## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem Chapter 55

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:1)

(1) לשון ההגדה: "'ויוצאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים' [דברים כו, ח]. 'ויוצאנו ה' ממצרים', לא על ידי מלאך, ולא על ידי שרף, ולא על ידי שליח, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו, שנאמר [שמות יב, יב] 'ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה''. 'ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה', אני ולא מלאך. 'והכיתי כל בכור בארץ מצרים', אני ולא שרף. 'ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים', אני ולא השליח. 'אני ה'', אני הוא ולא אחר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:2)

(2) למעלה פנ"ב [לאחר ציונים 129, 169]. ודע שאין זה מצוי כלל שידבר על עצמו בלשון יחיד ["כבר אמרתי", "כמו שאמרתי", "הארכתי", "כתבתי", וכיו"ב], ונמצא כן רק במקומות בודדים [ראה להלן פנ"ז הערה 19]. ובדרך כלל יאמר כן בלשון רבים ["כבר אמרנו", "כמו שאמרנו", "הארכנו", "כתבנו"], וגם כאן מיד בסמוך [ציון 5] כתב "וכבר אמרנו". וכן כתב באלפי מקומות בספריו, ובספר הגבורות לבדו כתב כן כמאתיים חמשים פעם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:3)

(3) למעלה פ"ג [קצג.] ייחס מדרש זה למדרש שוחר טוב [תהלים מזמור קז]. אך שם בהערה 16 נתבאר שהלשון שמצטט שם מהמדרש נמצא אות באות בילקו"ש ח"א רמז תתכו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:4)

(4) דמיון ישראל ביצ"מ לעובר שנולד הובא בספריו הרבה פעמים, וכמלוקט למעלה פנ"ב הערה 179. וראה להלן הערה 33.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:5)

(5) למעלה פנ"ב [לאחר ציון 130].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:6)

(6) לשונו למעלה פנ"ב [לאחר ציון 130]: "כי כל דבר שהוא בכח ויוצא לפעל, אין יציאתו לפעל כי אם על ידי הקב"ה, שהוא בלבד בפעל הגמור. וזהו מפני שהוא יתברך נבדל מן החומר, שכל ענין החומר הוא בכח, וכל אשר יש בו צירוף גשמי אי אפשר שיהיה בפעל הגמור. לכן הוא יתברך נבדל לגמרי מן החומר, והוא בלבד בפעל הגמור. ולא כך המלאכים, כי אף שאינם גשמיים, מכל מקום יש להם יחוס וקירוב אל הגשם, ולכך אינם בפעל הגמור... ולפיכך הדברים שכלם הם יציאה לפעל הגמור, אי אפשר שיהיה רק על ידי השם יתברך, שהוא בפעל הגמור".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:7)

(7) לשונו למעלה פנ"ב [לאחר ציון 173]: "לכך יציאת דבר זה לפעל על ידי השם יתברך, המוציא הכל אל הפעל, ואין המפתח נמסר להיות מוציא אל הפעל רק הוא יתברך. ולדבר זה צריך דברים ארוכים מאוד. כלל הדבר, שאלו הדברים היו בכח ויצאו אל הפעל, המוציא אותם הוא אשר בפעל, ואינו כחני כלל. וכאשר היו ישראל במצרים, והוציאם הקב"ה אל הפועל להיות יוצאים מרשותם, הרי היו דומים בודאי לעובר הנולד, וכמו שהארכנו מאוד מאוד בזה, והיו ישראל יוצאים ונחשבים עם נולד מתחדש עתה, לכך לא אפשר יציאתם רק על ידי הקב"ה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:8)

(8) למעלה פנ"ב לאחר ציון 126, ובהרחבה יותר שם לאחר ציון 187, ויובאו בהערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:9)

(9) לשונו למעלה פנ"ב [לאחר ציון 126]: "אחר שהיה הקב"ה בעצמו מוציא אותם, אם היה אפשר ההוצאה על ידי אחר, לא היה הוא מוציא אותם בעצמו". ובהמשך שם [לאחר ציון 187] כתב: "אי אפשר שיהיה יציאת מצרים כי אם על ידי הקב"ה. כי הפועלים תמצא אותם מיוחדים, שלא יצא דבר מכל דבר. כמו שתראה במציאות העולם, כי האדם יוליד אדם, והשור שור, וכל הפועלים מיוחדים. וכאשר מצאנו כי הפעל הזה, שהוא ההוצאה, מיוחד לו יתברך, אי אפשר שתהיה פעולה הזאת על ידי אחר, שאם כן היו שני פועלים לפעולה אחת, ולא היו מיוחדים הפועלים והמקבלים הפעולה, ודבר זה לא יתכן... ואם תאמר שאפשר שתהא גאולתם על ידי אחד מן המלאכים, אם כן לא היתה הפעולה מיוחדת. שאם היה אפשר להיות יוצאים על ידי מלאך, אם כן פעולת היציאה מתיחס אל השם יתברך ואל* מלאך, ולא מצאנו דבר אחד מתיחס אל שני פועלים, האחד גדול ואחד קטן; כי אם הוא מיוחד לפועל הגדול, אי אפשר לפעול פועל קטן דבר זה". ושם [לאחר ציון 203] הוסיף טעם שלישי [שלא מביאו כאן] מדוע יצ"מ נעשתה רק ע"י הקב"ה עצמו, והוא שיצ"מ כוללת כל הדורות, ולכך יכולה להעשות רק על ידי הקב"ה, שהוא יתברך כולל הכל. וראה להלן הערה 40.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:10)

(10) בפרק זה יבאר שלשה טעמים [בנוסף לשלשה טעמים שהוזכרו למעלה פנ"ב, וראה הערה קודמת] מדוע יצ"מ היתה יכולה להעשות רק ע"י הקב"ה בעצמו, ואלו הם: (א) ה' רצה בישראל שיהיו לו לעם ולעבדים, וזה דבר מיוחד לה' ומגיע לו יתברך, ולכך ה' פעל זאת בעצמו. (ב) הפועל יכול לפעול דבר שהוא תחת מדריגתו, ולכך מן הנמנע שמלאך יפעל את מדריגת היציאה, שהיא אינה תחת מדריגת המלאכים. (ג) ישראל היו תחת רשות מצרים, ותחת מלאך של מצרים, ואין מלאך אחד נוגע ברשות מלאך אחר. וזהו שכתב למעלה פנ"ב [לאחר ציון 213] "ועוד יתבאר לקמן אצל 'אני ולא מלאך' שלא היתה ההוצאה אפשרית כי אם על ידי השם יתברך". וראה להלן הערות 31, 40.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:11)

(11) מה שכתב "השם יתברך **בעצמו** רצה בישראל" הוא להדגיש שיציאת מצרים מגיעה לעצמו יתברך, ולכך אין מקום שתיעשה על ידי שליח, וכמו שמבאר והולך. ונראה להטעים זאת עוד על פי דבריו בתפארת ישראל פל"ז [תקנו.], וז"ל: "ומה שאמר [שמות כ, ב] 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים', ולא אמר 'אני ה' אשר הוצאתיך וגו'', נראה כי מלת 'אנכי' מורה על עצם המדבר בכל מקום, כאלו אמר 'אנכי בעצמי', ובא לומר כי השם יתברך בעצמו הוא אלקי ישראל, ואין השם יתברך אלקי ישראל מצד התואר, רק מצד עצמו יתברך הוא אלקיהם. כי אם היה אלקותו יתברך על ישראל מצד התואר בלבד, ואינו מצד עצמו, הרי התארים הם מצד הפעולות אשר יפעל, והפועל הוא בזמן מיוחד; כי פעם יפעל דבר זה, ופעם יפעל דבר זה. ולפיכך אילו אמר 'אני ה' אלקיך וגו'', היה משמע כי מצד שהוא יתברך רחום וחנון הוא אלוקיהם, ומדה זאת אינו פועל השם יתברך תמיד. ולכך אמר 'אנכי ה' אלקיך וגו'', כי מצד עצמו הוא יתברך אלקיהם, ודבר זה אינו מצד התואר, ולכך הוא נצחי מבלי שנוי". והרי הדיבור "אנכי" הוא תולדה מיצ"מ, שהרי נאמר בו "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" [כמבואר בהערה הבאה]. לכך זהו מתק לשונו כאן "השם יתברך **בעצמו** רצה בישראל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:12)

(12) יסוד נפוץ בספריו. וכגון למעלה פל"ח [תשמג.] כתב: "כי עיקר הגאולה במה שישראל הם לה'". ולמעלה פמ"ה [שנה:] כתב: "וכבר ידעת כי יציאת מצרים היא המדריגה הגדולה העליונה, שישראל יהיו דבקים בו יתברך". ובהמשך הפרק שם [שס.] כתב: "והכלל הוא, כי יציאת מצרים הוא הדבוק בו יתברך, וכדכתיב בכל מקום 'אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים'". ולמעלה פנ"ב [לאחר ציון 169] כתב: "כי יציאת מצרים, שהוציא אותם מבית עבדים להיות לו עם סגולה". ולהלן פ"ס [לאחר ציון 308] כתב: "ומפני שארבע כוסות תקנו נגד ארבע לשונות של גאולה, ולשון שלישי [שמות ו, ו] 'וגאלתי אתכם בזרוע נטויה', והרביעי [שם פסוק ז] 'ולקחתי אתכם לי לעם', אמרו [פסחים קיז:] בין שלישי לרביעי לא ישתה. והטעם כי אלו שני דברים אין הפסק ביניהם, כי לכך גאל השם יתברך את ישראל להיות להם לאלקים, והם יהיו עמו. ודבר זה מבואר בכתוב בכל מקום אשר מזכיר יציאת מצרים יאמר 'אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים' [ויקרא כב, לג, שם כה, לח, ובמדבר טו, מא]. הרי יאמר בפירוש כי עצם ההוצאה להיות ישראל לו לעם, והוא יהיה להם לאלקים. וכן בכל מקום מזכיר כך, ודבר זה יסוד האמונה. ואף בתחלת הדברות אמר [שמות כ, ב] 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים', כי יציאת מצרים שיהיה השם יתברך לאלקים לישראל, ואי אפשר שיהיה פירוד והבדל ביניהם למי שמבין סודי התורה. ולכך בין שלישי לרביעי לא ישתה, שלא יעשה הפסק". ולהלן ר"פ סו כתב: "כאשר ראינו ביציאת מצרים שפעל השם נוראות גדולות מאוד, והוא בעצמו ובכבודו הוציאם ממצרים, אם כן ראוי שיהיה לפועל הזה תכלית, ויהיה תכלית חשוב כפי ערך הפעל אשר פעל השם למען אותו התכלית. וכאשר מצאנו בכתוב שתכלית היציאה הוא שיהיה לישראל לאלקים, וכדכתיב בתחלת היציאה [שמות ו, ז] 'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים'... מוכח כי תחלת היציאה היה על מנת שיהיה להם לאלקים". ובנצח ישראל ס"פ יא [שז.] כתב: "כי מה שהם [ישראל] עלולים ממנו הוא הסבה שבחר השם יתברך בישראל, ודבר זה נודע להם שבשביל זה הוציא אותם ממצרים". ושם פ"ל [תקפז:] כתב: "כמו שאמר גם כן [שמות כ, ב] 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים', שבשביל שהוציא אותם מרשות מצרים, הרי הם אל השם יתברך לגמרי, ולכך הוא אלקיהם בפרט... כי בחר השם יתברך בישראל כשיצאו ממצרים". ושם פנ"ח [תתצו:] כתב: "ואמר אחר כך [במדבר כג, כב] 'אל מוציאם ממצרים'. רוצה לומר כי זה מורה גם כן כי השם יתברך הוא עם ישראל בלי פירוד, שהרי הוציאם ממצרים, ועל ידי זה הוא להם לאלקים, וכדכתיב [במדבר טו, מא] 'אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים'". ובדר"ח פ"ה מ"ד [קד.] כתב "כי מפני שהוצאתי אתכם מארץ מצרים, ראוי שיהיה השם יתברך לכם לאלוק" [ראה למעלה פכ"ג הערה 13, פל"ח הערה 112, פמ"ה הערה 124, פנ"ב הערה 170, בסמוך הערה 14, ולהלן פ"ס הערות 30, 313].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:13)

(13) כי כל עוד שישראל תחת רשות מצרים אין בידם להיות עבדי ה'. וכן כתב למעלה פ"ג [קצה:], וז"ל: "ישראל כשהיו תחת רשות מצרים, ומצרים פועלים בהם, והיו ישראל תחת רשותם של מצרים, עד שבשביל זה לא היה הצטרפות לישראל אל הקב"ה, כי היו הם תחת רשות מצרים". והפחד יצחק פסח מאמר כא, אות ג, כתב: "עד כמה שכפות הוא האדם באתרא אחרא, אי אפשר לו להקרא בתואר 'עבד השם'. [ויקרא כה, נה] 'עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים', [ב"מ י:] ולא עבדים לעבדים". וכוונתו לדברי הזוה"ק [ח"ג קח.], שאמרו שם "עול מלכות שמים... לא שריא במאן דאיהו כפית באחרא, ועל דא עבדין פטורין מעול מלכות שמים" [הובא למעלה פ"ג הערה 26, פ"ח הערה 147, פמ"ד הערות 42, 194, ולהלן פנ"ט הערה 53].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:14)

(14) לשונו למעלה פנ"ג [לאחר ציון 106]: "מתחלה היינו עבדים לפרעה, והוציא הקב"ה אותנו משם להיות עבדים להקב"ה לקיים את מצותיו". ולהלן ר"פ סב כתב: "הם עבדי ה', שהם להקב"ה, שהרי עושה נסים עמהם והוציאם מצרה לרוחה, ובזה הם עבדי ה'. כי כל דבר הרוחה שהושיעם מצרה, הרי היו משועבדים לאחר, ובזה שגאלם הם עבדי ה', כי הוציאם מרשות אחר". ובתפארת ישראל פל"ז [תקלח.] כתב: "על ידי שהוצאתי אתכם מארץ מצרים קבלתם אותי למלך, ותהיה עבדים לי". ובנצח ישראל פ"ב [כה:] כתב: "כי הוציאם מן העבדות באותות ובמופתים עד שנעשו עבדים קנוים לו". ובנתיב העבודה פ"ח [א, קב.] כתב: "כי על ידי יציאת מצרים השם יתברך הוא למלך על האדם, שנאמר [שמות כ, ב] 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'... דהיינו שהשם יתברך הוציא אותם ממצרים, והוא יתברך לאלוק על האדם, וגופו קנוי לו לעבד בשביל שהוציא אותם ממצרים... כי מצד יציאת מצרים השם יתברך הוא למלך עליהם... שרוצה לומר כי לכך אני אלקיך ומולך עליך, ואתה קנוי לי לעבד, בעבור שהוצאתיך מבית עבדים, לכך אתם תהיו לי עבדים לקבל מלכות שמים" [ראה למעלה פי"ד הערה 40, פכ"ג הערה 13, ופנ"ג הערה 107]. ובכת"י [שמח] הוסיף כאן: "אם כן ראוי שתהיה הוצאה זאת על ידי השם יתברך, שכיון שהיו ישראל יוצאים להיות להשם יתברך לעבדים" [נראה שנשמט מהדפוס מחמת טעות הדומות של "לעבדים" "לעבדים"].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:15)

(15) "כמו הדבר הזה שהוא הוציא אותם להיות לו לעם" [הוספה בכת"י (שמח)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:16)

(16) נראה לבאר דבריו בצירוף שני מקומות בספריו; (א) בדר"ח פ"ה מ"ד [קיז:] ביאר ששורש יצ"מ הוא הצלת אברהם מאור כשדים, וכלשונו: "כי היה נוהג השם יתברך עם בני אברהם שלא בטבע וכמנהגו של עולם, כמו שהיה אברהם עם השם יתברך שלא בטבע וכמנהגו של עולם. וראוי היה שיעשה עם ישראל כשיצאו ממצרים בשביל אברהם, כי שעבוד מצרים היה דומה לגמרי לענין אברהם, ומעשה אביהם אברהם ממנו ירשו בניו... וכשם שאברהם הוציא אותו הקב"ה מאור כשדים אחר שהיה נרדף מן נמרוד, כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים. ולפיכך בתחילת הפרשה שהודיע לאברהם שעבוד מצרים כתיב [בראשית טו, ז] 'אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו'', לומר לך כי יהיו יורשים ממך בניך, כמו שהוצאתיך מאור כשדים לתת לך הארץ, וכן יהיו בניך אוציא אותם מארץ מצרים כדי לתת להם הארץ. כי ראוי שיהיה דומה התחלת ישראל לאברהם, שהיה התחלת האבות כלם" [הובא למעלה פ"ה הערה 6, ופי"ז הערה 139]. (ב) בנצח ישראל פ"י [רמח:] ביאר שיחידיותם של ישראל נוגעת ליחידותו יתברך, וכלשונו: "כי השם יתברך שהוא יחיד בעולם, איך לא יהיה לו בעולם אומה השייכת לו, ויש לה התיחסות אליו, שהיא גם כן אומה יחידה בעולם הזה, כמו שהוא יתברך יחיד. והם ישראל, שעליהם נאמר [ש"ב, ז, כג] 'ומי כעמך ישראל גוי אחד', שיש להם התורה, ובשביל זה הם עם אחד. ולא כמו שאר אומות, אין להם תורה מן השמים שהיא תורה אחת, רק יש לאומות דת נימוסית, ודת נימוסית אפשר שיהיה בפנים הרבה. רק התורה כתיב בה [במדבר טו, כט] 'תורה אחת תהיה לכם', ועל ידי התורה גם כן ישראל עם אחד. אומה כמו זאת, היא שייכת אל השם יתברך, שהוא יתברך אחד [דברים ו, ד]... הרי מוכרח שיהיה נמצא אומה יחידה בעולם שהיא אל השם יתברך" [הובא למעלה פ"ג הערה 60, פל"ט הערה 64, פמ"ז הערה 392, ולהלן פ"ס הערה 32]. ומעתה אין לנו אלא להעתיק לכאן מאמרם [פסחים קיח.] "בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו לתוך כבשן האש, אמר גבריאל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, ארד ואצנן ואציל את הצדיק מכבשן האש. אמר לו הקב"ה, אני יחיד בעולמי, והוא יחיד בעולמו. נאה ליחיד להציל את היחיד". נמצא שכשם שיחידותו של אברהם נוגעת ליחידותו יתברך עד שמחמת כן הקב"ה אמר עליו "נאה ליחיד להציל את היחיד", והקב"ה בכבודו ובעצמו הצילו מכבשן האש; כך כאשר יחידיות זו מופיעה במהדורה תנינא אצל הבנים, חוזרת ונשנית ההנהגה של "נאה ליחיד להציל את היחיד". וזו נקודה נפלאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:17)

(17) פירוש - בשר ודם אינו פועל הכל בעצמו גם אם מדובר בדברים הנוגעים אליו ביותר. וכגון, אדם יכול לקדש אשה על ידי שליח [קידושין מא.], ואב שוכר רב ללמד תורה לבניו [רמב"ם הלכות ת"ת פ"א ה"ג], וכיו"ב. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:18)

(18) כמו שאמרו במכילתא [שמות כ, יא] "'וינח ביום השביעי' [שמות כ, יא]. וכי יש לפניו יגיעה, והלא כבר נאמר [ישעיה מ, כח] 'לא ייעף ולא ייגע'... ומה תלמוד לומר 'וינח', אלא כביכול הכתיב על עצמו שברא את עולמו בששה ימים ונח בשביעי. והרי דברים קל וחומר; מי שאין לפניו יגיעה הכתיב על עצמו שברא עולמו בששה ונח בשביעי, אדם שנאמר בו [איוב ה, ז] 'אדם לעמל יולד', על אחת כמה וכמה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:19)

(19) וכיוצא מן הכלל נהג רבי חייא, וכמו שהעיד על עצמו [ב"מ פה:] ש"אזלינא ושדינא כיתנא ["זורע אני זרעוני פשתן" (רש"י שם)] וגדילנא נישבי ["וקולע אני ממנו רשתות ומכמורות" (רש"י שם)], וציידנא טבי ["ואני צד צביים" (רש"י שם)], ומאכילנא בשרייהו ליתמי, ואריכנא מגילתא ["ומתקן אני מעורותיהן קלפים" (רש"י שם)] וכתבנא חמשה חומשי, וסליקנא למתא ["למקום שאין מלמדי תינוקות" (רש"י שם)], ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי ["לכל אחד ספרו" (רש"י שם)], ומתנינא ["על פה" (רש"י שם)] שיתא ינוקי שיתא סדרי ["שיתא סדרי משנה לשיתא ינוקי" (רש"י שם)]... היינו דאמר רבי כמה גדולים מעשי חייא". ובח"א שם [ג, מא:] כתב: "שהיו כל מעשיו שעשה מבלי שיהיה לו עזר כלל, רק הכל ממנו, ולא היה לו צירוף ועזר מן שום אדם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:20)

(20) בכת"י [שמח] כתב משפט זה כך: "שהרי אין הקב"ה צריך להיות מעשיו נעשים על ידי אחר, כי 'הוא אמר ויהי'". וכן אמרו במדרש [ב"ר ג, ב] "לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, אלא [תהלים לג, ו] 'בדבר ה'' וכבר [שם] 'שמים נעשו'". ובדר"ח פ"ה מ"א [ח:] כתב: "מה שכתוב 'בדבר ה' שמים נעשו', רוצה לומר שבלא עמל ויגיעה נברא הכל, כדכתיב [שם] 'וברוח פיו כל צבאם'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:21)

(21) לשונו להלן פ"ע: "'כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד', כי הגזירה על דבר מה שהוא גוזר הוא נקרא בריאה". ורומז בזה לדבריו למעלה בהקדמה שניה [סד:] שדעת הפילוסופים ש"אם ישתנה דעתו [של הקב"ה], ישתנה עצמותו חס ושלום, כך הם אומרים. ואנחנו תלמידי משה רבינו ע"ה אין אומרים כך, וחס ושלום לומר כך עליו... כי ההשגה גם כן פעל, ויבא בלשון פעל, שיאמר [שמות ב, כה] 'וידע אלקים', כמו שיאמר [בראשית ח, טו] 'וידבר אלקים'... שאין לומר כלל כי הידיעה עצמותו", ושם הערה 125.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:22)

(22) ואדרבה, אז היינו אומרים "שאין זה כבודו של מלך מלכי המלכים שיהיה הוא עצם המכה" [לשונו בגו"א שמות פי"ב אות נ (רכג:), והובא למעלה פנ"ב הערה 127].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:23)

(23) דוגמה מובהקת לדבר; רש"י [בראשית כט, לד] כתב: "קרא שמו לוי - תמהתי, שבכולן כתיב 'ותקרא', וזה כתב בו 'קרא'... ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה". ובגו"א שם אות כד [פז.] כתב: "אבל ליעקב כאשר קרא לו [הקב"ה] שם [רש"י בראשית כה, כו "ויקרא שמו יעקב - הקב"ה"], לא שלח הקב"ה לגבריאל. מפני כי יעקב אחד מן האבות [ברכות טז:], והן הן המרכבה [ב"ר מז, ו], אין צריך למלאך. אבל לוי אינו כמו יעקב, והוצרך למלאך, ולא על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו". הרי כאשר מדובר המגיע להקב"ה [האבות שהן הן המרכבה] אזי הקב"ה מתעסק בזה בכבודו ובעצמו, וכפי שנתבאר כאן. **דוגמה נוספת;** למעלה פמ"ד [רסט.] כתב: "כל הנבראים נבראו לשמש זולתם מן הנמצאים [ולא לעצמם, ולכך אינם כ"כ חשובים]; כי השמים נבראו לשמש האדם... ומכל שכן הארץ. ואף המלאכים, הרי נקרא 'מלאך' מלשון שליחות בעולם, והרי הוא משמש הנמצאים, ולכך נקרא 'מלאך'. ואף שהוא יתברך גם כן שומר את העולם, זה אינו, לפי שכל הנמצאים לא נבראו אלא לכבודו יתברך [אבות פ"ו מי"א], ולפיכך הוא פועל לעצמו. אבל המלאך הוא עושה שליחותו לשמור התחתונים, אף שהוא לא יקבל שום עבודה מן אותו שמשמש לו". הרי שמחמת "שכל הנמצאים לא נבראו אלא לכבודו יתברך", לכך "הוא יתברך שומר את העולם... הוא פועל לעצמו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:24)

(24) בכת"י [שמח] הוסיף כאן: "בשלמא אם לא היה הדבר שהוא פועל מיוחד לו דוקא, אז יש לומר שאין הדבר חשוב כל כך שיהיה הוא הפועל עצמו. אבל עכשיו שהדבר ההוא שהוא פועל מיוחד לו דוקא, אם כן חשוב הוא, ואין דבר חשוב יותר, ואם כן למה יהיה נעשה על ידי אחר. ודבר זה פשוט כאשר תדקדק". ובעוד שכאן כתב שדבר המיוחד אל ה', אז ה' פועל בכבודו ובעצמו, הרי בנתיב העבודה פי"ח [א, קמב.] כתב לאידך גיסא; דבר שה' פועל בכבודו ובעצמו, בהכרח שהוא מיוחד אל ה', וכלשונו: "כאשר הארץ מיוחדת למזון, שהשם יתברך משפיע בעצמו, ולא נתן פעל זה לשום מלאך ולשום שליח, לכך הארץ גם כן היא אל השם יתברך, וכדכתיב [שמות יט, ה] 'כי לי כל הארץ'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:25)

(25) אלא נמוכה ממנה. וכן כתב להלן ר"פ ס, וז"ל: "יש לשאול, הנה ראינו שהשם יתברך צוה בפסח 'על שום שפסח וכו'' [הגש"פ]. והרי ראינו שלא היתה שום מכה מן המכות בישראל, ולמה תהיה מכה זאת יותר בישראל... דע כי לעולם היו המכות תמיד עולים ומתגברים. ומפני כך אין לתמוה אם לא היתה המכה בישראל בכל שאר המכות, שמדריגת ישראל יותר חשוב ויותר עליון במעלה, עד שלא היה כח במכה למשול בישראל. אבל כאשר הגיע למכת בכורות, שהיתה על ידי הקב"ה, שלא תוכל לומר שהיתה מדריגת ישראל חשוב כל כך שלא היה כח המכה להיות מושלת בישראל, שהרי המכה היה הקב"ה בעצמו, ולפי כבודו וגדלו היתה המכה בכל, ואם כן למה לא היתה המכה בבכורי ישראל". **ואמרו חכמים** [סנהדרין סה:] "רבא ברא גברא ["על ידי ספר היצירה, שלמדו צרוף אותיות של שם" (רש"י שם)], שדריה לקמיה דרבי זירא, הוה קא משתעי בהדיה, ולא הוה קא מהדר ליה ["שלא היה בו דבור" (רש"י שם)]". ובח"א שם [ג, קסו.] כתב: "כאשר [רבא] היה מטהר עצמו ועוסק בספר יצירה בשמותיו של הקב"ה, בזה היה מתדבק בו יתברך, וברא גברא. אבל לא היה בו הדבור, כי כל כך לא היה מגיע כחו להביא נפש מדברת באדם לעשות כמותו, שהרי הוא אדם, ואיך יברא כמותו. כמו שמן הנמנעות שיברא השם יתברך, שהוא על כל, אחד כמותו" [הובא במשנת מהר"ל אות רמד]. וראה להלן ציון 90 שביאר שמדריגת השליח קטנה יותר ממדריגת המשלח. וראה להלן פ"ס הערה 10. **ויש להעיר** מדבריו בדר"ח פ"ד מי"ז [שנה.], שכתב: "לפיכך פשוט וברור ואין ספק בזה כלל שאז [לעוה"ב] יהיה העולם שלם בשלימות. כי הדבר שהדעת מחייב שיהיה פעולה שלימה, הוא העולם, מן הפועל שהוא שלם, הוא השם יתברך, **כי כפי מדריגת הפועל כך הוא פעולתו**. ואם לא היה רק עולם הזה, והיה עולם הזה עולם חסר, אין ראויה פעולה זאת לפועל השלם, שהוא השם יתברך, שהוא שלם בתכלית השלימות. כי התבאר בראיות ברורות כי הפעולה יש לה התיחסות אל הפועל, כמו שתראה בדברים הטבעיים, שיש לפעולה התיחסות אל הפועל; כי הפועל שהוא חם, מוליד חמימות. ופועל שהוא קר, מוליד קרירות. וכל אחד מוליד בדומה לו וכיוצא בו. ומעתה איך אפשר שיהיה העולם הזה בלבד מן השם יתברך, והוא אינו דומה ומתיחס לו; כי הנבראים שבו כולם מתים, והוא יתברך הפועל חי וקים לעולם" [ראה למעלה הקדמה שניה הערה 149, פ"ה הערה 117, פכ"ט הערה 5, פ"ל הערה 64, פל"ו הערות 12, 14, ופנ"ב הערות 195, 196]. ולפי דבריו כאן מה מדוע אי אפשר לומר שיהיה [ח"ו] רק העולם הזה, ואע"פ שהוא עולם חסר, והקב"ה שלם בתכלית השלימות, מ"מ "הפעולה אינו במדריגת הפועל" [לשונו כאן]. ואיך שני המשפטים הבאים עולים בקנה אחד; (א) "הפעולה אינו במדריגת הפועל" [לשונו כאן]. (ב) "כי כפי מדריגת הפועל כך הוא פעולתו" [לשונו בדר"ח שם]. אמנם בדר"ח [שם] רמז לקושי זה, וישבו, שכתב שם [שנז:]: "ואף אם תאמר כי אי אפשר שיהיה הנברא חס וחלילה דומה אל הבורא, מכל מקום דבר כמו זה, שאין כאן שום התייחסות, דבר זה אי אפשר". הרי ששפתותיו ברור מללו, שבודאי הפועל הוא נעלה יותר מן הפעולה, אך מ"מ ישנה התייחסות ביניהם, ואין הם מנותקים לגמרי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:26)

(26) "על כל פנים" - פירושו כאן "לכל הפחות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:27)

(27) פירוש - אין מדריגה יותר עליונה מדביקות ישראל אל ה', וכמו שמבאר והולך. ובדרשת שבת תשובה [פד:] כתב: "'אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים' [יומא פה:], כלומר שמה שישראל מיטהרים ביום הכפורים הוא בשביל שיש לישראל דביקות בו יתעלה, כדכתיב [דברים ד, ד] 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם'. ועל זה אמר 'אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים', כי אין מעלה יותר מזה... אמר 'אשריכם ישראל', על הדביקות הגמור הזה מבלי חציצה כלל, עד שנעשים טהורים מאתו. ואשרינו ואשרי חלקנו בטהרתנו במקום טהור וקדוש הזה, אשר לא יטוהרו בו מלאכים עליונים, כאשר ידוע לחכמי בינה" [הובא למעלה פכ"ז הערה 78].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:28)

(28) לשון הרמב"ן [ויקרא יח, כה]: "אבל סוד הדבר בכתוב שאמר [דברים לב, ח-ט] 'בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו וגו''. והענין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע, כאשר נודע באצטגנינות. וזהו שנאמר [דברים ד, יט] 'אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים', כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שכתוב [דניאל י, יג] 'ושר מלכות פרס עומד לנגדי', וכתיב [שם פסוק כ] 'והנה שר יון בא'... וכתיב [ירמיה יא, ד] 'והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים', לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל... יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים, בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלקים, ונהיה מיוחדים לשמו" [ראה להלן פנ"ט הערה 94]. וזהו יסוד נפוץ בספריו. וכגון, להלן פ"ס כתב [לאחר ציון 94]: "כי האומות יש להם כל אחד ואחד שר או מלאך מיוחד... אבל לישראל אין להם שר ומלאך מיוחד, כי הם אל השם יתברך". ולהלן בסוף הספר [בהלכות יין נסך ואיסורו] כתב: "אף חכמי האומות מודים בזה שיש לאומות מחולקות לכל אחת ואחת מזל בפני עצמו, כמו שידוע מדבריהם. ואנו אין תולים החלוק הזה במזל וגלגל, אבל אנו אומרים שיש לכל אומה ואומה שר מיוחד, כמו שנזכר בכתוב [דניאל י, כ] 'שר פרס', 'שר יון' [שם], ובדברי חכמים הרבה. הרי כי האומות דביקים בכח מיוחד, וישראל דביקים בכח קדוש, הוא השם יתברך, אשר הבדיל אותם מן העמים ולקחם אליו. ואין ספק כי יש לאומות הכנה פנימית שעל ידי אותה ההכנה מוכנים להתדבק בכח שלהם, ויש לישראל הכנה פנימית שעל ידי אותה ההכנה דביקים בו יתברך. ולכך אף אם כל בני אדם מתדמים בדברים המורגשים והחצונים, מובדלים הם בכח פנימי". ובתפארת ישראל פל"ז [תקנז.] כתב: "כי ישראל יש להם חבור ודבקות עם השם יתברך בעצמו, ולפיכך אמר הכתוב [ישעיה מט, טו] 'ואנכי לא אשכחך'. כי אי אפשר לשכוח אותך, אחר שישראל דבקים בו יתברך בעצמו... ומאחר שדבקים בו מצד עצמו, אין שכחה לדבר זה. ולפיכך 'ואנכי לא אשכחך', רוצה לומר כי מה שמורה עליו מלת 'אנכי', שמורה כי ישראל יש להם דבקות בעצמו יתברך, ולפיכך 'לא אשכחך'". ובהקדמה לאור חדש [קכז.] כתב: "כי זה עצם ישראל שהם אל השם יתברך, כאשר מורה שם 'ישראל', אשר חתם בשמם שם 'אל'... מורה שהם אל השם יתברך". ובנצח ישראל פמ"ח [תשצז:] כתב: "לא מסר ישראל לשרים עליונים, רק השם יתברך עצמו אלקיהם". ושם פנ"ו [תתסט:] כתב: "כי ישראל תלוים בו יתברך בעצמו... כי ישראל הם דביקים בו יתברך בלי אמצעי כלל, כי הם דביקים בעצמו יתברך". ובדרשת שבת תשובה [פד:] כתב: "והוסיף [רבי עקיבא] לומר [יומא פה:] 'ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים'. שבשביל שישראל הם דבקים לגמרי בו יתעלה, דבר זה עצמו הוא הסרת והסתלקות החטא מישראל. כי מאחר שהוא יתעלה לא שייך אצלו חטא, מסלק החטא מן הדבקים בו... ולכך קאמר [שם] 'מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל'. כי המקוה מטהר הטמא כאשר יתדבק בו לגמרי מבלי שום חציצה בעולם, כי המקוה לא שייך בו טומאה, לכך כאשר יתדבק בו לגמרי מבלי חציצה, מסולק מן הטומאה. וכך הקב"ה מטהר ישראל, כי הם דבקים בו יתעלה לגמרי מבלי שום חציצה והפרד כלל, והוא יתעלה מסולק מן החטא, ולכך ישראל טהורים על ידי הקב"ה בעצמו" [ראה למעלה הקדמה שניה הערה 206, פל"ט הערה 39, פ"מ הערה 218, ולהלן פ"ס הערה 97]. ועל כך ישראל קדושים אומרים "הושע נא חבוקה ודבוקה בך" [סדר הושענות, פיוט "אום אני חומה"]. וראה להלן הערה 61.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:29)

(29) יש להעיר, שבדבריו כאן משוה בין מדריגת ישראל למדריגת המלאכים, שכתב: "יהיה המלאך פועל דבר שמדריגת אותו הדבר הוא במדריגת המלאך עצמו... מדריגת היציאה הוא כמו מדריגת המלאכים, וזה כי מדריגת היציאה להיות ישראל לעם אל ה'". אך למעלה פמ"ד [רפב.] כתב שמעלת האדם היא יותר ממעלת המלאכים, וכלשונו: "אמנם אני אומר, כי כל האומר כי המלאכים הנבדלים הם יותר במעלה מן ישראל, שהם אדם באמת אשר נקראו 'בנים' לו יתברך, אין רוח חכמים נוחה הימנו". ולהלן פס"ז כתב: "כי אף בערך מלאכי מרום ישראל הם יותר ראשונים. ואם שהדבר בתחלת הדעת נראה תמוה... שתמצא שמתיחס אלקותו על ישראל, ולא אמר 'אנכי אלקי המלאכים וצבא השמים'". וראה למעלה פמ"ד הערות 40, 50, 72, 73, ולהלן פ"ס הערה 7, שזהו יסוד נפוץ בספריו. ומדוע כאן משוה בין מעלת ישראל למעלת המלאכים. ודוחק לומר שכוונתו לומר קל וחומר; אם המלאך לא יכול לפעול דבר השוה למדריגתו, ק"ו שלא יוכל לפעול דבר הנעלה ממדריגתו, דסו"ס כתב כאן שישנו שויון בין מדרגות ישראל והמלאכים. **ואפשר ליישב** זאת על פי דבריו בנתיב הפרישות פ"א [ב, קיב:], וז"ל: "אף כי התחתונים הם בעלי גשם, יש לישראל קדושה על המלאכים. וביאור זה כי הקדושה שנתן השם יתברך למלאכים, שהם נבדלים מן החמרי, אבל לא נתן להם רק קדושה אחת. אבל לישראל נתן להם שתי קדושות, מפני שהאדם בעל חומר... וכדי להרחיק את האדם מן החמרי, נתן לו שיהיה קודש קדשים, שלא נמצא דבר זה במלאך... והיינו שיש באדם סלוק הגשמי על ידי התורה, ובזה האדם קודש קדשים, כי התורה היא קודש קדשים. ובודאי המלאך יש לו מדריגה זאת שנמצא קדושתו בפעל אצלו, ודבר זה לא נמצא אצל האדם כי הוא גשמי. אבל מצד שהאדם דבק בקודש הקדשים, היא התורה השכלית העליונה, שאין המלאכים מגיעים שם... כי על ידי התורה נכנס האדם לקודש הקדשים למקום שאין נכנסים מלאכי שרת. ולכך אמר במסכת אבות [פ"ג מי"ד] 'חביב האדם שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם'" [הובא למעלה פמ"ד הערה 50, ופנ"ב הערה 251]. והואיל וכאן מדובר ביצ"מ שהיתה לפני מתן תורה, לכך עדיין אין לומר שמדריגת ישראל היא נעלית ממדריגת המלאכים. אך לפי"ז יש לבאר מהו השויון הקיים בין מדריגת ישראל לפני מתן תורה למדריגת המלאכים, דמהו טיבו של שויון זה. ונראה שזה יוסבר על פי דבריו בכת"י למעלה [פי"ז (שעב.)], שכתב: "כאשר תעמיק עוד תדע כי המציאיות החשובות שהם קרובים אל הסבה הראשונה מבלי אמצעי, כמו מלאכי מרום וישראל, אשר הם קרובים אל הסבה הראשונה, שמו משותף בהם, כי מקבלים הם תחלה את שמו יתברך" [הובא למעלה פי"ז הערה 6. ולמעלה פל"ו (תערב.) ביאר את השותפות והשויון של אברהם עם המלאכים]. הרי הקירבה לסבה הראשונה היא נקודת השויון בין ישראל [קודם מתן תורה] למלאכים. **אך עדיין קשה**, כי להלן ר"פ ס כתב "שמדריגת ישראל יותר חשוב ויותר עליון במעלה" מהמלאכים [כמבואר שם הערה 7]. ושם איירי בביאור הטעם שהמכות פסחו על ישראל [וזהו לפני מ"ת]. ומוכח שמדריגת ישראל היא חשובה יותר מהמלאכים אף קודם מתן תורה. אמנם למעלה פמ"ד הערה 50 הובאו דבריו בדר"ח פ"ג מי"ד [שלד:] שביאר שמעלת האדם על פני המלאך היא היותו מחונן בצלם אלקים, וכלשונו שם: "כי זה ההפרש שיש בין האדם ובין המלאך, כי המלאך נבדל בעצמו, ומצד הזה הוא במדריגה יותר עליונה. אבל האדם הגשמי הוא מקבל כח נבדל, והוא צלם הזה, שהוא אור זיו בלתי גשמי הדבק באדם... והדבר הזה ברור, כי המלאכים, אף שהם נבדלים מן הגשם, אין נבדלים לגמרי. אבל האדם, מה שמקבל האדם הוא כח נבדל לגמרי". ולמעלה פמ"ד [רסט.] כתב טעם נוסף, וכלשונו: "לא היה לו לכתוב 'אנכי ה' אלקי השמים', כי דבר זה אינו, כי כל הנבראים נבראו לשמש זולתם מן הנמצאים; כי השמים נבראו לשמש האדם, שהרי המאורות שהם חשובים מן השמים, כתיב [בראשית א, יז] 'ויתן אותם ברקיע השמים להאיר על הארץ'... ואף המלאכים, הרי נקרא 'מלאך' מלשון שליחות בעולם, והרי הוא משמש הנמצאים, ולכך נקרא 'מלאך'... עושה שליחותו לשמור התחתונים, אף שהוא לא יקבל שום עבודה מן אותו שמשמש לו. ולפיכך האדם יותר נבחר בצד זה. ובפרט ישראל, שלא נבראו בשביל זולתם". וכן כתב בתפארת ישראל פל"ג [תפח:]: "כבר אמרנו לך פעמים הרבה מאד, כי אל תשגיח באנשים שאמרו כי הגלגלים והמלאכים הם יותר במעלה ממין האדם. שכבר בארו חכמים לא במקום אחד, רק בכמה מקומות, כי כל העליונים נבראו לשמש האדם, ולפיכך האדם עיקר בעולם הזה". ומעלה זה כחה יפה אף לפני מתן תורה. וכאן כתב לפי דבריו בנתיב הפרישות [שמעלת האדם היא מחמת התורה], ולהלן פ"ס כתב לפי דבריו בדר"ח [שמעלת האדם היא מחמת הצלם]. ויל"ע בזה. וראה להלן פ"ס הערה 7.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:30)

(30) אודות שהקב"ה בכבודו ובעצמו מתעסק בדבר שהוא בעל מעלה עליונה מובהקת, הנה אמרו חכמים [שבת פט.] "בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות". ובבאר הגולה באר הרביעי [תסו.] כתב: "כי התורה שנתן השם יתברך לישראל, הוא הסדר האלקי אשר סדר השם יתברך מאתו באיזה עניין יתנהגו. וסדר הזה, אין ספק שהוא על כל סדר והנהגה אשר אפשר שיהיה, עד שאין אחריו עוד. שאין לומר כי יש סדר יותר עליון ויותר נכבד, שאם כן למה היה ממעט השם יתברך בשלימות הנמצאים ומדריגתם. וזה שאמר 'כאשר עלה משה למרום מצא הקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות'. פירוש, התורה היא סדר אלקי שנתן השם יתברך לישראל, והסדר הזה אי אפשר שיהיה סדר יותר עליון... והכתר מורה על מעלה היותר עליון, שאין אחר זה עוד, כי זהו עניין הכתר, שאין על המלך מעלה. ומפני שהתורה היא יותר עליון, ולכך יש על האותיות שבה תגין, לומר לך שאין מעלה אחריה עוד... ואין צריך תגין בגט [שו"ע אבה"ע סימן קכה ס"ז] ושאר כתיבה, כי אם בתורה, לפי מעלת התורה צריכין האותיות תגין. הרי התגין בתורה לומר שהתורה היא סדר אלקי שאין אחריו עוד. ולכך הקב"ה היה קושר תגין לאותיות, כי התג הזה והכתר הזה שהוא יתברך קושר, אין על זה עוד", וראה שם הערה 928. **דוגמה נוספת;** אמרו חכמים [שבת קה:] "כל המוריד דמעות על אדם כשר, הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו". ובנתיב גמילות חסדים פ"ד [א, קסא.] כתב: "פירוש, לגודל הדבר שנחשב מיתת האדם שהוא כשר לפני השם יתברך, וכדכתיב [תהלים קטז, טו] 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו', מפני כך הדמעות הם גם כן לפני השם יתברך, עד שהוא יתברך סופרן ומניחן בבית גנזיו. וידוע כי הצדיקים מיתתן בידי הקב"ה, ולא בידי מלאך המות כלל. וזה שאמר כאן כי הדמעות שהם על האדם כשר מניח הקב"ה בבית גנזיו, במקום שבא משם מיתת הצדיק" [ראה להלן פס"א הערה 158]. הרי שמיתת אדם כשר היא בעלת מעלה גדולה, ולכך מיתה זו היא בידי ה', ולא בידי מלאך. **דוגמה נוספת;** אמרו חכמים [ברכות סד.] "כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה, כאילו נהנה מזיו השכינה". ובדר"ח פ"ג מ"ג [צט:] ביאר זאת משום שהקב"ה מפרנס תלמידי חכמים בכבודו ובעצמו, לכך כל המיסב עם ת"ח כאילו נהנה מזיו השכינה "כי מגיע סעודה זאת עד זיו השכינה, כי זה הוא הפרנסה מן השכינה" [לשונו שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:31)

(31) זהו טעם שלישי מדוע יצ"מ היתה יכולה להעשות רק על ידי הקב"ה. ועד כה ביאר שני טעמים; (א) ה' רצה בישראל שיהיו לו לעם ולעבדים, וזה דבר מיוחד לה' ומגיע לו יתברך, ולכך ה' פעל זאת בעצמו. (ב) הפועל יכול לפעול רק דבר שהוא תחת מדריגתו, ולכך מן הנמנע שמלאך יפעל את מדריגת היציאה, שהיא אינה תחת מדריגת המלאכים. ומעתה יבאר כי (ג) ישראל היו תחת רשות מצרים, ותחת מלאך של מצרים, ואין מלאך אחד נוגע ברשות מלאך אחר. ואלו הם שלשה טעמים נוספים על פני שלשה טעמים אחרים שהוזכרו למעלה פנ"ב [ראה למעלה הערות 9, 10].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:32)

(32) "היו ישראל במצרים תחת רשות מצרים כמו העובר שהוא בבטן אמן" [לשונו למעלה בתחילת הפרק], וראה למעלה הערה 4. לכך הם נתבטלו לגמרי למצריים כמו שהעובר הוא ירך אמו [גיטין כג:], ואין לו מציאות בפני עצמו. וכוונתו לומר בזה שישראל היו נתונים תחת המלאך והשר של מצרים, כי נתבטלו לאדוניהם המצריים, ומבחינה זו היו נחשבים כמצריים. והשוה לדברי רש"י [ויקרא כה, לח] "כל הדר בארץ ישראל אני לו לאלקים, וכל היוצא ממנה כעובד עבודה זרה", ובגו"א שם אות נח [רלז:] כתב: "טעם זה ידוע, כי ארץ הקדושה היא לה', כמו שכתוב [יחזקאל לו, כ] 'עם ה' אלה ומארצו יצאו'. לפיכך הדר בארץ ישראל הקב"ה הוא לו לאלקים. וכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה, ומטעם כי מאחר שהוא בארץ אשר היא נתונה תחת יד השרים העליונים [תנחומא ראה אות ח], הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה, כי 'ברוב עם הדרת מלך' [משלי יד, כח], והדר בחוצה לארץ הוא מהדר ומפאר לאלהי נכר הארץ" [הובא למעלה הקדמה ראשונה הערה 124, ופ"ח הערה 111]. הרי שפעמים ישראל נחשבים כנתונים לשלטונם של שרי מעלה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:33)

(33) כמלוקט למעלה פנ"ב הערה 179. ולהלן פנ"ט [לאחר ציון 39] כתב: "קודם שיצאו ישראל ממצרים לא היה להם מציאות כלל, וכבר התבאר הרבה, שהיו כמו העובר הנבלע בבטן אמו, כך היו נבלעים במצרים במה שהיו תחת רשותם. וכאשר יצאו ממצרים כאילו יצאו למציאות". ובפתיחה לאור חדש [ריד:] כתב: "כי כאשר היו במצרים היו תחת ידם לגמרי, ואז נאמר [דברים ד, לד] 'הניסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:34)

(34) אמרו חכמים [יומא לח:] "אין אדם נוגע במוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא". ובנתיב הצדק פ"ג [ב, קמב:] כתב: "פירוש ענין זה, כי השם יתברך סידר לכל אחד ואחד את שהוא ראוי לו, ואין אדם נוגע במוכן לחבירו אשר סידר השם יתברך אליו. ואם הוא נוגע במוכן לחברו, הרי נחשב זה כמו גזילה... ואמר אחריו 'ואין מלכות נוגעת בחברתה'. כי כשם שהשם יתברך סידר פרטי המין, דהיינו כל אחד ואחד מה שראוי לו, ואין אחד נוגע במוכן לחבירו. כך סידר כלל הדור, שנתן להם מלך, והוא סידר כלל הדור גם כן בפני עצמו, ואין מלכות נוגעת בחברתה. ושני דברים אלו הם שוים; האחד, סדר הפרטי. והשני, סדר הדור בכללו" [הובא למעלה פי"ט הערה 161]. ובגו"א בראשית פכ"ח אות יח [סד:] השוה בנקודה זו בין הנהגת המלאכים להנהגת המלכות, וכלשונו: "נראה שאין מלכות נוגעת בחבירתה, לפיכך המלאכים אשר הם למטה בארץ הם צריכים להסתלק קודם, ואחר כך ירדו אחרים". ובמיוחד שכאן איירי במלאך ושר של האומה, וכל מה שנוהג בין מלכי האומות, נוהג הוא גם בין מלאכי האומות. וראה להלן פ"ס הערות 93, 101.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:35)

(35) הוא עוזא השר של מצרים, וכמובא למעלה ר"פ מז [תכד.]. ושר של אומה הוא מלאך, וכמו שכתב להלן פ"ס [לאחר ציון 94], וז"ל: "כי האומות יש להם כל אחד ואחד שר או מלאך מיוחד". ובדר"ח פ"ה מ"ד [קי.] כתב לגבי שר של מצרים בזה"ל: "דרשו רבותינו ז"ל [שמו"ר כא, ה] 'והנה מצרים נוסע אחריהם' [שמות יד, י], שראו ישראל שר של מצרים בא לעזור למצרים, ולפיכך 'ויראו מאוד' [שם]. וכל זה מפני כי הנצוח הזה לא לאלו מצרים, רק לכל האומה אשר הם תחת **השר** שלה, ולפיכך בא **המלאך** לעזור אותם" [הובא למעלה פי"ד הערה 110, וש"נ]. הרי פתח ב"שר", וסיים ב"מלאך", כי חד הם [ראה למעלה פמ"ז הערה 6, ולהלן פ"ס הערה 95].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:36)

(36) לכך ישראל הם תחת שלטונו של שר מצרים. ו"כח מצרים" הוא השר של מצרים. וכן למעלה פמ"ז [תלה:] כתב: "ואף אם לימד כח שלהם, שהוא השר שלהם, זכות". ומה שהשר של האומה הוא "כח שלהם", הנה אמרו חכמים [דב"ר א, כב] "אין הקב"ה פורע מאומה עד שפורע משרו תחלה. כיצד, פרעה וכל המצריים לא שקעם הקב"ה בים עד ששקע לשרן תחלה. מנא לן, אמרי רבנן 'סוסים ורוכביהם' אין כתיב כאן, אלא [שמות טו, א] 'סוס ורוכבו', זה השר שלהן. וכשיצאו המצריים לרדוף אחרי ישראל תלו ישראל את עיניהם והיו רואין שרן של מצריים פורח באויר. מנין, אמר רבי יצחק דכתיב [שמות יד, י] 'והנה מצרים נוסע אחריהם', זה השר שלהן". ולהלן בסוף הספר [הלכות יין נסך ואיסורו] כתב: "אף חכמי האומות מודים בזה שיש לאומות מחולקות לכל אחת ואחת מזל בפני עצמו, כמו שידוע מדבריהם. ואנו אין תולים החלוק הזה במזל וגלגל, אבל אנו אומרים שיש לכל אומה ואומה שר מיוחד... כי האומות דביקים בכח מיוחד... ואין ספק כי יש לאומות הכנה פנימית, שעל ידי אותה ההכנה מוכנים להתדבק בכח שלהם" [ראה למעלה פמ"ז הערה 55, ולהלן פ"ס הערה 95].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:37)

(37) לשונו להלן פ"ס [לאחר ציון 94]: "כי האומות יש להם כל אחד ואחד שר או מלאך מיוחד, ואיך יתכן שיהיה זה תחת זה, שהרי כל אחד ואחד מן האומות יש לו שר ומלאך מיוחד... שייך בזה אין כח נוגע במוכן לחבירו... כי דבר שיש לו שווי עם אחר, ונתן לזה חלק, ולזה חלק שני, אין אחד נוגע בחלק אחר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:38)

(38) דברים י, יז "כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלהים ואדני האדנים וגו'", וכתב רבינו בחיי [שם] "כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלהים - המלאכים". ולהלן פס"ה כתב: "כי הוא אלקי האלהים, וזהו הנהגה הראשונה, כי 'האלהים' בכאן [תהלים קלו, ב "הודו לאלקי האלהים כי לעולם חסדו"] הם המלאכים, שנקראים 'אלהים', והוא בראם, ולפיכך נקרא 'אלקי האלהים'. 'ואדוני האדונים' הם כת המלאכים מושלים על העולם, ונקראים 'אדונים', שהם אדונים לעולם". וכן האור החיים [דברים י, יז] כתב: "אלקי האלהים... פירוש אלקי המלאכים הנקראים 'אלהים', דכתיב [איוב א, ו] 'ויבואו בני האלהים'". וכן כתב להלן פ"ס, ויובא בהערה הבאה. ולהלן פס"ב [לאחר ציון 55] כתב: "מצד שהוא רם על כל גוים אשר הם מחולקים, הוא גבוה מן כל המלאכים. כי המלאכים אינם רמים על כל גוים, אך לכל אחת ואחת מן האומות יש מלאך המושל עליהם. והוא יתברך מושל על כל גוים, בזה נדע שהוא רם על כל המלאכים הרמים, כמו שאמר 'כי הוא אלקי האלהים ואדוני האדונים'". וראה להלן פ"ס הערה 92 שהובאו שם המקומות שהרמב"ן פירש "אלקי האלהים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:39)

(39) לשונו להלן פ"ס [לאחר ציון 91]: "אנחנו להקב"ה, ובשביל כך יש יציאה לישראל מן רשות האומות. כי הוא יתברך אלקי האלהים, המושל על כל הכחות ועל כל האומות, ובשביל זה אנו יכולים לצאת מרשות האומות. ואם לא כן, באיזה צד אנו יכולים לצאת מרשות מצרים, אם לא בזה שאנו לו יתברך, והוא מוציא אותנו מרשות אחרים... ולפיכך ראוים אל הגאולה לצאת מרשות אחרים כאשר הם אל השם. וכמו כן גם כן ראוים שיכנסו תחת רשות מושלים כאשר הם נעזבים מן השם יתברך, כיון שלא תוכל לומר ש'אין אחד נוגע במוכן לחבירו', שזה שייך דוקא באומות שהם שבעים, וכל אחד יש לו חלק מחולק מחבירו, ובמה שהם מחולקים לא יתכן שיכנס זה ברשות זה, שיהיה משועבד זה לזה. ואם תמצא לומר שהאומות מושלים זה על זה, אינו אלא לפי שעה בסבה מקרית".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:40)

(40) שלשה פירושים למעלה פנ"ב, ושלשה פירושים בפרק זה [מלוקטים למעלה הערות 9, 10]. ועל כל הפירושים לכאורה יש לשאול מהנאמר [במדבר כ, טז] "ונצעק אל ה' וישמע קולנו וישלח מלאך ויוצאנו ממצרים וגו'", ופירש רש"י [שם] "מלאך - זה משה". הרי שיצ"מ נעשתה על ידי מי שמכונה "מלאך", ואילו כאן אמרינן "אני ולא מלאך". דע שבגו"א שמות פי"ב סוף אות כח [רג:] הקשה כן, וז"ל: "והא דכתיב [במדבר כ, טז] 'וישלח מלאך ויוציאנו', היינו להשתדל בהוצאה, דמשה היה משתדל בהוצאה, אבל תכלית ההוצאה, דהוא מכת בכורות, היה על ידי השם יתברך" [הובא למעלה פנ"ב הערה 129].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:41)

(41) מצוי הוא שהמהר"ל מדגיש שאין ספק בדברים שכתב [ראה למעלה פכ"ג הערה 151, פכ"ה הערה 109, פל"ט הערות 70, פמ"א הערה 112, ופמ"ה הערה 151].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:42)

(42) "'ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים' [דברים כו, ח]. 'ויוציאנו ה' ממצרים', לא על ידי מלאך, ולא על ידי שרף, ולא על ידי שליח, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. שנאמר [שמות יב, יב] 'ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה''. 'ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה', אני ולא מלאך. 'והכיתי כל בכור בארץ מצרים', אני ולא שרף. 'ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים', אני ולא השליח. 'אני ה'', אני הוא ולא אחר" [לשון ההגדה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:43)

(43) כן עמדו על קושי זה מפרשי ההגדה [ארחות חיים, אברבנאל, ועוד].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:44)

(44) פירוש - בפרשה זו לא מדובר בדיבורי ה' המדבר בעד עצמו, אלא בדיבורי משה ואהרן אל ישראל, שנאמר בתחילת הפרשה [שמות יב, פסוקים א, ג] "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר וגו' דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:45)

(45) שנאמר שם [שמות יב, פסוקים כא, כג] "ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח וגו' ועבר ה' לנגוף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות וגו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:46)

(46) לשון הרמב"ן [שם]: "כי בעבור שהפרשה דיבר משה עם ישראל, היה ראוי שיאמר 'ועבר ה' בארץ מצרים, והכה כל בכור'. ולכך ידרשו כי 'ועברתי' אני בעצמי, לא על ידי מלאך שלוח מאתו במגפות". ובגו"א שם אות כח [רא.] כתב: "ופירש הרמב"ן ז"ל דדרשו כך דכל הפרשה הוא דבור משה אל ישראל, והוי ליה למכתב 'ועבר ה' לנגוף' בלשון נסתר, לכך דרשו דפירושו 'ועברתי' וכו'". וכן הרשב"ץ כאן מביא את לשון הרמב"ן מבלי להזכירו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:47)

(47) לכך אין לדייק ממה שנאמר "ועברתי" ולא "ועבר ה'", כי מדובר כאן בדיבורי ה' בעד עצמו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:48)

(48) כמו שמות יב, ב "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה". שם פסוק ה "שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו". שם פסוק ו "והיה לכם למשמרת וגו'". שם פסוק י "ולא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו", ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:49)

(49) כמו שם פסוק ו "והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים", דרישא דקרא איירי בלשון נוכח ["והיה לכם למשמרת"], וסיפא דקרא איירי בלשון נסתר ["ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל"], כי הרישא כוללת את משה ואהרן, והסיפא "כנגד ישראל בלבד" [וקצת תמוה שהמקרא בפרשה אחת פעם כולל את משה ואהרן בכלל, ופעם לא כולל, וחוזר חלילה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:50)

(50) אין כוונתו שזו פרשה אחרת [בפתוחות וסתומות], שאין זה כך [אלא זה המשך הפרשה], אך כוונתו להמשך הפרשה שלאחר הפסוק "ועברתי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:51)

(51) לשונו בגו"א שם אות כח [רא.]: "על פירוש הרמב"ן קשה, דאיך דרשו כך, דהוי ליה לומר לשון נסתר, דהא דברי ה' הוא, אף על גב שאמר הקב"ה שיאמר לישראל כך, מכל מקום הוא דבר ה' ומדבר בעד עצמו 'ועברתי וגו'', כמו [שמות יב, יג] 'וראיתי את הדם ופסחתי עליכם', וכן [שם פסוק יז] 'כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותי וגו''".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:52)

(52) לשונו בגו"א שמות פי"ב אות כח [רא:]: "אבל נראה מה שדרשו כך, מפני דהוי ליה למכתב 'ועברתי לנגוף את מצרים', כדכתיב בדבור משה לישראל [שם פסוק כג] 'ועבר ה' לנגוף את מצרים', כי אין ההעברה בפני עצמו כי אם להכות, והוי ליה למכתב 'ועברתי להכות בכורי מצרים ולעשות שפטים באלהיהם'. כי מה שכתוב 'ועברתי' 'והכתי' כאילו היה כל דבר ודבר בפני עצמו, וזה אינו, כי מה היתה ההעברה כי אם להכות, והוי ליה למכתב 'ועברתי להכות ולעשות שפטים'". וכן האברבנאל בשער סט הציג קושי זה, וז"ל: "'ועברתי בארץ מצרים', אני ולא מלאך. 'והכיתי כל בכור', אני ולא שרף. וכן דרשו 'ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים', אני ולא שליח. ויקשה זה לפי שאין ההעברה עניין בפני עצמו וההכאה עניין בפני עצמו, כי ההעברה ייראה באמת שהיא עניין ההכאה... ואיך אם כן דרשו שלושה ועשו ההעברה עניין בפני עצמו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:53)

(53) בכת"י [שמט] ניסח שאלה זו בזה"ל: "ואם אתה שואל, מאי מלאך, ומאי שרף, ומאי שליח, דבעי לכל אחד ואחד מיעוט בפני עצמו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:54)

(54) ראה למעלה הקדמה שניה [צ., קח.] אודות שנס לחוד, וטבע לחוד. וראה למעלה פמ"ג [רה.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:55)

(55) אבות פ"ה מ"ו "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן; פי הארץ, ופי הבאר... והמן". ושם בדר"ח [ריד:] ביאר ש"נבראו בערב שבת בין השמשות דברים שהם למעלה מן הטבע, ואינם טבעיים... שכל אלו דברים אינם טבעיים". ולמעלה פכ"ב [רעח:] כתב: "אין המן מדברים הטבעים... וכן הבאר הוא ברכה שאינה טבעית, להיות הבאר הולך עמהן בכל מקום" [ראה למעלה פכ"ב הערה 72, ופ"מ הערה 31]. ונקט בשני נסים שהם חידוש בריאה; בריאת המן ובריאת הבאר, כי חידוש בריאה הוא הבטוי המובהק ביותר לפועל של הויה. וכן כתב למעלה פמ"ז [תקמ:], ויובא בסמוך הערה 59.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:56)

(56) לשונו למעלה הקדמה שניה [ס:]: "המלאך שהכה במחנה אשור להציל יחזקיה ועמו". וכן בהמשך ההקדמה [עז.] הזכיר שוב את המלאך שהכה את סנחריב. וראה להלן פס"א הערה 74 במה שנתקשה שם מדבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:57)

(57) והם: פועל בדרך הטבע, פועל נסי של הויה, ופועל נסי של הפסד. ואם תאמר, כשם שיש בפועל נסיי הויה והפסד, כך יש בפועל טבעי הויה והפסד, ומדוע רק אצל פועל נסיי חילק ביניהם, ולא חילק כן גם בפעל טבעי, ושיהיו בסך הכל ארבעה דברים. ויש לומר, שהויה והפסד בעולם הטבעי הם שני צדדים של מטבע אחת, שההויה מעיקרא ניתנה לזמן קצוב, ולאחריה יבוא ההפסד. וכן כתב בגו"א בראשית פכ"ה אות מז [יט:]: "האבלות הוא גלגל שחוזר בעולם. כי ההויה וההפסד תלוי בגלגל". ובדר"ח פ"א מי"ח [תיז.] כתב: "העולמות הם ג'; העולם השפל הזה, הוא עולם התחתון... הוא נקרא 'עולם השפל', אשר הוא עולם הויה והפסד". ובדר"ח פ"ה מ"ה [קנח.] כתב: "העולם הזה הוא עולם הויה והפסד". ובנתיב האמת פ"ג [א, רב.] כתב: "החלק השני עולם הגלגלים... אינם מקבלים הויה והפסד כמו שהם הגשמיים אשר הם אצלנו, רק שהם נבראים והם כלים בעת שיעלה רצון השם יתברך, אבל הויה והפסד כל שעה אין בהם". ובתפארת ישראל ר"פ ד [סח.] כתב: "כי המצות הם צירוף האדם מן הגשמי, עד שאין האדם טבעי חמרי בעל הויה והפסד, כמו שהם הדברים הטבעים". ושם פי"ב [קפד:] כתב: "המושכל הראשון כי האדם בעל חומר ובעל הויה והפסד". ובשיטמ"ק ב"מ צח: [ד"ה והרז"ה השיב] כתב: "כי ידוע הוא לכל בעלי החכמה כי אין בעולם השפל דבר נמלט מן ההפסד, והוא הנקרא עולם ההויה וההפסד". וראה למעלה פי"ז הערה 16.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:58)

(58) מה שנקט כאן ב"יד חזקה" ["שהיה המלאך מוציא את ישראל **ביד חזקה**, והיה פועל הגאולה"], יוסבר על פי מה שכתב למעלה פנ"ב [לאחר ציון 103] בביאורו השני לכפילות של "יד חזקה וזרוע נטויה" [דברים כו, ח], וז"ל: "כי ראוים היו ישראל להיות עבדים במצרים, וראוי היה פרעה להיות מלך משעבד בישראל. וכאשר רצה הקב"ה להוציא את ישראל ממצרים, היה עומד נגד זה העבדות שראוי לישראל, והמלכות של פרעה... ועל זה אמר 'ויוציאנו ה' משם ביד חזקה' להסיר העבדות, כי נגד שהיו משועבדים ומשוקעין בעבדות היה הקב"ה צריך להוציא אותם ביד חזקה. וכנגד שהיה פרעה מלך עליהם בכח זרוע שלו, היה מוציאם בזרוע נטויה. כי דרך מי שבא למחות בדבר, נוטה ידו עליו, וזהו 'בזרוע נטויה'. משל זה, אבן שהוא משוקע בארץ, ואדם בעל זרוע אינו רוצה להניח ליקח אותו משם, הלוקחו נוטה ידו עליו במכות שלא יעכב". הרי ש"ביד חזקה" מורה על הצורך להתגבר על המעכב מצד ישראל [סילוק עבדותם], ואילו "זרוע נטויה" מורה על הצורך להתגבר על המעכב מצד המצריים [סילוק מלכות פרעה]. לכך כאן שמחלק בין הוית ישראל להפסד המצריים, נקט בדוקא אצל הוית ישראל בביטוי "ביד חזקה", המורה על גאולת ישראל ללא קשר להפסד המצריים, כי אותה אנו מבקשים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:59)

(59) ועל כך ממונה שרף, ולא מלאך. וראה הערה הבאה, והערה 61.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:60)

(60) אודות שביציאת מצרים היו פועל של הויה ופועל של הפסד, כן כתב כמה פעמים בספר זה. וכגון, למעלה סוף הקדמה שלישית [קסא.] כתב: "לפיכך שם הספר 'גבורות ה'', בו יתבאר גבורותיו אשר עשה עם ישראל, ואשר הפליא לעשות נגד הקמים. בזרוע עזו השפיל רמים, ועָם עני הושיב בגבהי מרומים, ישתבח שמו לעולמים". ולמעלה פ"ט [תנח.] כתב: "לכך הביא השם יתברך זרעו בגלות כדי שיקנו האמונה, וידעו כח מעשיו שהוא עושה לאוהביו, וגבורותיו אשר עושה לאויביו, כמו שעשה למצרים מן מכות הגדולות והנוראות, והטובה שעשה לאוהביו". ולמעלה פכ"ו [תכא:] כתב: "הגואל שיאמר פקידה כפולה ["פקוד יפקוד" (שמות ג, טז)] הוא גואל של אמת [שמו"ר ג, ח], מפני כי ישראל נגאלו בענין זה להטיב להם לגאול אותם, ולהרע למצרים. פקידה הראשונה להטיב לישראל, והשניה להרע למצרים". ולמעלה פ"מ [עג:] כתב: "כי יד ה' שהכה במצרים ויצאו על ידי גבורת הקב"ה, ואותה היד היה עליהם [על ישראל]". ולמעלה פמ"ז [תקלב:] כתב: "על זה אמר [שמות טו, ו] 'ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב', כמו שאמרו במכלתא [שם] מלמד שיד אחד היתה מצלת ישראל, ויד אחרת משקעתן בים סוף. ועם המכה שהיתה בכח, היה מציל את ישראל". ובהמשך הפרק שם [תקמ:] כתב: "וזכר כאן שני דברים ["נורא תהלות עושה פלא, נטית ימינך תבלעמו ארץ" (שמות טו, יא-יב)]; האחד, הפלאות אשר הוא מחדש בעולמו לעשות מן הים יבשה, וכיוצא בזה, דבר זה נקרא 'פלא'. וזהו חדוש בריאה אשר הוא יתברך פועל בעולם. אמנם אבוד האויבים אין בזה פעל השם יתברך, רק אשר הוא נוטה ימינו, אשר בו הם תלוים הנבראים... וכאשר הוא מטה ידו הימנית, תבלעמו ארץ". ואודות שתי ההנהגות האלו [של חידוש הבריאה ואיבוד האויבים], ראה למעלה פל"ט [טו.] ופמ"ד [שא:] שביאר שפרשה ראשונה של תפילין היא כנגד חסדו יתברך, ופרשה שניה של תפילין היא כנגד גבורתו יתברך. **ואבוהון לכולהו** הוא מה שנאמר [ישעיה יט, כב] "ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא וגו'", ובזוה"ק [ח"ב לו.] אמרו "'נגוף' למצרים 'ורפוא' לישראל". ובתפילת שחרית אומרים "ממצרים גאלתנו ה' אלקינו ומבית עבדים פדיתנו, כל בכוריהם הרגת ובכורך גאלת, וים סוף בקעת וזדים טבעת וידידים העברת ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר... ברכות והודאות למלך אל חי וקים רם ונשא גדול ונורא משפיל גאים עדי ארץ מגביה שפלים עד מרום". ובאבודרהם [שם] כתב: "'משפיל גאים עדי ארץ מגביה שפלים עד מרום', על שם [יחזקאל יז, כד] 'כי אני ה' השפלתי עץ גבוה הגבהתי עץ שפל'. והטעם בזה שהשפיל את מצרים שהיו מתגאים על ישראל, והגביה את ישראל שהיו שפלים". הרי שמוזכרים ביחד מפלת המצרים וגאולת ישראל. וראה למעלה במבוא לספר [עמודים 18-19] שמחמת כן שם הספר הוא בלשון רבים ["גבורות ה'"], ולא בלשון יחיד ["גבורת ה'"], אע"פ שבפסוק נאמר בלשון יחיד [דהי"א כט, יא] "לך ה' הגבורה", ולא "לך ה' הגבורות", כי ביצ"מ היו שתי פעולות בו זמנית; גאולת ישראל, ואיבוד המצריים. וכן נאמר [תהלים סח, ז] "מוציא אסירים בכושרות", ודרשו חכמים [סנהדרין כב.] "אל תיקרי 'בכושרות', אלא 'בכי ושירות'", שהוא "בכי למצרים ושירה לישראל" [תוספות רא"ש סוטה ב.]. ובתנחומא פרשת בא אות יא אמרו "'בכושרות', רבי יונתן אמר בכי ושירות, אלו בוכין ואלו משוררין; מצרים בוכין, 'כי אין בית אשר אין שם מת' [שמות יב, ל]. וישראל משוררים, 'קול רנה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עושה חיל' [תהלים קיח, טו]". ורש"י [שמות טו, ו] כתב: "ימינך ה' נאדרי בכח להציל את ישראל, וימינך השנית תרעץ אויב". **ובמאמרי פחד יצחק** פסח, מאמר קיא [אות ח], כתב: "החידוש בעשר מכות אינו בזה שרשעים נענשו. אף לפני פרעה באו עונשים על רשעים; מבול, מהפכת סדום, ועוד. החידוש במכות הוא במשקל 'נגוף ורפוא' שבו. שכל מה שנגפו בו המצרים נתרפאו ממנו ישראל, וניצלו הימנו... יציאת מצרים והמכות הם דוקא על משקל זה, והוא החידוש שנתהוה אז. ולאור זה עלינו להבין את הכתוב 'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך' [שמות טו, כו]... איזו חשיבות יש בסימון המחלה שהמצרים חלו בה. אלא שהם הם הדברים; כל המחלה שחלו הם בה, 'רפוא' היא בשבילך, וניצול אתה ממנה. ה'נגוף ורפוא' נתאחדו באותו מעשה, ולא היה סתם עונש לרשע ושכר לצדיק. כל עצם המחלה על מצרים משמשת הכרח לרפואה לישראל" [ראה למעלה הקדמה שלישית הערה 160, פ"ט הערה 93, פכ"ו הערות 20-22, פ"מ הערה 46, פמ"ז הערות 438, 483, ולהלן פנ"ט הערה 33].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:61)

(61) אודות שמערכת השמים מורה על הנהגה טבעית, כן רמז לכך למעלה פל"ט [יב.], וז"ל: "פרשה רביעית [שבתפילין (פרשת "והיה אם שמוע תשמעו", דברים יא, יג-כא], כי השכינה היא בישראל תמיד, ומחמת שהשכינה בישראל, מנהיג אותם לטוב אם ישמעו, ואם לא ישמעו, בהפך זה מנהיג אותם, וזה נזכר בפרשה 'והיה אם שמוע'. ופרשה זאת הוראה גמורה שהשכינה עם ישראל, ואינם נמסרים למערכת השמים", וראה שם הערה 39, ולמעלה בפרק זה הערה 28. ובגו"א שמות פי"ח אות א [ג:] ביאר שמערכת השמים היא בעיקר מוסבת על השמש, וכלשונו: "מלחמת עמלק היה בשמים, להעמיד החמה לבטל מערכת השמים" [הובא למעלה פל"ד הערה 86]. וכן כתב בדרוש על התורה [לא.]. וכבר השריש שהשמש מורה על הטבע, וכלשונו בתפארת ישראל פ"ד [עא:]: "המציאות התחתון, והוא בכללו מסודר תחת השמש, והשמש כולל אותו. כי השמש מלך עולם הטבע, ועולם הטבע מסודר תחתיו. וכמו שתמצא מבואר מן הכתוב שכאשר ירצה להזכיר כל העולם יאמר 'תחת השמש', וכדכתיב [קהלת א, ג] 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש'. 'וראיתי כל אשר נעשה תחת השמש' [קהלת א, יד], וכן תמיד. והשמש היא שמירת סדר עולם הטבע במהלכה ובתנועתה, במה שהיא מושלת בעולם הטבע. וכמו המלך שהוא השומר את הסדר לבלתי יצא אחד מן הסדר הראוי, כך השמש שהוא המושל על עולם הזה, וכדכתיב [תהלים קלו, ח] 'את השמש לממשלת ביום', והוא השומר סדר העולם לבלתי יחליף וימיר את סדר הראוי, ויעמוד על עמדו". ובבאר הגולה באר הרביעי [תעו:] כתב: "כאשר אתה מתבונן בעולם הזה, הוא עולם הטבע, נמצא הדברים מסודרים זה על זה במדריגתם ובסדרם עד השמש, שהוא מנהיג העולם השפל, וכדכתיב בתורה [בראשית א, טז] 'את המאור הגדול לממשלת היום וגו''. ודבר זה ידוע, כי השמש נקרא 'מלך' בצבא השמים. והוא יתברך מושל על כל, מכל מקום יש לשמש שֵם ממשלה" [הובא למעלה הקדמה שניה הערה 419, הקדמה שלישית הערות 49, 74, ופמ"ו הערה 28]. ונאמר [דברים ג, כד] "אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך". והמלבי"ם [שם] כתב: "נגד ההנהגה הטבעיית אמר [משה לה'] 'אשר יעשה כמעשיך', שהם מעשה ה' בעולמו בדרכי הטבע. ונגד ההנהגה הנסיית אמר 'כגבורותיך'. וכבר בארתי בכמה מקומות שההנהגה הטבעית מיחס פעולת ה' לשמים, שההנהגה הטבעית תרד דרך מערכת השמים. וההנהגה הנסיית מיחס שפועל ישועות בקרב הארץ, רצה לומר לא באמצעות השמים והמערכת, רק משנה חוקי הטבע בארץ. ועל זה אמר אשר מי אל בשמים אשר יעשה כמעשיך ומי אל בארץ אשר יעשה כגבורותיך". וראה בסמוך הערה 67.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:62)

(62) כי המלאכים ממונים על הקיום [ולא על ההפסד], וכמו שכתב גו"א בראשית פל"ב אות ב [קלב.]: "המלאכים אשר הם ניתנים לשמור העולם וממונים עליו". ובנצח ישראל פנ"ח [תתצו:] כתב: "המלאכים הם ממונים על הנהגת העולם שיהיה מקוים". ובהקדמה לאור חדש [קיד:] כתב: "נקראו 'מלאכים' מפני שהם שלוחים ומלאכים, והרי הם שלוחי השם יתברך לשמור את האדם" [ראה למעלה פמ"ג הערה 129, פמ"ד הערה 35, פנ"ד הערה 133, ולהלן פ"ס הערה 100].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:63)

(63) כי "שרף" מלשון אש ששורפת [מבואר בהמשך דבריו]. ואמרו חכמים [גיטין סח:] "כתיב [במדבר כג, כב] 'כתועפות ראם לו', ואמרינן 'כתועפות' אלו מלאכי השרת, 'ראם' אלו השדים" [בסוף הפרק יביא מאמר זה]. ובנצח ישראל פנ"ח [תתצו:] כתב: "ואמר 'כתועפות ראם לו'. כי השם יתברך יש בו שני דברים; כי הוא יתברך שומר ומנהיג העולם עד שהוא עומד על תיקונו. והוא מחריב ומאבד את העולם מפני עונש הבריות... כמו שעשה בימי דור הפלגה ודור המבול. וזה שאמר 'כתועפות ראם לו', 'כתועפות' אלו המלאכים, אשר הם ממונים על הנהגת העולם שיהיה מקוים. ו'ראם' אלו המזיקים, שהם אינם ממונים להנהגת שמירת העולם, רק הם מפסידים את העולם. והשם יתברך יש בו שניהם. וכך פעל עמהם כאשר הוציא אותם מארץ מצרים; היה שומר ישראל שיהיו מקוימים, והיה מזיק ומאבד את המצרים. וזה שאמר הכתוב [שמות טו, ו] 'ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב'... ביד אחד הוא עוזר ישראל, ובאותו יד עצמו הוא מאבד ומשבר האויבים. וזהו 'כתועפות ראם לו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:64)

(64) בא ליישב קושיא מתבקשת; כיצד שייך לבאר שיצ"מ נעשתה בדרך הטבע, כאשר ישראל היו שפלים ומשועבדים למצריים, והמצריים שולטים עליהם לגמרי. ועל כך מבאר "שלפעמים אומה אחת שפלה עולה". וכן כתב בגו"א בראשית פי"ד אות טו [רלו.] שנצחונם של ארבעת המלכים את חמשת המלכים [בראשית טו, ט-י] אינה בהכרח מורה על גבורתם, כי ניתן לומר ש"במקרה נצחו את החמשה מלכים, משום דמזלא גרם". ובדר"ח פ"ד מ"א [יג.] כתב: "אם יקרא 'גבור' אשר הוא היה מנצח את אחר, [זה אינו]... כי באולי מזלו של המנוצח כל כך רע עד שהיה מנצח אותו". וכן כתב בנר מצוה [פב.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:65)

(65) לשונו באור חדש פ"ו [תתרח:]: "כי הוא יתברך מנהיג את הטבע... והטבע הוא שליח הקב"ה". ובבאר הגולה באר הרביעי [תיד.] כתב: "השם יתברך פעל הכל, ומצד כוחו מוציא בטבע אל הפועל, והטבע הוא שלוחו יתברך". ושם בהמשך הבאר [תקמג.] כתב: "דע כי הוא יתברך הוציא את הנמצאים כולם לפעל המציאות בששת ימי בראשית בעצמו ובכבודו, לא על ידי שליח, הוא הטבע, כמו שהיה אחר ששת ימי בראשית, שהשם יתברך מנהיג את עולמו על ידי השליח, והוא הטבע". ושם בבאר הראשון [נב:] כתב: "סדר השם יתברך הטבע, שהטבע פועלת הדבר שהוא גשמי ברצון השם יתברך". ושם בבאר השני [רלה.] כתב: "כח הטבע פועל בגזירת השם יתברך". ובתפארת ישראל פ"ב [נ:] כתב: "כי כח הטבע פועל בכח שהוא מן השם יתברך". ולמעלה פ"מ הערה 68 ופמ"א הערה 94 נתבארו דבריו שם על פי דבריו כאן. וראה בסמוך ציון 69.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:66)

(66) אודות שהטבע פועל בעולם הזה דייקא, כן כתב להלן פנ"ח, וז"ל: "כי העולם הזה הוא עולם הטבע". ובדר"ח פ"ג מ"ה [קמה.] כתב: "הנהגה טבעית, הנהגה נמוסית... שאלו שניהם הם מצד עולם הזה". ושם מי"ז [תכז.] כתב: "התורה היא הנהגה אלקית, שהיא למעלה מהנהגת העולם הזה, הוא הנהגת הטבע". ובתפארת ישראל פ"ב [נ.] כתב: "הטבע הוא כח חמרי בלבד". ושם חזר על יסוד זה כמה פעמים. וכן כתב שם פ"ז [קכ.]. ושם פי"ט [רפח.] כתב: "כי הטבע היא חמרית, היא מבדלת בין השם יתברך ובין הבריות". ובנצח ישראל פ"ב [לה.] כתב: "העולם הזה הוא עולם הטבע, ואין הדברים אלקיים נמצאים בו בשלימות". ושם בפכ"ח [תקעב.] כתב: "עולם הזה הוא טבעי גשמי... וידוע כי הגשמי מתנגד לבלתי גשמי". ובאור חדש פ"ו [תתרז.] כתב: "כי הטבע הוא חמרי, כאשר ידוע". ובח"א לע"ז ג. [ד, כא:] כתב: "הטבעי הוא גשמי, והוא נבדל מן השם יתברך, שהוא בלתי גשמי" [ראה למעלה פמ"ז הערה 493, ולהלן פנ"ח הערה 28].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:67)

(67) מדגיש בזה שלא רק שהטבע הוא שליח, אלא שהקב"ה הוא המשלח של הטבע, לכך כל פעולות הטבע מתייחסות אל הקב"ה, כפי שכל פעולות השליח מתייחסות אל משלחו. ונקודה זו [שפעולות הטבע מתייחסות אל הקב"ה] מבוארת היטב בבאר הגולה באר הרביעי [תיא:], וז"ל: "וזה כי לא דברו חכמים מהטבע, כי בודאי שיש טבע מחייב את הרעשה, כמו שמבואר בספרי הטבע. אבל חכמים לא יביטו אל הטבע, ודעתם כי אף כי יש טבע פועלת, מכל מקום מן השם יתברך התחייב הטבע. ודבר זה הוא בכל הנבראים, שאין ספק כי הטבע פועל יצירת האדם כאשר ידוע, מכל מקום אין ראוי שיהיה נתלה הדבר בטבע בלבד, כי אם בשם יתברך. וכן כל הנבראים הכל ברא השם יתברך, כמו שתקנו בכל דבר שנברא 'בורא מין זה', ו'בורא מין זה' [ברכות לה.], כי הוא יתברך פועל הכל, והוא על ידי הטבע. כמו שתקנו [תפילת שחרית] 'המאיר לארץ ולדרים עליה', אף כי השמש מאיר, מכל מקום פעל זה נתלה בו... דבר זה יסוד גדול מאוד אשר עליו נבנה יסוד האמונה... ולפיכך דעת רז"ל אינו כך, אבל הדברים האלו אף שהם יוצאים על ידי הטבע אל הפעל, מכל מקום השם יתברך פעל הכל, ומצד כוחו מוציא בטבע אל הפעל, והטבע הוא שלוחו יתברך, ולפיכך יש לייחס דבר זה אל השם יתברך". ובח"א לב"ב כה. [ג, פ.] ביאר שם מדוע שקיעת החמה היא במערב ולא במזרח, ושהשקיעה מורה שהחמה נתלית בה'. ודבריו שם מאוד נוגעים לדבריו כאן. וראה במבוא לנר מצוה [עמוד 18]. וצרף לכאן דבריו המסולאים של המשך חכמה על הפסוק [בראשית טו, יז] "ויהי השמש באה", שכתב: "הנה דע כי עד אברהם לא נקרא [החמה] 'שמש', רק 'המאור הגדול' [בראשית א, טז]. רק משבא אברהם... ולימד כי השמש מוכרח מהיוצר... והוא רק 'שמש' לשמש פני קונו... לכך קרא להחמה 'שמש'". הרי המאור הגדול, שהוא שורש הטבע [כמבואר למעלה הערה 61], אינו אלא שליחו של הקב"ה, ומכאן השם "שמש".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:68)

(68) כמו שאמרו חכמים [ויק"ר כב, ג] "בכל הקב"ה עושה שליחותו, אפילו על ידי נחש, אפילו על ידי צפרדע, ואפילו על ידי עקרב, ואפילו על ידי יתוש. טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים... התחיל מחרף ומגדף כלפי מעלה... אמר לו הקב"ה, רשע, חייך בבריה פחותה ממה שבראתי מששת ימי בראשית אני פורע ממך... זימן לו הקב"ה יתוש אחד, ונכנס לתוך חוטמו, והיה אוכל והולך עד שהגיע למוחו, התחיל מנקר את מוחו". ועוד אמרו [שמו"ר י, א] "אמר להן הקב"ה... בכל אני עושה שליחותי, אפילו על ידי נחש, אפילו ע"י עקרב, ואפילו ע"י צפרדע. תדע לך שכן, שאלולי הצרעה, היאך היה הקב"ה פורע מן האמוריים. ואלולי הצפרדע, היאך היה פורע מן המצריים". ובילקו"ש [ח"ב רמז תתכ] אמרו: "מה היו עושין הצפרדעים, היו בוקעות ועולות לתוכן ואומרות אנו שלוחי המקום, והיו נבקעות מלפניהם". ועוד אמרו במשנה [ב"מ צג:] "זאב אחד אינו אונס, שני זאבים אונס. רבי יהודה אומר, בשעת משלחת זאבים אף זאב אחד אונס", ופירש רש"י שם "בשעת משלחת זאבים - שחיה רעה משולחת בגזירת המלך, קופצת היא על אדם אחד". והראב"ד [הלכות תענית פ"ב ה"ט] כתב: "אם היו נושכין וממיתין אפילו צרעין ויתושין וזבובים, כי כלם שלוחי המקום הם". ובדר"ח פ"ג מט"ז [תה:] כתב: "כי על ידי הכל הקב"ה עושה שליחתו להיות נפרע מן הרשעים, ואלו נקראו 'שלוחי המקום'" [הובא למעלה פכ"ה הערה 78].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:69)

(69) שהטבע הוא שליח של ה', וכמלוקט למעלה הערה 65.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:70)

(70) מצוי שכותב מלים אלו ["ופירוש זה נכון"] לעומת פירוש שני עמוק יותר. וכגון, למעלה פמ"ז [תסב:] כתב: "ועם כי באמת כי מאמר הזה יש לו עוד סוד נסתר ונפלא מאוד, מכל מקום פירוש זה נכון ומקובל כאשר תעיין בו". ובגו"א בראשית פכ"א אות כח [שסה:] כתב: "עם שהפירוש האמתי אשר הוא נבחר פירוש הראשון, מכל מקום גם פירוש זה נכון ואמת". ובגו"א ויקרא פכ"ז אות ז [רעט.] כתב: "ופירוש זה נכון. אמנם עדיין צריך לתת טעם למה חומש, ודבר זה בו חכמה עמוקה". ובנתיב העבודה פ"ה [א, פח.] כתב: "כך יש לפרש המאמר הזה לפי פשוטו, והוא נכון. אמנם הפירוש הברור במאמר הזה וכו'" [הובא למעלה פי"ט הערה 148, עיי"ש]. וכן כאן מיד יביא פירוש שני ויפתח במלים "אמנם יש בזה דבר נפלא ועמוק עוד". ואם כן כוונתו לומר שהפירוש הראשון הוא נכון בפשוטו, אף שיש בזה פנים עמוקות יותר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:71)

(71) יבאר הסבר שני להבדלים בין "מלאך" "שרף" ו"שליח". ועד כה ביאר שהם כנגד נס של הויה, נס של הפסד, והטבע. ומעתה יבאר שהם כנגד מים, אש, וכח כללי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:72)

(72) זהר חדש [מלרגליות, בראשית, מדרש הנעלם יג.] "'הנה מלאכי ילך לפניך' [שמות לב, לד]... 'מיכאל' 'מלאכי'". ובפסקי רבינו אביגדור צרפתי [מבעלי התוספות פרשת בלק, ונמצא בקובץ שיטות קמאי, סנהדרין קה:] כתב: "'ויתיצב מלאך ה' בדרך' [במדבר כב, כב]. בכל הפרשה כתיב 'אלקים', וכאן כתיב 'מלאך ה''... ואותו מלאך מיכאל היה, כי 'מלאך' אותיות מכא"ל, הוא שר של ישראל". ובעל הטורים [שמות לב, לד] כתב: "הנה מלאכי - אותיות מיכאל, שהוא מלאכי המיוחד לי". והגר"א על תקו"ז תיקון יא [מתיקונים אחרונים] כתב: "ודא מיכאל - שבו אותיות מלא"ך י', שהוא ימינא בחכמה י'". ובדובר צדק [פרשת אחרי מות אות ד] כתב: "ידוע דמיכאל אותיות מלאך, כי הוא שורש המלאכים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:73)

(73) כמו שיבאר בסמוך שגבריאל הוא ממונה על אש, והרי "שרף" הוא מלשון שריפה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:74)

(74) כן אמרו במדרש [במדב"ר יב, ח]. וראה זוה"ק [ח"א צז:], ובניצוצי זהר אות ה, שליקט מקורות רבים לכך. ולמעלה פמ"ז [תסח:] כתב: "כי מיכאל ממונה על מים, וגבריאל על אש". ולהלן פס"ח כתב: "כי המלאכים מפני שהם כתות מחולקים מתחלפים, לפי שהם כתות פרטים, כמו שאמרו מיכאל ממונה על מים, וגבריאל ממונה על אש. ואם כן תמצא חלוק ביניהם מה שמסודר מן כל אחד ואחד". וראה למעלה הקדמה שניה הערות 183, 185, פ"כ הערה 82, פכ"ב הערה 95, פכ"ג הערה 58, פכ"ו הערה 21, פכ"ז הערה 64, פל"ו הערות 18, 112, פמ"ג הערה 94, פמ"ז הערות 185, 408, ובסמוך הערות 76, 77.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:75)

(75) וכן בגמרא [יומא עז.] אמרו שהוטל על גבריאל להטיל גחלי אש על ישראל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:76)

(76) לשונו בנתיב השלום פ"א [א, ריז.]: "לפיכך אף העליונים צריכים שלום, שלא יהיו נמצאים ההפכים ביחד בעולם אחד. כי מיכאל ממונה על המים, וגבריאל על האש, ואם לא היה השלום היה האחד בטול השני... וזה שאמר 'עושה שלום במרומיו'". ומקורו בתנחומא ויגש אות ו, שאמרו שם: "'המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו' [איוב כה, ב], 'המשל' זה מיכאל, 'ופחד' זה גבריאל. מיכאל מן המים וגבריאל מן האש, והן עומדין לפני השכינה ואינן מזיקין זה את זה, הוי אומר 'עושה שלום במרומיו'". וכן הוא בדב"ר ה, יב. ובגו"א בראשית פ"ד אות י [צח:] כתב: "כי קין והבל היו שני הפכים, ואילו היו מובדלים לגמרי בלא השתתפות כלל, אז היה שלום ביניהם, כי זה היה כמו השלום שעושה הקב"ה בין גבריאל שהוא אש ומיכאל שהוא מים, ואין האחד מכבה את חבירו" [הובא למעלה הקדמה שניה הערה 185, פי"ט הערה 242, פכ"ד הערה 124, ופכ"ז הערה 61. וראה למעלה הערה 74].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:77)

(77) כי האש פועלת חמימות והמים פועלים קרירות, וכמו שכתב למעלה פל"ו [תרמו.]: "לא ימשך מדבר שהוא אחד רבוי פעולות. כי האש שיש בו טבע אחד, אינו פועל רק פעולה אחת, לחמם. והמים שיש בהם טבע אחד, אין פעולתם רק לקרר". ולמעלה פנ"ב [לאחר ציון 192] כתב: "הפעולה דומה מתיחס אל הפעל, כי כאשר נמשך מן האש פעולה, נמשך היבש, לפי ענין האש שהוא יבש. וכן הליחות מן המים, תמיד מתיחס הפעולה אל הפועל". ובתפארת ישראל פ"א [כט.] כתב: "כל פעולה היא מתיחסת אל הפועל; כי החמימות אשר הוא פעולת האש, מתיחס אליו. וכן הקרירות מתיחס אל המים, אשר פועלים הקרירות". ובפתיחה לאור חדש [קפד:] כתב: "יש אומה שנקראת על שם מים... ויש אומה שנקראת על שם האש... זה בחמימות וזה בקרירות, ולכך הם הפכים" [ראה למעלה פנ"ב הערה 195 שהובאו מקבילות נוספות לכך, וכן פכ"ז (תמג.), פמ"ג הערה 157, ונתיב התורה פט"ו הערה 120]. וכן מצינו ביחס לפעולות של חסד ודין; מן המים נמשכות פעולות של חסד, ומן האש נמשכות פעולות של דין, וכמו שכתב בנצח ישראל פנ"א [תתיז:]: "רז"ל אמרו מיכאל של מים, וגבריאל של אש. ואין הפירוש שמיכאל הוא מים, וגבריאל הוא אש. דאין הדבר כך כלל. רק כי הם צורות נפרדות זה מזה, והם מחולקים כמו אש ומים. כי מיכאל שהוא של מים, רוצה לומר כי מושפע ממנו מה שהוא דומה למים. וגבריאל של אש, כי מושפע ממנו מה שהוא שוה ודומה לאש. כי מן מיכאל מושפע ממנו הטוב והחסד, וזה דומה למים. וגבריאל מושפע ממנו הדין, והוא שוה לאש. ולפיכך צורת מיכאל חסד, וצורת גבריאל אש" [הובא למעלה פמ"ז הערה 185]. ובח"א לב"ב עג: [ג, צב:]: "המים בימין, הפך האש שהוא בשמאל". ובח"א לסנהדרין לח. [ג, קנ.] כתב: "מיכאל מתיחס אליו צד דרום, כמו שידוע. וכן גבריאל בצד צפון, כמו שידוע". וראה להלן הערה 79, ופנ"ז הערה 46.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:78)

(78) אודות כלליות הקב"ה לעומת פרטיות המלאכים, כן כתב בכמה מקומות. וכגון, למעלה הקדמה שניה [עח:] כתב: "יש לו [להקב"ה] יותר מעלה... [שהוא] פועל כללי, ויש לתת לו הכללות מצד שהוא פועל הכל... רק השם יתברך יכול ועושה ברצונו, ואין המלאך פועל כללי". ולמעלה פמ"ז [תסח.] כתב: "כי מה שהיה הוא יתברך משנה דבר אל דבר הפכו מורה זה על שהוא יתברך הכל ביכלתו... ואחר שהכל הוא ברשותו יתברך, הוא אחד ואין זולתו. וזה כי הכחות הפרטים אין בידם רק דבר אחד פרטי, כמו שהוא פרטי. כמו שתאמר כי מיכאל ממונה על מים, וגבריאל על אש. ומפני כי מיכאל ממונה על דבר אחד פרטי, אין יכול לשנות המים לדבר שאינו ברשותו ובממשלתו. ובפרט דבר כזה, שהוא יסוד המים, בריאה כללית... [כמו] הים, שהוא יסוד המים, כמו שאמרנו פעמים הרבה. וזה הוא שנוי מים עצמם, שאין בטבע המים להיות יבשה, והם נהפכו אל היבשה. ודבר זה מורה שבידו וביכלתו הכל". ולמעלה פנ"ב [לפני ציון 208] כתב: "הקב"ה לא שם עינו אל אותו דור, אלא שם עינו לכלל ישראל, ראשונים ואחרונים, ואותם הוציא [ממצרים]. ודבר זה ראוי דוקא אל הקב"ה, כי הוא יתברך כולל הכל, וכלל ישראל הוא שהוציא כפי מדריגתו של השם יתברך, שהוא יכלול כל הדורות. ואילו היתה ההוצאה על ידי מלאך, אף כי היו יוצאים, מצד כי המלאך אינו כולל הכל, לא היתה היציאה רק לאבות... כי מפני שהוא יתברך כולל כל הדורות, פועל בדברים התמידים והכוללים, לא אל הדברים אשר הם לפי שעה בלבד, ואינם רק פרטים". ובנצח ישראל פנ"א [תתיח:] כתב: "השם יתברך כולל הכל, דין וחסד. ולא כמו המלאכים, שהממונה על חסד אינו ממונה על דין, והממונה על דין אינו ממונה על חסד, והוא יתברך כולל הכל. והוא יתברך נותן לה [לירושלים] מעלה כוללת, שתהיה כרכא דכולא בה". ובנתיב גמילות חסדים פ"ד [א, קסב.] כתב: "מי שהוא אחד כולל הכל, אף שני ההפכים. כי המלאכים, מיכאל ממונה על מים, וגבריאל על אש, ולכך אין אחד הכל. אבל השם יתברך הוא מושל על ההפכים". ובנתיב השלום פ"א [א, ריז.] כתב: "לפיכך אף העליונים צריכים שלום, שלא יהיו נמצאים ההפכים ביחד בעולם אחד. כי מיכאל ממונה על המים, וגבריאל על האש, ואם לא היה השלום היה האחד בטול השני. אבל על ידי השם יתברך, שהוא כולל הכל, יש שלום, כי מצד השם יתברך שהוא משלים הכל הם אחד, וזה שאמר [איוב כה, ב] 'עושה שלום במרומיו'". וראה למעלה פמ"ז הערות 74, 186, פנ"ב הערה 209, פנ"ג הערה 64, להלן הערה 96, פס"א הערה 92, ופס"ב הערה 57. **וכן כתב** [להבדיל] בנוגע לעבודה זרה, וכמו למעלה פי"ט [ריב:] כתב: "אמרו חכמים [מכילתא שמות יח, יא] שלא הניח [יתרו] עבודה זרה שלא עבדה, מזה תדע כי לא היה יתרו כמו שאר עובד עבודה זרה, שעובד עבודה זרה פרטית, שדבק בה לגמרי. אבל יתרו היה מוכן לעבוד כח קדוש, הוא אלקי האלקים כולל הכל. ומפני זה לא היה יתרו עומד על עבודה זרה אחת, שיש לה כח פרטי אחד. כי העובדי עבודה זרה, זה עובד לכח זה, וזה עובד לכח אחר, והוא יתברך כולל כל הכחות. ויתרו לא נחה דעתו בכח אחד פרטי, אבל היה עובד את כולם, היה חושב כי זה ראוי לו. וזה ממעלת יתרו, שלא היה מוכן להיות דבק בכח פרטי, עד שנתגייר, ובא לעבוד הקב"ה, שהוא כולל כל הכחות, כמו שאמר [שמות יח, יא] 'כי גדול ה' מכל אלהים'". ובגו"א שמות פי"ח אות א [ג.] כתב: "כי ידוע כי העובדים עבודה זרה גם מייחסים אל העבודה זרה כוחות פרטיות, שזה ממונה על האש, וזה ממונה על המים, וזה על דבר זה, וזה על דבר אחר, ואין אחת שאומרים עליה שהיא כללית" [הובא למעלה פמ"ז הערה 67].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:79)

(79) לשונו בגו"א שמות פי"ב אות כח [רב.]: "דרשו חכמים ז"ל כך; 'ועברתי בארץ מצרים' [שמות יב, יב] ולא מלאך המכה **ביד ימינו**, 'והכיתי' [שם] אני ולא שרף **המחריב את הכל** ושורף הכל", ושם הערה 172.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:80)

(80) בא לבאר את מהותו של השליח, אך לשם כך חוזר לבאר בקצרה ענינם של מיכאל וגבריאל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:81)

(81) מלאך, שרף, ושליח.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:82)

(82) כמבואר למעלה הערה 78. וכאן מוסיף שהקב"ה הוא "העלה הראשונה", דמחמת כן הקב"ה כולל הכל, כי הוא התחלה אל הכל. ובבאר הגולה באר החמישי [כה.] כתב: "דע כי העולם הזה דומה אל אילן אחד, שנמשך מן העיקר עד סוף האילן, ויש לו ענפים הרבה נמשכים זה אחר זה. וכן הוא העולם, שנמשך מן הסבה הראשונה, והוא העיקר... ומשתלשלים חלקיו זה אחר זה עד סוף השתלשלות חלקי המציאות... הסבה הראשונה הוא עיקר הכל, והוא נושא הכל" [הובא למעלה פ"ט הערה 228, פ"כ הערה 73, פנ"ג הערה 175, ולהלן פ"ס הערה 12]. ובדר"ח פ"ג מ"ד [קלא:] כתב: "כי אדם הראשון הוא כמו מין האדם בכלל, שנקרא 'אדם' על שם שהוא כולל כל מין האדם. כי ההתחלה שהיא התחלה לדבר, עומדת במקום הכל, והוא דומה כמו שורש האילן". ובקהלת יעקב, ערך עמלק [א], כתב: "הנה עמלק כולל כל האומות, וזה שאמר [במדבר כד, כ] 'ראשית גוים עמלק', כי ראשית היא כולל האחרים, כמו ראש השנה כולל כל השנה. והוא שורש לד' מלכים, ועל כן 'בבל' [34] 'ומדי' [60] 'ויון' [72] 'ואדום' [57] וט"ז אותיות, והכולל, גימטריא 'עמלק' [240]... עמלק כולל ארבע מלכיות, וזהו 'ראשית גוים עמלק', כי הראשית כולל הכל, כענין הבכור ואח הגדול שכולל כל האחין" [הובא למעלה פ"ח הערה 215, פכ"ד הערה 40, פל"ז הערה 102, ולהלן פנ"ז הערה 74].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:83)

(83) לשונו למעלה פ"ה [עדר.]: "תהיה הפעולה הנמשכת מן הפועל הוא השם יתברך, יש בה הכל, כמו שהפועל יש בו הכל במה שהוא אחד. ולפיכך מי שהוא אחד משלים להכל". ולמעלה פט"ו [נא:] כתב: "אין פעולה למעלה לחצאין". ולמעלה פנ"ג [לאחר ציון 184] כתב: "אבל זה שאמר [הבן החכם] 'אשר צוה ה' אתכם' [דברים ו, כ], איך יהיה זה הוצאה מן הכלל, אחר שהוא מודה כי השם יתברך צוה המצות, איך יאמר שצוה ה' אתכם ולא לו. שאם צוה השם יתברך המצות, צוה לכל, או לא צוה לגמרי". ולהלן פ"ס [לפני ציון 101] כתב: "ישראל לא קבלו חלוקה, רק הם חלק ה' יוצר הכל, ולא שייך אצל השם יתברך חלק". **וראיה מובהקת** לדבר [שאצל הקב"ה אין פעולה חלקית] הם דברי הגמרא [יומא סט:], שאמרו שם "אמרו [אנכה"ג] הואיל ועת רצון, הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה [שיתבטל]. בעו רחמי, ואמסר בידייהו. אמר להו חזו דאי קטליתו ליה לההוא, כליא עלמא ["יכלה העולם, שלא תהא פריה ורביה" (רש"י שם)]... אמרי, היכי נעביד. נקטליה, כליא עלמא. ניבעי רחמי אפלגא ["שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו ולא לאחרת" (רש"י שם)], פלגא ברקיעא לא יהבי". הרי שאין דבר שאינו הכל אצל הרקיע. והם הם הדברים [הובא למעלה פ"ה הערות 117, 118, פט"ו הערה 119, פמ"ג הערה 75, פנ"ג הערה 185, ולהלן פ"ס הערה 101].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:84)

(84) לאחר ציון 73. ובבאר הגולה באר החמישי [קלג.] ביאר לפי זה מדוע המלאכים נבראו ביום שני [רש"י בראשית א, ה], ולא ביום הראשון, וכלשונו: "כי מה שנבראו המלאכים ביום ב', ושמים וארץ נבראו קודם המלאכים... כי העולם הוא אחד, וראוי שיהיה נברא עולם אחד ביום ראשון, שהוא יום אחד, כדכתיב [בראשית א, ה] 'ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד', ולא כתיב 'יום ראשון', כמו 'יום שני' [בראשית א, ח]. אבל המלאכים אינם אחד, כי יש מיכאל, ויש גבריאל, לכך אין ראוי להם הבריאה ביום שהוא אחד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:85)

(85) יש להעיר, שאמרו חכמים [ב"מ פו:] "כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו, עשה הקב"ה לבניו בעצמו... [בראשית יח, ח] 'ויקח חמאה וחלב', [שמות טז, ד] 'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים'". ובח"א שם [ג, מח:] כתב: "דווקא בשביל שעשה למלאכים, אבל מה שעשה אברהם לבני אדם בשביל זה אין ראוי שיפרנס אומה שלימה. אבל המלאכים, אין נחשב המלאכים פרטי, ולכך זכו בניו לכל זה". הרי שאין המלאכים נחשבים לפרטי, אלא לכללי, ואילו כאן כתב על המלאכים ש"כל אחד חלק אחד פרטי". אך לא קשה, שיש חילוק בין "כללי" לבין "פועל כללי", שהמלאך הוא כללי, אך אינו "פועל כללי". והביאור הוא, שדבריו ח"א ["אין נחשב המלאכים פרטי"] פירושם שהואיל והמלאך הוא רוחני, לכך אין הוא נחשב לפרטי וגשמי. אך מ"מ אין הוא "פועל כללי", אלא ממונה על דברים פרטיים. ואודות שהפרטי הוא גשמי, והכללי הוא שכלי, כן כתב למעלה פט"ז [עב:], וז"ל: "כי כל פרטי הוא מצד החומרי... שאין בדבר שהוא נבדל מן החומרי, פרטי", ושם הערה 53 [הובא למעלה הקדמה שניה הערה 185]. וראה להלן פס"ב הערה 57.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:86
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:86](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:86)

(86) "כי השליח הזה מטטרון שמו" [לשונו להלן]. וראה להלן פ"ס הערה 13.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:87
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:87](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:87)

(87) לשון הרמב"ן [שמות יב, יב]: "לא על ידי השליח השלוח מאתו יתברך לכל המעשים הנעשים בארץ, והוא המלאך הגדול שנקרא בעבור כן 'מטטרון'. כי פירוש המלה מורה הדרך... וכן שמעתי כי שליח בלשון יון 'מטטר'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:88
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:88](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:88)

(88) אודות ששלשה דברים כוללים את כל החלקים [דבר והיפוכו, והכולל את שניהם], כן כתב בכמה מקומות. וכגון, למעלה פ"ו [שג:] כתב: "וטעם הדבר שהמשנה [פאה פ"א מ"א] עשתה שלשה חלקים [כיבוד אב ואם, גמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחבירו]; האחד, כיבוד אב ואם, והוא הטוב והחסד למי שהוא מחויב לו, כמו הכיבוד לאביו ולאמו. וגמילות חסד, שהוא החסד והטוב אשר הוא עושה לאחרים, ואינו מחוייב בדבר, כמו כל גמילות חסדים. והחלק השלישי, הטוב אשר עושה לבריות, והוא אינו חיוב גמור, וגם אינו פטור ממנו, מצד כי שנאוי המחלוקת כלפי השמים, עד שהאדם יש לו להשתדל בענין השלום שלא יהיה מחלוקת בעולם, אבל חיוב גמור אינו. הנה כאן שלשה חלקים; האחד, הוא הטוב אשר יעשה מצד החיוב הגמור. והשני כנגדו, אשר יעשה מצד החסד הגמור, והוא גמילות חסדים. והשלישי, יש בו קצת מחלק הראשון וקצת מחלק השני, והוא הבאת שלום. וכל השלשה הם הטוב אשר הוא עושה לנמצאים". ולמעלה פ"ט [תצח.] ביאר ששלשת האבות הם כנגד חסד [אברהם], דין [יצחק], ואמת [יעקב]. ובתפארת ישראל פנ"ה [תתמט:] כתב: "כי אלו שלשה דברים יש בהם שלמות הכל... כי החסד שהוא עושה לו טוב אף על גב שאינו ראוי כלל לזה. והמשפט שהוא מחוייב בכח משפט. ולפיכך דבר שהוא ראוי הוא ממוצע בין החסד ובין המשפט. ומפני כי אלו שלשה הם כוללים כל החלקים, לפי שהם דבר והפכו, והדבר שהוא ממוצע בין שניהם, ולפיכך אלו שלשה הם משלימים גם כן האדם בכל, לפי שאלו שלשתם הם כוללים כל הדרכים" [הובא למעלה פ"ו הערה 92, פ"ט הערה 254, ולהלן פס"ב הערה 75]. והוא הדין לנדון דידן; ה"מלאך" הוא מיכאל, מלאך החסד. וה"שרף" הוא גבריאל, מלאך הדין. וה"שליח" כולל את שניהם מפאת שאינו פרטי אלא כללי, המכיל בתוכו את המלאך והשרף, וכמו שיבאר. ולפי זה השלישי המכריע בין ימין ושמאל אינו רק עומד בין ימין ושמאל, אלא שכולל את ימין ושמאל. וכן יעקב אבינו אינו רק עומד בין אברהם ויצחק, אלא הוא כולל את אברהם ויצחק, וכמו שאמרו בזוה"ק [ח"א קמו.] "'ויעקב איש תם יושב אהלים' [בראשית כה, כז]... דאחיד לתרין סטרין, לאברהם וליצחק". ולמעלה פכ"ז [תמג.] כתב: "כח אש... נמשך ממדת יצחק, שמדתו אש... אברהם מדתו המים והשלג... הדם הוא טבע ממוצע שיש בו חמימות אש וקצת לחות המים... וזהו נגד מדת יעקב אשר מדתו ממוצע בין אש ומים, כולל שניהם". ובגו"א במדבר פ"ד אות יט [נב:] כתב: "כי האמצעי לעולם דומה אל הכלל, לפי שהאמצעי הוא נוטה לב' הצדדין... כמו הממוצע... היה עבודתו כללית, לפי שהוא נוטה לשניהם" [ראה למעלה פנ"ד הערה 285].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:89
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:89](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:89)

(89) כמו שאמרינן [ברכות לד:] "שלוחו של אדם כמותו". ואין זה רק בשלוחו של אדם, אלא אף בשלוחו של הקב"ה, שהרי אמרו חכמים [תנחומא ויגש אות ו] "אמר הקב"ה לישראל, היו מכבדין את המצות, שהן שלוחַי, ושלוחו של אדם כמותו. אם כבדת אותן, כאילו לי כבדתני. ואם בזית אותן, כאילו לכבודי בזית".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:90
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:90](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:90)

(90) כמו שאמרו בגמרא [קידושין מה:] "לא חציף איניש לשויי לאבוה שליח". ולמעלה [לפני ציון 25] כתב: "כי תמיד הפעולה אינו במדריגת הפועל". ויחס המשלח לשליח הוא יחס של הפועל לפעולה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:91
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:91](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:91)

(91) כן כתב רש"י [שמות כג, כא]: "מטטרו"ן בגימטריא שדי". ומקורו בזוה"ק [ח"ג רלא., רנח., רעז.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:92
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:92](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:92)

(92) לשון חכמים [סנהדרין לח:] "אמר ההוא מינא לרב אידית, כתיב [שמות כד, א] 'ואל משה אמר עלה אל ה'', 'עלה אלי' מיבעי ליה. אמר ליה, זהו מטטרון ["הוא אמר 'עלה אל ה''" (רש"י שם)], ששמו כשם רבו ["ה', לפיכך לא הזכיר שמו, וכתב סתם" (רש"י שם)], דכתיב [שמות כג, כא] 'כי שמי בקרבו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:93
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:93](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:93)

(93) לשונו בח"א לע"ז ג: [ד, כה:]: "כי מטטרון שמו כשם רבו, וזה מפני כי שם 'מטטרון' במספר 'שדי'. ושלא היה שתוף אליו יתברך אל השם יתברך בשם הזה, קראו אותו 'שדי קטן', שלא יהיה שתוף אליו יתברך" [ראה למעלה פנ"ב הערה 132]. ומקור מסויים לזה הוא בזוה"ק [ח"ג רכג:], דאיתא שם: "איהו מטטרו"ן, אדם הקטן". ובתיקונים [תיקונא כב, עד. עם ביאור הגר"א] איתא "'כל הנקרא בשמי וגו'' [ישעיה מג, ז], ומאי נינהו, מטטרו"ן, דסליק לחשבן 'שדי', ואיהו אדם זעירא בדיוקנא דלעילא". ובהקדמת פירוש הראב"ד לספר יצירה כתב: "מטטרו"ן שר הפנים הנקרא אדנ"י הקטן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:94
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:94](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:94)

(94) פירוש - על הפסוק "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב" דרשו חכמים [יבמות טז:] "פסוק זה שר העולם ["מלאך" (רש"י שם)] אמרו". ותוספות שם [ד"ה פסוק זה] כתבו: "מטטרון הוא שר העולם". וכן כתבו תוספות [חולין ס. ד"ה פסוק]. וזה מורה על הכלליות של מטטרון, שנקרא "שר העולם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:95
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:95](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:95)

(95) לשונו בגו"א שמות פי"ב אות כח [רב:]: "ולא השליח, הוא מטטרו"ן שר הגדול ששמו כשם רבו, כי שלוחו בשם כמותו, לכך שמו בקרבו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:96
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:96](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:96)

(96) פירוש - אל תאמר שהשליח הזה דומה לעלה הראשונה במה שה' יתברך כולל הכל, אל תאמר כן, וכמו שיבאר. ואודות שהקב"ה הוא כולל הכל, ראה למעלה הערה 78.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:97
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:97](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:97)

(97) פירוש - אל תאמר שיש דמיון מסוים בין מיכאל וגבריאל אל הקב"ה, במה שמיכאל וגבריאל פועלים בכחם בדבר פרטי יהיה בלי תכלית, כפי שכחו של הקב"ה הוא בלי תכלית, אל תאמר כן, וכמו שיבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:98
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:98](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:98)

(98) "ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש" [ישעיה מ, כה], ופירש האלשיך [ויקרא יט, א-ב] "היה לו לומר 'יאמר ה''. וגם אומרו 'יאמר' לשון עתיד, ולא לשון עבר לומר 'אמר קדוש'. אך הוא, אל מי מקדושים תדמיוני ואשוה, לדעתכם שהוא הגדול ממלאכי השרת כלם, הוא יאמר לפני קדוש, ואיך ישבחני בתואר שגם הוא בו". ובכוזרי מאמר רביעי אות ג כתב: "'אל' נגזר מאילות, וממנו יצאו כל הכחות, והוא מרומם מהתדמות להם". ואמרו חכמים [חגיגה טז.] "'ה' צבאות שמו' [ישעיה מח, ב], אדון הוא בצבא שלו", וכתב הערוך ערך אות [מובא לאחר ערך את] "פירוש, שאין בכל המלאכים דומה לו" [הובא בדר"ח פ"ג הערה 1560]. והישמח משה [פרשת כי תצא (קכה.)] כתב [על מאמר זה]: "כי כמו שאנחנו לא נדמה אליו יתברך, ואף לא בסוג אחד, ככה המלאכים לא נדמו אליו יתברך אף בסוג אחד, ואין ערוך אליו יתברך. ועל פי זה מפרשין בחרוז ['יגדל אלקים חי'] 'אין לו דמות הגוף, ואינו גוף'. דקשה, כיון שכבר אמר שאין לו אף דמות הגוף, מכל שכן שאינו גוף, ואיך מיעט בשבחו יתברך אחר שריבה. אלא הכי פירושו, דאין לו דמות הגוף, וגם של אינו גוף, דהיינו מלאך, אין לו דמות, והבן זה". וראה בגו"א בראשית פ"ג אות לז [צ.] בביאור דברי רש"י [בראשית ג, כב] "היה כאחד ממנו - הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים, ומה היא יחידתו, לדעת טוב ורע".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:99
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:99](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:99)

(99) אודות כחם הרב של מיכאל וגבריאל, כן כתב הרמב"ן [בראשית לג, כ]: "ודע כי המנהג הזה בישראל כן, שיקראו השמות בשבחי האל כמו 'צוריאל' [במדבר ג, לה], 'צורישדי' [שם א, ו], כי יגיד הקורא שהאל הוא צורו, ושדי הוא צורו... וכן יעשו בשמות מלאכים, 'גבריאל' [דניאל ח, טז], 'מיכאל' [שם ו, כא], כי בעבור גדולת כחם יגידו בשמם כי הגבורה לאל, ומי כמוהו". ובבאר הגולה באר הרביעי [תקכא.] כתב: "שם 'אל' באחרונה לומר... כמו כל המלאכים הנבדלים יש להם באחרון שם 'אל', כמו 'גבריאל', רצה לומר שהגבורה שלו אינה גבורת הדיוט, רק גבורה אלקית. 'רפאל' ממונה על הרפואה, והרפואה היא רפואה אלקית, ואינה רפואת בשר ודם, וכן הכל". וכן הגו"א בראשית פי"ט אות לה [שלג.] ביאר שרש"י שם [בראשית יט, כה "ויהפוך את הערים וגו' - ארבעתן יושבות בסלע אחד, והפך מלמעלה למטה"] בא להורות על כחו הגדול של המלאך שהפך את סדום [והוא גבריאל (ב"מ פו:)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:100
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:100](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:100)

(100) לשונו בח"א לסנהדרין לח: [ג, קנד:]: "מה שנקרא מטטרון שלוחו של הקב"ה, כמו שאמרו בהגדה 'ויוציאנו ה'', לא על ידי מלאך, ולא על ידי שרף, ולא על ידי שליח, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. והשליח הזה הוא מטטרון. ומה שנקרא מטטרון שליח יותר משאר מלאכים, כי כל המלאכים פועלים כל אחד פעולה מיוחדת מתיחסת אליו. אבל מטטרון פעולתו מעין פעולת השם יתברך. אף כי יש חילוף שאין תכלית ביניהם, מכל מקום מעין פעולות השם יתברך פעולות שלו. ולכך הוא נקרא שליח, כי השליח פועל כאשר **שָׂם בידו המשלח**... אשר פעולתו קצת מתיחס אל פעולות השם יתברך". ונראה לבאר דברים אלו שהמלאך הכללי מקיים את ציווי ה' כפי שנתקבל אצלו ["שָׂם בידו המשלח"], לעומת שאר מלאכים. דוגמה לדבר זה הוא החילוק הקיים בין חומש דברים לארבעת החומשים הראשונים, וכפי שכתב בספר אוהל יעקב [למגיד מדובנא ר"פ דברים], וז"ל: "והנה שאלתי את פי מו"ר, הוא רבינו הקדוש הגאון החסיד מו"ה אלי' מוילנא זצוק"ל, מה ההבדל בין התורה הקדושה ובין משנה תורה. ואמר לי כי הארבעה ספרים הראשונים היו נשמעים מפי הקב"ה בעצמו דרך גרונו של משה. לא כן ספר דברים, היו ישראל שומעים את דברי הספר הזה כאשר שמעו דברי הנביאים אשר אחר משה. אשר הקב"ה אמר אל הנביא היום, וליום מחר הלך הנביא והשמיע החזון אל ישראל. ואם כן בעת אשר דיבר הנביא אל העם כבר היה נעתק ממנו הדבור האלקי. כן היה ספר דברים נשמע אל ישראל מפי משה רבינו ע"ה בעצמו". נמצא שהמלאך הכללי הוא בבחינת ארבעת החומשים הראשונים, שכלליות הקב"ה מועברת דרכו. אך מיכאל וגבריאל הם בבחינת חומש דברים, ששליחותם עברה לרשותם, לכך זו שליחות פרטית, כפי שהם עצמם פרטיים [על פי משנת מהר"ל הערה 196]. **וחבר למהלך** זה [השוואת המלאך הכללי למשה רבינו] הוא השם משמואל [שמות תרע"ו], וז"ל: "'וזה לך האות כי אנכי שלחתיך' [שמות ג, יב]. ויובן עם מה שכתב מהר"ל בהגדה 'אני ולא מלאך' הוא מיכאל, 'ולא שרף' זה גבריאל, 'ולא שליח' זה מט"ט, עד כאן דבריו. יש לפרש למה נקרא מט"ט 'שליח' יותר מאינך מלאכים. כי ידוע שכח המשלח בהשליח, וזה יצדק יותר במט"ט שכתוב בו [שמות כג, כא] 'כי שמי בקרבו'. ועל כן במשה נמי שמצינו כמה פעמים בתורה שמדבר בלשון משלחו, שהוא השם יתברך, ולא הקדים לאמר בשם ה', כמו שנאמר בפרשת והיה אם שמוע [דברים יא, יד] 'ונתתי מטר ארצכם בעתו', ואין משה הנותן מטר, אלא שדיבר בלשון משלחו, כי כח המשלח בשליח [מקורו מהרמב"ן ויקרא יח, ב]. והוא דוגמא מה שנאמר במט"ט 'כי שמי בקרבו', והוא [משה רבינו] הנקרא שליח במוחלט, ולא כמו שאר נביאים נקראים שלוחים בדרך השאלה [רש"י (במדבר כ, טז) "מכאן שהנביאים קרואין מלאכים". והרד"ק בספר השרשים, שורש לאך, כתב: "הנביא נקרא מלאך לפי שהוא שליח השם"]. ועל כן במה שאמר 'כי אנכי שלחתיך' מורה על ענינו, שהיה שליח במוחלט, וכח המשלח בשליח, וזה רומז גם כן לשכינה מדברת מתוך גרונו" [ראה זוה"ק ח"ג רלב., ולמעלה פט"ז הערה 15 (משנת מהר"ל אות רנה)]. וראה למעלה פנ"ב הערה 132 במה שנתיישב שם על פי דברים אלו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:101
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:101](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:101)

(101) לשון האברבנאל כאן: "דרך המקובלים בזה דרך אחר, שהם פירשו 'לא על ידי מלאך' על מלאך הרחמים ממלאכי עליונים, המיוחסים על ממשלת המים והרחמים, וראשם הוא מיכאל. 'ולא על ידי שרף' הנה ממידת הדין מיוחס אל ממשלת האש, וראש הכת הזאת הוא גבריאל. ושליח הוא כולל האויר והארץ, שהם האמצעיים בין המים והאש, והשליח זה הוא שר הפנים, אשר קראו 'מטטרון', ששמו כשם רבו [סנהדרין לח:], הכולל כל המעלות, והוא הממונה על התחתונים... ואני שמעתי ולא אבין הדברים האלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:102
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:102](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:102)

(102) כמו שנאמר [דברים ד, לז] "ויוציאך בפניו בכחו הגדל ממצרים". ודע שרש"י [שמות יב, יב] ביאר שהמלאך השרף והשליח נתמעטו במיעוט אחד מהמלים "אני ה'" [שם], שכתב: "אעשה שפטים אני ה' - אני בעצמי, ולא על ידי שליח", ולא הזכיר כלל המלאך והשרף. ועל כך הקשה הרמב"ן [שם] מדברי בעל ההגדה, וז"ל: "אעשה שפטים אני ה' - אני בעצמי ולא על ידי השליח, זה לשון רש"י. ומדרש חכמים אינו כן, אלא 'ועברתי בארץ מצרים' אני ולא מלאך, 'והכיתי כל בכור' אני ולא שרף, 'ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים', אני ולא השליח, 'אני ה'', אני הוא ולא אחר". ובגו"א שם אות כח [רג.] כתב: "אבל רש"י סובר כי על כל זולתו יאמר 'שליח', ולכך סבר כי בלשון 'אני ה'' 'אני ולא אחר' מפיק הכל. ואין הדברים כן, ויפה הקשה הרמב"ן עליו" [וזו אחת מהפעמים הבודדות שהמהר"ל מסכים עם הרמב"ן כנגד רש"י (ראה בספר המפתח לגו"א עמוד סג: שנלקטו שם עוד שש פעמים)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:103
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:103](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:103)

(103) ויש לבאר מה עוד ניתן למעט ב"ולא אחר", לאחר שכבר מיעטנו מלאך שרף ושליח.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:104
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:104](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:104)

(104) כן כתב הרמב"ן [שמות יב, יב] "ודרשו 'אני ה'', אני הוא ולא אחר, שהוא אחד, ואין אלהים עמו למחות על ידו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:105
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:105](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:105)

(105) מלאך שרף ושליח.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:106
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:106](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:106)

(106) לשונו בגו"א שמות פי"ב אות כח [רג.]: "הבן מלת 'אני ולא אחר', הם אלהים אחרים. ומתחלה זכר ג' כתות משמשים המרכבה". ואין לנו עסק בנסתרות, ורק נביא כאן דברי בעל הסולם [כרך כא, עמוד רמ, אות תקלה], שכתב: "הנה כמה מלאכים אשר הם חיות המרכבה, היינו מרכבת מטטרו"ן, שהם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:107
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:107](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:107)

(107) ביום הכפורים. ובכת"י [שמט] כתב משפט זה כך: "לכך דרש 'אני ה'' אני ולא אחר, כלומר 'אני ה'', הוא השם המיוחד שאליו היו מקריבין השעיר אשר עלה עליו הגורל לה'". וכן נאמר [ויקרא טז, ז-י] "ולקח את שני השעירים והעמיד אותם לפני ה' פתח אוהל מועד, ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת, והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני ה' לכפר עליו לשלח אותו לעזאזל המדברה". ושם פסוק טו נאמר "ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרוכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על הכפורת ולפני הכפורת", ופירש רש"י [שם פסוק טו] "הוא השעיר שעלה עליו הגורל לשם". **ויש לדייק** בלשונו, שכתב: "'אני ה'' הוא השם המיוחד שאליו היו מקריבין שעיר הפנימי". ומדוע היה צריך להדגיש ששם הויה הוא השם המיוחד, ומה היה חסר אם היה משמיט תיבת "מיוחד", ורק היה כותב "'אני ה'' הוא השם שאליו היו מקריבין שעיר הפנימי". ונראה שבא להורות כיצד שם הויה קשור לשעיר הפנימי, ועל כך מבאר שהואיל ושם הויה הוא "השם המיוחד", ו"השם המיוחד" מורה שהקב"ה נבדל מכל הנמצאים [כמו שיתבאר], לכך זה הוא השם שאליו מקריבים את השעיר הפנימי. ואודות שהשם המיוחד מורה על ההבדלה מכל הנמצאים, כן כתב למעלה פכ"ה [שצז.]: "השם המיוחד הנבדל מכל". ובגו"א שמות פט"ו סוף אות כב [שה.], וז"ל: "השם המיוחד, שבו נבדל מן הנמצאים, כי בשם המיוחד אין לו צירוף אל הנמצאים כלל". ובגו"א שמות פ"ג אות ט [נב.] כתב: "שם בן ארבע אותיות נאמר על שהוא הויה, שאין לו תלות בזולתו, וזולתו אפס. ולפיכך נקרא בשם הויה, שהוא ההוה בלבד בעצמו... כי מפני זה הוא אומר בשם הזה [שמות ג, טו] 'זה שמי', רוצה לומר המיוחד לי, שהרי בשם הזה על שהוא נבדל מן הנמצאות, ואין הצטרפות בו אל הנמצאות, לכך הוא שמו המיוחד". ובנצח ישראל פמ"ב [תשכח.] כתב: "כי השם המיוחד הוא נבדל מכל הנמצאים בעולם הזה, שהם גשמיים. ואף כי הוא נכתב בשם הויה, לא נקרא כך [פסחים נ.], כי הכתיבה מורה על אמיתת עצמו, אבל הקריאה הוא אל האדם, והכתיבה נבדל מן האדם". והבדלה זו מכל הנמצאים מורה על ספירת כתר, וכמו שכתב בבאר הגולה באר הרביעי [תקכ:]: "שם כתר מורה שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים, ואין משתתף עם הנמצאים, שזה מורה עליו שם 'כתר', כי המלך על ידי שהוא מלך ויש לו כתר, הוא נבדל מן שאר העם". ובח"א לשבועות ט. [ד, יא:] כתב: "כי הכתר נבדל מבעל הכתר... ולכך ראוי הכתר למלך, שהרי המלך הוא נבדל מן הכלל גם כן". וקודש הקדשים שבמקדש הוא כנגד ספירת כתר, וכמבואר בהערה הבאה [ראה למעלה הקדמה ראשונה הערות 80, 82, פכ"ה הערות 41, 47, 60, ופ"ל הערה 82].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:108
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:108](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:108)

(108) הרמב"ן [ויקרא טז, ח] האריך לבאר סוד שליחת השעיר לעזאזל, ובתוך דבריו כתב: "הנה התורה אסרה לגמרי קבלת אלהותם וכל עבודה להם, אבל צוה הקב"ה ביום הכפורים שנשלח שעיר במדבר לשר המושל במקומות החורבן... ואין הכונה בשעיר המשתלח שיהיה קרבן מאתנו אליו חלילה, אבל שתהיה כונתנו לעשות רצון בוראנו שצונו כך. והמשל בזה, כמי שעשה סעודה לאדון, וצוה האדון את האיש העושה הסעודה 'תן מנה אחת לעבדי פלוני', שאין העושה הסעודה נותן כלום לעבד ההוא, ולא לכבודו יעשה עמו, רק הכל נתן לאדון, והאדון נותן פרס לעבדו". **ויש להבין**, מהי כוונתו במה שמשווה בין "'אני ה'' ולא אחר" לשני השעירים ביום הכפורים. ואין לומר שרק בא לתת דוגמה לכחות אחרים שישנם בעולם ["אלהים אחרים"], וכמו השר שמשלחים אליו את השעיר לעזאזל, שאם כן מדוע היה צריך לומר גם ש"אני ה'" הוא "השם המיוחד, שאליו היו מקריבין שעיר הפנימי", הרי בשביל הדוגמה ל"אלהים אחרים" צריך רק להביא את השעיר שנשלח לעזאזל, ולא את השעיר שעלה עליו הגורל לה'. ונראה, שבא ליישב שאלה מתבקשת; בשלמא בשלשת המיעוטים הראשונים [מלאך שרף ושליח], מובן כיצד המיעוט נעשה מהתיבות "ועברתי" "והכיתי" ו"אעשה שפטים", כי ההדגשה החוזרת ונישנית שה' עצמו עשה זאת באה למעט את אלו שרגילים להשתלח מטעמו יתברך [מלאך שרף ושליח]. לכך ברור הוא ה"זה לעומת זה" בין התיבות הממעטות ["ועברתי" "והכיתי" ו"אעשה שפטים"] לבין אלו שנתמעטו [מלאך שרף ושליח]. אך המיעוט "'אני ה'' ולא אחר" [והכוונה לאלהים אחרים] אינו יכול להעשות באופן זה, שהרי אין שום רגילות לשלוח אלהים אחרים מטעמו יתברך. לכך יש צורך לבאר מהו ה"זה לעומת זה" הקיים בין "אני ה'" לבין "ולא אלהים אחרים". ועל כך מבאר שאכן מיעוט זה נעשה באופן אחר; "אני ה'" מורה על הפנימיות ["שאליו היו מקריבין שעיר **הפנימי**"], לכך מתמעט מזה כח חיצוני ["שאליו מקריבין השעיר שעלה עליו הגורל לעזאזל"]. נמצא שבעוד ששלשת המיעוטים הראשונים נעשו באופן של "אני בעצמי ולא מי שרגיל להשתלח מטעמי", הרי המיעוט הרביעי נעשה באופן של "אני הפנימי ולא כח חיצוני". ופנימיות וחיצוניות זו באות לידי ביטוי מובהק ב"זה לעומת זה" של השעיר שדמו מובא לפני ולפנים לעומת השעיר המשתלח לעזאזל. וכן עולה מהשוואת לשונו בגבורות ה' הנדפס לפנינו ללשונו בכת"י [כידוע הכת"י הוא לשון ראשון, והנדפס הוא לשון אחרון]; בכת"י כתב "שאליו היו מקריבין השעיר אשר עלה עליו הגורל לה'" [הובא בהערה הקודמת]. ואילו בנדפס שלפנינו כתב "שאליו היו מקריבין שעיר הפנימי", הדגשה על פנימיות. שנוי זה מורה באצבע שמגמתו בדברים אלו היא להעמיד את הפנימיות שעליה מורה "אני ה'" לעומת החיצוניות שעליה מורה "ולא אחר". **וראיה גדולה** לדברים אלו הם דבריו הקצרים בגו"א שמות פי"ב אות כח [רג.], שכתב: "וכאן זכר אלהים אחרים, והם **חוץ** ואחֵר". ובשלמא שנקט בתיבת "אחֵר", ניחא, שעשה כן כדי לקשר "אלהים אחרים" ללשון חכמים "ולא אחר". אך מדוע צירף לזה תיבת "חוץ", ומאן דכר שמיה. אלא הם הם הדברים; "אני ה'" מורה על הפנימיות שבפנימיות ["הוא השם המיוחד שאליו היו מקריבין שעיר הפנימי", לפני ולפנים], ומתמעט מכך "אלהים אחרים" המורים על החיצוניות שבחצוניות, וכפי שהשעיר לעזאזל משתלח אל ארץ גזרה [ויקרא טז, כב]. וראה דבריו בסוף דרשת שבת תשובה [פג.-פד.] בביאור היחס שבין השעיר הפנימי לשעיר המשתלח לעזאזל [הובא למעלה פ"ח הערות 30, 31, 63], ודבריו שם מאוד נוגעים לדבריו כאן. **אך עדיין** יש לבאר את השייכות של שם הויה לשעיר הפנימי, שהרי כתב כאן "'אני ה'' הוא השם המיוחד שאליו היו מקריבין שעיר הפנימי". ושמעתי לבאר, כי לפני ולפנים הוא מקום של ספירת כתר, וכמו שנאמר [שמות כה, לג] "והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים", ופירש רש"י [שם פסוק לא] "פרוכת - לשון מחיצה הוא... דבר המבדיל בין המלך ובין העם". ובספר משכני עליון לרמח"ל [מהדורת הרב חיים פרידלנדר עמודים קנג-קנד] מבאר שבמקדש יש שני מזבחות; החיצוני בחצר, והפנימי בהיכל. זה שבהיכל הוא מול ספירת "חכמה". ומה שיש בדביר, שם הארון, הוא מול כתר, והוא העולם הפנימי. ושם המיוחד מורה על כתר [זוה"ק ח"ג רסג. (בביאור שם הויה הראשון בקר"ש), ושערי אורה תחילת שער ט (קוצו של יו"ד)], לכך שם הויה מורה על לפני ולפנים. וראה למעלה פכ"ה הערה 60, והערה קודמת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:109
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:109](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:109)

(109) פירוש - הקב"ה נתן לכחות חיצוניות ["אלהים אחרים"] לפעול בעולם, והם אינם מכלל סדר מציאות העולם. ולמעלה פכ"ז [תנב.] כתב: "כי הטומאה לא באה רק מכחות חצונות, לא פנימות". ובנצח ישראל פנ"ח [תתצז:] כתב: "ואמר אחריו [במדבר כג, כג] 'כי לא נחש ביעקב וגו''. והכתוב הזה בא לבאר כי אין ישראל כמו שהם האומות, אשר הם קוסמים ומעוננים. וכל אלו הם כחות הטומאה נבדלים מן השם יתברך, כי הם כחות חיצונות. אבל ישראל אין בהם קסם, אבל מקבלים נבואתם מן השם יתברך בעצמו... כי בענין הנחוש הם נבדלים ונפרדים מן השם יתברך, כי הנחוש מכחות חצונית כחות הטומאה, ולכך אין ראוי אל ישראל הנחוש". ובנתיב העבודה פ"ב [א, פא:] כתב: "נביאי שקר, אשר הם דבקים בכחות הטומאה, אשר אין להם מעלה הנעלמת וההסתר כלל, והם נקראים כחות חיצונות" [הובא למעלה פכ"ז הערה 73]. ובאור חדש פ"ד [תשסו.] כתב: "ובגמרא [מגילה טו.] 'ותבואנה נערות אסתר וגו'' [אסתר ד, ד], מאי 'ותתחלחל'. אמר רב, שפרסה נדה. שמואל אמר, שהוצרכה לנקביה. ויש לתמוה, דמאי נפקא מיניה בזה אם פרסה נדה או שהוצרכה לנקביה. וביאור דבר זה, שרצה לומר כאשר שמעה אסתר דבר זה [גזירת המן], היו מושלים בה כחות זרות. כי כאשר שמעה כי המן רוצה להיות גובר ושולט, היה גורם כשנודע לאסתר שפרסה נדה, שהיה שולט עליה כחות הטומאה, כמו שהם באים לשלוט על ישראל, ובזה ידעה כי כחות הטומאה גוברים בעולם... ומאן דאמר שנצרכה לנקביה, גם כן סבר שגברו כחות הטומאה, רק שאמר כי מצד אחר היה זה, מה שהיתה נצרכה לצרכיה, הוא המאוס. ודבר זה מתיחס יותר לכוחות החצונים המאוס והשקוץ, כדכתיב 'ותעב תתעבנו' [דברים ז, כו]. ואלו שני דברים בפרט מתיחסים לעבודה זרה; הטומאה הוא דבר אחד, והמאוס גם כן מתיחס לכוחות הטומאה, ואין צריך לדבר זה ראיה. ומאן דאמר שנצרכה לצרכיה מייחס השקוץ והמאוס אל העבודה זרה יותר, ולכך אמר כאשר גברו הכוחות האלו נצרכה לצרכיה, שהיה הטינוף והמיאוס גובר עליה. ולמאן דאמר שפרסה נדה, כי כאשר גברו הכוחות היה הטומאה גוברת, ופרסה נדה. ואלו שני דברים הם מחולקים, והוא ידוע לנבונים". ובסמוך ישוה זאת לפעולותיהם של מזיקים ושדים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:110
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:110](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:110)

(110) פירוש - מכלל "ולא אחר" הם המזיקים והשדים, שיציאת מצרים לא נעשתה על ידם. ובגו"א שמות פ"ח אות ו [קלט.] כתב: "השדים הם כחות טומאה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:111
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:111](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:111)

(111) ויצ"מ "היה הכל בסדר המציאות" [לשונו להלן]. ואודות שפעולות המזיקים והשדים אינן נמשכות אחר סדר המציאות, כן כתב בכמה מקומות. וכגון, למעלה פל"ח [תשכח.] כתב: "המזיקים אין בריאותם בעצם, רק נבראים מפני שהם נמשכים אחר העולם, כמו דבר המקרה שהוא נמשך אחר מה שהוא בעצם". ובנצח ישראל פנ"ח [תתצז.] כתב: "המזיקים הם אינם ממונים להנהגת שמירת העולם, רק הם מפסידים את העולם". ובנתיב התורה פ"א [מ:] כתב: "הדרכים הם בחזקת סכנה [ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד]... וטעם הדבר שהדרכים הם בחזקת סכנה, כי הדרכים אין שם ישוב האדם, ודבר כמו זה הוא נבדל מן עיקר העולם, כי עיקר העולם הוא הישוב, ודבר זה יוצא מן הישוב. ולפיכך שולטים שם הפגעים, אשר הם מתנגדים אל העולם, ולכך יש לחוש שישלטו בו פגעים, אשר אינם מסדר העולם". ובנתיב העבודה פי"ט [א, קמד.] כתב: "המזיקים כחם כח השניות, ודבר זה ידוע כי המזיקין שולטים דוקא בשניות, ולכך אסרו חכמים [פסחים קט:] לאכול ולשתות זוגות, מפני שהמזיקים כחם על השניות דוקא. וטעם דבר זה ידוע לחכמים, כי המזיקים אינם בראשונה, ולא נבראו בעצם ובראשונה כמו שנבראו שאר הנבראים. אבל הם נמשכים אחר העולם הזה, ואינם עיקר הבריאה. ולכך נבראו בין השמשות של ערב שבת [אבות פ"ה מ"ו], ואין להם אחדות עם העולם, ומפני זה הם מזיקים את העולם, ומפני זה כחם השניות דוקא". ובבאר הגולה באר השני [קנח:] כתב: "כי השם יתברך כאשר ברא עולמו, יש בריאה שאינו עצם הבריאה, רק הם נמשכים אחר עצם הבריאה, ואינם עיקר הבריאה... ודבר זה תמצא בנבראים גשמיים, ובנבראים בלתי גשמיים. כמו הרוחות והשדים, והם אינם עצם הבריאה, אבל הם נמשכים לבריאה, וטפילים אצל הבריאה... ודבר זה נקרא 'שניות', כי בעצם ובראשונה אין בהם בריאה כלל, רק הם שניות לבריאה. לכך הם שולטים במקום שיש שניות, כי זהו כחם". וכן כתב בגו"א במדבר פכ"ג אות כב [שצז:], ובח"א לגיטין סח: [ב, קכח.], ויובא בהערה 114 [ראה למעלה פל"ח הערה 36].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:112
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:112](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:112)

(112) לשון הגמרא שם הוא "כתיב 'כתועפות ראם לו', ואמרינן 'כתועפות' אלו מלאכי השרת. 'ראם' אלו השדים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:113
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:113](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:113)

(113) מקשה שמחד גיסא אמרינן בהגדה "'אני ה'' ולא אחר", ומתמעט מזה "אלהים אחרים", ומכלל זה מזיקים ושדים [כמו שביאר]. ואילו בפסוק נאמר "אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו", וחכמים ביארו שהמקרא מוסב על שדים. נמצא שיצ"מ נעשתה על ידי כח השדים. ולכאורה היה גם יכול להקשות מתחילת המאמר [שלא הביא], שאמרו "'כתועפות' אלו מלאכי השרת" [הובא בהערה הקודמת], ושוב יקשה כיצד זה עולה בקנה אחד עם הנאמר בהגדה "'ועברתי', אני ולא מלאך" [והתשובה שיענה על השדים כחה יפה גם למלאכים, וכמבואר בהערה 115].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:114
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:114](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:114)

(114) פירוש - אין המאמר "'ראם' אלו השדים" בא לומר שהשדים פעלו ביצ"מ, דזה אינו, אלא שהנהגת הקב"ה ביצ"מ היתה דומה למעשה שדים, שהיתה בלתי טבעית. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:115
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:115](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:115)

(115) במדבר פכ"ג אות כב [שצז.], שכתב שם: "ואמרו רז"ל אלו השדים [רש"י במדבר כג, כב]... ואם תאמר, ולמה מדמה את כח ה' לשדים, ולא למלאך. אם בשביל כי המלאך נברא ממנו, גם השדים נבראו ממנו. ויראה, דענין השדים דבר חוץ לטבע ומנהגו של עולם, וזהו ששנינו [אבות פ"ה מ"ו] 'עשרה דברים נבראו בין השמשות, ויש אומרים אף המזיקים'. וזה, כי כל השנוים שם הם דברים יוצאים מן הטבע ומנהגו של עולם. לפיכך נבראו בין השמשות, כלומר לא בששת ימי הטבע... ולכך השד הוא מזיק דבר שהוא טבעי. ומפני שהשם יתברך הוציא את ישראל בכח שאינו טבעי אשר יש לו יתברך, כי היה משנה טבע ומחריב אותו, והוציא את ישראל, לכך אמר 'כתועפות ראם לו'. ולא שהוא אומר כי אין לשם יתברך יותר כח מן השדים, אלא פירש 'כתועפות ראם' שיש לו, דהיינו כח שאינו טבעי שיש לו. דכח של השם יתברך הוא יותר ויותר". ובח"א לגיטין סח: [ב, קכח.] כתב: "'כתועפות' אלו המלאכים. 'ראם' אלו השדים. פירוש הכתוב, כי הוא יתברך כולל הכל, בין הנהגת העולם, ובין היוצא מסדר העולם. וזה כי המלאכים ממונים על הנהגת העולם, והשדים הפך זה, מזיקים את העולם. ולפעמים השם יתברך הוא עושה מעשה הנהגת העולם, ולפעמים מחריב אותה. וזה שאמר 'אל מוציאם ממצרים כתופעות ראם לו', כי הוא יתברך הוציאם ממצרים, וכאשר הוציא אותם ממצרים, פעמים ברא בריאה כמו צפרדע וכינים, ופעמים החריב, כמו דבר שחין וחושך, וכיוצא בזה. וזה שאמר 'כתועפות' אלו המלאכים, 'ראם' אלו השדים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:116
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:116](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:116)

(116) שיש דמיון מסויים בין מעשי ה' ביצ"מ לפועלם של השדים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:117
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:117](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:117)

(117) יש להעיר, שזה עתה כתב "כי השם יתברך הוציא את ישראל בפעולות יוצאות מן הקש הטבעי במכות שבאו על מצרים", ואיך עדיין "היה הכל בסדר המציאות" [לעומת מעשה שדים]. ובספר "מועדי ה' לברכה" [חלק שביעי עמוד ט] עמד על קושי זה, וכתב: "מה שכתב רבינו כאן שיציאת מצרים היה בסדר המציאות, היינו שאע"פ שהניסים הם לכאורה דבר שיוצא מחוץ לגדר המציאות, מכל מקום כבר ביאר רבינו בארוכה בהקדמה לספר גבורות ה' [הקדמה שניה (נו:)] שמעשי הנסים הם מצד סדר פנימי, ולא דברים שיצאו מהסדר. וכבר כתבו הרבה על סמך דברי רבינו שם שזה הענין שעבודת ליל פסח נקראת 'סדר' דווקא" [הובא במכון מהר"ל הערה 206, אך ללא ציון שם הספר הנ"ל]. **ואודות שיצ"מ** שייכת לסדר המציאות, כן כתב למעלה פל"ט [לח.], וז"ל: "במדרש שמות רבה בפרשת בא [יט, ז]... כשם שבראתי את העולם ואמרתי להם לזכור את השבת, כך היו זוכרים את הנסים שעשיתי לכם [במצרים], וזכרו ליום שיצאתם משם, שנאמר [שמות יג, ג] 'זכור היום אשר יצאתם'... וביאור מדרש זה, כשם שברא הקב"ה את עולמו לשבעה ימים, וצוה הקב"ה לזכור את השבת [שמות כ, ח], וזה כי השבת הוא השלמת הבריאה, והכל פונה אל ההשלמה, שהוא עיקר. ולפיכך כל ששת ימי מעשה פונים אל השבת, שהוא השלמת הבריאה. ויש לזכור יום השבת בשביל זה כל ימי השבוע, כדי שיהיה הכל פונה אל השלמת הבריאה. וכן יציאת מצרים הוא השלמת סדר העולם, כמו שיתבאר. שידוע כי בעולם הזה העיקר הוא האדם, ובישראל בחר מכל האומות. וישראל הושלמו כאשר יצאו ממצרים, ואז היו לעם. ונמצא יציאת מצרים כמו שבת, כי שבת השלמת הבריאה, ויציאת מצרים השלמת תולדות העולם. כי אחר שנשלמה הבריאה, היו תולדות העולם מתחילין לצאת אל השלימות. וכל אומות זו אחר זו היו יוצאים עד שבעים אומות. וכן עמון ומואב ואדום. אבל ישראל יצאו באחרונה לכל האומות... ואז כאשר יצאו ישראל היה עומד העולם, שלא יצאו עוד שום אומה אל הפעל. ומזה תראה כי האומרים כי השם יתברך הרחיק את ישראל אחר שחטאו, זה טעות, שכמו שאין לבריאה שנוי ממה שנברא עליו, ובבריאת ישראל עצמה נמצא בהם רושם המעלה על כל האומות מצד הבריאה, ודבר שהוא בבריאה אין שנוי לו כלל, כי על מעשה אלקים אין להוסיף ואין לגרוע. ולפיכך כמו שנזכר יום השבת כל השבוע מהטעם שאמרנו למעלה, כי הכל הוא פונה אל השלמה, כך יציאת מצרים יהיה נזכר לעולם, כי היציאה, שהוא השלמת הכל, עומדת לעולם ולעולמי עולמים, כמו שיתבאר, ודבר זה נכון בלי ספק. נמצא כי ימי הפסח כמו השבת לגמרי, רק שהשבת השלמת הבריאה, וימי הפסח השלמת סדר העולם בתולדותיו" [הובא למעלה פמ"ו הערה 94].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:118
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:118](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:118)

(118) פירוש - המיעוט של מלאך שרף ושליח הוא מיעוט כחות הקדושה המשמשים את המרכבה [כמבואר למעלה הערות 105, 106]. ואילו המיעוט של "ולא אחר" הוא מיעוט כחות הטומאה הפועלים בעולם [כמבואר למעלה הערה 109].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:119
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:119](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:119)

(119) כן כתב גם בדר"ח פ"ו מ"ו [רכט.]: "ופירוש זה ידוע, ואין פירוש זולת זה". ובנצח ישראל פנ"ח [תתצו.] כתב: "הדברים האלו ברורים מאוד באין ספק, ואין פירוש זולת זה". וכותב כן כאשר מבאר דברים נסתרים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:120
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 55:120](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/55:120)

(120) לא מצאתי שיבאר ענין זה יותר במקום אחר.