## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol Chapter 20

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:1)

(1481) פרשת צו, שכאמור דרשה זו נאמרה בפרשת צו שנת שמ"ט, וכמצויין בשער דפוס ראשון. וראה למעלה הערות 364, 1153, 1179. ומביא מדרש זה בארוכה, כי בסופו מדובר על קרבן אהרן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:2)

(1482) "דרש 'לפעמו' מלשון [תהלים עז, ה] 'נפעמתי ולא אדבר'" [חדושי הרש"ש שם אות ב]. והראב"ע [תהלים שם] כתב: "נפעמתי - כל כך הוכיתי, עד שלא יכלתי לדבר". לכך "לפעמו" הוא לשון הכאה והקשה, ולכך "מלמד שנטל שני הרים והקישן זה לזה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:3)

(1483) "פוסע פסיעה אחת, דרש 'לפעמו' לשון פעמי רגל" [רד"ל שם אות ה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:4)

(1484) "ומאן דאמר שערותיו כזוג, 'לפעמו' הוא מלשון פעמון" [חדושי הרש"ש שם אות ב].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:5)

(1485) אלו שלש הפעמים שרוח הקודש פיעמה בשמשון. ובחידושי רש"ש [שם אות ג] הגיה את לשון המדרש בהתאם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:6)

(1486) לשון הפסוקים במילואם "וישב מימים לקחתה ויסר לראות את מפלת האריה והנה עדת דבורים בגוית האריה ודבש, וירדהו אל כפיו וילך הלוך ואכל וילך אל אביו ואל אמו ויתן להם ויאכלו ולא הגיד להם כי מגוית האריה רדה הדבש".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:7)

(1487) פירוש - מדוע המדרש הביא שלש דעות מה עשה שמשון כששרתה עליו רוח הקודש, הרי לכאורה אין זה נוגע לענין שפתח בו ["ויאמר להם מהאוכל יצא מאכל"], ולענין שסיים בו [תמיהת שמשון על דבש האריה, וקרבן אהרן].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:8)

(1488) כפי שכתב למעלה [לאחר ציון 1479] "ולכך היה קרבן שלו קודש קדשים, הכל כליל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:9)

(1489) כמו שנאמר [שופטים יד, יב-יד] "ויאמר להם שמשון אחודה נא לכם חידה אם הגד תגידו אותה לי שבעת ימי המשתה ומצאתם ונתתי לכם שלושים סדינים ושלושים חליפות בגדים, ואם לא תוכלו להגיד לי ונתתם אתם לי שלושים סדינים ושלושים חליפות בגדים ויאמרו לו חודה חידתך ונשמענה, ויאמר להם מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק ולא יכלו להגיד החידה שלשת ימים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:10)

(1490) פירוש - מהו הפלא שהיו עדת דבורים ודבש בנבלת האריה [כמובא בהערה 1486], הרי דרך הדבורים להיות בכל מקום.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:11)

(1491) אך המלבי"ם [שופטים יד, ו] ביאר שהריגת הארי היתה סימן שינצח את אוביו, שכתב: "שמשון הבין שהקרה ה' זאת לקראתו למען יכיר כחו, וידע שהוא מוכן להצליח נגד אויבי ה', כמו שאמר דוד [ש"א יז, לו] 'גם את הארי גם הדוב הכה עבדך'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:12)

(1492) כמו שכתב בגו"א בראשית פי"ד אות טו [רלו.]: "הוה אמינא שארבעה מלכים במקרה נצחו את החמשה מלכים... [ו]אין חדוש לדבר מקרה". וכן כתב בנצח ישראל פ"ה [קג:]: "לא היו הדברים במקרה, שאם היו במקרה מה חדוש היה". ובגבורות ה' פי"ט [קסב:] כתב: "דבר שהוא בפעם אחת הוא במקרה, ואין בחינה בדבר שהוא במקרה". ובנתיב התורה פי"ח [תרצה.] כתב: "כי כאשר עושה המצוה פעם אחד, דבר זה הוא אקראי, והמקרה אינו נחשב". ובנתיב העבודה ר"פ ד [א, פו.] כתב: "כי קביעות המקום מורה שאין התפלה שלו במקרה, כי המקרה אין לו קביעות". ובח"א לתמיד לא: [ד, קמח:] כתב: "כי לא דברו חכמים ולא נזכר דבר בדבריהם ענין שהוא מקרה, ואין בו חכמה כלל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:13)

(1493) פירוש - אין המצאות הדבש בגוית האריה מעשה נס גדול המורה ששמשון יתגבר על אויביו [כי כאמור אין בזה נס כלל], אלא שהמצאות הדבש היא סימן ששמשון יתגבר על אויביו, וסימן אין צורך שיהיה זה מעשה נס, כי לסימן מהני כל דבר [כן ביאר להלן (לאחר ציון 1511), וראה להלן הערה 1513]. ומעין כן ביאר בבאר הגולה באר השני [קצז:-ר:] את הסימנים של ר"ה [הוריות יב.], שאין בהם ניחוש, אלא הם סימן שהדבר נגמר לטובה, עיי"ש. ולהלן [לאחר ציון 1511] כתב "כי מה שהרג הארי ויצא מן האוכל מאכל, הם שני עדים". וראה להלן הערה 1512.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:14)

(1494) פירוש - האדמה נעבדת על ידי הזרעים שנזרעו בה, כי האדמה מוציאה כל אוכל מהזרעים שנזרעו בה. ורש"י [דברים ל, יט] כתב: "הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם, שמא שינתה מדתה, שמא זרעתם אותה ולא צמחה, או שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:15)

(1495) לשונו בגבורות ה' פמ"ז [תקא:]: "חלק מדת הגבורה לארי... שיש לארי כח וטורף הכל". ונאמר [ש"ב א, כג] "מאריות גברו". ועוד אמרו [אבות פ"ה מ"כ] "גבור כארי". ורש"י [בראשית מט, כח] כתב "נתן ליהודה גבורת ארי". ובתפארת ישראל פ"א [לא:] כתב: "כי הארי יש לו גוף חזק, כאשר נודע מענין הארי". ובנתיב התורה פט"ו [תרה.] כתב: "כי הארי יש לו כח גופני מאוד, ולגודל כח גופני ועזותו אשר יש לו, יוצא לקצה בעזותו לדרוס הבעל חי". ויש להעיר, כי למעלה [לפני ציון 1304] כתב: "אין דבר יותר בעל כח כמו השור, דכתיב [משלי יד, ד] 'ורב תבואות בכח שור". אמנם לא קשה, וכפי שכתב בגבורות ה' פמ"ז [תקב.]: "כי השור יש לו חוזק ביותר ממה שיש לכל שאר בעל חי. ואם שיש לארי כח וטורף הכל, אין זה מדת החוזק והקיום, כי הקיום היא מדה אחרת לגמרי. ולפיכך השור בעל עבודה רבה, וזה מורה על החוזק, ויש לו קיום, שיכול לעמוד במלאכה קשה" [הובא למעלה הערה 1304]. הרי שיש לארי יותר כח לטרוף, אך יש לשור יותר סבולת וקיום. ומה שכתב כאן שהארי "הוא יותר בכח מכל **חיות האדמה**" [ביטוי לא מקובל לומר על החיות], כי בא להדגיש שהארי הוא יותר עליון מכל חיות האדמה, ועם כל זה הוא עצמו נעשה לאדמה ביחס לשמשון, וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:16)

(1496) והחומר הוא חלוש, וכפי שכתב בגבורות ה' פ"ז [שמו:]: "כי הדברים החומרים חלושי המציאות, מקבלים שנוי תמיד, ואין חוזק להן". ושם פמ"ז [תקי:] כתב: "ישראל יש להם התוקף מצד התורה, שהיא שכל, שהשכל יש לו חוזק, כי הדבר שהוא גשמי הוא חלש, שהוא מתפעל, אבל החוזק הוא לשכלי, שאינו מתפעל". ובדר"ח פ"ו מ"ב [נו.] כתב: "כי אין דבר יותר חזק בגבורה כמו השכל, והחומר הוא חלש". ואמרו חכמים [ב"ב ז:] "רבי יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן ["הטיל יציאת חומת העיר על החכמים, כמו על שאר בני אדם" (רש"י שם)]. אמר ריש לקיש, רבנן לא צריכי נטירותא ["תורתו משמרתו, כדכתיב (משלי ו, כב) 'בשכבך תשמור עליך'" (רש"י ב"מ קח.)]". ובח"א שם [ג, נח:] כתב: "כי הדבר השכלי הוא חזק, ואינו כמו הגשמי שהוא דבר פחות וחלש... הת"ח שיש לו התורה השכלית יש לו חוזק, לא כמו שיש אל הדבר הגשמי, שאין לו החוזק. ולפיכך אין צריכים שמירה, ואין להטיל מס עליהם". ובח"א לסנהדרין צז: [ג, רח.] כתב: "כי התלמידי חכמים הם יסוד ישראל, שעליהם קיים ישראל. כי עם הארץ הוא חמרי, והחומר הוא חלש מאוד... אבל התלמידי חכמים, מפני התורה שלהם, הם חזקי המציאות, והם יסוד חזק". ובח"א לערכין ל: [ד, קמג:] כתב: "אין מדריגת החומר מדריגה חזקה, רק מדריגה חלושה. ומדריגת הצורה מדריגה שניה, שהיא חזקה". וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:17)

(1497) כפי שביאר שלכך האשה יולדת, ולא האיש, וכלשונו בנצח ישראל פמ"ח [תשצה:]: "הנקיבה שהיא יולדת הוא מפני חולשתה, שאינה כמו הזכר שיש לו חוזק יותר מן הנקיבה. וראיה לזה, כי אותה שאינה יולדת נקראת 'איילונית', מלשון איל. ו'איל' לשון קושי, מלשון [יחזקאל יז, יג] 'ואת אילי הארץ לקח'. וכל דבר שהוא חלש, יש לו השתנות. ולכך הנקיבה יולדת, מפני שהלידה היא השתנות אל האשה. והאיילונית אין השתנות לה, נקראת 'איילנות' שהיא קשה כמו דוכרנית. ואין לה לידה, שהקשה לא יקבל השתנות". ובח"א ליבמות סד. [א, קמב:] כתב: "כי האשה שהיא יולדת... מקבלת התפעלות... כי האיש והאשה הם כנגד הצורה והחומר... והחומר הוא מתפעל". וכל דבריו לגבי האשה שיולדת, כחם יפה לבאר את דבריו כאן "כי האדמה בשביל שהיא אדמה חמרית, מוציאה מאכל, כאשר ידוע".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:18)

(1498) ו"עז" הוא דבר חזק, וכמו שתרגם יונתן [שופטים יד, יד] "ומתקיפא נפק חוליא". וכן המצודות דוד [שם] כתב "מדבר חזק יצא דבר מתוק".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:19)

(1499) בא ליישב את שאלתו השניה למעלה [לפני ציון 1487]: "ועוד, מאי ענין בכאן מה שעשה שמשון כאשר היה רוח הקודש שורה על שמשון".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:20)

(1500) וכן אמרו בגמרא [סוטה ט:] "צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו, ועקרן שמשון וטחנן זה בזה". ובח"א שם [ב, לח:] כתב: "עניין טחינת ההרים מצד כח מדת הדין, אשר בכח הדין טוחן ההרים ויהיו למשור. וזה שנאמר [שופטים יג, כה] 'ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול', כי יד ה' היה עליו, ובכח זה שהיה יד ה' עליו היה טוחן ההרים זה בזה". ובנתיב התשובה פ"א [יח:] כתב: "הנבואה היא במדת הדין".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:21)

(1501) יש להעיר, כי מצינו שמנוחה ונבואה הולכות בד בבד. וכגון, אמרו חכמים [סנהדרין יז.] "הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם", ובח"א שם [ג, קלו:] כתב: "מפני הטורח שיש לו הוא פונה אל ענין הצבור, מחמת טרדה אין השכינה שורה עליו, כי לכך עיקר הנבואה הוא בחלום בעת השינה, בשעה שאין הנפש פונה לעסקים של העולם. וזה שהוא עוסק בצרכי צבור אינו פנוי כלל, אף בלילה בא החלום ברוב הענין מה שרגיל להתעסק בו, ולכך זה ממעט מן הנבואה". ונאמר [ירמיה מה, ג] "יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי", ופירש רש"י [שם] "ומנוחה לא מצאתי - לא שרתה עלי שכינה להנבא". ואילו כאן כתב "כי כאשר השכינה שורה עליו לא היה לו מנוחה מפני כח אלקי שעליו". ואפשר לומר, שבכדי שהשכינה מעיקרא תשרה על האדם, על האדם להיות במנוחה. אך לאחר שהשכינה שורה עליו, שוב "לא היה לו מנוחה מפני כח אלקי שעליו" [לשונו כאן]. דוגמה לדבר; נאמר [דברים יח, טו] "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך וגו'", ובגו"א שם אות יג [רצד.] כתב: "בספרי [שם] דרשו 'כמוני', כמו שאני מדבר דבר ואיני מתירא, וכן הוא אומר [שמות ח, כה] 'רק אל יוסף פרעה התל', כך כל הנביאים לא יהיו מתיראים. שכן אמר יהושע [יהושע כד, יט] 'לא תוכלו לעבוד את ה''... זה המדרש יש בו ענין נפלא, אפרשהו לך למען תבין. כי הכתוב אמר 'כי נביא אקים', לא כמו האומות שהם דורשים אל מעוננים ואל קוסמים, שכל המעשים האלו הם מעשים מן רוחות הטומאה, ואינם מן האלקים, אבל הנביא יהיה דברו מן האלקים. וזה נראה כי ענין אלקי עמו, דכאשר לא ירא הנביא, ענין זה הוא מפני כי דבר רוח אלקים עליו, שהם דברי קדוש, ומכח דברי קדוש, שהוא נורא על כל בשר ודם, לא היה הנביא מתיירא מבשר ודם, כי זהו הוראה על שנבואתו נבדלת אלקית, שהרי אינו מתיירא מבשר ודם, וזהו שנבואתו למעלה מבשר ודם... הנביא הבא אחרי שוה הוא לי בענין זה, כי דברי אלקים חיים בו... ומזה היה והוא אינו יראה שהיו יראים מפניו". הרי שדברי הקב"ה חלים ומתלבשים על הנביא, ולא רק שהם עוברים דרך הנביא. והואיל ו"דברי קדוש הוא נורא על כל בשר ודם", לכך נוראות זו חלה גם על הנביא עצמו, ומן הנמנע שיהיה במנוחה כשהוא נושא בחובו דברי אלקים נוראים על כל בשר ודם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:22)

(1502) פירוש - הרוח קיימת רק כאשר היא בתנועה, אך אין רוח עומדת במנוחה. ובספר דעת אמונה [חלק שלישי, עמוד רסד] כתב: "באמת שמציאות זו של עמידה במקום אחד לא תיתכן; אם האדם לא יעלה עצמו בסולם הבחירה, על כורחו ירד. 'אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה' [משלי טו, כד]. והגר"א [שם] כתב: האדם נקרא 'הולך', שצריך לילך תמיד מדרגא לדרגא. ואם לא יעלה למעלה, ירד מטה מטה חס ושלום, כי בלתי אפשר שיעמוד בדרגה אחת, עכ"ל [הובא למעלה הערה 564]. האדם נקרא 'רוח ממללא' [אונקלוס בראשית ב, ז], זו מערכת הרוח שבה נמצא האדם שבאדם; חיותו וכח הבחירה שלו... רוח, כל מציאותה הוא ההילוך, אין מציאות של רוח עומדת". ובמגלה עמוקות פרשת ואתחנן אופן רלו כתב: "לפי שיצחק הוא תיקן רוח של אדם הראשון, לכן זכר בדור המבול [בראשית ח, א] 'ויעבר אלקים רוח וישכו המים', כי 'רוח אלקים' הוא רוח של יצחק, 'מרחפת על פני המים' [בראשית א ב] הגין עליהם בדור המבול, לפי שהוא תיקון דור המבול".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:23)

(1503) העמיד כאן פסיעות גדולות לעומת מנוחה. וכן אמרו חכמים [שבת קיג:] שאין לפסוע פסיעה גסה בשבת. ובח"א שם [א, נא.] כתב: "מה שאמר שאין לפסוע פסיעה גסה בשבת, כי הוא תנועה יותר מן השעור, שכל תנועה היא גשמית. ואינו דומה כאשר הוא הולך דרך הליכה, מאחר שכך דרך האדם שילך. וכיון שכך דרכו, אין זה נקרא תנועה אליו. אבל הליכה יתירה אסורה משום דהוי תנועה ושנוי, אשר הוא אסור בשבת... ראוי שיהיה בו המנוחה, לא התנועה הגשמית". ומעין כן כתב בנתיב התורה פי"ז [תרפט:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:24)

(1504) כמו שנאמר [איוב ד, טו] "ורוח על פני יחלוף תסמר שערת בשרי", ופירש המלבי"ם [שם] "תסמר - שערותי עמדו כמסמרות מרוב הפחד". והרד"ק [תהלים קיט, קכ] כתב: "'תסמר שערת בשרי', כי האדם המפחד מאד יעמדו שערותיו כמו מסמרים". והרמב"ם [הלכות יסודי התורה פ"ז ה"ב] כתב: "וכולן כשמתנבאים, אבריהן מזדעזעין, וכח הגוף כשל, ועשתנותיהם מתטרפות... כמו שנאמר באברהם [בראשית טו, יב] 'והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו'. וכמו שנאמר בדניאל [דניאל י, ח] 'והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח'". וראה בפירוש המשניות לרמב"ם סנהדרין פ"י ביסוד השביעי, ובמו"נ ח"ב פמ"א.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:25)

(1505) פירוש - שתי הדעות הנוספות אינן חולקות על הדעה הראשונה, אלא שמוסיפות עליו. וכן כתב כמה פעמים שאין כאן מחלוקת, אלא כל אחד מוסיף על מה שקדם לו. וכגון, בגבורות ה' פ"ט [תקז.] כתב: "אפשר שכל האמוראים כל אחד ואחד מוסיף, ואינו חולק, שודאי כל אלו ג' דברים היו באברהם". ובגו"א בראשית פכ"א אות ח [שנ:] כתב: "כל אחד הוסיף להעמיק, ואין כאן מחלוקת, רק שכל אחד הוסיף על הראשון". ובהקדמה לדר"ח [לד:] כתב: "ואפשר כי אין כאן מחלוקת כלל, ומר אמר חדא, ומר אמר חדא, ולא פליגי". ובאור חדש פ"א [רפא:] כתב: "ואלו שלשה דברים הם דברי חכמה מאוד. ויש לפרש כי אין כאן מחלוקת, רק שכל אחד בא להוסיף, ואין בזה מחלוקת". ובנתיב התורה פ"ט [שפב:] כתב: "ואין בין החכמים האלו מחלוקת, רק כל אחד מוסיף". ובח"א לסוטה כב. [ב, סד:] כתב: "ואין כאן מחלוקת, רק כל אחד מוסיף על הראשון". ובכת"י לגבורות ה' פ"ט [שלח.] כתב: "אפשר לומר כי אינם חולקים כלל, וכל אחד מוסיף על חבירו". וראה שתי הערות הבאות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:26)

(1506) שמעתי לבאר שכוונתו לחסד דין ורחמים; הכח גדול [הדעה הראשונה] מורה על חסד, שזו השפעת גדלות [גו"א בראשית פי"ב אות ה (ריג:)]. הרוח [הדעה השניה] היא בתנועה, והיא דין [ראה למעלה הערה 1502]. שערות הראש [הדעה השלישית] מורים על רחמים, וכמבואר בהערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:27)

(1507) פירוש - בגמרא בסוטה [י.] מבואר ששמשון נקרא על שם השמש ועל שם הקב"ה, שאמרו [שם] "ואמר רבי יוחנן, שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים, שנאמר [בראשית מט, טז] 'דן ידין עמו כאחד וגו'' ["כאחד כיחידו של עולם במשפט צדק" (רש"י שם)]. ואמר רבי יוחנן, שמשון על שמו של הקב"ה נקרא ["משמע שכינהו בשמו של הקב"ה ממש" (רש"י שם)], שנאמר [תהלים פד, יב] 'כי שמש ומגן ה' אלקים וגו'' ["שמש - לשון חומה, כמו (ישעיה נד, יב) 'ושמתי כדכוד שמשותיך'" (רש"י שם)]. אלא מעתה לא ימחה [שם "שמש" (רש"ש שם)]. אלא מעין שמו של הקב"ה ["שאין שמש שם ממש, אלא מגין ומציל" (רש"י שם)], מה הקב"ה מגין על כל העולם כולו, אף שמשון מגין בדורו על ישראל". הרי ששמשון נקרא ע"ש השמש ומחמת כן נקרא ע"ש הקב"ה. **ובח"א שם** [ב, מ:] כתב: "כאביהם שבשמים כו'. כי ראוי היה שמשון שיהיה דן ישראל כאביהם שבשמים. והבן זה מה שאמר כאן 'כאחד שבטי ישראל', כי כל דבר שבעולם אפשר שיהיה בו שנים, חוץ מן הדין, שאי אפשר שיהיה שנוי ושניות בדין כלל, רק הדין הוא אחד. ולכך נאמר 'דן ידין עמו כאחד', כי שמשון היה דן ישראל, והיה לו מדת המשפט והדין לגמרי, ולכך היה דן ישראל כאביהם שבשמים, שהוא אחד. וזה עצמו מה שאמר אחר כך שהיה שמשון נקרא על שמו של הקב"ה, מצד שעליו נאמר 'דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל', ו'המשפט לאלוקים' בפרט [דברים א, יז]. ולכך היה נקרא שמשון על שמו של הקב"ה, מפני שהיה בו המשפט. וכן מה שאמר כאן שהיה שמשון מגין על כל העולם. ודבר זה תוכל להבין מה שהיה שמשון מיוחד כמו שאמר 'כאחד שבטי ישראל', וכל דבר שהוא מיוחד לגמרי אין לו שתוף עמו. ולפיכך נקרא שמשון בשם השמש, שהשמש הזה מיוחד בעולם. ולא כך הירח, שמשמשים עם הירח הכוכבים. ולכך היה שמשון מגין על כל העולם, כמו כל דבר שהוא אחד, ויש להבין זה". ובח"א לנדרים ח: [ב, ב:] כתב: "שמש הוא שמו של הקב"ה, כדאיתא בפרק קמא דסוטה [י.], דאמר שם 'שמשון' על שמו של הקב"ה נקרא. ולכך כתיב [מלאכי ג, כ] 'וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה', לאותם שהם יראי שמי תזרח להם השמש, כי גם שמו הוא 'שמש'. ונקרא שמו 'שמש', כי השמש מגינה על הנבראים, וכן שמו יתברך מגין על הנבראים. וזהו דכתיב [תהלים פד, יב] 'כי שמש ומגן ה' אלקים'". הרי מה ששמשון נקרא ע"ש הקב"ה מורה על דין, ומה שנקרא ע"ש השמש מורה על רחמים, כי הגנה היא שמירה על הקיים, וזו מדת הרחמים [גו"א בראשית פי"ח אות יד (רצז.)]. ושערות הראש הם רחמים, כי "שערות הראש שמירה לראש" [לשונו בבאר הגולה באר הראשון (מד.)]. ובמדרש [ב"ר סח, י] "בשעה שאמר יוסף [בראשית לז, ט] 'והנה השמש והירח', אמר יעקב, מי גלה לו ששמי שמש", ומדת יעקב היא רחמים [גבורות ה' פס"ט (שסז:), ושם הערה 98]. ושני השמות האלו של שמשון [ע"ש הקב"ה וע"ש השמש] הם כנגד שתי הדעות האחרונות שהוזכרו במדרש [דין ורחמים]. והדעה הראשונה [כחו הגדול] היא הבסיס שגם שתי הדעות האחרונות מודות לו, כי הכל בנוי על מדת החסד של אברהם [גו"א בראשית פי"ב אות ו (ריד.)]. **וצרף לכאן** דברי חכמים [זוה"ק ח"ב עח:] "'האל הגדול הגבור והנורא' [דברים י, יז], מאי 'והנורא' דא יעקב". ובשערי אורה [שער החמישי] כתב: "לפעמים נקראת הספירה הזאת, שהוא הקו האמצעי, 'נורא'. והסוד, לפי שהוא כלול מן החסד ומן הדין, לפיכך הוא נקרא 'נורא'. ויעקב כמו שהוא מכוון כנגד הקו האמצעי, הוא גילה הסוד, וזהו שאמר [בראשית כח, יז] 'ויירא יעקב ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים'... חלק אברהם נקרא 'גדול', חלק יצחק נקרא 'גבור', חלק יעקב נקרא 'נורא'... הלא תראה היאך תקנו בתפילה 'אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, האל הגדול הגבור והנורא', אחר שהזכיר האבות, הזכיר מידותיהם". וזהו שכתב כאן "ולמאן דאמר שהיו שערות שלו עומדים ומקישים זה בזה, מורה על גודל היראה והפחד שהיה לו כאשר שורה עליו רוח הקודש", כי זו מדת נורא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:28)

(1508) פירוש - מה ששמשון הרג ארי והארי נעשה אליו כאדמה חומרית המוציאה מאכל מורה את הכח האלקי הרב שהיה לשמשון, וכפי שכתב למעלה [לאחר ציון 1492]: "כאשר [שופטים יד, יד] 'מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק', הראה לו הקב"ה סימן. וזה כי האדמה מוציאה כל אוכל, והאדמה היא נעבדת מכל שעובדין אותה. וכאשר מהאוכל יצא מאכל, הראה לו השם יתברך כי הארי, שהוא יותר בכח מכל חיות האדמה, ואין יותר חזק כמו הארי, והוא נחשב כמו אדמה נעבדת אל שמשון, ויצא מאכל מן הארי. וזה רמז כי שמשון יש בו כח אלקי, ולכך הארי, שהוא יותר חזק, נחשב אצלו אדמה חמרית... ולפיכך אמר 'ומעז יצא מתוק', שהיה מהפך השם יתברך אל שמשון העז למתוק, וכל זה מפני שכחו של שמשון כח שלו אלקי. והיינו שמפרש קודם כי היה רוח הקודש שורה עליו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:29)

(1509) פירוש - כשם שהארי החזק והאוכל מכל חיות האדמה, נתבטל לשמשון ונעשה אליו אדמה חומרית, כך אהרן הקדוש שאוכל מכל הקרבנות, נתבטל להקב"ה, ונעשה קרבנו קדוש לגמרי, שנאכל כולו לגבוה, שמתוך שאהרן אוכל מכל הקרבנות, זה מורה על קדושתו הרמה, שכל הקרבנות נאכלים על ידו. לכך כאשר הוא מביא קרבן לה', יש בזה התעלות על גבי התעלות, עד שכולו נאכל לגבוה. וכן מבאר בסמוך [לאחר ציון 1514]. וראה בסמוך הערה 1516.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:30)

(1510) נראה להטעים קמעא רמז זה על פי מה שכתב בספר בים דרך [במדבר עמוד קצ (אות ח)], וז"ל: "בגמרא סנהדרין [ו:], רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי היה אומר, אסור לבצוע [לעשות פשרה], וכל הבוצע הרי זה חוטא... אלא יקוב הדין את ההר, שנאמר [דברים א, יז] 'כי המשפט לאלקים הוא'. וכן משה היה אומר 'יקוב הדין את ההר'. אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר [מלאכי ב, ו] 'תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון'. ומבואר דיש ב' בחינות של אמת; חדא הוא מדריגת אמת של משה, שהוא יקוב הדין את ההר. ועוד מדריגה ובחינה של אמת שיש לאהרן הכהן, שהוא עושה פשרה, ועליו נאמר 'תורת אמת היתה בפיהו'. ואף דלכאורה היה נראה דפשרה יש בה מעלה גדולה של שלום, אבל אינה אמת, שהרי הוא מפשר בין שניהם, מקצת כדברי זה, ומקצת כדברי השני. ונראה בס"ד על פי דברי הגר"א [תיקו"ז תיקון ע, (עמוד קמה טור א' ד"ה דרקים)], שכתב: ואמר למטה שגבוה הוא מסטרא דיעקב, זרע אמת, שמכריע בין הקצוות והוא אורך ורוחב, וזהו אמת שמסכים [הגבורה עם חסד] האורך עם הרוחב. וכן בענין התפארת שמסכים החסד עם הגבורה, שחסד שכולו חסד אף לרשעים, וזהו אינו אמת. וכן בגבורה מדקדק מאד, אבל כאן אמת, שה' אוהב משפט ובעל הרחמים, עכ"ל. המבואר מדבריו שמדת האמת של יעקב הוא הממוצע בין חסד ודין, והוא אותה בחינת אמת של אהרן הכהן, שהוא אוהב שלום ורודף שלום ועושה פשרה... אמת במדריגה של יעקב היא שיתוף החסד עם הדין, שהיא מדת הרחמים". הרי שאצל אהרן הכהן נמצא גם כן חג"ת, כפי שנמצא אצל שמשון.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:31)

(1511) כמו שנאמר [שופטים יב-יד] "ויאמר להם שמשון אחודה נא לכם חידה אם הגד תגידו אותה לי שבעת ימי המשתה ומצאתם ונתתי לכם שלשים סדינים ושלשים חליפות בגדים, ואם לא תוכלו להגיד לי ונתתם אתם לי שלשים סדינים ושלשים חליפות בגדים ויאמרו לו חודה חידתך ונשמענה, ויאמר להם מהאוכֵל יצא מאכל ומעז יצא מתוק ולא יכלו להגיד החידה שלשת ימים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:32)

(1512) למעלה [לאחר ציון 1490] כתב: "כי מה שהרג הארי אין זה ראיה ברורה כל כך, כי אולי מקרה קרה הוא, אך כאשר מן האוכל יצא מאכל ומן העז יצא מתוק, הראה לו הקב"ה סימן". ומכך משמע שהריגת הארי אינה סימן מספיק, אך כאשר מן האוכל יצא מאכל הוא סימן חזק בפני עצמו. אך כאן מבאר שכל אחד בפני עצמו הוא עד אחד, ובצירופם יחד יש שני עדים [ראה רש"י כתובות כא. ד"ה ונפקא מינה]. ומשמע מכך שעד אחד יוצר ספק [רעק"א בדרוש וחדוש, כרך ב, ליקוטים בסוף הספר, אות ז (ד"ה ובדברי)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:33)

(1513) מדגיש בזה שאיירי בסימנים, ולא בראיה מוכחת, כי כאמור אין בהמצאות הדבורים בגוית הארי ראיה מוכחת ["כי דרך הדבורים להיות בכל מקום" (לשונו למעלה לפני ציון 1490)], וכמבואר למעלה הערה 1493.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:34)

(1514) נאמר [בראשית לז, ט-י] "ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו וגו' הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה". ופירש רש"י [שם פסוק י] "ויספר אל אביו ואל אחיו - לאחר שספר אותו לאחיו חזר וספרו לאביו בפניהם". ובגו"א שם אות יט [ריד.] כתב: "לאחר שספר וכו'. שהרי כבר נאמר [שם פסוק ט] 'ויספר אותו לאחיו', אלא שני פעמים סיפר לאחיו. ואם תאמר, למה הוצרך לספר לאחיו, אחר שכבר סיפר להם תחילה. ויש לומר, שכל כוונת יוסף שיהיו האחים פותרים לו החלום דרך תימה, כמו שעשו בראשונה [שם פסוק ח] 'המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו וכו'' [פירוש, יוסף היה מעונין שאחיו יפתרו את החלום באופן שמשמעות החלום תתבטל, ויהיה החלום חסר חשיבות]. ובפעם הראשון היו חושבים כי אין ממש בחלום, והוא כדרך כל חלומות שקר, והיו פותרים אותו 'המלוך תמלוך וגו''. וכאשר חלם שנית היו חושבים כי זה החלום אמת, אחר שנראה ב' פעמים. לכך לא היו רוצים לפתור אותו, והיו שותקים ולא ענו לו דבר... וכאשר ראה יוסף שלא רצו לפתור אותו, אז סיפר אותו לאביו בפני אחיו, והכוונה בזה שיהיה יעקב פותר אותו החלום ויכלול האחים עמו, שיאמר 'הבא נבא' דרך גערה, וכן עשה יעקב שאמר 'הבוא נבוא אני ואמך וגו'', והיה דעת יעקב לפתור החלום שיקויים בעד כולם, וכאילו היה יעקב שליח לדבר בעד כולם, כי אין הבנים מדברים בפני אביהם". **אך קשה**, דבשלמא לגבי חלומות אמרו חכמים [ברכות נה:] "כל החלומות הולכין אחר הפה", ולמדו כן מהפסוק [בראשית מא, יג] "ויהי כאשר פתר לנו כן היה", אך מה זה נוגע לחידות, שגם אצלן תהיה "יותר מעלה כאשר הם בעצמם עושים". ועוד קשה, שאמרו חכמים [ברכות נה:] "האי מאן דחזא חלמא, ולא ידע מאי חזא, ליקום קמי כהנא בעידנא דפרסי ידייהו ולימא וכו'", ובחידושי המהר"ל על הרי"ף למסכת ברכות [עמוד 340 בביאורי מהר"ל עמ"ס ברכות (לופיאנסקי)], נכתב: "הקשה הגאון [הוא המהר"ל], מהו הטעם כשהן עולין לדוכנן דוקא לומר. ותירץ... כי ברכת כהנים ידוע שכהנים מחייבין ליזהר במילי ומילי ובאות ואות... לפי שברכות הכהנים הם דברים מבוררים. לכן בא דבר הבירור והדיבור ליבטל דבר שאין בו בירור, רצה לומר החלום שאין בו ממש, על דרך שאמרינן 'כל החלומות הולכין אחר הפה', ודו"ק". הרי שדוקא אצל חלומות נמצא ענין זה, שברירות הדיבור תבטל טשטוש החלום, אך מה זה שייך לחידה שעשה שמשון לפלשתים. ועוד קשה, כי בתחלת דבריו הלך לכיוון אחר, שכתב: "ולא פירש להם החידה, מפני שהוא סימן שינצח את פלשתים", הרי תלה סתימת החידה במה שהוא סימן למפלת הפלשתים [וכנראה הפלשתים לא יאבו לשמוע על מפלתם]. ולבסוף תלה זאת במה שיוסף רצה שאחיו יפתרו את החלום, ובגו"א הנ"ל ביאר זאת כדי שאחיו יבטלו את משמעות החלום, ואיך זה שייך ל"מפני שהוא סימן שינצח את פלשתים". ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:35)

(1515) פירוש - לארי יש כח טבעי, והגובר עליו יש לו כח אלקי, וכמבואר למעלה [לאחר ציון 1494].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:36)

(1516) וזה מורה על מעלתו העליונה. ואודות שהאוכֵל הוא נעלה ומרומם מהנאכל [ולכך יש בידו לאוכלו ולכלותו], כן כתב בבאר הגולה באר השביעי [שעד.] בביאור האיסור של עם הארץ לאכול בשר [פסחים מט:], עיי"ש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 20:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/20:37)

(1517) כמבואר למעלה הערות 1380, 1478.