## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem Chapter 67

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:1)

(1) פמ"ד [רפא:-שיח:], ופס"ו [ציונים 30-43], ויובא בהערה 3.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:2)

(2) מכנה דעה זו שיביא ["כי הוא יתברך קרוב אל המלאכים מצד שהם נמצאים עליונים"] בשם "מנחה", כי בהשקפה ראשונה נראה שדעה זו באה להרבות כבוד ה', שכבוד ה' מתרבה ע"י שה' קרוב לעליונים הרוחניים יותר מאשר לתחתונים הגשמיים [ולהלן ס"פ סח (לאחר ציון 94) כתב דאדרבה, אלו "שמגדילים המלאכים, ואף הגלגלים, על ישראל, הם ממעטים כבוד השם יתברך, אשר נקרא (שמות ה, א) 'אלקי ישראל'"]. ולמעלה פס"ו [לאחר ציון 31] נימק טענתם בכך ש"יהא שכינתו בעליונים, ולמה בחר לשכון בתחתונים, ובדבר זה מעלין ולא מורידין, יהיה אלקותו בעליונים, למה צריך בתחתונים, שהם עפר רימה ותולעה". ו"מנחה" פירושה תשורה ומתנה, וכמו שנאמר [בראשית לב, יד] "ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו", וכן [בראשית מג, יא] "והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש וגו'" [רש"ש נדרים יא.]. וכן כתב בעקרים [מאמר ג פי"ח], וז"ל: "דברי קצת הפילוסופים האומרים [יחזקאל ח, יב] 'עזב ה' את הארץ'... יאמינו שאין לשם השגחה בעולם השפל כלל, ויחשבו זה רוממות בחק השם שלא ישגיח במין האדם להיות האדם פחות נבזה ומאוס בעיניו, ויחשבו זה מעלה אל ה' ורוממות בחוקו שלא ישגיח בדבר הפחות, כי יאמרו שהסכלות בדברים הגרועים טוב מהשגחתם. ואיוב היה נוטה אל זה הדעת באמרו [איוב ז, יז] 'מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך'. ולזה היה מיחס הנהגת העולם השפל אל הגלגלים. ועל כיוצא בזה אמר דוד [תהלים קלט, כ] 'אשר יומרוך למזמה', כלומר הם מרוממים ומנשאים אותך, והרוממות והעלוי שמיחסים אליך הוא למזמה, ולאמר שאינך משגיח בפרטים. ויחשבו שהיותו יתברך משגיח בפרטים יהיה החסרון בחקו". וראה להלן הערות 5, 7, שמשום כבוד ה' נגעו בה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:3)

(3) לשונו למעלה פמ"ד [רפא:]: "ואם יאמר האומר, דבר זה הוא טעם לחשיבות ישראל מכל האומות ממה שהצורה שלהם רחוקה מן החומר, ולפי זה יהיו המלאכים הנבדלים לגמרי, או השמים, יותר חשובים מן כל הנמצאים תחתונים. ולמה לא יאמר 'אנכי ה' אלקי המלאכים העליונים', שבזה היה נראה רוממותו וגדולתו, כמו שיאמר [דברים י, יז] 'אלקי האלקים ואדוני האדונים'. אמנם אני אומר, כי כל האומר כי המלאכים הנבדלים הם יותר במעלה מן ישראל, שהם אדם באמת [יבמות סא:] אשר נקראו [דברים יד, א] 'בנים' לו יתברך, אין רוח חכמים נוחה הימנו. ולא אקבל דברי מקצת אחרונים שאמרו מדעתם ומסברתם, שהרי יהושע היה משתחוה למלאך ויפול על פניו [יהושע ה, יד], והביאו גם כן שאר ראיות. ואם אין זה מקומו, כי דבר זה נתבאר בספר דרך חיים בפירוש מסכת אבות, המסכתא המהוללה, ועוד לקמן בסוף הספר [כוונתו לדבריו כאן], מכל מקום אביא דבר אחד מדברי חכמים, והם דברי חכמה, כי ישראל הם עם קרובו מכל הנמצאים", ושם הערות 35, 73. ולמעלה פס"ו [לאחר ציון 30] כתב: "ויש לשאול, הנה השמים כסאו והארץ הדום רגלו [עפ"י ישעיה סו, א], ויהא שכינתו בעליונים, ולמה בחר לשכון בתחתונים. ובדבר זה מעלין ולא מורידין, יהיה אלקותו בעליונים, למה צריך בתחתונים, שהם עפר רימה ותולעה [עפ"י אבות פ"ג מ"א]. אמנם אם נמצא שכל דבר המציאות תלוי בשכינתו בתחתונים, ודבר זה הוא הכל, מעתה הוסר השאלה. וכאשר תדע כי הוא יתברך מצטרף לנמצאים במה שהם עלולים, כי הוא יתברך שהוא עלת הכל, רצונו בעלול, וכאשר יש עלה יש כאן עלול נמצא. כי התקשרות הסבה הראשונה בנמצאים מצד שהוא יתברך עלה להם, והנמצאים הם עלולים ממנו... וכאשר התבאר זה אם כן אין עליך לומר שמיוחדים בזה העליונים, כי אם התחתונים, כי במה שנקראים 'עליונים' הם פועלים בתחתונים, והם כמו עלה נחשבים, ואין עיקר עצמם שהם עלולים. אבל התחתונים, במה שהם תחתונים, הם עלולים בעצמם. ולפיכך החבור האמיתי שיש לסבה הראשונה, שהוא עלה באמת, הוא בתחתונים, במה שהם עלולים באמת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:4)

(4) כפי שכתב פעמיים למעלה בפס"ו; (א) לשונו [לאחר ציון 51]: "היה השם יתברך מתחבר כאשר ראוי חבור העלה בעלול, ואין התחברות רק בתחתונים, במה שהם עלולים באמת. עד שנמצא חטא בנמצאים העלולים, אז מפרידים הדבוק ההוא, עד שאין כאן חבור העלה אל העלול", ושם הערות 52, 53. (ב) לשונו [לאחר ציון 191]: "השכינה מקומה בארץ... שכינתו יתברך בתחתונים, אם לא היה החטא המבדיל בין הנמצאים ובין העלה", ושם הערה 195. ולהלן פס"ט [לאחר ציון 168] כתב: "היה ירא אברהם כי יתרחקו בניו מן השם יתברך בסבת חטאם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:5)

(5) כפי שיבאר. ומוסיף נקודה זו [מה שלא כתב למעלה בכל פס"ו] כדי להשיב לאלו החסים על כבודו יתברך, ומחמת כן טוענים "כי הוא יתברך קרוב אל המלאכים מצד שהם נמצאים עליונים" [לשונו למעלה], ובזה הם סבורים להביא מנחה אל ה' [כמבואר למעלה הערה 2], שאדרבה, בזה ששכינתו יתברך בתחתונים "זהו רוממות וגדולה אל השם יתברך", וכפי שהולך ומבאר. ובפיוט "אשר אימתך" [לשחרית יוה"כ] משבחים את הקב"ה שבחר בתחתונים ולא במלאכים, ואומרים על כך חזור ושנה "והיא תהלתך". וכן בפיוט "אשר אומץ תהלתך" [לשחרית יוה"כ] שוב אומרים על העדפת התחתונים חזור ושנה "והיא כבודך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:6)

(6) והגמרא מביאה ג' מקראות [מהתורה נביאים וכתובים] להורות כן [הובאו בהערה 9]. והנה לפנינו בגמרא ובעין יעקב איתא "כל מקום שאתה מוצא **גבורתו** של הקב"ה", ולא "גדולתו". וכן בנתיב הענוה פ"א [ב, ב.], שם פ"ב [ב, ה:], בח"א לסנהדרין ז: [ג, קלג:], ובדרשת שבת הגדול [רב:] כתב "גדולתו", כפי שכתב כאן. וכן הוא בילקו"ש ח"ב רמז תשצד. וכן הוא בסידורים בתפילת "ויתן לך" למוצ"ש, מחזור ויטרי סדר מוצ"ש, פיהמ"ש לרמב"ם [אבות פ"ד מ"ד], רבינו בחיי [דברים י, יח], אברבנאל [ישעיה פנ"ז], בית אלקים [שער היסודות פי"ד ופי"ז], הקדמת הרוקח, עבודת הקודש [ח"ג פי"ב (ד"ה ובפרק בני העיר)], ועוד. ובנודע ביהודה [מהדורא תנינא או"ח סימן כ (ד"ה ומה שמדקדק)] עמד על חילופי גירסאות אלו, וביאר מדוע בגמרא אמרו "גבורתו" ואילו בשאר מקומות "גדולתו". ובספר איי הים [מגילה לא. (אות לח)] הכריע שיש לגרוס "גדולתו", וז"ל: "'כל מקום שאתה מוצא גדולתו', זה הנוסח יותר נכון לפי המקראות המובאים ראיה על זה, דאילו לנוסח 'גבורתו' יקשה דבמקראי דמייתי ליתא לשון גבורה, רק ענין רוממות [כן העיר המהרש"א שם], והיינו גדולה". ובדקדוקי סופרים למגילה לא. [עח:] מביא בנוסח הכ"י "גדולתו", והוסיף [בהערה א]: "ולא מצאתי לזה חבר רק בסדר 'ויתן לך' למוצאי שבת הנדפס בסידורים". אך כמובא כאן כן הוא בילקו"ש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:7)

(7) כמבואר למעלה הערה 2. ולהלן פ"ע [לאחר ציון 27] כתב: "הנה יש לשאול, איזה מקום כבוד מנוחתו שיהיה מקום כבודו בתחתונים, אשר נראה שהכבוד מרוחק מהם, והם בעלי חומר גס מאוד ועכור, ואיך בהם נמצא מקום ראוי לחבור הקדוש הזה". וראה להלן הערה 49. ובדרשת שבת הגדול [רד:] כתב: "כאשר נברא העולם היה עיקר שכינתו בתחתונים, הפך מאשר יחשבו כי האדם מה הוא, ואין ראוי שיהיה נחשב אל השם יתברך". וכן כתב בכמה מקומות לגבי ההשגחה של ה' בעולם [כפי שיזכיר בסמוך השגחת ה']. וכגון, למעלה פמ"ז [תמד:] כתב: "ההשגחה, שהוא משגיח בתחתונים, ולא כמו שאומרים המינים [יחזקאל ח, יב] 'עזב ה' את הארץ'". ובגו"א ויקרא פי"ט אות נה [צב:] כתב: "כי מפני השפלות והפחיתות הדברים ההם, הוא יתברך לא ישגיח באותם שכל כך נמאסו". ובגו"א במדבר פט"ו אות לה [רלז:] כתב: "הרשעים אומרים שאין הקב"ה רואה בתחתונים, מפני שהם שפלים ומגונים בעיניו, ולפיכך יאמרו שאין הקב"ה משגיח בהם". ובדר"ח פ"ב מ"א [תצט:] כתב: "מפני כי יש בני אדם שיאמינו שודאי השם יתברך יודע כל מעשה בני אדם, שדבר זה היה חס ושלום חסרון בו יתברך כאשר לא ידע הכל. אמנם שיהיה השם יתברך משגיח להיות נכנס באזנו הדברים התחתונים להשגיח על התחתונים, זה אינו. כי דומה אל מלך גדול מאוד, ולגדולתו אם אחד מן השפלים או מן הפחותים יעבור דבריו, או צווי שלו, אין נכנס דבר זה באזנו לשפלתו. וכך יחשוב האדם, לשפלות האדם אשר הוא בארץ, אף שיודע מעשיו בתחתונים, אין השגחה במעשיו לשפלות האדם, ואין נכנסין באזנו... אומרים חס ושלום שאינו משגיח בעולם הזה על בני אדם בעלי חומר, שהיה זה חס ושלום חסרון". ובבאר הגולה באר הרביעי [תסב:] כתב: "להוציא מלב המתפלספים, אשר אמרו כי 'עזב ה' את הארץ', לשפלות ולפחיתות העולם השפל". וכן כתב בדרשת שבת הגדול [ר:, רו:], ויובא להלן הערה 13. וראה להלן פ"ע הערה 169.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:8)

(8) כמו שמצינו שבהרבה פסוקים יחסו כבוד ה' לארץ דוקא; כמו [במדבר יד, כא] "וימלא כבוד ה' את כל הארץ", וכן [ישעיה ו, ג] "מלא כל הארץ כבודו", וכן [יחזקאל מג, ב] "והארץ האירה מכבודו", וכן [חבקוק ב, יד] "כי תמלא הארץ לדעת את כבוד ה'", וכן [תהלים נז, ו] "על כל הארץ כבודך", ועוד. וצרף לכאן דבריו בתפארת ישראל פמ"ו [תשו:], שכתב שהקב"ה אומר על עצמו "אני בשמים, וכבודי בארץ". הרי שכבודו יתברך מתייחס לארץ יותר מאשר לשמים. וטעם גדול יש בדבר, כי "כבוד" מורה על התפשטות לזולתו, וכמו שכתב בבאר הגולה באר הרביעי [שפז:], וז"ל: "כי הכבוד הוא אצל הזולת, ואין שייך כבוד רק אצל אחרים, שרואים כבודו". ובגו"א שמות פל"ג אות יט [תסד:] כתב: "לפי שהכבוד, כל שהוא יתואר שהוא קשור בבעל הכבוד, אין הכבוד כל כך, כמו שהכבוד יתואר שאינה קשורה בו. [ש]לפי גודל הכבוד, מתפשט כבודו בזולתו, כמו שאמר [ישעיה ו, ג] 'מלא כל הארץ כבודו', שרוצה לומר התפשטות הכבוד בזולתו בכל הנמצאים". וזהו שאומרים במוסף של ר"ה "וישמעו רחוקים ויבואו ויתנו לך כתר מלוכה" [ראה למעלה פנ"ח סוף הערה 91, פס"ב הערה 48, ולהלן פ"ע הערה 29]. ולכך "כבוד" הוא בתחתונים, ולא בעליונים, המקורבים לה'.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:9)

(9) זהו "כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה". וכאמור [הערה 6] הגמרא [מגילה לא.] הביאה על כך שלשה מקראות, שאמרו: "דבר זה כתוב בתורה, ושנוי בנביאים, ומשולש בכתובים; כתוב בתורה [דברים י, יז] 'כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלהים ואדוני האדונים', וכתיב בתריה [שם פסוק יח] 'עושה משפט יתום ואלמנה'. שנוי בנביאים [ישעיה נז, טו] 'כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש וגו'', וכתיב בתריה [שם] 'ואת דכא ושפל רוח'. משולש בכתובים, דכתיב [תהלים סח, ה] 'סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו', וכתיב בתריה [שם פסוק ו] 'אבי יתומים ודיין אלמנות'". ומהמשך דבריו מתבאר שכוונתו כאן לפסוקי התורה ["כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלהים ואדוני האדונים", "עושה משפט יתום ואלמנה"]. וראה להלן ציון 17.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:10)

(10) פירוש - כמו שהקב"ה גדול על הכל מחמת היותו נבדל מהכל [כמבואר למעלה פנ"ט הערה 22, ופס"ד הערה 209, וש"נ], כך הקב"ה כולל את הכל מחמת היותו נבדל מהכל. ולמעלה פמ"ה [של.] כתב: "בפרשת תצא [דברים כד, יז-יח] 'לא תטה משפט גר יתום ולא תחבול בגד אלמנה, וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים'... וביאור ענין זה, כי מאחר שהשם יתברך הוציא אותך מארץ מצרים מבית עבדים, הוצאה מבית עבדים מורה שנתן לך מעלה אלקית כמו שהתבאר, וכל מי שיש לו מעלה זאת, ראוי שיהיה משגיח לגר יתום ואלמנה. כי נתבאר בראיות ברורות כי אין מי שמואס ומרחיק את הגר יתום ואלמנה כי אם אותם שהם בעלי גוף וגשם, אוהבים את העושר וענינים הגופנים. אבל ישראל במה שהוציא אותם מבית עבדים, ראוי שיהיה להם מעלה קדושה אלקית, ואין ראוי להם להרחיק גר יתום ואלמנה". ונקודה זו תתבאר יותר להלן הערה 14.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:11)

(11) "השוה ומשוה קטן וגדול" [תפילת ימים נוראים].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:12)

(12) לשונו למעלה פנ"ג [קז.]: "פתח 'ברוך המקום' [הגש"פ], קרא השם יתברך 'מקום' כי המקום בו עומד הדבר אשר הוא מקום לו, והמקום עודף עליו. והוא יתברך מקומו של עולם [ב"ר סח, ט], מפני שהוא כולל הכל, ואין נמצא יוצא ממנו, ועודף עליהם מבלי תכלית, לכך ראוי לקרותו 'מקום'... וכן אחר כך [הגש"פ] 'ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא'. וכמו שנקרא 'מקום' בעבור שהוא כולל הכל, כך נתן הקב"ה תורה לישראל שכולל הכל, ולא ימצא דבר שלא יהיה נמצא בתורה. ולפיכך נתן השבח על התורה במקום הזה, כי זה נראה מעלת התורה הכוללת הכל" [ראה להלן פע"א הערה 25]. ואודות שהקב"ה כולל הכל, ראה למעלה פי"ט הערה 242, ופנ"ב הערות 209, 213. ודע, שמלשונו כאן ["ומה שהוא כולל הכל, רצה לומר שהכל אצלו, גדול וקטן, בשוה, ואל הכל הוא פונה"] משמע שאין שום עדיפות לקטן על פני הגדול, אלא כלם שוים לטובה. וראה להלן הערה 44 שנקודה זו היא ההבדל בין שלשת הסבריו שיביא כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:13)

(13) כמו שטענו המינים, וכמבואר למעלה הערה 7. ובדרשת שבת הגדול [ר:] כתב: "שלא יעלה על הדעת כמו שהיו אומרים, אף על גב שהוא יתברך מלך העולם, עם כל זה עזב הארץ, ואינו משגיח בעולמו לגדולתו ולרוממותו, כי לפעמים לפי גדלות ורוממות המלך אינו רוצה למלוך על עם שהוא שפל בעיניו... וכן דוד המלך ע"ה היה תמיהה בעיניו, שאמר [תהלים קמד, ג] 'ה' מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו'". ובהמשך שם [סוף רו:] כתב: "שהיו אומרים שאין ראוי לפי הדעת והסברא שיהיה השם יתברך יודע ומשגיח בתחתונים לשפלותם ופחיתותם, שהם במדרגה השפלה, ואין הדעת נותן שיהיה מלך רם ונשא שוכן עד מביט ומשגיח בשפלים כמו שהם בתחתונים. דרך משל, וכי מלך בשר ודם משגיח בשרץ שהוא שפל עמו ומתעסק עמו, והרי הוא מסלק ידיעתו והשגחתו ממנו. כי הידיעה וההשגחה בכל דבר לפי החשיבות. ומפני כך אמרו אין ראוי שתהיה השגחה בתחתונים, שיש בהם מינים שפלים". וראה להלן הערה 41, ופ"ע הערה 169.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:14)

(14) לשונו למעלה פס"ב [תקכד:]: "כי 'מגביהי לשבת' [תהלים קיג, ה] הפך 'משפילי לראות' [שם פסוק ו], כי 'מגביהי לשבת' רצה לומר שכל הנמצאים הגבוהים והרמים הם תחת רשותו, והוא מגביהי לשבת עליהם, ועם כל זה אינו עוזב את הפחותים, וזהו 'משפילי לראות'", ושם הערה 66. ולא נתבאר כאן מהו העומק של השויון הזה שהקב"ה "יכלול כל הנמצאים בשוה, פונה אל הכל ומשגיח בכל". וכן למעלה פס"ה [לאחר ציון 88] כתב: "אמר [פסחים קיח.] שהקב"ה יושב ברומו של עולם כשהוא מחלק מזון, להודיע על מדריגה יותר גדולה שהמזון בא ממנה. וראיות עצומות הם על זה, שהרי נתינת מזון הוא לכל בריה, וכל בריה משותף בו. ואין ספק כי דבר כזה יותר עליון מן עיקר הבריאה, שכל בריאה ובריאה יש לה יצירה מיוחדת, שאין זה כזה. אבל במזון הכל שוים, כי גם מזונות הכלב ראוי לאדם, ולפיכך המזון דבר השוה לכל הוא, גדול וקטן". וביאור הדבר שכבר השריש הרבה פעמים שככל שהדבר מרומם יותר, כך הוא כולל יותר, ונמצא אצל הכל בשוה, כי השויון לכל מורה על מדריגה עליונה. וכגון, למעלה פ"ס [תלט:] כתב: "כל דבר שהוא יותר עליון במדריגה, הוא כולל כל דבר שהוא למטה ממנו במדריגה". ובהמשך הפרק [תמו:] כתב: "בכח מדריגת ישראל שקנו הכל, גם מדריגת ארבע מלכיות". ובתפארת ישראל פמ"ו [תשטז:] כתב: "מעלת התורה אינו כמו שאר הדברים, שאין דבר אחד כולל הכל... אבל התורה כוללת הכל". ובח"א לשבת לב: [א, כד:] כתב: "הדבר השכלי כולל הכל, ודבר זה אמרנו פעמים הרבה מאוד" [ראה למעלה פ"ס הערה 307, ופס"ה הערה 92, וש"נ].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:15)

(15) מדגיש זאת כי בסמוך יביא פירוש אחר. וכן למעלה [לאחר ציון 6] כתב על "הפירוש הנראה שבא לבאר וכו'", לעומת הפירוש השני שיביא. ויש להעיר מדבריו למעלה פס"ב [תקכ.], שכתב: "שלא תאמר מאחר כי כבודו למטה, מצד השפלות שיש בתחתונים, הנה כבודו חס ושלום אינו שלם. לכך אמר אף על גב כי [תהלים קיג, ד] 'רם על כל גוים ה'', 'על השמים כבודו', ואין מצטרף הכבוד אל התחתונים". ואילו כאן מבאר "כי רוממות השם יתברך כאשר הוא מצורף אל השפלים" [לשונו לפני ציון 8]. ובעל כרחך לומר, שיש שתי בחינות שונות בכבוד; יש כבוד דוקא מחמת הריחוק, שעד לשם מגיע כבודו של המכובד. ויש כבוד דוקא מחמת הקירוב למכובד, בבחינת [תהלים כט, ט] "ובהיכלו כולו אומר כבוד". **ודברים אלו** מפורשים בבאר הגולה באר הרביעי [תקנ.], שהביא מפרקי דר"א [פרק ג] שהשמים נבראו מאור לבושו של הקב"ה, והארץ נבראה משלג שתחת כסא הכבוד. וכתב לבאר [תקנה:]: "הנבראים כולם נבראו לכבודו יתברך, כדכתיב [ישעיה מג, ז] 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו'. והכבוד הוא מצד שתי בחינות; משל המלך, יש לו הכבוד מצד שיש לו שרים גדולים וחשובים קרובים אליו, והם שלו, והם כבודו. השני, מצד אשר הוא מלך מולך ומושל על הכל, אף אשר הם רחוקים ממנו. והנה לפי זה 'אור לבושו' רוצה לומר מצד הכבוד שהכל מתחבר אליו, כמו הלבוש שמתחבר אל הלובש. ומזה הצד נבראו השמים, וכמו שאמר הכתוב [תהלים יט, ב] 'השמים מספרים כבוד אל'. והארץ נבראת משלג שתחת כסא הכבוד, רוצה לומר מצד הכבוד אשר הכל הוא תחת רשותו, והוא מושל על הכל. ולכך אמר 'משלג שהוא תחת כסא הכבוד'". ולכך מחד גיסא "אין מצטרף הכבוד אל התחתונים" [לשונו למעלה פס"ב], ומאידך גיסא "כי רוממות השם יתברך כאשר הוא מצורף אל השפלים" [לשונו כאן]; כי הכבוד העולה מהתחתונים ניזון מחמת ריחוקם מה', ואינו ניזון מחמת קורבתם לה' [הובא למעלה פס"ב הערה 48].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:16)

(16) בא לבאר פירוש שני. וההבדל בין שני הפירושים הוא, שלפירוש הראשון "אלקי האלהים" ו"עושה משפט יתום ואלמנה" הן שתי מעלות בגדלות הקב"ה זו בצד זו; גדלות על הכל, וגדלות הכוללת הכל. אך לפירושו השני יבאר שתכלית רוממותו יתברך היא שעושה משפט יתום ואלמנה, וזה יותר ממעלת "אלקי האלהים", כי מעלת "אלקי האלהים" היא מצד תארי הקב"ה, ומעלת "עושה משפט יתום ואלמנה" היא מצד עצמו של הקב"ה, והן שתי מעלות בגדלות הקב"ה זו למעלה זו, וכמו שמבאר והולך. ובנתיב הענוה פ"א [ב, ב.] ביאר את ההכרח לבאר פירוש שני, וכלשונו: "ועתה יש לשאול למה זה ועל מה זה ש'כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו'. אם בשביל שהכתוב בא להגיד שלא כמדת בשר ודם, שגדולתו היא מבטלת הענוה, אבל אצל הקב"ה אינו כך, רק עם גדולתו נמצא הענוה, אם כן קשיא, למה צריך לומר [מגילה לא.] 'דבר זה כתוב בתורה וכו' [ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים]', די כשנמצא פעם אחד, ולמה צריך להיות בכל מקום. אבל רבי יוחנן בא לומר כי הענוה היא עצם הגדולה, והיא הגדולה על כל הגדולות, עד שאין גדולה למעלה. ואם לא כן, לא היה נמצא בכל מקום שאתה מוצא גדולתו שם נמצאת הענוה, אבל מפני שכל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא הענוה, מזה תדע כי הענוה היא הגדולה על כל הגדולות" [המשך דבריו יובא להלן הערה 22].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:17)

(17) אלו הפסוקים שהובאו בגמרא [מגילה לא.] להורות שמן התורה חזינן שבמקום שאתה מוצא גדולתו אתה מוצא ענותנותו, וכמובא למעלה הערה 9.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:18)

(18) ו"בשר ודם" מורה שהאדם הוא חומרי וחסר, וכמו שכתב בדר"ח פ"ד מי"ז [שסד:]: "כי האדם שנברא מבשר ודם מטפה סרוחה, איך אפשר שיהיה לו המעלה העליונה, כי סוף סוף בשר ודם הוא. ולפיכך צריך לסלק דבר זה על ידי מיתה, ואז יחיו" [הובא למעלה פי"ח הערה 104, פמ"ז הערה 250, פס"א הערה 135, ולהלן הערה 66]. ובנתיב התורה פי"ד [תקנו.] כתב: "הרואה חכמי אומות העולם אומר 'ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם' [ברכות נח.]... כי במה שהם בשר ודם חמרים, השפיע השם יתברך להם חכמה". ובנתיב העושר פ"ב [ב, רכט.] כתב: "מפני כי הוא בשר ודם, שהוא גוף חמרי, ובשביל כך דבק בו ההעדר והחסרון". ובנתיב הענוה פ"ג [ב, ח:] האריך לבאר את החסרון שיש לאדם הנקרא "בשר", עיי"ש. ובמדרש [תנחומא חוקת אות ח] אמרו "בשעה שעלה משה למרום, שמע קולו של הקב"ה יושב ועוסק בפרשת פרה אדומה הלכה בשם אומרה, רבי אליעזר בני אומר, עגלה בת שנתה, ופרה בת שתים. אמר משה לפניו, רבש"ע, העליונים ותחתונים שלך הן, ואתה אומר הלכה בשמו של בשר ודם" [הובא בדר"ח פ"ו מ"ז (ריב.)]. והמסילת ישרים פכ"ד כתב "איך יערב לבו של בשר ודם שפל ונמאס, לעשות דבר נגד רצונו של הבורא יתברך ויתעלה שמו" [הובא למעלה פכ"ה הערה 30]. וכאן בא להדגיש שהתואר "בשר דם" מורה שהוא נברא חסר הזקוק להשלמה, וכמו שכתב בנתיב העבודה פי"ז [א, קלא:]: "צריך אל האדם שיהיה משלים החסרון שלו, כי הוא חסר במה שהוא בשר ודם, וצריך אליו למלאות חסרונו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:19)

(19) פירוש - התארים שיש לאדם נדונים כנקבה לאדם, וכמו שכתב בגו"א במדבר פי"ד אות טו [רו.]: "בודאי הוא לשון נקבה בכל מקום, כמו 'חכמה', שמתואר בו החכם, נקרא בלשון נקבה. והטעם הוא ידוע שכל דבר אשר הוא טפל אצל אחר יקרא בלשון נקבה, שהנקבה טפלה אצל זכר. ולפיכך חכמים [עירובין נד:, יבמות סג:, ועוד] קראו התורה 'אשה' אצל האדם, והיינו תורה שהוא יודע שנקרא אשה, לפי שהיא טפלה אצלו ומחובר עמו, והאדם הוא העצם בודאי". וכן כתב בבאר הגולה באר השלישי [רצז:, וראה למעלה פ"ס הערה 421, ולהלן פס"ח הערה 26], וח"א לב"ק [ג, ב:]. והרי האשה משלימה את האיש, וכפי שכתב בנתיב התורה פ"ד [קפז.]: "התורה היא השלמת האדם, והתורה תקרא 'אשה' בכל מקום, שעל ידה גם כן השלמת האדם, כמו האשה שהיא השלמת האדם" [הובא למעלה פמ"ז הערה 494]. ובח"א ליבמות סג: [א, קלט:] כתב: "כבר ידוע כי התורה נקראת אשתו של אדם, מפני שהאשה משלמת האדם עד שהוא שלם, וכן התורה משלמת אותו עד שהוא שלם. וכמו שהאשה היא מתחברת לאדם, והיא אחד עם האדם, וכן התורה היא מתחברת לאדם, והיא אחד עם האדם. וזהו הפרש בין שניהם; כי האיש והאשה גוף אחד, והתורה מתחברת אל הנשמה, ואין דבר זה גוף, ודבר זה מבואר". לכך התארים של אדם מתייחסים אליו מחמת שהם באים להשלימו, כפי שאשה מתייחסת לאיש מחמת שהיא משלימה אותו. אך דבר שאינו בא להשלים את האדם, אכן לא יתואר בו האדם, וכפי שכתב בדר"ח פ"ד מ"א [ז.]: "'איזהו חכם הלומד מכל אדם' [אבות פ"ד מ"א]. כי שם 'חכם' בו יתואר האדם עצמו, שנקרא 'חכם'. ומאחר כי שם 'חכם' תואר לאדם, אין ראוי שיתואר בו האדם כי אם כאשר התואר מצד עצמו. כי האדם אשר יש לו בית, כיון שאין הבית תואר לעצמו של אדם, רק שהוא דר שם, לא יתואר האדם ממנו... ולפיכך אין ראוי שיתואר האדם על ידי החכמה שהיא זולת האדם, ואין החכמה אליו מצד עצמו. וזה שאמר 'איזה חכם', שראוי שיקרא חכם, זהו אשר הוא 'לומד מכל אדם'. כלומר שמשתוקק אחר החכמה מצד עצמו, עד שהוא לומד מכל אדם... באשר הוא היה משתוקק אל החכמה עד שלמד מכל אדם, ונחשב החכמה מצד עצמו, שהיה משתוקק לחכמה" [הובא למעלה פנ"ב הערה 58, עיי"ש]. וכן כתב בגו"א בראשית פ"ט אות יב [קפ:], וגו"א שמות פט"ו אות י [רצז.]. נמצא שאצל בני אדם שם התואר שלהם מצטרף אליהם מחמת שהם מורים על השלמת חסרונו. וזהו שכתב כאן "אלו התארים הם נותנים שלימות אליו יותר מאמתתו, שאמתתו הוא אדם בשר ודם, והתארים האלו הם נותנים שלימות לו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:20)

(20) והתארים של הקב"ה הם טפלים להקב"ה, וכפי שכל שם תאר טפל לבעל התואר, וכמבואר בהערה הקודמת. זאת ועוד, התארים של הקב"ה נאמרו על מעשיו, ולא על עצמו, וכפי שאומרים ב"אנעים זמירות": "דימו אותך ולא כפי ישך, וישווך לפי מעשיך", ואילו אמיתת עצמו אי אפשר להגדיר, וכמו שכתב למעלה פכ"ה [תו:]: "כי משה בקש לדעת שמו, והשיב לו הקב"ה [ד]אי אפשר לו להקרא לו שם, כי אם לפי מעשיו של אותה שעה יש לו שם... כי כל שם הוא גדר הדבר, וכל גדר הוא מורכב מסוג והבדל, והוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות". **וצרף לכאן** דברי הרשב"א בתשובותיו [ח"ה סימן נב], שכתב בזה"ל: "עוד שאלת, למה נתקן נוסח הברכה, מחצה נמצא ["ברוך אתה"], ומחצה נסתר ["אשר קדשנו"]. תשובה, דע דיש לבעלי החכמה סוד נשגב, ואין לנו כאן עסק בנסתרות. ואמנם יש טעם נגלה גדול התועלת במה שתקנו נוסח הברכות כן, רצה לומר בנגלה ובנסתר. לפי שכבר ידעת דשני יסודות יש שעליהם נבנה הכל; האחד, לדעת שהוא יתברך מחויב המציאות, ושאין ספק בזה כלל, כמו שנתבאר ונתפרסם המופת עליו ביאור רב. והב', שאין אמתתו יתברך מושגת כי אם לעצמו יתברך לבד. והוא במציאותו נגלה לכל, ובאמתת מהותו נסתר ונעלם מהכל. וכדי לקבוע שתי הפנות האלה בנפשותינו קבעו הנוסח בנגלה ונסתר; 'ברוך אתה', כמדבר עם מי שהוא נמצא מפורסם... שהוא מדבר עמו פנים אל פנים. וכדי שלא תשבש המחשבה שהוא יתברך נמצא כמציאות שאר הנמצאים, ושיש יחס בין מציאותו למציאותם, קבעו 'אשר קדשנו', לקבוע בנפשותינו שאע"פ שהוא מפורסם, מהות מציאותו נעלם ונסתר, שאי אפשר לדבר בו רק בנסתר, ברוך הוא". ועל כך ישראל קדושים מזמרים "דימו אותך ולא כפי ישך, וישווך לפי מעשיך". והפחד יצחק, פסח, מאמר עט אות ו, כתב: "ידועה היא תשובתו של הרשב"א, שפירשה לנו את הסתירה בבנינן של ברכת המצוות. דברכות המצוות התחלתן היא בלשון נוכח 'ברוך אתה', וסיומן בלשון נסתר 'אשר קדשנו'. ובביאור הדבר כתב הרשב"א, שמטבע זו של ברכות באה היא לגלות את הנהגתו של מלך הכבוד, שהוא נסתר מצד עצמותו, ונגלה מצד פעולותיו; 'ברוך אתה' הוא בבחינת גילוי רצונו ופעולותיו. 'אשר קדשנו' הוא בבחינת הנסתר מצד עצמותו". ורבי יהודה הלוי כתב ב"אופן" בזה"ל: "י-ה, אנה אמצאך, מקומך נעלה ונעלם. ואנה לא אמצאך, כבודך מלא עולם". ובחובת הלבבות שער היחוד, פ"י כתב: "אלקי, אנה אמצאך, אך אנה לא אמצאך. נסתרת ולא תראה, והכל ממך מלא" [הובא למעלה בהקדמה הראשונה הערה 72, הקדמה שניה הערה 116, ופכ"ה הערה 59].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:21)

(21) לשונו למעלה הקדמה שניה [סה:]: "אמיתת עצמו לא נודע, רק שהוא נבדל מכל גשם וגוף ומכל הנמצאים, ועל זה נאמר 'קדוש ברוך הוא', שענין 'קדוש' נאמר על מי שהוא נבדל, כי הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות". ובהמשך ההקדמה [עד:] כתב: "אנו אומרים שהוא יתברך הויה פשוטה, לא יוגדר במה... ואין אנו יודעים הוייתו ומהותו". וראה להלן הערה 25.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:22)

(22) לשונו בנתיב הענוה פ"א [ב, ב.]: "ועתה יש לשאול, למה זה ועל מה זה שכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו... בא לומר כי הענוה היא עצם הגדולה, והיא הגדולה על כל הגדולות, עד שאין גדולה למעלה. ואם לא כן, לא היה נמצא בכל מקום שאתה מוצא גדולתו שם נמצאת הענוה. אבל מפני שכל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא הענוה, מזה תדע כי הענוה היא הגדולה על כל הגדולות. וזה כי בעל הענוה לא יוגדר ולא יוגבל כלל, ודבר זה מורה על הפשיטות הגמור... ודבר זה היא המעלה העליונה על הכל... כי הפשוט לא יוגדר, ולכך אין לו קץ ותכלית, כי לא יוגבל. ומפני כך כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא הענוה, שהענוה הוא יותר מעלה עוד על הכל" [ראה למעלה הקדמה שניה הערה 121, פכ"ג הערה 159, פמ"ה הערה 35, ובסמוך הערות 25, 29].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:23)

(23) הוא הפסוק שהובא בגמרא [מגילה לא.] להורות שאף מן הכתובים מצינו שבמקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא עונתנותו, וכמובא למעלה הערה 9.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:24)

(24) רומז למקרא שהביאו בגמרא [מגילה לא.] מהנביאים [ישעיה נז, טו] "ואת דכא ושפל רוח", ובגו"א בראשית פמ"ז אות לד [שפט:] ביאר לפי פסוק זה שהשכינה נמצאת עם החולה, ש"אין לך דכא כמו חולה, ולכך השכינה עמו תמיד" [הובא למעלה פכ"ג הערה 159]. ורש"י [דברים טז, יא] כתב: "והלוי והגר והיתום והאלמנה - ארבעה שלי כנגד ארבעה שלך; בנך ובתך ועבדך ואמתך. אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך". ואודות שפלות הגר, ראה למעלה פמ"ז [תכו:], ושם הערה 11.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:25)

(25) לשונו למעלה בהקדמה שניה [סו.]: "כי הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות, ומזה בעצמו שהוא בתכלית הפשיטות, אין דבר נבדל ממנו, כי הדבר שיש לו גדר ומיוחד בדבר מה, בשביל אותו גדר נבדל ממנו דבר שאינו בגדרו. אבל מפני כי הוא יתברך פשוט, ואין לו גדר כלל, אין דבר נבדל ממנו". ובהמשך ההקדמה [עד:] כתב: "הוא יתברך הויה פשוטה, לא יוגדר במה". ולמעלה פכ"ג [שלז.] כתב: "ובשמות רבה [ב, ה], שאל גוי אחד את רבי יהושע בן קרחה, מה ראה הקב"ה לדבר עם משה מתוך הסנה. אמר ליה... ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה, אפילו סנה. ורצה לומר, כי אדרבא יותר מיוחד הסנה לגלוי השכינה, שהיא בכל מקום, וכאשר נגלה השכינה בסנה, מוכח שאין מקום מיוחד אל השכינה. אבל אם נגלה באילן חשוב, יש לחשוב שמציאות כבודו דוקא באילן חשוב זה. נמצא כי הסנה הוא דבר כולל ביותר, ואינו פרטי, ולכך ראוי שם גלוי שכינה. והבן זה ממה שאמר הכתוב [ישעיה נז, טו] 'את דכא ואת שפל רוח אשכון'". ובתפארת ישראל פכ"ג [שמה:] כתב: "משה, מפני הענוה עד שאמר 'מה אני' [שבת פט.], הרי אינו מייחד עצמו כלל, וזה ענין הענוה. כי המתגאה הוא הפך הענוה, שהמתגאה הוא שמייחד עצמו בחשיבות ובמעלה, ואיש כזה אין לו מעלת הפשיטות כלל. אבל מי שיש בו הענוה, עד שאינו מחשיב עצמו לדבר כלל, הרי הוא פשוט לגמרי, שאינו מיוחד בדבר מה. וזה שהוא ראוי ומיוחד אל התורה, שהיא שכל פשוט. וכבר בארנו בחבור גבורות ה' [כוונתו לדבריו כאן] ענין הפשיטות שהוא במדת הענוה". ובדר"ח פ"ה מ"ו [רה.] כתב: "הוא יתברך לא יוגדר כלל. ולפיכך אמרנו שהוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות, עד שלא יוגדר בדבר מה... כי הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות, ומפני כך כולל הכל, כי זהו ענין הפשוט שלא יוגדר בדבר מיוחד". ובהמשך שם [רח.] כתב: "מפני שהוא פשוט בתכלית הפשיטות... לא יוגדר בדבר מיוחד". ובנצח ישראל פ"מ [תשיא:] כתב: "לכך ראוי [למלך המשיח] שירכב על החמור [זכריה ט, ט], שהוא פשוט בתכלית הפשיטות. לכך מוכן לקבל כל הגוונים [סנהדרין צח.], כי דבר שאינו פשוט אינו מוכן לקבל, שהרי יש בו התיחדות במה שהוא מיוחד, לפיכך אינו מקבל כל הצורות כאשר הוא מיוחד. אבל הפשוט מקבל כל הגוונים, מפני שהוא פשוט". ובנתיב התורה פ"ב [קט.] כתב: "כי הענוה יש בה מדת פשיטות, כי אין מחשיב עצמו לדבר, כי זהו עצם הענוה. אבל המחשב עצמו לדבר, והוא חשוב בעיניו, אין זה מדת הפשיטות... מי שהוא פשוט ואין מחשיב עצמו לדבר, וזה גדר הפשיטות". ובנתיב הענוה פ"א [ב, ב:] כתב: "בעל הענוה לא יוגדר ולא יוגבל כלל, ודבר זה מורה על הפשיטות הגמור, שהוא פשוט, והפשוט הגמור לא מוגבל. לפיכך אחר שזכר הכתוב גדולת השם יתברך, אמר כי הגדולה על כל הגדולות הוא ענותנותו, שהוא הפשיטות הגמור, שהרי הוא עושה משפט יתום ואלמנה. וזהו מצד הפשיטות שבו, שלא יוגדר להיות עושה משפט לגדול ולא לקטן, אבל עושה משפט אל הכל בשוה, וזהו הפשיטות הגמור". ושם ר"פ ח [ב, יח.] כתב: "כי הענוה יש בה הפשיטות ביותר... והגסות הפך זה... כי כל פשוט לא יוגדר ולא יוגבל, ומי שיש בו גאוה, בדעתו ובמחשבתו שהוא נבדל מן שאר בני אדם, הוא רחוק מן הפשיטות ביותר" [ראה למעלה הקדמה שניה הערות 123, 125, פט"ז הערה 50, פכ"ה הערה 88, פנ"א הערה 53, ולהלן פ"ע הערה 138].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:26)

(26) לשונו בנצח ישראל ר"פ יב [שי:]: "אי אפשר לומר שהדביקות הזאת [אל הקב"ה] לנמצאים עליונים, וכמו שאמרו הפילוסופים כי הדביקות הזה לשכלים, הנה כבר השבנו במקום אחר כי מצד מדתו יתברך, שהוא יתברך נאמר עליו [ישעיה נז, טו] 'מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח'. וכל זה מפני כי הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות, ולפיכך בחר בשפלים שהם פשוטים ואין להם הגבהות... ולכך אי אפשר שיהיה החבור הזה רק לאדם, שהוא בשר ודם. ובפרט לישראל שהכתוב קראם 'כי קטן יעקב' [עמוס ז, ב] ודל. ועוד אמרו [חולין פט.] על הפסוק הזה [דברים ז, ז] 'לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט', כי בשביל שאתם ממעטים עצמכם לכך חשק ה' בכם". ובח"א לסוטה ה. [ב, לג:] כתב: "כי השם יתברך שכינתו על אשר הוא דכא ושפל. וזה רמזו חכמים במדרש [ב"ר יט, ז] במה שאמרו 'עיקר שכינתו בתחתונים היתה'. וכך השם יתברך משרה שכינתו על אשר הם נמוכים, מפני שהם פשוטים. ובדבר זה הארכנו מאד בחבור גבורות ה' בסופו, עיין שם, ולפיכך משרה שכינתו בתחתונים" [הובא למעלה פס"ו הערה 43]. וראה בסמוך הערה 28.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:27)

(27) אודות שהגדול אינו פשוט, והקטן הוא פשוט, הנה אמרו חכמים [יבמות קכא.] "אמר רבן גמליאל, פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו רבי עקיבא. וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו בני, מי העלך. אמר לי דף של ספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי. מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם, ינענע לו ראשו", ובח"א שם [א, קמח:] כתב: "עיקר הפירוש כי הקטן שיש בו מדת הפשיטות מבטל גבהות הרשע, שכל רשע יש לו גבהות, והקטנות שהוא מדת הפשיטת, לא יוכל לבטל בגבהותו. ולכך אמר הכתוב [ירמיה ה, כב] 'אשר שמתי חול גבול לים', כי הגלים הם שוטפין הכל לגבהותן, אך כאשר הכל מגיע אל שפת הים, אשר שם החול מבטל כח הגלים לטעם אשר אמרנו, כי החול דק וקטן הוא, ויש לו הפשיטות, והוא מבטל כח הגלים... לכך הרשעים שבאין על האדם בשביל גבהותן ורוממתם, כאשר יהיה מקטין עצמו ויהיה לו מידות הפשיטות שיש לשפלים ולקטנים, לא יוכל לו הרשע בגבהותו". ועוד אמרו חכמים [ע"ז ג:] "מיום שחרב בית המקדש... מאי עביד, יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה", ובבאר הגולה באר הרביעי [תס.] ביאר המאמר, והובא למעלה פס"ו הערה 37, ושם לוקטו מקבילות נוספות ליסוד זה. וראה להלן פס"ט הערה 4.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:28)

(28) אמרו חכמים [סוטה ה.] "בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם; מדת בשר ודם גבוה רואה את הגבוה, ואין גבוה רואה את השפל. אבל מדת הקב"ה אינו כן, הוא גבוה ורואה את השפל, שנאמר [תהלים קלח, ו] 'כי רם ה' ושפל יראה'". ובח"א שם [ב, לד.] כתב: "פירוש שהוא רואה השפל קודם הגבוה, הפך הראוי, שהגבוה רואה את הגבוה קודם. ודבר זה שהשם יתברך רואה השפל הוא מטעם כי [ישעיה נז, טו] 'ה' את דכא ישכון'... כי השם יתברך אשר הוא פשוט, והוא יתברך כולל הכל, ולא תוכל לומר שיש לו מעלה מיוחדת, רק כולל הכל, ולכך קודם רואה השפל, כי השפלות הוא פשוט ואינו מיוחד, ובדבר זה הוא ראשון וקודם שיראה אותו השם יתברך, אשר הוא פשוט וכולל הכל, ויש לך להבין זה". וראה להלן הערות 42, 46. **אך עדיין** לא נתבאר מספיק מדוע פשיטות הקב"ה מחייבת שהקב"ה יפנה לפשוטים תחילה. אמנם בדרשת שבת הגדול [רב:] ביאר זאת, וכלשונו: "אמר [תהלים קמד, ג-ד] 'ה' מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו אדם להבל דמה וגו''. ומה שאמר אחר כך [שם פסוק ה] 'ה' הט שמיך ותרד', כי דבר זה עצמו שהשם יתברך משגיח על האדם הוא בשביל זה, כי האדם הוא 'מה', ומספר 'אדם' הוא 'מה', ולכך השם יתברך משגיח עליו. כי הקב"ה השגחתו בפרט על השפלים אשר הם נחשבים 'מה', כמו שהוא ידוע במאמר שהוא מפורסם [מגילה לא.] 'כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו'.. וזהו שהשם יתברך השגחתו על האדם שהוא השפל, וזהו שאמר אחר כך 'ה' הט שמיך ותרד', כי אתה בעליונים והאדם בתחתונים אשר הוא שפל, ומדת השם יתברך לשכון את דכא, ולכן 'הט שמיך' לעזור אל האדם, 'ותרד'. ודוד עצמו רמז זה שאמר 'ה' מה אדם', כלומר כי שם המיוחד אשר מורה על עצמו, הוא במספר 'מה', יו"ד ה"א וא"ו ה"א במספר 'מה'. וזה מפני כי אין לדעת עצמו יתברך, לכך השם הזה מספרו 'מה', כי לשון זה נאמר כאשר לא ידע מהותו, כמו שכתוב [שמות טז, טו] 'ויאמרו בני ישראל מן הוא כי לא ידעו מה הוא', הנה הדבר נקרא 'מה' כאשר מהותו לא נודע. והאדם נקרא 'מה' מצד אחר, שאין בו דבר, ובזה הבחינה האדם דומה לו. ולפיכך השם יתברך שכינתו את דכא, כי מי יכיל את כבוד ה' ורוממותו, כי הוא יתברך הכל, שהרי אין לו תואר בשביל זה עד שנאמר עליו שהוא 'מה'. ואצל מי ישכון, רק אצל דכא, שהוא 'מה', והוא אדם, ובזה לא יוגבל שכינתו יתברך על האדם, כי לא יתואר האדם בדבר מיוחד" [הובא בחלקו למעלה הקדמה שניה הערה 122, פכ"ג הערה 159, ופס"ד הערה 18]. וראה להלן הערה 44 במה שנתקשה שם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:29)

(29) לשונו בנתיב הענוה פ"א [ב, ב:]: "אך מה שנותן לו הענוה שהוא יתברך משגיח בשפלים, ומה שהוא משגיח בשפלים מורה זה שהוא פשוט בתכלית הפשיטות, והפשיטות הוא מעלה על כל, כי הפשוט בתכלית הפשיטות הוא ראשון אל הכל... ומפני כך כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא הענוה, שהענוה הוא יותר מעלה עוד על הכל... מעתה מדת הענוה הוא עוד יותר על גדולתו, כי הגדולה במה שהוא 'רם ונשא שוכן עד', אין בזה שהוא כולל הכל. אבל במה שהוא בעל ענוה זהו בשביל שהוא פשוט בתכלית הפשיטות, ובזה שהוא פשוט כולל הכל". והנה למעלה [פמ"ד הערות 150, 178] נתבאר שהפסוק העוסק בגדולתו יתברך [(דברים י, יח) "האל הגדול הגבור והנורא"] מורה על חסד גבורה ותפארת, והפסוק העוסק בענותנותו יתברך [(שם פסוק יט) "עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה"] מורה על מלכות. ודברים אלו מאוד שייכים לדבריו כאן אודות היחס שבין גדולתו יתברך לענותנותו יתברך. וראה להלן פס"ט הערה 43. **ויש להעיר** מסיום ברכת "ברוך שאמר", שאומרים "מלך מהולל בתשבחות", ולפי דבריו כאן יש הלול גדול יותר מ"תשבחות", והוא שהקב"ה פונה לשפלים. וקצת דוחק לומר שתיבת "תשבחות" כוללת פניה לשפלים. ואולי אפשר לומר שאע"פ שתכלית הרוממות של הקב"ה היא פנייתו לשפלים, אך ביחס למלך יש להדגיש את היותו נבדל מן העם, ולא שהוא מצטרף לעם. ובדר"ח פ"ד מ"ה [קכב:] כתב: "המלך נבדל מן העם, ואין לו שתוף עם שאר אדם". ובנצח ישראל פי"ב [שטו.] כתב: "כי המלך נבדל מן הכלל, ואם בא אחד לעשות שיתוף עם המלך, דבר זה הוא בטול אל מלכותו, אשר הראוי שיהיה מיוחד ונבדל מן העם". ובאור חדש פ"ו [תתקצד:] כתב: "המלך הוא נבדל מן הכלל לגמרי" [ראה למעלה פמ"ב הערה 56, ופמ"ז הערה 457, וש"נ]. לכך התשבחות למלך אינן עוסקות בפניה לשפלים, אלא בתארים המורים על הבדלתו של מלך מן הכלל. ובהקדמה לאור חדש [קיז.] כתב: "ומה שאמר [תהלים כב, ד] 'יושב תהלות ישראל' לשון 'יושב', דבר זה מופלג מה שנקרא השם יתברך 'יושב תהלות ישראל', מפני כי ישראל בשבחים שלהם ממליכים הקב"ה, והמלך מצד מלכותו נקרא שהוא 'יושב על כסא מלכותו' [אסתר ה, א]". והרי כסא המלך מורה על היות המלך נבדל מהכלל ["אין יושבין על כסאו" (סנהדרין כב.)], וזה מורה באצבע שהשבחים האלו ["יושב תהלות ישראל"] עוסקים בפן של הבדלות מהכלל, ולא בפן של צירוף לשפלים. לכך מסיימים "**מלך** מהולל בתשבחות".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:30)

(30) פירוש - המדריגה שהקב"ה פונה לשפלים היא יותר עליונה מהפסוקים המורים על גדולתו של הקב"ה. ובא לבאר הסבר שלישי לכך. ועד כה ביאר שפניה לשפלים מורה שהקב"ה כולל הכל [הסברו הראשון, והובא למעלה לאחר ציון 8], וכן היא מורה שהקב"ה הוא בתכלית הפשיטות, [הסברו השני, והובא למעלה לאחר ציון 16]. ומעתה יבאר שפניה לשפלים היא מעלה שאינה ביחס למעלה אחרת, אלא היא מעלה המורה שהקב"ה נבדל לגמרי מכל הנמצאים. וראה להלן הערה 44.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:31)

(31) ואף המלים "אלקי האלהים" מורים על יחס של אדון לעבדו, כי שם "אלקים" מחייב שיעבדוהו, וכמו שנאמר [דהי"א כח, ט] "ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו וגו'". ונאמר [בראשית כח, כב] "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וגו'", ופירש רש"י [שם] "כתרגומו, אהא אפלח עלה קדם ה'". ובגו"א שם אות לה [עו:] כתב: "פירוש, שאין 'בית אלקים' הוא כמשמעו [לבנות בית לאלקים], שלא יהיה כאן בית אלקים, אלא שיהיה 'בית אלקים' לעבוד בו השם יתברך". והרמב"ן [שמות כ, ב] כתב: "אנכי ה' אלקיך - הדבור הזה מצות עשה, אמר 'אנכי ה'', יורה ויצוה אותם שידעו ויאמינו כי יש ה', והוא אלקים להם... שחייבים לעבוד אותו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:32)

(32) אודות שיש צירוף בין העבד לאדונו, כן כתב בכמה מקומות. וכגון, למעלה פל"ו [תרנו.] כתב: "המשועבד יש בו צירוף, שהוא מצטרף אל אשר הוא אדון לו, משעבד בו. ומי שהוא בן חורין עומד בעצמו, אין לו צירוף כלל, רק עומד בעצמו". ולמעלה פנ"א [ז:] כתב: "העבד אינו עומד בעצמו, ויש לו צירוף אל זולתו, הוא האדון". וכן כתב למעלה פכ"ו [תכח:], ולמעלה פמ"ו [תיא:]. ובגו"א שמות פט"ו אות כב [שה.] כתב: "מקדש של מטה בשם א"ד הכין אותו, כי מקדש של מטה במה ששכינתו למטה עם הנמצאים מצטרף הוא יתברך אל הנמצאים, והוא אדון להם. לכך אמר 'מקדש א"ד כוננו ידיך' [שמות טו, יז], שם א"ד, והוא לשון אדנות, כי האדון מצטרף אל העבד... ומקדש של מטה פעל אותו שם א"ד, כי בו יש לו צירוף אל הבריות למטה". ובתפארת ישראל פי"ט [רפט:] כתב: "כי האדון מצטרף ומתחבר אל אשר הוא אדון לו, ואינו נבדל הימנו". ובנתיב התורה פט"ז [תרנו:] כתב: "השם יתברך אמר לאדם שיהיה עובד אל השם יתברך, והעבד יש לו צירוף אל האדון, והאדון יש לו צירוף וחבור גם כן אל אשר עבד אליו". ובאור חדש פ"ו [תתריח:] כתב: "כי האדון והעבד יש להם חיבור ביחד, שהוא אדון עליו, והעבד הוא עבד לו" [ראה למעלה פמ"ו הערה 194, פנ"א הערה 37, ופס"ב הערה 133].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:33)

(33) הוא המקרא שהובא בגמרא [מגילה לא.] להורות שמהכתובים מוכח שכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא את ענותנותו, שאמרו "משולש בכתובים, דכתיב [תהלים סח, ה] 'סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו', וכתיב בתריה [שם פסוק ו] 'אבי יתומים ודיין אלמנות'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:34)

(34) לשון הרד"ק [תהלים סח, ה] "לרוכב בערבות - כמו [דברים לג, כו] 'רוכב שמים', כי כמו שהרוכב מהלך הבהמה, כן האל יתברך מסבב הגלגל. ו'ערבות' יקרא הגלגל העליון המקיף בכל ומניע כל הגלגלים בתנועתו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:35)

(35) הוא המקרא שהובא בגמרא [מגילה לא.] להורות שמהכתובים מוכח שכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא את ענותנותו, שאמרו "שנוי בנביאים, [ישעיה נז, טו] 'כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש וגו'', וכתיב בתריה [שם] 'ואת דכא ושפל רוח'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:36)

(36) כאן סתם דבריו, אך בנתיב הענוה פ"א [ב, ב:] הרחיב יותר, וכלשונו: "ויש לך לדעת כי שם 'רם' ["רם ונשא שוכן עד"] לא שייך לומר רק שהוא רם מן התחתונים, או רם מן העליונים, מכל מקום יש לו צרוף מה, שאתה אומר שהוא רם מן התחתונים, או רם מן העליונים, ויש כאן צירוף לאחר, ואין זה השבח שהוא יותר עליון על כל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:37)

(37) כמו שהולך ומבאר. דוגמה לדבר; יתרו אמר [שמות יח, יא] "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים וגו'", ודוד אמר [תהלים קלה, ה] "כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדוננו מכל האלהים". ובדב"ר [ב, כז] חז"ל גינו את יתרו על השוואת הקב"ה לשאר אלהים, אך לא גינו את דוד על דבריו. ובגו"א שמות פי"ח אות כג [כג.] עמד על כך, וז"ל: "תדע דבאלה דברים רבה [ב, כז] אמרו יתרו נתן ממש בעבודה זרה, שאמר 'כי גדול ה' מכל אלהים'. והשתא וכי חס ושלום נתן דוד ממש בעבודה זרה, שהרי אמר 'כי גדול ה' ואדונינו מכל אלהים'. אלא כמו שאמרנו, כי דוד כך אמר 'כי גדול ה'' בלי תכלית, 'ואדונינו' שהוא אדון הבריות מנהיג אותם, והוא שם התאר, גם בתאר זה הוא גדול מעל כל אלהים, אבל כבוד עצמו הוא בלי תכלית. ואין בזה ממש בעבודה זרה, כיון שלא אמר רק 'ואדונינו מכל האלהים', ואין באדנות ענין אלהות, ולא זכר אותו אצל אלהות לומר כי הוא באלוהותו יתברך יותר מאלהים. אבל יתרו אמר על שם המיוחד, וחס ושלום לומר כך". והוא הדין לנדון דידן; גדולתו של הקב"ה [שהוזכרה בפסוקים שהובאו בגמרא] נזכרה ביחס לנמצאים אחרים [מלאכים ("אלקי האלהים"), עליונים ותחתונים ("רם ונשא שוכן עד"), וערבות ("סולו לרוכב בערבות")], ולכך יש הגבלה מסויימת בגדלות זו. אך היות הקב"ה משגיח בשפלים מורה שהקב"ה נבדל מכל הנמצאים "ואין לו ערך והתיחסות לנבראים", כמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:38)

(38) פירוש - הפסוק [דברים י, יז] "כי הוא אלהי האלקים" פירושו שהוא אלקי המלאכים, וכמו שכתב למעלה פס"ה [לאחר ציון 113]: "'כי הוא אלקי האלהים', וזהו הנהגה הראשונה, כי 'האלהים' בכאן הם המלאכים שנקראים 'אלהים', והוא בראם, ולפיכך נקרא 'אלקי האלהים'. ו'אדוני האדונים' הם כת המלאכים מושלים על העולם, ונקראים 'אדונים', שהם אדונים לעולם, ודבר זה ברור", ושם הערות 114, 115, 116. וראה למעלה פס"ב [תקכג.], ושם הערה 59.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:39)

(39) חגיגה יב: "ריש לקיש אמר שבעה [רקיעין הן], ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות", ונזכרו מלמטה למעלה [כמבואר בגמרא שם], הרי ערבות [שמוזכר אחרון] "הוא בתכלית המעלה". ובהמשך הגמרא [שם] אמרו: "שם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת וכסא הכבוד, מלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם בערבות, שנאמר [תהלים סח, ה] 'סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו'". ובגו"א בראשית פ"ב אות ה [נד:] כתב: "השביעי לעולם נבחר, כי הוא נגד 'ערבות', הרקיע השביעי, שהוא כסא כבודו קדוש ומקודש, לכך השביעי נבחר לעולם, כדאיתא במדרש רבה בפרשת אמור [ויק"ר כט, יא]". ולשון המדרש [שם] הוא: "כל השביעין חביבין לעולם. למעלן [ברקיעים] השביעי חביב; שמים, ושמי השמים, ורקיע, ושחקים, זבול, ומעון, וערבות, וכתיב 'סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו'". וראה למעלה פמ"ו הערות 25, 192, ופ"ס הערה 345.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:40)

(40) מה שכתב שאם הקב"ה לא היה נבדל מן הנמצאים אזי הקב"ה היה מצורף למלאכים וערבות, מעין כן כתב בתפארת ישראל פי"ח [ער:], וז"ל: "קדושת המשכן למען שידעו הכל קדושתו, אמר [שמות כט, מג] 'ונקדש בכבודי', ואמרו ז"ל [זבחים קטו:] אל תקרי 'בכבודי', אלא 'במכובדי', אלו נדב ואביהו שיעשו חטא ויתקדש הבית על ידם. ולא היה שלהם הבית, שהוא יתברך השוכן בבית הזה נבדל מכל הנמצאים, וזהו קדושת הבית. וזה נראה, כי אף לצדיקים אינו מתאחד עמהם, ואין לו צירוף עמהם, וזהו קדושתו. שאם היה מצורף לנמצאים, אין ספק שיהיה צירוף אל אוהביו מכובדיו. ואם היה מצורף אליהם לא היה עושה דין בהם, כי הדין אשר עושה בצדיק מורה זה כי הוא יתברך נבדל לגמרי, אף מאוהביו". הרי שכתב "שאם היה מצורף לנמצאים, אין ספק שיהיה צירוף אל אוהביו מכובדיו". והוא הדין לדידן בנוגע למלאכים ולערבות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:41)

(41) פירוש - המלאך וכח עליון אינם נבדלים מן הנמצאים. ואודות שאין המלאכים נבדלים לגמרי מהנמצאים, כן כתב למעלה פמ"ז [תקלח:]: "כל הפועלים, אף המלאכים, אינם פועלים פלאות, כי הם אינם נבדלים מן העולם הזה". ולמעלה פנ"ב [נט:] כתב: "המלאכים, כי אף שאינם גשמיים, מכל מקום יש להם יחוס וקירוב אל הגשם... אין מדריגתם בתכלית השלימות". ולמעלה פס"א [תפג:] כתב: "שאר נבדלים, מצד שהם מתייחסים אל העולם, שהרי הם חלק העולם, אינם פועלים בעולם שנוי העולם כלל". וניתן להוכיח כן ממה שהמלאכים נבראו ביום שני לבריאה [רש"י בראשית א, ה], ואילו הדברים הלא טבעיים נבראו בערב שבת בין השמשות, וכמו שכתב למעלה פכ"ט [תצב.]: "כי הנברא בששת ימי בראשית, לפי שהם חול, הנברא בהם הוא טבע לגמרי. אבל בין השמשות [של ערב שבת], מפני שבין השמשות קצת חול וקצת קודש, ברא בו דברים שהם אינם טבע לגמרי". ולמעלה פמ"ז [תעו:] כתב: "כל אשר נברא בששת ימי בראשית הוא טבעי". וענין זה נתבאר בכמה מקומות, וכמלוקט למעלה פמ"ז הערה 464, פנ"ב הערה 138, פס"א הערה 73, ופס"ה הערה 127. וראה להלן הערה 132, ופ"ע הערות 136,137.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:42)

(42) כמו שאמרו חכמים [סוטה ה.] "בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם; מדת בשר ודם גבוה רואה את הגבוה, ואין גבוה רואה את השפל. אבל מדת הקב"ה אינו כן, הוא גבוה ורואה את השפל, שנאמר [תהלים קלח, ו] 'כי רם ה' ושפל יראה'", וראה למעלה הערה 28, ולהלן הערה 46, שעל פי ביאוריו למאמר זה הרי מה שנאמר על "מדת בשר ודם" כחו יפה גם כלפי "מדת המלאכים". ובדרשת שבת הגדול [סוף רו:] כתב: "אין הדעת נותן שיהיה מלך רם ונשא שוכן עד מביט ומשגיח בשפלים כמו שהם בתחתונים. דרך משל, וכי מלך בשר ודם משגיח בשרץ שהוא שפל עמו ומתעסק עמו, והרי הוא מסלק ידיעתו והשגחתו ממנו" [ראה למעלה הערות 7, 13]. ויש להעיר ממה שנאמר אצל הגר המצרית [בראשית טז, יג] "ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי", ופירש רש"י [שם] "אתה אל רֳאי - נקוד חטף קמ"ץ, מפני שהוא שם דבר, אלוה הראיה שרואה בעלבון של עלובין. הגם הלום - לשון תימה וכי סבורה הייתי שאף הלום במדברות ראיתי שלוחו של מקום, אחרי רואי אותם בביתו של אברהם, ששם הייתי רגילה לראות מלאכים". הרי שעל המלאך ה' הדובר אליה הגר אמרה "שרואה בעלבון של עלובין", נמצא שגם מלאכים משגיחים בשפלים. ויש להשיב דאדרבה, ממה שתלתה את הדבר בהקב"ה ["אל ראי"] ולא במלאך, מוכח שהמלאך מצד עצמו אינו מסוגל לראות בעלבון של עלובין.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:43)

(43) לשונו למעלה בהקדמה ראשונה [כ:]: "השם יתברך מציאותו מובדל מכל הנמצאים, ואין לו השתתפות עמהם... וזה שאמר [חגיגה יא:] 'לא במרכבה ליחיד'. כי המרכבה מורה שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים, כי כל רוכב במה שהוא רוכב עליו, הוא נבדל מן אשר רוכב עליו. וכל ענין המרכבה, ההשגה המורה על שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים, ואיך הוא רוכב עליהם ומנהיג, כי בזה שהוא נבדל מהם [הוא] מנהיג אותם, כמו הרוכב המנהיג אשר רוכב עליו... וכמו שזאת השגה מורה על שהוא יתברך נבדל מזולתו, ואין בו השתתפות עם זולתו, כענין זה תהיה השגה, שלא תהא בה השתתפות בזאת הידיעה רק לעצמו". ולמעלה פמ"ז [תקלה:] כתב: "כי הוא יתברך 'נאדר בקודש' [שמות טו, יא], שהוא נבדל מן הנבראים, וזהו ענין הקדושה בכל מקום, שהוא אינו משתתף עם הנמצאים. שכולם הם משותפים או מצורפים אל החומר, זולת הקב"ה, שלכך נקרא 'הקדוש ברוך הוא', מפני שהוא קדוש מן הנמצאים שהם בעלי חומר, או מצורפים אל החומר". וראה שם הערות 454, 456. ולמעלה פס"א [תפג.] כתב: "כי הוא יתברך נבדל מן העולם, ואין לו התלות בעולם". ולמעלה פס"ב [תקיט.] כתב: "וכדי שלא תאמר כי הוא יתברך משותף לתחתונים, ואין הדבר כך, כי [תהלים קטו, טז] 'השמים לה' והארץ נתן לבני אדם', אמר [תהלים קיג, ד] 'ה' על השמים כבודו', שהוא נבדל מן התחתונים, כי 'על השמים כבודו'". ובדר"ח פ"א מ"א [קיח:] ביאר מדוע נאמר במשנה [אבות פ"א מ"א] "משה קבל תורה מסיני", ולא "משה קבל תורה מפי הקב"ה", וז"ל: "כי הרב שלימד תורה לתלמיד, יש לרב צירוף אל התלמיד, והתלמיד אל הרב, כי נקרא רב אליו, וזה נקרא תלמידו, עד כי יש להם צירוף ביחד... ולכך לא אמר 'משה קבל תורה מפי הקב"ה', כי זה היה משמע שיש כאן צירוף הרב והתלמיד ביחד, ואין זה כבוד כלפי מעלה, ולכן לא אמר 'משה קבל תורה מפי הקב"ה'". ובהמשך שם [קכב.] כתב: "ויותר מזה אמרו רז"ל על הכתוב שאמר [במדבר ז, פט] 'וישמע את הקול מִדַּבֵּר אליו', שהוא כמו מתדבר, ופירש רש"י ז"ל [שם] שהיה הקול מדבר עם עצמו, ומשה היה שומע, וזהו דרך כבוד למעלה, כאילו לא היה מדבר עם ההדיוט, כך פירש רש"י ז"ל. וכיון שאמר הכתוב 'מִדַּבֵּר' שהוא כמו מתדבר, כאלו היה מדבר עם עצמו, וההדיוט שומע. אף על גב שבכמה מקומות כתיב 'וידבר', היינו הדיבור שהיה פעם אחת בלבד, ועל זה אינו מקפיד לומר 'וידבר'. אבל על הדיבור הקבוע תמיד כמו 'וישמע את הקול מדבר אליו', שהוא נאמר על הדיבור התמידי, אין זה דרך כבוד למעלה לומר כך. ולפיכך לא רצה לומר 'משה קבל תורה מן הקב"ה', שהיה ההדיוט לומד מפי הגבורה, רק 'משה קבל תורה מסיני', שהקול בא לסיני, ומסיני היה משה מקבל תורה" [ראה למעלה הקדמה ראשונה הערה 73, פס"א הערה 70, פס"ב הערה 43, ולהלן פס"ח הערה 66].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:44)

(44) מלשון זה ["בשביל כך פונה אל דברים שפלים וקטנים ביותר גם כן, שהרי הוא נבדל מהכל, ואין צירוף לו אל מה"] משמע שאין עדיפות לשפלים על פני החשובים, אלא הקב"ה פונה לשפלים גם כן כפי שפונה לשאר נמצאים ["שהרי הוא נבדל מהכל, ואין צירוף לו אל מה"]. וכן כתב להסברו הראשון למעלה [מציון 9 ואילך] "שהכל אצלו, גדול וקטן, בשוה, ואל הכל הוא פונה" [לשונו למעלה ציון 11]. אך למעלה [לאחר ציון 23] כתב: "לכך הוא פונה אל יתום ואלמנה, וכיוצא בו מן השפלים, שכל אלו הנמצאים הם פשוטים, שהפשוט נקרא שאין בו דבר מיוחד, והם יותר ראשונים שהשם יתברך משגיח עליהם, ופונה אליהם בעבור שהם פשוטים, ממה שיפנה אל הגדולים, שאינם פשוטים". ומכך משמע שישנה קדימה ועדיפות לשפלים על פני החשובים [כמבואר למעלה הערה 28]. ואולי יש לומר שזהו ההבדל בין הסברו השני להסברו הראשון והשלישי; בהסברו השני תלה את פניית הקב"ה לשפלים בפשיטות של הקב"ה, ולכך הנמצאים השפלים שהם פשוטים קודמים לשאר נמצאים. אך בהסברו הראשון והשלישי תלה את פניית הקב"ה לשפלים בהיות הקב"ה כולל הכל [הסברו הראשון] וכן שהקב"ה נבדל מהכל [הסברו השלישי], ולפי הסברים אלו אכן אין שום עדיפות לנמצאים מסויימים על פני נמצאים אחרים, שהרי הקב"ה כולל הכל ונבדל מהכל, לכך כל הנמצאים נסקרים בסקירה אחת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:45)

(45) שעיקר שכינה של הקב"ה בתחתונים הוא משום שהתחתונים הם העלולים האמתיים, ויובא בהערה 47.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:46)

(46) אודות שהשפלים הם עלולים, כן כתב בנתיב הענוה פ"א [ב, ב:]: "ובפרק קמא דסוטה [ה.]... בא וראה שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה; מדת בשר ודם גבוה רואה את הגבוה, ואין גבוה רואה את השפל. אבל מדת הקב"ה אינו כך, הוא גבוה, ורואה את השפל, שנאמר [תהלים קלח, ו] 'כי רם ה' ושפל יראה'. פירוש השגחת העלה הוא בפרט על העלול, ומפני כך מה שהשם יתברך גבוה, ומורה זה שהוא עלה, והעלה רואה את שהוא עלול בראשונה, כאשר העלה מצטרף אל העלול דווקא. ולפיכך השם יתברך רואה את השפל, יותר ממה שהוא רואה את הגבוה, כי הגבוה אינו עלול כל כך כמו מה שהוא רואה את השפל ופחות, שהוא עלול לגמרי" [ראה למעלה הערה 28 בביאור אחר למאמר זה. וראה להלן פס"ט הערה 1]. ובח"א לב"ב צט. [ג, קכב:] כתב: "שני הכרובים היו בתאר עלה ועלול, כי לכך היו הכרובים אפי רברבי ואפי זוטרא [סוכה ה:], כי הקטון הוא העלול, והעלה עם העלול" [הובא למעלה פמ"ו הערה 169].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:47)

(47) לשונו למעלה פס"ו [לאחר ציון 35]: "וכאשר תדע כי הוא יתברך מצטרף לנמצאים במה שהם עלולים, כי הוא יתברך שהוא עלת הכל, רצונו בעלול, וכאשר יש עלה יש כאן עלול נמצא. כי התקשרות הסבה הראשונה בנמצאים מצד שהוא יתברך עלה להם, והנמצאים הם עלולים ממנו... וכאשר התבאר זה אם כן אין עליך לומר שמיוחדים בזה העליונים, כי אם התחתונים, כי במה שנקראים 'עליונים' הם פועלים בתחתונים, והם כמו עלה נחשבים, ואין עיקר עצמם שהם עלולים. אבל התחתונים, במה שהם תחתונים, הם עלולים בעצמם. ולפיכך החבור האמיתי שיש לסבה הראשונה, שהוא עלה באמת, הוא בתחתונים, במה שהם עלולים באמת", ושם הערות 28, 36. וראה להלן הערות 50, 53, 97, פס"ח הערה 70, ופ"ע הערה 48.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:48)

(48) לא מצאתי בשאר ספריו שביאר את כוונתו. ואודות שאין להאריך בדברים עמוקים, כן כתב למעלה פי"א [תקמו:]: "ואין להאריך כי הם דברים נסתרים". ולמעלה פי"ב [תקעג.] כתב לרבותא: "אף כי נאריך בדברים שהם עמוקים מאוד". ולמעלה פ"ס [תנו:] כתב: "וזהו עיקר הפירוש, ועיין בזה כי הוא דבר עמוק, ואין להאריך". ולמעלה פס"א [תקו:] כתב: "ועוד יש בזה דברים עמוקים, ואין להאריך". ובנצח ישראל ס"פ ס [תתקכח.] כתב: "ואין לפרש יותר, כי הם דברים עמוקים, רק יבין האדם מעצמו". ובאור חדש פ"ב [תקמט:] כתב: "ואין להאריך בדברים כמו אל, שהם דברי חכמה, והם דברים עמוקים". וראה למעלה פי"א הערה 68, פי"ב הערות 76, 77, פנ"ב הערה 168, פנ"ו הערה 111, פנ"ח הערה 91, פ"ס הערה 400, פס"א הערה 168, להלן הערה 167, ופס"ט הערה 191.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:49)

(49) כפי שכתב תמיה זו למעלה פס"ו [לאחר ציון 30]: "ויש לשאול, הנה השמים כסאו והארץ הדום רגלו, ויהא שכינתו בעליונים, ולמה בחר לשכון בתחתונים. ובדבר זה מעלין ולא מורידין, יהיה אלקותו בעליונים, למה צריך בתחתונים, שהם עפר רימה ותולעה". ולהלן פ"ע [לאחר ציון 27] כתב: "הנה יש לשאול, איזה מקום כבוד מנוחתו שיהיה מקום כבודו בתחתונים, אשר נראה שהכבוד מרוחק מהם והם בעלי חומר גס מאוד ועכור, ואיך בהם נמצא מקום ראוי לחבור הקדוש הזה". וראה למעלה הערה 7, להלן פס"ח הערה 94, ופ"ע הערה 29.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:50)

(50) בארבעה הסברים; (א) הקב"ה הוא עלה, ופונה אל עלול אמיתי [למעלה פס"ו לאחר ציון 35, והובא כאן בהערה 47]. (ב) הקב"ה כולל כל הנמצאים [למעלה מציון 9 ואילך], ולכך גדול וקטן אצלו בשוה. (ג) עיקר רוממות ה' היא היותו פשוט בתכלית הפשיטות, לכך הוא פונה לשפלים הפשוטים [למעלה מציון 16 ואילך]. (ד) הקב"ה נבדל מכל הנמצאים, ולכך פונה אל כלם, אף לשפלים [למעלה מציון 29 ואילך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:51)

(51) לשון רש"י [דברים לב, מו]: "שימו לבבכם - צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכוונים לדברי תורה. וכן הוא אומר [יחזקאל מ, ד] 'בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך וגו''. והרי דברים קל וחומר; ומה תבנית הבית, שהוא נראה לעינים ונמדד בקנה, צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכוון להבין, דברי תורה, שהן כהררין התלוין בשערה, על אחת כמה וכמה". ובספר חובות הלבבות שער הפרישות ס"פ ו כתב: "תן לבך בו וחשוב עליו במצפונך, תשיגהו בעזרת השם, כמו שנאמר [משלי ב, ד] 'אם תבקשנה ככסף וכמטמנים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא'". וכן הזהיר כמה פעמים, וכגון למעלה פנ"ח [שיט:] כתב: "והנה במקום הזה יתבאר לך עוד, ותן דעתך ולבך אל דברים אלו". ובדר"ח פ"ה מ"ט [רעח:] כתב: "יש לך לדעת ולהבין אלו דברים מאוד, ושים עיניך ולבך על הדברים אשר נבאר לך". וכן כתב שם מט"ו [שעט.], ושם סוף מי"ט [תעב:]. ובח"א למנחות כט: [ד, עז.] כתב: "וכל הפירושים אמתיים ונכונים, אך מה שלפני זה שים לבך עליו, כי הוא ברור". ובח"א לבכורות ח: [ד, קכח:] כתב: "וכל הדברים הם חכמה נסתרת... ושים עוד עיניך ולבך על הדברים ותבין עוד אמתת הדברים". ולא ברור מדוע כתב כן רק במקומות אלו [הובא למעלה פנ"ח הערה 22].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:52)

(52) פירוש - הא תינח שנתבאר "בתכלית הביאור" מדוע השם יתברך בחר לשכון בתחתונים, אך עדיין לא נתבאר מדוע נבחרו לכך ישראל מכל האומות. ויש להבין, מדוע לא שאל בכלליות מהו הטעם שישראל נבחרו מכל העמים ["אתה בחרתנו מכל העמים" (תפילת שלש רגלים), "אשר בחר בנו מכל העמים" (ברכת התורה)], וכמו ששאל בנצח ישראל פי"א [רפט:]: "מה הוא הסבה אשר בחר בישראל", אלא שאל כאן על השראת שכינה בישראל דייקא ["למה נבחרו ישראל בפרט להיות שכינתו עם ישראל"], והרי בפשטות אם נדע הטעם לבחירת ישראל מכל העמים, ממילא תתחייב מכך השראת שכינה בישראל, ומדוע שאל על התולדה [השראת שכינה בישראל], ולא על האב [בחירת ישראל]. ויש לומר, דרצונו להורות שסדר המציאות מחייב ששכינתו יתברך תהיה בתחתונים, ומתוך כך ישראל נבחרו מכל העמים מפאת שהם הראוים להשראת שכינתו בתוכם יותר מכל אומה ולשון. באופן שהשראת שכינה בתחתונים היא האב, ובחירת ישראל מהעמים היא התולדה, ולא להיפך, דהכל מתחיל במה שאמרו חכמים [פסיקתא רבתי ז, ד] "מיום שברא הקב"ה עולמו, נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים" [ראה למעלה פס"ו הערה 28].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:53)

(53) כהסבר האחרון שהזכיר כאן [לאחר ציון 44], והוא ההסבר שכתב למעלה בפרק הקודם [הובא בהערה 47], שהקב"ה בחר בתחתונים משום שהם העלולים האמתיים. ולהלן [לאחר ציון 96] כתב: "ומאחר שאמרנו לך למעלה כי המשפט יחייב שיהיה נמצא העלה עם העלול". וראה להלן פ"ע הערה 8.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:54)

(54) לשונו בנצח ישראל ר"פ יא [ערב.]: "יש לך להבין בשם הנכבד הזה מה שנקראו ישראל 'בנים' לה'. וזה כי אין ספק כי הנמצאים הם עלולים ומושפעים מן השם יתברך. ואין הנמצאים מתדמים יחד; רק כי יש מושפע מאמתת עצמו, ויש שאינו כך, לפי רחוק הנמצאים ולפי קורבתם אליו יתברך. והנה ישראל אומה זאת מושפעים ממנו יתברך מאמתת עצמו יתברך, ובדבר זה יותר יש להם צירוף וחבור אל השם יתברך. ועל זה מורה השם הנכבד הזה שנקראו 'בנים'... כי שם 'בן' יאמר על שנמצא מאמתת עצמו... אבל שאר האומות, שאף שהם מושפעים מן השם יתברך, מכל מקום אינם מושפעים מאמתת עצמו, רק ישראל מושפעים מאמתת עצמו". ובגו"א דברים פי"ד אות א [רלג:] כתב: "נראה כי האיסור [של "לא תתגודדו" (דברים יד, א)] הוא מפני כי ישראל הם מציאות אמיתי, שהרי הם עלולים מן השם יתברך, ונקראים בשביל כך 'בנים' למקום, שהם נמצאים מאתו בעצם ובראשונה... ולפיכך אמר שלא יתגודדו על מת לעשות השחתה בהם, כי השחתה הוא לדבר שאין לו מציאות אמיתי, אבל לישראל, שהם נקראים 'בנים', לא שייך זה". ולמעלה ר"פ כט ביאר שלכך ישראל נקראים "בני בכורי" [שמות ד, כב], כי ישראל הם העלול הראשון בעולם. ולמעלה בכת"י פל"ז [תצא:] כתב: "ישראל הם ראשית המציאות לפי שהם ראשונים לכל האומות, שישראל הם בנים לה', ואין קודמים לפניהם, ולפיכך הם בכורו יתברך. ונקראים בניו, כי הם העלולים הראשונים, רצה לומר שהם עלולים בעצם, כי הוא יתברך עלה, ואשר הם עלולים ממנו בעצם הם ישראל. לאפוקי האומות, שהם גם כן מעשה ידיו, אינם בעצם מעשה ידיו, רק כי הם נמשכים אחר ישראל, ואינם עלולים ממנו יתברך בעצם. ומפני שהם עלולים הראשונים, בזה הם בניו, לאפוקי האומות לא נקראו בניו" [הובא למעלה פל"ז הערה 97, ופמ"ד הערות 11, 146]. ולמעלה פס"ד [לאחר ציון 169] כתב: "ישראל הם נמצאים ממנו בעצם ובראשונה, ושאר אומות אין מציאותם בעצם ובראשונה, רק שהם טפלים לישראל... שישראל נבראים מאתו יתברך בראשונה ובעצם". ושם בהמשך הפרק [לאחר ציון 301] כתב: "ואחר כך אמר [תהלים קיח, ד] 'יאמר נא ישראל', שיש לישראל במה שהם בניו עלולים בעצם דביקות מיוחד בו יתברך". ובהקדמה לאור חדש [קיב:] כתב: "ביאור זה כמו שפירשנו בחבור גבורות השם כי ישראל הם עלולים מן השם יתברך בעצם ובראשונה". וכן כתב להלן תחילת פס"ח, ואור חדש פ"ו [תתקעב:]. ובח"א לקידושין ע: [ב, קנ.] כתב: "כי מן סבה הראשונה משתלשלים ישראל, וכמו שהם משתלשלים מן הסבה הראשונה, כך הסבה הראשונה להם לאלקים, ומחזיר אחריהם, כי אין עילה בלא עלול. וכמו האב מחזיר על הבן, כך ישראל, שנקראים 'בנים' מפני שהם עלולים ממנו בעצם ובראשונה, הוא יתברך מחזיר אחריהם. אבל הגר שאין בו דבר זה, צריך להתדבק מעצמו בו יתברך, וזה מבואר". ובח"א לחולין [ד, קי.] כתב: "ישראל הם עלולים ראשונים אל השם יתברך, כמו שהתבאר בכמה מקומות דבר זה, כי ישראל הם עלולים ראשונים". וכן כתב בח"א לשבת קיט: [א, סב:], ועוד. **ומצינו בספריו** שני הסברים לכך שישראל נקראו "בנים"; (א) הם עלולים בעצם ובראשונה, וכפי שנתבאר כאן. (ב) הם נבראו לעצמם, ולא לשמש זולתם. וכן כתב למעלה פמ"ז [תצ:]: "לפיכך אין ראוי לומר שירה רק ישראל, מה שהם נקראים 'בנים' אל השם יתברך [דברים יד, א], והם עלולים בעצם ממנו. לא כמו האומות, שהם נבראים בשביל ישראל". ובבאר הגולה באר השלישי [רסה:] כתב: "ישראל המה נבראו מן השם יתברך בעצם, לא כמו שאר נמצאים שאין נבראים מן השם יתברך בעצם, רק שהם נבראים לשמש אחרים. לכך לא נקראו בשם 'בנים', המורה על התולדה והבריאה, רק ישראל, שבריאתם לא לשמש זולתם". ושם בבאר הרביעי [תטז.] כתב: "כי עיקר בעולם הם ישראל, והם עלולים ראשונים מן השם יתברך, כי לכך נקראו האומה הזאת שהם 'בנים', כמו שבארנו הרבה מזה, כי הבן אינו משמש לאחר, אבל הוא לעצמו. ולא כן הדבר בעבד שאינו לעצמו, רק משמש לאחר. ומפני כך ישראל הם עיקר וראשון". ובהקדמה שניה לדר"ח [ע:] כתב: "כי ישראל נקראים 'בנים' אל השם יתברך... ואף על גב כי כל הנבראים נאמר גם כן עליהם 'מעשה ידיו'... הפרש יש, כי אינם נקראים 'בנים' למקום. ואם הם מעשה ידיו של הקב"ה, אינם מעשה ידיו בעצם, רק שנבראו בשביל לשמש את ישראל... אבל ישראל נבראו לעצמם, והם נקראו בשביל זה 'בנים'". ובדר"ח פ"ג מי"ד [שסז:] כתב: "ואמר [אבות שם] 'חביבין ישראל שנקראים בנים למקום'. כי ישראל נקראו 'בנים' [דברים יד, א] בשביל שהם נבראים בשביל עצמם שיהיו אל השם יתברך, כמו הבן שהוא בשביל עצמו והוא אל אביו. וכן ישראל נבראו בשביל עצמם, לא כמו האומות שהם נבראים לשמש את ישראל... אבל ישראל, כל העולם נברא בשבילם, ולכך נקראו ישראל 'בנים', שהם אינם רק בשביל עצמם". ולכאורה זהו טעם אחר מהטעם שכתב כאן שישראל נקראו "בנים" משום שהם עלולים בעצם ובראשונה. **אך בתפארת ישראל** פי"ז [רסב.] שילב בין שני הטעמים, שכתב: "ישראל הם מחויבים מצד העלה בעצמה, כי כל עלול אף שהוא אפשרי מצד עצמו, הוא מחויב מצד עלתו יתברך. אבל שאר הנבראים ומכחישי ה' אינם מחויבים מצד העלה, כי הם נבראו לשמש זולתם, ואין זה דבר שהוא מחויב... כי ישראל נקראו 'בנים' למקום, כדכתיב 'בנים אתם לה' אלקיכם', כי הבן אינו נברא לשמש את אחר, ולכך על ישראל משפט העלול שהוא מחויב מצד העלה. ולא כן המלאכים, אשר שמם יורה עליהם שהם מלאכים שלוחים משמשים לזולתם". הרי שביאר תואר "בנים" משום שישראל "מחויבים מצד העלה בעצמה" [כטעמו כאן] בד בבד עם כך שלא נבראו לשמש לזולתם. ונראה שהטעם שלא נבראו לשמש לזולתם הוא הסימן לשם "בנים", ואילו הטעם שהושפעו מאמתת עצמו הוא הסבה לשם "בנים", ודו"ק. **ודע**, שרש"י [דברים ו, ז] מבאר שישראל נקראו "בנים" לה' משום שהם תלמידיו של ה', שכתב שם: "לבניך - אלו התלמידים, מצינו בכל מקום שהתלמידים קרוים 'בנים', שנאמר [דברים יד, א] 'בנים אתם לה' אלהיכם'". וכן חכמים אמרו [שבת פט:] "בשעה שהקדימו לפניך 'נעשה' ל'נשמע' [שמות כד, ז] קראת להם [שמות ד, כב] 'בני בכורי'". וכן במשנה [אבות פ"ג מי"ד] אמרו "חבה יתרה נודעת להם שנקראו 'בנים' למקום, שנאמר 'בנים אתם לה' אלקיכם', חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה". הרי שתואר "בנים" קשור ואדוק לתורה. וראה על כך בפחד יצחק שבועות מאמר ז אות ג [ראה למעלה פכ"ג הערה 77, פכ"ט הערה 8, פמ"ד הערות 72, 197, פמ"ז הערות 275, 276, פנ"ב הערה 173, פ"ס הערה 364, פס"א הערות 105, 172, פס"ד הערות 105, 170, 172, ולהלן פס"ח ציון 18]. ולהלן [לאחר ציון 98] במקום להביא את הפסוק "בנים אתם לה' אלקיכם" הביא את הפסוק [שמות ד, כב] "בני בכורי ישראל", וראה להלן הערה 99.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:55)

(55) בא לבאר את ההכרח בסברה שרק אומה אחת יכולה להיות אושפיזכן דשכינה, ולא כל האומות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:56)

(56) ולא שהשויון יהיה שכולם בעלי שלימות, אלא השויון יהיה לריעותא, שכולם בעלי חסרון, וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:57)

(57) יסוד נפוץ בספריו. וכגון, למעלה פי"ז [פט:] כתב: "מדריגה זאת מה שהיה [משה רבינו] נולד מהול, הוא מעלה שאינה לתחתונים. כי כל התחתונים, אף שהם שלמים, יש להם צירוף אל הרע, ואינם נבדלים ממנו לגמרי. אבל העליונים הם שלמים, מסולקים מן הרע, כאשר ידוע למי שיודע דברים אלו". ולמעלה פ"ס [תמה.] כתב: "אי אפשר שיהיה כל העולם במדריגת השלימות, שאין זה מדריגת העולם שיהיה הכל במעלה ושלימות" [ושם מציין שביאר זאת למעלה פ"ה (רעו.), ויובא להלן הערה 62]. ובגו"א בראשית פ"א אות לג [כ.] כתב: "כי הארץ הזאת שנוי יש לה, שהיא בלבד נחשבת מן התחתונים, כי 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם' [תהלים קטו, טז], יורה בזה כי שינוי יש בין הארץ ובין השמים, כי השמים הם מן העליונים, והארץ מן התחתונים, ובעבור חסרונה היא מחסרת מן השלימות תמיד. וזהו שאמר [קהלת ז, כ] 'אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא', פירוש כי אי אפשר להיות האדם צדיק בארץ, אשר יעשה תמיד הטוב והשלימות בארץ, שהיא מוכנת תמיד אל החסרון, בעבור חסרון שלה" [ראה להלן פ"ע הערה 38]. ובנר מצוה [י.] כתב: "אי אפשר שיהיה נמצא הבריאה בשלימות הגמור, רק כי יש בו חסרון. ואין החסרון הזה מצד השם יתברך אשר ברא הכל, רק מצד העולם הנבראים. ולרמוז על זה כתב [בראשית א, א-ב] 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו'. כי הארץ היא בתחתונים, לכך 'היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום'". ובהמשך שם [יט:] כתב: "מפני חסרון העלול שהוא בבריאה... במה שהעלול הוא נבדל מן העילה". ובבאר הגולה באר הרביעי [תקנד.] כתב שלעלול יש יחס של חבור וקירוב לעילה, וכן הבדלה וריחוק מן העילה; השמים מורים על הבחינה הראשונה [קירוב וחיבור], והארץ מורה על הבחינה השניה [הבדלה וריחוק]. ובהמשך שם [תקנד:] כתב: "כי הארץ אשר אין לה צירוף אל השם יתברך במה שהיא מן התחתונים, שנאמר 'והארץ נתן לבני אדם', ובענין זה נבראה הארץ". ובנתיב האמת פ"ג [א, רד:] כתב: "כי מצד שהארץ היא בלבד מן התחתונים, מוכנת היא לשנוי ולשקר, ואינה מקבלת הגזירה מן השמים, ואינה נמשכת אחר גזירת העליונים, וזה מצד שהיא מן התחתונים, ואינה מן העליונים, וזה שאמר 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם'". ובח"א לשבועות ט. [ד, יב.] כתב: "כי כל הנבראים התחתונים דבק בהם העדר וחסרון. ולכך השמש שהיא המאור הגדול אינה מושלת רק ביום בלבד, ובלילה היא נעדרת". הרי שתלה חסרונות הארץ במה שארץ היא בתחתונים, לאמור שהיא מרוחקת מה' [הובא למעלה פ"ט הערה 231].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:58)

(58) ואז התחתונים יהיו מנועים מלהיות אושפיזכן דשכינה, כי אין השכינה שורה על דבר חסר, וכמו שכתב בבאר הגולה באר הרביעי [תנא.]: "מפני שהוא יתברך מתחבר אל הנמצאים כפי שלימותם, שאין השם יתברך מתחבר אל דבר שהוא חסר. ודבר זה אמרו ז"ל במדרש [ב"ר יג, ג] 'אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים' [בראשית ב, ד], הזכיר שם מלא על עולם מלא. כי אין אל השם יתברך חבור אל דבר חסר". ובדר"ח פ"ג מ"ו [קנו.] כתב: "השם יתברך שהוא השלם, אין שכינתו עם הדבר החסר". ובנתיב התורה פי"ח [תרצט.] כתב: "אין השם יתברך מתחבר רק אל השלם, כמו שהוא יתברך בתכלית השלימות". ובח"א לשבת ל: [א, יד:] כתב: "אין השכינה שורה על דבר חסר, רק על השלם. ולפיכך כאשר נפשו אינו בשמחה, והיא בחסרון, אין השכינה שורה". ואמרו חכמים [שבת צב.] "אין שכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה", וכתב בח"א שם [א, מו.]: "דבר זה מבואר, כי אין ראוי שתשרה שכינה על דבר חסר, ולפיכך צריך אל כל אלו, שיהיה האדם שלם, ואז אפשר שתשרה שכינה עליו". ומקורו בזוה"ק [ח"א רטז:] "שכינתא לא שריא אלא באתר שלים, ולא באתר חסר, ולא באתר פגים, ולא באתר עציב, אלא באתר דאתכוון, באתר חדו". ובתקו"ז ג: אמרו "איהו לא שריא באתר פגים, הדא הוא דכתיב [ויקרא כא, יז] 'כל אשר בו מום לא יקרב', אוף הכי בנשמתא פגימא לא שרייא" [ראה למעלה פ"ט הערה 131, פל"ט הערה 85, פנ"ד הערה 203, פס"א הערה 129, ופס"ב הערה 47, וש"נ].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:59)

(59) דוגמה לדבר; בגו"א בראשית פ"ו אות יב [קכו.] ביאר שניתן לומר כלפי מעלה תארים כמו "וילך", "ויבא", "ויצא", וכיו"ב. ובתוך דבריו כתב: "ואם ישיב שאי אפשר לומר כך, דהרי 'כבודו מלא עולם' [קדושה דמוסף של ש"ק], והיה [הקב"ה] קודם לכן במקום ההוא ובכל העולם בשוה, ואם כן איך יתכן יציאה או ביאה. כל האומר זה **סותר פינת התורה**. שיהיה המקדש כאשר נתקדש בכבודו יתברך, כמו קודם שנתקדש בכבודו. ויהיה הר סיני קודם שבא כבודו, כמו אחר שבא שם, ואחר שסר הכבוד ממנו". הנה דחה לגמרי את דברי האומר שהקב"ה נמצא בכל מקום בצורה שוה. אך מ"מ צריך ביאור, מהו החרי אף הגדול הזה שכתב על האומר כן שהוא "סותר פינת התורה", הרי בפשטות הוא מרבה קדושה בעולם, ואף שטועה, מדוע נדון ברותחין. אלא הם הם הדברים; האומר שהכל קדוש בשוה, אינו מרבה קדושה בעולם, אלא עוקרה משורשה, כי לא יתכן שהקדושה תימצא בכל מקום בצורה שוה, ואם הכל קדוש אזי שום דבר לא קדוש, ולכך יש בכך לסתור פינת התורה. וכן קרח טען [במדבר טז, ג] "כי כל העדה כולם קדושים". בפשטות כוונתו היא להאדיר את קדושת ישראל. אך בעומק דבריו נמצאת היא החתירה לבטול קדושת ישראל, כי כאשר "כולם קדושים", הרי שאף אחד אינו קדוש, כי לא תתכן שהקדושה תמצא אצל הכל בשוה, אלא רק במיעוט [ראה למעלה פמ"ז הערה 331, ולהלן פ"ע הערות 17, 25].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:60)

(60) לכך שלימות ישראל מאפשרת את היותם לחלק ה', וכמו שכתב למעלה פ"ד [רלד:]: "כאשר היו ישראל יותר בשלימות... היו ראוים לצאת לחירות ולקבל המעלה האלקית". ולמעלה פ"ט [תסח.] כתב: "שלימות ישראל כאשר הם ששים רבוא, ואז הם לחלקו יתברך". ולמעלה פנ"ד [קעח:] כתב: "עמדו ישראל על שלימותם, אשר ראוים להיות נכנסים תחת כנפי השכינה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:61)

(61) כפי שהשריש כמה פעמים שקדושה המעורבת עם חולין היא לעולם במיעוט, שהקדושה חלה על מקצת, ולא על הכל, וכפי שכתב למעלה פ"ה [רעח.]: "כך היה בכלל העולם, אשר אין מדריגת העולם שיהא בכללו השלימות, רק בריאת עולם במדריגה אשר השלימות יש בחלק, ולא בכללו". ולמעלה פכ"ג [שיד:] כתב: "והטעם ידוע, כי השליש הוא הקדוש יותר והנבחר, שכל דבר אשר נבחר ונברר, נברר המעט מן הרב. ולכך השליש הוא נבחר לקדושה, שהוא המעוט". ובגו"א דברים פכ"ה אות ב [שפא.] כתב: "כי הפנים מפני שהוא יותר חשוב, הוא יותר מעט באדם, שכן תמצא לעולם שהחשוב הוא מעט מן שאינו חשוב, שהוא [האינו חשוב] הרוב". ובתפארת ישראל פכ"ב [שלה.] כתב: "כי לא יקבל כל הבית קדושה כמו המזוזה, שהוא דבר קדוש, והוא דבר במקצת מן הבית". ובנצח ישראל פ"ז [קצג.] כתב: "כי הדבר החשוב הוא מעט, והדבר שהוא הרבה אינו חשוב". ובבאר הגולה באר השני [קצו.] כתב: "כי הדבר ששייך לאלקות הוא מקצת, שהוא נבחר מהכל. כמו שהיה שבט לוי נבחר מהכל, שהם י"ב שבטים, ובחר בשבט לוי מן השאר... כי לא שייך לאלקות רק דבר שהוא נבחר מן השאר, כמו שנבחר העשירי למעשר". ובדר"ח פ"ד מט"ז [שכט:] כתב: "האוצר של עושי מצות הוא מוגבל, מפני שעושי מצות הם מועטים". וצרף לכאן מאמרם [סוכה מה:] "ראיתי בני עלייה והן מועטין" [ראה למעלה פ"ה הערה 129, פט"ז הערה 63, ופכ"ג הערה 70].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:62)

(62) מבאר ש"עולם" מוסב על שמים וארץ, וכמו שפירש הרמב"ן שם [בראשית כא, לג]. אך המו"נ [ב, יג] ביאר ש"עולם" מוסב על הזמן, וכן ביארו רבינו בחיי [בראשית שם] והספורנו [בראשית שם]. וקשה, הרי להדיא נאמר שהקב"ה נקרא [בראשית כד, ג] "אלקי הארץ", ומדוע לא הביא פסוק זה להורות ש"אלקותו על התחתונים גם כן", ולא יצטרך להכניס עצמו למחלוקת ראשונים בביאור הפסוק "אל עולם". וכן בדר"ח פ"ו מ"י [שמה.] כתב: "שמים וארץ הם העולם, ונקרא שמו יתברך עליהם, שכך נקרא [בראשית כד, ג] 'אלקי השמים ואלקי הארץ'". ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:63)

(63) דברים אלו מבוארים היטב בנצח ישראל ר"פ כא [תמד.]: "העולם הזה יש בו שני דברים; כי הוא עולם גשמי כאשר ידוע, ומצד הזה אין בו קדושה. ומכל מקום אי אפשר שלא יהיה העולם הזה בו מדריגה קדושה בדבר מה... כי העולם הזה בא מן השם יתברך, שהוא קדוש, ומאחר שבא מאתו יתברך, אי אפשר שלא יהיה לעולם הזה התיחסות אליו יתברך. שלא יבא דבר מדבר אם אין לו התיחסות אליו בדבר מה... ומפני זה העולם אשר הוא בעל גשם, יש בו בחינה נבדלת בלתי גשמי. ובחינה זאת היא מצד הפועל, שהוא נבדל מן הגשמי. ויש בעולם הזה גם כן בחינה גשמית, וזה מצד הנברא עצמו, שהוא גשמי. וכנגד זה עמדו בעולם שתי בחינות מחולקות; האומות שהם נוטים אל הגשמי, וזהו בחינה אחת. והאומה הישראלית, האומה הקדושה, כנגד הבחינה השנית, שיש בעולם בחינה שראוי לעולם צד בחינה קדושה בלתי גשמית". ועוד אודות שישראל מורים על החלק האלקי בעולם הזה [לעומת האומות], כן כתב בנר מצוה [יח:]: "יש בעולם ד' מלכיות מחולקות, כנגד החילוק שהוא בעולם. ויש בעולם אחדות, וכנגד זה הם ישראל, שהם אחד". וקודם לכן [י:] ביאר שזהו ביאור הפסוק [ישעיה מג, כא] "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו". ולמעלה פ"ס [תמד:] כתב: "בליל היציאה לקח הקב"ה את ישראל אליו... כאשר בחר השם יתברך בהם מכל האומות, ולקח אליו ישראל מן ארבע מלכיות". ובדרשת שבת הגדול [קצח.] כתב: "בעולם הזה אחדותו יתברך מצד ישראל, שהם אומה אחת בתחתונים מעידים על השם יתברך שהוא אחד". הרי החסרון בתחתונים הוא היות העוה"ז "עולם הרבוי" [כמבואר למעלה פכ"א הערה 16, פ"ס הערה 286, ופס"ה הערה 182], ואין חסרון זה חל על ישראל, כי הם אומה אחת המעידה על השם יתברך שהוא אחד, כמו שישראל קדושים אומרים [בהושענא "אום אני חומה"] "יחידה ליחדך" [ראה למעלה פ"ג הערה 15, פ"ה הערה 116, פכ"ט הערה 6, פ"מ הערה 152, פמ"ו הערה 185, פ"ס הערות 32, 339, פס"ב הערה 92, ופס"ד הערה 112].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:64)

(64) דברים לב, ט "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו", ופירש רש"י [שם] "כי חלק ה' עמו - למה כל זאת לפי שהיה חלקו כבוש ביניהם, ועתיד לצאת, ומי הוא חלקו, 'עמו', ומי הוא 'עמו', 'יעקב חבל נחלתו', והוא השלישי באבות, המשולש בג' זכיות; זכות אבי אביו, וזכות אביו, וזכותו, הרי ג', כחבל הזה שהוא עשוי בג' גדילים. והוא ובניו היו לו לנחלה, ולא ישמעאל בן אברהם, ולא עשו בנו של יצחק". ולמעלה פ"ה [רעו.] כתב: "ואם תשאל, ולמה צריך להפכים, ולמה לא תהא בריאת אברהם בלבד מבלי הפכו, אחר שאמרנו כי עיקר הבריאה היא בריאה זאת, וכל אשר היה זולתו לא היה בהם בריאה. שאם תשאל כך, לא מחכמה שאלת על זאת. כי הדברים האלו ידועים בעצמם, כי לא ברא הקב"ה את אברהם בלבד בעולם מחמת חסרון המקבל, שלא יתכן להיות המקבל הפעולה שלימה, לכך נמשך אל העלול חסרון, כי בריאת העולם הזה אין במציאותו השלימות בכולו... ואילו לא נברא בעולם רק אברהם וזרעו, היה מדריגת העולם הזה שהוא כולו שלם. והנה זהו ענין אברהם ואומה הנבחרת שהם חלקים, ואי אפשר מבלתי האומות, שאין שלימות העולם רק בחלק לבד, והחלק הזה חלק ה', כדכתיב [דברים לב, ט] 'כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו'". ורש"י [בראשית לג, כ] כתב: "הקב"ה קראו ליעקב 'אל'" [מקורו ממגילה יח.]. ובגו"א שם אות טז [קסב:] כתב: "ויש לך להבין גם כן למה קראו הקב"ה ליעקב 'אל', שהוא אלוה בתחתונים, כי העולם התחתון נתן הקב"ה לבני האדם, כדכתיב [בראשית א, כו] 'וירדו בדגת הים ובעוף השמים', וכל האומות נתן הקב"ה תחת ישראל, כדכתיב [דברים כח, א] 'ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ', ואין ספק כי הם עליונים על כל האומות, וכל האומות תחת רשותם וממשלתם בעשותם רצון בוראם, ומקודשים ומובדלים מכלל כל הנמצאים. ויעקב יצא ממנו האומה הישראלית שנקרא 'ישראל' על שמו, והוא סבה להם, ולפיכך אמר הכתוב 'ויקרא לו אל אלהי ישראל', שהקב"ה קראו 'אל' בתחתונים, שכל התחתונים תחת רשותו" [הובא למעלה פנ"ד הערה 135. וראה להלן "הלכות יין נסך ואיסורו" הערה 68].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:65)

(65) לשונו למעלה פמ"ד [רפט:]: "כל פאר ראוי לראש, שהוא הדבר הנכבד באדם. ולפיכך קרא הכתוב המלבוש שהוא לראש [שמות לט, כח] 'פארי המגבעות'". ומצינו שני הסברים בספריו בביאור חשיבות הראש; (א) הראש הוא הדבר העליון ביותר באדם. וכן כתב למעלה פ"ח [תכד:]: "הראש הוא בעליון ובגובה". ובגו"א במדבר פכ"א אות לג [שנג:] כתב: "כי אין דבר עליון באדם רק הראש". ובדר"ח פ"ה מי"ט [תמ:] כתב: "כי הראש יש לו התעלות ביותר, שהראש הוא מתעלה על הכל". ובאור חדש פ"ב [תקג:] כתב: "הראש הוא עליון". ובבאר הגולה באר הרביעי [תב.] כתב: "אמנם מה שהתפילין הם על הראש, דבר זה כי הכבוד הזה הוא תוספת כבוד, לפי שהוא מצד השם יתברך, לא מצד האדם עצמו. וראוי שיהיה כבוד זה שהוא תוספת על הראש... שהראש הוא בתכלית הגובה". (ב) הראש מקבל מעלה נבדלת מחמת שנמצאת בו הנשמה. וכן כתב בדר"ח פ"ו מ"ו [קכז:]: "כי הכתר הוא תכשיט של כבוד על הראש, כי המעלה הנבדלת ראוי אל הראש, שהוא היותר עליון באדם, ושם הנשמה שהיא נבדלת, ולכך אל הראש ראוי תכשיט של כבוד". ובנתיב התשובה פ"ח [קלה:] כתב: "היה נר דולק על ראשו... וענין הנר הזה, כי הנר הוא האור הנבדל שהיה על ראשו, כי הראש מקבל כל מעלה שהיא נבדלת, כמו שמושחים המלכים והכהנים הקדושים בשמן המשחה על הראש [רמב"ם הלכות כלי המקדש פ"ט ה"ט]". וראה למעלה פ"ח הערה 273, ופמ"ד הערה 112. **ומה שהזכיר** כאן את המוח, כי הנשמה נמצאת במוח, וכפי שכתב בנצח ישראל פל"ז [תרפו:]: "הנשמה הנבדלת היא במוח, והנשמה היא אלקית יותר מן הלב". ובח"א לקידושין ע: [ב, קמט.] כתב: "המוח עם המצח, אשר שם הנשמה הטהורה". ובח"א לר"ה י: [א, צו.] כתב: "דומה למוח שהוא ראשית האדם, ושם משכן הנשמה". ובתפילה לפני הנחת תפילין אומרים "על הראש נגד המוח שהנשמה שבמוחי וכו' יהיו משועבדים לעבודתו יתברך שמו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:66)

(66) אודות פחיתותה של טפה סרוחה, כן עולה מהמשנה [אבות פ"ג מ"א] "מאין באת, מטפה סרוחה". ובדר"ח שם [כד.] כתב: "כי כאשר מסתכל מאין בא, מטפה סרוחה, שמצד התחלת האדם אינו נחשב לכלום". ובדר"ח פ"ד מי"ז [שסג.] כתב: "נולד האדם מטפה סרוחה, עד שקרוב האדם אל ההעדר". ולמעלה פי"ח [קמז:] כתב: "וכאשר אמרו חכמים על ענין האדם שהוא בריה פחותה בעל חומר, אמרו [אבות פ"ג מ"א] 'הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי חטא, מאין באת, מטפה סרוחה'. הרי כי החומר הפחות שבאדם הוא מן הטפה סרוחה, שהוא המים אשר הם בלי צורה". ובגו"א ויקרא פי"ט אות נה [צג.] כתב: "אין דבר רחוק ומאוס כגון טפת זרע". ובגו"א במדבר פט"ו אות לה [רלח.] כתב: "ואין דבר מאוס ושפל מן הזרע". ובדרשת שבת הגדול [רח.] כתב: "אין דבר מאוס כמו טפה של שכבת זרע". ובנר מצוה [קיח:] כתב: "[האדם] אינו כולו כבוד. כי יש בו הגוף, שיש בו כמה דברים של גנות. גם בא לעולם שלא בכבוד, כאשר הוא ערום... גם נמצא בו הגנאי בצואה ובשתן ושאר דבר... היינו מפני שהגוף נבראה מטפה סרוחה, ולכך נמצא בו הגנות ונולד ערום" [ראה למעלה הערה 18].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:67)

(67) לשונו בדר"ח פ"ד מי"ז [שסג.]: "נולד האדם מטפה סרוחה, עד שקרוב האדם אל ההעדר, ומקבל העדר, הוא המיתה, וזהו העולם הזה... כי האדם שנברא מבשר ודם מטפה סרוחה, איך אפשר שיהיה לו המעלה העליונה, כי סוף סוף בשר ודם הוא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:68)

(68) לשונו למעלה פ"ה [רעו:]: "כי בריאת העולם הזה אין במציאותו השלימות בכולו. כמו שתמצא האדם אשר ברא הקב"ה, ויש בחלק ממנו דבר נכבד, הוא השכל. ואין עליך לשאול למה לא בראו שכלי בלא חומר, כי אין מדריגת האדם נותן כך שיהא שלם כל כך שיהא כלו שכלי, ואמנם בחלק ממנו ימצא זה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:69)

(69) שלכל בני אדם יש ראש ידים ורגלים [ראה הערה 71]. ולמעלה פמ"ד [רעו:] כתב: "שכל בני אדם משותפים בצורה זאת". ורומז בלשונו כאן שאכן בדברים הטבעיים יש שויון בין הבריות, כי במדריגת הטבע החומרי אין הבדל בין איש לרעהו ובין אומה לרעותה. ולמעלה פ"מ [פו.] כתב: "כי כל טבע פועלת בשוה". ולמעלה פמ"ג [רז.] כתב: "לא היה התנגדות הזה רק דבר בלתי טבעי, כי בטבעם אין התנגדות, והכל שוה ביחד לפי הטבע". וכן בגו"א ביאר את דברי רש"י [בראשית ו, יג], שכתב "כל מקום שאתה מוצא זנות, אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים", ושם בגו"א אות כז [קלט:] כתב: "העריות הוא בגוף האדם, וכאשר יחטא האדם בגוף בא דבר לכלות הגופים, ואין מבחין בין טוב ובין רע, כי מצד הגוף אין חילוק בין טוב ובין רע, רק מצד הנפש יבא הבדל בין צדיק ובין רשע, שהגוף בשניהם אחד, רק שנשמת הצדיק יותר חשובה וזכה מן הרשע". ובדר"ח פ"ד מכ"א [תל:] כתב: "כי השכל בו מחולקים בני אדם, שאין דעת של זה כמו זה... כי מצד הגופות שוים בהם בני אדם, והחילוק שיש לאדם זה מזה הוא מצד השכל והדעת, שהם מחולקים בדעתם". וכן ביאר בתפארת ישראל פ"א [לה:], ויובא בהערה 73. וכן נאמר [קהלת ט, ב] "מקרה אחד לצדיק ולרשע", ופירש רש"י שם "מקרה אחד - ויודעים שסוף הכל אשר צדיק ואשר רשע למות, ומקרה אחד יש בעולם הזה לכולם, כל זה הם יודעים, ואף על פי כן בוחרים להם דרך הטוב, לפי שיודעים שיש הפרש ביניהם לעולם הבא". הרי מצד הגופים [מיתה בעוה"ז] אין הבדל בין הצדיק לרשע. וראה בנתיב התורה פ"א הערה 137 [הובא למעלה פ"ג הערה 72, פ"מ הערה 99, ופמ"ג הערה 23, וש"נ]. וראה להלן ציונים 94, 139, 178, ו"הלכות יין נסך ואיסורו" הערות 63, 71.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:70)

(70) יש כאן רמז שאין חכמים עוסקים במישור של טבע, אלא במישור הרוחני. וזהו יסוד מוסד בספריו. וכגון, בבאר הגולה באר הרביעי [תצ:] כתב: "דבר זה התבאר לך פעמים הרבה מאוד, כי זהו דרך חכמים שהם מדברים מן המהות בלבד, והוא עצם הדבר". ושם בבאר החמישי [פא:] כתב: "דע כאשר ישיג האדם בדבריהם, ידע ידיעה אמיתית שהיו יודעים בסתרי החכמה... והכל בדרך חכמה אלקית. ולא היה דבריהם בדרך הטבע... רק הכל בסדר השכלי, וזה ראוי לחכמים אלקיים". ושם בתחילת הבאר הששי [קמא:] כתב: "החכמות שאמרו עליהם שדברו בהם זרות היא החכמה טבעית... כי כל שהביאום לדבר זה לחשוב על חכמים כך, זהו מה שמצאו בדבריהם שנתנו סבות לדברים טבעים שנתהוים בעולם, והיה נראה להם כי הסבות האלו הם רחוקים שיהיה דבר זה סבה טבעית. ובשביל זה אמרו עליהם שהיו רחוקים מחכמות אלו. אבל אין האמת כך כלל, כי לא באו חכמים לדבר מן הסבה הטבעית, כי קטון ופחות הסבה הטבעית, כי דבר זה יאות לחכמי הטבע או לרופאים, לא לחכמים. אבל הם ז"ל דברו מן הסבה שמחייב הטבע... כי דבריהם הם בנסתר ובנעלם". ושם בהמשך הבאר הששי [שלח:] כתב: "כבר אמרנו לך פעמים הרבה מאוד, כי דברי חכמתם היו בחכמה ובהשכל, ואינם דברים גשמיים, ולכך נקראו 'דברי חכמים', שהם דברים שכליים בלבד, ולא היו דברי חכמים רק מן המהות הענין, ואין להם עסק בדברים החומרים הנגלים". ובנצח ישראל פ"ו [קנח:] כתב: "חכמים אמרו מה שראוי... ודבר זה כלל גדול בדברי חכמים, שהם הלכו אחר המהות המיוחד. ובארנו זה במקומות הרבה בחבור באר הגולה, ובחבור גבורות ה'". ובח"א לב"מ פג: [ג, לא:] כתב: "דבר זה תמצא בתלמוד הרבה שדברו חכמים בענין שכלי בלבד... מפני שהם חכמים, מדברים דבריהם לפי אשר הוא בשכל, אף שלא נעשה במוחש... דברו חכמים בשכל מופשט מן הגשמי, ודי בזה למביני מדע". ובח"א לב"מ פו. [ג, מז.] כתב: "הכל עניין שכלי, כי כל דברי חכמים בשכל, כמו שהם חכמים, לא הלכו רק אחר השכל, וזה מבואר". ובח"א לב"ב כה. [ג, פ:] כתב: "מפני שבני אדם לא ידעו רק הגשמיות, שהוא לחלקם, לא ציור השכלי. וחכמים השיגו בהשתלשלות העולם וסדר שלו, ולפיכך לא הבינו דבריהם" [ראה למעלה פ"ט הערה 206, ופי"ז הערה 74].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:71)

(71) לשונו להלן בסוף הספר [בהלכות יין נסך ואיסורו (לאחר ציון 62)]: "הנה דבר ידוע אף כי ישראל והאומות הם שוים משתתפים בדבר הנגלה, ותראה שיש לכל בני אדם ראש ידים ורגלים אברים וגידין ובשר ופרצוף, לאחד כמו השני, ואין חלוק ביניהם, אבל שלא יהיה שום חילוק בין ישראל לאומות בדבר הפנימי, דבר זה אינו כלל... ולכך אף אם כל בני אדם מתדמים בדברים המורגשים והחצונים, מובדלים הם בכח פנימי". וראה להלן ציונים 94, 139.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:72)

(72) נראה מלשונו שמתייחס לאלו שאכן אמרו בפועל "שאפשר שיהיה ההצלחה האלקית בשוה אצל הכל". והראשון שטען כן הוא קרח באומרו [במדבר טז, ג] "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'". וכן שאל מלך כוזר [כוזרי מאמר ראשון אות קב], וכלשונו: "מדוע לא נתנה התורה כהישרה לכל בני האדם, וכי לא היה זה ראוי יותר לחכמה האלוקית". ובספר מדרכי הכרם [ישראל וארצו עמוד 165] מבאר שכך טענה הדת הנוצרית עפ"ל, ולהם כתב כאן "ולכך סכלו אותם שאמרו שאפשר שיהיה ההצלחה האלקית בשוה אצל הכל". ומצינו כמה פעמים שהמהר"ל מתייחס לסכלות של הנצרות [ראה למעלה פל"ט הערה 150, גו"א בראשית פמ"ט הערה 44, שם דברים פי"ח הערה 65, ובמבוא לבאר הגולה עמוד 22].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:73)

(73) פ"א [לד:], וז"ל: "אמנם כל המין מבני אדם אי אפשר שיהיו שוים כלם במעלת נפשם. ועם שכל מין בני אדם שוים בתאר פניהם ובעניניהם, אינם שוים במה שיש חלק מהם יותר אלקי מזולתם, כמו שידוע. כי הנבואה ורוח הקודש והשכינה היו מיוחדים בו העם אשר בחר בו השם יתברך מזולת שאר העמים עכו"ם, ואין ספק כי הנבואה הכנה בנפש האדם. ותמצא הכנה הזאת מיוחדים בה העם אשר בחר ה' יתברך. ומזה תראה כי העם הזה היה יותר נפשם אלקית מצד ההכנה הזאת. וגם זה מוכרח לומר; וזה כי העולם הזה אשר בו מין בני אדם, הוא עולם הטבע. ולפיכך הדבר אשר הוא טבעי ראוי שימצא בכל המין בשוה, במה שהעולם הזה הוא טבעי בכללו. ואם ימצא שנוי בהם מפני שנוי המקומות, דבר זה אינו נחשב שנוי כלל. אבל האלקיות לא ימצא בשוה לכל המין, שאם היה נמצא לכל המין בשוה היה עולם הזה עולם נבדל, מאחר כי בכללותו נמצא האלקיות. אבל העולם הזה הוא עולם הטבע, ואינו עולם הנבדל. ודבר זה מחייב שאין נמצא האלקיות לכל המין בשוה, כי אם בחלק ממנו" [ראה למעלה פ"ג הערה 72, פי"ט הערה 226, פ"מ הערה 99, פמ"ב הערה 100, פמ"ג הערה 23, פמ"ד הערות 12, 54, להלן הערה 122, ו"הלכות יין נסך ואיסורו" הערות 58, 64]. וכאן מזכיר את ספר התפארת בלשון עבר ["דבר זה יותר התבאר בספר תפארת ישראל"], אך למעלה פס"ו [לאחר ציון 56] כתב: "ועוד יתבאר בספר תפארת ישראל", וראה שם הערה 57.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:74)

(74) לא מצאתי בנצח ישראל היכן ביאר ענין זה. וראה למעלה פנ"ד הערה 126, ופ"ס הערות 121, 338, שגם שם ציין לדבריו בנצח ישראל, ולא נמצאו. ומלשונו כאן משמע שמתייחס לספר נצח ישראל בלשון עבר ["התבאר... גם בספר נצח ישראל"]. וכמה פעמים התייחס לספר נצח ישראל בלשון עתיד, וכמצויין למעלה פי"ח הערה 44, פנ"ד הערה 126, פ"ס הערות 121, 338, ולהלן פע"ב הערה 104.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:75)

(75) אודות שכלל בני אדם דומה לאדם פרטי, כן כתב למעלה פכ"ט [תקה:]: "האדם הכללי הוא כלל בני אדם, שהם כאיש אחד". ולמעלה פמ"א [קלז.] כתב: "דע כי כלל הבריות הם על צורת אדם פרטי, ודבר זה מבואר. וכמו שבאדם הפרטי תמצא שלשה כחות, והם אינם חמריים; האחד, הוא השכל שבאדם. הכח השני למטה מזה, כח נפשי אלקי. ועם שאינו שכל, הוא כח נפשי נבדל מן החומר. הכח השלישי כח נפשי, אבל אינו נבדל מן הגוף... [כך] יש בני אדם בעולם הכללי כבני אדם שהם במדריגת השכל הנבדל הזה.... ויש בני אדם שהם במדריגת כח השני, הוא כח נפשי נבדל מן הגוף... ויש עוד בבני אדם שיש לו מדריגת כח נפשי בלתי נבדל, והם בני אדם העוסקים בענין העולם הזה, והם בעלי משא ומתן. ואין זה ענין אלקי בעצמו, רק שהוא קיום להם, שעל ידי זה יש קיום העולם", ושם הערה 22 נלקטו מקבילות רבות ליסוד זה, ונביא כאן שתים מהן; בבאר הגולה באר השביעי [שפה:] כתב: "דבר זה הוסכם הוא מהחכמים, כי בני אדם בכלל דומה לאדם פרטי, ודברו מזה הרבה, והאריכו בדברים אלו. והוא באמת דעת חכמים ז"ל במדרשיהם, ואין כאן מקומו". ובח"א לקידושין ע: [ב, קמט.] כתב: "כי ישראל נמשלו כאילו היה איש אחד, וכמו שיש לאדם אברים מתחלפים... כך יש באומה ישראל מדריגות מתחלפות; המלך שבהם דומה ללב, שהוא מלך האיברים. העינים הם סנהדרין... והכהנים הם כנגד המוח עם המצח, אשר שם הנשמה הטהורה". ולמעלה פמ"ז [תקטז.] כתב: "כלל ישראל הם דומים לאיש אחד פרטי, כמו שהתבאר כמה פעמים" [ראה למעלה פכ"ט הערה 112, פל"ט הערה 77, פמ"א הערה 22, פמ"ז הערה 366, ולהלן פע"א הערה 87].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:76)

(76) בא ליישב שאלה מתבקשת [על מה שהשווה בין אבריו של אדם פרטי (חשובים ופחותים) לכלל בני אדם (ישראל והאומות)]; באדם פרטי האברים הפחותים מצורפים לחשובים, ששניהם נכללים בגוף אחד. אך ישראל והאומות נפרדים זה מזה לגמרי, ומהו הדמיון בין אברים פחותים לחשובים לישראל והאומות. ויבאר שגם ישראל והאומות היו ביחד בבריאת אדם הראשון.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:77)

(77) פירוש - אף על פי שאדה"ר הוא יחיד, מ"מ בבריאתו בכח היו האומות המחולקות שיצאו מאתו. ובתפארת ישראל פמ"ז [תשלח:] כתב: "כי אדם הראשון היה התחלה, ובכח התחלה הוא הכל, לפי שהוא התחלה לכל... וידוע כי אדם הראשון יצאו ממנו כל המין מבני אדם. ומפני כך כלל המין שיצא מן אדם הראשון דומה אליו לגמרי, כי התולדה ראוי שיהיה דומה למוליד, עד כי כל המין נחשב כמו אדם אחד. ודבר זה ידוע, כי כלל מין האדם נחשב כמו אדם אחד... כמו שנמצאו אברים חשובים באדם, כך נמצאו במין האדם בני אדם חשובים" [ראה להלן פע"א הערה 87]. ובדר"ח פ"ג מ"ב [נט:] כתב: "כולם נכללים בשם 'אדם', [לכך] הקב"ה טובע כל הבריות בחותמו של אדם הראשון". ושם מ"ד [קלא:] כתב: "כי אדם הראשון הוא כמו מין האדם בכלל, שנקרא 'אדם' על שם שהוא כולל כל מין האדם. כי ההתחלה שהיא התחלה לדבר, עומדת במקום הכל, והוא דומה כמו שורש האילן". ובנתיב גמילות חסדים פ"ה [א, קסג.] כתב: "כי אדם הראשון ממנו יצאו כלל בני אדם, והוא נחשב כמו כלל בני אדם, שהרי שמו היה 'אדם', ועליו נאמר [תהלים קטו, טז] 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם'". ובח"א לב"מ פה: [ג, מב:] כתב: "במה שהיה נקרא 'אדם' סתם, היה אדם הראשון כולל כל בני אדם". ובגו"א בראשית פמ"ו אות ה [שנב.] כתב: "כי אדם הוליד כלל בני אדם... וכל העולם נקראים 'בני אדם'" [ראה למעלה פי"ג הערה 34, פכ"ט הערה 112, ופל"ז הערה 102]. **ובכל אדם** מצינו שבכחו התולדות שיצאו ממנו, וכמו שכתב בח"א לשבת לב: [א, כב.]: "האדם קודם שהוליד הוא אדם פרטי, וכל פרטי גשמי. וכאשר יוליד האדם, ובכחו הכללית, היינו הבנים, שוב אין פרטי, רק יש לו כח כללי". ובח"א לב"ב קטז. [ג, קכד.] כתב: "כי האדם שיש לו בן אין נחשב פרטי, בעבור כח התולדות שהם ממנו, ובזה נחשב כללי... כי ע"י התולדות של אדם יצא האדם מן השם פרטי ונחשב כללי, שהרי כחו על רבים". ובנצח ישראל פכ"ט [תקפב.] כתב: "מי שעוסק בפריה ורביה הוא כמו כללי, ואינו נחשב עוד פרטי". וכן כתב בח"א ליבמות סד. [א, קמא.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:78)

(78) בדור הפלגה, וכמו שכתב בתפארת ישראל פי"ב [קצה:]: "כי שבעים אומות היו בדור הפלגה, כחז"ל". וכוונתו למה שאמרו בפרקי דרבי אליעזר פכ"ד "קרא הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו, ואמר בואו ונבלבל את לשונם... וירד הקב"ה ושבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו, ובלבל את לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון... ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ, שנאמר [בראשית יא, ח] 'ויפץ ה' אותם על פני כל הארץ'". ובנצח ישראל פל"ח [תרצד:] כתב: "נעשו האומות הרבה כאשר נפלגו בדור הפלגה". ולשונו כאן "ונתפלגו בפועל" אכן רומז לדור הפלגה. וכן יבאר בסמוך. וראה להלן פס"ט הערות 47, 150.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:79)

(79) פירוש - מלאכים אלו הם השרים השולטים על האומות. והרמב"ן [ויקרא יח, כה] כתב: "אבל סוד הדבר בכתוב שאמר [דברים לב, ח-ט] 'בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו וגו''. והענין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע, כאשר נודע באצטגנינות. וזהו שנאמר [דברים ד, יט] 'אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים', כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שכתוב [דניאל י, יג] 'ושר מלכות פרס עומד לנגדי', וכתיב [שם פסוק כ] 'והנה שר יון בא'... וכתיב [ירמיה יא, ד] 'והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים', לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל... יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים, בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלקים, ונהיה מיוחדים לשמו" [ראה למעלה פנ"ה הערה 28, פ"ס הערה 97, פס"ד הערה 331, ולהלן "הלכות יין נסך ואיסורו" הערה 68].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:80)

(80) כמבואר בהערה 78. ובתנחומא [האזינו אות ו] אמרו "אמר הקב"ה למלאכים שרי כל האומות, בואו ונטיל גורלות למי יעלו האומות, אומה לכל אחד ממנו, ואיזה יעלה לחלקי. הטילו גורלות, ונפל ישראל לחלקו של הקב"ה". וראה למעלה פנ"ד הערה 133, פ"ס הערות 95, 97, ופס"ד הערה 331.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:81)

(81) לכך נאמר "נעשה אדם" ולא "אעשה אדם", ולא "תעשו אדם", כדי לכלול ביחד את הקב"ה והמלאכים בבריאת אדם, כי להקב"ה ולמלאכים יש את חלקם באדם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:82)

(82) יש בדבריו הד ליסודו שמספרי שבע ושבעים מורים על הרבוי. ולמעלה פי"א [תקמז:] כתב: "כי האומות יש בהם הרבוי, ולכך מספרם שבעים אומות". ולמעלה פמ"ז [תעג.] כתב: "כי השבעה רבוי החלקים בכל מקום, וכאשר רוצה להזכיר הרבוי, מזכיר אותו במספר שבעה, כמו [דברים כח, ז] 'בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו מפניך'" [ראה למעלה הקדמה שלישית הערה 15, פי"א הערה 75, פמ"ז הערות 202, 203, פנ"ח הערה 57, ולהלן פס"ט הערה 150].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:83)

(83) הנה בכמה מקומות ביאר ענין זה [מדוע נאמר "נעשה אדם" בלשון רבים], ולא ביאר כדבריו כאן [שהקב"ה נמלך עם המלאכים משום שיש להם חלק באדם], אלא ביאר הסבר אחר [שהקב"ה נמלך עם המלאכים כדי שלא תהיה מהם התנגדות לבריאת אדם]. ולדוגמה, ננקוט בדבריו בבאר הגולה באר הרביעי [שעא:], שכתב: "כי מה שכתוב 'נעשה אדם בצלמנו'... שפירוש הדבר שהוא יתברך נמלך בפמליא של מעלה, וזהו 'נעשה אדם'. ואין הכוונה חלילה שהוא יתברך צריך לעצה ולהמלכה מברואיו, כי הוא ברא אותם ואת שכלם ודעתם, ואיך יעלה על דעת האדם לומר כך. אבל הפירוש הוא שלא ימצא בעולם התנגדות. משל זה, כאשר רצה הקב"ה לברא את האדם, אף כי היה ראוי להיות נברא האדם מצד הפועל, שהוא השם יתברך, אם היה לו התנגדות מצד הנמצאים, שלא היה לבריאה זאת חבור וקשור עם פמליא של מעלה, עד שהיה כאן התנגדות. כי בריאה זאת, בשביל שני דברים שייך בו שאלה יותר משאר נבראים; האחד, שהאדם יש בו דבר מן העליונים, הוא הנשמה והחכמה והשכל. וכאשר זוכה האדם, יש לו מעלה ומדרגה בין העליונים. ולפיכך ראוי לבריאה זאת שיהיה לה קשור עם עליונים, ולכך ראוי שיהיה בצד שלא ימצא לו התנגדות לאדם. השני, שכל הנבראים התחתונים נבראו בשביל האדם, ואם בריאת האדם ראוי, ראוים גם כן כל הנבראים שהם בשבילו, וטפילים אצלו, לפי שהוא העיקר. ולפיכך בכל הנבראים לא כתב 'נעשה', רק באדם, בשביל כי הקב"ה פועל את הנבראים, וכל פעולותיו ומעשיו אשר הוא עושה הם ישרים וראוים להיות, כמו שהוא ראוי מצד הפועל, כך הם ראוים מצד הנמצאים, עד שלפי זה יהיה העולם אחד, ואין בו התנגדות". וכן כתב בגו"א בראשית פ"א אות ס [מא:], ח"א לב"מ פו. [ג, מד.], ח"א לסנהדרין לח: [ג, קנא:], והספד [קפח]. לכך הלשון שכתב כאן "**וזה שאני אומר** שלכך כתיב 'נעשה אדם בצלמנו', שנמלך עם המלאכים... כי האדם הזה בכחו רבוי האומות, שהם שבעים, ולכך כל המלאכים היו משתתפים בו", קצת קשה, כי המלים "וזה שאני אומר" [שאינו מצוי כלל בספריו] משמע שכך הוא אמר בעבר בשאר מקומות, אך כאמור הסבר זה אינו נמצא בשאר ספריו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:84)

(84) ופירש רש"י [שם] "הבה נרדה - בבית דינו נמלך, מענותנותו יתירה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:85)

(85) פירוש - בתחילה [לפני שהאומות נפרדו זו מזו] היו האומות מעורבות זו בזו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:86
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:86](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:86)

(86) נקט ב"שר ומלאך", כי שר של אומה הוא מלאך, וכמו שכתב למעלה פ"ס [שצז.] "כי האומות יש להם כל אחד ואחד שר או מלאך מיוחד", וראה שם הערה 95, וש"נ. ובדר"ח פ"ה מ"ד [קי.] כתב: "דרשו רבותינו ז"ל [שמו"ר כא, ה] 'והנה מצרים נוסע אחריהם' [שמות יד, י], שראו ישראל שר של מצרים בא לעזור למצרים, ולפיכך 'ויראו מאוד' [שם]. וכל זה מפני כי הנצוח הזה לא לאלו מצרים, רק לכל האומה אשר הם תחת **השר** שלה, ולפיכך בא **המלאך** לעזור אותם" [הובא למעלה פי"ד הערה 110, ופמ"ז הערה 6, וש"נ]. הרי פתח ב"שר", וסיים ב"מלאך", כי חד הם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:87
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:87](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:87)

(87) דבריו יוטעמו לפי מה שכתב למעלה פנ"ה [ריג.], בביאור מדוע יצ"מ לא היתה יכולה להעשות על ידי מלאך [הגש"פ], וכלשונו: "כי ישראל היו תחת רשות מצרים לגמרי, כמו שהתבאר פעמים הרבה מאוד. ואין מלאך נוגע ברשות מלאך אחר, שיש למצרים מלאך גם כן. וכיון שנתנם ברשות מצרים תחת כח מצרים, אין מלאך נוגע ברשותו". ולמעלה פ"ס [שצז.] כתב: "כי האומות יש להם כל אחד ואחד שר או מלאך מיוחד, ואיך יתכן שיהיה זה תחת זה, שהרי כל אחד ואחד מן האומות יש לו שר ומלאך מיוחד... שאין אחד נוגע במוכן לחבירו [יומא לח:]... וכל אחד יש לו חלק מחולק מחבירו, ובמה שהם מחולקים לא יתכן שיכנס זה ברשות זה". וזהו שכתב כאן "ויקח כל שר ומלאך חלקו, ומאז נפלגו ונפרדו האומות", לאמר לאחר שכל מלאך נטל את שלו, שוב אי אפשר שחלוקה זו תתבטל, שהרי "אין מלאך נוגע ברשות מלאך אחר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:88
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:88](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:88)

(88) כי אי אפשר שיברא רק חלק ה' יתברך, לכך חלק ה' יתברך צריך להמצא כמיעוט בתוך הרבוי שאינו חלק ה' יתברך, וכמו שהתבאר למעלה. ומקור הבטוי "לברר וללבן" הוא מהפסוק [דניאל יא, לה] "ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד". ומהקשר דבריו כאן משמע שתיבת "לברר" היא מלשון ברירה של מלאכת שבת, לברור הסולת מן הפסולת. וראה למעלה פל"ט הערה 88 בביאור השייכות בין בורר לברירות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:89
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:89](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:89)

(89) פירוש - יחס ישראל והאומות הוא כיחס יעקב ועשו, שכשם שיעקב לא נולד לבדו, אלא יחד עם עשו, כך ישראל לא נבראו לבדם, אלא יחד עם האומות, וכמו שמבאר והולך. וכן למעלה פכ"ט [תפב:] השוה את שם "בכור" של יעקב ביחס לעשו לשם "בכור" של ישראל ביחס לאומות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:90
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:90](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:90)

(90) אודות שישמעאל הוא הפסולת של אברהם, כן כתב בנצח ישראל פל"ג [תרלו:]: "כי ישמעאל הוא אומה שאין ראוי לה המציאות, ויש בה חסרון. ונמשך מן אברהם, מן מעלתו הגדולה, החסרון שהגיע לישראל מן ישמעאל. ולא היה דבר זה במקרה, רק כי ראוי אברהם מצד עצמו לצאת ממנו ישמעאל. אף על גב שאברהם יש לו מעלה גדולה, מצטרף חסרון אל מעלתו כאשר ישמעאל בא ממנו. כי הצדיקים מחולקים במעלתם, לפעמים יש לצדיק מעלה גדולה מאוד, ומצטרף אליה חסרון". ואודות שהבנים מורים על פנימיות האב [ולכך הפסולת שהיתה באברהם מתבטאת בישמעאל בנו], כן כתב הרמב"ן [דברים כט, יז]: "כי האב שורש הבן... כי משורש מתוק לא יצא מר. וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד, ולא הרהר כלל בעו"ג, לא יוליד מודה בה". ולמעלה פ"ט [תפה.] כתב: "ודע כי ראוי שיהיה העונש נמשך אל זרעו של אברהם בשביל אברהם, כי חסרון השורש יתגלה ויראה בענפים ביותר, כי זה ענין הענף שבו יתגלה כח השורש. ולפיכך חטא השורש יתגלה בענפים ביותר ממה שנראה בשורש עצמו". ובגו"א במדבר פט"ז אות ד [רמד:] כתב: "ודאי צדיק שמוליד רשע, יש דבר פסולת בצדיק שממנו נולד הרשע, כי אין צדיק שלא יהיה בו דבר פסולת ויוצא הרשע ממנו". ובח"א לגיטין נז: [ב, קיז.] כתב: "אם באביו היה בטל כח הקדושה הזאת אצל הרשע, אבל בבניו נתגלה כח זה". וכן הוא בתקנת השבין סימן ו אות סה, וז"ל: "כי הבנים מבררים האבות, וכמו ששמעתי כי בבנים נגלה מעמקי לב האבות, והנעלמות שבהם" [ראה למעלה פ"ט הערות 38, 209, 210, פט"ו הערה 84, פכ"ט הערה 4, פנ"ד הערה 191, ולהלן פע"א הערה 56].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:91
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:91](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:91)

(91) חידוש גדול יש בדברים אלו. כי שגרת המחשבה תופסת שישמעאל נוטל עמו את הפסולת של אברהם, ועשו נוטל עמו את הפסולת של יצחק, ולכך יעקב נשאר ללא פסולת, ומטתו שלימה. אך כאן מבאר שאמנם הפסולת של אברהם מתבטאת בישמעאל, אך אין ישמעאל נוטל ומפסיק פסולת זו. וכן הפסולת של יצחק מתבטאת בעשו, אך אין עשו נוטל ומפסיק פסולת זו, כי אין הבן מפסיק פסולת אביו, אלא ממשיך פסולת אביו. לכך אם יעקב היה נולד בפני עצמו, היה יעקב ג"כ נולד עם פסולת, והיה מוריש פסולת זו לבניו השבטים. לכך האופן היחידי שיעקב יוולד ללא פסולת הוא שעשו יוולד עמו, ועשו כאח יש בידו למנוע מהפסולת של הדורות הקודמים להגיע ליעקב. וראה בסמוך הערה 93.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:92
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:92](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:92)

(92) אודות שעשו נוטל את הפסולת שהיתה עלולה להמצא ביעקב, כן כתב באור חדש פ"ו [תתרכו.]: "אמרו במדרש [ב"ר סג, ח] 'ויצא הראשון אדמוני' [בראשית כה, כה], למה יצא עשו תחילה, כדי שיצא הוא וסריותו עמו. אמר רבי אבוה, כהדין פרביטא [בלן] שהוא משטף את בית המרחץ, ואחר כך מרחיץ בנו של מלך. כך יצא עשו תחילה, כדי שיצא הוא וסריותו עמו. ופירוש זה כי עשו הוא דבק בסריותו ובגנות, ובשביל זה הוא נוטל כל הפחיתות והגנות, עד שהיה יעקב איש חלק, ועשיו איש שעיר [בראשית כז, יא], ודבר זה יורה על הגנות והפחיתות". ובדרשת שבת הגדול [רל:] כתב: "כי כל ענין עשו כמו שאור מבאיש, ואילו ישראל הוא כמו מצה נקיה מבלי שום פסולת. ואמרו במדרש 'ויצא הראשון אדמוני', למה יצא עשו תחלה... הרי כי עשו הוא שאור מבאיש". ונאמר [בראשית כח, ה] "וישלח יצחק את יעקב וילך אל לבן וגו' אחי רבקה אם יעקב ועשו", וכתב רש"י [שם] "אם יעקב ועשו - איני יודע מה מלמדנו". ובגו"א שם אות ג [מט:] כתב: "נראה דבא ללמדנו כי רבקה היתה אם יעקב ועשיו, שהיו אחים אינם מתחברים יחד, וכדכתיב בקרא, וידע יצחק שצריך לצאת זרע כשר אחד שאין בו פסולות. ולפיכך אמר יצחק, מאחר שרבקה היא 'אם יעקב ועשו' בנים מחולקים, אם כן לא די בזה, רק שאני צריך לשלוח את יעקב לבית לבן אחי רבקה, שהיא אם יעקב ועשיו, וישא יעקב מבנותיו, ומהם יצא הזרע המבורך, שיהיה אחד, ואין בהם פסולת". הרי ההבדלה שבין יעקב לעשו מורה על רבקה שהיא יודעת להפריש את הפסולת מהסולת, וזה מורה באצבע שעשו נוטל את הפסולת שהיתה עלולה להגיע ליעקב. ובנצח ישראל פט"ז [שעט.] ביאר מדוע המלאך [שהוא שרו של עשו (ב"ר עז, ג)] נגע בכף ירך יעקב [בראשית לב, כו], וכלשונו: "כי הירך הוא ברגל, והרגל הוא מיוחד שיש בו פחיתות. ואי אפשר לאדם שלא יהיה בו פחיתות של מה, ולכך בזה היה שולט שרו של עשו". ולפי דבריו כאן דבריו בנצח מאירים, שהואיל ותחילת לידתו של עשו היתה בכדי למנוע פסולת מיעקב, דין הוא שתהיה לעשו תפיסה בפחיתות שתמצא ביעקב. וראה למעלה פכ"ט הערה 19, ולהלן הערות 181, 184.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:93
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:93](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:93)

(93) אודות שבאברהם ויצחק היתה פסולת, לעומת יעקב, כן אמרו חכמים במדרש [ב"ר סח, יא] שיעקב אמר "אברהם יצא ממנו פסולת, ישמעאל וכל בני קטורה. ויצחק יצא עשו וכל אלופיו. ואני, אם מתאחות ב' אבנים זו לזו, יודע אני שאינו יוצא הימני פסולת". ובגמרא [פסחים נו.] אמרו "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר, שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו... כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד". ובגו"א במדבר פכ"ב אות מ [שעז:] כתב: "יעקב ובניו, היו כולם קדושים, ולא היה פסולת בזרעו, ולא עבר שם זר... שאין לנטות ימין ושמאל" [ראה למעלה פנ"ד הערה 12]. **ויש לשאול**, כי כאן מבאר שהטעם שלא היתה פסולת בזרע יעקב הוא מחמת שעשו נולד עם יעקב ונטל את הפסולת שהיתה עלולה להיות ביעקב. אך למעלה פ"ט [תצח.] ביאר זאת מחמת מעלת יעקב, ללא קשר כלל לעשו, וכלשונו: "מדת אברהם חסד, ומדת יצחק מדת הדין, זה הפך לזה... ויעקב נגד אמצעי... לכך מדת יעקב מדת אמת, כי האמת אין לו נטיה לא לימין ולא לשמאל, לכך יעקב הוא נגד האמצעי שאין לו ימין ושמאל. וכל זרע יעקב זרע אמת, שלא היה פסולת בזרעו, אבל אברהם ויצחק היה פסולת בזרעם". וכן למעלה פנ"ד [קלו:] כתב: "כי היה אברהם ותרח, ובחר הקב"ה באברהם. והיה יצחק וישמעאל ושאר זרע אברהם, ובחר הקב"ה את יצחק. ונתן ליצחק את יעקב ועשו, ובחר הקב"ה ביעקב ובניו. הרי שלשה פעמים הוחזק לברר ולבחור דבר מדבר, עד שנעשה שלשה פעמים טפה קדושה ברורה שאין בה פסולת. ולפיכך... כל בניו היו נבחרים, אין בהם פסולת, ושלשה פעמים זה אחר זה נתבררו". ולא הזכיר כלל את עשו, אלא שבשלש פעמים הוחזק הדבר. ועל כרחך לומר שדבריו כאן הם במהלך אחר, ואינם כפי דבריו בשאר מקומות, וכמבואר למעלה הערה 91.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:94
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:94](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:94)

(94) כמבואר למעלה הערות 69, 71. וראה להלן הערות 94, 139.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:95
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:95](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:95)

(95) אודות שהקדושה מתייחסת ליעקב, על כך נאמר [ישעיה כט, כג] "והקדישו את קדוש יעקב". וראה למעלה פס"ו הערות 156, 158, ולהלן הערה 140.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:96
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:96](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:96)

(96) כוונתו לנאמר [ויקרא טז, כא-ב] "וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וגו' ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה ושילח את השעיר במדבר". ובמדרש [ב"ר סה, טו] אמרו "'ונשא השעיר עליו' זה עשו... 'את כל עונותם' עונות תם". והפחד יצחק יוה"כ [מאמר ג אות ו] כתב: "עיקר כפרת יום כיפור נפעל הוא על ידי שעיר המשתלח. ומהלך הכפרה הזו הוא מקרא מפורש 'ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה'. ותיבת 'עונותם' פירשו חז"ל [ב"ר סה, טו] שהיא תיבה מורכבת, וכונתה היא 'עונות תם'. כלומר, האיש השעיר נושא עליו את עונות האיש התם. ורואים אנו מכאן שהעונות של האיש התם מונחים הם על ראשו של האיש השעיר". ומה שמציין דוקא נקודה זו, כי נקודה זו מורה בעליל כיצד הפסולת של יעקב שייכת לעשו, ולכך עשו נוטל את הפסולת של יעקב, ובכך מסירה מיעקב. ובדרוש על התשובה [פג.] כתב: "ולכך אמרה תורה [ויקרא טז, כא] שיתן עונות ישראל על השעיר השני, וישלח השעיר במדבר, עד שיקח [השטן] חלקו מן ישראל אשר יש לו אצלם. וחס ושלום לא שיהיה כאן הקרבה אליו כלל שהיא העבודה, רק נקרא [שם פסוק כב] 'ושלח את השעיר' הוא ששלח אותו החוצה, כי החטאים בישראל אינם מצד עצמם, רק מצד החוץ באו, דהיינו מצד יצר הרע, ודבר שבא מצד החוץ אפשר שישלח אותם גם כן מעליו. ולכך צריך שיתן עליו גורלות [שם פסוק ח], כי הגורל מתחייב זה מזה. וכאן מפני שהם מקריבים קרבן לפני ולפנים, מורה על מעלת נפשם מצד עצמם, מזה בעצמו מתחייב שישלחו שעיר לעזאזל, כי יש ליצר הרע הוא השטן חלק בישראל, וישלחו אותו מעליו. ואם לא היו הגורלות, רק היה מקריב השעיר בפנים בעצמו, והיה משלח השעיר בעצמו, מפני דבר זה אי אפשר, כי באולי חטא ישראל הוא מצד נפשם ומצד עצמם, ולא שייך לשלח החוצה. אבל דבר זה שישלח השעיר הוא מצד השעיר שנכנס דמו לפני ולפנים, בזה נראה טהרת וקדושת ישראל מצד עצמם, מפני הקרבן שהוא לפני ולפנים... ולכך בני יעקב יש להם נפש שלימה מבלי תוספת ומבלי חסרון בעצמם, אם מתחבר בנפש חטא וזוהמא, במה שעצם נפשם יש להם השלימות, במהרה יוסר... וכך בעצמו שבקלות יוסר החטא מן אשר הוא שלם בנפשו, כי אין החטא שהוא תוספת עליו מתחבר עמו, ולכך יום הכפורים מעביר את החטא" [הובא למעלה פ"ח הערה 31].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:97
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:97](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:97)

(97) כמבואר למעלה פס"ו [לאחר ציון 35]: "וכאשר תדע כי הוא יתברך מצטרף לנמצאים במה שהם עלולים, כי הוא יתברך שהוא עלת הכל, רצונו בעלול, וכאשר יש עלה יש כאן עלול נמצא. כי התקשרות הסבה הראשונה בנמצאים מצד שהוא יתברך עלה להם, והנמצאים הם עלולים ממנו", והובא למעלה הערה 47. ולמעלה [לאחר ציון 52] כתב: "אחר שאמרנו שסדר המציאות כך חייב שיהיה שכינתו עם העלול". וראה להלן פס"ח הערה 62.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:98
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:98](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:98)

(98) כמבואר למעלה [לאחר ציון 53, ולאחר ציון 87]. ואודות הבטוי "בעצם ובראשונה", כן כתב למעלה פל"ה [תרכב.]: "ועוד יש לך לדעת כי חודש ראשון יותר מיוחד לגאולה, כי כל נמצא הוא ברשות עצמו בעצם, כי מצד עצם הנמצא אין ראוי להיות תחת יד אחר, כי אם בעלי חיים שאינם מדברים, שאלו דוקא מצד עצמם בבריאתם ראוים שיהיו תחת האדם, אבל השעבוד בא במקרה. וכל עצם הדבר הוא ראשון למה שבמקרה, ומה שבמקרה מאוחר. ולכך ראוי שיצאו לחירות, שיבאו ברשות עצמם, בחדש הראשון, כי זה דבר ראשון, שיהיה הנמצא ברשות עצמו, כי זה מצד עצם הנמצא, שהוא ראשון למה שבמקרה. והבן הדברים האלו מאוד, כי הם עיקר גדול מאוד" [הובא למעלה פס"ד הערה 47].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:99
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:99](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:99)

(99) ק"ק, שלמעלה [לאחר ציון 53] הביא פסוק אחר, וכלשונו: "ישראל הם עלולים ממנו בעצם ובראשונה, וראיה שנקראו ישראל 'בנים', דכתיב [דברים יד, א] 'בנים אתם לה' אלקיכם וגו''". ויש לומר שכאן הביא "בני בכורי", כי רצונו לבאר שישראל הם "עלול בעצם ובראשונה", ותואר "בנים" מורה שישראל הם "עלול בעצם", ותואר "בכורי" מורה שישראל הם "עלול בראשונה". ואע"פ שגם למעלה [לאחר ציון 53] כתב "ישראל הם עלולים ממנו בעצם ובראשונה", מ"מ כאן עיקר הדגשתו הוא על הראשוניות של ישראל, והראיה שבסמוך כתב "כי אף בערך מלאכי מרום ישראל הם יותר ראשונים" [ולא הזכיר "עלולים"]. ואילו למעלה עיקר הדגשתו הוא על העלוליות של ישראל, והראיה שבמשפט שלפניו כתב "שסדר המציאות כך חייב שיהיה שכינתו עם העלול [ולא הזכיר "בראשונה"], וישראל הם עלולים ממנו בעצם ובראשונה". וצרף לכאן דברי רבי צדוק הכהן [פרי צדיק ס"פ בא לסעודת פדיון הבן, אות ב], שכתב: "הענין דכתיב 'בני בכורי ישראל', ואין המכוון שכנגד העכו"ם הם בכור, דהא העכו"ם אינם קרוים 'בנים' למקום כלל, רק ישראל. רק המכוון נגד מלאכים, שנקראו גם כן [איוב א, ו] 'ויבואו בני האלוקים', וישראל 'בני בכורי'". וכן מפורש באבות דרבי נתן [נוסח אחר, פמ"ד], שאמרו שם: "ישראל נקראו 'בנים', ומלאכי שרת נקראו 'בנים'. ומנין שישראל נקראו 'בנים', שנאמר 'בנים אתם לה' אלוקיכם'. ומלאכי שרת מנין שנקראו בנים, שנאמר 'ויבואו בני האלוקים'. ואין את יודע אי זה אהוב זה מזה. כשהוא אומר 'בני בכורי ישראל', ישראל אהובים לפני יותר ממלאכי שרת". **ובביאור היחס** בין שני תוארים אלו, כתב בנצח ישראל ר"פ יא [ערב:]: "הנה ישראל אומה זאת מושפעים ממנו יתברך מאמתת עצמו יתברך, ובדבר זה יותר יש להם צירוף וחבור אל השם יתברך. ועל זה מורה השם הנכבד הזה שנקראו 'בנים', ונקראו בשם 'בני בכורי'. כי שם 'בן' יאמר על שנמצא מאמתת עצמו. ומצד שם הזה אין בזה עדיין הצירוף הגמור שהוא מיוחד, כי אפשר שיהיו ב' בנים לאחד, והצירוף אשר הוא לשנים אינו צירוף גמור מיוחד. ואף כי אין אומה עוד נקראת 'בן' אל השם יתברך יותר מישראל, מכל מקום שם 'בן' אינו כל כך הצירוף אליו, כיון שאפשר שיהיה לאחד שני בנים. ולכך נקראו ישראל 'בני בכורי', כי אי אפשר שיהיה לאחד שני בכורים. ומזה תבין כי אי אפשר שתהיה עוד אומה שנקראו 'בנים', כי השם יתברך הוא אחד בעצמו [דברים ו, ד], ומאחר כי הבן הוא מן אמתת עצמו, אשר אמתת עצמו הוא אחד, ולכך בנו גם כן הוא אחד. וזה מבואר ממה שאמרו במדרש [הובא בתוספות חגיגה ג: ד"ה ומי] כי השם יתברך מעיד על ישראל שהם אחד. ופירוש זה, כי מאחר כי ישראל הם מן אמתת עצמו יתברך, והוא יתברך אחד, וכך אשר מושפע מאתו יתברך הוא אחד. אבל שאר אומות, שאף שהם מושפעים מן השם יתברך, מכל מקום אינם מושפעים מאמתת עצמו, רק ישראל מושפעים מאמתת עצמו". וכן כתב בבאר הגולה באר השלישי [רסה:]. וראה למעלה פכ"ט הערות 5, 36, פל"ז הערה 97, ופמ"ד הערה 137. נמצא שהתואר "בני בכורי" הוא העמקה נוספת בתואר "בנים אתם", שתואר "בנים" הוא בלעדי לישראל, שאע"פ "שאפשר שיהיה לאחד שני בנים", מ"מ אי אפשר שתהיה עוד אומה שתקרא "בנים", כי תואר "בנים" ביחס להקב"ה הוא כמו תואר "בכור" ביחס לאדם; כשם ש"אי אפשר שיהיה לאחד שני בכורים", כך אצל הקב"ה "אי אפשר שתהיה עוד אומה שנקראו 'בנים'". וצרף לכאן דברי הגמרא [שבת לא.] "נשא אותו גר קל וחומר בעצמו; ומה ישראל שנקראו 'בנים' למקום, ומתוך אהבה שאהבם קרא להם 'בני בכורי ישראל', כתיב עליהם [במדבר א, נא] 'והזר הקרב יומת', גר הקל שבא במקלו ובתרמילו, על אחת כמה וכמה". הרי מבואר ששם "בני בכורי" אינו מוסיף בפועל דבר על שם "בנים אתם", אלא משמעות דורשין איכא בינייהו, שהוא בפרט מורה על אהבת ה' לישראל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:100
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:100](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:100)

(100) "כי המשפט יחייב שיהיה נמצא העלה עם העלול" [לשונו כאן], והמצאות העלה עם העלול נעשית באמצעות השראת השכינה של העלה בתוך העלול. ולמעלה פכ"ג [שטו:] כתב: "כי הוא יתברך העלה, וישראל הם בניו עלולים, ומצד שהעלה והעלול מצטרפים יחד... כגון זה שישראל נקראים 'בנים' אל השם יתברך, שהוא העלה להם". וראה להלן פס"ח הערה 62.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:101
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:101](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:101)

(101) כפי שהביא תמיה זו למעלה [לאחר ציון 51], ויישבה בביאור ארוך שישראל הם העלול בעצם מן ה'. ומה שבא להוסיף כאן הוא שישראל הם ראשונים גם ביחס למלאכי מרום, ולא רק ביחס לשאר נמצאים תחתונים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:102
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:102](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:102)

(102) לשונו למעלה פמ"ד [ערב.]: "ואולי תאמר, דסוף סוף יקשה, איך אפשר זה לומר דיותר יהיה חביב האדם בעל חומר, מן המלאך, שהוא בלא גוף". ובדר"ח פ"ג מי"ד [שמו:] כתב: "ובאולי תשאל, הנה בארנו למעלה כי המציאות הוא לדברים הנבדלים מן החומר ביותר, כמו השכל וכיוצא בזה, ולדברים חמריים אין המציאות כל כך. ואיך אפשר לומר כי יהיה אור המציאות לאדם, והוא בעל חומר נברא מן האדמה, יותר ממה שהוא למלאכים, שאינם מוטבעים בחומר". ובנתיב הפרישות פ"א [ב, קיב:] כתב: "ואל תתמה איך אפשר שתהיה לאדם הגשמי קדושה עליונה יותר קדושה מן המלאכים". וראה להלן פס"ח הערה 28.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:103
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:103](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:103)

(103) פ"ג מי"ד [שכא., שלד:, שמו:-שנ:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:104
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:104](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:104)

(104) כן גרס במשנה "חביב אדם שנברא בצלם אלקים" [דר"ח פ"ג מי"ד (שיט., שס., שעג.), ונצח ישראל פי"א (שג.)]. וכן הוא בשינויי נוסחאות הנדפס במשניות [שם]. ולפנינו במשניות ליתא לתיבת "אלקים". וזה לשונו בדר"ח פ"ג מי"ד [שלד:]: "כי זה ההפרש שיש בין האדם ובין המלאך, כי המלאך נבדל בעצמו, ומצד הזה הוא במדריגה יותר עליונה. אבל האדם הגשמי הוא מקבל כח נבדל, והוא צלם הזה, שהוא אור זיו בלתי גשמי הדבק באדם... והדבר הזה ברור, כי המלאכים, אף שהם נבדלים מן הגשם, אין נבדלים לגמרי. אבל האדם, מה שמקבל האדם הוא כח נבדל לגמרי, אף שהוא עם נושא, ולא נמצא בלא נושא, יש לדבר נבדל המקבל האדם פשיטות יותר... כי המלאכים מצד עצמם אינם נבדלים לגמרי, ויש להם נטיה אל בעלי חיים הגשמיים. רק השם יתברך הוא פשוט בתכלית הפשיטות לגמרי, והאדם מקבל כח נבדל פשוט עומד בנושא, הוא זיו העליון אשר הוא זורח עליו, ומקבל אותו הניצוץ האדם". ובהמשך המשנה שם [שמו:] כתב: "איך אפשר לומר כי יהיה אור המציאות לאדם, והוא בעל חומר נברא מן האדמה, יותר ממה שהוא למלאכים, שאינם מוטבעים בחומר. בודאי אין זה קושיא, כי הדבר הזה כמו שהארכנו למעלה, כי האדם מקבל ניצוץ עליון הזה, והוא בנושא, הוא האדם. והנצוץ הזה שהוא מקבל יותר פשוט מן המלאכים, כי המלאכים אינם גוף וגשם בעצמם, ומכל מקום אין להם הזוהר והזיו הזה, שהוא ניצוץ עליון דבק בו. אבל האדם הוא גוף ובשר, מקבל האור והניצוץ העליון, ועומדים בנושא" [ראה להלן ציון 169]. וכן כתב בקיצור בתפארת ישראל פי"ב [קפו:]. ובתפארת ישראל פכ"ד [שסא:] הוסיף שמעלת הצלם של האדם אינה למרות היותו בעל גוף, אלא מחמת היותו בעל גוף, וכלשונו: "האדם אשר יש לו המעלה העליונה שהוא נברא בצלם אלקים, והצלם הזה מקבל אותו גוף הגשמי... שאין למלאכים הצלם האלקי שיש לאדם, כי הצלם הזה לפי מעלתו העליונה צריך אליו נושא, והוא גוף האדם, שהוא נושא לצלם הזה. והמלאכים שאין להם נושא מקבל, רק האדם שיש לו הגוף, יש לו נושא מקבל, לכך הוא מקבל הצלם הזה... כמו שהוא בצלם אלקים שבו נברא האדם, שלא נתן למלאכי השרת, למעלת ודקות הצלם הזה צריך אליו נושא מקבל". **ובנתיב הפרישות** פ"א [ב, קיב:] יישב שאלה זו באופן נוסף, וז"ל: "אף כי התחתונים הם בעלי גשם, יש לישראל קדושה על המלאכים. וביאור זה כי הקדושה שנתן השם יתברך למלאכים, שהם נבדלים מן החמרי, אבל לא נתן להם רק קדושה אחת. אבל לישראל נתן להם שתי קדושות, מפני שהאדם בעל חומר... וכדי להרחיק את האדם מן החמרי, נתן לו שיהיה קודש קדשים, שלא נמצא דבר זה במלאך. אף על גב שתמצא אצל המלאך קדושה, כדכתיב [דניאל ד, יד] 'ומאמר קדישין שאלתא'. אבל שיהיה קודש קדשים, דבר זה לא נמצא בהם. אבל האדם נמצא אצלו שהוא קודש קדשים, והיינו שיש באדם סלוק הגשמי על ידי התורה, ובזה האדם קודש קדשים, כי התורה היא קודש קדשים. ובודאי המלאך יש לו מדריגה זאת שנמצא קדושתו בפעל אצלו, ודבר זה לא נמצא אצל האדם כי הוא גשמי. אבל מצד שהאדם דבק בקודש הקדשים, היא התורה השכלית העליונה, שאין המלאכים מגיעים שם... ואל תתמה איך אפשר שתהיה לאדם הגשמי קדושה עליונה יותר קדושה מן המלאכים. כי דבר זה בודאי ובבירור, כי על ידי התורה נכנס האדם לקודש הקדשים למקום שאין נכנסים מלאכי שרת. ולכך אמר במסכת אבות [פ"ג מי"ד] 'חביב האדם שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם'". הרי שביאר בשני מקומות אלו שמעלת האדם על פני המלאך היא מפאת הצלם והתורה. ובתפארת ישראל פי"ב [קפט:] חיבר את שני הטעמים האלו להדדי, שכתב: "מצד שהוא [האדם] בצלם אלקים, חביב אף מן המלאכים. ואמר [אבות פ"ג מי"ד] כי יש כאן חבה על חבה במה שנתן להם כלי חמדה, שהתורה היא השלמת האדם" [הובא למעלה פמ"ד הערה 50].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:105
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:105](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:105)

(105) לפנינו הוא בפרק מד. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:106
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:106](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:106)

(106) לשונו למעלה פמ"ד [רפב.]: "למה לא יאמר 'אנכי ה' אלקי המלאכים העליונים', שבזה היה נראה רוממותו וגדולתו, כמו שיאמר [דברים י, יז] 'אלקי האלקים ואדוני האדונים'. אמנם אני אומר, כי כל האומר כי המלאכים הנבדלים הם יותר במעלה מן ישראל, שהם אדם באמת אשר נקראו 'בנים' לו יתברך, אין רוח חכמים נוחה הימנו. ולא אקבל דברי מקצת אחרונים שאמרו מדעתם ומסברתם, שהרי יהושע היה משתחוה למלאך ויפול על פניו [יהושע ה, יד], והביאו גם כן שאר ראיות. ואם אין זה מקומו, כי דבר זה נתבאר בספר דרך חיים בפירוש מסכת אבות, המסכתא המהוללה, ועוד לקמן בסוף הספר... כי ישראל הם עם קרובו מכל הנמצאים". ובהמשך הפרק שם [שי.] כתב: "ויורה זה השם, כי המלאכים הם נקראים 'מלאכים' מלשון שלוחים, מפני שהם שלוחים לצורך הנמצאים, ומפני שהם שלוחים לצורך הנמצאים, אינם עיקר שיקרא אלקותו יתברך עליהם. אבל ישראל הפך זה, שנקראו 'בנים', כי אם הבן הוא משמש אל האב לכבודו, אבל מכל מקום אינו משמש זולתו. לכך שמו יתברך נקרא על ישראל לומר [שמות כ, ב] 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים', ולא אמר 'אנכי ה' אלקי המלאכים'", ושם מאריך בזה עוד [ראה שם הערות 40, 50, 72, 73]. וראה להלן הערות 121, 188, ופס"ח הערה 97.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:107
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:107](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:107)

(107) פירוש - הענין המדובר כאן [שהקב"ה קרוב לתחתונים יותר מלמלאכים] "גורם להוסיף בכאן ולהאריך". וכן למעלה פמ"ד [רפב:] כתב: "כי כל האומר כי המלאכים הנבדלים הם יותר במעלה מן ישראל... אין רוח חכמים נוחה הימנו... ואם אין זה מקומו, כי דבר זה נתבאר בספר דרך חיים... ועוד לקמן בסוף הספר", הרי שכאן הוא "מקומו" של ענין זה. ואודות "המקום גורם", כן אמרו חכמים [סנהדרין יד:] "מלמד שהמקום גורם". ולמעלה פי"ט [קפ:] כתב: "לכך נזדווגו לאלו זיווגם על הבאר, כי המקום הוא גורם דברים הרבה, ושייך הזיווג אל הבאר". ולא מצאתי עוד פעם שיאמר "המקום גורם" על ענין ונושא, אלא כתב כן כמה פעמים על מקום ממש [כמלוקט למעלה פי"ט הערה 91]. וראה להלן פ"ע הערה 1.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:108
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:108](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:108)

(108) לשונו בסוף הפרק [לאחר ציון 184]: "והדברים האלו הם סתרי החכמה מאוד. ומכל מקום מבואר נגלה לך שהאדם נבחר, ולפיכך ראוי מצד הזה שיניח עליונים, ויהיה שכינתו אצל ישראל מצד המעלה הזאת, כמו שאמרנו". ולהלן פ"ע [לאחר ציון 7] כתב: "וכבר הוכחנו למעלה שאין חבור הזה מקרה, אבל הוא סדר אלקים". ויש להבין מדוע ענין זה [היות האדם גדול מהמלאכים] הוא "יסוד ועמוד התורה". ובשלמא שענין זה הוא "השכלת מעשה אלקינו וסדור המציאות", כי ענין זה מבאר מדוע "האדם נבחר, ולפיכך ראוי מצד זה שיניח עליונים, ויהיה שכינתו אצל ישראל", אך מדוע הוא "יסוד ועמוד התורה". ויש לומר, כי המחייב להשראת שכינה בישראל הוא נתינת התורה לישראל, וכמו שאמרו במדרש [שמו"ר לג, א] שמחמת שהקב"ה אינו יכול להניח את בתו [התורה], לכך הוא שוכן בישראל, שקבלו התורה [כמבואר למעלה פמ"ז 353, פנ"ד 209, ופנ"ט 97]. לכך כל הבנה נוספת בהשראת שכינה בישראל [התולדה] היא הבנה נוספת במהות התורה וענינה [האב]. וראה להלן פס"ח הערה 19.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:109
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:109](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:109)

(109) לשונו למעלה פמ"ד [רפג.]: "ולא אקבל דברי מקצת אחרונים שאמרו מדעתם ומסברתם, שהרי יהושע היה משתחוה למלאך ויפול על פניו, והביאו גם כן שאר ראיות". והראב"ע [בראשית א, א] כתב: "ואל תשים לבך אל דברי הגאון [רס"ג] שאומר שהאדם נכבד מהמלאכים, וכבר בארתי בספר היסוד כי כל ראיותיו הפוכות. וידענו כי אין בבני אדם נכבדים כמו הנביאים, ויהושע נפל על פניו לפני מלאך ה' והשתחוה ואמר 'מה אדנִי מדבר אל עבדו', וכן זכריה [זכריה א, ט שפנה למלאך בלשון "אדונִי"]. ודניאל [דניאל י, יז שפנה למלאך בלשון "אדונִי"]. ולמה אאריך" [הובא למעלה פמ"ד הערה 76]. וכן האריך בפירושו הקצר לשמות [כג, כ], והביא שם ראיות נוספות. אמנם ק"ק לומר שמכנה את הראב"ע בשם "חוקרים". וראה להלן הערה 133, ופס"ח הערה 95.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:110
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:110](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:110)

(110) בין צורת אדם הכללית לבין צורת אדם הפרטית; לבני אדם בכלליות יש מעלה יותר ממלאך, אך לאדם פרטי אין מעלה זו, וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:111
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:111](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:111)

(111) אודות שהצלם הוא צורת האדם, ראה להלן הערה 174. ורומז בזה שלשון המשנה מורה שהאדם חביב מן המלאך, וכמו שכתב בדר"ח פ"ג מי"ד [שכא.]: "מה שנאמר כאן 'חביב האדם', על כרחך פירושו שהוא חביב אף מן המלאכים, כי מה שהאדם חביב מן הבהמה, וכי דבר זה צריך לומר. ועל כרחך פירושו שהאדם חביב אף מן המלאכים". וכן כתב בתפארת ישראל פי"ב [קפט.], וז"ל: "אם לא היה דעת רז"ל לומר כי חביבות שלו על כל העולם, אף מן המלאכים, לא היה צריך לומר כי האדם חביב, דודאי חביב מן כל בעל חי. אלא שרצו בזה לומר מצד שהוא בצלם אלקים חביב אף מן המלאכים". ובנתיב הפרישות פ"א [ב, קיב:] כתב: "ואל תתמה איך אפשר שתהיה לאדם הגשמי קדושה עליונה יותר קדושה מן המלאכים... לכך אמר במסכת אבות 'חביב האדם'... ולשון 'חביב' רוצה לומר כי חביב אף מן המלאכים" [הובא למעלה פמ"ד הערה 43].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:112
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:112](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:112)

(112) שביאר בדר"ח שם בשני אופנים את מעלת הצלם; (א) הצלם הוא בטוי גשמי לדבר נבדל, וכלשונו שם [שכב.]: "מה שאמר הכתוב [בראשית א, כז] 'ויברא אלקים את האדם בצלמו', אין פירושו שיש אל השם יתברך צלם ודמות, שאין הדבר כך כלל. אבל הכתוב בא לומר כי כאשר בא לרמוז בתמונה הגשמית מה שנמצא בהקב"ה בעיון נבדל מן הגשמי, כי בודאי יכול האדם לצייר בענין הגשמי דבר הנבדל הבלתי גשמי. דמיון זה, כאשר בא לצייר השם יתברך שהוא מלך על הכל, ואין עליו במציאות, הנה יצייר תמונה בזקיפה. אף בודאי שאין לתת שום תמונה חס וחלילה אל השם יתברך... אבל מכל מקום מה שנמצא בהקב"ה הוא מצוייר באדם הגשמי, שבריאתו של אדם בזקיפה, ולא כמו שאר בעלי חיים הולכי שחוח. כי מי שהולך שחוח, הוא מורה על שיש עליו אדון, ולפיכך הולך שחוח, כמו עבד שהולך שחוח לפני אדון שלו. אבל השם יתברך אין עליו, לכך האדם שהוא בזקיפה נאמר עליו שהוא בצלם אלקים". (ב) הצלם הוא אור וזיו עליון, וכלשונו שם [שלא:]: "ואם אתה רוצה לפרש מלת 'בצלמו' הצלם שיש לו להשם יתברך לפי האמת, תפרש מה שנאמר [בראשית א, כו] 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו', אף כי בודאי הצלם והדמות באים על התואר והתמונה, בכאן לא בא רק על עיקר הצלם והתמונה. שכל דבר שיש לו צלם ודמות יש לו זיו, והוא עיקר הצלם והדמות, דהיינו האור והזיו של הצלם... ואין ספק כי לא היה משתנה התמונה הגשמית. רק כי כאשר יקרה לאדם דבר מה, משתנה לו הזיו של הפנים והאור שלו. וזה פירוש הכתוב 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו', כי דבק בפנים שלו זיו, וניצוץ עליון דבק בו, ודבר זה הוא צלם אלקים. ובזה מיוחד האדם מכל הנבראים בזיו ואור הצלם. ואין האור הזה אור גשמי כלל, אבל הוא אור וזיו נבדל אלקי שדבק באדם, ועליו נאמר 'כי בצלם אלקים עשה את האדם'... ומצד האור הנבדל הדבק באדם כאשר הוא מסולק ומופשט מן הגשמי, הוא צלם אלקים לגמרי. כי זה ההפרש שיש בין האדם ובין המלאך, כי המלאך נבדל בעצמו, ומצד הזה הוא במדריגה יותר עליונה. אבל האדם הגשמי הוא מקבל כח נבדל, והוא צלם הזה, שהוא אור זיו בלתי גשמי הדבק באדם" [ראה להלן הערה 163]. ודבריו כאן הם לפי הסברו השני, שמעלת האור והזיו אינה נמצאת בשוה אצל כל בני אדם [אך מעלת קומה זקופה נמצאת אצל כל בני אדם]. וראה להלן הערה 185, ופס"ח הערה 27.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:113
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:113](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:113)

(113) שלכך אמרו "חביב אדם שנברא בצלם אלקים", ולא "חביב ישראל", וכמו שכתב בדר"ח פ"ג מי"ד [שנג:]: "ואף כי מעלה זאת אינה רק לישראל בלבד, אמר על זה 'חביב האדם', ולא אמר 'חביבין ישראל'... מכל מקום יש צורת אדם באומות גם כן". ובנצח ישראל פי"א [דש:] כתב: "מכל מקום יש לאומות שם 'אדם' במה, כי נקראו 'אדם' בשביל הצלם האלקי, כדכתיב [בראשית א, כו] 'נעשה אדם בצלמנו וגו''". ובח"א לע"ז ב: [ד, כ:] כתב: "בודאי גם האומות נקראים 'אדם'". וכן כתב בבאר הגולה באר הששי [רלט:] שגם לאומות יש קומה זקופה. ובתויו"ט [אבות פ"ג מי"ד] האריך לבאר נקודה זו. ולמעלה פנ"ז [רצה.] ביאר שבמכת שחין הוכה צלם אלקים של המצריים, ושם הערה 122. וראה להלן ציונים 126, 128.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:114
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:114](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:114)

(114) ומאמר זה מורה שאין לאומות מעלת האדם [הצלם] במלואה. ולמעלה פמ"ג [רמח.] כתב: "שאף שכולם בני אדם, הלא אמרו 'אתם קרוים אדם, ואין האומות קרויים אדם', וכמו שיתבאר דבר זה". ומאמר זה הובא למעלה פ"ד [רל.], פל"ט [מד.], פמ"ג [רמח.], ופמ"ד [רעו.]. וכן הוזכר הרבה מאוד פעמים בשאר ספריו; גו"א בראשית פ"א אות ז [ט.], שם פמ"ו אות ה [שנב.], שם במדבר פל"א אות יח [תקטו:], תפארת ישראל פ"א [מב:], שם פי"ב [קפט:, קצה.], שם ר"פ יז [רנט.], שם פכ"ד [שנז:], נצח ישראל פ"י [רנב:], שם פי"א [דש.], שם פי"ד [שדמ.], שם פ"ס [תתקכג.], דר"ח פ"א מי"ח [תכט.], שם פ"ב מ"ה [תקעו:], שם פ"ג מי"ד [שנג.], באר הגולה באר השני [רכ:], נר מצוה [כד.], אור חדש פ"ו [תתרמה:], ח"א לכתובות סו: [א, קנג:], ח"א לסנהדרין לז. [ג, קמה:], ח"א לע"ז ב: [ד, כ:], ח"א למנחות נג: [ד, פב:], ח"א לחולין צ: [ד, קג.], ודרשת שבת הגדול [רג:]. **ועולה מדבריו** ארבעה הסברים לכך שישראל נקראים "אדם", ולא כן אומות העולם; (א) לישראל יש מדריגה רוחנית גדולה יותר [כפי שיבאר כאן, למעלה פמ"ד (רעו:), תפארת ישראל פ"א (מב:), גו"א במדבר פל"א אות יח (תקטו:), נצח ישראל פי"ד (שדמ.), ונר מצוה (כד.)]. (ב) ישראל נבראו לאחר כל האומות, כפי שאדה"ר נברא לאחר כל הנבראים [למעלה פל"ט (מד.), תפארת ישראל ס"פ יב (קצה.), שם ר"פ יז (רנט.), וגו"א פרשת בראשית פ"א אות ז (ט.)]. (ג) לישראל יש את התורה [תפארת ישראל פי"ב (קפט:)]. (ד) אין לישראל שום חוזק מצד עצמם [דרשת שבת הגדול (סוף רג:)]. וראה למעלה פ"ד הערה 73, פכ"ג הערה 175, פל"ט הערה 147, פמ"ג הערה 179, פמ"ד הערה 53, פ"ס הערה 46, ולהלן פע"ב הערות 39, 81.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:115
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:115](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:115)

(115) לכך הואיל ואצל האומות יש ביטול לצלם זה [כמו שמבאר והולך], לכך הן מופקעות משם "אדם", כי אין שם "אדם" למחצה. ובלשונו רומז ליסוד שאין ביטול לצורה, אלא שהצורה קיימת במילואה, או אינה קיימת כלל. וכן כתב למעלה פ"ד [רכד.]: "הצורה היא הפך זה, שהיא שלימה, ואין חסרון בה כלל. וישראל בעבור שעצם שלהם במדריגת צורה נבדלת שלימה, לכך אם אין לישראל ענין הראוי לצורה כאילו אין להם מציאות כלל, כי זהו ענין הצורה הנבדלת אשר אין בה חסרון והיא שלימה, ואם יש בה חסרון, כאילו אין כאן צורה נבדלת". וכן חזר וביאר למעלה פ"ס [תד.]. ובנצח ישראל פי"ד [שמו.] כתב: "כאשר אתה עומד על ענין זה תדע, כי יש לישראל משפט הצורה הנבדלת, ולאומות משפט החומר... ובשביל כך אין ראוי אל הצורה הפחיתות ויציאה מענין הראוי לה, כי זה הוא ענין עצם הצורה בעצמה, שהיא שלימה בלא חסרון. ואין ענין הזה בדבר שהוא חומרי, כי אין עצם החומר שהוא שלם. וכאשר אין הצורה כאשר ראוי להיות, הרי כאילו אין לה מציאות כלל. ולכך כאשר ישראל, שיש להם משפט ומדריגת הצורה, שראוי לה השלימות, והם במעלתם, הם על הכל. אבל אם יוצאים מן השלימות, שאז כאילו חס ושלום אין להם מציאות כלל, וכאילו הם נעדרים. כי הצורה, כאשר אינה בשלימות שלה, יש לה בטול... והחסרון בצורה הוא בטול אל הצורה לגמרי, ונחשבת נעדרת לגמרי... כי הצורה כאשר אין בה השלימות אשר ראוי אל הצורה כאילו היא בטילה, כי לא שייך חסרון מה בצורה. הרי על ידי זה נחשב הצורה כאילו אין לה מציאות כלל". וכן כתב באור חדש פ"ו [תתרמג.]. וראה למעלה פ"ד הערה 39, וש"נ. **וכן רומז בלשונו** שאין ראוי שיהיה ביטול לדברים אלקיים, וכמו שכתב להלן ר"פ עב: "הדברים הטבעים ההפסד נמצא בהם ביותר, ודברים הבלתי טבעים מקוימים ביותר". ובגו"א דברים פ"י אות ג [קסב.] כתב: "הדברים האלקיים אין ראוי שיהיה הפסד להם". וכן כתב בגו"א שמות פ"ל אות כ [תיד.]. ובדר"ח פ"ד מ"ה [קיב.] כתב: "כי הדברים השכלים ראוי להם המציאות ביותר... כי אין ההעדר דבק בדברים השכלים". ובנצח ישראל פ"ה [קכ:] כתב: "אם הנשמה שהיא אלקית נבדלת, אין ראוי לה בטול, כל שכן הכלי שהוא קדוש לגמרי, אין ראוי לו בטול הקדושה". ובח"א לסנהדרין צו: [ג, רד:] כתב: "כל שכן וק"ו הדברים האלקיים, כמו מלכות בית דוד, איך אפשר שיהיה ביטול לזה". וראה למעלה הקדמה שניה הערה 229, פכ"ז הערה 47, פס"ד הערה 238, ולהלן פע"ב הערה 2.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:116
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:116](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:116)

(116) מלשונו משמע שהאומות נכללות ב"בשר חמור בשרם". ויש להעיר, שפסוק זה נאמר בפרט על המצריים, שנאמר [יחזקאל כג, יט-כ] "ותרבה את תזנותיה לזכור את ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים, ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם". וכן הרבה פעמים ביאר למעלה שהפסוק נאמר על המצריים. וכגון, למעלה פ"ד [ריח.] כתב: "כי עצמם של מצרים דבוקים בזנות וכל דבר תעוב, ונמשכים בטבעם אחר הזנות ומעשים אשר הם תעובים... כי המצרים הם דביקים בזנות, וידוע כי הנמשך אחר הזנות הוא הנמשך אחר החומר ומעשה בהמה... ובשביל זה קרא יחזקאל את מצרים 'חמורים', 'אשר בשר חמורים בשרם', להודיע כי ענין מצרים חומרים, וכל פעולתם נמשך אחר זה... הנה תמצא כי מצרים דומים ונמשלים לענין החומר... לכך המצריים נמשכים אחר הראוי להם". ולמעלה פי"א [תקלה:] כתב: "כי מצרים נקראים חמור, כדכתיב 'אשר בשר חמורים בשרם', והיו שטופי זמה, כדכתיב בפרשת עריות [ויקרא יח, ג] 'כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו', ולא היה בעולם מקום שהיו שטופי זמה כמו ארץ מצרים". ולמעלה פמ"ד [רסה.] כתב: "שכבר התבאר כי לא היה אומה בעולם שהיה כל ענינם הכל חמרי כמו מצרים, והם נקראו בעצמם 'אשר בשר חמורים בשרם'". ולמעלה פמ"ה [שלב.] כתב: "כי מצרים כמו שנתבאר פעמים הרבה שנקראו חמורים, שנאמר 'בשר חמורים בשרם' על שם החומרית שבהם". ומנין לומר שפסוק זה נאמר גם על שאר האומות. אמנם בגמרא [ברכות כה:, שם נח., ועוד] למדו מפסוק זה לכל הגוים, ולאו דוקא למצריים. וכן האור החיים [בראשית מט, יא] כתב: "כל האומות נמשלים לחמור, דכתיב 'אשר בשר חמורים בשרם'". ואולי יש לבאר שהמצריים היו ראש לכל האומות [זוה"ק ח"ב ו.], ומחמת כן כל האומות נמשכות אחר המצריים. ובפחד יצחק פורים ענין ב כתב: "רווחת היא השמועה בדבריהם של חכמי האמת כי כשם שישראל הם 'ראשית' בצד הקדושה ['קודש ישראל להשם ראשית תבואתו' (ירמיה ב, ג)]; כמו כן, מצרים הם ראשית בצד הטומאה ['ראשית אונים באהלי חם' (תהלים עח, נא)]".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:117
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:117](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:117)

(117) מוסיף כאן חידוש, שאצל האומות לא רק שהצורה בטלה לחומר [כמבואר בהערה הבאה], אלא שהצורה גופא נעשית חומרית ["ונעשית הצורה חומרי"]. וכן מצינו לגבי נפש הרשעים, וכמו שכתב בדרוש לשבת תשובה [ע:]: "אם חטא האדם, אין נשמה שלו זכה וטהורה, רק נוטה אל הגוף שהחטיא את הנשמה". ובבאר הגולה באר הרביעי [תצח.] כתב: "הרשעים, אף כאשר יפרדו מן העולם הגשמי, מפני שכאשר היו בעולם הזה היה נמשך נפשם אל הגוף שהוא חמרי, ולפיכך אף אחר הפרדם מן הגוף, אין נפשם נבדל מן החומר". ושם בבאר השביעי [שפו.] ביאר לפי זה מדוע עמי הארצות אינם זוכים לתחיית המתים. וכן כתב בגו"א בראשית פכ"ה אות יג (תכא.). וראה למעלה הקדמה שניה הערה 345, ופמ"ד הערה 220]. ורבינו יונה [שערי תשובה שער שני אות יח] כתב: "ודע כי נפש הרשע, אשר כל תאותה לחפצי הגוף בחייו, ונפרדת תאותה מעבודת הבורא, ונבדלת משרשיה, תרד במותו למטה לארץ, אל מקום תאותה, ותהי תולדתה כטבע העפר לרדת, ולא לעלות". ומינה נשמע שאצל הצדיקים החומר בטל לצורה, ומקבל מעלת הצורה. וכן כתב למעלה פכ"ד [שסד:]: "כל הדברים אשר הם צורה נבדלת יש להם קיום, ואין להם שנוי, כי כח חמרי הוא משתנה. וזה סוד מה שנאמר במשה [דברים לד, ז] 'לא כהתה עינו ולא נס ליחו', שמשה נפשו לא היה מוטבע בגוף, מפני זה לא היה מקבל חולשה, שכל כח גוף מקבל חולשה במה שהוא מוטבע בגוף, אבל כחות שאינם מוטבעים בגוף אינם מקבלים חולשה. ועל ידי שיש לו כח בלתי מוטבע בגוף, אף כחות הטבעיות עומדים בכחם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:118
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:118](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:118)

(118) כי צלמו נשאר על כנו, ולכך נקרא "אדם", כי המיוחד באדם הוא שניחון בצלם ["חביב אדם שנברא בצלם אלקים"]. ולמעלה פמ"ד [רעו.] כתב: "ובפרק הבא על יבמתו [יבמות סא.], אמר רבי שמעון בן יוחאי, קברי הגוים אין מטמאים, שנאמר [יחזקאל לד, לא] 'ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם', אתם קרוים 'אדם', ואין האומות קרוים 'אדם', עד כאן. וביאור ענין זה, שעם שכל בני אדם משותפים בצורה זאת, מכל מקום יש חלוק. כי כמו שהאדם נבדל משאר בעלי חיים, במה שהאדם הוא שכלי ושאר בעלי חיים הם בלתי שכלי, כך יש בין האומות גם כן הבדל, שיש אומה נוטה אל החומר יותר... וכמו שתמצא בעלי חיים, והם כמו אמצעי בין האדם ובין שאר בעלי חיים, כמו הקוף, שהוא אמצעי בין בעלי חיים ובין האדם, כך יש אדם, ואינו אדם בשלימות. לכך אמר אשר הוא אדם בשלימות, אשר אינו נוטה לחמרי יותר מדאי, הם ישראל, בעבור שיש בהם הצורה השלימה, מבלי נטיה חמרית. והרי אצל האומות בטל הצורה אצל החומר, כאילו אינם אדם, שהחומר עיקר והצורה טפילה. וכל דבר שיש עיקר ועמו טפל, הטפל בטל אצל העיקר. ואצל ישראל הוא הפך זה, כי הצורה עיקר, והחומר טפל, ובטל הטפל אצל העיקר". ובנצח ישראל פי"ד [שדמ.] כתב: "ישראל מיוחדים ונבדלים מכל האומות, אשר הם במדרגה החומרית, וישראל במדריגת הצורה. ודבר זה בארנו פעמים הרבה, כמו שאמרו חז"ל 'אתם קרויין אדם, ואין האומות קרויין אדם'. כאילו דבר פשוט הוא אצלם שמדרגת ישראל בערך אל האומות, כמדרגת האדם אל בעלי חיים הבלתי מדברים. וזה כי האדם נבדל מן הבעלי חיים במה שאין האדם חומרי גשמי כמו שאר בעלי חיים, והאדם הוא שכלי. וכך מדריגת ישראל, שהם נבדלים מן החומר, ואינם מוטבעים בחומר. וכאילו אצל ישראל בטל החומר אצל הנפש, ואין החומר רק נושא שעליו רוכב הנפש, ובטל החומר הזה אצל רוכבו, כמו שבטל וטפל החמור אצל מי שרוכב עליו. וכך ענין ישראל כאשר עושים רצונו של מקום, ואז הם צורה נבדלת בלבד. ואילו אצל האומות הוא ההיפך, כאילו היה הנפש בטל אצל הגוף, וכאילו היה כולו גוף וחומר בלבד". ובנר מצוה [כד:] כתב: "הפרש יש, כי אצל ישראל צלם האלקי הוא עיקר, והכל טפל אצל הצלם" [הובא למעלה פ"מ הערה 267, פמ"ד הערה 69, ולהלן פע"ב הערה 39].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:119
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:119](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:119)

(119) "גם כן" - בנוסף לתמיה שהיתה למעלה [לאחר ציון 68] שכתב "ואם אתה אומר הלא כל האומות בטבעיהן נבראים בשוה. אין זה קשיא, כי אנחנו אין מדברים מן הטבע, רק במה שמוכן האדם לקבל ענין אלקי", ושם הערה 69. והשאלה כאן היא יותר קשה, כי כאן מדובר על טבע ישראל לעומת טבע האומות, שהאומות הן חומריות יותר מישראל, וחומריות זו צריכה להתבטא באופן מורגש וחיצוני, כי החומרי הוא מדריגה נגלית, וכמו שכתב למעלה פי"ט [קעא.]: "וכבר אמרנו לך פעמים הרבה כי ישראל נבדלים מענין החמרי, וראוי להם המעלה הפנימית אשר אין שם גלוי והרגש אשר שייך לגשם". וכן כתב בגו"א שמות פ"ב אות כג [לו.], ונתיב הצניעות פ"א [ב, קג.]. וראה למעלה פ"ד הערה 93, פי"ט הערה 44, פ"ס הערה 283, ולהלן הערה 185.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:120
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:120](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:120)

(120) שביאר שם את ההבדלים הגלויים והמוחשיים הקיימים בין ישראל לאומות, וכלשונו בגו"א במדבר פל"א אות יח [תקטו:]: "דע, כי ההבדל שיש בין בעלי חיים ובין האדם, כי הבעלי חיים הם חומרים, והאדם, שיש בו נפש נבדלת, אינו חומרי כמו הבעלי חיים, ודבר זה מבואר. ועל זה אמרו [יבמות סא.] 'אתם קרוים אדם, ואין האומות קרוים אדם'. כי האומות, אף על גב שהם אדם, מכל מקום נפשם אינה נבדלת, רק מוטבע בחומר. ומן המדה שהכתוב מגנה את ישראל, שאומר עליהם [דברים ט, ו] 'כי עם קשה עורף אתה', שעומדים במעשיהם, לא יקבלו שנוי, תבין זה. כי החומר הוא בעל השתנות, אבל דבר שאינו חומרי לא יקבל שנוי. ובאומות הוא להיפך זה, ששבחו אותם חכמים שהם קרובים לשוב בתשובה. אמרו ז"ל [תנחומא שמיני אות ט] האומות קרובי תשובה הם, ולפיכך כאשר נשלח יונה להתנבאות על נינוה, אמר הגוים קרובי תשובה, ויחזרו בתשובה, ולא תבא הפורענות, ויאמרו כי אני משקר, ולכך לא רצה ללכת להתנבאות. וזה מפני כי הם חומריים, ובעל החומר מוכן לשינוי, לכך ישנה מעשיו, שמקבל שנוי. ומכל שכן מן המדות הטובות שיש לישראל, שהם גדורים בעריות, ועל האומות מעיד הכתוב [ויקרא יח, ג] כי הם פרוצים בעריות. שכל זה ראיה כי ישראל קדושים, נבדלים ביותר מן החומרי מכל האומות. וזה שאמרו 'אתם קרוים אדם, ואין האומות קרוים אדם'. שההבדל שיש בין הבעל חיים והאדם נמצא בכם ביותר. ואין האומות אדם, לפי שנפשם מוטבעת בחומר, משתתף לבעלי חיים החומריים. ודבר מבואר הוא זה" [הובא למעלה פ"מ הערה 268, פמ"ד הערות 58, 63, ופס"א הערה 145].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:121
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:121](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:121)

(121) לפנינו נמצא למעלה פמ"ד [רעו.], וכלשונו: "ובפרק הבא על יבמתו [יבמות סא.], אמר רבי שמעון בן יוחאי... אתם קרוים 'אדם', ואין האומות קרוים 'אדם', עד כאן. וביאור ענין זה, שעם שכל בני אדם משותפים בצורה זאת, מכל מקום יש חלוק. כי כמו שהאדם נבדל משאר בעלי חיים, במה שהאדם הוא שכלי, ושאר בעלי חיים הם בלתי שכלי, כך יש בין האומות גם כן הבדל, שיש אומה נוטה אל החומר יותר, ויעיד עליהם מעשיהם, שנמשכים אחר הזנות ודברים מתועבים, זה יורה על החומריות שבהם... והמדה הנבחרת שיש לאומות מורה על החמרים, כמו שאמרו ז"ל [מכילתא שמות יב, א] הגוים קלים לשוב בתשובה. ומדת ישראל הפך, שהם עם קשי עורף... הרי כל ענין ישראל מורה שהם נבדלים מן החומר, וכל ענין האומות מורה שכלם חומרי... וכמו שתמצא בעלי חיים, והם כמו אמצעי בין האדם ובין שאר בעלי חיים, כמו הקוף, שהוא אמצעי בין בעלי חיים ובין האדם, כך יש אדם, ואינו אדם בשלימות. לכך אמר אשר הוא אדם בשלימות, אשר אינו נוטה לחמרי יותר מדאי, הם ישראל, בעבור שיש בהם הצורה השלימה, מבלי נטיה חמרית. והרי אצל האומות בטל הצורה אצל החומר, כאילו אינם אדם, שהחומר עיקר והצורה טפילה. וכל דבר שיש עיקר ועמו טפל, הטפל בטל אצל העיקר. ואצל ישראל הוא הפך זה, כי הצורה עיקר, והחומר טפל, ובטל הטפל אצל העיקר". וראה למעלה הערה 106, ולהלן הערה 188.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:122
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:122](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:122)

(122) לשונו להלן פע"ב [לאחר ציון 58]: "מה שנמצא בישראל דבוק שכינה ושפע הנבואה על שאר אומות, שאין להם דבר זה. כמו שיש למין האנושי מעלה יתירה שיש להם השכל, על ידי הכנה שבהם, על שאר בעלי חיים, שאין להם השכל. ואם אתה אומר שהיה זה בלא הכנה מיוחדת באומה שיקבלו אלו המעלות, וקבלו את המעלות האלו האלקיים הנבואה והשכינה, אם כן גם כן יכול להיות שיקבל הבעל חי שכל האנושי בלא הכנה מיוחדת. אבל דבר זה בודאי לא יתכן, וכמו כן לא יתכן שקבלו ישראל דברים אלו בלא הכנה מיוחדת בנפשם". ובתפארת ישראל פ"א [לד:] כתב: "אמנם כל המין מבני אדם אי אפשר שיהיו שוים כלם במעלת נפשם. ועם שכל מין בני אדם שוים בתאר פניהם ובעניניהם, אינם שוים במה שיש חלק מהם יותר אלקי מזולתם, כמו שידוע. כי הנבואה ורוח הקודש והשכינה היו מיוחדים בו העם אשר בחר בו השם יתברך מזולת שאר העמים עכו"ם, ואין ספק כי הנבואה הכנה בנפש האדם. ותמצא הכנה הזאת מיוחדים בה העם אשר בחר ה' יתברך. ומזה תראה כי העם הזה היה יותר נפשם אלקית מצד ההכנה הזאת" [הובא למעלה הערה 73]. ושם בהמשך הפרק [מב:] כתב: "וביאור ענין זה, שההבדל המיוחד אשר בין האדם ובין שאר בעלי חיים, מה שהאדם יש לו נפש אלקית. והנה אותם אשר יש להם נפש אלקית, הם מוכנים לדברים אלקיים, כמו הנבואה ורוח הקודש, ודבר זה לא תמצא רק בעם אשר בחר בו השם יתברך. לכך הם קרוין 'אדם' בפרט מפני שיש בו בשלימות, במה שיש בהם כל אשר ראוי להיות לאדם, שנקרא 'אדם' בפרט מפני שיש בו מעלה אלקית ואינו טבעי, ולפיכך 'אתם קרוים אדם'". ושם פנ"ו [תתסא:] כתב: "כי הקירוב אל השם יתברך הוא... מצד השם יתברך, שנתן השם יתברך רוחו, ומוריד אותה על האדם... על ידי השם יתברך הוא הדבקות, שהוא מתחבר להם, ואז באה הנבואה על ישראל". ובבאר הגולה באר הרביעי [תקכט:] כתב: "כי כאשר בחר בישראל, שוב נחרבו שאר אומות... כי קודם שעמדו ישראל היו נביאים באומות, כמו בלעם, אליפז, וצופר הנעמתי, וכיוצא בהם [ב"ב טז:]. וכאשר עמדו ישראל, לא היו נביאים באומות" [הובא למעלה פי"ז הערה 8, פ"כ הערה 80, פכ"ג הערה 48, פמ"ד הערה 12, וש"נ, ולהלן פע"ב הערות 60, 63]. ושם בבאר החמישי [פג:] כתב: "האדם הוא היותר במעלה מכל התחתונים, והוא קרוב אל המדריגה הרוחנית ביותר מכל שאר הנבראים, עד שהוא יתברך מדבר עמו". ובהקדמה לדר"ח [כו.] ביאר שהנבואה מורה על מעלת ארץ ישראל, וכלשונו: "כי ארץ ישראל היא הארץ הקדושה, אשר הארץ הזאת היא נבדלת, יש בה השכל יותר משאר ארצות, ואם לא כן שהיה לארץ ישראל מעלה זאת, לא היה אוירא דארץ ישראל מחכים [ב"ב קנח:] ביותר משאר ארצות, ולא היה בארץ ישראל דוקא הנבואה [תנחומא בא אות ה]". וכשם שמקבלי הנבואה הם בעלי מעלה אלקית מיוחדת, כך מקום קבלת הנבואה הוא בעל מעלה אלקית מיוחדת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:123
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:123](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:123)

(123) ב"ב יב: "מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים", ובח"א שם [ג, סז:] כתב: "בודאי כאשר היה בית המקדש קיים, יותר היה מוכן לנבואה החכם ממה שהיה מוכן לנבואתו הבלתי חכם, כי היה השם יתברך קרוב אל העולם, והוא יתברך קרוב אל החכמים" [הובא למעלה הקדמה שניה הערה 5, ופ"כ הערה 80]. ובנצח ישראל פ"ט [רלז.] כתב: "שבזמן שבית המקדש קיים היה לנשמה... הנבואה, וכל הדברים אשר הם שייכים לנשמה, ועתה הם חסרים" [הובא למעלה פכ"ג הערה 145].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:124
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:124](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:124)

(124) כמו שכינה, מלכות, הנהגה נסית, עליון על כל גויי הארץ, וכיו"ב. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:125
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:125](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:125)

(125) לשונו למעלה פי"ז בכת"י [שעג.]: "עיקר מעלת האדם המוכן לקבלת נבואתו מן העליונים. כי הנבואה היא חבור עליונים בתחתונים, וזהו ענין האדם המחבר עליונים ותחתונים... ואם לא היה החטא, היה כל אדם נביא, ורוח הקודש עליו. שכך אמר הכתוב [ישעיה נט, ב] 'עוונותיכם מבדילים ביני וביניכם'... שהאדם בתחתונים מקבל שפע מעליונים" [הובא למעלה פי"ז הערה 11]. ולהלן פע"ב [לאחר ציון 44] כתב: "ישראל מוכנים לקבל המעלה האלקית הנבדלת, ולכך היו דביקים במעלה אלקית עליונה, שהיה הנהגתם שלא בטבע, רק על ידי נסים. ואם בשביל שהלכו שובב וחטאו נסתלקה השכינה מישראל בשביל חטאם, כמו שיסולק השכל מן האדם כאשר הוא הולך שובב, הכנתו לקבל מושכלות אינה בטילה. כי אף שנסתלקה השכינה מישראל, ונתבטלו המעלות שהיו לישראל, הכנתם על זה לא נתבטל. כי מה שנתבטל זה היה בשביל שהדברים האלקיים הם קלי הסרה... אבל ההכנה על זה לא נתבטל כלל. ואתה מוכרח לומר שלא היה כל זה במקרה בישראל, כי אם בשביל הכנה שבישראל לקבל המעלות". **דוגמה לסברה זו**; נאמר [בראשית מט, י] "לא יסור שבט מיהודה וגו' עד כי יבוא שילוה וגו'". ופירש רש"י [שם] "לא יסור שבט מיהודה - מדוד ואילך... עד כי יבוא שילוה - מלך המשיח, שהמלוכה שלו". ובדרוש על התורה [מט:] כתב: "המתנגדים מפקפקים עוד לומר, והלא כבר סר שבט מיהודה, והממשלה כלה. התשובה בזה, כי אילו נכתב 'לא תסור ממשלה', היה מקום לדבריהם. אבל לשון 'שבט' הוא מה שיש ביד מי כח מוכן למשול בזולתו, שההכנה שבכח נקראת 'שבט', ולא הממשלה בפעל. ולא בא אלא לומר שאינו כשאר בן אדם אשר אין בו הכנה כלל... לכן אין קשיא כלל מה שאין עתה הממשלה ליהודה, כי לא הבטיחו עליה כלל רק על ההכנה שלא תוסר מאתו. ובאולי תאמר אם כן מה בהבטחה זאת, בשאין להם ממשלה בפעל. אין זה קשיא, שאם היתה ההבטחה בעצם לישראל בכלל, היה בודאי קשה. אבל זאת ההבטחה היא לא יסור שבט מיהודה, והלא ליהודה הבטחה גמורה היא שכאשר יחזרו ישראל למלכותם, יהיה מלכם בראשם מיהודה דוקא, בשלא סר כח ההכנה ממנו... כי הממשלה בכח היא ביהודה" [ראה להלן פע"ב הערה 32]. ויחס הממשלה ליהודה הוא כיחס הנבואה לישראל, שאע"פ שאינה נמצאת בימינו בפועל, מ"מ ההכנה למעלה זו קיימת גם קיימת.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:126
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:126](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:126)

(126) שהרי האומות שייכות ל"אדם", וכמבואר למעלה הערה 113, ומ"מ אינן נקראות "אדם" [יבמות סא.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:127
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:127](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:127)

(127) "כמו שיש הבדל בין ישראל לאומות במעלת הצורה, כך יש הבדל בישראל בעצמם, כי אין הכל שוים; כי יש אצל אחד מעלה זאת יותר ממה שיש לאחר" [לשונו בהמשך (לאחר ציון 137)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:128
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:128](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:128)

(128) כמו שכתב בנצח ישראל פי"א [דש:]: "מכל מקום יש לאומות שם 'אדם' במה, כי נקראו 'אדם' בשביל הצלם האלקי, כדכתיב [בראשית א, כו] 'נעשה אדם בצלמנו וגו''" [הובא למעלה הערה 113]. ובנר מצוה [כד:] כתב: "אין האומות קרוים אדם, מכל מקום יש להם צורת אדם גם כן במה, כי בכמה מקומות נקראים 'אדם'". ובח"א לע"ז יא. [ד, לז.] כתב: "נקרא 'אדם' מפני שהיה לו צלם אלקים אשר הוא לאדם, דכתיב [בראשית ט, ו] 'כי בצלם אלקים עשה את האדם'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:129
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:129](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:129)

(129) "מפני" הוא המשך למשפט שלפני פניו "כן בעצמו תמצא אצל ישראל, שחילוק יש ביניהם", וזהו "מפני שהצורה הזאת נתלה בחומר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:130
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:130](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:130)

(130) לשונו בדר"ח פ"ה מט"ו [שסו:]: "המדריגה שהיא על זאת היא שאינה גשמית לגמרי, גם אינה נבדלת לגמרי, והיא מדריגת הצורה שהיא בחומר, ואי אפשר לצורה שהיא בלא חומר, רק היא עם החומר". ובח"א לב"מ נט. [ג, כה.] כתב: "כי בוודאי הצורה עומדת בחומר, והחומר מקבל ונושא לצורה, והיא כמו בית אל הצורה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:131
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:131](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:131)

(131) נביא שלש דוגמאות להורות כיצד הצורה נבלמת מבחינה מסויימת מחמת מגבלות החומר והגוף; (א) בנצח ישראל פ"נ [תתיג:] כתב: "כי הדברים אשר הם בעולם מורכבים מחומר וצורה. ומתחייב מן החומר מה שראוי לו, ומתחייב מן הצורה מה שראוי לו... ולפעמים הוא מוכן מצד הצורה אל דבר מה, ומונע אליו החומר, עד שלא נמצא בו מה שראוי אליו מצד הצורה... דומה אל גבור גדול, אשר לו הכח על פעל גדול מאד, והוא נסגר בבית... אי אפשר להוציא גבורתו אל הפעל... יש מונע מצד החומר אשר הוא המונע". (ב) בח"א לב"מ פד. [ג, לג:, לגבי שעור קומתו של משה רבינו, שהיה עשר אמות (שבת צב.)] כתב: "אך אל תאמר כלל וכלל שהשעור אשר נאמר כאן הוא שעור שהוא מוחש לפניך, אבל דבר זה כמו שנתבאר הרבה, הוא מופשט מן הגשמי, וכמו שתמצא שעורים אשר אינם מוחשים, והם מושכלים בלבד. כי זה עצמו שהיה שעור משה עשר אמות, אין זה שעור גשמי, רק כי היה ראוי לשלימות ומעלת נפשו עשר אמות. ואם לא היה נמצא זה השעור, הוא לחסרון הגוף, ומכל מקום מה שאפשר שיהיה לו, היה לו בגדלות". (ג) אמרו בשמו"ר [א, ח] שבמצרים היו נשי ישראל מולידות ששים בכרס אחת, וכתב על כך למעלה פי"ב [תקפד.]: "ואולי יקשה לך, איך היה דבר זה שיהיה אשה אחת מולידה ששים, והרי הולד יוצא מצורת אדם, ושיעור אדם שיהיה עד כאצבע או מעט יותר, ואין זה תואר וצורת אדם. דע הפירוש כך, שלא היה להם מניעה מצד כח ההולדה, רק כח התולדה היה גדול מאוד, שמצד כח התולדה היה ראוי להיותם ששים, אם היה אפשר... שאף אם היה מונע מצד אחר, כי אי אפשר להיות שיעור גדלם כך, מכל מקום כח התולדה היה עד ששים". וכן הוא בגו"א בראשית פמ"ט אות י [תיב.], שם שמות פ"ל אות כ [תיד.], שם דברים פ"א סוף אות סו [לח.], דר"ח פ"ה מ"ה [קסב:], באר הגולה באר החמישי [צב.], ח"א לסנהדרין פב: [ג, קעג:], ועוד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:132
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:132](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:132)

(132) כי צורת המלאך נבדלת מהחומר, לכך אין צורתו נתלית כלל בחומר, וממילא אין לצורת המלאך שום ביטול מחמת החומר. ואודות שהמלאך הוא נבדל לגמרי מהחומר, ראה למעלה פמ"ד הערות 44, 70, ופנ"ב הערה 137, ולמעלה הערה 41.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:133
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:133](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:133)

(133) כן כתב בהרבה מקומות. וכגון, בדר"ח פ"ד מי"ז [שנט:] כתב: "ואל יטעה אותך אדם לומר, כי פעולתו [של הקב"ה] העליונים, והם המלאכים. שאין הדבר כך, שאם הדבר כך, כאשר סיפר הבריאה בפרשת בראשית [בראשית פרק א], למה לא סיפר מבריאת המלאכים, אם הם עיקרי העולם. אבל עיקר העולם, פעולתו יתברך, הוא האדם". ושם פ"ה מכ"ב [תקלד:] כתב: "כי דעת חכמינו, שהם חכמי אמת, כי האדם הוא יותר במעלה מן השמים ומכל צבאיהם, וכמו שהארכנו בזה בכמה מקומות". וכן כתב בתפארת ישראל פי"ב [קפד:], ושם פל"ג [תפח:], ויובא בסמוך הערה 136. וענין זה [אודות יחס דרגת האדם לדרגת המלאכים] מוזכר בהרבה מקומות בספריו; כאן פרקים סז-סט, תפארת ישראל פכ"ד [שנז.], שם פל"ז [תקמח.], דר"ח פ"ג מי"ד [שלד:], נתיב התורה פי"ז [תרעה.], נתיב האמת ס"פ ג [א, רה:], נתיב הפרישות פ"א [ב, קיב:], ח"א לשבת קנב: [א, פד.], גו"א בראשית פי"ח הערה 72, ועוד. ונחלקו בזה הראשונים; דעת הרס"ג [אמונות ודעות ד, א, והביאו הראב"ע בראשית א, א] ועבודת הקודש [פ"ד מחלק התכלית] שהאדם גדול מן המלאכים [כמהר"ל]. וכן במסילת ישרים פ"א כתב: שהנשמה "כל כך חשובה ועליונה... יותר מן המלאכים עצמם". וב"דרך עץ חיים" הרמח"ל האריך מאוד לבאר מדוע האדם יותר עיקר מהמלאכים. אך המו"נ [ח"ב פי"א, וח"ג פי"ג] והראב"ע [בראשית א, א, ובפירוש הקצר שמות כג, כ] כתבו שהמלאך גדול מן האדם. ובספר נפש החיים [שער א פ"י] כתב ליישב את שתי השטות [ראה למעלה פמ"ד הערה 73, פ"ס הערה 7, ולהלן פס"ח הערה 95].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:134
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:134](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:134)

(134) כי חסרונות היחיד הנובעים מחומרו אינם חלים על הכלל, "כי כל פרטי הוא מצד החמרי, כאשר ידוע מענין הפרטי, שאין בדבר הנבדל מן החומרי, פרטי" [לשונו למעלה פט"ז (עב:)]. ולמעלה פמ"ד [שטו.] כתב: "וכן אברהם במה שהיה גר, והוא פרטי, כמו שהיה אברהם אחד פרטי. והדבר מבואר מאד כי הנבדל אין בו ענין פרטי, כי הפרטי הוא חלק, וזה שייך לחומר שהוא מתחלק. ולפיכך נקרא 'גר' מלשון גרגיר, שהוא פרטי". ו"הפרטי הוא מצד החומרי הגשמי" [לשונו בנצח ישראל פ"ו (קנט:)]. וזהו יסוד נפוץ בספריו. וכגון, בדר"ח פ"א מ"י [שיז.] כתב: "ודבר זה ידוע, כי היחיד והפרטי אין כחו כמו מי שהוא כלל, שאין ספק כי המים אשר הם תוך הנהר, יש להם קיום יותר מן המים המיוחדים". ושם פ"ב מ"ב [תקלד.] כתב: "כמו שהכללים הם עומדים לעד, ואין הכלל, שהוא הצבור, נחשב כמו הפרט, שהפרטים הם החולפים ומשתנים, אבל הכלל עומד לעד. אפילו אם זה הצבור שהיה עוסק עמו גם כן עבר וחלף, מכל מקום שם 'צבור' עליהם, שהוא הכלל, שהכלל מקוים ועומד במה שהוא כלל. ולפיכך אמר [אבות פ"ב מ"ב] 'וצדקתן עומדת לעד', כלומר שיש לו זכות גדול, כיון שעושים טוב עם הצבור, שהוא הכלל, אשר הכללים מקויימים לעד". ושם פ"ב מ"ד [תקמז.] כתב: "בצד הכלל אין חטא, כי החטא הוא בפרטים, אבל הכללי לא שייך חטא וקטרוג. לכך הקטרוג לצבור מצד הפרט בלבד, דהיינו מה שעשו היחידים, אבל מצד הכלל אין קטרוג". ובנצח ישראל פי"א [רעט.] כתב: "כי כבר אמרנו לך כי החטא הוא לפרטיים בלבד, הם החוטאים". ובבאר הגולה באר הרביעי [שסד:] כתב: "הכלל קרוב אל השכל, והפרטי קרוב אל הגשמי, ודבר זה ידוע". וצרף לכאן ש"אין הצבור מתים" [תמורה טו:], ו"לית צבור כוליה עני" [ירושלמי גיטין פ"ג סה"ז], ואין טומאה בצבור [פסחים עז.]. הרי שהכלל עומד מעבר לחסרונות היחיד [ראה למעלה פט"ז הערה 53, פל"ח הערה 78, פמ"ג הערה 212, פנ"ב הערה 212, פנ"ח הערה 14, פ"ס הערה 201, ופס"א הערה 163].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:135
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:135](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:135)

(135) כמו שנאמר [תהלים צא, יא] "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך". ואמרו חכמים [שבת נג:] "אדם אית ליה מזלא", ופירש רש"י [שם] "מזליה - מלאך שלו, ומליץ עליו". ועוד אמרו [ברכות ס:] "הנכנס לבית הכסא אומר ["אל המלאכים המלוים אותו הוא אומר, שנאמר 'כי מלאכיו יצוה לך'" (רש"י שם)]... שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני, המתינו לי המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם". ולמעלה פמ"ד [ער:] כתב: "המלאך הוא עושה שליחותו לשמור התחתונים", ושם הערה 35. ובח"א לסוטה מו: [ב, פג:] כתב: "כאשר עושין לו כבוד זה לאדם [שמלוין אותו כשיוצא מהעיר] שנברא בצלם אלקים, יש לו שמירה בדרך, שאין פגעים שולטין בו... כי המלאכים מלוים את צלם האלקי הזה". וראה להלן הערה 137, ופס"ח הערה 14.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:136
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:136](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:136)

(136) כי למלאכים אין צלם אלקים, וכמו שכתב בדר"ח פ"ג מי"ד [שלד:], ותפארת ישראל פי"ב [קפו:]. וכך מוכח מיניה וביה; בדר"ח פ"ב מ"י [תשפג:] כתב: "כי האדם נברא בצלם אלקים, ומפני זה ראוי לעולם הבא, כי אין ראוי לאדם עולם הבא רק בשביל צלם אלקים אשר הוא לאדם מן העליונים". ובתפארת ישראל פי"ג [רח:] כתב: "צלם אלקים שנברא בו האדם, ועל ידי זה יש בו המעלה האחרונה, היא העולם הבא". ובהמשך הפרק שם [רי:] כתב: "שאין שייך למלאכים עולם הבא, כי אם לישראל, כמו שהוא ידוע". ומוכרח הוא שאין למלאכים חלק בעוה"ב, שהרי אין להם צלם אלקים, ואם אין צלם, עוה"ב מנין. וראה להלן פס"ח הערה 27 במה שהוקשה שם על דבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:137
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:137](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:137)

(137) לשונו בתפארת ישראל פי"ב [קפד:]: "הם אומרים [הפילוסופים] כי האדם פחות היצירה שפל הבריאה מן הגלגלים, ומכל שכן מן המלאכים... וכבר התבאר בחבור גבורות ה' כי אין רוח חכמים נוחה בזה, והוא הפך האמונה לגמרי. ולא תמצא דבר זה בדברי חכמים, רק ההפך... וגלו דבר זה במקומות הרבה מאד, ודרשו [ב"ר עח, א] מן הכתוב [תהלים צא, יא] 'כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך', מי הוא גדול, השומר או הנשמר... כי תחלת בריאתם [של המלאכים] היה כדי לשמש את העולם, ולא נבראו לעצמם כלל. והאדם הוא עיקר הבריאה, שהכל נברא בשבילו, והוא בלבד כל המציאות, לא זולת זה. ועם שהאדם הוא בעל חומר, הנה מצד צלם אלקים שנברא בו יש לו מעלה, מושגח מן העליונים" [ראה להלן פס"ח הערות 15, 27, 96]. ושם פל"ג [תפח:] כתב: "כבר אמרנו לך פעמים הרבה מאד, כי אל תשגיח באנשים שאמרו כי הגלגלים והמלאכים הם יותר במעלה ממין האדם. שכבר בארו חכמים לא במקום אחד, רק בכמה מקומות, כי כל העליונים נבראו לשמש האדם, ולפיכך האדם עיקר בעולם הזה". **ויש להבין**, שמחד גיסא יהושע נפל לפני המלאך כי לאדם הפרטי יש חסרון שצורתו נתלית בחומר [לעומת המלאך, וכפי שביאר], ומאידך גיסא המלאכים ממונים לשמור על בני אדם הפרטיים [כמבואר למעלה הערה 135], ולפי זה יוצא שיהושע נפל בפני המלאך הממונה לשמור עליו. וכיצד יתקיימו שני מקראות אלו; מחד גיסא האדם הפרטי נופל בפני המלאך, ומאידך גיסא המלאך ממונה לשמור על האדם הפרטי. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:138
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:138](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:138)

(138) בא לבאר שיחס האדם הפרטי למלאך משתנה מאדם לאדם, ולכך נמצא שיהושע נפל לפני המלאך, ויעקב נאבק עם המלאך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:139
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:139](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:139)

(139) פירוש - אין שויון בעולם הזה ברוחניות, אף על פי שיש שויון ביניהם בגשמיות וחומריות, שלכל יש שתי ידים ושתי רגלים וכיו"ב, וכמבואר למעלה הערות 69, 71, 94. והמסילת ישרים פי"ג כתב: "אין רוב הצבור יכולים להיות חסידים, אבל די להם שיהיו צדיקים... אי אפשר לאומה שתהיה כולה שוה במעלה אחת, כי יש בעם מדרגות מדרגות, איש לפי שכלו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:140
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:140](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:140)

(140) לשונו למעלה פס"ו [לאחר ציון 154]: "כתיב קרא [ישעיה כט, כג] 'והקדישו את קדוש יעקב'. וברכה ג' 'אתה קדוש ושמך קדוש' מיוסד נגד יעקב, כי שלש ברכות ראשונות הם נגד אברהם יצחק ויעקב. ואף המלאכים מקדישים בשם יעקב, כדכתיב [דהי"א טז, לו] 'ברוך אלקי ישראל'". וראה למעלה פס"ב הערה 140, פס"ו הערות 156, 158, ופרק זה הערות 95, 146.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:141
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:141](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:141)

(141) פנ"ד [קלו:], ופס"ב [תקמ.]. וזה לשונו למעלה פנ"ד [קלו:]: "כי היה אברהם ותרח, ובחר הקב"ה באברהם. והיה יצחק וישמעאל ושאר זרע אברהם, ובחר הקב"ה את יצחק. ונתן ליצחק את יעקב ועשו, ובחר הקב"ה ביעקב ובניו. הרי שלשה פעמים הוחזק לברר ולבחור דבר מדבר, עד שנעשה שלשה פעמים טפה קדושה ברורה שאין בה פסולת. ולפיכך [יהושע כד, ד] 'ויעקב ובניו', כלומר שכל בניו היו נבחרים, אין בהם פסולת, ושלשה פעמים זה אחר זה נתבררו". וזה לשונו למעלה פס"ב [תקמ.]: "אבל שנוי הים לגמרי עד שלא נמצא, וכן הירדן יסוב לאחור לגמרי... דבר זה [תהלים קיד, ז] 'מלפני אלוק יעקב', שהוא קדוש נבדל מן החומרי, כמו שאמר [ישעיה כט, כג] 'והקדישו את קדוש יעקב'. ולפיכך הזכיר 'אלקי יעקב', לפי שנקרא 'אלוק יעקב' על שם הקדושה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:142
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:142](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:142)

(142) פירוש - למעלה בפמ"ד בתחילת הפרק עסק בביאור הפסוק "אנכי ה' אלקיך". ובסוף הפרק שם [שטז:] כתב: "יעקב היה קדוש ונקרא 'קדוש', שנאמר [ישעיה כט, כג] 'והקדישו את קדוש יעקב ואת אלקי ישראל יעריצו'. ולפיכך היו המלאכים מקדישים בשם יעקב, והדבר נפלא. וכן תקנו ג' ברכות ראשונות של שמונה עשרה ברכות; ברכה ראשונה 'מגן אברהם' נגד אברהם, שניה 'מחיה המתים' נגד יצחק, שחיה מן עקידתו. וכן אמרו ז"ל [פדר"א פל"א] יצחק תיקן 'מחיה המתים' בשעה שירד מן המזבח. יעקב, שהיה קדוש, תקון 'האל הקדוש'. ולפיכך היו המלאכים מקלסים ומקדישים את הקב"ה בשם יעקב. ולגודל מעלת קדושתו היה מנצח המלאך, שעל זה נקרא 'ישראל', [בראשית לב, כט] 'כי שרית עם אלהים'", ושם הערה 221.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:143
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:143](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:143)

(143) "זיהרורי תוארו וקירון עור פניו" [רש"י שם]. ובגו"א בראשית פל"ז אות ז [רב:] כתב: "יעקב נשתנה מכל שאר הנבראים בזיו איקונין, כדאמרינן בשוכר את הפועלים 'שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם הראשון', אשר הוא צלם אלקי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:144
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:144](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:144)

(144) לשונו בדר"ח פ"ג מי"א [רנט:]: "הצלם הוא בפנים". ושם במשנה יד [שלב:] כתב: "כי כאשר יקרה לאדם דבר מה, משתנה לו הזיו של הפנים והאור שלו. וזה פירוש הכתוב [בראשית א, כו] 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו', כי דבק בפנים שלו זיו, וניצוץ עליון דבק בו, ודבר זה הוא צלם אלקים". ובח"א לב"מ פד. [ג, לה.] כתב: "כי אדם נברא בצלם אלקים, ומפני כך היה לצלמו יופי והדר, דכתיב אצל צלם של אדם [תהלים ח, ו] 'הוד והדר תעטרהו'. ולפיכך היה לפניו של אדם ההדר והנוי, וכל נוי והדר הוא אור, וזהו אור הפנים שהיה לאדם הראשון, שהיה אור פניו שלו מאירים בשביל הצלם האלקים שנברא בו". ובח"א למכות כג: [ד, ו:] כתב: "כי שם צלם נאמר על הזיו של בעל הצלם, כדכתיב [דניאל ג, יט] 'וצלם אנפוהי אשתנו'. ואין השנוי לדבר הגשמי שבאדם, רק לזיו שהוא האור של הפנים, שהיה משתנה זיו ואור שלו, והזיו והאור מורה על דבר נבדל מן הגשמי... כי אדם הראשון נברא בצלם אלקים, והוא בפרט היה לו המעלה האלקית הזאת בשלימות... ואין בו ספק כי הצלם של פנים יש לו מעלה נבדלת יותר, כי הפנים יותר יש עליו שם צלם". וכן הוא בנצח ישראל פט"ז [שעב: (יובא להלן הערה 181)], נתיב הענוה פ"ג [ב, ט.], ח"א לשבת קנא: [א, פ:], ח"א לב"ב נח. [ג, פד:], ח"א לסנהדרין צט. [ג, רכו.], שם ק. [ג, רל:], ח"א לע"ז כ: [ד, נא:], ועוד. וראה להלן ציון 174.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:145
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:145](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:145)

(145) לשונו להלן [לאחר ציון 176]: "כי הפנים הוא בגלוי, וזה מפני שהפנים יש בו הכרתו של אדם מה שהוא, וזהו ענין הצורה, שהצורה בה הכרתו של הנמצא מה שהוא. ולפיכך הפנים הוא בגלוי ביותר מכל, מפני כי הצורה משימה הנמצא נגלה בפועל מה שהוא לגמרי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:146
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:146](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:146)

(146) על פי הפסוק [ישעיה ד, ג] "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו וגו'". וראה למעלה הערה 140 אודות קדושת יעקב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:147
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:147](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:147)

(147) לשונו בדר"ח פ"ג מי"ד [שלז:]: "כי הניצוץ הזה שהיה מקבל אדם הראשון, הוא ניצוץ עליון נבדל... ומפני כי יעקב אבינו היה קרוב אצל אור הזה, כאשר ידוע למבינים, אמרו שם כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון. והכל הוא ניצוץ עליון אשר מקבל האדם". ובח"א לב"מ פד. [ג, לה.] כתב: "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם וכו'. פירוש, כי אדם [הראשון] נברא בצלם אלקים, ומפני כך היה לצלמו יופי והדר, דכתיב אצל צלם של אדם [תהלים ח, ו] 'הוד והדר תעטרהו', ולפיכך היה לפניו של אדם ההדר והנוי. וכל נוי והדר הוא אור, וזהו אור הפנים שהיה לאדם הראשון, שהיה אור פניו שלו מאירים בשביל הצלם האלקים שנברא בו. ואור זה שייך ליעקב גם כן ביותר, כי לדבר שהוא בלתי גשמי שייך אור, ולא אל דבר גשמי... שתמצא שכל אשר נבדל מן הגשמי, מתיחס לאור... ולפיכך יעקב שמעלתו ומדריגתו שהיה נבדל מן הגשמי, לכך היה לו פנים מאירים. וזה אמרם 'שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון', כי יעקב היה קדוש נבדל מן החומר לגמרי, עד שהיה קדוש. ודברים אלו מבוארים במקומות הרבה מאד". ובח"א לע"ז יא: [ד, לז.] כתב: "ויש לך לדעת כי יעקב נקרא 'אדם' מפני שהיה לו צלם אלקים אשר הוא לאדם... ודבר זה היה ליעקב, שכן אמרו בפרק הפועלים שופרא דיעקב מעין שופרא דאדם הראשון. ודבר זה בארנו בחבור גבורות ה', באריכות עיין שם... מעלת יעקב הוא הצלם האלקי באמת שהיה לאדם הראשון, וזה ירש יעקב ממנו" [ראה למעלה פ"ח הערה 161, פכ"ז הערה 42, ופכ"ט הערה 22, ולהלן הערה 166].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:148
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:148](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:148)

(148) יש מן הטעם להביא את מובא בשם החפץ חיים [בווי העמודים וחשוקיהם ירחון כד, על פרשת וישלח (עמוד קיג)]: "הקשה החפץ חיים, הרי המלאך שנלחם עם יעקב הוא היצר הרע, שרו של עשו [רש"י בראשית לב, כה], ובשביל מה חיכה המלאך כל כך הרבה זמן להלחם עם יעקב, אחרון האבות, ולא נלחם עם אברהם או עם יצחק. ותירץ החפץ חיים, כי ידוע שאברהם הוא עמוד החסד, ועמוד העבודה זה יצחק שפשט צווארו לשחיטה בהר המוריה. עמוד התורה זה יעקב, 'תתן אמת ליעקב' [מיכה ז, כ], 'ויעקב איש תם יושב אהלים' [בראשית כה, כז], באהלה של תורה. שרו של עשו יכול היה לסבול את החסד של אברהם אבינו, ואת העבודה של יצחק, אבל מכיון שהדבר הגיע לתורתו של יעקב אבינו, כאן החליט לצאת למלחמה, ואזר כח להתנפל על יעקב. הוא יכול לראות אדם שעוסק בחסד, עוסק בעבודה, אבל לימוד התורה זה כצנינים בעיניו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:149
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:149](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:149)

(149) מעין מה שאמרו חכמים [ע"ז נה.] "כלום מתקנא אלא חכם בחכם וגבור בגבור". ולמעלה פ"ג [רח:] כתב: "יגיע לצורה דבר מצד חשיבותה, כי מצד חשיבותה יגיע להם קנאה והתנגדות והתגברות". ולמעלה פ"ו [שח.] כתב: "כי מצד השווי שבהם יבא המחלוקת, כי אין קטן נכנס בריב עם גדול". ולמעלה פ"ח [תכד.] כתב: "יון נקראת 'גדולה' [בראשית טז, יב, עפ"י ב"ר מד, יז], שמפני גדולתם היו רוצים לבטל התורה, שהיו מקנאין בהם [בישראל], ואין גדול מתקנא רק בגדול שכמותו". ובנר מצוה [לג.] כתב: "יש לה [ליון] החכמה יותר משאר אומות. והקירוב הזה עצמו היה גורם שרצו לאבד מהם התורה, כי אין גבור מתקנא אלא בגבור שכמותו, ולפיכך רצו לאבד מהם התורה". ובגו"א במדבר פכ"ו אות ו [תכח:] כתב: "היו חולקין על משה אותם שהם חשובים... ואין גבור מתקנא רק בגבור כמותו". ובנצח ישראל פכ"ה [תקלא.] כתב: "לא תמצא כי הכפרי הוא מקנא בחשוב, רק גבור מתקנא בגבור כמותו, וחכם מתקנא בחכם כמותו" [הובא למעלה פ"ח הערה 271, וש"נ].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:150
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:150](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:150)

(150) לשונו בדר"ח פ"ג מי"ד [שמז.]: "כי האדם מקבל ניצוץ עליון הזה, והוא בנושא, הוא האדם. והנצוץ הזה שהוא מקבל יותר פשוט מן המלאכים, כי המלאכים אינם גוף וגשם בעצמם, ומכל מקום אין להם הזוהר והזיו הזה, שהוא ניצוץ עליון דבק בו. אבל האדם הוא גוף ובשר, מקבל האור והניצוץ העליון, ועומדים בנושא, כמו שהתבאר. וזהו ההתאבקות שהיה ליעקב עם המלאך, כי היה ליעקב מעלת הצלם הזה כמו שהתבאר. והמלאך הוא נבדל בעצמו, אבל אינו מקבל אור וזיו הזה, שהוא נבדל. אבל יעקב, אף על פי שהוא גוף, מקבל האור הזה בנושא, וכמו שבארנו דבר זה באריכות בחבור גבורות השם". ובח"א לחולין צא. [ד, קד:] כתב: "כי ההתאבקות הזה כאשר אל יעקב היה צלם אלקים יותר מעל כל אדם אשר על פני האדמה, עד שאמרו 'שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון'. ובמלאכים אין להם כבוד הצלם הזה. ולפיכך היה כאן התגברות והתאבקות... כי יעקב לא היה ניזק רק בשביל הצורה הנבדלת שבו... כי אין הצלם האלקי שהיה ליעקב הוא ענין גופני, רק נקרא 'צלם אלקים'. כלל הדבר, כי הם מתקנאים בדבר הנבדל מהם, והוא התנגדות להם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:151
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:151](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:151)

(151) לשונו בח"א לחולין צא. [ד, קד.]: "היה צורת יעקב, שהיה לו צלם האלקים הזה בשלימות, חקוקה בכסא הכבוד. ואין לך לתמוה כל שכן שיהיה צורת אדם הראשון חקוקה" [ראה להלן הערה 160]. ובח"א לע"ז יא. [ד, לז.] כתב: "ויש לך לדעת כי יעקב נקרא 'אדם' מפני שהיה לו צלם אלקים אשר הוא לאדם... וכבר התבאר כי היה ליעקב צלם אדם הראשון... מעלת יעקב הוא הצלם האלקי באמת שהיה לאדם הראשון, וזה ירש יעקב ממנו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:152
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:152](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:152)

(152) אודות שמדריגת הצלם של אדה"ר היא יותר מזו של יעקב, כן אמרו חכמים [ב"ב נח.] "נסתכלת בדמות דיוקני, בדיוקני עצמה אל תסתכל", ופירש הרשב"ם [שם]: "בדמות דיוקני - יעקב, דאמרינן בסמוך שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון. בדיוקני עצמה - דהיינו אדם הראשון, דכתיב ביה [בראשית א, כז] 'בצלם אלקים ברא אותו'". ובגו"א בראשית פ"א אות סח [מה:] כתב: "נקרא אדם הראשון 'דיוקנא', לפי שלגמרי יש לו אותו הצלם בלי שום חילוק, ויעקב שהוא דומה ואינו דומה לגמרי, נקרא 'דמות דיוקנו'". ובח"א לב"ב נח. [ג, פד.] כתב: "אדם הראשון אשר נברא בצלם אלקים לגמרי יותר מכל אדם... אין לאדם חבור והסתכלות באדם הראשון אשר נברא בצלמו יתברך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:153
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:153](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:153)

(153) לשונו למעלה פמ"ג [רלא:]: "האדם מתחלת בריאתו נברא מן האדמה, כדכתיב [בראשית א, כד] 'תוצא הארץ נפש חיה', ומזה תראה כי האדם מצד עצמו יש לו שייכות אל האדמה, ונקרא 'אדם' על שם האדמה". ובדר"ח פ"א מי"ב [שמח:] כתב: "כי האדם שנקרא שמו 'אדם' על שם שהוא מן האדמה, שהיא בעלת חומר". ושם פ"ד מכ"ב [תס:] כתב: "האדם הוא גשמי, ונקרא 'אדם' על שם האדמה". ובנתיב התורה פי"ד [תקמב.] כתב: "ואמר אחר כך 'ומלמד לאנוש בינה', כי אחר שקנה קצת דעת שוב לא נקרא 'אדם', שזה השם נקרא על שם שהוא מן האדמה חמרית, רק נקרא 'אנוש'" [ראה למעלה פמ"ג הערה 120 במה שנתבאר עוד ששם "אדם" הוא ע"ש האדמה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:154
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:154](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:154)

(154) נראה שבא במלים אלו ["כי הצלם האלקי דבק בחומר"] ליישב שאלה מתבקשת; האדם מורכב משני חלקים; גשמי ורוחני [כמבואר למעלה פס"ו הערה 76, שהוא יסוד עתיק בספריו]. מדוע איפוא האדם נקרא על שם חלקו הגשמי ["אדם" ע"ש האדמה], ולא על שם חלקו הרוחני. זאת ועוד, עיקר האדם הוא חלקו הרוחני, ולא הגשמי, וכמו שכתב למעלה פמ"ד [ערב:]: "אף אם צורת האדם בחומר, אין החומר עצם מעצמו, ומעלת האדם מפני צורתו, אף שהוא בחומר". ובתפארת ישראל פנ"ז [תתצט:]: "כי השכל באדם... הוא האדם בעצמו, כי אין האדם רק שהוא בעל חי משכיל... שהרי הגוף מצטרף ומתחבר אל השכל". ובח"א לקידושין כב: [ב, קלב.] כתב: "אין הגוף של האדם עיקר האדם" [הובא למעלה פמ"ד הערה 45]. ומדוע אין האדם נקרא ע"ש חלקו העיקרי [ראה למעלה פמ"ד הערה 46, ששאלה זו נידונה שם בהרחבה]. ועל כך מיישב שהטעם לכך הוא שאף החלק הרוחני באדם "דבק בחומר", ולכך נקרא ע"ש האדמה. וזהו דיוק לשונו כאן שכתב "נקרא 'אדם' על שם אדמה, **כי** הצלם האלקי דבק בחומר". ואיזה נתינת טעם היא זו שכתב לפניה תיבת "כי". אלא מוכח ומוכרח שבא לבאר שהטעם שכל האדם נקרא ע"ש החומר הוא משום שאף חלקו הרוחני [שהוא עיקרו] "דבק בחומר". וראה הערה הבאה. **ובבאר הגולה** באר השביעי [שעד.] כתב: "טעם דבר זה תדע מה שאסר לאדם הראשון לאכול בשר, עד שבא נח והותר לו הבשר [סנהדרין נט:]. מפני כי 'אדם' על שם האדמה, והוא בפרט נברא מן האדמה. וכן כל עשרה דורות עד נח היו מתיחסים אל האדמה. עד שבא נח, ונקרא [בראשית ט, כ] 'איש האדמה', רצה לומר שהיה גובר על האדמה, והיה לו מדריגה נבדלת. ודבר זה ידוע, כי החמרי אין לו מציאות כלל אצל המדריגה הנבדלת, ונחשב כאילו אינו, כיון שזה חמרי, וזה נבדל מן החמרי. ולכך לא הותר לאדם הראשון הבשר, כי האכילה שהיא מורה שאין מציאותו נחשב אצלו, ולכך הוא אוכלו. ואף על גב שהיה אדם הראשון מלא חכמה, מצד כי היה נוטה גופו אל האדמה לא היה רשאי לאכול בשר. עד שבא נח, שהיה 'איש האדמה', ולא היה נוטה אל האדמה מצד גופו, והותר לו בשר בעל חי שהוא חמרי". וכן כתב בח"א לסנהדרין נט: [ג, קסד.]. אמנם בדר"ח פ"ה מ"ב [סד:] ביאר שהיתה לאדה"ר מעלת הצלם בשלימות, אך לא היתה לו מעלת הגוף בשלימות, ולכך היה חסר לו היסוד והשורש למעלת הצלם, בבחינת "הענפים היו מרובים מן השורש. ולפיכך היה מצורף לאדם הראשון ולדורות שלו חסרון" [לשונו שם]. ובנצח ישראל פנ"א [תתכא:] כתב: "אדם הראשון לא היה לו שלימות רק מצד גופו החומרי". ויש לעיין איך דבריו כאן [שהצלם של אדה"ר דבק בחומרי] עולים עם דבריו בדר"ח [שלא היתה לאדה"ר מעלת הגוף] ועם דבריו בנצח ישראל [שלאדה"ר היתה שלימות רק מצד גופו החומרי]. וראה בדר"ח פ"ה הערה 274.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:155
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:155](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:155)

(155) כוונתו מתבהרת על פי מה שכתב בדר"ח פ"ג מי"ד [שלג:]: "כמו שמקבל האדם הנשמה העליונה עם הגשם, כך מקבל האדם הגשמי הזיו והניצוץ העליון הזה... הוא צלם אלקים לגמרי". נמצא שכשם שהנשמה דבקה בחומר, כך הצלם דבק בחומר. ואודות היחס שבין הנשמה לצלם, כן כתב בתפארת ישראל פי"ג [רח.]: "האדם גם כן יש לו מדרגות אלו; האחד, הגוף הנגלה. השני, הנשמה הנעלמת. השלישי, המדרגה שיש באדם, שהוא מוכן לעולם הבא... וזהו מדרגה אחרונה... והוא צלם אלקים שנברא בו האדם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:156
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:156](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:156)

(156) כי כבר השריש כמה פעמים שאין כבוד בחומרי, וכמו שכתב בנתיב התורה פי"א [תמד:]: "כי הכבוד מתיחס אל אשר הוא רחוק מן החמרי, כי החומר הוא בעל גנות וחרפה... ואילו השכל הנבדל מן החומר הוא הכבוד. ולפיכך ראוי לנהוג כבוד בחכמים עד שאמרה תורה [ויקרא יט, לב] 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן', וחיבר בעל שיבה גם כן עם זקן. מפני שהשיבה מפני זקנתו מסולק מן הגשמי החמרי לעת זקנתו, עד שהוא קרוב להיות נבדל מן הגשמי. ולפיכך ראוי אל הכבוד גם כן, שכל אשר מסולק מן החמרי הוא ראוי אל הכבוד... שבעל החכמה מסולק מן הגשמי, וכן הזקן בימים, ושניהם ראוים אל הכבוד". ובח"א לנדרים לא: [ב, ה.] כתב: "כל דבר חמרי לגמרי והוא רחוק מן הצורה, הוא מאוס, שאין כבוד בדבר החמרי, רק הכבוד הוא בצורה" [ראה פס"ה הערה 20, וש"נ, ולהלן פ"ע הערה 28].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:157
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:157](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:157)

(157) לשונו למעלה ס"פ ג [ריג:]: "שם 'ישראל' נקרא על שם הצורה שהיא חשובה, מלשון [בראשית לב, כט] 'כי שרית'". ולמעלה פס"ב [תקכט:] כתב: "שם 'ישראל' מצד מעלתם וחשיבותם, שדבק בהם כח עליון". ולהלן פס"ח [לאחר ציון 70] כתב: "'ישראל' נקרא על שם המעלה והשררה הנבדלת יותר עליונה". ויש להעיר, כי בפסוק עצמו מבואר שנקרא "ישראל" על שם מאבקו במלאך, שנאמר [בראשית לב, כט] "ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל", ולכאורה זהו טעם אחר מדבריו כאן ש"נקרא 'ישראל' על שם הכבוד והשררה, שהיה נבדל מן פחיתות החומרי". אמנם למעלה ס"פ מד [שיח.] כתב: "ולגודל מעלת קדושתו [של יעקב] היה מנצח המלאך, שעל זה נקרא 'ישראל', 'כי שרית עם אלהים', ולקמן [כוונתו לפרקנו] יתבאר בעזרת השם יתברך". נמצא שסבת השם "ישראל" היא נצחון יעקב על המלאך, וסבת הנצחון היא מעלתו הנבדלת של יעקב אבינו. **אך עדיין** יש להעיר, כי כאן משוה בין שם יעקב [ש"היה נקרא 'קדוש'"] לשם ישראל [שבא אליו בעקבות מאבקו עם המלאך]. אך למעלה ס"פ ג [ריג:] חילק ביניהם, שכתב: "כי שם 'יעקב' נאמר על הפחות והשפל, הוא ענין חמרי שעליו נקרא בשם 'יעקב', מלשון עקב [בראשית כה, כו]. ושם 'ישראל' נקרא על שם הצורה שהיא חשובה". וכן בתפארת ישראל פל"ז [תקנב.] כתב: "הקדושה האחת הם המצות, כי המצות הם קדושה לישראל. וקדושה שניה היא התורה השכלית, שזהו קדושה לגמרי, במה שהיא שכלית... ושתי שמות שיש לישראל, 'יעקב' ו'ישראל', הם כנגד אלו ב' קדושות; כי יעקב הוא הקדוש, שנאמר [ישעיה כט, כג] 'והקדישו את קדוש יעקב'... ושם 'ישראל' שהוא שם השני, כנגד הקדושה השנית, שהיה מנצח את המלאך. כי המלאך אין לו רק קדושה אחת. ולכך אמר 'כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל'; 'עם אנשים' מכח שם 'יעקב', שהוא קדושה אחת, ודבר זה כי היה ליעקב קדושת המצות. ושם 'ישראל' בו היה מנצח המלאך" [ראה להלן פס"ח הערה 68]. הרי שקדושת שם "יעקב" אינה מנצחת את המלאך, ואילו כאן מבאר שהיא מנצחת את המלאך. אך זה ל"ק, כי אין כוונתו כאן לשם "יעקב" דייקא, כי לא נחית כאן לבאר שני שמותיו של יעקב, אלא כתב "יעקב היה נקרא 'קדוש', נבדל מן החומר הפחות. ולכך נקרא 'ישראל' על שם הכבוד והשררה, שהיה נבדל מן פחיתות החומרי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:158
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:158](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:158)

(158) דוגמה לביטול החומר של יעקב נמצאת בתפארת ישראל פנ"ב [תתכג.], שחיבר למעלת הצלם של יעקב את מאמרם [תענית ה:] "יעקב אבינו לא מת", וכלשונו: "כי כבוד האדם וצלמו האלקית לא יקבל העדר גמור, שאין כבוד האדם וצלמו נכנס בכלל ההעדר. שאילו היה מקבל העדר גמור, למה לו התכריכים לכבודו, הרי כבודו נעדר. אלא אין כבודו נעדר לגמרי, ולכך ראוי לתכריכין... והוא ידוע ממה שאמרו חכמים 'יעקב אבינו לא מת', ואמרו 'שופרא דיעקב מעין שופרא דאדם הראשון', אשר על אדם הראשון נאמר [בראשית ט, ו] 'כי בצלם אלקים ברא', וכבר בארנו זה במקום אחר". הרי מעלת הצלם הגדולה של יעקב מונעת מהמיתה שתחול עליו. וראה להלן ציון 172.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:159
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:159](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:159)

(159) לכאורה היה צריך לומר להיפך "שנעשה המלאך מתנגד אל יעקב לגמרי", כי המלאך בא להאבק עם יעקב, ולא יעקב בא להאבק עם המלאך. וכן למעלה [לאחר ציון 147] כתב: "ומפני המעלה הזאת שהיה ליעקב... אשר לא נתבטל הצלם האלקי שלו בחומרו, לכך היה מתאבק המלאך עמו, שהיה מתנגד הוא אל המלאך". ויש ליישב שהמלאך בא להאבק עם יעקב לאחר שמדריגת יעקב הנבדלת מתנגדת אל מדריגת המלאך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:160
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:160](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:160)

(160) לשונו בח"א לחולין צא. [ד, קד.]: "היה צורת יעקב, שהיה לו צלם האלקים הזה בשלימות, חקוקה בכסא הכבוד. ואין לך לתמוה כל שכן שיהיה צורת אדם הראשון חקוקה. זה אין תמיה, כי אדם נקרא על שם אדמה, ומן אדמה הוא נברא, ולא שייך צלמו אל כסא הכבוד. אבל צורת יעקב, שהיה נבדל וקדוש מן החומר כמו שנתבאר, בודאי היה מעלת צורתו עד כסא הכבוד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:161
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:161](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:161)

(161) לשון הרמב"ן [בראשית ב, א]: "צבא השמים [הם] שני המאורות והכוכבים... גם יכלול השכלים הנבדלים, כענין [מ"א כב, יט] 'ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו וכו'. וכן [ישעיה כד, כא] 'יפקוד ה' על צבא המרום במרום'". ובתפארת ישראל פכ"ד [שנז.] כתב: "המלאכים הם סובבים כסא כבודו יתברך לשרת לפני השם יתברך אשר הוא יושב על הכסא... כי המלאכים הם סובבים את כסא כבודו, ובזה הם נבדלים מן השם יתברך". ובדרוש על התורה [יד:] כתב: "הנה המלאכים הסובבים כסא כבודו יתברך, כאשר יסבו העבדים כסא אדוניהם". ובזוה"ק [ח"ב קב.] אמרו "שבעין שרין סחרין כורסיא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:162
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:162](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:162)

(162) לשונו בתפארת ישראל פכ"ד [שנז.]: "כי יש לאדם מדרגה בין העליונים מיוחדת לעצמו, ובפרט בכסא הכבוד... יש לאדם מקום תחת כסא הכבוד בעצמו. ודבר זה מבואר מאד ממה שכתוב [יחזקאל א, כו] 'ועל הכסא דמות כמראה אדם וגו''. ולכך שייך אל הכסא עצמו דמות אדם, וישראל בפרט שנקראו אדם, שנאמר [יחזקאל לד, לא] 'ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם', אתם קרוים אדם וכו' [יבמות סא.]. ומפני כך מדרגת האדם תחת הכסא... מצד אשר נברא בצלם אלקים, מה שאין למלאכים, הוא תחת כסא הכבוד, שנאמר עליו 'ועל הכסא דמות כמראה אדם וגו''. ולכך שייך אל הכסא עצמו דמות אדם וישראל בפרט שנקראו 'אדם'... ומפני כך מדרגת האדם תחת הכסא... אבל האדם מצד אשר נברא בצלם אלקים מה שאין למלאכים, הוא תחת כסא הכבוד, שנאמר עליו 'ועל הכסא דמות כמראה אדם', ואלו דברים ברורים מאד".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:163
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:163](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:163)

(163) דברים אלו מבוארים היטב בכמה מקומות, ונביא כאן את דבריו בח"א לשבת קנב: [א, פד.] בביאור מאמרם [שם] "נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד", וכלשונו: "מה שהנשמות גנוזות תחת כסא הכבוד, יש לך לדעת כי הצדיק יש לו קשור כפי מדריגתו, אשר אינו יוצא מן הדרך הישר והשווי כלל, רק נשאר בדרך הישר, והוא נקרא 'דרך האמצעי' [ראה להלן פ"ע הערה 101]. ולפיכך ראוים להיות נשמתם תחת כסא הכבוד תחת רגלי השכינה, לא יסורו מאתו ימין ושמאל. והמלאכים נקראים שהם סובבים את כסא כבודו, כדרך העבדים אשר סובבים כסא מלכותו. אבל הצדיקים הם תחת כסא כבודו, אשר אותה הנקודה לא תסור מן השם יתברך. ולפיכך יש הפרש בין המלאכים ובין הצדיקים; כי המלאכים הם יותר עליון במעלה במה שהם מן העליונים, ומפני זה שייך לומר עליהם שהם סובבים כסא כבודו אשר הוא במרום, אבל מכל מקום יש להם נגד זה, שהרי כל הסובב דבר אחד הוא נבדל ממנו. אבל נשמת הצדיקים אשר הם תחת כסא כבודו, וראוי שיהיה תחת הכסא ולא סביב הכסא, כי תחת הכסא מורה שאינם מן העליונים ממש כמו המלאכים שהם סובבים את הכסא, אבל מכל מקום יש להם מעלה אחרת נגד זה, שהם תחת הכסא, והכסא עליהם עד שאינם נבדלים כלל מן השם יתברך, וזהו מעלת הצדיקים. ובודאי דבר זה מעלה עליונה, מורה על ישראל שנקראים 'בנים', והבנים הם כרעיה דאבוהן, ולפיכך הצדיקים הם תחת כסא כבודו כאשר ראוי שיהיה הבן, שהוא כרעיה דאבוה". ובדר"ח פ"ג מי"ד [שלד.] כתב: "האור הנבדל הדבק באדם כאשר הוא מסולק ומופשט מן הגשמי, הוא צלם אלקים לגמרי. כי זה ההפרש שיש בין האדם ובין המלאך, כי המלאך נבדל בעצמו, ומצד הזה הוא במדריגה יותר עליונה. אבל האדם הגשמי הוא מקבל כח נבדל, והוא צלם הזה, שהוא אור זיו בלתי גשמי הדבק באדם" [ראה למעלה הערה 112].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:164
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:164](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:164)

(164) כן אמרו בתיקו"ז [תיקון כב (סה:)] "דיוקנו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד". אמנם בכמה מקומות כתב שהלשון הוא "צורת תם חקוקה בכסא הכבוד". וכגון בנתיב התמימות פ"א [ב, רז.] כתב: "כי יעקב חלקו התמימות, כמו שאמר הכתוב [בראשית כה, כז] 'ויעקב איש תם'. וכבר התבאר כי מפני מדה זאת זכה יעקב כי צורתו חקוקה בכסא הכבוד, כמו שאמרו 'צורת תם חקוקה בכסא הכבוד', כיון שאמר 'צורת תם חקוקה בכסא הכבוד', מוכח כי מצד התמימות זכה לזה". וכן כתב למעלה בכת"י לפ"ס [שצא]: "כי יעקב אשר הוא לה' לחלקו לגמרי, עד שאמרו על צורתו שחקוקה בכסא הכבוד, שיש לו דביקות לגמרי בה' יתברך. וכך לקח ישראל אליו, וכמו שאמר [דברים ד, ד] 'ואתם הדבקים בה''. ומה שהיה זה ליעקב משאר האבות, הוא בשביל תמותו, שנאמר [בראשית כה, כז] 'ויעקב איש תם', לכן אמרו 'צורת תם חקוקה בכסא', שבשביל תמותו הוא עם ה' יתברך... ומפני שהיה יעקב תם היה עם ה' ולחלקו... ולפיכך בזכות יעקב, שהיה שה תמים, לקח הקב"ה את ישראל אליו. וזהו ענין הפסח" [הובא למעלה פ"ס הערה 418]. וכן כתב בהקדמה לתפארת ישראל [יח:], נתיב העבודה פ"ג [א, פג:], ח"א לנדרים לב. [ב, ט.], וח"א לחולין צ: [ד, קג:]. ולא מצאתי בחז"ל שאמרו לשון זו, אך בסליחות ליום חמישי [סליחה טו "או"א איה קנאתך"] אומרים "תזכור תבנית תם בכסאך מחוקה". וכן במוסף ליום א של ר"ה בקדושה [לאחר המלים "לעומתם משבחים ואומרים" בפיוט של הקליר] אומרים "תבנית תם יפן חקוקה בכסא" [הובא בשם משמואל חלק המועדים שנת תרע"ז יום שמחת תורה, עמוד רלד].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:165
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:165](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:165)

(165) בבאר הגולה באר הרביעי [תפח:] כתב לאידך גיסא; כאשר יש דמיון בין שנים זה מביא לדביקות ביניהם, וכלשונו: "כאשר יהיה לאדם דביקות במדותיו, אז יתדבק בו יתברך מה שאפשר". ובדרוש לשבת תשובה [עט.] כתב: "כי ההדמות אל השם יתעלה במעשיו, מביא אל האדם הקירוב והדיבוק בו יתעלה שמו. ולהפך זה גם כן, הריחוק מן מעשיו יתעלה, הוא הגורם הריחוק ממנו. וזה התבאר לך פעמים הרבה ממה שאמרו בסוטה סוף פרק ראשון [יד.], אמר רבי חמא בר חנינא, מאי דכתיב [דברים יג, ה] 'אחרי ה' אלקיכם תלכו', וכי אפשר לאדם להלוך אחר השכינה, אלא הדבק במדותיו; מה הוא מלביש ערומים... כמבואר שם. וצוה הקב"ה שיהיה האדם הולך אחר מדות הקב"ה, מפני כי הדברים המתדמים יחד יש להם חבור ביחד. ואשר הם הפכים אין להם חבור ודבוק יחד. וכאשר יתדמה אל בוראו, אף שבודאי אי אפשר להתדמות אל בוראו ויוצרו, רק מה שאפשר להתדמות מן המדות הטובות והמשובחות, בזה יהיה לו דביקות וחבור בו יתעלה". וכאן כתב לאידך גיסא; שני דברים שיש ביניהם אחדות ודביקות, יש ביניהם דמיון גמור.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:166
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:166](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:166)

(166) נראה להטעים דברים אלו, כי הכסא מורה על המלכות, וכמו שכתב למעלה בהקדמה שלישית [קמז.]: "'הכסא' היינו המלכות, שנקרא כסא, שנאמר [בראשית מא, מ] 'רק הכסא אגדל ממך', ורצה לומר רק המלכות אגדל". ולהלן פ"ע [לאחר ציון 165] כתב: "כי אין פירוש 'כסא' רק המלכות, כמו 'רק הכסא אגדל ממך', וכן בכל מקום. וכבר התבאר זה בהקדמה". ומלכות חלה רק ברצון הנמלכים, ולא בעל כרחם [ראב"ע בראשית לז, ח, גו"א בראשית פי"ז אות ג (ערב:), וגר"א משלי כז, כז]. לכך מלכות רק חלה על בני אדם המחוננים בבחירה חופשית. והואיל ויעקב הוא ה"אדם" הנעלה ביותר שהיה בעולם [כמבואר למעלה הערה 147], לכך מלכות ה' חלה עליו במיוחד ובמסוים. ובספר מחשבת חרוץ [אות יד] כתב: "והענין כי יעקב אבינו ע"ה הוא תכלית השלימות צורת אדם שיצר ה' יתברך בעולמו, דעל כן צורתו חקוקה בכסא הכבוד, שהוא הדמות כמראה אדם שעל הכסא [יחזקאל א, כו], כי הוא חלק ה'" [הובא למעלה פכ"ט הערה 22, וש"נ]. **זאת ועוד;** מצינו שמלכות חלה רק על הדומה, וכמו שכתב בפחד יצחק [ר"ה מאמר יא אות טו]: "ידועים הם דבריהם של חכמי הלשון, כי ההבדל בין מלוכה וממשלה הוא, כי ממשלה היא שלא ברצונו של מי שמושלים עליו, ומלוכה היא ברצונו של מי שמולכים עליו. בודאי שזה נכון. אבל אין זה אלא חיצוניות הדברים. בפנימיותם של דברים, גנוזה היא ההכרה העדינה, כי ה'אדם שבאדם' אינו אלא הדעת שבו. ומכיון שהשם מלוכה לא יונח אלא על הדומה, שכן האריה נקרא 'מלך החיות' [חגיגה יג:] מפני שגם הוא חיה. אבל אם האדם שליט על החיות, אינו אלא מושל ולא מלך, מפני שאין האדם מסוג הבעל חי... מדת המלוכה דורשת דוקא את ההשתייכות לסוג אחד, ובדרך ממילא משתלשל מזה, שאין מדת המלכות נוהגת אלא בזמן שהמלוכה מתקיימת היא מדעתו של זה שמולכים עליו" [הובא למעלה פמ"ד הערות 13, 153]. והואיל ומעלת יעקב [צלם אלקים] היא הכי מדמה אותו ליוצרו ["קראו הקב"ה ליעקב 'אל'" (מגילה יח.)], לכך מעלתו נוגעת לכסאו יתברך, כי המלכות חלה רק על הדומה. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:167
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:167](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:167)

(167) דברים אלו מבוארים בפחד יצחק סוכות מאמר כב אות ב: "איקונין של יעקב חקוק למעלה. נודע הוא ומפורסם שהדברים הללו מיוחדים הם אך ורק למדרגתו של יעקב. מהלך הדברים הפנימי כך הוא. כבר נתבאר לנו במאמר הקודם כי הצטרפותן של מדרגת אברהם ומדרגת יצחק לבנין האבהות בישראל, היא על ידי כך שגם האהבה של אברהם וגם היראה של יצחק תלויות הן על החוט של דימוי הצורה ליוצרה. עומק הכונה בזה הוא, כי קביעות מדתו של אברהם היתה באהבה, אלא שעל ידה של מדה זו היה עובד לגלות את דימוי הצורה ליוצרה. והוא הדין במדת פחד יצחק, כי קביעות מדתו של יצחק היתה ביראה, אלא שעל ידה של מדה זו היה עובד לגלות את דימוי הצורה ליוצרה במקצוע הזה. שאני יעקב, שלא היה לו מדה קבועה כלל, אלא שדימוי הצורה ליוצרה היא היא מדתו. במדרגתו של יעקב גם האהבה וגם היראה אינן אלא אופנים של דימוי הצורה ליוצרה. במדרגתם של אברהם ויצחק, האהבה והיראה הן האבות, ודימוי הצורה ליוצרה היא התולדה; במדרגתו של יעקב, דימוי הצורה ליוצרה הוא האב, והאהבה והיראה הן התולדות. ומפני כן, ה'מדה כנגד מדה' של אבהותו של יעקב אבינו הוא שאיקונין שלו חקוק למעלה". ואודות שאין להאריך בדברים עמוקים, ראה למעלה הערה 48, ולהלן פס"ט הערה 191.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:168
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:168](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:168)

(168) לשונו בח"א לחולין צ: [ד, קד.]: "ומה שאמר שהעלו אבק עד כסא הכבוד וכו'. המאמר הזה בא להודיע על ענין ההתאבקות שהיה ליעקב עם המלאך. וזה כי מעלת יעקב היה כמו שאמרו, כי צורתו חקוקה תחת כסא הכבוד. וזה מפני כי האדם נברא בצלם אלקים כדכתיב [בראשית א, כז], ודבר זה נמצא ביעקב בפרט, כמו שאמרו בפרק הפועלים [ב"מ פד.] שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם, ואדם הראשון בודאי נברא בצלם אלקים. ומפני כי כתיב [יחזקאל א, כו] 'ועל הכסא דמות כמראה אדם מלמעלה', ולכך היה צורת יעקב, שהיה לו צלם האלקים הזה בשלימות, חקוקה בכסא הכבוד... וכבוד הצלם הזה אינו למלאכים, כי אם לאדם, שהרי כתיב 'ועל הכסא דמות כמראה אדם'... אמנם המלאכים מפני שהם מן העליונים, בזה כוחם בודאי יותר. ולכך יעקב בא מצד כחו, והמלאך בא מצד כחו. והיה מגיע התאבקות זה עד הכסא. כי יעקב כחו מפני שצורתו חקוק בכסא, והמלאכים כחם בודאי מצד שהם למעלה קרובים אל הכסא. יעקב צורתו חקוק בכסא, והמלאכים עצמם קרובים אל הכסא, ובזה היה מעלים אבק עד הכסא, דהיינו כח שניהם מצד הכסא". ובנתיב התמימות פ"א [ב, רז.]: "כי יעקב חלקו התמימות... כי מפני מדה זאת זכה יעקב כי צורתו חקוקה בכסא הכבוד, כמו שאמרו 'צורת תם חקוקה בכסא הכבוד'... ובמחיצה זאת אין המלאכים יכולים לכנוס, כי המלאכים סובבים את הכסא, ואין חשוב מדריגה שהם תחת הכסא, אבל מעלתו של יעקב מגיע עד עצם הכסא. ומפני זה היה יעקב יכול למלאך שהיה מתאבק עמו, כדכתיב [בראשית לב, כט] 'כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל'. וזה אמרם בפרק גיד הנשה [חולין צא.]... שהעלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד... ופירוש דבר זה כי הכח שמחייב מן אחד נקרא 'אבק', כי האבק מתחייב ובא מכח האדם כאשר הוא מתאבק. ואמר כי כח אשר היה מתחייב מן יעקב ומן המלאך היה מגיע עד כסא הכבוד, לפי ששניהם מגיע כחם עד כסא הכבוד; כי המלאכים סובבים כסא כבודו יתברך, ויעקב צורתו חקוקה בכסא הכבוד, והיה כח שניהם מגיע עד כסא הכבוד. אמנם יעקב היה יכול למלאך מפני שהוא לפנים, שצורת יעקב חקוקה בכסא, ואילו המלאך אינו כך... כי הוא [יעקב] בפנים, והמלאכים בחוץ, שהרי צורת יעקב שהיה תם חקוקה בכסא הכבוד, ואין דבר יותר מבפנים מן זה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:169
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:169](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:169)

(169) הובא למעלה הערה 104.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:170
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:170](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:170)

(170) פירוש - בקבלה שאין לערער עליה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:171
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:171](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:171)

(171) נראה שכוונתו לומר שפסוק זה מורה בעליל על חשיבות וחביבות הצלם בעיני הקב"ה, וכפי שאמרו במשנה [אבות פ"ג מי"ד] "חביב אדם שנברא בצלם, חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר [בראשית ט, ו] 'כי בצלם אלקים עשה את האדם'". ובדר"ח שם [שיט:] הקשה כמה שאלות, ושאלתו השלישית היא: "קשיא, שמביא לראיה 'כי בצלם אלקים עשה את האדם', והיה לו להביא ראיה ממה שנאמר [בראשית א, כז] 'ויברא אלקים את האדם בצלמו'". וליישב זאת כתב [שנז.]: "מפני כך מביא הכתוב של 'כי בצלם אלקים עשה את האדם', ולא 'ויברא אלקים את האדם בצלמו', כי לא מצאנו כי דבר זה של 'ויברא אלקים את האדם בצלמו' נודע החבה לאדם. אבל מאחר שאמר [בראשית ט, ו] 'שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים וגומר', נודע לאדם החבה, שהרי בשביל זה השופך דם האדם נהרג, והנה נודע לאדם חבתו של הקב"ה". וכן כתב כמעט אות באות בנצח ישראל פי"א [שה:]. הרי שהמשנה שהביא כאן היא עצמה מסתייעת מהפסוק "כי בצלם אלקים עשה את האדם". ורש"י סנהדרין עד. [ד"ה סברא] כתב אודות דברי הגמרא שם שבשפכיות דמים יהרג ואל יעבור: "סברא הוא שלא תדחה נפש חבירו... דכי אמר רחמנא לעבור על המצות משום [ויקרא יח, ה] 'וחי בהם', משום דיקרה בעיניו נשמה של ישראל. והכא גבי רוצח, כיון דסוף סוף איכא איבוד נשמה, למה יהא מותר לעבור, מי יודע שנפשו **חביבה** ליוצרו יותר מנפש חבירו, הלכך דבר המקום לא ניתן לדחות". הרי שאיסור רציחה הוא משום חביבות הנפש ליוצרה. ועוד אודות שאיסור שפ"ד היא מחמת מדרגת האדם שנעשה בצלם, כן כתב בתפארת ישראל פל"ו [תקכז:], וז"ל: "'לא תרצח' [שמות כ, יג] הוא ראש חמשה דברות אחרונות... והחוטא בזה הוא חוטא בעצם מדרגת העלול, שנברא בצלם אלקים". ובנתיב גמילות חסדים פ"ה [א, קסד.] כתב: "כתיב [בראשית ט, ו] 'שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים עשה את האדם', הרי לך כי עיקר שפיכות דמים הוא בשביל שמבטל צלם האלקים שיש לאדם". ובבאר הגולה באר השני [קכד.] כתב: "כי חמור מאוד מאוד שפיכות דם האדם, אשר נברא בצלם אלקים". ובדר"ח פ"ה מ"א [לב.] כתב: "ההורג ומפסיד בהמה אין עליו עונש, וההורג אדם שנברא בצלם אלקים חייב מיתה, מפני שיש באדם ענין אלקי" [ראה למעלה פ"מ הערה 107].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:172
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:172](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:172)

(172) כמבואר למעלה הערה 158.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:173
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:173](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:173)

(173) "כי הפנים הוא בגלוי, וזה מפני שהפנים יש בו הכרתו של אדם מה שהוא, וזהו ענין הצורה, שהצורה בה הכרתו של הנמצא מה שהוא" [לשונו בסמוך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:174
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:174](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:174)

(174) אודות שהצלם הוא בפנים, כן מבואר למעלה הערה 144. ואודות שהצלם הוא הצורה, כן מבואר למעלה הערות 111-114. ובגו"א דברים פכ"א אות כ [שמז:] כתב: "אין דבר בעולם שיש לאדם שיתוף עם השם יתברך רק בצורה, שנאמר [בראשית א, כז] 'בצלם אלקים ברא אותו'" [הובא למעלה פ"ט הערה 131]. ובבאר הגולה באר החמישי [פד:] כתב: "לפי מדרגת צורתו של אדם, יש לו צורה חשובה מיוחדת שלא נמצא במלאכים, במה שהוא בצלם אלקים, ומצד זה הוא מיוחד נבדל מן המלאכים". **אמנם** בדר"ח פ"ה מ"ב [סג.] כתב: "תמצא באדם הראשון שהיה לו צלם אלקים... ולמטה ממדריגה זאת היא מדריגת הצורה, ואין זה הצלם, רק אמיתת הצורה מה שהאדם בו אדם חי מדבר. ולמטה ממדריגה זאת הוא הגוף מן האדם, אלו הם ג' מדריגות" [הובא בחלקו למעלה פכ"ח הערה 17]. הרי שחילק בין צלם לבין צורה. ונראה ליישב זאת על פי דבריו בדר"ח פ"ו מי"א [שפט:], בביאור המשנה "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו, שנאמר [ישעיה מג, ז] 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'", וביאר שם ששלש הלשונות "בראתיו יצרתיו עשיתיו" הן כנגד הצלם, הצורה המוטבעת בחומר, והגוף, וכלשונו שם: "כי לשון בריאה נאמר על הצורה הנבדלת האלקית שדבק בנבראים, וזה כי האדם כתיב בפירוש [בראשית ט, ו] 'בצלם אלקים עשה את האדם', שתדע מזה כי דבק בצורת האדם ענין אלקי... ולשון יצירה נאמר על הצורה שהיא מוטבעת בחומר, וזהו לשון יצירה שהוא מלשון צר צורה [ברכות י.], שאין הצורה אפשר לעמוד רק בחומר, הוא הנושא. ולפיכך על הצורה שהיא בחומר שייך לומר לשון יצירה. ולכך אצל הבהמה והאדם שייך לשון יצירה; כי ידוע ונגלה שהבהמה והחיות יש להם צורה מוטבעת בחומר, ולכך נאמר אצל זה לשון יצירה [בראשית ב, יט]. וכן האדם יש לו צורה שהיא מוטבעת בחומר, אע"ג שיש לו צורה אלקית נבדלת, מכל מקום יש לו צורה חמרית גם כן אל האדם, שהיא צורה מוטבעת בחומר, שבשביל אותה צורה כתיב לשון [בראשית ב, ז] 'וייצר אלקים'... ולשון עשיה... אשר לשון זה נאמר על הגוף" [הובא למעלה פנ"ב הערה 145, וש"נ]. נמצא שיש שלשה חלקים; צלם, צורה [המוטבעת בחומר], וגוף. וכן כתב בח"א לב"מ פו: [ג, מו:]. הרי שיש צורה נבדלת ואלקית, ויש צורה המוטבעת בחומר. לכך כאשר כתב שהצלם הוא צורה, כוונתו לצורה העליונה יותר. וכאשר כתב שהצלם היא למעלה מהצורה, כוונתו לצורה המוטבעת בחומר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:175
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:175](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:175)

(175) מדבר על הירך, שהוא המקום שנגע המלאך ביעקב, שנאמר [בראשית לב, כו] "וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:176
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:176](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:176)

(176) לשונו בנצח ישראל פט"ז [שע:]: "כבר התבאר בחבור גבורות ה' ענין זה מה שהיה צולע יעקב, שהוא מורה על חסרון דבר מה. ואילו היה יעקב שלם, לא היה יכול לו המלאך, ולא היה נוגע בו המלאך בכף ירכו, ואז לא היה אפשר לעשו לשלוט בו לעולם, כי המלאך הזה היה שרו של עשו [ב"ר עז, ג]".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:177
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:177](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:177)

(177) כמו שאמרו במשנה [יבמות קכ.] "אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו", ופירש רש"י [שם] "אין מעידים - על האיש שמת אלא אם כן ראוהו מת בפרצוף פניו עם חוטמו, שיכולין להכירו שזהו, אבל לא ראוהו בפרצוף... אין מעידין עליו להשיא את אשתו, שמא אין הוא". ועוד אמרו [בכורות מו:] "'יכיר' [דברים כא, יז] זו הכרת פנים, ואיזו היא הכרת פנים, פרצוף פנים עם החוטם", ופירש רש"י [שם] "דכתיב יכיר - והיכרא ליתא אלא בפרצוף פנים". ובדר"ח פ"ג מי"ד [שמא.] כתב: "עיקר הצלם בא על הפנים דוקא, כי מציאות האדם בפנים שלו, שבו הוא ניכר האדם ונמצא מה שהוא, וזהו מציאותו". ובדר"ח פ"ו מ"ז [רלו.] כתב: "ואמר [קה"ר ט, ח] שאותן שתלמודם בידם פניהם זקופות... וזה כי האדם ניכר ונמצא מה שהוא על ידי הפנים... ובלא הפנים אין האדם ניכר מה שהוא. לפיכך אותם אשר תורתם אתם, יש להם מציאות גמור, כי התורה נותן מציאות האדם. ודבר זה בארנו הרבה איך התורה השכלית נותן המציאות... ולכך אותם אשר הפנים זקופות תורתם אתם, ולכך פניהם, שהוא מציאות שלהם, הוא נגלה ונמצא. אבל אותם אשר אין תורתם אתם פניהם נמוכות, כלומר שאין להם מציאות גמור. כי האדם ניכר ונמצא בפנים שלו, עד שהפנים של אדם הוא מציאתו. לכך אותם אשר תורתם אתם פניהם זקופות ונגלה, ואותם שאין תורתם אתם פניהם נמוכות". ובנתיב אהבת ריע פ"א [ב, נג:] כתב: "כי הפנים של אדם... הוא עיקר האדם, שבו יוכר ויובדל". ובנתיב התוכחה פ"א [ב, קצא.] כתב: "כי הפנים הוא אמתת מציאות הדבר, שאין הדבר נמצא ונגלה רק בפנים שלו". ובח"א לשבת קנב. [א, פג.] כתב: "כי הפנים מורים על המציאות, ודבר זה בארנו במקומות הרבה מאוד". ולכך תמצא שבכמה מקומות ביאר שהכרה אמיתית של דבר נקראת "פנים" של הדבר, שכשם שהפנים הם המקום שיש בו את ההכרה האמיתית של הדבר, כך גם לאידך גיסא; כל הכרה אמתית של דבר נקראת "פנים", וכפי שכתב בגו"א שמות פל"ג אות יט [תסג.], וז"ל: "'לא תוכל לראות את פני' [שמות לג, כ], פירוש 'פנים' הוא הכרת אמיתת כבודו יתברך, שבו נבדל מזולתו, והוא עצם כבודו... שהאחור אין בו הכרה אמיתית, רק ההכרה האמתית הוא בפנים" [הובא למעלה פ"ל הערה 58]. ובתפארת ישראל פל"ח [תקעג.] כתב: "כי הכרת כל דבר הוא בפנים שלו, ולכך נקרא עצם כל דבר 'פנים'". ובנתיב הצדקה פ"ד [א, קעז.] כתב: "המידה האמתית שלו [של השי"ת] נקראת 'פני הקב"ה'... כמו שאמר 'הראני נא את כבודך' [שמות לג, יח], וכתיב 'וראית את אחורי ופני לא יראו' [שמות לג, כג], פירוש מידה אמתית שלו נקרא 'פנים'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:178
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:178](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:178)

(178) לשונו למעלה פכ"ג [שלד:]: "כי צורת הדבר הוא מבחוץ, לא מבפנים". ובדר"ח פ"ו מ"ט [שיג:] כתב: "נקרא הצורה הפשוטה הזכה 'זהב'. ראוי שיקרא... הצורה הטהורה 'זהב', כי הוא נחמד למראה, כי הצורה משימה הדבר נראה בפועל" [הובא למעלה פ"ג הערה 90, ולהלן פע"א הערה 97]. וקודם לכן בדר"ח פ"ג מ"ו [קסח.] כתב: "בצורה הדבר נמצא ונרשם בפועל לגמרי". ובבאר הגולה באר החמישי [נו:] ביאר על פי זה את מצות מילה, וז"ל: "כי האבר הזה בו נחשב האדם בפעל, כי כבר אמרנו כי על ידי האבר הזה נקרא 'איש', ויש לאיש מדריגת הצורה, ועל ידי זה נחשב בפעל הגמור. ודבר זה הוא סוד המילה, שצריך להסיר הערלה אשר הוא כמו מכסה לאבר הזה, והערלה מונע עד שלא נמצא האדם בפעל, כי כל אשר יש לו כסוי ואטימא אינו נמצא בפעל הנגלה. והרי על ידי אבר הזה הוא איש, אשר האיש נחשב צורה, שעל ידי הצורה הוא בפעל הגמור. ולכך צריך להסיר הכסוי והאטימא שהוא הערלה, עד שיהי' איש בפעל, כמו שראוי אל הצורה שהוא נמצא בפעל. ודווקא אל ישראל נצטווה המילה, מפני שיש אל ישראל מעלת ומדריגת הצורה, כמו שהתבאר פעמים הרבה, ולפיכך ראוי ומחויב להסיר הערלה". ובפתיחה לאור חדש [קס.] כתב: "כל אומה ואומה יש לה צורה מיוחדת במה שהיא אומה מיוחדת בפני עצמו, וכל אומה במה שהיא אומה זאת יש לה צורה מיוחדת... כי כמו שהדבור הוא צורת האדם, שהרי נקרא האדם 'חי מדבר', כך הלשון נחשב צורת כל אומה". ובנתיב הפרישות פ"א [ב, סוף קיג:] כתב: "הזכר נמשל בצורה... והצורה הוא שמבדיל בין דבר לדבר, כי אין הבדל בין דבר לדבר מצד החומר, כי החומר משותף לכל הדברים, רק ההבדל הוא מצד הצורה בלבד, שמצד הצורה יוכר הדבר מה שהוא. ולפיכך שני אנשים אסורים לישא אשה אחת [קידושין ז.], מפני שכל אחד נמשל בצורה, ויהיו משותפים ביחד כאשר יהיה להם ביחד אשה אחת, ודבר זה אי אפשר, כי כל צורה נבדל לעצמה. אבל שתי נשים מותר שיהיה להם איש אחד, אע"ג ששתי נשים אלו הם משתתפים ביחד, שיש להם איש אחד ביחד, הרי אין ההבדל רק מצד הצורה, ואין הבדל מצד החומר" [הובא למעלה פי"ד הערה 70, ופי"ט הערה 133, וש"נ, וראה להלן "הלכות יין נסך ואיסורו" הערות 55, 71]. ובח"א לסוטה יג: [ב, נו:] כתב: "כי הצורה נותנת הכרה והבדל לכל דבר עד שיאמר עליו כי הוא זה". וכן הוא בח"א לשבועות יח: [ד, יד:]. וראה למעלה פ"ג הערה 73.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:179
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:179](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:179)

(179) אודות שהנגלה הוא נמצא בפעל, כן השריש כמה פעמים. וכגון, בדר"ח פ"ג מי"ג [רצג.] כתב: "התורה אין לה מציאות גמור אצל האדם, וצריך לעשות סייג אל התורה שלא תסור התורה מן האדם. וזהו על ידי מסורת וסימנים, כי הדבר שיש לו סימן נותן הכרה אל האדם, עד שנמצא אצלו בפועל, ונגלה לגמרי אליו. ולא שיהיה בכח אל החכמה, רק בפועל לגמרי. ואם צריך אל האדם התבוננות גדול עד שיזכור התורה, לא נמצא אצלו התורה בפועל. ולכך צריך שיהיה לו סימנים, שעל ידי זה גלוי לפניו התורה, והתורה אצלו בפועל". ואמרו במשנה [אבות פ"ג מי"ד] "חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה". ובדר"ח שם [שנו.] כתב: "ועוד תדע ההפרש שיש בין החבה שהיא אהבה מוסתרת, שהיא אהבה שלא יצאה לפעל כלל, רק היא אהבה מוסתרת. אבל האהבה הנודעת הנגלית אל הנאהב, כבר יצאה לפעל עד שהיתה בגלוי. ובודאי הדבר שהוא בפעל יותר נחשב מן דבר שהוא בכח ולא יצאת לפעל". ובדר"ח פ"ה מ"ג [פ.] כתב: "יש לך לדעת כי הנסיון שהקב"ה מנסה את הצדיק כדי שיהיה נמצא צדקתו בפעל נגלה, ולא שיהיה צדיק נסתר". ובגו"א בראשית פ"ב אות יט [נט:] כתב: "כי הקבורה שהוא הטמנה, מורה שהוא בכח לדבר העתיד כשיחיו המתים, כי הדבר הנגלה הוא בפעל, והדבר הנטמן הוא בכח". ובח"א לשבת יב: [א, ג.] כתב: "המלאכים נזקקין ללשון דוקא, שהוא נגלה והוא נמצא בפעל. לאפוקי המחשבה, לא נמצא בפעל כלל, ולדבר שאין נמצא בפעל, כמו שהוא הדבור שהוא נגלה בפעל, אין נזקקין. ולפיכך עיקר התפלה הוא בדבור שהוא בפעל". ובח"א לנדרים לב. [ב, ו:] כתב: "דבר שאינו בפעל הנגלה הוא בכח נחשב". ובח"א לסוטה יג. [ב, נה.] כתב: "נקרא משה בשם 'זה', 'כי זה משה האיש' [שמות לב, א], כי מלת 'זה' מורה על כי היה למשה מעלת הצורה. כי מלת 'זה' מורה על דבר הרמוז הנגלה שיש לו מציאות בפעל לגמרי. וזהו ענין הצורה, שיש לה מציאות בפעל לגמרי". ובח"א לסנהדרין ק. [ג, רלא:] כתב: "כל נסתר אין לו מציאות גמור בפעל, שהוא נסתר" [ראה למעלה הקדמה ראשונה הערה 40, פ"ג הערה 90, פכ"ב הערה 7, ופמ"ג הערה 121].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:180
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:180](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:180)

(180) לשון רש"י [שם]: "חמוקי ירכיך - הנסתרים כירך, שכבוד התורה בצנעא, ולא להיות יושב ושונה בגובה של עיר, ולא לשנות לתלמידיו בשוק, כדאמר במועד קטן [טז.]".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:181
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:181](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:181)

(181) לשונו בנצח ישראל פט"ז [שעא:]: "יעקב... היה צולע על ירכו, דוקא על ירכו כמו שהתבאר, כי יעקב היה מיוחד אל הדבר שהוא אלקי ולא גשמי, ואין דבר שהוא גשמי כמו הירך, לפי שאין בו צלם אלקים, שהוא מעלת יעקב. ובפרט בירך, לפי שהירך הוא בסתר, ואינו נגלה, והצלם הוא בפנים, שהוא נגלה". ובח"א לחולין צא. [ד, קד:] כתב: "מפני גודל מעלת הצלם שהיה ביעקב לא היה המלאך יכול לו, שהיה מתגבר במדריגתו, אך בכף הירך היה יכול לו, ומפני ששם אין צורה נבדלת כלל בעבור שהוא בסתר, ואין שם ענין הצורה. שכל ענין הצורה שהיא בגלוי, כמו שהוא הפנים, והירך הוא בסתר. כמו שאמרו ז"ל 'חמוקי ירכיך', מה ירך בסתר, אף דברי תורה בסתר. הרי כי הירך הוא בסתר, ודבר שהוא בסתר אין בו צלם אלקים, שהוא הגלוי, שם היה יכול לו". וראה למעלה הערה 92, ובסמוך הערה 184.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:182
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:182](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:182)

(182) יסוד נפוץ מאוד בספריו. וכגון, למעלה פ"ד [רכג:] כתב: "יש לך להבין כי החומר מציאות פחות, כי הוא דבר חסר במה שהוא חסר הצורה שעל ידה המציאות בפעל, כי החומר נחשב בכח, וכל כח, בשביל שאינו בפעל, הוא חסר". ולמעלה פמ"ה [שכז.] כתב: "אין לך דבר שהוא בכח ואינו בשלימות רק הגשם וכוחות הגשם. ואין הגשם בפועל, כי כל גשם הוא בכח לשנות המצב בתנועה ממקום למקום, ולפיכך כל גשם בעל כח, וכל כח אינו בעל השלמה, לכך דבר הגשמי אינו בעל השלמה, וכל דבר שהוא נבדל מן הגשם הוא בעל השלמה". ולמעלה פנ"ב [נח:] כתב: "כל ענין החומר הוא בכח, וכל אשר יש בו צירוף גשמי אי אפשר שיהיה בפעל הגמור. לכן הוא יתברך נבדל לגמרי מן החומר, והוא בלבד בפעל הגמור". ולמעלה פס"א [תקא.] כתב: "בעלי החומר אין להם מציאות בפועל, כי החומר אין מציאותו בפועל, כמו שידוע מענין החומר". ולמעלה בכת"י פמ"א [תקלב:] כתב: "כי התבאר שכל ענין השכלי הוא בפעל ולא בכח, וכל עניני החמרים הם בכח ולא בפעל". ובדר"ח פ"ד מי"ח [שעד:] כתב: "החומר הוא בכח תמיד ואינו בפעל... שהאדם בעל חומר, אשר החומר הוא בכח ולא בפעל, והוא מקבל תמיד הצורה והשלימות". ובתפארת ישראל ר"פ ג [נו:] כתב: "וכי יעלה על דעת האדם שיהיה נמצא מעלתו האחרונה בפעל, כי זהו מדרגת העליונים שהם בפעל, אבל התחתונים שהם בעלי חומר, אינם בפעל". ובנצח ישראל פכ"ט [תקפב.] כתב: "הנבדל הוא בפעל, והאדם הגשמי אינו בפעל, רק הוא בכח, כי זהו ענין החומר שהוא בכח". ושם ס"פ ל [תקצב.] כתב: "החומר אין לו מציאות בפועל, והוא בכח בלבד... כאשר ידוע מענין החומר שאינו נמצא בפועל". ובאור חדש פ"ב [תקלד.] כתב: "כי החומר אין מציאותו בפעל, ומפני כי האשה נחשב כמו החומר, ועל ידי האיש, שנחשב כמו צורה לאשה, נמצאת האשה בפעל". ובח"א לסנהדרין צט: [ג, רכז:] כתב: "כי כל גשם הוא בכח ולא בפעל, רק הנבדל הוא בפעל, ולפי מה שהוא נבדל, אם הוא נבדל לגמרי הוא בפעל הגמור". ובנתיב השלום פ"ב [א, רכד.] כתב: "כל גשם אינו בפעל הגמור, ועל דבר זה הסכימו הכל". וכן הוא בדר"ח פ"ג מ"ו [קסח.], שם פ"ו מ"ז [רלז:], נתיב התורה פט"ו [תרטז.], נתיב יראת השם פ"ב [ב, כה:], ח"א לסנהדרין צד. [ג, קצא.], ח"א לחולין פט. [ד, קג.], ועוד. **ואמרו חכמים** [ע"ז ג.] "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת". ופירש רש"י [שם] "בערב שבת - בעולם הזה". ובח"א לע"ז ג. [ד, כא.] כתב: "כי העוה"ז הוא עולם הגשמי, אשר הוא בכח תמיד. ולפיכך בעוה"ז שייך מצות ומעש"ט... לפי שהעולם יוצא אל הפעל, כאשר הגשמי הוא בכח ויוצא אל הפועל. אבל בעוה"ב האדם שם הוא בפועל, ולא שייך שם יציאה אל הפועל כאשר אינו גשמי, ולפיכך העוה"ב הוא שביתה מנוחה, ואין שם יציאה אל הפעל... ולפיכך אמר, מי שטרח בערב שבת, הוא יום המעשה, ואז יאכל בשבת, כי השבת הוא יום המנוחה, ובלתי יציאה אל הפעל, רק הכל במנוחה, ולפיכך המצות אינם שייכים רק לעוה"ז בלבד" [ראה למעלה פנ"ב הערה 134, ופס"א הערה 147].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:183
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:183](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:183)

(183) יסוד נפוץ בספריו. וכגון, בנצח ישראל פ"ז [קצ:] כתב: "תדע שכל אשר הוא יותר חמרי, הוא עכור. שתמצא הארץ שהיא יותר גשמית, היא עבה ועכורה לגמרי. והמים יש להם גשם דק, יש בהם בהירות יותר. והרוח יש לו דקות הגשמי יותר, והוא עוד יותר בהיר. וכן תמיד כאשר ידוע". ובנר מצוה [צג.] כתב: "כאשר תבחין בנמצאים הגשמיים, שכל שהוא גשמי יותר, הוא עכור וחושך. וזה, כי הארץ היא גשמית, ולכך הארץ היא חשוכה לגמרי. והמים אינם כל כך גשמיים כמו הארץ, שיש לארץ גסות ועבות החמרי יותר, לכך המים הם זכים יותר. והרוח עוד יותר מסולק מן הגשמי, ולכך הרוח הוא יותר זך ויותר דק". ובתחילת ההקדמה לדר"ח [ב.] כתב: "האדם אשר ברא השם יתברך על האדמה, סוכתו ענן וערפל, עד שהוא יושב בחושך, ולא אור, הוא הגוף העכור והחושך, אשר מכסה עליו, עד כי נלאה למצוא הפתח הפונה קדמה, שיהיה דרכו נוכח ה'". ובנתיב האמת פ"א [א, סוף קצו:] כתב: "כי האור יש לו מדריגה נבדלת מן החומר... כי האור מורה על מעלה נבדלת מן הגשמי. ותראה כי הדברים שאינם מאירים הם גשמיים, וכמו שבארנו פעמים הרבה, ולפיכך הזכות והבהירות מורה על שהוא מסולק מן הגשמי". ובנתיב הצדק פ"א [ב, קלו:] כתב: "כל אשר הוא גשמי יותר הוא עכור וחשוך יותר... הגלגלים, אין ספק שחומר שלהם זך ודק ביותר, עד שכמעט אינו נחשב חומר, ולפיכך אמר [דניאל יב, ג] 'והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע'... ויסוד האש שאין חומר שלו דק כ"כ אינו מזהיר כ"כ, ויסוד הרוח אין חומרו דק כ"כ, ויסוד המים חומרו יותר עב, והוא גשמי יותר... והארץ חומר שלה יותר עב ויותר גס, הוא חושך לגמרי". ובדרשת שבת הגדול [רז:] כתב: "כי הדבר אשר הוא עומד בחומר העכור, נקרא שהוא בחושך". ובח"א לקידושין מט: [ב, קמו.] כתב: "כל דבר שהוא יותר גשמי הוא יותר חשוך, כמו הארץ שיש לה חומר עב היא חשוכה, והמים אינם כ"כ גשמיים אינו כ"כ חשוך, והאויר עוד מסולק מן הגשמי - הוא מאיר, והאש היסודי הוא מאיר יותר". וכן כתב בח"א לב"מ פד. [ג, לה.], גו"א דברים פ"ד אות כ [פט.], ועוד [ראה למעלה פס"ה הערה 19, וש"נ, ולהלן פ"ע הערה 28, ופע"א הערה 10]. **ואודות שהאור** מורה על המציאות, והחושך מורה על ההעדר, כן כתב למעלה פס"א [תפ:]: "כבר אמרנו לך כאשר היו ישראל במצרים היו נחשבים כעובר במעי בהמה. וכאשר יצאו נחשבו כעובר הנולד. ועל זה אמרו רבותינו ז"ל [פסחים קטז:] שיצאו מאפילה לאורה, רוצה לומר שלא היה להם מציאות בפעל, וזהו האפילה, ואחר כך יצאו לאורה, להיות להם מציאות בפעל". ושם הערה 61 נלקטו הרבה מקבילות ליסוד זה, קחנו משם. וראה להלן "הלכות פסח בקצרה" הערה 40.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:184
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:184](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:184)

(184) כי נתבאר למעלה שהמלאך נכבד מהאדם מחמת ש"למעלתו הנבדלת אשר יש למלאך אין לו בטול כלל, אבל אצל האדם, כל אדם לצורתו יש בטול מפני החומר" [לשונו למעלה לאחר ציון 131]. לכך באותו חלק שהצורה בטלה לחומר [הירך] - שם תִּמָּצֵא יד המלאך תקיפה על האדם, ולכך המלאך נגע ופגע בירך יעקב. וראה למעלה הערות 92, 181.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:185
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:185](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:185)

(185) ראה למעלה הערה 108 בביאור מסוים לרמז זה. ויש להקשות, שמבאר כאן שהצורה היא בגילוי, והחומר הוא בנסתר. אך במקומות אחרים כתב לכאורה את ההיפך; וכגון, בח"א לערכין טו: [ד, קלה.] כתב: "כל שכלי הוא בִּפְנִים, וכמו שהתבאר במסכת סוכה [מט:] אצל 'מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר'... וכל דבר שהוא גשמי הוא נגלה. ולפיכך אל הלשון, שהוא כלי אל שכל הדברי, ראוי שיהיה בפנים". הרי שמוכיח מהמאמר שלפנינו שהשכלי [דברי תורה] הוא נסתר, ואילו כאן מוכיח מאותו מאמר את ההפך, שהגשמי [הירך] הוא נסתר. ובנתיב הלשון פ"ג [ב, סט:] כתב: "וכן מה שהוא [הלשון] מבפנים, ושאר האיברים מבחוץ, מורה על מעלתו העליונה, כמו הנשמה שהיא בפנים". וכיצד דברים אלו תואמים לדבריו כאן שהירך הוא בסתר ואינו נגלה, כי זהו "ענין החומר שאין לו מציאות בפועל, וענינו חושך וסתר". ולמעלה פי"ט [קעא.] כתב: "וכבר אמרנו לך פעמים הרבה כי ישראל נבדלים מענין החמרי, וראוי להם המעלה הפנימית אשר אין שם גלוי והרגש אשר שייך לגשם" [ראה למעלה הערה 119]. ושמעתי ממו"ר זצ"ל לבאר, שאכן יש שני סוגי סתר והעלם; ישנו סתר של הפנמת האור, וישנו סתר של העדר האור. כאשר אנו אומרים שדברי תורה הם בסתר, הכוונה היא לסתר הראשון, בבחינת האור הגנוז, וזהו הסתר הדומה לנשמה שבגוף ["מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים, אף נשמה יושבת בחדרי חדרים" (ברכות י.)]. אך הירך לכשעצמה מבטאת את הסתר הנובע מהעדר האור, ועל סתר מעין זה ביאר כאן שענינו חומרי. אך עדיין יש להקשות, כיצד נזדמנו לפונדק אחד דברי תורה וירך כאשר הירך היא משל לדברי תורה שיהיו בסתר, הרי שורש הסתר של דברי תורה שונה לחלוטין משורש הסתר של הירך; דברי תורה הם האור הגנוז, ואילו הירך הוא נעדר אור מעיקרא. ויל"ע בזה. **ועוד הוסיף** מו"ר זצ"ל לבאר, שזה שכתב המהר"ל שלמלאך של עשו יש אחיזה בירך יעקב, אין כוונתו שאין מדריגת הצלם חלה על הירך לגמרי, שהרי ליעקב אבינו לא מצטרף דבר שאינו משתייך לבמדריגתו, ולא ימצא אצלו דבר שאין שם "יעקב" חל עליו, וכמבואר בגו"א בראשית פכ"ח אות יז [סב.]. אלא הירך שייכת לצלם מדין אחר, שהנה השריש המהר"ל שהקומה הזקופה של האדם היא ביטוי למעלת הצלם [ראה למעלה הערות 112, 113]. וקומה זקופה זו נעשה באמצעות ירכו של אדם, שעומד על רגליו. אך הואיל וסו"ס אין האור של הצלם מגיע לירך, לכך יש לעשו אחיזה בירך. ודפח"ח. וכן מוכח מדבריו בח"א למכות כג: [ד, ז.], שכתב: "כי הצלם של הפנים יש לו מעלה נבדלת יותר... אבל הסתכל בעקביו [ב"ב נח.], שהוא סוף מדריגת הצלם". הרי שאף בעקב נמצא מדריגת הצלם, וק"ו בירך. **ויש בזה** הטעמה מיוחדת; הנה לשון חכמים הוא "עובר **ירך** אמו" [גיטין כג:], ומדוע הזכירו חכמים דוקא את הירך יותר משאר אברים. אלא הם הם הדברים; מגמת חכמים במאמר זה אינה להורות שהעובר הוא כאחד מאברי אמו, אלא להורות שהסתרת העובר במעי אמו מונעת ממנו שֵם מציאות לעצמו [יעויין בדברי גר"ח הלוי בהלכות עבדים שכתב כן]. וכאשר הנך בא להורות על הטמון והנסתר, הרי הירך מורה על כך במיוחד ובמסוים, וכמו שנתבאר כאן. ובספר נאות יעקב [לאחיו של הדבר אברהם] סימן כב, בהגהה שם, העיר בזה"ל: "למאן דאמר עובר ירך אמו, למה לן קרא ד'כל בהמה תאכלו' [דברים יד, ו] להתיר בן פקועה [חולין סט.], תיפוק ליה דהוי כאחד מאבריה שניתרים בשחיטתה". ולמתבאר כאן לא קשיא, ש"עובר ירך אמו" אינו בא לומר שהעובר הוא כאחד מאבריה של אמו, אלא בא לומר שאין לעובר מציאות בפועל מצד עצמו, והוא כירך אמו המוסתרת. לכך עדיין לא היינו יודעים לומר ששחיטת האם תועיל לבן פקועה, כי כדי לומר כך נצטרך לבאר ש"עובר ירך אמו" פירושו שהעובר הוא כאחד מאברי אמו, וזה מעולם לא אמרנו [ראה אור חדש פ"ב הערה 163].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:186
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:186](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:186)

(186) יותר מהמלאך, וכמו שביאר עד כה בארוכה. ויש להעיר מדבריו בגו"א בראשית פי"ח אות טו [רחצ:] שכתב: "המלאכים הם עליון במעלה ובמדריגה מן האדם", וזה לכאורה לא כדבריו כאן. וראה שם הערה 72.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:187
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:187](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:187)

(187) של צלם אלקים, שאינה נמצאת אצל המלאכים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:188
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 67:188](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/67:188)

(188) שהאריך לבאר שם שהכבוד הראשון שיש לה' מן הנמצאים עולה דוקא מישראל, ושם הערות 144-147. וראה למעלה הערות 106, 121, שהתייחס לדבריו למעלה בפמ"ד.