## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem Chapter 34

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:1)

(1) לשון הפסוק במילואו "ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חושך על ארץ מצרים וימש חושך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:2)

(2) הנה בהמשך דבריו לא יבאר המדרש הזה [אלא רק המדרש הבא שמביא בסמוך], ולכך לא מובן מדוע הביאו אם לא ביארו. אך בכת"י [תע.] ביאר את המדרש הזה, וז"ל: "נראה מה שהיה החושך בשני פנים; בראשון היה ג' ימים שלא ראה איש את אחיו, היינו כדי שלא יראו המצרים במפלתן של פושעי ישראל שמתו בשלשת ימי האפילה [שמו"ר יד, ג, ורש"י שמות י, כב], ודי בזה שלא ראו. אבל ג' ימים אחרונים, כבר היה כדי שיראו ישראל ממונם של מצרים וכליהם וכל אשר להם, וכשהיו שואלים מהם כליהם היה מכחיש את הכלי, היה הישראל אומר אני ראיתי אותו אצלך בג' ימי אפילה, ובמקום פלוני הוא. והמצרי היה אומר בודאי אין דעתו של ישראל לעכב את הכלי, כי מי היה מוחה בידו שהיה נוטלו, ובשביל כך השאילו אותם [שמו"ר יד, ג, ורש"י שמות י, כב]. ולזה צריך ג' ימים שלא קמו איש מתחתיו, שאם היו יכולים לקום היו הולכים אל חדריהם לשמור חפציהם ולסגור, ועכשיו שלא יכלו לקום לא היו יכולים לעשות דבר זה. ולא סגי בג' ימים, כי היה צריך המכה להיות ז' ימים. ועוד כי ג' ימים הראשונים לא היו [ישראל] נכנסים לחדרי המצרים, כי היו [ישראל] טרודים לקבור המתים שמתו סג' ימי אפילה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:3)

(3) כמבואר למעלה פל"ג הערה 78, קחנו משם. ולהלן ב"הלכות פסח בקצרה" כתב: "ומצותו לאכול אותו [את קרבן פסח] בלילה, כי מצד עצמנו ההעדר והחושך, רק כי הקיום לנו בו יתברך. ולכך המצרים קבלו הפבד והעדר בלילה, ואנחנו מצד השם יתברך בא לנו הקיום". ובח"א לשבת קנב. [א, פג.] כתב שימי הנעורים נקראים "שחרות" משום שיש בהם הבל והעדר. ובח"א לסנהדרין צד. [ג, קצא:] כתב: "הגלות והלילה הכל ענין אחד, כי הגלות נקרא לילה וחושך, והלילה הוא העדר האור, והוא דומה למיתה, שהיא העדר החיים". ובח"א לתמיד לב. [ד, קמט.] ביאר שזהו הטעם שסוף העולם נקרא "הרי חושך", משום שהחושך הוא העדר מציאות. וראה שתי הערות הבאות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:4)

(4) לשונו בבאר הגולה באר הרביעי [תקנב:]: "הדבר שהוא אור הוא המציאות, כאשר תראה בבריאה כי האור נברא קודם הכל [בראשית א, ג]. ובחושך אין דבר נמצא כלל, לכך המציאות נקרא 'אור'". ושם בבאר הששי [קנג.] כתב: "אין דבר יותר ראוי להיות נקרא בשם 'מציאות' כמו האור. והפך זה החושך, הוא העדר בודאי. ולפיכך תחלת המציאות היה האור, לפי שהאור ראוי למציאות יותר מכל. ואם אין אור, הנמצאים הם עומדים בהעדר, שהוא החושך" [הובא למעלה פל"ג הערה 78].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:5)

(5) לשונו בדר"ח פ"ג מי"ד [שלח:]: "כי כמה פעמים בארנו לך כי האור והזיו יש לו המציאות ביותר... וכבר ביארנו כי ה'חושך' נקרא כך, מפני שהחושך הפך האור, כי האור נותן המציאות לאחר, והחושך הפך זה. שכל אשר הוא בחושך לא נמצא ולא נראה. והחושך שהוא הפך האור, נקרא 'חושך' שהוא לשון העדר, שהוא הפך המציאות, מלשון [בראשית כב, יב] 'ולא חשכת את בנך', מלשון [בראשית כ, ו] 'ואחשוך גם אנכי', כמו שביארנו זה פעמים הרבה". ובנתיב התורה פ"ג [קלה.] כתב: "כל אור מורה על המציאות, כמו שהשחור, שהוא הפך האור, מורה על ההעדר... כי הכל נמצא באור, ובלתי נמצא בחושך, לכך החושך מורה העדר". ושם ר"פ ד [קסג.] כתב: "עיקר הנהגת המציאות היא היום, שבו האור. אבל הלילה שהוא חושך, הכל בטל". ובח"א לתמיד לא: [ד, קנ:] כתב: "החושך הוא העדר האור, אשר האור הוא המציאות, כמו שמבואר דבר זה בכמה מקומות, וכמו שהוא לשון 'חושך' מלשון העדר, כמו [בראשית כב, יב] 'ולא חשכת את בנך', פירושו שלא היית מעדיר בנך ממני... לשון 'חושך' בא על העדר, כי כאשר אין אור, בזה יש העדר הכל. כי באור הכל נמצא, ובחושך הכל נעדר, ולכך הסומא נחשב נעדר כמו מת" [ראה למעלה פי"ד הערה 52, פל"ג הערה 78, ולהלן פל"ו הערה 82]. ומוכיח את העדר החושך ממציאות האור, כי כבר השריש הרבה פעמים ש"ידיעת ההפכים אחת" [ראה למעלה פכ"ה הערה 45 שנלקטו שם המקומות שיסוד זה מוזכר בספר זה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:6)

(6) "וזה ההעדר דבק בעולם מצד התחלתו" [לשונו בסמוך לאחר ציון 9]. ובעוד שכאן מבאר שהעולם נמצא לאחר שקדם לו ההעדר והחושך, הרי בשאר מקומות ביאר שאף לאחר שהעולם נברא עדיין ניכר בו שבא מן ההעדר. וכגון, להלן פנ"ב כתב: "וכאשר תבין עוד תדע עוד, כי השבח שקודם לו גנות יותר שבח, כמו שתראה כי היום קודם לו הלילה. וזה מפני כי השלימות אינו נמצא בהתחלתו בעולם הזה, וכאשר יגיע לנמצא שלימות מה, אי אפשר שיהיה לו אותה המעלה בתחילתו, כאשר היא מדריגה עליונה אלקית, שאין המקבל ראוי אל מעלה הגדולה האלקית שיהיה כך מהתחלתו. לפיכך המעלה אלקית יוקדם לה גנות, ולבסוף יעלה אל מעלה האלקית, כי כך ראוי אל מעלה האלקית, שלחסרון המקבל אינה נמצאת בו תחלה. וזה נמשך אל הויית העולם הזה, שאין בתחלתו נמצא מעלתו, אבל התחלתו הוא בשפלות, ומתעלה באחרונה. ולא היה כדאי העולם הזה לקבל המעלה הזאת, שיהיה האור בתחלתו, כי האור הוא מעלת המציאות, לכך יוקדם לו לילה. ולפיכך תמצא גם כן כי העולם הזה היה נוהג בשפלתו מתחלת בריאתו, דומה ללילה, עד שבא אברהם אבינו, שהוא היום, שאברהם היה כמו אור היום. וזהו שאמרו רז"ל [ע"ז ט.] ב' אלפים תוהו. כלומר שהמציאות חייב להיות תוהו בראשונה, להיות נמשך אחר ענין העולם הזה, אשר התחלתו תוהו, ואין בהתחלתו המעלה העליונה. ולכך דבר זה מורה על המעלה האלקית אשר היה להם תחלה גנות, ואחר כך היה הקב"ה מעלה אותם אל מדריגה האלקית, וזהו כפי סדר העולם כמו שאמרנו". ובדר"ח פ"ד מי"ז [שסא:] כתב: "ואל יקשה לך, למה צריך אל עולם הזה, יברא העולם הבא בלבד. כי דבר זה אינו קשיא, כי חסרון העלול הוא נראה בעולם הזה, שהוא התחלה, ואחר כך יושלם. כי אף שראוי מצד הפועל שתהיה הפעולה מתיחסת בשלימותה אל הפועל, דבר זה מצד הפועל, שכל פעולה ראויה שתהיה מתיחסת אל הפועל. אבל מצד הפעולה עצמה, שהוא עלול, הרי מצד עצמה ראוי לה ההעדר, שהרי היא נמצאת אחר שלא היתה. ולפיכך תחילת יציאתה אל הפועל הוא בחסרון, והוא עולם הזה. עד שיש לפעולה התקרבות אל ההעדר, שהוא ראוי אל הפעולה מצד עצמה. ולפיכך נולד האדם מטפה סרוחה, עד שקרוב האדם אל ההעדר, ומקבל העדר, הוא המיתה, וזהו עולם הזה. ואחר כך בא העולם הבא, ואז יש לפעולה התיחסות בשלימתה אל הפועל. ודומה בזה אל האדם הנולד, שבא לעולם אחר שלא היה נמצא כלל. ומפני שבא לעולם אחר שהיה נעדר, די בזה הוא קטן ופחות. ואחר שהתחיל לגדל, עד אחר כך יתרומם. וכן הוא העולם, אין ראוי שיהיה העולם הבא בתחילה. וכי אפשר שיהיה בריאת האדם בתחלתו בשלימות, או שיהיה האילן גדל בתחילתו בשלימות גדולו. אבל בתחלה הוא קטן, ואין לו המעלה שמגיע אליו בסוף" [ראה למעלה הקדמה ראשונה הערה 54, פ"ה הערות 25, 130, פי"ז הערה 13, פי"ח הערות 22, 23, ובסמוך הערה 10].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:7)

(7) והמשך הפסוק הוא "סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים", ופירש הרד"ק שם "כי האל המוריד להם הגזירות ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו, שלא יראוהו, נעלם מהם". וזהו שכתב כאן "חושך עליון המפסיק בין השם יתברך ובין העולם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:8)

(8) כמו שנאמר [דהי"א כט, יא] "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו'", וכמבואר למעלה הקדמה שלישית [קלו.]. וכן נאמר [ישעיה מג, י] "לפני לא נוצר קל ואחרי לא יהיה". ואומרים על הקב"ה שהוא "חי לעד וקיים לנצח" [מ"ברוך שאמר"]. "ומעולם ועד עולם אתה קל" [מ"ישתבח"]. וכאן עיקר כוונתו שהקב"ה היה תמיד קיים, ולא שהוא ח"ו נברא, אלא שמעולם היה קיים. וכן אומרים [פיוט יגדל] "קדמון לכל דבר אשר נברא ראשון ואין ראשית לראשיתו". ובדר"ח פ"ד מכ"ג [תפה.] כתב: "אמר [אבות שם] 'שהוא אל', כלומר שהוא קדמון, ולכך נקרא 'אל', על שהוא קדמון. ולכך כתיב [ישעיה מג, י] 'לפני לא נוצר אל', ומורה שם הזה שהוא קדמון, כי האות הראשון הוא אל"ף, שהוא התחלת האל"ף בית"א. ואות השני הוא הלמ"ד, שהוא התחלה לחצי השני מן האל"ף בית"א. רצה לומר שהוא יתברך ההתחלה לעליונים ולתחתונים" [הובא למעלה הקדמה ראשונה הערה 88, פכ"ה הערה 57, ולהלן פל"ח הערה 88]. ובדרוש לשבת תשובה [עט.] כתב: "והוא יתעלה מתואר בארבעה תארים... התאר השלישי שהוא יתעלה נצחי, באין התחלה ובאין סוף... וכנגד זה באו ארבע אותיות בשם המיוחד, אשר שם המיוחד מורה על הכרתו ואמתתו... האות השלישי הוא הוי"ו, שאין אות בכל האותיות שהוא הולך בשווי כמו הוי"ו, שהוא כמו מקל, ואם יש לו ראש מעט, הנה משיכתו בשווי. וזה, כי השווי והיושר הוא הנצחי, שהשווי אין לו קצה כלל, שכל אשר לו קצה יש לו סוף, הוא הקצה. והוא יתעלה יש בו היושר בעצמו, ולכך הוא נצחי". ובספר פרדס רימונים שער ג פ"א כתב: "וזה אחד מהדברים הנמנעים באין סוף, שלא היה מציאות שלא ימצא, אלא הוא מחויב המציאות, והוא המציא הזמן, ולא שהוא בעל זמן ח"ו. ובענין זה יובן אמרו 'ראשון ואין ראשית לראשיתו', כי עם שנאמר 'ראשון', וכל לשון ראשון מורה על שיש לו ראשית, כי אמת שהוא ראשון לכל הבאים אחריו, אבל לשון 'ראשון' מורה על התחלת זמן. ועל כן אמר שהוא 'ראשון', ועם כל זה 'אין ראשית לראשיתו'. ולשון 'ראשון' אינו אלא לשלול שלא קדם אליו זולתו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:9)

(9) פירוש - הואיל וה' נצחי וקיים מעולם, ואילו העולם נברא לאחר שנעדר [ועל כך מורה החושך העליון], לכך החושך העליון הזה הוא הפער וההבדל שבין ה' לבין העולם, כי חסרונו של הנברא הוא חוצץ ומבדיל בין ה' לבין העולם. וזהו שכתב שהחושך עליון הוא "המפסיק בין השם יתברך ובין העולם" [לשונו למעלה]. ובתחילת ההקדמה לדר"ח [ב.] כתב: "האדם אשר ברא השם יתברך על האדמה, סוכתו ענן וערפל, עד שהוא יושב בחושך, ולא אור, הוא הגוף העכור והחושך, אשר מכסה עליו, עד כי נלאה למצוא הפתח הפונה קדמה, שיהיה דרכו נוכח ה'". ובנצח ישראל פמ"ט [תתה.] כתב: "כי החומר מסך מבדיל בין השם יתברך ובין הנמצא". ובתפארת ישראל פי"ט [רפח.] כתב: "כי הטבע שהיא חמרית, היא מבדלת בין השם יתברך ובין הבריות". ובבאר הגולה באר הרביעי [תצח:] כתב: "כי החומר בעולם הזה מסך מבדיל בין השם יתברך ובין הצדיקים, שהוא המונע שאין השם יתברך נמצא אליהם לגמרי". ובנתיב התורה פ"ד [קסח:] כתב: "כי החומר הוא מסך המבדיל בין השם יתברך ובין האדם הגשמי, וכאשר גובר על הגשמי ודבק בשכלי, וזה כאשר לומד תורה מתוך הדוחק, אז אין כאן מסך מבדיל כלל. כי כבר התבאר כי הגשמי הוא מסך המבדיל בין השם יתברך ובין האדם, כאשר התבאר זה בכמה מקומות" [הובא למעלה הקדמה שניה הערה 419, פ"ד הערה 87, פ"ז הערה 138, פ"ט הערה 131, פי"ב הערה 29, פ"כ הערה 90, ולהלן פל"ה הערה 30].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:10)

(10) אודות שההתחלה באה לאחר ההעדר [ולכך ההעדר דבק בהתחלה], כן כתב למעלה פ"ה [רנג:]: "כי כל התחלה, לפניה וסמוך לה העדר, שבשביל כך הוא התחלה... ומפני שאברהם הוא התחלה, היה נולד במקום שראוי להיות התחלה [אור כשדים], שקודם התחלה הוא ההעדר". ובנצח ישראל פכ"ו [תקמה.] כתב: "כתיב [בראשית א, א] 'בראשית ברא אלקים שמים וארץ וגו''. כי כבר אמרנו כי לפי ההעדר, יתחדש. ולכן ההוויה, קודם הוית האור, שהוא המציאות הגמור, כתיב לפני זה [שם פסוק ב] 'והארץ היתה תוהו וגו'', ואחר כך [שם פסוק ג] 'יהי אור'. וכן לפני הויות בית המקדש, שהוא קדוש לגמרי, צריך שיהיה העולם תוהו ובוהו וחושך, כמו קודם הויית האור שהיה החושך הגמור. וזה שרמז הכתוב בבריאת עולם, שקודם הוויית האור, שהוא המציאות היותר שלם, כתיב 'והארץ היתה תוהו', שלפני הוויה הזאת היה חושך והוא העדר, שאי אפשר שיתהוה דבר כי אם אחר ההעדר, ואחר כך יתהוה. ואם לא היה נמצא בארץ ההעדר, לא היה כאן הוויית האור. משל לזה הביצה, קודם שיתהוה האפרוח היא נפסדת, שאם הביצה היתה נשארת בהויה שלה, אין כאן מקבל הויה, שהרי המקבל אינו חסר [תמורה לא.]... כי הדבר שיש בו הויה לא יתהוה, כמו הביצה והיא שלמה... כמו שאמר 'תוהו ובוהו וחושך', ואז 'ויהי אור', הוא האור העליון שהוא נבדל לגמרי". ואמרו חכמים [סוטה ד:] "כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם", ובנתיב העבודה פט"ז [א, קכז.] כתב לבאר: "דבר זה מופלג בחכמה, וזה כי קדושת הידים היא קדושת התחלתו, כי היד היא התחלתו של האדם כאשר יגביה ידיו למעלה מראשו. ובהתחלה דבק ההעדר, כאשר כל התחלה היא אחר ההעדר. ולפיכך המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם, כי נעקר מן התחלתו". וכיוצא מהכלל מהתחלה הדבוקה בהעדר היא התורה, שאמרו חכמים [סוטה יד.] "תורה תחלתה גמילות חסדים, וסופה גמילות חסדים. תחילתה גמילות חסדים, דכתיב [בראשית ג, כא] 'ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם'. וסופה גמילות חסדים, דכתיב [דברים לד, ו] 'ויקבור אותו בגיא'". ובנתיב גמילות חסדים פ"א [א, קמט:] כתב: "פירוש זה, שיש לתורה התחלה, ודבר שיש לו התחלה הרי הוא נמצא אחר ההעדר, אם כן ח"ו יש לחשוב כי התורה אינה נצחית, מאחר שנמצאת אחר ההעדר, אם כן שייך לה ההעדר. ולכך תחלת התורה גמילות חסדים, וזה מורה שאין בהתחלה זאת דבק ההעדר. שהרי גמילות חסדים הוא טוב, ואין דבק בטוב ההעדר, שהוא רע" [הובא למעלה פ"ה הערה 25].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:11)

(11) בא לבאר דעת רבי נחמיה [שהובאה למעלה] שהחושך [של מכת חושך] בא מגיהנם. ומבאר שמלבד ההעדר שקדם לעולם [חושך העליון], יש העדר שנמצא בתוך העולם, וזהו גיהנם, וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:12)

(12) אודות שאין נברא שהוא בעל מציאות בעולם שלימה, כן כתב למעלה פ"ל [לאחר ציון 77], וז"ל: "אין העולם, שהוא העלול ממנו, כדי לעלה, כי לעולם העלול חסר מן העלה". ובנצח ישראל פנ"ה [תתנג.] כתב: "כל עלול הוא חסר מן העילה, שאין העלול במדריגת העילה, ואם כן יש בו חסרון והעדר מצד עצמו... שלא ישוו יחד העילה, שהיא מחויבת מצד עצמה, והעלול אשר יש לו העדר מצד עצמו". וקודם לכן בנצח ישראל פכ"ז [תקס:] כתב: "כי הוא יתברך עלה לנמצאים, והם עלולים. אם היה העלול נמצא תמיד, היה משתוה אליו [אל העלה] העלול, שיהיה נמצא תמיד כמו העלה". ובדר"ח פ"ג מ"א [מ.] כתב: "וכן במה שיש לאדם עלה והאדם הוא עלול, יש לאדם סוף של הפסד, שאם אין לאדם סוף ותכלית, אין האדם עלול לגמרי, שהרי מצד הסוף דומה אל העלה". וכן הוא בח"א לשבת קיח: [א, נח.]. בח"א לסנהדרין צז: [ג, רט.] כתב: "ואם יאמר האדם כי הוא [האדם] נמצא תמיד מכח העלה... הנה דבר זה א"א, במה שהעלול נבדל מן העלה יתברך. ואם היה נמצא עמו תמיד, לא היה נבדל מן העלה שנותן המציאות אל העלול. ומאחר כי על זה שם עלה ועל זה שם עלול, הרי נבדל העלה מן העלול" [הובא למעלה פ"ל הערה 79].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:13)

(13) זוה"ק ח"א מ. "מאן הוא 'ציה', דא הוא אתר דגיהנם, כמו דאת אמר [ירמיה ב, ו] 'ציה וצלמות'". ו"ציה מציין מקום חרב ויבש... אינו ראוי לזריעה כלל" [לשון המלבי"ם ישעיה לה, א]. וזהו יסוד נפוץ מאד בספרי המהר"ל. ולדוגמא, למעלה פ"ח [תלג:] כתב: "כי האומות וגיהנם אינם מציאות... ומכל שכן הגיהנם, שהוא ציה וחושך, ואין מציאות שם". ולהלן פס"א כתב: "הגיהנום ענין תוהו ציה וצלמות, ואין שם מציאות עליו". ובתפארת ישראל פי"ח [רעט:] כתב: "ענין הגיהנם שהוא הפסד ואבוד לנמצאים". ובנצח ישראל פ"ל [תקצב.] כתב: "אין ענין בגיהנם רק ההעדר והרע". ובדר"ח פ"א מ"ה [רנח.] כתב: "כי הגיהנם שם אבדון האדם והעדר מציאותו של אדם, שהרי נקרא 'אבדון'... כל השמות שיש לגיהנם מורים על מי שבא לשם הוא בעל העדר בודאי, ובדבר זה אין צריך להאריך... שאין ענין הגיהנם רק ההעדר הגמור, שכך מורים השמות של גיהנם [עירובין יט.]; 'שאול', ו'אבדון'". ובנתיב התורה פט"ו [תקפא:] כתב: "המרפה עצמו מדברי תורה נופל בגיהנם [ב"ב עט.]. לפי שהתבאר לך פעמים הרבה כי התורה נותן המציאות לכל, שבשביל התורה הכל נברא. וכאשר מרפה עצמו מדברי תורה, אם כן הוא פירש עצמו מן עיקר המציאות, ולכך אין ראוי לו רק הגיהנם, שהוא הפך זה, שהגיהנם ציה וצלמות, ואינו בכלל מציאות, רק אבדון הוא". וכן כתב בנתיב העבודה ר"פ ט [א, קג.], ויובא בהערה הבאה. ובנתיב השלום ס"פ א [א, ריט.] כתב: "אין דבר שהוא ההעדר רק הגיהנם, שהוא ההעדר בעצמו, ולכך שמות גיהנם מורים על העדר, שנקרא 'אבדון', וכל שאר שמות אשר יש לו". ובנתיב התוכחה פ"א [ב, קצ:] כתב: "אין גיהנם רק ההעדר, שהוא נעדר מן המציאות, שהרי נקרא 'ציה וצלמות', וכבר ביארנו זה במקומות הרבה מאד". וכן הוא בבאר הגולה באר הששי [קצד:], ח"א לסוטה מא: [ב, עט.], ח"א לב"מ [ג, כה.], ח"א לב"ב עט. [ג, קטז.], ועוד. ובמכתב מאליהו כרך א [עמוד 301] ביאר ההעדר שבגיהנם [הובא למעלה פ"ח הערות 319, 320, 321].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:14)

(14) לשונו בנצח ישראל פל"ו [תרפ.]: "אין הגיהנום רק חסרון המציאות, וכמו שמוכח עליו הכתוב שנקרא [ירמיה ב, ו] 'ציה וצלמות', שאין עליו שם מציאות כלל, ואינו נכלל במציאות. ולפיכך יבאו שם החוטאים, הם הרשעים, שהם אנשי חסרון" [הובא למעלה פ"ח הערה 320, ופל"ב הערה 15]. ובנתיב העבודה ר"פ ט [א, קג.] כתב: "כי אין הגיהנם רק ציה וצלמות [ברכות טו:], ששם החסרון בכל, ואין על הגיהנם שם מציאות כלל. ולכך נקרא... 'צלמות' ששם המיתה. ורוצה לומר ההעדר, שכל מיתה הוא העדר, והוא לחוטאים שהם בעלי חסרון, ולכך משפטם בגיהנם". ובאור חדש פ"ג [תרלג.] הביא את דברי המדרש [אסת"ר ז, ט] שאמרו שם "מראית עיניהם של רשעים מורידות אותם לגיהנם", וכתב שם לבאר [תרלד:] בזה"ל: "ועל זה רמז דבר עמוק, כי על ידי ראית האדם, הוא יוצא אל הפעל, כי העין מוציא אל הפעל הראייה. וכאשר... הוא [הרשע] ירצה לצאת לפעל הגמור, אז דבק בו ההעדר והגיהנם. כי הרשע כל זמן שאינו יוצא אל הפעל הגמור, ונחשב מציאותו בכח, אינו דבק בו ההעדר, והוא קיים, כאשר אינו בפעל. אבל כאשר מציאותו בפעל, וזה כאשר העין יוצא אל הפעל על דבר אחד, אז דבק בו ההעדר. כי אין ראוי שיהיה נמצא הרשע בפעל, כי כל רשע הוא 'רשע למות' [במדבר לה, לא], כלומר כי ראוי שיהיה בטל מציאותו, ויקבל העדר. לכך ראייתו מוריד אותו לגיהנם, שהוא ההעדר". ובח"א לתמיד לא: [ד, קנ:] כתב: "כי הגיהנם הוא ענין חסר ואינו שלם. ומפני שנחשב מציאות חסר, כאילו הוא מקום אל הרשעים, שהם חסרים, והגיהנם הוא מקומם... ושם באים הרשעים". ולהלן פמ"ז ביאר שהרשעים מוכנים לאש של גיהנם מחמת שהם יוצאים מהשיווי בחוזק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:15)

(15) שהוא חושך של גיהנם. ואודות החושך של גיהנם, כן כתב בבאר הגולה באר השני [רה:], וז"ל: "גיהנם, שהוא כמו לילה, שהגיהנם חושך ואבדון". וכן נאמר [תהלים קז, י] "יושבי חושך וצלמות אסירי עני וברזל", ודרשו על כך בגמרא [עירובין יט.] שפסוק זה נאמר על גיהנום. וביבמות קט: אמרו "גיהנום דומה ללילה". ובויק"ר כז, א, אמרו שהגיהנום נקרא חושך [הובא למעלה פ"ח הערה 319].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:16)

(16) נראה לבאר דעה זו, שהואיל ומכות מצרים נועדו להראות את גדולתו יתברך [ראה למעלה פ"ט הערה 94], לכך יותר מסתבר לתלות את החושך בדבר שיורה גדולתו יתברך. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:17)

(17) נראה לבאר דעה זו, שיש למכות שתי סבות, וכמו שכתב להלן פנ"ו, וז"ל: "המכות שבאו במצרים היו לשתי סבות; האחד, להכות אותם על חטאם, כדכתיב [בראשית טו, יד] 'וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי'. והשני, להראות נפלאותיו, כדכתיב [שמות י, א-ב] 'כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים וגו''". ולפי דעה זו [של רבי נחמיה] הסבה השניה יותר מכריעה, ולכך החושך בא מגיהנם, שהוא קרוב יותר למצריים. וכאמור בהערה הקודמת, דעת רבי יהודה היא שהסבה הראשונה יותר מכריעה, ולכך החושך בא מהחושך העליון שקדם לבריאה, שבזה ניכרת נצחיותו של הקב"ה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:18)

(18) כמבואר בהערה 14.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:19)

(19) לשון הפסוקים [שמות יא, ד-ה] במילואם "ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים וכל בכור בהמה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:20)

(20) לשון הגמרא שם: "עד חצות לילה היה [דוד] עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות... ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת, השתא משה רבינו לא הוה ידע, דכתיב 'כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים', מאי 'כחצות', אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא 'כחצות', מי איכא ספיקא קמי שמיא. אלא דאמר ליה 'בחצות', ואתא איהו ואמר 'כחצות' ["לפי שלא היה יודע לכוין השעה ולהעמיד דבריו בשעת המאורע" (רש"י שם)], אלמא מספקא ליה, ודוד הוה ידע... רבי זירא אמר, משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע... וכיון דמשה הוה ידע, למה ליה למימר 'כחצות'. משה קסבר שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא ["אם אני יודע לכוין השעה, הם אינם יודעים לכוין השעה, וקודם שיגיע חצות יהו סבורים שהגיע, ועדיין לא באה המכה, ויאמרו משה בדאי הוא, הלכך טוב לאחוז לשון איני יודע" (רש"י שם)], דאמר מר, למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז ["תהא נאחז ונכשל בדבריך" (רש"י שם)]".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:21)

(21) צריך להבין את שאלתו, דסוף סוף מעתה [שמשה יאמר "כחצות"] אין יותר לומר כנגדו "משה בדאי הוא", ומאי אכפת לן שיאמרו "משה אין יודע השעה". ויש לומר, שעומק טענת "משה בדאי הוא" הוא לא רק שמשה אומר דברים שאינם אמת, אלא שמשה אינו מדבר דברי ה', כי ה' בודאי יודע את השעה המדוייקת של חצות, וכיצד משה טועה בזה. וכשם שאם משה היה אומר "בחצות" היו אצטגניני פרעה אומרים כנגדו שהוא בדאי, כך גם כשמשה אומר "כחצות" עדיין יאמרו כנגדו שאינו אומר דברי ה', שהרי ה' בודאי יודע את השעה המדוייקת, ואילו משה מסתפק בזה. לכך מקשה, מה הועילה תקנת "כחצות", סוף סוף עדיין יטענו כנגד משה שאין הוא מדבר דברי ה'.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:22)

(22) בכדי להבין דבריו הבאים, יש להקדים לכאן את דברי רש"י [שמות יא, ד], שכתב: "כחצות הלילה - כהחלק הלילה, 'כחצות' כמו [יהושע ו, טו] 'כעלות', [תהלים קכד, ג] 'בחרות אפם בנו', זהו פשוטו לישבו על אופניו, שאין 'חצות' שם דבר של חצי. ורבותינו דרשוהו כמו כחצי הלילה, ואמרו שאמר משה 'כחצות', דמשמע סמוך לו, או לפניו או לאחריו. ולא אמר 'בחצות', שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא". הרי רש"י מבאר שלפי פשוטו "חצות" הוא שם פועל, והכ"ף מתפרשת כמו "כאשר", ולכך "כחצות" פירושו כאשר נחצה הלילה. אך חז"ל מפרשים "חצות" שם דבר, ולא שם פועל, ואז הכ"ף מתפרשת כמו "סמוך", ולכך "כחצות" פירושו סמוך לחצות הלילה. וכן כתב הגו"א שם אות ג [קעח.], וז"ל: "כמו כעלות. פירוש 'כחצות' הוא שם הפעל כמו 'כעלות', שפירשו כאשר עלה השחר, והוא רגע עלות השחר בעצמו. וכן כל כ"ף שתבא על שם הפעל, 'כשמוע' [בראשית כז, לד], רוצה לומר כאשר שמע. ואין 'חצות' שם דבר, רוצה לומר כמו [תהלים קיט, סב] 'חצות לילה אקום להודות לך', שפירושו כמו חצי לילה. ואם היה 'חצות' שם דבר של חצי, כאילו כתוב 'כחצי הלילה', ועל כרחך צריך לפרש שאינו לגמרי חצי הלילה, אלא או לפניו או לאחריו. דעל שם הפעל יש לפרש הכ"ף כהחלק הלילה, דהיינו עת חצות ממש, אבל על שם דבר אין לפרש". וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:23)

(23) פירוש - היה נראה לומר שנקודת המחלוקת בין חז"ל לפשוטו של מקרא היא, שלפי חז"ל "חצות" הוא שם דבר [עת חצות הלילה], ו"כחצות" הוא סמוך לעת חצות הלילה. ולפי פשוטו של מקרא "חצות" הוא שם פועל [כהחלק הלילה], ו"כחצות" הוא כאשר נחלק הלילה, דהיינו עת חצות ממש. וכך פירש רש"י [שמות יא, ד], והובא בהערה הקודמת. ועל כך כתב כאן "שזה אינו", וגם חז"ל מפרשים כפשוטו של מקרא ש"כחצות" הוא שם פועל [כהחלק הלילה], וכמו שמבאר והולך, ודלא כרש"י.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:24)

(24) בין "כחצות" לבין "בחצות", או "בחצי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:25)

(25) פירוש - ההבדל בין "בחצות" ל"כחצות" הוא, כי "בחצות" הוא שם דבר, ולכך הוא בחצי הלילה לגמרי, ואין נכללת בו סטיה כלשהיא מרגע החצות. אך "כחצות" הוא שם הפעל, שאיירי בפעולה של החלקות הלילה, וכל פעולה מעצם עניינה היא דבר הנעשית בזמן, לכך שוב לא מדובר כאן על רגע אחד ברור ומסומן, אלא על פרק זמן שנעשית בו פעולה זו, וכמו שמבאר והולך. ואודות שכל פעולה טבעית [כמו החלקות הלילה] היא רק בזמן, כן כתב למעלה בהקדמה שניה [נ.], וז"ל: "כי הטבע פועל בזמן, ולפיכך צריך לכל פעל טבעי המשך זמן... כי הטבעי כח גשמי, וכל כח גשמי פעולתו בזמן". ובנתיב התורה פי"ז [תרפה:] כתב: "כי הדבר הגשמי הוא תחת הזמן". ובהקדמה לדר"ח [יב.] כתב: "כל גוף הוא תחת הזמן כאשר ידוע, כי כל דבר אשר הוא גוף הוא תחת הזמן". ושם פ"א מי"ב [שמ.] כתב: "כי הזמן שייך אל הדברים שהם בעולם הזה, שהוא עולם הגשמי, שהוא תחת הזמן". ובנצח ישראל פכ"ז [תקנח:] כתב: "כי הדברים הם תחת הזמן, כמו כל הדברים הגשמיים, שהם תחת הזמן". ובתפארת ישראל פי"ד [ריז:] כתב: "וידוע שכל דבר שהוא בגוף הוא בזמן, וכל דבר שאינו בגוף אינו תחת הזמן". וכן כתב שם פכ"ה [שעו.], שם פל"ט [תקצז:], להלן פל"ו [לאחר ציון 36], ח"א לנדרים לא: [ב, ה:], דרוש על התורה [כד.], ועוד [הובא למעלה הקדמה שניה הערה 48, ולהלן פל"ו הערה 46].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:26)

(26) "שלשון 'כחצות' הוא על זמן מה שהלילה מתחלק בו" [לשונו בהמשך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:27)

(27) "בכדי טעות האצטגנינים" - כולל את טעות האצטגנינים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:28)

(28) פירוש - כאשר משה אומר שיעור מעורפל וספקי, אז נראה שהוא מסתפק בשעה היעודה, שהרי נקט בלשון ספק ושמא. אך כאשר השיעור שנקט בו הוא שיעור ברור ומוגדר, אע"פ שהוא משתרע על פני זמן, אין זה מורה על חוסר בהירות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:29)

(29) בכת"י [תעב.] כתב משפט זה כך: "בודאי לא היה נראה שמשה לא ידע בשביל שלא קבע באיזה שעה בלילה, שמזה לא נראה שלא ידע, כיון שהזמן וכו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:30)

(30) נמצא לפי הסבר זה שגם לדעת חז"ל "כחצות" הוא שם פעל, ולא שם דבר, אך מתוך שמשה לא אמר "בחצי" או "בחצות", מוכח שמשה בדוקא נקט בלשון גמישה יותר, שתוכל להכיל בתוכה גם את טעותם של האצטגנינים, וכמו שביאר. ובסמוך יבאר הסבר שני החולק על כך. ומעין הסברו הראשון כאן [שגם לפי דעת חז"ל "כחצות" הוא שם פעל] כתב גם בהסברו הראשון בגו"א שמות פי"א אות ד [קעח.], וכלשונו: "ורבותינו דרשו כמו כחצי וכו'. ותימה מאוד, למה לא פירשו שהוא כמו 'כעלות', כי מי הוא שיתפאר עצמו בדקדוק הלשון על חכמים ז"ל. לכך נראה שרז"ל הוקשה להם כי למה נקט משה רבינו ע"ה בלשון 'כחצות', ולא אמר 'בחצות' כדכתיב [שמות יב, כט] 'ויהי בחצי הלילה'. אלא שאם יטעו איצטגניני פרעה בלפניו או לאחריו, אז הם יאמרו 'כחצות' הוא שם דבר, והוא לפניו או לאחריו, ולשון 'כחצות' משמע שם הפעל לפי האמת, ושם דבר לאיצטגניני פרעה". אמנם ההבדל בין הסברו הראשון כאן להסברו הראשון בגו"א הוא כיצד תיבלם טענת "בדאי הוא"; לפי דבריו כאן אע"פ שתיבת "כחצות" היא שם הפעל, מ"מ אין היא מכוונת לרגע אחד מסויים, אלא לפרק זמן שיכול לכלול את טעות האצטגנינים. ואילו לפי דבריו בגו"א האצטגנינים יחשבו בטעות ש"כחצות" הוא שם דבר, ולכך לא יאמרו "בדאי הוא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:31)

(31) בא לבאר הסבר שני, ולפיו אכן חז"ל חולקים על המשמעות הפשוטה של מקרא, והם מפרשים "כחצות" כשם דבר, ולא שם פעל, וכפי שרש"י [שמות יא, ד] הבין את כוונתם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:32)

(32) פירוש - שם פועל "כחצות" נקרא "מקור", כי שורש התיבה הוא "חצה", ובמקור באות אותיות ו"ת במקום אות ה"א. ולכך הוא הוא מנחי למ"ד הפועל, שאות ה"א בשורש "חצה" היא נחי למ"ד הפועל, ו"כחצות" יהיה מבנין קל, וכמו שמבאר. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:33)

(33) ששורש תיבת "וּבַחֲנוֹת" הוא "חנה", והוא מקור מבנין קל מנחי למ"ד הפועל, וכמו "כַּחֲצוֹת". ובספר לשון חיים [שמות יא, ד] כתב: "רש"י מפרש 'כחצות' כהחלק, ושרשו חצה, ובמקור בא ו"ת במקום הה"א, כמו 'בְּנוֹת', מן שורש בנה, 'קְנוֹת' מן שורש קנה. ואם פ' הפעל היא אות גרונית, שאי אפשר לה להנקד בשוא, מנוקדת היא בחטף פתח במקום השוא. כמו 'כַּעֲלוֹת', 'בַּחֲרוֹת'. וכן כאן 'כַּחֲצוֹת' כהחלק, כשיחצה הלילה כמו 'כַּעֲלוֹת', פירוש כשיעלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:34)

(34) כמו שדרשו שם חז"ל [ב"ר מג, ג] "'ויחלק עליהם לילה', הלילה נחלק מאיליו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:35)

(35) לשונו בבאר הגולה באר השלישי [רצה:]: "דעת המדקדקים כיון שמלה "כחצות" על משקל "כעלות", פשוט להם שזהו ענינו גם כן כך. וזהו אינו, כי חלוק יש, כי 'כעלות' הוא פעל כאשר היום עולה, ושייך בזה 'כעלות'. אבל חלוק הלילה אין בו פעל, לכך לא שייך בו לשון פעל, אבל שייך בו לשון נפעל, כמו [בראשית יד, טו] 'ויחלק עליהם לילה', שהוא לשון נפעל. ורש"י בעצמו פירש [שמות יא, ד] על 'כחצות' - 'כהחלק הלילה'. הנה הורה ששייך לשון נפעל בהחלק הלילה, ולא לשון פעל. ואם נפרש 'כחצות' שהוא כמו 'כעלות', אז הוא לשון פעל, ולא יתכן זה בחלוק הלילה. ולפיכך צדקו דבריהם שלא פרשו אותו כמו 'כעלות', ודרשו לפי חכמתם מה שדרשו". וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:36)

(36) גם בהסברו השני בגו"א שמות פי"א אות ד [קעח.] פירש כהסברו השני כאן [שחז"ל סוברים ש"כחצות" הוא שם דבר], והצביע על ההבדל הבולט בין דרך חז"ל לדרך המדקדקים, וכלשונו: "ועוד, דרז"ל לא ירצו לפרש שם הפעל כמו 'כעלות השחר', דלא תליא מילתא בחלוק הלילה, דהיינו במה שהלילה נחלק, אלא עיקר הענין תולה במה שהוא חצות, כדכתיב 'ויהי בחצי הלילה', ואם כן למה יאמר 'כחצות' בהחלק. ויפה פירשו הם ז"ל שהוא שם דבר, לא שם הפעל שהוא מקור, כי הכתוב תולה הדבר במה שהוא סבתו, דכיון דכתיב 'ויהי בחצי הלילה' שהדבר תולה בחצי הלילה, אין לתלות בהחלק הלילה, וזה נכון. ועוד ראיה ברורה לדברי רז"ל שאין לפרש המלה מקור מן הקל, דלא דמי אל 'כעלות', שהוא שם הפעל, מפני שהעליה של שחר הוא פעל. אבל הלילה נחלק כמו [בראשית יד, טו] 'ויחלק עליהם לילה', ואין כאן פעל אבל נפעל, ולפיכך אין המלה פעל מן הקל. הנה החכמים ז"ל לא הלכו בדרך המדקדקים, שכאשר נתנו גזרה ודמות לתיבה שיש לה דומה, אין צריך יותר. אבל הם ז"ל בחכמתם לא נתנו לתיבה שום גזרה לומר שהיא מזאת הגזרה, אף כי צורת המלה כך בנקוד שלה, אלא אם סובלת הפירוש. ולכך לא פירשו הם ש'כחצות' הוא שם הפעל, כי ידעו שאין פעל בחלוק הלילה, אבל נפעל, ודבר זה ברור. והם אמת ודבריהם אמת, ואין להאריך". וכן כתב בבאר הגולה באר השלישי [רצה.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:37)

(37) מעיר מדוע בהתראה [שמות יא, ה] לא נזכר "בכור השבי", אלא נאמר "עד בכור השפחה", ואילו בהכאה עצמה [שמות יב, כט] נאמר "עד בכור השבי", ולא נזכר "בכור השפחה". וכן העירו החזקוני והספורנו [שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:38)

(38) לשונו בגו"א שמות פי"א אות ה [קפ.]: "לא שייך לומר בהתראה 'עד בכור השבי', דאין התראה בהם, שהרי לא איכפת למצריים במה שלקו השבויים. ואדרבא, מה שלקו 'כדי שלא יאמרו יראתם תבע עלבונם', ואם כן המצריים בודאי אינם מקפידים על השבויים". ופירושו, המצריים ישמחו כשבכור השבי ילקה, כי אז יוברר לכל שאין יראתם של השבויים תובעת את עלבון השבויים מהמצריים, ואין המצריים נתבעים על מה שעוללו לשבויים. ובכת"י [תעב.] כתב: "ובודאי לא הוי מכה במה שהכה בכור השבי בבית הבור, דבלאו הכי היה עומד להריגה, ולא שייך בו מכה למצרים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:39)

(39) רש"י שמות יב, כט "עד בכור השבי - שהיו שמחין לאידם של ישראל. ועוד, שלא יאמרו יראתנו הביאה הפורענות זו". והנה רש"י הזכיר שני טעמים, ואילו כאן הביא רק הטעם של "שמחים לאיד". אך יבואר על פי דבריו בגו"א שם אות ס [רל.], שעשה צריכותא לבאר מדוע רש"י כתב שני טעמים, ולא טעם אחד, וז"ל: "הוצרך ליתן ב' טעמים, דאי בשביל שלא יאמרו יראתם תבע עלבונם, דבשביל זה אין להרוג אותם, דמה עשו שיהיו נלקים. ואף בטעם שהיו שמחים לאידם לא היה סגי, מפני שכתוב [משלי יז, ה] 'שמח לאיד לא ינקה', אבל לא היה ראוי שיהיה נלקה במכת בכורות, שהרי מכת בכורות לא היתה רק לגאולת ישראל, ולא להגבות עונש ששמחו לאידם. ולפיכך צריך לטעם כדי שלא יאמרו יראתם תבע עלבונם, והוי שפיר שייך בגאולת ישראל, ולפיכך נלקו". נמצא שעיקר הטעם שלקו הוא משום ששחו לאידם של ישראל, ורק ההצטרפות לגאולת ישראל היא על ידי הטעם שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם. לכך כאן נקט רק בטעם המחייב את העונש, והוא היותם שמחים לאידם של ישראל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:40)

(40) בכת"י [תעב.] כתב משפט זה כך: "כי לא התרה רק מידי דהוא מכה למצרים, וזה לא הוי מכה, כדלעיל". ולפי זה תיבת "כדלעיל" מוסבת על מה שביאר כאן שהכאת בכור השבי אינה נחשבת מכה למצרים "דלא היו מקפידים על בכור של שבוי" [לשונו למעלה]. **ושם בכת"י** [תעב.] הוסיף עוד טעם לבאר מדוע בהתראה הוזכר בכור השפחה, ובמכה בכור השבי, ושיבח טעם זה, וז"ל: "ועוד נראה והוא נכון בעצמו, כי גבי התראה מה שכתב [שמות יא, ה] 'מבכור פרעה', פירושו שהקב"ה הכה בנו של פרעה, ובפרעה משתעי קרא, לפי שבא להתרות לפרעה ולאבות של הבכורים שיכה הקב"ה כל בכוריהם. ולפיכך כתב כאן 'מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה', שגם השפחה בכלל האבות. ולא אמר 'עד בכור העבד', לפי שאין העבד מתיחס אחר אביו [יבמות סב.], והוא מתיחס אחר האם [קידושין סו:], כמו בהמה שאין לה יחוס האב, דאין חוששין לזרע האב [חולין עט.], ואין כאן בכור יותר גרוע שיש לו אב [כי בכור השבי הוא בן של השבוי, והשבוי קנוי לאדונו כמו עבד (גיטין לז:)]. אבל במעשה כתיב [שמות יב, כט] 'מבכור פרעה עד בכור השבי', ששם מדבר מן הבכורים עצמם שלקו, ושם פירוש 'מבכור פרעה' רוצה לומר בכור שאביו פרעה עד בכור שהוא שבוי, וכיון דבבכורים איירי, הוצרך למנקט בכור היותר גרוע, וזהו בכור השבי. כך יראה, והוא נכון כאשר תדקדקו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:41)

(41) מתחיל כאן ענין חדש [סדר המכות], ואינו קשור לדבריו עד כה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:42)

(42) שביאר שם בכמה אופנים את החלוקה של דצ"ך עד"ש באח"ב, ומדוע המכות היו משולשות, ושעשר המכות הן כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, וכנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו. ולהלן בסוף הפרק [לאחר ציון 185] כתב: "ובסדר הגדה אצל 'אלו הן עשר מכות', שם יתבאר גם כן פירושים אחרים בענין אלו המכות". ויש לציין, שלהלן בתחילת פנ"ז ובסופו כתב שמה שביאר כאן [פרקים לב-לד] הוא יותר ממה שנתבאר שם, שבתחילת הפרק שם כתב: "אלו הן עשר מכות כו'. אם היינו באים לבאר כל ענין המכות מה שאפשר לדבר מזה, היה ארוך הספור מאוד מאוד, עד שהיה מביא הביאור לאריכות גדול. לכך תמצא בפרקים הקודמים בביאור בפרשת וארא ובפרשת בא יותר ממה שנתבאר כאן, ועיין למעלה בביאור הפרשה, ואין להאריך הנה, כי שם הארכנו גם כן מאוד". ובסוף הפרק שם כתב: "ולעיל בפרקים הארכנו יותר בענין המכות, עיין שם כל הפירושים שנאמרו בזה, הם נכונים ואמתיים בלי ספק". הרי בביאור הגדה הוא שולח את המעיין ללמוד מדבריו שכתב כאן, ואילו כאן שולח את המעיין ללמוד מדבריו בביאור ההגדה, וכך משמע שיותר ממה שנתבאר כאן נתבאר שם. וראה להלן הערה 186.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:43)

(43) כי אין דברים אלו במקרה, כי מחמת עשר המכות ישראל נגאלו, ואם המכות באו בסדר מסויים, הן אינן יכולות לבוא בסדר אחר. ולמעלה ר"פ יא [תקלב.] כתב: "אחר שגזר הגזירה על זרעו של אברהם, ראינו ההשגחה הגדולה להוריד את זרעו של אברהם למצרים. שלא תאמר כי היה הגלות של ישראל במצרים במקרה, רק הכל בהשגחה נפלאה". ולמעלה ר"פ יט כתב: "אי אפשר לומר שהיה דבר זה במקרה, שהרי מדבר זה בא הגאולה... ואיך תהיה הגאולה במקרה, שאין דבר יותר חשוב כמו גאולת ישראל, ואיך תהיה על ידי דבר במקרה, זה לא יתכן". ולמעלה פל"א [לאחר ציון 20] כתב: "ואין דבר במקרה, כמו שאמרנו בכמה מקומות, שאין לומר כי היה דבר אחד במקרה מן הגאולה... רק הכל על פי ה'". ובנצח ישראל ר"פ נג [תתלו.] כתב: "כבר בארנו בחבור גבורות ה' כי לא היה דבר אחד בגאולה ראשונה במקרה, רק הכל בעצם ובכוונה". וראה למעלה פי"ד הערה 112, פי"ט הערות 9, 100, פ"כ הערה 16, פכ"ב הערה 31, ופל"א הערה 21.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:44)

(44) לשונו למעלה פל"א [לאחר ציון 27]: "מפני שאמר פרעה 'מי ה' אשר אשמע בקולו', הרשע הזה ועמו היו גורמים שלא יהיה נודע שמו ה', כי הכל ידעו הכפירה, וגרם חלול שמו יתברך. לכך ראוי שיהיה נודע שמו ה' על ידם, כיון שהיו כופרים בשמו יתברך. ולכך אמר [ראה שמות ז, פסוקים ג, ה] 'ואני אקשה את לב פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים וידעו כי שמי ה'', תחת אמרו 'מי ה' אשר אשמע בקולו'. ולפיכך חייב פרעה לתקן מה שקלקל כבר, עד שעל ידו יהיה נודע שמו יתברך". ולהלן פמ"ז כתב שכנגד אמירת "מי ה' אשר אשמע בקולו" עומדת קריעת ים סוף, וכלשונו: "פרעה אשר אמר מתחלה 'מי ה' אשר אשמע בקולו', נודע לו על ידי קריעת ים סוף באחרונה שמו יתברך... כי בזה נראה אשר ברשותו הכל, ואין דבר חוץ ממנו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:45)

(45) כי המכה הראשונה [דם] היתה שמי היאור יהפכו לדם [שמות ז, יא].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:46)

(46) לשונו בגו"א שמות פי"ח אות א [ה.]: "'ועל הארץ מתחת' [דברים ד, לט], זה על ידי קריעת ים סוף, שהוא ביסוד המים, שהוא מתחת לארץ, כדכתיב 'לא תעשה כל פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ', הנה המים הם עוד יותר מתחת לארץ".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:47)

(47) הרי שיסוד העולם הוא מים, ועל יסוד זה נברא העולם. והראב"ע [בראשית א, ו] כתב: "יסוד ארץ והוא גבוה על המים, וכן כתוב 'כי הוא על ימים יסדה'". ובנצח ישראל פנ"ד [תתמז.] כתב: "כי הבאר הוא התעלות התחתונים, שהם המים אשר למטה מן הארץ נובעים למעלה... הבאר מורה על השתוקקות התחתונים למעלה" [הובא למעלה פי"ב הערה 35, ופי"ט הערה 90]. ומעין זה כתב בדרשת שבת הגדול [רו:], וז"ל: "הנה המכה הראשונה, שמפני שהיו [המצרים] אומרים שאין הסברא והדעת הראשון נותן שיהיה השם יתברך יודע ומשגיח בתחתונים, ש'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם' [תהלים קטו, טז], ודברים שהם מחולקים נבדלים זה מזה, ולכך אומרים כי אין השם יתברך משגיח בתחתונים... ולפיכך הכה השם יתברך היאור, שהוא מיסוד המים. וזה כי המים הם תחתונים לגמרי, כי הבדיל השם יתברך בין מים עליונים לתחתונים, ואמרו כיון שהבדיל השם יתברך בין עליונים לתחתונים, מסולקים התחתונים מן העליונים. ולא כן אש ואויר, נחשבים עליונים על המים התחתונים, ולפיכך לקו ביאור".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:48)

(48) פרעה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:49)

(49) כי "דרך היאור להשריץ צפרדעים" [לשונו למעלה פל"ב ציון 100]. ולמעלה פל"ג [לאחר ציון 10] כתב: "היאור אל הצפרדעים כמו האדמה לזרע שמוציאה הפרי". והראב"ע [שמות ז, כז] כתב: "צפרדעים... הם הנמצאים ברובי הנהרות שמשמיעים קול". ובדרשות המהרי"ט פרשת שמות, דרוש שני, כתב: "ואמר [שמות ח, ה] 'רק ביאור תשארנה'... כי לעולם כן היה, כי מקום חיותם ביאורים ובאגמים". והרמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"ב הי"ב כתב: "האוכל כזית משרץ המים לוקה מן התורה... אי זהו שרץ המים... כגון כלב המים, והדלפון, והצפרדע, וכיוצא בהן". וראה למעלה פל"ב הערות 86, 100, פל"ג הערה 11, ולהלן הערה 128.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:50)

(50) "כבר התבאר למעלה שכל דבר שהוא מקום לדבר, הוא פחות ושפל יותר מן דבר אשר הוא דר שם. וזה דבר פשוט בכל דבר, שהמקום יותר פחות במעלה לאשר הוא מקום לו" [לשונו בסמוך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:51)

(51) לשונו להלן פנ"ז: "המכה השלישית כנים, שהיה עפרם כנים... ועכשיו לקה היבשה, שהוא עפר הארץ, להיות כנים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:52)

(52) רש"י שמות ח, יז "את הערוב - כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא, והיו משחיתים בהם". אמנם החיות הדורסות לא הוכו בעצמן, אלא על ידן הוכו המצריים. וכמו כן הצפרדעים לא הוכו בעצמם, אלא על ידם הוכו המצריים. אך לשונו מורה שהמכה חלה על הצפרדעים והחיות הדורסות. וראה להלן הערות 126, 146, שגם שם נתעוררה נקודה זו. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:53)

(53) לשונו להלן פנ"ז: "דֶבר... מוסכם הוא אצל המעיינים כי התחדשות הדֶבר בא מן ניצוצות הכוכבים... ומהם יחודש שנוי האויר ועפושו מן ניצוץ הכוכבים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:54)

(54) לשון הרמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ד הלכות א-ב: "ארבעה גופים הללו, שהם אש ורוח [אויר] ומים וארץ, הם יסודות כל הנבראים למטה מן הרקיע... טבע האש חם ויבש, והוא קל מכולם. והרוח חם ולח, והמים קרים ולחים, והארץ יבשה וקרה, והיא כבידה מכולם, והמים קלים ממנה, לפיכך נמצאים למעלה על הארץ. והרוח קל מן המים, לפיכך הוא מרחף על פני המים. והאש קל מן הרוח". הרי הקל יותר הוא למעלה יותר, והואיל והאש קלה מן הרוח [האויר], לכך היא למעלה הימנו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:55)

(55) רש"י שמות ט, ט "שחין - לשון חמימות. והרבה יש בלשון משנה 'שנה שחונה'". רש"י ויקרא יג, יח "שחין - לשון חמום". ובגו"א שם אות כ [רפז:] הביא את דברי רש"י [חולין ח. ד"ה שחין] שכתב: "שחין לשון חמימות, כמו 'שנה שחונה', וכדמתרגם יונתן [ישעיה מד, טז] 'חמותי ראיתי אור' - שחינית". והכהן הגדול התפלל ביוה"כ "יהי רצון מלפניך... שתהא שנה זו אם שחונה תהיה גשומה" [יומא נג:], ופירש רש"י שם "שחונה - חמה" [ראה להלן הערה 152]. אמנם בגמרא שם [חולין ח.] אמרו "איזהו שחין, ואיזהו מכוה. לקה בעץ באבן בגפת בחמי טבריא ובכל דבר שלא בא מחמת האור... זהו שחין. ואיזהו מכוה, נכוה בגחלת ברמץ בסיד רותח בגפסית רותח ובכל דבר הבא מחמת האור". הרי "שחין" הוא דבר ש"לא בא מחמת האור", ואילו כאן כתב "כי השחין הוא מלשון חמימות הנעשה על ידי האש". ואולי היה מקום לחלק שבגמרא דובר על סוגי נגעים [ובזה חילקו בין שחין למכוה], אך מכת שחין אינה בגדר זה. אך הרד"ק בספר השרשים, שורש שחן, חיבר בין השחין של מכת מצרים לשחין של נגעים, שכתב: "'שחין אבעבועות' [שמות ט, י], 'לשחין פורח' [שמות ט, ט], הוא נגע הבא מצד חמימות זולתי האש. כמו שאמרו רבותינו ז"ל, איזהו שחין, לקה בעץ או באבן או בזפת או במי טבריא". ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:56)

(56) "יסוד האש" הוא אחד מארבעה היסודות; עפר, מים, רוח, ואש [רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ד ה"ב, כוזרי ב, מד]. וכן הזכירו בגו"א דברים פ"ד אות כ [פט.]. ובנתיב השלום פ"ג [א, רכה:] מנה את ארבעת היסודות לפי דקותם, וז"ל: "האש היסודי הוא דק מאוד, והוא קרוב אל המקיף, ואחר כך האש, ואחר כך האויר שהוא דק, ואינו דק כמו האש, ואחר כך המים, ואחר כך הארץ שהיא כבידה לגמרי". הרי שיש "אש יסודי" שהיא קרובה למקיף, ויש אש רגילה, וזהו שכתב כאן "אש מן יסוד האש". ובנר מצוה [צג:] כתב: "האש של מעלה, שהוא יסוד האש, הוא עוד יותר מסולק מן הגשמי, ולפיכך הוא יותר זך ויותר דק, עד שהכוכבים נראים מתוכה, כאילו אין כאן דבר חוצץ כלל". ובבאר הגולה באר השני [רלו:] ביאר כמה חילוקים בין אש היסודי ואש רגילה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:57)

(57) לשונו להלן פנ"ז: "הברד מן השמים, כדכתיב בקרא [שמות ט, כב-כג]". ולהלן פנ"ו כתב: "ברד הוא מן מים העליונים, כדאמרינן בפרק קמא דתענית [ח:]... שהמטר מן מים העליונים, וכן הברד בודאי מן מים העליונים הם, שאין חלוק בין מטר ובין ברד, שאין ברד רק מטר שנקפא". ומה שכתב "השמים האוירי", כוונתו לומר שיש אויר שהוא למטה מאש, ויש אויר שהוא למעלה מאש. לכך השחין [שהוא אש] הוא מעל לדֶבר, אך הוא מתחת לברד, כי הדֶבר הוא באויר שעל הארץ, ואילו הברד הוא מן האויר שבשמים [השמים האוירי]. וראה בסמוך הערה 60.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:58)

(58) לשונו להלן פנ"ו: "הארבה הוא שרץ העוף, דכתיב [ויקרא יא, כ-כב] 'כל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף וגו' את הארבה למינו וכו''. הרי כי אף הטהורים נקראים 'שרץ העוף'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:59)

(59) לשונו להלן פנ"ז: "הארבה הוא עוף יעופף ברקיע השמים". וכוונתו היא שהשמים הם משכן העופות [כמו שיבאר בסמוך]. וראה הערה הבאה, והערות 63, 122, 129, 139.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:60)

(60) פירוש - הארבה הוא יותר עליון מהברד, כי הברד בא מן הרקיע האוירי, ואילו הארבה משתמש ברקיע האוירי למקומו ומשכנו [יבאר בסמוך], לכך הארבה עליון יותר מן הברד. ואודות "הרקיע האוירי", זה לשון הרד"ק [מ"ב ב, יא]: "ויעל אליהו בסערה השמים - פירוש 'השמים' לענין הגוף האוירי, כמו [דברים ד, יז] 'אשר תעוף בשמים', ולענין הרוח השמים העליונים עם המלאכים... כמו [תהלים קמח, א] 'הללו את ה' מן השמים', ואליהו נעשה רוחני". והחזו"א [שו"ע או"ח סימן יג סק"ד] כתב: "עובי הרקיע הנזכר שהוא ת"ק שנה [פסחים צד:], היינו גוף אוירי זך שנקרא 'רקיע', ואשר למעלה ממנו עוד רקיעים, ובין רקיע לרקיע ת"ק שנה [שם]". וכן הרא"ם [בראשית א, ו] הזכיר את הרקיע האוירי, והמהרש"א [חגיגה טו.] הביאו. וראה להלן הערות 122, 129.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:61)

(61) לאחר ציון 49.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:63)

(63) לשונו להלן פנ"ו: "ארבה שרץ העוף למעלה, מעופף בשמים, שאין הארבה משכנו בארץ, אלא מעופף בשמים, שנאמר [בראשית א, כ] 'ועוף יעופף על פני רקיע השמים'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:64)

(64) לשונו בבאר הגולה באר החמישי [לו.]: "כל עוף אין בו כבידות חמרי גשמי, רק הוא מיוחס אל הרוחני, דהרי הוא פורח באויר, ונקרא 'עוף השמים'" [הובא למעלה פי"ט הערה 218]. ובדרוש על התורה [כ:] ביאר שישראל זכו במדבר למתנות רוחניות, ואחת מהן היא השליו, שאף השליו הוא רוחני "כי נקרא 'עוף השמים', לא מן הארץ". ובנצח ישראל פמ"ב [תשלד:] גם הביא ראיה מהביטוי "עוף השמים" להורות על רוחניותו של העוף. ובנצח ישראל פנ"ד [תתמז:] כתב כן לגבי עננים, וכלשונו: "כי הענן מתייחס אל השמים, שהרי הוא נקרא [דניאל ז, יג] 'ענן השמים'". וראה להלן הערה 139.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:65)

(65) לשונו להלן פנ"ז: "שלש אחרונות הם בשמים; כי הברד מן השמים, כדכתיב בקרא [שמות ט, כב-כג]. והארבה הוא עוף יעופף ברקיע השמים. והחושך, שלא ישמש למצרים מאורות השמים, הרי הם שלשה מכות אחרונות בשמים... החושך היא מכה למאורות השמים, שלא ישמשו המאורות להם... ואם יקשה, הרי לא היה החושך רק לבני אדם, לא למאורות בעצמם. אין זה קשיא, דסוף סוף החושך הוא לקות המאורות, שלא היו מושלים ומשמשים להם". וראה להלן הערה 173.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:66)

(66) כוונתו לעולם האמצעי, וכמו שכתב בתפארת ישראל פ"נ [תשפט.], וז"ל: "המאורות הם בעולם האמצעי, ומצד עצמו של אדם אין המאורות ראויים לו, רק שהם תוספת מתנה מן החוץ, שלא מענין האדם". ובדרוש על המצות [נ:] כתב: "המאורות הם בעולם האמצעי ברקיע השמים, איך יהיו לאדם שבתחתונים, אלא שהם גם כן תוספת מתנה לו". ובח"א לב"ב עג. [ג, פו:] כתב: "אין החמה והלבנה ברקיע העליון, כאשר ידוע". וכן כתב בנצח ישראל פ"ג [נא.], דר"ח פ"א מי"ח [תיט.], ונתיב האמת פ"ג [א, רב.]. וראה למעלה הקדמה שניה הערה 56, פט"ז הערה 17, פי"ז הערה 16, ולהלן הערות 88, 140.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:67)

(67) לשונו להלן פנ"ו: "המכה החמישית מן האחרונות היה מכת בכורות, נטילת נשמת האדם, שהיא מן עליונים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:68)

(68) לשונו למעלה בהקדמה שניה [קב:]: "היה יהושע מעמיד השמש, מפני שהשמש היא גשמית... שהשמש היא בעלת חומר... ולכך היה מושל יהושע על השמש והירח... שהשמש היא בעלת חומר". ולמעלה בהקדמה שלישית [קנד.] כתב: "כי היה יהושע גובר על השמש, שאינה רק גשמית". ובתפארת ישראל פ"ד [עח:] כתב: "כי השמש היא גשמית". ובנתיב האמת פ"ג [א, רב.] כתב: "עולם הגלגלים הם גשמים". ועוד אודות שהשמים הם גשמיים, ראה למעלה פי"ז הערה 23.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:69)

(69) לשונו להלן פנ"ז: "ואחר כך מכת בכורות, היא על הכל, שהרי היא לנשמת האדם העליונה, שהנשמה יש לה מעלה יותר מן השמים". והרוחני הוא עליון יותר עליון מהחומרי, וכמו שכתב בח"א לקידושין סט. [ב, קמז:]: "דבר שהוא קדוש, עליון הוא, והחומרי הוא שפל... ומפני זה יאמר כאשר הולך אל ארץ ישראל שהוא 'עולה'... שכל הדברים אשר אין להם קדושה נקרא שפלים, והקדושים נקרא גבוהים". ובנתיב התורה פי"א [תנד:] כתב: "איש קדוש ראוי שיהיה למעלה, ואשר אינו קדוש הוא למטה". ואמרו חכמים [שבת יא.] "כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת, לסוף חרבה", ובח"א שם [א, ב:] כתב: "פירוש, כי הדבר הבלתי גשמי מתרומם ומתעלה על הדבר הגשמי, כי הגשמי פחות ושפל נגד הבלתי גשמי. וכאשר הוא מרומם הבית שהוא חול על הבלתי גשמי, דבר זה הפך הסדר, אשר ראוי שיהיה הבלתי גשמי מתרומם ומתעלה על הגשמי. כי השפלות ראוי לגשמי, וההתעלות ראוי לבלתי גשמי. וכאשר דבר יוצא מן הסדר, דבר זה חורבנו ובטולו, כאשר יש כאן הפך הסדר" [הובא למעלה פ"ג הערה 78, וש"נ. וראה להלן פל"ח הערה 101]. ואודות מעלת האדם על פני החמה, כן כתב בתפארת ישראל פ"ד [פ:], וז"ל: "הנה השמש והאדם, היותר עליון בעולם הזה; כי העולם הזה יש בו חומר וצורה נבדלת, והחומר היותר עליון הוא לשמש, כי יש לו חומר זך. ומעלת הצורה הנבדלת לאדם. ולכך אלו שנים הם נחשבים מלכים, מצד שהם עליונים בנמצאים בעולם הזה". ובח"א לב"ב טז: [ג, עו:] כתב: "זכות אברהם הוא זכות נבדל בלתי גשמי, וזכות גלגל חמה הוא גשמי. וכל זמן שהיה אברהם חי, היה מדרגתו יותר" [הובא למעלה הקדמה שניה הערות 327, 338]. ובנתיב העבודה פי"ג [א, קיח.] כתב: "כי האדם יש בו נשמה קדושה... כי הנשמה של אדם היא שכלית".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:70)

(70) על פי הפסוק [דברים ד, לט] "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:71)

(71) זו מכת דם, שמי היאור נהפכו לדם, ו"המים הם יותר תחתונים מן הארץ" [לשונו למעלה לאחר ציון 45].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:72)

(72) לשונו בנתיב התורה פט"ז [תרמח:]: "הנשמה העליונה אשר יש לאדם, שלא היה ראוי לפי הטבע ולפי המדריגה שיהיה לאדם, אשר הוא מן התחתונים, נשמה עליונה מן השמים". ולהלן פל"ו [לאחר ציון 5] כתב: "כל הנסים ונפלאות במצרים להודיע שהוא יתברך יחיד בעליונים ובתחתונים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:73)

(73) בא לבאר את הצורך בקריעת ים סוף, אע"פ שהמצריים בלא"ה כבר נכחו שה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:74)

(74) יש להבין, כי הפסוק "אצבע אלקים היא" נאמר לאחר מכת כנים, ומאין להקיש מכך "שכל המכות היו מכות פרטיות". וכן כתב בגו"א שמות פי"ח אות א [ב:], ויובא בהערה הבאה. אמנם לפי דברי הרמב"ן שם [שמות ח, טו] מיושבת שאלה זו, שכתב: "כי בראות החרטומים שלא יכלו להוציא את הכנים, הודו במעשה אהרן שהיה מאת האלקים, ולכן לא קרא להם פרעה מן העת הזאת והלאה... ואמרו במדרש רבה [שמו"ר י, ז] עוד כיון שראו החרטומים שלא יכלו להוציא הכנים, מיד הכירו שהיה מעשה אלקים ולא מעשה שדים, ועוד לא חששו לדמות עצמם למשה להוציא את המכות". וכן כתב היפה תואר במדרש שם, וז"ל: "אף על פי שלא אמרו 'אצבע אלקים' רק על הכנים, שהיא המוכחת, וממילא קאי שכן יהיו כל המעשים". אך עדיין יש להעיר, דמנין שהמצריים אמרו "אצבע אלקים היא" גם על המכות שבאו לאחר מכת כנים, שמא ההקבלה וההגבלה לאצבע נאמרה רק על שלש המכות הראשונות [דצ"ך], אך על שבע המכות שבאו לאחר מכת כנים היו אומרים שהן יותר מאצבע. ואולי יש לומר, שאם היה כך [שהמצריים לא סברו יותר ש"אצבע אלקים היא"], היה נאמר בתורה באיזה שהוא שלב למשך שבע המכות האחרונות שהמצריים אמרו "יד אלקים היא", וכיו"ב. ומתוך שלא מצינו שהמצריים חזרו בהם ממה שאמרו "אצבע אלקים היא", לכך האמירה "אצבע אלקים היא" נותרה בתוקף. וראה להלן פ"מ הערה 282. וראה הערה הבאה בישוב נוסף לשאלה זו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:75)

(75) נאמר [שמות יח, א] "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה וגו'", ופירש רש"י שם "וישמע יתרו - מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". ובגו"א שם אות א [ב:] כתב: "ואם תאמר... למה דווקא בשביל אלו שנים. ויש לומר, כי כל שאר הנסים היו פרטים, כמו שאמרו החרטומים 'אצבע אלקים היא' בכל מכות שהיו במצרים, לפי שהם מכות פרטים, לא נלקה רק מצרים בלבד, והאצבע הוא חלק מן היד, ואין זה הודאה כי הוא יתעלה גדול מכל האלהים. כי ידוע כי העובדים עבודה זרה גם מייחסים אל העבודה זרה כוחות פרטיות, שזה ממונה על האש, וזה על המים, וזה על דבר זה, וזה על דבר אחר, ואין אחת שאומרים עליה שהיא כללית. לכך במכות פרטיות שהיו במצרים לא גרם שיבוא יתרו להכיר כי הוא יתברך גדול מכל האלהים" [הובא למעלה פי"ט הערה 243, ופכ"ז הערה 61]. ולפי זה מיושבת השאלה שנשאלה בסוף ההערה הקודמת [מנין שהמצריים אמרו גם על שבע המכות שאחר כנים "אצבע אלקים היא"], כי "זיל בתר טעמא", והואיל והטעם שאמרו כן במכת כנים הוא שהמכה היתה רק במצרים, ולא בשאר מקומות בעולם, לכך הוא הדין והטעם למכות המאוחרות יותר, שאף הן היו רק במצרים, ולא בשאר מקומות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:76)

(76) אודות כלליות ים סוף לעומת פרטיות שאר המכות, הנה להלן ר"פ נח ביאר בזה שני טעמים, וז"ל: "טעם זה שהמכה במצרים באצבע, ועל הים ביד ["וירא ישראל את היד הגדולה" (שמות יד, לא)], וזה כי המכות במצרים לא היו באים לאבד את מצרים בכלל, לכך לא היו המכות במצרים רק פרטים, ולא באו דרך כללות. עד שעל הים, אז רצה להביא הקב"ה על מצרים מכה כוללת, שרצה להעניש מצרים במה שעשו לישראל. לפיכך במצרים כתיב 'אצבע אלקים הוא', פירוש כמו האצבע שהוא חלק היד, ואינו כל היד, שלא היה במצרים רק מכה פרטית. אבל בים כתיב 'וירא ישראל את היד הגדולה', שאז היה רוצה לגמור את עונשם, להביא עליהם איבוד בכל. שאחר שראוים הם להביא עליהם מכות להעניש אותם, לא הביא עליהם מכה פרטית, כי הפרטי הוא חלק בלבד, ואינו הכאה שלימה. אבל הוא יתברך היה רוצה להביא עליהם על עונשם מכה כללית, עד שתהיה הכאה שלימה. ועוד, כי במצרים שהוא מקום פרטי, לכך כאשר לקה היאור, או לקה עפרה, ראוי שתהיה מכה זאת על ידי אצבע בלבד. כי המקום הוא פרטי, לכך המכה על ידי דבר פרטי. אבל הים אינו נחשב פרטי, כי הים כולל יסוד המים, ואין זה דומה ליאור שהוא נהר פרטי, לכך המכה על הים היה בכל היד". והנה שני טעמים אלו מבארים שהמכה שספגו המצריים בים היתה מכה כללית, אך לא שקריעת הים מורה על כח הכללי. אך כאן כתב שקריעת הים ["לכך קרע להם הים... ולפיכך הים נבקע"] מורה שכח ה' הוא כח כללי. וכן להלן פ"מ כתב כדבריו כאן, וז"ל: "יש ענין גדול בקריעת ים סוף, שאף אם היו המכות במצרים ביאור ובארץ, אינה דומה לקריעת ים סוף, שהוא בטול אל הים. שאין נחשב כמו היאור, שהוא נהר אחד פרטי. אבל הים, אף על פי שהם ימים הרבה, מכל מקום הכל בשם 'ים' נקראו... והים בריאה מיוחדת בעולם, וכדכתיב [תהלים צה, ה] 'אשר לו הים והוא עשהו ויבשת ידיו יצרו'. הרי נחשב כמו היבשה, והוא יסוד אחד מן היסודות, שהוא יסוד המים". וכן כתב להלן פנ"ט, וגו"א שמות פי"ח אות א [ג:], ויובא להלן הערה 87. אמנם בסמוך [לפני ציון 82] כתב: "ולפיכך שקע אותם בים שהוא כללי, וידעו כי כח אלקיהם כח כללי", וזה כדבריו להלן ר"פ נח. וראה להלן פל"ו הערה 6.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:77)

(77) מחדד בזה את נקודתו שכל תכלית קרי"ס היתה לעבור ממכות פרטיות למכה כללית, ועל כך באה כל קרי"ס. ובבאר הגולה באר הרביעי [תכב.] כתב: "כי לפעמים יבא ממנו יתברך דבר, ואפשר להיות יותר גדול, כמו שכתוב 'ויאמרו החרטמים אצבע אלקים היא', ונקראת המכה 'אצבע', שאפשר להיות יותר מכה גדולה, לכך הוא מייחס המכה למקצת, לומר 'אצבע אלקים היא'. וכאשר המכה היא בתכלית, ואי אפשר להיות יותר גדול, יאמר [שמות יד, לא] 'וירא ישראל את היד הגדולה', כי היד הוא הכל, ואין דבר יותר". ובדר"ח פ"ה מ"ד [קח.] כתב: "כי הקב"ה הוציא את ישראל ממצרים, דהיינו מפרעה זה שהיה באותה שעה, אבל עדיין לא הוציא אותם ממצרים, דהיינו מן האומה בכלל. כי מאחר שהיו תחתיהם, אף כי יצאו מרשות של אותם מצרים, לא יצאו מכלל מצרים, שכולל אותם שהם בזמן הזה, ואשר יהיו לעתיד. וזה היה על ידי קריעת ים סוף, שיצאו ישראל מן הארץ בכללה על ידי נסים בים, ושקע כל מצרים בתוכו בפעם אחד, ובדבר זה יצאו ממצרים בכלל. ולפיכך אצל קריעת ים סוף לא נזכר רק לשון יחיד [שמות יד, י] 'והנה מצרים נוסע אחריהם', וכן כל הפרשה, מפני שהיה זה לכל מצרים, מה שהם עם מצרים. ועל פי זה הסוד דרשו רבותינו ז"ל [שמו"ר כא, ה] 'והנה מצרים נוסע אחריהם', שראו ישראל שר של מצרים בא לעזור למצרים, ולפיכך 'ויראו מאוד' [שמות יד, י]. וכל זה מפני כי הנצוח הזה לא לאלו מצרים, רק לכל האומה אשר הם תחת השר שלה, ולפיכך בא המלאך לעזור אותם. וכאשר נצחו השר שלהם, בשביל כך נצחו את האומה בכלל, ועל דבר זה בא כל קריעת ים סוף... היה זה יציאה מן מצרים לגמרי אף לעתיד" [הובא למעלה הקדמה שניה הערה 164, פ"ה הערה 141, פי"ד הערה 110, פכ"ז הערה 20, ולהלן פל"ז הערה 17].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:79)

(79) כי ע"י המכות הוברר להם שהקב"ה מושל על כל העולם, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, וכמו שביאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:80)

(80) פירוש - גם לפני שהמצריים ידעו שהקב"ה הוא כח כללי ולא פרטי, ועדיין לא ידעו ש"לא כצורנו צורם", אלא טעו וחשבו שאלקיהם של ישראל הוא ח"ו כמו שאר אלהים, עדיין אין מקום לשעבדם, וכמו שכתב להלן פ"ס, וז"ל: "כי האומות יש להם כל אחד ואחד שר או מלאך מיוחד, ואיך יתכן שיהיה זה תחת זה, שהרי כל אחד ואחד מן האומות יש לו שר ומלאך מיוחד... שאז שייך בזה אין כח נוגע במוכן לחבירו... [כי] נתן לזה חלק, ולזה חלק שני, [ו]אין אחד נוגע בחלק אחר... [כי] האומות הם שבעים, וכל אחד יש לו חלק מחולק מחבירו, ובמה שהם מחולקים, לא יתכן שיכנס זה ברשות זה, שיהיה משועבד זה לזה. ואם תמצא לומר שהאומות מושלים זה על זה, אינו אלא לפי שעה, בסבה מקרית".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:81)

(81) אך אין הפרטי גובר על הכללי, וכמו שכתב בבאר הגולה באר החמישי [צד.]: "המזל שיש לאותו פלוני מצד עצמו [שהוא ראוי למלכות], כאשר תכיר המזל מצד הכלל תמצא כי מצד הכלל אין מלכות לישראל, שהכלל מנצח הפרט, ולפיכך לא יהיה לו מלכות". אך אם לא מדובר בפרטי מול כללי, אלא בפרטי מול פרטי, ניתן לפרטי לנצח ולהתגבר עליו הפרטי שלעומתו. ובגו"א בראשית פי"ד אות טו [רלו.] כתב: "ארבעת המלכים במקרה נצחו את החמשה מלכים, משום דמזלא גרם". ונראה להטעים זאת, כי כבר השריש שהמקרה הוא בפרטי, אך לא בכללי, וכמו שכתב להלן פע"ב: "כי הדבר שהוא בפרט המין נוכל לומר שהוא במקרה, אבל דבר שהוא מגיע לכלל האומה אין דבר זה במקרה" [ראה למעלה פי"ד הערה 111]. ולכך כח פרטי יכול להתגבר על כח פרטי אחר במקרה, אך א"א שכח פרטי יתגבר על כח כללי במקרה, כי אין מקרה בכללי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:82)

(82) הנה עד כה ביאר ש**קריעת** הים מורה שהקב"ה מושל על הכללי, וכמו שכתב למעלה [לאחר ציון 75]: "לכך קרע להם הים, לפי שהים אינו פרטי... אבל הים הוא כללי... ולפיכך הים נבקע". אך כאן מבאר שהטבעת המצריים בים היא המורה שכח הקב"ה הוא כח כללי. וזה תואם לדבריו להלן ר"פ נח, והובא למעלה הערה 76.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:83)

(83) בא לבאר נקודה שאינה קשורה למכות מצרים, והיא שבגמרא [זבחים קטז.] אמרו "'וישמע יתרו כהן מדין' [שמות יח, א], מה שמועה שמע ובא ונתגייר. רבי יהושע אומר, מלחמת עמלק שמע... רבי אליעזר המודעי אומר, מתן תורה שמע ובא... רבי אליעזר אומר, קריעת ים סוף שמע ובא". ויבאר הצורך בשלש הדעות הללו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:84)

(84) פירוש - קריעת ים סוף מורה על כחו הכללי של ה' בתחתונים, אך לא בעליונים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:85)

(85) רש"י שמות יז, יב "עד בא השמש - שהיו עמלקים מחשבין את השעות באצטרולוגיאה באיזו שעה הם נוצחים, והעמיד להם משה חמה, וערבב את השעות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:86
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:86](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:86)

(86) רומז לפסוק [בראשית א, טז] "ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום וגו'". הרי שלמאור הגדול יש ממשלה. ובתפילת שחרית של שבת אומרים "כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל". ונאמר [דברים ד, יט] "ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם וגו'", וכתב רבינו בחיי [שם] "מתוך ידיעת כוחם העצום ומשטרם בארץ יבוא האדם לטעות אחריהם. ועל כן אמר 'פן תשא עיניך השמימה וראית'" [ראה פחד יצחק ר"ה מאמר כז, אותיות ג-ז בביאור כח ההדחה שיש לשמש]. ולהלן פמ"ו כתב: "השנה משוער מן השמש, שהוא המלך בצבא השמים, וראוי למנות למלך... מפני שהמלך מסדר ומקיים המשך המציאות. וכן החמה שהוא מלך, מפני שעל ידה סדר המשך המציאות, שהוא הזמן, ולכך מונין השנה לחמה". ובתפארת ישראל פ"ד [עא:] כתב: "כי השמש מלך עולם הטבע... השמש הוא המושל על עולם הזה, וכדכתיב [תהלים קלו, ח] 'את השמש לממשלת ביום'". **ובגו"א שמות** פי"ח אות א [ג:] כתב: "מלחמת עמלק היה בשמים, להעמיד החמה לבטל מערכת השמים שהיו העמלקים מחשבים, ולפיכך כתיב [שמות יז, יב] 'עד בא השמש', כמו שפירש רש"י למעלה [שם]. ודבר זה אינו נחשב פרטי, כי השמש משמש לכל העולם, והיה נס זה בכלל העולם". ואודות שהשמש משמשת לכל העולם, כן אמרו בגמרא [סנהדרין עב.] "'אם זרחה השמש עליו' [שמות כב, ב], וכי השמש עליו בלבד זרחה". ובח"א לשבת לא. [א, יח.] כתב: "אין לומר על השמש שתתן האור לאחד, כי עצם האור משותף אל הכל". ובאור חדש פ"א [שסא.] כתב: "כי השמש מאיר לכל הבריות שיש אל השם יתברך בעולמו" [הובא למעלה הקדמה שניה הערה 376].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:87
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:87](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:87)

(87) לשונו בגו"א שמות פי"ח אות א [ד:]: "ואם תאמר, אחר ששמע קריעת ים סוף שהיה בכלל העולם, למה הוצרך לו מלחמת עמלק... ויש לומר, דאף על גב שהיה קריעת ים סוף מכה כללית, לא פרטית, לא היתה רק בתחתונים, ולא בעליונים. והיה צריך לו לדעת 'כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת' [דברים ד, לט]. ובזה נודע לו; 'כי ה' הוא האלקים בשמים' זה על ידי מלחמת עמלק, שהיה מעמיד מערכת השמים בשמים. 'ועל הארץ מתחת' זה על ידי קריעת ים סוף, שהוא ביסוד המים, שהוא מתחת לארץ... הנה המים הם עוד יותר מתחת לארץ. ועל ידי קריעת ים סוף ומלחמת עמלק נודע לו הכל, כי ה' הוא האלקים בעליונים ותחתונים". וקודם לכן כתב שם [ג:]: "לכך במכות פרטיות שהיו במצרים לא גרם שיבוא יתרו להכיר כי הוא יתברך גדול מכל האלהים, עד שראה מלחמת עמלק וקריעת ים סוף. שמלחמת עמלק היה בשמים... וכן קריעת ים סוף היה נחשב בכלל העולם, כי הים הוא יסוד המים, ובשביל זה כל המים נבקעו [רש"י שמות יד, כא], והיינו כשהיסוד נלקה, דהיינו הים, נלקו עמו כל המים, דומה כשהלב נלקה נלקו עמו כל האיברים, לפי שהלב הוא יסוד לכל האיברים, שכלם מקבלים כח ממנו, כן הים הוא יסוד, ש'כל הנחלים הולכים אל הים וממנו שבים ללכת' [קהלת א, ז], וכשנלקה הים נלקו עמו כל המים... וראיה לזה שאלו שני נסים לא היו פרטים, שהרי לא תמצא יותר משמש אחת בעולם, ולא תמצא יותר מִיָּם אחד בעולם, שאף על גב שהרבה ימים הם, הכל הוא ים אחד. ולפיכך לא היו הם פרטים. אבל תמצא שתי ארצות כמו מצרים בעולם, לכך הנסים שהיו שם היו פרטים ולא כללים. ולפיכך נאמר אצל המכות במצרים 'אצבע אלקים', שהמכה פרטית, חוץ על הים נאמר [שמות יד, לא] 'היד הגדולה', להורות שהמכה כללית. ולעולם כאשר היה דבר המוכה דבר פרטי, כמו מצרים שהוא פרטי, היה מכה בהם בדבר פרטי, שהוא האצבע, וכאשר המוכה דבר כללי, כמו הים, היה המכה בהם דבר כללי, הוא היד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:88
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:88](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:88)

(88) כוונתו לעולם השלישי, כי התורה באה מהעולם השלישי העליון, לעומת העמדת החמה שהיתה במלחמת עמלק, שהיא שייכת לעולם האמצעי [כמבואר למעלה הערה 66]. ובדר"ח פ"ג מ"ג [צו.] כתב: "התורה היא למעלה מן השמים". ובתפארת ישראל פ"ו [צט:] כתב: "כי הדברים הטבעיים הם בארץ, והתורה לא תמצא אף בשמים, כי אם מעולם העליון". ובדר"ח פ"ה מ"כ [תצ:] כתב: "התורה מתעלה עד למעלה... שמגיע עד העולם העליון, יש לעולם סולם עומד בארץ ומגיע למעלה מן השמים". וכן כתב בגו"א שמות פי"ח אות א [ה:], ויובא בהערה הבאה. ואודות שלשת העולמות, ראה למעלה הקדמה שניה הערה 56, פט"ז הערה 17, פי"ז הערה 16, ופרק זה הערה 66.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:89
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:89](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:89)

(89) לשונו בגו"א שמות פי"ח אות א [ה:]: "אמנם לרבי אליעזר המודעי שאמר כי מתן תורה שמע [זבחים קטז.], מפני שהוא סובר כי לא די בכך במה ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, שבזה לא נודע לו רק כי הוא מושל בתחתונים ובעליונים, וצריך שנודע לו כי אין בלעדו למעלה מן השמים, והתורה מדריגתה על השמים, וכדכתיב [קהלת א, ג] 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש', ודרשו ז"ל [שבת ל:] 'בכל עמלו שיעמול תחת השמש' אין לו יתרון, אבל בדבר שהוא על השמש יש לו יתרון, והיא התורה שהיא על השמש, שהוא עולם הג'.... [נמצא כי] לרבי אליעזר די היה כשראה קריעת ים סוף, שאין הים דבר פרטי כמו שאר הדברים שהם בעולם. אמנם לרבי יהושע לא די בזה, דסוף סוף אין הים כל המציאות, לפי שהים בתחתונים, ואין התחתונים כל המציאות, ולפיכך הוצרך לשמוע מלחמת עמלק, שהוא בעליונים מן השמים, והשמים והארץ הם כל המציאות, דכתיב [נחמיה ט, ו] 'אתה לבדך עשית השמים והארץ וגו''. אמנם לרבי אליעזר המודעי גם אין זה הכל, כי עם מתן תורה שנתן השם יתברך מעולם הבא, כי התורה היא מהעולם הג' מעולם הבא, שאף שם אין זולתו. ואלו ג' דברים נגד ג' קדושות; 'קדיש על ארעא, קדיש בשמי שמיא, קדיש לעלם עלמי עלמיא' [תרגום יונתן לישעיה ו, ג]. וכאשר שמע מתן תורה, שהיא עוד למעלה מן השמים, הודה באלקותו, ובא להתגייר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:90
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:90](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:90)

(90) דב"ר ב, לב "זה שאמר הכתוב [תהלים עג, כה] 'מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ'. רב אמר, ב' רקיעים הן, שמים ושמי שמים. ר"א אמר, ז' רקיעים הן... וכולהו פתח הקב"ה לישראל להודיען שאין אלוה אחר אלא הוא". אמנם לא נתפרש שם שדבר זה נעשה בשעת מתן תורה. ומדבריו כאן משמע שזה קשור לפסוק "אנכי ה' אלקיך וגו'". ובתורה שלמה [שמות כ, ב, עמוד יט, אות עה] הביא כמה מדרשים שבשעת מתן תורה הקב"ה פתח לישראל שבעה רקיעים ואמר להם שהוא יחיד באלקותו. ובעל הטורים [שמות כ, ב] כתב "אנכי - בגימטריא 'כסא', לומר שקרע כל הרקיעים עד כסא הכבוד". והגר"א לש"א ב, ב כתב: "כי אין בלתך - בשעת מתן תורה, שקרע הקב"ה את השמים ושמי השמים ואמר ראו שאין בלעדי". ובעמודי גולה לסמ"ק סימן א אות א כתב: "לידע שאותו שברא שמים וארץ הוא לבדו מושל מעלה ומטה ובד' רוחות, כדכתיב 'אנכי ה' אלקיך וגו'', וכתיב [דברים ד, לט] 'וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד'". ובביאורים מכת"י [שם עמוד א] כתב: "לכך מייתי הני תרי קראי 'אנכי' 'וידעת', דבשעת מתן תורה קרע שמי השמים וראו כבודו 'אנכי ה'', כשם שנקרע ז' רקיעים למעלה, כך קרע תחתונים, שנאמר 'אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת', ואמר להם ראו שאין אלהים אחר עמדי, אלא 'אנכי ה' אלקיך'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:91
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:91](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:91)

(91) רש"י שם "הראת - כתרגומו 'אתחזיתא'. כשנתן הקב"ה את התורה פתח להם ז' רקיעים, וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים, וראו שהוא יחידי, לכך נאמר 'אתה הראת לדעת'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:92
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:92](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:92)

(92) שמות פי"ח אות א [ב:-ו:], ודבריו הובאו בהערות הקודמות [75, 86, 87, 89].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:93
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:93](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:93)

(93) להלן פמ"ב, וביאר שם כי ג' דברים אלו [מלחמת עמלק, קרי"ס, ומתן תורה] מורים על מדריגתם הנבדלת של ישראל, ואשר מחמת כן הגירות היא אפשרית, למרות שמואבי הרוצה להיות אדומי אינו יכול לעשות כן, עיי"ש. ובח"א לזבחים קטז. [ד, עא:] כתב: "ויש לך לדעת עוד, כי אלו שלשה דברים שחולקים בהם הם שלשה דברים. כי למ"ד קרי"ס שמע, היינו שהוציא את ישראל ממצרים וקרע להם הים, ונתעלה ישראל למעלה מעולם הזה, הוא עולם הטבעי, מצד הימין. ולמ"ד מלחמת עמלק שמע, סבר כי שמע כח השם יתברך הבא מן השמאל, כי משם מלחמת עמלק, והיו דבקים במעלה עליונה מצד השמאל. ומ"ד מתן תורה שמע, כי מתן תורה מן השם יתברך בעצמו, ואינו מתיחס לא מצד שמאל ולא מצד ימין, רק מן האמצע, ומצד הזה אין מדריגה למעלה מזה. והדברים האלו דברי חכמה מאוד מאוד" [ראה להלן פ"מ הערה 33]. וקצת תימה יש כאן, כי כתב כאן "ודבר זה התבאר בספר גור אריה בפרשת יתרו", ומכך משמע שמה שנתבאר בגו"א הוא עיקר. אך בגו"א שם [ו:], לאחר שהאריך טובא בביאור הענין, כתב: "אמנם עיקר פירוש זה נתבאר בספר גבורות ה'", כאשר כוונתו לדביו להלן פמ"ב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:94
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:94](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:94)

(94) של המכות. ויביא בארוכה את דברי המדרש בשנויי לשון. ורש"י [שמות ח, יז] הביאם בקיצור.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:95
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:95](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:95)

(95) לפנינו במדרש אמרו "חזרו, מוטב, ואם לאו, מביא עליהם קלאנים. חזרו, מוטב, ואם לאו יורה בהם חצים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:96
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:96](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:96)

(96) לפנינו במדרש אמרו "ואם לאו, מביא עליהם דורמוסיות. חזרו, מוטב, ואם לאו, זורק בהם נפט וכו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:97
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:97](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:97)

(97) לפנינו במדרש לא אמרו כן [כי לכאורה כבר בתחילה אמרו "משליח לגיונות"], אלא אמרו "ואם לאו מגרה בהן אוכלוסין הרבה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:98
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:98](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:98)

(98) נמצא שבמדרש נקטו בעשרה שלבים; (א) סוכר אמת המים. (ב) מביא עליהם קלאנים. (ג) יורה חצים. (ד) מביא עליהם ברבריים. (ה) מביא עליהם דור מוסיות. (ו) זורק בהם נפט. (ז) משליך עליהן אבני בליסטראות. (ח) מגרה בהן אוכלוסין הרבה. (ט) אוסר אותן בבית האסורין. (י) הורג גדולים שבהם. וברי שככנגד עשרה שלבים אלו נמצאות עשר המכות, וכמו שהמדרש הולך ומבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:99
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:99](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:99)

(99) "שנאמר [תהלים עט, מד] 'ויהפך לדם יאוריהם'" [המשך לשון המדרש].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:100
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:100](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:100)

(100) לשון המדרש שלפנינו "לא חזרו הביא עליהם קלאנים, אלו צפרדעים. רבי יוסי בר חנינא אמר, קרקורן היה קשה להם מהשחתם" [ראה למעלה פל"ג הערה 37].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:101
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:101](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:101)

(101) "מגיע למצרים" נוגעת במצרים. ובכת"י [תעד.] כתב: "שהמכה היותר ראשונה היא יותר רחוקה מן מצרים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:102
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:102](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:102)

(102) לשונו להלן פנ"ז: "כאשר תתבונן עוד תמצא כי אלו עשר מכות התחיל הקב"ה בהם מן הקטן, ובגדול כלה. וזה כי תמיד המכות הראשונות לא היתה המכה כל כך מגיע לנפשם, כי תחלה היה מכה אותם הכאה אין מגיע לגמרי לנפשם, ותמיד היה מוסיף במכה, עד שבאחרונה היה מכה אותם במכת המיתה לגמרי... כי המכות האלו היו תמיד מתקרבין אל מצרים, ותמיד המכה הראשונה יותר רחוקה מהם, עד המכה האחרונה שהיתה מגיעה לעצמן לגמרי... שהמכות היו מתחילין ברחוק יותר, ותמיד היו מתקרבין, עד שהגיעו המכות לעצם מצרים". והמשך לשונו שם יובא בהערה 109.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:103
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:103](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:103)

(103) זהו לפני שהתחילו הפורעניות של איוב, ואמרו על כך במדרש שם "'הבקר היו חורשות', מלמד שהראה לו הקב"ה מעין עולם הבא". והמהרז"ו [שם] כתב: "עיקר מה שהביא פסוק זה לחשוב סדר פורעניות של איוב; תחלה בממון בקר וצאן וגמלים, ואחר כך בבנים, ואחר כך בגופו. ואגב שהזכיר פסוק זה, דורש בו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:104
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:104](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:104)

(104) לשון הפסוק במילואו "עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים ויפשטו על הגמלים ויקחום ואת הנערים הכו לפי חרב ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:105
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:105](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:105)

(105) לשון הפסוק במילואו הוא "עוד זה מדבר וזה בא ויאמר אש אלקים נפלה מן השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך". ותמוה, שפסוק זה נאמר לפני הפסוק "ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים", והרי כל עניינו של המדרש הזה הוא להורות סדר הפורעניות שבאו על איוב. והמהרז"ו שם עמד על כך, וז"ל: "ויתכן שעל שדורש שמשפט איוב היה מן הקל אל החמור, מהפך סדר הפרשיות [הפסוקים]... ו'אש אלקים נפלה מן השמים' שלא כדרך הטבע היה אחר מה שכתוב 'כשדים שמו שלשה'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:106
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:106](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:106)

(106) לשון הפסוקים במילואם הוא [איוב ב, ז-ח] "ויצא השטן מאת פני ה' ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו עד קדקדו ויקח לו חרש להתגרד בו והוא ישב בתוך האפר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:107
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:107](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:107)

(107) לשון המדרש שלפנינו "אף במצרים כן, [תהלים עח, מח] 'ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים', ואחר כך [תהלים קה, לג] 'ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם'. ואחר כך [תהלים קה, לו] 'ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:108
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:108](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:108)

(108) לעומת הפסוק [בראשית מד, יב] "ויחפש בגדול החל ובקטון כלה וימצא הגביע באמתחת בנימין". וכן כתב משפט זה כמה פעמים להלן פנ"ז [ראה למעלה הערה 102. ובתחילת הפרק שם כתב: "ובקטנה התחיל ובגדולה כלה"]. ובפתיחה לאור חדש [ר:] כתב: "כי המלך מצד מלכותו הוא מבקש עבדים וממשלה עליהם, שאין מלך בלא עם. והמדינה שמורדת במלך, מבקש המלך לייסרם, ולא לכלותם לגמרי". ובפשטות המדרש הזה הוא כמו המדרש הקודם, שהמכות היו הולכות ומתקרבות אל המצריים. וכן בכת"י [תעד:] כתב: "הרי גם זה המדרש סובר שמתחלה לא בא לאבד את מצרים מכל וכל, והתחיל בקטון ובגדול כלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:109
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:109](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:109)

(109) לשונו להלן פנ"ז: "כי מכת דם לא היה במכה זאת שום התקרבות כלל, שהיה הדם עומד על מקומו... ואחר כך צפרדעים, שהרי היו הצפרדעים באים לביתם, כמו שכתוב בפירוש [שמות ז, כח]. ומכת כנים, שהיו הכנים עומדים בגופם לגמרי, דבר זה יותר קירוב אל מצרים. וכן מכות אמצעיות, שהם ערוב דבר שחין, שהיו יראים מן המות, לא היה היראה מגעת להם בערוב, שאפשר להסגיר עצמם ולהציל עצמם מן הערוב. לכך לא היה היראה הזאת מגעת להם כמו שהיה מגיע להם הדבר, כי היה המות בבהמות, והיו יראים כי הדבר יגיע להם, ואין מציל מזה כלל. ויותר מזה השחין, כי כבר התחילה המכה בגופם, ובא השחין עליהם, והיו יראים שיאכל השחין לגמרי את גופם. ודבר זה שכבר הגיע להתחיל הוא יותר יראה. ובמכת ברד ארבה חושך בכורות, שנחשב זה מיתה. והברד, אף על גב שהאדם נבהל מן קולות אלקים, ונשמתו לא נותרה בו, אין נחשב זה מיתה כמו הארבה, שהכתוב קראו בפירוש מות, כדכתיב [שמות י, יז] 'ויסר מעלי המות הזה'. ומכל מקום אין זה מות כמו מי שהוא יושב חושך, שהכתוב אומר [איכה ג, ו] 'במחשכים הושיבני כמתי עולם', כי זה המיתה אשר לא יראה אור. ויותר מזה המכה האחרונה, שהיא מכת בכורות, שהיא מיתה גמורה. הרי התבאר לך סדר המכות האלו, שהיו תמיד מתקרבין, עד שהגיעו באחרונה אל עצמן לגמרי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:110
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:110](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:110)

(110) לשון המדרש שם: "המכות האלו, ג' על ידי אהרן, וג' על ידי משה, ושלשה על ידי הקב"ה, ואחת על ידי כלן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:111
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:111](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:111)

(111) לשון הפסוקים במילואום "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני פרעה והיה לאבק על כל ארץ מצרים וגו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:113
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:113](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:113)

(113) יסוד נפוץ בספריו. וכגון, למעלה פי"ח [לאחר ציון 10] כתב: "אמרו רבותינו ז"ל כי היה קומת משה רבינו עליו השלום י' אמות, כדאיתא בפרק המצניע [שבת צב.], ובפרק מומין אלו [בכורות מד.]. כי מפני שלא היה משה רבינו עליו השלום אדם פרטי, שכל פרטי נכלל תחת הכלל, והוא לא היה נכלל עם הכלל. לכך לא היה קומתו פרטית כשאר בני אדם שהם פרטים, לכך קומתם פרטית. ומספר עשרה הוא מספר כללי". ולמעלה פי"ט [לאחר ציון 66] כתב: "אמרו [שמו"ר א, לא] שהביאו חרב שאין כמותו, וכרכוהו על צוארו [של משה] י' פעמים, זה רמז על כח פרעה שהיה חפץ להרוג את משה. זהו שאמרו שהביא חרב שאין כמותו בעולם וכרכוהו על צוארו של משה, והוא כחו ומזלו הגדול של מלך. וזהו כריכת י' פעמים, כי דברים העליונים כללים, והדברים הכללים הם י'". ובדר"ח פ"ג מי"ג [רחצ.] כתב: "עשרה נחשבים עדה וכלל, שהרי אין מספר נוסף רק עד עשרה, ומן עשרה ואילך חוזר לספור 'אחד עשר' 'שנים עשר', הרי כי לא יתוסף רק עד עשרה. וזה כי אין תוספת על הכלל, ועשרה ואלף נחשבים כאחד". ושם פ"ה מ"ב [נ.] כתב: "מטעם זה בעצמו הקב"ה היה מנסה את אברהם בעשרה נסיונות [שם משנה ג], שיהיה אברהם מנוסה בכל מיני נסיונות, שהם מחולקים. שלפעמים אחד עומד בנסיון זה, ואינו עומד בנסיון אחר. אבל הקב"ה היה מנסה את אברהם בכל חלקי נסיון. שהחלקים אשר הם מחולקים מגיעים עד עשרה, ולא יותר, כי אחר עשרה הוא חוזר אל אחד, ובזה נתנסה בכל נסיונות. וכן עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים [אבות פ"ה מ"ד], מפני שהקב"ה רצה לעשות להם נסים בכל החלקים. כי אין הנסים שוים, והשם יתברך רצה לעשות נסים בכל החלקים, שהם מגיעים עד עשרה. והנסים שנעשו לישראל הם המכות שהכה הקב"ה את מצרים, שרצה להכות את מצרים בכל מיני מכה. וכמו שאמרו הפלשתים כאשר באה עליהם המכה [ש"א ד, ח] 'הלא הוא האלקים שהכה מצרים בכל מכה', ורצה לומר כי כל מיני מכות באו עליהם". ושם מ"ד [קיב.] כתב: "וכבר בארנו לך הטעם של מספר עשרה, כי השם יתברך רצה לעשות נסים לישראל בכל חלקי הצדדין אשר אפשר, כי אין הנסים שוים, כי מפני שהנס הוא שנוי הטבע, אין כל הדברים שוים; כי יש דבר קרוב אל שנוי הטבע מצד מה, וקשה מצד מה. ודבר אחר גם כן יש שהוא קרוב מצד אחד אל שנוי הטבע, וקשה מצד אחר. ובעשרה יש כל החלקים, עד שכאשר עשה הקב"ה עשרה נסים במצרים, ידעו ישראל לגמרי שהשם יתברך עושה להם נסים, ונוהג עמהם שלא בטבע בכל הדברים" [הובא למעלה פ"ח הערה 89]. וכן כתב שם במשנה ה [קנז:]. ובאור חדש פ"ג [תשד:] כתב: "כי עשרה מספר כללי והוא שלם, כמו שידוע. וראיה לזה, כי אחר עשרה חוזר למנות אחד עשר, כמו בראשונה שמונה אחד שנים, ומזה תראה כי כאשר הם עשרה נשלם המספר". וכן כתב בנצח ישראל פ"ח [רו.], גו"א בראשית פי"ז אות ג [ערה.], שם במדבר פכ"א אות לג [שנז:], נתיב הצניעות פ"ג [ב, קח.], ועוד [ראה למעלה פ"ח הערה 82, פי"ח הערה 13, פי"ט הערה 71, ופכ"ה הערה 65].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:114
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:114](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:114)

(114) לשונו בדר"ח פ"ג מ"ו [קנה:]: "אמר [אבות שם] 'עשרה שיושבים ועוסקים בתורה', מספר זה ידוע ומפורסם בכל מקום שנקרא מספר עשרה 'עדה' [סנהדרין ב.], ושם 'עדה' נאמר על הכלל, שאין כלל ועדה פחותה מעשרה. והדבר נראה מן מספר עשרה, שהרי כל מספר לא יעלה רק עד עשרה, וכאשר יגיע אחר עשרה, מתחיל כבראשונה למנות אחד, וכן לעולם, אין המספר מגיע יותר מן עשרה, כי אחר עשרה חוזר לספור אחד עשרה... כיון שעשרה אין עליו תוספות, אבל יש תוספות עד עשרה. ולפיכך כל המספרים שעד עשרה הם חסרים" [הובא למעלה פ"ח הערה 82, פי"ח הערה 13, פי"ט הערה 71, ופכ"ה הערה 65]. ובדר"ח פ"ג מי"ג [רצט.] כתב: "מזה תבין עוד מה שאמר [תענית ח:] 'עשר בשביל שתתעשר'. כי הפרטיים הם חלקים בלבד, וכל חלק הוא חסר, מפני שהוא חלק בלבד. אבל העשירי אשר הוא משלים למספר עשרה, אינו פרטי, ולא שייך בו חלק, לכך אינו חסר". ובנצח ישראל ר"פ כה [תקכב:] כתב: "כי הדבר שהוא חלק בלבד אינו חזק... ודבר זה התבאר פעמים הרבה, כי החלק הוא חסר בעצמו ואינו חזק, שהרי הוא חלק בלבד, ואינו שלם". ובח"א לשבת קיט. [א, סב.] כתב: "החלק הוא חסר" [הובא למעלה פי"ח הערה 8].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:115
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:115](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:115)

(115) "שלא בא דבר בלתי שלם מן השם יתברך" [לשונו בגו"א דברים פ"ח אות ג (קמו.)]. ובבאר הגולה באר החמישי [לד:] כתב: "כי אין חסרון במעשה ידיו". "ואל תאמר כי יהיה ח"ו בפעל השם יתברך דופי" [לשונו בתפארת ישראל פ"ב (נג.)]. "ואיך יהיה מעשה האלקים חסר" [לשונו בתפארת ישראל פל"ה (תקיד.)]. "כי הדבר הבא מן השם יתברך הוא בשלימות" [לשונו בח"א לקידושין לט: (ב, קמג:). והובא למעלה פ"ה הערה 101, ופי"ז הערה 12]. לכך מן הנמנע שהמכות יהיו פחות מעשר, כי ה' אינו מביא לעולם דבר בלתי שלם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:116
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:116](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:116)

(116) לשונו להלן פנ"ז: "ועוד יש לך לדעת גם כן, כי כאשר הביא הקב"ה על המצרים המכות, הכה אותם בכל חלקי העולם, שכמו שאמרנו שבאו עליהם מכות למטה ולמעלה ובחלל העולם, כך היו באים עליהם המכות בכל חלקי העולם גם כן. וחלקי העולם הם עשרה, והם עשרה חלקים שברא הקב"ה בששת ימי בראשית, ולכל חלק אחד מאמר אחד בפני עצמו, והם עשרה מאמרות שבהם ברא עולמו... הנה באלה עשר מכות הוכו בכל עשרה חלקי העולם, שהם כוללים כל העולם, עד שהוכו בכל". אמנם נראה שכוונתו לומר שמספר עשר מכות יתבאר להלן כמה פעמים, כי להלן פרקים נו-נח יביא בזה כמה הסברים. ולהלן פנ"ח כתב: "דע כי המכות היו במצרים עשר מכות, והתבאר לך דבר זה בפנים הרבה מאוד הסבה שהיו המכות עשר מכות. והנה במקום זה יתבאר לך עוד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:117
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:117](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:117)

(117) שהרי נברא בעשרה מאמרות [אבות פ"ה מ"א]. ובדר"ח פ"ה מ"ב [מט:] כתב: "הקב"ה ברא העולם בעשרה מאמרות [אבות שם], כדי שלא יחסר בעולם כל החלקים, עד שהוא שלם לגמרי. ולכך נברא העולם בעשרה מאמרות, שיהיה כולל הכל" [הובא למעלה פ"ל הערה 64]. ושם במשנה ד [קיג.] כתב: "כי השם יתברך ברא העולם בעשרה מאמרות, מפני שאין העולם חסר דבר, ויש בו כל החלקים, שהם עשרה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:118
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:118](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:118)

(118) לשונו למעלה בהקדמה שלישית [קכט.]: "המעלה והמטה, השמים והארץ, אלה הם עיקרי מציאות העולם, שהמציאות כולל השמים והארץ וכל אשר בהם". וראה להלן הערות 120, 164.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:119
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:119](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:119)

(119) לשונו להלן פמ"ד: "כל הנבראים נבראו לשמש זולתם מן הנמצאים, כי השמים נבראו לשמש האדם, שהרי המאורות שהם חשובים מן השמים, כתיב [בראשית א, יז] 'ויתן אותם ברקיע השמים להאיר על הארץ'... ואף המלאכים, הרי נקרא 'מלאך' מלשון שליחות בעולם, והרי הוא משמש הנמצאים, ולכך נקרא 'מלאך'... ולפיכך האדם יותר נבחר בצד זה, ובפרט ישראל, שלא נבראו בשביל זולתם" [הובא למעלה הערה 62]. ורש"י [דברים ל, יט] כתב: "אמר להם הקב"ה לישראל, הסתכלו בשמים **שבראתי לשמש אתכם**, שמא שינו את מדתם, שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם... הסתכלו בארץ **שבראתי לשמש אתכם**, שמא שינתה מדתה, שמא זרעתם אותה ולא צמחה, או שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים". הרי השמים והארץ נבראו כדי לשמש את האדם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:120
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:120](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:120)

(120) יש להעיר, שבדרך כלל מבאר שהשמים והארץ כוללים כל המציאות, מבלי להוסיף את הנבראים אשר נמצאים בהם. וכגון, להלן פמ"ז כתב: "השמים והארץ הם חלקי המציאות, שכל המציאות ביחד הם שמים וארץ, כי שמים הוא חלק אחד, והארץ הוא חלק אחד... כל אחד אינו אלא חצי... שבכל מקום מחבר אותם ביחד, ובודאי אין זה בלא זה, כמו שאין העיגול בלא נקודה שבתוכה, ואין הנקודה בלא עיגול, ולפיכך הם מתחברים יחד". ובדר"ח פ"ו מ"י [שנב.] כתב: "כי השמים והארץ הם מתחברים ביחד, כמו העיגול והמרכז שבתוך העיגול. שלכך אמרו חכמים שנבראו שמים וארץ יחדיו, ואין זה בלא זה, כדכתיב [ישעיה מח, יג] 'קורא אני עליהם יעמדו יחדיו', כדאיתא בפרק אין דורשין [חגיגה יב.], שאין זה בלא זה, כמו העיגול והמרכז הם ביחד דבר אחד... ומפני כך לא רצה להביא מקרא [בראשית יד, יט] 'קונה שמים וארץ', כי משם יש לדחות, דאפשר לומר... שהם שני דברים מחולקים, שהרי כתיב 'קונה שמים וארץ'. אבל מדכתיב [ישעיה סו, א] 'השמים כסאי והארץ הדום רגלי', וידוע כי הכסא והדום הוא דבר אחד לגמרי, שניהם ביחד משלימים הישיבה, ושפיר נקרא עליהם שם 'קנין', כאשר הם קנין אחד, כי אין זה בלא זה, והרי הם דבר אחד, כמו שהתבאר". וכן חזר וכתב שם בהמשך [שסג:]. ובגו"א שמות פט"ו אות כג [שו.] כתב: "דע כי השמים הוא מציאות חלק העולם, ואינו מציאות הכל, אבל הארץ היא משלים מציאות העולם. ואין ארץ בלא שמים, ואין שמים בלא ארץ. לכך כתיב [בראשית א, א] 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ'. ופעמים מקדים ארץ לשמים, דכתיב [בראשית ב, ד] 'ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים', לומר לך כי שניהם שקולים, כדאיתא בפרשת בראשית [ב"ר א, טו], לומר כי על ידי שניהם הוא מציאות העולם... כמו שיד השמאל ויד הימין שניהם הם האדם, ואין יד ימין בלא שמאל, ואין יד שמאל בלא יד ימין, כך השמים והארץ שניהם הם מציאות העולם ושלמותו... כי השמים והארץ ביחד שהם כוללים כל העולם ביחד. והוא יתברך 'אלקי עולם' נקרא [ישעיה מ, כח], לכך אמר [ישעיה סו, א] 'השמים כסאי והארץ הדום רגלי', נתן לכל אחד ואחד מדריגתו איך נקרא עליו השם, כי הוא 'אלקי עולם', אשר העולם הוא שמים וארץ" [הובא למעלה הקדמה שלישית הערה 31, ופי"ח הערה 125]. ואם העיקר אינם השמים והארץ, אלא הנבראים אשר נמצאים בהם, כיצד בכל המקומות הנ"ל השמיט את הדבר שהוא העיקר. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:121
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:121](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:121)

(121) פירוש - כדי להכות מכות דצ"ך יש צורך לשלוט בארץ, וכדי להכות מכות בא"ח יש צורך לשלוט בשמים ובארץ, וכמו שאמרו במדרש הנ"ל ש"ברד ארבה חושך שהן באויר על ידי משה, שכך שלט משה בשמים ובארץ". לכך מכות דצ"ך אינן מזקיקות שליטה כפולה בארץ ובשמים, אלא רק שליטה בארץ, ולזה סגי מדריגת אהרן. ואודות שמשה גדול מאהרן, כך אמרו חכמים [תוספתא מגילה פ"ג הי"ג] "קטן מתרגם על ידי גדול [הקורא], אבל אין כבוד שיתרגם גדול על ידי קטן, שנאמר [שמות ז, א] 'ואהרן אחיך יהיה נביאך'". הרי שמשה הוא גדול ואהרן הוא קטן. **ויש להקשות**, הרי רש"י [שמות ו, כו] כתב ש"יש מקומות שמקדים אהרן למשה, ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד" [ומקורו בב"ר א, טו]. הנה השל"ה [שמות וארא, תורה אור אות ב] כבר עמד על קושיא זו, וז"ל: "וקשה, הלא עיקר אחד מי"ג עקרים הוא 'לא קם כמשה' [דברים לד, י], ואיך אמר ששקולין הן". וכתב שם לתרץ: "מתחילה היה משה רבינו ע"ה נביא כשאר נביאים... אחר כך נתגדל ונעשה אלהים, ולא קם כמשה. ובערך מדריגת נבואה שלו בראשונה, כתיב [שמות ו, כו] 'הוא אהרן ומשה', היה אהרן גדול ממשה, כי היה נביא קודם שהיה משה... אבל אחר כך כשנתגדל משה, 'ומשה עלה אל האלקים' [שמות יט, ג]... אז [שמות ו, כז] 'הוא משה ואהרן', משה קודם לאהרן". הרי רק לאחר מתן תורה נתעלה משה יותר מאהרן. וכן כתב בקיצור המשכיל לדוד [במדבר כ, א], וז"ל: "אהרן לא הגיע למדרגת משה, דאף על גב דאמרינן 'הוא אהרן ומשה', מלמד ששקולים היו, היינו מעיקרא, אבל אחר כך נתעלה משה טפי". וכן כתב השם משמואל פרשת שמיני שנת תרע"ד, וז"ל: "וכשאני לעצמי הייתי אומר דהא דשקולים הם היה קודם יציאת מצרים ומתן תורה, אבל אחר כך נתעלה משה רבינו". **אך זה** לא יועיל לכאן, שהרי כאן איירי לפני יציאת מצרים ומתן תורה, בעת מכות דצ"ך, ועם כל זה כתב כאן "אהרן לא היה גדול כמו משה". ועוד יש להעיר על דבריהם מהתוספתא הנ"ל, שמוכח משם שמשה היה גדול מאהרן בעודם במצרים, בעת שנאמר הפסוק "ואהרן אחיך יהיה נביאך". לכך נראה לומר שזה שמשה ואהרן היו שקולים אין הכוונה שהיו שקולים לכל דבר וענין, אלא שהיו שקולים לענין השליחות להוצאת ישראל ממצרים, וכמו שכתב למעלה ר"פ טז, וז"ל: "אין משה בלא אהרן, ושניהם נחשבו כאחד בגאולה הזאת", וראה שם הערה 6. כי כאשר אין אחד ללא השני, אזי הם נחשבים שוים, למרות הפער שביניהם. **דוגמה לדבר;** אמרו חכמים [אבות פ"ד מי"ג] "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך". ובגו"א שמות פי"ז אות ב [שמג.] כתב: "כי התלמיד מצטרף אל הרב, שהוא תלמידו, כי אין רב בלא תלמיד, לכך יהיה כבוד תלמידך ככבודך". ובדר"ח שם [רמד.] כתב: "כי כל שני דברים אשר יש להם שתוף ביחד, כמו הרב והתלמיד שיש להם שתוף וצירוף ביחד... וכל צירוף וחבור בעולם יש ביניהם התיחסות מה. ולכך אמר מצד הצירוף הזה שיש לרב אל התלמיד, יהיה נחשב בעיני הרב הצירוף הזה שווי גמור, עד שיהיה נחשב לו כבודו ככבוד חבירו אשר יש לו שווי וצירוף אליו לגמרי, וכאילו היה חבירו. מאחר כי מצד מה יש כאן צירוף והתחברות, כי הם מתחברים בענין הלמוד, ומכיון שהם מתחברים בענין הלמוד, מצד זה יש כאן שווי. ולפיכך 'יהיה כבוד תלמידך ככבוד חבירך'" [הובא למעלה פ"ד הערה 117, ופכ"ג הערה 78]. ובני הרה"ג רבי חנוך דב שליט"א הביא גמרא ערוכה להורות יסוד זה, שאמרו [כתובות צג.] "אמר שמואל, שנים שהטילו לכיס, זה מנה וזה מאתים, השכר לאמצע ["חולקין בשוה" (רש"י שם)]. אמר רבה, מסתברא מילתיה דשמואל בשור לחרישה ועומד לחרישה", ופירש רש"י [שם עמוד ב] "שור לחרישה - שלקחו בהן שור לחרוש, וחורשין בו, ואין חלקו של זה מועיל בלא חלקו של זה כלום, הלכך חולקין בשוה". לכך משה ואהרן שקולין בשליחות הגאולה, כי אין זה בלא זה, אך עדיין ניתן לומר ש"אהרן לא היה גדול כמו משה". וראה להלן הערה 145 שיסוד זה נתבאר גם שם. **ויש בזה** הטעמה מיוחדת; השם משמואל [פרשת נשא שנת תרע"ג] כתב: "והנה משה ואהרן, משה הוא המוח של ישראל, ואהרן הוא הלב, ושניהם המשיכו קדושת המוח והלב בישראל, כי משה עבודתו במוח, ואהרן בעובדא". ולמעלה פ"ח [תל.] כתב: "כי כמו שבאדם הלב והמוח עיקר האדם; הלב שממנו החיות, והמוח ששם השכל, כך בכלל העולם בית המקדש והתורה עיקר מציאות העולם. וכמו שהלב הוא באמצע האדם, וממנו מקבלים חיות ושפע כל האברים, כך בית המקדש באמצע העולם, ממנו מקבלים כל הארצות חיות ושפע. וכמו שהמוח שם שכל האדם, כך התורה שכל העולם. נמצא התורה ובית המקדש הם עיקר הנמצאים. ואלו שני דברים הם צמודים ביחד תמיד, כי בית המקדש הוא בארץ, והוא שלימות העולם הגשמי, והתורה היא שכלית. ולפיכך על אלו שני דברים אומרים תמיד [אבות פ"ה מ"כ] 'יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך', לומר שיתן חלקו בדבר שנחשב מציאות דוקא, ולא בדברים בטלים". ובדר"ח פ"ה מ"כ [תצ:] כתב: "לפיכך בית המקדש והתורה צמודים יחדיו, מפני כי בית המקדש קדושת העולם הזה, והתורה מתעלה עד למעלה. ועל ידי בית המקדש שהוא בארץ, ועל ידי התורה שמגיע עד עולם העליון, יש לעולם סולם עומד בארץ, ומגיע למעלה מן השמים" [הובא למעלה פ"ח הערה 314]. וכן כתב להלן פע"א שבית המקדש דומה ללב. הרי שהתורה מורה על שלימות שכלית, ובית המקדש מורה על שלימות העולם הגשמי, ומ"מ שניהם "צמודים ביחד תמיד". וכך הוא בדיוק היחס שבין משה ואהרן, שמשה הוא המלמד תורה לישראל, ואהרן הוא העובד בבית המקדש, ודו"ק. [ודע, שהתוספות יו"ט (אבות פ"ד מי"ב) כתב: "אף על פי שמשה רבו היה, הנה גם לאהרן יתר שאת שהוא אחיו הגדול, ודרשינן בפרק הנושא (כתובות קג.) 'וְאת אמך' (שמות כ, יב), לרבות אחיך הגדול. ולפיכך מן הדין שקולים היו, ונדונים כחברים". ולכאורה אין דבריו עולים בקנה אחד עם דברי רבו, שכתב כאן שאהרן לא היה גדול כמשה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:122
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:122](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:122)

(122) כמו שאמרו במדרש הנ"ל "ברד ארבה חושך שהן באויר, על ידי משה". ולגבי מכת חושך שהיא באויר, כן כתב למעלה בהקדמה שניה [קיב.], וז"ל: "מכת חושך אמרו [שמו"ר יד, ג] שהיה חושך למצרים, והישראל כאשר היה נכנס למקום החושך ההוא היה לו אור, היו שני דברים באויר, האור והחושך. כי אין ספק שלא הוכו מצרים בסנוורים שלא יראו האור, שזה אינו, רק החושך היה באויר למצרים, ולישראל לא היה חושך. הרי שני הפכים בנושא אחד, הוא האויר". ולמעלה [לאחר ציון 57] כתב "ברד הוא עוד יותר במעלה, לפי שהוא מן השמים האוירי. אמנם הארבה הוא יותר עליון לפי שהארבה הוא עוף, והוא יעופף על פני הרקיע השמים, והוא הרקיע האוירי כאשר ידוע". וראה בסמוך הערה 129.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:123
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:123](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:123)

(123) סוכה ה. "מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום, שנאמר [תהלים קטו, טז] 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם'. ולא ירדה שכינה למטה, והכתיב [שמות יט, כ] 'וירד ה' על הר סיני', למעלה מעשרה טפחים ["תירוצא הוא" (רש"י שם)]... ולא עלו משה ואליהו למרום, והכתיב [שמות יט, ג] 'ומשה עלה אל האלקים', למטה מעשרה". וכן כתב בנצח ישראל פמ"ב [תשלז.] בהקשר אחר, ושם הערה 121.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:124
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:124](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:124)

(124) ערוב, דבר, ומכת בכורות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:125
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:125](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:125)

(125) פירוש - שלש מכות אלו שייכות לנבראים שהם בארץ, בין השמים והארץ, והם עיקר הנבראים [כמבואר למעלה הערה 120].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:126
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:126](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:126)

(126) יש לדייק בלשונו, שביאר שהערוב היה על ידי חיות, והדֶבר בבהמות, ומדוע שינה מחיות לבהמות. ויש לומר, כי הערוב היה "כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא והיו משחיתים בהם" [רש"י שמות ח, יז]. אמנם הדֶבר פגע ב"במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד" [שמות ט, ג], והם בעלי חיים הדרים יחד עם אדם, וכמו שיבאר בסמוך. וההבדל בין בהמה וחיה הוא שבהמה היא בעל חי ביתי הגדל בישוב, ואילו חיה אינה גדלה עם בני אדם, וכמו שכתב הגר"א [שנות אליהו כלאים פ"ח מ"ו], וז"ל: "הכלל, מה שגדל ביישוב זהו מין בהמה, ומה שגדל ביער הוא מין חיה" [ראה למעלה פט"ו הערה 139]. וכן כתב הראב"ע [בראשית א, כד] "בהמה - שהם עם בני אדם לצרכם לרכוב ולאכול... וחיתו ארץ - שהם בשדה, שאין שם ישוב". ובגו"א ויקרא פ"א אות יז [טז:] כתב: "הבהמה היא עם האדם, והחיה אינה במצוי". אמנם לפי זה יש להבין, שמכת ערוב נעשתה על ידי החיות, ואילו מכת דבר פגעה בבהמות. ומהו הקובע את טיב המכה; עושי המכה, או נפגעי המכה. וכן הוקשה למעלה הערה 52. וראה להלן הערה 146. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:127
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:127](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:127)

(127) יש להעיר, כי בנתיב דרך ארץ פ"א [ב, רמח.] כתב: "הישוב הוא מיוחד לאדם שהוא אדם שכלי, כי הבעלי חיים שהם טבעיים ולא שכליים, הם בים או במדבר, ואינו נקרא ישוב" [ראה להלן פ"מ הערה 27]. ואילו כאן כתב "כי הבהמות והאדם הם בישוב הארץ". אמנם לפי המבואר בהערה הקודמת לא קשה, כי הבהמות נמצאות עם האדם, והאדם נמצא בישוב, ובהכרח שהבהמות נמצאות עמו בישוב גם כן. אך החיות אינן נמצאות עם האדם, אלא נמצאות בים במדבר או ביער.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:128
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:128](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:128)

(128) כמבואר למעלה הערה 49.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:129
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:129](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:129)

(129) כמבואר למעלה הערות 59, 60, 122.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:130
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:130](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:130)

(130) אודות שהאדם נמצא בישוב, כן כתב בבאר הגולה באר הששי [שדמ:], וז"ל: "האדם נברא שיהיה בישוב, ושם כח האדם... כי כח האדם הוא בישוב", ושם הערה 1205. ולהלן פ"מ כתב: "כי לכך נעשה הים יבשה בבריאת העולם, שהאדם יש לו מעלה אלקית, ומאותה מעלה אלקית נדחו המים שהם חמרים... לכך בבריאת העולם בשביל ישוב האדם שיש לו ענין אלקי, נדחו המים ונעשה יבשה" [ראה להלן פ"מ הערה 102]. **ודע**, שלהלן ריש פנ"ז גם כן חילק את המכות באופן דומה לדבריו כאן, וז"ל: "הנה המציאות הארץ והמים וכל התחתונים, זהו מציאות אחד. עד חלל העולם, שהוא ממוצע בין הארץ והשמים, וזהו מציאות שני. והשמים אשר הם למעלה מחלל העולם, הוא מציאות שלישי. נמצא כי המדריגות הם שלשה; התחתונים, והעליונים, והחלל ביניהם ממוצע בין שניהם. והאדם הוא בחלל שם משכנו, ושם ישיבתו. והנה שלש מכות הראשונות, דם צפרדע כנים, הם בתחתונים, שזהו שנהפך היאור לדם, והיאור היה משריץ צפרדעים, והארץ כנים. ומכת ערוב דבר שחין לא היתה בתחתונים כלל, כי אם בשוכנים בחלל העולם, כמו הערוב מן החיות רעות שוכנים בחלל העולם... ושלש אחרונות הם בשמים; כי הברד מן השמים כדכתיב בקרא, והארבה הוא עוף יעופף ברקיע השמים, והחושך שלא ישמש למצרים מאורות השמים, הרי הם שלשה מכות אחרונות בשמים. ואחר כך מכת בכורות היא על הכל, שהרי היא לנשמת האדם העליונה, שהנשמה יש לה מעלה יותר מן השמים. לפיכך יש סדר מיוחד למכת דם צפרדע כנים, וסדר מיוחד למכת ערוב דבר שחין, וסדר מיוחד למכת ברד ארבה חושך בכורות". אמנם שם ביאר לפי זה את חלוקת המכות של דצ"ך עד"ש באח"ב, ואילו כאן מבאר לפי זה חלוקה אחרת של המכות; דצ"ך [ע"י אהרן], בא"ח [ע"י משה], עד"ב [ע"י הקב"ה], ושחין [ע"י כלם]. ודברי תורה הם כפשיט יפוצץ סלע, מתחלקים לכמה ניצוצות וטעמים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:131
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:131](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:131)

(131) ערוב, דבר, ומכת בכורות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:132
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:132](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:132)

(132) נקט במינים אלו, כי הם הוזכרו במכת דֶבר, שנאמר [שמות ט, ג] "במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:133
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:133](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:133)

(133) שהוכה במכת בכורות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:134
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:134](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:134)

(134) רש"י בראשית ו, ז "מאדם עד בהמה - הכל נברא בשביל אדם, וכיון שהוא כלה [במבול], מה צורך באלו" [ראה למעלה פכ"ב הערה 24 ולהלן פל"ה הערה 14, שהובאו מקבילות רבות ליסוד זה. וראה להלן פל"ט הערה 65].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:135
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:135](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:135)

(135) דוגמה לדבר; נאמר אודות המבול [בראשית ז, כב] "מכל אשר בחרבה מתו", ופירש רש"י [שם] "ולא דגים שבים". ובח"א לזבחים קיג. [ד, ע:] כתב: "כי החטא של אדם נמשך אל אחרים גם כן, ולפיכך הנבראים כלם שהם בארץ עם האדם נמשכו אחריו. ולא דגים שבים, כי יסוד הארץ הוא יסוד נבדל לעצמו מן יסוד המים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:136
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:136](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:136)

(136) "שיותר נחשב מן הישוב, מפני שאף על גב וכו'" [הוספה בכת"י (תעה.)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:137
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:137](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:137)

(137) של זו למעלה מזו, וכמו במכות ערוב, דבר, ומכת בכורות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:138
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:138](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:138)

(138) נראה שכוונתו לומר שמכת ברד באה לאחר המכות שנעשו על ידי הקב"ה [ערוב, דבר, וכן שחין נעשה גם ע"י הקב"ה, וכמו שיבאר]. והן המכות האמצעיות, שאינן בארץ [כמו דצ"ך], ואינן בשמים [כמו בא"ח], אלא "שהם הנבראים שהם בארץ כמו אדם ובהמה" [לשונו למעלה לאחר ציון 124]. והואיל ומכת ברד קרובה למכות אלו, לכך היא שייכת אליהן, ונדונת כקרובה לארץ. ואודות שהמעבר בין שני דברים הוא שייך לשני הדברים, כן כתב בדר"ח פ"ה פ"ו [רכ:], וז"ל: "הזמן אשר הוא קרוב אל זה [אל בין השמשות], הוא גם כן בין השמשות". ובבאר הגולה באר הראשון [נו:] כתב: "כי הדבר שהוא קרוב לדבר הקשה הוא רך ממנו, אבל אי אפשר שיהיה האחד חטא קשה, והקרוב אליו לא נחשב חטא כלל, זה אינו, רק כי האחד הוא קשה וחמור, ומה שגזרו הוא קרוב לזה". ושם בהמשך הבאר הראשון [צז.] כתב: "דוקא במחלוקת בית שמאי ובית הלל אמרו [עירובין יג:] 'אלו ואלו דברי אלקים חיים'. כי הם היו תחלה במחלוקת התורה, שקודם שהיה מחלוקת בית שמאי ובית הלל לא היה מחלוקת בתורה כלל. וכאשר באו בית שמאי ובית הלל היה מחלוקת שלהם, עד שדברי שניהם 'דברי אלקים חיים'... ואין ראוי שיבאו ישראל ממדריגה העליונה, שלא היה בהם מחלוקת בתורה, אל מדריגה זאת שיהיה בהם מחלוקת, ואחד מהם דבריו בטלים. ולכך היה המחלוקת 'אלו ואלו דברי אלקים חיים', ואחר כך נתחדש שאר מחלוקת, והבן זה מאוד" [הובא למעלה פי"א הערה 50, ולהלן פל"ה הערה 44]. וכן ספר דברים, שהוא החומש האחרון, והוא המעבר בין תושב"כ לתושבע"פ, הוא שייך לתורה שבכתב, אך יש בו בחינות מסויימות של תורה שבעל פה [כמבואר למעלה הקדמה שלישית הערה 138]. וכן מבואר בארוכה למעלה [פט"ו הערה 66] שהחבור בין שני דברים נעשים על ידי אמצעי השייך לשני הדברים, עיי"ש. וכן כתב בתפארת ישראל פכ"א [שכב:] לגבי משה רבינו, שהוא היה אמצעי בין עליונים ותחתונים ומצטרף לשניהם [הובא למעלה פט"ז הערה 16, ופכ"ח הערה 43]. אמנם להלן ס"פ לה כתב: "כל דבר שהוא בין שני דברים אינו שייך לאחד מהם, ודבר זה ידוע מאוד". וראה שם הערה 77 בביאור הדבר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:139
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:139](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:139)

(139) ומתייחס מחמת כן לשמים, וכמבואר למעלה הערות 63, 64.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:140
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:140](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:140)

(140) לשונו למעלה [לפני ציון 65]: "ואחר כך החושך במאורות, שהם בשמי השמים העליונים", ושם הערות 65, 66. וראה להלן הערה 173.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:141
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:141](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:141)

(141) דם צפרדע, כנים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:142
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:142](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:142)

(142) ברד, ארבה, חושך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:143
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:143](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:143)

(143) ערוב, דבר, מכת בכורות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:144
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:144](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:144)

(144) בכת"י [תעה.] הוסיף כאן: "ואין לך דבר שהוא במדריגתו יותר עליון וגבוה רק נשמת האדם. לכך מכות בכורות אחרונה לכל המכות, שהיא יותר במעלה מן השמים, לפי שהשמים הם גשמים, והנשמה אינה גשמית, לכך באה אחרונה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:145
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:145](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:145)

(145) פירוש - הואיל ושם "מציאות" חל על ג' חלקים אלו, ואין מציאות שלימה בלי אחד משלשת החלקים האלו, לכך שלשת החלקים האלו שוים להדדי. ואודות שדברים המצטרפים ליחידה אחת, והם זקוקים זה לזה, אזי יש שויון בין החלקים, כן נתבאר למעלה הערה 121. דוגמה לדבר; אמרו חכמים [ב"ר א, טו] "בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק ויעקב, ובמקום אחד הוא אומר [ויקרא כו, מב] 'וזכרתי את בריתי יעקב וגו'', מלמד ששלשתן שקולין זה כזה". ואע"פ שאמרו [ב"ר עו, א] "הבחור שבאבות זה יעקב", אין זה סתירה לכך, כי הואיל ו"אין קורין אבות אלא שלשה" [ברכות טז:], ואין אחד בלא השני, לכך הם שקולין להדדי, למרות הפערים שיש ביניהם. וכמו ששלשת האבות שקולין זה לזה, כך שלשת חלקי המציאות שקולין זה לזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:146
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:146](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:146)

(146) פירוש - כבר נתבאר למעלה [הערות 52, 126] שהמגדיר והמאפיין את מכת ערוב הם החיות הדורסות [ולא המצריים הנפגעים מהן]. ועל כך מבאר כאן, שחיות אלו נתעוררו לבא למצרים לא מחמת גופן, אלא מחמת נפשן, ש"היה מגרה בהם נפש הערוב", ולכך במכה זו לא נשתתפו משה ואהרן, וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:147
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:147](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:147)

(147) פירוש - מכת דֶבר המיתה את הבהמות [שמות ט, ו], ונטלה מהן את נפשן, אך לא את גופן של הבהמות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:148
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:148](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:148)

(148) ציון 125. וראה להלן ציון 154.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:149
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:149](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:149)

(149) פירוש - הגוף מצד עצמו [ולא מצד הנשמה של אדם] יש בו הרכבה שהיא מן השמים ומן הארץ, וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:150
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:150](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:150)

(150) אודות שהאדם מורכב מארבעה היסודות, כן כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ד ה"א, וז"ל: "ארבעה גופים הללו, שהם אש ורוח ומים וארץ, הם יסודות כל הנבראים למטה מן הרקיע, וכל שיהיה מאדם ומבהמה ועוף ורמש ודג וצמח ומתכת ואבנים טובות ומרגליות ושאר אבני בנין והרים וגושי עפר, הכל גולמן מחובר מארבעה יסודות הללו. נמצאו כל הגופים שלמטה מן הרקיע, חוץ מארבעה יסודות האלו, מחוברים מגולם וצורה, וגולם שלהם מחובר מארבעה יסודות האלו". ורבינו בחיי [ויקרא טו, טז] כתב: "האדם מורכב מארבעה יסודות", ושם מאריך בזה טובא. ובתורת עולה ח"ג פס"ז כתב: "כי האדם מורכב מארבע יסודות, וכל יסוד שגובר בו גורם לו דעה רעה, ומפסיד מזגו השוה, אשר אחריו נמשכו הדעות הרעות". ובנתיב הענוה פ"ג [ב, ח:] כתב: "דבר עמוק בשם 'אדם', כי ג' אותיות מורים על האדם אשר הוא מורכב מן ג' יסודות, אשר אלו ג' יסודות הם ביסוד הרביעי, שמורה על זה שם 'אדם', שהוא אדמה [ב"ר יז, ד], שהוא יסוד הרביעי. ולכך יש בשם אדם ג' אותיות כנגד ג' יסודות, ואפר דם מרה [סוטה ה. "(אותיות) 'אדם'; אפר, דם, מרה"] הם כנגד ג' יסודות אלו, ושם 'אדם' שהוא אדמה, הוא היסוד הרביעי". ובנתיב עין טוב פ"א [ב, ריד:] כתב: "זכר כאן ד' יסודות, שהם הרכבת האדם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:151
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:151](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:151)

(151) לשון המו"נ ח"א פע"ב: "דע כי הכחות המגיעות מן הגלגל אל העולם הזה, כפי שכבר נתבאר ארבעה כחות, כח הגורם את ההתערבות וההרכבה. ואין ספק כי זה מספיק בהוצרות הדומם, וכח נותן הנפש הצמחית לכל צמח, וכח נותן הנפש החיונית לכל חי, וכח נותן הכח ההוגה לכל הוגה. וכל זה באמצעות האור והחשך שהוא תוצאה לזהרם והקיפם סביב הארץ. וכשם שאילו נח הלב הרף עין ימות האדם, ויבטלו כל תנועותיו וכל כחותיו. כך אילו נחו הגלגלים, יהיה זה מות העולם בכללותו, ובטול כל מה שיש בו. וכשם שהחי אינו חי כולו כי אם בתנועת לבו... כך המציאות הזו כולה היא דבר אחד חי בתנועת הגלגל, שהוא בו כמו הלב". ושם ח"ב פ"י ביאר כיצד החמה הלבנה והכוכבים משפיעים על תנועת ארבעה היסודות. והאברבנאל [בראשית א, יד] כתב: "'והיו לאותות ולמועדים וימים ושנים' [שם]. וכבר ראית כמה התחלפו דעות המפרשים בפסוק הזה. ומה שנוכל לומר בו הוא, שהתועלת הזה הוא מצד ההוויה וההפסד. וכמו שאמרו שהשמש יניע יסוד האש, והירח יסוד המים, וחמשת שאר הכוכבים הנבוכים יניעו האוויר, והכוכבים הקיימים שבגלגל השמיני יניעו הארץ, וכמו שביאר הרב המורה... ולכן אמר כאן 'והיו לאותות', כי הרכבת היסודות הם אותות על פועל הגרמים השממיים". **והנה אף** גוף הבהמה מורכבת כך, וכמו שכתב המו"נ שם [ח"א פע"ב], וז"ל: "ודע כי כל זה אשר אמרנו בדמוי העולם בכללותו באחד האדם... כל הדמוי הזה ישנו בכל יחיד מיחידי בעלי החיים שלמי האברים". ומ"מ כאן המהר"ל כתב כן רק לגבי גוף האדם, והשמיט גוף הבהמה. ובכת"י [תעה:] מתבארת השמטה זו, שכתב בזה"ל: "כי השחין שהיה בגוף האדם ראוי שיהיה על ידי שלשתן, כי גוף האדם בודאי יש בו מן השמים, כי אברי האדם על כל אחד ואחד דבק בו המזל מן השמים. עד שיאמרו כי אבר פלוני במזל פלוני, ואבר פלוני במזל פלוני. נמצא שדבק באדם מן השמים, וגופו מן הארץ, והוא בעצמו דירתו בחלל העולם. ולכך היתה מכת שחין על ידי כולם. אבל מכת בכורות, אף על גב שהיתה באדם גם כן, לא היתה רק לנפש, ולא לגוף". ובנקודה זו אדם שונה מבהמה, וכמו שאמרו חכמים [ב"ק ב:] "אדם אית ליה מזלא... בהמה לית ליה מזלא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:152
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:152](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:152)

(152) בכת"י [תעה:] ביאר כיצד במכת שחין גופא נמצאים שלשת חלקי המציאות [ארץ, שמים, ומה שביניהם], וז"ל: "והיתה מכת שחין בכל ג' מיני המציאות, שכל שחין יש בו ליחה ומורסה, בא מן המים שהם למטה. והחמימות שבו שנקרא על ידי זה 'שחין' לשון חמימות [ראה למעלה הערה 55], הוא מלמעלה. והיה עומד באדם ובבהמה, זהו עיקר המציאות, כמו שהתבאר. ולפיכך היה על ידי שלשתן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:153
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:153](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:153)

(153) מסכם בזה את דבריו עד כה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:154
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:154](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:154)

(154) ציונים 125, 148.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:155
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:155](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:155)

(155) אודות שהאמצע הוא העיקר, כן כתב בתפארת ישראל פל"ג [תצא:], וז"ל: "ועוד יש בזה דבר גנוז מאד, וכאשר תבין ותדע, כי לגמרי מכל וכל יש לאדם משפט הנקודה שהיא בתוך העיגול. וזה כי כמו שהנקודה היא תוך ואמצע העגול, כך האדם הוא אמצעי בין העליונים והתחתונים. ולפיכך האדם גם כן עיקר המציאות, כי אמצעי הדבר הוא עיקר הדבר, ודבר זה ידוע. ולפי זה הכל מתיחס אל האדם, שהוא עיקר הכל" [הובא למעלה פכ"ג הערה 150]. ובדר"ח פ"ה מ"כ [תצ.] כתב: "בית המקדש הוא עיקר ארץ ישראל, ובאמצע ארץ ישראל". וכן הוא למעלה פ"ו הערה 45, והוא יסוד נפוץ בספריו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:156
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:156](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:156)

(156) מבאר כאן פן נוסף ל"אמצע"; כי עד כה ביאר שחלק אחד של המכות הוא למטה [בארץ], וחלק אחר של המכות הוא למעלה [בשמים], והאמצע הוא ביניהם, שבו הנבראים נמצאים. אך עתה מבאר ש"באמצע" פירושו באמצע סדר המכות, ומעיר שלפי דבריו עד כה מכת בכורות היתה גם כן צריכה להיות באמצע המכות, ולא בסופן. נמצא של"אמצע" יש שני פירושים; אמצע במקום, ואמצע בסדר המכות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:157
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:157](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:157)

(157) רש"י שמות ד, כג "הנה אנכי הורג את בנך בכורך - היא מכה אחרונה, ובה התרהו תחלה, מפני שהיא קשה". ולהלן פל"ו [לאחר ציון 55] כתב: "וצוה הקב"ה לאכול הפסח בלילה, מפני שמכת בכורות בלילה, שהלילה מתיחס אל ההפסד ביותר, ולכך זאת המכה בלילה, ולא אחרת, שהוא היותר קשה ויותר הפסד, ונסתלק כח מצרים מעל ישראל בלילה על ידי מכת בכורות". ובגו"א שמות פ"ט אות ד [קנא.] כתב: "דהא בודאי מכת בכורות קשה מכל המכות, דמכה אחרונה יותר קשה תמיד". וראה למעלה פל"ג הערה 54, בסמוך הערה 159, להלן פל"ו הערה 60, ופל"ז הערות 98, 99.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:158
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:158](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:158)

(158) לשון רש"י [שמות ט, יד]: "את כל מגפותי - למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות". ולמעלה פל"ג [לפני ציון 51] כתב: "שייך בזה [שמות ט, יד] 'כי בפעם הזאת אני שולח כל מגפותי', מפני שיש בתוכן מכת בכורות, השקולה נגד כל המכות". ולהלן פל"ז [לפני ציון 97] כתב: "זאת המכה [בכורות] שקולה כנגד הכל, כי הבכור נקרא 'ראשית', והראשית במה שהוא ראשית הדבר הוא שקול נגד הכל, כי הראשית הוא התחלה אל הכל, ומאחר שהוא התחלה אל הכל נחשב כמו הכל". ולהלן פנ"א כתב: "מלת 'דן אנכי' [בראשית טו, יד] הדל"ת מן 'דן' רמז דם, ראשית המכות, הנו"ן מן 'דן' הוא 'נגע' [שמות יא, א], והיא שקולה נגד כל המכות". ולהלן פנ"ז הוסיף: "כמו שמכת בכורות שקולה נגד כל המכות, כך מאמר 'בראשית' [בראשית א, א] שקול נגד כל המאמרות". ובגו"א שמות פ"ט אות ד [קמז:] כתב: "בפעם הזאת אני שולח לך מכה קשה שהיא שקולה נגד כל המכות, והיא מכות בכורות" [הובא למעלה פל"ג הערה 52, ולהלן פל"ז הערות 35, 98]. וראה להלן פל"ו הערה 60.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:159
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:159](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:159)

(159) פירוש - מכת בכורות חייבת להיות בסוף, כי על ידה יצאו ישראל ממצרים, שלא יתכן שתהיה באמצע, ולא יצאו ממצרים, ולאחריה תבוא מכה פחותה ממנה, ועל ידה יצאו ממצרים. ובגו"א שמות פ"ט אות ד [קמז.] כתב: "איך יתכן שיהיה מביא עליהם מכה שקולה נגד כל המכות, ולא יניח אותם לצאת, ואחר כך יביא עליו מכה שהיא יותר קלה, ויניח אותם לצאת, דבר זה לא יתכן" [הובא למעלה פל"ג הערה 54]. וראה להלן פל"ו הערה 60, ופל"ז הערות 35, 98, 99.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:160
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:160](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:160)

(160) פירוש - בחלוקה של המכות של רבי יהודה, הסדר השני של המכות הוא עד"ש [ערוב, דבר, שחין]. ומבאר לפי זה מדוע מכת שחין צורפה לסדר אחד עם ערוב ודבר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:161
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:161](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:161)

(161) למעלה [לאחר ציון 147], שגוף האדם הוא מן הארץ והשמים, כי נברא מן האדמה, ומורכב מארבעה היסודות שזהו פועל השמים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:162
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:162](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:162)

(162) כאמור [בהערה 160] כוונתו לבאר מדוע מכת שחין נמצאת ביחד עם מכות ערוב ודבר [סדר של עד"ש], אע"פ שיש מקום לחלק ביניהן, כי ערוב ודבר נעשו על ידי הקב"ה בלבד, ומכת שחין נשתתפו גם משה ואהרן. ועל כך מבאר, שהואיל ועיקר המכה הוא הקב"ה, ואילו משה ואהרן נשתתפו במכה מצד טעם חיצוני, לכך אין בזה להפריד ולהבדיל בין מכת שחין למכות ערוב ודבר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:163
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:163](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:163)

(163) מבאר הסבר נוסף מדוע מכות ערוב דבר ובכורות נעשו על ידי הקב"ה. ועד כה ביאר שמכות אלו חלות על הנבראים הנמצאים בעיקר ישוב העולם. ומעתה יבאר שמכות אלו חלות על החיות והחיים, בעוד ששאר המכות לא היו על עצם החיות והחיים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:164
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:164](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:164)

(164) כמו שכתב למעלה [לאחר ציון 116]: "כאשר תראה כי העולם שהוא כולל הכל נחלק לשלשה חלקים; הארץ, והשמים, ואשר בהם, אלו הם שלשה דברים", ושם הערה 118.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:165
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:165](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:165)

(165) מציון 120 ואילך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:166
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:166](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:166)

(166) שעליהם חלו מכות ברד [שמות ט, כה] וארבה [שמות י, יב].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:167
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:167](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:167)

(167) רש"י [בראשית לב, ו] "ויהי לי שור וחמור - אבא אמר לי [בראשית כז, כח] 'מטל השמים ומשמני הארץ', זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ". ובגו"א דברים פי"ד אות יב [רמה.] ביאר שאע"פ שהבהמה נקראת "גידולי קרקע" [עירובין כז:, וב"ק סג.], היינו שנבראת מן הארץ, אך אינה יוצאת מן הקרקע. וזו כוונתו גם כאן, שלבעל חי אין לו חבור לארץ, אף שנברא מן הארץ.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:168
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:168](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:168)

(168) בכת"י [תעו.] כתב משפט זה כך: "אבל אשר אינו מחובר לשמים והארץ הוא בעל חי באין ספק". ופירושו שאין בשמים וארץ שום חיות מצד עצמם, ולכך אין הם יכולים לתת חיות לבעלי חיים, ובעל כרחך שחיותם באה להם מהקב"ה. ולפי זה יובן המשך דבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:169
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:169](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:169)

(169) פירוש - יש אומרים שיש חיות לשמים, שהם חיים משכילים, ולפי זה היה מקום לתלות את חיותם של בעלי החיים בשמים. ולמעלה בהקדמה שניה [קז.] הביא דעה זו בשם הפילוסופים האומרים ש"השמש והירח חיים משכילים". וכן כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ג ה"ט, וז"ל: "כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם, והם חיים ועומדין ומכירין את מי שאמר והיה עולם, כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים... ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים, וגדולה מדעת בני אדם". וכן כתב במו"נ [ח"ב פ"ה] בשם הפילוסופים ומצד התורה. והרד"ק [תהלים יט, ב] הביא את דעת הרמב"ם, וכלשונו: "והרב מורה צדק, החכם הגדול, רבינו משה פירש 'מספרים' [שם] על השמים, כי דעתו ודעת הפילוסופים כי הגלגלים חיים משכילים עובדים לאל ומשבחים אותו שבח גדול, ומהללים אותו מהללים עצומים וגדולים. ועל כן אמר [שם] 'השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע'". וכן כתב בעל העקידה [בראשית א, א, שם ב, ז], וספר העיקרים מאמר ב פי"א [הובא למעלה הקדמה שניה הערה 341].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:170
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:170](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:170)

(170) לשונו למעלה בהקדמה שניה [קז.]: "ואל תשגיח בדברי הפילוסופים שאמרו כי השמש והירח חיים משכילים, שכל זה דברי הבאי". ושם האריך להוכיח כן ממדרשי חכמים, וראה שם הערה 342. ובדר"ח פ"א מי"ח [תכג.] כתב: "לא כמו שאומרים כי הגלגלים חיים משכילים, כי כבר התבאר שאין כך דעת חכמים". ובנתיב השלום פ"ב [א, רכב:] כתב: "אין התנועה [של הגלגל] להם בעצמם, כמו שיאמרו אותם שבדו סברות מדומות מלבם, שאמרו כי התנועה היא להם מצד עצמם, הוא החשק והתשוקה מצד נפש הגלגל. ודבר זה הכל הבל ושבוש, רק סברות מדומות ומחשבות בלבד. אבל האמת הברור כי התנועה היא מצד גזירת השם יתברך ומאמרו אשר בראם, ומצד הגלגל עצמו אין התנועה הזאת נמצא". ובתפארת ישראל פי"א [קע:] כתב: "הגלגלים בעצמם אין להם דבקות בו יתברך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:171
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:171](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:171)

(171) בכת"י [תעו:] כתב משפט זה כך: "אף על גב שהצפרדעים בעלי חיים, הנה הצפרדעים היו באים מן המים, והמים מתים, ועיקר הפועל היה על ידי מים". אמנם בנדפס משמע שמבאר שהמכה היתה במים, ולא שנעשתה על ידי מים. וכן יבאר בסמוך שמכת כנים היתה בארץ, ולא שנעשתה על ידי הארץ. אמנם מכת ארבה ביאר שבאה על ידי הרוח. וראה הערה 174.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:172
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:172](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:172)

(172) לשונו להלן פנ"ז: "הנה שלש מכות הראשונות דם צפרדע כנים הם בתחתונים. שזהו שנהפך היאור לדם, והיאור היה משריץ צפרדעים, והארץ כנים. ומכת ערוב דבר שחין לא היתה בתחתונים כלל, כי אם בשוכנים בחלל העולם... ולא כן הראשונים אין דירתם בחלל, שאין הצפרדעים דירתם רק במים, ואין דירת הכנים רק בעפר, לא בחלל העולם... ואפילו אם היו הכנים נקראים שהם בחלל העולם, מה שאין הדבר כך כלל וכלל, לא שייך שיהיה נקראת מכת כנים בחלל העולם, שהרי המכה היתה לעפר, כדכתיב [שמות ח, יב] 'נטה את מטך והך את עפר הארץ וגו''".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:173
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:173](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:173)

(173) כי מכת ברד הכתה את העשב [שמות ט, כה], ומכת חושך הכתה את המאורות, וכמו שכתב למעלה [לפני ציון 65], וז"ל: "אחר כך החושך במאורות, שהם בשמי השמים העליונים", והערות 65, 140. ומכת ארבה יבאר בסמוך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:175
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:175](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:175)

(175) כמו שנאמר [תהלים לו, י] "כי עמך מקור חיים". ובדר"ח פ"א מי"ג [שמו.] כתב: "צריך שיהיה מקבל החיות אשר השם יתברך משפיע תמיד לאדם... ולפיכך השם יתברך נקרא 'מקור חיים' [תהלים לו, י], כי המקור משפיע תמיד, כן השם יתברך משפיע החיים תמיד לבני אדם, כמו המקור הזה". ושם פ"ו מ"ח [רנט.] כתב "וזה שאמר 'כי עמך מקור', כי המקור אין לו הפסק כלל, והמקור הזה משפיע לכל הנמצאים, ודבר זה מצד הדביקות שהם דבוקים בו יתברך". ובנתיב הצדקה פ"ב [א, קע:] כתב: "לכך משפיע אליו השם יתברך גם כן החיים ממקור החיים אשר אין לו הפסק לנצח נצחים... כי השם יתברך הוא מקור ושורש אשר ממנו יושפע הכל... ולפיכך נקרא 'מקור חיים', שהמקור הוא משפיע תמיד בלא הפסק, וכך הוא השם יתברך, שנקרא 'מקור', משפיע תמיד". ובנתיב יראת השם פ"ג [ב, כט:] כתב: "כי החיים שהאדם מקבל נחשב כמו ברכה, שהרי נאמר 'כי עמך מקור חיים', שהשם יתברך הוא מקור החיים, מאתו משפיע החיים לכל חי. ונמצא כי החיות הם השפעה, כמו העושר והפרנסה שהם השפעה מן השם יתברך" [ראה למעלה פט"ו הערה 16, פ"כ הערה 46, ולהלן פל"ו הערה 180].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:176
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:176](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:176)

(176) מעמיד "חיים" לעומת "גשמים", כי הגוף מצד עצמו הוא מת, וכמו שכתב בסמוך "כי אין הגוף חיים, והוא מצטרף אל החיים ונושא החיים", ושם הערה 180.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:177
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:177](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:177)

(177) כמו החיות הדורסות במכת ערוב, ומיתת הבהמות במכת דבר. ובכת"י [תעו:] כתב משפט זה כך: "אף על גב שהם גם כן גשמים מצד ששמו 'בעלי חיים'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:178
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:178](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:178)

(178) ו"רוח חיים" אינה גשמית, וכמו שכתב ח"א לשבת לא: [א, יט:]: "אם [האשה] אינה שומרת מצות נדה, תלקה בנפש, לפי שהנפש הוא כח טבעי בלבד. ואם אינה שומרת מצות חלה, תלקה ברוח, שמשכנה בלב ששם רוח חיים, וזה הכח שהוא בלב הוא נבדל" [הובא למעלה פכ"ג הערה 65]. ובח"א לסוטה מה. [ב, פב.] כתב: "כי אף על גב שהגוף התחלתו הוא הטבור, אבל אצל רוח חיים עיקר באפיו, כדכתיב [בראשית ז, כב] 'כל אשר נשמת רוח חיים באפיו'". ובח"א לב"מ נט: [ד, כו:] בביאור דברי הגמרא [שם] "אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח... אמת המים יוכיחו... כותלי בית המדרש יוכיחו... אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו", כתב: "חרוב זה יוכיח כו'. יש לך לדעת כי התחיל בחרוב, כי החרוב הוא מורכב אחרון, כי תחלה הם הפשוטים, ואח"כ הדוממים, ואח"כ הצמחים, ונחשב החרוב מורכב אחרון. אבל בעלי חיים מצד רוח חיים שיש בהם נפש, והנפש אינה מורכבת. גם כן אין לחשוב אותם פשוטים, כי בוודאי מורכבים הם, ולפיכך לא זכר כאן בעלי חיים". הרי שלבעלי חיים המורכבים יש נפש פשוטה בלתי מורכבת, וזה מתבטא ברוח חיים שלהם. ובח"א לע"ז כ: [ד, נ:] כתב: "דעת חכמים ז"ל בענין מלאך המות, כי אין המיתה לאדם נמצא בעצמו. וזה כי הנפש שהיא צורה לאדם, מצד עצם צורה זאת ראוי לה העמידה והקיום. ואם כי שאר צורות טבעיות מגיע אליהם הפסד ושנוי, דבר זה שייך בצורה הטבעית, שהיא חמרית לגמרי. אבל הנפש של אדם שיש לו חיות, אין ראוי שיגיע אליה ההעדר, רק על ידי כח עליון ממנו מגיע דבר זה, וכח זה נקרא 'מלאך המות', פירוש שממנו הפסד חיות הנפש. ואפילו אל הנפש הבהמית של האדם, כיון שיש לה רוח חיים, אין ראוי ביטול כח רוח החיוני, אם לא ע"י כח עליון שהוא כנגד האדם, ובשביל כך מקבל הפסד, והוא נקרא 'מלאך המות'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:179
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:179](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:179)

(179) כמבואר למעלה [לאחר ציון 147].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:180
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:180](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:180)

(180) לשונו בדר"ח פ"ג מ"ג [קב.] כתב: "כאשר אין מדברים עליו [על השולחן שאכלו בו] דברי תורה... נחשב זה כאילו אכלו מזבחי מתים [אבות שם], שהרי אין כאן פרנסת הנשמה, רק הגוף, שהוא מת, ולכך מתיחס השלחן הזה שאכלו מזבחי מתים". ובנתיב העבודה פי"ז [א, קל.] כתב: "אין חיות לגוף... שהוא מת בעצמו". הרי שאין הגוף חי מצד עצמו, אלא מצד החלק הרוחני שנופח בו. וכן אמרו חכמים [סנהדרין צא.] "גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין. כיצד, גוף אומר, נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר". הרי שאין לגוף חיות מצד עצמו. וכן נאמר [בראשית ב, ז] "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים וגו'", ופירש הרמב"ן שם: "כי זאת הנפש אשר באדם מפי עליון, בה ימצאו שלש הכחות האלה, ורק היא יחידה. והכתוב הזה כפי משמעו ירמוז כן, כי יאמר שיצר השם את האדם עפר מן האדמה, והיה מוטל גולם כאבן דומם, והקב"ה נפח באפיו נשמת חיים, ואז חזר האדם להיות 'נפש חיה' שיתנועע בה כמו החיות והדגים שאמר בהם [בראשית א, פסוקים כ, כד] 'ישרצו המים שרץ נפש חיה' ו'תוצא הארץ נפש חיה'. וזה טעם 'לנפש חיה', כלומר ששב האדם להיות נפש בה חיים, אחרי שהיה חרש את חרשי אדמה. כי הלמ"ד תבא בהפוכים, כמו 'והיו לדם ביבשת' [שמות ד, ט], 'ויהי לנחש' [שמות ד, ג], 'וישם את הים לחרבה' [שמות יד, כא]".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:181
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:181](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:181)

(181) לשונו בדר"ח פ"ד מכ"ב [תמ:]: "כי האדם בעולם על ידי כח נפשי". ובנתיב העבודה פי"ז [א, קל:] כתב: "שהוא יתברך הוא חי וקים, ולכך פרנסת השם יתברך שמפרנס את נפש האדם, שיש לו חיים על ידי התורה, שהיא חייו של אדם. ואף כי מפרנס גם כן הגוף, זה הוא כדי שיקנה האדם חיי הנפש, כי כל פרנסת הגוף אינו רק כדי שיקנה חיי הנפש החיים הנצחיים". והרמב"ם בהלכות תשובה פ"ט ה"א כתב: "הבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש, ונהגה בחכמתה תמיד, שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה. כגון שובע ושלום ורבוי כסף וזהב, כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא". אך יש להעיר מדבריו בנצח ישראל פי"ג [שכז:], שכתב: "כי עולם הבא שם החיים הגמורים, שאין להם מיתה כלל, ולא חיים גשמים, רק חיים נבדלים בלתי גשמי. כי אין החיים בעולם הזה רק להעמיד הגוף הגשמי". וכיצד דברים אלו תואמים לדבריו כאן ש"אין הגוף חיים, והוא מצטרף אל החיים". ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:182
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:182](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:182)

(182) "נושא" פירושו משרת חומרי לדבר רוחני, וכמו שכתב בח"א לסנהדרין צו. [ג, רא:], וז"ל: "כי השכל אי אפשר לו שלא יהיה לו נושא, כי אין השכל עומד בעצמו, וצריך שיהיה לו נושא, וכל נושא הוא חומרי, כמו שידוע". ובתפארת ישראל פכ"ד [שסא:] כתב: "אין למלאכים הצלם האלקי שיש לאדם, כי הצלם הזה לפי מעלתו העליונה צריך אליו נושא, והוא גוף האדם, שהוא נושא לצלם הזה. והמלאכים שאין להם נושא מקבל, רק האדם שיש לו הגוף, יש לו נושא מקבל, לכך הוא מקבל הצלם הזה... שלא נתן למלאכי השרת, למעלת ודקות הצלם הזה צריך אליו נושא מקבל". ובדר"ח פ"ב מ"ט [תרעד.] כתב: "כי האדם אשר ברא השם יתברך, יש לו הגוף וכחות הגוף, ויש לו נפש וכוחות נפשיים. וכוחות הגוף הם כמו נושאים ומתחברים לנפש וכוחות הנפש, שהרי הגוף והנפש יש להם חבור ביחד, והגוף הוא נושא לנפש". ובדר"ח פ"ג מי"ד [שלה:] כתב: "מקבל האדם כח נבדל לגמרי, אף שהוא עם נושא, ולא נמצא בלא נושא". ובדר"ח פ"ו מי"א [שצא:] כתב: "אין הצורה אפשר לעמוד רק בחומר, הוא הנושא" [הובא למעלה פי"ט הערה 136]. ובנתיב התורה פ"י [תכט:] כתב: "כי השכל הזה צריך לנושא, ונושא שלו הוא החומר, ויוצא ממנו השכל אל הפעל... כי לגודל השכל שהיא התורה, צריך לה נושא חמרי... שאין לשכל בעולם הזה מציאות בעצמו, רק שיש לו נושא החמרי". ובח"א לסוטה כא: [ב, סב.] כתב: "כל דבר מקוים על ידי הנושא, וכאשר אין נושא, אין לו קיום כלל". ובח"א לב"מ נט. [ג, כה.] כתב: "כי בוודאי הצורה עומדת בחומר, והחומר מקבל ונושא לצורה, והיא כמו בית אל הצורה". וכן כתב בגו"א בראשית פ"ב אות מב [עג.], באר הגולה באר החמישי [סב:], וח"א ליבמות סג. [א, קלו.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:183
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:183](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:183)

(183) דע, שאין זה מצוי שיכתוב בטוי זה ["דברי אלקים חיים"] על דבריו, ובדרך כלל כתב כן על דברי תורה ודברי חז"ל. וכגון, למעלה בהקדמה ראשונה [ה:] כתב "התורה היא דברי אלקים חיים ביד הנביא, לכך הדברים שבתורה לפי השגת הנביא". ובתפארת ישראל פס"ו [תתרל:] כתב: "והתבאר לך כי תורת ה' תמימה נתנה, ולא נתוסף דבר בה, לא אות ולא נקודה, כאשר ראוי לדברי אלקים חיים". ובבאר הגולה סוף באר הששי [שנח.] כתב: "הוא יתברך יודע כי לא לבזות ולא לחרף כתבנו אלו דברים, רק כי קנאת ה' וקנאת תורתו עשה זאת, בראותי דברי אלקים חיים חוצבים להבות, והאיש הזה מתעתע בהם כאילו הם דברי ריק אין בהם דברי מועיל", ושם כוונתו למאמרי חז"ל. ואולי כתב כן כאן, כי הביא כאן הרבה הסברים וביאורים, ובזה יש צורך להדגיש שכולם שוים לטובה, והדגשה זאת נעשית על ידי הבטוי "דברי אלקים חיים", כמו שיבואר. וכן להלן פ"ס כתב: "כבר בארנו לך למעלה ענין המצה, והארכנו בזה בפרק שלשים וששה ובפרק חמשים ואחד באיזה ענין המצה מורה על החירות, ואתה תעיין באותן דברים, כי כולם הם דברי אלהים חיים". והטעם לכך הוא, שכך אמרו בגמרא [עירובין יג:] על דברי ב"ה וב"ש. ובדר"ח פ"ה מט"ז [תג:] כתב על כך בזה"ל: "אצל בית שמאי ובית הלל שניהם דברי אלקים חיים בשוה לגמרי, שלכך אמר 'דברי אלקים חיים'. והמבין יבין כי מה שאמר 'אלקים חיים', רצה לומר ששניהם קרובים אל אמתת השם יתברך, לכך אמר 'אלקים חיים', כי החיות הוא אמתת המציאות. שכאשר יאמר 'זה חי', רצה לומר שהוא נמצא, והנעדר אין בו חיות. ולכך אמר כי שניהם קרובים אל אמתת מציאתו". הרי הבטוי "דברי אלקים חיים" מורה שלמרות רבוי הפנים, מ"מ כולם שוים לטובה. ולמעלה פכ"א [לאחר ציון 42] כתב: "וכאשר תתבונן בדברי אלקים חיים תדע כי אלו ארבע דברים נפלאים מאד; שמיעה, זכירה, ראיה, ידיעה, לחבר אליו את ישראל בכל". ונראה ששם בא לבאר ולדייק את לשון המקרא, והמקרא הוא "דברי אלקים חיים", וכמבואר שם הערה 43.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:184
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:184](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:184)

(184) אזהרה מצויה בספריו, שהמעיין לא יקל ראש בדברים. וכגון, בנתיב הענוה פ"ג [ב, ח:] כתב: "ואל יהא דברים אלו בעיניך קלים, כי הוא דבר עמוק". ובנתיב יראת השם פ"ה [ב, לה.] כתב: "ואל יהיה קטן בעיניך דבר זה שאמרו". ובח"א לשבת קיג: [א, נב:] כתב: "אל יהא קטון בעיניך דברים אלו שנאמרו כאן". ובח"א לשבת קמ: [א, עד.] כתב: "אל תתמה על דברים אלו כלל וכלל, כי אף אם נראים אליך הדברים קטנים, הם דברים גדולים". ובח"א לגיטין ז. [ב, צה.] כתב: "ואל יהא בעיניך קלים דברי אגדה אלו... כי דברים אלו שדרש הם דברי שכל בעצמם". ובח"א לחולין צב. [ד, קיא:] כתב: "ואל יהיו דברים אלו קלים בעיניך, כי הם דברים חשובים ונכבדים מאוד". ובגו"א בראשית פכ"ח סוף אות יז [סג:] כתב: "עוד דע אתה אם תחפש דברי חכמים כמטמוניות אז תמצא אוצר כלי חמדה אשר אצרו במטמוניהם, ואיש הפתי חושב אך דברי דרשה הם, לא אמרו כך אלא להרחבת הלשון, ואתה לא תחשוב כן, רק כי כל דבר מדבריהם שורש התורה" [ראה למעלה פל"א הערה 49, ולהלן פל"ו הערה 162].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:185
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:185](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:185)

(185) מלים אלו צריכות ביאור, דמהו העוול שיש בדברים שבאו "ליישב הכתוב בלבד". ונראה שכוונתו היא שאל תאמר שדברים אלו נאמרו בדוחק רק כדי לבאר את הכתוב, אך מצד עצמם הם לא היו נאמרים, שאין זה כך, אלא שהם דברים ברורים ואמיתים מצד עצמם. וכן כתב בבאר הגולה סוף באר השלישי [דש:], וז"ל: "ועוד יש לך לדעת ולהבין, כי כל מה שדרשו חכמים מן הכתוב, לא היה עיקר שלמדו זה מן הכתוב, רק כי בלא זה הדבר הוא כך לפי דעת ושכל חכמים, והדבר הוא אמת בעצמו. וכאשר הדבר הוא אמת בעצמו, רק שאי אפשר שלא יהיה נרמז הדבר הזה בכתוב, כי התורה היא תמימה ויש בה הכל". וכן כתב בנתיב היסורין פ"ב [ב, קעז.], וז"ל: "כבר אמרנו פעמים הרבה מאוד, עם כי חכמים ז"ל כל דבריהם מן המקרא, מכל מקום צריכים דבריהם טעם, כי לא דרש הכתוב לבד בא ללמד, רק שיש כאן טעם שכלי ג"כ. ודבר זה ברור ואין ספק, כי לא על פי עד אחד סמכו, רק גם כן על הטעם השכלי שיש בזה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:186
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:186](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:186)

(186) כמו שכתב למעלה [לאחר ציון 40]: "ובהגדה אצל 'אלו הן עשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים', שם יתבאר ענין המכות למה באו אלו מכות דוקא על המצרים במצרים, ושם תעיין ותמצא טעמים נכונים ברורים". וראה למעלה הערה 42 במה שנתקשה בדברים אלו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:187
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:187](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:187)

(187) סנהדרין [לד.] "אמר קרא [תהלים סב, יב] 'אחת דבר אלקים שתים זו שמעת כי עז לאלקים', מקרא אחד יוצא לכמה טעמים. דבי רבי ישמעאל תנא, [ירמיה כג, כט] 'וכפטיש יפוצץ סלע', מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות, אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים". ובגו"א שמות פ"ו אות כו [קיב:] כתב: "פירוש, הפטיש כאשר יכה על הסלע, שהוא דבר קשה, כמה וכמה נצוצים של אש יוצאים מן הפטיש. וזהו לשון 'מתחלק', לפי שהפטיש מחמת שמכה על הסלע, מכח ההכאה ניצוצות יוצאים ממנו, וזהו חלוק שלו, כך נראה לי הפירוש... דהא מדמה דבר ה' ל'פטיש יפוצץ סלע', וכמו שהמקרא, שהוא דבר ה', אינו מתחלק בעצמו, רק הטעמים היוצאים ממנו, והכי נמי אין הפטיש בעצמו מתחלק, רק הניצוצות היוצאים ממנו". וכן כתב בח"א לקידושין ל: [ב, קלז.]. **ולמעלה פ"ח** [תד:] כתב: "ויש לך לדעת כי מראה זה [של ברית בין הבתרים] יש לו פנים הרבה. ודבר זה תמצא בתורה הרבה, שיש דבר שיש לו פנים הרבה. וכן הענין במראה זה, שלגודל ענינו יש לו פנים הרבה". ובכת"י שם [שכד.]: "וידוע כי המראה הזה, בודאי מתחלק לפנים הרבה מאוד. כי המראה הגדול הזה, אל תחשוב שאין לו פנים הרבה, כי כל דבר שבמראה הגדול יש לו פנים, כי כן ענין התורה בכל דבר מדברי התורה יש לו פנים הרבה. וכל אחד ואחד ענין מיוחד בפני עצמו. שכן הדברים העליונים, יש לו בחינות הרבה, מתחלק לפנים הרבה... ולכך תמצא זה גם כן בתורה, שיש בה הוראות מתחלפות בנושא אחד, כמו במראה הזה". ובתנחומא [שמות אות כה] אמרו: "היה הקול [של הקב"ה במתן תורה] יוצא אצל ישראל כל אחד ואחד לפי כחו; הזקנים היו שומעין את הקול לפי כחן, והבחורים לפי כחן, והנערים לפי כחן... אמר רבי יוסי בר חנינא, אם תמיה אתה על הדבר, למד מן המן שלא היה יורד להם לישראל אלא לפי כח של כל אחד ואחד מהם; הבחורים היו אוכלין אותו כלחם... הזקנים כצפיחת בדבש... ומה אם המן שהיה מין אחד, נהפך להן למינין הרבה בשביל צורך כל אחד ואחד, הקול שהיה יוצא והיה בו כח, על אחת כמה וכמה שהיה משתנה לכל אחד ואחד כפי כחו". ובח"א לסנהדרין צח: [ג, ריט:] כתב: "ודבר זה רמזו חכמים על השם יתברך, שאמר [שמות כ, א] 'אנכי ה' אלקיך', מלמד שעם כל אחד ואחד היה מדבר כפי מה שהוא; לזקנים ככוחם, ולבחורים כפי כוחם... וזה מפני כי הוא יתברך כולל הכל, ולכך הוא נדמה לכל אחד כפי המשיג אותו" [ראה למעלה פ"ח הערה 197]. **ובבאר הגולה** באר השלישי [שב.] האריך בזה, וז"ל: "למה הדבר דומה; לאילן אשר שרשו עומד בארץ, מוציא ענפים, ומוציא עוד פירות ועלין, והכל יוצא משורש אחד. וכן הפשט הוא שורש הכתוב, ומתפשט אחר כך לכמה דברים, שמסתעפים ומשתרגים ממנו כמה ענפים לכל צד. וכך אמרו... מקרא אחד מתחלק לכמה טעמים. ולפיכך אין קשיא כאשר תמצא כתוב אחד דרשו אותו לכמה פנים, כי אף הדברים הטבעים, דבר אחד, מתפשט ממנו כמה דברים, כמו שאמרנו כי מן העיקר האחד מתפשטים ומתחלקים דברים הרבה. ומכל שכן בדברי אלקים חיים, שאין ספק כי הדבור הקדוש הוא מתחלק לכמה פנים ולכמה דברים. כי הדבור הקדוש הוא מן השם יתברך לפי השכל, ואין הדבור של השם יתברך שרוצה וחפץ בו מבלי טעם ושכל. שאילו היה כך הדבר, שהוא מצד שהוא רוצה וחפץ, אין מתחייב מזה דבר אחר, שהרי ענין זה דרך רצון וחפץ בלבד. אבל דבור של הקב"ה, שהוא התורה, אינו כך, רק מצות התורה הם מתחייבים לפי החכמה. ומהדברים המתחייבים לפי החכמה נמשכים עוד דברים, ומתחייבים מהם עוד דבר חכמה, ודבר זה ידוע לכל משכיל. לכך התורה אשר דבריה מושכלים, נמשכים ומתחייבים מזה דברים הרבה מושכלים. וזה ענין התורה התמימה, אשר כתוב אחד מתחלק ומתפשט לכמה טעמים; יש רחוק מפשוטו, ויש קרוב לפשוטו. דומה לאילן אשר שרשו ועיקרו בארץ, נמשכים מעיקר שלו דברים, יש רחוק מן העיקר, ויש קרוב, מכל מקום כלם הם נמשכים מן השורש. וכן הוא בתורה; השורש הוא אחד, הוא פשט הכתוב, ומן הפשט מתחייב דברים הרבה לכל צד, והם הדרשות. והאדם הוא חושב כי הדרש הוא מחולק בפני עצמו, ואינו יוצא מן פשט הכתוב. ואין הדבר הוא כך כלל, כי היורד לעומק דברי חכמים ימצא דבריהם נמשכים מן הפשט, ומתחייבים ממנו. יש קרובים, ויש רחוקים, אבל השורש אחד. ודבר זה ברור מאוד, ואין להאריך עוד" [הובא בחלקו למעלה פ"ח הערה 25].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:188
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 34:188](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/34:188)

(188) יש להבין, מדוע חלוקת הפירושים לשני מקומות תמנע את הערבוב והבלבול, יותר מאשר אם כל הפירושים יהיו נאמרים יחד במקום אחד. ונראה שאין כוונתו לומר שהבנת הפירושים תלויה בפיזורם, אלא שזכירתם תלויה בפיזורם. ובדר"ח פ"ב תחילת מ"י [תשלא.] ביאר שמצוי שהתנאים במסכת אבות נקטו בשלשה דברים, ולא יותר, וכלשונו: "הם אמרו שלשה דברים וכו'. יש לשאול, למה בחרו כל אחד ואחד לומר שלשה דברים, לא פחות ולא יותר... יש לך לדעת כי כל אחד מאלו חכמים בחרו לומר ג' דברים, מפני כי דברים אלו דברי מוסר שיהיו על לוח לב האדם תמיד, לא יסורו ממנו. וג' דברים דרך האדם לזכור, אבל יותר משלשה ישכח מקצת מן הדברים. ולפיכך אמרו [פסחים ג:] לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה, ולכך בחרו בג' דברים. וכן תמצא ברוב מוסר שהם במסכתא זאת שהם ג' דברי מוסר... אבל לומר הרבה דברים... אין זכירה להם, ויבא בהם השכחה. ולפיכך כל אחד אמר ג' דברי מוסר" [ראה למעלה פ"ט הערה 236]. ועל כך אמרו חכמים [ר"ה ד:] "תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת".