## Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem Chapter 70

###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:1
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:1](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:1)

(1) פירוש - לכל דבר יש מקום התואם לענינו ומעלתו, וכפי עניינו ומעלתו כך הוא מקומו. וזהו יסוד נפוץ בספריו. וכגון, למעלה פכ"ב [רעז:] כתב: "כל דבר צריך למקום מיוחד". ולמעלה פכ"ט [תצח.] כתב: "כי הדברים אשר הם מחולקים, כל אחד יש לו מדריגה בפני עצמו, כמו שאמרו ז"ל [אבות פ"ד מ"ג] 'אין לך דבר שאין לו מקום', כלומר שיש לו מדריגה בפני עצמו, שבו נבדל מזולתו". ולמעלה פס"ב [תקכג.] כתב: "הוא יתברך מושל על כל גוים, בזה נדע שהוא רם על כל המלאכים הרמים... כשם שהוא עליון, כך ישיבתו בשמים ממעל, וזה שאמר [תהלים קיג, ד] 'על השמים כבודו'". ובדר"ח פ"ג מ"ג [קטו:] כתב: "כל דבר בעולם אשר ברא השם יתברך יש לו מקום אשר הוא נברא עליו, שהוא מדריגתו ומקומו, וכמו שאמרו [אבות פ"ד מ"ג] 'אין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום'". ובנצח ישראל פכ"ד [תקיא:] כתב: "כי כבר ידוע כי כל דבר יש לו מקום לפי מעלתו ולפי ענינו". ושם פנ"ו [תתסה.] כתב: "כאשר תתבונן בכל הדברים אשר יש להם מקום, הנה מקום שלהם מתיחס וראוי להם. כי כל דבר לפי מה שהוא יש לו מקום מיוחד. ואין דבר בעולם שלא יהיה לו מקום מתיחס לו". ובבאר הגולה באר הרביעי [תלג.] כתב: "לכל דבר ודבר יש מקום ומדריגה מיוחד בפני עצמו בעולם, שאין מקום זה כמו זה". ובאור חדש פ"א [שמז.] כתב: "כמו שהם מחולקים במדריגותם, כל אחד מקום שלו לפי מדריגתו". וכן הוא בהקדמה לדרוש על התורה [ז:], נתיב התורה פ"ג [קנג:], ועוד. **והנה מדבריו** כאן, וכן מהמקבילות הנ"ל מבואר שהמקום הוא **סימן** למעלת העומד בו. אמנם למעלה פי"ט [קפ:] כתב שהמקום הוא **סבה** למעלת העומד בו, וכלשונו: "כי המקום הוא גורם דברים הרבה". ובדר"ח פ"א מ"ד [רמא:] כתב: "כי ביתו אשר שם דירתו, הוא עיקר גדול, כאשר הוא בית אלקי קדוש, לפי שהאדם תמיד שם. וכאשר ביתו, אשר שם דירתו, במעלה, נחשב לאדם שיש לו מעלה גדולה עליונה". ומכך מבואר שהמקום הוא סבה למעלת העומד בו, שלכך יש לאדם לתקן ביתו במעלה אלקית, כדי שמעלה זו תחשב לאדם מעלה גדולה. אך אם המקום היה משקף את מעלת האדם בלבד, ולא מעצב את מעלתו, בודאי שלא היה עליו לתקן את מקומו, אלא לתקן את עצמו. וכן אמרו חכמים [הוריות יב.] "אין מושחין את המלכים אלא על המעיין, כדי שתמשך מלכותן", ובח"א שם [ד, נט:] כתב: "יש בני אדם מתמיהים על זה, ומכ"ש מן האומות ששואלין על זה, כי נראה שהוא כעין ניחוש. ואין זה ניחוש, כי הרבה דברים תלוים במקום, כי הכל כאשר המקבל מוכן. ולפיכך כאשר מוכן המקום שיקבל המקבל, אז מקבל הדבר הטוב. וכן אם המקום רע, אין מקבל המקבל דבר טוב. ולפיכך אמר שאין מושחים את המלכים אלא על המעיין, שזה המקום מוכן לקבל המשך, שהרי המים מושכין, וכן תמשך מלכותו". ובגו"א במדבר פכ"ב אות ח [שסה:] הוסיף פן שלישי ביחס אדם אל מקומו, שכתב: "כי המקום נחשב בשביל אדם חשוב שבו", הרי שמעלת המקום **מסובבת** ממעלת האדם. נמצא שהמקום הוא סבה למדריגת האדם, הוא סימן למדריגת האדם, והוא מסובב ממדריגת האדם [הובא למעלה פי"ט הערה 91, פמ"ה הערה 42, פס"ב הערה 60, וש"נ]. וראה למעלה פס"ז הערה 107, והערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:2
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:2](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:2)

(2) ופירש רש"י [שם]: "ממלא מקום אבותיו - גדול כאביו". ושוב כתב רש"י [סנהדרין כד.]: "ממלא מקום אבותיו - חשוב כאביו". ושוב כתב [הוריות יא:] "יורם ממלא מקום אבותיו הוה - דכי מלך אכתי הוה צדיק, ממלא מקום אבותיו הוה, ואחר כך החמיץ". ובגו"א במדבר פ"י אות כח [קנב.] כתב: "מה שהניחו דושנה של יריחו ליתן אותה למי שיש בית המקדש בחלקו [רש"י במדבר י, לב], כדי שלא יערער ויאמר מקום בית המקדש היה טוב יותר, ולכך הניחו את המקום שהיה יותר דשן ליתן לו. ואם תאמר, מה הטובה הגדולה הזאת... אין זה קושיא, כי אחר שהיה לו המקום שהוא תמורת המקום הנכבד, יורה חשיבות המקום על מעלת העומד בו, כי המקום מורה על מעלת העומד בו. לכך קראו רז"ל המעלה בשם 'מקום', באמרם 'ממלא מקום אבותיו', שתראה כי המקום מורה על מעלת הדבר. וכאשר נתנו לנחלתו המקום שהוא תמורת המקום המקדש, מורה על מעלתו של היושב בו. ומפני שהמקום יורה על מעלת העומד בו, ימשך אחר זה כמה מעלות וכמה ברכות, לפי מקום מעלתו וחשיבותו". ובתפארת ישראל פכ"ד [שנו:] כתב: "כי אחר שיש לאדם מקום מיוחד לעצמו, מורה זה על חשיבות מיוחד שיש לו... כי נזכר שם 'מקום' על המעלה בכל מקום". ובח"א לשבת קיג: [א, נא:] כתב: "כי 'הלום' [שמות ג, ה "אל תקרב הלום"] נאמר על המקום, והמלכות נקרא 'מקום', מפני כי שם מקום נאמר על המדריגה והמעלה, 'ממלא מקום אבותיו', ולפיכך נקרא המלכות, שהוא החשיבות והמעלה, נקרא 'הלום'" [ראה למעלה פ"ח הערה 65].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:3
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:3](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:3)

(3) בלשון המהר"ל "ברוב" אין עניינו רוב ומיעוט, אלא הרבה פעמים [כמבואר למעלה פ"ג הערה 13, פ"ז הערה 45, ופכ"ח הערה 45].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:4
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:4](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:4)

(4) לשונו למעלה פ"ח [שעו:]: "לפיכך בזכות זה [הקרבנות] יירשו הארץ הקדושה, כי לפי הענין האדם יש לו מקום. לכך כשנתן הקב"ה הארץ הקדושה לישראל, בודאי מפני שהם ראוים לה. וכן לכל אומה ואומה נתן ארץ כפי מה שהם... ולכך לפי מעלת ישראל, שיש להם מעלה נבדלת קדושה, יש להם ארץ קדושה". ובנר מצוה [צג:] כתב: "כי מקום בית המקדש הוא נבדל מן הגשמי, כאשר ידוע מענין בית המקדש שהוא נבדל ומסולק מן הגשמי". ובדר"ח פ"ד מי"ח [שעד.] כתב: "ויש לך לדעת עוד, כי במה שבעולם הזה האדם בו חמרי", ושם בהערה 1589 נתבאר שחומריות עוה"ז מגדירה את האדם הנמצא בו שהוא חומרי [הובא למעלה פמ"ז הערה 329]. ובח"א לבכורות ח: [ד, קכד:] כתב: "מה שהאדם הוא בארץ, מורה כי האדם מדריגתו חמרית... כי מקומו של כל דבר מורה על מדריגתו וענינו, שכל הדברים יש להם מקום לפי מדריגתם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:5
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:5](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:5)

(5) נראה פירושו, שכבר השריש שהמקום נכנס בגדר האדם, והוא חלק ממהותו. וכגון, בתפארת ישראל פ"ז [קכג:] כתב: "כל דבר בעולם יש לו מקום, כמו שאמרו [אבות פ"ד מ"ג] 'אין לך דבר שאין לו מקום'. כאילו היה המקום שייך לאדם, עד שהמקום נכנס בגדר של כל דבר. ולכך צריך לכתוב בגט שם המקום [גיטין לד:]... כי המקום שייך לאדם, ונכנס בגדרו". ובדר"ח פ"ג מ"ד [קל:] כתב: "האדם שיש לו מציאות בעצמו, יש לו מקום מיוחד. ומפני כי יש לכל אדם מקום, נכנס המקום בהכרת האדם לומר 'פלוני ממקום פלוני', ואם שינה שם עירה ושם עירו הוא נחשב כמו שינה שמו ושמה, וכל זה כי יש לאדם מקום מיוחד". ובנתיב התשובה ס"פ ה [צא:] כתב: "כי המקום הוא גם כן צורך האדם, ויקרא האדם על שם מקומו, כאילו היה המקום גם כן מכלל חלקי האדם. והרי צריך לכתוב שם המקום בגט, כי אי אפשר שלא יהיה לאדם מקום, ונקרא האדם על שם מקומו. ומפני שנקרא האדם על שם מקומו, ולפיכך הוא שייך גם כן לאדם". ואמרו חכמים [סנהדרין לז:] שגלות מכפרת עון, וכתב שם בח"א [ג, קמז.]: "ראוי הגלות לכפרה... כי כל הדברים יש להם מקום, עד שנכנס המקום בגדר ובשם האדם... ומי שגולה ממקומו כאילו בטל עצם האדם... וזה מפני שהגלות כאשר אין לו מקום, הוא שנוי הכל, מאחר שהכל צריך למקום, וכאשר הולך בגלות ואין לו מקום, דבר זה הוא שינוי אל הכל". לכך יש התאמה בין האדם למקומו, כי מקומו הוא חלק ממהותו. **זאת ועוד**, מקומו של אדם נותן לו את קיומו, וכמו שכתב בדר"ח פ"ג מ"ד [קלה.]: "יש לאדם שמירה ביותר כאשר הוא במקומו... ולכך נקרא 'מקום', שהוא מקיים ושומר את אשר הוא מקום לו". ובנצח ישראל ס"פ ט [רמב.] כתב: "כי המקום נותן קיום ליושביו, שלכך נקרא 'מקום'... ודבר זה מבואר בכתוב במה שאמר [ויקרא כו, לח] 'וְאָכְלָה אתכם ארץ אויביכם'. ואין דבר שהוא סבה למעוט ישראל כמו הגלות". ושם פכ"ד [תקח:] כתב: "כל הדברים בעולם שאינם עומדים במקום הטבעי להם, והם יוצאים מן המקום המיוחד לכל אחד, הוא שינוי, ודבר זה הוא הפסד נחשב. כי המקום הוא קיום אל אשר הוא מקום אליו, כאשר מעיד עליו מלת 'מקום', שהוא לשון קיום. והיציאה מן המקום, שהוא קיומו, הוא אבוד אל אשר הוא מקום אליו". ובנתיב העבודה פ"ד [א, פז.] כתב: "כי כל דבר שיש לו מקום, הוא חזק מאוד, שהוא כמו האילן שיש לו שורש נטוע במקום אחד, שאף כל הרוחות באות אין מזיזין אותו ממקומו... כי המקום הוא תוקף הדבר, מגין על הדבר שהוא מקום לו, כאשר ידוע מענין המקום. ויורה על זה שם 'מקום', שהוא מקיים את אשר הוא מקום לו". וכן הוא שם פ"ה [א, פח.], ושם פי"ז [א, קכח:]. ובאור חדש פ"ד [תתיז.] כתב: "כי הקב"ה נקרא 'מקום' [ב"ר סח, ט], מפני שהוא יתברך מקיים הכל. ומפני כך נקרא גם כן המקום שהוא מקום אל העומד בו בשם 'מקום', כי הוא מקיים את העומד בו". ובח"א לשבת קמה: [א, עז.] כתב: "נקרא הישוב 'מקום', והמ' נוספת, ושורש המלה 'קום', כי מקומו הוא קיום שלו. והוא יתברך שהוא חוזק כל הנמצאים וקיומם, נקרא בשביל זה 'מקום', על שם שהוא נותן קיום לכל" [ראה למעלה פט"ו הערה 13, ופנ"ג הערה 66, וש"נ]. וזו הטעמה נוספת בהתאמה בין האדם למקומו, כי המקום מקיים את האדם, והאדם הוא תולדה מהמקום, ותולדותיהם כיוצא בהן. וכן כתב בקיצור בח"א לר"ה טז: [א, קח.]: "מקום הוא שורש, שמורה על עצם הדבר". ובמבוא לדרשות המהר"ל [עמוד 22] נכתב: "אין המקום כלי להתהוות האירוע בלבד, אלא הוא גם אחד הקוים היוצרים את תמונת הדבר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:6
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:6](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:6)

(6) למעלה פרקים סו-סט. ולמעלה פס"ו [לאחר ציון 35]: "וכאשר תדע כי הוא יתברך מצטרף לנמצאים במה שהם עלולים, כי הוא יתברך שהוא עלת הכל, רצונו בעלול, וכאשר יש עלה יש כאן עלול נמצא. כי התקשרות הסבה הראשונה בנמצאים מצד שהוא יתברך עלה להם, והנמצאים הם עלולים ממנו... וכאשר התבאר זה אם כן אין עליך לומר שמיוחדים בזה העליונים, כי אם התחתונים, כי במה שנקראים 'עליונים' הם פועלים בתחתונים, והם כמו עלה נחשבים, ואין עיקר עצמם שהם עלולים. אבל התחתונים, במה שהם תחתונים, הם עלולים בעצמם. ולפיכך החבור האמיתי שיש לסבה הראשונה, שהוא עלה באמת, הוא בתחתונים, במה שהם עלולים באמת". ושם [לאחר ציון 191] כתב: "ומכל מקום נדע מזה שהשכינה מקומה בארץ לטעם אשר התבאר. ועוד יתבאר מה שזכו התחתונים בפרט להיות שכינתו יתברך בתחתונים, אם לא היה החטא המבדיל בין הנמצאים ובין העלה". ולמעלה ר"פ סז כתב: "התבאר לך בפרקים שעברו כי אל תפן אל מנחתם, היא מנחת שוא אשר הביאו אל ה', כי הוא יתברך קרוב אל המלאכים מצד שהם נמצאים עליונים. שאין הדבר כן, כי אם לא שהיה החטא מבדיל בין השם יתברך ובינינו, היה שכינתו בתחתונים, וזהו רוממות וגדולה אל השם יתברך". ולמעלה פס"ח [לאחר ציון 12] כתב: "ואמרו שהמלאכים נקראים עבדים, מפני שהם נבראים לצורך העולם, כי הם ממונים על עניני העולם, כמו העבד שהוא ממונה על צורך הבית. ויורה שמם עליהם שנקרא 'מלאך' מלשון שליחות, שהוא נשלח לעשות רצונו של הקב"ה. אבל ישראל הם נקראים 'בנים' [דברים יד, א], כמו שהבן הוא עלול מן האב, כך ישראל הם עלולים מן העלה הראשונה. ואין להאריך בכאן למה ראוי שישראל יהיו עלולים ראשונים אף למלאכים". ולמעלה פס"ז ביאר בהרחבה את מעלת הצלם שיש לאדם, שאינה נמצאת אצל המלאכים. ובסוף הפרק כתב: "ומכל מקום מבואר לך [ו]נגלה לך שהאדם נבחר, ולפיכך ראוי מצד הזה שיניח עליונים, ויהיה שכינתו אצל ישראל מצד המעלה הזאת [מעלת הצלם], כמו שאמרנו". נמצא שהחבור לתחתונים עדיף מחמת שני טעמים; (א) התחתונים הם עלולים בעצם. (ב) מעלת הצלם נמצאת בתחתונים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:7
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:7](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:7)

(7) לשונו בנתיב התורה פ"ד [קצה.] "אבל אם תורתו עראי, ועוסק בתמידות בעסקיו, הרי עושרו נסמך על דבר עראי, שהוא דבר מקרה בלבד". וקודם לכן כתב שם [קפז:]: "אם לומד התורה לפרקים, דבר זה אינו רק במקרה, לכך הוא [משלי ו, לב] 'חסר לב', רצה לומר שהוא אינו נחשב מציאות". ובגו"א שמות פי"ב אות סג [רלד:] כתב: "הודיע אותם קודם, שלא יאמרו שהיה זה דרך עראי ודרך מקרה". ובח"א לסנהדרין צט: [ג, רכח.] כתב: "כל אשר הוא נמשך אל דבר שהוא במקרה, כמו הנואף, שאין לו אשה מיוחדת, רק דרך ארעי ודרך מקרי, אינו נחשב מציאת בעצם, רק מציאת מקרי". ובדר"ח פ"א מ"א [קיד.] כתב: "אמנם מה שאמר [אבות פ"א מ"א] 'משה קבל תורה מסיני', ולא אמר שקבל התורה מפי הקב"ה, יש לפרש כי לכך אמר 'משה קבל תורה מסיני', כי זה מורה על עיקר מעלת הקבלה של משה, שהיה הקב"ה מיחד לו מקום, והוא הר סיני, לתת לו שם תורה. ולא היה הדבר בקרי, כדכתיב אצל נביאי האומות [במדבר כג, ד] 'ויקר אלקים אל בלעם', שלא היה מייחד אליו מקום קבוע לדבר. ולא נקרא זה שקבל התורה ממנו יתברך, אם היה הדבר במקרה אליו. כי הקבלה שהוא במקרה לא נקרא קבלה, כיון שבמקרה היה. כי המקבל מקבל מן הנותן אשר מכוין למסור לו, ואז קובע לו מקום לזה. ולכך אמר 'משה קבל תורה מסיני', שהיה מייחד מקום לקבלה זאת, ולא היה כאן קבלה במקרה כלל". וראה למעלה פס"ד הערה 126. ולהלן ר"פ עא כתב: "הנה זהו המעלה האחרונה במה שבנה להם בית המקדש, שבאותה מדריגה ומעלה אחרונה הגיעו ישראל אל הדביקות בו לגמרי, במה שיהיה שכינתו ביניהם **בקביעות**", ושם הערה 5. וראה להלן פע"ב הערה 42.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:8
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:8](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:8)

(8) לשונו למעלה פס"ז [לאחר ציון 100]: "ואם אתה בא לתמוה על שאמרנו כי ישראל בפרט הם עלולים בעצם ובראשונה מזולת שאר התחתונים, אומר אני שאל תתמה, כי אף בערך מלאכי מרום ישראל הם יותר ראשונים. ואם שהדבר בתחלת הדעת נראה תמוה... תמצא שמתיחס אלקותו על ישראל, ולא אמר 'אנכי אלקי המלאכים וצבא השמים', כמו שהתבאר למעלה. מכל מקום המקום גורם להוסיף בכאן ולהאריך, כי הוא יסוד ועמוד התורה והשכלת מעשה אלקינו וסדור המציאות, כמו שיתבאר", ושם הערה 108. וקודם לכן [לאחר ציון 52] כתב: "דבר זה יש לך לדעת כי אחר שאמרנו שסדר המציאות כך חייב שיהיה שכינתו עם העלול". **ומעמיד** "סדר" לעומת "מקרה", שאין סדר אלקי למקרה. וכן כתב בכמה מקומות. וכגון, למעלה הקדמה שניה [עט.] כתב: "אם הפוך המטה נחש אינו טוב בעצם רק במקרה, אם כן אינו נחשב כלל מציאות, רק מציאות במקרה, ודבר זה לא יכלול כלל במציאות שהם מסודרים מאתו יתברך". ולמעלה פכ"א [רמט] כתב: "כאשר הקב"ה נותן אותם למקריים, אין כאן סדר". ולמעלה פנ"ד [קסז.] כתב: "דע, כי ענין יעקב היה כל דבריו שלא במקרה. שאילו היו דבריו של יעקב במקרה, דהיינו הירידה למצרים, היה אם כן הגאולה במקרה, והיה עיקר סדר העולם במקרה. שהרי ידוע ומפורסם בודאי כי הגלות והגאולה הוא עיקר מענין העולם וסדר שלו". ולמעלה פס"ד [לאחר ציון 417] כתב: "כי הטוב שהשם יתברך עושה, אל יאמר כי לאדם זה נעשה בלבד, ואם ימשך טובה לאחר מן הטוב, דבר זה במקרה. אין הדבר כך, רק שהטוב נעשה מן השם יתברך מסודר בתכלית הסדור, עד שכל מי שמקבל מן הטוב ההוא, נתן השם יתברך הטוב לו בעצם". ובח"א לשבת פט: [א, מו.] כתב: "הדבר שהוא מסודר אינו במקרה, כי המקרה אינו מסודר, שכך נקרא 'מקרה', שהוא מלשון קרי ובהזדמן". וראה למעלה פס"ד הערה 418 שנלקטו שם מקבילות נוספות ליסוד זה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:9
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:9](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:9)

(9) כי היה לישראל את המשכן, המטולטל ממקום למקום. והרמב"ם [הלכות בית הבחירה פ"א ה"א] כתב: "כבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה". ויש להעיר, שאמרו חכמים [עירובין נה:] דכל העיר נידונת כארבע אמות לשיעור תחומין של אלפיים אמה, אך יושבי צריפין מונין מפתח בתיהן אלפיים אמה ["דירה של הוצין וערבה, ואינו קבע, הלכך אפילו יש הרבה במקום אחד כשיעור מהלך מאה אמה אין חשובין עיר להיות כארבע אמות, וכל אחד מודד מפתח ביתו אלפים לכל רוח, אם בא לצאת" (רש"י שם)]. ומקשה הגמרא מדגלי מדבר, שנחשבים כעיר אחת לענין תחומין [שהרי כשהיו נפנים היו צריכים לצאת מחוץ למחנה]. ועונה הגמרא "דגלי מדבר קאמרת, כיון דכתיב בהו [במדבר ט, כ] 'על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו', כמאן דקביע להו דמי", ופירש רש"י [עירובין שם] "כיון דכתיב על פי ה' יחנו - חשובה היא חנייתן להיות נידונת קבע". וכן אמרו בירושלמי [שבת פ"ז סוף ה"ב] "מה קשירה היתה במשכן, שהיו קושרין את המיתרים. ולא לשעה היתה. אמר רבי יסה, מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור, כמי שהוא לעולם". ולכאורה לפי זה אין טלטול המשכן עושה את מקומו לעראי, כי חנייתו נידונת קבע. ואפשר ליישב זאת על פי דברי החת"ס [או"ח סימן עב ד"ה ולמדתי] שחילק בין חניית ישראל להקמת המשכן, דהנסיעה והחנייה היו על פי ה', אך הקמת המשכן ופירוקו היו על ידי משה, ובזה הדרינן לכללא דכיון שהיה דעתו לפרקו מיד אחר הבנין אין הבנין אלא לשעה, ומותר מהתורה. לכך המקום שעליו נמצא המשכן הוא מקום עראי, ולא קבע.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:10
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:10](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:10)

(10) עד הקמת המקדש בימי שלמה [מבואר בהמשך דבריו], שהוקם 480 שנה לאחר יצ"מ [מ"א ו, א]. והרמב"ם [הלכות בית הבחירה פ"א ה"ב] כתב: "כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו, ומשם באו לשילה, ובנו שם בית של אבנים, ופרשו יריעות המשכן עליו, ולא היתה שם תקרה, ושס"ט שנה עמד משכן שילה. וכשמת עלי חרב, ובאו לנוב, ובנו שם מקדש. וכשמת שמואל, חרב, ובאו לגבעון, ובנו שם מקדש. ומגבעון באו לבית העולמים. וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה". ויש להעיר, שנאמר [דברים יב, ה] "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' וגו' לשכנו תדרשו ובאת שמה", ופירש רש"י [שם] "לשכנו תדרשו - זה משכן שילה". ובגו"א שם אות ו [רב.] כתב: "פירוש 'לשכנו' ששם יהיה המשכן קבוע, ולא היה זה במדבר, וכן לא היה זה באותן י"ד שנים שכבשו ושחלקו [זבחים קיח: "ת"ר, ימי אוהל מועד שבמדבר ארבעים שנה חסר אחת. ימי אוהל מועד שבגלגל ארבע עשרה שנה; ז' שכבשו, וז' שחלקו"], דלא היה משכן רק מטולטל, ולא היה לו מקום קבוע. ובשילה הקימו המשכן, ונקרא זה 'לשכנו'". הרי שכבר בשילה היה להם "מקום קבוע", ודלא כהמשך דבריו כאן שזה היה רק בימי שלמה בבית העולמים. ויל"ע בזה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:11
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:11](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:11)

(11) מה שכתב "מנוחה גמורה" [ולא "מנוחה" סתם] יוסבר על מה שנאמר [דברים יב, ט] "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' אלקיך נתן לך", ופירש רש"י [שם] "אל המנוחה - זו שילה. הנחלה - זו ירושלים". ובגו"א שם אות יב [רז.] כתב: "הנחלה זו ירושלים. נקראת ירושלים 'נחלה', לפי שהנחלה אין לה הפסק. ולאפוקי ה'מנוחה', יכול שתתבטל המנוחה" [הובא למעלה פמ"ז הערה 556]. נמצא שאף משכן שילה נקרא "מנוחה", אך אינה "מנוחה גמורה", כי סופו להתבטל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:12
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:12](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:12)

(12) כן נאמר בכמה מקומות. וכגון, בתורה נאמר [דברים יב, י-יא] "ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה' אלקיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח, והיה המקום אשר יבחר ה' אלקיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו וגו'", וכתב רש"י [שם פסוק יא] "והיה המקום וגו' - בנו לכם בית הבחירה בירושלים. וכן הוא אומר בדוד [ש"ב ז, א-ב] 'ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מכל אויביו מסביב, ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלקים יושב בתוך היריעה'". וכאמור אצל דוד נאמר [ש"ב ז, א] "ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו וגו'", וכתב רש"י [שם] "אמר הרי נתקיים [דברים יב, י] 'והניח לכם מכל אויביכם וגו'', מה כתיב אחריו [שם פסוק יא] 'והיה המקום אשר יבחר וגו'', מעתה עלינו לבנות בית הבחירה". ואצל שלמה נאמר [מ"א ה, טז-יט] "וישלח שלמה אל חירם לאמר, אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכול לבנות בית לשם ה' אלקיו מפני המלחמה אשר סבבהו עד תת ה' אותם תחת כפות רגלי, ועתה הניח ה' אלקי לי מסביב אין שטן ואין פגע רע, והנני אומר לבנות בית לשם ה' אלקי כאשר דבר ה' אל דוד אבי לאמר בנך אשר אתן תחתיך על כסאך הוא יבנה הבית לשמי". והרד"ק [שם פסוק יח] כתב: "הניח ה' אלקי - כי אחר המנוחה היתה המצוה לבנות בית המקדש, כמו שכתוב 'והניח לכם מכל אויביכם מסביב וגו' והיה המקום אשר יבחר וגו' לשכנו תדרשו'". ואמרו חכמים [סנהדרין כ:] "תניא רבי יוסי אומר, שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ; להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה. ואיני יודע איזה מהן תחילה... הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה... ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה, או להכרית זרעו של עמלק תחלה, כשהוא אומר 'והניח לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום אשר יבחר ה' וגו'' הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה. וכן בדוד הוא אומר 'ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב', וכתיב 'ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וגו''".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:13
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:13](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:13)

(13) אודות השייכות בין מנוחה למקום, כן נאמר על בית המקדש [ישעיה סו, א] "כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי". ועוד נאמר [רות א, ט] "יתן ה' לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה וגו'". ובנצח ישראל פי"ח [תיא:] כתב: "וזה מפני שלא נתנו להם מנוחה שישבו במקום אחד, והם גולים ממקום למקום". ובנתיב התשובה פ"ה [פה:] כתב: "כל תלמיד חכם הפורש מן התורה, עליו הכתוב אומר [משלי כז, ח] 'כצפור נודד מקנו כן איש נודד ממקומו' [חגיגה ט:]... ורצה לומר כמו הצפור יש לו קן אשר הוא מקום לו, ואי אפשר שיהיה בלא קן מפני שהוא נודד ומעופף תמיד, וצריך אליו מקום למנוחתו. וכן האדם הגשמי שהוא בעל שנוי וחלל, ואין עומד האדם על ענין אחד, והתורה היא מקום קביעתו ומנוחתו. לכך התורה נחשבת קן אל האדם, מפני שהתורה עומדת נצחית".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:14
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:14](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:14)

(14) כמו שנאמר [דהי"א כב, ט-י] "הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והנחותי לו מכל אויביו מסביב כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו, הוא יבנה בית לשמי וגו'". והמלבי"ם [ש"ב יב, כד בחלק באור הענין] כתב: "ויקרא את שמו שלמה - מבואר בדברי הימים שכבר אמר ה' לדוד שבן המולך אחריו יהיה שמו שלמה, כי שלום יהיה בימיו". והפחד יצחק פסח [מאמר סח אות ה] כתב: "דורו של שלמה המלך הוא הדור בעל השלימות המוחלטת של מציאות כזו שיש בה מקום לקיום כל מצוותיה של תורה. שרק באותה המציאות שבה נמצא הדור ההוא, נוהגות בה כל מצוותיה של תורה. מציאות זו שכל מצוותיה של תורה נוהגות בה, תלויה היא בתנאים הללו; הופעת הנבואה בכל מדרגותיה, השראת השכינה של כהנים מדברים ברוח הקודש, אשר בזה מותנית היא מצות שאלת אורים ותומים, יסוד הסנהדרין בכל תיקוניהם, סדרי המקדש במילואם, תכסיסי מלכות בשלימותם, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו בארץ ישראל כשרוב יושביה עליה. התקופה היחידה אשר בה נמצאו כל התנאים הללו במלא עוזם, היא תקופתו של שלמה המלך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:15
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:15](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:15)

(15) מבואר מדבריו שרק כאשר ישראל במנוחה גמורה שייך שיהיה למקדש מקום קבוע. נמצא שמקום המקדש תלוי במנוחת ישראל. והיה אפשר לבאר שזו גזירת הכתוב, שבנין המקדש יעשה רק לכשתהיה לישראל מנוחה, ו"אז הניח להם השם יתברך מכל אויביהם מסביב, וכדכתיב בקרא" [לשונו כאן, וראה למעלה הערה 12]. אך לשונו כאן מורה שגם מצד הסברה מתחייב לומר כך, שכתב "ואז ראוי אל מקום קבוע, לא כאשר לא היה לישראל בעצמם מנוחה, ואיך יהיה מקום קבוע". וצריך לבאר סברה זו, דבשלמא שבית המקדש שייך למנוחתו יתברך, ניחא, שכל בית אמור לתת מנוחה לשוכן בו [כמבואר למעלה הערה 13], ומקרא מלא הוא [ישעיה סו, א] "כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה **מקום מנוחתי**". אך מהי הסברה שבנין המקדש יהיה תלוי במנוחת ישראל. ונראה ביאורו, שלשון התורה הוא [שמות כה, ח] "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", הרי ההשראת שכינה אינה מוגבלת למקדש, אלא מגיעה גם לישראל. ובגו"א בראשית פכ"ח אות כג [סז:] כתב ש"בית המקדש במה שהוא בית וועד השכינה, ושם יבוא האדם לעבוד את ה', יש בו שני צדדים; מתייחס לעליונים ותחתונים, והכל שוים בו. ולא יאמרו העליונים 'לנו הוא זה' במה שרשות בני אדם בו, ולא יאמרו בני אדם 'לנו הוא זה' במה שהוא מקדש ה'... בית המקדש נברא בשתי ידים [כתובות ה.] במה שהוא כולל הכל, והוא החבור בין עליונים ותחתונים, ראוי שיהיה נברא בשתי ידים. שהידים הם מורים על חלוק והבדל צד, ואילו בית המקדש יש בו כח הכל כמו שנתבאר, שהוא הוועד בין עליונים ותחתונים". הרי שבית המקדש הוא חבור בין עליונים ותחתונים, ולכך בנינו מותנה גם במנוחה של ישראל. וראה להלן הערה 177. **והנה שרשו** של השותפות בין הקב"ה לישראל בבית המקדש נתבאר במדרש [שמו"ר לג, א], שאמרו שם: "אמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה... משל למלך שהיה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה, ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו. אמר לו, בתי שנתתי לך יחידית היא; לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול, לפי שהיא אשתך. אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקב"ה לישראל, נתתי לכם את התורה; לפרוש הימנה, איני יכול. לומר לכם אל תטלוה, איני יכול. אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר [שמות כה, ח] 'ועשו לי מקדש'". וברי הוא שהמשל של מסירת בתו של המלך לרשות בעלה המלך מורה על מסירת תורה שבע"פ לרשותם של חכמי ישראל, וזו כריתת הברית שעשה הקב"ה על התורה שבע"פ [גיטין ס:]. נמצא ששורש השותפות של הקב"ה עם ישראל בבית המקדש ["שהוא הועד בין עליונים ותחתונים"] הוא בשותפות של הקב"ה עם חכמי תורה שבעל פה [ראה למעלה הקדמה שלישית הערה 147, פמ"ז הערות 576, 582, ופס"ד הערה 134]. לכך מובן היטב שמנוחת ישראל היא תנאי בבנין המקדש [רמז לדבר; "שמעתא בעא צילותא כיומא דאסתנא" (מגילה כח:), ופירש רש"י (שם) "צילותא - דעת צלולה ומיושבת, שאינו טרוד בכלום מחשבה"]. ובסמוך יבאר שמקום המקדש נקבע מצד המקבל ["ואם כי הוא יתברך מצד עצמו אין לו מקום וגבול מקיף אותו, מכל מקום דבר זה הוא מצד המקבל, כי המקבל אינו מקבל החבור רק במקום מיוחד שהוא מוכן לו אל הקבלה"], ולפי זה פשיטא שמקום המקדש יהיה מותנה במצבו של המקבל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:16
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:16](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:16)

(16) כמו שנפסל עבר הירדן להיות מקום מקדש, שאמרו חכמים [במדב"ר ז, ח] "ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן; ארץ כנען כשרה לבית שכינה, ואין עבר הירדן כשר לבית שכינה". והרמב"ן [במדבר כא, כא] כתב: "אמרו רבותינו בעשר קדושות, שאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש ולשכון השכינה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:17
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:17](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:17)

(17) לשונו בח"א לבכורות נז: [ד, קל.]: "כי אין המקומות כולם מוכנים לקבלת הצורה בשלימות, כי יש מקום יותר מוכן אל החכמה ממה שהוא מוכן מקום אחר, וכן בכל מקום ומקום יש לו הכנה אל דבר מיוחד". וכן לא יתכן שיהיו כל המקומות בעולם בחשיבות שוה, וכפי שכתב למעלה פס"ז [לאחר ציון 54]: "כי אי אפשר לך לומר שכל האומות בשוה, שאם כן היו כלם בעלי חסרון, וזה כי התחתונים במה שהם תחתונים מצד הזה דבק בהם חסרון, ואינם בשלימות לגמרי. ולפיכך אם היו כל התחתונים וכל האומות בשוה, היו כלם בעלי חסרון, מצד שהם תחתונים. אבל עכשיו שהנבחרים הם חֵלֶק ויחידית, לא הכל, מעתה אף על גב שהם תחתונים, מכל מקום דבק בהם ענין אלקי בחלק מהם, כי על חלק בהם לא יפול שֵׁם חסרון תחתונים כמו שיפול על הכל, ודבר זה ידוע". **דוגמה לדבר;** בגו"א בראשית פ"ו אות יב [קכו.] ביאר שניתן לומר כלפי מעלה תארים כמו "וילך", "ויבא", "ויצא", וכיו"ב. ובתוך דבריו כתב: "ואם ישיב שאי אפשר לומר כך, דהרי 'כבודו מלא עולם' [קדושה דמוסף של ש"ק], והיה [הקב"ה] קודם לכן במקום ההוא ובכל העולם בשוה, ואם כן איך יתכן יציאה או ביאה. כל האומר זה **סותר פינת התורה**. שיהיה המקדש כאשר נתקדש בכבודו יתברך, כמו קודם שנתקדש בכבודו. ויהיה הר סיני קודם שבא כבודו, כמו אחר שבא שם, ואחר שסר הכבוד ממנו". הנה דחה לגמרי את דברי האומר שהקב"ה נמצא בכל מקום בצורה שוה. אך מ"מ צריך ביאור, מהו החרי אף הגדול הזה שכתב על האומר כן שהוא "סותר פינת התורה", הרי בפשטות הוא מרבה קדושה בעולם, ואף שטועה, מדוע נדון ברותחין. אלא הם הם הדברים; האומר שהכל קדוש בשוה, אינו מרבה קדושה בעולם, אלא עוקרה מהשורש, כי לא יתכן שהקדושה תימצא בכל מקום בצורה שוה, ואם הכל קדוש אזי שום דבר לא קדוש, ולכך יש בכך לסתור פינת התורה. וכן קרח טען [במדבר טז, ג] "כי כל העדה כולם קדושים". בפשטות כוונתו היא להאדיר קדושת ישראל. אך בעומק דבריו נמצאת היא החתירה לבטול קדושת ישראל, כי כאשר "כולם קדושים", הרי שאף אחד אינו קדוש, כי לא תתכן שהקדושה תמצא אצל הכל בשוה, אלא רק במיעוט [ראה למעלה פמ"ז הערה 331, פס"ז הערה 59, ולהלן הערה 25].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:18
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:18](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:18)

(18) ב"ר סח, ט "מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו 'מקום', שהוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו". ומבאר שלא שייך אצל הקב"ה מקום משום ש"אין לו מקום וגבול מקיף אותו". ובדר"ח פ"ג מ"ג [קיז.] כתב: "הדבר שיש לו מקום הוא מוגבל, שזה ענין המקום אשר הוא מקיף ומגביל אשר הוא מקום לו... אבל הדבר אשר הוא בלי מקום... אינו מוגבל... כל אשר יש לו מקום הוא מוגבל מצד שהמקום יגביל את אשר בתוכו". ובתפארת ישראל פ"ז [קכג:] ביאר ששס"ה מצות לא תעשה מקבילות למקום, וכלשונו: "נתן לו שס"ה מצות לא תעשה, שיעמוד בסדר שלו, שלא יצא מן הסדר שנברא עליו... ויש לו [לאדם] מקום אשר הוא בו, אשר המקום מגביל הדבר שלא יצא... וכך נתן שס"ה מצות לא תעשה... מצות מגבילין את האדם שלא יצא חוצה ויעבור אלו שס"ה מצות, והם מקומו". וכן כתב בדרוש על התורה [טז.]. ומצינו שמקום נקרא "גבול", כמו [שמות י, יד] 'ויעל הארבה וגו' וינח בכל גבול מצרים וגו''. וכן [שמות יג, ז] "ולא יראה וגו' שאור בכל גבולך". וכן [ירמיה לא, טז] "ושבו בנים לגבולם". וכן [ישעיה ס, יח] "ולא ישמע עוד חמס שוד ושבר בגבוליך". ובלשון חכמים "קדשי הגבול" [קידושין סט:], ופירש רש"י [שם] "תרומה הנאכלת בכל מקום". ועוד כתב רש"י [כתובות כד:] "קדשי הגבול - תרומה שהיא נוהגת בגבולין חוץ למקדש ולירושלים". נמצא שמקום נקרא "גבולין" על שם הגבולות שהוא מחייב [ראה למעלה פט"ו הערה 13, פמ"ג הערה 71, ופנ"ג הערה 62]. ובתפארת ישראל פל"א [תסה:] כתב: "מה שאמר הכתוב [איוב כח, יב] 'והחכמה מאין תמצא', כלומר החכמה שבאה לעולם שהיא התורה אין לה מקום מוגבל כלל כי היא חכמה עליונה, ולפיכך היה מחזיר בכל העולם הקול ולא היה לו מקום מוגבל". ובח"א לסוטה יד. [ב, נו.] כתב שלא נודע מקום קבורתו של משה [דברים לד, ו] "בשביל מדתו של משה, שהיה צורה נבדלת, ואינו במקום מוגבל". ולכך ק"ו בן בנו של ק"ו ש"הוא יתברך מצד עצמו אין לו מקום וגבול מקיף אותו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:19
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:19](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:19)

(19) מעין דברי הראב"ע [קהלת ה, א], שכתב: "אמר אברהם המחבר, הנה נא הואלתי לדבר, כי בעבור היות כבוד המקום מלא כל מקום, ולא יוכל האדם להשמר בכל מקום, הוכן לו מקום שיהיה לו קבוע" [הראני לזה ידי"נ המצויין הרה"ג רבי אברהם אלתר שליט"א]. ופירוש דבריו כאן הוא שהמקבל זקוק למקום שיהיה [המקום] ראוי ומוכן לקבלת הדבר. ואמרו חכמים [הוריות יב.] "אין מושחים את המלכים אלא על המעיין, כדי שתמשך מלכותם", ובח"א שם [ד, נט:] כתב: "יש בני אדם מתמיהים על זה, ומכל שכן מן האומות ששואלין על זה, כי נראה שהוא כעין ניחוש. ואין זה ניחוש, כי הרבה דברים תלוים במקום, כי הכל כאשר המקבל מוכן. ולפיכך כאשר מוכן המקום שיקבל המקבל, אז מקבל הדבר הטוב. וכן אם המקום רע, אין מקבל המקבל דבר טוב. ולפיכך אמר שאין מושחים את המלכים אלא על המעיין, שזה המקום מוכן לקבל המשך, שהרי המים מושכין, וכן תמשך מלכותו" [הובא למעלה פ"ח הערה 65].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:20
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:20](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:20)

(20) כמו שאמר שלמה [מ"א ח, כז] "כי האמנם ישב אלקים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:21
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:21](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:21)

(21) "המקבל צריך אליו מקום מוכן אל החבור, ואליו נגלה במקום פלוני שהוא מוכן לו, כאשר ראוי אל המקבל" [לשונו בסמוך (לאחר ציון 24)]. ויש בזה הטעמה נפלאה; ידועים דברי המשך חכמה [שמות יב, כא] שכתב: "הנה יש להאריך שכל מקומות המקודשים אין יסודם מן הדת, רק מהאומה... כמו הר המוריה שמשם נברא אדם [פרקי דר"א פי"ב], ושם הקריב אברהם את יצחק [בראשית כב, ב]... והר סיני, מקום הדת, כיון שנסתלקה שכינה ממנו עלו צאן ובקר [שמות יט, יג]... ירושלים וכל ארץ ישראל והר המוריה בנויים על התייחסותם לאבותינו שרשי האומה... וזה דרוש עמוק". ומהו הביאור שקדושת המקום חלה רק אם יד אדם היתה מעורבת בכך, ולא כשהכל היה מצד הקב"ה [כמו הר סיני]. אלא הם הם הדברים; מצדו יתברך אין ענין של מקום ["כי הוא יתברך מצד עצמו אין לו מקום וגבול מקיף אותו"], וקדושת המקום היא רק מצד המקבל ["דבר זה הוא מצד המקבל, כי המקבל אינו מקבל החבור רק במקום מיוחד שהוא מוכן לו אל הקבלה"], לכך דין הוא שקדושה זו תחול רק אם יד אדם היתה מעורבת בכך. והדברים משמחים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:22
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:22](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:22)

(22) למעלה פכ"ג [שכא.-שלו:], תפארת ישראל פל"ג [כל הפרק], נצח ישראל פ"ט [רלה:], שם פכ"ב [תסד:, תעא:], באר הגולה באר הרביעי [תיז., תלב.], גו"א שמות פ"ג אות ב [מד:], ח"א לע"ז ג: [ד, כה.], ועוד. וכן כתב בקיצור למעלה בהקדמה שניה [סח:, צט:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:23
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:23](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:23)

(23) כפי שכתב למעלה פכ"ג [שכא:], וז"ל: "ואם תשאל, איך שייך בו יתברך שהוא בצרה עם ישראל. דע כי רז"ל תמצא בדבריהם הרבה מאוד מענין דבר זה, שאמרו כי הוא יתברך בצרה עם ישראל. ויותר מזה אמרו ז"ל בפרק קמא דחגיגה [ה:] על ענין חורבן הבית; מקום יש להקב"ה ובוכה שם, ומסיק שם בבתי גואי איכא בכיה, בבתי בראי ליכא בכיה, עד כאן. והרבה אנשים משתוממים מאוד כאשר יראו דברים כאלו בדברי חכמים, שנראים זרים מאוד. אבל בכל אלו דברים אין צד תמיה, שהרי בכתוב תמצא כזה; 'ויתעצב אל לבו' [בראשית ו, ו], ונאמר [שופטים י, טז] 'ותקצר נפשו בעמל ישראל', והרבה כיוצא בזה. לכך רז"ל לא הרחיקו כל אלו הדברים גם כן. וכל איש החכם ויבין דבר חכמה יוכל להבין כי אלו דברים אין בהם דבר זר. ודבר זה שאמר [שמו"ר ב, ה] שנגלה בסנה על שם [תהלים צא, טו] 'עמו אנכי בצרה', אין דבר זה מה שיקשה, כי דברים אלו הם כפי אשר נמצא לנו. ואל יהא ספק, כי המקבלים אי אפשר להם לקבל עצם כבודו יתברך. שאף המלאכים אינם יודעים כבודו, מפני שעצם כבודו אין מציאות שיוכל לקבל אותו. ולפיכך המקבלים מקבלים לפי כחם, לפי ריחוק שלהם שהם רחוקים מן השם יתברך. וכמו שאין לך לומר כי העליונים והתחתונים שוים, שהעליונים במה שהם עליונים מקבלים כבודו יתברך, ויותר כבודו עמהם, ממה שהוא בתחתונים. ולפיכך יאמר שהשם יתברך בוכה, וזה לפי המקבל, ובזמן מן הזמנים שנמצא מאתו הבכיה לפי המקבל. ואם שמצד אמתתו יתברך הכל הוד והכל שלימות, מכל מקום יאמר בזה לפי המקבל כמו שאמרנו. שכמו שיש הפרש בין המקבלים עצמם, שאין ספק שאין הכבוד והשלימות בתחתונים כמו בעליונים, וכך נוכל לומר שבזמן מן הזמנים נמצא בכיה גמורה בתחתונים, שהוא הפך השלימות. ואין זה נגד כבוד השם יתברך אם ימצא בנמצאים המקבלים דבר כזה, שהוא מצד המקבלים, שלא ימצא אצלם כבוד ה', עד שימצא בהם בכיה. ורצה לומר שלא נמצא השם יתברך בשלימות כבודו אל המקבלים. שאם ימצא השם יתברך בשלימות כבודו אל המקבלים, יאמר שהוא שמח, כי השמחה היא שלימות למשמח. וכאשר לא ימצא למקבלים בשלימות כבודו, יאמר שהוא מתעצב ושהוא בוכה, כי הבכיה וההתעצבות הוא בלתי שלימות למתעצב ולבוכה. ולפיכך כאשר היה בדור המבול, שאז היה בא להפסיד אותם, כתיב [בראשית ו, ו] 'ויתעצב אל לבו'. ועם כי אצל אמתתו יתברך אין התעצבות, הדבר הזה נאמר כפי המקבל, שהם הנמצאים, שהם מקבלים מדה זאת. כי בשעת המבול לא קבלו הנמצאים רק התעצבות, רצה לומר שלא נמצא השם יתברך להם בשלימות כבודו. כי הוא יתברך מאתו באים פעולות מתחלפות לפי המקבלים. וכאשר העולם בא לקבל ההפסד, אף כי מצד אמיתתו יתברך ויתעלה ההוד והשמחה לפניו, הנמצאים קבלו התעצבות. ואל תשמע אל דברי אנשים שפרשו דברים הרבה בזה הענין והאריכו בו, הכל אין דבר ממש, רק זה הדרך הוא דרך אמת שכל אשר נאמר 'ויתעצב ה' אל לבו', וכן [שופטים י, טז] 'ותקצר נפשו בעמל ישראל', שכך הנמצאים מקבלים מאתו שבענין זה ובתאר שהוא קצור נפש. שכל זה רצה לומר שלא בשלימות כבודו יתברך, בענין זה נמצא הוא יתברך אליהם, ומקבלים הנמצאים מאתו יתברך כפי אשר נמצא אליהם". וראה שם הערות 98, 103, 107, 108, 109, 114, 120, 123, 126.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:24
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:24](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:24)

(24) כאמור בתפארת ישראל פל"ג הקדיש את כל הפרק לבאר כיצד הכל נסקר מצדו של האדם, ובתוך דבריו שם [תפז.] התייחס אל מה שנאמר [שמות יט, כ] "וירד ה' על הר סיני", וכלשונו: "כי מה שאמר הכתוב 'וירד ה' על הר סיני', וכיוצא בזה, הם נאמרים כלפי האדם, כי כך נמצא השם יתברך אצל האדם, שהיה יורד מן השמים על הר סיני. וכיון שכך הוא אצל האדם, אף כי באמתת עצמו אין הדבר כך, רק שכך נמצא אל האדם, יאמר עליו כפי מה שהוא נמצא אל האדם... וגם בארנו שאין הכונה כי השם יתברך נראה בלבד אל המקבל באופן זה שהיה יורד, כי דבר זה אינו. רק הוא כך באמת נמצא, כי אל האדם הוא יורד על הר סיני". אמנם כאן מעורר מצד עצם בואו של הקב"ה להר סיני, שהוא מקום מיוחד, ולא מחמת הירידה שהיתה שם. ובח"א לסנהדרין צא: [ג, קעט:] כתב: "כי השכינה במערב, כדאיתא בפרק לא יחפור [ב"ב כה.]. ואף כי הוא יתברך אינו גשם, ואינו במקום שיאמר 'שכינה במערב', אבל יש מקום מקבל יותר כבודו ממקום אחר, וצד מערב מוכן לזה, כי הוא מקבל כבודו" [הובא למעלה הקדמה שניה הערה 290, ופמ"ב הערה 42]. וראה להלן הערות 49, 181.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:25
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:25](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:25)

(25) חוזר ומדגיש שהמקבל זקוק למקום מיוחד ומוכן. והביאור הוא שכבר השריש שבעולם הגשמי שבו אנו נמצאים, הקדושה יכולה להמצא רק במקצת ובמיעוט, וכמו שכתב למעלה פס"ז [לאחר ציון 54], והובא למעלה הערה 17. לכך בהכרח שמצידו של המקבל יש צורך במקום מיוחד ומוגבל, ולא שכל המקומות יהיו שוים לקדושה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:26
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:26](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:26)

(26) לשונו בתפארת ישראל פל"ג [תצג.]: "לפיכך באו כל הדברים כמו [בראשית ו, ו] 'ויתעצב', 'ותקצר נפשו בעמל ישראל', כי כל הדברים האלו אינם באמתתו יתברך, כי באמתתו יתברך הוא במדרגתו ובמעלתו, רק הוא נמצא כך אל המקבל כאשר לא היו עושים רצונו, ורצה הקב"ה להפסיד אותם במבול, היה נמצא לאדם באותו זמן בהתעצבות... וכן אמרו [ילקו"ש ח"ב תשמו] 'עורה למה תישן ה'' [תהלים מד, כד], וכי יש שינה לפני הקב"ה. אלא בשעה שישראל אינם עושים רצונו של מקום, כביכול כאילו יש שינה לפניו. הרי כי נקרא שינה מצד המקבל, שכך נמצא השם יתברך אצל האדם המקבל שהוא בעולם הזה". **והמקור ליסודו** [שהכל נאמר מצד המקבל] נמצא בספר עבודת הקודש, חלק ראשון [חלק היחוד] פרקים יב-יג, שביאר בארוכה שמנין הספירות אינו מחייב רבוי באלהות חלילה, כי הכל הוא מצד המקבל, לא מצד הפועל. ושם פי"ב כתב: "וראיתי לאחד מחכמי הקבלה שכתב, וז"ל: עשר ספירות בלימה מיוחדים זה בזה יחוד נכון, וכולם באדון היחיד המאצילם כאור השמש... שאין השינוי אלא מצד המקבלים, בסוד אור השמש המכה בעשר זכוכיות, וכל זכוכית צבוע בצבע משונה מצבע שאר תשעת הזכוכיות, והאור של השמש הנראה חוצה מעבר הזכוכיות מלובש בכל גווני הזכוכיות. והרואה אשר הוא בלתי משכיל ומבין אומר שהשינוי מצד אמתת אור השמש, שהאור עצמו נשתנה. אמנם המשכיל יבין וידע ידיעה ברורה שאין השינוי מצד אור השמש, כי אור השמש לא ישתנה, ולא ישיגהו שינוי ולא חילוק ולא פירוד, ואין השינוי והחילוק והפירוד אלא מצד המקבלים המשונים, אשר הגיע בהם אורו הפשוט המיוחד אשר נתלבש בהם, ונתלבשו הם בו, עד כאן לשונו". ושם ס"פ יג כתב: "יתבאר מכל זה אם כן שחלוף השמות ומנין הספירות לא יחייבו רבוי כלל באדון יחיד... והכל מצד המקבלים, וזה מה שבקשתי באורו בזה הפרק" [הובא למעלה פכ"ג הערה 125]. והובא בחלקו בדר"ח פ"ה מ"ו [רא:-רב:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:27
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:27](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:27)

(27) ראיה מובהקת ליסודו [שבעי מקום מיוחד לקדושה] היא מדברי הגמרא [סוטה לח.], שאמרו שם: "הרי הוא אומר 'בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך' [שמות כ, כא], 'בכל מקום' סלקא דעתך, אלא מקרא זה מסורס הוא; בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך, שם אזכיר את שמי, והיכן אבוא אליך וברכתיך, בבית הבחירה, שם אזכיר את שמי בבית הבחירה". ופירש רש"י [שם] "בכל המקום סלקא דעתך - וכי בכל מקום שכינה באה ושורה דכתיב 'אבא אליך', והוא **לא יחד מקום** להזכרת השם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:28
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:28](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:28)

(28) לשונו למעלה פס"ה [לאחר ציון 19]: "כי אין כבוד יותר מזה כאשר הוא נבדל מן כל צירוף ויחוס גשמי, שהגשמי או אשר מצורף אל הגשם, אין בו תפארת, כי יש בו עכירות וגסות גשמי". ולמעלה בהקדמה שלישית [קלד:] כתב: "נקרא זה 'התפארת', כי כל נבדל הוא מפואר, לפי שמסולק ממנו עכירות הגשמי, שהנבדל נקרא 'אור', שאין בו עכירות". וכן חזר וכתב בהמשך ההקדמה [קנג:, קנד:]. ובח"א לב"ק ט. [ג, א.] כתב: "הידור מצוה... מצד שהיא מצות השם יתברך היא מצוה אלקית, ומפני שהיא אלקית ראוי שתהיה מהודרת. כי הדבר שהוא חמרי גשמי, כל שהוא גשמי יותר אינו הדור ומפואר... כי תראה הארץ אשר יש בה עבות החמרי לגמרי... ואין צריך לזה ראיה כי החמרי אין בו הדור ונוי. ומפני כי המצוה היא אלקית, ראוי שתהיה המצוה מהודרת ומפוארת. וכן אמרו [שבת קלג:] 'זה אלי ואנוהו' [שמות טו, ב], התנאה לפניו במצוות. כי כאשר מתנאה לפניו במצוות, וזה מפני כי המצוה האלקית אינה גשמית, שהרי היא מצוה אלקית, וכאשר מתנאה לפניו אף במצוות, מורה כי הוא יתברך בלתי גשמי לגמרי, ועל זה אמר 'זה אלי ואנוהו', התנאה לפניו במצוות". **ובעוד שכאן** מבאר את פחיתות החומרי מחמת עכירותו החשוכה, הרי בשאר מקומות ביאר את פחיתות החומרי בעצם מהותו [ומחמת כן החומרי משולל מכבוד]. וכגון, בנתיב התורה פי"א [תמד:] כתב: "כי הכבוד מתיחס אל אשר הוא רחוק מן החמרי, כי החומר הוא בעל גנות וחרפה, כי מצד החומר נמצא הזנות ושאר גנות, ואילו השכל הנבדל מן החומר הוא הכבוד. ולפיכך ראוי לנהוג כבוד בחכמים עד שאמרה תורה [ויקרא יט, לב] 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן', וחיבר בעל שיבה גם כן עם זקן. מפני שהשיבה מפני זקנתו מסולק מן הגשמי החמרי לעת זקנתו, עד שהוא קרוב להיות נבדל מן הגשמי. ולפיכך ראוי אל הכבוד גם כן, שכל אשר מסולק מן החמרי הוא ראוי אל הכבוד... שבעל החכמה מסולק מן הגשמי, וכן הזקן בימים, ושניהם ראוים אל הכבוד". וכן כתב בדר"ח פ"ד מכ"ב [תמב:], באר הגולה באר הששי [קנז:], ח"א לב"מ פז. [ג, נא.], וח"א לב"ב י: [ג, סד:]. ואמרו חכמים [שבת קיג.] "'וכבדתו מעשות דרכיך וגו'' [ישעיה נח, יג], שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול", ובח"א שם [א, נ:] כתב: "פירוש זה, כי השבת הוא קודש, כדכתיב [שמות לא, יד] 'קודש היא לכם'. וכל דבר שהוא קודש, נבדל מן עניני החמרי, כמו שהוא השבת... ומפני זה ראוי יום השבת הקודש לכבוד, כי הדבר הנבדל מן החומר יש בו כבוד, וחמרי אינו בעל כבוד. ולפיכך אמר הכתוב [ויקרא יט, לב] 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן', שיש לכבד הזקן שקנה החכמה, שאינו גשמי. כי ראוי הכבוד למי שמסולק מן החמרי. ולפיכך ראוי השבת, שהוא יום קודש, נבדל מן הגשמי החמרי, שהרי קודש הוא, ולפיכך ראוי שלא יהא מלבוש של שבת כמו מלבוש של חול, כדי שיהיה האדם מכובד במלבוש שלו" [ראה למעלה פס"ה הערה 20, וש"נ, פס"ז הערה 156, ולהלן פע"א הערה 10].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:29
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:29](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:29)

(29) במיוחד יש להעיר כן לפי דבריו למעלה פמ"ז [תקכה.], שכתב: "'ואנוהו' [שמות טו, ב], אבנה לו מקדש, שנאמר [ירמיה י, כה] 'ואת נוהו השמו'. ובאור זה כמו שאמרנו, כי הבית הקדוש הזה, שהוא נאה והדר, ובית הדר ראוי למלך הדר, וזהו 'ואנוהו'". ולמעלה פס"ה [לאחר ציון 32] כתב: "לפי שהתפארת שהיה לו מן התחתונים, הוא בית המקדש". ובנצח ישראל פכ"ו [תקמו:] כתב: "כי בית המקדש הוא עיקר פאר העולם" [ראה למעלה פס"ה הערות 20, 30, 33, ולהלן הערה 177], ואיזה פאר שייך להמצא אצל התחתונים בעלי החומר העכור. ולמעלה פס"ב [תקכ.] כתב: "שלא תאמר מאחר כי כבודו למטה, מצד השפלות שיש בתחתונים, הנה כבודו חס ושלום אינו שלם. לכך אמר אף על גב כי [תהלים קיג, ד] 'רם על כל גוים ה'', [שם] 'על השמים כבודו', ואין מצטרף הכבוד אל התחתונים". **ואף על פי** שבהרבה פסוקים מיוחס כבוד ה' לארץ דוקא, וכמו [במדבר יד, כא] "וימלא כבוד ה' את כל הארץ", וכן [ישעיה ו, ג] "מלא כל הארץ כבודו", ועוד. ובתפארת ישראל פמ"ו [תשו:] כתב שהקב"ה אומר על עצמו "אני בשמים, וכבודי בארץ". הרי שכבודו יתברך מתייחס לארץ אף יותר מאשר לשמים. וטעם גדול יש בדבר, כי "כבוד" מורה על התפשטות לזולתו, וכמו שכתב בבאר הגולה באר הרביעי [שפז:], וז"ל: "כי הכבוד הוא אצל הזולת, ואין שייך כבוד רק אצל אחרים, שרואים כבודו". ובגו"א שמות פל"ג אות יט [תסד:] כתב: "לפי שהכבוד, כל שהוא יתואר שהוא קשור בבעל הכבוד, אין הכבוד כל כך, כמו שהכבוד יתואר שאינה קשורה בו. [ש]לפי גודל הכבוד, מתפשט כבודו בזולתו, כמו שאמר [ישעיה ו, ג] 'מלא כל הארץ כבודו', שרוצה לומר התפשטות הכבוד בזולתו בכל הנמצאים". וזהו שאומרים במוסף של ר"ה "וישמעו רחוקים ויבואו ויתנו לך כתר מלוכה". ולכך "כבוד" הוא דוקא מן התחתונים המרוחקים, ולא מן העליונים המקורבים. וכן למעלה פס"ז [לאחר ציון 6] כתב: "הפירוש הנראה שבא לבאר רבי יוחנן [מגילה לא.] שההפך הוא ממה שחשבו ברוממות השם יתברך כאשר נמצא כבודו בין עליונים, וזה אינו, כי רוממות השם יתברך כאשר הוא מצורף אל השפלים, ולכך [שם] 'בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו'". ואילו כאן כתב להיפך; "הנה יש לשאול, איזה מקום כבוד מנוחתו, שיהיה מקום כבודו בתחתונים, אשר נראה שהכבוד מרוחק מהם, והם בעלי חומר גס מאוד ועכור, ואיך בהם נמצא מקום ראוי לחבור הקדוש הזה". אך זה לא קשה כלל, דאמנם כבוד ה' נמצא בתחתונים, אך זהו דוקא מפאת ריחוקם ושפלותם של התחתונים, וכמו שנתבאר. אך כאן יש צורך במקום **הראוי ותואם** למעלת החבור של הקב"ה עם הנמצאים, כי "אם הדבר חשוב, יש לו מקום חשוב" [לשונו למעלה לפני ציון 4]. ועל כך הוא שואל כיצד שייך שימצא בתחתונים מקום חשוב דיו שיוכל להתיחס לדבר כל כך נעלה כמו חבור השם יתברך עם הנמצאים התחתונים. וכך מורה לשונו הזהב, ששאל "ואיך בהם נמצא מקום **ראוי** לחבור הקדוש הזה". אמור מעתה, הכבוד בתחתונים הוא מחמת שפלותם, אך המקום בתחתונים הוא מחמת מעלתם, ועל כך שואל איזו מעלה יש לתחתונים [ראה למעלה פנ"ח הערה 91, פס"ב הערה 48, ופס"ז הערה 8].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:30
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:30](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:30)

(30) פירוש - הסוף משלים את כל מה שהיה לפניו, כי בסוף נגמר הדבר, ואינו נחשב יותר לדבר בלתי שלם. וכן כתב בכמה מקומות. וכגון למעלה פי"ג [תקצה:] כתב: "כי ההשלמה היה חושים בן דן, שהיה אחרון, שכן תמצא בדן ודגל שלו באחרונה... וחושים בן דן השלים המנין" [אמנם בפרק זה יבאר שבנימין הוא אחרון, ולא דן. וראה להלן הערה 47 בישוב הדבר]. ולמעלה פל"ג [תקעג:] כתב: "מכת בכורות... היא באחרונה, ובה נשלמו המכות, יש לה משפט השלמה שמתחבר אל שלפניו". ולמעלה פל"ט [כח.] כתב: "אין תפילין על הימין כי אם בשמאל, שהוא סוף וגמר. נמצא כי זרוע שמאל גמר קבלת כח התנועה, ושלימות הדבר בגמר שלו. לכך בזרוע שמאל דוקא שם יתן תפילין, שהם שם ה', עד שיהיה שם ה' על התחלת התנועה, שהוא החיים, ובגמר". ולמעלה פ"ס [תכח.] כתב: "כי אין ספק כי שלימות הדבר בא בסוף הדבר ובגמר שלו, כאשר כולו נגמר ונשלם". ובתפארת ישראל ס"פ מט [תשעח.] כתב: "כי מדרגת הזכר שהוא התחלה, והאשה משלמת את הזכר, וההשלמה הוא בסוף". ובח"א לסנהדרין לח. [ג, קמח:] כתב: "כי האדם נברא אחרון, בשביל שהאדם הזה משלים [מעשה] בראשית. והאדם מקשר העולם, עד שהוא אחד לגמרי. כי התחתונים בפני עצמם, והעליונים בפני עצמם, והאדם הוא שנברא מן העליונים ומן התחתונים, הרי האדם מחבר העליונים והתחתונים, עד שהעליונים ותחתונים נעשו לאחד, ואין עוד עליונים בפני עצמם והתחתונים בפני עצמם. ומפני כך נברא האדם אחרון, כי הדבר שהוא מחבר הכל, ראוי שיהיה האחרון. כמו מי שהוא עושה חלק אחד, ואח"כ עושה עוד חלק אחד, ואחר כך מחברם, עד שהכל נעשה אחד. ואם היה האדם נברא ראשון, הרי לא היה זה בריאתו שיהיה נברא לחבר ולקשר הכל". וכן כתב בח"א לשבת נה: [א, לא:], ודרשת שבת הגדול [קצד:]. וראה למעלה פי"ג הערה 32, פל"ג הערה 49, ובסמוך הערה 39. והנה למעלה פס"ט הערה 71 נתבאר יסוד אחר, והוא שהדבר מגיע לתכליתו הנרצית בסוף, ועד אז לא הגיע עדיין לתכליתו הנרצית. וראה להלן פע"א הערה 3 שנתבאר שם ששני היסודות האלו מתמזגים לדבר אחד.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:31
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:31](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:31)

(31) לשונו למעלה פמ"ד [רפו.]: "'כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ' [ירמיה ט, כג], בתחתון התחתונים, והוא הארץ, והשם יתברך, שהוא בעליון עליונים, משפיע לתחתון תחתונים". וכן כתב כמה פעמים שיסוד הארץ הוא בתכלית המטה מכל היסודות, וכגון, בבאר הגולה באר הששי [רלג.] כתב: "הארץ שהיא בתכלית המטה". וכן הוא בהמשך שם [ער.]. ובגו"א בראשית פ"א אות לג [כא.] כתב: "הארץ היא יסוד התחתון". ושם שמות פי"ב אות סז [רלח:] כתב: "נקרא מקומו [של הארץ] תכלית המטה, שהוא מקום הארץ". ובנתיב הענוה פ"ב [ב, ו.] כתב: "כי הארץ היא בתכלית המטה". ובהקדמה לאור חדש [נה:] כתב: "בודאי האדמה הוא בתחתונים לגמרי". ובדרשת שבת הגדול [רד.] כתב: "כי יסוד הארץ הוא התחתון והוא השפל שבכל היסודות, כמו שידוע מן הארץ". וכן כתב בגו"א דברים פ"ד אות כ [פו.], נתיב השלום פ"ג [א, רכה.], ח"א ליבמות סג. [א, קלז:], ועוד. ויש להעיר מדבריו בנתיב גמילות חסדים פ"א [א, קמט.], שכתב: "כי הארץ יש לה כנפים, אף על פי שהארץ היא למטה, הרי התהום הוא מתחת לארץ, ולכך הארץ יש לה התרוממות ראשון, ומפני כך אמר שיש לה כנפים". ואילו כאן כתב על הארץ "שהוא יסוד התחתון והשפל מכל הנמצאים". וראה למעלה פמ"ד הערה 93, פמ"ז הערה 329, והערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:32
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:32](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:32)

(32) ישנם ארבעה יסודות; אש, רוח, מים, וארץ [רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ד ה"א, רמב"ן בראשית א, א, והכוזרי ב, מד]. ובתפארת ישראל פ"ל [רמט.] כתב: "אלו שלשה יסודות, שהם אויר מים אש, הם למעלה. כי המטר מן מים עליונים הוא בא. ולפיכך כאשר נתנה התורה מעליונים, ימשך שנוי בכל, דהיינו בכל היסודות שהם למעלה. חוץ מן יסוד הארץ, כי התורה נתנה לארץ, ולא באה מן הארץ. ואלו שלשה יסודות נחשבים עליונים, ולכך נמשך השנוי בהם". ובבאר הגולה באר החמישי [כא.] כתב: "וחלקי המציאות הם ג'; יש מתיחס למים, ויש מתיחס לאש, ויש מתיחס לאויר. כי אלו ג' הם יסודות, והם נקראים אש"ם [אויר, אש, מים] בספר יצירה [פ"ג מ"ג], ומבוארים במקומות הרבה שהם יסודות הכל. ולא נמנה עמהם יסוד העפר לטעם מופלג, כי יסוד הזה שיש לו המטה במוחלט, אינו מתחבר עם הג' יסודות שאין להם המטה במוחלט, ולפיכך הארץ יסוד נבדל לעצמו, ואין כאן מקום לבארו. והדברים ברורים כי לא נמנו יסודות רק אמ"ש, והם אויר, מים, אש". ובח"א לב"ב עג: [ג, פח:] כתב: "כי היסוד הזה שיש לו המטה במוחלט, אינו מתחבר עם השלשה, כי הארץ שהיא כמו מרכז, יסוד נבדל לעצמו, ודבר זה ארוך לבארו" [ראה למעלה פ"מ הערה 96, פנ"ח הערה 63, ובסמוך הערה 38].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:33
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:33](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:33)

(33) לכך, אע"פ שהארץ מצד עצמה יש לה חומר גס ועב, מ"מ מעלתה היא מצד שהיא השלמת הכל, ואף דבר שאינו כ"כ חשוב מצד עצמו, מ"מ יכולה להיות לו חשיבות מחמת שמשלים את הכל. וראה להלן הערה 44.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:34
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:34](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:34)

(34) בראשית א, א "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:35
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:35](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:35)

(35) בראשית ב, ד "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:36
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:36](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:36)

(36) ב"ר א, טו "למה פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים, ופעמים שהוא מקדים שמים לארץ, אלא מלמד ששניהן שקולין זה כזה". וכן הוא בירושלמי חגיגה פ"ב סוף ה"א, ילקו"ש ח"א רמז ד, שם ח"ב רמז תקיא, ועוד. וכן הביא מאמר זה בגו"א בראשית פ"א אות סב [מג.], שם פ"ב אות כג [סג:], שם שמות פט"ו אות כג [שו.], וח"א לשבועות ט. [ד, יא.]. וראה למעלה פנ"ו הערה 165, ופס"ה הערה 130.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:37
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:37](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:37)

(37) יש להעיר, כי לכאורה נחלקו בזה התנאים, ודבריו כאן יהיו כדעת בית שמאי. שאמרו בגמרא [חגיגה יב.] "תנו רבנן, בית שמאי אומרים, שמים נבראו תחלה, ואחר כך נבראת הארץ... ובית הלל אומרים, ארץ נבראת תחלה, ואחר כך שמים... וחכמים אומרים, זה וזה כאחת נבראו". לכך בהשקפה ראשונה נראה שמה שכתב כאן ["השמים... נחשבים התחלת הכל"] הוא כדעת ב"ש, וזהו קושי מבואר. ועוד קשה, שבכמה מקומות כתב כדעת חכמים [ששמים וארץ נבראו יחד]. וכגון, בדר"ח פ"ו מ"י [שנב.] כתב: "כי השמים והארץ הם מתחברים ביחד, כמו העיגול והמרכז שבתוך העיגול. שלכך אמרו חכמים שנבראו שמים וארץ יחדיו, ואין זה בלא זה... כדאיתא בפרק אין דורשין [חגיגה יב.]". ובכת"י למעלה לפנ"ו [שנז] כתב: "לכך כתיב [בראשית א, א] 'בראשית ברא אלקים את השמים והארץ', וכאחד נבראו, להורות כי שקולים זה כזה". ובח"א לשבועות ט. [ד, יא.] כתב: "יש בשמים מה שאין בארץ, ויש בארץ מה שאין בשמים, ולכך מקדים פעמים השמים, ופעמים מקדים הארץ, לומר לך שהם שקולים, ולפיכך נבראו יחד" [ראה למעלה פי"ח הערה 125, פמ"ז הערה 574, פנ"ו הערה 165, ופס"ה הערה 130]. ובעל כרחך לומר שמה שכתב כאן "השמים... נחשבים התחלת הכל" אין כוונתו שנבראו תחילה, אלא הם נחשבים התחלה אל הכל [כפי שהארץ נחשבת סוף אל הכל], וזה צריך ביאור. וכן יש להבין, שתולה התחלתיות זו במה "שהשמים שהם עליונים", ומהו ההסבר לתליה זו. **ונראה לבאר** זאת על פי דבריו למעלה פס"א [תצג:], שכתב: "כי ההתחלה במה שהוא התחלה הוא יותר במעלה, שהרי הוא התחלה". ושם בהערה 127 הובאו דבריו בכת"י [שצז], שכתב: "כי ההתחלה במה שהוא התחלה הוא עליון במעלה מצד התחלתו, וקרוב אל המעלה העליונה הנבדלת, שהרי הוא התחלה". הרי שמעלת ההתחלה היא היותה קרובה ודומה לסבה ולפועל הנבדל. ובח"א לב"ב טז: [ג, עו.] כתב: "דבר זה ידוע כי הזכות והלבנות הוא התחלה, בעבור שהזכות והלבנות הוא פשוט יותר, והפשוט הוא התחלה. ובעבור זה השמים, אשר הם התחלה, הם זכים ובהירים. והאש אשר אינו פשוט כל כך, אינו זך ובהיר כל כך. ואחר כך הרוח אשר אינו פשוט ואינו בהיר ואחר כך המים ואחר כך הארץ שהיא אחרונה ואינה פשוטה, ולכך היא חשוכה וגסה". ובח"א לב"ב נח. [ג, פג.] כתב: "ההתחלה ראוי שתהיה אחת בעבור שההתחלה הוא מפועל אחד, שהוא סבת התחלה, ולכך מתדמה במה אל הסבה שממנו ההתחלה". ומבואר מזה שמעלת ההתחלה היא היותה קרובה אל הסבה הראשונה, ומפאת כן ההתחלה דומה במה אל הסבה הראשונה. לכך ההתחלה צריכה להיות פשוטה, זכה, לבנה, ואחת, כי רק כך תהיה להתחלה דמיון מסוים "אל הסבה שממנו ההתחלה" [ראה למעלה פס"א הערה 127 שהובאו חמשה טעמים בביאור מעלת ההתחלה, ודבריו כאן הם כטעם החמישי שם, שמעלת ההתחלה היא מפאת היותה הכי קרובה להקב"ה]. וכן מבואר מדבריו שכשם שמעלת ההתחלה היא דמיונה לסבה הראשונה, כך הוא הדין לאידך גיסא; כל דבר הדומה לסבה הראשונה, יש לו דין של התחלה [כלשונו בח"א לב"ב טז: (ג, עו.) הנ"ל, שכתב: "דבר זה ידוע כי הזכות והלבנות הוא התחלה, בעבור שהזכות והלבנות הוא פשוט יותר, והפשוט הוא התחלה"]. והואיל והשמים הם עליונים [ובכך הם דומים לסבה הראשונה], לכך השמים "נחשבים התחלת הכל".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:38
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:38](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:38)

(38) כמבואר למעלה הערה 32. ואודות שהשמים הם עליונים והארץ בתחתונים, כן כתב בגו"א בראשית פ"א אות לג [כ.]: "כי הארץ הזאת שנוי יש לה, שהיא בלבד נחשבת מן התחתונים, כי 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם' [תהלים קטו, טז], יורה בזה כי שינוי יש בין הארץ ובין השמים, כי השמים הם מן העליונים, והארץ מן התחתונים, ובעבור חסרונה היא מחסרת מן השלימות תמיד" [הובא למעלה פ"ט הערה 231, ופס"ז הערה 57].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:39
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:39](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:39)

(39) כמבואר למעלה הערה 30. וראה להלן הערה 44.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:40
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:40](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:40)

(40) אודות שההתחלה היא התחלה אל הכל, כן כתב בכמה מקומות. וכגון, למעלה פל"ז [תשיב.] כתב: "זאת המכה [בכורות] שקולה כנגד הכל, כי הבכור נקרא 'ראשית' [בראשית מט, ג], והראשית במה שהוא ראשית הדבר הוא שקול נגד הכל, כי הראשית הוא התחלה אל הכל, ומאחר שהוא התחלה אל הכל נחשב כמו הכל". ובכת"י שם [שסא] כתב: "המכה העשירית מכת בכורות עומדת בפני עצמה, שקולה נגד כל המכות, מפני שהיא מכה לבכורות, שנקראים [תהלים עח, נא] 'ראשית אונם'. שכל דבר ראשית שקול נגד כל המכות. וידוע הוא דבר זה כי הראשית שקול נגד הכל, כמו הראש בבעל חי שקול נגד כל אברי האדם. וזה ידוע מדברי רז"ל שאמרו בעובר הנולד [חולין סח., נדה כט.] 'יצא ראשו הרי הוא כילוד דמי'. וזה מפני כי הראש... שקול נגד כל איברים. ובשאר איברים לא נחשב ילוד עד שיצא רובו [שם], ובראש בלבד נחשב כילוד דמי, שמזה תבין כי הראש הוא שקול נגד כל החי. וענין דבר זה הוא מבואר לחכמים, כי הראשית הוא שקול נגד הכל. ולפיכך המכה שהיתה בבכורות, שהם ראשית, והיתה המכה בראשית שלהם, שקול נגד כל המכות. וזה שאמרו כי שקול מכת בכורות נגד כל המכות". וכן כתב בקיצור למעלה בכת"י פל"ז [תצא:]. ולמעלה פנ"ז [רפז.] כתב: "אמנם המכה העשירית מכת בכורות, עומדת בפני עצמה, שקולה נגד כל המכות. מפני שהיא מכה לבכורות, שנקראים [תהלים עח, נא] 'ראשית אונם'. שכל דבר ראשית שקול נגד הכל מפני שהוא ראשית הכל, כמו שמבואר למעלה". ובתפארת ישראל פל"ז [תקנט:] כתב: "כי ההתחלה הוא עיקר הדבר, מפני שהוא התחלה אל הכל. ולכך ההתחלה הוראה על כל הדבר ומהותו, כי בכח ההתחלה הוא הכל, לפי שהוא התחלה אל הכל. רק כי אינו בענין קרוב, רק בענין רחוק, כי הכל הוא בכח התחלה, ואינו בפועל הנגלה". ובנצח ישראל פמ"ג [תשמו:] כתב: "כי התחלת הדבר יש לו צד בחינה שהוא עיקר הדבר, במה שהוא התחלה, ואחר התחלה נמשך הכל". נמצא שההתחלה היא הסבה, וההמשך הוא המסובב. ובדר"ח פ"א מי"ח [תסד.] כתב: "תמצא כי ראשית המאמר [המאמר הראשון] מתחיל בכלל העולם; 'בראשית ברא אלקים שמים וארץ' [בראשית א, א], שדבר זה כלל העולם, כי הכל נברא ביום הראשון [רש"י בראשית א, יד]... ובתחילת הבריאה נזכר בריאת כלל העולם, כי ההתחלה הוא התחלה אל הכל". ושם פ"ג מ"ד [קלא:] כתב: "כי אדם הראשון הוא כמו מין האדם בכלל, שנקרא 'אדם' על שם שהוא כולל כל מין האדם. כי ההתחלה שהיא התחלה לדבר, עומדת במקום הכל, והוא דומה כמו שורש האילן". ובדרשת שבת הגדול [ריט:] כתב: "כאשר תמנה המאמרות שבהם נברא העולם... הנה מאמר 'בראשית ברא אלקים' שהוא גם כן מאמר... והוא התחלת העולם. והתחלה זאת נחשב בכחו הכל, שהרי במאמר הזה נבראו שמים וארץ, ודבר זה הוא הכל, שכן כל התחלה [יש] בה הכל" [ראה למעלה פנ"ז הערות 74, 141, וש"נ].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:41
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:41](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:41)

(41) אודות שהאחרון הוא השלמה לכל, כן עולה מדברי רש"י [בראשית לה, יז], שכתב: "רבותינו דרשו עם כל שבט נולדה תאומה, ועם בנימין נולדה תאומה יתירה". ובגו"א שם אות יב [קפ.] כתב: "בנימין היו לו שני תאומות בעבור שהוא היה הסוף, וכמו שהראש ראוי שלא יהיה לו תאומה, כך הסוף יש לו רבוי תאומה, בעבור שכל סוף הוא השלמת הכל, יש בזה השלמה מיוחדת יותר מן שלימות החלק. ולפיכך עם בנימין, שהוא האחרון, ועמו נשלמו שנים עשר שבטים, נולדה נקיבה יתירה; האחת מה שהוא אחד מן השבטים ויש לו זוג, ועוד אחת מה שיש לבנימין השלמה יתירה כמו שאמרנו, לכך נולדה עמו עוד תאומה אחת, שהנקיבה היא השלמת האדם. וכן היה בהבל נולדה עמו תאומה יתירה [רש"י בראשית ד, א] לטעם זה, והבן זה מאד. לכך ב' בחינות יש בבנימין; האחד מצד עצמו כמו שאר השבטים, והבחינה השני מצד שהוא השלמת השבטים, וזה דבר בפני עצמו, ולפיכך נולדו עמו שתי תאומות". ובח"א לסוטה לו: [ב, עג:] כתב: "ויש לך לדעת כי היה בנימין כלול מדין ורחמים, כי לעולם האחרון הוא הכל, במה שהוא משלים הכל, ולכך היה כלול בנימין מדין וחסד, ולכך אמו קראה לו [בראשית לה, יח] 'בן אוני', שהוא דין. ואביו קרא לו 'בנימין' [שם], רצה לומר בן ימין [רש"י שם], שהוא הפך 'בן אוני'" [ראה למעלה פל"ג הערה 49, פמ"ז הערות 596, 603, פס"ט הערה 81, ובסמוך הערות 47, 58].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:42
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:42](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:42)

(42) לכאורה אין פסוק זה מורה שהארץ שקולה לשמים, דאדרבה, מתוך שהקדים שמים לארץ מוכח שהשמים חשובים יותר, והשקילות נלמדת משום שבפסוק אחר הקדים ארץ לשמים [כמבואר למעלה לאחר ציון 33]. לכך נראה שכוונתו להוכיח מפסוק זה שגם השמים וגם הארץ נקראו "ראשית", וכהמשך לשונו "ושניהם נקראו 'ראשית'". לאמר, שהואיל וידעינן ממקום אחר ששקולה הארץ כמו השמים, לכך כאשר אנו חוזרים לפסוק זה ["בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"] נבין שתיבת "בראשית" מוסבת גם על השמים וגם על הארץ. וכן בדר"ח פ"ו מ"י [שעב.] כתב: "השמים והארץ הם 'ראשית', דכתיב 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ', והם ראשית העולם הזה הגשמי". וראה להלן הערה 191.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:43
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:43](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:43)

(43) דברים אלו מבוארים בגו"א בראשית פ"א אות ז [ח.] בביאור דברי רש"י [בראשית א, א] שהעולם נברא בשביל "בראשית", שהיא התורה וישראל, וכלשונו: "אמנם עיקר סוד זה מה שנברא בשביל התורה הוא כי ראשית כל הבריאה היא התורה, שהיתה נבראת קודם שנברא העולם אלפיים [ב"ר ח, ב]. ואין דבר נברא באחרונה רק ישראל, שהרי לא היתה אומה אחרונה לישראל, כי אדום ומואב נעשו לאומות קודם לישראל, וישראל באחרונה [ראה למעלה פס"ט הערה 51]. ומפני שהתורה היא ראשית הכל, ממנה נשתלשל הכל, ובשביל זה בשבילה נברא הכל. כמו האילן שהוא נטוע, אינו גדל רק בשביל העיקר, שהוא ראשיתו, ובשבילו גדל. ומכל מקום תכלית גידול שלו להוציא פירות, ובשביל תכלית זה גדל וצמח, שאם אין הפרי שיצא בסוף, לא היה גדל, וזה הוא שגורם גידול שלו. וכן ישראל שיצא באחרון מן כל הנבראים, והם שלימות כל העולם, וכאשר יצאו ישראל אז היתה שלימות כל עולם, ואז עמדה הבריאה, כי כבר הגיע התכלית והשלימות. לפיכך בשביל התורה נברא, שהוא הראשית והתחלה, ובשביל ישראל, שהם תכלית הכל. ובשביל כך נקרא גם כן ישראל 'ראשית' [ירמיה ב, ג "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה"], כי התכלית הוא ראשית המחשבה. וכלל הדבר הזה, שהעולם נברא בשביל דבר שהוא ראשית והתחלה לכל הבריאה, כמו התורה שהיה התחלה, כי מן התחלה נמשך הכל. וכן בשביל הדבר שהוא תכלית ושלימות הבריאה שבו יושלם הכל ובא בסוף, וזהו ישראל. ובשביל כך היה דבר בישראל שלא היה בכל האומות, כי לא תמצא אומה באחרונה כמו ישראל, מורה על שישראל הם משלימים כל העולם, ולפיכך הם באחרונה. ובדבר זה יתבאר מה שאמרו חכמים [יבמות סא.] 'אתם קרוים אדם'. שהרי ישראל דומים אל האדם, שכל הבעלי חיים נבראו בראשונה, והאדם באחרונה, לומר שהאדם משלים הכל. וכן כל האומות נבראו ראשונה, וישראל באחרונה. ודברים נסתרים הם ונפלאים מאד" [הובא למעלה פ"ד הערה 73, פי"ח הערה 62, פכ"ג הערה 175, פכ"ט הערה 30, פל"ט הערות 83, 147, ועוד]. ושמעתי לבאר שיחס ההתחלה [השמים] אל ההשלמה [הארץ] הוא יחס של ספירת כתר לספירת מלכות, כי נקראת המלכות "ארץ" [פרדס רמונים שער כג פ"א]. אמנם כאן כתב "יפול שם 'ראשית' על התכלית, שהוא ראשית מצד ההשלמה". וזהו לכאורה טעם אחר מדבריו בגו"א הנ"ל, שכתב "בשביל כך נקרא גם כן ישראל 'ראשית', כי התכלית הוא ראשית המחשבה". ויש לבאר שכאשר התכלית היא חשובה ממה שקדם לה [כמו שישראל חשובים מהכל], אז תכלית זו היא ראשית המחשבה. אך כאשר מדובר בתכלית ששפלה ממה שקדם לה [כמו שהארץ שפלה מהכל], אין לומר שתכלית זו היא ראשית המחשבה, אלא שהיא "ראשית מצד ההשלמה". וכן מבואר בדבריו באור חדש פ"ט [תתשסד:], שכתב: "כי ישראל נקראו 'ראשית' מפני שהם ראשית המחשבה, כמו מי שזרע תבואה, ראשית מחשבתו הוא בשביל התבואה, לא בשביל הקש... כלומר האדם שהוא זורע, מחשבתו על התבואה, לא על הקש. כי הקש אחר שהוציא את התבואה, זורק את הקש, ונותן את התבואה באוצר. וכך השם יתברך שברא את העולם, בראו בשביל ישראל, ובשבילם העולם קיים... וזה כי הקש הוא גדל תחלה קודם התבואה, אבל לענין האבדון הוא תחלה, כי אחר שהוציא התבואה, משליך הקש לאבדון".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:44
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:44](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:44)

(44) פירוש - אף דבר שאינו חשוב מצד עצמו, מ"מ יכולה להיות לו חשיבות מצד שהוא משלים את מה שלפניו. ונביא שלש דוגמאות ליסוד זה; הרמב"ם [הלכות שבת פי"א ה"ט] כתב: "הכותב שתי אותיות חייב... כתב אות אחת והשלים בה את הספר, חייב" [מקורו מהגמרא שבת קד:]. הרי שאע"פ שכתיבת אות אחת אין בה בכדי לחייב את הכותב, אך כאשר אות זו משלימה את הספר, יש בה חשיבות מעבר לעצמה, והיא מחייבת את כותבה. דוגמה שניה; למעלה פי"ג [תקצג:] כתב: "ויש לשאול, באיזה אופן היה כאן שבעים נפש יוצאי ירך יעקב. ויש דעות הרבה בזה [ב"ר צד, ט]; רבי לוי אומר, אמם יוכבד השלימה המנין, כי היתה לידתה בין החומות... כי היתה לידתה במצרים בשביל שלא היתה יוכבד רק השלמה להשלים שבעים נפש, ומפני שלא היתה רק השלמה כמו שיתבאר בסמוך, לכך לא היתה לגמרי כמו הראשונים, שנולדים בארץ כנען" [ראה להלן "הלכות יין נסך ואיסורו" הערה 90]. דוגמה שלישית; בנצח ישראל פ"ח [ריד.] כתב: "כי העשירי נגרר אחר הט'... והוא השלמה לו, שהוא משלים לעשרה, שהוא סוף החשבון. ולפיכך אמרו חז"ל [ברכות מז:] קטן משלים לעשרה, מפני שאין בעשירי רק השלמה, לכך אף קטן משלים לעשרה" [הובא למעלה פי"ג הערה 27].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:45
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:45](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:45)

(45) אודות שהשכינה נמצאת במקום ההשלמה, כן כתב בסמוך: "כי אין השכינה בארץ בתחתונים רק מצד שהתחתונים הם השלמה... כי השכינה בתחתונים מצד שהתחתונים הם השלמה, וכל השלמה הוא באחרונה, ולכך כל אחרון שם השכינה". וראה להלן הערה 48.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:46
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:46](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:46)

(46) כמו שנאמר [דברים לג, יב] "לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן". ובגמרא [מגילה כו.] אמרו "רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין, ובה מזבח בנוי, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לבולעה, שנאמר 'חופף עליו כל היום', לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפיזכן לשכינה". ובמקום אחר [יומא יב.] אמרו "לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה, שנאמר 'ובין כתפיו שכן'", ופירש רש"י [סוטה לז.] "אושפיזכן לגבורה - שבית קדשי הקדשים בנוי בחלקו". ועוד אמרו [זבחים קיח:] "בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל; בשילה, ונוב וגבעון, ובית עולמים, ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין, שנאמר 'חופף עליו כל היום', כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין". וראה למעלה פמ"ב [קעח:], ושם הערה 29.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:47
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:47](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:47)

(47) בנימין הוא השבט האחרון שנולד מיעקב [בראשית לה, יח]. ורש"י [בראשית מח, ד] כתב "ונתתיך לקהל עמים - בשרני שעתידים לצאת ממני עוד קהל ועמים. ואף על פי שאמר לי [בראשית לה, יא] 'גוי וקהל גוים', 'גוי' אמר לי על בנימין, 'קהל גוים' הרי שנים לבד מבנימין. ושוב לא נולד לי בן, למדני שעתיד אחד משבטי ליחלק, ועתה אותה מתנה אני נותן לך". ולמעלה פמ"ב [קעט.] כתב: "בנימין הצעיר, והוא האחרון". וכמה פעמים כתב שבנימין הוא אחרון השבטים [ויהודה הוא תחילה לשבטים]. וכגון, למעלה פמ"ב [קעט:] כתב: "בסדר הדגלים בנימין הוא ימה [במדבר ב, פסוקים יח, כב], מפני שבנימין היה אחרון בשבטים. ויהודה הוא בראשונה, ולכך דגלו היה קדמה [שם פסוק ג]. כמו שדגל בנימין במערב, כך היה דגל יהודה במזרח". וכן יכתוב כאן בסמוך. ובאור חדש פ"ב [תקד.] כתב: "כי בנימין הוא הקטון שבשבטים". ובח"א לזבחים נג: [ד, סז.] כתב: "יש לך לדעת כי בנימין הוא האחרון בשבטים... ואף על גב שדגל דן צפוני מאסף כל המחנות [במדבר י, כה], דבר זה ענין אחר, שדן היה מאסף כל המחנות [ראה למעלה הערה 30]. אבל לענין הרוחות, נחשב בנימין אחרון, כשם שהוא אחרון בשבטים". ואמרו חכמים [ילקו"ש ח"א תתקנז]: "מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו. משל למלך שהיו לו בנים הרבה, משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפס את מקומו. קטן שבכולם, היה אביו אוהבו אוכל ושותה עמו, נכנס נשען עליו, יוצא נשען עליו. כך בנימין הצדיק קטן של שבטים היה, והיה יעקב אבינו אוכל ושותה עמו, נשען עליו ויוצא, נשען עליו ונכנס. אמר הקב"ה, מקום שסמך צדיק זה ידיו, שם אני משרה שכינתי" [ראה למעלה הערה 41].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:48
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:48](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:48)

(48) נראה שכוונתו מתבארת על פי דבריו שכתב למעלה פס"ו [לאחר ציון 30]: "ויש לשאול, הנה השמים כסאו והארץ הדום רגלו, ויהא שכינתו בעליונים, ולמה בחר לשכון בתחתונים... וכאשר תדע כי הוא יתברך מצטרף לנמצאים במה שהם עלולים, כי הוא יתברך שהוא עלת הכל, רצונו בעלול, וכאשר יש עלה יש כאן עלול נמצא. כי התקשרות הסבה הראשונה בנמצאים מצד שהוא יתברך עלה להם, והנמצאים הם עלולים ממנו... וכאשר התבאר זה אם כן אין עליך לומר שמיוחדים בזה העליונים, כי אם התחתונים, כי במה שנקראים 'עליונים' הם פועלים בתחתונים, והם כמו עלה נחשבים, ואין עיקר עצמם שהם עלולים. אבל התחתונים, במה שהם תחתונים, הם עלולים בעצמם. ולפיכך החבור האמיתי שיש לסבה הראשונה, שהוא עלה באמת, הוא בתחתונים, במה שהם עלולים באמת" [ראה למעלה פס"ו הערות 36, 40, פס"ז הערה 47, ופס"ח הערה 70]. הרי החבור של הקב"ה עם התחתונים הוא מחמת שהתחתונים "הם עלולים באמת", וזהו דבריו כאן "שהתחתונים הם השלמה", לאמר שאין להם מצד עצמם שום חשיבות, וחשיבותם נמצאת מחוץ לעצמם. ובח"א לב"ב יז. [ג, עח.] כתב: "בנימין שהוא האחרון שבשבטים, זכה למדה האחרונה, היא השביעית". וכוונתו למלכות, שהיא שביעית [לאחר חג"ת ונה"י]. והם הם הדברים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:49
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:49](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:49)

(49) מביא ראיה נוספת שהשכינה שורה באחרון, שהרי שכינה במערב, והמערב הוא צד אחרון, וכמו שמבאר והולך. ובהמשך יחבר את בנימין לצד מערב. וכן למעלה פמ"ב [קפא.] כתב: "ירד בנימין תחלה, מצד שהוא קרוב אל הים, והיה משתוקק לשם. ומפני כך זכה שתשרה שכינה בחלקו, מפני שנראה שיש לו כח מערב, והשכינה במערב" [ראה למעלה הערה 24, ולהלן הערה 181]. ומה שכתב כאן לשון בחירה ["והובחר צד המערב"], כן כתב הרמ"א בתורת העולה ח"א פ"ד, וכלשונו: "מאחר ששקיעת החמה הוא במערב, ועל ידי זה ניכרת שאינה אלוה, ואינה אלא כגרזן ביד היוצר, וצריכה לשקוע מלפניו, ושאדון עליה, לכן נבחר צד מערב שתהא מורה על השם יתברך, עד שאמרו 'שכינה במערב'". ובספר צדה לדרך [לרבי מנחם בן זרח, בן בנו של הרא"ש, דף מט.] כתב: "ובחר ברוח מערבי... וזהו שאמרו חז"ל 'שכינה במערב'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:50
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:50](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:50)

(50) לשונו להלן בהמשך הפרק [לאחר ציון 121]: "כי המזרח נקרא התחלה וקדם בכל מקום בכתוב". וראה להלן הערה 122.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:51
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:51](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:51)

(51) לשון רש"י [שמות כז, יג]: "המערב קרוי 'אחור', כמו דאת אמר [דברים יא, כד] 'הים האחרון', 'ימא מערבא' [אונקלוס שם]". וראה להלן הערה 124, ופע"א הערה 1.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:52
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:52](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:52)

(52) כמו שאמרו [זבחים נד:] שקבלה היתה בידם שבית המקדש יהיה בחלקו של בנימין, וסנהדרין בחלקו של יהודה, ולכן בחרו בהר המוריה, שהוא סמוך לגבול יהודה, לפי שהסנהדרין צריכים להיות בעזרה, שנאמר [דברים יז, ח] "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה'". וכן נאמר [יהושע יח, יא] "ויעל גורל מטה בני בנימין למשפחותם ויצא גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף". ורש"י [שם פסוק יד] כתב: "נמצא רוחב גבול בנימין... גבול דרומי שלו עם גבול צפונית של יהודה, ושם היתה ירושלים... לפיכך היה לשני השבטים חלק בה". וכן רש"י [זבחים נד:] כתב: "נחלת בנימין בצפונה של נחלת יהודה, וגבול נגב לבנימין הוא גבול צפונה ליהודה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:53
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:53](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:53)

(53) לשונו בח"א לזבחים נג: [ד, סז.]: "יהודה הוא הראשון. אף על גב שראובן היה בכור [בראשית לה, כג], מכל מקום כתיב [שופטים א, ב] 'יהודה יעלה בתחלה', והוא ראש בכל מקום, ולפיכך נחשב יהודה ראשון". ולמעלה פמ"ב [קפ.] כתב: "יהודה הוא בראשונה [במדבר ב, ט], ולכך דגלו היה קדמה [שם פסוק ג]... כי המלך ילך בראש לפני העם". ובגו"א במדבר פ"ב אות ב [טז.] כתב: "ונראה שהכתוב מגיד לך מפני שיהודה הוא מלך [בראשית מט, י], ויש לתת אותו בצד שהוא חשוב יותר וקודם לשאר צדדין, לכך נתן במזרח, שהוא גם כן קדם. וכמו שנתן לו השם כבוד זה להיות בצד אשר הוא קדם, כן נתן לו במה שיעלה תחלה" [ראה למעלה פמ"ב הערה 39].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:54
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:54](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:54)

(54) לשונו בח"א לזבחים נג: [ד, סז.]: "מפני כי ההתחלה והתכלית יש להן המעלה כאשר ידוע, כי ההתחלה יש לו חשיבות בפני עצמו, והתכלית יש לו חשיבות בפני עצמו. ומפני כך יש לדעת כי ארץ ישראל שהיא באמצע העולם [תנחומא קדושים אות י], והארץ שהיא כדורית [במדב"ר יג, יד], מתקשר ההתחלה עם הסוף. ולכך היה גבול יהודה, שהוא התחלה, ובנימין הוא הסוף, מתחברים ביחד בארץ ישראל. והיה בחלק יהודה, שהוא התחלה, מקצת מן המקדש, ובחלק בנימין מקצת. רק בשביל כי התכלית שהוא השלמה יותר ראוי לקדושה, לכך היה עיקר המקדש בחלק בנימין".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:55
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:55](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:55)

(55) במדבר ב, יח-כב "דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה וגו' ועליו מטה מנשה וגו' ומטה בנימן ונשיא לבני בנימין אבידן בן גדעוני". ואם תאמר, הרי גם אפרים ומנשה נמצאים בצד מערב, ומה מיוחד בבנימין יותר. דע, שלמעלה בכת"י פמ"ב [תקיג.] עמד על כך, וכתב: "וכן בסדר הדגלים בנימין הוא ימה, והוא אחרון בכל הג' שבטים אשר הם למערב, דכתיב 'דגל מחנה אפרים ימה ועליו מטה מנשה ועליו מטה בנימין'". נמצא שבנימין הוא ה"מערב שבמערב", האחרון שבאחרונים [הובא למעלה פמ"ב הערה 38].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:56
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:56](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:56)

(56) הם ד' נקודות שהזכיר כאן; (א) בית המקדש בתחתונים. (ב) שכינה בחלק בנימין. (ג) שכינה במערב. (ד) דגל מחנה בנימין במערב.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:57
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:57](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:57)

(57) כמו הארץ, בנימין, ורוח מערבית.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:58
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:58](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:58)

(58) "כי אין השכינה בארץ בתחתונים רק מצד שהתחתונים הם השלמה" [לשונו למעלה לפני ציון 48]. ובעוד שכאן כתב "וכל השלמה הוא באחרונה", הרי בנצח ישראל פכ"ז [תקסב:] כתב לאידך גיסא; "שכל אשר הוא באחרונה הוא השלמה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:59
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:59](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:59)

(59) מביא מאמר זה כי יתבאר בו ש"בית המקדש הוא שלימות העולם, ולפיכך הוא מתיחס לצד מערב, שהוא השלמה" [לשונו להלן בסוף הפרק].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:60
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:60](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:60)

(60) "כלומר שעלו במחשבה להבראות קודם שנברא העולם, שאי אפשר לעולם בלא הם וכדאמרינן [ב"ר א, ד] שמחשבתן של ישראל קדמה לכל, ועל כרחיך לא נברא העולם בלא גיהנם לצורך הרשעים" [ר"ן נדרים לט:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:61
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:61](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:61)

(61) "ראשית דרכו - קודם לשאר דרכים" [רש"י פסחים נד.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:62
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:62](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:62)

(62) "תשב אנוש עד דכא - עד ידכא לבבו לפניך" [רש"י פסחים נד.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:63
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:63](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:63)

(63) "מקדם - מוקדם לעולם" [רש"י פסחים נד.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:64
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:64](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:64)

(64) "מאתמול - קודם לעולם. תפתה - שכל המתפתה ביצרו נופל שם" [רש"י פסחים נד.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:65
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:65](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:65)

(65) "מרום מראשון - 'מרום' הוא בערבות, 'מראשון' מקודם העולם, וכן 'מקום מקדשנו' נברא מראשון" [רש"י פסחים נד.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:66
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:66](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:66)

(66) "לפני שמש - עד שלא נברא היה שמו 'ינון', והיינו אחד משבעה דברים שעלו במחשבה ליבראות" [רש"י סנהדרין צח:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:67
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:67](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:67)

(67) דברים אלו מובאים גם בח"א לנדרים לט: [ב, יג:] אות באות, עם כמה שנויים קלים, שיובאו בהערות הבאות. ושם התחיל את דבריו בזה"ל: "יש לפרש המאמר לפי פשוטו וכו', אבל עיקר פירוש זה כי רז"ל יודעי מצפוני החכמה וכו'" [וממשיך שם כלשונו כאן].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:68
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:68](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:68)

(68) אודות שחז"ל ידעו מצפוני החכמה [בתורה ובכל חכמה], ונכנסו לעומקם של דברים, כן השריש בבאר הגולה באר השני [ריז.], וכלשונו: "וכדי שתדע שכל דברי חכמים הם בחכמה עמוקה מאוד, כדי להסיר לזות שפתים ועקשות מדברי חכמים, אשר ידעו כל מצפוני החכמה, ונכנסו לפני ולפנים, אשר כל חכמי לב לא ידעו ולא השיגו אחד מדבריהם האלו, אף הקל, כל שכן בדברים אשר הם עמוקים, נפרש דבר מעט, באולי יתנו הודאה". ולמעלה פי"ט [ריד.] כתב: "וכל זה רמזו החכמים האמתיים יודעי מצפוני התורה". ולמעלה פנ"ד [קסו:] כתב: "הארכתי בזה בשביל אותם אשר רוצים להתחכם על דברי חכמים, וגליתי כי הם היו יודעים מצפוני החכמה, וכל רז לא אנס להם". ובדר"ח פ"ה מ"ו [קצה:] כתב: "מתבונתם [של חז"ל] יש לאדם ללמוד, שהם ידעו מצפוני החכמה". ובתפארת ישראל פ"ו [צט.] כתב: "והנה הם [שאר חכמים] חתרו דרכים הרבה לתת סבה וטעם כפי דעתם, אשר הוא רחוק מדרכי התורה ומדרכי החכמים. ויודעי התורה, אליהם בלבד נגלו מצפוני החכמה והאמת". ובבאר הגולה באר הרביעי [תיג.] כתב: "והנה אנשי חקרי לב, כאשר חקרו על עניינים כאלו, כמו רעידת הארץ, ורעמים, וכיוצא בהם, היו תולים הכל בטבע, ולא הביטו אל יוצרם מרחוק. אבל חכמי ישראל, והם אנשי כנסת הגדולה, ומהם כמה נביאים, והנביאים קבלו מפי משה שאין הדבר כך". ושם בבאר החמישי [יט:] כתב: "ולפיכך החכמים, יודעי מצפוני חכמה, חלקו עולם הזה לב' חלקים". ושם בהמשך הבאר החמישי [לא:] כתב: "כל אלו דברים כבר אמרנו שהם מקובלים מפי ספרים מצפוני החכמה... ולהם לבדם נגלו סודי התורה והחכמה". ושם בהמשך הבאר החמישי [נח:] כתב: "אין חכמתם [של חז"ל] דומה לחכמת חכמי האומות, כי חכמי האומות אף כי היו חכמים, היה חכמתם שכל האנושי. אבל חכמינו חכמתם חכמה פנימית, סתרי החכמה, מה שידעו על פי הקבלה מרבם, ורבם מרבם, עד הנביאים, ועד משה רבינו עליו השלום". ובנצח ישראל ס"פ ז [קצט:] כתב: "באלו דברים תראה עדות על דברי חכמים, כי כל דבריהם דברי חכמה, וכל דברי זולתם הבל... ואם תתבונן מאוד מאוד תמצא שכל הדברים האלו אמת, והם יוצאים מחכמה פנימית". ובדר"ח פ"ה מט"ו [שעז.] כתב: "הארכנו בזה לבאר דברי חכמי אמת... ואי אפשר לכתוב מזה [רק] כטפה מן הים, כי הדברים הם עמוקים יוצאים מן החכמה פנימית עליונה". ובנתיב התורה פי"ד [תקסו.] כתב: "ומה שאמר [דברים ד, ו] 'כי היא חכמתכם לעיני כל העמים', מפני כי האומות הם שרוצים להתחכם בחכמה הזאת [של מהלך הכוכבים] ביותר, והיו מתחכמים בזה בחכמה עצומה מאוד מאוד, כאשר ידוע... וכאשר ישראל חושבים תקופות ומזלות, ונותנים טוב טעם ודעת... ואיך אפשר לעמוד על הרגעים ועל השעות שמסבב כל גלגל וגלגל. אבל חכמי ישראל שהיה הדבר מקובל בידם מפי משה מסיני, שמסר לו השם יתברך, הוא בלבד אפשר לו לדעת האמת... שהיו יודעים כל הדברים על אמתתם כפי מה שקבלו מפי הנבואה מפי משה, ולכך על זה נאמר [דברים ד, ו] 'כי היא חכמתם ובינתם לעיני כל העמים'". ובאור חדש פ"א [תמ.] כתב: "חכמי ישראל נודעים מחמת עבור השנה, שהיו חושבים תקופות ומזלות וכל אשר שייך לזה, והיה נמצא במורגש ולראית העין שכך הוא. ודבר ידוע כי דבר זה אין לעמוד על זה אלא מפי רוח הקודש, שידעו ענין הגלגלים ומהלך שלהם. אבל שיעמוד עליהם האדם משכלו לדעת מהלך תנועת הגלגלים וסבוב שלהם, דבר זה אי אפשר לעמוד עליו. ולכך מה שחכמי ישראל היו יודעים העיתים בזה נודע שהם חכמים באמת קולעים אל השערה ולא יחטיאו אפילו כהרף עין... וכדכתיב [דברים ד, ו] 'כי היא חכמתם ובינתכם לעיני כל העמים', וזה נאמר על סוד העיבור [שבת עה.]... שאין לאדם לעמוד על מהלך בכוכבים כאשר הוא רק באומה חכמי ישראל, שהם ידעו מפי רוח הקודש" [ראה למעלה הקדמה שניה הערות 16, 319, פ"ט הערה 26, פי"ט הערה 101, פל"ט הערה 70, ופנ"ד הערה 143]. ובח"א לב"ב עד: [ג, קד.] כתב: "אל תפן אל דברי המכחישים ענין הלויתן... כי אלו האנשים לא נמסר להם חכמת סדר העולם מפי החכמים, אשר קבלו מפי הנבואה. אבל החכמים אשר קבלו מן הנביאים ידעו ועמדו על סודו וענינו". וכן כתב בקיצור בדר"ח פ"ד מי"ז [שנא:], ונתיב אהבת ריע פ"ב [ב, נח.].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:69
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:69](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:69)

(69) אודות שחז"ל עמדו והעמיקו ב"ענין העולם הזה", כן כתב בבאר הגולה באר החמישי [טז:]: "במה שדרך חכמים לעסוק בציור העולם ובסדור שלו, איך הוא סדורו וקשורו זה עם זה, עד שהעולם מקושר ומסודר יחד, עד שהוא אחד. שכך ראוי שיהיה אחד, לפי שהוא מפועל אחד". ושם בהמשך הבאר החמישי [פא:] כתב: "דע כאשר ישיג האדם בדבריהם, ידע ידיעה אמיתית שהיו יודעים בסתרי החכמה, ובחלוק המינים, וסדור וקשור שלהם מאוד מאוד, והכל בדרך חכמה אלקית. ולא היה דבריהם בדרך הטבע בחמימות וקרירות יבשות ולחות, רק הכל בסדר השכלי, וזה ראוי לחכמים אלקיים. והנה הם ידעו בענין הנמצאים, וידעו שהאדם הוא מלך על כל הנבראים התחתונים. והכלב הוא הפך זה, שהוא הפחות והשפל מכל בעלי חיים, והוא רחוק מן האדם" [ראה למעלה פ"ה הערות 104, 107, ופכ"ט הערה 90].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:70
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:70](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:70)

(70) רומז בדבריו [במה שכתב "ענין העולם הזה... והעולם מורכב מהם"] לשלשת העולמות, והם מוזכרים תדיר בספריו [ראה למעלה פנ"ב הערה 156, וש"נ]. ותמצית הדברים היא, שהעולם התחתון הוא העולם הזה שבני אדם חיים בו, והוא עולם ההרכבה, שכל הנמצאים בו מורכבים מחומר וצורה, ויש בו הויה והפסד. העולם האמצעי הוא עולם הגלגלים והמזלות [צבא השמים], וגם בו יש חומר וצורה, אך אין בו הרכבה הויה והפסד. העולם השלישי הוא העולם העליון, שאין בו חומר כל עיקר, אלא כולו צורות בלבד, ואין בו מיזוג והרכבה. ומקור הדברים הוא בזוה"ק [ח"ג קנט.]. ובהגהות מהרח"ו שם ביאר ששלשת העולמות הללו [מלמעלה למטה] הם כנגד עולם האצילות, עולם הבריאה, עולם היצירה, וביאר שם מדוע לא נכלל בזה עולם העשיה [ראה למעלה הקדמה שניה הערה 56, פי"ז הערה 16, פל"ד הערות 66, 88, פנ"ב הערה 156, פנ"ז הערה 55, פס"ב הערה 18, ופס"ד הערה 372].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:71
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:71](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:71)

(71) פירוש - הפשוט קודם למורכב, מחמת שהמורכב נעשה מהדברים הפשוטים שקדמו לו. דוגמה מובהקת לדבר; יחס האותיות לתיבות המורכבות מהן הוא יחס של פשוט למורכב, וכמו שכתב בנצח ישראל פי"ג [שכח.]: "אלפ"א בית"א, שהם כ"ב אותיות, והאותיות הם התחלת התיבות... לכך אלו כ"ב אותיות יש להם הפשיטות הגמורה, כי התיבה אשר הוא מן חבור אותיות אין בהם הפשיטות, רק האותיות יש בהם הפשיטות". ובח"א לשבת קד. [א, מז.] כתב: "דע כי אלף ביתא האותיות הם יסודות התורה. והוא דומה בעולם כמו ד' יסודות, שהם התחלה לכל ההויית המורכבים שהם בעולם. וכך האלפא ביתא, הם היסודות הפשוטים לכל התורה כולה. והתורה הוא מורכבת מן האותיות הפשוטים האלו, כמו המורכבים בעולם שהם מורכבים מן הפשוטים". והפחד יצחק [שבת מאמר ז, אות ד] כתב: "בלשונם של חכמי האמת [ספה"י פ"ד מי"ב] אומרים על ההרכבה של האותיות לתיבות 'אבנים בונים בתים'". וכשם שהאבנים קודמות לבית הבנוי מהן, והאותיות קודמות לתיבות הבנויות מהן, כך הפשוט קודם למורכב הבנוי ממנו. **וכן כתב** בכמה מקומות. וכגון, בגו"א שמות פ"ד אות יד [עח:] כתב: "אין במין הבהמות הטמאות שהיא מיוחד למצוה כמו החמור, שהרי אצלו פטר רחם נוהג, מה שאין כן בשאר בהמות טמאות [רש"י שמות יג, יג]. וסוד הדבר הוא דבר נפלא, כי מפני שהחמור הוא נוטה אל הפשיטות יותר מכל שאר בהמות טמאות, שהוא חומרי יותר, והפשוט הוא יותר ראשית ויותר מוקדם לאשר הוא מאוחר. וזה ידוע כי יסודות הפשוטים הם קרובים יותר בצד מה אל התחלה, מן המורכבים אשר הם מורכבים מהם. ולפיכך החמור הזה בעבור פשיטת צורתו הוא ראשית בהמות טמאות, ולכך חייבה התורה בהם ב'פטר רחם' [שמות יג, ב], שהוא ראשית מן אשר שהוא ראשית" [ראה למעלה פכ"ט הערות 71, 73, 75]. וכן כתב בגו"א דברים פ"ד אות כא [צב:], ויובא להלן הערה 79. ובתפארת ישראל פנ"ט [תתקכח.] כתב: "כי הפשוטים קודמים למורכבים". ובבאר הגולה באר החמישי [קל.] כתב: "וזה שאמר הכתוב [תהלים קלט, ה] 'אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך'. וביאור עניין זה, כי האדם נברא אחרון, וקודם למעשה בראשית; אם זכה, אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת. ואם לא זכה, אומרים לו יתוש קדמך [ב"ר ח, א], עד כאן. רצה לומר כי האדם נברא אחרון, מצד כי כל מורכב הוא אחרון לדבר שהוא יותר פשוט. ודבר זה ידוע לכל, כי כל אשר הוא פשוט, הוא ראשון יותר. ואין לך דבר שהוא יותר מורכב מן האדם, כי זה האדם הוא שכלי, והוא מורכב מגוף ושכל, וזהו הרכבה יותר מכל. והפשוט הוא בודאי יותר במעלה מצד שהוא פשוט. ולפיכך אם אין האדם קונה המעלה השכלית, דהיינו התורה, היתוש שאין לה השכל, קודם מצד הפשיטות". וכן כתב בח"א לסנהדרין לח. [ג, קמט.]. ובח"א לב"ב עג: [ג, צ:] כתב: "כי הפשוט הוא קודם וראשון לאשר הוא מורכב, כי יסודות הפשוטים קודמים למורכב" [ראה למעלה פכ"ו הערה 51, להלן הערות 78, 92].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:72
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:72](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:72)

(72) והם שבעה הדברים שנבראו קודם שנברא העולם, וכמו שמבאר והולך. ולמעלה פנ"א [יב:] כתב: "ענין פשיטות כאשר הוא עומד בעצמו, ודבר זה, עם שהוא חסרון נחשב בעולם הזה, שהוא עולם ההרכבה, ומעלתו בהרכבה, מכל מקום הפשיטות מעלה הוא מצד עולם הפשוט, ואין בו הרכבה". ו"פשיטות" עומדת כנגד הרכבה, וכמו שמבאר והולך. ולמעלה פכ"ו [תכט:] כתב: "כי אין ספק שדבר שהוא אינו פשוט, יש בו הרכבה". ובדר"ח פ"ב מ"ט [תשכג.] כתב: "כי הפשוט עומד בעצמו, אינו מקבל מזולתו, והקבלה מזולתו הוא הרכבה, שאינו עומד בעצמו". ובנתיב התורה פ"א [פז.] כתב: "מדריגת הפשוטים, שאין בהם הרכבה כלל". ובנתיב יראת השם ר"פ ב [ב, כד.] כתב: "כי העליונים אין אחד מקבל מזולתו, לפי שאם אחד היה מקבל מזולתו היה בהם הרכבה, שהרי מקבל מזולתו, ודבר זה לא שייך בעליונים... שיהיה האחד מורכב מעצמו ומזולתו. ודבר זה לא יתכן בנבדלים, שאין בהם הרכבה כלל... שאם היה עומד בעצמו ולא היה שום חבור אל זולתו, דבר זה הוא פשיטות, ואין פשיטות בתחתונים" [ראה למעלה פנ"א הערה 53].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:73
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:73](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:73)

(73) בא לעורר שלכאורה ארבעת היסודות והשמים הם גם כן פשוטים, ומדוע במאמר זה לא הזכירו אותם, אלא שבעה דברים אחרים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:74
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:74](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:74)

(74) כמו האדם, שמורכב מארבעה יסודות, וכפי שכתב למעלה פל"ד [תרט:]: "כי האדם נברא מן האדמה, ואין האדם מן האדמה בלבד, כי האדם הוא מורכב... כי המזג שיש לאדם שהוא מורכב מארבע יסודות". ובנתיב הענוה פ"ג [ב, ח:] כתב: "דבר עמוק בשם 'אדם', כי ג' אותיות מורים על האדם אשר הוא מורכב מן ג' יסודות, אשר אלו ג' יסודות הם ביסוד הרביעי, שמורה על זה שם 'אדם', שהוא אדמה [ב"ר יז, ד], שהוא יסוד הרביעי. ולכך יש בשם אדם ג' אותיות כנגד ג' יסודות, ואפר דם מרה [סוטה ה. "(אותיות) 'אדם'; אפר, דם, מרה"] הם כנגד ג' יסודות אלו, ושם 'אדם' שהוא אדמה, הוא היסוד הרביעי". ובנתיב עין טוב פ"א [ב, ריד:] כתב: "זכר כאן ד' יסודות, שהם הרכבת האדם" וראה למעלה פל"ד הערה 150, והערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:75
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:75](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:75)

(75) לשון הרמב"ם [הלכות יסודי התורה פ"ד ה"א] "ארבעה גופים הללו, שהם אש ורוח ומים וארץ, הם יסודות כל הנבראים למטה מן הרקיע, וכל שיהיה מאדם ומבהמה ועוף ורמש ודג וצמח ומתכת ואבנים טובות ומרגליות, ושאר אבני בנין, והרים וגושי עפר, הכל גולמן מחובר מארבעה יסודות הללו. נמצאו כל הגופים שלמטה מן הרקיע, חוץ מארבעה יסודות האלו, מחוברים מגולם וצורה, וגולם שלהם מחובר מארבעה יסודות האלו", ושם מאריך בזה עוד. ובגו"א במדבר פי"ט אות כז [שיג.] כתב: "דבר זה שעשו אינו התחלה, אבל יש לו דבר שנתהווה ממנו, ולאותו דבר שנתהווה ממנו יש לו דבר גם כן שנתהווה, עד שחוזר אל יסוד הפשוט. וכאשר חוזר אל יסוד הפשוט, הנה אינו נמצא לגמרי". ובגו"א דברים פ"ד אות כא [צב:] כתב: "בנמצאים תמצא מדריגות הפשוטים, והם הארבע יסודות שהם פשוטים". ובתפארת ישראל פכ"ג [שמ:] כתב: "כי הארץ, אף שהיא יסוד פשוט, מכל מקום אין לה יחוס אל התורה". **ומה שהזכיר** את השמים בנוסף לארבעה היסודות, כן קרא המו"נ [ח"א פרק עב] לחומר השמים "גשם חמישי", וכלשונו: "הכדור בכללו מחובר מן הגלגלים ומן היסודות הארבעה... נקודת מרכזו כדור הארץ, והמים מקיפים בארץ, והאויר מקיף במים, והאש מקיף באויר, והגשם החמישי מקיף באש... וחומר זה הגשם החמישי בכללו, המתנועע בסיבוב, אינו כחומר גשמי הארבעה יסודות אשר בתוכו", ושם מאריך בזה. וכן הוא במו"נ [ח"ב פרקים א, ב]. ובנתיב הענוה פ"ג [ב, ז.] כתב: "כי כל הנבראים ראוים שיהיו משותפים ביחד, שיהיה להם התחלה אחת. לאפוקי אותם שקראו גשם השמים 'גשם חמישי', ולפי דבריהם אין לגשם השמיימי ושאר היסודות התחלה אחת. ומכל מקום אפילו אם כך הוא שגשם השמים הוא גשם חמישי, ואין חומר השמים חומר היסודות, מכל מקום נוכל לומר שהכל היה מן העפר, עד שכל הנמצאים משותפים ביחד. ואין הפירוש כי השמים הם עפר כמו שהאדם הוא בעל עפר, ואין כאן מקום לבאר דבר זה" [ראה למעלה הקדמה שניה הערה 381, פי"ז הערה 23, פמ"ד הערה 70, ופס"ה הערה 127]. **ואודות פשיטות השמים**, כן כתב להלן [לאחר ציון 135]: "שמים הם גשמיים נכבדים זכים בתכלית הזכות". ובגו"א דברים פ"ד אות כ [פט.] כתב: "כי אין ספק לך כי השמים והארץ הם רחוקים זה מזה 'כגבוה שמים מן הארץ' [תהלים קג, יא], וכפי גבהם וריחוקם זה מזה, הם רחוקים זה מזה בצד עצמם. כי המקיף, והוא השמים, הוא זך ודק, ופשוט בתכלית הפשטות. והארץ, שהיא הנקודה האמצעית, עכור וגס... השמים שהם יותר דקים וזכים ופשוטים". ומעין כן כתב בנתיב הצדק פ"א [ב, קלו:]: "האור נבדל לגמרי מכל גשם, וכל אשר יש בו גשם יותר, אינו מאיר בלבד, כי הגשמי יבטל האור... כן תמצא בעולם, שכל אשר הוא גשמי יותר, הוא עכור וחושך ביותר, עד הגלגלים, שאין ספק שחומר שלהם זך ודק ביותר, עד שכמעט אינו נחשב חומר. ולפיכך אמר [דניאל יב, ג] 'והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע', ונאמר [שמות כד, י] 'כעצם השמים לטוהר'". וראה להלן הערה 136.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:76
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:76](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:76)

(76) הם החלוקה לצדדים ורחקים, וכפי שמבאר מיד. ולמעלה הקדמה שלישית [קכה:] כתב: "הדברים המתנגדים זה לזה והמתחלקים זה מזה בראשונה הם ששה צדדי העולם, שהם ארבע רוחות, ומעלה ומטה". וכן כתב למעלה פי"ב [תקעה:], ושם הערה 86. וראה הערה הבאה, והערה 179.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:77
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:77](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:77)

(77) "ואלו הם גדר הגשם" [הוספה בח"א לנדרים לט: (ב, יד.)]. ולהלן [לפני ציון 132] כתב: "כל דבר שאינו פשוט, והוא מורכב, הוא גשמי". וזהו יסוד נפוץ בספריו. וכגון, למעלה הקדמה שלישית [קל.] כתב: "כל רוחק הוא גדר הגשם, אשר יש לו רחקים... אלו הם שש צדדי העולם". ולמעלה פי"ח [קנז:] כתב: "כי גדר הגשם הוא התפשטות הרחקים". ולמעלה פמ"ו [שסח.] כתב: "וכאשר תעיין ותמצא שהגשם יש לו חלופי ו' צדדין, והם; המעלה והמטה, ימין ושמאל, פנים ואחור. וכל שש צדדין אלו מתיחסים אל הגשמית, בעבור שכל צד יש לו רחוק, וזהו גדר הגשם". ובתפארת ישראל פ"מ [תריג.] כתב: "ידוע כי הגשם יש לו חלופי צדדים ששה, ועל ידם הגשם שלם. והם; המעלה והמטה, וארבעה צדדין, שהם ארבע רוחות הידועים. כי אין גשם שלם רק כאשר יש לו ששה צדדין, והצדדים האלו שייכים לגשם, כי הגשם הוא בעל רוחק, שזהו גדר הגשם שהוא בעל רוחק". ובנצח ישראל פ"כ [תלה:] כתב: "כי ד' מלכיות הם כנגד ד' רוחות... מפני שהצד מתיחס אל הגשמי, שהרי כל צד אשר יש לו רוחק, שהוא מתרחק מן האמצעי, אשר אין לו רוחק. וכל דבר אשר יש לו רוחק, הוא מתדמה אל הגשמי, אשר גדר הגשם הוא הרוחק. ומדריגת האומות שהם גשמיים, ולפיכך המלכיות הם ד', כנגד הצדדין שהם ד'". ובדר"ח פ"ב מ"ה [תקפב:] כתב: "כי הדברים הגשמיים שייך בהם הרוחק... הרחקים שיש לגשם הוא הגובה ואורך ורוחב, אלו הם הרחקים שיש לגשם". ושם פ"ה מט"ו [שעג:] כתב: "וידוע הששה קצוות הם מתיחסים ביותר אל הגשמי, שהרי יש לו רוחק, אשר הרוחק שייך אל הגשם". ושם פ"ו מי"א [שצז:] כתב: "כי הרחקים שייכים לגשם". ובנתיב התורה פ"ב [קה:] כתב: "הגשם יש לו רחקים מוגבלים". וכן הוא בגו"א במדבר פכ"א אות לג [שמט.], תפארת ישראל פ"ז [קיח.], נצח ישראל פכ"ז [תקסב.], שם פנ"ט [תתקב:], נתיב הענוה פ"ז [ב, יז.], ח"א לנדה ל: [ד, קנח:], דרשת שבת תשובה [עט.], ועוד [הובא למעלה הקדמה שלישית הערות 33, 34, פ"ח הערה 310, פי"ח הערה 152, פכ"ח הערה 2, ופמ"ו הערות 21, 140, 155]. וכאן הזכיר "האורך והרוחב והגובה", ולא ששה צדדין. וראה להלן הערות 85, 194.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:78
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:78](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:78)

(78) לשונו למעלה פכ"ט [תצד:]: "כי שאר הנבראים שיש בהם צורה חשובה, אין זה פשיטות, כי לקבל הצורה צריך הרכבה כדי שיקבל הצורה החשובה. ולפיכך נברא האדם אחרון יותר מכל הנבראים [סנהדרין לח.], כי לחשיבות צורתו צריך הרכבה יותר עד שיקבל הצורה". ובבאר הגולה באר החמישי [קל.] כתב: "כי האדם נברא אחרון, מצד כי כל מורכב הוא אחרון לדבר שהוא יותר פשוט... ואין לך דבר שהוא יותר מורכב מן האדם, כי זה האדם הוא שכלי, והוא מורכב מגוף ושכל, וזהו הרכבה יותר מכל". ובח"א לסנהדרין לח. [ג, קמט.] כתב: "כי האדם הוא יותר מורכב מן שאר בעלי חיים, כי שאר בעלי חיים כאילו היה הכל חומר, אבל האדם שיש בו דעת וחכמה, הוא מורכב משניהם, מגוף ושכל, והפשוט הוא קודם המורכב" [ראה למעלה הערה 71].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:79
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:79](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:79)

(79) על פי החלוקה של דומם, צומח, חי, מדבר [רבינו בחיי בראשית יד, כג]. ובתפארת ישראל פט"ז [רמט.] האריך לבאר כיצד בריאת אדה"ר עברה את השלבים של דומם, צומח, חי, ומדבר. וראה למעלה פי"ט הערה 137, ופמ"א הערה 70.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:80
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:80](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:80)

(80) לשונו בגו"א דברים פ"ד אות כא [צב:]: "בנמצאים תמצא מדריגות הפשוטים, והם הארבע יסודות שהם פשוטים, ואחר כך מדריגת מורכבים, ואחר כך מדריגת צומחים, ואחר כך מדריגת בעלי חיים, ואחר כך מדריגת בעלי חיים המדברים". ומה שכתב כאן "הגשם הפשוט" לכאורה כוונתו לחומר היולי שהזכיר הרמב"ן [בראשית א, א], ויובא בהערה הבאה. ובתפארת ישראל פכ"ג [שמב.] כתב: "כי חומר הראשון שהוא נעדר כל צורה, והוא פושט צורה ולובש צורה". ובח"א לסנהדרין צח. [ג, רטו:] כתב: "החומר הראשון, בשביל שהוא פשוט ולא מתייחד בדבר מה, מוכן לקבל כל הצורות, מפני שהוא פשוט". ואודות שהאדם הוא חמישי, כן כתב בתפארת ישראל ס"פ כא [שכג:]: "כי הפשוטים מדרגה ראשונה, והמורכבים מדרגה שניה, והדוממים מדרגה שלישית, והבעלי חיים רביעית, והאדם מדרגה חמישית". ובדרשת שבת הגדול [קצד.] כתב: "כי הפשוטים, שהם ד' יסודות, הם אחד. המורכבים הדוממים, הם שנים. צמחים, הם שלשה. בעלי חיים בלתי מדברים, ארבעה. האדם, הוא חמשה". ובדרוש על התורה [כז:] כתב: "כי מדריגה האחת הם הפשוטים, ב' המורכבים, ג' הצמחים, ד' הבעלי חיים, ה' הוא האדם. זהו אות הה"א שבשם 'משה' באחרונה. הנה שכל ענין זה יורה עליו שם 'משה', כי מה שהוא בעצמו האמצעי בין ה' וישראל נרמז במ"ם, אמצע האותיות. ואשר עלה והשיג מ"ט שערים נרמז בשי"ן, שהוא אות האחרון זולת אחת. ואשר הוריד החכמה וההשגה למטה לבני אדם שהוא בתחתונים במדריגה החמישית, נרמז בה"א שמספרה חמשה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:81
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:81](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:81)

(81) דברים אלו מבוארים היטב לפי דברי הרמב"ן [בראשית א, א], שכתב: "הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת. ואין אצלנו בלשון הקודש בהוצאת היש מאין אלא לשון 'ברא' [ראה להלן הערה 107]. ואין כל הנעשה תחת השמש או למעלה, הווה מן האין התחלה ראשונה. אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כח ממציא, מוכן לקבל הצורה, ולצאת מן הכח אל הפועל, והוא החומר הראשון, נקרא ליונים 'היולי'. ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותקן אותן... והחומר הזה שקראו 'היולי', נקרא בלשון הקודש 'תוהו', והמלה נגזרה מלשונם [קדושין מ:] בתוהא על הראשונות. מפני שאם בא אדם לגזור בו שם, תוהא ונמלך לקוראו בשם אחר, כי לא לבש צורה שיתפש בה השם כלל. והצורה הנלבשת לחומר הזה נקראת בלשון הקודש 'בהו', והמלה מורכבת, כלומר בו הוא". הרי ש"הגשם הפשוט" הוא החומר היולי, והוא הנברא הראשון בבריאה, ואין לה "התחלת העולם" גדולה מזו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:82
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:82](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:82)

(82) אף התחלתו, ולכך אף "הגשם הפשוט" משתייך לגשמיות העולם בכך שהוא בעל רחקים, וכמו שמבאר והולך. ואודות שלדברים הנמצאים בעולם הזה יש את משפט הגשמי, כן כתב בדרשת שבת הגדול [רי:]: "מצד האדם שהוא גשמי, והוא בעולם הגשמי, אין נראה הבדל בין צדיק ובין רשע, אבל כשיוצא מן הגשמי יהיה נראה ההבדל בין צדיק ובין רשע. ומה שאין עתה נראה הבדל, היינו מפני שהאדם הוא גשמי, והוא בעולם הזה גשמי, וכל גשם הוא גולם אין בו הבדל, ולפיכך אין חילוק בין צדיק ובין רשע... [אך] כשלא יהיה עוד הכל גשמי, אז יהיה ההבדל בין צדיק ובין רשע" [הובא למעלה פמ"ה הערה 51, ולהלן "הלכות יין נסך ואיסורו" הערה 71]. ולמעלה פמ"א [קנא] כתב: "העולם הזה הוא חמרי, מונע שלא יקנה האדם המדריגה העליונה". ובתפארת ישראל פ"ה [צ.] כתב: "מענין העולם הזה, שהוא כולו גשמי". ובח"א לב"ב י: [ג, סד:] כתב: "כי העולם הזה הוא כולו גוף" [ראה למעלה פמ"א הערה 65].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:83
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:83](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:83)

(83) לשונו בדר"ח פ"ב מ"ה [תקפג.]: "אמר הכתוב על התורה כי התורה הזאת [דברים ל, יא] 'לא נפלאת ולא רחוקה היא ממך', כלומר שאין לה רוחק גשמי. וזכר הכתוב הרחקים שיש לגשם, כי הרחקים שיש לגשם הוא הגובה ואורך ורוחב, אלו הם הרחקים שיש לגשם. וכנגד הגובה אומר [שם פסוק יב] 'לא בשמים היא', שהוא הגובה הגשמי. וכנגד האורך והרוחב אמר [שם פסוק יג] 'לא מעבר לים היא', כי הים הוא לאורך ורוחב הארץ, שהרי הים מסבב הארץ, אם כן הים הוא לאורך ורוחב הארץ".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:84
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:84](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:84)

(84) פיאות - צדדים [מצודות ציון ירמיה מט, לב "פאה - צד ועבר"]. והמלבי"ם [ויקרא יט, ט] כתב: "שם 'פאה' בא לציין את הרוח של איזה דבר. למשל 'פאת נגב' [במדבר לד, ג] 'פאת ים' [שם פסוק ה] של גשם פלוני. ויש לשטח מרובע ארבע פאות לארבע רוחות העולם. ואמר [שמות כו, כ] 'ולצלע המשכן השנית לפאת צפון', הצלע הוא הקיר עצמו, והפאה הוא הרוח שהיה לצפון". והראב"ע [שמות כה, כו] כתב "ועשית ארבע הפאות - מזרח ומערב וצפון ודרום".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:85
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:85](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:85)

(85) יש להבין, מהו ההבדל בין שלשה הרחקים [אורך רוחב וגובה], לבין ששה הרחקים [ששת הצדדים]. ולמעלה הערה 77 הובאו מקבילות לשני ההרחקים הללו. וכאן הזכירם זה אחר זה, שכתב "הגשם הפשוט אשר יש לו הרחקים השלשה, דהיינו האורך והרוחב והגובה, ויש לו שש פיאות". ונראה שכיווני ההתפשטות הם שלשה [אורך רוחב וגובה], אך ההתפשטות בפועל היא בששה צדדים. דוגמה לדבר; לשטח יש ארבעה צדדים, אך כיווני ההתפשטות הם שנים [אורך ורוחב], כי שנים מהצדדים הם לאורך, ושנים מהצדדים הם לרוחב. ולמעלה פ"ג [קצט.] כתב: "כי שש הוא מספר שלם, וזה כי לא תמצא דבר שלם כי אם על ידי מספר ששה. וזה כי הנקודה היא אחת, והיא חסירה, בעבור שאין לה התפשטות כלל. והקו אשר יש לו התפשטות באורך, ויש לו שלימות יותר, בעבור שיש לו התפשטות באורך, אך אין זה שלימות גמור בעבור שאין לקו התפשטות רק אורך, ואין לו התפשטות אורך ורוחב. והשטח אשר יש לו התפשטות אורך ורוחב הוא שלם יותר, בעבור שיש לו התפשטות אל הצדדין הארבע, אבל אין לו עומק. אמנם הגשם הוא השלם, בעבור שיש לו התפשטות הצדדין הששה, דהיינו מעלה ומטה וארבע רוחות, ואין התפשטות יותר משש קצוות אלו". וכן חזר וכתב למעלה פנ"ח [שכד:], וח"א לסנהדרין י: [ג, קלה.]. וראה למעלה פנ"ח הערה 39, וש"נ.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:86
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:86](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:86)

(86) פירוש - עומדים זה לעומת זה; מעלה לעומת מטה, ימין לעומת שמאל, ופנים לעומת אחור. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:87
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:87](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:87)

(87) לשונו למעלה פס"ט [לאחר ציון 126]: "דע כי הדבר שהוא שלם מבלי חסרון הוא דבר שיש לו ששה קצוות וביניהם האמצעי, שהוא נקרא 'היכל הקודש' מכוון באמצע". וראה שם הערה 127, שהוא יסוד נפוץ בספריו. וראה בסמוך הערות 89, 103.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:88
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:88](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:88)

(88) מדבריו כאן משמע שרק שש הפיאות מתנגדות ועומדות זו לעומת זו, אך לא כן הנקודה האמצעית. וכן מבואר מדבריו בתפארת ישראל פכ"ד [שסג:], שכתב: "האמצעי יש בו כח הכל... שהכל מתחבר אל האמצעי, ואין לאמצעי שום התנגדות כלל. ודבר זה ידוע כי לכל דבר יש התנגדות, חוץ מן האמצעי, והכל מתחברים עם הנקודה האמצעית". אך יש להעיר מדבריו למעלה בהקדמה שלישית [קכה.], שכתב: "כי החלופים הם החלקים המתנגדים זה לזה, והמתחלקים זה מזה. והדברים המתנגדים זה לזה והמתחלקים זה מזה בראשונה הם ששה צדדי העולם, שהם ארבע רוחות, ומעלה ומטה, שהם מחולפים ומחולקים, שכל צד נגד השני, ועוד השביעי הוא האמצעי המתנגד אל כלם". וכיצד התנגדות זו של האמצעי אל כלם עולה בקנה אחד עם דבריו כאן ובתפארת ישראל. ונראה לומר שכאן ובתפארת מבאר שאין האמצעי ההפך הגמור לששת הצדדים, לעומת צד דרום וצד צפון שהם הפכים זה לזה בתכלית. וכן צד מזרח וצד מערב הם הפכים זה לזה בתכלית. אך עם כל זה גם לאמצעי יש מהות משלו, השונה ממהותם של שאר הצדדים, אך אינה הפכית להם. **ויש בזה** הטעמה מיוחדת; בדר"ח פ"ג מ"ג [קז.] השריש שאין שלשה הפכים, אלא רק שנים, וכלשונו: "אי אפשר שיהיו ג' דברים הפכים. ושני דברים שהם הפכים, כמו השחור והלבן, ותניח עוד צבע שלישי, כמו האדום, הרי צבע זה הוא ממוצע, שאינו שחור ואינו לבן, והוא ממוצע ביניהם, ועל ידי זה מתחברים שני הפכים, כי הוא ביניהם. ולכך על ידי שלישי יש חבור להם" [הובא למעלה פ"ט הערה 236, ופ"ס הערה 164]. וכיצד האמצעי יהיה הפך לששה צדדים, הרי דבר זה מן הנמנע שיהיו שבעה הפכים. אלא הם הם הדברים; נהי שהאמצעי שונה מששת הצדדים [שהאמצעי נבדל מהגשם, לעומת ששת הצדדים הגשמיים (כמבואר בהערה הקודמת)], אך אינו הפך להם. אך צד מזרח הוא הפך צד מערב, וצד דרום הוא הפך צד צפון, וכמו שנתבאר. וראה למעלה הקדמה שלישית הערה 20 במה שנתבאר, אך יותר נראה המהלך שנתבאר כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:89
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:89](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:89)

(89) יסוד נפוץ בספריו [שהעדר הרחוק של האמצעי מורה על קדושתו]. וכגון, למעלה הקדמה שלישית [קכט.] כתב: "אמנם השביעי, שהוא האמצעי, ונקרא 'היכל הקודש', הוא מכוון באמצע, לפי שהאמצעי נבדל מהכל, שהרי אינו נוטה לשום צד מן הצדדין, ומפני כך האמצעי מתיחס תמיד אל הקדושה והמעלה הנבדלת מן הגשמית, כמו שהיתה הארץ הקדושה ובית המקדש מכוון באמצע העולם [תנחומא קדושים סימן י]. וזה מפני כי הצדדים, מפני שהם צדדים יש להם רוחק, וכל רוחק הוא גדר הגשם, אשר יש לו רחקים. אבל האמצע אין לו רוחק כלל, רק עומד באמצע, נבדל מן הצדדים שהם רחקים, ולפיכך האמצעי נבדל מן הגשם. אלו הם שש צדדי העולם עם היכל הקודש, הוא האמצעי". ולמעלה פמ"ו [שסט.] כתב: "אמנם יש בו שביעי, והוא האמצעי, שאינו נוטה לשום צד. ומפני שאינו מתיחס לשום צד, דומה לדבר שהוא בלתי גשמי, שאין לו רוחק. ולפיכך יש גם כן לזמן, המתיחס ומשתתף עם הגשם, ששה ימים, והם ימי חול, אבל השביעי קדוש. ונמצא כי שבעה ימי שבוע הם דומים לגשם הפשוט, שיש לו ששה קצות והאמצעי שבניהם. זהו ענין ששת ימי חול, והשביעי הוא קדש". ולמעלה פ"ס [תמז.] כתב: "וזה כי האמצע הוא נבחר, והוא קדוש אלקי ביותר, כאשר התבאר מענין האמצע בהקדמת הספר ובכמה מקומות בזה הספר שהאמצע הוא נבחר לקדושה". ובתפארת ישראל פ"ע [תתרצו.] כתב: "כאשר בחר הקב"ה, בחר בארץ ישראל, שהוא באמצע העולם. ובחר אחר כך במקדש, שהוא באמצע ארץ ישראל. ודבר זה מפני שכל דבר שהוא נוטה מן האמצע אינו ראוי לקדושה. כי כבר אמרנו פעמים הרבה מאד שכל דבר שיש לו רוחק מתיחס אל הגשמי, שהגשם יש לו רוחק. אבל האמצעי בשביל שאין לו רוחק, שהרי הוא באמצע, מתיחס אל הדבר הנבדל. ומפני זה בית המקדש הוא הקדוש, מפני שבית המקדש הוא באמצע". ובנצח ישראל פ"כ [תלה:] כתב: "כי ד' מלכיות הם כנגד ד' רוחות... וישראל מתיחסים אל הנקודה האמצעית. מפני שהצד מתיחס אל הגשמי, שהרי כל צד אשר יש לו רוחק, שהוא מתרחק מן האמצעי, אשר אין לו רוחק. וכל דבר אשר יש לו רוחק, הוא מתדמה אל הגשמי, אשר גדר הגשם הוא הרוחק. ומדריגת האומות שהם גשמיים, ולפיכך המלכיות הם ד', כנגד הצדדין שהם ד'. אבל ישראל, שיש להם מדריגה בלתי גשמית, הוא נגד האמצעי, שהרי האמצעי אין לו רוחק כלל, שאינו נוטה לשום צד, ולפיכך האמצעי מתיחס אל בלתי גשמי שאין לו רוחק. ולכך ישראל הם אחד, שהרי האמצע הוא אחד, והצדדין הם ד'". ושם פנ"ט [תתקב:] כתב: "האמצעי אין לו רוחק, שהרי הוא עומד באמצע, ולפיכך האמצעי מיוחד שהוא נבדל ביותר... שלכך בית המקדש, שהוא אוהל קדושה, הוא באמצע העולם". ובח"א לכתובות סח. [א, קנה.] כתב: "האמצעי אין לו רוחק... ודבר זה רמזו חכמים [ספרי במדבר ח, ב]... 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות' [שם]... מכאן אמר רבי נתן האמצעי הוא משובח. וזה מפני כי הימין והשמאל יש להם רוחק, ולכך הם מתייחסים אל הגשמי. אבל האמצעי אין לו רוחק, מתייחס אל הנבדל מן הגשמי" [הובא למעלה פמ"ו הערה 22, ופ"ס הערה 348, וש"נ].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:90
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:90](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:90)

(90) בפשטות כוונתו לדברים שכתב עד כה בספר זה, וכפי שעד כה כתב הרבה פעמים בטוי זה, ותמיד כוונתו היתה לדברים שכתב למעלה בספר זה [ראה למעלה הקדמה שניה (פא.), פ"ט (תעד.), פ"ל (תקיב:), פמ"ג (רה:), פנ"ד (קסט:), שם (קעח:), פנ"ט (שנד.), פס"ו (לאחר ציון 37), ס"פ סז, ועוד]. זאת ועוד, דאם כוונתו היתה לדברים שכתב בספרים אחרים, אזי היה כותב "וכבר הארכנו בזה במקום אחר" [כפי שכתב בתפארת ישראל פ"ד (פא.), שם פ"ז (קכד.), שם פל"א (תסד.), שם פנ"ו (תתעז.), דר"ח פ"ד מי"א (רכג.), שם פ"ה מ"ו (ריז:), נתיב התורה פ"ה (רנב:), ועוד]. ואכן כדבריו כאן כתב למעלה בהקדמה שלישית [קכט.], פי"ט [רד:], פמ"ו [שסט.], ופס"ט [לאחר ציון 126]. וכן ביאר ענין זה בשאר ספריו, וכמלוקט למעלה פס"ט הערה 127, וכאן בהערות 87, 89. **ודע**, שגם בח"א לנדרים לט: [ב, יד.] כתב אות באות כדבריו כאן, וגם שם כתב "וכבר הארכנו בזה". ולא מצאתי שבח"א עד לשם האריך בזה [מלבד איזכור קצר בח"א לר"ה כא: (א, סוף קכב.), אם לא שנבאר שכוונתו לדברים שכתב בח"א שאינם בידינו (כמו על מסכת ברכות, ורובו של סדר מועד)]. ולכאורה זו ראיה שדבריו בח"א הם העתקה מדבריו בספריו הקדושים. וראה בבאר הגולה באר החמישי הערה 371, נתיב התורה פ"ג הערה 44, ושם פ"ח הערה 31, שגם שם הוכח כן. אמנם ראה בנתיב התורה פ"י הערה 130, שמשם מוכח להיפך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:91
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:91](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:91)

(91) אף על פי שביאר למעלה שלאמצעי יש מעלה נבדלת מהגשמי מחמת שאין לאמצעי רוחק, מ"מ מכלל "העולם הגשמי" לא יצא, אלא שהאמצעי מורה על המימד הנבדל מהגשמי הנמצא בתוך עולם הגשמי. דוגמה לדבר; למעלה פ"מ [קא:] כתב: "כי ז' ימי בראשית הם ז' ימים של הטבע, כי בז' ימים נברא עולם הטבע". וכן בתפארת ישראל פ"א [לו:] כתב: "מפני כי עכו"ם הם מן העולם הטבעי, לכך הם שבעים אומות, כי עולם הטבע נברא בשבעת ימי בראשית, וכנגד שבעת ימי עולם הטבע היו שבעים אומות, כנגד כל יום עשרה... ועכו"ם לפי מעלתם נתן להם ז' מצות [סנהדרין נו:], שהם שבע מצות בני נח". ובדרשת שבת תשובה [פב:] כתב: "כי שבעה ימים הם ימי טבע, שהיא גשמית, שהם נגד שבעת ימי בראשית שברא הקב"ה את הטבע הגשמית". והשאלה העולה מאיליה היא, הרי שבעת ימי בראשית כוללים גם את יום שבת קודש, וכיצד קדושת שבת נכללת ב"שבעת ימי בראשית שברא הקב"ה את הטבע הגשמית" [לשונו בדרשת שבת תשובה]. ובעל כרחך לומר, כי מספר שבע מורה על השילוב של רוחני וגשמי, וכמו שכתב בדר"ח פ"ה מט"ו [שעד.]: "כי מספר שבעה מורה על... מדריגת הבלתי גשמי אשר הוא עומד בגשמי. ולפיכך תמצא בכל מקום כי במספר שבעה חול וקדושה; שבעת ימי שבוע, ששה ימי חול, והשביעי הוא קודש... וכל זה מפני כי מספר הששה הם חול, והם כנגד ששה קצוות הגשם, שהוא חול, ואילו השביעי הוא כנגד היכל הקודש, שהוא השביעי והוא באמצע, ודבר זה ידוע... ודבר זה מבואר באין ספק, כי כאשר יש שבעה, יש כאן חבור הקודש אל הגשמי". ובנצח ישראל ר"פ כא [תמד.] כתב: "העולם הזה יש בו שני דברים; כי הוא עולם גשמי כאשר ידוע, ומצד הזה אין בו קדושה. ומכל מקום אי אפשר שלא יהיה העולם הזה בו מדריגה קדושה בדבר מה... כי העולם הזה בא מן השם יתברך, שהוא קדוש, ומאחר שבא מאתו יתברך, אי אפשר שלא יהיה לעולם הזה התיחסות אליו יתברך. שלא יבא דבר מדבר אם אין לו התיחסות אליו בדבר מה... ומפני זה העולם אשר הוא בעל גשם, יש בו בחינה נבדלת בלתי גשמי. ובחינה זאת היא מצד הפועל, שהוא נבדל מן הגשמי. ויש בעולם הזה גם כן בחינה גשמית, וזה מצד הנברא עצמו, שהוא גשמי. וכנגד זה עמדו בעולם שתי בחינות מחולקות; האומות שהם נוטים אל הגשמי, וזהו בחינה אחת. והאומה הישראלית, האומה הקדושה, כנגד הבחינה השנית, שיש בעולם בחינה שראוי לעולם צד בחינה קדושה בלתי גשמית". ובדר"ח פ"ה מ"א [טו:] כתב: "עולם הזה נברא בה"א, כי הה"א יש בה שני חלקים, לרמוז כי העולם הזה יש בו שני דברים; שהוא עולם גשמי, ומכל מקום דבק בו גם כן מדריגה עליונה קדושה. והה"א היא ד', ובתוך הד' יש בו יו"ד". ובח"א לסנהדרין צט. [ג, רכד.] כתב: "אותה מעלה שיגיעו ישראל אליה אין לה חבור עם העולם הזה הגשמי, רק כמו החבור שיש אל היין לענב... כי ששת ימי בראשית ברא הקב"ה עולם הזה, ואל עולם הזה מצורף המדריגה עליונה הזאת שיגיעו ישראל אליה, ושניהם ביחד נבראו". נמצא שמספר שבע מורה על עולם הטבע, אך עולם הטבע גופא בהכרח פתיך ביה קדושה מסויימת שהרי הוא בא מהקב"ה, ומן הנמנע שדבר הבא מהקב"ה לא תמצא בו התייחסות מסויימת אל הקב"ה, והתייחסות זו מתבטאת בשבת קודש [ראה למעלה פ"מ הערה 152, וש"נ. ולפי דברים אלו תתיישב הקושיא שנתעוררה באור חדש פ"ה הערה 122, עיי"ש].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:92
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:92](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:92)

(92) לשונו למעלה [לאחר ציון 67]: "כי רז"ל יודעי מצפוני החכמה, כאשר עמדו על ענין העולם הזה אמרו, מאחר שיש לעולם הרכבה וחבור מדברים מחולפים, והעולם מורכב מהם, והפשוט הוא קודם למורכב, אם כן יש דברים יאמר עליהם שנבראו קודם שנברא העולם המורכב, והם דברים פשוטים", ושם הערה 71. וראה להלן ציון 173.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:93
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:93](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:93)

(93) הפשוטים הקודמים למורכבים.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:94
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:94](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:94)

(94) פירוש - הואיל והפשוט קודם למורכב, לכך הפשוט גם קודם לגשם הפשוט, כי כל גשם [אף הפשוט] הוא שלב שני לפשוט שקדם לו. לכך כנגד שבעת הדברים שהם הגשם הפשוט [שש פיאות והאמצעי שביניהן] קודמים שבעת הדברים שנזכרו במאמר [תורה, תשובה, גן עדן, גיהנם, כסא הכבוד, בית המקדש, ושמו של משיח], וכמו שיבאר.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:95
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:95](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:95)

(95) שהרי פאה היא צד [כמבואר למעלה הערה 84], ולכל צד יש רחקים המורים על הגשם, וכיצד שבעת הדברים שהוזכרו במאמר "כל אחד מתיחס לפיאה אחת פשוטה מבלי הרכבה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:96
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:96](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:96)

(96) "רק" בלשון המהר"ל הוא כמו "אלא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:97
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:97](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:97)

(97) פירוש - שבעת הדברים הפשוטים שהוזכרו במאמר אינם פיאות רוחניות, שכאמור אין כזו בריה שהיא "פיאה רוחנית". אלא שבעת הדברים האלו מתייחסים בעניינם "לפאה אחת פשוטה מבלי הרכבה" [לשונו למעלה], לאמר שהם השלב הפשוט והמקדים לפאה עצמה, וכמו שמבאר והולך.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:98
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:98](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:98)

(98) בח"א לנדרים לט: [ב, יד:] במקום המלים "והוא פשוט יותר מבלי חבור כלל" נכתב "והוא פשוט יותר שאין לו הרכבה הזאת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:99
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:99](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:99)

(99) לפי זה "**קודם** שנברא העולם" אינו מבחינת הזמן, אלא ש"קודם" מבחינת הסבה, שדברים אלו הם הסבה לְמה שיבוא בעקבותיהם, כי הפשוט הוא סבה למורכב. ולמעלה פכ"ב [ערב:] כתב: "כאשר הוא זן ומפרנס, הוא קודֵם לאחר, שהרי הוא סבת האחר, שעל ידו נזון ומתפרנס האחר. ומפני שהוא קודם נאמר בו לשון 'היה', כי לשון 'היה' בא על קודם בסבה, כמו שהוא בא על קודם בזמן, כי שניהם הם ענין אחד, שהרי שניהם נקראים קודמים; כי יאמר פלוני קודם פלוני כאשר הוא קודם לו בזמן, ויאמר שהדבר קודם לאחר כאשר הוא קודם בסבה, כי הסבה קודמת למה שהוא סבה לו". ובמבוא לדרשות המהר"ל עמוד 16 הביאו את דברי הרמב"ם [באור מלות ההגיון, שער יב] שכתב: "יאמר אצלנו על מה שהוא קודם לדבר אחר, על ה' פנים; הראשון הוא הקדימה בזמן... החמישי הקדימה בסבה שיהיו שני דברים... האחד מהם סבה למציאות האחר, הנה נאמר בסבה שהיא יותר קדומה מן המסובב, כמו שנאמר שעלית השמש היא סבה למציאות היום" [ראה למעלה פכ"ב הערה 50].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:100
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:100](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:100)

(100) אודות שהתורה היא היושר, כן כתב בכמה מקומות. וכגון, למעלה פ"מ [עב:] כתב: "התורה גם כן דומה לדרך בענין אחר, שהרי ההולך בדרך אינו פונה ימין ושמאל, רק מכוון דרכו. כך התורה מכוון דרך האדם, מבלי נטות ימין ושמאל. ומפני שהתורה דומה לדרך, ראוי שתנתן התורה בדרך, כפי שהתורה בעצמה שהיא דרך". ובתפארת ישראל פי"א [קע:] כתב: "היושר הוא בתורה, ולפיכך על ידי התורה הוא שקונה הקירוב והחבור בו יתברך, כי אין ליושר יציאה כלל... כי התורה היא היושר בעצמו... ודבר זה ענין מופלג להבין איך על ידי התורה היא היושר, והוא הדרך אל הדבוק בו יתברך. ועל מדרגה ומעלה זאת אמרו בפרק רבי עקיבא [שבת פח.], דרש ההוא גלילאי עליה דרב חסדא, בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי, לעם תליתאי, על ידי תליתאי, ביום תליתאי, בירחא תליתאי. וביאור ענין זה, שבא לתת שבח אל הקב"ה על התורה שנתן לנו השם יתברך. שכל הנבראים, מצד שיש בהם חסרון, כי אין נברא בלא חסרון, וכל בעל חסרון יש בו יציאה מן היושר, שהרי יש בו חסרון... ולא כך התורה, שהיא גזרת השם יתברך, שהוא היושר לגמרי. וזה שאמר 'בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאי', שכל דבר המשולש הוא שיש בו היושר בעבור השלישי, שהוא באמצע, אין נוטה מן היושר לא לימין ולא לשמאל. וכאשר יש ב' בלא ג', אין כאן יושר, שאין כאן האמצעי, שהוא היושר. וקאמר 'בריך רחמנא דיהיב לון אוריין תליתאי', שדברי התורה אינם יוצאים מן היושר". ובאור חדש פ"ט [תתתמז.] כתב: "כי התורה היא היושר הגמור, ואינה יוצא מן היושר". ובדרוש על התורה [כד:] כתב: "מה שנתנה [התורה] בחדש השלישי [שמות יט, א], וכל הנלוה לנתינתה היה במשולש [שבת פח.], הוא להורות על היושר שבה, שכל מצותיה הבאים בה הם ישרים ואמתיים. כי כל שיש בו שלישי יש בו היושר, מצד שהשנים הם שתי קצוות, והשלישי שביניהם הוא היושר מבלי לנטות אל אחת הקצוות" [ראה למעלה פ"מ הערה 41, ופנ"ד הערה 282].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:101
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:101](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:101)

(101) לשונו בח"א לשבת קנב. [א, פד.]: "כי הצדיק יש לו קישור כפי מדריגתו אשר אינו יוצא מן הדרך הישר והשווי כלל, רק נשאר בדרך הישר, והוא הנקרא דרך האמצעי... כי הצדיק אשר לא סר מן היושר ומדרך הממוצע שהוא הישר בעיני אלקים ובעיני אדם... הצדיקים שלא סרו מן הנקודה האמצעית... כי הרשע אשר היה הולך במעשיו לקצה, הפך הצדיק אשר לא סר מן היושר ומן נקודה האמצעית". ובח"א לשבועות ט: [ד, יב:] כתב: "כי הצדק הוא שיש בו היושר, ואינו נוטה מן המצוע כלל. והמצוע הוא כמו הנקודה, כאשר ידוע מן כל דבר שהוא באמצע, שהוא כמו נקודה קטנה... כי הצדיק, במה שהוא צדיק וישר, אינו יוצא מן האמצעי". ובח"א למנחות מד. [ד, פ:] כתב: "כי ישראל נקראים חלק שלישי לאומות, וכדכתיב [זכריה יג, ח] 'והיה פי שנים בכל הארץ יכרתו והשלישית תשאר'... והשלישי הם ישראל. וזה מפני כי ישראל הם כנגד חלק האמצעי שיש לו היושר, והאומות הם כנגד הקצות היוצאים מן היושר, ולכך יכרתו, שהם נוטים אל הקצה... ואילו ישראל שהם המצוע והיושר, והוא החלק השלישי". וברי הוא שמעלת הצדיקים וישראל היא שכל מעשיהם הוא לפי התורה, שאינה נוטה מן הנקודה האמצעית [ראה למעלה הקדמה שלישית הערה 46, ולמעלה פס"ז הערה 163].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:102
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:102](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:102)

(102) אודות שהיושר הוא האמצעי, כן כתב באור חדש פ"ד [תתמה:]: "בשלשה יש בו היושר, כי כל שלשה יש בו אמצע, שהאמצע הוא היושר, והשנים הם הקצוות". ובדר"ח פ"ה מ"ז [רמ:] כתב: "מה שהאמת הוא דומה אל האמצעי... כי האמת אין לו נטיה מן היושר כלל, וזהו ענין האמצעי, שאין לו נטיה מן היושר, שהרי הוא האמת בעצמו, ולא שייך אצלו נטיה. אבל השקר הוא נוטה מן היושר, ולפיכך אותיות 'שקר' הם בסוף אלפ"א בית"א, כל זה מפני כי השקר יש לו נטיה מן היושר". ובח"א לשבת קד. [א, מח.] כתב: "השקר... [אותיותיו] הם זה אצל זה [שבת קד.]... לפיכך אותיות 'שקר' בסוף, ואינו מתפשט כלל, והוא רחוק מן האמצע, כי האמצע הוא ראוי אל היושר. ולפיכך אותיות 'שקר' בסוף אלפא ביתא". ובגו"א בראשית פ"ב אות כא [סב:] כתב: "כל דבר שהוא באמצע הוא בשיווי, ואינו נוטה אל אחד הקצוות". ובתפארת ישראל פ"ל [תנג:] כתב: "האמצעי שבתוכם אינו נוטה לא לימין ולא לשמאל". ושם פס"ו [תתרלז:] כתב: "משפט האמצעי אשר אינו יוצא מן השווי והיושר... אינה נוטה לא לימין ולא לשמאל, רק עומדת באמצע וביושר כמשפט האמצעי". ובח"א לשבת נה: [א, לב:] כתב: "כי בנימין בן יעקב הוא מסולק מן החטא, כי החטא שהוא נוטה חוץ ליושר וזהו ענין חטא, אבל בנימין בן יעקב לא היה נוטה חוץ ליושר והיה כולו צדיק. וזה תדע כי היה בחלקו בית המקדש [יומא יב.], שהוא באמצע העולם, אינו נוטה מן היושר". ובח"א לסנהדרין קו: [ג, רנ.] כתב: "כי שלשה יש בהם האמצעי, שאין לו נטיה אנה ואנה, כמו שהוא כל אמצעי" [ראה למעלה פ"ט הערה 260, פמ"ג הערה 31, פנ"ד הערה 282, ופס"ו הערה 186]. **ודע שבספריו** תיבות "שווי" "יושר" ו"אמצע" הן תיבות מתחלפות זו בזו. וכגון, בגו"א בראשית פ"ב אות כא [סב:] כתב: "דע כי המזבח הוא באמצע מקום ישוב הארץ, ואותה האדמה היא בין הקצוות לגמרי, וכל דבר שהוא באמצע הוא בשיווי, ואינו נוטה אל אחד הקצוות". ובתפארת ישראל פס"ו [תתרלז:] כתב: "משפט האמצעי אשר אינו יוצא מן השווי והיושר". ובנצח ישראל פנ"ט [תתקב:] כתב: "כי הקצה במה שהוא קצה, הוא יוצא מן השווי, לכך נקרא 'קצה'. אבל האמצעי אין לו יציאה, רק הוא בשווי". ולהלן פע"א [לאחר ציון 43] כתב: "ואחר כך אמר [אבות פ"ה מ"ה] 'ולא נצחה הרוח לעמוד העשן', לפי שהוא נמשך בשווי, עולה ומתמר כמקל בקו ההולך ביושר ובאמצע, ולא נצחה הרוח לעמוד העשן הזה, וגם דבר זה ידוע". וכן כתב בדר"ח [שם]. ובדר"ח פ"ה מי"א [שכח:] כתב: "בעל פשע הוא יוצא מן היושר ומן השווי". ובנתיב השלום פ"ג [א, רכה:] כתב: "מי שבולם עצמו בשעת מריבה, שאינו יוצא מן השווי, והוא האמצע". וכן כתב בח"א לחולין פט: [ד, קא:]. הרי שמזכיר ג' דברים; שווי, יושר, ואמצע, כי כל אלו שייכים להדדי. כי "השווי" הוא שנשאר על קו האמצע והממוצע, וכמו שכתב בדר"ח פ"ה מ"ז [רלז.]: "השווי לגמרי היא האמצע, שאינו נוטה לשום צד". נמצאת למד שהשווי והיושר מורים על מעלת האמצע. ודע, שכל אלו הם מדות יעקב, שהוא תפארת [כמבואר למעלה בהקדמה שלישית הערה 47, ופכ"ד הערה 110], ונקרא "ישורון" [ישעיה מד, ב] מחמת שהוא אמצעי בין אברהם ויצחק [ראה למעלה פמ"ו הערה 141, וש"נ, ולהלן פע"א הערה 46].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:103
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:103](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:103)

(103) לאחר ציון 87.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:104
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:104](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:104)

(104) לשונו בנצח ישראל פכ"ז [תקסב.]: "ואמר 'שני אלפים תורה' [סנהדרין צז. "ששת אלפים שנה הוי עלמא; שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח"], כי הזמן האמצעי מיוחד לתורה, ודבר זה בארנו בסוף חבור גבורות ה' [בפשטות כוונתו לדבריו כאן]... מפני שהאמצעי אינו גשם, כי כל גשם יש לו רחקים, והאמצעי אין לו רוחק, לכך מתייחס הזמן האמצעי, שאין לו רוחק, אל בלתי גשמי, כמו התורה, שאין שייך בה גשמות כלל". ובדר"ח פ"ה סוף מ"כ [תצד:] כתב: "כי אחר שסידר צד שמאל... וצד ימין... סידר האמצעי בין שתי הקצוות, שהיא בית המקדש והתורה ביניהם". ובח"א לזבחים קטז. [ד, עב.] כתב: "כי מתן תורה... אינו מתייחס לא מצד שמאל, ולא מצד ימין, רק מן האמצע, ומצד הזה אין מדריגה למעלה מזה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:105
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:105](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:105)

(105) תשובה, גן עדן, כסא הכבוד, בית המקדש, ושמו של משיח [נדרים לט:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:106
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:106](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:106)

(106) בח"א לנדרים לט: [ב, יד:] כתב משפט זה כך: "אין דבר שכלי נבדל לגמרי רק התורה". וכן כתב בהרבה מקומות. וכגון, למעלה הקדמה שלישית [קנג.] כתב: "ו'התפארת' [דהי"א כט, יא] זו מתן תורה [ברכות נח.]... כי התפארת הוא עניין נבדל ואינו גשמי, ואין דבר בלתי גשמי רק התורה". ולמעלה פנ"ב [פח.] כתב: "ועל אלו ג' דברים [חכמים, נבונים, וזקנים] יש מדריגה יותר חשובה, והיא ידיעת התורה, שהיא מפי השם יתברך על ידי נביאו, והיא יותר נבדלת מכל השגות שבעולם. שאין ספק כי השכל הנאצל, מחמת שזה השכל מתיחס אל האדם, שהוא קנינו, אין השגתו בדברים שיש בהם פשיטות גמור והם רחוקים לגמרי מענין החמרי, ולא היה אפשר להשיג אותם האדם שהוא בחומר. אבל התורה, שהיא מה', אמרות ה' אמרות טהורות מזוקקות שבעתים מכל חומר". ובאור חדש פ"ד [תשעה:] כתב: "ובגמרא [מגילה טו.] אמר רבי יצחק נפחא, שלחה ליה שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה, דכתיב ביה [שמות לב, טו] 'מזה ומזה הם כתובים'... כי התורה הם גזירות מן השם יתברך, מבוררים ונגזרים בגזירה ממנו. לכך כתיב בה 'כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים'. והיה זה לטעם מופלג מאוד, כי התורה הוא השכל הברור, והוא שכל הנבדל לגמרי, שהוא שכל ברור. ולפיכך היו כתובים משני עבריהם, כי הכתיבה משני עבריהם הוא הבירור הגמור, מורה על שכל נבדל, שאין לשכל הנבדל הזה חבור אל גשם. ולא כן כאשר לא היו כתובים משני עבריהם, והיה הכתב חרוץ רק למעט, ולא היה חרוץ לגמרי, כי אין מורה על שכל ברור לגמרי. אבל זה דומה לשכל שהוא מוטבע בחומר, כמו שכל האדם שאינו שכלי גמור, רק השכל עומד מוטבע בחומר, ויש לו נושא, הוא החומר. ומפני שיש לו נושא, הוא החומר, אינו שכל ברור. לכן אם לא היה חקוק משני עבריהם, היה אותו חלק שאינו חקוק כמו הנושא לחלק החקוק, ודבר זה מורה על דבר שאינו נבדל לגמרי, רק שכל מה, ואינו נבדל. אבל התורה חקוקה מעבר לעבר, מורה על שאין כאן נושא כלל, והוא מורה על שכל נבדל מן הגשם לגמרי". ובנר מצוה [פט.] כתב: "בקודש הקדשים היו הארון והתורה [שמות מ, כ-כא], שהיא שכלית בלתי גשמי". ובתפארת ישראל פי"ב [קצא:] כתב: "התורה השכלית, שאין לה בחינה חמרית כלל". ושם פי"ד [ריז:] כתב: "התורה אינה נתלה בגוף, והוא שכל נבדל בלבד, לכך תקרא התורה 'אור' [משלי ו, כג], כי האור הוא נבדל לגמרי, אינו נתלה בגשם". ובהקדמה לדר"ח [יא.] כתב: "התורה נקראת 'אור', כי האור אינו תולה בדבר, אבל הוא מופשט מן הגוף לגמרי, ולפיכך התורה דומה לאור... התורה היא בלא גוף, שהיא השגת השכל, אין לגוף עסק בה". ובהמשך שם [כז.] כתב: "התורה היא חכמת אלקים, אין בה דבר גופני". ובדר"ח פ"ד מ"ה [קכב:] כתב: "כי התורה היא שכלית נבדלת מן ענייני עולם הזה הגשמי, שהיא חכמה אלקית". ושם פ"ו מ"ב [יח:] כתב: "כי התורה היא נבדלת מן העולם הזה, כי התורה היא שכלית, וכל העולם הוא גשמי. ולפיכך כל העולם אין שוה לדבר אחד מן התורה. כי העולם, אף על גב שיש בו חכמה, אין בהם החכמה העליונה, שהיא שכל גמור, רק 'שכל האדם' נקרא. אבל התורה היא חכמה עליונה, חכמה גמורה". ובנתיב התורה פ"א [צו:] כתב: "כי התורה היא על כל מצות. ואף כי בית המקדש הוא קדוש, אין דומה לקדושת התורה, שהיא קדושה לגמרי, שהיא שכלית, ואילו בית המקדש הקדושה חלה על הבית, שהוא גוף וגשם, מה שאין כן בתורה שהיא אלקית בעצמה, ואין מצורף אליה דבר גשמי... ובזה בארו כמה גדול תלמוד תורה, כי מפני שהתורה היא שכלית אלקית, היא על הכל. שהכל יש לו צירוף וחבור אל הגשמי, זולת התורה האלקית, שהיא נבדלת לגמרי". ובנתיב הפרישות פ"א [ב, קיב:] כתב: "אף על גב שתמצא אצל המלאך קדושה, כדכתיב [דניאל ד, יד] 'ובמאמר קדישין שאלתא', אבל שיהיה קודש קדשים דבר זה לא נמצא בהם. אבל האדם נמצא אצלו שהוא קודש קדשים, והיינו שיש באדם סלוק הגשמי על ידי התורה, ובזה האדם קודש קדשים, כי התורה היא קודש קדשים... שהאדם דבק בקודש הקדשים, היא התורה השכלית העליונה, שאין המלאכים מגיעים שם... ומפני שהוא בעל גשם יש כנגד זה לאדם התורה האלקית, ובזה האדם הוא קודש הקדשים, כלומר המדריגה העליונה, שהיא קדושה על קדושה. ואל תתמה איך אפשר שתהיה לאדם הגשמי קדושה עליונה יותר קדושה מן המלאכים. כי דבר זה בודאי ובבירור, כי על ידי התורה נכנס האדם לקודש הקדשים, למקום שאין נכנסים מלאכי השרת". ובח"א לב"ק ט. [ג, א.] כתב: "כי התורה היא שכלית לגמרי, ואינה גשמית, ולכך היא כמו אור, שהרי האור אינו גשמי". **ואם תאמר**, הרי התורה עוסקת בדברים גשמיים, כמו דיני השור והבור, וכיצד אפשר לומר שהתורה נבדלת לגמרי מן החומרי. דע, שבתפארת ישראל פי"א [קעו.] הרחיב בזה, וז"ל: "יותר ראוי שתהיה ההצלחה על ידי התורה ממה שתהיה בזולת זה. כאשר נודע כי מעלת ההשגה לפי מעלת הנושא. שאם היה מרבה חכמה וכונה במלאכת הרצענות, והיה מוסיף דברי חכמה מאד, אין זה נחשב לכלום, כי אין הנושא של כלום. וכן אם הוא למוד חכמה ובינה בענין היסודות והגלגלים, אין הנושא מצד עצמו נחשב, שכל הנבראים בעולם אין בהם השלמות הגמור. ולפיכך כאשר קונה הידיעה באלו דברים שאין מעלתם בעצמם כל כך, אי אפשר שיהיה זה הצלחתו של אדם האחרונה. אבל התורה, היא דרכי השם יתברך וגזירותיו אשר גזר השם יתברך. ואל יחשוב כאשר קונה הידיעה בארבעה אבות נזיקין, שהוא קונה הידיעה בשור ובור, או שקנה ידיעה בענין האדם ובהנהגתו בלבד, ויקשה לך כי היה יותר במדרגה כאשר יקנה ידיעת הגלגל, וכיוצא בזה מן הנמצאים. דבר זה היה קשיא אם היה קונה ידיעה באדם עצמו, והמגיע אל האדם, אז היה אפשר לשאול קשיא זאת. אבל התורה היא גזרה מן השם יתברך ויתעלה שמו, והיא לעול על האדם, כמו שהיא כל התורה כולה, שהיא גזרה ועול על האדם. לכך כאשר יקנה האדם הידיעה בהיזק ד' אבות נזיקין, וכיוצא בו ממשפטי התורה, נחשב זה שקנה הידיעה בגזרת השם יתברך ויתעלה שמו, אשר גזר על האדם הנהגתו. וזהו ההפרש הגדול שיש בין ידיעת התורה, והידיעה בענין הגלגלים והיסודות עצמן; כי עצמן של דברים אלו אינם כל כך במדרגה, כי 'אף שמים לא זכו בעיניו' [איוב טו, טו], וגם 'במלאכים ישים תהלה' [איוב ד, יח], ואם כן לא קנה דבר מעלה כלל. אבל הידיעה בתורה, אף אם הידיעה בשור ובחמור, ובשאר דבריה אשר אינם חשובים בצד עצמם, אין המדרגה של השגה הזאת מצד עצמם, רק מצד שדברים אלו הם גזרת השם יתברך ויתעלה שמו על הברואים, זהו מדרגת הידיעה הזאת... ומצד הזה העוסק בתורה הוא העוסק בסדר אשר סדר השם יתברך, ואין זה דבר מצד האדם. ואדרבה, הגזרה היא עול על האדם. אם כן אין הידיעה הזאת מתיחסת שיקנה ידיעה באדם, רק הידיעה בגזרת השם יתברך וסדר שלו. ודבר זה הפוך כאשר יקנה הידיעה בגלגלים, שהוא בידיעת עצמן, ואין זה מדרגת מעלה כלל" [הובא למעלה פנ"ב הערה 251, וש"נ, וראה להלן הערה 137].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:107
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:107](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:107)

(107) כן הקשה [בהקשר אחר] בדר"ח פ"ה מ"ו [רכו:], ויובא בהערה הבאה. ומהמשך דבריו מוכח [ראה להלן הערה 140] ששאלתו היא לא רק לגבי תורה, אלא גם לגבי שאר הדברים שהוזכרו במאמר [כמו תשובה, ושמו של משיח], שאף הם לכאורה דברים שאין בהם ממש כלל, וכיצד ניתן לומר עליהם לשון "בריאה". ואודות שתיבת "בריאה" צריכה להאמר על דבר שיש בו ממש, כן ביאר הרמב"ן [בראשית א, א]: "אין אצלנו בלשון הקודש בהוצאת היש מאין אלא לשון 'ברא'" [הובא למעלה הערה 81]. הרי לשון "ברא" מורה על הוצאת יש מאין, וכל "יש" הוא דבר שיש בו ממש. ולמעלה פי"ד [י] כתב: "ידוע לכל משכיל כי הצורה דבר מקוים, ובמים אין קיום באשר הם נגרים ארצה. ומפני מיעוט צורתם לא נאמר במים בריאה ויצירה בפרשת בראשית... וכן החושך לא נאמר בו בריאה ויצירה". הרי שאין לומר לשון "בריאה" על דבר שאין בו ממש. **ויש להעיר**, כי לכאורה שאלה זו ["מה שייך בריאה בתורה, והיא דבר שאין בו ממש כלל"] אינה קשורה לדבריו עד כה, אלא זו שאלה חדשה שאפשר היה לעוררה ישירות על לשון חכמים ["שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם. אלו הן; תורה וכו''" (נדרים לט:)], דמה שייך לשון "בריאה" על התורה, הרי התורה היא דבר שאין בו ממש. וכמו כן היה אפשר להעיר כן על מאמר חכמים המפורסם [קידושין ל:] "כך הקב"ה אמר להם לישראל, בני, בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין". ומה ראה להעיר הערה זו דוקא כאן. ויש ליישב, שהיה ניתן לבאר שלשון "בריאה" הנאמר על התורה הוא מחמת העולם שנברא על פי התורה, וכמו שכתב בתפארת ישראל פמ"ט [תשסט:]: "כי כבר אמרנו פעמים הרבה כי התורה נחשב בריאה חדשה בעולם, כאשר יצא לעולם הסדר אשר סדר השם יתברך את העולם בתורה". אך שיאמר לשון "בריאה" על התורה לפני שיצא העולם לפועל, הוא דבר הנמצא רק במאמר זה, שאמרו בו שקודם שנברא העולם כבר נבראה התורה. ולולא דבריו עד כה היה ניתן לומר שאמרו כן על שם סופו, שהואיל ולבסוף יברא עולם על פי התורה, לכך כבר מתחילה אמרו לשון "בריאה" על התורה. אך לאחר שביאר שכאן בדוקא איירי קודם שהעולם יצא לפועל [כי הפשוט קודם למורכב], לכך רק כאן מתעוררת השאלה כיצד אמרו לשון בריאה על התורה [קודם שנברא העולם], הרי באותה שעה אין התורה דבר שיש בו ממש. **ועל פי זה** תתיישב קושיא נוספת; בכמה מקומות אמרו חכמים לשון בריאה על האור [ב"ר ג, א "האורה נבראת תחלה", וכן ב"ר מב, ג "האורה שנבראת ביום הראשון", ועוד]. ובתפארת ישראל פי"ד [ריח.] כתב: "התורה היא מיוחדת לאור, שאין אור גשמי, שאין בו דבר ממש". ולפי זה גם על האור יש לתמוה כיצד חכמים אמרו עליו לשון בריאה, הרי "אין בו דבר ממש". אמנם המשך לשון חכמים שם [ב"ר ג, א] הוא "האורה נבראת תחלה. משל למלך שבקש לבנות פלטין, והיה אותו מקום אפל. מה עשה, הדליק נרות ופנסין לידע היאך הוא קובע תימליוסים. כך האורה נבראת תחלה". הרי האור נברא כדי לאפשר את בריאת העולם שתבוא בעקבותיו. לכך אין לתמוה כיצד נאמר לשון "בריאה" על האור שאין בו ממש, כי איירי במה שהאור מאפשר לבריאת העולם שתתרחש, בדיוק כפי מה שנתבאר ביחס לתורה. **ויש בזה** הטעמה מיוחדת; בח"א לסוטה כא. [ב, ס:] השוה בנקודה זו בין האור לבין התורה, שכתב: "הדבר שהוא אור מורה על המציאות הגמור, כי אין דבר שיש לו מציאות יותר כמו האור, ולכך הוא נמצא ראשון בבריאת העולם... וכל דבר בעולם הוא נמצא על ידי האור, ואם אין האור, אין מציאות לשום דבר. ומפני זה אמרו [נדרים סד:] כי הסומא שאין רואה אור, והוא יושב בחושך, כאילו הוא מת ונעדר. והתורה היא אור הגמור... ומי שהוא אוחז בה, אי אפשר שתניח התורה אותו אל ההעדר". הרי התורה דומה לאור, ששניהם נותנים קיום לזולתם. לכך מעולם לא הוקשה כיצד ניתן לומר לשון "בריאה" על האור והתורה [הרי הם דברים שאין בהם ממש], כי כל העולם שיש בו ממש נתלה בהם. אך רק כאשר איירי בתורה שקדמה לעולם יש להקשות כיצד אמרו עליה לשון בריאה, הרי התורה לכשעצמה היא דבר שאין בו ממש. וראה הערה הבאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:108
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:108](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:108)

(108) כן כתב גם בדר"ח פ"ה מ"ו [רכו:], וז"ל: "ואין להקשות, דהא בלא קבלת הכתיבה אין דבר כלל, ומה שייך בריאה בדבר שאין בו ממש. ואין זה קשיא, שגזר הקב"ה בערב שבת האות שיהיה צורתו כך וכך, ועדיין לא היה מקבל הצורה עד שגזר על קבלת הכתב. דאין הבריאה מה שנבראו עשרה דברים בין השמשות בריאה ממש, אלא שגזר הבריאה בין השמשות. שאין נראה כי האיל של יצחק היה חי מששת ימי בראשית עד אברהם, רק שגזר על בריאתו, וזהו בריאתו" [ראה למעלה פכ"ט הערה 96]. וכן כתב בעוד מקומות. וכגון, למעלה פנ"ה [רח:] כתב: "בשר ודם אינו פועל... מפני שהוא פועל על ידי יגיעה, ואינו רוצה לטרוח. אבל הקב"ה, 'כי הוא אומר ויהי', ומחשבתו ודעתו הוא פעולתו בודאי". ובדר"ח פ"א מי"ח [תכד:] כתב: "כתוב בכל מעשה בראשית [בראשית פרק א] 'אלקים', שהוא לשון דיין, מפני כי השם יתברך גזר ההויה בכח דין על העולם, כמו הדיין שגוזר משפטו על הנדונין בכח דין, שהרי שם הדיין גם כן 'אלקים', שמזה תראה כי ההויה הוא דין בעצמו, כאשר יגזור ההויה כפי המשפט אשר ראוי. וזה אמרם [שבת י.] כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית... כי מעשה בראשית גם כן היו נבראים בגזירתו, והיו מקבלים גזירותיו ומשפטיו. לכך הדיין כאשר גוזר גזירותיו ומשפטיו, מתחבר למדה זאת שגזר השם יתברך על הנבראים, 'כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד'". ובהמשך שם [תמז.] כתב: "השם יתברך מעמיד העולם בגזירתו, שנאמר 'הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד', וגזירתו יתברך הוא הדין, שלכך נאמר בכל הבריאה 'אלקים'. וכאשר יש דין בעולם, והדין הוא הגזירה, והדיין נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית [שבת י.], שגזר על העולם הקיום במדת הדין, ובזה הקב"ה גוזר ומקיים העולם. ואם אין דין בעולם, הנה אין הקב"ה מקיים העולם בגזירתו יתברך גם כן". ושם פ"ה מ"א [כו:] כתב: "ובודאי גם שמים וארץ נברא בגזירת השם יתברך". ובגו"א בראשית פ"א סוף אות לה [כג:] כתב: "כל מעשה בראשית על ידי גזירת הקב"ה נעשה". ובנתיב התשובה פ"ד [ע.] כתב: "כי התשובה מיסודי העולם, וכמו שאמרו במסכת נדרים [לט:] שבעה דברים נבראו קודם העולם, ואחד מהם הוא התשובה. ודבר הנברא אי אפשר שלא יצא לפעל, שאם לא כן יהיה לבטלה הבריאה". הרי שקודם שנברא העולם היתה הגזירה שהדבר יצא לפעל, וכפי שנתבאר כאן. וראה להלן הערות 140, 185.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:109
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:109](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:109)

(109) אודות שהתורה [ובפרט ההלכה] היא "היושר והאמת", כן כתב בתפארת ישראל פי"ד [רכג:]: "והתבאר בזה איך התורה היא המורה הדרך להביא את האדם לחיי עולם הבא, כי התורה היא המצרף את האדם להוציאו מן הטבע, ומורה לו דרך הנבדל, שהוא נוכח ה' להתדבק בו יתברך. ובפרט מי ששונה הלכות, הם הפסקים והדינים שהם הלכה. כי מעלת התורה היא היושר באמת, וההלכה היא הדרך הישר בתורה, ולכך היא מוליכה את האדם בדרך היושר נכחו להתדבק בו יתברך, לא שאר חכמות". ושם פט"ו [רל:] כתב: "כי התורה מלמדת דרך האמת ודרך הישר". ובדר"ח פ"ג מי"ח [תסה.]: "עיקר התורה הוא ההלכה, וכמו שאמרו בפרק ד' דמגילה [כח:], תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שנאמר [חבקוק ג, ו] 'הליכות עולם לו', אל תקרי 'הליכות', אלא 'הלכות עולם לו', עד כאן. והטעם הוא כי התורה היא המביאה את האדם לחיי עולם הבא, וכאשר ההלכה היא הלכה פסוקה, אינה נוטה מנקודת האמת לא לימין ולא לשמאל, ולכך נקרא 'הלכה', כי ההולך הוא הולך בדרך הישר, אינו נוטה לימין ולשמאל. ולפיכך הדרך הזה שאינו נוטה לימין ולשמאל, הוא הדרך שמביא האדם לעולם הבא לגמרי. אבל הנוטה לימין ואל השמאל, הוא שנוטה אל הקצה, ויש לו נטיה במה אל המיתה, כי הקצה יש לו סוף וקץ, ולפיכך אין בזה חיי עולם הבא לגמרי. רק הדרך שאינו נוטה אל הקצה כלל, ודבר זה ראוי אל עולם אשר הוא נצחי, שאין לו קצה וסוף". ובנתיב התורה פ"א [סט.] כתב: "ההלכה, שהוא האמת והישר. ואף ששאר התורה גם כן נקראת 'תורה', ויש עליה שכר גם כן, מכל מקום יש לו קצת נטיה מן דרך האמת... כי התורה היא שמביאה האדם אל השם יתברך ולהיות זוכה לעולם הבא, וביותר כאשר מכוין הלכה... כי ההלכה הוא אמתת התורה עד שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, וזה לשון 'הלכה' אשר שמשו בו חכמים לומר 'הלכה כך וכך', כלומר הליכה היא יושר הדרך, שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, הוא כך. ולכך דבר זה מביא אל חיי עולם הבא, כי הדרך אל עולם הבא צריך שלא יהיה נוטה לא לימין ולא לשמאל... וזה שאמר 'כל מי ששונה הלכות מובטח שהוא בן עולם הבא, דכתיב 'הליכות עולם לו'', כלומר שיש לו ההליכה והדרך אל עולם הבא על ידי הלכות של תורה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:110
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:110](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:110)

(110) "קודם לכל" - אף לפני ששת הדברים האחרים שהוזכרו במאמר [תשובה, גן עדן, גיהנם, כסא הכבוד, בית המקדש, ושמו של משיח]. וראה להלן הערה 120. ודיוק לשונו ["לפי שגזירת היושר והאמת שיהיה העולם נוהג בו, הוא קודם לכל" (שצירף גזירת יושר ואמת להנהגת העולם)] יוסבר לפי מה שאמרו חכמים [ברכות לג:] "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך... משתקין אותו... מאי טעמא... מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים, ואינן אלא גזרות". ובתפארת ישראל פ"ו [קא:] כתב: "פירוש, שאין ראוי שיהיו מדות השם יתברך, אשר הוא מנהיג עולמו בתמידות, על ידי רחמים, רק בדין ובגזרה. כי הגזרה הוא לפי חכמתו יתברך, ודבר זה ראוי למלך אשר מולך על הכל, להנהיג באמת וביושר. אבל הרחמנות אין בו מדת אמת, כי מרחם אף שאינו ראוי. ועם כי הוא יתברך עושה בודאי רחמים עם הבריות, מכל מקום עיקר המדה שהיא בתמידות הוא מדת הדין, שבה מנהיג את עולמו. ולכך תמצא בכל מעשה בראשית שם 'אלקים' [בראשית פרק א], לפי שבראו בדין, ומנהיגו בדין. רק ראה הוא יתברך שאי אפשר לעולם לעמוד בדין, שתף עם הדין מדת רחמים [רש"י בראשית א, א]. ומכל מקום הנהגה התמידית היא דין, לפי שהוא יושר, ודבר זה ראוי. והאומר 'על קן צפור יגיעו רחמיך' הוא עושה מדותיו, שהוא יתברך מנהיג בהן עולמו, רחמים, שהוא מנהיג עולמו בתמידות ברחמים, ודבר זה הוא יציאה מן היושר, מה שאין ראוי" [הובא למעלה פס"ט הערה 137, וש"נ]. וזהו ביאור דבריו כאן, שגזירת התורה, שהיא גזירת היושר והאמת, קודמת לכל, מחמת שהיא הקובעת את ההנהגה התמידית של העולם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:111
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:111](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:111)

(111) יבאר טעם שני מדוע גזירת התורה קודמת לכל. ועד כה ביאר שהיושר והאמת של התורה מחייבים שתהיה ראשונה. ומעתה יבאר שהתורה היא סדר בריאת העולם, ולכך היא הקודמת לכל.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:112
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:112](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:112)

(112) "ציור וסדר" פירושו המימד השכלי של הסדר. וכן כתב למעלה פ"ס [תלב:]: "כי הגאולה יש לה שתי מדריגות; המדריגה האחת, מה שהם נגאלים בעצמם, יוצאים מרשות אחרים. והמדריגה השנית, סדר הגאולה וציור המושכל שלה, המופשט מן הגוף לגמרי, רק נקי, מופשט מן הגוף, והתקשרות סדר הגאולה בו יתברך". ושם מבאר שהמצה מורה על עצם הגאולה, ואילו ד' הכוסות מורות על הציור השכלי והסדר הפנימי של הגאולה, וכיצד היא מתקשרת בה'.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:113
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:113](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:113)

(113) לשונו למעלה פט"ז [סז:]: "הוא ענין נפלא, כי התורה היא סדר העולם, בה ברא הקב"ה את העולם". ומדרש זה הובא בהרבה מקומות בספריו. וכגון, בנצח ישראל פ"ג [מו:] כתב: "כי התורה שהיא שכלית, היא במעלה קודם הכל, והיא נבראת קודם לכל, ולכך כתיב [משלי ח, כב] 'ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז', כי כל פועל דבר מה, תחלה נמצא ממנו סדר הדבר אשר הוא רוצה לפעול. לכך השם יתברך אשר רצה לפעול העולם, בתחלה היה נמצא סדר העולם, כמו שבארנו במקום אחר, כי התורה הוא סדר הנמצא והנהגתו, ודבר זה ראשון והתחלה". ובדר"ח פ"ג מי"ד [שס.] כתב: "אמר 'חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם' [אבות שם]. אמר 'כלי חמדה', מפני שהעולם נברא בתורה, כי התורה היא סדר מסודר מן השם יתברך, אשר גזר השם יתברך הסדר כפי חכמתו, כמו שבארנו במקום אחר. והסדר הזה היה מחייב את העולם. הנה התורה היא כלי שבו נברא העולם, כי הסדר המושכל, שהוא התורה, הוא היה כלי שבו היה פועל העולם... הסדר המושכל העליון, היא התורה אשר מתחייב מן השם יתברך, שהיה פועל כפי סדר המושכל הזה. וזה שאמר כי התורה היא כלי חמדה שבו נברא העולם". וכן כתב שם פ"ה מכ"ב [תקלא.], ושם פ"ו מ"ב [כד.]. ובבאר גולה באר הרביעי [תמו:] כתב: "כי התורה היא סדר הנמצאים, איך יתנהגו הנמצאים, וכל סדר המציאות בכלל נכלל בתורה. ודבר זה ידוע מאוד מדברי חכמים, במדרש אמרו, הקב"ה היה מביט בתורה וברא את העולם. והתורה אומרת [בראשית א, א] 'בראשית ברא אלקים', ואין 'ראשית' אלא תורה, שנאמר [משלי ח, כב] 'ה' קנני ראשית דרכו', עד כאן. הרי כי התורה היא סדר ונמוס הנמצאים. ואין בזה ספק, כי התורה בה מבואר איך ינהג האדם במעשיו בכל הנהגתו, וכך בתורה סדר כל הנבראים, ועל זה אמרו [אבות פ"ה מכ"ב] 'הפוך בה דכולה בה'". ושם בהמשך הבאר [תנג.] כתב: "כי כאשר ברא הוא יתברך עולמו, אמרו שהיה מביט בתורה וברא עולמו. ופירוש 'מביט בתורה' כמו שאמרנו, כי העולם ברא כפי החכמה אשר ראוי להיות סדר המציאות, והוא התורה". ובנתיב התורה ר"פ א [כד.] כתב: "כי התורה היא סדר האדם באיזה מעשה יהיה נוהג, ואיך יהיה מסודר במעשיו, וזהו ענין התורה. וכמו שהתורה היא סדר האדם, כך התורה היא סדר של העולם, עד שהתורה היא סדר הכל... שאין התורה רק סדר מציאות העולם בכללו. וזה שאמרו במדרש שהיה מביט בתורה וברא את עולמו, רוצה לומר שהתורה בעצמה היא סדר הכל, ולכך כאשר רצה השם יתברך לברא את עולמו ולסדר אותו, היה מביט בתורה, שהיא סדר הכל, וברא את עולמו". ובנתיב התשובה פ"ב [מה.] כתב: "כי זה ענין כל התורה, שהיא סדר העולם שסידר השם יתברך את העולם". וכן הוא בדר"ח פ"ג מי"ד [שס:], תפארת ישראל פכ"ד [שסד:], שם פס"ב [תתקסח:], נתיב יראת השם פ"ו [ב, לז.], ח"א לגיטין ו: [ב, צא:], ועוד. וראה הערה הבאה. **וממו"ר זצוק"ל** שמעתי הערה נפלאה; הנה לשון חכמים הוא "היה מביט בתורה ובורא את העולם", ולמה לא אמרו בקיצור "היה בורא את העולם לפי התורה", ומה ההדגשה שהבריאה נעשתה על פי **הבטה** בתורה דוקא. אמנם בהלכות כתיבת ספר תורה שנינו "צריך שיהיה לפניו ספר אחר שיעתיק ממנו, שאסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב" [שו"ע יו"ד סימן רעד סעיף ב]. ואף הקב"ה נהג כן בבריאת העולם, ולכך "היה מביט בתורה ובורא את העולם". ולמדנו ממאמר זה של חכמים, שלא רק שהעולם נברא על פי התורה, אלא שיש לעולם גופא גדר של תורה, עד כדי כך שבריאתו מחייבת הבטה בתורה קדומה יותר. באופן, שאין בריאת העולם אלא מהדורא תנינא של תורה. ודפח"ח [ראה למעלה הקדמה ראשונה הערה 77, פט"ז הערה 35, פכ"ג הערה 8, פמ"ו הערה 66, ופנ"ג הערה 60].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:114
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:114](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:114)

(114) לשונו בדרוש על המצות [נא:]: "כי כאשר ברא השם יתברך עולמו, בראו כפי הראוי אל התכלית שנברא עליו. כמו האדם כשבונה בית הוא בונאו עד שראוי לדירה ולעשות בו כל הראוי לו, כך ברא השם יתברך עולמו בשביל האדם, והאדם לעבוד את בוראו כמבואר, ועבודתו היא בתורה. הנה בנאו עד שהוא ראוי לאדם שבו ולתכליתו, דהיינו עבודת השם יתברך שע"י התורה. זהו שהיה מביט בתורה וברא העולם, שרצה לומר שהיה מביט בתורה שהיא עבודתו, והיה בורא העולם בענין הראוי ומתיחס לבא בו האדם אל תכלית זה" [הובא למעלה הקדמה ראשונה הערה 77].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:115
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:115](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:115)

(115) פירוש - הואיל וגזירת התורה נקראת "בריאה", וכמו שנתבאר, וגזירה זו קדמה לעולם, נמצא שהבריאה היא מעבר לששת ימי המעשה, אך הפסוק אומר שהבריאה היתה לששת ימי המעשה [יחזקאל מו, א "כה אמר ה' אלקים שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וגו'"], ולא מעבר לכך. ושאלתו היא לא רק ממה שהתורה נבראה קודם לעולם, אלא מכל שבעת הדברים שנבראו קודם לעולם, וכדמוכח בתשובתו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:116
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:116](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:116)

(116) לעומת הנבראים שנבראו בששת ימי המעשה. ולמעלה פכ"ט [תק:] כתב: "כי הזמן מסודר להיות נבראים בו הבריות, כמו שהיה כל יום ויום מששת ימי בראשית נברא בו מה שראוי להיות נברא בו". ובכת"י למעלה פל"ו [תמ.] כתב: "ודבר זה ידוע למבינים כי ימי בראשית סבה לכל הדברים ההוים, וששת ימי בראשית הם סבה לטבע בעבור שהם ימי חול, ובין השמשות [סבה] לדבר שהוא על הטבע" [הובא למעלה פכ"ט הערה 95, ופנ"א הערה 46. וראה להלן הערה 155]. ויש לדייק בלשונו, שכתב כאן "אין נופלים תחת **המשך** זמן", ומיד במשפט הבא כתב "ואינם נופלים תחת הזמן", ולא שב וכתב "המשך הזמן". ונראה ש"המשך הזמן" מורה מדוע דברים בלתי גשמיים אינם נופלים תחת הזמן, שהואיל והזמן הוא מתמשך [מעבר לעתיד], זה מורה על גשמיותו, ובזה גופא מבואר שהדברים הנבדלים אינם יכולים ליפול תחת הזמן. באופן ש"המשך הזמן" הוא הסבה [להפקעת דברים נבדלים מליפול תחת הזמן], ו"זמן" סתם הוא המסובב [שדברים נבדלים אינם נופלים תחת הזמן]. ודבר זה מתבאר למעלה פמ"ו [שסה:], שכתב: "דע כי הזמן יש לו יחוס אל הגשם, ודבר זה מבורר למי שעיין בחכמה, כי ההמשך והחלוק אשר יש לזמן, הוא דומה להמשך וחלוק הגשם, שכל גשם יש לו משך, והוא נחלק". ובדר"ח פ"ד מ"ה [קכו:] כתב: "הזמן הוא נמשך חלק אחר חלק, אבל לא כן הדבר הנבדל, ולכך הוא חלף בפעם אחת". ובפתיחה לאור חדש [קמח:] כתב: "כי הזמן הוא מחובר מן העבר ומן העתיד, וזהו המשך הזמן". ובהמשך הפתיחה שם [קנא.] כתב: "מפני כי בה"א ברא השם יתברך עולמו, כדכתיב [ישעיה כו, ד] 'כי ביה ה' צור עולמים' [מנחות כט:]... ולא כמו עולם הבא שנברא בי' [שם], שהיא אות קטנה כמו נקודה, ולא יחלק. אבל אות הה"א, שאינו נקודה קטנה, רק שייך בה חילוק. ולפיכך נברא מזה הזמן, שהוא מתחלק" [הובא למעלה פמ"ו הערה 13]. הרי הבטוי המובהק להיות הזמן דבר גשמי הוא "המשך הזמן", ומחמת כן הדברים הנבדלים אינם יכולים ליפול תחת הזמן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:117
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:117](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:117)

(117) לשונו למעלה פל"ו [תרנא:]: "לא יצאו ישראל במדריגה שיש בה זמן, רק במדריגה שאין בה זמן, כי כל הדברים נופלים תחת הזמן, ונבראים בזמן, זולת השם יתברך, שאינו נופל תחת הזמן". ולמעלה פמ"ז [תפב:] כתב: "כי כאשר תתבונן במדריגת משה תמצא בו שלא היה אדם טבעי שהוא תחת הזמן. שכן תמצא שעמד ארבעים יום בלא אכילה ושתיה [שמות לד, כח], ולא כהתה עינו ולא נס ליחו [דברים לד, ז]". ולמעלה פנ"א [יז:] כתב: "כי מה שהיו יוצאים [ישראל ממצרים] בחפזון בלי המשך זמן, מורה שיצאו במדריגה ובמעלה עליונה, והפעל שבא משם נעשה בלי זמן. לא כמו דברים הטבעיים, שכל פעולתם בהמשך זמן. אבל כאן היה גאולתם שלא בטבע, ולכך היה בחפזון בלי זמן". **וזהו יסוד** נפוץ בספריו. וכגון, למעלה בהקדמה שניה [נ.] כתב: "כי הטבע פועל בזמן, ולפיכך צריך לכל פעל טבעי המשך זמן, אבל פעל אשר אינו טבעי אין צריך לפעולתו זמן. כי הטבעי כח גשמי, וכל כח גשמי פעולתו בזמן, אבל הדברים הנבדלים פעולתם בלי זמן, שאינם כח בגשם, ולפיכך פועלים בלא זמן". ובהקדמה לאור חדש [עו:] כתב: "השם יתברך פעל דבר זה [של גאולת פורים], והיה על ידי נס, ולכך לא היה נעשה ענין המגילה הזאת בזמן נמשך. כי הדבר שהוא בזמן, הוא הטבע ומנהגו של עולם, שנעשה בזמן. אבל דבר שהוא מן השם יתברך, פעל זה נעשה בלא זמן נמשך. כמו שתמצא בכל המגילה שהיה הנס במהירות ובקפיצה, דכתיב [אסתר ה, ה] 'ויאמר המלך מהרו את המן וגו'', [אסתר ו, י] 'ויאמר המלך מהר קח את הלבוש ואת הסוס', [אסתר ו, יד] 'ועודם מדברים ויבהילו את המן וגו''. הרי כי הכל נעשה במהירות הגדול, מפני כי הוא מן השם יתברך, ואינו תחת המשך הזמן". ובדר"ח פ"א מי"ב [שמ.] כתב: "השלום, למדריגתו הוא דבר אלקי... וזהו שאמר [אבות פ"א מי"ב] 'הוי רודף שלום', בלא שהיית זמן לגמרי". ושם פ"ד מ"ד [פז:] הביא את מאמרם שאין מקיפין [ממתינין] בחילול השם [קידושין מ.], וכתב לבאר: "כי שאר החטאים, מפני שלא היה החטא במדריגה הנבדלת לגמרי, וכל דבר הוא תחת הזמן, ולפיכך אין עונש החטא יוצא לפועל מיד, אך יוצא העונש לפעל בזמן. אבל החטא בשמו יתברך, אשר השם בא על המהות המופשט הנבדל, ולא שייך זמן בדבר זה כלל, ולפיכך אין מקיפין בחילול השם, ויוצא העונש לפועל מיד, כי חטא במדריגה שאינה תחת המשך הזמן כלל". ובנתיב התורה פ"א [נה.] הביא את מאמרם [סוטה כא.] "'כי נר מצוה ותורה אור' [משלי ו, כג], תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור, לומר לך מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה, אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה. ואת התורה באור, לומר לך מה אור מגין לעולם, אף תורה מגינה לעולם", וכתב לבאר בזה"ל: "ביאור דבר זה, כי התורה היא שכלית, וכל דבר שהוא שכלי אינו נופל תחת הזמן. ולפיכך אמרו שהתורה מגינה לעולם, כמו שראוי אל דבר שאינו תחת הזמן, אשר אין לו שנוי. אבל המצוה מגינה לזמן, מפני שהיא על ידי מעשה הגוף... והגוף יש לו התלות ושייכות בזמן. ולפיכך אין המצוה מגינה לעולם, כמו כל דבר שהוא גשמי, שהוא נופל תחת הזמן, ויש לו הפסק". ובנתיב העבודה ס"פ י [א, קט.] ביאר שהכריעה בברכה נעשית בפעם אחת כחיזרא [ברכות יב:, ופירש רש"י שם "שבט ביד אדם וחובטו כלפי מטה בבת אחת"], וז"ל: "כי הכריעה הוא מצד השם יתברך, אשר לפניו יכרע הכל, ולפיכך ראוי שיהיה בפעם אחד, כי הוא יתברך אינו גשם אשר פעולתו הוא בזמן... ולפיכך ראוי שתהיה הכריעה בלא זמן, רק בפעם אחד". וכן כתב בהקדמה לדר"ח [יג.], שם פ"א מי"ב [שלח:], שם פ"ב מט"ו [תתיד:], שם פ"ד מ"ד [פז.], ועוד [הובא למעלה הקדמה שניה הערה 46, פי"ח הערה 146, פכ"ח הערה 11, פל"ו הערה 39, פמ"ו הערה 17, ופנ"א הערה 70].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:118
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:118](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:118)

(118) יסוד נפוץ בספריו. וכגון, למעלה בהקדמה שניה [נ.] כתב: "פעל הטבעי פועל לפי טבעו ומנהגו אשר בעולם הטבעי, ופעל הנבדל לפי ענינו. והבדל יש ביניהם, כי הטבע פועל בזמן, ולפיכך צריך לכל פעל טבעי המשך זמן, אבל פעל אשר אינו טבעי אין צריך לפעולתו זמן. כי הטבעי כח גשמי, וכל כח גשמי פעולתו בזמן, אבל הדברים הנבדלים פעולתם בלי זמן, שאינם כח בגשם, ולפיכך פועלים בלא זמן". ולמעלה פמ"ו [שסז.] כתב: "כי הזמן נתלה בגשם, כי הזמן מתחדש מן התנועה, והתנועה היא לגשם. והמעיין ידע כי הזמן והתנועה והגשם משתתפים מתיחסים בכל דבר". ובגו"א שמות פי"ב אות מב [רטו.] כתב: "הענינים השכליים פעולתם שלא בזמן, לפי שהם אינם תחת הזמן, ואינם פועלים בתנועה שממנה הזמן". ושם פי"ג אות ז [רנה.] כתב: "כי הזמן הוא תולה בשמש בתנועת הגלגל". ובתפארת ישראל פ"מ [תרכג.] כתב: "הקדושה גם כן במן, כלומר שמה שלא ירד מן בשבת מורה שהיום קדוש [רש"י בראשית ב, ג]. שכל הויה היא בזמן, וכל זמן הוא תולה בתנועה, וכל תנועה היא לגשם שאינו קדוש. ולכך כל הויה אין בה קדושה, מטעם אשר אמרנו. ולכך קדושת שבת היה גורם שלא היה בו הוית המן". ובדר"ח פ"ב מ"ד [תקסא.]: "האדם בעל שנוי מצד הזמן, אשר הוא מתחדש מן הגלגל, כי הזמן מביא שנוי לעולם". ובדר"ח פ"ד מי"ח [שפו:] כתב: "כאשר יאמר 'ויהי בימי', שאמר ההויה היא בזמן, וכל הויה שהיא בזמן היא הויה בלתי נחה, כי הזמן הוא תולה בתנועה שהיא בלתי נחה, ולפיכך כל מקום שנאמר 'ויהי בימי' שתולה ההויה בזמן, אין כאן הויה נחה". ובנתיב התורה פי"ד [תקסו:] כתב: "זמן אשר מסבב השמש גלגלה". ובנתיב העושר פ"ב [ב, רכז:] כתב: "העושר הוא דבר גשמי... שנקראו 'מעות' כלומר מה הדבר נחשב, שהוא לעת מה, ואינו דבר תמידי... שהוא תחת הזמן, והזמן הוא בעל שנוי, שתלוי בגלגל, שהוא חוזר ואינו עומד קיים על מקום אחד, ולפיכך העושר משתנה". **ואמרו חכמים** [ב"ב טז:] "אבלות מגלגלת ומחזרת על באי עולם", ובח"א שם [ג, עו:] כתב: "יש לך לדעת כי ההפסד תולה בגלגל, כי הגלגל מחדש שנוי, והשנוי הוא הפסד, ולפיכך אמר שהאבילות הוא גלגל שחוזר בעולם ומחדש שנוי... ההפסד שהוא מפני השנוי, אשר כל השנוי בזמן, והזמן תולה בגלגל. ודברים אלו רמזו חכמים [מגילה י:] כל מקום שנאמר 'ויהי [בימי]' אינו אלא לשון צער". וכן כתב בח"א לשבת קנא: [א, פב.]. ובח"א לשבועות ט. [ד, יב.] כתב: "הזמן שהוא תולה בתנועה מן הירח, שהוא משלים סבוב שלו בחודש אחד. ומפני זה האריכו חכמי המחקר ואמרו כי הזמן תולה בגלגל היומי, לפי שהוא סובב ביום אחד... אבל דעת התורה אף על גב שהזמן הפשוט הוא תולה בגלגל היומי, מכל מקום הזמנים המקודשים אינם תולים בו, והם נמנים אל הירח". ובדרוש על התורה [כג:] כתב: "כי הזמן והמקום שייכים ומתייחסים זה לזה; שהמקום הוא בארץ, והזמן הוא התולה במערכת השמימי וגלגליו" [הובא הקדמה שניה הערה 46, למעלה פמ"ו הערה 17, וש"נ].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:119
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:119](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:119)

(119) אמרו חכמים [ב"ב עד.] "כל תלתין יומי מהדר להו גיהנם להכא כבשר בקלחת ["שמהפכין אותו כדי שתתבשל" (רשב"ם שם)], ואמרי הכי 'משה ותורתו אמת, והן בדאין'". ובח"א לב"ב עד. [ג, קא.] כתב: "ואם יקשה לך מה שאמר 'כל שלשים יום', ואין שייך ימים בשאול. אין זה קשיא למבין... שכמו שיש ימים ממש לבני אדם גשמיים, כך יש זמן לדברים שאינם גשמיים, ואינו זמן ממש, והוא שייך לדברים בלתי גשמיים". וכן הוא בתפארת ישראל ס"פ יח [רפב:]. ובמבוא לדרשת המהר"ל [עמוד 24] כתבו: "הזמן קשור בתנועת הגלגלים והמזלות הגשמיים, ובמקום שאין גשמיות אין תנועה, ואין מודד התנועה, שהוא הזמן... לפי שחשבון הימים הולך ונוצר מהילוך השמש ותנועתה, והרי בעולם שכולו רוחני אין בו תנועת הגשמיים, ואם אין תנועה, חשבון ימים מניין. ברם חשבון הימים מורה על שיעור הדברים, וכל יום מורה על שיעורו של אותו יום. והואיל ויש שיעורים שונים ודרגות שונות בכל העולמות, אפשר לומר 'כל שלושים יום מהפך אותם גיהנם כבשר בקלחת', שלושים יום כשיעור מוגדר לבני אדם". וראה למעלה פמ"ז הערה 238, ולמעלה פס"ח הערה 45.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:120
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:120](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:120)

(120) בח"א לנדרים לט: [ב, יד:] כתב משפט זה כך: "שמאחר שהפשוט קודם למורכב, והעולם הגשמי יש בו אמצעי, והתורה השכלית היא קודם למורכב". ונמצא שביאר כאן שתים ממעלותיה של התורה; (א) התורה היא שכלית ופשוטה. (ב) התורה היא ציור וסדר העולם. והצורך בשתי מעלות אלו הוא, שהמעלה הראשונה [שכליותה] באה לבאר מדוע התורה נבראה לפני העולם [כי הפשוט קודם למורכב]. והמעלה השניה [ציור וסדר העולם] באה לבאר מדוע התורה היא הדבר הראשון שנברא, אף לפני ששת הדברים השכליים האחרים שהוזכרו במאמר [נדרים לט: "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, אלו הן; תורה, ותשובה, גן עדן, וגיהנם, כסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח"], ועל כך מבאר שהואיל והתורה היא הציור וסדר העולם, לכך היא קודמת לכל [ראה למעלה הערה 110]. ולפי זה מתיישב הקושי שהובא בנצח ישראל פ"ג הערה 57, עיי"ש.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:121
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:121](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:121)

(121) היא הדבר השני שהוזכר במאמר זה [נדרים לט: "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, אלו הן; תורה, ותשובה, גן עדן, וגיהנם, כסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח"]. וצרף לכאן שנאמר [במדבר ב, טז] "כל הפקודים למחנה ראובן וגו' ושנים יסעו", וכתב על כך הרמב"ן [במדבר ב, ב]: "ראובן שהוא בעל תשובה, והתשובה מדה טובה, ורחמיו של הקב"ה באין לעולם בשעה שעושין תשובה... 'ושניים יסעו', שהתשובה היא שניה לתורה". וראה נתיב התשובה פ"א הערה 32.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:122
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:122](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:122)

(122) לכאורה כוונתו לומר שהמזרח נקרא "קדם" בכל מקום, ו"קדם" גופא הוא לשון התחלה [כי לא מצאתי מקרא שיכנה צד מזרח "התחלה"]. וכן כתב בגו"א בראשית פ"ד אות יז [קג:]: "רוח מזרחית קולטת בכל מקום כו'. והטעם כי מזרח נקרא 'קדמה', מלשון התחלה". והרבה פעמים נקרא צד מזרח "קדם" [בראשית ב, ח, שם פסוק יד, שם ג, כד, ועוד]. ונביא כאן את המקראות שנאמר בהם "מזרח" ו"קדם" ביחד, כמו [שמות כז, יג] "ורוחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמשים אמה". ונאמר [שמות לח, יג] "ולפאת קדמה מזרחה חמשים אמה". ונאמר [במדבר ב, ג] "והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה וגו'", ופירש רש"י [שם] "קדמה - לפנים הקרויה 'קדם', ואיזו זו, רוח מזרחית". ובגו"א שם אות ב [טו.] כתב: "רצה לומר כי 'קדמה מזרחה' שכתוב כפל לשון, הכתוב מפרש דבריו בעצמו, ואומר 'קדמה לפנים הקרוים קדם, ואיזהו וכו''... ואם תאמר, דלמה למכתב בקרא כפל לשון, לכתוב 'מזרחה'. ונראה שהכתוב מגיד לך מפני שיהודה הוא מלך [בראשית מט, י], ויש לתת אותו בצד שהוא חשוב יותר, וקודם לשאר צדדין, לכך נתן במזרח, שהוא גם כן קדם. וכמו שנתן לו השם כבוד זה להיות בצד אשר הוא קדם, כן נתן לו במה שיעלה תחלה. ואי כתב 'מזרחה' או 'קדמה' בלחוד, לא הוי ילפינן. אבל השתא כתב 'לפנים הקרוים קדם' מלשון תחלה וקדימה, ילפינן". ונאמר [במדבר לד, טו] "שני המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה", ופירש רש"י [שם] "קדמה מזרחה - אל פני העולם, שהם במזרח, שרוח מזרחית קרויה 'פנים'". ובח"א לסנהדרין קט. [ג, רסא:] כתב: "כי ההתחלה הוא מזרח" [ראה למעלה הקדמה שלישית הערה 21, פ"ח הערה 170, ולמעלה ציון 50].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:123
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:123](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:123)

(123) לשון רש"י [שמות כז, יג]: "המערב קרוי 'אחור', כמו דאת אמר [דברים יא, כד] 'הים האחרון', 'ימא מערבא' [אונקלוס שם]". ורש"י [ב"ב כה.] כתב "המערב קרוי 'אחור', שנאמר [איוב כג, ח] 'הן קדם אהלך ואחור ולא אבין וגו''". ותוספות [ב"ב כה.] כתבו: "מערב קרוי 'אחור', דכתיב [תהלים קלט, ה] 'אחור וקדם צרתני', ודרשינן בחגיגה [יב.] לענין מזרח ומערב. וכתיב נמי [ישעיה ט, יא] 'ארם מקדם ופלשתים מאחור'". ובזוה"ק [ח"ב נה.] אמרו "קדם הוא מזרח, אחור הוא מערב". ולמעלה פמ"ב [קעט:] כתב: "ומערב נקרא 'אחור' פעמים הרבה". ובבאר הגולה באר הששי [רפז:] כתב: "מערב נקרא 'אחור'". וראה הערה הבאה שהובאו מקבילות נוספות שהמערב נקרא "אחור". ומוכיח מהמערב על המזרח, כי כבר השריש הרבה פעמים ש"ידיעת ההפכים אחת" [ראה למעלה פנ"ג הערה 89, וש"נ, פס"ו הערות 16, 111, ולהלן ציון 175].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:124
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:124](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:124)

(124) לא מצאתי במקרא שצד מזרח נקרא "פנים", אך ההתחלה ["קדם"] נקראת "פנים", וכמו שכתב למעלה פמ"ה [שנח:]: "כל חיות הוא התחלה ופנים". ובאור חדש פ"א [תלב.] כתב: "כלל הדבר, הזנב הוא בסוף הבעל חי, והפנים הוא התחלה". ובגו"א דברים פי"א אות לו [קצה.] כתב: "הפנים אינם גוף הדבר, אבל הם נבדלים מגוף הדבר עצמו. כי ההתחלה, שהוא הפנים... אינו גוף הדבר, ממה שהוא לא פנים" [הובא למעלה פמ"ה הערה 139]. ורש"י כתב כמה פעמים שהמזרח נקרא "פנים", וכמו שכתב [שמות כו, יג]: "אחורי המשכן - הוא צד מערבי, לפי שהפתח במזרח שהם פניו". ושם [פסוק כב] כתב רש"י: "לפי שהפתח במזרח, קרוי מזרח 'פנים', והמערב 'אחורים', וזהו סוף, שהפנים מן הראש". ושוב [שמות כז, יג] כתב רש"י: "לפאת קדמה מזרחה - פני המזרח קרוי 'קדם', לשון פנים". הרי "קדם" גופא הוא לשון "פנים". ושוב כתב רש"י [במדבר לד, טו]: "רוח מזרחית קרויה 'פנים', ומערבית קרויה 'אחור'". ובגו"א שמות פי"ט אות ד [נה:] כתב: "המזרח נקרא 'קדמה' [שמות כז, יג], והמערב נקרא 'אחור', נמצא כי הוא [צד מזרח] כמו הפנים". ובמשנה [חגיגה יא:] אמרו "מה לפנים ומה לאחור", ופירש רש"י [שם] "ומה לפנים - חוץ למחיצת הרקיע למזרח. ומה לאחור - למערב". ואודות שהמזרח נקרא "קדם", ראה למעלה הערה 122. וכן כתב למעלה [לאחר ציון 49]: "כמו שנקרא מזרח 'קדם', שהוא התחלה, כך מערב 'אחרון' נקרא". וכן כתב רש"י [במדבר ב, ג] "קדמה - לפנים הקרויה קדם, ואיזו זו, רוח מזרחית. והמערב קרוי 'אחור'". ובגו"א במדבר פ"ב אות ב [טו.] כתב: "המזרח נקרא 'קדם', שהרי המערב, שהוא נוכח מזרח, נקרא 'אחור', יתחייב על המזרח שנקרא 'קדם'". ולמעלה פמ"ה [שנט.] כתב: "כי התכלת דומה לים, אשר הוא במערב, שנקרא 'אחור', נגד מזרח שנקרא 'קדם'". ובח"א לסוטה לו: [ב, עה:] כתב: "מערב נקרא 'אחור', כמו שנקרא המזרח 'קדמה'". ורבינו בחיי [דברים ג, כז] כתב: "וצריך אתה לדעת כי ארבע רוחות העולם, שהם מזרח ומערב וצפון ודרום, יש להם [לכל אחד מהם] שלושה שמות; מזרח, קדם, פנים. מערב, ים, אחור... וביאור זה, כי נקרא רוח 'מזרח' כן על שם שמשם זריחת השמש. ו'קדם' כי מאותו רוח יקדים לזרוח. ו'פנים' על יצירתו של אדם שנבראו פניו למזרח [כן כתבו תוספות ב"ב כה. "דכשעמד אדם הראשון כשנברא היו פניו למזרח"], ואחוריו למערב". וראה למעלה ציון 51, ולהלן פע"א הערה 1.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:125
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:125](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:125)

(125) כמו שנאמר [תהלים קלט, ט] "אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים", וכתב הרד"ק [שם] "אם אמרתי אקח כנפי שחר ואעוף בהם ממזרח למערב, ואחרית ים, הוא המערב. ואמר 'באחרית ים', רוצה לומר סוף העולם, כי הים סובב הארץ, ואחרית ים הוא סוף העולם". ולמעלה הקדמה שלישית [קכז.] כתב: "כי המזרח מתיחס לו הבריאה, לפי שמן המזרח מתחדש העולם בכל יום כשעולה השמש מן המזרח, וכמו שתקנו [תפילת שחרית] 'המאיר לארץ ולדרים עליה ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית'. ואל המערב, הוא צד שכנגדו, ששם שוקע האור, מתיחס הפסד הנמצאים". ובהמשך שם [קלב.] כתב: "כמו שהויית העולם מן המזרח, שמשם השמש עולה, כך הפסד העולם מתיחס אל המערב, ששם השמש שוקע". ולמעלה פ"ח [שצט.] כתב: "כי מזרח מעלתו יותר עליון מן שאר הרוחות, כי הוא התחלה שמשם האורה בא לעולם, ולכך זה הרוח יש לו עילוי יותר... שהוא התחלה". ובגו"א בראשית פ"ד אות יז [קג:]: "כי המזרח נקרא 'קדמה', מלשון התחלה, כי הוא התחלת העולם". ובח"א לב"ב כה. [ג, פא:] כתב: "נקרא מזרח 'קדמה', מפני כי משם התחלת התנועה של הכוכבים, וכל התחלה הוא קודם, וכל סוף הוא אחור". ובח"א לסנהדרין קט. [ג, רסא:] כתב: "אמרו במדרש [ב"ר לח, ו] שאמרו [אנשי דור הפלגה] אחד לאלף תרנ"ו שנים הרקיע מתמוטט, אלא בואו ונעשה לו סמוכות; אחד מן הצפון, ואחד מן הדרום, ואחד מן המערב, וזה שבכאן סומכו מן המזרח, עד כאן. פירוש, שאמרו כי התחתונים הם נבדלים מן העליונים, היינו הרוב, דהיינו שלשה צדדין, שהם רוב ארבע. אבל בודאי אין נבדלים לגמרי מן העליונים, כי ההתחלה, שהוא מזרח, יש לו חבור עם העליונים, שאם לא כן היו שני עולמות לגמרי. כי אף שאינו עולם אחד, גם כן אינו מחולק לגמרי. רק כי ההתחלה יש לו חבור עם העליונים, וזהו סמוכות שלו. ואין צריך סמוכות רק מג' צדדין, אבל מזרח, שהוא התחלה, אין צריך סמוכות". ורש"י [איוב כג, ח] כתב: "הואיל והמזרח קדמת העולם, נמצא המערב אחריו של עולם". וראה למעלה פמ"ב הערה 36, ופמ"ה הערה 139.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:126
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:126](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:126)

(126) לשונו בדר"ח פ"ד מי"א [רכג.]: "כי התשובה היא סלוק מן החטא... כי אין התשובה רק סלוק החטא" [ראה להלן הערה 134]. ובנתיב התשובה פ"ב [לז:] כתב: "יש לך לדעת ענין התשובה שהוא שב אל השם יתברך, ומסלק עצמו מן החטא. התשובה הזאת אי אפשר רק כאשר יש לו הפשיטות מן החטא לגמרי". ושם ר"פ ד [ס:] כתב: "כאשר כבר חטא ושב בתשובה, דבר זה התרחקות יותר מן החטא ממי שלא חטא והוא צדיק. שזה שלא חטא אין צריך להתגבר על יצרו כמו מי שהוא בעל חטא, ושב בתשובה, שזהו צריך להתגבר על יצרו, ומתרחק מן החטא לגמרי... כי זהו ענין בעל התשובה, שהוא מתפשט ומסתלק מן החטא".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:127
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:127](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:127)

(127) כמו שנאמר [דברים כח, ו] "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך", ופירש רש"י [שם] "שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא, כביאתך לעולם".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:128
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:128](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:128)

(128) לשונו בנתיב התשובה פ"ב [לב:]: "גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם [יומא פו.]... דע לך, דע לך כי התשובה היא לאדם מצד כי האדם נברא בהתחלתו בלא חטא. וכאשר הוא שב אל השם יתברך, אז האדם חוזר אל התחלתו. ומפני זה ראויה התשובה להביא רפואה לעולם, כי הרפואה גם כן שהוא שב להיות כבתחלה. וכאשר בני אדם עושים תשובה, וחוזרים אל התחלתם, העולם גם כן חוזר אל התחלתו לתקן כל קלקול שהוא בעולם. ולפיכך אמר 'גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם', כאשר העולם מתדבק בהתחלתו, והבן זה". ובנתיב התשובה פ"ד [עד.] כתב: "כי כאשר שב הדבר אל התחלתו, האדם בעצמו שב אל התחלתו כמו שהיה בלא חטא ועון, כמו שהיה האדם בתחלת בריאתו, ולכך יש כאן סלוק עון". ולמעלה פ"ח [תו:] כתב: "כי כל דבר שהתחלתו ועיקרו טוב, הנה יש לו תקנה להחזיר אותו למעלתו הראשונה. ולפיכך מאחר שהתחלת ישראל טוב, שהם בני האבות, יש להם תקון. לכך זכות אברהם יעמוד להם שמחזיר אותם להיות כבתחלה. ואם לא היה התחלתם [של ישראל] הטובה הזאת [זכות אברהם], כאשר חטאו היו נאבדים לגמרי חס ושלום, והבן דבר זה". ובח"א לע"ז יז. [ד, מ.] כתב ששורש תיבת "תשובה" הוא "שב", וכתב לבאר: "אין התשובה רק אם נשאר דבר אצלו, עד שאינו נפרש לגמרי מן השם יתברך. וכך מורה שם 'תשובה', כי השורש שהוא 'שב', השי"ן מורה כי לא הגיע אל האחרית, כי התי"ו היא אחרונה, וכמו שאמרו [אבות פ"ב מ"י] 'שוב יום אחד לפני מיתתך', ולאחר מיתה אין תשובה מועלת, ויהיה שב מן התי"ו שהיא קודם למיתה. עד ב', וכל זה בכלל תשובה. אבל מכל מקום צריך שיהיה נשאר בו דבר אחד, שהוא האל"ף. אבל אם פירש לגמרי, כמו מינות וע"ז, ובזה הוסר מן השם יתברך, ולא נשאר בו אף הדבר שהוא התחלה, כמו האל"ף, ובזה הוסר לגמרי, ואין תשובה לזה... כי כבר התבאר כי החוטא כאשר הוא שב בתשובה, צריך שלא היה לו פרישה גמורה מן השם יתברך. כי התחלת האדם כאשר נולד היה בלא חטא, וכאשר שב בתשובה הוא שב להיות כמו בראשונה, שהיה בלא חטא. ואם לא היה התחלתו טוב, אין כאן תשובה, רק על ידי שיש לו התחלה טובה ולא נתקלקל, חוזר בתשובה אל התחלתו, שהיה בלא חטא מתחלה. וכאשר נעשה לאיש אחר... אין כאן תשובה אל התחלתו, כי כבר נעשה לאדם אחר, ונתקלקל הכל". ואמרו חכמים [נדרים מא.] "אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עוונותיו". ובח"א שם [ב, יט:] כתב: "כי החולה חוזר לבריאתו על ידי שהוא חוזר להיות כבראשונה, ואם לא כן לא היה חוזר לבריאתו אחר שנפסד טבעו... שהוא חוזר לימי עלומיו, שרצה לומר כאילו נברא מחדש, ובזה חוזר להיות כבראשונה. ומאחר שחוזר להיות כבראשונה, בזה מוחלין לו כל עונותיו כאשר חוזר לקדמותו, שהרי קדמותו היה בלא חטא. ואביא לך משל; האילן הזה שבא עליו הפסד בימות החורף, עד שהעלים נפסדים, והוא בעצמו ג"כ מקולקל, כאשר נתרפא מחוליו בחודש ניסן, אז חוזר לקבל כח מן השורש, ומתחדש כבראשונה. וכך הוא החולה אשר נשתנה מחמת החולי, אין חוזר לבריאותו רק מכח שהוא חוזר להוייתו הראשונה, ובזה הוא סילוק חטא שלו. ואם לא היה מגיע לאותה מדריגה שבה סילוק חטא שלו, לא היה חוזר לבריאתו, אחר שנפסד ונתקלקל טבעו. וזה שאמר שאין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו כל עוונותיו. רצה לומר כי אי אפשר לחולה שיעמוד מתוך החולי רק מכח המדריגה העליונה שבה חוזר לבריאתו, ובזה גם כן הוא מסולק מן החטא... כי אי אפשר שיוסר ממנו החולי אשר שנתקלקל טבעו, אלא אם כן חוזר להתחלה שלו, ואז יוסר ממנו הפסד וקלקול טבעו". ובח"א לב"מ פז. [ג, נב.] כתב: "כאשר חוזר החולי לבריאה הוא חוזר אל התחלתו הראשונה, ודבר זה רמזו חכמים במסכת נדרים [מא.] אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו כל עוונותיו. ודבר זה מורה לך שאי אפשר לו לעמוד מחליו רק מצד המדריגה שבה חוזר הכלל ענינו הראשון להיות כבראשונה" [ראה למעלה פ"ח הערות 203, 205, פמ"ג הערה 153, ופמ"ו הערה 39]. והפחד יצחק, יוה"כ מאמר יט אות ד, כתב: "הבט נא וראה, כמה הטריח עצמו אותו זקן בנתיב התשובה שלו, לפרש ולבאר ולהסביר כי נקודת המוקד בכלליות ענין התשובה, היא השיבה אל ההתחלה. ולא עוד, אלא שחזר על זה כמה פעמים, אחת הנה ואחת הנה, עד שניכרת בדבריו השתוקקות מיוחדת להשריש בנו הנחה זו שמרכז כחה של תשובה הוא בשיבה אל ההתחלה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:129
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:129](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:129)

(129) לשונו בגו"א בראשית פ"ד אות יז [קג:]: "רוח מזרחית קולטת בכל מקום כו'. והטעם כי מזרח נקרא 'קדמה', מלשון התחלה, כי הוא התחלת העולם. והרוצח שנגזר עליו שיהיה נע ונד, אין דבר קולטתו רק דבר שהוא התחלה, כי התחלה הוא שקולט הכל, ודבר זה ידוע שההתחלה מקבל וקולט הכל, שהכל נבנה על ההתחלה, ולפיכך רוח מזרחית קולטת ומקבל כל הנדים. ודבר זה מבואר". אמנם כאן יבאר זאת מצד שההתחלה קולטת את הבעל תשובה. וראה בספר אורי וישעי [שמות א (שובבים)], ענין נד [עמוד תשעג], שהביא דברי המהר"ל האלו, וביאר מדוע הרוצח בשוגג במיוחד זקוק לצד מזרח שתקלוט אותו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:130
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:130](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:130)

(130) פירוש - מחמת שהתחלת האדם היא ללא חטא, לכך יש בידי האדם האפשרות להתנער מחטאו על ידי ששב אל התחלתו. וענין זה מבואר היטב בגו"א בראשית פ"ב אות כא [סב.], בביאור דברי רש"י [בראשית ב, ז] שכתב: "נטל עפרו [של אדה"ר] ממקום שנאמר [שמות כ, כא] 'מזבח אדמה תעשה לי', הלואי תהא לו כפרה ויוכל לעמוד", וכתב בגו"א [שם]: "שתהא לו כפרה. וקשה, והלא אין המזבח מכפר בלא קרבן, ולמה יהיה לו כפרה בשביל שהוא נברא ממקום המזבח. ויש לך לדעת כי הוא ענין מסתרי התורה, דע כי המזבח הוא באמצע מקום ישוב הארץ, ואותה האדמה היא בין הקצוות לגמרי, וכל דבר שהוא באמצע הוא בשיווי, ואינו נוטה אל אחד הקצוות, והוא המובחר. ולכן הובחר המזבח והמקדש לעבוד שם, שהוא מקום באמצע היישוב, אינו נוטה אל הקצוות, והקצוות אינם טובים, ולפיכך אמר שהאדם נברא ממקום המזבח, שהוא לגמרי באמצע העולם, ורוצה לומר שחומר האדם אינו כחומר שאר הנבראים, רק חומרו ממוצע מזוג בשווי לגמרי, אינו נוטה אל אחד מן הקצוות. וכן הפליגו חכמי הטבע להבדיל חומר האדם מחומר שאר בעלי חי, מפני שהוא יותר ממוצע. וכל זה כדי שיהא לו כפרה, שאם יקרה לו חטא, יהא נקל שיוסר החטא, כי החטא הוא בעבור שהוא נוטה אל אחד הקצוות, ואחר שהאדם נברא מן המצוע, נקל הוא לשוב אל האמצע, למקום שנברא, והוסר ממנו החטא, שהיא הנטייה אל אחד מן הקצוות. משל מי שהוא בעצמו יפה וטהור, אם קבל זוהמא ושום דבר מגונה, בקל יוכל להתכבס. אבל אם היה דבר מזוהם בעצמו ומגונה, נכנס אז הזוהמה בו. וזהו שאמרו רז"ל [ב"ר יד, ח] כי ברא את האדם מן המזבח כדי שיהיה לו כפרה, פירוש הסרת הזוהמא. ודבר נפלא הוא מאד מאד איך גורם זה שבראו ממקום המזבח שיהיה לו כפרה, ועיין עוד" [ראה למעלה פס"ט הערה 107 במה שנתקשה שם].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:131
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:131](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:131)

(131) בא לבאר מדוע היה צורך שהתשובה תברא קודם שנברא העולם, ולא היה סגי בצד מזרח הקיים משנברא העולם. שהרי צד מזרח הנמצא בעולם מורה על התחלת העולם, וכמו שנתבאר, ומדוע יש להקדים את התשובה שתברא קודם שנברא העולם.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:132
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:132](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:132)

(132) "ואין לומר שאין הרכבה רק באותן המורכבים מד' יסודות, אבל השמים וד' יסודות פשוטים אין בהם הרכבה. זה אינו, שהרי הגשם יש בו הרכבה, שהרי כל גשם מתחלק לחלקים, ואם כן כל גשם מורכב מן החלקים. וגדר הגשם הוא שיש לו התפשטות האורך והרוחב והגובה, ואלו הם גדר הגשם. ואם כן הגשם יש לו הרכבה מאלו הרחקים, שהם האורך והרוחב והגובה" [לשונו למעלה לאחר ציון 72].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:133
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:133](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:133)

(133) יסוד נפוץ בספריו. וכגון, למעלה פט"ז [פד.] כתב: "הצדיקים, בעבור שאינם נוטים אחר החומר, אשר בו החטא והיצר הרע". ולמעלה פנ"ו [רנד:] כתב: "ההעדר הוא מפאת החומר, כאשר ידוע מענין החומר שדבק בו ההעדר". ובגו"א בראשית פ"א אות לג [כב:] כתב: "דבר החומרי הוא סבה לחטא". ובדר"ח פ"ד מ"ד [פד.] כתב: "דבר זה שייך בכל החטאים, כי מצד שהאדם בעל גוף, אין החטא מצד המדריגה הנבדלת, רק מצד מדריגה גופנית". ושם מי"א [רכג:] כתב: "הגורם החטא הוא החומר, ואם לא היה החומר היה האדם כמו מלאך, ולא היה בו חטא כלל". ובתפארת ישראל פ"ד [פ:] כתב: "וידוע כי החטא הוא מצד החומר לא מצד הצורה". ושם פ"ע [תתשא:] כתב: "כשהוא עוסק בתורה, דבר זה הוא הסתלקות הגוף, ואז אין נמצא החטא שהוא מצד החומר... כי מצד הגוף הגשמי החטא נמצא". ובבאר הגולה הבאר הראשון [ק:] כתב: "החטא שהאדם חוטא הוא בא לאדם מצד החומר בלבד, כי מצד הצורה אין חטא כלל, ואלמלא לא היה החומר היה האדם קדוש וטהור מן החטא, רק כי ההעדר דבק בחומר. ודבר זה מבואר לכל, כי החטא הראשון היה בא מן האשה, שהיא חמרית בערך האיש, שהוא נחשב כמו צורה". ובנצח ישראל פ"ה [קד:] כתב: "על ידי הגוף בא החטא, שאם אין הגוף, היה האדם כמו מלאך". ובנתיב התשובה פ"א [כ.] כתב: "כל חטא בשביל שנמשך אחר הגשמי". ושם בפ"ד [סד:] כתב: "כי מצד הגוף החמרי הוא החטא... אבל מצד הנשמה, אין מצד הנשמה החטא". ובנתיב דרך ארץ פ"א [ב, רמז:] כתב: "כי החטא הוא מן החומר, כאשר התבאר פעמים הרבה". ובח"א ליבמות קה. [א, קמו.] כתב: "כי החטא והעון הוא מצד החומר". ובח"א לסנהדרין יד. [ג, קלו.] כתב: "כי החטא הוא באדם מצד החומר". ושם קו. [ג, רמז:] כתב: "כי האדם בעצמו מוכן הוא לחטוא, שהרי הוא אדם בעל גוף, אשר היה מוכן לחטא". ובדרשת שבת הגדול [ריש רב.] כתב: "כי האדמה ממנו החטא, מפני שהאדמה היא חומרית מצד החומר, ולכך כתיב [קהלת ז, כ] 'כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא', שהרי הוא בעל חומר נברא מן האדמה, ולכך בא החטא". אמנם בגו"א בראשית פ"ו אות יא [קכג.] ביאר שיש בזה מחלוקת בב"ר [כז, ד], וכי מאן דאמר אחד סובר "כי החטא בא גם כן מהנשמה... ויש שסובר... שלעולם אין חטא בא לאדם כי אם על ידי הגוף" [ראה למעלה פט"ז הערה 100, ופנ"ו הערה 98]. ולהלן פע"א [לאחר ציון 14] כתב: "כבר אמרנו לך בפרק שלפני זה כי החטא הוא בגשם, וכל דבר הבלתי גשמי הוא מסולק מן החטא", וכוונתו לדבריו כאן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:134
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:134](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:134)

(134) "אי אפשר שיהיה התשובה באדם בכח התחלה גשמית, שדבר זה אינו, כי בכח אותה התחלה לא היה כאן הבדל מן החטא. אלא בכח התחלה אלקית בלתי גשמית, והיא פשוטה" [לשונו בהמשך (לאחר ציון 138)].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:135
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:135](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:135)

(135) אמרו חכמים [יומא פו.] "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד". ובנתיב התשובה פ"ב [לז:] כתב לבאר: "יש לך לדעת ענין התשובה, שהוא שב אל השם יתברך, ומסלק עצמו מן החטא. התשובה הזאת אי אפשר רק כאשר יש לו הפשיטות מן החטא לגמרי. וזה שאמר 'גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד', כי משם התחלת ההויה מן האדם. וכבר אמרנו כי התשובה הוא שחוזר אל התחלתו, והתחלת האדם מן תחת כסא, כי משם הנשמה חצובה [חגיגה יב:], ועד שם מגיע הפשיטות הזה. כי התשובה הזאת היא הפשיטות הגמור, ולכך אמר 'גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד'". **ואם תאמר**, מדוע היה צורך להדגיש שהתשובה מסולקת מהחטא, ולכך פשיטותה מגיעה עד לכסא. הרי היה מספיק לומר שהתשובה היא חזרה אל ההתחלה [כפי שכבר נתבאר פעמים מספר], ומחמת כן היא מגיעה עד הכסא, כי שם הוא התחלת האדם, כיון שנשמתו חצובה מתחת הכסא, ודל מהכא ענין הפשיטות והסילוק מן החטא, מ"מ התשובה תגיע אל הכסא, כי שם ההתחלה של הנשמות. ויש לומר, כי יש לאדם התחלות שונות; מצד גופו התחלתו היא מהתחתונים, ואילו מצד נשמתו התחלתו היא מן העליונים [כמו שכתב הרמב"ן (בראשית ב, א) שנשמת האדם משתייכת לצבא השמים, וגוף האדם משתייך לצבא הארץ]. לכך אע"פ שמוסכם הוא שהתשובה היא חזרה אל ההתחלה, אך מ"מ לא ידענו לאיזו התחלה מכוונת היא התשובה. ולפיכך הדגיש שם שהתשובה היא מסולקת מהחטא, ולכך היא בגדר הפשיטות הגמורה, ומחמת כן היא מכוונת אל מקום ההתחלה שמשם הנשמות מתחילות, והוא הוא תחת כסא הכבוד [נתבאר שם הערה 91]. והם הם הדברים שנתבארו כאן, שהתשובה צריכה להגיע להתחלה פשוטה ונבדלת, ולא להתחלה גשמית.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:136
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:136](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:136)

(136) לשונו בגו"א דברים פ"ד אות כ [פט.]: "כי אין ספק לך כי השמים והארץ הם רחוקים זה מזה 'כגבוה שמים מן הארץ' [תהלים קג, יא], וכפי גבהם וריחוקם זה מזה, הם רחוקים זה מזה בצד עצמם. כי המקיף, והוא השמים, הוא זך ודק, ופשוט בתכלית הפשטות. והארץ, שהיא הנקודה האמצעית, עכור וגס... השמים שהם יותר דקים וזכים ופשוטים". ומעין כן כתב בנתיב הצדק פ"א [ב, קלו:]: "האור נבדל לגמרי מכל גשם, וכל אשר יש בו גשם יותר, אינו מאיר בלבד, כי הגשמי יבטל האור... כן תמצא בעולם, שכל אשר הוא גשמי יותר, הוא עכור וחושך ביותר, עד הגלגלים, שאין ספק שחומר שלהם זך ודק ביותר, עד שכמעט אינו נחשב חומר. ולפיכך אמר [דניאל יב, ג] 'והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע', ונאמר [שמות כד, י] 'כעצם השמים לטוהר'" [ראה למעלה הערה 75, וסוף הערה הבאה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:137
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:137](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:137)

(137) לשונו בגו"א בראשית פ"א אות טו [יא.]: "שאף שמים לא זכו בדין, כי כל הדברים הגשמים הם יוצאים מן הדין בצד שאינם בעלי צורה מופשטת, ואף המלאכים. ולפיכך לא היה להם קיום בדין אם לא שתף שם רחמים עם הדין". ולמעלה פ"ז [שלה.] כתב: "הקב"ה הוציאו [את אברהם] חוץ לשמים, כלומר שהיה דבק במעלה הנבדלת, לא במעלה הגשמית, כי השמים הם גשמים". ולמעלה פי"ז [צג:] כתב: "שמים שאינם נבדלים". ולמעלה פכ"ב בכת"י [תז:] כתב: "מדת הדין הפך מציאות, כי העולם לא היה בנין שלו רק מצד החסד. שאף על גב שהקב"ה ברא העולם בדין, שהרי כתיב [בראשית א, א] 'בראשית ברא אלקים', לא היה אפשר לו הקיום בצד הדין, כי אף 'שמים לא זכו בעיניו' [איוב טו, טו] מצד הדין. ולפיכך כאשר נשלמה הבריאה, שתף הקב"ה שם הרחמים עם הדין, [בראשית ב, ד] 'ביום עשות ה' אלקים'". ולמעלה פל"ד בכת"י [תעה.] כתב: "אין לך דבר שהוא במדריגתו יותר עליון וגבוה רק נשמת האדם. לכך מכות בכורות אחרונה לכל המכות, שהיא יותר במעלה מן השמים, לפי שהשמים הם גשמים, והנשמה אינה גשמית, לכך באה אחרונה". ולמעלה פס"ה [לאחר ציון 126] כתב: "כי המעשים המופלאים האלו הם למעלה מן השמים, שהם גשמיים". ובתפארת ישראל פי"א [קעא.] כתב: "כי התורה היא היושר בעצמו, אשר היושר הוא קירוב וחבור אליו יתברך. ואילו שאר חכמות אין בהם היושר, שאף 'שמים לא זכו בעיניו', ואף 'במלאכיו ישים תהלה' [איוב ד, יח], שכלם מחוסרי היושר. ולפיכך ההשגה באלו הדברים, אין בהשגה הזאת היושר, באשר ההשגה היא בנמצאים שהם מחוסרי היושר, ולכך אינם מביאים הקירוב אל השם יתברך". ובדר"ח פ"ב מ"ח [תרנד.] כתב: "אף השמים לא זכו בעיניו לומר שיהיו בעל הנחה, רק הם מתנועעים תמיד באין הנחה. וכל זה מפני כי הנחה היא ההשלמה, ודבר זה אינו ראוי לגשם, שאין הגשם כלל בעל השלמה". ובנתיב התורה פי"ד [תקסג:] כתב: "התורה היא משפט אלקי, ולא תמצא מעלה זאת בשמים, כי השמים הם גשמיים". ובמו"נ [ח"ג ס"פ יג] כתב: "וענין 'תהלה' ["הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה" (איוב ד, יח)] הוא ענין 'לא זכו בעיניו' [איוב טו, טו], רצוני לומר היותם בעלי חומר. ואף על פי שהוא הזך שבחומרים, ואשר אורו יותר עצום, אמנם בערך השכלים הנפרדים הוא חשוך, עכור, בלתי זך" [ראה למעלה הקדמה שניה הערה 318, פ"ז הערה 83, פי"ז הערה 23, פכ"ב הערה 95, פכ"ה הערה 96, פל"ד הערות 68, 144, פמ"ד הערה 70, פמ"ו הערה 61, פנ"ז הערה 34, פס"ה הערה 127, פס"ז הערה 41, ופרק זה למעלה הערה 106]. וראה הערה הבאה, והערה 184.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:138
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:138](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:138)

(138) יש להבין, מדוע מדגיש שביחס למעלת הקב"ה אין לשמים זכיה ["לא זכו בעיני השם יתברך, שהוא פשוט נבדל"], ולא כתב שזהו משום שיש לגשמי חסרון, לכך בעלי הגשם לא זוכים במשפטם. והרי כך כתב בגו"א בראשית פ"א אות טו [יא.]: "שאף שמים לא זכו בדין, כי כל הדברים הגשמים הם יוצאים מן הדין בצד שאינם בעלי צורה מופשטת... ולפיכך לא היה להם קיום בדין" [הובא בהערה הקודמת], ושם לא תלה זאת במעלת הקב"ה. וצריך לומר שהפסוק עצמו מחייב הדגשה זו, דכתיב [איוב טו, טו] "הן בקדשיו לא יאמין ושמים לא זכו **בעיניו**", ולא נאמר "ושמים לא זכו" סתם, אלא "שמים לא זכו בעיניו" דייקא. וזה מורה באצבע שהכל נידון בערכין, ואין השמים זוכים בדין לפי ראות עיני הקב"ה, "שהוא פשוט נבדל". וזה טעון ביאור, דמהי הסברה שדינו של הנידון יהיה תלוי במעלת הדיין, וככל שמעלתו גדולה יותר, דינו של הנידון יהיה חמור יותר, דמהיכי תיתי שהדיין ידון את הנידון לפי אמות מדה ומעלות של עצמו. ויל"ע בזה. **ואודות שהקב"ה** "פשוט נבדל", כן כתב למעלה הקדמה שניה [סה:]: "כי אמיתת עצמו לא נודע, רק שהוא נבדל מכל גשם וגוף ומכל הנמצאים, ועל זה נאמר 'קדוש ברוך הוא', שענין 'קדוש' נאמר על מי שהוא נבדל, כי הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות". ולמעלה פכ"ה [תו:] כתב: "כי משה בקש לדעת שמו, והשיב לו הקב"ה [ד]אי אפשר לו להקרא לו שם, כי אם לפי מעשיו של אותה שעה יש לו שם. כי כל שם מורה על המהות, כמו שם 'אש' נקרא דבר שהוא חם ויבש. והנה יש כאן שני דברים; האחד, כאשר תבחין בו מצד שהוא נמצא בלבד, לא מצד המהות. והשני, מצד המהות, וזהו הרכבה. ועוד, כי כל שם הוא גדר הדבר, וכל גדר הוא מורכב מסוג והבדל, והוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות". ובתפארת ישראל פל"ז [תקמד.] כתב: "כי הכל במדרגה חמרית אל השם יתברך, שהוא יתברך נבדל מכל". ובדר"ח פ"ה מ"ו [רו:] כתב: "כי הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות, ומפני כך כולל הכל, כי זהו ענין הפשוט שלא יוגדר בדבר מיוחד". ובהמשך שם [רח.] כתב: "מפני שהוא פשוט בתכלית הפשיטות... לא יוגדר בדבר מיוחד". ובנתיב התורה פ"ט [שע.] כתב: "תלמידי חכמים עצמם, איך יהיה להם חבור עם השם יתברך... דודאי השם יתברך נבדל מן הכל" [ראה למעלה הקדמה שניה הערה 119, פט"ז הערה 50, פכ"ה הערות 85, 88, ופס"ז הערה 25].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:139
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:139](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:139)

(139) נביא כאן כמה מקומות בספריו שבהם התייחס לדבריו כאן; בתפארת ישראל פמ"ח [תשמז.] כתב: "כי התשובה שישוב האדם מן החטא, ויקבל אותו השם יתברך בתשובה, הוא דבר גדול מאד המדרגה העליונה שיש לעולם. כי אחר שחטא האדם, ישוב אל התחלתו כאשר היה בראשונה. ובשביל כך אמרו... במסכת נדרים [לט:] שהתשובה נבראת קודם שנברא העולם, וכמו שבארנו בחבור גבורות ה'. ושם מבואר שהיא על כל העולם. ולפיכך התשובה בריאה חדשה בעולם". ובתפארת ישראל פנ"ז [תתצג:] כתב: "זה שפירש מן החטא, שהיה נוטה אל עולם הזה הגשמי, הוא יותר במעלה ממי שלא היה נוטה אחריו כלל. ולפיכך המדרגה זאת שהיא יציאה מן החטא, לא בא לו מצד עולם הזה, לפי שבעל תשובה מסלק החמרי אשר בו החטא, כי אין חטא נבדל מן החמרי, וסלוק החמרי אינו רק מצד עולם העליון, שאין במדרגה ההיא נמצא שום חמרי, ובאותה מדרגה עליונה הוא סלוק החמרי. וכבר הארכנו בזה בחבור גבורות ה' [דבריו כאן]". ובדר"ח פ"ד מי"א [רכג.] כתב: "כי התשובה, שהיא סלוק מן החטא, וכל סלוק מן החטא אי אפשר רק במדריגה נבדלת מן החומר... ורמזו החכמים עליו [נדרים לט:] שהתשובה נבראת קודם שנברא העולם, דהיינו שהתשובה היא מעלה עליונה נבדלת מן העולם הזה הגשמי, וכמו שהארכנו בזה [כוונתו לדבריו כאן]. כי אין התשובה רק סלוק החטא, שהגורם החטא הוא החומר, ואם לא היה החומר היה האדם כמו מלאך, ולא היה בו חטא כלל. ואם כן התשובה היא מצד המדריגה הנבדלת".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:140
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:140](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:140)

(140) רומז בזה ["וזאת התחלה הוא מה **שגזר** השם יתברך"] לדבריו למעלה [לאחר ציון 106], שכתב: "ואם תאמר, מה שייך בריאה בתורה, והיא דבר שאין בו ממש כלל. ואין זה קשיא למבין, 'כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד' [תהלים לג, ט], כי הגזירה על דבר מה שהוא גוזר הוא נקרא בריאה". לכך חזר וכתב כאן תיבת "שגזר" כדי להורות שאיירי בגזירה שקדמה לעולם שתהיה תשובה [ראה למעלה הערות 107, 108, ולהלן הערות 157, 185].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:141
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:141](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:141)

(141) כמבואר למעלה ציונים 121-130.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:142
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:142](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:142)

(142) תמצית נקודתו היא שהתשובה באה לסלק את החטא מן האדם, וסילוק זה יכול להעשות רק ע"י דבר שהוא עצמו מסולק מהחטא, ד"מיגו דזכי לנפשיה, זכי נמי לחבריה" [ב"מ ח.]. וזה ניתן להעשות רק עם התחלה אלקית פשוטה, המופקעת מהחטא. אך אין בידי התחלה גשמית לעשות כן, כי הגשם עצמו שייך אל החטא, ואיך יועיל להפקיע האדם מן החטא, כאשר הוא עצמו אינו נבדל מהחטא. ועל כגון דא אמרו חכמים [ברכות ה:] "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", וק"ו שלא יוכל להתיר אחרים. וכן אמרו [עירובין צב.] "וכי רבי לא שנאה, רבי חייא מנין לו". דוגמה לסברה זו; בנתיב העבודה ר"פ יח [א, קלב.] כתב: "אמרו בפרק ערבי פסחים [פסחים קיח.], קשים מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה, דאילו בגאולה כתיב [בראשית מח, טז] 'המלאך הגואל אותי מכל רע'. ואילו במזונות של אדם כתיב [שם פסוק טו] 'האלקים הרועה אותי מעודי'. פירוש זה, כי הגאולה היא כאשר אחד הוא תחת רשותו של אחר, והוא יוצא מרשות אחר לחירות. ולכך המלאך יכול להוציא אותו ולגאול אותו, כי המלאך אין נמצא דבר זה בו, שיהיה המלאך תחת רשותו של אדם... לכך כאשר אחד הוא תחת רשותו של אחר, הוא צריך לגאולה. ולא שייך שעבוד במלאך שיהיה צריך לגאולה, ולכך אפשר שיהיה המלאך גואל אותו, מאחר שלא נמצא בו החסרון הזה, הוא השעבוד במלאך. אבל הפרנסה שהוא קיום של אדם, כי אחר שנברא האדם צריך לקיום, הפרנסה מקיימת האדם. והנה העליונים גם כן צריכים אל הקיום מן השם יתברך, שהוא יתברך מקיים אותם. ואיך יהיה דבר זה על ידי מלאך, מאחר כי גם המלאך צריך לקיום. כי מאחר שגם המלאך צריך לזה, אינו יכול להשלים אחר. ולפיכך הפרנסה היא על ידי השם יתברך בעצמו. וזהו 'האלקים הרועה אותי מעודי', ואילו בגאולה כתיב 'המלאך הגואל אותי'" [הובא למעלה פס"ז הערה 174]. הרי המלאך יכול להיות גואל, אך אינו יכול להיות מפרנס, כי הוא עצמו זקוק לפרנסה, ואיך ישלים אחר. **דוגמה שניה;** באור חדש פ"ב [תקכז.] כתב: "מפני כך באה הגאולה על ידי מרדכי ואסתר, כי אם לא כן [פירוש, אם אסתר היתה פועלת לבדה ללא מרדכי], לא היה ראויה אסתר לגאול את ישראל, כי אין ראוי שתבוא הגאולה על ידי אשה, כי עצם האשה שהיא תחת בעלה משועבדת, ואין האשה מוכנת לגאול את אחר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:143
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:143](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:143)

(143) כמו שנאמר [בראשית יג, ט] "אם השמאל ואימנה", ותרגם אונקלוס [שם] "אם את לציפונא אנא לדרומא". ורש"י [במדבר לה, טו] כתב: "רוח מזרחית קרויה 'פנים' ומערבית קרויה 'אחור', לפיכך דרום לימין וצפון לשמאל". ולמעלה הקדמה שלישית [קכז.] כתב: "ואל הדרום, שזה הצד נקרא 'ימין' בכל מקום". ובהמשך שם [קלו:] כתב: "צד דרום נקרא 'ימין'". ולמעלה פמ"ז [תקג.] כתב: "צד צפון שנקרא 'שמאל', ודרום 'ימין'". ובנצח ישראל פ"ה [פה:] כתב: "כי הדרום נקרא ימין בכתוב, וממילא צפון הוא השמאל". וכן הוא שם ר"פ ו [קמז:]. ושם פי"ז [שצז.] כתב: "הדרום נקרא ימין בכל מקום, כדכתיב [תהלים פט, יג] 'צפון וימין אתה בראתה'". וכן הוא שם פל"ד [תרמז:]. וכן כתב בבאר הגולה באר הששי [רפז.], דרשת שבת הגדול [קצו.], ח"א לב"ב כה. [ג, פ:], ח"א לסנהדרין נט: [ג, קסד:], ועוד [הובא למעלה הקדמה שלישית הערה 23, ופמ"ז הערה 320].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:144
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:144](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:144)

(144) לשונו למעלה פל"ט [כז.]: "נמצא כי המוח התחלת כח התנועה, והזרוע הוא מקבל כח התנועה. לכך ציותה התורה להניח תפילין בראש ובזרוע; להיות שם ה' על הראש, ששם התחלת כח התנועה במה שהוא חי, ועל הזרוע, כלי מקבל התנועה. אמנם הנחתן ביד שמאל [מנחות לז.], ולא בזרוע ימין, כי יד הימין קודם, ואחר כך השמאל, ומאחר שיש תפילין על הראש, ששם התחלת התנועה, אין תפילין על הימין, כי אם בשמאל, שהוא סוף וגמר". ובנצח ישראל פ"ה [פה:] כתב: "הימין אין שם רבוי כלל, כי הוא ראשון, ואין בראשון רבוי כלל. אבל השמאל הוא השני, ומשם הרבוי". ושם פ"ח [רז.] כתב: "יד הימין, שהוא התחלה... יד שמאל, שהיא השניה, והיא גמר". ואמרו חכמים [שבת סא.] "תנו רבנן, כשהוא נועל, נועל של ימין, ואחר כך נועל של שמאל... כשהוא רוחץ, רוחץ של ימין, ואחר כך רוחץ של שמאל. כשהוא סך, סך של ימין, ואחר כך של שמאל". ובדר"ח פ"א מ"א [קלו:] כתב: "ואחר באה הקבלה לזקנים, שהם סמוכים ליהושע לגמרי, שהם מקבלים בראשונה מצד הימין". וראה למעלה פמ"ז הערה 321. וצרף לכאן דברי הפחד יצחק ר"ה [מאמר ד, אות ח], שכתב: "הרצון של מתן שכרם של זכויות הוא הרצון המקורי הפועל בתור כח ראשון. ואילו הרצון של תשלום עונשם של חובות הוא רצון הפועל בתור כח שני, שאינו אלא נמשך מן הרצון המקורי לשם שיווי המשקל של מאזני המשפט. ואם באנו למנות אבות ותולדות ברצון, היינו אומרים שענין המתן שכר הוא פעולתו של רצון - אב, ואילו ענין תשלום העונש הוא פעולתו של רצון - תולדה". ואמרו חכמים [ברכות ד:] "תנא, מיכאל באחת, גבריאל בשתים". ובקונטרס שב דנחמתא לגר"י ענגל [בסוף ספר קונטרס ע' פנים לתורה] כתב: "מיכאל באחת וגבריאל בשתים... ונראה הטעם, כי נודע שמיכאל הוא מלאך החסד, וגבריאל הוא מלאך הדין [ראה למעלה פס"ח הערה 43, ולהלן פע"א הערה 55]. והנה הדין תמיד מורכב מחסד ודין, כי סבת הדין הוא החסד, כי עונשי השם יתברך אינם נקמניות חלילה, כי אם לטובת הנענש שיתעורר לתשובה, או לזכך הנפש מגיעול החטא, ותהיה נקיה באחריתה לשוב לשרשה למעלה. ואם כן שליחות גבריאל תמיד מורכבת משני דברים, מחסד ודין. מה שאין כן מיכאל, שהוא שליח החסד... ועל כן ענין שליחותו הוא רק דבר אחד, החסד לבד, וזהו 'מיכאל באחת גבריאל בשתים'" [הובא למעלה פכ"ג הערה 53].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:145
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:145](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:145)

(145) "שניות" היא רבוי מחולק שאינו מתאחד, ועומדת כנגד "אחדות". וכן כתב למעלה פ"ט [תצג.]: "לכך היו האבות שלשה, וזה מפני שהשנים נקראו 'שנים' מפני השניות, וכל שניות אין בו אחדות. אבל בג' אין בו שניות, בעבור השלישי הנוסף המקשר את השנים. ולכך נקראו ג' אבות, בעבור שהם מתאחדים להיות אבות ביחד לישראל, ובשנים אין האחדות רק שניות". ולמעלה פל"ח [תשכז.] כתב: "ומה שאמר [ר"ה יא.] 'הלילה הזה משומר ובא מן המזיקין' הוא ענין גדול מאוד, נתבאר במה שיום פסח נקרא 'ראשון' [ויקרא כג, ז]... כי הוא ראוי להקרא 'ראשון' מצד שהוא בחודש ראשון גם כן. ואין המזיקים שולטים בזה, כי אין מזיקים שולטים רק בשניות, כמו שידוע במה שאמרו חכמים [פסחים קט:] שלא לאכול זוגות ולשתות זוגות, כי המזיקים שולטים על זה, ואינם שולטים על אחדות... והלילה הזה אין בו שניות כלל, שהרי הוא ליל חג ראשון בחדש הראשון. ולפיכך הקשו בפרק ערבי פסחים [פסחים קט:] מהא דתקנו חכמים ארבע כוסות, שהם זוגות, וכי תקנו רבנן דבר דאתו לידי סכנה. ומתרץ, 'ליל שמורים' כתיב [שמות יב, מב], ליל המשומר ובא מן המזיקים. פירוש הזוגות אינו מזיק בלילה זה, כי הלילה הזה אין בו זוג, כי הוא ראשון לגמרי". וכן נאמר [בראשית א, ה] "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", ופירש רש"י [שם] "לפי סדר לשון הפרשה היה לו לכתוב 'יום ראשון'... למה כתב 'אחד', על שם שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני". ובגו"א שם אות כב [יד:] כתב: "אין הפירוש 'יום אחד' יום שהיה הקב"ה בו אחד, שזה היה דרש רחוק מאד. אלא פירושו כמשמעו, שהיום אחד. רק מפני שהוקשה להם דהוי למכתב 'יום ראשון'... וכתב 'יום אחד' להודיעך כי זה היום היה אחד, שלא היה ביום הזה שום שניות לגמרי, רק אחדות גמור". ובנצח ישראל פמ"ה [תשסג:] כתב: "כי השנים הם כנגד שני הפכים, שהם שנים, והם מחולקים, ואין להם אחדות כלל. ולכך שנים יש בו רבוי, ואין בו אחדות, אחר שהם נגד שני הפכים אשר לא יתאחדו". ובדר"ח פ"ג מ"ג [קה:] כתב: "כי שנים הם מחלוקים, ואין למספר זה מאחד כלל. ולפיכך לא תמצא מספר שנקרא לגמרי על שם רבוי כמו 'שנים', במ"ם הרבוי, כי שנים תחלת הרבוי" [ראה למעלה פס"ט הערה 142, וש"נ, להלן הערה 158, פע"א הערה 70, ו"הלכות פסח בקצרה" הערה 27].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:146
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:146](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:146)

(146) לשונו למעלה הקדמה שלישית [קמו.]: "כאשר זרעו של עשו בעולם יש התנגדות לישראל, וכאילו זרעו הוא השניות שיש בעולם, אם כן לא יתכן שיהיה שם כבודו נגלה ונמצא בעולם בשלימות, כי שמו בשלימותו הוא אחד". ובגו"א שמות פי"ז אות יג [שמח:] כתב: "כל זמן שאין אחדות בעולם, ונמצא זרעו של עשו בעולם שהם מתנגדים, והנה השניות בעולם... כי השניות והחלוק בעולם הזה, והחלוק אינו שלם". ובנצח ישראל פ"ס [תתקכד.] כתב: "כל זמן שעמלק בעולם, נמצא השניות בעולם, שהוא מתנגד לישראל". ובבאר הגולה באר הרביעי [תעד.] כתב: "דע, כאשר תמצא בתורה בכל מקום לשון 'חרון אף', תמצא זה בענין חטא עבודה זרה... ומזה יצא אל הרמב"ם ז"ל בספרו [מו"נ ח"א פל"ו] שלא נמצא 'חרון אף ה'' רק בעניין עבודה זרה. אמנם הקשו עליו [שמות ד, יד] 'ויחר אף ה' במשה'... [שמות כב, כג] 'וחרה אפי והרגתי אתכם וגו''. ואני אומר, שאין דעת הרב שלא ימצא לשון זה כלל על שום חטא בעולם מזולת עבודה זרה, רק שבעבודה זרה וכיוצא בו נמצא לשון 'חרון אף'. וזה כי הוא חֵטְא שהוא מתנגד אל כבודו יתברך לעשות אלהים זולתו, והמסכה צרה אליו. וזהו התנגדות אל ה', כי כל שניות הוא התנגדות, וזה מביא חרון אף, ולפיכך בעבודה זרה יש חרון אף. וכן כל כיוצא בזה" [הובא למעלה הקדמה שניה הערה 147].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:147
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:147](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:147)

(147) כמו שנאמר [בראשית ב, טו] "ויקח ה' אלקים את האדם וינחהו בגן עדן וגו'", ודרשו חכמים [ב"ר טז, ה] "'וינחהו'... להניחו ולהגן עליו ולעדנו מכל אילני עדן... נתן לו מצות שבת, כמו דאת אמר [שמות כ, יא] 'וינח ביום השביעי'". הרי שגן עדן הוא מקום מנוחה ועונג. ובמדרש הנעלם [בראשית ב, טו (צא:)] אמרו "'ויניחהו בגן עדן', כדי להיות לו מנוחה". ובדר"ח פ"ה מ"כ [תפו.] כתב: "וידוע כי הגן עדן שם השקט והשלוה... שנקרא 'עדן' [בראשית ב, טו], והעדן הוא השקט מנוחה ושאנן". והרי כך ישראל קדושים מתפללים [תפילת יזכור] "בגן עדן תהא מנוחתו". ובנר מצוה [קטז:] כתב: "כי האדם אחר מותו הוא מוכן שיהיה לו מנוחה", וכוונתו שם לגן עדן [כדמוכח שם]. ובח"א לב"ב עה. [ג, קח:] כתב: "בגן עדן, אשר שם הנחה והשקט ועונג". ובמאמר העיקרים לרמח"ל איתא "הנה הוכנו מקומות לנשמות בצאתן מן הגוף; אחד לנוח בו אם זוכה עד זמן התחיה. ואחד ליצרף בו בעונשין אם עונות בה, שמונעין אותה ממנוחה. והנה מקום המנוחה נקרא גן עדן". ובילקו"ש [ח"ב רמז תרנט] אמרו "בשעה שהרשעים יוצאין מגיהנם ורואים את הצדיקים בשלוה בגן עדן, נפשן מתמעטה עליהן". והרד"ק בספר השרשים [שורש עדן] הביא את הפסוק [נחמיה ט, כה] "ויתעדנו בטובך הגדול", וביאר שהוא כמו "ויתענגו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:148
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:148](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:148)

(148) פירוש - אין כלפי הנמצאים בגן עדן שום התנגדות ודין, אלא מנוח ועונג.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:149
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:149](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:149)

(149) כי דרום נקרא "ימין", ויד ימין היא אחת, וכמו שביאר למעלה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:150
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:150](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:150)

(150) "בראת גן עדן בראת גיהנם, בראת צדיקים ובראת רשעים" [סוטה כב.], ופירש רש"י [שם] "בראת צדיקים - לנחול גן עדן. בראת רשעים - לירש גיהנם". הרי גן עדן הוא ההפך גיהנם, כפי שצדיקים הם הפך רשעים. וכן אמרו [עירובין יט.] "תקנת גיהנם לרשעים, גן עדן לצדיקים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:151
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:151](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:151)

(151) כמו שאמרו [עדיות פ"ב מ"י] "משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש". הרי שהגיהנם הוא מקום דין. ולמעלה פל"ד [תקפז.] כתב: "גיהנם הוא העדר בריאה, ולפיכך כל אשר ראוי לו האבדון והעדר, יבא אל גיהנם, ששם העדר הבריאה וחסרון הבריאה". ולמעלה פמ"ז [תנח.] כתב: "ודע בכל מקום שאמרו 'אש של גיהנם' [פסחים נד.], רצה לומר כי אשר שם מתדבקים הרשעים, יוצא משווי המציאות. ולפיכך שם הוא דין הרשעים, שיצאו מן השווי ומן היושר בעולם הזה, ולכך נדונים בגיהנם, שהוא יוצא מן השווי בחזקו. ולפיכך נקרא 'אש של גיהנם', כי האש הוא כח פועל יוצא מן השווי לגמרי, מתנגד אל האדם. כי האדם יש לו מציאות שוה, לכך מתנגד אליו כח האש, היוצא מן השווי". ובנצח ישראל פל"ו [תרפ.] כתב: "אין הגיהנום רק חסרון המציאות, וכמו שמוכח עליו הכתוב שנקרא [ירמיה ב, ו] 'ציה וצלמות', שאין עליו שם מציאות כלל, ואינו נכלל במציאות. ולפיכך יבאו שם החוטאים, הם הרשעים, שהם אנשי חסרון". ובנתיב העבודה ר"פ ט [א, קג.] כתב: "כי אין הגיהנם רק ציה וצלמות [ברכות טו:], ששם החסרון בכל, ואין על הגיהנם שם מציאות כלל. ולכך נקרא... 'צלמות' ששם המיתה. ורוצה לומר ההעדר, שכל מיתה הוא העדר, והוא לחוטאים שהם בעלי חסרון, ולכך משפטם בגיהנם". ובח"א לב"ב עד. [ג, ק:] כתב: "קרא הגיהנם שפועל ברשעים 'אש', מפני כי האש יש לו חוזק גדול, והוא כנגד האדם. והגיהנם, שהוא דין רשעים, יש לו חוזק ותוקף נגד האדם, ולכך הגיהנם, שהוא דין הרשעים, נקרא 'אש'" [ראה למעלה פמ"ז הערות 153, 156].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:152
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:152](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:152)

(152) שהוא צד צפון. ובדר"ח פ"ה מ"כ [תצד:] כתב: "סידר צד שמאל, שהוא הגיהנם, וצד ימין, שהוא גן עדן". והקהלת יעקב ערך גן [ב] כתב: "הגן עדן הוא בדרום מימין, והגיהנם בצפון משמאל. וזה שאמר [קהלת י, ב] 'לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו', לצד גיהנם. וזה שאמר [ירמיה א, יד] 'מצפון תפתח הרעה'". וראה להלן פע"א הערה 115.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:153
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:153](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:153)

(153) פירוש - ביום שני של הבריאה לא נאמר "וירא אלקים כי טוב", לעומת שאר ימי הבריאה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:154
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:154](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:154)

(154) לשונו בנתיב העבודה ר"פ ט [א, קג.]: "וידוע כי הגיהנם נברא ביום שני, והשני הוא הפך האחד" [הובא למעלה פל"ח הערה 34, ופ"מ הערה 146]. ובתפארת ישראל פי"ח [רעו:] כתב: "כי התחלת יסוד הגיהנם נמשך מן מדרגה השניה. ודבר זה בארו חכמים בחכמתם במה שאמרו כי לכך לא נאמר 'כי טוב' בשני של בריאת עולם, שבו אברא גיהנם. וזה כי הגיהנם אין בו שלמות, שאילו היה בו שלמות לא באו שם הרשעים שאינם שלמים בעצמם. וכל מספר בעולם יש בו שלמות, חוץ ממספר שנים... ומזה נמשך הגיהנם, שהוא הבלתי שלם. ואין ספק בפירוש זה למי שיודע בסתרי החכמה. ובשביל כך לא נאמר בשני 'כי טוב', שלא נאמר 'כי טוב' רק על דבר השלם, ודבר שאינו מושלם אינו טוב... כי הגיהנם הוא מן השניות, שאין בו השלמה כלל". וכן חזר וכתב בח"א לב"ב עד. [ג, ק.]. וכן הזכיר ענין זה בקצרה בנתיב השלום ס"פ א [א, ריח:], ח"א לסנהדרין קט: [ג, רסה.], ושם קי. [ג, רסו.]. **ומה שאמרו** במדרש שהגיהנם נברא ביום שני, ובגמרא [נדרים לט:] אמרו שהגיהנם נברא לפני שנברא העולם, אין בזה התחלת קושיא, כי כבר ביאר למעלה [לפני ציון 108] שהגמרא עוסקת בגזירה שגזר הקב"ה שיהיה גיהנם, וזה היה לפני שנברא העולם [כי הפשוט קודם למורכב, וראה להלן ציון 157]. אך המדרש עוסק בבריאת הגיהנם בפועל, וזה היה ביום שני.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:155
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:155](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:155)

(155) פירוש - הגיהנם נברא ביום שני, כי הזמן של יום שני מתיחס לשניות שיש לגיהנם. ואודות שהזמן מתייחס לדבר המתהוה בו, כן כתב למעלה פכ"ט [תק:]: "כי הזמן מסודר להיות נבראים בו הבריות, כמו שהיה כל יום ויום מששת ימי בראשית נברא בו מה שראוי להיות נברא בו". ולמעלה פנ"א [יא.] כתב: "כי הדבר שנתהוה מתיחס אל הזמן שנעשה בו אותה הויה". ולמעלה פס"ח [לאחר ציון 44] כתב: "לכל הדברים תמצא שעה וזמן בפני עצמו, מחולק מן השני, כי יש זמן מיוחד לכח המים, ויש זמן מיוחד לכח האש, וכן כל דבר ודבר יש זמן מיוחד". ובגו"א בראשית פ"א סוף אות כב [טו.] כתב: "כי הזמן שהוא מתיחס אל הנמצא בו הוא ברור". ובנתיב השלום ס"פ ב [א, רכה.] כתב: "כי המחלוקת ראוי שיהיה נברא ביום ב' [ב"ר ד, ו], כי השני הוא מחולק, וראוי שיהיה נברא בו המחלוקת, שהוא חלוק דברים". ולמעלה [פנ"א הערה 46, ופס"ח הערה 45] הובאו הרבה מקבילות ליסוד זה, כי הוא נפוץ בספריו.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:156
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:156](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:156)

(156) נראה להטעים נקודה זו [הפשיטות של גיהנם] על פי מאמרם [שבת קיח.] "כל המקיים שלש סעודות בשבת, ניצול משלש פורעניות; מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנום, וממלחמת גוג ומגוג". ובבאר הגולה באר השני [רה.] כתב: "תמיה בעיניהם, כי מה ענין ג' סעודות שאמרו, שיהיה בהם ניצול משלש פרעניות, שהם דיני גיהנם, חבלי המשיח, ומלחמות גוג ומגוג... אבל אין התמיה למי שמבין. כי כאשר מקיים ג' סעודות בשבת, ומודה כי הוא יתברך ברא עולמו בהשלמה, ניצול מג' פורעניות אלו שהם בעולם. דהיינו, כי יש דינה של גיהנם, ודבר זה כנגד הסעודה של לילה. ומפני שהוא מאמין כי השם יתברך ברא עולמו בהשלמה גמורה, דבר זה מציל מדינה של גיהנם, שהוא כמו לילה... מאחר שאוכל הסעודה שמורה על השלמת העולם, ראוי שלא יגיע אליו מה שהוא חסרון בעולם. לכך אמר שהוא ניצול מן אלו ג' פרעניות, כי אלו הם חסרון בעולם נחשבים. לא כמו שאר פרעניות [כמו רעב, חולי, וכיו"ב], שהם מצד חטא האדם, ובאים פרעניות לעולם מצד חסרון האדם, שהוא החטא. אבל אלו ג' פרעניות הם בעולם לא מצד החטא. אף כי בודאי הגיהנם מוכן לרשעים וחוטאים, מכל מקום עצם בריאה היה קודם שחטא האדם. ולא כן שאר פורעניות, הם באים לעולם אחר שחטא האדם. ומי שהוא מקיים ג' סעודות, מודה שהשם יתברך השלים העולם בהשלמה גמורה. ואף כי ברא השם יתברך הגיהנם, אין זה באמת חסרון, שאם לא היה הגיהנם, לא היה כאן עונש הרשעים, ולא היה כאן יראת העונש". ובח"א לשבת קיח: [א, נז:] כתב: "כי אלו ג' [פורעניות]... אינו במקרה, כמו רוב הפורענות שהם בעולם שהם במקרה מצד החטא. ואלו ג' פורענות הם בעצם, [ש]כך הם מששת ימי בראשית נגזרו אליו ג' פורענות... ואי אפשר שלא יהיה הצלה מן אלו ג' פורענות, שאלו ג' פורענות הוא מצד חסרון העולם, לכך יש בו אלו ג' פורענות מסודרים מן השם יתברך, לא מצד החטא, רק מצד עצם הבריאה... וג' סעודות של שבת המורים על הטוב שיש בבריאת השם יתברך, ולכך באו אלו ג' סעודות, ולפיכך מצד הטוב והשלימת שיש בבריאה, ינצלו מג' פורענות מצד חסרון הבריאה". הרי שהגיהנם נברא לפני החטא, ואינו באמת חסרון, ואינו מקרה, אלא מסודר מה', ולכך יש לגיהנם פשיטות של צד צפון.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:157
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:157](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:157)

(157) שוב מדגיש שמדובר בגזירת הקב"ה, וכמבואר למעלה הערה 140.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:158
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:158](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:158)

(158) יש להבין, שכשם שהגיהנם נברא ביום שני מחמת שזהו הזמן המתאים לענינו [שניות], כך היה צריך להיות עם גן עדן, שיברא ביום ראשון, כי "הימין נקרא יד אחת, והיא ראשונה, ואין בה שניות... ולפיכך הגן עדן, ששם המנוח והעונג, ואין התנגדות כלל, הוא כנגד צד דרום, שהיא אחת, ואין בה שניות" [לשונו כאן]. ומדוע גן עדן לא נברא ביום ראשון, שבמדרש [ילקו"ש ח"א רמז לד] אמרו "גיהנם נברא בשני, וגן עדן בשלישי". וצריך לומר שביום ראשון לבריאה לא נברא דבר, כי הוא מורה על אחדותו יתברך, וכמו שנאמר [בראשית א, ה] "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", ופירש רש"י [שם] "לפי סדר לשון הפרשה היה לו לכתוב 'יום ראשון'... למה כתב 'אחד', על שם שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני". ובגו"א שם אות כב [יד:] כתב: "אין הפירוש 'יום אחד' יום שהיה הקב"ה בו אחד, שזה היה דרש רחוק מאד. אלא פירושו כמשמעו, שהיום אחד. רק מפני שהוקשה להם דהוי למכתב 'יום ראשון'... וכתב 'יום אחד' להודיעך כי זה היום היה אחד, שלא היה ביום הזה שום שניות לגמרי, רק אחדות גמור". ו"אחדות גמור" שוללת אף בריאת המלאכים הנבדלים, וק"ו שאר נבראים. אך זה אינו, כי בבאר הגולה באר החמישי [קלג.] ביאר ששמים וארץ ורוחו של משיח נבראו ביום ראשון, ורק המלאכים נבראו ביום שני, משום שיש בהם חילוק ורבוי [כמו מיכאל וגבריאל, והובא להלן הערה 184]. ולפי זה הדרא קושיא לדוכתא, מדוע גן עדן לא נברא גם כן ביום ראשון, כפי ששמים וארץ ורוחו של משיח נבראו בו. ויל"ע בזה. **ויש להבין**, מה עניינו של גן עדן להברא ביום שלישי דייקא. ויש לומר, שיום שלישי הוא היום השייך לאחדות, וכמו שכתב למעלה פ"ט [תצג.]: "לכך היו האבות שלשה, וזה מפני שהשנים נקראו 'שנים' מפני השניות, וכל שניות אין בו אחדות. אבל בג' אין בו שניות, בעבור השלישי הנוסף המקשר את השנים. ולכך נקראו ג' אבות, בעבור שהם מתאחדים להיות אבות ביחד לישראל, ובשנים אין האחדות רק שניות" [ראה למעלה פנ"ח הערה 46, ופרק זה הערה 145]. וכשם שיום שני הוא הזמן התואם לבריאת גיהנם, כך יום שלישי הוא הזמן התואם לבריאת גן עדן.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:159
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:159](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:159)

(159) פירוש - לאחר שביאר שתורה היא כנגד אמצע, תשובה כנגד צד מזרח, גן עדן כנגד צד דרום, וגיהנם כנגד צד צפון, מעתה מבאר שכסא הכבוד כנגד צד מעלה. ובהמשך יבאר את השנים האחרונים [בית המקדש כנגד צד מערב, ושמו של משיח כנגד צד המטה].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:160
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:160](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:160)

(160) פירוש - צד מעלה מורה על ההתנשאות ביחס לדבר שנמצא תחתיו. ולמעלה פמ"ז [תקד.] כתב: "וחלק מדת הכבוד לנשר, כי אין מדת הכבוד רק התרוממות, שהוא מתרומם. ואין בעל חי יותר מתרומם מן הנשר... כי מדת התרוממות אחד הוא, והכל נכלל בשם 'התרוממות'. כי שאר הנבראים דרך שפלות על הארץ, ודרך הנשר למעלה, דרך כבוד ביותר. וזהו הכבוד בעצמו שיש לו משאר הנבראים". והפחד יצחק [שבועות מאמר ח אות ח] כתב: "עלינו לדעת כי כל עצמו של המושג 'כבוד' הנמצא בהכרתנו נובע הוא מתוך הרגשת חילוקי המדרגות הנמצאות בעולם. כי מכיון שישנן מדרגות רמות זו למעלה מזו, ומדרגות נמוכות זו למטה מזו, המדרגה הנמוכה צריכה היא להרים עיניה בכדי להסתכל בזו שלמעלה הימנה. הרמת עינים זו קרויה היא 'כבוד'". והמו"נ [ח"א פ"כ] כתב: "'רם' הוא... ענין רוממות המעלה, כלומר הגדולה והכבוד והיקר". וצרף לכאן מאמרם [שבת יא.] "כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף חרבה, שנאמר [עזרא ט, ט] 'לרומם את בית אלקינו וגו''". ובח"א שם [א, ב:] כתב: "פירוש, כי הדבר הבלתי גשמי מתרומם ומתעלה על הדבר הגשמי, כי הגשמי פחות ושפל נגד הבלתי גשמי. וכאשר הוא מרומם הבית שהוא חול על הבלתי גשמי, דבר זה הפך הסדר, אשר ראוי שיהיה הבלתי גשמי מתרומם ומתעלה על הגשמי. כי השפלות ראוי לגשמי, וההתעלות ראוי לבלתי גשמי. וכאשר דבר יוצא מן הסדר, דבר זה חורבנו ובטולו, כאשר יש כאן הפך הסדר" [הובא למעלה פמ"ז הערה 323, וש"נ, ופנ"ט הערה 23].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:161
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:161](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:161)

(161) כי אם היה מתערב עמו צד המטה, שוב אין זה פשיטות, אלא הרכבה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:162
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:162](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:162)

(162) דיוק לשונו מורה שכוונתו כדלהלן; בעולם הגשמי צד "מעלה" תמיד נאמר ביחס ולעומת דבר שנמצא למטה ממנו ["כי המעלה הוא ההתנשאות על הדבר"], ואין "מעלה" דבר העומד בפני עצמו, אלא ביחס לזולתו הנמוך ממנו. לכך "צד המעלה של עולם הגשמי יש עמו המטה". מה שאין בשאר צדדים [מזרח, מערב, צפון, ודרום], הרי שם "מזרח" אינו נאמר ביחס למערב, אלא הוא עומד בפני עצמו. לכך רק כאשר מדובר בצדדים של מעלה ומטה ציין המהר"ל שאין אחד ללא השני, ולא כתב כן על שאר צדדים. אמנם כל זה בעולם הגשמי, אך כסא הכבוד הוא "מעלה" בעצם ובפני עצמו, ולא רק ביחס ולעומת המטה והנמוך. וזהו שכתב על כסא הכבוד שהוא "המעלה במוחלט", ולא רק המעלה היחסי.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:163
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:163](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:163)

(163) מוכיח מפסוק זה שהכסא עצמו [ולא רק היושב עליו] הוא רם ונשא. וכן כתב הרד"ק [ישעיה ו, א] "'רם ונשא' הוא על הכסא". אמנם המלבי"ם [שם] כתב: "רם ונשא - מוסב על ה' הנזכר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:164
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:164](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:164)

(164) כי אין אצלו יתברך ישיבה, וכמו שכתב הרמב"ם [הלכות יסודי התורה פ"א הי"א]: "כיון שנתברר שאינו גוף וגוייה, יתברר שלא יארע לו אחד ממאורעות הגופות... לא ימין ולא שמאל, ולא פנים ולא אחור, ולא ישיבה ולא עמידה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:165
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:165](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:165)

(165) פירוש - "מדריגת מלכות עולם" היא קישור הקב"ה לעולם על ידי היותו מלך העולם, וזו מדריגה עליונה, וזה נקרא "כסא הכבוד", "ולא יהיה השם יתברך מסולק מן העולם לגמרי, רק יהיה התנשאות מלכות עולם על הנמצאים" [לשונו בסמוך].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:166
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:166](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:166)

(166) לשון רש"י [בראשית מא, מ] "כסא - לשון של המלוכה, כמו [מ"א א, לז] 'ויגדל את כסאו מכסא אדוני המלך'". ונאמר [ש"ב ז, טז] "ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם", ותרגם יונתן [שם] "כורסי מלכותך יהי מתקן עד עלמא". ונאמר [מ"א ה, יט] "בנך אשר אתן תחתיך על כסאך", ותרגם יונתן [שם] "בריך דאתן תחותך על כורסי מלכותך". ונאמר [מ"א א, מז] "ויגדל כסאו מכסאך", ותרגם יונתן [שם] "וירבי ית כורסוהי מכורסי מלכותך". ונאמר [תהלים פט, ה] "עד עולם אכין זרעך ובניתי לדר ודור כסאך סלה", ות"י [שם] "עד עלמא אתקין בניך ואבני לדר ודר כורסי מלכותך לעלמין". ונאמר [תהלים צג, ב] "נכון כסאך מאז מעולם אתה", וכתב הרד"ק [שם] "יכירו כי נכון הוא כסא מלכותך מאז ומעולם אתה". ובגו"א שמות פי"ז אות יג [שנ.] כתב: "כי 'הכסא' רוצה לומר בכל מקום המלכות, כדכתיב 'רק הכסא אגדל', ורוצה לומר המלכות אגדל. וכן 'כסאו כשמש נגדי' [תהלים פט, לז]".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:167
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:167](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:167)

(167) לשונו למעלה הקדמה שלישית [קמז.]: "וכן 'אין הכסא שלם [עד שימחה זרעו של עשו]' [ילקו"ש ח"ב רמז תקמט]. ורצה לומר 'הכסא' היינו המלכות, שנקרא כסא, שנאמר 'רק הכסא אגדל ממך', ורצה לומר רק המלכות אגדל. ורצה לומר שאין מלכותו נגלה בעולם בשלימות". ובגו"א שמות פ"ו אות כ [קט.] כתב: "כי כסא כבודו מורה על מלכותו... וכן יורה לשון 'כסא' על המלכות, כדכתיב [בראשית מא, מ] 'רק הכסא אגדל', שפירושו רק כסא המלכות". ושם פי"ז אות יג [שנ.] כתב: "וכן 'אין הכסא שלם', כי 'הכסא' רוצה לומר בכל מקום המלכות, כדכתיב 'רק הכסא אגדל', ורוצה לומר המלכות אגדל. וכן [תהלים פט, לז] 'כסאו כשמש נגדי', ורוצה לומר אין מלכותו יתברך שמו בשלימות בעולם הזה". ובבאר הגולה באר הרביעי [תקנז:] כתב: "מורה כסא כבודו על שהוא מלך". ובתפארת ישראל פכ"ב [שכז.] כתב: "כי הכסא הוא עצם המלכות, כמו שאמר 'רק הכסא אגדל ממך'". וכן כתב בדרוש על התורה [יג:], נצח ישראל פ"ס [תתקכד.], ח"א לסוטה יז. [ב, ס.], ח"א לסנהדרין צה. [ג, קצה:], ועוד [ראה למעלה פס"ז הערה 166. ודע שהבטוים "גזר בחכמתו" או "כך גזרה חכמתו" (מו"נ ח"ג פי"ג) אינם נפוצים בספריו, וכתבם רק פעמים בודדות].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:168
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:168](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:168)

(168) פירוש - קודם שנברא העולם הקב"ה גזר שתהיה בעולם מדריגת מלכות ה' בעולם. ואודות שיש למלכות ה' מדריגה עליונה, זו אינה צריכה לפנים. ובח"א לר"ה כא: [א, קכג.] כתב: "כי מצד מדריגות המלכות יש מדריגה גדולה, ובפרט מלך ישראל, כמו שלמה שנאמר [דהי"א כט, כג] 'וישב על כסא ה'', שהיה מולך על עליונים ועל תחתונים [סנהדרין כ:], אשר ראוי אליו מצד המלכות מדריגה פנימית". הרי למלכות ישראל יש מדריגה פנימית מחמת שהיא ישיבה על כסא ה', וק"ו בן בנו של ק"ו כלפי מעלה. וראה למעלה פמ"ו הערה 190, ופמ"ז הערה 355.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:169
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:169](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:169)

(169) כן ביאר כמה פעמים שיש להוציא מדעת הכופרים הטוענים חלילה שעזב ה' את הארץ. וכגון, למעלה פמ"ז [תמד.]: "ודע כי ג' אמונות הם יסוד הדת, וכאשר חס ושלום תפול אחת מהם, תפול הדת בכללה; האחת, הוא ההשגחה, שהוא משגיח בתחתונים, ולא כמו שאומרים המינים [יחזקאל ח, יב] 'עזב ה' את הארץ'". ובתפארת ישראל פל"ט [תרא.] כתב: "כי לא שייך לומר כי שמו יתברך נבדל מן העולם הזה, כי בודאי העולם הוא תלוי בו יתברך, וממנו הכל, וכל אשר בעולם הוא ממנו, ואין השם יתברך נבדל מן העולם". ובבאר הגולה באר הרביעי [תמו:] כתב: "דע, כי יש דעות פלוסופים שאמרו 'עזב ה' את הארץ', והוא מסולק מן התחתונים. ובמאמר הזה באו לבאר הפך דעתם וכוונתם, כי הוא יתברך אינו מסולק מן העולם, ורצונו מתאחד עם הנמצאים". ושם בהמשך הבאר [תסב:] כתב: "להוציא מלב המתפלספים, אשר אמרו כי 'עזב ה' את הארץ', לשפלות ולפחיתות העולם השפל". ובדר"ח פ"ג תחילת מ"ז [קפג.] כתב: "אף על פי שכתוב [תהלים קטו, טז] 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם', לא שיהיה השם יתברך מסולק מן העולם הזה, שאם כן לא היה השם יתברך עם האדם, אבל אין השם יתברך מסולק מאתו". ובדרשת שבת הגדול [ר:] כתב: "שלא יעלה על הדעת כמו שהיו אומרים, אף על גב שהוא יתברך מלך העולם, עם כל זה עזב הארץ, ואינו משגיח בעולמו לגדולתו ולרוממותו, כי לפעמים לפי גדלות ורוממות המלך אינו רוצה למלוך על עם שהוא שפל בעיניו... וכן דוד המלך ע"ה היה תמיהה בעיניו, שאמר [תהלים קמד, ג] 'ה' מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו'". וכן הרמב"ם בפיהמ"ש [הקדמתו לפרק חלק] כתב: "כי הוא השם יתברך יודע מעשיהם של בני אדם, ואינו מעלים עינו מהם. לא כדעת מי שאמר עזב ה' את הארץ". והרמב"ן [שמות יג, טז] כתב: "הנה מעת היות עבודת גלולים בעולם מימי אנוש, החלו הדעות להשתבש באמונה... ומכחישים בהשגחה, ויעשו אדם כדגי הים, שלא ישגיח הא-ל בהם, ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו 'עזב ה' את הארץ'" [הובא למעלה פמ"ז הערה 85, וש"נ. וראה למעלה פס"ז הערות 7, 13].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:170
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:170](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:170)

(170) פירוש - מדריגת "כסא הכבוד" מורה שמלכות ה' חלה על העולם, וזו מדריגה עליונה מצד עצמה [כמבואר בהערה הקודמת]. וכן זו מעלה לעולם, וכפי שכתב למעלה פמ"ו [תו:]: "ראש השנה ויום הכפורים הוא במה שהוא יתברך מלך ואדון העולם, שיש לעולם מעלה יתירה מאוד מאוד... שהוא יתברך מלך ואדון העולם... כי מלכותו, שהוא מלך העולם, מצד הקדושה שיש לעולם, ומפני כך מולך עליהם המלך הקדוש... כי הקדושה היא המלכות... ולפיכך נבחר חודש השביעי להיות בו מלכותו. וכמו שהוא יתברך מלך העולם, שענינו שהוא מושל עליהם, כמו האדון על העבד, שהוא מושל עליו... יש לעבד בזה מעלה, במה שאדון הגדול הוא אדון לו... כי מלכות זה הוא למעלת העולם, שהשם יתברך הוא מלכו, ואין העולם חסר מלכותו".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:171
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:171](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:171)

(171) "המעלה הפשוט" - מעלה ללא צירוף מטה, וכמו שביאר למעלה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:172
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:172](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:172)

(172) בעצם, ולא באופן יחסי כלפי המטה, וכמבואר למעלה הערה 162. ובח"א לב"מ פה: [ג, מא.] כתב: "ראו הנביאים את השם יתברך יושב על כסא רם ונשא, ודבר זה מורה התעלות, כאשר הוא מתעלה ונישא על דבר".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:173
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:173](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:173)

(173) כמה פעמים למעלה [לאחר ציונים 70, 92, 97, 157].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:174
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:174](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:174)

(174) פירוש - לאחר שביאר שתורה היא כנגד אמצע, תשובה כנגד צד מזרח, גן עדן כנגד צד דרום, גיהנם כנגד צד צפון, וכסא הכבוד כנגד צד מעלה, מעתה יבאר שבית המקדש כנגד צד מערב. ובהמשך יבאר ששמו של משיח כנגד צד המטה. והטעם שהביא את המאמר ממסכת נדרים הוא בשביל מה שהולך לבאר על בית המקדש, וכמבואר למעלה הערה 59.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:175
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:175](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:175)

(175) כמבואר למעלה הערה 123.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:176
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:176](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:176)

(176) לאחר ציונים 30, 47. וראה להלן פע"א הערה 3.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:177
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:177](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:177)

(177) לשונו להלן ר"פ עא: "התבאר לך כי בית המקדש הוא שלימות אחרון לעולם, ודבר מבואר הוא זה. ולכך כאשר אמרו [הגש"פ] 'כמה מעלות טובות למקום', מספר המעלות זו אחר זו, עד המעלה האחרונה 'ובנה לנו בית הבחירה לכפר על כל עונותינו'. הנה זהו המעלה האחרונה במה שבנה להם בית המקדש, שבאותה מדריגה ומעלה אחרונה הגיעו ישראל אל הדביקות בו לגמרי, במה שיהיה שכינתו ביניהם בקביעות". ולמעלה פ"ח [תלב.] כתב: "כי בית המקדש הוא בארץ, והוא שלימות העולם הגשמי". בבאר הגולה באר הרביעי [תלה:] כתב: "בית המקדש הוא עיקר הקדושה האלקית". ובהמשך שם [תלט.] כתב: "כי בית המקדש הוא שלימות העולם בכלל, מפני ששכינתו עם הנמצאים... כי בית המקדש שלימות המציאות בכלל". ושם באר הששי [שמז:] כתב: "על ידי הבית הזה היה חבור ישראל לאביהם שבשמים, ועל ידו היה חבור כל העולם אל השם יתברך, והיה עולם אחד". ובדר"ח פ"ה מ"ה [קנד:] כתב: "יש לך לדעת, כי אי אפשר שלא יהיה עשרה נסים במקדש, כי מאחר שהמקדש הוא קדוש, ושמו יתברך במקדש, אם לא נעשו בו הנסים, אם כן היה שוה בית המקדש לשאר מקומות, ודבר זה אי אפשר שיהיה בית המקדש שוה לשאר מקומות, שהרי לכך נקרא 'מקדש', שהוא קדוש ונבדל מן הטבע". ובנתיב התורה פי"ד [תקנא.] כתב: "כי בית המקדש עלוי העולם הזה ממדריגה הגשמית אל מדריגה העליונה הנבדלת. כי כאשר לא היה בית המקדש בעולם, נקרא העולם הזה עולם גשמי לגמרי, שאין כאן קדושה נבדלת. אבל על ידי בית המקדש מתעלה העולם הזה אל מדריגה יותר עליונה, הוא המדריגה האלקית הנבדלת, כי בית המקדש היה בית קדוש אלקי". ובגו"א בראשית פכ"ח אות כג [סז:] כתב: "בית המקדש במה שהוא בית וועד השכינה, ושם יבוא האדם לעבוד את ה', יש בו שני צדדים; מתייחס לעליונים ותחתונים, והכל שוים בו. ולא יאמרו העליונים 'לנו הוא זה' במה שרשות בני אדם בו, ולא יאמרו בני אדם 'לנו הוא זה' במה שהוא מקדש ה'... בית המקדש נברא בשתי ידים [כתובות ה.] במה שהוא כולל הכל, והוא החבור בין עליונים ותחתונים, ראוי שיהיה נברא בשתי ידים. שהידים הם מורים על חלוק והבדל צד, ואילו בית המקדש יש בו כח הכל כמו שנתבאר, שהוא הוועד בין עליונים ותחתונים". ובנצח ישראל פכ"ו [תקמו.] כתב: "שאלה גדולה מאוד, מאחר כי הוא יתברך ויתעלה 'אלקי עולם' נקרא, ואיך אפשר לומר כן, מאחר כי בית המקדש הוא עיקר פאר העולם, אם כן לא היה ראוי שיהיה שמו יתברך נקרא על העולם לומר 'אלקי עולם', כאשר בית המקדש חרב בעונינו". ובנר מצוה [עד.] כתב: "אל בית המקדש, שיש לו מעלה אלקית קדושה". ובח"א לכתובות ה. [א, קמט.] כתב: "כי הצדיקים היו בונין את בית המקדש, והיה בית המקדש מקבל קדושתו יתברך, עד שהיה [קדושת] בית המקדש מאמתתת עצמו, לא קדושה מצד מה, רק קדושה מאמתתו, לכך כתיב [שמות טו, יז] 'מקדש ה' כוננו ידיך'... רצה לומר שהוא יתברך היה מכונן אותו ומקדש אותו מאמתת עצמו, וזהו בשתי ידים" [ראה למעלה פ"ח הערה 314, פכ"ג 137, פל"ד הערה 121, פמ"ז הערות 397, 565, פנ"ט הערה 15, פס"ה הערה 30, למעלה הערות 15, 29, ולהלן פע"א הערות 4, 13, 21].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:178
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:178](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:178)

(178) פירוש - צד מערב הנמצא בעולם הזה הגשמי. ובח"א לנדרים לט: [ב, טו:] כתב משפט זה כך: "שהמערב הוא השלמה לעולם הגשמי".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:179
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:179](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:179)

(179) כפי שביאר למעלה [לאחר ציון 75] שהתחלקות הצדדים היא הבטוי הראשון של ההרכבה שיש בעולם הגשמי. וראה למעלה הערה 76.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:180
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:180](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:180)

(180) לשונו להלן פע"א [לאחר ציון 12]: "כי בית המקדש העיקר שלו אינו העצים והאבנים, שהם טפלים אצל עיקר המקדש, שהוא המדריגה הנבדלת שיש במקדש, כמו שטפל הגוף של אדם אצל הנשמה". ובנתיב התורה פ"ט [שעט.] כתב: "יש למקדש, שבו השכינה שורה, דביקות עם השם יתברך".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:181
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:181](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:181)

(181) בח"א לנדרים לט: [ב, טו:] הוסיף כאן: "וידוע כי השכינה במערב [ב"ב כה.], ולכך בית המקדש, שבו השכינה, הוא פשיטת המערב" [ראה למעלה הערות 24, 49].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:182
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:182](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:182)

(182) הוא הדבר השביעי והאחרון הנזכר במאמר [נדרים לט:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:183
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:183](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:183)

(183) לשונו למעלה פכ"ה [תח:]: "כי השם מורה על ענין מיוחד... שכל שם מורה על דבר מיוחד". ובתפארת ישראל פ"ג [נז:] כתב: "ויראה ששמו מורה על הדבר העצמי לו, שהוא מיוחד בו האדם מכל". ובבאר הגולה באר החמישי [קב:] כתב: "כל שם מורה על מהות הדבר, ואם כן איך יקרא 'ראה' [דברים יד, יג "והראה ואת האיה והדיה למינה"], והרי כל הבעלי חיים רואים". ובדר"ח פ"ד מ"ד [פג:] כתב: "השם הוא מורה על המהות, כי השם הוא בא על מהות הדבר ועצמו שבו הוא נבדל מזולתו". ובנתיב השלום פ"א [א, ריג:] הביא את המאמר [שבת י:] ששמו של הקב"ה "שלום", וכתב: "בדבר זה תראה כמה גדול מדריגת השלום, כי שמו יתברך נקרא 'שלום'... ובודאי דבר זה צריך טעם למה שמו של הקב"ה שלום... וזה כי הוא השם יתברך עושה שלום בין כל הנמצאים, ואם לא היה השם יתברך עושה שלום בין ההפכים שהם בעולם, אין העולם מתקיים... לכך בשם הזה אשר שמו 'שלום' הוא יתברך נבדל מן הנמצאים, כי כל הנמצאים אין שלום בהם, והם צריכים אל השלום, חוץ מן השם יתברך, אשר מאתו השלום אל הכל. ומאחר שבענין זה הוא נבדל מהכל, לכך ראוי שיהיה שמו 'שלום', כי זה ענין השם מורה על דבר מיוחד שנבדל בו מאחר". ובתחילת דרוש על התורה [ט:] כתב: "נקרא 'אדם' על שם שנברא מן האדמה [ב"ר יז, ד]. אשר יש להסתפק בזה, למה נתייסד הוא בפרטית להקרא 'אדם' על שם האדמה, יותר מכל הנבראים שכלם מן האדמה נבראו". **ודברים אלו** יוטעמו על פי דברי הפחד יצחק חנוכה [תחילת מאמר ה], שכתב: "בודאי ששמו של דבר מתיחס הוא אל המיוחד שבו, ולא אל המשותף שבו. וכבר הזכרנו דבריו של המהר"ל [בחידושי ההלכות שלו למסכת שבת] שביאר את פתיחת מסכת שבת [ב.] במלאכת הוצאה, דהוא משום דאין מלאכת הוצאה נוהגת ביום טוב. והכוונה היא כנ"ל, שהשם 'שבת' מתיחס הוא יותר אל המיוחד שבו, שהוא מלאכת הוצאה, מאשר אל שאר המלאכות, אשר בהן הוא משתתף עם המקראי קודש בכלל" וקודם לכן, בתחילת מאמר ג כתב: "סברת דבריו של המהר"ל היא כי הגילוי המובהק של תוכן ענינו של כל מועד הוא דוקא במקום המיוחד לו לבדו" [ראה למעלה פכ"ה הערה 90, פכ"ט הערה 104, פל"ז הערה 46, פמ"ד הערה 46, פנ"ז הערה 66, ופס"ד הערה 55].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:184
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:184](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:184)

(184) יש להבין, במה שונה "שמו של משיח" שנברא קודם שנברא העולם, מ"רוחו של משיח" שנבראה ביום ראשון, וכמו שאמרו במדרש [ב"ר ח, א], והביאו בבאר הגולה באר החמישי [קכו.] בזה"ל: "במדרש... אמר ריש לקיש [בראשית א, ב] 'ורוח אלקים מרחפת על פני המים', זה רוחו של משיח, כמו דאת אמרת [ישעיה יא, ב] 'ונחה עליו רוח ה''... ועל זה שואלים, כי למה זה ועל מה זה שברא המשיח בששת ימי המעשה... כי האדם הוא מורכב האחרון... והפשוט הוא קודם המורכב. ולפיכך האדם שהוא מורכב אחרון, הוא נברא אחרון אל הכל, כמו שהתבאר. אבל רוחו של משיח נבדל לגמרי. ואף אם יש לו גוף, רוחו נבדל מן הגוף. וכיון שרוחו נבדל, ולכך הוא פשוט. ולפיכך נברא רוחו ראשון קודם הכל... ואין לשאול, אם כן, למה נברא רוחו של משיח קודם המלאכים, וכי יותר נבדל הוא מן המלאכים. כי מה שנבראו המלאכים ביום ב' [רש"י בראשית א, ה], ושמים וארץ נבראו קודם המלאכים, כבר פירשו במדרש [ב"ר א, ג] שאם היו נבראים המלאכים ביום ראשון, היו אומרים מיכאל היה מותח בדרומו, וגבריאל בצפונו, והמה אלהות לעולם. לכן נברא העולם קודם ביום הראשון, ואחר כך נבראו המלאכים... המלאכים אינם אחד, כי יש מיכאל, ויש גבריאל, לכך אין ראוי להם הבריאה ביום שהוא אחד... אבל המשיח, מפני שעל ידו יהיה כל העולם אחד, ולא יהיה העולם מחולק, ראוי לו שיהיה נברא ביום א', שהוא יום אחד. זהו הטעם הברור שנברא המשיח ביום הראשון, שהוא אחד" [ראה למעלה הערה 158 במה שנתקשה שם]. ונמצא ש"רוחו של משיח" היא פשוטה, ומחמת כן נבראה ביום ראשון. ואילו "שמו של משיח" הוא גם כן פשוט, אך מחמת כן נברא קודם שנברא העולם. ומה הביאור לחילוק זה. ובעל כרחך לומר ש"שמו של משיח" הוא לגמרי מנותק מהעולם הגשמי, כי מדובר במעלתו המיוחדת והנבדלת, והפשוטה לגמרי. ובדר"ח פ"ג מי"ד [שנב.] כתב: "אין גשמות בכל השמות, כי השם בא על הדבר מופשט מן הגשמי, כמו שידוע מענין השם, המורה על המהות. ומאחר שהשם בא על המהות, אין כאן דבר גשמי". ובנתיב שם טוב פ"א [ב, רמד:] כתב: "כי השם הוא על המהות, והמהות הוא מופשט מן הגשמי" [הובא למעלה פכ"ד הערה 25]. אך "רוחו של משיח" סו"ס נכללת בנבראים בעולם הגשמי, ונהי שהיא פשוטה, אך אינה פשוטה לגמרי. תדע לך, שבבאר הגולה [שם] תמה על "רוחו של משיח" ד"כי יותר נבדל הוא מן המלאכים". לאמר שהמלאכים יותר נבדלים מ"רוחו של משיח", והמלאכים עצמם יש בהם נטיה מסויימת לחומרי [כמבואר למעלה הערה 137], וק"ו ל"רוחו של משיח".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:185
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:185](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:185)

(185) כמבואר למעלה [לאחר ציון 106].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:186
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:186](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:186)

(186) פירוש - לאחר שביאר שתורה היא כנגד אמצע, תשובה כנגד צד מזרח, גן עדן כנגד צד דרום, גיהנם כנגד צד צפון, וכסא הכבוד כנגד צד מעלה, ובית המקדש כנגד צד מערב, מעתה יבאר ששמו של משיח כנגד צד המטה.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:187
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:187](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:187)

(187) שמעתי לבאר דברי קודש אלו, שכשם שאין עליון על העליון, כך אין מטה מתחת למטה, כי העליון והמטה הם הקצוות, ואין מעבר לקצה. ו"מעבר" לעליון הוא מה שהוא יותר עליון, ו"מעבר" למטה הוא מה שהוא יותר מטה. ומבחינה זו המטה שוה למעלה, שאין מעבר להם, כי הם תכלית הקצוות.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:188
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:188](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:188)

(188) לשונו בח"א לנדרים לט: [ב, טו:]: "דבר זה הוא כנגד צד המטה, כי משיח הוא ראשית לבני אדם שהם בתחתונים, ולפיכך משיח יש לו יחוס, שהוא ראשון ועליון לתחתונים".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:189
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:189](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:189)

(189) לשון הפסוק במילואו הוא "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד", ותרגם יונתן [שם] "הא יצלח עבדי משיחא ירום ויסגי ויתקוף לחדא". ובתנחומא [תולדות אות יד] אמרו "זה משיח בן דוד... שנאמר 'הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד', 'ירום' מאברהם... 'ונשא' ממשה... 'וגבה' כמלאכי השרת", והובא בגו"א שמות פ"ד אות יד [עו:]. וראה למעלה פכ"ט הערות 58, 89.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:190
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:190](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:190)

(190) פירוש - אין למטה מהמטה, לכך המטה הוא "ראשית", שאין קודם לו מטה. והטעם שמדגיש שהמטה הוא "ראשית", כדי להורות את השויון בין המטה המעלה ומשיח, שכולם נקראו "ראשית" ו"ראשון" [כמו שמבאר והולך], ולכך המשיח מתייחס לצד המטה. ואודות שאין דבר קודם להתחלה [שאם כן ההתחלה היתה המשך, ולא התחלה], כן כתב למעלה פ"ה [רנג:]: "כי כל התחלה, לפניה וסמוך לה העדר, שבשביל כך הוא התחלה. ולפיכך לא היה נולד אברהם בארץ אחרת, שאם כן לא היה התחלה, ומפני שאברהם הוא התחלה היה נולד במקום שראוי להיות התחלה שקודם התחלה הוא ההעדר". ובנתיב גמילות חסדים פ"א [א, קמט:] כתב: "דבר שיש לו התחלה, הרי הוא נמצא אחר ההעדר" [ראה למעלה פ"ה הערה 25, ופל"ד הערה 10].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:191
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:191](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:191)

(191) לשונו למעלה [לאחר ציון 41]: "לפיכך כתיב [בראשית א, א] 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ', שקולה הארץ כמו שמים, ושניהם נקראו 'ראשית'; שכמו שיפול שם 'ראשית' על ההתחלה, כך יפול שם 'ראשית' על התכלית, שהוא ראשית מצד ההשלמה". וראה למעלה הערה 42.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:192
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:192](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:192)

(192) כמו שאמרו [פסחים ה.] "בשכר שלשה 'ראשון' זכו לשלשה 'ראשון'; להכרית זרעו של עשו, לבנין בית המקדש, ולשמו של משיח... דכתיב 'ראשון לציון הנה הנם'".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:193
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:193](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:193)

(193) פירוש - אין מי שיתנשא עליו. ובעוד שכאן מבאר ששמו של משיח מתייחס לצד מטה משום "שיהיה מושל בתחתונים", הרי בח"א לנדרים לט: [ב, טו:] סלל לו מסילה נוספת, וכלשונו: "וגם כן יש לך לדעת, כי המשיח הוא מתהוה מצד כי יש לישראל השפלות יותר מכל, כמו שאמרו בפרק חלק [סנהדרין צז.] 'דור שבן דוד בא [בית הוועד יהיה לזנות והגליל יחרב]', שמבואר תכלית השפלות שיהיה להם אל דור שבן דוד בא. ואי אפשר שיבא המשיח, שיהיה מתרומם מאד מאד, רק כי אם הגיעו קודם אל השפלות שאי אפשר לספר. ולכך 'שמו של משיח', רצה לומר ענין המשיח, הוא מצד המטה לגמרי, כאשר יהיה לישראל המטה לגמרי, ואז יהיה עולה. ואי אפשר לפרש יותר. והתבאר לך פירוש אמתת המאמר". וראה למעלה פי"ח הערה 25.


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:194
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:194](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:194)

(194) לשונו למעלה [לאחר ציון 72]: "ואין לומר שאין הרכבה רק באותן המורכבים מד' יסודות, אבל השמים וד' יסודות פשוטים אין בהם הרכבה. זה אינו, שהרי הגשם יש בו הרכבה, שהרי כל גשם מתחלק לחלקים, ואם כן כל גשם מורכב מן החלקים. וגדר הגשם הוא שיש לו התפשטות האורך והרוחב והגובה, ואלו הם גדר הגשם. ואם כן הגשם יש לו הרכבה מאלו הרחקים, שהם האורך והרוחב והגובה".


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:195
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:195](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:195)

(195) תורה, תשובה, גן עדן, גיהנם, כסא הכבוד, בית המקדש, ושמו של משיח [נדרים לט:].


###### Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:196
[Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Gevurot Hashem 70:196](https://torahapp.org/share/book/Notes%20by%20Rabbi%20Yehoshua%20Hartman%20on%20Gevurot%20Hashem/r/70:196)

(196) למעלה [לאחר ציונים 43, 173].