## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol Chapter 21

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:1)

(1518) מביא מדרש זה כדי להורות על מעלת קרבן אהרן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:2)

(1519) נראה שכוונתו לדברי הירושלמי המפורסמים [פסחים פ"י ה"ו] שתחילת גאולת ישראל ממצרים היתה ביצ"מ [וגמר גאולתם היה בקריעת ים סוף (קרבן העדה שם)], לכך אמרו שירה על הים, ולא קודם לכן, כי רק בים היה גמר גאולתם. ובגבורות ה' פל"ז [תרצז.] כתב: "אף על גב שיום היציאה הוא יום אחד, צוה לעשות שבעה ימים ימי פסח [שמות יב, טו], כי התחלת היציאה היה ביום ראשון, ותכלית היציאה היה ביום שביעי, שעברו הים ביום שביעי [רש"י שמות יד, ה], ואז נגאלו מן מצרים כאשר עברו ים". ושם פל"ט [נ.] כתב: "כי נחשב קריעת ים סוף גמר היציאה". וראה הערה הבאה, ולהלן הערה 1757.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:3)

(1520) קישור דבריו צריך ביאור, דכיצד היות קריעת ים סוף גמר גאולתם מחייב ש"השירה שאמרו על הים מורה על המדרגה העליונה שאפשר להכיר השם יתברך, ולכך אמרו על הים 'זה אלי ואנוהו', כלומר כי בזה יוכר אמתתו". ונראה שהואיל וזהו הנס האחרון שנעשה ביצ"מ, לכך הוא מורה על המדריגה העליונה ביותר שישראל הגיעו אליה ביצ"מ. כי מכות מצרים נעשו במהלך של "בקטון החל ובגדול כלה" [כמבואר בגבורות ה' פנ"ז הערות 18, 145], לאמר שהנסים נעשו באופן של מוסיף והולך ממדריגה למדריגה, עד שהגיעו למדריגה העליונה ביותר. לכך מתוך מדריגה עליונה זו ניתן להכיר באמיתתו יתברך. **ודברים אלו** מתבארים היטב בפחד יצחק פסח, קונטרס רשימות, מאמר ג אות ג, שכתב: "הנה התחלתה של שירת הים היא ההקבלה בין 'קלי' ל'אלקי אבי', [שמות טו, ב] 'קלי ואנוהו', 'אלקי אבי וכו''. ופירש רש"י [שם] 'לא אני תחלת הקדושה, אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה מימי אבותי'. הקבלה זו בפתיחתה של השירה באה היא ללמדנו על יחוד האופי של שירה זו. כי התחלתה של שליחות משה ביציאת מצרים היתה בהקדם ההודעה שלאבות לא היה גילוי בשם הויה, ועכשיו ביציאת מצרים, השם הזה של הויה עומד להתגלות [שמות ו, ג]. ופירש רש"י [שם] מה שהיה חסר באבות, היינו דלא נגלה עליהם במדת האמיתות שלו. ומכיון שקריעת ים סוף הוא גמר ענינה של יציאת מצרים, ממילא נמצא כי קריעת ים סוף הוא גמר הפרשה של גילוי שם הויה. כלומר שאז נגלה במדת אמיתות שלו". לאמר שבקרי"ס נגמרה הפרשה של גילוי שם הויה, שהוא השם המורה על אמיתתו יתברך. ובגבורות ה' פמ"ז [תקל:] כתב: "כי שמו, שהוא שם הויה, המורה על אמתתו". ובגו"א בראשית פ"א אות טז [יא:] כתב "שם בן ד' אותיות הוא שם העצם, המורה על אמתתו". ובאור חדש [תשמח.] כתב: "כי השם המיוחד הוא מורה על אמיתתו יתברך". עמוד והבט כיצד דברי הפחד יצחק מאירים את דברי המהר"ל כאן. וראה להלן הערה 1528.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:4)

(1521) לשונו להלן [לאחר ציון 1581]: "על דבר שניכר יאמר לשון 'זה'". ובאור חדש פ"ד [תשפא.] כתב: "כי מלת 'זה אלי' מורה על שהוא יתברך נמצא, כי כך משמע מלת 'זה', כי זהו שנמצא לפניך". ושם פ"ז [תתרסב.] כתב: "אין הפירוש מה שכתיב [אסתר ז, ו] 'המן הרע הזה', שהוציאה אסתר מלת 'הזה' מפיה. רק מה שמחוי ידה כלפי המן הוא כמו מלת 'זה'. כי חרש שאינו יכול לדבר והוא מרמז, דבר זה נחשב דבור לכל דבר. לכך כתיב 'המן הרע הזה'". ובגו"א שמות פי"ב אות א [קפג:] כתב: "מלשון 'זה' הוא דמפיק, דמילת 'זה' מוכח על דבר הרמוז". ו"רמוז" פירושו הוראה באצבע, וכמו [ישעיה נח, ט] "וישלח אצבע", ותרגם אונקלוס "מרמז באצבע". ובגו"א במדבר פ"ח אות ו [קיז:] כתב: "מפני שלא יתכן לומר 'וזה' על הדבר שאינו בעין באותה שעה". ובגו"א במדבר פ"ל אות ו [תפט:] כתב: "כי 'זה הדבר' משמע על דבר הרמוז לגמרי, זה הוא הדבר". ובגבורות ה' פכ"ג [שנד:] כתב: "'זה' הוא שם משה, כמו שנאמר [שמות לב, א] 'כי זה משה האיש', ושם 'זה' יבוא על הרמוז, שיש לו צורה מיוחדת נבדלת, והוא מעלת משה". ובתפארת ישראל פי"ב [קצג:] כתב: "לשון 'זה' נאמר על הצורה, כי הצורה הוא הכרת הדבר עד שיאמר על הדבר 'כי הוא זה'... משה נקרא 'זה' בשביל שהיה צורת ישראל". ובח"א לסוטה יג. [ב, נה.] כתב: "נקרא משה בשם 'זה', 'כי זה משה האיש' [שמות לב, א], כי מלת 'זה' מורה על כי היה למשה מעלת הצורה. כי מלת 'זה' מורה על דבר הרמוז הנגלה שיש לו מציאות בפעל לגמרי. וזהו ענין הצורה, שיש לה מציאות בפעל לגמרי". ובח"א לחולין קלט: [ד, קטז.] כתב: "כי 'זה' נקרא בשביל הצורה השלימה שנקראת 'זה', שמלת 'זה' בא על דבר הניכר, ובצורה הדבר ניכר ונודע". וראה להלן הערה 1802.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:5)

(1522) לשונו למעלה [לאחר ציון 1178]: "יש לדעת כי קרבן האדם מתיחס אל מי שמביא הקרבן. וכמו שתמצא בפרשת ויקרא קרבן מיוחד לכהן משיח [ויקרא ד, ג], וכן לנשיא [שם פסוק כב], וכן להדיוט [שם פסוק ב]... הרי כל קרבן מיוחד לבעל הקרבן". ולמעלה [לאחר ציון 1441] כתב: "לפיכך הקרבן גם כן כפי אשר ראוי אל האדם". וראה למעלה הערות 259, 581, 1180, 1442, ולהלן הערה 1563.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:6)

(1523) פסוק זה מורה שישראל הם עליונים ורמים על כל גויי הארץ. ובנצח ישראל פ"א [יא:] כתב: "כי השם יתברך ברא כל אומה ואומה לעצמה, רק מה שראוי שיהיו ישראל 'עליון על גויי הארץ' כאשר עושים רצון המקום, דבר זה ענין אחר, כי כך ראוי לפי סדר המציאות בשביל מעלתן ומדריגתן". ושם פי"ד [שמו.] כתב: "כי יש לישראל משפט הצורה הנבדלת, ולאומות משפט החומר. וידוע כי הצורה שהוא פועל ומושל בחומר. ולכך כאשר ישראל עושים רצונו של מקום, הם באמת מושלים על כל האומות, ואז מקוים 'ונתנך ה' על כל גוים'". ובגו"א בראשית פל"ג אות טז [קסב:] כתב: "ויש לך להבין למה קראו הקב"ה ליעקב 'אל' [מגילה יח.], שהוא אלוה בתחתונים, כי העולם התחתון נתן הקב"ה לבני האדם, כדכתיב [בראשית א, כו] 'וירדו בדגת הים ובעוף השמים'. וכל האומות נתן הקב"ה תחת ישראל, כדכתיב [דברים כח, א] 'ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ', ואין ספק כי הם עליונים על כל האומות, וכל האומות תחת רשותם וממשלתם בעשותם רצון בוראם, ומקודשים ומובדלים מכלל כל הנמצאים. ויעקב יצא ממנו האומה הישראלית שנקרא 'ישראל' על שמו, והוא סבה להם. ולפיכך אמר... שהקב"ה קראו 'אל' בתחתונים, שכל התחתונים תחת רשותו". ובגבורות ה' פמ"ד [שח:] כתב: "אמר [דברים כו, יט] 'ולתתך עליון על כל גויי הארץ', כי במה שהם עליונים הם אדונים להנהיג כל האומות כרצונם, שהכל כפופים תחתיהם". ובנצח ישראל פ"ה [קלח:] כתב: "דבר זה ענין נפלא מאוד למבינים למה המיצר לישראל נעשה ראש [גיטין נו:]. וזה מפני כי ישראל הם עליון במעלה ובמדריגה, שנאמר 'ונתנך ה' עליון על כל הארץ'. וכשהוא מיצר לישראל, אז הוא נעשה ראש לאותם שנקראו 'ראש'". וראה למעלה הערה 667, ולהלן הערה 1577.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:7)

(1524) לשונו בהקדמה שלישית לגבורות ה' [קמא:]: "כי הנשיא העם תחתיו מצד מעלתו והתנשאות אשר יש לו, שלכך נקרא 'נשיא' מצד המעלה שיש לו, והוא מתנשא עליהם... אשר מצד מעלתו והתנשאות שלו בלבד ראוי להיות העם תחתיו, ואינו נבדל מהם. והוא יתברך... מצד שהוא עליון על כל, הוא מתנשא עליהם. והתבאר לך כי מעלת הנשיא שמפני התנשאו על העם". ובבאר הגולה באר השביעי [שפד.] כתב: "הנה כל בני אדם נחשב כמו אדם אחד פרטי. ויש אנשים שהם מתיחסים ביחוס האבר הראשיי אל האדם, וכן שאר האברים, לפי מדריגת ומעלת כל אחד ואחד, מתיחס כפי מה שראוי. וזה כי הנשיא או המלך, אשר הם על העם, נקראים 'ראש', שהם כמו ראש האדם". והרד"ק בספר השרשים, שורש נשא, כתב: "תואר לגדול [שמות כב, כז] 'ונשיא בעמך לא תאור', [יחזקאל מו, יב] 'וכי יעשה הנשיא נדבה'... והעננים להתרוממם יקראו 'נשיאים', [תהלים קלה, ז] 'מעלה נשיאים', [משלי כה, יד] 'נשיאים ורוח וגשם אין'". אם כן ישראל הם עליונים על כל גויי הארץ, והנשיאים הם עליונים על ישראל, לכך הנשיאים הם עליונים שבעליונים. וראה בסמוך הערה 1526.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:8)

(1525) פירוש - ישראל שיצאו ממצרים הם התחלת ישראל, "כי לא היו ישראל לשום עם קודם שיצאו ממצרים... וכאשר יצאו ממצרים היו כאילו נולדו, שלא היו קודם נחשבים לשום עם" [לשונו להלן בסוף הדרשה (לאחר ציון 2252), וראה להלן הערה 1911]. ולכאורה יש שני מהלכים להבין את דבריו כאן; (א) הואיל ויצ"מ היא התחלת ישראל, והתחלת הדבר מורה על עיקר ועצם הווית הדבר [כמו שיבואר], לכך ביצ"מ נתגלה עצם ועיקר ישראל ומעלתם, והוא היותם עליונים על כל גויי הארץ. ודייק לה שבארמית התחלה נקראת "מעיקרא", והוא מלשון "עיקר". וכן כתב בקצרה באור חדש פ"ג [תערב.]: "יציאת מצרים הוא התחלת ישראל, וזהו עצם ישראל", ו"עצם ישראל" הוא מעלתם העליונה על כל גויי הארץ. (ב) להתחלה יש מעלה מיוחדת בפני עצמה, ולא רק שההתחלה היא היכי תמצא להבחין במעלות הדבר, אלא ההתחלה גופא היא מעלה מובהקת בפני עצמה. **וכמהלך הראשון** [שעיקר ועצם הדבר מתגלה בהתחלה] כתב בכמה מקומות. כגון, בתפארת ישראל פי"ח [רפא:] כתב: "כי כל דבר המתחדש, כמו הירח שמתחדש אחר שלשים יום, חידוש שלו הוא אמתת עצם הויתו. כמו האדם שנולד, הלידה היא אמתת הוייתו. ולא כך כאשר כבר נמצא והוא מוסיף עליו, כגון האדם שהוא מוסיף בגידול, אין זה אמיתת הויתו". ובבאר הגולה באר השלישי [רע.] כתב: "כי התחלת הדבר הוא עיקר ועצם הדבר". ובנתיב העבודה פי"ג [א, קיט.] כתב: "אמרו ז"ל [שבת קכז.] 'שקולה קבלת אורחים כקבלת פני השכינה'. כי האדם נברא בצלם אלקים, וכאשר הוא מקבל פני האורח שלא היה אצלו כלל, ובא עתה אליו, מצד קבלתו עתה הפנים מחדש, נחשב כאילו קבל פני השכינה, כי אותו שלא היה אצלו, עתה מקבל עיקר צלמו כשנראה לו מחדש". ובח"א ליבמות סג: [א, קלט.] בביאור דברי הגמרא [שם] ש"כיון שנשא אדם אשה עוונותיו מתפקקין", כתב: "כי האיש בלא אשה הוא אדם חסר... וכאשר אדם נושא אשה, שהיא השלמתו, עוונותיו מתפקקין... כי אין החטאים דביקים כל כך אצל האדם לגמרי, כי האדם החסר דבק בו החטא... אבל כאשר יושלם האדם יוצא מן החסרון ומסלק החטא... ואין להקשות א"כ כל אדם אשר יש לו אשה יהיה בלא חטא. דבר זה אינו רק כאשר נושא אשה, אז עוונותיו מסולקים, כי על ידי השלמה הזאת יוצא מן החטא, כאשר מקבל האדם השלמה, דבר זה מסלק החטא". וראה למעלה הערות 73, 594, 1097, 1257, 1265, ולהלן הערות 1608, 2031. **אך נראה יותר** שכוונתו כאן למהלך השני [שההתחלה גופא היא מעלה מובהקת בפני עצמה], שהרי בסמוך יחזור על תיבת "התחלה" הרבה פעמים. ואודות מעלת ההתחלה מצד עצמה, כן כתב בגבורות ה' פס"א [תצג:]: "כי ההתחלה במה שהוא התחלה הוא יותר במעלה, שהרי הוא התחלה". ובכת"י שם [שצז] כתב משפט זה כך: "כי ההתחלה במה שהוא התחלה הוא עליון במעלה מצד התחלתו, וקרוב אל המעלה העליונה הנבדלת, שהרי הוא התחלה". ומצאנו בספריו חמשה טעמים בביאור מעלת ההתחלה; ההתחלה שקולה לכל [ראה להלן הערה 1570], הכל נמשך אחריה, היא העצם, מציאותה ללא תנאי, והיא הכי קרובה להקב"ה [ראה בגבורות ה' פס"א הערה 127, ושם פ"ע הערה 37]. ומהמשך דבריו כאן מוכח שכוונתו לטעם החמישי, שההתחלה היא הכי קרובה להקב"ה. וכן כתב בהרבה מקומות. וכגון, בגבורות ה' פל"ח [תשלח:] כתב: "לענין קדושה לא נתקדש רק פטר רחם, לפי שאין ראוי לקדש רק דבר שהוא ראשית המציאות, ומצד שהוא ראשית המציאות הוא קדוש מן אשר נמצא אחריו, כי ראשית המציאות יש בו קדושה תמיד, שהרי השם יתברך הוא ראשית מציאות הכל גם כן, ולפיכך ראוי ליתן אליו ראשית המציאות. וכן בכורי אדמה שנקראים גם כן 'בכורים' [בכורים פ"א מ"א] מלשון 'בכור', שהם 'ראשית פרי האדמה' [דברים כו, י], ויש בהם קדושה, כי האדמה מוציאה הכל זה אחר זה, וראשית הפרי שהוציאה האדמה קדוש. וראשית המציאות בפטר רחם תלה, שעכשיו הוא יוצא למציאות... שנראה כי הראשית יש בו קדושה, וכדכתיב [ירמיה ב, ג] 'קודש ישראל לה' ראשית תבואתו'... ואין שייך קדושה רק לראשית המציאות". ושם פל"ט [טו.] כתב: "לפיכך אמרה תורה [שמות יג, ב] 'קדש לי כל בכור פטר רחם' כמו שאמרנו למעלה, כי קדושת הבכור, וכן כל הדברים שהם ראשית, הם קדושים, בשביל שהוא יתברך גם כן ראשית הכל, ולכך ראוי כל ראשית לקדושה". ובדר"ח פ"ו מ"י [שעא.] כתב: "הדבר הזה השכל מחייב, כי הראשית במה שהוא ראשית אל אחר, שהוא נבדל, לא ישתתף עמו, במה שעליו שם 'ראשית', ואין שם 'ראשית' על האחר... בית המקדש נקרא 'ראשון', דכתיב [ירמיה יז, יב] 'כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו', שבית המקדש הוא ראשון וראשית לכל מקומות וישוב הארץ. ובשביל שהוא ראשון, הוא נבדל מן השאר, ונכנס לרשות הקב"ה". ובנתיב העבודה פ"ג [א, פג:] כתב: "למה האבות תיקנו התפלה [ברכות כו:]... כבר בארנו כי התפלה היא אל השם יתברך, שצריך האדם שהוא העלול, פונה אל העלה ונתלה בו, ולכך מתפלל אל העלה... תפלה אבות תקנום מפני כי האבות היו התחלה לכל העולם, שלכך נקראו 'אבות', ולא 'הצדיקים הראשונים', כי העולם כולו נברא בשביל ישראל, והאבות היו אבות והתחלה אל ישראל. וכאילו האבות הם העלול הראשון מן השם יתברך... ומפני כך האבות שהם התחלה תקנו התפלות, כי התפלה היא מה שמתחבר העלול אל העלה יתברך, והאבות הם העלול הראשון אשר יש לו צירוף אל השם יתברך". ושם פ"י [א, קז:] כתב: "כי יש לכהן גדול דביקות בו יתברך מצד כי יש לו קירוב אל השם יתברך מצד ההתחלה, כי הכהן גדול הוא קודם והתחלה אל שאר אדם. לכך כהן גדול נוטל חלק בראש [יומא יד.], ומברך בראש להקב"ה [ראה גיטין נט:], שמזה יש לך לדעת ולהבין כי הכהן גדול קרוב אל השם יתברך מצד שהוא תחלה וראש". ובח"א לב"ק פג. [ג, יג.] כתב: "וידוע כי השם יתברך מצטרף ביותר אל ההתחלה". ובח"א לב"ב נח. [ג, פג.] כתב: "ההתחלה ראוי שתהיה אחת בעבור שההתחלה הוא מפועל אחד, שהוא סבת התחלה, ולכך מתדמה במה אל הסבה שממנו ההתחלה. ואם היה מחולקת לגמרי היה מורה זה חס ושלום כי הסבה אינה ג"כ אחת רק שתים... וכן כאשר נברא אדם הראשון, מפני שהיה ראשון והתחלה, נאמר עליו [בראשית ב, כד] 'והיו לבשר אחד'". ובח"א לע"ז ג: [ד, כד:] כתב: "ותדע כי הלויתן נקרא 'ראשית', וכן כתיב באיוב [מ, יט] 'כי הוא ראשית דרכי אל', כי לעולם החבור הוא אל דבר שהוא ראשון. ולכך נקרא 'לויתן', כי הוא מלשון חבור, כי דבר שהוא ראשית והתחלה הוא ראשון אל החבור אליו יתברך. ושאר נבראים לפי מדריגתם... והבריאה הזאת היא ראשית החבור". וראה הערה הבאה, ולהלן הערה 1618.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:9)

(1526) לכאורה נראה שמלים אלו ["ונמצא כי קרבנות הנשיאים במה שהם התחלה"] מוסבות על הסברו השני שאמר בקשר לנשיאים; הסברו הראשון הוא שמעלת ישראל היא שהם עליונים על כל גויי הארץ, והנשיאים הם עליונים על ישראל, ולכך הנשיאים הם עליונים שבעליונים [כמבואר למעלה הערה 1524]. והסברו השני הוא שמעלת ישראל של יוצאי מצרים היא מעלת ההתחלה [כמבואר בהערה הקודמת], והנשיאים הם התחלת ישראל [כמו מלך (ראה להלן הערה 1531)], נמצא שמעלת הנשיאים היא ההתחלה שבהתחלה. ולפי זה מה שכתב כאן "נמצא כי קרבנות הנשיאים במה שהם התחלה", הוא לפי הסברו השני, ולא לפי הסברו הראשון. אך זה קצת דחוק לומר שנטש את הסברו הראשון, ומעתה מבאר רק לפי הסברו השני. ועוד יש להבין, שלפי זה יוצא שעד כה ביאר שמעלת ישראל היא שהם עליונים על כל גויי הארץ ["ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ"], ומעתה מבאר מעלה אחרת של ישראל [יוצאי מצרים], והיא מעלת ההתחלה, ולא משמע מדבריו שמבאר כאן טעם שני. ואדרבה, משמע שדבריו כאן הם המשך לדבריו עד כה, שכתב: "הרי ישראל כתיב בהם [דברים כח, א] 'ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ', והנשיאים הם עוד על ישראל, **ובפרט** ישראל אשר יצאו ממצרים, שהם היו תחלה וראשונה, ונמצא כי קרבנות הנשיאים במה שהם התחלה". לכך נראה לומר שגם מעלת העליונות של ישראל מיישך שייכי למעלת ההתחלה, כי מעלת העליון היא היא מעלת ההתחלה. והביאור הוא שמעלת ההתחלה היא סמיכותה להקב"ה [כמבואר בהערה הקודמת], ומעלת העליון היא גם כן סמיכותה להקב"ה, שככל שהדבר עליון יותר, כך הוא סמוך ונראה להקב"ה. ובנצח ישראל פ"ס [תתקכב:] כתב: "יש להם כח עליון... קרובים אל הקדושה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:10)

(1527) פירוש - קרבן הנשיאים תואם לנשיאים במה שהנשיאים הם התחלה, ובכך קרבנם מורה על הקב"ה שהוא התחלת הכל, כי מתוך שהנשיאים [שהם התחלה] עובדים את הקב"ה, זה עצמו מורה שהקב"ה התחלה לכל, כי העבודה נעשית רק למי שהוא התחלה לעובד, וכמו שכתב כמה פעמים. וכגון, בגו"א שמות פי"א אות ז [קפא] כתב: "כי כאשר נלקו תחלה הוא מתחיל באלהיהם, כי אלוה הוא התחלה שלהם". ושם פי"ב אות כז [ר:] כתב: "העבודה זרה... היא התחלתם של הטועים אחריה... מפני שהעובדים עושים אותה התחלה". ונאמר [במדבר יד, ד] "ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה", ופירש רש"י [שם] "נתנה ראש - רבותינו פירשו לשון עבודה זרה". ובגו"א שם אות ב [רג.] כתב: "לפי שרצו לעשות ראש וסיבה ועיקר מה שאינו ראש, אלא שהוא תחת הקב"ה, והם רצו לעשות אותו לראש, והוא עבודה זרה". ושם במדבר פי"ט אות כז [שיב.] כתב: "כי כאשר חטאו ועשו העגל סבה והתחלה, מה שאינו התחלה, הוצרכו כפרה להורות כי אין העגל סבה והתחלה... ואין התחלה לאדם רק השם יתברך". ובבאר הגולה באר הרביעי [תפב.] כתב: "הם [העובדים לחמה] עושים את העולם הזה התחתון התחלה לעצמו על ידי השמש". ובסוף ספר גבורות ה', בהלכות יין נסך ואיסורו [תקס:], כתב: "כי ישראל והאומות אף כי הם משתתפים בדברים החצונים המורגשים, הם נבדלים בכח פנימי, אשר אותו כח פנימי הוא התחלתן; כי התחלת ישראל כח קדוש, והאומות התחלתן כח שלהם. וכאשר ישראל הם נבדלים מן האומות בהתחלה הפנימית, שלזה התחלה מיוחדת, ולזה התחלה מיוחדת, הרי הם נבדלים מכל, ואין להם שתוף כלל, כיון שהתחלתן מחולקת". **ואודות שהקב"ה** הוא התחלת הכל, כן כתב בגבורות ה' פכ"ה [תב.]: "שם הראשון [אהיה] מורה שהוא יתברך התחלת הכל, נותן קיום הכל... הרי האל"ף בראש... דמיון זה שורש האילן, נותן קיום האילן, והוא צורת האילן, שבלא העיקר אין עליו שם 'אילן'. והוא יתברך מאתו קיום לנמצאים כלם, וזה מורה עליו שם 'אהיה'". ובתפארת ישראל ר"פ לו [תקכד.] כתב: "המצוה הראשונה [בעשרת הדברות] להאמין כי יש סבה והתחלה ראשונה נמצא במציאות, וזה שנאמר [שמות כ, ב] 'אנכי ה' אלקיך וגו''. ומי שאינו מאמין בדבר זה, הרי הוא כופר בעיקר... במציאות הסבה הראשונה, שהוא התחלת הכל". ובנצח ישראל פי"ג [שלה.] כתב: "מצד שהוא יתברך התחלת הכל, ולכך הוא מפרנס ומחיה הכל". ובדר"ח פ"ד מכ"ג [תפה.]: "אמר [אבות שם] 'שהוא אל', כלומר שהוא קדמון, ולכך נקרא 'אל', על שהוא קדמון. ולכך כתיב [ישעיה מג, י] 'לפני לא נוצר אל', ומורה שם הזה שהוא קדמון, כי האות הראשון הוא אל"ף, שהוא התחלת האל"ף בית"א. ואות השני הוא הלמ"ד, שהוא התחלה לחצי השני מן האל"ף בית"א. רצה לומר שהוא יתברך ההתחלה לעליונים ולתחתונים... ולפיכך שם 'אל' מורה שהוא התחלה. לא שבא לומר דבר זה כי הוא יתברך התחלה, כי מי לא ידע דבר זה. אבל רוצה לומר כל הדברים הם נמשכים אחר ההתחלה". ובנתיב העבודה פי"א [א, קיא:] כתב: "האל"ף בשם 'אל' מורה על שהוא יתברך התחלה, ולכך כתיב [ישעיה מג, י] 'אני ראשון ואני אחרון ולפני לא נוצר אל'. כי 'אל' שם הקדוש הזה מורה שהוא יתברך ראשון והתחלת המציאות... האל"ף מורה התחלה, שהוא יתברך ראשון והתחלת הכל, וממנו נתהוו ונמצאו כל הנבראים". ובנתיב התשובה פ"ד [עג:] כתב: "כי בעל תשובה הוא חוזר אל התחלתו הראשונה, הוא השם יתברך, כי הוא יתברך התחלת הכל" [ראה להלן הערה 2042]. ובעשרות מקומות כתב שהקב"ה הוא "הסבה הראשונה". וראה להלן הערה 1614.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:11)

(1528) פירוש - המדריגה העליונה של קרבן הנשיאים נותנת להם כביכול את האפשרות להצביע משם על הקב"ה בצורה מוחשית וניכרת. וכן כתב למעלה [לאחר ציון 1519] לגבי השירה: "השירה שאמרו על הים מורה על המדרגה העליונה שאפשר להכיר השם יתברך, ולכך אמרו על הים [שמות טו, ב] 'זה אלי ואנוהו', כלומר כי בזה יוכר אמתתו". וראה למעלה הערה 1520.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:12)

(1529) כמו [במדבר ז, יז] "זה קרבן נחשון בן עמינדב", וכן [שם פסוק כג] "זה קרבן נתנאל בן צוער", וכן [שם פסוק כט] "זה קרבן אליאב בן חלון", וכיו"ב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:13)

(1530) כי אמנם שאול קדמו, אך שאול היה משבט בנימין [ש"א ט, א-ב]. ורש"י [בראשית מט, י] כתב "לא יסור שבט מיהודה - מדוד ואילך". והראב"ע [שם] כתב "לא יסור שבט מיהודה - לא יסור שבט גדולה מיהודה עד שבא דוד, שהוא תחלת מלכות יהודה". ובנתיב התשובה פ"ד [עב:] השוה בין תחילת ישראל ביצ"מ לתחילת דוד במלכות, וכלשונו: "ישראל שיצאו ממצרים שהם ראשונים שהיו צבור הראשון. ודוד, המלך הראשון גם כן, כי היה המלך הראשון שהיה משבט יהודה, והוא ראוי שיהיה ראש וראשון לישראל" [ראה להלן הערה 1877]. ואודות שדוד בא משבט יהודה, כן מבואר בסוף ספר רות [ד, יח-כב]. ואמרו חכמים [נט, ו] "יהושע ראש למלכות משבט אפרים... דוד ראש למלכות משבט יהודה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:14)

(1531) כמו שהנשיאים הם ראש לכל ישראל [ראה למעלה הערה 1526]. ואודות שהמלך הוא "ראש", כן נאמר [במדבר יד, ד] "ויאמרו איש אל אחיו ניתנה ראש ונשובה מצרימה", ופירש רש"י [שם] "ניתנה ראש כתרגומו, נמני רישא, נשים עלינו מלך". והרד"ק [ישעיה ז, כ] כתב: "ויונתן תרגם 'את הראש' ית מלכא". ואמרו [שבת סא.] "הרוצה לסוך כל גופו, סך ראשו תחילה, מפני שהוא מלך על כל איבריו", הרי שהראש הוא מלך, ומן הסתם גם שהמלך הוא ראש וראשון. ולמעלה [לאחר ציון 967] כתב: "המלך נחשב כמו ראש". ובבאר הגולה באר הרביעי [תקט.] כתב: "המלכות, שהוא הראש". ושם בבאר השביעי [שפד:] כתב: "כי הנשיא או המלך, אשר הם על העם, נקראים 'ראש', שהם כמו ראש האדם". ובנצח ישראל פל"ז [תרפה:] כתב כן במיוחד ובמסוים על מלכות יהודה, וכלשונו: "כי מלכות יהודה נגד הראש, וכדכתיב [שופטים א, ב] 'יהודה יעלה בראש'". ובנתיב התשובה פ"ד [עב:] כתב: "דוד... היה המלך הראשון שהיה משבט יהודה, והוא ראוי שיהיה ראש וראשון לישראל" [ראה למעלה הערה 968].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:15)

(1532) כך עולה יותר בבירור מהמדרש [שיהש"ר ה, א], שאמרו שם "בקש דוד להקריב קרבנו כקרבנן של נשיאים, הדא הוא דכתיב [תהלים סו, טו] 'עולות מחים אעלה לך וגו'', איזהו קרבן שיש בו פרים ואילים ועתודים, הוי אומר זה קרבן של נשיאים". הרי דוד בקש שכך יוכל להקריב, ולא מצינו שבקשתו נענתה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:16)

(1533) שדוד התאוה לקרבן הנשיאים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:17)

(1534) כמו שמצינו [סנהדרין קז.] שדוד רצה שיאמרו "אלקי דוד" כמו שאומרים "אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב", והביא מאמר זה להלן בדרשה [לאחר ציון 1878].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:18)

(1535) בביאור דברים סתומים אלו, כתב לי גאון מובהק שליט"א בזה"ל: "לשון המהר"ל למעלה הוא 'פירוש זה כי השירה שאמרו על הים מפני שנס הים הוא האחרון בנסים שעשה להם השם יתברך, והשירה שאמרו על הים מורה על המדרגה העליונה שאפשר להכיר השם יתברך'. המדריגה העליונה הזאת היא בלי ספק 'כתר'. [כמו שאמר זאת בנתיב עבודה פ"ב (א, פא:) שהיא המדריגה העליונה הנעלמת]. כל הנסים במצרים, החל בדם, הם מול מלכות, והולכים ועולים בספירות, עד קריעת ים סוף, שהיא מול כתר. הנשיאים הם עליונים, וכן ישראל, וכלשון המהר"ל למעלה 'ישראל כתיב בהם ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ'. אבל יודעי פנימיות התורה יודעים בחכמה כי דוד הוא מול מלכות בלבד, כלומר שדוד הוא העשירית למטה. ולשון הזוה"ק [ח"ג רסב:] הוא "זכה דוד לאתתקנא בסמכא רביעאה דרתיכא". לכן אין מקומו בכתר, אע"פ שהוא ראשון למלכי יהודה באורות החוזרים, החל במלכות. אבל הנשיאים הם באורות יורדים, והם מסמלים הכתר של כל עולם ועולם. לכן אין לדוד להתיימר להיות שם". וסוד ה' ליראיו. וראה להלן הערה 1883.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:19)

(1536) היא דעת רב נחמן במדרש שם, והובא למעלה [לאחר ציון 1518].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:20)

(1537) כפי שביאר כמה פעמים שהתחלת התורה היא באות אל"ף, כי בכך מתחיל הדיבור של [שמות כ, ב] "אנכי". וכגון, בדר"ח פ"ג מ"ב [עט:] כתב: "ואמרו במדרש [ילקו"ש ח"א סוף רמז א] כי לכך התורה התחלתה באל"ף 'אנכי ה' אלקיך', לומר שהתורה היא אחת". ושם פ"ו מ"ב [טז.] כתב: "התחלת בריאת העולם היא בבי"ת ["בראשית ברא אלקים וגו'" (בראשית א, א)], ואילו התחלת התורה היא באל"ף, שנאמר [שמות כ, ב] 'אנכי ה' אלקיך', להודיע כי מעלת התורה היא קודמת". ושם במ"י [שמט:] כתב: "התורה היא אחת לגמרי, שלכך פתח עשרת הדברות באל"ף והעולם נברא בב', לומר כי אין דבר יותר אחד כמו התורה. כמו שאמרו במדרש אני אחד והתורה היא אחת, והאל"ף היא אחד, לכך פתח התורה באל"ף". ובתפארת ישראל פל"ד [תקג:] כתב: "ראוי שתבא התורה, שהיא אחת, מן השם יתברך אשר הוא אחד, ולכך התחלת התורה באל"ף, 'אנכי ה' אלקיך וגו''". וכן הביא מדרש זה בנצח ישראל פמ"ה [תשסג.], דרוש על התורה [כו.], באר הגולה באר הרביעי [תקכד.], וח"א לסנהדרין צז: [ג, רי:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:21)

(1538) כמו שנאמר [דברים ד, יג] "ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים ויכתבם על שני לוחות אבנים". והלוחות נקראים "לוחות הברית" [דברים ט, פסוקים ט, יא, טו]. ובתפארת ישראל פמ"ג [תרסו.] כתב: "מפני כך היו שני לוחות הברית גם כן, ולא היה לוח אחד, מפני שהם 'לוחות הברית', וכל ברית הוא בין שנים; האחד הכורת, והשני המקבל הברית. ולכך היו חמשה כתובים על לוח אחד, וכל החמשה מה שלא יעשה אל השם יתברך, אשר כרת ברית עמהם. ולוח השני נגד מקבל הברית, הוא האדם. ולכך על לוח השני כתובים מה שלא יעשה אל מקבל הברית". ובדר"ח פ"א מ"ב [רה.] כתב: "ב' לוחות הם נגד ב' ידים, וכדכתיב [דברים ט, טו] 'ושני לוחות הברית על שתי ידי', כי מידו של הקב"ה לידו של משה נתנו, וכנגד זה ב' לוחות". אך יש להעיר, הרי כל התורה [ולא רק הלוחות] נקראת "ברית" [שמות כד, ז, ודברים כט, ח]. ואמרו חכמים [שבת לג.] "אין 'ברית' אלא תורה, שנאמר [ירמיה לג, כה] 'אם לא בריתי יומם ולילה וגו''". וכן כתב בגבורות ה' פמ"ז [תקנ.]: "התורה היא כמו אמצעי שהוא מקשר שני דברים יחד, כך התורה היא הקשור בין השם יתברך ובין האדם. ודבר זה ידוע איך התורה היא כמו אמצעי בין השם יתברך ובין האדם. ולפיכך נקראת התורה 'ברית' בכל מקום בכתוב, כי הברית הוא החבור, והתורה היא עצם החבור בין השם יתברך ובין האדם". לכך יש להבין, במה שונה שם "ברית" של התורה משם "ברית" של הלוחות. **ובביאור הדבר**, כתב הפחד יצחק שבועות [מאמר מא, אותיות ה, ו, יא] בזה"ל: "הנה מתחלקים הם הדיבורים [של עשרת הדברות] לחצאין: חמש דברות בין אדם למקום, וחמש דברות בין אדם לחבירו. חצי לגבוה, וחצי לאומה, פלגא עלי, ופלגא עלך. חלוקת חצי חצי היא היא מעשה של כריתות ברית... ובודאי שגם גופם של הלוחות מוכרח הוא להיות עולה בד בבד, עם התוכן של הלוחות. ממילא, גם מתן לחות צריך הוא לעמוד בסוד של כריתות ברית. מפני כך, שויון הלוחות מוכרח הוא. חמש דברות של בין אדם למקום בלוח אחד, וחמש דברות של בין אדם לחבירו בלוח שני. חלוקת חצאין של כריתות ברית בגוף הלוחות, בהתאם לחלוקת חצאין של כריתות ברית בגופן של הדברות... וזה הוא מה שאנו מוצאים בתורה, שהלוחות חולקים הם שם ברית לעצמם, אף על פי שכל התורה כולה היא [שמות כד, ז] 'ספר הברית'. מפני שבאמרנו שהתורה היא ספר הברית, הכונה היא שהדברים של הספר הזה הם הם הדברים שעליהם ועל קיומם נכרתה הברית. כלומר, הדברים האלה מהוים את תוכן הברית. אבל אורו של מעשה כריתות הברית גנוז הוא אך ורק בשני לוחות הברית. באופן, שהמושג 'ברית' כשהוא בא במאמר 'ספר הברית', ומושג 'ברית' כשהוא בא במאמר 'לוחות הברית', הרי הם מתפרשים באופן שונה... מושג 'ברית' כשהוא בא במאמר 'ספר הברית', הרי הוא מתפרש במובן 'דברי הברית', ד'ספר הברית' ענינו הוא הספר הכולל בתוכו את דברי הברית. מה שאין כן באופן שמושג 'ברית' בא הוא במאמר 'לוחות הברית', דמושג 'ברית' בלוחות מתפרש הוא דהלוחות יש בהם המעשה של כריתות הברית". וראה תפארת ישראל פמ"ג הערה 47 מה שנתבאר על פי דברים אלו של הפחד יצחק. **ועולה מדברי** המהר"ל כאן שהואיל והלוחות הם התחלת התורה, לכך הם הברית שיש בין הקב"ה לישראל, כי ההתחלה וברית הן שני צדדים של מטבע אחת. ונקודה זו מבוארת היטב בתפארת ישראל פט"ז [רנד.], שכתב: "אלו המופתים הנאמנים שחייב להיות תורה מן השמים; האחד, כי ראוי שיהיה האדם העלול מסודר תחת רשות העלה. והשני, כי ראוי שיושלם האדם על ידי תורה מן השם יתברך... ולפיכך שני דברים בתורה; עשרת הדברות בפני עצמם, והשני, כל התורה בפני עצמה. וזהו כי עשרת הדברות הם קבלת מלכותו יתברך, על ידי אלו המצות האדם עומד תחת רשות העלה. ולפיכך היו כתובים עשרת הדברות על שני לוחות בפני עצמם, ונקראו 'לוחות הברית', שהם קבלת מלכותו. והתחלתו [שמות כ, ב] 'אנכי ה' אלקיך', לומר כי הוא יתברך מלכם, ואחר כך גזר גזרותיו על ישראל... ובאלו עשרת הדברים יש קבלת גזרות העלה על העלול, ושאר התורה הוא להשלמת האדם". והפחד יצחק שבועות [מאמר כה אות ה] כתב: "היינו שאמרו חכמים על דברה ד'אנכי', קבלו מלכותי, ואחר כך קבלו גזירותי [מכילתא שמות כ, ג]. כלומר, מתחלה תכרתו אתי ברית, ואחר כך תקיימו את דברי הברית". הרי ההתחלה היא קביעת היחס בין בעלי הברית, ולאחר מכן ההמשך נובע מיחס זה. לכך ההתחלה היא הברית, וכמו שנתבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:22)

(1539) למעלה [לאחר ציונים 580, 1402] נגע ביסוד זה. וכן ביאר יותר להלן בדרשה [לפני ציון 2036, ולפני ציון 2219], ובשאר ספריו, וכמובא בהערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:23)

(1540) לשונו למעלה [לאחר ציון 580]: "שכך דרך אנשים לא טובים, שסוברים שמחמת הקרבת קרבן יֵרָצֶה אל השם יתברך, ומפני כך הקריב קרבן". וטעותם היא לא בעיקר יסוד הקרבן, אלא שטועים לחשוב שהקרבן יקרבם לה' גם בהיותם רשעים. ולמעלה [לאחר ציון 1402] כתב: "מצד הזה האדם קרוב אל השם יתברך, ולכך קרבן זה יש לו התקרבות לגמרי אל השם יתברך, וקרבנו הוא כליל לגבוה, ככל אשר יש לו התקרבות אל השם יתברך". ולהלן [לפני ציון 2036] כתב: "כל ענין הקרבנות אינו אלא קירוב ושלום. שכאשר חוטא האדם, העוונות הם מפרידים בין השם יתברך ובין האדם. והקרבנות הם מקריבים את האדם אל השם יתברך אחר שחטא... הקרבן גם כן הוא קירוב ושלום אחר שיש הפרד וחילוק". ולהלן [לאחר ציון 2217] כתב: "כי קרבן התודה שהיה קרב אל השם יתברך לגמרי, זהו כנגד ישראל שהם קרובים אל השם יתברך לגמרי". ובגו"א בראשית פמ"ו אות א [שמז.] כתב: "קרבן, על ידו הוא מתקרב ומתקשר בו יתברך". ושם שמות פכ"א אות ג [קכד.] כתב: "המזבח הוא משים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, כי עליו מקריבים קרבנות, שנקרא 'קרבן' על שהוא מקרב את האדם לבורא יתעלה. והמזבח שעליו ההקרבה, הוא שמשים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים". ושם במדבר פכ"ח אות יא [תעב:] כתב: "יש לו קורבה אל ה' על ידי הקרבן". ובגבורות ה' פ"ח [שסח:] כתב: "כי אין קרבן זולת הקירוב והדבוק בו יתברך, לצאת מן החטא לשוב אליו יתברך, וזהו לשון 'קרבן', התקרבות אל השם יתברך על ידי הקרבן". ובהמשך הפרק שם [שפה.] כתב: "הקרבן הוא מדבק ישראל אל השם יתברך, ואז נאמר [דברים ד, ד] 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום', שהם גם כן יהיו נצחים כמו שהוא יתברך נצחי". ובתפארת ישראל פ"ע [תתשא.] כתב: "הקרבן הוא הקירוב והחבור בו יתברך, ומפני כך האדם יוצא מן החטא, אשר החטא הוא התרחקות מן השם יתברך. וכאשר הוא מביא קרבן אל השם יתברך, יש לו קירוב אל השם יתברך, ולכך הוא יוצא מן החטא... וזה כי אין ענין הקרבן רק ההתדבקות בו וההתקרבות אליו יתברך, כמו שאמרנו". ובבאר הגולה באר השלישי [רסז:] כתב: "על ידי הקרבן יש כאן קירוב הגמור אל השם יתברך, שלכך נקרא 'קרבן', שעל ידי זה הוא הקירוב הגמור". ושם בבאר הרביעי [שמח.] כתב: "כי הקרבן שנקרא בשם הזה, מורה על הקירוב שיש... אל השם יתברך". ובנתיב התשובה פ"א [יט:] כתב: "כי הקרבן הוא השבה אל השם יתברך... שהרי נקרא 'קרבן'... וכאשר הוא שב אל השם יתברך, אחר שהיה מתרחק ממנו יתברך על ידי החטא, יש כאן כפרה וסלוק עון". ובח"א לשבועות ט. [ד, יב:] כתב: "הקרבן הוא הקרבתם אל השם יתברך, אשר הוא מביא אליו הקרבן, כמו שמורה לך שם 'קרבן'". ובנתיב העבודה פ"א [א, עז:] כתב: "האדם מוסר עצמו אל השם יתברך, ואף אם אין מוסר עצמו אליו, רק ממון שלו שמקריב אליו קרבן, מ"מ גם זה נקרא שמוסר עצמו אל ה' יתברך כאשר מקריב אליו ממון שלו". וראה באור חדש פ"א [תלט:]. והרמב"ן [ויקרא א, סוף פסוק ט] כתב: "כל קרבן לשון קריבה ואחדות". ובגו"א ויקרא פ"א הערה 264 נתבאר שאין חיוב קרבן על ביטול מצות עשה [מכות יג:, ורש"י שם ד"ה התם, וראה למעלה הערות 393, 1383], כי אין בביטול זה משום התרחקות מהשם יתברך, אלא שלא התקרב דיו להשם יתברך [כמבואר בבנתיב התשובה פ"ב הערה 31, ושם ס"פ ג], ובהעדר ריחוקו של החטא, אין קירובו של הקרבן מחוייב [הרציתי דברים אלו למו"ר זצ"ל, וקלסם]. וראה למעלה הערה 581, ולהלן הערה 2038. ובעוד שכאן נתבאר שהקרבן מכפר על ידי יצירת קרבת אלקים המבטלת את הריחוק שנעשה מחמת העבירה, הרי בח"א לשבועות ט. [ד, יב:] ביאר זאת שהקרבן מדביק את האדם למקום שאין שם חטא, ויובא להלן הערה 1601.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:24)

(1541) פירוש - הנשיאים הם ראשי היוצאים ממצרים, ולכך הם ראשונים לכל, וכמבואר למעלה הערה 1531.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:25)

(1542) כוונתו לחנוכת המשכן. ורש"י [במדבר ז, ג] כתב: "אמר רבי נתן, מה ראו הנשיאים להתנדב כאן בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו תחלה. אלא כך אמרו הנשיאים, יתנדבו צבור מה שיתנדבו, ומה שמחסרין אנו משלימין. כיון שראו שהשלימו צבור את הכל... לכך התנדבו כאן תחלה". וכן כתב קודם לכן [שמות לה, כז].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:26)

(1543) מצוי שמכנה את הקב"ה "אביהם שבשמים" כשעוסק בענייני תורה ובקרבנות. וכגון, להלן בדרשה [לאחר ציון 1936] כתב: "כי השלום הוא כאשר ישראל יש להם שלום עם השם יתברך... כי השלמים הם שלום בין ישראל לאביהם שבשמים... כי הקרבן שלמים הוא הקישור אל השם, ואינו בא על חטא". ובגו"א שמות פכ"א אות ג [קכד.] כתב: "המזבח הוא משים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, כי עליו מקריבים קרבנות, שנקרא 'קרבן' על שהוא מקרב את האדם לבורא יתעלה. והמזבח שעליו ההקרבה, הוא שמשים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים". ושם במדבר פ"ה אות י [סה:] כתב: "הכהן הוא האמצעי בין הקב"ה ובין ישראל לעשות שלום ביניהם על ידי הקרבנות... שהכהן עושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים". ובנצח ישראל פנ"ד [תתמד:] כתב: "אהרן היה עושה שלום וחבור בין ישראל לאביהם שבשמים". ובח"א לגיטין נו: [ב, קו.] כתב: "ספר התורה, שהיא ספר הברית של ישראל עם אביהם שבשמים, ושם היה החבור לגמרי עם ישראל". ובח"א לב"ב י: [ג, סז:] כתב: "כי כמו שלוחות שלמים נקראים 'לוחות הברית', ולכך ראוים שיהיו בארון הברית [דברים לא, ט], כך לוחות ראשונות הם הברית עצמו שבין ישראל לאביהם שבשמים". ואמרו חכמים [ב"ב יד:] "מאי דכתיב [ש"ב ו, ב] 'אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו'... מלמד שהשם וכל כינויו מונחין בארון". ובח"א שם [ג, סז:] כתב: "פירוש, כי הארון הוא [יהושע ג, ו] 'ארון הברית', אשר על ידו היה חבור הקב"ה עם ישראל, ולפיכך ראוי שיהיה השם וכל כנויו בארון שזה היה הברית שלם מצד כל שמותיו יתברך, וכמו שהיה שם הלוחות. וגם ספר תורה, בשביל שהתורה היא הברית והחבור בין ישראל לאביהם שבשמים, וכן הלוחות. וכל שמותיו הקדושים על ידם הברית וחבור. כי התורה היא לישראל מן השם יתברך, ולפיכך הוא עושה ברית וחבור בין ישראל לאביהם שבשמים. וכן שמותיו יתברך, שמו יתברך נקרא על עמו ישראל, כדכתיב [דניאל ט, יט] 'כי שמך נקרא על עמך'. ומפני כך שמותיו הם הברית והחבור בין ישראל לאביהם שבשמים, והיו מונחים גם כן בארון הברית". ובח"א לסנהדרין כב. [ג, קמב.] כתב: "כאשר מגרש אשתו ראשונה, מפריד דבר שהוא עצם החבור, דבר זה נחשב כאלו מגיע הפסד זה אל המזבח, שהוא ג"כ חבור בין ישראל ובין אביהם שבשמים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:27)

(1544) נראה לבאר קמעא את דבריו הקדושים, שכוונתו לברית של תורה שבעל פה, שהיא ברית מיוחדת בין ישראל והקב"ה, וכמו שאמרו [גיטין ס:] "לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר [שמות לד, כז] 'כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל'", וכדלהלן; כל המשכן בא לעולם מחמת מסירת התורה לישראל, וכמו שאמרו במדרש [שמו"ר לג, א] "אמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה, שנאמר [שמות כה, ב] 'ויקחו לי תרומה'. משל למלך שהיה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה. ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו. אמר לו, בתי שנתתי לך יחידית היא; לפרוש ממנה איני יכול. לומר לך אל תטלה, איני יכול, לפי שהיא אשתך. אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקב"ה לישראל, נתתי לכם את התורה, לפרוש הימנה איני יכול. לומר לכם אל תטלוה, איני יכול. אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר [שמות כה, ח] 'ועשו לי מקדש'". ובדר"ח פ"ג מ"ב [עו.] כתב: "השכינה עם התורה, ודבר זה מבואר בתורה, כי תיכף ומיד שניתנה תורה לישראל צוה לעשות המשכן", ומביא את המדרש הנ"ל להוכיח כן. וכן כתב בתפארת ישראל פנ"ו [תתנו:]. ובנתיב התורה פ"ו [רעו:] כתב: "כי אין השכינה עם ישראל רק בשביל כי נתן להם התורה... ודבר זה תמצא במדרש בפרשת תרומה". **והנה הבת** הזאת שעברה מרשות אביה לרשות בעלה בודאי מורה על התורה שבעל פה, ולא על התורה שבכתב, כי רק בתורה שבעל פה אכן מצינו העברת רשויות; מעיקרא היא היתה ברשות הקב"ה, ומעתה היא ברשות ישראל [ב"מ נט:], כי התורה ניתנה על דעת החכמים, ואפילו יטעו [רמב"ן דברים יז, יא], "כי התורה נתנה הכל ביד החכמים" [לשונו בבאר הגולה באר השני (קסז.)], "אשר התורה היא מסורה להם" [לשונו שם בבאר הששי (שנב:)]. אך אין בעלות לישראל על תורה שבכתב, וכידוע. וחנוכת הנשיאים היא ההקרבה הראשונה במשכן הנבנה על מסירת התורה שבעל פה לבעלותם של ישראל. לכך בהכרח שבחנוכת הנשיאים גופא תמצא ביטוי למסירת התורה שבעל פה לבעלותם של ישראל. ואכן מצינו כן להדיא במדרש תנחומא [פרשת נשא, אות כט], שאמרו: "לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים, הואיל ואינן מן התורה. אמר להם הקב"ה, בני, אין אתם רשאין לומר כך, אלא כל מה שגוזרים עליכם תהיו מקיימין... למה, שאף על דבריהם אני מסכים... תדע לך, שהרי יעקב בשעה שברך מנשה ואפרים מה כתיב שם [בראשית מח, כ] 'וישם את אפרים לפני מנשה', עשה הקטן קודם לגדול. וקיים הקב"ה גזרתו, אימתי, בקרבנות הנשיאים, שהקריב שבט אפרים תחלה, שנאמר [במדבר ז, מח] 'ביום השביעי נשיא לבני אפרים', ואחר כך מנשה, מנין ממה שקראו בענין [שם פסוק נד] 'ביום השמיני נשיא לבני מנשה'". הרי סדר הקרבת הנשיאים גופא הוא המקור והגלוי לכח חכמי התורה. זאת ועוד, הרמב"ן [במדבר ז, יג] כתב: "והנה השם הנכבד הסכים על דעת הנשיאים, וצוה [שם פסוק יא] 'נשיא אחד ליום יקריבו'. ולפיכך יתכן שהיא מצוה לדורות שיחנכו לעולם בית המקדש והמזבח. ולכך עשה שלמה חנוכת הבית... וכן אנשי כנסת הגדולה עשו חנוכה... וכן לימות המשיח... והנה תהיה ענין זו המצוה כענין פרשת טמאים בפסח [במדבר ט, ו] ופרשת בני יוסף [שם פרק לו], שהסכימה דעתם לדעת העליונה, ונצטוינו בהם לדורות". לכך כשם שהלוחות הם התחלת התורה שבכתב, ומורים על כריתת ברית בין הקב"ה לישראל, כך קרבן הנשיאים הוא התחלת התורה שבעל פה, ומורה על כריתת הברית בין הקב"ה לישראל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:28)

(1545) יש כאן תמיה, כי במדרש [ויק"ר ח, ג, והביאו למעלה לאחר ציון 1518] שתי דעות האחרונות הן; "רבנן אמרי, חביב קרבנו של אהרן לפני הקב"ה כקרבן של נשיאים... אמר רבי ברכיה, חביב קרבן של אהרן לפני הקב"ה כי"ב שבטים". הרי רבנן משווים את קרבן אהרן לקרבן הנשיאים, ורבי ברכיה משוה אותו לי"ב שבטים. ואילו כאן פתח באיזכור שמו של רבי ברכיה, אך תוכן המאמר הוא של רבנן [המשווים קרבן אהרן לקרבן הנשיאים], ולא של רבי ברכיה [המשוה אותו לשבטים עצמם]. ועל כרחך צריך להגיה ולומר "ורבנן אמרי" במקום "ורבי ברכיה אומר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:29)

(1546) אודות שאהרן הוא "כהן לישראל", כן כתב להלן בדרשה [לאחר ציון 1940]: "ישראל הם עם אחד, וזה על ידי מי שמחבר אותם יחד, הוא הכהן... כי על ידי אהרן כהן גדול, שהוא כהן אחד, נחשבו ישראל עם אחד, שיש להם כהן אחד", ושם מאריך בזה. ובדר"ח פ"א מי"ב [שלג:] כתב: "כי אהרן היה כהן גדול, והכהן הגדול הוא מיוחד להיות מקשר ישראל עד שיהיו ישראל עם אחד, וזה כאשר היה להם משכן אחד, ומזבח אחד, הפך האומות. כמו שאמרו במדרש [במדב"ר יח, ח] כאשר היה קרח חולק על כהונת אהרן, אמר להם משה רבינו עליו השלום, בדרכי גוים כהנים הרבה, כולם מתקבצים בבית אחד. ואנו אין לנו אלא ה' אחד, ותורה אחת, ומשפט אחד, וכהן גדול אחד וכו', וכמו שהוא בפירוש רש"י ז"ל [במדבר טז, ו]. ומזה תראה כי על ידי הכהן גדול, שהוא אחד, בזה נראה כי ישראל עם אחד. והיה אהרן מקשר ומאחד ישראל עד שהם אחד, כאשר היה כהן אחד. ולכך היה אהרן רודף שלום בין איש ובין חבירו שלא יהיו מחולקים במחלוקת, רק יהיו עם אחד. וכן היה אהרן מקרב את ישראל למקום על ידי הקרבנות שהיו עובדים אל השם יתברך, ובזה היה מקרב אותם אל השם יתברך. וכך היה מסוגל אהרן לקרב את הבריות לתורה, שאם היה רואה אדם חוטא שחטא, היה מקרב אותו לתורה, שדבר זה הוא ראוי אל מדתו... כי דבר זה עיקר עצם מדריגת אהרן במה שהוא היה כהן גדול, היה עושה שלום לגמרי בעולם. שצריך שיהיה שלום בין איש ובין חבירו, וכן שיהיה שלום בין ישראל ובין אביהם שבשמים, ובזה הכל שלום. והיה דבר זה על ידי אהרן בפרט יותר מכל באי עולם... כי דבר זה היה לאהרן במה שהיה כהן גדול, והוא עיקר מדריגתו של אהרן". נמצא שאהרן מקשר את ישראל בינם לבין עצמם, וכן מקשר את ישראל להקב"ה. וכנגד שני דברים אלו אמרו במשנה [אבות פ"א מי"ב] "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". ובנצח ישראל ר"פ נג [תתלו.] כתב: "ראוים שיהיו [ישראל] מתאחדים ומתקשרים חלקי העם זה בזה, עד שלא יהיו נפרדים... וכנגד זה היה אהרן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום בין איש לחבירו, עד שהיו ישראל מקושרים מחוברים, בלתי מחולקים זה מזה... הרי לך כי אהרן הכהן היה הקישור בין החלקים, עד שהיו מתחברים ומתקשרים יחד". וכן חזר וכתב שם ר"פ נד, ובח"א לזבחים קא: [ד, סט:]. וראה להלן הערות 1566, 1575, 1943, 1960.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:30)

(1547) יש להעיר שבכמה מקומות משמע שאהרן היה נשיא שבט לוי, ולא של כל שבטי ישראל. כגון, נאמר [במדבר יז, יז-יח] "דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאהם לבית אבותם שנים עשר מטות איש את שמו תכתב על מטהו, ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי וגו'", וכתב הרמב"ן [שם פסוק יז] "עשה אהרן נשיא לשבט לוי". ובתנחומא [בהעלותך אות ה] אמרו "'בהעלותך' [במדבר ח, ב]. מה כתיב למעלה מן הענין, [במדבר ז, א] 'ויהי ביום כלות משה ויקריבו הנשיאים', ואחר כך [במדבר ח, ב] 'דבר אל אהרן בהעלותך'... את מוצא למעלה י"א שבטים הקריבו, ושבט לוי לא הקריב, ושבט אפרים וכל הנשיאים הקריבו, חוץ מנשיאו של לוי. ומי היה נשיא לוי, זה אהרן, שנאמר [במדבר יז, יח] 'ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי', ואהרן לא הקריב עם הנשיאים. והיה אומר, אוי לי, שמא בשבילי אינו מקובל שבט לוי". וכן בתנחומא [בהעלותך אות ג] אמרו: "את מוצא י"ב שבטים הקריבו לחנוכת המזבח וקבלן הקב"ה... ושבטו של לוי לא הקריבו. כיון שעברה חנוכת המזבח, אמר לו הקב"ה לאהרן ולבניו, כל השבטים עשו לעצמם חנוכה, ואתם לעצמכם עשו חנוכה. לכך נאמר [במדבר ח, ב] 'דבר אל אהרן ואל בניו בהעלותך', ואחר כך [שם פסוק ו] 'קח את הלוים'". ובהקדמה לאסת"ר [פסקא י] אמרו "אברהם ראש למולים, יצחק ראש לנעקדים, יעקב ראש לתמימים, יהודה ראש לשבטים, יוסף ראש לחסידים, אהרן ראש לכהנים". הרי יהודה מתייחס לשבטים, ואילו אהרן מתייחס לכהנים בלבד. וראה להלן ציון 1562.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:31)

(1548) קצת צ"ב, שאהרן הוא כהן לכל ישראל, אלא שישראל מתחלקים לי"ב שבטים, אך לכאורה אין קשר ישיר בין אהרן לי"ב שבטים, אך רבנן במדרש לא אמרו שחביב קרבן אהרן כקרבנות ישראל, אלא כקרבן הנשיאים דייקא. וזה צ"ב, דמהי הזיקה הישירה שבין אהרן לשבטים, הרי בכל מקום שאמרינן כלל ישראל אין כוונתנו לי"ב שבטים דייקא. לדוגמה, כשאנו אומרים שמשה רבינו שקול כנגד כל ישראל [רש"י שמות יח, א], אין הכוונה שהוא שקול לי"ב שבטים, אלא לכל ישראל, לעילא מחילוקי שבטים. וכן כשאנו אומרים שמשה הוא רבן של כל ישראל, אין הכוונה לי"ב שבטים, אלא לכל ישראל, לעילא מחילוקי שבטים. אך כהונת אהרן מתייחסת לי"ב שבטים דייקא, וזה צ"ע. ומצינו זיקה כזו בדברי חכמים [שמו"ר לח, ח] "'וזה הדבר [אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי לקח פר אחד בן בקר ואילים שנים תמימים]', באיזה זכות היה אהרן נכנס לבית קדשי הקדשים... רבי יצחק אומר, זכות השבטים היתה נכנסת עמו, שנאמר 'וזה הדבר אשר תעשה להם', מנין 'זה' י"ב, ואלו הן י"ב אבנים שהיו נתונות על לבו של אהרן, ועליהם שמות השבטים [שמות כח, ט-יב]". ונאמר [שמות כח, יב] "ושמת את שתי האבנים על כתפות האפד אבני זכרון לבני ישראל ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון", ופירש רש"י [שם] "לזכרון - שיהא רואה הקב"ה השבטים כתובים לפניו ויזכור צדקתם". ולהלן [לאחר ציון 1961] כתב: "היה אהרן מקשר ומאחד שנים עשר שבטים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:32)

(1549) כמו שאמרו במדרש [שמו"ר טו, ו] "אתה מוצא י"ב מזלות יש ברקיע. כשם שאין השמים יכולין לעמוד חוץ מי"ב מזלות, כך אין העולם יכול לעמוד חוץ מי"ב שבטים". ועוד אמרו [במדב"ר יב, יז] "'ושני עשר בקר' [במדבר ז, ג], כנגד שנים עשר שבטים וכנגד שנים עשר מזלות". וכן בגו"א בראשית פ"נ אות ז [תלז:] כתב: "קורא כל השבטים בשם 'נרות', לפי שהם דומים למזלות המאירים". ושם שמות פ"א אות ב [ג.] כתב: "השבטים הם דוגמת הכוכבים, י"ב שבטים כנגד י"ב מזלות. וכל מזל ומזל כולל כוכבים הרבה, כמו שיכלול כל שבט ושבט הרבה מאוד". ובדר"ח פ"א מי"ח [תכט:] כתב: "כי הם [ישראל] בפרט עם אחד מתאחדים ומתקשרים יחד... ונתן בהם י"ב שבטים, אשר הם מתקשרים זה עם זה, כמו שהוא בי"ב מזלות העולם האמצעי, שהם מתחברים יחד ויש שלום ביניהם, כך י"ב שבטים הם מתחברים יחד, עד שאי אפשר שיהיה הא' בלא הב'". ובנצח ישראל פל"ז [תרפה:] כתב: "כי אומה ישראלית הם דומים לאדם אחד, שיש בו שנים עשר אברים... והם כנגד י"ב מזלות". וראה להלן ציונים 1965, 2026.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:33)

(1550) לשון רש"י [ר"ה יא:] "שנים עשר מזלות קבועין בו, וזה סדרן; טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזנים, עקרב, קשת, גדי, דלי, דגים. וסימניך טש"ת, סא"ב, מע"ק, גד"ד. ששה מהן שקועין למטה, וששה מהם למעלה, וכשהגלגל מגלגל, זה עולה מצד זה, והראשון שבצד האחר שוקע, וכן לעולם. ושתי שעות שוהה המזל בעלייתו, וכן שכנגדו בשיקועו, שיהו כולן משמשין בעשרים וארבע שעות של יום". ורש"י [ב"מ קו:] כתב "בגלגל קבועין בו שנים עשר מזלות, וזהו סידרן; טש"ת, סא"ב, מע"ק, גד"ד. ולעולם ששה עולין, וששה שוקעין... נמצא הששה עולים בשתים עשרה שעות ביום, וששה בלילה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:34)

(1551) כמו שאמרו במשנה [מנחות עו.] "כל המנחות באות עשר עשר, חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול, שהם באות שתים עשרה". והרמב"ם [הלכות מעשה הקרבנות פי"ג ה"ב] כתב "כיצד עשיית חביתי כהן גדול. מביא עשרון שלם ומקדישו, וחוצהו בחצי עשרון שבמקדש... ומביא עמה שלשת לוגין שמן... ובולל הסולת בשמן וחולטה ברותחין, ולש מכל חצי עשרון שש חלות, נמצאו שתים עשרה חלות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:35)

(1552) כפי ששאל למעלה [לאחר ציון 387] בשאלה ארבע עשרה: "הי"ד, מה שאמר בקרבן הזה מנחה [ויקרא ו, יג] 'תמיד', איך הוא מנחה תמיד, הרי לא היתה רק [שם] 'מחציתה בבקר ומחציתה בערב'". וראה למעלה הערה 1381. ומדבריו כאן מבואר ששאלתו היא שבפשטות תיבת "תמיד" פירושה כל הזמן ללא הפסק, וכמו [שמות כה, ל] "ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד". ועל כך שואל הרי אין מנחה זו קריבה תמיד, אלא מחציתה בבוקר ומחציתה בערב. ולכאורה ניתן ליישב שאלה זו שהכהן הגדול מביא מנחה זו בכל יום ויום, וכמו שכתב רש"י [ויקרא ו, יג] "זה קרבן אהרן ובניו - אף בהדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהן מתחנכין לעבודה, אבל כהן גדול בכל יום, שנאמר 'מנחה תמיד וגו''", הרי שעל הקרבה יומית זו נאמר "מנחת תמיד". וכן כתב רש"י להדיא [שמות כז, כ] "להעלות נר תמיד - כל לילה ולילה קרוי 'תמיד', כמו שאתה אומר [במדבר כח, ו] 'עולת תמיד', ואינה אלא מיום ליום. וכן במנחת חביתין נאמר 'תמיד', ואינה אלא מחציתה בבקר ומחציתה בערב. אבל 'תמיד' האמור בלחם הפנים משבת לשבת הוא". ובגו"א שם אות יב [שלא.] כתב "במנחות חביתין אין 'תמיד' הנאמר בה שהיה תמיד מקריב אותה, רק היו מקריבים אותה מחציתה בוקר ומחציתה בערב. ומה שלא אמר כי 'תמיד' הנאמר בה הוא מיום ליום כמו 'עולת תמיד', שגם עולת תמיד היה אחד בבוקר ואחד בערב [במדבר כח, ד], ד'עולת תמיד' קאי על תמיד של שחר, או של בין הערבים, וכל אחד נקרא 'עולת תמיד', ולא היה אלא פעם אחת ביום. אבל אצל מנחת חביתין נאמר 'תמיד' על המחצית של בוקר ועל של בין הערבים ביחד, ולפיכך זה הוי תמיד יותר". וצריך לומר ששואל לפי ההבנה הפשוטה של תיבת "תמיד", שהיא כל הזמן ללא הפסק, ודלא כפירוש רש"י. וראה למעלה הערה 388, והערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:36)

(1553) פירוש - אכן "תמיד" הנאמר במנחת אהרן איירי בתמידיות ללא הפסק [ולא רק מחציתה בבוקר ומחציתה בערב], כי המכוון הוא לשנים עשר מזלות הנוהגים בתמידיות ביום ובלילה. וצרף לכאן את הנאמר [בראשית ח, כב] "עוד כל ימי הארץ וגו' ויום ולילה לא ישבותו", ופירש רש"י [שם] "ויום ולילה לא ישבתו - מכלל ששבתו כל ימות המבול, שלא שמשו המזלות, ולא ניכר בין יום ובין לילה". וכשם שעל שימוש המזלות ניתן לומר "לא ישבותו", כך ניתן לומר על קרבן אהרן "מנחת תמיד", פשוטו כמשמעו. והנה בפסוק זה גופא הוסיף רש"י "לא ישבתו - לא יפסקו כל אלה מלהתנהג כסדרן". וכתב הגו"א שם אות כט [קעד:]: "מלהתנהג כסדרן. פירוש, שהרי היום אינו תמיד, אלא פירושו שלא יפסקו מלהתנהג כסדרן; היום ואחר כך הלילה, וחוזר היום ואחר כך הלילה". אמנם לפי דבריו כאן אין צורך לומר כך, אלא שהיום והלילה הם תמידיים ממש, ללא הפסק. ואולי כתב בגו"א כך לפי שיטת רש"י, שמבאר ש"תמיד" אינו מחייב שיהיה ללא הפסק, אלא שיהיה במחזוריות קבועה. ולהלן [לאחר ציון 1563] יבאר טעם נוסף מדוע עשירית האיפה נחלקת למחצה בבוקר ומחצה בערב. וראה להלן הערה 1572. ולהלן [לפני ציון 1965] חזר בקצרה על דבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:37)

(1554) כמו שנאמר [דהי"א כג, יג] "בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד עולם". ונאמר [במדבר טז, ה] "וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו", ופירש רש"י [שם] "ומדרשו 'בקר', אמר להם משה, גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בקר לערב, כן תוכלו לבטל את זו, שנאמר [בראשית א, ה] 'ויהי ערב ויהי בוקר ויבדל', כך 'ויבדל אהרן להקדישו וגו''". והרמב"ם [הלכות כלי מקדש פ"ד ה"א] כתב: "הכהנים הובדלו מכלל הלוים לעבודת הקרבנות, שנאמר [דה"י א כג, יג] 'ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים'". ובגמרא [פסחים קד.] אמרו "המבדיל בין... כהנים ללוים וישראלים... תרי מילי נינהו; בין לוים לישראלים, דכתיב [דברים י, ח] 'בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי', בין הכהנים ללוים, דכתיב [דה"י א כג, יג] 'בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים'". וראה למעלה הערות 1470, 1471, ולהלן הערה 1576. ובתפארת ישראל פכ"ב [שלא.] ביאר כיצד אותיות "אהרן" מורות על בחירתו המובהקת, והובא למעלה הערה 1377.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:38)

(1555) כמו שנאמר [ויקרא כז, לב] "והעשירי יהיה קודש", וכמו יביא פסוק זה בסמוך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:39)

(1556) לפנינו אינו נמצא בבכורות. וכן בגו"א שמות פ"ה אות ג [פח.] כתב שהוא נמצא בבכורות, וכמובא בסמוך הערה 1558.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:40)

(1557) כמו שנאמר [שמות ד, יד] "ויחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגו'". וכן נאמר [שמות ו, טז-כ] "ואלה שמות בני לוי לתולדותם גרשון וקהת ומררי וגו', ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל וגו', ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת משה וגו'". וכן נאמר [במדבר יז, כג] "ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי וגו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:41)

(1558) לשונו בגו"א שמות פ"ה אות ג [פח.] "שבטו של לוי לא נשתעבדו [שמו"ר ה, טז]. ואם תאמר, ומאי שנא שבטו של לוי שלא נשתעבד, מכל שאר השבטים, וגזירת 'כי גר יהיה זרעך' [בראשית טו, יג] על הכל. יש לומר, דכתיב 'כי גר יהיה זרעך', ואילו שבטו של לוי היה חלק גבוה, כי יעקב נתן אותו למעשר כדאיתא במסכת בכורות, והיה הוא כולו לגבוה, ולכך לא היה בכלל השעבוד". וכאמור, מאמר זה אינו נמצא לפנינו בבכורות, אלא בתנחומא קרח אות יב, שם ראה אות יד, ב"ר ע, ז, והובא בתרגום יונתן בן עוזיאל [בראשית לב, כה]. וכן הוא בזוה"ק ח"ב נג:, ושם ח"ג רנ.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:42)

(1559) אודות קדושת שבט לוי, כן כתב בכמה מקומות. וכגון, בנצח ישראל פמ"ד [תשנד.] כתב: "כי בני יעקב שהיה בהם שבט לוי, שהוא קדוש לה', והוא נבדל מכל שאר שבטים, והוא כנגד האל"ף שבשם 'אחד', כי האחד נבדל מהכל". ובח"א לב"ב קט: [ג, קכג.] כתב: "שבט לוי היה קודש אל השם יתברך, ולא מצאנו שהיו עובדים רק אל השם יתברך, כמו שהיה זה בעגל אשר לא סרו מאחרי ה', וכדכתיב [דברים לג, ח] 'וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר ניסתו במסה וגו''... עד כי שבט לוי תמיד היו קדושים אל השם יתברך". ובגו"א במדבר פ"י סוף אות לד [קנז:] כינה את שבט לוי "מחנה שכינה". וקודם לכן [במדבר פ"ח אות טז (קכד.)] כתב: "הלוים [הם] יותר שלו [של הקב"ה] מכל הנבראים". ובבאר הגולה בבאר השני [קצו.] כתב: "כי הדבר ששייך לאלקות הוא מקצת, שהוא נבחר מהכל. כמו שהיה שבט לוי נבחר מהכל, שהם י"ב שבטים, ובחר בשבט לוי מן השאר". ובעוד שכאן תולה את קדושת שבט לוי בהיותו העשירי קודש, הרי כמה פעמים בגבורות ה' תלה זאת בהיותו השבט השלישי. וכגון, שם פט"ז [עד.] כתב: "ויש לך לעיין, למה הוצרך למכתב [שמות ב, א] 'וילך איש מבית לוי', להזכיר שם השבט, ולא הוי למכתב רק 'וילך איש ויקח את בת לוי', ולמה הזכיר אותו על שם השבט. כי זהו להודיע לך כי לא היה ראוי לצאת הגואל רק משבט לוי, ושיהיה בין האב ובין האם משבט לוי, והוא שבט שלישי אשר נתקדש. והדבר הוא ידוע במה שאמרו רז"ל [שמו"ר ה, טז] כי שבט לוי לא נשתעבד במצרים. ולפיכך היה ראוי לצאת מהשבט הזה הגואל אותם מן השיעבוד, וכל זה מפני קדושת השבט הזה". וכן שם פ"ל [תקי.] הזכיר זאת בקצרה. ושם פל"א [תקלד.] ביאר שוב שמעלת שבט לוי היא מצד היותו שלישי לשבטים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:43)

(1560) כן אמרו במדרש [ב"ר ע, ז] "כותי אחד שאל את רבי מאיר, אמר לו אין אתם אומרים יעקב אמתי, דכתיב [מיכה ז, כ] 'תתן אמת ליעקב'. אמר לו, הין. אמר לו, ולא כך אמר [בראשית כח, כב] 'וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך'. אמר לו, הין. אמר לו, הפריש שבטו של לוי, אחד מעשרה, למה לא הפריש אחד מעשרה לשנים שבטים אחרים. אמר לו, וכי י"ב הן, והלא י"ד הן, [בראשית מח, ה] 'אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי'... אין את מודה לי שהם ארבע אמהות. אמר לו [הכותי לר"מ], הין. אמר לו, צא מהם ד' בכורות לד' אמהות, הבכור קודש, ואין קודש מוציא קודש. אמר לו, אשריך ואשרי אומתך שאת שרוי בתוכה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:44)

(1561) לשונו למעלה [לאחר ציון 251]: "אמנם מה שבחר דוקא שתהיה הלקיחה [של פסח מצרים] דוקא בעשור לחודש [שמות יב, ג], כי העשירי מיוחד לקדושה, כדכתיב [ויקרא כז, לב] 'והעשירי יהיה קודש'. לפיכך צוה ליקח בעשור לחודש, ולהקריב הקרבן לשמים, ודבר זה ראוי שיהיה בעשור דוקא", וראה למעלה הערה 252, כי הוא יסוד נפוץ בספריו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:45)

(1562) כמו שנאמר [במדבר יז, יז-יח] "דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאהם לבית אבותם שנים עשר מטות איש את שמו תכתב על מטהו, ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי וגו'", וכתב הרמב"ן [שם פסוק יז] "עשה אהרן נשיא לשבט לוי", וראה למעלה הערה 1547.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:46)

(1563) כפי שכבר השריש שהקרבן תואם למעלת המקריב [כמלוקט למעלה הערה 1522]. ומה ששינה כאן בלשונו לכתוב "עשירית **חלק מן** האיפה", ולא כתב בקיצור כמו שכתב למעלה [לאחר ציון 1553] "עשירית האיפה", כי "עשירית האיפה" יכולה להשמע כמדה בפני עצמה, וכמו שנאמר [שמות טז, לו] לגבי המן "והעומר עשירית האיפה הוא", ופירש רש"י [שם] "עשירית האיפה - האיפה שלש סאין, והסאה ו' קבין, והקב ד' לוגין, והלוג ששה ביצים. נמצא עשירית האיפה מ"ג ביצים וחומש ביצה, והוא שיעור לחלה ולמנחות". ואם זו מדה לעצמה, אין כאן התחלה של עשירי, אלא שיעור של "מ"ג ביצים וחומש ביצה". אך כאשר עשירית האיפה נחלקה מתוך איפה שלימה, אז יש בזה "עשירי" לעומת תשעת החלקים הנותרים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:47)

(1564) זהו טעם שני, בנוסף לטעם שכתב למעלה [לאחר ציון 1552] שמחצית בבקר כנגד ששה מזלות שהם משמשמים ביום, ומחצית בלילה כנגד ששה מזלות המשמשים בערב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:48)

(1565) פירוש - אהרן דומה לגמרי להתחלת העולם הגשמי [המאמר הראשון] מפאת היותו עשירי וקדוש, וכמו שמבאר והולך. ושלש המלים האחרונות שבמשפט זה ["התחלת העולם הגשמי"] מוסבות על ארבע המלים הראשונות שבמשפט זה ["כי אהרן היה נחשב"], וכאילו כתב "כי אהרן היה נחשב התחלת העולם הגשמי בשביל שהיה עשירי והיה קודש". וראה להלן הערה 1571.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:49)

(1566) פירוש - כאשר תמנה עשרה מאמרות מסופם [מאמר עשירי] להתחלתם [מאמר ראשון], יהיה המאמר "בראשית" המאמר העשירי. ודע ששיטת המהר"ל היא שהמאמר האחרון הוא [בראשית א, כט] "הנה נתתי לכם את כל עשב וגו'", וכפי שכתב בגבורות ה' פנ"ז [רצא:, ושם הערה 98]. אך יש להבין, מדוע כאן נמנה את המאמרות מלמטה למעלה [ואז "בראשית" הוא המאמר העשירי], ולא נמנה אותם כסדרם מלמעלה למטה [ואז "בראשית" הוא המאמר הראשון], ו"למה נמנו אחורנית" [רש"י ויקרא כו, מב]. ונראה, כי קדושת אהרן מחייבת שנמנה את המאמרות מלמטה למעלה, כי עניינו לאחד את התחתונים עד שיהיו ראוים להשראת שכינתו יתברך בתוכם [כמבואר למעלה הערה 1546]. ורש"י [במדבר לה, כה] כתב: "עד מות הכהן הגדול - שהוא בא להשרות שכינה בישראל, ולהאריך ימיהם". ובגו"א במדבר פ"ה אות י [סה:] כתב: "הכהן עושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ומשרה שכינה בארץ, כמו שפירש רש"י בפרשת מסעי [במדבר לה, כה], שהשם יתברך ... הוא אצלם". ובתפארת ישראל פ"ע [תתשד.] כתב: "וכל זה סתרי החכמה בענין הקרבן, שהוא השבת העלול אל העלה על ידי הכהן, שהוא המקריב אל השם יתברך, כאשר ידוע ממדרגת הכהן שעל ידו השבת העלול אל העלה". וצרף לכאן שבנר מצוה [פז.] כתב שהגימטריה של "כהן" הוא שבעים וחמש, ובאור חדש פ"ב [תקמח:] כתב שמספר זה מורה על דביקות ברוח הקודש, "שהם נחשבים אלו ע"ה כמו שבעה ומחצה, כי כל עשרה נחשב כמו אחד". הרי שהמספרים שבע ומחצה ושבעים וחמש עומדים על נקודת החבור שבין העלול לעלה, וזו גם השבת העלול לעלתו. וראה להלן הערות 1571, 1959, 2172.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:50)

(1567) בגבורות ה' פנ"ז [רחצ.] ביאר שמכת בכורות היא כנגד המאמר "בראשית", וכלשונו: "מכת בכורות... הוא נגד מאמר 'בראשית', שהבכור ראשית לבאים אחריו, והוא נגד מאמר 'בראשית', שהוא ראשית הבריאה גם כן, ושניהם 'ראשית' הם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:51)

(1568) כי בגמרא [מגילה כא:] אמרו "'בראשית' נמי מאמר הוא, דכתיב [תהלים לג, ו] 'בדבר ה' שמים נעשו'", ופירש רש"י [שם] "בראשית נמי - דמשתעי בשמים ובארץ, דכתיב 'בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם'". הרי שהפסוק "בדבר ה' שמים נעשו" מלמדנו ששמים וארץ נבראו במאמר של "בראשית". וכן הרמב"ם בפיהמ"ש אבות פ"ה מ"א] כתב: "בעשרה מאמרות. כשתסתכל בכל מה שבא במעשה בראשית 'ויאמר' תמצאם תשעה, ו'בראשית' עשירי, ואף על פי שלא התבאר בו מלת 'ויאמר', הענין מורה עליו, וכאילו אמר 'ויאמר אלקים יהיו השמים והארץ', כי לא נהיו מבלתי מאמר". וכן בדר"ח פ"ה מ"א [ג.] העיר שאם "בראשית" נמי מאמר הוא, מדוע לא נאמר "ויאמר אלקים יהי שמים וארץ". וביאר שתי תשובות, וכלשונו: "ויראה מפני שאסור לספר מדבר שהיה קודם שנברא העולם [חגיגה יא:], והאמירה היה קודם שנברא העולם, ולפיכך כתיב 'בראשית ברא אלקים', שמתחיל בבריאה. ועוד יש לתרץ, שאף על גב ד'בראשית' נמי מאמר הוא, אינו דומה מאמר 'בראשית' לשאר מאמרים. כי לשון אמירה בא על דבור פרטי, שהיה אומר דבר זה. אבל כשברא השמים וארץ, נכלל בזה כל העולם, ואינו דבר פרטי, שהרי הכל נברא ביום הראשון. ולפיכך לא שייך אמירה"... ולכך לא שייך לשון 'ויאמר', כי השמים והארץ הם הכל, כי [בראשית א, א] 'את השמים ואת הארץ' לרבות צבאיהם". ובדר"ח פ"ו מ"י [שעב.] כתב: "השמים והארץ הם 'ראשית', דכתיב 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ', והם ראשית העולם הזה הגשמי". **ובעוד שכאן** מחבר ומשוה את הארץ לשמים, ושניהם נקראים "התחלה", הרי בגבורות ה' פ"ע [תג.] חילק ביניהם, וייחס לשמים את ההתחלה, ולארץ את ההשלמה, שכתב: "הארץ, שהוא יסוד התחתון והשפל מכל הנמצאים, יש בה מעלה מצד השלמת הכל, שמפני שהוא אחרון מכל היסודות, על ידה יושלם הכל, כי לעולם הדבר יושלם על ידי האחרון, שהוא השלמה. ולפיכך בכל מעשה בראשית שקולה הארץ כמו השמים... והיינו מפני שהשמים שהם עליונים, ונחשבים התחלת הכל. והארץ שהיא תחתונה במוחלט, שלימות הכל, שעל ידה יושלם, כמו שיש לכל אחרון משפט השלמה. וראוי שיהיו שניהם שקולים, כי התחלת הכל והשלמת הכל שניהם כח כללי יש בהם; זה מצד ההתחלה, שהוא התחלה אל הכל. וזה מצד ההשלמה, שהוא משלים הכל. ולפיכך כתיב [בראשית א, א] 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ', שקולה הארץ כמו שמים, ושניהם נקראו 'ראשית'; שכמו שיפול שם 'ראשית' על ההתחלה, כך יפול שם 'ראשית' על התכלית, שהוא ראשית מצד ההשלמה". ויש לעיין אם דבריו כאן תואמים לדבריו בגבורות ה'.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:52)

(1569) "כי השמים והארץ הם הכל" [לשונו בדר"ח פ"ה מ"א (ה.), והובא בהערה הקודמת]. ובהקדמה שלישית לגבורות ה' [קכט.] כתב: "המעלה והמטה, השמים והארץ, אלה הם עיקרי מציאות העולם, שהמציאות כולל השמים והארץ וכל אשר בהם, וכל המציאות אשר כוללם השמים והארץ, הכל הוא אל השם יתברך". ובהמשך ההקדמה שם [קלח.] כתב: "המעלה והמטה כולל הנמצאים עצמם, שאין הנמצאים רק במטה ובמעלה, והם תולדות השמים והארץ". ובגבורות ה' פמ"ז [תקסה:] כתב: "כל המציאות ביחד הם שמים וארץ". ושם פס"ה [קעא.] כתב: "כי השמים וארץ הם העולם". ובגו"א שמות פט"ו אות כג [שו:] כתב: "השמים והארץ שניהם הם מציאות העולם ושלמותו... כי השמים והארץ ביחד הם כוללים כל העולם ביחד". ושם פי"ח אות א [ו.] כתב: "השמים והארץ הם כל המציאות". ובדר"ח פ"ה מ"א [ה:] כתב: "כי השמים והארץ הם הכל, כי 'את השמים ואת הארץ' [בראשית א, א], לרבות צבאיהם [רש"י שם פסוק ד]". ושם פ"ו מ"י [שמה.] כתב: "שמים וארץ הם העולם". ובנצח ישראל פנ"ו [תתעב:] כתב: "כי השמים והארץ הם המציאות". וכן כתב שם בפס"ג [תתקמו.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:53)

(1570) פירוש - המאמר הראשון כולל את הכל, והראיה שעל ידו נבראו שמים וארץ, שהם הכל [כמבואר בהערה הקודמת], והטעם לזה [בנוסף לראיה לכך משמים וארץ] הוא שההתחלה כוללת את הכל. ואודות שההתחלה היא הכל, כן כתב בכמה מקומות. וכגון, ובדר"ח פ"א מי"ח [תסד.] כתב: "תמצא כי ראשית המאמר [המאמר הראשון] מתחיל בכלל העולם; 'בראשית ברא אלקים שמים וארץ' [בראשית א, א], שדבר זה כלל העולם, כי הכל נברא ביום הראשון [רש"י בראשית א, יד]... ובתחילת הבריאה נזכר בריאת כלל העולם, כי ההתחלה הוא התחלה אל הכל". ובגבורות ה' פל"ז [תשיב.] כתב: "זאת המכה [בכורות] שקולה כנגד הכל [רש"י שמות ט, יד], כי הבכור נקרא 'ראשית' [בראשית מט, ג], והראשית במה שהוא ראשית הדבר הוא שקול נגד הכל, כי הראשית הוא התחלה אל הכל, ומאחר שהוא התחלה אל הכל נחשב כמו הכל". ובכת"י שם [שסא] כתב: "המכה העשירית מכת בכורות עומדת בפני עצמה, שקולה נגד כל המכות, מפני שהיא מכה לבכורות, שנקראים [תהלים עח, נא] 'ראשית אונם'. שכל דבר ראשית שקול נגד כל המכות. וידוע הוא דבר זה כי הראשית שקול נגד הכל, כמו הראש בבעל חי שקול נגד כל אברי האדם. וזה ידוע מדברי רז"ל שאמרו בעובר הנולד [חולין סח., נדה כט.] 'יצא ראשו הרי הוא כילוד דמי'. וזה מפני כי הראש... שקול נגד כל איברים. ובשאר איברים לא נחשב ילוד עד שיצא רובו [שם], ובראש בלבד נחשב כילוד דמי, שמזה תבין כי הראש הוא שקול נגד כל החי. וענין דבר זה הוא מבואר לחכמים, כי הראשית הוא שקול נגד הכל. ולפיכך המכה שהיתה בבכורות, שהם ראשית, והיתה המכה בראשית שלהם, שקול נגד כל המכות. וזה שאמרו כי שקול מכת בכורות נגד כל המכות". ובגבורות ה' פנ"ז [רפז.] כתב: "אמנם המכה העשירית מכת בכורות, עומדת בפני עצמה, שקולה נגד כל המכות. מפני שהיא מכה לבכורות, שנקראים [תהלים עח, נא] 'ראשית אונם'. שכל דבר ראשית שקול נגד הכל מפני שהוא ראשית הכל". וכן חזר וכתב שם פ"ע [תד:]. ובתפארת ישראל פל"ז [תקנט:] כתב: "כי ההתחלה הוא עיקר הדבר, מפני שהוא התחלה אל הכל. ולכך ההתחלה הוראה על כל הדבר ומהותו, כי בכח ההתחלה הוא הכל, לפי שהוא התחלה אל הכל. רק כי אינו בענין קרוב, רק בענין רחוק, כי הכל הוא בכח התחלה, ואינו בפועל הנגלה". ובנצח ישראל פמ"ג [תשמו:] כתב: "כי התחלת הדבר יש לו צד בחינה שהוא עיקר הדבר, במה שהוא התחלה, ואחר התחלה נמשך הכל". ובדר"ח פ"ג מ"ד [קלא:] כתב: "כי אדם הראשון הוא כמו מין האדם בכלל, שנקרא 'אדם' על שם שהוא כולל כל מין האדם. כי ההתחלה שהיא התחלה לדבר, עומדת במקום הכל, והוא דומה כמו שורש האילן". **דוגמה לדבר;** הפסוק הראשון שבתורה ["בראשית ברא וגו'" (בראשית א, א)] כולל בתוכו את כל התורה, וכמו שביאר הגר"א [בפירושו לספרא דצניעותא, ר"פ ה]. ולא עוד, אלא שכל התורה נכללת בשש אותיותיה של תיבת "בראשית" והדגש של הבי"ת [הגהתו של ר' שמואל לוריא שם, והוא על פי דברי הגר"א לתיקוני זוהר סוף תיקון יח]. ובקהלת יעקב, ערך עמלק [א], כתב: "הנה עמלק כולל כל האומות, וזה שאמר [במדבר כד, כ] 'ראשית גוים עמלק', כי ראשית היא כולל האחרים, כמו ראש השנה כולל כל השנה... כי הראשית כולל הכל, כענין הבכור ואח הגדול שכולל כל האחין". וראה למעלה הערה 1525 אודות מעלת ההתחלה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:54)

(1571) כמו שכתב למעלה [לאחר ציון 1564] "כי אהרן היה נחשב, בשביל שהיה עשירי והיה קודש, התחלת העולם הגשמי". והטעם הוא, שנתבאר כאן שקדושת אהרן היא כנגד המאמר הראשון ["בראשית"], והמאמר הראשון הוא בודאי "התחלת העולם הגשמי". לכך גם קדושת אהרן, המקבילה למאמר הראשון, היא "התחלת העולם הגשמי". זאת ועוד, כי נתבאר כאן שבמאמר הראשון נבראו שמים וארץ, ובדר"ח פ"ו מ"י [שעב.] כתב: "השמים והארץ הם ראשית, דכתיב [בראשית א, א] 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ', והם ראשית העולם הזה הגשמי" [הובא למעלה סוף הערה 1568]. לכך כל מה שנמצא במאמר הראשון של הבריאה, נמצא גם בקדושתו של אהרן. ולמעלה [הערה 1566] נתבאר שהכהן עומד בנקודת החבור של שבע לשמונה, ושמעתי לבאר שהכוונה בזה היא שזהו המעבר משבע ספירות תחתונות לבינה, כי הבינה היא שמינית מלמטה. לכך ברי הוא שהכהן נמצא ב"התחלת העולם הגשמי", כי שם המעבר מבינה לשבע תחתונות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:55)

(1572) "לכך מקריב מחצית בבוקר ומחצית בערב, בשביל שצריך שיהיה הקרבן הזה נגד ההתחלה של העולם, שהוא התחלה אל הכל. ולכך נחשב כאילו הקריב מנחה מן הבוקר עד הערב" [לשונו בסמוך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:56)

(1573) יש בדברים אלו שני חידושים; (א) "מסוף העולם עד סופו" שוה ומקביל ל"מן הבוקר עד הערב". כי כבר השריש [תפארת ישראל ר"פ כו (שצ.)] "כי הזמן והמקום ענין אחד, כאשר ידוע למבינים". וכן כתב בגבורות ה' פמ"ו [שסה:]: "דע כי הזמן יש לו יחוס אל הגשם, ודבר זה מבורר למי שעיין בחכמה". ובהמשך הפרק שם [שצז.] כתב: "כי כבר אמרנו לך פעמים הרבה כי הזמן והגשם משתתפים בכל דבר". ובבאר הגולה באר הששי [קפז.] כתב: "כי הזמן והגשם דומים ומתיחסים ושוים". (ב) יום ולילה [בוקר וערב] אינם חלק ממציאות הזמן, אלא נחשבים כל מציאות הזמן. וכמו ש"מסוף העולם עד סופו" הוא כל המקום, כך יום ולילה הם כל הזמן. וכן כתב בתפארת ישראל פי"ב [קצז:]: "אמר הכתוב [יהושע א, ח] 'והגית בו יומם ולילה'. וביאור ענין זה, אחר שהתורה היא צורת כל המציאות, ראוי שיהיה עמל בתורה יומם ולילה, ויום ולילה הם כל המציאות... כי מאחר שהתורה היא השלמת הכל, יתן לתורה הכל, הוא כל זמן, שהוא יום ולילה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:57)

(1574) כוונתו לדברי המדרש [ויק"ר ח, ד] הנ"ל שהביא, שאמרו [שם] "כל מי שהוא מקריב אותה מעלה עליו הכתוב כאילו הוא מקריב מסוף העולם ועד סופו, שנאמר [מלאכי א, יא] 'כי ממזרח שמש עד מבואו וגו''". ולפי זה הפסוק המובא הוא ממלאכי, ולא מתהלים [קיג, ג] כפי שהביא כאן. ולשון הפסוק במלאכי במילואו הוא "כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צבאות". והרד"ל [שם אות ט] כתב: "שנאמר 'כי ממזרח שמש עד מבואו וגו' ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי מנחה טהורה' כך צריך לומר, ודריש ליה על עשירית האיפה שקרבה מחציתה בבוקר 'ממזרח שמש', ומחציתה בערב במבוא השמש. וזהו 'מנחה טהורה', שמעלה עליו הכתוב כאילו היא מוקטרת בכל מקום מסוף העולם עד סופו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:58)

(1575) לא מצאתי היכן שביאר כוונתו הקדושה. אך אם לאו בפירוש איתמר, אולי מכללא איתמר, שרומז למדת יום ומדת לילה, וכמו שכתב להלן בדרשה [לאחר ציון 1964]: "קרבן אהרן ובניו מחצית בבקר ומחצית בערב, כי הוא מקשר ישראל, שהם שנים עשר שבטים, נגד שנים עשר מזלות שמשמשים ששה ביום וששה בלילה, והבקר והערב הם נגד מדת יום ומדת לילה". ובגו"א שמות פי"ח אות לב [לה:] כתב: "הרמז הוא במה שכתוב [שמות יח, יג] 'מן הבוקר עד הערב', כי המדה הזאת כוללת הערב והבוקר שניהם ביחד, והבן הדברים האלו מאוד". ובנתיב העבודה פ"ז [א, צה:] כתב: "קאמר בגמרא [ברכות יא:] שצריך להזכיר מדת לילה ביום ["יוצר אור ובורא חושך" (שם)], ומדת יום בלילה ["גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור" (שם)]. ונראה הטעם שצריך להזכיר מדת לילה ביום, ומדת יום בלילה... כי הלילה והיום הוא אחד, וזה מורה כי השם יתברך אשר ברא אותם הוא אחד. כי אם לא היה מזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, רק היה מזכיר היום בפני עצמו והלילה בפני עצמו, והרי הלילה והיום הם מחולקים, והם כמו הפכים, ואם כן היה חס ושלום דבר זה כמו שהיו אומרים קצת מינים כי יש כאן שתי רשויות... [ו]אם היה מזכיר מדת יום ביום, ולא היה מזכיר מדת לילה, כאילו היה כאן פעולה מחולקת, ואם כן חס ושלום היה זה מורה על חילוק פועלים. ולכך צריך להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, כלומר שהיום מתחבר עם הלילה עד שהם יום אחד, ואם כן אין כאן פעולות מחולקות, והפועל הזה אחד. ואדרבא כאשר הם שני דברים מחולקים, והם דבר אחד, מורה על אשר ברא אותם הוא אחד, כי הוא יתברך שהוא אחד, מקשר ומאחד הדברים אשר הם מחולקים". ובנתיב הדין פ"א [א, קפו:] כתב "כי הוא יתברך ברא העולם במדה שהיא כוללת ערב ובוקר, וממנה נבראו ערב ובוקר". והואיל ואהרן מורה על האחדות [כמבואר למעלה הערה 1546], לכך בקרבן אהרן יש מדה הכוללת מדת יום ומדת לילה. וראה להלן הערה 1966.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:59)

(1576) לשונו למעלה [לאחר ציון 1376]: "כי אהרן בודאי הוא היה עובד את בוראו ומיוחד לזה מכל אדם על פני האדמה". וכן למעלה [לאחר ציון 1469] כתב "אהרן היה כולו קודש קדשים אל השם יתברך, מסולק מן החומר", ושם מאריך בזה. וכן למעלה [לאחר ציון 1515] כתב: "אהרן היה אוכל הקרבנות, יש עוד מעלה יותר עליונה מה שאהרן היה מקריב קרבן מיוחד, והוא קדושה על קדושה". והקדוש הוא עליון, וכמו שכתב בנתיב התורה פי"א [תנד:]: "איש קדוש ראוי שיהיה למעלה, ואשר אינו קדוש הוא למטה". ובח"א לקידושין סט. [ב, קמז:] כתב: "דבר שהוא קדוש, עליון הוא, והחומרי הוא שפל... ומפני זה יאמר כאשר הולך אל ארץ ישראל שהוא 'עולה'... שכל הדברים אשר אין להם קדושה נקרא שפלים, והקדושים נקרא גבוהים" [הובא למעלה הערות 812, 1195, 1291, 1375]. ומקרא מלא הוא [דהי"א כג, יג] "בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד עולם", וכמבואר למעלה הערה 1554. ובזוה"ק [ח"א פ.] אמרו "מיכאל כהנא רבא עלאה מכלהו". והכהן הגדול למטה הוא המקביל למיכאל למעלה [גו"א במדבר פל"ה אות ח (תקנו:)]. ועוד אמרו בזוה"ק [ח"ב קמח.] על אהרן בפרט "אהרן בכהני, ואיהו כהנא עילאה על כל שאר כהני עלמא. דלא הוה כהנא רבא דסליק בדרגא עילאה כאהרן. זכה אהרן לכהונה ונבואה, נביא וכהן, מה דלא זכה כהנא אחרא". והאלשיך [במדבר טז, יז-יט] כתב: "העובד למטה כעובד למעלה. והנה הכהן גדול של מטה הוא כנגד של מעלה, נמצא אהרן לעומת מיכאל השר הגדול. ועל כן לא יבצר מהיות תיקון העליון, בהיות הכהן גדול של מטה נבחר והגון".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:60)

(1577) כמו שנאמר [דברים כח, א] "והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך לשמור לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ". וראה למעלה הערות 667, 1523.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:61)

(1578) מעין מה שאמרו בגמרא [חגיגה ה:] "רבי הוה נקיט ספר קינות, וקא קרי בגויה. כי מטא להאי פסוקא [איכה ב, א] 'השליך משמים ארץ' נפל מן ידיה. אמר, מאיגרא רם לבירא עמיקתא", ופירש רש"י [שם] "מאיגרא רם לבירא עמיקתא - כמה גדולה נפילה זו, אין לך גבוה ובור עמוק כמשמים לארץ". ורש"י [איכה ב, א] כתב "משמים ארץ - לאחר שהגביהם עד לשמים השליכם לארץ בבת אחת... מאיגרא רמא לבירא עמיקתא". ובנצח ישראל פל"ה [תרסג:] כתב: "כאשר זה שהוא יקר ונכבד, יעוות, דבר זה שנוי, יוצא מן הסדר לגמרי". והכלי יקר [שמות טו, ט] כתב: "נאמר [איוב יב, כג] 'משגיא לגוים ויאבדם', וכן [תהלים צב, ז] 'איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד'. כי בנוהג שבעולם שהרוצה להפיל את חבירו לארץ, כל עוד שמגביהו ביותר תגדל נפילתו. כי אינו דומה הנופל ממקום גבוה, לנופל ממקום נמוך, כמו שנאמר [איכה ב, א] 'השליך משמים ארץ תפארת ישראל', מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. כמשל במלך אחד שמרד בו איש מן הכפר דל ונבזה. מה עשה המלך, העשירו והגדילו עד כי גדל מאד, ותמהו עבדיו על זה. ואחר שעמד במעלתו כמה שנים, עשה בו נקמה והרגו עם כל בני ביתו, ולקח את כל אשר לו, ולא השאיר לו שריד ופליט, כי אז היתה הנקמה גלויה ומפורסמת יותר מאילו היה הורגו בעוד שהיה שפל אנשים ואין לו מכיר". והנה כמה דוגמאות; (א) נאמר [במדבר כה, יד] "ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני". ופירש רש"י שם "ושם איש ישראל וגו' - כשם שייחס את הצדיק [פנחס] לשבח, ייחס את הרשע לגנאי". וכתב שם בגו"א אות יח [תכ.]: "אף על גב דלא הזכיר כאן גנותו אלא שבחו [שהוא נשיא בית אב לשמעוני], יחוס שלו הוא גנותו, דגנאי הוא לאדם חשוב להיות חוטא, ומכל שכן חטא מגונה לבעול ארמית לפני כל, ומוכיח זה על גודל פחיתתו של רשע". (ב) בגו"א במדבר פט"ז תחילת אות ד [רמד:] כתב אודות קרח בזה"ל: "אף על גב דבלאו הכי ידענו שקרח מן החשובים ומיוחסים, אפילו הכי הכתוב בא לספר בגנותו, לומר מאחר שהוא כל כך חשוב, לא היה לו להיות נמשך במחלוקת, ובא הכתוב לספר בגנותו, שעם כל החשיבות הזה, נמשך במחלוקת. ולפיכך קרא דהכא פירושו [במדבר טז, א] 'ויקח קרח', אותו קרח שהיה מגדולים ומחשובים, נמשך במחלוקת". (ג) בנתיב התורה פט"ו [תריא.] כתב: "כי עם הארץ הוא חמרי יותר מן הגוי. וזה כי אף אם הגוי הוא גם כן חמרי בערך ישראל שיש להם התורה, מכל מקום לא נחשב זה חמרי כמו עם הארץ, שהיה ראוי לו לקנות השכל, ואינו רוצה בו, שזה מורה יותר על הרחוק ופירש מן השכלי, כיון שהוא סר ממנו. ועם הארץ דומה קצת לשונה ופירש [פסחים מט:], כי עם הארץ קבל גם כן תורת משה, ואינו לומד אותה, ולפיכך הוא גרוע מן הגוי שלא קבל כלל... עמי הארץ, שהם אינם חפצים בשכלי, הוא יותר רחוק ויותר מתנגד אל השכלי". (ד) הנזיר מביא חטאת במלאות ימי נזרו [במדבר ו, יד]. וכתב על כך הרמב"ן [שם]: "וטעם החטאת שיקריב הנזיר ביום מלאות ימי נזרו, לא נתפרש. ועל דרך הפשט כי האיש הזה חוטא נפשו במלאות הנזירות, כי הוא עתה נזור מקדושתו ועבודת השם, וראוי היה לו שיזיר לעולם, ויעמוד כל ימיו נזיר, וקדוש לאלקיו. כענין שאמר [עמוס ב, יא] 'ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים', השוה אותו הכתוב לנביא, וכדכתיב [שם פסוק ח] 'כל ימי נזרו קדוש הוא לה''. והנה הוא צריך כפרה בשובו להטמא בתאוות העולם". הרי אם לא היה מעיקרא נזיר, לא היה מוטל עליו להביא קרבן חטאת מפאת היותו שקוע בתאוות העולם, אך דוקא משום שהיה נזיר ופרש ממדריגה זו, לכך הוא מחוייב בקרבן חטאת. **כדאי לצרף** לכאן את המובא בספר "חפץ חיים חייו ופעלו" [כרך ג, פרק פח, עמוד תשצב]: "שאל פעם רבי אלחנן וסרמן את החפץ חיים, תינח בזמן התלמוד ידעו את חלוקתן של התקופות, שכן היה בידם ספרו של אדם הראשון שבו כתוב רבי ורבי נתן סוף משנה, רב אשי ורבינא סוף הוראה [ב"מ פו.]. אבל לאחר חתימת התלמוד, מהיכן ידעו גבולות מתי מסתיימת תקופה אחת ומתחילה תקופה אחרת. השיב לו החפץ חיים, כפי שאנו רואים, צועדים הדורות כסדר בכוון של ירידה מבחינה רוחנית. ככל שמתרחקים מקבלת התורה, הולכים הדורות הלוך וירוד. 'אם הראשונים כמלאכים, אנו בני אנשים וכו'' [שבת קיב:]. תדיר הם יורדים שליבה אחרי שליבה, ממדרגה למדרגה, כיורדים מן הסולם. לעומת זאת, משתקופה מתחלפת, הרי אז הירידה היא מהירה כנפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. לפיכך משאנו מבחינים בחוסר אפשרות ההשוואה שבין הדור ההולך לדור הבא, באי הדמיון שבין הנוכחים לבין קודמיהם, עד שהמאוחרים אינם כלל מסוגם של הקודמים, אזי מבינים אנו שהנה התחלפה תקופה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:62)

(1579) פירוש - הקב"ה מרים את מי שהיה שפל, כי גבהות הבאה בעקבות שפלות היא יותר גבהות מאם לא היתה מתחילה השפלות. והנה כמה דוגמאות; (א) הר"ן [נדרים מא.] כתב "אחר שחלה ונתרפא, מתחזק טבעו להיות יותר בריא ממה שהיה קודם חליו". הרי הפרישה מהחולי מורה על הריחוק מהחולי, יותר ממי שלא חלה מעיקרא. (ב) הרמב"ם [הלכות תשובה פ"ז ה"ד] כתב: "אל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן... אמרו חכמים [ברכות לד:] 'מקום שבעלי תשובה עומדין, אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו', כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם". (ג) הרמב"ם [פירוש המשניות פרה פ"ג מ"ג] כתב: "הנה אין הבדל בין איש שלא נטמא לעולם במת, ובין איש אשר נטמא כל ימיו ואחר כך טבל והזה עליו ג' וז'. אלא שזה אשר הוזה עליו יותר גדול המדריגה בטהרה, לפי שהפסוק כבר שפט עליו שהוא טהור" [הראני לזה הגר"ח קרייסוויטה זצ"ל]. (ד) בגבורות ה' פי"ט [רב:] כתב: "כי הפורש מדבר שחטא בו, כאשר הוא מואס בדרכיו הראשונים ופורש מהם, הוא יותר נקי וטהור מהם מאילו לא עשה. וזהו על דרך שאמרו חכמים [ברכות לד:] במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". (ה) בנתיב התורה פי"ז [תרפד.] כתב: "כאשר האדם גובר על המונע אותו, בזה הוא גדול מן העליונים שאין להם שום מונע. והאדם אשר יש לו מונע, והוא גובר על המונע ועושה המצוה, בזה מעלתו יותר גדול מן העליונים". וראה להלן הערה 1817.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:63)

(1580) במעשה העגל, וכמובא במדרש הנ"ל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:64)

(1581) דבריו הם מקרא מפורש [תהלים פב, ו-ז] "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו", ואמרו על כך בגמרא [ע"ז ה.] "בואו ונחזיק טובה לאבותינו ["עושי העגל" (רש"י שם)], שאלמלא הן לא חטאו אנו לא באנו לעולם ["שהיו כמלאכים ולא הולידו בנים" (רש"י שם)], שנאמר 'אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם', חבלתם מעשיכם 'אכן כאדם תמותון וגו''". הרי שלפני החטא היינו "בני עליון", ולאחר החטא ירדנו ונפלנו ל"אכן כאדם תמותון". ואין לך השפלה ניכרת ומבוררת מהמעבר מחיים של בני עליון לחיים של בני תמותה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:65)

(1582) כמבואר למעלה הערה 1521. והם הפסוקים שנאמרו בחטא העגל והובאו במדרש ["כי זה משה האיש" (שמות לב, א), "ואשלכהו באש ויצא העגל הזה" (שם פסוק כד)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:66)

(1583) אודות שישראל חזרו בתשובה על חטא העגל, כן אמרו חכמים [ע"ז ד:] "לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שנאמר [דברים ה, כו] 'מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים וגו'' ["כלומר גבורים ושליטים ביצרם היו, ולא היה ראוי להתגבר יצרם עליהן, אלא גזירת מלך היתה לשלוט בם כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שאם יאמר החוטא לא אשוב, שלא יקבלוני, אומרים לו צא ולמד ממעשה העגל, שכפרו ונתקבלו בתשובה" (רש"י שם)]". והפחד יצחק יוה"כ מאמר א אות י כתב: "אירע חטא העגל ותשובה של ישראל, וביום גמר פעולתה של תשובה זו קבלו לוחות שניות". ורש"י [דברים ט, יח] כתב "[משה] עשה עוד ארבעים יום [בהר סיני], נמצאו כלים ביום הכפורים. בו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה, ואמר לו למשה 'סלחתי כדברך', לכך הוקבע למחילה ולסליחה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:67)

(1584) אודות שלאחר שישראל שבו מחטא העגל "היה מרומם אותם לגמרי, עד שהיה ניכר רוממות שלהם על כל", כן הוא מקרא מפורש, שנאמר [שמות לג, טז-יז] "ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה, ויאמר ה' אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה וגו'", ופירש רש"י [שם] "אני שואל ממך שלא תשרה שכינתך עוד על אומות העולם. ונפלינו אני ועמך - ונהיה מובדלים בדבר הזה מכל העם... גם את הדבר הזה - שלא תשרה שכינתי עוד על אומות העולם אעשה". וכן נאמר [שמות לד, י] "ויאמר הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וגו'", וכתב על כך הרמב"ן [שם פסוק ט] "לא יתכן לפרש שיבטיח לעשות עם ישראל עתה נפלאות אשר לא נבראו מקודם בכל הארץ ובכל הגוים, כי לא נעשו להם נפלאות גדולות אחרי זה יותר ממה שנעשה עמהם מתחלה במצרים ועל הים... אלא שהענין ירמוז אל שכון השכינה בהם". והמשכן הוא גלוי מוחשי ש"היה מרומם אותם לגמרי עד שהיה ניכר רוממות שלהם על כל", ובפרט לאחר שהושפלו בעקבות החטא, שנשתברו הלוחות [שמות לב, יט], ונסתלקו ענני הכבוד [גר"א שיה"ש א, ד]. וכן אהרן שנבחר להיות הכהן גדול במשכן [רש"י ויקרא ט, ז], ו"שעל פי הדיבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה, ולא יאמרו מאיליו נכנס" [שם פסוק א], נכלל גם כן ברוממות זו. **ובתפארת ישראל** פמ"ח [תשמז.] הביא את דברי הגמרא [ע"ז ד:] שישראל עשו את חטא העגל כדי להורות על התשובה [הובא בהערה הקודמת], וכתב: "אין הפירוש כדי להראות לאדם שאלו היו חוטאים ועשו תשובה, שגם הוא יעשה תשובה. שבודאי לדבר זה לא היה צריך להראות, כי מבואר הוא בכתוב [דברים ל, ב]. אבל הפירוש בזה כי התשובה שישוב האדם מן החטא, ויקבל אותו השם יתברך בתשובה הוא דבר גדול מאד המדרגה העליונה שיש לעולם. כי אחר שחטא האדם ישוב אל התחלתו כאשר היה בראשונה". הרי זהו דבר בולט וניכר שבעקבות הנפילה של החטא ישראל חזרו ל"כאשר היה בראשונה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:68)

(1585) והם הפסוקים שהובאו במדרש ["זה יתנו כל העובר" (שמות ל, יג), "זה קרבן אהרן ובניו" (ויקרא ו, יג)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:69)

(1586) הנה מבאר שהשפלות של ישראל ואהרן שהוזכרה במדרש היתה מחמת חטא העגל, והגבהות היתה מחמת התשובה על חטא העגל. ויש להבין, דבשלמא הפסוק המורה על גבהות ישראל ["זה יתנו כל העובר" (שמות ל, יג)] שייך לתשובת ישראל על חטא העגל, כי התרומות למשכן באו לכפר על חטא העגל, וכמבואר היטב בגו"א שמות פכ"ה אות ד [רנז:-רס:]. אך הפסוק המורה על גבהות אהרן ["זה קרבן אהרן ובניו" (ויקרא ו, יג)] איירי במנחת חביתין של אהרן [בכל יום] ובניו [כשמתחנכים לעבודה (רש"י שם)], ולכאורה אין לזה שייכות לתשובה על חטא העגל. ואולי עצם העובדה שהכהונה נשארה בידי אהרן ובניו הוא המורה רוממות מיוחדת. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:70)

(1587) בא ליישב את שאלתו הט"ו למעלה [לאחר ציון 388], ותובא בהערה הבאה. אך לשונו "ואחר **סמך** פרשת חטאת" משמע שבא לבאר סמיכות חטאת למנחת אהרן, [כמו ששאל למעלה בשאלתו העשירית (לאחר ציון 380) "למה סמך המנחה אחר העולה"], אך בהמשך אינו מבאר סמיכות זאת כלל, ואם כן למה כתב כאן תיבת "סמך". ויל"ע בזה. ולולא דמסתפינא היה נראה לגרוס "ואחר כך" [ולא "ואחר סמך"], וכפי שכתב להלן [לאחר ציון 1622]. ומיניה וביה מוכח כך, כי צמד המלים "ואחר סמך" נראה זר, והיה לו לומר "ואחר כך סמך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:71)

(1588) מתכוון לשאלה ט"ו ששאל למעלה [לאחר ציון 388]: "הט"ו, בפרשת החטאת [ויקרא ו, יז-כג], הרי החטאת היא מכפרת על כריתות, שהם העבירות החמורות, ולא היה הקרבן כולו כליל. ואילו העולה, שהיא מכפרת או על הרהור הלב, כמו שאמרו במדרש [ויק"ר ז, ג] אין העולה באה אלא על הרהור הלב, או שהיא מכפרת על עשה ועל לאו שניתק לעשה, והוא יותר קל, והיה הקרבן כולו כליל [ויקרא א, ט]". ובגו"א ויקרא פ"א אות לג [כח.] כתב: "הלא מסתבר על חטא שהוא יותר חמור יביא קרבן חמור, ולמה יביא קרבן שהוא כליל על קל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:72)

(1589) כמו שכתב למעלה [לאחר ציון 1396] "העולה מכפרת על החטא שעשה במזיד", וראה שם הערה 1397.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:73)

(1590) כמו שכתב למעלה [לאחר ציון 1397]: "כי המזיד הוא מצד המחשבה שהיא לנשמה, וזה לא שייך רק בעשה ולא תעשה שניתק לעשה, כי שאר חטאים חייב מלקות או כרת או מיתה, ואין כפרה שייך בזה רק באלו שני חטאים, שהם עשה ולא תעשה שניתק לעשה. וכן לרבי שמעון דאמר שמכפר על הרהור הלב [ויק"ר ז, ג], דבר זה גם כן תולה בדעת ובמחשבה. וקרבן זה הוא מצד הנשמה שממנה המחשבה, ומצד הזה האדם קרוב אל השם יתברך, ולכך קרבן זה יש לו התקרבות לגמרי אל השם יתברך, וקרבנו הוא כליל לגבוה, ככל אשר יש לו התקרבות אל השם יתברך. ומפני כך נאמר גם כן [ויקרא ו, ב] 'היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה', כי הנמצאים כאשר מתקרבים ומתעלים אל השם יתברך, הם נחשבים לאפס, כל שיש לו התעלות אל השם יתברך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:74)

(1591) לשון הרמב"ם [הלכות שגגות פ"א ה"א]: "כל העובר בשגגה על אחת ממצות לא תעשה שיש בה מעשה שחייבין עליה כרת, הרי זה חייב להקריב קרבן חטאת, ומצות עשה שיקריב חטאתו על שגגתו", ומקורו מהגמרא [שבת סט.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:75)

(1592) כמבואר בהערה 1590. ובדר"ח פ"ד מ"ד [פד.] כתב: "כי חטא השוגג מתיחס אל גוף, שאצל הגוף שייך שוגג כאשר הוסר מאתו השכל, ואילו היה אצלו השכל לא שייך שוגג וטעות כלל, שאין השוגג רק כאשר הוסר מאתו השכל ונעשה בעל גוף. ולכך חטא השוגג אינו במדריגת המזיד, שהוא החטא כאשר האדם הוא בדעתו ושכלו". ובגו"א שמות פט"ו אות ג [רצג:] כתב: "שהיו במזיד מחשבים לעשות העגל ובדעת... כי המעשה היה מסודר על המחשבה שלהם מתחלה, לא היו שוגגין בזה". ובנצח ישראל פי"ט [תטו:] כתב: "והחטא בשוגג אין זה לעצם האדם, כי עצם האדם הוא דעתו, והשוגג עשה בלא דעת". ובח"א לקידושין מ. [ב, קמב:] כתב: "כי חטא השוגג מתיחס אל גוף, שאצל הגוף שייך שוגג כאשר הוסר מאתו השכל, ונעשה בעל גוף. לכך חטא השוגג אינו במדריגת המזיד, כאשר האדם הוא חוטא בדעתו ושכלו". ובח"א למכות יב. [ד, ג:] כתב: "וקאמר שאינו קולט [עיר מקלט] רק השוגג... כי הקליטה כאשר יש לו מקום לקלוט, והמזיד הוא מצד השכל, אשר אין אל השכל מקום, ולכך אין קליטה אל מזיד, שחוטא מצד שכלו" [הובא למעלה הערה 1398]. ובהמשך מתברר שכוונתו היא שאע"פ שהמזיד פעל גם עם הגוף, ולא רק במחשבה ובדעת, מ"מ הגוף בטל אצל הנשמה, ונחשב שעשה רק על ידי המחשבה והדעת. וראה בסמוך הערה 1594.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:76)

(1593) כמבואר למעלה [לאחר ציון 1397], והובא בהערה 1590. ובגו"א ויקרא פ"א אות לג [כט.] ביאר לפי זה כיצד מוכח שעולה מכפרת על מזיד, ולא על שוגג, וכלשונו]: "ועוד נראה, כי ברור לרז"ל [תו"כ שם] כי העולה תכפר דוקא על המזיד. כי אשר חטא במזיד הוא חוטא כשהוא בדעתו ושכלו, שהוא כולו קודש לה', לכך תהא העולה כליל לה'. וכך מוכח במדרש רז"ל [ויק"ר ז, ג], שאמרו כי העולה באה על המחשבה, והביאו ראיה מדכתיב [יחזקאל כ, לב] 'והעולה על רוחכם וגומר', וכל זה מפני שהעולה כליל לה'. ומזה הטעם סבירו להו גם כן דהעולה באה על המזיד, שהוא עושה בדעתו ובמחשבתו. וכל זה נכון וברור, ואין להאריך" [הובא למעלה הערה 1397].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:77)

(1594) פירוש - הנשמה היא עיקר, והגוף טפל לה, וכמו שכתב בגבורות ה' ר"פ עא [תנ.]: "בית המקדש העיקר שלו אינו העצים והאבנים, שהם טפלים אצל עיקר המקדש, שהוא המדריגה הנבדלת שיש במקדש, כמו שטפל הגוף של אדם אצל הנשמה". ובגו"א שמות פי"ד סוף אות כא [רפג:] כתב: "עיקר הפעולה הוא הנשמה, לא הבשר" [הובא למעלה הערה 204]. לכך גם הגוף בטל לנשמה, כי הטפל בטל לעיקר. וכן כתב בגבורות ה' פמ"ד [רפא.]: "הרי אצל האומות בטל הצורה אצל החומר, כאילו אינם אדם, שהחומר עיקר והצורה טפילה. וכל דבר שיש עיקר ועמו טפל, הטפל בטל אצל העיקר. ואצל ישראל הוא הפך זה, כי הצורה עיקר, והחומר טפל, ובטל הטפל אצל העיקר". ובגו"א דברים פ"ד סוף אות כא [צז:] כתב: "כי בטל הטפל אצל העיקר... ואין בחינה בטפל, רק בעיקר". ושם פל"ב אות ז [תפב:] כתב: "העבירה שעשה [הצדיק] הוא מיעוט, ואינו עיקר, ודבר בטל הוא אצל זכות הצדיק". ובדר"ח פ"ד מט"ז [שדמ.] כתב: "הדבר הטפל בטל אצל העיקר". ותוספות [ב"ק כז:] כתבו "גבי דיינים... חשיב מיעוט דידהו כמי שאינו" [ראה למעלה הערה 1270].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:78)

(1595) פירוש - החוטא בשוגג חוטא בלי מחשבה ודעת [כמבואר בהערה 1592], לכך אין כאן עיקר מחשבה ונשמה, ומשום כך החטא מתייחס באופן שוה לנשמה ולגוף. ואם תאמר, הואיל ואין כאן מחשבה, מדוע המעשה מתייחס לנשמה כלל, ולא רק לגוף. ויש לומר, כי גוף בלא נשמה אינו יכול לפעול כלום, וכמו שאמרו על כך חכמים [סנהדרין צא.] "אמר ליה אנטונינוס לרבי, גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין. כיצד, גוף אומר, נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר. ונשמה אומרת, גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור. אמר ליה, אמשול לך משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה, והיה בו בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים. אחד חיגר, ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא, בכורות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא, והביאום, ואכלום. לימים בא בעל פרדס, אמר להן, בכורות נאות היכן הן. אמר לו חיגר, כלום יש לי רגלים להלך בהן. אמר לו סומא, כלום יש לי עינים לראות. מה עשה, הרכיב חיגר על גבי סומא, ודן אותם כאחד. אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף, ודן אותם כאחד". ובדר"ח פ"ג מ"ג [קב.] כתב: "כאשר אין מדברים עליו [על השולחן שאכלו בו] דברי תורה... נחשב זה כאילו אכלו מזבחי מתים [אבות שם], שהרי אין כאן פרנסת הנשמה, רק הגוף, שהוא מת, ולכך מתיחס השלחן הזה שאכלו מזבחי מתים". ובנתיב העבודה פי"ז [א, קל.] כתב: "אין חיות לגוף... שהוא מת בעצמו". ובגבורות ה' פל"ד [תריג:] כתב: "כי אין הגוף חיים". ובנצח ישראל פ"ה [קד:] כתב: "הגוף הוא אבן דומם, ואינו בעל מעשה... אם לא היה הנפש". הרי שאין הגוף חי מצד עצמו, אלא מצד החלק הרוחני שנופח בו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:79)

(1596) וחטאות אלו אף נקראות [זבחים צב.] חטאות "הנאכלות". ואמרו [זבחים נג.] "ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה". נמצא שהחטאת מוקטרת לגבוה [האימורין], וחלק זה נקרא "לחם ה'" [ויקרא ג, יא, ותו"כ שם], ונאכלת לכהנים. וזה מקביל לנשמה ולגוף שעשו את החטא, וכמו שהולך ומבאר. והרמב"ם [הלכות מעשה הקרבנות פ"ז ה"א] כתב: "מצות עשה לעשות החטאות כמצותן האמורה בתורה. וכיצד מעשה חטאת הנאכלת, שוחט ונותן הדם כמו שביארנו, ומפשיטה ומפריש האימורים ומולחן וזורקן על גבי האשים... ושאר בשרה נאכל לזכרי כהונה בעזרה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:80)

(1597) למעלה [לאחר ציון 1469].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:81)

(1598) לשונו בדר"ח פ"ד מי"א [רכד.]: "אם לא היה החומר, היה האדם כמו מלאך, ולא היה בו חטא כלל". ובנצח ישראל פ"ה [קד:] כתב: "על ידי הגוף בא החטא, שאם אין גוף היה האדם כמו מלאך" [ראה למעלה הערות 132, 1475, ולהלן הערה 1693].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:82)

(1599) לשונו למעלה [לאחר ציון 1469]: "כי אהרן היה כולו קודש קדשים אל השם יתברך, מסולק מן החומר, עד שהיה מנחה טהורה... ולפיכך נאמר על אהרן [דברים לג, ח] 'תומיך ואוריך לאיש חסידך', כי כבר אמרנו כי החסיד יש בו הטוב וזכות החומר, כמו שאמרו [אבות פ"ב מ"ה] 'אין עם הארץ חסיד'... והוא שנאמר 'שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא', ורצה לומר כי הכהן מסולק מן החומר כמו המלאך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:83)

(1600) נראה להטעים סברה זו, שכאשר הכהנים אוכלים מקרבן הישראל, נמצא שישראל מהנים את הכהנים מממונם, ועל כגון דא אמרו חכמים [כתובות קיא:] "'ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום' [דברים ד, ד], וכי אפשר לדבוקי בשכינה, והכתיב [שם פסוק כד] 'כי ה' אלהיך אש אוכלה'. אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה". ובנתיב התורה פ"ט [שצד.] כתב: "'ומהנה תלמיד חכם מנכסיו', דבר זה מבואר, שהוא דבק בו מצד הממון". ובהמשך שם [שצז:] כתב: "ומהנה תלמיד חכם מנכסיו הרי הוא מתחבר אל התלמיד חכם בממון שלו". ואמרו חכמים [סנהדרין קב:] "אחאב שקול היה ["מחצה עונות ומחצה זכויות" (רש"י שם)]... אחאב וותרן בממונו היה, ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה". ובח"א שם [ג, רלח.] כתב: "מתוך שהיה מהנה תלמידי חכמים מנכסיו, ובשביל כך היה מצטרף אל תלמידי חכמים, וכמו שאמרו ז"ל [ברכות לד:] 'כל הנביאים לא נתנבאו אלא למהנה תלמידי חכמים מנכסיו'... והרי המהנה תלמידי חכמים מנכסיו נעשה עם התלמיד חכם אדם אחד, כי האדם גם כן גופו מחובר ומקושר אל השכל. ובשביל כך נחשב אחאב שקול, כי מה שהיה מצטרף אל תלמידי חכמים נחשב מחצה זכאי מצד התלמיד חכם שהוא מצטרף אליו, ומחצה חייב מצד עצמו. אע"ג שלא היה כוונתו לשם שמים, רק בשביל שהיה וותרן בממונו, מכל מקום היה מהנה תלמידי חכמים מנכסיו, ובשביל זה היה שקול". לכך כאשר המקריב מהנה את הכהנים מקרבנו, הוא נחשב "אדם אחד" עם הכהנים, ובזה כפרתו. ואף על פי "דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו" [ביצה כא.], מ"מ הקרבן בא לעולם מממון של ישראל. **ולפי זה** יוצא שחיוב הבאת הקרבן הוא דוקא מממונו של המתכפר. ובני הרה"ג רבי חנוך דוב שליט"א הביא שתי ראיות לכך; (א) אמרו חכמים [שבת ע.] שיש חיוב קרבן על כל מלאכה ומלאכה שעבר המחלל שבת, דכתיב [שמות לה, ב] "כל העושה בו מלאכה יומת", ודרשינן "מאי 'יומת', יומת בממון". (ב) עוד אמרו [כריתות כו.] "חייבי מלקיות שעבר עליהן יום הכפורים, חייב. פשיטא, מאי שנא מחייבי חטאות ואשמות ודאין. סלקא דעתך אמינא התם ממונא הוא, אבל הכא דגופא הוא, אימא לא, קא משמע לן". ופירש רש"י [שם] "ממונא - דמיחייב לגבוה, וכיון דאפשר לשלם לא פטר ליה יום הכיפורים, דבתשלומי ממון לא שייכא כפרה". אך בני שליט"א העיר על כך, שהרי מקריב אדם קרבן ע"מ שיתכפר בו חבירו [ערכין כא:, רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פי"ד ה"י], ואיזו ממון מתכפר יש כאשר הוי ממון חבירו, ולא ממונו. ובאמת הערוך לנר [כריתות כו.] הקשה כן, וז"ל: "קצת קשה, איך אפשר לומר דכפרת קרבן היא ע"י ממון שמשלם לגבוה, שהרי בערכין [כא:] אמרינן דאחר יכול להפריש ולהקריב קרבן בעדו, ובמה יתכפר, כיון שלא הפריש מממונו... ואין לומר כיון דאחר נותן לו במתנה נחשב כשלו, הא על כרחך לא מתנה ממש היא, דבמאי קנה, הא לא משך להיות נחשב כממונו, וצריך עיון". אמנם החזו"א [או"ח סימן קכו ס"ק לג-לד], כתב דזהו מדין עבד כנעני, שאמרו בגמרא [קידושין ז.] "הילך מנה והתקדשי לפלוני, מקודשת ["ואף על גב דממונא לאו של משלח הוא" (רש"י שם)] מדין עבד כנעני. עבד כנעני, לאו אף על גב דלא קא חסר ולא מידי קא קני נפשיה ["דתנן במתניתין לקמן (קידושין כב:) קונה את עצמו בכסף ע"י אחרים, שאחרים פודין אותו בממונן, והוא קונה עצמו ויוצא לחירות, ואע"ג דלא חסר איהו בהאי ממונא מידי" (רש"י שם)], האי גברא נמי אף על גב דלא קא חסר ולא מידי, קא קני לה להאי איתתא". ולפי זה הממון של המפריש נחשב לממון של המתכפר, ולא קשה מידי. ויעויין בספר בית ישי סימן קכז [ד"ה ודאתאן] שהאריך בזה. **ויש בזה** הטעמה מיוחדת; מצינו שבזמן האכילה מותר לכהן להיות לבוש בבגדי כהונה, אף על פי שבגדי כהונה לא ניתנו ליהנות בהם, לפי שאכילה צורך עבודה היא [יומא סח:], הואיל ועל ידה מתכפרים הבעלים [רבינו חננאל שם]. ולפי מה שכתב כאן המהר"ל הדברים מחוורים מאוד, שהואיל וכפרת המקריב באה לו מחמת ש"המקריב מתחבר אל מדריגת הכהונה" [לשונו כאן], ומדריגת הכהונה מתבטאת על ידי בגדי הכהונה ["בזמן שבגדיהם עליהם, כהונתם עליהם. אין בגדיהם עליהם, אין כהונתם עליהם, והוו להו זרים" (סנהדרין פג:)], לכך דין הוא שאכילת הכהנים תיעשה בבגדי כהונה. והדברים נפלאים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:84)

(1601) כן מצינו בעוד שני מקומות שביאר שהכפרה נעשית על ידי שהאדם מתחבר למעלה שאין בה חטא. וכגון, בח"א לשבועות ט. [ד, יב:] כתב: "הקרבן הוא הקרבתם אל השם יתברך... וכאשר יש קירוב והשבה אל השם יתברך, אשר הוא בעל המעלה בלי חסרון, מסולק מאתו כל חסרון והעדר המצורף אליו, שהוא החטא. וזהו סוד הקרבן... שהוא השבת העלול אל עילתו יתברך על ידי הקרבן, שמתקרב אליו העלול, וזה מסלק כל חטא המצורף אליו... ולכך בכל יום שיש בו קדושה ומעלה, כמו החגים הקדושים וראש חודש, יש בו קרבן חטאת, כי הימים האלו יש בהם קדושה, לכך הם מיוחדים לסלק החסרון ולהתקרב ולשוב אל השם יתברך" [ולמעלה הערה 1540 ולהלן הערה 2038 נתבאר שהקרבן מכפר מחמת שמבטל את הפער שנוצר מחמת החטא]. ובדרוש לשבת תשובה [פד:] כתב: "בשביל שישראל הם דבקים לגמרי בו יתעלה, דבר זה עצמו הוא הסרת והסתלקות החטא מישראל. כי מאחר שהוא יתעלה לא שייך אצלו חטא, מסלק החטא מן הדבקים בו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:85)

(1602) האימורים [ומכללם החֵלב] והדם, וכמו שמפרש והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:86
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:86](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:86)

(1603) לשון הרמב"ם [הלכות מעשה הקרבנות פ"א הי"ח]: "האיברים ששורפין אותן על גבי המזבח מן החטאות הנאכלות ומן האשמות ומן השלמים הן הנקראין 'אימורין'. ואלו הן האימורין; של שור או של עז, החלב אשר על הקרב, ובכללו חלב שעל גבי הקבה, ושתי הכליות וחלב שעליהן עם החלב אשר על הכסלים, ויותרת הכבד, ונוטל מן הכבד מעט עם היותרת. ואם היה הקרבן ממין הכבשים, מוסיף על אלו האליה תמימה עם החוליות מן השדרה עד מקום הכליות, שנאמר [ויקרא ג, ט] 'לעומת העצה יסירנה'". וראה בסמוך הערה 1605.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:87
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:87](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:87)

(1604) אודות שהבשר הוא יותר חומרי וגופני, הנה אמרו חכמים [נדה לא.] "תנו רבנן, שלשה שותפין יש באדם; הקב"ה, ואביו, ואמו. אביו מזריע הלובן שממנו עצמות, וגידים, וצפרנים, ומוח שבראשו, ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם שממנו עור, ובשר, ושערות, ושחור שבעין. והקב"ה נותן בו רוח, ונשמה, וקלסתר פנים, וראיית העין, ושמיעת האוזן, ודבור פה, והלוך רגלים, ובינה, והשכל". ובח"א שם [ד, קסא.] כתב: "ג' שותפין באדם, האב נותן בו ה' דברים, והאם ה' דברים, והקב"ה י' דברים... כי יש בו באדם ג' דברים; האחד הוא החומר, והשני הצורה, והג' הוא הנשמה העליונה. והנה האשה שהיא חמרית, נותנת כל הדברים שממנו החומר של אדם, והם; עור, בשר, ודם, ושערות, ושחור שבעין, וכל אלו דברים חמרים ביותר. והאב נותן; עצמות, וגידין, וצפרנים, ומוח שבראש, ולובן שבעין, ובאלו דברים יושלם צורת האדם. והקב"ה נותן באדם עשרה דברים רוחנים, אשר שייכים לנשמה". ורש"י [בראשית לה, ח] כתב אודות מיתת רבקה ש"העלימו את יום מותה שלא יקללו הבריות כרס שיצא ממנו עשו". ובגו"א שם אות ו [קעז.] כתב: "אף על גב דיצחק יצא ממנו עשו ולא העלימו את מיתתו [בראשית לה, כט], לא קשה מידי, שכן אמרו רז"ל בפרק המפלת [נידה לא.] כי האם נותנת דם ובשר, כל הדברים החומרים שממנו יבא הפחיתות. אבל מן האב יבאו דברים שאינם חומרים כל כך. ולפיכך הפחיתות והרשעות תלוי באם, מה שנתנה לו דברים פחותים רעים". ובדר"ח פ"ב מ"ט [תרצג.] כתב: "ובמסכת נדה בפרק המפלת [לא.] אמרינן, אשה מזרעת אודם, שממנו עור, ובשר, ושערות, ושחור שבעין וכו'. הרי כל הדברים הבאים מן האשה הם חמריים, כמו הבשר והעור". הרי שהחומריות האדם באה לו מאמו, והבשר הוא אחד מהדברים שהאם נותנת. וראה למעלה הערה 524. לכך הכהנים אוכלים את הבשר, אך שאר חלקי הבהמה הקרובים יותר לנפש הבהמה, הם עולים לגבוה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:88
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:88](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:88)

(1605) פירוש - גם החלב נכלל באימורים הנקרבים לגבוה [כמבואר למעלה הערה 1603].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:89
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:89](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:89)

(1606) כמו שנאמר [בראשית מה, יח] "וקחו את אביכם ואת בתיכם וגו' ואִכלו את חלב הארץ", ופירש רש"י [שם] "חלב הארץ - כל חֵלב לשון מיטב הוא". וראה להלן הערה 1613.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:90
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:90](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:90)

(1607) לשונו בנצח ישראל פ"ז [קסח:]: "כי הדם הוא הפך המים, כי המים הם חמריים, ואילו 'הדם הוא הנפש'. ולכך הדם, שהוא הנפש, נחשב צורה". ונאמר [ויקרא יט, כו] "לא תאכלו על הדם וגו'", ופירש רש"י [שם] "אזהרה לאוכל מבהמת חולין עד שתצא נפשה". ובגו"א שם [פד.] כתב: "כי האוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה הוא אוכל על הדם, לפי שהאברים יש להם חבור אל הבהמה, ועדיין לא יצא הנפש, והנפש הוא הדם, ולפיכך אסור לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה, שהוא כאילו אוכל על הדם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:91
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:91](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:91)

(1608) לשונו בגו"א ויקרא פ"ד אות כג [פט.]: "החלב הוא עיקר האימורים... מה שאמר הכתוב [ויקרא ד, כו] 'ואת כל חלבו יקטיר המזבחה', רצה לומר כל האימורים, רק שנקט העיקר". וכבר נתבאר כמה פעמים למעלה [הערות 73, 1265, 1525] שהעיקר הוא ההתחלה, ולכך בארמית ההתחלה נקראת "מעיקרא", לשון עיקר. וראה בסמוך הערה 1613.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:92
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:92](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:92)

(1609) מוכיח מפסוק זה שהחֵלב נקרא "ראשית". וזה צ"ב, שרש"י שם [במדבר יח, יב] כתב "ראשיתם - היא תרומה גדולה", הרי ה"ראשית" מוסבת על תרומה גדולה, ולא על החֵלב. אמנם דבריו מתבארים על פי מה שכתב המלבי"ם שם [אות כז]: "'כל חלב יצהר ראשיתם'... 'חלב' היינו הראשית והמיטב, ומציין תרומה ותרומת מעשר, כמו שנאמר לקמן [במדבר יח, ל] 'בהרימכם את חלבו ממנו'". וכן הבכור שור [במדבר יח, יב] כתב: "כל חלב יצהר וגו'. תרומה גדולה, שהיא ראשית לכל המתנות". אם כן אין הפירוש שהתרומה נקראת "ראשית", אלא ש"ראשית" ו"חלב" מתפרשות כהתחלה, והתחלה במתנות כהונה היא תרומה גדולה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:93
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:93](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:93)

(1610) כפי שתרגם אונקלוס [במדבר יח, ל] את המלים "בהרימכם את חלבו ממנו", "באפרשותכון ית שופריה מניה". וכן נאמר [שמות כה, ב] "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וגו'", ופירש רש"י [שם] "תרומה - הפרשה, יפרישו לי מממונם נדבה". ובגו"א דברים פכ"ו אות ב [תא:] כתב: "חלה, וכן תרומה, צריך שיהיה פוטר את השיריים, לפי ששניהם נקראים הפרשה והרמה בלשון 'תרומה', שמרים מן השאר, ואם אין שם שאר, אין כאן חלה ואין כאן תרומה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:94
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:94](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:94)

(1611) נקודה זו צריכה ביאור, דמנין לומר שהתורה אמרה להפריש דבר שמעיקרא היה מובדל בעצם, ולא שרק לאחר ההפרשה נעשה הדבר מובדל. והפחד יצחק פסח [מאמר מט אות ו] כתב: "יש הבדלה הנולדת מרוממות הערך, ויש הבדלה המולידה את רוממות הערך. יש אדם אשר רוממות ערכו מחייבת אותו להבדל מסביבתו. ויש אדם אשר נתעלה ונעשה למרומם על ידי שהבדיל והזיר עצמו מסביבתו... [יש] הבדלה המתחייבת מן ההתרוממות... [ויש] הבדלה היוצרת, שמשמשת כגורם בהתהוותה של ההתרוממות". וכאן המהר"ל מבאר שהפרשת הדם והחלב היא כציור הראשון [הפרשת הדם והחלב נולדה מהבדלת הדם והחלב שהיתה קיימת זה מכבר], ולא כציור השני [הפרשת הדם והחלב הולידה את הבדלתם]. וזו מנין. ואולי יש לומר, כי אם הכל מתחיל רק לאחר שההפרשה נעשתה, תיקשי לך מדוע נשתנו דם וחלב משאר חלקי הקרבן, הרי גם בשאר חלקי הקרבן תהיה הפרשתם - הבדלתם. אך אם מעיקרא היו דם וחלב מובדלים ועומדים, שפיר יובן מדוע נשתנו דם וחלב משאר חלקי הקרבן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:95
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:95](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:95)

(1612) והנפש מובדלת ומופרשת מהגוף, וכמו שכתב **בחידושי ההלכות** שלו למסכת שבת [לא:]: "האדם יש לו ג' כוחות שהם זה למעלה מזה; האחד הוא כח הגופני, שהוא מוטבע בגוף. והשני כח נבדל מן הגוף, אבל הוא מצורף ומחובר אל הגוף, שאינו נבדל לגמרי. והכח הג' הוא נבדל לגמרי מן הגוף. גם בעלי הטבע הזכירו אלו ג' כחות, ואמרו שיש לאדם כח בגוף ונקרא כח טבעי, שממנו כח הזן וכח המגדל וכח המוליד, ולכך קראו אותו כח טבעי בלבד, ואמרו שמשכן כח זה הוא בכבד. ועוד יש לאדם כח בלתי טבעי, והוא כח החיוני, וממנו ג"כ כחות ידועים כמו הנקימה והנטירה, ומן כח הזה הוא כח התנועה, ואמרו שמשכן כח זה הוא בלב [וזהו הנפש, וכמבואר בנצח ישראל פ"ד הערה 24]. ועוד יש כח נבדל לגמרי, ומשכן כח זה הוא במוח, ומן כח זה הדמיון והידיעה. ובדברי חכמים [ב"ר יד, ט] נקראו 'נפש' 'רוח' 'נשמה', אלו ג' כוחות. וביארנו אותו פעמים הרבה, **ואצלי נתבארו** אלו ג' כוחות". ובח"א לבכורות ח: [ד, קכו:] כתב: "כמו שבא הנפש בגוף החמרי וכך אפשר שיצא מאתו. ורצה לומר כי הנפש אף בגופו [של] האדם היא נבדלת, ולפיכך הנפש שהיא נבדלת נכנסת לשם ויוצא משם". וראה למעלה הערות 79, 199, 1233, ולהלן הערה 1885.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:96
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:96](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:96)

(1613) "החלב הוא עיקר וראשית הגוף, וכל ראשית הוא נבדל מן השאר, והוא חלק גבוה" [לשונו בסמוך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:97
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:97](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:97)

(1614) אודות שהקב"ה הוא עיקר והתחלה לכל, הנה בגבורות ה' פכ"ה [שצא:] ביאר שעל שני דברים אלו מורה שם "אהיה", וכלשונו: "שם 'אהיה' מורה על שהוייתו סבה והתחלה לנמצאים... שהוא סבה וקיום לכל הנמצאים בכל הזמנים, ובזה הוא התחלה וסבה בשלימות". ושם [שצט.] כתב: "שם 'אהיה' מורה לך על שהוא יתברך עיקר הכל, ונותן קיום לכל הנמצאים, כי העיקר נותן קיום אל הכל. ובשביל כך התחלת השם הזה באל"ף, כי האל"ף הוא התחלה". ושם [תג.] כתב: "דמיון זה שורש האילן, נותן קיום האילן, והוא צורת האילן, שבלא העיקר אין עליו שם 'אילן'. והוא יתברך מאתו קיום לנמצאים כלם, וזה מורה עליו שם 'אהיה'". ושם [תי:] כתב: "כי שם 'אהיה' רצה לומר כמו שאמרנו, שהוא התחלת וסבת הנמצאים, שמן מציאותו יתברך מתקיימים". ובתפארת ישראל ר"פ לו [תקכד.] כתב: "המצוה הראשונה [בעשרת הדברות] להאמין כי יש סבה והתחלה ראשונה נמצא במציאות, וזה שנאמר [שמות כ, ב] 'אנכי ה' אלקיך וגו''. ומי שאינו מאמין בדבר זה, הרי הוא כופר בעיקר... במציאות הסבה הראשונה, שהוא התחלת הכל". וראה למעלה הערה 1527.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:98
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:98](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:98)

(1615) הדם הוא עיקר, והחלב הוא התחלה. ואודות שהדם הוא העיקר, כן כתב באור חדש פ"ג [תשמו:] "כלומר אם החתימה היא מצד מדת אמתת השם יתברך, אז מפני שהיא מצד מדת אמתת שלו היא קיימת, ואין לה שנוי, וזה נקרא 'דם', 'כי הדם הוא הנפש' [דברים יב, כג], והוא אמתת האדם". ובדרשה לשבת תשובה [פב.] כתב: "נקראת 'נפש' במה שהיא עומדת בעצמה, כי כן יבא לשון 'נפש' על עצם הדבר". ושם בהמשך [פג.] כתב: "כי יש לישראל נפש אדם, לא נפש בהמה, לכך יהיה כפרתם שעיר עזים [ויקרא טז, ה], שדמו כדם האדם [רש"י בראשית לז, לא], וזהו מעלת ישראל מצד עצם ישראל, שהוא הנפש". והכתב והקבלה [דברים כט, ה] כתב: "כי עצם האדם הוא הנפש, והגוף איננו רק המקרה הדבוק בעצם". ובקומץ המנחה [ח"א אות ח], כתב: "עצם האדם הנפש, והגוף קנין לו, וקנין פחות ממנו ממונו ונכסיו, ויותר פחות חבריו וריעיו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:99
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:99](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:99)

(1616) אודות שדם נאסר להדיוט, כן נאמר [ויקרא ג, יז, שם ז, כו] "וכל דם לא תאכלו". וכן נאמר בעוד מקומות [ויקרא יז, יב, שם פסוק יד, דברים יב, טז, שם פסוקים כג-כד]. ואודות שחלב נאסר להדיוט, כן נאמר [ויקרא ז, כג-כד] "כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו". וכן נאמר [ויקרא ג, יז] "חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:100
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:100](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:100)

(1617) נראה שמקרא מפורש הוא, שנאמר [ויקרא יז, יא-יב] "כי נפש הבשר בדם היא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר וגו' על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם", וכתב שם הגו"א אות ח [לה.]: "לומר לך שלפיכך אסרתי אותו לאדם, כי נתתי אותו על המזבח לכפר, שלא יהיה לאדם חלק בדם". וכן כתב הרמב"ן שם [פסוק יא]: "משמעות הכתוב הזה שיאמר שיאסר לנו הדם מפני שנתנו לנו להיות על המזבח לכפר על נפשותינו, והוא חלק השם". וראה בסמוך הערה 1620.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:101
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:101](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:101)

(1618) לשונו בגבורות ה' פכ"ט [תפא.]: "הראשית מובדל מדבר שהוא ראשית לו, שהרי מה שהוא ראשית הוא ענין שאינו נמצא באחר, ומפני זה הבכור קדוש, כי הוא נבדל מן השאר במה שהוא ראשית, שלא נמצא זה בשאר. וכך ישראל שהם ראשית, נבדלים מכל האומות, והם גם כן קדושים מצד שהם ראשית". ובדר"ח פ"ו מ"י [שע.] כתב: "כי תמצא שכל דבר שהוא ראשית לאחר, הוא נבדל מאותו דבר שהוא ראשית לו... והדבר הזה השכל מחייב, כי הראשית במה שהוא ראשית אל אחר, שהוא נבדל, לא ישתתף עמו, במה שעליו שם 'ראשית', ואין שם 'ראשית' על האחר... בית המקדש נקרא 'ראשון', דכתיב [ירמיה יז, יב] 'כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו', שבית המקדש הוא ראשון וראשית לכל מקומות וישוב הארץ. ובשביל שהוא ראשון, הוא נבדל מן השאר, ונכנס לרשות הקב"ה". ובגו"א ויקרא פי"א סוף אות ג [רל:] כתב: "דבר שהוא התחלה, שמפני שהוא התחלה אינו דומה לשאר המציאות, ואינו עצם המציאות בעצמו". ובגו"א דברים פכ"ט אות ה [תנא.] כתב: "אבל 'ראשיכם' לא הוה בכלל 'שבטיכם' [דברים כט, ט], כי הראש הוא ראש עליהם, והוא מיוחד, ואינו נכלל בכלל 'שבטיכם'". וכן כתב בנצח ישראל פכ"ז [תקס.]. ובח"א לב"ב עד. [ג, קב:] כתב: "כל ראשית הוא נבדל מן הדבר אשר הוא ראשית לו. ודבר זה ידוע ממה שמפריש הראשית מן שאר". וראה למעלה הערה 1525.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:102
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:102](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:102)

(1619) יש לדייק, שלגבי דם כתב "כי כאשר הדם הוא הנפש, וראוי שיעלה במזבח, והוא דבר זר לאדם", הרי הזרות היא ביחס לאדם. אך לגבי חלב כתב "הוא חלק גבוה, וכאשר אינו עולה לגבוה הוא דבר זר", הרי הזרות היא ביחס לכך שאינו עולה לגבוה, ומשתלשל מכך ש"אינו ראוי להדיוט".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:103
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:103](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:103)

(1620) נראה שגם זה מקרא מפורש הוא, שנאמר [ויקרא ז, כה] "כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה לה' ונכרתה הנפש האוכלת מעמיה", וכתב הרמב"ן [שם] "ולפי שאסר כל חלב מן הבהמה אשר יביא הקרבן ממינה, לא מן המין שלא יתקרב, ושמא יעלה על הדעת לומר כי הנבלה והטרפה יחשבו כמין שלא יתקרב ממנו, הוצרך להזכיר שיהא אסור, וזהו שנאמר [שם פסוק כד] 'ואכול לא תאכלוהו', שיהיו בכרת כשאר כל חלב, כי כל המין הקרב יאסור, ואפילו הנבלות והטרפות ממנו". ושוב כתב הרמב"ן [ויקרא יז, יא]: "משמעות הכתוב הזה שיאמר שיאסר לנו הדם מפני שנתנו לנו להיות על המזבח לכפר על נפשותינו, והוא חלק השם, **כטעם החלב**". וראה למעלה ציון 1613. ואודות שהמאכלים שנאסרו על האדם זהו מחמת השינוי והריחוק מן האדם, כן כתב בתפארת ישראל פ"ח [קלא.]: "ואם כי האמת הוא שכל הדברים האסורים [באכילה] מולידים מזג רע, אין זה טעם האסור. רק כי מה שאסרה התורה אותם בזה נראה כי הם דברים [ש]יש בהם שנוי, ויוצאים מכלל שאר המאכלים שהם טהורים, ובשביל השנוי שבהם ימשך אחריהם טבע זר משונה גם כן... אבל אין זה טעם באיסור והיתר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:104
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:104](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:104)

(1621) פירוש - לאחר פרשיות חטאת [ויקרא ו, יז-כג], אשם [ויקרא ז, א-ז], ותודה [ויקרא ז, יא-כא], נאמר [ויקרא ז, כב-כז] איסור אכילת חלב ודם. וראה להלן הערה 1934.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:105
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 21:105](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/21:105)

(1622) דע, דבגדר החלב שאסרה תורה, נחלקו ראשונים; יש שכתבו שכל החלב הקרב למזבח בקרבנות הוא הנקרא חלב לאיסור אכילה, שאיסור אכילה החלב נאמר באותו ענין של הקרבת הקרבנות. ואם אינו קרב למזבח, אפילו יש בו סימני החלב, אינו אסור מן התורה [בה"ג הלכות חלב, שאילתות ויקרא ריש שאילתא סח, מאירי חולין צג., ומגיד משנה הלכות מאכלות אסורות פ"ז ה"ה]. אך יש מהראשונים שחולקים בגדר חלב, וכתבו שכל ששמו וטבעו חלב אסרה תורה, ואפילו אינו קרב על גבי המזבח [רמב"ן ויקרא ג, ט, וראה יראים השלם סימן מז]. ובפשטות דעת המהר"ל היא כדעה הראשונה, שאם אינו קרב למזבח אז אין בזה איסור חלב מהתורה. אמנם חֵלב חיה אינו אסור מהתורה [חולין קיז.] כיון שחיה אינה בקדשים [כריתות ד.], אך מ"מ דם חיה אסור מהתורה [רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"ו ה"א].