## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah Chapter 23

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:1)

(1126) פירוש - הקולות שהיו במתן תורה, אשר חלקם נכתבו בתורה בכתיב חסר, וחלקם בכתיב מלא, ושאר דיוקים בפרשה, רומזים לשלשה חילוקי בני אדם לתורה [דורות ראשונים, אחרונים, ואנן].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:2)

(1127) על פי הגמרא [סנהדרין לח:] "מאי דכתיב [בראשית ה, א] 'זה ספר תולדות אדם', מלמד שהראהו הקב"ה [לאדה"ר] דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו". וכן נאמר במדרש [במדב"ר כג, ה] "מלמד שהראה הקב"ה למשה כל מה שהיה ועתיד להיות... וכן כל דור ודור ודורשיו". והרע"ב [עדיות פ"ח מ"ז] ביאר שם את המשנה ש"שהראה לו הקב"ה למשה בסיני דור דור ודורשיו, והראהו שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:3)

(1128) כמו שאמרו בזוה"ק [ח"א צא.] "כתיב [דברים כט, יד] 'כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום', הא אוקמוה דכלהו בני נשא דזמינין למהוי בעלמא כלהו אשתכחו תמן... דהא כתיב 'את אשר איננו פה וגו'' ומשמע הנהו דיפקון מאנון דקיימו תמן, בגין דכתיב 'עמנו היום', ולא כתיב 'עמנו עומד היום', אלא ודאי כלהו קיימו תמן, אלא דלא אתחזו לעינא, בגין כך כתיב 'עמנו היום', אף על גב דלא אתחזון". ושם בניצוצי הזהר [אות א] הביא כמה מקורות נוספים, וביניהם פרקי דרבי אליעזר פמ"א, שאמרו [שם] "כל העתידים להבראות עד סוף כל הדורות עמדו עמהם בהר סיני, שנאמר 'ואת אשר איננו פה עמנו היום'", והרד"ל שם [אות סו] עמד על כך שהפסוק "את אשר ישנו פה" נאמר בערבות מואב, ולא במתן תורה, יעו"ש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:4)

(1129) דבריו יוטעמו על פי מה שכתב בגו"א בראשית פכ"ט אות ו [עט.]: "כל שנתרבו אותיותיו, פעולתו יותר, כפי האותיות שהם בו. וכאן אותיות השורש חסר... לומר פעולה חסירה היה". וכן חזר וכתב כמה פעמים [שם פמ"א הערה 49, שם פמ"ט הערה 118, שמות פ"א הערה 172, ועוד]. לכך "קל" חסר וי"ו מורה הערה קטנה, והשמעת קול דק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:5)

(1130) לפנינו במקרא "הקל" הראשון נכתב חסר, וה"קול" השני נכתב מלא ["הקל קול יעקב"], להיפך מהנדפס כאן. ועל כל פנים כוונתו מתבארת על פי מה שאמרו חכמים [ב"ר סה, כ] "בשעה שיעקב מרכין בקולו ["שמנמיך ומשפיל בקולו" (פירוש מהרז"ו שם)], ידי עשו שולטות", ורש"י [שם] כתב "'הקל' חסר הוא, אם יעקב הקל קולו, מיד הידים ידי עשו", וכן ביאר המתנות כהונה שם. ומובא כן בשם הגר"א בדברי אליהו ס"פ תולדות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:6)

(1131) כמבואר למעלה מציון 1095 ואילך. ומוסיף זאת כדי להסביר מדוע בפרשת יתרו נאמר "קולות" בלשון רבים, לעומת פרשת ואתחנן, שנאמר בה "קול" לשון יחיד, וכפי שהעיר למעלה [לאחר ציון 1098].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:7)

(1132) לעומת הראשונים ש"יספיק להם הערה קטנה, והשמעת קול קל ודק" [לשונו למעלה לפני ציון 1129].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:8)

(1133) נוקט בלשון הגמרא [עירובין נג.] "ואנן כמלא נקב מחט סדקית" [הובא למעלה לאחר ציון 1108].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:9)

(1134) כי דורות אלו צריכים לשמוע קול גדול וחזק כדי לעוררם, ולא תספיק להם "הערה קטנה והשמעת קול קל ודק" [לשונו למעלה לפני ציון 1129].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:10)

(1135) "שהקול הזה נצחי, אי אפשר שיפסק בדורות אחרונים, אף כי ראוי היה שיפסק חס ושלום קול התורה, בשנתרחקו ישראל אז מהשם יתברך בגלותם, לכך אמר 'ולא יסף'" [לשונו בהמשך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:11)

(1136) ולא חותמים "נתן התורה", בלשון עבר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:12)

(1137) לשונו בתפארת ישראל ס"פ נו [תתפב:]: "כי נתינת התורה קיימת בלי שנוי. ודבר זה רמזו חכמים בברכת התורה 'ברוך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו', וחתימת הברכה 'ברוך אתה נותן התורה', לשון הוה, ולא 'נתן התורה'. ולפיכך התורה היא נצחית מצד עצמה, בלא שנוי כלל". ובנתיב התורה פ"ז [שיד:] כתב: "תחלת הברכה 'אשר בחר בנו מכל העמים [ונתן לנו את תורתו]', כלומר כי נתן תורה על הר סיני לישראל. וסיום הברכה 'נותן התורה', ולא 'נתן' כמו שהתחיל, כי בכל יום הקב"ה נותן תורה לישראל, ואם לא כן חס ושלום נשתכחה התורה מישראל, כי 'נותן התורה' שם התאר, ורצה לומר שאף בכל יום ובכל עת נותן התורה. ואם לא כן, היה חס ושלום נשתכחה תורה מישראל, ודבר זה מבואר ליודעים". ומה שכתב שם ש"אם לא כן חס ושלום נשתכחה התורה מישראל", וכן כתב כאן "שבכל יום ויום נותנה ומשפיע לשלא תשתכח לגמרי", כי הסבה [הקב"ה] תמיד מקיימת את המסובב [התורה], וברגע שהמסובב מתנתק מהסבה, אין קיום למסובב. ודברים אלו מבוארים בהקדמה לתפארת ישראל [ח.], שהביא שם את מאמרם [נדרים פא.] שהארץ אבדה על שלא ברכו בתורה תחלה, וכתב לבאר: "כי הדבר שהוא סבה אל מציאות דבר אחר, הוא ג"כ סבה אל קיום מציאותו... ולפיכך אם היו מברכין על התורה תחלה לומר 'ברוך נותן תורה לישראל', והיה אהבה אל השם יתברך במה שנתן תורה לישראל... אז היה זה סבה ג"כ שתהיה התורה מתקיימת בישראל, שהיה השם יתברך נותן בלבם לשמור ולעשות ולקיים. אף אם היו עוברים לפעמים מצוה אחת, היו חוזרים מיד לשמור ולעשות ולקיים. וזה היה מן השם יתברך, אשר הוא סבה לתורה, והוא גם כן סבה שלא תתבטל. דומה לזה, כאשר הגיע נזק אל ענף היוצא מן האילן, אז העיקר שממנו יצא חוזר וגורם גדולו מן השורש, אשר היה סבה לגדול שלו שיצא. ובלא השורש אין קיום לאילן כלל. ולפיכך אילו היו מברכין בתורה תחלה, מה שהוא יתברך סבה לתורה ונתן להם התורה, והיו דבקים בו יתברך באהבה במה שנתן תורה לישראל, ומצד הדבקות הזה היה השם יתברך סבה גם כן שלא תתבטל התורה. אבל מפני שלא ברכו בתורה תחלה, שלא היו דבקים בו יתברך באהבה במה שנתן תורה לישראל, לא היה כאן סבה מקיימת את התורה בישראל, ובאו לידי זה שעברו על התורה, ודבר זה גורם שאבדה הארץ". ובהקדמה לנצח ישראל [ב:] כתב: "לא יתכן הסרת הסבה הזאת וישאר המסובב... וכל זה מפני שאי אפשר שיהיה המסובב בלא הסבה" [ראה למעלה בהקדמה הערה 68, ולמעלה הערה 557].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:13)

(1138) כמו בסוף שמונה עשרה מבקשים "פתח לבי בתורתך". וכן [תפילת שחרית] "ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו הוא יפתח לבנו בתורתו". ודוד המלך ביקש [תהלים קיט, יח] "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", ושם [פסוק סו] "טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי", ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:14)

(1139) לשונו בדר"ח פ"א מ"א [קיז:]: "הוא יתברך משפיע החכמה אל כל הנמצאים, ובכל יום ויום אנו אומרים 'והאר עינינו בתורתך'". ובבאר הגולה באר השביעי [שסט:] כתב: "כל אדם, אף אם אינו בעל תורה, הוא בכח להיות בו תורה, שכל שעה אפשר שיקבל התורה". וראה להלן הערה 1277.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:15)

(1140) הברכות של שמונה עשרה מתחלקות לראשונות אמצעיות ואחרונות, וכמו שאמרו [ברכות לד.] "טעה בשלש ראשונות, חוזר לראש. באמצעיות, חוזר ל'אתה חונן', באחרונות חוזר לעבודה". הרי שברכות אמצעיות מתחילות בברכת "אתה חונן". ועוד אמרו שם בהמשך [ברכות לד.] "לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות, ולא בשלש אחרונות, אלא באמצעיות. דאמר רבי חנינא, ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו, אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו, אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו, ונפטר והולך לו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:16)

(1141) לשונו בנתיב התורה פי"ד [תקמד.]: "אמר 'אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה', ומשמע כי זהו מעצמו בלא תפלה השם יתברך עושה, וכמו שאמר 'אתה גבור לעולם ה' מחיה מתים', וכמו כן 'אתה חונן לאדם דעת'... הברכה פותחת בלשון 'אתה חונן לאדם', ולא דרך תפלה כמו שאר ברכות, וזה מפני כי ראוי שיושפע הדעת תמיד מן השם יתברך, כי הדבר שהוא קרוב אל השם יתברך הוא יתברך משפיע אותו תמיד, ולכך אמר 'אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה'". ובהמשך הפרק שם [תקנב:] כתב: "והתבאר כי קבעו ברכת 'אתה חונן לאדם' בתחלת ברכות אמצעיות, כדי לחבר הברכה עם שלש ראשונות, שהם שבח הקב"ה בלבד. כי בודאי השם יתברך מחיה מתים, ולא שייך בזה תפלה. וכך פירוש 'אתה חונן לאדם דעת', כי משפיע הקב"ה לכל אדם הדעת, מן הטעם אשר בארנו. וכן בברכת 'את צמח דוד מהרה וכו'', אין הברכה מתחלת 'תצמיח לנו צמח דוד', כמו שאר הברכות 'שמע קולנו', כי כבר הבטיח על מלכות בית דוד. ואילו אמר 'תצמיח לנו מהרה צמח דוד', היה משמע כי אפשר שלא יבא. אבל אמר 'את צמח דוד', שראוי שיצמח, ועל כל פנים יצמח, ודבר זה תצמיח במהרה בימינו". וכן כתב הב"ח [או"ח סימן רצד ס"א]: "'אתה חונן' הוא בינוני, מפני שהוא חונן אותנו בכל יום תמיד שכל בינה ודעה... [ו]ברכת התורה שאנו מברכים בכל יום אנו חותמין 'ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל', ו'ברוך אתה ה' נותן התורה', דבכל עת ובכל שעה מלמד אותנו דעה ובינה והשכל בחכמת התורה, והשכינה יושבת כנגדו ומחכמת ומלמדת אותו חכמת התורה, כדאיתא בתנא דבי אליהו [רבה פי"ח]... שהוא יתברך מלמד אותנו בכל יום ויום חכמת התורה, שעל כן מבקשים אותו יתברך שיחננו גם בזה". ומה שמזכיר כאן דעת ותורה ["השם יתברך משפיע הדעת והתורה בכל יום"], מכך לכאורה משמע שברכת "אתה חונן" מוסבת גם על השפעת תורה [בנוסף להשפעת דעת]. ואמרו חכמים [סוטה מט.] "אין דעת אלא תורה, שנאמר [הושע ד, ו] 'נדמו עמי מבלי הדעת'". וכן מבואר בדברי הב"ח הנ"ל, יעו"ש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:17)

(1142) לשון רש"י [דברים ה, יט]: "ולא יסף - מתרגמינן [שם] 'ולא פסק', כי קולו חזק וקיים לעולם". ובגו"א שם אות ח [קטו.] כתב: "שקולו חזק וקיים לעולם. ואם תאמר, אם פירושו שקול של הקב"ה שהיה בהר סיני, אותו קול חזק וקיים לעולם, למה צריך לקול זה. ואם בא להגיד שקולו חזק כשירצה לדבר, לא שייך בזה 'ולא יסף', דמשמע אותו הקול לא יסף. יש לומר, דקולו של הקב"ה לא בא בשביל תנועת הפה, דנאמר בזה שהיה באותה שעה ולא אחר כך, אלא קולו של הקב"ה הוא השפעת התורה מאתו, והוא יתברך נקרא 'מקור חיים' [תהלים לו, י], המשפיע תמיד. רק באותה שעה אזנים כרה לישראל כדי לקבל השפע של הדבור, עד שהיו כולם במדריגות הנביאים. אבל קולו של הקב"ה משפיע מאתו החכמה תמיד, זה 'ולא יסף', כי אצלו אין שינוי, רק השינוי מצד המקבלים, והוא יתברך משפיע תמיד, ולפיכך 'קולו חזק לעולם'". וראה להלן הערה 1180.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:18)

(1143) מדויק מלשונו שהגלות עצמה היא התרחקות מה', שכתב "בשנתרחקו ישראל אז מהשם יתברך בגלותם". וכן אמרו חכמים [סנהדרין קה.] "אמרו לו, עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום ["עבד שמכרו רבו - ומאחר שמכרנו הקב"ה לנבוכדנצר וגרשנו מעליו, יש לו עלינו כלום" (רש"י שם)]. אמר לו הקב"ה לנביא, לך אמור להן [ישעיה נ, א] 'איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעכם שולחה אמכם'". הרי הגלות היא בבחינת "שולחה אמכם". ובגו"א ויקרא פכ"ו אות מו [ער.] כתב: "הגלות היא עזיבה". ובגבורות ה' פ"ט [תפא.] כתב: "לפיכך נגזר על זרעו [של אברהם] הגלות, והוא הפרוד מן השם יתברך". ובאור חדש פ"ד [תתיח:] כתב: "כאשר אנחנו בגלותינו, נתרחקנו בעונינו מן המקום, הוא השם יתברך". ובנצח ישראל פכ"ט [תקעז:] ביאר שלכך הגליות מתכנסות בזכות האמונה [מכילתא שמות יד, לא], וכלשונו: "כי האמונה היא הדביקות בו יתברך מכל וכל... ולכך אמר שהגליות מתכנסות בזכות האמונה, כי זהו ענין האמונה... להיות אל השם יתברך להתדבק בו. ולכך הגליות, אשר הם נפרדים מן השם יתברך, מתכנסות אל השם יתברך בזכות האמונה, להיות דבקים בו מצד האמונה". וכן כתב לאידך גיסא, שכאשר ישראל נתרחקו מה' אז הלכו לגלות, וכלשונו בנצח ישראל פ"ט [רכד:]: "בשביל שישראל נכרתו מן העיקר, הוא השם יתברך, ולכך הלכו ישראל בגולה. כי קודם זה היו נטועים כעץ שתול על פלגי מים... ומפני זה נכרתו מן העיקר, עד שהלכו לגלות... דבר זה היה גורם הגלות, שהוא ההרחקה ממנו". **אך יש להעיר** מלשונו בנצח ישראל ס"פ י [ער:], שכתב: "התבאר לך כי השם יתברך עם ישראל בגלות, ואין פירוד **כלל** בגלות, והוא שעמד לאבותינו ולנו, עד כי יבא גואלנו". ואפשר ליישב, שבגלות אכן ישראל נתרחקו מה', אך ה' לא נתרחק מישראל. וחילוק זה מקבל משנה בהירות מדברים שכתב שם קודם לכן [רסג:]: "יותר יש טעם להיות [השכינה] עם ישראל בגלות, ממה שיהיה עמהם כאשר יצאו מן הגלות. שכן אמרו רז"ל לענין החולה בפרק יציאות השבת [שבת יב:], הנכנס לבקר את החולה, לא ישב על גבי מטה ולא על גבי כסא, אלא מתעטף וישב לפניו, שנאמר [תהלים מא, ד] 'ה' יסעדנו על ערש דוי וגו''"... [ו]פרשנו שני טעמים; האחד, שכל דבר שצריך שמירה, השגחתו עליו יותר. והחולה שיצא מטבעו, אשר נתן השם יתברך הטבע אל האדם להעמיד את האדם, ועתה נשתנה טבעו, צריך הוא אל השמירה שלא יהיה נפסד, והשמירה מן השם יתברך. והטעם השני הוא, שהכתוב אומר [ישעיה נז, טו] 'את דכא ושפל רוח אשכן', שזהו ממדת השם יתברך ששכינתו עם אשר הוא דכא... ולכך החולה שהוא דכא, השם יתברך עמו בפרט. ולשני הטעמים ראוי שיהיה השכינה עם ישראל ביותר כאשר הם בגלות. שכאשר הם בגלות אז הם כמו חולה שיצא מטבעו, כי אין מן הטבע וממנהגו של עולם שתהיה אומה תחת אומה אחרת... ולפיכך השם יתברך אתם בגלות, ואם לא כן, איך יהיה עמידה וקיום להם במלכות רביעית, אם לא כי יד ה' עשתה זאת. וכן לטעם השני אשר אמרנו, כי עיקר שכינתו בתחתונים, כי כן מדתו של השם יתברך להיות שכינתו את דכא, וישראל בגלות מדוכאים הם, ראוים שיהיה שכינתו עמהם. אבל כאשר יצאו מן הגלות, אז יעלה על הדעת שאין השם יתברך אתם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 23:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/23:19)

(1144) כמו שאמרו חכמים [ילקו"ש ח"א רמז תתכה]: "את מוצא כשאדם מתפלל, מתפלל בלחישה בינו לבין המקום, למה, כי קרוב אני להם... ראה כבוד שחלק הקב"ה לישראל יותר ממלאכי השרת, שהמלאכים כשהן מקלסין, בקול גדול הן מקלסין, שנאמר [ישעיה ו, ג] 'וקרא זה אל זה ואמר', מה כתיב בתריה [שם פסוק ד] 'וינועו אמות הספים מקול הקורא'. ואף החיות מקלסות בקול גדול, שנאמר [יחזקאל ג, יב] 'ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול'. למה, שהן רחוקים מן הקב"ה ואינן יודעין היכן כבודו, שנאמר [שם] 'ברוך כבוד ה' ממקומו'. אבל ישראל עומדין ומתפללין, ויודעין שהקב"ה עומד אצלן, שנאמר [תהלים קט, לא] 'כי יעמוד לימין אביון'". הרי שקול גדול מורה על הריחוק שיש בין משמיע הקול לשומע הקול. וצרף לכאן מאמר חכמים [ברכות כד:] "המשמיע קולו בתפלתו, הרי זה מקטני אמנה", ופירש רש"י [שם] "הרי זה מקטני אמנה - כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש, ומגביה הרבה". וביאורו, שהמתפלל בקול חושב שהקב"ה רחוק, ולא קרוב, וזה עצמו "מקטני אמנה". **ויש בזה** הטעמה נפלאה; אמרו חכמים [תענית ח.] "אם ראית דור שהשמים משתכין כנחשת מלהוריד טל ומטר, בשביל לוחשי לחישות", ופירש רש"י [שם] "לוחשי לחישות - בשביל שאין מתפללים תפלה בלחש". ומהו הביאור למאמר סתום זה. אמנם נראה, שאמרו חכמים [חולין ס:] שהגשמים ירדו רק כאשר אדה"ר התפלל בעבורם. ובח"א שם [ד, צח.] כתב: "המטר הזה בא מלמעלה למטה, ודבר זה היה על ידי האדם, כי האדם הוא בין העליונים לתחתונים, והאדם הוא מחבר עליונים ותחתונים ביחד. ולפיכך הדשאים עמדו על פתח הקרקע ולא היה כאן מטר מן עליונים לתחתונים, שלא היה כאן חבור עליונים ותחתונים, שיתנו העליונים הגשמים למטה, עד שהאדם שהוא בין עליונים ותחתונים, הביא המטר מן עליונים לתחתונים על ידי התפלה שהתפלל האדם שהוא בתחתונים אל עלתו יתברך, ואז עליונים ותחתונים מתחברים, ובאים הגשמים מעליונים לתחתונים, ולא קודם". הרי הורדת הגשמים אפשרית רק כשעליונים ותחתונים מתחברים, וזה נעשה על ידי תפילת האדם. אך כאשר תפילה זו היא בקול, הרי היא גופא מורה על הריחוק שיש בין העליונים לתחתונים [שלכך מגביה קולו], ותפילה המורה על ריחוק בין עליונים לתחתונים אינה יכולה לחבר עליונים לתחתונים. ומעתה גם המאמר הנוסף שנזכר בהמשך הגמרא שם [תענית ח.] "אין הגשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה" מתבאר בהתאם, כי בתפארת ישראל ס"פ נה [תתנא:] כתב: "על ידי האמונה יש לאדם דבקות בו יתברך. כי אין עצם האמונה רק הדבקות בו יתברך, שהוא מאמין בו, ומתדבק בו יתברך באמונתו... האמונה היא עצם הדבקות". ובנתיב האמונה פ"א [א, רו:] כתב: "המאמין מתדבק במי שהוא מאמין, הוא השם יתברך. ודבר זה עצם האמונה, כי אין ראוי לדביקות כזה רק בעל אמונה, שכאשר הוא מאמין בו יתברך הוא מתדבק לגמרי". ובח"א לסנהדרין קי: [ג, רסח:] כתב: "האמונה היא החבור והדבוק בו יתברך". והרי חבור זה הוא תנאי לירידת גשמים, לכך ברי הוא ש"אין הגשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה". וראה בנתיב האמונה פ"א [א, רז.] ותראה שדברינו כאן הם ביאור דבריו שם.