## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah Chapter 7

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:1)

(265) פירוש - הנפש יודעת שהיא חסרה, ומה שהיא יגעה להשיג הוא למלאות חסרונה, וזה אי אפשר לעשות, לכך לעולם לא תשבע ממצות ומעשים טובים, וכמו שהמדרש יביא על כך משל מבת מלך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:2)

(266) מדרש זה הובא גם בתפארת ישראל פ"ג [סד.], ודר"ח פ"א מי"ד [שס.]. ודבריו שם יושלבו בהערות הבאות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:3)

(267) לשון הרמב"ן [בראשית ב, א]: "צבא הארץ הם הנזכרים, חיה ורמש ודגים, וכל הצומח, גם האדם. וצבא השמים, שני מאורות, והכוכבים... גם יכלול השכלים הנבדלים... וכן נפשות האדם צבא השמים הנה". הרי האדם משתייך לצבא הארץ [מפאת גופו], ולצבא השמים [מפאת נפשו]. ובדר"ח פ"א מי"ד [שסא.] כתב: "חשיבות ומעלת הנפש שהיא מן למעלה, והאדם הוא מלמטה בעל גוף". ושם פ"ב מ"ז [תרט.] כתב: "האדם הוא מחובר מגוף ונשמה, והגוף הוא מן הארץ, והנשמה מן השמים". ובנצח ישראל פ"מ [תשיד:] כתב: "הצדיקים הם מן העליונים ומן התחתונים, כי גוף האדם הוא מן התחתונים, והנשמה מן העליונים". ובתפארת ישראל פכ"ג [שלט.] כתב: "יש לאדם ב' בחינות; כי האדם יש לו דבקות אל העליונים מצד הנשמה הנבדלת. ויש לו חבור אל התחתונים מצד גופו החמרי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:4)

(268) לשונו בתפארת ישראל פ"ג [סד:]: "ביאור ענין זה, כי הנפש הזאת שהיא מלמעלה ועומדת בתחתונים, תמיד היא משתוקקת אל התורה ואל המצות, במה שהיא בתחתונים. ודבר זה לה לחסרון מדרגה נחשב לה, שהיא עצם נפש אלקי מלמעלה, עומדת בתחתונים. וכל דבר שהוא חסר, משתוקק אל השלמה. והתורה והמצוה הם השלמה אל הנפש, ובשביל כך משתוקקת הנפש אל התורה ואל המצות, לצאת אל הפעל ולהיות מושלם. אמנם לא תשבע מצות ומעשים טובים במה שהיא עומדת בתחתונים בגוף האדם. שדבר זה ממדרגת עצם הנפש שהיא מלמעלה, ולכך אינה מושלמת בתחתונים בגוף החמרי. וכיון שאינה מושלמת, אינה שבעה מצות ומעשים טובים, רק היא משתוקקת תמיד להיותה מושלמת לגמרי, ואינה מושלמת עד שתבא אל התכלית, במה שהיא עצם אלקי מלמעלה". ובסוף הפרק שם [סו.] כתב: "ודבר זה מחייב תורה מן השמים למי שיודע ענין הנפש ומדריגתה, שהיא מן השמים, והיא עצם בלתי מושלם. ולכך השלמתה על ידי התורה ומצות... כי נתן לה המעלה היותר על כל, היא התורה, להשלים חסרונה. בעבור שהנפש משתוקקת תמיד אל ההשלמה מפני שעומדת בתחתונים, והיא מן השמים, ומה שאפשר להשלימה נשלמה". פירוש, חסרון הנשמה הוא מחמת שהיא מן השמים ועומדת בגוף, לכך חסרון זה יושלם רק על ידי דבר שאף הוא בא מן השמים, ולא תושלם בדברים חומריים [ראה למעלה הערה 149]. ובדר"ח פ"א מי"ד [שס:] כתב: "על זה נאמר 'גם הנפש לא תמלא', שלא יאמר האדם אפשר שיהיה נפשו מלא מצות ומעשים, כי האדם שאוכל ושותה הרבה, בודאי תמלא בטנו. על זה אמר 'גם הנפש לא תמלא', שתמיד עוד הנפש מבקש להשלים עצמה". ובנצח ישראל פמ"ג [תשדמ:] כתב: "כי האדם מצד שיש לו נשמה מן העליונים, אין שלימותו בפעל מה שראוי לה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:5)

(269) לשונו בתפארת ישראל פ"ג [סה:]: "וזה שהוא מדמה אותה אל בת מלך שנשאת לעירוני. ועם שהוא נותן לה כל מעדני עולם, אינו יוצא ידי חובתו עמה, מפני שהיא בת מלך, והיא מתחברת אל עירוני הזה, ואם כן תמיד היא חסרה כאשר היא עם העירוני הזה. וכל אשר נותן לה, סוף סוף היא עם העירוני, שאינו זוג שלה. ולכך לא יכול לעשות כפי הראוי לה, שהיא בת מלך, שעל כל פנים היא מתחברת לעירוני, ולא [ל]מלך, ולכך אינו יוצא ידי חובתו עמה. וכן כאשר הנפש היא מלמעלה, ואף כי המצות והתורה הם יציאה לה אל השלימות, מכל מקום במה שהיא עומדת בתחתונים בגוף האדם, והיא עצם נבדל מן העליונים, לא תקבל השלמה. לכך אינה שבעה מן המצות, והיא נחשבת בכח כל ימי היותה עם הגוף". ובדר"ח פ"א מי"ד [שסא.] הוסיף עוד נקודה, והיא שהנפש אינה יכולה להתמלאות ממעשי המצות הנעשים על ידי הגוף, וכלשונו: "ומביא רבי לוי משל זה, לעירני שהוא בן כפר, שהיה נשוי בת מלכים, שאי אפשר להעירני הזה שיוצא ידי חובתו עם בת מלכים. כך הנשמה שהיא מלמעלה, והיא נשאת לאדם בעל גוף, ואף אם האדם עושה כמה מצות ומעשים טובים, והם השלמה לנפש, מכל מקום לא תמלא הנפש, שתהא מושלמת בשלימות לגמרי, שהיא בעצמה מן השם יתברך, כפי מה שראוי אל הנפש. ומפני כך אינה שביעה **ממה שעושה האדם בגופו** תורה ומצות ומעשים טובים, לפי חשיבות ומעלת הנפש שהיא מן למעלה, והאדם הוא מלמטה בעל גוף, אין הנפש שהיא מלמעלה שביעה מזה לגמרי, כאשר ראוי לנפש, שהיא מן השמים. ועל אלו דברים אמר הלל [אבות פ"א מי"ד] 'אם אין אני לי מי לי', כי צריך האדם להשלים עצמו, כי לא יגיע אליו השלימות מאחר. ואף 'כשאני לעצמי מה אני', כלומר שהאדם עושה מצות בגופו, וכמו שבארנו בהקדמה [ט.] על הכתוב [משלי ו, כג] 'כי נר מצוה ותורה אור', ואין בזה השלמה אל הנפש, דהיינו השלמה כראוי אל הנפש ומעלתו. ולכך אמר 'מה אני', כי סוף סוף בן אדם הוא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:6)

(270) חוזר בזה לשאלתו למעלה [לאחר ציון 258]: "ובאולי יקשה לך, כי יספיק להשלמה זאת שינתן לו [לאדם] הנגלה והדברים הפשוטים שבתורה... אבל הדברים הנסתרים, שאותם היו מבקשים המלאכים באמרם [תהלים ח, ב] 'תנה הודך על השמים' כנזכר, למה נתנן אל האדם, וכי יהיה לו חסרונו ליתרון מופלג ביותר מה שאין למלאכים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:7)

(271) מבאר שפנימיות התורה היא עליונה על הכל. והנה אמרו באבות [פ"ו מ"ב] "כל העוסק בתורה לשמה... מגלין לו רזי תורה", ובדר"ח שם [סב.] כתב: "הנה בשביל שהוא עוסק בתורה לשמה, כלומר שלומד תורה לשם עצמה של תורה, לא לשם כבודו, ומפני כך נגלין לו רזי התורה, שהם סודות התורה, ועיקר התורה". ובתפארת ישראל פי"ג [ריא.] כתב: "התורה, עם שהאדם מתעסק בדברים שהם גשמיים, והם מצות, יגיע על ידי זה אל המעלה העליונה, שהוא פנימית התורה, ודבק בשם הזה, הם סודי התורה". ובנתיב התורה פ"ח [שס.] כתב: "התורה הזאת [פנימיות התורה] היא שכל נבדל מן האדם לגמרי... אבל שאר אדם שלמד סתם תורה, ואינו שכל אלקי לגמרי, וזה יש לו צירוף אל האדם". וכן מדויק בברכת התורה, שאומרים "ונהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה", וידיעת השמות היא ידיעת הסודות, וכמו שכתב בשיח יצחק [בשם הגר"א] ש"ענין ידיעת השם הונח על ידיעות הפנימיות". והרי ידיעת השם [שהיא ידיעת הסודות] הוזכרה לפני לימוד התורה לשמה, וזה מורה שהסודות הם עיקר התורה, שהרי העיקר מתגלה בהתחלה [כמבואר בבאר הגולה באר השלישי (ער.), ושם הערה 118. ודייק לה שהתחלה נקראת "מעיקרא", והוא מלשון "עיקר", וכמבואר למעלה בהקדמה הערה 106, ולהלן הערות 735, 920]. והגר"א לתיקונים [תיקון מט] כתב: "החכמה הפנימית נקראת 'קודש', והתבן הוא לימוד פשוט... אע"ג שהכל הוא קדושת התורה, מ"מ נגד חכמת הקבלה הם קליפין". וכן מבואר בשער המצוות לאריז"ל, פרשת ואתחנן, ובספרי הרמח"ל [בתיקונים מ, סוף סט, דרך חכמה, דעת תבונות עמוד שמט, תקט"ו תפילות (קא, תכו), ועוד]. ובזוה"ק [ח"ג רמד:] איתא "רבנן דמתניתין ואמוראין, כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו ליה". ולכך המשנה והש"ס נקראים גופי תורה, והסודות נקראים נשמת התורה [עץ חיים הקדמת מוהרח"ו על שער ההקדמות (ד"ה והנה דבריהם)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:8)

(272) כמו שאמרו [שבת פט.] "אמר [משה] לפניו, רבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום, אני אחזיק טובה לעצמי". וה"חמודה גנוזה" שהוזכרה שם עוסקת בפנימיות התורה, שהרי היא מטבע הלשון שהמלאכים הזכירו קודם לכן [שבת פח:] "אמרו לפניו, חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם". וכשם ש"חמודה גנוזה" קמא נאמרה על פנימיות התורה [כמבואר למעלה לאחר ציון 162], כך "חמודה גנוזה" בתרא נאמרת על פנימיות התורה. והמהרש"א [שבת פח:] כתב: "חמודה גנוזה כו'. היינו נסתר וגנוזה התורה... [המלאכים טענו שבני אדם] לפי שהם ילוד אשה מוטבעים בחומר, ואין ראוי להיות להם עסק בנסתרות". וראה למעלה הערה 163.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:9)

(273) כפי שטענו המלאכים לה' [שבת פח:] "חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם". ומבאר שהתורה שנבראת קודם העולם היא פנימיות התורה. ובספר בית אהרן [קרלין, סוף פרשת נשא (ד"ה ונראה)] כתב: "כי יש בתורה פרד"ס... כי עיקר הוא רק פנימית התורה, שזה היה עיקר המחשבה מראשית, היינו קודם בריאת העולם... והעיקר שצריך האדם להשיג פנימית התורה כפי שהיתה קודם בריאת העולם, קודם שנתלבשה בלבושין, שזה נקרא 'קדם לעולם', היינו החכמה עליונה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:10)

(274) והחסר בעצם לא ישבע, כי אין בטול וסילוק לדבר שבעצם. וכן כתב בנתיב אהבת השם פ"א [ב, מג:]: "כי אף אם באים כל היסורין בעולם על האדם, האהבה שהיא בעצם אין כאן בטול... אי אפשר אל היסורין לבטל דבר שהוא ענין עצמי. משל זה שאם כל המעכבים באים על האש, שהוא משתוקק תמיד אל מעלה, ואף אם כל המתנגדים ומעכבים יבאו עליו, אין מסירים אותו מדבר זה, ותמיד הוא משתוקק אל דבר זה. כי מה שמשתוקק האש לעלות למעלה הוא דבר עצמי אליו, ואין בטול לדבר עצמי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:11)

(275) מיישב בזה את שאלתו הששית למעלה על מאמר זה [לאחר ציון 141]: "הו', אומרו מיד הודו לו להקב"ה שנאמר 'ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ', ואילו 'תנה הודך על השמים' לא כתיב, וכי מה אדיר יש בתחתונים עד שאמרו 'מה אדיר שמך בכל הארץ'". ומיישב שה"אדיר" שיש בתחתונים הוא מוסב על הדברים העליונים והפנימיים שיש בתורה, שהם כולם ניתנו בארץ להשלמת האדם. ואודות שאין שביעה בתורה, כן כתב באור חדש פ"ה [תתפט:]: "כי לא יושלם האדם בתורה ובחכמה עד שאין חסר עוד. אבל באכילה ושתיה שהיא גופנית, השלמה הזאת היא לאדם, עד שאין חסר עוד האכילה והשתיה והתאוה הגופנית" [ראה להלן הערה 850]. ובדר"ח פ"ג מי"ז [תמב:] כתב: "כי התורה היא פרנסת הנפש, כמו שהלחם הוא פרנסת הגוף. כי הלחם משלים הגוף עד שאינו חסר, והתורה משלמת הנפש". הנה לגבי השלמת הגוף כתב "כי הלחם משלים הגוף עד שאינו חסר", ואילו לגבי השלמת הנפש כתב "והתורה משלמת הנפש", אך לא הוסיף לומר "עד שאינה חסרה", כי אין שביעה בתורה. וצרף לכאן מאמרם [ברכות מ.] "בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם; מדת בשר ודם, כלי ריקן מחזיק, מלא אינו מחזיק. אבל הקב"ה אינו כן, מלא ["אדם חכם" (רש"י שם)] מחזיק, ריקן אינו מחזיק. שנאמר [שמות טו, כו] 'ויאמר אם שמוע תשמע' אם שמוע, תשמע. ואם לאו, לא תשמע". הרי שאין שביעה בתורה. **אמנם אמרו** חכמים [ברכות יד.] "כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן, אין מבשרין אותו בשורות רעות", הרי שיש שביעה בתורה. וכן בתנא דבי אליהו רבא [פ"כ] אמרו "'ואכלתם אכול ושבוע' [יואל ב, כו], ואין שבוע אלא תורה, שנאמר [משלי יג, כה] 'צדיק אוכל לשובע נפשו'". וההפלאה בהקדמתו לכתובות [אות יב] כתב: "מעלת התורה המשביע את האדם, כמו שאמרו חז"ל... 'המשביע עצמו מדברי תורה וכו''... ופרשנו בזה מה שתקנו בתפלת שבת 'כולם ישבעו ויתענגו מטובך', שהוא מעלה נפלאה בתורת ה' ובמצותיו. שבמדת בשר ודם יתהפכו הענינים, יש שביעה בלא עונג, ויש עונג בלא שביעה, כגון במרבית אוכל ימצאו בו שביעה גמורה. אבל כשישבע, ימאס בעיניו, כמו שכתוב [משלי כז, ז] 'ונפש שבעה תבוס נופת'... אבל במדת הקב"ה כלי מלא מקבל... וכמו שאמרו במשנה [אבות פ"ה מכ"ב] 'מינה לא תזוע שאין לך מדה טובה הימנה'. רצה לומר שלא כמדת בשר ודם, אלא שיותר שירבה למודו וישבע מאוד, יותר יערב ויתענג בה תענוג נפלא. וזהו 'כולם ישבעו ויתענגו', שלאחר השביעה יתענגו בה, ולא יזוע ממנה, ואין לך מדה טובה מזה". הרי יש שביעה בתורה. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:12)

(276) פירוש - מצות הספירה מורה ש"ההכנה לאדם לקבל התורה בהחלט יותר מהמלאכים, כי היא צריכה אליו מצד החסרון להשלים בו חסרונו על ידה... כי החסר מוכן לקבל הכל" [לשונו בסמוך]. ומצות הספירה היא מצוה ש"ו ספר החינוך, שכתב: "מצות ספירת העומר, לספור תשעה וארבעים יום מיום הבאת העומר, שהוא יום ששה עשר כניסן, שנאמר [ויקרא כג, טו] 'וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה'". וראה להלן הערה 551.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:13)

(277) כמבואר למעלה הערות 91, 92.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:14)

(278) אודות שהספירה היא לקראת קבלת התורה, כן ביאר למעלה [הערה 75], קחנו משם. וכן הוא להלן [הערה 553].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:15)

(279) אע"פ שנאמר [ויקרא כג, טז] "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'", מ"מ הספירה היא רק מ"ט יום [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:16)

(280) לשונו בתפארת ישראל פכ"ה [שפ.]: "אמנם ממצות הספירה נראה שלא היה אפשר להנתן התורה עד אותו היום. וזה שכאשר יצאו ממצרים, היו ישראל כמו התינוק היוצא ממעי אמו, שנולד בגופו... ואין השכל משתתף ומתחבר עם הגוף, רק הוא נבדל מן הגוף. ולפיכך צריך הספירה עד חמשים, כי אז בא הוא למדרגת התורה, שהיא שכל נבדל, כי התורה היא משער החמשים, שהוא נבדל מן האדם. ולפיכך מספר החמשים ראוי אל המעלה הנבדלת השכלית. כי מספר זה, שהוא חמשים, נבדל מן המספר הקודם, וראוי לקבל אז התורה השכלית, שהוא נבדל מן הגוף. ודבר זה ברור אין ספק למי שמבין דברים אלו. ולפיכך צריך לספור עד החמשים, ואין החמשים בכלל הספירה. כי אם היה גם כן בכלל הספירה, היה משותף עם התשע והארבעים, ודבר זה אינו, כי לא היה בכלל תשע וארבעים, רק הוא נבדל לעצמו, כמו השכל שהוא נבדל". והובא בהקדמה הערה 21, ולמעלה הערה 75. וראה הערה הבאה, והערות 287, 560.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:17)

(281) אמרו חכמים [זוה"ק ח"ב פה.] "אורייתא מחכמה דלעילא נפקת". ואודות שהתורה באה משער החמשים, כן כתב בכמה מקומות. כגון, באור חדש פ"ו [תתרכ.] כתב: "כאשר ישראל מביאין העומר לפני הקב"ה, הם מתעלים עד חמישים, שממנה נתנה התורה משער החמשים... ולכך מונין הספירה מן יום אחד בעומר עד החמשים, הוא יום מתן תורה" [הובא למעלה הערה 75, ולהלן הערה 555]. ובנתיב התורה פי"ב [תצז.] כתב: "כי התורה היא מתעלה עד שער החמשים. ולפיכך הספירה ז' שבועות, מדריגה אחר מדריגה, עד שער החמישים... שמורה עליו ימי הספירה שיש לתורה התעלות עד שער החמישים". וראה דרשת שבת הגדול [תלד.], ח"א ליבמות סב: [א, קלג:], וח"א לעדיות ה: [ד, סב:], למעלה הערה 75, ולהלן הערה 1170.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:18)

(282) אודות ששעורים הם מאכל בהמה, כן ביאר למעלה [הערות 94, 96].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:19)

(283) כי "ענין הבהמה שהיא כולה גוף וחומר" [לשונו בגו"א ויקרא פי"ט אות ג (נד:)]. לכך הגוף של אדם נדון כחלק הבהמתי שלו. וראה למעלה הערה 30, ולהלן הערה 571. ובליקוטי הלכות יו"ד [הלכות קרחה וכתובת קעקע הלכה ב] כתב: "כי גוף ונפש הוא בחינת אדם ובהמה; כי הגוף הוא בחינת בהמה, והנפש הוא בחינת אדם". ונאמר [קהלת ג, יט] "ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל", ובברכות שחרית [נוסח ספרד] מוסיפים על כך "לבד הנשמה הטהורה שהיא עתידה לתן דין וחשבון לפני כסא כבודך". הרי יתרון האדם על הבהמה היא מצד נשמתו, אך לא מצד גופו. אמנם עם כל זה הבדיל בין חומר האדם לחומר הבהמה, וכמו שכתב בגו"א בראשית פ"ב אות כא [סב:]: "חומר האדם אינו כחומר שאר הנבראים, רק חומרו ממוצע מזוג בשווי לגמרי, אינו נוטה אל אחד מן הקצוות. וכן הפליגו חכמי הטבע להבדיל חומר האדם מחומר שאר בעלי חי, מפני שהוא יותר ממוצע". ובדר"ח פ"ב מ"ה [תקעא:] כתב: "כי האדם שיש בו החכמה, מצד כי גופו מחובר לשכל, הנה יש בו זכות החומר. כי אין ספק כי לא ישוה גוף האדם וגוף הבהמה; כי גוף הבהמה מפני שאין גוף שלה קרוב אל השכל, היא בעלת חומר עב וגס לגמרי. אבל גוף האדם, מפני שהאדם הוא בעל שכל, חומר שלו דק וזך. וכאשר הוא בעל חכמה לגמרי, אז הוא מסולק מן עבות החמרי לגמרי". ובח"א לנדה ל: [ד, קנח.] כתב: "כי האדם גופו יותר יש בו השווי הגמור מכל בעלי חיים, ואינו יוצא בריאתו מן השווי כלל, רק הוא במצוע". והרד"ק [בראשית ב, ז] כתב: "כי גוף האדם הוא תואר נקי משאר בעלי חיים, וצורתו השלמה בצורות, לפיכך הוא הולך בקומה זקופה. וכתב החכם רבי יוסף בן צדיק כי זה לפי שהחומר שלו זך ודק בין שאר הגופים, כמו שאנו רואים שמן הנר בעודו זך תעלה השלהבת ממנו על קו יושר לזכות השמן, ואם לא יהיה זך אלא עכור, תהיה השלהבת עולה ממנו מעוותת, ולא תלך על קו יושר". וראה להלן הערה 809.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:20)

(284) פירוש - הנשמה חסרה משום שהיא שוכנת בגוף אדם חומרי, וכמבואר למעלה הערה 268.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:21)

(285) יש להבין, מה מוסיף במלים אלו ["ונחשב האדם כמו הבהמה"] על מה שכבר כתב קודם לכן ["שהנשמה בגוף האדם, שהוא כמו בהמה"]. ויש לומר, כי מקודם ביאר שגוף האדם הוא כמו בהמה, והיה מקום לומר שמכל מקום לאחר שהנשמה מצטרפת לגוף האדם, שוב אין האדם נחשב כמו בהמה, כי כנגד גופו נמצאת נשמתו. ובכדי לאפוקי מהבנה זו כתב "ונחשב האדם כמו הבהמה", שגם לאחר שהנשמה נמצאת בגוף, עדיין האדם נחשב כמו בהמה, כי הגוף הוא הקובע. וכן השריש בדר"ח פ"ג מי"ז [תמח:]: "יש לך לדעת, כי האדם אשר הוא בעל אדמה, ועם כל זה הוא בעל שכל, ומכל מקום שם האדם הוא בא על שם אדמה [ב"ר יז, ד], שתראה מזה כי שורש האדם הוא הגוף, והוא עיקר שלו", ושם הערה 2047. ושם פ"ד מ"ד [סב:] כתב: "אין ראוי לאדם שיהיה בעולם הזה מתגאה, שמצד עולם הזה תקותו רמה. כי מה שהאדם נשמתו צרורה בצרור החיים, אין זה מצד העולם הזה, כי בעולם הזה נקרא 'אדם' על שם אדמה [ב"ר יז, ד]. ולפיכך אף אם יהיה לו אחרית ותכלית גדול, מכל מקום אין לו להתגאות בעולם הזה, שהוא בעל גוף רמה ותולעה. ואם כאשר תפרד הנשמה מן הגוף יהיה לו אחרית, מכל מקום מצד עולם הזה שהוא נקרא 'אדם' על שם אדמה, אם אינו שפל רוח, הוא מתגאה בדבר שאינו ראוי לו" [הובא למעלה הערה 242]. וכן כתב שם פ"ה מ"ב [ס:]. ובתפארת ישראל פנ"ב [תתכא:] כתב: "כי הגוף הוא עיקר האדם". לכך אע"פ שהנשמה נמצאת עם הגוף, מ"מ עיקר האדם נקבע לפי הגוף, לכך גם לאחר שהנשמה עם הגוף עדיין "נחשב האדם כמו הבהמה". ובנצח ישראל פמ"ד [תשנז:] כתב: "מדמה הנשמה הנבדלת לבת מלך, כי הנשמה היא נאצלת מן השם יתברך בלבד, והגוף הוא מן האדמה. ומפני כי הנשמה היא קדושה וטהורה, הוא משתוקקת אל השבח הזה ["ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (פסחים נו.)], כי מצד קדושתה ראוי לה השבח הזה... כי הנשמה היא בגוף, והוא תלוי בגוף, אשר מצד הגוף אין ראוי לה השבח הזה. ואם כן הנשמה רוצה בדבר שאין שייך לה". וכן כתב להדיא בבאר הגולה באר הששי [ריא:]: "כאשר הנשמה היא בגוף, יש עליה משפט גוף גשמי, שהגשמי מוגבל" [ראה להלן הערה 402]. והרי המדרש שאנו עוסקים בו השוה את יחס הנשמה לגוף כיחס בת מלך הנשואה לעירוני. וכשם שכל אשה היא ברשות בעלה [קידושין ל:], כך הנשמה היא ברשות הגוף, ומוגדרת על ידו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:22)

(286) פירוש - העומר בא מהשעורים כדי להורות שהאדם מצד גופו הוא כמו בהמה, לכך הוא זקוק לתורה להשלימו מחסרונו. אמנם למעלה [לאחר ציון 90] ביאר שהבהמה מורה על העבודה והיגיעה הנצרכות ללימוד התורה, וכלשונו: "וציוה להביא אז מנחה מן השעורים, מה שלא נמצא בכל הקרבנות, כי אם בהקרבת העומר הזה בששה עשר בניסן. מפני שכפי מה שהוא האדם ייחד לו השם יתברך צווי ההקרבה שיהיה מקריב אליו... כאשר ישראל מתחילין למנות ולסבול עול תורה ומצוה, ועבודתם כבהמה הזאת, שכל עצמה אינו אלא לְסֶבל ועול עבודה קשה, לכן קרבנם גם כן שעורים, שהם מאכל הבהמה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:23)

(287) כמבואר למעלה הערה 280. והרמב"ן [בהקדמתו לתורה] כתב: "כבר אמרו רבותינו חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכלן נמסרו למשה חוץ מאחד... ואפשר שיהיה השער הזה בידיעת הבורא יתעלה, שלא נמסר לנברא... והמספר הזה רמוז בתורה בספירת העומר, ובספירת היובל, כאשר אגיד בו סוד בהגיעי שם ברצון הקב"ה". ושם [ויקרא כה, ב] כתב הרמב"ן: "'וקראתם דרור בארץ' [שם פסוק י]... ושמא רמזו לזה רבותינו באמרם חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נמסרו למשה, חוץ מאחד... חוץ מן היובל קודש". והר"ן [נדרים לח.] כתב: "חוץ מאחת - ידיעת השם יתברך על אמיתתו, כדכתיב [תהלים ח, ו] 'ותחסרהו מעט מאלקים'". ובח"א לר"ה כא: [א, קכב:] כתב: "תדע שעולם הזה נברא בשבעת ימי בראשית, שמזה תבין כי העולם מדריגתו שבעה. ואלו שבעה, כל אחד כלול מן כל השבעה, עד שיש בו מ"ט, שהוא שבעה פעמים. ולכך מ"ט שערי בינה הם שייכים לאדם שהוא בעולם. אבל שער החמשים הוא אל השם יתברך בעצמו, כי השער הזה הוא ההשגה באמיתת עצמו, ואמיתת עצמו לא נודע אל זולתו, ורק לעצמו יתברך. ולכך אמר כי שער החמשים לא נמסר למשה, רק מ"ט שערים". ושם האריך בזה טובא. וראה להלן הערות 779, 1171.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:24)

(288) כמו שכתב למעלה [ציון 273]. ובעוד שכאן מבאר את היחס שבין העומר [קרבן שעורים] לתורה [הבאה משער החמשים] בדרך של חידוש ורבותא ["הקרבן הוא מן השעורים, שהם מאכל בהמה... וזהו בעצמו ההכנה לאדם לקבל התורה בהחלט יותר מהמלאכים... הגם שהיא משער החמשים אשר לא תפול בו ספירה, בשאין השגה בו, כי החסר מוכן לקבל הכל"], הרי בנתיב התורה פ"י [תלא.] ביאר זאת בניחותא, שמן החמרי יוצא השכלי, וכלשונו: "ולפיכך אמרו [סנהדרין צו.] 'הזהרו בבני עם הארץ שמהם תצא תורה לישראל', כמו שהוא נמצא באדם שהחומר נושא לשכל האדם, כי לגודל השכל, שהיא התורה, צריך לה נושא חמרי. וכבר בארנו כי זה הטעם להקריב ביום התחלת הספירה למתן תורה עומר מן השעורים. אשר ידוע כי השעורים מאכל בהמה החמרי. כי אין מתעלה אל מתן תורה רק מתוך מדריגה החמרית שהוא הנושא לה, והרי מן החמרי יוצא השכלי. ולפיכך אמרו 'הזהרו בבני עם הארץ', כי התורה נושא שלה הוא החמרי, שאין לשכל בעולם הזה מציאות בעצמו, רק שיש לו נושא החמרי. והבן הדברים האלו מאוד, כי הם עמוקים" [הובא למעלה הערה 96]. וכן באור חדש פ"ו [תתריט.] ביאר מדוע המן הרשע נתלה ביום הבאת העומר [רש"י מגילה טו.], שכתב: "כי מיום הבאת העומר מונין נ' יום עד העצרת, ודבר זה היה גורם מעלת ישראל שהיו גוברים על המן, שעשה עצמו עבודה זרה, והיה רוצה להגיע עד המדריגה של נ', כמו שהתבאר למעלה. וכאשר ישראל מביאין העומר לפני הקב"ה, הם מתעלים עד חמישים, שממנה נתנה התורה משער החמשים, כמו שבארנו זה במקומות הרבה. ולכך מונין הספירה מן יום אחד בעומר עד החמשים, הוא יום מתן תורה, ומשם היו גוברין על זרע עמלק, על ידי שדביקות ישראל לשם על ידי התורה. כי בכח ההתחלה, שהוא הבאת העומר, וממנו מתחילין לספור נ' יום, בכח זה הוא הסוף. ולכך בכח יום ראשון של עומר, הוא יום נ' של מתן תורה, שמשם גוברים על כח המן. וכאשר תבין דברים אלו, אז תבין דברים הרבה שנאמרו במגילה הזאת, מה שהיתה הגאולה זאת בפרט על ידי אשה, ועוד כמה וכמה דברים". וראה להלן הערה 808.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:25)

(289) לא ברור מדוע כאן נוקט ב"נפש החיוני", ולא ב"נשמה", כפי שעשה עד כה, וכן יעשה בהמשך. ועוד, הרי נפש החיוני היא הנפש התחתונה באדם, וכמו שכתב בדר"ח פ"ב מ"ח [תרמח.]: "ג' דברים יש באדם; כי האדם יש בו נפש, כמו שיש לכל שאר בעלי חיים. ויש בו נפש המדברת נוסף על שאר בעלי חיים, שאין להם נפש המדברת. ויש עוד לאדם שכל נבדל מן הגוף לגמרי. כי הנפש המדברת אינו שכל נבדל, כי גם לתינוק יש לו שכל זה... אבל יש לאדם שכל נבדל גם כן". ובתפארת ישראל פ"א [כט:] כתב: "תמצא האדם משתתף עם שאר בעלי חיים הטבעיים בהרבה פעולות, דבר זה מצד הנפש החיוני אשר באדם, אשר בו משתתף עם שאר בעלי חיים הטבעיים. אבל אי אפשר שלא יהיו לו פעולות גם כן מתיחסים אל נפשו השכלית האלקית, כי לא יגרע כחו" [הובא למעלה הערות 62, 65]. ובנתיב התורה פט"ו [תקצב.] כתב: "השלמת האדם במלאכה, שהוא השלמת נפש החיוני בלבד, כמו שהוא אצל הבהמה שיש לה נפש חיוני, והיא נבראת לעשות מלאכה". ובנתיב העבודה פ"א [א, עט:] כתב: "יש באדם שלשה דברים; השכל, הנפש החיוני, והגוף". ובגו"א בראשית פ"ט אות יז [קפה.] כתב: "כי נפש החיוני הוא גופני". וכן כתב בח"א לב"מ פו. [ג, מו:]. וכן מתבאר מדבריו למעלה [לאחר ציון 59] שיש לאדם נפש החיוני, נפש הדברי, ונפש העיוני, והנפש החיוני היא הדרגה הנמוכה של הנפש. ורבינו בחיי [בראשית א, כד] כתב: "תוצא הארץ נפש חיה. דרשו חז"ל [ב"ר ז, ה] 'זה רוחו של אדם הראשון'. ואמר זה על הנפש הבהמית שבאדם, שאין לה חלק עם העליונים, אלא היא חוזרת לעפר תיכף במות הגוף, כרוח הבהמה, שכתוב בה [קהלת ג, כא] 'ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ'". ומדוע יזכיר כאן את הנפש הנמוכה ביותר, ויאמר עליה ש"היא מן העליונים". והמהרש"א [סוטה לד:] כתב: "יש באדם ב' רוחות, כמו שנאמר [קהלת ג, כא] 'מי יודע רוח הבהמה היורדת למטה ורוח האדם העולה למעלה', דכולה באדם איירי, כדברי המפרשים; רוח החיוני שבאדם, שהוא משתווה בו לבהמה, ורוח האחרת שהאדם מובדל בו מן הבהמה, דהיינו הנשמה. ואמר [על כָּלֵב] שלא הלך אחר רוח הבהמי שהלכו בו חביריו [שאר המרגלים], אבל הלך אחרי רוח אחרת, שהיא הנשמה". ויל"ע בזה [ולולא דמסתפני היה נראה לגרוס "נפש האדם", ולא "נפש החיוני"].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:26)

(290) ההדגשה על "עירני" [ובהמשך ידגיש תיבת "נשאת"].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:27)

(291) כמו שכתב בדר"ח פ"א מי"ד [שסא.]: "מביא רבי לוי משל זה לעירני, שהוא בן כפר, שהיה נשוי בת מלכים". וכן רש"י [ב"ר נ, יב] כתב: "עירוני - בן כפר". ואמרו חכמים [ביצה לב.] "מאי ערניות, אמר אביי, צעי חקלייתא", ופירש רש"י [שם] "בני עיירות, שאינן בני כרכים גדולים, ואין מקפידין על כלים נאים". ועוד אמרו [שבת פ.] "כי תניא ההוא בעירניות", ופירש רש"י [שם] "בעירניות - בנות כפרים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:28)

(292) כמו שאמרו [ברכות כט:] "שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה". ובנר מצוה [כח.] כתב: "כל ענין כח הגוף שהוא לעולם חסר, והוא מקבל תמיד". ואודות שהחומר חסר, כן כתב בכמה מקומות. כגון, בגבורות ה' פמ"ד [שיג:] כתב: "זהו ענין חמרי, שהרי החומר הוא חסר, ולכך החומר מקבל, כי כל אשר הוא מקבל, הוא חסר מה שהוא מקבל". ובאור חדש פ"ה [תתקמד.] כתב: "כתיב [משלי יג, כה] 'צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר'. כלומר, כי הצדיק שיש לו השלמה, לכך אוכל לשובע נפשו, דהיינו שיהיה בשלימות, כמו שנפשו הוא בשלימות. אבל 'בטן רשעים תחסר', כי הבטן הוא חמרי, והרשע שהוא חסר בעצמו, ולכך יש לו משפט החומר, שהוא חסר ואינו שבע". ובח"א לשבת לב: [א, כד:] כתב: "כבר ידעת כח החומר... לא ישבע, ולעולם הוא חסר, ואינו מקבל שביעה לעולם". וכן הוא בח"א לסנהדרין נב. [ג, קסב.]. ובח"א לחולין מד: [ד, צה.] כתב: "מדת החומר שהוא חסר תמיד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:29)

(293) כי נשואין הם חבור גמור, וכמו שנאמר [בראשית ב, כד] "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". ובאור חדש פ"ה [תתע.] כתב [לגבי חבור איש ואשה]: "החבור הוא בג' פנים; האחד, שהיה מתחבר אסתר לאחשורוש. והשני, שמתחבר אחשורוש לאסתר, וזהו הפך הראשון. והשלישי, כאשר שניהם מתחברים זה לזה וזה לזה בחבור אחד... וכנגד זה האשה נקנית בג' דרכים, בכסף בשטר ובביאה [קידושין ב.]. כי האיש מתדבק באשה, והדביקות הוא בג' פנים אשר אמרנו; כי בכסף בשביל שהאשה מקבלת הנאת כסף, מתחברת היא אליו. והשטר שהוא לשון כח, כמו [דברים טז, יח] 'שופטים ושוטרים תתן לך'... כאיש שמתחבר לאשה כאשר מושל על האשה, וזהו חבור האיש אל האשה, וזהו קדושי שטר, שהוא לשון שוטר וממשלה. ובביאה שזה הוא חבור האיש עם האשה, והאשה מתחברת לבעלה, כי הביאה לשניהם". וראה להלן הערה 569.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:30)

(294) (א) הנשמה אינה נמצאת במקומה [שהיא בתחתונים ומקומה בעליונים]. (ב) הנשמה נשואה לגוף, ומחוברת לדבר שהוא חסר בתכלית.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:31)

(295) הולך לבאר כיצד שס"ה מצות לא תעשה [שהם כמנין ימות החמה] מעניקות לנשמה את מקומה בתחתונים, כפי ש"תחת השמש" הוא מקום העולם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:32)

(296) למעלה [לאחר ציון 23]. וכן כתב להלן [לאחר ציון 914]. ומכנה את שלמה המלך "החכם", כמו שנאמר [מ"א ה, ט-יא] "ויתן אלקים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד ורחב לב כחול אשר על שפת הים, ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים, ויחכם מכל האדם וגו'". וקודם לכן [מ"א ג, יב] ה' אמר לשלמה "הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך". וכן אמרו חכמים [שבת קנא:] "ואף שלמה אמר בחכמתו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:33)

(297) כן נזכר בספר קהלת עשרים ותשע פעמים [כגון, פרק א פסוקים ט, יד, פרק ב פסוקים יא, יז, יח, יט, כ, כב, ועוד]. ובתפארת ישראל פ"ד [עב.] כתב: "כי השמש מלך עולם הטבע, ועולם הטבע מסודר תחתיו. וכמו שתמצא מבואר מן הכתוב שכאשר ירצה להזכיר כל העולם יאמר 'תחת השמש', וכדכתיב 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש', [קהלת א, יד] 'וראיתי כל אשר נעשה תחת השמש' וכן תמיד". ובח"א לנדרים ח: [ב, ב:] כתב: "הכל הוא תחת השמש, כמו שאמר שלמה 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש', וכך תמיד בכל ספרו כאשר בא להזכיר העולם יאמר 'תחת השמש'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:34)

(298) כמו שיוכיח מהגמרא [ב"ב כה:] שמיד יביא.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:35)

(299) פירוש - בגמרא [ב"ב כה.] אמרו "תניא, רבי אליעזר אומר, עולם לאכסדרה הוא דומה ["שאין לה דופן רביעית" (רש"י שם)], ורוח צפונית אינה מסובבת ["במחיצה" (רש"י שם)]. וכיון שהגיעה חמה אצל קרן מערבית צפונית, נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע ["ומהלכת את רוח צפון בגגו של רקיע" (רש"י שם)]".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:36)

(300) כך רבי יהושע אמר בהמשך דבריו [ב"ב כה:] "וכיון שחמה מגעת לקרן מערבית צפונית ["בלילה שהחמה לעולם מהלכת רוח צפונית בלילה, ומן המערב היא פונה לצפון, שכך הילוכה מן המזרח לדרום, מן הדרום למערב, וממערב לצפון" (רש"י שם)] מקפת וחוזרת אחורי כיפה ["דרך חלון" (רש"י שם)], שנאמר [קהלת א, ו] 'הולך אל דרום וסובב אל צפון וגו''. הולך אל דרום ביום, וסובב אל צפון בלילה ["אף בלילה קצרה של תקופת תמוז אינו סובב פחות מרוח צפונית" (רש"י שם)]. 'סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח' [שם], אלו פני מזרח ופני מערב, שפעמים מסבבתן ["ביום קצר שהיא יוצאה בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן מערבית דרומית, ומהלכת בלילה ג' רוחות" (רש"י שם)], ופעמים מהלכתן ["ביום ארוך של תקופת תמוז, שהיא יוצאה בקרן צפונית מזרחית, ושוקעת בקרן מערבית צפונית" (רש"י שם)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:37)

(301) לשון רש"י [ב"ב כה:]: "היקף היום קרוי 'הילוך', שהוא בתוך החלל... וביום לעולם מהלכת בדרום, אפילו ביום קצר אינו מהלך פחות מרוח דרומית".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:38)

(302) לשון רש"י [ב"ב כה:]: "את היקף הלילה קרוי 'סיבוב', שהוא מקיף בחוץ".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:39)

(303) בעל התורה תמימה [קהלת פרק א אות לא] כתב: "באור הענין, כי החמה הולכת לעולם ביום ממזרח לדרום, כמו שכתוב [קהלת א, ו] 'הולך אל דרום'. ובלילה סובבת מתחת לארץ, וביום הארוך עומדת [לפני הזריחה] בקרן מזרחית צפונית, ומהלכת מזרח, דרום, ומערב, ושוקעת בקרן צפונית מערבית, ובלילה סובבת פני צפון. ולמחרת היום נתקצר מעט ההלוך, ואינה יוצאת בקרן, אלא נמשכת מן הקרן ולמזרח מעט, ויוצאה, ובערב שוקעת בתוך המערב משוך מן הקרן מעט. ובלילה סובבת אותו מעט, וכל הצפון, ומעט במזרח, יותר מליל אמש, וכן בכל יום. עד שבתקופת תשרי יוצאת באמצע המזרח, ושוקעת באמצע המערב, ולפיכך אז היום והלילה שוין. ועדיין בכל יום נמשכת לצד דרום ויוצאה, ובשקיעתה נמשכת לצד דרום ושוקעת, עד שיוצאה ביום בתקופת טבת בקרן מזרחית דרומית, ומהלכת דרום לבדו, ושוקעת בקרן מערבית דרומית. ועל פי זה יובן מה שאמרו כאן 'הולך אל דרום ביום', שצד דרום הולך תמיד ביום, בין בימים ארוכים, בין בימים קצרים. וסובב אל צפון בלילה, שלעולם מסבב צד צפון בלילה, בין בלילות ארוכים, בין בימים קצרים. 'סובב סובב הולך הרוח וכו'', אלו פני המזרח והמערב, שפעמים מסבבתן ופעמים מהלכתן, כמבואר". ובביאור סוגיא זו, ראה בבאר הגולה באר הששי [רפב.-רצ.], וח"א לב"ב כה: [ג, פ:-פא.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:40)

(304) פירוש - לפי רבי יהושע השמש מקיפה בכל יום את כל העולם מארבעה צדדים, לכך השמש היא כמו אוהל המקיף לגמרי את היושב בתוכו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:41)

(305) לשונו בנצח ישראל פי"ז [שפח:]: "ויש לך לדעת כי ב' בחינות יש לשמש; הבחינה האחת מצד עצמה, דהיינו במה שהיא עצם מאיר בלבד. ובחינה השנית הוא כח השמש, אשר יש לה מצד תנועתה בגלגל, אשר יש לה שס"ה חלופי תנועות". ובהקדמה שניה לגבורות ה' [צו.] כתב: "כל תנועות השמש בגלגלה". ובגו"א שמות פי"ג אות ח [רנה.] כתב: "כי הזמן הוא תולה בשמש בתנועת הגלגל". ובנתיב התורה פי"ד [תקסו:] כתב: "בזמן אשר מסבב השמש גלגלה". ובזוה"ק [ח"ב קצו.] אמרו "ובשעתא דנטיל שמשא בגלגלוי פתח קל נעימותא ואמר שירתא". ומלשונו כאן משמע שהשמש מניעה את הגלגל, אך מכמה לשונות שהובאו כאן משמע שהגלגל מניע את השמש [ראה באר הגולה באר הששי הערות 238, 403, 438]. ויל"ע בזה. וראה להלן הערה 599.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:42)

(306) כי מקומו הוא קיומו [לכך הפורש ממקומו הוא פורש מקיומו]. וכן השריש בכמה מקומות; כגון, בדר"ח פ"ג מ"ד [קלד:] כתב: "כי האדם כאשר פורש מן הישוב דבר זה אינו מקומו כלל. ויש לאדם שמירה ביותר כאשר הוא במקומו, אשר הוא מקום לו. ולכך נקרא 'מקום', שהוא מקיים ושומר את אשר הוא מקום לו". ובנצח ישראל ס"פ ט [רמב.] כתב: "כי המקום נותן קיום ליושביו, שלכך נקרא 'מקום'... ודבר זה מבואר בכתוב במה שאמר [ויקרא כו, לח] 'ואכלה אתכם ארץ אויביכם'. ואין דבר שהוא סבה למעוט ישראל כמו הגלות". ושם פכ"ד [תקח:] כתב: "כל הדברים בעולם שאינם עומדים במקום הטבעי להם, והם יוצאים מן המקום המיוחד לכל אחד, הוא שינוי, ודבר זה הוא הפסד נחשב. כי המקום הוא קיום אל אשר הוא מקום אליו, כאשר מעיד עליו מלת 'מקום', שהוא לשון קיום. והיציאה מן המקום, שהוא קיומו, הוא אבוד אל אשר הוא מקום אליו". ובנתיב העבודה פ"ד [א, פז.] כתב: "כי כל דבר שיש לו מקום, הוא חזק מאוד, שהוא כמו האילן שיש לו שורש נטוע במקום אחד, שאף כל הרוחות באות אין מזיזין אותו ממקומו... כי המקום הוא תוקף הדבר, מגין על הדבר שהוא מקום לו, כאשר ידוע מענין המקום. ויורה על זה שם 'מקום', שהוא מקיים את אשר הוא מקום לו". וכן הוא שם פ"ה [א, פח.], ושם פי"ז [א, קכח:]. ובאור חדש פ"ד [תתיז.] כתב: "כי הקב"ה נקרא 'מקום', מפני שהוא יתברך מקיים הכל". ובח"א לשבת קמה: [א, עז.] כתב: "נקרא הישוב 'מקום', והמ' נוספת, ושורש המלה 'קום', כי מקומו הוא קיום שלו. והוא יתברך שהוא חוזק כל הנמצאים וקיומם, נקרא בשביל זה 'מקום', על שם שהוא נותן קיום לכל". ובח"א לסנהדרין לז: [ג, קמז.] כתב: "כל הדברים יש להם קיום במקום, כמו שאמרו [אבות פ"ד מ"ג] 'אין לך דבר שאין לו מקום', והמקום נותן קיום לדבר שהוא במקום... ולכך נקרא 'מקום', שהוא מקיים הדבר שעומד בו. וכאשר גולה ממקומו וכאילו בטל קיומו, וכמו שהמיתה מכפרת על האדם, כך הגלות, שהוא בטול דבר שהוא קיומו, מכפר. ועוד, מפני כי כל הדברים יש להם מקום, עד שנכנס המקום בגדר ובשם האדם, שהרי יאמר 'איש פלוני ממקום פלוני', ולכך צריך לכתוב שם המקום בגט [גיטין לד:], שהמקום מברר מה שהוא, ומי שגולה ממקומו כאילו בטל עצם האדם". הרי שהמקום שומר את האדם, והאדם שומר את מקומו. וראה למעלה בהקדמה הערות 159, 160, והערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:43)

(307) פירוש - כשם שאדם שיש לו מקום אז הוא אינו עובר עליו, כך הוא לאידך גיסא; שס"ה מל"ת מורות לאדם שלא יעבור, לכך הן יוצרות בשבילו את מקומו. ודברים אלו נתבארו היטב בתפארת ישראל פ"ז [קכג:], וכלשונו: "כי האדם שהוא עיקר בנבראים, ומקומו בעולם הזה תחת השמש, וזהו ביתו ומקומו... שעל כל הדברים שהם בעולם יאמר שהם 'תחת השמש'. וכל דבר בעולם יש לו מקום, כמו שאמרו [אבות פ"ד מ"ג] 'אין לך דבר שאין לו מקום'. כאילו היה המקום שייך לאדם, עד שהמקום נכנס בגדר של כל דבר. ולכך צריך לכתוב בגט שם המקום [גיטין לד:]... כי המקום שייך לאדם ונכנס בגדרו. ולפיכך מצות התורה אשר נתן לאדם, כנגד האדם ועולמו אשר דר בו האדם, והוא מקומו... יש לו מקום אשר הוא בו, אשר המקום מגביל הדבר שלא יצא. וכבר אמרנו כי מקומו של אדם הוא תחת החמה, וכך נתן לאדם שס"ה מצות לא תעשה, כנגד החמה שיש לה שס"ה ימים. ואלו שס"ה מצות מגבילין את האדם שלא יצא חוצה ויעבור אלו שס"ה מצות, והם מקומו, כמו שהחמה שס"ה ימי שנה הוא מקומו של אדם. והבן הדברים האלו, ופרשנו אותו במקום אחר [נראה שכוונתו לדבריו כאן]... 'וכל נתיבותיה שלום' [משלי ג, יז], וזה כנגד לא תעשה. שכאשר ישאר האדם בחוק שנתן לו השם יתברך, שלא יעבור שס"ה מצות לא תעשה, ולא יצא האדם מן החוק המוגבל, ואז יש לו שלום, וכאשר יעבור החוק, ונכנס בגבול אחר שאינו ראוי לו, אין שלום לו. רק השלום כאשר ישאר כל אחד בגבול שלו". וראה למעלה בהקדמה הערה 159. **ובעוד שכאן** מבאר ששס"ה מל"ת נועדו לתת לנשמה את מקומה, הרי בח"א למכות כג: [ד, ז.] ביאר שהן כנגד גופו וחומרו של האדם, שכתב: "ונתן לו שס"ה מצות לא תעשה כנגד גופו וחומרו שלא יצא חוץ מן הראוי, כי היציאה מן הראוי הוא לגוף האדם בלבד. ולכך מצות לא תעשה הם שס"ה, כמנין ימות החמה, כי האדם מצד גופו יש לו מדריגת החמה, אשר יש לה שס"ה ימים". ודברי תורה הם כפטיש יפוצץ סלע, מתחלקים לכמה טעמים ונצוצות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:44)

(308) יש להבין, שהואיל וחסרון הנשמה הוא מחמת שהיא מן העליונים ונמצאת מחוץ למקומה בתחתונים ["היא מן העליונים, ויש לה חסרון במה שבאה אל התחתונים להורידה ממעלתה, הרי היא חסירה כשעומדת בתחתונים" (לשונו למעלה מלפני ציון 289)], כיצד שס"ה מצות ל"ת מועילות לתקן חסרון זה, דסוף סוף הנשמה עומדת במקום לא לה בתחתונים, וכי שס"ה מל"ת הופכות התחתונים לעליונים. ויש לומר, שהחסרון בעמידת הנשמה בתחתונים אינו רק מחמת שנוי מקום מעליונים לתחתונים גרידא, אלא שמעתה הנשמה עלולה להפגע מחסרונות החומר שיש בתחתונים, "כי האדם נמשך תמיד אחר המקום שהוא דר שם ומנהגו" [לשונו בתחלת דרוש על המצות, ויובא מיד]. לכך כאשר שס"ה מל"ת יוצרות לאדם מקום המוגן מחסרונות החומר שיש בתחתונים, בכך גופא יש תיקון לחסרון שהנשמה אינה דרה בעליונים. **ובעוד שכאן** מבאר ששס"ה מל"ת יוצרות את מקום הנשמה שלא תצא מהם, הרי בתחילת דרוש על המצות ביאר שהחמה עצמה אינה יוצאת ממקומה, וכלשונו: "ברא חמה שהיא ראש ועליון בצבא השמים במדרגתה, שס"ה ימים שבהם איננה עוברת חוק שנתן לה השם יתברך. כמו שאומרים [סנהדרין מב.] 'חוק וזמן נתן להם וגו'', עד שמתוך כך האדם שדר בעולם תחת השמש... נמשך אחר זה גם כן שלא יעבור חוק שלו שנתן השם יתברך בשס"ה, דהיינו מצות לא תעשה. שאם החמה אינה עוברת שס"ה ימים, שהם חוק שלה, איך יעבור האדם הדר תחת השמש חוק שס"ה שלו. כי האדם נמשך תמיד אחר המקום שהוא דר שם ומנהגו, כמו שאמרו [ב"מ פו:] 'אל ישנה האדם ממנהג המקום'". וכן בנתיב האמונה פ"ב [א, רט:] כתב: "נתן לאדם שס"ה מצות לא תעשה, כמספר ימות החמה שהולכת השמש, ואינה משנה ואינה עוברת החוק והגבול שסדרם השם יתברך אל השמש, כאשר השמש מסוגלת שאינה משנה ואינה עוברת החוק. ולכך גם כן השם יתברך נתן לאדם חוקים שס"ה, שבהם אינו עובר החוק, ובמספר הזה האדם הוא תחת השם יתברך לגמרי, כמו שסדר השמש בשס"ה ימים שלא תעבור החוק שסדר לה השם יתברך". וראה למעלה הערה 171.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:45)

(309) לשונו בתפארת ישראל פ"ז [קכד.]: "האדם בעצמו יש לו רמ"ח אברים, שהם שלימות האדם". ושם ס"פ נד [תתמו.] כתב: "האדם יש לו אברים רבים, שאין זה כזה, ועל ידי כולם האדם שלם". ובח"א לנדרים לב: [ב, יא:] כתב: "המליכו הקב"ה [את אברהם] על רמ"ח איברים, והוא כל הגוף". ובעוד שכאן מבאר שרמ"ח אברים הם אל הגוף, הרי בתפארת ישראל פ"ד [עז.] ביאר שהם מורים על צלם אלקים, שכתב: "האברים של אדם הם שלימות צורת האדם. כי אל תחשוב כמו שחשבו קצת בני אדם, והם הרופאים, כי האברים של אדם הם טבעיים כמו שאר בעלי חיים. כי אין הדבר כך כלל, כי רופאי אליל המה, לא ידעו באמת תאר האדם ואיבריו, שכולו אלקי. ולפיכך האיברים שלו הם שלימות האדם, ועל ידי אבריו, שהם רמ"ח, נברא בצלם האלקים... שהם גם כן שלימות ומעלת האדם, עד שהוא בצלם אלקים על ידי רמ"ח אבריו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:46)

(310) לא נתבררה לי כוונתו, כי בדרשה עד כה לא נתבאר שרמ"ח אברים הם שלימות הגוף. ואולי כוונתו ששלימות האדם היא להוציא את גופו אל הפעל, וכמו שכתב למעלה [לאחר ציון 44]: "אבל האדם לא נקרא רק שיהיה הוא מוציא שלימותו אל הפעל, בבחינת האדמה הזאת אשר ממנה נוצר. וכל זמן שלא הוציא שלימותו אל הפעל, נחשב אדמה בכח בלבד. והעברי"ם הביטו, כי דמיון גמור יש לאדם אל האדמה; כי כמו אשר האדמה נזרע בתוכה חטים וכל מיני זרע נקי וטוב, ונשרשים בה תוך העפר, ומוציאה צמחיהם. כן נתן השם יתברך הנשמה הטהורה והזכה, חלק אלקי ממעל בגוף האדם, ונשרשת שם ומוטבעת בגוף, כאשר מוטבע החטה באדמה. ואם אין האדם מוציא צמחיו ופירותיו הטובות, אזי ידמה אל אדמה בורה ושדה בלתי נזרעת. ולכך החליטו חכמים לאשר איננו בעל תורה כנוי [אבות פ"ב מ"ה] 'בור', כשהוא כמו אדמה בורה שהובירה ואינה מוציאה דבר". נמצא שאין כוונתו לרמ"ח אברים, אלא שהאדם יושלם על ידי מעשים טובים שעושה בגופו. וכן קצת משמע שזו כוונתו מדבריו בנתיב האמונה פ"ב [א, רט:], שכתב: "ונתן לאדם רמ"ח מצות עשה כמספר אברי האדם, כי האדם אשר בריאתו לקנות מעלה יותר ממה שהיה לו קודם, יושלם ברמ"ח אברים... ועוד פרשנו דבר זה במקום אחר". הרי שצירף שם את שלימות רמ"ח אברים עם מה שהאדם "בריאתו לקנות מעלה יותר ממה שהיה לו קודם", שזו הנקודה שנתבארה היטב למעלה. ואם כנים הדברים, הרי מה שסיים דבריו בנתיב האמונה "ועוד פרשנו דבר זה במקום אחר" כוונתו לדבריו כאן. וראה למעלה הערה 49.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:47)

(311) לשונו בתפארת ישראל פ"ד [עח.]: "לפיכך מספר המצות, שהם שלימות האדם, כמספר אבריו, שהם גם כן שלימות ומעלת האדם, עד שהוא בצלם אלקים על ידי רמ"ח אבריו. ושלימות ומעלת המצות נמשך אחר השלימות הזה מה שהאדם נברא בצלם אלקים". ושם פ"ז [קכד.] כתב: "האדם בעצמו יש לו רמ"ח אברים שהם שלימות האדם, וכנגד זה נתן לו רמ"ח מצות עשה שהם שלימות האדם". ובח"א למכות כג: [ד, ו:] כתב: "כי התורה היא לאדם מצד המעלה העליונה שיש לאדם על הכל, במה שנברא האדם בצלם אלקים... כי דבר זה שנתן התורה לאדם, הוא בשביל שנברא בצלם אלקים, וצלמו רמ"ח אברים, אף כי הם גשמיים... ולכן מצות עשה הם רמ"ח כמספר אבריו של אדם, שהם צלמו, כי בשביל מעלת צלמו ראוי הוא אל התורה השכלית ואל מצות עשה". אמנם כאן מבאר שרמ"ח מצות עשה הן השלמת האדם מצד הנשמה [ותיבת "נשמה" לא הוזכרה כלל בדבריו בתפארת ישראל וח"א למכות]. ואודות שהאדם עשוי מנשמה וגוף, כן מבואר למעלה הערות 212, 219, 267, ולהלן הערה 946.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 7:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Derush%20al%20HaTorah/r/7:48)

(312) נראה ביאורו, כי אע"פ שהנשמה מחוברת לגמרי בגוף הגשמי, אך על ידי רמ"ח מצות עשה נהפך חבור זה מחסרון למעלה גדולה, כי הנשמה היא הזרע הניתנת בגוף האדם, וכמו שכתב בנתיב התורה פט"ו [תקפט.]: "האדם שיש בו השכל נקרא 'אדם' על שם אדמה. וזה כי דומה אל האדמה שנזרע בו החטה, שהוא זרע נקי, והאדמה מוציא הזרע אל הפעל, עד שהיא בפעל. וכך נזרע בגוף האדם, שהוא נברא מן האדמה, הנשמה שהיא זכה ונקיה בלא פסולת, וצריך האדם להוציא אל הפעל הדבר אשר נזרע בו, ולכך נקרא 'אדם'" [הובא למעלה הערה 49]. לכך כמו שחבור הזרע באדמה מאפשר לזרע להצמיח פירות ולצאת אל הפעל [וללא חבור זה הזרע היה נשאר בכח], כך חבור הנשמה בגוף מאפשר לנשמה להצמיח מצות ומעשים טובים, ולצאת אל הפעל [וללא חבור זה הנשמה היתה נשארת בכח].