## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol Chapter 24

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:1)

(1854) למעלה לאחר ציון 1761.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:2)

(1855) לאחר ציון 1774.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:3)

(1856) פירוש - אמרו במשנה [מנחות סוף עו:] "התודה היתה באה... עשרים עשרון; עשרה לחמץ, ועשרה למצה. עשרה לחמץ, עשרון לחלה. ועשרה למצה, ובמצה היו שלש מינין; חלות, רקיקין, ורבוכה. נמצא... שלש חלות לעשרון". הרי חלת חמץ היא עשרון [כי היו עשרה עשרון לעשר חלות חמץ], לעומת שלש חלות מצה שהיו עשרון [כי היו שלשים חלות מצה]. הרי חלת חמץ אחת שקולה לשלש חלות מצה. ולמעלה [לאחר ציון 400] בשאלתו השבע עשרה שאל: "הי"ז, שאמרה תורה כי מין החמץ יהיו הלחם האחד גדול כמו שלשה מינים של מצה". ולמעלה [לאחר ציון 1694] יישב שאלה זו. ועתה בא ליישבה באופן נוסף. גם בדבריו הבאים יישב את שאלת האברבנאל [ויקרא ו, א], שבשאלתו השש עשרה כתב: "כי למה יצוה יתעלה שיהיו לחמי שלמי תודה ארבעה מינים, ושיהיו שלשה מהם מצה והאחד חמץ, ולא צוה כזה בשום מנחה מהמנחות" [הובא למעלה הערה 401]. ושאלת האברבנאל לא יישב עד כה, אך מעתה שאלה זו גם כן תתיישב ברווחה [ראה להלן הערה 1892]. וראה להלן [לאחר ציונים 1875, 1889], שמבאר שויון החמץ לשלשת מיני מצה באופנים נוספים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:4)

(1857) נוקט בלשון זו ["**עשנו** על ידי האבות"], כי בא להקביל את שלשת האבות לשלשת מיני מצה שבתודה, ושעל מיני המצה האלו נאמר [תהלים ק, ג] "כי הוא עשנו". ובגבורות ה' פס"ט [שנג:] כתב: "ספר הראשון [חומש בראשית] כנגד [דברים י, יז] 'האל הגדול', שהוא יתברך ברא הכל. וזה נזכר בספר בראשית גדולתו של הקב"ה, איך ברא הוא יתברך העולם. וכן בו בריאת האבות, שמהם הושתת העולם". הרי על האבות כתב לשון "בריאה", כי דרכם נעשתה בריאת ישראל. וראה להלן הערה 1912.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:5)

(1858) "התחלה אל הכל" לכל העולם, ולא רק לישראל. וכן כתב כמה פעמים. כגון, בנתיב העבודה פ"ג [א, פג:] כתב: "כי האבות היו התחלה לכל העולם, שלכך נקראו 'אבות', ולא 'הצדיקים הראשונים', כי העולם כולו נברא בשביל ישראל, והאבות היו אבות והתחלה אל ישראל. וכאילו האבות הם העלול הראשון מן השם יתברך... והאבות הם העלול הראשון אשר יש לו צירוף אל השם יתברך". ובהמשך שם [פה.] כתב: "תפלות אבות תקנום [ברכות כו:], כי התפלה היא הקירוב אל השם יתברך מצד שהשם יתברך הוא עלה לעולם, והאבות הם התחלה לעולם, לכך הם הראשונים שהשם יתברך עלה להם, ולכך האבות תפלות תקנום". ושם פ"י [א, קו:] כתב: "כי ברכה ראשונה [של שמו"ע], שהיא נקראת 'ברכת אבות' [ברכות לד.], אשר האבות הם השתלשלות העולם... כי בכח הברכה הזאת הוא כל התפלה, כי ברכה זאת נזכר שהוא יתברך 'אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב', והאבות הם השתלשלות העולם, כי הם התחלה לעולם, ובכח ההתחלה הוא הכל. ובפרט ישראל אשר הם זרע האבות". ובגבורות ה' פט"ז [סח.] כתב: "אבות העולם, שהם אבות ושורש אל אומה הישראלית, שהם עיקר העולם. נמצא כי האבות הם יסוד העולם". ושם פ"ל [תקכב:] כתב: "האבות, שהשפיע מהם העולם". ובגו"א בראשית פל"ב אות ב [קלב:] כתב: "כי האבות הם יסוד העולם, בעבור שהם עיקר לכל ישראל... אבל משה רבינו עליו השלום... אינו מן האבות בעבור שאינו התחלה, שאין אבות העולם רק אותם שהם התחלה, ומהם נתייסד העולם. לזה תמצא במדרש רבות בפרשת בראשית [ב"ר א, ד] שקודם שנברא העולם האבות היו במחשבה להיות נבראים, והיינו הטעם כי האבות הם עיקר העולם שממנו נתייסדו ישראל". ובנצח ישראל פכ"א [תמט:] הוסיף שלא רק שישראל הם סבה שהאבות הם "אבות העולם", אלא שישראל הם מסובבים מכך שהאבות הם "אבות העולם", וכלשונו: "ויש להבין עוד, כי מה שישראל הם זרע האבות... אשר הם אבות העולם, אין ראוי שיהא הפסק לאומה הזאת הבנויה על יסודי עולם, אשר הם האבות, ויסוד שלהם משתלשל מן האבות". וכן מצינו בחז"ל שקראו לאבות "אבות העולם" [שמו"ר כה, ח, שם לב, ב, דב"ר יא, א, ועוד].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:6)

(1859) ברכות טז: "אין קורין אבות אלא לשלשה". ובגבורות ה' פ"ט [תצג.] כתב: "לכך היו האבות שלשה, וזה מפני שהשנים נקראו 'שנים' מפני השניות, וכל שניות אין בו אחדות. אבל בג' אין בו שניות, בעבור השלישי הנוסף המקשר את השנים. ולכך נקראו ג' אבות, בעבור שהם מתאחדים להיות אבות ביחד לישראל, ובשנים אין האחדות, רק שניות, ודבר שהוא סבה אחת אין ראוי שיהיה מחולק בשניות" [הובא למעלה הערה 77]. ובנתיב העבודה פ"א [א, עח.] כתב: "כי האבות אין בהם הרבוי בפעל, שדבר זה אין ראוי לאותם שהם אחד, ויש להם קשר אחד, שיש בהם הרבוי בכח, אבל לא בפעל. לכך היו האבות שלשה, כי שלשה הם רבים... ואלו שלשה יש להם הקשור ביחד. ודבר זה גם כן מבואר במקום אחר ממה שאמר הכתוב [דברים לב, ט] 'כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו'... ואמרו במדרש [ב"ר סח, יב] מה החבל הזה משולש, כך יעקב שלישי לאבות. פירוש כי יעקב הוא השלישי המחבר והמקשר האבות, עד שהם קשר אחד, כמו החבל הזה שהוא משלשה חוטים, והוא מקושר ביחד כמו שהוא החבל. הרי כי האבות הם רבוי מקושר, ובכח שלהם הוא רבוי, אבל לא שיהיה בהם הרבוי בפעל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:7)

(1860) לשונו בח"א לב"ב יז. [ג, עז:]: "לא שלט בהם היצר הרע, פירוש שלא היה בהם העדר, הוא היצר הרע... ויש לך להבין דבר זה שנרמז זה במה שאמר אצל האבות [ב"ב יז.] 'בכל' 'מכל' 'כל'. ורצה לומר כי לא היה האבות כמו שאר בני אדם פרטים, שהרי אין האב נכנס בגדר הבן, ואינו משתתף עמו. ולפיכך האבות אינם פרטים, כי הפרטי הוא חלק, ואין האבות חלק, ומפני כך לא שלט בהם היצר הרע, כי יצר הרע הוא חסרון ורע שנמצא באדם, ואין חסרון בדבר שהוא כללי, כי היו האבות במדריגה הכללית... ולא נחשב פרטי רק הדבר שהוא גשמי". וראה להלן הערה 1880.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:8)

(1861) כמבואר למעלה הערות 1440, 1781.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:9)

(1862) כמו שנאמר [ויקרא ז, יב] "אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסולת מורבכת חלות בלולות בשמן", ופירש רש"י [שם] "מורבכת - לחם חלוט ברותחין כל צרכו". ובמשנה [מנחות עז.] אמרו "ובמצה היו שלש מינין; חלות, רקיקין, ורבוכה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:10)

(1863) הלשון "מנחת סולת" קצת קשה, שאין התודה קרויה מנחה [מנחות מו:]. והרמב"ם [הלכות מעשה הקרבנות פ"ט הי"ד] כתב: "היה בעל התודה כהן, הרי שאר הלחם נאכל לבעלים כתודת ישראל [ולא נחשב כמנחת כהן שכולה כליל (ויקרא ו, טז)], שאין הלחם הבא עם התודה... קרוי 'מנחה'". וראה בפיהמ"ש לרמב"ם בהקדמה למנחות, וחזון איש קדשים ליקוטים סימן ו ס"ק ב. והשפת אמת [מנחות נט. ד"ה במשנה יש] כתב שאע"פ שכל דבר הבא מן הסולת נקרא "מנחה" [רש"י ויקרא כד, ט], כאן עיקר הקרבן הוא התודה, ונקרא אף הלחם בכלל קרבן תודה, ולא בכלל קרבן מנחה. ובצפנת פענח קונטרס השלמה לח"ד עמוד 28, ומכתבי תורה סימן יב, כתב שמה שאמרו [מנחות נח.] "שאור הותר מכללו בשתי הלחם", ולא אמרו שהותר מכללו בלחמי תודה, הוא משום שאין עליהם שם מנחה. אמנם יש מי שהוכיח מדברי הראשונים שלחמי תודה בכלל המנחות הם, ולא אמרו שלחמי תודה אינם קרויים מנחה, אלא שלא מצינו בכתוב שנקראו "מנחה" [רי"פ פרלא לרס"ג עשה קי (עמוד 716)]. וכן משמע מרש"י כת"י מנחות פט. ד"ה אלא אימא, שכתב על לחמי תודה "דלא גרע משאר מנחות". וראה הערה 1865.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:11)

(1864) בלילה היא עם השמן, וכמו שנאמר [ויקרא ב, ה] "סולת בלולה בשמן". וחלות התודה והמצות [לא הרקיקין] היה בוללן בשמן בעודן סולת [מנחות עה.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:12)

(1865) דבריו אינם מובנים, כי אכן במנחת סולת יש קמיצה בעודה סולת [רש"י ויקרא ב, א, וגו"א שם אות א (מט.), והובא למעלה הערה 1438], אך אין קמיצה בלחמי תודה, אלא הפרשה של אחת מן עשר החלות [מנחות עז:], והבעלים יכולים להפריש אותה [מקדש דוד קדשים סימן כט סוף אות א]. והראיה לכך, שמצינו שאפשר להפריש תרומת לחמי תודה קודם אפיה [כפי שיבואר בהמשך], וקודם אפיה ודאי אין שייכות לכהן, שעדיין לא הוקרב הקרבן, ואיזה כהן יוכל לתרום [מקדש דוד שם]. לכך תמוה איזו קמיצה יש כאן, כאשר ההפרשה נעשית על ידי הבעלים [וברש"י הנדפס בחומש העמק דבר (ויקרא ו, ז) איתא "וזאת תורת המנחה - תורה אחת לכולם להטעינן שמן ולבונה האמורין בענין. שיכול אין לי טעונות שמן ולבונה אלא מנחת תודה שהיא נקמצת, מנחת כהנים שהיא כליל מנין". אך בכל החומשים אינו מופיע "מנחת תודה שהיא נקמצת", אלא "מנחת ישראל שהיא נקמצת". ובספרא (שם) אמרו "אלא מנחות ששיריהם נאכלים"]. וכן להלן [לאחר ציון 2217] הדגיש שרק הבהמה של התודה נקרבת, ולא הלחמים. והיה אולי אפשר להדחק ולומר שכוונתו להפרשת החלה [ונקט "קמיצה" אגב שטפיה], שהפרשת לחמי תודה יכולה להעשות מהעיסה לפני אפיתה [נדרים יב:, מנחות עו., ונדה ו:]. אך זה לא יועיל, שהפרשה זו ניתן לעשות בכל לחמי תודה, ולאו דוקא ברבוכה [שם]. והתוספות [נדה ו: ד"ה דאפרשינהו] כתבו שאף על פי שאין הלחם קדוש אלא משקרמו פניו בתנור ונשחט עליו הזבח [מנחות עח:], מכל מקום כשהפריש מן העיסה קרויה תרומה לפי שיחדו אותה לקרות לה שם תרומה אחרי האפיה ושחיטת הזבח. ועשו כן משום שבעודה עיסה אפשר לעשותה עבה ונאה. אך בסמוך יבאר שאין עושין הפרשה זו ברקיקין וחלות. וצע"ג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:13)

(1866) פירוש - נאמר [ויקרא ז, יב] "אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסולת מורבכת חלות בלולות בשמן". הרי אצל חלות מצות ומורבכת נאמר "בלולות בשמן", אך אצל הרקיקין נאמר "משוחים בשמן", והמשיחה נעשית אחר אפייתם. ורש"י [שמות כט, ב] כתב: "בלולות בשמן - כשהן קמח יוצק בהן שמן ובוללן. משוחים בשמן - אחר אפייתן מושחן כמין כ"ף יונית, שהיא עשויה כנו"ן שלנו". והרמב"ם [הלכות מעשה הקרבנות פ"ט הכ"א] כתב: "החלות לותת הסולת שלהן בשמינית של שמן, ואחר כך לש ואופה אותן. והרקיקין מושחן בשמינית שלהן אחר אפייתן". והגו"א ויקרא פי"ב אות ה [קמז:] כתב: "פירוש 'חלות' שבוללם בעודם סולת עם שמן, ואופה אותם בתנור. ו'רקיקין' שמשוח אותן כמין כף יוונית אחר אפייתן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:14)

(1867) דבריו טעונים ביאור, כי אמרו בגמרא [מנחות עה.] שהחלות בולל את הסולת שלהן בשמן, קודם לישה ואפיה. ואף על פי שנאמר בהן [ויקרא ז, יב] "חלות מצות בלולת בשמן", מכל מקום אינו בולל את השמן כשהן מצות, כיון שאין נותן בחלות וברקיקים אלא רביעית שמן, ומתחלק לחלות ולרקיקים, ונמצא שהחלות אינן נבללות אלא בשמינית הלוג, ולכך אי אפשר לבללן אלא בעודן סולת, ולא אחר אפיה, שאחר אפיה איך יתחלק השמן לכמה חלות, שלאחר אפיה יבשות הן, ובולעות שמן, ולא מספיק להם מעט שמן. וכן הרמב"ם [הלכות מעשה הקרבנות פ"ט הכ"א] כתב "החלות לותת הסולת שלהן בשמינית של שמן, ואחר כך לש ואופה אותן". ואילו כאן כתב שה"חלות הם אפויות קודם קמיצה". וצע"ג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:15)

(1868) דבריו טעונים ביאור, שאמרו להדיא [מנחות עה., פט.] שבחלות היה נותן שמינית הלוג, [וברבוכה היה נותן רבע לוג]. והרמב"ם [הלכות מעשה הקרבנות פ"ט ה"כ] כתב: "ובכמה שמן הוא עושה השלשים חלות, בחצי לוג שמן, ושיעור זה הלכה למשה מסיני. רביעית ממנו לרבוכה, ושמינית לחלות, ושמינית לרקיקין". ואילו כאן כתב לגבי החלות "ונתן בה שמן הרבה ובוללה", והרי היה נותן בה שמן כשיעור הרקיקין [שמינית הלוג], וזה פחות ממה שנתן ברבוכה. וצע"ג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:16)

(1869) כי מדתו מדת הדין [גבורות ה' פ"ט (תצח.), שם פכ"ז (תמג.), שם פנ"ו (רסא.), שם פס"ו (רמז), ושם פס"ט (שסז.)]. וכן כתב תפארת ישראל פ"כ [ש.], שם פמ"א [תרמט:], נצח ישראל פי"ג [שכ:, שכד:], שם פל"ג [תרלד:], שם פנ"ב [תתכט.], נתיב העבודה פי"ח [א, קמ.], ח"א לשבת קיט: [א, סו:], ח"א לר"ה י: [א, צו.], ח"א למנחות כט: [ד, עז:], ועוד. ומקור הדבר הוא בזוה"ק [ח"ב כא:], שאמרו שם "יצחק תקן תפלת המנחה שהוא כנגד מדת הדין". ומדת הדין היא קשה, וכמו שכתב בגבורות ה' פמ"ז [תלא.]: "בא התשועה במדת הדין, שהוא קשה". וצירוף המלים "מדת הדין הקשה" הוא מצוי בספרי המהר"ל [נצח ישראל פכ"ג (תצז:), נתיב גמילות חסדים פ"ד (א, קסא.), נתיב הליצנות פ"א (ב, ריח:), ועוד]. לכך האיל [שהוא בהמה קשה] מורה על מדת הדין, וכמו שכתב הקהלת יעקב, ערך איל [ב], וז"ל: "איל בחינת דין". ובזוה"ק ח"ג לח: אמרו "רבי יוסי אמר, שור ואיל מסטרא דשמאלא קא אתיין; שור מסטרא דשמאלא, דכתיב [יחזקאל א, י] 'ופני שור מהשמאל'. איל, בגין אילו דיצחק". ובדר"ח פ"א מ"ב [קצט:] כתב: "הרי כי בשביל העקידה היה העבודה אל השם יתברך, מפני כי יצחק הקריב עצמו אל השם יתברך, ולפיכך עיקר העבודה היה ליצחק שהקריב עצמו. והוא הסוד שלא נאמר 'צפונה' אלא בפרשת 'ואם מן הצאן קרבנו' בפרשת ויקרא [ויקרא א, י], ואף כי העולה מן הבקר שפרשה ראשונה מדברת ממנו [ויקרא א, ג-ט] גם כן צריכה צפון, וכמו שדרשו מן וי"ו של 'ואם מן הצאן', מכל מקום לא נזכר 'צפון' אלא אצל הצאן. מפני כי קרבן של יצחק היה איל [בראשית כב, יג, ואיל הוא ממין צאן (ויקרא ה, טו "איל תמים מן הצאן")], וראוי אליו צפון, והוא ידוע למבינים, כי משם היה העקידה" [הובא למעלה הערה 1392].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:17)

(1870) לשונו בגבורות ה' פ"ט [תצח.]: "מדת אברהם חסד, ומדת יצחק מדת הדין, זה הפך לזה, כי הדין צריך לרדת לעומק הדין עד הסוף, והחסד, כאשר אין יורד לסוף הדבר נקרא מדת חסד". ובתפארת ישראל פנ"ה [תתמט:] כתב: "החסד והמשפט הם שני דברים; שהאחד הוא מה שעושה מצד החסד, ואין בו שום דין כלל. והשני הפך זה, שהוא חיוב לגמרי, כי המשפט אין בו חסד". ושם פס"ב [תתקסא.] כתב: "כי אין הטובות, שהוא טוב לבריות, הם שוים, אבל הם מחולקים; כי גמילות חסד הוא שעושה על צד החסד, אבל כבוד אב ואם הוא הפך זה, שהדין מחייב דבר זה שיהיה האדם מכבד את הוריו". ובנתיב גמילות חסדים פ"ב [א, קנג.] כתב: "כבוד אב ואם, שהטוב אשר הוא עושה לאב ואם וכיוצא בזה הוא חיוב גמור מאד, והוא במדת הדין. והפך זה גמילות חסד, כי גמילות חסד הוא אף לעשירים [סוכה מט:], ודבר זה אינו חיוב עליו כלל, שהרי נקרא 'חסד', והוא חסד גמור". ובח"א למכות יב. [ד, ג.] כתב: "כי לפי המשפט הישר אין ראוי לעשות חסד כלל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:18)

(1871) מקורו בזוה"ק [ח"א קמו.], שאמרו "'ויעקב איש תם יושב אהלים' [בראשית כה, כז]... דאחיד לתרין סטרין, לאברהם וליצחק". ובשערי אורה השער השני כתב: "יעקב קו האמצעי בתווך... ובה נאחזות מידות אברהם ויצחק, אברהם לימין, ויצחק לשמאל, ויעקב קו האמצעי, וסימן 'ויעקב איש תם יושב אהלים'. וסוד 'איש תם', בסוד תיומת של לולב, שהוא סוד קו האמצעי של לולב, 'יושב אוהלים' הם שתי אוהלים, אוהל אברהם ואוהל יצחק, כי הם שני צדי הלולב". ושם בשער החמישי כתב: "קו האמצעי והוא עומד באמצע, זו היא מידת יעקב אבינו עליו השלום, ולפיכך נאמר בו 'ויעקב איש תם יושב אהלים'. כלומר, יעקב הוא סוד המידה האמצעית... שני האוהלים, שהם אוהל אברהם שהוא חסד ואוהל יצחק שהוא דין. וזהו סוד 'ויעקב איש תם יושב אהלים', כי מה צורך לומר 'יושב אוהלים', היה לו לומר 'יושב אוהל'. אלא מידת יעקב עומדת בין שני אוהלים, ומתיימת ומאחזת ימין ושמאל במידה האמצעית, עד שנמצאו אברהם ויצחק נאחזים ביעקב; אברהם ימין יעקב, יצחק שמאל יעקב. וזהו סוד 'הכתוב השלישי מכריע ביניהם', בין מידת 'אל' שהיא חסד, ובין מידת 'אלקים' שהיא דין". ובגבורות ה' פ"ט [תצט.] כתב: "יעקב נגד אמצעי... לכך מדת יעקב מדת אמת, כי האמת אין לו נטיה לא לימין ולא לשמאל, לכך יעקב הוא נגד האמצעי שאין לו ימין ושמאל, וכל זרע יעקב זרע אמת, שלא היה פסולת בזרעו, אבל אברהם ויצחק היה פסולת בזרעם". ושם פכ"ז [תמג.] כתב: "כח אש... נמשך ממדת יצחק, שמדתו אש... אברהם מדתו המים והשלג... הדם הוא טבע ממוצע שיש בו חמימות אש וקצת לחות המים... וזהו נגד מדת יעקב אשר מדתו ממוצע בין אש ומים, כולל שניהם". ובתפארת ישראל פי"א [קעג.] כתב: "מפני כי יעקב היה השלישי לאבות נקרא יעקב [ישעיה מד, ב] 'ישורון', מלשון ישר, שהוא אמצעי בין אברהם ובין יצחק". ובגו"א בראשית פמ"ט אות כד [תכט.] כתב: "כי כאשר תניח ג' נקודות זו אצל זו, אין לנקודה האמצעית קצה כלל. ומפני שיעקב הוא האמצעי בין אברהם ובין יצחק, והוא השלישי המכריע ביניהם, הוא כנגד הנקודה האמצעית שאין מתייחס לה קצה וגבול, ולפיכך יעקב אבינו לא מת [תענית ה:]... ועל פי סוד הזה נקרא יעקב 'ישורון', על שם היושר, כי כל דבר יושר אין לו קצה, שהקצה למי שנוטה מן היושר, אבל היושר אין לו קצה... כי אין לדבר הישר אחרית במה שאינו נוטה לקצה, והוא נשאר באמצעי שאין לו קצה". וקודם לכן בגו"א בראשית פכ"ח סוף אות יז [סג:] כתב: "והנה הוא דומה יעקב לבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה". ובנתיב אהבת השם פ"א [ב, מא.] כתב: "מדת יעקב... נכלל משניהם, מן אברהם ויצחק". ובנצח ישראל פמ"ד [תשנב:] כתב: "מדריגת יעקב בין אברהם ובין יצחק, והוא פנימי נסתר". ובח"א לב"מ פד. [ג, לה.] כתב: "וידוע כי יעקב היה לו מדת האמצעי בין אברהם ובין יצחק". ובח"א לחולין צא: [ד, קו:] כתב: "מצד כי יעקב בפרט מיוחד לאחד ולקשר הכל. כי אברהם הוא האב הראשון, ויצחק הוא האב השני, ויעקב השלישי. ואין הראשון גם השני מיוחד לאחד ולקשר הכל, רק השלישי, כי הוא מכריע בין השנים המחולקים, והוא מכריע ביניהם ומאחד את המחולקים". ולכך המצות הרכות [רבוכה] כנגד אברהם, המצות הקשות [רקיקים] כנגד יצחק, והמצות הממוצעות [חלות] כנגד יעקב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:19)

(1872) כמו שכתב למעלה [לאחר ציונים 1775, 1807].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:20)

(1873) כמו שאמרו במדרש [ב"ר כב, יג] "פגע בו [בקין] אדם הראשון. אמר לו, מה נעשה בדינך. אמר לו, עשיתי תשובה ונתפשרתי. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר, כך היא כחה של תשובה, ואני לא הייתי יודע. מיד עמד אדם הראשון ואמר 'מזמור שיר ליום השבת וגו''". ובפירוש המהרז"ו [שם] כתב: "מפרש מה שנאמר [תהלים צב, ב] 'טוב להודות' מלשון וידוי, על כן שייך מאמר זה לתשובה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:21)

(1874) לאחר ציון 1224, שהביא את מאמרם [חולין ס.] "שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו", וביארו בכמה אופנים. ושם [לאחר ציון 1280] כתב: "והיו לאדם שני קרנות שראוים אל הבהמה, כאשר היה לו גבהות הגוף וגבהות הנפש כמו שיש לבהמה, ואז היה נאמר עליו [תהלים מט, יג] 'ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו', כי הבהמה יש לה שתי קרנות כאשר אמרנו, והיה האדם נוטה אליהם, ולכך אמר הכתוב כי היה האדם נמשל כבהמות. אבל כאשר חזר האדם בתשובה, הביא שור שאין לו אלא קרן אחד במצחו, שהוא באמצע, אחר שהיה האדם נמשך אחר שני קרנות של בהמה, אשר הם נוטים לימין ולשמאל, חוץ מן האמצע, ועזב הקרן שהוא באמצע, אשר הוא קרן האמיתי, הוא החכמה. ולכך הביא אל כפרתו שור שהיה לו קרן אחת במצחו, שהוא באמצע, שרוצה להיות נמשך אחר הקרן האמיתי, לא כמו שעשה בראשונה". ושם [לאחר ציון 1305] כתב: "וזה שאמר גם כן [חולין ס.] 'שור שהקריב אדם הראשון', שרצה לומר שהקריב כחו אל השם יתברך, והוא השור שהקריב אדם הראשון. והיה לו קרן אחד במצחו [שם], כי כאשר עשה תשובה לא היה כמו שהיה בראשונה, שהיה נמשך בכל כחו אחר התאוה ואחר הדברים שהם חמדת הלב. וכאשר עשה תשובה היה נמשך בכל כחו אחר הקרן האחד, שהוא קרן השכלי, אשר הוא מבטל שתי הקרנות האחרים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:22)

(1875) טעם זה צריך ביאור, שלפי זה יהיו כל הדורות שקדמו לאבות [כמו נח, שם, ותרח] שקולים לאבות "כי מהם היו אלו שלשה אבות", ולמה זה נאמר דוקא כלפי אדם הראשון. ונראה שכוונתו היא שהאבות הגיעו למדריגת אדה"ר קודם החטא [כמבואר בספורנו בראשית ל, טז]. והנפש החיים [שער א פ"ו בהגה"ה] כתב שאדה"ר קודם החטא היה "אדם ישר לגמרי", והאבות נקראים "ישרים" [ע"ז כה.]. והאבות הגיעו למדריגה עליונה זו מחמת שבאו מאדם הראשון, ולכך יכולים לטפס בחזרה אל מדריגתו העליונה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:23)

(1876) פירוש - שיעור החמץ היה שקול לשיעור שלשת מיני מצה ביחד [מנחות עו:], וכמו שהביא למעלה [ציונים 401, 1700, 1856].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:24)

(1877) כמו כן מאמר זה נמצא בע"ז ד:, והובא בתפארת ישראל פמ"ח [תשמד.], נתיב התשובה פ"ד [סז.], וח"א לע"ז ד: [ד, כט.]. ובנתיב התשובה שם [עב.] כתב: "ויש לך להבין איך דוד היה מוכן אל התשובה, לכך אמר 'שהקים עולה של תשובה', שלא היה התשובה נמצאת בדוד במקרה... כי היה המלך הראשון שהיה משבט יהודה, והוא ראוי שיהיה ראש וראשון לישראל [ראה למעלה הערה 1530]. ועוד יש לך להבין, כי דוד ראוי שיהיה ראשון, ולכך אמרו במדרש [שוח"ט מזמור צב] כי אדם הראשון נתן ע' שנים משנותיו לדוד המלך. ודבר זה כי אז העולם עמד על עמדו, שהיה חיי האדם ע' שנה, והיו הכל שוים... והיה דוד התחלת העולם, כמו שהיה אדם הראשון, ולכך נתן לו אדם הראשון ע' שנה משנותיו. ומפני כך ראוי דוד... לפתוח פתח התשובה. וזה כי בעל התשובה הוא חוזר אל התחלתו הראשונה, הוא השם יתברך. כי הוא יתברך התחלת הכל. ולכך השם יתברך מקבל שבים מצד כי הכל ראוי לשוב אל דבר שהוא התחלה לו. ומפני כך יש כאן סלוק חטא, כי כאשר שב הדבר אל התחלתו, האדם בעצמו שב אל התחלתו כמו שהיה בלא חטא ועון, כמו שהיה האדם בתחלת בריאתו, ולכך יש כאן סלוק עון. ולפיכך ראוי אותם שהיו ראשונים והתחלה, כמו שהיו ישראל שיצאו ממצרים, ודוד המלך, שהם התחלה בעצמם, הם ראשונים לשוב אל התחלתם, כמו שהם התחלה. כי ההתחלה של דבר, ראשון לשוב אל הדבר שהוא התחלה שלו. ולכך ראוי לישראל ודוד, שהם ראשונים והתחלה, לשוב אל השם יתברך, שהוא התחלה אל הכל, והוא מקבל הכל. ובזה היה... דוד פותח פתח תשובה, שהיתה התשובה בעולם במציאות. כי כאשר ההתחלה הוא שב אל השם יתברך, שהוא התחלת הכל, ואז הכל נמשך אל התחלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:25)

(1878) כמו שדוד אמר על עצמו [תהלים קט, כב] "ולבי חלל בקרבי", ופירש רש"י [ברכות סא:] "ולבי חלל בקרבי - יצר הרע הרי הוא כמת בקרבי, שיש בידי לכופו". והאור החיים [ויקרא ז, לז] כתב "מעלה גדולה אשר יתעצם לזבוח יצרו, כמעשה דוד שאמר 'ולבי חלל בקרבי'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:26)

(1879) שאמרו שם חכמים [סנהדרין קז.] "אמר [דוד] לפניו, רבונו של עולם, מפני מה אומרים 'אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב', ואין אומרים 'אלקי דוד'. אמר, אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי. אמר לפניו, רבונו של עולם, בחנני ונסני... אמר מינסנא לך... דמנסינא לך בדבר ערוה", ושם מסופר על הנסיון של בת שבע, ושלא עמד בו. ובח"א שם [ג, רנא:] כתב: "מה שאמר דוד שיש לומר גם כן 'אלקי דוד', ובקש זאת יותר מכל שאר צדיקים, מפני כי בשביל כך אומרים 'אלקי אברהם אלקי יצחק אלקי יעקב', מפני שאין הקב"ה מיחד שמו על אדם יחיד, כי אם על אומה שלימה. והאבות היו אבות לכלל אומה ישראלית. ולכך כמו שאומרין 'אלקי ישראל' [שמות ה, א], אומרים 'אלקי אברהם', וכן יצחק ויעקב. לכך אמר דוד שכמו שהשם יתברך מיחד שמו על האבות מפני שהם אבות אל הכלל, כך דוד אב אל מלכות בית דוד, שגם המלכות נחשב כמו הכלל, שהמלך הוא כמו הכלל נחשב. וכן אמרו ז"ל [במדב"ר יט, כח] שהמלך הוא העם, והעם הוא המלך. ומאחר שממנו מלכות, דוד נחשב הוא כלל, ויש לומר גם כן 'אלקי דוד' כמו שאומרים 'אלקי אברהם'". וכן הזכיר ענין זה בקצרה בתפארת ישראל פל"ט [תקצז.]. ובדר"ח פ"ה מ"ג [צ:] כתב: "אמנם לפי דעת חז"ל, כל האבות נתנסו וכדאיתא בפרק חלק [סנהדרין קז., קיא.]... ודבר זה ענין מופלג, כי האבות במה שהם אבות אינם אנשים כמו שאר אנשים טבעיים, רק הם אנשים אלקיים, ולפיכך נתנסו. כי כל לשון 'נסיון' מלשון 'נס', שכשם שהנס הוא בלתי טבעי, כך הנסיון הוא בלתי טבעי. כי אם אין המנוסה נוהג שלא בטבע, אינו יכול לעמוד בנסיון, כי אין הטבע נותן שישחוט האדם בנו, וכן כל שאר נסיונות. ולפיכך אי אפשר שלא יהיו האבות מנוסים, לפי שאינם אנשים טבעיים כמו שאר אנשים, ואם היו נוהגים בדרך הטבע לא היו ראוים לאותה מדריגה עליונה... ודוד היה בו בחינה מה גם כן להיות לו מדריגה זאת שיהיה הנהגתו על הטבע, כאשר ידוע ממדריגת דוד, ולכך רצה שיהיה מנוסה כמו האבות. ולא עמד בנסיון, כי מדתו קרובה אל הנהגת העולם הטבעי, כמו שידוע ממדריגת דוד למי שיש בו חכמה ותבונה, ולפיכך לא עמד בנסיון. מכל מקום בשביל שהיה בו דבר מה, שלא היה טבעי לגמרי, היה מנוסה. ודברים אלו מופלגים מאד בחכמה. ומכל מקום הנה הנסיון שייך לאבות בפרט, שהם אנשים אלקיים לגמרי, בלתי טבעיים, ואצלם שייך נסיון. ודבר זה מבואר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:27)

(1880) לשון הגמרא שם "שלשה לא שלט בהן יצר הרע, אלו הן; אברהם, יצחק, ויעקב... ויש אומרים, אף דוד, דכתיב [תהלים קט, כב] 'ולבי חלל בקרבי' ["יצרי הרע מת בקרבי" (רש"י שם)]. ואידך, צעריה הוא דקא מדכר ["על לבו ממש הוא מתרעם, ואומר שמת בקרבו מרוב צרות" (רש"י שם)]". ובח"א שם [ג, עז:] כתב: "אף דוד היה בו דבר זה לחד לישנא, ודבר זה הוא ענין מופלג. כי דוד גם כן נחשב עם האבות, כאשר הוא אב למלכות בית דוד, לכך לא שלט בו יצר הרע... ואף על גב שלא היה לדוד מעלת האבות ושלימותם... מכל מקום לא שלט בו חסרון גם כן עד שנאמר שהיה שולט בו יצר הרע, הוא החסרון, ולפיכך נאמר עליו שלא שלט בו יצר הרע. וללישנא קמא היה שולט יצר הרע בדוד, כי לא היה במעלת האבות, לכך שלט בו יצר הרע". ומקשה על עצמו שכאן מבאר שהחמץ של התודה הוא כנגד דוד שזבח את יצרו [לעומת שלשת מיני המצה שהם כנגד האבות, שלא שלט בהם יצה"ר], והרי בב"ב יש דעה הסוברת שגם בדוד לא שלט היצה"ר, ובזה היה דומה לאבות. וראה הערה 1882.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:28)

(1881) ק"ק מה שייך במחלוקת באגדתא לומר "הלכה כתנא קמא". והרמב"ם [פיהמ"ש סוטה פ"ג מ"ה] כתב: "כבר אמרתי פעמים רבות כשיש מחלוקת בין החכמים בסברת אמונה, אין תכליתו מעשה מן המעשים, שאין אומרים שם הלכה כפלוני". ובפיהמ"ש לסנהדרין פ"י מ"ג כתב: "כבר זכרתי לך פעמים רבות שכל מחלוקת שיהיה בין החכמים שאינו בא לידי מעשה, אלא שהוא אמונת דבר בלבד, אין צד לפסוק הלכה כאחד מהם". ובפיהמ"ש לשבועות פ"א מ"ד כתב: "מחלוקת זה לא נאמר בו הלכה כדברי פלוני, לפי שהוא דבר חוזר אל השם יתברך... וכבר ביארנו שכל סברא מן הסברות שאינה באה לידי מעשה מן המעשיות שיפול בו מחלוקת בין החכמים, לא נאמר בו הלכה כפלוני". ובספר המצות שלו [לא תעשה קלג] כתב: "וכבר בארנו בחבורנו בפירוש המשנה שכל מחלוקת שלא תחייב מחלוקת במעשה אלא בסברא לבד, לא אפסוק בו הלכה, ולא אומר הלכה כפלוני". ומובא ביד מלאכי סימן רכ. ובסוף מבוא התלמוד לרבי שמואל הנגיד כתב: "כל מחלוקת שלא חייב המחלוקת במעשה, אלא בדעת, לא נגדור בו הלכה כפלוני". ובספר מכתב מאליהו [ח"ג עמוד 353] כתב בשם תקוני הזהר דבענייני אגדה וקבלה לא שייך מחלוקת, אלא רק בדבר הלכה. אמנם בשדי חמד [ח"ב מערכה ה כלל לב] כתב שיש בזה מחלוקת אחרונים האם כללי הפסק נאמרו גם במילי דאגדתא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:29)

(1882) סברה זו מבוארת היטב בח"א לסנהדרין קז. [ג, רנב.]: "כי מצד עצמו של דוד אינו ראוי לחטא, כי מדריגת דוד היה כל כך שהיה מנצח את יצרו. אלא בשביל שדוד היה מביא עצמו לידי נסיון שאמר [תהלים כו, ב] 'בחנני ונסני', והיה סובר שהוא במדריגת האבות, והיה מחזיק עצמו שיכול לנצח יצר הרע, כמו האבות. ודבר זה אינו כך אצל השם יתברך, שאינו במדריגות האבות. ולכך לא רצה השם יתברך לנסותו. ומי שנכנס בדבר הזה שהוא כנגד השם יתברך, יש לו מתנגדים הרבה, וזה היה הסבה שלא היה מנצח... אין השם יתברך היה רוצה לעשות רצונו בזה, שיהיה שוה ודומה לאבות העולם. וכאשר האדם מבקש דבר שאינו רצון השם יתברך, יש לו מתנגדים, וזה היה סבה שלא היה יכול לעמוד נגד יצר הרע. מכל מקום אם לא היה זה שהשם יתברך חפץ שלא יהיה דוד שוה לאבות, עד שהיה לדוד מתנגדים שלא ינצח לרבו, היה דוד כופה את יצרו". ובעוד שכאן מבאר שגם לפי היש אומרים בסופו של דבר היצה"ר שלט בדוד לאחר שהקב"ה ניסהו בבת שבע, הרי בח"א לב"ב יז. [ג, עז:] לא למד כן, שכתב שלפי היש אומרים אכן היצה"ר לא שלט בדוד, וכלשונו: "אל יקשה לך כי דוד חטא בבת שבע [ש"ב יב, ט]. אין זה קשיא, כי דבר זה היה נסיון מן השם יתברך, ולא נקרא יצר הרע שולט בו רק כאשר יצר הרע שולט מעצמו, כך סובר הך לישנא". הרי גם לאחר הנסיון עם בת שבע עדיין היה דוד נחשב כמי שאין היצה"ר שולט בו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:30)

(1883) נראה לבאר קמעא דברי קודש אלו, שהנה דוד המלך הוא הפנה הרביעית של המרכבה [זוה"ק ח"ג רסב:], וכמרומז בגו"א בראשית פכ"ד אות מג [תטז.]. ובח"א לסנהדרין קז. [ג, רנב.] כתב: "היה דוד שוה לאבות מצד המקבל". ובקהלת יעקב, ערך נפש, כתב: "מלכות כלולה מכל המדות שלמעלה ממנה". וצרף לכאן דבריו בגבורות ה' פ"ס [תמא:], שאין להפריד בשתיה בין כוס שלישית לכוס רביעית [פסחים קיז:], ושם הערה 316, שאין להפריד בין המשפיעים למקבל, והרביעי כלול משלש המדות שקדמו לו. וכן ביאר בדר"ח פ"ה מ"ט [רצד:] שישראל גולים מן הארץ מחמת ג' עבירות חמורות המכוונות כנגד ג' האבות, ועבירה רביעית היא שמיטת הארץ, שהיא כנגד הארץ עצמה, ושם הערה 1326. **וצרף לכאן** דבריו בדר"ח פ"א מ"ב [רו.], שכתב: "כבר ידעת כי יסודות העולם הם ג', אשר נקראו בספר יצירה [ר"פ ג] אמ"ש, והם מים אויר אש. הנה היסודות לעולם שלשה הם, ולא נזכר הרביעי, היא הארץ, לטעם ידוע לנבונים". ושם בהערות 528, 571 נתבאר ששלשת היסודות של אמ"ש מקבילים לשלשת האבות [אברהם כנגד מים, יצחק כנגד אש, ויעקב כנגד אויר], ודוד המלך מקביל לעפר ["מקימי מעפר" (ש"א ב, ח)]. לכך אין יסוד העפר נמנה עם שלשת היסודות העליונים, כי דוד אינו שוה לשלשת האבות, אלא מקבל מהם. וראה למעלה הערה 1535, נתיב התורה פי"ח הערה 84, באר הגולה באר החמישי [כא:], ותפארת ישראל פ"ל הערה 34.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:31)

(1884) בהיות לחמי תודה שלשה סוגי מצות, ומין רביעי מחמץ, השקול לשלשת מיני מצות. ועד כה ביאר שלשה הסברים; (א) החמץ הוא כנגד השבוי ביד אחרים, שזה כנגד רעב, חרב, חולי [למעלה לאחר ציון 1694]. (ב) כנגד אדה"ר, ששקול לג' אבות [למעלה לאחר ציון 1872]. (ג) כנגד דוד, שמדתו כלולה משלשת האבות [למעלה לאחר ציון 1876]. (ד) מעתה יבאר הסבר רביעי, שהחמץ נגד הגוף, לעומת נפש רוח ונשמה. (ה) להלן [לאחר ציון 1898] יבאר הסבר חמישי, שמיני המצה יחמצו אם ישתהו לאפות עשרון אחד גדול]. (ו) להלן [לאחר ציון 2225] יבאר הסבר ששי, ששלשת מיני המצה הם כנגד ג' מלכיות ראשונות, ומין החמץ כנגד מלכות רביעית, והיא שקולה לשלש המלכיות שקדמו לה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:32)

(1885) לשונו בדר"ח פ"ד מכ"ב [תלט.]: "ורז"ל חלקו אלו הכחות, כמו שהתבאר לך כמה פעמים מאוד; כי החלק האחד הם כוחות הגופניים, החלק הב' הם כחות הנפשיים, החלק הג' הם כחות השכליים... וחכמינו ז"ל יקראו אותם [ב"ר יד, ט] רוח נפש ונשמה, וכך ראוי לקרות אותם". וקודם לכן שם פ"ב מ"ט [תרעז.] כתב: "ותדע כי נזכרו גם כן אלו הכחות בדברי חכמים [ב"ר יד, ט], וקראו אותם רוח נפש נשמה, כי הם שלשה כחות". ובחידושי **ההלכות** שלו למסכת שבת [לא:] כתב: "האדם יש לו ג' כוחות שהם זה למעלה מזה; האחד הוא כח הגופני, שהוא מוטבע בגוף. והשני כח נבדל מן הגוף, אבל הוא מצורף ומחובר אל הגוף, שאינו נבדל לגמרי. והכח הג' הוא נבדל לגמרי מן הגוף... ובדברי חכמים [ב"ר יד, ט] נקראו 'נפש' 'רוח' 'נשמה', אלו ג' כוחות. וביארנו אותו פעמים הרבה, **ואצלי נתבארו** אלו ג' כוחות". וכן הזכיר זאת בסוף דרשת שבת תשובה [פא:]. וזהו יסוד נפוץ מאוד בספריו, וכמלוקט למעלה הערות 79, 199, 1233, 1612, ובסמוך הערה 1890.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:33)

(1886) כמו שאמרו חכמים [ברכות י.] "מה הקב"ה טהור, אף נשמה טהורה". ובנצח ישראל פמ"ד [תשנז:] כתב: "כי הנשמה היא נאצלת מן השם יתברך בלבד, והגוף הוא מן האדמה... הנשמה היא קדושה וטהורה". וראה למעלה הערה 633.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:34)

(1887) כמו שאמרו [שבת קה:] "'לא יהיה בך אל זר'... איזהו אל זר שיש בגופו של אדם, הוי אומר זה יצר הרע". ולמעלה [לאחר ציון 207] כתב: "כי יצר הרע הוא בגופו של אדם, כי הנשמה היא בלא יצר הרע". ולמעלה [לאחר ציון 1438] כתב: "מצד שאדם מסלק עצמו מן החומר העב, אשר בו יצר הרע". וראה למעלה הערות 208, 1439, 1650.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:35)

(1888) אודות שחלקי האדם הם נשמה וגוף, כן כתב בהרבה מקומות, וכמלוקט למעלה הערה 79, קחנו משם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:36)

(1889) לשונו בגו"א שמות פכ"ה אות י [רנט.]: "ידוע כי כל בני אדם שוים בגוף ובנפש, אין לאחד יותר מן השני, כי כמו שיש לזה כן יש לזה, אם דל אם עשיר. לכך אמר בשני תרומות שיהיו שוים מחצית השקל [שמות ל, יג, שם לח, כו]. וידוע כי האדם הוא אדם על ידי נפש וגוף, וזהו השקל השלם. והנפש הוא חצי השקל, והגוף הוא חצי השקל. לכך צריך ליתן בעד כל אחד חצי שקל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:37)

(1890) כמבואר למעלה הערה 1885. ומדייק לומר שיש לנשמה ג' כחות, ולא שיש ג' נפשות נפרדות. וכן כתב בדר"ח פ"ב מ"ט [תרפד:, תש.]: "כי דבר זה הסכמת הכל כי יש באדם כוחות מחולקות, וכן כתבו והאריכו בזה, כמו שתמצא בדברי הרב רבינו משה בר מיימון זכרונו לברכה בהקדמת המסכתא הזאת [בשמונה פרקים, תחילת פ"א]. גם הוא מחלק כוחות הנפש לשלשה חלקים, כמו שכתב והאריך, כי הם שלשה זה על זה; כח הטבעי שהוא כח גופני, וכח חיוני, וכח שכלי על הכל". ושם פ"ד מכ"ב [תלז:] כתב: "כי האדם שהוא בעל חי, יש לו נפש. והנפש הזאת יש לה כחות מחולקות, שפועלת באלו כוחות פעולות מחולקות, כמו שבארנו למעלה כמה פעמים. וכתב הרמב"ם ז"ל בהקדמת מסכתא הזאת שֶּשָּׂם ראש הרופאים התחלת ספרו שהנפשות שלש; טבעית, חיונית, נפשית... והוא ז"ל כתב שאין הדבר כך שיהיה לאדם ג' נפשות, אבל הנפש היא אחת, רק שיש לה כחות מחולקות, שפעולתה בכחות ההם פעולות מחולקות, אבל הנפש היא אחת, והכחות מחולקות". ובח"א לסנהדרין ע. [ג, קע.] כתב: "כי האדם יש בו ג' כחות, והרופאים קוראים אותם שיש לאדם ג' נפשות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:38)

(1891) על פי מה שאומרים בסליחות "הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך". ולמעלה [לאחר ציון 77] כתב: "הרי [האדם] הוא נותן שבח בנשמתו, שנאמר [תהלים קנ, ו] 'כל הנשמה תהלל יה'. ועל הגוף נאמר [תהלים לה, י] 'כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך'. ובזה נותן שבח בכל חלקיו, הן בגוף והן בנשמה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:39)

(1892) מעין כן הקשה האברבנאל [ויקרא ו, א] בשאלתו השש עשרה: "כי למה יצוה יתעלה שיהיו לחמי שלמי תודה ארבעה מינים, ושיהיו שלשה מהם מצה והאחד חמץ, ולא צוה כזה בשום מנחה מהמנחות" [הובא למעלה הערות 401, 1856, ולהלן הערה 1899].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:40)

(1893) שאמרו "כל הזובח את יצרו ומתודה עליו, מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקב"ה בשני עולמים, העולם הזה והעולם הבא, דכתיב 'זובח תודה יכבדנני'", וכפי שהביא למעלה [לאחר ציון 1807].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:41)

(1894) כפי שביאר למעלה [לאחר ציון 1812].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:42)

(1895) פירוש - לא שייך שיהיה בהעדר חילוקי סוגים, עד שנבוא לומר שסוג העדר זה אינו כסוג העדר זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:43)

(1896) כמו שנאמר [קהלת ג, יט] "כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל". הרי כאשר מדובר בהעדר [מיתה והבל] אין הבדל בין אדם ובהמה, משום שבהעדר אין חילוקי סוגים. וכן נאמר [איוב כא, כו] "יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם", ופירש רש"י [שם] "יחד על עפר ישכבו - ולאחר מותן אין ניכר לבריות מי הרע מי הטוב, כי כזה כן זה יחד על עפר ישכבו". והאברבנאל [חבקוק ב, ז] כתב: "כי המות הטבעית אחת היא לכל, כצדיק כרשע, ורמה תכסה עליהם". **דוגמה לדבר;** נאמר [שמות כח, מ] "ולבני אהרן תעשה כותנות ועשית להם אבנטים ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת", ופירש רש"י [שם] "ולבני אהרן תעשה כותנות - ארבעה בגדים הללו, ולא יותר; כתונת, ואבנט, ומגבעות, היא מצנפת, ומכנסים הכתובים למטה בפרשה [שם פסוק מב]". ובגו"א שם אות טז [שנב:] כתב: "ומכנסים כתובים למטה בפרשה. נראה לי מה שלא כלל את המכנסים עם שאר הבגדים, מפני שאין דומה מכנסים לשאר בגדים. כי מכנסים אינו מלבוש לכבוד, רק הוא לכסות הערוה [שם פסוק מב], ושאר מלבושים כלם כבוד הגוף הם. והרי המכנסים אינם רק להסיר הגנאי, והערוה לכסות, ושאר בגדים הם 'לכבוד ולתפארת' [שם פסוק ב], לכך נאמר אצל הבגדים 'לכבוד ולתפארת'... ובכל מקום לא יחבר המכנסים עם שאר מלבושי כבוד, שאינו דומה ואינו שוה להם". ובהמשך שם באות יט [שנה:] כתב: "המכנסים שאינם לכבוד, רק לכסות הערוה, בשניהם שוה באהרן ובבניו". והמשך חכמה [שמות כח, מ] כתב: "הנה כל דבר שיש בו כבוד בהיותו, לא יהיה בחסרונו פחיתות. אבל דבר שבהעדרו יהיה פחיתות, לא יהיה בהיותו שלימות וכבוד. והנה בגדים אלו יהיו בהיותם כבוד, אבל על המכנסים בלבשו אותם אינם בגדי כבוד, אולם בהעדרם הוא פחיתות". **דוגמה נוספת;** בגו"א דברים פ"ח אות ד [קמז.] כתב: "יש חלוק בין [דברים ח, ד] 'שמלתך' ובין [דברים כט, ד] 'נעלך'. כי המלבושים הם לכבוד האדם, כמו רבי יוחנן קרי למאניה 'מכבדותיה' [שבת קיג.], ובשביל זה הם צריכים לאדם, כדי להתכבד ולהתקשט האדם בהם... ומנעלים אינם מלבושי כבוד... כי המנעלים אינם אלא להכרח האדם, שלא יקבל נזק ברגליו, ואינם לעצמם. וזהו שתקנו חכמים [ברכות ס:] כשלובש סודר שלו או טליתו לברך 'מלביש ערומים', בלשון לבישה. וכשהוא מסיים מסאני [שם] 'שעשית לי כל צרכי', כלומר בשביל הכרח וצורך נבראו, לא בשביל עצמם כלל, שאין זה מלבוש לכבוד". וצרף לכאן דברי הירושלמי [שבת פ"ו ה"ב], שאמרו "לאו אורחיה דבר נשא מיהוי ליה תרין סנדלין, חד לחולא ולד לשבתא". הרי שאין מקום לנעלי שבת, כי הם באו רק לסלק ההיזק שעלול להיות באם ילך יחף, ואינם נכללים בכבוד שבת. וראה עוד בגבורות ה' פמ"ח [תקפז:], ושם הערה 47, והערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:44)

(1897) פירוש - שלשה סוגי המצה מורים על נפש, רוח, ונשמה, ווהן מציאות, לעומת זביחת היצה"ר, שהיא מעשה העדר וסילוק. ויחס הנר"ן לזביחת היצה"ר הוא כיחס בגדי כהונה שהם "לכבוד ולתפארת" [שמות כח, ב], למכנסים שהם "לכסות בשר ערוה" [שם פסוק מב], וכמבואר בהערה הקודמת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:45)

(1898) "כאשר" - כפי. ובא לומר שניתן ללמוד מהאופן שבו אנו נוהגים כיום לאפות מצות מדוע התורה חילקה את לחמי תודה מצה לשלשה חלקים. ודבריו מכוונים לדברי הטור [או"ח סוף סימן תעה], שיובאו להלן הערה 1902.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:46)

(1899) זהו הסבר חמישי לשויון הקיים בין חלות חמץ לשלשת חלות מצה. וארבעה ההסברים הראשונים מובאים למעלה הערה 1884. והמשך דבריו מורה שאינו בא לבאר את השויון הקיים בין שיעור חמץ לשיעור מצה, אלא מדוע החמץ הוא אחד, והמצות הן שלשה, וכפי שהקשה האברבנאל [הובא למעלה הערה 1892].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:47)

(1900) פירוש - היה צריך להיות כמות שוה של חלות חמץ וחלות מצה, ושתיהן היו צריכות להיות עשר חלות כל אחת, אך יש הכרח מיוחד לחלק את עיסת המצה לשלשה חלקים קטנים יותר, וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:48)

(1901) אודות שפת עבה נוטה יותר לבא לידי חימוץ, כן מבואר בגמרא [פסחים לו:, מח., וביצה כב:]. והמחבר [או"ח סימן תנו ס"א] פסק "אין לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה", וכתב המשנ"ב שם [ס"ק א]: "אין לשין וכו' - לפי ששיערו חכמים שהעסק שאדם אחד מתעסק בידו בעיסה בלישה ועריכה אינו מצילה מחימוץ כשהיא גדולה ביותר מהשיעור המוזכר כאן, לפי שאין הידים מספיקות להתעסק בה מכל צדדיה מתוך גדלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 24:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/24:49)

(1902) לשון הטור [או"ח סוף סימן תעה]: "וכתב [הרא"ש פסחים פ"י סימן ל], ונוהגין באשכנז וצרפת לעשותן מעשרון, זכר ללחמי תודה, שהיוצא מבית האסורים מביא תודה. ותודה היה בה ג' מינין של מצה; חלות, רקיקין, ורבוכה. וכל מין היה בה ג' עשרונים, ושליש מכל מין היו עושין י' חלות. הרי שהגיע לכל ג' חלות עשרון אחד. ועל כן עושין שלשתן מעשרון". וכן הביא גם הרמ"א [או"ח סוף סימן תעה], וכלשונו: "ונהגו לעשות שלש מצות של סדר מעשרון, זכר ללחמי תודה".