## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol Chapter 29

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:1)

(2090) פירוש - סדר הקרבנות בפרשת צו הוא; עולה [ויקרא ו, א-ו], מנחה [שם פסוקים ז-יא], מנחת חביתין של כהן [שם פסוקים יב-טז], חטאת [שם פסוקים יז-כג], אשם [שם ז, א-ז], ושלמים [שם פסוקים יא-לד]. נמצא שקרבן שלמים הוזכר לבסוף [ראה למעלה הערות 1980, 2034].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:2)

(2091) שברכת כהנים מסתיימת בתיבת [במדבר ו, כו] "שלום", וכמבואר למעלה הערה 2003.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:3)

(2092) שתפילת עמידה מסתיימת בברכת שלום, וכמבואר למעלה לאחר ציון 1986.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:4)

(2093) לאחר ציון 1982.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:5)

(2094) פירוש - העדר השלום בעולם הזה מחייב את ביאת המשיח במהרה בימינו, כי לא יתכן שיהיה העולם חסר את שלימותו, וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:6)

(2095) לשונו למעלה [לפני ציון 1991]: "וקשה, למה השלום באחרונה. וביאור זה, כי כל חותמי ברכות הם חותמים בשלום, כי השלום הוא סוף של דבר, כדכתיב [תהלים לז, לז] 'כי אחרית לאיש שלום'. כי על ידי השלום הדבר הוא בשלימות, והשלימות הוא בסוף, כי בהתחלה אין הדבר בשלימות. וכאשר הדבר הוא בשלום הוא בשלימות, כי לכך נקרא 'שלום', כי כאשר הדבר בשלום הוא בשלימות לגמרי. וכבר אמרנו כי השלימות הוא בסוף, לכך השלום בכל הברכות הוא בסוף. ולכך כתיב 'כי אחרית לאיש שלום', ורצה לומר כי השלום ראוי שיהיה לאדם באחריתו, כי אז יושלם הדבר, וינוח בשלום לגמרי... לכך קבעו ברכה זאת בסוף כל הברכות, כי השלמת הדבר הוא השלום... ולפיכך כתיב [במדבר ו, כו] 'וישם לך שלום', כי השלמת הדבר הוא השלום, כמו שאמר רבי בשעת פטירתו [כתובות קד.] 'יהי רצון שיהא שלום במנוחתי'". וראה בסמוך ציון 2098.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:7)

(2096) רש"י [בראשית ב, ב] "ויכל אלקים ביום השביעי - מה היה העולם חסר, מנוחה. באת שבת, באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה". ובתפארת ישראל פמ"ד [תרפא:] כתב: "העולם שברא השם יתברך בששת ימי בראשית, לא היה בו מנוחה, ואחר כך קבל העולם השלמות והמנוחה". ובדר"ח פ"א מי"ח [תלו.] כתב: "כאשר נגמר מעשה בראשית נתן השם יתברך מנוח לנבראים, שנאמר [בראשית ב, ב] 'ויכל אלקים ביום השביעי', ודבר זה הוא המנוחה והשלום... כי ברא שאנן והשקט ונחת ושלוה, וזהו השלום שהיה כשכלה הבריאה, וכמו שפירש רש"י ז"ל בפירוש החומש [בראשית ב, ב] 'מה היה העולם חסר, מנוחה, בא שבת בא מנוחה'. ואין זה מן הבריאה עצמה כלל, שהרי אין השבת בכלל ימי המעשה, אבל מכל מקום הוא קיום העולם. שהרי כתיב [שם] 'ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה', שהיה משלים כל המלאכה של ששת ימי בראשית, וההשלמה הוא קיום הכל... אשר נתן השם יתברך בתכלית בריאת העולם כאשר היה נברא, העמידה, והוא המנוחה והשלום. כי בששת ימי המעשה לא היה מנוחה, רק היה התנועה לצאת לפעל, וככלות ימי המעשה היה העמידה, והוא המנוחה, וזהו השלום. וכמו שאמר רבי בשעת פטירתו [כתובות קד.] 'יהי רצון שיהא שלום במנוחתי'. יצאה בת קול ואמרה 'יבא שלום ינוח על משכבותיו'" [הובא למעלה הערה 2004]. ובח"א לשבת קיח: [א, נז.] ביאר את ההשלמה של שבת מצד האדם [ולא רק מצד העולם], וז"ל: "ועוד יש לך לדעת דברים ברורים מאוד, השבת הזה שנתן השם יתברך אל ישראל הוא השלמתם, כי כאשר האדם ביגיעה ובבלתי מנוחה, הרי אין האדם בשלימתו. ויום השבת מיוחד שיהיה האדם בשלימות. וזה אמרם [ביצה טז.] נפש יתירה נתנה לאדם בשבת, וכיון שיצאה שבת נטלה ממנו, שנאמר [שמות לא, יז] 'וינפש', ווי אבדה נפש. ונפש יתירה זה מפני כי השבת היא השלמת הבריאה, ובהשלמת הבריאה יתוסף שלימתו [של האדם], וזה הוא נפש יתירה שנתוסף באדם בשבת". וראה להלן הערה 2106.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:8)

(2097) לשונו בדר"ח פ"א מי"ח [תסא:]: "כתיב [בראשית ב, ג] 'כי בו שבת מכל מלאכתו', ואמרו במדרש [ב"ר י, ט] מה מלאכה היתה בשבת, שברא שלום והשקט ומנוחה... כי השבת עצמו הוא השלום והשלמה, וכמו שתקנו ב'אתה אחד' [מנחה של שבת] 'מנוחת שלום ושלוה'". וכתב השל"ה על מסכת שבת [סוף נר מצוה, דף קלה: דפוס אמסטרדם] "קבלתי, אדם המבקר חברו בשבת שחרית, לא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול 'צפרא טבא', רק יאמר לו 'שבת שלום'" [ראה משנה ברורה סימן שז סק"ה]. וכן כתב האור החיים [ויקרא יט, ג]: "כי יום שבת הוא... סוד שלום, ולזה אנו אומרים 'שבת שלום', ואנו מברכין 'הפורס סכת שלום'". ומדוע דוקא בשבת אומרים "שבת שלום", ולא אומרים כן בשאר מועדים [כגון "פסח שלום", "שבועות שלום" וכיו"ב]. אלא הם הם הדברים. שבת היא השלימות שבסוף, ששהרי היא מעין עוה"ב [ברכות נז:], לכך ברכת שבת היא "שבת שלום". ואמרו [זוה"ק ח"ג קעו:] "שבת איהו שלמא דעלאי ותתאי". וראה הקדמה שניה לדר"ח [ביאור משנת "כל ישראל"] הערה 221.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:9)

(2098) לפני ציון 1991, והובא למעלה הערה 2095. וראה להלן הערה 2238.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:10)

(2099) כי אם אין הם הפכים, מהי שייכותם זה לזה. אמנם אם היו הפכים לא היה קושי, כי דרך הפסוקים להזכיר הפכים ביחד, וכמבואר בסמוך הערה 2101.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:11)

(2100) כי הרע מורה על שבירה וחילוק, כמו [ב"ק ל.] "כותל רעוע", שהוא כותל הנוטה להשבר. וכן נאמר [תהלים ב, ט] "תרועם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם", וכתב הרד"ק [שם] "תרועם - פרושו תשברם. וכן 'הירע ברזל' [ירמיה טו, יב], 'ירע כבירים' [איוב לד, כד]". וכן הרד"ק בספר השרשים, שורש רוע, כתב: "ענין שבר. ולפי דעתי כי זה הענין כולו מפעלי הכפל, וכן בלשון רבותינו ז"ל [ב"ק ל.] בכותל רעוע שנו". והראב"ע [משלי כה, כ] כתב "מלת 'רע' מן 'תרועם', כלומר שבור". וברור ששבירה וחילוק היא להיפך משלימות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:12)

(2101) והואיל ו"ידיעת ההפכים אחת" [כמבואר למעלה הערות 863, 2014], לכך יש מקום להזכיר את השלום והרע באותו פסוק. ודרך הפסוקים להזכיר ההפכים, וכמו [תהלים א, ו] "כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד". וכן [תהלים צב, ג] "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות", וכן [תהלים קמה, כב] "שומר ה' את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד", וכן [משלי י, ז] "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב", וכיו"ב. אך קצת קשה, מדוע לא הביא ראיה זו [שהשלום הוא שלימות ולכך נאמר "עושה שלום ובורא רע"] למעלה [מציון 1991 ואילך] כשעסק בביאור שהשלום הוא שלימות, ומה ראה להמתין עד לכאן עם ראיה זו, כאשר כבר אינו עוסק כ"כ בנקודה זו, אלא בהכרח שיהיה בעולם שלום באחריתו. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:13)

(2102) פירוש - ביום שני של הבריאה לא נאמר "וירא אלקים כי טוב", לעומת שאר ימי הבריאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:14)

(2103) לשון המדרש [ב"ר ד, ו]: "למה אין כתוב בשני 'כי טוב'... שבו נברא מחלוקת, שנאמר [בראשית א, ו] 'ויהי מבדיל בין מים למים'". ובדר"ח פ"א מ"ב [קסד.] כתב: "כי כאשר הדבר הוא טוב, אז ראוי לו הבריאה, שיהיה נברא ונמצא הדבר שהוא טוב, וכן אין לדבר קיום רק מצד הטוב. ובכל הימים נאמר 'כי טוב', חוץ מיום שני, שלא נאמר בו 'כי טוב', ואמרו ז"ל מפני שבו נברא המחלוקת. וזה שאמרו [אבות פ"ה מט"ז] 'מחלוקת שהיא לא לשם שמים אין סופה להתקיים', כי לא נאמר בזה 'כי טוב'. ואף כי המחלוקת שנברא בעולם ביום הב' הוא לשם שמים, והוא לצורך העולם, מכל מקום כיון שמצד עצמו אין קיום לו, רק מצד השם יתברך כאשר המחלוקת הוא לשם שמים, ולפיכך אין לומר אצלו 'כי טוב', רק בדבר שיש לו קיום מצד עצמו. והתבאר כי אין לדבר קיום רק מצד הטוב. וזה כי כאשר יש בנברא חסרון, ולכך אינו טוב, ודבר שהוא חסר קרוב אל ההעדר, שמגיע אל ההעדר לגמרי. אבל הטוב שאין בו הרע והחסרון, הוא רחוק מן ההעדר, ראוי לו הבריאה והקיום". ובח"א ליבמות סב: [א, קלד.] כתב: "כי המחלוקת לא נאמר בה 'כי טוב', אבל האחדות והחבור הוא הטוב בעצמו, ודבר זה יש להבין מן מה שהחילוק שהיה ביום שני... לא נאמר בו 'כי טוב'". ובח"א לקידושין ל: [ב, קלו.] כתב: "כי כל דבר שאין בו שום טוב אינו קיים כלל, כי בכל בריאת ששת ימי בראשית נאמר 'כי טוב' בכל אחד ואחד, ודבר זה נותן קיום לנמצאים, ודבר זה בארנו במקום אחר. ומפני שביום ב' נברא המחלוקת, ולא נאמר בו 'כי טוב', אמרו 'כל מחלוקת שאינו לשם שמים אין סופה להתקיים'". ובנתיב השלום ס"פ ב [א, רכה.] כתב: "כי המחלוקת ראוי שיהיה נברא ביום ב', כי השני הוא מחולק, וראוי שיהיה נברא בו המחלוקת שהוא חילוק דברים. ולכך לא נאמר בו 'טוב', כיון שהאחד הוא ביטול השני אין זה טוב... כיון שיש לו ביטול מן השני אין לו מציאות גמור, לכך לא נאמר בו 'כי טוב'... וכל מחלוקת הוא העדר, כמו שהתבאר, כי במציאות האחד לא נמצא השני". ובנצח ישראל פל"ו [תרעג:] כתב: "כל שנוי אינו טוב, אבל הוא רע... וראיה לזה, שביום השני, שהוא התחלת השנוי, שלכך נקרא 'שני' על שם שנוי, לא נאמר בו 'טוב'. כי בריאת יום השני הוא שנוי, שהוא חלוק המים אלו מאלו, לכך אין ראוי שיהיה טוב בו כלל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:15)

(2104) לשונו בנתיב השלום ר"פ א [א, ריג.]: "הכתוב אומר גם כן 'עושה שלום ובורא רע', ובודאי הרע הזה הוא המחלוקת, שהוא הפך השלום, ואם כן המחלוקת הוא רע". אך לפי זה הרע הוא היפך לטוב [לכך אין לומר "כי טוב" על רע], אך איך זה מורה שהרע הוא היפך שלום, שזו נקודתו כאן. וכן בנתיב הצניעות פ"ג [ב, קז.] כתב: "הטוב הוא הפך הרע, והשלימות הפך החסרון, והמעלה הוא הפך הפחיתות". ומכך משמע שהרע הוא הפך הטוב, והחסרון הוא הפך השלימות, אך לא שהרע הוא הפך השלימות. ואולי זה פשוט ששלום הוא טוב, וכמו שנאמר [ישעיה נב, ז] "משמיע שלום מבשר טוב", וכן [אסתר י, ג] "דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו". לכך רע הוא להיפך משלום מחמת שני טעמים; השלום הוא שלימות וטוב, והרע הוא היפך שניהם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:16)

(2105) לשונו למעלה [לאחר ציון 2005]: "בעולם הזה אינו בעל שלום, כי אין האדם בשלימות בעולם הזה". אמנם כאן כוונתו שהעולם הזה מסוגל למחלוקת, ולא לשלום. וכן כתב בדר"ח פ"א תחילת מי"ב [שלא.]: "העולם הזה הוא מסוגל למחלוקת ביותר מכל הדברים שבעולם, כי זה ענין העולם הזה שהוא עולם הפירוד והחלוק, לכך המחלוקת רגיל בעולם. ודבר זה תוכל להבין כי באותו יום שנברא העולם בא המחלוקת לעולם מן קין והבל, שמזה תראה כי המחלוקת מסוגל לעולם הזה, בעבור כי העולם הזה הוא עולם החלוק והפירוד" [הובא למעלה הערה 594]. ושם מי"ח [תיג:] כתב: "כי בני אדם שנבראו בעולם נכנסו במחלוקת, במה שכל אחד רוצה שיהיה הוא הכל, ולפיכך בני אדם הם מתנגדים בעצמם, כאשר הם ביחד, והאחד בטול השני בעצמו". ובדר"ח פ"ג מ"ב [מט:] כתב: "כאשר תתבונן בענין הבריאה, תמצא האדם שיש לו שנוי בבריאתו, מה שלא נמצא בשאר הנבראים; שכל שאר נבראים נבראו הרבה ביחד, והאדם נברא יחידי. ויותר מזה, שאף הנקיבה שלו, שהיה ראוי שתהיה נבראת בפני עצמה עם האדם, ולא היה זה, רק נברא האדם יחידי... כי האדם הוא מלך בתחתונים, כמו שאמר הכתוב ביצירת האדם, ודבר זה ידוע כי ראוי שיהיה המלך אחד, כי אין ראוי שיהיו שני מלכים. ודבר זה נתבאר בדברי חכמים שאמרו [חולין ס.] אין שני מלכים משמשים בכתר אחד. ומפני שהוא מלך בתחתונים, הנה מצד צורת העולם שכך מסודר מן השם יתברך, ראוי שיהיה האדם יחידי... ועל זה אמר בכאן כיון שכל אדם הוא כל העולם, עד שמצד העולם היה די לעולם באדם יחידי, ואין צריך לזולתו, ולפיכך אם לא היה מורא מלכות... איש את רעהו חיים בלעו [אבות פ"ג מ"ב], עד שיהיה האדם כפי ציור העולם, שכך הוא הבריאה, שהרי כל אדם אומר 'בשבילי נברא העולם' [סנהדרין לז.], והוא בלבד ראוי בעולם, ולכך היה בולע את רעהו חיים, עד שהוא נשאר בלבד... כי כל אחד כל העולם, ולכך היה האדם נמשך אחר זה, והיה בולע רעהו חיים, שלא יהיה נמצא רק הוא... שכל אחד רוצה שיהיה הוא הכל, ולא יהיה נמצא בריה בעולם, עד שהוא יהיה יחידי. וכל זה מפני גבהות לב האדם שלא ירצה להיות אחר עמו בעולם. ודבר זה בשביל טבע הבריאה כמו שאמרנו, שהסדר נותן כך שאדם יחיד הוא כל העולם". ובתפארת ישראל פ"נ [תשצ:] כתב: "כי השלום אינו מענין העולם הזה, רק הכל במחלוקת, וזהו ענין העולם התחתון [עולמנו התחתון], במה שהאחד נכנס בגדר השני, כמו שהוא ענין העולם הזה. ולכן ענין העולם הזה אינו מענין השלום". ובנתיב האמת פ"ג [א, רב.] כתב: "העולם השלישי יש בהם כל זה, שהם מתנגדים זה לזה, ויכנסו זה בזה לדחות האחד השני... אין השלום בעולם התחתון לפי שהתחתונים מתנגדים זה לזה... ולפיכך אמר השלום שלא יברא, שכולו מלא קטטות [ב"ר ח, ה]". ובנתיב השלום פ"א [א, ריז.] כתב: "כי העולם הזה מוכן אל המחלוקת ביותר, וצריכים הזהרה ומוסר שלא יכשל בשלום". וראה למעלה הערה 827.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:17)

(2106) פירוש - כשם שבבריאת העולם באה השבת לבסוף והשלימה את העולם [כמבואר למעלה לאחר ציון 2094], כך חייב להיות שבהמשך ימי העולם תהיה לעולם שלימותו. וראה בסמוך הערה 2109.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:18)

(2107) לשונו למעלה [לאחר ציון 2006]: "כי אין האדם בשלימות בעולם הזה, רק הוא תמיד דורך אל השלימות, ובזה הוא דורך אל השלום".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:19)

(2108) כמו שנאמר [ש"ב ב, כו] "ויקרא אבנר אל יואב ויאמר הלנצח תאכל חרב". ובדר"ח פ"ה מט"ז [שצב:] כתב: "כי המחלוקת אי אפשר להתקיים, וזה מפני כי המחלוקת היא אל אותן שהם הפכים, ובמציאות האש לא נמצא כלל דבר שהוא הפך לו, הם המים. וכן במציאות המים אין מציאות לדבר שהוא הפך לו, הוא האש. ולפיכך אי אפשר לשני דברים שהם מחולקים שיעמדו יחד, שאם כן היו שני הפכים בנושא אחד". ושם בהמשך [תז.] כתב טעם שני, וכלשונו: "אין המחלוקת רק ההפסד. וזה כי כאשר דבר אחד נחלק לשנים, כמו כלי אחד שנחלק לשנים, אין ספק כי דבר זה הוא הפסד ושבירה, וקיומו כאשר הוא אחד... כי הפירוד והחלוק הוא התחלת ההפסד. כי כל דבר בעולם, כאשר הוא שלם הוא חזק, עד שאין מקבל שבירה והפסד. אמנם מצד החלוק והפירוד, אין כאן דבר שלם כלל, ודבר זה הוא הפסד לגמרי, שהרי הוא נחלק ונשבר. וזה שאמרו 'כל מחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים', כי איך יהיה מקוים דבר שהוא נחלק ונשבר, ולכך מגיע אליו הבטול. ודבר זה אמת וברור גם כן, והכל עולה לענין אחד". נמצא שביאר שם שני הסברים מדוע מחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים; (א) ההפכים אינם יכולים לעמוד יחד בנושא אחד, והנושא הוא העולם, שהוא אחד. (ב) מחלוקת מצד עצמה היא העדר ואבוד, ואין קיום לדבר שנחלק ונאבד. ואם תאמר, לפי זה כיצד [אבות פ"ה מט"ז] "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים", הרי "אי אפשר שיהיה המחלוקת נשאר תמיד, כי הכל נמשך אל השלום" [לשונו כאן]. דע, שבדר"ח שם [שצו.] עמד על כך, וכתב: "מחלוקת שהיא לשם שמים יש לה קיום, ואף כי הם הפכים, כי הוא יתעלה ויתברך הוא המאחד שני הפכים. כי אף אם מחולקים והפכים הם בעצמם, מכל מקום מצד השם יתברך הם מתאחדים, כי הוא יתברך שהוא אחד, הוא סבה לשני הפכים. ומה שהוא סבה לשני הפכים דבר זה בעצמו אחדותו יתברך. שאם לא היה הוא סבה רק לדבר אחד, כאילו תאמר שהוא סבה לאש, ואם כן חס ושלום יש עוד סבה להפך האש, הם המים, שהם הפך האש. ומפני כי הוא יתברך סבה להפכים, הוא יתברך אחד, שהרי אין זולתו, כי הוא סבה אל הכל, ואף אם הם הפכים, והרי בשביל ההפכים אשר הוא סבה להם הוא יתברך אחד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:20)

(2109) אודות שהמשיח בא בסוף ימי העולם הזה, כן מבואר במאמר חכמים [ע"ז ט.] "תנא דבי אליהו, ששת אלפים שנה הוי העולם; שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח". ובנצח ישראל פכ"ז [תקסב:] כתב: "ו'שני אלפים ימות המשיח', פירוש הזמן האחרון הוא מיוחד לימות המשיח, כי הזמן האחרון הוא ההשלמה, שכל אשר הוא באחרונה הוא השלמה. ולכך הזמן האחרון מתייחס אל מלך המשיח, כי מלך המשיח יהיה משלים את כל העולם... עד שיהיה העולם בשלימות", ושם הערה 57. ושם פל"ו [תרפא.] כתב: "חבלי המשיח יהיה בסוף ימי עולם הזה". ושם פ"מ [תשטז.] כתב: "המשיח הוא השלמת העולם". ושם ר"פ מב [תשכו.] כתב: "כבר התבאר לך פעמים הרבה, כי התכלית והסוף מסוגל לשלימות יותר מהכל. וזה כי ההתחלה במה שהיא ההתחלה, אין בה שלימות, שהרי לא נשלם עדיין. רק הסוף יש בו השלמה, ולכך הסוף ראוי אל השלימות. והנה המתחייב מזה שיהיה תכלית הזמן מן ימי עולם מסוגל לשלימות, וזהו ימי המשיח, שהוא באחרית הזמן... ואף כי בארנו למעלה כי עולם הזה אין מוכן לישראל, ואיך יהיה המשיח בעולם הזה, שהוא עולם גשמי, שכל ענין המשיח הוא אלקי לא גשמי. ואין דבר זה קשיא, כי... סוף העולם הוא מוכן שיהיה אלקי. וכמו האדם הזה, כאשר הוא בעיקר ימיו אינו אלקי. אבל כאשר הוא בסוף ימיו, נסתלק ממנו כוחות הגשמי עד שהוא אלקי. ודבר זה גם כן אצל העולם, כי בסוף ימי עולם, שאז יהיה ימות המשיח, יהיה העולם הזה אלקי, ולא יהיה האדם רודף אחר הדברים הגשמיים, רק דברים אלקיים" [הובא למעלה הערות 1031, 1290]. **ואם תאמר**, אולי השלום של העולם הזה יהיה רק בעולם הבא, שהוא לאחר המשיח ["ענין המשיח הוא ענין עולם הזה, ואינו נבדל מן האדם לגמרי" (לשונו בהקדמה ראשונה לגבורות ה', יב:)], ומה ההכרח לומר שהמשיח הוא זה שיביא את השלום המיוחל. והרי במדרש זה גופא [ויק"ר ט, ט] ציינו את שניהם [העוה"ב והמשיח], שאמרו "ואין לי אלא בעולם הזה, בעולם הבא מנין, שנאמר [ישעיה סו, יב] 'הנני נוטה אליה כנהר שלום'. רבנן אמרי, גדול השלום שכשהמלך המשיח בא אינו פותח אלא בשלום, שנאמר [ישעיה נב, ז] 'מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום'" [הובא למעלה לאחר ציון 1990]. ומה ההכרח לומר שהשלום שעוה"ז מצפה לו הוא יבוא על ידי המשיח, ולא בעולם הבא. והרי בנצח ישראל פי"ט [תכד:] כתב שהשלמה של העולם הזה באה מעולם הבא, כלשונו: "'מזמור שיר ליום השבת וכו'' [תהלים צב, א-טז]. ולא מצאנו בכל המזמור הזה שנזכר יום השבת שאמר 'מזמור שיר ליום השבת'. אבל מפני כי השבת בו השלים השם יתברך העולם, ומפני כי יש שהם אומרים כי נמצא דברים שהם חסרון בעולם, ובפרט שיש צדיק ורע רשע וטוב לו, ודבר זה יחשב חסרון. ועל זה אמר [שם פסוקים א-ב] 'מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה''. כי יש להודות השם יתברך על שלימות הבריאה, ושלא ימצא חסרון בבריאה, רק הכל בהשלמה. ומפני כי השלמה הזאת אינה רק מצד עולם הבא, ועל ידו יושלם הכל... לכך אומר 'מזמור שיר ליום השבת', ופירשו ז"ל [סוף תמיד] ליום שכולו שבת, והוא מנוחה לחי עולמים. כי אף אם נראה בעולם הזה דבר מה שהוא חסרון, אבל מצד עולם הבא יושלם הכל... ואמר 'טוב להודות לה''... כי ההודאה שהכל הוא אל השם יתברך... ובשבת, שהכל ברא בששת ימי בראשית, והשלים הבריאה ביום השבת, לכך אמר 'מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה''" [הובא למעלה הערה 1852]. ובדר"ח פ"ד מי"ז [שנה.] כתב: "כי הדבר שהדעת מחייב שיהיה פעולה שלימה, הוא העולם, מן הפועל שהוא שלם, הוא השם יתברך. כי כפי מדריגת הפועל, כך הוא פעולתו. ואם לא היה רק עולם הזה, והיה עולם הזה עולם חסר, אין ראויה פעולה זאת לפועל השלם, שהוא השם יתברך, שהוא שלם בתכלית השלימות. כי התבאר בראיות ברורות כי הפעולה יש לה התיחסות אל הפועל, כמו שתראה בדברים הטבעיים שיש לפעולה התיחסות אל הפועל; כי הפועל שהוא חם, מוליד חמימות. ופועל שהוא קר, מוליד קרירות. וכל אחד מוליד בדומה לו וכיוצא בו. ומעתה איך אפשר שיהיה העולם הזה בלבד מן השם יתברך, והוא אינו דומה ומתיחס לו; כי הנבראים שבו כולם מתים, והוא יתברך הפועל חי וקים לעולם. והנבראים שבעולם הזה יש להם שם אכילה ושתיה פריה ורביה, והפועל, הוא השם יתברך, אין בו כל המדות האלו. ואף אם תאמר כי אי אפשר שיהיה הנברא חס וחלילה דומה אל הבורא, מכל מקום דבר כמו זה, שאין כאן שום התיחסות, דבר זה אי אפשר". וכן כתב בדר"ח פ"ג מט"ז [תט.]. והמסילת ישרים פרק א כתב: "ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה. כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם הזה. 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון' [תהלים צ, י]. בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית. וגם הוא, אילו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם. ולא עוד, אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה, לא היה צריך מפני זה שתנופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה, שתהיה גדולה יותר מן המלאכים עצמם. כל שכן שהיא אינה מוצאה שום נחת רוח בכל עינוגי זה העולם... כי אין הנשמה אוהבת העולם הזה כלל, אלא אדרבא מואסת בו. אם כן ודאי לא היה בורא הבורא יתברך בריאה לתכלית שהוא נגד חוקה ונמאס ממנה. אלא בריאתו של האדם למצבו בעולם הבא היא. ועל כן ניתנה בו נשמה זאת, כי לה ראוי לעבוד, ובה יוכל האדם לקבל השכר במקומו וזמנו". הרי בכל המקומות הנ"ל נתבאר שאי אפשר שיהיה רק העולם הזה, אלא מוכרח שיהיה גם עולם הבא, אך כאן מבאר שהכרח זה מחייב שיהיה משיח, ולא עולם הבא. וזה צ"ב. זאת ועוד, הרי כאן משוה שלימות העולם לשלימות של שבת [ראה למעלה הערה 2106], ושבת היא מעין עולם הבא [ברכות נז:], ולא מעין ימות המשיח [שאלו ימים טובים, וכמבואר בנצח ישראל פמ"ו (תשעב.), ושם הערה 23]. ובח"א לשבת לב. [א, כ:] כתב: "השבת תכלית הבריאה, ובו נשלמה הבריאה בשלימות" [הובא למעלה הערה 1290]. ומנין לומר ששלימות העולם תבוא על ידי המשיח, ולא בעולם הבא. **אך בתפארת ישראל** פנ"ח [תתקח.] כתב שבהכרח העולם הזה יושלם מצד עצמו מיניה וביה, ולא מצד העולם הבא, וכלשונו: "לכך לא נזכר עולם הבא בתורה, כי מה שנזכר שכר עולם הזה בתורה, כי התורה היא באה להשלים את העולם, לסלק את חסרון עולם הזה. ולכך אמרה תורה [ויקרא כו, ג] 'אם בחקותי תלכו וגו'', כי התורה היא סדר העולם, לקיים את סדר עולם הזה. ואם אתה אומר שיהיה מזכיר בתורה עולם הבא כדי להיישיר האדם אל העולם הבא, אם כן לא היה די בעולם הזה להיישיר את ברואיו, רק כאשר מבטיח להם עולם הבא. אם כן היה נברא העולם הזה בעל חסרון, ולא היה שלם בצד עצמו עד כי יושלם מצד עולם הבא. ודבר זה אינו, כי השם יתברך השלים מעשיו מהעולם הזה מצד עצמו. אבל שיושלם מצד עולם הבא, זה אינו, מאחר שהוא עולם בפני עצמו, כל אחד שלמותו בעצמו... ועולם הזה עולם בפני עצמו, ושלמותו בעצמו, ולא מצד אחר". והתימה העולה מאיליה היא, כיצד דבריו בתפארת ישראל תואמים לדבריו בנצח ישראל ודר"ח שהעולם הזה מצד עצמו הוא חסר, ושלימותו באה אליו מצד עולם הבא. **אך לכשתדייק** בדבריו תראה שלא קשה כלל, כי יש לחלק בין הגברא הנמצא בעולם הזה, לחפצא של העולם הזה; בנוגע לגברא, בודאי הסך הסופי של כל החשבונות יעשה רק בעולם הבא, והעוה"ז הוא התחלה בלבד, ואינו תכלית בפני עצמו. לכך אם בעוה"ז נראה שצדיק ורע ורשע וטוב לו, ליהוי ידוע שכך זה נראה רק בעוה"ז, אך בעוה"ב הכל יתאזן ויהיה רק צדיק וטוב לו ורשע ורע לו. אך בנוגע לעוה"ז מצד עצמו, אי אפשר לומר עליו שהוא עולם פגום וחסר, וישאר בפגימתו וחסרונו, כי כל עולם בפני עצמו הוא עולם שלם הבא מבורא שהוא שלם בתכלית השלימות, ומן הנמנע שבורא שלם יברא עולם פגום וחסר. לכך כאשר מדובר על הגברא המתחיל את מסעו בעוה"ז, וימשיך לעוה"ב, אין שלימתו אלא בעוה"ב, כי אין לאדם שלימות בעוה"ז, ועל כך נסובים דבריו בדר"ח ונצח ישראל. אך בנוגע לעוה"ז מצד עצמו, בהכרח שהוא עולם שלם ולא פגום וחסר, ועל כך נסובים דבריו בתפארת ישראל. אמור מעתה; שלימות האדם היא בעוה"ב, אך שלימות העולם הזה היא בעולם הזה עצמו. ואלו דבריו כאן שבהכרח המשיח יביא את השלום עמו, ולזה לא יהני העוה"ב, כי העוה"ז מצד עצמו חייב להיות בסופו בשלימות ושלום, כי כל סוף הוא שלום, ואל"כ, יהיה העוה"ז חסר שלימות. ו"ענין המשיח הוא ענין עולם הזה, ואינו נבדל מן האדם לגמרי" [לשונו בהקדמה ראשונה לגבורות ה', והובא למעלה], לכך שלימות העוה"ז תיעשה על ידי המשיח.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:21)

(2110) מדרש זה הביא למעלה [לאחר ציון 1990].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:22)

(2111) שהרי הפרק מתחיל בפסוק [ישעיה יא, א] "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה", וכתב הרד"ק [שם] "פרשה זו היא עתידה לימות המשיח". ועל הפסוק "וגר זאב עם כבש" כתב הרד"ק: "יש מפרשים כי בימות המשיח יתחלפו טבעי החיות והבהמות, וישוב למה שהיה בתחילת הבריאה ובתיבת נח... [ש]אכלו עשב השדה". **ויש בזה** הטעמה מיוחדת; נאמר [ויקרא כו, ו] "והשבתי חיה רעה מן הארץ", וכתב על כך הרמב"ן [שם] "תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם הראשון, אין חיה ורמש ממית אדם... וזה שאמר הכתוב... 'ופרה ודוב תרענה ואריה כבקר יאכל תבן', כי לא היה הטרף בחיות הרעות". ובהשקפה ראשונה היה נראה שמחמת שיבוטל הטבע הטורף של החיות, כתוצאה מכך יהיה "וגר זאב עם כבש וגו'". אך זה יקשה, שלפי זה הדגשת הפסוק היא על המסובב ולא על הסבה, ומדוע לא יאמר במקום זאת "וזאב לא יטרוף כבש", וממילא נדע שבהסתלק הסכנה יגורו יחדיו הזאב עם הכבש. אמנם לפי דבריו כאן מיושבת היטב תמיהה זו. שאכן הפסוקים נקטו בסבה, ולא במסובב. שמחמת שבימי המשיח יהיה שלום בעולם, לכך הזאב והנמר יגורו עם הכבש והגדי, ומגורים משותפים אלו יביאו לסילוק טבע הטורף שבחיות, כי האפשרות היחידה שתשרור שלום בין החיות היא בבטול טבעם הטורף. וא"כ הסבה לשינוי שיהיה לעת"ל היא ה"וגר זאב **עם** כבש וגו' פרה ודב תרעינה **יחדו** וגו' ושעשע יונק **על** חור פתן". והמסובב משלום זה הוא בטול טבען של החיות הטורפות. לכך מובן היטב מדוע הדגשת הפסוקים היא על ה"יחד" שיהיה בימי המשיח, ולא על המסובב מכך. וראה נצח ישראל פל"ח הערה 7, ובאר הגולה באר החמישי הערה 742.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:23)

(2112) מלשונו משמע שפסוק זה מוכיח יותר את נקודתו [השלום שיהיה בימי המשיח], שכתב "וזה נאמר על השלום שיהיה לזמן המשיח, **וכדכתיב** 'ושעשע יונק על חור פתן' וגו'". וזה צריך ביאור, דמאי אולמא פסוק זה מהפסוקים שלפניו. ואולי כי פסוק זה נאמר על השלום שיהיה לבני אדם [יונק וגמול], ולא רק על השלום שיהיה בין החיות עצמן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:24)

(2113) "מבחוץ" כי השלום שמן הזאב והדוב עוסק בין החיות עצמן, אך השלום מהפתן והצפעוני עוסק בינם לבין האדם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:25)

(2114) גאון מובהק שליט"א שלח לי לעיין בספר "תשועת עולמים" על ישעיהו [עמודים קו-קח] לרבי משה דוד וואלי, תלמיד חבר לרמח"ל. ועולה מדבריו שזאב הוא מול יסוד של קליפה, ודוב הוא מול מלכות של קליפה. צפעוני הוא רזא דנוקבא דתהומא רבה, אשר מתחת לעשר ספירות של קליפה [ולכך נקרא "חוץ"]. וכנראה הפתן הוא דוכרא של נחש. והוסיף הגאון הנ"ל שהיסוד נוטה לימין והמלכות פונה לשמאל, ובזה מוסבר מה שכתב כאן שזאב ודוב הם משני צדדים. וסוד ה' ליראיו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:26)

(2115) וכן כתב רש"י [בראשית מט, י] "עד כי יבוא שילה - מלך המשיח, שהמלוכה שלו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:27)

(2116) לשונו להלן בדרשה [לאחר ציון 2172] "שיהיה להם מלך אחד, עושה שלום ביניהם". ובנתיב השלום פ"ג [א, רכז:] כתב: "ושלא יבוא לידי מחלוקת שהוא בין איש לרעהו, אמר [ב"ב קמז.] 'אל תמרדו במלכות בית דוד', שהוא שלום מלכות... שהוא סבה לבטל המחלוקת ולהעמיד השלום... שעל ידו השלום, שאין איש את רעהו חיים בלעו. ובספרי [במדבר ו, כו] 'וישם לך שלום', זה שלום מלכות בית דוד. שתראה מזה כי מלכות בית דוד הוא שלום ישראל, שהרי עליו הכתוב אומר 'וישם לך שלום', והוא עד על פירוש זה" [הובא למעלה הערה 2017]. וראה להלן הערה 2173.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:28)

(2117) רש"י [בראשית מט, י] "ומדרש אגדה, 'שילו' שי לו, שנאמר [תהלים עו, יב] 'יובילו שי למורא'". ובמדרש [ילקו"ש ח"א רמז קס] אמרו "'עד כי יבוא שילה', שעתידין כל האומות להביא דורון לישראל ולמלך המשיח, שנאמר [ישעיה יח, ז] 'יובל שי למורא'". ובגו"א שמות פ"ד אות יד [עח.] כתב: "מלך המשיח... כל האומות נותנים שי לו". ובנצח ישראל פמ"א [תשכא:] כתב: "גם נראה לומר כי שם 'שילה' בא על שהשם יתברך יתן הכל תחתיו, והכל יובילו שי לו, ולכך אמר 'שילה' שמו". ובח"א לסנהדרין צח: [ג, רכ.] כתב: "כי שילה שמו, כי שם זה למשיח מפני שהכל הוא שלו, וכל האומות יהיו שלו. ולפיכך נקרא בשם 'שילה', וזהו מדת יעקב, כי הכל מצטרף אל יעקב, והכל שלו, ודבר זה עמוק מאוד. ורמזו חכמים דבר זה במדרש בפרשת בחקותי [ויק"ר לו, ד] על [ויקרא כו, מב] 'וזכרתי בריתי יעקב', אפילו בהמות לא נבראו אלא בזכות יעקב. ורצה לומר כי הכל מצטרף אל יעקב, כמו שמצטרף הכל אל גוף האילן, שכל הענפים נמשכים אחר גוף האילן, והבן הדברים האלו. ולפיכך המלך המשיח שנקרא שמו 'שילה', מורה שהכל הוא שלו, והכל נמשך אחריו. ובזה יש לו מדת יעקב, כאשר ידוע לחכמים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:29)

(2118) לכך שני הפירושים ל"שילה" [המלכות שלו, ושי לו] מורים על השלום שיהיה בזמן המשיח. וראה להלן ציון 2189. ובדרוש על התורה [מט:] כתב: "מפני כי מלך המשיח לא יהיה כשאר מלכים ומושלים, הכובשים העם תחתיהם בזרוע. אבל מלך המשיח ינהיג העולם בכח מדריגת חכמתו, [ישעיה יא, ד] 'וברוח שפתיו ימית רשע'. לפיכך אמר [זכריה ט, ט] 'עני ורוכב', כלומר לא מצד כחו יהיה מנהיג העולם, רק כאשר ינהיג העני, כי העני אין לו כח, כך הוא בלי כחו וזרועו ינהגנו עלמות. ולפיכך נקרא 'שילה', כדכתיב [בראשית מט, י] 'לא יסור שבט מיהודה עד כי יבא שילה', כלומר שהמלכים יביאו שי לו מעצמם, בלי שיבא עליהם בכח לכובשם. וכן תרגם אונקלוס [בראשית מט, י] 'ולו יקהת עמים', 'וליה ישתמעון עממיא', כלומר שיהו נשמעין אליו מאליהם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:30)

(2119) כפי שהביא תמיה זו הרבה פעמים; נצח ישראל ס"פ יג [שלו.], שם ר"פ טו [שס.], שם פי"ז [שפד.], שם ס"פ כז [תקסג:], שם פמ"ה [תשסז.]. וגבורות ה' פ"ס [ת.] כתב "לפיכך למה יתמה האדם על אורך גלותם, כי דבר שהוא סגולה אינו קל בהסרה". ובמבוא לנצח ישראל [עמודים 18-20] הובאו ששה טעמים שכתב בישוב תמיה זו, כאשר חמשה מהם נמצאים בנצח ישראל. וטעמו הרביעי יובא להלן הערה 2121. וראה להלן הערות 2229, 2235, 2260.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:31)

(2120) לשונו למעלה [לפני ציון 1991]: "וקשה, למה השלום באחרונה. ובאור זה, כי כל חותמי ברכות הם חותמים בשלום, כי השלום הוא סוף דבר, כדכתיב 'אחרית לאיש שלום', כי על ידי השלום הדבר הוא בשלימות, והשלימות הוא בסוף, כי בהתחלה אין הדבר בשלימות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:32)

(2121) כאמור בהערה 2019 בנצח ישראל האריך בענין זה בחמשה טעמים. הסברו כאן תואם להסברו הרביעי בנצח ישראל פכ"ז [תקסג:], שכתב: "'ב' אלפים ימי המשיח' [סנהדרין צז.], רוצה לומר שהם מיוחדים למשיח. אבל קודם לכן אי אפשר שיבוא המשיח בשום אופן, בכל תשובה ומעשים טובים בעולם. רק באלו ב' אלפים אחרונים הם ימי המשיח. שהזמן האחרון הוא מיוחד אל ביאת המשיח, ובתוך אלו ב' אלפים שנה זמן הכשר לזה שיבוא המשיח. הנה התבאר לך שהזמן אשר הוא מיוחד למשיח, שיהיה מאחד את הכל, הוא באחרית הימים, שהוא השלמת ימי עולם. ואם כן לא יקשה אם כל כך מעכבין עקבת המשיח, מפני שהזמן אשר ראוי לו הוא באחרון מן הזמן, והוא מיוחד אליו... ולא אמרו 'ב' אלפים ימות המשיח' רק לענין זה שאפשר לבוא מלך המשיח באלו ב' אלפים. והיינו דקאמר 'שני אלפים ימות המשיח', ולא אמר 'שני אלפים מלכות המשיח', ולמה תלה זה בימים, אבל מפני כי רוצה לומר כי שני אלפים הם הימים שאפשר לבוא בהם המשיח, כי כבר הוא חלק האחרון מן שלשה חלקים, שראוי שיבוא המשיח בחלק האחרון מימי העולם... כאשר תדקדק ותבין דברים אלו, יוסר מעליך חרפת המחרפים עקבות המשיח, וישמח לבך בדברים אלו, בדברים אשר אמרנו, וכלם הם ברורים ואמתיים לכל איש משכיל". ובח"א לסנהדרין צז. [ג, רי.] כתב: "הנה התבאר לך שהזמן אשר הוא מיוחד למשיח הוא באחרית הימים, שהוא השלמת ימי העולם. ואם כן לא יקשה אם כל כל מעכבין עקבות משיח, שמפני שהזמן אשר ראוי לו הוא אחרית הזמן, והוא מיוחד אליו... מעתה התבאר לך שאם אתה שואל על אריכות גלותינו, כי לא מחכמה שאלת על זאת, כי כן הדעת נותן, והשכל מחייב". ולהלן [לאחר ציון 2228] יביא הסבר שני לאריכות גלותנו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:33)

(2122) מתנועעים [ראה למעלה הערה 2007].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:34)

(2123) פירוש - כאשר ישראל הולכים לקראת השלום, אי אפשר יהיה ח"ו לכלותם. ולמעלה [לאחר ציון 2009] כתב: "כאשר האדם הולך אל השלום, אין פוגע ונוגע בו דבר, מאחר שהוא דורך אל השלום". וילמד יסוד זה ממאמר חכמים [ברכות סד.] שכאשר אומרים לחי "לך לשלום", אין הוא נפגע, וכמו שמבאר והולך [ראה למעלה הערה 2010].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:35)

(2124) רומז לנאמר בהגדה של פסח "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב"ה מצילנו מידם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:36)

(2125) אם כוונתו שמה שישראל דורכים אל השלום שיהיה בעתיד הוא מה שמצילם בגלותם, כן עולה מדבריו בגבורות ה' פנ"ד [קלט:], שכתב: "התחיל [בהגש"פ] 'ברוך שומר הבטחתו', להודיע כי אותה הבטחה שהבטיח הקב"ה את אברהם לעשות הקץ גרם שלא יוכלו שונאינו לנו, כמו לבן ומצרים, אשר עמדו עלינו תמיד לכלותנו. וברית הבטחה הזאת היא שעמדה לאבותינו, ולא לאבותינו, אלא אף לנו, שבאותה הבטחה הקב"ה הבטיח גם כן על שאר מלכיות, וכמו שדרשו [ב"ר מד, יט] 'וגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי' [בראשית טו, יד], 'וגם' שאר מלכיות. וכמו שברית בין הבתרים הבטחה לגלות מצרים, היה גם כן הבטחה לכל המלכיות... ולפיכך אותה הבטחה שעמדה לאבותינו ולנו גם כן. וכל זה הוא מקושר; שמתחיל בגנות, וקאמר אחריו; ואם תאמר, למה לא נאבדו חס ושלום ישראל כאשר היו עבדים לפרעה, אחר שכל כך היו בשעבוד הקשה, ומי הוא השומר אותם. וקאמר 'ברוך שומר הבטחתו לישראל, שהקב"ה מחשב הקץ לעשות', ובזה היו נשמרים, שהקב"ה חישב הקץ לגאול אותנו, ואם היו נאבדים חס ושלום, לא היתה הגאולה שהקב"ה היה מחשב תמיד לעשות. וכן לנו גם כן עומדת זאת ההבטחה כמו שאמרנו למעלה, כי בברית בין הבתרים הראה לו הקב"ה כל המלכיות, עד הגאולה האחרונה. ואחר כך אמר 'צא ולמד', כלומר ראה ולמד כמה גדולה ההבטחה והברית בין הבתרים, שתמיד היו עומדין לכלותנו, והקב"ה לא נתן להם לכלותנו". **אך לשונו** "וכבר הארכנו בזה בכמה מקומות" מורה שעוסק ביסוד שהאריך בו בכמה מקומות בספריו. לכך נראה שכוונתו ליסוד שההליכה לקראת דבר מעניקה להולך את מעלותיו של הדבר שהוא צועד לקראתו, ולכך ההליכה לקראת שלום מעניקה להולך את מעלת השלום. וזהו אכן יסוד שכתב בכמה מקומות. כגון, בדר"ח פ"ד מי"ח [שעט.] כתב: "אשר הוא מתנועע אל דבר הוא נחשב עמו לגמרי ביותר, כי המתנועע אל הדבר הוא מצד הדבר שאליו הוא מתנועע, כאילו הוא דבר אחד עם מי שאליו התנועה. וכבר רמזו חכמי אמת דברים אלו בפרק כל כתבי [שבת קיח:], אמר רבי יוסי, יהא חלקי עם המתים בדרך מצוה, עד כאן. ולמה אמר 'עם המתים בדרך מצוה', ולא 'עם עושי מצוה'. אבל המתים בדרך מצוה הנה הוא מתנועע אל השם יתברך, וכאשר הוא מתנועע אל השם יתברך נחשב שהוא עם השם יתברך לגמרי. כי התנועה אל הדבר כאילו הוא אחד עמו. מה שאין כך מי שעשה כבר המצוה וקנה אותה, הרי קנה המדריגה שיש לעושי מצות, אבל לא יאמר בזה שהוא מתעלה להתדבק בו יתברך לגמרי. אבל כאשר הוא מת בדרך מצוה, והיה מתעלה להתדבק בו, ומתוך זה הוא מת, הרי מתדבק עם השם יתברך". ובנתיב העבודה פ"ה [א, פט.] כתב: "אמרו בגמרא [סוטה כב.] שיש ללכת אל בית הכנסת שהוא יותר רחוק מן האדם, מפני שהוא נוטל שכר פסיעות. ויראה כי אין הדין הזה גבי סוכה, שאם יש לו שתי סוכות, האחת קרובה והאחת רחוקה, שאין לו לילך אל הסוכה הרחוקה בשביל שהוא נוטל שכר פסיעות, כי אם גבי בית הכנסת אמרו... וזה כי השם יתברך מצוי בבית הכנסת, כמו שאמרו ז"ל [מגילה כט.] כי בית הכנסת הוא מקדש מעט, ולכך השם יתברך מצוי בבית הכנסת. ולפיכך כאשר הולך לבית הכנסת הוא נמשך אל השם יתברך להיות לו דביקות בו יתברך. וידוע כי המתנועע אל דבר הוא דביקות גמור עם המתנועע, יותר ממי שהוא קרוב לו כבר. כי המתנועע אל דבר הרי אינו עמו, ועם כל זה הוא הולך אליו, וזהו דביקות וחבור גמור... כי הכל הוא לפי התנועה יש לו דביקות בו יתברך. כי אם הולך מרחוק, הרי זה מורה דביקות גמור בו יתברך, לכך הולך מרחוק". וכן כתב בקיצור בנתיב התורה ס"פ טז [תרסו.]. ואמרו חכמים [קידושין לט:] "שלוחי מצוה אינן ניזקין", ובח"א שם [ב, קמ:] כתב לבאר: "פירוש, כאשר האדם הולך לעשות המצוה, יש לו חבור ודביקות אל השם יתברך לגמרי, כי המצוה היא דרכי השם יתברך, והמתנועע אל המצוה הוא מתנועע אל השם יתברך, וכל מתנועע אל דבר מתקשר ומתחבר לשם לגמרי. ולכך אמרו בפרק כל כתבי [שבת קיח:] אמר רבי יוסי, יהא חלקי עם המתים בדרך המצוה. כי תכלית האחרון שיהיה נשמת האדם צרורה עם השם יתברך, וכאשר מת בדרך מצוה, שהלך להתחבר עם השם יתברך, נשמתו צרורה לשם לגמרי. וכאשר תראה כי האש, כאשר מתנועע אל המעלה, יש לו חיבור ודיבוק לשם לגמרי... שכל אשר יכנס בחלק השם יתברך, המזיקים מסתלקים ממנו... כי מי שהולך לעשות מצוה, דבר זה הוא על הכל, כמו כל מי שמתנועע אל דבר הוא מתאחד ומתקשר עמו לגמרי. ולכך ההולך לעשות מצות השם יתברך, מתדבק עם השם יתברך לגמרי". ובח"א לסנהדרין קט: [ג, רסה.] כתב: "מי שהולך ומתנועע אל דבר, נעשה עם אותו דבר ענין אחד לגמרי, לא שהתחבר בלבד". ובדר"ח פ"ב מ"ב [תקכב:] ביאר לפי זה את מאמרם [סנהדרין צא:] שאין לעובר יצר הרע, כי הוא מתנועע אל ההשלמה, ואי אפשר שאז ידבק בו ההעדר, שהוא הפך ההויה, כי לא ימצאו שני הפכים ביחד. אך לאחר שכבר נולד, שוב אין הוא מתנועע אל ההשלמה, ולכך אז דבק בו היצר הרע. והם הם הדברים. וראה נצח ישראל פל"ב הערה 152.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:37)

(2126) לשון המאמר במילואו "הנפטר מחברו אל יאמר לו 'לך בשלום', אלא 'לך לשלום', שהרי יתרו שאמר לו למשה [שמות ד, יח] 'לך לשלום', עלה והצליח. דוד שאמר לו לאבשלום [ש"ב טו, ט] 'לך בשלום', הלך ונתלה [ש"ב יח, ט]... הנפטר מן המת אל יאמר לו 'לך לשלום', אלא 'לך בשלום', שנאמר [בראשית טו, טו] 'ואתה תבוא אל אבותיך בשלום'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:38)

(2127) אחרי ציון 2007.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:39)

(2128) "כי אין האדם בשלימות בעולם הזה, רק הוא תמיד דורך אל השלימות, ובזה הוא דורך אל השלום" [לשונו למעלה לאחר ציון 2006]. וראה למעלה הערה 2007. וצרף לכאן שנאמר [בראשית ב, ז] "ויהי האדם לְנפש חיה", ולא נאמר "ויהי האדם נפש חיה", ובח"א לערכין טו. [ד, קלג.] עמד על כך. ונתבאר בבאר הגולה באר השביעי [הערה 28] שהמכוון הוא ש"לנפש חיה" מורה שמוטל על האדם להוציא את עצמו מהכח אל הפועל, ולעולם אינו מגיע לגמרי להיותו בפועל, לכך מן הנמנע לומר "נפש חיה", אלא "לנפש חיה". ואלו דבריו כאן שאי אפשר לומר לאדם "לך בשלום", אלא רק "לך לשלום".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:40)

(2129) כי הוא דבוק לגמרי בשלום, וכמבואר למעלה הערה 2125.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:41)

(2130) פירוש - אם לא יגיע אליו שום היזק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:42)

(2131) פירוש - דוד לא ידע שאבשלום הולך למרוד בו, ואשר כתוצאה מכך נסובה מיתת אבשלום.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:43)

(2132) כן העירו כמה ממפרשי המקרא שהיו לאחר המהר"ל. הראשון שהעיר כן הוא הספר יד יוסף [לרבי יוסף צרפתי] פרשת חיי שרה, דרוש ראשון [כג: (ד"ה אמנם יובן)], ונדפס בווינציאה שנת שע"ו. וכן העירו המגלה עמוקות [פרשת ויצא], תפארת יהונתן [בראשית כח, כא], קהלת יצחק [שם]. ועיין במפרש המשנה תפארת ישראל לראש השנה פ"ב מ"ט [בחלק בועז] מה שכתב על מה שאמר רבן גמליאל לרבי יהושע [שם] "בוא בשלום רבי ותלמידי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:44)

(2133) לכאורה יעקב התפלל כשאמר "ושבתי בשלום", וכמו שפירש רש"י [בראשית כח, כא] "בשלום - שלם מן החטא, שלא אלמד מדרכי לבן". זאת ועוד, הרי כל דברי יעקב בפסוקים אלו נחשב לתפילה, וכמו שכתב רש"י [דברים ט, יח] "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה - ודבר חשוב הוא זה שכל עצמו של יעקב אבינו על זה **התפלל** [בראשית כח, כ] 'ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש'". ואם הפסוק שלפניו עוסק בתפילה, הוא הדין לפסוק שלאחריו. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 29:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/29:45)

(2134) פירוש - אין לישראל השלימות כשהם בגלות, משום שאז ישראל מפוזרים ומפורדים, וכמו שכתב למעלה [הערה 2067]. וכן כתב להלן [לאחר ציון 2167]: "כי ישראל בגלות... הם חסרים... כי בעצמם אינם שלמים, שהם מפוזרים ומפורדים בין העמים". וראה להלן הערה 2168.