## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol Chapter 6

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:1)

(297) כמו שכתב רש"י [דברים ו, ד] "ה' אלקינו ה' אחד - ה' שהוא אלקינו עתה, ולא אלקי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד". וראה להלן הערה 351.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:2)

(298) מצביע על דמיון נוסף בין ישראל לאות יו"ד; בשניהם אין אחדות מצד עצמם [דאדרבה, יש בהם רבוי אישים ומספרים], אך שניהם מעידים על אחדות קדומה להם [ישראל מורים על אחדות ה', ואות יו"ד מורה על אחדות אות אל"ף].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:3)

(299) שנאמר [דברים יט, טו] "לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר", ופירש רש"י [שם] "לכל עון ולכל חטאת - להיות חבירו נענש על עדותו, לא עונש גוף ולא עונש ממון". וראה להלן הערה 304.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:4)

(300) לכך בפסח מצרים עשרה בניסן נפל בשבת, והשבת היא העד השני, כמו שמבאר והולך. וראה להלן הערה 304.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:5)

(301) הטור ציין שהמדרש נמצא בסדר עולם. אך הפרישה שם [אות א] העיר שלפי מדרש סדר עולם שלפנינו [פרק ה] יצ"מ היתה בעש"ק [ולא ביום חמישי], ולפי זה נמצא שי' בניסן היה ביום ראשון, ולא בשבת שלפניו [והטור בא לבאר שי' בניסן היה בשבת, ומחמת כן נקראת "שבת הגדול"]. לכך הסיק הפרישה שזו טעות סופר, ובמקום זאת יש לציין לדברי הגמרא [שבת פז:], שאמרו שיצאו ממצרים ביום חמישי, וכתבו תוספות שם [ד"ה ואותו] שלפי זה נמצא שי' ניסן היה בשבת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:6)

(302) אין דברי הטור מיישבים את שאלתו "ומה אשמועינן מדרש זה שהיה לקיחתו בשבת, ומאי שנא שבת או יום אחר", דשאלה זו עדיין במקומה עומדת. אך מביא כאן את דברי הטור כדי להורות שגם מדבריו עולה שלקיחת ק"פ קשורה בעצם ליום השבת, עד שמחמתה יש לשבת זו שם מיוחד "שבת הגדול". ולשון הטור [או"ח סימן תל] הוא: "שבת שלפני הפסח קורין אותו 'שבת הגדול'. והטעם, לפי שנעשה בו נס גדול. שפסח מצרים מקחו בעשור, כדכתיב [שמות יב, ג] 'בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית'. ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה', כדאיתא בסדר עולם. ונמצא שי' בחודש היה שבת, ולקחו להם כל אחד שה לפסחו, וקשר אותו בכרעי מטתו. ושאלום המצריים, למה זה לכם. והשיבו, לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו. והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן, ולא היו רשאין לומר להם דבר. ועל שם אותו הנס קורין אותו 'שבת הגדול'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:7)

(303) לשונו להלן [לאחר ציון 307]: "הקושיא מה ששואלים על הטור, שכתב 'ולכן קורין אותו שבת הגדול מפני שנעשה בו נס גדול', ומה ענין לכאן שיקרא השבת על שם הנס הזה". והב"ח [או"ח סימן תל] כתב: "תמהים העולם, דאמאי יחסוהו לנס אל השבת, ולא ליום העשירי בחודש". וראה להלן הערה 310.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:8)

(304) יש להבין דבריו הקדושים, שנהי דקיי"ל בהלכות עדות דבעי שני עדים, ואין עדות עד אחד מספיקה [כמבואר למעלה הערות 299, 300], אך הרי בכמה מקומות מצינו שעד אחד נאמן [כמו באיסורין (גיטין ב:) ובשבועה (כתובות פז:)], ומהיכי תיתי שכאן זה דומה לעונשי גוף וממון דבעי שני עדים. אמנם לשונו הזהב מיישב תמיה זו, שכתב "אין עד אחד נחשב עדות". וזה מורה שאין "תורת עדות" לעד אחד, דאע"פ שעד אחד נאמן לכמה דברים, מ"מ אין זה משום לתא דעדות, אלא משום לתא דנאמנות [יעויין רש"י יבמות קיז: (ד"ה כל מקום), ש"ש ו פכ"א, חידושי רבי חיים הלוי הלכות גירושין פי"ב הכ"א, חידושי הגר"ח יבמות קיז:, קונטרסי שיעורים מסכת גיטין עמוד 62, שיעורי רבי שמואל מכות ב. אות י, וגיטין י. אות קסו, וקובץ הערות סימן סה אות ה, והדברים עתיקים]. והואיל ואיירי כאן ב"תורת עדות", לכך בהכרח דבעי שני עדים, דעדות של עד אחד אינה בגדר "תורת עדות". **אך עדיין קשה**, דסוף סוף לא איירי כאן בהלכות עדות ממש [דהא לא בעי כאן דרישה וחקירה, ובפני בי"ד], אלא בעדות העולה מישראל שה' אחד, ומנלן שגם לכך בעי שני עדים. וכן המהרש"א [ברכות יד:] כתב: "ג' מצות נתן לנו הקב"ה שהן אות ועדות לנו שאנחנו עמו, והן; שבת, ומילה, ותפילין... ועל פי שנים עדים יקום דבר. ועל כן בשבת לא בעי תפילין, דאיכא שני עדים, שבת ומילה. אבל בחול בעי שני עדים, דהיינו מילה ותפילין. והרי אם אינו מניחם בחול, הוה ליה עד השני, שהם התפילין, עדות שקר בעצמו". ועל כרחך לומר ששם "עדות" פירושו שני עדים, ומן הנמנע שתהיה תורת עדות מתקיימת בפחות משני עדים, אע"פ שאפשרי ששאר הלכות עדות לא יתקיימו. דוגמה לדבר; הט"ז [או"ח סימן רסח ס"ק ה לגבי אמירת "ויכולו" בעמידה (שם סעיף ז)] כתב: "ומעומד. לפי שבזה אנו מעידים להקב"ה במעשה בראשית, ודין העדים בעמידה... ועל כן נראה לי דיחיד המתפלל אין חוזר לומר 'ויכולו', דאין עדות ליחיד... ואם ירצה יחיד לאומרה לא יתכוין לשם עדות, אלא כקורא בתורה". ובמשנ"ב שם [ס"ק יט] כתב: "ועל כל פנים יהיה בשנים". ולא מצינו ששני אחים פסולים לומר "ויכולו" ביחד, וכן אומרים "ויכולו" בלילה, אע"פ שאין עדות מתקבלת בלילה [ר"ה כה:, ותוספות שם ד"ה כגון]. וכן לא מצינו שאר דיני עדות. ועיין בספר פתח הדביר [או"ח סימן רסח אות ז] שעמד בזה, והעלה שאין אמירת "ויכולו" עדות רגילה [ומחמת כן הכריע שאף אין צורך בשנים]. אך הט"ז והמשנ"ב פסקו שאין יחיד יכול לאומרו, אע"פ ששאר הלכות עדות לא נוהגות. ובספר שעשועי אפרים [על ערבי פסחים קו. אות ו (עמוד תח)] כתב לחלק בין דיני עדות לדיני עדים, דבאמירת "ויכולו" יש עדות, אך לא עדים [יוסבר על פי מה שנתבאר למעלה הערה 285 בחילוק בין עדות זו לשאר עדויות]. לכך הדינים הנוהגים בקשר לעדים אינם נוהגים באמירת "ויכולו", אך הדינים הנוהגים בקשר לעדות כן נוהגים. ולפי זה עולה שההלכה המצריכה שני עדים קשורה ל"עדות", כי רק ע"י שנים העדות נחשבת שיצאה לפועל בפני הדיינים [דבר זה יוטעם מאוד לפי דבריו בדר"ח פ"ג מ"ו (קסז:-קעד.) בביאור דברי חכמים (ברכות ו.) "תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות, חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות", עיי"ש ותרווה צמאונך]. באופן שמן הנמנע שתהיה "עדות" שאינה עולה משני עדים. ולמעלה הערה 284 הוקשה מדוע לא מצינו גם באמירת שמע חיוב לאומרו בשנים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:9)

(305) לשון המדרש: "אמרה שבת לפני הקב"ה, רבש"ע לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג. אמר לה הקב"ה, כנסת ישראל היא בן זוגך". ורש"י [במדרש שם] כתב: "ולי אין בן זוג כשאר ימי החול; חד בשבת - שני זוגו, תלתא - רביעי זוגו, חמשתא - ערב שבת זוגו, שבת לית ליה בת זוג". וכן מבואר בב"ר [שם] במאמר שהובא לפני מאמר זה. אולם בפירוש "אבני אליהו" שבסדור הגר"א לתפילת "לכה דודי" כתב כי הזוגות הם א-ד, ב-ה, ג-ו, עיי"ש. ובהקדמה שניה לדר"ח [צב:] כתב: "כי הנמצאים שהם בעולם, אי אפשר בלא הזדווגות והתחברות, כי השם יתברך הוא אחד ואין זולתו, ואילו הדברים שהם בעולם הם זוגות. וכן אמרו בפרק הספינה [ב"ב עד:] כל אשר ברא הקב"ה, זכר ונקיבה בראם. כלומר כל מה שנברא בעולם יש לו זוג, ואינו יחיד בעולם, כי אם השם יתברך, שהוא יחיד מיוחד בעולם. ותמצא כי הימים הם מתחברים זוגות זוגות; א"ב, ג"ד, ה"ו, ואילו השבת אין לו זוג, והרי בעולם אי אפשר להיות כי אם זוגות". ובתפארת ישראל פ"מ [תרכט.] כתב: "אי אפשר שיהיה אחד לגמרי מבלי הזדווגות בשום חבור אליו כלל, שאם כן היה חסר. שאי אפשר שיהיה נמצא דבר שהוא אחד לגמרי, רק השם יתברך שהוא אחד שלם. אבל שאר הנמצאים, אם הוא אחד לגמרי, הוא חסר. שאם היה אחד והוא שלם, היה הוא אלוה. כי הוא יתברך הוא אחד ואין זולתו, ולכך אם לא היה נמצא שום זיווג לשבת, היה חסר. שאין ראוי שיהיה נמצא במציאות דבר שהוא אחד. וזה אמרם במדרש [פדר"א פרק יב] 'לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו' [בראשית ב, יח], שלא יאמרו כשם שהשם יתברך אלוה בעליונים, כך האדם אלוה בתחתונים, לכך 'אעשה לו עזר כנגדו', והוא זיווג שלו, שלא יהיה אלוה בתחתונים. ורצו בזה, כי אם היה האדם אחד, היה הוא אלוה, שאי אפשר שיהיה דבר אחד זולת השם יתברך". וכן הזכיר שוב בקצרה שם פמ"ד [תרפה.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:10)

(306) בעוד שכאן מבאר שהשויון בין שבת לישראל הוא ששניהם "אחד" בעלי רבוי פרטים, הרי בשאר מקומות ביאר זאת באופנים אחרים. וכגון, בתפארת ישראל פ"מ [תרכט:] ביאר זאת מצד הקדושה, וכלשונו: "לכך אמר הקב"ה 'כנסת ישראל יהיה בן זוגך'. כי כל דבר יש לו חבור אל זמן שלו, כמו שאמרו [אבות פ"ד מ"ג] אין לך אדם שאין לו שעה. והזמן המיוחד לישראל הוא יום השבת, כי ראוי שיהיה ישראל מתחברים לשבת; כמו שהשבת נבדל משאר הימים שהם ימי החול, כך ישראל נבדלים מעכו"ם שהם חול. ולכך השבת ראוי דוקא לישראל, וגוי ששמר את השבת חייב מיתה [סנהדרין נח:], כי הוא מיוחד דוקא לישראל. והרי מזדווג לאחר, לכך חייב מיתה. ומעתה אין כאן יחידות. ולא נתנה שבת לשאר האומות עכו"ם, כי אם לישראל. שהיום הזה ראוי לישראל, שהם עם קדוש, כמו שהשבת הוא זמן קדוש. וכל דבר יש לו חבור אל זמן המיוחד לו, וזמן הזה שהוא יום השבת, שהוא זמן קדוש, מיוחד לעם הקודש דוקא. ובודאי מזדווגים ומתחברים ישראל אל השבת, כמו כל דבר שיש לו חבור אל זמנו המיוחד אליו. וזה שאמר 'כנסת ישראל יהיה בן זוגך'. ולפיכך אמר [שמות כ, ח] 'זכור את יום השבת לקדשו'. פירוש, כי ראוי מששת ימי בראשית שיהיו ישראל מקדשין השבת, כי לשון 'זכור' משמע על דבר שהיה כבר. ומששת ימי בראשית, שקידש השם יתברך השבת, והיה מיחד אותו מבין שאר הימים בקדושה, אי אפשר שלא יהיה זוג אליו, כי דבר זה אי אפשר, כמו שאמרנו למעלה, שאין דבר אחד זולת השם יתברך, שהוא אחד לגמרי". ובהקדמה שניה לדר"ח [צג.] ביאר את השויון בין שבת וישראל מצד ששניהם משלימים את העולם, וכלשונו: "וזה שהשיב הקב"ה לשבת 'כנסת ישראל יהיה בן זוגך', כמו שאמרנו כי יש לכל דבר עת וזמן מיוחד, והשבת זמן מיוחד לישראל, והם מתחברים ביחד, השבת וישראל, במה שהזמן שלהם הוא יום השבת, כי ראוי ושייך זה לזה... השבת בפרט שייך לשראל. כי בשבת בו הושלם העולם, וכן ישראל השלמת העולם, כי לא הושלם העולם עד שהיו ישראל בעולם, ואז הושלם העולם לגמרי... ישראל הם האומה האחרונה מכל שבעים אומות, וישמעאל ועשו עמון ומואב, ולא תמצא אומה שהיתה אחר כך. ולפיכך עִם ישראל נשלם העולם, כי בבריאת עולם לא היו נמצאים האומות עד אחר כך. וישראל הם השלמת העולם, כמו השבת שבו היה השלמת העולם. ולכך ישראל נעשו לעם ישראל ביום השבת, כי ביום של השלמה היה הוויות ישראל, שהם השלמה לעולם. לכך בשבת נתנה תורה לישראל [שבת פו:], כי זהו הזמן הראוי להם. ומפני כך כנסת ישראל בן זוג לשבת לגמרי". ובהמשך שם [צח.] הוסיף שויון נוסף בין השבת וישראל, ששניהם העיקר, והכל משמשים אותם, וכלשונו: "ותראה כי השבת אחד, כמו שישראל הם אחד. כי כל האומות לא נבראו אלא בשביל לשמש את ישראל כשעושים רצונו, וכך כל ימי המעשה הם נבראים לתכלית השבת, כי כל הימים הם לשמש השבת. וזה אמרם [ביצה טז.] מחד בשבתך לשבת. וכמו שאמר [שמות כ, ח] 'זכור את יום השבת לקדשו', ובמכילתא ובפירוש רש"י ז"ל [שם] 'אם נזדמן לך חפץ וכו'', שתראה כי ימי המעשה הם הכנה לשבת... ובזה השבת הוא אחד. ולכן נתן השבת לישראל, שהם עם אחד". ומעין כן ביאר בגבורות ה' פל"ט [לח:-מה.] בשויון שבין שבת ויצ"מ.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:11)

(307) כי הרבו המתאחד מעיר על האחד הגמור שקדם לו, וכמבואר למעלה [הערות 281, 289].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:12)

(308) כמו שכתבו תוספות [חגיגה ריש ג:]: "אמרינן במדרש שלשה מעידין זה על זה, ישראל ושבת והקב"ה; ישראל והקב"ה מעידים על השבת שהוא יום מנוחה. ישראל ושבת על הקב"ה שהוא אחד. הקב"ה ושבת על ישראל שהם יחידים באומות" [יובא בהמשך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:13)

(309) הובא למעלה [לאחר ציון 300].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:14)

(310) ולא על שם עשרה בניסן. וקצת פלא, שנראה מלשונו שמעורר קושיא חדשה, בעוד שכבר הקשה כן למעלה [לאחר ציון 302], שכתב: "ולמה יקרא 'שבת הגדול', כי למה תולה הנס בשבת דוקא, שיקרא בשביל כך 'שבת הגדול'". ועד כה לא יישב שאלה זו, ועתה בא ליישבה. וראה למעלה הערה 303. וראה בגבורות ה' פל"ט [נג.], תפארת ישראל פמ"ד [תרפג.], וח"א לר"ה י: [א, צז.] בביאורים נוספים לשם "שבת הגדול".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:15)

(311) כי אחדות הקב"ה עומדת לגמרי כנגד שניות של ע"ז, עד שכתב בנתיב הצדקה פ"ב [א, קעב.] ש"היציאה מן האחדות נחשב כאילו דבק בע"ז לגמרי, שהוא יוצא מן האחדות" [הובא למעלה הערה 278]. ואמרו חכמים [שבת קיט:] "כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו... אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו". ובח"א שם [א, סד:] כתב: "כי הברכה הזאת של 'אמן יהא שמיה רבא' הוא למעלה מעולם הזה. וידוע כי הע"ז הוא השניות דוקא היה בעולם הזה, אבל הברכה הזאת היא מעולם העליון, ושם מסתלק השניות, שם רק אחדות. ולפיכך אף אם בו שמץ ע"ז מוחלין, כאשר מורה כי הש"י אחד מצד עולם העליון, ושם מסתלק השניות, עד שלא ימצא רק אחדות גמור מכל צד". **וכן כתב** בהרבה מקומות. כגון, בגבורות ה' ס"פ יט [ריב.] כתב: "יתרו מצד עצמו, אף על גב שהיה עובד עבודה זרה, יש ליתרו שייכות למשה. ותדע זה במה שאמרו חכמים [מכילתא שמות יח, יא] שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה, מזה תדע כי לא היה יתרו כמו שאר עובד עבודה זרה, שעובד עבודה זרה פרטית, שדבק בה לגמרי. אבל יתרו היה מוכן לעבוד כח קדוש, הוא אלקי האלקים כולל הכל. ומפני זה לא היה יתרו עומד על עבודה זרה אחת, שיש לה כח פרטי אחד. כי העובדי עבודה זרה, זה עובד לכח זה, וזה עובד לכח אחר, והוא יתברך כולל כל הכחות. ויתרו לא נחה דעתו בכח אחד פרטי, אבל היה עובד את כולם, היה חושב כי זה ראוי לו. וזה ממעלת יתרו, שלא היה מוכן להיות דבק בכח פרטי, עד שנתגייר, ובא לעבוד הקב"ה, שהוא כולל כל הכחות, כמו שאמר [שמות יח, יא] 'כי גדול ה' מכל אלקים'". ושם פמ"ז [תע:] כתב: "מפני שהם [דור אנוש] היו מחללים אחדותו יתברך, שהיו עובדים עבודה זרה, כי דורו של אנוש התחילו בעבודה זרה, ולפיכך [הקב"ה] עשה להם מן היבשה ים, להודיע אחדותו, שכל אשר מושל על דבר והפכו בזה נראה שהוא אחד, ואין כאן זולתו". ובגו"א בראשית פמ"ח אות יב [שצט.] כתב: "כי מפני שאין האחדות בעולם הזה, עדיין העבודה זרה בעולם". ושם שמות פי"ח אות א [ג.] כתב: "כי ידוע כי העובדים עבודה זרה גם מייחסים אל העבודה זרה כוחות פרטיות, שזה ממונה על האש, וזה על המים, וזה על דבר זה, וזה על דבר אחר, ואין אחת שאומרים עליה שהיא כללית. לכך במכות פרטיות שהיו במצרים לא גרם שיבוא יתרו להכיר כי הוא יתברך גדול מכל האלהים, עד שראה מלחמת עמלק וקריעת ים סוף... וראיה לזה שאלו שני נסים לא היו פרטים, שהרי לא תמצא יותר משמש אחת בעולם, ולא תמצא יותר מים אחד בעולם, שאף על גב שהרבה ימים הם, הכל הוא ים אחד. ולפיכך לא היו הם פרטים". ושם דברים פי"ד אות א [רלה.] כתב: "השם יתברך הוא אחד, ומפני שהוא אחד אין מדותיו דין גמור, שהרי יש בו רחמים ודין. ואם היה מדותיו דין גמור, היה חס ושלום השם יתברך נוטה לגמרי למדה אחת, ואינו כלול מרחמים ודין, ואם כן יש כאן שניות. וזה שמשחית נפשו על מת מפני שהשם עושה בו דין ועושה השחתה לגמרי, וכאילו כל מדותיו הוא דין גמור, ואין כאן רחמים, ולפיכך הוא משחית נפשו לגמרי על זה. לכך היה דרכם של בעלי עובדי עבודה זרה שהיו מתגודדים בחרבות, שהיו סבורים להוציא מחשבתם, שהיו אומרים שהעבודה זרה אין בו אחדות, והיא נוטה לדין גמור. וכאשר יתגודדו בחרבות לעשות בהם דין גמור, אז יוציאו מחשבתם לפועל". ובנצח ישראל פ"ח [רח.] כתב: "הצלמים הם כוחות מחולקות, כי זה היה עובד לאש, וזה למים, כל אחד מחולק משני, ואי אפשר שיכלול הכל רק השם יתברך, שהוא אחד, כולל הכל". ובנתיב הדין פ"א [א, קפח:] כתב: "כי השם יתברך הוא כולל הכל, ולפיכך אמרה תורה [שמות כ, כב] 'מזבח אבנים תעשה לי', כי מזבח אבנים יש בו רבוי אבנים, ומזבח זה ראוי אל השם יתברך, אשר הוא כולל הכל. אבל הע"ז, שזה עובד לאש, וזה למים, וכולם כחות פרטים אינם כוללים, היה להם מצבה אחת". ובאור חדש פ"ט [תתשעב.] כתב: "בשביל שעשה [המן] עצמו עבודה זרה [מגילה י:], היה פוגע במה שהוא יתברך אחד". ובח"א לקידושין ל: [ב, קלו:] כתב: "נקרא יצרא דע"ז 'ברזל', שהיצר הזה מן הנפש שממנו מחשבות רעות וזרות של ע"ז לקצץ בנטיעות מה שהוא יתברך אחד, ואין שניות. ויצר הרע של ע"ז מקצץ האחדות, ולעשות לו שניות, ולכך נקרא 'ברזל'". הרי שאחדות ה' עומדת כנגד השניות של ע"ז. **וכן מדוייק** מלשון הרמב"ן [במדבר טו, כב], שכתב: "כי המודה באלוה זולתו כבר הוא בטל אצלו כל מה שצוה השם הנכבד בין במצות עשה בין במצות לא תעשה, שאם יש אלוה זולתו, **יראתו** ומצותיו וכל החיוב בהם אינו כלום". ומדוע הזכיר "יראתו" יותר מאהבתו. אך הואיל ובא להורות שעבודה זרה עומדת כנגד אחדות ה', לכך הדגיש שיראתו אינה כלום, כי היראה מורה על התבטלות הכל כלפי העילה, ואם מודה באלוה זולתו, הרי הוא מופקע מיראת ה', כי יראת ה' שוללת שום שיתוף לאלקות. וכן כתב בנתיב התורה פ"ט [שסז.]: "עם יראת השם יתברך אין לשתף שום דבר כלל [לאלקות]". וראה למעלה הערה 256.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:16)

(312) המצריים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:17)

(313) ישראל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:18)

(314) צרף לכאן מה שנתבאר למעלה [לאחר ציון 256] שקרבן פסח מורה על אחדותו יתברך. וכל ענינו של קרבן פסח הוא הפרשה מע"ז, וכמו שנאמר [שמות יב, כא] "ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח", ופירש רש"י [שם פסוק ו] "משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה". והריב"א [שמות יב, ו] כתב: "שהיו שטופין בע"ז, אמר להם משה, משכו ידיכם מע"ז, וקחו לכם צאן של מצוה... הרי שהיה פסח מצרים בא על ע"ז, ודינו כקרבן ע"ז שטעון בקור ד' ימים. לכך הקדים לקיחתו לשחיטתו ד' ימים לביקור, כך פירש הר"ר אליקים". ומה שכתב שקרבן ע"ז טעון בקור ד' ימים צריך ביאור כוונתו, אך על כל פנים מבואר מדבריו שק"פ הוא ההפך הגמור לע"ז, לכך יש לשניהם מספר ימים זהה לביקור מומין, כי לדבר והיפוכו יש מספר זהה [ראה הקדמה שלישית לגבורות ה' הערה 44, שם פכ"ג הערה 211, ושם פל"ה הערה 46]. וזהו שכתב כאן שישראל בפסח מצרים "היו רוצים לשחוט אלהיהם ולבטל עבודה זרה". ובגבורות ה' פל"ה [תרלב.] האריך לבאר כיצד השלבים השונים בפסח מצרים הם התנתקות הדרגתית מע"ז.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:19)

(315) והם; ישראל והשבת, ששניהם רבוי מתאחד המעיד על האחדות הגמורה של הקב"ה שקדמה להם, וכמו שנתבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:20)

(316) "דור אנוש - התחילו לעבוד עבודה זרה, דכתיב [בראשית ד, כו] 'אז הוחל לקרוא וגו''" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:21)

(317) המשך המאמר הוא "שנאמר [ישעיה נו, ב] 'אשרי אנוש יעשה זאת וגו' שומר שבת מחללו', אל תקרי 'מחללו', אלא מחול לו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:22)

(318) חידוש גדול יש בדברים אלו, והוא שהעדות העולה מכלליות ישראל שה' אחד, עולה גם כן מכל יחיד ויחיד בישראל, כיון "שהוא בעצמו ישראל". והיה נראה לבארו, דהואיל וקיי"ל [פסחים ו:] "אין בכלל אלא מה שבפרט", לכך כל מה שהנך מוצא בכלליות ישראל, בהכרח שימצא בזעיר אנפין גם בכל יחיד ויחיד מישראל. ובגבורות ה' פי"ב [תקעט:] ביאר לפי זה את הדעה הסוברת שבמצרים היו נשי ישראל יולדות ששה בכרס אחת [רש"י שמות א, ז]: "היינו כי ישראל שהם עם אחד, יש בו מספר שש מאות אלף... וכמו שתמצא בכללות שלהם מספר שש מאות אלף, כך ראוי שיהיה כל אחד ואחד מישראל, במה שהוא פרטי, ראוי שיוליד ששה פרטיים, כי חלק הדבר יש לו סגולת הכל. כמו שתראה שטיפת מים, שהוא חלק יסוד מים, כאשר הוא תלוי באצבע נעשה כדורי, כמו שהיסוד המים בכללו הוא כדורי. וזה מפני כי חלק הדבר יש לו סגולת הכל". ובתחילת ההקדמה לדר"ח [ד.] כתב שהבחירה בכלל ישראל חלה על כל יחיד ויחיד מישראל, שכל יחיד ויחיד הוא נבחר, וכמבואר שם הערה 11. וראה עוד בגו"א במדבר פ"ח אות ג [קטז:] שכתב שהוא הדין לאידך גיסא, ששבעת ימי בראשית הם "כלל אחד, ולפיכך דבר שהיה במקצת הימים, יאמר שהיה בכולם, כי כל הימים דבר אחד". אך לכאורה כאן אין זה מספיק, שהרי העדות העולה מישראל שה' אחד היא דוקא מחמת שישראל הם רבוי שמתאחד, וכמו מספר עשר ואות יו"ד [כמבואר למעלה מציון 279 ואילך]. וזה לכאורה רק שייך ברבוי שהוא מתאחד, אך כל יחיד בפני עצמו אינו רבוי, וממילא אין בו רבוי מתאחד. לכך קשה, נהי שמכלליות ישראל עולה העדות שה' אחד, דזהו משום שכלליות ישראל היא רבוי מתאחד, אך כיצד ניתן לומר כן על כל יחיד ויחיד מישראל, כאשר אין ביחיד ענין של רבוי, וממילא אין בו רבוי מתאחד. וניתן ליישב זאת על פי מה שנכתב בספר רעה אמונה למו"ר הגאון רבי משה שפירא זצ"ל [עמוד שב]: "האדם מטבעו הוא חלק מצבור המתקבץ יחד, ואין לאדם קיום כפרט בודד. אנשים רבים מסוג אחד נעשים לאומה, ושלמותם היא רק כשהם יחד". ובהמשך שם [עמוד שיז] נכתב: "כל אדם ואדם מוצא את עצמו כחלק מכלל. לא יתכן שאדם ימצא בעולם לבד לגמרי. מי שיתבונן ימצא שתמיד הוא רואה את עצמו כאחד מן המרכיבים של גוף יותר גדול, קומה שלמה, שהוא חלק ממנה". לכך כל אחד ואחד מישראל הוא חלק מצבור, ולא פרט בודד בפני עצמו, וממילא גם הפרט הוא רבוי מתאחד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:23)

(319) כמו שאמרו כמה פעמים בגמרא לגבי עדים [יבמות פח:, שם קיז:, כתובות יט:, שם כב:, ועוד] "אין דבריו של אחד במקום שנים", ופירש רש"י [סוטה לא:] "כי מכחיש ליה מאי הוי, הא הימניה רחמנא להאי דאמר 'נטמאת' כבי תרי, והוי ליה האי דמכחיש ליה חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים". ובח"א לשבת קיח: [א, נו.] כתב: "כי השבת מורה על אחדותו, מה שאין לו זוג. וכאשר משמר השבת כהלכתו, מסולק הוא מן חטא ע"ז, כי אין חטא ע"ז רק שנותן יד לכחות חצונות, והשבת מסלק כל הכחות החצונות, עד שהכל מסולק, והכל שב אל השם יתברך, והוא אחד. וזה מבואר מאוד כי מאחר שהוא מעיד על שהשם יתברך ברא הכל, אם כן מסולק הוא מן כל ע"ז, והכל שב אל מי שברא הכל, ולפיכך אמר אפילו עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו. ואל יקשה לך, א"כ למה עובד ע"ז כאנוש, מאחר שהשם יתברך אחד. אין זה קשיא כלל, כי דבר זה מחמת יצרו, כמו מי שיודע שאסור לבא על אשת איש, והוא עובר מפני יצר הרע, וכך דבר זה. כי במה שהוא שומר שבת מודה באחדותו יתברך, ובזה מסולק ממנו החטא, יותר ממה שחוטא בעבודה זרה. וזה כי כאשר מקיים השבת הוא דבק במדריגה של האחדות לגמרי, עד שבאותה מדריגה אין כאן ע"ז ושניות לגמרי. ונחשב ע"ז שעבר מפני יצרו, שהיה כופה אותו לזה. ודבר זה דוקא כאשר שומר שבת כהלכתה לגמרי מכל וכל, שאז יש לו דביקת באחדותו מכל וכל, עד שהוא מסולק מן ע"ז מכל וכל", ושם מאריך בזה עוד. וזהו שישראל קדושים אומרים בשחרית של שבת "ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים", לאמר ש"מלכנו" מורה על האחדות, שאין שני מלכים משמשים בכתר אחד [חולין ס:], "כי אין אחדות אלא למלך, שהוא יחיד בעמו, ועל ידו יתקשר הכל להיות כלל אחד" [לשונו בגו"א במדבר פכ"ח אות יא (תסו.)]. לכך אחדות ה' מפקיעה את השבת מעובדי פסילים, וכמבואר כאן. וצרף לכאן דברי רש"י [במדבר טו, מא] שכתב "למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודה זרה, לומר שהמחלל את השבת כעובד עבודה זרה" [ומעין כן הוא ברש"י חולין סוף ה.]. ולפי דברי המהר"ל כאן דברי רש"י מחוורים היטב, שהואיל וששמירת שבת היא הפקעה מע"ז, לכך ברי הוא שחילול שבת דומה לע"ז [ראה גו"א במדבר פט"ו אות כח (רלג:), שהדגיש שעם כל זה אין זה מורה שישנו היקש של שבת לע"ז, רק ששניהם שקולים ככל המצות].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:24)

(320) פירוש - לאחר שביאר את שני השלבים הראשונים של ק"פ [הציווי בר"ח ניסן, והלקיחה בעשור בו], שהם מורים על אחדות ה' בראשית העולם, ואחדות ה' למשך ימי העולם הזה [ע"י ישראל], מעתה בא לבאר את השלב השלישי והאחרון של ק"פ [שחיטתו בי"ד], שהוא מורה על אחדות ה' שתהיה לעתיד לבא. וראה למעלה הערה 254.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:25)

(321) פירוש - נאמר [זכריה יד, ט] "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", והפסוק לא ביאר מה יתרחש "ביום ההוא". והנה הגמרא [פסחים נ.] ביארה שזה יהיה לעולם הבא, וכאן מבאר שזהו משום שאז יסולק היצר הרע מן העולם [ראה להלן הערה 1650]. ובדר"ח פ"ג מ"א [יז.] כתב: "מצד השם יתברך אשר הוא אחד, אין ראוי להיות נמצא היצר הרע, שזה נחשב שניות. ולכך לעתיד שיהיה 'ה' אחד ושמו אחד' לגמרי, אז יסתלק יצר הרע לגמרי... ולפיכך עתה בעולם הזה אין כאן הסתלקות יצר הרע, כי הסתלקות יצר הרע בודאי מחמת אחדות השם יתברך". ובנתיב כח היצר פ"ג [ב, קכח.] כתב: "בודאי השם יתברך בעולם הזה הוא אחד, רק מפני שיצר הרע בעולם, ויצר הרע על ידו הפורעניות בא אל העולם, ולפיכך לא נראה אחדותו כאשר יש רע בעולם". ובח"א לסנהדרין מג: [ג, קנט:] הוסיף: "מה שאין כך לעולם הבא, שאין כאן רק טוב, וזה יורה לגמרי אחדותו יתברך". ויש להעיר, הרי כבר בימות המשיח יתבטל יצר הרע, וכמבואר להלן הערות 331, 1303. ואם "ה' אחד ושמו אחד" מתקיים מחמת סילוק היצר הרע, מדוע הגמרא [פסחים נ.] ביארה שהפסוק יתקיים רק לעוה"ב, ולא לימות המשיח. ויל"ע בזה. וראה להלן הערה 1821.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:26)

(322) פירוש - ידוע שיש שני סוגי יצר הרע; יצה"ר לעריות, ויצה"ר לע"ז [יומא סט:]. ובגו"א בראשית פ"ו אות כב [קלו:] כתב: "יצר הרע המסית האדם לרע אינו אלא בשביל אלו, דיש יצר הרע לעריות ויש יצר הרע לעבודה זרה כדאיתא במסכת יומא... ובכמה דוכתיה אמרו [זוה"ק ח"ג קיא.] תרי יצרא הוי; יצרא דעבודה זרה, ויצרא דעריות". ובנצח ישראל ס"פ ג [נה.] כתב: "כי ענין היצר הרע שמגרה יותר בישראל מפני המעלה העליונה שיש לישראל, שהם אל השם יתברך, והם קרובים אליו, ובו דביקים. וזהו עצמו הסבה שהיצר הרע מתגרה בהם לבטל זה... שיהיו דביקים בעבודה זרה, שהוא הפך זה. ושני יצרים הם; האחד הוא יצר דערוה, והשני הוא יצר דעבודה זרה, כמו שמבואר דבר זה בכמה מקומות. יצרא דעבודה זרה הוא שמגרה להיות נמשך אחר העבודה זרה. ויצר הרע הזה במחשבת האדם, שהוא כח שכלי, מטעם אשר התבאר, מפני כי יש לישראל חבור אל השם יתברך, ויצרא דעבודה זרה הוא כח מוכן לאבד מישראל מעלה זאת, ולהטעותם אחר העבודה זרה. וכפי המעלה אשר יש לאדם מצד כח השכלי, כך יש לאדם כח גופני בערך. ומעלה הזאת שיש לאדם גוף קדוש, אשר ראוי שיהיה לו חבור אל כח השכלי שיש לאדם. ומפני זה עצמו גם כן יצר הרע יש לו לבטל מעלה זאת, והוא מסית אותו ללכת אחר תאותו בערוה, ודבר הוא בטול קדושת האדם. כלל הדבר, כי אלו שתי יצרים, יצרא דערוה ויצרא דעבודה זרה, הוא לשני חלקי האדם, הגוף וכח השכלי". ובדר"ח פ"ב מ"ב [תקכד:] ביאר שהיצה"ר הנמצא בגופו של אדם הוא יצה"ר דעריות, לעומת יצה"ר דע"ז הנמצא בנפשו של אדם. ובנתיב הלשון פ"ו [ב, עה:] כתב: "במסכת יומא [סט:] ובמסכת סנהדרין [סד.] אמרו שם כי יש שני יצרים; דהיינו יצרא דערוה, ויצרא דעבודה זרה. ואלו שני יצר הרע הם כנגד הגוף והנפש, כמו שבארנו דבר זה במקומות הרבה, כי מצד הגוף נוטה האדם אל הערוה, שהוא מתאוה לו, ומצד הנפש נוטה האדם לעבודה זרה. כי בודאי הגוף אין נוטה לעבודה זרה, שהעבודה זרה הם כחות רוחניות, ושייך זה אל הנפש בפרט, לא אל הגוף... ולפיכך גלוי עריות ראש החטאים שהוא נמשך אל יצר הרע של ג"ע, וע"ז הוא החטא השני, והוא ראש החטאים מצד אחד, והוא נטית הנפש אל הרע, כמו שיש לגוף האדם נטיה אל הרע, הוא היצר הרע שהוא מצד הגוף, וכך יש לנפש נטיה אל הרע, והוא יצרא דעבודה זרה". ובנתיב כח היצר פ"א [ב, קכא:] כתב: "היצר הרע של עבירה, דהיינו זנות, והוא בגוף האדם. השני, יצר הרע של ע"ז, והוא בנפש האדם". ובח"א לקידושין ל: [ב, קלו:] כתב: "יצרא דע"ז, שזה היצר אינו דבק בגוף, רק בנפש... שממנו מחשבות רעות וזרות של עבודה זרה". ובח"א לסנהדרין קה: [ג, רמו.] כתב: "אצל אברהם כתיב [בראשית כב, ג] 'ושני נעריו עמו', כי אלו שני נערים שני יצרים, אשר האחד הוא יצרא דערוה, והשני יצרא דע"ז, והם נקראו 'נעריו', כדכתיב [בראשית ח, כא] 'כי יצר לב האדם רע מנעוריו'". וכן כתב בח"א לערכין טו: [ד, קלח.]. וראה למעלה הערה 208, ולהלן הערה 528.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:27)

(323) פירוש - יצר הרע נחשב כעבודה זרה לא רק מחמת שהוא מסית לע"ז, אלא הוא בעצם נחשב כמו ע"ז [אף שמסית לעריות ושאר דברים], כמו שמבאר והולך. וכאן נוקט במלים "אל אחר", ומיד יביא את מאמרם שקראו ליצה"ר "אל זר". ובתיקוני זהר [נב:] אמרו "דהיינו אל אחר, אל זר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:28)

(324) לשונו בנתיב העבודה פ"ח [א, קב.]: "כי יש לדעת כי יצר הרע, הן יצרא דעבודה זרה, והן יצרא דערוה, מוציאין את האדם מן רשות הקב"ה. שכן אמרו ז"ל 'לא יהיה בך אל זר', איזהו אל זר שהוא בתוך לבו של אדם, הוי אומר זה יצר הרע, הרי כי היצר הרע הוא אלהים אחרים. ולפיכך הן שנוטה אחר יצרא דערוה, והן שנוטה אחר יצרא דעבודה זרה, דבר זה היא יציאה מרשות הקב"ה, ודבק באלהי נכר". ובנתיב כח היצר פ"ד [ב, קלב.] כתב: "כי כמו שהעבודה זרה מסלק את האדם מן השם יתברך כאשר נמשך אחר העבודה זרה, כך יצר הרע מסלק את האדם מן השם יתברך כאשר נמשך אחר היצר הרע, וכאילו יש לו אלוה אחר לגמרי אשר בו נבדל מן השם יתברך". וראה להלן הערות 516, 1778.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:29)

(325) לאחר ציון 223.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:30)

(326) לשון המאמר [ברכות ה.] "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר [תהלים ד, ה] 'רגזו ואל תחטאו'. אם נצחו, מוטב. ואם לאו, יעסוק בתורה, שנאמר [שם] 'אמרו בלבבכם'. אם נצחו, מוטב. ואם לאו, יקרא קריאת שמע, שנאמר [שם] 'על משכבכם'. אם נצחו, מוטב. ואם לאו, יזכור לו יום המיתה, שנאמר [שם] 'ודומו סלה'" [ראה למעלה הערות 225-228].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:31)

(327) "ומה ענין קריאת שמע לסלק יצר הרע" [לשונו בנתיב כח היצר פ"ג (ב, קכז:)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:32)

(328) והאדם נברא לעבודת ה' [כמו שהתבאר למעלה הערות 17, 125], לכך ראוי שיהיה לו יצר הטוב המביאו לתכליתו. ולמעלה [לאחר ציון 113] כתב: "האדם שהוא בעל יצר הרע ובעל חטא, ויש בזה המלכה [אם יברא], כמו שאמר [בראשית א, כו] 'נעשה אדם בצלמנו', היה נמלך בבריאתו". ולמעלה [לאחר ציון 209] כתב: "מצוה על האדם שיבער השאור והחמץ מביתו וישחט הפסח, להודיע כי לעבודת השם יתברך יסלק יצר הרע". ולמעלה [לאחר ציון 232] כתב: "כי הלילה הוא סימן הפסד לכל הנמצאים, אז אפשר לו לסלק יצרו מכל וכל, לעבוד הבורא יתברך". ובתפארת ישראל פכ"ה [שפה.] כתב: "אסור להקריב חמץ אל המזבח, כי היצר הרע מרוחק מן עבודת השם יתברך". ובספר מצות הקטן [מצוה נג] כתב: "אמרו חכמים, כשברא הקב"ה את עולמו, ברא המלאכים ביום שני, וברא בהם יצר טוב, בלא יצר רע. ואחר כך ברא בהמות, יצר רע בלא יצר טוב. ואמר הקב"ה, מה קורת רוח יש באלו הבריות; אם המלאכים עובדים אותי, זהו לפי שאין להם יצר הרע. ואם אין הבהמות עובדות אותי, זהו לפי שאין להם יצר טוב. אברא בריה שיש לה שני יצרים הללו. לפיכך כשיצר הרע אומר לו לאדם למלאות תאות לבו, יש לו ליצר טוב לומר לא נבראת לכך, כי הבהמה כבר נבראת. ואם היצר טוב כופה היצר הרע, זהו טוב, מפני שהוא חשוב מן המלאכים. ואם חס ושלום יצר טוב נַצוח, הוי גרוע מן הבהמה". וזהו הביאור לתפילה הנאמרת לפני הנחת תפילין "ולא יתגרה בנו יצר הרע, וינחנו לעבוד את ה' כאשר עם לבבנו". ד"כאשר עם לבבנו" פירושו יצר הטוב הנמצא בלבבנו. וראה למעלה הערות 210, 233.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:33)

(329) מדבריו משמע שהשניות שיש ביצה"ר היא כלפי יצר הטוב, שהיצה"ר נאבק ביצר הטוב. אך בנתיב כח היצר פ"ד [ב, קלב.] כתב שהשניות היא כלפי הקב"ה, וכלשונו: "יצר הרע מסלק את האדם מן השם יתברך כאשר נמשך אחר היצר הרע, וכאילו יש לו אלוה אחר לגמרי אשר בו נבדל מן השם יתברך... כי היצר הרע הוא השניות, כמו שהתבאר אצל אם רואה אדם שיצרו גובר עליו יקרא קריאת שמע". הרי שביאר שהשניות שיש ביצה"ר היא כלפי הקב"ה, וצירף לזה את המאמר שלפנינו. והנראה, שהיה מקום לשאול, דנהי שיצה"ר ויצה"ט הם הפוכים זה לזה, אך מדוע יצר הרע הוא הנדון כשניות, ולא יצר הטוב. ועל כך חייבים לומר שהואיל והיצה"ר מסית את האדם כנגד הקב"ה, בעל כרחך שבו נמצאת השניות, ולא ביצר הטוב, וכמו שביאר להדיא כאן ["כי ראוי היה שיהיה היצר טוב בלבד, אשר הוא מביא לעבודת השם יתברך"]. לכך השניות של יצה"ר היא אכן כלפי היצה"ט, משום שהיצה"ט מביא את האדם לעבודת הקב"ה, בעוד שהיצה"ר מסיתו כנגד הקב"ה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:34)

(330) אודות שבאמצעות קריאת שמע האדם דבק באחדות ה', הנה אמרו חכמים [סוטה מב.] "אמר להם הקב"ה לישראל, אפילו לא קיימתם אלא ק"ש שחרית וערבית, אין אתם נמסרים בידם". ובח"א [ב, עט:] שם כתב: "וטעם הדבר כי זכות קריאת שמע מועיל להם לנצח, כי האחדות שהם מאמינים בו יתברך, בזה ישראל מנצחים את האומות, לפי שהם דביקים בכח אחד, שהאחד מורה על שאין מבלעדו והכל אפס, ומאחר שאין מבלעדו נמצא כי הוא גובר, כדכתיב [דברים לב, לט] 'ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי'". וכן הוא בגו"א דברים פ"כ אות ו [שיד:]. ובבאר הגולה באר השני [קס:] כתב: "כאשר האדם מתדבק באחדותו יתברך, האחדות שלו מבטל כח המזיקים, שאין בהם רק השניות", וביאר לפי זה מאמר חכמים [ברכות ה.] שהקורא קריאת שמע על מטתו כאילו אוחז חרב של שתי פיות להרוג את המזיקין. וכן הוא בבאר הגולה באר הרביעי [שפ:]. ובאור חדש פ"ט [תתתט.] כתב: "ישראל הם מייחדים שמו ערב ובוקר, ודביקים בו יתברך שהוא אחד". ועוד אמרו חכמים [ברכות טו:] "כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנום". וכתב על כך בנתיב העבודה פ"ט [א, קג.]: "כי דוקא ראוי זה לקריאת שמע כאשר מקבל עליו מלכותו מלכותו ואחדותו יתברך [ברכות יג.]. וידוע כי הגיהנום נברא ביום שני, והשני הוא הפך האחד. וכאשר קורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה... דבר זה מבטל כח הגיהנום שנברא ביום ב'". ובנתיב אהבת השם פ"א [ב, לט.] כתב: "האדם מצד עצמו אינו דבר, רק מן השם יתברך בא האדם, ואליו האדם שב. כי הכל שב אליו יתברך, ואין דבר זולתו, רק השם יתברך, והוא אחד ואין זולתו. ולפיכך אמרו ז"ל [ברכות ד:] אף על גב שקרא ק"ש בבית הכנסת, צריך שיקרא ק"ש ג"כ על מטתו. ואם ת"ח הוא, אינו צריך. מכל מקום צריך שיאמר פסוק אחד דרחמי, 'כי בידך אפקיד רוחי' [תהלים לא, ו]. ומשמע אם יאמר קריאת שמע, דהיינו [דברים ו, ד] 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד', אין צריך שיאמר 'כי בידך אפקיד רוחי'. והיכן אמר 'כי בידך אפקיד רוחי'. אבל דבר זה שאמר 'ה' אחד', שהוא יתברך אחד ואין זולתו, ומצד שהוא יתברך אחד ואין זולתו הכל שב אליו, ובזה נשמתו הוא שב אל הש"י, ומפקיד נשמתו ביד הש"י... כי מצד שהוא יתברך אחד, אין לשום נמצא בעולם הנפרד מאתו, כי הכל תלוים ודבקים בו יתברך, כי הוא יתברך עיקר הכל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:35)

(331) אודות שהיצה"ר יסתלק לגמרי לימות המשיח, כן כתב כמה פעמים בנצח ישראל, וכגון בתחילת פ"נ [תתי.] כתב: "כבר בארנו, כי אף למאן דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות [ברכות לד:], שאין דעתו לומר שלא יהיה דבר יותר רק שלא נהיה אנחנו ובנינו ובני בנינו משועבדים ולא יותר, כי דבר זה אין לומר כלל. אבל לא יהיה העולם מוטבע בחומרים כאשר הוא עתה, ויסתלק היצר הרע מן האדם, ויטו הבריות לב אחד לעבוד את יוצר הכל". וכן הוא שם פל"ז [תרצ:], ושם הערות 49, 62. ושם פמ"ו [תשעה.] כתב: "בימי המשיח יסולק יצר הרע, וכדכתיב [דברים ל, ו] 'ומל ה' אלקיך את לבבך וגו'", ושם הערות 48, 67. ובסוף דרשת שבת תשובה [פה.] כתב: "עשו וזרעו הן הן יצה"ר של ישראל, ובבטול האומה הזאת מן העולם אז יתבטל יצה"ר מישראל". וכן כתב גם בדר"ח פ"ג מ"א [יח.], ויובא בהערה הבאה. וראה להלן הערות 1303, 1650.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:36)

(332) לשונו בדר"ח פ"ג מ"א [טז:]: "ביאור ענין זה, שיש לאדם להגביר יצרו הטוב על יצרו הרע. ואם כל כך גובר יצרו הרע שלא יוכל לו, אז יקרא קריאת שמע. וזה כי מצד השם יתברך שהוא אחד, ראוי להיות מסתלק היצר הרע, שהיצר הרע הוא כנגד היצר טוב, עד שיש באדם כחות הפכיים מחולקים; היצר טוב והיצר הרע. ומצד השם יתברך אשר הוא אחד, אין ראוי להיות נמצא היצר הרע, שזה נחשב שניות. ולכך לעתיד שיהיה [זכריה יד, ט] 'ה' אחד ושמו אחד' לגמרי, אז יסתלק יצר הרע לגמרי. ומכל מקום אחדות השם יתברך הוא סבה להסתלקות היצר הרע, שהיצר הוא השניות". וכן כתב בקיצור בנתיב כח היצר פ"ג [ב, קכז:]. ובח"א לסנהדרין מג: [ג, קנט.] כתב: "קריאת שמע [מורה] כי השם יתברך הוא אחד, ומפני שהוא אחד מסלק היצר הרע, עד שאין שניות, הוא הרע, שהיו אומרים המינים שיש כאן עוד התחלה לרע, ולא נשאר רק היצר טוב, וזה מורה על שהשם יתברך אחד שהוא טוב הגמור". וראה בסמוך הערה 336.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:37)

(333) כמבואר למעלה הערות 207, 210. וראה להלן הערות 341, 1359, 1439, 1642.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:38)

(334) לשונו למעלה [לאחר ציון 206]: "היה שחיטת הפסח אחר ביעור חמץ ושאור", ושם הערה 207.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:39)

(335) אודות שק"פ בפרט נקרא "עבודה", כן מבואר למעלה מציון 181 ואילך. וראה למעלה הערות 188, 234.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:40)

(336) הנה מדבריו כאן מבואר שבטול היצה"ר הוא הסבה, ואחדות הקב"ה היא המסובב, שכתב [לאחר ציון 320] "אמתי יהיה ה' אחד ושמו אחד, כשיסלק יצר הרע מן העולם". וכן כתב שוב [לפני ציון 331] "ולפיכך לעתיד בסילוק יצר הרע מן העולם, אז לא יהיה שום שניות, ואז יהיה ה' אחד לגמרי". אך מאידך גיסא למעלה [לאחר ציון 329] כתב: "כאשר יקרא קריאת שמע ויהיה דבק באחדותו יתברך, יהיה מסלק השניות, הוא יצר הרע". וכן בדר"ח פ"ג מ"א [הובא למעלה הערה 332] ביאר שלעת"ל תתגלה אחדות הקב"ה לגמרי, ואז יבטול היצה"ר. נמצא שאחדות הקב"ה היא הסבה, ובטול יצה"ר הוא המסובב. אמנם בסמוך יישב שאלה זו [ראה בסמוך הערה 340].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:41)

(337) לשון השו"ע [אור"ח סימן תלא סעיף א] "בתחלת ליל י"ד בניסן בודקים את החמץ לאור הנר, בחורין ובסדקין", ומקור הדין במשנה ריש פסחים [ב.] ובגמרא שם [ח.]. ובדר"ח פ"ו מ"ז [רלט.] זעק כנגד דרך הלימוד של בני דורו, ובתוך דבריו כתב: "אנו יושבים בבתינו כל אחד שאנן והשקט. וכשבא דין אחד לפנינו, או הוראה אחת, אנו מחפשין בחורין ובסדקין, ויותר מביעור חמץ, למצוא דבר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:42)

(338) כי מטרת הבדיקה היא למצוא חמץ ולבערו מן העולם, ולכך הברכה לפני בדיקת חמץ היא "על ביעור חמץ" [פסחים ז., טושו"ע או"ח סימן תלב ס"א]. והמשנ"ב [שם ס"ק ג] כתב: "על ביעור חמץ - דאע"ג דאינו מבער עד למחר, מ"מ כיון דבדיקה זו לצורך ביעור, הוי מעין הביעור". וראה להלן הערה 350.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:43)

(339) למעלה לאחר ציון 320.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:44)

(340) פירוש - מקשה שהמשנה [פסחים ב.] אומרת שבודקין את החמץ אור לארבעה עשר, וביאור המשנה הוא שלאחר שעברו י"ג יום [גימטריה "אחד"] מגיע זמן האחדות, וזמן האחדות מחייב סילוק החמץ ["כי כאשר יגיע זמן שיהיה האחדות בעולם, אז בודקין החמץ בחורין ובסדקין לבער אותו ולסלקו מן העולם"], והחמץ והשאור מורים על היצה"ר. ולפי זה אחדות ה' היא הסבה, וסילוק החמץ מסובב ממנה. אך למעלה [לאחר ציון 320] ביאר להיפך; מחמת שהיצה"ר [חמץ] תסולק מהעולם, לכך אז תתגלה אחדות ה', ולפי זה סילוק החמץ הוא הסבה, ואחדות ה' מסובבת ממנו [ראה למעלה הערה 336]. ועד כאן שאלתו, ומכאן ואילך תשובתו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:45)

(341) ראה למעלה הערה 333.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:46)

(342) פירוש - יש כאן שלשה שלבים; (א) מגיע הזמן הראוי לאחדות של ה'. (ב) כתוצאה מכך יסולק יצה"ר מהעולם. (ג) אז יתגלה בעולם ש"ה' אחד ושמו אחד". ואי אפשר להתחיל מהשלב השני [סילוק היצה"ר], כי צריכה להיות סבה לסילוק היצה"ר, לכך בהכרח שהתהליך מתחיל בהגעת זמן האחדות. ואודות שהזמן הוא הסבה לכל התהליכים המתחדשים, כן כתב באור חדש פ"א [תמב.]: "פירוש 'יודעי העיתים' [אסתר א, יג], פירוש שיודעין כל הדברים באמתתן כפי מה שהם, שכל הדברים הם תחת הזמן, וחילופי הדברים כפי חליפי הזמן. ולכך אמר 'יודעי העתים', כלומר שידעו כל הדברים בסבתן, שהם העתים. ודבר זה הוא ידוע כי הזמן מחדש כל הדברים, וכדכתיב [קהלת ג, א] 'לכל זמן ועת לכל חפץ'. וזהו 'יודעי העיתים', כאילו אמר שהם יודעים לעמוד על הדברים שמחדש הזמן, והם הדברים שמתהוים בעולם... וכיון שהם יודעים ענין הזמן, גם כן הם יודעים הדברים שהם תחת הזמן באמיתת שלהם". ובגבורות ה' פכ"ט [תק:] כתב: "כי הזמן מסודר להיות נבראים בו הבריות, כמו שהיה כל יום ויום מששת ימי בראשית נברא בו מה שראוי להיות נברא בו". ושם פנ"א [יא.] כתב: "כי הדבר שנתהוה מתיחס אל הזמן שנעשה בו אותה הויה". ושם פס"ח [שכו:] כתב: "לכל הדברים תמצא שעה וזמן בפני עצמו, מחולק מן השני, כי יש זמן מיוחד לכח המים, ויש זמן מיוחד לכח האש, וכן כל דבר ודבר יש זמן מיוחד". ובכת"י לגבורות ה' פל"ו [תמ.] כתב: "ודבר זה ידוע למבינים כי ימי בראשית סבה לכל הדברים ההוים, וששת ימי בראשית הם סבה לטבע בעבור שהם ימי חול, ובין השמשות [סבה] לדבר שהוא על הטבע" [ראה גבורות ה' פ"ע הערות 116, 155]. ובתפארת ישראל פ"מ [תרכג.] כתב: "כל הויה היא בזמן". ובדר"ח פ"ה מ"ו [ריב:] כתב: "מה שהוצרכו חכמים לומר כי יש דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, דבר זה הזמן של ערב שבת בין השמשות הוא הגורם". ובבאר הגולה סוף באר החמישי [קלה.] כתב: "כל דבר נברא בזמן המיוחד אליו הראוי לו". ובח"א לב"ב טז: [ג, עו:] כתב: "כי הגלגל מחדש השנוי... אשר כל שנוי הוא בזמן, והזמן תלוי בגלגל". ובפרקי מבוא לדרשות המהר"ל [עמוד 21] נכתב שם: "הזמן מתייחס אחר האירוע המתארע בו, והוא זמנו" [ראה למעלה הערה 215].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:47)

(343) פירוש - אע"פ שנתבאר שאחדות ה' מסלקת את היצה"ר, מ"מ גם ההיפך הוא הנכון; סילוק יצה"ר מביא לאחדות ה', וכמו שביאר למעלה [לאחר ציון 320]. לכך "על כל פנים" סילוק יצה"ר יעשה לפני הגלוי המלא של אחדות ה', וכמו שמבאר שבתום יום י"ג מיד מתחיל סילוק היצה"ר [בדיקת חמץ בליל י"ד], ולא ממתינים ליום י"ד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:48)

(344) פירוש - כאשר נשלם יום י"ג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:49)

(345) בא לבאר את ההבדל בין אחדות ה' שהיתה בתחילת הבריאה, ושעליה מורה הציווי של ק"פ שניתן באחד לניסן [כמבואר למעלה מציון 266 ואילך], לבין אחדות ה' שתהיה לעת"ל, ושעליה מורה השחיטה של ק"פ בארבעה עשר לניסן [כמבואר כאן מציון 319 ואילך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:50)

(346) לשונו למעלה [לאחר ציון 270]: "על שם שהיה הקב"ה אחד, ולא נבראו המלאכים עד יום השני, אבל ביום הראשון היה השם יתברך אחד ושמו אחד בלבד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:51)

(347) פירוש - שאר דברים שעובדי ע"ז עובדים להם. וכן כתב למעלה [לאחר ציון 275]: "כי אחר ההתחלה אין אחדותו בעולם, שהרי נמצאו המלאכים, וחמה ולבנה, שעובדים אליהם האומות". ושם הערות 276, 277.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:52)

(348) פירוש - כל הנמצאים יעבדו את ה', ש"כאשר הזמן ראוי שיהיה השם יתברך אחד, אז יסולק יצר הרע מן העולם, ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד, שלא יהיה נמצא ונגלה שום עבודה זרה" [לשונו למעלה לאחר ציון 341].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:53)

(349) לשון השו"ע [אור"ח סימן תלא סעיף א] "בתחלת ליל י"ד בניסן בודקים את החמץ". והמשנ"ב [שם] ס"ק א כתב: "בתחילת ליל וכו'. פירוש, תיכף אחר יציאת הכוכבים". ושם בס"ק יא כתב: "עיקר מצוה לכתחילה קבעו חכמים בתחילת הלילה". ובביאור הלכה [שם ס"ב ד"ה ולא יאכל] כתב: "קבעו חכמים הזמן לכתחילה תכף בתחילת הלילה". וכן כתבו הב"ח [שם ד"ה ומה שכתב לכן], הט"ז [ס"ק א, וס"ק ד], פרי חדש [ס"ק ב], וביאור הגר"א [שם ס"ב ד"ה וי"א].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:54)

(350) כמו שכתב המג"א [או"ח סימן תלב ס"ק א] שהטעם שמברך על בדיקת חמץ "אשר קדשנו במצותיו וציונו על ביעור חמץ" הוא "משום דבדיקה תחלת ביעור הוא". וראה למעלה הערה 338. ויש להעיר מדבריו למעלה [לאחר ציון 209], שכתב: "מצוה על האדם שיבער השאור והחמץ מביתו וישחט הפסח, להודיע כי לעבודת השם יתברך יסלק יצר הרע. ומפני כי סלוק יצר הרע של אדם מצד שקיעתו למיתה, ומצד הזה מסלק יצר הרע, ולפיכך התחלת ביעור השאור אחר חצות דוקא, שאז השמש נוטה לערוב, ויראה האדם כנגדו המיתה גם כן, שהוא גם כן סופו שישקע וימות מן העולם. כי כל הנבראים שוקעים ויש להם הפסד, ואז אפשר שיהיה כובש יצרו. אבל כל זמן שרואה היום בגבורתו, אין כאן סילוק יצר הרע... ולפיכך ביעור חמץ לאחר חצות היום, כשמתחיל השמש לערוב לאחר חצות, ואז יש לו סימן גם כן לאדם כי סופו למות... כי יצר הרע גובר באדם כאשר יש לו רצונו כתאות לבו, אבל כאשר האדם הפך זה, שיש לפניו יום המיתה, אז אין גובר עליו... ולפיכך כאשר מתחיל השמש לערוב, ויש לפניו סימן מיתה, כי הלילה הוא סימן הפסד לכל הנמצאים, אז אפשר לו לסלק יצרו מכל וכל, לעבוד הבורא יתברך. ולפיכך בעור חמץ אחר חצות דוקא, ואז ישחט הפסח". הרי שביאר למעלה שביעור חמץ הוא אחר חצות דוקא [שאז מתחילה שקיעת החמה], ואילו כאן מבאר שבתחילת ליל י"ד מגיע הזמן לביעור חמץ וסילוק היצה"ר [עיין למעלה הערה 234 שקושיא זו הובאה שם]. ובעל כרחך לומר שדבריו למעלה הם לפי הסברו הראשון [ששלשת הזמנים של ק"פ הם כנגד שעבוד השכל הנפש והגוף], ודבריו כאן הם לפי הסברו השני [ששלשת הזמנים של ק"פ הם כנגד אחדות ה' בתחילת הבריאה, למשך ימי עוה"ז, ולעת"ל]. אך עדיין יש להבין, מדוע בנקודה זו יהיה הבדל בין שני הסבריו, דבמאי פליגי. ויש לומר, כי לפי הסברו הראשון **האדם** הוא המסלק מעצמו את יצה"ר, ועל כך ביאר שרק כאשר מתחילה שקיעת האדם, ורואה לפניו את מיתתו, אז יש בידו להתגבר על יצרו ולסלקו. אך לפי הסברו השני נתבאר ש**אחדות ה'** היא זו המסלקת את השניות של היצה"ר, ולא האדם. לכך ברגע שזמן אחדות ה' מתחיל לבצבץ ולעלות [וזהו לאחר י"ג יום, כי "אחד" בגימטריה י"ג], מסתלק היצה"ר. ודייק בלשונו למעלה וכאן ותראה שלשונותיו אכן מורים על חילוק זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:55)

(351) כמו שכתב רש"י [דברים ו, ד] "ה' אלקינו ה' אחד - ה' שהוא אלקינו עתה, ולא אלקי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר [צפניה ג, ט] 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'', ונאמר [זכריה יד, ט] 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'". ומה שהאומות יקראו כולם בשם ה' הוא מורה על סילוק הע"ז והיצה"ר שיהיה לעת"ל, וכמו שנתבאר כאן. אך יש להקשות מדברי הגמרא [פסחים נ.] שאמרו "'והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד', אטו האידנא לאו אחד הוא. אמר רבי אחא בר חנינא, לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה על בשורות טובות אומר 'ברוך הטוב והמטיב', ועל בשורות רעות אומר 'ברוך דיין האמת', לעולם הבא כולו 'הטוב והמטיב'". ומדוע הגמרא לא השיבה שהאידנא עדיין יצה"ר וע"ז מרקדים בינינו, אך לעת"ל יסולקו מן העולם. עיין בפחד יצחק אגרות וכתבים, אגרת נה, שעמד על קושי זה, ויישבו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:56)

(352) חוזר להסברו הראשון למעלה [לאחר ציון 197] ששלשת הזמנים של פסח מצרים [ציוויו באחד בניסן, לקיחתו בעשרה בניסן, ושחיטתו בארבעה עשר בניסן] הם כנגד שעבוד השכל, הנפש, והגוף, וזה מורה שיש לאדם לשעבד את כל חלקיו לה' [קצת תמוה שלאחר שהביא הסבר שני וביארו בארוכה (מציון 253 עד כאן), לפתע מתעלם מהסברו השני, וללא אומר חוזר להסברו הראשון במלים "ומזה תראה"].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:57)

(353) לשונו למעלה [לאחר ציון 197]: "ומפני כי העבודה אל השם יתברך הוא בכל חלקי כחות שלו, ומחוייב שיעבוד בהם השם יתברך, ואם לא יעבוד בכל חלקיו, הרי אותו חלק יוצא מן הבריאה שנברא עליו. וחלקיו הם; השכל, והגוף, והנפש, אלו ג' דברים הם לאדם. ולפיכך תיכף ומיד בראש חודש ניסן נאמר [שמות יב, ב-ג] 'החודש הזה לכם וגו' דברו אל כל עדת בני ישראל', שיהיה הדבור, שהוא הלימוד של פסח היאך לעשות הפסח, בראש חודש ניסן, ותיכף היו משעבדים השכל והדעת לעשות המצוה, ובזה משועבד האדם בשכלו. וחייב האדם לשעבד נפשו לעבודת השם יתברך, ולכך היה הלקיחה בעשור לחודש, שיקחו שה לבית אבות [שמות יב, ג]. ודבר זה בודאי מעשה הוא, שיקח שה לבית, וכל מעשה הוא על ידי הנפש, כי על ידי הנפש פועל האדם. ובזה היו משעבדים הנפש אל השם יתברך, כי שעבוד השכל הוא בראשונה, ועל ידי זה יקבל הנפש גם כן. ובי"ד היה ביעור חמץ והשאור, והיה שחיטת הפסח אחר ביעור חמץ ושאור. וזה היה שיעבוד הגוף אל השם יתברך. כי יצר הרע הוא בגופו של אדם, כי הנשמה היא בלא יצר הרע, ומצוה על האדם שיבער השאור והחמץ מביתו וישחט הפסח, להודיע כי לעבודת השם יתברך יסלק יצר הרע".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:58)

(354) לשונו למעלה [לאחר ציון 199]: "לפיכך תיכף ומיד בראש חודש ניסן נאמר [שמות יב, ב-ג] 'החודש הזה לכם וגו' דברו אל כל עדת בני ישראל', שיהיה הדבור, שהוא הלימוד של פסח היאך לעשות הפסח, בראש חודש ניסן, ותיכף היו משעבדים השכל והדעת לעשות המצוה, ובזה משועבד האדם בשכלו". הרי שלימוד תורה הוא שעבוד השכל לה', וכמבואר למעלה הערה 201.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:59)

(355) על ידי לקיחת ק"פ [שעבוד הנפש] ושחיטתו [שעבוד הגוף], דשתיהן נעשות בערב פסח, וכמבואר בגמרא [פסחים צו.], והובא בגו"א שמות פי"ב אות יא [קצ.], וגבורות ה' פל"ה [תרכד.]. ומדברים אלו משמע ששני השעבודים האלו [הנפש והגוף] אכן נעשים בפסח דורות. אך מיד בהמשך מבאר שכיום סגי בשעבוד השכל, ואין צורך בשעבוד הנפש והגוף. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:60)

(356) בא לבאר מדוע בפסח מצרים היה צורך בשלשה זמנים שונים [א בניסן (ציוויו), עשרה בניסן (לקיחתו), וארבעה עשר בניסן (שחיטתו)] כדי לשעבד שלשת חלקי האדם [שכל, נפש, וגוף], ואילו בפסח דורות סגי בשעבוד השכל בלבד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:61)

(357) של ישראל. ואע"פ שמצות קידוש החודש [שמות יב, ב] נחשבת למצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל [רש"י בראשית א, א], שהיא קודמת לקרבן פסח [הנזכר בתורה אחרי מצות קידוש החודש (שמות יב, ג)], מ"מ קידוש החודש נעשה ע"י בית דין, ואינו מסור לכל אחד ואחד מישראל [רמב"ם הלכות קידוש החודש פ"א ה"ה]. לכך קרבן פסח הוא המצוה הראשונה שניתנה לכל ישראל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:62)

(358) פירוש - בפסח מצרים היה צורך בשלשה מעשים מחולקים [ציווי, לקיחה, ושחיטה] כדי לשעבד שלשת חלקי האדם [שכל, נפש, וגוף].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:63)

(359) בפסח דורות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:64)

(360) פירוש - יותר קל למנוע דבר, מאשר להתחיל דבר חדש שלא היה קיים עד כה. לכך כדי ליצור שעבוד של חלקי אדם לה', יש צורך בשלשה מעשים שונים. אך כדי למנוע מאדם שכבר משועבד לה' שלא יתפתה אחר יצרו, לזה סגי מעשה אחד. וכן אמרו חכמים [שבת לב.] "לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר". ועוד אמרו חכמים [נדרים עו.] "ומה זרעים טמאים כיון שזרען בקרקע טהורין, זרועין ועומדים לא כל שכן... יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה, אמרת קל וחומר; מכורה כבר יוצאה, אינה מכורה אינו דין שלא תימכר". ורש"י [ויקרא כה, לה] כתב: "והחזקת בו - אל תניחהו שירד ויפול, ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מוטת היד. למה זה דומה, למשאוי שעל החמור; עודהו על החמור, אחד תופס בו ומעמידו. נפל לארץ, חמשה אין מעמידין אותו". וכן כתב כמה פעמים; וכגון, בגו"א שמות פט"ו אות לה [שיז:] כתב: "אם התורה מרפא החולה, כל שכן שגורמת שלא יחלה". ושם פל"ב אות יח [תמא:] כתב: "אין למשומד זכות בלוחות שהם התורה... ולא דמי מה שהמשומד מותר בתורה, דשם אינו עושה דבר חדש, שהרי כבר היה לו התורה. אבל ליתן הלוחות מחדש להם, הנתינה אסור להם". ובגבורות ה' פמ"ג [רלח.] הביא את המדרש [שיהש"ר ד, יב] שבזכות שלא שינו שמם ולשונם זכו לגאולת מצרים. ובהמשך שם [רמב.] ביאר שרק במצרים היו זקוקים שלא ישנו את עצמם, אך "לא כמו הגליות שהם עתה, שישראל כבר נעשו לעם כאשר לקחם השם יתברך אליו... בודאי הם ראוים לגאולה. אבל במצרים, שעדיין לא היו ישראל לעם, שהרי לא היו עם עד שיצאו... אם לא היו ישראל שומרים עצמם שלא יגיע להם שינוי בעצמם... נשתנו לגמרי, ואין להם גאולה". ושם פס"א [תקג:] ביאר שהצלת חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש מורה שמעלתם יותר נבדלת מאשר המעלה הפועלת המלטות הצדיקים מגיהנם, כי בהמלטות מגיהנם יש מניעה מלרדת לגיהנם, אך חנניה מישאל ועזריה כבר ירדו לכבשן האש, אך עלו ממנו, וזה מצריך מעלה יותר עליונה. ובתפארת ישראל פל"ז [תקמד:] כתב: "ואולי תאמר, כי מה היא המדרגה שהוציא [הקב"ה] אותם מן הפחיתות החמרי שהיו עבדים, הרי יותר יש מעלה מי שלא היה עבד כלל. זה אינו, כי בודאי הפרישה מן הפחיתות יש בזה מדרגה נבדלת, יותר ממי שלא היה לו כלל מדרגת הפחיתות, ולא הוציאו מזה כלל. שאם לא היה לישראל מדרגה נבדלת לגמרי, לא היו ישראל יוצאים מן העבדות. אבל הפרישה מזה מורה על שקנו ישראל מדרגה נבדלת לגמרי". וכן חזר וכתב שם פנ"ז [תתצה.]. ובנצח ישראל פי"א [רצה.] כתב: "כי אם נתינת התורה וקבלתה מחויב, כל שכן שמחויב שלא תהא בטול לתורה". ובאור חדש פ"ה [תתקנו:] ביאר שאם שער החמשים פעל הצלה מהמבול, כל שכן שיכול למנוע את המבול מעיקרא, כי למנוע דבר הוא יותר קל לעשות מאשר להפקיע דבר. ובנתיב לב טוב פ"א [ב, ריא:] כתב: "כאשר היה שנאת חנם הגורם להחריב הבית [יומא ט:], כל שכן שהוא הסבה להעמיד החורבן, כי הדבר שהיה גורם חולי לאדם, כל שכן אחר שכבר חלה שמונע ממנו רפואה, כל עוד שלא הסיר הדבר שגרם החולי אל האדם". ובנתיב התורה פ"ז [שכא:] כתב: "כי בזה שהוא יתברך נותן התורה להם, מחזיק גם כן התורה אצלם. וכל שכן הוא; אם נתן להם התורה מתחלה, כל שכן כאשר כבר היה להם התורה, שהוא יתברך מחזיק התורה אצלם שלא תוסר". ובח"א לנדרים פא. [ב, כה:] כתב: "כי אם היו דבקים בו יתברך במה שנתן תורה לישראל, כשם שנתן אותה לישראל, כך היה השם יתברך מקיים אותה, ומכל שכן הוא; אם היה הוא יתברך נותן אותה, כל שכן דהיה סבה לקיים התורה. ודבר זה ידוע בחכמה, כי הסבה למציאות הדבר, כל שכן שהוא סבה לקיים הדבר". והאתוון דאורייתא [כלל ט] כתב: "דדבר גדול הוא יותר להפקיע מה שחל מכבר, מלמנוע חלות חדש", ושם מאריך בזה טובא.[ראה גבורות ה' פס"א הערה 155, ושם פס"ד הערה 386]. **אך יש להעיר** על יסוד זה ממאמר חכמים הנודע [ירושלמי יומא פ"א ה"א (ה.)] "כל דור שאינו נבנה [ביהמ"ק] בימיו, מעלין עליו כאילו הוא החריבו". ואם "דבר גדול הוא יותר להפקיע מה שחל מכבר, מלמנוע חלות חדש" [לשון האתוון דאורייתא הנ"ל], מנין להשוות בין דור שחרב בו הבית לדור שלא נבנה בו הבית, הרי להחריב בית הוא מעשה יותר גדול וחמור מלמנוע בניית בית חדש. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:65)

(361) לשון המשנ"ב סימן תכט ס"ק ב: "עכשיו נוהגין לדרוש בשבת הגדול... והעיקר להורות לעם דרכי ה' ללמד המעשה אשר יעשון, דהיינו דיני הגעלה וביעור חמץ ואפיית המצה, ושאר הלכות פסח. וכן בשבת שובה לדרוש לפניהם הלכות יוה"כ וחג הסוכות... אבל אם יהיה הדרשה רק בפלפול או דרוש בעלמא, אין יוצאין בזה ידי חובתן". ומקורו במג"א שם ס"ק א. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:66)

(362) דבריו טעונים ביאור, שמשמע שבא לבאר שכיום אין שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום, כי אין לנו קרבן פסח. אך הרי הלכות פסח אף ללא ק"פ הן הלכות מרובות, ויש צורך ללומדן לפני החג, וכמבואר בהערה הקודמת. ועוד, הרי דין זה [שדורשין קודם החג שלשים יום] נוהג אף בשאר ימים טובים, ולא רק בפסח [רש"י סוכה ט. ד"ה בית שמאי], וכמבואר בהערה הקודמת. דע, שיש בדבר מחלוקת ראשונים. שהנה בע"ז [ה:] אמרו "ולהקרבה סגי בתלתא [בתמיה], והתניא שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום". וכתבו התוספות [שם ד"ה והתנן] "אף על פי שגם עתה שאין קרבן שואלין בהלכות הפסח קודם ל' יום, מכל מקום עיקר התקנה על הקרבן נתקנה". וכן כתבו תוספות בכורות נז: [ד"ה בפרוס], והב"י או"ח סימן תכט בתירוצו השלישי. וכך כתב המהר"ל עצמו בחידושי ההלכה שלו לפסחים [ו.], וז"ל: "שואלים ודורשים בהלכות פסח. ומשמע דוקא בהלכות פסח. וקשיא, מאי שנא פסח משאר מועדים. ובפ"ק דע"א [ע"ז ה:] משמע משום דביום טוב זה יש קרבן... ולפיכך שלשים יום שואלין בהלכות פסח". לכך כתב כאן לשיטתו ש"שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח ל' יום" איירי בהלכות קרבן פסח. לכך כיום שאין לנו ק"פ, אין חיוב לדרוש בהלכות הפסח ל' יום קודם הפסח.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derashat Shabbat HaGadol 6:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derashat%20Shabbat%20HaGadol/r/6:67)

(363) אודות ששעבוד השכל מביא לשעבוד שאר חלקי האדם, כן כתב למעלה [לאחר ציון 248]: "כי כאשר ישעבד השכל נמשך מזה שעבוד נפשו, ונמשך מזה שעבוד גופו", ושם הערה 250.