## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol Chapter 28

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:1)

(2046) לשון הרד"ל [שם אות יג]: "עכשיו שאין קרבנות, מהו להתעסק בהם... רצה לומר אם יש בהם חיוב להתעסק [ללומדם], או הן רק כהלכתא למשיחא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:2)

(2047) לשון המתנו"כ [שם]: "חורי - אחר. פירוש, דרש אחר שממנו נלמד שהמשנה עומד במקום ההקרבה". נמצא שרב הונא "דורש משני פסוקים שתורת הקרבנות כהקרבת הקרבנות" [לשון המהרז"ו (שם)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:3)

(2048) לשון המהרז"ו [שם]: "כי מלאכי הנביא שאמר פסוק זה היה בימי כורש מלך בבל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:4)

(2049) לשון המהרז"ו [שם]: "זו משנה - הלכות של מנחה והקטרה והגשה". אמנם המהר"ל יבאר שאיירי בלימוד כל המשניות, ולאו דוקא באלו העוסקות בקדשים [ראה למעלה הערה 2062].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:5)

(2050) לשון המהרז"ו [שם]: "בבראשית - בהתחלת התורה, ולמה דלגו עד 'ויקרא'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:6)

(2051) לשון המהרז"ו [שם]: "שהבל פיהם של תנוקות טהור בלא חטא, והקרבנות צריכים לעסוק בהם בטהרה, וכשלומדים 'ויקרא' שהוא תורת הקרבנות, דומה כאילו הקריבום בטהרה". וקצת פלא, שמאמר זה של רבי אסי לא נתפרש להלן בדרשה זו, ואין זה מדרכו להביא מאמר חכמים ולא לבאר את כולו. ובתפארת ישראל פנ"ז [תתקא.] כתב: "ואין כאן מקום זה, ולא היה צריך לדברים אלו בכאן, רק מפני שבאנו לגמור". וראה גבורות ה' פמ"ז הערה 373, אור חדש פ"ב הערה 84, ונר מצוה ח"ב הערה 17.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:7)

(2052) לשונו בתפארת ישראל פ"ע [תתש.]: "בפרק בתרא דמנחות [קי.]... מאי דכתיב [ויקרא ו, יח] 'זאת תורת החטאת', [ויקרא ז, א] 'זאת תורת האשם'. כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת. וכל העוסק בתורת אשם, כאילו הקריב אשם, עד כאן. ואין טעם הדבר מה שאמר 'כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת', שהתורה עומדת במקום אותה מצוה עצמה. שאם כן הוה ליה לומר 'העוסק בתורת סוכה' גם כן דהוא 'כאילו עשה סוכה'. ו'העוסק בתורת לולב כאילו עשה לולב', ולמה אמרו 'העוסק בתורת חטאת ועולה'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:8)

(2053) פירוש - מכל שכן שיש לבאר כיצד לימוד משניות קשור במיוחד ובמסוים לכינוס הגליות. וזהו "כל שכן", כי לעומת קושיתו הראשונה [הקשר בין תורת הקרבנות לקרבנות] נראה בהשקפה ראשונה קשר מסוים [אך טעמא בעי], אך אין כזו השקפה ראשונה ביחס בין משניות לכינוס הגליות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:9)

(2054) הרי אף במדרש זה גופא אמרו בתחילתו בכלליות "הואיל ואתם מתעסקים בהם מעלה אני עליכם כאילו אתם מקריבין אותם", ולא הזכירו משניות בפרט. וכן אמרו [מגילה לא:] "אמר [אברהם] לפניו, רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם. אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עונותיהם". ועוד אמרו [מנחות קי.] "מאי דכתיב [ויקרא ו, יח] 'זאת תורת החטאת', [ויקרא ז, א] 'וזאת תורת האשם', כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם". ולא הזכירו במקומות אלו משניות בפרט.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:10)

(2055) כפי שכתב למעלה [לאחר ציון 2036], וראה למעלה הערות 2037, 2038. אך כאן מוסיף נקודה שלא אמר למעלה, והיא "שהקרבן הוא התקרבות אל השם יתברך, אשר זה האדם **שהוא בעל גוף**, הוא מתרחק מן השם יתברך על ידי חטא". וכוונתו להורות הטעם שהחטא מרחיק את האדם מן ה', וזאת משום שהחוטא נמשך אחר גופו, והגוף הוא מרוחק מה'. ואודות שהחוטא נמשך אחר הגוף, כן כתב בנתיב היסורין פ"א [ב, קעה:]: "כאשר חטא נטה אחר הגוף, שממנו החטא". ואודות שהגוף מרוחק מה', כן כתב למעלה [לאחר ציון 1426]: "כמו שבארנו זה בכמה מקומות, כאשר יסלק עבות החמרי, האדם הוא אל השם יתברך". ובדר"ח פ"ב מ"ה [תקע.] כתב: "האיש אשר הוא חסר התורה השכלית, נקרא רחוק מן השם יתברך, כי הקירוב אל השם יתברך הוא על ידי התורה, עד שעל ידי התורה בני אדם דבוקים בו יתברך... כי זולת זה האדם הוא בעל גוף, ואין לבעל הגוף הגשמי התקרבות אל השם יתברך, אשר הוא נבדל מן הגוף. רק על ידי התורה שהיא שכלית, על ידי זה יש לאדם קירוב אל השם יתברך. ולפיכך נחשב מי שאין בו חכמה ותורה שהוא רחוק מן השם יתברך". ובנתיב התורה פ"ה [רנו.] כתב: "אין אדם מתקרב אל השם יתברך כי אם על ידי התורה. כי האדם הוא בשר ודם, ומצד שהוא בשר ודם אין קירוב, כי אם על ידי התורה השכלית, ובזה יש קירוב לאדם אל בוראו". ובנתיב העבודה ס"פ א [א, עט:] כתב: "מצד גופו יש לאדם קיום מצד גמילות חסדים, כי הגוף של אדם אין לו קירוב ודבוק אל השם יתברך". וכן נתבאר למעלה [הערות 1407, 1426], קחנו משם. ומה שמוסיף נקודה זו כאן, אולי זהו משום שבא לבאר שסדר הקרבנות הוא שכלי [כמבואר בהערה 2058], וממילא הוא עומד כנגד הגוף.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:11)

(2056) שעל שם כך נקרא "קרבן", שמתקרב על ידו אל ה', וכמבואר למעלה הערה 2038.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:12)

(2057) פירוש - דברי התורה של הקרבן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:13)

(2058) פירוש - השכל מחייב כיצד הדברים יֵעשו באופן מדויק והחלטי על פי החכמה, וזהו סדרם. ובנתיב התורה פי"ג [תקכב.] כתב: "וידוע כי השכל לא ימצא אצלו דבר היוצא מן הסדר, שאם הוא יוצא מן הסדר, דבר זה הוא כנגד השכל". הרי השכל הוא הסדר, והסדר הוא השכל. ובדר"ח פ"ה תחילת מ"ז [רלג.] כתב: "השכל משער כל הדברים ומגביל אותם, והיוצא מן הסדר הראוי אין ספק שהוא יוצא מן השכל, כי הסדר הוא עצם השכל". ובבאר הגולה באר השני [קפג:] כתב: "כל דברי תורה משוערים בשכל, וכאשר כראוי לפי השכל כך ראוי לעשות. וכמו שאמרה תורה [דברים ד, ו] 'ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם וגו'', ואינו דת נימוסית, כי דת הנימוסית מניח הדברים לפי הסברא ולפי המחשבה, והתורה היא שכלית לגמרי, ואין התורה פונה אל הסברא". ובגו"א דברים פכ"ה אות כד [שצב.] כתב: "דע, כי כאשר ברא והעמיד הקב"ה יתברך העולם, מדד ושקל ופלס לכל אחד ואחד קיומו בפני עצמו, שלא יהיה כל אחד נוגע בחבירו כלל אפילו כחוט השערה. וכן כל הנמצאים בעולם משוערים, והוא השיעור האלקי אשר שיער את הכל". והביטוים "סדר שכלי" ו"סדר מושכל" מצויים תדיר בספריו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:14)

(2059) גבורות ה' פמ"ג [רמו.], שם פ"ס [תיז.], שם פס"ו [רכד:], ונתיב התשובה פ"ה [צ.], ויובאו בהערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:15)

(2060) פירוש - כשם שהבית מתחבר בפועל מקירוב העצים והאבנים להדדי, כך חבור זה נעשה קודם לכן אצל האדם כאשר מסודר בשכלו הקירוב והחבור הזה, אשר מסדר מושכל זה משתלשלת צורת הבית. באופן שיחס צורת הבית לסדר המושכל שקדם לה הוא כיחס הענפים העולים מן השורש. ואודות שהבית מכיל את חלקיו, ובנוסף לכך יש את צורת הבית, כן כתב בגבורות ה' פמ"ג [רמה:]: "כי אין ענין האדם זולת זה שיש בו חלקיו, שהם שני חלקים הגוף והנפש, ועצם האנושית דבר שלישי, המתהוה מן שני החלקים, שהם הגוף והנפש. כמו הבית שהחלקים שבו העצים והאבנים, והם שני חלקים. וצורת הבית שנעשה משניהם על ידי חבורים, הוא ענין שלישי". ושם פ"ס [תיז.] כתב: "כל דבר הוא מורכב מן חלקיו, וחלקיו של אדם הוא הגוף והנפש, והשלישי הוא הדבר הנעשה מחבור שתיהן. כמו הבית שהוא מורכב מחלקיו, והם העצים והאבנים שהם חלקיו, ועצם צורת הבית הוא שלישי". ושם פס"ו [רכד.] כתב: "כי האדם חלקיו הוא הגוף והנפש, הם חלקי האדם. והאדם בכללו הוא כולל חלקיו, כאשר מקבל על ידי החלקים צורת האדם, וזה דבר ג'. כמו הבית שחלקיו הם העצים והאבנים, ואחר כך נעשה ממנו הבית המורכב משניהם, והוא ענין זולת חלקיו. ודבר זה נתבאר למעלה פעמים הרבה מאוד", ושם הערה 77. ובנתיב התשובה פ"ה [צ.] כתב: "דמיון זה הבית, שהוא כולל את החלקים שלו; את אבניו, ואת עציו, ואת עפרו, אלו הם חלקי הבית. ושם 'בית' כולל את שלשתן ביחד". וראה להלן הערה 2087.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:16)

(2061) פירוש - הקרבן הוא התקרבות לה', והתורה של הקרבן היא הסדר השכלי שקדם להתקרבות זו, שממנו משתלשלת ההתקרבות של הקרבן בפועל. לכך גם בתורת הקרבן יש את ההתקרבות שיש בקרבן עצמו. ובגבורות ה' פ"ח [שסח:] כתב: "ובזמן שאין בית המקדש קיים, סדר הקרבנות הוא הסרת החטא. והוא דבר נפלא איך סדר הקרבנות עומד במקום הקרבן. כי אין קרבן זולת הקירוב והדבוק בו יתברך, לצאת מן החטא לשוב אליו יתברך, וזהו לשון 'קרבן', התקרבות אל השם יתברך על ידי הקרבן. והנה סדר הקרבנות, שהוא דברי תורה, שמסדר בדברי תורה ענין הקרבנות, הוא הדבוק בעצמו, כי אין דבר חבור ודבוק יותר כמו התורה, שהוא דבוק וחבור האדם אל בוראו. ודוקא סדר הקרבנות, במה שהקרבן בעצמו הוא התדבקות אל השם יתברך, והנה עומד סדר הקרבנות במקום הקרבן עצמו, כאשר תדע ותבין". ושם פס"ט [שפד:] כתב: "כל זמן שעוסקים בקרבנות [בפועל], הקב"ה מכפר להם חטאם, שאין מגיע להם הרחקה מן השם יתברך על ידי חטא, כי במה שיש להם השבה אל העלה, הוא סלוק וכפרת הריחוק שגורם החטא. וכן אם אין בית המקדש קיים, והם מתעסקין בהלכות קרבנות וסדר הקרבנות, שהקרבן הוא השבת העלול אל עלתו במעשה... וכך התורה של הקרבנות הוא סדר השבת העלול אל העלה. וכמו שמכפר להם על ידי הקרבת הקרבן במעשה, כך מכפר להם על ידי סדר הקרבנות. שיש בישראל, שהם עלולים מן השם יתברך, הכנה וסדר השבת העלול אל העלה, וזהו כפרת חטא". ובתפארת ישראל פ"ע [תתשב.] כתב: "כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת עצמו, והעוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם עצמו... [כ]שעוסק בתורת חטאת לבד כאילו הקריב חטאת. וזה כי אין ענין הקרבן רק ההתדבקות בו וההתקרבות אליו יתברך... וכאשר עוסק בתורת חטאת יש לו אותו התקרבות עצמו אשר קונה על ידי החטאת. ולכך העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת". ובנתיב התורה פ"ט [שפב.] כתב: "כי העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, וכל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכן כולם. ופירוש זה, כי העולה הוא קרבן מיוחד, ובודאי הקרבן שהוא מיוחד מורה על קירוב מיוחד. ועל זה אמר כאשר עוסק בהלכות קרבן מיוחד, יש לו אותו קירוב שהוא מיוחד גם כן... התורה שנתן השם יתברך לאדם על ידה הקירוב והדביקות הגמור אל השם יתברך, כי התורה היא שכלית, ועל ידי התורה סלוק הגופני, ויש לו דביקות עם השם יתברך". ובח"א למנחות קי. [ד, צ.] כתב: "העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, וכל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכן כולם. ופירוש זה כי כאשר הוא עוסק בתורת עולה, יש לו עוד דביקות יותר [מעוסק בשאר התורה] במה שהוא עוסק בדבר שעל ידו הדביקות, דהיינו קרבן עולה או חטאת או אשם... כי העולה על ידה דביקות מיוחד, והחטאת גם כן על ידי החטאת דביקות מיוחד, שהוא דביקות של כפרה. ועל ידי שלמים יש לו דביקות של שלום, עד שכל קרבן וקרבן יש לו דביקות מיוחד... וכן העוסק בתורת חטאת, יש לו אותו דביקות שיש לאדם על ידי קרבן חטאת. ודמיון גמור יש לתורה אל קרבן, שהקרבן נאמר עליו [ויקרא א, ט] 'אשה ריח ניחוח', וכן התורה היא אש [ביצה כה:], והיא נחת לה' ברוך הוא". וראה להלן הערה 2089.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:17)

(2062) פירוש - אף שלומד משניות שאינן קשורות לתורת הקרבנות. וראה למעלה הערה 2049.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:18)

(2063) כן כתב בדרוש על התורה [מד.], ויובא בהערה 2069. ואודות שהמשנה מסודרת והגמרא מפולפלת, כן כתב בכמה אופנים. כגון, נאמר [ויקרא כב, לא] "ושמרתם מצותי ועשיתם אותם וגו'", ופירש רש"י [שם] "ושמרתם - זו המשנה". ובגו"א שם אות לז [קסט.] כתב: "טעם הדבר שהמשנה נקרא 'שמירה', מפני שהמשנה היא העיקרים, כללי דברי התורה באיזה ענין הם. לא כמו התלמוד שהוא משא ומתן של הלכה, ולא נקרא זה שמירה, רק המשנה, שהוא גדר המצוה וציורה, זה נקרא שמירה, לפי שציור הדברים הוא שומר אצלו, ויש לו נושא בשכלו. אבל בתלמוד, מפני שהוא התחכמות השכל מה שמוסיף בחכמה, אין לו נושא, רק ציור הדבר יש לו נושא". ושם דברים פ"ד אות ב [עג:]: "ושמרתם זו משנה וכו'. ונראה, מפני כי לשון שמירה על הדבר השמור במוח של אדם, וזהו במשנה, לפי שהמשנה צורת כל מצוה ומצוה, ושייך בזה שמירה, שהם שמורים אצלו. אבל התלמוד, שהוא קושיות ופרוק, אין שייך בו שמירה, לפי שאינו עומד בחדר ששם הצורות שמורות, כי יש לו חדר אחר במוח, לא החדר ששם הצורות שמורות". ושם פי"ב אות לד [ריט:] כתב: "משנה נקרא עיקר המצוה איך שיעשה אותם... הם ההלכות הפסוקות, והם אצורות אצלו בשכלו, ובהם שייך שמירה. אבל בתלמוד לא שייך שמירה, לפי שהתלמוד הוא תירוץ קושיות וסברות, לא שייך בזה שמירה, כי אינו אוצר בדעתו אלא צורת הדברים, וזהו המשנה". ובתפארת ישראל פנ"ו [תתסח:] כתב: "כי תחילה צריך שיקנה האדם המקרא, שהוא השורש והוא ההתחלה, ואחר כך המשנה. כי התורה שבכתב הוא כמו שורש האילן, ועדיין לא יצא אל הפעל שיקנה על ידי זה איכות המצוה ומהותה. ולכן סדרו אחר כך המשנה, ובזה יוכל לעמוד על איכות המצוה ומהותה, לעמוד על טעמי הדברים הנזכרים במשנה... ודבר זה דומה לאילן, שהוא נטוע על פלגי מים, אשר שורש יסודו עומד בארץ. ואחר כך מתחיל האילן לצאת אל הפעל, ומוציא ענפים... וכך התורה היא שורש שממנה מסתעף הכל. אבל התורה אין יכול להבנות ממנה ללמוד איכות ומהות המצוה איך יעשה אותה, עד שיבא אל המשנה, אשר המשנה היא ללמוד ממנה איכות המצוה ומהותה. אבל ללמוד מן המשנה כל החלוקים אשר שייכים למצוה, שהם חלוקים דקים, זה אינו, כי אם על ידי הלמוד, שמכח הטעמים יש ללמוד חלוקים הרבה... המשנה לא פרשה הדברים כלם בביאור ובפירוש גמור". ובדר"ח פ"ד פי"ד [רנה:] כתב: "התלמוד אינו כמו המשנה, לפי שהמשנה אין בה בירור הדברים לגמרי, רק ששונה הדין לפי מה שהוא. והתלמוד הוא בורר הטעם להבין הדבר בשכל ובחכמה". ושם פ"ה מכ"א [תקב.] כתב: "מקרא, משנה, תלמוד. אלו שלשה דברים הם השגות חלוקות; מקרא הוא השגה מה, ואין ההשגה בשלימות ובבירור, אבל המשנה היא הידיעה בבירור, והתלמוד הוא להבין טעם הדבר, שאינו במשנה כלל. ולפיכך אלו שלשה דברים הם מחולקים. וכבר אמרנו כי מקרא משנה תלמוד הם כנגד חכמה דעת בינה; כי המקרא יש בו חכמה, אבל המשנה היא הידיעה הגמורה, להבין כל דבר כפי מה שהוא בהבדל של כל אחד מן אחד, עד שידע הדבר מבורר. כי זה ענין הדעת שידע להבדיל בין דבר לדבר, וזה הוא ענין המשנה. והתלמוד הוא בינה, שמוציא דבר מתוך דבר על ידי הפלפול, כל זה נקרא 'תלמוד'". ובבאר הגולה באר הששי [שכד:] כתב: "אין למדין הלכה מפי משנה [רש"י סנהדרין ק: ד"ה רבא], הטעם כי לא נתברר במשנה על ידי קושיות ותרוצים, כמו שנתבארה ההלכה שבגמרא, כי הגמרא בירור המשנה". ובח"א לסוטה מד. [ב, פא:] כתב: "ג' דברים; מקרא הוא התחלת הבנת המצוה כאשר היא באה מן השם יתברך. ולא באה בהתחלה כל מצוה ומצוה בבירור אל האדם, כי דברי השם יתברך הם רחוקים מן האדם, לכך בירור המצוה בשלימותה לא נרמז בתורה, כי נזכר בתורה עשיית סוכה, ולא נזכר בה ענינה על השורש. והמשנה כל מצוה ומצוה בשלימות גדרה, עד שיובן ענין המצוה על בוריה. ועדיין במשנה לא נתבאר הטעם ומניין זה, רק ציור המצוה כאשר היא. אבל התלמוד מבאר הטעם והסבה בשלימות. ולכך הם ג' חלקים שאין זה כזה, ונקראים 'מקרא משנה תלמוד'". ובח"א לקידושין ל. [ב, קלד:] כתב: "ועוד יש לך לדעת אלו ג' דברים מקרא משנה תלמוד, לפי שהמקרא הוא הנבואה הרחוקה ממדריגת האדם, לכך בודאי העוסק במקרא אינו מדה, שהמקרא הוא מצד הנבואה, ואינו גדר האדם במה שהוא אדם שכלי. והעוסק במשנה מדה ואינו מדה, כי המשנה הוא ציור בלבד אשר בו יודע הדבר בלבד כאשר הוא. אבל התלמוד הוא התאמתות הדבר למה הוא כך, ולא בענין אחר, וזהו בירור השכל לגמרי. והנה ג' דברים מחולקים שאין זה כזה; האחד הוא ידיעת מה בלבד, השני ידיעת הדבר בגדרו והבדלו המיוחד לו, הג' התאמתות הדבר למה הוא כך". ובח"א לב"מ לג. [ג, כ.] כתב: "חכמה הוא התלמוד, שהוא החכמה באמת, לאפוקי המשנה, שאין המשנה רק ללמוד המצוה כמו שהיא, ולעשות הבדל בין דין לדין, ולא ידע למה זה... ונקרא בלשון הכתוב 'ושמרתם', זו משנה, לפי שהמשנה הוא ציור המצוה בלבד, אין צריך כ"כ שיחכם בה, רק שיזכיר דבר המצויר, ולכך נקרא המשנה בלשון שמירה. אבל בתלמוד הוא נקרא 'למוד', ונקרא ג"כ חכמה". וכן כתב בח"א לע"ז יט. [ד, מט.]. ובנתיב התורה פי"ג [תקיד:] ביאר שזהו מעין היחס בין תלמוד ירושלמי [ארץ ישראל] לתלמוד בבלי, שכתב: "כי אלו שתי מדות, לפי מדת ארץ ישראל ומדת בבל; וזה כי ארץ ישראל הקדושה, התורה שבה אינה יוצאה מן הסדר ומן השווי כמו שהארץ היא בעצמה כמו שהתבאר, כי הארץ הזאת הקדושה היא באמצע העולם, יורה שכל הדברים שבה הם בשווי ובסדר הראוי. אבל בבל נקרא על שם [בראשית יא, ט] 'כי בלל', שהוא עירוב ואין כאן אחדות. ולכך שם נמצא ביותר הפלפול, שהפלפול הוא שמקשה כנגדו, והרי הוא כנגדו. ואל תחשוב כי הדבר זה הוא חסרון מעלה לתלמוד בבלי, אדרבא, הוא מעלה על כל המעלות. כי הפלפול הוא השכל, והוא ממדריגה עליונה על כל... החכמים שבבבל היו מתגברים בחכמתם בקושיות ובתירוצים, והיו עומדים על השכל בשביל הפלפול. רק כי הפלפול לברר אותו צריך טורח ועיון מאוד, ואין יכול לעמוד על זה כל אדם..., ובארץ ישראל קנו החכמה בנחת, והיא אמתת הלכה, ואז החכמה שבהם יותר ויותר. ומפני כך תלמוד בבלי שלנו הוא עיקר ביותר, מפני שנתברר הפלפול בתכלית הבירור".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:19)

(2064) בהמשך הדרשה בסמוך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:20)

(2065) נקודה זו התבארה בגבורות ה' ר"פ סט [שדמ.], שכתב: "כאשר אתה רוצה לעמוד על עיקר הקרבן, אין ענין הקרבן רק דבר זה; כי כאשר העלול נמצא מן העלה יתברך, כן שב אל עלתו. רצה לומר, כי הנמצאים אין להם קיום בלא העלה, והם תלוים בו, וזהו השבת העלול אל העלה. ולפיכך הקרבת הקרבן אליו יתברך, לפי שהוא יתברך עלת הכל, ואליו ישוב הכל. ונקרא הקרבן 'אשה לחמי' [ראה ויקרא ג, יא], אף כי חלילה לו מאלו הדברים, רק כי האדם אם לא יאכל, ושב אליו האוכל, היה חסר, והלחם השלמתו עד שאינו חסר דבר. וכן בזה שכל הנמצאים שבים אליו, רצה לומר שהכל אפס זולתו, כי במדריגת רוממתו הנה הוא יתברך הכל, ואינו חסר דבר. ואל יעלה על הדעת שהנמצאים הם דבר זולתו, שאם היו נחשבים דבר זולתו, אם כן הוא יתברך חס ושלום יחסר דבר, שהנמצאים זולתו. אבל אין הדבר כך, כי כל הנמצאים שבים אליו באמתת מציאותו, וכל הנמצאים אפס זולתו. ולפיכך נצטוה העלול בהקרבת הקרבן, כי כאשר מביא אליו קרבן מממון שלו, והממון קנינו והוא שייך אל האדם, ונחשב כאשר מביא אליו קרבן מממון שלו השבת העלול אל העלה. ומפני שבמה שהנמצאים שבים אליו הנה הוא יתברך בלתי חסר דבר, ולפיכך נקרא הקרבת הקרבן 'לחם אשה', כי הלחם גם כן גורם שאין הנמצא חסר". ולהלן בפרק שם [שנב.] כתב: "זהו שלימותו יתברך, שאין מציאות זולתו". וכן כתב בנתיב העבודה פ"א [א, עז:, והובא למעלה הערה 8]. הרי שהקרבן מורה כיצד כל הנמצאים שבים אל ה', ומחבר את כל הנמצאים בסדר מקושר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:21)

(2066) כי נתבאר למעלה [הערה 2040] שהתורה היא סדר הבריאה, עד שאמרו במדרש ["ב"ר א, א] "היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם". לכך כאשר התורה היא מסודרת באופן של [משלי כה, יא] "דבר דבור על אפניו" [המשנה], בזה הבריאה מקושרת בסדר דומה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:22)

(2067) בנצח ישראל פ"א [ט.-יג.] ביאר שיש שלשה מאפיינים לגלות; היציאה מן המקום הטבעי, הפיזור בין האומות, והשעבוד לאומות. אמנם בכמה מקומות כתב שהמאפיין העיקרי הוא הפיזור, וכדבריו כאן. וכגון, שם פכ"ה [תקכה.] כתב: "עצם הגלות הוא הפיזור שנתפזרו ונתחלקו ישראל". ובהמשך הפרק שם [תקכח:] כתב: "עצם הגלות, שהפריד השם יתברך את חבור שלהם, וחלקם והפיצם". ושם פנ"ו [תתסז.] כתב: "כי עצם גלותם מה שפיזר אותם בד' רוחות העולם". ובגבורות ה' פכ"ג [שמח:] כתב: "כי הגלות הוא פיזור האומה שהיא בגלות, ואין להם התאחדות כלל. והגאולה הוא הפך זה, שהיא קבוץ והתאחדות אותם שהיו פזורים ומפורדים". ובנתיב העבודה פ"ה [א, פט:] כתב: "ובפרק קמא דברכות [ח.], אמר רבי לוי, כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס לשם להתפלל... גורם גלות לו ולבניו... זהו לפי כי בית הכנסת מיוחד לאסיפה וקיבוץ, וכאשר אינו רוצה בקיבוץ ואסיפה, ראוי שיהיה לו הגלות, כי אין הגלות רק הפירוד והפיזור, ודבר זה מבואר". וראה להלן הערה 2134.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:23)

(2068) לשונו בנצח ישראל פ"א [י:]: "הפיזור אינו דבר טבעי, וכמו שחוזר כל דבר ודבר אל מקומו, כך חוזרים החלקים המפוזרים והנפרדים להיותם כלל אחד. ודבר זה מבואר לכל אדם אשר הוא בן דעת, כי כל החלקים ענין אחד להם. ואם כן למה יהיה חלוק ביניהם, ולא יתאחדו, מאחר שהם דבר אחד. ולכך כל פיזור עומד להתכנס יחד. ולפיכך פיזור ישראל בין האומות הוא דבר יוצא מן הטבע, שמאחר שהם אומה אחת, ראוי שיהיו עומדים יחד להיות אחד, כמו שתמצא כל הדברים הטבעיים אינם מחולקים לשנים, רק הם מתקבצים ביחד, וכן 'כל הנחלים הולכים אל הים' [קהלת א, ז] להיות מתקבצים, ואין דבר אחד מתחלק. ומאשר האומה הישראלית אומה אחת בלתי מחולקת ומופרדת יותר מכל האומות, ראוי שיהיו מקובצין יחד. ומזה נראה כי הפיזור להם בפרט אינו טבעי כלל... כי הפיזור אינו לפי סדר המציאות, שיהיה דבר אחד כמו ישראל, שהם עם אחד, מפוזר" [ראה למעלה הערה 974]. ובגו"א דברים פ"ל אות א [תסג:] כתב: "השם יתברך ברא העולם על סדרו, ויהיה כל נברא במקום שנתן לו השם יתברך. והגלות הוא שינוי סדר בעולם, שיהיה גולה ממקומו המיוחד והמסודר לו... שהגלות היפך רצונו אשר סדר העולם, וכאשר שב למקומו, גם כן דעתו יתברך שב ונח ושקט".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:24)

(2069) כפי שהשריש בתפארת ישראל פנ"ו [תתסא.] שישראל ואורייתא הם בעלי גורל דומה, וכלשונו: "כי התורה היא צורת ישראל, וכפי מה שהם ישראל בעצמם, כך התורה. וכאשר גזר השם יתברך גלות על ישראל, והם מפוזרים ומפורדים בכל העולם, כך לא תמצא התורה רק מפוזר ומפורד, ולא תימצא הלכה ברורה במקום אחד [שבת קלח:], כמו שהם ישראל". וכן כתב בדרוש על התורה [לז.]. וכאן מבאר שהוא הדין לאידך גיסא; כאשר התורה מתאחדת [כמו בלימוד משניות], אז ישראל מתאחדים ויוצאים מן הגליות. ובדרוש על התורה [מד.] כתב: "אמרו במדרש אין הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות... ולמה דוקא בזכות המשניות. אבל הוא הדבר אשר דברנו, כי התורה היא צורת ישראל, לכן פיזור ישראל מיוחס לשלא תמצא הלכה ומשנה ברורה במקום אחד, ויחוייב גם כן שבלמדם המשנה, שבה לפחות סדר הדינים יחד. לא כן הפלפול שלפעמים על ידי משא ומתן הוא בא מענין לענין שלא באותו ענין כידוע. לכן כאשר יתנו משניות המסודרות, עם היותם בגוים מפוזרים ומפורדים, אזי אקבצם גם הם". **וצרף לכאן**, שכאשר ישראל קבלו את כל התורה כאחת במתן תורה, נאמר עליהם [שמות יט, ב] "ויחן שם ישראל נגד ההר", בלשון יחיד. וכתב על כך רש"י [שם]: "ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד". ובדרוש על התורה [כו.] כתב על כך: "מה שכתוב בלשון יחיד ["ויחן"] הוא שכאשר באו לקבל התורה, שהיא אחת בהחלט, מוכרח שיהיו גם הם באחדות". והפחד יצחק [פורים ענין לא] כתב: "בשבת [קלח:] איתא ברייתא דרבי שמעון בן יוחאי, חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר [דברים לא, כא] 'כי לא תשכח מפי זרעו'. אלא מה אני מקיים [עמוס ח, יב] 'ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו', שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד. ובא על זה הביאור ממאור עינינו המהר"ל, כי משום שהתורה היא צורת ישראל, על כן מכיון שבגלות ישראל הם מפוזרים ומפורדים בין העמים על ידי גזירת השם יתברך שלא יהיו במקום אחד, כך צורתם, שהיא התורה, לא תמצא במקום אחד, אלא מפוזר ומפורד. ולפי דברי המהר"ל הללו, עלינו לתפוס שחניית ישראל אצל הר סיני היתה 'כאיש אחד בלב אחד', לא בתור תיאור מעלתם של ישראל בשעת מתן תורה, אלא שדרגא זו של 'ויחן' קשורה היא במתן תורה כשלהבת בגחלת. דמכיון שהתורה היא צורתן של ישראל, ובשעת מתן תורה הרי כל התורה היתה מכונסת במקום אחד, כמו כן גם לבבם של ישראל היה צריך להיות מכונס למקום אחד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:25)

(2070) יש להעיר, כי גם על משניות אמרו [ע"ז ז.] "אין סדר למשנה", ופירש רש"י [שם] "אין סדר למשנה - סידרא דמתניתין לאו דוקא, ושמא משנה אחרונה היא נשנית ראשונה בבית המדרש". ורש"י [חולין לב:] כתב שבמשניות "לא קפדינן אסידרא". ואמרו בגמרא [סנהדרין מט:] "כל מקום ששנו חכמים דרך מנין, אין מוקדם ומאוחר", ופירש רש"י [שם] "שלא דקדקו להקדים במשנתן את המוקדם ולאחר את המאוחר, שיש מקום שהשנוי מאוחר במשנה צריך להקדימו במעשה". והפחד יצחק חנוכה [מאמר א אות ג] כתב: "בתוך כללי סידור המשנה נמצאים כאלה שאינם נראים כלל כמעשי סידור. כגון 'אין סדר למשנה', 'חסורי מיחסרא' [כגון ברכות יג:], 'עניים במקום זה ועשירים במקום אחר' [ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה], וכדומה. והורונו רבותינו בזה כי גם לאחר שהותרה כתיבתה של תורה שבעל פה... מכל מקום השאירום בשיעור ידוע כדברים שבעל פה גם לאחר שנכתבו, בכדי שגם הכתב יהא נזקק לסיוע של הפה, וסוף סוף לא תעמוד הכתיבה במקומה של הקבלה מפה לאוזן. ודברים הללו הם יסוד גדול בסדר עריכתם של דברי תורה שבעל פה על הכתב". ואילו כאן מבאר שהמשניות מסודרות יותר מן המקראות, כי במקרא נוהג הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה", לעומת משניות שאצלן "מסודר מקובץ יחד הכל". ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:26)

(2071) כן זעק בכמה מקומות בספריו. כגון, בדר"ח פ"ו מ"ז [רכה:] כתב: "כי לגמרי לא ישימו לב על המשנה, ואין אנו חוששין לדברי חכמים בפרק חלק [סנהדרין צט.] 'כי את דבר ה' בזה' [במדבר טו, לא], רבי נתן אומר, כל מי שאינו משגיח על המשנה, עד כאן. והן הן מעשה הדור הזה, שאין אחד משגיח על המשנה, באמרו כי לא יקרא 'חכם' רק על ידי התלמוד, שהוא פלפול ומשא ומתן. ולב האדם נמשך אל דבר זה, ומניחין המשנה. לכך עליו נאמר 'כי את דבר ה' בזה', וזה כי 'דבר ה'' נאמר על גוף המצוה, שהיא נשנה במשנה. ולפיכך מי שאינו משגיח על המשנה, נאמר עליו 'כי את דבר ה' בזה', כי אין למודו רק בשביל החכמה. כי כל אדם בטבע מבקש להתחכם, ואינו מבקש לדעת מצות ה' בעצמם, שהם במשנה". ובח"א לסנהדרין צט. [ג, רכו:] כתב: "זה שאין משגיח על המשנה, וכל משא ומתן שלו בתלמוד, דבר שהוא מוציא משכלו. ודבר זה, כי מפני שהוא פלפול בלבד, ולא נקרא זה 'דבר ה'', שהמשנה הוא דבר ה' בלבד, שהוא ענין המצוה איך היא, ואינו פלפול, שהפלפול הוא של אדם, ואינו דבר ה'. ולפיכך מי שכל עסק שלו בפלפול התורה, ועוזב את המשנה שהיא 'דבר ה'' בלבד, הוא בכלל 'כי דבר ה' בזה', ודבר זה מבואר". ובדרוש על התורה [מד.] כתב: "אבל אנחנו בעלי עיורון השכל, רוצין לקנות התורה ועוזבין המשנה, מפני שבטבע האדם חפץ בתלמוד יותר כשהוא חדוד פלפול, ובפרט בנערותו הולך אחר שרירות לב. לכך עוזבין המשנה, ורצים אחר התלמוד. ולכך ביארו חכמים עונשן בסנהדרין 'כי דבר ה' בזה וכו'', רבי נתן אומר כל מי שאינו משגיח על משנה". **ודע**, שענין זה [קלקול סדר הלימוד] נמצא בהרבה מקומות בספריו, והם; גו"א דברים פ"ו אות ז [קכג.], תפארת ישראל פנ"ו [תתסה.], דר"ח פ"ו מ"ז [רכד.], נתיב התורה פ"ה [רמד:], שם פ"י [תכא.], שם ס"פ טו [תרלט:], נתיב הזריזות ס"פ א [ב, קפו.], דרוש על התורה [מג.], דרוש על המצות [נג:], ח"א לשבת סג. [א, לח.], ועוד. וכמדומה שאין ענין אחר שכל כך כאב למהר"ל כפי הענין הזה. והעולה מדבריו הוא שיש ששה שבושים עיקריים בדרך הלימוד של בני דורו; (א) לא חוזרים על תלמודם שיהיה שגור בפיהם. (ב) לא לומדים משנה. (ג) פוסקים הלכות מספרי הפסק מבלי לדעת טעמא דהלכתא. (ד) לא לומדים כסדר שקבעו חכמים [בן חמש למקרא, בן עשר למשנה וכו' (אבות פ"ה מכ"א)]. (ה) עוסקים בפלפולי שוא. (ו) בתחילת לימודם לומדים תוספות. וכאן בעיקר יתמקד על השבוש השני [לא לומדים משנה]. וראה להלן ציון 2081.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:27)

(2072) על פי דברי הגמרא [ב"ב טז.], שאמרו על השטן "יורד ומתעה, ועולה ומרגיז, נוטל רשות ונוטל נשמה", ופירש רש"י [שם] "יורד למטה ומתעה את הבריות לחטוא, ועולה למעלה ומרגיז את חמת המלך בהשטנותו, נוטל ממנו רשות להרוג את החוטא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:28)

(2073) פירוש - אורך הגלות מורה הוא סבה שהגאולה תגיע בקרוב, וכמו שאומרים בפזמון ["מה עוז צור"] "חשוף זרוע קדשך וקרב קץ הישועה נקום נקמת עבדיך מאומה הרשעה כי ארכה לנו השעה ואין קץ לימי הרעה דחה אדמון בצל צלמון הקם לנו רועה שבעה". ונאמר [דניאל יב, ו] "ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור עד מתי קץ הפלאות", וכתב המצודות דוד [שם] "עד מתי - רצה לומר עד מתי יתאחר קץ המכוסה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:29)

(2074) לימוד משניות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:30)

(2075) הוא המשנה, כמו שיוכיח מהמדרש שיביא מיד. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:31)

(2076) אודות שהמשנה היא יסוד ועיקר, כן כתב בגו"א דברים פ"ו אות ז [קכד.] בביאור שהסדר הראוי הוא "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה" [אבות פ"ה מכ"א], וז"ל: "ואז [לאחר שלמד מקרא] יתחיל המשנה, דבר שהוא לפי ערכו. וכבר התחיל ליסד הבית בלמדו במקרא עיקרי הדינים על דרך הבנה מה, והוא לו יסוד למשנה. וכאשר כלה מלאכת הקודש במשנה, שהיא היסוד הגדול ועמוד ברזל לכל התורה... והכל על היסוד הקיים, הוא המשנה שהיא לו יסוד מוסד". ובתפארת ישראל פנ"ו [תתעב.] הביא את המדרש הזה, וכתב: "כי האדם הוא גשמי, וצריך האדם אליו הכנה יתירה שיקבל השכל, ושלא יוסר ממנו, לכך דבר זה צריך תחבולה, והמשנה היא התחבולה לזה שלא תנתק ולא תוסר. ועתה בדורות אלו... כל מה שאפשר להיות הפך הסדר הכל הוא אצלינו. וזה שכאשר הוא בן שמונה או תשע שנים מתחיל הנער הקטן גמרא, וכי ערך שכל זה ראוי אליו... וכאשר הוא גדול והגיע לגמרא, היה ראוי שיהיה לו יסוד קיים המשנה, שהיא היסוד שעליו נסמך הגמרא... ועל זה דרשו 'ובתחבולות תעשה לך מלחמה', וזה כמו שאמרנו, כי המשנה היא עמוד ברזל לתורה, ומי שחסר ממנו המשנה אין לו יסוד". ובדרוש על התורה [מג:] כתב: "ואמרו במדרש... המשנה היא עמוד הברזל לתורה, כי על ידי המשנה יש לאדם יסוד של ברזל שעליו התורה, שהוא התלמוד, נבנה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:32)

(2077) כי "אם אין יסוד אין בנין" [רשב"א ור"ן (ב"ב ו:), ורא"ש ב"ב פ"א סימן יז]. ובדר"ח פ"ג מי"ז [תמ.] כתב: "אי אפשר להיות הדבר בלא יסוד". ובבאר הגולה באר החמישי [מה.] כתב: "כאשר היסוד הוא רעוע, כל אשר נבנה עליו הוא נופל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:33)

(2078) לשונו בנתיב התורה פ"י [תכב:]: "תחלת למודם הוא לשכחה, ושלא יהיה נשאר אצלם דבר, כמו שאנו רואים בעינינו. ודבר זה בעצמו בלמודם בגמרא ועוזבים את המשנה, שהיא היסוד ועיקר לכל התורה כולה. וכבר בארנו קלקול הגדול והעצום, אשר מאבדים עצמם לדעת, רוצים לעלות בסולם השמימה, והם נשארים מטה מטה. מה נאמר ומה נדבר דבר הגדול כמו זה, שהוא תורה של תינוקות של בית רבן, שיהיה בקלקול".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:34)

(2079) בכמה מקומות זעק על שפוסקים הלכה מדברי הרמב"ם [ללא ידיעת הגמרא], אך כאן מעמיד את השבוש הזה שלומדים דברי הרמב"ם במקום המשנה. וקצת משמע כן מדבריו בנתיב התורה פט"ו [תרלט:], שכתב: "אבל בדור הזה אם היו פוסקים הלכה מתוך המשנה, היה זה די, כי המשנה היא ראשית לתלמוד, והתחלה אליו. אבל אין פוסקין הלכה מתוך המשנה, שהיא עשויה לתלמוד, כי התלמוד הוא פירוש המשנה, רק שהם פוסקים הלכה מתוך הפסקים אשר נתחברו להורות הלכה למעשה, ולא נעשו ללמוד אותם, רק לפסוק מהם, ודבר זה יותר רחוק מן הדעת. והראשונים, כמו הרמב"ם זכרונו לברכה, והטור זכרונו לברכה, אף על גב שגם הם חברו הפסקים בלא בירור, לא היה דעתם רק להורות סוף ההלכה, ואשר הוא עולה מתוך התלמוד. אבל לפסוק האדם מתוכה מבלי שידע מאיזה מקום יוצא הדין, רק הלכתא בלא טעמא, לא עלה על דעתם ועל מחשבותם... ואילו ידעו המחברים כי החבורים ההם יהיו גורמין שיהיו עוזבין את התלמוד לגמרי, ויהיו פוסקין מתוך החבורים, לא היו מחברים אותם". וכן משמע מדבריו בדר"ח פ"ו מ"ז [רמ.], שכתב: "ונתחדש עוד דרך קצרה, עד שנמצא שולחן ערוך לפני האדם, יאמרו זה השלחן אשר לפני השם, וגדול וקטון קרואים ומזומנים אל השלחן, לא ניכר שוע לפני דל [עפ"י איוב לד, יט], ומשלחן גבוה זכו הכל, לא ידע טעם ולא סברא, מורים הלכה מתוך המשנה... ולא בשביל זה נשנית המשנה לפסוק הלכה מתוך המשנה, רק נשנית כדי לפרש טעם המשנה בתלמוד, ולפסוק הלכה מתוך התלמוד, לא מתוך המשנה... ודבר זה מבלה העולם, כאשר אנו רואים לעינים". הרי השיבוש התחיל כשלמדו את המשנה בשביל לפסוק ממנה הלכות, ובשביל לימוד כזה אכן ספרי הרמב"ם יבואו במקום המשנה. ועוד אודות שאין לפסוק מדברי הרמב"ם בלבד, כן כתב בתפארת ישראל פנ"ו [תתעה:]: "מה הם עושים לקנות דיני המצות, הם עוסקים בחבור אחד מן הפוסקים למען יקנה הדינים בדרך קצרה... ויש לך לדעת כי הראשונים שחברו הפוסקים, לא היה חבורם כלל על דרך זה, כי אם שיהיה הגמרא בהם בדרך קביעות, רק שיהיה הפוסקים מורה הדרך לאדם באיזה דרך ילך כאשר עוסק בגמרא, עד שילך בדרך הישר ולא יטעה, ויבא אל אמיתת ההלכה. כי דרכי הגמרא ונתיבותיו נעולים וחתומים מאד מאד, ומי ימצא הדרך אשר ילך בו. ולפיכך חברו הפוסקים למצא דברי חפץ, ובדבר הזה הארכנו במקום אחר". והרא"ש בתשובותיו [כלל לא סימן ט] כתב: "וכן טועים כל המורים הוראות מתוך דברי הרמב"ם ז"ל, ואינן בקיאין בגמרא לידע מהיכן הוציא דבריו, טועין להתיר האסור ולאסור את המותר. כי לא עשה כשאר המחברים, שהביאו ראיות לדבריהם והראו על המקומות היכן דבריהם בגמרא, ומתוך זה יכול לעמוד על העיקר ועל האמת. אבל הוא כתב ספרו כמתנבא מפי הגבורה, בלא טעם ובלא ראיה, וכל הקורא בו סבור שמבין בו, ואינו כן, שאם אינו בקי בגמרא, אין מבין דבר לאשורו ולאמתו, ויכשל בדין ובהוראה. לכך לא יסמוך אדם על קריאתו בספרו לדון ולהורות, אם לא שימצא ראיה בגמרא. וכן שמעתי מפי אדם גדול בברצילונה, שהיה בקי בתלתא סדרי, ואמר: תמהתי על בני אדם שלא למדו גמרא וקורין בספרי הרמב"ם ז"ל ומורים ודנים מתוך ספריו, וסבורין שיכירו בהם. כי אמר: אני מכיר בעצמי, כי בג' סדרים שלמדתי, אני מבין כשאני קורא בספריו. אבל בספריו בהלכות קדשים וזרעים, אינני מבין בהם כלום, וידעתי שכך הוא להם בכל ספריו" [מובא בחלקו בהקדמת רבי יוסף קארו לכסף משנה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:35)

(2080) לשונו בגו"א דברים פ"ו אות ז [קכג:]: "כאשר היה בדורות הראשונים נתנו גבולים ועתים לחנך נער על פי דרכו, בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן ט"ו לתלמוד [אבות פ"ה מכ"א]. והכל לתת לנער משא כאשר יוכל לשאת לפי טבעו", ושם מאריך בזה. ובתפארת ישראל [תתסח.] כתב: "כי סדר הלמוד שסדרו אבותינו, שהיו חכמי עולם, אין אחד הולך בזה". ובדר"ח פ"ו מ"ז [רמג.] כתב: "כי הראשונים התנאים והאמוראים והגאונים וכל האחרונים, התחילו בסדר המסודר; ללמוד תחלה מקרא, ואחר כך משנה, ואחר כך תלמוד. ובדור הזה מתחילין בתלמוד, שמחנכין הנער בן ששה ושבע בתלמוד, ולבסוף יעלה אל המשנה, ולא ללמוד, רק שמחפשים בהלכות פסוקות כמו שאמרנו". ובדרוש על התורה [מז:] כתב: "לשמור סדר הלמוד בדרך שאמרנו, ללמוד סדר משנה תחלה, ואחר כך התלמוד... וכן תינוקות של בית רבן ללמדם תחלה מקרא כסדר מראש ועד סוף... ואחר כך יעתיקו למשנה, הוא הדרך אשר דרכו בו ראשונים ואחרונים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:36)

(2081) על פי ישעיה [כח, א] "הוי עטרת גאות שכורי אפרים", וכתב המלבי"ם [שם] "קראה 'עטרת גאות', רצה לומר שאינה עטרת תפארת באמת, רק עטרת גאות הלב והתנשאות רוח המדמה על שקר". ובנתיב התורה פ"ה [רנב:] כתב: "ואם אומרים לאבי הנער שיניח ללמוד את בנו שטת ההלכה, ולא ילמד עדיין התוספות, כאילו אומרים לו שלא ילמד כלל, כי אין האב חפץ רק בשם". ובגו"א דברים פ"ו אות ז [קכז.] כתב: "וכאשר רציתי לתקן מה שאפשר, הלא גם זה לא עלתה בידי, באמרם ננתקה עולו אשר הכביד עלינו, נלך אחר מאהבינו, נותני צמר פשתים ושקויי, כי אין טוב רק לאכול ולשתות, ישמח בחור בילדותו, וייטיב לבו בימי בחרותו, ויראה טוב בעמלו, ואם הוא עמל לרוח, הלא היא חכמתו ובינתו לעיני כל עמי הארץ, ודי לי בזה כבוד שם ותהלה". ובדרוש על התורה [מד.] כתב: "וכבר התחלתי להדריך בני אדם שיתנו ללמד בניהם משנה תחלה ליסוד גמור, ואח"כ כל סדר הלמוד על פי שגדרו חז"ל בדרכי התורה, ולא עמדה לי. באשר מתמצעים תמיד אנשים חוטאים ומחטיאים, אשר כל כוונתם בתורה רק לשם יוהרא, ומנעום מזה באמרם טוב שילמוד בנך פלפול הגמרא, בו יעלה מעלה מעלה, והוא לתהלה ותפארת לך ולבניך עד עולם לפעול כשם הגדולים אשר בארץ, ומלמדים הנערים לצפצף כעוף המצפצף, ואינו יודע מה". אמנם בנתיב התורה פ"י [תכד.] כתב טעם אחר מדוע האב אינו מקבל תוכחה זו, וכלשונו: "והאב, מפני שבחסרון ידיעתו רוצה לקנות התורה כולה לבנו בזמן מועט". ובתפארת ישראל פנ"ו [תתפא:] כתב: "הטפשים בדור הזה, יחשבו כי יקנו התורה במעט זמן, עד שיהיה נחשב כאחד מן החשובים". ובנתיב הזריזות ס"פ א [ב, קפו:] כתב: "ואל דבר זה הם מתאוים ונכספים כל עמי הארץ, עד שאין מבקשים על בניהם ועל זרעם אחריהם רק שיהיה רוח אשר בם נחה עליהם, כי אז יושב בישיבה על גפי מרומי קרת. ויאמרו בני אדם הנה זה חדש עשה השם יתברך בארץ, כי זה האיש משה אשר הוא אור העולם הודו והדרו, ארבעים יום וגם לילה היה צריך למלאות השם יתברך אותו מתורתו [רש"י שמות לא, יח], וזה קנה הכל בימים קצרים, כי זה ימים מועטים שהיה הולך אחר הבחורים, ועתה הוא ראש המורים ממנו ישתו מים ארורים". הרי שכאן ביאר את אי קבלת התוכחה מצד שהאב חפץ בכבוד ובשם, ואילו בשאר מקומות ביאר זאת משום שהאב טועה שבזמן מועט ניתן לדעת את התורה, ולכאורה הם שני טעמים שונים, ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:37)

(2082) הנה כאן כתב "קודם שיהיו בני עשר". ובדר"ח פ"ו מ"ז [רמג.] כתב: "ובדור הזה מתחילין בתלמוד, שמחנכין הנער בן ששה ושבע בתלמוד". ובתפארת ישראל פנ"ו [תתעג.] כתב: "אבל בדורות אלו כל מה שאפשר להיות הפך הסדר, הכל הוא אצלינו. וזה שכאשר הוא בן שמונה או תשע שנים, מתחיל הנער הקטן גמרא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:38)

(2083) לשונו בתפארת ישראל פנ"ו [תתעג.]: "מתחיל הנער הקטן גמרא. וכי ערך שכל זה ראוי אליו, ובודאי השכל אשר אינו מתיחס אל האדם, אין לו קיום אצל האדם, ובפרט התורה שהיא שכל עליון אלקי על הכל... ואם כן מה ערך יש לנער אל הגמרא, והרי עיקר התורה אשר יש לה קיום אצל האדם הוא גירסא דינקותא, וכל זה הוא לבטלה כאשר יקנה הקטן בשנים דבר שאינו מתיחס אל שכלו. ואי אפשר שיהיה קיום אל דבר שאין ערך ואינו מתיחס אליו, לכך גרסא דינקותא אינו מועיל, כמו שנראה לעינים, כי כאשר יצאו מבית רבם כבר הוסר מהם הכל, עד שאין יודעים מאומה, וכל זה הוא המנהג היותר רע". ובגו"א דברים פ"ו אות ז [קכג:] כתב: "כאשר היה בדורות הראשונים נתנו גבולים ועתים לחנך נער על פי דרכו, בן חמש למקרא בן עשר למשנה בן ט"ו לתלמוד, והכל כדי לתת לנער משא כאשר יוכל שאת לפי טבעו. ומה שהוא לפי טבעו מקבל הנער, כמו שסדר השם יתברך אוכל לילד חלב אמו, שהוא דבר מקובל אליו, ולא סדר לו מן המזונות אשר אינם לפי ערכו. והמזונות לפי שהם ערכו מקבל אותם, מגדל את גופו לפי טבעו. ואחר כך מקבל מזונות יותר לפי טבעו, עד אשר גדלו. וכך סדרו והגבילו חכמים את הנער לפי טבעו, בן ה' למקרא. ודבר זה יקבל הנער לפי טבעו, ויגדל את שכלו גם כן. ומה שלמד קבל אותו קבל חזק עד שיגדל יותר. ואז יתחיל המשנה, דבר שהוא לפי ערכו... אבל שיהיה מוסיף בשכלו מה שהלעיטו דבר שאין ראוי לו, ואינו לפי ערך שכלו, זה אי אפשר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:39)

(2084) כמלוקט למעלה הערה 2071.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:40)

(2085) פירוש - כאשר הרועה כועס על הצאן, הוא מעוור עיני התיש המנהיגם. ורש"י [שם] כתב: "כך כשהמקום נפרע משונאי ישראל, ממנה להן פרנסים שאינן מהוגנין". ובגו"א דברים פ"ו אות ז [קכז.] כתב: "על הרועים לרעות עלות הצאן לרגל המלאכה, לא לדפוק אותם ביגיעה בדרך קצרה והיא ארוכה, לא שהיא ארוכה, אך ימותו ולא יבאו לכלל תורה. כי מה ידעו צעירי הצאן, איכה ירעו ואיכה ירבצון, אם לא על הרועה להדריכם להנהיגם דרך ישרה, ולא יקוים בו 'כד רגיז רעיא על ענא'". ובנתיב התורה פ"י [תכג.] כתב: "מה נאמר ומה נדבר דבר הגדול כמו זה, שהוא תורה של תינוקות של בית רבן, שיהיה בקלקול. והכל שאין מוכיח ואין מקבל תוכחה והנהגה, כי המלמד, שם תכליתו לעצמו". ובדרוש על התורה [מז:] כתב: "ויקוים בי דברי חכמים 'המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו' [אבות פ"ה מי"ח]. ומי שימאן ולא יסיר מקרבו עמל ואון, אף כי מנדין לכבוד הרב [ברכות יט.], ואיך אם כן לכבוד ה' ולכבוד תורתו, ואין חולקין כבוד לרב [ברכות יט:]. ועם כל זה לא יטה אוזן לשמוע ולא יקבל מוסר בדבר שהוא מכשול לרבים ולדורות, לא יהיה לו לא ער ולא עונה, ולא יהיה נמנה בכלל צורבא מרבנן. וכל המיקל בכבודו להחשיבו כאחד מעמי הארץ, הרי זה משובח". ובסוף דרוש על המצות [סד.] כתב [לגבי ענין אחר]: "גם אשמם בראשי המורים, שיש בידם למחות ולהחזירם ללכת בעקבות אבותיהם". ובנתיב התוכחה ר"פ ב [ב, קצג.] כתב: "יש לו לתלמיד חכם משפט השכל להנהיג ולהוכיח הדור".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:41)

(2086) הובא למעלה [לאחר ציון 2049] בשם שמואל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:42)

(2087) פירוש - יש סדר שכלי לבית המקדש, המרומם מעציו ואבניו. וראה למעלה הערה 2060. ורש"י [דברים לב, מו] כתב: "צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכוונים לדברי תורה. וכן הוא אומר [יחזקאל מ, ד] 'בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך וגו''. והרי דברים קל וחומר; ומה תבנית הבית, שהוא נראה לעינים, ונמדד בקנה, צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכוון להבין, דברי תורה שהן כהררין התלוין בשערה על אחת כמה וכמה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:43)

(2088) "סדר הבית" - הוא המימד הרוחני והשכלי של הבית. ובגבורות ה' פ"ע [תמב.] כתב: "בית המקדש הוא נבדל בעצמו, כי מעלת בית המקדש אינו העצים והאבנים, רק קדושתו האלקית שדבק במקדש". ושם פע"א [תנ.] כתב: "בית המקדש העיקר שלו אינו העצים והאבנים, שהם טפלים אצל עיקר המקדש, שהוא המדריגה הנבדלת שיש במקדש, כמו שטפל הגוף של אדם אצל הנשמה". ובגו"א שמות פ"ל אות כ [תטו.] כתב: "אין חשיבות המשכן הדברים החומרים, רק עצם הציור שהיה מסודר מן השם יתברך". ובדר"ח פ"ה מ"ה [קנד:] כתב: "מאחר שהמקדש הוא קדוש, ושמו יתברך במקדש... אי אפשר שיהיה בית המקדש שוה לשאר מקומות, שהרי לכך נקרא 'מקדש', שהוא קדוש ונבדל מן הטבע". ובתפארת ישראל פי"ח [ער:] כתב: "הוא יתברך השוכן בבית הזה נבדל מכל הנמצאים, וזהו קדושת הבית". ובנתיב התורה פ"ט [שעט.] כתב: "יש למקדש, שבו השכינה שורה, דביקות עם השם יתברך". **ויש להעיר** מדבריו בנתיב התורה פ"א [צו:], בביאור מאמר חכמים [מגילה טז:] "גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש", שכתב: "כי התורה היא על כל מצות. ואף כי בית המקדש הוא קדוש, אין דומה לקדושת התורה, שהיא קדושה לגמרי, שהיא שכלית, ואילו בית המקדש הקדושה חלה על הבית, שהוא גוף וגשם, מה שאין כן בתורה שהיא אלקית בעצמה, ואין מצורף אליה דבר גשמי". ושם פ"י [תיד.] כתב: "תלמוד תורה גדול מבנין בית המקדש... כי בית המקדש אף שיש בו קדושה עליונה, מכל מקום הקדושה הוא על עצים ואבנים ועל מקום מן הארץ, אבל התורה היא שכלית". הרי שביאר שם שקדושת המקדש חלה על עצים ואבנים, ומחמת כן היא פחותה מקדושת התורה השכלית. ואילו כאן מבאר שאין עיקר הקדושה העצים והאבנים. וצריך ליישב, שמ"מ קדושת המקדש חלה על עצים ואבנים, אע"פ שהם טפלים לקדושת המקדש, מ"מ ללא העצים והאבנים לא היתה לקדושת המקדש על מה לחול. וכמו שהנשמה נמצאת עם הגוף, וללא הגוף לא היתה לנשמה על מה לחול, וכמו שכתב בתפארת ישראל פי"ג [רה:]: "הנשמה אי אפשר שתהיה בעולם כי אם על ידי גוף". וזה מורה על התייחסות מסויימת בין המקדש לדברי גשם וחומר. מה שאין כן התורה, שהיא שכלית לגמרי, ואין לה שום התייחסות לחומר וגשם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 28:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/28:44)

(2089) פירוש - אם עיקר בית המקדש היה עציו ואבניו, ולא המימד השכלי שבו, לא היה העיסוק בתורת בית המקדש נחשב כאילו נבנה בית המקדש בימי העוסקים בו, כי בנינו לחוד, ותורתו לחוד. אך הואיל ועיקר בית המקדש הוא המימד השכלי שבו, לכך גם כשעוסקים בתורת בית המקדש עומדים על מימד זה, ואדרבה, בנין בית המקדש בפועל משתשל מתורתו, לכך כל מה שיש בבנינו בפועל, יש גם בתורתו שקדמה חבנינו בפועל. וכן נתבאר למעלה גבי תורת הקרבנות [ראה למעלה הערה 2061].