה, ב] שיש ללמוד מנמלה ממה שהיא כונסת את מאכלה לביתה האמצעי, ולא לביתה העליון והתחתון. וכתב לבאר: "בזה גם כן בא ללמד על למוד החכמה, והוא מבאר דבר גדול מאוד. כי אין הלמוד והחכמה ראוי לאדם רק התורה, שיש בה מעשים. וזה כי יש שחפצים ורוצים בחכמה בלבד, שהיא עליונה, כמו שידוע, ואין בחכמה שום מעשה. וכן יש שרוצים לקנות המעשים, אף שאין בהם חכמה כלל, רק שכך וכך יעשה, כמו שידוע. ואלו שני דברים אין להם קיום כלל, כי החכמה שאין בה מעשה אין שייך לאדם, לפי שהאדם אינו שכל לגמרי, רק כי מעשיו יהיו נמשכים אחר השכל. וכן אין ראוי לאדם המעשה בלבד, שאין זה שייך לאדם השכלי, כי האדם יש בו השכל, ויש בו הגוף, והמעשה הוא אל הגוף שהוא עושה המעשה [ראה למעלה 1068], ועל ידי השכל הוא עושה המעשה. לכך אמר שילמד מן הנמלה, והנמלה מכניס פרנסה שלה בבית האמצעי... ורצה לומר כי יש ללמוד מן הנמלה שכונס באמצעי, לא בתחתון ולא בעליון, כי האדם גם כן לא יהיה עסק שלו בחכמה, אף שהחכמה היא עליונה מאוד, כאשר היא חכמה ועיון בלבד, מבלי שיצטרף אל זה שום מעשה כלל. וכן לא יהיה למודו לדעת המעשה בלבד בלי שום חכמה, לא יהיה למודו כך. אבל יהיה למודו בחכמה שמצורף אליה המעשה, וזהו תלמוד תורה, שהיא חכמה מביא האדם לידי מעשה. ולא שיהיה למודו בחכמות בלבד, שבזה לא מצטרף אליהם שום מעשה. וכן לא יהיה למודו בספרים אשר הם אינם מורים רק המעשה בלבד, כי שנים אלו אין קיום להם מטעם אשר אמרנו, כי אין האדם בלא שכל, וגם אין האדם כולו שכלי, רק הוא האדם בעל גוף שהשכל בו. ומצד הזה ראוי לאדם לקנות החכמה לעשות מעשה שכלי, כי המעשים השכליים, בזה משתתף הגוף והשכל; המעשה לגוף, והשכלי הוא לשכל, והדבר הזה יש לו קיום, כאשר חכמתו כפי מה שהוא האדם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:72)

(1453) מבאר תיבת "לבונה" מלשון גוון לבן, וכמו שאמרו בזוה"ק [ח"ב כ:] "הלבונה שהוא לבן". ולמעלה [לאחר ציון 1070] כתב: "ואמר שיהיה לבן, דהיינו זך ונקי". ובנתיב הצדק פ"ב [ב, קלח:] כתב: "נקרא הזכות לובן, כמו שאמר [ישעיה א, יח] 'אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו'". ובגבורות ה' פכ"ח [תע.] כתב: "היה לו [למשה] חלוק לבן, המורה על השכל, שהוא לבן וצח". ושם פע"א [תמח:] כתב: "מעלה אלקית נבדלת ראוי שיהיה נקרא בשם 'לבנון', שהוא לשון לבון. כי דבר שהוא חמרי, בעבור עכירות החומר אין מתיחס אל הלבון, כי הלבון יש בו זוהר. אבל דבר שיש בו עכירות, אין בו זוהר. ולכך דבר שהוא נבדל מן הגשם ראוי שיהיה נקרא על שם לבון, שהוא מורה על הבהירות, ואל דבר זה מתיחסים אותם שאין להם חומר עכור". ומצינו שלצבע לבן יש זוהר, שתיבת "צח" פירשה רש"י [שיה"ש ה, י]: "דודי צח - לבן, כמו [איכה ד, ז] 'צחו מחלב'". ואילו הרד"ק [ספר השרשים שורש צחח] כתב: "'צחו מחלב'... ענין כולם הזכות והבהירות". הרי ש"צח" הוא לבן, וגם "הזכות והבהירות", כי הלבן הוא זך ובהיר [הובא למעלה הערה 1071].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:73)

(1454) לאחר ציון 1060.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:74)

(1455) לשונו למעלה [לאחר ציון 1060]: "ובמסכת שבת [קנג.], 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים' [קהלת ט, ח], זה מצות ציצית, 'ושמן על ראשך לא יחסר' [שם], זה מצות תפילין. ורצה לומר כי האדם צריך לטהר גופו ונשמתו... ומצות ציצית מורה כי ישלים גופו ויהדר אותו במצות, כי הטלית מלבוש הגוף, ומורה לך כי יש לקשט הגוף במצות. וזה שאמר 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים', כלומר שיהיה מטהר ומזכה גופו, שיהיה גופו טהור... ואמר שזה מצות ציצית, כי מצות ציצית מורה לך לזכות גופו ולטהרו. 'ושמן על ראשך לא יחסר' זה מצות תפלין, רצה לומר כי יש לאדם לטהר הנשמה, עד שהאדם טהור בגוף ובנשמה. ונקרא השלמת הנשמה 'שמן', כי השמן בו מושחין ומקדשין את הדברים כולם עד שהם קודש, וזה שייך בנשמה שהיא קדושה, שכל דבר שאין בו גוף, קדוש הוא, כמו שהשם יתברך קדוש מפני שאינו גוף. ורצה לומר שתהיה הנשמה קדושה לגמרי, והתפלין מורים על זה, כי התפלין הם קדושים ומקדשים הנשמה שבראש, ואילו הציצית אין בהם קדושה. והתפלין הם פאר הנשמה, כמו שהציצית פאר הגוף. הרי הציצית מורים על טהרת הגוף".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:75)

(1456) בא לבאר כיצד הלבונה מורה על מעשים טובים. ועד כה ביאר ש"לבונה" מורה על גוון לבן. אך בודאי שיש עוד דברים הקשורים לצבע לבן, ולא רק הלבונה. לכך מוסיף שהלבונה מריחה למרחקים, וזה מורה על מעשים טובים. ובגמרא [כריתות ו:] אמרו שהלבונה ריחה נודף. והלבונה היא אחד ממיני הבשמים, וכמו שכתב רש"י [שבת יח.] "מוגמר - לבונה ומיני בשמים נותנין על האש ומעשנין הבגדים, שיהא ריחן נודף". ושוב כתב רש"י [ביצה כב:] "מוגמר - לבונה על גבי גחלים". והמצודות ציון [ישעיה מג, כג] כתב: "לבונה - מין בושם הנתון על המנחה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:76)

(1457) כמו שאמרו במדרש [במדב"ר יד, י] "שם טוב הוא המעשה". ובדר"ח פ"ד מי"ד [רסו.] כתב: "ובמדרש רבות אמרו בפרשת נשא [במדב"ר יד, י] כי המנורה מרמז על כתר שם טוב, כי שם טוב הוא אל מי שהוא בעל מצוה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:77)

(1458) כמו שאמרו חכמים [יבמות טז.] "אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו". ועוד אמרו חכמים [קה"ר ז, א]: "'טוב שם משמן טוב' [קהלת ז, א]; שמן טוב יורד, ושם טוב עולה. שמן טוב לשעתו, ושם טוב לעולם. שמן טוב כלה, ושם טוב אינו כלה. שמן טוב בדמים, ושם טוב בחנם. שמן טוב נוהג בחיים, ושם טוב נוהג בחיים ובמתים. שמן טוב בעשירים, ושם טוב בעניים ובעשירים. שמן טוב מהלך מקיטון לטרקלין, ושם טוב הולך מסוף עולם ועד סופו". ובדר"ח פ"ד מי"ד [ערב:] כתב: "כתר שם טוב... הוא מסוף העולם עד סופו". ובהמשך שם [רפ:] כתב: "כתר שם טוב הוא מיוחד בעבור שאין גבול לכתר הזאת, מפני שהוא מסוף העולם ועד סופו". ומה שכתב כאן "מריח למרחקים", כן אמרו חכמים [ב"ר לט, ב] לגבי תחילת יציאתו של אברהם אבינו: "למה היה אברהם אבינו דומה [לפני שיצא ממקומו], לצלוחית של אפופילסימון ["שמן מור" (מתנו"כ שם)] מוקפת צמיד פתיל, ומונחת בזוית, ולא היה ריחו נודף. כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו, טלטל עצמך ממקום למקום, ושמך מתגדל בעולם". וראה בסמוך ציון 1467.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:78)

(1459) למעלה לאחר ציון 62.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:79)

(1460) כמבואר למעלה הערה 1449.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:80)

(1461) הנה עיקר יסודו כאן הוא ש"הכל נמשך אחר הגוף" [לשונו למעלה לאחר ציון 1448], ולכך השכל והמעשים טובים נמשכים אחר טהרת הגוף. אמנם בכמה מקומות כתב להיפך, שהגוף נקבע על פי השכל. וכגון, בדר"ח פ"ב מ"ה [תקעב.] ביאר ג' דרגות בזכֻּות הגוף, שנקבעת על פי קרבתה אל השכל; גוף הבהמה מגושמת לגמרי, כי אין בה השכל כלל. גוף האדם דק יותר, כי האדם הוא בעל שכל. גוף בעל בעל חכמה מסולק מן עבות החמרי לגמרי, כי יש שכל נבדל [הובא למעלה הערה 1433]. הרי שהגוף נקבע ונמשך אחר השכל, ולא כדבריו כאן. ועוד יותר תמוה על דבריו כאן, כי בגו"א בראשית פי"ד אות כא [רלט:] העמיד שאלה זו [אם גוף נמשך אחר השכל, או השכל נמשך אחר הגוף], כמחלוקת עקרונית בינו לבין החוקרים, וכלשונו: "כי זה המחלוקת אשר יש לי עם אותם האנשים, כי הם יביטו אל הטבע בלבד, מעיינים במורכב, וכל מה אשר יגזורו על המורכב יגזרו על נשואו, והוא הצורה והנפש, שהצורה נתלה בנושא. וכאשר נגזר על המורכב מיתה והפסד, יגזרו על הצורה גם כן. ואני אומר ההפך, כי כל אשר נגזר על נשואו, והוא הנפש לפי עניינו, נגזר על החומר שהוא טפל אצלו, ולפי ענין הצורה בערך זה ויחוס זה מתחבר חומר אליו בטבע. שאם הצורה ראויה מצד עצמה להמשך המציאות, יתחבר לה דומה, הוא החומר שראוי לזה גם כן. כלל הדבר, כפי אשר ראוי לצורה יש לה חבור חומר". ולכאורה דבריו כאן [שהשכל נקבע על פי הגוף] סותרים לדבריו בדר"ח ובגו"א. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:81)

(1462) כמו שאמרו חכמים [סוטה יד.] "כל המנחות באות מן החטין, וזו [מנחת סוטה] באה מן השעורין... כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה". ופירש רש"י [סוטה טו:] "היא עשתה מעשה בהמה - שהפקירה עצמו לתשמיש למי שאינה בן זוגה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:82)

(1463) הנה מה שאין סולת במנחת סוטה אינו נלמד מתיבת "שעורים", אלא מתיבת "**קמח** שעורים", וכמו שכתב רש"י [במדבר ה, טו] "קמח - שלא יהא מסולת. שעורים - ולא חטים, היא עשתה מעשה בהמה וקרבנה מאכל בהמה". ומצינו שיש סולת משעורים, וכמו שכתב הרמב"ם [הלכות תמידין ומוספין פ"ז הי"ב] כתב: "ולוקחין זה העשרון של סולת השעורים, ובוללין אותו בלוג שמן". לכך מיעוט סולת אינו נעשה מתיבת "שעורים" אלא מתיבת "קמח". וכן רש"י [זבחים נ.] כתב לגבי תודה "באה סולת ולא קמח".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:83)

(1464) דע שהמהר"ל הוכיח בהרבה מקומות ממנחת סוטה שמעשה זנות הוא מעשה חומרי. וכגון, בגבורות ה' פ"ד [רכ.] כתב: "וידוע כי הנמשך אחר הזנות הוא הנמשך אחר החומר ומעשה בהמה, ולפיכך אמרה תורה במנחת סוטה שיהא קרבנה שעורין [במדבר ה, טו], לפי שהיא עשתה מעשה בהמה, לכך קרבנה מאכל בהמה, כי ענין הזנות הוא מתאות הגוף". ושם פס"ו [רכו.] כתב: "גלוי עריות הוא... מחמת יצרו שבגוף המתאוה לעריות, ודבר זה מבואר בכמה מקומות שחטא עריות הוא לגוף, וכמו שאמרה תורה בסוטה שיהא קרבנה שעורים, שהיא עשתה מעשה חמור, כך קרבנה יהא מאכל חמור. הרי כי חטא הערוה הוא ענין חומרי גופני, ובכמה מקומות נתבאר דבר זה". ובדר"ח פ"א מ"ב [קפ:] כתב: "גלוי עריות הוא הפך התורה... כי מעלת התורה שהיא השכל נבדל מן החמרי לגמרי, ואין דבר שעל ידו האדם נבדל מן החמרי רק על ידי התורה השכלית, ואין צריך לזה ראיה. והפך זה גלוי עריות, שהולך אחר זנות הגוף, שהיא גלוי עריות. ובזה הולך אחר החמרי, עד שהוא נחשב לגמרי כמו בהמה וחמור. וכן אמרו ז"ל כי מעשה הזנות הוא מעשה בהמה. ובמסכת סוטה [יד.] מפני מה קרבנה של סוטה מאכל בהמה, שהוא מן השעורים, אמרה תורה היא עשתה מעשה בהמה, ולפיכך קרבנה מאכל בהמה. ולדבר זה אין צריך ראיה כי הזנות מעשה בהמה חמרית. ועוד אמרו ז"ל [תנחומא נשא אות ה] 'כי תשטה' [במדבר ה, יב], למה נאמר, ללמד שאין המנאפים מנאפים עד שיכנס בהם רוח שטות, עד כאן. למדנו מזה כי אין הולך האדם אחר זנות רק כאשר יכנס בו רוח שטות, שהוא כמו בהמה בעלת חומר, ואז יש ניאוף. ולפיכך הזנות של גלוי עריות הוא הפך מדריגת התורה, שהיא תורה שכלית, והזנות מעשה חמרי". ובנצח ישראל פ"ה [קלד:] כתב: "גילוי עריות, הוא רע לעצמו, מה שדבק בו הפחיתות המגונה, והוא פחיתות חומרי, שהוא כמו בהמה כאשר הולך אחר זנות, שהוא תועבה חומרית, והוא כמו בהמה חומרית. כמו שאמרו חכמים ז"ל אצל מנחת סוטה, היא עשתה מעשה בהמה, לכך קרבנה מאכל בהמה, מן השעורים. וכבר התבאר דבר זה במקום אחר". וכן הוא בנצח ישראל פ"ז [קצה:]. ובבאר הגולה באר הששי [קסה.] כתב: "כל זנות הוא מצד הגוף, ודבר זה בארנו בכמה מקומות, ורמזו ז"ל בענין הסוטה, היא עשתה מעשה בהמה, אף קרבנה שעורים, שהוא מאכל בהמה, ודבר זה ידוע כי כל זנות הוא חומרי, שנמשך אחר תאותו החומרית, ואין צריך ראיה". ובח"א לזבחים פח: [ד, סח.] כתב: "עריות וזנות חטא הזה הוא בגופו, כאשר אדם עושה מעשה זנות, מעשה הזה הוא מעשה בהמה, ולכך קרבנה של סוטה שזנתה, שעשתה מעשה בהמה, קרבנה שעורים, שהוא מאכל בהמה ממש". וראה בדרוש לשבת תשובה [עח.], דרוש עה"ת [יא.], ח"א לע"ז ה: [ד, לב.], ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:84)

(1465) שמן ולבונה. ומוכיח את יסודו שהעיקר הוא החומר הזך, שאחריו נמשכים השמן [השכל] והלבונה [מעשים טובים]. אך בהעדר החומר הזך [כבמנחת שעורין של סוטה], אין נמשכים אחריו השמן והלבונה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:85)

(1466) לשון המדרש שלפנינו: "'ולא יתן עליו לבונה' [במדבר ה, טו], שהלבונה זכרון לאמהות, שנאמר [שיה"ש ד, ו] 'אלך לי אל הר המור', אלו אבות העולם. 'ואל גבעת הלבונה' [שם], אלו האמהות. וזו פירשה מדרכיהן, לא יהא זכרונן בקרבנה". ובגבורות ה' ס"פ ס [תסד.] כתב: "ובמדרש, 'לא ישים עליה לבונה', לפי שהאמהות נקראות 'לבונה', שנאמר 'ואל גבעת הלבונה', וזו שפירשה מדרכיהן, לכך לא ישים עליה לבונה. הרי שנשתבחו האמהות בפרט בצניעות, כי עיקר שבח האשה ומדריגתה העליונה היא הצניעות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:86
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:86](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:86)

(1467) חוזר לדבריו למעלה [לאחר ציון 1451] שהלבונה מורה על מעשים טובים, ו"מי שהוא בעל מעשה טוב יש לו שם טוב, אשר הוא מריח למרחקים" [לשונו למעלה לאחר ציון 1455]. וראה למעלה הערה 1458.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:87
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:87](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:87)

(1468) לא מצאתי שביאר סודו בשאר ספריו. והנה כאן ביאר היטב מדוע אין לבונה במנחת סוטה, אך לא ביאר בפרטות מדוע אין שמן במנחת סוטה, ורק כתב בכלליות "כי נמשכה אחר החמרי ואחר הבהמה, שאין לה אלו שנים". אמנם רש"י [במדבר ה, טו] ביאר גם זאת, שכתב: "לא יצוק עליו שמן - שלא יהא קרבנה מהודר, שהשמן קרוי 'אור', והיא עשתה בחושך". והרע"ב [שם] כתב: "שהשמן קרוי 'אור'. קשה, מנא אמינא ליה. ויש לומר, מדכתיב [שמות כה, ו] 'שמן למאור'. אי נמי, שלפי שגורם לאור שיבא קרוי 'אור' בלשון בני אדם". ויל"ע בזה. וראה למעלה הערה 1363.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:88
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:88](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:88)

(1469) ויקרא ו, יב-טז "וידבר ה' אל משה לאמר, זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האיפה סולת מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב, על מחבת בשמן תעשה מורבכת תביאנה תפיני מנחת פתים תקריב ריח ניחח לה', והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה חק עולם לה' כליל תקטר, וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל". ולמעלה [לאחר ציון 1375] כתב: "וסמך אחריו פרשת אהרן, כי אהרן בודאי היה עובד את בוראו, ומיוחד לזה מכל אדם על פני האדמה, שהרי נצטוה [ויקרא כא, יב] 'ומן המקדש לא יצא'. ולכך היה קרבן שלו מנחה דוקא, כי המנחה באה מצד כי האדם הוא עובד את בוראו ומכניע עצמו לפני השם יתברך, והוא כמו מנחה. ולכך כתיב [ויקרא ו, יג] 'זה קרבן אהרן', רצה לומר כי זה מיוחד לאהרן שיהיה קרבן שלו מנחה דוקא". וזהו לפי מהלכו הראשון, שפרשיות אלו [עולה ומנחה] סובבות הציר של גאוה [עולה] ושפלות [מנחה], אך לפי מהלכו השני שפרשיות אלו עוסקות בסילוק החומר העב, יש צורך לחזור ולפרש סמיכות זו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:89
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:89](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:89)

(1470) כמו שנאמר [דהי"א כג, יג] "בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד עולם". ובספר ישראל קדושים אות ה [ד"ה ועל כן] כתב: "כי אהרן ע"ה הוא היה הנבדל מישראל להקדישו קודש קדשים, שבו היה תוקף התגלות תכלית הקדושה וההבדלה שאפשר להתגלות בעולם הזה. דעל כן הוא היה הנכנס לבית קודש הקדשים, מקום שנאמר [ויקרא טז, יז] 'וכל אדם לא יהיה וגו'', שדרשו חז"ל בירושלמי דיומא [פ"ה ה"ב] אפילו אותן שדמות פניהם פני אדם. כי יש קדושה שלמעלה מקדושת המלאכים, שהם אין יכולים להגיע שם. רק הצדיקים שמחיצתן לפנים ממלאכי השרת... יש חלוקות בנפשות, ובכל דור ודור יש נפש אחת דוגמת הלב, שהוא נגד בית קודש הקדשים, כמו שמובא בזוהר [ח"ג קסא:], והוא הכהן גדול שבדור, הנבדל לקודש קדשים. ואחריו שאר נפשות המקודשות, דוגמת הכהנים. ואחריו שאר ישראל". וראה הערה הבאה, ולהלן הערה 1554.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:90
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:90](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:90)

(1471) לשון ספר ישראל קדושים אות י [ד"ה וקדושת]: "הכהן גדול הוא הנפש היותר מקודש שבישראל, כמו שנאמר [דהי"א כג, יג] 'ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים'. וכן אמר [ויקרא טז, יז] 'וכל אדם לא יהיה וגו'', ואמרו ז"ל [ירושלמי יומא פ"ה ה"ב] אפילו אותם שדמות פניהם פני אדם, דגם מלאכים אין נכנסין לשם, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו, כי שם הוא היחוד והדביקות הגמור של ישראל לאביהם שבשמים, והוא דרגא דיעקב אבינו ע"ה, שהוא ליבא וגופא כידוע, כי לבבו היה זך לגמרי, שלא היה בו... שום נטייה לתאוות עולם הזה". וצרף לכאן דברי הרמב"ם הידועים [הלכות שמיטה ויובל פי"ג הי"ג] "כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו, לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלקים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים". וראה להלן הערה 1554.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:91
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:91](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:91)

(1472) לכך דינו כמו קרבן עולה, וכפי שכתב למעלה [לאחר ציון 1384] לגבי קרבן עולה: "כי מפני שהאדם יש לו נשמה מן העליונים, ומצד זה האדם הוא קרוב אל השם יתברך כאשר הנשמה מן העליונים, ויש לאדם התעלות מצד הנשמה, ומפני כך מביא קרבן אל השם יתברך, שהוא בעל נפש גם כן. והוא כולו כליל [ויקרא א, ט], ולא נשאר ממנו דבר. וזה מצד כי הנשמה מתקרב אל השם יתברך לגמרי, ומפני זה הקרבן הוא כליל, שכל אשר מתקרב ומתעלה אל השם יתברך יותר הוא כליל, וכמו שהתבאר למעלה, כי אין עם השם יתברך נמצא שום דבר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:92
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:92](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:92)

(1473) לשונו בדר"ח פ"ב מ"ט [תרצה:]: "ולכך אמר [אבות פ"ב מ"ח] 'יוסי הכהן חסיד'. וראוי שיהיה בעל המדה הזאת כהן, כמו שנאמר [דברים לג, ח] 'תומיך ואוריך לאיש חסידך', והדברים האלו ידועים לבעלי מדע ולבעלי בינה". ואע"פ שפסוק זה נאמר ללוי ["וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך וגו'"], מ"מ המכוון הוא לאהרן הכהן, וכמבואר בגו"א שם אות ח [תקיא.]. ואמרו חכמים "כהנים מסטרא דחסד אתו" [זוה"ק ח"א רנו:], ו"כהני אקרון חסידים" [שם ח"ג קמה:]. וכן אמרו [שם רסו:] "אהרן דרגא דיליה בהוד, אתקשר בחסד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:93
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:93](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:93)

(1474) לאחר ציון 1432. וראה למעלה הערה 1433.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:94
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:94](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:94)

(1475) לשונו להלן בדרשה [לאחר ציון 1596]: "כי כבר אמרנו כי הכהן ראוי שיהיה כמו מלאך בלא חטא, שאמר הכתוב 'שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא'... שהכהן כמו מלאך ה' בלא חטא". ובדר"ח פ"ד מי"א [רכד.] כתב: "אם לא היה החומר, היה האדם כמו מלאך, ולא היה בו חטא כלל". ובנצח ישראל פ"ה [קד:] כתב: "על ידי הגוף בא החטא, שאם אין גוף היה האדם כמו מלאך" [הובא למעלה הערה 132, ולהלן הערות 1598, 1693].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:95
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:95](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:95)

(1476) למעלה לאחר ציון 1443, ויובא בהערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:96
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:96](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:96)

(1477) לשונו למעלה [לאחר ציון 1443]: "ותמצא כי יש שלשה דברים במנחה; האחד הוא סולת, שהוא נקי וזך, והוא כנגד הגוף הנקי מכל פסולת. ועליו השמן אשר הוא נקי וזך, הוא השכל הזך. ועליו לבונה זכה, הוא זכות המעשים, כי הכל נמשך אחר הגוף, כמו שבארנו זה במקום אחר, [ד]כאשר יש לו גוף וחומר הזך, אז נמשך אל זה החכמה והשכל הזך, הנרמז ב'שמן זית זך'. כי אם יש לו עבות החמרי הוא עם הארץ, כדלעיל. ולפיכך אחר הגוף והחומר הזך נמשך השכל הזך, שהוא השמן הזך. ואחר השכל הזך נמשכים המעשים הזכים והטהורים, שהם לבנים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:97
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:97](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:97)

(1478) מיישב בזה שאלה שלש עשרה ששאל למעלה [לאחר ציון 386]: "הי"ג, בפרשה שלאחריה כתיב [ויקרא ו, יג] 'זה קרבן אהרן ובניו', למה כתב לשון 'זה' אצל קרבן אהרן, יותר מבשאר הקרבנות". ולמעלה [לאחר ציון 1379] יישב שאלה זו לפי מהלכו הראשון. וראה להלן ציון 1517.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:98
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:98](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:98)

(1479) "היה קרבן אהרן קדוש לגמרי, ולכך לא היה נאכל להדיוט, רק לגבוה" [לשונו להלן (לאחר ציון 1487)]. ואודות שמעלת הכהונה היא קדושת הגוף, כן כתב בדר"ח פ"ד מי"ד [רפג.]: "הכהונה היא מעלת וקדושת הגוף. שהרי הכהן הוא נולד בקדושה, והכהונה תולה בטפה שנולד מן הכהן. וזה ההפרש שיש בין הכהונה ובין כתר מלכות... כי כתר כהונה היא קדושת הגוף, ולפיכך הנולד מן הגוף הוא גם כן קדוש, רק אם חלל זרעו. ולא כן המלך, כי אפשר שאין בנו מלך... הגוף הוא מן האב, היא הטפה... ולפיכך הבן יורש את הכהונה. והנה כתר כהונה שנתן השם יתברך לישראל, הוא כנגד מה שבאדם קדושה בגוף. ולפיכך המומים פוסלין בכהנים [ויקרא כא, יז-כג], ולמה המומים פוסלים בכהנים. וזה מפני כי הכהן יש לו קדושת הגוף, וכאשר יש מום בגוף, פסול לעבודה. ומזה תבין מה שאמרו בכתובות [עב:] שכל המומין שפוסלין בכהנים פוסלין בנשים, ומה ענינם יחד. אבל פירוש כי היא האשה גם כן גופנית יותר מן האיש, כי האיש דומה לנפש שהוא מושל, כדכתיב [בראשית ג, טז] 'והוא ימשול בך', והאשה דומה לגוף. ולכך כל המומין הפוסלים בכהנים פוסלין בנשים". ובפתיחה לאור חדש [רכה.] כתב: "גזרו היונים שכל בתולה קודם שתכנס לחופה תהיה נבעלת לו. וכל זה לקבל עונשם מה שחטאו בערוה בימי בית ראשון, ונצולו על ידי חשמונאי ובניו, שהיו כהנים גדולים, קדושים מן הערוה, שכל מקום שתמצא קדושה הוא גדר ופרישה מן הערוה... ולכך הכהנים שיש בהם קדושה, הם נגד הערוה, והם היו מבטלים דבר זה". ו"כהן גדול, שאין לך גוף קדוש כמו... כהן גדול" [לשונו בח"א לסנהדרין נח: (ג, קסד.)]. **וצרף לכאן** כי אברהם אבינו היה הכהן הראשון [נדרים לב:]. ובפרי צדיק פרשת וארא, אות ט, כתב: "אהרן מסטרא דחסד כהן, ואברהם אבינו ע"ה שהיה מדתו חסד, כתיב ביה [תהלים קי, ד] 'אתה כהן לעולם', דקאי על אברהם [נדרים לב:]". ושם פרשת כי תצא, אות ז, כתב: "קדושת הג' אבות, נחשב אברהם מסטרא דכהן, דכתיב 'ואתה כהן לעולם', שהיה מרכבה למדת החסד". והנה אברהם היה פרוש לגמרי מן הערוה, וכמו שכתב בדר"ח פ"ה מ"ט [רצז.], וז"ל: "כי זהירות מן גלוי עריות תמצא באברהם, שהיה נבדל בתכלית הקדושה שלא היה כמוהו, וכמו שאמרו במסכת בבא בתרא בפרק קמא [טז.] 'ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה' [איוב לא, א], עפרא בפומיה דאיוב, באחריני לא מסתכל, בדידיה מסתכל. ואילו אברהם אף בדידיה לא מסתכל, שנאמר [בראשית יב, יא] 'הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את', שעד עתה לא הכיר ביופיה, ועל ידי מעשה הכיר בה עתה, כמו שפירש רש"י ז"ל [שם]. ולפיכך כאשר ישראל אין נזהרין בגלוי עריות, הם יוצאים ממדת אברהם, והפך הם לאברהם". ובגבורות ה' פס"ו [רמד.] כתב: "לא היה גדור בערוה כמו שהיה אברהם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:99
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 19:99](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/19:99)

(1480) יש בזה הטעמה מיוחדת; הנה על הפסוק שנאמר כאן [ויקרא ו, טז] "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל", דרשו חכמים [סוטה כג.] "מנחת כהנת נאכלת, ומנחת כהן אינה נאכלת... מאי טעמא, דאמר קרא 'וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל', כהן, ולא כהנת". ולפי דבריו כאן הענין מחוור היטב, שהואיל ומה שמנחת כהן כולה כליל הוא מחמת שהכהן מסולק מן הגוף והחומר, לכך אין זה נוגע למנחת כהנת, שהרי "האשה גם כן גופנית יותר מן האיש, כי האיש דומה לנפש שהוא מושל, כדכתיב [בראשית ג, טז] 'והוא ימשול בך', והאשה דומה לגוף" [לשונו בדר"ח פ"ד מי"ד (רפד:), והובא בהערה הקודמת]. ובתפארת ישראל פ"י [קס:] כתב: "ידוע כי האשה היא יותר חמרית מן הזכר". ובאור חדש פ"ב [תקלג:] כתב: "אין האשה רק במדריגת החומר, והאיש נחשב שהוא כמו צורה לה, ודבר זה בארנו בכמה מקומות". לכך דין הוא שמנחת כהנת לא תהיה כולה כליל. ונפלא הוא.