## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol Chapter 23

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:1)

(1775) כפי שכתב עד כה כמה פעמים, וכמלוקט למעלה הערה 207.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:2)

(1776) כוונתו למאמר חכמים [סנהדרין מג:], שאמרו "כל הזובח את יצרו ומתודה עליו, מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקב"ה בשני עולמים; העולם הזה, והעולם הבא, דכתיב [תהלים נ, כג] 'זובח תודה יכבדנני'". ולהלן [לאחר ציון 1807] כתב: "כי החמץ מורה על בעלי תשובה שזובחים יצרם ויוצאים מן רשות היצר ושבים אל השם יתברך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:3)

(1777) פירוש - מי שזובח יצרו הוא אל השם יתברך בפרט ["ולו אנחנו"], וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:4)

(1778) פירוש - האדם החוטא נראה שאינו ברשות הקב"ה מחמת היצה"ר ששולט עליו, שהרי יצה"ר נקרא "אל זר" [תהלים פא, י, עפ"י שבת קה:], וזה מורה שהוא עומד ברשות עצמו, ואינו כפוף לה'. ובנתיב העבודה פ"ח [א, קב.] כתב: "כי יש לדעת כי יצר הרע, הן יצרא דעבודה זרה והן יצרא דערוה, מוציאין את האדם מן רשות הקב"ה, שכן אמרו ז"ל 'לא יהיה בך אל זר', איזהו אל זר שהוא בתוך לבו של אדם, הוי אומר זה יצר הרע. הרי כי היצר הרע הוא אלהים אחרים. ולפיכך הן שנוטה אחר יצרא דערוה, והן שנוטה אחר יצרא דעבודה זרה, דבר זה היא יציאה מרשות הקב"ה, ודבק באלהי נכר" [הובא למעלה הערה 324]. ובגבורות ה' פמ"ו [תיג.] כתב: "יום הכפורים מצד בחינה אחרת, מצד שהעולם הוא אל המלך, הוא השם יתברך, כמו העבד שהוא לאדון, והוא שלו. ובזה הקב"ה מכפר להם החטאים, מאחר שהם שלו... כי במה שהם עמו והוא מלכם, אינם ראוים להיות ברשות אחר, ולא יתן להיות מושל עליהם מלך נכרי. וכאשר בני אדם חוטאים לפניו, והם נכנסים ברשות אחר, הוא היצר הרע, שנקרא 'מלך גדול', כדכתיב בספר קהלת [ט, יד] 'עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וגו'', שהענין הזה נאמר על היצר הרע שמושל על גוף. ומצד שהוא יתברך מלך העולם, וכל הנמצאים הם שלו תחת רשותו, ואינם לאחר, יֵצְאוּ ביום הכפורים מרשות המלך היצר הרע, שכבר נסתבכו בו כל השנה, ונכנסים אל רשות הקב"ה, כי שֵׁם מלך ה' צבאות נקרא עליהם". ובנתיב כח היצר ר"פ ד [ב, קכט.] כתב: "יתפלל האדם אל השם יתברך תמיד שיסיר את היצר הרע ממנו, אבל מעצמו קשה הוא. כי האדם נחשב שהוא שבוי ואסור ביד מלך זקן וכסיל, הוא יצר הרע, שנקרא בכל מקום בשם הזה. והרי 'אין חבוש מתיר עצמו מבית אסורים' [ברכות ה:], וצריך לאחר להתירו, הוא השם יתברך, אשר מוציא אותו מבית אסורים". ובהמשך הפרק שם [ב, קלב:] כתב: "נקרא היצר הרע 'מלך' בעבור כי כל ענין שלו למלוך, ואף מלכות השם יתברך אינו מקבל עליו. ואינו כמו העליונים, שהם משרתי עליון... שאילו היה מקבל עליו מלכות שמים, לא היה מוציא את האדם מרשות השם יתברך... נקרא יצר הרע 'מלך', כי יצר הרע מסיתו לגבהות הלב, שדבר זה סלוק יראת השם... ונקרא 'זקן וכסיל', שהזקן אף שאינו חכם להיות רואה את הנולד, מכל מקום מפני שראה לפניו מעשים הרבה, בשביל כך יודע שאם הוא עושה גם כן כמו שעשו אותם רשעים שלפניו, יקרה לו גם כן כמו שקרה לאותו שראה... ולפיכך קרא אותו 'זקן', שראה מעשים הרבה שמגיע לרשעים וחוטאים, והיה אחרית שלהם לרע, ואין חכם כבעל נסיון. כל זה גורם יצר הרע לאדם, כי אף אם האדם זקן וראה מעשים הרבה, והיה ראוי לו שלא יהיה האדם רשע, שלא יקרה גם כן לו כמו שקרה לרשעים, שהיה אחריתם לאבדון. עם כל זה הוא כסיל, ואינו למד מוסר. לכך נקרא יצר הרע 'זקן וכסיל'". ובנתיב התשובה פ"ב [לט:] כתב: "כי בעל החטא הוא משועבד למלך זקן וכסיל, זה יצר הרע, למה נקרא שמו 'מלך', שהכל שומעין לו". ושם פ"ג [מט:] כתב: "ואמר [על השב מחטאו (יומא פו:)] כאילו הקריב נדבה. ודבר זה כי החוטא שיצא מרשותו ועולו של הקב"ה, לא שייך שיש עליו חובה מוטלת, שהרי כבר יצא מן הגזירה אשר עליו. אבל נחשב [כשהוא שב] כאילו הוא עושה נדבה". וראה להלן הערות 1808, 1816.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:5)

(1779) להלן בדרשה [לאחר ציון 1809], וכלשונו: "וזה אמרם... 'כל הזובח יצרו ומתודה עליו, כאילו כבדו להקב"ה בעולם הזה ובעוה"ב, שנאמר [תהלים נ, כג] 'זובח תודה יכבדנני'... ובאיזה מקום נרמז שזובח יצרו. אבל מפני שכתוב 'זובח תודה', והתודה היה בה החמץ, וקרבן חמץ מפני כי האדם מסלק יצרו ושב אל השם יתברך ומתודה שחטא אל השם יתברך, ובזה שהוא מתודה שחטא הוא שב אל השם יתברך, כי היצר הרע מונע על ידי החטא שאין האדם ברשות השם יתברך, אבל כאשר הוא מסלק יצרו ומתודה שחטא, אז האדם אל השם יתברך לגמרי". וראה להלן [לאחר ציון 1871].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:6)

(1780) כמו שנאמר [קהלת ז, כט] "אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים". והרמב"ן [בראשית ו, ג] כתב: "כי האלקים עשה את האדם ישר להיותו כמלאכי השרת בנפש שנתן בו". ונראה שכוונתו לבריאת אדה"ר, שנברא ללא יצה"ר, וכמו שכתב הרמב"ן [בראשית ב, ט]: "והיפה בעיני כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות... אין להם במעשיהם אהבה או שנאה. ופרי האילן הזה היה מוליד הרצון והחפץ שיבחרו אוכליו בדבר או בהפכו לטוב או לרע... ואפשר שנתכוון הכתוב לענין הזה כשאמר 'אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים', ה'יושר' שיאחוז דרך אחת ישרה, וה'בקשה בחשבונות רבים' שיבקש לו מעשים משתנים בבחירה ממנו". או שנבאר שכוונתו לכל אדם, ואע"פ שכל אדם נולד עם יצר הרע, וכמו שנאמר [בראשית ח, כא] "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", ופירש רש"י [שם] "משננער לצאת ממעי אמו נתן בו יצר הרע". מ"מ מצדו של הקב"ה היצה"ר הוא טוב, וכמו שכתב למעלה [לאחר ציון 1643]: "בודאי השם יתברך אשר ברא הכל, יצר הרע הוא טוב מצד הכל... שאם אין יצר הרע, לא נשא אשה ולא הוליד בנים. ולפיכך מצד כלל הבריאה הוא טוב מאד, שממנו פריה ורביה, אבל מצד עצמו בודאי רע. רק כי משמש הרע לטוב, כמו שהשאור הוא רע בעצמו, רק הוא טוב כאשר הוא בעיסה. ולפיכך מצד כלל הבריאה יצר הרע הזה הוא טוב", ושם הערה 1645, ולהלן הערה 2269. אמנם לשונו כאן "בראנו מצה בלי שאור לגמרי, כי ברא השם יתברך אותנו נקי מכל" נוטה יותר לבריאת אדם הראשון. וראה הערה הבאה. ולהלן [לאחר ציון 1909] חזר והביא דברים אלו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:7)

(1781) לשון העקידת יצחק פרשת צו [ד"ה והענין הוא]: "והענין הוא על פי מה דאיתא שעיקר מצות אכילת מצה פסח הוא לתקן חטא אדם הראשון, אכילת עץ הדעת, שגרם מיתה לעולם, כמו שנאמר [בראשית ב, יח] 'כי ביום אכלך ממנו מות תמות'. ועל ידי אכילת מצה זוכים להעביר זוהמת הנחש הקדמוני, ובלע המות לנצח, כי מצה היא מיכלא דאסוותא [זוה"ק ח"ב קפג:], ומרפא לכל תחלואי הנפש". ובספר פרי צדיק [ויקרא בסופו, קונטרס עמלה של תורה תחילת אות ג] כתב: "מצה שנקרא בזהר [ח"ב קפג:] מיכלא דאסוותא, ולא נזכר למה הוא רפואה. מסתמא הוא רפואה למחץ מכתו של עולם [ישעיה ל, כו, עפ"י ב"ר י, ד], וכמאן דאמר [ברכות מ.] חטה היה. וכשאוכלים זה המאכל מחטה לקיים מצות ה', נתקן אותה אכילה דאיסור. ועל כן יהיה תחית המתים בפסח כמו שאמרו ז"ל [טור או"ח סימן תצ], כי על ידי אכילת מצה בכל פסח נתקן". ובאהבת שלום פרשת בא [ד"ה והנה שני] כתב: "בחינת מצה היא בחינת מה שהיה קודם חטא אדם הראשון, שלא היה אז בחינת רע כלל". וראה למעלה הערה 1440, ולהלן הערה 1861.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:8)

(1782) כמו שנאמר שאפשר להביא שלמים מן הבקר [ויקרא ג, א], או מן הצאן [שם פסוק ו], כבשים [שם פסוק ז] או עזים [שם פסוק יב]. והרמב"ם [הלכות מעשה קרבנות פ"א הי"א] כתב "השלמים באים מן הכבשים ומן העזים ומן הבקר, מזכרים ומנקבות מן הגדולים ומן הקטנים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:9)

(1783) לשונו למעלה [לאחר ציון 1768]: "כי אנו מודים אליו יתברך כי הכל הוא אל השם יתברך, הן מצד שבראנו, כמו שאמר 'הוא עשנו'. הן מצד שאחר שבראנו אנחנו אליו... על זה אמר 'ולו אנחנו', כי אנו תלויים בו... ואמר 'עמו וצאן מרעיתו', שהוא יתברך מנהיג אותנו בצרכינו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:10)

(1784) נקודה זו נתבארה בנתיב העבודה פ"א [א, עז.], בביאור ענין הקרבנות, וכלשונו: "האדם מוסר עצמו אל השם יתברך, ואף אם אין מוסר נפשו אליו רק ממון שלו, שמקריב אליו קרבן, מכל מקום גם זה נקרא שמוסר עצמו אל השם יתברך כאשר מקריב אליו ממון שלו. ונקרא זה 'עבודה', כי העבד קנוי לרבו, והוא וממון שלו הכל לאדון שלו... וזה מורה גם כן על שהוא יתברך אחד ואין זולתו יתברך, כי כאשר מקריבין אליו קרבן, מורה זה כי הכל שלו, וכאשר הכל הוא שלו אם כן אין זולתו, והוא יתברך אחד. ואם לא היה זה, היה אפשר לומר כי יש זולתו. אבל בהקרבה שמקריבין אליו מורה שהוא הכל, ואין זולתו, ובזה השם יתברך אחד" [ראה למעלה הערה 8, ולהלן הערה 1808].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:11)

(1785) פירוש - הכתיב הוא "הוא עשנו **ולא** אנחנו", והקרי הוא "הוא עשנו **ולו** אנחנו", כי הכתיב הוא הסבה לקרי, שהואיל והקב"ה עשנו, ולא אנחנו עשינו את עצמנו, לכך הכל שלו, ואין שום בריה חולקת מקום לעצמה, לכך "לו אנחנו". ואודות שהכתיב קודם לקרי, הנה נאמר [בראשית יב, ח] "ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה וגו'", ופירש רש"י [שם] "'אהלה' כתיב, בתחלה נטה את אהל אשתו, ואחר כך את שלו". וכתב בגו"א שם אות יז [ריח:]: "הכתיב קודם לקרי, וכיון דכתיב 'אהלה' וקרינן 'אהלו', אם כן אהלה נטע תחילה". ובתפארת ישראל פס"ד [תתקצט.] כתב: "כי קודם הוא הכתב ללשון, שמתחלה האות, ואחר כך מתחבר ממנו הלשון". וכן הוא באור חדש פ"ח [תתשכג:]. לכך כאן קודם נאמר "ולא אנחנו", ומשתלשל מכך "ולו אנחנו". אמנם תוספות חגיגה ב. [ד"ה יראה] כתבו שהמקרא קודם למסורת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:12)

(1786) מביא מאמר זה כדי להורות שקרבן תודה מורה על אחדות ה', ולכך המשמח חתן וכלה כאילו הקריב קרבן תודה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:13)

(1787) לפנינו בגמרא ובעין יעקב רבי אבהו הביא את המשך הפסוק, כי לשון הפסוק במילואו הוא [ירמיה לג, יא] "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אמרים הודו את ה' צבאות כי טוב ה' כי לעולם חסדו מבאים תודה בית ה' כי אשיב את שבות הארץ כבראשנה אמר ה'". וכך אמרו בגמרא [ברכות ו:] "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא, כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, שנאמר [ירמיה לג, יא] 'קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות'... רבי אבהו אמר, כאילו הקריב תודה, שנאמר [שם פסוק יא] 'מביאים תודה בית ה''", ופירש רש"י [שם] "'מביאים תודה בית ה' כי אשיב את שבות וגו'', סיפיה דקרא דחמשה קולות דלעיל הוא". וכן בתפארת ישראל פ"ל [תנב.] ובנתיב גמילות חסדים פ"ד [א, קסא.] הביא המאמר כפי שהוא לפנינו בגמרא ובעין יעקב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:14)

(1788) מה שהשמחה של חתן עם כלה מביאה לאחדותם, נראה לבארו על פי שני היסודות הבאים; (א) השמחה מורה על השלימות, לכך המשמח חתן וכלה מורה להם שהתחברותם זה לזו היא שלימותם. (ב) שלימות היא התאחדות. ואודות היסוד הראשון [שהשמחה מורה על השלימות], הנה זהו יסוד נפוץ מאוד בספריו. וכגון, בהקדמה לאור חדש [כה:] כתב: "כמו שיש אבילות על המת, שהוא חסרון שמגיע אל האדם בשביל מתו, כך הששון והשמחה נאמר כאשר הדבר הוא בשלימות הגמור". ובאור חדש פ"ו [תתרכט:] כתב: "כאשר אמרנו בכמה מקומות כי השמחה היא מצד השלימות שיש לאדם". ושם פ"ט [תתתב:] כתב: "כי כאשר האדם שמח הוא בשלימות, הפך כאשר יש לו צער, שהוא בחסרון". ובתפארת ישראל פ"ל [תנד.] כתב: "ראויה השמחה לחתן, כי כשם שהאבל הוא בהפסד ובהעדר, כך ראויה השמחה כאשר יש מציאות שלם". ובנצח ישראל פס"ב [תתקלט:] כתב: "ידוע כי השמחה היא בשביל השלמה העליונה, כשם שהבכי והאבל בשביל הפסד, כך השמחה בשביל ההשלמה". ובנתיב התורה פ"ד [רכא.] כתב: "כי כל שמחה כאשר הוא שלם ואין לו חסרון, ומפני השלימות נמצא השמחה. והפך זה ההפסד גורם אבל ותוגה, שהרי יש אבל על מת, שהוא הפסד". וכן כתב בבאר הגולה באר הרביעי [תי:], דר"ח פ"ו מ"ב [לד:], ועוד. וזהו שאומרים "והראינו בבנינו ושמחנו בתיקונו" [מוסף לשלשה רגלים], וכן "שמחם בבנין שלם" [זמירות ליל שבת]. **ואודות היסוד השני** [שלימות היא התאחדות], כן אמרו חכמים [פסחים לז:] "'אחד מכל קרבן' [ויקרא ז, יד], אחד - שלא יטול פרוס", ופירש רש"י [שם] "ארבעת מינין היו בה של עשר עשר חלות, ומכל מין ומין נותן אחד לכהן, והשאר לבעלים, וכתיב 'אחד', שלא יתן לו פרוסה". הרי "אחד" הוא שלם, ואינו חלק. ובגבורות ה' בהקדמה שלישית [קמח:] כתב: "כי כאשר דבר אינו שלם אז הוא חלק, ואין כאן אחדות". ושם פ"ג [רד.]: "ידוע שכל שאינו שלם, והוא חלק בלבד, אינו אחד, שיש עוד חלק, ויש בו רבוי. אבל השלם מצד השלימות אשר בו, הוא אחד, שאין עוד חלק, ודבר מוסכם הוא זה בודאי". ושם פי"ח [קכ:] כתב: "כי החלק במה שהוא חלק אינו בעצמו דבר שלם". ושם פ"ס [שפג.] כתב: "זה שצוה שיהיה הקרבן הזה [שמות יב, ה] 'שה תמים', כי התמימות והשלימות הוא אחדות, כדכתיב [שמות כו, ו] 'והיה המשכן אחד'. ופירושו כאשר היה שלם, אז היה נחשב אחד, שהרי החלק אינו שלם ואינו אחד, ודבר זה מבואר". ובנצח ישראל פמ"ב [תשכז.] כתב: "כי עיקר סגולת השלימות הוא האחדות, כי על דבר שהוא שלם נאמר שהוא אחד, כמו שכתוב [שמות לו, יג] 'ויהי המשכן אחד', רוצה לומר ויהי המשכן שלם. שתראה מזה שכל שלם הוא אחד, והאחד הוא שלם. כי הדבר שאינו אחד, רק מחולק, לא יפול עליו שלימות. והפך זה גם כן, הדבר שאינו שלם אינו אחד, שהרי הוא חלק בלבד. ואם דבר זה הוא חלק, יש עוד חלק, ואין כאן אחדות". ובח"א לסנהדרין צז. [ג, רט:] כתב: "וראיה לזה כי כאשר הדבר הוא שלם הוא אחד, שכך כתיב [שמות לו, יג] 'ויהי המשכן אחד', שהכתוב בא לומר שכבר נשלם המשכן, אמר שהיה המשכן אחד. אם כן השלמת הדבר הוא אחדותו. שאין ספק, כי כאשר הדבר מחולק לשני חלקים מחולקים, אינו שלם, שהרי כל אחד ואחד הוא חלק בלבד, ואין זה שלם. וכאשר הוא אחד הוא שלם, שאינו חלק. ולכך השלם הוא אחד, והאחד הוא שלם". וראה להלן הערה 1947.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:15)

(1789) לשונו בהמשך: "לפיכך המשמח חתן וכלה, ובזה מחבר אותם לגמרי עד שהם אחד, ודבר זה מצד השם יתברך שהוא אחד ומיחד הזווג, ודבר זה נחשב כאילו הקריב תודה, שהתודה היא גם כן מורה שהוא יתברך אחד, כמו שבארנו למעלה, כי מצד שהכל שלו השם יתברך הוא אחד, כי הכל שלו". הרי ביאר את הצד השוה בין שמחת חתן וכלה לקרבן תודה ששניהם מורים שהקב"ה הוא אחד [מטעמים שונים; מצד שמזווג זווגים, ומצד שהכל שלו]. אך לא ביאר זאת מצד שיש בהם איחוד הפכים [חתן וכלה, חמץ ומצה]. אך בתפארת ישראל פ"ל [תנו.] ביאר זאת מצד איחוד הפכים, וכלשונו: "רבי אבהו אומר שהוא כאילו הקריב תודה וכו'. ביאור זה, כי התודה הוא שיש בו חמץ ומצה [ויקרא ז, יב-יג], ואין לך קרבן שיש בו חמץ ומצה כמו קרבן זה... שהם שני דברים חלוקים, שאין זה כזה. להודיע כי כל הכחות אשר הם מחולקים הכל הוא אליו יתברך... ולכך אמרו המשמח חתן וכלה כאילו הקריב קרבן תודה. כי החתן והכלה ב' מציאות מחולקים, שזה איש, וזאת אשה, ולכך הם מחולקים לגמרי... ודבר זה כאילו הקריב תודה, שכבר אמרנו כי אין הקרבן של תודה רק להורות שכל חלופי המציאות הם אל השם יתברך" [ראה להלן הערה 1849]. וכן כתב בנתיב גמילות חסדים פ"ד [א, קסב.]: "חתן וכלה, זכר ונקבה, גם כן הם הפכים, והשם יתברך מאחד אותם, שהרי היו"ד הוא באיש, והה"א באשה [סוטה יז.], לומר כי השם מחבר אותם אשר הם הפכים... ודבר זה דומה לגמרי להקרבת תודה מחמץ ומצה אל השם יתברך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:16)

(1790) הולך לבאר שהרכבת שני דברים לדבר אחד [כמו חתן וכלה] הוא מצד השם יתברך בלבד. ובבאר הגולה באר הרביעי [תקמ.] הביא מדרש זה מהב"ר [סח, ד]. אך לשונו כאן נוטה יותר ללשון הויק"ר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:17)

(1791) "בתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני" [המשך לשון המדרש שם]. וראה בסמוך הערה 1794.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:18)

(1792) "הפשוטים" - כך נקראים הדברים ההולכים להתחבר בטרם חבורם, שביחס לחבורם והרכבתם שתבא, הם נקראים "פשוטים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:19)

(1793) לשונו בבאר הגולה באר הרביעי [תקמג.]: "ועתה דע עוד והבן את הדברים האלו, שרמזו בזה [במה שאמרו שהקב"ה מזווג זיווגים] דבר עמוק מאוד. דע, כי הוא יתברך הוציא את הנמצאים כולם לפעל המציאות בששת ימי בראשית בעצמו ובכבודו, לא על ידי שליח, הוא הטבע, כמו שהיה אחר ששת ימי בראשית, שהשם יתברך מנהיג את עולמו על ידי השליח, והוא הטבע. וכאשר ברא את העולם [פירוש - לאחר שהקב"ה השלים לברוא את העולם בששת ימי המעשה], הוא יתברך מאחד את הנמצאים כולם. וכמו שהוציא אותם אל הפעל בששת ימי הטבע, כך אחר ששת ימי המעשה מאחד הוא יתברך את הנמצאים, עד שהם אחד, ואינם מחולקים. וזהו מה שאמר שהוא יתברך מזווג זיווגים, כי הזיווג הוא האחדות והתקשרות הנפרדים, שכך ראוי שיהיה העולם מתאחד. ופעל הזה מתיחס אל השם יתברך דוקא, ולא אל שום פעל טבעי, ולא אל זולת זה מן הפועלים. כי במה שהוא יתברך אחד ואין זולתו, לכך מאחד הוא יתברך הכל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:20)

(1794) כמו שאמרו במדרש הנ"ל "ממונו של פלוני לפלוני" [הובא בהערה 1791].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:21)

(1795) לשון הרמב"ן [בראשית א, א]: "הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת. ואין אצלנו בלשון הקודש בהוצאת היש מאין אלא לשון 'ברא'... הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כח ממציא, מוכן לקבל הצורה, ולצאת מן הכח אל הפועל, והוא החומר הראשון". ושוב כתב [בראשית ב, ג]: "ששבת מכל מלאכתו אשר ברא יש מאין, לעשות ממנו כל המעשים הנזכרים בששת הימים. והנה אמר כי שבת מבריאה וממעשה, מן הבריאה שברא ביום הראשון, ומן המעשה שעשה בשאר הימים". ושוב כתב [שמות כה, כד] "כי ברכת השם מעת היות העולם לא נברא יש מאין, אבל עולם כמנהגו נוהג, דכתיב [בראשית א, לא] 'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:22)

(1796) לשונו בבאר הגולה באר החמישי [טז:]: "במה שדרך חכמים לעסוק בציור העולם ובסדור שלו, איך הוא סדורו וקשורו זה עם זה, עד שהעולם מקושר ומסודר יחד, עד שהוא אחד. שכך ראוי שיהיה אחד, לפי שהוא מפועל אחד. וכבר האריך הרמב"ם ז"ל בספרו [מו"נ ח"א] פרק ע"ב בדבר זה מאוד... ומפני יחוד שמו יתברך, באו חכמים לבאר... כי העולם הוא אחד, ובא מפועל אחד, הוא השם יתברך". ובדר"ח פ"ה מט"ז [שצה.] כתב: "כי אין העולם מחולק, כי הוא מן השם יתברך שהוא אחד, ולכך העולם אחד. ולכך אי אפשר שיהיו הפכים בעולם, שהוא אחד". וראה למעלה הערה 98.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:23)

(1797) לשונו בבאר הגולה באר הרביעי [תקמו.]: "כי הוא יתברך מזווג זיווגין. ורוצה לומר, שאף על גב שברא העולם בששת ימי בראשית, הרי קשור וחבור העולם על ידי האדם, כמו שהתבאר. וחבור וקשור האדם, על ידי השם יתברך, ובזה השם יתברך מאחד הכל, כמו שהתבאר. ובששת ימי המעשה לא שייך זה, שכל זמן אשר לא נברא הכל, לא שייך אחדות, כי צריך שיהיה הכל אחד. לכך השיב כי מששת ימי בראשית עד עתה מזווג זיווגין, כאילו אמר אחר ששת ימי בראשית צריך העולם לקשור ולאחד אותו, ואחדותו הוא זולת הבריאה, שהבריאה היא בריאת עצמם בלבד, והם מתאחדים על ידי זולתם, כי בעצמם אינם אחד. לכך כל הנמצאים מתאחדים על ידי האדם, שהוא אחד בתחתונים, והאדם מתאחד על ידי השם יתברך, שהוא אחד גמור. ומה שאמר שהוא יתברך מזווג זיווגין, אין הכוונה דוקא על זיווג האדם בלבד, רק על כל דבר חבור, מזווג זה לזה, רק שאמר שמזווג איש ואשה, מפני כי דבר זה הוא אחדות העולם לגמרי". לכך חבור זכר ונקבה "הוא יותר עליון והוא יותר חשוב", שכל הנמצאים מתאחדים על ידו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:24)

(1798) לא נתבאר בדבריו מדוע חבור זכר ונקבה הוא יותר "קרוב אליו" משאר חבורים. ואולי כי נאמר [בראשית א, כז] "ויברא אלקים את האדם וגו'", ופירש רש"י [שם] "שהכל נברא במאמר, והוא נברא בידים". ובגו"א שם אות סו [מד:] כתב: "ויש לתת טעם למה נברא האדם בידים, יותר מכל הנבראים בעולם. דודאי אותו שנברא בידו הוא קרוב אל הקב"ה יותר, שבעצמו בראו, אבל המאמר אינו עצמו". ובתפארת ישראל ר"פ ב [מח.] כתב: "האדם יציר כפו של הקב"ה, מבחר התחתונים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:25)

(1799) כמבואר למעלה הערה 1788.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:26)

(1800) לאחר ציון 1782.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:27)

(1801) הוא דעת רבי ברכיה [ויק"ר ח, א], וכמו שהביאו למעלה [לאחר ציון 1791] "אמר רבי ברכיה, בלשון זה השיב רבי יוסי בר חלפתא, הקב"ה יושב ועושה סולמות, מגביה לזה ומשפיל לזה, שנאמר [תהלים עה, ח] 'כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:28)

(1802) ותיבות "זה" "וזה" מורות שאיירי בפרטיים, ולא בכללים, כי "מילת 'זה' מוכח על דבר הרמוז" [לשונו בגו"א שמות פי"ב אות א (קפג:)], שהוא דבר שמורה עליו באצבע. וראה למעלה הערה 1521.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:29)

(1803) יש לדייק, שלמעלה [לאחר ציון 1802] הביא רק סיפא דקרא ["זה ישפיל וזה ירים"], ואילו כאן שחוזר ומביא את הקרא שוב, מביא גם את שלש המלים הראשונות "כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים". ועוד צריך להבין מדוע מביא את הקרא פעמיים בתוך כדי דיבור. ואולי אפשר לומר, שבפעם הראשונה רצה להראות שאיירי בהויה והפסד פרטיים, ולשם כך סגי להביא סיפא דקרא "זה ישפיל וזה ירים", שתיבת "זה" מורה על כך [כמבואר בהערה הקודמת]. אך אחר כך בא להורות שלאחר הבריאה הכללית באה ההויה וההפסד פרטיים, ולשם כך חזר להביא את הקרא במילואו "כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים", כי תיבות "כי אלקים שופט" מורות על הבריאה בכללותה, שנבראה במדת הדין [רש"י בראשית א, א], וכמו שכתב בדר"ח פ"א מי"ח [תכד:]: "כתוב בכל מעשה בראשית [בראשית פרק א] 'אלקים', שהוא לשון דיין, מפני כי השם יתברך גזר ההויה בכח דין על העולם, כמו הדיין שגוזר משפטו על הנדונין בכח דין, שהרי שם הדיין גם כן 'אלקים', שמזה תראה כי ההויה הוא דין בעצמו". ובהמשך שם [תמז.] כתב: "השם יתברך מעמיד העולם בגזירתו... וגזירתו יתברך הוא הדין, שלכך נאמר בכל הבריאה 'אלקים'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:30)

(1804) כמו שנאמר [ש"א ב, ו] "ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל". ומקשה, שאם מגמת המאמר להורות שלאחר שנגמרה הבריאה הכללית בששת ימי בראשית, מאז יש הנהגה פרטית של הויה והפסד, לכאורה זה בולט יותר במה שה' ממית ומחיה, יותר ממה שה' משפיל ומרומם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:31)

(1805) כי הקב"ה מעניש בהדרגתיות, ואינו מעניש בתחילה בכל החומרה. וכמו שכתב רש"י [ויקרא כו, א]: "אם חמד ממון ונחשד על השביעית, סופו למכור מטלטליו... לא חזר בו, סוף מוכר אחוזתו. לא חזר בו, סוף מוכר את ביתו. לא חזר בו, סוף לוה ברבית, כל אלו האחרונות קשות מן הראשונות". ובגו"א שם אות א [רמד:] כתב: "זה אין הקב"ה עושה, רק מביא עליו מעט מעט". ואף בעונש המבול מצינו שבתחילה "הורידן [את הגשמים] ברחמים... וכשלא חזרו היו למבול" [רש"י בראשית ז, יב]. ובפתיחה לאור חדש [ריט:] כתב: "באחרונה היה הדבר שהוא יותר קשה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:32)

(1806) פירוש - הדבר הראשון יוזכר ראשונה, לכך הפעולה הראשונה של ההפסד [השפלה בלבד] תוזכר ראשונה ["זה ישפיל"], ולא יוזכרו בתחילה הדברים המאוחרים יותר [כמו "זה ימית"]. דוגמה לדבר; בנתיב גמילות חסדים פ"א [א, קנ.] כתב: "מפני מעלת החסד שהיה באברהם אמרו במדרש [ב"ר יב, ט] 'אלה תולדות שמים וארץ בהבראם' [בראשית ב, ד], בזכות אברהם נברא העולם, עד כאן. ולמה בשביל אברהם נברא העולם יותר. אבל דבר זה כי אברהם היה בו מדת החסד, ודבר זה הוא ראשון וקרוב אל השם יתברך יותר מהכל... וכאשר נברא העולם היה נברא בשביל דבר שהוא ראשון וקרוב אליו, ושאר דברים נבראים בשבילו. ולכך הכל נברא בשביל אברהם, שהיה מדתו החסד, והוא ראשון אל הכל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:33)

(1807) לא מצאתי שיבאר מאמר זה במקום אחר. ואודות היחס בין בריאת הכל להויות הנמצאים והפסדם, כן כתב בהקדמה שניה לגבורות ה' [מא:]: "האותות והמופתים שבאו בתורה ובנביאים, לא יתחכמו [המאמינים] עליהם, ואצלם נודע כי ה' עושה גבורות ונפלאות, וכל אשר חפץ בעולמו יעשה, הן להרוס הן לבנות, כחומר ביד היוצר, ברצותו מרחיב וברצותו מקצר. כי הוא בראו מאין, ועד אין יכול להשיבהו, כך הוא דעת המאמינים". ושם פל"ט [טז:] כתב: "הוא יתברך ראשית, אם כן בזה שהוא יתברך ראשית הכל, נמצא הכל מאתו. וכמו שמאתו הכל נמצא, כך היכולת בידו להפסיד אשר ירצה". ובנצח ישראל פי"ט [תכז.] כתב: "עוד יש לפרש גם כן [תהלים צב, ב] 'טוב להודות לה'', שהוא ברא הכל. ואחר שבראם, יש לו הכח להפסיד אותם. וזה שאמר [שם] 'ולזמר לשמך עליון', שהוא יתברך עליון ומושל עליהם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:34)

(1808) כי היצר הרע נקרא "מלך" [קהלת ט, יד], ויש לו ממשלה ושלטון על החוטאים, וכמבואר למעלה הערה 1778. לכך השתחררות מהיצר הרע נחשבת ליציאה מרשות היצר הרע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:35)

(1809) אודות שכאשר הכל שב אל ה' בזה נראית אחדותו, כן כתב בגבורות ה' פס"ט [שנא.]: "כל ענין הקרבנות להורות כי השם יתברך יחיד בעולם ואפס זולתו, ולכך לא תמצא בכל הקרבנות לא 'אל' ולא 'אלקיך', רק שם המיוחד [מנחות קי.]. כי הקרבנות... באים להורות על אחדותו, שכל הנמצאים במדריגת רוממותו ומעלתו נחשבים לאפס, והכל שב אליו, שאין דבר נמצא זולת מחסדי ה'. אבל באמתת מציאותו, הכל שב אליו, ואין כאן בריאה כלל. וזהו שלימותו יתברך, שאין מציאות זולתו". ובח"א למנחות קי. [ד, צ:]: "כי הקרבן מורה על כי הוא יתברך אחד, שכל הנמצאים שבים אליו והוא אחד, שזהו ענין הקרבן, הוא השבת הנמצאים אל השם יתברך, וכאשר הכל שב אליו בזה הוא אחד" [ראה למעלה הערה 1784]. ובנתיב אהבת השם פ"א [ב, לט.] כתב: "האדם מצד עצמו אינו דבר, רק מן השם יתברך בא האדם, ואליו האדם שב. כי הכל שב אליו יתברך, ואין דבר זולתו, רק השם יתברך, והוא אחד ואין זולתו. ולפיכך אמרו ז"ל [ברכות ד:] אף על גב שקרא קריאת שמע בבית הכנסת, צריך שיקרא קריאת שמע גם כן על מטתו. ואם תלמיד חכם הוא, אינו צריך. מכל מקום צריך שיאמר פסוק אחד דרחמי, 'כי בידך אפקיד רוחי' [תהלים לא, ו]. ומשמע אם יאמר קריאת שמע, דהיינו [דברים ו, ד] 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד', אין צריך שיאמר 'כי בידך אפקיד רוחי'. והיכן אמר 'כי בידך אפקיד רוחי'. אבל דבר זה שאמר 'ה' אחד', שהוא יתברך אחד ואין זולתו, ומצד שהוא יתברך אחד ואין זולתו הכל שב אליו, ובזה נשמתו הוא שב אל השם יתברך, ומפקיד נשמתו ביד השם יתברך... כי מצד שהוא יתברך אחד, אין לשום נמצא בעולם הנפרד מאתו, כי הכל תלוים ודבקים בו יתברך, כי הוא יתברך עיקר הכל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:36)

(1810) לפנינו בגמרא ובעין יעקב איתא "אמר רבי יהושע בן לוי". וגם בח"א לסוטה ז: [ב, לו.] ונתיב התשובה פ"ה [עט:] הביא מאמר זה בשם ריש לקיש, וכמו שכתב כאן. ובנתיב כח היצר ר"פ ג [ב, קכז.] וח"א לסנהדרין מג: [ג, קנט.] הביא מאמר זה ללא ציון שם אומרו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:37)

(1811) "לאחר שהסיתו לחטוא הוא זובחו והורגו ושב בתשובה ומתוודה עליו" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:38)

(1812) מלים אלו ["'יכבדני' לא נאמר, אלא 'יכבדנני'"] לא נאמרו בגמרא ובעין יעקב שלפנינו. וכן הוסיף מלים אלו בח"א לסוטה ז: [ב, לו.], ובנתיב כח היצר ר"פ ג [ב, קכז.]. אך בנתיב התשובה פ"ה [עט:] לא הוסיף מלים אלו. והמקור להוסיף מלים אלו הוא בילקו"ש ח"ב רמז תתרע. ורש"י [שם] כתב "שני נוני"ן דריש לשני כבודים". ולהלן [ציון 1893] חזר והביא מאמר זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:39)

(1813) פירוש - איפוה נרמז במלים "זובח תודה יכבדנני" שזובח יצרו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:40)

(1814) אין כוונתו שקרבן תודה בא על החטא, דזה אינו, אלא שהחמץ שיש בקרבן תודה מורה שיש לאדם יצר הרע, וכאשר נכשל בו וזובחו, יש בכך קיום ל"ולו אנחנו", וכמו שכתב למעלה [לאחר ציון 1774].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:41)

(1815) לשונו בנתיב התשובה פ"ה [פ:]: "ודוקא ההודאה על החטא בזה זובח היצר לגמרי, מפני שכאשר מודה על חטאו הוא מוסר עצמו אל השם יתברך אשר חטא, כמו שהוא כל הודאה שמוסר עצמו אל מי שחטא לו [כמבואר למעלה הערה 1767]. ועל ידי זה סלוק יצר הרע לגמרי, כי אין ליצר הרע שום צירוף אל השם יתברך, ולפיכך דבר זה הוא סלוק יצר הרע לגמרי. ואם לא כן [אלא יזבח יצרו ללא שיתודה], אפשר שישוב אל החטא שעשה, כי כך הם מעשה האדם; פעם יעשה, ופעם לא יעשה, כמו שהוא האדם. אבל כאשר מתודה על החטא לומר 'חטאתי לה'', על ידי הודאה זאת מוסר עצמו אל השם יתברך לגמרי, ומסלק בזה מאתו היצר הרע לגמרי, ומתדבק בו יתברך בהודאה זאת". וראה להלן הערה 1843.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:42)

(1816) הלשון ק"ק, אך כוונתו היא שהיצה"ר מונע מהאדם לשוב אל ה' ולהסתופף תחת צילו. וראה למעלה הערה 1778, קחנו משם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:43)

(1817) משמע מלשונו שהמסלק יצרו ומודה עליו הוא ברשות ה' לגמרי, אף יותר ממי שלא חטא כלל. וכן הרמב"ם [הלכות תשובה פ"ז ה"ד] כתב: "אל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן... אמרו חכמים [ברכות לד:] 'מקום שבעלי תשובה עומדין, אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו', כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם". ובגבורות ה' פי"ט [רב:] כתב: "כי הפורש מדבר שחטא בו, כאשר הוא מואס בדרכיו הראשונים ופורש מהם, הוא יותר נקי וטהור מהם מאילו לא עשה. וזהו על דרך שאמרו חכמים [ברכות לד:] במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". וראה למעלה הערה 1579, שהובאו מקבילות נוספות ליסוד זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:44)

(1818) ציון 1809.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:45)

(1819) אינו מבאר כאן כיצד מכבדו בעולם הזה. ובפשטות הביאור הוא שזביחת היצר נעשתה בעולם הזה, ולכך פשיטא שמכבד הקב"ה בעולם הזה. ובח"א לסוטה ז: [ב, לו.] ביאר יותר, שכתב: "פירוש זה, כאשר כובש יצרו ומתודה, הרי הוא מסלק יצרו הרע אשר הוא מצד עולם הזה, והרי מכבד הקב"ה בעולם הזה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:46)

(1820) לשונו בדר"ח פ"ג מ"א [יז.]: "מצד השם יתברך אשר הוא אחד, אין ראוי להיות נמצא היצר הרע, שזה נחשב שניות. ולכך לעתיד שיהיה [זכריה יד, ט] 'ה' אחד ושמו אחד' לגמרי, אז יסתלק יצר הרע לגמרי. ומכל מקום אחדות השם יתברך הוא סבה להסתלקות היצר הרע, שהיצר הוא השניות" [הובא למעלה הערה 321]. והנה כאן ובדר"ח כתב שה' יהיה "אחד לגמרי". וכוונתו שגם כיום ה' הוא אחד ["אטו האידנא לאו אחד הוא" (פסחים נ.)], אך לעת"ל אחדות זו תראה להדיא [ראה הערה הבאה], לכך אז ה' יהיה "אחד לגמרי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:47)

(1821) לשונו בח"א לסנהדרין מג: [ג, קנט.]: "במאמר הזה בא לבאר המעלה העליונה לאדם כאשר כופה וגובר על יצרו הרע, ולא יעשה עוד מה שנעשה. וזה שאמר 'כל הזובח יצרו ומתודה עליו', היינו שמתודה על חטאו שהלך אחר יצרו. ואמר 'כאילו כבד את הקב"ה בעולם הזה ובעולם הבא'... ומה שאמר כאילו כבדו אל השם יתברך בעולם הזה ובעולם הבא... מפני כי מה שהשם יתברך אחד הוא דוקא מצד עולם הבא, שאז נאמר [זכריה יד, ט] 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'. ופרק אלו עוברין [פסחים נ.], 'והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד', אטו האידנא לאו אחד הוא. אמר רבא אחא בר חנינא אמר רבי אמי, לא כעולם הזה עולם הבא; עולם הזה על שמועה טובה אומר 'הטוב והמטיב', ועל שמועות רעות אומר 'דיין אמת', ועולם הבא הכל 'טוב והמטיב'. ביארו בזה בודאי השם יתברך בעולם הזה הוא אחד, רק מפני שיצר הרע בעולם, ויצר הרע הוא השטן [ב"ב טז.] שעל ידו הוא הפורעניות בא אל העולם, ולפיכך לא נראה אחדותו בעולמו. מה שאין כך לעולם הבא, שאין כאן רק טוב, וזה יורה לגמרי אחדותו יתברך. וזה שאמר מי שהוא זובח יצרו כאילו כבדו להקב"ה בעולם הזה ובעולם הבא, כלומר שהכבוד הזה מגיע עד עולם הבא, שמצד עולם הבא השם יתברך אחד לגמרי, ואין כאן רק הכל טוב. ומצד עולם הזה אין כאן זביחת יצר הרע, רק מצד עולם הבא מחויב זביחת יצר הרע לכך מכבדו גם כן בעולם הבא. ומזה התבאר כמה גדול המדריגה העליונה מי שזובח יצרו וגובר עליו, שהוא כאילו מכבד להקב"ה בעולם הזה ובעולם הבא". וכן כתב יותר בקיצור בנתיב כח היצר פ"ג [ב, קכז.]. ולמעלה [לאחר ציון 320] כתב "אימתי יהיה ה' אחד ושמו אחד, כשיסלק יצר הרע מן העולם", וראה מה הוקשה על כך בהערה 321.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:48)

(1822) נראה להטעים דברי קודש אלו קמעא, כי האופן היחידי להתגבר על היצר הרע הוא רק על ידי התורה, וכמו שכתב בתפארת ישראל פכ"ה [שפד.]: "התורה היא תבלין ליצר הרע [קידושין ל:], שאינו יכול למשול על האדם ולהוציא את האדם עד שיצא האדם חוץ מן הסדר אשר ראוי, שזה אינו יכול. ומפני זה מעלת התורה, שאין יצר הרע שולט עם התורה. ואם לא היתה התורה, שהיא רטייה ליצר הרע שלא יוכל להוציא את האדם חוץ מן הסדר, לא היה נברא היצר הרע, שלא היה יכול האדם לעמוד נגדו, אבל התורה היא שמירה מן יצר הרע. ולכך ביום מתן תורה היו מביאים ב' הלחם, שהיו של חמץ, כי היצר הרע הוא שאור שבעיסה, ומצד התורה נמצא יצר הרע. ואם לא כן, לא היה נמצא, מפני שאין יכול לעמוד נגדו" [הובא למעלה הערה 1656], והתורה מגיעה עד שער החמשים [ראה להלן הערה 1832]. לכך בהכרח שזביחת יצה"ר מגיעה עד שער החמשים, כי זביחה זו יכולה להעשות רק מכח התורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:49)

(1823) אודות ששער החמישים הוא עולם העליון, כן כתב בנתיב התורה פ"א [פח.]: "המדריגה השלישית מעלה נבדלת בלתי גשמי, שאינו תחת הזמן כלל, וכנגד זה היובל, שהוא שנת חמשים [ויקרא כה, י-יא], שאין בו ספירה. כי מ"ט יש בהם ספירה, שהוא הזמן. אבל שנת חמשים אין בו ספירה כלל, כמו שאין ספירה ביום חמשים של עצרת, כי עולם הנבדל העליון אינו תחת הזמן כלל". ובנתיב העבודה תחילת פי"ב [א, קיד.] כתב: "במגילה בפרק הקורא [יח.], אמר רבי אליעזר מאי דכתיב [תהלים קו, ב] 'מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו' [למי נאה למלל גבורות ה', למי שיכול להשמיע כל תהלתו]. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי נעקר מן העולם... מאי דכתיב [תהלים סה, ב] 'לך דומיה תהלה'... ופירוש זה כי מי שמספר בשבחו של מקום, הוא עולה אל מדריגה שאינה בעולם, והוא ממדריגה שאינו שייך לאדם, לכך הוא נעקר מן העולם. כי יש לאדם להיות נשאר במקומו ובמדריגתו, וכאשר יוצא מן מעלתו שיש לאדם בעוה"ז, נעקר מן העולם הזה, שמקומו בעוה"ז. ודבר זה רמז בכתוב 'לך דומיה תהלה', ו'לך' במספרו חמשים. וכן 'דומיה' שהוא דום, ו'דום' הוא במספרו חמשים. ויש לו לדום מלשבח יה, כי השבחים היתרים שהאדם משבח להקב"ה הם משער החמשים, אשר אין השער הזה נמסר לעולם הזה, ולכך 'לך דומיה תהלה'. וכן אמר הכתוב 'מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו', כלומר מי זה הוא שהוא יכול להתדבק במדריגת החמשים, שהוא מסולק מן העולם הזה, ו'מי' במספר חמשים. כלומר מי שעולה עד המדריגה הזאת. וזה שאמר 'ישמיע כל תהלתו', 'כל' במספרו חמשים, כי שבחו הוא משער החמשים, שאין לו תכלית וקץ. וכך 'מי' במספר חמשים, כלומר מי הוא זה אשר יש לו דביקות אל שער החמשים. ולכך המספר בשבחו של מקום יותר מדאי, נעקר מן העולם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:50)

(1824) דע, ששער החמישים נקרא עולם הבא [זוה"ק ח"ג רצ:]. ועיין בדעת שבת [עמוד תכו].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:51)

(1825) שהקרבת חמץ מגיעה עד השער החמשים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:52)

(1826) זהו טעם שני. ולמעלה [מציון 1629 ואילך] בטעמו הראשון ביאר בכמה אופנים שללא היצה"ר התורה לא היתה ניתנת, לכך ביום מתן תורה יש הקרבת חמץ, שהחמץ מורה על היצה"ר. אך מעתה יבאר שרק ביום מ"ת יש לנו שייכות לשער החמשים, שממנו בא החמץ.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:53)

(1827) "כי אז בא הוא למדרגת התורה... כי התורה היא משער החמשים, שהוא נבדל מן האדם" [לשונו בתפארת ישראל פכ"ה (שפ:)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:54)

(1828) "כי מצד שער החמשים נמצא החמץ בעולם. כי אין העולם הזה יש לו מדריגה העליונה הזאת, והנה החסרון בעולם מצד יום החמשים. ולכך ביום החמשים, דהוא עצרת, קרבן שתי הלחם, שהם חמץ. כי מצד מעלת יום זה נמצא החמץ בעולם" [לשונו בסמוך]. ופירושו, החמץ [היצה"ר] מורה על מעלת היום [יבאר יותר בסמוך], לכך ביום העצרת עצמו מקריבים חמץ, כדי להורות על מעלת היום. אך בשאר ימות השנה מעלה זאת גופא מביאה לחסרון בדמות של היצה"ר, לכך אין מקריבים חמץ בשאר ימות השנה. נמצא שבעצרת החמץ מורה על מעלה [לכך מקריבים חמץ], אך בשאר ימות השנה החמץ מורה על חסרון הנמשך מחמת מעלה זו [לכך אין מקריבים חמץ].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:55)

(1829) לשון הרמב"ן בהקדמתו לתורה: "כבר אמרו רבותינו חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכלן נמסרו למשה חוץ מאחד... ואפשר שיהיה השער הזה בידיעת הבורא יתעלה, שלא נמסר לנברא... והמספר הזה רמוז בתורה בספירת העומר, ובספירת היובל, כאשר אגיד בו סוד בהגיעי שם ברצון הקב"ה". ובויקרא [כה, ב] כתב הרמב"ן: "'וקראתם דרור בארץ' [שם פסוק י]... ושמא רמזו לזה רבותינו באמרם חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נמסרו למשה, חוץ מאחד... חוץ מן היובל קדש". והר"ן [נדרים לח.] כתב: "חוץ מאחת - ידיעת השם יתברך על אמיתתו, כדכתיב [תהלים ח, ו] 'ותחסרהו מעט מאלקים'". ובח"א לר"ה כא: [א, קכב:], וז"ל: "תדע שעולם הזה נברא בשבעת ימי בראשית, שמזה תבין כי העולם מדריגתו שבעה. ואלו שבעה, כל אחד כלול מן כל השבעה, עד שיש בו מ"ט, שהוא שבעה פעמים. ולכך מ"ט שערי בינה הם שייכים לאדם שהוא בעולם. אבל שער החמשים הוא אל השם יתברך בעצמו, כי השער הזה הוא ההשגה באמיתת עצמו, ואמיתת עצמו לא נודע אל זולתו, ורק לעצמו יתברך. ולכך אמר כי שער החמשים לא נמסר למשה, רק מ"ט שערים". ושם האריך בזה טובא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:56)

(1830) פירוש - דוקא מפאת המעלה העליונה של שער החמשים, לכך יש בעולם הזה היא מתקבלת בחסרון בדמות יצר הרע וחמץ. "כי בשאר אדם ובשאר אומות אין לומר עליהם כל כך שהם חסרים, כי אין להם רק המעלה הקטנה" [לשונו בנתיב כח היצר פ"ב, ויובא בהערה הבאה]. אך דוקא ביום המגיע לשער החמשים [עצרת], נמצאת מדרגה זו בשאר ימות השנה בחסרון, לכך חמץ נאסר בשאר קרבנות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:57)

(1831) לשונו בנתיב כח היצר פ"ב [ב, קכד:]: "מה שאמרו כי בתלמידי חכמים הוא מגרה ביותר מהכל, דבר זה ידוע למבינים, כי אף כי התלמיד חכם הוא שלם, שהרי הוא שכלי, אל יקשה לך דבר זה, כי אדרבה, התלמיד חכם במה שנכנס למעלה השכלית, ועם כי השכל במה שהוא שכל הוא דבר שלם, אבל לא ימצא שלימותו בכל. וזה כי אין העולם הוא הכל שכלי, ומציאות שלו מציאות חסר מאוד, במה שהוא אינו הכל... כלל הדבר, התלמידי חכמים וישראל אין להם השלימות אשר ראוי להיות להם, כי התלמיד חכם הוא שכלי, והשכל שיש לאדם אינו בשלימות כלל, אבל יש לו השכל הזה בחסרון. וכן ישראל יש להם המעלה העליונה האלקית, ומעלה זאת אין להם בשלימות, כי אי אפשר שתהיה להם המעלה העליונה בשלימות בעולם הזה, ולפיכך דבק בהם בעולם הזה החסרון גם כן, כפי עילוי מעלתם וגודל מדריגתם. ולפיכך היצר הרע מתגרה בהם יותר ויותר, כי בשאר אדם ובשאר אומות אין לומר עליהם כל כך שהם חסרים, כי אין להם רק המעלה הקטנה. אבל התלמידי חכמים מה שיש להם המעלה העליונה, שיש לו השכל, ואי אפשר שיהיה לו המעלה הזאת בשלימות... כי המעלה העליונה בעולם הזה היא חסירה, ואין העולם הזה כדאי שיהיה בשלימות, ולכך היה מגרה בהם יצר הרע... כי עיקר יצר הדבק באדם מצד החסרון, ותלמיד חכם שיש לו המעלה העליונה ביותר, וכן ישראל שיש להם המעלה העליונה, אין להם אותו מעלה בשלימות. ולפיכך יצר הרע מגרה בהם ביותר. וכל אשר יש לו מעלה יותר עליונה, יש לו להשמר מן יצר הרע". וכן כתב בתפארת ישראל פמ"ח [תשנב.], ונצח ישראל פ"ב [כז:]. וראה למעלה הערה 218.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:58)

(1832) פירוש - שער החמשים הוא השער העליון ביותר, שממנו באה התורה. ואמרו חכמים [זוה"ק ח"ב פה.] "אורייתא מחכמה דלעילא נפקת". ואודות שהתורה באה משער החמשים, כן כתב בכמה מקומות. וכגון, באור חדש פ"ו [תתרכ.] כתב: "כאשר ישראל מביאין העומר לפני הקב"ה, הם מתעלים עד חמישים, שממנה נתנה התורה משער החמשים, כמו שבארנו זה במקומות הרבה". ובתפארת ישראל פכ"ה [שפ.] כתב: "אמנם ממצות הספירה נראה שלא היה אפשר להנתן התורה עד אותו היום. וזה שכאשר יצאו ממצרים, היו ישראל כמו התינוק היוצא ממעי אמו, שנולד בגופו... ואין השכל משתתף ומתחבר עם הגוף, רק הוא נבדל מן הגוף. ולפיכך צריך הספירה עד חמשים, כי אז בא הוא למדרגת התורה, שהיא שכל נבדל. כי התורה היא משער החמשים, שהוא נבדל מן האדם. ולפיכך מספר החמשים ראוי אל המעלה הנבדלת השכלית. כי מספר זה, שהוא חמשים, נבדל מן המספר הקודם, וראוי לקבל אז התורה השכלית, שהוא נבדל מן הגוף. ודבר זה ברור אין ספק למי שמבין דברים אלו. ולפיכך צריך לספור עד החמשים, ואין החמשים בכלל הספירה. כי אם היה גם כן בכלל הספירה, היה משותף עם התשע והארבעים, ודבר זה אינו, כי לא היה בכלל התשע וארבעים, רק הוא נבדל לעצמו, כמו השכל שהוא נבדל". ובנתיב התורה פי"ב [תצז.] כתב: "כי התורה היא מתעלה עד שער החמשים. ולפיכך הספירה ז' שבועות, מדריגה אחר מדריגה, עד שער החמישים... שמורה עליו ימי הספירה שיש לתורה התעלות עד שער החמישים". וראה רמב"ן בהקדמתו לתורה, ח"א ליבמות סב: [א, קלג:], ח"א לעדיות ה: [ד, סב:], ודרוש על התורה [טו:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:59)

(1833) דוגמה לדבר; הלוחות הראשונות נשתברו דוקא מפאת מעלתם העליונה, שאינה ראויה לעולם הזה, שאמרו חכמים [ב"ק נד:] שבלוחות הראשונות לא נאמר בהם "טוב" [לעומת הלוחות השניות שנאמר גבי כבוד אב ואם (דברים ה, טז) "למען ייטב לך"], משום שסופן להשתבר. ובתפארת ישראל פל"ה [תקיח:] כתב: "כי הלוחות הראשונות לא היו ראויים לפי העולם הזה, ולכך לא נאמר בהן 'טוב'. כי מלת 'טוב' נאמר על המציאות, שהוא מציאות ראוי וטוב. ולכך תמצא בכל מעשה בראשית בכל יום ויום 'וירא כי טוב', לומר כי המציאות הוא ראוי וטוב. ולוחות הראשונים, מפני מעלתם לא היו ראויים לפי המציאות העולם הזה, ולכך אין ראוי שיהיה נכתב בהן 'טוב'. ומורה זה כי הלוחות אינם לפי עצם מציאות העולם הזה, רק היה הלוחות במה שהיו ישראל [באותה שעה] במדרגת המלאכים כשקבלו התורה, אשר אותה המדרגה אינה ראויה לפי מציאות עולם הזה... למה ישראל דומים, לאדם הראשון. כי באמת קודם שחטא האדם והיה בגן עדן [בראשית ב, ח], לא היה אותה מדרגה שיהיה בגן עדן ראויה לעולם הזה, ואינה בכלל המציאות עולם הזה. עד שחטא וגרשו מגן עדן [בראשית ג, כג], והוסרה מדרגתו העליונה שאינה ראויה לעולם הזה... כך ישראל קודם שחטאו היו ישראל במדרגה שאינה ראויה לעולם הזה, ומצד הזה נתן השם יתברך אל ישראל לוחות כאשר היו במדרגת המלאכים. עד אחר שחטאו, והיה מדרגת ישראל כאשר ראוי לפי המציאות אשר ראוי לעולם הזה. ולכך דוקא בלוחות השניות, שהיו מעשה משה [שמות לד, א], והוא ראוי לפי מדרגת עולם הזה. ודבר שהוא ראוי לפי המציאות, נאמר בהן 'כי טוב'". כמו כן בנדון דידן, דוקא משום המעלה העליונה של עצרת [המגיעה עד שער החמשים], לכך אין חמץ באותו יום נחשב לחסרון. מה שאין כן בשאר ימות השנה, שאין מעלה עליונה זו תואמת לעולם הזה, לכך חוסר התאמה זו מתבטא בחסרון של יצר הרע, וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:60)

(1834) כמו שנאמר [שמות לד, כב] "וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים וגו'", ופירש רש"י [שם] "בכורי קציר חטים - שאתה מביא בו שתי הלחם מן החטים. בכורי - שהיא מנחה ראשונה הבאה מן החדש של חטים למקדש, כי מנחת העומר הבאה בפסח מן השעורים היא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:61)

(1835) בגמרא שלפנינו [הוריות יג:] לא הזכירו פת חטין, אלא אמרו "חמשה דברים משיבים את הלימוד; פת פחמין, וכל שכן פחמין עצמן וכו'", הרי לא הזכירו פת חטין. אמנם בעין יעקב [שם] אמרו "חמשה דברים יפים לתלמוד, האוכל פת חטים, ואין צריך לומר חטים עצמן", וכדרכו מביא כגירסת העין יעקב [כמלוקט למעלה הערה 30]. ובח"א לר"ה טז. [א, קה.] כתב: "החטים מחכימים... ומזה הטעם מקריבים שתי הלחם בעצרת, שבו ניתנה תורה, והיא החכמה". וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:62)

(1836) הנה בתפארת ישראל פכ"ה [שפב.], לאחר שביאר שבפסח היתה לידת הגוף של ישראל, ובשבועות לידת השכל של ישראל, כתב: "לכך היה הקרבת עומר בט"ז ניסן מן השעורין, שהשעורין הם גופניים, כי הם מאכל בהמה [רש"י במדבר ה, טו]. וקרבן זה ביום ראשון של ספירה, כי הגוף הוא מוכן לקבל מדרגת השכל... כי אי אפשר לתורה רק שיהיה לה מקבל גשמי. ומעלת השכל אי אפשר שלא יהיה בלא מקבל כלל, רק צריך לו מקבל גשמי. ולכך היום הראשון מן חמשים יש כאן הקרבת העומר מן השעורים, שהוא מאכל חמרי, כנגד נושא התורה, שהוא התחלה לתורה. וביום חמשים שהוא עצרת, ואז הקרבת שתי הלחם מן החטים. ומאכל חטים הוא ראוי לאדם השכלי בפרט, כמו שאמרו במסכת הוריות [יג:] חמשה דברים יפים לתלמוד, האוכל פת חטין, ואין צריך לומר חטים עצמם". והרד"ק [הושע ג, ב] כתב: "שעורים הוא מאכל הבהמות [לכך העומר הוא מהשעורים], לפי שרוב העם שיצאו ממצרים עד שקבלו את התורה היו כבהמות, כסוס כפרד אין הבין, עובדים בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה. ומשקבלו את התורה, נפקחו עיניהם ושרתה עליהם רוח השכל, והבינו וידעו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:63)

(1837) מבאר שחמשים הימים מהקרבת העומר עד לעצרת הם כנגד חמשים שערי בינה, ולכך יום הספירה הראשון הוא כנגד שער הבינה הראשון. ומקורו בזוה"ק [ח"א רס:], שאמרו: "'וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה וגו'' [במדבר כח, כו], אנן מנינן שבע שבועין בגין לחברא כלא ביובלא עלאה [מדת בינה]... ונפקא מחכמה עלאה באינן חמשין שערי בינה". ובתיקוני זהר [תיקון יט (לח:)] אמרו: "שבע שבתות הא מ"ט, דאינון מ"ט אנפין טהור". ובזוה"ח פרשת יתרו [לא.] אמרו "ישראל כד הוו במצרים אסתאבו, ואתטנפו גרמיהון בכל זיני מסאבו, עד דהוו שראן תחות ארבעים ותשע חילי דמסאבותא. וקב"ה אפיק יתהון מתחות פולחן כל שאר חילין, ועוד, דאעיל יתהון במ"ט תרעי דסוכלתנו לקבליהון". והרמב"ן [ויקרא כג, טו] כתב: "והנה מספר הימים מיום התנופה עד יום מקרא קדש כמספר השנים משנות השמיטה עד היובל. והטעם בהם אחד, על כן [שם פסוק טז] 'תספרו חמשים יום', שיספור שבע שבתות תשע וארבעים יום, ויקדש יום החמשים הנספר בידו, כמו שאמר ביובל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:64)

(1838) אודות שמנחת העומר היתה מצה, כך שנו במשנה [מנחות נב:] "כל המנחות באות מצה, חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם, שהן באות חמץ". ותוספות שם [ד"ה מנין] כתבו "אבל מ'כל המנחה' איתרבו אפילו מנחת העומר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:65)

(1839) לשונו בתפארת ישראל פכ"ה [שפה.]: "ועוד רמז בזה [מה שמקריבים שתי הלחם מחמץ], מה שאמרו 'כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו', כדאיתא במסכת סוכה [נב.]. ולכך ראוי שיהיו שני לחמי תודה בעצרת חמץ, וזהו עיקר הטעם. אך צריך אל הבנתה חכמה ועומק מאד בענין זה". ולא מצאתי שביאר ענין זה בספריו, וסוד ה' ליראיו. ואודות שאין להאריך בביאור סתרי תורה, כן כתב הרבה פעמים. וכגון, בגבורות ה' ס"פ ט [תקיא:] כתב: "כי רבותינו זכרונם לברכה העמיקו מאוד מאוד, מה שאי אפשר לכתוב ולפרש. והארכנו בדברים אשר לא היו ראוים לכתוב ולפרש, רק כדי שתדע דרך חכמים. והאיש החכם יוסף חכמה ודעת, כי הם פתחו פתח חכמה ושערי תבונה לברי לבב, ברוך שבחר בהם ובחכמתם". ושם פי"א [תקמו:] כתב: "ואין להאריך כי הם דברים נסתרים". ובגו"א דברים פ"ד אות כא [צז:] כתב: "אף כי יש בו עומק יותר שלא נוכל לפרש בפירוש, אלא אם כן הוא חכם מבין מדעתו". ובדר"ח פ"ד מי"ד [רפו:] כתב: "וכל אלו דברים מופלגים בחכמה ואין להאריך". ובח"א לע"ז כד. [ד, נג.] כתב: "ואין להאריך יותר באלו דברים כי הם סתרי חכמה". ובח"א למנחות מג: [ד, פ.] כתב: "ואין להאריך יותר באלו דברים כי הם סתרי חכמה". ובדר"ח פ"א מי"ח [תמט.] כתב: "והבן הדברים האלו, שהם מופלגים מאוד, ועמוקים בחכמה עליונה מאד, כי עוד דברים גדולים ועמוקים, ואי אפשר לפרש יותר". ושם פ"ה מ"ב [עד:] כתב: "דברים אלו דברים ברורים מאד, והם סתרי חכמה, רק שאי אפשר להאריך בזה, רק פתחנו פתח חכמה". ובבאר הגולה בבאר הרביעי [שנד.] כתב: "והנה התבאר לך אמיתת דברי חכמים, ואין בדבריהם רק החכמה אלקית עליונה מאוד. רק שמרנו דרך עץ החיים [ראה בראשית ג, כד], שלא לגלות יותר מדאי... והוא יתברך יכפר בעדנו". ובהמשך שם [תצא.] כתב: "ואין עוד להאריך, אף כי הדברים צריכים יותר ביאור, מכל מקום מה שאפשר לבאר נתבאר לך, והמבין יוסיף חכמה ודעת, ואז יבין דברי חכמה ודברי אמת". ושם בהמשך [תקד.] כתב: "ואם כי אי אפשר לכתוב דברים נוראים כאלו, רק כי הדברים האלו מועטים בכתב, ורובם חכם יוסיף חכמה ודעת". ושם בהמשך [תקכו.] כתב: "ואין לכתוב מזה יותר כלל, ואל יחשוב האדם ספק באלו דברים... והוא יתברך יכפר בעדנו, אך שמרנו דרך חכמים להסתיר ולהעלים מה שאפשר באלו דברים". ושם בבאר החמישי [יד.] כתב: "ונכנס עוד לפני ולפנים שלא כדת ושלא כמשפט, לבאר דברים אשר הם כמסו, ואנחנו נגלה. אך בשתים יכפר לנו; האחד, שאין הכוונה פה רק לכבוד השם יתברך, ולכבוד התורה, ולכבוד חכמים, להסיר מהם התלונה. השני, כי נגלה טפח ונכסה עשר טפחים". ושם בהמשך הבאר [נח:] כתב: "ואם לא שלא יתעללו בהם אנשים שאין ראוי להם לפרש סתרי החכמה, היה ראוי להוסיף פירוש בדברים אלו, למען דעת כל עמי הארץ כי אין חכמה זולת חכמתם, והוא יתברך יכפר בעדנו, אמן". ובאור חדש פ"ב [תקמט:] כתב: "ואין להאריך בדברים כמו אלו, שהם דברי חכמה, והם דברים עמוקים, כי חולקים הם במדריגת אסתר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:66)

(1840) "דגליא - שם מקום" [מתנו"כ שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:67)

(1841) לשונו בנתיב העבודה פ"ב [א, פ:]: "כי ראוי שיתפלל האדם שיתן לו השם יתברך צורכו, כדי שיעבוד השם יתברך וילמוד תורה". ושם פ"ט [א, קד:] כתב: "מלשון שנקרא 'תפילין' היה נראה שראוי שיהיו התפילין עליו בשעת תפלה אף במנחה, כי נקרא 'תפילין' מלשון תפלה, כי התפלה הוא על צרכו וחיותו". ובבאר הגולה באר הרביעי [תקיט:] כתב: "התפלה הוא בקשת צרכו במה שחסר לו, ויותר הוא נקרא צרכו מה שחסר אליו בעצמו, ממה שמתפללים אחרים אליו". ובח"א לסוטה מט. [ב, צ:] כתב: "כאשר באים להתפלל, אין אסיפה זאת לכבוד השם יתברך, רק להתפלל על צרכו". ואמרו חכמים [שבת י.] "רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה. אמר, מניחין חיי עולם ["תורה" (רש"י שם)], ועוסקים בחיי שעה". ופירש רש"י [שם] "תפלה צורך חיי שעה היא, לרפואה לשלום ומזונות". והקשה על רש"י הפחד יצחק ראש השנה [מאמר ה אות ב]: "הרי מתפללים גם כן על חיי עולם, כגון דעת, תשובה, והצלחה בלימוד התורה". ושם [באות ה] כתב ליישב: "תוכנה של תפילה הוא בקשת צרכיו, אע"ג דכוללת היא גם את השבח וגם את ההודאה, מכל מקום הרי באמצעיתה עומדת הבקשה למילוי צרכיו של אדם. נמצא דאע"ג דבכל הענינים יכולתו של אדם נמנית על צד שלימותו, ואילו צרכיו של אדם נמנים על צד חסרונו, מ"מ בענין התפילה יכולת העמידה לפני המלך ניזונת דוקא מחסרונו. ולו יצוייר אדם שאינו חסר לו כלום, הרי שלימות זו של העמידה לפני המלך נעולה היא לפניו. ויש לנו בכאן שלימות הסמוכה על שלחנו של החסרון ומתפרנסת ממנו. והם הם הדברים שכתב רש"י דתפילה הרי היא חיי שעה משום דהוא מתפלל על מזונות. והיינו כנ"ל, דצורך שעה של מזונות בידו ליצור את החיים של קרבת אלקים דתפילה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:68)

(1842) "כל התפלות בטלות כי אין צריך שום דבר לעתיד, כי כבר יושלם הכל" [לשונו בסמוך]. והרד"ק [תהלים ק, ד] הביא מדרש זה, וכתב: "כי התפלות בטלות, שלא יצטרכו לשאול צורכי העולם הזה, כי בטובה גדולה יהיו כל הימים, ואין להם אלא שבח והודאה לאל". והאבודרהם בסוף השער השני הביא את דברי הרד"ק האלו. ואפשר לצרף לכאן את הפסוק [ישעיה סה, כד] על העתיד לבא "והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע", וכתב המלבי"ם [שם] "והיה טרם יקראו ואני אענה - ולא יצטרכו לזעוק כלל, ולא זאת, כי גם 'עוד הם מדברים' את צרכיהם בינם לבין עצמם, 'ואני אשמע', ואמלא חפץ לבבם, עד שלא אמתין על הקריאה כלל... כי לא ישמע קול צעקה, יען שלא יהיה מזיק בעולם כלל, כי אף חיות הטורפות לא יזיקו, וכל שכן בני אדם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:69)

(1843) יש להבין, מה בא להדגיש שההודאה אל ה' צריכה להיות כהודאה של עבד לאדונו. ונראה, שבנתיב העבודה פי"ח [א, קמ:] כתב: "כי ההודאה היא על דבר שאם לא היה השם יתברך נותן לו, לא היה לו קיום". ופירושו, שבכל הודאה גנוזה היא ההכרה שאין לו מעצמו כלום, וכל מה שיש לו, בא מה' [ראה פחד יצחק חנוכה מאמר ב, פרק ב, בביאור ש"הודאה" כוללת בתוכה הבעת תודה, וכן הודאת בעל דין שלית ליה מגרמיה כלום]. לכך ההודאה המורה שאין למקבל דבר מעצמו, וכל קיומו בא לו מנותן הטובה נמצאת בפרט אצל עבד, שלית ליה מגרמיה כלום [ראה למעלה הערות 1767, 1815]. ומה שמדגיש זאת כאן, כי בא לבאר מדוע ההודאה אף לעת"ל לא תהיה בטלה, כי ההודאה קשורה לקיומו של המודה, ואף שלעת"ל לא יחסר דבר, מ"מ עדיין חייב להודות על הטובה שהעניקה למודה את קיומו, וחוב זה אינו מתבטל לעת"ל. דוגמה לדבר; דעת חכמים היא שיש זכר ליצ"מ אף לימות המשיח [ברכות יב:]. ובביאור דעתם כתב בהקדמה לנצח ישראל [ג.]: "סבירי להו לחכמים שיש זכר ליציאת מצרים אף לימות המשיח, כי איך לא יהיה זכר לסבה עם המסובב, כי מן המדריגה שקנו ישראל כשיצאו ממצרים [י]קנו עוד מדריגה יותר עליונה. ואם לא שהוציאנו ממצרים, ולקח ישראל לו לעם, לא זכו לאותה מעלה עליונה שיקנו לעתיד, כי יציאת מצרים הוא סבה בעצם אל הגאולה העתידה... אי אפשר שיהיה המסובב בלא הסבה. ולכך ראוי שיהיה עם שעבוד מלכיות זכר אל דבר שהוא סבה אליו, והוא יציאת מצרים". ובדיוק כשם שיש להודות על יצ"מ גם בימות המשיח, כך יש להודות על הטובה גם לעת"ל, כי קיומנו בעבורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:70)

(1844) כמו שאמרו במשנה [ברכות נד.] "נותן הודאה על שעבר, וצועק על העתיד". והרמב"ם בפיהמ"ש [ברכות פ"ט מ"ד] כתב: "שיתן שבח למקום על הטובה שגמלהו במה שעבר, ויבקש מלפניו לגמול אותו כמו כן בעתיד". ובפי העם שגור הפתגם "מודה על העבר ומתפלל על העתיד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:71)

(1845) אודות שלעת"ל הכל יהיה בהשלמה, כן כתב בנצח ישראל פ"ב [לד.] "לעתיד... יהיה העולם בשלימות, ולא יהיה כאן חסרון... והעולם הזה יקבל מדריגה עליונה יותר, עד שיהיה הכל בשלימות". וכן כתב שם פי"ט [תכה.], ויובא בהערה 1852. ובדר"ח פ"ג מט"ז [תי:] כתב: "כי האדם בעולם הבא אין צריך להשלמה, לא כמו שהוא בעולם הזה, שהאדם צריך לקבל השלמה... ולכך לא יהיה צריך לאכילה ושתיה להשלים עצמו, ולא יהיה צריך לפריה ורביה להשלים עצמו בתולדות, כי התולדות הם השלמה לאדם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:72)

(1846) כי כך נאמר בפסוק הזה [תהלים נו, יג] "עלי אלקים נדריך **אשלם** תודות לך". ונקודה זו [שההודאה לה' היא תשלומין] מבוארת היטב בגבורות ה' פס"ד [קי.], שכתב: "'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו' [תהלים קיח, א]. אמרו במדרש [ילקו"ש ח"ב רמז תתעה] אין להם לישראל שישלמו אלא הודאה על כל טובה שעושה להם. וכן הוא אומר [תהלים קיח, כא] 'אודך כי עניתני ותהי לי לישועה', וכן אומר [שם פסוק כח] 'אלי אתה ואודך וגו''". פירוש ענין הודאה, רצה לומר שהוא מודה לו ומשלים עצמו אליו, כי כל מי שמודה לאחר משלים עצמו אליו שהוא תחת רשותו. ומה שהוא משלים עצמו אל השם יתברך זהו תשלומים נקרא, שהוא משלים עצמו ונפשו אל השם יתברך. לכך ההודאה היא תשלומים על הטובות. ולפיכך אומר 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו', שרצה לומר שכל הנבראים יתנו הודאה להקב"ה, שעם כלם עושה חסדים". והפחד יצחק [ר"ה מאמר ג] כתב: "כשאנו באים למצוא שרשים לענין זה של הכרת טובה, התפיסה הראשונה בזה היא שמדת הכרת טובה היא פרט של המדה הכללית של שונא מתנות. 'שונא מתנות יחיה' [משלי טו, כז], ועל ידי תשלומין של טובה תחת טובה נפחתה תכונת המתנה של הטובה הראשונה, והאדם הכפוי טובה מראה שנוח לו בנהמא דכיסופא", ושם העמיק בזה יותר. ובסוף המאמר [שם] הביא את דברי הרשב"א [גיטין לח:] דהמשחרר עבדו בשביל טובה שעשה לו העבד אינו עובר על עשה ד"לעולם בהם תעבודו" [ויקרא כה, מו], משום דהוי כמוכרו לעבד עצמו, ולא שנותנו במתנת חינם. וחזינן מזה שיש שעבוד וחובת תשלומין על טובה שנעשית לו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:73)

(1847) שהרי הקרבנות באים לכפר על חטא שעשה. ובבאר הגולה באר הרביעי [שנ:] כתב: "כל קרבן שבא לתקן החסרון נקרא 'חטאת', לפי שהוא מתקן החסרון שבמעשה האדם". ואמרו חכמים [מגילה לא:] הוא "אמר אברהם, רבונו של עולם, שמא ישראל חוטאין לפניך, אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה. אמר לו, לאו... ["כלומר הקרבנות יכפרו עליהן" (רש"י שם)]... אמר לפניו, רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם. אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם". והלשון "תקנתי להם סדר קרבנות" מורה שהקרבנות עצמם הם תיקון.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:74)

(1848) צרף לכאן דבריו בח"א לשבועות ט. [ד, יג.], שביאר שאין קרבן חטאת בשבת [לעומת המועדים], וז"ל: "כי זהו מפני שהוא יום מנוחה, יום שהכל מתוקן, בפרט מעשה האדם. ואין ראוי לתקן החסרון ביום המתוקן, וכמו שאסור כל תקון ביום הזה, ולכך אין חטאת ביום השבת". והרי שבת היא מעין עולם הבא [ברכות נז:], ולכך ברי הוא שלעת"ל הקרבנות יהיו בטלים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:75)

(1849) בעוד שכאן מבאר שקרבן תודה לא יתבטל לעתיד כי ההודאה מוסבת על העבר, וחייב להודות על מה שעבר, וחוב זה קיים גם לעת"ל, הרי בתפארת ישראל פ"ל [תנו.] ביאר להיפך, שקרבן תודה שייך לעתיד, ולכך לא יתבטל בעתיד, כי שם מקומו וזמנו, וכלשונו: "כי התודה הוא שיש בו חמץ ומצה, ואין לך קרבן שיש בו חמץ ומצה כמו קרבן זה. אף על גב שלא היה קרב על המזבח, מכל מקום 'קרבן' נקרא. ולכן אמרו [ויק"ר ט, ז] כל הקרבנות יהיו בטלים לעתיד, חוץ מקרבן תודה. מפני שיש בו חמץ ומצה, שהם שני דברים חלוקים שאין זה כזה, להודיע כי כל הכחות אשר הם מחולקים, הכל הוא אליו יתברך... כל הנמצאים וכל חלופי המציאות הכל הוא אליו יתברך, עד שהוא יתברך הוא אחד ואין זולתו. ודבר זה יהיה לעתיד, כי יהיה השם יתברך אחד ואין זולתו. ולכך קרבן תודה לא יהיה בטל, כי קרבן תודה מורה כי כל חלופי וחלוקי המציאות אל השם יתברך, וכאשר הכל אל השם יתברך, אז הוא אחד ואין זולתו. ולכך קרבן זה לא יהיה בטל לעתיד", וראה למעלה הערה 1789.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:76)

(1850) אין זו הדרשה שדרשו בגמרא [סנהדרין מג:], שהובאה למעלה [לאחר ציון 1810], ששם הדרשה התמקדה על כפילות הנוני"ן ["'יכבדני' לא נאמר אלא 'יכבדנני'" (ראה למעלה הערה 1812)]. אך כאן הדרשה מתמקדת גם על לשון עבר ועתיד ["'כבדני' אין כתיב כאן, אלא 'יכבדנני'"].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:77)

(1851) בא לבאר מדוע חילקו את תיבת "יכבדנני" לשתים ["'כבדני' בעולם הזה, 'יכבדני' בעולם הבא"], ולא אמרו ביחד "כאילו כיבדו להקב"ה בשני עולמים" כמו שאמרו בגמרא [סנהדרין מג:]. ועל כך יבאר שישנו הבדל בין הודאה בעולם הזה להודאה בעולם הבא, ולכך הודאה בעולם הבא חולקת מקום לעצמה. דוגמה לדבר; אמרו חכמים [ברכות ח.] "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאילו גבי ירא שמים כתיב [תהלים קיב, א] 'אשרי איש ירא את ה'', ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב [תהלים קכח, ב] 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך', 'אשריך' בעולם הזה, 'וטוב לך' לעולם הבא". ובנתיב העושר פ"א [ב, רכג.] כתב: "אף כי יש לירא שמים גם כן שכר בעוה"ז ובעוה"ב, מכל מקום שכרו של עוה"ז והעוה"ב נכללו שניהם בלשון 'אשרי'. ואינו דומה למי שנהנה מיגיע כפו, כי מעלתו מיוחד בעוה"ז בפני עצמו, ובעוה"ב בפני עצמו, כפי מה שהוא עוה"ז, וכפי מה שהוא עוה"ב. ובזה יש לו עיקר ועצם עוה"ז בשלימות, ועיקר עצם עוה"ב בשלימות... אבל ירא שמים נכללים באחד לומר 'אשרי' בלבד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:78)

(1852) סברה זו צריכה ביאור, דנהי שבעולם הזה יש גם תפילה [בנוסף להודאה], מ"מ מדוע זה מגרע מהודאתו בעולם הזה ["בעולם הזה אינו הכל הודאה"], לעומת עולם הבא ["הכל הודאה לשעבר"], הרי עד כמה שנוגע להודאה היה צריך להיות שעוה"ז ועוה"ב הם שוים, ומה שיש הבדל ביניהם בנוגע לתפילה, לכאורה אינו שייך להודאה. ובעל כרחך לומר שההזדקקות בעוה"ז לתפילה מורה שאין העוה"ז שלם, והעדר שלימות זו מפחית מעוצמת ההודאה שהיתה יכולה להיות בעולם. ודברים אלו מבוארים בנצח ישראל פי"ט [תכד:], שכתב: "'מזמור שיר ליום השבת וכו'' [תהלים צב, א-טז]. ולא מצאנו בכל המזמור הזה שנזכר יום השבת שאמר 'מזמור שיר ליום השבת'. אבל מפני כי השבת בו השלים השם יתברך העולם, ומפני כי יש שהם אומרים כי נמצא דברים שהם חסרון בעולם, ובפרט שיש צדיק ורע רשע וטוב לו, ודבר זה יחשב חסרון. ועל זה אמר [שם פסוקים א-ב] 'מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה''. כי יש להודות השם יתברך על שלימות הבריאה, ושלא ימצא חסרון בבריאה, רק הכל בהשלמה. ומפני כי השלמה הזאת אינה רק מצד עולם הבא, ועל ידו יושלם הכל... לכך אומר 'מזמור שיר ליום השבת', ופירשו ז"ל [סוף תמיד] ליום שכולו שבת, והוא מנוחה לחי עולמים. כי אף אם נראה בעולם הזה דבר מה שהוא חסרון, אבל מצד עולם הבא יושלם הכל... ואמר 'טוב להודות לה''... כי ההודאה שהכל הוא אל השם יתברך... ובשבת, שהכל ברא בששת ימי בראשית, והשלים הבריאה ביום השבת, לכך אמר 'מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה''" [ראה להלן הערה 2109]. והפחד יצחק שבת [מאמר ב אות ה] כתב: "אף על פי שמצות עונג שבת לא נתפרשה לנו אלא בדברי נביאים [ישעיה נח, יג "וקראת לשבת עונג"], מכל מקום שורש הענין של עונג שבת נעוץ הוא בתורה בפרשה של גמר מעשה בראשית. שהרי כך כתוב בתורה [בראשית א, לא] 'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד', [שם ב, א-ג] 'ויכולו וגו' וישבות וגו' ויקדש וגו''. הנה נתפרש לנו בכאן כי השביתה והקידוש של שבת באים הם מתוך ראיה של 'טוב מאד' בכל הבריאה כולה... עד כמה שהאדם איננו נקי מהרגשה של תרעומות כלפי סדר הנהגת העולמות, בה במדה נעדרת היא ממנו הרגשת קדושת שבת (אויף וויפיעל איינער האט א טענה אויף די וועלט האט ער נישט קיין שבת)".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 23:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/23:79)

(1853) כמו שאמרו בגמרא [סנהדרין מג:] "כל הזובח את יצרו ומתודה עליו, מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקב"ה בשני עולמים, העולם הזה והעולם הבא, דכתיב [תהלים נ, כג] 'זובח תודה יכבדנני'". ולמעלה [לאחר ציון 1812] כתב: "ובאיזה מקום נרמז שזובח יצרו. אבל מפני שכתיב 'זובח תודה', והתודה היה בה החמץ וכו'". הרי ש"מי שמביא תודה מכבד השם יתברך בעולם הזה ובעולם הבא" [לשונו כאן].