## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol Chapter 32

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:1)

(2236) כמבואר למעלה הערה 2139.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:2)

(2237) כמבואר למעלה הערה 2140.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:3)

(2238) כוונתו לדברים שכתב בביאור פרשת צו [היא הפרשה של אותה שבת הגדול (כמבואר למעלה הערה 364)], מדוע שלמים הוא הקרבן האחרון שנזכר בפרשה, וכמבואר למעלה [לאחר ציון 1979]. ולמעלה [לאחר ציון 2089] כתב: "ובזה שקבעה התורה השלום באחרונה בכל הדברים; הן בקרבנות, הן בברכת כהנים, וכן בתפלה, כמו שנתבאר למעלה, דבר זה הוא ענין מופלא על קץ משיחנו שיבא במהרה. כי כבר התבאר מן מה שקדם כי השלום ראוי שיהיה בסוף כל דבר, ואי אפשר זולת זה. וכמו שהיה אל העולם כאשר נברא, שהיה העולם יוצא אל הפעל כל ששה ימים, ובסוף באה המנוחה, הוא השבת, שהוא השלום, וכמו שתקנו לומר ב'אתה אחד' [מנחה של שבת] 'מנוחת שלום ושלוה וכו''. כי העולם אי אפשר שלא יהיה לו שלום באחרית, כמו שהתבאר למעלה כי יושלם הדבר בשלום". ומאותו טעם עצמו אי אפשר שמלכות הברזל של אדום תימשך לעולם. ובנצח ישראל פ"ס [תתקכז.]: "האומה הזאת כל כחה להרוג ולשבר, וכמו שאמר דניאל [דניאל ב, מ] 'ומלכי רביעאה תהוי תקיפאה כפרזלא וכפרזל דתשל ומהדק כולה כן תדיק ותריע'. מפני זה גם כן הוא 'עדי אובד' [במדבר כד, כ], כי יהיה העולם בשלום ובאחדות" [הובא למעלה הערות 1671, 2139].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:4)

(2239) לשונו בנצח ישראל פי"ז [שפד:]: "אי אפשר בשום צד שלא יהיה בטל מלכות חיה רביעית". ובגבורות ה' פ"ח [תלה.] כתב: "כי המלכיות דינם יש לו קץ, אבל הגיהנם לעולם". ומעתה יוכיח כן מפסוק שנאמר באיוב [כח, ג] "קץ שם לחושך", שהוא קץ ליצר הרע. אך מתחילה יבאר את שני הפסוקים שקדמו לפסוק זה, ולאחריו יבאר את כליונו המתחייב של היצר הרע. וראה להלן הערה 2273.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:5)

(2240) לשונו בנר מצוה [נא.]: "כי לכל אחד מן ד' מלכיות היה לו מדה מיוחדת. וזה, כי מלכות הראשון, הוא מלכות בבל, היתה מבקשת החשיבות להיות חשוב על כל, וכמו שאמר דניאל [דניאל ב, לח] 'אנת הוא רישא דדהבא', כלומר שהוא ראש בחשיבות היותר, וזה שהיה מבקש הגבהתו על הכל... ולא היה מבקש רק החשיבות היותר גדול".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:6)

(2241) לשונו בנר מצוה [נא:]: "המלכות השנית אמר עליה [דניאל ב, לב] 'חדוה ודרעוהי די כסף', כי המלכות הזה היה אוהב לאסוף העושר, ו'אוהב כסף לא ישבע כסף' [קהלת ה, ט]".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:7)

(2242) לשונו בנר מצוה [נב.]: "המלכות הג' ראה אותו [דניאל ב, לט] נחושת ["ובתרך תקום מלכו אחרי ארעא מנך ומלכו תליתאה אחרי די נחשא די תשלט בכל ארעא"], על ידי שהיה עז וזריז לילך ולכבוש ארצות למרחוק. ולכך מלכותו שהיה תקיף ועז כמו נחושת, שהוא עז".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:8)

(2243) לשונו בנר מצוה [נב.] "והרביעי, כוחו היה על ההשחתה, ולפיכך נמשל [דניאל ב, מ] לברזל ["ומלכו רביעאה תהוא תקיפה כפרזלא כל קבל די פרזלא מהדק וחשל כלא וכפרזלא די מרעע כל אלין תדק ותרע"], אשר הוא מחתך ומשחית הכל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:9)

(2244) לשון מצודות דוד [שם]: "ישפוק - מי אשר ידעו לפנים יכה כפיו זה בזה על מפלתו, כדרך הרואה באבדן דבר גדול. וישרוק - על שברו ישרוק... וגם השריקה הוא מדרך הרואה באבדן דבר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:10)

(2245) כי סדר המלכיות הוא; בבל, מדי, יון, ואדום. אך שני הפסוקים שבאיוב [כח, א-ב] מזכירים את המתכות בסדר הבא; כסף [מדי], זהב [בבל], ברזל [אדום], נחושת [יון]. לאמור המלכות השניה הוזכרה לפני המלכות הראשונה, והמלכות הרביעית הוזכרה לפני המלכות השלישית.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:11)

(2246) בביאור כוונתו, כך כתב לי גאון מובהק שליט"א: " בספר 'פתחי שערים' של רבי יצחק אייזיק חבר, בתוספת הפרקים בענין הסט"א, כתב שבסט"א הנוקבא חזקה וקודמת לדוכרא. וכאן מדובר בסט"א [כח המלכיות], העומדת מול הז"א. כך ימין שלה מול שמאל שלו, ושמאל שלה מול ימין שלו. כך שהכסף שלה [שמאל של סט"א] מול חכמה [ימין של הז"א], והזהב [ימין של סט"א] מול שמאל [של הז"א]. כי כסף דז"א חסדים, וזהב דז"א גבורות [כמו שכותב "קהלת יעקב" בערכיהם], הסט"א הוא הופך ימין לשמאל, ושמאל לימין. לכן אם נקביל לכך הסט"א, שהם כקוף בפני אדם, הנוקבא גוברת ומקדימה. לכן יש להזכיר 'כסף' לפני 'זהב' [השמאל לפני הימין], וכן להזכיר 'ברזל' לפני 'נחושת' [השמאל לפני הימין], הנוקבא לפני הזכר". וסוד ה' ליראיו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:12)

(2247) כמו שנאמר כאן על הברזל [איוב כח, ב] "ברזל מעפר יוקח". ובהמשך הפרק נאמר [פסוק ו] "ועפרות זהב לו". והרד"ק בספר השרשים שורש עפר כתב: "'ועפרות זהב לו', פירוש העפרות שיוקח מהם הזהב". ונאמר [קהלת ג, כ] "הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר". ובזוה"ק [ח"ב כג:] אמרו "אינון ד' יסודין, אש רוח ומים ועפר... ומאינון נפקין זהב וכסף ונחשת וברזל". וראה בסמוך הערה 2251.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:13)

(2248) פירוש - אין מתכת כסף בריאה יש מאין, אלא קדם לה העפר שהותך ונעשה לכסף.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:14)

(2249) לשון הערוך [ערך מתכא]: "ענינו התכה והמסה". ונאמר [שמות כה, יב] "ויצקת לו ארבע טבעות וגו'", ופירש רש"י [שם] "ויצקת - לשון התכה". ובדפוס ראשון של רש"י הלשון הוא "ויצקת - לשון מתכת". ולפי דברי המהר"ל חד הם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:15)

(2250) אמרו חכמים [חולין פח:] "היה מהלך במדבר ואין לו אפר לכסות, שוחק דינר זהב ומכסה... מנלן, אמר רבי זירא 'ועפרות זהב לו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:16)

(2251) בזוה"ק [ח"ב כד.] אמרו "אש אתאחיד בעפר ואתעביד דהבא, והיינו דכתיב [איוב כח, ו] 'ועפרות זהב לו'... בלא עפר לית זהב וכסף ונחשת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:17)

(2252) אודות שדבר שנתקבל יכול גם להנטל, כן כתב בכמה מקומות. כגון, בגבורות ה' פכ"ד [שסא.] כתב: "אצל משה מתחלת תולדתו היה מוכן לנבואה. אבל נביאים אחרים... אין כל כך דבוק שלהם בנבואה... ומורה לך שלא נסתלקה הנבואה [ממשה]". ושם פמ"ז [תקסב:] כתב: "כי הנחלה אין לה הפסק, כי היא לאדם מן האבות, ואינו דבר שהוא מתחדש ובא על ידי מעשה לשעה אחת, רק כך היא נמשכת מהתחלתו". ובהקדמה לדר"ח [יז:]: "הדבר שנקרא 'חיים' אין לו הפסק, כמו 'מעיין מים חיים', שהוא מקור שאין לו הפסק. לא כמו האדם שנקרא [איכה ג, לט] 'אדם חי', שלשון 'אדם חי' רוצה לומר אדם שיש לו חיות, וכדכתיב [בראשית ב, ז] 'ויהי האדם לנפש חיה', אם כן האדם מקבל החיות, ואפשר שיסולק החיות שקבל". ובדר"ח פ"ג מי"ג [רפח.] כתב: "דבר שנקנה לאדם ולא נולד עמו, כשם שהוא נקנה לאדם, כך אפשר ההסרה ממנו, כי כל קנין אפשר ההסרה". ולמעלה [לאחר ציון 514] כתב: "כי יצר הרע אינו מן האדם, שהרי אפשר לסלק ולהבדיל ממנו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:18)

(2253) לשונו למעלה [לאחר ציון 1910]: "כאשר הוציא השם יתברך את ישראל כאילו נולדו ישראל, וכמו שהארכנו בחבור גבורות השם". וקודם לכן [למעלה לאחר ציון 1524] כתב: "ישראל אשר יצאו ממצרים, שהם היו תחלה וראשונה". וראה למעלה הערות 1097, 1525, 1911, שזהו יסוד נפוץ מאוד בספריו [אמנם כאן ירחיב בזה יותר]. וראה בסמוך הערה 2256.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:19)

(2254) כי יוכבד השלימה את המנין לשבעים, והיא נולדה בין החומות [רש"י בראשית מו, טו, שם במדבר כו, נט]. לכך קודם שירדו למצרים, לא היו אפילו שבעים נפש. ובנצח ישראל פ"י [רנ:] כתב: "כי ישראל לא היו לעם כלל קודם שיצאו ממצרים, כדכתיב [דברים כו, ה] 'במתי מעט ירדו אבותינו למצרים ויהי שם לגוי גדול עצום ורב'". ומה שכתב כאן ששבעים נפש הוא מספר ראוי לעם, נראה לבארו על פי דבריו בגבורות ה' פ"ט [תנב.], בביאור מדוע שעבוד מצרים חל רק כשישראל היו שבעים נפש, וכלשונו: "לכך לא ירד יעקב עם השבטים בלבד. כי כאשר היו י"ב שבטים לא היו משועבדים לשום אומה, למעלת השבטים, ולא היה להם שום שתוף עם מצרים, עד שהיו שבעים נפש, אז היו יכולים המצרים לשעבד. כי במספר הזה נמצא לישראל שתוף עם האומות, כמו שדרשו ז"ל [ספרי דברים לב, ח] 'יצב גבולות עמים למספר בני ישראל' [דברים לב, ח], 'גבולות עמים' הם שבעים אומות, 'למספר בני ישראל' שהם שבעים נפש, יעקב ובניו. וכאשר היו ישראל שבעים נפש, אז אומת מצרים, שהיא אחת משבעים אומות, מתנגד להם מצד השווי שביניהם. אבל כאשר היו י"ב שבטים, כיון שאין האומות מדריגתם במספר זה, לא היה אפשר למצרים לשעבד לישראל, כי אותה המעלה היחידית הפרטית, שהם האבות וי"ב שבטים, לא היה למצרים שתוף עמה כלל. ואין דבר פועל בדבר אלא אם יש ביניהם שווי, ומצד זה יגיע השיעבוד כמו שאמרנו. ולפיכך כאשר היו שבעים נפש ירדו מצרים, להיותם תחת מצרים, והבן זה מאוד". הרי מספר שבעים של ישראל עומד כנגד שבעים אומות, וזה מורה שיש לשבעים נפש של ישראל גרעין של אומה. וכן כתב להדיא בגבורות ה' ס"פ יג [תקצז:]: "יוצאי ירך יעקב היו שבעים נפש, זה היה התחלת האומה הישראלית שבעים נפש, כמו שהיה כלל האומות ע' אומות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:20)

(2255) כי אין למשועבד מציאות, וכפי שכתב בגבורות ה' פ"ז [שמו.]: "זה בשביל כי השעבוד הוא מורה על מיעוט המציאות, כי אשר הוא משועבד לאחרים הרי נתלה באחר, ואין זה נקרא מציאות, כיון שתלוי באחר". ובנצח ישראל פ"ל [תקפו.] כתב: "קודם זה [יצ"מ] היו [ישראל] תחת האומות, וכאילו לא היה להם מציאות כלל, כי אין לאחד מציאות כאשר הוא תחת יד אחר". ובדר"ח פ"ג מי"ד [שמ.] כתב: "כל דבר שהוא תחת רשות אחר, הרי אין לו מציאות גמור בעצמו, שהרי הוא אינו נמצא מצד עצמו, והוא נכנס תחת רשות אחר". ובח"א לסנהדרין צז: [ג, ריב.] כתב: "כי כאשר ישראל הם תוך האומות נחשבו אבודים לגמרי, וכדכתיב 'ואבדתם בגוים'... שהם תחת האומות בידם וברשותם... וכאשר ישראל הם תחת האומות אין להם מציאות" [הובא למעלה הערה 2169]. ואם תאמר, הרי ישראל לא נעשו עבדים מיד כשירדו למצרים, שהרי "כל זמן שאחד מן השבטים קיים לא היה שעבוד" [רש"י שמות ו, טז], נמצא שעברו תשעים וארבע שנה מזמן ירידת שבעים הנפש למצרים עד שהתחיל השעבוד [גו"א שם אות לא (קיח:)], ומדוע ישראל לא נחשבו לעם באותן שנים. זאת ועוד, בגבורות ה' פנ"ד [קמג:] כתב: "נמצא כי נגזר על זרע אברהם שלש גזירות זו אחר זו; גירות, עבודה, ענוי, ובשלשה הוחזק גלותם. ומן לידת יצחק עד שמתו השבטים היה גירות, ומן מיתת השבטים היה שעבוד, עד שנולדה מרים, והתחיל הענוי, וזה היה פ"ו שנים קודם צאתם, לכך נקראת 'מרים' על שם המרירות [שמו"ר כו, א]. והנה היה מתחזק גלותם בשלשה דברים". הרי שכתב שהשעבוד החל רק לאחר שמתו השבטים. ומה מנע משם "עם" לחול על ישראל עד מיתת השבטים. אמנם כמה פעמים כתב בגבורות ה' שהשעבוד החל מעת שהיו שבעים נפש; כגון, שם פ"ט [תנא:] כתב: "כי השיעבוד התחיל מעת שהיו שבעים נפש". ושם פ"י [תקכא.] כתב: "השיעבוד היה מזמן שבאו למצרים, ושם היו ארבע דורות". ושם פי"א [תקמז.] כתב: "כי עם ביאתן למצרים היו שבעים נפש... כי לא היה ראוי השעבוד והירידה למצרים רק עד שהיו שבעים נפש... באותה שעה שבאו מצרימה, והתחיל השיעבוד, היו שבעים נפש". ויש לומר, שבגבורות ה' ר"פ יב [תקנד.] ביאר שהיו כמה שלבים בשעבוד, וכלשונו: "כבר הודעתיך שלא היה השיעבוד הגמור לישראל כאשר יעקב עדיין קיים, כי כל זמן שהיה יעקב קיים לא היה אפשר למצרים להיות גוברים עליו מפני מדריגת יעקב. והוא היה מצרף אליו שבעים נפש, שהם יוצאי ירכו... ואין הפירוש שלגמרי התחיל השיעבוד אחר שמת יעקב, שהרי אמרו 'למה נמנו שנותיו של לוי, להודיע כל זמן שאחד מן השבטים קיים לא היו משועבדים'. אלא פירוש הדבר שכאשר מת יעקב היה שעבוד על ישראל, ולא היה השעבוד בקביעות עד שמת לוי, אז היה השעבוד בקביעות". נמצא שהשלב הראשון של השעבוד החל כשהיו שבעים נפש, והוא הלך והעמיק יותר לאחר מיתת יעקב ומיתת השבטים. וכן כתב שם בכת"י [שלב.]: "משנולד יצחק היה הגירות, ולא היה שעבוד עליהם, מפני שלמעלת יצחק אבינו ויעקב והשבטים אין ראוי שתהיה אומה אחרת משעבדת בהם עד שהיו ע' נפש, ואז ירדו מצרים, ואז נקרא שעבוד בודאי, כיון שהיו תחת רשותם. אבל... לא היה השעבוד בפועל על השבטים וע' נפש... ושלש מדריגות נחלק; כי קודם שהיו ע' נפש לא היה שייך ירידה לגמרי, ולא היה שתוף ודמיון אל המצרים. וכאשר היו ע' נפש היה ירידה אל מצרים, ולהיות עומדים תחת רשות מצרים, עד אחר שמתו כל הדור. ואז התחיל השעבוד הגמור, והבן הדברים האלו". **ועדיין קשה**, שבגו"א בראשית פל"ד אות ב [קסז:] כתב שיעקב ובניו היו נחשבים לעם בפני עצמם, ולכך הותר לשמעון ולוי לנקום בכל אנשי שכם על מעשה דינה [בראשית לד, כה], וכלשונו: "דלא דמי שני אומות, כגון בני ישראל וכנעניים, שהם שני אומות, כדכתיב [שם פסוק טז] 'והיינו לעם אחד', ומתחלה לא נחשבו לעם אחד, ולפיכך הותר להם ללחום כדין אומה שבא ללחום על אומה אחרת, שהתירה התורה". ושם פמ"ו אות ה [שנא:] כתב שוב ש"בני יעקב היו עם אחד בפני עצמו". וזה קדם להיותם שבעים נפש. ויש ליישב זאת על פי דבריו בגו"א ויקרא פ"ט אות ה [קצ:], שכתב: "כל דבר יש לו בחינה מצד התחלתו, ומצד שלימתו. וישראל שהם אומה בכלל, יש להם התחלה, ויש להם שלימות, והתחלתן היה בני יעקב [כשהשבטים מכרו את יוסף (מבואר שם)]... ושלימותן היו כשיצאו [ממצרים], שאז היה אומה שלימה". הרי שביאר שיצירת ישראל לעם החלה מהשבטים, והגיעה לשלימותה ביצ"מ. ויש להעיר מלשון המקרא [שמות א, ט] "ויאמר אל עמו הנה **עם** בני ישראל רב ועצום ממנו". הרי שנקראו "עם" כשהיו במצרים. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:21)

(2256) כאמור, כן כתב בהרבה מקומות, וכמצויין למעלה הערה 2253. וכאן נוסיף עוד כמה מקומות שכתב כן; בגו"א דברים פ"ב אות ח [מג.] כתב: "לא נעשו ישראל לעם עד שיצאו ממצרים". וכן כתב בהקדמה לנצח ישראל [ג.], ושם בהערה 14 הובאו עשרה מקומות שיסוד זה הוזכר בספר נצח ישראל. ובאור חדש פ"ט [תתשסג:] כתב: "דבר זה התחלת ישראל כאשר יצאו ממצרים". וכן כתב בתפארת ישראל פי"ב [קצו.], שם פי"ז [רסה:], ועוד. **ויש לשאול**, שמבאר כאן שישראל נולדו ונעשו לעם ביציאתם ממצרים. אך בגמרא [ברכות סג:] אמרו "פתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש, 'הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם' [דברים כז, ט], וכי אותו היום ניתנה תורה לישראל, והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה". הרי שמבואר שהמלים "היום הזה נהיית לעם" היו צריכות להאמר על "אותו היום [שבו] ניתנה תורה לישראל", ואילו לפי דבריו כאן תמיהת הגמרא היתה צריכה להיות "וכי אותו היום יצאו ממצרים", כי יום יצ"מ הוא היום שישראל נעשו לעם, ולא יום שניתנה בו תורה. אך שאלה זו מתיישבת לפי מה שכתב בתפארת ישראל פכ"ה [שפ:]: "כאשר יצאו ממצרים היו ישראל כמו התינוק היוצא ממעי אמו, שנולד בגופו [מדריגת הגוף]... ואין השכל משתתף ומתחבר עם הגוף, רק הוא נבדל מן הגוף. ולפיכך צריך הספירה עד חמשים [יום], כי אז בא למדרגת התורה, שהיא שכל נבדל". א"כ, אף על פי שישראל נולדו ביצ"מ, זה היה רק לידת הגוף, אך לידת השכל היתה רק במתן תורה. וכן עולה מדבריו בתפארת ישראל פנ"ו [תתסד:], שכתב: "לא נקרא להם שם 'ישראל' עד סיני, שקבלו התורה, ואז נקרא להם שם 'ישראל' [ומוכיח כן מפרק גיד הנשה (חולין קא:)]... כי לא נקראו 'בני ישראל' רק בשביל התורה. ומורה זה כי 'בני ישראל' בגימטריא תר"ג, נגד תר"ג מצות בלא עשרת הדברות". ותוספות [חולין שם ד"ה לאחר] כתבו: "לא נקרא 'ישראל' עד סיני, דהיינו לענין המצות". וראה גבורות ה' פס"ב הערה 94 מה שהוקשה שם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:22)

(2257) לכאורה צ"ל "וקבלו המעלה", ולא "וקבלו המלכות". וכן בהמשך יזכיר את המעלה, ולא את המלכות. אך אפשר לבאר כוונתו על פי דבריו בגבורות ה' פס"א [תעב:], שכתב: "על ישראל המעלה הזאת, שהם בני חורין בעצם, עם השעבוד במקרה. כי אחר שהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, ונתן אותם בני חורין, ולא עוד אלא אף מלכים, שנאמר [שמות יט, ו] 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'... ולפיכך אומרים חכמי ישראל [שבת סז.] 'כל ישראל בני מלכים הם'... וזה מצד המעלה והחשיבות שקנו ישראל בעצם". ואודות ש"ממלכת כהנים" מורה על מלכות של ישראל, כן כתב בדרוש על התורה [כט:]: "ואמר 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש', רצה לומר שתמשלו בזולתכם, זהו 'ממלכת'". ובח"א לר"ה ח: [א, צג:] כתב: "ישראל בעצמם הם מובדלים מן האומות, ואינם בכלל עם שאר האומות... והם נקראים מלכים, כדכתיב 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו'', והיינו שהם אחד באומות, ונבדלים מהם, כמו שהמלך הוא אחד בעם, נבדל מהם, ואמר הכתוב [דברים כח, א] 'עליון על כל גויי הארץ', וזהו מלכותם, שהם נקראים מלכים". ובמדרש [שיהש"ר ג, ז] אמרו "מלכות מן המדבר, שנאמר 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים'. וכל מתנות טובות שנתן הקב"ה לישראל, מן המדבר". הרי מעלת ישראל וחשיבותם היא היא מלכותם. ונקט כאן ב"המלכות", כדי להעמיד את ישראל לעומת ארבע מלכיות, אך מלכותם ומעלתם חד הם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:23)

(2258) שהם עבדי ה', וכמו שנאמר [ויקרא כה, נה] "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם". ולמעלה [לאחר ציון 1741] כתב "כי כאשר גאל אותם ממצרים, גאל אותם ולקחם לו לעם". ובגבורות ה' פמ"ד [רנט:] כתב: "במצוה הראשונה [שמות כ, ב] 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך וגו'', תלה מצוה זאת ביציאת מצרים... ופירוש 'אלקיך' בפרט, אף על גב שהוא אלקי כל הנמצאים, הוא אלקי ישראל בראשונה וביחוד... שיש בישראל ענין אלקי שאין בכל הנמצאים. ולפיכך אמר אחריו [שם] 'אשר הוצאתיך מארץ מצרים', כי היציאה מארץ מצרים מורה שיש לישראל מעלה אלקית נבדלת מן הגשמית, וזה מוכח מפני שהוציא אותם מבית עבדים. שכבר התבאר כי העבד הוא חמרי... ומה שהשם יתברך הוציא את ישראל מבית עבדים, היו יוצאים מן העבדות לקנות מעלה האלקית... ולפיכך אמר 'אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים', שכל זה הוראה שישראל קנו המעלה האלקית, ומאחר שקנו המעלה האלקית ראוי שיתיחד שמו יתברך על ישראל בפרט, כמו שאמר 'אנכי ה' אלקיך', כי הם ראוים לו יתברך". ושם פ"ס [שעד.] כתב: "כי מדריגת ישראל שיש להם מצד שהם אל השם יתברך", ושם מאריך לבאר מעלה זו, ושעליה מורה קרבן פסח. ובהקדמה לאור חדש [נב.] ביאר כיצד יום הכפורים הוא "זכר ליציאת מצרים", וכלשונו: "אנו אומרים גם ביום הכיפורים [תפילות היום] 'זכר ליציאת מצרים'... פירוש זה, שהשם יתברך בחר בישראל שהוציא אותם ממצרים, ובשביל שהוציאנו ממצרים ולקח אותנו לעם נתן לנו יום זה, שהוא יום סליחה וכפרה להציל את נפשינו". ובהקדמה לדרוש על התורה [ו.]: "כי באין ספק כל הטוב שזוכים ישראל אליו הם זוכים מצד שהם... אשר בחר בם א-ל", ובחירה זו נעשתה כאמור ביצ"מ. ובח"א לחולין צב. [ד, קיא.] כתב: "לא קנו ישראל מעלתם כי אם במצרים. כי ממצרים הוציא השם יתברך אותם, והביא אותם אל המעלה הגדולה שלקחם לו לעם. ואם לא כן, לא היו ישראל אל הקב"ה יותר משאר אומות, ולא זכו אל מה שזכו". וראה למעלה הערה 1743.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:24)

(2259) לשונו בנצח ישראל פ"י [רנ.]: "אם היה דבר זה נמצא בישראל, שהיו נחשבים אומה כמו שאר אומות זמן מה, ולא היה שם ה' נקרא עליהם להיותם אל השם יתברך לעם סגולה, אז היה אפשר לומר, כשם שהיו מתחלה, ולא היו אל השם יתברך, כך אפשר לומר שיסולק מהם אחר כך דבר זה, ולא יהיה נקרא עליהם שם ה', ויהיו כמו שאר האומות. אבל כאשר תראה כי ישראל לא היו לעם כלל קודם שיצאו ממצרים... ואז השם יתברך הוציא אותם משם, והיו אל השם יתברך. ואם כן לא היו ישראל בלא זה כלל, רק כאשר היו לעם נקרא שם ה' עליהם. לכך אין לומר שיהיה זה מסולק מהם כלל לומר שיהיו כשאר האומות, מאחר כי מצד בריאה שלהם הם אל השם יתברך, כאשר נראה בהם דבר זה, כי כאשר היו לעם אז מיד היו אל השם יתברך". ובגבורות ה' פל"ט [מה:] כתב: "דבר שהוא בבריאה אין שנוי לו כלל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:25)

(2260) אודות שהגלות היא במקרה, כן כתב בכמה מקומות. וכגון, בנצח ישראל פל"א [תרז:] כתב: "כי הגלות הוא דבר מקרה, הן הגלות מצד עצמו, שהוא דבר יוצא מסדר העולם. כי לפי סדר העולם ראוי שיהיה האומה הישראלית תחת רשות השם יתברך, ולא תחת רשות אחרים. ואם הגלות תולה בחטא, גם כן אין החטא דבר בעצם, רק הוא ענין מקרה, ודבר שבמקרה אין קיום לו. ולפיכך אי אפשר שלא יעשו [ישראל] תשובה, אלא בודאי יעשו תשובה". ובח"א לב"ב עד. [ג, צט:] כתב: "כאשר תבין דברים אלו תדע ברור, שאי אפשר שיהיה הגלות תמידי, שאי אפשר בעולם רק שיהיה קץ ואחרית לגליותינו, מפני שהגלות הוא מקרה, שכך גזר השם יתברך, ואינו בעצם, ודבר זה שאינו בעצם אינו תמידי". **אך קשה**, שבגבורות ה' פ"ס [שצט.] כתב: "אבל ישראל... ראוים אל הגאולה לצאת מרשות אחרים כאשר הם אל השם, וכמו כן גם כן ראוים שיכנסו תחת רשות מושלים כאשר הם נעזבים מן השם יתברך... ואם תמצא לומר שהאומות מושלים זה על זה, [זה] אינו אלא לפי שעה בסבה מקרית. ואין הגלות והשעבוד כי אם לישראל, **שהיה תחלתם וראשיתם שעבוד וגלות**. ולפיכך למה יתמה האדם על אורך גלותם, כי דבר שהוא סגולה אינו קל בהסרה... ואם ישראל זכו בעולם הזה אל הגדולה, זה היה בענין מיוחד [ו]בזמן מיוחד, שאין לענין זה תמידות, כאילו היה הגלות להם מסוגל, והחירות בדרך חדוש... כלל הדבר, כי הגלות לישראל בסגולה, ואם ימצא בהם הטוב בעולם הזה הוא בסבה מיוחדת". וכיצד דברים אלו עולים בקנה אחד עם דבריו כאן, שהגלות היא מקרית לישראל, והחירות היא בעצם לישראל. ועוד קשה, שכאן מבאר שהתחלת ישראל היא ביצ"מ, ואילו בגבורות שם ביאר "שהיה תחלתם וראשיתם שעבוד וגלות". וכן בגבורות ה' פ"ל [תקכט:] כתב: "לפי שהיו ישראל במצרים, וראוי שיהיו משועבדים במצרים, שהרי לא היה אל ישראל שום ישיבה מיוחדת, שלא היה להם ארץ מיוחדת כמו שיש לכל אומה ואומה, והיו נולדים 'בארץ לא להם' [בראשית טו, יג]. ודבר ראוי הוא שיהיו משועבדים למצרים, וכאילו שהיה שֵׁם עבדות על ישראל בתחלת לידתם, כמו העבד שהוא יליד בית לאדוניו, כך ישראל שנולדו בארץ מצרים היו ראוים להיות משועבדים, וראוי להיות משא מצרים עליהם. ודבר זה מצד ישראל בעצמם, שהיו כמו יליד בית למצרים". ושם פ"ס [תכג.] כתב: "כי יש עם ראוי לשעבוד מצד עצמם, שהם עם שפל ודל. ויש עם שאין ראוים מצד עצמם שיהיו משועבדים... מצד ישראל, מפני שלא היה להם מעולם ארץ לנחלה, ולא היו עם מיוחד, כאילו היו עבד יליד בית למצרים, שנולדו בארצם ותחת רשותם, ומצד הזה ראוים הם לעבדות". הרי שנוקט שלידת ישראל היתה בשעבוד מצרים, ולכך ראוים לעבדות, ולא כדבריו כאן שלידת ישראל היתה ביציאת מצרים, ואינם ראוים לעבדות. ויל"ע בזה. ובגבורות ה' פ"ס הערות 108, 120 הובאה שאלה זו, עיי"ש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:26)

(2261) כן ביאר ענין זה בגבורות ה' פס"א [תעא.]: "יש מקשים, מה הועיל לנו היציאה, הרי אנו משועבדים בשאר מלכיות, דמאי שנא מלכות מצרים משאר מלכיות. ודברי הבאי הם, כי כאשר יצאו ישראל ממצרים קבלו הטוב בעצם, עד שהיו ראוים בעצמם להיות בני חורין מצד מעלתם, וזאת המעלה עצמית לישראל, שהם ראוים להיות בני חורין מצד עצם מעלתם. ודבר מקרי לא יבטל דבר עצמי כלל, כי עדיין על ישראל המעלה הזאת, שהם בני חורין בעצם, עם השעבוד במקרה. כי אחר שהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, ונתן אותם בני חורין... זה השם הוא לישראל בעצם, והמעלה והחשיבות שיש בזה לא נתבטל בגלותם, שהוא במקרה. ולפיכך אומרים חכמי ישראל [שבת סז.] 'כל ישראל בני מלכים הם' אף בגלותם, וזה מצד המעלה והחשיבות שקנו ישראל בעצם, לא נתבטל במקרה כלל. ואין ספק שכמה דברים הם נמשכים אל ישראל מן המעלה והחשיבות, אחר שהם בני חורין בעצם, ולא יגרע כחם מה שהם עבדים במקרה. ודבר פשוט הוא זה, ואין להאריך בדבר שהוא מבואר למי שהבין דבר זה". ואודות יסודו שההתחלה היא עצם הדבר, כן כתב בגבורות ה' פנ"ז [שה.]: "ידוע כי הדבר שהוא ראשון יותר ראוי להיות עצם, כי העצם הוא הראשון, ואשר אינו בעצם אינו ראשון". ובנר מצוה [לו.] כתב: "כי הקרבה הראשונה הוא עיקר ועצם הדבר, מפני שהוא התחלה, וכל התחלה הוא עיקר והוא בעצם, לא במקרה" [והוא יסוד נפוץ בספריו, וכמלוקט למעלה הערה 73].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:27)

(2262) במה שאמר [איוב כח, א-ב] "כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו, ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה", וכפי שביאר עד כה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:28)

(2263) כי רק לדבר שבעצם אין ביטול, וכמו שכתב בגבורות ס"פ עב: "הוא דבר עצמי, ואינו דבר מקרי, ואין בטול לדבר העצמי". ובנצח ישראל פ"י [רנב.] כתב: "ועוד תבין זה מן עצם בריאתם של ישראל, שמצד עצמן יש להם המעלה האלקית, ואין ביטול אל דבר זה". ושם פמ"ז [תשצא.] כתב: "חבור שלהם מצד עצמם, לכך אין בטול לזה". ובנתיב אהבת השם פ"א [ב, מג:] כתב: "אי אפשר אל היסורין לבטל דבר שהוא ענין עצמי. משל זה, שאם כל המעכבים באים על האש, שהוא משתוקק תמיד אל מעלה, ואף אם כל המתנגדים ומעכבים יבאו עליו, אין מסירים אותו מדבר זה, ותמיד הוא משתוקק אל דבר זה. כי מה שמשתוקק האש לעלות למעלה הוא דבר עצמי אליו, ואין בטול לדבר עצמי" [הובא למעלה הערה 1168]. ומכלל לאו אתה שומע הן; אין ביטול לדבר עצמי, אך יש ביטול לדבר מקרי. ובגבורות ה' פ"ח [שסה:] כתב: "דבר שהוא מקרה בלבד אפשר הסתלקות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:29)

(2264) אודות שהגלות היא חושך ולילה, כן אמרו חכמים [זוה"ק ח"ב קסג:] "גלותא דישראל... אקרי לילה". ושם [ח"ג רלח:] אמרו "ולית ליליא אלא גלותא". וכן כתב רש"י [סנהדרין צד.] "הגלות שהוא כלילה". ובדר"ח פ"ה מ"ד [קכה:] כתב: "יצחק שהיה אמצע באבות, מורה על אמצע ישראל. ויצחק היה בטוב בתחלתו, ולבסוף כהו עיניו [בראשית כז, א], והגיע לו יסורין [ב"ר סה, ט]. ומורה דבר זה על חושך הגלות, והסרת האור מן ישראל". ובדרוש על התורה [מח:] כתב: "הגלות דומה ללילה, וכמו שאמרו בכל מקום, וכדכתיב [ישעיה כא, יא] 'שומר מה מליל וגו'', אשר נאמר על הגלות הנקרא לילה". וכן הוא בנצח ישראל פ"י [רנו:]. ושם פי"ח [תט:] כתב: "הלילה הוא חושך, והוא דומה לגלות, שישראל יושבים בחושך ולא אור. ולכך כאשר נגאלו ישראל כתיב [אסתר ח, טז] 'ליהודים היתה אורה', ולכך הלילה סימן לגלות". ושם פכ"ה [תקלט.] כתב: "ויושבים אנחנו באפילה... והוא יתברך, ברחמיו וברוב חסדיו, יוציאנו מאפילה הזאת, ויאיר נרו לפני להביאני אל ארץ החיים". ושם פמ"ו [תשפב:] כתב: "הגאולה האחרונה בערך הגאולה הראשונה היא כמו ערך החמה אל הירח. וזה כי הלבנה היא מאירה וחוזרת ומאפלת, וכך היתה גאולה ראשונה, שאחר הגאולה היה חושך של גלות, כמו הלבנה שמאירה וחוזרת ומאפלת. אבל הגאולה האחרונה שהוא תמיד, ואין לה הפסק, לכך גאולה אחרונה נגד החמה, שהיא נשארת כך תמיד בלא שנוי". ובהקדמה לאור חדש [עה:] כתב: "מי שיושב בגלות בחושך, ומצפה אל הגאולה", כן הוא בהמשך שם [עח:]. ובח"א לסנהדרין צד. [ג, קצא:] כתב: "כי הגלות והלילה הכל ענין אחד, כי הגלות הוא נקרא לילה... והלילה הוא העדר האור".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:30)

(2265) כי המקרה לא יתמיד. וכן כתב בח"א לב"ב עד. [ג, צט:]: "וכאשר תבין דברים אלו, תדע ברור שאי אפשר שיהיה הגלות תמידי, שאי אפשר בעולם רק שיהיה קץ ואחרית לגלותינו, מפני שהגלות הוא מקרה, שכך גזר השם יתברך, ואינו בעצם, ודבר זה שאינו בעצם אינו תמידי". וכן כתב כמה פעמים. כגון, בגבורות ה' פ"ב [תקסו:] כתב: "כי הסבה המקרית אינה תמידית". ושם פע"ב [תצד.] כתב: "כי לא היה דבר זה מקרי בישראל מה שקבלו המעלה העליונה אשר זכרנו, כי דבר זה אי אפשר... כי דבר שהוא במקרה אינו תמידי ואינו מאודי, ובישראל היו נסים הרבה מאוד, שלא תמצא לשאר אומות. וכן היו נמשכים בהמשך הזמן". ובתפארת ישראל ר"פ טז [רלו:] כתב: "כל הדברים אשר נראו לעין הכל בחכמה נפלאה. ודבר זה אי אפשר שיהיה במקרה, כי המקרה לא יתמיד, ואינו הרבה". ובנצח ישראל פ"ב [כז.] כתב: "ולא יספיקנו התשובה לומר שהיה זה במקרה, כי בעונותינו היה מתמיד דבר זה בישראל, וכבר התבאר פעמים הרבה שהמקרה אינו מתמיד". ושם פי"א [שג.] כתב: "ואי אפשר לומר שיהיה המקרה מתמיד לעולם, ודבר זה בארנו במקומות הרבה מאוד, כי אם היה המקרה מתמיד, נעשה מה שבמקרה דבר שבעצם, אחר שהוא עומד כך בתמידות". ובנתיב העבודה ר"פ ד [א, פו.] כתב: "כי כל מקרה הוא לזמן ולשעה, ואינו תמידי, אבל דבר שאינו מקרי הוא תמידי". ובח"א לשבת פט: [א, מה:] כתב: "כי לפעמים האדם עושה חטא לשעה ובזמן מיוחד, ודבר זה נקרא חטא במקרה, שהמקרה אינו תמידי, ואינו במאד מאד... [אך] כאשר יחטא האדם מאוד ותמיד, אין זה דבר במקרה, שאם היה במקרה לא היה תמיד ולא היה מאוד". ובחידושי האנשי שם [ברכות לד: בדפי הרי"ף (אות י)] כתב: "כי המקרה אינו תמידי ולא מדאוריתא". והריב"ש [סימן שצח] כתב: "אבל ביותר מכאן אין זה מקרה, כי המקרה לא יתמיד". ובעל העקידה [שער קא] כתב: "כי דברים האלה הם עדות לעצמם שאינם תחת המקרה וההזדמן, כי המקרה לא יתמיד". ובקובץ הערות [סוף הספר, הוספות אות ב] כתב: "הנה הא דבתלת זימני הוי חזקה, כגון במתו אחיו מחמת מילה [יבמות סד:], היה נראה ביאורו, דבפחות מתלת זימני, אמרינן מקרה הוא שמת התינוק, ואין המקרה הזה שייך לאחיו. אבל אם היה כן בשלשה אחים, אין אומרים שהן שלשה מקרים נפרדים, כי המקרה לא יתמיד, ודבר שהוא תמיד אינו מקרה, אלא יש לתלות בסבה אחת משותפת לכל השלשה". וכן חכמי אומות העולם אמרו [מובא בכתבי הספורנו עמוד תכד (אות יא)]: "המקרה הוא הדבר אשר אינו תמיד, גם לא על הרוב".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:31)

(2266) פירוש - ה' מתנהג עם כל נברא על פי תכליתו של אותו נברא; אם יש לו תכלית, ה' יתמיד בקיומו. ואם אין לו תכלית, ה' יביא לקיצו, וכמו שמבאר. ולשון הפסוק הוא "קץ שם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר וגו'". ויבאר שהמלים "ולכל תכלית הוא חוקר" מפרשות מדוע "קץ שם לחושך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:32)

(2267) כמו מלכות רביעית ויצר הרע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:33)

(2268) פירוש - הגלות ישראל נובע מחטאי ישראל, וחטאי ישראל נובעים מהיצר הרע. ואודות שהגלות נובעת מהחטא, כן אומרים [תפילת מוסף של שלש רגלים] "מפני חטאנו גלינו מארצנו". ובנצח ישראל ר"פ ב [כ.] כתב: "סבת הגלות הוא מבואר בעצמו בכתוב, שהוא החטא שגרם כל זה". ושם פל"א [תרה:] כתב: "הגלות הוא נמשך אחר חטא ישראל". ושם פנ"ה [תתסח:] כתב: "היה הגלות בשביל החטא". ואודות שחטאי ישראל נובעים מהיצר הרע, כן הרחיב בזה בדרשת שבת תשובה [פג.], שכתב: "החטא אינו מצד נפש ישראל, רק הוא בשביל גרוי השטן אשר הוא מתגרה בישראל, ומצד הזה בא החטא... החטאים שישראל עושים הוא מיצר הרע, שהוא השטן, לא מצד עצמם... כי החטאים בישראל אינם מצד עצמם, רק מצד החוץ באו, דהיינו מצד יצר הרע... ישראל הם קדושים וטהורים מצד עצמם, מפני שיש להם נפש טהורה וקדושה, וחטאים של ישראל הם חטאים מבחוץ, דהיינו מצד יצר הרע". ושם ביאר לפי זה את שליחת השעיר לעזאזל ביום הכפורים [ויקרא טז, כב]. ובנצח ישראל פי"א [רעז:] כתב: "כי מצד שנבראו [ישראל] מן העלה, הם בתכלית הטוב, ואם הלכו אחר יצרם, אין זה מצד עצמם, רק הוא דבר מקרה". ושם פמ"ט [תתה.] כתב: "כבר אמרנו לך פעמים הרבה, שכל חטא שבישראל הוא מצד המקרה, ואין חטא מצד עצם צורתן... אף שהם חוטאים מצד המקרה, מכל מקום מצד עצם ישראל הם טובים. כי הצורה בישראל צורה אלקית, ולכך אין חטא בהם מצד עצמן, רק מצד המקרה, דהיינו מצד היצר הרע". ובדר"ח פ"ג מ"א [כח.] כתב: "הגוף, שבו יצר הרע, והוא מבקש החטא. ולכך כאשר מסתכל שזה הגוף, שהוא בעל יצר הרע, אינו כלום נחשב, מסתלק ממנו יצר הרע בודאי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:34)

(2269) לאחר ציון 1640. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:35)

(2270) לשונו למעלה [לאחר ציון 1640]: "והנה במה שברא השם יתברך הכל, בזה יצר הרע הוא טוב, ואין להרחיק את החמץ, אף על גב שהרחיקה התורה החמץ והשאור מצד עצמו כי הוא רע, אבל בודאי השם יתברך אשר ברא הכל, יצר הרע הוא טוב מצד הכל. כמו שאמרו במדרש [ב"ר ט, ז] 'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד' [בראשית א, לא], מה 'כל אשר עשה', אפילו יצר הרע. וכי יצר הרע 'טוב', אלא שאם אין יצר הרע, לא נשא אשה ולא הוליד בנים. ולפיכך מצד כלל הבריאה הוא טוב מאד, שממנו פריה ורביה, אבל מצד עצמו בודאי רע. רק כי משמש הרע לטוב, כמו שהשאור הוא רע בעצמו, רק הוא טוב כאשר הוא בעיסה. ולפיכך מצד כלל הבריאה יצר הרע הזה הוא טוב, ומפני כן כתיב 'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד', רצה לומר בכלל העולם היצר הרע הוא טוב, אף כי מצד עצמו הוא רע". וראה למעלה הערות 1645, 1780.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:36)

(2271) לשונו בגבורות ה' פנ"ד [קנט:]: "וזהו אמרם ז"ל בפרק החליל [סוכה נב:], ארבע הקב"ה מתחרט עליהם שבראם, ואלו הם; כשדים, ישמעאלים, יצר הרע, גלות. וביאור זה, כי כשדים אין מציאות נחשבים, כי לפחיתותם אין שם מציאות עליהם, והם דומים לבריאה שהיא טפלה ונמשכת אחר בריאה אחרת, כמו התולעים. שאל יחשוב כי יש בהם בריאה בפני עצמן, רק שהם נמשכים אחר בריות אחרים, ומצד עצמם אין ראוי להם הבריאה. וכן יצר הרע אין בריאה לעצמו כלל, והוא נמשך אחר החומר בודאי, שאין יצר הרע נחשב דבר עצמי". ובנתיב כח היצר פ"ד [ב, קלג.] כתב: "היצר הרע שברא השם יתברך, אף שהוא בודאי רע... עם כל זה בריאתו ותכליתו הוא לטוב... ולא היה בריאתו רק בשביל זה, כי אף על גב שהיצר הרע הוא רע, מכל מקום הוא טוב לאדם... כי יצר הרע מצד מה הוא טוב, שעל ידו נושא אשה ומוליד בנים. ולכך כאשר עדיין לא נברא נותן הבריאה שיהיה נברא, כי הוא נברא לטוב העולם. אבל מצד עצמו בודאי הוא רע, כי יצר הרע בעצמו רע. ולכך אחר בריאתו, יצר הרע נמצא בפני עצמו... מצד זה מתחרט השם יתברך עליו" [הובא למעלה הערה 1645]. ואודות שהנמשך אחר זולתו, אין לו בריאה מצד עצמו, כן כתב בכמה מקומות. כגון, בגבורות ה' פל"ח [תשכח.] כתב: "המזיקים אין בריאותם בעצם, רק נבראים מפני שהם נמשכים אחר העולם, כמו דבר המקרה שהוא נמשך אחר מה שהוא בעצם". ובבאר הגולה באר השני [קנח:] כתב: "כי השם יתברך כאשר ברא עולמו, יש בריאה שאינו עצם הבריאה, רק הם נמשכים אחר עצם הבריאה, ואינם עיקר הבריאה... ודבר זה תמצא בנבראים גשמיים, ובנבראים בלתי גשמיים. כמו הרוחות והשדים, והם אינם עצם הבריאה, אבל הם נמשכים לבריאה, וטפילים אצל הבריאה. ובדברים הגשמיים, כמו התולעים וכיוצא בזה, אין בהן בריאה, רק בשביל שאין הבריאה זולתם, ומכל מקום אינם עצם הבריאה. ודבר זה נקרא 'שניות', כי בעצם ובראשונה אין בהם בריאה כלל, רק הם שניות לבריאה". ובח"א לשבת קיט: [א, סב:] כתב: "ישראל הם נבראו מן השם יתברך בעצם, לא כמו האומות, שאף שהם נבראו מן השם יתברך, אינם נבראים ממנו בעצם, כי הבריאה בעצם הם ישראל, רק שבריאת האומות נמשך אחר הבריאה בעצם, הם ישראל, כאילו בריאת האומות מקרה אשר נמשך אחר הבריאות בעצם". וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:37)

(2272) אודות שהמקרה נמשך אחר העצם, ראה הערה הקודמת. וכן כתב בהרבה מקומות. כגון, בגו"א בראשית פ"א אות לח [כה.] עמד על דברי רש"י [בראשית א, יד] שכתב "כל תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו. הוא שכתוב [בראשית א, א] 'את השמים' לרבות תולדותיהם, 'ואת הארץ' לרבות תולדותיה". ובגו"א שם כתב: "ואני אומר שרז"ל [ב"ר א, יד] דקדקו לשון 'את' על אמתתו... שהוא מרבה דבר שהוא מחובר ומצורף אל הדבר. וזה, אילו נכתב 'בראשית ברא השמים והארץ' יבא ענין הבריאה על גוף השמים בלבד, וכן הארץ. ולפיכך כתב 'את השמים ואת הארץ', ומלת 'את' הוא עצם הדבר. וכל עצם נמשכים אליו ונתלים בו מקרים, כי דבר שאינו עצם נמשך אחר דבר אחר, ואין דבר נמשך ונתלה רק בדבר שהוא עצם, כמו דבר שהוא עיקר שנמשך אליו דברים הרבה. כך דבר זה, כאשר יאמר 'את השמים' כלומר עצם השמים, רוצה לומר שיש להם דברים נמשכים אחר העצם, שאין עצם בלא מקרה, ולפיכך הוא מרבה כל דבר הנמשך והמחובר אל הארץ ואל השמים והנתלה בהם, ותולדות הארץ הם שמחוברים ומצורפים אל הארץ. ולפיכך דרשו חכמים ז"ל [פסחים כב:] 'את ה' אלקיך תירא' [דברים ו, יג], 'לרבות תלמידי חכמים'. והיינו טעמא, שתלמידי חכמים הם דביקים ומחוברים בהשם יתברך, ולפיכך 'את ה' אלהיך תירא' 'לרבות תלמידי חכמים'. וכן אמרו [פסחים כב:] 'את בשרו' [שמות כא, כח] 'הטפל לבשרו', מזה יראה בפירוש שלשון 'את' אתא לרבויי כל דבר שנמשך אחר עיקר ועצם הדבר, והבן זה היטב". ובנתיב התורה פ"ט [שעב.] כתב: "כל עצם נמשך אחריו דבר טפל, כי העצם נושא אל הדבר הטפל. ולפיכך מורה בכל מקום לשון 'את' על הדבר הטפל אל העצם, כמו השער ועור, וכמו תולדות השמים". ובנתיב יראת השם פ"ה [ב, לה:] כתב: "כי כל מקום לשון 'את' בא לרבות דבר הנמשך אל דבר וטפל אליו... וטעם הדבר כי לשון 'את' כמו שפירשו כל המפרשים שבא על עיקר עצם הדבר, ואין עצם בלא מקרה, כי העצם נושא המקרה, ואין המקרה נושא למקרה. ולפיכך כאשר יש כאן עצם הדבר, יש כאן רבוי דבר שהוא טפל ומחובר עמו". ובבאר הגולה באר החמישי [כט.] כתב: "הם כמו מקרה שהוא נמשך אל העצם, ואין המקרה עומד בעצמו". ובח"א לב"ב עג: [ג, פט.] כתב: "אשר אינו עיקר הוא נמשך ונטפל אחר אותו דבר שהוא עיקר, כמו שהוא באילן שנמשך ומשתלשלים חלקיו זה אחר זה עד סוף האילן... כמו מקרה לגמרי, שהוא נטפל ונמשך אחר עצם". וכן הוא בגבורות ה' פמ"ג הערה 204, באר הגולה באר החמישי הערות 141, 204, ח"א לסוטה מט. [ב, פט:], ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:38)

(2273) זהו המשך דברי המדרש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:39)

(2274) לשונו למעלה [לאחר ציון 2235]: "אך אי אפשר לומר שיהיה זה לנצח [מלכות הרביעית], כמו שהתבאר כי המלכות הרביעית נמשלה כברזל, שהברזל כחו מחתך והוא הפך השלום, ואי אפשר שלא יהיה השלום באחרונה, כמו שביארנו בפרשה הזאת. ועוד, כי לפי אשר אמרנו כי כח עשו הוא כח שאור, שהוא יצר הרע, אי אפשר שלא יהיה בטול לזה". ודבריו כאן הם ביאור לטעם השני שהקדים לכתוב למעלה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:40)

(2275) לשונו בנצח ישראל פס"ב [תתקלח:]: "כי השאור ראוי לבטל ביום ראשון של פסח, כי השאור אינו ראוי לאכילה, והוא כולו פסולת, כמו שהוא השאור באמת... ולכך בזכות 'ביום הראשון' שהוא השבתת השאור, שהוא פסולת, ומבערים אותו מן העולם, זכו להכרית זרעו של עשו, שהוא כולו פסולת, כדכתיב [עובדיה א, יח] 'והיה בית יעקב אש ובית עשו לקש', והקש הוא פסולת" [ראה למעלה הערות 1646, 2207].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:41)

(2276) מבאר ש"ראשון" של סוכות מוסב על מצות ישיבה בסוכה. אך רש"י [פסחים ה.] כתב "שביתת הרגל דחג". ובמקרא אכן לא נאמר "ראשון" לגבי סוכה, שנאמר [ויקרא כג, מב] "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות". ושלשת הפסוקים שנאמר בהם "ראשון" בסוכות הם; (א) [ויקרא כג, לה] "ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו". (ב) [שם פסוק לט] "אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון". (ג) [שם פסוק מ] "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל וגו'". והפסוק השלישי [נטילת לולב] נדרש בפני עצמו שיזכו מחמת מצוה זו למשיח. נמצא ששני הפסוקים שנאמר בהם "ראשון" בסוכות עוסקים בשביתת הרגל, אך לא במצות ישיבה בסוכה. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:42)

(2277) כמו שנאמר [תהלים כז, ה] "כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתרני בסתר אהלו בצור ירוממני", ופירש רש"י [שם] "כי יצפנני בסכה - בטוח אני שיצפנני בבית מקדשו". ובח"א לסנהדרין צו: [ג, רד:] כתב: "מלכות דוד נקרא 'סוכת' [עמוס ט, יא], כי מלכות של דוד היא מלכות אלקי, לא כמו שאר מלכות. ולכך נקרא 'סוכת', שהדבר שהוא אלקי ואינו מלכות סתם הוא נקרא 'סוכה', מפני שהסוכה היא סכך מלמעלה. וכך בית המקדש קראו סוכה בכמה מקומות". והמהרש"א [פסחים ה.] כתב "טעם השביתה בחג הסוכות שנאמר בו 'הראשון', בהוציאנו ה' ממצרים פרס סוכת שלומו עלינו, כמו שנאמר [ויקרא כג, מג] 'כי בסוכות הושבתי וגו'', בזכות זה יזכו לגאולה בבנין בית המקדש להשרות שכינתו עלינו, כטעם [תהלים עו, ג] 'ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון'". ותרגום יונתן [תהלים שם] כתב "והוה בירושלם בית מקדשיה ומדור בית שכינת קודשיה בציון".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:43)

(2278) בגמרא [סוכה יא:] נחלקו התנאים האם הקב"ה הושיב את ישראל בענני כבוד, או בסוכות ממש. ונקט כדעה שהקב"ה הושיבם בענני כבוד, וכן כתב רש"י [ויקרא כג, מג, וסוכה ב. ד"ה למען ידעו]. וכן בגבורות ה' פמ"ז [תסג:] כתב: "חג הסוכות, שהושיב אותם בענני כבוד בשמירתו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:44)

(2279) כמו שנאמר [שמות יג, כא] "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך וגו'". וכן נאמר [במדבר יד, יד] "ואמרו וגו' ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם וגו'". ובגבורות ה' פמ"ו [שפט:] כתב: "חג הסוכות הושיב אותם בענני הכבוד, וזהו נראה שישראל נאספים אליו יתברך, ותחת כנפיו יחסו". ושם בהמשך [תב.] כתב: "כמו שקנו ישראל מעלת השכל בחג השבועות, קנו עוד מעלה עליונה בחג הסוכות, הוא רוח הקודש השורה עליהם. ולכך היו ענני כבוד עליהם, שהשכינה חופף עליהם, וכל מקום שהשכינה נמצאת, שם ענני כבוד, כמבואר בכתוב". כמו שנאמר [שמות טז, י] "והנה כבוד ה' נראה בענן". ונאמר [שמות יט, ט] "ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגו'". ונאמר [שמות לד, ה] "וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה'", ועוד. ובנצח ישראל פנ"ד [תתמו:] כתב: "ענני כבוד היו על ידי אהרן [תענית ט.]... כי על ידי אהרן היה החבור של הקב"ה עם ישראל, כמו שתמצא בכל מקום כאשר היה נגלה השכינה בתחתונים, היה על ידי ענני כבוד; 'וירא ה' בעמוד ענן' [דברים לא, טו], וזה תמיד. 'ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד' [שמות יט, יז]. וגם כן בכל מקום שהיה גלוי שכינתו בתחתונים היה זה על ידי עמוד הענן. ולכך ראוי שיהיה זה על ידי אהרן, שעל ידי אהרן חבור השם יתברך אל ישראל, כמו שהתבאר". ובגו"א בראשית פכ"ד אות מג [תיד:] כתב: "ענן קשור על האוהל [של שרה (רש"י בראשית כד, סז)], כי הענן הכבוד הוא שכינת הכבוד יתברך... היה הענן של שכינה על האוהל, שזהו יחוד שמו עליו, כי ענן הכבוד היה על האוהל, אם כן השכינה על האוהל". ובגו"א ויקרא פט"ז אות ד [ז:] כתב: "השם נראה על ידי הענן בכל מקום, כדכתיב [שמות טז, י] 'והנה כבוד ה' נראה בענן'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:45)

(2280) לשונו בח"א לחולין פט. [ד, קא:]: "האמצע הוא ראשון, שאין לו נטיה לשום קצה, כי הקצה הוא אחרון, ולפיכך מקום האמצע הוא ראשון. ולפיכך בית המקדש, שהוא באמצע העולם [תנחומא קדושים אות י] נקרא 'ראשון', שנאמר [ירמיה יז, יב] 'כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:46)

(2281) כוונתו לנאמר [מ"א ח, סה] "ויעש שלמה בעת ההיא את החג ווגו' שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום". ובגמרא [מו"ק ט.] אמרו כי שבעת ימי השמחה הראשונים היו לפני סוכות. ומה שכתב "היה המקדש נבנה בסוכות" אין כוונתו שבנו את המקדש בסוכות, אלא שבסוכות החלו לעבוד במקדש, והתחלת העבודה היא כמו בנין המקדש. וצרף לכאן שהחלו בבנית המשכן ביום ט"ו תשרי, וכמבואר בדברי גר"א הידועים [שיה"ש א, ד]. וזה מורה שוב את הקשר בין סוכות להשראת שכינה בישראל. ובנצח ישראל פס"ב [תתקלט.] סלל לו דרך אחרת בביאור הקשר בין חג הסוכות לבית המקדש, וכלשונו: "ויום ט"ו תשרי נקרא גם כן 'ראשון', לפי שהוא ראשון אל השלמה. כי בט"ו ניסן חודש האביב, והוא התחלה, לפי שבו מתחיל הויות העולם, וכך ט"ו בתשרי כבר הכל הוא בהשלמה, כל הדברים שהם בעולם. לכך נקרא 'ראשון' מצד שהוא עיקר גם כן, והוא ראשון השלמת הויה. ולכך בשביל זה יזכו לבית המקדש, כי בנין בית המקדש השלמת העולם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:47)

(2282) כמו שאמרו בגמרא [סוכה יא:] "לולב צריך אגד", ופירש רש"י [שם] "לולב צריך אגד - לאגוד שלשה המינין כאחד". והשו"ע [אור"ח סימן תרנא ס"א] כתב: "מצות ד' מינים שיטול כל אחד לולב אחד וב' ערבות וג' הדסים, ומצוה לאגדם בקשר גמור".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:48)

(2283) למעלה [לאחר ציון 1939]. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:49)

(2284) לשונו למעלה [לאחר ציון 1939]: "השלמים הם שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ואי אפשר שיהיה שלום, דהיינו החבור עם השם יתברך שהוא אחד, רק כאשר ישראל הם עם אחד. וזה על ידי מי שמחבר אותם יחד, הוא הכהן... כי על ידי אהרן כהן גדול שהוא כהן אחד, נחשבו ישראל עם אחד, שיש להם כהן אחד... ולכך ראוי לתת החזה לאהרן הכהן, כי החזה מחבר ומקשר הצלעות. כי כאשר תבין הם שנים עשר צלעות, כנגד שבטי תם. ונקרא [ויקרא ז, לד] 'חזה התנופה', כי החבור הזה שהיה מחבר אותם אהרן, כמו החזה שהוא מחבר הצלעות, כך אהרן היה מחבר אותם. ודבר זה הוא התעלות והנפה לישראל. כי הדבר שהוא מפוזר הוא נקרא ירידה, ואילו התאספות והתקשרות כאחד הוא הנפה ועליה, כי הכלל יותר מתרומם מן הפרט, לכך החבור אל כלל אחד הוא עליה. ועוד היה מעלה אותם ומקשר אותם עם השם יתברך, והוא עוד התרוממות יותר. ולפיכך שוק התרומה, כי השוק הוא דבק בחזה, והשוק עוד מרומם את הגוף מן השפלות, שעל ידי השוק עומד הגוף בהתרוממות, וזהו חזה התנופה ושוק התרומה. ולפיכך דוקא חזה ושוק לכהן מן השלמים, כי הקרבן שלמים הוא הקשור אל השם, ואינו בא על חטא. וזה דכתיב בשלמים [ויקרא ז, יא] 'ואשר יקריב לה'', כי קרבן זה בלבד הוא הקרבה אל ה' כמו שאמרנו, ולא בא על חטא... והיה חזה התנופה כנגד מה שהיה אהרן מקשר ומאחד שנים עשר שבטים, וזהו הרמה הראשונה. ואחר כך עוד מרים אותם, עד שהם אל השם יתברך להיות דבוקים בו, ולפיכך שוק התרומה. ואלו שני אברים הם מחוברים יחד, החזה והשוק, ושניהם מרימים את הגוף, כי הגוף הוא כנגד ישראל, ובזה הוא שלום והתחברות בין ישראל ובין אביהם שבשמים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:50)

(2285) מה שהזכיר כאן שהקב"ה הוא מלכם של ישראל, יוסבר היטב על פי מה שכתב בדר"ח פ"ד מי"ב [רלד.]: "במדרש [ספרי דברים לג, ה] 'ויהי בישורון מלך' [שם], כשישראל שוים בעצה אחת שמו הגדול משתבח מלמעלה, שנאמר 'ויהי בישורון מלך', אימתי 'בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל' [שם]. ועוד אמרו שם; וכן הוא אומר [עמוס ט, ו] 'הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה'. רבי שמעון בן יוחאי אמר, משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרם בהגנום ובעששית, והעמיד אותם, ובנה על גביהן פלטרין. כל זמן שהספינות קשורות, הפלטרין קיימת. פרשו הספינות, אין הפלטרין קיימת, עד כאן. והנה ביאורו כי הוא יתברך במה שהוא מקשר ומאחד הכלל עד שהם כלל אחד, אם ישראל שוים בעצה אחת, אז שמו משתבח, שהוא מלך מולך על הכלל, כי המלך מולך על הכלל ביחד. וזהו שכתיב 'ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל'. והביא משל לספינות כאשר הם קשורות, אז פלטרין של מלכות קיימת. ואם נפרדו, אז הפלטרין נופלת. וכך ישראל, כאשר הם מקושרים, אז מלכות השם יתברך עליהם, ומתעלה עליהם, כי המלך הוא מלך על הכלל, ולפיכך פלטרין מלכותו מתקיימת. אבל אם נפרדים ישראל זה מזה, כביכול אין מלכותו יתברך מתקיימת, שהרי אין כאן עם שיהיה מתעלה מלכותו עליהם". וכן הוא בדרוש על התורה [כז.]. וכן רש"י [דברים לג, ה] כתב: "בהתאספם יחד באגודה אחת, ושלום ביניהם, הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם". ובגו"א שם אות ה [תקט.] כתב: "באגודה אחת הוא מלכם. וזהו מפני כי המלכות הוא האחדות, ולפיכך נקרא קריאת שמע קבלת מלכות שמים [ברכות יג.], אמרו בראש השנה [לב:] 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' [דברים ו, ד] זהו מלכות שלימה. לפיכך כאשר ישראל באגודה אחת, מלכותו עליהם. וכאשר נחלקים, ואין כאן אחדות, מלכותו, דהוא אחדות, אינו עליהן" [הובא למעלה הערה 1951]. הרי שמלכות ה' דייקא תלויה באחדות ישראל. והכניס ענין זה כאן, כי המדרש שהביא למעלה מביא את הפסוק [עמוס ט, ו] "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה", ופסוק זה מורה על מלכות ה' [כפי שדרשו בספרי הנ"ל], לכך ההדגשה היא על מלכות ה'. וראה למעלה הערה 1951.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:51)

(2286) פירוש - הלולב מורה על ההתרוממות שיש באחדות ישראל, כי הלולב הוא עולה מעלה מעלה מעל שלשת המינים האחרים. ואמרו בגמרא [סוכה לב:] "שיעור הדס וערבה שלשה, ולוב ארבעה, כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח", ופירש רש"י [שם] "כשם שהוא גבוה במינו מכולן". וכן פסק המחבר [שו"ע אור"ח סימן תרנ ס"א]. ואפשר להטעים בזה שהברכה על נטילת ארבעה מינים היא "על נטילת לולב" [שו"ע או"ח סימן תרמד ס"א]. ובגמרא [סוכה לז:] אמרו "מאי טעם לא מברכינן אלא 'על נטילת לולב', הואיל וגבוה מכולן. ולגבהיה לאתרוג ולבריך, אמר ליה הואיל ובמינו גבוה מכולן". ולפי דבריו כאן דברי הגמרא נפלאים, כי ארבעה המינים נועדו להורות על ההתרוממות שיש כאשר ישראל מאוחדים, וזה בולט במיוחד בלולב, וכפי שביאר כאן. והרי התרוממות הלולב באה לעולם מחמת שנמצאים עם הלולב שלשת המינים האחרים. לכך בעומק אף המינים האלו נכללים בברכת "על נטילת לולב", כי מחמתם הלולב מתנשא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:52)

(2287) כי המלך מאחד את העם, וכמו שנתבאר כמה פעמים למעלה. והרמב"ם [ספר המצות מ"ע קעג] כתב: "שצונו למנות עלינו מלך מישראל, יקבץ כל אומתנו וינהיגנו". וראה למעלה הערות 852, 853, 1972, 2017, 2116, 2173.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 32:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/32:53)

(2288) הנה לא נתבאר כאן ההדגשה של "שמו של משיח" [זכו לשמו של משיח" (פסחים ה.)]. אך בגבורות ה' פ"ע הביא את דברי הגמרא [נדרים לט:] ששבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, והאחרון שבהם הוא "שמו של משיח, דכתיב [תהלים עב, יז] 'לפני שמש ינון שמו'". וכתב לבאר [תמב:]: "וכן מה שאמר 'שמו של משיח', רצה לומר עצם מעלת המשיח מה שהוא מיוחד מבין שאר הנבראים, מעלתו המיוחדת לו נקרא 'שמו', כי השם הוא מורה על דבר המיוחד בו מבין שאר הנמצאים. ולפיכך, אף כי המשיח בעצמו לא נברא קודם שנברא העולם, אבל שמו, דהיינו מה שהוא מיוחד בו, נברא קודם שנברא העולם, שגזר השם יתברך קודם שנברא העולם על המעלה שלו המיוחדת לו, וגזירתו יתברך היא הבריאה בעצמו". **ובנצח ישראל** פס"ב [תתקלט:] כתב הסבר אחר בביאור הקשר בין ארבעה מינים למשיח, וכלשונו: "ובזכות 'ולקחתם לכם ביום הראשון' [ויקרא כג, מ]. דבר זה ענין בפני עצמו, כי מצד השלמת הויה, העולם הזה מגיע לקנות השלמה יותר עליונה, והוא הדביקות בו יתברך. ולכך כתיב אצל מצות לולב [שם] 'ולקחתם וגו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם', כי השלמת העולם מביא עוד השלמה אחרת עליונה, עד שיהיה להם הדביקות בו יתברך, ולכך נוטלין לולב ושמחים. וידוע כי השמחה היא בשביל השלמה העליונה, כשם שהבכי והאבל בשביל הפסד, כך השמחה בשביל ההשלמה. וכאשר ישראל מקבלים הדביקות בו יתברך, והוא השלמה האחרונה, ולכך כתיב 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם'. ולפיכך בזכות 'ולקחתם לכם ביום הראשון' יזכו לשמו של משיח, כי המשיח הוא יהיה משלים את העולם, ויהיה העולם בהשלמה, עד שהוא יתברך צורה אחרונה לישראל, וזהו ההשלמה האחרונה והדביקות הגמור. ובשביל כך כתיב 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים', כי כל השלמה יש בה שמחה. ולכך אמרו בזכות 'ולקחתם לכם ביום הראשון' יזכו לשמו של משיח, כי המשיח הוא השלימות האחרונה, שיקנו הדביקות בו יתברך". ושם מביא את המדרש [ב"ר סג, ח] שאמרו שבזכות "ולקחתם לכם ביום הראשון" יזכו להכרית זרע של עשו, בנין בית המקדש, ומלך המשיח [כל ג' זכיות נתלו בנטילת לולב], וביארו.