## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem Chapter 63

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:1)

(1) המלים "ויטול ידיו" אינן נמצאות בגמרא, אך כנראה שהן לקוחות מלשון הטור [או"ח ר"ס תעה], שכתב: "ויטול ידיו, ויקח הקערה שהמצות בתוכה וכו' ויברך על השלימה המוציא וכו'". וסדר דבריו בפרק זה הוא כפי סדר דברי הטור [או"ח סימנים תעה-תפ]. וראה להלן הערות 87, 97, 153, 159, 182, 192, 237. ולהלן פס"ה [הערות 82, 241] נתבאר שגם שם המהר"ל מצטט לשון הטור, מבלי להזכירו בשמו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:2)

(2) לכאורה יפלא שמתחיל פרק חדש במלים "ואמרינן שם", ומאן דכר שמיה גמרא זו עד כה. ואולי משום שהפרק הקודם [פס"ב] הסתיים בהבאת דברי המשנה [פסחים קטז:] "וחותם בגאולה לומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו", לכך דבריו כאן הם המשך ביאור הנהגות ליל הסדר לפי דברי הגמרא בערבי פסחים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:3)

(3) לשון הגמרא [שם]: "נטילת ידים תרי זימני למה לי, הא משא ליה ידיה חדא זימנא. אמרי, כיון דבעי למימר אגדתא והלילא, דילמא אסוחי אסחיה לדעתיה ונגע", ורש"י [שם] כתב "ונגע בבשרו", והרשב"ם [שם] כתב: "ונגע בשום דבר טינוף". והב"י [או"ח סימן תעה ס"א]: "ויטול ידיו. אע"פ שנטל ידיו בטיבול ראשון, אמרינן בפרק ערבי פסחים חוזר ונוטל ידיו שנייה ומברך על נטילת ידים, מפני שהסיח דעתו בשעת קריאת ההגדה". והמשנ"ב [שם ס"ק א] כתב: "יטול ידיו וכו' - ר"ל אע"ג שנטל להירקות... מ"מ כיון דאמר בינתים הגדה והלל, חיישינן שמא הסיח דעתו ונגע במקום מטונף, שהידים עסקניות הן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:4)

(4) ברכות לט:, וכמו שיביא מיד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:5)

(5) דעתו כשיטת הרא"ש [פסחים פ"י סימן ל] שיש שתי מצות שלימות [משום לחם משנה], ופרוסה ביניהן [משום "לחם עוני"], וכמו שיבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:6)

(6) נקודתו העיקרית היא שבוצע [ואוכל] רק מהמצה הפרוסה, ולא מן המצה השלימה, והשלימה נמצאת שם רק בשביל הדור ברכה, וכמו שיבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:7)

(7) בגמרא שלפנינו איתא "הביאו לפניהם", אולם הרא"ש שם [פסחים פ"ו סימן כא] וכן בתוספות רא"ש [ברכות לט:] גרס "הביאו לפניו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:8)

(8) פת שאינה שלימה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:9)

(9) "אם רצה מברך על הפתיתין, ואם הפתיתין גדולים מן השלמין, צריך לברך עליהן" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:10)

(10) לפנינו בגמרא: רב נחמן בר יצחק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:11)

(11) "ידי מחלוקת של רב הונא ורבי יוחנן" [רש"י שם]. אמנם המהר"ל להלן סובר לא כן [ראה הערה 16].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:12)

(12) "מניח פרוסה תחת השלימה - ונמצאו שתיהן בידו, ובוצע או משתיהן או מן השלימה" [רש"י שם]. וראה להלן הערה 43.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:13)

(13) כן הוא לפנינו בגמרא ["רב פפא"], וכן כתב להלן [לאחר ציון 55].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:14)

(14) "ודרכו של עני בפרוסה, לפיכך צריך שיראה כבוצע מן הפרוסה" [רש"י שם]. וראה להלן הערה 35.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:15)

(15) "מאי טעמא, 'לחם משנה' [שמות טז, כב] כתיב" [המשך לשון הגמרא]. ונוקט כאן במימרא זו, כי להלן [ציון 59] יבאר מדוע מימרא זו הובאה כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:16)

(16) מבאר את הסוגיא כדברי תוספות [ברכות לט: ד"ה מניח] שמה שאמרו בגמרא "מניח פרוסה בתוך השלימה ובוצע" נאמר "לענין פרוסה של חטים ושלימה מן השעורין". וכן פסקו הרמב"ם [הלכות ברכות פ"ז ה"ד], טושו"ע [או"ח סימן קסח ס"א]. ולשון המחבר [שם] הוא "היו לפניו חתיכות של פת, ופת שלם, הכל ממין אחד, מברך על השלם אפילו הוא פת קיבר וקטן, והחתיכות פת נקיה וגדולה. אבל אם השלם שעורים והחתיכות מחטים, אפילו היא קטנה, מניח הפרוסה תחת השלימה, ובוצע משתיהן יחד". אך רש"י [ברכות לט:] כתב שמה שאמרו בגמרא "מניח פרוסה בתוך השלימה ובוצע" נאמר בנוגע למחלוקת של רב הונא ורבי יוחנן [ראה למעלה הערה 11, ולהלן הערה 56].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:17)

(17) הרמב"ם [הלכות ברכות פ"ז ה"ד] כתב להדיא לא כך, וכלשונו: "אם היתה שם שלימה של שעורים ופרוסה של חטים, מניח שלימה בתוך פרוסה ובוצע משתיהן, כדי שיבצע מחטים ומשלימה". וראה להלן הערה 25.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:18)

(18) נראה להטעים סברה זו שהבציעה היא מצרכי האכילה, וכמו שכתב הפרי חדש [או"ח סימן קמ אות ג], וז"ל: "ולי נראה דהא ודאי שתיקה הויא הפסק לענין זה שאם בירך על שום דבר, ושהה כדי דיבור בשתיקה, דלא מהניא אותה ברכה, וצריך לברך פעם אחרת. והא דקיימא לן כרבא דמברך ואחר כך בוצע [ברכות לט.], אינו ענין לכאן, דהא בציעה הויא צרכי המוציא". לכך הבציעה נגדרת לפי האכילה, והואיל ולענין האכילה החטים עדיפים, לכך הבציעה תיעשה בחטים, ולא בשעורים. וראה להלן הערה 31.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:19)

(19) לא מצאתי את המקור לביטוי "הדור הברכה". וכן בסמוך [לפני ציון 27] כתב: "ולענין ברכה דבעינן הדור". ורבינו יונה [ברכות כח. בדפי הרי"ף] כתב: "הכל מודים בפסח שמניח פרוסה לתוך שלימה ובוצע. כלומר מניח שלימה להידור מפני המועד". והשו"ע [או"ח סימן קסח ס"א] כתב: "היו לפניו חתיכות של פת ופת שלם הכל ממין אחד, מברך על השלם", והמשנ"ב [שם ס"ק א] כתב: "מברך על השלם. משום הידור מצוה". ובפשטות כוונתו שזהו כבוד ונוי לברכה שתהיה על דבר חשוב. אמנם הביטוי "כבוד הברכה" נמצא בב"י [או"ח סימנים קנח, קפא]. והמשנ"ב [סימן קסז ס"ק כז] כתב: "לא יבצע עד שיביאו לפניו מלח, כדי שתהא נאכלת בטעם משום כבוד הברכה". ובספר הליכות שלמה [מועדי השנה ניסן-אב] במילואים [עמוד תקמז] כתב: "בוצע רק מהפרוסה, וכנראה שהשלימה באה רק לכבוד הברכה". וראה להלן ציון 58.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:20)

(20) אולי צ"ל "השלימה". וכוונתו שאמרו בגמרא פעמיים "מניח הפרוסה בתוך השלימה ובוצע"; בנוגע לפרוסה של חטין ושלימה משעורין, ובנוגע לפסח. וכשם שבפעם הראשונה הכוונה היא שבוצע על הפרוסה ולא על השלימה, כך הוא גם בנוגע לפסח, שבוצע על הפרוסה ולא על השלימה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:21)

(21) כי דין לחם משנה הוא גם ביום טוב [טושו"ע או"ח סימן תקכט ס"א]. וראה להלן הערות 49, 60.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:22)

(22) ולא בעי שגם יאכל מהשלימה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:23)

(23) אודות שככרות הלחם משנה צריכות להיות שלימות, כן כתבו רש"י [פסחים ריש קטז.], רי"ף שם [כה: בדפי הרי"ף], ורמ"א [שו"ע או"ח סימן קסז ס"א, ושם רעד ס"א].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:24)

(24) לשון הסמ"ג [מ"ע ל]: "צריך לבצוע על שתי ככרות שלמות בלילי שבת, וכן למחרתו, זכר ללחם משנה, ואמרינן התם [שבת קיז:] שצריך לאחוז בשתי ככרות בשעת בציעה, כל זה לכבוד שבת". וכן כתבו האחרונים, וכמו פתח הדביר [סימן רעד ס"ק ו (ד)], שו"ת בית שערים [או"ח סימן עד], שו"ת מחזה אברהם [או"ח סימן לח ד"ה אך לענין דינא], ערוך השולחן [או"ח סימן רעד ס"ה], תוספת שבת [סימן רעד ס"ק א], ועוד. וכוונת המהר"ל לומר שהצורך בלחם משנה שלם הוא משום כבוד שבת, ולזה סגי שהברכה תיעשה על שלימה, אך לא בעי שגם יאכל מהשלימה. **וצרף לכאן** את הדעה הסוברת שגדר מעשה המצוה של לחם משנה הוא שתהא ברכת הפת נאמרת על לחם משנה [הררי קדם ח"ב סימן סט בשם ר"ח סולובייצ'יק]. וכן משמע מהקרבן נתנאל [פסחים פ"י סימן טז אות ה] שהשווה את דין לחם משנה לברכת הקידוש על הכוס. ובשו"ת להורות נתן [חלק י סימן לב אות א] כתב שמי שבצע על שתי ככרות לחם, ולא ברך עליהן ברכת הפת, שכשמברך ברכת הפת צריך להביא שתי ככרות לחם נוספות ויברך עליהן, שאע"פ שכבר בצע לחם משנה, מ"מ מעשה המצוה של לחם משנה הוא לברך ברכת הפת על לחם משנה. וכן יש נפקא מינה הפוכה; מי שנמצא באמצע סעודתו באופן שאין עליו חובה לברך ברכת הפת, וכגון שברך ברכת הפת על פרוסת לחם בתחילת הסעודה, ונזכר שלא בצע על לחם משנה, שבאופן זה [שאין מברכים ברכת הפת] אין צריך לבצוע לחם משנה, כי מעשה המצוה של לחם משנה מתקיים רק בברכת הפת על לחם משנה, ובציור זה לא תאמר ברכת הפת [שו"ת האלף לך שלמה או"ח סימן קיג]. ונראה שדעת המהר"ל היא כדעה זו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:25)

(25) כמו שאמרו בגמרא [ברכות לט:] שירא שמים מניח פרוסה [של חטין] בתוך השלימה [של שעורין] ומברך "המוציא" רק על הפרוסה [כמו שכתב למעלה לאחר ציון 16].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:26)

(26) כי הדור ברכה ולחם משנה בני חדא בקתא אינון, ששניהם משום כבוד נגעו בה [הדור ברכה, וכבוד שבת]. וכשם שסגי להדור ברכה הנחת השלימה בלבד [ללא אכילתה], כך לענין לחם משנה סגי בכך. ובלשון למודים כתב דברים אלו כך: "דודאי לא בעינן לחם משנה משלימות דוקא רק משום כבוד שבת בלבד, אבל ביום טוב יש לומר דכמו דלענין ברכת 'המוציא' סגי להדור ברכה כשמניח עליו השלימה, הכי נמי לענין לחם משנה סגי במה שמניח שלימה עם הפרוסה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:27)

(27) כן כתבו תוספות [ברכות לט: ד"ה הכל]: "רבינו מנחם מווינ"א היה רגיל לעשות הכל על הפרוסה, ואין השלימה באה כי אם בשביל לחם משנה". וכן כתב הסמ"ג [מ"ע מא]: "הרב רבי מנחם מיונ"י היה מברך 'המוציא' ו'על אכילת מצה' על הפרוסה, ובשלימה לא היה נוגע כלל, שאינה אלא משום לחם משנה". וכן כתבו רבינו יונה [ברכות כח. בדפי הרי"ף], רמב"ן [ברכות לט:], רשב"א [שם], ריטב"א [שם, ור"ה כט.], מגיד משנה [הלכות חמץ ומצה פ"ח ה"ו] בדעת הרמב"ם, וב"י [או"ח סימן תעה בשם תשובות הרשב"א]. ובלשון למודים כתב דברים אלו כך: "אבל לענין לבצוע כזית ראשון לצאת בו ידי אכילת מצה, משמע מסוגיא דשמעתא אליבא דכו"ע דבוצע רק מן הפרוסה, כדאמרינן 'מה דרכו של עני בפרוסה'. ולענין הדור ברכה הרי מניח שלימה עמה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:28)

(28) רש"י [פסחים ריש קטז.], תוספות [ברכות לט:], ורא"ש [פסחים פ"י סימן ל]. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:29)

(29) לשון הטור [או"ח סימן תעה ס"א]: "השלימה למעלה והפרוסה תחתיה, ויברך על השלימה 'המוציא' ויבצע, ולא יאכל עד שיברך על הפרוסה 'על אכילת מצה', ויאכל משנים ביחד, כזית מכל אחת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:30)

(30) "ואיני כד[א]י להשיב" - כן הוא בדפוס ראשון [כמצויין במדור "שינויי נוסחאות"], ולפי זה נראה שמיד לאחר מכן חסרות התיבות "אך קשיא". וכנראה מחמת קושי זה באו הדפוסים המאוחרים והגיהו "ואינו כדאי להשיב". אך דוחק לומר שכך יתבטא על שיטת כמה מהראשונים [ראה הערות 28, 29].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:31)

(31) כי הבציעה נעשית בשביל צרכי "המוציא", וכמבואר למעלה הערה 18. ובלשון למודים כתב דברים אלו כך: "למה מביא הפרוסה לברכת 'המוציא'. דבשלמא אי בוצע מפרוסה משום לחם עוני ומברך עליה גם 'המוציא'... שפיר דמייתי הפרוסה עם השלימה לצורך הברכה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:32)

(32) לברכת "המוציא", היה מספיק שיביא רק את השלימה, ללא הפרוסה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:33)

(33) של "המוציא". ובלשון למודים כתב: "אבל אם נאמר דבוצע מן השלימה ומברך עליה 'המוציא', למה מייתי הפרוסה לצורך הברכה עם השלימה, דהא 'לחם עוני' לא צריך כלל לברכת 'המוציא'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:34)

(34) ויברך על הפרוסה "על אכילת מצה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:35)

(35) בספר קובץ רשימות שיעורים פסחים [ערבי פסחים כרך ב, תחילת סימן קי] הקשה כן, ומציין שכך הקשה המהר"ל, וז"ל: "שיטת הרא"ש דבפסח בעינן לשתי מצות ומחצה; שתי מצות שלימות משום דינא דלחם משנה, והפרוסה משום דינא דמצות אכילת המצה, ומברך 'המוציא' על השלימות, ובוצע, ואח"כ מברך 'על אכילת מצה' על הפרוסה, ובוצע, ואוכלן ביחד. וצריך ביאור הא דאמר [ברכות לט:] הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע, מ"ט, 'לחם עוני' כתיב, דלכאורה למאי בעינן בזה שיניח הפרוסה בתוך השלימה, דמשום כבוד הברכה ד'המוציא' הרי מברך ובוצע מהשלימה, ולמאי בעינן בזה שיניח הפרוסה בתוך השלימה. דבשלמא לשיטת התוספות דמברך 'המוציא' על הפרוסה, צריך שיניחנה בתוך השלימה כדי שיהא נראה שבצע מן השלימה, דמדין כבוד הברכה הרי צריך שיברך על השלימה, ולזה מהני מה שמניחה בתוך הפרוסה, דנראה כבוצע מן השלימה, וכמו שכתב בספר המנהיג [הלכות פסח אות פב] 'שמניח הפרוסה בתוך השלימה לכסות חסרון הפרוסה משום כבוד שמים'. אכן להך שיטה דמברך 'המוציא' על השלימה, צריך ביאור למאי צריך בזה שיניח הפרוסה בתוך השלימה, דלמה לא יברך תחלה 'המוציא' על השלימות, ואח"כ יקח הפרוסה ויברך עליה ברכת המצוה דהמצה, ולמאי בעינן בזה שתהא בתוך השלימה. ומצאתי אחר כך בגבורות ה' למהר"ל בפס"ג דתמה כן". גם בשו"ת חת"ם סופר [ח"ז סימן טז] הקשה כן, וכלשונו: "ואין להקשות, למה יניח כלל פרוסה בתוך השלימה, כיון שבוצע רק מן השלימה. בלאו הכי צריכין לומר לדעת רש"י בזה כמו שכתבו כמה פוסקים, מפני מראית העין שיסברו שנושא פנים לשניהם". וביאור דבריו, שרש"י [ברכות לט:] כתב: "לחם עוני כתיב - ודרכו של עני בפרוסה, לפיכך צריך שיראה כבוצע מן הפרוסה" [הובא למעלה הערה 14]. לכך צריך להניח פרוסה בתוך שלימה, כדי שיראה שבוצע מן הפרוסה גם כן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:36)

(36) "אף על גב שלא היתה לחם עוני" [הוספה בלשון למודים]. כי דין "לחם עוני" [פרוסה] הוא רק לכתחילה ואינו מעכב, וכמו שהביא הר"ן [פסחים כה: בדפי הרי"ף], וז"ל: "כתב רבינו האי גאון דלא איתמר אלא בהביאו לפניו פתיתין, דומיא דהתם כשהביאו לפניו פתיתין, הכי נמי בהביאו לפניו פרוסה, וקאמר שהוא רשאי לברך על הפרוסה. אבל אם הביאו לפניו שלמין, שיהא רשאי לפרוס אין לנו, דאי משום דדרשינן לה מ'לחם עוני', לא איתמר אלא לרשות". וכן כתב שער הציון [סימן תעה ס"ק ו]: "אם יאכל של 'המוציא' תחילה יצא בה ידי חובת מצה, ואנן בעינן לכתחילה 'לחם עוני' לשם מצה, דהיא פרוסה, ולא השלימה". **ויש להעיר** מדבריו למעלה פמ"ח [תריז:], שחידש "שכל מה שאוכל מצה בליל פסח לכתחלה צריך הסבה. דאף על גב דיוצא בכזית אחד [פסחים מ.], אם אכל הרבה הכל היא מצוה אחת... ולפיכך יש לו לאכול כל האכילה של מצה בהסבה, שהוא דרך חירות... כי אכילת כזית שאמרו חכמים בכל מקום היינו לענין זה שיוצא בו, אבל אם אכל יותר, הכל נחשב אכילת מצה של מצוה". והואיל וגם בכזית השניה יש קיום מצוה של אכילת מצה, ובציור דידן הכזית השניה נאכלה מפרוסה, מדוע אין בזה קיום ל"לחם עוני", הרי קיים מצוותו גם בפרוסה. אך זה לא קשה, כי מה שאינו יוצא באכילת כזית שניה מהפרוסה אינו משום שאין בפרוסה קיום מצוה [עד שתבוא להקשות שיש עדיין קיום מצוה בפרוסה], אלא משום שכבר יצא ידי חובתו בכזית הראשונה שאכל מהמצה השלימה, ואין זה מעלה או מוריד כלום אם יש גם מצוה בכזית השניה או לא, דאף אם יש בו מצוה, מ"מ הכזית הראשונה לא זזה ממקומה, וסוף סוף כבר יצא ידי חובתו בכזית הראשונה, ולא יועיל לזה שהמצוה ממשיכה לשאר הכזיתים שנאכלו מפרוסה. ואין לומר שכאשר אוכל כזית שניה מקיים מצוה חדשה בפני עצמה, ויכול לקיים כמה פעמים את החיוב של אכילת מצה, דזה אינו מסתבר כלל. ועוד, שלשונו למעלה [פמ"ח] הוא "אם אכל הרבה הכל היא מצוה אחת", לכך הכזית השניה היא המשכה של הכזית הראשונה, ולא שהיא באה במקומה, וכבר יצא ידי חובתו בכזית הראשונה [ראה בספר ברוך טעם מהדורה חדשה, כרך ג, בהוספות שבסוף הספר (עמוד רכז), ולמעלה פמ"ח הערה 250].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:37)

(37) בלשון למודים דברים אלו נכתבו כך: "ואם כן אין יוצא תו במה דבעינן 'לחם עוני', דהיינו פרוסה, שהרי כבר יצא ידי מצה מן השלימה, ועיקר מצות 'לחם עוני' היא בכזית מצה שיוצא בו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:38)

(38) כמו שפסקו הרא"ש [פסחים פ"י סימן ל], הטור והמחבר [או"ח סימן תעה ס"א].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:39)

(39) כי יצא ידי חובתו באכילת השלימה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:40)

(40) עירובין נ., ונדרים סט:.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:41)

(41) דע שקושיא זו הובאה משמו בהרבה פוסקים; הב"ח [או"ח סימן תעה], הט"ז [שם ס"ק ב], הפרי חדש [שם ס"ק א], החוק יעקב [שם ס"ק ה], ועוד. ומצינו תשובות שונות על שאלתו; (א) הב"ח תירץ שבאמת עיקר הקפידא של "לחם עוני" הוא רק על הבציעה והברכה, אך לא על האכילה, ורק לכתחילה כתבו שיאכל משניהם. (ב) הט"ז תירץ שעל ידי שמדביק שתי המצות יחד, אזי כאילו שתי המצות הללו הן גוף אחד, ורק משום שאין עושין מצוות חבילות חבילות [ברכות מט.] נוטל לכל ברכה מצה אחת. (ג) החוק יעקב תירץ שכך היא צורת המצוה לאכול ביחד, כמו מצוות ד' מינים בלולב, שחייבים לקחתם ביחד, וכל מין בפני עצמו לא יצא. וכן "כורך" אליבא דהלל, דבהכי חייביה רחמנא. (ד) יש מתרצים [ראה משנת מהר"ל כאן אות סה, ומכון מהר"ל כאן הערה 370] על פי מה שכתב הגר"ח ז"ל [הלכות נדרים פי"ג הכ"ב] שכאשר הסתירה בין שני הדברים היא לא מפני שהם בעצם סותרים זה את זה [דוגמת שתי אחיות (קידושין נ:)], אלא שמבחינת הסדר לא יתכן שאחד יבוא אחרי השני [דוגמת "קיים לכי ומיפר לכי" (נדרים סט:)], אזי אמרינן בזה דבבת אחת מהני. וא"כ כאן שהחסרון הוא במציאות [שאכילת מצה שלימה מונעת לאחריה אכילת מצה פרוסה לשם מצוות מצה משום שכבר יצא יד"ח], הרי אין זו סתירה בעצם, ולכך יועיל בבת אחת. אך החזון איש בגליונות [שם] חלק על דברי הגר"ח, והוכיח מהגמרא [קידושין נא. לגבי "המרבה במעשר"] שגם כאשר איירי בחסרון במציאות אמרינן "כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו". ומקושית המהר"ל מבואר שסובר כסברת החזו"א [והגר"ח עצמו הראה שהדבר שנוי במחלוקת ראשונים].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:42)

(42) כמו שפסק הטור, וכמו שכתב למעלה [לאחר ציון 40]: "אנו שנוהגין לברך על שתיהן ולאכול משתיהן, כמו שפסק הטור". וכן הב"י כתב [שם] "וכן נהגו". ובלשון לימודים כתב: "ומה שנראה לפי עניות דעתי אמרתי לדינא. אבל מכל מקום במקומות שנתפשט המנהג כפסק הטור לברך על שתיהן ולאכול משתיהן, אין ראוי לשנות המנהג".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:43)

(43) אמנם רש"י [ברכות לט:] כתב: "מניח פרוסה תחת השלמה - ונמצאו שתיהן בידו, ובוצע או משתיהן או מן השלמה" [הובא למעלה הערה 12], ומשמע מכך שאין לבצוע מן הפרוסה בלבד. ותוספות [שם ד"ה מניח] כתבו: "פירש רש"י ובוצע לשתיהן או בוצע לשלמה בלבד... ודוקא בוצע לשלמה, אבל לא רצה לפרש ובוצע לאיזה מהן שירצה, או לפרוסה או לשלמה, דמדקאמר 'לתוך השלמה', משמע דהשלמה עיקר". ואולי כל זה שייך בשאר ימות השנה [כי בגמרא מדובר ב"הביאו לפניהם פתיתין ושלמין... וירא שמים... מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע"]. אך בפסח אין השלמה יותר עיקר מהפרוסה, כי "לחם עוני" מתקיים רק על ידי הפרוסה. לכך בפסח גם רש"י יודה שיכול לבצוע מן הפרוסה בלבד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:44)

(44) של "לחם עוני".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:45)

(45) פירוש - הקפידא שיש ב"לחם עוני" היא שיניח פרוסה בתוך שלימה ויברך על שתיהן, אך אין קפידא על איזו מהן יבצע ויאכל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:46)

(46) בזה מיישב את שאלתו הראשונה מלמעלה [לאחר ציון 30], שהקשה: "דאם כן למה הכל מודים שמניח הפרוסה בתוך השלימה ובוצע, למה יניח הפרוסה בתוך השלימה. בשלמא אי בצע ליה מפרוסה ואכל מן הפרוסה משום 'לחם עוני', כיון דבצע ליה מפרוסה הכי נמי מברך עליו 'המוציא', ולא בעינן שלימה רק להדור הברכה, ובשביל לחם משנה. אבל אם נאמר דבצע לה משלימה, למה מייתי לחם עוני עם השלימה". ועל כך מיישב שאכן יכול לבצוע מפרוסה, ולכך שפיר יש צורך להניח פרוסה בתוך שלימה. וכן בזה מיישב את שאלתו השניה [למעלה לאחר ציון 35], שהקשה שאם אינו יכול לאכול פרוסה לאחר שלימה [כי כבר באכילת מצה שלימה יצא ידי חובתו], אזי גם לא יוכל לאכול שתיהן כאחת, ד"כל שאינו בזה אחר זה, אפילו בבת אחת אינו". ועל כך מיישב שהחיוב של "לחם עוני" מתקיים לא באכילת הפרוסה, אלא בהנחת הפרוסה עם השלימה, וכלשונו: "דאין קפידא רק שיניח פרוסה תוך שלימה, וכאן יש פרוסה, הרי יש כאן עניות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:47)

(47) כן כתב בראבי"ה ברכות סימן קיא, וז"ל: "יש מפרש מאיזה מהם שירצה, מדקאמר סתם 'ובוצע'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:48)

(48) בלשון למודים נכתב משפט זה כך: "ולענין מספר המצות שצריך להניח לצורך הסדר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:49)

(49) כי דין לחם משנה הוא גם ביום טוב [טושו"ע או"ח סימן תקכט ס"א]. וראה למעלה הערה 21, ולהלן הערה 60.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:50)

(50) כן כתבו תוספות [פסחים ק:, עירובין לח:, וביצה ב:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:51)

(51) לשון המכילתא [שמות טז, כו] "'ששת ימים תלקטוהו' [שם]. רבי יהושע אומר, למדנו שלא היה המן יורד בשבת. ביום טוב מנין, תלמוד לומר 'שבת לא יהיה בו'". וראה להלן ציון 67.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:52)

(52) לשון הרי"ף [פסחים כה: בדפי הרי"ף]: "בפסח מברכינן על חדא ופרוסה, אבל בשאר ימים טובים בצעינן על תרתין ריפאתא שלמאתא כשבת, דאמר רבי אבא [ברכות לט:] חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת, מאי טעמא, 'לקטו לחם משנה' כתוב [שמות טז, כב], ופרשו רבנן דבימים טובים נמי בעינן לבצוע על שתי ככרות כשבת, דעיקר חיובא בשבת משום דלא הוה המן נחית בשבת, אלא הוה נחית בערב שבת זוגי זוגי. ובימים טובים נמי לא הוה נחית, אלא הוה נחית בערבי ימים טובים זוגי זוגי, כמה דהוה נחית בערבי שבתות. הילכך בעינן למיבצע ביום טוב על תרתין ריפאתא שלמאתא כדמחייבינן בשבת, ובפסח אתא 'לחם עוני' וגרעא לפלגא דחדא, הילכך בצעינן אחדא ופלגא". וראה בסמוך הערה 61.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:53)

(53) פירוש - אף כאשר ליל טו נופל ביום חול, ולא בשבת [שאז פשיטא לכו"ע שצריך שתי שלימות מצד שבת]. ולאפוקי מהדעה שהובאה בטור [או"ח סימן תעה] שכתב: "בחילוף מנהגים כתוב אנשי בבל כשחל פסח בשבת מניח פרוסה בין ב' השלימות, וכשחל בחול מביא פרוסה ושלימה, ומברך עליה ב' ברכות... וכן חילק בעל הלכות גדולות [הלכות פסח, ל:], שכתב והיכא דמיקלע פסחא בליל שבת בוצע על תרתין ופרוסה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:54)

(54) לשון הרא"ש [פסחים פ"י סימן ל (לאחר שהביא את דברי הרי"ף)]: "ולא נראה, דמאי שנא פסח לענין לחם משנה משאר כל הימים טובים, שלא יבצע על שתי ככרות שלימים. דהא דדרשינן 'לחם עוני' לפרוסה, היינו אותו לחם שיוצא בו ידי אכילת מצה. אבל 'המוציא', פשיטא דעל שלימים בעינן כשאר ימים טובים... הלכך נהגו העם לעשות שלש מצות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:55)

(55) כן פסקו הטושו"ע או"ח סימן תעג ס"ד. והב"י [שם] כתב: "ומביאין לפניו קערה שבה שלש מצות. בסוף סימן תע"ה כתב שזהו לדעת התוספות [פסחים קטז.] והרא"ש [פסחים פ"י סימן ל]. אבל הרי"ף [פסחים כה: בדפי הרי"ף] סובר דסגי בשתים. וכן דעת הרמב"ם [הלכות חמץ ומצה פ"ח ה"ו]. והעולם נוהגים כדעת התוספות והרא"ש". וכן חזר וכתב להלן [ציון 85].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:56)

(56) שאמרו בגמרא שם [ברכות לט:] "איתמר, הביאו לפניהם פתיתין ושלמין, אמר רב הונא, מברך על הפתיתין, ופוטר את השלמין. ורבי יוחנן אמר, שלמה מצוה מן המובחר. אבל פרוסה של חטין ושלמה מן השעורין, דברי הכל מברך על הפרוסה של חטין, ופוטר את השלמה של שעורין... אמר רב נחמן בר יצחק, וירא שמים יוצא ידי שניהן, ומנו מר בריה דרבינא, דמר בריה דרבינא מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע". והמהר"ל מבאר את הסוגיא כדברי תוספות [ברכות לט: ד"ה מניח] שמה שאמרו בגמרא "מניח פרוסה בתוך השלימה ובוצע" נאמר לענין פרוסה של חטים ושלימה מן השעורין. ולשון המחבר [או"ח סימן קסח ס"א] הוא "היו לפניו חתיכות של פת, ופת שלם, הכל ממין אחד, מברך על השלם אפילו הוא פת קיבר וקטן, והחתיכות פת נקיה וגדולה. אבל אם השלם שעורים והחתיכות מחטים, אפילו היא קטנה, מניח הפרוסה תחת השלימה, ובוצע משתיהן יחד" [ראה למעלה הערה 16, והערה הבאה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:57)

(57) פירוש - מה שאמרו בגמרא "וירא שמים יוצא ידי שניהן, ומנו מר בריה דרבינא, דמר בריה דרבינא מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע" בא להוסיף שיש לברך על השעורים והחטים כאחת, ולא לברך רק על החטים ולפטור את השעורים, אע"פ שמעיקר הדין "דברי הכל מברך על הפרוסה של חטין ופוטר את השלמה של שעורין" [לשון הגמרא שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:58)

(58) ראה למעלה הערה 19.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:59)

(59) "מאי טעמא, 'לחם משנה' [שמות טז, כב] כתיב" [המשך לשון הגמרא]. ולמעלה [לאחר ציון 14] הביא מימרא זו, וראה הערה 15.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:60)

(60) כי אין הבדל בין שבת ויום טוב בנוגע לדין לחם משנה, וכמבואר למעלה [הערות 21, 49]. ומקור דבריו הוא בתוספות פסחים קטז. [ד"ה מה], וז"ל: "וקאמר בתר הכי אמר רבי חייא בר אבא בשבת חייב לבצוע על שני ככרות... עיקר מילתיה דרבי חייא בר אבא בפרק כל כתבי [שבת קיז:], אלא להכי מייתי התם אחר פסח לומר שצריך שם מצה שלישית משום לחם משנה, וחייב לבצוע על שתי ככרות, בין בשבת בין ביום טוב. דאי לאו הכי, למה הביא שם מילתיה דרבי חייא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:61)

(61) "הילכך בעינן למיבצע ביום טוב על תרתין ריפאתא שלמאתא כדמחייבינן בשבת, ובפסח אתא 'לחם עוני' וגרעא לפלגא דחדא, הילכך בצעינן אחדא ופלגא" [לשון הרי"ף שם (הובא למעלה הערה 52)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:62)

(62) מדגיש בזאת שלפי הרי"ף המצה השלימה אינה באה משום הדור ברכה [כפי שביאר לפי הרא"ש], אלא היא באה בשביל לחם משנה, ולולא הדין של לחם משנה היתה באה הפרוסה בגפה. נמצא שהמלים של רב פפא ["הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע"] באות לגרוע את פסח משאר ימים טובים; בשאר ימים טובים יש צורך בשתי ככרות שלימות [כמבואר למעלה הערות 23, 24], ואילו בפסח סגי בשלימה אחת ופרוסה אחת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:63)

(63) זו שאלה שניה על הרי"ף.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:64)

(64) זו שאלה שלישית על הרי"ף, והיא "מכל שכן", כי בעוד ששתי השאלות הראשונות הן מצד השוואת לשונו של רב פפא למסופר על מר בריה דרבינא, הרי שאלה זו היא על רב פפא מיניה וביה, ולא מחמת השוואת דבריו לזולתו. וראה הערה 66.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:65)

(65) כמו "מניח ידו על פיו" [ברכות כד:], "מת המוטל בחמה... מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו" [שבת מג:], "מניח שתי הלחם על גבי שני הכבשין" [סוכה לז:], "מניח ישראל בשר על גבי גחלים" [ע"ז לח:], "מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית" [זבחים יט:], ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:66)

(66) ששתיהן [השלימה והפרוסה] באות יחד בשביל לחם משנה. נמצא שהקשה על הרי"ף שלש קושיות; (א) הלשון של רב פפא ["הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע"] אמור להיות תואם ללשון שאמרו קודם לכן בגמרא ["מר בריה דרבינא מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע"], ולפי הרי"ף רב פפא בא לגרוע [מהלחם משנה], ואילו מר בריה דרבינא בא להוסיף [לברך על פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, ולא רק על פרוסה של חטים]. (ב) מר בריה דרבינא חיבר שלימה ופרוסה בשביל ברכת "המוציא", ואילו לפי הרי"ף רב פפא מחברן בשביל לחם משנה. (ג) הלשון "מניח" שנקט בו רב פפא משתמע שמחבר שני דברים מחולקים ["דפרוסה הוא בשביל 'לחם עוני', ושלימה משום (הדור) ברכה" (לשונו כאן)], ואילו לפי הרי"ף שתיהן באות בשביל לחם משנה, ו"לחם עוני" רק בא לגרוע משלימות הככרות הנצרכת בדרך כלל ללחם משנה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:67)

(67) כמבואר למעלה הערות 50, 51.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:68)

(68) כמו נאמר [שמות טז, כב] "ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העומר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה", ופירש רש"י [שם] "לקטו לחם משנה - כשמדדו את לקיטתם באהליהם מצאו כפלים, שני העומר לאחד. ויגידו למשה - שאלוהו מה היום מיומים". הרי שלא כיוונו ללקוט יותר משאר ימים, ועם כל זה לקטו כפול משאר ימים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:69)

(69) ואל תשיב שהואיל והיה מספיק מן ליומיים [בערב יו"ט] זהו הכפל של ערב יו"ט, שכבר אמרו חכמים [ילקו"ש ח"א רמז רנח] ש"מזון אלפים שנה היה מן יורד בכל יום", ולא היה זה יחודי לערב יו"ט. וכן כתב בגו"א בראשית פ"ב אות ג [נג.]: "גם בשאר הימים היה יורד הרבה יותר מעומר לגלגולת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:70)

(70) הלשון שיביא הוא קרוב יותר ללשון הילקו"ש [ח"א רמז רסא] מאשר ללשון השוחר טוב שמציין. וכבר נתבאר למעלה [פ"מ הערה 2, פנ"ד הערה 72, וש"נ, ולהלן פס"ו הערה 44] שבספר זה מצוי שהמהר"ל יביא דברים בשם המכילתא או המדרש אחר, אך דבריו נמצאים יותר בדיוק בילקו"ש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:71)

(71) דרשו כן מכפילות "מות יומת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:72)

(72) "מזמורה כפול, [תהלים צב, א] 'מזמור שיר ליום השבת'" [המשך לשון הילקו"ש שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:73)

(73) עונשה, קרבנה, שכרה, אזהרתה, ומזמורה. ורבינו בחיי [במדבר כח, ט] כתב: "וביום השבת שני כבשים. בשלושה החגים, גם בראש חודש, וכן בראש השנה ויום הכפורים, תמצא בכל יום שבעה כבשים מלבד עולת התמיד, וכאן בשבת לא צוה להקריב כי אם שני כבשים... וטעם שלא היו כי אם שנים, מפני שהשבת כבודו כפול... ולכך באו כל עניני שבת כפולים; עומר כפול, אזהרותיו כפולות, שכרו כפול, עונשו כפול, שירו כפול, קרבנו כפול".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:74)

(74) לשונו בגו"א דברים פ"ה אות ג [קח.]: "יש בזה דבר עוד מופלג בחכמה, כי זהו ענין שבת שיש בו כפל תמיד. אמרו במדרש [מביא את המדרש שוחר טוב שהביא כאן]... וכל זה רמז כי השבת כפול בעולם הזה ובעולם הבא, ולפיכך כל ענין שבת כפול". ובתפארת ישראל פמ"ד [תרפח.] כתב: "ועוד נראה כי לכך לא כתב בדברות ראשונות 'זכור ושמור' ביחד, מפני שבא לומר כי יש אל מצות השבת שתי מדרגות זו על זו; האחת היא 'שמור', ויותר מזה 'זכור'. ואילו נכתבו ביחד, לא היה זה רק ענין אחד, לא שני דברים. וזה שרמזו חכמים במדרש כל ענינה של שבת כפול... וכל זה סוד אחד מורה על מדרגת השבת, והוא ידוע למבין. ואילו נכתב ביחד, לא היה כאן כפול, רק עשה ולא תעשה, והבן זה". ובנצח ישראל פי"ט [תכד:] כתב: "'מזמור שיר ליום השבת וכו'' [תהלים צב, א-טז]. ולא מצאנו בכל המזמור הזה שנזכר יום השבת, שאמר 'מזמור שיר ליום השבת'. אבל מפני כי השבת בו השלים השם יתברך העולם, ומפני כי יש שהם אומרים כי נמצא דברים שהם חסרון בעולם, ובפרט שיש צדיק ורע לו רשע וטוב לו [ברכות ז.], דבר זה יחשב חסרון. ועל זה אמר 'מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה''. כי יש להודות השם יתברך על שלימות הבריאה, ושלא ימצא חסרון בבריאה, רק הכל בהשלמה. ומפני כי השלמה הזאת אינה רק מצד עולם הבא, ועל ידו יושלם הכל... ולכך אומר 'מזמור שיר ליום השבת', ופירשו ז"ל [תמיד לג:] ליום שכולו שבת, והוא מנוחה לחי עולמים. כי אף אם נראה בעולם הזה דבר מה שהוא חסרון, אבל מצד עולם הבא יושלם הכל. ולפיכך כל המזמור הזה כפול; [תהלים צב, ב] 'טוב להודות ולזמר לשמך עליון'. וכן [שם פסוק ג] 'להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות', כל המזמור הזה הוא כפול, מפני שהוא מיוסד על עולם שהוא עולם כפול".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:75)

(75) נראה להטעים דבריו, כי כפילות השבת נובעת מפאת שהשבת היא מעין עולם הבא [ברכות נז:, וראה למעלה פל"ט (נה:)], ש"השבת כפול בעולם הזה ובעולם הבא" [לשונו בגו"א דברים פ"ה אות ג, והובא בהערה קודמת]. אך יום טוב אינו מעין עוה"ב, אלא מעין ימות המשיח, וכפי שהשריש בנצח ישראל פמ"ו [תשעב., וראה למעלה פל"ט הערה 194]. וכבר נתבאר למעלה [הקדמה ראשונה (יב:)] "שענין המשיח הוא ענין עולם הזה, ואינו נבדל מן האדם לגמרי, שהרי הוא בעולם הזה" [ושם הערה 35, ולמעלה פנ"ב הערה 162]. לכך ברי הוא שהכפילות של שבת אינה שייכת ליום טוב, כי כפילותה של שבת באה לה מחמת שייכותה לעוה"ב, וליו"ט אין שייכות כזו, ואם אין שייכות - כפילות מנין [הרציתי דברים אלו למו"ר הגאון רבי יונתן דיוויד שליט"א, וקלסיה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:76)

(76) וכן כתב רש"י [בראשית ב, ג]: "ויברך ויקדש - ברכו במן, שכל ימות השבוע ירד להם עומר לגולגולת, ובששי לחם משנה. וקדשו במן, שלא ירד כלל בשבת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:77)

(77) בגו"א שמות פט"ז אות כה [שלה:] עמד על שאלה זו, ויישבה באופן אחר, שכתב: "לרבות יום הכפורים וימים טובים [שלא ירד בהם מן (רש"י שמות טז, כו)]. אין זה סותר הא דכתב [רש"י] בפרשת בראשית [ב, ג] 'ויקדש אותו' במן, שלא ירד המן ביום השביעי... ומאי קדוש הוא זה, שהרי אף ביום טוב לא היה יורד. אין זה קשיא, כי מה שלא ירד המן ביום טוב וביום הכיפורים הוא מפני שהוא גם כן נקרא 'שבת', שהרי יום הכיפורים נקרא 'שבת שבתון' [ויקרא כג, לב], ויום טוב נקרא 'שבת', 'ביום הראשון שבתון וביום השביעי שבתון' [שם פסוק לט], ומפני זה לא ירד המן בהם. והכי קאמר, כי הקב"ה ברך יום השבת ויקדש אותו שלא ירד בו מן, וכל אשר בשם 'שבת' נקרא לא ירד המן, כי הקדושה הזאת אין לו מצד יום השביעי, רק מפני שהוא יום שביתה, וכל אשר הוא יום שביתה לא ירד בו המן... מה שלא היה יורד המן בימים טובים מפני ששם 'שבת' עליהם, ועם השבת ועל ידו נתקדשו הימים טובים, ומכל מקום השבת עיקר". הרי שכאן מבאר ששבת עומדת לעצמה לגבי ברכתה וקדושתה, ואין ליום טוב חלק עמה, לעומת זאת בגו"א ביאר ששם "שבת" חל גם על יום טוב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:78)

(78) ויש שוב להקשות [כפי שהקשה למעלה לגבי ברכה] "ומה קדושה יש בשבת, כיון שאף ביום טוב היה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:79)

(79) לכאורה בגו"א בראשית פ"ב אות ג [נג:] כתב שאי ירידת המן היא אכן קדושה, וכלשונו: "הביאו רז"ל ראיה מן המן, שלא ירד בשבת, ולא היו יכולים לעשות מלאכה, וזה קדושה, שהיו קדושים ממלאכת חול". וכן בתפארת ישראל פ"מ [תרכג.] כתב: "הקדושה גם כן במן, כלומר שמה שלא ירד מן בשבת מורה שהיום קדוש. שכל הויה היא בזמן, וכל זמן הוא תולה בתנועה, וכל תנועה היא לגשם, שאינו קדוש. ולכך כל הויה אין בה קדושה, מטעם אשר אמרנו. ולכך קדושת שבת היה גורם שלא היה בו הוית המן... המן שלא היה טבעי לא ירד בשבת, כי אין הויה בשבת, ודבר זה מבואר" [ראה למעלה פמ"ה הערה 7, ופמ"ו הערה 17, וש"נ]. אמנם כוונתו מתבארת בהמשך דבריו, שרק כאשר ירד עומר כפול בערב שבת, אז אי הירידה בשבת נחשבת לקדושה. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:80)

(80) נראה לבאר דבריו על פי מה שכתב למעלה פמ"ה [שכג.], וז"ל: "בדברות השניות נאמר [דברים ה, טו] 'שמור את יום השבת', ואין השמירה, שהוא לא תעשה מלאכה, קדושה לשבת, שאין זה רק מניעת מלאכה". ויש להעיר על כך, שבעוד ששם מבאר שאין מניעת מלאכה קדושה לשבת, הרי בכמה מקומות לכאורה כתב להיפך. וכגון, בתפארת ישראל פ"מ [תרכד.] כתב: "כי מה שאין לעשות מלאכה ביום השבת הוא קדושה לשבת, שהיום הזה אין בו תנועת מלאכה, שכל תנועה גשמית... ולפיכך בטול מלאכה לאדם ביום השבת, שאין בו תנועת מלאכה, וזה מורה על קדושה". וקודם לכן בפכ"ז [תיג.] כתב: "כי יום השבת הוא קדוש ונבדל מן הגשמי, במה שאין בו מלאכה". ושם פמ"ד [תרפה:] כתב: "השביתה מן המלאכה היא קדושה נבדלת". ובגו"א בראשית פ"ב אות ד [נג:] כתב: "לא היו יכולים לעשות מלאכה, וזה קדושה, שהיו קדושים ממלאכת חול". ובח"א לשבת קיג. [א, נ:] כתב: "כי השבת הוא קודש... [ו]כל דבר שהוא קודש נבדל מן עניני החמרי, כמו שהוא השבת נבדל מן המלאכה. שכל מלאכה הוצאה לפעל, וכל הוצאה לפעל הוא שייך לגשם, אשר יוצא לפעל. ולפיכך המלאכה אסורה ביום השבת, שהוא קודש". ונראה לבאר כוונתו למעלה לפי מה שכתב בתפארת ישראל פמ"ד [תרפ:], וז"ל: "אצל 'שמור' שאינו רק לא תעשה, שלא יעשה מלאכה, ומה שהאדם יושב בטל ואינו עושה מלאכה, אין זה מעלת השבת, שהרי אין זה דבר נראה, שכמה בטלנים יש. רק עיקר מעלת השבת על ידי מצות עשה להזכיר יום השבת, שזהו מעלת השבת בפעל". ובגו"א דברים פ"ה אות ג [קז:] כתב: "בשלילת המלאכה מן היום הזה לא נמצא בו השבת, כי כמה פעמים שהאדם הוא שובת מן המלאכה, ולא יהיה ניכר שיש לו שבת". והרמב"ן [דברים ה, טו] כתב: "אין לרואה אותנו בטלים ממלאכה ידיעה בזה". ונמצא, שאין בטול מלאכה דבר **ניכר לרואה** כמורה על הקדושה, כי אין ההעדר מפעולת הפועל [כמבואר למעלה פנ"ו הערה 14]. וזהו דיוק לשונו, שכתב למעלה: "ואין השמירה... קדושה לשבת, שאין זה רק **מניעת** מלאכה", ולא כתב "בטול מלאכה" כדרכו. ולשון "מניעה" מורה באצבע שכוונתו להעדר מלאכה יותר מאשר לבטול מלאכה. והרי כך מוכח מיניה וביה; לשון הפסוק הוא "שמור את יום השבת לקדשו" [דברים ה, יב], הרי להדיא נאמר שהשמירה שייכת אף היא לקדושת השבת, יהיה הטעם אשר יהיה. לכך בהכרח שהשמירה שייכת לקדושת השבת, אך אין בזה הכרה לרואה, וכמו שנתבאר [הובא למעלה פמ"ה הערה 7]. ואף בנדון דידן [לגבי ירידת המן] נאמר כן; מה שהמן לא ירד בשבת אינו בהכרח הוראה על קדושת השבת, כי "כמה בטלנים יש". אך כאשר ירד בע"ש עומר כפול, זה מורה באצבע שכבר מראש תוכנן שלא ירד מן בשבת, ואין בטלנות מעיקרא, אלא בהכרח שזהו מחמת קדושת השבת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:81)

(81) פירוש - הואיל וישראל הוצרכו ללקוט פעמיים בעיו"ט [מחמת שלא יֵרֵד מן ביו"ט], א"כ לא נחסכה מהם שום טירחה מאי ירידת המן ביו"ט, כי עדיין היו צריכים ללקט פעמיים בעיו"ט, ולא נגרע דבר ממלאכתם. אך מה שבע"ש לקטו בלקיטה אחת שני עומרים, בכך נחסכה מהם הלקיטה שהיתה אמורה להיות בשבת, והפחתת הטירחה נובעת מקדושת שבת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:82)

(82) עד כאן שאלתו, שמנין שבעינן לחם משנה ביום טוב, שהרי אע"פ שלא ירד מן ביו"ט עצמו, אין הכרח לומר שבעיו"ט מצאו לחם משנה בפעם אחת, כי "שמא לקטו וחזרו ולקטו עד שהיה להם לחם משנה" [לשונו למעלה (לאחר ציון 67)]. ומוכח כדבריו מתפילת ערבית דשבת, שאומרים "אתה קדשת את יום השביעי לשמך, תכלית מעשה שמים וארץ, וברכתו מכל הימים, וקדשתו מכל הזמנים". הרי שלהדיא אמרו שברכת שבת וקדושתה אינן נמצאות בשאר ימים וזמנים, דמה הן שאר ימים וזמנים, אם לא ימים טובים. ויתירה מזאת, שתוספות [עירובין לח:, ופסחים קטז.] למדו מתפילה זו ["וקדשת מכל הזמנים"] שירד מן ביו"ט, וכלשונם [בעירובין שם]: "ב'אתה קדשת' 'וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים', משמע דירד מן ביום טוב".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:83)

(83) "בערב יום טוב היו לוקטין עד שהיה להם שני עומרים" [לשונו למעלה לאחר ציון 68].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:84)

(84) כי היה נס במה שהמן שנלקט בעיו"ט לא הבאיש ביו"ט. והרי אף בשבת גופא מה שלא הבאיש בשבת שייך לעומר הכפול של שבת, וכפי שכתב הפחד יצחק שבת מאמר יג [אות ז]: "כך נאמר בתורה [שמות טז, כט] 'ראו כי השם נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים'. ראייה זו משני מאורעות היא מצטרפת; משנה לחם ביום הששי, ומניעת הביאוש והרימה ביום השביעי... דרק מניעת הביאוש והרימה בבקר דשבת היא שגילתה למפרע כי הכפל ביום הששי היה משום הכנה לשבת". **ויש להעיר**, מדוע לא ביאר שהנס היה בעיו"ט במה שיכלו לאסוף שני עומרים [מיהת בשתי פעמים], כי זאת לא יכלו לעשות בשאר ימים, שנאמר [שמות טז, יז-יח] "ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט, וימודו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו", ופירש רש"י [שם פסוק יז] "המרבה והממעיט - יש שלקטו הרבה, ויש שלקטו מעט, וכשבאו לביתם ומדדו בעומר איש איש מה שלקטו ומצאו שהמרבה ללקוט לא העדיף על עומר לגולגולת אשר באהלו, והממעיט ללקוט לא מצא חסר מעומר לגולגולת, וזהו נס גדול שנעשה בו". ואולי יש לומר, כי מה שלא הצליחו בשאר ימים לאסוף יותר "זהו נס גדול שנעשה בו", אך מה שהצליחו לאסוף בעיו"ט יותר, אין זה נס, אלא אדרבה, זהו ביטול הנס שנעשה בשאר ימים. מה שאין כן מה שהבאיש בשאר ימים [כשהותירו למחרת], אין זה נס, אלא כך טבעו של המן, שמבאיש ביום המחרת. אך מה שלא הבאיש ביו"ט, זהו הנס שנעשה בו. **והנה בספר** שו"ת בנין שלמה [לר"ש כהן] ריש סימן יט כתב: "תימה גדולה על מה דלא אשתמיט בשום דוכתא בדברי הפוסקים ז"ל ובשו"ע דביום טוב שחל להיות בע"ש או במוצ"ש דצריך להניח שלשה לחמים על השולחן. דלכאורה כיון דעיקר הטעם הוא משום דצריך להניח לחם משנה בשבת ויו"ט הוא משום זכר למן, דבע"ש ובעיו"ט ירד לחם משנה שני העומר לאחד, וא"כ ביו"ט שחל בע"ש או שחל לאחר השבת, דהוצרך לירד אז לשלשה ימים, היה צריך לכאורה להניח על השולחן ג"כ שלשה לחמים, כדי שיהיה ג"כ זכר למן שירד אז שלשה עומרים לאחד". ולכאורה שאלה זו קשה גם למהר"ל, דנהי שלחם משנה של יו"ט אינו מחמת הנס שירד כפול בעיו"ט, אך יש בו נס מה שלא הבאיש ביו"ט, וסו"ס יש כאן שני נסים; עומר כפול בשביל שבת, ומן שלא הבאיש ביו"ט. ומדוע אין חיוב של שלשה לחמים כדי לזכור את שני הנסים שהתרחשו במן שקדם לשבת ויו"ט. ויש לומר, דמאחר שהמן של יו"ט היה יחד עם המן של שבת, והנס שלא הבאיש בשבת אינו מחייב לחם משנה [אלא מה שהיה עומר כפול בע"ש], לכך אין מקום לחייב לחם משנה על מה שלא הבאיש ביו"ט שלמחרת, כי מן זה כבר הופקע מטבעו להבאיש למחרת. ובני הרה"ג רבי חנוך דוב שליט"א הראה לי שגם המשך חכמה [שמות טז, כ] עמד על קושי זה [מדוע אין שלשה לחמים ביו"ט שחל לפני או אחרי השבת], וכתב סברה דומה לדברינו כאן, יעו"ש. אך עדיין ישאר קשה, דכאשר יו"ט נפל בע"ש, ובעיו"ט [יום חמישי בשבוע] היו שלשה עומרים לאחד, וזה קדם לשבת, ומדוע אין נס זה [מה שלא הבאיש ביו"ט (ע"ש)] חולק מקום לעצמו. ויש לומר, שהואיל והעומר של יו"ט ירד יחד עם העומר של שבת [בעיו"ט ביום חמישי], ואין העומר של שבת מבאיש, לכך אף מה שהעומר של יו"ט לא הבאיש אינו חולק מקום לעצמו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:85)

(85) כמבואר למעלה הערה 55. והמשנה ברורה [סימן תעג ס"ק יח] כתב: "שיש בה שלש מצות - שנים בשביל לחם משנה כשאר יו"ט, ואחת כדי לבצעה לשתים; חציה לקיים בה מצות אכילת מצה, ד'לחם עוני' קרייה רחמנא, ומה דרכו של עני בפרוסה. וחציה השני בשביל אפיקומן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:86
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:86](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:86)

(86) להלן בפרק זה [לאחר ציון 117].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:87
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:87](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:87)

(87) כן פסק הטור [או"ח ריש סימן תעה], וז"ל: "יברך 'המוציא' ו'על אכילת מצה' מיד זה אחר זה... ויאכל בהסיבה. ואם לא היסב, לא יצא, וצריך לאכול פעם אחרת בהסיבה". וראה למעלה הערה 1.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:88
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:88](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:88)

(88) הוא רב עמרם גאון [בסדר רב עמרם ח"ב סימן פב], והובא בטור או"ח ר"ס תעה, וז"ל: "כתב רב עמרם, ויברך 'המוציא' ויטבול בחרוסת ויאכל, וכן כתב הרמב"ם ז"ל". והב"י [שם] כתב: "אף על פי שמדברי הרמב"ם נראה דעל כזית דאכילת מצה קאמר דמטבל בחרוסת, ולא אכזית דהמוציא, לא דק רבינו בהכי, מאחר שהוא סובר ששום אחד מהם אינו מטבל בחרוסת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:89
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:89](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:89)

(89) נראה שכוונתו להשגת הראב"ד על הרמב"ם [הלכות חמץ ומצה פ"ח ה"ח], שהרמב"ם כתב: "חוזר ומברך על אכילת מצה ומטבל בחרוסת". ועל זה השיג הראב"ד: "אמר אברהם, זה הבל". ובפשטות כוונת הראב"ד היא שאין מקום לטבל בחרוסת אלא מרור, ולא מצה [עיין עמק אפרים מועדים, סימן ו אות א]. וראה להלן הערה 108.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:90
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:90](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:90)

(90) כן כתבו תוספות [פסחים קיד. ד"ה מטבל], וז"ל: "אמר בגמרא דחרוסת משום קפא, וליכא קפא אלא במרור", ולא במצה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:91
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:91](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:91)

(91) זכר לתפוח, שכשהיו ישראל במצרים היו יולדות שם בשדה תחת התפוח [פסחים קטז.], או שהיא זכר לטיט [שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:92
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:92](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:92)

(92) פירוש - היה ניתן להכריע את המחלוקת הזאת [אם חרוסת היא משום קפא או מצוה] אם חז"ל תיקנו לטבל המצה בחזרת; אם תיקנו כן [כפי שיטת הרמב"ם ורב עמרם] מוכח שאין הטיבול משום קפא, שהרי אין קפא במצה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:93
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:93](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:93)

(93) לדעת תנא קמא [הסוברים שהחרוסת משום קפא] לא יצטרך לטבל המצה בחרוסת, ולדעת רבי אליעזר בן צדוק [הסובר שהחרוסת מצוה] יצטרך לטבל המצה בחרוסת. ואכן כך מבאר הב"ח [או"ח סימן תעה], וז"ל: "ודאי דלתנא קמא דאינו מצוה, ואינו מביאו אלא משום קפא, לא בעינן ליה אלא למרור וירקות. אבל לרבי אלעזר בר צדוק דמצוה הוא זכר לטיט, אם כן אף למצה בעינן ליה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:94
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:94](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:94)

(94) נראה שהעדיפות שהמחלוקת תהיה אודות אם יש לטבל את המצה בחרוסת על פני המחלוקת אם החרוסת היא מצוה, היא כפי שכתב הב"ח [או"ח סימן תעה], וז"ל: "קשיא, במאי קמיפלגי, דכיון דהכל מודים דצריך להביא חרוסת, מאי נפקא מינה אם הוא מצוה אם לאו". לכך עדיף להעמיד את המחלוקת בציור שבולטת בו הנפקא מינה בין הצדדים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:95
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:95](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:95)

(95) כן הקשה הטור [או"ח ר"ס תעה] על רב עמרם והרמב"ם בשם המנהיג, וז"ל: "ועוד הקשה בעל המנהיג [הלכות פסח אות עט] לדבריהם, שמצה היא זכר לחירות, וחרוסת זכר לטיט, והאיך יתחברו זה עם זה", שהרי אין ההפכים נמצאים ביחד בנושא אחד [כמבואר למעלה פכ"ב הערה 77, פמ"ז הערה 72, פנ"ב הערה 217, פנ"ד הערה 71, ופנ"ט הערה 80]. ולמעלה פנ"א [לאחר ציון 118] כתב: "כי אין המצה רק זכר לחירות ואין בה רק חירות". ולמעלה פ"ס [לאחר ציון 123] כתב: "אמנם ענין המצה כבר בארנו לך למעלה ענין המצה, והארכנו בזה בפרק שלשים וששה ובפרק חמשים ואחד, באיזה ענין המצה מורה על החירות. ואתה תעיין באותן דברים, כי כולם הם דברי אלקים חיים. והנה עוד נבאר באיזה ענין המצה מורה חירות דוקא... ועוד יש לפרש לפי פשוטו... והנה לכל הפירושים המצה היא חירות גמור". ולמעלה פנ"א נאמרו חמשה הסברים לטעם שהמצה מורה על חירות בעצם, ולמעלה פ"ס הוסיף עוד שני הסברים [ראה למעלה פ"ס הערה 125].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:96
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:96](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:96)

(96) כן הכריע הב"ח [או"ח סימן תעה], שלאחר שענה על שאלות הטור על הרמב"ם ורב עמרם, כתב: "ומן הדין עלינו להחמיר כדעת הגאונים הראשונים [שהצריכו לטבל מצה בחרוסת], אלא שלא נהגו כן". וראה להלן הערה 108.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:97
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:97](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:97)

(97) זהו המשך דברי הטור [או"ח סימן תעה], וז"ל: "אחר כך יקח כזית מרור וישקענו כולו בחרוסת, ולא ישהנו בתוכו שלא יתבטל טעם מרירתו... ויברך 'על אכילת מרור' ויאכלנו". וראה למעלה הערה 1.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:98
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:98](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:98)

(98) החרוסת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:99
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:99](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:99)

(99) "שהיו יולדות בניהן שם בלא עצב, שלא יכירו בהן מצריים, דכתיב [שיה"ש ח, ה] 'תחת התפוח עוררתיך'" [רש"י שם]. וראה להלן הערה 111.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:100
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:100](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:100)

(100) "לזכר [שמות א, יד] ד'וימררו את חייהם בחומר'" [תוספות פסחים קיד.], והחרוסת דומה לטיט [מאירי פסחים קטז.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:101
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:101](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:101)

(101) "להטיל בו תפוחין ויין ומילתא דאית בו קיוהא" [רש"י שם], או תפוחים חמוצים וחומץ [ר"ן (פסחים כה: בדפי הרי"ף)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:102
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:102](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:102)

(102) "לכתוש בו ירקות הרבה כדי שיהא עבה" [רשב"ם שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:103
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:103](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:103)

(103) "בשמים שמטילין בחרוסת זכר לתבן, וחרוסת שכותשין בו הדק זכר לטיט" [רשב"ם שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:104
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:104](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:104)

(104) בא לבאר מדוע לרבי אלעזר בר צדוק יש מצוה לזכור את הטיט, ואין זכירה זו נכללת באכילת מרור.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:105
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:105](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:105)

(105) משנה [פסחים קטז:] "מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר [שמות א, יד] 'וימררו את חייהם וגו''".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:106
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:106](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:106)

(106) לשונו למעלה פט"ו [מג.]: "מלאכת הטיט, כי מלאכה הזו במה שהיא עבודה שפלה ופחותה, היא נגד חיי האדם, עד שזה נקרא מרירות חיים, שאינה לפי החיים שלו, כמו שאמר [בראשית כז, מו] 'קצתי בחיי'. כך כאשר היו משעבדים אותם בדברים אשר אינם ראוים לחיי האדם, ואין חיי האדם נוחים בהם, כמו בחומר ובלבנים, כאילו חייו אינם חיים". ובכת"י שם [שנט:] כתב: "מרירות חיים לגמרי, עד שחייו אינם חיים. ואילו היו משעבדים אותם במלאכה לעשות זהב, אף כי היתה המלאכה קשה כל כך כמו בחומר ובלבינים [לא היה זה מרירות], כי המלאכה בזהב הוא עבודה שהיא ראוי לאדם. אבל השעבוד הקשה בדבר כמו טיט, נקרא מרירות חיים". ולמעלה פמ"ז [תלה:] כתב: "כי שיעבדו את ישראל בדבר קשה בלי רחמים, והוא בחומר ובלבנים. ואין דבר יותר קשה מן מלאכת הטיט, שכך אמרו במדרש אין מלאכה יותר קשה מן מלאכת הטיט". ובכת"י שם [תקל.] כתב: "אין מלאכה יותר קשה ממלאכת הטיט... כי הוא נקרא 'חמר' על שם החומר, וכל דבר שהוא חומרי מלאכתו בו יותר קשה לפי שהוא [אינו נמצא] בשלימות כלל, וזה נקרא חומר, וצריך להשלים אותו. וזהו שאמר חבקוק [ג, טו] 'דרכת בים סוסיך חומר מים רבים', בשביל החומר הזה, שהיא המלאכה הקשה היותר גדולה, הבאת עליהם מים רבים". ולהלן בסוף הספר ב"הלכות פסח בקצרה" [לאחר ציון 71] כתב: "יש לטבול המרור בחרוסת, כי המרירות שלהם היה עבודת הטיט, שאין מרירות יותר מזה". וראה למעלה פ"ס הערה 211, פס"א הערה 45, ולהלן "הלכות פסח בקצרה" הערה 73.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:107
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:107](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:107)

(107) כמבואר למעלה הערה 99.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:108
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:108](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:108)

(108) "דאין החרוסת מצוה רק עם המרור" [לשונו למעלה לאחר ציון 88].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:109
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:109](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:109)

(109) ואין עושין כן, וכפי שהסיק למעלה [לאחר ציון 95] ש"אין טיבול בחרוסת אל המצה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:110
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:110](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:110)

(110) החרוסת [בנוסף למצה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:111
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:111](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:111)

(111) אלא קשור לרבוים של ישראל במצרים, וכמו שאמרו חכמים [סוטה יא:] "כיון שמתעברות [נשי ישראל במצרים], באות לבתיהם, וכיון שמגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר [שיה"ש ח, ה] 'תחת התפוח עוררתיך וגו'', והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקיר ומשפיר אותן, כחיה זו שמשפרת את הולד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:112
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:112](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:112)

(112) היא גזירת השעבוד. ולמעלה פכ"ג [שלט.] ביאר לפי זה שהקב"ה נגלה למשה מתוך הסנה [שמות ג, ד] "כי היו ישראל בשעבוד קשה, ואין אילן קשה מן הסנה. רמז בזה כי לפי המדה שנוהגת עם ישראל באותה שעה, במדה קשה, כך היה נגלה עליו"


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:113
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:113](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:113)

(113) ו"אלקים" זו מדת הדין [ב"ר לג, ג]. ואם תאמר, הרי קודם לכן [בראשית כט, לא] נאמר "וירא הויה כי שנואה לאה ויפתח את רחמה וגו'", וזה השם [הויה] הוא מדת הרחמים [ב"ר לג, ג], ועד שאתה מוכיח מרחל שהלידה היא במדת הדין ["ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה"], תוכיח מלאה שהלידה היא במדת הרחמים. ונראה, שהנה הגמרא [תענית ב.] הוכיחה שמפתח של חיה לא נמסר לשליח מהפסוק המאוחר יותר שנאמר אצל רחל [בראשית ל, כב] "ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה". והעיר על כך המהרש"א [שם] בזה"ל: "יש לדקדק, אמאי לא מייתי קרא דלעיל מיניה גבי לאה, דכתיב 'וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה'. ויש לומר, דניחא ליה לאתויי קרא דרחל, שנסמך מלת 'ויפתח' לשם; 'וישמע אליה אלקים ויפתח וגו''... אבל האי קרא דלאה לא נסמכה הפתיחה לשם ["וירא הויה כי שנואה לאה ויפתח את רחמה וגו'"], איכא לפרושי דכינוי 'ויפתח' לא קאי אשם, אלא אמי שבידו לפתוח, שנתן הקב"ה המפתח בידו". ותשובה זו כחה יפה גם לבאר מדוע הפסוק הנאמר ברחל מורה שהלידה היא במדת הדין, ואילו הפסוק הנאמר אצל לאה אינו סותר לזה, כי שם הויה שהוזכר אצל לאה אינו מתייחס ללידה, אלא לראיית שנאתה של לאה. וראה למעלה פנ"ב הערה 163.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:114
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:114](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:114)

(114) לשונו למעלה פמ"ג [רכז.]: "ומה שאמר [סוטה יא:] שהיו מולידות תחת התפוח. דבר זה יש לך לדעת, כי ההולדה נמשך מן מדת הדין, כמו שתקנו בברכות 'אתה גבור', שמדבר על גבורתו יתברך, 'ומתיר אסורים וסומך נופלים', 'ומתיר אסורים' זהו שפותח לולד שיוצא לאויר העולם. לפיכך אמרו שהיו יולדות תחת התפוח, שיש לו ריח נכבד מאוד, כדכתיב [בראשית כז, כז] 'כריח השדה אשר ברכו ה'', ואמרו רבותינו ז"ל [תענית כט:] זהו שדה של תפוחים. והריח מתיחס אל מדת הדין, כדכתיב [דברים לג, י] 'ישימו קטורה באפך'. וכלל הדבר רמזו בזה שהיתה לידה שלהם במדת הדין המתיחסת לזה, וזה נקרא 'תחת התפוח'. ומפני כי מדת הדין היה מתוחה נגדם, לכך היו מתקשרים במדה זאת לגמרי, שהיו יולדות תחת התפוח, והוא התקשרות והחבור במדה הטהורה לגמרי". ובכת"י שם [תקכא:] כתב: "כי ההולדה שהיא בתכלית העלוי היא תחת התפוח... במקום הראוי לזה, שזהו מתיחס אל הלידה שהוא ממדת הדין. ומורה זה על עלוי הולד שנולד, שמוכן הוא למעלה בשביל שהוא דבק במדה אלקית. וכמו שמחמת מדת הדין אשר מתוחה כנגדם היו פרים ורבים מאוד, כדמבואר בקרא, כך היה להם מעלה זאת שמחמת הדין בא להם דבר זה, שהיו יולדות תחת התפוח, והוא התקשרות וחבור במדה הטהורה הידועה". ואמרו חכמים [שבת פט.] "'מדבר פארן' [במדבר י, יב], שפרו ורבו עליו", וכתב על כך בתפארת ישראל פכ"ו [ת:]: "פירוש, כאשר רצה השם יתברך להרבות את ישראל... לא היה ראוי לזה רק המדבר. ודבר זה ידוע למבינים בחכמה, כי המדבר הוא מיוחד למדת הדין... וכל הוצאת תולדות הוא בכח גבורת מדת הדין... שכאשר היה מדת הדין כנגדם, היו פרים ורבים ביותר. וכמו שתמצא בכל הבריאה שיצאת לפעל בכח שם 'אלקים', שהוא מדת הדין... ולפיכך מדת הדין הוא מיוחד לרבוי התולדות". ושם פמ"א [תרמט:] כתב: "וידוע כי כל התולדות באים לעולם במדת הדין, כמו שנזכר בכל מעשה בראשית שם 'אלקים'". ובבאר הגולה באר הששי [רטו:] כתב: "יציאת הנשמה הוא בגבורה. וכן הלידה, שנאמר 'ויפתח אלקים את רחמה'". ונאמר [בראשית כא, א] "וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר", ופירש רש"י [שם] "פקד את שרה - בהריון. כאשר דבר - בלידה". ובגו"א שם אות ב [שמז.] כתב: "אצל הריון כתיב לשון 'אמירה', ואצל הלידה לשון 'דבור'. הדבור הוא קשה [מכות יא.], והלידה הוא במדה זאת, כמו שזכרו מפתח הלידה בברכת אתה גבור, והבן זה". **והטעם שההולדה** נמשכת ממדת הדין מבואר להלן פע"א [לאחר ציון 100], וז"ל: "הברכה שיורדת לעולם באה במדת הדין לעולם, ודבר זה ידוע בכמה מקומות, שכל דבר שהוא בא מעולם העליון לתחתונים, בא במדת הדין. והוא נרמז בברכת 'אתה גבור לעולם ה' מחיה מתים מכלכל חיים בחסד', כי אף שהוא מפרנס אותם בחסד, מכל מקום כאשר נתגלה בעולם באה הפרנסה בדין, לכך נקבע בברכת 'אתה גבור'. וידוע הוא שכל התגלות לפועל הוא בדין, וזה מפני שכל יציאה לפועל הוא שנוי, וכל שנוי צריך אל זה כח וחוזק המשנה הדבר, וכל כח וחוזק הוא במדת הדין, ודבר זה הוא ידוע לחכמים". וראה למעלה פי"ב הערה 30, פ"כ הערות 53, 82, פמ"ג הערות 93, 96, 101, פמ"ז הערה 321, פנ"ב הערה 163, ולהלן פע"א הערה 101.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:115
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:115](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:115)

(115) פמ"ג [רכז.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:116
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:116](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:116)

(116) הובא בהערה 114. ואמרו חכמים [שבת פח.] "מאי דכתיב [שיה"ש ב, ג] 'כתפוח בעצי היער וגו'', למה נמשלו ישראל לתפוח, לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו ["כך דרכו, וחלוק משאר אילנות, חנטת פריו קודם לעליו" (רש"י שם)] אף ישראל הקדימו 'נעשה' ל'נשמע' [שמות כד, ז]". ובתפארת ישראל פכ"ט [תלט:] כתב: "בשאר האילנות העלים קודמים. וזה מפני כי העלין קלים ליציאה, והפרי אינו קל להוציא, ולפיכך העלין קודמים. אבל התפוח יש בו כח הוצאה ביותר, ולכך מוציא פריו קודם, כמו שראוי אל דבר שהוא עיקר, ואחר כך הטפל, שהם עליו, שהם שומרי הפרי, ודבר זה ראוי להבין. ודבר זה נרמז במה שאמר הכתוב [שיה"ש ח, ה] 'תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שם חבלה ילדתך', וכבר התבאר דבר זה בחבור גבורות ה' בביאור רחב". וראה שם הערה 40. ועוד אמרו חכמים [ב"ב קמג:] "'ובני דן חושים' [בראשית מו, כג]... שהיו מרובין כחושים של קנה ["שגדלים הרבה ביחד" (רשב"ם שם)]". ובח"א שם [ג, קכח.] כתב: "דבר זה יש לך להבין מפני כי שמו נקרא 'דן', ולכן תמצא בדן מה שלא היה לדן רק בן אחד, ונתרבו בניו בפעם אחד, ולא נתרבו מעט מעט כמו שהיה אצל אחרים, רק נתרבו בפעם אחד. לכך אמרו שהיו בניו כחושים של קנה, שהרבוי בא ביחד, כי מדתו הוא הדין, ומזה תמצא יוצא הרבוי בפעם אחד. ובארנו זה במסכת סוטה [יא:] אצל רבוי ישראל אצל 'תחת התפוח עוררתיך'... כי כל זה מצד מדת הדין שהיתה בישראל, עד שעבדו בהם בפרך. ונאמר [שמות א, יב] 'כאשר יענו כן יפרוץ וגו''. ולפיכך בני דן, שנקרא 'דן' על שם הדין, כדמוכח בפ"ק דפסחים [ד.] האי דאמר 'דון דינא' אמרי מדן קאתי, שתראה מזה כי היה דן מיוחד לדין. ולפיכך היו לו בנים כחושים של קנה, ודי בזה למבין דברי חכמה". הרי רבוי בני ישראל במצרים הוא כרבוי בניו של דן [ראה להלן פס"ט הערה 97].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:117
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:117](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:117)

(117) בא לבאר דיני כורך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:118
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:118](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:118)

(118) הרמב"ם [הלכות חמץ ומצה פ"ח הלכות ו, ז] כתב שהלל לא היה כורך הפסח עמהם, ועיין לחם משנה [שם]. אך יש אומרים שאף הפסח היה כורך עמהם ואוכל שלשתם ביחד [ירושלמי חלה פ"א ה"א, וכ"ה גירסת רש"י בזבחים (עט.) ורש"י ורשב"ם ומאירי (פסחים קטו.)]. והמהר"ל סובר כדעתם. וראה להלן הערה 143.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:119
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:119](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:119)

(119) זהו המשך דברי הגמרא [שם], וכמובא בהערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:120
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:120](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:120)

(120) לשון הגמרא [שם]: "תניא, אמרו עליו על הלל שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן, שנאמר 'על מצות ומרורים יאכלוהו'. אמר רבי יוחנן, חולקין עליו חביריו על הלל, דתניא, יכול יהא כורכן בבת אחת ואוכלן כדרך שהלל אוכלן, תלמוד לומר 'על מצות ומרורים יאכלוהו', אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו... השתא דלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן, מברך 'על אכילת מצה' ואכיל, והדר מברך 'על אכילת מרור' ואכיל, והדר אכיל מצה וחסא בהדי הדדי בלא ברכה, זכר למקדש כהלל ["זכר למה שהיה עושה הלל בזמן שביהמ"ק קיים, שהיו אוכלים פסחיהם" (לשון רש"י)]".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:121
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:121](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:121)

(121) באכילת המצה הראשונה בליל הסדר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:122
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:122](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:122)

(122) לשון תוספות [פסחים קטו. ד"ה אלא מברך]: "אלא מברך אמצה ואכיל ומברך אמרור כו' - אם היה כורך שניהם יחד תחלה, הוה אתי מרור דרבנן ומבטל למצה. ואם היה אוכל מצה בלא מרור תחלה, כשהיה כורכן אחר כך, אתי מצה דרשות ומבטל מרור דרבנן. ומיהו אי הוה קיימא לן כהלל הוה עבדינן הכי; מצה לחודא, והדר מצה ומרור בכריכה, כיון שצריך לעשות מדרבנן מצות כריכה כהלל, הוה דרבנן ודרבנן". וכן כתב הרא"ש [פסחים פ"י סימן כז], וז"ל: "ואי איתא הלכתא כהלל, הוה מברך אמצה ברישא, ואכיל לה. והדר מברך אמרור, ואכיל ליה בהדי מצה, והויא מרור דרבנן וכריכה דרבנן, ולא מבטלי אהדדי. אבל משום דמספקא לן אי הלכתא כהלל, בעי למיכל מרור בלחודיה, משום דכריכה שהיא רשות מבטלת מרור שהוא דרבנן, כי היכי דמרור שהוא דרבנן מבטל מצה שהיא דאורייתא, דכל הפחות מחבירו - מבטלו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:123
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:123](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:123)

(123) לשון הרא"ש [פסחים פ"י סימן כז]: "וכריכה זו יש לעשות בחרוסת, דהלל לא היה מטבל בחרוסת כי אם בטיבול זה". ופירושו, דהואיל וכריכה זו שאנו עושים כיום היא זכר להנהגתו של הלל בזמן שבהימ"ק היה קיים, ואז הלל היה מקיים אכילת מצה ומרור ביחד, ובהכרח שהיה מטבל בחרוסת, שזו היתה אכילת המרור שלו [הגות מיימוניות בשם ר"ת (פ"ח מהלכות חמץ ומצה אות ז)]. נמצא שהלל כרך את המצה והמרור להדדי, עם טיבול בחרוסת. לכך כיום שאנו עושים כמעשהו של הלל, שוב יש לטבל את הכריכה של מצה ומרור בחרוסת. וכן פסק הרמב"ם [הלכות חמץ ומצה פ"ח ה"ח], וז"ל: "בזמן הזה שאין שם קרבן, אחר שמברך 'המוציא לחם' חוזר ומברך 'על אכילת מצה'... וחוזר ומברך 'על אכילת מרור', ומטבל מרור בחרוסת, ואוכל... וחוזר וכורך מצה ומרור ומטבל בחרוסת, ואוכלן בלא ברכה, זכר למקדש". והטור [או"ח סימן תעה] הביא דעות חלוקות בזה, וכלשונו: "אחר כך נוטל מצה שלישית ובוצע ממנה, וכורכה עם המרור, ואוכל ביחד, זכר למקדש כהלל שהיה כורך פסח מצה ומרור ואוכל. וכתב אבי העזרי [סימן תקכה], שאין לטובלו בחרוסת, דב' טיבולין מצינו... ג' לא מצינו. ורבי שמעיה בשם רש"י כתב שצריך לטובלו בחרוסת. וכן כתב א"א הרא"ש ז"ל, וטובלו בחרוסת שכן היה הלל עושה, אוכל פסח מצה ומרור וטובל בחרוסת". וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:124
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:124](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:124)

(124) כן כתב במנהגים דמהר"א טירנא [עמוד נב]. וכן הרמ"א [או"ח סימן תעה ס"א] כתב: "ויש אומרים דאין לטבלו, וכן הוא במנהגים, וכן ראיתי נוהגין". אך הב"ח [או"ח סימן תעה] כתב: "וכתב אבי העזרי [סימן תקכה עמ' קסו] שאין לטבלו בחרוסת... ומכל מקום אין דבריו מכריחין כל עיקר. ונראית דעת האומרים שטובלין בחרוסת. וכן כתב בהגהות מיימוניות [הלכות חמץ ומצה פ"ח אות ז] בשם מהר"מ [תשב"ץ סימן צט] ורבינו תם, דמאחר שאנו עושין זכר למקדש כהלל, והלל היה מטבל בחרוסת, שהרי זה היה אכילת מרור שלו, א"כ יש לנו לעשות כאשר עשה הוא. וכן כתב מהר"ל מפראג [יש לעיין בזה, כי לכאורה כאן מסיק שאין צורך בחרוסת. ומעין כן העירו בשו"ע או"ח סימן תעה (מהדורת פרידמאן) הגהות והערות אות לא]. וכן נהג מהר"ש לוריא ז"ל [שו"ת מהרש"ל סימן פח]. גם ב"י כתב שכן נהגו, ודלא כמו שכתב במנהגים דמהר"א טירנא ז"ל". וכן פסק הט"ז [או"ח סימן תעה ס"ק ו] שיש לטבול בחרוסת, וכלשונו: "נכון הדבר לטבל בחרוסת גם הכריכה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:125
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:125](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:125)

(125) צרף לכאן דברי הגמרא [מנחות סו.] "אמימר מני יומי [בספירת העומר], ולא מני שבועי, אמר זכר למקדש הוא", ופירש רש"י [שם] "אמימר מני יומי ולא שבועי - אמר האי מניינא דהשתא לאו חובה הוא, דהא ליכא עומר, אלא זכר למקדש בעלמא הוא, הלכך ביומי סגי". וביאר הגרי"ז [כתבים שם] שמה שחכמים חייבו לספור ספירת העומר זכר למקדש, אין הפירוש שזו ספירה מדרבנן, במקום הספירה שהיתה מהתורה, אלא שחכמים תקנו לעשות זכר למקדש, ומכיון שבזמן המקדש נהגה מצות ספירת העומר, יש לעשות כיום זכר למקדש, וכמו שאמרו חכמים [ר"ה ל.] "מנלן דעבדינן זכר למקדש, דאמר קרא [ירמיה ל, יז] 'כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה', מכלל דבעיא דרישה". וכיון שכן, אין צורך לקיים המצוה בכל פרטיה ודקדוקיה כפי שהיתה נוהגת בזמן המקדש, אלא סגי שיהיה מיהת זכר למקדש, וזכר זה מתקיים גם אם מונים ימים ללא שבועות. והם הם דברי המהר"ל כאן שכתב "דכיון שהכריכה אינו רק זכר למקדש בלבד, אין צריך לעשות בחרוסת, דכל כך אין צריך, ודי כשיעשה כריכה בלבד למצה ולמרור". לאמר שכריכה בזה"ז אינה כריכת הלל מדרבנן [שאז היה צריך לעשות בחרוסת כפי שעשה הלל], אלא זו כריכה שצריכה להיות זכר למקדש [שמעתי הערה נפלאה זו מהגאון רבי ליפא געלדווערטה שליט"א. וראה להלן הערה 145 בדברים דומים שהובאו מהתהלה לדוד]. וההגהות מיימוניות בשם רבי יוסף טוב עלם וראבי"ה וגאוני אשכנז [הלכות חמץ ומצה פ"ח אות ז] גם כן כתבו שאין צריך לטבול בחרוסת, שהרי כבר יצא ידי מצות חרוסת במרור שאכלו בפני עצמו. ואף כדי לבטל את הארס אינו צריך, כיון שאוכלו יחד עם המצה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:126
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:126](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:126)

(126) כן פסקו המנהיג [הלכות פסח אות פג], אור זרוע [ח"ב סימן רנז], ושו"ע [או"ח סימן תעה ס"א]. ויש להבין, שזה עתה ביאר שהכריכה אינה צריכה טיבול בחרוסת "דכיון שהכריכה אינו רק זכר למקדש בלבד, אין צריך לעשות בחרוסת, דכל כך אין צריך", ומדוע הסבה עדיין צריך, דמאי שנא. ויש לומר, כי למעלה פמ"ח [תרו.] פסק ש"אם לא אכל כזית מצה בהסבה, לא יצא, וצריך לחזור ולאכול". וזהו כשיטת הרא"ש [פסחים פ"י סימן כ], וכמצויין שם הערות 160, 233. והגרי"ז [הלכות חמץ ומצה פ"ז ה"ז] ביאר שיטה זו שהסבה היא דין באכילת מצה, ואכילת מצה ללא הסבה אינה נקראת אכילת מצה. לכך בשלמא לגבי חרוסת, שהיא דבר נוסף לכריכה, בזה סובר המהר"ל שכאשר הכריכה היא זכר למקדש, לא בעי חרוסת. אך אין לומר כן בנוגע להסבה, כי העדר הסבה נדון כהעדר מצה, ובודאי המצה אינה דבר נוסף לכריכה, אלא חלק מהותי ממנה [שמעתי מהגאון רבי ליפא געלדווערטה שליט"א].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:127
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:127](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:127)

(127) לשון השו"ע או"ח סימן תעה ס"א "ויברך 'על אכילת מרור' ויאכלנו בלא הסבה". וכתב המשנ"ב שם [ס"ק יד] "שהוא זכר לעבדות". ולמעלה פמ"ח [תרו.] כתב: "מרור אין צריך הסבה, שאינו זכר לחירות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:128
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:128](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:128)

(128) לשונו למעלה פ"ס [לאחר ציון 169]: "אין המרור מן התורה, רק עם הפסח הוא מן התורה, לומר ממדריגה זאת שאנו אל השם יתברך, נמשך המצה והמרור. שכיון שהוא נסמך ונטפל עם הפסח, כדכתיב 'על מצות ומרורים יאכלהו', הרי אין לו מציאות בעצמו, והוא טפל עם הפסח". ופירושו, שתיבת "על" מורה על הטפל, כמו שנאמר [ויקרא ז, יג] "על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו", וכתב הרמב"ן [שם פסוק יב] "שיביא חלות לחם חמץ, ועליהם יוסיף להביא קרבנו שהוא לחם המצה הנזכר... ועשה עיקר לחם החמץ, ושאר הלחם עליו, בעבור שהוא מרובה כנגד כל שאר המינין. ושינה הכתוב לומר 'על זבח תודת שלמיו', למה שדרשו בו [מנחות עח:] שאין הלחם קדוש קדושת הגוף עד שישחט הזבח". והרב שעוועל זצ"ל כתב שם: "כלומר שיביא הזבח, ועליו יוסיף חלות לחם חמץ, וכן על חלות לחם חמץ יוסיף להביא עליהן לחם מצה, כי לעולם הטפל נוסף על העיקר" [הובא למעלה פ"ס הערה 173].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:129
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:129](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:129)

(129) לשונו למעלה פ"ס [לאחר ציון 91]: "אחר שהפסח כמו שאמרנו למעלה מורה על שאנחנו להקב"ה, בשביל כך יש יציאה לישראל מן רשות האומות. כי הוא יתברך 'אלקי האלהים' [דברים י, יז], המושל על כל הכחות ועל כל האומות, ובשביל זה אנו יכולים לצאת מרשות האומות. ואם לא כן, באיזה צד אנו יכולים לצאת מרשות מצרים, אם לא בזה שאנו לו יתברך, והוא מוציא אותנו מרשות אחרים". ולמעלה פל"ה [תרלא.] כתב: "בדם פסח שהיו עובדין בו אל השם יתברך, היו לחלק השם יתברך, וראוי שיהיו נגאלים עד שלא יהיו תחת רשות מצרים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:130
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:130](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:130)

(130) אודות שההסבה היא זכר לחירות, כן כתב למעלה פמ"ח [תריז:]: "יש לו לאכול כל האכילה של מצה בהסבה, שהוא דרך חירות". ונראה שכוונתו שם לדברי התוספות [פסחים קח. ד"ה מאי], שעמדו על כך שהגמרא [שם] רצתה לומר שאין צורך בהסבה בשתי כוסות אחרונות משום "מאי דהוה הוה" ["שכבר אמרו גאולה לפני הסעודה" (תוספות שם)], ועל כך כתבו בזה"ל: "ואף על גב דמצה צריכה הסיבה, ולא אמר 'מאי דהוה הוה'. שאני מצה... שכתובה בתורה זכר לחירות [פסחים קטז:] 'שלא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגאלו', ואף על גב דהויא לחם עוני, יש לאוכלה דרך חירות". הרי היות המצה זכר לחירות מחייבת שתיאכל בהסבה, כי ההסבה גם כן "כדרך בני חורין במטה ועל השולחן זכר לחירות" [רש"י פסחים צט:]. וכן כתב הרשב"ם [פסחים קח.] "מצה צריכה הסיבה - כשאוכל מצה של מצוה לילה הראשון כבני חורין, שהוא זכר לגאולה" [הובא למעלה פמ"ח הערה 245]. לכך כתב כאן "כיון שהפסח, שהוא זכר לחירות, עיקר, צריך הסבה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:131
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:131](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:131)

(131) כן משמע גם מלשונו למעלה פמ"ח [תרו.], שכתב: "מרור אין צריך הסבה, שאינו זכר לחירות", ומשמע שאם רצה להסב באכילת מרור, רשאי, שכתב "מרור **אין צריך** הסבה", ולא כתב "לא יסב במרור". וכן הב"י [או"ח סימן תעה ס"א] כתב: "מרור אין צריך הסיבה. ופירש רש"י [פסחים קח.] מפני שהוא זכר לעבדות. ונראה לי שאם רצה לאכלו בהסיבה, רשאי". וכן פסק המשנה ברורה [שם ס"ק יד], וז"ל: "ויאכלנו בלא הסבה - שהוא זכר לעבדות. ומכל מקום אם רוצה לאכול בהסבה, רשאי" [הובא למעלה פמ"ח הערה 162]. וראה בסמוך הערה 133.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:132
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:132](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:132)

(132) מזכיר מצה ולא פסח, שרצונו להורות טעם נוסף מדוע יש לאכול הכריכה בהסבה. ועד כה ביאר שמשום פסח נגעו בה, אך עתה מבאר שבזה"ז שאין לנו פסח, משום מצה נגעו בה. ולמעלה פ"ס [לאחר ציון 123] כתב: "אמנם ענין המצה כבר בארנו לך למעלה ענין המצה, והארכנו בזה בפרק שלשים וששה ובפרק חמשים ואחד באיזה ענין המצה מורה על החירות, ואתה תעיין באותן דברים, כי כולם הם דברי אלקים חיים", ושם הערה 125.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:133
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:133](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:133)

(133) לשון הטור [או"ח סימן תעה ס"א]: "כתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל, מספקא לי בכריכה אי בעי הסיבה, כיון דמרור לא בעי הסיבה. ובעל המנהיג כתב דבעי הסיבה בעבור המצה שבאה זכר לחירות". והב"י [שם] כתב: "ולי נראה דפשיטא דבעי הסיבה, שהלל כשהיה כורך בהסיבה היה אוכל, שהרי מצה דכריכה היתה עולה לו לאכילת מצה דמצוה, וקיי"ל דמצה צריכה הסיבה. ואע"ג דמרור אינו צריך הסיבה, אם רצה לאכלו בהסיבה אין בכך כלום... וכיון דמצה צריכה הסיבה, והיא מעכבת בה, צריך לאכול מצה ומרור דכריכה בהסיבה". וכן כתב שם הגר"א [ס"ק יד].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:134
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:134](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:134)

(134) לשון הטור [שם]: "הרוצה לקיים מצוה מן המובחר לא יסיח עד שיעשה כריכה כהלל, כדי שתעלה לו ברכת מצה ומרור לכריכה כהלל. דהא משום דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר עבדינן לחומרא כתרוייהו, הכי נמי לענין ברכה צריכין למיעבד שיעלה לשניהם". וכן פסק השו"ע [שם], וכלשונו: "ומשבירך 'על אכילת מצה' לא יסיח בדבר שאינו מענין הסעודה עד שיאכל כריכה זו, כדי שתעלה ברכת 'אכילת מצה' וברכת 'אכילת מרור' גם לכריכה זו". וכתב המשנ"ב שם [ס"ק כד]: "כדי שתעלה - ר"ל דהא עושין אנו זכר למקדש, ואז היה עיקר המצוה רק בכריכה, ולכן צריך שלא להפסיק, כדי שתחול הברכה על הכריכה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:135
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:135](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:135)

(135) לשונו למעלה פס"ב [לאחר ציון 172]: "כל מצוה שהתחיל בה אין השיחה הפסק, כמו שכתוב בטור אורח חיים [סימן תלב]". וזה לשון הטור [שם]: "כתב עוד א"א הרא"ש ז"ל יש אומרים שאין לבודק [את החמץ] לדבר עד שיגמור כל הבדיקה. ויש מוסיפין עוד לומר שאם שח בדברים שלא מעין הבדיקה, שצריך לחזור ולברך. וכל זה איננו שוה לי, אלא שיש ליזהר שלא לדבר בין הברכה לתחלת הבדיקה, אבל משהתחיל לבדוק לא הוי שיחה הפסק, מידי דהוה אישיבת סוכה, והאדם המדבר בתוך סעודתו, דלא הוי שיחה הפסק להצריך לחזור ולברך על ישיבת סוכה וברכת המוציא". והב"י שם ציין לתשובת הרשב"א [ח"א סימן רמד] שכתב גם כן שאין שיחה נחשבת הפסק, וז"ל הרשב"א [שם]: "שאלת, שליח צבור שברך על מקרא המגלה, וקרא מקצתה. ושמעו קול קטטה בחוץ ויצאו מקצתן, ואחר כך חזרו. מהו שיחזור שליח צבור לברך ולחזור מראשה. תשובה, אפילו שהה כדי לגמור את כלה אינו חוזר לראש, בין בהלל בין במגלה בין בתקיעת שופר... ולא עוד, אפילו שח אין השיחה מפסקת. כי מן הדין אין שיחה הפסק אלא בשסח בין הברכה להתחלת המעשה... אבל אחר התחלת המעשה או המצוה שברך עליה אינו הפסק, ואינו חוזר". וכן כתב המהר"ם חלאווה [פסחים קט:], וז"ל: "מכיון שהתחיל במצוה, אין שיחה דרשות מפסיק בה. כענין שאמרו בקריאת שמע [ברכות יג.] ובהלל [ברכות יד.] דבין פרק לפרק פוסק לשאילת שלום, ואפילו באמצע נמי, ואין צריך לחזור ולברך" [יסוד הדברים מבואר באריכות בריטב"א ר"ה לד. גבי תקיעות, ועיין משנ"ב סימן תקצב ס"ק יג]. וראה למעלה פמ"ט הערה 90, ופס"ב הערה 174.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:136
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:136](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:136)

(136) הולך להורות שלא רק כשהתחיל בקיום המצוה [כגון בדיקת חמץ] אין ההפסק מחייב ברכה [כמבואר בהערה הקודמת], אלא אף בדבר שיש לו שעור, והפסיק טרם שהגיע לשעורו [ועדיין לא התחיל בקיום המצוה], גם אז אין ההפסק מחייב ברכה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:137
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:137](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:137)

(137) שזהו השעור של אכילת מצה [פסחים מ., קח., קיט:]. והרמב"ם [הלכות חמץ ומצה פ"ו ה"א] כתב: "משאכל כזית יצא ידי חובתו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:138
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:138](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:138)

(138) דברים אלו יוטעמו מאוד לפי השיטה הסוברת שאין קיום מצוות עשה בחצי שיעור, ורק באיסורים אמרינן [יומא עד.] שחצי שיעור אסור [משנה למלך הלכות חמץ ומצה פ"א ה"ז, מנחת חינוך מצוה קלד, שבות יעקב ח"ב סימן יח, ברוך טעם שער התערובת פ"ב דין ט, ועוד]. לכך, כל עוד שלא אכל את כל הכזית עדיין לא החל בקיום המצוה, ועם כל זה מחדש המהר"ל שאם הפסיק אינו צריך לחזור ולברך. אך לשיטה הסוברת שיש בחצי שיעור קיום מצוה [שו"ת בנין עולם או"ח סימן יט, שדה חמד מערכת ח כלל יב, שו"ת מהר"י אסאד או"ח סימן קמח, ועוד] לא כ"כ יובן מהו החידוש של המהר"ל שכתב "**ויותר מזה** נראה לי, שאם התחיל לאכול מצה, אף על גב שלא אכל כל הכזית, והפסיק, שאין צריך לחזור ולברך", דפשיטא הוא, שהרי כבר החל בקיום המצוה אף לפני שאכל את כל הכזית [ולדעה זו יש חיוב לברך על אכילת חצי כזית מצה (שו"ת מהר"י אסאד או"ח סימן קלז, וכתב לברך "על מצות מצה", ולא "על אכילת מצה", כיון שאכילה פחות מכזית אינה אכילה)], ומאי שנא מבדיקת חמץ ותקיעת שופר. ואכן למעלה [פ"ה הערה 118, ופל"ט הערה 135] הובאו דברי הגר"י ענגיל [שו"ת בן פורת ח"א סימן ח, ד"ה מכתב, וד"ה ובגוף] שהוכיח מדברי המהר"ל בנצח ישראל פ"ח [ריד:] ש"רק בחצי שיעור לאיסורין אסור מן התורה, מה שאין כן במצוות עשה, אין חצי שיעור קיום של כלום" [לשון הגר"י ענגיל שם]. ואם כן המהר"ל כאן הוא לשיטתו. והביאור הוא, שאע"פ שקיום המצוה לא החל כלל [כל עוד שלא אכל כזית], מ"מ מעשה המצוה [אכילת המצה] כבר החל מיד כשהתחיל לאכול, לכך אף ששח לפני קיום המצוה, מ"מ שח לאחר תחילת מעשה המצוה, לכך אין בזה הפסק. ודבר זה יוטעם במיוחד לפי דבריו למעלה ס"פ סב [לאחר ציון 197], שכתב: "ואם תאמר, למה אין מברכין על הגדה... ויראה כיון דעיקר הדבר הוא מחשבת הלב... לא שייך ברכה אלא במצוה שעיקר שלה במעשה... כי המעשה הוא עיקר, ולפיכך אין מברכין על הגדה". הרי הברכה נתקנה בפרט על המעשה, ומעשה המצוה כבר החל, וכמו שנתבאר [ראה למעלה פס"ב הערה 198].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:139
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:139](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:139)

(139) פירוש - בכל מצוה שהתחיל בה, והפסיק לפני השיעור, לא יצטרך לחזור ולברך. ודע שהפרי מגדים [יו"ד סימן יט משבצות זהב ס"ק ה] הסתפק בדבר, וז"ל: "אני נסתפקתי אם תפס הקנה לבדו, ושחט מחצה, ושח, אי צריך לחזור ולברך. מי אמרינן באמצע המצוה אין צריך. או דלמא דלא התחיל עדיין המצוה, דחצי קנה לאו מידי עביד". והפמ"ג שם הביא שהמגן אברהם [סימן קסז ס"ק טז] כתב: "ולא יסיח עד שיבלע הפרוסה. מיהו אם שח בעודו לועס... דהלועס א"צ ברכה, אם כן עיקר הברכה על הבליעה, וצ"ע". והפמ"ג [שם ביו"ד] כתב על כך: "יש לומר דכאן לא דמי להתם, ועדיין צ"ע" [נראה שכוונתו שהלעיסה אינה חלק מהחיוב, מה שאין כן חצי שיעור, שהוא התחלת החיוב]. ועכ"פ המהר"ל לומד כצד הראשון של ספק הפמ"ג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:140
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:140](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:140)

(140) פירוש - מה שאכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו לפני הכריכה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:141
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:141](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:141)

(141) סברה זו [דלהלל אין אכילת מצה ומרור בפנ"ע התחלת מצוה, אלא רק בכריכה] כתבו הט"ז [או"ח סימן תעה ס"ק ז] והגר"א [שם ס"ק טו].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:142
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:142](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:142)

(142) על דברי הטור שפסק ש"בשיחת חולין אל יפסיק עד שיעשה כריכה, כדי שיעלה ברכת מצה ומרור גם כן לכריכה" [כפי שהביאו למעלה לאחר ציון 133]. ועד כה הקשה עליו מצד שהמצוה כבר החלה, ואין שיחה נחשבת להפסק. ומעתה יקשה שאין שום ברכה על הכריכה, וכמו שיבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:143
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:143](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:143)

(143) מבאר שהלל היה כורך פסח עם מצה ומרור. וכן הוא בירושלמי חלה פ"א ה"א, וכן היא גירסת רש"י [פסחים קטו., וזבחים עט.]. אמנם הרמב"ם [הלכות חמץ ומצה פ"ח ה"ו וה"ז] סובר שלא היה כורך הפסח עמהם. ועיין לחם משנה [שם]. וראה למעלה הערה 118.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:144
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:144](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:144)

(144) "זכר למקדש כהלל, כן עשה הלל בזמן שבית המקדש היה קיים, היה כורך פסח מצה ומרור ואוכל ביחד, לקיים מה שנאמר [במדבר ט, יא] 'על מצות ומרורים יאכלוהו'" [נוסח ההגדה]. והב"ח [או"ח סימן תעה] כתב: "אף להלל גופיה אין צריך לאכול מצה ומרור ביחד בזמן הזה, דליכא פסח, דשפיר יוצא ידי חובתו במה שמברך אמצה לחודיה ואכיל, ומברך אמרור לחודיה ואכיל. אלא דמכל מקום כיון דאמרינן דמשום דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר בזמן שבית המקדש היה קיים עבדינן לחומרא כתרווייהו, אף בזמן הזה כאילו היה בית המקדש קיים, ובעי ליה למיהדר ולמיכרך מצה ומרור ואכיל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:145
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:145](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:145)

(145) לשון רבינו ירוחם [נתיב חמישי ח"ד]: "בזמן הזה אנו סופרים לשבועות [העומר] זכר למקדש [מנחות סו.], ובדבר שהוא זכר למקדש לבד אין מברכין, מידי דהווי אכריכה דליל פסח ואערבה דשביעי של סוכות". וכן הערוך [ערך זכר הראשון] כתב: "זכר למקדש כהלל... וכיון דכבר ברכנו, וזו אכילה לזכרון בעלמא, לא מברכינן עלה" [הובא בחק יעקב או"ח סימן תעה ס"ק יב]. ועיין בביאורי הגאון רבי ירוחם פישל פרלא בספר המצוות לרס"ג, עשין נא, מצות המועדים, שבועות [עמודים צח-קא]. ובספר הררי קדם [כרך ב, סימן צב] כתב: "כתב הרמב"ם [הלכות חמץ ומצה פ"ח ה"ח] 'וחוזר ומברך על אכילת מרור, ומטבל מרור בחרוסת ואוכל וכו', וחוזר וכורך מצה ומרור ומטבל בחרוסת, ואוכלן בלא ברכה זכר למקדש'. נראה בביאור סיום לשונו 'ואוכלן בלא ברכה זכר למקדש', דלפי הרמב"ם מרור בזה"ז עיקר מצותו לאוכלו בפנ"ע לבדו. וכמו שכתב בהלכות חמץ ומצה פ"ז הי"ב. אבל יש תקנה חדשה של 'זכר למקדש' לעשות כורך, ומצד תקנה זו ליכא ברכה. ולהרמב"ם הא דליכא ברכה אי"ז מטעם ספק, כמו שנראה פשטות הסוגיא [פסחים קטו.]... דכל מה שאוכלין כורך הוא רק משום ספק, ולכן אין מברכין עליו. אלא ס"ל להרמב"ם דמכיון דאין זה אלא משום זכר למקדש, על כן אין ע"ז חיוב ברכה, דבכל 'זכר למקדש' ליכא ברכה... וכל הדין של כורך הוא תקנה חדשה, של 'זכר למקדש', דלפ"ז אין הכורך טעון ברכה מעיקר הדין, ואין צורך לכוין בברכה של המצה והמרור שתחול על הכורך. וזהו מה שכתב הרמב"ם 'ואוכלן בלא ברכה זכר למקדש'". וכן פירש רבינו מנוח שם [פ"ח ה"ח]: "ברכה לא בעיא דהא אינה למצוה כלל, אלא זכר בעלמא, והמצוה כבר קיים אותה". אמנם בספר המכריע לבעל התוספות רי"ד [סוף סימן כט] כתב: "אף על פי שהוא [ספירת העומר] עכשיו זכר למקדש, אנו חייבים לברך, מידי דהוי אלולב כל שבעה שהוא זכר למקדש [ר"ה ל.]". ולכאורה ההערה מלולב היא הערה אלימתא כנגד אלו הסוברים שאין ברכה על זכר למקדש. **ובספר תהלה לדוד** [או"ח סימן לב אות יב (לגאון רבי דוד יצחק מן זצ"ל)] ישב על מדוכה זו, וביאר שיש ב' סוגים של "זכר למקדש", וכלשונו: "יש שמשום זכר למקדש חייבו בזה מצוה מדרבנן כמצוה שהיתה במקדש, שאז ודאי יש לברך על זה כשם שמברכין על כל מצוות דרבנן, ויש בזה 'וצוונו על נטילת לולב', דאכן חיוב של נטילת לולב מדרבנן הוא. אכן יש זכר למקדש שכלפיו כתב הערוך שהוא לזכרון בעלמא, דהיינו שאינו אלא מעשה ופעולה גרידא, שאין ענין עצמי בדבר מצד עצמו גם לבתר שהחיוב דרבנן עליו, וכל עניינו הוא רק מה שישנו זכרון בעלמא בפעולה זו, ועל זה ליכא ברכה... וזהו שכתב הערוך דדין כורך אינו שמדרבנן זהו קיום מצות המצה והמרור, אלא שקיום המצוה ישנו באכילה קמייתא שכבר ברכנו עליו את ברכת המצוות מצד מצות מצה ומרור, וממילא דדין כורך הוא רק מעשה פעולה של לזכרון בעלמא על המקדש, וברכה מצד זכר למקדש עצמו ליכא". וראה למעלה הערה 125, ובסמוך הערה 149.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:146
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:146](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:146)

(146) לשון הגמרא שלפנינו: "השתא דלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן, מברך 'על אכילת מצה' ואכיל, והדר מברך 'על אכילת מרור' ואכיל, והדר אכיל מצה וחסא בהדי הדדי בלא ברכה, זכר למקדש כהלל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:147
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:147](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:147)

(147) כי כבר בירך על המצה בפני עצמה ועל המרור בפני עצמו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:148
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:148](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:148)

(148) אפילו אם הפסיק בשיחה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:149
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:149](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:149)

(149) על פי דבריו מתיישבת היטב קושית הגר"י פרלא [בספר המצוות לרס"ג, עשין נא, מצות המועדים, שבועות] על רבינו ירוחם [נתיב חמישי ח"ד] שכתב שאין מברכין על זכר למקדש [הובא למעלה הערה 145], וז"ל: "איברא דעיקר דברי רבינו ירוחם תמוהים אצלי טובא במאי שכתב דדבר שהוא זכר למקדש לבד אין מברכין עליו, והכריח כן ממה שאין מברכין על הכריכה דליל פסח... וזה תמוה לעניות דעתי, דאדרבה מהתם [פסחים קטו.] מבואר להדיא איפכא, דהרי מה שאין מברכין על הכריכה לאו משום דלא הויא אלא זכר למקדש הוא, אלא משום שכבר ברך על המצה ועל המרור כל אחד בפני עצמו, ובזה כבר יצא ידי חובה, ואי אפשר לו לחזור ולברך על הכריכה". אך רבינו ירוחם יבאר את הגמרא כמהר"ל, שמוכח מהגמרא שמותר להפסיק לכתחילה משום ש"אינו מברך על הכריכה דאינה רק לזכר" [לשונו כאן].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:150
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:150](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:150)

(150) פירוש הו"א זו - מה שאמרו בגמרא "ואכיל בלא ברכה" היינו בדיעבד, דאם הפסיק בשיחה לא יחזור לברך, אך לכתחילה לא יפסיק בשיחה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:151
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:151](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:151)

(151) שהרי אמרו [פסחים קטו.] "השתא דלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן, מברך על אכילת מצה ואכיל וכו'", הרי שבאו להורות כיצד יש לנהוג כדי לצאת כל השיטות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:152
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:152](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:152)

(152) ש"כיון דלא הוי רק זכר למקדש, לא בעי ברכה כלל" [לשונו למעלה לאחר ציון 144], ודלא כטור. וכדעת המהר"ל כתב בחידושי הגר"ח סטנסיל [סוף סימן מא, ובהוצאת מהדורת מישור (פסחים קטו., עמוד פז)] בדעת הרמב"ם [הלכות חמץ ומצה פ"ז הי"ב ושם פ"ח ה"ח].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:153
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:153](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:153)

(153) זהו המשך דברי הטור [או"ח סימן תעה]. וכבר נתבאר למעלה [הערה 1] שסדר הרצאת דבריו בפרק זה הוא כסדר דברי הטור [שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:154
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:154](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:154)

(154) לשון הרשב"ם [פסחים קטו:]: "בלע מצה - ולא לעסה יצא, שהרי קיים [שמות יב, יח] 'בערב תאכלו מצות', שהרי אכילה היא לו. ומיהו לכתחלה טעם מצה בעינן". ועוד אמרו [יומא פא.] "זר שבלע שזפין של תרומה והקיאן... משלם קרן וחומש", ופירש רש"י [שם] "שאף היא דרך אכילתן". ובשו"ת נודע ביהודה [מהדו"ק חיו"ד סימן לה] האריך בזה, ובתוך דבריו כתב: "באופן שפשוט אצלי שבליעה מקרי דרך הנאתן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:155
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:155](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:155)

(155) לשון הרשב"ם [פסחים קטו:]: "בלע מרור לא יצא - דבעינן טעם מרור, וליכא, דמשום הכי קפיד רחמנא למרר את פיו של אוכל זכר ל'וימררו את חייהם' [שמות א, יד]".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:156
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:156](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:156)

(156) מלשונו משמע שאיירי באכילת מצה או מרור. אמנם רש"י ורשב"ם [פסחים קיד:] כתבו "אכלן לחצאין - חצי זית בפעם ראשון וחצי זית בפעם שני, ובמרור מיירי". והב"ח [או"ח סימן תעה] כתב: "אכלן חצאין וכו'. בפרק ערבי פסחים בברייתא הנזכרת, דמיירי במרור, וסבירא ליה דהוא הדין לענין מצה". והמהר"ל סובר כך גם כן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:157
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:157](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:157)

(157) לשון השו"ע [או"ח סימן תעה ס"ו]: "אכל כחצי זית וחזר ואכל כחצי זית, יצא, ובלבד שלא ישהה בין אכילה לחברתה יותר מכדי אכילת פרס". והמגן אברהם שם [ס"ק טו] כתב: "בין אכילה לחברתה. אינו מדוקדק, דצריך שלא ישהא מתחילת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס, כמו שכתב סימן תריב". והמחבר שם [או"ח סימן תריב ס"ג] כתב: "אכל וחזר ואכל [ביוה"כ], אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס, מצטרפין. ואם לאו, אין מצטרפין".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:158
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:158](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:158)

(158) לשון הטור [או"ח סימן תעה]: "אכלן חצאין, פירוש חצי חצי זית ביחד, יצא, ובלבד שלא ישהה בין אכילה לאכילה כדי אכילת פרס, פירוש שיעור אכילת ד' ביצים". וכן כתב רש"י [ערובין ד., פסחים מד., כריתות יב:, ועוד]. והמחבר [או"ח סימן תריב ס"ד] כתב: "שיעור אכילת פרס, יש אומרים ד' ביצים; ויש אומרים ג' ביצים". והמשנ"ב שם [ס"ק ח] כתב: "ולענין הלכה כל שהוא בשל תורה הלך אחר המחמיר, וכל שהוא בשל דבריהם הלך אחר המיקל" [מקורו משו"ע הרב שם ס"ד]. לכך כאן שאיירי בשל דבריהם, יש להקל ולומר ששיעור אכילת פרס הוא ד' ביצים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:159
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:159](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:159)

(159) זהו לשון הטור [או"ח ר"ס תעו]. והפרישה [שם] כתב: "ואוכלין כל צרכן. כתב רמ"א [שם בהגה ס"א] אבל לא יאכל יותר מכדי צרכו, כדי שלא יאכל אפיקומן אכילה גסה, או ישתכר וישן מיד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:160
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:160](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:160)

(160) לשון הטור [או"ח ר"ס תעז]: "לאחר גמר כל הסעודה אוכלין ממצה השמורה תחת המפה באחרונה, זכר לפסח הנאכל על השובע".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:161
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:161](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:161)

(161) דע ששם "אפיקומן" בתורת שם שהונח על אותה פרוסת המצה לא נמצא בגמרא, אבל הוזכר בראשונים [תוספות מגילה כא., המנהיג הלכות פסח סימן עד, רוקח סימן רעו, סמ"ג עשין מא, טוש"ע או"ח סימן תעז, ועוד]. ובגמרא [פסחים קיט:] הוזכר במובן שלילי; שאין מסיימים את סעודת קרבן הפסח באפיקומן ["אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" (פסחים קיט:)], ופירושו "אפיקו מן", שאין אומרים הוציאו והביאו מיני מתיקה לקנוח סעודה, שאסור לאכול כלום אחר הסעודה [רשב"ם שם]. והמהר"ל מבאר שלכך קראו למצה האחרונה בשם זה כי אין מפטירין אחריה אפיקומן [קינוח סעודה], כפי שאין מפטירין לאחר הפסח. וכן כתב הב"י [או"ח ר"ס תעח]: "אחר אפיקומן אין לאכול שום דבר, דתנן 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן', פירוש משסיימו לאכול הפסח... לא יאכל אחריו שום דבר. ואפיקומן היא לנו במקום הפסח, הלכך משהתחילו לאוכלו לא... יאכלו אחריו שום דבר". ושם בסימן תעח כתב הב"י: "לכזית שאוכלין בסוף הסעודה קורין 'אפיקומן', על שם שאין מפטירין אחריו אפיקומן". וכן כתב השלטי גיבורים [פסחים כו: בדפי הרי"ף]. והערוך השולחן [או"ח סימן תעח ס"ג] כתב: "דע דזה שאנו קורין למצה הנאכלת באחרונה 'אפיקומן' אין לזה טעם לכאורה, שהרי שנינו 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן', כלומר שלא יאכלו שום דבר. ו'אפיקומן' הוא לשון 'אפיקו מן', כלומר מיני מתיקה [רשב"ם שם]. ואם כן איך קורין אותה 'אפיקומן'. וצריך לומר דהכי פירושו... על אחר אכילתו אפיקומן, כלומר לבלי להביא עוד מאכל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:162
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:162](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:162)

(162) לשון הרשב"ם [פסחים קיט:]: "אסור לאכול כלום אחר הפסח שלא יאבד ממנו טעם הפסח, ולפי שדינו ליאכל בסוף על השובע... ואחר אותה מצה אין נפטרין ממנה באכילת דבר אחר, שלא לשכח טעמה, ובמצה בזמן הזה מיירי". אמנם בסמוך יבאר שלרשב"ם עיקר הטעם באפיקומן הוא שהוי זכר למצה הנאכלת עם הפסח.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:163
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:163](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:163)

(163) לשון התוספות [פסחים קכ. ד"ה באחרונה]: "בגמר סעודתו יאכל כזית מצה ויהיה טעם מצה בפיו". ובסוף הדיבור שלאחריו כתבו התוספות: "מאן דאמר אין מפטירין אחר מצה ופסח... סבר דבעינן שיהא טעם מצה ופסח בפיו". לכך הטעם שאין מפטירין אחר המצה הוא כדי שישאר טעם מצה בפיו. וראה להלן הערה 181, ופס"ה הערה 231.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:164
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:164](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:164)

(164) לשון הרי"ף [פסחים כז. בדפי הרי"ף]: "לישנא קמא אליבא דגמרא הוא, ולישנא בתרא אליבא דמר זוטרא הוא, הילכך עבדינן כלישנא קמא דהוא אליבא דגמרא. והכין נהוג עלמא כלישנא קמא דבתר דאכלין כל מגדני ומיני דפירי אכלין בסוף כזית מצה, דמינטרא, ולא טעמין לבתר הכין כלום". ועד כאן ביאר שהטעם שאין לאכול אחר אכילת המצה הוא כדי שישאר טעם מצה בפיו. ומיד יביא את הרשב"ם והרא"ש שנותנים טעם אחר, וידחה דבריהם, ויחזור לומר כדבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:165
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:165](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:165)

(165) "ואחר" - כמו ולאחר, או כמו ובתום.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:166
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:166](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:166)

(166) לשון הרשב"ם [פסחים קיט: ד"ה אין מפטירין]: "אין מפטירין אחר המצה אפיקומן - שצריך לאכול מצה בגמר סעודתו זכר למצה הנאכלת עם הפסח בכריכה, וזו היא מצה הבצועה שאנו אוכלין באחרונה לשם חובה... ואחר אותה מצה אין נפטרין ממנה באכילת דבר אחר, שלא לשכח טעמה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:167
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:167](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:167)

(167) לשון הרא"ש [פסחים פ"י סימן לד]: "נראה לי דאותה מצה אינה לשם חובה, אלא אוכלין אותה זכר לפסח שהיה נאכל על השובע באחרונה, ולפי שהוא זכר לפסח יש ליתן לה דין הפסח, שלא לאכול אחריה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:168
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:168](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:168)

(168) פירוש - לפי הרשב"ם מה שאסור לאכול לאחר מצת אפיקומן הוא "משום דהך מצה היא זכר למצה הנאכלת עם פסח, [ולכך] אין אוכלין אחריה דבר. אבל משום המצה שפיר מפטירין" [לשונו בהמשך]. וכן לפי הרא"ש מה שאסור לאכול לאחר מצת אפיקומן הוא משום "שהוא זכר לפסח, [לכך] יש ליתן לה דין הפסח, שלא לאכול אחריה" [לשון הרא"ש (הובא בהערה הקודמת)]. ומתבאר מדבריהם שאין טעם האיסור "כדי שלא יתבטל טעם המצה" [לשונו למעלה לפני ציון 162], שאז היה האיסור מחמת המצה עצמה, אלא טעם האיסור משום שהמצה הזאת היא זכר למצה הנאכלת עם הפסח [רשב"ם], או זכר לפסח עצמו [רא"ש].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:169
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:169](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:169)

(169) לשון הגמרא לפנינו "אמר רב יהודה אמר שמואל, אין מפטירין אחר מצה אפיקומן. תנן, אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. אחר הפסח הוא דלא ["אכיל בזמן דאיכא פסח, דאין אוכלין אפיקומן אחר הפסח והמצה שעמו" (רשב"ם שם)], אבל לאחר המצה ["בלא פסח" (רשב"ם שם)] מפטירין". הרי שהגמרא דייקא מלשון המשנה ["אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן"] דדוקא לאחר הפסח אין מפטירין אפיקומן, אך לאחר המצה מפטירין, וזהו נגד מה שאמר שמואל ש"אין מפטירין אחר המצה אפיקומן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:170
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:170](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:170)

(170) פירוש - לפי הרא"ש אין מקום להקשות על שמואל [שאמר "אין מפטירין אחר מצה אפיקומן"] מהמשנה [שאמרה "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" (דמדוע המשנה הזכירה רק פסח ולא מצה)], כי הטעם שאסור לאכול מצה הוא מחמת לתא דפסח, ולא מחמת לתא דמצה. ואם המשנה היתה אומרת "אין מפטירין אחר מצה אפיקומן" היינו טועים לחשוב שזהו דין מחמת המצה עצמה, ואז אף בזמן שבית המקדש היה קיים [ואין המצה זכר לפסח, כי הפסח קיים], עדיין היה אסור לאכול לאחר המצה מצד המצה. וזה אינו, שאז אכן היה אסור לאכול מצד הפסח, ולא מצד המצה [ונפק"מ לחולה שלא היה יכול לאכול פסח, שפטור מהפסח (רש"י שמות יב, ד), אך אכל מצה. או מי שהיה בדרך רחוקה ולא התחייב בפסח, או טמא (רמב"ם הלכות קרבן פסח פ"ה ה"א)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:171
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:171](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:171)

(171) והמשנה תלתה את איסור האכילה בסבה האמיתית [הפסח], ולא בסבה שאינה אמיתית [המצה], וכפי שכתב הרמב"ם [הלכות תמידין ומוספין פ"ז הי"א], וז"ל: "הטועים שיצאו מכלל ישראל בבית שני אומרין שזה שנאמר בתורה [ויקרא כג, טו] 'ממחרת השבת' הוא שבת בראשית [מנחות סו.]. ומפי השמועה למדו שאינה שבת, אלא יום טוב [שם]. וכן ראו תמיד הנביאים והסנהדרין בכל דור ודור שהיו מניפין את העומר בששה עשר בניסן, בין בחול בין בשבת. והרי נאמר בתורה [ויקרא כג, יד] 'ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה', ונאמר [יהושע ה, יא] 'ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי'. ואם תאמר שאותו הפסח בשבת אירע, כמו שדמו הטפשים, היאך תלה הכתוב היתר אכילתם לחדש בדבר שאינו העיקר ולא הסיבה, אלא נקרה נקרה. אלא מאחר שתלה הדבר במחרת הפסח, הדבר ברור שמחרת הפסח היא העילה המתרת את החדש, ואין משגיחין על אי זה יום הוא מימי השבוע" [ראה למעלה הקדמה ראשונה הערה 49, פל"א הערה 52, פל"ח הערה 83, פמ"ז הערה 178, פמ"ח הערה 38, ולהלן "הלכות יין נסך ואיסורו" הערה 33]. ולא הקשה על הרשב"ם את מה שהקשה על הרא"ש ["אי הוי תנא 'אין מפטירין אחר המצה אפיקומן', הוי משמע אפילו בזמן הפסח, דלא עבדינן זכר לפסח, לא" (לשונו למעלה לפני ציון 170)], כי לפי הרשב"ם בציור כזה [בזמן הפסח] אף כשלא אכל מהפסח עצמו [כגון זקן או חולה] עדיין אינו רשאי לאכול לאחר המצה משום המצה עצמה, שהרי המצה של היום היא זכר למצה הנאכלת עם פסח, שאין אוכלין אחריה דבר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:172
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:172](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:172)

(172) כן העיר הרא"ש [פסחים פ"י סימן לד], וז"ל: "פירש רשב"ם שצריך לאכול מצה בגמר סעודה זכר למצה הנאכלת עם הפסח בכריכה, וזו היא מצה הבצועה שאנו אוכלין באחרונה לשם חובה... ולפי זה היה נראה שצריך לאכול עמה מרור וחרוסת, כיון שהיא זכר מצה הנאכלת עם הפסח בכריכה... צריך לעשות כמו בזמן המקדש, שהיו אוכלין הכל ביחד הלל וסיעתו". וכן הקשה השבלי לקט [סדר פסח סימן ריח], וז"ל: "כתב אחי רבי בנימין נר"ו, יש לתמוה מה טעם עושים מצה אפיקומן, ואין עושים מרור אפיקומן, הלא שניהם כתובים בפסוק אחד, כדכתיב [במדבר ט, יא] 'על מצות ומרורים יאכלוהו'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:173
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:173](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:173)

(173) לשמואל הסובר "אין מפטירין אחר המצה אפיקומן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:174
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:174](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:174)

(174) לפנינו בגמרא אמרו "הסופגנין והדובשין והאיסקריטין", ופירש הרשב"ם [שם]: "סופגנין - רקיקין העשויין כספוג, מתוך שעיסתן רכה אין תורת לחם עליהן, ואנן בענין לחם, דכתיב [דברים טז, ג] 'לחם עוני'. דובשנין מטוגנין בשמן ודבש, ואינו לחם עוני, אלא לחם עשיר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:175
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:175](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:175)

(175) "דאין אדם רשאי לאכול כלום אחר מצת חובה" [רש"י ורשב"ם (פסחים קכ.)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:176
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:176](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:176)

(176) לפי הרא"ש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:177
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:177](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:177)

(177) פסחים ע. "חגיגה הבאה עם הפסח נאכלת תחילה, כדי שיהא פסח נאכל על השובע". ורש"י [דברים טז, ג] כתב: "ובקר - תזבח לחגיגה, שאם נמנו על הפסח חבורה מרובה, מביאים עמו חגיגה, כדי שיהא נאכל על השובע".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:178
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:178](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:178)

(178) לפי הרשב"ם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:179
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:179](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:179)

(179) כך היה ניתן לומר, ולכך אין ראיה לשמואל ממה שאמרו "ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה", כי ניתן לאכול לאחר אכילת המצה כל עוד שהמצה נאכלה על השובע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:180
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:180](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:180)

(180) למעלה ציון 162.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:181
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:181](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:181)

(181) פסחים קכ. ד"ה באחרונה, והובא למעלה הערה 163. ודע שהב"ח [או"ח סימן תעז] ביאר שגם התוספות סוברים כדעת הרא"ש דטעם אפיקומן הוא זכר לפסח [דלא כמהר"ל הסובר שהתוספות סוברים שהוא משום שישאר טעם מצה בפיו], וז"ל הב"ח: "מצה כיון שהוא זכר לחירות כמו פסח, לפיכך אוכלין מצה באחרונה זכר לפסח הנאכל על השובע. גם התוספות שכתבו [פסחים קכ. ד"ה באחרונה] דאכילת מצה לבסוף להיות טעם מצה בפיו, כונתם משום שהוא זכר לפסח, דכשם שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, כך אחר המצה פן יפסוק טעם מצה מפיו... ומשום הכי הזכירו התוספות בלשונם לאכלו על השובע ולהיות טעם מצה בפיו, להורות שאכילת מצה היא זכר לפסח".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:182
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:182](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:182)

(182) כן הוא בטור [או"ח סימן תעז]. וכבר נתבאר למעלה [הערה 1] שסדר דבריו בפרק זה הוא כסדר דברי הטור. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:183
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:183](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:183)

(183) לשון הטור [או"ח סימן תעז]: "ואם שכח ולא אכלו עד שנטל ידיו לברך, או שאמר 'הב לן ונברך', או אפילו בירך כבר ונזכר קודם שבירך 'בורא פרי הגפן', כתב אבי העזרי [סימן תקכה] שיטול ידיו ויברך המוציא ויאכלנו". והטור המשיך לבאר שלאו דעת כו"ע היא, וכלשונו: "ובעל העיטור כתב שאין צריך לחזור כלל, ויוצא בכזית שאכל בראשונה... והרב רבי פרץ כתב אף על גב דאמר 'הב לן ונברך' יכול לאכול בלא ברכה, אף על גב דבעלמא חשיב סילוק, שאני הכא כיון דאפיקומן מצוה דרמיא רחמנא עלן, איכא למימר אתכא דרחמנא סמכינן". וכן כתבו התוספות ברכות מב. [ד"ה אתכא]: "אתכא דריש גלותא סמכינן - מי ששכח לאכול אפיקומן ואמר 'הב לן ונבריך', אינו היסח הדעת, דאנן אתכא דרחמנא סמכינן". וכן המחבר [שו"ע או"ח סימן תעז ס"ב] כתב: "אם שכח ולא אכל אפיקומן, ולא נזכר עד שנטל ידיו, או שאמר 'הב לן ונברך', אוכל אפיקומן בלא ברכת 'המוציא'", הרי שהמחבר חשש לדעתו של רבינו פרץ [כמבואר בשער הציון שם אות ז]. וראה להלן הערה 220, ששם לכאורה כתב דלא כדבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:184
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:184](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:184)

(184) פירוש - אם כבר ברך ברכת המזון וברך "בורא פרי הגפן" על כוס שלישי [הבאה לאחר ברכת המזון].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:185
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:185](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:185)

(185) כמובא למעלה פמ"ח [תרטז:], ושם הערה 235. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:186
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:186](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:186)

(186) כי אכילה נחשבת לפעולה יותר גדולה משתיה, וכמו שכתב רבינו מנוח [הלכות שביתת עשור פ"ב ה"ד]: "באכילה אזלינן בה לשיעור פרס, הכי נמי בשתיית מלא לוגמיו לשיעור שתיית רביעית, ושהייה זו מועטת היא, דהא בשתי לגימות או ג' יכול לשתות רביעית, ופת ושאר מיני מאכל צריכין לעיסה, ואי אפשר לאכול פרס בלא שהייה מרובה". לכך אם אין לשתות בין כוס שלישי ורביעי כל שכן שאין לאכול [אפיקומן] ביניהן. וראה להלן פס"ה הערה 232. ויש להעיר על ה"כל שכן" הזה, כי למעלה פמ"ח [תרטז:] כתב [בביאור דברי תוספות (פסחים קח.)]: "אסור לשתות בין כוס שלישי לרביעי, שלא יהיה נראה כמוסיף על ארבע כוסות". וכן הרמ"א [או"ח סימן תעב ס"ז] כתב: "נראה לי אם לא שתה כוס שלישי או רביעי בהסיבה, אין לחזור ולשתות בהסיבה, דיש בו חשש שנראה כמוסיף על הכוסות". וכן הרשב"ם [פסחים קיז:] הביא בשם הירושלמי [פסחים פ"י ה"ו] שאין לשתות בין כוס שלישי לרביעי "כדי שלא ישתכר... [ד]יין שבתוך המזון אינו משכר, שלאחר המזון משכר" [לשון הרשב"ם שם, וראה למעלה ס"פ מט (תרצא.)]. וחששות אלו [של הוספה על הכוסות ושכרות] כחם יפה רק לגבי שתיה, ולא לגבי אכילה, ומדוע כתב כאן "בין כוס שלישי ובין כוס רביעי לא ישתה, כל שכן שלא יאכל". וכנראה צריך לומר שכאן אזיל לפי טעמם של התוספות [פסחים קיז:] שהטעם שאסור לשתות בין כוס שלישי לרביעי הוא משום "שלא יבטל טעם מצה", וכל שכן שיש לחשוש לכך באכילה [ומה שכתב למעלה פמ"ח (תרטז:) שהטעם הוא "שלא יהיה נראה כמוסיף על ארבע כוסות" זה לפי דברי תוספות שם, ולא לפי המהר"ל].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:187
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:187](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:187)

(187) הנה גם הטור [או"ח סימן תעז] כתב: "אם לא נזכר עד אחר שבירך 'בורא פרי הגפן', לא יאכל פעם אחרת, מפני שהיה צריך לברך 'בורא פרי הגפן' על הכוס אחר שיברך ברכת המזון שנית, ונמצא מרבה בכוסות, ובכהאי גוונא כדאי הם מצות שלנו לסמוך עליהם, כי כולם שמורות משעת לישה". אך המהר"ל מבאר זאת שעצם האכילה הוא הפסק בין כוס שלישי לכוס רביעי [דזה הוא כ"ש משתיה], לעומת הטור שביאר זאת מצד הוספת כוס של ברכת המזון. והנפקא מינה תהיה בציור שהביא המחבר [שו"ע או"ח סימן תעז ס"ב], וז"ל: "אם שכח ולא אכל אפיקומן... אם לא נזכר עד שברך ברכת המזון, אם נזכר קודם שברך 'בורא פרי הגפן' [על כוס שלישי], יטול ידיו ויברך 'המוציא' ויאכל אפיקומן. ואם לא נזכר עד אחר שברך 'בורא פרי הגפן', לא יאכל האפיקומן". ובמשנ"ב [שם ס"ק יא] כתב: "לא יאכל האפיקומן. דאם יאכל יצטרך לברך ברכת המזון, וברכת המזון צריך כוס, ואם כן הוא מוסיף על הכוסות. וכתבו כמה אחרונים [מג"א שם ס"ק ד, חק יעקב שם ס"ק ד, וגר"א שם ס"ק יא] דכל זה הוא להני פוסקים דסבירא להו לעיל סימן קפב [ס"א] ברכת המזון טעונה כוס. אמנם לפי מנהגנו כמאן דאמר ברכת המזון בעלמא אינה טעונה כוס, גם עכשו יאכל האפיקומן ויברך ברכת המזון בלי כוס". וכן המגיד משנה [הלכות חמץ ומצה פ"ח הי"ג] כתב בשם הרשב"א [שו"ת המיוחסות סוף סימן רב] שיאכל אפיקומן ויברך אחריו ברכת המזון בלא כוס "דברכת המזון אינה טעונה כוס" [לשון המגיד משנה שם]. אך המהר"ל יחלוק על כך, ויאסור לאכול האפיקומן לאחר ששתה כוס שלישי [אף אם יברך ברכת המזון ללא כוס], שלדעתו אין להפסיק בין כוס שלישי ורביעי באכילה, ולאו משום הוספת הכוס נגעו בה, אלא שעצם האכילה הוא הפסק. ולא ראיתי מי שציין לדברים אלו של המהר"ל, שיש בהם נפקא להלכה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:188
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:188](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:188)

(188) שו"ת הרא"ש [כלל כד סימן ג], והובא בב"י [או"ח סימן תעז], ובמחבר [שו"ע או"ח סימן תעז ס"ב, ובהגה"ה שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:189
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:189](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:189)

(189) לשון הרא"ש [שם]: "וששאלת, מי ששכח ולא אכל מצה שמורה באחרונה, וברך וקרא את ההלל, ונזכר שלא אכל מצה, כיצד יעשה... באלו הארצות שנהגו לעשות שימור משעת קצירה, ודאי צריך לחזור ולאכול כזית מצה שמורה. ובין שנזכר קודם ההלל, ובין שנזכר אחר ההלל, יטול ידיו ויברך 'המוציא'. ואין כאן כשותה בין שלישי לרביעי, שכיון שהשלישי היה בטעות, חוזר כוס שהוא מברך עתה עליו להיות שלישי. ואם נזכר אחר שבירך על ההלל, אף על פי שעשאן שלא כסדרן, שהקדים כוס של הלל, שהוא ראוי להיות אחרון, קודם לכוס ברכת המזון, שהוא שלישי, אין סדר ברכות מעכב". ומעין כן כתב הרא"ש [פסחים פ"י סימן כ] "אם אכל בלא הסיבה, יחזור ויאכל בהסיבה. וכן בכוס ראשון ושני אם לא שתה בהסיבה, יחזור וישתה בהסיבה. אבל בכוס שלישי או רביעי, אם ישתה יותר נראה כמוסיף על הכוסות. ומיהו איכא למימר כיון ששתה שלא כתיקונו, הוברר הדבר שלא ממנין הכוסות היה, ומה ששותה עתה הוא כוס של חובה" [הובא למעלה פמ"ח הערה 237].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:190
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:190](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:190)

(190) פירוש - שאכל את סעודתו לאחר המצה הראשונה שעמה פתח את הסעודה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:191
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:191](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:191)

(191) פירוש - חז"ל תיקנו לאכול אפיקומן באחרונה, בכדי שישאר טעם מצה בפיו [כמבואר למעלה לאחר ציון 180]. אך אין זה מפקיע מקיום ד' כוסות אם לא נשאר טעם מצה בפיו. לכך בציור דידן, שאכל מצה ראשונה בתחילת הסעודה, ואכל הסעודה לאחריה [ובכך לא נשאר לו טעם מצה ראשונה בפיו], מ"מ כשבירך בסוף הסעודה ברכת המזון על הכוס, נחשב הכוס הזה לכוס שלישי, כי סוף סוף הכוס השלישי הוא כוס של ברכת המזון [כמבואר למעלה פס"ב הערה 162, שכוס שלישי מהדרו בברכת המזון], ומה שלא נשאר בפיו טעם מצה אינו מבטל את הכוס השלישי ששתה לברכת המזון.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:192
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:192](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:192)

(192) כן הוא בטור [או"ח סימן תעח]. וכבר נתבאר למעלה [הערה 1] שסדר דבריו בפרק זה הוא כסדר דברי הטור.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:193
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:193](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:193)

(193) לשון הטור [או"ח סימן תעח]: "משהתחילו לאוכלו [את האפיקומן] לא יעקרו ממקום למקום, ולא יאכלו אחריו שום דבר, ואפילו באותו מקום. ואם לאחר שהתחילו לאכלו ישנו כל בני חבורה, חשוב כהיסח הדעת, ולא יאכלו עוד ממנו, אפילו באותו מקום, דחשיב כמקום אחר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:194
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:194](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:194)

(194) בביאור המשנה [שם] "ישנו מקצתן, יאכלו. כולן, לא יאכלו", וז"ל הרשב"ם [שם]: "ישנו כולן לא יאכלו - אם התחילו לאכול פסחן וישנו, לא יאכלו, דנראה כאוכל פסחו בשני מקומות, דמאחר שישנו הסיחו דעתן לאכול עוד, וחשיב ליה תנא כאכילת שני מקומות, וחומרא בעלמא הוא... והוא הדין נמי במצה בזמן הזה; לאחר שהתחיל לאכול מצת חובה באחרונה, וישן, הפסק אכילה הוא, ושוב לא יאכל משום דעבידי זכר לפסח בזמן שבית המקדש קיים". וראה בסמוך הערה 199.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:195
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:195](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:195)

(195) פסחים [פ"י סימן לד], וז"ל: "ישנו מקצתם, יאכלו. ישנו כולם, לא יאכלו... במצה נמי איירי, כדמוכח בגמרא [פסחים קכ:] בעובדא דרבה". ואמרו שם בגמרא "אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזא דקא נמנם ["רבה לאחר שהתחיל לאכול מצת חובה באחרונה" (רשב"ם שם)]. אמר ליה, מינם קא נאים מר". ובסמוך יביא גמרא זו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:196
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:196](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:196)

(196) רע"ב [פסחים פ"י מ"ח], ר"ן [פסחים כז. בדפי הרי"ף], ומאירי [פסחים קכ.]. וראה להלן ציון 223.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:197
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:197](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:197)

(197) נקט בשני טעמים אלו לאפיקומן, אע"פ שהמהר"ל עצמו לא סבירא להו [כמבואר למעלה מציון 169 ואילך], כי אלו הם הטעמים שכתבו הרא"ש ["זכר לפסח" (הובא למעלה לאחר ציון 166)] והרשב"ם ["זכר המצה הנאכלת עם הפסח" (הובא למעלה לאחר ציון 164)], וכאן איירי לפי הרא"ש והרשב"ם. וראה להלן הערה 206.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:198
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:198](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:198)

(198) כן כתב הר"ן [פסחים כז. בדפי הרי"ף], וז"ל: "כן נראה דעת הרב אלפסי ז"ל, שהביא משנה זו בהלכות". והב"ח [או"ח סימן תעח] כתב: "הרי"ף הביאה בפסקיו, ולמדו מדבריו שמשנתינו אף לענין מצה נשנית, דאם לא כן לא הוה ליה להביאה, מאחר שאין פסח קרב בזמן הזה". וכידוע הרי"ף הביא רק את ההלכות הנוהגות בזמן הזה, ולא הלכות קרבנות. ולהלן [לאחר ציון 204] יחזור לבאר דעת הרי"ף.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:199
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:199](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:199)

(199) לשון הרז"ה [פסחים כו: בדפי הרי"ף]: "אבל הא דתנן ישנו מקצתן יאכלו, ההיא ודאי דוקא בפסח, שלא יהא הפסח נאכל בשני מקומות, ואין לנו כן במצה... ואין אנו משגיחין באכילת מצה במתנמנם ולא בנרדם". והנה סתם דבריו ולא הזכיר שהסבה שמצה שונה מפסח היא משום שטעם האפיקומן הוא שלא ישכח טעם מצה. אך כן עולה מסמיכות הדברים של הרז"ה, שקודם לדברים אלו כתב [שם]: "הא דתנן [פסחים קיט:] אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן... משום פכחי טעמא הוא. ויש לשאול, מה לנו אם נתפכח טעמו לאחר אכילתו. ונראה לי טעם דבר זה כענין הטעם שאמרו בשתיית יין שבין כוס שלישית לרביעית, שלא יפסיד קריאת ההלל... חשו להם חכמים שלא ישכחו מלומר את ההלל, לכך אסרו להפטיר אפיקומן, שלא לפכח טעם הפסח. והנהיגו הדבר אף לאחר חורבן הבית במצה, זכר למקדש כמאן דאמר אין מפטירין אחר מצה אפיקומן. אבל הא דתנן וכו'" [המשך דבריו הובא בתחילת הערה זו]. וסמיכות הדברים מורה שהטעם שלא חששו במצה לנתנמנמו הוא משום שהאפיקומן נתקן כדי שלא ישכחו טעם מצה, ולא משום הדמיון לפסח [ואגב, זו שיטת המהר"ל עצמו (למעלה לאחר ציון 180)]. ובשלמא בפסח שיש את ההלכה שיאכל במקום אחד ולא בשני מקומות [פסחים פה:], שפיר יש מקום לומר שאם נתנמנמו "נראה כאוכל פסחו בשני מקומות, דמאחר שישנו הסיחו דעתן לאכול עוד, וחשיב ליה תנא כאכילת שני מקומות" [לשון הרשב"ם (פסחים קכ.), והובא למעלה הערה 194]. אך אפיקומן שנתקן מחמת שלא ישכחו טעם מצה [ולא משום לתא דפסח], מה שייך לאסור אכילתו בנתנמנמו. וזהו אכן לשון הרז"ה, שכתב: "אבל הא דתנן ישנו מקצתן יאכלו, ההיא ודאי דוקא בפסח, שלא יהא הפסח נאכל בשני מקומות, ואין לנו כן במצה... ואין אנו משגיחין באכילת מצה במתנמנם ולא בנרדם". וראה להלן ציון 223.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:200
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:200](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:200)

(200) זהו המשך דברי הרז"ה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:201
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:201](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:201)

(201) "הוה מתנמנם - רבה לאחר שהתחיל לאכול מצת חובה באחרונה" [לשון הרשב"ם שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:202
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:202](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:202)

(202) זו ראיה שהמשנה איירי גם במצה, ולא רק בקרבן פסח, כי רבה ואביי היו לאחר החורבן. וראיה זו הביא הרשב"ם [פסחים קכ.] לשיטתו, וכלשונו: "וכן מוכיח בגמרא דאפילו בזמן הזה מיירי תנא". והר"ן [פסחים כז. בדפי הרי"ף] ביאר יותר, וז"ל: "כתב רבינו שמואל ז"ל דהוא הדין למצה בזמן הזה, דנרדמו לא יאכלו. והביא ראיה מדאיתא בגמרא [פסחים קכ:] דאביי הוה יתיב קמיה דרבה, ואמר ליה מינם קא ניים מר, ואינהו אחר חורבן היו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:203
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:203](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:203)

(203) לשון הרז"ה [פסחים כו: בדפי הרי"ף]: "והרב רבי שמואל [הוא הרשב"ם] כתב שהוא הדין למצה שיהא זכר למקדש. והביא ראיה מדברי אביי דהוה יתיב קמיה דרבה, וחזייה דהוה קא מנמנם. ובידוע שרבה ואביי לאחר חורבן הבית הוו. ואני אומר מעשה דאביי ורבה בשאר ימות השנה היה, ולא בפסח", והמשך לשונו מובא בהערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:204
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:204](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:204)

(204) המשך לשון הרז"ה [פסלים כו: בדפי הרי"ף]: "ולפירושא דמתניתין נקטינן ליה לההיא עובדא, למימרא דאיכא הפרש בין מינם [נרדם] ובין נמנומי, דאלמא 'מתנמנם' הוא נים ולא נים [פסחים קכ:], וזהו ששנינו [שם] 'רבי יוסי אומר נתנמנמו יאכלו, נרדמו לא יאכלו'. ואין למעשה של אביי שום סרך בדבר מצה, אלא שהזכירוה לפירוש משנתינו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:205
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:205](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:205)

(205) וזה מורה שמשנה זו עוסקת לגבי מצה [הנוהגת כיום], ולא רק עוסקת בפסח. וראה למעלה הערה 198.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:206
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:206](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:206)

(206) כפי שביאר למעלה [לאחר ציון 196] אליבא דהרשב"ם והרא"ש [ראה למעלה הערה 197]. והטעם שעכשיו בא לבאר את הרי"ף באופן אחר, כי לאחר שהביא את דברי הרז"ה הסובר "דמצה הבאה באחרונה אינה אלא שלא ישכח טעם מצה, ולפיכך אין ענין למצה ענין זה דישנו מקצתן" [לשונו למעלה לפני ציון 199], מכך לכאורה עולה שהרי"ף [שהביא הלכות אלו] סובר שטעם האפיקומן הוא אכן משום "זכר לפסח או לזכר המצה הנאכלת עם הפסח" [לשונו למעלה לפני ציון 197]. והואיל ולמעלה [מציון 168 ואילך] הקשה הרבה קושיות על הרשב"ם והרא"ש הסוברים כן [מציון 168 ואילך], עד שמחמת קושיות אלו דחה את דבריהם, וכתב [למעלה לאחר ציון 179]: "אלא מחוורתא כדאמרינן דמצה שאנו אוכלין באחרונה כדי שיהיה נשאר טעם מצה בפיו, ותו לא מידי". לכך לשיטתו הוכרח להעמיד את הרי"ף באופן שלא יתבאר לפי הסברה שהמהר"ל דחאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:207
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:207](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:207)

(207) "בכל ענין" - בין אם האפיקומן הוא זכר לפסח, ובין אם אינו זכר לפסח.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:208
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:208](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:208)

(208) כמבואר במשנה [פסחים קיז:] "מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו, רביעי גומר עליו את ההלל". ושתי הכוסות הראשונות הן לפני הסעודה, כי כוס ראשונה היא של קידוש [פסחים קיד.], וכוס שניה היא בשביל ההגדה [פסחים קטז.], שהיא לפני הסעודה [שם]. ולמעלה פ"ס [לאחר ציון 305] כתב: "והיו שתי כוסות לפני הסעודה, ושתי כוסות לאחריה", ושם הערה 306.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:209
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:209](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:209)

(209) פירוש - הסעודה השניה תהיה הפסק בין הסעודה הראשונה לשתיית שתי הכוסות האחרונות, וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:210
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:210](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:210)

(210) הראשונה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:211
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:211](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:211)

(211) אך לסעודה הראשונה לא יהיו שתי כוסות לאחריה, אלא רק שתי כוסות לפניה, וכמבואר בהערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:212
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:212](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:212)

(212) פירוש - תקנת חז"ל היתה שלסעודת ליל טו יהיו שתי כוסות לפניה, ושתי כוסות לאחריה. אך אם ימשיכו לאכול לאחר שנתנמנמו, יחשב המשך זה לסעודה שניה שלאחריה יהיו שתי כוסות, כי שתי הכוסות האחרונות יתייחסו לסעודה השניה, ולא לסעודה הראשונה שהיא לפני פניה. ואודות הטעם שחז"ל תיקנו שתי כוסות לפני הסעודה ושתי כוסות לאחריה, כן כתב למעלה פ"ס [לאחר ציון 305]: "והיו שתי כוסות לפני הסעודה ושתי כוסות לאחריה, כי כך ראוי והגון, כי מפני שארבע כוסות אלו יותר במדריגה ובמעלה, וכל דבר שהוא יותר עליון במדריגה, הוא כולל כל דבר שהוא למטה ממנו במדריגה. ולכך שתי כוסות לפני הסעודה, ושתי כוסות לאחריה, והסעודה באמצע, ובזה הכוסות כוללים כל הסעודה, כאשר יש כוסות לפני הסעודה, וכוסות לאחריה". ולהלן [ציון 242] חזר על נקודה זו בהקשר אחר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:213
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:213](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:213)

(213) בא להורות שרק בציור מיוחד אין האכילה הפסק, אך בסתמא האכילה תיחשב להפסק.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:214
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:214](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:214)

(214) פירוש - כאשר חז"ל תיקנו [פסחים קטז:] שהסעודה תהיה בין שני חלקי ההלל [חצי הלל הראשון לפני הסעודה, וחצי הלל השני לאחריה], ואין הסעודה נחשבת הפסק לברכה הנאמרת לפני ההלל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:215
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:215](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:215)

(215) למעלה פס"ב [לאחר ציון 160], ויובא בהערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:216
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:216](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:216)

(216) לשונו למעלה פס"ב [לאחר ציון 160]: "הלל זה נחלק לשנים; קודם הסעודה, ואחר הסעודה. והטעם כדי שיהיה נאמר ההלל על פסח והמצה, ויהיה ההלל כולל עליו לפניו ולאחריו, ובזה נאמר ההלל על פסח. ואילו היה לפניו או לאחריו הכל, לא היה נראה שההלל הוא על הפסח. ועכשיו לנו אכילת מצה במקום פסח, ולפיכך יש לחלק ההלל קודם הסעודה ואחר הסעודה. וכיון שכך ראוי לעשות, אין האכילה הפסק. ולפיכך יש לנו לברך בתחלה [על קריאת ההלל], ולא אחר הסעודה, כי הסעודה אינה הפסק, שכך הוא המצוה, וכל דבר שכך הוא המצוה אין כאן הפסק כלל, דלא גרע מן גביל לתורא דלא הוי הפסק [ברכות מ.], כיון דצריך להאכיל לבהמתו קודם שיאכל, ולכך לא הוי הפסק. הכי נמי הסעודה לא הוי הפסק, שכך תקנו שיהיה ההלל נאמר על פסח ומצה, ודי בברכה שברך בתחלה. וכך המנהג, והוא נכון, דכיון דתקנו רבנן להפסיק בסעודה, חזו רבנן דלא הוי הסעודה הפסק, ואם כן למה לא יברך עליו בתחלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:217
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:217](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:217)

(217) בספר הררי קדם [ח"ב סימן עב] הביא את דברי המהר"ל האלו, וצירפם לדברי הרמב"ם, וז"ל: "כתב הרמב"ם [הלכות חמץ ומצה פ"ז ה"ו] 'בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים'. ובהלכה ז' כתב: 'לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות'. ובהלכה ח כתב: 'ואימתי צריכין הסיבה, בשעת אכילת כזית מצה ובשתיית ארבעה כוסות האלו'. והנראה מבואר מלשון הרמב"ם 'לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה', שכל דין הסיבה בליל פסח אינו אלא דין בשעת סעודה, וההסיבה הוא דין בדיני הסעודה דליל פסח. ומוכרח ממילא דחיוב הסיבה באכילת מצה וד' כוסות הוא משום שהם חלק מחלקי הסעודה דליל פסח. ולפי זה נראה דגם הד' כוסות הם חלק מחלקי הסעודה, דהסעודה יש לה ד' כוסות, שנים לפניה ושנים לאחריה, ועיקר דינם ומצותם מישך שייך לסעודה... ועיקר הסעודה עצמה הוא הכזית מצה והד' כוסות... ויסוד לזה דדין ד' כוסות הוא הלכה בסעודה, נראה ממה שכתב הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה פ"ח הי"ד 'מי שישן בתוך הסעודה והקיץ אינו חוזר ואוכל'... וכבר השיגו הראב"ד [שם] בזה דמה שייך היסח הדעת בשינה לענין מצה. ויעוין בגבורות ה' למהר"ל שכתב בזה 'וטעמא דמילתא שתיקנו רבנן שתי כוסות לפני הסעודה ושתים לאחריה, ולפיכך מיד שהפסיקו ונתנמנמו לא יאכל עוד, דהוי הפסק, וצריך לשתי כוסות אחרונות מיד אחר הסעודה. שאם יאכל עוד הוי כמו סעודה הנחלקת לשתים, וסעודה ראשונה יש לה כוסות לפני הסעודה, וסעודה שניה יש לה לאחריה, ולא כך תקנו חכמים, שצריך להיות שני כוסות לפני הסעודה וב' לאחריה'. והוא כמו שנתבאר... ולפי זה נראה פשוט לדינא דמי שאין לו מצה, אינו שותה ד' כוסות. כי כל דין הד' כוסות הוא להסמיכם ולצרפם לסעודה, ואם אין לו סעודה הרי הוא מופקע מהקיום של ד' כוסות. אולם לעומת זה אם אין לו מצה לשמה, אבל יש בידו מצה שלא לשמה, הוא חייב בד' כוסות... דעיקר הסעודה מתקיימת גם במצה שאינה משתמרת, אף שלא יצא ידי חובת מצה" [ראה למעלה פ"ס הערה 297 שגם מדברי המהר"ל שם עולה חידוש זה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:218
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:218](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:218)

(218) מתי הם נרדמו, דבכל שעה שנרדמו, אם ימשיכו לאכול לאחר מכן, בזה יחלקו את הסעודה לשתים, וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:219
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:219](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:219)

(219) לשון המחבר [או"ח סימן קעט ס"א]: "אם אמר הב לן ונברך הוי היסח הדעת, ואסור לו לשתות אלא אם כן יברך עליו תחלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:220
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:220](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:220)

(220) יש להעיר מדבריו למעלה [לאחר ציון 181], שכתב: "ואם אמר הב לן ונברך', ושכח לאכול מצה באחרונה, יטול ידיו ויברך 'המוציא לחם מן הארץ' ויאכל מצה". ואילו כאן כתב: "והיכא שאמר 'הב לן ונברך' והפסיק סעודה שלו, אסור לחזור ולאכול, דהוי שתי סעודות, ומתעקרא תקנת חכמים שתקנו שני כוסות לפני הסעודה ושנים לאחריה". ואולי למעלה מביא את דעת הטור [כמבואר שם הערה 183], ואילו כאן מבאר את דעתו על פי הסברה החדשה שחידש כאן ששתי הכוסות האחרונות צריכות להיות צמודות לסוף הסעודה הראשונה [משנת מהר"ל אות צה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:221
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:221](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:221)

(221) כן כתב המהרי"ל [סדר ההגדה סימן לט], אך לא מטעמיה, וכלשונו: "נשאל למהר"ש, הא דאמרינן גבי אכילת אפיקומן אם ישן לא יאכל, אם פירוש דוקא באמצע אכילת אפיקומן, או אפילו קודם שהתחיל לאכלו. ואמר אפילו קודם שהוא מתחיל בו. ואע"ג דאמרינן [פסחים ע.] הפסח אין נאכל אלא על השובע, היינו לבסוף, מכל מקום עיקר אכילה של זאת הלילה כקרבן פסח, וחשוב הכל אכילה של הקרבן וסעודה אחת היא, ואם ישן בה הרי הוא כב' חבורות. ולכך אם ישן קודם אכילת אפיקומן אין לו אחר כך לאוכלו". וכן הרוקח [סימן רפג (עמוד קנד מהדורת הגרב"ש שניאורסון)] כתב: "ואחר כך אוכלים ושותים כל צרכם. ואם ישן בתוך הסעודה לא יאכל יותר". והנהר שלום [סוף סימן תעח] כתב על דבריו: "הרי בהדיא דעל כל הסעודה קאמר דיפסיק אם ישן". ורבינו ירוחם [תולדות אדם וחוה נתיב חמישי ח"ד (מג טור רביעי)] תלה שאלה זו באילני רברבי, וכלשונו: "כתב רי"ף [אינו ברי"ף שלפנינו, וי"א (באר המלך הלכות חו"מ פ"ח הי"ד) שכוונתו לרשב"ם] אחר שהתחיל לאכול מצה של מצוה באחרונה וישן, דהוי הפסק. ונראה דשינה באמצע הסעודה לא הוי הפסק. והרמב"ם [הלכות חמץ ומצה פ"ח הי"ד] כתב דשינה באמצע הסעודה הוי הפסק. והראב"ד [שם] השיג עליו דשינה לא הוי הפסק". והטור [או"ח סימן תעח] כתב: "אם לאחר שהתחילו לאכלו ישנו כל בני חבורה, חשוב כהיסח הדעת, ולא יאכלו עוד ממנו", ובפשטות משמע שאיירי באפיקומן, ואם עוד לא התחילו לאכולו יכול לאכול ממנו עוד. והב"י [שם] כתב: "רבינו ירוחם כתב בשם רי"ף שאם אחר שהתחיל לאכול מצה של מצוה באחרונה ישן, הוי הפסק. ונראה דשינה באמצע הסעודה לא הוי הפסק". ובדרכי משה שם [אות א] כתב: "מהרי"ל [סדר ההגדה סימן לט] החמיר עוד דאפילו ישנו קודם שהתחילו לאכול אפיקומן, אלא תוך הסעודה, לא יאכל אפיקומן. אמנם דברי הטור לא משמע כן. וכתב רבינו ירוחם בהדיא דשינה באמצע סעודה לא הוי הפסק". ובשו"ע [או"ח סימן תעח ס"ב] כתב הרמ"א: "כל זה [שנתנמנמו הוי הפסק] אינו אלא שישנו לאחר שהתחילו לאכול האפיקומן, אבל שינה קודם לזה לא הוי הפסק". לכך לא ברור מהי כוונתו במה שכתב "לא מצאתי פירוש זה בפירוש לשום אחד מן המפרשים", בעוד שהרבה ראשונים דנו בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:222
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:222](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:222)

(222) "לפי זה" - לפי הרי"ף המבאר שהמעשה עם רבה [פסחים קכ: (הובא למעלה לאחר ציון 200)] מורה שהמשנה עוסקת גם במצה בזמן הזה, ודלא כרז"ה שפסק שהמעשה עם רבה לא היה בתוך סעודת פסח [כמבואר למעלה מציון 195 ואילך]. והלכות אלו מובאות בטור או"ח סימן תעח.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:223
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:223](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:223)

(223) כמבואר למעלה [מציון 192 ואילך]. והעומדים בשיטתו של הרי"ף הם: רע"ב [פסחים פ"י מ"ח], ר"ן [פסחים כז. בדפי הרי"ף], ומאירי [פסחים קכ., והובאו למעלה הערה 196].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:224
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:224](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:224)

(224) פירוש - תנא קמא במשנה [פסחים קכ.] אמר שני דינים; (א) "ישנו מקצתן, יאכלו". (ב) "כולן, לא יאכלו". הרי שת"ק לא חילק באיכות השינה [נתנמנמו או נרדמו] אלא בכמות האנשים, דאם מקצתן ישנו, יאכלו. ואם כולם ישנו, לא יאכלו. ועל כך בא רבי יוסי ואומר [פסחים קכ:] "נתנמנמו, יאכלו. נרדמו, לא יאכלו". ונחלקו הראשונים על מה קאי רבי יוסי; האם רבי יוסי קאי ארישא דת"ק ["ישנו מקצתן, יאכלו"], ובא להחמיר ולומר דזהו רק בנתנמנמו, אך אם נרדמו מקצתן, לא יאכלו [רשב"ם שם, רא"ש שם פ"י סימן לד, וטור או"ח סימן תעח, ועוד]. או דרבי יוסי קאי אסיפא דת"ק ["כולן, לא יאכלו"], ובא להקל ולומר דזהו רק בנרדמו, אך אם נתנמנמו כולם, יאכלו [רמב"ם הלכות חו"מ פ"ח הי"ד, ושו"ע או"ח סימן תעח ס"ב]. והמהר"ל אזיל בשיטת הרמב"ם, וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:225
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:225](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:225)

(225) אפילו רק נתנמנמו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:226
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:226](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:226)

(226) רבי יוסי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:227
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:227](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:227)

(227) אך אם מקצתן נרדמו, יאכלו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:228
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:228](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:228)

(228) דהיינו שנרדמו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:229
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:229](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:229)

(229) לשון הרשב"ם [פסחים קכ:]: "רבי יוסי אומר נתנמנמו יאכלו - ארישא קאי, דקאמר ת"ק ישנו מקצתן, יאכלו, ואתא למימר הני מילי אם נתנמנמו, אבל אם נרדמו אפילו מקצתן, לא יאכלו לכשיעורו". והטור [או"ח סימן תעח] כתב: "אם ישנו מקצתן, אם לא נשתקעו בשינה, אלא נתנמנמו מעט, לא חשיב סילוק, ומותרין לאכול עוד ממנו, ואפילו אותן שנתנמנמו. אבל אם נשתקעו בשינה, חשיב סילוק, ולא יאכלו אותן שישנו". וכתב הב"י [שם]: "רבי יוסי אומר, נתנמנמו יאכלו. ארישא קאי, דקאמר תנא קמא ישנו מקצתן יאכלו, ואתא למימר הני מילי אם נתנמנמו, אבל אם נרדמו אפילו מקצתן לא יאכלו כשיעורו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:230
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:230](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:230)

(230) שלרבי יוסי אם נתנמנמו כולם, לא יאכלו [כי רבי יוסי חולק רק על ארישא של ת"ק, אך מסכים לסיפא דת"ק ("כולן, לא יאכלו")].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:231
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:231](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:231)

(231) בא לאפוקי מאופן נוסף שהיה לכאורה ניתן לבאר את רבי יוסי; דרבי יוסי אכן קאי אסיפא, ומיקל ואומר שנתנמנמו כולן, יאכלו. אך אם נרדמו, אף מקצתן, לא יאכלו כולן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:232
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:232](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:232)

(232) כל זה אין לומר, וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:233
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:233](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:233)

(233) אלא מחלק בין נתנמנמו [שלעולם יאכלו, אפילו כולן נתנמנמו], לנרדמו [שלעולם לא יאכלו, אפילו נרדמו מקצתן].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:234
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:234](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:234)

(234) פירוש - כאשר ישנן שתי דעות אשר כל אחת אומרת חילוק אחר, וחולקת על החילוק של זולתה, בזה בהכרח ישנן שתי מחלוקות; (א) החילוק של הדעה הראשונה אינו מקובל על הדעה השניה. (ב) החילוק של הדעה השניה אינו מקובל על הדעה הראשונה. לכך אם ת"ק מחלקים בין מקצתן לכולן, אך אינם מחלקים בין נתנמנמו לנרדמו, ואילו רבי יוסי סובר להיפך; מחלק בין נתנמנמו לנרדמו, אך אינו מחלק בין מקצתן לכולן, בזה פליגי בשתי מחלוקות; האם יש לחלק בין מקצתן לכולן [לת"ק כן, ולרבי יוסי לא], והאם יש לחלק בין נתנמנמו לנרדמו [לת"ק לא, ולרבי יוסי כן]. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:235
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:235](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:235)

(235) ועל כך אמרינן "אפושי מחלוקת לא מפשינן". והריטב"א [עירובין לח:, וגיטין נד:] כתב: "לית לן לאפושי פלוגתא בינייהו בכדי". והשיטמ"ק [ב"מ נ:] כתב: "דחי תלמודא בתמיהא, כפי הכלל המסור בידינו דאפושי פלוגתא לא מפשינן". והפני יהושע [ברכות כ:] כתב: "וקיימא לן אפושי פלוגתא לא מפשינן". והמהר"ם שי"ף [כתובות סט:] כתב: "זה כלל גדול, כל כמה דמצינו למעט במחלוקת, ולהשוות דבריהן, אפושי פלוגתא לא מפשינן". והמחזיק ברכה [או"ח סימן תקיא סד"ה אמנם הן] כתב: "זו מסורת בידינו אפושי פלוגתא לא מפשינן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:236
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:236](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:236)

(236) לשון הרמב"ם [הלכות חמץ ומצה פ"ח הי"ד]: "בני חבורה שישנו מקצתן בתוך הסעודה, חוזרין ואוכלין. נרדמו כולן ונעורו, לא יאכלו. נתנמנמו כולן, יאכלו". והב"י [או"ח סימן תעח] כתב על כך: "נראה שהוא מפרש דרבי יוסי אסיפא קאי, דקאמר תנא קמא 'כולן, לא יאכלו', ואתא רבי יוסי למימר הני מילי אם נרדמו, אבל אם נתנמנמו יאכלו. והלכה כרבי יוסי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:237
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:237](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:237)

(237) כן הוא בטור [או"ח סימן תעט]. וכבר נתבאר למעלה [הערה 1] שסדר דבריו בפרק זה הוא כסדר דברי הטור. ולשון הטור [שם] הוא: "ואחר כך מוזגין לו כוס ג', ומברך עליו ברכת המזון, ומברך 'בורא פרי הגפן', ושותהו בהיסיבה... ומצוה לחזר אחר זימון. והכי אתמר במדרש תהלים [מזמור קיג אות ג] הקוראים את ההלל צריך שיהו ג', שיהא אחד אומר לשנים 'הודו'. וכתב א"א הרא"ש ז"ל [פסחים פ"י סימן לב] ולא נהגו כן, ואי משום 'הודו' לומר בג', סגי באשתו ובניו שהגיעו לחינוך". ומעתה המהר"ל יעסוק בעניני זימון.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:238
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:238](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:238)

(238) לשון הב"ח [או"ח סימן תעט]: "מה שכתב [הטור] ומצוה לחזר אחר הזימון וכו'. ונראה דדוקא לחזר אחר זימון מתחלה קודם הסעודה, התם איכא מצוה, וכך נהגו גם עכשיו אנשי מעשה. אבל מה שנהגו העולם לילך באמצע סעודתו לבית אחר לצרף לזימון, ואחר כך לחזור לסעודתו אינו נכון וכו'" [המשך דבריו יובא להלן הערה 256].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:239
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:239](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:239)

(239) כי כבר יצא בברכת המזון שבירך במקום השני, אפילו שעקר ממקומו הראשון במזיד [שו"ע או"ח סימן קפד ס"א, ובמשנ"ב שם ס"ק ד, ה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:240
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:240](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:240)

(240) ששוב לא יוכל לשתות כוס במקומו הראשון, וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:241
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:241](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:241)

(241) שהרי "בין שלישי לרביעי לא ישתה" [משנה פסחים קיז:], ולכך מן הנמנע שישתה כוס שלישי נוספת כשיחזור למקומו הראשון. וראה להלן הערה 264.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:242
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:242](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:242)

(242) "לפיכך מיד שהפסיקו ונתנמנמו לא יאכלו עוד, דהוי הפסק. וצריך לשתי כוסות אחרונות מיד אחר הסעודה, שאם יאכל עוד, הוי כמו סעודה הנחלקת לשתים, וסעודה ראשונה יש לה כוסות לפני הסעודה, וסעודה שניה יש לה לאחריה, ולא כך תקנו חכמים, שצריך להיות שני כוסות לפני הסעודה וב' לאחריה" [לשונו למעלה לאחר ציון 208]. וראה למעלה הערה 212.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:243
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:243](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:243)

(243) בא לבאר את האפשרות אם לא בירך בבית השני, כי עד כה עסק בציור ד"לא מבעיא היכא שמצטרף לגמרי בבית אחר לברכת המזון, כיון דכבר בירך, איך יחזור לאכול בביתו" [לשונו למעלה לאחר ציון 238].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:244
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:244](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:244)

(244) ברכות מה. "שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן", ופירש רש"י [שם] "להזדמן יחד לצירוף ברכה בלשון רבים, כגון 'נברך'". ובגמרא [ברכות מו.] "עד היכן ברכת הזמון, רב נחמן אמר עד 'נברך'"


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:245
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:245](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:245)

(245) לשון הרא"ש [ברכות פ"ז סימן יב]: "וראיתי כתוב משום רב האי, שאחד המפסיק לשנים, צריך לברך 'המוציא'. וכן כתב הראב"ד ז"ל, דכיון שהפסיק יצא ידי ברכה למפרע, וצריך ליטול ידיו ולבצוע. דהוה ליה כבני חבורה שעקרו רגליהם לצאת לקראת חתן [פסחים קא:], וצריכין ברכה למפרע, וכשחוזרים צריכין ברכה לכתחלה". וראה הערה 247.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:246
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:246](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:246)

(246) לשון הרא"ש [ברכות פ"ז סימן יב]: "ונראה לי דלישנא דמפסיק ["אחד מפסיק לשנים" (ברכות מה:)] לא משמע כדבריהם ז"ל, דלדבריהם אין כאן הפסק סעודה, אלא סעודה אחרת היא לגמרי. ולא דמי לבני חבורה שעקרו רגליהם, דהכא אינו זז ממקומו. גם אין כאן היסח הדעת". וראה להלן הערות 248, 276.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:247
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:247](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:247)

(247) מדובר שם במשנה [חולין פו:] שאמרה "חיה ועוף במקום אחד, כסוי אחד לכולן. רבי יהודה אומר, שחט חיה יכסנה, ואחר כך ישחוט את העוף". ואמרו בגמרא [שם] "מודה היה רבי יהודה לענין ברכה, שאינו מברך אלא ברכה אחת". ועל כך שאלה הגמרא [שם] "מאי שנא מתלמידי דרב, דרב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא, קאי עלייהו רב ייבא סבא, אמרו ליה הב ליבריך, הדור אמרו ליה הב לישתי. אמר להו רב ייבא סבא, הכי אמר רב, כיון דאמר הב ליבריך איתסר ליה למשתי חמרא. הכא נמי כיון דאיטפל ליה לכסוי, איחייב ליה לברכה [נמצא ששאלת הגמרא היא מדוע לרבי יהודה סגי בברכה אחת כששחט חיה ועוף במקום אחד, הרי לשיטתו בין שתי השחיטות הללו יש לכסות דם החיה, ורק לאחר מכן יכול לשחוט את העוף, ומדוע אין כסוי הדם של החיה נחשב כהפסקה בין שתי השחיטות]. הכי השתא, התם משתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר ["הלכך כי אמר 'הב ליבריך' נתנו דעתם לפסוק מלשתות" (רש"י שם)], הכא אפשר דשחיט בחדא, ומכסי בחדא ["אבל זה אף על פי שיודע שיכסה דם ראשון, לא הסיח דעתו מן השחיטה, וכל שעתא זמן שחיטה היא לו, אפילו בשעת כיסוי אפשר דשחיט בחדא ידיה, ומכסי בחדא ידיה" (רש"י שם)]. וכן גם בנידון דידן, הואיל והאחד הצטרף עם השנים לברכת המזון, הרי באותה שעה שמברך אינו יכול לאכול, ולכך היה צריך להתחייב שוב בברכת "המוציא" כשחוזר למקומו הראשון. וכך הביא הרא"ש [ברכות פ"ז סימן יב] בשם הראב"ד, וז"ל: "ועוד, כיון שהפסיק אכילתו בברכת המזון, מיכל וברוכי בהדי הדדי אי אפשר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:248
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:248](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:248)

(248) לשון הרא"ש [ברכות פ"ז סימן יב]: "ולא דמי למיכל וברוכי בהדי הדדי, שהרי אינו מברך, אלא מפסיק סעודתו כדי שיזמנו עליו" [ראה להלן הערה 262]. לכך לכאורה לפי שיטת הרא"ש לא יקשה על המנהג ש"יש בני אדם קוראים מבית אחר לצרף לזימון, וחוזר לביתו ושותה כוס שלו בבית שאכל" [לשונו למעלה לאחר ציון 237], כי לשיטתו אינם חייבים שוב לברך "המוציא" [אך מכאן ואילך יקשה על שיטת הרא"ש]. ויש להבין, הרי הרא"ש עצמו כתב "ולא דמי לבני חבורה שעקרו רגליהם, דהכא אינו זז ממקומו" [הובא למעלה הערה 246], והרי בציור שמדובר כאן ["יש בני אדם קוראים מבית אחר לצרף לזימון, וחוזר לביתו ושותה כוס שלו בבית שאכל"] איירי שעקר רגליו למקום אחר, והרי אז אף לשיטת הרא"ש יתחייב שוב ב"מוציא", ואיך יש כאן הוה אמינא לומר שלרא"ש ניתן להליץ בעד המנהג הזה [עד שבא להקשות על דברי הרא"ש]. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:249
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:249](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:249)

(249) יוכיח מהגמרא בחולין שאע"פ שהיה בדעתו [לאחר הצטרפות לזימון] לחזור ולהמשיך בסעודתו, עדיין צריך לחזור ולברך "כיון שנצטרף אל ברכת הזימון, [ו]למה אין צריך לחזור ולברך" [לשונו בהמשך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:250
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:250](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:250)

(250) "משמש בסעודה היה" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:251
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:251](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:251)

(251) "הב ליברך - מזוג כוס לברכת המזון, וחזרו ונמלכו ואמרו מזוג לשתות" [רש"י שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:252
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:252](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:252)

(252) "כיון דאמר הב ליבריך - גליא בדעתיה דגמרה סעודתא, ואסור לשתות עד שיברך לפניו, שאין מצטרפת לסעודה ראשונה" [רש"י שם]. וגמרא זו הובאה למעלה פמ"ט [תרנג.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:253
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:253](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:253)

(253) הרי פשיטא שאם הסיחו דעתם לגמרי מלשתות, לא יוכלו להמשיך ולשתות בלא ברכה. ואמרו חכמים [ברכות מב.] "גמר, אסור מלאכול", ופירש רש"י [שם] "אסור מלאכול - עד שיברך ברכת המזון ויחזור ויברך על הבא לפניו, דכיון דגמר אסח דעתיה מברכה ראשונה ומסעודותיה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:254
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:254](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:254)

(254) לשון הגמרא [פסחים קג.]: "רב יעקב בר אבא איקלע לבי רבא ["שבת הוה... דמעיקרא סעודת שבת ביום היו אוכלין" (רשב"ם שם)], חזיה דבריך 'בורא פרי הגפן' אכסא קמא, והדר בריך אכסא דברכתא ["ברכת המזון, בירך עליו לבסוף 'בורא פרי הגפן', כמו שאנו עושין" (רשב"ם שם)] ואישתי. אמר ליה, למה לך כולי האי, הא בריך לן מר חדא זימנא. אמר ליה, כי הוינן בי ריש גלותא, הכי עבדינן. אמר ליה, תינח בי ריש גלותא דהכי עביד, דספק מייתי לן ספק לא מייתי לן ["לא הוי ידעיתו אי משקו לכו תו בתר כסא קמא אי לא, וכי ברכיתו אקמא לא הוה דעתייכו אכסא אחרינא, והוה ליה כל חד כתחלת סעודתו, ומשום הכי בעיתו למיהדר וברוכי" (רשב"ם שם)]. הכא הא מנח כסא קמן, ודעתן עילויה. אמר ליה, אנא עבדי כתלמידי דרב, דרב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא, קאי עלייהו רב ייבא סבא, אמרו ליה 'הב לן וניבריך', לסוף אמרו ליה 'הב לן ונישתי'. אמר להו, הכי אמר רב, כיון דאמריתו 'הב לן וניבריך' איתסרא לכו למישתי ["אלמא ברכת המזון אסוחי דעתא הוא, וצריך לחזור ולברך לאחר ברכת המזון" (רשב"ם שם)], מאי טעמא, דאסחיתו דעתייכו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:255
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:255](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:255)

(255) כי רק אמרו "הב לן ונברך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:256
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:256](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:256)

(256) שרוצה להפסיק עד שיאמר "נברך שאכלנו", דהוא ברכת הזימון, ויחזור לאכילתו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:257
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:257](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:257)

(257) לשון הב"ח [או"ח סימן תעט]: "אבל מה שנהגו העולם לילך באמצע סעודתו לבית אחר לצרף לזימון, ואחר כך לחזור לסעודתו אינו נכון. ממה נפשך; אם יאכל שם, עביד איסורא, דמצה אינה נאכלת בשתי חבורות, דאיתקש לפסח כדלעיל בסימן תעח. ואם לא יאכל, אלא ישתה בלבד, הלא כתב מהר"מ [תשב"ץ סימן שז] דבשתייה אין לצרף לזימון שלשה... ואם כן זה שאינו יכול לאכול עמהם משום שתי חבורות, היאך יצטרף עמהם לכתחלה לזימון על ידי שתייה... ומהר"ל מפראג התמרמר על המנהג מטעם אחר, שאמר מאחר שנצטרף לזימון, אע"פ שלא שתה כוס של ברכת המזון, סוף סוף כבר הפסיק סעודתו בברכת המזון, ואסור לו לחזור ולאכול בביתו אלא על ידי נטילה וברכת 'המוציא'. ואם כן הסעודה הראשונה יש לה שתי כוסות לפני המזון, וסעודה השנייה יש לה שתי כוסות לאחר המזון, ודבר זה לא תיקנו חכמים". וראה להלן הערה 280.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:258
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:258](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:258)

(258) כי עדיין מוטל עליו לעשות ברכת הזימון בסעודתו הראשונה, ולא נפטר משום חיוב על ידי מה שהצטרף לזימון בבית השני. לכך אין מקום לומר "משתי וברוכי בהדדי אי אפשר", כי כאן אינו עושה שום "ברוכי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:259
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:259](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:259)

(259) "במה שהפסיק להם" [לשון הרא"ש שם]. ופירושו, שחובת הזימון על מה שאכל בסעודה הראשונה נתקיימה על ידי שהפסיק והצטרף לבית השני.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:260
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:260](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:260)

(260) "ואם כן איך לא נאמר 'משתי וברוכי בהדדי אי אפשר'" [לשונו להלן לפני ציון 262], דהואיל וצירופו הועיל לו לברכת הזימון, ראוי שכאשר יחזור למקומו הראשון יתחייב בברכת "המוציא", ודלא כמנהג האנשים שחוזרים למקומם וממשיכים בסעודתם כאילו לא אירע דבר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:261
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:261](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:261)

(261) לשון הטור [שם]: "כתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל, שאלתי לאדוני אבי הרא"ש ז"ל, לפירוש ר"י [תוספות ברכות מו. ד"ה עד] שפירש שהיחיד המפסיק לשנים מתחיל ב'נודה לך', א"כ שלשה שהפסיקו לז' איך יזמנו הם. והשיבני, יחזרו לראש כדין זימון 'נברך שאכלנו משלו', כי לא נצטרפו אלא לומר 'אלקינו', ומיד כשאומר 'נברך אלקינו' היו הג' רשאין לאכול, לכך יחזרו לראש. אבל אחד המפסיק לשנים, צריך להמתין עד סוף ברכת הזן, לכן נפטר מברכה ראשונה לר"י, עד כאן".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:262
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:262](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:262)

(262) כוונתו לדברי הרא"ש [ברכות פ"ז סימן יב], שכתב: "ולא דמי למיכל וברוכי בהדי הדדי, שהרי אינו מברך, אלא מפסיק סעודתו כדי שיזמנו עליו" [הובא למעלה הערה 248]. ועל כך מעיר, שאיך אפשר לומר כאן "שהרי אינו מברך", כאשר על ידי צירוף זה הוא נפטר מברכת הזימון, ולפעמים אף נפטר מברכת הזן [כשאינו רוצה לאכול עוד].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:263
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:263](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:263)

(263) שהיחיד שהצטרף לשנים אחרים אינו יכול להמשיך לאכול סעודתו בלא ברכת "המוציא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:264
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:264](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:264)

(264) לשונו למעלה [לאחר ציון 237]: "יש בני אדם קוראים מבית אחר לצרף לזימון, וחוזר לביתו ושותה כוס שלו בבית שאכל. ומנהג עמי ארצות הוא זה; לא מבעיא... אם שתה כבר כוס ברכת המזון בבית שנצטרף לזימון, דהוי מוסיף על הכוסות", ושם הערה 241.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:265
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:265](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:265)

(265) לשון הרא"ש [ברכות פ"ז סימן יב]: "וכן כתב בעל הלכות גדולות [סימן א, הלכות ברכות פ"ז עמוד פ] היכא דבעי למיפק חד מינייהו, ובעי חבריה למעבד לפנים משורת הדין [ברכות מה:], פסקין סעודתייהו ומזמין עליהון עד הזן, וגמר איהו ברכה כולה ונפיק, וחוזרין ואוכלין וגומרין סעודתן ומברכין. אלמא שאין צריכין ליטול ידיהם ולברך 'המוציא'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:266
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:266](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:266)

(266) לשון הגמרא [פסחים קג:] "אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בסעודה ["דחול" (רשב"ם שם)], וקאי עלייהו רב אחא בריה דרבא. אמימר בריך על כל כסא וכסא ["על כל פעם שהיה שותה בתוך המזון" (רשב"ם שם)]. ומר זוטרא בריך אכסא קמא ואכסא בתרא ["ברכת המזון" (רשב"ם שם)]. רב אשי בריך אכסא קמא, ותו לא בריך" ["אע"ג דברכת המזון טעונה כוס, לא היה מברך" (תוספות שם)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:267
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:267](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:267)

(267) לא מצאתיו, אך נמצא בתלמידי רבינו יונה [ברכות ל: בדפי הרי"ף]. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:268
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:268](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:268)

(268) לשון תלמידי רבינו יונה [ברכות ל: בדפי הרי"ף]: "רב אשי בריך אכסא קמא, ותו לא בריך כלל, אלא שהיה אומר ברכת המזון בלבד, ושותה מיד בלא ברכת בפה"ג. שהיה סובר שהברכה שבירך בכוס ראשון פוטר הכל, אע"פ שמפסיק בנתים ואומר ברכת המזון, לא דיינינן ליה הפסקה", והובא בב"י או"ח סימן קצ.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:269
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:269](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:269)

(269) סימן א הלכות ברכות פ"ז [עמוד פ], וז"ל: "כוס של ברכת המזון מברך עליה 'בורא פרי הגפן', ולא צריך לברוכי בתריה ברכה אחת מעין שלש".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:270
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:270](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:270)

(270) לשון הרא"ש [שם]: "ועל היין של כוס ברכת המזון, כתב בעל ה"ג שאין צריך לברך אחריו על הגפן. ומילתא דתמיה היא, ושמא חשבו דבא מחמת סעודה, אע"פ שהפסיק בברכת המזון".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:271
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:271](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:271)

(271) בב"י או"ח סימן קצ, וז"ל: "לי נראה שיש ללמד זכות על בה"ג, שטעמו מההוא עובדא דאיתא בפרק ערבי פסחים [קג:], אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בסעודתא. אמימר בריך על כל כסא וכסא. מר זוטרא בריך אכסא קמא ואכסא דברכתא. רב אשי בריך אכסא קמא, ותו לא בריך. ומשמע ליה דהלכה כרב אשי, דבתרא הוא. וטעמו של רב אשי כתב ה"ר יונה בפרק כיצד מברכין [ברכות ל: בדפי הרי"ף] שהוא מפני שהוא סובר שאע"פ שמפסיק בברכת המזון, לא חשיבא הפסקה" [וכן יזכיר דברים אלו בסמוך (ציון 273)]. וכן הזכיר את רבי יוסף קארו למעלה פמ"ח [תקפו:]. לכך אין להוכיח מהבה"ג שסובר שהאוכל סעודתו והצטרף לזימון, שאינו צריך לברך "המוציא" כששב לסעודתו [כפי שהוכיח הרא"ש], כי הבה"ג סובר שאין ברכת המזון הפסק כלל. אך אנו הסוברים שברכת המזון היא הפסק סעודה, ולכך מצריכים ברכה אחרונה על כוס ברכת המזון [שו"ע או"ח סימן קצ ס"ב], בודאי כשישוב לסעודתו יצטרך לברך "המוציא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:272
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:272](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:272)

(272) לשון הב"י [או"ח סימן ר]: "ולענין הלכה, כיון דה"ר יונה והרא"ש ובה"ג מסכימים לדעת אחת [שחוזרים וגומרים סעודתם בלא ברכה], הכי נקטינן". וכן בשו"ע או"ח סימן ר ס"ב פסק: "אינו צריך להפסיק אלא עד שיאמר 'ברוך שאכלנו משלו וכו'', וחוזר וגומר סעודתו בלא ברכה בתחלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:273
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:273](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:273)

(273) הובא למעלה הערה 271.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:274
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:274](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:274)

(274) אלא מצריכים ברכת בפה"ג על כוס של ברכת המזון [רמב"ם הלכות ברכות פ"ד הי"ב].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:275
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:275](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:275)

(275) לשון הגמרא [שם]: "שלשה שאכלו כאחת, אחד מפסיק לשנים", ופירש רש"י [שם] "אם גמרו השנים סעודתן, ורוצין לזמן, דרך ארץ הוא שיהא האחד מפסיק את סעודתו עד שיזמנו עליו עד ברכת הזן, דהיינו ברכת זימון, וחוזר וגומר סעודתו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:276
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:276](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:276)

(276) כפי שלמד הרא"ש [ברכות פ"ז סימן יב], וכלשונו: "וראיתי כתוב משום רב האי שאחד המפסיק לשנים צריך לברך 'המוציא', וכן כתב הראב"ד ז"ל... ונראה לי דלישנא ד'מפסיק' לא משמע כדבריהם ז"ל, דלדבריהם אין כאן הפסק סעודה אלא סעודה אחרת היא לגמרי" [ראה למעלה הערה 246]. והמעדני יו"ט שם [אות נ] כתב: "והוה ליה למימר 'אחד גומר לשנים'", ולא "אחד מפסיק לשנים", שמשמע שמפסיק אכילתו, וחוזר אליה [ללא ברכת "המוציא"] לאחר ההפסקה. ועל כך יענה כאן המהר"ל שאין זו הכוונה ב"אחד מפסיק לשנים", וכמו שמבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:277
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:277](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:277)

(277) שמשמע שיש חידוש בהפסקה עצמה, ומהו החידוש אם לא שסגי בהפסקה גרידא, כי אין צורך שיחזור לברך "המוציא". ומעתה יבאר מהו החידוש שיש ב"אחד מפסיק" [אף שיצטרך לחזור ולברך "המוציא"].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:278
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:278](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:278)

(278) פירוש - זהו החידוש בלבד, ואין צורך להעמיס כאן חידוש נוסף "שמפסיק אכילתו בלבד, וחוזר לאכילתו בלא ברכה" [לשונו למעלה לפני ציון 276].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:279
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:279](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:279)

(279) "ויש בני אדם קוראים מבית אחר לצרף לזימון, וחוזר לביתו ושותה כוס שלו בבית שאכל. ומנהג עמי ארצות הוא זה" [לשונו למעלה לאחר ציון 237].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:280
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:280](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:280)

(280) לשון הב"ח [או"ח סימן תעט]: "מהר"ל מפראג התמרמר על המנהג... ועוד האריך, וסוף דבריו דהמנהג אינו הגון כלל וצריך לבטל אותו, עד כאן" [ראה למעלה הערה 257].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:281
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:281](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:281)

(281) מה שכתב "מברך עליו הלל" צ"ב, שהרי הטור [או"ח ר"ס תפ] כתב: "כוס ד' גומר עליו את ההלל, ומתחיל [תהלים קטו, א] 'לא לנו' בלא ברכה". וכן במשנה [פסחים קיז:] אמרו "רביעי, גומר עליו את הלל", ולא הזכירו ברכה. ולהלן פס"ה [לאחר ציון 74] גם כן כתב: "כוס רביעי גומר עליו את ההלל". והמחבר [או"ח סימן תפ ס"א] כתב: "כוס רביעי מתחיל 'לא לנו' וגומר עליו את ההלל", וכתב המשנ"ב שם [ס"ק א]: "מתחיל לא לנו - בלא ברכה". ואולי יש ליישב על פי דברי הרא"ש [פסחים פ"י סימן לב], שכתב: "אין לברך על ההלל לאחר סעודה... [ו]הוצרך לומר אע"פ שלא בירך לפניו, יברך לאחריו", ואם כן כוונתו כאן לברכה שלאחר ההלל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:282
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:282](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:282)

(282) לשון הר"ן [פסחים יט. בדפי הרי"ף]: "ארבע כוסות... כנגד ארבעה כוסות התרעלה שעתיד הקב"ה להשקות את העובדי כוכבים. ונראה שלפיכך נהגו לומר בכוס רביעי קודם ההלל 'שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך'". והובא בדרכי משה וברמ"א [או"ח סימן תפ ס"ק א]. והמהר"ל יבאר בסגנון אחר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:283
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:283](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:283)

(283) לשון הגמרא [שם]: "חבלו של משיח [מוזכר בהלל], דכתיב 'לא לנו ה' לא לנו', ואמר רבי יוחנן... 'לא לנו ה' לא לנו' זו מלחמת גוג ומגוג". והמהרש"א [שם] כתב: "מייתי חבלו של משיח מ'לא לנו גו'', כמפורש לעיל [פסחים קיז.] לא למענינו ולא בזכותינו אנו מבקשים להצילנו מחבלו של משיח, או מצרת מלחמת גוג ומגוג". ולשון הגמרא [פסחים קיז.] הוא "אמרו 'לא לנו ה' לא לנו', משיבה רוח הקודש ואמרה להן, למעני למעני אעשה". ולשון הפסוק [תהלים קטו, א] במילואו הוא "לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמיתך", הרי שמדובר ב"לשמך תן כבוד". וזהו שכתב כאן "כי רז"ל מפרשים 'לא לנו' על מלחמת גוג ומגוג שיעשה הקב"ה בשביל שם כבודו". **ויש בזה** הטעמה מיוחדת העולה מצירוף דבריו משני מקומות; בנצח ישראל פל"ח [תרצד.] כתב: "מלחמות גוג ומגוג, אשר מלחמה זאת על ישראל במה שהאומות הם רבים וישראל אומה יחידה, ויחידיות ישראל הוא מצד השם יתברך, אם כן מלחמות גוג ומגוג הוא על השם יתברך נחשב בפרט, כי הוא יתברך אחדות ישראל... האומות שיש בהם הרבוי, מתנגדים לאחדות שמו יתברך גם כן. ולימות המשיח, שאז יהיה הוא יתברך אחד ושמו אחד לגמרי, אז יתנגדו האומות שהם רבים על אחדותו יתברך. כלל הדבר, כאשר היה בעולם אחדותו יתברך, אז האומות, שיש בהם הרבוי, היו מתנגדים אליו". ובנר מצוה [יא.] כתב: "ואלו ארבע מלכיות שנחלו המלכות מן ישראל, הם מבטלים כבודו יתברך בעולם הזה התחתון. כי אף ימצא בהם דבר מה שנותנים כבוד לשמו יתברך... הלא לא מעוקצם ולא מדובשם השם יתברך חפץ, כי עיקר כבודו מה שהוא יתברך אחד בעולמו ואין זולתו, דבר זה ממעטים האומות. ולא נבראו לזה רק ישראל, שהם עם אחד" [ראה למעלה פ"ס הערה 67, שנלקטו שם המקומות הרבים שיסוד זה הוזכר בספר זה]. לכך ברי הוא ש"מלחמת גוג ומגוג יעשה הקב"ה בשביל שם כבודו", כי זו מלחמה של הרבוי נגד אחדות יתברך [כמבואר בנצח ישראל], ואחדותו יתברך היא עיקר כבודו [כמבואר בנר מצוה]. וראה למעלה פס"א [תקח.], ושם הערה 179, ולהלן פס"ד הערה 351.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:284
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:284](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:284)

(284) פירוש - בכדי שיהיה בולט וברור שהמזמור "לא לנו" עוסק במלחמת גוג ומגוג [כפי שאמרו חז"ל], הוקדמה אמירת "שפוך חמתך" למזמור "לא לנו", וילמד סתום ["לא לנו"] מהמפורש ["שפוך חמתך"], שאיירי במלחמת ה' כנגד האומות המורדות בו יתברך. זאת ועוד, כי למעלה פ"ח [תט.] כתב: "וידוע כי אחר התחלת הדבר ימשך הכל, שהענין נותן כך שימשך הכל אחר התחלה", וראה שם הערה 215, למעלה פל"ט הערה 164, פנ"א הערה 8, פס"א הערה 127, ולהלן "הלכות יין נסך ואיסורו" הערה 87. לכך הוקדמה אמירת "שפוך חמתך" למזמור "לא לנו" כדי שאמירת "שפוך חמתך" תהיה התחלה למזמור "לא לנו", וימשך אחר אמירת "שפוך חמתך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:285
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:285](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:285)

(285) הרי שחמתו של הקב"ה ["שפוך חמתך"] הוזכרה במיוחד ובמסוים ביחס למלחמת גוג ומגוג ["תעלה חמתי באפי", "ובקנאתי באש עֶברתי"].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:286
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 63:286](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/63:286)

(286) כן כתב הגר"א [שו"ע או"ח סימן תפ אות ז], וז"ל: "ויש אומרים שיש לומר 'שפוך חמתך וכו'' קודם 'לא לנו'. משום ד'לא לנו' מדבר מחבלי משיח ושעבוד מלכיות וגוג ומגוג, כמו שכתוב שם [פסחים] קיח.".