## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah Chapter 10

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:1)

(421) המדרש שלפנינו [במדב"ר א, ז, ועוד מדרשים (יובאו בהערה הבאה)] אינו מביא את הפסוק "באו מדבר סיני", אלא פסוק אחר, שאמרו "'וידבר ה' אל משה במדבר סיני' [במדבר א, א], למה 'במדבר סיני', מכאן שנו חכמים בג' דברים ניתנה התורה; באש וכו'". וכן בתפארת ישראל פכ"ו [שצב.] הביא את המדרש ללא פסוק זה. ולא מצאתי מדרש שיביא את הפסוק "באו מדבר סיני" ועליו יבאר שבג' דברים ניתנה התורה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:2)

(422) כאמור במדרשים שלפנינו [במדב"ר א, ז, תנחומא במדבר אות ו, ילקו"ש ח"א רמז תרפד, ושם ח"ב רמז מח] לא הביאו את הפסוק מפרשת יתרו "באו מדבר סיני", אלא מר"פ במדבר [במדבר א, א] "וידבר ה' אל משה במדבר סיני".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:3)

(423) במדרשים שלפנינו [הובאו בהערה הקודמת] אמרו "ולמה ניתנה בג' דברים הללו, אלא מה אלו חנם וכו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:4)

(424) כמו שאמרו חכמים [יומא עב:] "שלשה זירים הן; של מזבח, ושל ארון, ושל שלחן. של מזבח, זכה אהרן ונטלו. של שלחן, זכה דוד ונטלו. של ארון, עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח יבא ויקח". ובדר"ח פ"ד מי"ד [רסה:, רצג:] הביא מאמר זה, וביארו. ועוד אמרו [קידושין סו.] "תורה כרוכה ומונחת בקרן זוית, כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד". והרמב"ם [הלכות תלמוד תורה פ"ג ה"א] כתב: "בשלשה כתרים נכתרו ישראל, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות... כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל... כל מי שירצה יבוא ויטול". וראה להלן הערה 595.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:5)

(425) מעין מה ששאל למעלה [לאחר ציון 140] "פרישת זיו שכינה עליו והענן, שניהם, ולא הספיק אחד מהם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:6)

(426) במה שנתן את התורה במדבר באש ובמים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:7)

(427) כמו שנאמר [ירמיה לב, כז] "הנה אני ה' אלקי כל בשר הממני יפלא כל דבר". וכן [ישעה נד, ה] "אלקי כל הארץ יקרא". וכן [מלאכי א, יא] "כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צבאות". וכן [תהלים קיג, ג-ד] "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה', רם על כל גוים ה' על השמים כבודו". ובתפארת ישראל פל"ז [תקלח.] כתב: "ואם יקשה להם, כי הוא יתברך אלקיהם לא בשביל שהוציא אותם מארץ מצרים, רק בשביל שברא את האדם, והוא אלקי הכל. ולפיכך הוקשה להם כי ראוי לומר [שמות כ, ב] 'אנכי אלקי השמים אשר בראתי שמים וארץ וגם אותך', ולמה תלה בהוצאה" [הובא למעלה בהקדמה הערה 10]. ובנצח ישראל פ"ל [תקפז.] כתב: "הוא יתברך אלקי הכל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:8)

(428) פירוש - הואיל והקב"ה הוא אדון ואלוק כל, לכך משתלשל מכך שהתורה היא תורת הכל [ראה להלן הערות 477, 708]. ונראה לבאר מרגניתא זו בשני אופנים; (א) על ידי התורה הקב"ה מחיל את אלקותו על הבריות, וכמו שכתב בכמה מקומות. כגון, בגבורות ה' פכ"ג [שא.] כתב: "השם הראשון [של הר סיני, "הר האלקים" (שמות ג, א)] מורה ששם קבלו התורה, ונעשה הקב"ה להם לאלקים". ובדר"ח פ"ו מ"י [שדמ:], בביאור הברייתא [שם] "חמשה קנינים קנה לו הקב"ה בעולמו, ואלו הן; תורה קנין אחד וכו", כתב: "כל אלו חמשה דברים הם משמשים לאלקותו יתברך, ואלקותו יתברך עליהם, ולפיכך ראוי שיקראו 'קנין'. כי התורה היא גזירת אלקותו יתברך על הנבראים, כמו שפתחה התורה [שמות כ, ב] 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'... לכך אלו דברים נקראו 'קנין', שהם אל השם יתברך לעצמו אל אלקותו, כמו הקונה דבר, אם לא היה צריך אליו לגמרי, לא היה קונה אותו. ולפיכך התורה נבראת לעצמו יתברך, שהוא גזירת אלקותו על הבריות". ובכת"י [הובא שם בהערה 1820] כתב: "לפיכך התורה היא קנינו של הקב"ה, לפי שהתורה היא גזירת אלקותו על בריות, ובזה נודע שהוא אלקי הכל כאשר גזירתו על הכל". ובתפארת ישראל פ"ו [קו:] כתב: "אין לומר כי המצות שנתן השם יתברך בשביל המקבל שהוא האדם, רק הם גזירות מצד השם יתברך הגוזר על עמו גזירות, כמו מלך הגוזר גזירה על עמו... שאמרו במקומות הרבה [ר"ה כח.] 'מצות התורה לאו ליהנות נתנו', אלא בשביל גזירות נתנו... מפני שמצות התורה לא נתנו ליהנות בעולם הזה, רק לעול על האדם". ושם ר"פ לה [תקיא.] כתב: "כבר בארנו כי התורה מן השמים מתחייב מצד... שלא יתכן כלל שלא יבא גזרה ומצוה מן השם יתברך אשר הוא העלה על האדם שהוא העלול, שאם לא כן יהיה האדם ברשות עצמו. ודבר זה לא יתכן, כי אם שיקבל עליו עול העלה, ויהיה ברשות העלה... כי עשרת הדברות במה שיש מצוה וגזרה מן השם יתברך אל האדם, שהוא העלול, ולענין זה היו עשרת הדברים. כי אלו עשרת הדברים במה שיש גזרה ומצוה מן העלה אל העלול, ולא יהיה העלול ברשות עצמו... כי עשרת הדברות הם חבור העלה והעלול". הרי שענינם של עשרת הדברות [וכל מצות התורה] הוא להכניס את העלול תחת רשות העלה. וראה להלן הערה 1195. (ב) התורה היא החכמה, והיות הקב"ה אלוק כל נותנת שהקב"ה ישפיע חכמה לכל. וכן כתב להדיא בדר"ח פ"א מ"א [קטז.], שעמד על לשון המשנה שם [אבות פ"א מ"א], שאמרו "משה קבל תורה מסיני", ולא אמרו "משה קבל תורה מפי הקב"ה", וכתב: "אם היה אומר 'משה קבל תורה מפי הקב"ה', היה משמע כי משה בפרט מיוחד לקבל מן השם יתברך. וזה אינו, כי הוא יתברך אלקי הכל, משפיע החכמה אל הכל. ולכך לא אמר 'משה קבל תורה מפי הקב"ה'". ונראה ביאורו, כי האדם ללא חכמה אינו אדם, וכמו שכתב בנתיב התורה פי"ד [תקמז.]: "אי אפשר שיהיה העולם בלא דעת, כי מה היה האדם נחשב אם לא היה הדעת, רק היה נמשל כבהמות נדמה אם לא היה הדעת... וכאילו אינו אדם". ובתפארת ישראל פ"נ [תשפז:] כתב: "עצם מדרגת האדם שיהיה מקבל המושכל, ואם לא היה מקבל המושכל יהיה מציאות האדם לבטלה". ובהקדמה לבאר הגולה [ט:] כתב: "כי האדם במה שהוא אדם אי אפשר שלא יהיה לו שכל, דאם כן כבהמות נדמה". וראה להלן הערה 1123. וה' משפיע את אלוקותו לכל הנמצאים, באופן שכל הנמצאים מקבלים ממנו עזרה וסיוע. ורש"י [בראשית יז, א] כתב: "אני אל שדי - אני הוא שיש די באלקותי לכל בריה. לפיכך התהלך לפני ואהיה לך לאלוק ולפטרון". ובגו"א שם אות ו [רעז.] כתב: "'אלוק' לעזרו ולסייעו, שזה מעשה אלוק". ושם פל"ה אות ד [קעה:] כתב: "עשה עמו נסים, והוא אלקיו להצילו". וכן הוא שם דברים פל"ב אות יא [תפח.]. ורש"י [ע"ז יז:] כתב: "כמו שאין לו אלוק - להגן עליו". ובדרשת שבת הגדול [תיז.] כתב: "הגאולה הזאת שיהיה אלקיהם, ולגאול אותם מכל צרה". ובנתיב הצדקה פ"ד [א, קעז.] כתב: "כי על השם יתברך להשלים את כל העולם, שהוא בראו, והוא ברא את העני, וצריך לפרנסו". הרי מחמת שהקב"ה ברא את הכל, לכך הוא משלים את הכל, ואין השלמה מחוייבת יותר מאשר להשפיע חכמה לעני בדעת. ואודות שהתורה היא הכל, ראה להלן הערה 472.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:9)

(429) אודות שמעלת הדבר מתבטאת במה שהוא נמצא לכל, כן מבואר למעלה בהתחלת ההקדמה [לאחר ציון 8], שכתב: "כאשר יובן מאמרו [שמות כ, ב] 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים', תלה הדבר בהוציאו אותם ממצרים, ולא אמר 'אשר בראתי את כל', או זולת זה מהמעלות היותר כוללות ועליונות מההוצאה". ובדרשת שבת הגדול [תסה:] כתב: "כי הכלל יותר מתרומם מן הפרט". וכן חזר וכתב שם בסוף בדרשה [תקנג:]. והוא הדין לאידך גיסא; שככל שהדבר מרומם יותר, כן הוא כולל יותר. וכן כתב בגבורות ה' פ"ס [תלט:]: "כל דבר שהוא יותר עליון במדריגה, הוא כולל כל דבר שהוא למטה ממנו במדריגה". וכן כתב שם פס"ה [קנט.], ושם הערה 92. ובדר"ח פ"ד מ"ט [קפב.] כתב: "ועוד יש לך לדעת, כי התורה מביאה העושר... כי ראוי שתהיה התורה כוללת הכל, לפי שהיא עליונה על הכל. ולעולם הדבר שהוא עליון נכלל תחתיו כל מה שלמטה ממנו. והתורה מדריגתה על כל, ולפיכך עם התורה הכל... שאם יש עם התורה מדריגת עולם הבא, שהוא עליון, כל שכן שיש בתורה מדריגת עולם הזה, שהוא למטה הימנו". ובתפארת ישראל פ"ל [תנא.] כתב: "כאשר נתנה תורה לישראל, והיה יוצא למציאות התורה שהיא הכל, היה נמשך שנוי בכל. והיו 'קולות וברקים וענן כבד וקול השופר חזק מאד' [שמות יט, טז]... ואיך לא יהיו קול השופר וקולות וברקים וענן כבד, הרי התורה השכלית היא על עולם הגשמי, ואיך התורה באה אל העולם התחתון, שהיא למעלה מן העולם הזה, ולא יבוא גם כן אותו שהוא למטה ממנו". ובתפארת ישראל פמ"ו [תשטז:] כתב: "מעלת התורה אינו כמו שאר הדברים, שאין דבר אחד כולל הכל... אבל התורה כוללת הכל" [ראה למעלה בהקדמה הערה 10, הערה הבאה, ולהלן הערות 472, 508, 1050].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:10)

(430) אודות שהתורה שייכת גם לאומות [ורק הם סירבו לקבלה], כן כתב בדר"ח פ"ה מכ"ב [תקנט.]: "מדריגת התורה עליונה כוללת הכל, עד שהכל משותפים בה, כי כוללת הכל, אף האומות. שלכך נתנה התורה במדבר במקום הפקר, עד שאפילו האומות שייכים אל התורה. וכל זה מפני מדריגת ומעלת התורה העליונה, שהיא על הכל והיא אל הכל, אם היו רוצים האומות לקבל התורה, רק הם לא רצו בתורה [ע"ז ב:], אבל מצד נותן התורה היא שייכת אל הכל". ובנתיב העבודה פי"ג [א, קיח:] כתב: "מפני כך התורה היא ניתנה אל הכל... כי התורה שייך אל הכל, אך האומות לא היו רוצים לקבלה. וזהו מעלת ומדריגת התורה כאשר היא לכל". ובתפארת ישראל פט"ז [רמב:] כתב: "ומפני זה נתנה התורה במדבר, שהוא מקום הפקר, שתהיה התורה השלמת מין האנושי בכלל. ועם כי לא היו האומות רוצים לקבל את התורה, דבר זה הוא מצד המקבל בלבד". וכן כתב בגו"א שמות פ"כ אות ז [צד.], וח"א לע"ז ב: [ד, כ., וראה למעלה בהקדמה הערה 72]. **וכאן מוסיף** שסירוב האומות לקבל את התורה מורה על פחיתותן, וכן מכנה את סירובם "**שמאסו** בה מלקבלה". ונראה לבאר שתי נקודות אלו, כי דוקא מחמת שתורה ראויה אל הכל, לכך סירוב האומות מלקבלה מורה עליהן שהן להיפך מהתורה, ועומדות לגמרי כנגדה. וכן כתב בדר"ח פ"ג מ"ז [קצד.]: "כל הפורש מדבר אחד, הוא מתנגד והפך אל אותו דבר שהוא פורש ממנו. ואם לא היה מתנגד אל אותו דבר, לא היה פורש ממנו, כי הדברים אשר הם שייכים זה אל זה, אין האחד פורש מן השני, ואדרבה, הדומה יאהב את הדומה, ומתחבר עמו". ושם מ"ח [רא.] כתב: "כי הפרישה מדבר אחד מורה על הפורש שהוא הפך אל הדבר שהוא פורש ממנו, כמו שבורח ופורש האש מן המים, מפני שהאש הפך המים. ומפני כי התורה היא שכלית, ויש אל השכל מציאות שהוא קיים ביותר... והפורש מדבר הוא הפכי לו, ולכך הפורש מן התורה הוא הפך המציאות". ובנתיב התורה פט"ו [תריב.] כתב: "כי הפורש מן התורה הוא יותר פרישה מן פרישת האומות, שגם הם רחוקים מן התורה... ואמר [פסחים מט:] 'שנה ופירש יותר מכולם', כי זה יותר חמרי מה שהיה לו התורה, ופורש מן התורה. וזה מורה שהוא מתנגד אל השכלי לגמרי, כיון שפירש. ולכך הוא יותר נוטה אל החמרי מן עם הארץ אשר לא רצה לקנות התורה, אבל זה בשביל החמרית שבו פורש מן התורה, לכך הוא יותר קשה מהכל, ודבר זה מבואר". ובח"א לנזיר כג: [ב, כו.] כתב: "כי הפורש הוא יותר קשה מאותו שהיה רחוק מעולם. כי הרחוק בהתחלה, אפשר שיהיה בין שניהם קצת קירוב, אף שהם רחוקים. אבל לוט שהיה קרוב [אצל אברהם] ונתרחק, אין כאן שום צד קירוב, שאם היה צד קירוב לא היה מתרחק, לכך הוא הפכו לגמרי. ולכך נגזר על עמון ומואב מה שלא נגזר על שום אומה [דברים כג, ד] 'לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה''". וכן כתב בח"א לסוטה מב: [ב, פא.]. וראה עוד במבוא לדרשות המהר"ל [עמוד 28] אודות היסוד שקרוב שנתרחק הוא יותר רחוק ממי שלא היה קרוב מעולם. לכך פרישת האומות מקבלת התורה מורה על התנגדותן לתורה [לכך מאסו בה], וכן מורה על היותן הפך לתורה השכלית, בעלי פחיתות חומרית. וראה להלן הערה 1270.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:11)

(431) מבאר טעם שני מדוע חשוב להדגיש שהתורה היא הפקר לכל, וראויה לכל. ועד כה ביאר שזה מורה על מעלת התורה, ועל פחיתות האומות שמאסו מלקבלה. ומעתה מבאר שלולא שהתורה היא ראויה לכל, היו האומות יכולות לקטרג על חטאי ישראל, וקטרוג זה נופל כאשר התורה ראויה לכל, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:12)

(432) על פי הושע ד, טז "כי כפרה סוררה סרר ישראל", ופירש רש"י [שם] "כי כפרה סוררה - כתורא דאתפטים ובעיט, כן סרר ישראל מרוב אכילה ושתייה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:13)

(433) דבריו יוסברו על מה שאמרו חכמים [ע"ז ב.] "כל מצות שישראל עושין בעולם הזה, באות ומעידות להם לעולם הבא, שנאמר [ישעיה מג, ט] 'יתנו עידיהם ויצדקו', אלו ישראל. [שם] 'ישמעו ויאמרו אמת', אלו עובדי כוכבים", ופירש רש"י [שם] "ישמעו - עובדי כוכבים את העדות שמצות מעידות, ויאמרו אמת דין הוא שראוין ישראל להצטדק". ובח"א שם [ד, יז.] כתב: "מה שאמר שהגוים שומעים ואומרים אמת... כי לפי ערך האומות שהם עובדים עבודה זרה, ישראל שהם חלק השם ראוי שיהיו מקבלים מצוות בוראם. וזה שאמר כי ישמעו האומות ויאמרו אמת, מצד כי ידיעת ההפכים אחד [ראה למעלה הערה 344, ולהלן הערה 1744], וכאשר הם מעידים בעצמם שהם בעלי עבודה זרה, וידוע כי האומות הם הפכים לישראל, אם כן בזה מעידים על ישראל כי הם צדיקים, ולפיכך יאמרו האומות אמת". הרי רשעת הגוים מורה על צדקת ישראל. לכך סירוב האומות לקבל את התורה מורה על ישראל שהם תואמים לגמרי לתורה, וזהו סוד קיומם. ובנתיב התורה ר"פ א [כב:] כתב: "כי דברי תורה תומכים ומאשרים כל העולם כולו, ואיך לא יהיו מאשרים ותומכים את האדם עצמו, שהוא עוסק בתורה, והיא עם האדם", ושם מאריך לבאר כיצד התורה מקיימת את העולם. והנפש החיים שער א פט"ז כותב: "אילו היה העולם מקצהו ועד קצהו פנוי אף רגע אחד מעסק והתבוננות בתורה הקדושה, היו חוזרים כל העולמות לתהו ובהו... כי מקור שורשה העליון היא למעלה מכל העולמות, לכן בה תלוי החיות של כולם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:14)

(434) שהתורה ראויה לכל, ועם כל זה האומות מאסו בה, ורק ישראל קבלוה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:15)

(435) פירוש - חלקים שאינם מתחברים, אלא לעולם הם נפרדים זה מזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:16)

(436) פירוש - יש חילוק מובהק בין ישראל לעשו, בנוסף לחילוק הקיים בין ישראל לאומות. ובדרוש על המצות [ס.] כתב: "נאמר עליהם 'שני לאומים ממעיך יפרדו', שאין להם שיתוף יחד כלל, ולא שום צירוף וחיבור כלל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:17)

(437) פירוש - אומות העולם מתחלקות לשלש קבוצות נפרדות ומחולקות; ישראל, אדום, ושאר האומות. ואודות שישראל מחולקים משאר האומות, ועוד יותר מחולקים מאדום, כן כתב בגבורות ה' פס"ד [קיט:]: "'כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם, סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם, סבוני כדבורים דועכו כאש קוצים בשם ה' כי אמילם' [תהלים קיח, י-יב]. זכר ג' פעמים 'סבבוני' כנגד הגוים אשר הם מתנגדים לישראל בג' התנגדות; הראשון מצד החילוק שיש ביניהם, שהרי אינם אומה אחת, כי כל אומות בעולם שהם מחולקים, מתנגדים זה את זה, וזה אף באומות עולם עצמם. ולפיכך אמר 'כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם'. ועוד יותר יש התנגדות לישראל עם האומות בפרט, כי ישראל ואומות מובדלים לגמרי, שאין להם השתתפות יחד. ושאר האומות, אף על גב שיש חלוק ביניהם מפני שהם מחולקים, יש להם השתתפות גם כן, שהם אומות מתדמים. אבל ישראל והאומות אינם משתתפים כלל בשום דבר, והם נבדלים. כנגד זה אמר 'סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם'. ועוד יותר יש התנגדות ישראל והאומות, כי יש אומות אשר הצלחת ישראל לא ימצא כאשר אותם האומות בהצלחה. וכן כאשר ישראל בהצלחה, אין אותם האומות בהצלחה. וזה שאמר הכתוב [יחזקאל כו, ב] 'אמלאה החריבה', לא נתמלא צור אלא מחורבנה של ירושלים [מגילה ו.]. וכן לעתיד לבא תבנה ותכונן במהרה בימינו, כאשר תחרב עוד עיר אדום. ולפיכך כל גוים מסבבין את ישראל, וזהו ענין ג'. וכל התנגדות הוא התנגדות יותר מן הראשון; לכך בראשון נאמר 'כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם'. בשני הוסיף לומר 'סבוני גם סבבוני'. בג' הוסיף לומר 'סבוני כדבורים דעכו כאש קוצים בשם ה' כי אמילם'". ובנתיב התורה פי"ב [תצ:] כתב: "ובפרק קמא דשבת [יא.]... תחת ישמעאל ["לשמשו" (רש"י שם)] ולא תחת גוי ["אדומים, שהיו רשעים יותר" (רש"י שם)]... ורצה לומר כי ימצא לישראל... מתנגדים מן האומות. האחד, מצד שהם אומות נבדלים מחולקים, כמו האומה של ישמעאל מתנגדים לישראל במה שהם אומה מחולקת, והבדל שלהם גורם התנגדות, כמו כל שני דברים מחולקים יבוא התנגדות זה לזה. אבל גוי שהוא אדום, יותר מתנגדים, כי ישראל ואדום הם הפכים לגמרי, כי כאשר זה קם זה נופל [רש"י בראשית כה, כג], ואי אפשר שיהיה להם שום חיבור. ולפיכך אדום רוצה תמיד להתגבר על ישראל, שבזה הם למעלה... לכך תחת ישמעאל, ולא תחת אדום". נמצא שישראל מחולקים משאר האומות, וכן מחולקים מאדום. וכאן מוסיף שאף אדום מחולק משאר האומות, ואינו מצטרף אליהן, וכמו שיביא את המדרש המבאר שהאומות שונאות את אדום. ולהלן [ציון 672] חזר על דברים אלו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:18)

(438) לא מצאתי שיבאר במקום אחר את רמיזותיו כאן. אמנם בסמוך מבאר שאדום מתייחסים לאש [וכן ישראל מתייחסים לאש (כמבואר להלן הערה 444)], ושאר האומות מתייחסות למים. לכך האומות שונאות את ישראל ושונאות את אדום, כי זהו יחס המים אל האש. ובגבורות ה' פנ"ד [קמו.] כתב: "כי יש לישראל מתנגדים, לא כמו שאר מתנגדים שבאו בשביל סבה, אבל יש להם לישראל שונאים ואויבים מבלי סבה. וזה דוקא בישראל, שהאומות עולם שונאיהם מבלי שעשו להם דבר, ויבא התנגדות להם. ובבראשית רבה בפרשת תולדות [סג, ז], 'שני גוים', שונאיהם דגוים 'בבטנך'; הכל שונאיהם של ישראל, והכל שונאיהם של עשו". ומדבריו שם משמע שגם לעשו יש מתנגדים ללא סבה. אך במשפט הקודם שם כתב "וזה דוקא בישראל, שאומות העולם שונאיהם מבלי שעשו להם דבר, ויבא התנגדות להם". ויל"ע בזה. ואולי יש לומר שהשנאה לעשו היא גם מחמת שייכותו המסויימת לישראל, שהרי הוא בנו של יצחק, ובן בנו של אברהם. ובגמרא [קידושין יח.] אמרו "עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, דכתיב [דברים ב, ה] 'כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר'. ודלמא ישראל מומר שאני". הרי שאין ללמוד דיני ירושה של גוים מעשו, כי שאני עשו שהוא "ישראל מומר". נמצא שה"ישראל מומר" של עשו המפרידו משאר גוים, היא גם כנראה הסבה לשנאת שאר הגוים כלפיו. ומעין סברה זו כתב בחכמת התורה [לרבי שלמה קלוגר (בראשית לד, ל)]: "נראה דהטעם שנתנו להם בני יעקב עצה למול תחילה [בראשית לד, טו], ולא הרגו אותם כך. ואין לומר דנתייראו שלא יכלו להם, דהרי גבורים היו, וכמו שאמרו במדרש ב"ר [צג, ז] דממצרים כולו לא נתייראו... ולמה נתייראו כאן דוקא. אך נראה דהם בחכמה עשו, דהם נתייראו פן יתאספו כל הגוים לנקום את נקמת שכם מהם, ויבואו כולם למלחמה עליהם. לכך בקשו מהם למול תחילה, ואז יהיו כל האומות שונאים את שכם כיון שמלו ורצו להתגייר, אם כן נפרדו מן הגוים, וישנאו אותם כל האומות עבור המילה, ולא ינקמו עבורם, רק אדרבא יהיו נהנין שעלתה להם כך על שנתגיירו. ולכך בקשו מהם למול תחילה, כדי להשניאם בעיני כל האומות, ואז יהרגו אותם". הרי הגוים שונאים כל מי שיש לו קשר מה לישראל, ועשו לא יצא מקשר מה לישראל. ולהלן [ציון 485] יזכיר בקצרה את דבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:19)

(439) דע שבאף אחד מספריו לא כתב את הביטוי "יודעי חן", וכתב כן רק בשתי דרשות; כאן, ובדרוש על המצות [נד.], שכתב: "והדברים ליודעי חן עתיקים". ומקור הביטוי לקוח מהנאמר [קהלת ט, יא] "שבתי וראוה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם". וכאן כוונתו ליודעי חכמת הנסתר ["חן" הוא ראשי תיבות "חכמת נסתר"]. והרמב"ן [בראשית טו, א] כתב: "וסודם ליודעי חן". והריטב"א [סוכה לז:] כתב: "וסודו ידוע ליודעי חן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:20)

(440) כמו שאמרו חכמים [שמו"ר ב, ה] "האש של מטה... היא אדומה ואוכלת ושורפת". ונאמר [בראשית כה, כה] "ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שיער ויקראו שמו עשו", והתפארת יהונתן [בראשית כה, כה] כתב: "ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער... כי אדמוני מורה לתולדות אש מרה אדומה כולו דם וחמימות וריתחא דאש".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:21)

(441) חזינן שמבאר שהאש שהיתה במתן תורה מורה שהתורה עצמה היא אש, לכך התורה עצמה תואמת למדת אדום, הדומה לאש, כי האופן שבו ניתנה תורה, תואם למהותה של תורה. ודבר זה מוכח ממה שאמרו חכמים [ברכות כב.] שבעל קרי אסור בלימוד תורה, כי לימוד תורה צריך להעשות כנתינתה מסיני; "מה להלן [בסיני] באימה וביראה וברתת ובזיע ["דכתיב (שמות כ, טו) 'וירא העם וינועו וגו'" (רש"י שם)], אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע. מכאן אמרו... בעלי קרי אסורים". והנה רש"י הביא את המקרא "וירא העם וינועו וגו'" כמקור לכך שנתינת התורה היתה באימה. ולשון הפסוק במילואו הוא "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק". ותמוה, הרי להדיא נאמר שאימה זו מתייחסת לאופן שבו ניתנה תורה [הקולות, לפידים, קול שופר, ואש], ומנין להקיש מכך לדורות שאף לימודה של תורה [הנעשה ללא קולות ולפידים וקול שופר ואש] יהיה צריך להעשות באימה זו. אלא הם הם הדברים. הקולות והלפידים שהיו במתן תורה אינם חולקים מקום לעצמם, אלא הם מורים קבל עם ועדה על כך שהתורה גופא היא קולות ולפידים ועשן. ומעתה אף הלומד תורה ללא האש מחוייב הוא ללומדה באימה וביראה וברתת ובזיע, כי במתן תורה נתגלה שהתורה עצמה נושאת בתוכה את האש והלפידים [ראה תפארת ישראל פי"ח הערה 24]. ויש להעיר, שבלאו הכי התורה במהותה היא אש, וכפי שכתב בדר"ח פ"ב מ"ה [תקעח.]: "כי התורה [היא אש], כמו שאמרו ז"ל, דכתיב [ירמיה כג, כט] 'הלא דברי כאש נאם ה''. וכתיב [דברים לג, ב] 'מימינו אש דת למו'. וזהו אמרם בפרק אין צדין [ביצה כה:], תניא משמיה דרבי מאיר, מפני מה נתנה תורה לישראל, מפני שהם עזים, שנאמר 'מימינו אש דת למו'. ותניא דבי רבי ישמעאל אומר, 'אש דת למו', ראויים הללו לתת למו דת אש, עד כאן. ופירוש 'ראויים', כלומר כמו שהם עזים בעצמם, כך ראויים להתחבר עמהם התורה שהיא אש. כי כל ענין שכלי, כמו התורה, מיוחס אליו הכח והעזות, כמו האש שהוא עז. ולפיכך התורה היא ראויה לישראל, שגם כן הם עזים". וראה גבורות ה' פע"ב הערה 79. ומדוע היתה התורה צריכה להנתן באש כדי להורות שהיא עצמה אש, הרי בלא"ה ידיענן זאת, "כי כל ענין שכלי, כמו התורה, מיוחס אליו הכח והעזות, כמו האש שהוא עז" [לשונו בדר"ח הנ"ל]. ויש ליישב שמה שהתורה ניתנה באש אינו גלוי חיצוני ומיוחד לעצם התורה, אלא כפי נתבאר שזו מהות התורה, דאופן נתינת התורה מורה על מהות התורה. לכך אי אפשר שהתורה לא תנתן באש, כשם שאי אפשר שאש תהיה בלא אש. ודו"ק. וראה להלן הערה 1001.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:22)

(442) לשון הפסוק במילואו "הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאומים כשאון מים כבירים ישאון".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:23)

(443) ובמדרש [שמו"ר כב, ב] ביארו שפסוק זה מוסב על המצריים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:24)

(444) כן פירש רש"י [שיה"ש ח, ז] "מים רבים - האומות". וכן פירש רש"י בעוד מקומות [נחום א, ד, תהלים לב, ו, שם סט, ב, שם צג, ג, איכה ג, נד, ועוד]. ובנצח ישראל פכ"ה [תקלד:] כתב: "כבר בארנו במקומות הרבה כי האומות נקראו 'מים' בכל מקום, כדכתיב [תהלים יח, יז] 'ימשני ממים רבים'. ועוד [שם קמד, ז] 'והצילני ממים רבים מיד בני נכר'. וכדכתיב [שיה"ש ח, ז] 'מים רבים לא יוכלו לכבות האהבה'. ועוד [ישעיה יז, יב] 'הוי המון עמים רבים כהמות ים'. ונמשלו ישראל בהפך זה, כמו שאמרו ז"ל במסכת ביצה [כה:] 'מימינו אש דת למו' [דברים לג, ב], אמרו דתיהם של אלו אש. ואין לך שני הפכים יותר מן אש ומים. ולכך הכתוב מייחס האומות למים, ואת ישראל לאש". וכן הזכיר בגו"א במדבר פכ"ט אות ה [תפא:], נתיב העבודה ס"פ טז [א, קכז:], וח"א לסוטה ד: [ב, ל:]. ואודות הטעם שהאומות נקראו על שם המים, מצינו שני טעמים; באור חדש פ"ד [תתמא:] כתב: "כח האומות, שנקראים 'מים רבים', כדכתיב [שיר השירים ח, ז] 'מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה', ונקראו כך לפי שהם באים לשטף את ישראל" [ראה להלן הערה 1006]. וטעם שני, לאו בפירוש איתמר, אך מכללא איתמר; בגבורות ה' פ"מ [קכו:] כתב שהמצריים הם חומריים כמו מים, וכלשונו: "כי יש לישראל מעלת הצורה הנבדלת... ולפיכך המצרים שהם הפכים, שנמשלו לחמור, דכתיב [יחזקאל כג, כ] 'בשר חמורים בשרם', היו מתנגדים לישראל... וכאשר יצאו מהם, היו גם כן המים מתנגדים להם, כי ענין אחד למים עם המצרים; כי כמו שמצרים רחוקים מן הצורה הנבדלת, כך המים הם משוללים מכל צורה, והם קרובים אל החומר ונוטים אליו, ולפיכך המים מתנגדים אל ישראל". ושם פמ"א [קנג.] כתב: "נקרא החומר שבעולם 'גנאי'. ונקרא 'גנאי נהרא' [חולין ז.], ולא 'גנאי' בלבד, וזה שאמרנו לך כי החמרי נקרא 'מים' בכל מקום". ובדרשת שבת הגדול [שלה.] כתב: "הדברים שהם בעלי גוף מתיחסים למים". ובח"א לגיטין נה: [ב, ק:] כתב: "כי האומות כולם מתיחסים לגוף ולחומר, ואין להם מעלת הצורה השלימה". וברי הוא שלכך אומות העולם נקראות "מים רבים", מפאת חומריותם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:25)

(445) הקב"ה [במתן תורה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:26)

(446) הנה כתב כאן שכאשר הקב"ה נגלה במדות של אש ומים, בזה הקב"ה הראה לאדום ושאר אומות העולם "באולי ירצו הם לקבלה, יתננה להם **גם** הם... כי **גם** להם יתננה באם ירצו לקבלה". ותיבות "גם" מוסברות היטב לפי מה שכתב למעלה בהקדמה לדרשה [לאחר ציון 68]: "ואף אם היו אומות אחרות מקבלים התורה גם כן כשהחזירה השם יתברך עליהם [ע"ז ב:], מכל מקום היו ישראל ראשונים אל קבלתה לעמוד בסודיה ולדעת את דרכיה, והתורה מיוחדת להם. רק שעל ידי שזכו לה הם, היו זוכין גם האומות אם היו רוצים לקבלה, אבל עיקר קבלתה לישראל בלבד, והאומות טפלים להם". הרי שגם האומות יכולות לקבל את התורה [בנוסף לישראל], אך לא שיקבלוה במקום ישראל. וראה בהקדמה הערה 72 בביאור נקודה זו. ודע, שלהלן בדרשה [לאחר ציון 999] ביאר שהתורה ניתנה באש ומים בכדי ליירא את האדם שידע שהקב"ה יכול להעניש את עוברי רצונו באש ומים. ואילו כאן מבאר שאש ומים הם כנגד אדום ושאר האומות [ראה להלן הערה 1002]. ודברי תורה הם כפטיש יפוצץ סלע, מתחלקים לכמה ניצוצות וטעמים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:27)

(447) למעלה [לאחר ציון 314], ויובא בהערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:28)

(448) לשונו למעלה [לאחר ציון 314]: "במה שאמר הכתוב במיותר [שמות יט, א] 'באו מדבר סיני', ירמוז לנו באיזה צד קבלת התורה אפשרית, דהיינו כאשר אין האדם נמשך אחר תאוות הגוף, ומשים עצמו כמדבר הזה שלא ימצא בו מכל הדברים הגופניים, שאינו לא 'ארץ חטה ושעורה גפן תאינה ורמון' [דברים ח, ח], ולא שום דבר. וכאשר האדם פורש עצמו מתאוות הגוף, ועושה עצמו בבחינה זאת כמדבר הזה, אז הוא ראוי אל קבלת התורה, ולא זולת זה... לכן כתיב 'באו מדבר סיני', רצה לומר כי האדם אם רוצה לקבל התורה, צריך שיעשה את עצמו כחיה במדבר, אשר אין לה מכל תאוות הגוף, אין גם אחד, רק ההכרחי. ומצינו מדה זאת מיוחדת בישראל, שאינם רודפים אחר תאוות הגוף כמו האומות, רק שהם כמו המדבר, כאשר נפרש בסמוך, כי ישראל אגודים בזאת המדה, ולכך הם ראוים בפרטית אל התורה יותר". וראה להלן הערות 470, 540, 1285


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:29)

(449) כמו שאמרו במדרש [שמו"ר ב, ד], ויובא בקטע הבא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:30)

(450) "ימצאהו בארץ מדבר - אותם מצא לו נאמנים בארץ המדבר, שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו, מה שלא עשו ישמעאל ויושבי הר שעיר" [רש"י דברים לב, י].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:31)

(451) "יסובבנהו - שם סבבם והקיפם בעננים, וסבבם בדגלים לארבע רוחות, וסבבן בתחתית ההר, שכפהו עליהם כגיגית" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:32)

(452) "יבוננהו - שם בתורה ובינה" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:33)

(453) באבות [פ"ו מ"ב] אמרו "כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה... ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה, שנאמר 'לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה'", ובדר"ח שם [נג:] ביאר את הפסוק. והגר"א [משלי ח, יד] כתב: "מה שאמר אצל עצה ותושיה ואצל גבורה 'לי', ואצל בינה 'אני', כי עצה ותושיה וגבורה קאי על האדם הלומד, כלומר זה הלומד יהיה לו עצה ותושיה וגבורה. אבל 'בינה' קאי על התורה עצמה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:34)

(454) כמו שמיד יביא את המדרש, שבמדבר ישראל זכו במן, שלו, באר, תורה, משכן, שכינה, ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:35)

(455) בשמו"ר שלפנינו לא הזכירו תורה ולויה [אך הזכירו את שמונת הדברים האחרים כפי הסדר שהובאו כאן].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:36)

(456) התיבה "נשתבחה" הוזכרה בקשר למינים אלו, וכפי שכתב רש"י [דברים כו, ב] "מה להלן משבעת המינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל, אף כאן שבח ארץ ישראל, שהן שבעת המינין". ובגמרא [מנחות פד:] אמרו על שבעת המינין האלו "מה להלן שבח ארץ, אף כאן שבח ארץ", ופירש רש"י [שם] "מה להלן מספר בשבחה של ארץ ישראל - דהני פירות הן משובחין משאר פירות". ורש"י [פסחים נג.] "מה להלן שבח ארץ, דהא בשבחה הכתוב מדבר, אף כאן שבח ארץ". וראה למעלה הערה 315.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:37)

(457) כמו שהכתוב מפרט לפני ואחרי הזכרת שבעת המינין; [דברים ח, ז] "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר". ושם [פסוק ט] "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת". והרמב"ן [שם פסוק ט] כתב: "הכתוב משבח הארץ שימצאו בה מחצבים מן אבנים גדולות אבנים יקרות אבני גזית לבנות מהם בתים וחומות ומגדלים, לא כארץ מצרים וארצות רבות שהם שוכני בתי חומר, ונעשים ליושביהם קבריהם". ובגבורות ה' פכ"ד [שעז.] כתב: "כי הארץ טובה לעניני העולם הזה... כמו שהפליגו חכמים ז"ל במעלת הארץ בעניני הגוף, בשבח פירות ארץ ישראל, וכל הדברים אשר בארץ". ואמרו חכמים [פסחים ח:] "מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים ["פירות גינוסר - מתוקין מאד, כדאמרינן בברכות (מד.), והיינו כינרת, שם מדינה בארץ ישראל" (רש"י שם)], כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים, אלמלא לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר בירושלים דיינו, נמצאת עלייה שלא לשמה. כיוצא בו אמר רבי דוסתאי ברבי ינאי, מפני מה אין חמי טבריא בירושלים. כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים, אלמלא לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריא דיינו, ונמצאת עלייה שלא לשמה". ורש"י [במדבר יג, כב] כתב "שבע שנים נבנתה - אפשר שבנה חם את חברון לכנען בנו הקטן, קודם שיבנה את צוען למצרים בנו הגדול. אלא שהיתה מבונה בכל טוב על אחד משבעה בצוען. ובא להודיעך שבחה של ארץ ישראל, שאין לך טרשין בארץ ישראל יותר מחברון, לפיכך הקצוה לקברות מתים. ואין לך מעולה בכל הארצות כמצרים... וצוען היא המעולה שבארץ מצרים, ששם מושב המלכים... והיתה חברון טובה ממנה שבעה חלקים", ומקורו בגמרא [סוטה לד:]. ועוד אמרו חכמים [ברכות לו:] "אין ארץ ישראל חסרה כלום, שנאמר [דברים ח, ט] 'ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה'". וכן אמרו [קה"ר ב, ח] "אדריאנוס שחיק טמיא שאל את רבי יהושע בן חנינא, כתיב בתורה 'ארץ אשר לא במסכנות וגו'', יכול את מייתי לי תלת מילין דאנא שאיל. אמר ליה, ומה אינון. אמר ליה, פלפלין ופוסיאנין ומטקסא. אייתי פלפלין מן נצחנה, ופוסיאנין מן ציידן, ומטקסא מן גוש חלב" [ראה להלן הערה 476]. ובנצח ישראל ר"פ נ [תתי.] כתב: "לענין הברכה, אין ספק שיהיה ברכת הארץ הקדושה בכל, שהיא מוכנת לברכה בכל". ולמעלה בהקדמה [לאחר ציון 57] כתב: "כי ארץ ישראל היא ארץ קדושה באמת, אמנם היא גשמית בעצם, רק שיש עליה שם קדושה", וראה שם הערות 54, 58.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:38)

(458) והם: מן, שלו, באר, תורה, משכן, שכינה, כהונה, ולויה, ומלכות, וענני כבוד במדבר [הובאו למעלה]. וכאמור [הערה 455] במדרש שלפנינו לא הזכירו תורה ולויה, אלא רק שמונה מתנות. ומה שמציין שהם עשרה דברים, כי מספר זה גופא מורה על הקדושה, וכמו שביאר את מה שאמרו חכמים [אבות פ"ה מ"ו] "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות", ובדר"ח שם [רטו:] כתב: "וכבר התבאר כי כל דבר שיש בו קדושה ראוי לו מספר עשרה, ואין קדושה בפחות מעשרה [ברכות כא:]... ולפיכך שנו במשנה 'עשרה דברים נבראו בין השמשות של ערב שבת', כי מפני שהזמן של ערב שבת בין השמשות יש בו בחינה של קדושה, במה שהוא יוצא מששת ימי המעשה שהם חול, ולכך נבראו בזמן זה בפני עצמו עשרה דברים. כמו שנברא העולם בכל ששת ימי בראשית בעשרה מאמרות [אבות פ"ה מ"א], מצד שהעולם דבק במדריגה העליונה שמורה על זה מספר עשרה, כמו שהתבאר, וכך נבראו עשרה דברים מצד הזמן שהוא בין השמשות, כי מצד שהוא בין השמשות יש בו קדושה, וכל קדושה שייך אליו עשרה". ובנצח ישראל פנ"ט [תתקד:] כתב: "כל אלו עשר ברכות [של בלעם הרשע (סנהדרין קה:)] הם כולם מצד קדושת ישראל, ומדריגה הנבדלת שיש בישראל, והקדושה, ראוי לה מספר י', ולכך יש כאן עשר קדושות". וכן כתב בעוד מקומות, וכמלוקט בדר"ח פ"ה הערות 82, 229, 233, 366, 429, 598.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:39)

(459) מכנה עשרה דברים אלו בשם "מתנות טובות", מעין מה שאמרו חכמים [ברכות ה.] "שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין, אלו הן; תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא". ולמעלה בהקדמה לדרשה [לאחר ציון 48] הביא מאמר זה, וכתב: "ביאור הדבר מה שניתנו אלו ג' דוקא על ידי יסורין, מפני כי רחקו דרכי אלו המתנות שלשתן מדרכי כל מתנות זולתן, אשר הם דברים גשמיים. לא כן אלו, שנקראו 'מתנות טובות', לפי שהם מתנות קדושות, נבדלות מן הגשמית. אם התורה בשהיא כולה שכלי. ואם ארץ ישראל, היא ארץ הקדושה. ואם עולם הבא, שנבדל מן הגוף הגשמי לגמרי. לכן אין ראוי לקבלן כי אם על ידי יסורין הממעטין הגוף והגשמית, עד כי ראוי אז אל מתנות אלו הקדושות הבלתי גשמיות... ולפיכך נקראו 'טובות', בשם הנופל דוקא על דבר הנבדל מן הגשמי, כמו שביארנו במקום הזולת". **ובעוד שלמעלה** מוכיח מתיבת "מתנות **טובות**" שאיירי בדבר הנבדל מן הגשמי, הרי בהקדמה לדר"ח [כח.] הוכיח כן מתיבת "**מתנות** טובות", שכתב: "מפני זה נקראו אלו ג' דברים 'מתנות', כי המתנה היא מה שאינו שייך לאדם מצד עצמו, וניתן לו מזולתו. וכן האדם הוא בעל גוף חמרי, ואין מצדו הדברים האלו, שהם דברים נבדלים אלקיים" [הובא למעלה בהקדמה הערה 61].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:40)

(460) לשונו בתפארת ישראל פכ"ו [שצא.]: "המדבר, מפני שאין בו דבר חמרי, שהרי אין בו מציאות חמרי, ואין דרים בו הנבראים החמריים, רק היא שממה וציה... ובשביל כך נתנה התורה, שהיא השכל הגמור, במדבר, כי המדבר משולל מן הדברים החמריים, בעבור שלא נמצא בו דברים הגשמיים. הנה המקום המיוחד לתורה היא המדבר... ומה שנתנה התורה במדבר מורה על עצם התורה, כי המצות שבה הם דברים שאינם טבעיים... כי יש שהיו אומרים כי התורה לפי הטבע, ומה שאסרה החלב והדם הוא בטבע. ודבר זה אינו, כי לכך נתנה התורה במדבר, כי המדבר אינם גדלים בו הדברים הטבעיים... ודבר זה עצמו מה שנתנה במדבר לומר כי אין התורה דת טבעי... שהתורה היא אלקית שכלית, ואינה נימוסית, לכך נתנה במדבר, שהמדבר הוא מיוחד לדברים אלקיים השכליים... ולכך התורה היא ראויה בפרט במדבר, ולא בישוב, כי בישוב הדברים הטבעיים, והתורה אינה לפי הטבע". ובעוד שכאן מבאר שהתורה ניתנה במדבר, ולא בארץ ישראל, מפאת היות התורה נבדלת מהגשמי, הרי בגבורות ה' פ"מ [סז.] ביאר טעם נוסף, וכלשונו: "התורה תקרא 'דרך', דכתיב [דברים ה, ל] 'מכל הדרך אשר צוה וגו''. ופירוש כיון שהתורה נקרא 'דרך', לכן ראויה שתנתן בדרך... לא היה אפשר להנתן התורה בארץ פלשתים, בארץ גוים אחרים, כי אם בארץ ישראל, וזה לא היה בדרך, וצריך לתורה דרך". ובמכילתא [שמות כ, ב] נתנו שני טעמים אחרים מדוע התורה לא ניתנה בארץ ישראל, שאמרו שם: "מפני מה לא ניתנה תורה בארץ ישראל. שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר, לפי שנתנה בארצו, לפיכך לא קבלנו. דבר אחר, שלא להטיל מחלוקת בין השבטים, שלא יהא זה אומר בארצי נתנה, וזה אומר בארצי נתנה, לפיכך נתנה תורה במדבר... במקום הפקר". אמנם בנתיב העבודה פי"ח [א, קמא.] כתב שהתורה ראויה להיות בארץ ישראל, וכלשונו: "כי הארץ נבדלת מכל שאר ארצות בקדושה, ובשביל זה זכו לקנות עוד מעלה היא המילה, ועוד יותר על זה התורה, והכל מצד זכות ארץ ישראל, **כי שם ראוי להיות התורה**, כי אוירא דארץ ישראל מחכים [ב"ב קנח:]". ויל"ע בזה. וראה להלן סוף הערה 477.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:41)

(461) אודות קדושת כהונה, כן נאמר [דהי"א כג, יג] "בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד עולם". ונאמר [במדבר טז, ה] "וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו", ופירש רש"י [שם] "ומדרשו 'בקר', אמר להם משה, גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בקר לערב, כן תוכלו לבטל את זו, שנאמר [בראשית א, ה] 'ויהי ערב ויהי בוקר ויבדל', כך 'ויבדל אהרן להקדישו וגו''". וכן נאמר [ויקרא כא, ח] "וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב קדוש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדשכם", ופירש רש"י שם "קדוש יהיה לך - נהוג בו קדושה לפתוח ראשון בכל דבר, ולברך ראשון בסעודה". ובהדלקת נר חנוכה אומרים "הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים ועל הנפלאות ועל התשועות ועל המלחמות. שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה על ידי כהניך הקדושים". והרמב"ם [הלכות כלי מקדש פ"ד ה"א] כתב: "הכהנים הובדלו מכלל הלוים לעבודת הקרבנות, שנאמר [דה"י א כג, יג] 'ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים'". ובדר"ח פ"ד מי"ד [רפג.] כתב: "הכהונה היא מעלת וקדושת הגוף. שהרי הכהן הוא נולד בקדושה, והכהונה תולה בטפה שנולד מן הכהן. וזה ההפרש שיש בין הכהונה ובין כתר מלכות... כי כתר כהונה היא קדושת הגוף, ולפיכך הנולד מן הגוף הוא גם כן קדוש, רק אם חלל זרעו. ולא כן המלך, כי אפשר שאין בנו מלך... הגוף הוא מן האב, היא הטפה... ולפיכך הבן יורש את הכהונה. והנה כתר כהונה שנתן השם יתברך לישראל, הוא כנגד מה שבאדם קדושה בגוף. ולפיכך המומים פוסלין בכהנים [ויקרא כא, יז-כג], ולמה המומים פוסלים בכהנים. וזה מפני כי הכהן יש לו קדושת הגוף, וכאשר יש מום בגוף, פסול לעבודה. ומזה תבין מה שאמרו בכתובות [עב:] שכל המומין שפוסלין בכהנים פוסלין בנשים, ומה ענינם יחד. אבל פירוש כי היא האשה גם כן גופנית יותר מן האיש, כי האיש דומה לנפש שהוא מושל, כדכתיב [בראשית ג, טז] 'והוא ימשול בך', והאשה דומה לגוף. ולכך כל המומין הפוסלים בכהנים פוסלין בנשים". ובפתיחה לאור חדש [רכד:] כתב: "גזרו היונים שכל בתולה קודם שתכנס לחופה תהיה נבעלת לו. וכל זה לקבל עונשם מה שחטאו בערוה בימי בית ראשון, ונצולו על ידי חשמונאי ובניו, שהיו כהנים גדולים, קדושים מן הערוה, שכל מקום שתמצא קדושה הוא גדר ופרישה מן הערוה... ולכך הכהנים שיש בהם קדושה, הם נגד הערוה, והם היו מבטלים דבר זה". ובח"א לסנהדרין קיג. [ג, ער:] כתב: "אליהו קפדן הוי. ודבר זה תבין למה היה אליהו קפדן, מפני שהיה כהן [זוה"ק ח"א קסח.], ואמרינן [ב"ב קד:] דכהני קפדנים הם, כי הכהנים הם קדושים, וכל קדוש הוא אש, וכמו שאמרו גבי תלמידי חכמים [תענית ד.] דאי חזית תלמיד חכם דרתח, אורייתא דקמרתחא. ולפיכך הכהנים רתחנים היו". ו"כהן גדול, שאין לך גוף קדוש כמו... כהן גדול" [לשונו בח"א לסנהדרין נח: (ג, קסד.)]. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:42)

(462) כמו שאמרו חכמים [פסחים קד.] "המבדיל בין... כהנים ללוים וישראלים... תרי מילי נינהו; בין לוים לישראלים, דכתיב [דברים י, ח] 'בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי', בין הכהנים ללוים, דכתיב [דה"י א כג, יג] 'בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים'". ואודות קדושת שבט לוי, כן כתב בכמה מקומות. כגון, בנצח ישראל פמ"ד [תשנד.] כתב: "כי בני יעקב שהיה בהם שבט לוי, שהוא קדוש לה', והוא נבדל מכל שאר שבטים, והוא כנגד האל"ף שבשם 'אחד', כי האחד נבדל מהכל". ובח"א לב"ב קט: [ג, קכג.] כתב: "שבט לוי היה קודש אל השם יתברך, ולא מצאנו שהיו עובדים רק אל השם יתברך, כמו שהיה זה בעגל אשר לא סרו מאחרי ה', וכדכתיב [דברים לג, ח] 'וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר ניסתו במסה וגו''... עד כי שבט לוי תמיד היו קדושים אל השם יתברך". ובגו"א במדבר פ"י סוף אות לד [קנז:] כינה את שבט לוי "מחנה שכינה". וקודם לכן [במדבר פ"ח אות טז (קכד.)] כתב: "הלוים [הם] יותר שלו [של הקב"ה] מכל הנבראים". ובבאר הגולה בבאר השני [קצו.] כתב: "כי הדבר ששייך לאלקות הוא מקצת, שהוא נבחר מהכל. כמו שהיה שבט לוי נבחר מהכל, שהם י"ב שבטים, ובחר בשבט לוי מן השאר". ובגו"א שמות פ"ה אות ג [פח.] כתב: "שבטו של לוי לא נשתעבדו [שמו"ר ה, טז]. ואם תאמר, ומאי שנא שבטו של לוי שלא נשתעבד, מכל שאר השבטים, וגזירת 'כי גר יהיה זרעך' [בראשית טו, יג] על הכל. יש לומר, דכתיב 'כי גר יהיה זרעך', ואילו שבטו של לוי היה חלק גבוה, כי יעקב נתן אותו למעשר [תנחומא קרח אות יב]... והיה הוא כולו לגבוה, ולכך לא היה בכלל השעבוד". ובדרשת שבת הגדול [שעד:] כתב: "שבט לוי... היה עשירי, ולכך היה שבט לוי קודש. כי כאשר תוציא מן השבטים שהם שנים עשר (בראשית לה, כב-כו), ועוד 'אפרים ומנשה' גם כן 'כראובן ושמעון יהיו לי' [בראשית מח, ה], והם י"ד, ותוציא ארבעה בכורות לד' אמהות נשארו עשרה, והפריש [יעקב את] לוי שהוא אחד מן עשרה, ועל זה אמר [ויקרא כז, לב] 'והעשירי יהיה קודש'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:43)

(463) אודות קדושת המלכות, כן כתב בח"א לר"ה כא: [א, קכג.]: "כי מצד מדריגות המלכות יש מדריגה גדולה, ובפרט מלך ישראל, כמו שלמה שנאמר [דהי"א כט, כג] 'וישב על כסא ה'', שהיה מולך על עליונים ועל תחתונים [סנהדרין כ:], אשר ראוי אליו מצד המלכות מדריגה פנימית". ואמרו חכמים [ר"ה ח:] "מלך וציבור, מלך נכנס תחילה לדין ["כשהקב"ה דן אותם, מלך נכנס תחילה" (רש"י שם)]... מאי טעמא, אי בעית אימא לאו אורח ארעא למיקם מלכא אבראי". ובח"א שם [א, צג:] כתב: "פירוש, כי לעולם מדריגתו של מלך הוא פנימי יותר להיות קרוב אל משפט השם יתברך, ולפיכך אין ראוי להיות מלך אבראי, ומפני זה הוא נכנס תחלה". ובדר"ח פ"ד מכ"ג [תעט:] כתב: "לאו אורח ארעא דמלכא למיקם מאבראי, כי המלך לפי מדרגתו ומעלתו הוא קרוב אל השם יתברך, והקרוב הוא קודם לדין". ועוד אמרו חכמים [סוטה י:] "כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה, זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים". ובח"א לב"ב קכג. [ג, קכו.] כתב: "כי הצניעות מביא המלכות, שהוא המדריגה העליונה. כי לפי מדריגת הצניעות, שהוא צנוע ונסתר, מגיעה למדריגה העליונה, שהמדריגה צנועה ונסתרת מן הכל". **והביטוי המובהק** לקדושת המלך הוא שהמלך נמשח בשמן המשחה [הוריות יא.], וכמו שכתב כמה פעמים. כגון, בגבורות ה' פמ"ז [תקיב.] כתב: "יש לישראל עוז מצד כח המלכות, שיש למלכות של ישראל בפרט כח אלקי, ולכך היו נמשחים בשמן הקודש, כי כח מלכות ישראל יש לו מדריגה אלקית". ובדר"ח פ"ד מ"ד [צז.] כתב: "כל כתר גם כן יש בה קדושה, ולכך המלכים היו מושחים אותם כמין כתר בשמן המשחה". ושם פ"ו מ"ו [קכז:] כתב: "יש אל המלך מעלה אלקית בודאי... ולכך המלכים נמשחים בשמן המשחה. ואם לא היה במלכות צד קדושה אלקית, לא היה ראוי שיהיו נמשחים המלכים בשמן של קדושה". ובתפארת ישראל פ"מ [תרכא.] כתב: "כנגד הקדושה שיש ביום הזה נקרא השבת 'מלכתא', כי המלך נמשח בשמן הקודש". ובנצח ישראל פ"ה [קט.] כתב: "המלך הוא נבדל משאר העם, כי דבר זה ידוע כי המלך הוא נבדל מכל העם, ואין צריך לזה ביאור. ולפיכך היו המלכים נמשחים בשמן המשחה, שהוא קדוש". ובח"א לסוטה י. [ב, מב.] כתב: "כי המלכים יש להם מעלה נבדלת מן הגשמי, שהמלך נבדל משאר עמי הארץ [כ"ה הגירסא במהדורת כשר], ולכך היו המלכים נמשחים בשמן המשחה, כמו כהן וכלי קודש". ובח"א לסנהדרין קה: [ג, רמו:] כתב: "המלכות הוא נבדל גם כן, ולכך היו נמשחים המלכים בשמן המשחה, כמו שהיו נמשחים כלי בית המקדש. ואיך לא יהיה המלכות נבדל, שהרי המלך נבדל מכל העולם". ובח"א לשבועות ט. [ד, יא:] כתב: "יש למלך בשביל זה מעלה אלקית, ולכך מושחים המלכים בשמן הקודש. והמעלה האלקית הזאת כמו שאמרנו הוא מה שהמלך מושל על הכלל, והכלל הוא נבדל, כי הגשמי פרטי". **ואע"פ שגם לאומות** יש מלכות, מ"מ קדושת המלכות נמצאת רק אצל ישראל, וכמו שכתב בנצח ישראל ר"פ כא [תמד.]: "ישראל האומה היחידה, היא מלכות שיש בה הקדושה האלקית, והיא מובדלת מן המלכות האומות. וזה כי המלכיות האלו הם מתייחסים מצד עולם הזה, אשר העולם הזה יש בו שני דברים; כי הוא עולם גשמי כאשר ידוע, ומצד הזה אין בו קדושה. ומכל מקום אי אפשר שלא יהיה העולם הזה בו מדריגה קדושה בדבר מה... כי העולם הזה בא מן השם יתברך, שהוא קדוש, ומאחר שבא מאתו יתברך, אי אפשר שלא יהיה לעולם הזה התיחסות אליו יתברך. שלא יבא דבר מדבר אם אין לו התיחסות אליו בדבר מה... ומפני זה העולם אשר הוא בעל גשם, יש בו בחינה נבדלת בלתי גשמי... וכנגד זה עמדו בעולם שתי בחינות מחולקות; האומות שהם נוטים אל הגשמי, וזהו בחינה אחת. והאומה הישראלית, האומה הקדושה, כנגד הבחינה השנית, שיש בעולם בחינה שראוי לעולם צד בחינה קדושה בלתי גשמית... ומפני כי העולם הזה הוא גשמי, והגשם יש לו רחקים, והרחקים הם ד', שהם רחוקים מחולקים, והם ד' רוחות העולם... כנגדם יש בעולם ד' מלכיות... ומפני שיש בכל שטח אמצעי, והוא מסולק מכל ד' צדדין, לכך כנגד זה הוא המלכות הקדושה, הוא מלכות ישראל" [ראה להלן הערה 1037]. ובגבורות ה' פי"ח [קלג.] כתב: "כי מלכות ישראל הקדושה, שיש לה מדריגה אלקית פנימית, היא צומחת מתוך מלכות בלתי קדושה [של האומות], שכך ראוי למלכות שיש לה מעלה אלקית מעלה פנימית". ובנצח ישראל פל"ה [תרנז:] כתב: "מלכות בית דוד הוא מלכות אלקי, לא כמו שאר מלכות שהוא חול". ואמרו חכמים [סנהדרין קה.] "חוצפא מלכותא בלא תאגא היא", ופירש רש"י [שם] "כלומר, שררה גדולה, ואינו חסר אלא כתר מלכות". ובח"א שם [ג, רמה:] כתב: "כי המלכות יש לה כח וחוזק ביותר. ומי שהוא עז, יש לו תוקף וכח, מצד זה יש לו כח מלכות. רק שהוא בלא תגא, כי התגא שהוא הכתר מורה על כח אלקי קדוש. ולכך היו מושחים המלכים על הראש בשמן הקודש. והתגא, שהוא נבדל מן הראש, מורה כי יש למלך קדושה נבדלת אלקית. והחוצפה, שהוא כח מלכות כמו שאמרנו, אבל כח זה אינו אלקי קדוש, המורה על זה התגא, ותוקפו הוא הפך הקדושה, וזה מבואר". וברי הוא שמלכות האומות היא "מלכותא בלא תאגא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:44)

(464) קדושת המשכן היא דבר שאינו צריך לפנים, וידוע הוא. וכן נאמר [במדבר ד, יב] "ולקחו את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בַּקודש וגו'", ופירש רש"י [שם] "את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקודש - בתוך המשכן שהוא קדוש". ובגו"א שם אות ו [לט.] כתב: "בתוך המשכן שהוא קודש. לא שיהיה פירושו שמשרתים בכלים בקדושה, דאם כן 'בְּקודש' בשוא מבעי ליה, לא שיהיה הבי"ת בפתח, דמשמע קודש הידוע, והיינו המשכן שהוא ידוע ביותר". ובגבורות ה' ר"פ עא [תמח.] כתב: "כי בית המקדש בארץ מפני שיש לו מעלה אלקית נבדלת, ראוי שיהיה נקרא בשם 'לבנון' [רש"י דברים ג, כה], שהוא לשון לבון. כי דבר שהוא חמרי, בעבור עכירת החומר אין מתיחס אל הלבון, כי הלבון יש בו זוהר, אבל דבר שיש בו עכירות אין בו זוהר. ולכך דבר שהוא נבדל מן הגשם ראוי שיהיה נקרא על שם לבון, שהוא מורה על הבהירות, ואל דבר זה מתיחסים אותם שאין להם חומר עכור. ולפיכך בית המקדש נקרא 'לבנון', כי בית המקדש העיקר שלו אינו העצים והאבנים, שהם טפלים אצל עיקר המקדש, שהוא המדריגה הנבדלת שיש במקדש, כמו שטפל הגוף של אדם אצל הנשמה... ולפיכך ישראל שיש להם בית המקדש, יש להם כפרת חטא, במה שהבית זה נבדל, וכל ענין נבדל [יש] בו הסתלקות החטא. ולפיכך לא היה מנהג בית המקדש על פי הטבע החמרי, רק בנסים כוללים, כמו ששנינו [אבות פ"ה מ"ה] 'עשרה נסים נעשו לאבותינו במקדש וכו'', שתראה כי אין שם הנהגת הטבע, שהיא חמרית, כלל, רק נסים אלקיים ובלתי טבעים". ובדר"ח פ"ה מ"ה [קנד:] כתב: "יש לך לדעת, כי אי אפשר שלא יהיה עשרה נסים במקדש, כי מאחר שהמקדש הוא קדוש, ושמו יתברך במקדש, אם לא נעשו בו הנסים, אם כן היה שוה בית המקדש לשאר מקומות, ודבר זה אי אפשר שיהיה בית המקדש שוה לשאר מקומות, שהרי לכך נקרא 'מקדש', שהוא קדוש ונבדל מן הטבע. ומפני שהיה קדוש, לכך נעשה בו עשרה נסים... שהיתה קדושת בית המקדש קדושה עליונה". וכל דבריו אודות בית המקדש, כחם יפה לגבי המשכן, כי "משכן איקרי מקדש" [עירובין ב.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:45)

(465) יומא עה: "תנו רבנן, 'לחם אבירים אכל איש' [תהלים עח, כה], לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו, דברי רבי עקיבא. וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל, אמר להם, צאו ואמרו לו לעקיבא, עקיבא טעית, וכי מלאכי השרת אוכלין לחם... אלא מה אני מקיים 'אבירים', לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים", ופירש רש"י [שם] "נבלע באיברים - אינו יוצא מן המעיים". וכן רש"י [תהלים עח, כה] כתב "לחם אבירים - 'אבירים' איברים, שהיה נבלע בכל האברים, ולא היו צריכים לנקביהם". ובח"א לב"ב עד: [ג, קה.] כתב: "ובפרק יום הכפורים [יומא עה:] 'לחם אבירים אכל איש' [תהלים עח, כה], לחם שמלאכי שרת אוכלים אותו. וכשנאמרו הדברים האלו לפני רבי ישמעאל, אמר להם, צאו ואמרו לרבי עקיבא, טעית, וכי מלאכי שרת אוכלים, אלא 'לחם אבירים', שנבלע באברים, עד כאן. ואל יעלה על דעתך שרבי עקיבא לגודל חכמתו היה סובר שהמלאכים אוכלים דברים גשמיים, דבר זה לא יצויר. אבל הפירוש שרבי עקיבא סבר שהמלאכים מקבלים מן השם יתברך, כמו שכל הנמצאים מקבלים מאתו, והקבול ההוא השלמתם. ולפיכך קרא המן 'לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו', כי גם המן אינו טבעי". וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:46)

(466) כמו שמוכח מלשון רש"י [במדבר כא, ה] "בלחם הקלוקל - לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו 'קלוקל'. אמרו, עתיד המן הזה שיתפח במעינו, כלום יש **ילוד אשה** שמכניס ואינו מוציא". והביטוי "ילוד אשה" מורה על גשמיות האדם, וכמו שביאר למעלה [לאחר ציון 149]. וראה למעלה הערה 153. ובגבורות ה' פנ"ט [שסא.] כתב: "האכילם את המן, שהוא מזון אינו טבעי לגמרי, וכמעט שהוא אינו גשמי כלל, שהוא היה נבלע באברים, והיה מובדל ומופרש מפחיתות החמרי לגמרי". לכך היות המן "נבלע באיברים" מורה על היותו מאכל רוחני, שפירוש "נבלע באברים" הוא שאינם צריכים לנקביהם [כמבואר בהערה הקודמת], והטעם לכך הוא שהמן "היה מובדל ומופרש מפחיתות החמרי לגמרי" [לשונו בגבורות ה' הנ"ל], ולכך לא היו צריכים לנקביהם. והאלשיך [שמות טז, ד-ז] כתב: "כי כאשר המן הוא רוחני, כי על כן נבלע באברים ובלתי יוצא מבטן אוכלו". והמהרש"א [יומא עה:] כתב: "הרשעים חשבו אדרבה, כי הוא חסרון באכילת המן, כי עתיד שתיפח מן זה במעיהם כו'. וקאמר דטעות הוא לומר כן, שלא ידעו שהמן זה שנבלע באברים, הוא מעין עולם הבא". ובספר דבש לפי [מערכה ט] כתב: "עיקר אכילת האדם לצורך בירור, כי כשאוכל מתדבק בנשמתו ניצוץ הקדושה, והפסולת דוחה לחוץ. ולזה המן היה נבלע באברים, שהיה כלו בירור גמור בלי שום פסולת". **ועוד אודות** היות המן מאכל רוחני, כן כתב בגבורות ה' פכ"ב [רעח:]: "שהרי אין המן מדברים הטבעים". ושם פ"מ [סז:] כתב: "והמן גם כן נתן להם במדבר דוקא, מטעם דלעיל [שם פכ"ב], שכל הדברים הבלתי טבעים הם במדבר, מפני שבישוב שם הלחם הטבעי, אבל במדבר שם לא תמצא לחם טבעי". ואמרו חכמים [אבות פ"ה מ"ו] "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן... והמן". ובדר"ח שם [ריד.] כתב: "נבראו בערב שבת בין השמשות דברים שהם למעלה מן הטבע, ואינם טבעים". ובגו"א שמות פט"ז אות יד [שכז:] כתב: "היה המן מן הדברים שאינם תחת הטבע". ושם דברים פ"ח אות ג [קמה:] כתב: "הקב"ה נתן להם [לדור המדבר] המזון, והיה ענין אלקי, ולא היה אנושי כלל". ובתפארת ישראל פ"מ [תרכד.] כתב: "המן שלא היה טבעי, לא ירד בשבת, כי אין הויה בשבת". וכן כתב בח"א לב"ב עד: [ג, קה.]. ובזוה"ק [ח"ג רח.] אמרו "תא חזי, מנא דהוה נחית להו לישראל במדברא, ההוא מנא הוה מטלא דלעילא, דהוה נחית מעתיקא סתימא דכל סתימין. וכד הוה נחית, הוה נהוריה נהיר בכלהו עלמין, ומניה אתזן חקל דתפוחין ומלאכי עלאי, וכד הוה נחית לתתא, ושליט ביה אוירא דעלמא, אגליד ואשתני זיויה". והרמב"ן [שמות טז, ו] כתב: "המן הוא מתולדת האור העליון שנתגשם ברצון בוראו יתברך". ורבינו בחיי [שמות טז, ד] כתב: "כי האור העליון נתגשם ברצון הקב"ה, ולכך קראו דוד ע"ה 'דגן שמים' [תהלים עח, כד]... כי המן הוא תולדות האור, והאור יסוד המן. וכשם שנברא האור ביום ראשון [בראשית א, ג], כך תחלת ירידתו של מן היה ביום ראשון". ובגו"א שמות פט"ז אות א [שכא:] כתב: "התחיל המן ביום א, כי היה דומה לימי בראשית, שהיה התחלת הבריאה ביום א, ויום השבת ביום השביעי, כך היה במן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:47)

(467) פירוש - עליית הבאר היא משום שמקורו מתברך, וכפי שכתב בגו"א בראשית פכ"ד אות יג [שצט.]: "הנס שהוא הוה ורגיל בביאת הצדיק אל המים, שהם עולים אליו. וכן מצינו באברהם [רש"י בראשית כא, ל], ובמשה [רש"י שמות ב, כ], וביעקב שהיה היאור עולה לרגליו [רש"י בראשית נ, ג]. כי הצדיק ברכה עולה לרגליו, ולפיכך מיד כשהוא בא שם, המקור של הבאר מתברך, ועולה כנגדו המים. כי הבאר שיש לו מקור של ברכה, מיד שיבא אליו העזר על הברכה, מיד המקור מתברך". וכן כתב בקיצור קודם לכן [שם פכ"א אות כז (שסב.)]. ובדר"ח פ"ב מ"ט [תרצט.] כתב: "מעיין המתגבר, אשר יש למעיין שורש ומקור, ובשביל זה הוא נובע תמיד ומוסיף... שמתפשט המעיין תמיד בשביל שיש לו מקור ושורש חזק". ושם בהמשך [תשיח.] כתב: "מעיין המתגבר, אשר המעיין יש לו שורש ומקור נובע". **ויש לדייק בלשונו**, שכתב כאן "שהיה מקור מתברך בברכה נסיית על ידי נס", דמהי הכפלות של "ברכה נסיית על ידי נס". ונראה, שבגבורות ה' פכ"ב [רפ.] כתב: "וכן הבאר הוא ברכה שאינה טבעית, להיות הבאר הולך עמהן בכל מקום". ודברים אלו יוטעמו על פי מה שאמרו בגמרא [שבת לה.] "אמר רב, מעין המיטלטל טהור, וזהו בארה של מרים", ופירש רש"י [שם] "טהור - מלקבל טומאה, וטובלין בו, דלאו ככלי דמי להיות המים הנובעין ממנו כשאובין, ואין לך מעין מיטלטל אלא בארה של מרים". ויש להבין, דמהיכי תיתי שלא יחשבו מי הבאר של מרים כמי מעין, עד שרב הוצרך ללמדנו שאכן נחשבו כמעין. אלא שנאמר [מ"ב ד, ד] "ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי", ופירש רש"י [שם] "והמלא תסיעי - מלפניך, ותתני כלי אחר במקומו למלאותו, וצלוחית השמן לא תזיזי ממקומו, לפי שהקב"ה עושהו כמעין, ואין דרך מעין לזוזו ממקומו". וזהו שאומרים ישראל קדושים "לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה", שיש ללכת למקור, כי המקור עצמו אינו דבר תלוש ומטלטל. לכך היה מקום לומר שהואיל וכל כח הטהרה של מעין הוא מחמת היותו מקור, וכחו של המקור הוא במקומו בלבד, לכך היתה הוה אמינא לומר שמעין המיטלטל, ופורש ממקומו, לא יהא לו כח המקור, ולא יהיה לו דין מעין. לכך הוצרך רב לחדש ששאני בארה של מרים, שאע"פ שהוא מעין המטלטל, מכל מקום הוא לעולם נחשב למקור [שמעתי ממו"ר זצ"ל]. וזהו מתק לשונו שכתב כאן "שהיה מקור מתברך בברכה נסיית על ידי נס", נס בתוך נס; "מקור מתברך בברכה נסיית" מורה שיש לבאר מקור מטלטל. ו"על ידי נס" מורה שהבאר היה עולה בנס כפי שכל באר עולה על ידי נס.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:48)

(468) פירוש - השליו הוא מין עוף [רש"י במדבר טז, יג], ועל העוף נאמר "עוף השמים". ואודות התייחסות העוף לשמים, כן כתב בבאר הגולה באר החמישי [לו.]: "כל עוף אין בו כבידות חמרי גשמי, רק הוא מיוחס אל הרוחני, שהרי הוא פורח באויר, ונקרא 'עוף השמים' [בראשית א, ל], ודבר זה בארנו במקומות הרבה". ובגבורות ה' פל"ד [תקצה:] כתב: "השמים הם משכן לעופות, דכתיב [בראשית א, כ] 'עוף יעופף על פני רקיע השמים', ונאמר [בראשית א, ל] 'ועוף השמים'". ובנתיב עין טוב פ"א [ב, ריג:] כתב: "כי עוף השמים הוא מסוגל לדברים כמו אלו שהם דברים רוחניים, כדכתיב [קהלת י, כ] 'כי עוף השמים יוליך הקול'. ודבר זה ידוע אצל המבינים, כי עוף השמים מוכן לקבל יותר מן שאר בעלי חיים". וכן הוא בח"א לב"ב עג: [ג, צד.]. ובח"א לחולין סג. [ד, צח:] כתב: "כי העופות כפי שהם טבעם [מוכנות] לקבל הגזירות שבאים מלמעלה. ולא שיש בהם השכל, רק מצד שהם עוף השמים, פורחים באויר השמים, הם מקבלים הגזירות שהם באים מלמעלה... ולכן כתיב [קהלת י, כ] 'כי עוף השמים יוליך את הקול'... כי העוף הוא פורח באויר השמים, ולכך הוא מוכן לקבל הגזירה הבאה מלמעלה מן השמים... שהם פורחים באויר בשביל שהם קלי הטבע, ואין להם עבות החמרי". וכן הוא בגו"א בראשית פט"ו אות טו [רס:]. ובנצח ישראל פמ"ב [תשלד:] גם הביא ראיה מהבטוי "עוף השמים" להורות על רוחניותו של העוף. ושם פנ"ד [תתמז:] כתב כן לגבי עננים, וכלשונו: "כי הענן מתייחס אל השמים, שהרי הוא נקרא [דניאל ז, יג] 'ענן השמים'". ובגבורות ה' פכ"ב [רפ.] כתב טעם אחר המורה על יחוד השלו למדבר, וכלשונו: "וכן השלו לא היה זה בא בטבע להיות נופל על מחניהם 'כדרך יום כה ודרך יום כה' [במדבר יא, לא]. ומפני שאין זה דבר טבעי כלל, לא היה זה בישוב המיוחד לטבע".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:49)

(469) המלים "לא מן הארץ" אינן כ"כ מובנות, שלכאורה נראה שבא לומר שהעוף מתייחס לשמים ולא לארץ, אך אז תיבת "לא **מן** הארץ" תהיה משוללת הבנה, והיה לו לומר "לא אל הארץ". ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:50)

(470) אודות זיקת ישראל אל המדבר, ראה למעלה הערה 448. ובגבורות ה' פכ"ב [רעו:] גם הביא מדרש זה [שמו"ר ב, ד], וכתב: "תראה שכל החשיבות נטלו ישראל במדבר. וכאשר תרצה להשכיל תדע הטעם, שכל דבר צריך למקום מיוחד. וכאשר הישוב הוא עומד לדברים הגשמים, שהם ראוים להיותם בישוב, לכך לא יהיו בו הדברים הרוחניים כמו התורה, והמשכן, והשכינה, כהונה, ומלכות, וענני כבוד, והמן, שהרי אין המן מדברים הטבעים, והישוב הוא מיוחד אל דברים הטבעים. וכן הבאר... וכן השלו... ומפני שאין זה דבר טבעי כלל, לא היה זה בישוב המיוחד לטבע. שאי אפשר שיעמדו יחד הדברים הטבעים והדברים אשר אינם טבעים, שאין מקום אחד מיוחד לשני דברים מחולקים, ולפיכך לא היו כל אלו מתנות בישוב, שהוא מקום הטבעי. ומכל שכן כאשר תבין כי הם הפכים ביחד, הדברים הטבעים והדברים אשר אינם טבעים. וכמו שמתנגד השכל לחומר, בעבור שזה שכלי וזה כולו חמרי, כך יתנגד הרוחני לגשמי, בעבור שהרוחנית הוא כולו צורה נבדלת בלבד, מופשטת מן החומר, והחומר אין בו צורה. לפיכך כאשר הישוב הוא מוכן לדברים הטבעים הגשמים, אין ראוי אל הדברים הנבדלים. ולכך היו ישראל מתעלים להיות עליונים על כל הנמצאות, ולהיות להם מעלה נבדלת, במדבר דוקא, לפי שהוא מקום ראוי להתעלות אל מעלה הנבדלת. וזה שנאמר [שיה"ש ג, ו] 'מי זאת עולה מן המדבר'". ובגבורות ה' פ"מ [סח.] כתב: "כל הדברים הבלתי טבעים הם במדבר, מפני שבישוב שם הלחם הטבעי, אבל במדבר שם לא תמצא לחם טבעי. וכן הנסים שעשה הקב"ה עמהם, הכל במדבר ובים סוף, ולא בישוב העולם, הכל מטעם דלעיל, שכל הדברים היוצאים מן הטבע שייכים במדבר". ובח"א לב"ב עג: [ג, צד.] כתב: "הדברים החמריים הם מתנגדים לדברים אלקיים, כי זה חמרי וזה נבדל ממנו לגמרי, ולכך לא היה ראוי שיהיו דברים אלו [האלקיים] בישוב, ששם הויית החמרי... כי הישוב הוא מיוחד לדברים חמריים טבעיים. והפך זה המדבר, שהרי במדבר לא תמצא דברים חמריים טבעיים, כמו שימצא בישוב". וכן בנתיב יראת השם פ"ג [ב, ל:] כתב שהמדבר ראוי לקבל דברים אלקיים. וראה להלן הערות 614, 1047, 1285. **ויש להעיר**, כי בנתיב דרך ארץ פ"א [ב, רמח.] כתב: "הישוב הוא מיוחד לאדם שהוא אדם שכלי, כי הבעלי חיים שהם טבעיים ולא שכליים, הם בים או במדבר, ואינו נקרא ישוב". ואילו כאן כתב שבישוב יש את הדברים הטבעיים, ובמדבר יש את הדברים שאינם טבעיים. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:51)

(471) פירוש - לאחר שנתבאר שהמדבר הוא בדמות ישראל, וישראל זכו במדבר לכל המעלות הרוחניות, ולא זכו למעלות אלו בארץ ישראל משום שהיא "נשתבחה בחטה ושעורה גפן תאנה ורמון, וכל הדברים הגופניים" [לשונו למעלה לפני ציון 456], תיקשי לך כיצד זכו ישראל בארץ ישראל, הרי "ישראל הם קדושים בלתי נמשכים אחר הגוף... עם קדוש ונבדל" [לשונו למעלה לאחר ציון 455]. ואף על פי שמתנת ארץ ישראל אינה נכללת בעשר המתנות שנמנו במדרש שהזכיה בהן נזקפת למדבר, מ"מ קשה כיצד ניתנה לישראל [הקדושים והנבדלים] ארץ שיש בה כל הברכות הגופניות. ואודות שדוקא קדושת ישראל מזכה אותם בארץ ישראל הקדושה, כן כתב בכמה מקומות. כגון, בגבורות ה' פ"ח [שעה.] כתב: "לפיכך הארץ מתייחס לישראל בענין זה; כי הארץ קדושה במעלתה, הנבדלת מן הפחיתות ומן התיעוב, וכן ישראל... כי לפי הענין האדם יש לו מקום. לכך כשנתן הקב"ה הארץ הקדושה לישראל, בודאי מפני שהם ראוים לה. וכן לכל אומה ואומה נתן ארץ כפי מה שהם, וכל דבר יש לו מקום לפי טבעו ומעלתו. ולכך לפי מעלת ישראל, שיש להם מעלה נבדלת קדושה, יש להם ארץ קדושה". ושם פ"ט [תנה.] כתב: "כי האבות והשבטים מצד קדושתם העליונה ראוי להם הארץ הקדושה". ובנצח ישראל פ"א [ח:] כתב: "השם יתברך סדר כל אומה במקומה הראוי לה, וסדר את ישראל במקום הראוי להם, שהוא ארץ ישראל". ושם פכ"ד [תקיא:] כתב: "כי כבר ידוע כי כל דבר יש לו מקום לפי מעלתו ולפי ענינו... כי ראוי להם [לישראל] ארץ הקדושה, כמו שהם קדושים". ושם פנ"ו [תתסה:] כתב: "כי ארץ ישראל שהיא ארץ קדושה, ראוי לעם קדוש. והנה יש לישראל שהם עם קדוש, מקום מתיחס להם כראוי". וכן כתב בנתיב העבודה פי"ח [א, קמ:], ונתיב היסורין ר"פ ב [ב, קעו., והובא למעלה בהקדמה הערה 58]. ובח"א לחולין צא: [ד, קח:] כתב: "כי יעקב היה מושל בכל הארץ, כי הארץ הקדושה ראויה ליעקב, שהוא כולו קדוש... ולכך הארץ היא כולה ליעקב". הרי שישנה זיקה בין הארץ לבין הדרים עליה. וצרף לכאן מאמרם [תענית ד.], שאמרו "האי צורבא מרבנן דרתח, אורייתא הוא דקא מרתחא ליה... דכתיב [דברים ח, ט] 'ארץ אשר אבניה ברזל', אל תקרי 'אבניה', אלא 'בוניה'". הרי שתיבת "אבניה" הנאמרת על גוף הארץ, נדרשת ללמד על הדרים עליה ["בניה"], וזה מורה באצבע שמעלת הארץ חלה על תושביה. ובביאור מאמר זה ראה בנתיב התורה פי"ג [תקיז:]. ואמרו חכמים [ילקו"ש ח"ב רמז תקסג] "מדד הקב"ה בכל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל, שנאמר [חבקוק ג, ו] 'עמד וימודד ארץ'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:52)

(472) יסוד נפוץ מאוד בספריו. כגון, אמרו במשנה [אבות פ"ה מכ"ב] "הפך בה והפך בה, דכולא בה". ובדר"ח שם [תקנט.] כתב: "מדריגת התורה עליונה כוללת הכל, עד שהכל משותפים בה, כי כוללת הכל, אף האומות. שלכך נתנה התורה במדבר במקום הפקר, עד שאפילו האומות שייכים אל התורה. וכל זה מפני מדריגת ומעלת התורה העליונה, שהיא על הכל והיא אל הכל, אם היו רוצים האומות לקבל התורה, רק הם לא רצו בתורה [ע"ז ב:], אבל מצד נותן התורה היא שייכת אל הכל" [הובא למעלה בהקדמה הערה 72, ולמעלה הערה 430]. ועוד אמרו במשנה [אבות פ"ב מ"ב] "כל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון, וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים לשם שמים". ובדר"ח שם [תקכח.] כתב: "חיבר אלו שני דברים, דהיינו תלמוד תורה והעוסקים עם הצבור ביחד, כי הם מתדמים ומתיחסים. וזה כי התורה אינה כמו המצוה, שהמצוה כאשר הוא עושה המצוה, אינו מתעסק בדבר שהוא הכל כאשר הוא עושה המצוה, ולא שייך בזה הכל. וכאשר הוא עוסק בתורה, הוא קונה ענין כללי. וכל ענין השכלי הוא כללי, ואינו דבר פרטי, כמו שמבואר דבר זה. וזהו אמרם ז"ל שקול דבר אחד מן התורה ככל העולם כולו, שנאמר [משלי ח, יא] 'וכל חפצים לא ישוו בה'. הרי כל דבר מדברי תורה כללי הוא נחשב. וזה הפירוש גם כן [משלי ו, כג] 'כי נר מצוה ותורה אור', כי המצוה שהאדם עושה הוא כמו נר, שהוא נר אחד פרטי. אבל התורה היא אור, שאין שייך ענין פרטי באור, כי הוא אינו חלק... ועוד כי אמרו [אבות פ"ה מכ"ב] 'הפוך בה והפוך בה דכולא בה'. ולפיכך מחבר לזה 'כל העוסקים עם הצבור', דהיינו עם הכלל, דאינו דומה למי שעוסק בדבר פרטי, שהרי זה מתעסק בדבר כללי". ובדר"ח פ"ד מ"ט [קפב:] כתב: "כי ראוי שתהיה התורה כוללת הכל, לפי שהוא עליונה על הכל. ולעולם הדבר שהוא עליון נכלל תחתיו כל מה שלמטה ממנו. והתורה מדריגתה על כל, ולפיכך עם התורה הכל, אם עוסק בתורה לשמה... נמצא עם התורה אריכות ימים, שהוא עולם הבא, וגם מדריגת עולם הזה. שאם יש עם התורה מדריגת עולם הבא, שהוא עליון, כל שכן שיש בתורה מדריגת עולם הזה, שהוא למטה הימנו". ושם בהמשך [רז., בביאור המשנה (אבות פ"ד מ"י) "אם בטלת מן התורה, יש לך בטלים **הרבה** כנגדך. ואם עמלת בתורה, יש לך שכר **הרבה** לתן לך"], עמד על תיבת "הרבה", וכתב: "כאילו אמר כי התורה כוללת הרבה, ומפני כך העדר התורה גורמת בטלים הרבה. וכך העמל בתורה הוא גורם שכר הרבה, שאף דבר אחד בתורה לא נחשב פרטי, אבל שקול הוא כמו הכל. שכך תמצא מדריגת התורה בכל מקום, כמו שאמרו [פאה פ"א מ"א] 'ותלמוד תורה כנגד כלם', שמזה תראה כי התורה כוללת הכל. ועוד אמרו [ירושלמי פאה פ"א ה"א] שוה דבר אחד מדברי תורה כנגד כל העולם, שנאמר [משלי ג, טו] 'וכל חפציך לא ישוו בה'. ומפני זה כאשר קונה דבר אחד מדברי תורה, כאילו קנה כל העולם כולו. וכן הפך זה, אם בטל מדברי תורה, יש לו בטלים וחסרונות הרבה". ושם בתחילת משנה יא [ריד.] כתב: "'אם עמלת בתורה שכר הרבה יש ליתן לך', ופירשנו בזה כי אף אם למד דבר אחד בתורה, אין נחשב לדבר אחד, רק להרבה. כמו שאמר בברייתא [שבת קכז.] 'אלו דברים שהאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא', ושם מנו ט' דברים, ועם התורה הם עשרה. ואמרו 'ותלמוד תורה כנגד כלם', כי רוצה לומר שיש בתורה שכר כללי, כי מספר עשרה הוא מספר כללי. וכאילו אמר שהעושה מצוה אחת שכרו דבר אחד, ואילו תלמוד תורה יש עליה שכר כללי. ולכך סמך אחריו [שם משנה יא] 'העושה מצוה אחת [קונה לו פרקליט אחד]', שבא לומר כי אצל המצוה אינו כך כמו שהוא בתורה שנותנין שכר הרבה על התורה, אף אם לא היה עוסק רק בדבר אחד, ואפילו הכי נותנין לו שכר הרבה. ואילו במצות אינו כך, רק כי העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד. וזהו ההפרש שיש בין התורה ובין המצוה". ואמרו חכמים [עירובין נד.] "בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם; מדת בשר ודם, אדם נותן סם לחבירו, לזה יפה ולזה קשה. אבל הקב"ה אינו כן, נתן תורה לישראל סם חיים לכל גופו, שנאמר [משלי ד, כב] 'ולכל בשרו מרפא'". ובנתיב התורה פ"א [מח.] כתב: "ואמר כי 'בשר ודם נותן סם לחבירו', כי מפני שאי אפשר שלא יהיה לאותו סם איכות; או שהוא קר, או שהוא חם, וכיוצא בזה מן האיכות. ואם הסם ההוא קר, אז מזיק לאברים הקרים. ואם הוא חם, מזיק לאברים החמים, כי לא ימלט הסם ההוא מן איכות. אבל התורה היא רפואה כללית, כי אין בתורה איכות, רק כי היא שכל אלקי העליון. ובשביל כך התורה היא סם חיים ורפואה אל הכל". ובנתיב גמילות חסדים פ"ב [א, קנג:] כתב: "ואמר 'ותלמוד תורה כנגד כולם' [פאה פ"א מ"א] ביחד... ואין לומר בתורה חלק, כי הדבר שהוא שכלי אין חלק שייך בו, כי החלק שייך לגשמי כאשר ידוע, לכך 'ותלמוד תורה כנגד כולם'". ובתפארת ישראל פ"ל [תנא.] כתב: "כאשר נתנה תורה לישראל, והיה יוצא למציאות התורה שהיא הכל, היה נמשך שנוי בכל. והיו 'קולות וברקים וענן כבד וקול השופר חזק מאד' [שמות יט, טז]... ואיך לא יהיו קול השופר וקולות וברקים וענן כבד, הרי התורה השכלית היא על עולם הגשמי, ואיך התורה באה אל העולם התחתון, שהיא למעלה מן העולם הזה, ולא יבוא גם כן אותו שהוא למטה ממנו". ובתפארת ישראל פמ"ו [תשטז:] כתב: "מעלת התורה אינו כמו שאר הדברים, שאין דבר אחד כולל הכל... אבל התורה כוללת הכל" [הובא למעלה בהקדמה הערה 10, למעלה הערה 429, ולהלן הערה 508. וראה עוד להלן הערה 1050].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:53)

(473) "אחר שקבלו התורה שהיא הכל, ראויה להם כמו כן ארץ ישראל, אשר 'לא תחסר כל בה'" [לשונו בסמוך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:54)

(474) וראיה לדבר, שלא נזכר שיש בארץ ישראל זהב וכסף, וכפי שכתב הרמב"ן [דברים ח, ט]: "וטעם 'אשר אבניה ברזל' [שם], כי במקום אשר תחשוב ששם אבנים שם תמצא ברזל, כי מעפרה יוקח. ובשרם כי בארץ ישראל מחצב נחשת וברזל, שהם צורך גדול ליושבי הארץ, ו'לא תחסר כל בה'. אבל מוצא הכסף והזהב איננו חסרון בארץ". וכן הרד"ל בהגהותיו לפרקי דרבי אליעזר פ"ב אות ה כתב: "לא ראיתי מוזכר בשום מקום עוד שהיו נמצאים בארץ ישראל מחצבי זהב וכסף". ובהגהותיו המורחבות יותר בשולי העמוד [אות ג] הוסיף: "ולא הוזכר בתורה בשבח הארץ כי אם 'אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת'... ואלמלי היה נמצא בה מחצבי זהב וכסף, לא היה שתיק קרא מלשבח בה". ואם היה מדובר בברכות גופניות בעצם, בודאי שהברכה היתה כוללת גם כסף וזהב ושאר אוצרות של עושר, שהעושר הוא קנין גשמי, וכמו שכתב בנתיב העושר פ"ב [ב, רכו.]: "כי המתנות שהם בעולם... האחת, הוא דבר שהוא שכלי, והוא בלתי גשמי, כמו החכמה, שהוא דבר שכלי בלתי גשמי. והשני, הוא דבר שהוא הפך זה, שהוא גשמי לגמרי, כמו העושר, שאין העושר רק בקנינים הגשמיים", וכל הפרק שם הוקדש לבאר גשמיות העושר. אלא מוכח שאיירי בברכת "לא תחסר כל בה", ואין העדר כסף וזהב נחשב לחסרון בארץ. וראה בסמוך הערה 478 מה שיש להקשות על דברים אלו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:55)

(475) אודות שארץ ישראל אינה חסרה דבר, כן אמרו חכמים [ברכות לו:] "אין ארץ ישראל חסרה כלום, שנאמר [דברים ח, ט] 'ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה'". וכן אמרו [קה"ר ב, ח] "אדריאנוס שחיק טמיא שאל את רבי יהושע בן חנינא, כתיב בתורה 'ארץ אשר לא במסכנות וגו'', יכול את מייתי לי תלת מילין דאנא שאיל. אמר ליה, ומה אינון. אמר ליה, פלפלין ופוסיאנין ומטקסא. אייתי פלפלין מן נצחנה, ופוסיאנין מן ציידן, ומטקסא מן גוש חלב" [ראה למעלה הערה 457]. ובספרי [דברים ח, ט] אמרו "'וראש עפרות תבל' [משלי ח, טו], זו ארץ ישראל... שנאמר [שם פסוק לא] 'שם משחקת בתבל ארצו'. למה נקרא 'תבל' שמה, שהיא מתובלת בכל. שכל הארצות, יש בזו מה שאין בזו, ויש בזו מה שאין בזו. אבל ארץ ישראל אינה חסירה כלום, שנאמר 'ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה'". וכן כתב בכמה מקומות בספריו. כגון, בדר"ח פ"ה מ"ט [רפו.] כתב: "אמנם השמיטה שהיא לארץ, מה שלא נמצא לשום ארץ, ודבר זה מצד הארץ עצמה, כי ראוי לארץ השמיטה. וזה כי ארץ ישראל אשר לא תחסר כל בה, והיא הארץ השלימה בכל, כמו שאמר הכתוב עליה [דברים ח, ט] 'ארץ אשר לא תחסר כל בה', ודבר זה כנגד שאר ארצות שהם חסרים, אך ארץ ישראל בלבד שאינה חסירה, והיא שלימה. והדבר שהוא שלם ראוי אליו השביתה והמנוחה". ובגבורות ה' פכ"ד [שפה.] כתב: "מה שאמר [שמות ג, ח] 'אל ארץ זבת חלב ודבש' הוא ענין אחר, כי החלב במה שטבעו קר, והדבש חם בטבעו, הם הפכים. לומר, כי לא תחסר כל בה, שאף דברים שהם הפכים נמצא בארץ ברבוי מאוד, וכדכתיב 'זבת חלב ודבש', שהוא ברבוי. ושאר ארצות, אם הוא מוכן לדבר אחד, אינו מוכן להפכו, ובארץ אינו כך, רק הכל הוא ברבוי, ואף כי הם הפכים". ובנצח ישראל ר"פ נ [תתי.] כתב: "לענין הברכה, אין ספק שיהיה ברכת הארץ הקדושה בכל, שהיא מוכנת לברכה בכל". ובאור חדש פ"א [שכד.] כתב: "לדעת רבי יהודה בר סימון, סעודת ארץ ישראל [אחושרוש] הראה להם [אסת"ר ב, א]... זהו [אסתר א, ד] 'בהראותו את עושר כבוד מלכותו' מה שהראה לו סעודת ארץ ישראל, וזהו 'עושר כבוד מלכותו' כאשר לו שלחן מלכים, מפרנס הכל. כמו שהכתוב מספר כבוד מלכותו של שלמה, ומספר ענין שלחנו. ולכך אמר 'סעודת ארץ ישראל הראה להם', כי דווקא בארץ ישראל כתיב 'לא תחסר כל בה'. והיה אפשר להיות לו שלחן מלכים כאשר היה לו הדברים שהם בסעודת ארץ ישראל, כי שם נמצא הכל". ובבאר הגולה באר הששי [שג.] תלה את "לא תחסר כל בה" בכך שארץ ישראל היא באמצע העולם, שכתב: "הרי היא ארץ 'אשר לא תחסר כל בה', אם כן ארץ ישראל שייך בה כל. ואי אפשר שיהיה זה רק דבר שהוא באמצע, שהוא כלול משני קצוות, כאשר הוא ידוע. לכך לארץ ישראל יש סגולת האמצעי. כי יש ארץ מסוגל לדבר זה, ויש ארץ מסוגל לדבר אחר, כאשר הדברים הם מחולקים. אבל ארץ ישראל יש בו הכל, וזהו מסגולת האמצעי". ורבינו בחיי [דברים ח, ט] כתב: "ארץ אשר לא במסכנות - הארץ שהיא מלאה כל טוב, כגן ה' כארץ מצרים, והיא חסרה ממקצת הדברים הנמצאים במקומות זולתם, הנה יושביה אוכלים לחם במסכנות. ולכך ישבח הכתוב הארץ הקדושה שאין בה חסרון שום דבר בעולם, כי לא ימצא שום דבר למאכלו של אדם בשאר ארצות שלא ימצא בארץ, ויש שימצא בארץ ולא ימצא בשאר ארצות, זהו 'לא תחסר כל בה'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:56)

(476) תיבת "ההכל" אינה מופיעה בספריו אלא רק בדרשה זו חמש פעמים [כאן, להלן אחר ציונים 667, 668, 1184, 1523].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:57)

(477) מבאר שמעלת "לא תחסר כל בה" נובעת מהתורה שכוללת הכל. ולמעלה [לאחר ציון 426] כתב: "כמו שהוא יתברך אדון ואלוק כל, כך התורה היא תורת הכל". נמצא שיש כאן שלשה שלבים; (א) הקב"ה הוא אדון ואלוק הכל. (ב) כתוצאה מכך התורה היא לכל. (ג) כתוצאה מכך בארץ ישראל יש הכל, לא תחסר דבר. ובח"א לכתובות קיא: [א, קסו:] כתב: "ואמר [שם] כי ראה ארץ זבת חלב ודבש של כל ארץ ישראל והיה עשרים ושתים פרסה... ודבר זה מפני כי הוא ברכה עליונה שמתפשט הברכה מן מקור העליון, שהוא כנגד כ"ב אותיות התורה, שהיא מקור הברכה". הרי להדיא שברכת הארץ נובעת מהתורה. **ונראה ביאורו**, שלמעלה [הערה 428] נתבאר שהטעם שהיות הקב"ה אלוק הכל מחייבת שתצא ממנו תורה לכל הוא משום שעל ידי מצות התורה הקב"ה מחיל את אלוקותו על הבריות, עיי"ש. וארץ ישראל היא בפרט המקום שבו חלה אלוקות הקב"ה, וכמו שכתב בדר"ח פ"ה מ"ט [רעט.]: "כי כאשר תעיין תמצא כי ג' תוארים הם לארץ ישראל; הראשון, כי נקרא שמו יתברך על הארץ, שהוא 'אלקי הארץ', ומקרא מלא הוא [דברים לא, טז] 'וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ', ופירש הרמב"ן ז"ל [שם] אלהים שהוא נכר בארץ, כי השם הנכבד הוא אלקי הארץ, שנאמר [מ"ב יז, כו] 'כי לא ידעו משפטי אלהי הארץ'... ובדברי רבותינו ז"ל מבואר הרבה, עד שאמרו ז"ל [כתובות קי:], ומביאו רש"י בפרשת לך לך [בראשית יז, ח], 'לתת לך את הארץ להיות לך לאלקים' [ויקרא כה, לח], הדר בארץ ישראל אני לו לאלוק, ומי שאינו דר בארץ ישראל אין אני לו לאלוק, עיין שם... ודבר זה מבואר, כי כל הארצות הם תחת רשות השרים העליונים, ואין בלבד שם ה' נקרא עליהן, רק ארץ ישראל". לכך כלליות התורה מחייבת כלליות ארץ ישראל, כי כלליות התורה היא מחמת שהתורה מחילה את אלוקותו יתברך על הכל, ואלוקותו יתברך חלה במיוחד בארץ ישראל. והרי קיום התורה במילואה יתכן רק בארץ ישראל, באופן שארץ ישראל ניתנה כדי שבה יוכלו לקיים את כל התורה כולה. וכן מפורש בקרא [תהלים קה, מד-מה] "ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו, בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו וגו'". והרמב"ן [שבת פח.] כתב: "לא נתן להם הארץ אלא כדי שיקיימו התורה, כמו שמפורש בתורה בכמה פרשיות. וכתיב 'ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים ירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו'... לפיכך כשעברו על התורה, עמד והגלם מן הארץ". ובתפארת ישראל פנ"א [תת.] כתב: "מצות הרבה אי אפשר לקיים אותם כי אם בארץ ובבנין בית המקדש". **ונקודה זו** עולה בבירור לפי מה שביאר את הפיוט [הגדה של פסח] "כמה מעלות טובות למקום עלינו". בפיוט זה מפורטות חמש עשה מעלות, וחמש המעלות האחרונות הן "אילו נתן לנו את השבת, ולא קרבנו לפני הר סיני, דיינו. אילו קרבנו לפני הר סיני, ולא נתן לנו את התורה, דיינו. אילו נתן לנו את התורה, ולא הכניסנו לארץ ישראל, דיינו. אילו הכניסנו לארץ ישראל, ולא בנה לנו את בית הבחירה, דיינו. בנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עונותינו". ובגבורות ה' פנ"ט [שסב.] כתב: "זכר ה' מעלות קדושות, שעל ידם הדבוק עם השם יתברך... שנתן התורה, הוא דבוק יותר. ויותר מזה שהכניסם לארץ ישראל, כי הארץ הזאת היא לחלקו של השם יתברך, וכמו שאמרו ז"ל [כתובות קי:] כל הדר בחוץ לארץ כאילו אין לו אלוה, וזהו הדבוק יותר. ויותר שבנה להם בית הבחירה, והשם יתברך שוכן אתם לגמרי". ויש להעיר על כך מדבריו בנתיב התורה פ"א [צו:], שכתב: "כי התורה היא על כל מצות. ואף כי בית המקדש הוא קדוש, אין דומה לקדושת התורה, שהיא קדושה לגמרי, שהיא שכלית, ואילו בית המקדש הקדושה חלה על הבית, שהוא גוף וגשם, מה שאין כן בתורה שהיא אלקית בעצמה, ואין מצורף אליה דבר גשמי... ובזה בארו כמה גדול תלמוד תורה, כי מפני שהתורה היא שכלית אלקית, היא על הכל. שהכל יש לו צירוף וחבור אל הגשמי, זולת התורה האלקית, שהיא נבדלת לגמרי". נמצא שמעלת בית המקדש נמוכה ממעלת התורה, ואילו בגבורות ביאר שנתינת ארץ ישראל ובנין בית המקדש עולים במעלתם על נתינת התורה. **וממרן הגר"י דיוויד שליט"א** שמעתי לבאר, שבודאי שפסגת המעלה היא התורה, וזו אינה צריכה לפנים. אך נתינת א"י ובנין בית המקדש הם מבטאים ביותר את מעלת התורה, שאין נתינת א"י ובנין בית המקדש חולקים מקום לעצמם, אלא הם גלוי עמוק יותר של החבור הקיים בנתינת התורה. וראיה לדבר, שהרי כתוצאה מנתינת התורה נצטוו ישראל לבנות משכן משום שהקב"ה אמר "נתתי לכם התורה, לפרוש הימנה איני יכול... אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר [שמות כה, ח] 'ועשו לי מקדש'" [שמו"ר לג, א]. הרי ש"אין השכינה עם ישראל רק בשביל כי נתן להם התורה... ודבר זה תמצא במדרש רבות בפרשת תרומה" [לשונו בנתיב התורה פ"ו (רעו:)]. וכן כתוצאה מנתינת התורה זכו בארץ ישראל, וכדבריו כאן. הרי שהמקדש וא"י תלוים בתורה, ו"קטן נתלה בגדול" [ב"ב יב.], ואיך יאמר בגבורות להיפך. אלא בעל כרחך שכוונתו בגבורות היא שבארץ ישראל ובבית המקדש באים לידי ביטוי החבור שיש בתורה. ודפח"ח. **אמנם בנתיב העבודה** פי"ח [א, קמא.] כתב שזכות ארץ ישראל הועילה שישראל יקנו את התורה, וכלשונו: "כי הארץ נבדלת מכל שאר ארצות בקדושה, ובשביל זה זכו לקנות עוד מעלה היא המילה, ועוד יותר על זה התורה, והכל מצד זכות ארץ ישראל, כי שם ראוי להיות התורה, כי אוירא דארץ ישראל מחכים [ב"ב קנח:]", והובא למעלה הערה 460. ואילו כאן כתב לאידך גיסא: "אחר שקבלו התורה, שהיא ההכל, ראויה להם כמו כן ארץ ישראל, אשר לא תחסר כל בה". ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:58)

(478) מבאר כי ארץ ישראל כוללת הכל כפי שהתורה כוללת הכל. ויש להעיר, כי התורה כוללת בתוכה גם כסף וזהב, וכמו שאמרו במדרש [שמו"ר לג, א], והביא את המדרש וביארו בדר"ח פ"ו מ"ו [קכה:], ובתפארת ישראל פמ"ו [תשטז:]. ואילו בארץ ישראל אין כסף וזהב [כמבואר למעלה הערה 474]. ושאלה מעין זו נתעוררה באור חדש פ"א הערה 462. ושם נתבאר שאולי לדעת המהר"ל יש בארץ ישראל כסף וזהב, אך הפסוק לא הזכירם כי אין בהעדרם חסרון בארץ. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:59)

(479) חוזר בזה לדבריו למעלה [לאחר ציון 446] שהתורה ניתנה לישראל במדבר, כי ישראל מסולקים מהתאוות הגשמיות כמו המדבר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:60)

(480) "פארן - ארץ ישמעאל, דכתיב בהגר [בראשית כא, כא] 'וישב במדבר פארן'" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:61)

(481) לשונו בגו"א דברים פל"ג אות ג [תקה:]: "אף על גב דבקרא לא כתוב אלא שעיר ופארן, ובפרק קמא דעבודה זרה [ב:] קאמר שהחזיר הקב"ה את התורה על כל אומה ולשון, ומנא לן לומר כך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:62)

(482) פירוש - בפועל הקב"ה לא הציע את התורה לשאר האומות, כי סירוב ישמעאל לקבל את התורה מורה שכל שכן ששאר האומות גם כן יסרבו לקבלה, לכך אין צורך להציע להם דבר שבודאי יסרבו לקבל. ובגו"א דברים פל"ג אות ג [תקז.] דחה סברה זו, וסלל לו דרך אחרת, ויובא להלן הערה 491.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:63)

(483) נראה שכוונתו היא שאם ישמעאל, שהוא בן אברהם, סירב לקבל את התורה, ק"ו שעשו, שאינו בן אברהם [אלא בן בנו], יסרב לקבל את התורה. ואם תאמר, מדוע הק"ו נידון מצד אברהם, ולא מצד יצחק, דאמנם אין עשו בן של אברהם, אך הוא בן של יצחק, ומדוע הסירוב למתן תורה נדון מצד אברהם [ואז ישמעאל קרוב יותר מעשו], ולא מצד יצחק [ואז עשו שוה לישמעאל; ישמעאל הוא בן של אברהם, ועשו הוא בן של יצחק]. ואולי יש לומר, שבתפארת ישראל פ"כ [רצה.] כתב: "מדת אברהם היא מדת התורה, כי התורה תקרא 'תורת חסד', דכתיב [משלי לא, כו] 'ותורת חסד על לשונה'... ומפני זה אברהם, שהיה מדתו חסד, ראוי מצד עצמו אל התורה". ובהמשך הפרק [שז.] כתב: "מוכח שיעקב שמר כל התורה כמו אברהם. ולפי זה צריך לומר כי יעקב היה מוכן גם כן לכל התורה כמו אברהם... תקרא התורה 'תורת אמת' [מלאכי ב, ו], על שם שיש בה האמת הברור. ולכך זכה יעקב, שמדתו אמת, אל התורה, כדכתיב [מיכה ז, כ] 'תתן אמת ליעקב'. לכך היה כל אחד, הן אברהם הן יעקב, ראוים אל כל התורה; אברהם מצד החסד והטוב שבתורה, ויעקב מצד האמת שבתורה". ומוכח מכך שאין יצחק שוה בזה לאברהם ויעקב. לכך מה עשו הוא בן של יצחק אינו משתוה להיות ישמעאל בן אברהם, והק"ו מישמעאל לעשו קם וגם ניצב. ודע, שבגו"א דברים פל"ג אות ג [תקו.] חלק על דבריו כאן, וביאר שעשו אינו נלמד בק"ו מישמעאל, וכלשונו: "מה שזכר עשו וישמעאל, מפני כי יש בעשו שאין בישמעאל, ויש בישמעאל שאין בעשו; ישמעאל נמול בתחלה [בראשית יז, כה], וקבל עליו בריתו של אברהם. ועשו אינו בן הפלגש, כמו ישמעאל שהיה בן הפלגש".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:64)

(484) "וזרח משעיר למו - שפתח לבני שעיר שיקבלו את התורה, ולא רצו" [רש"י דברים לג, ב].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:65)

(485) למעלה [לאחר ציון 437], שכתב: "כי כמו שמחולק ומובדל אדום מישראל, ככה מחולק ומובדל גם כן מכל שאר האומות... כל האומות שונאין את ישראל, וכל האומות שונאין את עשו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:66)

(486) כמו שאמרו חכמים [נזיר כג:] "כתיב [שופטים ה, כד] 'תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באהל תבורך'... אמר רבי יוחנן, שבע בעילות בעל אותו רשע באותה שעה... והא קא מתהניא מבעילה דיליה, אמר רבי יוחנן כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים, שנאמר [בראשית לא, כט] 'השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע'. בשלמא רע, שפיר. אלא טוב, אמאי לא. אלא לאו שמע מינה טובתו רעה היא, שמע מינה", ופירש רש"י [שם] "גבי יעל אשת חבר מאי רעה איכא גבה, דהטיל בה אותו רשע זוהמא". ורש"י [יבמות קג:] כתב: "רעה היא - ששונאים הרשעים, וקצה נפש הצדיק בהנאתן, הלכך לאו הנאה היא". הרי במה שהרשעים בוחרים, הצדיקים מואסים. ובאור חדש פ"א [שפ:] כתב: "שני הפכים צדיק ורשע... והם הפכים גמורים. ובודאי מה שחביב על זה, אינו חביב לאחר... באשר הם מחולקים; כי הרשע חפץ לשתות יין שיהיה בשמחה, ולאכול כל אשר תאב, אף מאכל אסור. והצדיק אינו רוצה בשמחה, כי 'שמחה מה זאת עושה' [קהלת ב, ב], ולכך אינו רוצה ברבוי יין". וכן נאמר על רשעים [תהלים נב, ה-ו] "אהבת רע מטוב שקר מדבר צדק סלה, אהבת כל דברי בלע לשון מרמה". ואילו על צדיקים נאמר [תהלים צז, י] "אוהבי ה' שנאו רע". וכן נאמר [במדבר יד, לא] "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אותם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה". הרי הקב"ה מראה לדור המרגלים שבניהם יהיו הפכים להם; דור המרגלים מאסו בארץ ישראל, ואילו בניהם יבחרו ["וידעו"] בארץ ישראל. נמצא שכשם שהמתנגד בוחר בדבר שזולתו מאס בו, כן הוא לאידך גיסא; הבוחר בדבר שזולתו מאס בו, הוא מתנגד והפך לו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:67)

(487) כפי שעשו הוא הפך לכל האומות, וכמבואר למעלה הערה [ראה הערה 485]. ובמיוחד ובמסוים מצינו הפכיות בין ישמעאל לעשו, שישמעאל הוא מימין [גו"א בראשית פכ"ד אות ל (תט:), וח"א לר"ה כד. (א, קכד.)], ועשו הוא משמאל [ח"א לר"ה כד. (א, קכד.)]. ובתפארת ישראל פמ"ו [תשיב.] כתב: "כי החרב הוא מן השמאל, והערוה הוא מן הימין". וכן כתב להדיא בתפארת ישראל פ"א [מ:]: "מה שזכר הכתוב הזה עשו וישמעאל, לומר כי עכו"ם ההם נפשם נוטה אל הקצה, וכל שנוטה הכנת נפשם אל הקצה הוא רע. וזהו 'ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן', כי השם יתברך ראה כי פעולות התורה הם הם הדרכים הישרים, הם דרכי ה', ראוים לאשר להם הכנה ממוצעת, והיא התכונה הישרה. לא אל אשר תכונת נפשם נוטה אל הקצה, ופעולות שלהם אינם ישרים. וזכר בשביל כך עשו וישמעאל, שיש בכל אחד קצה אחד. כלומר כי אלו שתי אומות עכו"ם, תכונת נפשם נוטה מן האמצע, כל אחת לקצה אחד, לכך הם ממאנים לקבל התורה... ואלו שניהם תכונות רעות מחולקות כל אחת ואחת נוטה לקצה אחד, כאשר ידוע לחכמי אמת, ובשביל כך היו תכונתן ממאן לקבל התורה". ומקורו בזוה"ק [ח"ג קצב:], שאמרו על הפסוק "וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן" שאדום הוא משמאל, וישמעאל הוא מימין.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:68)

(488) פירוש - התורה בעת נתינתה נתגלתה באש, ואדמימות האש תואמת למדת עשו, וכמו שביאר למעלה [לאחר ציון 439].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:69)

(489) כמו שאמרו במדרש [במדב"ר א, ז] שהביא למעלה [לאחר ציון 420].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:70)

(490) ישראל, עשו, ושאר האומות, שהם כנגד מדבר, אש, ומים, וכפי שביאר למעלה [לאחר ציון 434].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 10:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/10:71)

(491) כאמור למעלה [הערה 482] בגו"א דברים פל"ג אות ג [תקו:] חולק על דבריו כאן; בעוד שכאן מבאר שהקב"ה הציע את התורה רק לישמעאל ועשו [וממיאונם נלמד ק"ו שאף שאר האומות ימאנו בה], הרי בגו"א שם חלק על כך, וכלשונו: "ואם תאמר, ומנא ליה לרז"ל לומר שהחזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון, שמא לא החזיר רק על בני אברהם, וכיון דאינהו לא קבלוה, אחרים לא כל שכן. ויש לומר, דזה לא יתכן, דהרי הם יהיו אומרים שהיו מקבלים אותם, ולא היה יכול לענוש את האומות, מה שלא קבלו את התורה, מכח קל וחומר. דהא בפרק שור שנגח [ב"ק לח. ורש"י שם] מסיק דבשביל זה היה הקב"ה מתיר ממונן לישראל, ולא מענישין מכח קל וחומר [מכות יז: "אין עונשין מן הדין"]. ולפיכך בודאי על כולם החזיר". וקודם לכן [תקה:] כתב: "ונראה, דודאי היה הקב"ה מחזיר התורה על כל האומות, דאם לא כן, מאי שנא שהיה מחזיר אותה על עשו ועל ישמעאל, משום שלא יאמרו אם נתת לנו התורה היינו מקבלין, שאר אומות נמי יאמרו כך. אלא על כל אומה ולשון היה מחזיר. וקרא דקאמר 'וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן', הכי קאמר, אחר שחזר על כל האומות ולא קבלוהו, בא אל עשו וישמעאל, כי אלו מסתבר יותר שיקבלוה, שהם זרע אברהם, שקיים כל התורה [יומא כח:]. והיה מחזיר עליהם דרך מעלות; מתחלה אל הרחוק, עד שבא אל עשו וישמעאל. והם היו ראוים לקבל אותה, מפני שהם זרע אברהם, ואפילו הכי לא קבלו אותה. ולפיכך 'וזרח משעיר למו', כיון דלא קבלו אף בני עשו, שוב אין מי שיקבל אותה, ובא אל ישראל מהר שעיר. וכן בפארן גם כן, שבסוף בא אל פארן, אמר אלו בני ישמעאל [ראוי] שיקבלו אותה, ולא קבלוה. אז בא אל ישראל, כי מעכשיו לא נשאר אחד". וראה למעלה בהקדמה הערה 72 מה שהוקשה מדברים אלו על דבריו שם.